באופן טבעי

כולם חגורים, ואמא אומרת לאבא "קדימה!". שפן מתקן "קד-אבא!"
מזכיר לי שכשדנדן היה קטן - הוא אמר שהוא מבינ - ימינה (בנימינה) והחבר שלו מבינ - שמאלה.

אתמול אני ואוריה דיברנו ואיכשהו עלתה המלה "בולט". אוריה שאל מה זה בולט. ניסיתי להסביר בדוגמאות - האף בולט באמצע הפרצוף, הידית בולטת פתאום באמצע המגירה של המטבח... לקחתי את היד שלו ונתתי לו למשש את המגירה, שירגיש איך זה פתאום בולט באמצע. אז הוא ניגש בשמחה למגירה אחרת, שהוא פירק לה את הידית ואיבד אותה, הצביע על הבורג שבולט במקום של הידית וקרא בשמחה: אמא תראי, זה בולט! אני בלעתי את זה!

אמא תראי, זה בולט! אני בלעתי את זה!
גאון!!!!!

הבוקר, בת 2.8 :
אמא, את יודעת מה אני אוהבת הכי בעולם?
מה?
קרטיב וציצי!

וגם אתמול כששאלתי מה רוצה לאכול ענתה:
"אהה, משהו עסיסי, ריחני, טעים וחם!"

>מי שמכיר את הספר מזהה ומי שלא כדאי לו שיכיר את - "איך המציא האדם הקדמון לגמרי במקרה את הקבב הרומני" (או משהו כזה) של מאיר שלו<

אפרופו מאיר שלו,
שלו שואל אותי כבר תקופה, למה צריך שמנת בטרקטור. ואני מתעקשת שלא צריך.
עד שקראתי לו השבוע, את "הטרקטור בארגז החול", והגעתי לעמוד שהדוד אהרון מגיע בלילה לתקן את הטרקטור.

_למה צריך שמנת בטרקטור. ואני מתעקשת שלא צריך.
עד שקראתי לו השבוע, את "הטרקטור בארגז החול", והגעתי לעמוד שהדוד אהרון מגיע בלילה לתקן את הטרקטור._
ענק.
גם אצלנו המפגש בין אוריה לשפה של מאיר שלו הניב פנינה (18.08.2007 12:04)

אנחנו גרים בנצר סירני שצמודה לבאר יעקב.
לקחנו אלינו ילדה מהגן בנ"צ. בדרך שלו מסביר ש"הגענו כבר לבאר יעקב". הילדה תוהה: "למה? מה יש פה באר?" שלו:"ליד הבריכה בקיבוץ יש באר. ולמציל של הבריכה קוראים יעקב. אז זה באר-יעקב".

יעלי לה, ראיתי וחייכתי כבר אז:-)

אנחנו חוגגים את כריסטמס.
בן ה 9 כבר שנתיים שלוש שואל אם אני סנטה. לאורך השנים בעלי ואני התעקשנו שלא, סנטה מביא את המתנות, לא אנחנו.
לפני מספר ימים החלטתי שהגיע הזמן. אמרתי לו שהוא צדק, ואכן אין סנטה. אני היא זו שהבאתי את המתנות.
הוא חייך בסיפוק עצמי ושאל: "ואבא גם יודע?"

והגעתי לעמוד שהדוד אהרון מגיע בלילה לתקן את הטרקטור.
אני חושבת שהתכוונת לכתוב 'לשמן את הטרקטור'. אחרת הבדיחה לא מובנת.

"היה לו ארגז כלים גדול, והוא הוציא ממנו מברגים, פליירים, משמנת , ג'בקות, מפתחות ופטישים."
אחל'ה ספר.

אנחנו ביקרנו בקניון ואכלנו גלידה:
"אמא, כשהגלידה נוזלת לי אני מרים אותה עם הלשון..."
על המפית היה כתוב 'תודה ולהתראות'. מחזיק אותה ביד. לפני שמנגב את הפה מראה לי עם האצבע על האותיות:
"אמא, כאן כתוב 'לא להת-לכ-לך!"

וגם רואה אשה עם נעליים פתוחות מעוצבות כאלה:
"אמא, תראי, לאשה הזאת יש נעליים מסנדלים".

והיו עוד. תמיד כשיוצאים לעיר הגדולה יש צרורות של פנינים.

