באופן טבעי

קיבלתי את אחוזת דג'אני - אלון חילו
מבוסס על יומנים אותנטיים מסוף המאה ה-19. כולל העברית דאז. על יפו, תל אביב (שלא היתה) ומה שבינהן.
על יהודים, ערבים ומה שביניהם. גברים נשים ומה שביניהם, שפות, ילדים,דמיון ושפיות ואהבה.

הספר בעיני אכן חיוני, סוער ומרגש (כמו שכתוב מאחור...)

"צינורות" - אתגר קרת. לא ספר רוחני, מחזק וכו', אלא צלילה מהירה ותלולה אל מעמקי אפילת תחושת האבסורד וחוסר המשמעות הקיומיים. קיצור דרך יעיל לכתיבה הקיומית של תחילת המאה הקודמת (עדיין מוזר לי הביטוי הזה), כמו סארטר, אלבר קאמי, יונסקו, סמואל בקט... עוד באירופה הייתי סקפטי

בעיצומו של הספר "נפש עירומה" של עדה למפרט. מרתק, מחכים, מסביר, בין היתר, את התשתית הביולוגית/אבולוציונית של הפגיעות הנפשיות בקרב תינוקות שהופרדו מגוף אמם בלילה ובכלל. שילוב מרתק בין כתיבה אוטוביוגראפית, מדעית ופיוטית. מומלץ בחום!

גמרתי עכשיו את בביתו במדבר של מאיר שלו ונהניתי מאוד. חוץ מההנאת הקריאה כפשוטה, נהניתי מבנית הסיפור ואיך שלקראת הסוף סוגר מעגלים. את אותו תיאור של הנאה אפשר לומר גם על הספר יונה ונער שלו, שקראתי ממש לפנה זה, וגם ממנו נהניתי מאוד מאוד. משני הספרים האלה יצאתי מרוגשת!
(בכלל, אני נהנית עכשיו לקרוא ספרים ירושלים. אשמח להמלצות.)

מישהו לרוץ איתו
קראתי.

השקרים האחרונים של הגוף

(ירושלמי)

ירושלמים
סיפור על אהבה וחושך - עמוס עוז
חבלים - חיים באר
2 אוטוביוגרפיות (ביןהשאר) על ילדים שגדלו באותה תקופה בירושליים

ירושלמים
מר מאני.

מר מאני. אהוד אולמרט?

משאלה אחת ימינה - של אשכול נבו. נהניתי מאוד.

ירושלים -
הספר מיכאל שלי...
עם ניחוחות וזמנים של פעם.

שירה..! של עגנון...! (גברי והגששים ב "שוק הספרים" - דב"א)

Brian Tracy - How To Master Your Time

תודה לכל הממליצים על "ספרים ירושלמים". חלקם קראתי. חלקם בדרך...

מתענגת עכשיו על הספר החדש של אהובתי אנה אנקוויסט, השיבה הביתה

משאלה אחת ימינה - אהבתי מאוד.
קוראת כרגע את -אמני הזכרון - ג'פרי מור.

לאט לאט (מאוד לאט!) 'רפואה ושבעת החוקים האוניברסליים', ד"ר נאדר בוטו.
ספר י פ ה פ ה!!!

קוראת עכשיו עוד פעם את "הביאו לי את ראשו של נסיך החלומות" זה ספר פנטזיה מצחיק מאוד, מתרחש בימי הביניים לכאורה אבל יש בו כל מיני תובנות מה"עתיד" (למשל מה זו פסיכולוגיה, על כסף, ועוד..)

ספר מקסים שאני קוראת עכשיו: "אחרון הג'נטלמנים ההרפתקנים" של אדוארד בוקלר מוריס. ראו קשור:
http://www.text.org.il/index.php?book=0802022
מהיפים שקראתי לאחרונה.

9 סיפורים מאת סלינג'ר ואני לא ממש מצליחה לקרוא אותו ברצף. לא מחוסר זמן כמו מחוסר עניין משווע. נראה לי שהתמכרתי לסיפורים קצרים ומשובחים שמכים בו זמנית אינטלקטואלית ורגשית ומה לא, כאלה שנכתבים על ידי כותב מופלא בשם יריב גוטליב (מפרסם סיפור יומי בקפה דה מרקר באינטרנט).
מאז שאני עוקבת בהדיקות ארחי הפירסומים שלו - אני לא מסוגלת לקרוא ספר אחד נורמלי. כולל את והיום איננו כלה..
(מומלץ לבקר בקפה דה מרקר רק בשבילו, אפשר לקרוא גם בלי להירשם וכאלה פשוט להקיש את השם שלו במשבצת החיפוש באתר שלהם).

מחול אחרון ופרידה - מילן קונדרה
ספר בסגנון של פעם, לא מתחנף יותר מידי, לא מקל על הקורא ולעיתים מיושן במובן הפחות טוב של המילה.

וגם שבע מידות רעות - מאיה ערד
קריא, מקסים ומרתק, עלילה הדוקה ומבנה מתוחכם.
סיימתי לקרוא בנשימה אחת
(אתם מכירים את זה שלא הולכים לישון ולא נרדמים עד ארבע לפנות בוקר בגלל ספר משובח...)
@}

האי של סופיה-מרגש וכתוב קריא ובהיר.

