באופן טבעי

מעניין שכשאני מסתכלת ישירות הטוסיק לא נראה כל כך אדום, ואז אני מחזיקה אותה מעל הכיור ומול המראה אני רואה שהוא בעצם כן אדום.
גם אצלי! איזה קטע.

קסם אהלן (יכול להיות שאנחנו מכירות
כלומר, אם זו אכן את.

ניצן ותבשיל שלום לכן.

אולי אנחנו מכירות אין לי דרך לדעת אני יכולה לתת לכן את המייל שלי או פרטים מזהים ולבדוק את העיניין.
ניצן כן הייתי בפנימייה ואפילו בקשר עם יוסי המדריך לפני בערך שנתיים. (אני לא זוכרת שהישתמשתי בשם הזה בתקופה ההיא אבל כניראה שכן)
זו כתובתנו : [email protected] .אתן מוזמנות להישתמש בה.

ולעיניינינו היום הייתה לי שיחה עם חברה של המשפחה שבה הסברתי לה על מה שקורה עם אריאל שלא מוכנה לשת"פ וכו' אז היא הסבירה לי שאני עושה טעות ושזה לא בסדר שאני לוקחת לה משהו שהוא שלה ושזה ברור וטיבעי שהיא תתנגד, הרי זה משהו שיוצא מהגוף שלה ואין לה שליטה כי את מנהלת אותה ולוקחת לה את השליטה בכל מה שקשור לעיניין של מה שיוצא מהגוף שלה.

למדתי מעט וכן באחד הקורסים היה דיון על התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר.(עד כעשיו היא הייתה קטנה ולא יכלה להיתנגד, עכשיו היא גדלה קצת ולכן יכולה להביע עמדה).

אז אני עכשיו בדילמה עם עצמי האם באמת אני שם עבורה או עבור עצמי (אחת הטענות של החברה שאני כל דבר שהוא שונה ומוזר אני חייבת להיתנסות בו). ואריאל לא מסמנת לי כשהיא מעוניינת להתרוקן אז אני לא יודעת מה לעשות אני מחליטה שבלילה אני מלבישה אותה בחד פעמי ובמשך היום בחיתולי בד תחתונים ומיכנסיים, אני אקח אותה לפשפש בשעות מסויימות ואם תהיה הענות אז יופי ואם לא אז גם זה בסדר.

עד עכשיו היה לי קשה עם חוסר שת"פ והייתי מאוד מאוכזבת וכועסת על עצמי שוב לא שמתי לב היא בטוח סימנה לי ואני לא הקשבתי, וההלכאה הזו מעייפת ומתישה, אז אני משחררת את המקום הלא בריא הזה וזורמת עם אריאל ומה שנכון לאותו רגע.


אני שמחה שיש את המקום הזה שאפשר "לדבר" ולשתף זה בהחלט עוזר, אולי הידיים הקרות שלי גורמות אצלה לרתיעה אולי התנוחה, אני אבדוק את זה.

שיהיה לכן ערב ניפלא ותודה על ההפניות.
קסם

בשמת סליחה שלא היתיחסתי לתגובתך.
תודה גם לך על ההפניה ל...

מציעה לך למחוק את ה-ו' מהשם של בשמת,
מהר מהר לפני שהיא תיכנס לפה ותראה אותו.
ראי הוזהרת

>סתם סתם הכל בצחוק<

אני לא זוכרת שהישתמשתי בשם הזה בתקופה ההיא אבל כניראה שכן
הקסם שאנחנו מכירות נקראה קסם מיום הוולדה

שאני עושה טעות ושזה לא בסדר שאני לוקחת לה משהו שהוא שלה ושזה ברור וטיבעי שהיא תתנגד
התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר

המקור של שתי הטענות האלה הוא בתרבות-מחתלת, בה ילדים מכירים את הקקי שלהם בתור משהו שנמצא בחיתול, ולוקח זמן עד שהם מכירים ומתרגלים למצב בו קקי, ברגע שהוא יוצא, מיד לא מרגישים אותו יותר.

היי קסם
הבנתי שגיל 10 חוד' הוא גיל קלאסי לאי שיתוף הפעולה פישפושית
אנחנו רק התחלנו "בלי חיתולים" בגיל הזה ולקח לה חודשיים לעשות פיפי בסיר
היום (13 חוד') היא עושה פיפי בסיר בשמחה וברצון
אז נראה לי שבהחלט זה עובר ונהיה רק יותר קל
בהצלחה

_ולעיניינינו היום הייתה לי שיחה עם חברה של המשפחה שבה הסברתי לה על מה שקורה עם אריאל שלא מוכנה לשת"פ וכו' אז היא הסבירה לי שאני עושה טעות ושזה לא בסדר שאני לוקחת לה משהו שהוא שלה ושזה ברור וטיבעי שהיא תתנגד, הרי זה משהו שיוצא מהגוף שלה ואין לה שליטה כי את מנהלת אותה ולוקחת לה את השליטה בכל מה שקשור לעיניין של מה שיוצא מהגוף שלה.
למדתי מעט וכן באחד הקורסים היה דיון על התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר.(עד כעשיו היא הייתה קטנה ולא יכלה להיתנגד, עכשיו היא גדלה קצת ולכן יכולה להביע עמדה)._
במלה אחת: קישקוש.
ביותר מלים: מה שאמרה תבשיל קדרה.
זה לא רלבנטי למי שגדל בלי חיתולים. וכן, זה הגיל של השביתות. להירגע, להוריד לחץ וציפיות, להיות יצירתית, ועוד מעט זה יעבור.
תראי גם מה שכתבתי בדף הבית שלי בדיוק אתמול, דפדפי לסוף הדף.

(והשם שלי בשמת, על משקל "ענת". אין ו"ו בשם כי אין בו בכלל חולם. הולכת לערוך).

קסם, את יכולה הכנס גם לבלוג שלי. אני באותה דילמה כמו שלך-+.
כלומר ברור לי שהיא לא רוצה להתפשפש רב הזמן, קשה לי לשחרר את זה, ולשים חיתולים למרות שבבשבועות האחרונים זה קורה יותר ויותר.
נראה לי שכל יום אני בעצם מנסה מחדש ורואה לאן נגיע.
היום למשל היה ממד מוזר, התחיל בלילה טוב ואז הכל מפושפש בבית ובחוץ עד 14:00 לערך. ומאז התנגדות נחרצת.
מסכימה עם תבשיל קדרה ובשמת לגבי מה שאמרה חברתך- הוא באמת רלוונטי למי שגדל עם חיתולים.
אבל-
בהחלט יש כאן עיניין של שליטה/רצון שכל אמא צריכה לראות ולבדוק איך ומה טוב לקטנים ולהן.

התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר
בנוסף לכל מה שענו לך - התיאור הזה מתייחס כנראה ל"שלב האנאלי", שלב שאפילו אם הוא תקף לילדים שגדלו בלי חיתולים (לא בטוח), הוא ודאי לא תקף לגיל 10 חודשים. מתחיל להיות רלוונטי רק לקראת גיל 3 (וילדים שגדלו בלי חיתולים אפילו חלקית, בד"כ גמולים הרבה-הרבה לפני הזמן הזה, וממש לא מעניין אותם שמישהו החליט שהקקי הוא רכוש שלהם. קקי עושים בשירותים, מנגבים וזהו).

מסכימה עם תבשיל קדרה ובשמת לגבי מה שאמרה חברתך- הוא באמת רלוונטי למי שגדל עם חיתולים.
זה לא מה שבשמת ותבשילה אמרו. רק רציתי לדקדק.
מה שאמרה החברה זו סופרפוזיציה סופרפוצית על מצב בלתי טבעי בעליל. ולא תובנה נכונה לילדים-עם-חיתולים שבמקרה לא מתאימה לילדים-שגדלים-בלי.
רק משערת פה, אבל נראה לי שבתרבות שבה כל מילה שניה היא "שלי" (והחצי השני כולל הרבה "שלך, שלו, שלנו, של XXX") גם הקקי יקבל מעמד כזה.
מגוחך.

