דף תמיכה בהנקה של פיצי

היי מעודדת! מה שלומך?
גם לי ולאבא של פיצי יש ויכוחים על הלוחשת. אולי אפרט בהמשך. מה שכן - את הפרק על ההנקה לא קראתי כי הוזהרתי מראש (בקורס הכנה ללידה). האם ייתכן שגם הפרקים האחרים יכולים לגרום נזק??
בקשר להנקה בערב - היום ניסיתי וזה הצליח לאיזה שתי דקות - אז יש שיפור קל..
ותודה כרגיל על העידוד!

ומה קורה אם בערב את מציעה לה את הציצי אחרי הארוחה עם הבקבוק?

אום אל קיצקיצ - קצת קשה לנסות כי הרבה פעמים היא נרדמת עם הבקבוק בפה ואני לא רוצה להעיר אותה, אבל אם היא לא נרדמת אני אנסה. תודה!

האם ייתכן שגם הפרקים האחרים יכולים לגרום נזק
לנו כן, לפחות לאיזה שהוא טווח. אין ספק שזה כבר ישב על סוג מסויים של מטען (נפץ?

), אבל למשל אצלינו כל ענין ההרדמה בלילות, כמה לקום וכו' - התחילו הפערים בינינו.
אני - רציתי עד גיל שנה (או מתי שאני מרגישה שהיא מתחילה לאכול יותר טוב) להניק אותה כאוות נפשה בלילה.
הוא - לא חשב כך, רצה להפריד כוחות משחר ילדותה.
אני - החלטתי שכך יהיה - אתה תישן, אל תעזור, זה בסדר, אני אקום אליה כמה שצריך.
הוא - מרגיש בחוץ ולא שייך לסצינה

היום, בגיל שנה וחודשיים כמעט, התחלנו בסדר חדש בלילות. רק כשהרגשתי שהזמן התאים (בסוכות).
והולך נהדר - טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה...

אגב, וזו רק דוגמא. היו לנו עוד ויכוחים על הספר...

איך עשית את הסדר החדש?
בקשר לויכוחים - אין מה לעשות. גידול של תינוקת מוציא משנינו כל כך הרבה הבדלים בגישות, בעמדות, בתפיסות, שבכלל לא היינו מודעים אליהם קודם. גם אצלנו יש ויכוחים, בעניין סדר יום, הרדמה, האכלה, צעצועים ומובייל כן או לא וכו' וכו'. כנראה צריך פשוט לקבל את זה, לנשום עמוק, לא להגיב מהבטן ולזכור כל הזמן את מה שחשוב באמת (האהבה...).

ואיזה יופי שהולך לכם נהדר...

הסדר החדש, אני מזכירה, נולד רק כשהיא הגיעה לגיל שנה וחודש.
הגיע סוכות, חופש לרובינו עם אפשרות לתת אחד לשני לישון, במידה ויהיו לילות טרופים...
משכיבים לישון: אמבטיה, ספר, הנקה. בד"כ לא נרדמת על הציצי. אבא נכנס ומנסה להרדים אותה. לאחרונה היא מבקשת להכנס למיטתה ולהרדם לבד (רק לאחרונה למדה לישון על הבטן - מה שעושה את הדברים קלים יותר). לבד - זה אומר שאבא שר לה שיר וטופח לה על הגב.
התעוררות ראשונה: בד"כ אחרי שעתיים או שלוש - אני מניקה
התעוררויות במהלך הלילה (אם קיימות): אבא קם אליה. בשני הלילות הראשונים היא בכתה כשעה. (אני בכיתי במיטה). אחרי כן, זה התקצר ל10 דקות. יש לילות עכשיו שזה גם 20 שניות ואפילו רק שששש מחוץ לדלת שלה. זה התפקיד שלו.
התעוררות אחרונה: בסביבות 4:30 או 5 - קמה להניק שוב. אם היא נרדמת עוד קצת אז יופי. אבל בד"כ זה הזמן שהיא מתעוררת לחיים ולעולם.

חייבת להגיד (מרפי לך מפה!) שהיה לילה שחיכיתי להתעוררות הזו, הראשונה, והיא הגיעה רק ב-4 בבוקר...

תודה מעודדת! הרבה פעמים, כשפיצי מתעוררת בשעות בלתי חוקיות כמו חמש, אנחנו שמים אותה בינינו בתקווה שאנרגיות השינה והנחירות יכניסו אותה למצברוח המתאים, ולפעמים זה עובד, לפעמים.

הי חמודה!!
כבר המון זמן לא הייתי פה. אתמול חזרתי לאחר הפסקה ארוכה של שבועיים.
תחילת ההריון קשה מנשוא... (שבוע 12) לא היה מצב להתקרב למחשב.
מישהי פה כתבה שקיוותה ל- happy end עבורכם.
גם אני קיוויתי להיכנס ולשמוע את מה שנדמה כסוף "מושלם".
וגיליתי שאין פה סוף.ואין כזה דבר מושלם. יש לכם תהליך, והרבה ממה שנקרא happy.
את אמא מדהימה!!!!!!!!!!!!
איזה כח רצון יש לך.
אני פשוט אוהבת אותך.
ובקשר להנקה על הצד- זה תלוי בגודל החזה שלך. שוב, לי יש חזה ענק, בתי עד היום מעדיפה את השד העליון, כי התחתון מרוח מדי על המזרן והעליון נכנס לה בדיוק לפה.
שיהיה יום מקסים, עוד אכנס לבקר!!!

בקשר ללוחשת - אנחנו לא מיישמים את השיטה שלה באדיקות, אלא לוקחים ממנה רעיונות.
<אנחת רווחה>

סומכת עליך שאת קשובה לפיצי ולעצמך. וגם מצטרפת לדברי תזמורת הים .

תודה אמא טרייה פלוס ! מאוד התרגשתי. גם אני הנקתי הבוקר עם השד העליון (מעצלות - לא היה לי כוח להסתובב, להזיז את פיצי, לארגן כריות כדי שהיא לא תיפול) והלך די בסדר. כך לפחות נדמה לי, כי שתינו נרדמנו תוך כדי.
אתמול ההנקה והשאיבה מאוד כאבו לי, וגיליתי חתך על הפיטמה. אני לא יודעת איך זה קרה, ומה פתאום עכשיו, אבל אני מקווה שזה ייעלם בקרוב. החתך הוא גם על הפיטמה הימנית - שמספקת 95 אחוז מצריכת החלב של פיצי (אין מה לעשות - השמאלי יבש כמעט לגמרי, למרות שאני עדיין נותנת לה אותו בכל פעם).
ותודה קרוטונית! אל תדאגי... אנחנו לא עושים לפיצי "טירונות לוחשת". אם מישהו מעביר את מישהו טירונות כאן, זה היא אותנו.

כל הכבוד. אני עוקבת ומאוד מעריכה את כל המאמצים ובמיוחד את העובדה שאת עושה את זה 'נכון' וב'מידה' - ז"א לא קיצונית לשום כיוון אלא מקבלת את המגבלות ומנסה להפיק את המיטב ממה שיש.
לגבי החתך - שימי לב שזה לול להיגרם מהשאיבה. חשוב לשאוב תחילה בעוצמה הכי נמוכה ולהעלות בהדרגה. אם יש לך פטמה מעט גדולה - למדלה יש משפכים בגדלים שונים כך שאפשר למָקֵם את הפיטמה בדיוק באמצע שלא תשתפשף בצדדים.

תודה, מנסה לעזור, בינתיים החתך החלים, טפו טפו טפו. עכשיו אני כמעט לא שואבת - אולי פעמיים שלוש ביום, ואם אבא של פיצי לא נמצא כל היום, אז רק בערב כשהוא חוזר. זה משפיע גם על כמות החלב, אז אולי אין לי ברירה ואצטרך לחזור ולשאוב יותר. שאלה שהטרידה אותי - האם אפשר לשמר ייצור חלב לאורך זמן רק עם שאיבה. לפי הפורום הזה:
http://messageboards.ivillage.com/iv-ppexcluspump
אפשר. יש שם נשים ששואבות חודשים ארוכים. אני שואבת בלקטינה שכורה, ומתלבטת מתי להחזיר אותה. בקרוב אנסה לשאוב במשאבה רגילה (חשמלית). מקווה מאוד שזה יצליח...

יש עוד שאלה - אני יודעת שבחלב לא אורגני יש הורמונים ואנטיביוטיקה - אז האם גם באבקת חלב של המטרנה יש הורמונים ואנטיביוטיקה?? אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

יש לי חברה שבתה הגדולה ניזונה מחלב שאוב שנה וחצי (!!)
את בנה היא מניקה הנקה מלאה... הוא כבר בן שנה ושבעה.

האם גם באבקת חלב של המטרנה יש הורמונים ואנטיביוטיקה?? אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
בודאי. בארה"ב התחילו לשווק (אני לא זוכרת איזו חברה) פורמולה לתינוקות אורגנית , כלומר זו הפורמולה היחידה ללא התוספים הלא רצויים..

פורמולה לתינוקות אורגנית
אולי יש גם בארץ

אם ככה - אולי כדאי פשוט לתת לה חלב אורגני? (עיזים / פרה - כמובן רק אחרי התייעצות עם רופא) למה בעצם אני נותנת לה מטרנה?. גם אני וגם אבא של פיצי גדלנו על חלב פרה מהמכולת: בחודש הראשון מהול ומהחודש השני לא מהול.

המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש כל כך רע - כבר השלמתי איכשהו עם התמ"ל, ועכשיו אני שוב חוזרת לתחושה שאני מרעילה אותה.

אם כבר אז חלב עיזים, מישהי באתר גידלה ככה את הבת שלה, אולי מישהו זוכר מי

ועכשיו אני שוב חוזרת לתחושה שאני מרעילה אותה.
הו הו, את תעשי את זה עוד המון פעמים בחיים גם אם מאוד תשתדלי להמנע מזה (סתם דוגמא - חיסנת אותה, לא? גם זה רעל. אולי מועיל, אפשר להתווכח על זה, אבל בטוח מכיל רעלים). ככה זה בחיים. אנחנו כל כך רוצים לגונן על הילדים ולהשאיר אותם מושלמים כמו שהם יצאו מהבטן אבל עובדה שזה בלתי אפשרי. עוד אף אחד לא מת כשהוא מושלם כמו תינוק בן יומו.

הו הו, את תעשי את זה עוד המון פעמים בחיים
כן... שלא לדבר על המחשבה על מטפלת / משפחתון שעושה לי רע (אבל אין לי ברירה). כרגע אני קצת בדיכאון, כנראה, אז אני מתארת לעצמי חיים עם רגשי אשמה מתמידים, כאבי לב גדולים וקטנים, ופה ושם רגעים מתוקים של אושר...

_* · שליחה על ידי _* » 23 אוקטובר 2007, 00:52

רק מזל טוב שמחה ואושר

כרגע אני קצת בדיכאון, כנראה
"דיכאון החודש השלישי", תופעה ידועה...
טוב, לא, לא באמת, סתם המצאתי את זה עכשיו. אבל אני מתכוונת לומר שזה באמת קורה, הגלים האלה של מצבי רוח טובים ורעים, אבל לא כמו שאת מתארת לעצמך חיים עם רגשי אשמה מתמידים, כאבי לב גדולים וקטנים, ופה ושם רגעים מתוקים של אושר... אלא הרבה רגעים של אושר וגם הרבה גוונים של אפור שקשה להבחין ביניהם: זה לא בדיוק תיאור שלי, אלא שנזכרתי במישהי שאמרה לי פעם, כשהתינוק שלה היה בערך בגיל של פיצי, "לא תיארתי לי שזה כל כך אפור!"
אני מתכוונת לכל הזמן הזה שאנחנו מעבירות לבד בבית עם תינוק/ת שלא יודעת הרבה עברית, ומה בדיוק אנחנו עושות בזמן הזה? מייצרות ערימות של "אפור": כביסה נקייה, כביסה מלוכלכת, ספונג'ה, חיתול רטוב, ציצי, לא זוכרת מה עוד...
משום מה נראה לי שזה באמת קורה להרבה אמהות טריות סביב החודש השלישי.
את מצליחה לצאת איתה? בית קפה, חברות? טיול במנשא? או שהיא בעגלה ישנה ואת עם ספר? זה כל כך עוזר.
אם אפשר אל תסתפקי בתמיכה באינטרנט. בני אדם חיים - יותר עדיף.
לילה טוב.

