באופן טבעי

מיחושי תפעול
הזדמנות טובה למים עם קצת לימון והמתנה סבלנית לרעב.
יפה לך שאת יודעת להבחין ולקשור את זה ליום הקודם. רוב האנשים פשוט בטוחים שהם רעבים, הולכים לאכול מוקדם מדי ומגדילים את החירבוש.
אני למשל צמה היום. עברתי אתמול דרך טייפון ואכלתי המון. הולכת לעשות לי קל.
שלב ראשון - להניח בבקבוק הזכוכית הענק שלי פיסות מלפפון ותפוז ולמלא במים שיעמוד קצת. ואז להתחיל לשטוף את הגוף עם המים הטעימים האלה לאורך כמה שעות.
אחר כך נראה.

שייק דווקא גורם לי לאכול יותר, כי אני שותה אותו עם קש, אז אני לא ממש מרגישה שאני אוכלת משהו, עושה דברים במקביל לשתייה שלו, ויכולה שנייה אחכ לשכוח שהכנסתי הרגע לגוף כך וכך רכיבים אז אני לא אמורה לרצות עוד משהו.
ככה זה כשאוכלים עם הראש
גם אני שותה בקש אבל בישיבה לשולחן ובהייה בסביבה שלי. לא עושה כלום ביחד עם השייק.
ואם כן עושה במקביל אז שמה לב אחר כך לרעב שלי ולא למחשבות.
תבדקי אם בא לך לתסף הרבה אגוזים פנימה. זה מכביד את השייק ומשאיר על הגוף רושם יותר גדול בדרך כלל.

לא עושה כלום ביחד עם השייק.
אצלי אין מצב. והוא גם בהחלט מועשר באגוזים. כבר מוזר לי וחסר לי בלעדיהם.

אני נדחפת קצת באמצע הדיון, אבל אני צריכה עזרה:
עברתי לפני שלושה שבועות במכה אחת מתזונה שמבוססת על לחם לבן, שומנים, סוכר ומלח לתזונה של פירות וירקות, אורז מלא ועדשים, שמן זית וטחינה, עם קצת בשר וביצים מדי פעם. בלי סוכר לגמרי, ועם מעט מאוד מלח.
עד עכשיו זה עבד מצוין - מבחינת חיוניות, הרגשה כללית, המצב של העור, ירדתי במשקל - הייתי במשקל עודף רציני. אולי הכי חשוב מבחינתי זה שהייתי במין אטרף של גרגרנות - גומרת לאכול מנה ענקית וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה עוד - וזה פשוט עבר. זה ממש סוג של נס בשבילי.

הבעיה שלי עכשיו שכבר יומיים אני מרגישה מאוד חלשה מבחינה גופנית, ממש אין לי כח להזיז את עצמי.
אני לא "בדיאטה", זאת אומרת שאני אוכלת מה שבא לי, פשוט בא לי עכשיו בעיקר פירות וירקות...
מצד שני, עכשיו אני יכולה לראות שהאכילה שלי בעבר היתה בדיוק כמו עישון סיגריות (נגמלתי לפני 10 שנים), וברור לי שיש משהו שגורם לי להתמכרות.
אני לא יודעת מה - גלוטן, סוכר, מלח, שומן, או אולי השילוב שלהם. אבל אני מאוד מפחדת להחזיר את ההתמכרות.

אולי יש לכן עצות?

אולי יש לכן עצות?
בתור התחלה - לא לפעול או לבחור מתוך הפחד.
חפשי את האהבה שלך. לעצמך, לאכול, לשמחת החיים, למשהו...
תבדקי איזו בחירה ואילו מחשבות ורגשות עולים בך מתוך אהבה. ולשם תלכי.
את ממילא היחידה שמכירה את הגוף שלך.

חולשה יכולה לנבוע מכל מיני דברים. רגשיים? נפשיים? סביבתיים? התנגדות למשהו?
התזונה אמורה לתמוך בך. אם הגוף שלך נמשך לפירות וירקות - תני לו. ועדיף לדייק ולתת את אלו הספציפיים שהוא מבקש.

פשוט בא לי עכשיו בעיקר פירות וירקות...
אולי זה לא מספיק. או שלא מספיק בשלב הביניים הזה.
כמה את אוכלת משאר הדברים שציינת? אולי את צריכה יותר אוכל מהחי? מה בעניין אגוזים? אבוקדו?

יישר כוח על המעבר וטוב לשמוע שזה עבד מצוין.

גוגוס
תבדקי איזו בחירה ואילו מחשבות ורגשות עולים בך מתוך אהבה.

אני קולטת עכשיו שב"עצות" בעצם קיוויתי ל"מתכונים" (תאכלי XYZ לארוחת בוקר והכל יסתדר....)

עד עכשיו, הגוף שלי נמשך לדברים שהיו הכי גרועים לו.
אני חושבת שעכשיו החשקים שלי יותר מסונכרנים עם הצרכים של הגוף,
אבל: א. אני לא כל כך סומכת על הגוף שלי
ו-ב. אני לא בטוחה שאני מזהה נכון ומדייקת.

אבל באמת, מה שהכי חשוב לי זה ללמוד את שני הדברים האלה.

אני אנסה לחשוב במשך היום על מה שכתבת

תפילה לאם
אני אוכלת אבוקדו, לא אגוזים. ירקות ופירות אני אוכלת הרבה. אורז מעט.
אני אוסיף היום עוף, זה נראה לי נכון.

בעצם קיוויתי ל"מתכונים" (תאכלי XYZ לארוחת בוקר והכל יסתדר....)
כן... קיווית לתפריט. הלוואי וזה היה עובד ככה...
מניסיוני, את עצם הכמיהה לתפריט שווה לבדוק טוב טוב. בדרך כלל היא מבטאת בדיוק את מה שכתבת - הקושי לסמוך על עצמי.
תגידי, הלכת פעם אחרי מישהו או משהו בלי שסמכת עליו?
נגיד... בגלל שזה סקרן אותך? נשמע לך מעניין? לא היה בזה ממילא נזק?

רוצה לומר - לא חייבים לסמוך. יכול להיות שבאמת אי אפשר לסמוך על הגוף שלך כרגע, מי יודע?
אבל הי, הוא מדבר איתך, וחוץ ממנו, יש לך עוד מערכות שמדברות איתך. יש לך שכל והגיון בתוכו.
יש לך מידע ויש לך חושים פעילים. יש הרבה מעבר לכמיהות הגוף.

שבי רגע בנחת, תעצמי עיניים ותשאלי את עצמך, בחיוך, לא בכובד ראש - מה קורה לי?
ואת התשובה הראשונה שעולה בך תשקלי לאמץ בתור נקודת התחלה.
התשובה הזו יכולה להיות נורא מדויקת וממש להגיד לך שחסר משהו בתזונה.
היא גם יכולה להיות בכיוון אחר לגמרי. למשל... שאת מפחדת ממשהו. או שאת חלשה כי פשוט לא נחת מספיק יחסית לפעילות שאת עושה.
תני מקום למה שעולה.

<אוהבת מאוד את הכינוי שלך. וסחטיין על הדרך היפה שאת עושה>

גוגוס- בטח כבר אמרו את זה כאן, אבל בכל זאת: מה שאת אומרת מחייב מהפך גדול מתפיסה ארוכת שנים של "דיאטה" שמבוססת על המנעות והכחשה.

אז באמת התעמקתי בתחושות, וככה:
יש לי תחושת מועקה חזקה, עייפות נפשית מלטפל בכולם ולחץ מהמון סידורים שצריך לעשות.
אני לא כל כך בטוחה מה המקור - אם המועקה הנפשית גורמת לחולשה הגופנית, או להפך.
אולי גם זה לא מאוד חשוב.

מבחינת אוכל, אכלתי הרבה טחינה היום (מטחינה מלאה עם הרבה לימון) עם ירקות, וגם עוף צלוי מאוד לא דיאטתי, עם העור והרבה שומן.
מצד אחד - העוף מרגיש לי כבד עד עכשיו, מצד שני - התחושה של החוסר מאוד השתפרה.

