יאללה בוא

רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

מיטונת זה מעולה...אני מניחה שעם בוא ההנקות הליליות (21, 23, 01, 04, 06...) תמצאי שמשתנה היכולת שלך לישון- תופתעי כמה רעננה את יכולה להיות בארבע בבוקר! :-) או אחרי צלילה לשינה עמוקה בת 5 דקות.
קחי בחשבון הנקה+ערסול קל לגיהוק וטיטול/ פשפוש ושלוק צד שני ולהסתכל עליה רגע ישנה כי היא מהפנטת...יש מצב שתשני יותר בשנ״צ על הספה מאשר במיטה שלך (שלא תגידי שלא אמרנו! אני הייתי המומה מכל מה שגיליתי אחר כך. אז אמרנו!).
..עולם חדש מופלא אלה
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

שכחתי את העיקר, את יולדת באוגוסט אז יש מצב שגם לה יהיה נעים לצידך (אני נרדמת לפעמים על הגב כשהיא עלי לצרכי חום גוף שלה. אולי לא ממש בימים הראשונים, אבל תתפלאי איזו מודעות תינוק מתפתחת בן לילה). גם לנו יש מיטת תינוק רגילה בלי דופן אחת שצמודה לשלנו, ואחריה מיטת הבכורה ועדיין- בבוקר בדרך כלל כולנו מתעוררים על אותה מיטה, אלא אם אבא נשכח על הפוף בפינת הקראת הסיפור הלילית ;-)

דינמיות!
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

יאללה בוא

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

תזכרי את התנועות האלה וכשהיא תצא ותעשה אותן תחזרי לספר לנו מה זה היה...(מסקרן)
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

גם לנו יש מיטת תינוק רגילה בלי דופן אחת שצמודה לשלנו
איך זה? איך מחברים למיטה שלך?
יוליקו*
הודעות: 349
הצטרפות: 01 מרץ 2008, 20:37

יאללה בוא

שליחה על ידי יוליקו* »

התנועות המוזרות הן כנראה כמו שכתבו כבר (ב99.9 אחוז בלי נדר...) שיהוקים. ממש משעשע לדעתי האישית. אני מאוד אהבתי אצלינו.
בתיה_עוזיאל*
הודעות: 3
הצטרפות: 04 דצמבר 2004, 22:22

יאללה בוא

שליחה על ידי בתיה_עוזיאל* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עונה כאן אפשר למחוק אורי אחרי שתקראי: מורידים את הדופן שזזה . נועלים גלגלים ומצמידים עם אזיקונים/ רצועות בד את הרגליים אל רגלי/ צד המיטה (אצלנו: צעיף וחגורה של חלוק מגבת). מסדרים את המזרן כך שיתאים לגובה המיטה (יוצא כמה ס״מ פחות). אם יש רווח בין המזרונים, מגלגלים מגבת ארוכה ומניחים למרגלות הדופן הרחוקה (זו שממול להיא שהורדנו) ואז את המזרן. מילוי המגבת מצמיד אותו.
אני תליתי על ההברגה שמחזיקה בד״כ את הדופן שהוסרה שקית כביסה (בד רשת כזה?) וזה שימושי לכביסה/ החתלה וכו (אגב גם לצעצועי אמבטיה שימושי שקית כזו!)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני ראיתי היום את המיטות של "מיטונת". כמה חמוד! וכמה נוח. בנוי במיוחד ככה שאפשר להצמיד למיטת ההורים בכל גובה ומבנה שיש. אני אישית גם מאוד אהבתי את העץ הבהיר והאיכותי.
עדי_א*
הודעות: 654
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 23:06
דף אישי: הדף האישי של עדי_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי עדי_א* »

היי
אז לגבי מיטה: אם יש לכם אפשרות, אנחנו מניחים מזרון תינוק על מיטת יחיד, שני צדדים חסומים בקיר, צד אחד במיטה שלנו, הצד הנוסף זה המזרון שמתחת למזרון תינוק, אז זאת מדרגה כזאת. ככה שני המזרונים (שלנו ושל מוסי) מזרון באותו גובה.
וגם ככה קנינו רק את המיטת תינוק, כי מיטת יחיד עם מזרון זה דיי פשוט להשיג.

וראיתי שכתבת שאת מתכננת ללדת בלניאדו. אז כיוון שעשיתי את זה לפני תשעה חודשים פחות יומיים, אני חייבת להגיד לך שהחדרי לידה באמת מעולים, אבל התינוקייה מ-ז-ע-ז-ע-ת ברמה אחרת.

מקלחים את התינוק בברז (!) אשכרה חטפו לי אותו מהידיים לבדיקת דם, צווחו עלי כי לא הסכמתי לקלח (אחסוך את התגובה לכך שלא הסכמתי לחסן). וזה עוד בביות מלא (מה שאני בטוחה שלא צריך לשכנע אותך לעשות).

בקיצור, חייבת להגיד שאני עדיין חושבת שכדאי ללדת שם, כי בלידה הם אחלה, אבל לקחת בחשבון שאחר כך צריך להיות מאוד מאוד מאוד נחושה באיך שאת רוצה שיתייחסו לתינוקת שלך.

אני הייתי בגישת "בסדר, אני אחשוב על זה. תודה רבה על עצתך".
עדי_א*
הודעות: 654
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 23:06
דף אישי: הדף האישי של עדי_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי עדי_א* »

ובאותה הזדמנות רוצה להמליץ לך על הדף מזרונים על הרצפה
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

היי:-)
ילדתי בלניאדו לפני 8 שנים ולא איפשרתי לקחת אותו לאחר הלידה.
לאחר כמה שעות במרכז הלידה כשהוא צמוד אלי
הובלתי בכיסא גלגלים והוא עלי לבדיקה שגרתית של רופא . מהירה ובעיקר פורמלית בשביל החתימה שלי - ויתור על בדיקות וחיסונים ושיחרור מהיר .
אטמתי אזני למילמולים ולאמירות שונות
ואת עיני ממבטים ביקורתיים.
כמו שכתבה עדי א : כדאי להיות נחושה לגבי מה מתאים לך ומה לא.
ד"ש עדי ל
יוליקו*
הודעות: 349
הצטרפות: 01 מרץ 2008, 20:37

יאללה בוא

שליחה על ידי יוליקו* »

ילדתי בלניאדו לפני 9 שנים בחדר הטבעי (שנפתח חודש קודם לכן!) בלידה טבעית מדהימה, עם מיילדות נפלאות.

התינוקי נזקק לאינקובטור מסיבות שאינן ברורות גם כיום (זה קורה). פשוט נשאר נושם וכחלחל.
הטיפול באגף הזה (לא תינוקיה רגילה, אוף פרח לי השם, המקום בו מגדלים פגים באקווריומים...) היה נורא.
הם לא דברו איתנו בכלל, לא סיפרו על הטיפולים ואפילו לא ידעו אותנו באופי הטיפול.
ההנחיות לאפשר הנקה או הזנה בחלב שאוב היו מעטות ומטעות. מזל שלמדתי את הנושא קודם.
הייתי צריכה לרוץ במסדרונות אחרי הרופאים כדי לקבל מידע.
היה קשה לקבל אישור לטפל בתינוק שלי בעצמי (למשל להחליף חיתול גם אני יכולה, לא צריך דיפלומה של אחות מוסמכת בשביל זה).
היה ממש קשה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

התינוקי נזקק לאינקובטור מסיבות שאינן ברורות גם כיום (זה קורה). פשוט נשאר נושם וכחלחל.
((-))
באחת ההרצאות של ג'ק ניומן השבוע הוא הציג נתונים שהראו שכל מדדי התינוק הרבה יותר טובים כאשר הוא מונח על אמו ולא באינקובטור: טמפרטורת הגוף, קצב פעימות הלב, סטורציה, רמת הסוכר בדם, תנודתיות, נשימה, רמת החמצן בדם וכו' וכו' (לא זוכרת את כל המדדים אבל המצגת תועלה תוך זמן קצר ואם אזכור אחזור לכאן לתת קישור). כך שאמא במקום אינקובטור היה פתרון הרבה יותר טוב, רפואית וגם מוכח מחקרית )-:
(כל כך מרגיז, כל כך מרגיז. היום לגמרי ברור לי שמי שרוצה ללדת בבית החולים, שווה לה לברוח מייד אחרי הלידה. הכי מוקדם שאפשר. זה הדבר שאני הכי מצטערת עליו בלידה הראשונה שלי. למה לא הסתלקתי מייד. כמו יאללה בוא? יאללה להסתלק...)
עדי_א*
הודעות: 654
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 23:06
דף אישי: הדף האישי של עדי_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי עדי_א* »

יאללה בוא? יאללה להסתלק?..
אמת ויציב.
קחי בחשבון שבלניאדו אי אפשר לעשות את זה בשבת. כלומר, כמובן שאת יכולה לקחת את התינוק וללכת, אבל לא תקבלי את השירות של בדיקת רופא בשחרור. כמובן שאת יכולה להזמין רופא הביתה ולעשות את הבדיקה בבית.
ואגב, (אולי כדי שאכתוב את זה בכלל ב צהבת ילודים ) כמעט את הכל הבדיקות, כולל PKU, כולל צהבת, כולל שמיעה, אפשר לעשות אחר כך. או לחזור לבית חולים, או לעשות בקופת חולים או טיפת חלב.
למעשה, אפשר ללדת בבית חולים, אבל מבחינת כל מה שאחר כך, לעשות "לידת בית".
יוליקו*
הודעות: 349
הצטרפות: 01 מרץ 2008, 20:37

יאללה בוא

שליחה על ידי יוליקו* »

טוב, אשמח לראות את ההרצאה הזאת. אולי יש נתונים שמראים שמדדי התינוק טובים יותר על האם. אבל, התינוק שלי ה י ה היה עלי והוא נשאר כחלחל, גם עם עיסוי ממריץ וכו' והיתה פשוט סכנה לנזק מוחי.
עם חמצן וחימום באינקובטור המצב ה ש ת פ ר מאוד, (כולל הצבע) ועדיין היתה בהתחלה רוויה של 80 אחוז בלבד למשך כמה שעות, שלא לומר ימים.
כך או כך הייתי איתו ככל שרק יכולתי, וגם אבא שלו.
אני אישית לא חושבת שהייתי בוחרת אחרת, כלומר לא הייתי בוחרת להשאיר עלי תינוק כחלחל (= נשימה לא יעילה, שלא סופגת מספיק חמצן). כן הייתי מעדיפה להיות איתו עלי במנשא בחדר עם אויר מועשר בחמצן (כמו אינקובטור ענק), אבל לא היה.
הנקודה כאן היא שצוות המיילדות עצמו היה פשוט מצויין בחדר הלידה הטבעית, ושצוות הרופאים והאחיות היה נורא מבחינות רבות מאוד באגף הרפואי, כולל יהירות, אי תקשורת עם ההורים, טיפול גס בתינוקות שמופקדים בידיהם, והטעיה לגבי הנקה.
אציין שהוא היה בידיהם מספר ימים, ובכל זאת מי שאבחן לראשונה בעיה רפואית שלו שדרשה ניתוחים בהמשך (משהו שלא מסתדר פשוט בלשכב על אמא, לצערי), היתה גיסתי, שהיא רופאת ילדים במקצועה, ושבאה פשוט לבקר אותנו. היא אבחנה בראיה בלבד תוך דקות מרגע שהחזיקה אותו בידים.
זה למשל גובל ברשלנות.
נגה*
הודעות: 350
הצטרפות: 24 יולי 2001, 01:01

יאללה בוא

שליחה על ידי נגה* »

כתבת הרבה על כך שתצטרכי להתעמת עם אנשים, ואני מבינה איך זה יכול להיתפס ככה מנקודת מבטך, אבל אולי תנסי לראות נקודת מבט אחרת?
אין על מה להתעמת כי את ובנזוגך האחראים היחידים והבלעדיים על עצמכם וילדכם. אין שום סיבה להסביר או להצתדק או לנסות לשכנע מישהו אחר בדעתכם ולכן אין עימות. את תעשי מה שאת רוצה ואם למישהו יש בעיה עם זה הוא יכול להשמיע את דעתו ברוגע, תחייכי, תהנהני ותעשי מה שבא לך.
ואם הוא לא משמיע ברוגע, הוא איבד את זכותו להשמיע דעה.

