באופן טבעי

בביה"ח רק לרופאים מותר לתפור בגלל זה אני תוהה מה קורה בלידת בית.
תפירה היא אמנות נשית ידועה (ע"ע שמיכות טלאים) (-; פשוט עוד תחום שקיבל בלעדיות אצל רופאים.
אני מניחה שההכשרה המיוחדת לזה נלמדת כרגע בארץ רק בבי"ס לרפואה ולא בבי"ס לאחיות. אני יודעת שאילנה שמש למדה לתפור בפינלנד, וקרעים פשוטים (בפרינאום) היא תופרת בעצמה. אם יש קרע רציני יותר (ואאל"ט, קרעים נדירים יותר בלידות בית מאשר בלידות בי"ח), עוברים לבי"ח.

ולמיטב ידיעתי גם שרהלה תופרת היטב.

המיילדת שלי סיפרה לי שבעברה כמיילדת בבית חולים (במקביל כבר יילדה בבית) הגיעה אשה ללידה לאחר התעללות מינית בילדותה/נערותה. הלידה עברה יופי וחלק, אבל החלק של התפירה לא, והיא (המיילדת) הצליחה לשכנע את הרופאים לתפור בעצמה את האשה. כך שזה אפשרי שמיילדת תתפור אם עברה את ההכשרה הנכונה.

when the water brake it does not mean that the baby is left dry...
he\she steel have some water and offcourse the cord that suplies all they need
the doctors are saying that the baby is more exposed to infections- esspecialy E-coli from the rectum
so- if u want a home birth there is a test that u can do at the gynecologist at the end of the pregnancy
this test will tell your midwife if she needs to give u antibiotics- in a case off the water braking early
ask your midwife or read in Ilana`s book the explanation
in the hospital- i think it is better to stay in the "hi risk department" for as long as u can- walk a lot, take showers, do massages on points that induce labor and wait for contractions
in some hospitals they give up to 48 hours(!) from the time the water break until they give ZIRUZ to induce contractions- if they did not appear yet
so my conclusion is that it is not that dangerous as they make it look like in the hospital...
{it was very hard in english{

שאילנה שמש למדה לתפור בפינלנד, וקרעים פשוטים (בפרינאום) היא תופרת בעצמה
אילנה שמש תפרה אותי בצורה מקצועית מאוד. אני לא כולכך מבינה בזה אבל זה כנראה היה קרע פשוט (3 תפרים).

קרעים נדירים יותר בלידות בית מאשר בלידות בי"ח
איך זה? למה?
(ניחוש פרוע - תנוחת לידה?)

_קרעים נדירים יותר בלידות בית מאשר בלידות בי"ח
איך זה? למה?_
תנוחה, קומפרסים, מודעות לנושא ועשיית עיסוי פרינאום ו/או שימוש ב-epi no.

אני ילדתי בתנוחה "מפחיתת קרעים" (בעמידה), יש לי מודעות בנושא ובזמן הלידה המיילדת ייעצה לי מתי ללחוץ,
(לא עשיתי קומפרסים ולא עיסוי) ובכל זאת הייתי זקוקה לתפירה קלה
איפה טעיתי?

<מנג בין משתוקקת ללדת בבית ופוחדת בגלל נושא הקרעים>

איפה טעיתי?
לא בטוח שטעית.
אם את משתוקקת ללדת בבית, אני הייתי מציעה לך שתתייעצי באופן אישי עם מיילדות הבית שאת שוקלת כדי שהן יעברו איתך על הלידה הקודמת ויוכלו להביע חוות דעת על הסיבות לקרעים אז, ועל הסיכון לקרעים בלידה הבאה.

אני דוקא הבנתי שבעמידה נקרעים יותר בגלל המהירות של היציאה. חברה סיפרה שבלידה הראשונה כרעה ולא נקרעה ובלידה שניה בעמידה נקרעה.

התיכנון המקורי היה ללדת בכריעה אבל ילדתי כל-כך מהר שלא הספקתי
להגיד "ג'ק רובינזון" (או לחליפון לעלות על המיטה) והוא כבר היה בחוץ....

בשמת,
כששאלתי את הרופא מדוע יש לי קרעים הוא אמר שכנראה זה קשור לסוג העור שלי (?!).

אני הייתי מציעה לך שתתייעצי באופן אישי עם מיילדות הבית
מיילדת הבית היחידה שאני מכירה באיזור שלי זה - ד"ר שפטן...
אני מעדיפה מיילדת אישה ולא מיילד.

<מנג בין כבר חושבת על הלידה הבאה למרות שעוד לא קיבלה מחזור כבר שנה וחודש....>

שכנראה זה קשור לסוג העור שלי
יכול להיות. אבל אני לא זוכרת את המידע המדויק.

