באופן טבעי

איילה ממליצה על השם אלונה.
פתאום חשבתי שמאחר והיא הבת הראשונה היא יכולה לפתוח
את הסידרה של "ב" (בילבי? סתתתאאאאם...)

מזל טוב!!!
הרבה פרחים ואור, לך ולכל המשפחה.
כל כך התרגשתי לשמוע שילדת @}
מאחלת לך, לקטנה, לדוד ולבנים ה"גדולים" שיגרה שלווה ואוהבת, הנאה ושמחה.

מזל טוב! @} @}

כותבת את סיפור הלידה כאן סיפור הלידה שלנו ללא ליווי בליווי מושלם

עוד לא ילדתי
האמת שיש לי עוד 3 שבועות לתאריך...
נורא רציתי להתקשר, לדבר, לשמוע- וחששתי להפריע.
שמחה שכתבת, עכשיו יש לי אישור להתקשר @}

הי עדינה
אני עוקבת בהתרגשות אחרי הדף שלך של לידה בלי ליווי
זה מעורר השראה ומחזק (למרות שלא נראה לי שיש לפני עוד לידה)
על כל פנים, אני נכנסת לפה כי מחקתי את הניק של אילה אלישע
אם זה בכל זאת צריך להיות שם תחזירי וסליחה
(פשוט חשבתי שאולי התפלק בטעות ועדיף שיהיה כמה שפחות זמן)
נשיקות ומזל טוב

יא עדינה!
איזה כיף שנכנסת לבלוג החדש וקראת. ואיזה יופי שבאת לספר לי. תודה (-:
וזו גם הזדמנות בשבילי לאחל לך באופן "אישי" המון מזל טוב וגם לשתף אותך שאני קוראת בדף הלידה שלך בלסת שמוטה ועיניים קרועות מרוב השתאות (-:

כיף לי לדעת שהשיחה שלנו תרמה לך.
העונג הוא שלי @}

שמחה שהכל הלך כמו שרצית@} ספור הלידה מקסים ומרגש@}
מדהים כמה כל סיפור לידה אפילו בלי מיילדת כל כך שונה אחד מהשני....(כשקראתי את הספור שלך ראיתי את זה....כל כך שונה מהספור לידה שלי בלי מיילדת).
גם שמחתי על ההזדמנות לראות את התהליך המדהים שעברת במשך ההריון ועד עכשיו אז המון תודה על השיתוף!

בינתיים אני והילדים נבוא לביקור בקיץ וחוזרים לכאן לעוד שנה....@}

מזל טוב !
אחרי שקראתי את סיפור הלידה שלך ,עלו לי לפני השינה כמה שמות שמתוך קריאה שלך באתר באופן נראה לי שיוכלו להתאים לבת שלך: אלי,הגר,יעלה(yeela)ונעמה.

מאוד רצה לדבר איתך ומתקשה למצוא זמן להתקשר..
אז עד שאצליח, שולחת לך אהבה ומקווה שאתם בטוב

עוד לא סגור...
אני אשלח לך מייל בקרוב@}

הי עדינה
מזל טוב @} ותודה על ההצעה להיות נסיינים.
בינתיים כבר נגמרו לי חיתולי הנסיון וכנראה שבקרוב יהיה כבר הדגם החדש!
אשמח לשלוח לך אחד כשיהיו
@}
רובין

מתוקה, רק עכשיו גיליתי שילדת, אבל חשבתי עליך.
מזלטוב! איזה כיף שזאת בת.
תהני, והרבה נחת.
בסוף עברנו, לא לבית מאיר, אלא לתוכנית המקורית...

שלום עדינה
ויין אכן עובד בשיטת ה-network chyropractic המופלאה.
מס' הטלפון שנתתי הוא שלו או של אישתו, מיטל,
אני תמיד מתבלבלת...

אוי איזה לא כיף לך...
הבנתי שבגיל הזה הם לא אמורים לחטוף את זה באופן חמור אז אני מקווה שזה מה שנהיה אצלכם.
אצלנו לשמחתי הוא לא נדבק וגם הגדולה עברה את זה בקלילות.
בהצלחה, ורק בריאות

הי עדינה,
רציתי לומר לך שסיפור הלידה שלך נתן לי כוחות עצומים לקראת הלידה שלי (וגם כלים, מאחר ובזכותך נפגשתי עם פאולה..).
ילדתי בן שלישי ביום שני בלידה מופלאה. עם ליווי. חשבתי עלייך הרבה באותו יום.
רק רציתי שתדעי.. אני מודה לך מאוד על הסיפור.

