באופן טבעי

אוי לוטם, זה בכלל לא היה נגדך, חלילה וחס!!! תהני לך בכיף!!
<תמרולה לא מעיזה בכלל לספר מה היא קוראת לפעמים>

טוב בסיידר. אי אפשר כבר להנות פה מספר רדוד ופשוט???
מה פתאום? פה כולם קוראים ספרי פילוסופיה והגות בשירותים, תוך כדי האזנה למוסיקה קלאסית.

טוב בסיידר. אי אפשר כבר להנות פה מספר רדוד ופשוט???
אוי לוטם, לא התכוונתי שתרגישי ככה. גמני קוראת זבל לפעמים.

"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
מעולה! גרם לי לצחוק בקול רם, וזה קרה לי רק עם עוד ספר אחד: שלושה בסירה אחת.

אוקיי, אני שמחה לקרוא שאיני היחידה שקוראת גם ז'אנר קריא;-)

הלו הלו. מדריך הטרמפיסט, כמו גם שלושה בסירה, הם ביטויים מבריקים של חוש ההומור הבריטי במיטבו! וראויים לשכון במדף אחד עם מיטב הספרות

בברכת DON'T PANIC.

_"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
מעולה! גרם לי לצחוק בקול רם, וזה קרה לי רק עם עוד ספר אחד: שלושה בסירה אחת._
כל מילה.

לצופן דה וינצ'י אני מודה, שעזר לי להעביר ליל שימורים של דלקת בדרכי השתן, בו בסופו של דבר לקחתי לי ספר ליד ולא יצאתי מהשירותים עד הבוקר.
בדיוק הייתי באמצע הספר בגוף אני מבינה של דוד גרוסמן, אבל תאמינו לי - זה לא ספר לקרוא בשירותים בארבע לפנות בוקר כשמתים לישון, אז מצאתי את הספר על הצופן, וזה היה אחלה בתור הסחת הדעת. מאד נהניתי מהחידות ופתרונן. ממש לא שמתי לב לטעויות - כנראה שאני ממירה אותן אוטומטית למינוח הנכון בלי לשים לב. אני מניחה שגם חוסר העירנות הבסיסי שהייתי בו הוסיף לוותרנות. ולמרות שהסוף היה ברור וקיטשי להחריד, הוא היה סימפטי. גם לי לפעמים בא לקחת ביס מה"שערות סבתא" המתוקות של הבנות שלי. אין בזה רע.

לגבי גרוסמן, דווקא את "מישהו לרוץ איתו" לא ממש אהבתי.

מקדישה לכולנו את השיר הבא:

ישנן בנות ישנן בנות, אשר קוראות ללא בושה,
את השטויות בלאישה....
אבל אני איני כזאת, אבל אני איני כזאת,
אני קוראת זאת עד הסוף, אבל יודעת שזה בלוף!

<גם תואר ראשון קראה את צופן דה וינצ'י, ודווקא נהנתה. ככה היא.
אבל ברור שהחביאה אותו אחר כך באיזה מדף נידח, שלא יראו>

לוטם, אפרופו מה שכתבת:
אבל כל כך נהנתי מהתאור של דת האלה
אני ממליצה לך לקרוא את "ערפילי אבאלון", שהוא קריא מאד ומרתק!
וגם התרגום מוצלח מאד

וראויים לשכון במדף אחד עם מיטב הספרות
אליס, איתך במלחמתך הצודקת!

ועכשיו אני קוראת, כבר יותר מחודש, את בשכבי ובקומי אשה של מירה מגן.
אני נכנסת למיטה, קוראת עמוד, והכל מתחיל להתערפל לנגד עיני...
את השטן ומרגריטה (השטן במוסקבה) - התחלתי כבר כמה פעמים ולא הצלחתי לסיים.
זה מאד מדכא אותי, כי לפני שהיו לי ילדים הייתי באה הביתה, גומרת איזה ספר או שניים ורק אז מתחילה את היום.
<זאת הסיבה העיקרית לכך שכמעט מעולם לא הכנתי שיעורים בתיכון>
<ואף אחד לא היה מאמין לי. חשבו שאני סתם לא רוצה לתת להעתיק בהפסקה>
<העיקר שהמורים לא חשדו, ולכן אף פעם לא שאלו אותי...>

<שרון ג מהעבודה...>

לגבי גרוסמן, דווקא את "מישהו לרוץ איתו" לא ממש אהבתי.
גם אני לא. חיוך הגדי כבש אותי לגמרי, גם הספר הצהוב , ספר הדקדוק הפנימי ו יש ילדים זיגזג .

את האמן ומרגריטה (בולגקוב) דווקא בלעתי בביס. יאמי.

האמן ומרגריטה
כמובן, עשיתי סלט

עד לפני יומיים קראתי את הנה אני מתחילה של יהודית קציר. ספר קריא מאד, אהבתי מאד את השפה, מאד אותנטי לטעמי. שנאתי את הרעיון. מזעזע בכל קנה מידה לטעמי.