תודה ריש גלית...

אני באמת מרגישה את האפור הזה, ורוב הזמן אני פשוט משועממת. פיצי מקסימה מצחיקה ומתוקה, אבל חסרים לי אנשים לדבר איתם, ולא רק לגרגר איתם. עוד מעט קופצת אליי חברה - ביקור קצר אבל איזה כיף.. הבעייה היא שאני לא ניידת - אין לי אוטו (וגם אם היה לי, אני מאוד לא אוהבת לנהוג), מסורבל לי עם העגלה - למרות שכל היציאות שלנו הן בכל זאת עם עגלה, עם המנשא אפשר רק לזמן קצר - כי פיצי מתחילה לבכות, ובעיקר - הרבה חברות שלי גרות רחוק ומאז שפיצי נולדה בקושי ראיתי אותן.

עכשיו גם קצת עצוב לי כי בבוקר פיצי לא הסכימה לינוק. כנראה כמות החלב ירדה מאוד (ירדתי במינון המוטיליום, ואני לא שואבת הרבה), והיא איבדה את המוטיבציה.

בקשר לחלב נראה לי שאולי את צריכה שוב ייעוץ מקצועי, חבל להתייאש אחרי כל המאמצים. אני לא מבינה בזה מספיק אבל היה נדמה שכבר היתה עלייה אז עכשיו הספק-ירידה בכמות אולי דורשת בדיקה של התנהלות ההנקה באופן כללי. לא יודעת מה את עושה ועם מי מלבד קהילת "באופן" את מתייעצת אבל אני מציעה לאזור כוחות ולהתאמץ עוד קצת. או להחליט לעזוב את זה לגמרי ולשמוח שיש תמ"ל ופיצי לא צריכה להיות רעבה! אבל אל תישארי ככה באמצע, לא לכאן ולא לכאן, זה נראה לי קשה יותר.
בקשר לאפור ולשעמום - אני לא יודעת איפה את גרה ואני חייבת לעבוד עכשיו (במחשב, בבית, יש כל כך הרבה פיתויים לא לעבוד...) אבל נמשיך לשוחח אחר כך ובטח גם עוד יצטרפו - כי זה לא צריך להיות ככה! אמא לבד עם תינוקת וזהו! צריך לנסות לפתור את האפור הזה.
תבלי עם החברה בינתיים!!!

מה דעתך לארגן מפגש אמהות אצלך פעם בשבוע? כלומר אל תסעי לשום מקום. שכולן יבואו אליך

כן. איפה את גרה?
אפשר להיפגש בכיף אם את באיזור.
יש פורמולה אורגנית בארץ, ראיתי ב"בראשית", סופר אורגני בצומת סגולה, פתח-תקווה.
בכלל זה סופר נחמד- עושים הנחוצ על ירקות באופן קבוע.....

אם ככה - אולי כדאי פשוט לתת לה חלב אורגני? (עיזים / פרה - כמובן רק אחרי התייעצות עם רופא) למה בעצם אני נותנת לה מטרנה?.
זה שגדלנו על חלב פרה מהול במים וסוכר זה לא אומר שזה היה טוב... נהפוך הוא.
לא לתת חלב "רגיל" לפני גיל חצי שנה, זה על רגל אחת.

אני גרה בירושלים, ושולחת מכאן קריאה: אם יש אמא חדשה ומשועממת שקוראת כאן וגרה במושבה / קטמון / קטמונים / רחביה - אשמח להיפגש.
בקשר לחלב - התהייה שלי אם לא עדיף בכל זאת חלב אורגני לעומת תמ"ל מחלב לא אורגני. מה שאני צריכה זה איש מקצוע שיציג בפני את היתרונות והחסרונות - כי כרגע אני לא יודעת מה יותר גרוע: חלב פרה עם כל האלרגנים שבו, אבל אורגני, לעומת חלב פרה לא אורגני, אבל כזה שעבר עיבוד והוסיפו לו ויטמינים וכו' - פשוט אין לי מושג, ובגלל זה גם לא אעשה דבר על דעת עצמי. גם פורמולה אורגנית - אני אחפש - אבל אם זה מחברה לא מוכרת אני לא אקח את הסיכון.
אוף - הכל היה כל כך יותר פשוט אם רק היה לי מספיק חלב...

עם המנשא אפשר רק לזמן קצר - כי פיצי מתחילה לבכות,
תשמעי, מנשא מתאים יכול לשנות את חייך!! בחיי!
ממש כדאי לנסות כמה סוגים ולראות מה נוח לכן. לשתיכן.
ובכלל, עכשיו עונה מדהימה להסתובב בחוץ עם מנשא{@
חבל על כל רגע.
אם בכל זאת תהיי ניידת לרגע ותגיעי למרכז, רק אצלי בבית יש איזה מיליון (פחות או יותר) מנשאים שתוכלי לנסות.

תודה, חוט השני! בינתיים ניסינו מנשא לופי - היא קצת לא יציבה בתוכו - הראש שלה נשמט כל הזמן קדימה (היא לא מוכנה להיות עם הראש בפנים, רק כלפי חוץ). חשבתי שאולי זה קשור לשליטה בצוואר, וברגע שהיא תוכל להחזיק את הראש יציב זה יסתדר.

אמא של פיצי, שימי אותה בלופי בתנוחת לוטוס, עם הרגליים מקופלות על הבטן כשהגב שעון אחורה. ככה הראש לא ייפול קדימה. מאד לא מומלץ לשים אותה כשהרגליים משתלשלות החוצה ובמיוחד לא כשהפנים פונות החוצה כי זה גורם לגוף לנטות קדימה ולהיות תלוי באוויר ולא תמוך מספיק.
כשהיא תוכל להחזיק את הראש יציב היא תסכים להיות גם עם הפנים אלייך כי היא תוכל לסובב אותו הצידה כדי להסתכל על הנוף.

יש גם אפשרות לקבל תרומות חלב אם. אני מכירה שתי אמהות עם תחילת הנקה קשה מאוד וכמעט מייאשת (שאחר כך הסתדרה לגמרי! וזה לקח יותר מחודשיים) שהשתמשו רק בתרומות בתור תוספת לחלב שלהן. אחת מהן קבועה פה באתר, אגב, ואם תרצי יותר פרטים אוכל לשאול אותה ואני די בטוחה שהיא תשמח לדבר איתך. בכל אופן למיטב זכרוני סדר העדיפויות בין סוגי החלב הוא: 1. הנקה של האמא; 2. חלב שאוב של האמא; 3. הנקה של אשה אחרת; 4. חלב שאוב של אם אחרת; 5. תמ"ל; 6. חלב פרה - לא לפני גיל שנה; מהול (לפי מה שכתבה בשמת) - לא לפני חצי שנה.

בקשר לפגישות עם עוד אמהות - למיטב ידיעתי יש בירושלים מפגשים שאפשר להגיע אליהם דרך האתר (ראי אולי מידע ירושלמי), ובכלל, ירושלים היא מרכז העולם, לא? זה אבסורד שתהיי שם לבד...
מנשא מתאים יכול לשנות את חייך!! - אני מסכימה. כמה מהזכרונות הכי מרגשים שלי מהסתיו והחורף הראשונים עם הבכורה שלי הם מהטיולים איתה על שפת הים במנשא. ויש מפגשי הדרכה למנשאים, שמלמדים בהם איך להשתמש בכל מנשא ולמצוא את המנשא הנכון לך ולפיצי - שוב, תבדקי במדורים המתאימים פה באתר, יש כאן מומחיוֹת גדולות בנושא! בכל מקרה עוד מוקדם לשים אותה עם הפנים החוצה, אולי רק בלוטוס כמו שכתבה התזמורת אבל גם זה לא מאוד מומלץ...

ומה עם ההנקה עצמה? את עדיין בקשר עם אנשי המקצוע, עם יועצת הנקה?
עוד יש לך בכלל כוח לספר מה קורה?

טוב, אנחנו ממש לא גרים ליד ירושלים.... אבל אם נגיע לאיזור נודיע מראש.
בכל אופן- כן, כן, כן לגבי המנשא.....

אמא של פיצי, את רואה, עם הזמן יש עוד ועוד תחומים שאמא טרייה צריכה להשתלט עליהם. למשל מנשאים שהם עולם בפני עצמו. אני ממליצה לך מאוד לגלוש פה באתר בעוד דפים בנושאים שונים שקשורים לגידול תינוקות. יש כאן ים מידע שימושי ומועיל, ואפשר לבלות ככה המון שעות. גם אני חושבת שמנשא מוצלח יכול לשנות את חייכן ולופי הוא לא המנשא היחיד בעולם (אע"פ שגם איתו יש שלל אפשרויות) וגם מנשאים שונים מתאימים לשימושים שונים (לנו במהלך השנה הראשונה היו איזה 6-7 ) נראה לי שלפחות שניים למטרות שונות מאוד עוזר גם לתינוקת וגם לך יהיה יותר קל לתפקד. תזמורת הים יכולה לתת לך אינפורמציה בנוגע לסדנאות מנשאים באזורך.

תודה על מה שכתבתן.
האתר הזה הוא אכן אוצר של ידע, אבל לצערי זמן האינטרנט שלי הולך ומתקצר - פיצי הופכת תקשורתית יותר מיום ליום, זה כיף ומרגש, אבל זה אומר שרוב הזמן אני מדברת איתה, שרה לה, משחקת איתה. היא גם כמעט לא ישנה במשך היום, ואני די מותשת... בהתחלה היא ישנה די הרבה אז היה לי זמן לעצמי (וגם לשאוב). טוב - אני רצה לאכול משהו לפני שפיצי תקרא לי...

אמא של פיצי,
קוראת אותך מן ההתחלה. בתי נולדה שבוע לפני הפיצית שלך, וגם לי היו קשיי הנקה אדירים (סדקים, פטריה, שאיבות מטורפות בלי שינה בכלל...) ומאד נעזרתי בעצות הנפלאות שכתבו לך. לשמחתי ומזלי, בעית ההנקה שלנו נפתרה לגמרי, אז אני רוצה לחזק את ידייך שאפשר ואת עושה הכל נכון ואת נהדרת. אני יודעת באיזה קשיים מדובר וזה לא קל.

כמה דברים ש"קפצו" לי בקריאה של הדף. את מספרת שבאיזשהו שלב בזמן ההנקה פיצי מסרבת לינוק ופולטת את הפטמה. גם הבת שלי עושה את זה, והיום, כשאני מגדלת אותה בלי חיתולים, אני יודעת שזה סימן ברור שהיא צריכה פיפי. אני לוקחת אותה לכיור, עושים פיפי (לפעמים זה גם קקי..), וחוזרים לינוק. יכול להיות שזה גם המצב אצלך? אולי שווה לנסות לפשפש כשזה קורה.

אני גרה בירושלים, ושולחת מכאן קריאה: אם יש אמא חדשה ומשועממת שקוראת כאן וגרה במושבה / קטמון / קטמונים / רחביה - אשמח להיפגש.
אויש.. גרתי שם כל חיי, עד לפני שנתיים.. כיום אני בארה"ב. חבל, נראה לי שהיינו נהנות מאד זו מחברתה של זו... ובלי קשר - מה שמאד עזר לי זה הנקה בצותא עם עוד אמהות. לומדים מזה המון וזה גם מאד מרגיע (ולדעתי גם משפר את אספקת החלב). אולי יש בירושלים מפגשי הנקה? לדעתי שווה לבדוק.

