באופן טבעי

ההיכרות היא למטרת הנישואים בלבד
כנראה כאן ההבדל, ולא בשידוך. בהקשר הזה אני נזכרת ששאלו אותי "למה את מתחתנת עם החבר הראשון שלך? את לא רוצה להכיר עוד?" התשובה שלי היתה שזה לא שוּק, ושהיו לי כל כך הרבה שנים "להכיר עוד" (התחתנתי בגיל 27) ואם לא עשיתי את זה, כנראה לא היה צורך ואין סיבה שאתחיל לעשות את זה דווקא עכשיו. החל מגיל מסוים, התחלתי להתכוונן להקמת משפחה. כשההתכוונות הזו היתה אמיתית והגיעה ממקום התפתחותי בוגר דיו, "פתאום" גם הבחירה היתה נכונה (עד כמה שידוע לי ). אגב, גם במראָה שלי יש אחת שהתאהבה בגברים לא מתאימים באופן כרוני. בדיוק בגלל זה היא לא התחתנה איתם...
>הי, אין קמץ במקלדת המוזרה הזו<

במחוזותי, כל סוף השנה עמד בסימן גירושין. מהסוג הקשה והמכוער.
וזה הוריד לי את האנרגיות שלי למינוס כזה, שעוד לא התאוששתי ממנו - ודווקא כשחזרתי מפארק הירדן בהרגשת הרקיע השביעי, ובעלי ואני כאילו חזרנו מירח הדבש (מינימום!).
מה קורה פה? יש איזה משהו אסטרולוגי?

>הי, אין קמץ במקלדת המוזרה הזו<
יש, רק שקשה לראות הבדל בין קמץ לפתח. הגדילי מאוד את הכתב (מתפריט view), ותראי.

ובכן בעיני אין שום צורך לשמוח. נהפוך הוא. ראוי להצטער גם על פירוק של משפחה שלא תיפקדה מי יודע מה.
גם אני חושבת שאנשים הרבה פעמים ממהרים להתגרש. כי אפשר, כי זה מקובל, ואולי יותר קל מלנסות ל"עבוד" על הקשר.
המשפחה המסורתית נחשבת היום לאופציה ג'. אנשים מנסים להמציא מחדש את המשפחה. מקימים שותפויות "שיוויוניות" ראה ערך כמה כתבות שהופיעו לאחרונה בעיתונים על מיני מינים של זוגיות תמוהה (זוג שלא חולק תקציב משותף או שלא מבלה ביחד כי כל אחד מהם אוהב סיגנון אחר או זוג שמבלה את זמנו באתרי סקס (כל אחד בניפרד) כי הם נשואים כבר 18 (!!) שנה ומשעמם להם) שלא לאמר מילה נוספת על משפחות חד מיניות או קומונות.
ואוו, נראית לי השתלחות קצת פראית. נראה שמשום מה שולטת הקיצוניות השניה - של מה פתאום יצאת לבלות בלעדיו. אני ובעלי נהנים לבלות יחד, אבל לפעמים מתאימים לכל אחד דברים שונים. ואם לי לא בא לצאת לרקוד והוא יצא עם חברה טובה לרקוד, זה נראה לי אחלה. כשגרנו בדרום והוא רצה לנסוע צפונה לבקר את ההורים ולי לא התאים אז הוא נסע לבד (כנ"ל כשרצה לרדת לסיני ולי לא התאים, אז נסע עם חבר או עם אחותו). יש ביחד ויש את הלחוד, ושניהם נראים לי חשובים. ברור שברמה הקיצונית זה לא לעניין, אבל אפשר להגיד את זה על כל דבר קיצוני...

גילה, תודה על הקמץ, אכן ישנו, אבל למה במחשבים אחרים אני לא צריכה להגדיל את הכתב כדי לראות אותו? מה התועלת בקמץ, אם הוא סמוי?

אני חושבת שזה בגלל הפונט.
הטו עם הרע - מאוד נעים (לי) לעין (או אולי סתם התרגלתי), אבל קשה לראות קמצים.

קראתי את כל הדף! פעם ראשונה באתר הנחמד הזה. ותדעו לכם שזה לא פשוט מבחינתי פשוא הכל היה כל כך רלוונטי לי ולאשתי. קודם כל אמליץ גם לאישתי לקרוא הכל ואחר כך:
זה נתן לי תקווה. כי הזוגיות שלנו בכי רע. המון מרבות על שטויות(שנינו גדיים) והמון מתיחות סביב הנושא המיני ומעט שקיפות.האמת היא שבסך הכל אני חושב הרבה מאוד על גירושין (המילה הזו די מגעילה אותי) ועל כך שפרק ב' בחיים יהיה יותר מוצלח ויותר לומד מטעויות אבל הדף הזה עשה לי מחשבה שבעצם אם נעבוד על הקשר ותהיה שקיפות ביננו, שזה דבר קשה כקריעת ים סוף, כך נראה לי וגם די מפחיד, משהו, אינשאלל'ה, ישתנה.
איך עושים את זה?
מישהו/י יכול לספר מניסיונו על תהליך שיקוף שהוא עשה עם בןבת הזוג ועל התוצאות?

