באופן טבעי

אוי שבע . וואו שבע . שניהם.
להיות בזה בלי להאמין בזה כתבת פעם.
ככה את בעיני עכשיו.
אבל, אוף להיות בזה. .
איזה יופי שיש לך את בובי ולב פתוח, מלא באהבה.

תודה יקרה. הצהוב אומר "הכל יחסי/ם"
הכל עוד כל כך טרי שאין לי מושג מה בכלל אני רוצה.
שולחת גם לך חיבוק גדול.
מקווה שהיום שלך ישתפר.

היום שלי מתפתח כמניה-דיפרסבי.
לב פתוח והתרוממות רוח לא מונעות עדיין, כך מסתבר, משלבים אחרים להגיע.
ועכשיו, אחרי שהצלחתי לקום מהתייפחות חסרת אונים במיטה,
יודעת את שחשדתי בו כבר בצהריים.
כל מה שכתבתי והרגשתי בימים הקודמים נכון ואמיתי,
אבל היום הילדה הנטושה בוכה את בכייה, נסגרת אל תוך תחושת הבגידה והניתוק,
לב סגור כאילו אין ברירה אחרת
קיימות מעושה
וכעס שאולי כביכול יעזור לה להמשיך אבל לגמרי לא איך שאני רוצה.
עוד פעם ללכת לישון מוקדם?
כן. אני לא רואה רעיון יותר טוב עכשיו.
שאלוהים יעזור לי לעזור לי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמן!!!

לב פתוח
לב סגור
בלי תנאי
עם תנאי
אור ואהבה
כושלירבאק
עשיתי קעקוע.

רוצים תמונה!

7 ניחושים איזה קעקוע

זה עשיתי לפני שלוש שנים

באתי לראות אם עידכנת פה משהו ואני רואה שעשית קעקוע! כל השבוע האחרון אני אומרת שאני רוצה לעשות קעקוע, בחיי. רוצה סוג של צמיד סביב הזרוע.
ניחוש - ירח? דבר ראשון חשבתי על דרקון (כנראה בגלל הספר) אבל אני יודעת שלא עשית דרקון

הילדים שלי בשגעת חופש הגדול, להגיד שהבית הוא כמו טורנדו היום זה אנדרסטייטמנט, הצילו, באמת.

לא סתם אמרתי לך שכינו את זה החושך הגדול.
הלוואי יכולתי לעוף להציל אותך על איזה דרקון ששום נסיך לא יימנע ממני להתחבר איתו.
איזה ספר בעצם?

נו,
כתבתי רמז-
7 ניחושים איזה קעקוע.

שבע???

הספר - הנערה עם קעקוע הדרקון

לא שבע

שבע - המספר? האיות שבע? שבע כוכבים?
אם היית סבתא שלי הייתי אומרת שבע יהלומים.

אה לא שבע.

ניחוש - נחש?

שבע נחשים! D-:
אם היית אבשלום הייתי אומרת שבע נחשים.

איפה אתן נשים חכמות? אני כנראה לא קולטת רמזים... נו... תעזרו לי.
מאד מסוקרנת.
ניחושים זה אחד האהבות שליץ

היית קרובה.
אם הייתי עושה שבע נחשים הייתי מאשפזת את עצמי בלי כפייה.

שליץ - שלי.
טוב אני יכולה להמשיך ככה כל הערב כנראה.

עם הירח הייתי קרובה?

אוקי מה שכל הזמן מסתובב לי בראש זה משהו שקשור למחזוריות. יש קשר?

מה זה החיים האלה?
מה זה? מה?
אני מאושרת מהקעקוע שלי שרציתי מזמן ועשיתי הכי ספונטנית היום
היה אצלנו מאלף לבובי ואני מאושרת מהכלבה שלי
וכולי בא לי עוד פעם לבכות מעצב וגעגוע וחשש מהעתיד אבל יש רק הווה ומראות והכל אהבה
ו
ו
ו
אלוהים.
לא קל.

בובי, גם לי לא קל פה. נכנסתי לפייסבוק לראות אם העלית לשם משהו וגם שם את עושה רק טיזינג.
מצטערת שרק על עצמי יכולה לחשוב כרגע.

הי, זה לא טיזינג.
לגלות?

סתם. אוהבת אותך מותק.
תנשמי עמוק.
כל המילים מרגישות מיותרות לגמרי אז רק משאירה כאן אוזן קשבת.

אל תגלי. אמרתי לך שאני מתה על משחקי ניחושים.
אמשיך אח"כ.
המפלצות קוראות לי לשאול... כשיהיה לי זמן לעלות לחמצן אמשיך.

