באופן טבעי

א. ודגנית
לגבי הקשקושים - הי, ממש לא התכוונתי למה שנכתב בדף הזה, שגם אני קוראת בהנאה. בראש הדהדו לי דברי מלומדים למינהם - רופאים ואנשי דיאטות, שמציגים את הירידה במשקל כתהליך קל ופשוט לכל אחד. ולרובנו זה לא. והעובדה שלא קל לרדת במשקל היא עובדההגיונית של החיים ולא להפך. מצטערת אם עלה רושם אחר בדברי.
כמובן שיש כאלה שיורדים במשקל בקלות. זו בדיוק הנקודה - שכל גוף עובד אחרת. אבל לרוב, מי שיש להם עודף משקל מסוים יתקשו להוריד אותו בקלות. ניתן לעשות זאת במאמץ.
א - אני חושבת שזה ממש חלק מהבריאות שלך ה"שונאת לרעוב" (גם אני כך). זה אומר שהמנגנון הגופני שלך עובד מצוין. אני מכירה היטב את הכמיה לביס הבא, היא באמת קשורה לצריכת הפחמימות. לגבי העליה במשקל - אולי זה זמני? הגוף מסתגל לשינוי בתפריט? זו השערה כמובן, ואת יכולה גם לנסות ולהפחית קצת בקלוריות. אבל לדעתי לא כדאי לעשות משהו דרסטי.
בגלל זה לא עושה אף פעם דיאטה,לא התחלתי את תהליך הגמילה הבייתית ממתוקים כדי לרזות - נשמע לי נכון וטוב. דיאטות הרי נכשלות ורק משמינים מהם יותר. אולי באמת להוסיף יותר תנועתיות במהלך היום?
דגנית - כן, אני מעלה במשקל כשאני מתחילה בפעילות גופנית לאחר תקופת הפסקה. כי הגוף שלי דורש עוד מזון. לוקח לי לפחות חודש ובמאמץ מסוים לאזן את כמויות האוכל (ואוכל בריא הכוונה) ולהצליח להפסיק את העליה במשקל. אם אני רוצה להוריד במשקל אני צריכה להוריד באופן דרסטי את כמויות המזון.
כל קייץ אני בארץ לכמעט חודשיים ואני יורדת במשקל בלי לרעוב בכלל. אני חושבת שזה בגלל שאני רוב הזמן עסוקה ומאד נהנית כן זה מוכר. את עסוקה אז את אוכלת פחות ויורדת במשקל. אבל אולי בגלל שאת עסוקה את גם פחות מתעסקת בתחושות של שובע ורעב? פחות מוצפת בפיתויים? זו באמת הדרך הכי טובה לדעתי לרדת במשקל, אבל שוב - לא אצל כולם היא עובדת.
בכל מקרה כדי לרדת במשקל צריך להפחית קלוריות ממה שהגוף רגיל לקבל עבור המשקל הקיים (ולא חשוב כמה מישהי אחרת "צורכת" עבור אותו המשקל...), צריך לעשות את זה לאורך זמן, ולרוב זה לא מצליח (אם כי כמובן לפעמים כן).
שיהיה בתיאבון!

בכל מקרה כדי לרדת במשקל צריך להפחית קלוריות ממה שהגוף רגיל לקבל עבור המשקל הקיים
חייבת להגיד משהו בעניין.
זה לא תמיד תלוי בקלוריות באופן מוחלט.
לפי הנסיון שלי על עצמי, יש דברים שמאיטים את המטבוליזם שלי, וכשאני מורידה אותם מהתפריט הדברים עובדים יותר טוב והמשקל העודף מצליח לרדת גם אם אני אוכלת את אותה כמות קלוריות ביום.
לדוגמא - רכיב שדובר פה רבות - חיטה. שמתי לב שאני עולה במשקל כשאני אוכלת חיטה (מלאה. בכל מקרה לא אוכלת קמח לבן). החלפתי את החיטה בקמחים אחרים והמשקל שפתאום עלה, ירד באותה פתאומיות ובלי מאמץ.
אותו הדבר קרה לי עם מוצרי חלב. הרגשתי שזה ממש עצר אותי מלתפקד כמו שצריך מכל הבחינות.

דיברנו פה הרבה על התמכרויות ואיך כל אחד ואחת מכור למשהו אחר (בעיקר לסוכרים ופחממות אחרות, דגנים וכו'). צריך לזהות את זה ולהוריד מהתפריט. קל להגיד, קשה לבצע....

סלט פירות.
מעניין מה שאת אומרת, אני הורדתי משמעותית מוצרי חיטה וסוכר אך העליתי בכמות האגוזים, צימוקים,פירות, ,ירקות ובייצים.
(למשל: בגט עם חביתה מביצה אחת הפך להיות 2 בייצים קשות ומקלות גזר שנטבלים בחבילה (250 גרם)של גבינה לבנה 5%,לכאורה אותו מספר קלוריות אך מוצרים שונים)
מה שאני חוששת זה שאולי החלפתי את הפחמימות הרבות שלא גורמות בעלייה במזון אחר (הרי צריך לשבוע, משהו צריך להחליף את המזון שהוסר) והמזון החדש שהוכנס לתפריט ושמטרתו להחליף את הלחם והעוגות גורם אצלי בגוף להשמנה.

אני חושדת עכשיו שאצלי זה האגוזים.

גם לי נראה הכיוון שסלט פירות הציעה.
לדעתי קשה לבחון את הנושא על עצמך כי הוא מפתיע לאלו שרגילים לתזונה מערבית מקובלת.
כדאי להיעזר במטפל: נטורופט, אייפק, רופא סיני.

זה מעבר לקמח סוכר וחלב.
אצלי למשל מפתיע כמה בוטנים אבוקדו חצילים ועגבניות לא מתאימים.
כשאוכלים משהו שלא מתאים זה כמו דלקת נוצרים מאגרים.

רק מהורדה של אלו וחיטה ללא כל דיאטה עם הרבה אגוזים פירות יבשים וכו
אבל מסוגים שמתאימים לי - ירדתי המון
אני מכירה גם עוד אנשים שזה עבד ככה אצלהם

גם הכיוון של סוג דם קשור רק שיש הרבה ביקורת ושינויים מאז שיצא הספר

הרי צריך לשבוע, משהו צריך להחליף את המזון שהוסר
יש המון מזונות שאפשר לאכול מהם ללא הגבלה. ירקות ועלים ירוקים למשל. אפשר להעלות בכמויות של אלה, לאכול לאט ובנחת וללעוס הרבה ולשבוע.

אני חושדת עכשיו שאצלי זה האגוזים.
אני חושדת שאצלי זה הטחינה.
(והאגוזים?)

לא קראתי את כל העצות, כי אני קצרה בזמן מחשב, אז אני מתנצלת אם כבר כתבו דברים דומים.
הבעיה היא, לא פעם, בשילוב בין דברים. לא מדברת פה על תורות שילובים, אבל יכול להיות שפשוט העלית (למשל, כן?) קצת יותר מוצרי חלב/קפאין/סוכרים/עוגיות/פשטידה/קטניות "על חשבון" הדגנים, ומכיוון שאת (אולי, כן? ) רגישה אליהם, את (שוב, דוגמה, כן? ) "מתנפחת" וצוברת נוזלים וזה מעלה את ההיקפים. היתרון במצב כזה הוא שמרגע שאת מזהה את הגורמים הבעייתיים, ומורידה אותם, הנוזלים האלה עוזבים את הגוף במהירות. שוב, זו לא מוטיבציה משקלית, כי אם בריאותית.

פרט לכך, האם יכול להיות שהכמויות שלך גדלו? שיש לך קלוריות סמויות שאת לא "סופרת"? למשל, אולי עכשיו את שותה יותר משקאות עתירי קלוריות (סחוטים, טבעיים, ברור.. )

קצת עלעלתי למעלה...
אני חושדת עכשיו שאצלי זה האגוזים.
יש הרבה סוגי אגוזים. יכוליות שזה קשיו, או פקאן (בעיקר שומנים בלי הרבה ערך תזונתי) או ברזיל או השד יודע מה עוד. אגוזים (בפרט לא אורגניים) יכולים להיות מאד אלרגניים, אבל לא כולם ולא לכל אחד! אז גם אם כן, אפשר להפסיק עם קשיו ופקאנים ולאכול יותר מקדמיות.
בגדול, כדי למצוא מה הדבר הבעייתי, מורידים את כולם לשבועיים, ואז מחזירים אחד אחד ובודקים את התגובה של הגוף לזה.

בכל מקרה כדי לרדת במשקל צריך להפחית קלוריות ממה שהגוף רגיל לקבל עבור המשקל הקיים
פשוט לא נכון. יש קלוריות "יעילות" יותר שהגוף מנצל מיד, ויש קלוריות יותר "נמנמניות" שהגוף אוגר וצובר כאילו אין מחר. כל גוף והנמנומיות שלו... אבל ככלל, שומנים צמחיים ללא חימום (נגיד אגוזים ושמנים בכבישה קרה) מנוצלים יותר טוב משומנים מחוממים או מקלוריות שמגיעות מעמילנים, או מסוכרים מחוממים ומעובדים. <כדי להשתכנע, נסו לחשוב האם אותו אדם יעלה היקפים ומשקל באותו אופן מאותה פעילות גופנית בדיוק, אותה הכנסה קלורית, בדיאטה אחת שומן אווז מותך בלבד למשך שבוע, בדיאטה שניה חלב קאשיו אורגני לא קלוי. <מזניחה לרגע את העלויות הקלוריות של הגמיעה העודפת של הקשיו. אפשר להכניס טיפה יותר לשם ההגינות. עליי. >

אגוזים - אני אוכלת כמעט רק אגוזי מלך. בעיה קשה להפסיק לאכול אותם... מצד שני, זה מה שחשבתי גם על תפוחים, ועכשיו, תזכירי לי מה זה תפוח? - אולי אני אנסה את הרעיון של להחליף את אגוזי המלך במקדמיה. אוף, אגוזי מלך זה כל כך טעים וכל כך טוב בסלט.
אצירת מים - ובכן, כפות הרגליים שלי; כן, אלה שנחשבו פעם כלילות היופי והמעלה יחסית למידה 40 וליחפנות עיקשת - הן עכשיו בלונים ורדרדים במידה 41. ככה שואללה.