מה שאני הכי בודקת זה את התחושה של הניקוטין, הג'ננה: התחושה שאני חייבת חייבת סיגריה.. אה - סנדביץ ענק - עכשיו ומייד ומייד שאני גומרת אותו אני רוצה עוד אחד.

בינתיים עוף לא מעלה את הג'ננה, אז זה טוב.
עדיין מה שהכי בא לי עכשיו זה שיק ירוק של עלים ותפוחי עץ.

מהפך גדול מתפיסה ארוכת שנים של "דיאטה" שמבוססת על המנעות והכחשה.
מסמנת לך שכאשר את מציגה את זה כך את זורעת זרעים של קושי מראש. את מצביעה על סוף התהליך במקום על המקום בו את נמצאת.
לא מהפך. בחינה של רעיון חדש לצד אלו שכבר יש לך ונטמעו בך.
גם את תפישת הדיאטה שיש לך את יכולה לראות כעוד רעיון. הוא קנה בך אחיזה אבל בסופו של יום הוא רעיון. הוא לא כבלים או כלא. אפשר להתבונן בו בחיוך, לבחון אותו.
לבדוק - זה עדיין מתאים לי?
זה הכל.
קטן קטן. נקודתי. עכשיו.
אני מקווה שאני מובנת בנקודה הזו.

אז באמת התעמקתי בתחושות.
יופי, אז כבר את מזהה שלא הכל מתחיל ונגמר בתזונה.
ובכך את יכולה לכוון את המבט שלך לתזונה כמקור לתמיכה ולא כסימן לבעיה הכרחית.

עוף צלוי מאוד לא דיאטתי, עם העור והרבה שומן.
יופי. רק מציינת שהעוף הוא עוף. הוא לא יכול להיות דיאטתי או לא דיאטתי. הוא רק עוף.
בואי נשאיר אותו כזה.

העוף מרגיש לי כבד עד עכשיו, מצד שני - התחושה של החוסר מאוד השתפרה.
יופי פעם שנייה. שימי לב, אולי פשוט אכלת יותר מדי ממשהו טוב.

מה שהכי בא לי עכשיו זה שיק ירוק של עלים ותפוחי עץ.
נשמע מצוין. לכי להכין לך ובתאבון.

אולי פשוט אכלת יותר מדי ממשהו טוב. - נכון. יותר מדי, מאוחר מדי (בסביבות 5:00) ואולי גם בפעם הבאה בלי אורז, אני חושבת שהשילוב שלהם לא היה מוצלח.

לא סיפרת על האורז
אורז ועוף זה מכה ממש.
מקווה שאת מפרגנת לעצמך על ההקשבה שלך לעצמך ועל הרגישות והידיעה הפנימית.
לא מובן מאליו וממש מקסים.

ציל, תודה. אני בהחלט מאמצת הרבה פעמים את הטיפ שלך לגבי מים עם לימון. במיוחד בבקרים שמזמינים קלות, השלת עודפים. הסוגיה הלא פתורה היא - מה אחר כך? ואני נותרת ללא מענה. מנסה את זה ואת ההוא, (שייק על בסיס משהו חמצמץ כמו קיווי, עם תפוח ואגוזים. קפה שחור. דייסת קוואקר). אבל זה לא זה. אשמח לשמוע רעיונות נוספים (את ממש שותה מים שהשרית בהם מלפפון ותפוז?)

וגם - שמתי לב שלגוף יש יכולת מופלאה להתכוונן. אם אני מדמיינת שאני הולכת לפתוח את הבוקר בשייק רענן, הראש מקשיב, הגוף בהיכון לשייק - והוא ישדר לי שטוב לו ונעים לו עם זה. אם אני מציעה לו בדמיון קפה שחור עם שתי בקלאוות מושחתות לצידו - המסר שאני מקבלת הוא "אני זורם גם עם זה, רק תגידי לי למה להתכונן".

את ממש שותה מים שהשרית בהם מלפפון ותפוז?
כן. בעודי עונה לך
זה טעים ומרענן ממש. יותר מלימון. הלימון אפילו... קצת כבד.

מה אחר כך?
יכול להיות שהגוף שלך לא בעניין של מתכונים/תפריטים/קבעונות.
זו יכולה להיות תקופה כזו של תנועה פנימית ויכול שאת פשוט כזו.
במצב הזה הייתי מציעה לך לוותר על הדמיון ולנסות קצת אחרת - לעמוד במטבח, לעצום שנייה עיניים, לקחת נשימה ולשאול את עצמך - מה אני צריכה עכשיו?
ולראות מה עולה.
קודם כל, זו לדעתי הכי חיונית לפתוח את הבוקר עוד לפני הקשר תזונתי. התמקדות בצרכים שלך, הקשבה ופעולה בהתאם עד כמה שניתן. מתן מקום לצרכים. שלך. כן כן.
שנית, זה יביא אליך את התזונה שהכי מתאימה ברגע הזה. ואת יכולה לקחת שבוע ולעקוב ולראות מה יוצא לך ומה דעתך על זה.

אני מאוד בהזדהות כי השבוע פתחתי כל בוקר קצת אחרת. היו לי מים מכל מיני סוגים. היה לי שייק מכל מיני סוגים. היו לי פשוט פירות עסיסיים מאוד. היו לי פירות יער טריים. אפילו היה בוקר של פירות כבדים ואגוזים. ממש כל יום נזקקתי למשהו אחר, שבדיעבד משקף ממש במדויק את השבוע שהיה לי גם ברמות אחרות.
והיתה לי התכווננות צרכים בדיוק של סכין מנתחים ועברתי את השבוע הזה יחסית בשלום, למרות פוטנציאל לדברים אחרים לגמרי...

אני אוכלת לראשונה די מאוחר ברוב הימים, ועד אז רק מים. בשבועות האחרונים, הדבר הראשון שאני אוכלת זה . חותכת למקלות ומכרסמת. למה דווקא? לא יודעת. אולי שילוב מתאים של עסיסיות מסוימת, והרעש הזה של הכרסום והקראנצ'יות.
סתם משתפת כדי להרחיב את היריעה

זלולת

מילה חדשה בעברית לג'אנק פוד.
אני לא כל כך אוהבת, כנראה מכיון שהיא מתייחסת דווקא לאוכלים, לצורת האכילה, ולא לאוכל (ויש שיאמרו לא-אוכל) עצמו ולאי-טיבו.

נוודית, גם לי היתה איזו תקופה שפתחתי את הבוקר בכרסום גזרים ואז זה פשוט עבר.
תהיתי אם היה חסר לי משהו שדווקא שם נמצא (בדקתי אם ראייתי השתפרה מאז. היא לא).

זלולת - פשוט מילה... מכוערת? עם קצב פנימי דפוק לגמרי. קצת כמו מה שהיא מתארת, אבל מי יעשה בזה שימוש? נו, באמת...

היום באה לי מחשבה בנוגע לארוחות הבוקר.
כבר יותר משבועיים שאני אוכלת מאוחר. שותה את השייק שלי לקראת 11 או 12. מורידה איזה ליטר בפעמיים, ואז אוכלת סלט עצום בסביבות ארבע.
בשש בערב אני מוצאת את עצמי מחפשת אוכל בלי קשר לרעב. כאילו שפשוט לא אכלתי מספיק מבחינת עצם האכילה, לעיסה, עיכול וכו'...
הגוף מלא במה שהוא צריך אבל הפעולה עצמה לא נעשתה מספיק וגם התחילה אולי מאוחר מדי.
עוד אני רואה שהבקרים, שתמיד היו זמן עבודה יקר ומשובח, לאים כאלה. אני אטית.

בקיצור, עשיתי שינוי שנראה לעת עתה מוצלח. אני שותה עם כולם כוס קטנה של שייק (200 מ"ל כזה, נראה לי) בשביל להתחיל להניע את המערכת.
מצד אחד, אני שותה בלי להיות רעבה.
מצד שני, אני לא שבעה. אני לא דוחפת משהו בכוח. הגוף שלי שמח לזה. זה קליל ומעט ומתקבל ברצון.