מישהו שומע ? מישהו נכנס לכאן בכלל?
אם כן אשמח לשמוע איך מגלים תאמת בלי לשבור את הכלים.
שוב, תודה

איך מגלים תאמת
מה האמת?

בלי לשבור את הכלים
זה מתאים לדף נאמנות מינית ? טיפוח הזוגיות ?

> ואם לא ילך, תמיד תוכל לגריין את המשפט הזה ולהציב אותו בפניתיאון לצד לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה_ ו _לאחוז במקל בשני קצותיו (-: <

מה זה שקיפות? שיקוף? לא הבנתי. תסביר בבקשה?

מתעצם,

לאט,לאט,

ראשית, חל שינוי בחשיבה שלך על חיי הנשואים, אתה רוצה לעבוד על הקשר שלכם ולא לפרק אותו. זה השלב הראשון.

שלב שני,
נסה לראות מה אתה יכול לעשות בעבור בת-זוגך. באילו דרכים אתה יכול לשמח אותה -דברים שאתה יודע שהיא אוהבת. אולי לחבק אותה יותר, או להקשיב לה כשהיא מדברת אליך, לומר לה שאתה אוהב אותה או כל דבר שעולה בדעתך. הקפד לעשות כל יום משהו טוב בעבורה.

באוירה כזאת כשבת זוגך מרגישה נאהבת וחשובה לך, יהיה לך יותר קל לפתוח את סגור לבך בפניה, ולה יהיה יותר קל להקשיב לך ולהבין שאתה רוצה לשקם את הקשר ביניכם ולא סתם לנגח אותה.

וכאן יתחיל המסע שלכם. בעזרת גורם חיצוני או ספר טוב (מומלץ: לבסוף מוצאים אהבה).

דרך צלחה...

מתעצם,
לנו היתה תקופה ארוכה של בעיות, שהיו קשורות לחוסר חשק מיני מצידי, אבל גם לדברים נוספים.
הרבה זמן נאבקנ בזה, ובאמת היו תקופות שהיה נראה שאולי עדיף ביחד, לצד תקופות אחרות שעשינו את המקסימום כדי לשפר את המצב ולראות מה אני יכול לעשות כדי לשפר את הקשר (חוץ מלהאשים את הצד השני, או להתמקד רק בנקודות שהוא צריך להשתפר בהם ולא באלו שאני צריך לעבוד עליהן).
במקרה הזה בשלב מסוים החלטתי להפסיק להשתמש בגלולות, כי במילא אנחנו לא מקיימים יחסי מין כמעט, אז למה לטרוח.. ואז הסתבר שהבעיה (הזו) היתה בעצם תופעת לוואי של הגלולות שגרמו לחוסר החשק (כל שאר חיי הייתי ידועה כבחורה בעלת חשק מיני רב, אבל חוסר החשק החל כמה חודשים אחרי הפלה של הריון לא מתוכנן, וחשבנו שבגלל זה אין לי חשק..).
כמובן שאם רק זה היה משתנה, אז לא היינו מגיעים למקום שאנחנו בו היום, אבל זו בהחלט היתה נקודת מפנה. אז עכשיו אני חושבת שאנחנו כבר איזה שנה שבה הזוגיות רק הולכת ומשתפרת לה כל הזמן - אבל זה בגלל שהתכוונו לצאת מהמקום המאשים, המקטר, הסובל - ולחזור להיות אוהבים וביחד.

אני ובעלי כבר 30 שנה יחד, מגיל 14 ועד היום, 44
מעולם לא חשבתי להתגרש
אני לא יכולה לומר שתמיד היה מושלם ושמח, היו מריבות, היו ימים של חוסר חשק ושיגרה
אבל אנחנו עובדים על הזוגיות, תמיד משפרים, מוסיפים, לוקחים זמן רק לעצמנו בלי הילדים וכל הבעיות מסביב
וזה משתלם. אני מאושרת לדעת שהוא תמיד היה ויהיה שם בשבילי ואני מאושרת מהזוגיות הזו, לא הייתי רוצה יותר ואני לא חושבת שיכול להיות יותר

אורנה
את אומרת לאט לאט ואני מבין שזה תהליך האםן כדאי לי לספר שאני חושב הרבה על להיפרד? האם זה מועיל? או שכדאי להתמקד בטוב. אבל בקשר למה שאמרת, להגיד כל יום משהו טוב ולחבק. זה נראה לי קצת כפייתי שאני מרגיש רחוק ועושה קרוב.
אני יודע שבשורש או קצת קרוב לשורש אני מאד עסוק בלברוח מעצמי ממי שאני מלקבל אותי ולהשלים עם עצמי ועם מי שאני. באתי מבית דתי עם הרבה ילדים והרבה מרבות ועוני ומעט תשומת לב. התרגלתי כל השנים לברוח מעצמי. כנראה שזו היתה הדרך שלי לשרוד אבל היום אני מבין את המחיר ורוצה מאוד להיפגש, לקבל, להכיר את עצמי ואולי מתוך כך גם את האשה שעושה איתי את הדרך.
הלוואי אמן.
מישהו מכיר ספרים טובים על המפגש הזה עם האני שבפנים, ספר על הדרך מבריחה למפגש?
חנוכה מלא אור