מגוחך, קישקוש... (-: מעודנות אנחנו היום, מה? D-:

אבל באמת, לפעמים אני קוראת דברים מופרכים שאנשים אומרים, וחושבת, יואו, הדברים שאנשים ממציאים כשאין להם מושג ירוק.
טוב, מה זה "אנשים"...
אני בעצמי אמרתי לחמותי, כשהיא הציעה לי להוריד לילדה חיתול בקיץ, ש"לא, אני מחכה שהיא תהיה בשלה לגמילה". פחחחחח. איזה טימטום מצדי.
רק מה? זה מה שהיא פשוט עשתה. היא לא ידעה להסביר. היא לא אמרה שחיתולים לא טובים לתינוק. הרי היא עשתה את זה בגלל שחיתולי הבד היו כזה סיוט שרצו להיפטר מזה מוקדם. הורי לא נקטו שיטה כזאת, אבל אני ואחותי פשוט שיתפנו פעולה וביקשנו לעשות בסיר.
אבל למה שאני אאמין לה? אצלה גם "נגמר החלב" אחרי שלושה חודשים כמובן, והיא השאירה תינוק שלה לבד בארץ זרה עם מטפלת, ונסעה לשישה שבועות לטיול עם בעלה והבן הבכור, שבעצמו היה די תינוק, וכשהם חזרו ארצה היא דחפה שני פעוטות לידי משפחתה, משפחה שהם לא זכרו אחרי כמה שנים בחו"ל, וחזרה מייד לשדה"ת כדי לטוס עם בעלה לטיול של חודשיים בזמן ששני הילדים הקטנים נשארו עקורים ונטושים במקום זר בין זרים. למה שאני אחשוב שהרעיון שלה להוריד חיתול בקיץ הוא לא גם כן סוג דחיפה די אכזרית?
היום אני יודעת, שדווקא לעצה הזאת היה טוב אילו הייתי מקשיבה.

מגוחך, קישקוש... happy מעודנות אנחנו היום, מה? hilarious
דווקא לזה נתפסת? מה עם סופרפוצית? (צ"ל זופרפוצית עם דגש ב"זו". מלמלמלעיל...)

סופרפוצית
אהבתי! גם קולע, גם מדוייק P-:
D-:

אבל באמת, לפעמים אני קוראת דברים מופרכים שאנשים אומרים, וחושבת, יואו, הדברים שאנשים ממציאים כשאין להם מושג ירוק.
לפעמים, כשאני שומעת תגובות על על ה"בלי חיתולים" אני מקבלת הרגשה מוזרה,
כאילו שאני חיה ב"עולם הפוך"...
כלומר, כל הגישה שאומרת ש"בלי חיתולים" זה לא טבעי לילד (ואני שומעת את זה לא מעט, בחיי). סליחה, אבל אין לאנשים שכל? או שהם סתם לא משתמשים בו?
כי בית שימוש שצמוד לגוף - זה באמת טבעי

והיא השאירה תינוק שלה לבד בארץ זרה עם מטפלת, ונסעה לשישה שבועות לטיול עם בעלה והבן הבכור, שבעצמו היה די תינוק, וכשהם חזרו ארצה היא דחפה שני פעוטות לידי משפחתה, משפחה שהם לא זכרו אחרי כמה שנים בחו"ל, וחזרה מייד לשדה"ת כדי לטוס עם בעלה לטיול של חודשיים בזמן ששני הילדים הקטנים נשארו עקורים ונטושים במקום זר בין זרים.
די!!! גם הוריו של זוגי נסעו לחו"ל לחודש והשאירו אותו עם הסבתא מצד אבא, שבקושי יש להם איתה קשר (פעם אחת היא לא מטלפנת אליהם או הם אליה) ובלי אחותו בגיל שנה (אני לא בטוחה שהיא באמת זוכרת בן כמה הוא היה), והיא עוד יותר פדנטית בנקיון מחמותי, אם אפשר כזה דבר. אי-אי-אי כמה שזה כואב עד היום!

גם הוריו של זוגי נסעו לחו"ל לחודש
נדמה לי שהאיש שלי ניצל מהמנהגים האלה. כשהוא נולד היו לו כבר שני אחים גדולים, אז לקחו את כל השלושה.

מזלכם

אתמול שמתי טיטול אקולוגי של במבו כי הוזמנו ליום הולדת והיה ברור שלא תהיה לי אפשרות לפשפש אותה וגם כולם/ן רצו כמובן להחזיק אותה כל הזמן כי היא כזאת מוווווותתתתתקקקקקק!!!!!!!!!

אתמול שמתי טיטול אקולוגי של במבו
כותבת תגובה בדף על חיתולים אקולוגיים

כאן: חיתולים מתכלים ביקורת והשוואה

לפי העטיפה זה אותו חיתול שבמודעה של נולי. רכשנו אצל זעירא, ולגמרי לא זול, 90 ש"ח.

תרשו לאמא גאה להשוויץ: הקטנה, 4.5 חודשים, אומרת 'מפ...מפ...' ו-'פ...פ...' שנייה לפני שיוצא לה, מחקה את ה'פי-פי!' שאני צוהלת כשיוצא לה בקערה. גם כשעושה במכנסיים לא שוכחת להגיד 'פ..פ...' משהו!!!!!!
לקקי היא קוראת 'אהה...' כי השמעתי לה הרבה אהה.. בהתחלה כשעשתה קקי.

פששש...(תרתי משמע )! איזה יופי!
בגיל שנה היא בטח תגיד: אמא, ראית אולי את הסיר שלי? נמאס לי שכל הזמן לוקחים לי אותו! הרגע שמתי אותו כאן ועכשיו הוא נעלם! אווווווף!"

סביר להניח בהתחשב שזאת שמעליה היתה אומרת תודה ובבקשה בגיל שנה וחצי כל הזמן

הקטנה, 4.5 חודשים, אומרת

אני ממש רואה איך אמא מניקה שגם בוחרת לגדל ילדים בלי חיתולים מבינה את מה שהתינוקות אומרים בשלב יותר מוקדם.
פשוט יותר מתאמצות להבין. פעם לא באמת הבנתי את המילה קשובה, עד שחויתי את הקשב הזה. מסתבר שהתינוקות מבטאים את עצמם מ-ע-ו-ל-ה מהרגע הראשון, זאת האמא שלרוב לוקח לה זמן לקלוט D-:
וכשמאכילים לפי שעות ומחליפים לפי סימנים במכנסיים לסובבים כנראה יש פחות מוטיבציה ללמוד.
להבדיל מהילדה הראשונה, בילדה השניה הבנתי הרבה יותר מילים שלה, החל מגיל 7 חוד'
פתאום קלטתי שהבכי של תתתזזזזזזזזזזזזזזזזזייייייייייייייייייי.... תתתזזזזזייייייי..... בעצם אומר ציצי P-:
למרות ששמעתי אותו כבר הרבה יותר קודם - פשוט לא קישרתי!
בהקשר הזה, חשבתי על כל הקטע של שפת סימנים לתינוקות,
כשמלמדים ילדים להראות "בקבוק","חתול" ודברים אחרים עם האצבעות.
שמצד אחד זו חוכמה נחמדת, אבל מצד שני אם באמת רוצים להבין את התינוק -
הוא כבר מראה סימנים משל עצמו מיומו הראשון,
צריך פשוט להקשיב.
אולי הוא לא אומר "חתול", אבל הוא יודע לסמן כשהוא רעב או עייף או רוצה פיפי,
וגם יודע להראות שטוב לו.
נזכרתי גם במה שבשמת אמרה פעם "עיניים של פיפי".
(רק) עכשיו אני רואה אצל הקטנה איך העיניים שלה נפתחות לרווחה כשהיא משתחררת (-:
אולי זה קשור לשרירים טבעתיים...
בקיצור - מדהים.
עולם ומלואו.

