קו פרשת המים

[מפחדת_מאד*]

הבוקר הלכנו לבית החולים לבקר את החבר של הבן שלי שנפגע בתאונת דרכים. בדיוק כשהגענו בישרו להורים שהכל נגמר. יש מוות מוחי, ופנו אליהם לאפשר השתלות.
אין לי מילים.
הנהג ברכב והבחור שנהרג הם שני החברים הטובים ביותר של הבן שלי. עכשיו הבן שלי הלך להיות עם הנהג. הנהג והחבר שנהרג שניהם מאותו קיבוץ. הם חזרו מבילוי משותף, הורידו את בני בבית, המשיכו לבית שלהם, במרחק 10 דקות נסיעה, וליד הציאה מהישוב שלנו קרתה התאונה.
אין מילים.

[נועה_ברקת*]

אין מילים.

[נועה_ברקת*]

אין מילים.

[בשמת_א*]

הנהג ברכב והבחור שנהרג הם שני החברים הטובים ביותר של הבן שלי. עכשיו הבן שלי הלך להיות עם הנהג. הנהג והחבר שנהרג שניהם מאותו קיבוץ. הם חזרו מבילוי משותף, הורידו את בני בבית, המשיכו לבית שלהם, במרחק 10 דקות נסיעה, וליד הציאה מהישוב שלנו קרתה התאונה.
מצמרר ממש.
ואת התייחסת לעניין הזה בדיוק כשדיברת על הדברים הרעים שיכולים לקרות לכל אחד מאיתנו. איך אין לאף אחד מאיתנו ערובה.
טרשת נפוצה לא אומרת כלום. אפשר להיות נער צעיר ולהיהרג בתאונת דרכים, סתם ככה.
נורא.

[בשמת_א*]

הנהג ברכב והבחור שנהרג הם שני החברים הטובים ביותר של הבן שלי. עכשיו הבן שלי הלך להיות עם הנהג. הנהג והחבר שנהרג שניהם מאותו קיבוץ. הם חזרו מבילוי משותף, הורידו את בני בבית, המשיכו לבית שלהם, במרחק 10 דקות נסיעה, וליד הציאה מהישוב שלנו קרתה התאונה.
מצמרר ממש.
ואת התייחסת לעניין הזה בדיוק כשדיברת על הדברים הרעים שיכולים לקרות לכל אחד מאיתנו. איך אין לאף אחד מאיתנו ערובה.
טרשת נפוצה לא אומרת כלום. אפשר להיות נער צעיר ולהיהרג בתאונת דרכים, סתם ככה.
נורא.

[תמר_ס*]

אוי. כמה נורא.

[תמר_ס*]

אוי. כמה נורא.

[סיגל_ב*]

אוי ואבוי.
נורא.

[סיגל_ב*]

אוי ואבוי.
נורא.

[תבשיל_קדרה*]

נורא. מפחיד.
((_))

[תבשיל_קדרה*]

נורא. מפחיד.
((_))

[מפחדת_מאד*]

הנה כתבה מ"הארץ" היום. אמנם הנושא הוא סרטן, אך יש קוי דמיון. נושא הכתבה האם לספר או לא.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
קטע מתוך הכתבה:
הנה חמשת הטיעונים המרכזיים בזכות החשיפה ונגד האסטרטגיה של סודות ושקרים:1. סודות דורשים אנרגיה. האנרגיה הזאת דרושה לך לטיפול במחלה.2. את לא אשמה, אז מה יש להסתיר?3. כולם בסביבתך מנחשים, והתיאוריות שהם ממציאים הרבה יותר גרועות.4. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אחרי שתגלי לכולם? תיפטרי מכמה חברים, שהם כנראה מיותרים.5. את מפסידה המון תמיכה. הנה, דווקא, חמישה טיעונים שניסחתי בחמש שניות נגד חשיפה ובזכות האסטרטגיה של אתי מטורונטו, שלא רוצה להיחשף:1. גם חשיפה דורשת אנרגיה. האנרגיה שדרושה להחלמה עלולה להתבזבז על שמיעת עצות ומעשיות של כל העולם ואשתו.2. כולם קופצים על ההזדמנות לרחם קצת. מי צריך את כל הרחמים האלה? פאולו קואלו, נסחן משוכלל של הכללות על טבע האדם, כתב פעם שחברים הם אלה שמופיעים בזמנים שמחים. אלה שמופיעים בזמנים הקשים מחפשים על מי לרחם כדי להרגיש קצת יותר גדולים וחשובים.3. תוצאות החשיפה עלולות להיות בלתי נוחות. חבר מירושלים סיפר לי, למשל, שהעוזרת המסורה שלו עזבה אותו אחרי עשרים שנה ביום שבו נודע לה שהוא חולה.4. המון תמיכה היא לא רק ברכה. אפשר בקלות להיחנק מצריכת יתר של תמיכה.5. אין מה להסתיר, אבל אין בעצם במה להתגאות.חמישה נימוקים בעד חשיפה. חמישה נגד. אפשר להביא עוד עשרות נגד ועשרות בעד.

אני אכן מתלבטת, גם בחיים האמיתיים וגם כאן. האם לספר? למי לספר? האם זה יזיק לעבודה שלי? האם זה יגיע למשפחה שלי (אמא, אח, ילדים), שלא יודעת עדיין?
מסתבר שהארץ קטנה. היום פנה לבעלי חבר שלא ראה אותו זמן מה ושאל מה קורה איתי - הוא שמע שיש לי מחלה קשה. אני משערת שהוא שמע מחברים אחרים בעבודה שהייתי מאשופזת, וראו על בעלי שהוא דואג. אני מניחה שחושבים שיש לי סרטן, שזה בדרך כלל משמעות מילות הכיסוי "מחלה קשה". בעלי סיפר לו כמובן את האמת.

מבחינה גופנית - ממש אין שינוי. יש שעות טובות, יש שעות של ריבוי תחושות זרמים לא נעימים. אין כל מגבלה תפקודית. מצב הרוח טוב. כפי שאמרתי - מתרגלים לכל דבר. ההלם והפחד הראשוני עברו. לפחות לבינתיים.

[מפחדת_מאד*]

הנה כתבה מ"הארץ" היום. אמנם הנושא הוא סרטן, אך יש קוי דמיון. נושא הכתבה האם לספר או לא.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
קטע מתוך הכתבה:
הנה חמשת הטיעונים המרכזיים בזכות החשיפה ונגד האסטרטגיה של סודות ושקרים:1. סודות דורשים אנרגיה. האנרגיה הזאת דרושה לך לטיפול במחלה.2. את לא אשמה, אז מה יש להסתיר?3. כולם בסביבתך מנחשים, והתיאוריות שהם ממציאים הרבה יותר גרועות.4. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אחרי שתגלי לכולם? תיפטרי מכמה חברים, שהם כנראה מיותרים.5. את מפסידה המון תמיכה. הנה, דווקא, חמישה טיעונים שניסחתי בחמש שניות נגד חשיפה ובזכות האסטרטגיה של אתי מטורונטו, שלא רוצה להיחשף:1. גם חשיפה דורשת אנרגיה. האנרגיה שדרושה להחלמה עלולה להתבזבז על שמיעת עצות ומעשיות של כל העולם ואשתו.2. כולם קופצים על ההזדמנות לרחם קצת. מי צריך את כל הרחמים האלה? פאולו קואלו, נסחן משוכלל של הכללות על טבע האדם, כתב פעם שחברים הם אלה שמופיעים בזמנים שמחים. אלה שמופיעים בזמנים הקשים מחפשים על מי לרחם כדי להרגיש קצת יותר גדולים וחשובים.3. תוצאות החשיפה עלולות להיות בלתי נוחות. חבר מירושלים סיפר לי, למשל, שהעוזרת המסורה שלו עזבה אותו אחרי עשרים שנה ביום שבו נודע לה שהוא חולה.4. המון תמיכה היא לא רק ברכה. אפשר בקלות להיחנק מצריכת יתר של תמיכה.5. אין מה להסתיר, אבל אין בעצם במה להתגאות.חמישה נימוקים בעד חשיפה. חמישה נגד. אפשר להביא עוד עשרות נגד ועשרות בעד.

אני אכן מתלבטת, גם בחיים האמיתיים וגם כאן. האם לספר? למי לספר? האם זה יזיק לעבודה שלי? האם זה יגיע למשפחה שלי (אמא, אח, ילדים), שלא יודעת עדיין?
מסתבר שהארץ קטנה. היום פנה לבעלי חבר שלא ראה אותו זמן מה ושאל מה קורה איתי - הוא שמע שיש לי מחלה קשה. אני משערת שהוא שמע מחברים אחרים בעבודה שהייתי מאשופזת, וראו על בעלי שהוא דואג. אני מניחה שחושבים שיש לי סרטן, שזה בדרך כלל משמעות מילות הכיסוי "מחלה קשה". בעלי סיפר לו כמובן את האמת.

מבחינה גופנית - ממש אין שינוי. יש שעות טובות, יש שעות של ריבוי תחושות זרמים לא נעימים. אין כל מגבלה תפקודית. מצב הרוח טוב. כפי שאמרתי - מתרגלים לכל דבר. ההלם והפחד הראשוני עברו. לפחות לבינתיים.