נועם רצה ערומה בכל הבית, כשסבתא מצלצלת, נועם מספרת לה שהיא "יחפה בתוסיק".

כשאני אהיה גדולה אני אתחתן (היא בת 3), אבל לא תהיה לי סתם שמלה לבנה, היא תהיה צבעונית והכי יפה בעולם.

"יחפה בתוסיק".
ע-נ-ק

אחות גדולה: קטנצ'יק, אמא לא מרשה.
קטנצ'יק (שנתיים): אני מרשה! אני מרשה!

מכינות פנקייקים ביחד.
אמא: " תוסיפי עכשיו 2 כפיות אבקת אפיה"
אריאל (בת כמעט ארבע): "זאת הפיה שהכינה את זה? כי זאת אבקת הפיה"
באמת יצאו לנו מחבתיות חלומיות

וגם: "הנה אמא, הידיים שלי משוטפות" (שטופות ונקיות)

"אמא בת כמה תהיי כשאני אתחתן?"
"אני לא יודעת"
"את בטח תהיי כבר בת 20"

זאת אבקת הפיה.
מקסים{@

"אמא, כאן כתוב 'לא להת-לכ-לך!" D-:
מזכיר לי איך אופיר שלי, בגיל שלוש או ארבע, שיחקה עם ניצן אמ בכרטיסים שעל כל אחד מהם ציור ומילה, וניצן הראתה לה: כ-לב, ח-תול, מצביעה על כל הברה. אופיר הבינה את העסק, לקחה כרטיס עם ציור של "מכונית", והצביעה על כל אות: "פה כתוב או-או-או-או-טו".

אני חושבת שהתכוונת לכתוב 'לשמן את הטרקטור' אז זו שאלה של ילד סקרן...לא בדיחה...

אבל אם כבר, נזכרתי, שכששלו היה בן 3 בערך הספר (הטרקטור בארגז החול) היה הפייבוריט שלו, וקראנו אותו אין ספור פעמים (בשעה).
היינו באבחון התפתחותי אצל רופא בטיפת חלב:

רופא: מה אתה אוהב לעשות בגן?
שלו: לשחק בחצר.
ר: במה אתה אוהב לשחק בחצר?
ש: בטרקטור.
ר: יש לכם טרקטור צעצוע בחצר?
ש: לא! טרקטור אמיתי!
ר: אמיתי אמיתי? (ופוזל לעברי)
ש:בטח! עם מחפר מאחור, עם כף מלפנים, עם מיזוג אוויר והגה כח, יש לו מנופים ורגליים הידראוליות, והילוכים אוטומטיים, הנעה כפולה וצמיגים עם שיניים של גומי ומנועים חזקים מאד!

חוות הדעת של הרופא היתה שהילד מפותח מאד עם אוצר מילים מרשים D-:

קודם כל, דמיון פורה, כי אין ולא היה להם טרקטור בגן.
שנית, למי שלא מכיר את הסיפור, שום אוצר מילים...זוכר בע"פ ציטטות (כמו כל ילד עם הסיפור המועדף)...שרק היום, שנתיים אחרי טורח להבין מה המשמעות (ראו
למה צריך שמנת בטרקטור)

אבל מה אכפת לי...

אבל מה אכפת לי... (-:

בן 4- אבא , אני רוצה ג"וינט.
אנחנו מסתכלים אחד בשנייה מרימים גבות.
אבא- חמוד מה זה ג"וינט?
בן 4- לא יודע,
אבל כשאמא מבקשת ממך אתה אומר לה- בשמחה.

• כשבני היה בן 4 -

"נמאס לי להיות עשוי רק מעצמות ועור, הייתי רוצה להיות עשוי מחומרים אחרים למשל: עץ, זכוכית, מתכת...הייתי רוצה להיות בכל מיני צבעים".

• כשבתי הייתה בת 3+ (היתה מאוד צמודה אלי - האמא) באופן יוצא דופן הסכימה לצאת עם אביה אל גן השעשועים.

בדרך שאלה אותו: "אתה זוכר את הדרך חזרה הביתה?"

בלית ברירה - לא שאני מעודדת את זה אבל...ענק ענק ענק!!! אני הייתי נזהרת שלא יבקש גם מאנשים אחרים. פדיחה..