תארו לעצמכן בדיקה בטיפת חלב,
האחות שואלת את האמא:
כמה מילים של הילדה שלך (בת שנה נניח) את כבר מבינה?
מה, רק מילה אחת?
תסלחי לי, אבל את ממש אמא מטומטמת.
את באחוזון 15%!!!!
נעשה בדיקה חוזרת בעוד חודש ואם לא תשתפרי עד אז-
נקבע לך תור לקלינאית תקשורת.
אין מה לדאוג, אם מטפלים בזה מוקדם אין שום השלחות על העתיד!

_תסלחי לי, אבל את ממש אמא מטומטמת.
את באחוזון 15%!!!!
נעשה בדיקה חוזרת בעוד חודש ואם לא תשתפרי עד אז-_
D-:
LOL
ענק!

הקטן במנשא בדרך הביתה מתפתל.
אני: תכף נגיע הביתה ואני אקח אותך לכיור לעשות קקי
בת ה3: אבל זה בכלל לא קול של קקי זה לא אהאה!
אני: אז למה הוא ככה? למה הוא מתלונן?
היא: הוא אומר שהוא רוצה לרדת מהידים.
1:0 לה...

וואו!!!!!!!!

וואו!!!!!!!!

מדהים. עם כל יום שעובר יש לי יותר חשק לנסות.

הקטנה (5 חודשים) חטפה את הוירוס של השלשולים וההקאות (המחלה הראשונה שלה...). אנחנו כבר שלושה חודשים לגמרי בלי חיתול, אבל החלטתי שאין לי סיכוי לתפוס שלשולים וכדאי שנוותר לשבוע עד שזה יעבור ונשים חיתול. אבל - קלטתי שהיא מסמנת לשלשול!!! זה לא אותו סימון של קקי, כי אין את קולות המאמץ והמבטים הנלווים, אבל היא פשוט מסתכלת עלי במין מבט כזה של "אמא, עכשיו"... ובנתיים, טפו טפו, את כל השלשולים עשינו בשירותים! החיתול הוא רק גיבוי.
אמא גאה.

אולי כבר שאלו פה אבל בגלל קוצר זמן אני חוזרת על השאלה. עם החיפושית התחלנו מאוחר אבל עם השבלול אני רוצה להתחיל ממש מהר, אחרי שישתחררו לי השרירים מהלידה (בן יומיים) כרגע הוא עם טטרה בלי כיסויים ועניינם. שמתי לב שהוא ממש לא אוהב להיות חשוף טוסיק. בהחלפה הוא ממש צועק (הזמן היחידי) גם אחותו היתה ככה. זה דפוס אופייני? עדיף לחכות עד יעבור הזעם או לנסות לתת לו להתרגל לתחושה העירומה בטוסיק? למישהו יש עצות ותובנות מיוחדות לזערורים כאלה?

תגידי, את לא אמורה לנוח רגע אחרי הלידה לפני שאת חוזרת פה לעניינים?! P-:
לא מנסיון כי ילד האביב שלי מעולם לא היה חובב כיסויי תחת...
אבל אם הוא לא אוהב להיות חשוף נראה לי הכי טוב שתעטפי אותו בטטרה או פלנל (אפילו לא בצורת חיתול) עם גרביים ארוכות וכו וככה אם פישפשת אז פישפשת ואם פיספסת אז פיספסת... ובכלל מתאים שבמזג האוויר הנכחי ובגילו הצעיר הוא לא ממש יסוס להיות חשוף מדי וגם אין לזה צורך - בלאו הכי הוא לפחות לכמה חודשים טובים עוד יהיה תלוי בך שתפשפשי אותו אז מורידים, מפשפשים ומחזירים...

אם מלבישים חולצות ארוכות וגרביים וסוודר וכו', ואם במקום שמפשפשים לא קר, זה אמור להיות בסדר.
גם יכול להיות שהוא לא אוהב משהו אחר - למשל את השינוי, את הרגע שמורידים לו שכבה חמימה ופתאום נחשף. אז זה לא שהוא "לא אוהב להיות חשוף" אלא לא אוהב את משב הרוח כשנחשף. אז אפשר להשתדל להפחית את זה, וגם, כאמור, להלביש עטוף אבל התוסיק בעצם פתוח ונגיש.
עוד דבר הוא השיקול, שאם הוא יעשה פיפי או קקי ממילא תצטרכי לחשוף - ממילא תצטרכי להוריד ממנו.
אז מה העניין פה? לא לחשוף כדי לפשפש, כן לחשוף כדי להחליף חיתול רטוב וקר? כן לחשוף כדי לנקות אותו מקקי שכולו יהיה מרוח בו?
לדעתי, כששוקלים ככה, אין בכלל שאלה.
ככה או ככה הילד צריך לעשות פיפי וקקי. אפשר לעשות את המקסימום להקל עליו, לחמם את האמבטיה, להלביש ככה שמפשילים לו כמו "שמלה" וכו' וכו', אבל לתת לו לעשות את הצרכים על עצמו רק בגלל השיקול שממילא מתבטל בהחלפה, נראה לי חבל.
ומובן שככל שמתחילים יותר מוקדם ככה יותר קל.

אבל - קלטתי שהיא מסמנת לשלשול!!!
בדיוק.
גם לי היה הניסיון הזה.
למה שהיא תרצה לעשות שלשול על עצמה? הרי זה עוד יותר לא נעים מקקי רגיל... בוודאי שהיא רוצה עזרה מאמא.

אני בגיל הזה עטפתי בחיתול טטרה מקופל למשולש ועוד פעם למשולש ואסוף 3 קצוות באמצע עם קוקייה, אבל לפני 5 חודשים היה יותר חם מעכשיו.

טוב. ממרום 8 חודשים בלי חיתול (גם בלילה), הגיע רגע המשבר.
מזדחלות לראשי מחשבות להחזיר את החיתול בלילה. הקימות בלילות, הפישפושים, החלפות הסדין הקטן שתחתיה והחלפות מכנסיים רטובים, הקושי להירדם חזרה (שלי ושלה) גורמים לי לעייפות רבה ומצטברת, שכבר, כך נדמה לי, פוגעת בשפיות שלי. אני מוצאת את עצמי עצבנית וממורמרת וזה לא טוב. ועייפה, כבר אמרתי?
זקוקה לעצתכם.
אם אחליט לחזור לחיתול בלילה, או לתקופה מסויימת כזו, האם עדיף לשים חיתול רב פעמי או חיתול ח"פ? או חיתול פליס כמו של רובינא למשל? כי מצד אחד הרעיון הוא לא לפשפש בלילה (כדי שאוכל לישון) ואז זה לא פייר שהיא תרגיש רטובה כל הלילה. ומצד שני לא הייתי רוצה שהכל ירד לטימיון וגם השמועות ממשתמשות בחיתולי בד טוענות שזה גורם לתינוק להפסיק להרטיב בלילות.
האמנם? )-:

טוב, רשמתי את השאלה גם בדף של הלילה.
אם מישהו חושב שזה לא לעניין כאן, אפשר למחוק.