@}

דחוף
גורי חתולים למסירה

שלום חברים יקרים,
יש לנו חתולה יקרה שהמליטה 3 גורים לפני 4 חודשים.
אני אמא שגרה בקרוואן קטן עם 4 ילדים וכרגע 4 חתולים (ובחוץ עוד מלא חיות).
עד עכשיו לא מצאתי אף אחד שמעוניין לאמץ חתול.
אני חודש אחרי לידה ואני מרגישה שאני משתגעת עם ילדים וחתולים שרצים לי בין הרגלים כל היום...אַהההההההההההההההה!!!!
אנא, אם יש מביניכם נשמות טובות שרוצות לאמץ גורה חמודה,
צרו איתנו קשר בהקדם האפשרי,
בדף בית או בטלפון 077-2030014
אני יכולה להביא את החתולה אליכם אם זה במסגרת נסיעה סבירה (אנחנו בצפון הנגב אבל מגיעים למרכז כל שבוע).
אם מישהו צריך יש לנו גם ארגז חול חדש למסירה.

היי עדינה
בקשר לחתולים- אפשר פשוט לשחרר אותם כאן בחצר, אצלנו במושב מאכילים חתולי רחוב נגד עכברים/ נחשים וכו'... כברירת מחדל אם לא תמצאי בתים... (לי עצמי יש כלבה אז בתוך הבית בעיה)

הי עדינה,
אשמח לשאול אותך משהו במייל.
אנא שלחי לי סימן ל
mirisc @ gmail.com
תודה!

הי עדינוש.
תודה על החיזוקים והמחמאות.
אני קצת מנותקת כידוע לך, וגם הרבה עובר עלי.
זה בוודאי יתואר ויסופר בקרוב
בי מותק

דניאל חזר כל כך מרוגש...
בדרך חזור ביקש שבפעם הבאה נישאר אצלכם "כ----ל השמש" (=עד שיהיה חושך )
ולא מפסיק לדבר על החברים החדשים
@}

בכיף.

הי עדינה,
בודקת מה שלומך ואיך עוברים הימים.

אצלי קצת מחורפן הכל,
בכלל לא קל ומאוד קשה לי לתקשר החוצה בימים אלו, אני בגלי של עליות וירידות תלולות.
הורמונים?
אין לי מושג, אולי גם הורמונים,
וגם כל השינוי הזה וגם עוד הרבה דברים אחרים.

את איתי בליבי,
מקווה שהזמן הזה עובר בטוב,
שינויים זה זמן מאוד רגיש...

איזה כיף היה לקרוא את ההודעה שלך. גם אני נהניתי מאוד מהשיחה (אפילו חלמתי בלילה שאני נוסעת לבקר אותך ).

ותודה שהזכרת לי לגבי "אבא זה אתה". אנסה להעזר בזה היום עם הנקיון ושאר הסרטים.
שתהיה שבת שלום

תודה @}

כמובן שגם לי היה כיף
היום קניתי רמדיז להשראת לידה, התחלתי עכשיו לקחת... מתרגשת...

עדינה,

המחשבה שאף אחד בעולם לא באמת יוכל לעזור לי בתקופה הזאת.
אני מבינה כל כך,
איכשהו דווקא כשאני הכי זקוקה , הכי קשה לי להאמין שיכול להיות שמישהו באמת יוכל להבין או לעזור. וכמובן שאז יש התחפרות יותר עמוקה פנימה, ויותר קושי לתקשר החוצה, כמו איזו נבואה שמגשימה את עצמה,
ובגלל זה אני משתדלת, כמו שכתבתי לך פעם, להתפלל דווקא במקומות הכי קשים, דווקא שם לבקש עזרה, ואם אני כבר מצליחה לבקש, אני כבר עם רגל אחת בחוץ, כלומר באמונה והתקווה.

אחד הדברים שנעזרתי בהם בזמן הזה היה להיזכר בכל מיני דברים שכתבת בבלוג שלך)
איזה מצחיק, גם אני ניסיתי להזכיר לעצמי את הדברים שכתבתי בבלוג, או נכון יותר, את המצב הנפשי שממנו כתבתי, וזה כל כך הפתיע אותי, איך עם הסרטן התמודדתי הרבה יותר ב"בריאות" מהצרות והשיגרה היום-יומית...

וגם אני מרגישה כבר שיפור, וקצת יותר אויר ושמחה.

אהבה ממני

בוקר טוב,
אני שמחה מאוד שהבדיקה יצאה בסדר, ושהתחלת את המסע הזה (תרתי משמע) אל עבר הריפוי מהפחד.
יש לי עוד מה לאמר אבל אין לי זמן, אולי בהמשך או בטלפון.
בינתיים חיבוק ממני, שיהיה יום שמח.

הייתי בבי"ח בלילה שבין שני לשלישי...
הקטע הכי מצחיק זה שבעצם הכנת לי את השטח D-: זכרו אותך...
אמרו לי משהו על כך שזה הפך לטרנד, ושהיתה עוד מישהי... ישר ידעתי שזו את. (נו ברור)

היה דווקא נחמד, חוץ מהקטע של הלחץ על האניביוטיקה אבל אצלי כשחתכנו שמנו קליפס כזה "רפואי" שנתנה לנו שרהלה, והתעקשנו שהחיתוך היה בתנאים סטריליים. באו כמה פעמים להציק (כי גם לא נתתי חיסונים אז לרופאי הילדים היה קשה איתי), אבל בסוף הבינו עם מי יש להם עסק וויתרו...
דווקא הצוות הרפואי של הנשים התפעלו ונדהמו, ממש לא ראיתי תגובות לא יפות כלפינו (חוץ ממילדת אחת שרצתה לבדוק אותי ולא מצא חן בעיניה שאני מסרבת... אבל לא רציני)