[Pלונית_אחרת*]

לספר או לא?! אני מניחה שזו שאלה של אופי, האם את בד"כ משתפת? אם כן הרי שתדרש ממך הרבה אנרגיה להסתיר, אם בד"כ אינך מספרת אז החשיפה היא זו שתגבה אנרגיה, לא?!
<אני, כמובן, סיפרתי.>

ההלם והפחד הראשוני עברו
מעכשיו לאט לאט מתחילה שיגרה שבשבילך תהיה הנורמאליות ולאחרים תראה דרמטית (עם הזמן לא תביני מה הם מתרגשים)

[Pלונית_אחרת*]

לספר או לא?! אני מניחה שזו שאלה של אופי, האם את בד"כ משתפת? אם כן הרי שתדרש ממך הרבה אנרגיה להסתיר, אם בד"כ אינך מספרת אז החשיפה היא זו שתגבה אנרגיה, לא?!
<אני, כמובן, סיפרתי.>

ההלם והפחד הראשוני עברו
מעכשיו לאט לאט מתחילה שיגרה שבשבילך תהיה הנורמאליות ולאחרים תראה דרמטית (עם הזמן לא תביני מה הם מתרגשים)

[תמר_ס*]

מסכימה עם Pלונית. שזו שאלה של אופי
ומוסיפה, איך את חושבת שזה יזיק לך?

המון תמיכה היא לא רק ברכה. אפשר בקלות להיחנק מצריכת יתר של תמיכה זה הדבר שאותי היה מפחיד. השאלה אם הסובבים אותך הם כאלה שיחנקו. ממה שאת מספרת נראה לי שהיחסים אצלכם במשפחה (הקרובה) הם לא חונקים ואין סיבה שיתחילו להיות כאלה אחרי שתספרי.
בעבודה-אני לא רואה איך זה ישפיע, אבל מה אני מבינה?

[תמר_ס*]

מסכימה עם Pלונית. שזו שאלה של אופי
ומוסיפה, איך את חושבת שזה יזיק לך?

המון תמיכה היא לא רק ברכה. אפשר בקלות להיחנק מצריכת יתר של תמיכה זה הדבר שאותי היה מפחיד. השאלה אם הסובבים אותך הם כאלה שיחנקו. ממה שאת מספרת נראה לי שהיחסים אצלכם במשפחה (הקרובה) הם לא חונקים ואין סיבה שיתחילו להיות כאלה אחרי שתספרי.
בעבודה-אני לא רואה איך זה ישפיע, אבל מה אני מבינה?

[Pלונית_אחרת*]

חשבתי עוד,
כעבור איזה זמן, לא משנה איזה אופי יש לך הסתרה תגבה מחיר יותר גדול מגילוי וגם תהיה די ... מביכה. זאת משום שלמידע כזה יש נטיה לזלוג ואנשים ידעו, או ידעו משהו והם לא ידעו איך לדבר איתך כי את לא מגלה אבל הם כבר יודעים ((זה עלול גם לבודד אותך כי אנשים נוטים לא לדבר בכלל עם מי שהם נבוכים לדבר איתו)
לא יודעת אם זה ייקח חודש או שנה אבל אני מאמינה שיהיה שלב כזה.
אחריו תבוא דעיכה של הדיון - וזה יהיה חלק מהשיגרה וחלק מהאנשים ידעו וחלק לא ולחלק תגידי ולחלק לא. אבל אם לגלות או לא יפסיק להיות אישו

חשבתי גם על הילדים, 21 שנות נישואין אז אני מניחה שלפחות חלקם כבר די גדולים, נראה לי שהם מבינים / מרגישים/ יודעים משהו אני הייתי רוצה שאמא שלי תספר לי אם קורה משהו. (מצד שני אני בטוח הרבה יותר מבוגרת מילדייך ואין לי מושג מה הייתי רוצה בגיל העשרה, ואולי זה גם אישי.
מה שבטוח זה שעדיף שישמעו מכם ולא משמועות.
ומאחר וכתבת פה, ואני מבינה שחלק מהאנשים זיהו מי את הרי שזה כבר לא סוד לגמרי.
נקודות למחשבה אם מתאימות לך ואת כמובן כמו קודם יכולה למחוק.

[Pלונית_אחרת*]

חשבתי עוד,
כעבור איזה זמן, לא משנה איזה אופי יש לך הסתרה תגבה מחיר יותר גדול מגילוי וגם תהיה די ... מביכה. זאת משום שלמידע כזה יש נטיה לזלוג ואנשים ידעו, או ידעו משהו והם לא ידעו איך לדבר איתך כי את לא מגלה אבל הם כבר יודעים ((זה עלול גם לבודד אותך כי אנשים נוטים לא לדבר בכלל עם מי שהם נבוכים לדבר איתו)
לא יודעת אם זה ייקח חודש או שנה אבל אני מאמינה שיהיה שלב כזה.
אחריו תבוא דעיכה של הדיון - וזה יהיה חלק מהשיגרה וחלק מהאנשים ידעו וחלק לא ולחלק תגידי ולחלק לא. אבל אם לגלות או לא יפסיק להיות אישו

חשבתי גם על הילדים, 21 שנות נישואין אז אני מניחה שלפחות חלקם כבר די גדולים, נראה לי שהם מבינים / מרגישים/ יודעים משהו אני הייתי רוצה שאמא שלי תספר לי אם קורה משהו. (מצד שני אני בטוח הרבה יותר מבוגרת מילדייך ואין לי מושג מה הייתי רוצה בגיל העשרה, ואולי זה גם אישי.
מה שבטוח זה שעדיף שישמעו מכם ולא משמועות.
ומאחר וכתבת פה, ואני מבינה שחלק מהאנשים זיהו מי את הרי שזה כבר לא סוד לגמרי.
נקודות למחשבה אם מתאימות לך ואת כמובן כמו קודם יכולה למחוק.

[במבי_ק*]

הייתי מספרת (למעשה, אני רק עם תופעות משונות ומטרידות סיפרתי כבר לחצי עולם. אין לי יכולת להגיד "הכל בסדר" כשאני לא ממש בטוחה בזה, או יותר נכון חוששת שלא הכל בסדר. אז לאלה שנמצאים איתי בקשר טוב/ יומיומי פשוט סיפרתי מה עובר עלי). אני רוצה להיות יכולה להמשיך כרגיל מבלי להיות עסוקה בלהסתיר מה אני מרגישה. (ושלא תחשבי שאני לא מדחיקה עשרות דברים אחרים ).

זה לא יהיה יותר קל אחר כך. ולדעתי זה אולי מאוד מביך, אבל לא קשה (תחשבי על הפעמים שהייתי בצידו השני של המתרס. את מפחדת מרחמים, אבל את יכולה להרוויח גם אמפתיה, הבנה ותמיכה (כן, כבר קלטתי אותך שאת לא אוהבת להיתמך ולהתפנק ). כן, גם זה עניין של אישיות (אני מייד הלכתי לטיפול שיאצו מטפל אבל גם מפנק...).

וגם העניין שיש לך ילדים בוגרים שמגיע להם לדעת מכם. והאינטרנט... גם אני זיהיתי אותך כבר בהתחלה, ובאמת יש כאן אינטימיות מסויימת, אבל לפעמים זאת אשליה (אין לי מושג מתי, אבל זו אופציה).

אם הייתי בנאדם לקוני (וכמו שאת שמה לב, אני מה-זה לא) הייתי כותבת: אני בעד לספר, אבל זה ענין של אשיות.

[במבי_ק*]

הייתי מספרת (למעשה, אני רק עם תופעות משונות ומטרידות סיפרתי כבר לחצי עולם. אין לי יכולת להגיד "הכל בסדר" כשאני לא ממש בטוחה בזה, או יותר נכון חוששת שלא הכל בסדר. אז לאלה שנמצאים איתי בקשר טוב/ יומיומי פשוט סיפרתי מה עובר עלי). אני רוצה להיות יכולה להמשיך כרגיל מבלי להיות עסוקה בלהסתיר מה אני מרגישה. (ושלא תחשבי שאני לא מדחיקה עשרות דברים אחרים ).

זה לא יהיה יותר קל אחר כך. ולדעתי זה אולי מאוד מביך, אבל לא קשה (תחשבי על הפעמים שהייתי בצידו השני של המתרס. את מפחדת מרחמים, אבל את יכולה להרוויח גם אמפתיה, הבנה ותמיכה (כן, כבר קלטתי אותך שאת לא אוהבת להיתמך ולהתפנק ). כן, גם זה עניין של אישיות (אני מייד הלכתי לטיפול שיאצו מטפל אבל גם מפנק...).

וגם העניין שיש לך ילדים בוגרים שמגיע להם לדעת מכם. והאינטרנט... גם אני זיהיתי אותך כבר בהתחלה, ובאמת יש כאן אינטימיות מסויימת, אבל לפעמים זאת אשליה (אין לי מושג מתי, אבל זו אופציה).

אם הייתי בנאדם לקוני (וכמו שאת שמה לב, אני מה-זה לא) הייתי כותבת: אני בעד לספר, אבל זה ענין של אשיות.

[תמר_ס*]

אני עודפם מסכימה עם Pלונית. .
כי זה יזלוג. ולא תמיד לכיוון הנכון.

בשביל תמריץ אספר לך שמישהי שהיתה אצלך ולא תפסה אותך אח"כ סיפרה לי שאת מאוד חולה. אפילו מאושפזת. אז דאגתי לך. לא חשבתי בכיוון. גם לא בשום כיוון אחר. אבל אני זאת אני. אחרים אולי היו חושבים, מבררים.
אגב, לקח לי המון זמן לקשר בינך לבין זאת שעליה היא סיפרה לי.
מחקי אם בא לך.

[תמר_ס*]

אני עודפם מסכימה עם Pלונית. .
כי זה יזלוג. ולא תמיד לכיוון הנכון.

בשביל תמריץ אספר לך שמישהי שהיתה אצלך ולא תפסה אותך אח"כ סיפרה לי שאת מאוד חולה. אפילו מאושפזת. אז דאגתי לך. לא חשבתי בכיוון. גם לא בשום כיוון אחר. אבל אני זאת אני. אחרים אולי היו חושבים, מבררים.
אגב, לקח לי המון זמן לקשר בינך לבין זאת שעליה היא סיפרה לי.
מחקי אם בא לך.