לא עם הירח היית קרובה.
פעם התלבטתי בין מה שעשיתי היום לבין סמל האינסוף שהוא מחזוריות, אבל הלכתי על התוכנית המקורית.
כמה חיים פתאום מתעוררים ממחט כזאת קטנה שמציירת בדיוק מה שרוצים בדיוק איפה שרוצים.
טוב, שלא יאשימו אותי פה בטיזינג.
לילה טוב.
נשימה, עוד יום.

הקעקוע - יהלום?
את כל כך מתארת את מה שעובר עליי בימים האלו
הנסיבות שונות ודומות
אבל יא אללה שעוד מישהי במילים דומות נעה את הכאב והאהבה, את הבכי והצחוק
השבח לאללה

פייייייי
פלמונית, סחטן.
השבח לאללה בהחלט.
שהימים יתבהרו לנו.
רצות שמועות בין חברים שכולם בקושי עכשיו, בין המיצרים, מרקיורי נסוג ושות'.
מהנחמות האלה.

שוב התעוררתי איתך בראש דבר ראשון (וגם עם הקעקוע)

חשבתי על יהלום כמובן אבל ניסיתי לדמיין איך מציירים את זה על הגוף ואיכשהו לא הסתדר. וכתבת בפייסבוק "ינצנץ..." וחשבתי שוב על היהלום ועדיין סירבתי להבין שזה זה.

יהלום
מצוין. מחכה לראות את זה.
שיהיה לך יום בהקלה אהובתי.

נו
ידעתי שאת יודעת.
הקלה תתקבל בברכה,
כמו כן שמחת חיים מלאה.
הצהוב אומר שהכל נכון גם פרשנות לקויה.
חה חה אדון צהוב! אתה קורע.
יום טוב לכל האוהבים, לכל המיוסרים מאגו,
לכל בני האדם ששכחו ונזכרים.

_יום טוב לכל האוהבים, לכל המיוסרים מאגו,
לכל בני האדם ששכחו ונזכרים._ אמן
ותתחדשי על הקעקוע ובכלל...

שבעצי שבעצי שבעצי!!!
רק עכשיו אני רואה את כל ההשתלשלות... איך כל זה נדחס לכמה ימים??
אני ספיצ'לס לגמרי חוץ מזה שאת נראית לי סופר גירל לגמרי...
שתדעי לך @}

בכל פעם שיש לי איזה בין המייצרים משולב ברטרו (לא חשוב מאיזה סוג) אני מפעילה את תוכנת מכונת הזמן. אני מעמידה פנים (לעצמי,ברור שלעצמי) שכל מה שקרה התרחש לפני שנה שנתיים. מנסיון עבר אני יודעת שזה פרק הזמן שבו כל הדברים נופלים איך שהוא למקומות שלהם, הישנים או החדשים, ואני כבר נמצאת שוב במקום שלו יותר. זה עוזר לי לקבל פרספקטיבה על הדרמה ולא להיסחף איתה לתוך המערבולת. זה לא מכהה את הכאב, זה רק מאפשר להתיחס אליו בפרספקטיבה של זמן ומקום.
זזה קצת ומפנה לך מקום במושב לידי ומתחילה ספירה לאחור. (מוזמנות להיצתרף)

תודה אחיות שלי.
כמה רגעים פנויים בעבודה,
אמרתי להם פה שאני מתכננת לעזוב בקרוב,
מיציתי את עולם שירות בני האדם בבית קפה.
בכל זאת יצא שהיום אני מלצרית ואז ברמנית,
מקרה חירום של הבעלים הצריך תמיכה מצדי.
אני יודעת במה מדובר ואני עושה את זה ברצון,
ועכשיו כשהתיישבתי רגע על כסא,
הרגשתי פתאום את מלוא כובד הימים האלה מתיישב יחד איתי.
רואה מלא קושי ופרידות ממיני סוגים אצלי ואצל אנשים סביבי,
לרגע הרגשתי כמו מאמא כזאת שבישלה מלא שעות רצוף מלא סירים לשבת, יושבת ונאנחת בורידים מנופחים, מלטפת את המגבת שמונחת על שמלת הבית הפרחונית, מסדרת את המטפחת שעל הראש, ומתבוננת.
כן, אני יודעת שאני לא יודעת מה יילד רגע, ובכל זאת בצד הרצון לסיים את המשמרת וללכת הביתה, יש ריק עצוב כזה, של עוד ערב געגוע או בלבול או עלבון או וואטאבר.
בא לי לעשות משהו שובר שגרה,
סודק מציאות.
ממש רואה את תנועת היד המתבקשת מפלחת את האוויר כמו מכת קארטה מאווררת התנהלות ונקודת מבט.
סבלנות, פתאום שמעתי קול בראש.
רוצה לראות שכמו פעולת הקעקוע הפתאומית אתמול, שברוב ענווה מתייחסת אליה כלא פחות מגאונית בכמה שנתנה לי, כך הכל בעצם.
למונייד- אני מסכימה איתך.
חיבוק גדול מעל ומתחת ובנחת הגלים.