מתעצם,

אני שוב מפנה אותך לספר לבסוף מוצאים אהבה.
כתב אותו מטפל זוגי שנקודת המוצא שלו היא שהקשר הזוגי הינו המקום המתאים ביותר לעשות הכרות עם עצמנו ולטפל בקשיים שלנו דרך הקשר עם בן הזוג.
בחלקו השני של הספר ישנה סדרת תרגילים וחלק ניכר מהם אלו תרגילי מודעות עצמית. לכן נראה לי שזוהי התחלה טובה לעשות הכרות עם "עצמך" ובמקביל לראות כיצד הקשר הזוגי יכול לתמוך במסע הזה.

ובקשר לשתי השאלות הראשונות:
לא נראה לי שנכון כרגע לספר לאישתך שאתה רוצה להפרד ממנה, הרי אתה מביע פה רצון אחר - לשפר אתה את הקשר. כן נכון יהיה לדבר על קשיים שלך בתוך הקשר.
אבל, על מנת ליצור אווירה מתאימה, אוירה בטוחה ואוהדת בה תוכלו לדון בקשיים שלכם, כדאי להתחיל במחוות אחד כלפי השני, מחוות שיוכלו ליצור מעיין "אזור ביטחון". כרגע אתה הוא זה הרוצה בשינוי ואתה יכול להתחיל לעשות זאת. יתכן שתוכל לשתף את זוגתך בדיון שאתה שותף לו בדף הזה, והיא גם תרצה להתחיל לעשות מחוות בעבורך.
לעיתים קרובות אחרי שנים של התרחקות קשה מאד להתקרב שוב, אבל לשם כך בדיוק נועד "התרגיל" הזה. דרך המחוות הללו שתעשה בעבור אשתך, תוכל להתחיל להרגיש יותר קרוב ואפילו יותר אוהב.
כדאי למצוא את אותן מחוות שלא כל-כך קשה לך לעשות - אולי להחמיא לה פעם ביום על משהו שהיא עושה, אולי להודות לה פעם ביום על מה שהיא עושה בעבורך. נסה להיזכר בימים הראשונים של הקשר ביניכם, אולי תיזכר במשהו שהיא מאד אוהבת שנהגת לעשות בעבורה ואתה יכול לחדש את המנהג הזה.
ככל שתתמיד בקו המחשבה הזה: מה אני יכול לעשות בעבורה יהיה לך יותר קל לעשות עוד ועוד מחוות והיא תרגיש פתאום שהיא חיה עם אדם שאוהב ומעריך אותה.
ממקום כזה יהיה יותר נכון להתחיל לפתוח את הדיון על הקשיים שקיימים היום בחיי הזוג שלכם.

חזק ואמץ...

זה נשמע קצת הזוי...אבל לפני כמה שנים הייתי בהרצאה על זוגיות.
המרצה דיבר אז על העידן החד פעמי.
הוא אמר שאנחנו בתקופה שהכל הולך בקלות... חיתולים חד פעמיים, צלחות חד פעמיות, מפות חד פעמיות... ושאנחנו מאבדים את הערך של הדברים...הוא טען שהתפיסה הזו של הקלות של החד פעמי נכנס גם לזוגיות...וככה בקלות יכולים להתפטר מהבן זוג, כשפעם זה היה נדיר ביותר...

ופתאום חשבתי לעצמי...הנה כאן קהילה של אנשים שמשתמשים כמה שפחות בחד פעמי...לא פלסטיק ולא חיתולים...
ועניין אותי לשמוע מה דעתכם בנושא...

מצד אחד זה נשמע מגוחך...
מצד שני...אני מסכימה איתך שיש בה משהו שקשה להגדירו...
ומה הוא יגיד היום שיש כל כך הרבה דברים חד פעמיים מתכליים?... לאחרונה חזרנו להשתמש בשקיות ובחיתולים חד פעמיים בזכות כל החדשים האקולוגיים...אז מה זה אומר ?

בוודאות יש קשר בין חד פעמי וזוגיות לדעתי,
יש לי תחושה שהיום לאנשים יש פחות הרגשה של מחוייבות ואפילו חתונה וילדים לא מהווים גורם הרתעה לפני פירוק החבילה כמו פעם
יש תחושות של פספוס של משהו שאולי לא הגיוני בעקבות הגירויים שמקבלים ממקורות שונים כגון הטלויזיה
אני כרגע די חווה זאת על בשרי, אתם מוזמנים להכנס לדף פרידה או לא פרידה ולקרוא, להגיב, לתמוך ולייעץ

מסכים. החד-פעמיות הולכת ומתרחבת גם אל הזוגיות. אך יש בזה גם היבט של חופש: במקום להשאר כלואים בתוך קשר שעושה רע, אפשר להשתחרר. כמו מעבודה לא טובה, או מקום מגורים.