וטוויסט לכיוון אחר-הלב והמעיין של הרב ארז משה דורון.

חוזרת וממליצה על מסע בחלל הפנוי (כתבתי גם ב{{}}המלצות ספרים 2{{}})

מעגל אבנים
מפעים, מרגש, מעורר מחשבה, מאיר, מרתק
וכל זאת למרות התרגום המחריד

אני עכשיו סיימתי את Ender's Game , לטענת המשאיל קלאסיקת סיי-פיי.
ספר שנכתב בשנות השבעים ואפשר להאמין בקלות שנכתב היום.
הסופר אורסון סקוט קארד מזכיר את ז'ול וורן - ראיית עתיד מדהימה. חוץ מזה הספר כתוב קליל, בלי הרבה שטויות טכנולוגיות מבלבלות מסביב כמו בהרבה ספרי מדע בדיוני, ורגיש רגיש רגיש.

Ender's Game ממש ספר יפה!

הר ברוקבק של אני פרו,

ספר פיוטי ועצוב. זה קובץ סיפורים, על החיים בויומינג, קרוב מאוד (מדי אפילו) לטבע שאצלנו הוא נערץ ושם הוא עריץ...
אנשים גדלים בחוות גדולות, מבודדות, די עניות, די לכודים שם.
הסיפור האחרון הוא הר ברוקבק, והוא באמת (לדעתי) הפסגה של הספר, אבל ממש כדאי לקרוא אותו אחרון.
אישית התחלתי ממש להבין את הסיפורים רק לקראת סוף הספר, ואז הסיפור האחרון כבר היה על רקע כל האוירה שנבנתה במשך כל הספר, והוא היה ממש חזק.
למעשה אפשר לקרוא את כל הספר כמה פעמים, כי אי אפשר להבין הכל מההתחלה.

ממליצה - למי שאוהב משהו עצוב.

וואהו, "המשחק של אנדר" וכל הסדרה!
איזה כייף לך שאת עוד לפני!!!
אצלנו מאד אוהבים את הספרים האלה. איזו חווייה נכונה לך!

כן, האמת שהופתעתי. אני ממש לא חובבת מדע בדיוני, חוץ ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
המשאיל הודיע לי שיש עוד הרבה ספרי המשך שאני אצטרך לקרוא, ואני לא מתלוננת... @}

אצלנו מאד אוהבים את הספרים האלה

"המשחק של אנדר" וכל הסדרה!

מה זאת אומרת "כל הסדרה"? יש לזה המשכים?

אה אוקיי, לא שמתי לב לתגובה האחרונה של שירי. מישהו יכול לומר לי כמה ספרי המשך יש, ומה שמם?
תודה!

סיימתי עכשיו את 'מים לפילים' מ-ש-ו-ב-ח ביותר!!

מחר אני אדבר עם הידיד שלי שהמליץ לנו על הספרים, ואקח את שמם. @}

תודה: )

המשחק של אנדר נהדר. ההמשכים: קול המתים, קסנוסייד וילדי המחשבה. כולם מצויינים.
יש גם את הסדרה של הצל: הצל של אנדר, הצל של ההגמון וכו', שעוקבות אחרי הדמויות המשניות בסיפור של אנדר. פחות שווה לטעמי הסדרה הזאת.

תודה פלוני אלמונית @}

_מתי אתם מספיקים לקרא את הספר שלכם?
איפה אתם אוהבים לקרא אותו? בשירותים, במיטה לפני השינה, ליד האח, על הנדנדה בחצר, בנסיעות, כשהתינוק נרדם, או משחק לידכם?
מה אתם קוראים עכשיו?
איך הגעתם אליו?

האם אתם נהנים ממנו?
גומעים אותו בשקיקה, או סוחבים אותו לאט לאט?

האם תמליצו?
תחזירו למדף?
תרצו לקרא שוב?_
מזכירה את השאלות מראש הדף שיכולות לגוון את הדף מדפי המלצות הספרים האחרים.

קשה לי למצוא ספרים שאני ממש אוהבת.
הם בד"כ של סופרים ישראליים,
ויש לי נטיה (קצת מעצבנת) לקרוא לרוחב- הייתה לי תקופת מאיר שלו ארוכה, ואז גרוסמן, ואז משה שמיר, ואז אמיר גוטפרוינד.
השנה בעקבות הלימודים עברתי קצת על ארווין יאלום, עיוני ופרוזה.
אני קוראת קצת לפני שאני נרדמת, או כשאניי מכריזה על הפסקה מענייני היומיום. אומרת לאיש שייקח פיקוד, אני צריכה רבע שעה לקרוא עכשיו.
בחודשיים האחרונים אני ממש בתוך אשה בורחת מבשורה של גרוסמן. עצוב עצוב, ויפה יפה.
מדהים איך גבר הצליח לכתוב גם על חווית ה-"אי-מהות" ב שתהיי לי הסכין מצליח לכתוב בכזה רגש מדויק על הנקה בספר הזה.
חייבת לצטט קצת (יש בעיה עם זכויות יוצרים?)
_...היא רוצה שיראה אותה גם שם, לא רק את עופר: עם חזיית ההנקה המוכתמת ועם השיער הפרוע... עם האושא על שהיא בעצמה, במו-גופה, מקיימת יצור חי.
והרגעים - התהומות- שבין זעקות הרעב של עופר לבין הרגע שפטמתה נבלעת בין שפתיו. וכשזעק, הייתה רואה איך גופו קורס בבת אחת, כגוף שיודע שעומד לגווע...._

זה עוד ממשיך מדהים. העתקתי לי את זה למחברת אמהות שלי.
בקיצור, זה הספר שאני קוראת עכשיו, ובוכה וצוחקת איתו.