חינוך סבים הוא כמו חינוך ילדים, ישנם גבולות שצריך להציב. ואם את לא מציבה אותם, את מאפשרת לעימותים להיכנס במקום שבו אין מקום להתעמת.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

לא הייתי בוחרת להשאיר עלי תינוק כחלחל (= נשימה לא יעילה, שלא סופגת מספיק חמצן
אז למשל בבית חולים ידידותי לתינוק, הפתרון שמוצאים הוא כמובן - להשאיר את התינוק עלייך עור לעור ולהוסיף לו מסיכת חמצן או איזו צינורית אחרת שמספקת בנוסף אלייך עוד תמיכה חיצונית מאיזה מכשיר, אם את רוצה שאני אמחיש לך איך אפשר להשתמש בתוצאות המחקרים בשביל למצוא את הפיתרון הטוב ביותר, הן מבחינה רפואית והן מבחינה אנושית. זה נקרא למקסם את המצב. נותנים לתינוק גם את האינקובטור הכי טוב (אמא) וגם תוספת תמיכה שהוא ללא ספק נזקק לה עקב תנאים מיוחדים.

ושצוות הרופאים והאחיות היה נורא מבחינות רבות מאוד באגף הרפואי, כולל יהירות, אי תקשורת עם ההורים, טיפול גס בתינוקות שמופקדים בידיהם, והטעיה לגבי הנקה.
לגמרי. כל מלה.
_היא אבחנה בראיה בלבד תוך דקות מרגע שהחזיקה אותו בידים.
זה למשל גובל ברשלנות._
לא גובל, אלא ממש רשלנות.
עכשיו, אילו הם היו ידידותיים לאם ולתינוק וגם היו פועלים בהתאם למחקר הרפואי, הם היו מבינים מייד שיש פה בעיה עמוקה הואיל והתינוק זקוק לתוספת של חמצן/צינורית/משהו. הם היו מייד מבינים שיש פה מצב פתולוגי, אחרת התינוק היה מתאושש לחלוטין עלייך וכו' וכו'.
אבל הם באו עם הקונצפציות המוכנות מראש שלהם, ולכן פספסו.
שמחת_ציון*
הודעות: 331
הצטרפות: 04 ינואר 2009, 12:53
דף אישי: הדף האישי של שמחת_ציון*

יאללה בוא

שליחה על ידי שמחת_ציון* »

ילדתי בלניאדו לפני חודשים
ויש להם טופס בקבלה מה את רוצה ומה לא
את יכולה לסמן X או V ליד כל בדיקה/חיסון/טיפול שבית החולים מציעה והם מכבדים את הכתוב בטופס
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אז מה תגידו על צ׳ופון צ׳ופה צ׳ופלילה שזזה כמו משוגעת לא אחרי מתוק או קפאין אלא דווקא אחרי עוף ובשר? מה תגידו עליה שהיא כבר בת 30 שבועות? (טוב, 28 בהתחשב בשיטה המשונה שבה סופרים שבועות...) מוזר לחשוב שמתחילים לספור את קיומו של תינוק בעולם רק מהרגע בו הוא מגיח לעולם כי היא הרי כבר כל כך קיימת זאתי! זה לא שהיא מתהווה, אי אפשר לפקפק בהיותה בחיים, כה חיונית היא שם בבטן שלי.

צ׳ופה קמה בבוקר: ״בוקר טוב אמא!״ בום. ״אמא אמא אמא אמא את שומעת? אמאאאא! אמא!״ בום בום בום בוםםםםםם.
צ׳ופונינה בצהריים: ״יש! עוף! עוף עוף עוף! סבורתני שארקוד את ריקוד העוף. פה נחמד, קפיצי כזה. אה... זאת שלפי השלפוחית, אני זוכרת אותה מאתמול בלילה, עשינו חיים משוגעים יחד. עוף עוף עוף!״
וכו׳... אז תגידו, היא לא קיימת פה כבר לגמרי?
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

קיימת בהחלט!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

ולעניין אחר:
תודה לכן כולן על שלל העצות הטובות פה ובדף הבית. אני מודה שלא הגבתי בהתחלה כי קצת נלחצתי. בעיקר מהצורך שנראה מובנה להיאבק ולהילחם בזמן שאת כה תשושה. זה לא מתאים לי כל כך. אני מאוד לא אסרטיבית ולא תמיד קל לי לעמוד על שלי, אבל מכיוון שאני הולכת לעמוד על שלה נראה לי שיהיה קל יותר.
בשישי היינו בסיור בחדר הלידה הטבעית באיכילוב. מה אני אגיד לכן? יקר! וגם רק חדר אחד. אחר כך בנז עמל לחפש ברשת סיפורי לידה טבעית מוצלחים ברשת על איכילוב ולא כל כך מצא, אז החלטנו בכל זאת לדבוק בלניאדו וכמו כולם, בסופו של דבר, לקוות לטוב.

אני לא בטוחה כמה זה בריא לבוא מתוך ראיית כ-ל הדברים שעלולים להשתבש. אני מניחה שאלף דברים יכולים להשתבש בכל כך הרבה מובנים ושאין לי שום דרך לדעת את זה. אני אשתדל להכין את עצמי כמה שאני יכולה, אבל האמת שאין לי מושג קלוש אפילו איך זה הולך להיות וליהאחז בתחושת שליטה מזויפת, הפעם הזאת (בניגוד לכל חיי), זה לא הקטע שלי.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

יש מושג כזה, שמדברים עליו למשל בקבוצות של אכלנים כפיתיים וכאלה שנקרא: "למסור לאלוהים". אני אדגים ואסביר בהקשר של הלידה והרי אפשר לקחת את זה לכל מקום בחיים... כמו שכתבת, יש כל-כך הרבה משתנים ובאמת, אין לנו כבני אנוש שום יכולת לשלוט בכולם ויש תגובות שרשרת ועוד ועוד ועוד, זה עשוי להיות נורא מלחיץ כשמתחילים לחשוב על זה. אז אני מבינה שזה גדול ממני וגדול עלי ואני מוסרת את זה לאלוהים.

בקבוצות דתיות מדברים על לעשות את ההשתדלות שלנו כאן למטה ובמקביל להתפלל להרבה עזרה מלמעלה... וכשאני כותבת לך להתפלל אני מתכוונת פשוט להגיד בקול את הדברים ולא לשבת ולקרוא את התפילות שכתובות בסידור {@
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

סבורתני שארקוד את ריקוד העוף. פה נחמד, קפיצי כזה. אה... זאת שלפי השלפוחית,
מיכל, את כה מצחיקה!!!!!!

מה שאת ורסיסים מתייחסות אליו נכון כל כך. הלידה האחרונה שלי חידדה לי את הידיעה הזאת. ועדיין - בשבילי - זה נשאר תאורטי במידה רבה עד שחווים את ההתנסות עצמה.
מאחלת לך שמצד אחד, תצליחי "לשחרר" בקלות, ומצד שני, לא תצרכי לשחרר הרבה!
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

אז תגידו, היא לא קיימת פה כבר לגמרי?
:-)
לגמרי
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אז כל שבוע, כנראה כמו כל אישה הרה, אני פותחת את האינטרנט וקוראת על מה קורה לי ומה קורה לצ'ופה בשבוע הזה. את התופעות הכתובות לי אני מיד ממהרת לאמץ (אם כי אין דליות או בצקות, יי!) כדי לוודא שעברתי כמעט על כל תופעה הריונית שקיימת.
אני מקפידה לישון ממש רע, להתעורר 15 פעם בלילה כדי ללכת לשירותים, להתעורר ולא להצליח להירדם שוב, לסבול מכאבי גב בדרגות חומרה משתנות ולהיות עייפה בצורה שווה ומתמשכת על פני היום כולו. יש לי גם כאבי ראש, שזה סמפטום מקורי שלי שהוספתי בלי קשר למה שכתוב ואני מוכנה לגרוע מיד.

צ'ופונישקה, לעומת זאת, גדלה במרץ. מסתבר שהמוח המופלא שלה מגיע להבשלה מלאה ברגעים אלה ממש ואהבתה הניכרת לעוף מבלבלת אותי. אתמול היא רקדה בזמן הכנת העוף, כשהריח התפשט בבית ואחר כך הייתה באקסטזה מוחלטת בבטן כשהעוף הגיע אליה.
תמרים לא מזיזים לה כהוא זה, קפה עובר לידה, אבל עוף מטריף את הילדה. לכו תבינו.

אתמול הייתי אצל הרופאה אחרי שלא נפגשנו מלא זמן. ראשית, ננזפתי קשות על זה שאני לא מקפידה לקחת כדורי ברזל (שלא לומר מקפידה לא לקחת אותם). ננזפתי גם אצל האחות וגם אצל הרופאה ובסוף אמרתי לעצמי: יאללה, אז אני אקח. העיקר שיפסיקו לנזוף בי בכל פינה.
היא לא התרגשה מהתוצאה של הסוכר ואמרה שקודם נמדוד את צ'ופילה. אם היא גדולה מדי אז נעשה העמסת סוכר. נחמד! שפוי! אני אוהבת רופאים שפויים. חוץ מזה ביקשתי וקיבלתי שני ימי מחלה שלקחתי לי בלי טיפה אחת של רגשות אשם. זה לא אופייני לי, אבל אלוהים, כמה שאני עייפה.

הספירה לאחור נמשכת. עוד חודשיים וקצת לביאת הצ'ופה לעולם. ולפעמים אני ובנז עדיין מעבירים יד על הבטן העצומה שלי ולא מבינים איך הנס הזה קרה פתאום. בסופו של דבר.
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

יאללה בוא

שליחה על ידי ציל_צול* »

העיקר שיפסיקו לנזוף בי בכל פינה
גררר....
לא שאכפת לי מכדורי הברזל. אכפת לי מההפנמה של הנזיפות.