הי עדינה
זה כלכך פשוט -- לא ש"למדתי" אלא שמישהי הכניסה לי את זה לרפרטואר.
מאדים בטטות ותפ"א באיזה יחס שאוהבים, וכשרך מרסקים (אני אוהבת שיש עוד מה לנשוך אז לא מרסקת חלק לגמרי), מוסיפים ביצה אחת ומלח פלפל, מקסימום טיפה מוסקט.
משמנים תבנית בשכבה לא הכי הכי דקה של שמן ושמים עליה שליכטות של הפירה, אופים עשרים דקות ועוד איזה 10-15 דקות אחרי שהופכים. ומהללים את השם!

הי עדינה,
כבר עבר זמן אבל בכל זאת, מזל טוב וכל הכבוד על הלידה המדהימה שלך ועל הנסיכה הקטנה שהצטרפה אליכם...
מקוה שכולכם בטוב!
@}

אני מחפשת מטפלת פאולה לבן שלי ורציתי לשאול אותך אם אפשר לקבל את הטלפון של המטפלת שלך...
אם את מעדיפה, המייל שלי הוא sagidud ב gmail.com

תודה רבה רבה וכל טוב לכם!
שגית מבאר-מילכה.

תודה לך!
למה דווקא קלנדולה שלheel?
המליצו לי על וולדה. פחות טוב לדעתך?

וואללה, לא זוכרת באיזה דף זה מוסבר,
אבל שווה לנסות ב{{}}פירוק לגורמים, טיפים לעריכה ובכלל לעיין ב{{}}מדור עריכה.
ואם תצטרכי עזרה טכנית ספציפית, בכיף

התוכלי לתת לי את מספר הטלפון של המטפלת בשיטת "המסע"שקיבלת עליה המלצה?נפגשת עמה כבר?איפה היא גרה/עובדת?

עדינה תודה רבה , בקשר לבושם.
נראה לי שאצלצל למספר שצוויליך השאיר. @}

הי
בזכותך התחלנו קצת ב בלי חיתולים... וגם חיתולי הבד נכנסו לשימוש חלקי כבר כמה ימים, כשאני לא צריכה לעבוד או להתארח...
הילדים (בעיקר דניאל) כבר מתגעגעים... (גם אני)
ביי ביינתיים

עדינוש- מזל טוב ליום הולדת חודשיים!!!

עדינוש- הסתכלתי בדפבית שלי והרגשתי נעימות של תודה על קבלת הפנים הצבעונית, החייכנית. תודה. זה מרגש ונעים.
מצפה להפגש ביומהולדת של אליש... נשיקות לכולם ושבת שלום שלמה ונעימה

קראתי את מה שכתבת בדף של "אהבת"...
זה בול מה שעבר לי בראש. ז"א, לפני לידת הבת, לפני ההריון שלה אפילו. שאולי נולדו לי בנים קודם כי אני שונאת בנות. ואני אומרת שאני רוצה בת אבל בעצם אני לא, מאותן סיבות שציינת וגם עוד סיבות. רק כשהתחלתי להשלים עם היותי אשה (ויש לי עוד דרך ארוכה...)- באה הבת. ואני חושבת שיש קשר.

חזרתי למיטה להניק עוד פעמיים אבל לא יכולתי להרפות מהבלוג של אילה א ושבתי אליו.
מקוה שיסתדר לי לישון קצת בבוקר... אחרי שאסיים לקרוא את הבלוג. ולהגיב..

נארגן מפגש ארוך יותר? יש מצב שאצלנו?
אוהבת אותך מאד מאד!!!

תודה עדינה

הוא נורא ביקורתי לגבי כל עניין הבלוגים...

מעניין, זו סוגיה שלמה לדיון, דעתם של הגברים על האתר הזה.
ובכלל האתר הזה מעלה הרבה שאלות/תהיות/מחשבות שיש לתת עליהן את הדעת וגם אני מתבחבשת בזה
(-:

תודה רבה על המידע. עדיין מנסים קצת יותר קרוב לת"א.

