באופן טבעי

אבל העניין הוא שאם את לא עושה מוניטור לא יכניסו אותך לאולטראסאונד ואז איך תדעי כמה מי שפיר הם חושבים שחסרים לך?
לשמחתי כבר הצלחתי לעשות אולטראסאונד בלי מוניטור, אצל הטכנאית ובלי לערב רופאים (סתם הגעתי בלי הפניה, אמרתי להם שהפנתה אותי המיילדת ואיכשהו קיבלו אותי). כמות המים בסדר גמור.

מחר מבטיחים לי סטריפינג.
רק להבהיר: זה לא הממסד הרפואי שמבטיח לי סטריפינג, ואני לא ממש אחוזה בציפורניו (לא להאמין איך גם מחלקת הריון בסיכון גבוה וגם רופא הנשים שאצלו עשיתי מעקב עד שלב מסוים, פשוט שכחו ממני. עכשיו כבר יש להם אנשים אחרים להפחיד עם תוצאות החלבון בשתן).
אני בעיקר רוצה כבר ללדת.

מצטטת את עצמי מאתמול בדפבית של רחל:
אני "בלידה" כבר כמעט שבוע... כל ערב צירים שנעלמים לקראת חצות, ביום שלישי לפנות בוקר יצא ה"פקק", מין כאבי מחזור עמומים והרגשה של עוד מעט... ולא קורה כלום. כבר התעייפנו מלהתרגש.
אני מרגישה כאילו אנחנו בדרך לטיול גדול/ הגירה לחו"ל: כבר עזבנו את הארץ אבל אנחנו תקועים בכל מיניי שדות תעופה אפלוליים בשעות מוזרות, מחוץ לזמן ולמקום, שותים קפה דלוח במחיר מופקע בשלוש בבוקר/ תשע בערב/ צהריים (תלוי איזה שעון) על כסאות לא נוחים במסדרונות אפלוליים ומחכים שהטיסה שלנו תצא כבר, שתתחיל כבר ההרפתקה...

כבר שבוע מהתאריך...

בהצלחה ובשעה טובה!

<רק לעדכן גם בדף הזה: הלידה שלי קרתה לבסוף 14 ימים אחרי התל"מ יום לפני התאריך שבו, אם לא היה קורה כלום, הייתי כבר אמורה, על פי המיילדת, ללכת לבקש זירוז בבי"ח...

העניין הוא שאם את לא עושה מוניטור לא יכניסו אותך לאולטראסאונד ואז איך תדעי כמה מי שפיר הם חושבים שחסרים לך?
אפשר להפריד בין מוניטור לאו"ס - או"ס עשיתי כאמור בקופ"ח, בלי הפניה (אבל כנראה פשוט היה לי מזל).
בשביל המוניטור הגעתי יום או יומיים אח"כ למוקד מכבי. אחרי המוניטור כולן אמורות להיכנס לרופא עם התוצאות וכנראה לעשות שם גם או"ס, אבל ראיתי שהתוצאות בסדר גמור והלכתי משם בלי לראות אף רופא.

אפרת נ היא עדיין מתעגלת, כמה הזדהות... הייתי במצבך וסחבתי עוד שבוע. היה מתיש ולמדתי מזה המון. את יכולה לקרוא על זה בבלוג שהיה לי אז (גלגול שלישי בלוג סלט פירות), אולי זה יעזור גם לך (מקסימום יעביר את הזמן... ).

אני "בלידה" כבר כמעט שבוע... כל ערב צירים שנעלמים לקראת חצות

אני חושבת שבמצב כזה אולי כדאי לשקול זירוז טבעי בדיקור או בשיאצו, כדי שלא תהיי מותשת מדי.
לידיעה: טיפולי זירוז לפי הרפואה הסינית אמורים להיות ארוכים (שעתיים עד 5 שעות), כאשר בפועל בדר"כ כשאת הולכת לטיפול יש לך תור לשעה וזהו. במצב כזה, אפשר לבקש מהמטפל שיסמן לך את הנקודות ולבקש שימשיכו ללחוץ לך עליהן בבית.
אגב, מנסיוני, לפעמים גם שעה של זירוז מספיקה (אבל כאמור, לפעמים גם לא).

כמו רבות לפניי גם לי זה הצליח: חמש שעות אחרי כתיבת הפוסט כבר התחילה הלידה של נורי שלנו (-:
איזה דף מוצלח!

אני מרגישה כאילו אנחנו בדרך לטיול גדול/ הגירה לחו"ל: כבר עזבנו את הארץ אבל אנחנו תקועים בכל מיניי שדות תעופה אפלוליים בשעות מוזרות, מחוץ לזמן ולמקום, שותים קפה דלוח במחיר מופקע בשלוש בבוקר/ תשע בערב/ צהריים (תלוי איזה שעון) על כסאות לא נוחים במסדרונות אפלוליים ומחכים שהטיסה שלנו תצא כבר, שתתחיל כבר ההרפתקה...
הוי, אני כל כך מזדהה...
הציפייה והסקרנות מתישות כל כך... למרות שבאמת כל יום הוא מבורך ואנחנו מספיקים להכין לו\ לה עוד דברים ומקשטים עוד קצת את הבית...
אבל הבית כבר כל כך נקי ומוכן ואני מוצאת את עצמי מתעצבנת כל פעם כשהוא מתלכלך כי אני כבר רוצה שהוא יגיע....
היו כבר כמה אזעקות שווא ומבחינה נפשית להכנס כל פעם למצב דריכות הזה- הנה זה קורה- ואז להבין שלא, עדיין לא... כפי שאמרתי , מתיש.
וגם אני עם מעין צירים, לידה ראשונה אז גם לא יודעת אם זה באמת צירים או סתם מיחושים.
באמת מאוד מעודד הדף הזה ואני גם באמת באמת יודעת עד כמה הרגעים האלה מבורכים, ואיזו התאמנות זאת בשחרור, באמונה, בלסמוך, ברוגע...
ורוב הזמן אני גם מצליחה בזה, אבל מדי פעם נשברת וזקוקה לעידוד מבחוץ....