"נמאס לי להיות עשוי רק מעצמות ועור, הייתי רוצה להיות עשוי מחומרים אחרים למשל: עץ, זכוכית, מתכת...הייתי רוצה להיות בכל מיני צבעים".
איזה גאונות!

"אתה זוכר את הדרך חזרה הביתה?"
איזו מתיקות!

אין על הדף הזה, פשוט אין. אני יושבת פה, באמצע שבוע מתיש בו שני ילדי חולים ואין לי דקה מנוחה או שינה ופשוט מתמוגגת.

כשאחותי הקטנה ממני ואני היינו ילדות, הייתה תקופה שאבא שלי היה הולך עם חגורת בטן.
יום אחד הלכתי איתה לקופת חולים.
שם היא ראתה שהאחות מודדת למישהו לחץ דם.

אחותי: 'הי, תראי ! יש לו חגורת בטן ביד !'

אתמול:
הראש שלי תקוע עלי... אי אפשר להוציא אותו! (בן 2)

בן 5 רואה קבצן מסתובב ברחוב משקשק בכוסו ומפנה אותה לעוברים ושבים.
בתמימותו ובמתיקותו החמוד אומר לי: "אמא, תראי איזה איש נדיב, הוא מחלק כסף לכל מי שרוצה....".

ואותו אחד, בטיפת חלב בבדיקת תקשורת בגיל 4, נשאל על ידי האחות ממה עשויות נעליים.
"מברזל" הוא אומר
מברזל???!!!" שואלת האחות "לא חמוד, לא מברזל"
"כן מברזל. לאבירים יש נעלים מברזל! אני יודע"

יש עוד פנינים, בהזדמנות

משפחת אושר - תודה והחלמה מהירה לקטנטנים @}.

כשנולדה בתי השלישית הגענו לבדיקת רופאה.
הרופאה פנתה אל בתי האמצעית: "איזו אחות מתוקונת יש לך, נו...את מקשקשת איתה?"
הבת (בת 3): "בצחוק קטנטן של מבוכה אמרה: " לא אין לי זנב.." (-:

יש שתי אפשרויות:

• בתי לא הבינה את משמעות המילה "מקשקשת" כ - "מדברת", "משוחחת", אלא כ - "מכשכשת" כמו שכלב מכשכש בזנבו.
• בתי כן הבינה את המשמעות של המילה "מקשקשת" וייתכן שהשתעשעה במשחק המילים.

תרה - "כן מברזל. לאבירים יש נעלים מברזל! אני יודע"
יודע - בהחלט!
ממחיש את עולמם המיוחד של הילדים.

אמא: את בקקי?
טינקי (2.5 ): לא, אני בפוקים.

הייתי חולה ותמר התעקשה שאקרא לה סיפור.
אני: אבל כואב לי הגרון ואני עייפה...
תמר: אז אני אתן לך נשיקה בגרון ונשיקת בוקר טוב!

כשבתי היתה בת 2+ עדיין ינקה לעיתים קרובות מאוד.
הנקתי באהבה רבה ובעייפות עם הבנה שזה עוד ימשיך הרבה זמן.
יום אחד היא ביקשה : "ציצי".
התבדחתי ואמרתי: "את כל הזמן רוצה ציצי, ציצי, ציצי, את יודעת הציצי הזה הוא שלי, גם לך יש ציצי".
היא הרימה את חולצתה הסתכלה על הציצי שלה ואמרה בצחוק קטנטן: "אבל אני לא מגיעה".

יום אחר שאלתי אותה: "למה את אוהבת את הציצי?"
היא: "כי הוא רך".

בתי היתה חופנת בשתי ידיה הקטנטנות את הציצי ואומרת: "ציצי, מתוקי, אני אוהבת אותך" + מצמידה לחי + נשיקה.
והמחשבות על גמילה היו מתפוגגות.....

טוב, זו חוכמה רק כי פיצקי בת 16 חודשים.
היא קיפלה איתי כביסה לפני כמה ימים וכהרגלה שאלה "מה זה?" או ליתר דיוק "אה סה?" על כל דבר שהיא ראתה.
אני עונה לה בד"כ, לפעמים אני שואלת חזרה, לא עושה מזה עניין
פתאום היום היא לקחה מהערימה המקופלת את החלק הפנימי של התחבושות הרב-פעמיות של דרך המשי, כלומר, פיסת כותנה שנראית כאילו היא לא קשורה לכלום, הסתכלה עליי בידענות ואומרת "טימית!"
"מה?"
"אִיייי-טִימִית!"