בכל מקרה, המון בהצלחה בהמשך.
דנה

תודה דנה! איזה צירוף מקרים - קראתי את סיפור הלידה שלך יומיים לפני שילדתי... חיפשתי סיפורי לידה באינטרנט ונאחזתי בכל עצה ובכל טיפ. בסופו של דבר, אני חושבת שזה הציל אותי מניתוח קיסרי. איזו לידה מקסימה הייתה לך! ואיזה כיף לך שאת מצליחה להניק... בקשר לחיתולים - יש לי כמה בנות משפחה שמגדלות בלי חיתולים או עם חיתולים רב-פעמיים (מהאגף ה"באופני" במשפחה - בלי ברית וכו'), ואני חושבת שזה גדול עליי. אולי אם ההנקה הייתה הולכת בקלות הייתה לי אנרגיה לנסות, אבל אולי בעצם לא - אני עצלנית מדי. יש לנו זוג חברים שחיים בסין ומגדלים שם שני קטנטנים, ושם מדינה שלמה מגדלת בלי חיתולים. זה פשוט מרתק: מכנסיים עם חור לכל הפעוטות (המדרכות שם מטונפות...), יצירת התנייה לתינוקות מגיל שלושה חודשים (שורקים בזמן הפיפי, כך שברגע שנוצרת ההתנייה אפשר לעודד אותם לפשפש על-ידי שריקה) וכו'. מן הסתם, אם תרבות שלמה תומכת בזה, והמוסכמות החברתיות מעודדות, זה קל יותר.
וחבל שאת לא גרה בסביבה..

מה שדנה התכוונה להגיד (נראה לי) הוא שבפעם הבאה שפיצי מוציאה את הפטמה תנסי להציע לה לעשות פיפי. יכול להיות שאח"כ יהיה אפשר ברוגע לחזור להנקה. הכוונה היתה למצוא דרכים לסיע להנקה, לסיע לך, לא להלביש עליך עוד תיקים.

בעקרון ההנקה היא גם שעת בית שימוש אצלנו - לפעמים נדמה לי שפיצי חושבת שאני דוחפת לה פיטמה לפה רק כדי לעודד אותה לעשות קקי. היא יונקת בעצלתיים, מפסיקה, מאדימה, מתאמצת קצת, ו-ברחברחברח (ככה בערך זה נשמע). אחרי הקקי היא חוזרת לינוק, עדיין בעצלתיים. פיפי בזמן ההנקה - רק לעתים נדירות. עכשיו היא הפסיקה את ההנקה 5 פעמים - 3 בשביל גזים פלוס תוצרים, ופעמיים היא הפסיקה, הסיטה את הראש אליי והתחילה לחייך ולדבר... כנראה לדעתה עדיף לנצל את הזמן הזה לשיחה במקום להתאמץ למען כמה טיפות.

במקום להתאמץ למען כמה טיפות
אמנם זה נאמר בהומור אבל בכל זאת זה נשמע לי משפט מחליש (אותך ואותה...)
ואיך את יודעת שזה רק כמה טיפות?

כן, אום אל קיצקיצ ניסחה זאת יותר טוב ממני...

לפני שידעתי שמדובר בסך הכל בפיפי, עברו לי בראש מחשבות של "אין לי מספיק חלב" או "החלב לא טעים לה" וכל מיני רגשות אשם שמשהו איתי לא בסדר. מחשבות הדאגה האלה הובילו אותי להפסיק את ההנקה באותם רגעים מתסכלים ולעבור להרדמה עם שיר (אצלנו זה לא היה מזמור ליקינטון אלא מזמור אחר, אבל גם לפחות 3 פעמים...) או להפסקה בידיים של אבא (עד ש"יחזור לי החלב"..). בכלל, באופן כללי למדתי שכל מיני מחשבות ש"אני לא בסדר" לא תורמות הרבה ורק משאירות אותי בתוך מין לופ של חוסר אונים. זו הסיבה שהצעתי לך לנסות בפעם הבאה שזה קורה ולבדוק אולי מדובר באמת באיזשהו צורך (פיפי,קקי,גרפעפס..) ולא ישר לחשוב שהיא לא רוצה לינוק יותר או ש"מספר הטיפות" שלך לא מספיק.. (מצטרפת ל ריש גלית - איך את יודעת שזה רק כמה טיפות?)

גם אני לא הורדתי את החיתולים עד שהתבססה ההנקה כי הרגשתי שאין לי יכולת, זמן ופנאי רגשי לכך (למרות שאני חייבת לציין שזה לא מהווה עלי עומס בכלל.. רק ההתחלה דרשה המון קשב ואחר כך זה ממש משתלב בחיי היומיום.). אני לא מציעה להתחיל לגדל בלי חיתולים, אלא בפעם הבאה שאת רואה שפיצי פולטת את הפטמה ומביעה חוסר נוחות על השד, לקחת אותה לכיור/אסלה/סיר/קערה, להושיב בתנוחת הנפה לפיפי, ואחר כך לחזור להניק. אני גם גיליתי שהתנוחה הזו עוזרת מאד בהוצאת גזים (מכל הכיוונים) וכך גם אם לא יצאה ממש תוצרת בכל זאת קל יותר לחזור להנקה.

זו רק הצעה מנסיוני הדל.. כל תינוק הוא אחר ומשדר סימנים אחרים לצרכים שונים.. אני בטוחה שאת יודעת להבין הכי טוב את הצרכים של הפיצית שלך...
מקווה שזה עוזר.

בעקרון ההנקה היא גם שעת בית שימוש אצלנו - לפעמים נדמה לי שפיצי חושבת שאני דוחפת לה פיטמה לפה רק כדי לעודד אותה לעשות קקי. היא יונקת בעצלתיים, מפסיקה, מאדימה, מתאמצת קצת, ו-ברחברחברח (ככה בערך זה נשמע).
כך בדיוק זה גם אצלנו מאז ועד היום. מגיל 4.5 חודשים התחלתי לעשות את זה מעל סיר, היא צ'יקצ'ק קלטה את העניין ויותר לא עשתה קקי בחיתול, למעט לעיתים נדירות. כיום אחרי גיל שנה (אבל עוד הרבה לפני, נניח אחרי גיל חצי שנה) היא עושה קקי אחד ביום בד"כ, אחרי הנקת הבוקר, הישר אל תוך הסיר. אין לכלוך. אין קקי מרוח על כל התחת שצריך לנקות. זה לא מהווה שום תרחה. ההיפך. הרבה פחות. אושר גדול לאם ולתינוקת. עד היום אני כל יום מסתכלת אל התוצרת בסיר והחזה מתרחב מרב גאווה. זה כיף גדול.
למה אני אומרת לך את כל זה? כי היות ויש לך את הסימן לקקי (ההנקה) זה לא דורש ממך כלום חוץ מלקחת אותה מעל קערה או כיור או סיר כשהיא עושה את ההפוגה בהנקה. תאמיני לי שהרווח הוא לטווח רחוק שהיריעה קצרה מלפרטו (אולי מספיק לומר שיש המון ילדים שלא מצליחים להגמל מקקי בחיתול עקב הרגל ארוך שנים וכבר גמולים אבל מבקשים חיתול בשביל קקי).
אני יודעת שסטינו פה מהנושא, אבל יכולה בקלות לחזור לנושא ולהגיד ש ציצי זה לא רק אוכל ובשבילנו אחד התפקידים הנוספים שלו הוא אכן לשחרר קקי. תהני מהיכולת לספק את זה לבת שלך.

זה לא מהווה שום טרחה. ההיפך. הרבה פחות
זהו בדיוק. בלי חיתולים נתפס כ"תיק" שדורש המון השקעה ואנרגיות, ולמעשה זה בדיוק ההפך. בלי חיתולים הרבה יותר קל. התינוק יותר רגוע, אין בכי לא מוסבר, היניקות יותר נינוחות, וכמובן הרבה פחות התעסקות עם ההחלפות והחיתולים והתפרחות...

בקשר ל"כמה טיפות" - במשך רוב היום אני מרגישה שהשד ריק, או כמעט ריק. היניקה לא נלהבת, ובשאיבה (אם אני מספיקה) לא יוצא הרבה. בערב לרוב אין הנקה בכלל, ואז בסביבות עשר - אחת עשרה אני שואבת, ואחר כך נותנת לה כ"ארוחת חלום". בשבוע האחרון, באופן קבוע יוצא בשאיבה הזאת בסביבות 100 מ"ל - ויש לי הרגשה שזו הצטברות החלב של כל היום (הרי היניקות היו חלקיות וחלשות). השד מרגיש כבד לפני השאיבה, וקל אחריה. אז לפחות אני יודעת שארוחה בריאה אחת פיצי מקבלת. גם כשאני מתעוררת בלילה להאכיל (בין שלוש לחמש) השד מרגיש מלא יחסית, וגם אז אני מצליחה להניק. אחרי ההנקה פיצי בדרך כלל לא מצליחה להרדם שוב, והיא חסרת שקט אז אני נאלצת להוסיף בקבוק. אני תוהה איך אפשר "למלא" את השד גם במשך היום. ההסבר היחיד לכך שאין חלב במשך היום, לדעתי, הוא המרווחים בין הארוחות - במשך היום אני מנסה להניק כל שעתיים וחצי - שלוש, וכנראה לא מצטבר מספיק חלב. אני מרגישה שאצלי לא נוצר חלב תוך כדי יניקה אלא רק מצטבר, ואפילו חשבתי לעבור לשאיבה בלעדית כדי להוציא יותר חלב. אבל לא בא לי - בא לי להניק, אפילו קצת...

עכשיו ראיתי את התגובות בעניין החיתולים - אני חוששת שההפסקות האלו - ואני מדמיינת משהו קצת לחוץ (להפשיט מהר, להגיע לסיר, לכוון, לקוות להספיק) - עלולות לפגוע בהנקה. אני מעדיפה שפיצי תהיה שרועה בנינוחות על כרית ההנקה ותינק בשלווה. מה גם שלפעמים יש אזעקות קקי כמה פעמים במהלך הנקה אחת, וזה נראה לי טרטור בשבילי ואולי גם בשבילה.

אני מדמיינת משהו קצת לחוץ (להפשיט מהר, להגיע לסיר, לכוון, לקוות להספיק)
זהו, שהדמיון שונה מאד מהמציאות

אבל עזבי, לא מתאים לך כרגע לפשפש אותה וזה בסדר גמור.
לי חשוב לכתוב את הדברים לטובת כלל הקוראים בדף. כל אחד מוזמן לקחת מה שהוא רוצה.

ההסבר היחיד לכך שאין חלב במשך היום, לדעתי, הוא המרווחים בין הארוחות - במשך היום אני מנסה להניק כל שעתיים וחצי - שלוש, וכנראה לא מצטבר מספיק חלב. אני מרגישה שאצלי לא נוצר חלב תוך כדי יניקה אלא רק מצטבר, ואפילו חשבתי לעבור לשאיבה בלעדית כדי להוציא יותר חלב.

אני יודעת שזה דף תמיכה אז אנסה להגיד לך בעדינות שאת פשוט טועה לחלוטין בהבנת מנגנון ההנקה.

נסי למצוא מישהי, במקום מגוריך, מהליגה של הדי הרפז החיפאית (יועצות הנקה) שתשב איתך חצי שעה ותסביר לך איך העסק עובד.

< את מוזמנת למחוק אותי מיד אם זה מרגיש לך לא תומך, פשוט הייתי חייבת להעביר את המסר שעולה אצלי בצורה מאוד חזקה כל פעם שאני נכנסת לפה : יש כאלה (וכנראה את בתוכן, אגב גם אני בזמנו הייתי שם) שקשה להן להניק מבלי להבין את מנגנון היצע וביקוש החלב >

במשך רוב היום אני מרגישה שהשד ריק, או כמעט ריק.
את מתארת מצב נורמלי לחלוטין. אצלי השד מרגיש מלא רק בבוקר אחרי כמה שעות שינה טובות.. ורק אז הוא גדוש. שאר היום הוא מרגיש ריק, אבל למעשה יש המון חלב. ממה שאת מתארת זה נראה שאין לך עדיין בטחון בכמויות החלב שלך, תחושה שלא בטוח שהיא נכונה. אמרו לך את זה לפני ואני אומר שוב - תמיד יש חלב בשד. הוא יכול לצאת בזרם חזק או חלש, אבל תמיד יש חלב.

היניקה לא נלהבת
אולי תפרטי מה גורם לך להרגיש שהיניקה לא נלהבת? אם את מספרת שהיא עושה את צרכיה בזמן ההנקה אז זה נהדר - היא מפעילה את השרירים הטבעתיים בזמן היניקה, זו אינדיקציה טובה. את שומעת קולות של בליעה? אצלי היא בדקות הראשונות (לפעמים רק שתיים שלוש דקות) יונקת בנמרצות ואחר כך מאד באיטיות, לפעמים גם נרדמת, וזה בסדר גמור. לא הייתי קוראת לזה "יניקה לא נלהבת" אלא זה פשוט הדפוס שלה. מה דעתך לשקול אותה לפני ואחרי האכלה? זו יכולה להיות אינדיקציה לא רעה ליניקה שלה. אולי תגלי שהיא דוקא יונקת טוב ואוכלת מספיק?