מיילדת הבית היחידה שאני מכירה
סליחה, מרוב רצון לא להאריך לא הבהרתי:
התכוונתי: כשתהיי בהריון, ותתחילי לחפש לך מיילדת בית, אז תשאלי את אלה שאת מתשאלת. לדוגמא: "שלום, אני בהריון ורוצה ללדת בבית, אבל אני חוששת בגלל שבלידה הראשונה ילדתי בלידה טבעית והיו לי קרעים..." וכן הלאה. לפי התשובות שתקבלי, תוכלי לחשוב אם להמשיך עם זה הלאה.
אבל האמת, לא ברור לי למה את פוחדת מלידת בית בגלל נושא הקרעים? הרי אם יש סכנה של קריעה, היא תקרה גם בבית החולים - רק שבבית החולים את בסיכון גבוה יותר לקריעה מאשר בבית. את יכולה להסביר?

דווקא הנחיות המיילדת מתי ללחוץ, עלולות לגרום לקרעים. הכי טוב להקשיב לגוף שלך.
ועדיין, יש נשים שיקרעו קצת. קרע קטן, במיוחד אם כזה שמתאחה לבד, זה לא נורא, ובוודאי לא סיבה להמנע מלידת בית. יש גם הבדל בין לידה ראשונה ללידה לאחר שכבר עבר לך תינוק בתעלת הלידה.
(אגב, יש לך אפשרויות נוספות, מלבד ד"ר שפטן, ללידה בבית, גם בצפון הרחוק).

מיילדת הבית היחידה שאני מכירה באיזור שלי זה - ד"ר שפטן...
את בטוחה?
לדעתי, יש עוד מילדות שמגיעות לסביבה שלו.

קשה לי להסביר למה דווקא נושא הקרעים כל-כך מטריד אותי,
אני כן יודעת שמר בין מתנגד ללידה בבית במיוחד בגלל זה
בשתי הלידות שלי (טבעיות, מהירות ובלי משככים) הזדקקתי לתפרים וכנראה שפיתחתי
איזה פחד ורצון אדיר לדעת "איך עושים את זה" בלי להיקרע.


לדעתי, יש עוד מילדות שמגיעות לסביבה שלו.
אפשר לדעת מי?

נסי אפי-נו. וחוץ מזה, למה הוא מפחד מלידה בבית בגלל זה?
מעבר לרצון ללדת בלי תפרים (שנשמע לי מובן בהחלט), אני לא חושבת שקרע מהווה סיכון משמעותי או בעיה. במקרה החמור ביותר - מפנים לבי"ח (אבל עברת את כל הלידה בבית!), במקרים סבירים, המיילדת מסתדרת / תופרת. במקרים הטובים, אין צורך בתפירה (-: חושבת שכמעט תמיד זו האפשרות הטובה או לכל הפחות הבינונית.
עוד דברים - ללמוד איך להאיט לידה (בשלב הסופי), למשל - לא עמידה, אולי במים (גם מרכך את הפירינאום, גם ללא עזרת כוח המשיכה, לכן לידות מים שנתקעות, לעיתים יש צורך לצאת מהמים. בטוח יש עוד טכניקות, צריך רק לחפש מידע.

עוד מיילדות - נסי לשאול את כל הצפוניות. אני יודעת ש-שרה לה יילדה בעבר גם רחוק יותר - אבל כמובן שתצטרכי לשאול אותה (זה תלוי בעוד גורמים. למשל, מהירות הלידה שלך, עשויה להיות בעייתית בהקשר הזה, אבל אני אשאיר לה את התחקור ואת השיקולים).

הוא אינו מפחד רק בגלל הקרעים, הוא דואג מה קורה עם חלילה יש סיבוך
(בביה"ח מטיסים את היולדת לחדר ניתוח שנמצא במרחק שני מטר מחדר הלידה)
דימום וכו'...
אני חושבת שהשתמשתי במילה לא נכונה (פחד), הייתי צריכה לכתוב - מתנגד...
באיזה שהוא מקום לידה בלי תפרים נשמעת לי כלידה מושלמת, אני יודעת שזה "דפקטי" לחשוב
ככה, מה לעשות זאת כנראה "השריטה" שיש לי..

סיפור קטן,
אחרי הלידה הראשונה כשחזרתי לבדיקה אצל הרופאה שלי (היא נחשבת כמומחית בתחומה ומאוד מכובדת מקצועית),
היא טענה שאילו הייתי לוקחת אפידורל לעור היה יותר זמן להימתח ואני הייתי נמנעת מהקרע.
הגיוני?

(אותה רופאה גם צעקה עליי שאפסיק להניק לאלתר את הבכורה כשהייתי בתחילת ההריון עם צוקי ואף
איימה עליי כי אני אפיל את העובר אם לא אעשה כדבריה!)
מיותר לציין שהחלפתי רופא, נכון?...

_היא טענה שאילו הייתי לוקחת אפידורל לעור היה יותר זמן להימתח ואני הייתי נמנעת מהקרע.
הגיוני?_
אכן, אפידורל יכול לעכב לידה.
לא הייתי לוקחת אפידורל בשביל זה...