"אִיייי-טִימִית!"
וואו!!!

_"מה?"
"אִיייי-טִימִית!"_
הכוונה ל - "אינטימית?"

זה מזכיר לי - כשבתי היתה בת שנתיים וחצי, כבר היתה בלי חיתול ולמדה על החלק הקידמי והאחורי של התחתונים. יום אחד כשישבה על האסלה דיברה אל עצמה,
הצביעה על החלק האמצעי של התחתונים שלה ואמרה: "זה בשביל פד".

ברכה כתובה של הצעיר כשהיה בן 6, ליום הולדת של הדובדבן (האמצעי) -
"מזל טוב לאשד אבנסר"

טוב, גם לי לקח זמן לפענח - אבנסר = הבן עשר.
@} דף מקסים.

זה בשביל פד.

P-:

גדולות, גדולות הבנות האלה

_"אִיייי-טִימִית!"
וואו!!!_

ניצן, נראה לי שהבת שלך גאונית כמו אמא שלה

---

אתמול אוריה גילה אריח שבור באמבטיה. "אבא יתקן את זה עם משׂור!"
אני: נראה לי שאבא יתקן את זה עם סיליקון.
....
...
אוריה: אני פוחד מסיליקון.
אני <צוחקת>: לא צריך לפחד מסיליקון...
...
...
<אוריה חושב, חושב, חושב>
...
אוריה: סיליקון הוא ילד חמוד?!

D-: כל כך מתוקים הילדים - ל כ ו ל ם!!!!

אתן סתם מגזימות!
וסיליקון הוא ילד ככל הילדים.

אִיומים.
הפיונת (בת שלוש וחמישה ימים ) מבקשת לעיין באלבומים. אנחנו עוברות על כל התמונות בליווי הסברים. כשגמרנו היא מבקשת עוד פעם. אבל לי לא מתחשק. כאן היא נוקטת לשון איום: "תספרי לי או שאני אינק! "

"תספרי לי או שאני אינק! "
ענק!

_"תספרי לי או שאני אינק! "
ענק!_ D-:

עוד שתי הברקות של הפיונת (אין על הגיל הזה, שבו הילדה היא עוד תינוקת אבל עם כושר ביטוי מפותח):
סבתא עושה לה שיחה, מאחורי גבי. "את יודעת את כבר בת שלוש. בני שלוש הם כבר גדולים ולא יונקים יותר"
פיונת לא מתבלבלת ומשיבה בנחרצות + תנועות ידיים: "אני גדולה ואני יונקת!"
מאוחר יותר, בזמן הארוחה, פיונת יורדת מהכסא ומכריזה :" יש לי קקי! הפלצתי פלוץ רייחני!"

שני: "הפומלית היא אשתו של הפומלה "

ליה [בת חמש וחצי] ואני עמדנו מול הראי הגדול והחזקנו מראת יד,
היא מכוונת עד שמראה משקפת מראה,
פתאום היא אומרת: "זה אף פעם לא נגמר גם כשמתים"
ואז בקול גבוע ומתמשך: "א-י-נ-ס-ו-פ, א-י-נ-ס-ו-פ"

צ'ופקי ואני הולכים לגן,
צ'ופקי משתעל שיעול מרשים,אני מתרשמת ואומרת :"אוי,מה זה,התקררנו?"
צ'ופקי עונה:"לא התקררנו,השתעלנו!"

עשיתי בשיער "גולגול" כזה (שנקרא גם "קוקו סבתא", נו אתן יודעות). אוריה: גם אני רוצה שתגלגלי לי את השערות כמו בשר!!!
(הוא התכוון לקציצה)

שוחחתי עם בתי על "יופי" ואמרתי לה (בהקשר למשהו שעליו שוחחנו):
"הייתי רוצה פנים אחרות, אבל אני מי שאני, ככה נולדתי, ואני מקבלת את עצמי כפי שאני".
בת (6+):
"אמא, בלי משקפיים את דומה לקוף" S-:
"ועם משקפיים את דומה לאמא".

