באופן טבעי

אם את תאהבי את עצמך, בצורה הנכונה, בן זוגך או ואהב אותך או יעזוב אותך ובשני המקרים, היות ואת אוהבת את עצמך הסבל יפסק.

באמת? אנשים שאוהבים את עצמם לא זקוקים לאהבה מאחרים? כשהם מקבלים יחס לא אוהב מאנשים קרובים עליהם הם לא סובלים?
ומה זאת אומרת בצורה הנכונה? אני אוהבת אותי. אני רוצה להיות מאושרת, אולי אתה מתכוון לרמת שליטה עצמית גבוהה שבה אני אנהל את רגשותי ולא הם אותי?
זה בטח שיעזור לי, אבל מהי הדרך הנכונה להגיע לשם?
כשהדם דופק לי ברקה, והכאב מציף.
אני עושה פסק זמן לעצמי. מתרחקת מהסיטואציה ונושמת לאט ומתרכזת בנשימה. מזכירה לעצמי שסבל של אחרים לא יקטין את הסבל שלי, אני הולכת הצידה ומחבקת את עצמי ואומרת לעצמי שאם קשה לי מותר לי גם לבכות
שזה טוב לבכות. שהרגע הזה הוא רק רגע אחד ברצף של החיים. וברצף הזה הכל יכול להיות ולקרות. והרגשות הלא נעימים הם רק רגשות הם באים והולכים כמו עננים
ואני שואלת את עצמי, איפה נעים? מה טוב? איפה יש מקום מוגן רגוע ושקט?
ובכל זאת ברגעים האלו, במיוחד בעימותים מול הבנזוג שלי מכניסים אותי למערבולת

שימי לב שמגיבים אחרים וגם המטפלת שלך טוענים שאת חזקה ומעודדים אותך להמשיך בדרכך.
_לדעתי את חלשה והחולשה שלך גורמת לך לפגוע בך
ממש כמו שהשיכור שותה כדי לשכוח את חרפת השתיה (ציטוט מהנסיך הקטן)._

אולי המגיבים האחרים רוצים לחזק אותי ולגרום לי להאמין בעצמי. שהרי מה זאת חולשה?
זה מצב נפשי שבו אדם לא מאמין בעצמו ובעתיד
בוודאי שאני חלשה. אני מוחלשת מזכרונות ילדותי וממערכת היחסים הקשה עם בנזוגי
אתמול למשל הייתי צריכה לעשות המון דברים בקשר לעבודה. גם היום יש לי המון משימות
כל פעם שהרגשות הקשים מציפים אותי הם מעקבים אותי לממש את עצמי ולהנות מחיי

סליחה הייתה עוזרת?

כן. בוודאי! בדיוק בשביל המציאו את בקשת הסליחה. לא?
כשמישהו פוגע בי ומבקש סליחה ומבין מה הוא עשה שפגע זה עוזר לי לסלוח לו ולהפסיק לכעוס עליו
הבחור שלי כמעט אף פעם לא ביקש ממני סליחה
ובגלל שלא רק שהוא לא הבין מה פגע בי, הוא גם זילזל ברגשותי עד כדי כך שצחק עלי, ואמר שהכל בגלל המחזור שלי
הרגשתי מחלשת ומושפלת ודווקא בגלל שמי שפגע בי זה לא סתם איש ברחוב, אלא בן זוג משמועתי בחיי (עדין ולמרות המערכת היחסים הקשה שלנו) זה מחזיר אותי שוב למקומות הקשים של ילדותי
להיפגע דווקא מהאנשים שאני מצפה מהם להבנה, תמיכה והערכה. ודווקא מהם ברגעי משבר לקבל יחס הפוך- ניתוק, האשמה וזלזול
על כן הכאב שלי פה הוא כה גדול הוא משקף לי לא רק את בדידותי מאז ומתמיד

אז אולי תתחילי מזה שתסלחי לעצמך?
לא בטוחה שמבינה. על מה לסלוח לעצמי? שגרמתי לתאונה שבה הילד קיבל מכה בראש? שביקשתי עזרה מהבחור?

והצהוב:יש בדידות אין קץ אצל העריצות.
עריצות של מי? שלו? שלי? של מי שמנסה לשלוט? או של מי שמרגיש נשלט?
ו אולי של מה? עריצות תחושת העלבון? (כעס וצער מעורבבים)

קואלה - את אמיצה בעיני ואני ממש מרגישה שאני מכירה את הקשיים שלך מבפנים.
רציתי להגיד שאני קוראת אותך והדיאלוג שלך ושל כיוון נוסף מרתק, גם אם לא פשוט. תמשיכו...

באמת? אנשים שאוהבים את עצמם לא זקוקים לאהבה מאחרים? כשהם מקבלים יחס לא אוהב מאנשים קרובים עליהם הם לא סובלים?
בוודאי שכן. לכן כשהם מקבלים יחס לא אוהב הם לא מצפים שאותם אנשים ישנו את גישתם ומתוסכלים מזה שהם לא אלא פשוט מחליפים את האנשים הקרובים אליהם.

אני אוהבת אותי. אני רוצה להיות מאושרת, אולי אתה מתכוון לרמת שליטה עצמית גבוהה שבה אני אנהל את רגשותי ולא הם אותי?
את רוצה במה שאת אומרת אבל לא במה שאת עושה. גם מעשן רוצה להפסיק לעשן אבל בשניה שהוא מרגיש צורך באופן אוטומטי הוא מוציא את הסיגריה (האחרונה, באמת האחרונה....)