רוצה לשתף שהייתי כאן כל הזמן, ונתתן לי השראה לבדוק את ההרגלים שלי.
אז לקחתי יומיים בהם אכלתי מעט, רק כשהייתי רעבה, רק בדיוק מה שהתאים ובלי ׳חבלים׳.
התוצאה היתה שהגעתי לקצה שלי, וזה קרה ממש בבת אחת. רגע אחד אני לא רעבה, סבבה לי ונעים לי, ומיד לאחר מכן אני ברעב עמוק ותהומי כזה, עם בחילה וחוסר יכולת לחשוב על שומדבר... כמו מה שחולי סכרת מתארים כשיש להם היפו.
מאז קצת השתבשתי (אימצתי את המילה הזו והיא ממש עוזרת לי נגד שיפוט עצמי) ואכלתי פחות טוב מבדרך כלל, אבל עניין אותי לשתף אתכן, כשותפה סמוייה בניסוי...

זלולת
מילה עם צליל מוזר, אבל ההתייחסות לצורת האכילה, ולא לאוכל נראית לי עניינית, כי בעצם מדובר בסוגי אוכל שמטבעם גורמים לאוכליהם לזלול מהם.



התוצאה היתה שהגעתי לקצה שלי, וזה קרה ממש בבת אחת.
נטע, סליחה, אבל האם את רזה, כלומר, "בלי מאגרים"? אולי זה קשור.

אתמול שוב נסעתי לסופר שאני כבר לא קונה בו בדרך כלל, ושמחזיק מלאי שוקולדים שונה מזה שבסופר הקבוע שלי ושיותר בא לי עליו.
ושוב הרשיתי לעצמי מראש לקנות לי שוקולד.
כמה אנרגיה מתבזבזת... לילה קודם לנסיעה אני מסוגלת להפוך בדבר - שיקולים בעד ונגד, כדאי או לא כדאי, איך ארגיש אחרי כן אם אעשה כך או כך, ואיך ארגיש תוך כדי כן....
הבאתי אתי את החברה הדמיונית (עדיין אין לה שם), ושוחחנו קצת באוטו, כשהינקתי את הקטנה לפני שניגשנו אל הסופר.
היה לה טיעון אחד מעניין:
אם אאכל מהשוקולד שאני משתוקקת אליו (טוב, יש כל מיני סוגים... ), קרוב לוודאי שאגלה שהוא לא באמת מרגש ומענג אותי כבעבר, כמו שאני מדמיינת. ואמנם עכשיו אני כבר יודעת זאת, אבל יועיל לי גם להתנסות ולהרגיש זאת שוב, כדי שבמאגר החוויות שלי תצטבר מסה קריטית של חוויות כאלה, ובעקבותיהן תפחת הכמיהה וממילא תפחת ההתלבטות.
אמרתי לה שזה טיעון מתחכם.

עוד נקודה שהעלתה הייתה שהזדמנויות כאלה לא תיקרנה עוד הרבה בדרכי, כי כשהקטנה תגדל עוד קצת, לא אוכל לאכול מהשוקולד בלי לתת לה. והרי לא ארצה לקלקל לה... (כבר עכשיו היא די רוצה כל דבר שרואה שאני מכניסה לפה, אבל איכשהו עוד אפשר לתמרן.)

לזכותה ייאמר, שהזכירה גם טיעונים בעד ויתור על השוקולד. (גוגוס, שמת לב לניסוח החיובי? )

<מאז שהתמכרתי לאתר הזה, אני לוקחת תינוקת לשרותים, מדביקה על עצמי פתקים ומפתחת פיצול אישיות?!>

בחרתי חפיסה אחת של שוקולד יקר. היה טעים. אכלתי אותו בחצי היסח הדעת תוך כדי הקניות, וכך קרה שלא לגמרי הרגשתי אם הוא לא מספק אותי. (מכיוון אחר: דבר דומה קורה לי לאחרונה עם בננות. אני אוכלת פרוסות בננה קפואה - תודה, נוודית @} - תוך כדי עבודות הבית, ולא שמה לב, שזה לא ממש טעים... וחוץ מזה, גיליתי שזה מתחיל להיות לי טעים! בייחוד אם אני ממש רעבה. ולענייננו,) אחרי שנגמרה הטבלה, לקחתי סוג אחר, קטן יותר, ו... לא גמרתי אותו! לא כי "החזקתי", אלא כי לא התחשק לי!!! <זוכרת לא להתלהב מדי כי כבר למדתי שגם זה הפיך... P-:>

ומשהו קצת אחר:
אחרי כשלושה שבועות ואולי יותר ללא מוצרי חלב, לא הרגשתי שיפור ניכר בהופעת לחה. אולי היה שיפור קל. גם מלאת יותר משבועיים לניסוי הזה היה שיקול כשהחלטתי לאכול את השוקולד החלבי.

אה, אולי חשוב לציין, שבתחילת ההסתובבות בסופר אכלתי תפוח ירוק חמוץ שהכינותי מראש שלא במקרה (וממנו כן כיבדתי את תינוקתי שבמנשא).

תפילה, כל הסיפור כולו מלא דברים ממש טובים. אולי כאילו קטנים כאלה, אבל בעצם משמעותיים, וכולם ביחד - ממש כיף.

זוכרת לא להתלהב מדי כי כבר למדתי שגם זה הפיך.
אני בעד להתלהב, למה לא? זה שזה הפיך? אז מה, זה הרי גם הפיך חזרה
כמו שכאשר תינוק עומד בפעם הראשוונה בלי ידיים, גם אם הוא מייד נופל, וגם אם הוא לא חוזר על זה עוד די הרבה זמן, בעצם כבר יש לו את זה. זה שאת חווה את התחושה הזו של השחרור מה"החזקה" הזו, לדעתי בהחלט אומר שתחווי אותה שוב. ושוב. יש לך כבר את זה.
מתנצלת שהדבקתי אותך בפיצול אישיות, אבל... לפחות לא משעמם אף פעם בינתיים תהני עם החברה הפנימית שלך (אני חושבת שהיא לגמרי לא דמיונית).

@} -} -} -} -

_זלולת
מילה חדשה בעברית לג'אנק פוד._

מה רע באוכל זבל? לפעמים האקדמיה מתחכמת לשווא.

למה לא? זה שזה הפיך? אז מה, זה הרי גם הפיך חזרה
צודקת. ואכן חוויתי זאת בשלב שקדם להריון האחרון.


מתנצלת שהדבקתי אותך בפיצול אישיות
אין בעיה. אני רגילה (ואוהבת) להיות מוזרה (מיוחדת).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_זלולת
מילה חדשה בעברית לג'אנק פוד.
אני לא כל כך אוהבת, כנראה מכיון שהיא מתייחסת דווקא לאוכלים, לצורת האכילה, ולא לאוכל (ויש שיאמרו לא-אוכל) עצמו ולאי-טיבו._

אולי התכוונו שזה יזכיר 'פסולת', כלומר היה נסיון (שלא בהכרח הצליח) להתייחס גם לטיב האובייקט הנאכל (פסולת נזללת).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש גם עוגונית = קאפקייק.

אימצתי את המילה הזו והיא ממש עוזרת לי נגד שיפוט עצמי
נטע, איזה יופי לשמוע!

איך את עכשיו? את בטוב? מתאזנת?


תפילה, כל הסיפור כולו מלא דברים ממש טובים. אולי כאילו קטנים כאלה, אבל בעצם משמעותיים, וכולם ביחד - ממש כיף.
בדיוק מה שחשבתי לעצמי!

לפעמים האקדמיה מתחכמת לשווא.
לפעמים??? מתי לא?
לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קראתי על חידוש שלהם וחשבתי לעצמי - יו, איזה רעיון נהדר.
<ע"ע עוגונית>

ולי היה יום לא משהו. אנרגיה נמוכה כזו.
בסוף היום היד שלי כבר חייגה למשלוח של אוכל ועצרה.
לקחתי לי שלושה תמרי טייגר מג'הול עם פקאנים בפנים וידעתי שזה מספיק והכל בסדר.
אני מתה על עצירות. בעיקר כשהן עובדות כל כך יפה ולא נשארות רק בגדר רעיון מצוין.