נהר בת שנה וארבעה חודשים כולה מרוגשת מזה שהכלב שלה (גולדן רטריבר לבן ששוקל פי שלושה ממנה) הגיע סופסופ מארץ הקודש, היא כל כולה מבקשת:
"איפה דזוֹדזִי?(ג'ורג'י) איפה דזוֹדזִי? איפה דזודזי? בוא דזודזי! בוא דזודזי! בוא!..."
וברגע שהכלב היגע מגיע? הייתם מצפים לחיבוק אוהב, לטפיחה ידידותית על הגב הכלבי השעיר, אבל לא...
בתנועות נוּ-נוּ-נוּ היא נוזפת בו "לא! לא! סֶב! סֶב!" (בחיי שהיא לא למדה את זה מאיתנו...)
(טוב, ביום שהוא הגיע היא לא הפסיקה לנשק אותו. אבל עכשיו נגמרו המשחקים, הגיע הזמן ללמוד איך להתנהג!.. )

"אמא יש לי ציצי! שניים!!"
נכון, וכשתהיי אמא יהיו לך ציצים גדולים כמו שלי כדי שתוכלי להניק את התינוק שלך
"כשאני אהיה אמא אני אתן לאביתר לינוק מהציצי שלי"
<רומי מגלה נדיבות כלפי אחיה בן החמישה חודשים>

סבא של חבר של הילד שואל את בני: מה תרצה להיות שתהיה גדול?
הבן (בן 6): אני אהיה ממציא
הסבא: אז אתה יכול להמציא מכונה שתעשה שאני אשאר צעיר לנצח?
הבן: לא... אתה כבר תמות עד אז...


הקטנטונת (4) משחקת עם הפושפוש שלה יומם וליל, ולעיני כל.
הרגשתי שנכון כבר להסביר לה שאת זה עושים כשנמצאים לבד.

הקטנטונת: אז אל תסתכלי עלי וככה אני אהיה לבד...

ואחרי דקה שוב : אבל אני אף פעם לא לבד... אתם תמיד איתי....

ואחרי דקה מצאה פתרון קסם: אני אדמיין שאני לבד.... אני מדמיינת ... (ומשחקת שוב...)

סבתא הביאה לבת 5 פרפר מת (רצתה להראות לה עד כמה הוא עדין, אחרי שיום קודם רצו לתפוס אותו, או קרוב משפחה שלו).

פרק א':

ילדה: אני כל-כך אוהבת את חיית המחמד שלי!

פרק ב':

אמא! מצאתי שתי חיות מחמד חדשות, את לא מאמינה!!!

<זבוב ושפירית. מתים כמובן>

יום קיצי חם, (בת 3.10) ישבה לידי, הניחה את ראשה קצת מתחת לכתפי וריחרחה את חולצתי (הזעתי במשך היום...)
<אצלנו אוהבים מילים כמו מסריחה, סירחון...>
אני (בקול מצחיק): "ממ...החולצה מסריחה?"
היא: "לא, יש לה ריח של ציצי".
<ילדה עם קשר ממושך לציצי>

אני במטבח, הרהרתי לעצמי בקול: "הייתי רוצה להיות בת 20 "
בת (3.10) ישבה בסלון שאלה: "מה אמרת?".
אני : "אמרתי לעצמי שהייתי רוצה להיות בת 20"
הבת: "גם אני".

אמא! מצאתי שתי חיות מחמד חדשות, את לא מאמינה!!!
:-D:-D אני ממש יכולה לדמיין אותה, על יופיה העדין מחזיקה גופות חרקים בגאווה.

"מה יש לאמא בבטן" שואלים אותה כל הזמן והיא עונה כמובן "תינוקי"
"ומה יש לאבא?" הם מתחכמים
"לאבא יש בולבול." היא עונה. מה הם חושבים שהיא לא מבינה עניינים?
"ומה יש לך?" הם ממשיכים
"עין!"

הקטנה מבקשת ממני לצייר לה דג. אני מציירת ומיד היא מבקשת ממני לציר לו אבא ואמא. לאמא אני נדרשת להוסיף תינוקי בבטן. ואז בלי להתבלבל היא מבקשת ממני לצייר לאבא דג בולבול...

