באופן טבעי

אני יודעת

לכן אני חושבת שתיסוף כללי לצד תשומת לב להרגשה הוא הבסיס הכי טוב
תמיד

@}

גוגוס, שוב תודה רבה! שאלה קצרה: בננות ואפרסמונים יכולים להשתתף במסיבת התזונה שלי או לא כדאי? מה לגבי פירות הדר- האם הם באמת מיצרים חומציות אצל תינוקי?

בננות ואפרסמונים יכולים להשתתף במסיבת התזונה שלי או לא כדאי?
משפיעים על כל אחד אחרת.
אני תמיד מציעה - קודם להגיד כן, ולא לגלות חשדנות כלפי דברים טובים. אם דברים במסיבה הזו לא יזוזו מספיק מהר תדעי מה להתחיל לנפות החוצה בשביל לבדוק.
אותו דבר לגבי תפוזים. אם התזונה שלך תהיה סופר ומצבו לא ישתפר - תתחילי מהתפוז. אבל לא כדאי לצמצם את התזונה (בייחוד עכשיו, שתפוזים בעונה) לפני שיש סיבה טובה.
יש "חשודים מיידים", אבל גם במערכת המשפט כל החשודים זכאים עד שהוכחה אשמתם...

גוגוס, איזה כיף לשמוע עצות ממך. את כל כך חיובית. תודה רבה:-)

היי גוגוס, רציתי לדעת מה דעתך על חלב שקדים שיש פה באנגליה בכל סופר בערך במקרר? האם הוא נראה לך בסדר, בריא או עדיף להימנע?

תודה!

מדווחים לי מהשטח שאין מבחר כל כך של פירות בסופר עכשיו. גם פירות יבשים (אפילו כאלה בלי סוכר) הולך?

גוגוס, איזה כיף לשמוע עצות ממך. את כל כך חיובית. תודה רבה
בעונג רב. זה טוב לך כי את חיובית בעצמך. יש אנשים שהחיוביות שלי מחרפנת אותם

מה זאת אומרת אין פירות בסופר? תמיד יש משהו...
פירות יבשים זה סיפור אחר לגמרי לגמרי... זה רק כשצריך משהו מתוק, לא במקום.
תגרדי מה שיש. תפוחים, אגסים. שזיפים... ואפשר גם ירקות (קצת תפוחים עם מלפפון וסלרי זה אליפות). ואפשר גם שלוש נקודות - תראי כמה הרבה יש מזה

הי שקטה
לא ידעתי שאת באנגליה. כמה נחמד.
חלב השקדים הזה שיש כאן בטוח לא בריא. את יכולה לראות את זה בעצמך מהרשימה בגב האריזה. הרבה דברים שם לא מזוהים (אלא אם אנחנו מדברות על מוצר אחר אבל אני חושבת שאני יודעת למה את מתכוונת וגם אני עושה בו שימוש מדי פעם).
הכל שאלה מה הא מחליף. אם מטרתו להמיר את החלב שבקפה כי עדיין שותים קפה - אז אני בעד, ובכמות קטנה ותשומת לב. אישית אני מעדיפה אותו בהרבה על חלב, ובגלל כל החומרים שיש בו הוא לא מתפרק בחימום כמו חלב שקדים אמיתי שמכינים בבית (ניסינו כשהאיש כאן עוד שתה קפה).
אם זה בשביל שוקו לילדים - הייתי מכינה לבד.
אני משתמשת בו לפעמים בשביל פנקייקים מקמח שקדים או מתכונים אחרים מהסוג הזה.
אם זה בשביל דברים אחרים - חושבים: מה עדיף? מה יגרום פחות נזק?

בכל מקרה - אצלי הוא בטח לא מתוייג כמשהו בריא או מזין. יש בו שני אחוז שקדים על ליטר נוזל. כמה טוב כבר יכול לצאת מזה?
אגב, שימי לב שיש גם גירסה בלי סוכר. לפחות זה.

תודה על התשובה המהירה:)

אני בלונדון, נדמה לי שאת באיזור מרוחק וכפרי לפי תיאורייך?

בזמן האחרון מתחשק לי לפעמים קערת ברנפלקס עם אגוזים ופירות, תמיד מאוד אהבתי דגני בוקר למיניהם אבל אני נמנעת מזה כבר שנים כי זה לא בריא ומלא סוכר. חשבתי שאם מדי פעם בא לי אז לפחות שיהיה ברנפלקס עם חלב שקדים, ברור לי שזה לא שיא הבריאות אבל עדיף מקורנפלקס עם סוכר וחלב:)

אני בלונדון, נדמה לי שאת באיזור מרוחק וכפרי לפי תיאורייך?
אני בהאסוקס, רבע שעה צפונית מברייטון. 50 דקות ברכבת מויקטוריה. מוזמנת מאוד.

קערת כל טוב - מסכימה איתך שעדיף חלב השקדים וזה מה שהייתי בוחרת לו הייתי בנעלייך.
אבל... תבדקי אם הנגישות של הדבר הזה לא גורמת לך לאכול הרבה יותר פעמים ממשהו שלא התכוונת לאכול בכלל. כי את רק קונה שתי אריזות קרטון באותו סופר וזהו זה. נורא פשוט. יותר מדי פשוט?
מול חשקים כמו שלך זה מה שאני עושה - משקיעה מאוד ועושה בעצמי. קונה פתיתי כוסמין (spelt) שהם פריכים יחסית והרבה יותר טובים מהדברים התעשייתיים. קוצצת אגוזים ופירות, ופירות יבשים. מכינה לעצמי חלב שקדים ומקררת אותו.
אוכלת בעונג עצום כי זה הרבה השקעה, ויודעת שעד הפעם הבאה יעבור עוד זמן כי למי יש כוח להכין את כל זה?
וככה אני מקבלת את החוויה אבל גם את התזכורת למה שעושים לי קיצורי הדרך.

אגב, אותו הטריק עם בורקסים. כשבא לי בורקסים אני מכינה גבינת קשיו אפויה בעיגולים קטנים וזה סותם לי את הצורך עד הביקור הבא בישראל, שרק בו אני בכלל מריחה בורקסים (וזה הדבר היחיד שמעורר לי את החשק הזה).

תודה גוגוס, גם את מוזמנת בכיף אם יוצא לך להגיע ללונדון. נחמד לדעת שאת קרובה משחשבתי:)

לגבי הקורנפלקס, זה יותר מדי השקעה בשבילי בדבר הספציפי הזה. אבל אני מבינה ומכירה את הרוח הכללית של הדברים ובהחלט מיישמת במקרים אחרים. תודה לך!

גוגוס יקרה,
הכל הוכן: נקנו פירות ירקות עלים זרעונים ואגוזים...אבל..היום הייתי שוב בקרניו בגלל הריפלוקס של תינוקי והיא עשתה לו גם אייפק וגילתה שבגלל הצרבת שלו לא טוב לו: עגבניות, תפוזים, קלמנטינות, בננות וכנראה גם קיוי.
חוץ מעוד רשימה ארוכה שלא קשורה לעניין הצום גם ככה. בדילמה קשה אם להתחיל עכשיו או לא.
אגב, גם הויטמיקס ירד..
מה דעתך?

בדילמה קשה אם להתחיל עכשיו או לא.
דילמה קשה? נו, שויין
בואי נכניס לפרופורציות (נכתב בחיבה רבה, כן?). ורגע לפני שנעשה את זה נציין משהו קטן - בתוך התזונה שלך כמו שתיארת אותה יש הרבה מרכיבים פי אלף יותר חשודים בעיניי בגרימת קלקולים מאשר הרשימה שקיבלת.
זה כמובן לא אומר שהרשימה לא רלבנטית. זה רק אומר שבעיניי (ודעתי לא נחשבת אבל כן נשטחת לפנייך, לצורך חשיבה משותפת) הרשימה הזו מתמיהה מאוד. התינוקי מגיב רע לכל אלו? לחלקם? בהרכבים מסוימים? בכמות מסוימת?
משהו בהנחיות כאלה לא חביב עלי במיוחד. לא יודעת מה את לוקחת מזה ואיך את מתייחסת לזה.
תמיד אפשר להתנסות ולהוריד כל פעם אחד מהם לפרק זמן מסוים ולראות האם זה מייצר תגובה. האם זה הכיוון שלך?

אז בואי נעשה רגע סשן קטן בקבלת החלטות.
המצב כרגע לא טוב בפרמטרים מסוימים, לא שלך ולא של תינוקי.
בחרת לבדוק לעת עתה שתי אפשרויות שינוי. נראה שאחת מהן עשויה לשפר את מצבך אבל ייתכן שלא תיטיב את מצבו של תינוקי.
השנייה עשויה לשפר את מצבו של תינוקי אבל ייתכן שלא תיטיב את מצבך.
בשתיהן רב הנסתר על הגלוי ויש יותר "אולי" מאשר כל דבר אחר.

ויש גם אפשרות נוספת - להתנסות במה שהתכוונת (שבהחלט איננו צום אלא לכל היותר הגבלת מרקמים) ולא לאכול את מה שהמאבחנת סימנה כחשוד, מה שעשוי לענות על הצרכים של שניכם אבל גם להיות מאוד מגביל, בהתחשב בפירות העונה.

אז מה עושים, כשהכל מלא במשתנים מעורפלים ולא ברורים?
מנסים.
מה מנסים קודם? מה שהבטן אומרת, בשילוב עם הסקרנות הטבעית שלך והכוחות שלך להוציא לפועל משהו מהאפשרויות הללו.

מה אומרת הבטן שלך?
מה מתחשק לך ונראה לך סביר ומתאים לכוחות שלך?
נסי לקחת כמה נשימות, להרפות את הגוף, לעצום עיניים, ולהפנות לעצמך שאלה פשוטה - מה מתאים לי עכשיו?
ולראות מה עולה בשלוף. את לא חייבת ללכת עם זה, אבל התשובה דומה מאוד למה שמתקבל באייפק. משוב פנימי מהמערכת שלך.
אחר כך נראה.

נתת לי הרבה נקודות למחשבה. אני אשן על זה הלילה בתקווה להגיע לבטן שלי:-) תודה גוגוס!

יופי. שינה מתוקה מאוד

שקטה, מכירה את החברה הזו
מוצרים מעולים, כמעט תמיד כל המרכיבים מוכרים.
יש להם חלב שקדים טוב בהרבה משל שאר החברות לדעתי. ובדיוק ניסיתי את פתיתי הכוסמין שלהם וזה ליגה אחרת. ממש מרגיש כמו קורנפלקס ועונה על צורך מסוים בקראנץ'.
יש להם גם קמח מלא מחיטה מונבטת שהוא ליגה אחרת לדעתי. שווה להכיר ולבדוק אם זה ל"מדי פעם..."
בתאבון לך @}

התחלתי...

בהצלחה!

הי יקרה,
שמחה שנהנית ושהעברת הלאה. באמת פוסט חשוב.

בהחלט אכתוב על השומן. בינתיים, במילה (או 300...) לגבי מה שכתבת - שומן הוא חומר בערה וגם משתתף בתהליכים חשובים של הגוף (לנשים - כל מיני עניינים הורמונליים קשורים ברמת השומן בגוף). ברגע שאת נותנת לגוף שומן שהוא יודע לפרק (= טבעי, נא, עד כמה שניתן) הוא יעבוד איתו. ימיר אותו לצרכים שלו ויעשה בו שימוש כדלק, כמו שהוא עושה גם בסוכרים.
אם את נותנת לגוף במקביל גם שומן שהוא לא יודע מה לעשות איתו, או סוכר מעובד, הם ישבשו תהליכים של הגוף וייאגרו במחסנים של הגוף.
הרבה אנשים שאוכלים שומן איכותי אבל גם סוכרים אחרים ושומנים תעשייתיים - נוטים להאשים את האגוזים והאבוקדו והקוקוס בעלייה במשקל, כולסטרול ושאר צרות, במקום את שאר הרכיבים בתזונה שלהם. ברוב המקרים אלו הדברים האחרים שגורמים לכך, או במקרה שלך נכון לעכשיו - מדרונות חלקלקים שבאים והולכים.
בנוסף, גם אם תאכלי הכי מדויק שיש, יש גבול לכמות השומן שהגוף שלך צריך. אחרי שהוא יעשה שימוש מיטבי בכל מה שהוא צריך ויתדלק אותך במשך היום - העודף ייאגר. אנחנו כאן לא מרבות לדבר בקלוריות, אבל זה לא שהן באמת מיותרות בשיח הזה.

אני תמיד חושבת בחיבה על הכמות הנמוכה של שומן שמגיע מחלב האם, משהו חד ספרתי, בין 4 ל 8 אחוז, פחות או יותר ותלוי בתקופות והצרכים המשתנים של התינוק.
כבוגרים, אנחנו לא תינוקות יונקים, כמובן. מצד שני, אם כמות כפולה או משולשת מזה מגיעה לגוף שלך מדי יום זה צריך לעורר מחשבה.
הדיון בשאלה כמה שומן אנחנו באמת אמורים לשאת על הגוף שלנו לא יסתיים בקרוב. אפשר לקבל כיווני מחשבה מכל מיני דעות.

דעתי האישית - אכילה מבלי דעת של שומן איכותי, בדיוק כמו סוכר איכותי וחלבון איכותי - היא שלב מעבר חשוב בדרך לדיוק התזונתי שלך.
האפשרות לאכול מהם בלי הגבלה ובלי שהם יגרמו נזק של ממש הופכת אותם לדוחקי זבל. בזכותם את יכולה לאכול משהו מזין באמת במקום מה שממש לא מתאים לגוף שלך.
עם הזמן, ואחרי שהחופש הזה מתיישב אצלך טוב טוב והגוף כבר נרתע מהזבל, מגיע השלב הבא.
השלב הזה הוא החלק שבו את מצמיחה מודעות לרעב והשובע שלך ובחירות תזונתיות יותר מדויקות. אצל רוב האנשים זה גורם להפחתה ניכרת בכמות השומן האיכותי שהם אוכלים.
כמויות שנשארות ממנו לרוב מקושרות להרגלים (כמו זה שפשוט יותר קל לנשנש אותם מאשר לקלוף ולחתוך) או לצרכים רגשיים. שומן מרגיע את העצבים ומשרה שלווה. לפעמים זה נחות מאוד ולפעמים כדאי פשוט להתמודד בדרכים אחרות עם מה שהגיע לפתחך.

אני מציעה לך, שאם זה עולה בך (ולא בפעם הראשונה, לדעתי) - תרחרחי אולי את בדרך ל"קפיצת הגדילה" הבאה ביחס לתזונה שלך.
אולי, למשל, את יכולה, בפעם הבאה שאת מגישה יד בהיסח דעת לקופסת האגוזים לבדוק:
1) זה מה שהכי מתאים לאכול?
2) אולי מתחשק לי לשלב את האגוזים האלה עם איזה נשנוש של ירק או פרי?

מותר תמיד להפעיל שיקולי קוצר זמן או יעילות, אבל לעשות את זה במודע ("אני אוכלת עכשיו שני חופנים אגוזים כי..."). זה לעולם מזון טוב יותר מהחלופות ברגעים כאלה.
מרחיבים את המודעות כמה שניתן ואחר כך עוברים מזה, כמעט באופן טבעי, לבחירות טובות יותר.

התחלתי...
תבלי. במקרה לגמרי - אני איתך בזה. היה נחוץ גם לי מכל מיני סיבות.
מוזמנת לשתף כאן ולהיות ביחד.

גוגוס, את ממש מקסימה! תודה רבה! אעשה זאת..בינתיים אספר שהשייק אפרסמון תפוח אגס בננה אבוקדו חסה אגוזי ברזיל טעים ואולי אפילו ממלא:-)

בהצלחה לשתינו!!:-)

שייק אפרסמון תפוח אגס בננה אבוקדו חסה אגוזי ברזיל טעים ואולי אפילו ממלא
אולי??? זה נשמע משביע בטירוף
בתאבון רב לך. ולתינוקי גם...