_זה בטח שיעזור לי, אבל מהי הדרך הנכונה להגיע לשם?
כשהדם דופק לי ברקה, והכאב מציף.
אני עושה פסק זמן לעצמי. מתרחקת מהסיטואציה ונושמת לאט ומתרכזת בנשימה. מזכירה לעצמי שסבל של אחרים לא יקטין את הסבל שלי, אני הולכת הצידה ומחבקת את עצמי ואומרת לעצמי שאם קשה לי מותר לי גם לבכות
שזה טוב לבכות. שהרגע הזה הוא רק רגע אחד ברצף של החיים. וברצף הזה הכל יכול להיות ולקרות. והרגשות הלא נעימים הם רק רגשות הם באים והולכים כמו עננים_

הדרך הנכונה היא לא לעסוק בכלל בסבל של האחרים. זו העבודה שלהם. את נמצאת בתעתוע שלא טוב לך בו ואת צריכה תעתוע אחר. פשוט להחליף תעתוע בתעתוע כמו שיש נעל שלוחצת ומחליפים אותה בנעל שלא לוחצת. זו הרגל שלך והנעל שלך. לחבק את עצמך ולהרשות לעצמך לבכות משאיר אותך עם אותה נעל ועם אותו כאב. רק נותן לך מרווח נשימה לסחוב עוד כמה דקות אבל לא לטפל בבעיה. רק להרגיש קורבן. אבל את יכולה, עכשיו להחליף את הנעל. את פשוט לא מאמינה בזה או שההגיון שלך מפריע לך לעשות את זה.

בוודאי שאני חלשה. אני מוחלשת מזכרונות ילדותי וממערכת היחסים הקשה עם בנזוגי
יש אנשים רבים שבחיים שלהם סבלו פחות ממך ומצבם יותר גרוע ויש כאלו שסבלו יותר ומצבם פחות טוב. איך זה יכול להיות?
את כל כך רגילה למערכות יחסים לא טובות מהבית ולכן משחזרת את ההצלחה של ההורים שלך במערכת היחסים שלך.
יכול להיות שגם בן הזוג שלך עושה את זה וככה אתם מספקים אחד לשני את הכאב שאתם מאמינים שהוא מנת חלקכם ולחם חוקכם.

כשמישהו פוגע בי ומבקש סליחה ומבין מה הוא עשה שפגע זה עוזר לי לסלוח לו ולהפסיק לכעוס עליו
האם טריקה דלת תגרום לו להבין מה הוא עשה?
הרי אם הוא יתנצל כשאת תוקפת זו לא סליחה אלא כניעה. האם את רוצה בן זוג כנוע שמבקש סליחה כי טרקת את הדלת?

ובגלל שלא רק שהוא לא הבין מה פגע בי,
הוא שאמרתי

_להיפגע דווקא מהאנשים שאני מצפה מהם להבנה, תמיכה והערכה. ודווקא מהם ברגעי משבר לקבל יחס הפוך- ניתוק, האשמה וזלזול
על כן הכאב שלי פה הוא כה גדול הוא משקף לי לא רק את בדידותי מאז ומתמיד_
תיארת עכשיו בדיוק את מה שהוא מקבל ממך. ניתוק, זילזול בדידות.. כתבתי לך למעלה שאתם מספקים אחד לשני את הכאבים...

לא בטוחה שמבינה. על מה לסלוח לעצמי? שגרמתי לתאונה שבה הילד קיבל מכה בראש? שביקשתי עזרה מהבחור?
על זה שאת פוגעת בעצמך. המכה שהילד שלך קיבל בראש היא דבר שיכול לקרות וקרה. לא הייתה לך כוונה רעה.
לך לא מגיע שתפגעי בעצמך.
אבל את לא יכולה לטרוק דלת לעצמך בקול רם ולקוות שמזה תביני שאת צריכה לבקש סליחה מעצמך.

_והצהוב:יש בדידות אין קץ אצל העריצות.
עריצות של מי? שלו? שלי? של מי שמנסה לשלוט? או של מי שמרגיש נשלט?
ו אולי של מה? עריצות תחושת העלבון? (כעס וצער מעורבבים)_

עריצות שלך כלפי עצמך. הוא רק ברקע.
הוא עוזר לך להרגיש מסכנה ואת עוזרת לו להרגיש מסכן.

_אני אוהבת אותי. אני רוצה להיות מאושרת, אולי אתה מתכוון לרמת שליטה עצמית גבוהה שבה אני אנהל את רגשותי ולא הם אותי?
את רוצה במה שאת אומרת אבל לא במה שאת עושה. גם מעשן רוצה להפסיק לעשן אבל בשניה שהוא מרגיש צורך באופן אוטומטי הוא מוציא את הסיגריה (האחרונה, באמת האחרונה....)_

אז אתה טוען שאני לא אוהבת את עצמי ושאני רק רוצה לאהוב את עצמי, במחשבה ולא במעשה
או.קי. נניח שאתה צודק וזאת הבעיה שלי-
איך אוהב את עצמי בפועל ולא רק ברצון?

הדרך הנכונה היא לא לעסוק בכלל בסבל של האחרים. זו העבודה שלהם.
לא מבינה...מתי בכלל עסקתי בסבל של אחרים? אם כבר אני חושבת שאני אולי מרוכזת בסבל שלי יותר מדי ולכן קשה לי להיות פנויה ריגשית לאחרים

את נמצאת בתעתוע שלא טוב לך בו ואת צריכה תעתוע אחר. פשוט להחליף תעתוע בתעתוע כמו שיש נעל שלוחצת ומחליפים אותה בנעל שלא לוחצת. זו הרגל שלך והנעל שלך.
אבל את יכולה, עכשיו להחליף את הנעל. את פשוט לא מאמינה בזה או שההגיון שלך מפריע לך לעשות את זה.

כלומר? לשנות את מחשבותי? או להחליף את בן זוגי?

__את כל כך רגילה למערכות יחסים לא טובות מהבית ולכן משחזרת את ההצלחה של ההורים שלך במערכת היחסים שלך.
יכול להיות שגם בן הזוג שלך עושה את זה וככה אתם מספקים אחד לשני את הכאב שאתם מאמינים שהוא מנת חלקכם ולחם חוקכם._

נכון, אז איך יוצאים מהלופ הזה?