היינו 3 ימים במפגש של שבט הריינבו וכמות הפנינים שנשפכו שם פשוט אינסופית.
2 דברים נחקקו לי כי הם היו פשוט מעולים.
אחד מהדרך חזרה -
נסענו לאורך ים המלח, יש שם הרים עם כל מיני נקיקים ומערות. פתאום אוריה הבחין באחת מהן ואמר: "אמא, תראי איזו מחבואית קטנה!"
ובריינבו עצמו -
הקמפינג היה לאורך נחל בין רכסי הרים. אני ואוריה הלכנו בערוץ הראשי של הנחל. אוריה עצר ופנה להביט בהרים.
"אמא, יכולים לטפס על ההר?"
"מממ... מי שיודע איך יורדים יכול לטפס. מי שלא יודע איך יורדים לבד - אסור לו לטפס לבד כי זה מסוכן לו. אני לא יודעת איך יורדים."
אוריה חושב.
"אני יכול לטפס ואני יכול לרדת!" - מתחיל לרוץ.
אני עומדת משתאה ומתבוננת בילדון בן השנתיים שלי, שעד אותו רגע לא ממש הסתובב בריינבו לבד וכל הזמן רצה להתקדם ממקום למקום רק על הידיים, רץ ומדלג בין האבנים והקוצים ומתקדם די מהר לכיוון ההרים. כשהוא מתחיל להיות קצת רחוק ממני אני מתחילה ללכת אחריו, שומרת על מרחק שיאפשר לו ספייס ושלא ירגיש שאמא עוקבת אחריו או לא סומכת וכו'. אפילו ניסיתי להתקדם משיח לשיח כדי לא לבלוט מדי. אחרי כמה דקות הוא סובב את הראש והתבאס לגלות אותי אחריו. מבלי לעצור או להאט אף לשנייה הוא צעק לי, עם הראש לכיוון ההרים והיד מושטת הצידה במחווה הרלוונטית: "שנייה!" אני: "מה?" הוא: "שנייה, רגע, אני מטפס וחוזר!"
זאת היתה החוכמה, אבל הסיפור הזה עוד נמשך די הרבה זמן, ואפילו היה לו רגע מפחיד קצת. (הוא ממש ניסה לטפס על ההר התלול בריצה. עקשן.)

אה, יש עוד חוכמה: אחר כך, אחרי שהוא הבין שאם עולים לבד בלי לדעת לרדת ובלי מישהו שיודע לרדת אפשר להיתקע למעלה וזה מסוכן, הוא הכריז: "אז אני רוצה לטפס על ההר עם סולם של מגלשה!"

(רקע: לילדים שלי נולד לפני ימים אחדים אח-למחצה (כן, אני יודעת, זה מסובך, בואו נעכל את זה רגע: לילדים שלי... נולד לפני כמה ימים... אח-למחצה. יש?) (-; )
אתמול, אני יושבת איתם באמבטיה ומתמוגגת מזה שיש לי ילדים כל כך מקסימים. שטופת רגשנות פתאומית אני אומרת משהו בסגנון: אני מקווה שגם לכם, כשתהיו גדולים, יהיו ילדים ושתהנו מהם כמו שאני נהנית מכם.
נוה: כשאני אהיה גדול?
אני: כן, כשתהיה גדול, ויהיו לך ילדים, אם תרצה.
נוה, מהרהר: כשאני אהיה גדול, אולי אני אהיה אבא של האח החדש שלנו. ואופיר תהיה האמא.

הילדה: מה אתה שותה?
אבא: סודה. זה משקה עם גאזים.
משחקת, חוזרת.
מה, אבא, אתה שותה משקה עם פלוצים???

מה, אבא, אתה שותה משקה עם פלוצים???
גדול

טרי, טרי. אני עדיין מתפקעת מצחוק...
הקטנה ואני יושבות לראות סרטי לידה במחשב, רואות תינוק יוצא מהבטן של אמא שלו והיא בעליצות, חיבה וטבעיות קוראת "אוי יש לו זנב!" כמובן שמדובר בחבל הטבור...

שלו (5): אמא, כשהאנשים שגרים מתחת לגן השעשועים פותחים את החלונות, לא נכנס להם כל החול פנימה?"

לאחר ברור, הסתבר שיומיים קודם, הוא שאל מישהי איפה היא גרה, ונענה ב"ממש מתחת לגן השעשועים"

<קולטים שלקח לו יומיים לעבד את זה?>

כשאני אהיה גדול, אולי אני אהיה אבא של האח החדש שלנו. ואופיר תהיה האמא.