עכשו קוראת את מעשה תמר בינתיים מאד אוהבת.

קוראת את מה זאת אהבה /יורם יובל
ואת לבסוף מוצאים אהבה /הנדריקס.
לקחתי את שניהם מהספרייה כי אלו שניים שמאוד רציתי לקרוא ממזמן, ואני חייבת לומר שהקריאה של שניהם בו זמנית היא אורגזמה של אהבה!
שווה ורצוי ביחד.

בת פרס - ספר איטי משהו, עלילה איטית, אך עיקר הספר מבוסס על תאורים קטנים וגדולים שנותנים תחושה שאנחנו שם, הרבה מאוד טעמים וריחות עוברים מהדפים אל הקורא..
מומלץ.
בת הנהר- מסופר מנקודת מבט של ילדה , אך לא ילדותי. ילדה סינית מתארת בדקויות את חיי היום יום
מומלץ

הסיפור של זהרה -- חנאן אלשיח'. כתוב יפה, עצוב נורא ולכן חיכה לתום ההריון. הגיבורה היא אשה לבנונית שסובלת מכל דיכוי אפשרי.

קראתי בנשימה עצורה ספר יפני מקסים, איך שהיפנים האלה כותבים. דרומית לגבול מערבית לשמש של הארוקי מוראקאמי.
אני ממש לא יכולה לתאר את הספר הזה. רק לומר שבסוף שלו בכיתי. קראתי אותו בשבת בבוקר, בלי לנשום בכלל, בלי לזוז. רק להתרגש ולהתרגש.

קוראת את רודף העפיפונים
מצא חן בעיני מהפרק הראשון. דבר שלא קורה לי הרבה, גמים ספרים טובים.

אני בדף האחרון של הר אדוני / אֶרי דה לוקה
>אהבתי מאוד<

אני קוראת עכשו את "חכמה משולחן המטבח" ואוהבת מאוד...
כבר נראה לי שבא לי עודפ'ם!

<מא>

מישהו לרוץ איתו לרוץ ולקרוא

סיימתי לקרוא ואני מקריאה לילדים עכשיו את: ספר ההפנוט המדהים של מולי מון.
מומלץ בחום!

המשכוכית - קוני ויליס.
הרגע סיימתי לקרוא.
מצוין.
קליל, אינטיליגנטי, שנון, מצחיק, הזוי, מעורר מחשבות עגומות והינהוני הסכמה נמרצים, מניע לחשיבה עצמאית (אוי כמה נסיונות להתחכם מחקתי פה כדי לא לספיילר).
אהבתי.

סיימתי היום את הקול השותק -- מבט אחר על ילדים בבית הספר. -- גדי אבידן, חן למפרט וגיש עמית.
נוסעת סמויה לינקה לביקורת עליו במוסף הספרים של הארץ בדף באופן טבעי בתקשורת, נדמה לי.
מצליח לחדש ולהסעיר אף על פי שרוב הרעיונות כבר מוכרים כאן באתר. בעיקר נותן להם מסגרת טובה. יש אולי בעיה בכך שהחזון שלהם רק נרמז בקווים כלליים ביותר, אבל גם הצבעה כל כך מדוייקת ובהירה (וכל כך לא שגרתית בשיח הציבורי על חינוך) על הפגמים העקרוניים בקיים -- יש לה ערך.
>אין לי מה לקוות שלימור לבנת קוראת את סדרת קו אדום, נכון?<

סיימתי את והיום איננו כלה של צ'ינגיס אייטמטוב. הוצאת עם עובד. ספר מעולה. מומלץ בחום.
עמ' 147 מתוך הספר
"...הכיר ידיגיי וראה שהמעשה הטוב ביותר שיכול אדם לעשות למען זולתו הוא לחנך את ילדיו שיגדלו ויהיו לאנשים הגונים וראויים. אין אדם צריך לחכות לעזרתו של אחר בזה. הוא עצמו ראוי לו להשתקע כל כולו בדבר, יום יום, צעד אחר צעד, ולבלות עם הילדים זמן רב ככל האפשר.
סבטיזאן זה, למשל. לא היה בית ספר שלא למד בו. מקטנותו נשלח לפנימיות ולמכונים ולקורסים ולהשתלמויות למינהם. קזנגפ המסכן נתן הכל, כל מה שהשתכר וקיבל, ולא חסך ממנו דבר, כדי שלא יהיו חייו של סבטיזאן גרועים מאלה של זולתו. ומה יצא מזה? איש מלא דעת וחדל אישים"

>אין לי מה לקוות שלימור לבנת קוראת את סדרת קו אדום, נכון?<
מזל שהיא קוראת אדוקה בבאופן.

הקישור לביקורת הובא בדף דמעות בית ספר.