רוצה להבהיר-
שירי- העניין לדעתי הוא לא הניסיון לרזות או גמילה ממתוקים יש פה בעיני הרבה יותר מזה. אחרי שהיו לי הרבה "אישיויים" עם האוכל, גיליתי משהו שפתח בשבילי דרך אחרת. הכוונה שלי הייתה להביא עוד דרך שונה להסתכלות על הדברים, לבחון אמונות ואת מ-ע-ר-כ-ת ה-י-ח-ס-י-ם עם האוכל ועם הגוף. לדעתי, הציטוט שהבאת לא משקף את הגישה. בכל מקרה, אם את רוצה למחוק את ההודעה, אין בעיה מבחינתי.
אני יודעת שמצאתי את הדרך, ואני רוצה להיות בנתינה גם לאחרים/ות. אם טוב לך בדרכך, שתהיה אשר תהיה, אני שמחה בשבילך.
מאחלת לך טוב.

לא במאבק ושירי.
בתור זאת שפתחה את הדף ,הייתי רוצה שדבריה של לא במאבק לא יימחקו,הם לא נראים לי צורמים או לגמרי לא רלוונטיים.
למעשה,בפתאום הבנתי, כל ההבנות החדשות שלי וכל התהליך שאני עוברת "יושבים" על תהליך אינטנסיבי ומשמעותי שעברתי לפני כמה שנים בעיקבות השתתפות בסדנא רצינית ותהליכית ששמה : "די לדיאטה-ואהבת לגוף כמוך", לאחריה הרגשתי והייתי במשך תקופה ארוכה בריאה ושלימה עם הגוף אך ההרגשה נשחקה והמודעות היתחספסה ואולי באמת חזרה למה שלמדתי אז (דומה למה שלא במאבק הציע) יכול להיות הפתרון לבעייה שהעליתי פה.

אך כמובן שזו רק דעתי והדף הזה הוא לא שלי אלא של קבוצת נשים שעוברת לצידי תהלךיכים דומים אז אני מרגישה שזכות ההחלטה היא של כולכן.
העיקר שאתם פה.תודה.

ורציתי להוסיף, שהיום אחרי תקופה ארוכה טחנתי מלא פחמימו(=פיצה ו2 פרוסות לחם) בשעות הבוקר ופשוט נשפכתי לישון מרוב כבדות,עכשיו אני בדרך לאכול סלט יווני גדול עם חברה...לחזור לאיזון.
פעם כל נפילה כזאת הייתה מתדרדרת לחודש שחיתות אני שמחה שהגיתי למצב שהמעידות קצרות וממוקדות...

אוקיי, אז המצב הוא כזה:
אחרי תקופה לא קצרה של כאוס תזונתי ותסכול מתמשך.
הצלחתי לקחת את עצמי בידיים ולאט לאט, בכמה שבועות האחרונים, חזרתי לאיזון ולתזונה יחסית בריאה (ביחס לעצמי כמובן, עדיין רחוקה מאד ממה שהייתי רוצה להיות ומהמקובל באתר (-:)
זה באמת טוב ויפה, כל בוקר אני אוכלת יוגורט עם פרי וגרנולה, כל צהרים אני אוכלת סלט ו/או ירקות בצורה אחרת לרוב עם טחינה, לפעמים עם ביצה קשה או אבוקדו וכאלה. סבבה.
והנה מגיעה הבעיה.
מדובר על נקודת שבירה קבועה שמתרחשת כל יום מתישהו בין אחרי ארוחת הצהרים לערב.
מתישהו במהלך השעות האלה אני פשוט נכנסת למן קרייבינג מטורף, תחושה של חור בבטן שכל מה שאני אוכלת לא ממלא אותו, הרבה פעמים מתלווה לזה כאב ראש, זה לא עובר עד שאני סותמת את זה בפחמימות ו/או בקפה.
אני מנסה לעקוף את זה במליון צורות, ברור לי שזו ההתמכרות. אבל זה כבר לא מעט זמן שאני מנסה להתמודד עם זה מתוך ההנחה שזה מעין קריז ושזה יעבור. אבל זה עדיין לא עבר.
לגבי הקפה אני עדיין לא מנסה להפסיק, זה יהיה השלב הבא, אז אני שותה את הקפה היומי בשעה הזו, לרוב זה מונע את כאב הראש אבל לא תמיד (לפעמים זה גם מספיק לי ואם אני אוכלת עם זה איזה פרי זה יהיה בסדר). לרוב אם אני לא אוכלת עם הקפה איזה פחמימה אני פשוט מוצאת את עצמי מסתובבת חסרת שקט ומחפשת עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו וכך משתגעת לי לאיטי.
כמה שלא ניסיתי לאכול במקום זה ירקות, פירות, פירות יבשים, אגוזים, אפילו פרוסת לחם מלא, זה לא מצליח. אני יכולה לאכול כמויות מכל הנ"ל וזה לא יספיק, עד שאני אוכל איזה קמח לבן עם קצת סוכר - זה לא יעבור.
בימים שאני מצליחה לעבור את השעות האלה רק עם הקפה אני מצליחה להגיע לארוחת הערב, אוכלת ארוחה סבירה של קטניות וירקות והכל מסתדר. אבל כאמור ברוב הימים אני לא מצליחה.
יש כמובן גם את הימים הנוראיים שכל זה מביא למעין סחרור ואז אני מוצאת את עצמי בולסת ובולסת כל אחר הצהרים והערב, מרגישה נפוחה ומתוסכלת מעצמי מאד.
ברור לי שזו בדיוק ההתמכרות אבל אני לא מצליחה לעבור את זה.
ואני מנסה כבר לא מעט זמן, זה לא הגיוני לחיות באופן קבוע בצורה כזו שכמה שעות ביום יהיו סיוט של חוסר שקט, כאבי ראש וחרפון כללי.
יש למישהו רעיון איך אפשר לסתום את החור הזה בבטן ולא עם קמח ו/או סוכר לבן?
איך לעבור את השעות האלה בהצלחה?

תודה!@}

ניסית לאכול ארוחה בזמן הזה?
בזמנים שהם לא ארוחה באופן "רשמי", לא צריכה להיות מניעה לאכול ארוחה טובה וממלאת, כמו זו שאת אוכלת בערב - ארוחה סבירה של קטניות וירקות כי יכול להיות שאת פשוט רעבה ומה שניסית לאכול לא סיפק את הרעב הזה. החלבונים שבקטניות יכולים להיות הפתרון.
ובערב לאכול עוד מזה, או משהו אחר, לפי הרעב שלך ולא לפי השעון.

גם אני חושבת שארוחת הצהריים שלך פשוט לא מספיקה ולא מתאימה לך, ומובן שכל יום את מחמירה את המצב עם ה"סמים" של הקפה והקמח הלבן.
למה לא תאכלי ארוחת צהריים עם אורז או קינואה או איזה דגן אחר? משהו ממלא, משביע, נגיד אורז עם סלט וטחינה וביצה קשה?
ובכלל, ארוחת הבוקר משביעה אותך?
יכול להיות ששתי הארוחות הראשונות מרעיבות אותך?
אין שם מספיק קלוריות. אולי את צריכה סלט פירות שלם שעליו תפזרי יוגורט וגרנולה ואולי עוד כמה אגוזים או שקדים?
וארוחת הצהריים לא במרחק גדול?
כי כשהגעת כבר לרעב ולחסר המטורף שאת סוחבת בעצם מהבוקר, לא נשאר לך הרבה לעשות. כבר עברת מזמן את נקודת השבירה. אחרי הצהריים זה כבר גילוי באיחור היסטרי...

יול - אפשרי לך בשעות האלו לעשות פעילות גופנית כלשהיא (נגיד הליכה) ואז לחזור הביתה לארוחת ערב מלאה וטובה?
הייתה לי תקופה קצרה שזה עבד מצוין (ואז נכנסתי להיריון )

לא במאבק,
עצם הרעיון של הרזייה ללא דיאטה ושינוי מחשבתי שיוביל לשינוי בתזונה ובגוף, הוא, אני חושבת, מה שרוב הבנות בדף ממילא מנסות לעשות.
אני שמחה שהתמיכה בפורום האמור עזרה לך. אמנם ציטטתי רק תגובה אחת שלהן, שנראתה לי הכי בוטה, אבל קראתי עוד הרבה, וכמו שאמרתי - אני חושבת שהרעיון טוב אבל הביצוע לוקה בחסר, בלשון המעטה. @}

יכול להיות ששתי הארוחות הראשונות מרעיבות אותך?
וארוחת הצהריים לא במרחק גדול?
בבוקר אני לא מאד רעבה. כשאני אוכלת את ארוחת הבוקר אני מרגישה שזה מספק וממלא אותי בדיוק במידה הרצויה.
את ארוחת הצהרים אני אוכלת במרחק לא גדול נגיד אחרי 3-4 שעות (כי ארוחת הבוקר יחסית מאוחרת) ואז אני כבר רעבה.
כעקרון אני אוכלת לא מעט, ומרגישה שבעה בסוף הארוחה אבל אולי זה שובע שנעלם מהר כי רוב הארוחה היא ירקות?
תמיד אני גם מלקה את עצמי איך כל כך מהר אחרי ארוחה שכעקרון השביעה אותי, אני כבר רעבה שוב, זה נראה לי לא הגיוני.
יכול להיות שארוחת צהרים שמורכבת בעיקר מירקות לא מספיקה לי להרבה זמן ויש צורך אחרי לא הרבה זמן לאכול שוב, אבל לא ירקות. כי נסיתי הרבה פעמים לאכול סלט כשמתחיל הקרייבינג וזה לא סותם אותו בכלל.
לפעמים אני כן אוכלת ארוחת צהרים גדולה (לדוגמא היום-בשבתות) וקורה אותו דבר. תחושת החסך מתחילה אחרי כמה שעות. היום הצלחתי לסתום את זה רק עם קפה ומעט פופקורן ולא היה לי קרייבינג למשהו נוסף, אבל זה היה קפה הפוך עם חלב וסוכר כך שבעצם לא עשיתי פה כלום...
כך שנראה לי שתוספת רק של קטניות לארוחת הצהרים לא תפתור את זה. אולי משהו אחר? חלבונים?
(אני כמעט ולא אוכלת בשר וכשאני אוכלת זה כמעט רק בסופי שבוע ומעט).