[מפחדת_מאד*]

אגב, לקח לי המון זמן לקשר בינך לבין זאת שעליה היא סיפרה לי.
לא הבנתי. את מתכוונת שלקח לך הרבה זמן לזהות אותי בדף הזה?

---

וגם העניין שיש לך ילדים בוגרים שמגיע להם לדעת מכם.
חשבנו על זה. אבל כרגע זה ממש לא מתאים. בני, חייל בן 19, במצב נפשי לא קל לאחר התאונה שתארתי למעלה.

אין לי למעשה בעיה לספר שאנשים, אבל לא ברור לי בדיוק איך ומתי לספר. הרי לא רואים עלי כלום, התפקוד רגיל.

[מפחדת_מאד*]

אגב, לקח לי המון זמן לקשר בינך לבין זאת שעליה היא סיפרה לי.
לא הבנתי. את מתכוונת שלקח לך הרבה זמן לזהות אותי בדף הזה?

---

וגם העניין שיש לך ילדים בוגרים שמגיע להם לדעת מכם.
חשבנו על זה. אבל כרגע זה ממש לא מתאים. בני, חייל בן 19, במצב נפשי לא קל לאחר התאונה שתארתי למעלה.

אין לי למעשה בעיה לספר שאנשים, אבל לא ברור לי בדיוק איך ומתי לספר. הרי לא רואים עלי כלום, התפקוד רגיל.

[מפחדת_מאד*]

בעבודה-אני לא רואה איך זה ישפיע, אבל מה אני מבינה?
בתחום שלי אני די מוכרת, ואני חוששת שאולי אנשים ירתעו מלבוא אלי. למרות שכרגע אין לי כל מגבלה, הרי ששמועות הן דבר לא אמין. מה אני יודעת מה יגידו עלי - חולה, נכה, מוגבלת. אולי יחששו לבוא כי יחששו שאני לא מתפקדת באופן מלא ותקין.

האמת היא שככל שהזמן עובר אני יותר נוטה לספר. אני רואה שאני לא שונה ממה שהייתי קודם, שהתפקוד שלי שלם ומלא. שהתופעות שיש לי עכשיו לא מפריעות לתפקוד. מצד שני - כפי שאמרתי לעיל, שמועות הן דבר מאד לא אמין, ויתכן שמה שיספרו לא יתאים כלל למציאות, אלא יתפח לאיזה סיפור זוועה.

נראה לי שאני אמתין עוד איזה זמן, אולי עד שאעשה MRI חוזר עוד כמה חודשים. כי כרגע האבחנה לא סופית. היא למרבה הצער בסיכוי מאד גבוה, אך לא סופית. עדיין קיים סיכוי קלוש שכל התופעות האלה הן חד פעמיות ולא יתקדמו או יחזרו. מאחר והיה גל שני לתופעות (אבל תוך פחות מחודש), ומאחר וזה נמשך כבר מעל חודשיים ולא חלף לחלוטין, הסבירות שזה אכן המחלה הוא גבוה ביותר. אבחנה סופית נקבעת אם יש תופעות חדשות לאחר תקופה של חודש ללא כל תופעות, ואם יש נגעים חדשים ב MRI לאחר 3 חודשים. האבחנה מתחלקת ל possible MS , שזה מה שיש לי עכשיו, לבין definite MS .

מה יש לי לרוץ ולספר לאנשים שאולי יש לי טרשת נפוצה. מצד שני, אם שוב יהיו תופעות שידרשו טיפול או אשפוז - לא אסתיר זאת. יש גם שאלה למי לספר. הרי לא כל אחד שמתקשר אלי למרפאה לקבוע תור ואומרים לו שאני חולה צריך דו"ח רפואי מפורט בדיוק במה אני חולה. והרי לא כל אחד שמרים אלי טלפון באיזה עיניין ושאול "מה נשמע" רוצה או צריך באמת לדעת מה נשמע. רק הערב התקשר חבר שזמן רב לא דיברנו כדי לברר איזה נושא. לא אמרתי כלום - מה יש להגיד? הוא התקשר לברר נושא מסוים, ומה פתאום שאתחיל לפרט את הצרות שלי?

אני חושבת שכאן כבר מספיק אנשים יודעים מי אני, כך שבכל מקרה זה כבר לא סוד. }

[מפחדת_מאד*]

בעבודה-אני לא רואה איך זה ישפיע, אבל מה אני מבינה?
בתחום שלי אני די מוכרת, ואני חוששת שאולי אנשים ירתעו מלבוא אלי. למרות שכרגע אין לי כל מגבלה, הרי ששמועות הן דבר לא אמין. מה אני יודעת מה יגידו עלי - חולה, נכה, מוגבלת. אולי יחששו לבוא כי יחששו שאני לא מתפקדת באופן מלא ותקין.

האמת היא שככל שהזמן עובר אני יותר נוטה לספר. אני רואה שאני לא שונה ממה שהייתי קודם, שהתפקוד שלי שלם ומלא. שהתופעות שיש לי עכשיו לא מפריעות לתפקוד. מצד שני - כפי שאמרתי לעיל, שמועות הן דבר מאד לא אמין, ויתכן שמה שיספרו לא יתאים כלל למציאות, אלא יתפח לאיזה סיפור זוועה.

נראה לי שאני אמתין עוד איזה זמן, אולי עד שאעשה MRI חוזר עוד כמה חודשים. כי כרגע האבחנה לא סופית. היא למרבה הצער בסיכוי מאד גבוה, אך לא סופית. עדיין קיים סיכוי קלוש שכל התופעות האלה הן חד פעמיות ולא יתקדמו או יחזרו. מאחר והיה גל שני לתופעות (אבל תוך פחות מחודש), ומאחר וזה נמשך כבר מעל חודשיים ולא חלף לחלוטין, הסבירות שזה אכן המחלה הוא גבוה ביותר. אבחנה סופית נקבעת אם יש תופעות חדשות לאחר תקופה של חודש ללא כל תופעות, ואם יש נגעים חדשים ב MRI לאחר 3 חודשים. האבחנה מתחלקת ל possible MS , שזה מה שיש לי עכשיו, לבין definite MS .

מה יש לי לרוץ ולספר לאנשים שאולי יש לי טרשת נפוצה. מצד שני, אם שוב יהיו תופעות שידרשו טיפול או אשפוז - לא אסתיר זאת. יש גם שאלה למי לספר. הרי לא כל אחד שמתקשר אלי למרפאה לקבוע תור ואומרים לו שאני חולה צריך דו"ח רפואי מפורט בדיוק במה אני חולה. והרי לא כל אחד שמרים אלי טלפון באיזה עיניין ושאול "מה נשמע" רוצה או צריך באמת לדעת מה נשמע. רק הערב התקשר חבר שזמן רב לא דיברנו כדי לברר איזה נושא. לא אמרתי כלום - מה יש להגיד? הוא התקשר לברר נושא מסוים, ומה פתאום שאתחיל לפרט את הצרות שלי?

אני חושבת שכאן כבר מספיק אנשים יודעים מי אני, כך שבכל מקרה זה כבר לא סוד. }

[פיצה_והתוספות*]

_ועכשיו לא נעים לי. מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי לייעוץ? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
אולי כדאי למחוק??_
לשיקולך. תמיד יהיו אנשים רגישים יותר ורגישים פחות למצבך ולא משנה מאיפה המידע הגיע אליהם.
אני כבר זמן רב (וכנראה שיקח עוד זמן) מפנטזת על השתלמות אצלך ומבטיחה לא להזכיר באף מילה שום דבר שלא תעלי מיוזמתך.
הייתי נוהגת כך גם אם לא היית מזדהה.
אני מניחה שתמיד יהיו כאלה שינהגו אחרת ושוב בלי שום קשר למקור המידע.


בתחום שלי אני די מוכרת, ואני חוששת שאולי אנשים ירתעו מלבוא אלי. למרות שכרגע אין לי כל מגבלה, הרי ששמועות הן דבר לא אמין. מה אני יודעת מה יגידו עלי - חולה, נכה, מוגבלת. אולי יחששו לבוא כי יחששו שאני לא מתפקדת באופן מלא ותקין.
אני חושבת שהחששות יתבדו. המחלה הזו לא נמצאת תחת הסטיגמה של מחלות מדבקות ומסוכנות. רוב הציבור בכלל לא יודע מה זה. לא נראה לי שזה יכול לגרום לרתיעה.

דמותך הוירטואלית מאוד נעימה! אני מאוד אוהבת אותך ואהבת לקרוא את מה שאת כותבת.
מקוה שלהבא יהיו לך רק דברים טובים ומשמחים.

[פיצה_והתוספות*]

_ועכשיו לא נעים לי. מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי לייעוץ? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
אולי כדאי למחוק??_
לשיקולך. תמיד יהיו אנשים רגישים יותר ורגישים פחות למצבך ולא משנה מאיפה המידע הגיע אליהם.
אני כבר זמן רב (וכנראה שיקח עוד זמן) מפנטזת על השתלמות אצלך ומבטיחה לא להזכיר באף מילה שום דבר שלא תעלי מיוזמתך.
הייתי נוהגת כך גם אם לא היית מזדהה.
אני מניחה שתמיד יהיו כאלה שינהגו אחרת ושוב בלי שום קשר למקור המידע.


בתחום שלי אני די מוכרת, ואני חוששת שאולי אנשים ירתעו מלבוא אלי. למרות שכרגע אין לי כל מגבלה, הרי ששמועות הן דבר לא אמין. מה אני יודעת מה יגידו עלי - חולה, נכה, מוגבלת. אולי יחששו לבוא כי יחששו שאני לא מתפקדת באופן מלא ותקין.
אני חושבת שהחששות יתבדו. המחלה הזו לא נמצאת תחת הסטיגמה של מחלות מדבקות ומסוכנות. רוב הציבור בכלל לא יודע מה זה. לא נראה לי שזה יכול לגרום לרתיעה.