אולי???
ריבוי סימני השאלה הוביל אותי לכאן לרגע, רק להזכיר לך, יש שובע אבוקדו-אגוזי-ברזיל, ויש שובע אחר לגמרי (נניח, שובע חביתה ופוקצ'ה טבולה בשמן זית וזעתר).

תודה גוגוס על ההמלצה! רק עכשיו ראיתי. אבדוק את העניין:)

קניתי בלנדר, קניתי בלנדר, סוף כל סוף קניתי בלנדר!!!

והכנתי שייק ירוק. בלי לעמוד ולהחזיק בלנדר מוט הרבה זמן, בלי שאוכל אפילו לשמוע מוזיקה במקביל. בפעם האחת שניסיתי את הבלנדר החדש כבר הכנתי יותר שייק מבכל הפעמים שהכנתי שייק עם בלנדר מוט. בלנדר זה כייף!

הכנתי את השייק הירוק הקלאסי שלי - עלי חוביזה עם בננה. גם את הבננה קניתי אתמול, למזלי. שכן היום הייתה הקניה השבועית ולכן לפניה לא היה כלום. ממש כלום. נשארה עגבניה אחת ולא היו פירות בכלל. היו ירקות אחרים. גם העגבניה שהייתה הייתה כי אתמול קניתי כמה עגבניות ובננות, לשרוד עד הקנייה.

קניתי גם קמח שקדים, סתם כי ראיתי אותו וחשבתי שיהיה נחמד, ועכשיו אני חושבת להוסיף אותו לשייקים שלי.
אחי הקטן אהב את השייק בננה-וחוביזה, אבל פחות את השייק בננה חוביזה ועלי תרד, ואהב יותר בננה עלי תרד חוביזה ודבש. אני לא אהבתי את תוספת הדבש, וגם לא את התרד. מחר כבר יהיה אפשר להוסיף לשייק חוץ מבננה גם תפוח ואגס. ואולי אני אקנה תמרים. ואני אוסיף את השקד הטחון <למה לקרוא לזה קמח?>.

איזה כייף זה בלנדר!!!

עכשיו אני שואלת אתכן, אילו מהדברים השומניים אפשר להוסיף בהתחשב בזה שאין לי מטחנת תבלינים? אם אני אוסיף צ'יה לא טחונה זה יועיל בכלל או שלא? ופשתן? טחון או לא טחון? שמעתי שאם הוא טחון או מתחמצן ממש מהר. אגוזים טחונים זה נחמד, מה עוד אפשר להוסיף כדי שהשייק יהיה משביע, ולא רק טעים?

בכל מקרה, יש לי בלנדר, יש לי בלנדר, וזה ממש כייף!

תתחדשי לך מאוד. איזה כיף.
תרד - הרבה אנשים שמחים בו בכמות קטנה. לפעמים הבעיה איתו היא ששמים יותר מדי והוא נותן מרירות חזקה מדי.
שקדים טחונים - הם שקדים שמרבית השומן שלהם עבר חימצון. פחות רצוי. נסי להשרות לילה קודם שקדים שלמים ולהוסיף אותם.
אגב, יש שקדים טחונים ויש קמח שקדים, שהוא במרקם הרבה יותר קטן וצפוף.
שומן - אבוקדו, שמן קוקוס, חמאת קקאו, צ'יה לא טחונה זה מעולה כי היא לא כמו פשתן. פשתן אכן ידוע כמהיר חימצון אז אפשר לטחון בתוך השייק ולשתות. וגם טחינה וזרעים שלמים כמו דלעת, חמנייה.

בתאבון

אני מסיימת את היום הזה עם שייק וסלט. חשבתי לדלג על הסלט אבל... אין סיבה. זה רק טוב והיו חסרים לי מאוד חלק מהעלים שאני לא אוהבת בשייק וגם התחושה הקלילה של הירקות.
היה יום קליל יחסית וגם עם הרבה תנועה. יוגה והמסילה הנחמדת שלי שכבשה את לבי.
כמה זמן שרפתי בישיבה על התחת לפני זה...

אכן משביע! גם המרק ירקות קר יצא מצויין (אבוקדו תרד סלק גזר כוסברה שום ולימון). נשמע שגם לך היה יום מוצלח:-)

אני אנסה לשים עוד פחות עלי תרד, למרות שגם ככה הוספתי מעט עלי תרד, לדעתי. במיוחד ביחס לעלי החוביזה, שבנפח שלהם מילאו את רוב השייק. שמתי עכשיו שדקים להשריה, אוסיף אותם מחר לשייק.
קניתי קמח שקדים, מה שאפשר לי להוסיף אותו רק לכוס שלי בשייק. זה יתרון משמעותי כשאני חוששת לקלקל את כל השייק, אבל בעיקרון קצמח השקדים מיועד לחביתיות שמתכון שלהן נתת פעם.

אבוקדו לא ממש מתאים לטעם של השייק, שמן קוקוס אני אנסה - יש לי בבית שמן איכותי מאוד. לא הבנתי מה היתרון של צ'יה לא טחונה על פני פשתן לא טחון, והעיקר - איך בדיוק לטחון אותם? אין לי מטחנת תבלינים, זה נטחן בתוך השייק לבד?
זרעים שלמים זה רעיון נחמד. כדאי לדעתך להשרות אותם מראש?
ומה לגבי אגוזי אחרים - אגוז ברזיל, קשיו, אגוז מלך, פקאן? כדאי להשרות אותם?
ותמרים, כשאני אקנה אותם - להשרות או לא להשרות?

אבוקדו תרד סלק גזר כוסברה שום ולימון
מממ... יאמי. את נשמעת בטוב, איזה יופי.

קמח השקדים מיועד לחביתיות שמתכון שלהן נתת פעם.
באמת הרבה זמן לא הכנו והילדים ביקשו. יש באנגליה יום פנקייק לאומי אבל נדמה לי שזה היה כבר. אולי בגלל זה ביקשו?

אבוקדו לא ממש מתאים לטעם של השייק
ניסית? אני אישית גם אל אוהבת אבל המון אנשים מתים על זה.

מה היתרון של צ'יה לא טחונה על פני פשתן לא טחון
יש טענה שפשתן לא מתפרק בגוף. פשוט יוצא כמו שהוא נכנס. לגבי צ'יה - עוד לא נתקלתי בטענה כזו. בכל אופן, היא נטחנת יפה בתוך הבלנדר. לפחות בזה שלי.
אז אל תטחני לפני. פשוט תוסיפי. אם תשרי יהיה לך אחלה ג'לי אבל אני לא חושבת שזה נחוץ. אני זורקת פנימה פשוט ככה, כמו שזה.

אגוזים בטוח כדאי להשרות, כל הסוגים, מה שבא לך. זרעים אני לא משרה. למה? ככה. נראה לי שמבחינת המבנה של הקליפה שלהם הם פחות מוקפים בחומרים נוגדי הנבטה אז אני מוותרת להם, ובעיקר - לעצמי.

תמרים אין צורך להשרות, אלא אם תראי שהבלנדר משאיר אותם קצת בחתיכות ולא מתמודד היטב.
אבל... אם את כבר משרה, אפשר פשוט לילה קודם לזרוק לצלוחית כל מה שאולי מבקש מים וזהו. בלי הפרדה. השרייה של לילה לא פוגעת בכלום ואת גם יכולה לשים את זה במקרר אם חם ובבוקר לשים הכל ביחד בבלנדר.

תודה:-)

תתחדשי לך מאוד. איזה כיף.
גם ממני.


עלי תרד.
בימים האחרונים עקב מחסור מסוים בירוקים פה בבית (מחר אקנה בעז"ה) הוספתי תרד טחון קפוא. בטח לא שיא החיוני אבל היה די טוב בשבילי, והטעם שהתקבל היה עדין, והצבע... פגז!

צ'יה לא טחונה.
קיבלתי במתנה מחברה טובה שבאה לביקור. לפעמים אני מוסיפה לסלט ירקות ולפעמים לשייק. הבלנדר שלי לא עצמתי כמו של גוגוס, וזה נראה לי סבבה ככה.

אגוז ברזיל, קשיו, אגוז מלך, פקאן?
בימים האחרונים לא הוספתי בכלל אגוזים לשייק (אולי תיכף אדון בעניין הזה), אבל עד לאחרונה הוספתי בנדיבות רבה, ואכן מתקבל שייק סמיך, עשיר וממלא. הקשיו בעיניי נותן את המרקם השמנתי ביותר.

תמרים אין צורך להשרות, אלא אם תראי שהבלנדר משאיר אותם קצת בחתיכות ולא מתמודד היטב.
אפשר להכניס אותם לתחתית הבלנדר, ובזמן שתוסיפי איזה תפוז חתוך שיגיר ממיציו וקצת מים וכו', הם יתרככו קצת והבלנדר יוכל לרסק אותם ביתר קלות, אבל למען האמת, לי נחמד לשתות שייק ולגלות פתאום איזו חתיכת תמר גדולה קצת יותר מתחבאת באיזו לגימה.

בקיצור, שחקי ותיהני. (יש כבר תותים!)

אוקיי. אז הנה:
לא הוספתי בכלל אגוזים לשייק (אולי תיכף אדון בעניין הזה)

מעתיקה לכאן מה שהתחלתי בדף הבית של גוגוס:
_ומבין ההבטחות שאת מתכננת לקיים אבקש - אם יורשה לי - שתכתבי על השומן שאינו משמין.
אני חושבת לבדוק (ברגע שאצלח את המדרון החלקלק שדיווחתי עליו לאחרונה) אם ההיתקעות שלי במשקל נובעת מצריכה מרובה/ עודפת של שומן טוב שכזה. התרגלתי לכמויות כשסברתי שזה משפיע לטובה על העיכול של היונקת, ועכשיו כשנראה שהוא בסדר ושהיא אוכלת גם מגוון גדול של מוצקים, אני עדיין עם ההרגל הזה, מה גם שכשאני רעבה ועסוקה, נוח מאוד לאכול חופן אגוזים (ועוד אחד)._

ותשובתה המחכימה:
_בהחלט אכתוב על השומן. בינתיים, במילה (או 300...) לגבי מה שכתבת - שומן הוא חומר בערה וגם משתתף בתהליכים חשובים של הגוף (לנשים - כל מיני עניינים הורמונליים קשורים ברמת השומן בגוף). ברגע שאת נותנת לגוף שומן שהוא יודע לפרק (= טבעי, נא, עד כמה שניתן) הוא יעבוד איתו. ימיר אותו לצרכים שלו ויעשה בו שימוש כדלק, כמו שהוא עושה גם בסוכרים.
אם את נותנת לגוף במקביל גם שומן שהוא לא יודע מה לעשות איתו, או סוכר מעובד, הם ישבשו תהליכים של הגוף וייאגרו במחסנים של הגוף.
הרבה אנשים שאוכלים שומן איכותי אבל גם סוכרים אחרים ושומנים תעשייתיים - נוטים להאשים את האגוזים והאבוקדו והקוקוס בעלייה במשקל, כולסטרול ושאר צרות, במקום את שאר הרכיבים בתזונה שלהם. ברוב המקרים אלו הדברים האחרים שגורמים לכך, או במקרה שלך נכון לעכשיו - מדרונות חלקלקים שבאים והולכים.
בנוסף, גם אם תאכלי הכי מדויק שיש, יש גבול לכמות השומן שהגוף שלך צריך. אחרי שהוא יעשה שימוש מיטבי בכל מה שהוא צריך ויתדלק אותך במשך היום - העודף ייאגר. אנחנו כאן לא מרבות לדבר בקלוריות, אבל זה לא שהן באמת מיותרות בשיח הזה.

אני תמיד חושבת בחיבה על הכמות הנמוכה של שומן שמגיע מחלב האם, משהו חד ספרתי, בין 4 ל 8 אחוז, פחות או יותר ותלוי בתקופות והצרכים המשתנים של התינוק.
כבוגרים, אנחנו לא תינוקות יונקים, כמובן. מצד שני, אם כמות כפולה או משולשת מזה מגיעה לגוף שלך מדי יום זה צריך לעורר מחשבה.
הדיון בשאלה כמה שומן אנחנו באמת אמורים לשאת על הגוף שלנו לא יסתיים בקרוב. אפשר לקבל כיווני מחשבה מכל מיני דעות.

דעתי האישית - אכילה מבלי דעת של שומן איכותי, בדיוק כמו סוכר איכותי וחלבון איכותי - היא שלב מעבר חשוב בדרך לדיוק התזונתי שלך.
האפשרות לאכול מהם בלי הגבלה ובלי שהם יגרמו נזק של ממש הופכת אותם לדוחקי זבל. בזכותם את יכולה לאכול משהו מזין באמת במקום מה שממש לא מתאים לגוף שלך.
עם הזמן, ואחרי שהחופש הזה מתיישב אצלך טוב טוב והגוף כבר נרתע מהזבל, מגיע השלב הבא.
השלב הזה הוא החלק שבו את מצמיחה מודעות לרעב והשובע שלך ובחירות תזונתיות יותר מדויקות. אצל רוב האנשים זה גורם להפחתה ניכרת בכמות השומן האיכותי שהם אוכלים.
כמויות שנשארות ממנו לרוב מקושרות להרגלים (כמו זה שפשוט יותר קל לנשנש אותם מאשר לקלוף ולחתוך) או לצרכים רגשיים. שומן מרגיע את העצבים ומשרה שלווה. לפעמים זה נחות מאוד ולפעמים כדאי פשוט להתמודד בדרכים אחרות עם מה שהגיע לפתחך.

אני מציעה לך, שאם זה עולה בך (ולא בפעם הראשונה, לדעתי) - תרחרחי אולי את בדרך ל"קפיצת הגדילה" הבאה ביחס לתזונה שלך.
אולי, למשל, את יכולה, בפעם הבאה שאת מגישה יד בהיסח דעת לקופסת האגוזים לבדוק:
זה מה שהכי מתאים לאכול?
אולי מתחשק לי לשלב את האגוזים האלה עם איזה נשנוש של ירק או פרי?
מותר תמיד להפעיל שיקולי קוצר זמן או יעילות, אבל לעשות את זה במודע ("אני אוכלת עכשיו שני חופנים אגוזים כי..."). זה לעולם מזון טוב יותר מהחלופות ברגעים כאלה.
מרחיבים את המודעות כמה שניתן ואחר כך עוברים מזה, כמעט באופן טבעי, לבחירות טובות יותר._

אם את נותנת לגוף במקביל גם שומן שהוא לא יודע מה לעשות איתו, או סוכר מעובד, הם ישבשו תהליכים של הגוף וייאגרו במחסנים של הגוף.
מבקשת לוודא שהבנתי: השומן הגרוע ו/ או הסוכר המזוקק יצטברו בגוף, אבל האוכל הטוב שנאכל לצדם ממשיך לפעול את פעולתו המזינה ולא נתקע אתם, נכון?


או במקרה שלך נכון לעכשיו - מדרונות חלקלקים שבאים והולכים.
את מתכוונת, שההיתקעות במשקל היא בגלל התזונה הלא מוקפדת עכשיו (ניסוח עדין שכזה)? אבל דווקא הייתה לי תקופה ארוכה למדי של תזונה מזינה למדי, לפחות בראייתי.

בנוסף, גם אם תאכלי הכי מדויק שיש, יש גבול לכמות השומן שהגוף שלך צריך.
זהו, זה מה שנראה לי שקרה.