זה נשמע לי סידור יותר טוב בשביל האח החדש שלהם...

סקויה שואלת את אמא "ברזיל היא פלנטה?"

והיא עונה:

No, Brazil is a country on the planet. Australia, Brazil, Israel, Germany... they're all countries on planet Earth.
Earth is a planet, Mars is a planet, Venus is a planet, Uranus is a planet...
סקויה מפסיקה אותה, מבט של תמיהה ומצביעה על הטוסיק שלה : "My anus is a planet?"

זה קרה כבר לפני שבוע, ואני עדיין צוחק כל פעם שאני נזכר.

Uranus is a planet

ישר ל מדור טוסיק

מוצקי: אוי, שכחתי להגיד לסבא חג שמח! (עכשיו הוא נזכר ששכח להגיד בראש השנה או סוכות). אני אגיד לו היום!
אמא: תגיד לו היום חג שמח?
מוצקי: כן (בחיוך מאושר).
אמא: אבל היום לא חג.
מוצקי: אני אגיד לו שהיום חג!

_"תספרי לי או שאני אינק! "
ענק!_ D-:

למה אין אייקון של ציצי?

ואחרי דקה מצאה פתרון קסם: אני אדמיין שאני לבד.... אני מדמיינת ... (ומשחקת שוב...)

הרסתותי!!!!

למה אין אייקון של ציצי?

מה, זה לא זה ?

_שלו (5): אמא, כשהאנשים שגרים מתחת לגן השעשועים פותחים את החלונות, לא נכנס להם כל החול פנימה?"
לאחר ברור, הסתבר שיומיים קודם, הוא שאל מישהי איפה היא גרה, ונענה ב"ממש מתחת לגן השעשועים"_
גדול:)))

מה, זה לא זה ?

לא על האיקון הזה יש דיון שלם אבל אני לא זוכרת באיזה דף

בן 3.5:
"אמא, למה האוטו שלנו התקלקל באמצע הדרך?"
"מכוניות לפעמים מתקלקלות... בלה בלה...
"אז המוסכניק בא לתקן לנו?"
"כן."
"והוא בא בלי המוסך?"
"כן"
"כי המוסך מחובר לאדמה?"
"כן"
"חזק?"
"כן"
"אה."


וגם:
בוכה בוכה, רוצה משהו שאני לא מרשה.
אני מציעה לו חלופה ראויה
מפסיק רגע לבכות ואז ממשיך:
"אמא, תרגיזי אותי כי אני רוצה לבכות!"

נפלא! D-:

חריף לי בטוסיק:-(

מגישה שעועית ירוקה. אמרתי לקטנטונת (שנה ו-9) "זאת שעועית, תאכלי". היא - "קישואית!"

אני (מסתכלת במראה באוטו, ורואה שהשייגץ הוציא את הידיים מהחגורות של הבוסטר):
אוי אוי אוי...
שייגץ בן שנתיים (בהתעניינות כנה):
מה קרה לי?

"אמא, תרגיזי אותי כי אני רוצה לבכות!"

איך צחקתי. תודה !

_שייגץ בן שנתיים (בהתעניינות כנה):
מה קרה לי?_
כמה מתיקות!

מאד שיעשע אותי היום, לא יודעת אם זה יצא מצחיק בכתב:
הגדולה שרה:
כשאומר לכה דודי
תאמרו כולכם
הקטן: פיקי פיקי פוק!
הגדולה: כשאומר לקראת כלה
תאמרו כולכם
הקטן: פיקי פיקי פוק!
לכה דודי
פיקי פיקי פוק!
לקראת כלה
פיקי פיקי פוק!
לכה דודי לקראת כלה
פיקי פיקי פיקי פיקי פוק פוק פוק!

(אנחנו לא דתיים, אנחנו קיבוצניקים-לשעבר)

כעסתי בבוקר על שלו (5). בהמשך הוא רצה להשלים. הושבתי אותו לידי ל"שיחה". אחרי מספר משפטים הוא הפטיר: "אני מבין שאת לא רוצה להשלים, את רוצה רק לדבר"...