אם אחליט לחזור לחיתול בלילה, או לתקופה מסויימת כזו, האם עדיף לשים חיתול רב פעמי או חיתול ח"פ?
ברור שרב פעמי.
מכל הסיבות שבעולם.
ואז יש לך 2 ברירות:
אם יש לך בכל זאת כוח לפשפש בלילה (עם רשת ביטחון לפיספוסי לילה, כלומר לא צריך גם את כל הניג'וס של להחליף את כל מצעי המיטה על כל פיפי) - אז חיתול ר"פ עם ביטנת כותנה, כך שיש מצב שהיא תתעורר מהרטיבות ותעיר אותך להחליף לה, ובכל זאת תשמר את המודעות שלה לפיפי גם בלי כל ה-mess.
אם בא לך קצת הפוגה, אז לכי על בטנת פליז ואז סביר שהפיפי לא יפריע את שנתה.

ואז, שוב, שום דבר הוא לא סופי ולנצח, ולא צריך להתבאס.... אם מתאים עכשיו קצת זמן עם חיתול, לכי על זה, ויש מצב שתכף הלילות יהפכו שוב לקלים והחיתול ירד, ואולי יחזור אח"כ...

הילד שלנו בן שנתיים וחצי, מתפשפש מגיל 3 שבועות, ועד היום, לפעמים, בערב, אם מבקשים ממנו ללכת לעשות פיפי לפני השינה הוא מבקש שנשים לו חיתול במקום (מה לעשות, יש חיתולים בבית ) ואז בלילה בכל זאת מתעורר לעשות פיפי...

אם אחליט לחזור לחיתול בלילה, או לתקופה מסויימת כזו, האם עדיף לשים חיתול רב פעמי או חיתול ח"פ?
זה כל כך תלוי בך.
אני לא מתה על הרב פעמיים שיש לי בגלל הסרבול שלהם. אבל בלילה זה לא נורא.
אני גם מרגישה שהם מסריחים מפיפי אחרי פיפי אחד ואז צריך להחליף, שזה די מטריד בלילה.
אם אני מותשת אני שמה חד פעמי.

גם אצלינו אוטוטו 8 חודשים (-: ואני מאוד מזדהה עם מה שכתבת על הלילות. ואוסיף ברשותך,
לפעמים אני מוצאת את עצמי ב4 בבוקר- מהשעה הזו קשה מאז ותמיד אצל הקטנה-
חושבת לעצמי: יש לה פיפי? לשים חיתול? להרדם? היא תרדם? מציק לה הפיפי או שהיא פשוט לא נרדמת: יש חיתול פלנל בין הרגליים?
יש לי כח להתנגדות של לשים חיתול? להתנגדות פשפוש?
יש לי כח לנקות ולהחליף סטים של מצעים ובגדים?...
מתיש לפעמים.

הסיבה הדי טיפשית שלי לשים רב פעמי בלילה במקום חד פעמי, היא שלרב פעמי יש תיק-תקים, ובחושך הרבה-הרבה-הרבה יותר קל לשים חיתול עם תיק-תקים מאשר עם סקוטצ'! איזה מזל שבסוף קניתי רב פעמי עם תיק-תק ולא עם וולקרו כמו שרציתי בהתחלה...

לדעתי יותר קל מגבת ומכנסיים. לשים מגבת מתחתיה ועוד אחת בצד של המטה. בגיל הזה אין כמויות כאלה גדולות של פיפי (לפחות אצלנו...הקטנה בת שנה וחודש). יש את הלילות שאני כל כך עיפה שמתוך שינה אני אומרת לעצמי שהיא צריכה פיפי אבל עד שאני מצליחה לזוז זה כבר מאוחר מדי ...ואז אני פשוט מחליפה מכנסיים ומגבת (זורקת את הרטובים בצד...לא קמה לשים במכונה כמובן!!) ואם היא התעוררה נותנת לה ציצי וממשיכות לישון.
גם אצלנו עד בערך גיל 8-9 חודשים לא היו פיספוסים בכלל בכלל בלילה ואז התחילו פספוסים כמעט כל לילה...P-: זה לא קל...אבל נשארנו עם מכנסיים ומגבת (למרות שיש לי המון חיתולים רב פעמיים בבית שהיו של הגדול) . בבוקר אני פותחת את כל החלונות . לא יודעת למה בהתחלה היו חודשים ארוכים בלי פספוסים ואז לקראת גיל שנה אפילו לפעמים 3 פספוסים בלילה....לדעתי זה לא סיבה לשים חיתול. גם הבן הגדול שלי לפעמים עושה פיפי במטה (ואז זה כמות אדירה של פיפי...) ואני לא חושבת לשים לו חיתול! (ככה אני אומרת לעצמי. אין כאן ביקורת על אף אחת כמובן!@})

אז זהו
. אצלנו היא ישנה עם מגבת +פליס+חיתול פלנל. כשיש פיספוס אני מחליפה רק את החיתול. וכמובן את המכנסיים. אבל כן, קשה להאמין, אבל באישון לילה זו משימה באמת קשה עבורי...

אבל כן, קשה להאמין, אבל באישון לילה זו משימה באמת קשה עבורי... תסבירי את הקטע של "קשה להאמין" בבקשה (-:

אני שמה שעוונית קטנה בגודל סדינון ועליה סדינון והיא לובשת מכנסיים ולפעמים בלילה צריך להעיף את המכנסיים והסדינון ולפעמים אני מצליחה לפשפש אותה מתוך שינה בקערה, אפילו שהיא מוחה בייבבות שמעירות את כולם. לפעמים היא מתעקשת להמשיך בשכיבה להתפשפש ולפעמים כשהיא יותר ערנית היא מסכימה בתנוחת סלקל.

חייבת עיצה דחוף.
הקטנה שלי (10 חודשים) מבריאה מדלקת ריאות.
לא מסכימה להתפשפש בכלל וגם ריווחה מאוד את התכיפות.
כשיש לה פיפי (ואני יודעת) היא בוכה. אני מציעה לה , היא מסרבת ומייד משתינה עלי.
אין לי בעיה כל היום להחליף לה מכנסיים אבל אני מתלבטת אם בכלל להציע לה או פשוט לשחרר
את זה לכמה ימים.
אני חושבת שמשהו כמו ארבעה ימים היא לא "הסכימה" לי בכלל![
חיתול אני לא שמה לה.
השאלה אם בכלל להציע.

כשאת מציעה היא מתרגזת? מה שאני עושה במצב כזה זה מתחילה להריד ת'מכנסיים.
מקבלת את ההתקשחות שלה ומיד מרימה.
לא מתעקשת ב כ ל ל. הפיפי יכול להגיע ממש מהר אח"כ.

אני שמה שעוונית קטנה בגודל סדינון נו הקטנה שלי ישנה ממש עלי או דבוקה לי לבית השחי/צואר/תחת... אין אפשרות לשים עוד שעוונית קטנה.
אני מפשפשת אות בלילה בתנוחתסלקל, זה הפך להיות הטריק גם ביום!

כשאת מציעה היא מתרגזת?
היא מתנגדת עוד לפני שאני מורידה לה את הבגדים
רק מזה שאני אומרת לה " בואי נעשה פיפי" ופונה אל הגיגית...

אין אפשרות לשים עוד שעוונית קטנה.
אני ישנה איתה על הסדינון-שעוונית



אני מפשפשת אות בלילה בתנוחתסלקל, זה הפך להיות הטריק גם ביום!
למה טריק? ברור שבתנוחת סלקל. אא"כ היא מתעקשת לשכב, אז בשכיבה לצד.