אנחנו כאן לא מרבות לדבר בקלוריות, אבל זה לא שהן באמת מיותרות בשיח הזה.
מתאים לך להרחיב?
בנקודת הזמן הזאת הדיון קצת תאורטי עבורי, אבל בעז"ה עד מהרה הוא יהיה אקטואלי ומעשי יותר.
באמת מעניין: עד כמה משמעותי מקורן של הקלוריות בצריכה היומית, בהנחה שכל האוכל הנאכל הוא אוכל אמִתי וטוב? כשאכלתי לאורך היום שייק ומרק ופרות וסלט (וביצים), היה לי ברור שבשביל הכוחות שלי ובשביל ייצור החלב אני צריכה להכניס די אנרגיה (קלוריות), והפשוט ביותר היה להכניס זאת באכילת אגוזים ושקדים, טחינה, אבוקדו, שמן זית ושות' ולא שמונתאלפים מלפפונים.
הרגשתי צורך לאכול אותם גם לשם השובע. זה לא היה רק חישוב "הגיוני".
וחוץ מזה, נכנסו עניין ההרגל שבניתי ,כשהתרשמתי שריבוי שומן בתזונה שלי טוב לתינוקת שלי, ועניין שיקולי קוצר זמן או יעילות
אם אני מנסה להתייחס לכל אחד מהנ"ל בנפרד:

• די אנרגיה - מרגישה עכשיו שזה פחות דחוף להתמלא בשומן לצורך זה. כן לצרוך אגוזים ושמן טוב, אבל יותר במתינות. אולי כי הקטנה כבר מתחילה לאכול כמויות גדלות של אוכל. (ורק אני לא מצליחה לארגן לה סדר יום וארוחות מסודרות. עניין בפני עצמו.)

שובע - עדיין רלוונטי. שייק סמיך, עשיר בזכות תוספת אגוזים נדיבה ממלא אותי לאורך זמן. מה שכן, בימים האחרונים החלטתי לנסות להכין אותו פרותי יותר לא רק כדי להוריד את הערך הקלורי. יש לי השערה מבוססת, שכיוון שהוא ממלא כל כך, אני לא אוכלת ארוחת צהריים עם הילדים, ואז אני רעבה אחר כך כשאנחנו בשלב אחר בסדר היום, ולא מתאים לי להגיש לעצמי ארוחת צהריים, וזה פתח לחיפושי אוכל, שבמקרה הטוב** נגמרים בנשנוש אגוזים.

• ההרגל - בכוונה תחילה הרגלתי את עצמי לנשנש אגוזים בכל הזדמנות. כשקלטתי שאני ממשיכה לעשות זאת על אף ש"עבר זמנו", העברתי את האטרקטיביים ביותר מביניהם (פקאן וקשיו) למקרר השני, זה שאני פותחת פחות. זה עזר במידת מה.
• שיקולי קוצר זמן או יעילות - זה אחד המוקשים שמלווה אותי לאורך כל הדרך. לפעמים אני מצליחה להתמודד באמצעות הקדמת תרופה למכה.

היום השיטה הזאת עבדה חלקית מסיבות טיפשיות:
בצהריים אכלתי כמות מופלגת של תבשיל ירקות מגוון וטעים, ושמחתי שבישלתי בסיר גדול, וכך יכולתי לאכול בלי להתבאס שרק הכנתי וזה כבר ייגמר. נשאר עוד הרבה למחר. אחה"צ נשנשתי עם הבנים כריכונים מפרוסות תפוח אדום מרוחו בחמאת בוטנים אמתית. ואכלתי גם שקדים על תקן מזון טוב יותר מהחלופות. ולפנות ערב בישלתי קינואות לבנה ואדומה עם בצלים סגולים שטוגנו בשמן זית, חמוציות וגזר גמדי, ואכלתי גם מזה הרבה, וזה היה לי טעים וחמים ומשביע ומפנק. אבל... מאוחר יותר כשנעשיתי שוב רעבה, ממש לא התחשק לי לחתוך סלט ואפילו לא התחשק לי לאכול סלט (אולי אולי אם היה צץ אחד מאי שם כן הייתי מתרצה לו, אבל לא הזדמן לי הפלא הזה כדי לבדוק), ומה שהיה טיפשי הוא שחשבתי שאכלתי כבר די ירקות מבושלים ליום אחד, ולכן לא מתאים לחמם מנה ממרק הירקות הנחמד שמחכה במקרר, וגם כבר התרגלתי בערבים האחרונים לבלוס מהשוקולד המריר (60%) שאני קונה בשביל בעלי, כך שזאת כבר נעשתה מין בררת מחדל.
ומה שיוצא הוא שבמקום שאלה כמו אולי מתחשק לי לשלב את האגוזים האלה עם איזה נשנוש של ירק או פרי? השאלה הנוכחית היא האם לאכול את השוקולד עם אגוזים או בלעדיהם?...
וכמו שאני רואה את זה כרגע, לא רק שקשה לי לצאת מהבוץ, אני מרגישה שלא ממש בא לי לצאת ממנו. אבל התחלתי להפנים שיש לי תקופות כאלה, וזה יעבור.


הדיון בשאלה כמה שומן אנחנו באמת אמורים לשאת על הגוף שלנו לא יסתיים בקרוב. אפשר לקבל כיווני מחשבה מכל מיני דעות.
גם זה מעניין.
לבושתי אודה, שהמניע העיקרי שלי להרזיה הוא השיקול האסתטי. אבל להבנתי מוסכם שעודף שומן הוא מעמסה וסכנה לגוף.
אני מבינה ממה שאת כותבת שההגדרה של "עודף שומן" מעורפלת.

אכילה מבלי דעת של שומן איכותי, בדיוק כמו סוכר איכותי וחלבון איכותי - היא שלב מעבר חשוב בדרך לדיוק התזונתי שלך.
סבבה. את הרעיון הזה אימצתי כבר די מזמן.
מה שנראה הוא שהגיע הזמן לעבור לשלב, אלא שהמצב ש הגוף כבר נרתע מהזבל לא התייצב אצלי. אז אולי מוקדם מדי להתקדם? אבל כמה זמן אני אשאר עם הסנטר הכפול המעצבן הזה??? והבטן?


אם זה עולה בך (ולא בפעם הראשונה, לדעתי)
למה התכוונת במילה "זה"?

("אני אוכלת עכשיו שני חופנים אגוזים כי...")
כן, זה קיים אצלי לא מעט מהפעמים שאני עושה זאת. מעניין כמה זמן ייקח עד שאגיע לעבור מזה, כמעט באופן טבעי, לבחירות טובות יותר.

Y, כמה כתבתי... וערבבתי כאן קצת בין התהליך הגדול שלי והעיניים הנשואות קדימה לבין הצעדים הנוכחיים בבוץ הירוד. מקווה שההבחנה בין זה לזה ברורה בדבריי.

השומן הגרוע ו/ או הסוכר המזוקק יצטברו בגוף, אבל האוכל הטוב שנאכל לצדם ממשיך לפעול את פעולתו המזינה ולא נתקע אתם, נכון?
שומן יכול להיאגר בגוף. סוכר יכול להציף לך את הדם. לגבי מה שבא איתם - לא יודעת, אבל מניחה שכאשר נוצר שיבוש הוא משפיע על האופן בו כל המזון מתעכל.

את מתכוונת, שההיתקעות במשקל היא בגלל התזונה הלא מוקפדת עכשיו (ניסוח עדין שכזה)? אבל דווקא הייתה לי תקופה ארוכה למדי של תזונה מזינה למדי, לפחות בראייתי.
ירידה במשקל דורשת כל מיני מרכיבים. מתזונה מדויקת, דרך שעות שינה מספיקות ועד מרכיבים נפשיים.
וככל שהמשקל העודף איתך יותר זמן כך יהיה יותר מורכב לשחרר אותו ויידרשו יותר תנאים יותר מדויקים. זו האמת.

עד כמה משמעותי מקורן של הקלוריות בצריכה היומית, בהנחה שכל האוכל הנאכל הוא אוכל אמִתי וטוב?
היותו של האוכל אמיתי וטוב נתון במחלוקת. ולכל גוף יהיה משהו אחר לומר בשאלת המחלוקת הזו.

כשאכלתי לאורך היום שייק ומרק ופרות וסלט (וביצים), היה לי ברור שבשביל הכוחות שלי ובשביל ייצור החלב אני צריכה להכניס די אנרגיה (קלוריות)
אני יודעת שאלו דברי כפירה אבל אני בכלל לא סגורה על הסיפור הזה של תוספת קלוריות משמעותית בהנקה. אחרי שלוש לידות בהחלט לא הגברתי את צריכת הקלוריות שלי. אכלתי היטב, כרגיל, מלא פירות וירקות ועלים וכו'. היה לי שפע חלב וילדיי גדלו היטב.
מה שכן, היתה לי לא מעט עזרה, חיים נינוחים יחסית ועוד מרכיבים אחרים של איכות חיים. בזהירות רבה אני מסיקה שיש דברים אחרים שיפגמו בייצור החלב לפני התזונה.
אני חושבת שאמהות שמונחות לאכול בהנקה יותר מהרגיל, כמו גם בהריונות, מקבלות עצה שמוטב לבדוק היטב.
התזונה בהחלט צריכה להיות מיטבית מבחינת התכולה שלה, אבל לא בהכרח מבחינת הקלוריות שלה. זו דעתי האישית בלבד וזה עבד עבורי היטב בכל מיני מובנים.

כבר התרגלתי בערבים האחרונים לבלוס מהשוקולד המריר (60%) שאני קונה בשביל בעלי, כך שזאת כבר נעשתה מין בררת מחדל.
מוכר מאוד מאוד. לא תאמיני כמה פיצות ברצף אכלתי ככה...
קחי לך ערב אחד שבו את אוכלת תמרים במקום. ואז עוד אחד. ועוד... עם אגוזים! ותכיני את עצמך לאפשרות הזו מהבוקר. כהתנסות בפרידה מהרגלים, סתם כי הם נתקעו ולא כיף להיות על אוטומט.

ההגדרה של "עודף שומן" מעורפלת.
אני מדברת על אחוזי השומן בגוף. שתי נשים שנראות זהות מבחוץ עשויות "להכיל" פי שלושה אחוזי שומן בפנים.
זה עוד הרבה לפני שאנחנו מדברות על השומן והנפיחות שנגלים לעין מבחוץ.

אז אולי מוקדם מדי להתקדם?
זה מוקדם מדי כל עוד את מתלבטת. כשתחליטי שמספיק לך ואת רוצה לבדוק אפשרות אחרת - אז.

למה התכוונת במילה "זה"?
למחשבה שאת אוכלת יותר מדי אגוזים.
ושוב חוזרת - אל תמהרי להאשים אותם בענייני משקל. הם אחרונים בתור, אחרי השוקולד ושאר החברים שמתגלגלים במדרון החלקלק או סתם במדרון או סתם בשיגרה המישורית.

אני יודעת שאלו דברי כפירה אבל אני בכלל לא סגורה על הסיפור הזה של תוספת קלוריות משמעותית בהנקה. אחרי שלוש לידות בהחלט לא הגברתי את צריכת הקלוריות שלי. אכלתי היטב, כרגיל, מלא פירות וירקות ועלים וכו'. היה לי שפע חלב וילדיי גדלו היטב.

אני לא יודעת מה הצריכה הקלורית המינימלית המומלצת בעולם המערבי, אבל אין לי ספק שזה מוגזם ואפילו מוגזם מאוד.

אני לא מתעסקת כל-כך עם קלוריות אבל יכולה להעיד הרגשתי הבדל ממש גדול בין תחושת הרעב בהריון לבין התחושה הזו בהנקה. בהנקה אני הרבה יותר רעבה. שמתי לב שאחרי כל הנקה משמעותית אני צריכה לאכול/לשתות צשהו.

זה בטח מתחבר גם לעובדה שכשהתינוק כבר בחוץ יש הרבה עבודה סביבו ויותר קשה להכין אוכל טוב וממלא וגם לשבת לאכול אותו וכל ענייני השינה לגמרי לא מסופקים...

תודה על השיחה הזו.
תמשיכו:-)

לא יודעת, אבל מניחה שכאשר נוצר שיבוש הוא משפיע על האופן בו כל המזון מתעכל.
אה, אופס...


דרך שעות שינה מספיקות.
כן, גם על זה חשבתי. דווקא בזה הייתה לי תקופה טובה מעט יותר לאחרונה, ונראה אם אצליח לחזור אליה. עמוס פה.


היותו של האוכל אמיתי וטוב נתון במחלוקת. ולכל גוף יהיה משהו אחר לומר בשאלת המחלוקת הזו.
אוקיי... נראה שזה לוקח a life time כדי לקלוט את המסר של הגוף האישי שלי.


לאכול בהנקה יותר מהרגיל.
לא התכוונתי בהכרח ליותר מהרגיל, רק לא לפחות מהרגיל. אם בהנקות קודמות אכלתי "רגיל" (כולל עוגות, בשר כמעט מדי יום, מוצרי חלב לרוב, פתיתים וכאלה), כשעברתי לאכול תזונה שעיקרה מן הצומח, חשבתי והרגשתי שהצומח צריך לכלול גם שומן בכוונה.


לא תאמיני כמה פיצות ברצף אכלתי ככה...
באמת לא אאמין!!! D-:


שתי נשים שנראות זהות מבחוץ עשויות "להכיל" פי שלושה אחוזי שומן בפנים.
אה, כן. בסדרת שיעורי התזונה שהשתתפתי בה לפני כשנה וחצי השתמש המרצה במשקל מיוחד, שלא ידעתי אם אפשר להאמין לנתונים שהפיק. מלבד המשקל קיבלנו שם נתונים על אחוזי שומן, מים וכו' וגיל תזונתי. נשקלתי בתחילת הסדרה ובסופה, ועל אף שלא הייתה ירידה משמעותית במשקל, הצלחתי לשפר מדדים אחרים.


_למה התכוונת במילה "זה"?
למחשבה שאת אוכלת יותר מדי אגוזים._
אה, הבנתי.
העניין הוא שאני שוקלת (...) להאשים אותם בענייני משקל_ , כי כשצעדתי _בשיגרה המישורית לאורך זמן, לא היו חשודים אחרים, לפחות לא כאלה תזונתיים.
מה שמבאס במיוחד הוא שלרדת לוקח יובלות אבל לעלות אפשר בקלות ובמהירות.
מצד שני, אולי לא נכון שאני מסתמכת רק על מראה עיניים כדי לקבוע אם ירדתי. דווקא שמחתי כשהמשקל התקלקל. הרי ממילא הוא עלול לזייף קילו לפה או לשם, וסתם התפתיתי להישקל לעתים קרובות מדי וכמובן התבאסתי מהתשובה.



זה בטח מתחבר גם לעובדה שכשהתינוק כבר בחוץ יש הרבה עבודה סביבו ויותר קשה להכין אוכל טוב וממלא וגם לשבת לאכול אותו וכל ענייני השינה לגמרי לא מסופקים...
זה מה שאני חושבת.
ומוזר לי שחשבתי שבגיל שנה זה נעשה כבר סביר. אני סתם לא זוכרת או שזה אחרת הפעם???

שמתי לב שאחרי כל הנקה משמעותית אני צריכה לאכול/לשתות משהו.
אם יש בקשה ברורה של הגוף - מעולה. אבל מים לא מוסיפים קלוריות וגם אכילה יכולה להיות של כל מיני דברים...
תחושה ברורה של רעב מגיעה ממחסור בקלוריות או בנוטריינטים. או גם וגם, כמובן.
לדעתי יש נטייה לדחוף לאנשים במצבים מיוחדים אוכל. אומרים את זה להרות ומניקות וגם לאנשים חולים. לא תמיד זה הדבר הנכון ולפעמים זה אפילו הדבר הלא נכון.

