באופן טבעי

מזמינה אתכם ל- סייעת אלימה בגן לראות מה קרה שם כשהושמע הקול של באופן.

סיגל ב , אני באמצע הקריאה שם, יש המון מה לקרוא, אבל רק לומר:

האם בכל פעם שאביע דעה נחרצת ו"קיצונית" אחשב כטוענת לאיזושהיא אמת אבסולוטית?
למרות שכל הזמן מאשימים אותך בחוסר סובלנות, את הכי סבלנית שם (ובשאר הדיונים והוויכוחים). @}

תודה חברות על התמיכה!
@}

סיגל ב יקרה @}
מצדיעה לך על יכולתך להכיל את חוסר הסובלנות של הסביבה גם כאשר היא מכוונת ישירות אליך (ועוד על לא עוול ביידך), אני כבר מזמן הייתי מאבדת את סבלנותי, כל הכבוד לך .
אני חושבת גם שטוב עשית כאשר הבהרת והסברת את מהותו של האתר בדף המדובר, נכון שלא כולם צריכים להסכים עם הדעה הרווחת אך חשוב מאוד שהיא תשמע.

תודה רק טוב .

ביממה האחרונה נפתחו פה 3 דפים לפחות שעוסקים בבתי ספר וגנים.
SO?????

יש בארץ כמה עשרות משפחות שמחנכות בבית במקום חינוך חובה
יש כמה עשרות אלפים ששולחים את הילדים ל"מוסדות" מאוחר מהרגיל ("הרגיל זה שנה~, ומאוחר זה שנתיים), בתוך הקב' הזו יש מהדרין (אלפים? מאות?) שילדיהם פוגשים את המערכת בגל שלוש או ארבע.

אולי קצת פרופורציה????

רוב חברי קהילת באופן שכותבים באתר (או לא כותבים בו) שולחים את הילדים למערכת החינוך, ואפשר להפסיך להתנהג כאילו אין זה כך.
אנשים חושבים, מתלבטים וכו' מתלבטים גם ביחס לגן - בי"ס.
דיון בבתי הספר של הילדים בהחלט רלוונטי לרוב הכותבים, והם יכולים לקבל זוית אחרת ורעיונות נוספים "באופניים" להתמודדות עם קשיים ששם. באופן אישי הייתי שמחה אם זה לא היה מפיק מכמה אנשים פה התנשאות צדקנית.

< שוחרת חינוך ביתי (בתאוריה, כי עוד לא רלוונטי)>
< מכירה בעובדה שחינוך ביתי אינו נטול קשיים, אינו מושלם, ואינו חזות הכל>

<מזכירה לכן שתת אתר למחנכים בבית עשה עליה וניתן להגיע אליו מאתר הבית>
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?home:[po]דף פתיחה[/po]

וקומ"ג סבלנות וסובלנות אינן זהות.
ואם יותר לי אפרסקים אמנם מאוד סבלנית אך אי אפשר להאשימה אפילו לא בקומץ של סובלנות.

אם אנחנו בענייני הבחנות,
אז כדאי גם להבחין בין סובלנות - או אי סובלנות - כלפי מעשים (מודה באשמה!) לבין אי סובלנות כלפי אנשים. גם בין אלה אין זהות.

וקומ"ג סבלנות וסובלנות אינן זהות
ברור - הלא הדגשתי את המלים הללו, לציין את ההבדל (ואת המשותף).

לאור הדיון כאן, אני מתחילה לתהות למה קוראים כאן "קולו של באופן".
האם משמעו של דבר הוא שבכל פעם שמישהו יתלונן על קושי עם גן/בי"ס יהיה "תורן" שתפקידו יהיה לומר "היי, יש חינוך ביתי"?
כי אם זה כך, אני חוששת שגם אם נשים רגע בצד את סוגיית הסובלנות והקבלה -- זה פשוט לא יהיה מעניין עוד. זה הופך את "קולו של באופן" למשהו שטוח, חד ממדי ומשעמם.
בדף הסייעת -- אמא בטראומה לא סתם פנתה לעזרה באתר הזה. ב מעצבן לראות מסביב היו בשעתו לינקים אין ספור לפורומים לכאורה "מתאימים" יותר לשאלה כזו, אך לוא היתה אמא בטראומה מפנה את שאלתה לשם, סיכוי לא רע שהיו נמצאים מי שאומרים לה כי הסייעת נהגה נכון, שהיא לא צריכה לעשות מזה עניין, ושבגלל הורים היסטריים כמוה, שלא שמים גבולות לילדים, הדור הצעיר נראה כמו שהוא נראה.
היא הפנתה את שאלתה לכאן, מן הסתם, כדי לא לקבל תשובות מהסוג הזה. כדי לקבל תמיכה ואישור להרגשתה הראשונית, שאכן נעשה כאן מעשה שלא ייעשה.
בערך שנתיים וחצי חלפו מאז שנכנסתי לכאן לראשונה, ו"הקול של באופן" שגרם לי להישאר לא היה הקול של לידת הבית, של ההנקה, של המיטה המשפחתית, של החינוך הביתי -- אלא קול הכבוד לתינוק, לילד, למבוגר באשר הם בני אדם, קול האחריות לחברה ולסביבה, קול המחשבה העצמאית, הספקנות והבחירה, קולו של הידע, הסקרנות ורוחב האופקים.
האם אמירת הצימודים "חינוך ביתי", "לידת בית", "הנקה ארוכה", "מיטה משפחתית", "בלי חיתולים" (בבחינת כל-מי-שלא-אמר-שלושה-דברים-אלו-בפסח-לא-יצא-ידי-חובתו), די בה להשמיע את הקול הזה?
אני מסופקת. נראה לי שלא.