עדינה מותק, בוקר טוב
יש לי בשבילך סיפור.
אתמול, ילדיי תפסו לי את המחשב ואני בחוסר מעש נשכבתי על המיטה, בוהה אל עבר הספריה שמולי. עיניי נפלו על עיתוני "באופן טבעי" והחלטתי לפתוח לקרוא, להיזכר.
פתחתי את גליון 58 (שלום), שם יש רשימה שלי על הלידה של בכורתי. ומי מופיע מיד אחריי? את!
זה היה מאוד מפתיע. פתאום, דפדוף בעיתון חשף כל מיני שמות שפעם לא אמרו לי כלום...זה היה משובב.
בכל אופן קראתי את רשימתך על הנקת צמד, זה היה נחמד. פתאום הסיפור שלך קיבל איזה נופך אישי ובחלקיו דומה לחוויות שאני עברתי בהנקת צמד.
(אני הנקתי את שניהם שנה וחצי).
גם אני נכנסתי להריון בעוד הגדולה בת 4.5 חודשים. החלב גם אצלי הפך למלוח ואחר כך מי יודע מה היה שם...
אז, עוד לא כל כך הבנתי איך סוחטים את הציצי ורואים מה מצב החלב.. היא ינקה לאורך כל ההריון אבל הייתה תוך כדי שותה מים.יונקת וקצת שותה מים ושוב יונקת וקצת שותה מים. מים הייתה המילה הראשונה שלה (עד היום לא ברור לי, אם לא הרעבתי אותה קצת , באיזו תקופה).
כמובן שמשלב מסויים החלה לאכול. כשהקטן נולד כבר אכלה המון. וכשהוא נולד כמובן שנתתי לה גם לינוק והיא ינקה!! אוהוהוהו כמה שהיא ינקה. כמה חודשים טובים היא רק ינקה.
זה לא קל להניק שניים, אבל אי אפשר לאמר שהיה לי קשה (זה כמובן הכל עניין של כפתורים בראש). ואז עברתי תאונת דרכים. עוד בבית החולים סחטתי את הציצי שבוע כדי שלא יעלם החלב . אחר כך עוד הנקתי את שניהם במצב בלתי נסבל (הייתי ממש פצועה ומאוד מאוד מאוד כואבת).
אחרי זמן מה ראיתי שאני לא יכולה יותר והפסקתי אותה. היא הייתה מאוד מתחשבת ודי מהר ניתקה. גם אצלי הוא המשיך והיא הפסיקה (איזה קושי זה עבורה..!)
היא הייתה בת רבע לשלוש כשהפסיקה.
תכננתי גם אותו להפסיק בגיל הזה ..אבל ... בהשפעת בשמת ואישה שמחה הוא קיבל ארכה...והוא כבר בן שלוש וחצי ועדיין יונק.
עכשיו מגבילה אותו לפעמיים ביום.
בזמן שהנקתי את שניהם רזיתי בצורה מפחידה. עוד לפני התאונה חשבתי שאולי יש לי סרטן. מידה 36 הייתה גדולה עלי. טבעתי בכל הבגדים שלי.
כשהפסקתי אותה התחלתי לעלות. מסתבר שזה היה ההנקה וגם התאונה אחר כך, כמובן לא הוסיפה הרבה..
זהו.
יום טוב.

נאוה פרנס (2009-01-14T11:52:28)

עכשיו אני יודעת כמה זמן לא נכנסתי לבאופן

ניתן למצוא אותי במסן [email protected]

אני יודעת ש אסתר ל עוברת לאיזור עם גרעין כלשהו.
אולי כדאי להציע להם

אני שוקלת את פארק הירדן, אם כי לא מצליחה להתחיל לחשוב על הלוגיסטיקה שזה דורש (אין לי אוהל, אין לי שק שינה ולחשוב על כל האוכל שצריך....קצת כבד עלי) אולי בכל זאת אבוא ליומיים..
לא יודעת עוד.
בכל אופן אחשוב על אפשרות להיפגש בשמחה (-:
יום נפלא

ד"ש...
עברנו דירה ביום חמישי, אז מאוד עסוקים...
נשיקות @}

_למרבה המבוכה מזדהה לא מתוך טריפים שהיו לי בעברי אלא כי ככה פחות או יותר נשמע הפסקול בראש שלי יום יום בימים אילו.
כמו טריפ אחד ארוך ומתמשך..._
טוב, גם התקופה של אחרי הלידה היא סוג של טריפ, עוצמתי מאוד...
הייתי שמחה לפגוש אותך. אינשאללה יתאפשר בקרוב.

וקיוויתי שהוירוס הנוראי הזה לא יפקוד את ביתכם כי איך עושים את כל זה ללא בן זוג?
תודה,
הוירוס הזה כבר בשנית אצלנו... המון מחלות. אנחנו עכשיו בהפסקה יחסית אבל, מחורף שעבר היינו פה כל הזמן חולים , משהו נורא!!
אבא שלהם אומר שאנחנו לא נמצאים מספיק בשמש.

ואיך עושים את זה בלי בן זוג?
רגילים. אין ספק שזה הרבה יותר קשה לגדל ילדים לבד, אבל כשזו המציאות התמידית - מתרגלים ומתארגנים בהתאם. כבר היה מצב שהייתי חולה (בוירוס הזה) והייתי צריכה לחתוך להם סלט לצהריים ותוך כדי החיתוך מררתי בבכי בקול רם: איך אני אעשה את זה? אני לא מסוגלת. ובתי עונה: "זה קשה לטפל בילדים" )-:
היא מתבגרת יותר מהר ככל הנראה בשל המצב...
אז כבר אספתי לי מצבים קיצוניים כאלה ואחרים ומאוד מקווה שהאוסף יישאר מצומם ככל האפשר.
(קשה לי ללכת לרופאים בגללם - את מתארת לעצמך?)