פינוקיו יורד מהפסים של דני לסרי. אגרוף בבטן.
לא הרגשתי ככה מאז עיקרון הרצף.
מומלץ מומלץ מומלץ.

ורוניקה מחליטה למות של פאולו קואלו.
חובה!

"היסטוריית מדינת ישראל"
של מיכאל שטרנשיס

קוראת בשקיקה, חוזרת ושוב קוראת. למרות מחאות המשפחה ושעות השינה. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה יכולה להיות כל כך מרתקת.

ספר האשליות של פול אוסטר.
מומלץ.

נקודת ההונאה של דן בראון
כמו לראות סרט פעולה אמריקקי.

אני עכשיו קראתי שני ספרים מעולים שהרחיבו לי את האופקים וסייעו לי לחוות את המציאות שבה אנו חיים (מעבר לחיתולים והנקות).
יסמין של אלי עמיר
יונים בטרפלגר של סמי מיכאל.
שני ספרים נפלאים וכואבים עם הרבה כוח נשי .

מעשה תמר הוא מין המשך של האוהל האדום כיף לי לקרוא ספרים כאלה לצערי יש מעט מידי מהם ואני קוראת אותו במשורה, מתקמצנת על כל דף ועם זאת מתה לקרוא בכל שניה פנויה מומלץ!!!

הר אדוני -מדהים
מסע אל תום האלף של א ב יהושוע ספר חובה

אני קוראת עכשיו ספר נפלא "המדריך לאם הגרועה" של קייט לונג - ספר עלילתי, לא מדריך (למרות השם). מומלץ בחום.

פונטנלה
מאיר שלו הוא מאיר שלו.

סיימתי את
כלכלה בגרוש, איך (לא) להסתדר באמריקה/ ברברה ארנרייך
רלוונטי מאוד גם לישראל. איך האנשים שעובדים בשכר מינימום מצליחים להסתדר,
או יותר נכון למה הם לא מצליחים להסתדר. הספר חושף את השקר הגדול של
"מי שלא מתעצל ועובד יכול לחיות באופן סביר, הוגן ..."
לינק להקדמה בעברית

מושבות האבן / ג'ין מ. אואוול - המשך, ספר חמישי בסדרה של "שבט דב המערות". מדהים כקודמיו!!

סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז. גם למי שלא סובל את עמוס עוז. ספר חובה.

מצאתי ספר מעולה לקריאה בין הנקה לשטיפת כלים וכד'.
ואלס עם חתולה , סיפורים קצרים ומשעשעים קלות .עדיף מתכנית מטופשת אבל לא כבד מדי .

סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז. גם למי שלא סובל את עמוס עוז.
פעם לא ממש התחברתי לעמוס עוז, עד שמצאתי את עצמי לבד, אי שם, בלי אף אדם דובר עברית סביבי ועם סיפור על אהבה וחושך , לא היתה ברירה והתחלתי לקרוא. אין לי מילים לתאר את ההנאה (ואני יודעת שהיא גם מאוד סובייקטיבית - גם הסיטואציה בה קראתי את הספר, גם התחברות אישית שלי לחלק מהדברים ועוד). אבל מה שכן - מיד כשחזרתי לארץ הורדתי מהמדף אצל ההורים ספר שלו (לא זוכרת כרגע איזה) והתחלתי לקרוא - נדרשו לי תעצומות נפש גדולות להגיע לעמוד 5, ונשברתי...

הארי פוטר השישי
ולא יכולתי לעשות שום דבר אחר תוך כדי הקריאה ...

קראתי את "סמטת השקדיות בעומריג'אן" ונותרתי קצת המומה. מהרוע והאכזריות. אי-פרגון ושמחה לאיד. מה זה? ואח"כ ראיתי על הכריכה שהסופרת דורית רביניאן הייתה רק בת 22 כשכתבה את הספר, וזה היה נראה לי מוזר.

תה ירוק - רומן מקסים

קראתי ב4 ימים שני ספרים הודים חדשים ....
(חולשה עזה לזן) גם לZEN אבל לא לזה הכוונה
שיר דמדומים אחרון
למטרות נישואים
הראשון עירוב קסום של מציאות ודימיון- מאוד התרשמתי סופר צעיר ומיוחד...טוב רוצים לדעת איך קוראים לו?
סידהרת דהאנוואנט שאנגווי.עכשיו בטוח תזכרו כשאתם הולכים לספרייה
השני מלא בסמוסות וסיפורי חתונות הודיות עם הורים לחוצים באיזשהו שלב הפך דביק משהו אבל הסתיים בעצמאות של הגיבורה הבנה רוחנית ו... טוב אני לא אגלה.
איזה כיף לקרוא ספרים.בימים שאפשר רק לקרוא אותם.