עננים
כתבנו יחד.
רגע לפני שנגמרת לי הסוללה בנייד, מצטרפת לנסיעה.

גדולה

_יום טוב לכל האוהבים, לכל המיוסרים מאגו,
לכל בני האדם ששכחו ונזכרים._
I'll drink to that , לחיים
(והצהוב מוסיף - אין מה לדאוג: דאגה לא תחסר)
ותודה עננים על מכונת הזמן, תופסת טרמפ
לילה טוב

וואו, שבע
פילחת את ליבי
נעתקה נשימתי

_ובכיתי את הלב הפתוח שלי. תודה אמיץ שכמותך.
בא לי שנמשיך ככה.

אוף.
נשימה כבדה יוצאת ממני._


מחבקת אותך עד שתסתדר הנשימה ותנחת הרוח
עד למנוחה הנכונה בתוך הלב האמיץ שמעז להיות פתוח

מישהי אמרה כאן
אנחנו אהבה
אל פחד בכלל

וואו שבע,

נעתקה נשימתי למקרא קורותייך!

אין באמתחתי הרבה מילים חכמות,

רק מאחלת שיהיו ימים נינוחים ובהירים. וחיבוק.

מה שלומך בימים אלו?

אתמול הייתי אצל חברה שלי מ' אחה"צ.
הרגשנו כמו שתי נערות אחרי בצפר,
בית ריק, ההורים בעבודה,
ושתינו במצב כפית, מצב רוח אדיש כזה,
פרצוף על הזין שלי העולם, מרוחות על הספה שלה בוהות,
זה הצחיק אותנו ותוך כדי גם קצת הדאיג אותנו.
הרי לא בצפר ולא נעליים.
היא בבלאגן עם בעלה, אני בבלאגן עם... משהו כלשהו,
איך זה שלא אכפת לנו כלום ורק בא לנו לאכול עוגה ולחרחר בבוז?
ואז הבנו, שה-trust שאנחנו כל כך מרבות לדבר עליו, האמון הזה במתרחש,
יכול לבוא בצורת פתיחת לב ועשייה מוארת וקבלת הפחד וכו' וכו',
אבל לגמרי יכול לבוא גם בצורת אדישות כביכול לא אכפתית, שהיא בעצם - לסמוך.
איך שזה עכשיו זה נכון.



אורחות וותיקות, שלום לכן וגעגוע.
ותודה שבאתן, זה עשה לי נעים בנשימה.
גוונים- קראתי אותך אתמול בדף אחר. אז אני שולחת לך וואחד חיבוק גדול ביותר ביותר.
ועשב, את אהובה עלי במיוחד ואת יודעת את זה ובאמת כיף לי כל ביקור שלך כאן.
גבירצי, מה יהיה איתנו?
ולמונייד- איך מתקדמת הסופה הרוח נושבת קלילה?
ניטקה, באתי אליך לדף
ועדינה, עדינה.
פלמונית ועננים, יש מצב שחלמתי על המכונה הזאת.

כן, גמני ככה

נושמת

בלילות האחרונים
אני נכנסת למיטה עם תה מרווה וצלחת שקדים ופרק של דקסטר
ומרגישה שכל היום בעצם חיכיתי לרגע הזה.
לעיתים זה מבליח בי דאגה, את חיה בכלל? אבל תכלס לא.
עדינה תהתה מולי על הבנת הטראסט והספק שהם אותו דבר.
זה מהדברים האלה שברורים לי כל כך עד כדי חמקמקות, ואת הדברים האלה בדיוק קשה להסביר.
וכל ניסיון להסביר אותם נשמע לי כל כך שטחי, בערך כמו להגיד- דונט וורי בי הפי
שלא יודעת אם לנסות בכלל.
מצאתי טקסט קטן שכתבתי לעצמי לפני כמה חודשים
שדי מדבר על זה
חלק ממנו אומר:
תמיד התבוננות,
וכשבידיעה,
הופכת מהתבוננות חסרת אונים, חסרת סבלנות, מטילת ספק, להתבוננות שקטה, רואה ואינה שופטת, רואה ומקבלת.

יעני- ככה קורה? איזה יופי שככה הכי טוב.

שמה לב שהימים האלה,
שגלובלית טעונים בנסיגות של מרקיורי ובין מיצרים וכבדויות מזנים שונים ודומים,
ופרטית טעונים בפרידה טרייה וחיפוש עבודה חדשה ומישוש אמנות קיימת,
מסבים לי רוגע גמור.
זה כל כך משונה לי, כל כך לא אופייני למי שאני, או למי שהייתי,
וברור שלעיתים יש בהם הבלחות צער וקוצים,
אבל אני בעיקר מרגישה מנוחה.
הדברים קורים עכשיו מתחת לפניי השטח וכלום לא ברור מבחוץ? סבבה.
אני אעשה מה שאני יכולה, לא גרם יותר מזה, לא אלחם בעצמי על כלום, עד שיגיע אחרת.
ויגיע אחרת.
אפילו לבכות נראה לי מטופש. לי! הבכיינית מארץ הדמעות. וזה לא שאם יגיע בכי אתנגד לו.

