החיוניות שלי חלק שישי

[טלי_ב*]

כן, כשאני חושבת על זה, זה בעצם די אותו רעיון.
אפשר לומר ש:
הכי פחות אנרגיה זה לעשות בשמחה וברצון
לעשות בלי בחירה "שלמה" שואב יותר אנרגיה
לעשות בלי בחירה "שלמה" וגם להתבאס מכך שלא בחרת בשלמות - עוד יותר

עכשיו למשל אני אורזת את הבית ורוטנת על כך, אבל לפחות הפסקתי להלקות את עצמי על כך שאני רוטנת D-:

[תפילה_לאם]

(מקווה שתצליחי להבין משהו מהניסוחים האלה, לא יוצא לי טוב יותר כרגע)
גם אני הבנתי אותך.

ובעצם במידה לא מבוטלת זה מחזיר אותי לנקודת הפתיחה:
הרבה יותר קל להיות לא מרוצה ולקבל את העובדה שאת לא מרוצה ולשלב באותו הזמן נחמה, שנשאבת מהידיעה שיהיה יום אחר, שאעשה בו משהו אחר ממה שאני בוחרת בתקופה הזאת.
ועכשיו אני חושבת שכיוון שבאותו היום (אני מתכוונת כרגע לחג עוגות הגבינה - לאן דרדרתי את מתן תורה!), אהיה מרוצה מהאוכל הטעים (יש לקוות), אבל לא אוכל להיות מרוצה לאורך זמן מאכילה כזאת - אזי כשאחזור בעז"ה לאכול לפי הבחירה העדכנית שלי, ההסתכלות שלי על מידת שביעות הרצון ממנה תהיה שלמה יותר.

[גוגוס*]

תפילה יקרה, מבקשת את רשותך שוב לפרק לך את זה. בודקת מראש כי אולי זה כבר מעצבן או לא נחוץ כי הבנת את הפואנטה.

[תפילה_לאם]

לכי על זה.

[גוגוס*]

_לשלב באותו הזמן נחמה, שנשאבת מהידיעה שיהיה יום אחר, שאעשה בו משהו אחר ממה שאני בוחרת בתקופה הזאת.
ועכשיו אני חושבת שכיוון שבאותו היום (אני מתכוונת כרגע לחג עוגות הגבינה - לאן דרדרתי את מתן תורה!), אהיה מרוצה מהאוכל הטעים (יש לקוות), אבל לא אוכל להיות מרוצה לאורך זמן מאכילה כזאת - אזי כשאחזור בעז"ה לאכול לפי הבחירה העדכנית שלי, ההסתכלות שלי על מידת שביעות הרצון ממנה תהיה שלמה יותר._

אז המשפט מתחיל ב"נחמה". את מי צריך לנחם? את מי שלא מרוצה. מה יגרום לך להיות מרוצה?
האם זה תרחיש ריאלי?
ועוד אני מבקשת להראות לך שהנחמה שאת מבקשת יושבת על אדנים רעועים, ולא סביר שתועיל לך הרבה.
ובמקביל אני מציעה שכל דבר אחר שנסמך על אדנים יציבים עשוי להועיל. לבדיקתך, כרגיל.

השאלות שאני מציעה הן לא אמיתיות. הן רק נועדו להמחיש נקודה בנוגע למסד שעליו את מושיבה את הנחמה (שהצורך בה מראש שווה בדיקה)

יהיה יום אחר, שאעשה בו משהו אחר ממה שאני בוחרת בתקופה הזאת
מי אמר? ואולי לא יהיה? ואולי יהיה יום אחר שבו תעשי באמת משהו אחר אבל הוא יהיה עוד יותר קשה?
מה דינה של הנחמה אז?

באותו היום (אני מתכוונת כרגע לחג עוגות הגבינה - לאן דרדרתי את מתן תורה!), אהיה מרוצה מהאוכל הטעים (יש לקוות)
ומה אם לא תהיי מרוצה? מה אם זה יהיה בכלל לא מספק או שכל מיני מחשבות יפגעו בתחושת הסיפוק שלך?
מה דינה של הנחמה אז?

לא אוכל להיות מרוצה לאורך זמן מאכילה כזאת
ואולי כן? אולי תצליחי להשתיק את הראש המדבר בלי סוף וכן תהיי מרוצה?
מה דינה של הנחמה אז?

כשאחזור בעז"ה לאכול לפי הבחירה העדכנית שלי
ואם לא תחזרי?וכו'...

ההסתכלות שלי על מידת שביעות הרצון ממנה תהיה שלמה יותר
ואם לא? וכו'...

עכשיו, כדי שלא תחשבי שאני סתומה לגמרי ובכלל לא הבנתי אותך - אז הבנתי אותך
וכמו שאמרתי והתכוונתי, אני חושבת שמה שאת עושה נהדר.
זה רק הראש שמסבך נורא את החיים. הוא בונה לך מסלול פתלתל מאוד שבנוי על המון הנחות שאולי חלקן לא תקרינה במציאות. ואז כל הבניין נופל כי דבר בנוי על דבר והכל הכל הכל בעתיד מדומיין שעוד לא הגיע והוא לא ממש קרוב.

מה יכול להיות שם במקום זה?
ההווה שבו את יכולה לבטוח כי הוא מתרחש ממש עכשיו.
הנאה ושמחה במה שאת עושה עכשיו בכל רגע נתון כמיטב היכולת. ואיפה שאין יכולת אז לא.
בחירה מודעת במקום תחושה שהבחירות לא שלך (מה שמקדם אותך בצעד קל לעמדה קורבנית, אפילו אם רק בפני עצמך או בעלך).
וכאשר יגיע חג השבועות תוכלי לבחור מחדש. ולבחור בשמחה.
והבחירה שלך, אם תחליטי לאכול עוגות גבינה, תהיה להתנסות וללמוד מזה.

כי עכשיו את מתכננת ניסוי אבל את גם כאילו יודעת מראש מה יקרה בו ומה תלמדי ממנו. אז מה הטעם בו?
נסי לבדוק האם יש לך מוד אמיתי של ניסוי. כי באמת יהיה מעניין לראות איך הגוף שלך יגיב לשפע הגבינה והסוכר, ומה הוא ירצה אחר כך, וכמה זמן ייקח לו לבקש משהו אחר, אם בכלל, ועוד ועוד שאלות שאין להבטיח שבסופן יש חזרה לדרכך ושביעות רצון.
האם את מוכנה לקחת את הסיכון הזה ולהשאיר את הראש פתוח ללמידה הזו?
אם כן, הבחירה הזו תאפשר לך להישאר בכאן ועכשיו שלך, בהווה הזה, להנות ממנו, וגם מהאופן שבו תבחרי לחגוג את שבועות, ללא ייסורי מצפון או מחשבות עתידיות מאיימות, וזה הכל.

[תפילה_לאם]

וואו! הפגזת. אקרא שוב בלילה.

[גוגוס*]

הפגזתי גם בשגיאות כתיב וטעויות נוספות...
אבל הלכתי עכשיו לתקן את אלו שקפצו (עדנים במקום אדנים... נו, באמת).
מצד שני, אחרי שכתבתי לך הרגשתי נמרצת כל כך שבאמת ישבתי לעבוד על המאמר שלי והספקתי ה-מון. האמת, כמעט סיימתי טיוטה ראשונה ממש ברמה גבוהה.
נשאר לעבור על זה ולהתייסר עם הערות השוליים ומראי המקום
כך שלמקרה שעוד קינן בך החשד שאת מסיטה אותי ממסלולי - את לא. ואפילו להפך.

[אישה_במסע*]

על סיבה ותוצאה:

אני לא יודעת אם זה ניכר בדף הזה, אבל אני אדם רציאונלי ולוגי, אני מחשיבה בהחלט סיבה ותוצאה, ומוטב כאלו שהוכחו במחקר מדעי, שנערך על קבוצת מדגם מספקת ועם בידוד משתנים ראוי לשמו.

בנוגע לאוטיסטים - למה היא חושבת שהם לא מבינים? אני לא יודעת עם הדף הזה הוא המקום <פתחתי אותו יחד עם הדף שלך וחשבתי לרגע שהתבלבלתי בדף>, אך אגיד כמה מילים על הנושא.
קודם כל, לא ברור לי למה היא חושבת שלאוטיסטים אין תפיסה של סיבה ותוצאה.
ודבר שני, יכול בהחלט להיות מצב בו יש להם תפיסה כזו והם לא משתמשים בה. קראתי כמה קטעים שאוטיסטים כתבו והם נקראים לי די רוחניים כאלו. אני מתכוונת - יש כל התפיסות הרוחניות שרואות בכל בני האדם חלק משלם גדול, לעיתים קרובות האלוהות, כמו גלים באוקיינוס, ויש כאלו שרואות את הזמן פשוט כעוד מימד, ויש את התפיסה שהכל אחד. וזו פשוט ראיית עולם. ענתנוי שמסבירה שבשבילה אין משמעות למילה "אני". והיא סוג של מבינה את המשמעות. היא חייה בעולם הנ"טי, כותבת בפורום בצורה ברורה ונותנת עצות פרקטיות. ובכל זאת, בשביל סיבה-תוצאה זה בסך הכל עוד סוג של קשר, לא שונה מהותית מסוגי קשרים אחרים. רק עוד זווית להסתכל על העולם, והיא מעדיפה את הזוית שלה <כתבתי את מה שאני מבינה מהמילים שלה ויכולות להיות שגיאות תרגום. אפשר ללכת לקרוא בפורום אטיזם בתפוז. ממליצה בחום>.