אני בסימן ספרי חופש
אחות לבי מלודרמה סוחפת שאי אפשר לעזוב - גירסה נשית לספר "רודף העפיפונים", בכיתי בקטע של ההפלה
תמרה הולכת על המים כמו שפרה הורן, אחרי שגומרים לקרוא שוכחים
ועוד בעניין ספרי חופש מהחופש לפני שנה
הקפות ביער של דלין מתיה ספר ישן אבל מדהים שכשמסיימים אותו מיד רוצים להתחיל אותו שוב, לא להתייאש מההתחלה שהיא קצת לא מובנת
גם אני ניסחפתי בקיסמו של הסיפור על אהבה וחושך ואח"כ חזרתי למיכאל שלי וקראתי אותו בעיקר מתוך סקרנות וחיבור לסיפור על אהבה וחושך.

סיימתי את רודף העפיפונים, ספר מעולה אבל כל כך מדכא.
חוץ מזה קראתי לפניו את החיים הסודיים של הדבורים, גם די עצוב, מאד מאד נהניתי ממנו.

לאחוז בקצה הזיכרון, של ניצה סלונים. (אויש, אולי אני טועה בשם הספר.. אבדוק אחר כך)
ספר ישראלי מאד, עדין מאד, כתוב מרתק ומושך, וגם כאן בכיתי אחרי שגמרתי לקרוא.
קראתי בכל שניה: באוטו (כשהבן זוג נהג), במיטה, ליד הטלויזיה, לא יכלתי לעזוב את הספר.
זה על בחורה ישראלית, מעיירה קטנה, ומה שקורה איתה. מאד אהבתי.

אויש. כמה אירוני, שם הספר של ניצה סלונים יצא לגמרי אחר ממה שהוא באמת... איך הזכרון עובד ואובד.. והוא: להחזיק את הזנב של החלום

משהו בכל זאת השתנה בנושא נשים סופרות. אני מניחה שאם משהו יעשה סטטיסטקה ימצא שמספר הנשים הסופרות היום לפחות שווה למספר הגברים הסופרים. (אולי בגלל העובדה שזו עבודה שאפשר לעשות בבית). גם בתחומים אחרים חל שיפור אבל המצב עדיין רחוק מלהיות טוב.
אכן ההיסטוריה נכתבה ע"י גברים אבל אם מישהו ינסה לחקור ולמצוא מה עשו נשים אני חוששת שהמקורות כבר אינם קיימים.
סיימתי לקרוא עכשיו ספר של ג'ון גרישם A PAINTED HOUSE שנכתב ב-2001 ובשונה מספריו האחרים אינו ספר מתח. הספר הוא על משפחת איכרים ב - ARKANSAS בדרום-מערב ארה"ב בשנות ה - 50 של המאה הקודמת בזמן מלחמת קוריאה. אינני יודעת אם הספר תורגם לעברית. רוב הקריאה שלי היא באנגלית, אלא אם הספרים נכתבו במקורם בעברית.
אני מסכימה עם כל אלה שליגלגו על צופן דה-וינצי. קראתי אותו במקור אז אינני יודעת על איזה שגיאות מדובר והספר מותח אבל כאשר מסיימים אותו שוכחים כמעט הכל - העלילה פשוט אבסורדית.
המלצתי על הרבה ספרים בהמלצות ספרים.

אני קוראת תמיד לפני השינה גם היום כאשר אני כבר גימלאית מפני שאני קוראת מהר מאוד ואם אקרא בשעות היום אצטרך להיות כל יום בספריה. ברור שכאשר היו לי ילדים צעירים בבית וגם עבדתי קראתי בשעות הלילה. כאשר הייתי ילדה קראתי במקום להכין שעורים...

משהו בכל זאת השתנה בנושא נשים סופרות. אני מניחה שאם משהו יעשה סטטיסטקה ימצא שמספר הנשים הסופרות היום לפחות שווה למספר הגברים הסופרים.
נדמה לי שהיתה זו וירג'יניה וולף שאמרה: נראה לי כי אנונימי, שהרבה לכתוב בלי לחתום על יצירותיו, היה לרוב אשה.

אני אוהבת לקרוא במקביל כמה ספרים, גם כאלה שכבר קראתי, אז עכשיו אני עם:

תרה - של צרויה שלו. כתוב מעולה אבל קצת התאכזבתי מהסוף. (קריאה ראשונה)

אין לי מושג איך היא עושה את זה - של אליסון פירסון. חמוד, כיפי וקליל (וגם קצת מעייף כי גיבורת הספר לא נושמת לשניה..) (קריאה שניה).

שידוך הולם - של ויקראם סת. זה כמו לצלול לתוך עולם שלם שהסופר רקם לפרטי פרטים. הודו של שנות ה-50. מרתק. (קריאה שלישית).

תנוחת קריאה מועדפת: תוך כדי הנקה בשכיבה....