טוב, אז זה כבר סיפור ל-התלבטות ללידת בית, וגם לקריאת המאמר של ד"ר ואגנר - דגים אינם רואים את המים, וגם את המאמר של שרה לה - של מי הלידה הזאת לעזאזל (הופיע כאן? או רק בעלון?) וגם קצת רקע כללי על לידות בית, כי הוא לא הראשון שמעלה את החששות האלו, ויש להם תשובות (שאולי לא מתאימות לכולם, אבל אולי בגלל זה לא כולן יולדות בבית).
לגבי לידה מושלמת - תדמייני. זה טוב. זה עוזר לזה להתגשם.
< לכרמית התגשם חלום הלידה שהיא אפילו לא העיזה לחלום במפורש, רק לקנא בעת הקריאה >

באיזה שהוא מקום לידה בלי תפרים נשמעת לי כלידה מושלמת,
אם את מפחדת מהתפרים אז ותרי עליהם! אני ילדתי לידה מושלמת בבית - ללא תפרים!
היה קרע, אפילו גדול. ויתרתי על התפירה. הוזהרתי. ויתרתי שוב. הוסברתי - ויתרתי. לבסוף הכל חזר למקומו בשלום ובבדיקה גניקולוגית לאחר זמן רב שאלתי במפורש אם "הכל במקום" והרופאה אפילו לא עלתה על עניין ה"אין תפרים".
ואני מסכימה עם כרמית -דמייני!

(לא עשיתי קומפרסים ולא עיסוי) ובכל זאת הייתי זקוקה לתפירה קלה.
אולי הפעם תעשי עיסויים לפני הלידה וקומפרסים בלידה ובכל-זאת לא תזדקקי לתפרים?

קרן שמש - מוכנה לפרט יותר? פעם ראשונה ששומעת על זה.... והאם קרע פתוח לא מפריע יותר מתפרים?

אני ילדתי בבית. היתה לידה נהדרת (סיפור לידה יגיע פעם). בסיום הלידה היה קרע קטן שנזקק לתפירה. המיילדת תפרה. לראשונה. התפירה נעשתה בלי הרדמה, כיוון שחשבה תחילה שאזדקק לתפר אחד בלבד. נזקקתי לשניים. כאב. מאד. יומיים לאחר מכן נמס תפר אחד והמקום לא התאחה. נלחצתי. הרופא שלי אמר שזה קרע שיכול להיות שבבית חולים לא היו תופרים כלל. ושזה לא יפריע ללידה הבאה.

<ב דרך כותבת לאקוני. עדיין קצת קשה לה להתמודד עם זה>

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה חברתית. אני כותבת עבודה סמינריונית על נשים שבחרו ללדת לידה טבעית.
אני מחפשת נשים בהריון שמתכוונות ללדת בדרך זו ומוכנות להתראיין ולדבר על הנושא. אם משהי מכן מעונינת אנה צרו איתי קשר : l taboriski@hotmail.com
תודה

והאם קרע פתוח לא מפריע יותר מתפרים?
כרמית, כן. זה לקח זמן. אבל לא הייתי מסוגלת נפשית לעמוד בתפירה. זה מפחיד אותי עד היום. יש לי בעיה עם מחטים שננעצות בי. המחשבה עושה לי רע. המיילדת הזהירה אותי שזה קרע גדול והיא חייבת לתפור. שאלתי אותה אם אני בסכנת חיים אם לא אתפור והיא ענתה שלא. שאלתי אותה אם יהיו השלכות לעתיד כמו, תיפקוד מיני, לידה הבאה, איחוי לא טוב, עיוותים וכו'. לא על הכל היו לה תשובות והיא אמרה שאין לה מושג. למשל - איך זה יתאחה, כמה מהר. היא ביקשה ממני לאפשר לרופאה בביה"ח להסתכל על הקרע (הלכנו כדי לקבל את המענק). זה היה הלם. אחרי לידת בית נפלאה עם מיילדת שהבינה אותי והיתה עדינה פתאום מגיעה הקצבית הזאת. הופ, לפסק, היא לקחה גאזה יבשה כדי לנקות את המקום כדי לראות את הקרע. מיותר לציין שהגאזה הזאת הרגישה כמו נייר זכוכית. צרחתי עליה שלא תיגע בי ולא היה סיכוי שאתן לה לתפור. היא התחילה להסביר לי שזה קרע בדרגה שתיים וכל הניסוחים הרפואיים המסובכים שבעיברית הפירוש שלהם: אני אתפור לך! גירשתי אותה, הלכתי הביתה. עשיתי מה שהמיילדת אמרה. שטיפות עם מים חמימים ומרקחת עשבים שקיבלתי ממנה. הקפדה על הגיינה וישיבה עם רגליים משולבות... לקח זמן. לא היה נעים. עבר. החלים. אם הייתי באותו מצב היום נראה לי שגם לא הייתי מוכנה לתפירה. פסיכית מה לעשות. יש לי בעיה עם זה. וגם לא ברור לי הצורך הזה "לתקן" בכל מחיר. אני ילדתי וגינלית אחרי קיסרי. יש לי צלקת גדולה מהניתוח שאני מעדיפה להתייחס אליה כאל חיוך גדול. אבל יש לי עוד צלקת, שאותה קיבלתי בדרך הנכונה. אני לא צריכה לתפור ולחזור להיות "כאילו כלום". אני שמחה בקרע הזה. הוא שלי! לא רוצה שיגעו בו ויתפרו. מעולם לא טענתי לשפיות מוחלטת. שני גניקולוגים כבר חזו במקום אחרי הלידה, ואיש לא שיער שלא היתה תפירה, או שהיתה תפירה. הם אמרו שהכל נראה נורמלי ורגיל.
בכל מצב אם יש חשש לסיבוכים, אז אין מה לעשות. אם חייבים חייבים. לי פשוט אמרו שלא חייבים. אז למה?
שאלת אז עניתי (-:

כתבה שהייתה במעריב לפני יומיים, ב"סגנון", על לידה בבית:
כאן ביתי כאן אני נולדתי

קרן שמש, לי היה סיפור ממש דומה, לידה שניה בבית אחרי חיתוך+תפירה בלידה ראשונה, קרע דרגה 2, בלי תפרים סיכול רגליים, החלמה, והסוף הטוב: לידה שלישית בלי קרע.

משהו שכתוב באומנות הלידה, מה דעתכן?
http://www.leida.co.il/message.asp?qt=28926

לא הצלחתי לפתוח את הקישור.

מה דעתכן לשנות את שם הדף ל"לידות בית בתקשורת"

והאם קרע פתוח לא מפריע יותר מתפרים?
לי היה קרעונצ'יק שאילנה התלבטה אם לתפור או לא, והחליטה שלא - החלטה ששמחתי עליה מאוד. זה היה במקום לא מורגש. הלכתי אליה בנוסף לבדיקת שישה שבועות אצל הגינקולוג, ושניהם אישרו שזה מאה אחוז. היא ביקשה שאבוא אליה לביקורת כדי להיעזר במקרה שלי בהחלטה עתידית אם כדאי במקרים כאלה לתפור או לא.

גם לי היה קרע פצפון, שלא היה צורך לתפור. אבל כאן דובר על קרע משמעותי יותר, ולכן שאלתי.

לדעתי דף זה הוא דיון שהתפתח בדף האינדקס, ולכן יש בו הרבה נושאים. אני חושבת שצריך לעשות פירוק לגורמים.

ערב אונליין עם שרה לה בנושא לידות בבית, לקיחת אחריות בלידה ועוד מתחיל עכשיו
אתם מוזמנים/ות לספר, לשאול, להתעניין, להתלבט, לשתף

עולה בי תחושה בזמן האחרון מכל מיני דברים שקראתי פה באתר שאולי יש בעייתיות באופן בו מתכוננים ללידת בית. דווקא כאשר לוקחים אחריות ומתכננים ומתכננים ונערכים עם המיילדת המושלמת וצוות המלוות והעזרים הטקטיים ואולי גם דיווחים און-ליין ונוצרת תחושה של מין חגיגה, אבל אולי כל זה דווקא מפריע להתכנסות ההכרחית פנימה. וגם מטעה לחשוב שכל העסק קורה איפהשהוא בין המיילדת לבריכה לכדור הפיזיו, בעוד שבפועל הוא קורה בתוך חלל גיאוגרפי מצומצם להפליא ופנימי.

ואולי גם זו בעצם מין בריחה: בריחה מן העובדה שאני היא זו שאצטרך בפועל ללדת, לא על ידי פאסיביות כמו שעושות לא פעם יולדות בית חולים אלא דווקא על ידי אקטיביות יתר.

היה רגע בלידה שלי שראיתי מן הצד את אמא שלי ובעלי מדברים ביניהם וכל כך רציתי להיות שם, אתם, ולא תקועה בתוך סבלותי, זה ממש הוציא אותי לרגע מן הפוקוס וגרם לי רחמים עצמיים קשים.

כשדורית התכוננה ללידה היא לא התעסקה בכלל בצד הטכני (וגם לא היה צורך, לדעתי). היא עבדה המון עם עצמה פיזית ונפשית. מבחינה פיזית, היא לימדה את עצמה שיעורים בשיטת פלדנקרייז, ועשינו ביחד "חזרות" על תנוחות שונות לקבלת הצירים עם תמיכה של עיסוי או מגע ממני. מבחינה נפשית, היא הכינה את עצמה להכיל את הכאב, ולתת לעצמה לזרום איתו.

היא כמעט לא התעסקה בכל השאלות ה"סביבתיות" שמועלות כאן (משפחה, חברים וכו'). אם היו נושאים כאלו שהטרידו אותה, היא החליטה להתעלם מהם, לפחות עד אחרי הלידה.