איך את חושבת היא הייתה בתור ילדה?

למה את מתייחסת כתבנית, אישה? לדעה שהצגתי, שאומרת שמתבקש לשנות את מה שאינני מרוצה ממנו?
לזה ש המבט שלך בתזונה כמעט תמיד על העתיד במקום על ההווה.

פשוט תסתכלי על זה. על כל הפעמים שבהם את חושבת או פועלת בנושא התזונה מתוך מחשבה על העתיד במקום על ההווה. נניח, לחשוב על עוגות השחיתות, או על ההפסקות בתזונה החיונית. אבל גם על הפעמים בהם את אוכלת אוכל ומנחמת את עצמך בכל שתאכלי דברים לא חיוניים בעתיד, ועל הסירובים לפיתויים שלמולם או למול המחשבה שלעולם לא תאכלי X או שאסור X את מעלה את המחשבה שמותר לך בעתיד לאכול אותם.

בעצם, אולי טלי ביטאה את הרעיון של קבלה בניסוח המוצלח ביותר: הרבה יותר קל להיות לא מרוצה ולקבל את העובדה שאת לא מרוצה, מאשר להיות לא מרוצה וגם להיות לא מרוצה על כך שאת לא מרוצה.

אז אני מציעה לך בחום לבדוק את זה מחדש
גם אני. כשעושים משהו מתוך בחירה אמיתית זה שונה מאוד מלעשות אותו מתוך אינרציה. וכשעושים משהו בלי לבחור בו זה ממש לא מוצלח.

בנוגע להווה - חולקת על גוגוס בכך ש אז בואי נעצור כאן עם ההסברים_ לא כי אני לא _מרגישה שזה בדיוק הרגע הקטן הזה שבו את עוברת מלהרגיש את הדברים דרך הלב שלך ללהבין אותם דרך הראש שלך, אלא כי אני חושבת שהבנה שכלית זה דבר מוצלח מאוד, ואם היא ממומשת היטב ומוטמעת בחיי היום יום היא מובילה גם להבנה אינטואיטיבית.

לדעתי הדלתות המסתובבות הן בהחלט הווה ונראה שאני מבינה ומסכימה עם הכוונה. לדעתי לעיתיםם כדאי להתבונן בה ואף לעבור דרכן. האפשרות הזאת מאירה את משמעותה של המילה "בחירה"

[גוגוס*]

אישה, יש כל מיני דברים בתגובה שלך שנורא אהבתי וגרמו לי להרגיש שהלב שלי נפתח. מצטטת אותם.

יכול בהחלט להיות מצב בו יש להם תפיסה כזו והם לא משתמשים בה.
אהבתי את זה. זו מחשבה מאוד נדיבה על היכולות של כולנו. על התחושה הזו שיש בנו המון חבוי שלא תמיד בא לידי ביטוי, לא משנה כרגע מהי הסיבה.

סיבה-תוצאה זה בסך הכל עוד סוג של קשר, לא שונה מהותית מסוגי קשרים אחרים. רק עוד זווית להסתכל על העולם.
פשוט אהבתי את זה. את הכבוד הזה לזווית של אחרים, ברגע נתון כשהיא שונה משלי, או בכלל.

הבנה שכלית זה דבר מוצלח מאוד, ואם היא ממומשת היטב ומוטמעת בחיי היום יום היא מובילה גם להבנה אינטואיטיבית.
מסכימה לגמרי. אני דיברתי על רגע קטן וספציפי. לא על משהו כללי. מין רגע כזה שבו הרגשתי בתחושת בטן שמוטב פשוט לעצור את ההסברים ולתת לדברים להתגלגל קצת בלי הסברים נוספים. אין לי שום רתיעה אפריורית מהשכל או מהשימוש בו. להפך.

לדעתי לעיתים כדאי להתבונן בהן ואף לעבור דרכן. האפשרות הזאת מאירה את משמעותה של המילה "בחירה"
מאוד מאוד מסכימה.
חשבתי שתפילה מכוונת לסרט "דלתות מסתובבות". ומה שאני זכרתי ממנו, וצפיתי בו לפני שנים רבות, זה דווקא את התחושה של ההחמצה ולא את התחושה של הבחירה.
את המחשבות האלה מהסוג "מה היה קורה אילו" ולא את - "אולי אתנסה במשהו אחר לגמרי".

[תפילה_לאם]

גילוי מהשבוע: מי היה מאמין שביצה קשה היא... מתוקה?!

[תפילה_לאם]

בנוגע לאוטיסטים - למה היא חושבת שהם לא מבינים?
אני לא יודעת. זאת מישהי שהכרתי לפני כמעט תריסר שנים, ומאז אותה שנה לא נפגשנו...
אני יכולה לשער, שהיא הניחה זאת על בסיס ההתנהגות שלהם, סיבות שלא תשכנענה אותך (וגם לי זה לא יספיק כדי לבטל את סימני השאלה שנטעת בי לאורך דיונינו).
באמת מתחשק לי לקרוא בפורום אטיזם בתפוז. מתי אפשר אם כל הזמן אני ב"באופן"? אבל חוץ מזה, אני חושבת שנכנסתי כבר בעבר בעקבות הפנייתך, וכנראה ש"נושאי הליבה" אינם נדונים שם תמידית, כי נדמה לי שראיתי בעיקר הודעות-מודעות וכאלה. אולי צריך לעקוב לאורך זמן כדי לתפוס משהו ענייני.


פשוט תסתכלי על זה. על כל הפעמים שבהם את חושבת או פועלת בנושא התזונה מתוך מחשבה על העתיד במקום על ההווה.
טוב, בפועל זה לא ממש ככה. נזכרתי בזה מוקדם יותר כשאכלתי סלט טעים שבעלי הכין. זה לא שאני אוכלת סלט ירקות/ סלט פרות/ בקר עם תבשיל ירקות/ מגוון אגוזים וכו' ועסוקה כל הזמן ברצון לאכול סוכר מזוקק. כל מה שאני אוכלת טעים לי ומשמח אותי. המחשבות והציפיות האלה קיימות אבל ממש לא כל הזמן.

לדעתי הדלתות המסתובבות הן בהחלט הווה ונראה שאני מבינה ומסכימה עם הכוונה. לדעתי לעיתיםם כדאי להתבונן בה ואף לעבור דרכן. האפשרות הזאת מאירה את משמעותה של המילה "בחירה"
יכול להיות שזה מה שעשיתי השבוע בסופר.
נתקלתי בסדרת שוקולדים חדשה. עמדתי והסתכלתי רגע בשלושת הטעמים שהונפקו. חשבתי על האפשרות להכיר אותם, או לפחות אחד מהם. והחלטתי לוותר, כי לא רציתי לצאת מהמסלול מתוך ידיעה שהיתרים חד-פעמיים כאלה אצלי סופם להפוך לרב0פעמיים, וגם כי בחודשים שחלפו גיליתי שבדרך כלל שוקולדים קצת מאכזבים אותי: הם מתוקים ומשעמים, ואני מחפשת מתיקות לא סתמית, מתיקות שמשולבת בעוד משהו, ולכן יכולתי לומר לעצמי "בשביל מה?"

<מרגישה שאני רבע מגיבה לדברייך ושלושת רבעי נסחפת באסוציאציות שלי. כנראה נהיה לי קצת קשה עם סוג השיח שהתרומם הרבה מעל הקונקרטי שמובן לי יותר. ולכן גם בחרתי להגיב אלייך קודם לפני שאני מנסה לעכל א המגילה של גוגוס מהצהריים... >

[גוגוס*]

יקרה, מציעה בחום ובאהבה לשחרר לגמרי את המגילה שלי.
לא להגיב עליה אפילו במילה.
היתה, הלכה, נשארת כאן בכל מקרה וזהו זה.
זה לא חשוב.
חשוב כרגע הצורך שלך לחזור לקונקרטי, את מבטאת אותו בצורה ברורה ומעשית.
נישאר בזה ברצון רב (אני, בכל אופן...).

נ.ב - ידעתי למה אני מבקשת ממך רשות. מה שאת לא ידעת, זה מה בדיוק אני מציעה

[תפילה_לאם]

לא להגיב עליה אפילו במילה.
רגע, יש כאן תינוקת חמודה במיוחד שהתעוררה והתחברה. אני נצלת את הזמן הזה לחזור ולקרוא את השאלות שפרשת שם ולראות מה אני מבינה.

ועוד אני מבקשת להראות לך שהנחמה שאת מבקשת יושבת על אדנים רעועים, ולא סביר שתועיל לך הרבה.
מה שכתבתי מסביר שהנחמה לא תועיל לי הרבה במסגרת שהיא משויכת אליה, מסגרת ה"אוי, אני לא אוכלת ממתקים כבר יותר משלושה שבועות". אבל יכול להיות שהיא כן תועיל לי בהקשר רחב יותר. היא תעזור לי להבין, שכיוון שהתשובה ל מה יגרום לך להיות מרוצה? הוא ממש לא הנחמה הזאת של אכילת הממתקים, אין לי מה לשאוף אליהם כל כך הרבה. אבל אני לא מצפה שהתנסות אחת כזאת תשחרר אותי מהחיפוש אחר הנחמה המדוברת.