_האם טריקה דלת תגרום לו להבין מה הוא עשה?
הרי אם הוא יתנצל כשאת תוקפת זו לא סליחה אלא כניעה. האם את רוצה בן זוג כנוע שמבקש סליחה כי טרקת את הדלת?_

לא חשבתי שהוא יבקש סליחה בגלל טריקת הדלת. טריקת הדלת התרחשה לאחר שהוא לא התנצל וצחק לי בפנים, לאחר שהיתה שיחה שבה הוא ניסה להסביר לי שעצבנתי אותו ואני ניסיתי להסביר לו שהוא גרם לי להרגיש שהוא משתלט וגם מציג אותי באור שלילי מול הבן שלי.
טריקת הדלת לא נעשתה מתוך אסטרטגיה אלא מתוך כעס. נכון, זה לא הגיוני ולא משתלם. ברור לי

אבל את לא יכולה לטרוק דלת לעצמך בקול רם ולקוות שמזה תביני שאת צריכה לבקש סליחה מעצמך._

מה לפי דעתך יגרום לי להבין שאני פוגעת בעצמי?
מה לפי דעתך יגרום לי לאהוב את עצמי יותר?

_עריצות שלך כלפי עצמך. הוא רק ברקע.
הוא עוזר לך להרגיש מסכנה ואת עוזרת לו להרגיש מסכן._
כיצד אדם מתנהג כלפי עצמו בעריצות?
מהו החלק ששולט בנפש/נשמת/תודעת האדם ומהו החלק הנשלט?
כיצד אני מתנהגת כלפי עצמי בעריצות?

ותודה לך כיוון נוסף שאתה מקדיש מזמנך היקר לנסות לעזור לי. תבורך (-:

כיוון נוסף, אני לא יודעת מי אתה או את, בכל מקרה, הגעתך לדף הזה ולאתר בכלל, מרחיבה לי את הלב והנשימה.
קואלה יקרה, אני מאמינה שזה שזומן לך/ זימנת לך דו שיח מסוג זה שמתנהל כאן מול כיוון נוסף, אומר המון, המון. המון.
באמת תמשיכו, זה מפתח לשינוי אמיתי.
מסכימה מאוד עם דברי כיוון, ההתמכרות לסבל כתוצר לוואי של היעדר אהבה וסליחה עצמית עמוקות דיין.
מבינה מאוד את שאלותייך- איך מיישמים בפועל?
זה להסכים להתנער מהפרטים הקטנים והמקטינים, להתנער באמת, בחילוץ איברים ובשחרור הנפש. זה להיפרד מההרגלים העתיקים שפיתחנו כמנגנוני הגנה בעבר שהיה מסוכן לקיומנו ולהתחיל לחצוב כיוון חדש, דרך חדשה, להצליח לעצור ולראות כשהתגובות המיידיות אינן רלוונטיות יותר.
זו דרך בה אנחנו בעצן צריכים רק את עצמינו, בלבד, כך העריצות העצמית מומרת באהבה עצמית ובטחון.
אני יודעת, בחיי, כמה זה קשה ומרגיש כמעט בלתי אפשרי, אני יודעת, בחיי, כמה הסבל מכאיב, ובסתירה לכל היגיון עדיין מוכר ובטוח לנפשותינו, אז איך מפסיקים אותו איך, ואני יודעת, בחיי, שהכל קשה אלף מונים יותר בתוך מערכת יחסים זוגית.
עדינה כתבה פעם שזוגיות היא הפתרון של אלוהים לכך שאנחנו לא יכולים לראות את עצמינו מהצד. לפעמים אני חושבת - לא רוצה לראות את עצמי מהצד! אבל אני יודעת שאני כן, שזה מפחיד וכביכול מחליש ומעורר בושה גדולה לפעמים, אבל מאפשר לי להוציא את החול מהעיניים ואת הגוף והנשמה מקברי ההגנה שכריתי להם בעברי כהישרדות, ולאט לאט לאהוב אותי ב א מ ת. ואז זה כבר לא תלוי דבר.
הצהוב אומר שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. תמיד אהבתי את הציטוט הזה, עכשיו הוא פתאום צורם לי- השחר יעלה, החושך ישוב, השחר שוב יעלה, החושך שוב יגיע, זה טבעם של דברים. אבל אם במהלך המחזוריות הטבעית הזה, הקבלה העצמית תאיר לי אותי בתוכי תמיד, לא אתטלטל בקלות ואחיה בבטחון עצמי.
אמן.

איך אוהב את עצמי בפועל ולא רק ברצון?
זאת שאלת מיליון הדולר.
תחשבי למשל על זה שבכל חברה יש אוכלוסיות שמצבן נמוך ביחס לממוצע.
בהרבה מאד מקרים צאצאי אותן אוכלוסיות נשארים גם הם במצב הזה.
יש לכך שתי סיבות:
אורח החיים שהם רואים מוביל למצב בו הם נמצאים וכך מונצח מצבן.
מצבם יוצר בעיות שגורם למצבם להיות קשה יותר ויוצר בעיות נוספות וחוזר חלילה.

המצב שאת מתארת די דומה
אורח החיים שאת ובן זוגך ראיתם מנציח את עצמו.
כל בעיה שלכם גורמת לקשר שלכם לרדת עוד יותר למטה וכך נוצרות בעיות חדשות.

כלומר? לשנות את מחשבותי? או להחליף את בן זוגי?
קודם כל את מחשבותיך שכן אחרת גם אם תפרדו הבעיות שלך ישארו שלך
אחרי שתפתרי מהבעיות שלך תוכלי להחליט מה טוב לך.

נכון, אז איך יוצאים מהלופ הזה?
אני יודע שזה נשמע הזוי אבל יוצאים מהלופ הזה כשרוצים. אפשר באופן תיאורטי גם עכשיו, אבל זה מאד קשה מאיפה שאת נמצאת אבל מאד מאד קל מהצד השני.
מתי יוצאים מאוברדרפט כרוני, מתי מפסיקים לעשן, מתי מפסיקים לשקר.
על כך נאמר אם אין לי מי לי וכשאני לעצמי מי אני ואם לא עכשיו אימתי.