אפשרי לך בשעות האלו לעשות פעילות גופנית כלשהיא (נגיד הליכה)
את חושבת שפעילות גופנית תסתום את הקרייבינג?

יכול להיות שאת פשוט רעבה ומה שניסית לאכול לא סיפק את הרעב הזה.
יכול להיות, אבל באמת ניסיתי לאכול כל מיני דברים, אמנם לא ממש עוד ארוחה אבל בהחלט מגוון סוגי מזון וגם בכמויות לא קטנות וזה לא עזר.
החור לא נסתם עד שאכלתי משהו מקמח (לבן) ו/או סוכר (לרוב שניהם יחד).
כאמור לפעמים רק קפה זה מספיק, אבל מבחינתי הקפה הזה הוא בדיוק אותו דבר...

תודה לכולן על העצות!
@}

_החור לא נסתם עד שאכלתי משהו מקמח (לבן) ו/או סוכר (לרוב שניהם יחד).
כאמור לפעמים רק קפה זה מספיק, אבל מבחינתי הקפה הזה הוא בדיוק אותו דבר..._
תראי, אם אין בעיה של רעב, אלא אך ורק בעייה של קריז - אז אין שום פיתרון באוכל...
תנסי לאכול יותר ירקות כתומים, מרק כתום, וירקות ירוקים מרים, כמו רוקט וכדומה. זה מועיל קצת.
עוד דבר - צאי להליכה נמרצת ברגל קצת לפני הזמן שזה מתחיל.
ופשוט אל תגעי בקמח לבן, סוכר וקפה במשך שבועיים. אל תגעי בהם! זה הכל.
זה קריז.
את רוצה להיגמל מסמים וברגע שמתחיל הקריז את כבר לוקחת אותם? אז איך תצאי מזה?

בתור אחת שסובלת מכאבי ראש ,
אני מציעה את הפיתרון הידוע אולם הנשכח לעתים קרובות :
מים !!!!!!
לשתות מים בכמות מאד גדולה , עד 4.5 ליטר מים ביום !
זה בטוח עוזר להרבה מסובלי כאב הראש .
תנסי ותעדכני .

יול, את מתארת קריז קלאסי. הקפה כבר לא שם בשביל הטעם או הכיף, אלא בשביל למנוע את כאב הראש שהוא עצמו גורם!
יש לך תלות גופנית וברורה בסם. קפה הוא בפירוש סם שמשפיע על המוח בצורה ישירה (אפשר ךומר את זה במובנים מסוימים ואצל אנשים מסויימים ועם פחמימות מסויימות גם על פחמימות, אבל ניחא)
זה לא יעבור מעצמו באותו היום. את צריכה במשך תקופה (בין 3 ימים ובים שבועיים) לא לצרוך את הסם בכלל.
לנקות את הגוף והתלות. אם בכל פעם תישברי, את תמשיכי להזין את ההתמכרות הפיזית. זה מה זה פשוט...

להבדיל, כן? יש כמה וכמה סמים שעובדים על מרכזי עונג וכאב. גורמים לגוף לשחרר כמויות גדולות של אנדורפינים (או מחקים אותם במקרים הממש גרועים) אבל יוצרים מחסור שגורם ממש לכאב כשהשפעת הסם פגה. ואז במקום להמשיך "להינות" הופכים להיות מסוממים שזקוקים לסם פשוט כדי לא לסבול כאבים עזים.
שוב, להבדיל. מדובר בסמים קשים, לא בקפאין בכמות של כוס קפה... אבל מנגנוני התלות דומים מאד.

אכן אני מכורה. הייתי נקיה במשך חודשיים.
פטרו אותי מהעבודה.
נכנסתי לדכאון אני כל היום מחפשת גלידות ושוקולד
הסלט (שלמדתי לאהב) פשוט לא עושה לי את זה.

עכשו אני מבינה יותר טוב את המושג מכור נקי, אבל לא יודעת מה לעשות עם עצמי, פשוט משתגעת!!
יש תובנות? מה עושים במצב של שינויים בחיים?

המרגיעון אומר: הפרטים לא חשובים חשוב הפרט

היי שושי וכולן,
גם אצלי תקופה לא משהו (בלשון המעטה..)
כל היום חושבת על אוכל, רוצה גלידה, עוגות, לחם... ובעיקר פשוט לאכול ללא הפסקה.
אני עם בטן נפוחה, חוסר אנרגיה ומצב רוח ירוד

_לא יודעת מה לעשות עם עצמי, פשוט משתגעת!!

החיים שלי כל כך יפים- בעל נהדר, תינוק מקסים, חברים, עבודה טובה ולמרות זאת, הנושא הזה גורם לכזה סבל מיותר.
ניסיתי כל כך הרבה דברים: או אי, דיאטנית, קבוצות טיפוליות, טיפול פסיכולוגי, פסיכודרמה... ניסיתי גם להרפות..

האם למישהי יש ניסיון עם מכון אברהמסון המציעים עזרה בגמילה מסוכרים וגלוטן?
המלצה אחרת??
מרגישה שלא יכולה יותר להתמודד עם זה לבד
תודה

ג'מילה משתוקקת לגמילה, יש לי רעיונות "עוקפים" שגם אני מנסה עכשיו, מעניין לראות אם זה אכן יעבוד.
כמובן, אין מתוק בסביבה. (גם אם תמצאי משהו, זה יהיה מחוסר ברירה)
שיתוף של כל הסביבה בכך שהחלטת להפסיק, יכול מאד לעזור.
שיתוף הוא "השווצה" בהכי הרבה "רעש" סביב זה שאת מפסיקה.
הרעיון: לפחות ליד אנשים לא נעים לא לעמוד במה שהחלטת.
בשעות שאת יודעת שאת נופלת בהם תמצאי פעילות רחוקה. אני לדוגמא החלטתי על חדר כושר שמול הבית.(החלטות לחוד ומעשים לחוד, כמובן!)
<כמובן שהיו לי עוד רעיונות אבל אני במצב של "טמטמת הנקה" כך שאני מוכיחה שאני לא בדיוק מיישמת וזה שמור רק כרעיונות בראש>

יש תובנות? מה עושים במצב של שינויים בחיים?
זה זמני, זמני, זמני.
וכשתצליחי להתנקות שוב (וזה יקרה!), את תראי שזה יהיה הרבה יותר קל מהפעם הראשונה. כי הגוף שלך כבר זוכר את התחושה של להיות נקי, ושואף לחזור לשם.

אצלי היה ניקיון ראשוני של בערך חודשיים, ואז נפילה רצינית. היא נמשכה, עד שהבנתי שזה לא יקרה לבד, שאני צריכה שוב להחליט ולעבור את הקריז. והכמה ימים הראשונים היו באמת קשים, אבל אחר כך זה הלך ונהיה יותר קל.
ועכשיו אני נקייה כבר כמה חודשים, אפילו לא יודעת כמה בדיוק כי אני כבר לא צריכה לספור. והיו בחודשים האלה זמנים קשים (מבחינת דברים שקרו לי בחיים), אבל באף אחד מהם לא הגעתי ללחזור לסוכר. היו אפילו פעמים שהרגשתי שאני רוצה משהו מתוק, אבל הגוף שלי כבר יודע לזהות שזה דפוס ישן, שאני לא באמת רוצה את זה ושבטוח שלא יצא מזה שום דבר טוב. ברגע שבאמת יודעים את זה, בגוף, שאין שום דבר מנחם בעוגת שוקולד חמה, זה פשוט מפסיק להיות אופציה.

תכתבו פה, תדווחו לנו בדף הזה על ההתקדמות, כך תוכלו להמשיך לקבל תמיכה.
אין לי מלים לתאר את עומק השינוי התודעתי שחל בי בזכות הדף הזה. אני מבינה בדיעבד שכל החיים שלי הייתי מכורה. ועכשיו אני נקייה מהתלות הזו. זה דבר מדהים.

גם אצלי יש נסיגה בתהליך. אך יש גם מודעות בתוך הנסיגה . ואיזון בתוך הנסיגה. זה לא שאני מתאבדת על חבילות שוקולד ללא הכרה רק שאוכלת קצת יותר מתוק ופחממתי מבדרך כלל.
לא בא לי בכלל על ירקות ואין לי אנרגיות להשקיע באוכל מושקע וחתוך ואסטטתי אני "חוטפת" דברים שזמן ההכנה שלהם אורך עשירית מזמן האכילה שלהם (ואני עוד אוכלת מהר!).זוהי המעידה אולי הרביעית שלי מאז שהתחלתי את התהליך ואני רואה שיפור ממעידה למעידה. הנפילות יותר קצרות ופחות עמוקות.ויש דברים שלא השתנו גם בזמן מעידה/נפילה.למשל:
אני מארחת אורחים עם פירות ולא עם עוגות,אני לא מסוגלת לגעת בעוגות תעשייתיות אפילו אם אמות מרעב לא אוכל עוגת הבית של אוסם ופעם הייתי מנשנשת אותם חופשי(איכס!),גם בימים הכי גרועים מבחינת אכילה לא תמצאו אותי אוכלת יותר מאשר 2-3 פרוסות ביום. גם בתקופות הכי ירודות מבחינת תזונה אני לא חוזרת למצב שהיה ,ולא נכנסת לתקופה שבה אין מצב שעובר יום ללא שוקולד וקוראסונים.
בקיצור,צריך לשים לב לתהליך לא רק לתוצאה הסופית.

לנרקומנים לוקח לפעמים 20 גמילות עד שהם מתנקים לגמרי מסמים וכל אחד מהגמילותשלא הצליחו בדרך חשובות למטרה הסופית,ככה אני מציעה לך להסתכל על זה.

בהחלט דף מקדם, לפחות מבחינתי.
דקת בלוג קצרה לפרוק מתחים:
התחלתי את היום בסבבה, ראיתי את מה שכתבה ?ג'מילה משתוקקת לגמילה והחלטתי להמשיך את ההחלטה שמגיעה בכל עת בו אני נזכרת בלידה הסיוטית וההחלטה שבעקבותיה גם המראה עזרה לי קצת בנידון...
עשיתי לעצמי כדורי תמרים באגוזים למינהם שאנשנש בזמני מצוקה ובתירוץ שאני מניקה אז מגיע לי

למידה נוספת שעלתה לי היא שלא להרוס את מה שקיים. אם עד היום שתיתי חצי כפית סוכר בקפה (2 רעות חולות במכה אחת) לא להתפתות לכפית סוכר אפילו פעם אחת כי במקרה שלי, הדרך חזרה קשה וארוכה!