ובשאיבה (אם אני מספיקה) לא יוצא הרבה
שאיבה זה לא אינדיקציה לשום דבר. באמת.

אני חושבת שהייתי בדיוק במקום בו את נמצאת - שילוב של הנקה עם תמ"ל ושאיבות כשצריך בהדרגתיות להוריד את כמויות התמ"ל. זה שלב קצת טריקי, כי איך יודעים מה הכמויות שהיא מקבלת בהנקה? איך יודעים שזה מספיק לה? גם לי כל הזמן היה את הדיבור הפנימי הזה של "אין לי מספיק חלב".. ולדעתי שם המכשלה העיקרית. אני הייתי קצת תקועה בשלב הזה. את מספרת שהגעתם לאיזשהי נוסחה מנצחת של כמויות שאתם נותנים כל יום ולא ממש מצליחים להוריד את התוספת, לכן נראה לי שגם אתם מתקשים בשלב הזה.

אני רוצה לספר לך את הסיפור האישי שלי, אבל אני חייבת לסייג ולומר שאני לא אשת מקצוע, ופעלתי לפי האינטואיציה שלי בלבד ובאחריותי האישית בלבד (ומקווה שלא יסקלו אותי פה..). כאמור, הנקתי בשילוב תמ"ל ושאיבות סביב השעון, באיזשהו שלב הגעתי למצב מגוחך שאני שואבת בזמן שמישהו אחר מאכיל אותה תמ"ל מבקבוק. זה נראה לי פשוט לא נורמלי. זרקתי את המשאבה הצידה ולקחתי אותה להנקה. באותו רגע החלטתי שמעכשיו אני מניקה הנקה מלאה וחסל סדר תוספות תמ"ל ושאיבות. גם את השעון זרקתי והתחלתי להניק לפי דרישה. זה בניגוד לעצות שקיבלתי לעשות את זה בהדרגה ולפי שעות. את המעבר הזה עשיתי בצעד קיצוני וחד. השבוע הראשון היה קשה מאד והנקתי אותה ללא הרף. זה היה כמו קפיצת גדילה. למעשה - זו בדיוק היתה קפיצת גדילה כדי להגביר תפוקה. פה ושם נשברתי ונתתי תמ"ל, אבל רק כדי שאוכל לישון והכמות היתה קטנה מאד. אחרי ארבעה ימים הפסקנו עם התמ"ל לגמרי. לא היתה לי שום אינדיקציה לדעת אם אני לא 'מרעיבה' אותה. כל מה שהיה לי זה שד ימין ושד שמאל ואמונה פנימית מאד חזקה שיש לי חלב כל הזמן. אני אפילו זוכרת יום אחד של הנקה כמה שעות רצוף - ימין שמאל ימין שמאל... מאד מתיש והרבה בכי, בעיקר שלי. אחרי ששה ימים השקילה הראתה עליה טובה במשקל (180 גרם), שזו היתה האינדיקציה אולי היחידה שלי לדעת שהכל בסדר. מאז אני מניקה מלא.

מן הסתם ניתן לעשות את השלב הזה יותר בהדרגה, לי זה עבד בצורה הזו. הכי חשוב לי להעביר לך את המסר שלמרות שהיתה לי תחושה שאין לי מספיק כמויות, היה לי הרבה חלב והעליה במשקל הראתה את זה. אני הייתי צריכה לעשות מעשה קיצוני כדי לצאת מהלופ, אבל זו בטח לא הדרך היחידה. אם קשה לך לעשות את המעבר הזה לבד אולי שווה להעזר שוב בליווי מקצועי. אני לא מספרת לך את זה כדי שתפעלי כמוני, אלא אולי רק לתת לך רעיונות (ואולי גם כוחות) כדי שתוכלי לעשות את המעבר הזה בדרך שלך שמתאימה לך.

אמא של פיצי, גם אני מרגישה שיש אצלך איזה פספוס בכל מה שהמקצועניות קוראות "ניהול הנקה".
אני חוזרת על השאלה שלי - את בקשר עם יועצת הנקה טובה? כי נראה לי שאת באיזה רגע קריטי ואם הדברים לא יתבהרו עכשיו, ההנקה באמת עלולה להתפספס לכן.
זה לא עניין וירטואלי, ועצות ברשת, טובות ככל שיהיו, לא תמיד מספיקות: את צריכה לשבת עם מישהי כמה זמן שצריך, וכמה פעמים ביום או בשבוע או בחודש שצריך - עד שיהיה ברור מה קורה והאם זה קורה בצורה שתורמת הכי טוב להנקה. כי דבר אחד עולה חזק מהדף הזה - את רוצה להיניק. וברור שפיצי רוצה לינוק. אבל בפעמים האחרונות שאת כותבת כאן התגנבה איזו נימת ייאוש חדשה לדברייך, ואיזה בלבול, ואולי אפילו התחלה של השלמה או ויתור. זה כמובן לגיטימי - את יכולה לעשות רק מה שאת יכולה לעשות ולכל מאמץ יש גבול, ואמא היא לא רק ציצי! כמו שבטח כבר שמת לב (-:
אבל חבל להגיע עד הנה עם כל המאמצים שעשית ולפספס את המשך ההנקה רק בגלל "ניהול הנקה" לא נכון (אוף, איזה מושג מעצבן! מה, כל דבר צריך להכתיר במונחים קפיטליסטיים כאלה?! ניהול... נו, באמת).
המושגים שאת נוקטת בהם - כנראה לא מצטבר מספיק חלב_ ; _חשבתי לעבור לשאיבה בלעדית כדי להוציא יותר חלב - והרעיון לרווח בין הארוחות ולשאוב במקום להיניק כדי לייצר יותר חלב וכו' - נשמעים לי מוטעים לגמרי. לפי מה שידוע לי הדרך הכי טובה לייצר עוד חלב היא להיניק להיניק להיניק - כמה שיותר, גם אם מרגישים שלא יוצא כלום וכו'. למשל, אחת העצות המוכרות היא להיכנס למיטה עם התינוקת ולהיניק כמה שיותר, ימים שלמים. לישון ולהיניק לסירוגין. כמובן, אני לא יודעת אם זה יכול לעזור במצב המסוים שלכן. ולמה לשאוב בלילה, כשיש לך יותר חלב, לדברייך, ולא להיניק אותה? אם את מצליחה להוציא 100 מ"ל, מי יודע כמה פיצי היתה מצליחה להוציא! אמרו את זה קודם, לפני: השד בנוי כדי להיניק פה של תינוק, לא משאבה...
תשמעי, באמת שאי אפשר לדעת הרבה דרך המחשב, וגם אם הייתי יודעת אני לא אשת המקצוע שיכולה לתת פתרונות. עוד רעיונות שנתנו לך והייתי מאמצת בחום אם הייתי במצבך: להיפגש עם עוד נשים מיניקות, לברר מתי יש מפגשים של לה-לצ'ה באזור וללכת. תביני, המצב שלך לא נדיר בכלל. מה שנדיר הוא הכוח שלך והרצון להמשיך להתאמץ.
כולנו פה בעדך, כן?
מחכה לשמוע תשובה...

רק הבהרה, כתבתי מה שכתבתי בלי לראות את הקטע האחרון של אמא של דגיגונת - שכתבה נפלא ומהניסיון האישי שלה דברים רבי ערך ואמיצים.

מה שהן אמרו (כמובן, את כבר יודעת את כל הדברים האלה וגם לי יש הרגשה שהביטחון שלך בחלב שלך הוא הקוץ היחיד שבאליה).

נא לשנן 100 פעם לפני השינה: אני אם נהדרת, החלב שלי שופע ומזין את בתי בשמחה ללא צורך בשום תוספות ).

ושוב ושוב - שאיבה היא לא אינדיקציה, התחושה בשד לא אינדיקציה (את אשקרה מצפה שיהיה לך גודש בגיל חודשיים? דווקא זה היה סימן להנקה לא תקינה). רק הקקי והעלייה במשקל. וכמובן הפרצוף שלה שנרדם על הציצי

תודה על התגובות ...
יש כאלה (וכנראה את בתוכן, אגב גם אני בזמנו הייתי שם) שקשה להן להניק מבלי להבין את מנגנון היצע וביקוש החלב - זה כנראה נכון, כי אני טיפוס רציונלי ונימוקים מדעיים תמיד משפיעים עליי. בכל פעם שקיבלתי טיפול קרניו ביקשתי מהמטפלת שתסביר בדיוק מה היא עושה, איך ההורמון הספציפי שמשתחרר משפיע על המערכת וכו' - וזה עזר לי. הבנתי מהדף שהעיקרון הוא שיש תמיד חלב, וכמותו גדלה ככל שגדלה כמות היניקה. הקטע של ההצע והביקוש נראה לי הגיוני, אבל "יש תמיד חלב" - לא. אני רואה בעיניים איך המשאבה עובדת על ריק במשך דקות ארוכות אחרי שנפסק הטפטוף, ורואה איך פיצי מסרבת לשד שמרגיש ריק ומסכימה לינוק משד שמרגיש מלא.

אמא של דגיגונת, תודה על התגובה המפורטת והמעודדת.
הגעתי למצב מגוחך שאני שואבת בזמן שמישהו אחר מאכיל אותה תמ"ל מבקבוק. זה קרה גם לי! נורא מעצבן. זה קרה כשעוד ניסיתי לשאוב כל שלוש שעות - הייתי מניקה, חיתול, משחק, ואז מתפנה לשאוב - ואז פיצי שוב רעבה, ואני שואבת, או שכבר שאבתי ואין לי חלב. אבא של פיצי היה מתעצבן ואמר שאני מעדיפה להניק את "לקטינה החמודה" מאשר את פיצי - אולי היה בזה משהו כי לקטינה'לה אף פעם לא צרחה על השד ולא נראתה מתוסכלת. עכשיו התחלתי לשאוב כי פיצי נראתה שקועה בשינה עמוקה, אבל פתאום היא התעוררה אז עזבתי מיד את המשאבה והנקתי אותה. עכשיו זה הצליח - אבל בערב היא לא הסכימה לינוק, צרחה, ואני הייתי על סף דמעות (היינו אצל זוג, האישה הניקה את הבן, בן 10 חודשים, וזה נראה לי כל כך שופע ונדיב וחם וזורם לעומת הציצי הקמצני שלי.)

השבוע הראשון היה קשה מאד והנקתי אותה ללא הרף - אני כל פעם אומרת שאנסה משהו כזה, רק הנקה, וכל פעם נשברת. אני לא עומדת בפני הבכי שלה, ונותנת לה בקבוק. אחרי הנקה היא לפעמים כל כך לא רגועה, ומתנפלת על הבקבוק - שנראה לי שהניסוי הזה בגירסה המלאה הוא בלתי אפשרי אצלנו.

ולכן, ריש גלית, אני לא מצליחה להיניק להיניק להיניק - כמה שיותר, גם אם מרגישים שלא יוצא כלום - פיצי פשוט מסרבת לינוק.

אולי בכל זאת אנסה מחר את מה שהציעה אמא של דגיגונת בגירסה מרוככת - להתעקש להניק בכל פעם, להתעקש עם פיצי, לחכות כמה שאפשר עם הבקבוק. אני אשתדל. זה נכון שאני נשמעת קצת מיואשת, אבל בימים האחרונים הרצון שלי להניק רק התחזק. אני כל הזמן תוהה אם הנזק שנגרם בימים הראשונים הוא בלתי הפיך - כלומר האם הטעויות בבית החולים יצרו הפחתה בכמויות שאי אפשר להתגבר עליה, או שיש עוד תיקווה ו"כל עוד הנר דולק", כל עוד יש קצת חלב, אפשר לתקן את הנזק.