היום היינו בגן שעשועים ליד הבית עם הילדים.
יש שם מין מערכת מגלשות מאוד גבוהות, שהעירייה התקינה מעליהן מחסומי מתכת כדי שהילדים לא יוכלו לטפס על החלק החיצוני של המגלשות.
לפתע אנחנו רואים שבתי (10) הגיעה לראש המגלשה מבחוץ.
"מה, טיפסת מעבר למחסום?" שאלתי בתמיהה (חשבתי שהוא בלתי עביר)
"כן".
אני לא זוכרת מה אמרתי, בטח שאלתי "למה?" בצורה זו או אחרת.
התשובה הניצחת: "מחסומים מפריעים לחופש שלי!" (-:
(היתה לה עוד תוספת, בחיוך נוסף, אבל אף אחד מאיתנו לא הצליח לשחזר אותה. בתי קוראת פה מעבר לכתפי ומזכירה לי: "צחקתם מאוד, זה מה שאני זוכרת").
רואים שהיא בחינוך ביתי? D-:

אה, היא נזכרה:
אני הוספתי ושאלתי בתמיהה "אבל איך הצלחת לעבור?"
התשובה: "לכל מחסום יש נקודת חולשה!"
עוררה עוד יותר רעמי צחוק. ולחשוב שאם לא הייתי נכנסת לדף הזה לא הייתי זוכרת לרשום את זה והחוכמה הזאת היתה הולכת לאיבוד! D-:
וזה בשביל בתי שביקשה לב ועוד "צוחק אחד" D-:

"אני מבין שאת לא רוצה להשלים, את רוצה רק לדבר"...

אני נקרעת מצחוק פה הילד שלך הגדיר את כל התורות של ההבדלים "בין המינים" במשפט אחד.

ולפקחית של בשמת

"אני מבין שאת לא רוצה להשלים, את רוצה רק לדבר"...
מדהים, גאון קטן.


"מחסומים מפריעים לחופש שלי!"

לכל מחסום יש נקודת חולשה!"
שילוב של יוגית עם לוחמת קונג פו d-:


בדרך הביתה בחושך, קצת קריר
אני: זה החורף הראשון של נויה
מעיין: אמא אני לא רואה את החורף בגלל החושך

הגדולה (2.4) עשתה קקי באסלה והצליחה לנגב (למרוח?) לעצמה. מסתכלת על נייר הטואלט המשומש בפליאה :"וואו! איזו יצירה יפה!!!" P-:

הגדיר את כל התורות של ההבדלים "בין המינים"
אשכרה, כששאלתי אותו איך הוא התכוון להשלים, הוא אמר שהוא חשב שנתחבק וגמרנו (ואני ארצה לשחק איתו).

כשהקטנטונת הרעבתנית שלנו הייתה בת שנה וחצי הקראתי לה את הזחל הרעב.
המשפט הראשון בספר הוא: "באור הלבנה מוטלת על עלה ביצה קטנה"

ואני, מקריאה לה ואומרת: "באור הלבנה מוטלת על עלה ביצה....." ומחכה שהיא תשלים
והפצפונת אומרת: "קשה"

אני מבין שאת לא רוצה להשלים, את רוצה רק לדבר"... D-:. הרס אותי הבן שלך.


כששאלתי אותו איך הוא התכוון להשלים, הוא אמר שהוא חשב שנתחבק וגמרנו כשהוא יגדל ויריב עם החברות שלו, הוא ירצה לדלג על שלב הדיבורים הישר אל המייק אפ סקס.

הגדול שלי , בן 4 , תוך כדי גשם סוער:
אמא , את יודעת מה זה ברק? זה כמו רעם , רק בלי רעש...

אני: וואו, החורף כבר ממש הגיע!
אוריה (באושר אקסטטי): אז כבר יש אבטיחים!!!

אני (לבני שיושב עלי): מה יש לי בבטן ?

בן 3: ציצי

אאוצ'

אבא: רוצה מרק?
בן כמעט 5: כן אבל בלי קישוא, אני לא אוהב קשוא
וגם בלי גזר, אני לא אוהב גזר
וגם בלי עדשים
אבא: לא אוהב זה ולא אוהב זה, מה אתה אוהב אה?
בן כמעט 5: אני אוהב אותך, זה מה שאני אוהב!
סתם לאבא ת'פה וקיבל מה שאוהב...