אני אוהבת רופאים שפויים
כנ"ל. וגם כאלה שמבינים מה לא שפוי סביבם ולכן נותנים ימי מחלה בדיוק איפה שצריך בלי שום עניינים.
שתהיה לך שינה מתוקה.

לא מבינים איך הנס הזה קרה פתאום. בסופו של דבר
קרה כי הקדשתם לו את כל כולכם אבל בלי מאמץ וכוח. יהיה לכם סיפור יפה ומתוק לספר לצ'ופה, עם אחלה למידה על רכות ושחרור.
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

עוף מטריף את הילדה. לכו תבינו.
נו, מה רע? :-)


לא מקפידה לקחת כדורי ברזל
צילי בטח יודעת: כל הירוקים המשובחים שהכנסת לעצמך בשייקים לאחרונה אמורים לעשות עבודה דומה?

שקודם נמדוד את צ'ופילה.
אני למדתי להתייחס בחשדנות רבה למדידות אולטראסאונד. היא משלבת גם הערכת משקל ידנית?

ביקשתי וקיבלתי שני ימי מחלה שלקחתי לי בלי טיפה אחת של רגשות אשם. זה לא אופייני לי, אבל אלוהים, כמה שאני עייפה.
יופי טופי! רק עכשיו בדיעבד אני מבינה כמה חשוב היה שאקח ימי מחלה. עם כל העייפות של הנקה, התעוררויות לתינוקת/ לקטן בלילה, הליכה לישון מאוחר כדי להספיק משהו כשסוף סוף היא נרדמת במיטה וכו' וכו' - העייפות של ההריון הייתה הרבה יותר טוטלית ומכבידה. קחי כמה שאת צריכה.

ולא מבינים איך הנס הזה קרה פתאום. בסופו של דבר.
ב"ה! זה באמת מדהים ומרגש, הפלא הזה. (כן ירבו...)
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

YEY
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

יש לי מצב רוח מוזר. מתגעגע. קצת מר.
אני חושבת: למי אני מתגעגעת? אחר כך כשאני שמה את לאונרד כהן אני זוכרת בבהירות: אני מתגעגעת לעצמי הכותב שלי. אני, שכתבתי ואחר כך הפסקתי לכתוב. הסתגרתי, השתבללתי, נפניתי למקומות אחרים.
פעם, (פעם פעם פעם) הייתי כותבת כל יום. לא פה. במקום אחר. הייתי שופכת המון המוני מילים. הייתה לי את היכולת לשזור אותן זו בזו כך שהייתי מרגישה שאיכשהו, בדרכי הצנועה, אני יוצרת משהו יפה. אני נוגעת בנשגב, באלוהי, אנא ערף.
באמת הרגשתי ככה, בחיי. ולמרות שזו לא הייתה תקופה מאושרת כלל וכלל, זה הסב לי המון שמחה עצובה כזו. גם עישנתי, גם שתיתי, גם הייתי לבד או עם גברי סתם כאלה. הייתי שונה או אחרת או בדיוק אותו דבר, פשוט לבד. והיה לי זמן, את כל הזמן שבעולם לנבור ולנבור.
ומכיוון שלא שאפתי לבריאות או לאושר במיוחד, מכיוון שהשאיפות שלי היו אחרות ידעתי לכתוב אז. ככה אני חושבת, אפילו שזאת מחשבה קצת ילדותית.

פעם (פעם פעם פעם) היה לי יותר מקורטוב של הרס עצמי ששלח אותי להרפתקאות מבעיתות ומצחיקות שהתענוג האמיתי היה לספר אותן. היום החיים שונים. הדבר הכי הרפתקני שעשיתי היום, למשל, הוא לתת לבנז לבחור לבד כיסוי חדש לספה. דבר שעליו אני כמובן מתחרטת כבר שעות ארוכות.
בעצם כשאני חושבת על זה נכנסנו להרפתקאת ספונג'ת לילה שזה גם הרפתקני וגם פרודוקטיבי.

תראו, אני סתם מקטרת. אולי לא סתם, אבל בהחלט מקטרת. זה לא כאילו החיים לא טובים פי מאה. הם כן. יש כל כך הרבה נקודות קבועות עכשיו, כל כך הרבה עוגנים. זה פשוט חוסר המנוחה הנושן הזה שניעור לפעמים והתחושה המנקרת הזאת: את עצמי אני מבזבזת.
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

את הגעגוע אני יכולה להבין אפילו וכנראה דווקא כי החיים טובים פי מאה . את התחושה של הבזבוז לא הבנתי. למה את מתכוונת???

ואיזה סוג של טקסטים כתבת?

חוץ מזה, שכבר כתבתי ולא רק אני עד כמה אני נהנית לקרוא אותך: אני נהנית מהמשלב, מהסגנון, מבחירת הנושאים, מההתייחסות.

הדבר הכי הרפתקני שעשיתי היום, למשל, הוא לתת לבנז לבחור לבד כיסוי חדש לספה. דבר שעליו אני כמובן מתחרטת כבר שעות ארוכות.
אז חוץ מזה שזה הרפתקני, זה נכנס בעיניי לקטגוריית ההתרחשויות המצחיקות שהתענוג האמיתי היה לספר אותן.

(())
מישהי*
הודעות: 802
הצטרפות: 11 ספטמבר 2001, 07:42

יאללה בוא

שליחה על ידי מישהי* »

הי, זו אני, שהתכתבנו קצת במייל פעם מזמן לפני שנכנסת להריון.
נושא הגעגוע כל כך מוכר! וגם ההרס העצמי. וגם השאלה, איפה אני .
כתבת כל כך יפה.
האיש שלי אמר לפני כמה ימים, בין הארוחת ערב להשכבה, עם שולחן אוכל שנראה כמו אחרי הירושימה (שצריך לנקות) וילדים שמתרוצצים ולא מוכנים להיכנס לאמבטיה ועייפות גדולה שניבטה מעיניו אל עיניי (העייפות) - "אין לי חיים". ואז הסתכלתי עליו במין מבט ביקורתי-עייף, ואז הוא אמר - לא, זה לא נכון, יש לי יותר חיים משהיו לי אי פעם. במין טון של סיפוק, אבל סיפוק עייף, עם מין אושר בפנים, שמכיל בתוכו את המורכבות של כל זה.
אז אנחנו מאושרים בילדים שלנו, אבל מתגעגעים גם לעצמי השקט, שיכול לבזבז זמן, שיש לו מרחב ליפול ולקום בזמנו החופשי ולא לפי לו"ז חיצוני, אהוב ככל שיהיה.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

את הגעגוע אני יכולה להבין אפילו וכנראה דווקא כי החיים טובים פי מאה . את התחושה של הבזבוז לא הבנתי. למה את מתכוונת???

לא יודעת... סתם פעם חשבתי שאני אהיה איזה מישהי (היי מישהי!) קצת יותר... מממ... חשובה. או שאני אכתוב איפושהו יום אחד ויגלו אותי או משהו כזה.
אבל עכשיו יש צ'ופה וקודם באה זוגיות וכל הדברים האלה הם דברים טובים אבל הם גם קצת מצמצמים לי את האופק. את מבינה?


נושא הגעגוע כל כך מוכר! וגם ההרס העצמי. וגם השאלה, איפה אני .

היי מישהי! שלום! זה מצחיק לחשוב שעוד לא ילדתי וכבר אני מרגישה כאילו אני קצת באיבוד. עוד בכלל לא חוויתי את האיבוד של האני. אבל יכול להיות שיש בהריון משהו כזה גם. כי הגוף שלך הופך להיות משונה ומוזר ואיכשהו את הופכת לנוסעת מישנית בתוך הגוף של עצמך! זה ממש מוזר.
עדי_א*
הודעות: 654
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 23:06
דף אישי: הדף האישי של עדי_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי עדי_א* »

_א יודעת... סתם פעם חשבתי שאני אהיה איזה מישהי (היי מישהי!) קצת יותר... מממ... חשובה. או שאני אכתוב איפושהו יום אחד ויגלו אותי או משהו כזה.
אבל עכשיו יש צ'ופה וקודם באה זוגיות וכל הדברים האלה הם דברים טובים אבל הם גם קצת מצמצמים לי את האופק. את מבינה?_
מוזמנת בזמנך הפנוי ל למה לא גן
מישהי*
הודעות: 802
הצטרפות: 11 ספטמבר 2001, 07:42

יאללה בוא

שליחה על ידי מישהי* »

ה מצחיק לחשוב שעוד לא ילדתי וכבר אני מרגישה כאילו אני קצת באיבוד. עוד בכלל לא חוויתי את האיבוד של האני. אבל יכול להיות שיש בהריון משהו כזה גם. כי הגוף שלך הופך להיות משונה ומוזר ואיכשהו את הופכת לנוסעת מישנית בתוך הגוף של עצמך! זה ממש מוזר.

לגמרי. ואני הרגשתי לא קצת באיבוד בהריון אלא הרבה..
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

בדיוק היום נזכרתי איך עם הילד הראשון כשהיה תינוק והיינו רק אני והוא במהלך היום (אבא בעבודה...) ניסיתי לצאת איתו החוצה ולפגוש את האני של לפני הכל, אבל לא באמת יכולתי לפגוש אותה כי כבר עברתי דרך וגם לא הייתי סתם באיזה חופש מהחיים כמו כשאתה צעיר ועוד אין עליך עול של משפחה ובן זוג וכו'... הייתי עם תינוק קטנטן מתנסה לראשונה באמהות שלי... מעניין שעכשו עם הילד השביעי אני שוב מתעוררת למחשבות האלה {@
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

זה לא כאילו החיים לא טובים פי מאה. הם כן. יש כל כך הרבה נקודות קבועות עכשיו, כל כך הרבה עוגנים. זה פשוט חוסר המנוחה הנושן הזה שניעור לפעמים והתחושה המנקרת הזאת: את עצמי אני מבזבזת.
יהההההההההההההההה לגמרי! כל כך כל כך מזדהה!!
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

״לו יכלתי גם אני כך להגיח/ בהשילי בלי כל חשש/ תרבות של עור אשר יבש/ וכמו חדש אל מחוז חפצי אגיע״

איי....מבינה, נוטה לכך לפעמים. אבל התחושה של קבוע היא האשליה. אין מנוע צמיחה יותר גדול מהיות הורה של.
פעם הייתי ברוקנרול. היום אני הרבה יותר אקסטרים לדעתי.
אין, איןןןן על יום פתלתל בו לאחר שכולם אכלו אומבטו ונושקו אני מתחבקת עם השותף לפשע, הבית על תילו עומד (שום סיר לא נשכח ונשרף על הגז) לעיתים אפילו נקי והעולם יכול להמשיך לעשות את הרעש בחוץ....