זהו.

אני אעשה מה שאני יכולה, לא גרם יותר מזה, לא אלחם בעצמי על כלום, עד שיגיע אחרת בדיוק! השבוע נפלתי במקרה על הופעה של קווין בערוץ הראשון. וחשבתי עלייך המון ונהניתי מהמוזיקה ושמחתי שפתחת לי במובן מסויים קצת יותר דרך אל המוזיקה הנהדרת הזו.

גבירצי, מה יהיה איתנו?
חוששתני שיהיה טוב (-:

_שמה לב שהימים האלה,
שגלובלית טעונים בנסיגות של מרקיורי ובין מיצרים וכבדויות מזנים שונים ודומים,
ופרטית טעונים בפרידה טרייה וחיפוש עבודה חדשה ומישוש אמנות קיימת,
מסבים לי רוגע גמור._
אתמול התחלתי לכתוב בדף שלי הייקו הלל לגרביטציה לאמור:

"גרביטציה גרביטציה גרביטציה,
זאת רק אני, או שנהיית כבדה יותר לאחרונה?"

אחרי זה כבר נהייתי כבדה מידי כדי להמשיך...
"איי רסט מיי קייס" איחדתי דפים דמיוניים במוחי כמעשה חיים יבין "איי רסט מיי קייס"

גבריצי- כשאין מילים, מגריינים.
אז גריינתי את שירת הגרביטציה שלך.

חוששתני שיהיה טוב
אז טוב.

ונטע- אין על קווין- זו התגובה הרהוטה והבוגרת היחידה שהתאפשרה ממני עכשיו

כתבתי לחברה שלי שאם הימים האלה לא יהרגו אותי הם בטח יהפכו את החיים להרבה יותר טובים.

כתבתי לחברה שלי שאם הימים האלה לא יהרגו אותי הם בטח יהפכו את החיים להרבה יותר טובים.
ללא צל של ספק אהובתי.

שמתי שיר. צללתי לתוכו. פתאום לא באה לי טוב מנת העצב, אז מחקתי.

אפילו לבכות נראה לי מטופש. לי! הבכיינית מארץ הדמעות.

אם הימים האלה לא יהרגו אותי הם בטח יהפכו את החיים להרבה יותר טובים
לא שאת צריכה תזכורת אבל- עקב בצד אגודל.
את פשוט נהדרת שבע. אם פעם אמצא את עצמי בווגאס, אהמר על שבע יהלום. בחיי.

את פשוט נהדרת שבע. אם פעם אמצא את עצמי בווגאס, אהמר על שבע יהלום. בחיי. me too
התגעגעתי
<לימונדה מתביישת להודות שהיא בוכה ברגעים אלו מהנסיכה דיאנה. בכי קצת נעים, מודה. דונט אסק>

שבע יקרה
את שם? אני כאן
מוצאת את עצמי תוהה איך אנשים מעיזים?.....
מאחלת לך רק אהבה..., עדינות וחברות אמת
עדינות....ושבת שלום

בתור אחת שמעבירה את רוב זמנה בלסדר
וחשה צורך להעביר את הקיץ בלהתקלח
יש כזה חופש בלחזור מסריחה ממשמרת מלצרות+הליכה בצהרי החום מפלורנטין+רביצה בבית קפה
ולשקוע בתוך הבלאגן בחדר בחוסר מעש.
ואז להיזכר שבעצם לא ראיתי עדיין את הסרט האחרון שטרנטינו הוציא, וזו, בעולם שלי, שערוריה,
ולמצוא לינק לצפייה ישירה.
ככה זה. מה שאני יכולה זה מה שאני עושה.
יש לי הרגשה שככל שאעשה רק את מה שאני יכולה, ככה אוכל יותר.

עשב אהובה
איך אנשים מעיזים מה?
שבת עדינה ונעימה מאוד גם לך.

למונייד
מתגעגעת גם אני
ספרי קצת כשיחשק לך.

אמא דבש, עקב בצד אגודל לגמרי, ואז פתאום זה רץ, ואז לא, ואז כן.
לך עם זה לאט ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה. מתה על המשפט הזה.

יא אללה, עשיתן לי חשק לשכלל את המפגש בגג לנסיעת אחיות חמלה לווגאס.

וממליצה לקרוא את היופי שעדינה פירסמה בדף שלה.