איזה קרציה אמא של אחד הילדים בגן - אחרי שעברתי את התאריך היא שואלת "נו, מתי את צריכה ללדת?" ואמרתי שאני לא עונה על השאלה הזאת, בחיוך וסבלנות. אז היא רדפה אחרי והמשיכה "למה? כי את כבר אחרי התאריך?" הלו????? לא אמרתי לך הרגע שאני לא עונה על השאלה הזאת?!
והשכנה גם כן התקשתה לא לקבל תשובה - וכועסת שמידרתי אותה.
ואני מאושרת כי הפעם אני אסרטיבית וחסרת סבלנות כמו שבא לי להיות בלי לדפוק חשבון לאנשים שחושבים שכל חיטוט מיותר שלהם בחיים של אנשים אחרים ראוי להתייחסות.

מצד שני יש אנשים שכיף לענות להם - אפילו סתם מישהו ברחוב שאמר לי "כל רגע מה?" ועשה לי שמח כי הוא היה איש כזה - שמח.

לגבי השאלות: אני כבר הייתי עונה מראש "כבר ילדתי! אתמול בלילה! ילדתי תאומים! לאחד קראתי משה ולשני יקוב! למה לא הבאת להם מתנות?" וממשיכה ככה עד שהיו עוזבים אותי.

לגבי השאלות אנחנו ענינו שדחינו את הלידה לספטמבר. (התאריך היה 5.5 והיא נולדה בדיוק שבועיים אחריו, בשנה שעברה).

אה, סליחה, זה לא הדף שמשרה לידה? כתבתי לפני יומיים ואני עדיין בהריון..
אז אני אמשיך להתלונן - סבתא שלי שאלה אותי מתי אני חושבת שאני אלד (?!) ובמשפחה יש הימורים על התאריך, אחי כבר הפסיד אני עכשיו בטווח של אחותי.

עלי הדף באמת השרה לידה ובאותו יום שכתבתי נולדה בתי היפיפיה עמליה.... לעוד אחת התאזרי בסבלנות זה קרוב קרוב אם עדיין לאקרה...

לעוד אחת התאזרי בסבלנות זה קרוב קרוב אם עדיין לאקרה
עדיין לא

אבל יום לאחר מכן כן

יֵשׁ הַכָנוֹת שֶׁצְרִיכוֹת לְהֵיעַשׂוֹת
יֵשׁ
תִּיק לְאֶרוֹז
יֵשׁ
לִשְׁתּוֹת וּלְעָסוֹת וּלְנָסוֹת
יֵשׁ
ללמוד מֵחָדָשׁ אֶת הַמֶּרְחָק
וּלְהָכִין אֶת הַנֶּפֶשׁ לְקָרֶב.
יֵשׁ
לָלֶכֶת בִּשְׁנָיִים
לָשׁוּב בִּשְׁלוֹשָׁה
יֵשׁ
לִלְמוֹד לְקַבֵּל בִּבְרָכָה.


ב.
זֶה זְמַן שֶׁל הַמְתָּנָה
וְיֵשׁ בִּי חוֹסֵר סַבְלָנוּת פִּתְאוֹמִי
שֶׁבּוֹעֵט בִּי
וְבּוֹלֵט בִּי
וְלִפְעָמִים כּוֹאֵב.
כְּבָר אָמַרְתִּי לִי
לִפְנֵי חוֹדָשִׁים וְשַׁרְתִּי לִי
אֶת שִׁירָה שֶׁל רָחֵל-
"עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הַאִם
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה"
מְחַכָּה לוֹ.

ג.
תכנית לידה:
בלידה הזאת אני רוצה להיות אילה.
אלי,
עזור לי להיות אילה כמו שבראת אותי.
אילותי לעזרתי חושה.
אל תרחק.

כל הממצאים מוכיחים שמי שכותבת בדף הזה יולדת בסוף

כל הממצאים מוכיחים שמי שכותבת בדף הזה יולדת בסוף
אז גם אני מנסה.
40+4.
כבר כמה ימים עם צירים מאד לא סדירים וגם לא ממש מרשימים.
המיילדת בדקה אותי ביום רביעי- יש פתיחה, יש מחיקה. הראש למטה למטה.
הפקק הרירי יצא.
אני מזכירה לעצמי כל הזמן שהכל בסדר, שהיא תבוא בזמן שלה, שזה לא תלוי בי. שלרצון שלי שזה כבר יקרה אין ממש תוקף.
אני אפילו רואה את הברכה שב"איחור" הזה. בימים האחרונים אני חווה המון שעות של חסד. עם הבן שלי, מבלים בנעימים שעות רבות בבית, רק אני והוא.
עם חברות שמקיפות אותי בהמון תמיכה ואהבה, ושאני מרגישה שהן ממש מכינות עבורי את המרחב הנכון ללידה.
אבל בכל זאת, רוב הזמן פשוט בא לי לבכות.

אני מצטטת לעצמי ממעלה הדף את נועה_ ברקת, במשפט שאני מקווה שילווה אותי בזמן שעוד נותר:
והזמן הזה, של ההמתנה, של ההתמסרות לכוח שהוא גדול ממך ולא בשליטתך הוא מתנה יקרה. תתמתחי ונוחי בתוכו. עוד מעט הזמן יאיץ את מהלכו, הצירים יצטופפו וזה יבוא.

נמצאת בשבוע 41+2 , קראתי את הדף מתחילתו ועד סופו, ושאבתי עידוד וצחוק וקלות.
כשניסיתי להרגיש איך באמת אני מרגישה בהריון , הרגשתי שמבפנים אני קורנת כולי אור כמו לבנה מלאה, ומאז אני מתחברת לדימוי הזה שמשרה עליי רוגע ו"הכל בסדר". ובעזרתו מניסה את הקולות האחרים, שמלחיצים ומפחידים. ובעיקר מנסה למזער את המגע עם אנשים לחוצים. אני נמנעת מביקור אצל רופא, ורק בקשר עם המיילדת, שאצלה אני מתכננת ללדת.
מבקשת את ברכת הדף הזה ללידה טובה , טבעית והרמונית אם אפשר אז בקרוב...
תודה

הכל בעיתו ובשעה טובה.