אני הרי עדיין שקועה בחרדות שלי והחיים לא כל כך נעימים מתוך המקום הזה
במובן הזה טוב לזכור שאלה ייעלמו כלא היו כאשר בתך תהיה בת חצי שנה עד שמונה חודשים.
כלומר, בכל פעם שעולה חרדה, את יכולה לצאת במחול ולמחוא כף אל כף, שכן את יודעת בלבך שחרדה זו נחסכת מבתך, ואת בנדיבותך לוקחת על עצמך את החרדה והפחד, ולקיחה זו היא הדבר הטוב ביותר בעבורך, בעוד בתך משוחררת ממסירת החרדה מדור לדור, ויכולה לחייך אל העולם גם לעת ערב וגם בלילה, שאז את בשיאי חרדותייך.

שכן, דרך החרדה הזו את למדה את החסד, ולמדה לסמוך ולהסתמך על החסד המובן מאליו מעצם התקיימותך - מעצם קיומך בחיים האלה בדמותך, בבשרך ובנפשך - בצלמו ובדמותו ברא אותם, בצלמם ובדמותם.

היאך אחרת היתה הבריאה חווה את עצמה כעדינה, בייחודיות המיוחדת הזו שאת היא?

תודות.

הי. התכוונתי שאת כותבת כל כך יפה-כל כך אמיתי וזורם, אני ממש מרגישה אותך חושבת, את משתפת ברמה הכי אישית ועמוקה ונחשפת מאד. ואני לא מרגישה שיש לי יכולת להתבטא באותו אופן, לפחות לא בתגובות שלי כאן באתר. תמיד הן נראות לי מגושמות מדי, לא מספיק מפוקסות.קשה לי להוציא מעצמי משהו שארגיש בנח איתו מבחינת הניסוח-החשיפה, או הישירות-בהירות המחשבה. השילוב של כל אלה קשה לי. אז אני לא מגיבה...

_אחד הדברים שקשים לי בחרדה הזאת היא המחשבה שבמצב הזה אני אמא לא יציבה שלא נותנת תחושת ביטחון לילדים שלה.
אולי אני חוסכת את החרדה מהקטנה אבל האחרים בוודאי מרגישים את זה, האם אני לא פוגעת בהם?_
ברשותך, התבוננות אחרת - אחד הדברים שעשויים לעזור לך בחרדה הזאת הוא המחשבה שבמצב הזה, את אמא יציבה שנותנת תחושת ביטחון לילדים שלה.
את חוסכת את החרדה מהקטנה - והאחרים בוודאי מרגישים את זה.

רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך אצלי..
לגבי פארק הירדן- תכניותנו עדיין בעינן, ולכן יש מצב רק לביקור של יום אחד. אני יודעת שזה לא כל כך שווה וזה, זה יהיה בעיקר כדי לפגוש אותך ואולי עוד אנשים שאני מכירה (לא יודעת מי בדיוק יהיה שם).
חיבוק בינתיים, אשמח שתתקשרי, כשיתאים, אני מאוד שמחה שאת מרגישה יותר טוב.

עדינה , מתענייינת בשלומך,
אין לי כל כך זמן מחשב בימים אלו, אבל אנסה להתעדכן בדף שלך בקרוב.
אנסה לדבר איתך בימים הקרובים

כל פעם מחדש את מרגשת אותי בפתיחות שלך וביופי שבדברייך. אני מתייחסת הפעם למה שכתבת עליכם בפעם הראשונה כשהיגעתם לפארק הירדן...

עדינה יקרה,
ראיתי עכשיו את הבלוג של שבע יהלום,
והרגשתי כל כך חסרה במילים (המון פעמים אני מרגישה ככה, את הקושי להתנסח),
נזכרתי שקראתי איפשהו שאת כתבת על הקושי שלך לכתוב ולדייק,
ונזכרתי איך תמיד אחרי שאני כתבתי בבלוג שלי , חיכו לי שם המילים המדוייקות, המנחמות והמשתתפות שלך,
ואיך אני מרגישה אותך מאז בתוך נימי נפשי, למרות שיש גם איזה מרחק ברור.
ואולי הקירבה הזו, שמאוד ברורה לי איתך, לפעמים גם מרגישה גם שבירה כזו , ולכן אני מהססת להתקשר,
כי דווקא כאן, במדיום הזה היא נוצרה, וכאן אני גם בטוחה שתצליח להשמר.

טוב, זה היה איזו השתפכות כזו, אבל בקיצור רציתי לומר לך שאת יקרה לי,
ושוב להביע את תודתי והערכתי על מה שהצלחת לבטא איתי בבלוג

היי עדינה
מתי אתם בפארק הירדן?
אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה רגועה יותר (אחרי מעבר דירה ותקופת מבחנים שאו-טו-טו נגמרת...)- בקרוב נקפוץ לבקר שוב @}
ועד אז

חשבתי עליך הרבה לאחרונה...
את עכשיו בקטע של להתכנס פנימה או שיעזרו לך מבקרים?
@}

חזק.