אני חושבת שזו אשליה מסוג דמותנו הוירטואלית מול זו הממשית - זה שיש פה הרבה דיונים, לא בהכרח אומר שזו עיקר ההתעסקות, שכך כולן מתכוננות. את מה שלא מגיע לאתר, פשוט לא רואים...

אני מודה ומתוודה שאני לא אוהבת את הרעיון של לידה און ליין. יש בזה משהו מאד לא באופן טבעי. בלידה הקודמת טעיתי בכך ששיתפתי מייד את כולם במה שקורה. למדתי מהטעות הזו להבא.

גיא,
דורית יכלה לא להתעניין משום שזה היה הג'וב שלך... לא?! מנסיוי, הרבה פעמם בין זוגות יש איזו "חלוקת עבודה/תפקידים" אני יכולה לא לדאוג כי הוא דאגן, אני יכולה לזרום כי הוא חוקר, אני יכולה להיות חסכנית כי הוא מוציא את הכסף וכו'.
ממה שכתבת בדפים אחרים בעניין עלה בדעתי שאולי יש פה את העניין הזה אתה החקרן מטיל הספק דורית מתכנסת וכו'.

כרמית - מסכימה איתך (-:

כיוון שיוגה משעממת אותי ואני כנראה בנאדם עצלן, אז אני לא ממש מתכוננת ללידה הבית שלנו. זה נראה לי שיהיה בסדר. חושבת רק על הרצוןשהתינוק יהיה בסדר.
מנסה לעשות עיסוי אבל זה לא ממש יוצא לפועל- אני לא מגיעה (פיזית) והוא לא מגיע (טכנית- מגיע מאורח מידי והרוג). איבדתי את האפי נו שקניתי בחודש חמישי אצל אילנה, הוא עוד באריזה...אין לי מושג איפה תקעתי אותו.
יהיה בסדר אני מקוה.
למרות שתפרים ממש לא מתאימים לי כי ילדתי 4 פעמים ותפרו אותי- אני רוצה בלי!

ילדתי 4 פעמים ותפרו אותי
אם ככה אז כדאי להתאמן באפי נו.
ניסית להפוך כוס בתור פטנט למצוא? (-;

אני לא ממש מתכוננת ללידה הבית שלנו


למרות שתפרים ממש לא מתאימים לי כי ילדתי 4 פעמים ותפרו אותי

אני לא מבינה את ההגיון שלך. אם את רוצה בלי תפרים, כדאי לעבוד בשביל זה. אם את רוצה לידת בית טובה, כדאי להתכונן אליה. לא שתמיד ההתכוננות עוזרת, אני מכירה נשים שהתכוננו היטב ובסוף הדברים לא קרו כפי שתיכננו. מצד שני, את נשמעת כמו מישהי שרוצה לרוץ מרתון מחר בבוקר בלי שחשבה מה זה דורש או התאמנה או משהו. לא שאני חושבת שלידה זה כמו ריצת מרתון, אבל כדאי לעשות הכנות, במישור הפיזי בעיקר אם את יודעת שתפרו אותך, ובמישור הרגשי, כדי לדעת איך לעזור לעצמך בבית ולא לצפות ש"משהו טוב יקרה". בבית זו את אחראית.

רוקדת את צודקת אבל המוטיבציה בחודש תשיעי בקנטים...

אני מתארת לעצמי. אני בשמיני ועושה לעצמי עיסוי כבר חודש ומתחיל להימאס לי. מרגישה שכל המוטיבציה שהיתה לי כל ההריון נעלמת כלעומת שבאה. מצד שני, מעדיפה להכריח את עצמי בלי מוטיבציה ולהעלות את הסיכוי לא להיחתך.

את העיסוי לא צריך לעשות במשך ליותר מחמש דקות כל יום. זה לגמרי מספיק. ואז כדי להנעים את האווירה מה שכדאי לעשות זה לשים מוסיקה ברקע. ככה יוצאים מנקודת הנחה שבערך שני קטעים שווים עיסוי (-:

אני מסתכלת על השעון. וגם- הבנתי שמספיק יום כן יום לא, אז זה בדרך כלל מה שאני עושה, לפעמים יוצא לי גם ימים עוקבים אבל לא תמיד.

אבל אולי כל זה דווקא מפריע להתכנסות ההכרחית פנימה. וגם מטעה לחשוב שכל העסק קורה איפהשהוא בין המיילדת לבריכה לכדור הפיזיו, בעוד שבפועל הוא קורה בתוך חלל גיאוגרפי מצומצם להפליא ופנימי.
מ י מסכימה איתך מאד....