דמותך הוירטואלית מאוד נעימה! אני מאוד אוהבת אותך ואהבת לקרוא את מה שאת כותבת.
מקוה שלהבא יהיו לך רק דברים טובים ומשמחים.

[מפחדת_מאד*]

עכשיו הבנתי מה ההבדל בין לספר לסתם אנשים לבין לספר כאן מי אני. לאנשים בחיים האמיתיים אני אומרת כמה מילים, ובזה מסתיים העיניין. כאן סיפרתי המון עד כעשיו, ורציתי גם להמשיך לספר. אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך עכשיו. הרי איך אוכל להמשיך לתאר את העובר עלי, כולל דברים מאד אישיים ואינטימיים, כשיודעים מי אני בחיים האמיתיים. הרי בחיים האמיתיים אני אדם רציני, מכובד, שמייעצת לאחרים, וכאן אני לעיתים אובדת עצות וחסרת אונים.
ולכן אני מבקשת - אתן, שהייתין איתי כל הזמן הזה, אנא אל תספרו לאחרים על הדף הזה. הוא לא סודי, אבל אין לי עיניין שכל העולם ואשתו יהיו שותפים שלי כאן.
עוד יום יומיים אמחוק את כל הדברים האחרונים, וישאר רק הדף כמו שהוא היה קודם.

[מפחדת_מאד*]

עכשיו הבנתי מה ההבדל בין לספר לסתם אנשים לבין לספר כאן מי אני. לאנשים בחיים האמיתיים אני אומרת כמה מילים, ובזה מסתיים העיניין. כאן סיפרתי המון עד כעשיו, ורציתי גם להמשיך לספר. אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך עכשיו. הרי איך אוכל להמשיך לתאר את העובר עלי, כולל דברים מאד אישיים ואינטימיים, כשיודעים מי אני בחיים האמיתיים. הרי בחיים האמיתיים אני אדם רציני, מכובד, שמייעצת לאחרים, וכאן אני לעיתים אובדת עצות וחסרת אונים.
ולכן אני מבקשת - אתן, שהייתין איתי כל הזמן הזה, אנא אל תספרו לאחרים על הדף הזה. הוא לא סודי, אבל אין לי עיניין שכל העולם ואשתו יהיו שותפים שלי כאן.
עוד יום יומיים אמחוק את כל הדברים האחרונים, וישאר רק הדף כמו שהוא היה קודם.

[תמר_ס*]

התכוונתי שלמרות שידעתי שאת (האמיתית חולה) לא חשבתי שזאת את כשהתחלתי לקרוא את הדף. רק אחרי שזיהיתי אותך מכאן נזכרתי ששמעתי שאת חולה ממקום אחר.

כמה אני מבינה אותך שזה אחרת לכתוב עכשיו. אני כאן בשמי האמיתי ובכל זאת כותבת כאילו רק לכם, לאנשים שאני יודעת שקוראים אותי. פעם אמרה לי שכנה שלא חלמתי שקוראת פה "קראתי שכתבת בבאופן..." כמעט נפלתי. מה, אני כזאת חשופה? מפחיד. (אח"כ זה קרה עם עוד שכן, ןעוד שכנה).
ולכן אני מבינה. זה אחרת לכתוב בעילום שם למרות שכאן מכירים אותך, לעומת להזדהות ולדעת שגם עוברי אורח יודעים עליך מה שלא בטוח שאת מעוניינת.

ועכשיו לא נעים לי. מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי למרפאה? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
כשמישהי תבוא אליך, היא תתייחס אליך בדיוק כמו שהיתה אם לא היתה קוראת את הדף הזה (ביראת כבוד, בהערכה, אני מניחה).

[תמר_ס*]

התכוונתי שלמרות שידעתי שאת (האמיתית חולה) לא חשבתי שזאת את כשהתחלתי לקרוא את הדף. רק אחרי שזיהיתי אותך מכאן נזכרתי ששמעתי שאת חולה ממקום אחר.

כמה אני מבינה אותך שזה אחרת לכתוב עכשיו. אני כאן בשמי האמיתי ובכל זאת כותבת כאילו רק לכם, לאנשים שאני יודעת שקוראים אותי. פעם אמרה לי שכנה שלא חלמתי שקוראת פה "קראתי שכתבת בבאופן..." כמעט נפלתי. מה, אני כזאת חשופה? מפחיד. (אח"כ זה קרה עם עוד שכן, ןעוד שכנה).
ולכן אני מבינה. זה אחרת לכתוב בעילום שם למרות שכאן מכירים אותך, לעומת להזדהות ולדעת שגם עוברי אורח יודעים עליך מה שלא בטוח שאת מעוניינת.

ועכשיו לא נעים לי. מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי למרפאה? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
כשמישהי תבוא אליך, היא תתייחס אליך בדיוק כמו שהיתה אם לא היתה קוראת את הדף הזה (ביראת כבוד, בהערכה, אני מניחה).

[מפחדת_מאד*]

בעיתון הארץ יש בימים האחרונים סדרת כתבות על סרטן. אלו כתבות מאד אישיות על תחושות המלוות מישהי שחלתה בסרטן השד. אתמול היא כתבה על החשיפה, כן או לא, והבאתי מדבריה למעלה. היום הנושא הוא ההנאה מהחיים בעת המחלה. מעניין כמה דברים משותפים יש לי איתה. יש שם דברים שדומים מאד למה שאני כתבתי כאן. לא היה לי קל להגיע לזה, אך מסתבר שלא המצאתי דבר.
הנה הקישור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
והנה כמה ציטוטים:

כל שעה שבה אפשר לאהוב נהפכת לבילוי מסעיר, כל יום שבו אפשר לעמוד על הרגליים נהפך ליום טיול. החומוס יותר טעים, הליטופים יותר מרגשים והרחובות האפורים כל כך מקסימים.

האופקים הנסגרים גורמים לכל שעה שבה מרגישים טוב לקבל מעמד של השעה האחרונה שבה יש לנו היכולת לאכול, לאהוב, ליהנות.

"מאז שחליתי", מסבירה לי חברתי מ"ש, "חיי המין שלי נפלאים. ולא שהם היו גרועים לפני כן. אבל את יודעת איך זה שגרה. פעמיים ביום היינו מוציאים את הכלב לפיפי, ארבע פעמים בשבוע מכון כושר, פעמיים בשבוע סקס, פעם בשבוע סופר. הסקס הפך, בלי ששמנו לב, לעוד משהו שנהוג לעשות לפני שנרדמים בלילה. מאז שחליתי אני חוגגת. בכל מקום. בכל הזדמנות."

[מפחדת_מאד*]

בעיתון הארץ יש בימים האחרונים סדרת כתבות על סרטן. אלו כתבות מאד אישיות על תחושות המלוות מישהי שחלתה בסרטן השד. אתמול היא כתבה על החשיפה, כן או לא, והבאתי מדבריה למעלה. היום הנושא הוא ההנאה מהחיים בעת המחלה. מעניין כמה דברים משותפים יש לי איתה. יש שם דברים שדומים מאד למה שאני כתבתי כאן. לא היה לי קל להגיע לזה, אך מסתבר שלא המצאתי דבר.
הנה הקישור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
והנה כמה ציטוטים:

כל שעה שבה אפשר לאהוב נהפכת לבילוי מסעיר, כל יום שבו אפשר לעמוד על הרגליים נהפך ליום טיול. החומוס יותר טעים, הליטופים יותר מרגשים והרחובות האפורים כל כך מקסימים.

האופקים הנסגרים גורמים לכל שעה שבה מרגישים טוב לקבל מעמד של השעה האחרונה שבה יש לנו היכולת לאכול, לאהוב, ליהנות.

"מאז שחליתי", מסבירה לי חברתי מ"ש, "חיי המין שלי נפלאים. ולא שהם היו גרועים לפני כן. אבל את יודעת איך זה שגרה. פעמיים ביום היינו מוציאים את הכלב לפיפי, ארבע פעמים בשבוע מכון כושר, פעמיים בשבוע סקס, פעם בשבוע סופר. הסקס הפך, בלי ששמנו לב, לעוד משהו שנהוג לעשות לפני שנרדמים בלילה. מאז שחליתי אני חוגגת. בכל מקום. בכל הזדמנות."

[תבשיל_קדרה*]

מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי למרפאה? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
לכולם יש הגיגים אינטימיים
זה בסדר שכאדם פרטי יש לך חולשות, פחדים, דאגות (ורגעי אושר), ובחיים המקצועיים את רצינית, בעלת התשובות וכו'.
המוניטין שלך כאלה, שלא העובדה שאת חולה, ואפילו לא דף פרטי-חושפני שכזה, לא יגרום לאנשים לשנות דעתם על המקצועיות שלך.
שלא לדבר על כך שמילא יש כזה ואקום במקצוע, שלא נראה לי שמשהו חיצוני לך יכול להוריד את עומס הפניות אליך...


רק הערב התקשר חבר שזמן רב לא דיברנו כדי לברר איזה נושא. לא אמרתי כלום - מה יש להגיד? הוא התקשר לברר נושא מסוים, ומה פתאום שאתחיל לפרט את הצרות שלי?
אני לא מכירה את החבר ואת יחסיך עמו, אבל נראה לי ששיחה של "לברר" שהופכת לשיחת קיטור או שיתוף או סתם-שיחה-חברתית זה משהו שקורה בין חברים, לא? למשל - אילו היתם עומדים בהתחלה של בנית בית, וחבר שואל אותם "מה שלומך? מה חדש?", לא תעני "אה, אנחנו מתחילים לבנות, זה לחוץ, מפחיד, משמח"?