אמא של פיצי, יעזור לך לדבר בטלפון? (ואפשר לעשות את זה תוך כדי דברים אחרים, שלא כמו במחשב). אם כן תכתבי לי בדף בית שלי את המספר שלך (אני אעתיק אותו על דף לא וירטואלי ומיד אמחוק מהמחשב) ומתי נוח לך לדבר, ואני אתקשר כשאוכל.
ירושלים מעולם לא נראתה רחוקה כל כך...

אני מצטטת כאן את מה שכתבה לך בשמת בראשית הדף:
_חביבתי, הוא אף פעם לא ריק.
השד איננו בקבוק, שהחלב נגמר ממנו. השד הוא מפעל קטן לייצור חלב, שמייצר חלב בהתאם לגירוי שהוא מרגיש מאיזור הפיטמה.
דימוי לא מדוייק אבל מאוד ממחיש הוא ברז: כל פעם שמשהו (הפה שלה, משאבת חלב) יונק מהפיטמה - זה כאילו פותחים את הברז, וחלב מתחיל לזרום דרך הצינורות אל הפיטמה, ומשפריץ החוצה דרך 5-12 (בממוצע) פתחים באיזור הפטמה, כמו הטלפון באמבטיה. מפסיקים לינוק - סגרו את הברז.
לכן, כל יניקה - מפעילה את ה"מכונות" וחלב מיוצר על המקום וזורם דרך הצינורות. בשבועות הראשונים, הגוף מייצר גם המון חלב "שיהיה", מסיבות הורמונאליות, ככה שיש יותר חלב ממה שמיוצר תוך כדי הנקה. המצב הזה נועד להבטיח שיהיה מספיק חלב לשלישייה. תוך כמה שבועות, בערך חודשיים-שלושה (תלוי), הייצור של החלב והצריכה של היונק/ת מתאזנים, והשד מפסיק לייצר עודפים היסטריים "ליתר ביטחון". אז השד נעשה רך ורוב החלב כבר מיוצר "על המקום" בזמן היניקה ממש (תקראי שוב את הקטע הזה עוד חודשיים, כשפתאום תפחדי ש"נגמר לך החלב" כי השד מרגיש "ריק"...)._

ואני משאירה למומחיות ממני להסביר לך גם על זרימה חזקה וחלשה ועל שד שמרגיש מלא מול ריק (אני פשוט לא רוצה לתת הסבר לא נכון), אבל בגדול - גם שד שמרגיש מרוקן לגמרי ניתן לינוק ממנו ארוחה מלאה, קורה לי כל יום (בעיקר בשעות הערב) שהשד נדמה כריק לגמרי, ובכל זאת היא שבעה. ושוב - שאיבה לא אומרת כלום. גם אחרי ששאבת ולא יוצא כלום את עדיין יכולה להניק מאותו שד! אל תחשבי ש"רוקנת אותו"...
לדעתי, פיצי פשוט מסרבת לינוק לא בגלל שאין לך חלב אלא בגלל שצריך להתאמץ יותר ביניקה משד מאשר ביניקה מבקבוק.

אולי בכל זאת אנסה מחר את מה שהציעה אמא של דגיגונת בגירסה מרוככת - להתעקש להניק בכל פעם, להתעקש עם פיצי, לחכות כמה שאפשר עם הבקבוק.
את נהדרת. אני חושבת שזה הכיוון - כמה שיותר הנקות, יותר טוב. אני בכל זאת הייתי מציעה אבל שתעשי את זה בליווי מקצועי. שמישהי תראה את ההתנהגות של פיצי על השד כשהיא לא רוצה לינוק. אולי היא תדע יותר טוב להנחות אותך מה לעשות ברגעים מתסכלים כאלה. פיצי כבר לא תינוקת חלושה בת יומה שמתקשה לינוק, היא כבר בת שלושה חודשים והיא התחזקה, אבל זה כנראה מצריך עבודה משותפת לא קלה של שתיכן להרגיל אותה למאמץ שביניקה ולהחזיר אותה באופן מלא אל השד.
אם חשיבה רציונלית מדברת אליך אז אולי כדאי לך לתכנן מראש איך את מוסיפה יותר הנקות - באיזה זמנים, איך להוריד כמויות של תמ"ל (שוב, אולי גם את זה כדאי בליווי מקצועי). זה יתן לך מושג יותר טוב מה קורה ותהיי מוכנה מראש.

כלומר האם הטעויות בבית החולים יצרו הפחתה בכמויות שאי אפשר להתגבר עליה, או שיש עוד תיקווה ו"כל עוד הנר דולק", כל עוד יש קצת חלב, אפשר לתקן את הנזק.
בטח שאפשר!!! בטח עם אמא כמוך. את כבר ממש קרובה לפי דעתי. אל יאוש..

תודה על התמיכה, חיבוק גדול בחזרה... (האם יצליח החיבוק לעשות את הירידה מירושלים ולהגיע עד תל-אביב, ואפילו לחצות אוקיינוס ולהגיע לארה"ב?)
יש לי כמה דקות, אז בקצרה - הלילה בארבע היא התעוררה, הנקתי אותה בערך ארבעים דקות ואז היא נרדמה על השד. החזרתי למיטה. היא הייתה מאוד חסרת שקט ועשתה קולות קטנים של אי שביעות רצון, אז הוצאתי והנקתי שוב. אחרי חצי שעה היא שוב נרדמה, החזרתי למיטה, ואז היא התחילה לבכות בקול רם... אוף........ נתתי לה בקבוק, היא שתתה (קצת - 40 מ"ל) והפעם נרדמה סופית. המשך יבוא...

אמא של פיצי יקרה, זה קורה הרבה שתינוק קטנטן מתעורר בלילה, חסר שקט, ואין לנו מושג למה. אמהות מיניקות פשוט ממשיכות להיניק (ומפהקות וטרוטות עיניים ומקללות את היום שנולדו)...
אני ממש לא חושבת שמה שהיה חסר לה זה 40 מ"ל. סביר שהיא התעוררה כי העברת אותה למיטה. הכמות בבקבוק פשוט "ייצבה אותה על שינה".

סביר שהיא התעוררה כי העברת אותה למיטה
איך שהדברים נעשים ברורים מאליהם כשקרוטונית מסבירה! ידעתי שמשהו מפריע לי בסיפור שלך אבל לא ידעתי מה. ברור שתינוקת בת שלושה חודשים תבכה כשמחזירים אותה למיטה. תחשבי על זה ככה: אם היא היתה בת שנה וחצי, אוכלת כל מה שאת אוכלת ובכמויות סבירות, ויונקת מתי שבא לה, וכמובן שהכי בא לה בלילה, וכל פעם שהיתה נרדמת על הציצי היית מניחה אותה במיטה ומנסה ללכת לישון והיא היתה מתעוררת ובוכה - מה היית חושבת? שהיא עוד רעבה? תאמיני לי שלא. זה קורה לי די הרבה בלילות האחרונים, ובכלל לא עולה בדעתי שהילד רעב. אני יודעת שהוא התעורר כי ניסיתי "לברוח לו", או ככה לפחות הוא תפס את זה. וכן, גם אני ניסיתי להציע לו בקבוק, אבל רק כדי שייתן לי כבר לישון!
אני כבר תופסת אומץ, יוצאת מהאלמוניות המבורכת של הרשת ומתקשרת אלייך. מקווה שאת פנויה.

סביר שהיא התעוררה כי העברת אותה למיטה. כך גם אני חושבת. לי לקח הלילה חמש פעמים לפחות להניח אותה לישון, כל פעם התעוררה, ואני עוד מניקה במיטה (המשפחתית), כל מה שיש לי זה להניח אותה מן החיק אל המיטה.. וגם זו אופרציה מסובכת מדי בשבילי. ולפעמים היא מתעוררת אחרי חצי שעה בלבד, כי יש לה גזים, כי היה רעש, כי אלוהים יודע מה... אל תחשבי ישר ש"אין לך חלב" כי זו ממש לא הסיבה היחידה.

אם תראי אמהות אחרות מניקות (לא תנוק בן 10 חודשים, זה לא פייר...תינוקות בגילה של פיצי) תוכלי לראות שהרבה תינוקות שיונקים מלא מתעוותים על השד, בוכים, פולטים את הפטמה. יש לכך מגוון סיבות - פיפי/קקי (כמו שתארתי קודם), גזים, רעש ועוד כל מיני דברים שמציקים להם (לשלי מתחילות לצמוח שיניים שזה ממש הופך את ההנקות לחגיגה, כולל זה שהיא פשוט לועסת אותי..). מה עושים? צריך להיות יצירתיים. להעלות לגרעפס, לעשות הפסקה, לקפוץ על כדור, לפשפש, להציע תנוחת הנקה אחרת (תנוחת פוטבול תמיד פותרת אצלי בכי לא מוסבר), להציע את השד השני...
אני מנסה לומר לך שמה שאת מתארת זה נורמלי לגמרי. אל תוותרי כל כך מהר, ואל תחשבי שיש לך בעיית כמויות.

חוצמזה - אני תמיד יודעת שאם אי פעם תהיה לי בעיית כמויות (וזה יכול לקרות אם למשל אתחיל לעשות פעילות גופנית בעצימות גבוהה או אהיה בהשפעת טראומה חזקה) אם זה יקרה אני פשוט סומכת על התינוקת שלי שתגדיל את הכמויות בעצמה. היא יודעת הכי טוב לעשות את זה - על ידי הנקות יותר צפופות, והתנהגות של חוסר מרוצות על השד - זה מגרה אותו לייצר עוד חלב.

אני כבר תופסת אומץ, יוצאת מהאלמוניות המבורכת של הרשת ומתקשרת אלייך. מקווה שאת פנויה
וואו, איזו מקסימה את! כיף לדעת שיש אנשים כמוך.

<החיבוק הגיע עד לפה.. קצת רטוב מהגשם אבל הגיע..>

סביר שהיא התעוררה כי העברת אותה למיטה.

כשבתי התינוקת היתה בת חמישה חודשים נפטרה אמי לאחר מחלה ארוכה ומייסרת. עוד לפני הפטירה, הייתי עסוקה מאד בפחד מפני אבדן החלב כתוצאה מהטראומה. אפשר לומר שהפחד הזה ניהל אותי ברמה מסויימת, כי מאד מאד רציתי להמשיך ולהניק. ובאמת, כמו שאמא של דגיגונת כתבה, התעקשתי בימים הקשים ההם על הצמדה בכל זמן אפשרי, "הנקה בכל עת", ועל אף שהרגשתי איזו ירידה בכמות, המצב תיקן את עצמו מהר מאד. היום קטנתי בת שנה וחמישה חודשים, עדיין יונקת באופן מלא, אחרי מעבר של טראומה נוספת, עם פטירתו של אבי כ-שלושה חודשים אחרי אמי. אני יכולה להגיד שהקרבה הפיסית וההנקה האינטנסיבית היוו גם קצת הצלה בשבילי בזמנים החשוכים האלה. (רק להגיד שאפשר, הגוף שלנו חכם וחזק והקטנים האלה יודעים בעצמם לתרום לחיזוקם וחיזוקנו גם יחד.)

רק רציתי לכתוב שאין לי זמן לכתוב... אנסה בהמשך. תודה על מה שכתבתן - אני חושבת על זה...

שלום לך, אמא של פיצי. אני עוקבת בהתמדה ושמחה שאת ממשיכה להניק. את מקבלת פה המון עיצות טובות, ועזרה בעיני.
גם לדעתי, ניהול ההנקה שלך, לא לגמרי נכון - אבל הייתי אומרת שמכיוון של חוסר הבטחון שלך בעצמך. הקו המנחה אותך הוא שאין לך מספיק חלב. ולמרות, שפיצי (כמו הרבה תינוקות אחרים) לעיתים יונקת יותר, לעיתים פחות, לעיתים מתוסכלת על הציצי (מגזים, כאבי בטן אחרים, ועוד הפרעות כאלו ואחרות), לעיתים נהנית ושבעה, לעיתים ישנה מעולה ולעיתים מתעוררת בבכי לא מוסבר - את תמיד מתייחסת לזה כאילו ש- לך אין מספיק חלב.