שלום!
הופתעתי לקרוא כאן דיון בנושא הלידה שלי... הוא התנהל בעקבות ידיעה במעריב ב-19.9.02.
מה שקרה זה שאני ילדתי בצימר של אילנה שמש. הכל הלך יופי, אבל מייד אחרי הלידה אילנה הודיעה לי שיש לי קרע עמוק ושעלי לגשת מייד לאסף הרופא, לתפירה, לא עלינו. התנגדתי קשות, אמרתי שהגוף שלי ידע לרפא את עצמו ודברים כאלה. רציתי רק לשכב לנוח עם התינוקי בחיבוק. אבל הלחץ היה כבד.
אז נסענו. זכינו ליחס עויין. שמענו מישהו לוחש לאחות שקיבלה אותנו שאחד הרופאים מבקש לשלוח אותנו לבית חולים אחר בגלל שאנחנו לידת בית. כשבעלי שמע את זה הוא התחרפן (והוא טיפוס רגוע). הוא התקשר למעריב וסיפר להם על כך. מעריב פנו לבית החולים. דקות ספורות אחרי כן התייצבה מפקחת או משהו כזה מטעם בית החולים, כולה נופת צופים. אחרי כן הגיע רופא. העבירו אותי מהמיון לקצה המסדרון, העלו אותי למיטה, קשרו את הרגליים וסגרו הוילון (כנראה שלא היה חדר פנוי, וזה מין אילתור חביב שכזה). לבעלי לא הרשו להצטרף, למרות תחנוני. (התינוקי הרך היה באותו זמן בזרועות אימי).
אני לא ידועה כחובבת בתי חולים ועוד פחות כחובבת מחטים ובטח שלא מחטים במקומות הלא נכונים. נתקפתי בכי עז וביקשתי מהקצב/רופא שגהר מעלי שישחרר את רגלי. לאחר מכן קמתי וברחתי אל בעלי, תינוקי ואימי שחיכו לי מודאגים בחוץ.
עזבנו את בית החולים.
הפער הגדול בין האוירה של הלידה, שהיתה נעימה ואינטימית, לבין הניכור והתעשייתיות של בית החולים היממו אותנו.
ברור שגם את הלידות הבאות אני מתכננת לעשות בבית.
ולידיעת מחליטי ההחלטות: אני לא מוכנה להיקרע שוב!

רוקדת את צודקת אבל המוטיבציה בחודש תשיעי בקנטים...
עכשיו אני מבינה עוד הרבה יותר טוב על מה את מדברת. בכל זאת מצליחה לעשות (לעסות) גם אם לא כל יום.

הייתי היום אצל רופא תורן במרפאת נשים.
כשנכנסתי הופתעתי מאד מכמה שהוא לא נראה רופא אשמאי רגיל כמו שאני רואה בדרך כלל. הוא שאל איפה ילדתי ואחרי שעניתי הוא אמר :"אחלה!".עניתי שלרב רופאים לא מתים על לידות בית ושהופתעתי מתגובתו.
הוא ענה שרק לאחרונה נתקל ב4 מקרים של לידת בית שהסתבכה שהמיילדת הגיע עם היולדת למיון ונעלמה. שמבחינתו זה מצב בעייתי ומסוכן.

רוקדת - שמעתי מיילדת (לא אינטרסנטית) שאומרת שיש הבדל גדול מאד בין שימוש ב-אפי נו לבלעדיו, וגם רואים אם עשו עיסוי או לא. (מה שאומרים: לכתוב בתכנית לידה שעשיתם עיסוי גם אם לא, רק בשביל שיתנו צ'אנס ולא יחתכו? לא עובד. המיילדת רואה את ההבדל בעצמה.) לדעתי, שווה להשקיע, למרות הקושי.

התנגדתי קשות, אמרתי שהגוף שלי ידע לרפא את עצמו ודברים כאלה.

מיכל, תודה שאת משתפת. תוכלי לספר האם הקרע התאחה לבד?

(גם אני לא מתכננת להיקרע בפעם השלישית, אבל ליתר בטחון...)

לדעתי, שווה להשקיע, למרות הקושי.
מסכימה לגמרי, אני בעניין של להשקיע דווקא. עכשיו, לעומת זה, יש לי פטריה שמחרבת לי את העיסוי. אסור לעסות עם פטריה, אני מטפלת בה, אבל מעצבן אותי שהיא מחרבת לי.
אגב, למרות שאני בעניין של להשקיע, מכירה לפחות שתי נשים שלא נחתכו, בבית חולים ועם אפידורל, למרות שמאד חיפפו בסוף, כי נמאס להן. שתיהם מהמישפחה, אולי הגנים יעזרו לי וזה שאני לא רוצה להיות על הגב.
בנוסף, הבנתי ששהיה במים מאד מרככת את האיזור ומאחר ואני בבית ויש סיכוי שאשב במקלחת או בבריכה קודם, אז גם בזה אני מנסה להתנחם.
<רוקדת דווקא מהמשקיעניות, מתבאסת שאי אפשר עכשיו לעשות את המקסימום לטובת העניין>

רוקדת, קראתי באומנות הלידה עוד דרכים לנושא הפרינאום. משהו בסגנון לשים באסלה קערת מיים חמים עם רוזמרין

משהו בסגנון לשים באסלה קערת מיים חמים עם רוזמרין
כן, שמעתי על השיטה, טרם הספיקותי לנסות... אבל אולי הגיע הזמן להזיז את הישבן...