לגבי מתי לספר לבנך, תרשי לי להזכיר (בלאקוניות עליה דיברה במבי ק ) ש(כמו למילואים) שום זמן אינו מתאים לכך.

[תבשיל_קדרה*]

מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי למרפאה? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
לכולם יש הגיגים אינטימיים
זה בסדר שכאדם פרטי יש לך חולשות, פחדים, דאגות (ורגעי אושר), ובחיים המקצועיים את רצינית, בעלת התשובות וכו'.
המוניטין שלך כאלה, שלא העובדה שאת חולה, ואפילו לא דף פרטי-חושפני שכזה, לא יגרום לאנשים לשנות דעתם על המקצועיות שלך.
שלא לדבר על כך שמילא יש כזה ואקום במקצוע, שלא נראה לי שמשהו חיצוני לך יכול להוריד את עומס הפניות אליך...


רק הערב התקשר חבר שזמן רב לא דיברנו כדי לברר איזה נושא. לא אמרתי כלום - מה יש להגיד? הוא התקשר לברר נושא מסוים, ומה פתאום שאתחיל לפרט את הצרות שלי?
אני לא מכירה את החבר ואת יחסיך עמו, אבל נראה לי ששיחה של "לברר" שהופכת לשיחת קיטור או שיתוף או סתם-שיחה-חברתית זה משהו שקורה בין חברים, לא? למשל - אילו היתם עומדים בהתחלה של בנית בית, וחבר שואל אותם "מה שלומך? מה חדש?", לא תעני "אה, אנחנו מתחילים לבנות, זה לחוץ, מפחיד, משמח"?

לגבי מתי לספר לבנך, תרשי לי להזכיר (בלאקוניות עליה דיברה במבי ק ) ש(כמו למילואים) שום זמן אינו מתאים לכך.

[Pלונית_אחרת*]

דמותך הוירטואלית מאוד נעימה! אני מאוד אוהבת אותך ואהבת לקרוא את מה שאת כותבת.
והיא שניה רק לדמותך האמיתית.

עכשיו, בדמעות בעיניים עם ההבנה שזו את (רק אני לא מייד ידעתי?!)

לגבי לספר כן או לא, להשאיר פה את ההזדהות כן או לא.
מחשבותי - שווה להוריד את ההזדהות - מי שיודעת יודעת ומי שלא אולי תדע ואולי לא. למה להוריד? לא כי את מסתתרת אלא משום שזה יאפשר לך להמשיך לכתוב ביתר קלות ואני מתרשמת שזו קבוצת התמיכה - עיבוד שלך.
משליכה מעצמי - כתבתי בלוג הגיון חשוף מאוד כשאף אחד לא ידע מי אני, אח"כ מחקתי אותו כאשר התחלתי לפגוש אנשים עם בלוג של אחרי הלידה קרה לי דבר דומה - ההכרות מחוץ למחשב עשתה לי את הכתיבה קשה.
לגבי הפונים למרפאה אין שום סיבה שבעולם להעלות את העניין, לו היתה זו מחלה מדבקת היה עליך ליידע את הפונים אבל זה?! אם וכאשר מצבך הגופני יהיה משהו שמייד רואים (עוד הרבה שנים) אז אולי תשקלי שוב ואולי תחליטי אחרת אבל כרגע?! אני באמת לא רואה סיבה ליזום יידוע.
כן כדאי להכין איזו תשובה למי שישאלו אותך (כזו שנותנת את כמות האינפורמציה והחשיפה שמתאימה לך לתת)

מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי למרפאה? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
הרי בחיים האמיתיים אני אדם רציני, מכובד, שמייעצת לאחרים, וכאן אני לעיתים אובדת עצות וחסרת אונים.
גם פה וגם בחיים את שניהם - יש לך משימה, ללמוד שהאחד לא בא במקום האחר (-: (רוחניים ממני היו אומרים שזה השעור שזומן לך (-:)
גל של אהבה כלפיך שוטף אותי

[Pלונית_אחרת*]

דמותך הוירטואלית מאוד נעימה! אני מאוד אוהבת אותך ואהבת לקרוא את מה שאת כותבת.
והיא שניה רק לדמותך האמיתית.

עכשיו, בדמעות בעיניים עם ההבנה שזו את (רק אני לא מייד ידעתי?!)

לגבי לספר כן או לא, להשאיר פה את ההזדהות כן או לא.
מחשבותי - שווה להוריד את ההזדהות - מי שיודעת יודעת ומי שלא אולי תדע ואולי לא. למה להוריד? לא כי את מסתתרת אלא משום שזה יאפשר לך להמשיך לכתוב ביתר קלות ואני מתרשמת שזו קבוצת התמיכה - עיבוד שלך.
משליכה מעצמי - כתבתי בלוג הגיון חשוף מאוד כשאף אחד לא ידע מי אני, אח"כ מחקתי אותו כאשר התחלתי לפגוש אנשים עם בלוג של אחרי הלידה קרה לי דבר דומה - ההכרות מחוץ למחשב עשתה לי את הכתיבה קשה.
לגבי הפונים למרפאה אין שום סיבה שבעולם להעלות את העניין, לו היתה זו מחלה מדבקת היה עליך ליידע את הפונים אבל זה?! אם וכאשר מצבך הגופני יהיה משהו שמייד רואים (עוד הרבה שנים) אז אולי תשקלי שוב ואולי תחליטי אחרת אבל כרגע?! אני באמת לא רואה סיבה ליזום יידוע.
כן כדאי להכין איזו תשובה למי שישאלו אותך (כזו שנותנת את כמות האינפורמציה והחשיפה שמתאימה לך לתת)

מה אם מישהי מכאן תרצה לבוא אלי למרפאה? היא הרי תכיר את ההגיגים הכי אינטימיים שלי.
הרי בחיים האמיתיים אני אדם רציני, מכובד, שמייעצת לאחרים, וכאן אני לעיתים אובדת עצות וחסרת אונים.
גם פה וגם בחיים את שניהם - יש לך משימה, ללמוד שהאחד לא בא במקום האחר (-: (רוחניים ממני היו אומרים שזה השעור שזומן לך (-:)
גל של אהבה כלפיך שוטף אותי

[יונת_שרון*]

הצעה טכנית: למחוק את הניק המפורש. (אם את רוצה, אשמח לעשות זאת עבורך.)
יש הבדל בין זה שאנשים שממש קוראים את הדף יזהו אותך, לבין זה שאנשים שעושים חיפוש על הניק יגיעו פתאום לכאן.
בכל מקרה, מאחלת לך המשך חיים פוריים וטובים.

[יונת_שרון*]

הצעה טכנית: למחוק את הניק המפורש. (אם את רוצה, אשמח לעשות זאת עבורך.)
יש הבדל בין זה שאנשים שממש קוראים את הדף יזהו אותך, לבין זה שאנשים שעושים חיפוש על הניק יגיעו פתאום לכאן.
בכל מקרה, מאחלת לך המשך חיים פוריים וטובים.

[מפחדת_מאד*]

הצעה טכנית: למחוק את הניק המפורש. בוצע. רעיון טוב, תודה!. כך רק מי שבאמת קורא כאן ברצף ומצוי בעיניינים יידע.

[מפחדת_מאד*]

הצעה טכנית: למחוק את הניק המפורש. בוצע. רעיון טוב, תודה!. כך רק מי שבאמת קורא כאן ברצף ומצוי בעיניינים יידע.

[מפחדת_מאד*]

תודה לכולכם על האהבה והחיבוקים. מרשים כמה שזה תורם להרגשה שלי. מעניין איך מילים כתובות, מאנשים שאת חלקם אני כלל לא מכירה, יכלות לעודד.

[מפחדת_מאד*]

תודה לכולכם על האהבה והחיבוקים. מרשים כמה שזה תורם להרגשה שלי. מעניין איך מילים כתובות, מאנשים שאת חלקם אני כלל לא מכירה, יכלות לעודד.

[נועה_ברקת*]

שלום לך, עכשיו גם אני יודעת מי את, לפחות את זהותך המקצועית...
מאחר ואני תמיד בשמי האמיתי, אני מבינה טוב מאד את החששות שלך. וכן, גם לי קרה שמישהו שממש לא ציפיתי, קרא את מה שכתבתי והגיב. האמת, בדרך כלל זה היה לטובה (חוץ מאותה פעם, שכתבתי כל השכונה מתגרשת והשכנה שלי שבה היה מדובר, פגשה אותי למחרת ואמרה שהיא קראה את זה... זה היה מביך).
בכלל, ההתנסות שלי בשנים האחרונות היא שקל לי יותר עם חשיפה מאשר עם הסתרה. אמנם אני אדם די פתוח (לא יודעת לשמור סודות יגידו האחרים), אבל הנטייה שלי הייתה לא להלאות את הציבור בבעיותי. ממילא, אני אומרת לעצמי, יש להם בעיות משלהם. מאז שאני מעיזה לספר יותר מה עובר עלי, במיוחד בשנה האחרונה, אני מרגישה יותר כוח ובסך הכל קבלה ותחושה של אמיתיות. למרות זאת, כשהייתי צריכה לכתוב כאן דברים הנוגעים לבעיות מסוימות, עשיתי זאת בעילום שם.
אני חושבת שזה יותר קשור לבושה שלי ולמקומות שבם אני עוד נבוכה, מתביישת ומגנה על עצמי.
ועוד דבר: עכשיו שאני יודעת מי את, אני יכולה להגיד את הדבר הבא ביותר קלות: יש לך מה לתת לעולם, כל כך הרבה תוכניות (באחת שיתפת אותנו) - קדימה לדרך. גייסי את העזרה את זקוקה לה בשביל לתת את מה שאת יודעת. אף אחד מאיתנו לא יהיה כאן לנצח. (אבל אני מתכננת פגישה של באופן בפארק העולם הבא, מתישהו בעתיד הרחוק)