רק מזה שאני אומרת לה " בואי נעשה פיפי" ופונה אל הגיגית...
מעניין. עוד לא הגענו לשלב הזה

אצלנו כשאני יודעת שהקטנה צריכה פיפי אבל היא לא רוצה אני מפשפשת בהנקה מעל שירותים או מעל קערה. כמעט תמיד אם היא צריכה פיפי היא לא מסרבת בזמן הנקה. למשל כשהיא מאד עיפה ובעוד מצבים שלא תמיד ברור לי למה יש התנגדות אבל עם ההנקה זה יוצא.

_אני מפשפשת אות בלילה בתנוחתסלקל, זה הפך להיות הטריק גם ביום!
למה טריק? ברור שבתנוחת סלקל. אא"כ היא מתעקשת לשכב, אז בשכיבה לצד._
כי זה לא היה ככה. זה לא כך כך נח לי להניק אותה מעל קערה. הרבה יותר נח להניק ואח"כ לפשפש...


היא מתנגדת עוד לפני שאני מורידה לה את הבגדים גם אצלי לפעמים. אני עדיין מציעה, אפילו אם היא מתרגזת בדרך לשירותים, אני עוזבת, כמובן. והפיפי עלי.

איתה על הסדינון-שעוונית ופתאום קלטתי אני אמא שעוונית. ככה בעצמי.

טוב, אתמול החלטתי לנסות. (בן 6 שבועות).
זה הסתיים ב-
6 פיפי- 1 נחת על הקיר. 1 על הוילון של האמבטיה. 1 על כרית הנקה ענקית. 1 על המגבת (כפי שתכננתי), 1 לפרצוף (שלי). 1 לכרית של הכורסת הנקה.
3 קקי- 1 עלי. 2 בכיור.
ולקינוח- הקאה לכל עבר (לא קשור למדור, אבל בכל זאת).

סה"כ-
2 מכונות כביסה.
1 שטיפה של הבית
2 אינסטרומנטים שאין לי מושג איך מנקים.

איך ל-%*&)$^% עומדים בזה??

2 אינסטרומנטים שאין לי מושג איך מנקים
למגן! למגן!
לא לשבת, בטח לא עם תינוק שרק עכשיו התחלת איתו ואת עדיין לא "קוראת אותו" בתחום הזה, על שום משטח לא מוגן. בעצם גם בגיל שנה כשנותנים להם להסתובב בלי כלום, או בגיל שנתיים כשכבר קוראים לזה "גמילה", תמיד תמיד למגן.
על הספה - שמיכה, על מזרן פעילות - שעוונית. על כרית הנקה - מגבת עבה. עליך - טטרה, מגבות, בגדים ישנים...
תכיני מעכשיו את כל המשטחים, ושבי איתו בשלווה ובלי להילחץ.

איזהו חכם? הרואה את הנולד משתין מבעוד מועד

6 פיפי- 1 נחת על הקיר
.. ועל התינוק כשהוא יושב עליך - טטרה. לא לחתל אותו בזה, רק להניח. נרטב, זורקים. או תולים בגשם, שיישטף קצת, מייבשים ומחזירים שוב. בגיל הזה הפיפי הוא מים שקופים ואין בעיה לייבש ולהשתמש שוב.

2 אינסטרומנטים שאין לי מושג איך מנקים

לא מנקים, עוד שבוע כבר לא תבחיני בהם... חי חי חי

1 שטיפה של הבית
עלה בדעתי - גם את הרצפה לא צריך לשטוף מפיפי של יונק קטן. מספיק טטרה רטוב. אם זה היה קקי - מטלית עם קצת חומץ/סבון (או מגבון ר"ל... לניקוי רצפה הם מצוינים).

כל ההתחלות קשות לא להתייאש!

שאלה שפתאום עלתה בדעתי:
גורי הקנגרו הם כמו תינוקות, חסרי אונים ונישאים על ידי אמם כל עוד הם יונקים וקטנים מדי.
אם כך. איפה ואיך הם עושים את הצרכים שלהם?
למישהי/ו יש חבר/ה שעובד בגן-גורו או בגן חיות כדי לברר לנו את הסוגיה?

רק עכשיו סיימתי לנקות ואני מתפנה להשיב (סתאאאם....)
טוב, לא ציינתי את הדבר הגרוע מכל- אלה היו בערך שעתיים (בלבד) בלי חיתול. ואיך אני אמגן את הכל אם בכלל לא ישבתי על הספה, וכרית ההנקה הייתה בכלל בצד השני, ולא תיארתי מעולם שפיפי של תינוק מגיע כל כך רחוק??

אם יש חיתול בד מתחתיו, וחיתול בד מעליו, אז מה הועילו חכמים? (זה נראה לי ממש כמו לשים חיתול, לא?)

עלה בדעתי - גם את הרצפה לא צריך לשטוף מפיפי של יונק קטן.
אבל אני לא ממש יודעת לאן זה התעופף (זו המילה הטובה ביותר לתאר את מה שהלך שם) ופחדתי שהבית יתחיל להריח מפיפי..

ואת עדיין לא "קוראת אותו" בתחום הזה
אני דווקא קוראת אותו. אני רק לא מצליחה לעשות את מה שצריך כדי 'לטפל' בעניין בזמן וכראוי..

היום היינו עוד איזה שעה בלי חיתול. (אני לא מסוגלת לעשות את זה כל היום, גם בגלל שזה אומר לשבת איתו ליד הרדיאטור כדי שהטוסיק שלו לא יצטנן..) יש לזה בכלל ערך לדעתכן אם לא עושים את זה לאורך כל/ רוב היום?

יש לזה בכלל ערך לדעתכן אם לא עושים את זה לאורך כל/ רוב היום?
כן
שעה של איוורור מרעננת כל טוסיק

טוב, כמובן...
אני מתכוונת מבחינת שיטת בלי חיתולים..

ואיך אני אמגן את הכל אם בכלל לא ישבתי על הספה
תמגני הכל.
ככה, כשיגיע למקומות שלא חשבת עליהם, הם יהיו מכוסים...

ולא תיארתי מעולם שפיפי של תינוק מגיע כל כך רחוק??
התנוחה, התנוחה, זה שם המשחק. התחלת ללמוד איך לא להחזיק את התינוק.... (בתנוחות שמזמינות אותו לעשות פיפי, וגם להשפריץ אותו למרחוק...). את יכולה להגיע לאיזשהו מפגש של באופן? בטוח יש שם לפחות אמא אחת שתראה לך איך לא להחזיק...

כדי שהטוסיק שלו לא יצטנן
הוא לא לבוש?
הוא לא לבוש חם בחלק העליון?
זה מה שהכי חשוב.
לא צריך לשבת כל היום. חבל.
וכן, יש לזה ערך גם אם עושים את זה קצת. זה גם מבלבל את התינוק, אבל יש לזה ערך. ובהחלט יש ערך גדול לחופש של התוסיק הקטן מחיתול, גם לשעה (-:

לגבי התנוחה- דווקא תזמורת הים הראתה לי באותו הבוקר איך את מפשפשת את ילדייך (טוב, נראה לי שזה היה מזמן) עם ההחזקה בירכיים ועם הזרת שמכוונת את הפיפי.. הבעיה שהזרמים מגיעים בעיקר כשהוא יונק, ואני עם יד אחת מושבתת (והשניה מגנה על הפנים D-: )

הוא לא לבוש חם בחלק העליון?
דיסקסנו את זה עוד בהריון שלי באחד הדפים. הפיצי שלי רגיש לקור ומתעטש שניה אחרי שמורידים לו חיתול, זה ממש בעייתי. הוא בן שישה שבועות, אני בונה על בלי חיתולים כשמזג האויר יתחיל להתחמם - זה עדיין בחלון ההזדמנויות של הארבעה חודשים..)