<הייתי רוכב היום אני סוס>
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

ועצמי כבודה במקומה מונח. עוד נגיע אליה, והיא תהיה הרבה יותר מסעירה, פחות סוערת

@} לעצמי שמתרחבת על מנת להצטמצם אחר כך לתמצית אנוש מזוככת

<פואטית היום. זה בגלל הספונג׳ה עם שמן איקליפטוס וברגמוט במקום חומר ניקוי סטנדרטי>
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

והיא תהיה הרבה יותר מסעירה, פחות סוערת
אהבתי.

או שאני אכתוב איפושהו יום אחד ויגלו אותי או משהו כזה.
אנחנו גילינו אותך, מיכל, והתמכרנו. :-) (())
ומה את יודעת לאן תתגלגלי בהמשך.
דנד_י*
הודעות: 540
הצטרפות: 01 ינואר 2014, 13:31
דף אישי: הדף האישי של דנד_י*

יאללה בוא

שליחה על ידי דנד_י* »

קופצת להגיד שאולי זה לא כתוב באינטרנט, אבל זה בהחלט כתוב בספרים, וגם לי כאב הראש בהריונות - אז הנה, יש לך עוד וי ;-)
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

אני רוצה להוסיף (עדיין במצב רוח טוב. משהו הברגמוט הזה)

דווקא עכשיו עם הצמד-חמד נפתחו לי אופקים חדשים-נושנים מפתיעים (אמנות) , שפעם לא היו לי הכוחות המנטאליים להתמודד איתם.

אז לכי תדעי מה יילד יום
רק שתהיה לו לידה נעימה ומעצימה בע"ה :-D
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

_את הגעגוע אני יכולה להבין אפילו וכנראה דווקא כי החיים טובים פי מאה . את התחושה של הבזבוז לא הבנתי. למה את מתכוונת???
לא יודעת... סתם פעם חשבתי שאני אהיה איזה מישהי (היי מישהי!) קצת יותר... מממ... חשובה. או שאני אכתוב איפושהו יום אחד ויגלו אותי או משהו כזה.
אבל עכשיו יש צ'ופה וקודם באה זוגיות וכל הדברים האלה הם דברים טובים אבל הם גם קצת מצמצמים לי את האופק. את מבינה?_

גם אני מזדהה עם הגעגוע (וסליחה שלא יכולה להזדהות בשם) ובעיני זה נפרד לגמרי מהשאלה אם היה יותר טוב או יותר רע. אלו געגועים לתקופה שחלפה, לאני שהייתי ושאינני עוד (הרי פעם הכרתי אותה היכרות אינטימית כל כך, איך אפשר שלא להתגעגע?).

מישהי חשובה דווקא הייתי וגיליתי שזה לא כזה שוס. בין מה שעושה לי טוב לבין מה שנחשב לטוב - אני מעדיפה את הראשון.
כן חשוב לאפשר לעצמך את המרחב (או לפחות את האופק) לעשות את מה שעושה לך טוב.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

_לא יודעת... סתם פעם חשבתי שאני אהיה איזה מישהי (היי מישהי!) קצת יותר... מממ... חשובה. או שאני אכתוב איפושהו יום אחד ויגלו אותי או משהו כזה.
אבל עכשיו יש צ'ופה וקודם באה זוגיות וכל הדברים האלה הם דברים טובים אבל הם גם קצת מצמצמים לי את האופק. את מבינה?
מוזמנת בזמנך הפנוי ל למה לא גן_

דווקא למה לא גן ? אולי אמהות חכמות ומתוסכלות, אולי עצרתי את החיים אבל לא את התזה, וכו'
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

אין, איןןןן על יום פתלתל בו לאחר שכולם אכלו אומבטו ונושקו אני מתחבקת עם השותף לפשע, הבית על תילו עומד (שום סיר לא נשכח ונשרף על הגז) לעיתים אפילו נקי והעולם יכול להמשיך לעשות את הרעש בחוץ....

הייתי חייבת לגריין והאמת, אולי לכתוב ולתלות על דלת המקרר !!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

לפני שאני מגיבה לכל הדברים היפים שכתבתן, בא לי לשתף ש:
יששששששששש! בנז קיבל עבודה חדשה ותותחית!
והוא אמר שלכבוד העבודה החדשה הוא יקנה לי ויטמיקס!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני למדתי להתייחס בחשדנות רבה למדידות אולטראסאונד. היא משלבת גם הערכת משקל ידנית?
אל תמדדו באולטרסאונד. לא אמין בכלל.
רק הערכה ידנית, אצל מיילדת מנוסה או רופא נשים ותיק ומנוסה. וגם תגידי לו שקראת את המחקר ההוא שהוכיח, שגינקולוגים מנוסים היו הרבה יותר טובים מהאולטרסאונד. חנופה כזאת לא תזיק לך בכלל (-: והמחקר נכון ובטוח שגם הוא (או היא) קראו אותו... P-:

לכבוד העבודה החדשה הוא יקנה לי ויטמיקס!
שווה!
מאי*
הודעות: 338
הצטרפות: 01 ספטמבר 2003, 17:18

יאללה בוא

שליחה על ידי מאי* »

מתייצבת כאן כדי להסכים עם בשמת, בלידה הראשונה, אם לא הייתי מתעקשת עם הטכנאית לחזור שוב ושוב על הבדיקה, הייתי יוצאת עם הערכת משקל של 4.7 קילו והמלצה לקיסרי, מה שלא היה חסר לבלגן של לקראת-לידה-ראשונה. הילד נולד 4.4 קילו. הריון שני, הערכת האולטרסאונד נעה בין 3.5 ל-3.7. - גם הילדה נולדה 4.4 קילו. בשני המקרים הערכות ידניות היו מדויקות יותר.
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

_יששששששששש! בנז קיבל עבודה חדשה ותותחית!
והוא אמר שלכבוד העבודה החדשה הוא יקנה לי ויטמיקס!_
בשעה טובה לשניכם! @} @}


מתייצבת כאן כדי להסכים עם בשמת,
בשמת הסכימה אתי. :-]
הסיפור האישי שלי כולל דוגמה מדהימה של הערכת משקל של כ-3 ק"ג לכל אחת מהתאומות. ואז נולדה אנסטסיה במשקל 2.060 ק"ג (!!! כן, זאת אינה טעות!!!) ונפרטיטי במשקל 3.230 ק"ג...
במקרה הזה נראה לי שהטעות הייתה לטובה, כי אילו היו רואים שהעיכוב בצמיחה, שבגינו היינו במעקב גדילת עובר תכוף, נמשך - יש חשש שהיו מיילדים אותי מוקדם, ואני בכלל בכלל לא בטוחה שזה היה מועיל למי מהן.
בכל אופן, אני ראיתי במו עיניי איך הרופא מזיז את הסמן מעט מחוץ להיקף כשמדד את אנסטסיה, וקצת פנימה כשמדד את נפרטיטי. ומה הייתי אמורה להגיד? הוא המומחה ואני ההדיוטה. (ובדיעבד חשבתי שאולי היו לו סיבות טובות לעשות את זה.)
ובהריון האחרון היו כמה בדיקות אולטראסאונד שהראו היקף בטן גדול ביחס לשאר האיברים. וכבר חשבו לשלוח אותי להעמסת סוכר נוספת, אבל מדידה נוספת אצל טכנאית אחרת הניבה לפתע תוצאה ממוצעת!...
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

((כותבת בשקט שאת ההערכה הידנית כדאי מאד שתעשה מיילדת מנוס או רופא/ת נשים מנוסה, כי אצלנו דווקא המתמחה שעשתה הערכה ידנית טעתה בגדול...))
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

יאללה בוא

שליחה על ידי ציל_צול* »

_יששששששששש! בנז קיבל עבודה חדשה ותותחית!
והוא אמר שלכבוד העבודה החדשה הוא יקנה לי ויטמיקס!_
יש! יש! יש!
"יש" זו הכי מילה של שפע בעיניי. וכאן מדובר בחתיכת שפע רציני :-)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

מיילדת מנוסה או רופא נשים ותיק ומנוסה
בדיוק.
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

ברכות לעבודה החדשה:-)
איזה כיף
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אין רגע דל בהריון הזה. (או בחיים האלה, בכלל.) היום קמתי לי טובת לבב (טוב, נו, נרגנת) בשש כדי להכין שיעור, בשבע וחצי יצאתי מהמקלחת, התכופפתי כדי ללבוש מכנסיים, צעדתי צעד אחד וזהו. נתפס לי הגב.
כבר נתפס לי הגב בעבר, אבל זאת פעם ראשונה שממש לא יכולתי ללכת והאמת? נבהלתי ממש. דבר ראשון דאגתי לצ'ופינה שבפנים, אבל כנראה שגם היא דאגה לי והפגינה את הדאגה בשורה של תנועות נמרצות בזמן שאני הייתי שכובה על הצד, ללא חולצה ובלי שום יכולת לזוז.

בנז כמובן דאג לי והזיז אותי ומרח לי משחה והביא לי כרית חמה והאכיל אותי בפנקייק בננה משובח (כי איכשהו התאבון שלי לא נפגע כלל בתהליך) ובסוף החלטנו להזמין רופא הביתה כי כל מסע לשירותים היה מלווה ביסורים רבים. בקיצור, אחרי שעתיים הגיע רופא שרמנטי ונחמד להפליא (רופאים שעולים 250 ש"ח הם באופן בלתי מוסבר הרבה יותר נחמדים...) ונתן לי זריקת וולטרין, למרות שאמרתי שאני בשבוע 31 וזה! מכיוון שאני טיפשה ללא תקנה, חיפשתי בחבר אינטרנט מה זה אומר זריקת וולטרן בהריון אחרי שקיבלתי אותה ולמרבה התדהמה, הסתבר שזה הדבר הכי מסוכן שאפשר לעשות בהריון, שני רק לקפיצת בנג'י.

בקיצור, עכשיו אני אוכלת סרטים על מה שעשיתי. בהריון הבא שלי, אגב, אני מתכוונת להיות אצל רופאה שאשכרה אפשר להתייעץ איתה בשעת הצורך, או להיות ללא רופאה בכלל. עכשיו אני חושבת שהייתי יכולה לסבול עוד יום יומיים בשקט ולחכות שזה יעבור לבד. טוב, אין טעם להתייסר. צ'ופ כבר הוכיחה שהיא עוברית מצטיינת ויכולה לכול.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

זה היה שבוע לא קל, עם שלוש העדרויות מהעבודה והגעה בחמישי למיון על פארש לגמרי ואף על פי כן.
הצלחנו להגיע כנראה לבית החולים הכי מגעיל פיזית בארץ, וולפסון. הייתן בוולפסון? הייתן יולדות בוולפסון? אני כנראה לא הייתי יולדת בוולפסון גם תמורת כסף טוב, אבל זה קצת סנוביזם כי הצוות היה סופר נחמד, מפצה במשהו על היעדר הנקיון והמראה הכללי של בית חולים שלא עבר שיפוץ אחד מאז שנות השבעים.
לפני זה, ביום רביעי, היינו בקורס הכנה ללידה של היפנוברת'ינג. לפני זה, ביום שלישי, היינו בקורס הכנה ללידה פרטי אצל יעל שוראקי. זה היה שבוע לידתי בהחלט ולאט חרש חרש אט אט טופפה לה החרדה מפני הבאות והתיישבה אצלי בנשמה. יא אלוהים, אני מה זה פוחדת.