יקרה,
סוף סוף אני מצליחה לכתוב לך כמה מילים,תומר מאוד חולה כמה ימים ואני לא מצליחה להתפנות בכלל.
קודם כל, הלוואי שהיית גרה פה קרוב, וסתם יכולתי להיות איתך בימים קשים כאלה,
נשמע כל כך מציף וקשה.
קראתי שכתבת על החשיבות בקשר עם אנשים,
והרגשתי דווקא את החסד והבהירות שיש במצבים ובימים הקשים האלה, ושוב רציתי פשוט להיות איתך...

ועוד מילה לגבי בודהיזם טיבטי: לפני כמה שנים הייתי מעורבת בפעילויות שלהם, ואני באמת מאד ממליצה, בעיקר בנושא התמודדות עם מוות,
אם תרצי אשמח לשלוח לך ספר בנושא,
וגם ראיתי שמגיעה לארץ נזירה בשם ריטה , שהיא מאוד חמודה, הנה פרטים: http://www.dharma.org.il/

בנתיים כל טוב, אישה אמיצה את , אני לא מפסיקה להתפעם ממך, מהיכולת שלך לגעת כל כך לעומק, כל כך בכנות

מובן ביותר, אין צורך להתנצל @}
מקווה שתרגישי טוב יותר בקרוב... וכשמתאים לך את יודעת איפה למצוא אותי

הי,
קפצתי לראות מה שלומך.
המשך חגים שמחים.

יוטי

מנסה לחיות באמונה שמה שאני עוברת הוא החושך בדרך אל האור. שיש סיבה טובה לכל זה ואני אצא מזה מחוזקת
אני בטוחה בזה.
מה שכן, בתור מטפלת שיאצו זה נשמע לי כמו חוסר איזון שלא מסובך מידי לסדר אותו.
עשית בדיקות דם? אולי משהו קטן רק חסר לך כמו ברזל או איזה ויטמין.

את יכולה לכתוב לי, אם יהיה לך זמן, ל- [email protected] אני אוכל לתחקר אותך יותר, אם זה נוח לך.

בנתים שיהיה חג שמח ושתרגישי טוב.

הי עדינה,
במקרה קראתי את דברייך ל שחף אהובי בדף שלה...
אולי תרצי לקרוא את הדברים הבאים, באתר של מרים סלע, רפלקסולוגית בשיטת הגשטאלט (כן, גם אני לא ידעתי שיש דבר כזה עד ש עירית לוי הזמינה ב ככר השוק להכנס לקישור של מרים...).
קראתי אותם הבוקר ואהבתי את האומץ והנחמה שהם מציעים. אז הנה: http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=19818

ושיהיו לך הרבה כוחות כדי להיות יותר ויותר מי שאת.
חיבוק.

עדינה יקרה-
סליחה רבה שרק עכשיו חוזרת אליך... אנחנו עדיין צבים- (הבית על הגב) לחודש הקרוב, אבל כל הזמן בדרום- בקבוץ עלומים, איפה אתם??? אם אנחנו קרובות אשמחמ לקפוץ, הרבה חידושים ושאלות בשבילך,

אסתר

זה הרי בלתי אפשרי לעצור את התנועה ובכל זאת רב הזמן לא מוצאת את הדרך להיכנע לזה, להרפות, להירגע. הפחד הוא גדול מידי.
כן. אני יודעת על מה את מדברת.
אני התכחשתי לזה הרבה זמן. חשבתי שאני חזקה מספיק בשביל לעצור את התנועה. שאם אני מתעלמת מהפחד הוא לא קיים.
לא עבד.

זה מוזר שצריך הרבה כוח בשביל להכנע, לא? אבל זה נכון.

ושיהיו לך הרבה כוחות כדי להיות יותר ויותר מי שאת.
חיבוק

_{בלי מילים}

^{שלחתי לך עכשיו מייל}

קראתי את דברייך בדף על הנר, אז רק באתי לתת ועוד אחד בשביל העתיד והנחמה

אני חושבת עלייך הרבה בימים אלו. אם את רוצה לדבר- אני כאן.

אני טסה שבוע הבא כנראה, להיות עם אמא שלי.
היא מאושפזת עכשיו ולא נותר לה עוד הרבה זמן.
בשיחה שלי איתה בטלפון לפני יומיים היא אמרה לי בצלילות ובבהירות שהיא בשום פנים ואופן לא רוצה שינסו להאריך את ימיה עוד.
היא מוכנה ורוצה לעזוב את הגוף הזה.
היא עברה עם עצמה את כל מה שהיא צריכה והיא מוכנה לעבור הלאה.
אני רוצה להיות איתה.
ברגעים הקשים או המפחידים שלי אני נזכרת בשלווה ששמעתי בקולה וזה מרגיע ומנחם אותי.
אתמול בלילה אפילו הרגשתי לרגע שאני מקנאה בה, זה נשמע מוזר אולי אבל הייתי רוצה להיות במקום כזה שלם וחסר פחד גם כן.
בימים האחרונים לפעמים אני מצליחה ואז אני מרגישה שאני יותר נוכחת בחיים שלי מאי פעם שאני זוכרת את עצמי.