מרגש.

אני קוראת עכשיו את מול פלנדרס של דניאל דפו{{}}. בכלל לא מה שציפיתי. ספר מוזר. מעניין אותי לראות איזה צרות היו לנשים במאה השמונה עשרה, במיוחד שבספר הזה הסופר טורח לזרוק על הגיבורה כל אחת ואחת מהן לפי הסדר. והאנגלית מיושנת ומוזרה לי, כללי הפיסוק שונים וקשה להתרגל. עוד מוזר שבמהלך הספר מוזכר כמה וכמה פעמים שהיא יולדת ושיש לה ילדים, אבל ללידות ולילדים עצמם אין שום מקום בסיפור. ככה זה כנראה כשהסופר הוא גבר (בן המאה השמונה עשרה), למרות ההזדהות העמוקה והכנה שלו עם בעיותיהן של נשים (אבל בעצם אני נזכרת ב{{}}יריד ההבלים של ת'אקרי ושם לילד ולטיפול בו יש יותר נוכחות).

חדר הנשים של מרילין פרנץ' (שהגיע אלי באירוע ההחלפות האחרון).

איזה צרות היו לנשים בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.
ספר די מדכא שנותן פרספקטיבה על המאבק הפמיניסטי, על הפוסט-פמיניזם וגם על ההקרבה ועל החלופה של נשים בבית ונשות קריירה .

ובדיוק לפניו גמרתי את שפת אם , ספר מציאות חלופית שבודק את אותה סוגייה מזווית אחרת.

שנותן פרספקטיבה על המאבק הפמיניסטי
אוי מצויין. בהקשר הזה אני ממליצה על האתר הזה: http://www.3rdwwwave.com/
נתקלתי בו לפני פפפף... כשבע שנים או יותר, וכבר אז הוא היה אתר שלא מתעדכן יותר וחבל, אבל מה שיש שם שווה לקרוא.

ירושליים - הספר החדש של דנקנר:
חייו ומותו של הדודה אוה
אני לקראת סופו ומאוד נהנית.
מצטרפת להמלצות על מר מאני.

סיימתי את עאידה, של סמי מיכאל. היה לי קשה בהתחלה אבל חיש מהר ניקשרתי למתח ולתום שבספר. מומלץ. קו עלילה רציף למדי.
לפני זה קראתי את הכנף השלישית, גם סמי מיכאל. נהנתי מאוד.
ועכשיו התחלתי את בי"ס ליופי בקאבול. ספר רדוד, תרגום עם המון טעויות בעברית (כולל מספרים ושמות תואר לא תואמים. נורא) ושפה עממית מאוד שאני לא בטוחה אם אינה מכוונת בכדי ליצור תחושה שמיס דבי היא פשוטה ועממית. הסיפורים נשמעים מצוצים מהאצבע, כן, אותה אחת עם הדם ומספרי הציפורניים של המפית הלבנה של ראשנה. (ספוילר). לא ממליצה. למרות שאני ממשיכה לקרוא, זה מזכיר קצת את תקופת אנג'ליקה שלי בה קראתי את כל ספרי אנג'ליקה שנמכרו בחנות הספרים בהרצל.

לגבי המשחק של אנדר מסתבר שכאן בבאופן כבר פתחו לו דף מזמן...

אני בעמוד 854 בספר עולם ללא קץ מאת קן פולט. יש 1091!
רכשתי אותו באיזה סטימצקי - המוכרת, ששמה לב שאני מלקטת, נחפזה ווהגישה לי אותו בהתרגשות.
אני קוראת אותו לאט יחסית אבל כל הזמן; הוא מונח פתוח במטבח, בסלון ועל יד המיטה - זה שאני סוחבת אותו ממקום למקום למרות כובדו אומר שאני מאד נהנית ממנו.
זהו רומן היסטורי. העלילה מתרחשת סביב עיר אנגלית קטנה במאה הארבע עשרה - קורותיהם של סוחרים ובעלי מלאכה, אבירים, כמרים, נזירים ונזירות, רופאים ומרפאות,אריסים, שודדים, אצילים, גילדות ( כמו המשחקים האינסופיים האלה..) עם דגש על מעמד הנשים לעומת הגברים. ברקע - סיפור אהבה של עשרות שנים.
תיאור מאד מעניין של האינטרסים והמאבקים בין המעמדות, עליית כוחם של הסוחרים ותחילת הקץ של האריסות.
יש תיאורים והסברים על בנייה - גשרים, קתדרלות, בתים וערים. מגיפת "המוות השחור" וההתמודדות איתה ברפואת אוקספורד-העיונית-גברית מול הרפואה מוסלמית/אינטואיטיבית, העממית/נשית.
לא משעמם בכלל. העלילה מסתבכת ונפתרת ומרתקת.
אני לא יודעת אם זה הוא או התירגום - אולי גם וגם אבל השפה לא אי אי אי. ממש לא. אבל למרות השפה הדלה עד כדי /-: ונראה לי שגם לא תואמת את התקופה ( גם חלק מהעולם הפנימי של הדמויות נראה לעיתים מופרך)
אבל... שווה.