לפיפי של זערור יונק אין ריח. פשוט אין. לכן לא צריך ממש לפחד שלא תמצאי את הפיפי הסורר.
אנחנו לעת עתה מצאנו דרך להשאיר את הטוסיק חשוף ובכל זאת להיות ממוגנים, לא מדובר באיזה המצאה גאונית חדשנית, סך הכל אני עוטפת את הפצפון בחיתול פלנל כמו חצאית, כמו שעושים בבתי יולדות, או לפחות היו עושים פעם (רק שם עושים את זה מעל החיתול). אחרי כל פיפי מפוספס (ויש למכביר כי הוא עושה כל כך הרבה שאין מצב בכלל לתפוס את כולם...) אפשר מיד להרגיש והוא לא נשאר ברטיבות של עצמו ופשוט הופכים קצת את החיתול ובסוף כשהוא רטוב מדי שמים קרוב לחימום ליבוש ואז שוב לשימוש חוזר. כשפורץ קקי לא לתוך הקערה (עדיין רובם לצערי אבל עובדים על זה) ההחלפה היא מידית והפצפון לא נשאר להתבוסס בקקי או יוצא עם קקי על כל הטוסיק (אם כי בגלל שהוא שוכב זה בדרך כלל מגיע לרגליים...). בינתיים בהתחשב בעובדה שהוא רק בן שבוע וחצי ואנחנו מתרגלים רק שבוע +- אני די גאה בעצמי.

כל הכבוד ומזל טוב (ילדת...) את באמת צריכה להיות גאה, אני אחרי שבוע וחצי עם הכביסות של כל הבגדים שלי ושל הקטן הרטובים בחלב לא הייתי אפילו בכיוון!
רעיון טוב עם החיתול, אבל אני לא חושבת שהוא יספוג את כל הפיפי! ואז כולי אתמלא בפיפי, ובזמנים הנדירים שהוא מוכן להיות במיטה- אז גם כל המיטה..
(העניין הוא, שמסתבר שהוא עושה פיפי בהמשכים, נניח אפילו 3 פעמים בהנקה אחת)

שמסתבר שהוא עושה פיפי בהמשכים, נניח אפילו 3 פעמים בהנקה אחת)
לא, זה הפיספוס.
כלומר, כשאת לא יודעת שהוא צריך, ו"בורח" לו, אז בורח רק מה ש"למעלה". הוא לא מתרוקן. הוא יתרוקן רק כאשר תקחי אותו לסיר/לכיור ותחזיקי ותעזרי לו לעשות. מה שקרה הוא, שהוא ינק, ברח לו, ינק עוד, ברח לו שוב, ינק עוד, ברח השאר. כל פעם שינק, התמלאה השלפוחית עוד, ויצא מה שכבר אין לו מקום. לכן זה בשלושה המשכים - אותו הפיפי.

כשהוא ער, פשוט תקחי אותו כל רבע שעה. ואם הוא יונק, ועושה הפסקונת (לרגע מפסיק לינוק, לפעמים אפילו לא מוציא את הפה מהשד, את עוד מעט תזהי את זה) - זה קלאסי. את אומרת מייד "חכה!", מרימה ומחבקת אלייך (הם לא עושים פיפי כשהם מחובקים עלייך והפנים מעבר לכתף שלך), ממשיכה להגיד "חכה רגע! אני לוקחת אותך" ומהר לכיור - לתנוחה - להגיד פששש. או אם יש סיר, או עדיף לצורך המהירות גיגית גדולה למרגלותייך כשהוא יונק, אז מרימים, אומרים "חכה!", מחזיקים מעל הגיגית ואז אומרים "פששש".
אם פספסת פעם אחת, אז כעבור שלוש-חמש דקות קחי שוב לכיור, כי הוא יצטרך שוב, ואז הוא יוכל להתרוקן.

ככל שיגדל, ילמד לעשות הפסקות יורת ארוכות לפיפי באמצע הנקה.
ואם זה משפריץ כשהוא יונק, זו לא תנוחת הנקה כל כך טובה. האוזן, הכתף והמותן אמורים להיות בקו אחד, לא הראש מוטה אל השד והפין מתנוסס אל על.

אה, ועוד דבר:
חיתולים שנמצאים מסביבו לספוג פספוסים זה ממש לא אותו דבר כמו להיות מחותל. ממש לא. הוא - חופשי. זו הסביבה שמחותלת...

ואם אפשר עוד עצה (לא רוצה להגזים כדי שלא יהיה בבחינת "מרוב עצים..."):
לקחת אותו לפיפי לפני ההנקה ולהציע לו אם הוא רוצה להשתחרר לפני האוכל. (כל זה בהנחה שאת לא מחכה שהוא יהיה ממש רעב ועצבני כדי להניק), ואז תוכלי להניק בנחת בלי "להתגונן" כי אני חושבת שממש כדאי להיות רגועה בהנקה, ולא לפחד מפיפי, אפילו אם זה אומר לשים חיתול.

כלומר, כשאת לא יודעת שהוא צריך, ו"בורח" לו, אז בורח רק מה ש"למעלה".
אההההה... מסכן קטן!
וכשזה קקי, גם להגיד פשששש? וכשנהיה קצת יותר מתורגלים, זה יהיה פיפי כל נניח כמה זמן? (מנסה לראות אור בקצה מנהרת 'כל רבע שעה')
האוזן, הכתף והמותן אמורים להיות בקו אחד, לא הראש מוטה אל השד והפין מתנוסס אל על.
ואם זה נוח לנו, זה עדיין לא טוב? (אני יודעת איך צריכים להיות, פשוט לא הכי נוח ככה)

וכשזה קקי, גם להגיד פשששש?
אני הייתי אומרת "א-א-א".

וכשנהיה קצת יותר מתורגלים, זה יהיה פיפי כל נניח כמה זמן?
מישהי כתבה בפירוט איפשהו על זמני הפיפי. אצל תינוק קטנטן זה כל רבע שעה, תוך כמה חודשים זה כבר פחות. תינוק שלמד לעשות איפה שצריך, גם יחזיק קצת יותר (ולא ישחרר "קצת קצת"), כי הוא מצפה שייקחו אותו תיכף.
בגדול, בכל גיל בעצם, בבוקר מייד עם ההתעוררות יש פיפי ענק (לא חמש דקות אחרי ההתעוררות, אלא מייד כשהם מתעוררים. אם לקחת אותה לפשפש בזמן הזה, "הרווחת בגדול"). ואז במשך הבוקר יש בתדירות גבוהה. אחה"צ התדירות יורדת מאוד.

וכשנהיה קצת יותר מתורגלים, זה יהיה פיפי כל נניח כמה זמן?
אי אפשר לענות על זה. זה נורא שונה מילד לילד. תראי בפיפי לעיתים תכופות הרבה הזדמנויות להתאמן!

מה, באמת? כל רבע שעה? איך אתן עומדות בזה? ומן הסתם צריך להתבונן בו נון סטופ כדי לא לפספס, אז ישאר לי זמן לעשות פיפי בעצמי, או שכדאי שאחזיק עוד איזה סיר נוסף בחדר בשבילי?

ולקינוח- הקאה לכל עבר (לא קשור למדור, אבל בכל זאת).
D-:
כן, יש ימים כאלה. לפעמים נראה לי שהגברת היא פשוט מכונה ליצור לכלוך. מכניסים חלב ויוצא לכלוך מכל הכיוונים ולכל הכיוונים. לא נורא. זה רק ימים כאלה. אח"כ כשמבקרים אנשים עם תינוקות ורואים את פח הח"פ עולה על גדותיו אי אפשר להאמין בכלל איזו כמות של זבל חסכנו.