שבת אחרונה של בין המצרים.
אני אמנם לא חווה את הימים האלה רק דרך היהדות הקונקרטית של חורבן בית המקדש
אבל יצא שקראתי מילים מבית מדרשה של הרבנית ימימה
והן כ ל כ ך נגעו בי ונקוו דמעות התרגשות בעיניים:

• נזכרתי במסר של ימימה לתשעה באב: בניין הבית תלוי בנשים רגישות.

כאשר את נעלבת, ה’ איתך.
הוא לא “מסוגל” (לכאורה) לסבול שאחת מבנותיו נפגעת, מתבזה, מושפלת.
עכשיו הוא איתך בכל מה שתבחרי!
תבחרי להחריב – הוא איתך. תבקשי להתחבר, לבנות – הוא איתך. ה’ צילֶךְ.*

שבת שלום מלכות רגישות בונות עולם.

שבע המלכה,
כנראה שפיספסת (נקרא לזה אקספרמנט בנתיים) אבל יש לנו דייט שני שיתרחש באוגוסט על גג אחד בירושלים
מחכה למלכות ולשבת המלכה ולשבת (שבט?) אחיות גם יחד (-:
שלך, למונייד

תגובתי הבוגרת והקוהרנטית היא
אההההההההההההההההההההההההההההההההה!

הולי פאקינג קרייסט איך אני חולה על קוונטין טרנטינו

יש לך את הלינק? ניסיתי למצוא ולא הצלחתי...

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewent ... Id=2539588

כאן למטה יש לינק לצפייה ישירה בשני חלקים
תלחצי על הראשון
במסך הבא תחכי כמה שניות ואז תחלצי skip add מימין למעלה
ובמסך הבא תחכי כמה שניות ואז תלחצי באמצע- proceed to video

אחר כך אותו דבר עם החצי השני.

היום אני עצבנית.

בשישי אחהצ הבעלים של הקפה שאני ממלצרת בו,
שכידוע הם זוג חברים של א' במקור והאשה ואני גם התחברנו,
בקיצור היא התקשרה אלי בהתרגשות לספר לי שהיא ובעלה מצאו דירה חדשה, והם עוזבים את הדירה המושלמת והזולה שלהם,
שנמצאת, ובכן, בהמשך הרחוב שלי,
ושהיא זכרה שא' ואני דיברנו על לעבור,
אז שאנחנו חייבים לעבור לשם לפני שיחטפו אותה.

הרגשתי בבת אחת שבא לי לצ'קמק את העולם ולצרוח ולהתחבא,
אבל גם הרפייה כזאת,
לא להיאחז בכלום. כלום.
גימגמתי קלות ואמרתי לה שלא הזדמן לי לספר לה בעבודה אבל א' ואני נפרדנו.
נראה לי שהיא וגם בעלה ברקע הופתעו טילים.

אתמול הייתי בסדר. הבלחות צער קלות,
אבל גם כיף עם חברים ועצמי ובובי.
אבל היום אני בכעס.
התעוררתי בחוסר חשק, המשכתי לישון מלא כמו שלא ישנתי מזמן,
וקמתי עם רצון לבעוט לא' בראש.
לקחתי נשימה, הכנתי קפה,
והבנתי שעברתי שלב,
איזה סוויץ' למקום שאין לו כח לחשוב על א' יותר ומה יהיה ואם יהיה וכו'.
כולל לא לשבת בקפה שלנו עכשיו כמה ימים.
לא בא לי.
אני עכשיו בכעס אז אני אהיה בכעס.

אז חזרתי ליצור, ולחפש עבודה חדשה במרץ,
ולסמוך על התהליך
גם כשהוא מאוד ברור
וגם כשהוא לוט בערפל עד כדי בחילה.
יכול להיות שעוד מעט אשבור איזה צלחת-שתיים בגג.

יכול להיות שעוד מעט אשבור איזה צלחת-שתיים בגג.
אני איתך מותק. מה דעתך על מפגש שבירת כלים/ צעקות/ יבבות ושאר תפנוקים?

זה מסוג האירועים מכווצ'ציי הלב שבא להשתגע באופן רצוני ולהחריב את העולם על ההחמצה והפספוס ועל כל הכמעטים בחיים,
על זה שאנחנו לא רואים חלק כל כך צר ונאלצים רק להאמין ולסמוך שלמישהו יש בשבילנו תכנית טובה יותר.
ואת נשמעת לי כל כך בסדר, סומכת ומקבלת אותך באופן מעורר הערצה.
@}

גבירצי הנעלה
כבר הצגתי בפנייך את הקושיה מה זה זה שלי לא אכפת לנהוג אבל האוטו אצלך?
תודה על המילים המחבקות שלך.
זוממת שיעור יוגה אצלך בהקדם+הטבות.