מה לפי דעתך יגרום לי להבין שאני פוגעת בעצמי?
תקראי מה שכתבת למעלה. את מיוסרת ברמה וסובלת ברמות נוראיות.

מה לפי דעתך יגרום לי לאהוב את עצמי יותר?
שתביני שהכאב שלך פוגע בך. שוב מצטער שזה נשמע פשטני אבל זה ככה.
תאהבי את עצמך כשתאמיני שזה מה שמגיע לך.

כיצד אדם מתנהג כלפי עצמו בעריצות?
שופט את עצמו, מאשים את עצמו, מעניש את עצמו.
מצדיק את אלו שפוגעים בו.

דרך נוספת להסביר (מתנצל מראש)
תחשבי על עצמך כעל אישה מוכה אלא שכאן את גם הגבר שמכה אותך.
קודם כל את חושבת בסתר ליבך שזה מגיע לך
את חושבת שאולי את לא בסדר וזה מגיע לך
את מזדהה עם התוקפן ומאמינה שהוא צודק
לפעמים נשים מוכות או נאנסות במשך שנים והן חושקות שפתיים ומשתפות פעולה עם המנוול.
הסיבה היא שהן לא מבינות שגורלן בידן. הן לא מעיזות לצאת נגד אותו מנוול ויש להן הרבה מאד סיבות הגיוניות מאד
יום אחד, כשסף הרוע עובר את הגבול הגבוה ממילא
הן עוזבות את הבית
אז הן מגלות שבעצם הן האריכו שלא לצורך את הסבל שלהן
הן מבינות שיכלו לעזוב את אותו אדם רע שנים רבות קודם לכן ולמנוע מעצמן הרבה סבל

אצלך הגבר המכה הוא את. את מכה את עצמך.
כשתגלי כמה קל לצאת מהבית הרע הזה שכלאת את עצמך בו מרצונך הלכאורה חופשי
תביני למה אני מתכוון.

זהו. סבלת מספיק בחיים שלך. הגיע הזמן לחיות טוב

שבע יהלום

ראשית - תודה!

שהכל קשה אלף מונים יותר בתוך מערכת יחסים זוגית.
נהפוך הוא. דוקא במערכת זוגית יש לאדם לקבל תמונה הכי טובה של עצמו
לנו כל כך קל לתעתע בעצמנו ולהטעות את עצמנו
להרגיש בטוחים צודקים חזקים ובפועל להיות צל חיוור של אותן רגשות

אבל אני יודעת שאני כן, שזה מפחיד וכביכול מחליש ומעורר בושה גדולה לפעמים
זה בדיוק העניין. זה מפחיד בפעם הראשונה אבל אז כבר אי אפשר לאיים עלייך
נכון את בן אדם. יש לך את כל התכונות שיש לאדם וזהו.

הצהוב. בכל ויכוח כולם צודקים וזה נכון. השאלה היא אם מחפשים צדק
הרי אם כולם צודקים אין לצדק ערך
התשובה היא שצדק באמת לא חשוב.
כשאוהבים לצדק אין משמעות

האם בחרתי בו כי הוא הכאיב לי המשפחה שלי ובחרתי בכאב מוכר, או שבחרתי בו באמת כי אהבתי אותו והצלחתי להרוס את הקשר בגלל שאני דפוקה?

אני הייתי הולכת על האפשרות הראשונה.

אני לא יודעת מתי יפול לך האסימון ואני מקווה שזה בסדר שאני חוזרת לזה שוב ושוב - אבל זה פשוט צועק:

הגבר הזה מקטין אותך באופן עקבי !
הגבר הזה מאשים אותך שוב ושוב בדברים הזויים !
הגבר הזה הפכפך ומתהפך עלייך שוב ושוב באופן לא צפוי !
הגבר הזה גורם לך לחשוב ולהאמין שאת לא יודעת, שאת קטנה, שהוא יודע טוב יותר !
הגבר הזה מנסה לשלוט בך (ומצליח) !
הגבר הזה מתעלל בך וגורם לך להאמין שאת זו שמתעללת בו !!!

מאוד התחברתי לדברים של כיוון נוסף:
_תחשבי על עצמך כעל אישה מוכה אלא שכאן את גם הגבר שמכה אותך.
קודם כל את חושבת בסתר ליבך שזה מגיע לך
את חושבת שאולי את לא בסדר וזה מגיע לך
את מזדהה עם התוקפן ומאמינה שהוא צודק_

אני חושבת שבאמת קיימים כאן שני העניינים - גם 'הגבר המתעלל' שקיים בתוכך - הדמות הפנימית שמכה ומענישה אותך שוב ושוב.
וגם הגבר המתעלל הקיים בחייך באמת - שהוא שיקוף של הדמות הפנימית שלך.

לולא הייתה לך הדמות הפנימית המתעללת, לא היית מוכנה לסבול עוד שנייה אחת של ההתנהגות שלו. אפילו לא שנייה אחת !
אלא שהדמות שבתוכך היא זו שאומרת לך שאת אשמה, והוא צודק, ואת באמת היית לא בסדר, ואת זו שהרסת את הקשר, והוא כועס עלייך בצדק, וזה שהוא מדבר אלייך לא יפה זה בצדק, ושאם הוא אומר שאת לא יודעת איך לטפל בילד אז אולי הוא צודק ואולי את באמת לא יודעת, וכו' וכו'.
את מאמינה לו !
בגלל שהדמות המכה שבתוכך אומרת לך להאמין לו.
בגלל זה את לא פשוט מעיפה אותו לכל הרוחות.

הוא שוב ושוב מתנהג כמו מניאק, ואת שוב ושוב מצדיקה אותו.
או מחליטה שזו בעצם גם אשמתך.
או כועסת לרגע ואז סולחת.