כבר הרבה זמן שלא שיתפתי כאן.
אני עוברת את התקופה הכי קשה ומאתגרת שעברתי בחיים שלי אבל סוף סוף מתחילה להרגיש מעבר לפחד איך הזמן הזה מקרב אותי לשלווה הפנימית, לאלוהים, לאחדות, לאהבה.

אני עוברת את התקופה הכי קשה ומאתגרת שעברתי בחיים שלי אבל סוף סוף מתחילה להרגיש מעבר לפחד איך הזמן הזה מקרב אותי לשלווה הפנימית, לאלוהים, לאחדות, לאהבה.


מזדהה המון.

אני עוברת את התקופה הכי קשה ומאתגרת שעברתי בחיים שלי אבל סוף סוף מתחילה להרגיש מעבר לפחד איך הזמן הזה מקרב אותי לשלווה הפנימית, לאלוהים, לאחדות, לאהבה.
גם אני מזדהה מאד מאד.
מאחלת לך שהמפגש עם אמך יהיה כמו שתרצי, שגם את תמצאי בך את ההשלמה ואת הנינוחות מול המציאות הקשה הזו.
מאמינה בכל ליבי שתמצאי את הדרך שנכונה ומדוייקת עבורך.

איזה מזל שיש לנו אחד את השני במסע הכל כך קשה הזה של החיים,
להיות אחד עם השני,
לשתף לפעמים, להעזר.

אוהבת אותך כל כך

אני כותבת כי אני ערה עם הקטנה ובקושי ישנתי בלילה ואני עייפה ובחוץ עדיין די חשוך והייתי רוצה חברה ברגעים אילו אז הנה אני.
הלילות הולכים ונעשים מוזרים.
דוד (uncle) שלי צילצל בלילה ואמר לי שהוא חושב שכדאי שאגיע לשם עד יום שני אז אני מחפשת טיסה.

היום היינו בשגרירות האמריקאית להוציא דרכון לקטנה.
אחיה (בן ב 51/2) שיחק עם אחינעם (בת 5 חודשים) ואמר לי
"נכון אמא שהיה טוב אם הייתי בגיל של אחינעם כי אז לא הייתי דואג בכלל"?
"אתה דואג אחיה"?
"כן, כי אני כבר ילד ואני יודע שיש דברים טובים ולא טובים"

ועדיין לא סיפרתי לו כלום על אמא שלי אבל הם כמובן קולטים הכל.
אצטרך לספר להם היום או מחר.
אני נוסעת עם כרטיס פתוח ל 30 יום ולא יודעת כמה זמן אהיה שם.
זאת תהיה הפרידה הארוכה הראשונה שלי מהם אי פעם.
רק פעמיים בחיים שלהם עד היום יצא שלא הייתי איתם ללילה אחד בלבד.
אז אני מגייסת את כל החברים הקרובים ואת אחות של דוד (שהיא קרובת המשפחה היחידה שלנו כאן חוץ מאחותי שבאה איתי).

אני נעה בין תחושות של שלווה לאימה.
מפחדת לפגוש את מה שאני עומדת לפגוש ומצד שני רוצה כבר להיות שם. לעמוד מול "זה"
להיות עם אמא שלי.

לקחו אותה הביתה היום ואנחנו הולכים לסעוד אותה בבית יחד עם צוות רפואי שיגיע הביתה גם כן.

חלק מהאחים והאחיות שלי כבר שם, שני אחים ושתי אחיות. חסרה עוד אחות אחת ואת שתינו (אני ואחותי) מכאן.
הדודים והדודות וסבא שלי יגיעו אליה ביום שני כך שנהיה כולנו יחד (מזה 5 שנים שלא נפגשנו כל המשפחה).
אני מניחה שזה הולך להיות זמן מאד מיוחד.

עד גיל 15-16 אני זוכרת את עצמי חושבת שאם אמא שלי תמות אני אמות יחד איתה.
היתה לי מערכת יחסים כל כך סימביוזית איתה.
הייתי צריכה אשכרה לעבור מדינות/ארצות בכדי להתרחק ממנה מספיק פיזית כדי לחיות את חיי ולא לדאוג לחייה.

הקטע הוא שרב הפחד והדאגה שלי הם בכלל לא עליה, הם עלי.
אני כל הזמן עסוקה בדאגה שגם אני אחלה או שאני כבר חולה ואני אצטרך לעבור את מה שהיא עוברת והרי הפחד הגדול ביותר הוא מהעתיד, הלא ידוע האולטימטיבי. ולא משנה בדרך כלל כמה אני אומרת לעצמי שזה ממילא לא בידיים שלי ואני לא יכולה להתכונן ללא ידוע המח שלי עדיין נתפס על זה באובססיביות.

היום יש לי סוף סוף טיפול פאולה עם המורה הנפלאה שלי אחרי שהרבה זמן לא הייתי אצלה.
אני משתוקקת להיכנס פנימה אל הגוף שלי ולהתחבר לעצמי, לגוף.
קשה לי בזמן המטורף הזה לפנות לעצמי את הזמן הזה.