ערב תשעה באב.
הכובד עוד כאן
ויחד איתו כמעט בוקע ממני ריקוד סופסופ מסתיימים ימי בין המצרים האלה.
קפוץ כבר פקק, קפוץ כבר.
חצי ירח מדוייק ובוהק תלוי בשמי ערב תכולים
כל כך הרבה דברים בתפאורה ובנסיבות יכלו להשרות עלי באסה קיומית
אבל תכלס לא בא.
אם כי מצווה לבכות הלילה, גם זה מקפיץ את הפקק.
טוב שבתחום הזה יש על מי לסמוך.
כי כן יש בכי במערכת.
אין לי מה לכתוב יותר
רק רציתי להרגיש אתכן.
אחיות החמלה הדגולות.

תבכי והלוואי שדמעותייך ישקו את ליבו של הקדוש ברוך הוא ויצליח לך מזל ובריאות (הכוונה היתה יצמיח אבל יצליח זה גם טוב)

Shine On....
חושבת עלייך, חיבוק גדול

שבע בואי ליוגה ביום ראשון - גם אני אהיה. מוכנה להחזירך כל הדרך לתל אביב אחר כך. חיבוק

מעט אחרי שכתבתי אתמול, נכנסתי להתקלח
וכשהמים נגעו בגוף נפתח פתאום ברז דמעות עצום
שהמשיך והמשיך והמשיך והמשיך
שעות ארוכות עם הפוגות קלות ומול השמיים בחצות ואל תוך השינה.
ידעתי שזו הזדככות והרגשתי גם כאב גדול על כל כך הרבה דברים. כל כך הרבה.

פלונית, את נשמעת לי כמו שיר שלי. המחשבה הזאת מרגשת אותי. ובכל מקרה תודה על המילים שאת שוזרת לי בדף כמו אבוקות אור זוהרות.
אמא דבש, גם אני חושבת עליך.
ונטיקה- התשובה היא כן! תיאומים לוגיסטיים בהמשך (אבל זה יוגה מתחילים? הניסיון שלי ביוגה כולל שיעור אחד לפני 9 שנים שהיה גרוע).

זה יוגה גבירה, אין יותר טוב מזה...

תכלס
ברור

מתוקות שלי, אתן נופלות עלי ביום כזה מן "מסטיק בזוקה מרוח על הסוליה שהתחמם בשמש"
לא יודעת למה, לא יודעת איך ומה, רק רוצה לברוח מהזהקרהליטובליאורעלי - וישר העליתן לי את החיוך ואת הדמעה.
אם אכן זה הולך לקרות (האמון שלי ביקום קצת חלוד), ברור לכן שאנחנו הולכות אחר כך לאנשהו ומתנחמות קצת זו בזרועות אלה, דא? (-:

דא
דאבל דא
באיזו שעה השיעור?

בודהא אמר שהדרך להארה היא - טראסט, ספק, ועבודה קשה.
נראה לי הוא דיבר עלינו.

20:00 זמן רעננה. @}

דגדוגי התרגשות מתחילים

שבע, מזכירה לך שגם עברה שנה. הגוף זוכר ומזכיר. זמן לסגור מעגל ולשחרר

יא עננים כפרה עליך שזכרת.
תודה

אהובה, רק עכשיו נכנסתי וראיתי את השאלה
ואחכך את הכעס והבכי והבריאות שבהם
אני מניחה שיש לך כבר תשובה
הכוונה פשוטה
איך הוא מעז לחתוך ככה בחתך חד ומרחוק, בנייד, איכס.....
לא העזתי להיות מפורשת כי את לא כעסת עדיין
ולא רצית לנתץ את העולם עדיין

לא רציתי להכנס למרחב שלך ולחלל לך את קדושת התגובה מהלב שלך
עכשיו אני מעזה קצת יותר.....

אם הייתי בגילכן הייתי מצטרפת לישיבות..... נשמע כמו שבט מדהים
חיבוק ענק אהובה
מאחלת לך מישהו עם לב ענק כשלך
ויכולת להכיל את כל החיים האלה שעוברים דרכך ללא מורא.....

עשב עשב
השאלה איך הוא העז מעידה רק עליו, על הרגע הנתון בו הוא היה.
גם בלב פתוח מותר כעס ועלבון
ויש, והיו,
והכל בסדר.
הדאגה והתמיכה שלך כל כך יקרות לי.
ואנא- אין גיל לאחיות החמלה.
את בשבט שלנו.

לעיתים אני חושבת שמארק סטרנד הוא המשורר האהוב עלי.
ביומולדת שלי אני אקנה לי ספר שלו. וגם של אדגר אלן פו.