אני ממש מקווה שיום אחד תביני.
ותתחילי לאהוב את עצמך ב-א-מ-ת.
ולא תתני לזה לקרות יותר.

_אצלך הגבר המכה הוא את. את מכה את עצמך.
כשתגלי כמה קל לצאת מהבית הרע הזה שכלאת את עצמך בו מרצונך הלכאורה חופשי
תביני למה אני מתכוון.
זהו. סבלת מספיק בחיים שלך. הגיע הזמן לחיות טוב_

אני לא יודעת איך לצאת משם.
לא יודעת!!
הטיפול שהלכתי עליו מכיוון שלא הועיל אולי מזיק כי הוא מבזבז לי את הכסף
אני מבינה שאם אני מגיבה בזעם וכתוצאה מכך מכיעסה את בן זוגי אני רק מדרדרת את המצב
אבל כנראה שיש לי קושי לנהל את הכעסים שלי.
וזה לא רק הוא שמרגיז אותי
זה הדירה שבה אני גרה ורועשת, זה המצב החברתי/כלכלי שלי שלמרות שאני עובדת אין סיכוי שאוכל להתקיים בכבוד מהמשכורת שיש לי +הדמי מזונות
וגם אם נשאר ביחד, נבזבז המון כסףעל דירות שכורות מגיעילות כי אין לנו כסף לקנות דירה ובגלל שאנחנו לא מצליחים לחסוך אז גם אף פעם לא יהיה לנו
וזה מתסכל ברמות
זה מזה שבמקום להקדיש את הזמן להתפתחות בעבודה שלי, או שאני עסוקה במצוקות הזוגיות שלי, או שאני חושבת איך להרוויח יותר כסף
אף אחת מהמחשבות לא מובילה אותי למקום טוב בינתיים, אולי להפך

מה שאת מתארת זה בדיוק עוד מאותו דבר.
מצב של מצוקה שבמקום לצאת ממנו את מחריפה אותו.
הצמדות לטיפול ומטפלת שלא עוזרים.
ניהול לא נכון של מצבים מלחיצים (כעס)
אי ניהול נכון של המצב הכלכלי שלכם (יש אנשים שחיים בכבוד עם פחות)
השלמה עם עתיד רע
כלומר את לא מנהלת נכון את עצמך - אבל את לא אשמה כי את לא מודעת למה שאת עושה לעצמך.

אחד מהקשיים ביציאה מהמצב הזה הוא האמונה של האדם בכך שזה המצב.
ומכאן שמנת חלקו היא סבל ויסורים (כי הוא לא מכיר משהו אחר).
האדם היחיד שיכול להרוג את האמונה הזו במכה אחת הוא את וזו עבודה שלך עם עצמך
כלומר, זה אכן המצב אבל לא צריך לסבול. אפשר גם להנות.

לדוגמה, ידוע שבסוף כל יום יש לילה וחושך.
אפשר להתווכח כמה שרוצים עם העובדה הזו אבל החושך יגיע ופשוט לא יקשיב לנו
הוא יגיע, יתן את ההופעה שלו ויסתלק לכמה שעות אור לפני שיבוא שוב.
החושך הוא נתון ואי אפשר להתווכח איתו.

הבעיה מתחילה כאשר מאמינים שהחושך הוא רע ומדכא
אז, בכל פעם שמגיע חושך אנחנו מרגישים רע ודיכאון.
וראו זה פלא, כל יום האמונה הזו מתחזקת כי באמת בכל פעם שהחושך מגיע אנחנו באמת מרגישים רע ודיכאון.
המחשבות הללו אפילו נודדות לצהריים, שבזמן שהשמש זורחת במלא עוצמתה עצם המחשבה שעוד מעט יהיה חושך (שמביא הרגשה רעה ודיכאון) כבר יכולה לגרום למחשבה רעה למרות שעדיין צהרי היום.
התחושות הקשות הקשורות בחשיכה יכולות להצדיק מחשבות שבכלל כל העולם הזה דפוק ואני מסכן כי גם שעות האור הם בעצם חיבור בין שני פרקי זמן של חושך - אוי ואבוי.

הפתרון הוא לדעת להפריד בין החושך הנתון ובין המחשבות שיש לי עליו.
המחשבות הללו על החושך הן שלי ורק שלי.
אני בחרתי בהן בלי להיות מודע לכך שזו בחירה שלי.
אני מזדהה איתן כי ככה לימדו אותי.
אני בטוח שהן נכונות כי כל פעם שמגיע חושך באמת רע לי.
אני חי בסביבה שבה אם אעיז לכפור ברוע הקשור לחושך יגידו שאני משוגע
אם אדבוק בגרסה שהחושך רע יחבקו אותי חיבוק שלכאורה יעזור לי להתמודד עם הרוע והדכאון הקשור בחושך

אבל, כשמבינים שהרוע הזה הוא משהו שאני עושה לעצמי אפשר להתחיל את תהליך השחרור.
כשמבינים שחושך הוא חושך. הוא לא רע ולא טוב וככה אלוהים ברא את העולם הנפלא הזה שאני חלק ממנו.
פתאום מתבר שבאותה קלות שחשבת שחושך זה רע את יכולה להאמין שחושך זה טוב
פתאום תמצאי את עצמך מחכה לקרירות שלו ולשקט שלו ולמסתורין שלו
פתאום בשעת צהריים חמימה תתענגי על המחשבה שעוד מעט יהיה חושך.

את צריכה להאמין ביכולת שלך לשנות את המציאות שבה את חיה היא המציאות שלך.

אני מבינה שאם אני מגיבה בזעם וכתוצאה מכך מכעיסה את בן זוגי אני רק מדרדרת את המצב

כאן אני רוצה לדייק משהו.
כתבת 'כתוצאה מכך מכעיסה את בן זוגי'.