תמרים ופקאנים! <געגועים> רוצה לעשות קצת החלפות על אננס ובננות?

מסרון זה נחמד, לשדרג זה מצוין וממש תפס.

אבל לא לשם כך התכנסתי כאן. אני זקוקה לשיקום. אחרי הלידה ממש עפתי על עצמי כי רזיתי מאוד מהר כמעט את כל המשקל של ההריון והייתי בטוחה שתוך גג חודש אני חוזרת למשקל שלי לפני הלידה ובטח פחות.

כמה מעט ידעתי! העייפות, הדאגה, המחסור המוחלט בזמן גרמו לי להשמין מאוד אבל לא רק. אני במצב מאעפן: הווסת שלי עוד לא הגיעה (ואצלי זה מאוד קשור להשמנה), האזניים שלי סתומות כל הזמן ואני שומעת פחות טוב. יש לי פצעים, אני נראית רע. המצב הנרתיקי שלי בכי רע. זה נורא מבאס אותי.

אז החלטתי על תכנית שיקום. יש לי מוטיבציה, כמעט יש לי אנרגיה, מה שממש אין לי זה זמן...
התחלתי ביומיים נעימים למדי של ללא סוכר, ללא גלוטן ועם דגש על צמצום כמויות. אפילו החלטתי שלהרגיש רעב יהיה בסדר, אבל זה לא קל לי. אני תמיד מרגישה מאוד מקופחת כשאני רעבה.

חשבתי לי שאני רוצה להתחיל באיזו זריקת מרץ. משהו שיזרוק אותי פנימה טוב. ולכן החלטתי על יום אחד של חיוניות מושלמת כמעט. (כמעט כי קשה לי לוותר על קפה...) נראה לי שהיום יהיה היום הזה. עצות? תובנות? וגם: מה נשמע?

רוצה לעשות קצת החלפות על אננס ובננות?
אם את באה, אני מחליפה איתך מה שאת רוצה.

לשדרג
נכון. תודה. יותר טוב לראות נקודת אור מאשר את הכל שחור

מיכל, אהובה אחת, כמה טוב לשמוע אותך.

מה שממש אין לי זה זמן...
לא צריך זמן, מאחר שהחלטת על צמצום כמויות, זה לוקח פחות זמן. עשית בשכל.

עצות? תובנות?
לחייך כמה שיותר. זה יזכיר לך לאהוב את עצמך.
וגם לשים לב לפוקוס שלך. במקום מה שמשובש (השמנה, וסת, אוזניים. פצעים ועוד...) - לאן שאת הולכת.
איך תרגישי ותראי מחר? ומחרתיים? זה כבר יעלה בך חיוך...

תפילה, הצחקת אותי מאד עם זה
<מאז שהתמכרתי לאתר הזה, אני לוקחת תינוקת לשרותים, מדביקה על עצמי פתקים ומפתחת פיצול אישיות?!>
וגם ריגשת עם שינוי הדיאלוג הפנימי שלך, שהרגיש לי יותר מכבד ואוהב, והרבה פחות מלקה.
וכן, אני רזה, בלי הרבה מאגרים.

גוגוס- תודה, השאלות שלך תמיד ככ כנות שזה מחמם את הלב.

אני עוברת ימים קשים, בלי קשר לתזונה, וכמובן שזה משפיע מאד. אני מנסה לקחת אוכל טוב לעבודה כדי לא להיאלץ לקנות סתם אוכל, אבל הרבה פעמים מרגישה איזו תרעומת וחוסר סיפוק. כזה שרק פסטה יכולה לסתום...

ומיכל, מקסימה שכמוך, בהצלחה בצעד שבחרת. הטיפ שלי הוא לשתות הרבה מים- עוזר לי להבדיל בין רעב לרגש לצמא לשעמום.

התלהבתי וכתבתי כאילו אני בחבר׳ה, מקווה שזה לא מוזר...

התלהבתי וכתבתי כאילו אני בחבר׳ה.
איזה כיף. ולמה כאילו? אם את כאן, את בחבר'ה. נעים שאת כאן.

אני מנסה לקחת אוכל טוב לעבודה כדי לא להיאלץ לקנות סתם אוכל.
יפה לך. זה תמיד רעיון טוב.
מילולית שווה לך לשים לב למילה "להיאלץ" שהשתמשת בה. את כבר בדרך החוצה מזה כשאת מביאה אוכל אבל כנראה שתודעתית היא עוד איתך
הנה מה שמראה לך את זה במדויק -
הרבה פעמים מרגישה איזו תרעומת וחוסר סיפוק.

שחררי שם. את עושה טוב לעצמך. מצאת פתרון שהוא ברכה. מותר לשמוח.
התרעומת וחוסר הסיפוק בדרך כלל לא מגיעים מהאוכל והמקור שלו (בהנחה שהבאת לעצמך משהו שטעים לך ונעים לאכול). הם שם ממילא, מנביעה פנימית אחרת. את יכולה לבדוק מהי כאשר התחושה הזו עולה ובטעות נקשרת לך לאוכל.

בתאבון. ומאחלת ימים קלים.

גיליתי שלתחושת הרעב שלי יש בערך 0 אמינות.

מצד אחד, בתזונה שמבוססת על ירקות ופירות עם קצת אורז מלא ובשר, אני לא מרגישה רעבה, אני מרגישה רב הזמן מלאה. אני מגלה שלא אכלתי מספיק רק כשאני מרגישה חולשה גופנית עם חוסר סבלנות ועצבנות.

מצד שני, חזרתי בסוף השבוע, בעקבות נסיעה לחמות, לתזונה ריקה - אורז לבן ומאפים, וכמה שלא אכלתי הרגשתי יותר רעבה, כולל בטן מקרקרת מרעב. כאילו הגוף שלי לגמרי לא רשם את כל האוכל הזה.

כשאני בבית ו"סובלת" מאכילת חסר גיליתי שאם אני מקפידה על שיק ירוק בבוקר ומשהו חלבוני בצהריים - בשר או ביצים, אז כל היום מסתדר.
כשאני בחוץ עם אכילת יתר זה יותר מסובך.

אני במהלך ניסוי החיוניות שלי גיליתי שתחושת הרעב שלי היא שקטה. היו כמה פעמים ששמעתי אותה, בשקט בשקט.
רוב הזמן בצבא מנעתי מעצמי להגיע למצב של רעב, בגלל שפשוט אין אוכל שלא בשעות הארוחה, ונורא לא רציתי להישאר רעבה.

ועכשיו נותרו לי הרבה תהיות.
למשל, מקרה זכור מאוד שקרה היה כשטיילתי לי איפשהו <צונזר למניעת אאוטינג> והרגשתי רעב. הרגשתי רעב פעם ראשונה, עצרתי לפצח לי אגוזי פקאן. פעם שנייה, או שלישית, הלכתי הביתה. הרגשתי אולי עוד פעם רעב וקרקורי בטן בדרך, ואז זהו, נגמר. עד שהגעתי הביתה כבר לא הרגשתי רעב. אבל הרעב שהרגתי היה כמעט כאב בטן, קריאה חזקה שקשה לסרב לה. והיו הפרשי זמן די קטנים בין מקרי הרעב.

וזה לא קורה לי עכשיו. ואני חושבת שאולי זה בגלל שהעלתי את משקלי בצבא. אני מאמינה שעם השחרור המשקל ירד באופן טבעי, ואני תוהה מה המשקל המתאים לי. אני לא ממש רוצה לחזור למשקלי לפני הצבא. הוא התבסס על זה שרוב מה שיש לי לאכול לא טעים לי ומכיל בעיקר קמח לבן.

אבל אולי זה משום שאני רגילה לקרוא רעב רק לקריאות החזקות יותר, והגוף מאותת לי על רעב בצורה חלשה יותר ואני פשוט לא שומעת. לא יודעת.

אה, וכמובן, איך שכחתי?

אם את כאן, את בחבר'ה. נעים שאת כאן.

הצחקת אותי
וגם ריגשת
תודה!
נעים שאת כאן.