_זה היה איתי מאז בכל יום ויום: אותו הבוקר בו לקחתי
את הסירה של דודי ממפרץ המים החום
וחתרתי אל האי.
גלים קטנים התנפצו על הדפנות
והחריקה החלולה של המשוטים
עלתה אל היערות, אל האורנים המצופים חזזית.
נעתי כמו כוכב אפל, נסחף מעל החצי האחר, הטבוע
של העולם, עד שמשהו רחוק לחש לי
להביט מעבר לקצה הסירה, וראיתי מתחת לפני המים
חדר בהיר, קבר מוצף אור, ראיתי בפעם הראשונה
את המקום היחיד הצלול שניתן לנו כשאנחנו לבד_

והנה עוד קטע שלו-
_ואז הופיעה שם, עם כל חלונותיה זורחים, קטנה,
רחוקה, מעבר למישור הקפוא - בקתה;
ועמדנו לפניה, נדהמים שהיא שם,
והיינו פוסעים קדימה ופותחים את הדלת,
ונכנסים לתוך הזוהר ומחממים את עצמנו,
אבל היא היתה שלנו על ידי שלא היתה שלנו,
והיא חייבת להישאר ריקה. זה היה הרעיון_

ועוד אחד- אולם ריקודים דמיוני
_לפי החליפה שלו, שהיתה שמרנית להחריד אבל יקרה, ואופן דיבורו שהיה עשיר ומדוייק, ניחשתי שהוא בנקאי, אולי עורך דין, אולי אפילו פרופסור באחת האוניברסיטאות הגדולות, הטובות יותר.
לא עלה בדעתי שהוא יכול להיות משהו אחר, עד אשר, בזמן הפוגה קטנה בשיחתנו, לפתע הוא קם והחל לרקוד. האחרים במסיבה, שהוטרדו מהמראה באופן ברור, החלו להפגין מעורבות יתר בשיחותיהם.
הם דיברו בקול רם, ומהר, אבל האיש המשיך לרקוד. ובגלל שזיהיתי את הדבר שקרא לו, את המוזיקה הרחוקה שהיה חייב לציית לה, קינאתי בו_

זהו.
שלום.

מקסים.

התחלתי לשחק עם מנדלות
שבע, גם אני רוצה להתחיל לשחק עם מנדלות, תספרי לי קצת איך ומה, לא יודעת איך להתחיל...

היוש גוונים
כאמור הקשר שלי לציור מופרך למדי,
עם זאת להחזיק עט פיילוט שחור על גבי נייר
זה זה הבית שלי.
כבר שנים בא לי לדעת איך לשלוף מתוכי רישומים ולא רק מילים ותמיד נתקעתי שם.
לפני כמה שנים קראתי על המנדלות, בעיקר דרך עבודתו של קארל יונג, וקיטלגתי את זה בטו דו ליסט הכללית של החיים.
לפני חודש באופן ספונטני למדי הלכתי לסדנת ניסיון חד פעמית של שעה וחצי
ואשכרה נפתח לי עולם.
את יכולה לקרוא חומרים באינטרנט על תולדות המנדלה והביטוי שלה בכל מיני תרבויות.
בפועל, לוקחים דף בכל גודל, מציירים עליו עיגול מלא, מסמנים נקודה קטנה במרכז ופשוט מתחילים לצייר, צורות, גופים, אותיות, מה שבא. אין שום חוקיות, מלבד לשמור על כיוון ציור מלב העיגול בהדרגתיות אל הדופן שלו.
אפשר לראות דוגמאות בגוגל אימג׳ס, מתריאה מראש שיש שם השראות ודברים יפיפיים, אבל דברים סימטריים ואסתטיים מדי לפעמים, שעלולים לפגוע בחופש הדמיון, כי הכל הכל הכל הולך במנדלות
לי זה לא רק כיף ומחייה את נפש הילדה, זה גם ממש עוזר לי להירגע ולהתבונן בתהליכים שקורים לי, לפתוח את הלב ולמצוא תשובות.
כלי כתיבה שעבדתי איתם- עט כדורי רגיל, עפרונות צבעוניים מחודדים, וכמובן פיילוט.
אבל גם כאן הכל הולך.
אני יודעת שיש העובדים עם פנדה, טושים, הדבקות, מחוגה ומד זוית והאפשרויות אינסופיות.
תהני וחיבוק גדול יקרה.

תודה שבע יקרה,
זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.
הייתי פעם בסדנה קצרה כזו ויש לי קצת ניסיון בשרבוטים... הייתי צריכה פשוט חיבור של כמה קצוות וקצת השראה.
קניתי לא מזמן עפרונות צבעוניים מגניבים ופיילוט למטרה לא מוגדרת ועכשיו זה לגמרי מתברר... נראה לי שזה הדבר הבא!
}@

אופס זה היה אמור להיות פרח.

גרמת לי לנשום לרווחה, בבחינת נחמת טיפשות בנושא היוגה
גמני מתכוונת להתחיל (משהו, העיקר שיהיה בתנועה)- שבוע הבא - עםתחילת הספירה הפרטית שלי.
ביומולדת שלי אני אקנה לי ספר
למיטב זכרוני יש לך בדיוק עשרה ימים לחכות.