אפשר לומר ש זה - מנהל את ההנקה שלך, ולא המציאות. כמעט לכל אחת שחוותה את הקושי בהתחלה יש את שאריות הפחדים של-אין מספיק חלב. אבל אני ממש מעודדת אותך להניח לזה, ולתת למציאות לנהל אותך, את פיצי ואת ההנקה.
יש את עצבנות הערב של התינוקות היונקים, יש קושי בהעברה מציצי למיטה, יש ציצי שמתמלא רק לאחר כמה שעות טובות ושינה, ויש ציצי שמרגיש מרוקן אך מספק ארוחה נהדרת ומשביעה. יש עליות ומורדות במלאות, יש עליות ומורדות בהנקה.

אני הולכת לשאול אותך שאלה קשה (שעשיתי כבר פעם, בתחילת הדף): את בטוחה שאת רוצה להמשיך ולהתעקש להניק? אם כן, למה? מה המניעים שלך? אין פה טוב או רע, אבל מה שבטוח שיש פה מנהל הנקה שלא מתאים יותר לנהל - ויש לפטרו לאלתר!
תבדקי את עצמך אם את לא מתיאשת ומוותרת ורוצה תמיכה לקושי לוותר, ולא למוטיביציה להמשיך.
בכל מקרה, מעודדת אותך.

הי אמא של פיצי. הייתי עמוסה ויצא שלא נכנסתי לדף שלך, אז קראו אותי לסדר (-:

האמת שכבר כתבו לך הכל, אז אני רק קצת אחזק:
בקשר לחלב - התהייה שלי אם לא עדיף בכל זאת חלב אורגני לעומת תמ"ל מחלב לא אורגני. מה שאני צריכה זה איש מקצוע שיציג בפני את היתרונות והחסרונות
מה שכתבתי לך מייצג את דעתם של אנשי המקצוע ד"ר ג'ק ניומן, אחד מהמומחים הגדולים לרפואת הנקה בעולם (ויש לי CD שבו הוא גם מסביר את הדברים האלה בהרצאה חיה), ד"ר מירה ליבוביץ', רופאת משפחה ויועצת הנקה מוסמכת, ועוד ועוד.
חלב פרה, אורגני או לא אורגני, לא נועד לתינוקות אדם. בחודשים הראשונים הוא ממש מזיק, מדולל או לא מדולל.

לכן, בחודשים אלה, אם אין חלב אם - תמ"ל הוא אופציה פחות גרועה מחלב לא מעובד,
מפני שהוציאו ממנו כמה מרכיבים מזיקים, הקטינו כמויות של רכיבים אחרים שכמותם או גודלם מעמיסים עומס יתר על הכליות או על איברים אחרים של תינוק קטן, והוסיפו כמויות או רכיבים שחסרים לחלוטין בחלב הפרה אבל נחוצים לבני אדם (מוח אנושי טיפה יותר גדול ממוח של עגל, כידוע... ואנחנו רוצים לפתח אינטליגנציה אנושית, לא בהמית P-: ).
אנחנו יודעים שיש עוד מיליון רכיבים שיצרני התמ"ל לא יודעים עליהם או שלא יכולים להכניס אותם לתמ"ל מסיבות אחרות (נוגדנים, למשל, אי אפשר להכניס נוגדנים חיים לאבקה מתה), אבל המצב בחלב הפרה המקורי יותר גרוע.

תינוק שלא נחשף לחלב פרה בכלל, רצוי לא לחשוף אותו לפני גיל שנה.
לעומת זאת, תינוק שכן נחשף לחלב פרה - למשל, מקבלי בקבוקי תמ"ל - ד"ר ניומן טוען שאם כך אז אפשר לתת לו חלב "כמו שהוא" החל בגיל שהתינוק הזה מתחיל לאכול מזון מוצק. זה בערך בגיל חצי שנה. למה? כי א. התינוק ממילא נחשף כבר לחלב האלרגני, אז אין פה תוספת חשיפה. ב. כי בגיל שאפשר מזון מוצק, אז כבר עדיף מזון מוצק במצב פחות תעשייתי. בכל אופן, ברגע שמערכת העיכול של התינוק בשלה מספיק להתחיל לעכל מזונות נוספים על חלב האם - אז היא מספיק בשלה לחלב פרה כמו שהוא ולא צריך יותר תמ"ל.
זו דעתו.
לפני שמערכת העיכול בשלה למזון מוצק - היא חרירה, ויש בה עוד מאפיינים שבגללן היא לא בשלה לחלב פרה (לעומת תמ"ל) ולכן זה לא בטיחותי.

כתבת:
באופן קבוע יוצא בשאיבה הזאת בסביבות 100 מ"ל - ויש לי הרגשה שזו הצטברות החלב של כל היום (הרי היניקות היו חלקיות וחלשות).
ממש לא.
החלב לא "מצטבר". להיפך. ככל שתחכי יותר בין הנקה להנקה, הייצור יפחת.
כבר הסברתי את זה המון פעמים קודם, ולכן כמה מהמעודדות שלך המליצו שוב בחום לשבת באופן אישי עם יועצת הנקה טובה שתסביר לך את זה שוב. חבל שאכתוב שוב, הכל כתוב במעלה הדף.

הבנתי מהדף שהעיקרון הוא שיש תמיד חלב, וכמותו גדלה ככל שגדלה כמות היניקה. הקטע של ההצע והביקוש נראה לי הגיוני, אבל "יש תמיד חלב" - לא. אני רואה בעיניים איך המשאבה עובדת על ריק במשך דקות ארוכות אחרי שנפסק הטפטוף, ורואה איך פיצי מסרבת לשד שמרגיש ריק ומסכימה לינוק משד שמרגיש מלא.
לא "יש תמיד חלב" כמו בבקבוק, אלא "יש תמיד חלב" במובן ש- ברגע שיונקים, החלב נוצר על המקום וזורם אליה.
המשאבה איננה אינדיקציה. פשוט תאמיני לי! אין קשר בין כמות החלב שמשתחררת למשאבה לבין כמות החלב שאת מייצרת. במיוחד את, שקשה לך במיוחד להפעיל את "רפלקס שיחרור החלב" למשאבה (הסברתי בעבר. במלים אחרות: הגוף שלך לא משתחרר במגע עם המשאבה. להיפך, הוא נחסם. מה שאת מצליחה לשאוב, את שואבת בדם, את מכריחה את הגוף בכל זאת להוציא חלב למשאבה).

_גם לדעתי, ניהול ההנקה שלך, לא לגמרי נכון - אבל הייתי אומרת שמכיוון של חוסר הבטחון שלך בעצמך. הקו המנחה אותך הוא שאין לך מספיק חלב. ולמרות, שפיצי (כמו הרבה תינוקות אחרים) לעיתים יונקת יותר, לעיתים פחות, לעיתים מתוסכלת על הציצי (מגזים, כאבי בטן אחרים, ועוד הפרעות כאלו ואחרות), לעיתים נהנית ושבעה, לעיתים ישנה מעולה ולעיתים מתעוררת בבכי לא מוסבר - את תמיד מתייחסת לזה כאילו ש- לך אין מספיק חלב.
אפשר לומר ש זה - מנהל את ההנקה שלך, ולא המציאות. כמעט לכל אחת שחוותה את הקושי בהתחלה יש את שאריות הפחדים של-אין מספיק חלב. אבל אני ממש מעודדת אותך להניח לזה, ולתת למציאות לנהל אותך, את פיצי ואת ההנקה._
כל מלה.
כל מלה בהודעה הזאת.

וגם אני מתלבטת איך לעודד אותך, כי גם אני לא יודעת מה את רוצה באמת: האם את רוצה פשוט להניק, ולקבל סוף סוף באורח פלא את הביטחון בזה שאת אמא מניקה ושיש לך חלב ומספיק ודי כבר לפחד ולהטיל ספק בעצמך ולאבד את הביטחון כל שנייה ולהתייאש סתם שוב ושוב ושוב ולכן לתת בקבוק (שכמובן לא מאפשר לך אורך נשימה להיגמל ממנו ולא מאפשר לפיצי לבטוח בהנקה) -
או שמה שאת באמת רוצה אבל לא מעיזה, הוא להפסיק להניק עם חותמת כשרות?

מאיתנו יש לך תמיכה לשתי האפשרויות. באמת.
אבל השכלתנות והרציונליות מקשות עלייך.
כתבת:
זה כנראה נכון, כי אני טיפוס רציונלי ונימוקים מדעיים תמיד משפיעים עליי.
אז זהו, שלא. P-:
כל הנימוקים המדעיים לא השפיעו עלייך.
מה שמנהל אותך הוא פחדים, ספקות ודאגות.

את ממלאת את ראשך במחשבות וספקות, כי קשה לך לבטוח במשהו שלא בא דרך הראש.
זה פשוט פחד. באמת. לכולנו יש פחדים כאלה. לכולנו יש פחד ש"אין לי מספיק חלב" ומובן שכולנו, ברגע שאנחנו יולדות, גם מתמלאות פחד שאנחנו לא אמא טובה ושאנחנו בטח עושות משהו נורא ומתמלאות רגשי אשמה על כל מיני נזקים, בעיקר מדומים ומדומיינים, שעשינו לתינוקת שלנו.
את כל המידע הרציונאלי והמדעי נתנו לך.
הבעיה, שאת תוצר של דור ביניים: גדלת עם תחושה, שהבקבוק שייך לעולם ה"מדעי" גם אם את לא מקבלת את זה. יש מדידות, רואים כמות, אפשר לדבר על מ"ל, מדדנו, ראינו את זה בעיניים, זה נכנס - בדור שגדלת בו, זה נתפס כ"מדעי" ו"מדוייק" אף על פי שאין דבר יותר רחוק מן האמת.
אני לא יודעת אם סיפרתי לך, אבל מחקרים מדעיים גילו למרבה ההפתעה, שתינוקות צורכים הרבה פחות חלב אם מאשר תמ"ל. כלומר, אם זה חלב אם, התינוק נגיד צריך רק 30 מ"ל. אבל אם זה תמ"ל, התינוק צריך נגיד 60 מ"ל. (המספרים הם סתם לסיבור האוזן).
אז אלה שנתנו בקבוקים וראו שהתינוק אוכל נגיד (שוב, סתם זורקת מספרים) ליטר וחצי תמ"ל ביום, אבל בחלב שאוב מקבל רק ליטר - חשבו ש"אין מספיק חלב". הגיוני ומדעי, נכון?
לא נכון!!!!
כי חלב אם מותאם לתינוק בשלמות, בלי שארית, הכל מדוייק ומדוד במקור, הכל מתאים לעיכול, להתפתחות המוח, לאוכלוסיית החיידקים וכו' וכו'.
לעומת זאת, התמ"ל לא מתאים. למשל, צריך להכניס בתמ"ל המון ברזל, כי בעצם רובו יוצא כלעומת שבא ולא נספג. ככה כל התמ"ל: מכניסים הרבה, כדי שמשהו יישאר. ובתוך זה המון קלוריות ריקות (למשל, של סוכר), בעוד שבחלב האם אין שום קלוריות ריקות.

אני לא אומרת את זה כדי לגרום רגשי אשמה לכל מי שנותנת תמ"ל.
אני אומרת את זה כדי שיהיה ברור: אי אפשר להשוות ביניהם. אם היא ינקה 20 מ"ל זה שווה ערך ל-40 מ"ל תמ"ל מבחינת הכמות (המספרים לא מדוייקים, רק לסיבור האוזן) - אז אין טעם להגיד "היא ינקה קצת אבל תמ"ל היא אכלה יותר". זה לא עובד ככה.
100 מ"ל חלב אם שווים הרבה יותר מ-100 מ"ל תמ"ל (לא זוכרת בדיוק את היחס, ואני מתעצלת לחפש, אבל יש טבלאות מפורטות עם הנחיות כמה להשאיר לתינוק אם זה חלב אם, לעומת כמה להשאיר אם זה תמ"ל, כי בתמ"ל צריך תמיד לנפח כמויות בגלל פחת גדול בתהליכי העיכול).
ואני אומרת את זה כדי שיהיה ברור: אין דבר כזה "היגיון מדעי". שום רציונליות לא עובדת כאן.
רק מידע נכון.
ואין לך מידע נכון.
ומה שהמדע גילה, זה קודם כל תגלית מפתיעה:
שלא כדאי לסמוך על הראש, אלא על הגוף.
שכחתי כבר מי כתבה כאן, אבל ככה: לזרוק את השעון, לזרוק את המדידות, לסמוך על התינוקת, לסמוך על הגוף.