_מבקשת את ברכת הדף הזה ללידה טובה , טבעית והרמונית אם אפשר אז בקרוב...
תודה_
בהצלחה.

בהצלחה

יומיים אחרי שכתבתי כאן בשבוע 41+4 , התחילו צירים לא מאוד חזקים אבל סדירים לקראת הצהריים, זו היתה לבנה מלאה ונראה היה שיש לי נטייה ללדת בלבנה מלאה , חיכינו עד הערב ואז נסענו למיילדת, שם אחרי שעה בערך הצירים הפסיקו והלכנו לישון, בבוקר , רצינו לקדם את העניינים, אז התחלנו בסקס, המשכנו בטיול רגלי , אח"כ קיבלתי שמן קיק, נסענו לאכול ארוחת בוקר והצירים התגברו מאוד, נאלצתי לקום והסתובב בבית הקפה. חזרנו למיילדת והצירים התגברו עוד, הפתיחה עדיין היתה 3, היא החליטה לעשות עיסוי לצוואר הרחם, מה שעוד הגביר את הצירים, אבל אני הרגשתי שהצירים לא עושים את העבודה ולא נפתח שום דבר, למרות שעבדתי לגמרי איתם, לקראת ערב כל העניין עבר, והפסיקו הצירים. הייתי בפתיחה 4 , אולם המיילדת אמרה שאני פשוט עדיין לא בלידה ואנחנו מתאמצים לשווא. נסענו הביתה. למחרת היה יום קשה, אולם בסופו החלטתי שאני מרימה ידיים ויש כוחות גדולים ממני שבידם ההחלטה, כמו שכתבה כאן מישהי " כל דבר בעיתו".

ביקשתי מאמא אדמה עזרה והכרזתי שאני מוכנה לקבל את הלידה כשהיא תגיע. בימים שאח"כ פשוט חגגתי את ההריון, שבקרוב יסתיים, ביקרתי אנשים, יצאתי החוצה וברכתי את הזמן הנוסף והבלתי מתוכנן שיש לי בשביל עצמי ועם ההריון. אחרי 3 ימים בשבוע 42+2, הגעתי למיילדת עם פתיחה 6, ואחרי 5 שעות נולד הפלא שלנו. היתה לידה נפלאה ומדהימה עבורי, במיוחד אחרי הלידה הראשונה והארוכה מאוד שהסתיימה בבי"ח.
דף ששאבתי ממנו עידוד ומספר על לידות בשבוע 43 ו44 הוא http://birthlove.cyclzone.com/pages/[po]ten month mama[/po].html

מזל טוב!

בהצלחה

המרגיעון שיצא: אפשר להזמין הזדמנויות...

איזה דף מוזר..יום אחרי שקראתי ונרגעתי,ירד לי הפקק הרירי ויש לי צירים
הלוואי שאלד הלילה...
אני שותה יין ויושבת על הכדור ומתפללת שתהיה לי לידה טבעית וקלה, ושרק יהיה בריא
אמן
@}

ושאלה - מה עוזר היין?
<הכותבת הנה בשבוע 40, מחר התל"מ>

אני לא מאמינה שאני שוב פה. בעצם, אני כן מאמינה.
בפעם השלישית.
הפעם האחרונה הייתה ב07.05.08, יומיים לפני לידתו של קטני.
מחרתיים התל"מ שלי.
כבר שבועיםם שלושה יש בריקסטונים רציניים.
לפעמים פתאום אני משלשלת, ואז אני מודיעה לעצמי: הנה זה מתחיל. אבל לא....
ואני לא לומדת.
נתנו תאריך, ואני, במקום להתעלם, מה-זה מצפה שיקרה משו בתאריך.
כשידוע לי בעצם שאני יולדת שבוע וחצי- שבועיים אחרי.
נראה לי שמתעוררים אצלי מהשנ"צ.... אז בטח עוד נתראה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלשולים יכולים להיות סימן מוצלח, מתחילים בדרך כלל כשלושה ימים לפני הלידה, במטרה לעשות חוקן טבעי לגוף כדי לנקות אותו.
כמובן שלא לכולן זה קורה.
בהצלחה

כן.... כבר משבוע 37 יש כל כמה ימים איזו מתקפת התרוקנות.
לדעתי פשוט הרחם כבר לוחץ על המעיים וזה לפעמים עושה בלאגן.
אני לא מרגישה שמשהו מגיע.
אבל החלטתי לנוח. כדי לצבור כוחות.
השבוע האחרון היה הקטי ופעלתני.... אנסה לקחת את הימים הבאים ברגוע, למרות שלאחר היום הרגוע הזה מה-זה בא לי לצאת לטיול רגלי....
אין שקט במערכת.
וגם בא לי ירוק.
טבע.
איזה פיקניק במקום עם ריח של אדמה

היום זה שבוע 40 ויומיים. התחילו צירים כאלה של התחלה.... כל 9-10 ד' ציר בבטן תחתונה.
חלשים. קצרים.
זה יכול להמשך גם הרבה זמן...
אז אני הולכת לישון. מקווה שעד הבוקר.
מקווה לקום בבוקר, לשלוח את כולם לגן ולהתחיל לידה פעילה...
בהצלחה לי
וגם לבייבי הקטנה

חי חי חי. הייתה לידה מדהימה. כבר בבוקר שאחרי. בקרוב אפתח דף סיפור לידה. נקרא לו סלה נולדה כנס לאחר קיסרי וואקום שם ארוך אבל הכרחי

ואו @}
מזל טוב!

