באמצע תפירת תחפושות אני עושה הפוגה קצרה כדי לכתוב.
בשעה הזאת לפני שנתיים בטח הייתי בדיוק במקלחת של לניאדו. התחילו לי צירי לחץ שהסתיימו שעתיים מאוחר יותר (שבמהלכן קיללתי את כל אלו שאמרו "שתי לחיצות והוא בחוץ"
)
הילד שלנו בן שנתיים.
הוא לא נראה ככה. הוא קצת קטן ואין לו עדיין הרבה שיער, אז תמיד חושבים שהוא בן שנה וקצת. זה גם תואם את ההתפתחות שלו - רק לאחרונה התחיל ללכת, עושה עכשיו את השלבים הראשונים של דיבור... אבל השנה אני מרגישה שאני יכולה באמת לחגוג לו יום הולדת בשמחה ובכיף.
בשנה שעברה הרגשתי שלמרות שעברה שנה מאז שילדתי, אני לא באמת יכולה לחגוג לילד שלי יומולדת שנה. הוא כאילו עדיין לא שם.
ואמנם גם עכשיו הוא לחלוטין לא תואם הגדרה התפתחותית של ילד בן שנתיים (ככה טורחים להבהיר לנו בהתפתחות הילד, אבל עוד נגיע לשם) אבל זה לא מפריע לי.
הוא כבר שנתיים כאן, ובא לי לחגוג את זה הכי חגיגי שאפשר.
לצערי זה לא ייצא לפועל, כי תראו מה השעה והבית מבולגן לגמרי ואין לי זמן וכוח להכין משהו ממש מגניב שיהיה לו בבוקר ועוגת יומולדת עם קרם קשיו, אבל עדיין בא לי. וגם מזה אני שמחה.
הילד לא ממש קולט שיש לו יומולדת. בהיעדר גן, הוא לא ממש חווה חגיגות כאלה ואין לו מושג מה זה.
אבל הוא עושה המון דברים אחרים.
היום הוא ענה לי לטלפון - התקשרתי הביתה מהעבודה, וכשהרימו את השפורפרת, במקום הקול של בעלי שמעתי כפתורים נלחצים.
והוא GPS אנושי - הוא יודע איך להגיע לגינות שהוא אוהב מכל מקום שנמצא במרחק הליכה מהן.
והוא מלטף בעדינות אין קץ (כשבא לו
).
והוא התחיל להגיד "אמא" השבוע, באותה עדינות. שזה מצחיק, כי "אבא" זאת מילה שהוא אומר במן כבדות שכזו, ולפעמים צועק אותה. "אמא" זאת מילה שלפחות כרגע, נאמרת בשקט ובחיוך חמוד ועדין שכזה.
הוא פשוט מקסים. גם כשהוא עצבני וצועק, הוא הילד הכי נפלא שיכולתי לאחל לעצמי (ואני תוהה איזה בית ספר יעשה לי מס' 2 כשיבוא מתישהו בעתיד הדי רחוק...).
בהתפתחות הילד קצת מודאגים.
קצת הרבה.
לא מספיק שלילד יש עיכוב התפתחותי, יש לו שני הורים שמסרבים ללכת אחריהם בעיניים עצומות ולעשות כל מה שאומרים להם.
בעינינו, כל עוד הוא מאושר ויש לו תחושת עצמאות - טוב לנו. לא ממש אכפת לנו אם הוא מדבר או מצייר או שם קוביה אחת על השניה.
אבל בעיניהם, עד גיל 3 יש הזדמנות פז ללמד אותו דברים, וביומולדת שלוש (על הדקה!) פתאום למוח קשה יותר לקלוט ואז קשה יותר ללמד אותו מיומנויות בסיסיות, אם רואים שאלו לא התפתחו כמו שצריך.
אנחנו יודעים שיש עיכוב, אבל אנחנו לא מודאגים. את הכל הוא עושה מאוחר, גם את הדברים שהוא עד לא הגיע אליהם הוא יעשה מאוחר.
לא צריך את כל המשחקים שלהם שלהרגשתי עושים לנו רק רע. אני לא מרגישה שם כאילו הוא לומד, אני מרגישה כאילו מאלפים אותו. ואומרים לו יותר מדי "וואו!" ו"כל הכבוד!!!1" על דברים לגמרי רגילים שהוא עושה.
ולא טוב לי עם זה.
אז בהחלט יכול להיות שבזמן הקרוב נגיד להם להתראות.
זה פחות פשוט לי ממה שזה נשמע, כי מאיזשהי סיבה חשוב לי האישור הזה מהממסד. חשוב לי להרגיש שאני בסדר ושגם דעתי ושיטתי היא לגיטימית. אבל אני לא בטוחה עד כמה בעיני הרופאה ההתפתחותית שם היא אכן כזאת.
כדאי שאלך להמשיך לתפור. הרבה עבודה, מעט עירנות.
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