גברת פלפלת , ברוכה הבאה לביזנס וכל הכבוד שהחלטת לנסות. רק התחלתי לקרוא את ההתכתבות איתך ובטח כבר לא נשאר הרבה מה להוסיף. בנוגע לשאלתך האחרונה, אולי כדאי להתחיל עם שעה של איורור (כמו שאת כבר עושה ולאיורור יש משמעות מאוד גדולה) ובשאר הזמן להגיב לבקשות שלו. נגיד בכי לא מוסבר והוא לא רוצה לינוק או לישון. אנחנו התחלנו בגיל 4 חודשים (לבושתנו) והיה לה מין קיטור אופייני כזה. מאוד מצטערת שלא התחלנו קודם כי רק רטרואקטיבית הבנתי קיטורים לא מוסברים מימי ניובורניותה של ביתי. והרי זה אולי הדבר הכי חשוב בכל העסק: להגיב לבקשות שלו. אז מחוץ לשעת האיורור שיהיה עם חיתול עד שיהיה לך אומץ ליותר מזה ובינתיים להגיב לבקשות. את תראי שעם בוא האביב זה נהיה הרבה פחות מסורבל.

רטרואקטיבית הבנתי קיטורים לא מוסברים מימי ניובורניותה של ביתי.
העניין אצלינו זה שאני מבינה, מגיל שבוע ופחות את הקיטורים (הוא בן 6 שבועות) ומרגישה כמו אמא מרשעת כשאני לא לוקחת אותו (עד שאוציא מהמנשא ואפשיט אותו משני זוגות מכנסיים וחיתול הוא כבר יעשה מן הסתם) ובלי לגמרי זה מעבר לכוחותי כרגע, בעיקר בגלל החורף

ומרגישה כמו אמא מרשעת
אולי לא כתבו לך אבל את אמא נפלאה
את בסך הכל אחרי לידה, בטח תשושה וכואבת. תעשי מה שנוח לך! לא מה שנוח לאחרים, אפילו אם הם בעלי ניסיון.
גם כשיגיע הקיץ, את לא צריכה להרגיש מחוייבת למה שאת מצפה מעצמך כרגע.
מה שיהיה טוב לך יהיה טוב לתינוק. תחלימי, תתחזקי ותחליטי מה שתחליטי

כל רבע שעה? איך אתן עומדות בזה? ומן הסתם צריך להתבונן בו נון סטופ כדי לא לפספס, אז ישאר לי זמן לעשות פיפי בעצמי, או שכדאי שאחזיק עוד איזה סיר נוסף בחדר בשבילי?
כל רבע שעה רק כשהוא ער. תינוק בגיל הזה גם ישן הרבה....

אנחנו לא "עומדות בזה". כלומר, לא ראיתי בזה סבל שצריך "לעמוד בו". גם לא התבוננתי נון סטופ - הוא פשוט היה כמעט כל הזמן עלי בגיל הזה.


העניין אצלינו זה שאני מבינה, מגיל שבוע ופחות את הקיטורים
אז חומד, את לא צריכה להתבונן נון סטופ! את כבר מבינה!

עד שאוציא מהמנשא ואפשיט אותו משני זוגות מכנסיים וחיתול הוא כבר יעשה מן הסתם
זה דווקא לא נכון.
לכן הכנסתי את המלה "חכה". היא לא מקרית בהודעתי הקודמת. זה אמיתי. הם מבינים עברית. אומרים להם "חכה, אני אקח אותך לעשות פיפי" ומוציאים מהמנשא ומפשיטים, והם לומדים מהר מאוד מאוד להבין מה את אומרת ומחכים! נורא חשוב להיענות לבקשה שלו עכשיו, לכבד את התקשורת שלו איתך - זה הגיל שבו הוא מנסה לתקשר איתך. אם תתעלמי ממנו, הוא יפסיק לתקשר. לכן מדברים על 4 החודשים הראשונים כעל "חלון הזדמנויות": הוא מתקשר מלידה, אבל יפסיק ככל שלא תגיבי ותתנהגי כאילו לא הבנת אותו, או גרוע יותר, תביני ותתעלמי. מבחינתו זה אומר שהבקשה שלו לא נחשבת. הוא לא מבין את השיקולים שלך. הוא רק קולט שהוא מדבר אלייך ואת לא נענית לו.
אז את לא צריכה "להתבונן" - השעה של איוורור ביום נהדרת, ובשאר הזמן פשוט תיעני לו כשהוא מבקש. אם לקח לך יותר מדי זמן להפשיט אותו והוא כבר עשה, תתנצלי ותגידי לו שבפעם הבאה תשתדלי למהר. הוא יבין. ככל שתגידי יותר "חכה" ותקחי אותו לפישפוש, ככה הוא יחכה יותר בסבלנות עד שתצליחי להפשיט אותו, כי הוא כבר יסמוך עלייך ויבטח בך, שאת מבינה אותו ועוזרת לו.

לגבי הצליל: אני אמרתי "פששש" לכל. זה סתם צליל לשיחרור, לא חשוב מה יוצא...

עד שאוציא מהמנשא ואפשיט אותו משני זוגות מכנסיים וחיתול הוא כבר יעשה מן הסתם

אז יש את האופנה היעודית לתינוקות הבלי חיתולים. אפשר להלביש גרביונים לתינוקות שעשית בהם חור מהטוסיק ועד המהשמו ועליהם ללבוש חיתול. אפשר לתגבר בעוד זוג גרביים שלך משוך עד הירכיים ואז יש לך מקבילה לשני זוגות מכנסיים רק שאת יכולה להוריד את החיתול בשלף כי הוא כאילו לבוש על המכנסיים. אם לא הבנת ומעוניינת בעוד פרטים אשמח לעזור.

. זה אמיתי. הם מבינים עברית. אומרים להם "חכה, אני אקח אותך לעשות פיפי" ומוציאים מהמנשא ומפשיטים, והם לומדים מהר מאוד מאוד להבין מה את אומרת ומחכים!
אשכרה! בגיל כלום!

אולי לא כתבו לך אבל את אמא נפלאה
בהחלט...
רק להוריד קצת מינון של ה בלי חיתולים בשאיפה לשלמות

אמא גאה אנוכי... אחרי שבועיים של נסיונות, פעמיים של העברה באמצע של הקקי ואין סוף פספוסי פיפי הערב, ליד הקמין, תוך כדי משחק בחיות החווה עם הגדולה הצלחתי לתפוס לפי סימון קקי אחד, פיפי אחד ולא להספיק לקריאה לפיפי נוסף (ולחטוף אותו על הגרב בעודי בדרכי). הגדולה (שנתיים וחמישה חודשים) מאוד שמחה שהפצפון עשה קקי ופיפי ב"סיר" שלו (קערה גדולה) ולדעתי אחרי היום גם היא כבר תדע להגיד לי מתי הוא מסמן, על החתולים היא עולה תוך שניה... איזה כייף זה להצליח!

(-:

ממשיכה לפני שאני עוברת לדף הבלוג שלי ומפסיקה להפריע פה ( נסיון שני למי שירצה לקרוא גם על הבלי חיתולים שלנו). אז אתמול היו לנו הצלחות די מרשימות רוב היום, אפילו למדתי לכוון לקערה. אחר הצהריים נסענו לבקר חברה שגם ילדה ואז פתאום אחרי כך וכך זמן הפצפון התחיל לבכות מאוד מאוד, חשבתי שזה עניין קקי אבל הוא סרב לעשות בחיתול הבד, לקחתי אותו לשרותים וניסיתי לקייק אותו שם-ללא הצלחה, התישבתי על הרצפה עם הסיר של הבת הגדולה שלה וגם זה לא ענה על הדרישה של הפצפון ואז החלטנו שזהו והגיע הזמן ללכת הביתה. נסענו הביתה, ברגע שנכנסנו הוא נרגע, הפשטתי אותו והתישבתי איתו עם הקערה שלו והוא שחרר קקי ענקי בשמחה ינק היטב ונרדם... מדהים בעיני. בן שבועיים.