מזל טוב אמאטרייה! @}
היתה לי הרגשה שלא תסגרי 41 שבועות...
שיהיה פוסט קל ושפע חלב

מזל טוב

נשארה לי חצי חבילה של סדיניות ללידה בבית וגם שמן קיק וגלובלים הומאופטיים לזרוז לידה (לא עשו בשבילי כלום)
מי שמעוניינת מוזמנת

שלום לכולן,

לפי תאריך הווסת האחרון אני כבר בשבוע 41 אבל לפי תאריך הלידה המשוער / מתוקן אני רק בתחילת 40,
מה קובע?
מתלבטת אם ללכת לבדיקות של מעקב הריון. מהכרותי עם בדיקות הריון תמיד מוצאים משהו לא תקין.. P-:
מה אני צריכה את זה אם הגעתי בשלום עד כאן?
עד כמה הסיכון גדול לדעתכן? עד כמה הסבירות לעודף / חסר במי שפיר גבוה?

תודה תודה ולידות קלות

אני ילדתי ב-42 ועוד יומיים
ןגם - זה היה התאריך המתוקן (לפי המחזו, בעצם 44 פלוס... (מה???!???))
כמו שאת רואה במודעה מעל, ניסיתי כלמיני ולא עזר, הקטנצ'יק יצא מתי שרצה.
בסוף ממש האמנתי שאולי הוא פשוט לא יצא ונסתובב ביחד עד הצבא...
אבל מעקב כדאי לדעתי. מה אכפת לדעת שהכל בסדר?

שלום,
מתפקדת, שמעתי שזה עוזר...
שבוע 40+2.
לא הייתי לחוצה אלמלא הרופאה המגעילה במעקב הריון עודף איימה לזרז אותי אתמול...
(אמרה שהייתה מיילדת אותי כבר לפני שבוע), מיותר לציין שללא עוול בכפי...
שיהיה סוף שבוע נעים.

אלמלא הרופאה המגעילה במעקב הריון עודף איימה לזרז אותי אתמול...
במעקב הבא נסי ליפול על מישהי אחרת

בהצלחה ובשעה טובה
<קרוטונית>

לדעתי כתבתי פה גם בהריון הקודם...
נמאס לי, אני ממש רוצה ללדת הפעם חשבתי שיצליח לי יותר מוקדם אבל כלום לא קורה.
מחר אני מתחילה 41 בקודמים זה היה 41+5 ו42+5
ועוד הערה של מישהו על זה שאני עדיין עם הבטן

מתוקה את
אני מאוד מזדהה....
" נו מה הוא לא רוצה לצאת?
טוב לו בפניםֱ!
את עדיין בהריון....?"
מצטערת להגיד לך אבל....
רוב היולדות המאוחרות יולדות מאוחר כל פעם
ןבעצם רוב היולדות יולדות קרוב את כל הלידות שלהן.
אני למשל...למשל כן...
ראשון 42+2
שני 43+5
שלישית 43+2
אז אולי את יכולה לנסות לפרגן לעצמך פינוקים רציניים לימים הקרובים-
ככה כזה טיפןל במים
מסז ממישהי טובה שתוכלי להזמין אליך
רפלקסולוגיה
ארוחות פינוק
אני בשבועות ההריון האחרונים של חודש עשירי מאוד ב....די כבר כבד חם לא קל
אז אני המון הים או בבריכה להוריד מכוח הכבידה של הכבודה
ובדרך כלל מגייסת את כל האוהבים לתורנויות עזרה ופינוקים
בכיף את יודעת
טוב.... נסי לעדכן...
ימים קרירים לך

רק רציתי לעדכן שאכן עוזר לכתוב פה בדף.
הצירים התחילו באותו לילה אחרי שכבר סיכמתי עם אמא שלי שזה יקח עוד שבועיים.
ומרגע תחילת הצירים עד הרגע שיצא החוצה עברו פחות משעתיים..
ועכשיו ההערות על נוכחות הבטן הוחלפו בהערות על "נוח לו במנשא? את בטוחה שהוא נושם?" וחבריהם P-:

פלונית כרגע, מנסה את הקסם גם (ניסתי כבר בערך הכל חוץ מזה)

שבוע ארבעים ויומיים, אני נחשבת מתחילנית בשביל הדף הזה? מחר בבוקר מוניטור, אין לי כוח להגרר עד שם, יאללה, שייצא!

פלונית כרגע
יש כאן תינוק חדש אז מזל טוב@}@}

הקסם לא פעל. עדיין כאן. לא מאמינה שעוד סופ"ש הגיע ויחלוף והתינוק לא יוצא.

יש כאן תינוק חדש אז מזל טוב
@}

הקסם לא פעל. עדיין כאן. לא מאמינה שעוד סופ"ש הגיע ויחלוף והתינוק לא יוצא.
חכי, הוא צריך עוד לעבור את הסמבטיון

הוא יצא! שבוע 41 בול. משאירה חוט תקווה להריוניות העתיד: הם יוצאים בסוף! קטנים, מתוקים עם ריח של תינוק.

יו, מזל טוב, איזה כיף, תינוק חדש, תתחדשו והרבה שמחה לכולכם

מזל טוב

תודה על הברכות
והמסקנה (חוצמזה שהם יוצאים בסוף)
שצריך לכתוב פה בשבוע 41, כשם הדף.
<לא מאמינה שאני מאמינה בזה אבל בסדר>
מקווה לזכור את הדף הזה בהריון הבא, אם שוב במקרה התינוק לא יצא..

טוב, מתפקדת ומקווה למצוא פה קצת עידוד ותמיכה. 41+2 (ככה זה בעצם לא נשמע מלחיץ כמו שבוע 42), הריון ראשון, בינתיים אין קול ואין עונה. מבחינתי אין בעיה להמשיך אבל רק חוששת מלחצי זירוז מצד המערכת הרפואית וכאלה. בשבת אחי, שמטפל ברפואה סינית, יעשה לי דיקור לזירוז וחוצמזה אתמול עשיתי הליכה אבל איכשהו היום לא הספקתי. מכירה את העצות לזירוזים נוספים, מנסה ליהנות בינתיים והאמת שדי נהנת... אבל, אם עד עכשיו הייתי די בשאנטי וסמכתי על הגוף שלי והתינוקת שלי לגמרי, פתאום מפחדת לעבור את רוביקון ה-42. וגם כל הטלפונים של הנווווו... לא עוזרים. זהו, שחררתי את זה ועכשיו אולי אלך לישון יותר בשקט.