התנך

מלכים ג"- יוכי ברנדס

ביום כיפור קראתי את מים לפילים - נחמד, יפה, אבל לא מרגש או מסעיר.
עכשיו אני קוראת את גופנפש של קן דיכטוואלד במנות קטנות לפני השינה, כל ערב פרק (הספר בנוי לפי חלקי הגוף).
כבר הרבה זמן אני קוראת את המאה שלי של גינטר גראס. כל פרק הוא שנה, לפעמים אני קוראת כמה שנים ביחד, לפעמים רק אחת, עוד לא הגעתי ל-1999 (שם נגמר הספר). מעניין לראות איך הסופר מציג אירועים שונים. למרות שמה שמתואר לא תמיד מוכר לי, בסך הכל אלו סיפורי חיים ולכן מעניינים.

וואו, עולם ללא קץ כבר תורגם לעברית? המלצתי עליו ועל "עמודי תבל" איפשהו בדף הזה. מסכימה איתך דגנית לגבי השפה והעולם הפנימי של הדמויות, בעיקר הדמויות הראשיות (מרטין ומה-שמה) יותר מדי מתקדמות לזמנן, זה הפריע לי. לא נראה לי שהיו אנשים כאלה ומערכות יחסים כאלה באותה תקופה, אני חושבת שכולם היו דתיים לפחות במידה מסויימת והרבה יותר שמרנים, גם המתקדמים שביניהם.

ואני עכשיו עמוק בתוך המשחק של אנדר...

תודה על ההמלצה.

דרך אגב, טרילוגיית "מילניום" תורגמה כבר לעברית משבדית? מישהו יודע? אולי בשמת?

אם כן, אני ממליצה למי שאוהב עלילות סבוכות ומתח. במיוחד השני והשלישי טובים.

סיימתי את A Wizard of Earthsea לאורסולה לה-גווין. באמת משובח.
מדהים כמה האשה הזאת מצליחה לדחוס במשפט. ספרון די קטן, אבל ממש עמוס באירועים וחוכמה.
מחכים על המדף שלושת הבאים בסדרה.

סיימתי במקביל את ספר הילדים החמוד Half-Moon Investigations לאוון קולפר.
באמת יותר מתאים לילדים בני שתים עשרה, אבל אין בכך כל רע! ספר חמוד בהחלט למרות שהוא סביב בית-ספר יסודי.

קוראת לאט את Stiff ספר על החיים הסודיים של הגופות שנתרמו למדע... מקברי.
כתיבה עיתונאית, שזה קצת מבעס, כי הייתי מעדיפה שתתן להומור שלה להתפרע ממש.
מאידך, יש לי עוד מה לקרוא ויכול להיות שמסגרת הכתיבה תאפשר לזה להמריא ולהיות יותר משעשע...

תמיד קוראת כמה ספרים במקביל. יש ספרים שמחכים לי שנים עד שאני מרימה אותם שוב, ולא בגלל שלא נהניתי או שהחלטתי להפסיק לקרוא (אני יכולה לחשוב ממש עכשיו על לפחות שני ספרי עיון מצויינים, שלא סיימתי עדיין, ואני חושבת שהם מעולים וממליצה לכל.)

אתם מכירים את זה שלא הולכים לישון ולא נרדמים עד ארבע לפנות בוקר בגלל ספר משובח...
יותר מדי טוב וגם

סיימתי את WATCHMEN של מור וגיבונס (במסגרת פרוייקט השלמת פערים בספרות גראפית), ואני עדיין תחת השפעת הספר. מדי פעם חוזר אליי חלק אחר או תמונה אחרת, ואני מפענחת עוד פרטים מהחידה המורכבת שנבנתה שם.

כרגע אני שומעת במכונית את BAIT AND SWITCH של ברברה ארנרייך (באודיו בוק) ואני מרותקת ומזועזעת. איזו יכולת אבחנה יש לאישה הזו, איך היא מצליחה לצייר במילים תמונה כל כך נאמנה, כל כך איומה, כל כך אמריקנית. כל כך אנושית.

את STIFF אני לא שרדתי עד הסוף. הוא באמת כתוב משעשע, אבל מתישהו התייגעתי. אם תשאלי אותי היום מה היה כתוב שם, אני לא אדע לענות לך. אלצהיימר נעורים .

מה-שמה) קָריס

מומלצים: אחד מרעננה/ דורון נשר, קסם פשוט/ רונה רענן שפריר, דודה חוליה והכתבן/ מאריו ורגס יוסה, מותו ומותו של קינקס שואג מים/ ז'ורז' אמאדו. תהנו.