אתמול אמרתי למטפלת שלי שזה מתחיל להזכיר לי את חרדת הטיסות שלי, אלא שפה אני לא יכולה ולא רוצה לקחת ואבן. אני גם לא חוששת לחיי או משהו כזה. למען האמת קשה לי להסביר ממה אני פוחדת כל כך. קודם כל, יש את המחשבה העצומה והמפחידה הזו שאני אהיה אמא. אבל עוד לפני זה אני כל כך פוחדת ללדת. פוחדת מהכאב למרות שאני לא יכולה לדמיין אותו. פוחדת מאלף התחרישים האיומים שיכולים לקרות. מכך שעוד לא שמעתי סיפור לידה טוב אחד על לידה ראשונה. מכל השלבים שבהם כל התכניות היפות שלי עלולות לקרוס לתוך עצמן: שלב המוניטור, או שהלידה לא תתקדם, או שצ'ופינה תסתבך בחבל הטבור, או שיכאב לי מדי, ממש מדי. אני מרגישה שאני מגרדת את פני השטח. כלומר, אין לי באמת שמץ של מושג למה אני פוחדת עד כדי כך. כשאני חרדה מטיסה, למשל, ברור לי שאני היצור ההגיוני היחיד בכל המטוס כי באמת איך אפשר שלא למות מפחד כשכלואים בתוך מכונת מוות עשויה פלדה? כשאני חרדה מלידה, ברור לי שכולנו חרדות כי הפחידו אותנו ושדווקא בחרדה הזו יש משהו לא רציונלי להפליא.

חבל שחרדה לא נסה מפני כוחה הפלאי של הרציונליות. כרגע אני סומכת על שני דברים שיעזרו לי להתגבר על הפחד: 1. אלפי הקורסים שאני לוקחת. 2. העובדה שהכבדות הזו כבר עכשיו על גבול חוסר הנסבלות. יש לי תחושה עזה שבסוף תשיעי אני אהיה מוכנה ללדת בתוך מטוס שמדמה את בי"ח וולפסון רק בשביל שצ'ופ שלי תצא כבר. ו3. (אני יודעת שאמרתי רק שניים, אבל סעיף אחרון נורא קיטשי ויפה.) שהאהבה והגעגועים יגברו על הפחד. איך זה שכבר עכשיו אני אוהבת אותה כל כך?
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

מיכל, אין לי זמן להגיב עניינית, אבל את נורא חמודה ואת כותבת יפה ובינתיים אני מחבקת אותך. מותר לך לפחד.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

(()) אני דווקא כן מכירה סיפורי לידה ראשונה טובים והם תמיד עוררו בי פליאה וקנאה רבה, מצד שני זוכרת את עצמי בהריון הראשון, אחרי קורס ההכנה ללידה קולטת פתאם שהדר המופלא שגדל בתוכי אמור גם לצאת איכשהוא וממש לא ברור לי איך זה יקרה ;-)
אפרת_נ*
הודעות: 249
הצטרפות: 18 יוני 2009, 16:54
דף אישי: הדף האישי של אפרת_נ*

יאללה בוא

שליחה על ידי אפרת_נ* »

מזמינה אותך לסיפור הלידה הראשונה שלי:
עדיין מתעגלת מפסיקה להתעגל סיפור לידה
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

אבל עוד לפני זה אני כל כך פוחדת ללדת. פוחדת מהכאב למרות שאני לא יכולה לדמיין אותו. פוחדת מאלף התחרישים האיומים שיכולים לקרות.
זוכרת את עצמי בהריון הראשון, אחרי קורס ההכנה ללידה קולטת פתאם שהדר המופלא שגדל בתוכי אמור גם לצאת איכשהוא וממש לא ברור לי איך זה יקרה
ממש!. אבל בלי 'המופלא' בשלב ההוא לא הרגשתי שום 'מופלא' רק אימה גדולה,עצומה, ענקית מזה שאין דרך חזרה ואי אפשר להתחרט כבר. והדבר הזה שבתוכי צריך איכשהו לצאת ומה שלא יהיה זה יכאב.
ופחדתי נוראא מהצוות בבית החולים. בקורס הטבעי שהייתי בו נורא הפחידו אותי (וחבל בעיניי, צריך להיות מודעים ולעמוד על שלך,אבל לא להכנס לפחד וכן להאמין שהצוות לטובתך,לא לחשוב שכולם נגדך, מה שלפעמים עולה מן האתר הזה)
וגם אני
דווקא כן מכירה סיפורי לידה ראשונה טובים אחד מהם של חברה שילדה קצת לפניי, בלי אפידורל, וגרמה לי לקוות (ואז האכזבה שלי היתה עצומה מכך שלא היה כמו שציפיתי. אז כן להכין את עצמך לתרחישים אחרים כי גם מהם יכולה לצאת תינוקת מתוקה וחמודה ובריאה. ויש עוד המון חיים אחרי זה)
ובכל לידה זה מפחיד מחדש. כי זה באמת דבר גדול.לידה. אבל את יכולה לעשות אותו. את יכולה בהחלט!
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

LOL
מיכל, את מהממת ואני שולחת לך מפה מלאי חיבוקים עצום

הצחקת אותי נורא עם זה-
העובדה שהכבדות הזו כבר עכשיו על גבול חוסר הנסבלות. יש לי תחושה עזה שבסוף תשיעי אני אהיה מוכנה ללדת בתוך מטוס שמדמה את בי"ח וולפסון רק בשביל שצ'ופ שלי תצא כבר

בעיקר מרוב הזדהות (ילד מס'1 שלי יצא בערך בשבוע 42, ביום הכי חם ב-90 השנים האחרונות!!!)
גלית*
הודעות: 275
הצטרפות: 01 אוגוסט 2001, 00:23

יאללה בוא

שליחה על ידי גלית* »

בא לי לספר לך על הלידה הראשונה שלי, שקרתה בבית, והייתה הדבר הכי יפה, מעצים וקסום שקרה לי אי פעם בחיי.
תכתבי לי כאן אם את רוצה לשמוע ותני לי פרטי התקשרות. איפה את בארץ?
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מיכל, למה הייתם במיון? יכול להיות שזה הוסיף לרף החרדה?

מכל השלבים שבהם כל התכניות היפות שלי עלולות לקרוס לתוך עצמן:
המסקנה היחידה שלי כרגע מכל ההכנה ללידה שעשיתי היא דווקא לחשוב הרבה על שיבושים אפשריים בתכנית.
לא לחשוש מהם (אני הייתי ממש בחרדה מהתסריט שבסופו של דבר קרה לי - ירידת מים בלי צירים) ולא להתעלם מהם, אלא להפך להסתכל לשיבושים בעיניים ולהבין איך מתמודדים אם הם כן הולכים לקרות.
אני מרגישה שלא עשיתי את זה מספיק, והמעט שכן עשיתי מאד עזר לי כשהתכנית שלי אכן קרסה לתוך עצמה.
לפני הלידה מצד אחד אומרים לך להתרכז במה שאת רוצה, לדמיין את הלידה האולטימטיבית, שיש לך יכולת להשפיע על הלידה שלך (מחשבה בוראת מציאות?) וכו' וכו' וכו' ובאמת נורא לא רוצים לחשוב על כל מה שיכול לא ללכת טוב כדי לא להיכנס לעוד חרדות וכדי לא להחלש.
אני ניסיתי לתמרן, מצד אחד להשאיר לי בראש כל הזמן שכל תרחיש אפשרי, ואני לא יודעת באמת מה יהיה ומצד שני לחזק מאד מאד מאד (אולי יותר מדי) את התכנית של הלידה שאני רוצה. בדיעבד אני יודעת שהייתי די נעולה, שהכמה סיפורי לידה ראשונה טובים ומופלאים של נשים קרובות אלי, השפיעו עלי מאד, היו לי להשראה ושננעלתי שככה בדיוק אני רוצה את הלידה שלי. וואלה, זה לא קרה. הלידה שלי היתה אחרת, שונה מאד מהתכנית, מזל שהיה לי את המקום הקטן הזה לאורך הדרך שהשאיר פתוח את התסריט של שיבושים, כי אם לא, הייתי עוברת משבר הרבה יותר גדול ממה שעברתי כשהגיעה ההבנה שהולך להיות כאן אפידורל.
אני חושבת שאולי זה טוב שאת לא מכירה סיפורי לידה ראשונה טובים, כי זה יכול מאד לתעתע. בחוויה שלי הסיפורים המאד טובים שאני מכירה ושהיוו לי מעין מודל, או נקודת ייחוס לאיזה לידה אני רוצה, הפריעו בשלב (תוך כדי הלידה) שבו נדרשה לי הגמישות והזרימה כדי לשנות את התכנית.

כרגע אני סומכת על שני דברים שיעזרו לי להתגבר על הפחד
לא בטוחה שצריך להתגבר על הפחד.
לא בטוחה שאפשר להתגבר עליו.
אני חושבת שצריך לעבוד במקביל אליו, להסתכל לו בעיניים מה שנקרא, להאמין שאפשר להתמודד, שאפשר להצליח, שאפשר שתהיה לידה מעולה.
אבל זה לא במקום הפחד, אלא יחד איתו.
כי לפני הלידה, לפחות ככה אני הרגשתי, לא יודעים כלום והחוסר ידיעה והחוסר וודאות וחוסר שליטה מייצרים המון פחד. ואין בכלל מצב להתגבר עליו, איך אפשר להתגבר על פחד כל כך מוצדק?
אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני לא משקיעה אנרגיות (כי הרגשתי שאין לי מלאי בלתי מוגבל של אנרגיות) בלהתגבר על הפחד, אלא מנסה להשקיע אותן בלהאמין שאני יכולה לעשות את זה
ויכולה לעשות את זה טוב.
פשוט הרגשתי שאין מצב שאני מצליחה באמת להתגבר על הפחד. אז כל פעם שעלתה החרדה הזו ניסיתי להסיט את המחשבה ממנו לחיזוק האמונה ביכולת שלי.
לא יודעת אם זה עבד או לא, אצלי גם הלידה הפתיעה מוקדם מהצפוי, אני חשבתי שיש לי עוד שבועיים שלושה של הכנות נפשיות וזה נחת עלי בבום, לא מוכנה, מה שהוסיף לתחושת חוסר השליטה ושיבוש התכנית,
בגלל זה בעיקר מה שיש לי להגיד כרגע, שלושה שבועות אחרי הלידה, זה שאולי עדיף לתכנן כמה שפחות, ולהאמין שהלידה יכולה להיות טובה גם אם היא לא הולכת לפי התכנית או גם אם אין בכלל תכנית.
לא יודעת, אולי בעתיד, המסקנה הזו תשתנה, אבל כרגע זה מה שהכי חזק לי.
(סליחה על הכתיבה המבולגנת, אין לי זמן כרגע לנסח טוב יותר).
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