אוקיי... נראה שזה לוקח a life time כדי לקלוט את המסר של הגוף האישי שלי.
את הורגת אותי, תפילה...
כמה זמן את מתעסקת בזה ברצינות? שנה? שנתיים? שלוש?
חיים שלמים בילית, כמו רובנו, בחוסר קשב. קצת סבלנות, בבקשה. התרגלנו לזה שדברים זזים כל כך מהר, אגב הדיון המקביל בדף לנוע לנוע
יש תהליכים שבנויים לפרקי זמן אחרים לגמרי. לא שונה בהרבה מהתפתחות נפשית או רוחנית. איפה שלא הקשבנו שלושים ומשהו שנה נדרשת סבלנות רבה.

לא התכוונתי בהכרח ליותר מהרגיל, רק לא לפחות מהרגיל
אם הרגיל שלך היה יותר מדי אז יש טעם להפחית. איך יודעים? מנסים. כל גוף הוא משהו אחר.

אני שוקלת (...) להאשים אותם בענייני משקל , כי כשצעדתי בשיגרה המישורית לאורך זמן, לא היו חשודים אחרים, לפחות לא כאלה תזונתיים.
סבבה. אז כאשר תהיי שוב בשיגרה הזו תוכלי לנסות להפחית בהם ולראות מה קורה ואיך את מרגישה. ובמקביל לשים לב למשתנים נוספים. כמו כמויות, מזון מבושל, שעות האכילה וכו'...

לרדת לוקח יובלות אבל לעלות אפשר בקלות ובמהירות.
כן. כי תאי השומן אוהבים להישאר, גם כשם ריקים. האכילה הלא מוצלחת ממלאת אותם בצ'יק כי הם כבר שם, רק מחכים. וככל שהגיל עולה כך קשה יותר להיפרד מהם. וככל שהם איתנו יותר זמן כך קשה יותר להיפרד מהם.

אני סתם לא זוכרת או שזה אחרת הפעם???
הפעם יש לך עוד ילדה לדאוג לה. וגם הוספת כמה שנים לגיל. את אחרת, החיים אחרים. איך יהיה אותו דבר?

_אני סתם לא זוכרת או שזה אחרת הפעם???
הפעם יש לך עוד ילדה לדאוג לה. וגם הוספת כמה שנים לגיל. את אחרת, החיים אחרים. איך יהיה אותו דבר?_
מסכימה מאד!!

קודם כל יש הרבה יותר צרכים של כל הבית וגם הרבה יותר קשה פשוט להצטרף לתינוק כשהוא ישן. אני מרגישה שעכשו רוב היום הוא ער ולכן יש דברים שרק מחכים לרגע שהוא ירדם ואז אוכל לעשות אותם...

מה דעתך על שימוש בתבלינים בשלב זה?
ואיך מתקדם אצלך?

מתקדם לי מצוין, תודה. היה יום מוצלח ועור הפנים שלי אומר תודה גם כן. איזה תבלינים למשל? לאיזה צורך?
ואיך עבר יומך? איך את מרגישה?

שמחה לשמוע! כבר העור מגיב! איזה כיף לך!:-)פלפל שחור, כמון, פפריקה, קינמון..לשייק או לסלט.. גם לגבי דבש וסילאן תהיתי..
אני בסדר..אין עדיין משהו חד בעיכול או אצל תינוקי..חסר לי לחם ואוכל חם;-)

חיים שלמים בילית, כמו רובנו, בחוסר קשב. קצת סבלנות, בבקשה. התרגלנו לזה שדברים זזים כל כך מהר, אגב הדיון המקביל בדף לנוע לנוע
כן, כן, אני מבינה...


אז כאשר תהיי שוב בשיגרה הזו
אוקיי. חזרתי אליה מהיום בצהריים. (סייג קטן: קניתי קרוטונים כדי להעלות את המוטיבציה לסלט של ערבית.)
קטע מבאס הוא שהראש שלי כבר התקדם בתפיסת החיוניות, ואז אני מוצאת את עצמי אוכלת כמות מדודה של תבשיל קינואה כדי לסתום חור עד שאתפנה לחתוך סלט, וחושבת לעצמי שאני לא אוכלת חיוני כל כך, כי אכלתי אוכל לא טבעונאי.
וזה אחרי שעמדתי בגבורה אל מול ניחוחות הפיתות הטריות שאפיתי לילדים ואל מול הצעותיה של סבתי לכבדני בעוגיות ובשוקולד.


לראות מה קורה ואיך את מרגישה. ובמקביל לשים לב למשתנים נוספים. כמו כמויות, מזון מבושל, שעות האכילה וכו'...
במסגרת הניסיונות לחזור לאכילה מאוזנת ניסיתי השבוע לאכול עם הילדים ארוחת צהריים ונזכרתי בתגלית המפתיעה שמעייף אותי לאכול בשר (נראה לי).
אז כרגע מנסה להתייצב על מרק או על ירקות מבושלים בצהריים.

וככל שהגיל עולה כך קשה יותר להיפרד מהם. וככל שהם איתנו יותר זמן כך קשה יותר להיפרד מהם.
אם כך - יפה שעה אחת קודם.


את אחרת, החיים אחרים. איך יהיה אותו דבר?
בהחלט.
אבל חוץ מזה, נראה לי שזה היה עמוס וקשה גם בעבר, ורק דמיינתי שבגיל שנה הכול מסתדר ונרגע.

פלפל שחור, כמון, פפריקה, קינמון..לשייק או לסלט..
הממ... לא יודעת מה לומר לך.
בתחושת בטן, יש בתבלינים משהו נורא מרוכז. אני אישית לא עושה בהם שום שימוש בשיגרה. ממש נדיר.
שמה טיפה מלח כי חסר לי בטעם אבל הייתי מעדיפה גם בלעדיו.
נסי ותראי מה את חושבת על זה ואם זה משנה את ההרגשה. אבל אולי שווה לתת לניסוי עוד כמה ימים בלי כדי שתוכלי להשוות.

סילאן זה ממש לא משהו שאני יכולה להמליץ עליו. מוצר מאוד מעובד.
דבש - הייתי ממליצה רק על הדבר האמיתי, כמו בכל מוצר שקשור לבעלי חיים. אורגני ואיכותי ביותר. אחרת זה סתם ורסיה של סוכר.
אני אישית שמה תמרים כשחסרה לי מתיקות אבל הם לא מגיעים אלי לשייק. הפירות מתוקים לי מספיק.

לגבי אוכל חם, את יכולה לנסות מרקים פשוטים. לבשל ירקות ועלים ולטחון. גם הויטמיקס מייצר אחלה מרקים.
מרק עגבניות שהכנתי בו פעם נטרף, ולא כלל שום בישול לפני או אחרי. הויטמיקס מגיע בכמה דקות לשבעים מעלות וזה בהחלט מספיק בשביל מרק טעים.
לגבי הלחם, נו, אין מה לומר. הפרידה ממנו בהחלט לא פשוטה. אבל הי, זה רק לעכשיו וזה רק ניסוי.

חושבת לעצמי שאני לא אוכלת חיוני כל כך, כי אכלתי אוכל לא טבעונאי
אין מה להכות את הראש בשולחן (זה מה שהאייקון אומר, נכון?). זה באמת חיוני פחות מדברים אחרים אבל יופי של אוכל. אפשר שמזון יהיה גם וגם.
יפה לך על הפיתות והעוגיות והשוקולד. סבתא שלי כבר לא מנסה אפילו ואני חושבת שהיא עצמה הפסיקה להחזיק בבית כי זה עושה לה לא טוב.
פעם היתה לה מגירת ממתקים ומלא עוגיות תוצרת בית בפריזר, וכמובן - הבורקסים...

מעייף אותי לאכול בשר
לא שיש לי עניין לדחוף אותך לאכילת בשר, אבל שווה לשים לב לכמויות שם. יש הרבה אנשים שכמות קטנה של בשר תהיה להם בסדר גמור, בעוד שהעייפות והכבדות מגיעות מכמות גדולה יותר. מה זה מעט? כל אחד והמעט שלו או שלה. אני מסתדרת מצוין עם משהו שנע בין 50 ל 100 גרם בשר. יותר מזה יכביד עלי.
כן שמה לב שבשר הוא אחד הדברים שלא פשוט לאכול בצורה מדודה ויש נטייה לאכול ממנו יותר מדי וזה הופך אותו לחשוד בעיניי.

רק דמיינתי שבגיל שנה הכול מסתדר ונרגע
אולי פשוט קיווית מאוד
אבל גם אני זוכרת שינוי של ממש לטובה, והקלה גדולה, סביב גיל שנה. לא הכל מסתדר ונרגע אבל כן יש הקלה משמעותית. או בכל אופן, היתה אצלנו עם כל אחד מהילדים. חלק מזה היה קשור לתחילת ההליכה לדעתי, ושפע העצמאות שבא איתה והרבה פחות צורך להיות לנו על הידיים והגב והמותן.

אין מה להכות את הראש בשולחן
החבטה בראש לא באה בגלל אכילת הקינואה אלא בגלל המחשבה שאני לא אוכלת חיוני כל כך, כי אכלתי אוכל לא טבעונאי.

בשר הוא אחד הדברים שלא פשוט לאכול בצורה מדודה ויש נטייה לאכול ממנו יותר מדי
בדיוק. בייחוד כשלא אוכלים מהתוספת הפחמימתית.
וגם עוד מקובעת בי תפיסה של לא לאכול מעט בשר, כי למה להפוך לבשרית בשביל כל כך מעט. עכשיו התפיסה הזאת לא רלוונטית במיוחד, כי ממילא אני בקושי אוכלת מוצרי חלב, ואפילו עדיף שתהיה סיבה שתמנע אותי מלאכול את המעט שכן.


אולי פשוט קיווית מאוד
כן...
ובסך הכול, יש הקלה. היא משחקת על הרצפה, בייחוד כשהאחים פעילים סביב. היא אוכלת מגוון. אבל... <אולי אלך להשחיל שאלה בדף האימהות.>

עבר הרבה זמן מאד עדכנתי, למרות שהיו זמנים בהם חשבתי שאני רוצה לכתוב משהו בדף הזה.

הסיבה העיקרית לכך היא המבחן באינפי שהתכוננתי אליו. מתברר שמבחנים באוניברסיטה הרבה יותר מלחיצים ממבחני בגרות. בעצם, עד האוניברסיטה לא מממש נלחצתי ממבחנים. אמא סיפרה אתמול שהיא התפלאה מאיך שלא נלחצתי בכלל במבחני בגרות. ועכשיו אני בהחלט נלחצת ממבחנים. אבל במבחן הזה הלך לי טוב. אפילו מאוד. בהתחלה עברה יותר משעה ולא התקדמתי מספיק, ואז ראיתי שאין לי זמן ופתרתי מהר ונכון שתי שאלות, ואז כבר היה לי זמן לשאר, ואפילו סיימתי את המבחן חצי שעה לפני הזמן ובדקתי הכל.

ובגלל המבחן הזה לא כתבתי כמעט בפורומים <מלבד בפורום של הקורס> ולכן לא כתבתי גם פה. ויש מה לכתוב.

הכנתי לא מעט שייקים, ואני נהנית מאוד מהבלנדר שלי.
שייק השקדים שלי יוצא בעצם קרם שקדים וזה טעים נורא ואני אוכלת את זה בכפית. ניסיתי לדלל במים אבל יצא פחות טעים אז אני נשארת עם גרסא סמיכה יותר.
חלק מעלי התרד שקניתי התקלקלו כך שגם אם מעט עלי יתאימו לי אני מוותרת עליהם בינתיים. חשבתי אילו עלים ירוקים אני אוכל להוסיף והגעתי לרעיון כל כך פשוט וכל כך גאוני שלא ברור איך לא חשבתי עליו קודם - נענע! אני אוהבת נענע, אז למה לא להוסיף אותה בתור עלים לשייק? הכנתי שיק בננה-נענע ויצא טעים, וכשהוספתי תמר זה הוסיף. כשהוספתי שני תמרים זה כבר היה מתוק מידי. היום הכנתי שייק בננה ונתתי לאחי הקטן והוא אהב את זה. גילתי גם שלא כדאי לשים את הגבעולים כי אם הם עבים יש בהם סיבים שלא נטחנים וזה מעצבן. גם גיליתי שאם אני מבלנדרת יותר זמן אז השייק נהיה ירוק יותר וסמיך יותר.

קניתי כבר פעמיים עגבניות שרי והן נאכלות בקלילות. הכנתי טראפלס שוקולד-אבוקדו, וזה טעים מאוד. הכנתי כמה פעמים עדשים ירוקות ברוטב עגבניות וזה טעים מאוד ונגמר מהר נורא. הכנתי אתמול בבוקר שתי כוסות שלמות והיום בצהריים גמרתי את הסיר.

ועוד משהו נחמד - אחי הקטן אמר שמאז שהוא אוכל את הדברים שאני מכינה הוא מרגיש חיוני יותר. אני לא זוכרת את הניסוח המדוייק שלו - משהו על פחות כבד ונע ביתר קלות. וזה נחמד שהוא מרגיש את השינוי. במיוחד שאני לא מרגישה.

קניתי זרעי צ'יה, אבל עוד לא הוספתי אותם לשייק. קניתי גם אגוזים וכשאקנה מטחנת תבלינים אכין כדורי אגוזי לוז. יש לי גם זרעי פשתן ונראה שהם נטחנים חלקית בבלנדר, אבל אני אחכה כבר למטחנה. הסיפור איתה משעשע בהחלט - בשופרסל ראיתי בלנדר מסויים כשחיפשתי בלנדר. הוא לא נראה מוצלח במיוחד - קטן, רק לליטר, ורק שתי מהירויות ולא שלוש, אבל בא עם מטחנת תבלינים <בעצם כוס קטנה כזו לבנדר שאפשר לטחון בה תבלינים>. ושקלתי לקנות אותו אבל כשכבר רציתי לקנות לא היה אותו בחנות אז ללא צער קניתי בלנדר אחר. הבלנדר שלי בהחלט מוצלח ואין לו כל מיני בעיות שקראתי עליהן בדף הבלנדרים - למשל, הוא לא מתחמם לי. והצלחתי לעשות בו שקדיה! אז עכשיו אני לא אקנה יותר שקדיה.
אבל הבלנדר עם המטחנה זול יותר ממטחנות התבלינים שראיתי אז עכשיו אני שוקלת לקנות אותו. ואז גם יהיה לי בלנדר רזרבי, שזה נחמד מאוד.
גם הכנתי כמה וכמה סלטים של פלפל עגבניות וחסה. עם כף שמן קנולה מזוכך. עוד לא מצאתי שום שמן בכבישה קרה שימצא חן בעיניי
אבל זה לא נורא כי אני אוכלת חסה אורגנית וזה מוצלח.

היום קניתי תמרים במבצע (לא אורגניים, אורגניים יקרים לי כרגע) ושלוש חבילות נענע (סיימתי כבר כמעט חבילה) ודבש של משק לין (גם היה מבצע ואני ממזמן רוצה לטעום ולראות אם יש הבדל בטעם בינו לבין אחרים, ויותר מידי פעמים קראתי המלצות עליו) ותמצית וניל טהורה (בחנות טבע. בשופרסל יש רק תמצית חומרי טעם וריח טהורה) ולבנדר והיבסקוס מיובשים - לתה, וכייף לי.
סוף סוף אני יכולה באמת לעשות שינוי תזונתי. לאכול רק דברים שטעימים לי, ולאכול כשאני רעבה ולא מתי שיש אוכל בחדר אוכל, ולקנות לעצמי דברים שלא יתקלקלו אחרי שבוע בבסיס.

תזוכרת לעצמי: לרשום על רעב ועל משקל ועל מקום לפירות ועל נגישות ועל אגוזים.

אישה, איזה כיף לשמוע אותך ככה. מרוצה מהתזונה שלך ונהנית.
פשוט תענוג.
ומשמחת גם השפעתך הטובה על אחיך. נהדר שזה נמזג ככה לסביבה.