[נועה_ברקת*]

שלום לך, עכשיו גם אני יודעת מי את, לפחות את זהותך המקצועית...
מאחר ואני תמיד בשמי האמיתי, אני מבינה טוב מאד את החששות שלך. וכן, גם לי קרה שמישהו שממש לא ציפיתי, קרא את מה שכתבתי והגיב. האמת, בדרך כלל זה היה לטובה (חוץ מאותה פעם, שכתבתי כל השכונה מתגרשת והשכנה שלי שבה היה מדובר, פגשה אותי למחרת ואמרה שהיא קראה את זה... זה היה מביך).
בכלל, ההתנסות שלי בשנים האחרונות היא שקל לי יותר עם חשיפה מאשר עם הסתרה. אמנם אני אדם די פתוח (לא יודעת לשמור סודות יגידו האחרים), אבל הנטייה שלי הייתה לא להלאות את הציבור בבעיותי. ממילא, אני אומרת לעצמי, יש להם בעיות משלהם. מאז שאני מעיזה לספר יותר מה עובר עלי, במיוחד בשנה האחרונה, אני מרגישה יותר כוח ובסך הכל קבלה ותחושה של אמיתיות. למרות זאת, כשהייתי צריכה לכתוב כאן דברים הנוגעים לבעיות מסוימות, עשיתי זאת בעילום שם.
אני חושבת שזה יותר קשור לבושה שלי ולמקומות שבם אני עוד נבוכה, מתביישת ומגנה על עצמי.
ועוד דבר: עכשיו שאני יודעת מי את, אני יכולה להגיד את הדבר הבא ביותר קלות: יש לך מה לתת לעולם, כל כך הרבה תוכניות (באחת שיתפת אותנו) - קדימה לדרך. גייסי את העזרה את זקוקה לה בשביל לתת את מה שאת יודעת. אף אחד מאיתנו לא יהיה כאן לנצח. (אבל אני מתכננת פגישה של באופן בפארק העולם הבא, מתישהו בעתיד הרחוק)

[סיגל_ב*]

רק רציתי לומר שגם אני ממשיכה לעקוב.
לא תמיד מוצאת מילים, אבל תמיד קוראת ותמיד שולחת חום, אהבה ובריאות טובה.

[סיגל_ב*]

רק רציתי לומר שגם אני ממשיכה לעקוב.
לא תמיד מוצאת מילים, אבל תמיד קוראת ותמיד שולחת חום, אהבה ובריאות טובה.

[מפחדת_מאד*]

טוב, עשיתי קצת סדר, ומחקתי חלק מהדברים של הימים האחרונים.

איזור הדימדומים - התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות לטרשת (לא הירידה במערכת החיסונית), אבל יכולות כמובן גם להיות סתם תופעות של לחץ או דלקת של עצב כלשהו.
כאשר שוחחתי עם הרופאים הם כל הזמן שאלו על תופעות כאלה בעבר. והם אמרו שאם היו לי תופעות כאלה בעבר זה דווקא סימן טוב, כי אז יודעים שאין ממש התקדמות של המחלה במשך שנים, וזה סימן טוב מאד. אבל לי מעולם לא היו כל סימנים לפני הארוע הנוכחי, אז היה הסימן הראשון. כך שאצלי אי אפשר עדיין לדעת איך זה יתקדם - לאט או מהר...
מבחינתך איני רואה סיבה לבצע כרגע בדיקות יותר מקיפות - תאמיני לי, את לא רוצה לדעת יותר ממה שאת יודעת עכשיו. גם אני מהרהרת מידי פעם אם כל הברור שעברתי לא היה מיותר. התופעות שיש לי כרגע הן מטרידות, אך בהחלט אפשר לחיות איתן מציון. רק שעכשיו אני חיה בפחד מתמיד מפני החמרה, כי אני הרי כבר עשיתי MRI, ואני כבר יודעת שיש נגעים של טרשת. איני רואה כל טעם לקבל כרגע כל טיפול, כך שלמעשה הידיעה על מצבי לא מוסיפה לי דבר.

מלבד אולי הדברים שתארתי למעלה, לגבי ההנאה הרבה יותר שיש מהדברים הטובים בחיים שלי.

[מפחדת_מאד*]

טוב, עשיתי קצת סדר, ומחקתי חלק מהדברים של הימים האחרונים.

איזור הדימדומים - התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות לטרשת (לא הירידה במערכת החיסונית), אבל יכולות כמובן גם להיות סתם תופעות של לחץ או דלקת של עצב כלשהו.
כאשר שוחחתי עם הרופאים הם כל הזמן שאלו על תופעות כאלה בעבר. והם אמרו שאם היו לי תופעות כאלה בעבר זה דווקא סימן טוב, כי אז יודעים שאין ממש התקדמות של המחלה במשך שנים, וזה סימן טוב מאד. אבל לי מעולם לא היו כל סימנים לפני הארוע הנוכחי, אז היה הסימן הראשון. כך שאצלי אי אפשר עדיין לדעת איך זה יתקדם - לאט או מהר...
מבחינתך איני רואה סיבה לבצע כרגע בדיקות יותר מקיפות - תאמיני לי, את לא רוצה לדעת יותר ממה שאת יודעת עכשיו. גם אני מהרהרת מידי פעם אם כל הברור שעברתי לא היה מיותר. התופעות שיש לי כרגע הן מטרידות, אך בהחלט אפשר לחיות איתן מציון. רק שעכשיו אני חיה בפחד מתמיד מפני החמרה, כי אני הרי כבר עשיתי MRI, ואני כבר יודעת שיש נגעים של טרשת. איני רואה כל טעם לקבל כרגע כל טיפול, כך שלמעשה הידיעה על מצבי לא מוסיפה לי דבר.

מלבד אולי הדברים שתארתי למעלה, לגבי ההנאה הרבה יותר שיש מהדברים הטובים בחיים שלי.

[אמא_ל_5*]

[אמא_ל_5*]

[בשמת_א*]

טוב, אני מבינה שהחמצתי הרבה "אקשן" (-; בגלל היעדרות מבצעית (בודקת עבודות, אני אומרת במפח נפש).
ניסיתי לחשוב "מה הייתי עושה אילו..." ואז נזכרתי שבעצם, אופס, כבר עמדתי בפני החלטות דומות ונשארתי בשמי.
נראה לי שאני לא מסוגלת "להתחפש" באמת. הממ. אני צריכה לחשוב על זה.
גם את לא, בעצם. את אולי משנה ניק אבל זה רק בפני אלה שזרים לך לחלוטין.

[בשמת_א*]

טוב, אני מבינה שהחמצתי הרבה "אקשן" (-; בגלל היעדרות מבצעית (בודקת עבודות, אני אומרת במפח נפש).
ניסיתי לחשוב "מה הייתי עושה אילו..." ואז נזכרתי שבעצם, אופס, כבר עמדתי בפני החלטות דומות ונשארתי בשמי.
נראה לי שאני לא מסוגלת "להתחפש" באמת. הממ. אני צריכה לחשוב על זה.
גם את לא, בעצם. את אולי משנה ניק אבל זה רק בפני אלה שזרים לך לחלוטין.

[במבי_ק*]

מפחדת, הדברים שלך מעוררים בי מחשבות (קיבלתי בעצמי הפניה ל MRI, אתמול הייתי אצל נוירולוג). אכתוב אותן בדף השני (הרהורים על בריאות...)

[במבי_ק*]

מפחדת, הדברים שלך מעוררים בי מחשבות (קיבלתי בעצמי הפניה ל MRI, אתמול הייתי אצל נוירולוג). אכתוב אותן בדף השני (הרהורים על בריאות...)

[מיכל_שץ*]

_רק רציתי לומר שגם אני ממשיכה לעקוב.
לא תמיד מוצאת מילים, אבל תמיד קוראת ותמיד שולחת חום, אהבה ובריאות טובה._

[מיכל_שץ*]

_רק רציתי לומר שגם אני ממשיכה לעקוב.
לא תמיד מוצאת מילים, אבל תמיד קוראת ותמיד שולחת חום, אהבה ובריאות טובה._

[מפחדת_מאד*]

_רק רציתי לומר שגם אני ממשיכה לעקוב.
לא תמיד מוצאת מילים, אבל תמיד קוראת ותמיד שולחת חום, אהבה ובריאות טובה._
תודה. טוב לדעת שאתן עדיין כאן.

[מפחדת_מאד*]

_רק רציתי לומר שגם אני ממשיכה לעקוב.
לא תמיד מוצאת מילים, אבל תמיד קוראת ותמיד שולחת חום, אהבה ובריאות טובה._
תודה. טוב לדעת שאתן עדיין כאן.

[Pלונית_אחרת*]

שתהיה שבת שלום.

[Pלונית_אחרת*]

שתהיה שבת שלום.

[תמר_ס*]

רק לומר שבת שלום @}

[תמר_ס*]

רק לומר שבת שלום @}

[יעל_צ*]

קוראת ושולחת חום, אהבה ובריאות טובה @}

[יעל_צ*]

קוראת ושולחת חום, אהבה ובריאות טובה @}

[שרון_ג*]

התחלתי לקרוא רק לאחרונה.
אין לי הרבה מה להוסיף, ובוודאי שאין לי ידע נוסף לתרום לך.
כותבת רק כדי לחזק את ידייך.