_וכמו שאמרתי והתכוונתי, אני חושבת שמה שאת עושה נהדר.
זה רק הראש שמסבך נורא את החיים._
אה, אז מה אני כן עושה נהדר? <תפילה מחפשת לה מחמאות באמצע הלילה... אבל גם שואלת באמת, כי הראש מעורב מאוד תמיד עד כדי כך שהוא ממסך את השאר, ואני לא בטוחה שאני מנהלת פה תהליכים לא מחשבתיים.>

בחירה מודעת במקום תחושה שהבחירות לא שלך (מה שמקדם אותך בצעד קל לעמדה קורבנית, אפילו אם רק בפני עצמך או בעלך).
אין לי תחושה כזאת. יש בחירה מודעת שנעשתה מראש ועכשיו ממשיכה הודות לכוח רצון. וקל ליו יותר כשהדברים מגדרים מראש, ואז אין הרבה שאלות וכוח הרצון לא צריך להפעיל מאוד את השרירים.

כי עכשיו את מתכננת ניסוי אבל את גם כאילו יודעת מראש מה יקרה בו ומה תלמדי ממנו. אז מה הטעם בו?
לא התייחסתי לזה עד עכשיו כניסוי, אבל מוצא חן בעיניי להפוך אותו לכזה. זה אפילו מעניק תוספת לגיטימציה לפריקת העול. (במערכת שלי יש צורך בלגיטימציה. )
מוכנה לקחת את הסיכון הזה ולהשאיר את הראש פתוח ללמידה הזו{{}}! (עד גבול מסוים...)

[גוגוס*]

מה אני כן עושה נהדר?
הכל, מה זאת אומרת?
קודם כל את עושה מה שאת רוצה, שזה מאוד חשוב.
ואת מקשיבה לעצמך.
ואת זזה ולומדת.
יש יותר טוב מזה?

תמשיכי לעשות מה שנראה לך נכון.
אני (או כל אחת אחרת שכותבת לך) לפעמים זורקת לך רעיון או מחשבה ואת יכולה לקחת מזה מה שמתאים לתהליך שלך באותו רגע.
מה שצריך לחלחל ולגעת בך, מה שמתאים והגיע זמנו - מחלחל ונוגע.

[נוודית*]

רוצה לשתף בתובנה קטנה שחוזרת ובאה אלי מידי פעם, נטולת כל ציוריות ומשלים

בדרך כלל אני אוהבת לאכול פירות וירקות חתוכים. מידי פעם אני מבינה כמה אופן החיתוך משפיע על חווית האכילה שלי. לדוגמה - לפעמים אני חותכת תפוח לפרוסות מאד מאד דקות, כמעט כמו נייר, וזה מרגיש לגמרי אחרת מלנגוס בתפוח, או לאכול רבעי תפוח. גם בננה חתוכה לפרוסות דקות, מרגישה לי לגמרי אחרת מבננה שאני אוכלת שלמה. למה זה חשוב? לא יודעת, אולי זה לא חשוב. בשבילי זה מגדיל את הגיוון, מעניין ומשמח. אני חושבת לי שגיוון במרקמים הוא חיוני, וצורת החיתוך היא עוד דרך, קלה, לגוון.

[גוגוס*]

מסכימה מאוד. גם אני מרגישה מאוד בהבדל.
לפעמים כשאני אוכלת בננה ככה סתם על הדרך אני שמה לב שזה בביסים גדולים. לפעמים גדולים מדי.
אותו דבר עם תפוח שאני פשוט נוגסת בלי לחתוך. זה באמת משפיע.
איך את אוכלת אננס?

[נוודית*]

אוי, הערת בי געגועים גדולים לאננסים הענקיים והעסיסיים כל כך של זנזיבר, כל אחד ענק כזה עולה חצי שקל.
כאן, אם הייתי אוכלת אננס, הייתי צריכה לאכול אותו בכפית זעירה כזו, ננסית. נראה לי שהם חושבים כאן שאננס עשוי מזהב. יש כאן גם מלונים, די קטנים, שנראים די יפים באמת. הענף הקטן שנשאר מחובר למלון עטוף בנייר זהב, ומחירו - 50-60 דולר (אמריקני). משהו מטורף למדי.

[נוודית*]

ובעניין אחר - מה עם פטריות?

אני אוהבת לאכול פטריות נאות, זה נחמד לי. אני לא יודעת אם: הן מזון חיוני? מזין? משבש (פטריות איכשהו קצת חשודות בעיני)?

[תפילה_לאם]

הכל, מה זאת אומרת?


מה שצריך לחלחל ולגעת בך, מה שמתאים והגיע זמנו - מחלחל ונוגע.
שמעתי פעם: "כשהתלמיד מוכן - המורה מגיע".


מידי פעם אני מבינה כמה אופן החיתוך משפיע על חווית האכילה שלי.
מסכימה מאוד. גם אני מרגישה מאוד בהבדל.
תודה על השיתוף.

פעם כשסבא שלי מצד אבא עוד היה בחיים, וסבא וסבתא שלי גרו בביתם, וגם אנחנו גרנו באותה העיר, היינו מגיעים אליהם מדי שבת בבוקר, והיו באים גם הדודים שלי ובני הדודים ולפעמים עוד אורחים.
והיה כיבוד: עוגות מאפה ידיה של סבתא שלי (ובשנים המאוחרות יותר - קנויות ), בננה צ'יפס, פיסטוקים, שוקולד, מלון או אבטיח. כל מיני כאלה. ואני זוכרת כמה התפעלתי מהטעם כשהוגש אננס טרי פרוס. הטעם הזכור של האננס המשומר החוויר לחלוטין.
לפני כמה שנים התאכזבתי נורא לקנות אננס בסופר במחיר נכבד ולגלות אחרי טרחת הקילוף שהטעם מימי.

[גוגוס*]

_מה עם פטריות?
הן מזון חיוני? מזין? משבש (פטריות איכשהו קצת חשודות בעיני)?_
גם אני תוהה לגבי זה מדי פעם וטרם הגעתי למסקנה. מדי פעם יש לי התקף פטריות. בא לי שהכל יהיה עם פטריות, אבל בהחלט לא נאות אלא מוקפצות. צורך שהוא שילוב של טעם ומרקם.
ואז אני חושבת שאולי יש בהן משהו שמדי פעם פשוט חסר לי. אוכלת אוכלת אוכלת ואז שוכחת מהן להמון זמן, ממש חודשים.
פטריות נאות אני שמחה לאכול רק כשהן בשיא הטריות שלהן, וגם אז, זה בא לי בהתקפים כאלה. ממש תחושה של חוסר שמבקש סיפוק מאוד ספציפי.

[מיכל_בז*]

הו נוודית היכן את? זה כל כך מסקרן!

[אישה_במסע*]

גוגוס

_חשבתי שתפילה מכוונת לסרט "דלתות מסתובבות". ומה שאני זכרתי ממנו, וצפיתי בו לפני שנים רבות, זה דווקא את התחושה של ההחמצה ולא את התחושה של הבחירה.
את המחשבות האלה מהסוג "מה היה קורה אילו" ולא את - "אולי אתנסה במשהו אחר לגמרי"._

אני לא מכירה את הסרט. מבחינתי דלתות בהווה הן הדלתות שמעבר בהן לאו דווקא משנה את המצב, אלא את נקודת הראייה על המצב.

תפילה

וקל ליו יותר כשהדברים מגדרים מראש, ואז אין הרבה שאלות וכוח הרצון לא צריך להפעיל מאוד את השרירים.

מסכימה עקרונית. אני עכיו החלטתי החלטה דומה בנושא אחר - להיכנס רק לכמה דפים ספורים בבאופן ולא להיכנס ל{{}}מה חדש. בטווח הקצר זה קוטע וויכוח שאני לא רוצה להשתתף בו, ובטווח הארוך אני מקווה זה יקטין את הזמן שאני מבזבזת באתר, שהוא לדעתי מוגזם בהחלט. אני נוטה להתמכר ל{{}}מה חדש

(עד גבול מסוים...)

זו השאלה המעניינת יותר בעיני. הסיבה העיקרית שאני מרשה לעצמי לא לעמוד בגבולות נוקשים במזון היא הסביבה העוינת לתזונה חיונית - צבא. גם אם לספור אוכל שאני מביאה מהבית אני עדיין דואגת לפעמים אם יהיה לי מה לאכול. תזונה חיונית משנית למטרה הראשונית - שיהיה לי מה לאכול. וזה לא שהאוכל הלא חיוני כל כך טעים תמיד.
אבל מה הייתי עושה לו הייתי מרגישה שאני נגררת? שקל להימנע אבל קשה לאכול קצת? או שבכלל קשה להימנע? לא יודעת.

בנוגע לפטריות - עקרונית לדעתי הן חיוניות. הן מאכל רוסי מסורתי, ועד היום נהוג לצאת ללקט פטריות. הבעיה העיקרית היא בפטריות קנויות, שמלאות בחומרים כימיים גרועים.

[אישה_במסע*]

גוגוס

ואז אני חושבת שאולי יש בהן משהו שמדי פעם פשוט חסר לי

אולי איזה מינרל נדיר שהגוף צריך בכמות ממש קטנה ואמור לקבל מצמחים ש(לא) מקבלים אותו מהאדמה הפורייה, הלא שחוקה מעודף חקלאות ועיבוד.