עוד עלים מעניינים לשייק זה שמיר ובזיליקום. כמו נענע, טעמים מאוד מודגשים שהולכים מצוין עם פירות מתוקים.
המצאת שייק עם אחלה שם - שייק בננע

מה עושים שאני אוכלת כבר הרבה יותר טוב אבל אז באה שבת ו....
אני מרגישה בחילה, סחרחורות כבדות ועצבים...
הכל בגלל החמין הזה של שבת...
אוף!!
ואי אפשר לא להתארח...

קודם כל, אפשר לא להתארח. לא בטוח שכדאי, אבל בברור אפשר.
דבר שני, למה לאכול חמין? אין דברים אחרים לאכול? פירותף ירקות אגוזים? אם אין אצל המאחרים אפשר לקחת מהבית. במקרה הרע אפשר לקחת גרנולה ולאכול אותה עם יוגורט או חלב. או פשוט לקחת אוכל מהבית ולחמם (את דתיה?).

יש המון אפשרויות שונות, אוכל לנסות לנחש איזו מתאימה לך אם תגידי למה שאר האפשרויות פחות מתאימות

את דתיה?
כן. חרדית, ממש.
חלבי אני כמובן לא יכולה לאכול איתם על שולחן אחד,
לגבי חימום, אנחנו בבית מחממים (כשאנחנו בבית.. כרגע זו תקופה מורכבת בשבילנו ואנחנו מנצלים כל הזדמנות להתארח) על הפלטה, על כלי.
אצל אמא שלי זה כמעט בלתי אפשרי (מבחינת המנהגים השונים)

אני יכולה להמנע מלאכול, אבל לאכול אצלם משהו אחר ממש שהם אוכלים, זה יראה קצת מתבדל, לדעתי..
אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לי לעשות קידוש בבוקר, בבית ולאכול סלט ירקות גדול או משהו...

העומס הזה, של הסעודות הכבדות והקרובות אחת לשניה, השינה בלי פעילות כלשהי....

מה עם להביא דברים שאת אוכלת ולשים על השולחן המשותף?

אצלי במשפחה נהוג שכשיש ארוחה גדולה שכל המשפחה מתכנסת כדי לא להעמיס על המארחים כל מי שבא מביא משהו לאכול. אם משהו כזה מקובל גם אצלכם <ולדעתי זה מומלץ באופן כללי> אז את יכול להביא מאכל כלשהו שאת אוכלת בכמות שתספיק לא רק לך ואז זה יהיה משהו שגם הם אוכלים.

אם אי אפשר לחמם מטעמי דת אז לדעתי כדאי להביא משהו שלא צריך לחמם. יש מגוון עצום של מאכלים כאלו.

בנוגע להתבדלות - ביקשת מהם להתחשב בך ולהכין משהו שגם את תאכלי? אם ביקשת והם לא הסכימו אז לדעתי יש לך את הזכות המוסרית <ולדעתי האישית גם חובה מוסרית בפני ילדייך, אבל פה רבות וטובות יחלקו עליי> להביא לך אוכל מהבית. ומכיוון שפה זה דף חיוניות, הרי שהאוכל שכדאי להביא הוא אוכל פשוט וחיוני - פירות ירקות ואגוזים. מה יותר פשוט מזה? אני לא חושבת שלהוציא בננה מהתיק ולאכול אותה יראה מתבדל. רוב האנשים לא מחשיבים בננה ל"אוכל אמיתי".

וכמובן שאם האוכל לא מתאים לך אז כדאי לאכול מראש בבית. ואם יש סעודות כבדות וקרובות זה אל אומר שאת חייבת לאכול הרבה אוכל כבד.

<לא מתייחסת לעיניי כשרות כי האוכל המומלץ בעיני הוא בכל מקרה פרווה>

בנוגע להתבדלות - ביקשת מהם להתחשב בך ולהכין משהו שגם את תאכלי?
מדובר במסורת משפחתית של כבד וביצים כמנה ראשונה וחמין כמנה עיקרית...
אין כאן כל כך מקום להתחשבות, אלא אם כן אני אביא משהו בעצמי.
השאלה מה ישתלב שם...
(להורים שלי יש מודעות די טובה, אבל בשבת המסורת מנצחת )
כל שבוע מחדש אני מתשתדלת לא לאכול הרבה, ועדיין... השבוע עלה על כולנה עם קלקול קיבה מרגיז ביותר.

המסורת הזו אוסרת לשים על השולחן משהו בנוסף למנות אלו? סלט, למשל? ומוטב כמה וכמה סלטים שונים?

בכל מקרה, אם ההורים שלך מעדיפים לשמור על המסורת ושלך יהיה קלקול כיבה זו פשוט מצווה לשנות את המסורת הזאת, לדעתי.

המסורת הזו אוסרת לשים על השולחן משהו בנוסף למנות אלו?
ברור שלא!!
אני צריכה באמת להכין סלט חי ופשוט להניח על השולחן.
כך גם לי יהיו פחות פיתויים (מדהים שיש כל כך הרבה פיתויים למרות שאנחחנו רואים עין בעין כמה זה מזיק... )

טוב, אני כבר מזמן מתכוונת לכתוב כאן, ומשום מה דוחה.

יש לי וידוי-
בחודשים האחרונים קראתי את כל דפי החיוניות מההתחלה בפעם הראשונה (כן, כמו אישה במסע, ושלום גם לך בהזמנות זו (-: )
ומאז זכיתי לעשות בקלות רבה או יחסית (תלוי על מה מדברים) שינויים רבים בתזונה האישית שלי וגם כזו שמשפיעה על הבית.
חשבתי לפרט כאן קצת, כי לי היה מאוד נעים ומשמח לקרוא על משתתפות אחרות שנמצאות במסע הזה.
כיוון שהתוודעתי לדף לראשונה רק לפני שנתיים, התחלתי לקרוא אותו כשמול עיני הרף הגבוה של החיוניות של גוגוס, וזה היה די מייאש לחשוב על הפער הגדול ש"צריך" להדביק כדי להיות "בסדר" בעיני עצמי.
בתחילת הדף היתה לי חוויה משחררת משהו לקרוא את גוגוס מנצחת את הקרייבינג לפיצה, קצת כמו ילדים שמסרבים להאמין שגם סבא היה תינוק פעם (-:
אז גוגוס, אם את קוראת, אני חייבת לך תודה גדולה. לא נראה לי שתחתמי על התפריט שלי, אבל בכל זאת הרבה מההתקדמות היא בזכותך.

עוד מעט ממשיכה.

אף פעם לא היינו מאוכלי הג'אנק המזוקק, אבל בתפריט היו הרבה מאכלים מתועשים ברמה זו או אחרת- קרקרים, המון מוצרי חלב, וגם הרבה סוכר- עוגות ביתיות טובות (חובבת אפיה אנוכי), שוקולד.
בתהליך ארוך של יותר משנה, נפטרנו ממאכלים רבים ומזיקים, אבל עדיין סחבתי איתי חולשה נוראית עוד מההריון, הלידה והקושי הגדול שבא אחריה.
אז מתישהו לאחרונה אזרתי כוח להתחיל. במה התחלתי?
הפתעה שלא ברוח הדף: ידעתי שאני צריכה ברזל, ותוספים לא עזרו ממש. עשיתי משהו חדש לראשונה- התחלתי להכין בשר.
האיש שלי צמחוני ועד כה בשר לא נכנס אלינו הביתה לא מבושל, רק תבשילים שאמא שלי בישלה לי לעיתים, וכדורי בשר לבחור הקטן שלנו. היתה לי הרגשה שבשר זה מה שצריך כדי להתחזק.
בדקתי וראיתי שלהכין סטייק זה הדבר הכי פשוט שיש, והכי לא דורש מומחיות, זמן ועבודה. העזתי לקנות ולנסות, ועברתי לתזונה של סטייק אנטריקוט מבשר טרי עם ירקות בצד 5 פעמים בשבוע (!) (וכפרות על הכסף, נמאס לי מהחולשה הזאת).
זה החליף מנה גדולה של אורז לבן עם רוטב קישואים או אפונה שאמא הכינה לי. כבר שיפור רציני, בהדרגה הרגשתי פחות חלשה.
אחר כך הוספתי לתפריט בבוקר- פעמיים בשבוע ירקות בתנור (בטטה, ברוקולי, ועכשיו גם כרובית טריה ותודה לרק מה ), פעם בשבוע תבשיל שעועית ירוקה, תירס בקלחים מתי שיש.
זה כבר ממש מצויין! ובשלב הבא הורדתי את עוגת הבוקר שלי שמלווה אותי מילדותי ועד הלום ! בחיים לא חשבתי שנוכל להיפרד, אבל היא עזבה אותנו בקלות ואת מקומה (לצד מיץ התפוזים שאני סוחטת לי כל בוקר מגיל 14) תפסו 3 תמרי מג'הול אורגניים.
ספיקינג אוף אורגני, השלב הבא היה לעבור לאורגני ברוב הפירות והירקות. כרגע אני מנסה כל מיני כדי לראות מה יוצא יותר זול.
אחרי שנרגעתי קצת מהבשר, החלפתי יומיים בסטייק סלמון טרי עם ירקות חיים (ערימת שרי ומלפפון)
בערב- אבוקדו עם זיתים אורגניים נאות סמדר, טחינה אמארה לפעמים -הכל מהמלצות בדף הזה.
החלפנו את המלח לורוד, הביצים אורגנית כבר זמן מה.
החל משבוע שעבר אני בגמילה מגבינה צהובה (לא קונים יותר), שזה אומר שאני לא אוכלת יותר מוצרי חלב בבית, רק בחוץ כשיוצאים עם האיש בשישי בבוקר (האייפקיסט של הבחור שלנו אמר שגם אני רגישה לחלב).

מה עוד הוספנו לתפריט?
מרק כתום מתובל בשמיר וכמון, לשבת אורז בסמטי מלא ירוק בסגנון פרסי, על תחתית בטטות וגזר.
המון אגוזים משמחים לי ולאיש: פקאן, קשיו, מעט מקדמיה.

מה עוד נשאר טעון שיפור?
שוקולד לידנט 70%- כלומר 30% סוכר לבן- בצריכה יומית.
חלווה אורגנית- אבל 50% ממנה סוכר (חום אורגני, ובכל זאת)
שאריות מהפיתה המלאה של הילד- לפעמים, לא כל יום, אבל מיותר בתזונה.
והייתי רוצה שייקים ירוקים ויותר ירקות ופירות חיים.

מסכמת- בחיים שלי (מאז שהפסקתי לינוק בגיל חצי שנה) לא אכלתי כל כך טוב.
תודה לגוגוס ולכולכן, איזה כיף שאתן פה

אמא צעירה, ברכות על המודעות. זה לפני הכל.
וקיבלת רעיון מצוין שגם אני אוהבת - להביא איתך אל מי שמארח אוכל טוב ומזין בכמות גדולה שתזמין את כולם לטעום.
זה מתאים בעיקר במצב שלך, שבו אין בעצם שום התנגדות לצורת האכילה שלך, וסביר שגם שאר משתתפי הארוחה יקבלו ברצון את התוספת הזו.
בכמה משפחות שאני מכירה, אחרי כמה פעמים כאלה, המארחים הבינו את הפרינציפ והתחילו להכין בעצמם את מה שנדרש ולאט לאט הארוחה הכה מסורתית, שלכאורה אי אפשר לשנות - השתנתה.
אני מאחלת את זה גם למשפחה שלך.

קול פעמונים, איזה כיף על הבוקר!
מודה שבכל פעם שמישהי מספרת לי שהיא קראה את כל דפי החיוניות מהתחלה נשמטת לי הלסת. כאילו... ברצינות???
<אני בחיים לא הייתי קוראת את זה>
ומה שעברת משמח עד בלי די, ונראה שזה גם כבר יוצר אדוות סביבך אז מה טוב.
בכלל, זה אחד החלקים שהכי מרגשים אותי בשינויים שאנשים עושים ממש מתוך הבפנים שלהם, האופן שבו זה נמזג החוצה.
זה קורה בעיקר כאשר האדם באמת ממוקד בעצמו ולא עסוק בשום הטפות או מאמץ לשנות את הסביבה שלו.
החיוניות - מדבקת. ככה זה.

אמא שאומרת למשפחה - אהובים יקרה, לא תהיה יותר גבינה צהובה בבית, כי אני לא עומדת בזה וזה עושה לי רע, ופשוט מפסיקה לקנות, שונה לגמרי מאמא שאומרת - לא תהיה יותר גבינה כי זה לא בריא. יש משהו בחוט פנימי מתוח במידה שמייצר גלים אחרים לגמרי בבית ובסביבה בכלל.

הפתעה שלא ברוח הדף
לדעתי אין משהו שהוא לא ברוח הדף. רוח הדף, כמו שאני מבינה אותה, היא מודעות מלאה לבחירות שלנו. תוכנן של הבחירות הוא חסר משמעות לחלוטין.
כמעט כל מי שעושה שינוי עמוק עובר דרך אחד מהשניים: הרבה שומן או הרבה בשר או שניהם ביחד.
מניסיון - מתישהו זה מתאזן. לפעמים לוקח הרבה זמן ולפעמים חודשים ספורים. וגם תהליך ההתאזנות עצמו יכול להיות שיפוע מתון מאוד שזזים עליו לאט לאט.
מה שאת עושה - נשמע מופלא לגמרי.

מרשה לי כמה הצעות?

לקרוא את גוגוס מנצחת את הקרייבינג לפיצה
הנה, סתם שתראי איך דברים נראים באמת - הילדים ביקשו פיצה להיום. זה סוף החופשה והסוף של סוף השבוע והמון זמן לא אכלנו פה פיצה. אז הסכמנו.
כאשר אנחנו מזמינים פיצה ב... אני תמיד אוכלת עם כולם. אפילו לא מעט. תמיד נהנית ותמיד מרגישה אחר כך ממש גרוע. מיובשת לגמרי, עם צריבה בפה וכובד נוראי בבטן.
בגלל שזה פעם ב... אני חיה עם זה בשלום אבל בדיוק בדיוק עכשיו נמאס לי מזה.

ישבתי אתמול, כשהוחלט להזמין פיצה, ועברה לי בראש המחשבה הזו - טוב, אני אוכל הפעם עם כולם, ומיד אחרי זה אשוב לדרך הישר שלי שמלווה אותי כבר כמה ימים ועוזרת לי מאוד.
ואז חשבתי עוד אחת - תמיד תהיה עוד פעם שאפשר אחריה לחזור לדרך הישר. זה לעולם לא ייגמר המעגל הזה של הסוכר והקמח ונורא נורא נמאס לי. הגוף שלי במצב כל כך טוב. שאלתי את עצמי מה דעתי על זה.
וקיבלתי החלטה מודעת לגמרי, אבל רכה, לשחרר לדרכה את הפיצה היום. הדגש הוא על היום
אם תהיה בעוד שבוע עוד אחת מאיזושהי סיבה - לא יודעת מה אחליט. ושחררתי.

הבנתי שזה בא ברכות אבל עלול פתאום להיות קשה כשתהיה שם הפיצה ושכדאי שאתכנן לי איזה משהו משמח אחר.
מה שהכי משמח אותי בימים אלו זה סלט עלים עם אבוקדו ועגבניות שרי. אז אכין לי סלט מפואר ומפנק שיהיה לי לאכול עם כולם ולשמוח בבחירה שלי.