[שרון_ג*]

התחלתי לקרוא רק לאחרונה.
אין לי הרבה מה להוסיף, ובוודאי שאין לי ידע נוסף לתרום לך.
כותבת רק כדי לחזק את ידייך.

[מפחדת_מאד*]

תודה! אני כבר ממש בסדר. כפי שכתבתי - מתרגלים לכל דבר. לא יאומן. חזרתי לתפקוד מלא, אני ישנה טוב בלילות, ונהנית מהמשפחה בימים. זה מעניין ביותר - איך גילוי של מחלה כל כך זועתית בסופו של דבר הופך לשגרה שאפשר לחיות איתה באופן סביר ביותר. נכון שאין לי כל מוגבלות, אך תחילה אפילו רק המחשבה על האבחנה גרמה לי ליציאה מושלמת מאיפוס, ועכשיו זה רק עוד דבר שחיים איתו על הצד הטוב ביותר, לא שונה הרבה מכאבי גב, או כאבי ראש טורדניים. אני משערת שאם יחול שינויי במצבי יהיו שוב נפילות, אבל דיה לצרה בשעתה.

[מפחדת_מאד*]

תודה! אני כבר ממש בסדר. כפי שכתבתי - מתרגלים לכל דבר. לא יאומן. חזרתי לתפקוד מלא, אני ישנה טוב בלילות, ונהנית מהמשפחה בימים. זה מעניין ביותר - איך גילוי של מחלה כל כך זועתית בסופו של דבר הופך לשגרה שאפשר לחיות איתה באופן סביר ביותר. נכון שאין לי כל מוגבלות, אך תחילה אפילו רק המחשבה על האבחנה גרמה לי ליציאה מושלמת מאיפוס, ועכשיו זה רק עוד דבר שחיים איתו על הצד הטוב ביותר, לא שונה הרבה מכאבי גב, או כאבי ראש טורדניים. אני משערת שאם יחול שינויי במצבי יהיו שוב נפילות, אבל דיה לצרה בשעתה.

[מפחדת_מאד*]

כדי לשמור על רצף העדכונים - מצבי יציב, יש אולי שיפור קל בתופעות הזרמים עם כיפוף הראש. יש שעות הרבה יותר טובות, ויש שעות שכל כיפוף קל של הראש גורם לתחושות זרמים קשים ולא נעימים בזרוע ויד ימין, לאיתים גם בגב ולאורך הרגל. נראה לי שזה חמור יותר לאחר הליכה נמצרת ולאחר מקלחת חמה. חמור במיוחד לאחר מקלחת שבאה בעקבות ההליכה הנמרצת.
אני רושמת לי את הדברים כדי שבעתיד אזכור את השתלשלות העיניינים. עכשיו אני כבר לא זוכרת מתי הזרמים האלה התחילו, וטוב שזה רשום לי כאן.
עוד דבר שנשאר הוא קשר טוב במיוחד עם בעלי, פחות נטיה להתרגז על שטויות, יותר הנאה מהיום יום.
אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חודש וחצי - בשופ אופן לא הייתי מאמינה, ואולי אפילו הייתי מתעצבנת - איך אפשר לחשוב שמשהו טוב יצא מהמצב המחורבן הזה...
כנראה שיש דברים שרק הזמן מסוגל לעשות. וזה כנראה גם עיניין של אופי. יש בודאי אחרים שהיו שוקעים בדכאון או חוסר תפקוד מתמשך, אבל זה ממש לא מתאים לי.
אני עומדת להתחיל לימודים קשים לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב עם תחילת שנת הלימודים האקדמית. זה כמובן בנוסף לעבודה הרגילה שלי. אני פשוט לא טיפוס של לשבת בשקט ובנחת יותר מידי זמן.

[מפחדת_מאד*]

כדי לשמור על רצף העדכונים - מצבי יציב, יש אולי שיפור קל בתופעות הזרמים עם כיפוף הראש. יש שעות הרבה יותר טובות, ויש שעות שכל כיפוף קל של הראש גורם לתחושות זרמים קשים ולא נעימים בזרוע ויד ימין, לאיתים גם בגב ולאורך הרגל. נראה לי שזה חמור יותר לאחר הליכה נמצרת ולאחר מקלחת חמה. חמור במיוחד לאחר מקלחת שבאה בעקבות ההליכה הנמרצת.
אני רושמת לי את הדברים כדי שבעתיד אזכור את השתלשלות העיניינים. עכשיו אני כבר לא זוכרת מתי הזרמים האלה התחילו, וטוב שזה רשום לי כאן.
עוד דבר שנשאר הוא קשר טוב במיוחד עם בעלי, פחות נטיה להתרגז על שטויות, יותר הנאה מהיום יום.
אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חודש וחצי - בשופ אופן לא הייתי מאמינה, ואולי אפילו הייתי מתעצבנת - איך אפשר לחשוב שמשהו טוב יצא מהמצב המחורבן הזה...
כנראה שיש דברים שרק הזמן מסוגל לעשות. וזה כנראה גם עיניין של אופי. יש בודאי אחרים שהיו שוקעים בדכאון או חוסר תפקוד מתמשך, אבל זה ממש לא מתאים לי.
אני עומדת להתחיל לימודים קשים לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב עם תחילת שנת הלימודים האקדמית. זה כמובן בנוסף לעבודה הרגילה שלי. אני פשוט לא טיפוס של לשבת בשקט ובנחת יותר מידי זמן.

[בשמת_א*]

פשוט לא טיפוס של לשבת בשקט ובנחת יותר מידי זמן
וואו.
ואני, לעומת זאת, גמרתי לבדוק עבודות ( )-: ככה אני נראית), חשבתי כל השבוע על החיים שלי, ואני הולכת ללמוד יותר ויותר "לשבת בנחת על התחת" כמו שאבא שלי אומר.
שמחה מאוד לשמוע את הטון הנוכחי.

[בשמת_א*]

פשוט לא טיפוס של לשבת בשקט ובנחת יותר מידי זמן
וואו.
ואני, לעומת זאת, גמרתי לבדוק עבודות ( )-: ככה אני נראית), חשבתי כל השבוע על החיים שלי, ואני הולכת ללמוד יותר ויותר "לשבת בנחת על התחת" כמו שאבא שלי אומר.
שמחה מאוד לשמוע את הטון הנוכחי.

[מפחדת_מאד*]

היום ביקרו אותנו חברים טובים שגרים בחו"ל ולא התראנו שנתיים. סיפרתי לחברה על המחלה ברגע של שקט כשלא היו ילדים סביבנו. עיניה התמלאו דמעות. כבר שכחחתי את ההלם שהאבחנה הזאת יכולה לעורר. והתגובה דווקא חיזקה אותי - יש אנשים שדואגים לי ואיכפת להם. כמובן שלא היה לנו זמן לדבר יותר מאשר דקות ספורות. אני חושבת שהיה עושה לי טוב לשבת עם חברה טובה ולדבר, אפילו לבכות. אבל הרי אף פעם אין זמן...

[מפחדת_מאד*]

היום ביקרו אותנו חברים טובים שגרים בחו"ל ולא התראנו שנתיים. סיפרתי לחברה על המחלה ברגע של שקט כשלא היו ילדים סביבנו. עיניה התמלאו דמעות. כבר שכחחתי את ההלם שהאבחנה הזאת יכולה לעורר. והתגובה דווקא חיזקה אותי - יש אנשים שדואגים לי ואיכפת להם. כמובן שלא היה לנו זמן לדבר יותר מאשר דקות ספורות. אני חושבת שהיה עושה לי טוב לשבת עם חברה טובה ולדבר, אפילו לבכות. אבל הרי אף פעם אין זמן...

[מפחדת_מאד*]

דיברתי עם בעלי על כך שממש לא יצא לי לשוחח עם חברות על המצב, אז הוא אמר: אבל יש לך את האינטרנט במקום זה. כנראה שהוא צודק. הרי כבר אמרתי שהאפשרות לחלוק אתכן את העובר עלי עוזרת לי לעבור הלאה. אז שוב תודה לכן שאתן כאן.

[מפחדת_מאד*]

דיברתי עם בעלי על כך שממש לא יצא לי לשוחח עם חברות על המצב, אז הוא אמר: אבל יש לך את האינטרנט במקום זה. כנראה שהוא צודק. הרי כבר אמרתי שהאפשרות לחלוק אתכן את העובר עלי עוזרת לי לעבור הלאה. אז שוב תודה לכן שאתן כאן.

[מיכל_שץ*]

לא שונה הרבה מכאבי גב, או כאבי ראש טורדניים.
לבת-דוד שלי יש דימוי שאני נורא אוהבת: "זה כמו נעל שתמיד לוחצת" (נאמר כמובן בהקשר אחר לגמרי, אבל נראה לי שמתאים גם פה, גם עם נעליים לוחצות אפשר ללמוד לחיות)
אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חודש וחצי - בשום אופן לא הייתי מאמינה, ואולי אפילו הייתי מתעצבנת - איך אפשר לחשוב שמשהו טוב יצא מהמצב המחורבן הזה...
אני מקווה שלא תתעצבני עלי יותר מדי. אבל ניסו להגיד לך את זה, התעצבנת קצת, אז הפסיקו. אולי עכשיו מהפרספקטיבה החדשה שיש לך על החיים שלך ועל המצב תוכלי להתחיל להסתכל גם על דברים אחרים מנקודת מבט חדשה.