יום יפה!
@}

ממליצה בחום על ספר כמעט חדש, ראשון ליוצרו -
שיחות על ימים ארוכים,
להלן המלצה מאתר נענע:
"שיחות על ימים ארוכים" , חגי רזניק, הוצאת חלונות
"שיחות על ימים ארוכים" הוא ווידוי של נער שגדל במשפחה לא מתפקדת - האם חולה וחלשה והאב מאמין ש"כל מגע אנושי מחוץ לכתלי הבית הוא בבחינת מזהם, הורס ומשחית, ולכן יש להימנע ממנו". תחילה האב רק נצמד לאידאולוגיה הזאת, ולא מרשה לילדיו ליצור שום קשרים חברתיים. בהמשך עריצותו מקצינה. הוא גוזר על ילדיו לחיות על גזר ולחם ולסגוד רק לאותם הדברים שהוא מעריץ - מוסיקה קלאסית, ספרים וצפרות. כשהילדים מנסים למרוד האב הופך לאלים.

כך מתחיל סיפורו של הנער וממקום כזה הוא יכול רק להשתפר. הוא עובר תחנות: משפחה אומנת, מוסד זמני, ולבסוף מגיע לקיבוץ. באוויר הנקי של הקיבוץ מתחיל מסע השיקום העצמי של נער שלומד לרפא את עצמו ולבנות את חייו מחדש. מה שמקסים כאן הוא היכולת של הגיבור להישען לרגע על איזו כתף תומכת, להתחזק ואז להתנתק, ולהמשיך לבד, לא להשאר תלוי על אותה הכתף. ספרו הראשון של חגי רזניק, יליד 1977, למד פילוסופיה ומזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון שבנגב.ספר נעורים מומלץ בהחלט.
אני מסכימה עם הכל, אבל רוצה להוסיף ולאמר שזה לא רק ספר נעורים, שחווית ההורות - -או בעמם העדרה והתחליפים שהוא מוצא לה מרתקת, ובכלל זהספר שנקרא בנשימה עצורה

גם אני תולעת ספרים. אני אוהבת לקרוא, אבל אם ספר אינו מושך אותי, אין לי כל בעיה להפסיק באמצע. כל הכבוד לתלתל, אני לא הצלחתי לסיים את תרה (קבלתי אותו במתנה ליום הולדת...) ובשיחות עם חברות התברר לי שאני לא יחידה. כרגע אני קוראת את רודף העפיפונים, וסביר להניח שעוד הערב אסיים אותו.

שנת הבשרים שלי - קראתי לפני כחודש והשאלתי לחברה אז אני לא זוכרת את שם הסופרת. מדובר בספר על תעשיית הבשר האמריקאית והניסיון להחדיר את הבשר ה"בריא" האמריקאי לשוק היפני שמאופיין בצריכת ירקות ודגים ולא בשר אדום, דרך סיפורה של בחורה אמריקאית ממוצא יפני. הקרניבורים בינינו - היזהרו, זה מוציא את החשק וההנאה מאכילת הבשר. נשמע קצת כבד אבל כתוב קריא ומעניין.
אמת מארץ תצמח + תיאום כוונות - חיים סבתו - סופר בעל סגנון מיוחד, דורש התעמקות. אני ממליצה בעיקר על תיאום כוונות, מסוג הספרים הלא צפויים שגורמים לי להתעניין עוד ועוד בספרים אחרים שנכתבו ע"י אותו סופר, בגלל הסגנון, העולם החדש לי שנפתח אליי, הקסם.
אקולוגיה - של אבי פרבולוצקי, אני קוראת אותו בגלל הלימודים אבל לדעתי הוא מעניין גם בלי סיבה אקדמית!

אני כמעט מסיימת את הספר של ג'ון גרישם THE LAST JUROR . גם הוא שונה מספריו האחרים. מספר על איש צעיר מעיר גדולה שרוכש עיתון מקומי בעיר קטנה במדינה הדרומית מיסיסיפי, עיר שכאילו לא מתרחש בה דבר אבל מתרחש הרבה מאוד. ממש מרתק.

הספר הנ"ל הוא מ- 2004. אינני יודעת אם תורגם לעברית.

רודף העפיפונים של חאלד חוסייני - מקסים ומרתק וכתוב כמו תסריט לסרט הודי (מי ירים את הכפפה...?)
וגם
נערה עם עגיל פנינה של טרייסי שבליה - מספר על נערה משרתת בביתו של יאן ורמיר, לא כתוב מבריק אבל פותח צוהר לחיים בפלנדריה של המאה ה-17, (כיף לחובבי תולדות האמנות).

מסכים עם נאר לגבי אמת מארץ תצמח של חיים סבתו. עוד ספר מצוין שלו שהתענגתי עליו מאד מאד הוא כעפעפי שחר. חולק על נאר בנקודה אחת: לא התעמקות דרושה אלא התמסרות. מי שאוהב את עגנון יאהב את סבתו שבעתיים. פשוט כמה שעות של קורת רוח בלתי רגילה.