אני לא חושבת שאת מכעיסה אותו. אני חושבת שהוא בן אדם כעסן מטבעו.
אני רואה אותך שוב ושוב לוקחת עת עצמך את האחריות ואת האשמה על הכעסים שלו.
אבל לפי איך שאת מתארת כאן, הוא כועס בקלות מכל שטות,
ולא רק זה, יש לו הרבה פעמים כעסים על דברים הזויים, כעסים לא הגיוניים בעליל.

אז גם אם את לא מושלמת, ובטוח שלא - עדיין זה לא אומר שצריך לכעוס עלייך כל כך הרבה ולהאשים אותך בלי סוף. אני בטוחה שאין שום פרופורציה בין מה שאת עושה לבין הכעס שהוא מייצר.

הכעס הזה הוא בעיה שלו שאת לוקחת על עצמך. וחבל.

כיוון נוסף- אהבתי מאוד את הדוגמה שלך על החושך!
מצד שני,
החושך הוא באמת רק לילה עבורי. לפעמים הוא מחבק ולפעמים מפחיד, לפעמים הוא מרגיע ולפעמים הוא מעורר
אבל אני לא יודעת איך להיות ניטרלית כלפי הדברים בחיי שנעימים לי או שמפריעים לי
מפני שכשתחושות נעימות של אושר, עונג , שלווה וכו' מציפות אותי- קודם אני מרגישה ורק אחר כך מספרת לעצמי שטוב
רק אחרי התחושות מגיעות המילים שמספרות לי, כמה אני אוהבת את הילד שלי, כמה אני נהנת מאכול טוב, איזה כיף זה גשם
וכשלא טוב לי התחושות הקשות מציפות אותי. לפעמים מגיע רק המתח בשרירים ואז אני מנסה לדבר אותם המילים ולברר. מה קרה? למה יש מתח? למה יש ריקנות? מה עושים עם הכעס?
כלומר אני מבינה את זה שאני זאת שיוצקת משמעות לדברים.
לדוגמה- אני חושבת שהילד שלי מדהים וחסד מופלא
מישהו אחר ירצה שאשלם לו כדי שיהיה איתו (גן/ביביסיטר) ואני לעומת זאת אשלם בשמחה מה שאחשוב שחיוני למילוי צרכיו
אבל המשמעות שאני יוצקת היא לא משהו רצוני
האם אפשרי לגרום לעצמך לאוהב את מה שאתה שונא, ולשונא את מה שאתה אוהב?
האם ניתן להנות ממה שמפריע לך?
האםתוכל להשלים עם קיומו של שמשהו שמפריע לך כשאתה מנסה לשנות אותו ולא מצליח?
אולי הבעיה שלי היא שאני רגישה מדי? ויותר מדי דברים משנים לי?
האם ניתן להוריד את הוולויום של הרגשות? (באופן טבעי, כן?) ובלי לעשות כל היום מדיטציה?

תודה!

אני לא חושבת שאת מכעיסה אותו. אני חושבת שהוא בן אדם כעסן מטבעו.
אהבת עולם, הוא באמת כעסן, אבל נראה לי שגם אני
ונראה לי ששנינו מרשים לעצמנו להוציא את הכעס הזה רק אחד על השני
זה שלא הצגתי כאן את הצד שלו לא אומר שהוא לא סובל
נגיד הארוע של המכה שלי הילד- מבחינתו אני גרמתי לילד מכה ואז ביקשתי ממנו עזרה, הוא בא לעזור וטיפל יפה בילד ואני רק הצקתי לילד בנסיונות השכנוע העיקשים שלי שישים פלסטר ולא הקשבתי לבקשה שלו ושל הבן שלי לעזוב את זה ואחרי כל זה בסוף עוד כעסתי עליו מאד. מבחינתו אני סתם חטפתי קריזה והתהפכתי עליו

אבל המשמעות שאני יוצקת היא לא משהו רצוני
אולי המילה רצוני מבלבלת אז נשתמש במילה הסכמה.
הסכמת לקבל את זה כמובן מאליו מבלי לבדוק. אולי אפילו לא שמת לב שהסכמת לזה. (מכירה את הספר 4 ההסכמות?).

האם אפשרי לגרום לעצמך לאוהב את מה שאתה שונא, ולשונא את מה שאתה אוהב?
לא תמיד אבל מה האפשרות השניה?
להמשיך לסבול?
הרי לשנוא משהו זו החלטה שלך ולאהוב משהו זו החלטה שלך

לדוגמה אם יום אחד יתברר לך למשל שהילד המקסים שלך לא שלך והחליפו לך אותו בבית היולדות..
האם תפסיקי לאהוב אותו?
הרי גם האהבה שלך לילד שלך היא החלטה שלך.
ההבדל הוא שהיא נראית כמובנת מאליה כי זו החלטה שהחברה מגבה, אבל היא עדיין רק החלטה.
אם למשל היה לכם ילד מאומץ היית אוהבת אותו באותה מידה כי ככה את רוצה.

האם ניתן להנות ממה שמפריע לך?
או שאפשר או שהולכים למקום אחר.
אם למשל אני לא סובל מוזיקה רועשת ואני נמצא במקום שיש בו מוזיקה רועשת
אז אני יכול לבקש להוריד עוצמה או ללכת.
לא אוכל לשכנע את עצמי שאני כן אוהב מוזיקה רועשת כי אני לא אוהב מוזיקה רועשת.
לכן לא אפגע בעצמי ולא אהיה במקום כזה (אבל לא אשאר ואקטר ואתלונן על זה שלא משנים את עוצמת המוזיקה לפי דרישתי).

האםתוכל להשלים עם קיומו של שמשהו שמפריע לך כשאתה מנסה לשנות אותו ולא מצליח?
כן. זו האהבה שלי לעצמי. אני כזה וזה אני. לא אוכל לשנות את עצמי כי אין סיכוי שזה יקרה.
אוכל רק לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני.