[מיכל_שץ*]

לא שונה הרבה מכאבי גב, או כאבי ראש טורדניים.
לבת-דוד שלי יש דימוי שאני נורא אוהבת: "זה כמו נעל שתמיד לוחצת" (נאמר כמובן בהקשר אחר לגמרי, אבל נראה לי שמתאים גם פה, גם עם נעליים לוחצות אפשר ללמוד לחיות)
אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חודש וחצי - בשום אופן לא הייתי מאמינה, ואולי אפילו הייתי מתעצבנת - איך אפשר לחשוב שמשהו טוב יצא מהמצב המחורבן הזה...
אני מקווה שלא תתעצבני עלי יותר מדי. אבל ניסו להגיד לך את זה, התעצבנת קצת, אז הפסיקו. אולי עכשיו מהפרספקטיבה החדשה שיש לך על החיים שלך ועל המצב תוכלי להתחיל להסתכל גם על דברים אחרים מנקודת מבט חדשה.

[סיגל_ב*]

ניסו להגיד לך את זה, התעצבנת קצת, אז הפסיקו
אם אפשר רגע לגונן:
מפחדת התעצבנה בצדק. יש דברים שאי אפשר לשמוע או לקלוט בזמנים מסוימים. גם אם הם הכי נכונים בעולם.
והעיתוי שבו נאמרו הדברים היה מאוד לא מתאים מבחינת מפחדת. וזה מה שחשוב: מה מתאים למפחדת לשמוע, ולא מה מתאים לנו לומר.

[סיגל_ב*]

ניסו להגיד לך את זה, התעצבנת קצת, אז הפסיקו
אם אפשר רגע לגונן:
מפחדת התעצבנה בצדק. יש דברים שאי אפשר לשמוע או לקלוט בזמנים מסוימים. גם אם הם הכי נכונים בעולם.
והעיתוי שבו נאמרו הדברים היה מאוד לא מתאים מבחינת מפחדת. וזה מה שחשוב: מה מתאים למפחדת לשמוע, ולא מה מתאים לנו לומר.

[תבשיל_קדרה*]

אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חודש וחצי - בשום אופן לא הייתי מאמינה, ואולי אפילו הייתי מתעצבנת - איך אפשר לחשוב שמשהו טוב יצא מהמצב המחורבן הזה...
קראתי, וחשבתי - איך זה משהו שלא ניתן לומר לאדם שנמצא שם.
זה כמו להגיד לילד "חכה, תשגדל, תראה שזה בכלל לא משנה מי מוציא את הסכו"ם מהמגירה", ולצפות שיאמין לי, יבין את זה באותו רגע ויוותר על התכניות שלו.
מין מצב שבו אנשים יכולים ללמוד רק מהנסיון של עצמם.
מתסכל, לא?

[תבשיל_קדרה*]

אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חודש וחצי - בשום אופן לא הייתי מאמינה, ואולי אפילו הייתי מתעצבנת - איך אפשר לחשוב שמשהו טוב יצא מהמצב המחורבן הזה...
קראתי, וחשבתי - איך זה משהו שלא ניתן לומר לאדם שנמצא שם.
זה כמו להגיד לילד "חכה, תשגדל, תראה שזה בכלל לא משנה מי מוציא את הסכו"ם מהמגירה", ולצפות שיאמין לי, יבין את זה באותו רגע ויוותר על התכניות שלו.
מין מצב שבו אנשים יכולים ללמוד רק מהנסיון של עצמם.
מתסכל, לא?

[מפחדת_מאד*]

"זה כמו נעל שתמיד לוחצת"
אכן, תאור מצוין.

אבל ניסו להגיד לך את זה, התעצבנת קצת, אז הפסיקו.
אני כמובן יודעת שאמרו לי, וזאת הסיבה שכתבתי את מה שכתבתי. מסתבר שאין אפשרות להקדים את המאוחר. כתבתי את הדברים כדי לנסות לעזור לכולנו ללמוד איך לתמוך באחרים, אם כי גם הידיעה הזאת לא תמיד עוזרת.
יש דברים שהם נכונים לחלוטין, אבל אין טעם להגיד אתם ברגע נתון, או, אם אומרים אותם, לא להעלב שהם לא מתקבלים בברכה.
הדברים נכונים בתחום האבל והאבדן, ומסתבר שגם כאן.
אין טעם להגיד לאשה לאחר הפלה שעם הזמן יהיה יותר טוב. אבל אין ספק שעם הזמן, ובעיקר אם יש הריון נוסף, אבל גם אם לא, הכאב מתכהה (הייתי גם שם, אז אני מרשה לעצמי להגיד את זה). גם אנשים שאיבדו אדם קרוב עם הזמן חוזרים לתפקד, לצחוק, לחייך - גם אם זה כבר לעולם לא יהיה כמו קודם. אבל אין כל אפשרות להאמין שזה יקרה כשנמצאים בתוך הארוע, וגם אנשים במצב כזה לא מתנחמים, אולי אפילו ההפך, כשמבטיחים להם שעם הזמן יהיה יותר טוב.

מה כן עזר לי?
כשהקשיבו לי, כשהיו לצידי, כשחיבקו אותי, כשהתתפו בצערי, בזעזוע שלי. כמו אותה חברה אתמול. למעשה בחיים האמיתיים רק בעלי היה איתי, כי הוא היחיד ששיתפתי. והייתם אתם, כאן. וכפי שאמרתי כבר הרבה פעמים - זה עזר. עזר לדעת שאפשר לשפוך את הלב, לספר על הכל, ושיש מישהו שמקשיב, שאכפת לו.

אני מנסה לחשוב מה עזר ומה עיצבן. אני עוד לא לגמרי יודעת. אנסה לחשוב על זה.

עכשיו אני מרגישה שאני מתפקדת היטב, כנראה חלק בזכות הדחקה טובה ויסודית... מידי פעם בא לי להוציא את הכאב, הכעס, הבכי, אבל אני כבר לא יכולה. הכל קפא. תחושה שחלק מהרגשות מתו בפנים. אתמול, בשיחה עם החברה שכל כך הזדעזעה, חשתי שוב את הרגשות הישנים, את הכאב הישן, אך זה היה קצר וחולף.

[מפחדת_מאד*]

"זה כמו נעל שתמיד לוחצת"
אכן, תאור מצוין.

אבל ניסו להגיד לך את זה, התעצבנת קצת, אז הפסיקו.
אני כמובן יודעת שאמרו לי, וזאת הסיבה שכתבתי את מה שכתבתי. מסתבר שאין אפשרות להקדים את המאוחר. כתבתי את הדברים כדי לנסות לעזור לכולנו ללמוד איך לתמוך באחרים, אם כי גם הידיעה הזאת לא תמיד עוזרת.
יש דברים שהם נכונים לחלוטין, אבל אין טעם להגיד אתם ברגע נתון, או, אם אומרים אותם, לא להעלב שהם לא מתקבלים בברכה.
הדברים נכונים בתחום האבל והאבדן, ומסתבר שגם כאן.
אין טעם להגיד לאשה לאחר הפלה שעם הזמן יהיה יותר טוב. אבל אין ספק שעם הזמן, ובעיקר אם יש הריון נוסף, אבל גם אם לא, הכאב מתכהה (הייתי גם שם, אז אני מרשה לעצמי להגיד את זה). גם אנשים שאיבדו אדם קרוב עם הזמן חוזרים לתפקד, לצחוק, לחייך - גם אם זה כבר לעולם לא יהיה כמו קודם. אבל אין כל אפשרות להאמין שזה יקרה כשנמצאים בתוך הארוע, וגם אנשים במצב כזה לא מתנחמים, אולי אפילו ההפך, כשמבטיחים להם שעם הזמן יהיה יותר טוב.

מה כן עזר לי?
כשהקשיבו לי, כשהיו לצידי, כשחיבקו אותי, כשהתתפו בצערי, בזעזוע שלי. כמו אותה חברה אתמול. למעשה בחיים האמיתיים רק בעלי היה איתי, כי הוא היחיד ששיתפתי. והייתם אתם, כאן. וכפי שאמרתי כבר הרבה פעמים - זה עזר. עזר לדעת שאפשר לשפוך את הלב, לספר על הכל, ושיש מישהו שמקשיב, שאכפת לו.

אני מנסה לחשוב מה עזר ומה עיצבן. אני עוד לא לגמרי יודעת. אנסה לחשוב על זה.

עכשיו אני מרגישה שאני מתפקדת היטב, כנראה חלק בזכות הדחקה טובה ויסודית... מידי פעם בא לי להוציא את הכאב, הכעס, הבכי, אבל אני כבר לא יכולה. הכל קפא. תחושה שחלק מהרגשות מתו בפנים. אתמול, בשיחה עם החברה שכל כך הזדעזעה, חשתי שוב את הרגשות הישנים, את הכאב הישן, אך זה היה קצר וחולף.

[מפחדת_מאד*]

היום בעלי סיפר לי שהוא סיפר על הדף הזה לחבר, שהחבר קרא את כל הדף, והתקשר לבעלי לספר לו עד כמה התרשם. ואז התברר לי שגם בעלי קורא את הדף.
לא הייתי מודעת לכך, אבל זה ממש בסדר מצידי, ויותר מזה. יש דברים שקשה לדבר עליהם, ויותר קל לכתוב. ואני מאד שמחה שהחבר הכי טוב שלי ושותפי לכל הדרך הזאת, יכול להיות שותף לכל המחשבות שלי ולכל מה שעובר עלי.

[מפחדת_מאד*]

היום בעלי סיפר לי שהוא סיפר על הדף הזה לחבר, שהחבר קרא את כל הדף, והתקשר לבעלי לספר לו עד כמה התרשם. ואז התברר לי שגם בעלי קורא את הדף.
לא הייתי מודעת לכך, אבל זה ממש בסדר מצידי, ויותר מזה. יש דברים שקשה לדבר עליהם, ויותר קל לכתוב. ואני מאד שמחה שהחבר הכי טוב שלי ושותפי לכל הדרך הזאת, יכול להיות שותף לכל המחשבות שלי ולכל מה שעובר עלי.

[בשמת_א*]