[כורכומית*]

רציתי לשאול פה משהו שלא קשור לדיון. אני אוכלת ממש בריא. ויש לי בתזונה הרבה שומנים טובים. משתמשת על העור רק במוצרים טבעיים (על בסיס חמאת שיאה או שמן קוקוס מעורבבים עם מים)אך העור שלי יבש זה משהו רק מהשנה האחרונה. בעיקר באמות. האם יש לכן רעיונות מה ניתן לעשות על מנת להוסיף לחות לעור?
תודה

[יונת_שרון*]

מים חמים-קרים-חמים-קרים. זה התעמלות לנקבוביות של העור, וככה הן נסגרות טוב יותר והעור לא מתייבש.
(אני פשוט מסיימת את המקלחת במים קרים, אין לי סבלנות להחליף שוב ושוב.)

[תפילה_לאם]

שבוע טוב!

חשבתי שתפילה מכוונת לסרט "דלתות מסתובבות".
נכון.


אבל מה הייתי עושה לו הייתי מרגישה שאני נגררת? שקל להימנע אבל קשה לאכול קצת? או שבכלל קשה להימנע? לא יודעת.
בדיוק בגלל זה כתבתי, שאני פתוחה לניסוי עד גבול מסוים. כלומר, אשמח לנסות לשים לב מה מתעורר בי גופנית-רגשית-מחשבתית בעקבות האכילה בחג, אבל אני מתכננת לחזור לאכילה החיונית לאחר מכן. אם הניסוי יראה שגופי משתוקק לשייק ירוק לאחר הגבינה והסוכר ושות' - אשמח לאפשר לו. אך אם תהיה בי משיכה לעוד גבינה וסוכר, שאני מכירה שמופיעה כבור ללא תחתית - אשתדל להימנע גם אם במחיר מאמץ.

[תפילה_לאם]

היום קניתי פטריות שנראות כך
וואלה, נוודית. ראיתי כאלה.
אוכלים אותן חיות?

[נוודית*]

אוכלים אותן חיות?
אני הלכתי על "נעשה ונשמע". קניתי, ואכלתי חיות. חתכתי קבוצת גבעולים מהבסיס המשותף שלהם. ופשוט אכלתי. היה לי טעים ממש. בתחושה זה קצת כמו נבטים, פריך. אבל לטעמי יותר טעים, ויש בהן מתקתקות מפתיעה. אח"כ הלכתי לחפש מידע, וקראתי שבהחלט אפשר לאכול אותן חיות או מבושלות. אפשר כמובן להוסיף לסלט. או למוקפץ או מרק. אם מוסיפים לתבשיל, כדאי להוסיף ממש ברגע האחרון. לפי מה שקראתי הן עשירות בנוגדי-חימצון ובחלבונים.

@}

[תפילה_לאם]

נדמה לי שקניתי כאלה פעם, ושהן היו חריפות, אבל אולי אני מתבלבלת.

[כורכומית*]

תודה יונת
אנסה. אפשר לשאול באיזה קרם את משתמשת?

[יונת_שרון*]

אם השאלה מופנית אלי, אז התשובה היא שאני לא משתמשת בקרמים.
לפני שהתחלתי עם המים הקרים ניסיתי למרוח כל מיני דברים שלא עזרו, מלבד שמן זית שקצת עזר.

[בשמת_א*]

מידי פעם אני מבינה כמה אופן החיתוך משפיע על חווית האכילה שלי
כנ"ל. יש פירות שאני מסוגלת לאכול רק אם הם חתוכים, אחרת צורבים לי בלשון או בחיך.

[כורכומית*]

תודה יונת

[מיכל_בז*]

אוף חברות, אני כה מיואשה!

אני כל כך כל כך כל כך רוצה לחזור לאכול חיוני. בפנטזיה שלי אני ממש מדמיינת אוכל טוב מפה עד הלידה. בלי לחם, בלי סוכר בלי כל המרעיבים האלה שגם ממש הורגים לי את הבטן ומסמרטטים אותי ועושים לי קנדידה.

ופשוט לא הולך לי! לא הולך לי... זיהיתי כמה מוקשים:

1. אני מבולבלת. אם הייתי יכולה לאכול רק פירות קרירים מעכשיו עד הנצח זה היה מגניב. אבל אני פוחדת על רמות הסוכר שלי ופוחדת על הילדה שלא תקבל מה שצריך.
2. אני רעבה ועייפה לאו דווקא בסדר הזה כמעט כל הזמן. וזה מזמן ארוחות בחוץ. בכלל, יש פה שלל אירועים משמחים ואמהות גרגרניות שבאות לבקר והמון מסעדות. ואין לי חשק להיות במטבח אפילו דקה כי אני כה עייפה.
3. אני חרדה. קשה לי להתנתק ממסכים עכשיו.

אבל העניין הוא שאני ממש רוצה. באמת ובתמים רוצה. אני אפילו מתקנאת באנשים שעומדים להתחיל כזה תהליך, או נמצאים בעצומו. יש בי געגוע עז לשקט שמשרה המחשבה שאת טובה לעצמך, לתחושת הטיפוח הנעימה הזו, לאהבה שמתבטאת במעשים טובים לעצמי.

[גוגוס*]

דרלינג, נא להסיר את התיוג. ובבקשה, ברכות, מהתחלה.
מה ייתן לך מחר תחושה של טיפוח? מה תרצי לאכול כדי להרגיש נהדר?
מה ביום הצפוי שלך עשוי לאתגר את המחשבות והתכנונים האלה?
לאט לאט, אחד אחד, להתאים את התזונה לכמיהות היפות שלך.
ולהביט בסוף היום - איך זה היה? מה עבד מעולה והיה בול במקום? מה יצא קצת פחות מוצלח? למה זה קרה?
וביום שאחרי זה בואי שוב לכאן ושוב נשאל. לאט לאט...

ובמקביל - הצפת חרדות. לא יודעת אם בא לך כאן. אבל אם בא לך הדף הזה הוא מקום טוב.
מה מעורר חרדה? לכתוב ולקרוא אחרי זה שוב. לבדוק מה דעתך על זה. וגם בזה - לאט לאט...

ואחרון - "רפואה משלימה" - מה עוד ייתן לך תחושה של טיפוח ושלווה? מה ריאלי לצרף למהלך הזה כדי שיחבוק יותר רבדים?

[תפילה_לאם]

היי מיכל,

מה להגיד?
מוכר לי מאוד מאוד מה שאת מתארת.
יש מצב לרתום את בנז להכנת אוכל טוב מפה עד הלידה_ ? לפחות לשטוף אספקה סדירה של _פירות קרירים ? את לא באמת מאמינה ש"יותר מדי" פרות זה מסוכן, כשהם באים על חשבון לחם וסוכר, נכון?
מניסיוני, כשהאוכל המזין גם זמין, קל הרבה יותר (אבל כמובן שלא קל לגמרי P-:) להגיע לתחושת הטיפוח הנעימה הזו
איך את בעניין אגוזים? נראה לי מצוין במצבך: זמין, מזין, נוח לאכילה מול מסכים.

[מיכל_בז*]

גוגוס, אני אסיר את התיוג ומיד! אבל מה התיוג?

אמא שלי הייתה פה כך שלא הצלחתי לכתוב אבל חשבתי על מה שכתבת ופתאום ראיתי איזו תכנית יפה, מובחנת, בעלת שלבים הצעת לי. זה נתן לי כוח ורכות.
היום היה יום רב מוקשי כי אמא שלי הייתה אצלי ואחר כך הייתי שש שעות באוניברסיטה, אבל אני מרוצה.

דבר ראשון, החלטתי להניח לעניין הפירות. פשוט לעזוב את זה עכשיו. דבר שני, החלטתי להניח לעניין ה- האם אני אוכלת מספיק בלה בלה בלה? (ברזל? ויטמינים?) אני אוכלת מספיק בלה בלה בלה.
דבר שלישי, החלטתי לחרוד לי בשקט מבלי להרגיש אשמה על זה. ורביעי, החלטתי להיות לארג'ית עם עניין הכסף. דג תמיד יהיה יותר יקר מפסטה. סלט יקר יותר מסנדוויץ'. שייק אורגני בחנות טבע הרבה יותר יקר מסנדוויץ' טונה בקופיקס. אני לעולם לא אהיה שוות נפש נוכח בזבוז של כסף אבל זה מה שקורה עכשיו.

בקיצור, היה יום ממש חמוד היום, בסופו של דבר. גם איך שאני מרגישה בסופו מאוד נחמד. אני לא כבדה, לא מגעיל לי ויש לי חשד שאני אצליח אפילו אצליח לישון טוב הלילה.

מה ייתן לך מחר תחושה של טיפוח? מה תרצי לאכול כדי להרגיש נהדר?

שייק ירוק מהחנות האורגנית. זה גם טיול כל כך כיפי במקום לשבת בחדר מורים ולהשתעמם.

ביום הצפוי שלך עשוי לאתגר את המחשבות והתכנונים האלה?

רעב הצהריים שלי. כי אין לי כוח לבשל עכשיו ומחר אני אשוב הביתה בטח מורעבת, למרות השייק האדיר.

ואחרון - "רפואה משלימה" - מה עוד ייתן לך תחושה של טיפוח ושלווה? מה ריאלי לצרף למהלך הזה כדי שיחבוק יותר רבדים?

איכשהו זאת השאלה הכי מורכבת פה. (אפילו יותר מעניין הצפת החרדות...) אני אחשוב עוד.