גם אני בנסיגה.
לפני כשלושב שבועות הייתי מצוננת נורא, וזה התחיל בכאב גרון שורף ומעצבן. ובגלל זה שתיתי תה עם דבש. לא מצאתי שומדבר אחר שיכול לעזור לי. ומשם נפתח קצת הסכר לסוכרים מדי פעם. ואז שוב מחלה (שבוע שעבר), איבדתי את הקול והשתעלתי ושוב דבש. הדבש עזר, אבל רק לגרון ולחשק למתוקים.

במקביל הפסקתי לגמרי עם מוצרי חלב (שוב).
מתחילה שוב מחר בבוקר.

איזה טוב שיש קבוצת תמיכה
שעוברים את התהליך ביחד
גם אני חשה את הנסיגה קוראת אותכן ואת העצות, לוקחת את דברי של א ומסתכלת למטרה בעינים בדרך עוד יהיו נפילות אבל הפנמתי שיש חשיבות גם לתהליך

שמחת ציון, זה תהליך קשה של עבודה עצמית.
קניתי את העניין התהליכי, צודקת!
תודה

מה שחשובזה להפנים את המסר.
השאר זה עניין של זמן.
ברגע שהמח מבין, הגוף מגיע בסוף לאותן המסקנות בקצב שלו.
אז בלי הלקאה עצמית.
בקרוב יהיה טוב.

התחלתי לקרוא מהההתחלה את הדף היקר הזה, ייקח לי עוד כמה ימים לסיים אותו, התהליך שעברתי ממש מרגש אותי.
כמו שכתבתי באחת הדפים בבאופן השבוע, יש חלקים מהתהליך הזה שנשארו אצלי עד היום :

1. אוכלת הרבה יותר פירות והרבה פחות (כמעט ולא) מתוק מזוקק-תעשייתי.
2. אפילו אם אגווע מרעב על אי בודד לא אוכל עוגת הבית מהסופר, זה ממש דוחה אותי ולא מבינה אייך יכולתי לנשנש את זה פעם.
3. אוכלת הרבה פחות לחם ופחמימות יותר בייצים קשות וגבינה יותר מוצרי חלב (עיזים) ומעט יותר ירקות - התפריט שלי נהייה קל יותר לעיכול.
4. מארחת טרי ובריא והתפיסה שהייתה לי שלפיה אם אין עוגה לצד הקפה ,זה לא נקרא לארח פשוט נמחקה מהתודעה ומהלקסיקון שלי.
5. בהרבה מיקרים,שובעת באמצע הארוחה , ומשאירה אוכל בצלחת.
6. מה זה קרואסונים?
7. אני טיפ טיפה יותר רזה מאשר בתחילת התהליך (3-4 קילו שירדו בירידה הדרגתית שארכה כמעט 10חודשים)

יש לי עדיין הרבה על מה לעבוד:

1. לא מפנה מספיק זמן ומקום בחיים שלי להכנה,בישול והגשה של האוכל שלי, מעדיפה לגלוש באינטרנט מאשר לחתוך ירקות/להכין פשטידה, בתפישה שלי זה עדיין סוג של בזבוז זמן - להשקיע זמן ,אנרגיות ומשאבים (בעיקר זמן,הוא כל כך קצוב בחיים שלי) בדאגה לאוכל שלי.
2. בארוחה שיש בה פרוסת לחם(לשם שינוי פרוסה ולא כיכר!) ,ועוד הרבה מאוד דברים טובים ובריאים וסלט ,עדיין הלחם יהיה הראשון שאגש אליו.

עוד משהו ששמתי לב אליו, וקצת מבאס אותי ואני ב-ט-ו-ח-ה (!!!!) שהוא קשור לתהליך השינוי התזונתי שעברתי פה, נהייתי אישה פחות ייצרית ופחות חייתית ופחות סקסית. אני אומרת את זה בכאב מסויים ובתחושת אבדן. קצת מתגעגעת לאישה היצרית שהייתי, שאכלה מתוק תעשייתי והסתובבה בעולם מחורמנת מרעיונות יצרתיים, מסנוורת מאנרגיות מפלרטטת עם החיים .
נהייתי קצת כמו האוכל שאני אוכלת, אני פחות מתוקה ופחות דובשנית ,אבל גם פחות עסיסית , נהייתי (באנרגיות שלי) כמו סוג של חסה או אגוז.

מה שאת כותבת באמת נשמע מצד אחד מעולה, ומצד שני כאילו שאת מצטערת על היצריות האבודה.
אז קודם כל, ישר כח על התהליך ועל ההצלחות שלך בו, ו על כל מה שאת מרגישה שאבד לך בדרך.
אני מאמינה שעם הזמן את לא תצטרכי את עודפי האנרגיה שקיבלת מהסוכרים והפחמימות ותוכלי שוב להרגיש היי מהעולם. אבל היי בריא.
אנשים משתנים מהרבה סיבות, גם הגיל מהווה פקטור, והתזונה בהחלט. אני חושבת שאני מבינה על מה את מדברת, ותוהה אם יש לזה גם צדדים חיוביים (נניח, פחות עצבנות וקולניות, פחות חרטות?)
אני אשמח אם תשתפי אם את רואה יתרונות מעבר לירידה במשקל. אם את מרגישה יותר טוב פיזית? האם נעלמות תופעות לא נעימות שאולי לא קישרת ישירות עם תזונה לקויה?

<בטוח יש אגוזים סקסיים, באמא שלך...>
@}

<בטוח יש אגוזים סקסיים, באמא שלך...>הרגת אותי מצחוק ....!
ברור שיש אגוזים סקסים ,אבל אגוזות סקסיות עוד לא יצא לי לראות
אמשיך אח"כ...

אגוז מלך טרי זה סקסי, עסיסי וייצרי. סלט של לבבות חסה מתוקים ופריכים עם אגוזי מלך זה ייצרי וחייתי ומגרה.
(סלחו לי, אני סרה לרגע למטבח).

איזה כיף. אכלתי סלט. היה צבעוני, ריחני, עסיסי וייצרי. וחייתי.

צודקות. עם קצת השקעה, בחירה בחומרים טריים ונכונים,חיתוך בסכין הנכון ובטמפרטורה הנכונה אפשר בהחלט להכין אוכל בריא וסקסי.
אולי זו הבעייה שלי, כמו שאמרתי,עוד לא פיניתי בתפיסה שלי מקום ביממה שלי להשקעה בהכנת האוכל.
אני מקדישה לכל הארוחות שלי ביום מקסימום חצי שעה של הכנה (לכל הארוחות ביחד ! בממצוע 6 ד' לארוחה ,ולא כי אני מבשלת אוט חותכת מהר ,אני ממש צב במטבח).
ולכן אני מרגישה כמו עלה חסה ולא כמו סלט חסה ואבוקדו עם מלח גס ופלפל גרוס ופקאנים אורגניים ולימון מהעץ.(בהשראת אחד התיאורים של הארוחות שלי שתיעדתי פה בחורף האחרון)
חושבת הרבה על זה ,לאן הלכתי לי לאיבוד, נהייתי שקטה ומופנמת אבל גם עדינה ואלגנטית אבל כבר חודשים לא צחקתי בקול רם ומכל הלב והנשמה ואני הרבה פחות משוחררת בכל ההתנהלות שלי.

אבל כבר חודשים לא צחקתי בקול רם ומכל הלב והנשמה


הרגת אותי מצחוק ....!


<יהיה טוב >

עלה חסה רענן, מהבהירים האלה של אמצע החסה, טרי מהגינה, פריך ומתוק!
(מנסה לשתול לך דימויים סקסיים של חסה. תמיד יש פעם ראשונה)

אגל טל מנצנץ מעלה החסה הפריך והמושלם, דורש נשיכה...
קערית תותים מושלמים, עסיסיים ואדומים נוטפים עסיס בכל ביס...
תפוח טרי טבול בדבש ניגר... אגוזים טריים ופריכים.

עגבניה.
מלאה, בשלה, אדומה...

אחחחח... עגבניה.

טוב, עגבניה זה לא חוכמה.

טוב, עגבניה זה לא חוכמה.

הרגת אותי מצחוק ....!

אח, נתח רך של אבודקו בשל, צהבהב נעים וללא מתום, כשאצבעותי לוקחות ממנו בעדינות, חושפות לאטן את הבשר ממעטה הקליפה, וחשות את רכותו (המוצקה) נמעכת קלות בין האצבע לאגודל, ולשוני השלוחה טועמת את תמציתו, וריחו העדין והדשן עולה באפי....

(ולעומת זה, רק תחשבי על קרואסון בבית קפה ממוצע, קרואסון שכבר שכח מזמן את שעת התפיחה והאפייה, יושב לו בעליבותו השמנונית בצלחת, ופיסות בצק העלים נפרדות מגופו ומזדקרות החוצה כמו זיפי שפם על שפה מיוזעת.
סקסי?)

א, אני חושבת שאני מבינה למה את מתכוונת.
בכמיהות האלה למתוק יש איזו תחושת חיות, שגם אני מתגעגעת אליה לפעמים.

אני נקייה מסוכר מאז הפעם האחרונה שדיווחתי כאן, בערך חמישה חודשים. וקפה הפסקתי לשתות קצת קודם לכן. בתקופה האחרונה יצא לנו לטייל הרבה, ומצאתי את עצמי מאד מתגעגעת להפסקות קפה שעושים בכל מיני מקומות בדרך, שתמיד לוו באיזה משהו מתוק ליד. לא התגעגעתי פיסית לטעם, ממש לא. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להכניס את זה לגוף שלי עכשיו (ובאמת בוחרת שלא להכניס, פעם אחרי פעם), אבל לתחושה הזאת של ההתפנקות, בהחלט כן. להתרוממות הרוח הזאת שיש כשאוכלים משהו מתוק ומפנק.....
אני מרגישה שזאת מן התבגרות. כי ביחד עם הכמיהה שאיננה נדמה לי שאני גם פחות עצבנית, בטוח שיש לי הרבה יותר אנרגיות, ואני הרבה יותר מחוברת לגוף שלי ולמה כדאי ולא כדאי להכניס אליו.
בהתחלת התהליך היה מין היי מעצם ההתנקות, ומגם מתחושת העוצמה שאני מצליחה לעשות צעד כזה. עכשיו זה כבר נהיה מובן מאליו.