קראתי בטעות את "אותה האהבה, כמעט"
ממש לא אהבתי את העלילה שקצוותיה פרומים,
ואת העמדת הדמויות שלא שכנעה אותי במיוחד
אבל לא יודעת למה פתאום מצאתי את עצמי בדף האחרון...
(איזו מן המלצה זאת???)

חוצמיזה הגעתי גם אני אל "מים לפילים" ומצאתי אותו מפתיע ולעיתים מכמיר
(בעיקר בגלל הגישה של גיבור הספר, הוטרינר, לחיות הקרקס האומללות)
ואהבתי את סופו המנחם...
@}

(בעיקר בגלל הגישה של גיבור הספר, הוטרינר, לחיות הקרקס האומללות)
בילדות קראתי את ג'רלד דארל שכותב ממש מצחיק על חיות וגם את ג'יימס הריוט שהיה וטרינר באנגליה של שנות ה-50 (נדמה לי) וחיבבתי אותם יותר..
הסוף של מים לפילים באמת מנחם

יער ה

לא מכבר סיימתי את דיוקן עצמי עם צלקת של רומן פריסטר
אוטוביוגרפיה של רומן פריסטר הנעה אחורה וקדימה בזמן.
כתוב היטב ובכנות רבה.

גם את הקוסם מארץ ים באנגלית קראתי לי לא מזמן.
גם לי מחכים (5) ההמשכים על המדף אבל בשביל להגיע אליהם אני צריך לפנות קצת את התור ולחכות למצב רוח לאנגלית.
בתור מי שקורא ספרות טכנית באנגלית באופן קולח ושוטף, בקוסם נזקקתי למילון מספיק פעמים כדי לפתח רגש ענווה לגבי רמת האנגלית שלי..

עכשיו אני בתחילתו של עולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.
ספר מדהים ומטלטל שגיליתי לפני כמה שנים באנגלית בשם "a brave new world" ואהבתי מאוד אבל רק עכשיו בעברית המילים נספגות באופן מלא. זה ספר עתידני שנכתב בשנות השלושים. קשה לקרוא לו מדע בידיוני כי הוא איכשהו חורג מגבולות הז'אנר. עלילה סוחפת עם אמירות חברתיות ופילוסופיות מרחיקות לכת.
נמצא אצלי גבוה מאוד ברשימת עשרת המומלצים.

עכשיו אני בתחילתו של עולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.
גם אני!
ובסופו של "רכות של זאבים" מאת סטף פני - הרבה תיאורי שלג וחורף קנדי ועיירה קטנה שנקלעת לדרמה (מזכיר את טווין פיקס בלי הקטעים הסוריאליסטיים שבסוף אבל עם האינדיאנים והדינמיקה של מקום קטן ומבודד)

למייקל שאבון CHABON ספר יחסית קצר ("רק" 200 עמודים במונחים של שאבון זה לא רע) ששמו "ג'נטלמנים של הדרכים" Gentlemen of the road" והוא פשוט משובח. מי שקרא את The Amazing adventures of Kavelier and Clay ודאי מבין, ומי שלא שיקרא, (והוא גם הופיע בעברית בהוצאת עם עובד.) שאבון הוא יהודי אמריקאי שכותב על יהודים. וב"ג'נטלמנים" הוא כותב על שני יהודים קאזאחים, האחד גבוה שדוף וצהוב, השני שחור שמן וחזק. הם מטיילים, נלחמים שודדים ומצילים, אי שם בשנת 900 ומשהו לספירה, בעולם כה שונה משלנו, ועם זאת כה דומה. אנגלית קצת קשה, אך שווה את המאמץ

2 ספרים שסיימתי ואני ממליצה-

צלה של הרוח של קרלוס רואיס סאפון- ספר מתח בניחוח רומנטי, ממש כמו סרט הוליבודי ישן וטוב. ספר על אהבת ספרים.

לאכול להתפלל לאהוב של אליזבט גילברט- מה אומר ומה אספר?!- פשוט הנאה צרופה. הוא רב מכר שחוזר על הרעיונות של להיות ב"כאן ועכשיו", חיפוש עצמי אותנטי וכו', ז"א שהוא לא מחדש דבר, אבל עלי הוא הפעיל את קסמיו והיה אפקטיבי. קראתי וריחפתי קראתי והתרגשתי.

אני קוראת עכשיו את הפסטו של השכן ירוק יותר של אמנון דנקנר

התחלתי היום וכנראה גם אסיים היום... תמיד כשספר שובה אותי אני גונבת עמודים מתי שאני יכולה - הילד תפס קוביה? יופי, אפשר עוד פסקה לפני שהוא מראה לי מגדל, וכדו'.

אוסף של טורים של דנקנר מ"הארץ", מצחיקים בטירוף (צחוק בקול רם ומתגלגל), כתובים להפליא, אמנם קצת פלצנים - נוצר רושם שהוא ואשתו טסים כל סופשבוע לחו"ל ללגום שאטו לאפיט 45' (ואולי זה באמת המצב, אני לא מכירה אותו ואת עבודתו).

נוטות החסד של ג'ונתן ליטל.