[מיכל_בז*]

_מניסיוני, כשהאוכל המזין גם זמין, קל הרבה יותר (אבל כמובן שלא קל לגמרי ) להגיע לתחושת הטיפוח הנעימה הזו
איך את בעניין אגוזים? נראה לי מצוין במצבך: זמין, מזין, נוח לאכילה מול מסכים._

אני מאוד בקטע של אגוזים! מאוד מאוד! תודה שהזכרת לי, תפילה.

[תפילה_לאם]

בקיצור, היה יום ממש חמוד היום, בסופו של דבר.
יה, איזה כיף!

אבל מה התיוג?
אולי ה-לא הולך לי..._ , והנה, _אני אסיר את התיוג ומיד! ויצא יום חמוד.



אני מאוד בקטע של אגוזים! מאוד מאוד!
הולך מעולה עם שייק ירוק מהחנות האורגנית.
מסתקרנת: מה מכניסים לך שם?

עוד עצה: אם אין לך כוח לבשל - בשלי ביצים קשות ואכלי אותן עם ירקות וטחינה. אפשר גם לקנות לקטי ירקות קפואים ואחרי בישול וסינון לערבב עם שמן זית.

אני לעולם לא אהיה שוות נפש נוכח בזבוז של כסף אבל זה מה שקורה עכשיו.
אני לא קוראת לזה בזבוז. מה דעתך על "השקעה"?

[טנא_מלא_כוכבים*]

הי מיכל,
רציתי לשתף שבשני הריונותי, שחלקם הנכבד עבר עלי בקיצים, אכלתי פרות כאילו אין ירקות בעולם. בלי סוף. נולדו שני מקסימים בונבונים. ברור שהצ'ופה שלך תיוולד בונבונה. זה מובנה.
ועוד להציע, בהמשך להצעות הנפלאות של גוגוס ותפילה לאם, להתפנק על שקדים לבנים. אם יש לך שקדים, ואת יכולה לזרוק אותם עכשיו למים, ולקחת לך אותם למחר בצהריים, זה יכול להיות פינוק משביע (לקלף מהקליפה הדקה תוך כדי נסיעה, או אכילה, ולצרף לפרי טעים).
לגבי ארוחות בחוץ - הזדמנות לתרגל רגשות אשמה, תוך השקעה מדודה בעצמך .
תרגישי טוב.

[גוגוס*]

מה התיוג?
אני לא מצליחה. או מה שתפילה בחרה - לא הולך לי.
נחמד שאת מסכימה להסיר אותו מבלי שיש לך מושג מהו. מצא חן בעיניי

שמחה בשמחתך על היום שהיה לך ועל ההחלטות שקיבלת.
ואכן, זו חלוטין השקעה. ואפילו טיפוח. בטח לא בזבוז.
את לא אמורה להיות שוות נפש. את אמורה לשמוח שיש לך דרך לגרד את המשאבים כדי להזין את עצמך היטב. זו שמחה גדולה ומול יוקר המחייה של הימים האלה זה בכלל לא מובן מאליו.
<בדיוק כתבתי מאמר לעמוד הדעות של הארץ. מקווה שיתפרסם. הממשלה האדיוטית רוצה להוריד את יוקר המחייה דרך הוזלה של מוצרים כמו פסטה, עוגיות, ריבות וכו'... בירקות והפירות שמחירם שערורייתי היא לא נוגעת. וזה עוד לפני שהם אורגניים...>

ארוחת צהריים - ערימת שקדים חביבייך ופירות או ירקות. זהו זה. מה צריך יותר?
לעמוד לבשל? מה פתאום? אם יש חשק - ניחא. אם אין, ומזון טרי טעים לך, אין שום הצדקה.

[טנא_מלא_כוכבים*]

כתבנו ביחד

וזה עוד לפני שהם אורגניים...>
לפעמים שואלים אותי בסביבתנו המיינסטרימית להחריד, איך אנו מממנים את התזונה האורגנית שלנו.
מאז שאנו קונים אוכל אורגני, הצריכה שלנו ירדה להפליא. הירקות והפרות אמנם יקרים יותר (לא תמיד. השבוע אצל הירקן שלי - סלק ב-3 שקלים לקילו, כרוב ב-6, לקט עלים ענק ב-9, עגבניות לבישול (יפות ומוצקות) ב-4 שקלים. לא מעודכנת במחירי השוק, אבל נדמה לי שאלו די זולים). אך אנו לא קונם בסופר (רק נייר טואלט, ופעם ב... עוד משהו כדוגמת משחת שניים). לא אוכלים אוכל מעובד, לא צורכים כל מני דברים שמגיעים יחד עם עגלת הסופר והמבצעים והמדפים מרובי המוצרים.
לשמחתי, האוכל שלנו מגוון, משתנה (מדי יום ולפי עונות השנה), מעניין לנו בצלחת (גם לבן ה-4).

[טנא_מלא_כוכבים*]

שכחתי להוסיף - לתחושתי - משביעים יותר.
<כותבת בתגובה למשפט שצטטתי מגוגוס>.

[אורי*]

אני רוצה לנסות להכין לי שייק
איך להתחיל?
אני צריכה לשים לב למשהו בהנקה? יש ירוקים שלא כדאי שאוכל?
מי יכולה לעזור לי עם רעיונות?

[גוגוס*]

טנא, בדיוק היום הייתי אצל הירקן שלנו, שאני יודעת שפעם היה מוכר אורגני. שאלתי אותו למה הוא הפסיק עם זה.
הוא ענה שעם ירקות אורגניים הם מגיעים לחנות ואפשר פשוט להתבונן בהם ולראות איך הם מזדקנים ממש מול העיניים.
הוא כמובן קצת הגזים אבל היה משהו כל כך מדויק בתשובה שלו.
אלו ירקות חיים, חיים באמת, ולכן הם גם מתים. ויש בתוכם תנועה של ממש ולכן היא מורגשת למתבונן.
וזה דבר קסום בעיניי אבל לצערי ולצער הירקן - מאוד לא רווחי. בשבילו, בכל אופן.

[תפילה_לאם]

_משתמשת כרגע רק בשמיר ו/ או בחסה ולא בירוקים דומיננטיים יותר.
מכניסה חופני אגוזים ושקדים לפי הרגש. שקדים מוסיפים מתיקות לטעמי וגם פקאנים!
אם אני מרגישה שלא מתוק מספיק - מוסיפה כמה תמרים לחים או תמרי מג'הול.
מוסיפה יותר מים מבעבר. שווה להוסיף מעט, לטעום ולהוסיף עוד לפי הטעם ומידת הסמיכות הרצויים.
ואני מכינה בבלנדר רגיל של "אמקור", רק חותכת קצת את הפרות ואת השמיר לפני ההכנסה, ומוסיפה מים או לפחות שמה פרות רכים ועסיסיים בתחתית, כי נראה לי שזה מקל עליו את ריסוק האגוזים למיניהם._

[גוגוס*]

אורי, אם התכוונת לשייק ירוק, אני ממליצה בעיקר להתחיל בעדינות.
בדיוק הכנתי שייק לגיסי ואחייני שכל הזמן רוצים לטעום אבל הצבע מחריד אותם.
אז הכנתי משהו ירוק שטעמו לא ירוק בכלל.
פירות מתוקים כיד הדמיון, חופן אגוזים (עדיף מושרים לילה קודם במקרר) או זרעים או גם וגם, מעט מאוד עלים לא מרים מדי.
למשל: חסה טרייה מאוד, פטרוזיליה, שמיר (מאוד דומיננטי לטעמי), תרד צעיר, מנגולד צעיר.
יש גם מי שאוהב דווקא את הכיוון החמצמץ ואז אפשר ללכת על פירות כמו תפוח ושזיף.
אני עצמי אוהבת מאוד משהו פשוט לגמרי שנעים מאוד על הבוקר: מלון מתוק, לימון סחוט, נענע ועוד קצת ירוקים ואולי איזה תפוח. הכי מרענן שיש.
בהצלחה ובואי לספר איך יצא לך, בתקווה שיצא טעים

[דנד_י*]

עדיף מושרים לילה קודם במקרר.
למה? גם אם אלו אגוזים שאני מפצחת?

חסה טרייה מאוד
מה דעתך? אם קונים חסה של חסלט כזה, בכלל שווה לאכול אותה או שהתהליך שהיא עוברת כדי שתהיה בלי תולעים גורמת לכך שעדיף לוותר עליה?

מעניין השילוב של המלון עם הלימון...

[דנד_י*]

הא, ושאלה אחרונה.
הילדים שלך אוכלים צהריים חם? או שהם אוכלים פירות או שייק מתי שמתחשק להם?

[תפילה_לאם]

התהליך שהיא עוברת
רגע, רגע, איזה תהליך?
ברור לי שאם היא כבר שטופה, חתוכה ומווקמת - היא פחות חיונית מראש חסה, אבל ה"בלי חרקים" הוא לא בזכות שיטת הגידול?
אה, בעצם כשקונים לא שטוף - כמו שקרה לי היום - מתבקשים להשרות במי סבון (אם כי גיליתי שאפשר גם במי מלח, הרע במיעוטו), אז נראה לך שלחסה השטופה עושים את זה במפעל?
ועדיין נראה לי שאם זו דרכי להגיע לשייק ירוק - עדיף מכלום ולא עדיף לוותר עליה

[טנא_מלא_כוכבים*]

הי אורי,
לטעמי, כדאי להתחיל ב-2-3 פירות אהובים עליך, מין של אגוז וסוג עלים אחד. הנה שילוב לדוגמא: בננה אחת, תפוח עץ או אגס, כמה אגוזי קשיו, כמה עלי חסה. ירוקים נוספים עדינים כדוגמת נבטי חמניה או תרד צעיר (תרד דומיננטי בטעם).
אני לא משרה אגוזים (והבלנדר שלי טוחן אותם היטב).
בדף רסק ירוק יש שפע רעיונות לשילובים, כדאי לגלול להודעות שהתפרסמו בעונת השנה המתאימה.