אבל אולי הגיע הזמן להזיז את הישבן...
<רוקדת בילתה הבוקר בישיבה על דלי עם מים חמים כי אין לה קערות סלט מיותרות לחרב>

כל הכבוד לישבן שלך (-:

רוקדת לאור הירח ,
קערת מיים חמים עם רוזמרין
נגד הפטריה רוזמרין וגם שמן עץ התה מאוד יעילים. אפשר גם שמן עץ התה במריחה ישירה, בעדינות כי זה חזק. יכול להיות שזה יסדר לך את הפטריה, ביחד עם תזונה דלת סוכרים ודלת קמח לבן.

נעמי
הקרע נתפר בסוף, כ-10 שעות אחרי הלידה, בבית, על-ידי רופא פרטי שהבאנו.
היה סיוט.

תודה על העדכון @}

נגד הפטריה רוזמרין וגם שמן עץ התה מאוד יעילים. אפשר גם שמן עץ התה במריחה ישירה, בעדינות כי זה חזק. יכול להיות שזה יסדר לך את הפטריה, ביחד עם תזונה דלת סוכרים ודלת קמח לבן.
ככל הידוע לי אסור שמן עץ התה בהריון. התזונה שלי לא מכילה קמח לבן מלבד לעיתים מאד נדירות והמתוק היחיד שנכנס לה לפה זה קצת תמרים או דבלים, לא בכמויות. בכל אופן דיאטה כזו לוקחת חודשים עד שמשפיעה אם בכלל, ואני בשבוע 40, שזה קצת יותר בוער בקטע הזה שאי אפשר לעסות את המקום.

מותר שמן עץ התה בהריון אבל אמבט אדים של רוזמרין לואגינה לא קשור לקנדידה אלא לריכוך צוואר הרחם וכל האיזור לקראת הלידה. ואגב, לנשים שידוע שאצלן יש לידה מהירה או ויבקי'ות-לא מומלץ. אמבט אדים של עץ התה לטיפול בקנדידה-אפשרי אבל לא פותר את הבעיה ביסודיות אלא מקל וכתוספת.
הייתי הולכת על טיפול קונבנציונלי ויעיל-משחת אגיסטן שאפשר להוסיף לה טיפה שתיים של שמן עץ התה-למריחה חיצונית.אפשר גם לפרק כמוסת אסידופולוס ולהוסיף למשחה ולמרוח גם בפתח הנרתיק(ז'א הפרינאום). כמוסות קלנדולה לטיפול פנימי. וחשיבה חיובית שהפרינאום יעמוד במשימה בכבוד

מותר שמן עץ התה בהריון אבל אמבט אדים של רוזמרין לואגינה לא קשור לקנדידה אלא לריכוך צוואר הרחם וכל האיזור לקראת הלידה
אכן. מסתבר שהאידוי הזה, שנועד לריכוך צואר הרחם, מצליח קצת להפחיד את הפטריה, היא נחלשת. מרחתי כמה ימים אצידופולוס, ולוקחת גם בבליעה, עזר קצת. הרוזמרין עוזר יותר.
איכשהו הדיון הזה לא נראה לי קשור הנה אבל לא יודעת לאן הוא אמור לעבור ואיך מעבירים.

אולי לדף בעיות שונות בהריון
אולי לדף עיסוי פרינאום

או טיפול בקנדידה ?

ולי יש הצעה אחרת
גמ"ח ללידת בית
כל מי שילדה ונשאר לה ציוד
כל מי שמתעתדת ללדת וזקוקה למשהו
מחובתינו לעזור זו לזו

שתי אפשרויות:
גמח- מישהי שיש לה מחסן\מקום בבית ותשלח ותקבל בדואר לפי הדרישות
גמח וירטואלי. דף מיוחד בו כל אחת יכולה לכתוב מה יש לה לתת\מה היא צריכה. כמו ככר השוק אבל רק בנושא זה ומבלי שימחק.

פיתחו את הלב!

מה יהיה בגמח זה חוץ מסדיניות? בריכות. מה עוד?

אני מתנדבת לעשות את הגמח עוד 2-3 שנים, כשיהיה לי בית משלי.

בגדים ראשוניים
תה פטל וסרפד (שתצביע מי שלא נשאר לה סטוק:-) )
ויטאמין K
כמוסות נר הלילה
בקבוק שמן סגור מי שהכינה ולא השתמשה
ברכה ליולדת:-)
בקבוקים חמים
חיתולי בד גזורים
סופגנים(התחבושות הענקיות) למי שנשאר
משאבה לניפוח בריכה

רעיון גאוני.