מה שכן שמתי לב -
אחרי הסוכר התחלתי להיות עירנית לעניין הקמח/גלוטן, ולהפחית כמויות בצורה משמעותית. ההפחתה הזאת עושה לי רק טוב. ושמתי לב, בעיקר בנסיעות שבהן לא מבשלים לבד וכשאוכלים בחוץ כמעט הכל זה קמח, שאחרי כמה ימים מרובי קמח אני שוב רוצה סוכר. ואמנם כבר אין סיכוי שאני אכניס סוכר לגוף, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי מפנטזת על חטיף שוקולד או על איזה קינוח. כשבימים רגילים זה בכלל לא בא לי ולא מעסיק אותי. ואז גם מתחזקת אצלי תחושת מסכנות קלה על זה שאני כבר לא אוכלת את כל הדברים האלה, כאילו "איזה הנאות כבר נשארו לי בחיים...." (פולנייה או לא).

בקיצור, לא יודעת אם זה עוזר לך במשהו, כי אין לי ממש מסקנות מהעניין. רק שנדמה לי שאני מכירה את התחושה שאת מתארת.

אבל לתחושה הזאת של ההתפנקות, בהחלט כן.
נכון!
אני משתדלת להחליף את המתוקים שלא טובים לי במשהו שכן טוב לי, או להכין לי משהו בבית (מרשה לעצמי לעיתים רחוקות איזה קרואסון או עוגה של בית קפה, לא של סופר). אבל עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לפנק את עצמי שאינה קשורה לאוכל. אפילו הדברים שאני הכי אוהבת לעשות - נגיד, יש לי קצת זמן לעצמי, אז אני אכנס למיטה עם ספר או אסרוג... כן, אבל מתי אוכלים?

אבל עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לפנק את עצמי שאינה קשורה לאוכל. אפילו הדברים שאני הכי אוהבת לעשות - נגיד, יש לי קצת זמן לעצמי, אז אני אכנס למיטה עם ספר או אסרוג... כן, אבל מתי אוכלים?
וואו, כל כך מזדהה!
וגם לפנק אנשים אחרים. נגיד, היום היומולדת של בן זוג שלי וחשבתי על שלל מחוות קטנות כדי להפוך את היום למיוחד (הוא לא ממש בענין חגיגות) ומצאתי די הרבה דברים אבל איכשהו זה לא נראה שלם בלי איזה משהו קטן לאכול, אז נכון, זה כבר לא כמו פעם, שזה תמיד היה עוגות ושוקולדים וגלידות, אבל בכל זאת זה לא הרגיש לי מושלם עד שלא קניתי כמה עוגיות איכותיות ורימונים ובערב מתוכנן סלט פירות מושקע (מזל שהוא מת על פירות וזה באמת משהו שמשמח אותו...)

וגם לפנק אנשים אחרים.
נכון!

אייזה נעים זה הזדהות !
אתמול בליילה חלמתי (!!!) שיש לי ביד כוס נס קפה וביסקוויטים ואני טובלת בקפה את הביסקוויטים ואוכלת אותם.(התמכרות ישנה)
אני בדרך כלל לא חולמת על אוכל,אני גם יודעת שזה לא באמת כזה טעים-כולה ביסקווטים פשוטים מהסופר טבולים בנס קפה ,אני יודעת שההנאה שכרוכה בכך נובע מעצם הטקס עצמו, ההפסקה, תנועת הטבילה, המרקם של הביסקוויט החצי קשה חצי רך, יכול להיות שזה גם קשור לזה שזה מאוד מזכיר לי טעם של בית ועוגה של אמא (כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה עושה עוגת ביסקוויטים לשבת בבוקר והיה אסור לאכול אותה בשישי בערב כי היינו בשריים,אז הייתי קמה ב 5:30 בבוקר כדי "ליישר שורות" בחשאי).
זה גם לא כזה נורא מבינה בריאותית אבל זה עלול לעשות לי חשק לעוד "בני דודים" של האוכל/טקס הזה , עדיין לא החלטתי אם להגשים את החלום של אתמול בליילה או לא.

אבל עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לפנק את עצמי שאינה קשורה לאוכל

כל כך מסכימה, ולא רק שאני לא הצלחתי גם בעלי הפסיק להביא לי "מחוות קטנות ומתוקות", פספוס אדיר (בעיקר לרומנטיקה)

חוצמזה למרות שאני בתוך זה כבר כמעט חצי שנה יש נפילות ועוד איך, אבל הם קטנות ומיד אני חוזרת לדרך הישר.



אייזה נעים זה הזדהות ! א תודה שהחייאת את הדף

זה גם לא כזה נורא מבינה בריאותית אבל זה עלול לעשות לי חשק לעוד "בני דודים" של האוכל/טקס הזה , עדיין לא החלטתי אם להגשים את החלום של אתמול בליילה או לא.
אני הייתי מחפשת דווקא אחורה, לא קדימה. מה הביא את החלום הזה? מה אכלת שהעיר במוח שלך את הזכרון הזה?
כי אצלי? אם אני אוכל טורטייה מתירס וטיפת קמח, למחרת אני חולמת על משהו עם קמח. אני כבר מזהה את החלום הזה בדיוק כהתעוררות של החולשה, לא ככמיהה נקיה.

אבל עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לפנק את עצמי שאינה קשורה לאוכל
טיפול? דיקור? אוכל בריא ומדהים? <יש בניו יורק מסעדת רופוד שלמות...>

כתבתי מלא ונמחק לי ,אז אנסה לתמצת ואגיב אח"כ (אספר בהמשך,אם יהיה לי זמן,שהבנתי מה הוביל לחלום ואספר אייך נפתר קונפליקט האם לאכול/ לא לאכול קפה עם ביסקווטים).
לגבי אוכל ופינוק, לדעתי דווקא בארועים מיוחדים שבהם אפשר להשקיע (זמן וכסף) בפינוק על ידי אוכל אז דווקא קל מאוד להתפנק מאוכל יחסית בריא. במסעדות גורמה יכולים להכין לך מוס ערמונים שיגרום לך להתעלף מעונג, הם דווקא משתדלים לרכוש את הירקות, התבלינים והמוצרים הכי טריים ,לפעמים אורגניים ולפעמים אפילו כאלו שגדלים בגידול אישי עבור המסעדה הספציפית.
ואם אנחנו לחוצים בכסף ,אנחנו אוכלים ,למלש, ארוחת ערב רגילה בבית ואחרי הסרט הולכים למסעדה כזאת וסתם מתפנקים רק על מנה ראשונה אגדית ביחד, כך זה לא יוצא מחיר אסטרונומי אך יש שם פינוק אמיתי שלא מגיע לקרסוליים של פינוק לשל חבילת שוקולדאיכותי מהסופר או משהו כזה.
(ביומהולדת שלי ,,אכלנו ארוחת מדהימה ומפנקת במסעדת קימל בת"א)

אבל עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לפנק את עצמי שאינה קשורה לאוכל

אני חולמת על מסאז', על עיסוי בארומתרפיה, על שיאצו, על טוינא, על איזה צימר מעץ במקום שקט עם נוף מדהים בגליל ליד חנויות חמודות עם דברים מעץ ומבד (-: להמשיך?

אני חולמת על מסאז', על עיסוי בארומתרפיה, על שיאצו, על טוינא
זה לא בשבילי.
על איזה צימר מעץ במקום שקט עם נוף מדהים בגליל ליד חנויות חמודות עם דברים מעץ ומבד
נפלא! ומה יש לאכול? P-:

אני חולמת על מסאז', על עיסוי בארומתרפיה, על שיאצו, על טוינא
מה זה טוינא?

נפלא! ומה יש לאכול?
יכול להיות שאת פשוט רעבה כל הזמן??? (-:

טוינא = סוג של שיאצו. נהוג להגיד "שיאצו לילדים" אבל יש גם טוינא למבוגרים.

יכול להיות שאת פשוט רעבה כל הזמן???
נראה לי שזה לא קשור לרעב, כלומר אצלי זה לא קשור.
אלא שפשוט אם אין איזה משהו לאכול, החוויה לא שלמה, האושר לא מוחלט.
(ומבחינתי סלט מושקע ופלטת גבינות עיזים איכותיות בהחלט משלים את התמונה למשהו חלומי ומושלם, לא חייבים ג'אנק, אבל איך אפשר בלי אוכל בכלל?)

ותרשו לי לשתף ברגע משמח. ליד הקופה בסופר, איפה שכל הפסק זמן והשוקולדים, עמדתי הערב בתור.
תמיד הפיתוי קשה מנשוא וכמובן שהרבה פעמים אני לא עומדת בו ושמה בעגלה איזה חפיסה או שתיים.
והיום (לא אכלתי שוקולד כבר שבועות) עמדתי והסתכלתי על כל הפסק זמן האלה, הם הסתכלו עלי חזרה,
תמיד בשלב הזה מתקיים מאבק,
והיום, הפלא ופלא, נרשמה אדישות הדדית!
אפילו לא עלה על דעתי להכניס משהו לעגלה.
ולאיזה שבריר שניה אפילו חשבתי שממש לא בא לי על זה ואיכס ודמיינתי סלט חסה איכותי שהיה נראה לי הרבה יותר טעים מהגועל נפש החום הזה.
הרגע הזה עבר מיד כמובן, והשוקולד חזר להראות טעים ומפתה אבל לא עלה על דעתי להכניס משהו לעגלה.

טוינא = סוג של שיאצו. נהוג להגיד "שיאצו לילדים" אבל יש גם טוינא למבוגרים.
אני הבנתי ששיאצו זה היפני, וטוינא זה הסיני. זו פיזיותרפיה ממש, לא קשור לילדים/מבוגרים. (זו הבנתי הלא מנוסה בעליל)

יול!!!!!

לפנק ת'צמי זו בעיה. אני כל הזמן חולמת על מישהו אחר שיפנק אותי, מישהו אוהב שיגיש לי ארוחה ביתית חמה לשולחן וישחק עם דניאל כשאני אוכלת...