הפואנטה - אין ניצחונות. הקרייב תמיד מלווה. אני לא חושבת שאגיע בקרוב למצב שבו פיצה מגעילה אותי או שאני אדישה אליה.
ובכל רגע אני יכולה לבחור טוב יותר מהבחירה האוטומטית שאליה הקרייב מושך אותי.
בחירה טובה יותר יכולה להיות כל דבר. מזה שאוכל רק חצי מהכמות שלרוב הייתי אוכלת (או אפילו סלייס אחד פחות, כל דבר שמרמז על אכילה מודעת) ועד לשתות שייק ירוק או לא לאכול בכלל וסתם לשבת בכיף עם כולם.
בעיניי - זה הכיוון. החלטה אחת טובה יותר מהאוטומט. עם הזמן ההחלטות המעט יותר טובות נהיות האוטומט החדש ואז אפשר לזוז מהן. ופתאום, לאכול פיצה משפחתית שלמה (שזה משהו שעשיתי מאות פעמים בחיים שלי, בחיי!) ייראה פשוט לא סביר. לא דבר שאני עושה או שהוא חלק ממני או שהוא בחירה אוטומטית שלי.

לא כותבת פה הרבה כי אני מרגישה לא בכיוון מבחינת תזונה, ואפילו יחסית מניחה לזה לעת עתה כי הרבה מאוד אנרגיות שלי מנותבות לפן הנפשי בחיי ולהתמודדות אחרת.
מה כן עולה כל הזמן, משהו שגם תפילה כותבת הרבה, זמן ההכנה.
חלק מהחלטות שלי לאכול ג'אנק זה שם. כשהידים שלי תפוסות, או כשיש לי מעט מעט זמן לעצמי אז אני פשוט לא אעמוד להכין לי אוכל או לחתוך ירקות, גם בצורה הפשוטה ביותר זה עדיין עבודה בשבילי ולוקח זמן ומצריך ידים פנויות. הנה קראתי גוגוס את הפתרון שלך לעצמך בדמות אבוקדו,עלים,עגבניות שרי והזלתי ריר על הרעיון הטעים, אבל לא אעשה את זה כי זה אומר להכין. אז אלך לכיוון הלחם/פיתה/שוקולד.
היום היה לי במקרר כמה דברים(תוצרת אמא שלי) עדשים, סלט כרוב חי, סלט סלק מבושל, חגוגוסם ופלפל אפויים, שמתי הכל יחד ושפכתי קצת טחינה ויצאתי עם תחושה הרבה יותר טובה. לא יודעת אם רגשית או
פיזית.אני לרוב לא מרגישה פיזית תחושה רעה.

יש גם קטע מאוד רציני של פיצוי לעצמי על הקשיים בתחומים אחרים שבא בדמות אוכל.אני די מתעלמת מהעניין הזה ונותנת לו להיות.ועכשו אני חושבת שאולי אני פשוט צריכה להתבונן בו בעיניים פקוחות כרגע גם אם אני משאירה אותו כי ממש אין לי כוחות שם.

אישה במסע ו קול פעמונים עושה נורא טוב לקרוא אתכן

מודה שבכל פעם שמישהי מספרת לי שהיא קראה את כל דפי החיוניות מהתחלה נשמטת לי הלסת. כאילו... ברצינות???

אני חושבת שזה מה שתקע אותי לאחרונה. אני לא נמצאת כמעט באתר (עסוקה כל כך ). כשאני נכנסת, אני מנסה לקרוא את כל מה שפספסתי בדפי החיוניות, מדף מספר 5 אני חושבת (לפני יותר משנה). ולכן, לא מצטרפת לדף זה.
טפשות שכזאת.
עם זאת, אלה דפים נפלאים. וכמובן שקריאה של כולם היא בעלת ערך. תודה לך גוגוס!

ממצאים שלי מהשנתיים האחרונות: ברור כשמש שדגנים גלוטניים ממש לא טובים לי. טובים לי שומנים, חלבונים, ירקות ופירות. כשאני אוכלת את האחרונים, אין לי שום צורך לבדוק מה אכלתי וכמה, ואני שומרת על משקל מצוין. כשאני אוכלת דגנים גלוטניים, אני נפוחה. לא יודעת אם אחרים רואים את זה, אני מרגישה את זה ממש.
לא יודעת עוד לגבי עייפות וחיוניות. אני עובדת כל כך קשה, שקשה לי לאבחן בתוך זה ממה אני עייפה וממה לא.

תודה גוגוס על העידוד

מוסיפה שכל השינויים נעשו באמת בכיף, בלי פאניקה, בהדרגה ורק כשהבשיל הרצון.
הקפדתי לאכול אך ורק מה שטעים לי
זה מכניס לי הרבה אופטימיות לחיים. ההרגשה דומה לזו שיש לי כשאני נפטרת מחפצים מיותרים בבית (אני עושה את זה המון וזה ממש כיף), או מארגנת את הבית בצורה יותר יעילה ונוחה.
על הדרך ירדתי גם 3 קילו, בלי מאמץ, אבל אני מודה שהייתי שמחה להיפטר מעוד איזה 10 מיותרים. במקביל גם צימצמתי הנקות לאחת ביום, ויכול להיות שזה השפיע גם על משקל.
אני לא שמנה, אבל סובלת כל חיי משומן בטני מציק שגדל אחרי ההריון והמשמעות הבריאותית שלו מטרידה אותי מעבר למראה.
אני תוהה אם מה שיעזור זה הסוכר, או המנעות הרמטית ממוצרי חלב.


מרשה לי כמה הצעות?
לכבוד הוא לי, עושה מקלדתי כאפרכסת.

אורי, תודה.
אני מוצאת שהקריאה כאן היא כמו זרעים שעפים אליך ברוח, סיכוי גדול שחלק יקלט וילבלב עם האביב
אז גם לך

אמא צעירה

ברור שלא!!
לי לא היה ברור. ליתר דיוק, היה ברור לי שלהביא סלט זה הפתרון המתבקש <כי אצלי במשפחה לארוחות גדולות האורחים מביאים סלט, ואם את מביאה סלט אז לא תביאי סלט שאת לא אוכלת>, ואם את שואלת אז הפתרון הזה לא אפשרי מסיבה כלשהי.

סלט חי
יש סלט מת?

במקרה הזה אני לא מסכימה עם גוגוס, שרושמת:
_בכמה משפחות שאני מכירה, אחרי כמה פעמים כאלה, המארחים הבינו את הפרינציפ והתחילו להכין בעצמם את מה שנדרש ולאט לאט הארוחה הכה מסורתית, שלכאורה אי אפשר לשנות - השתנתה.
אני מאחלת את זה גם למשפחה שלך._
אני לא מאחלת עוד עבודה למארחים, אלא מאחלת שהמתארחים יביאו סלטים. זה מחלק את העבודה ומונע מצבים בהם אין למישהו מה לאכול, ויכול למנוע העלבויות למיניהן, כך שאני מאחלת למשפחה שלך אימוץ מסורת חדשה - מתארחים מביאים איתם מאכלים כדי לסייע למארחים.


שלום גם לך, קול פעמונים
נחמד לדעת שאני לא המשוגעת היחידה שקוראת את דפי החיוניות מההתחלה

_מה עוד נשאר טעון שיפור?
שוקולד לידנט 70%- כלומר 30% סוכר לבן- בצריכה יומית.
חלווה אורגנית- אבל 50% ממנה סוכר (חום אורגני, ובכל זאת)_

בנוגע לשוקולד - יש שוקולד 78% של פריי וגם 85%. חוץ מזה אפשר להכין לבד. אני אישית לא מקדישה תשומת לב רבה לשוקולד. חפיסה זה 100 גרם, זה אומר 30 גרם סוכר לבן <אצלי זה ווריאטיבי ויכול להגיע גם לחצי מהשוקולד>. כמה כבר שוקולד אתם אוכלים ביום? זה באמת כל כך חשוב?
עם חלווה זה קל יותר. בשביל להכין חלווה בבית כל מה שצריך לעשות זה לערבב טחינה מלאה עם דבש <של משק לין> ותקבלי חלווה אורגנית מלאה לתפארת.

בנוגע לבשר, גם לדעתי אין משהו שהוא לא ברוח הדף ואני חושבת שאם קראת את כל הדפים אז תצליחי להיזכר בכך שזו אל הפעם הראשונה שמישהי מרגישה לא בנוח בדף וכולן אומרות לה שהיא רצויה פה, ושרק נדמה שכולן כאן אוכלות עלים ירוקים כל היום.

אורי
_זה כן עולה כל הזמן, משהו שגם תפילה כותבת הרבה, זמן ההכנה.
חלק מהחלטות שלי לאכול ג'אנק זה שם. כשהידים שלי תפוסות, או כשיש לי מעט מעט זמן לעצמי אז אני פשוט לא אעמוד להכין לי אוכל_

מסכימה, וזה רלוונטי גם לגביי. הפתרון שלי - להכיר בכך ולדאוג לאוכל זמין. למשל, היום קניתי עוד קילוגרם עגבניות שרי. שטפתי אותן וחילקתי לשתי קערות, קערה אחת גדולה של עגבניות שרי בשלות, ואחת של אלו שעוד לא הבשילו לגמריי. והקערה הזו של עגבניות השרי - אם אני אעמיד אותה במטבח היא תגמר, ותגמר מהר.
אני גם אכין מאוחר יותר סיר של עדשים כתומות ברוטב עגבניות <זה מתכון ניסיוני, אז אני לא אכין הרבה. אבל כשהכנתי עדשים ירוקות, ועוד שתי כוסות, זה נגמר תוך יומיים!> שיהיה לי מה לאכול, ואכין לי סלט לאחר כך.
לדעתי כדאי לך להכין סיר גדול של עדשים ברוטב שאת אוהבת, וכל פעם שתהיי רעבה לשים בצלחת, לחמם במיקרו דקה, ויש לך ארוחה טעימה, משביעה ובריאה.

שאולי אני פשוט צריכה להתבונן בו בעיניים פקוחות כרגע גם אם אני משאירה אותו כי ממש אין לי כוחות שם

בהחלט כדאי להתבונן ולהיות במודעות, אבל את לא צריכה, זו רק עוד אפשרות. מומלצת לדעתי, אבל לא מחייבת.

אני לא מאחלת עוד עבודה למארחים, אלא מאחלת שהמתארחים יביאו סלטים
כמובן מסכימה עם העיקרון, אבל מסבירה למה התכוונתי.
בהרבה משפחות שאני מכירה היו מגישים פעם ארוחה כבדה בלי ירקות טריים בכלל. אם היו - זה היה מן סלט גזר סמלי או כרוב (לא יודעת למה שני אלה, אבל הם חוזרים על עצמם).
כאשר מתחילים להביא סלטים טריים גדולים מגוונים, וזה נהיה דיבור סביב השולחן, ואנשים אשכרה אוכלים מזה, לאט לאט מה שהמארחים מכינים מתחיל להשתנות.
מכינים פחות מהאוכל הכבד ויותר סלטים.
הנקודה הסופית שאני רואה לא מפילה על המארחים עוד עבודה לטובת כל מיני אורחים משונים. במקום זה, הרכב הארוחה משתנה, ואותו זמן המוקדש להכנה פשוט מחולק אחרת.
זה כמובן לא סותר את זה שתמיד כדאי להציע להביא משהו כשמתארחים.
מניסיון - יש מארחים שלא מסכימים וממש יכעסו אם אורחים יביאו משהו שלא מתאים להם. זה נתפש כפולשני לתכנון הארוחה. כל אחד והשריטות שלו.
יש מארחים שלמרות שאיפשרו להביא יכינו בדיוק אותה כמות של אוכל, כאילו אין תוספת. כאמור, כל אחד ו...

קול פעמונים (מותר לקרוא לך פעמונית בקיצור?) -

אני תוהה אם מה שיעזור זה הסוכר
אני מהמרת שם. וקחי בחשבון שיש גם מצב שאת אוכלת הרבה קלוריות בגלל שאת רגילה לתקופה של יותר הנקה. אני מעלה את זה בתור השערה כללית כזו, שעד שהגוף מתאפס על המצב החדש שלו לוקח קצת זמן.
זו תקופה טובה מאוד לשים לב מתי את באמת רעבה ומתי את שבעה - ולעצור שם.

שתי ההצעות שרציתי להציע לך כבר נכתבו יפה על ידי אישה במסע
להכין בבית חלבה זה מאוד פשוט ומאוד מספק. אין יותר את החלק המרעיב של הסוכר.
בנוגע לשוקולד - אני ממליצה בחום על כדורי הכוח שאני מכינה. מעבר לכך שהם לא מכילים סוכר, יש בהם את כל מרכיבי הפולים ועוד תוספות מלבבות.
את יכולה להכין את זה באיזו רמת מרירות שנעימה לך ובאיזה הרכב אגוזים שמתחשק לך.
הבסיס הוא פולי קקאו שלמים, נאים, טחונים דק, מעורבבים עם קצת טחינה מלאה ושקדייה עד לממרח, ואז לשים אותם עם תמרי מג'הול. לזה אפשר להוסיף אגוזים, חמוציות, שברי פולי קקאו (ניבס) וכל מה שעולה על דעתך.
זה ממתק סופר עשיר שגם נשמר במקפיא.

ויש גם מרציפן, אם את אוהבת - שקדים טחונים עם דבש וקצת תיבול של וניל או מי ורדים וקינמון. קצת אימון בכמויות ואת מסודרת. גם אותו אפשר להקפיא.

בברכת חיוניות שלמה @}

ממ יקרה, פשוט תהיי...
מה זה משנה מה קראת ומה לא?
ויופי על התובנות שלך. הן טובות לרוב האוכלוסייה, ובכל זאת בכל גילוי בנפרד יש כזה ערך. זה מתיישב אחרת לגמרי כשיודעים מניסיון של ממש.

אורי יקרה, כתבת כך -
הנה קראתי גוגוס את הפתרון שלך לעצמך בדמות אבוקדו,עלים,עגבניות שרי והזלתי ריר על הרעיון הטעים, אבל לא אעשה את זה כי זה אומר להכין. אז אלך לכיוון הלחם/פיתה/שוקולד.
אל תקחי רעיונות כאלה בתור קו מנחה.
יש דברים שלא דורשים שוב הכנה שהיא, כמו עגבניות שרי ושאר ירקות מיני שאפשר לקנות בכל מקום. שלא לדבר על פירות שלא דורשים קילוף, או רק קילוף (כמו בננה).
כל קופסת אגוזים ופירות יבשים עדיפה על שוקולד ופיתה.
ולמיטב ידיעתי - לחצות אבוקדו ולאכול בכפית זו לא יותר עבודה מלמרוח פיתה בשוקולד.

רוצה לומר - זו לא הטירחה שנתקעה לך אלא התפישה של התזונה הזו כטירחה. זו תפישה מוטעית ממש.
רוב הזבל שאפשר לנשנש לוקח יותר עבודה מאשר אוכל של ממש, רק שאין בצידו את ה"שכר" המיידי של מפל הסוכר שנוצר בגוף ומשקיט את הכל.
המשיכי ללכת בדרך שלך, עם המודעות שלך, וכאשר הילדים קצת יגדלו ויוקל לך את תמצאי דרכים נוספות להעמיק את זה.
כרגע את בתוך קושי ויש לך אתגרים דחופים יותר. אז כל מה שאת עושה (שלפעמים מסתכם בלהיות מודעת למה שאת עושה, שזה המון) - הוא מצוין.

מסתבר שאני עושה צום לסירוגין. זה ממש ממש נחמד.
הרבה זמן רציתי לנסות ואף פעם זה לא ממש התאים. והנה, התגלגל עלי ממש מעצמו.
שלשום צמתי רוב היום ולקראת הסוף אכלתי טיפה.
אתמול אכלתי כמעט רגיל, בהרכב משובח לגמרי אבל בכמות לא גדולה.
היום שוב לא אכלתי רוב היום ובערב אכלתי סלט נהדר בכמות של שלושת רבעי מהרגיל בערך.
זה מאוד נעים בגוף. תחושה קלה רוב הזמן וללא רעב או מצוקה מכל סוג שהוא.