קוראת לאלוהים כל הזמן לחבר אותי אליו, לעזור לי לא לפחד.
"כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד"
כאב עצמו לא מפחיד, הוא פשוט כאב. זאת רק המחשבה על מה יהיה, לאן זה יוביל.... שמפחיד כל כך.
אז שוב ושוב אני מחזירה את עצמי לרגע הזה.
לפעמים אני מצליחה ולפעמים לא ואז נותר לי רק להיכנע לפחד, לפעמים מצליחה ולפעמים לא..


נושמת נושמת נושמת

עדינה היקרה,
אני כאן, שומעת אותך.
טוב שאת נושמת.
מהיכרותנו הוירטואלית הקצרה, אני מאד מאמינה בכוחות הפנימיים שלך ובעבודה הפנימית שאת עושה. מאמינה שבסופו של דבר, הזמנים הקשים האלה אכן יקרבו אותך לשלווה הפנימית, לאלוהים, לאחדות, לאהבה.

מהיכרותנו הוירטואלית הקצרה, אני מאד מאמינה בכוחות הפנימיים שלך ובעבודה הפנימית שאת עושה.
כן ,וגם אוהבת להיות כאן , וזה מאד מיוחד בעיני שכולכם מתכנסים לידה,
מלווים אותה ועוטפים באהבה.
נושמת איתך נושמת נושמת
והפחדים על עצמך .... אך טבעי ...

מאוד ריגשת אותי בדברייך.
מדהים שבתוך תוכך יש לך את התבונה העמוקה והאינסופית שמובילה אותך למקום הטוב ביותר שבו את צריכה להיות.
המון ואמונה.

עדינה אהובה מחבקת אותך במסע המורכב והמרגש הזה. מתפללת שתזכי לחוות ולהיות לצד אימך ברגעים האלה ולקבל הרבה כוחות מהמארג המשפחתי וההתלכדות הזו סביבה. מרגש אותי לחשוב שאת נוסעת אליה ואל החוויה הזו עם הבת שלך !!!

תודה נוסעת ומתחדשת.
הייתי בטיפול פאולה שלי הבקר. איזה חסד.
כשאחזור ארצה אפגש עם יולי מגנט (מכשירה מורים לפאולה ואישה מיוחדת ממה ששמעתי) ואולי אצליח למצוא את הדרך ללמוד איתה בשנה הקרובה,
אם ירצה ה' (מילים שאימצתי לעצמי בשבוע האחרון. פתאום יש להם כזאת משמעות ברורה וחדה עבורי).

בדרך חזרה מהפאולה, באוטו, דיברתי בקול רם, מה שיצא ממני. יצאו כל מיני דברים... נתתי למילים להישפך מתוכי.
נסעתי בכביש וקראתי "אני אתה (עץ) (I am you) ואתה (תמרור) ואת (ציפור שעפה לצידי) ואתה (רכב משטרה שנסע מולי)"
ואז ראיתי שהרכב משטרה עושה סיבוב מאחורי ומסמן לי לעצור.
משהו בי היה כל כך כנוע ושליו שמצאתי את עצמי שמחה למפגש עם השוטרים.
ואכן פגשתי את שני השוטרים הכי נחמדים וזורחים שיכולים להיות.
הם הסתכלו עלי בחיוך נעים וסבלני.
אחד הראה לי שעברתי את המהירות המותרת ב 29 קמ"ש.
כל המפגש היה כל כך נעים ולבבי ובסוף הם ברכו אותי לשלום ושלחו אותי לדרכי בנעימות וללא דו"ח. (-:
זה היה מפגש הזוי.
לא נאמרו יותר מידי מילים. הכל היה בחיוכים ומבטי עיניים.

איזה זמן משונה. לרגע אני מרגישה נפלא וברגע הבא אני בחושך הכי מפחיד.

רציתי לשים כאן קישור לבלוג של אמא שלי. יש שם גם מלא תמונות של כל המשפחה שלי וגם פוסטים יפים.
אם מישהו מעוניין... http://daretodreamdreams.blogspot.com/

שבת שלום

הרבה זמן הפוסט הזה ישב כאן עד שעשיתי הוסף לדף אז לא ראיתי את כל התגובות.
זה מחמם את ליבי ומחזק אותי. תודה

בבלוג של אמא שלי יש תמונה שלה למעלה בצד ימין, לבושה בלבן עם התוכית הלבנה שלה. זאת תמונה מלפני בערך 3 שנים. תמונה מקסימה שלה!

ושאלה,
האם מישהו יודע בוודאות האם בשביל להוציא דרכון ישראלי לתינוקת אנחנו צריכים לבוא שני ההורים למשרד הפנים או שמספיק רק אני?

אם אתם נשואים, אז מספיק רק אחד מכם. אם אתם לא נשואים- צריך את שניכם.

אם אתם נשואים, אז מספיק רק אחד מכם. אם אתם לא נשואים- צריך את שניכם.
בדיוק