זה הדבר שקשה לך, אבל זו הקפיצה שצריך לעשות. פשוט לבטוח, ולקפוץ.
לבטוח שאם היא בוכה זה לא בגלל שאין לך חלב. לבטוח שאם היא פולטת זה לא בגלל שאין לך חלב. לבטוח שאם היא מתעוררת בלילה זה לא בגלל שאין לך חלב. לבטוח שאם היא מסרבת לינוק זה לא בגלל שאין לך חלב.
ואז להירגע, ולשדר גם לעצמך וגם לה: אני אנסה לראות מה הבעיה, אבל בכל מקרה, אם תהיי רעבה - תינקי. זה מה יש.
לפי מה שאת מספרת, אין לך בכלל בעיה של חלב. עושה קקי תוך כדי הנקה - מעולה, קלאסי, מה יכול להיות סימן יותר טוב לכמות החלב שלך וליניקה הטובה שלה?
ואגב הדברים החכמים שכתבו לך כאן על הבלי חיתולים: היא בהחלט עוד בגיל שבו היא מנסה להסביר לך ומצפה שתביני אותה. לכן, יניקה עם הפסקות, הוצאת הפטמה מהפה, בכי - יכולה להיות בקשות חוזרות ונשנות לעשות פיפי. והיא עשויה לחכות ולחכות ולנסות להסביר לך שוב ושוב (ואת חושבת שזה לא פיפי כי החיתול יבש), עד שבסוף השלפוחית שלה מתמלאת לגמרי ו"בורח" לה. וגם זה ירגיז אותה, בגילה, וגם זה יכול לגרום לבכי. "אמא, ביקשתי שתקחי אותי לעשות פיפי ולא הבנת אותי ויצא לי!"
זה בסדר שזה גדול עלייך לנסות פשוט לפשפש אותה, אבל לפחות תקחי את זה כסיבה אפשרית הגיונית לבכי שלה, במקום לקפוץ ישר למסקנה שהבעיה היא החלב או ההנקה.
זהו, חייבת ללכת לישון.
מאחלת לך לנשום עמוק ולגלות מה את הכי רוצה, ופשוט ללכת על זה.

_אז זהו, שלא.
כל הנימוקים המדעיים לא השפיעו עלייך.
מה שמנהל אותך הוא פחדים, ספקות ודאגות.
את ממלאת את ראשך במחשבות וספקות, כי קשה לך לבטוח במשהו שלא בא דרך הראש.
זה פשוט פחד. באמת. לכולנו יש פחדים כאלה. לכולנו יש פחד ש"אין לי מספיק חלב" ומובן שכולנו, ברגע שאנחנו יולדות, גם מתמלאות פחד שאנחנו לא אמא טובה ושאנחנו בטח עושות משהו נורא ומתמלאות רגשי אשמה על כל מיני נזקים, בעיקר מדומים ומדומיינים, שעשינו לתינוקת שלנו.
את כל המידע הרציונאלי והמדעי נתנו לך._
כל מילה, כל מילה!!!

לבטוח שאם היא בוכה זה לא בגלל שאין לך חלב. לבטוח שאם היא פולטת זה לא בגלל שאין לך חלב. לבטוח שאם היא מתעוררת בלילה זה לא בגלל שאין לך חלב. לבטוח שאם היא מסרבת לינוק זה לא בגלל שאין לך חלב. ואז להירגע, ולשדר גם לעצמך וגם לה: אני אנסה לראות מה הבעיה, אבל בכל מקרה, אם תהיי רעבה - תינקי. זה מה יש.
תקחי את זה כנסיון במשך יממה. תראי אם את יכולה להתנסות בלבדוק איזו עוד צרכים יש לה: פיפי, קקי, גזים, עייפות, רוצה ידיים, רוצה הקפצות, רוצה החוצה...

עושה קקי תוך כדי הנקה - מעולה, קלאסי, מה יכול להיות סימן יותר טוב לכמות החלב שלך וליניקה הטובה שלה?
ממש כך. תרשמי לעצמך על המקרר: סימנים לכמות חלב טובה וליניקה טובה. זה לבטח הראשון

מאחלת לך לנשום עמוק ולגלות מה את הכי רוצה, ופשוט ללכת על זה.
גם אני, מכל ליבי.

יש לי הרבה מה לכתוב - אבל לא עכשיו. וירוס אכזר תקף אותי אתמול בערב. ברגע שארגיש יותר טוב אכתוב. בינתיים - תודה על הכל.

תרגישי טוב!
מזכירה לך שאנחנו עדיין באמצע שיחה. אגב, בטח נהיה באמצע השיחה עוד כמה שנים טובות. שמתי לב שמאז שנהייתי אמא ורוב חברותי אמהות אנחנו תמיד גומרות את השיחה באמצע.
מזכירה לך גם שהווירוס שלך הוא עוד סיבה טובה להמשיך להיניק את פיצי (להעביר לה נוגדנים). אם כי זה בטח קשה לך נורא )-:
אז תמהרי להחלים! ואם יש לך כוח תחשבי אם יכול להיות שאת חולה כי לא נתת לעצמך לנוח בשום דרך אחרת? (אוף איזו נודניקית אני! אבל את יודעת שאני בעדך, נכון?)

אוי, החלמה מהירה

החלמה מהירה

רק עוד משהו קטן. רציתי לומר שההנחה השגויה שחלב זמין הוא כזה שמצטבר בשד היא טעות הנפוצה גם בקרב אמהות המיניקות מלא. רק אתמול פגשתי אמא מיניקה-מלא שאמרה לי "אני שומרת את שד שמאל לשעות הקשות". הבת שלה בכתה ובכתה מרוב רעב והיא, במקום פשוט להיניק אותה, נתנה לה מוצץ כדי לדחות את הארוחה ככל האפשר - שלא "יתבזבז לה החלב".. כמובן שזו שטות מוחלטת. זה נכון שבין ארוחות השד מתמלא, אבל ככל שעובר זמן ואין הנקה הגוף דוקא מקבל איתות להוריד כמויות ייצור ולא להגביר אותן. הדבר הנכון לעשות הוא להיניק לפי דרישה ולא "לשמור" את החלב לשעה מסוימת. היתה מי שכתבה (אני לא זוכרת איפה) שהיא מניקה בין 8 ל-10000 פעמים ביום. כך זה בדיוק אצלנו. אני לא עושה חשבונות - היא רעבה אז אוכלים.. אני גם לא מגיעה בכלל למצב של בכי - אני יודעת שהיא רעבה לפי כל מיני סימנים מקדימים (סימן ממש חמוד הוא זה שהיא מתגלצ'ת לי מן הכתף לכיוון השד, ומגששת בעצמה. ברור לי ישר שהיא רוצה לאכול).

זהו. אתנחתא קלה של דברים שחשבתי שחשוב עוד לומר...

אכתוב רק כמה מילים, כי אני עדיין מרגישה לא טוב ומתה כבר להכנס למיטה...
אתמול ניצלתי את התשישות של המחלה ונכנסתי איתה למיטה (אני לא חושבת שהייתי מחזיקה מעמד יום שלם במיטה אם לא הייתי קצת מטושטשת). היינו כל היום במיטה, ורוב הזמן עם הפיטמה בפה. עד 12 בצהריים היא ינקה, ואז התחיל בכי שלא הצלחתי להרגיע בשום דרך, אלא רק, בסופו של דבר, עם בקבוק. אבל היא לא אכלה הרבה. וכך היה גם בחמש ובשמונה. אבל בגלובלי - היא אכלה הרבה פחות תמ"ל מבדרך כלל. במשך כל היום שיננתי לעצמי מנטרות מתוך מה שכתבתן לי בדף, וזה מאוד עזר, תודה... @}
היום היה פחות מוצלח - היא סירבה לינוק כמה פעמים, בכתה יותר על בשד, ואני תוהה אם זה בגלל הוירוס. נראה מה יהיה מחר... מקווה גם שמחר יהיה לי זמן להגיב למה שכתבתן, ובינתיים לילה טוב...

ביום א אני בירושלים רוצה ביקור ?

היינו כל היום במיטה, ורוב הזמן עם הפיטמה בפה
כל הכבוד!

ואז התחיל בכי שלא הצלחתי להרגיע בשום דרך
אל תשכחי שיכול להיות שאם לא היית חולה אז מה שהיה עוזר זה איזה סיבוב מחוץ לבית (זה אגב כמעט תמיד עוזר, בעיקר לתינוקות שרגילים להיות במנשא), או אמבטיה, או סתם אמא אנרגטית ולא חולה. שוב - לא הכל קשור להנקה, רעב, אוכל... אין כמעט שום סיכוי שהיא היתה רעבה אחרי כל כך הרבה שעות-ציצי. תמשיכי לנסות עוד ימים כאלה של הנקה מסביב לשעון! בסוף תגיעו לכמות שהיא צריכה וזה יסתדר.
אולי בגלל זה את חולה? כדי שיהיו לך ימים שלמים במיטה עם התינוקת שלך ובלי יותר מדי אפשרויות אחרות אלא להיניק? (-:

עדיין חולה. עצובה - פיצי סירבה הבוקר לינוק.

החלמה מהירה!!!

פיצי סירבה הבוקר לינוק
יועצת הנקה. דרך האינטרנט ממש לא ניתן להבין את שרשרת הארועים שגורמת למה שאת מתארת ומה באמת קורה שם, זה נראה כבר עניין לטיפול מקצועי.
מאחלת לך שתתחזקו מהר שתיכן ותחזרו למסלול...

יועצת הנקה. דרך האינטרנט ממש לא ניתן להבין את שרשרת הארועים שגורמת למה שאת מתארת ומה באמת קורה שם, זה נראה כבר עניין לטיפול מקצועי.
וגם - לשתות הרבה..
ואולי היא בעצמה חטפה קצת מהווירוס, ולכן רצתה לצום קצת? תינוקות וילדים נוטים לעשות את זה. תמשיכי רק לעקוב שהיא לא מתייבשת (זה בהנחה שהיא לא הסכימה גם לבקבוק).

תגובה קצרצרה (המחשב נופל כל הזמן) - הלילה היה יותר טוב - רק יניקה, ובבוקר יניקה+בקבוק. כנראה פיצי משקפת את המתח שלי - לקחתי עבודה לפני הלידה, כבר קיבלתי כסף ועדיין לא עשיתי אותה. השבוע התחילו להפעיל עליי לחצים להגיש דברים, ואני לא מוצאת זמן ושקט. אתמול הייתה גם שיחת טלפון בעניין ואחר כך הרבה בכי (שלי). לא יכולתי לסרב לעבודה הזאת - השיקול העיקרי הוא לאו דווקא כלכלי אלא מחויבות שלי והכרת תודה למי שביקש ממני את זה, אבל עכשיו אני כל כך מתחרטת... אילו הייתה לי רק פיצי הייתי מסתדרת - אבל יש את העבודה הזאת, והפרוייקט באוניברסיטה, והקורס שאני צריכה ללמד ועדיין לא הכנתי, וההרצאה שאני צריכה לתת בעוד שבוע וחצי - אתמול בלילה הרגשתי איך דיכאון זוחל ומתקרב אליי, מתיישב לי על החזה.

חזקי ואמצי! סוף השבוע מתקרב ואיתו אבא של פיצי שיהיה איתכן יותר! אנסה לדבר איתך אחר כך.
בינתיים לדעתי תנסי להתחיל לבדוק בינך לבינך מה מכל המחויבויות שלקחת לפני הלידה - כשעוד לא ידעת איך החיים שלך הולכים להיראות עם תינוקת (יונקת או לא, זה לא באמת משנה) - את חייבת לעשות, ומה אפשר אולי לדחות עד שיהיה לך קל יותר.
"לא נעים לי" הוא חבר גרוע מאוד לגידול תינוקות בפרט ולחיים בכלל, ואני מכירה אותו אישית ויודעת עליו הכל. ככה גם החברים שלו "מה יגידו" ו"איך נסתדר".
כדאי לך למצוא חברים חדשים.
(אייקון של חיבוק).

תודה ריש גלית! את נהדרת...
ותודה אילה א, על ההצעה. אני שוקלת לנסוע להוריי לשבוע, אז אולי לא אהיה בירושלים, אבל אם אשאר אכתוב לך. אני מקווה שאצל הוריי אוכל לנוח קצת, כי אני מותשת לחלוטין. רצה לפיצי...