(מסז' הולך. אבל אני מתקמצנת :-P:-P)

אוף, עד שהדף עלה. לקח לי כמה רפרושים.

לא יודעת אם זה מזוכיזם, או סתם כי הגיע הזמן - אבל הורדתי כל מיני דברים מהתפריט יומיים לפני החג.
ניצן, אם את קוראת פה - תודה על ההשראה.
בזמן שהאתר היה בחופשה, היתה לי תקופה מלאה בסוכר וקמחים וכל מיני דברים שכאלה. ידעתי שאני חייבת להפסיק, וחיפשתי תזמון או סיבה או פשוט להפסיק עם התרוצים ודי.
ואחרי שקיבלתי עידוד מניצן (שהראתה לי שנשארו לי המון דברים לאכול, ואני לא הולכת לצום עד שיעבור לי החשק למתוקים), חלמתי חלום. ובחלום קניתי לחמניות מקמח מלא, והן היו גדולות וחמות וטריות ומעוררות תאבון, אבל לא את שלי. ידעתי שאני קונה אותן לא בשבילי. בטח בשביל הבנות שלי, או האיש. הידיעה הזאת היתה חזקה מאי פעם.
ולמחרת פשוט הפסקתי.
במקרה שלי - הפסקתי את כל הדגנים ואת הסוכר. מוצרי חלב פרה אני כבר לא צורכת זמן מה. והרגשתי שאני מכורה. בעיקר לאורז (מלא. לבן אני כבר לא אוכלת שנים, למעט סושי לעתים רחוקות מאוד). ושאני בסחרור.

וכשהחלטתי להפסיק, לא סיפרתי לאיש שלי או לסביבה בכלל. החלטתי לראות איך אני עם זה, אם אני שלמה עם זה, והרגשתי שאם אדבר על זה זה יציף את הקושי (שלא היה ברור שבאמת יהיה לי) ויפתח פתח לנפילות בשלב מוקדם מדי.
יצאנו למסעדה טובה לפני שהלכנו להופעה של U2 (היה מעולה) ומצאתי לי מנה סבירה בלי בעיות. סרבתי לטעימות מהקינוח או ללחם בהתחלה. ולא הרגשתי במאבק בלתי אפשרי.

ואז הגיעו ארוחות החג. והייתי צריכה להתחיל לברר מה יש בכל דבר שהגישו, כי התארחנו (ואת השניצלים והעוגה שהבאנו היה ברור לי שאני לא אוכלת). ואז התחלתי לדבר על זה קצת. וכמובן שקיבלתי כל מיני הערות כמו "הגוף חייב דגנים", ו"מה נשאר לך לאכול" ואפילו "בפעם הבאה תביאי לך אוכל, במקום לחקור מה יש בכל דבר"
ולא היה חסר מה לאכול. אכלתי ושבעתי.

נראה לי שאם לא הייתי משתפת את הסביבה אז אולי היה יותר קל, אבל בנסיבות האלו לא היתה הרבה ברירה. ואח"כ הסברתי את זה גם לאיש שלי. והוא יעזור לי, עכשיו שהוא מודע למצב.

ולא היה חסר מה לאכול. אכלתי ושבעתי.


מחזקת אותך.
המשיכי לעדכן.
@}

אחחחחחחח אני בגמילה. יש קרייבינג. יש רעב. ואפילו קצת חולשה. וכשאני מחפשת מה לאכול ושוב מוצאת איזה ירק, אגוז או פרי זה מבאס.
אני יודעת שזה שלב שצריך לעבור, כי אם אכנע לסוכר אז יפתח הסכר ומשם שוב יהיה קשה לצאת.

מזכירה לעצמי שכבר הייתי שם.
מזכירה לעצמי שיכול להיות שהקטנה ישנה טיפה יותר טוב (האריכה קלות את תחילת הלילה) בזכות המאמץ הזה. וטובת היונקת (אחותה הגדולה) עבדה אצלי בגדול בשינוי לפני 3 שנים...
מזכירה לעצמי את התחושה של ההתמכרות.

You might not feel it now
but what is sweet now turns so sour...

בדיוק שמעתי הבוקר את השיר הזה והנהנתי לעצמי...

נדמה לי שירדתי איזה חצי קילו. זה גם מעודד.

מזכירה לעצמי שאני אוכלת מזון. אמיתי. טבעי. ונכון.
מזכירה לעצמי שביצה קשה זה פתרון לא רע.

אני איתך, תמשיכי לשתף כאן
אני בקריזים החזקים של הגמילה אכלתי המון תמרים מהסוג המאד מתוק - מדג'ול - וזה ממש עזר. עד היום זה הפינוק שלי - אגוז קשיו בתוך חצי תמר (יותר מאחד כמובן), עם כוס תה צמחים... תענוג.

תזכרי שזה עניין של כמה ימים. רק צריך לעבור את השלב הראשוני, ואחר כך הגלים של הקריז כבר פחות חזקים, וזה הולך ונהיה יותר קל ככל שהימים עוברים. ותעשי כל דבר שעוזר לעבור את הימים האלה יותר בקלות, חוץ מלאכול סוכר וקמח

בהצלחה

תודה.

ועכשיו הדף של הדיאטה והכושר מזכיר לי שאני צריכה להיות פעילה יותר, והתרוץ של חוסר זמן כבר לא מספיק פה...
השבוע באמת מאוד עמוס (שני ימי הורים, היום ללל). מקווה שבתחילת שבוע הבא אוכל ללכת לחדר הכושר ולהתחיל להזיז תתחת. אולי עד אז הגמילה תרגיש קצת יותר כמו שגרה.

אני הייתי ה פלוני אלמונית מקודם. בכלל לא הצלחתי לראות שההודעה עלתה, הדף נתקע לי.

סלט, את נהדרת. זה עניין של כמה ימים ואת שוב על הגל.
<והנה אני נפלתי שוב באורז בגלל רגישויות של הקטנטן :-\ מקווה שהמגמה של נפילות מתקצרות והולכות ותקופות טובות ארוכות ומהנות תמשך :-\>

בגלל רגישויות של הקטנטן
זה לא מה שבדר"כ שומר מנפילות? אני זוכרת שהיה לי כל כך קל לא לגעת בדברים כדי שלא יכאב לה...

אני לא מצליחה להמנע מריבאונדים. תסבירו לי, חזור והסבר, איך לעזאזל עושים את זה? המקסימום שאני מצליחה לשמור על תזונה עשירה ובריאה הוא חודשיים, אחרי זה אני נופלת לג'אנק וחוזר חלילה. זה מייגע, מייאש ומעייף. הצילו?

יעלפו מהמושב - אולי הריבאונדים הם תוצאה של תהליך שינוי קיצוני מידיי?אני כותבת את זה כי אני זוכרת שבכמה פעמים שכתבת על השיפור בתזונהשאת עושה , כתבת על אוכל ממש ממש בריא, מיץ/רסק ירוק ועוד חברים שלו,וחשבתי לעצמי שבטח אלו דברים שממש קשה למצוא ביום יום אצל רוב האנשים, ושזה תפריט שפחות משתלב בחיי היומיום של מי שרגילה לחיות בסביבת ג'אנק,ושזה שינוי תזונתי שדורש התעסקות רבה באוכל ,קצת כמו "להחליט לעשות דיאטה" (אני נגד זה ולא מאמינה בזה)ואז להרגיש בדיאטה/בשינוי 24 ש' ביממה...מעייף אותי רק לחשוב על זה.
אצלי אין ריבאונדים גדולים,יש תנודות קלות מכאן לשם, אבל אצלי כמו שבטח קראת פה בדף, השינוי הוא מאוד מאוד הדרגתי, למשל: אני אוכלת הרבה פחות פחמימות והרבה פחות לחם ,אבל אוכלת מהם כל יום קצת מבלי בכלל לרצות מהם יותר ממה שאכלתי ,השינוי אצלי הוא כל כך הדרגתי שאף אחד לא שם לב אליו אפילו לא אני ואני חושבת שפה סוד ההצלחה (היחסית) שלו.מקווה שעזרתי.

ובעיניין התנודות,גם אצלי היו כמה ימים של נסיגה קלה, פתאום התחלתי שוב לרצות עוגות ולחם עם שוקולד וכל הדברים האלו שבאמת המון המון חדשים לא חשבתי עליהם בכלל.וגם אכלתי אייזה קוראסון או שתיים .
ואז פתאום גיליתי את התמרים הצהובים(אלו ששמים במקפיא) אייך לא גיליתי אותם קודם? זה הממתק הכי טעים בעולם!!! אז אמרתי לעצמי, אני חוזרת לעצמי ומתחילה מהחלפת המתוק הלא בריא למתוק בריא ,הסכמתי לעצמי לאכול תמרים כמה שאני רוצה מתוך הנחה שמתוק טיבעי ממכר פחות.
אז זהו... לא כשמדובר בתמרים !!!
אני חושבת שאכלתי עץ שלם,אני רצינית,אני אוכלת כל יום אייזה 15-20 תמרים,זה לא יכול להזיק?
אני אחרי תקופה חלשה פיזית ונפשית (ניתוח שהסתבך ועוד) ורזיתי הרבה לאחרונה מחוסר תאבון ואני מרגישה שעכשיו הגוף חוזר לעצמו ומתחיל לבקש למלא את המצברים שהתרקנו , בהתחלה הרגשתי שאולי הגוף באטרף על התמרים כי יש בהם אייזה ויטמינים שהוא זקוק להם (מי יודעת מה יש בתמר צהוב ?) אבל אני תוהה אם לא מדובר ב"ויטמין סוכר פירות בריכוז גבוהה?"

בקיצור- החשש שלי הוא שאני מתמכרת לתמרים האלו .

כשהתחלתי דיאטה- שינוי אורך חיים- הייתי במצב של השתוקקות מטורפת למתוק.
מה שעזר לי. 1. הוספתי חלבונים (אצלי מהצומח) להגביר את תחושת השובע.

1. אכלתי פירות.
2. לקחתי מולטי ויטמין- המלצה של הדיאטנית שלי ,שדי זילזלתי בה אך תוך כמה ימים ראיתי שצדקה.
3. העפתי את כללללללל המתוקים מהבית חוץ מהפירות. והודעתי להורים שלי שלא אגיע אליהם אם הם לא יעבירות את הממתקים למקום מוסתר. זאת אחרי שהדיאטנית אמרה לי שעלי להסביר לאישי והורי כי ליד מכור לסמים לא היו מנילחים סמים...