אולי זה ידוע לכל ומובן מאליו, בכל זאת כותבת - כרובית וברוקולי מאד טעימים טריים, לא מבושלים. בלי כלום או עם שמן זית ולימון. עם עוד ירקות (סלט) או סתם כחטיף קראנצ'י.

מאז שהתמכרתי לאתר הזה, אני לוקחת תינוקת לשרותים, מדביקה על עצמי פתקים ומפתחת פיצול אישיות?!
הצחקת אותי. חוץ מזה, זה למחילים. חכי שתתחילי להרכיב רהיטים של איקאה ולהנות מזה - אז באמת נדע שנתפסת.

חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאני כמעט תמיד אוכלת רק מתוך רעב. הבעיה היא, שלפעמים אני אוכת כשאני כבר יותר מדי רעבה, כי התעלמתי מהתחושה הזו כדי להספיק לכתוב עוד משהו, ואז זה "נו, מהר מהר" לא מתאים לי עכשיו להתעסק באוכל, יש לי עוד הרבה דברים להספיק". והרבה פעמים יוצאת מזה תזונה מאוד לא חיונית.

ציל, להצעתך - לשאול את עצמי מה אני רוצה, עצמי רוצה אפשרויות. במיוחד אם זה שעות הבוקר (אני לא טיפוס של שעות הבוקר, כאנדרסטייטמנט), צריכות להיות שם אופציות לבחור מהן: שייק על בסיס מיץ תפוזים, תפוח ירוק, קצת שקדים, או שייק על בסיס יוגורט, שבא טוב עם בננה, פקאנים, תמרים... בקיצור, אני צריכה תפריט לבחור ממנו, אחרת אני סתם מתעצבנת והכל מתחרבש.
יש לי גם טריק כזה, כשאני לא יודעת מה אני רוצה - לדמיין שאני נכנסת למסעדה, ויכולה לבחור מה שבא לי מתפריט דמיוני. משום מה, מה שבא לי נכנס לקטגוריית אוכל לא כל כך חיוני: פסטה עם רוטב כבד; תבשילים שהיו על הפתיליה המון זמן... מרקים עשירים. עניין של חורף? עניין של משהו אחר?
וגם, שמתי לב, שבתקופה האחרונה יש לי איזה אישיו עם מתוק אחרי האוכל. אני יכולה לאכול מרק, עם פרוסת לחם או שתיים, וסלט, ופחמימה או חלבון - ולהרגיש שאם לא אכלתי משהו מתוק אחרי, יש לי חור גדול בבטן...

להרכיב רהיטים של איקאה ולהנות מזה
אה, אבל זה לא מאפיין כללי של השותפות כאן. אפילו להיפך. חוץ מזה, שבשקט אגלה שיש לי נטייה מסוימת לחיבה לפעולות שכאלה (בעיקר לסיפוק שבסיום), אבל היא הופיעה עוד לפני שנחשפתי ל"באופן".

גם לי יצאה הערב תזונה מאוד לא חיונית.
מראש לא שללתי את האפשרות שאאכל מהפיצה ומהעוגה שהיו עיקר ארוחת מסיבת הפיג'מות לכבוד יום הולדתה של בכורת תאומותיי הערב, אבל הנחתי שלא אעשה זאת, גם כי זה לא מזון חיוני, אבל עוד יותר כי הפיצה שהזמנו לא ממש טעימה, וגם העוגה הייתה אמורה להיות לא אטרקטיבית מבחינתי. התכוונתי לחמם מרק אפונה שנשאר מליל שבת ואולי תפוח אפוי.
אבל איכשהו הרעב, העיסוקים, ניחוחות הפיצה החמה... עשו את שלהם. והעוגה הייתה טעימה מהצפוי. (קמח כוסמין מלא, חמאת עיזים וטחינה גולמית מלאה - אל תגלו לאורחות... )
מזל שמחר המסיבה לתאומה הבאה בתור. כל עוד הנר דולק וגו'.

והצעותיי לך, הולכת:
תפריט - הכיני לך פתק/ דף ובו כמה רעיונות ועוד מקום פנוי. תלי במקום בולט. הוסיפי רעיונות מדי פעם כשיצוצו. עייני בו כשתצטרכי תפריט לבחור ממנו.
הוא יכול להיות מחולק לפי קטגוריות.

התבשילים והמרקים הם לא בדיוק מזון נא, אבל בעיניי לא נמצאים בדיוק קרוב לקצה הסקלה של אוכל לא כל כך חיוני.



מתוק אחרי האוכל
גוגוס, הציעה לי פעם כמה אפשרויות שמסבירות את הצורך הזה. בטח אפשר לאתר אותן בדף הקודם. כרגע זוכרת לפחות אחת: אוכל מתובל מדי.
בלי להתייחס כרגע לסיבות יכולה להציע לך לשלב מתוק בסלט - פרי כלשהו חתוך קטן (תפוז/ אפרסמון/ תפוח) או לאכול משהו מתוק וחיובי לקינוח - תפוח אפוי, כדור תמרים.

ברור לי שלגוגוס תהיינה תגובות מכיוונים אחרים. כרגע נותנת את התשובות מהזווית הצרה שלי בתקווה שמשהו מתוך זה יתאים לך.

תודה תפילה

_להרכיב רהיטים של איקאה ולהנות מזה
אה, אבל זה לא מאפיין כללי של השותפות כאן. אפילו להיפך. חוץ מזה, שבשקט אגלה שיש לי נטייה מסוימת לחיבה לפעולות שכאלה (בעיקר לסיפוק שבסיום), אבל היא הופיעה עוד לפני שנחשפתי ל"באופן"._

להסיר אי וודאויות פוטנציאליות - כתבתי בצחוק, כן?

בנוגע לתפריט - אשמח לרעיונות.

לגבי אוכל נא - אני די מתלבטת כאן. מצד אחד ברורים לי היתרונות של אוכל בצורתו המקורית, ויטמינים ומינרלים הולכים לאיבוד בעיבוד (אכן, חרוז). מצד שני, אני שמה לב הרבה פעמים שזה יוצר אצלי לחץ מסויים - לחשוב על דרך להשמיש ברוקולי או תרד בצורתם הלא מבושלת, ואם זה כן מבושל - כמה זמן בישלתי... בקיצור, מתח שלא נחמד לי. מצד אחד אני אוהבת אוכל מבושל, מאוד מבושל, במיוחד בחורף, מצד שני - אני לא בטוחה שאני מברכת על האהבה הזו. גם כאן דעת נוספות יתקבלו בברכה.

אחפש את ההסבר על המתוק. אבל לא, האוכל לא מתובל. מה שכן, הוא בדרך כלל לא "כבד" או "עמוס" (לא בופה גדוש תבשילים). למרות שנראה לי שההרגל כבר נוצר והוא מתחיל לצוץ גם כשהאוכל היה "כבד".

לחשוב על דרך להשמיש ברוקולי או תרד בצורתם הלא מבושלת
אני לא בטוחה שהבנתי? מה הכוונה ב"להשמיש"?
אני פשוט שוטפת טוב, חותכת ואוכלת, עם עם בלי ירקות אחרים. הכי פשוט שיש

נעים שאת כאן
תודה לכן

ימים לא חיוניים בעליל עוברים עלי, וזה ממש מעצלנות, שכחנות ומזניחנות שלי... יש לי אוכל טוב במקרר, בכל זאת אוכלת פסטה שבת הזוג הכינה.
יש לי זמן לקפוץ לקנות פירות וירקות לפני העבודה, הולכת מורעבת בסוף היום ובולסת איזו עוגה/שוקולד.
כאילו אם הייתי מסתכלת על ההתנהלות שלי מהצד זה היה נראה שאני עושה לי דוקא. זה מאד מתחבר לי עם
התרעומת וחוסר הסיפוק בדרך כלל לא מגיעים מהאוכל והמקור שלו (בהנחה שהבאת לעצמך משהו שטעים לך ונעים לאכול). הם שם ממילא, מנביעה פנימית אחרת
כאילו אני מתרצת את הרגשות בעזרת אוכל גרוע, וכך לא צריכה לבדוק אותם לעומק.