אמא של פיצי, איזה כייף לך שהיית כל היופ במיטה עם פיצי. (ומקווה שאת מרגישה יותר טוב

).
כנראה פיצי משקפת את המתח שלי - לא בטוח, יכול להיות שגם היא קצת קווץ' בעקבות משהו...

(לדוגמא: עכשיו הפיצית שלי לא מרגישה מי יודע מה, אני הפוכה לגמרי מאיזה וירוס והיא באיזו שביתת אוכל/הנקה. והיא בוכה ומקטרת הרבה. אני מניחה שהיא נדבקה במשהו מזה).
אנא, אל תקשרי את "לא רוצה לינוק" לזה שאולי אין לך מספיק חלב.
אלא: "לא רוצה לינוק" - לא בא לה, לא מרגישה טוב, אולי נדבקה ממני?, רוצה לצאת, רוצה לישון, רוצה להחליף חיתול, רוצה לשחק ועוד.

אני מרגישה שאם אצל הורייך תקבלי עזרה, אז לנסוע לשבוע זה נהדר! כך תוכלי לנוח, להיות יותר פנויה, עוד מישהו יחזיק את פיצי ולמצוא מה לעשות איתה כשהיא לא נינוחה מלבד להאכיל אותה, ואולי תוכלי להתפנות לעבודה שמחכה לך. (האם לא תוכלי להסביר להם שאת לא צפית את תחילת ההורות ככזו? - ואז לקבל הארכה?, אני קיבלתי 3 חודשי הארכה בגלל הסבר שכזה)...

תרגישי טוב ותהני אצל הורייך!

הנחמה היא להצמד לגוף של אמא, לשד של אמא, לריח של אמא, לפעימות הלב של אמא. אמא מנחמת. לא החלב.
העתקתי מהדף קשה לי עם בכיות דברים של בשמת שנאמרו על ילדים גדולים יותר, כי זה העלה לי מחשבות בקשר להנקה שלך. אנסה לנסח את בצורה חיובית: אני חושבת שצריך להכניס רגשות חיוביים להנקה שלך. אפילו בצורה מלאכותית, להגיד כל הזמן בלב ובקול לעצמך ולפיצי דברים טובים על הציצי שלך, על החלב שלך, על התינוקת שלך, כמה אתן אוהבות לינוק ולהניק, איזה כיף להתחבק עם אמא, איזו מתנה נפלאה לפיצי השדיים של אמא, איזו מתנה נפלאה לשדיים של אמא שיש להן את פיצי... וכן הלאה כיד הדמיון הטובה עלייך, ואני מדגישה הטובה.
כי די ברור שכרגע החוויה לפחות בחלקה היא שלילית, לשתיכן. וזה מפריע. כמה זה קשה, תינוקת שלא רוצה את הציצי. כמה זה פוגע בך, איזה הר געש של כאב זה מעורר בך. והקטנטונת הזאת, שאיכשהו התבלבלה לה בין הבקבוקים ליניקות וכל הקשיים ולפעמים פתאום היא מסרבת לינוק... כמה קשה לה.

כי כשהם פיצים התינוקות אז אנחנו חושבים כל הזמן רק במונחים של "אכלה מספיק" או "אין לי מספיק חלב" ושוכחים שגם בגיל קטן מאוד, ציצי זה לא רק אוכל. זאת התכרבלות בחיק המוכר עם הריח האהוב של אמא, זה חום הגוף המחבק, זאת התנמנמות וחלומות נעימים...

אולי צריך להפסיק קצת לחשוב כמה חלב היא מקבלת ולחשוב רק כמה אהבה היא מקבלת שם, כשהיא מחוברת אלייך. וכמה נעים וטוב לך להיות מחוברת אליה ככה.
לשחרר לדרכן את המחשבות השיפוטיות כמו "אין לי מספיק חלב" (זה לא מדעי, זה שיפוטי!). להשתחרר. לבלות. להחליט שמה שאתן עושות עכשיו זאת לא "האכלה" - זה בילוי משותף.
תיהני!

השבוע נכנסתי ממש לדיכאון, שעכשיו נחלש קצת אבל לצערי לא עזב אותי לגמרי. הייתי הרבה לבד, עם הרבה מחשבות שליליות. העולם שבחוץ, עם הדרישות והקצב שלו, התחיל לחדור לבועה הקטנה שלי ושל פיצי, והיא הולכת ונסדקת. אולי לראשונה מאז הלידה, עניין ההנקה לא הטריד אותי במיוחד. נהייתי קצת אדישה לעניין, ומוטרדת יותר משאלות אחרות, ובעיקר - מה יהיה עם פיצי כשאני אחזור לעבוד. דיברתי עם חברות על אפשרויות שונות, אבל בכל פעם שהתחלתי לנסות ולדמיין את פיצי עם מטפלת או במשפחתון - התחלתי לבכות. יש פתרון ביניים - להזמין מישהי שתהיה אתי ותעזור לי. ניסיתי את זה השבוע - נערה חמודה שלומדת עם אחי הקטן באה לכאן לכמה שעות. היא עבדה כמטפלת חלקית וגם במשפחתונים, וסיפרה לי סיפורי זוועה על ילדים שמובאים למשפחתון ישנים עדיין, עם פיג'מה וכרית, בשבע בבוקר, ונאספים בחמש וחצי - אמבטיה ולישון. היא מצאה חן בעיני, למרות שהקונספט של עזרה כשאני נמצאת לא ברור לי עדיין. מה - אני אשמע את פיצי בוכה ואמשיך לעבוד? כשהנערה הייתה, היה לי יותר קל, אבל קשה לי לראות איך זה משחרר אותי לעבוד. הפסקת פיצי..

אמא של פיצי יקרה, יש לי הרגשה, תחושת בטן, שאת סובלת מדיכאון אחרי לידה. דיכאון קל, לא חמור. אולי אם תביני שזה אכן המצב, יקל עליך ועל אבא של פיצי להתמודד איתו. אני זוכרת שאחרי הלידה הראשונה היו לי חודשים ארוכים של מחשבות שליליות על עצמי ועל העולם, חששות רבים ונטייה לבכי. בתקופה ההיא כל בעיה וקושי נראו לי ענקיים ובלתי פתירים. עבדתי ותפקדתי היטב, אבל תמיד הייתה שם איזו עננה ברקע. יום אחד, אחרי שמונה חודשים בערך, תפסתי שזהו, העננה התפוגגה והעולם כבר לא נראה לי מבעד לעדשות שחורות. קיבלתי את עצמי בחזרה. רק אז הבנתי בדיעבד שזה היה דיכאון.
שולחת לך כוחות וחיזוקים.

למרות שהקונספט של עזרה כשאני נמצאת לא ברור לי עדיין
עד כמה שאני יודעת לבשמת היה סידור כזה אחרי הלידה הראשונה. את יכולה להתייעץ איתה.

נוסעת יקרה, גם אבא של פיצי חושב ככה... אבל מה עושים?? יש לי הרבה חרדות, פיצי נראית לי קטנטנה ושבירה, והחרדות משתקות אותי. עדיין לא עשיתי לה אמבטיה, למשל. רק אבא של פיצי עושה אמבטיות, והוא לא נמצא הרבה, כך שפיצי מתרחצת בערך פעמיים בשבוע (נא לא לדווח ליצחק קדמן...) - כך שהחרדה פוגעת בתפקוד. גם יציאה מהבית נראית לי פרוייקט. השבוע יצאתי לגן שליד הבית, ניסיתי לקבוע עם מישהי אבל לא הצלחתי, אז הלכתי לבד. הסתובבתי בגן עם העגלה, ועל הדשא היו קבוצות של אמהות - שתיים, שלוש, או ארבע, והרגשתי לבד... התקשרתי לחברה בת"א שנמצאת בחופשת לידה ובכינו יחד על מר גורלנו ועל המרחק בינינו. אני מקבלת עידוד מבני משפחה ומחברות (גם וירטואליות: תודה, ריש גלית...), אבל בתכל'ס רוב היום אני לבד עם פיצי ועם המחשבות הקשות. מקווה שגם אצלי העננה תתפוגג, וכמה שיותר מהר.

הו הבדידות של הפוסט פארטום... איזה מרחב קשה ומוכר. מייעצת בכל לב לנסות להגיע כמה שרק אפשר, אפילו פעם בשבועיים, למפגשי אמהות ותינוקות באזור שלך (שתבוא חברה טובה ורק תתן לך טרמפ לשם ותדאג שתצאי מהבית עד שעה מסוימת! זאת תהיה העזרה שלה, וזו עזרה עצומה). בטח תמצאי משהו קרוב ב מדור מפגשים .

בשלב הזה הגינה היא מקום משעמם - התינוק לא מבין מה הוא עושה שם, אמא לא מבינה מה היא עושה שם, ואין עדיין חברות לדבר איתן. קחי את פיצי לדואר, לקנות עיתון, לשלשל מכתב לתיבה ולחזור, להחליף זוג גרביים בחנות, לשאול משהו במשרד שנמצא רבע שעה הליכה. דברים הכי קטנים שיש, וכל יום רק משימה אחת. העיקר לצאת עם מטרה.

לגבי אמבטיות - ממש לא חייבים

מה - אני אשמע את פיצי בוכה ואמשיך לעבוד?
זהו בדיוק, שאת תוכלי לשמוע אותה בוכה, להיניק כמה דקות ולהמשיך לעבוד.
מצד שני, אולי בכלל ייקחו אותה לטייל בחוץ עם קצת חלב שאוב (ובהמשך רסק פירות...) ויחזירו רק אחרי כמה שעות. המשמעות של "מטפלת כשאני נמצאת" היא לא צמידות מוחלטת כל הזמן, אלא היכולת להיפגש כשצריך.

להזמין מישהי שתהיה אתי ותעזור לי.
רעיון מצוין! ושתיסע איתך לב"ש אם צריך!

מסכימה עם כל הדוברות לפני. אמנם כבר אמרתי לך בטלפון אבל אני חוזרת ואומרת:

את מניקה ופיצי יונקת ויש לך חלב ותשכחי מהלחץ. אמרת שרואים עליה שהיא אוכלת מספיק, לא?
צאי למפגשים. צאי להחליף מתנות מעצבנות בשילב. צאי לזרוק את הזבל. צאי לשתות קפה. העיקר - קחי אותה במנשא (אם זה למקום רחוק את רשאית לקחת גם עגלה, אבל אל תשכחי גם את המנשא, וכשהיא תבכה בעגלה תעבירי למנשא) וצאי. אין דבר שמרגיע תינוקות יותר מטיול מחוץ לבית. בתכנות הפנימי רשום אצלם "עצים" "חול" "שמים" "שמש" וכו', לא אורות חשמל, זמזום מחשבים, שמיכת פעילות ומובייל.
תעשי לה אמבטיה אם כיף לך וכיף לה. אם לא אז לא. היא נולדה נקייה. מקסימום תעבירי חיתול בד רטוב וסחוט שטבלת במים חמימים על המקומות שנראים לך מלוכלכים.
תעשי לה מסז'. הנה מטרה ליציאה - לקנות ספר על מסז' לתינוקות, אם אין לך.
תמצאי קורס כלשהו לאמהות ותינוקות. למשל קורס מסז' לתינוקות (לפעמים יש אפילו בטיפת חלב!). התפתחות בתנועה. משהו. שיפגיש אותך עם עוד נשים במצבך.

פיצי נראית לי קטנטנה ושבירה, והחרדות משתקות אותי
תינוקות הם הרבה יותר עמידים ממה שנדמה לנו. רק תחשבי איזה מסע מפרך היא עשתה בלידה ותביני.

מותר לה לבכות. מותר לך להיענות לבכי בעוד ניסיון הנקה ולא בבקבוק. יש לך חלב והיא יודעת איך להוציא אותו.

נגמרה ההרצאה. את יכולה ללכת לישון... או שבטח כבר נרדמת.
מה עם ההצעה של אילה א לבקר? אולי תקפצי על זה? נורא כיף לפגוש מכרות מבאופן שמכירים אותן רק מהמחשב (כמו שקרה לי היום).
נדבר.