אולי הבעיה שלי היא שאני רגישה מדי? ויותר מדי דברים משנים לי?
זו התכונה המאד יפה ונפלאה שיש לך. בגלל זה כואב לך והכאב הזה יכול להוביל אותך לשינוי
ההורים שלך למשל אולי פחות רגישים וחיים בסדר עם הכאב. את לא מוכנה לחיות עם הכאב ולכן יש כאן סיכוי לשינוי

האם ניתן להוריד את הוולויום של הרגשות? (באופן טבעי, כן?) ובלי לעשות כל היום מדיטציה?
אפשר אבל זה יפריע לך להתקרב. תפקיד המדיטציה הוא לנסות להתחבר לרגשות הטובים שבך
לא לכעס ולא לרוגז ולא לרחמים על מר גורלך אלא על העובדה שמהרגע שתרצי בכך החיים שלך הם שלך

תודה! באהבה.

קואלה יקרה

,
הייתי בדרך לכתוב אצלי (מקוה שז עוד יקרה

) ופתאום גיליתי אותך ואת ההתכתבות המבורכת שלך עם כיוון נוסף והייתי חייבת להיכנס ולהגיד לך ש....
אני חושבת שאת אמיצה ושווה!!!
מחזקת את הניסוח המדויק:
_אולי הבעיה שלי היא שאני רגישה מדי? ויותר מדי דברים משנים לי?
זו התכונה המאד יפה ונפלאה שיש לך. בגלל זה כואב לך והכאב הזה יכול להוביל אותך לשינוי
ההורים שלך למשל אולי פחות רגישים וחיים בסדר עם הכאב. את לא מוכנה לחיות עם הכאב ולכן יש כאן סיכוי לשינוי_

את אמיצה בזה שאת מסתכלת על החולשות ועל הקושי מבלי לברוח. מנסה לצאת מהלופים למרות שהם שם אפילו בשם של הבלוג שלך.
אני חושבת שחייב להיות כיוון חדש (כיוון נוסף (-:) שלא שמתם לב אליו. עוד דלת לפתוח שלא ראיתם שהיא היתה שם, ממש מתחת לאף שלכם.
יש אפשרות לצאת מה"לופים" שבהם אתם מדשדשים (הו...הלופים המניאקים האלה- ^{מחפשת ללא הצלחה פרצוף של שינאה ותיעוב}).
בכל מקרה חושבת שאת כן עושה עבודה קשה ומתקדמת אפילו שזה מרגיש כמו קושי בלתי נסבל ומבוי סתום.
אני מאמינה שאת תצאי מחוזקת!!!
בכל מקרה מורידה את הכובע על האומץ שלך ומוסרת לך הרבה חיבוקים מחממיים ואהבה (עצמית)
לימונדה

וחוץ מזה אני חושבת שכולנו צריכות "כיוון נוסף" (-;

בדיוק כשכתבתי לך עלה לי המשפט הבא: כל עבודה עצמית דורשת יציאה מ"איזור הנוחות". שינוי הוא לא נוח. עצם הבחירה ללמוד מעידה על מוכנות ובשלות לצאת מהמצב הנוח (עירית לוי מתוך האם כל דבר הוא שיעור)

ראיתי היום בחניון הקניון בקומה -3, ציפור שיר קטנה. נראה לי שזה היה בולבול מבולבל.
הוא היה כל כך חלש שניקר פרורי אוכל ליד הכניסה למעליות ולא ברח מהאנשים שהיו מאד קרובים עליו
איך הוא הגיע לשם?
איך הוא ייצא משם?
עברה בי מחשבה לתפוס אותו כדי לשחרר אותו, אבל לא היה לי כלוב ואי אפשר לנהוג באוטו (ועוד ביום שישי) עם ציפור שיר מבועתת 3 קומות
הלווי שתמצא את דרכה החוצה

חיה ומותה של סבתא שלי

בטיפול האחרון דיברתי עליה. היא מתה כשההיתי בגיל הגן. אני לא ממש זוכרת אותה וגם יש אולי רק 2 תמונות שרואים אותה כי היא לא הסכימה להצלטם
אמא שלי סיפרה לי שאבא שלי סיפר לה (איתי הוא לא מדבר על הילדות שלו) שהיא היתה אישה קשה מאד
שהיה לה דיכאון אחרי לידה שלא טופל והיא היתה ביקורתית באופן קיצוני ולא היתה מסוגלת לתת אהבה לבניה
אחר- כך היה לה סרטן והוציאו ממנה את האיברים הפנימים בבטן (רחם שוחלות ואולי עוד משהו)
היא סבלה מכאבים נוראים, בקושי אכלה וכנראה לא היתה מסוגלת לקיים יחסי מין
לסבא שלי היתה אז ובמשך שנים עד מותה מאהבת. הוא אפילו עשה ילדה, אחות לאבי עם המאהבת
רק לאחר מותה של סבתי, הוא התחתן עם המאהבת אבל על הבת הם סיפרו לאחי ודודי רק שנים אחר כך
ואין להם קשר עם האחות הזאת.
סבא שלי סיפר לי כשהייתי ילדה, שסבתי היתה מאוד רזה. הוא היה מקיף את מותני בכפות ידיו ואומר שהוא לא יכול לסגור, אבל שאצל סבתי הוא כן יכל
כטבעם של ילדים, לא ממש יחסתי חשיבות למשפט המזעזע הזה
אבל אחרי הטיפול האחרון כשנזכרתי בזה ניסתי להקיף את מותני בני הרזה יחסית בן ה-3 ולא הצלחתי
ברר... צמרמורת
כשסבתא שלי מתה, אמרו לי שהיא נפטרה מסרטן בבטן ולא הבנתי מזה המחלה הזאת, מה יש לה חיית סרטן בבטן שאכלה אותה??
סבא שלי אמר לי שיש עוד משהו על סבתא שלי וכשאגדל הוא יספר לי מא
אמא שלי היתה זאת שסיפרה לי (לא זוכרת באיזה גיל) שסבתא שלי היתה מאושפזת בבית חולים בגלל הדיכאון
וכשאבא שלי היה חיל ובא עם הנשק היא ביקשה ממנו שירה בה
בסוף בסוף, כשהיא היתה בחופשה בשבת בביתה היא בלעה מלא כדורים וסבא שלי נתן לה לישון
ואם זה לא מספיק קשה היא תרמה את גופתה למדע ונקברה רק כעבור חצי שנה