לעניין שימושי הברוקולי- אני מאד מתחברת למה שכתבה הולכת, אצלי זה מייצר תחושת צמצום, לחשוב שברוקולי ״מותר״ רק חי.

אבל "לא בא לי" פשוט לאכול ככה. אולי בגלל שחורף. אולי בגלל שאני יודעת ששאר בני הבית לא יצרכו אותו בצורתו המקורית ואני מתבאסת לאכול לבד... לא יודעת למה במדוייק, אבל ככה זה.

לחשוב שברוקולי ״מותר״ רק חי
זה בטח לא מה שאני התכוונתי. להיפך, רק הצעתי ש"אפשר גם" חי. ורק עם "בא". אם לא אז לא. זה ברור, ואני לא חושבת שצריך הסברים, בטח לא מדויקים.ככה זה זו תשובה מצוינת.
.

אופס... לא התכוונתי שזה יישמע כאילו אני מתרצת. יותר נכון - דיברתי (כתבתי?) בקול בזמן שאני מתרצת לעצמי

בנוגע לתפריט - אשמח לרעיונות.
לארוחת הבוקר, כן?
שילובים שונים של פרות, של אגוזים ושל ירוקים כשייק
פרות שלמים/ ברבעים ואגוזים
סלט פרות טרי
דייסת שיבולת שועל או סולת
המאפינס של גוגוס
סלט ירקות כלשהו - אפשר לשלב אגוזים/ גרעינים וביצה
אבוקדו
כל דבר...

לגבי אוכל נא - אני די מתלבטת כאן.
מעניין. אני מוצאת את עצמי בעמדה דומה כבר זמן מה.
אני חושבת שזה התחיל כבר לפני כמה חודשים, כשהתלוננתי כאן שאני לא מצליחה לרזות כרצוני, ואז המליצו גוגוס ומיכל על כמה ימים טבעונאיים, וברגע שניסיתי את העניין הזה, התגלגלתי לתקופה חדשה. אני אוכלת הרבה פחות בשר והרבה פחות חלב, גם בהשוואה ל"תקופה החיונית" הראשונה שלי, ואוכלת בכלל פחות מבושל, כלומר, גם פחות ירקות מבושלים. ואז כשאני כן אוכלת ירקות מבושלים או מרק, אני מצייננת את עצמי בציון נמוך יותר בסולם החיוניות.

והרי אלה שטויות!

בשני הלילות האחרונים הלכתי לישון עוד לפני 23:00. זה הישג אדיר ומרשים!
ועדיין הרגשתי עייפה ואפילו מעורפלת מהרגיל.
וביום שני הייתה מערכת העיכול שלי מבורדקת למדי.
תהיתי אם זה קרה בגלל הכיבוד עתיר הגלוטן והסוכר שבא אל קרבי בגלל מסיבות ימי ההולדת של תאומותיי.
הרי בעבר היו אלה רכיבים יומיומיים בתזונתי. הייתכן שבעקבות התנקות מסוימת מהנ"ל, אני מגיבה בשיבוש כללי ניכר?
כמה שמחתי הבוקר לקראת הכנת השייק הירוק שלי, שבסופו של דבר לא היה לי טעים כמו שרציתי אבל לא הצלחתי להגדיר לעצמי מה בדיוק רציתי להחליף בו. סתם קצת מתוק מדי וכבד.
עכשיו יש הפסקה של יומיים עד מסיבת יום ההולדת של הבן שאחריהן, אבל כיוון שהוא אוהב מזון מגוון ומזין יותר, וכיוון שהמשתתפים הם רק בני הבית, האסונות אמורים להיות פחותים.

קטעים! יצא לי הגריין הזה:
_צריך כנראה לעבור סדרה ארוכה של גמילות קטנות עד שיש בכלל מוכנות למשהו מחייב יותר. ברמה התודעתית.
כלומר, צריך לייצר רצף של הצלחות ונפילות עד שמפסיק בכלל להיות חשק ליפול. משהו בחוויה הזו צריך להצטבר לאיזו מסה קריטית. (גוגוס מתוך החיוניות שלי חלק שני)_
ובדיוק בביטוי הזה - מסה קריטית - השתמשתי לפני כמה ימים:
ואמנם עכשיו אני כבר יודעת זאת, אבל יועיל לי גם להתנסות ולהרגיש זאת שוב, כדי שבמאגר החוויות שלי תצטבר מסה קריטית של חוויות כאלה, ובעקבותיהן תפחת הכמיהה וממילא תפחת ההתלבטות.

והרי אלה שטויות!

תפילה, הצחקת אותי מאוד. זה באמת באמת שטויות, רק שלנו הפרפקציוניסטים יש נטייה לאסוף עוד ועוד איסורים. או לפחות לי, למה אני מדברת עלייך? לא יודעת אם זה קטע יהודי-סגפני כזה או מה, אבל אני תמיד נלהבת להוסחף לי עוד איסור. עוד "מצווה" לסל. (ואני הרי לא שומרת מצוות...)

באתי לספר שהולך לי מאוד טוב לחזור למסלול. אני עדיין נופלת להתקפות אכילה שנובעות מעייפות ומירמור קל. המרמור נובע מהמחשבה שמגיע לי "פינוק" אבל הרי אלה שטויות! זה לא באמת פינוק, האוכל. מה שאני צריכה נמצא במקום אחר לגמרי: זמן לעצמי, זמן אוהב עם בנז, זמן לסקס, זמן לכתוב, לחשוב, להרהר או סתם לבהות בטלוויזיה. לראות סרט, מסאג', הליכה טובה. כאלה מין.
אז היום אני ביום חופששששששש! יששששש! שחף יהיה עם לולי כי הוא גם משווע לזמן איכות איתה ואני אתעופף לי.

אסימונים.
גם לי אין הרבה מאגרים וההנקה בנוסף...
בימי חיוניות יחסית אני אוכלת סלטים מפנקים עם המון שומן (אבוקדו טחינה אגוזים שמן זית...), פירות בהמוניהם וגיליתי שביצה דווקא בערב עוזרת לי.
אני צריכה גם בצהריים המאוחרים משהו מבושל (אורז קטניות כזה. מרק וכו).
חלבי משתדלת לא לצרוך וגם קפה מדלגת כשניתן.
אבל אחרי כמה ימים כאלה אני מתחילה להיעלם ואז מהחרדה אני אוכלת איזו ״עוגה״- שוקולד כאלה, מייד אחר כך בא לי ציפס משקית (לאזן. מזל שאין לנו בבית )
תגלית נוספת- צנונית. אהבה חדשה. ממריץ אותי במקום קפה- אחת קטנה בלי כלום, או בסלט עם הרבה סלרי.

העניין שאני אשים לב אליו בשבוע זה כל מחשבת הלא-מספיק: לא מספיק שותה, לא אוכלת מספיק קלוריות, לא נקי מספיק בבית, לא מספיקה לעבוד....
זמן לעצמי. חה וחה

או לפחות לי, למה אני מדברת עלייך?
דברי, דברי.
וספרי על יומך החופשי והכיפי, וגם על החוויות מהאגף הביתי.

אבל אחרי כמה ימים כאלה אני מתחילה להיעלם.
אוי ואבוי! טוב, אצלי עוד רחוקה הדרך עד לשם.
אבל למה בעצם __עם המון שומן וכל השאר את נעלמת?

זמן לעצמי. חה וחה.
הוי לגמרי! (אנחההההההה)

(לא יודעת באמת למה התכוונת, רקמה, אבל זו התגובה שעלתה לי כשקראתי את זה).

אני מתחילה להיעלם.
מה ממש במובן הפיזי? או שהכוונה למצב רוח/רגשית וכד'?

מה ממש במובן הפיזי?
לפי איך שרקנה נראתה ביומיון האחרון, חודש וחצי בערך אחרי הלידה, נראה לי שבהחלט יש מצב שהתכוונה למובן הפיזי...

היום החופשי היה ממש כיף. אני מרגישה שזה ממש חילול קודש לכתוב את זה בבאופן כי הרי זה מיתרונות אי ההנקה, אבל כתבתי.