חזרתי רק כדי להגיד, להשלמת התמונה, כי נראה לי שזה לא עלה ממה שכתבתי, שחווית הלידה שלי בסופו של דבר היא טובה.
למרות שהכל היה ממש שונה מהתכנית ולמרות שהיו קטעים לא פשוטים נפשית (ופיזית כמובן) כחוויה כוללת אני יכולה להגיד שהיתה חוויה טובה.
אצלי פשוט החלק השני (שהיה כל כך טוב, מושלם בהרגשה שלי) ואחריו (התאוששות מהירה בטירוף, ממש בשונה מהציפיות שלי) פיצו על החלק הראשון הארוך, המעפן, המיאש והשונה מכל מה שרציתי.
מבחינתי כל הסיפור הזה הוא חתיכת לימוד על כמה אי אפשר לדעת כלום כלום כלום מראש.
דברים שרציתי שיהיו X יצאו בסוף Y. דברים שלא חשבתי שישפיעו, השפיעו בסופו של דבר המון. דברים שהייתי בטוחה שיהיה לי קשה בהם, היה לי קל בהם. דברים שלא ציפיתי שיהוו בעיה, היו פתאום מכשול ענקי וכו' וכו' וכו'.
קול_פעמונים*
הודעות: 417
הצטרפות: 12 אוגוסט 2013, 10:13
דף אישי: הדף האישי של קול_פעמונים*

יאללה בוא

שליחה על ידי קול_פעמונים* »

מכך שעוד לא שמעתי סיפור לידה טוב אחד על לידה ראשונה
גם אני מתפקדת כאן בשבילך עם לידה ראשונה (ויחידה) מדהימה, מוצלחת ומפתיעה ביופיה שקרתה דווקא לי,
ורק אני יודעת עד כמה לא הייתי מועמדת מתאימה בכלל ללידה שכזו...
זו היתה לידת בית אומנם, אבל בעקבותיה הבנתי שזה באמת יכול לקרות לכל אחת.
מאז אני מפנטזת לכתוב את סיפור הלידה בבאופן, אבל חלשה מדי בינתיים כדי לעשות את זה
(אצלי החלק הקשה היה אחרי הלידה, מאז ועד היום, אבל זה כבר סיפור אחר...)

אחד הדברים שעזרו לי במיוחד הוא לצפות ביוטיוב בלידות טובות, ויש המון סרטים (לדוגמה, הסרט עם השם הלא מוצלח "לידה אורגזמית", שמרמז בטעות שמדובר בפורנו ולא כך הוא)
צפיתי שעות, בחלקם שוב ושוב, ואיכשהוא זה נכנס לי אי שם בתודעה שלידה טובה היא סנריו אפשרי, כשרואים לפרטי פרטים איך נשים "צולחות" את הלידה.
גם ראיתי ראיונות עם מיילדות שונות (בעיקר בכיוון של לידות בית, אבל יכול לתרום לכל אחת)
כמו אינה מיי גאסקין ואחרות, והרעיונות שהן אמרו הפיחו בי תקווה ועידוד.

ובינתיים, מה שעולה לי לראש-
כל כך שמחה שהגענו עד הלום ואנחנו מדברות על הלידה שלך {@ {@ {@
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

יאללה בוא

שליחה על ידי תמי* »

ממליצה בחום לקרוא את סיפורי הלידה הנהדרים בספרים של אינה מיי רסקין.
לי זה עזר מאוד להרגיש שלידה היא דבר טבעי.
ולכן גם כשהתחילה ירידת מים בלי צירים (שוב), ידעתי שהצירים יגיעו. וחיכיתי להם.
שום דבר לא עבד לפי תסריט מוכן מראש, אבל הידיעה הברורה שקיבלתי מסיפורי הלידה בספרים של גסקין היתה שהגוף שלי יוליד - ולא צריך שום כלום מיוחד שיקרה.
היפנובירט׳ינג עזרה לי מאוד.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

מצטרפת לקודמותיי במילות העידוד... רוצה להגיד לך שגם לקראת הלידה האחרונה שהיתה לי (שביעית במספרה !!!) חוזרים חששות ופחדים ותהיות של איך יהיה ומה יהיה. ואני חושבת שאחד השיעורים הכי גדולים עבורי לפחות ומשהו שכנראה טוב לי מאד ללמוד בגלגול הזה, זה לא לצבוע דברים כרע מוחלט או כטוב מוחלט. הכי חשוב הוא לזכור מה המטרה של כל המסע הזה, וכשהמטרה ברורה אפשר לחיות יותר בשלום עם כל מיני אמצעים ואילוצים בדרך. נכון, כולנו רוצות לידות טובות, קלות, זורמות וכו' וכו', אלוהים מתכנן לנו לעתים תוכניות אחרות ואנחנו נתבעות לגדול וללמוד להכיל את כל השינויים וכמה שאפשר לקבל אותם באהבה (לפחות בהסתכלות לאחור ...) ובאמת טבעי כל-כך לחשוש מהדבר הזה שהוא חידה גמורה מבחינתך ! אבל לפחות, ללידה הבאה כבר תבואי עם קצת יותר נסיון ;-)
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

הכי חשוב הוא לזכור מה המטרה של כל המסע הזה

זה נכון שיותר קל, אולי, להבין את הכיף והקסם של המטרה אחרי שכבר הושגה (יעני בלידות חוזרות ולא בראשונה). ונכון אובייקטיבית שלידה ראשונה היא...הראשונה ולכן יכולה להיות יותר ...או פחות....(השלימי את החסר).
אבל אני מצטרפת גם ל:
חוזרים חששות ופחדים ותהיות של איך יהיה ומה יהיה

ועל כן כל לידה מזמנת התמודדות עם תועפות של חרדה. וכבר אמרו חכמותינו ז"ל ואלה שתיבדלנה לחיים ארוכים: החרדות האימהיות הן משו-משו. מתעצמות ומתעצמות למקומות חדשים, גם לאחר הלידה. (וגם אני מזמינה אותך לבלוג של לידותיי לראות את הלידה הראשונה שעם כל השינויים -אפידורל, לא טבעי, אשפוז מקדים וכו- הייתה חווייה נהדרת של שחרור ועוצמה נשית בעיניי).

אני חושבת שבלידה יש מהכל, כפי שהיא מעין גשר בין טרום חיים לחייים ואפילו לתחושות חידלון, ויש לקבל אותה ככזו. אותי אישית גם הקטינו והחלישו, אבל גם העצימו. גם נזקקתי ונאבדתי, וגם נמצאתי ויכלתי. כמה שכאבתי, ככה אהבתי. התרפאתי ונחלשתי. התכווצתי ושיחררתי.

יהיה בלידה שלך מהכל. ויהיה בסדר. וזה בסדר לפחד @}
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

יאללה בוא

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

אני פה בשביל לספר על לידה ראשונה מצוינת. עם פיטוצין ואפידורל (לא היה אז את באופן, לא ידעתי שזה פחות נחשב...) וסבבה לגמרי, ולא כואבת כמעט בכלל. ואני מאד פחדתי מהכאב לפני הלידה הזו.

בעיני הכי חשוב לבוא בלי תכניות ובלי ציפיות, ובלי שום תמונה מנטלית שמולה מודדים את מה שקורה לך. קחי כל רגע בנפרד, עשי מה שטוב לך באותו רגע, ושיהיה בשעה טובה!
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

יאללה בוא

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

אה, ואם שכחתי לציין במפורש אז זה נורא כיף ללדת! וגם להניק! באמת!
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

אה, ואם שכחתי לציין במפורש אז זה נורא כיף ללדת! וגם להניק! באמת!
נכון.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

ה, ואם שכחתי לציין במפורש אז זה נורא כיף ללדת! וגם להניק! באמת!
שוב באתי לסייג... בעיניי ובחוויה שלי, ללדת ולהניק זה גם כיף אבל גם כואב, שה גם ממלא בתחושה רוחנית מדהימה אבל גם מייגע ולפעמים מחרפן בקיצור, כמו רוב הדברים בחיינו, זה מלא בגוונים שונים של הקשת ובדיוק משלל הצבעים האלה מורכבים חיינו {@
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

סיפור לידה טוב אחד על לידה ראשונה
גם שלי היתה מופלאה, ונולדה התינוקת המופלאה שלי {@
(שהיום עמדה על במה וניגנה בחליל ונראתה ונשמעה כמו פיה)

ומזדהה לגמרי עם הפחד מהלידה. אין בו שום דבר לא רציונאלי...
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

בעיניי ובחוויה שלי, ללדת ולהניק זה גם כיף אבל גם כואב, שה גם ממלא בתחושה רוחנית מדהימה אבל גם מייגע ולפעמים מחרפן בקיצור, כמו רוב הדברים בחיינו, זה מלא בגוונים שונים של הקשת ובדיוק משלל הצבעים האלה מורכבים חיינו
מסכימה מאד, ממרומי אימהותי בת שלושת השבועות.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

חשבתי עלייך היום במהלך היום והרגשתי שוב שחשוב לי לכתוב בצורה גלויה ומפורשת שהטיפול הזה אחר כך בתינוקות הוא לא רק ורוד וקסום וכו' וכו'. אני כותבת את זה כי נראה לי שכשאתה חווה את זה ומנסה כל הזמן להשוות להבטחות האלה למשהו פסטורלי וקסום זה יכול מאד לערער אותך ולבלב אותך ואפילו לבזבז לא מעט כוחות גוף ונפש. אני מרגישה שבזכות ההתנסות עם האחרים אני יכולה להזכיר לעצמי שהכל זמני, שעוד כמה שבועות, משכי ההנקה יתקצרו ויהיה לי יותר קל לעשות עוד דברים גם בבית וגם בחוץ, שבעוד כך וכך חודשים יעלמו הפליטות ואני לא אסתובב עם כתמי חלב חמוץ קבועים על כתף זו או אחרת, שהגוף יתאושש ואני אהיה קצת פחות עייפה כל הזמן, שהנסיעות יהיו יותר קלות ועם פחות צרחות וכו' וכו' וכו'. {@
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

שעוד כמה שבועות, משכי ההנקה יתקצרו ויהיה לי יותר קל לעשות עוד דברים גם בבית וגם בחוץ, שבעוד כך וכך חודשים יעלמו הפליטות ואני לא אסתובב עם כתמי חלב חמוץ קבועים על כתף זו או אחרת, שהגוף יתאושש ואני אהיה קצת פחות עייפה כל הזמן, שהנסיעות יהיו יותר קלות ועם פחות צרחות וכו' וכו' וכו'
וואי רסיסים, תודה על המשפט הזה!
בעיקר זה: שבעוד כך וכך חודשים יעלמו הפליטות ואני לא אסתובב עם כתמי חלב חמוץ קבועים על כתף זו או אחרת
(כי לשאר הדברים הכנתי את עצמי ברמה זו או אחרת, אבל זה איכשהו חמק ממני ויצאה דווקא תינוקת יחסית פולטת.. אז כן טוב לשמוע ולהיזכר שזה אכן נעלם מתישהו...)
(מתי באמת??)
עננים_בקפה*
הודעות: 1738
הצטרפות: 16 מאי 2009, 21:53
דף אישי: הדף האישי של עננים_בקפה*