בעלי נהנה מאוד מסבתו. אני קראתי את תיאום כוונות בלבד; אמת מארץ תצמח היה כבד עלי.
לאחרונה קראתי את רודף העפיפונים. דווקא לא נהניתי. מבחינה ספרותית, זה רחוק מלהיות ספר טוב. העלילה קיטשית, הדמויות פלקטיות, הסופר מאכיל לפעמים את הקורא בכפית
<איזה קטע, בעלי בדיוק הגיע הביתה, מערב של פיוט ושיחה עם חיים סבתו, הסופר הנ"ל>

ובכן - נהניתי, כמובן, מהמציצנות על החיים באפגניסטן. זה עורר את הקשת הצפויה של הרגשות. אבל לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שזו הצצה 'אמריקקית' אל אפגניסטן, הסופר הוא יותר אמריקאי מאשר אפגני, והדברים מוצגים בהתאם.

אני קצת מסובכת עם ספרים. אני מאוד אוהבת לקרוא, אבל אני קוראת לאט. ובמשך תקופות ארוכות אני לא קוראת ספרי קריאה בכלל, כי אני תקועה על איזה ספר עיון, שאותו לוקח לי 100 שנה לקרוא (כרגע: רובים חידקים ופלדה), ואני לא אוהבת לקרוא שני ספרים במקביל.

חוץ מזה, אני מכורה לעיתון. אני קוראת כל יום באובססיוויות את הארץ, חלקים א, ב, ג.

הר אדוני ,שכחתי ת שם הסופר אבל פשוט ספר מדהים ונוגע ללב שאפשר לקרוא שוב ושוב ותמיד מוצאים משהו חדש

כל בית צריך מרפסת של רינה פרנק-מיטרני. קולח, מקסים, ואם אתם ילידי חיפה של פעם (כמו אמא שלי) אז נוסטלגי.

הר אדוני ,שכחתי ת שם הסופר
ארי דה לוקה
ספר קסום ונוגע ללב

הספר "מיתוס היופי". כל אישה בעולם המערבי פשוט חייבת לקרוא אותו.
(אני תמיד נרתעת כשאומרים משפטים כאלה... "כל אחד חייב לקרוא" וכו'. אבל המצב מחייב.)

הכותבת מנתחת מכמה זוויות איך מושג היופי משמש לפגיעה שיטתית בנשים. היא בוחנת זאת מהזווית החוקית, הכלכלית, החברתית והפסיכולוגית.
חשוב חשוב חשוב.
וגם מעניין.

רק סיימתי את רודף העפיפונים - שווה!

לרוץ איתו - רצתי ,רצתי ובסוף מ'זה נפלתי (סוף מפוספס,מאכזב..)

"אבא עשיר אבא עני". מומלץ מאוד לקריאה... וגם לביצוע

איפה ומתי?
בד"כ לוקח לי לסיים ספר יום-יומיים. וזה תמיד על חשבון שינה/חובות לאוניברסיטה/ סידורי בית/ מותרות "מותרות"
אין כמו לקרוא
להוריי ספריה ענקית. כל פעם שמגיעים אליהם לשבת, אני לא ישנה/אוכלת/נחה/מטיילת במידת האפשר. כל מה שלא כיסיתי בהיותי נערה - מתכסה כעת. הבעיה שאין לזה סוף כי הספריה מתמלאה ומתרחבת יותר מהר מהקריאה שלי. ומה אין להם בספריה? כל מה שאפשר למצוא בבאופן... לכן אני גם פה. ישנה על המקלדת

כשהייתי ילדה הייתי בולעת ספרים כמו חמצן. בשש השנים האחרונות הפחתתי בהדרגה, ובשנתיים האחרונות כמעט לא קראתי שום דבר שלא קראתי עדיין (לעתים קרובות אני בולעת ספר בפעם החמישית או העשירית עם ארוחת צהריים, קשה לי ללעוס בלי לראות אותיות... מין סטייה כזאת). ועכשיו, מאז הלידה, שוב גיליתי את האהבה הזאת מחדש - השאלתי מאחותי כבר איזה 5 ספרים חדשים-בשבילי. כולם היו טובים, אבל היחיד שממש שווה המלצה הוא "אשתו של הנוסע בזמן". אל תתנו לפרסום המאסיבי והמעצבן ברדיו לבלבל אתכם - מדובר בספר מענג! אני עדיין באמצע שלו, ואני פשוט מתמוגגת.
בד"כ לוקח לי לסיים ספר יום-יומיים. וזה תמיד על חשבון שינה/חובות
גם אצלי זה ככה קוראת תוך כדי כל השאר

לקחתי במקרה בספריה את ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי של מייקל שייבון - 711 עמודים של עונג צרוף. איזה נחת שעוד נכתבים ספרים מבריקים כאלו. (ואיזה קנאה...)