@}

בקיצור- החשש שלי הוא שאני מתמכרת לתמרים האלו .
אם מאוד רזית והיית חלשה, זה נשמע לי בסדר לאכול תמרים רבים. את ודאי זקוקה לאנרגיה

א, גם לי זה קרה עם תמרים ואחר כך זה איזן את עצמו. כל עוד זה לא מוביל אותי גם לאכול סוכר מסוג אחר אלא נשאר ברמה של המון תמרים ופירות מתוקים אחרים, אני זורמת עם זה. שמתי לב שגם הצורך שלי במתוק משתנה בזמנים שונים של המחזור החודשי.

יעלפו מהמושב - עלו לי שני כיווני מחשבה - האחד הוא שאולי באמת השינוי הוא קיצוני מידי בכל פעם שאת "עוברת" לאוכל בריא ואז יותר קשה להתמיד בו? גם אני מגלה שהעניין של שינוי הדרגתי ויציב הוא מפתח מאד חשוב לתהליכים האלה אצלי (עכשיו למשל אנחנו מחכים לפיצה שאמורה להגיע, על אף שבאופן כללי אני כבר בקושי אוכלת קמח. אבל זאת יציאה מאיזון ברמה שאני מסוגלת להתגבר עליה, ונורא בא לי פיצה, ולא בא לי להילחם בזה )
הכיוון השני הוא קצת הפוך - יכול להיות שיש איזה טריגר התמכרותי שאת לא מודעת אליו, רכיב שאת רגישה אליו מאד ואז בכל פעם שאת עוברת איזה סף השגרה הטובה שלך קורסת? אני יודעת למשל שיש אנשים שמגיבים לגלוטן גם בכמויות מאד מאד קטנות, בתוך מאכלים שאי אפשר היה לנחש שיהיה בהם גלוטן, ואם הם לא מקפידים להימנע לחלוטין זה לגמרי מוציא אותם מאיזון.
אולי אפשר לערוך רישום של מה שאת אוכלת, ולנסות לשים לב מה קורה בכמה ימים שקודמים לנפילה?
מרגע שכבר נוגעים בג'אנק זה בכלל לא מפתיע שנכנסים למעגל שלם של נפילה עד ששוב יוצאים מזה. זה מלא כימיקלים ממכרים....

מעדכנת מחזית הבלי סוכרים ובלי דגנים -
הייתי היום ביומולדת/ברביקיו של חברה. היה שם המון אוכל. השתדלתי לבחור דברים שמתאימים לי. הכנתי לה עוגת חרובים (היא ביקשה) אבל לא נגעתי כי יש בזה קמח (מלא) וסוכר (חום).
ובכל זאת, אני מרגישה שבמה שאכלתי היה סוכר - כדורי בשר עם רוטב (בכוונה לא שאלתי מה יש ברוטב), סלט עם רוטב (כנ"ל), עוף מתובל על האש (...)... אבל למאפים שהיו שם, ושאר הדברים המצופים לא נמשכתי, ולעוגות גם לא.
וזה גם לא היה issue בכלל.

חשבתי שיהיה יותר קשה, וזה לא. במיוחד כשאוכלים בחוץ - אני מוצאת את הפתרונות שלי והם מספקים ומספיקים מבחינת הכמות.

לפעמים בערב חסר לי המתוק. לפעמים יוגורט עם קצת אגבה פותר את העניין. לפעמים תה קמומיל.
ובכלל אני רוצה שלא יהיה לי תאבון בערב, ועוד לא הגעתי למצב הזה.

יעלפו - לגבי מה שכתבת, אני מסכימה עם אמאללי לחלוטין. גם בנושא של הרגישות, וגם בנושא הקיצוניות. מאותה הסיבה לא הפסקתי באותה ההזדמנות את הקפה. לא שאני שותה המון קפה, אבל לא יכולתי להוריד את כל המרכיבים הלא בריאים בתזונה שלי לגמרי ולהשאר עם חסה. ובלי קפה, במקרה שלי. אם בעתיד ארגיש שזה מפריע לי, גם זה יבוא.

היי, תודה על התגובות והתמיכה.

לגבי הקיצוניות- אני חושבת שהקיצוניות הזו מאפיינת אותי גם בשאר התחומים, ולא רק אותי- בדיוק קיבלתי עותק קריאה של הספר החדש של ד"ר טל בן שחר (ההוא מהארוורד שמדבר על פסיכולוגיה חיובית) שעוסק גם כן במשהו די דומה. העניין הוא כזה- אם אני אוכלת בריא, אם אני נכנסת למוד המחשבה של אכילה בריא, אני עושה את זה באופן טוטאלי. לא מתוך רצון להצטיין וגם לא מתוך רצון לרדת במשקל, פשוט בגלל שאם אני כבר במצב המחשבתי של לאכול בריא, אז אוכל לא בריא "דוחה" אותי. אני רואה אנשים אוכלים פלאפל, וחושבת לעצמי- למה הם עושים את זה לעצמם? אני רואה אנשים טורפים לזניה, וחושבת- מכורים, אני רואה אותם קופצים על השוקולד שהביאו מחו"ל ומביטה מרחוק על הטירוף.

במשך תקופה של חודשיים (ותמיד אני מצליחה להחזיק מעמד בתזונה בריאה חודשיים ולא יותר, כך שאני לא בטוחה שמדובר באיזה טריגר פיזי ספיציפי כמו אולי באיזה שלב מעבר שמגיע אחרי חודשיים, אבל באמת שאין לי מושג אם למה שאני אומרת יש אחיזה במציאות) הכל טוב, ולא רק טוב, אלא גם הולך ומשתפר. ואני כל כך מרוצה, שנדמה לי שאוכל להחזיק מעמד ככה לנצח, כי זה כל כך טוב. מסביב כולם ממשיכים להזמין המבורגרים לעבודה, וגם בארוחות משפחתיות מורחבות האוכל ממשיך להיות כמו שהיה תמיד, אבל אני מצליחה להתגבר על זה. דווקא בתקופות האלו אני מגלה כמה לא ממש אכפת לאנשים מה אני מעמיסה לצלחת שלי ומה אני בוחרת שלא.

אבל אז אני אוכלת משהו לא בריא. זה לא משנה אם מדובר בשוקולד או במשולש פיצה. זה משהו שלא היה בתוכנית, וגורם לי להאמין שהתוכנית קרסה. בהתחלה אני עוד חושבת- לא, זו רק מהמורה קטנה בדרך, מחר אקום ואכין לעצמי שייק פירות. אבל בבוקר אני קמה וכמו אחוזת טירוף אני רק מחפשת אחרי הסוכר/קמח הבא.

בפעם האחרונה שבה אכלתי בריא היו לי שתי מוטיבציות חזקות להפליא- האחת, זו הייתה התקופה שלפני החתונה שלנו, ושתיים, התכוננתי למרוץ 10 קילומטר במרתון תל אביב. אז אכלתי בריא להפליא והרגשתי נפלא.

מיד אחרי המרוץ, ועוד לפני החתונה, זנחתי הכל. מאז ועד היום, ומדובר בתקופה ארוכה מאוד, של חצי שנה בערך, אני לא מצליחה להתאושש. זה באמת מעציב אותי, בעיקר מעציב אותי, כי אני מרגישה את הגוף שלי באומללותו ולא ממש יודעת מה עושים מכאן.

מזדהה מאוד, בעיקר עם החלק הזה:
אם אני אוכלת בריא, אם אני נכנסת למוד המחשבה של אכילה בריא, אני עושה את זה באופן טוטאלי
כולל הדוגמאות ובאופן כללי מביטה מרחוק על הטירוף

מה שעשיתי עכשיו (ועוד לא יודעת איך וכמה זה יחזיק. הזמן יגיד.) זה להוריד את מה שדחוף לי להוריד. מה שאני מרגישה בבטן חזק שיש לי התמכרות קשה אליו ועדיף לא לטעום מדי פעם ולנסות לחזור מהנפילות.
הבעיה היא במקרים של אין ברירה, ומשם קשה לחזור וזו בעיה כמעט בלתי פתירה.

הייתי חייבת להעתיק מהמאמר הזה

According to Dr. Russell Blaylock, high sugar content and starchy carbohydrates lead to excessive insulin release, which in turn leads to falling blood sugar levels, or hypoglycemia. Hypoglycemia causes the brain to secrete glutamate in levels that can cause agitation, depression, anger, anxiety, panic attacks and an increase in suicide risk.

ממש כמו שניצן כתבה כל כך הרבה פעמים: סוכר, פחמימות ועמילנים גורמים לשיחרור מופרז של אינסולין, שגורם בתורו לנפילה של רמות הסוכר בדם, או היפוגליקמיה. היפוגליקמיה גורמת למוח להפריש גלוטאמאט ברמות שעלולות לגרום לעצבנות, דיכאון, כעס, דאגה והתקפי חרדה, ולהגברת הסיכון להתאבדות.

השאלה איך ואם אפשר להמנע (ואני אפילו לא אלך על כל קשת ההמנעויות אלא על סוכר לבן וקמח לבן או אולי סוכר מעובד וקמח בכלל) מאלה באופן טוטאלי לתמיד, כי זה הרי מה שמתבקש כדי להמנע מחזרה למעגל האימים. אני מבינה את זה, אבל לא מצליחה ליישם...

להוריד את מה שדחוף לי להוריד
דחוף לי להוריד סוכר (מעובד, לא מדברת על סוכר פירות) וקמח. אני פשוט מנסה להמנע ממצב בו אני מצליחה לעשות את כל זה במשך חודשיים, ואז קורסת למשך חצי שנה (חצי שנה! זה חתיכת ריבאונד).

יעלפו, חשבתי עלייך היום..... והיה לי רעיון כזה - להחליט על חוק אחד, שבו את דבקה גם כשאת בקריסה / ריבאונד. אני הייתי מתחילה מסוכר, אבל זה מתוך הנסיון האישי וזה מאד תלוי בגוף ובתחושות שלך. וממנו את נמנעת לגמרי. גם כשאת "נופלת" בחזרה לג'אנק פוד, גם כשאת אוכלת פיצה ומלווח ובמבה, בסוכר את לא נוגעת.
ותראי מה קורה.