אני תורמת בקבוק מים חמים, חיתולי בד גזורים_ _תה סרפד

תה סרפד-פטל המשכתי לשתות גם אחרי.
כל השאר שנשאר - העברתי למילדת.
תעבירו גם אתן למילדת. הכי פשוט, לא?

וילון אמבטיה ישן (אבל זרקתי את שלי לפני יומיים...).

נראה לי פחות סביר שמיילדת תסתובב עם כל הציוד. פרט לכך זה מעלה את הסויכוי להצטייד ביותר דברים מהרשימה וברגע שקיבלת זה מעורר חשק גם לתרום.
לכן נראה לי מתאים יותר גמח שכזה. כל מי שתקרא את הרשימה תהרהר בפעם הבאה שתעשה סדר בבית אם יש משהו שתוכל לתרום לעניין .

לי יש כמוסות נר הלילה. בערך חצי חפיסה של סולגאר. אבל אני גרה רחוק ולשלוח לא נראה לי זה עלול להשבר. אז אם אתם בסביבה....

גמני העברתי מה שיכולתי למיילדת, והבנתי שבא לידי שימוש יעיל.

גמני העברתי מה שיכולתי למיילדת
לשרה'לה כנראה יש הרבה מקום...

תה פטל וסרפד (שתצביע מי שלא נשאר לה סטוק)
התה פטל עוד מעט נגמר, לא ברור מה יקרה קודם, הוא ייגמר או אני אלד. אבל נראה לי שאקנה עוד כי הבנתי שטוב גם לאחר כך.

זה לא שיש לי הרבה מקום בבית, דווקא יש, אבל כל הדברים נשאבים במהירות. סדיניות מיותרות- הולכות למי שלא מספיקה לקנות, או שמצמצמת בהוצאות. תה ילקוט הרועים כבר עבר שלוש יולדות ועוד ידו נטויה. שמנים נגמרים מהר. ויטמין K הולך לכאלה שלא מצליחים להשיג. להמשיך?
תודה לכל התורמות, זה תמיד מגיע למקום הנכון.

ok אז מה נשאר לנו?
10 סדיניות לפחות- לא זוכרת שהשתמשנו ביותר מ3-4 ...
מעט נר הלילה- טוב ילדתי בשבוע 41...
כדורי סירפד -לברזל
תה פטל (כמובן שקניתי חדש לפני הלידה ממש כי הראשון נגמר לי..)
חיתולי בד יש לי הרבה....אבל למה גזורים?
אבל- אין לי מקום בבית!

אפשר ביומיון לעשות פינה לעודפים. אני מבטיחה לקחת כל מה שלא ילקח, ולהעביר לנזקקות.

שרה לה, את רוצה להחזיק אצלך גמח באופן קבוע?אגב אם יש לך רעיונות מה עוד אפשר למסור.....

אפשר ביומיון לעשות פינה לעודפים. אני מבטיחה לקחת כל מה שלא ילקח, ולהעביר לנזקקות
אחלה רעיון! אם יישאר לי משהו ואף אחת בסביבה לא תצטרך שומדבר אני בהחלט אביא ליומיון, או אדאג להעביר לך. אני מניחה שיישאר לי ויטמין K (ואני גם יודעת איפה מוכרים בלי מרשם).

למה אין לי ילקוט הרועים ולא ביקשו ממני בכלל שיהיה לי? יכול להיות שזה פרט שהמיילדת שלי שכחה, או שלא כולן משתמשות בזה? לא שיש לי מאיפה להשיג עכשיו כשזה יכול להיות כל רגע, אבל בכל זאת הייתי שמחה לדעת.

שותים תה
אל תלחצי יש מליון ואחד דברים שאפשר לשתות או לעשות. זה מיועד לאחרי הלידה.

איפה מוכרים בלי מרשם ויטמין K?

תסתכלו בדף ויטמין K

איפה מוכרים בלי מרשם ויטמין K?
אני מוכנה למסור באימייל או בטלפון, אם תשאירי אחד מהם בדף הבית שלי.

אולי למישהי נשארו סדיניות?
בלידה הקודמת השתמשנו בשעוונית ומגבות, ועכשיו המיילדת המליצה על הסדיניות כי חוסך כביסה,
נראה לי בזבוז (אקולוגי) לקנות סדיניות חד פעמיות אבל אם נשאר למישהי אשמח לקבל.
חג שמח

שלום לכולכן,
יש לי סוגיהה פרקטית ואין לי את מי לשאול.
מה עושים בנוגע להפרשת צואה בזמן הלידה? אני לא יודעת מה מקובל לעשות כשיולדים בבי"ח, אבל שם זה לא באחריותי... והאם יש משהו שניתן לעשות כדי למנוע הפרשת צואה בזמן הלידה, חוקן למשל...?
כיום אנחנו מתלבטים על לידה בבי"ח\ בית וזאת אחת הסוגיות...

יש דף הפרשות בלידה

יותר נכון הפרשות במהלך לידה