בהצלחה

בתי השניה הגיחה, 10 ימים לאחר התאריך המשוער, וכול זאת מבלי לכתוב בדף הנוכחי, בעל סגולות הקסם ומבלי להעזר בדיקורים והומיאופטיה.
אל חשש, נוחי, הרגעי, ושוב, שיהיה בהצלחה

שלום לך קרן שמש יקרה (-:
בשבת אחי, שמטפל ברפואה סינית, יעשה לי דיקור לזירוז וחוצמזה אתמול עשיתי הליכה אבל איכשהו היום לא הספקתי. מכירה את העצות לזירוזים נוספים,
מיילדת מנוסה מאוד מאוד אמרה לי פעם שמכל הזירוזים הטבעיים,
לדעתה שמן קיק הוא היחיד שבאמת עובד,
או לפחות עובד הכי טוב, ככל הנראה.

אני חושבת עלייך הרבה ומאחלת לך לידה מצוינת ושפע חלב.
אם את צריכה משהו אל תהססי

בהצלחה
@}

תודה למעודדות.. זה עוזר @} דניאלה יקירתי, אין לך (עדיין!) דפבית אז עונה לך פה. תודה וגם אני חושבת עלייך. לגבי שמן קיק יש לי איזשהי הסתייגות מכך, נשמע לי קצת אגרסיבי על הגוף ויכול להתיש אותו לפני הלידה. אם שומדבר אחר לא יעזור אולי אשקול. בינתיים ממתינה בסבלנות.
מבינה שמגיע לכם מזלטוב על המעבר (אבל עוד לא יודעת בדיוק לאן, הבנתי את זה בין השורות איפשהו פה). מקווה שעוד יזדמן להיפגש ולפשפש ביחד שבת שלום.

עוד לא יכולה להזדהות (אני בשבוע 29, ומאוד שמחה שעוברוב עוד בפנים...),
אבל שולחת לך

קראתי מעל דפי האתר אם אינני טועה שכותבות שיתפו ששמן קיק עזר להן לשלשל ותו לא.

גם אני רוצה עידודים! גם אני! ביום שני מגיע התאריך שלי (כלומר- מתחילה 40) אבל הייתי ממש ממש משוכנעת שהוא יצא מוקדם.. מאוכזבת וקשה לחכות .. ואצלי יש אמא שלא מרפה ומתחילה כ ל שיחה ב"נו את עם צירים?!" או בגרסה החלופית"נו, את בחדר לידה?!"

הי ! אני ילדתי בשבוע 41+5 וזאת לאחר שהמיילדת של -מרכז לידה טבעית בתל השומר יעצה לי לקחת שמן קיק, שאכן עזר ואחרי לילה של שילשולים (לקחתי פעמיים) החלו הצירים והמשיכו ללידה.
בדיעבד חשבתי שאולי הייתי מוותרת ופשוט סומכת על הגוף ומחכה, אבל מי יודע? המיילדת לא רצתה שאגיע למצב שזירוז יהיה אופציה.
מה שכן, הגעתי די מותשת ללידה, שהיתה ארוכה וקשה, אבל אין לי זכרונות מרים מהשמן קיק הזה בסה"כ. חוץ מזה שזה מגעיל ביותר
מקווה שעזרתי במשהו ושיהיה בהצלחה ! בכל מקרה -אל דאגה !

באה לחזק בזהירות...
אני ילדתי בלידה ראשונה 10 ימים אחרי התאריך ובלידה השלישית - ביום האחרון של שבוע 42, עם זירוז.
אחרי 2 לידות טבעיות ומדהימות הייתה לי לידה זוועתית עם הזירוז כולל אפידורל שלא לקחתי בלידות הקודמות ושיקום כואב.
אם יש אפשרות להמנע מזירוז עדיף! ולא עזרו לי דיקור והליכות וכאלה.
אני מחזקת בזהירות, כי כל מקרה לגופו, ואם למישהי אחת היה בסדר למשוך, זה לא אומר שזה בטוח לכולן. הרופאים לא אוהבים למשוך יותר מדי כי השלייה יכולה להתחיל להזדקן והתינוק כבר יכול להיות גדול ומכאיב יותר בלידה (השלישית נולדה 4 קילו...).
אני חושבת שאם עושים מעקב צמוד, אפילו מוניטור יומי, ביקורים יומיים אצל הרופא/ה אין סיבה לא למשוך עד שהתינוק מוכן לצאת. בסוף הוא יצא וכולם צריכים להיות בשלים לזה.

בשורה התחתונה - מאד הצטערתי שהסכמתי לקחת זירוז ולא הייתי עושה זאת שוב. אבל צריך להרגיש מספיק בטוחים ולהקשיב לקול הפנימי. אם יש חשש והרופאים מכניסים לחץ עדיף לא להיות לחוצים.

בהצלחה!

קרן שמש יקרה,
אני ילדתי בשבוע 42+כמה ימים. כל הזמן אמרתי לעצמי שהתינוקת שבבטן תצא כשהיא תהיה מוכנה ולא בשום תאריך שמישהו קבע לה. ראיתי מקרים של טעויות בחישוב השבועות שייצרו לחץ גדול אצל נשים.
אז מה העניין? רק לסמוך על הטבע הגאון, על עצמך ועל העובר/ה בתוכך. בכל אלו יש חוכמה אמיתית. ברפואה לא כל כך.
בסוף שבוע 41 הגניקולוגית שליוותה את כל ההריון רצתה לעשות לי סטריפינג. לא הסכמתי בשום אופן. זו התערבות חיצונית ואלימה.
משבוע 42 עשיתי עיסוי פטמות מה שהחל את תהליך הלידה. הלידה הייתה הכי נפלאה בעולם.
באתי לחזק אותך. את יודעת להיות בהיריון, את יודעת ללדת. זה לא קלישאות. זה באמת! תסמכי על עצמך ואז תהיי חזקה מול ה"מערכת".
בעיני לא צריך לזרז שום דבר. זרוז לידה הוא בדיוק כמו לזרז תינוק זוחל- ללכת. צריך לתת לדברים את הקצב הנכון שלהם.
תחזקי את עצמך, את האמונה שלך בעצמך, את ה"לסמוך" על הגוף שלך. ותהני מכל רגע...

