באופן טבעי

טוב היינו שלוש פעמים
פעם אחת בשביל הPKU
ועוד פעם לבדיקת הכרות עם הרופאה
ועוד פעם אחת לשקילה
עכשיו צריך לשלם אז צריךלחשוב אם ממשיכים לבוא
הלכתם ? למה ? בקיצור דעתכם המלומדת או אם אין לכם כזאת אז רק שני השנקלים שלכם

אנחנו הולכים כי:

• מחסנים
• יש בדיקת התפתחות כללית
• האחות נחמדה

נראה לי שכדאי שעוד מישהו יסתכל על ההתפתחות של הילד, במיוחד אם מדובר בילד ראשון. לא צריך לקחת קשה את כל מה שהם אומרים, אבל לפעמים הן כן עולות על דברים חשובים. אצלנו האחות הנחמדה גם עוזרת בהנקה ובכלל מאד סובלנית לכל גחמה, אז זה עושה את כל העניין ליותר נחמד. ואם אתם מתכוונים לחסן בעתיד (נגיד אחרי גיל שנה) אז ממילא תצטרכו ללכת לשם מתישהו. נראה לי שהיינו הולכים גם אם לא היינו מחסנים.

אנחנו לא הולכים
ולא חסר לנו
אין לנו שום סיבה ללכת לשם
מיותר
האחיות בראש אחר משלנו

זה לא מזיק, לוקחים משם את מה שמתאים (חיסונים אם בכלל בקצב שלך, מעקב גדילה) ומתעלמים ממה שלא. משתמשים בטיפ"ח לצרכים שלך.

זה לא מזיק, לוקחים משם את מה שמתאים
ומתעלמים ממה שלא. משתמשים בטיפ"ח לצרכים שלך.
לגמרי

הלכתי פעם אחת עם הגדולה, זה היה מיותר.
אני דואגת להיות מומחית-להתפתחות-הילד על פני שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי.

אנחנו הפסקנו ללכת.
הקטנה לא עלתה במשקל לפי הסקלות, והייתי יוצאת משם אחרי כל שקילה עם דמעות בעיניים. לחצו עליי להפסיק לנסות להניק, כי " זה מזיק גם לי וגם לתינוקת".
בסוף התחלתי לשקול אותה בבית, וגם זה היה מיותר.
היום היא בת 11 חודשים, עדיין יונקת וילדה סבבה.. כך ש..
אנחנו לפני נסיעה לחול, ובן זוגי התעקש שניתן לה חיסון נגד טטנוס, אז עשינו את זה.. לכן כדאי לשמור על קשר קליל וחיובי, למקרה שכן צריך אותם, גם אם יש תחושה שהם לא מועילים בדרך כלל..
זה מבחינתנו.

גם אנחנו הפסקנו.
עם כל בעיות ההנקה שהיו לי בחודשים הראשונים, פשוט לחצו עלי שאפסיק להניק ושאני גורמת לעצמי ובוציק נזק.
הצליחו להלחיץ אותי.
ובכל זאת הקשבתי לעצמי ונאבקתי, והיום הוא בן שנתיים וכמעט 4 חודשים ויונק ויונק ויונק.
הוא גם ירד לאחוזון 5 (בגיל כמה חודשים) מה שגרם להם ללחוץ עלי להוסיף תמ"ל.
שוב הצליחו להלחיץ אותי (מסתבר שזה לא מסובך כל כך).
ובכל זאת הקשבתי לעצמי, והוא ינק בלעדית עד גיל חצי שנה (טמטום שלי, מבחינתו היה מוכן לאכול מוצקים כבר ב4 חודשים), ולאט לאט הוספתי גם מוצקים. ועדיין ינק וינק וינק.
היום בוציק בן השנתיים וארבע חודשים גבוה כמו רב בני ה4 שפגשתי. והוריו אמנם לא קטני מימדים, אך בפירוש לא ענקי הדור. קצת מעל הממוצע.
גם מילולית הוא יכול היום להסתדר בחברתם של בוגרי תואר ראשון בפילוסופיה, אם כי בקאנט ואפלטון טרם פגש.
דבר אחד אציין לטובה בטיפול הטיפת חלבי- הם איששו את סברתנו בקשר להיפוטוניות מה של הבצבץ ושלחוהו לטיפול פיסיותרפי במרכז להתפתחות הילד.
נהגנו להגיע לשם מדי פעם, למרות שלא באמת תרגלנו את שיעורי הבית שנתנו לנו, בעיקר מפני שלא האמנו בתרגילים, וגם מפני שאי אפשר לשבור מסורת של חוסר אימון (PRACTICE) מצדנו. אם לא מתאמנים בשום דבר, ומדוע יהיה זה היוצא מן הכלל?...
ואנחנו היום היפוטונים לשעבר. כלומר- זה לא עובר, אבל אלא אם הילד לא יקפוץ עד גיל 3, אנחנו לא אמורים לחזור לשם.

אווווף התינוקת הפצפונת ואני בילינו יום של סיוט בטיפת חלב (השךמה שך פי קיי יו) , אחות מטורפת שחצי מהזמן צרחה בטלפון בענייני השיפוצים אצלה בבית , לא מרוכזת, לא מקצועית (ווי ווי אני חייבת פיפי את לא מבינה כמה אני מתאפקת + איזה בדיקה נוראית זו- מזעזעת אין ליא ומץ לעשות אותה....) שעוד איימה עלי כשאמרתי שאני מזועזעת- זה היחס שלך? אולי אני לא יקבל אותך... מרגישה שהיא סימנה אותי לפעם הבאה, מפחדת לחזור לשם עם הקטנה... לא יודעת אם לחסן או לא, נמאס לי מהפחדות משני הצדדים....

איך אפשר להימנע מזה? הצילו.....

סליחה על כל השגיאות...ובצהוב- אין לך לאן לברוח. בכל בריחה שהיא, את/ה לוקח/ת איתך את עצמך.

מוריה - אולי פשוט להחליף אחות? נשמע שנפלתם על אחת נוראית בצורה יוצאת דופן.
יש גם אחיות נחמדות (מניסיוני)

איך אפשר להחליף אחות בתוך אותה טיפת חלב? לבקש בבירור- אפשר אחות אחרת...? לא יוצר אנטגוניזם...?

לגשת בדיסקרטיות לאחות אחרת שנראית לך נחמדה. להגיד לה בעדינות שהיו בעיות תקשורת ואי הבנות עם האחות ההיא (לא לפרט), ואם אפשר לקבוע תור אצלה בפעם הבאה.