ערב משובח עם יוגה וגבירה ונטיקה.
כמה נעים וטבעי היה.
אמא דבש אם ייצא לך פעם להיות בשיעור עם המורה המאלפת הזאת- מומלץ ביותר, לנפשך ולגופך.

והבוקר אני קמה ליום שבמהירות מתברר כיום הזה בחודש
היום הזה שאני יכולה לבכות בו כל היום
שהכל סוגר עלי
וכל פעולה נראית מטופשת, כולל לא לפעול בכלל.
בא לי לשפוך את כל הרפש שמעיב עלי עכשיו.
את זה שא' ואני בדיבורים על לחזור ואני מגלה שאני לא בטוחה שזה משמח אותי בכלל.
אני לא יודעת אם אני רוצה אותו יותר, אם אני מאמינה למה שיש בינינו יותר,
אם אני מפחדת או פשוט באמת נגמר מבחינתי.
אני לא יודעת ואני לא שומעת את התשובה כשאני שואלת אותי מה את רוצה.
ואלוהים עדי איך אני משתמשת בכל הכלים שלמדתי וצברתי שנים
כדי לחמול עלי, כדי לשמוע את הקול הפנימי,
וזה לא קורה,
מה שמביא אותי למסקנה היחידה-
ת ה י י ב כ ל ו ם ע כ ש י ו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבע שבע שבע...
איזה כיף שבאת, גם לי היה עונג צרוף - בשיעור ואחר כך איתך ועם נטע. מדהים שאנחנו לגמרי ח-בורה בחיים האמיתיים שלנו ול רק בחיינו באתר, מה שמחזק שוב את מה שכתב אצל נטע ששום דבר לא מרגיש וירטואלי בשום מקום, רק מציאויות מקבילות ולפעמים חופפות.
בתור האמ-אמא של המשימתיות גם אני תמיד מרגישה שהכלו לא בא בחשבון, הכל רק לא כלום, מה שלפעמים גורם לי לעשות משהו מתוך חוסר המוכנות לקבל את קיומו של הכלום/ להיות בו ולא מתוך הצורך הממשי לפעול.
ואולי גם זה בסדר, כי אין באמת קצורי דרך ואי אפשר להימנע משום דבר באמת, ואם עקפתי עכשיו בסיבוב איזה ריק, הוא יבוא אחר כך שוב ואולי במובן הזה באמת אין טעויות, אבל הו כמה קשה השהיה בתוכו לטיפוסות כמונו.

מהמבט הצדדי שלי ובהמשך לשיחתנו אתמול, זה לא כזה נורא שאת לא יודעת מה את מרגישה או מה את רוצה ואפשר להמשיך להתבונן בזה ולבדוק את זה מתוך היחד ולבחור כל רגע מחדש.
הרי גם אחרי עשר שנים אנשים לא בטוחים שמה שבחרו פעם מתאים גם היום, ואחרי 30 שנה, בוחרים כל פעם, אחת לתקופה מחדש.
ובכל מקרה כמה מרעננת וחשובה היתה התקופה הזאת האחרונה בשבילך ואיזו תמצית מרוכזת של שיעורים ולמידה היתה בה שאולי קצת כלום זה בדיוק מה שהמערכת שלך צריכה כדי לברוא מתוכו את המציאות החדשה שלך.
אחרי הכל בראשית הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום והעולם היה קטן כמו אטום ופעל ע"פ חוקי הכאוס... קשה כל כך להסכים לזה אבל אולי זה מה שזה (ע"פ האהבה (-:).
מאחלת לך להצליח לא לנסות לעשות כלום שונה ממה שקורה לך, רק להסתכל על זה, שם בסופו של דבר נמצא השקט היחיד.
והשאר יבוא, את יודעת...
מחכה לפגישתנו הבאה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גבירצי ממחשב שכן (-:

את באמת לב ענק אהובה
שטה בסירה חשופה, חיה
חיה וחשה את הגלים חובטים
מחכה לראות לאן תגיע הסירה אם רק תשבי בה
ותראי איך היום נוטה, והלילה נמוג והאור בוקע מהחושך
החושך ממנו עשוי העולם, התלוי בו באור
הקשיבי, חבטה בגדה אולי? או אולי הרוח מתרוממת אל על.... הקשיבי

והלב עוטף את האור

והלב עוטף את האור

שוב עשית את זה עשב
כמו פעם
מעניין אם אי פעם אוכל להסביר לך כמה המילים שלך מגיעות אלי בזמן ובעדינות בדיוק למקום הנכון.


וגבירצי-
תודה על דברייך הנכונים (את והנטייה הזאת שלך )
דעי לך שרבות במהלך היום הדהד לי בראש המראה שלך והקול שלך כשאת מלמדת יוגה ואת ערכייך המוספים הנלווים