אוף,הייתי צריכה את המרחב הזה של בין קריאת הספר עד ללכתוב ולדבר עליו.
איך אתחיל?
קראתי ספר ועולמי הזדעזע.ספר קשה ומבחיל.זה לא שלא ידעתי,ידענו את כל זה,פשוט המפגש החוזר מנקודת מבט אחרת לגמרי,מטלטלת שוב ושוב ושוב.
זה ספר שמצד אחד הרגשתי כזה גועל מעצמי על שאני בכלל קוראת אותו(לפחות בתחילתו) ומצד שני אחיזה צייתנית וממושמעת בכריכתו ועלעול בין דפיו,כמו אחת שלא יכולה לשחרר.
וכמובן שתוך כדי המוח קודח באין סוף מחשבות וקונפליקטים פנימיים קשים ביותר,איך? למה? גם אני הייתי עושה? ועוד.

וקצת רקע,
זהו ספר בין 1000 עמודים שכבר אם אני לא טועה זכה ביצירת המופת הראשונה של המאה ה-21.
ספר המתאר את "חווית"השואה מנקודת מבט של קצין אס אס,נקודת מבט שאני טרם זכיתי להיפגש עימה.
ספר המתאר את ה"נציונאל סוציאליזם" הגרמני "המפואר" (עלק)
הנציונאל-סוציאליזם שמרוב שהוא רצה עידן חדש וטוב לגזע "הטוב" הוא רצח כמה שיותר.( שימו לב שאני גם שוזרת את דעתי בין העובדות שאני כותבת).

הסופר הוא גאון בעיניי. רק התחקיר ההיסטורי שעשה לספר הזה,הותיר אותי המומה ונפעמת.ונגעלת. שוב שילובם של השניים.

למעשה הוא טוען כמה דברים. אחד,שכל אחד מאיתנו אם היה בסיטואציה הזו,היה פועל אותו הדבר.
שנית(לא ממש טענה,אלא עובדה) הוא מחלק את הקצינים הנאציים לשלושה חלקים. חלק ראשון אלו שהיה להם קשה מאוד עם הסיטואציות איתם הם נפגשו,אשר בדר"כ בסופו של דבר הורחקו מהמשימה,אלו שהיה להם קשה מאוד עם הסיטואציות אך הם פעלו למען,"החזון",האומה,הנציונאל סוציאליזם ,לכן צייתו לפקודות,ואלו שפשוט היו סאדו מזוכיסטים ונהנו מכל רגע.
האחרונים דרך אגב, לעיתים שוחחרו מכלאם רק על מנת לבצע פעולות(השמדות בדר"כ) שאיש "נורמלי"לא יוכל לבצע. פשוט להם יש רקורקד של שרוטים.בסופו של דבר כשהבינו שהם סדו מזוכיסטים ניסו להרחיק אותם מזירת הפשע,אך בדר"כ כאמור,זה היה מאוחר מידי.

עם הטענה הראשונה שלו-זו שכולנו היינו פועלים כך,קצת קשה לי,ואני חולקת עליה.

הספר כמובן,לימד אותי גזענות מהי,ומאז קריאתו אני לא אוהבת לשמוע את המילה הזו בהקשר לסכסוך היהודי ערבי שמתרחש פה,כי הוא בעליל(לדעתי) לא גזעני.

ופריטה אחרונה על מיתרי יכולתכם, יש חלק בספר שבו מתואר שהגרמנים מגיעים לאזור הקווקז,תוך כדי המלחמה.הם מגיעים עם צבאם וישר הסגל "המנהלתי" מתחיל בבירור לגבי האוכלוסייה היהודית.האובססיה היהודית האינטימית.
מתברר שאכן יש אוכלוסייה כביכול יהודית שמונה כמה אלפי פרטים. אך יש דילמה. הם לא ממש יהודים,הם כבר כל כך קיבלו את הזהות של העמים סביבם,שפתם מקורה לא ביידיש ולא בעברית,ולמעשה ישנו רק החשד שהם שושלת של הממלכה הכוזרית שגם לגבי יהדותה יש ספקות.(מקווה שאני מדייקת)
אמצע המלחמה,קרבות בכל מקום, מביאים מומחית לעינייני עמי קווקז (משהו בסגנון), שהיא מציגה עובדות שהם כן יהודים,יושבים סביב השולחן ודנים איך פותרים את הבעיה,ואיזה דם זורם בעורקיהם. מול ספקות שעולים,מול התנגדות של שאר העמים הקווקזים מסביב שייגעו באותה אוכלוסייה שושלת של הכוזרים.

את הסוף אני לא אגלה לכם.וגם את ההתחלה לא גיליתי.

אני חושבת שבסופו של דבר מה שהיה לי הכי קשה, זה לקרוא על אנשים שהולכים אל מותם,לפחות משנת 1943 - בידיעה שהם הולכים אל מותם. ובלי להתנגד.כזו כניעות. זה כל כך היה לי עצוב.היו פה ושם התנגדויות,אבל זה היה כמו טיפה בתוך ים שלם.שוב,זה לא שלא ידעתי את זה,אבל זה חידד אצלי את המקום הזה. לתת לאדם אחר לגזור את גורלך על לא עוול בכפך,כשפתייך חתומות,זה כל כך קשה לי.
אולי מה שכתבתי יותר מתאים ל הלך רוח כנוע,בעצם.

סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז.
מזמן לא קראתי ספר שלו, ואחרי המלצות, התחלתי.
מזמן לא קראתי ספר שכתוב כל כך טוב.
כל ירושלים של הילדות שלי נפרשה לה מול העינים שלי.
ואיך שהוא, כל הספר מסתובב בעדינות וברגישות סביב הסיפור האישי שלו, (לא מפרטת כדי לא לקלקל), נוגע ולא נוגע, מתקרב ומתרחק, עד שבסוף מדבר על זה. עם כל הכאב שבזה.
ספר עצוב ויפהפה. מלא מלא נשמה. והרגשתי שזה נכתב ממש מתוך נפשו.

בדיוק סיימתי אתמול את אישה בורחת מבשורה של גרוסמן.
ספר יפייפה ומרגש! איזה מלים יש לו...

בדיוק סיימתי את מעשה בטבעת של אילן שיינפלד.
מצטערת להיפרד ממנו.
מעבר לכך שהוא כתוב בצורה סוחפת ומרתקת, ושהעלילה נבנית שכבות שכבות בכישרון רב,
הוא גם מציג תופעה כאובה וקצת לא-מדוברת: סחר בנשים. רלוונטי גם לימינו, אבל הספר מספר על תחילת המאה ה-20 וגם קצת קודם, אז נוצר ארגון סרסורים יהודיים "צבי מגדל" בבואנוס איירס, והם הביאו נערות יהודיות מאירופה שהוריהן נתנו אותן בידי הסרסורים במחשבה להעניק להן אפשרויות חדשות לחיים טובים יותר ביבשת אחרת, ולא ידעו שהפילו את בנותיהם התמימות והצעירות לבור עקרבים ונחשים.
במרכז העלילה סיפורן של שתי משפחות שגורלן משתרג סביב טבעת מרפא עתיקה.
כמה ימים ולילות של שכרון חושים בעלילה קסומה ומושכת...

קוראת עכשיו את תולדות האהבה של ניקול קראוס. אני די בהתחלה, בינתיים מהנה.
סיימתי לאחרונה את זן באמנות הקשת ונהניתי אם כי היו קטעים שהיה לי קשה לצלוח.

עם הטענה הראשונה שלו-זו שכולנו היינו פועלים כך,קצת קשה לי,ואני חולקת עליה.
יש כמה ניסויים פסיכולוגים מפורסמים בעייתיים אך מאד מעניינים שתוצאותיהם מצדדות בטענה הזו. אחד נדמה לי של 'מילגרם' - בטח אפשר למצוא בגוגל ואם לא אז בכל ספר מבוא של פסיכולוגיה חברתית.

הנה:
%D7%A9%D7%9C[/u]%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%9D]מילגרם
%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%90_%D7%A9%D7%9C[/u]%D7%96%D7%99%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95]זימברדו

_מתי אתם מספיקים לקרא את הספר שלכם?
איפה אתם אוהבים לקרא אותו?_

בעשור הקודם של חיי וקצת לתוך העשור הזה, אחת החוויות שגרמו לי הנאה עמוקה ותחושה עזה של חיות הייתה להיסחף לתוך ספר ולהחליט באופן ספונטני שאני מוותרת על יום עבודה או לימודים ונשארת במיטה לקרוא. בימים כאלה לא היה עולם מסביב, רק העולם של הספר.

נוסעת יקרה,
תודה שאת מזכירה לי את החופש לבחור שקיים כל הזמן סביבנו. גם ובעיקר בדברים הקטנים.
הגריין שיצא לי למרבה הפליאה: "כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בחירות - כאן ועכשיו"....

גמרתי את No Two Alike של ג'ודי ריץ' האריס - עסיסי ומלא השמצות ולכלוכים על על קולגות, נהניתי.
נכנסת לאט לאט ל{{}}מוות בונציה של תומאס מאן{{}}.

אני קוראת את "לאכול,לאהוב, להתפלל" וממש לא מתלהבת. ממשיכה לקרוא-אולי משהו מענין יקרה בסוף... (חוץ מתיאבון לגלידה ופסטה הספר הזה לא עושה לי כלום). זה קצת מבאס כי קשה לי להכנס לספר בשנים האחרונות. לפני כן קראתי את "צלה של הרוח" שהיה מאד סוחף. אפילו חלמתי עליו בלילה וקראתי אותו בכל רגע שיכולתי, כשחיכיתי לילדים, בזמן ההנקה, בדשא...

אני קוראת את "לאכול,לאהוב, להתפלל" וממש לא מתלהבת קניתי אותו אחרי שקראתי על התלהבויות מכמה שוכנות האתר,גם אני קצת התאכזבתי,אבל מאוד נהנתי מהחלק השני,של התפילה.

ממליצה על הספר "בואי הרוח" של חיים סבתו,שפה עשירה,סיפור נוגע ללב,
סיפור שואה שמסופר ע"י ילד עולה ממצרים.