[מיכל_בז*]

אני שמה נענע, חסה ובזיליקום (אם יש לי. או רוקט שגם נורא טעים וקצת נושך) עם חצי כוס מים. נותנת לזה להתבלנדר ואז מוסיפה תפוח, בננה וקשיו, אם יש. אני אוהבת שזה ממש ממש ממש סמיך, אם אפשר.
בנז עושה שייק נורא מרענן של אשכולית, נענע, תפוח ואפרסק שהוא גם נהדר.

אם לא מספיק מתוק, אפשר להוסיף תמר, אבל האמת שהעסק כולו מאוד מאוד מתוק. גם מאוד פשוט. הדבר היחיד שממש מעצבן זה לשטוף את הבלנדר.

[גוגוס*]

_עדיף מושרים לילה קודם במקרר
למה? גם אם אלו אגוזים שאני מפצחת?_
כל חבורת האגוזים והזרעים באה בילט אין עם חומרים ששומרים עליה מפני נביטה מוקדמת. נגיד... אם היה קצת גשם אבל לא מספיק בשביל לשגשג.
החומרים השומרים האלה פחות רצויים לנו וקשורים גם לעיכול של החלבון שיש בהם.
כשאת משרה את מרמה אותם. כשאת משרה במקרר את מקטינה את אפשרות החימצון והעיפוש שלהם.

אם קונים חסה של חסלט כזה, בכלל שווה לאכול אותה או שהתהליך שהיא עוברת כדי שתהיה בלי תולעים גורמת לכך שעדיף לוותר עליה?
אישית אני לא נוגעת בכל החתוכים מראש. פעם קראתי מאמר על מה שעושים לעלים כאלה. הדחקתי את כולו (למקרה שפעם אוכל עלים כאלה מחוץ לבית) אבל המסקנה נשארה - זה לא בשבילי

הילדים שלך אוכלים צהריים חם? או שהם אוכלים פירות או שייק מתי שמתחשק להם?
חם אצלנו זה רק בערב, משהו הכי פשוט שיש, וגם זה לא תמיד. ואחרי סלט עצום בגודלו.

ה"בלי חרקים" הוא לא בזכות שיטת הגידול?
תפילה, שיטת גידול זה לפעמים שם קוד לכימיקלים וריסוס. ואחרי כל זה, כדי שהחסה תחזיק ככה מעמד יפה כמה ימים, היא מרוססת שוב בכל מיני...
תקטפי פעם חסה אצל מישהו, תורידי לה את הבסיס, ותראי כמה ימים היא מחזיקה יפה ורעננה ותסיקי מסקנות.

[דנד_י*]

אישית אני לא נוגעת בכל החתוכים מראש.
גם אני לא, התכוונתי לחסה שלמה, לא חתוכה. יש גם כזה לחסלט, היא אגב ממש מתקלקלת מהר, יותר מהר מחסה רגילה. אולי גם זה אומר עליה משהו.

כשאת משרה את מרמה אותם. כשאת משרה במקרר את מקטינה את אפשרות החימצון והעיפוש שלהם.
את עושה את זה גם לכל האגוזים/גרעינים שאת אוכלת בלי שייקים?

תודה על התשובות...

התחלתי להכין שייקים לילדים שלי, וחלק הם גם אהבו. אפשר להכניס פנימה גרעינים ואגוזים אבל ממש טיפה לפני שהם שמים לב.
אני צריכה לבודד אילו חומרים יותר מורגשים וכמה להוסיף מכל דבר.

[גוגוס*]

את עושה את זה גם לכל האגוזים/גרעינים שאת אוכלת בלי שייקים?
לא. אין לי סבלנות להתעסק עם זה. לשייק אני שמה לילה לפני וזהו. ורק את האגוזים כי בזרעים יש צ'יה והיא נהיית ג'לי כזה.
וגם לשייק אני לא תמיד זוכרת. מה שנקרא - זה בשאיפה

בתאבון לכם.

[עוקבת*]

<בדיוק כתבתי מאמר לעמוד הדעות של הארץ. מקווה שיתפרסם. הממשלה האדיוטית רוצה להוריד את יוקר המחייה דרך הוזלה של מוצרים כמו פסטה, עוגיות, ריבות וכו'... בירקות והפירות שמחירם שערורייתי היא לא נוגעת. וזה עוד לפני שהם אורגניים...>
לייק גדול צלצול, בהצלחה.

[תפילה_לאם]

ותסיקי מסקנות
אופס, עדיף שלא...

[גוגוס*]

לייק גדול צלצול, בהצלחה.
תודה רבה

אופס, עדיף שלא...
אז לא.
או שכן, ובכל זאת תמשיכי לעשות מה שנוח לך. זה בסדר גמור והחיים מלאים כל הזמן בפתרונות נוחים. מזל שיש הרבה כאלה, באמת.

[גוגוס*]

היא אגב ממש מתקלקלת מהר
עלים טריים אמורים להתקלקל מהר אם אין להם בסיס של רטיבות והזנה. וטוב שכך, אחרת לא נדע שהם בעצם כבר לא שווים ולא כדאי לאכול אותם.
הם מאבדים את ערכם התזונתי כל כך מהר עד שיש משהו שקצת חבל באכילה של עלים שנראים ממש טוב אבל יש בהם מעט מאוד.
כשהם מתקלקלים את יודעת מהר ובוודאות שמוטב לזרוק לפח ופעם הבאה לקנות פחות.

<לא שזה מה שעשיתי אתמול עם החסה האורגנית שהחלה להצהיב בקצוות אבל בתיאוריה זה רעיון טוב >

[תפילה_לאם]

יש משהו שקצת חבל באכילה
כן, אבל רק קצת חבל, נכון?

[גוגוס*]

אבל רק קצת חבל, נכון?
ברור. ובכל מקרה, זה ה"חבל" שלי במידה שלי.
את יכולה לדרג אותו איך שבא לך. אין פה נכון/לא נכון.
בעצם... יש. רקוב זה כבר לא נכון

[גוגוס*]

הדבר נכון גם לגבי החסה השניה, שמגיעה לטבילה בערך אחרי שבוע
לא יכולתי שלא לחייך. אהבתי העצומה לחסה גורמת לכך שאצלנו אוכלים שתי חסות שלמות ביום
תודה על הטיפ. מכירה אותו ותמיד מתעצלת אבל עשית לי קצת חשק בכל זאת. נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם.
גם לא חשבתי על זה שהבוץ הוא מה שמוביל לריקבון. נקודה טובה אבל קצת בעייתית כי אני אוהבת את הבוץ הזה (וגם חלק מהחרקים אבל שש.... יש אנשים שזה מגעיל אותם נורא).

וחוץ מזה, שמישהי כבר תגיד משהו על העריכה, שבאופן לא צפוי היתה עבודה רבה.
חתכתי מפה שלושת רבעי דף לתוך החיוניות שלי חלק חמישי והשארתי דף קל יותר ונטול גוגוס
היה כל כך הרבה שהאתר פשוט לא הסכים לגלגל את הכל בבת אחת אז חתכתי חתיכות חתיכות החוצה.

[ממ*]

וחוץ מזה, שמישהי כבר תגיד משהו על העריכה, שבאופן לא צפוי היתה עבודה רבה.

טוב, בשביל זה אצוץ. מה שמגיע מגיע.
מאוד מתפעלת! בכלל הדפים הללו מופלאים. תודה

כל כך עסוקה שלא מספיקה לעקוב אחר ההתפתחויות בדף, לא כל שכן לכתוב איזו מילה פה או באתר בכלל.

[גוגוס*]

אני לא מתייחסת למה שאני לא רואה בלי משקפי קריאה
גדול!!!
<או בעצם, קטן? )

תודה, ממ יקרה. בחיי שהייתי צריכה בדיוק אחד כזה

[מיכל_בז*]

גוגוס, כל הכבוד והידד לך!
גם אני מאוד מתפעלת!

אני גם לחלוטין לא יכולה לישון כי יש לי צרבת, בחילה וכאב ראש קשה. אז אני ערה כבר כמה שעות ועכשיו החלטתי להפסיק להסתובב במיטה ולצאת לבכות את מר יגוני פה. (ולקחת אקמול, תסלח לי הצ'ופה שבבטני.)
אבל האמת שיגוני לא כל כך מר. היה לי שבוע מאוד מגניב מבחינה תזונתית, חוץ מהיום שנותן את אותותיו בגדול. מה שקרה זה שהחל מיום שלישי הייתה לי תזונה לגמרי סבבה ואני גם יודעת למה. קודם כל הגעתי לאיזו תחושת מיאוס מאוד גדולה, פיזית ונפשית. לא מעצמי, מאוכל זבל. טוב, גם מעצמי.
חוץ מזה, אמא שלי הייתה פה ודיברה על האכילה הרגשית שלה ואני הבנתי בצורה חריפה מאי פעם שאם אני לא אעשה משהו עם האכילה הרגשית שלי עכשיו היא באמת תלווה אותי כל החיים. ואין לי חשק להיות שמנה או מודאגת מהאוכל שאני אוכלת כל חיי. אבל מה שבאמת קרה הוא שהחלטתי לשחרר זמנית את עניין הכסף (אשה הרה! בהריון מתקדם! עובדת כמו חמור, לא מגיע לה איזה פינוקצ'יק?) וכל יום קניתי לי שייק ירוק יקר אבל באמת ובתמים ירוק בחנות האורגנית שפתחו ליד העבודה. בקרוב אנחנו נאלצים לעבור לוקיישן ואז הפינוק הזה יבוא אל סופו. אבל בקרוב אני גם אלד, מיינד יו.