החיים הסודיים של הדבורים / סו מונק קיד
קריא מאוד אך עדיין לא החלטתי אם אני אוהבת אן לא כל-כך... נמשיך ונראה.

יומני האומנת.
שתי סופרות מספרות סיפור של נאני של משפחות אמידות מאוד בניו יורק. כתוב זורם. אזהרה: לא לבעלי לב חלש ונשים בהריון.

יומני האומנת.

עכשיו קראתי את זה באנגלית. אני חושבת שיש אנשים שזנ יצחיק אותם, אותי זה בעיקר העציב.

שנת הבשרים שלי , מישהי יודעת איך קוראים לספר באנגלית?

"מיתוס היופי" ו"יומני האומנת" מצויינים. קראתי.
גם "הנשים של אבא" לסביון ליברכט.

את "ורוניקה מחליטה למות" לא אהבתי.
"סיפור על אהבה וחושך" דורש המון סבלנות, אבל מתאר בצורה מדהימה את המנטאליות של אותה תקופה, וזה חשוב לי (בהמשך קניתי את התרגום שלו לאנגלית לחברה שלי מהולנד).
עדיף כבר "פנתר במרתף".
את "בשכבי ובקומי אשה" אהבתי.
"אין לי מושג איך היא עושה את זה"- חמוד.
"לבי הפצוע"- מחכה לי על שולחן המטבח, אבל לא מגיעה אליו. עושה רושם של ספר מדהים.
את "ארבעה בתים וגעגוע"- לא אהבתי.

סיימתי לא מזמן את לילי לה טיגרס של אלונה קמחי, ומאוד נהנתי.
הספר השני שאני קוראת מאז הלידה. הראשון היה עקרון הרצף
מצליחה לקרוא בעיקר בערב, אחרי שפיצ נרדם, אם העיניים שלי לא נעצמות. או כשהוא מאוד מרוכז במשחק במשהו.
בקשר ל רודף העפיפונים בתור משהי שמכירה את תלאות וסיפורי העם האפגני די מקרוב, חייבת להתיחס להערה שהיתה כתובה פה בדף, הספר מראה לנו דוקא כמה שהעם האפגני סבל לא בגלל אזרחיו, אלא בגלל פולשיו הרבים. מהספר נהניתי, אך הוא לא נכנס לרשימת הספרים ההכי טובים שקראתי. מה שכן, ספר חשוב כי הוא מראה את הפנים האמיתיות של אפגניסטן, שהם באמת משהו בין סרט הודי לסרט איראני.

אמא נמרה,

שנת הבשרים שלי באנגלית זה My year of meats

פרספוליס - ספר מאויר. מקסים. נגמר מהר מדי.

ג'יי.קיי.רולינג, הקוסמת מאחורי הארי פוטר.
סתאם כי הספר השביעי עוד לא יצא ושנה זה המון זמן.
אני תוהה אם להתחיל לקרוא שוב את הסידרה מהתחלה. או אולי אקרא את נרניה שקנינו לבקשת הגדולה שהחליטה שהוא מפחיד מדי ואח"כ שאולי בכ"ז נקרא בו ובינתיים שכחה.

הודו - יומן דרכים של עזריאל קרליבך
מעולה, מ-עו-לה
ומעורר מחשבה
...

רקויאם גרמני, של עמוס אילון.
נורא מעניין וצובט לבבות.
כמה אנחנו באופן נואש רצינו להיות כמו כולם (היהודים בגרמניה זה ה"אנחנו"....)
עדיין קוראת אותו ברגעים גנובים וקצרים. לא מצליחה לקרוא אותו ברצפים של זמן. לכן הוא נשאר קטוע באמצע המשפט לפעמים, והחוט הלא תפור הזה נמשך והולך אחרי ומתעופף לידי ברוח.

את "הדרך לבריאות מושלמת" של ד"ר דיפאק צ'ופרה

מרתק ומאפשר הצצה לעומק המציאות והבריאות האפשרית לאדם.

לא מצליחה עם עלילתיים לאחרונה. רק ספרי התפתחות אישית

מצבי בנוגע ל רקויאם גרמני דומה במקצת למצבה של תמרול ה. קראת אותו באופן רצוף ונעצרתי בעמ' 304 וברור שאחזור אליו.
העלייה הגרמנית תמיד הקסימה אותי עם התרבות שהביאה אלינו והמקורות מעניינים ביוחד.
בינתיים אני קוראת ספרים אחרים באנגלית, נחמדים אבל לא במיוחד חשובים.