ואם את שואלת אז הפתרון הזה לא אפשרי מסיבה כלשהי.
הוא פשוט לא היה לי בתודעה...
_סלט חי
יש סלט מת?_
מבושל או לא טרי...?

אין לי זמן להגיב לכל מה שכתבתן, אבל רוצה לשתף בשמחתי על ההתעוררות המעניינת של הדף האהוב הזה ועל הפנינים המחזקות שמופיעות בשפע בין הדברים.

כרגע את בתוך קושי ויש לך אתגרים דחופים יותר. אז כל מה שאת עושה (שלפעמים מסתכם בלהיות מודעת למה שאת עושה, שזה המון) - הוא מצוין.
את שומעת, אורי??

תודה

גוגוס

במקום זה, הרכב הארוחה משתנה, ואותו זמן המוקדש להכנה פשוט מחולק אחרת.

בעיקרון אני נוטה להסכים איתך. אבל מניסיוני להכין כמה סלטים לוקח יותר זמן מלהכין מנה כבדה גדולה.
ועדיין, לדעתי עדיף להכין סלטים.

כדורי הכוח שאני מכינה.

אשמח אם תרשמי שוב את המתכון.

רוצה לומר - זו לא הטירחה שנתקעה לך אלא התפישה של התזונה הזו כטירחה. זו תפישה מוטעית ממש.

אני לא מסכימה. מבחינת קלוריות למאמץ תזונת ג'אנק הרבה יות יעילה. לקחת לחם ולמרוח ממרח לוקח פחות זמן ומאמץ מלשטוף ירקות ולחתוך סלט, גם אם הירקות כבר שטופים והתחממו על השולחן, ואת הלחם אני מוציאה מהמקפיא ומחממת במיקרו. והסלט משביע פחות.
וזה בלי להתייחס לרגע שגם אם לוקח אותו זמן להכין משהו זה לא אומר שזה אותה הטרחה - להכין סל קלאסי ומוכר לא דורש ממני תשומת לב וריכוז, לעומת סלט לא מוכר, וזו גם סוג של טרחה שראוי לדעתי להכיר ולכבד
לחצות אבוקדו זו יותר עבודה מלמרוח לחם, כי זה מלכלך יותר ולכן מפריע לי לעשות דברים אחרים <שלא לדבר על זה שאבוקדו כמו שהוא לא טעים לי>.
זו לא תפישה, זו המציאות, שלי ושל עוד נשים. אני לא יכולה כרגע לאכול הרבה אגוזים סתם. גם לא עם פירות. למזלי אותו "לא יכולה" כולל גם פסטה שאני לא יכולה סתם לאכול. אני יכולה ואוכלת סתם עבניות שרי ובננות ועדשים ועוד הרבה דברים.
אבל בבקשה, אל תקראי למציאות של נשים "תפיסה מוטעית". אוכל בריא לוקח יותר זמן וטרחה, ואני בטוחה שניתלן למדוד את זה אמפירית ולראות שזו המציאות. אולי אפשר לשנות אותה, אבל זו המציאות כרגע, והיא קיימת אובייקטיבית, מבלי קשר לתפיסות.

אמא צעירה

משהו ב"סלט חי" שלך הפריע לי ולא הבנתי למה, לכן שאלתי על הסלט המת. בינתיים חשבתי והבנתי מה הפריע לי. מבחינתי סלט מירקות הוא ברירת המחדל, ולכן לא נחות שם תואר על מנת לציין זאת.
כמו שעל הירקות האורגניים אומרים שהם אורגניים, אבל לא תראי ברוב המקומות ציון שהירקות שלהם כימיים, או לא אורגניים, וכמו שעל קמח מלא רשום קמח מלא, ועל קמח ריק (או ליתר דיוק, קמח דל) רשום פשוט "קמח". כי קמח ריק זו ברירת המחדל.
ומבחינתי סלט שלא כולל בישול של רכיביו זו ברירת המחדל, ואני מעדיפה שלא לשנות אותה.

בנוסך לכך יש את העניין שלא מדויק כרגע להגיד על פירות וירקות שהם חיים או נאים, אבל אני לא זוכרת את ההסבר המדוייק, רק שקראתי אותו באחד הדפים על אוכל נא ושבשמת רשמה אותו שם, ואחרות הסכימו. ה"כרגע" הוא כדי להדגיש את השתנות השפה ואת זה שהביטויים שנטבע היום יהיו השפה הנכונה של המחר.

בכל מקרה, הזמן שעבר מהרגע שקראתי "סלט חי" ועד לרגע בו נזכרתי שיש בעולם הזה סלטים שכוללים בישול היה בשבילי שיעור מאלף ב- הוא פשוט לא היה לי בתודעה... ועל כך תודתי הכנה.

אישה במסע, מסבה את תשומת לבך למשהו חוזר - כתבתי באופן אישי לאורי. זה אומר שלקחתי בחשבון את אורי, על שלל הדברים שאני יודעת עליה, שאת חלקם היא כתבה ממש כמה פוסטים אחורה.
את מגיבה כאילו אמרתי אמירה תיאורטית גדולה ורחבה שנכונה תמיד, ולא זה המצב. ובתוך זה מערבבת את העניינים האישיים שלך ומגיבה כאילו כתבתי גם עליהם או גם אליך.
אני מקווה שאת יכולה להבין למה זה קצת קשה לענות ככה.
מה שכתבתי לאורי נשאר על מקומו מבחינתי. לא כתבתי לה על סלט, לא כתבתי לה על תבשיל. כתבתי משהו ספציפי ומדויק לדעתי.

ועכשיו אני עונה על האמירה הכללית שלך, וקודם אפתח בכך שזה הכל הכל הכל תלוי. אין תזונה בריאה או חיונית מול תזונה לא בריאה או לא חיונית.
אין חיה כזו, ולכן גם אי אפשר לומר שום אמירה גדולה על יעילות, על זמן הכנה, על שובע או על כל דבר אחר.
הכל תלוי בדבר הספציפי שעליו מדברים.

מבחינת קלוריות למאמץ תזונת ג'אנק הרבה יותר יעילה.
א) קלוריות הן לא הדבר היחיד שמשנה. הן אפילו לא בהכרח בראש הרשימה (שלי).
ב) יעילות היא המצב שבו את מקבלת קלוריות. אני מסתכלת על המזון כשלם ותוהה לא רק מה קיבלנו אלא גם מה נגזל מאיתנו. ומאחר שקלוריות לא מאוד קריטיות בעיניי אצל אדם מבוגר בריא בעיקרו, מה שנגזל הוא הרבה פעמים ממש ממש חשוב.

זו לא תפישה, זו המציאות, שלי ושל עוד נשים.
אם אני כותבת שקל לי יותר לחצות אבוקדו ולאכול אותו בכפית מאשר למרוח פיתה, ועבורך זה הפוך - זה סימן שאנחנו תופשות דברים אחרת. אותה פעולה נחווית אצלנו אחרת, לא משנה למה.
וזו תפישה ולא מציאות ככי הפעולה הנקייה בלי דברים שאת בוחרת לעשות (כמו לנקות או להנביט את הגרעין של האבוקדו דווקא עכשיו <זו בדיחה, כן?>) הזמן שזה לוקח הוא אותו זמן. אז אם אני תופשת אחד כקל ואת השני כקשה - זו תפישה.
רוצה לומר - זה נתון לשינוי. נתקי לי בראש שאחד יותר קל מהשני אבל בעצם זה לא מחוייב המציאות ולא נגזרת אובייקטיבית של משהו.
למשל, ברוח הדברים היפים שלך בדפים אחרים - אם מישהי תופשת תזונה חיונית מסוימת כקושי בגלל הלכלוך שהיא מייצרת, אני אציע לה לבדוק את השארת הכלים בכיור לערב כך שעבודת הניקוי לא תתחבר לה עם פעולת ההזנה של עצמה ותמשוך אותה ממה שטוב לה.

אני לא יכולה כרגע לאכול הרבה אגוזים סתם. גם לא עם פירות.
גם זו תפישה.
זה לא שאת לא יכולה. את בוחרת כך כרגע כי... לא משנה מה הסיבה. אם אין לך אלרגיה לאגוזים אז את יכולה לאכול אותם סתם ככה בתור נשנוש.
את לא חייבת לאכול כך, כמובן, משום סיבה שהיא. אבל את יכולה להכיר בכך שיש לך אפשרות ריאלית לאכול ממש מזין בצורת נשנוש לא מחייבת בכלל ואת בוחרת לא לבחור בה.
אותו דבר לגבי פירות או כל דבר אחר שדורש שנייה וחצי להכנסתו לפה.

לא רק שזו תפישה, זו תפישה שיחסית קל לשנות. ואני יודעת את זה לגמרי לגמרי מניסיון.
אם בא אלי אדם ואומר לי "אני לא יכול לאכול ירקות" או "קשה לי לאכול ירקות" ואחרי כמה זמן המצב נראה אחרת לגמרי, סימן שהתפישה שלו את עצמו ואת היכולות שלו באותו רגע היתה מקובעת אבל בת שינוי.

מפריע לך מאוד שבמקום לכתוב "מקובעת" או משהו בסגנון כתבתי "מוטעית"? סבבה. הנה, מחליפה את המילה במשהו אחר.

אוכל בריא לוקח יותר זמן וטרחה.
אוכל בריא יכול לקחת יותר זמן וטירחה. תלוי מאוד מה את מכינה בכל אחד מהם. ולכן הצעתך להוכיח זאת אמפירית לא רלבנטית.
אני יכולה לאכול יום שלם בלי להוציא שום כלי סכו"ם או צלחת או קערה מארון או מהמקרר. בלי לחתוך ובלי לשטוף אחרי שום דבר. וזו תהיה תזונה מיטבית שחבל על הזמן שתיקח אפס זמן הכנה ואפס טירחה.

ולכן - זו ממש לא "המציאות" כרגע, היא בוודאי לא אובייקטיבית, והיא כולה "תפישה". גם ביחס לשאלה מהו מזון? או - מהו מזון מזין? וגם ביחס לשאלה - מהו קושי? מהי טירחה?

וכעת לפינת המתכונים והשאלות:

הכנתי עכשיו כדורי לוז לפי המתכון הזה: http://zebarie.com/2014/03/23/%D7%9B%D7 ... %90%D7%9D/

אבל החלפתי את סוכר הקוקוס בסוכר החום שהיה לי בבית וגלגלתי את הכדורים באבקת קקאו. מה אתן חושבות, אפשר להחליף את הסוכר בדבש או משהו אחר?
מישהי מכן השתמשה בסוכר קוקוס? מה ההבדל בינו לבין סוכר רגיל? כדאי לקנות אותו?

חנכתי את מטחנת התבלינים שלי כשטחנתי אגוזי לוז למתכון הזה ואני מרוצה ממנה.

הכנתי לפני כמה ימים את הטראפלס שוקולד-אבוקדו לפי המתכון הזה:
http://www.ptitim.com/chocolate-avocado-truffles/

אבל בלי תמצית וניל שלא היה לי בבית. המתכון הזה טעים מאוד ובזכותו קניתי תמצית וניל והתכוונתי לנסות את המתכון עם הוניל. אבל כרגע אני שבעה ולא מתחשק לי לבשל, ואפילו לא לאכול את כדורי הלוז שיש לידי בצלחת, אז אולי אני אדחה את זה לאחר כך, או בכלל ליום אחר.

בנוסף לכך רציתי לשאול אתכן על אחסון זרעי צ'יה - רשום על ההאריזה לשמורר בקירור אחרי הפתיחה, אבל זה נראה לי מיותר. מישהי ניסתה ויודעת מה התוצאות?


בנוסף לכך אני חוזרת שקראתי איפשהו על כך שחשוב שסירופ סטיביה יהיה RAW וכך גם לגבי סירופ מייפל - שיהיה בכבישה קרה או משהו בסגנון. אז, לפני שנים, תמי גלילי אמרה שאין בארץ סירופ מייפל כזה. מאז ראיתי סירופ סטיביה שרשום עליו בפירוש RAW (וגם כאלו שלא רשום עליהם. למשל זה של שופרסל) ואני תוהה לגבי ההבדל ביניהם והדרך להשיג אחד טוב. מישהי יודעת על זה? מישהי שגרה בארץ קנתה ויכולה לספר?

ועוד שאלה. קניתי בחנות הטבע הקרובה לביתי צמחים מיובשים רבים וטובים ואני בשמחה ובששון מכינה מהם חליטות צמחים להנאתי. אחד השקיות נקראת "סטיביה" ויש בה משהו מיובש. הוספתו לתה ממתיקה אותו. כשהוספתי סטיביה לחליטה היא נהייתה מתוקה. לא שמתי לזה לב בהתחלה, ומכיוון שאני לא נוגת להמתיק תה אני גם לא רוצה להתרגל, אבל זו נראית לי אפשרות נחמדה להמתקת מאכלים שכוללים מים בהכנתם - להוסיף במקום כוס מים כוס חליטת סטיביה.
רק מה - סטיביה זה קקטוס, אז מה זה הדבר המיובש שקניתי?

גוגוס


את מגיבה כאילו אמרתי אמירה תיאורטית גדולה ורחבה שנכונה תמיד, ולא זה המצב.

את כתבת אמירה ספציפית לאישה ספציפית, אבל רשמת אותה באינטרנט, והתחושה שנותרה לי מהמילים שלך היא שזו טענה כללית. יכול להיות שזו הרגשה אישית שלי ורק שלי, אבל אני חושבת שאני לא היחידה שתבין זאת כך, וכשאני כותבת באינטרנט אני מנסה לזכור שמלבדינו, המתכתבות פה, יש את הקוראות הסמויות, עכשיו ובעתיד. מה שהופך את האמירה שלך לאמירה תיאורטית, פשוט מפני שכך תפורש בעתיד, לדעתי ומנסיוני.

בנוסף לכך, במקרה הקונקרטי הזה זו טענה שלך שכבר קראתי כמה פעמים מופנית כלפי נשים שונותף למיטב זכרוני, ולכן <אם אני זוכרת נכון ואכן הפנית אותה למספר נשים בהקשרים שונים> היא טענה כללית דה פקטו, גם אם דה יורו את מפנה אותה לכל אישה בנפרד.

ובתוך זה מערבבת את העניינים האישיים שלך ומגיבה כאילו כתבתי גם עליהם או גם אליך.
מכיוון שהתייחסתי למילים שלך כאמירה תיאורטית כללית, הרי שכדי להפריכה מספיקה דוגמא נגדית. ואני מעדיפה לתת דוגמאות נגדיות שאני בטוחה בנכונותן - כי אני היא הדוגמא הנגדית.

הכל תלוי בדבר הספציפי שעליו מדברים.
עם האמירה הזו אני מסכימה, ואת ההסכמה הזו אני שמה ברקע כל הדברים שאכתוב בהודעה זו.

קלוריות הן לא הדבר היחיד שמשנה. הן אפילו לא בהכרח בראש הרשימה (שלי).
אתמול אכלתי ארוחת ג'אנק קנויה. אכלתי מעבר לשובע שלי מסיבה אידיוטית - מישהי שילמה עלי והיה לי לא נעים לבזבז את הכסף שלה. שמתי לב לכך ואנסה לא אחזור על כך שוב <למרות שבהתחשב בכך שהארוחה הייתה ממש לא טעימה כרגע אין לי שום רצון לאכול שוב את הארוחה הזו בכלל>. אכלתי את הארוחה הזו בשתיים עשרה בצהריים והייתי שבעה ואפילו שבעה מידי. הרגשתי רעב רק בחצות.
לא את הרעב הרגיל שאני מרגישה אלא רעב חד ובמידת מה דומה לכאב - רעב שבו אני חייבת לאכול עכשיו כי הרעב לא יתן לי לשכב בשקט או לעשות משהו אחר.
כשאני מתייחסת לשובע אני מתייחסת לצורך להימנע מהרעב הזה, רעב שדומה מאוד לכאב. אתמול בלילה אכלתי בננות ועגבניות שרי וגבינת בורסאן, והשקטתי את עצמי בידיעה שאכלתי מספיק ושעוד מעט הרעב יסתיים. אבל זה לקח זמן, לו לא היה לי זמן הייתי מעדיפה לאכול לחם. הסתכלות על המזון כשלם מתאפשרת כשיש מרווח נשימה, זמן. לא כשיש צורך אקוטי לא להרגיש רעב. כשיש צורך כזה אז השאלה מה נגזל ממי לא מעניינת אותי, מעניין אותי איך לגרום לרעב להיעלם, וכמה שיותר מהר.