יאללה בוא

שליחה על ידי עננים_בקפה* »

מגיחה קצרצרות מתהום הנשיה שבה אני גרה כרגע רק כדי לאחל לידה ראשונה מצויינת ביותר ואם לא מצויינת אז לפחות טובה מספיק וכדי להזכיר לך שהלידה זו רק ההתחלה של האמהות ולא התמצית שלה :-)
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

יאללה בוא

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

גם לי היתה לידה ראשונה טובה ומעצימה בלניאדו בחדר לידה פרטי את מוזמנת לקרוא
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

גם ממלא בתחושה רוחנית מדהימה אבל גם מייגע ולפעמים מחרפן בקיצור, כמו רוב הדברים בחיינו, זה מלא בגוונים שונים של הקשת ובדיוק משלל הצבעים האלה מורכבים חיינו
מדויק להפליא

שהכל זמני, שעוד כמה שבועות, משכי ההנקה יתקצרו ויהיה לי יותר קל לעשות עוד דברים גם בבית וגם בחוץ, שבעוד כך וכך חודשים יעלמו הפליטות ואני לא אסתובב עם כתמי חלב חמוץ קבועים על כתף זו או אחרת, שהגוף יתאושש ואני אהיה קצת פחות עייפה כל הזמן, שהנסיעות יהיו יותר קלות ועם פחות צרחות וכו' וכו' וכו'
ועכשיו פתאום בן השבעה חודשים וחצי התיישב, והוא לגמרי משחק עם כל מה שבהישג ידו, והנה, הוא כבר לא רק על הידיים ולא רק במנשא, והתינוק הזה, שאלוהים עדי, שהיה צמוד אלי הכי צמוד שיש בשבעת החודשים האחרונים (ובתשעה שקדמו להם :-P) מתפעל את עצמו (הבנזוג עבר בסלון, ראה שלושה ילדים יושבים על השטיח ואמא אחת במטבח, הרים גבות ושאל- מה? הוא עצמאי? והתשובה שלא אחרה להגיע הייתה פשוט- כן!). בקיצור, מיכל, יכולה לסמוך עלינו שנהיה פה לשגע אותך גם אחרי הלידה :-P
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

עכשיו פתאום בן השבעה חודשים וחצי התיישב, והוא לגמרי משחק עם כל מה שבהישג ידו, והנה, הוא כבר לא רק על הידיים ולא רק במנשא, והתינוק הזה, שאלוהים עדי, שהיה צמוד אלי הכי צמוד שיש בשבעת החודשים האחרונים (ובתשעה שקדמו להם ) מתפעל את עצמו (הבנזוג עבר בסלון, ראה שלושה ילדים יושבים על השטיח ואמא אחת במטבח, הרים גבות ושאל- מה? הוא עצמאי? והתשובה שלא אחרה להגיע הייתה פשוט- כן!)
איזה כיף !!!!!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

ושוב אני לא מגיבה לדברים הנהדרים שאתן כותבות לי כדי להתלונן. ושוב יש לי על מה להתלונן.
חברות יקרות, אני רוצה להמליץ להיכנס להריון בגיל צעיר יותר, בכושר טוב יותר ובמשקל נמוך יותר. כי אם עד עכשיו שרדתי את ההריון יופי, בזמן האחרון אני פשוט מתפרקת ומוצאת את עצמי כמעט כל יום אצל רופא אחר בקונסטלציה אחרת.
אני גם ממש ממליצה לא להיות במאוחדת, אם כבר בהמלצות עסקינן, אבל זה עניין אחר.

בשבועיים האחרונים אני נעה ממיחוש למיחוש, מגב תפוס לדרכ"ש (דלקת בדרכי השתן), מדרכ"ש, כמובן, לפטו"ג (פטריה ואגינלית) ודרך אנטיביוטיקה שעושה לי שמות בבטן ומחלישה אותי בטירוף.
האמת? לא צפיתי שזה יהיה ככה. דוד אינטרנט דיבר על צרבות, אבל מהן הפסקתי לסבול עוד לפני שהתחלתי, הזהיר מבצקות, שבנתיים אין ואמר שיהיה לי כבד וחם. ואכן, כבד לי וחם לי, אבל זה שאני מרגישה כל כך לא טוב, כבר כל כך הרבה ימים, זה פשוט מייאש.
אני מרחמת על עצמי לחלוטין ובצדק גמור. דלקת בדרכי השתן זה כמו השטן שנלחמים בו באנטיביוטיקה שהיא כמו שטן משוטן ואז מגיעה הקנדידה שהיא השטן של השטנים כולם. ואני עייפה. וגמורה. ואני צריכה להתייעץ אתכן:

יש לי שפע של ימי מחלה. שפע! אבל בגלל שהתנאים הסוציאליים שלי ממש ברצפה, אני מקבלת בעצם רק 50% מהיום השני, כשהראשון לא נחשב, ו75% מהיום השלישי והלאה. בזמן האחרון כל יום כמעט קורה משהו, אני מקבלת סיק אחד, או שניים וחוזרת לעבודה. אני מפסידה בעצם הרבה כסף, כי אלה החודשים גם שנחשבים לי לחישוב השכר בחופשת לידה. ויש גם פן מוסרי שמציק לי. יוצא שאני "נוטשת" המון את התלמידים שלי.
עכשיו, יש לי את האופציה (אולי. אני מניחה שכן) לבקש ימי מחלה מעכשיו עד ללידה. מצד אחד, זה יכול להיות ממש מגניב כי אני נורא עייפה, חם לי ואני מרגישה שאני קצת "דופקת" את הגוף שלי, הוא לא מגיב טוב לכל העומס הזה של עבודה, לימודים, חיים. חוץ מזה, אני יכולה להעביר את הכיתה שלי למורה אחרת שאשכרה תבוא כל יום. וגם מההיבט הכלכלי זה איכשהו יוצא טוב יותר, כי כרגע אני מפסידה הרבה יותר מ25%.

מצד שני, יהיה לי משעמם. ואני עלולה לאכול סרטים ורגשות אשם. אני ארגיש נורא מפונקת, כי כל הנשים שאני מכירה עבדו עד הסוף וחוץ מזה יכול להיות שבאמת התיישב עליי חיידק, האנטיביוטיקה תחסל אותו ואני אחזור לעצמי העייפה והנרגנת ממש בקרוב.

מצד שלישי, יו איך בא לי! אני אפתח כל יום בשייק ירוק, אלך לבריכה, אעשה יוגה.

מצד רביעי, רוב הסיכויים שאני אכנס לכאלה לופים של חרדה עד שאני אראה טלוויזיה ואוכל המון וכמו תמיד לא אעשה שום דבר שאני מתכננת.

אינני יודעת מה לעשות! מה אתן אומרות, מנסיונכן. יש עוד סיכוי להרגיש יותר טוב או שזה רק יהיה קשה יותר?
ומה הייתן עושות במקומי?
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

כל כך מבינה את הדילמה שלך, אבל בדיוק אמש קראתי בבלוג הקודם שלי וראיתי שלל תגובות אוהדות שמדרבנות אותי לצאת לחופשה ללא בדל ייסורי מצפון. נחשי מי הייתה אחת הכותבות הראשיות? :-)

אני לא מאמינה שתשתעממי (ואם כן - זאת תהיה הכנה טובה להתמודד עם "אמא, משעמם לי" שיתרגשו עלייך במהרה בימינו :-) ו/ או שתבואי לבקר אותי. אין פה רגע משעמם. :-) הו, אני שופעת חיוכים הבוקר... :-))
ואת בהחלט מכירה לפחות אישה אחת שלא עבדה עד הסוף (וגם לא הייתה בהריון עד הסוף...) (נא להוסיף שני חיוכים...)

האנטיביוטיקה תחסל אותו ואני אחזור לעצמי
אמן סלה. אז לכל היותר תבחני מחדש את מכלול השיקולים, כמו כבד לי וחם לי , ש... כמה מפתיע... לא הולך להתעדן כהתקדם שבועות ההריון ושבועות הקיץ...

עד שאני אראה טלוויזיה
נו, אז?
ואוכל המון
גם לא רע בהכרח. ודווקא יש סיכוי טוב שיהיו לך יותר זמן וכוחות להתפקס על תזונה חיונית. כרגע אני בתקופה של יותר יכולת להעניק השראה, כמו שאת רואה ב{{}}החיוניות שלי חלק שמיני. אולי זה יעודד אותך. כאמור, מוזמנת לבקר... @}
וכמו תמיד לא אעשה שום דבר שאני מתכננת.
אה, גם זה מוכר. אז תעשי חלק. יותר טוב מכלום. ותנוחי.
יש עוד סיכוי להרגיש יותר טוב או שזה רק יהיה קשה יותר?
בוודאי שיש סיכוי להרגיש טוב יותר. הדלקת תעבור, הפטרייה תעבור (ניסית יוגורט?), תנוחי, תאכלי טוב, תעשי דברים כיפיים.
ומה הייתן עושות במקומי?
את יודעת מה עשיתי אני. (כולל ייסורי המצפון, אבל ככל שחלף הזמן החזית הזאת התחילה להירגע מעט, ואז ילדתי... :-)
יעל_כו*
הודעות: 67
הצטרפות: 19 ינואר 2007, 14:14

יאללה בוא

שליחה על ידי יעל_כו* »

אני בהריון הקודם ממש לא עבדתי עד הסוף, וזה היה לי מעולה!
זה פשוט היה יותר מדי קשה ועמוס..

אחרי כמה ימים מיציתי את הסרטים במחשב ואת ה- 'לאכול יותר מדי' וזה התחיל להיות זמן משמעותי וטוב בשבילי.
אם אני לא טועה הפסקתי אז לעבוד בשבוע 35 בערך, וזה נתן לי בערך חודש לנשום, להיות באמת קשובה לגוף ולקצב שלי.