אה, ורק להבהרה, כי אי אפשר לערוך: איני טוענת שהקולות שאני שמעתי הם הם "קולו של באופן". אני רק אומרת שזה מה שבשבילי היה הקול של באופן. לא הייתי נשארת לו מהות האתר היתה מתמצה בעיני בקידום אג'נדת החינוך/מיטה/לידה/הנקה/בלי.

סמדר, ניסחת זאת מצוין.
< הולכת לגריין >

לו היתה אמא בטראומה? מפנה את שאלתה לשם, סיכוי לא רע שהיו נמצאים מי שאומרים לה כי הסייעת נהגה נכון
אני מפנה בנושאים כאלה ל חינוך לגיל הרך בתפוז, (בגלל ש) זה לא המצב שם.
למה להפנות? כי יש שם ריכוז גדול יותר של אמהות לילדים בגן. (שיקול יעילות).
היות ואני כותבת בפורום הנ"ל, אני לא "מסלקת ממני" את השואלת. אני הרי אפגושותה גם שם.

אה, ואני מסכימה אתך - מאז ומעולם מה שמצא חן בעיני בבאופן זה המחשבה והשאלות, לאו דווקא התשובות.

לא הייתי נשארת לו מהות האתר היתה מתמצה בעיני בקידום אג'נדת החינוך/מיטה/לידה/הנקה/בלי.
מכאן שבמה זו גמישה דיה, רחבה דיה ונושאת בחובה את יכולת ההתרחבות וההתפרשות בעבור השאלות והתשובות במובן של דיאלוג. רצף הדיאלוג איננו הרצף הרגיל של כל דיאלוג ממשי. שכן דיאלוג ממשי מייצר מרחב משתנה, ומכאן מחייב רצף זמן תחת הכותרת של רגע אחר רגע או ארוע אחר ארוע. כך, היות והדיאלוג הזה אינו מחייב או מתקיים כמרחב משתנה או במובן הזה כל מרחב, גם רצף הזמן מדלג אינו נמדד כרגיל, שיתכן בהחלט שדיאלוג שהתחיל בצהריים, ימשיך בצהריים ולא "יתקדם" לשעות הערב. במובן הזה של זמן, דיאלוג זה אינו מסתיים אלא לאתנחתא כזו או אחרת, עד שיתעורר מחדש. כך תשובות מתהפכות לשאלותיהן ושאלות מוצאות מענה.

במה זו אם כך,הוירטואלית, מאפשרת את הביטוי האישי הייחודי של כל מחשבה, דעה או תובנה. כל קול מתאסף לקהלו. קהילה זו המאפשרת את הנבדלות הזו מתאחדת מאחורי קולו של הכל. במובן הזה קולה של הנפש האנושית.
קול זה, אותה בת קול שמייצגת גם את "באופן" עולה לעולם בטבעיות, כהמיית ים הדעות ועמדות השזורים בה.
וככל שמתרחבת היריעה, נמצאת בת הקול הזו מגוונת יותר וחרישית יותר. כך, כתפאורה ראויה, שוקט הים לראי ימיו, ומאפשר לילד קטן להקשיב לקול פסיעתו על החול הרך ולייצג נאמנה את נבדלותו.

כל נושא שעולה, כל שאלה שעולה, כל ספק שמוטל משרתים את הנפש הפרטית ואת הקהילה כולה. כוח זה של היפרדות ונבדלות הוא הוא ששומרת עליו הנפש לשם תחושת קיומה. במובן הזה "באופן" בצורתו כאתר מעלה את נבדלותו בהיותו פלטפורמה ראויה לנבדלות, כמו שדה פרחים שמאפשר לכל פרח ופרח לצמוח במלוא הדרו, כך שהנרקיס והדרדר מקבלים את ביטוי נבדלותם ומשתייכים באופן טבעי לסביבתם.

<שלם>

מה??
מתחיל להזכיר את דיון על בהירות הניסוח

"הקול של באופן" שגרם לי להישאר לא היה הקול של לידת הבית, של ההנקה, של המיטה המשפחתית, של החינוך הביתי – אלא קול הכבוד לתינוק, לילד, למבוגר באשר הם בני אדם, קול האחריות לחברה ולסביבה, קול המחשבה העצמאית, הספקנות והבחירה, קולו של הידע, הסקרנות ורוחב האופקים.
גריינתי