השייק הירוק הזה היה טוב ומיטיב משתי סיבות. קודם כל, הוא נתן לי סיפתח נאה ליום. וחוץ מזה, הוא מספיק משביע כדי שלא אגיע הביתה מורעבת ועדיין יהיה לי כוח להכין לעצמי משהו לאכול.

ומה היה היום? היינו בבראנץ' חשוב אצל אבא שלי והאוכל שהיה היה כמו חזרה כזאת לקראת שבועות. יכולתי לבחור בין לאכול המון קמח, לבין לאכול המון גבינות, לבין לא לאכול כלום. אז בחרתי בגבינות ואיכשהו שכחתי את כל הרע שהנ"ל עושות לי. שזה בעיקר, בעיקר צרבת בימינו אלה אבל גם סותמות לי את האזניים בצורה נורא מציקה. אני חושבת שלפני שנכנסתי להרין הייתי איכשהו מסתפקת רק בירקות, אבל היום זה בלתי אפשרי. אני רעבה מאוד כשאני לא אוכלת עוד משהו (גוגוס, לכבודך ובגללך צינזרתי את ה"מהשהו אמיתי" שעמד לי על קצה האצבעות.). אני לא כועסת עליי אבל ממש צריכה לפתח איזו אסטרטגיה חכמה לעניין.

[גוגוס*]

היה לי שבוע מאוד מגניב מבחינה תזונתית
איזה יופי. מזמינה אותך בחום להתחיל עוד אחד כזה וגם לבוא לספר כאן על כל נפלאותייך ולקבל שמחה אמיתית.

אם אני לא אעשה משהו עם האכילה הרגשית שלי עכשיו היא באמת תלווה אותי כל החיים
מצד אחד - סבאבה. מצד שני - את לא באמת צריכה לעשות משהו. רק להישאר במודעות שלך. וזו לא עשייה אלא מצב קיומי שאת שואפת אליו.
רוצה לומר - את לא צריכה לשנס מותניים ולצאת לעבד את השדות. רק לשבת ולהריח את הפריחה.

החלטתי לשחרר זמנית את עניין הכסף
כל הכבוד!!!
ואם כבר מדברים על כסף ועל שייקים ירוקים נהדרים - מישהו יצטרך להביא לך לכבוד הלידה ויטמיקס
או כמו שקרה במקרה שלי - חצי ויטמיקס. את החצי השני מימנתי בעצמי. והחיסכון הכספי שזה יצר לי לאורך השנים הוא עצום ממש.
רוב הבקרים שלי עד לצהריים המוקדמים נסמכים עליו ועל העושר שלו ואם הייתי צריכה לשלם על כל שייק כזה בנפרד באמת שהייתי מרוששת עכשיו.
תעשי חשבון ותראי שזה ככה.

יכולתי לבחור בין לאכול המון קמח, לבין לאכול המון גבינות, לבין לא לאכול כלום
לא בשביל לגרום לך להרגיש רע אלא כדי לפתוח איפה שסגור - יכולתי לבחור עוד אפשרויות. תמיד יש עוד.
סתם אחת שקופצת לי תמיד בקלות - להביא בפעם הבאה אוכל איתך. לנשנש בדרך דברים טובים ולא להגיע רעבה בכלל.
הרי זה שמישהו מארגן ארוחה לא אומר שאנחנו חייבים לאכול שם. ואם יש חובה קדושה כזו (כדי לא להעליב) אז מביאים איתנו מה שטוב לנו או בודקים מראש שיהיה משהו כזה.
מסלט עשיר מאוד שיש בו הרבה מעבר לירקות ועד משהו אפוי או מבושל שבנז יעמוד להכין לך.
וכשאת בהריון זה הכי קל כי יש לך תירוץ להיות חריגה (הכל עושה לי צרבת או משהו בסגנון...).

גוגוס, לכבודך ובגללך צינזרתי את ה"משהו אמיתי" שעמד לי על קצה האצבעות
רק אם את מרגישה שזה נוגע בך איכשהו ומסמן משהו ששווה לך לזכור, אם לא עכשיו - למתישהו אחר. אחרת - עדיף שתכתבי מה שבא לך ואני אגיב מה שבא לי ושתינו נהיה אותן שחקניות בהצגה שאין לה סוף

אני לא כועסת עליי אבל ממש צריכה לפתח איזו אסטרטגיה חכמה לעניין.
טוב שאת לא כועסת עלייך. בזבוז זמן.
לפתח אסטרטגיה נשמע מאוד מלחמתי והרבה עבודה. נשמע כמו משהו שדוחים לזמן אחר
את לא צריכה לפתח כלום ובטח לא משהו גדול כמו אסטרטגיה.
במקום זה אני מציעה לך לזכור את הכלל הבא, שטוב כמעט לכל דבר - במקום שבו נראה לך שאין אפשרויות - דווקא יש. תמיד יש. ולפחות אחת מהן היא לגמרי לטובתך.
מה שכן, יכול מאוד להיות שזו אפשרות שתצטרכי ליצור במו ידייך (כמו להכין אוכל למרות שאת מוזמנת וזה הזמן להתפנק), ותישאר לך הבחירה עד כמה לטובתך את רוצה להיות.

[אורי*]

אויש,אני לא מספיקה. כל כך רוצה לקרוא עוד
תודה כל ההצעות שקיבלתי לשייק
בינתים ישלי איזו בעיה עם הבלנדר שסמכתי עליו לעניין,אז העניין יחכה עוד קצת
אבל באמת רציתי לשאול האם יש משהו שצריך לשים לב אליו בהנקה בעניין הירוקים?(כמו למשל שאסור לשתות תה מרווה בהנקה) מי יודעת?

[מיכל_בז*]

יו אמא שלי חירפנה אותי זה עתה! (וכן, זה קשור לדף. נשבעת.)
אכלתי שקדים כשדיברנו בטלפון ואז היא שאלה אותי בחשד: מה את אוכלת? וכשעניתי היא אמרה: "מיכלי! רק שבעה ביום!"

וזה פשוט חרפן אותי. חרפן חרפן חרפן אותי מהסיבות הבאות:

1. מי הזמין אותה להיכנס לי לצלחת למען השם?
2. מי עוד אוחז בתפיסה המיושנת של שבעה שקדים ביום חוץ מדיאטניות של קופת חולים?
3. אין לה מושג מה אכלתי עד עכשיו. אולי לא אכלתי כלום והשקדים האלה הם המזון הראשון שבא אל פי כל היום?
4. אני לא מבינה את זה. אמא שלי בת 62. כל חייה היא עושה דיאטות מהסוג של שבעה שקדים ביום ורק משמינה. פעם ב היא מרזה ואז משמינה במהירות הבזק. למה היא לא מנסה לפתוח את עצמה לשיטות אחרות? למה היא לא מאמינה לי שאפשר לרזות גם אם אוכלים שלושים שקדים ביום? או אפילו יותר?

ולמה היא מאחלת לי עתיד כזה? איך הם לא רואים (הם = כולם) שאני מנסה למצוא לעצמי עתיד טוב יותר?

[טנא_מלא_כוכבים*]

האם יש משהו שצריך לשים לב אליו בהנקה בעניין הירוקים?
כן. לא מרווה, נענע, פטרוזיליה. הם כולם מייבשי חלב.

[טנא_מלא_כוכבים*]

מיכל, .

[גוגוס*]

מרווה, נענע, פטרוזיליה. הם כולם מייבשי חלב.
וגם תבדקי בינך לבין עצמך למה את נמשכת באופן טבעי ומה קצת פחות מושך.

[גוגוס*]

מיכל, זה באמת מעצבן מאוד. אני יכולה לדמיין את עצמי במקומך ממש מגלגלת עיניים מהצד השני של הטלפון.
את יכולה, אפילו כאימון להורות המתקרבת, להשתמש בזה כדי לבנות את המעטפת שלך שבה לאיש אין דריסת רגל.
זו שבתוכה את יכולה לחייך לעצמך ולהגיד "אני זו אני, ואמא זו אמא"
לכבד אותה ואת העמדות שלה ולזכור שהן נוגעות אך ורק לה. וגם כשהיא מביעה אותן כלפייך לא לשכוח את זה.
זה שלה, לא שלך, לא קשור אליך בכלל.
ואפשר להנכיח את זה ולומר משהו בעניין (ברוך, בעדינות, באהבה אבל בטון ברור מאוד) או שאפשר לומר משהו מהז'אנר של - אמא, אני מכבדת את דעתך, זו באמת הדעה המקובלת אבל אני בוחרת אחרת כבר מזה זמן רב והאמת היא שיצא לי מזה רק טוב.