זה עשה לי, לשנינו בעצם, המון טוב. זמן התכנסות כזה, שגם ככה מגיע אחרי הלידה.
מישהי*
הודעות: 802
הצטרפות: 11 ספטמבר 2001, 07:42

יאללה בוא

שליחה על ידי מישהי* »

אני עבדתי עד הסוף בהריון השני, ומתחרטת על זה. עד עכשיו (יותר משנה אחרי הלידה) אני מרגישה שחסר לי הזמן של להיות עם עצמי, וזה משפיע גם על העבודה עכשיו וגם על התיפקוד שלי עם הילדים (חוסר פניות, חוסר סבלנות, עייפות...)
בהריון הראשון לא עבדתי (במהלכו עבדתי מעט ובסופו בכלל לא) וההסתגלות שלי אחריו היתה הרבה יותר טובה וקלה, הייתי פנויה, מוכנה, בשלה, ומוכנה גם לחזור לעבודה בשמחה (ולהיכנס להריון שוב...) הרבה יותר מהר. נכון שזה שונה עם ילד אחד ועם שני ילדים, אבל אני מאוד חושבת שזה תלוי גם בזמן שהיה לי או לא היה לי להיות בחופש קודם (ואח"כ).
בקיצור, אם יש לך אפשרות, ואם נשמע שזה יהיה גם יותר טוב למערכת (התלמידים יקבלו מורה רצופה), וגם למצבך הכספי - ממליצה בחום ללכת על זה.
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

מוכר מוכר מוכר
גם לי היתה דלקת (שאפילו לא הרגשתי,אבל בגלל שזה הריון אז חייבים חייבים לטפל כי מסוכן,אפילו הרופאת משפחה המקסימה שלי שממש נמנעת כמה שניתן וכמה שאני מבקשת, אמרה שצריך) בתחילת ההריון,והאנטיביוטיקה עשתה לי רע ועוד יותר להקיא, כשגם ככה היה לי גרוע. ואז באה הפטריה,סבלתי ממנה כל ההריון ולדעתי עד עכשו היא לא ממש עברה,אבל כנראה גם לא מספיק השתדלתי לטפל בכל הדרכים.

ואני בסוף ההריון הזה הרגשתי כל כך כבדה,ושנאתי כל רגע ולא הצלחתי לסחוב את עצמי בקושי, וטיפלתי בילדים שלי בקושי, ופשוט הרגשתי שתכף התינוקת מתגלשת לי החוצה (בסוף ילדתי אחרי התאריך ואחרי שיצאה לי הנשמה-לא לצפות ללדת לפני התאריך כדי לא להתאכזב). אפילו בעלי נשם לרווחה אחרי שילדתי כי אחרי לידה כבר תפקדתי יותר טוב מאשר בהריון.
גם אני לקחתי הרבה ימי מחלה אבל מפוזרים (אני כן מקבלת מהיום הראשון) והרגשתי רע עם זה שאני נוטשת את עמדתי. לדעתי תבדקי שוב את החוק,אני חושבת שהוא השתנה לאחרונה וכבר כן מקבלים 100% מהיום השלישי או הרביעי,כך שבהחלט משתלם לקחת ימים ברצף.
איזה שבוע את עכשו?
ואולי פשוט תקחי זמן מוגדר,שבוע למשל,אבל שלם. או שבוע וחצי,תתאוששי טיפה,מנוחה כן עוזרת קצת. ואם ממש לא אכפת לך לסיים את כל הימי מחלה שלך אז קחי הכל(תחשבי על זה שיכול להיות שתלדי בשבוע 42). ומישהי תחליף אותך מסודר,גם ככה מישהי תצטרך להחליף אותך כשתלדי, אז יהיה קצת קודם.
אני אישית לו חוששת משעמום. מה רע לראות קצת טלביזיה ולרבוץ מול המחשב כל היום? (תוכלי לקרוא את כל הדפים בבאופן על כל הלידות הראשונות המעולות שהיו פה) בימים שאני נשארתי בבית ממש שלא הטרידה אותי החרדה,הייתי עסוקה מדי בלנוח (אבל לי יש גם ילדים שמעסיקים אותי עד מעל הראש). וחרדה תמיד יש,כבר כתבתי,גם אם זו לא לידה ראשונה.
ואני בטוחה שיש לך מלא מה לעשות ולארגן ולהתארגן,כך שלא תחסר לך עבודה. הרי סך הכל הזמן עד הלידה בכל זאת קצוב,זה לא חופש אינסופי.
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

_גם שלי היתה מופלאה, ונולדה התינוקת המופלאה שלי
(שהיום עמדה על במה וניגנה בחליל ונראתה ונשמעה כמו פיה)_
@}

ולנוודית
התינוקת שלי ממש ממש פולטת המון, ואני רואה שגם זה לאט לאט עובר כשהיא גדולה יותר. וההנקות בודאי התקצרו.
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

והאנטיביוטיקה עשתה לי רע ועוד יותר להקיא, כשגם ככה היה לי גרוע. ואז באה הפטריה
רגע, רגע... מדובר בעצם בסיבה ותוצאה, נכון?
כשקיבלתי אנטיביוטיקה בסוף ההריון הזה בעקבות ה-GBS נטלתי במקביל פרוביוטיקה. נראה לי שלא יזיק...
אורי*
הודעות: 1184
הצטרפות: 11 דצמבר 2003, 15:31

יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* »

קניתי פרוביוטיקה והשתדלתי לקחת, זה היה מאוד קשה בהריון עם כל הבחילות וההקאות להוסיף עוד כדור. אז לא מספיק התמדתי.
האמת היא שלא עשיתי משטח לבדוק,פשוט הרגשתי את הגרודים האלה. והאמת היא שלא היה לי בכלל כוח לטפל בעצמי בשום צורה כי ההריון הזה היה כל כך קשה לי ולקח את כל כוחותיי (כשבמקביל יש כמובן ילדים,בית,עבודה)
אני קוראת אתכם לפעמים ב חיוניות שלי וחושבת לעצמי מחשבות של שינויים,שלא כל כך באות לביטוי בפועל כי אין לי אנרגיות לזה. אני מקווה שהשינוי הראשון יהיה שייק ירוק,שאני כבר חייבת לקנות בלנדר (גם כי הקטנה שלי בדרך לאכול מוצקים יותר רציני ואצטרך לטחון לה)
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מהחוויה הפרטית שלי ממש מומלץ לקחת כמה שיותר זמן וחופש לפני הלידה.
אני לא לקחתי חופש מוצהר אבל יש לי עבודה גמישה ובוסית מופלאה ופשוט לאט לאט ככל שהתקדם ההריון היא איפשרה לי יותר ויותר לקחת את הזמן לעצמי ולא לחצה ואיכשהו (בזכותה) לא היתה לי פתאום כל כך עבודה ודדליינים וכאלה, ולכן לקחתי יותר ויותר שעות וגם ימים שבהם לא עבדתי. זה היה נחוץ לי מאד כי בערך מהשלב שלך גם אני הרגשתי כבדה ואטית ומלאה במיחושים כאלה ואחרים שהחלישו אותי.
וזמן לנוח (גם נפשית, לא רק פיזית) והרבה זמן כזה, לפני כל הבלגן, נראה לי כמו הדבר הכי בריא ונדיב לעצמך שאת יכולה לעשות.
ואני לא בטוחה שלא תעשי דברים שאת מתכננת, בעיקר אם אלה דברים שקשורים ללידה ולאחרי, אני מאמינה שככל שיעבור הזמן יתגבר אצלך החשק לעשות דברים (קינון?)
אצלי זה היה מובהק, ככל שהתקדם ההריון גבר חשק לארגן את הבית, לסדר, לפנות, לנקות, להעיף דברים, למיין דברים, לעשות רשימות, לסגור קצוות בירוקרטיים פתוחים, כל הדברים האלה. הבעיה היתה שלא היה לי הרבה כוח, אז כל פעם עשיתי משהו קטן וניסיתי לנוח הרבה.
היתה לי רשימה של דברים (גם בבית וגם בחוץ, שכללה חוץ מהנקיונות והארגונים והקניות והכביסות לתינוקת גם דברים כמו להסתפר, להכין קצת אוכל להקפאה לאחרי הלידה, ללכת לכמה שיותר סרטים עם האיש או בלעדיו, לפגוש את חברה X שבטוח לא ייצא הרבה זמן אחרי וכדומה) שאני רוצה להספיק לפני הלידה אבל בגלל שהיה לי פחות ופחות כוח התקדמתי מאד לאט עם הרשימה ובגלל שילדתי מוקדם הרבה מהדברים לא הספקתי לעשות ועכשיו ברור שאני לא מגיעה אליהם וזה באסה (להסתפר! אני כל כך רוצה להסתפר, ממש לא קשור עכשיו לסרק שיער כ"כ ארוך!).
בקיצור, אני מרגישה שהזמן הזה שהיה לי, היה מבורך ולא הספיק לי כי הלידה היתה מוקדם.
ואגב לשבת ולבהות בטלוויזיה, יצא לי כמובן לעשות גם את זה לא מעט פעמים, כי באמת בסוף כבר לא היה לי הרבה כוח ולפעמים הייתי פשוט קורסת באפיסת כוחות על הספה ובוהה במשהו על המסך, אבל למה להתייסר על זה? זה נחמד, זה מסוג הדברים שלא תוכלי אחר כך לעשות תקופה ארוכה - תתענגי על זה (אני לגמרי אמרתי לעצמי, תנצרי את הרגעים האלה, תזכרי אותם, מתי תוכלי לשבת ולבהות כך ללא הגבלת זמן בעשור הקרוב??)
לסיכום - אני לגמרי בעד שתפרגני לעצמך את זה! (מה גם שעוד לא התחיל הקיץ, תכף יהיה בנוסף לכל זה, גם ממש ממש ממש חם!)
ואם תתחרפני אחר כך, תכתבי כאן וכולן כבר יאפסו אותך חזרה :-) או יעזרו לך למצוא משימות כייפיות להעברת הזמן (אם לא בא לך לקנן, אפשר ללמוד לסרוג לדוגמה, :-) מכירה מישהי שעשתה את זה בשמירת הריון, היא סרגה המון סוודרים לעולל העתידי שלה ולאחיינים שלה, וזה גרם לה אושר רב).
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

יאללה בוא

שליחה על ידי טלי_ב* »

אין תובנות מיוחדות על ההתלבטות שלך, אבל רק שתדעי, לגבי חישוב דמי הלידה, אפשר לבקש שלא יתחשבו בתקופה מסוימת (לא זוכרת בדיוק כמה) של סוף ההיריון, אלא יחשבו לפי החודשים שקדמו לה, אם בתקופה הזו הרווחת פחות מאשר בדרך כלל בגלל ההיריון.
לא זוכרת בדיוק את התנאים והכול, אבל נשמע לי שאולי יכול להיות רלבנטי לך לבדוק.

(אני ממש טובה בעניינים בירוקרטיים של אחרים )
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

אורי נתנה רעיון טוב של שבוע חופש טוטלי (תפרגני לעצמך מיני-שמירת הריון).
ואני ממליצה על פרוביוטיקה, וגם הרבה מים
(אצלי, ואצלי בלבד תיבדל צ׳ופה לרחם רגוע ושנטי, כנראה שהשילוב של דלקת- מעט נוזלים-אובר עבודה וסטרס הוא מה שגרם לצירים שלא במועדם מסוף שביעי. זה היה ניג׳וס)
וגם יש אומרים שאפשר לתקשר כך עם העוברית: לשתות חצי ליטר-ליטר ויד על הבטן ופשוט לדבר.
אין מה להוסיף שליש אחרון הוא קשה. אבל אחרון!!!
(אני תפרתי לבנות מגן ראש בשלב זה. תפירה ידנית זה הדבר היחיד שהיה לי כיף לעשות)
שליחת תגובה

חזור אל “היבטים נפשיים בהריון”