אם אני כותבת שקל לי יותר לחצות אבוקדו ולאכול אותו בכפית מאשר למרוח פיתה, ועבורך זה הפוך - זה סימן שאנחנו תופשות דברים אחרת.

כן ולא <דיברתי על לחם ולא על פיתה. לא עקרוני, אבל אני מעדיפה לדייק, כי למרוח פיתה יותר קשה לי מלמרוח לחם>.
התפיסות של שתינו סובייקטיביות, אבל אפשר למדוד זמן בצורה אובייקטיבית ולקבוע בצורה אובייקטיבית מה נכלל בתור פעולה. אם, למשל, את לא סופרת את הזמן בו את שוטפת את האבוקדו או הכפית או את הידיים שלך בתור חלק מהפעולה ואני סופרת, אז בהינתן שאנחנו אוכלות אבוקדו בצורה זהה את תתפסי את הפעולה כיותר קלה וקצה ממני.
בנוסף לזמן יש את המאמץ המנטלי שלדעתי עליו מבוססת ההגדרה אל מדעית "קל". גם המאמץ הזה מדיד, והוא יותר משמעותי מסתם תפיסה . בני אדם עושים הרבה די להימנע ממאמץ כזה <וכאן נכנס הספר "לחשוב מהר, לחשוב לאט" אבל זה כבר דיון אחר, מה גם שבתשובה שכתבתי יש נושאים לשלושה דיונים פוטנציאליים ארוכים ועמוקים, אז אנסה לא להתפרש על עוד נושאים>. זה מאמץ אמיתי. ואם את כל יום אוכלת אבוקדו אז תרגלת והתרגלת ואת עושה את זה בצורה אוטומטית ולכן זה לא דורש ממך מאמץ מנטלי, לעומת זאת אם אני לא אוכל אבוקדו כל יום אז התת מודע שלי לא יכול לקחת את הפיקוד ולעבוד בשבילי, אז אני המודעת אתרכז ואחשוב ולא אוכל לחשוב על משהו אחר במקביל. זה לא עניין של תפיסה, זו מציאות שונה.
דוגמא נוספת למציאות שונה יכולה להיות הסביבה החיצונית וההתארגנות הכללית. היום השתמשתי במטחנת תבלינים. שלשום לא הייתה לי מטחנת תבלינים. מתכון עם אגוזי לוז טחונים לקח לי היום פחות זמן משהיה לוקח לי לפני שבוע.
אם אני שוטפת ירקות בצורה מרוכזת פעם בכמה זמן אז ההוספה של עוד כמה ירקות לשטוף תקח פחות זמן מאשר אם אני שוטפת כמה ירקות במיוחד. כי שטיפה מרוכזת יעילה יותר. אם מעשה מסויים הוא חלק משגרה ומההתארגנות הכללית בבית הוא לוקח פחות זמן ומאמץ. לפעמים זה עניין של הרגל ואפשר לשנות את ההתארגנות הזו, אבל לפעמים השינוי תלוי בגורמים חיצוניים שאי אפשר לשנות <נניח, מזג האוויר בישראל בקיץ לא מאפשר לשמור את כל הירקות מחוץ למקרר כי הם מתקלקלים אבל באנגליה קר יותר אז הם לא מתקלקלים>.

כל אלו הם הבדלים אמיתיים ומשמעותיים, הם יותר מסתם "תפישה", הם מערכת גומלין מורכבת שלדעתי כדאי להכיר ולכבד.

בנוגע לאגוזים ופירות

כשרשמתי "לא יכולה" התכוונתי "לא יכולה מבלי להכריח את עצמי". עקרונית אני יכולה להכריח את עצמי אבל אני בוחרת לא לעשות זאת אם אין סיבה ממש טובה לזה, ולכן הרשתי לעצמי למחוק את היכולת להכריח את עצמי לאכול משהו שאני לא רוצה לאכול מרשימת היכולות שלי בהקשר הנוכחי.

אני יכולה, מבלי כפייה עצמית, לאכול עגבניות שרי וסלט ועדשים ובשר בכמה מצורותיו וקצת אגוזים וקצת גבינה <ועוד המון דברים ששכחתי>. כדי לאכול הרבה אגוזים אני צריכה להכריח את עצמי. ולדעתי הסיבות הן פיזיות בעיקרן.
(במקרה של הפירות הסיבה היא אחרת - פשוט אין מספיק )

ואני יכולה לכפות על עצמי לאכול משהו ואחרי כמה זמן אתרגל. לדעתי זה דבר גרוע לעשות אותו.

אוכל בריא יכול לקחת יותר זמן וטירחה.

אכן, אוכל בריא יכול לקחת פחות זמן וטרחה. אבל באפשרויות שיש כרגע, והאפשרויות האלו כוללות הרבה מאוד סיבות אובייקטיביות שהם לא רק "תפישה" <המילה במרכאות כאן ובמקומות אחרים כי אני יכולה לפרק אותה לגורמים ולהסביר שלדעתי תפיסה היא ערבוב של דברים, חלקים אובייקטיביים וחלקם סובייקטיבים, וכדי להדגיש שהמיל הזו היא לא מילה מוסכמת אלא נושא לדיון שלם בפני עצמה>.
אני לא יכולה לאכול יום שלם בלי להוציא שום כלי סכו"ם או צלחת או קערה מארון או מהמקרר בהחלט אפשרי שאני יכולה לשנמות את המציאות כך שאוכל, אבל כרגע אני לא יכולה. וזו מציאות אובייקטיבית <טוב, אני מתקנת את עצמי - לא יכולה אם אני נשארת בבית ולא יוצאת החוצה לקנות כל מיני דברים>, והיא יותר מתפישה.

ואולי הכי חשוב:
אני מקווה שאת יכולה להבין למה זה קצת קשה לענות ככה.

יכולה להבין, ומצטערת אם הפרשנות שלי את דברייך לא כמו שהתכוונת פוגעת בך או סתם מציקה ומקשה.

חלק מהחלטות שלי לאכול ג'אנק זה שם. כשהידים שלי תפוסות, או כשיש לי מעט מעט זמן לעצמי אז אני פשוט לא אעמוד להכין לי אוכל או לחתוך ירקות, גם בצורה הפשוטה ביותר זה עדיין עבודה בשבילי ולוקח זמן ומצריך ידים פנויות. הנה קראתי גוגוס את הפתרון שלך לעצמך בדמות אבוקדו,עלים,עגבניות שרי והזלתי ריר על הרעיון הטעים, אבל לא אעשה את זה כי זה אומר להכין. אז אלך לכיוון הלחם/פיתה/שוקולד.
אויש לגמרי! זו מהות העניין מבחינתי!
ואני דווקא כן אוכלת חצי אבוקדו עם כפית, אם כי מסכימה שזה פחות נוח מסנדוויץ' כי יותר מלכלכך ואי אפשר לאכול ביד אחת.
אבל יש לי איזה מחסום, שאני לא מצליחה לעבור כבר שנים, של רחיצת וחיתוך הירקות והפירות.
אם יש סלט חתוך ומוכן, איזה כיף, יכולה לאכול הרים, לגשת למקרר ולהוציא ולשטוף ולקלף ולחתוך, זו כבר משימה שאני, בתקופה הזו של חיי, ממש מתקשה לבצע.

וירקות לא בסלט, לא יודעת, זה פשוט לא קורה. כל יום כמעט אני מצליחה להרים את עצמי בערב ולחתוך לצד א.הערב כמה ירקות כי האיש ממש אוהב לאכול את זה במקום קשקושים במהלך הערב (הצלחת נשארת על השולחן וכל פעם שהוא עובר הוא מנשנש) אני עוברת באדישות על פני הצלחת הזו ישירות אל השוקולד/עוגה התורנים...

אין לי פואנטה, סתם שיתוף והזדהות כי עלו כאן היום דברים שמעסיקים אותי ביותר..
וגם אין לי זמן להגיב לכל מה שכתבתן, אבל רוצה לשתף בשמחתי על ההתעוררות המעניינת של הדף האהוב הזה ועל הפנינים המחזקות שמופיעות בשפע בין הדברים.

יקרה, סורי, ממש גדול עלי להגיב על כל זה.
יש בתגובה שלך את החוויה של אורי, את החוויה שלך, רעיונות תיאורטיים, ועכשיו מסתבר שגם קוראות סמויות מהדורות הבאים הגיעו לבקר
כאמור - זה יותר מדי בשבילי להתחיל להסביר דברים שכתבתי כל אחד ביחס למשהו אחר.

אמירה כללית - הדורות הבאים והקוראות הסמויות בכלל לא בראש מעייני כשאני כותבת. אפילו לא טיפה, אפילו לא בתחתית הרשימה.
מה שלא נמצא כאן, מולי, לא מעסיק אותי בכלל. מבינה שגישתך אחרת אבל לעתים היא אכן מקשה עליי לשוחח איתך. הכל נהיה גדול מדי בבת אחת וכבד משקל ורוב הזמן אני לא בהלך הרוח שמתאים לזה. אישית - זה מכביד עלי לחשוב ככה ולכתוב ככה, ואני גם מוצאת שזה מעורר אי הסכמות מיותרות שלא באמת קיימות כרגע.
מבחינתי, שתעלינה אי ההסכמות כאשר יהיה בהן צורך אמיתי למישהי.

אחרון ודי שממחיש היטב עד כמה עירוב שאת עושה יוצר עיוותים -
כל אלו הם הבדלים אמיתיים ומשמעותיים, הם יותר מסתם "תפישה", הם מערכת גומלין מורכבת שלדעתי כדאי להכיר ולכבד.
זה מה שכתבת, כאילו בהתייחס לדברים שלי.
כאילו אפשר היה להבין מהדברים שלי שאני לא מכירה או מכבדת משהו שאת כן.
ובפועל, מה כתבתי לאורי עצמה, מתוך המון הכרה לקושי שבו היא נמצאת? -
כרגע את בתוך קושי ויש לך אתגרים דחופים יותר. אז כל מה שאת עושה (שלפעמים מסתכם בלהיות מודעת למה שאת עושה, שזה המון) - הוא מצוין.

יקרה, יש דרכים רבות להכיר בקושי של אחרים ולכבד אותו. ולא כולן עוברות דרך הזדהות עם הקושי הזה או התעמקות גדולה בלגיטימציה שלו.
לפעמים, כשזה מה שעושים, משכיחים לאט לאט את האפשרות שהשינוי הוא קל ופשוט בעצם ורובו בראש.

תפישה היא לא מושג שאני משתמשת בו כדי לזלזל במשהו. היא מושג שמנכיח עד כמה הדברים הם ברי שינוי. בדיוק כמו השימוש במושג "פרשנות" כשנוצרת אי הבנה.
אלו מושגים שנוגדים את מה שנרשם אצלנו כ"מציאות אובייקטיבית", שהוא מושג שאני לרוב לא מתחברת אליו ולדעתי יוצר מכשול קבוע בדרך לשינוי.

רק לשם קצת איזון בתמונה, ושיתוף מהצד האישי שלי (בלבד!) - אני ממש אוהבת לחתוך סלט, זה קורה ממש בזריזות וביעילות, (והכל נשאר נקי מסביב). אוהבת לשטוף פירות. מאד אוהבת לקלוף ולחתוך פירות, וזה אפילו מעניין אותי, למצוא שיטות קילוף וחיתוך חדשות. אני חושבת שהקלות היא בהחלט עניין של הרגל. היום קלפתי ופילחתי פומלה, והצלחתי להפיק תוצרת של כ 95% פלחים שלמים! הייתי מאד מרוצה וגאה בעצמי אם אני אמשיך להצטיין כך, אולי אוכל להתקבל כשוליית ירקנית בשוק כאן, קריירה שלישית בדרך. (כישורי הקילוף והחיתוך של התאים הם לא פחות ממדהימים בעיני).

את לא חייבת להסביר שום דבר לאף אחד
אני מסבירה את עצמי במידת הפירוט שנראית לי מתאימה.

למשל, החוויה של אורי לא הייתה בתגובה שלי. בכלל.

בנוגע לקוראות סמויות, בנושא הזה נראה שגישותינו שונות. אנסה לחשוב על דרך שתאפשרי לשוחח בקלילות מבלי להיתקל באבני נגף מידי פעם.
לך ולקוראות הסמויות והלא סמויות ארשום שאומנם יש משהו מכביד בהתייחסות לקוראות הסמויות, אבל הכבדות הזו נשארת אצלי בתיאורייה ולא עוברת לעולם המעשה. לא יודעת למה.
אני לא חושבת שאי ההסכמות הן מיותרת, אני חושבת שקיומן, והעלתן לדיון המון נושאים מעניינים היא סיבת קיום מספקת בהחלט.

_זה מה שכתבת, כאילו בהתייחס לדברים שלי.
כאילו אפשר היה להבין מהדברים שלי שאני לא מכירה או מכבדת משהו שאת כן._

בלי שום "כאילו". אני הבנתי מהדברים שלך שאת לא מכירה ומכבדת משהו שאני כן. <ומכאן ברור שאפשר להבין את זה מהדברים שלך - אני הבנתי זאת כך>. יותר מזה, אני גם עכשיו חושבת שאת לא מכירה ומכבדת משהו. זה לא סותר הכרה לקושי של אורי.
חוסר ההכרה והכבוד הוא כללי, הוא לא ממוען לאורי, אלא זו דעה כללית שלך, שמולה יש דעה כללית שלי, שלא קשוה למקרה קונקרטי.

וא ההסכמה הזו לא קשורה לאורי בכלל. ומה לה ולגיטימציה? אני טוענת שמשהו קיים, לדעתך כפי שהבנתי אותה הוא לא. זה דומה יותר לשאלה האם קיים דוד השמש על הגג שלי <או אולי האם קיימים זכרונות מושתלים?>. שאלה עובדתית.

אי ההסכמה הזו קשורה ישירות ליחס השונה שלנו למציאות האובייקטיבית, שבעיניי קיימת. אני לא מתחרת לשימוש שלפעמים אנשים עושים בו. אבל אני מאמינה בקיומה של מציאות שלא תלויה בתפישתם של בני האדם אותה, ובכך שלמציאות ולאמת יש ערך בפני עצמה, גם כשאינה אמצעי למשהו. לדעתי - היא פשוט קיימת.

קניתי 20product6861]סלייסר כזה שמסובבים image7 size1[/po].jpg, עכשיו סלט זה סיפור של שתיים וחצי דקות על השעון ומאז נאכלים פה הרבה יותר סלטים.

בזמן שחתכתי את הסלט לארוחת הערב, חשבתי על עוד משהו - סכין טוב! זה משנה את החוויה. (אני רואה שיעל בדיוק הוסיפה רעיון מכיוון דומה)
מכיון שהכנת האוכל שלי קורית הרבה פעמים במטבחים שונים עם כלים שונים, או בחדרים בלי מטבח בכלל - כבר שנה שיש לי סכין קטן שנודד איתי, ואני יכולה לסמוך עליו בימים האחרונים, התחלתי ליישם את הטריק של השפים, השחזת סכינים אחד על השני. זה ממש עוזר! הרבה יותר קל (וכיף) לחתוך כשהסכין חד. (וגם מרשים. את עצמי)