אני כרגע מתכרבלת עם ככה זה קרה של נטליה גינצבורג המופלאה!
לראשונה אני קונה לעצמי כמתנה ספר שלה. את כל יתר ספריה הנפלאים לקחתי מהספריה.
עוד רגע קט אני מסיימת אותו. וכבר נעשית עצובה.
פשוט נהדר! תענוג! איזו כתיבה. אוח! איזו כתיבה! כה אנושית. כה פשוטה ובלתי מתיימרת ויחד עם זאת כה ייחודית ונוגעת. חודרת ומטלטלת. אותי לפחות.
אפשר ממש לחוש ולחוות את התיאורים שלה. את כפות הידיים האדומות. את הקור החודר. את העצב. הכמיהה. השיגעון. הנבירה העצמית בנפש הגיבורה התלושה. ואני, נבט שכמותי. מוצאת את עצמי מזדהה כהוגן.
המלצה- לרכוש את הספר הזה כי הוא פשוט נ-פ-ל-א
וגם במבצע של 25% הנחה בצומת. בערך שלושים וכמה ש"ח.
נוסח קודם של התרגום לעברית התפרסם ב קולות הערב .

תודה ליה.

אני קוראת את הספר הששי (??) בסדרת (טרילוגיית??) "ארץ ים" של אורסולה לה-גווין The other wind.

מעניין אבל פחות מסעיר משלושת השספרים הראשונים.
אני מאד ממליצה על הספר הרביעי Tehanu שמספר את הסיפור של טנר, אחרי שהגיע עם גד להבנור. סליחה על הסינית שלמי שלא מכיר את העלילה.
פחות ממליצה על Tales from Earthsea משום שחלק מהסיפורים בו מאד מאד אכזריים, וגם פחות מעניינים וחשובים, לדעתי.

והיום איננו כלה.

ספר נפלא. מוצאי שבת. הייתי כולי בעייפות גדולה. בתשוקה לשקט ולבד. נכנסתי מתחת לפוך עם הספר הטוב הזה.
כמה טוב.

סימון והאלונים מאת הסופרת השוודית הנפלאה של "אנה חנה ויוהנה".( שכחתי את שמה)- סיפור רגיש , יש בו את "שיר הים " לדעתי יש להעתיקו ולשננו.
מעגל אבנים ג'ין דאר לאמברט, ההיסטוריה של האנוש. האם סיפור או מציאות?- מרתק, מלמד.

שמה של הסופרת השוודית הוא מאריאן פרדריקסן. עוד כמה ספרים שלה תורגמו לעברית ואנגלית. בשוודית יש עוד רבים אך, לצערי, אינני יודעת שוודית...
כתבתי הרבה המלצות ספרים בדף המלצות ספרים ו- המלצות ספרים 2 באוגוסט וספטמבר 2005. מכיוון שאני קוראת בעיקר ספרים באנגלית התחלתי רק עכשיו את "רודף העפיפונים". ניסיתי להשיג את המקור האנגלי ולא הצלחתי. אני קוראת מהר, כאשר אסיים, אם לא אשכח, אכתוב את התרשמותי.

3 דברים לאי בודד/ יואב אבני
ספר חדש ומקסים על דברים שלא יוצאים לפי התכנון.
( גילוי נאות, יואב הוא חבר של דודו וזה ספרו הראשון).

"סיפור על אהבה וחושך" דורש המון סבלנות, אבל מתאר בצורה מדהימה את המנטאליות של אותה תקופה, וזה חשוב לי (בהמשך קניתי את התרגום שלו לאנגלית לחברה שלי מהולנד).

באמת דורש סבלנות, אבל מופלא. הכי טוב של עוז, בעיני וללא שום מתחרה רציני. קראתי אותו בתקופה שלמדתי באוניברסיטה קורס שקשור לאותן שנים והקריאה היתה חוויה רגשית ואינטלקטואלית מדהימה.

עכשיו אני קוראת קצת באיחור (כאילו) את המסעדה שבסוף היקום, מצחיק ומענג. אני קוראת במיטה לפני השינה, שוכבת ומצחקקת.

חוצמיזה התגלגל לידי עותק קצת רקוב וקצת שרוף (ככה זה בדירות של אחים קטנים ומג'ויפים) של Outline of Hindi Grammer, בהוצאת אוקספורד והוא מאוד מרתק עבור מי שבלשנות מסקרנת אותו. יש בשפה הזאת המון מילים שמזכירות את השפות השמיות, ערבית בעיקר, ועוד יותר שפות לטיניות. גם אם לא מתכוונים לפטפט בהינדי, הספר יכול להיות שימושי בטיול הבא בהודו וסתם בשביל הרחבת האופקים הבלשניים/אנתרופולוגיים.

מסכימה ביחס ל - סיפור על אהבה וחושך. מבחינת התקופה יש דברים הידועים לי מפי אמי שהיא ירושלמית וגם למדה אצל פרו' קלויזנר ( היא נפטרה כבר לפני הרבה שנים)ויש גם דברים שאני זוכרת מתקופה יותר מאוחרת.
אני לא כל כך אוהבת את עמוס עוז אבל הספר הזה באמת נהדר.זהו אחד הספרים הבודדים שקראתי בעברית. יש מעט מאוד סופרים ישראלים שאני אוהבת ולכן אני קוראת בעיקר אנגלית.