מה שהיה משונה בצורה בלתי רגילה ביום הזה זה שלאורך כל היום היה לי קרייבינג למשהו אחד ואכלתי משהו אחר בתכלית. למשל, בבוקר הלכתי להתרועע עמדי בנמל יפו ופינטזתי על דג טרי טרי, עדיף נא. אבל היה בוקר ואיכשהו אכלתי דייסת קוואקר.

אולי אכלתי רגשות אשם, לא יודעת. או שהתת מודע שלי קצת קלקל לי את החוויה כי אצלי כשאין הלימה בין הנוף והווייב והסיפור הרומנטי שאני מספרת לעצמי בראש, לאוכל, הכול מתקלקל.

וככה זה המשיך כל היום: פנטזיות מאוד ברורות על אוכל טרי וקל ואכילה של אוכל כבד ועשוי. לא אוכל רע, פשוט בדיוק ההיפך ממה שרציתי.

משתפת פה במחשבה שצצה לי היום -
היום בעבודה התבטלה לי ישיבה בשניה האחרונה ונשארתי לבדי עם שני מגשים עמוסים פירות וירקות חתוכים.
זה קרה לפני הצהריים כך שהחלטתי לנשנש לי בכיף מהמגשים לאורך כל היום ולא לטרוח לארגן לי ארוחת צהריים "אמיתית".
היה כיף לא נורמאלי, וכל היום גם הרגשתי מעולה - בלי שום רעב (כי בשנייה שרק התעורר טיפה חשק, שלחתי את היד לעבר המגשים) ובלי שובע כזה מורגש וכבד (כי לא אכלתי כמות גדולה בבת אחת וגם לא אוכל "כבד").
אבל מעבר לזה, הבנתי שממש כיף לי ללעוס הרבה (דמיינו כאן אייקון מסמיק).
תמיד ידעתי שהרבה פעמים אני אוכלת בלי רעב כי בא לי משהו בפה, אבל חשבתי שזה משהו לא בריא, מן סטייה עקומה כזאת.
עכשיו אני פתאום חושבת שאולי זה ממש מתבקש, כי כשאוכלים כמעט רק פירות וירקות, הכמויות גדולות יותר ביחס לאותו מספר קלוריות. אז אולי אנחנו אמורים ללעוס יותר משאנחנו רגילים לחשוב?

שמחה שנהנית, מיכל!
תסבירי את זה בבקשה: כשאין הלימה בין הנוף והווייב והסיפור הרומנטי שאני מספרת לעצמי בראש, לאוכל, הכול מתקלקל.

אז אולי אנחנו אמורים ללעוס יותר משאנחנו רגילים לחשוב?
נשמע הגיוני. זה כל הקטע עם השייקים הירוקים, לא? תחשבי על ללעוס צרור שלם של כוסברה...
ואולי מסטיקים מתיישבים על הצורך הזה.

הבנתי שממש כיף לי ללעוס הרבה.

אוו. מוכר. איזו התענגות. כשאני אוכלת ירקות חיים כל הפה, עד הגרון מקבל מסג'

אז אולי אנחנו אמורים ללעוס יותר משאנחנו רגילים לחשוב?

כנראה. לאחד את זה עם לנוע לנוע ???

תפילה הצחקת אותי, אבל את צודקת. אני "מנשירה" מעלי בתזונה חיונית בדיוק את הקילו וחצי שגורם לדודות הפולניות (אמא שלי, וכל מי שמרגיש שזכותו וחובתו להעיר על איך שאני נראית- בישראל זה כמעט כולם) להגיד לי בטון מודאג שנורא רזיתי. מצד שני- בלי לשטוף את הפנים עם סבון (כבר כמעט שנה?) ועם לאכול חיוני אני נראית זוהרת-שזה-משהו בעור הפנים.
אני לא מוצאת את הנוסחה לשובע שכזה. היום אכלתי ככה:
בבוקר קצת תפוח מהחיתוכים לילדה.
אחר כך סביבות 10-11 אפרסמון, אגוזים שקדים או משהו כזה.
צהריים עם הבנות תבשיל ירקות-חומוס ואורז (לבן. כל השאר טעימים רק לי)
אחר הצהריים קפה הפוך אחד ("חיוני" אך נחוץ!!!)
בערב ארוחה נהדרת של המון סלט עם מלא ירוקים ותערובת אגוזים טחונים, אבוקדו עם ביצה חצי קשה, לחם (מלא כלשהו ממאפיה טובה, 2 פרוסות קטנות).

ישנתי שעתיים מאז הנקת הערב החגיגית -מאז כבר היתה עוד אחת. והאמת? נראה לי שהיום אכלתי נפלא עבורי כי אני בשובע לא מורגש. הלכתי לאפסן עוגיות שאפיתי בקופסה, ולא התחשק לי אפילו לשבור חצי עוגיה...

עוד שתי הערות קטנות: דווקא כשהתכווננתי על מחשבת-הלא-מספיק, יצא שהתחלתי בטקס קטן של הודיה לכל אחד מבני משפחתי על 5 דברים ביני לבינו שקרו היום. ובסוף גם לעצמי. לא יודעת איך זה קשור, פשוט התרחש במקביל.

הערה שניה- העוגיות הן לבת שלי לבוקר אם מישהי רוצה (לא עבורכן!!! לחברה-של-הבת דודה) מתכון שעובד לסוג-של ביסקוויט :

1. 75 כוס כוסמין עם 0.75 כוס שיפון. 1/3 שומן (קוקוס או קנולה) 1/3 מים 1/3 סוכר קנים. קורט מלח וכפית שטוחה אבקת אפיה אפשר וניל, להוסיף קוקוס וכו. מרדדים דק בין 2 דפי אפיה, חורצים חריצים עמוקים כך שיווצרו ריבועים/מעויינים וכדומה- בלי לחתוך לגמרי. אופים בערך 15 דקות על 200 (תלוי ברידוד ובניסיון). כשמתקרר מפרידים בשבירה.

תפילה הצחקת אותי
טוב, תגידו, אני יכולה לקבל שקל או משהו על כל פעם שאני מצחיקה פה מישהו?


טקס קטן של הודיה לכל אחד מבני משפחתי על 5 דברים ביני לבינו שקרו היום.
וואו! 5! יפה!

ולא יודעת מה להגיד על הירידה במשקל.
אם היא לא נמשכת ונמשכת, אלא שאת יורדת ומתייצבת ויש לך כוח ומצב רוח טוב (וחלב), אז אולי זה לא בעייתי?

אז אולי אנחנו אמורים ללעוס יותר משאנחנו רגילים לחשוב?
_{<בגלל שזה רלוונטי כאן, אסתכן במיחזור עצמי, כי לדעתי כבר כתבתי את זה כאן>}
החיות אוכלות העשב בסאוונות של אפריקה - כמו זברות, צבאים, ג'ירפות, גנו - אוכלות כל היום, פשוט ללא הפסקה. יש שומרים שמציצים מסביב כדי לגלות טורפים מתקרבים, ושאר העדר עם הראש למטה כל היום, מכסחות ולועסות ולועסות. גם קופים, שאוכלים מעורב, מן הצומח וגם חיות קטנות ורמשים, אוכלים במשך חלקים רבים מהיום. מהעצים, מהשיחים, ואחד מהשני (בטקסי ניקוי יסודיים). לפעמים הם צועדים כדי לעבור לאיזור הבא, ולפעמים הם עושים הפסקות משחק ושעשועים (בעיקר הקטנים, הבוגרים מעדיפים לנמנם)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, תגידו, אני יכולה לקבל שקל או משהו על כל פעם שאני מצחיקה פה מישהו?
שקל? הצחקת אותי P-:

אני ביישנית לגבי התקפי הזלילה שלי, אבל פותחת את הנושא:

זה לא מציק לי מבחינת משקל/ קלוריות ריקות (איך משיגים מספיק קלוריות מתזונה חיונית, איך?!), אבל מבחינת תחושת האיכס, וגם משלל תסמיני הגוף הקלים המתרחשים בעקבותיה.