מהתהליך האישי שלי, אני יודעת להגיד שבחיים לא הייתי מצליחה להימנע גם מסוכר וגם מקמח לגמרי, בבת אחת. התחלתי מסוכר, ועברתי 2-3 נפילות רציניות עד שזה התייצב (טפו טפו טפו). ובתוך התקופות האלה, גם כשהייתי נקייה מסוכר, היו כמה וכמה צניחות למעגל התמכרותי של קמח. אבל בגלל שעבדתי רק עם חוק אחד, זה לא הפיל אותי בחזרה למתוק, למרות שכן עלה החשק פה ושם.

נדמה לי (וכאן זה אפילו עוד יותר השערתי), שהגוף צריך זמן כדי לבנות לעצמו איזונים חדשים, וליצור סדר עניינים פנימי חדש. ואם נמנעים בבת אחת לתקופה ארוכה, אז בפעם הבאה שנחשפים כל הקלפים נטרפים. אז אני כן בעד גמילה מוחלטת, כי למי שמכור לסוכר, למשל, אין דבר כזה קצת סוכר. מניסיון אישי וכאוב
אבל הייתי בהחלט מנסה להיגמל רק מדבר אחד בכל שלב, לבנות את זה בצורה הדרגתית.
מה דעתך?

אני חושבת שאצלי זה עניין של מינונים, אני תמיד אוכלת סוכר לבן,כפית בכוס תה,קצת סוכר בתוך הפנקייק ואפילו כפית מרק בקציצות ואח"כ ממשיכה לאכול בריא ללא חשקים למתוק.
אבל-
אם אני עוברת כמות מסויימת של גלוקוז. למשל, אוכלת משהו אחד מאוד מאוד מאוד מתוק (עוגת טריקולאד במסעדה,למשל) זהו,אני נכנסת למעגל הזה של החשק.
אני מרגישה כאילו יש ממש מספר גרמים של סוכר שהגוף שלי מגיב אליהם בסדר ואם אני עוברת את כמות הגרם הזה,אני כבר בצד השני של ההתמכרות.

אני מרגישה כאילו יש ממש מספר גרמים של סוכר שהגוף שלי מגיב אליהם בסדר ואם אני עוברת את כמות הגרם הזה,אני כבר בצד השני של ההתמכרות.
אני חושבת שאת צודקת לגמרי.
זה מתאים למה שקראתי על המנגנונים האלה בגוף.
כנראה קשור לעומס על הלבלב (בכמה הוא יכול לטפל בבת אחת) וכדומה.

להחליט על חוק אחד, שבו את דבקה גם כשאת בקריסה
אבל בקריסה אני לא מצליחה לדבוק בכלום, זאת קריסה, לא?

אני כבר קצת מיואשת. אולי זה רק יום כזה.

בשמת - מעניין מה שכתבת, עכשיו אני רק צריכה ללמוד לזהות את הכמות המדוייקת הזו שאסור לי לעבור.


יעלפו- אל תיתייאשי שאלה /הצעה שאולי תוכל לעזור לך-
נגיד ש תפוצצי עכשיו את כל הבית במנגו, בננות,תמרים צהובים,רימונים,חטיפי בריאות אורגניים עשירים וכדומה ותחליטי שהשבוע את אוכלת מהם כמה שאת רק רוצה,ללא הגבלה.
או/ו שתחליטי שהשבוע את מתפנקת כל השבוע,אפילו 3 ארוחות ביום על אוכל במסעדות אבל בכל מסעדה מזמינה רק דברים בסגנון של סלטים ומרקים .
האם זה יעזור לך לא להתפתות לג'אנק ?לעצור את הקריסה????
לא בטוח שזה יצא פחות קלוריות אבל לפחות זו התחלה שממנה תוכלי "לעלות" לאוכל יותר בייתי ופחות מסעדתי, את הפירות תוכלי להחליף לירקות אורגניים ומיצי עשבים וכו'.

הבעיה שלי היא פחות בבית ויותר במקום העבודה- שם אני נמצאת במרבית שעות הערות שלי (בעיה בפני עצמה ).
גם אם אני מצליחה לאכול ארוחת בוקר נורמלית בבית, אני יוצאת ממנו לכל המאוחר ב-7:20 וחוזרת אליו בסביבות 19. כך שמרבית האכילה שלי מתבצעת מחוץ לבית. הבעיה היא להכין ולנייד אוכל (שלא לומר הרבה ממנו, פירות, ירקות וכו') לעבודה בכל יום מחדש ולא להתפתות למשלוח מכאן או משם.

בכל מקרה, אני אנסה, באמת אנסה, להתמיד בהבאת אוכל ביתי לעבודה (גם אם הוא לא אורגני ועומד בכל כללי הבריאות הקיימים, הוא בהחלט עדיף מתעשייתי מעובד).

אני נמצאת עכשיו במין מצב כזה, ההגדרה הכי קולעת שמצאתי היא ריבאונד, שגם אם יש לי המון פירות וירקות סביבי אני אעדיף לנשנש ג'לי בלי של השותפים לעבודה. אני צריכה להזיז את המתג בראש.

הבעיה היא להכין ולנייד אוכל (שלא לומר הרבה ממנו, פירות, ירקות וכו') לעבודה בכל יום מחדש ולא להתפתות למשלוח מכאן או משם.
האם אין מקום שמכין סלטים ענקיים, עם פטה וזרעונים? זה לא אורגני בדרך כלל, אבל זה לא ג'אנק, זה לא מפיל, בדרך כלל אפשר פשוט להוסיף שמן זית ולימון. זה מה שאני עושה בזמן העבודה. סלט ענק עם קטניות וזרעונים. יש המון סלטיות בישראל

כן, האמת שיש ממש קרוב לכאן 2 סלטיות. אני אנסה את זה.

גם אם אני מצליחה לאכול ארוחת בוקר נורמלית בבית, אני יוצאת ממנו לכל המאוחר ב-7:20 וחוזרת אליו בסביבות 19. כך שמרבית האכילה שלי מתבצעת מחוץ לבית. הבעיה היא להכין ולנייד אוכל (שלא לומר הרבה ממנו, פירות, ירקות וכו') לעבודה בכל יום מחדש ולא להתפתות למשלוח מכאן או משם.
אני כל כך מזדהה עם זה. אני עדיין לא מצאתי פתרון טוב.
אבל, הבנתי כבר שאני לא מצליחה להביא מהבית את כמות האוכל שאני צריכה, לא מתארגנת עם הכנת האוכל בבוקר ובעיקר עם סחיבת מליון קופסאות ושקיות של אוכל שמסרבלות הכל (תחבורה ציבורית) ושצריך להזהר שלא ישפך, ימעך, יתקלקל בשמש וכד'. ולכן בתור שלב ראשון, השלמתי עם העובדה שבעבודה (וגם בלימודים) אני צריכה לקנות אוכל. זה הרע במיעוטו מבחינתי, וברגע שהשלמתי עם זה, נעשה לי קל יותר, פחות יסורי מצפון.
השלב הבא, הקשה בפני עצמו הוא לעמוד בפני הפיתויים. לקנות סלט ולא סנדויץ', ארוחה חמה של אורז וירקות מבושלים ולא פסטה.
אבל איכשהו, אחרי שהבנתי שחלק מסדר היום הוא לקנות ארוחת צהרים, וזה מסודר לי בראש וגם 'מותר' מבחינה תקציבית, נהיה לי יותר קל לבחור בארוחה משביעה ויחסית בריאה על פני כל השטויות והקשקושים שהיו מפתים אותי קודם.
זו כמובן פשרה, כי אני לא מצליחה להמנע ככה לגמרי מבצקים ומסוכר אבל זה הרבה יותר טוב מהימים שבהם הייתי מתכננת להכין אוכל בבוקר ולקחת איתי ואז מאיזושהי סיבה לא הייתי עושה זאת וישר היה לי פתח לקנות את כל הדברים האסורים כי כביכול יש לי סיבה... אין לי אוכל לכל היום אז מותר....
הייתי רוצה להצליח לאכול בחוץ כמו שאני אוכלת בבית (בבית גם אם יש נפילות זה לא מגיע לכאלה רמות של ג'אנק כי פשוט אין ג'אנק ויש הרבה תחליפים ופתרונות לכל מיני סוגים של מצבים וצרכים) אבל בינתיים הבנתי שזה לא ילך, אני לא מהאנשים האלה שמצליחים לעמוד בפיתויים.
מבחינתי, עדיף פשרה מסוימת אבל להצליח להתמיד בה לאורך זמן מהנפילות האלה שמוציאות מאיזון ובעיקר כל כך מתסכלות אותי.

ממליצה לך להכנס לאתר הזה: www.tzuna.org.
יש שם הרבה עצות לממתקים בריאים

הילה, רוב המתכונים באתר הזה נמצאים גם כאן. אופק היה כותב פה הרבה פעם על נושא התזונה החיה.

גם אצלי העבודה "מאתגרת". סלטייה עם סלט שיש בו פסטה,גבינות,אגוזים וקיטניות לפעמים מצילה (ומענגת)אותי
אני משקיעה כל כך מעט בהכנת האוכל שאני מכינה/מביאה לעצמי. בדרך כלל אני סתם זורקת אייזו חבילת קרקרים מגעילים לתיק ומכרסמת אותם באוטו מחוסר ברירה.
אני יודעת שזה לא יפה להתיייחס לגוף שלי ככה.
בשבוע שעבר שברתי שיא, כשהבאתי לי לארוחת צהריים קלח תירס חצי לעוס (הבן שלי כרסם חלק בארוחת ערב ולא סיים,אז שמרתי את זה למחר לעבודה).
היה אייזה רגע שבו הוצאתי את התירס מהתיק וראיתי שהוא חצי מכורסם ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק.
ובכל זאת - במקום לעמוד עכשיו ליד השיש ולקלף ,לחתוך,להקפיץ וכו' ירקות ואורז אני בוחרת לגלוש באינטרנט,כאילו במקום מסויים אני בוחרת להקדיש יותר זמן להתפתחות האינטלקטואלית והריגשית מאשר לפיזית,בתוך תוכי אני יודעת שזה לא אמור להיות ככה כי פיזי ,ריגשי ואינטלקטואלי הם כולם קשורים זה בזה.