אחת, רק רוצה לעודד גם אותך ולהגיד שגם אמא שלי שולחת SMSים עם שאלות כמו "את באמצע לידה"? נו, הייתי עונה לה אם הייתי באמצע לידה?!|אוף|
ולכל האחרות, באמת המון המון תודה. נראה לי אחכה עם השמן קיק עד שאעבור את ה-42 ורק כמוצא אחרון. איכשהו בטוחה שיהיה בסדר גם בלי. שבת שלום לכולם.

קרן שמש
תצטרכי להפעיל אינטואיציות. הרי הטבע יודע את העבודה, מצד שני...מי יודע גם שם יש שגיאות, הרופאים קובעים תאריך - הוא נכון הוא לא נכון?, זירוז מוביל לחווית לידה קשה יותר אבל אולי מציל חיים?, בקיצור אני ממש לא יודעת לייעץ.
חושבת שאת צריכה למצוא תשובות בתוכך.
אצלי זה נגמר בקיסרי והרבה בכי על הקיסרי הזה...
בכל זאת נולד לי תינוק מתוק ובריא וכבר מזממממן שכחנו מזה (-:
שתהיה לידה טובה וקלה עד כמה שניתן ובעיקר כמובן - בריאה.

אחרי הכל קראת לעצמך קרן שמש מ-א-ו-ח-ר-ת...
נראה לי אחכה עם השמן קיק עד שאעבור את ה-42 ורק כמוצא אחרון. איכשהו בטוחה שיהיה בסדר גם בלי.
יופי

אני מכירה מישהי שהדיקור מאוד עזר לה. חשוב להבין שבדיקור לא מספיק טיפול אחד. דברי עם אחיך על הנושא.
כמו כן יש לי חברה שבשני ההריונות - טיפול שיאצו (של בעלה) עזר לה מאוד (לא היתה צריכה זירוז, אבל בשניהם התחילו צירים 24-48 שעות אחרי הטיפול).
כדאי מאוד להירגע, אבל לא להכנס לשאננות, כי זירוז קליני הוא מאוד לא נעים. אולי דמיון מודרך יעזור גם כן?
לגבי אמא שלך - תמשיכי להתייחס לזה בהומור הראוי...
כל הכבוד לך!

חוזרת לדף הזה לחזק. הם יוצאים. עכשיו, שבועיים לתוך האמהות, ולמרות הזיכרון הטרי מאוד של הקושי שיש בשבוע 41, אני יכולה לומר בפה שלם- קחו את הזמן. כשהם מגיעים לעולם הכל הופך לכל כך אינטנסיבי ומטורף. עוד יום? יומיים? שבוע שלכן עם עצמכן והבעל? חבקו את הימים האלה בשתי ידיים. (וגם עכשיו טוב, מאוד טוב, ומדהים, ומעל כל מה שאפשר לדמיין, אבל השהות של לפני, אל תשנאו אותה).

מעודדת אותך, ילדתי לפני כחודשיים בשבוע הארבעים ושלוש (יותר משבועיים אחרי התאריך...), שום דבר לא עזר .... חוץ מזמן. בהמלצת המילדת לקחתי גם שמן קיק. בערב הראשון זה לא עזר. למחרת לקחתי שוב - ואז התחילה הלידה....

תומכת ומעודדת אותך יקירה אני זוכרת את הקושי
ספגתי איומים מצד הרופאים (וחמותי !)
ולא ויתרתי
עשיתי הרבה ספורט ולקחתי בלו- קוש שחברה הביאה לי. זה עבד.
ילדתי בסוף 42 לבדי . והבייבי הקטנה נולדה עם עור מקומט מאוד (אמרו שבגלל שחיכיתי)
אבל שתינו היינו מרוצות.
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים
תאמיני שהכל לטובה. כל דבר בעיתו.

ילדתי בשבוע 41 את שתי בנותיי, ומניסיון, אורגזמות בהחלט מזרזות לידה באופן טבעי. ודגש על הריבוי.

חוזרת לעדכן.. ילדתי ביום ראשון האחרון (שבוע 41+5), לידה ראשונה, תינוקת מקסימה, אחרי צירים של 26 שעות שהחלו בשבת בעשר בבוקר.. סיפור הלידה עוד מחכה להיכתב.. לידה שהתחילה בבריכת לידה בבית והסתיימה בבית חולים (היה ארוך קשה ומורכב אבל טבעי וטוב בסופו של דבר, כאמור יש מה לכתוב)..
תודה לכל מי שטרחה לסור לכאן ולעודד - אכן עזר ואולי אף הכתיבה בדף (עובדה. היא יצאה בסוף. ).
קרן

מזל טוב!
תינוקת מקסימה תהננה ביחד

מזל טוב!

אני בשבוע 40+6 ואין לי סבלנות..עדיין לא הלכתי למעקב בבית חולים כי אני יודעת שהם ילחיצו אותי (כמי שיכולה להילחץ בקלות)..מרגישה את התנועות של הפוצפוצון כמו שצריך..

שבוע 41..
ועוד לא...
אז אולי אחרי שכתבתי יתחיל משהו?

שבוע 41+2, צוואר ארוך, אין פתיחה, אין צירים, עוברית עדיין גבוהה. יש תנועות יפות, ויש די והותר מי שפיר (קודם היה ריבוי, אז עכשיו זה מאזן את עצמו...). הרופאים אומרים ללכת לזירוז, אבל אני חוששת כל כך מ-30 שעות סבל שמסתיימות בקיסרי. אפילו הרופאים מודים שבמצב כזה האפקטיביות של זירוזים היא מוגבלת.
חייבת קצת מסגולות העמוד הזה.... או סתם משהו שיעזור לי להרגע בדרך לרגע המיוחל. בינתיים כל מה שאני קוראת רק מלחיץ אותי יותר אבל אחרי 3 הפלות, ובגילי המתקדם, אני צריכה כבר להיות אחרי כדי לא להשתגע...