כל הסיפור הזה עלה בטיפול המאוד אלטרנטיבי (הסומטיק אקספיריאנס בשילוב עם תקשור) במה שהתחיל מקשב לגוף ועבר לסוג של תקשור, שבו הבנתי שיש לי גוש שחור בבטן ששיך לסבתא שלי אז השבתי לסבתי את השחור השחור הזה
ומאז אני משתלדת יותר להודות ולברך ולשמוח בכל מה שקיים
כי אני ממש מבינה פיזית, איך האנרגיה הקשה הזאת יוצרת דחיסות של סרטן בגוף
אפילו מנסה לקבל באהבה אתה הכעס של שושה
כמו שצפריר שפרון כתב במילים מילים (מצטטת פה חלק, למרות שכל מה שכתב מילים מילים- פנינים פנינים)
ובכן, על פני להיות מְָרַצֶה הגיע הזמן ידידי שתתחיל להיות מְרוּצֶה.
_להיות מרוצה זה לאו דווקא שייך לתנאים חיצוניים. כמובן שקל יותר להיות מרוצה כאשר הנך מצליח, כאשר העולם מחייך אליך, כמובן שקשה יותר להיות מרוצה כאשר האשה שאתך ממלאת את סלסילת הטרוניות שלה במעשיך ובהתנהגותך.
אבל באמת זה לא משנה.
אתה יכול לקום מרוצה. להתעורר מרוצה. אז, אתה יכול להיות מרוצה גם מכך שיש לך הכבוד למלא את סלסילת הטרוניות ובכך להיות בעבור אשתך שק חבטות.
אתה יכול להיות מרוצה מכל דבר, מכל מכה אפשרית מכל דחייה שממילא קיימת.
אתה גם יכול להיות מרוצה מזה שסוף סוף הנך מודה שאינך מרוצה._
אבל, כזכר, כגבר, כאדם הנך מעוניין שבת הזוג שלך, ילדיך וכל סביבתך יהיו מרוצים. אתה יכול לחבק ולנשק, אתה יכול להרעיף רווחה כלכלית, ואתה יכול להמשיך להיות שק אגרוף. מי כמוך יודע עד כמה היא מרוצה כשהיא יכולה להרעיף עליך את חוסר שביעות הרצון שלה.

זה עדין לא מצליח לי ריל טיים, אבל לפחות עכשיו ככה בשקט הרגוע והנעים של הלילה יכולה לסלוח לכולם על הכל

הבנתי שמה שגרם לסרטן שלה זה השנאה העצמית שהובילה לביקורתיות ולכעס ופחד ממוות וכאב, הוי אלוהים חשבתי שאני יודעת מזה כאב
אב לא. הכאב שלה היה באמת קשה מנשוא. הכאב שלי יש לו כל מיני צבעים אבל לא ככה- שחור.
הודיה גדולה מילאה אותי שיש בחיי אהבה
ובמקביל מה שכיוון נוסף כתב לי:
תתחילי ממך. את צריכה לתת יותר אהבה שלך לעצמך.
זה שבעברך לא אהבו אותך לא אומר שאת לא צריכה לאהוב את עצמך היום.
אם את תאהבי את עצמך, בצורה הנכונה, בן זוגך או ואהב אותך או יעזוב אותך ובשני המקרים, היות ואת אוהבת את עצמך הסבל יפסק._
חושבת שרציתי להיות עם שושה בהתחלה, בין היתר מפני שהוא הרעיף עליי אהבה, שלי קשה להרעיף על עצמי

אפרת הציעה שהביא לה פרחים/ נר זיכרון/ העלה לקבר ואומר עליה קדיש
קניתי לה פרחים לפני שבועיים.
פרחים ורודים וסגולים ולבנים עם עלים בורדו (אני צריכה לשאול את המוכרת איזה סוג) הפרחים "דיממו" לתוך מי האגרטל וצבעו את המים באדום
וכבר עברו 12 ימים והם עדין לא נובלים!!

סבתא היקרה, יהיה זכרך ברוך, שנשמתך תעלה לעולם שכולו טוב

בבסיסה של החוסר האהבה העצמית נמצאת כך נראה לי שנאה למראה החיצוני שלי
ולא יעזור כמה שיגידו לי שאני בחורה נאה (ולא אומרים לי כמעט אף אחד מלבד הילד המתוק שלי שיהיה בריא שנוהג להחמיא לי כל הזמן)
ולא יעזור שבאופן אוביקטיבי גם אם אני אמצא נשים בגילי פחות נאות ממני, עדין ללא מבט חיצוני חושק ומפרגן אני נותרת עם המבט הביקורתי שלי
אני מסתכלת במראה ואומרת לעצמי שלא יתכן שמשיהו בעולם יחשוב שהפנים שלי משקפות את האישיות שלי

והצהוב
אמירת תודה פשוטה, בדרכה, מניעה את העולם.

תודה לכם, אנשים ובעיקר נשים חכמות וטובות שקוראות פה וכתובות
ותודה לתובנות
ואפילו שכלום לא השתנה עדין בחיי מתוך רצון לשינוי פותחת בלוג חדש המשך ל: כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש
בשם:

הגיע הזמן לחיות טוב

בהשראת מה שכתב לי פה כיוון נוסף
בתקווה ששמו יהווה בשבילי תמרור ומורה דרך גם ברגעי השפל

מוזמנות ומזמנים לשם באהבה.
תודה