ההההצילו!!!! קוראים לזה "הגולם קם על יוצרו" או משהו כזה... כבר שני לילות שאני לא ישנה, תינוק אחד פשוט מסרב בכל פנים ואופן לפספס בנחת בחיתול הבד המקסים שנקנה לו במיוחד לנעימות טוסיקו המתוק אצל ר ו ב י נ א ... הוא גונח ומיבב, מיבב וגונח. כל רבע שעה (פחות או יותר, הוא כבר למד גם לחכות קצת) אני קמה, מורידה לו את החיתול היבש ומפשפשת אותו בחשאיות מעל הגיגית אמבטיה של החיפושית (אחרת היא תתחרפן ועדיין לא הספקתי לקנות גיגית מיוחדת בשבילו לצורך העניין ואין מצב שבמצב הזה אני מצליחה לקלוע בול פגיעה לקערה שלו...). דחיל ראבאק... רחמנות! בכלל לא תכננתי בלי חיתולים גם בלילה בשלב הזה של חיי, בקושי סיימנו את גמילת הלילה של הגדולה! אני ממש לא בקטע של בלי חיתולים בשאיפה לשלמות יש לי עוד ילדה פיצית בבית והיום זה היום הראשון שלנו לבד בלי אבא מאז הלידה... איך, איך יצא לי שוב ילד פרפקציוניסט??? ומה, הוא לא קרא את מה שבשמת כתבה (אם כבר אז כבר)? הוא אמור לישון ולהשאר יבש בו זמנית ולא לשאוף להשאר יבש ובגלל זה לא לישון...חוץ מזה כבר ארבעה ימים שלא היה לנו קקי בחיתול בכלל. איזה כייף זה לא לשטוף חיתולי בד במקלחת!

טוב, תודה בנות על הפירגון..
מספר נקודות להתייעצות (בקרוב, כשיהיו לי כמה רגעים, אשב לקרוא את כל הדפים של בלי חיתולים, אבל עד אז צריכה את עזרתכן..)

בינתיים החלטנו אתמול לשוב לבלי חיתולים אבל הפעם 'על באמת'. אז אתמול פישפשנו לכיור וסופסוף זה הגיע לכיור ולא לוילון של האמבטיה... בכל אופן, הגוזל עשה קקי, ושלוש שניות אחרי כן פצח בבכי קורע לב!!! (שכמותו נשמע בבדיקת דם, למשל!) לא יודעת למה. בפשפוש השני זה שוב קרה (אחרי קקי) וזה קרה עוד פעם גם היום. איפה טעינו?? הבכי הזה מפסיק רק אחרי שאני מחבקת ומרגיעה חצי דקה פחות או יותר.
ואיך אני אמורה לדעת מתי הוא סיים?

בדיוק כשהורדנו את החיתול- התחילה תפרחת חיתולים. עוד מישהו רואה בעייתיות במשפט?

ילדת טבע ואום אל קיצקיצ, תודה על הרעיות, שילבתי את שניהם (עד שאבא יחזור ויראה את הגבר שלו לבוש גרביים אדומות של אמא ומין חצאית בד ארוכה ויזרוק את אמא מהבית D-:)

אתן סגורות על זה שזה בסדר פשוט לייבש חיתול בד עם פיפי בלי לכבס? אף פעם לא חשבתי על האופציה (שלא ידפקו לי פה על הדלת המועצה לשלום הילד/ אמא שלי)

ענבל, אם הם דופקים לך בדלת תשלחי אותם אלי, פה הם בטוח ימצאו כמה וכמה מפגעים יותר רציניים שיעסיקו אותם לטווח יותר ארוך (האיש אומר שאם הם דופקים לך בדלת תשלחי אותם לעשות כביסה...).
אגב, אנחנו כבר לא עם חצאיות כי גיליתי שלפשוש לא נעים ככה, הוא כל כך זעיר שהוא מעדיף להיות עטוף במשהו קצת יותר מכרבל מזה ועל כן הוצאו מכנסי החריץ ששרתו את אחותו לפני שנה והוא כרגע לובש אותם מקופלים מליון פעם ומורמים עד לצואר בערך (בכל זאת לבשה אותם ילדה בת שנה+ ויכלו להתאים לה גם היום אם היה לה צורך בכאלה, אם כי במקור הם נתפרו כאב טיפוס ראשוני לעולל הזוחל של ר ו ב י נ א אבל הוא ענקי...). כשאני מחתלת אותו אני עושה את זה מעל המכנסיים ואז יש לו את הלוק של השריף מהמערב הפרוע, ככה כשאני מורידה לו לפשפוש או קיוק הוא נשאר לבוש ברובו ולא מתבעס עלי שאני שוב מורידה לו ההההההכל. הכי שווה שזה מפליז ואז הוא נשאר יבש גם אם מתפספס.

מחתלת אותו אני עושה את זה מעל המכנסיים ואז יש לו את הלוק של השריף מהמערב הפרוע
הא! גדול.. D-:

המכנסי חריץ האלה אמורים להיות צמודים? ומאיפה משיגים גרביונים כאלה לתינוקות כמו שדובר לפני כמה ימים?
ילדת טבע, כל הכבוד על פשפוש של כ"כ קטן עם עוד פעוטה.. (יצא לנו לדבר הרבה בבקרוב יולדת בבית, גם במייל, נכון? הניקים מבלבלים אותי מאוד..)

שמתי לב שהבכי הגדול מגיע כמעט תמיד לפני פיפי. ממש בכי וצווחות. זה נורמלי??
והאם מישהי יודעת מה זה אומר שהקקי מוקצף?? (בהתחלה של הפשפושים זה היה, בינתיים עבר)

כן ענבל, זו אני... הכי מצחיק אותי זה שהיינו אמורות ללדת יחד ובסוף יצא כמעט חודש הפרש (ילדתי בשבוע 42+5) יכולתי להשאיל לך את הבריכה הדנדשה שלי לשימוש ראשון... לא משנה... קקי מוקצף זה משהו לא כל כך מבסוט בבטן, יכול להיות שאכלת משהו שעשה גזים. אם עבר אז עבר ויופי.
לגבי מכנסי חריץ הם יהיו כמו שאת רוצה אותם יש הוראות על הנט' ואפשר לעשות לפי מידה, אלו שאצלי הם כמו טרנינג.
לגבי גרביונים זה רעיון חביב אם כי נשמע לי רטוב מידי. בכל אופן הייתי הולכת לחפש בחנויות יד שניה (בבית חבד וויצו למשל) כי אחרת זה יוצא עסק די יקר כי צריך לא מעט כאלה, זה לא פליז. באותו מחיר אפשר גם פשוט לגזור רגליות (נו, המכנסיים עם הרגליים למטה) אבל אז שוב צריך להחליף אחרי כל פספוס ואז זה ממש ניג'וס לתינוק ורטוב זה איכסה.
מה האיש שלך אמר על הלוק?

ומאיפה משיגים גרביונים כאלה לתינוקות כמו שדובר לפני כמה ימים?
כל גרב ברך במידה שלך תצלח. הוא עדיין לא זוחל כך שלא צריך התאמה מדויקת של הגרב לכף הרגל.

ומאיפה משיגים גרביונים כאלה
אני משתמשת בגרבי ברך שלי, או אפילו גרביים שלי שמגיעות עד אמצע השוק. זה עדיף מבחינתי, כיוון שזה לא לוחץ.
ההמצאה החדשה שלי היא, לגזור שרוולים של סוודרים (שלי, צמודים) ולהלביש על הרגליים את השרוולים ועל החזה את הוסט שנוצר מן הגזירה.