בכל רגע את מתקרבת ללידה, דמייני את הצירים מתחזקים, את הלידה מתקדמת, תני לפחדים לצוף ולהתפוגג ולזמן לעשות את שלו.
דרך צלחה! כולנו איתך!

בינתיים עברנו לרצף פעילויות מרגיעות שידועות גם בסגולותיהן כמעוררות לידה. החלק של הרגיעה עבד לא רע. עכשיו נמתין בתקווה להשפעות הנלוות.
ורק שלא ילחיצו אותי שוב הרופאים, כי דומני שבמפגש המעקב הקרוב כשכולם יגידו שעדיף להימנע מסכנות פוטנציאליות של המשך ההריון אני לא אהיה אמיצה מספיק כדי לקחת את הגורל לידי ולהתנגד.

שלום לכולן,
קראתי את כל השרשור הזה מתחילתו כי אני ממש מבואסת מכל בוקר שאני מתעוררת עדיין בהריון.
אמנם אני "רק" בשבוע 39+3 ימים, אבל:
א. את הבכור שלי ילדתי בשבוע 38 ויום בלי שום כלום של מאמץ והתרגשות
ב. אני כבר חודשיים וחצי בבית בשמירת הריון בגלל צירים מוקדמים.

לאור ההיסטוריה שלי עם הבכור ולאור הצירים הייתי בטוחה שאלד מוקדם. הכאבים של הצירים שנמשכים כל כך הרבה זמן, עודף המשקל, חוסר הזמינות הפיזית שלי לילד (לפחות עד השבוע ה37 הייתי בעיקר החוסר תנועה), כאבי הגב, הכובד, כל אלו ועוד פשוט כל כך נמאסו עלי. הפקק הרירי יצא כבר לפני שבוע, אבל גם זה לא הזיז כלום. הצוואר מחוק 70% ופתיחה של אצבע כבר שבוע וכלום לא זז.
אני מרגישה שאין לי אוויר!
אין מה שלא ניסיתי באופן טיבעי: תה פטל, נטילת כמוסות שמן נר הלילה, סקס, עיסוי פטמות, הליכות (היום עשיתי קניות במשך שלוש שעות הלכתי), הומאופתיה, לחיצה על נקודות רפלקסולוגיה,קפיצה על כדור פיזיו, כל פעילות אפשרית עם הילד שלי וכלום לא זז.

אני מרגישה צירים רבים, חלקם כואבים מאד אבל זה לא מוביל לשום מקום. אני בשלב בו אני כותבת בפורום כי אני מקווה שהקסם יעבוד גם עלי. אמנם שבוע 39 זה לא 41 אבל רק לחשוב שאני עשויה להגיע לשם גורם לי לתחושת יאוש.

רוצה כבר לעבור את זה ולאחוז את הקטן בידי.

אשמח לקבל כל עצה ועידוד

רוצה כבר לעבור את זה ולאחוז את הקטן בידי.
זו התמונה שצריכה להיות לנגד עינייך.
תקני לך ספר. אני בהחלט ממליצה על רובינזון קרוזו- הוצאת מחברות לספרות.
זה ספר נהדר, שהעביר לי את הזמן, בשכיבת הריון, שנחתה עליי, בחודש תשיעי עם בתי השניה.
כשתסיימי את הספר- תלכי ללדת.
בהצלחה!

אני הרגשתי כך כבר בשבוע 35
מציעה לך לקרוא ב שבוע 35 וקשה לי
תתכווני ללדת ביום מסוים אבל במלוא הכוונה
תתכונני מבחינה רוחנית ותאפשרי לתינוק להגיע בשמחה
בהצלחה

אני ממש מבואסת מכל בוקר שאני מתעוררת עדיין בהריון.
אפילו שהקטנטן כבר בן שלושה חודשים, אני עדיין לגמרי מזדהה אני זוכרת את התחושה הזו, של חצי להתעורר ולחשוב- שיט, גם הלילה לא ילדתי, ולצאת לעוד יום. אבל תכף. באמת תכף. זה הרי מוכרח לקרות. תחזיקי חזק, תהני ממזג האוויר המצויין שיש עכשיו ותאכלי משהו טעים בנחת. זה יגיע, אי אפשר אחרת.

_אני בשלב בו אני כותבת בפורום כי אני מקווה שהקסם יעבוד גם עלי. אמנם שבוע 39 זה לא 41 אבל רק לחשוב שאני עשויה להגיע לשם גורם לי לתחושת יאוש.

רוצה כבר לעבור את זה ולאחוז את הקטן בידי._

טוב, אני כבר הייתי בדף הזה פעם. לא יודעת אם אגיע אליו שוב אבל אם כן זה יהיה מתוך השלמה מוחלטת.
אין מה לעשות, תעשי או לא תעשי התינוק יוולד בזמן המתאים לו ובדיוק אז. נוכך הלחץ שעבר עלי בסוף ההריון הקודם שלי אינ ממליצה לך לעשות מאמץ גדול ולנסות להנות מהימים האחרונים שלכם כאחד. תרצי או לא תרצי הוא בסוף יצא.
נכון, הצפיה, חוסר השליטה, הקשיים הפיזיים לא ממש מקלים על כל העניין אבל היי, דוגרי, ככה קרובים לא תהיו עוד לעולם. קחי כל יום בפני עצמו ואל תסתכלי על זה כעל גוש זמן אחד גדול שנמרח.
יודעת שזה קשה. אבל זה אפשרי.
את עדיין בשבוע 39 ועוד לא מרחפת מעל ראשך סכנת איום הזרוז או לחילופין נטישתה המוצדקת של מיילדת הבית שבחרת כי את כבר כמעט נכנסת לשבוע 43 (כמו שאני הייתי... ילדתי פחות מ24 שעות לפני שעת הש').
תהני ממה שיש.
כל דבר בעיתו.