השבוע קניתי ספר על נושא השואה "שנות תרצ"ח" שכתב יוסף באו. התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק עד שסיימתי. בתור אחת שאוהבת מאד ספורי שואה חיכתה לי הפתעה. פעם ראשונה שקראתי ספר העוסק בנושא אבל כתוב בצורה הומוריסטית. משום שיוסף היה אמן ויוצר סרטי אנימציה, הוא כתב את הספר בצורה כזו שהרגשתי שאני בתוך סרט. אף על פי שהוא מתאר בפרטי פרטים כל מה שקרה הייתי מסוגלת לקרוא הכל ולא דילגתי על קטעים כמו שקרה לי בעבר. הספר גם מלווה בציורים אותם צייר בתוך מחנה הריכוז. ממש מדהים! מומלץ מאד!

פגשתי היום בספר הזה
מישהו שמע עליו?
The Birth House

בדיוק סיימתי את מעשה בטבעת של אילן שיינפלד.

הוא גם מציג תופעה כאובה וקצת לא-מדוברת: סחר בנשים. רלוונטי גם לימינו, אבל הספר מספר על תחילת המאה ה-20 וגם קצת קודם, אז נוצר ארגון סרסורים יהודיים "צבי מגדל" בבואנוס איירס

שוחחתי עם אילן שיינפלד על הספר (ראיינתי אותו בערב ספרותי) והוא הדגיש שלא ניתפס לתחושה שאלו דברים שקרו מזמן. ארגון צבי מגדל פעל עד אמצע המאה ה20, ואילן גילה כמה הנושא עדיין רגיש כשהוא נסע לבואנוס איירס לראיין אנשים. בהתחלה הוא התקבל בזרועות פתוחות על ידי הקהילה היהודית - בכל זאת, סופר ומשורר מכובד מישראל שבא לכתוב עליהם ספר - אבל כשהתגלה מה נושא הספר אנשים פשוט נעלמו לו, ביטלו פגישות, יצאו לחופשות פתאומיות בחו"ל וכדומה.

מסתבר שלא מעט מעמודי התווך של הקהילה יודעים בדיוק - ולא מעוניינים לדבר על - מאיפה הגיע הכסף של סבא.

עכשיו אני קוראת את צילה של הרוח מאת קרלוס רואיס סאפון. ספר מרתק ומומלץ ביותר.
אני קוראת אותו בדרך כלל בלילה, לפני השינה, במיטה.
אפשר למצוא פרטים נוספים בלינק הבא
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/469/708.html

אישה בורחת מבשורה של גרוסמן

אוף כמה קשה לקרוא את הספר הזה!
ומכווץ
וכואב
ואני בקושי מצליחה להניח אותו מהיד
ממליצה.
@}

רואות את הנולד - לידה וילוד לקראת העידן המודרני מאת יערה בר-און{{}}.

קראתי לא מזמן ועדיין נושאת אותם במהלך היום
שלושת הספרים של שז :
ריקוד המשוגעת - ספר שירה
להחזיר את הפיות לארץ ישראל - רומן
מאולפת - סיפורים קצרים

כתיבה מדהימה חזקה ישירה פשוטה אמיתית, לירית עוצמתית וחלומית
מומלץ ביותר לאמיצים בלבד

ספר המתכונים של אורנה ואלה - מצאתי את עצמי נהנית לדפדף ולקבל קצת השראה למטבח ובכלל..מומלץ

קוראת בימים אלה 3 בו זמנית, לסירוגין.
אחד מהם הוא "החיוך האטרוסקי" , מאד נהנית ממנו.

ספר המתכונים של אורנה ואלה - מצאתי את עצמי נהנית לדפדף
זה מזכיר לי שאני בימים אלה גם קוראת - ממש קוראת כמו ספר קריאה - את הספר French Girl Knits מאת Kristeen Griffin Grimes - ספר סריגה. אני קצת משוגעת. לא נורא...

עלה הארגמן - מעולה!!!!

קראתי עכשיו את הסיפור השלוש עשרה מאת דיאן סטרפילד
ספר מצוין! מותח מאוד. סופרת מבוגרת מספרת את סיפור חייה המשונה. לא יכולתי להניח מהידיים.

13 מקטרות של אליה ארנבורג. לחשוב ולהתענג בבת אחת.
מלחמה ושלום , של טולסטוי : קשה להיכנס אליו והוא ממש ארוך . אבל ברגע מסויים הוא תופס כל כך חזק .
וברור לי שאקרא אותו עוד כמה פעמים .

קוראת את איך להיות טובים של ניק הורנבי. אחלה ספר. כאילו קליל אבל בעצם מעלה שאלות כבדות . גם בא לי בתקופה כבדה. אני קוראת אותו בהפסקות נורא ארוכות כבר איזה חצי שנה. אבל בכל זאת ממליצה.

ראשית - פעמים ראשונות בתנ"ך של מאיר שלו
פשוט עושה חשק לקרוא שוב את התנ"ך. מאיר שלו אוהב את הדמויות שלו גם אם הן מורכבות ותככניות, וזה פשוט תענוג לקרוא ככה את סיפורי התנ"ך המוכרים. אהבתי מאוד.

מאיר שלו גם אוהב את העברית, והאהבה הזאת מפעפעת לכל מה שהוא כותב, ומכניסה שם איזה עונג כזה.
כמו הטעם של אוכל שבושל באהבה.