ומעבר לזה, באמת חיבוק גדול.

[תפילה_לאם]

פטרוזיליה. הם כולם מייבשי חלב.
וואלה? בדיוק בניתי על פטרוזיליה לשייק של מחר. זה ממש ברמות השפעה דרמטיות?

[גוגוס*]

זה ממש ברמות השפעה דרמטיות?
לא יודעת. זה דברים ששמעתי ולא חקרתי בעצמי. באותה נשימה שמעתי שבכמות קטנה זה חסר משמעות ושיש לזה משמעות רק בכמויות ממש רציניות.
אין לי מושג אם זה נכון או לא.
אחד הדברים שזכורים לי חזק זה שבמהלך שנות ההנקה מאוד לא נמשכתי לעלים האלה ושזו בערך התקופה היחידה שבה התחשק לי פתאום מלא שמיר שאחר כך לא נגעתי בו.

[תפילה_לאם]

אני משתמשת בעיקר בשמיר, אבל היום נגמר לי, וחשבתי גם שכדאי לגוון קצת, כי בטח כל ירוק נותן משהו קצת אחר.
מה היית עושה?
לא נראה לי שיש לי רתיעה ממנו ו - מדהים - נראה לי שיבאס אותי לשתות סתם שייק פרות.

[גוגוס*]

לא יכולה לקחת אחריות על זה.
בתחושת בטן לא אמורה להיות בעיה עם הכמות הקטנה שכבר שמים בשייק אחד.
אבל מה עם כל שאר הירוקים? תרד? מנגולד? חסה? סלרי? שומר? קייל? פאקצ'וי?
אפילו סתם מלפפון...

[תפילה_לאם]

אבל מה עם כל שאר הירוקים?
כרגע יש לי רק פטרוזיליה וקצת חסה, שאני מקווה להכניס אותה בהמשך הערב לסלט.
סלרי לא היה לי כל כך טעים בפעם האחרונה ששייקתי אותו. (את מתכוונת לעלים, נכון?)
וגם מלפפון, שניסיתי בהריון לפי המלצתך כשנגעלתי מעלים בכלל, היה ממש לא "זה".
תרד יכול להיות רלוונטי באופן כללי (לפי המצאי בסופר), אבל כאמור כרגע לא ברשותי ולא אצא לקנות במיוחד. ובירוקים אחרים שלא מגיעים בגרסה "חסלט"ית אין לי סבלנות להתעסק.

[תפילה_לאם]

מה זה בכלל "פאקצ'וי"?

[תפילה_לאם]

וכל יום קניתי לי שייק ירוק.
נפלא, מיכל, המשיכי כך!
לאן אתם עוברים? בתוך תל אביב או יוצאים ממנה?

[גוגוס*]

סלרי - אני מחבבת את הגבעולים. העלים לא מאוד טעימים לי.
פאקצ'וי זה מין כרוב סיני כזה. חלק תחתון נוקשה ויותר סיבי ועלים רכים למעלה. זה קצת עמו סלרי אבל יותר קטן ועגול כזה.

[תפילה_לאם]

סלרי - אני מחבבת את הגבעולים. העלים לא מאוד טעימים לי.
אה, גם אני, אבל לא יודעת אם הבלנדר שלי יחבב אותם גם הוא.

[גוונים*]

אחד הדברים שזכורים לי חזק זה שבמהלך שנות ההנקה מאוד לא נמשכתי לעלים האלה
בהריון מאד לא נמשכתי לעלים האלה. זה היה מאד חזק בתקופת הבחילות ואחד הדברים היחידים שגם אחרי שעברו הבחילות לא חזר לי החשק אליהם.
אחר כך שמעתי שלא מומלץ לאכול מהעלים האלה בהריון (בעיקר מתקדם) והייתי גאה בגוף שלי שהוא מזהה מה טוב לא ומה לא!
ועד עכשיו פטרוזיליה לא נכנסה לי חזרה לתפריט. וגם לא נענע.

[גוונים*]

וגם אני שמעתי שבכמויות קטנות אין לזה השפעה.

[תפילה_לאם]

והייתי גאה בגוף שלי שהוא מזהה מה טוב לא ומה לא!
יפה!

אז חתכתי לסלט שלי כמות זערורית של חסה, ונראה לי שהשייק מחר יהיה קצת פחות ירוק - כמה עלי חסה וכנראה קצת פטרוזיליה, ואקפיד על שתייה מרובה.

[אורי*]

לי דוקא יש חשק לפטרוזיליה
אז אוכלת כמויות קטנות
אבל אני חוששת אז פחות אשלב את זה בשייק כשאצליח לעשותו

[רסיסים_של_אור*]

אני לא בטוחה אם זה הדף המתאים אבל... קניתי דפי אורז ורציתי לנסות להשתמש בהם כתחליך לגלילי הקנלוני - כלומר למלא במילוי גבינות, לסדר בתבנית, לשפוך מעל רוטב בשאמל ולאפות בתנור, מישהי יודעת אם זה אפשרי או שהדפים יתקשו באפיה ??

[תפילה_לאם]

התרשמתי שצריכת הפטרוזיליה אתמול לא השפיעה על כמויות החלב, אבל זה לא אומר שאחזור על הניסוי הזה.

בקשר לדפי אורז - זה לא ריפוד מומלץ לתוך חיתולים? D-: וברצינות, אני חושבת שחמותי משתמשת בכאלה לפעמים במקום בלינצ'ס. אני לא התנסיתי, אבל משערת שזה עובד כמו דפי לזניה או קנלוני, כלומר, אם הבצק מכוסה בנוזלים, הוא לא יתייבש ויתקשה.

[גוגוס*]

משתפת שאני פה בתחילתו של ניסוי בזכות יונת, שחזרה כמה פעמים על האפשרות שהרגישות הרווחת היא לחיטה ולא בהכרח לגלוטן.
אני די וודאי ברגישות שלי לגלוטן אבל אני בשלב של החיפוש אחרי הגוונים של הרגישות הזו.
למשל, אני שואלת, האם כמות הגלוטן משפיעה (וצריכת דגנים מעוטי גלוטן תהיה לי סבירה ביותר) או שאולי בחיטה יש מרכיבים נוספים שגורמים לגוף שלי אי נחת.
למה זה בכלל חשוב לי? קודם כל כי אני לא לבד. יש לי במשפחה הגרעינית והמורחבת רגישות דומה ואני חושבת שאם אתנסה ותהיינה לי מסקנות טובות אחרים יוכלו גם הם לגוון את התזונה שלהם ולהם זה מאוד חשוב (וגם לאנשים שאני עובדת איתם ויש להם חיבה עזה למאפים, למשל), וגם בגלל שזה מקל עלי. כשאני מכינה ארוחה גדולה לאורחים או מתארחת ורוצה להביא משהו יותר סטנדרטי, או אפילו להכין בבית ולאכול ברגשות קצת פחות מעורבים.

בקיצור, מה שאני עושה כרגע זה להתנסות בעיקר עם קמח כוסמין בצורה נטולת סוכר ושמרים - פסטה נקייה לגמרי שמצאתי כאן.
בינתיים זה נראה לא רע בכלל.
יותר קל לי לעצור את האכילה העודפת יחסית לאכילה של מוצרי חיטה והתחושה היא לא שיא החיוניות, ובהחלט יש תופעות גלוטן מובהקות (כחכוח בגרון היא הבולטת ביותר והמיידית ביותר), אבל זה ברמות נמוכות יותר. נמוכות בהרבה. משהו שאני יכולה לספוג כמחיר מדי פעם בלי להצטער יותר מדי.

עשיתי גם כמה ניסיונות עם קמח כוסמת, אבל זה נטול גלוטן ובודק את האפשרות של דגנים באופן כללי.

[תמי*]

צלצול,
מענין הניסוי שלך.
אני גם בתזונה נטולת גלוטן ודגנים.
לאחרונה החלטתי לנסות פסטת כוסמת שנורא התחשק לי עם רוטב פסטו שאני מכינה (נטול מוצרי חלב).
מבחינת התופעות הפיסיות, נדמה לי שאין שום דבר מיוחד. אבל מבחינת הכמות - קשה לי הרבה יותר לשלוט ואני מתפתה לאכול כמות גדולה יותר ממה שאני צריכה.
אולי בגלל שזה חדש לי.
חושבת שאנסה שוב.
את נושא הכמויות גיליתי בזכותך (תודה!) והוא חשוב בעיני גם אם האוכל עצמו מופלא. לאכול יותר מדי זה לא נעים ולא מופלא בכלל.

[גוגוס*]

אני מתפתה לאכול כמות גדולה יותר ממה שאני צריכה
השערה לבדיקתך - אולי זה בגלל שבמוח יש עדיין חיווט שאומר "פסטה אוכלים הרבה".
ואז את יכולה להתנסות באופן מבוקר ביצירת חיווטים חדשים ובדיקה מה את חושבת עליהם.
נגיד... לקחת קערת פסטת כוסמת קטנה, לאכול אותה ולעצור. לבדוק מה את מרגישה, מה עובר לך בראש, איזה רגש עולה בך (בעיקר אם זה קיפוח או משהו מהז'אנר של "מגיע לי") וכך כמה פעמים עד שתביני מה משובש שם, אם בכלל.

את נושא הכמויות גיליתי בזכותך (תודה!)
בעונג רב. תודה על השיתוף הנעים.