חודשיים אחרי הלידה, הדפדפן לקח אותי בטעות לעמוד הזה אז חשבתי לספר שכן, בסוף זה נגמר והצאצאית המהממת שלי יצאה החוצה, אם כי קשה לומר שזה היה מרצונה הטבעי.
ב-41+4 במעקב הריון עודף במיון נשים באיכילוב ממש ממש לא רצו לתת לי ללכת הביתה ולהמשיך לחכות (אפילו שלא היתה להם שום סיבה אמיתית לחשוש), וכצפוי, לי לא היה כח להתנגד.
ככה נכנסנו לסיחרור של כ-48 שעות בהן עברתי כל זירוז שידוע למדע הרפואה (פיטוצין, בלון, סטריפינג 3 פעמים, טבליה, עוד פיטוצין, עוד סטריפינג ולפינאלה אפילו פקיעת מי שפיר (אליה הסכמתי רק אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר במצב של אל-חזור, ושזה לא ייגמר בקיסרי שממש לא רציתי). וכשהכל נגמר אני דוקא יכולה להגיד שהלידה עצמה היתה בסדר גמור, לעולם לא אדע מתי היא היתה מתחילה באופן טבעי (אם לשפוט על פי התהליך שעברתי, זה היה לוקח עוד הרבה הרבה זמן), ואני לא בטוחה שהייתי יכולה להחזיק מעמד ככה עוד ימים ארוכים בכל מקרה.
העיקר שגם אני, כמו כולן בסופו של דבר, יכולה להגיד שזה מאחורי.
לא יכולה להגיד שהיה לעמוד הזה סגולות מיסטיות כלשהן, אבל היה נחמד לחלוק את מצבי עם עוד נשים שיכלו להבין את התיסכול.

איזה דף מבורך.
אני ב 41+2 עם שבועיים של צירים לא סדירים שבאים והולכים.שום מחיקה או פתיחה.
את הקטנה שלי ילדתי ב 42+2 בזירוז ואפידורל בלידה די זוועתית שבזכותה ידעתי שאת הלידה הבאה אנחנו הולכים לעבור בבית.
ועכשיו אני מרגישה את הלחץ הסביבתי הזה סוגר לי על המוח..מכווץ אותי ואני שונאת את זה.
הערות של אנשים,טלפונים..נו..היא עוד לא ילדה??אני ממש לא יכולה לסבול את זה.ועכשיו גם המיילדת מרגישה לי לחוצה פתאום!מתקשרת כל יום לבדוק מה המצב כאילו שאם יהיה משהו לא נתקשר לעדכן? ומציעה להתחיל שיטות זירוזים אם אגיע ל 42 (נשמע כמו אולטימטום לא?)
נתתי לבעלי את הפלאפון שלי שיענה לכולם (כולל המיילדת) ושאפחד לא ידבר איתי.
גם החברה האלה מה-"מכון לבריאות האשה" איפה שעושים את המוניטורים והאולטראסאונדים הם כל כך מזעזעים..אין מילים לתאר את חוסר הרגישות.נשבעתי לעצמי שלא מגיעה לשם יותר.
אין יום שעובר ללא בכי שאחריו באה הקלה (ולפעמים גם צירים).המיילדת הציעה לי לעשות סטריפינג-ממש נעלבתי!אז בשביל מה יש אותה..?את זה גם הרופא בבי"ח היה אומר.
אני ממש שבירה כמו ביצה וכל מילה לא במקום מלחיצה אותי ומחזירה אותי אחורה בתהליך,זה מתסכל כי לא מצליחה לסנן רגשית כלום והפתרון היחיד זה לא לראות ולא לדבר עם כמעט אף אחד בשביל לא להפגע או להילחץ שלא לצורך..
עשיתי דיקור פעמיים שהביא צירים שלא התפתחו לשומקום,וגם לגבי זה התלבטתי כי הקול הפנימי אומר לי להניח לדברים לקרות בקצב שלהם ולא להקשיב לפחד.
אני מתפללת להחזיק נאמנה עד הסוף לעצמי ולתינוקי המתוק שלי ולא ללכת בעקבות הפחד וזה קשה..אוי כמה קשה.
אז זהו,אני מבלה את הימים עם האיש והקטנה המתוקה שלנו שנותנת לי אור וכוח ומשתדלת לא לתקשר עם אף אחד.
תחזיקו אצבעות אנשים יקרים,אני רוצה ללדת!

מהצד נשמע שאת עוברת תהליך טוב של התרכזות פנימה והתעלמות ממסיחים
והקול הפנימי שלך הוא האמת: הקול הפנימי אומר לי להניח לדברים לקרות בקצב שלהם ולא להקשיב לפחד

אני חושבת שזה חלק מהעיניי - ההתכווננות ללידה וההסתכלות פנימה.

את והעובר שלך יודעים ביחד מתי אתם מוכנים. חוצמזה כל רגע בפנים הוא מבורך. התנאים שם בפנים נהדרים. תני לכם את הזמן הזה.

בתור אמא לחמישה (נטולת סבלנות לימים, ויותר נכון לשבועות, האחרונים לפני הלידות) אני שולחת לך כוחות להצליח להנות מהימים הקסומים בתקופה קסומה זו.

הי אלינור, רק באה לחזק את ידך. יודעת כמה זה קשה. אני ילדתי בשבוע 41+5 כשכבר קבעתי תור לזירוז בדיקור (עם אח שלי שמטפל ברפואה סינית) וכבר הייתי די מתוסכלת מההמתנה וחששתי מזירוזים שילחצו על מהמערכת הרפואית. בסוף התהליך התחיל באופן ספונטני עוד לפני שניסיתי כל זירוז ושמחתי מאוד בדיעבד על כך שלתינוקת שלי היה את הזמן להתבשל ולצאת כשהיא מוכנה. כמה שההמתנה קשה, זה באמת זמן מבורך ובסוף כמו שאמרו אלף פעמים לפני, הם יוצאים.