אז ככה:
זלילה מגעילה לא תמיד אפשרית אבל אם יש ג'אנק בבית + אין מספיק פירות מפתים = אני יכולה לאכול ב-5 דקות את כל מה שאני רואה והוא לא קשור לבריא/ טעים/ מועדף. דוגמאות: ברנפלקס, עוגיות, לחם עם מלא חמאת קוקוס וריבה, ואז עוד אחד. ומה שיש על הדרך. (פרוסות גבינה צהובה מהמקרר, אם אתן מוכרחות לדעת...אכן תמונות קשות)

הלאה, מסקנות ביניים: מצב זה קורה לרוב כשערימת הפירות האדירה במטבח מתמעטת לכדי שני תפוחים ופומלה לא מקולפת ומאתגרת. אני משתדלת לעשות קניה חד שבועית בשוק, ואם באיזור סופהשבוע מתמעטים הפירות יש לי מן תודעת "הכיבוד זה לאורחים" ואני "חסה" על התפוח לטובת קופסת האוכל של הבת ביום ראשון.
בנוסף, בשבת יש עוגה.

מה עוד? זה תוקף אותי בשעות אחר הצהריים בואכה ערב (תחילת משמרת שנייה), בדרך כלל כשבן הזוג מגיע ואני עטה על זמן "פרטי" (?) אולי??? בתצורת מזון? שתיה חמה שאפשר לשתות בעודה חמה?

אם יש פירות בשפע- אני אקח שניים מהם, עם אגוזים ואולי 2 קוביות שוקולד. אם אין- כאמור אבלוס כמות אדירה של שטויות, בעודי רוצה בעצם, סלט עם אבוקדו וכוסברה.

תובנות?

קודם כול, את פשוט כותבת חמוד!


חוץ מזה,
(איך משיגים מספיק קלוריות מתזונה חיונית, איך?!)
אין לך מספיק ממה שכתבת - תערובת אגוזים טחונים, אבוקדו ? נשנשי עוד אגוזים ושקדים, צקי שמן זית בנדיבות לסלט שלך, תאכלי הרבה טחינה גולמית או סמיכה.
וגם:
הייתי מנסה לחשב את הצריכה השבועית ולקנות יותר. אפשר לקנות בעודף מהפרות שיחזיקו מעמד, גם אם בסופו של דבר לא ייאכלו - כלומר, לא הרבה בננות ואפרסמונים, אבל כן יותר תפוחים ותפוזים.
מכירה מקרוב את עניין ה פומלה לא מקולפת ומאתגרת וכנ"ל באשר לרימון...
ועוד רעיון:
כשיש זמן לחתוך סלט (פרות או ירקות), גם אם הרבה ילך לאיבוד בזמן ההמתנה, נראה שזה יהיה עדיף על ברנפלקס, עוגיות, לחם או להכין את החבר'ה שטופים, קטומים וכו', וכך פשוט יותר להשמיש אותם ברגע האמת.

מוסיפה מה שאת ממליצה עליו תמיד אבל אולי הולכת יחפה:
לדאוג למלאי של פרות מיובשים ושל מגוון מיני אגוזים.

ואם אנסה להיות מעין תחליף-גוגוס-לעת-מצוא, אוסיף ואשאל בקשר לזה - זה תוקף אותי בשעות אחר הצהריים בואכה ערב (תחילת משמרת שנייה), בדרך כלל כשבן הזוג מגיע ואני עטה על זמן "פרטי" (?) אולי??? בתצורת מזון?
האם זה מתחיל כרעב לאוכל ונמשך אל בולמוס?
אולי לכתחילה הרעב אינו לאוכל?
או שזה בהחלט רעב לאוכל לכל אורכו (אולי בתוספת רעב אחר), אבל כל מה שחסר לך הוא ההיבט הלוגיסטי של מתן המענה לרעב הזה?
<טוב, אני רק מתלמדת.>

יש לי אגוזים וכו... כמובן
(בדיוק פינקתי אותם בצנצנות זכוכית שהיו של סילאן פעם)
הבעיה שאני בוחרת בג׳אנק.

למה?

להגנתי אציין שעברנו שבוע של קפיצת גדילה או משהו בסגנון: הפיצית אוכלת כמונו מזון ויונקת ממושך ורב צדדי. אני מרגישה כמו תחנת דלק בלילה (שומעת ליטרים עוברים בינינו).

אני מנסה לשחזר. זה כאילו אני בועטת במוסכמות עם הזלילה.
זה לא נראה לי קשור לרעב. למרות שאם היה ״מופיע״ אוכל מזין יותר שלא הייתי צריכה לדאוג לו מראש (ואולי גם חם) נניח אורז עם ירקות מוקפצים? הייתי אוכלת את זה.
אין לי פנאי להכין 2 ארוחות כאלה ביום.

חושבת על זה

ממשיכה לנסות להיות מעין תחליף-גוגוס-לעת-מצוא (אבל זו לא חכמה גדולה, כי את ממש הרמת להנחתה):


זה כאילו אני בועטת במוסכמות עם הזלילה.
מה המוסכמות?
של מי המוסכמות? מי קבע אותן? מישהו אוכף אותן?
למה לבעוט בהן?

<חוזרת לעצמי >
למרות שאם היה ״מופיע״ אוכל מזין יותר
מוכר לי היטב.
"מופיע" יכול להיות "נמצא במקרר ומחכה לחימום" או שחייב להיות "מונח על השולחן וכף לצדו"?
כי אם זה הפרוש הראשון, אולי סיר גדול של מרק שמחכה לאורך השבוע במקרר או מנות מוקפאות של מרק או אחת מכל תבשיל שאת מבשלת לאורך תקופה ומקפיאה כדי שיהיה מלאי מגוון יעשו את העבודה?
ואם זה השני, אז אולי כנ"ל ורק לבקש מבןזוגך שכשהוא מגיע ומאפשר את הזמן הפרטי, יעשה עוד ג'סטה קטנה ויחמם מנה.

גוגוס, אפשר לקבל פרשנות על הכתבה הזו (והמחקר המדובר)?
_{(רק אם זה מעניין כמובן.)}

רקמה, אני בעד מה שתפילה מציעה לך
במקום שיש זלילה מודעת יכולה להיות מודעות גם לבולען ולכוח השואב שמפעיל את זה.
מהאופן שבו את רואה את זה (מלא מודעות) הדרך ממש קצרה לזיהוי הצורך שיש לך שם ושיכול להתמלא בדרכים אחרות.

נוודית, הצצתי במחקר עצמו דרך מה שהאתר נותן וזה מעט מאוד. רק ההקדמה. מאגרי המידע שלי לא נותנים לי גישה לזה אז בפועל לא קראתי את המאמר המלא.
אז התגובה שלי יכולה להיסמך בעיקר על התקציר שקישרת אליו, ומניסיוני - לתקצירים, כמו גם למחקרים, לעולם יש אג'נדה.
מה שאומר שאני מגיבה כבר על מידע מסדר שני ואני מספר שלוש. כל זה הקדמה
מה שאני יכולה לעשות זה לתת כמה נקודות למחשבה, מכל מיני סוגים:
1) למי יש אינטרס לבצע מחקר כזה, ארוך טווח, עצום בגודלו ויקר? אותי זה מעניין לפני הכל וקל מאוד לשער. הדברים הללו לרוב לא מממנים את עצמם.
2) אכילה של דגנים מלאים לרוב דוחקת החוצה מהתזונה שאר כולירות, וכן מקדמת בישול ביתי. במובן הזה - היא עושה טוב. זה לא אומר שזה הכי טוב שיש, אלא שזה יותר טוב מהתזונה המערבית הממוצעת.
אגב זה, כמישהו כותב במחקר שבמסגרת המסקנות בוטלה ההשפעה של משתנים נוספים וביניהם סגנון התזונה, ממש בא לי לצחוק. 'צטערת, לא קונה את זה.
3) הטענות בדבר התועלת של תזונה מרובת דגנים מלאים ומעוטת שומן (כי זה לרוב מה שקורה) מוכרות מאוד, וכל מחקר סין יושב על זה בעצם. כלומר, זו הנגזרת המרכזית שלקחו ממנו.
את הביקורת על מחקר סין אפשר לקרוא במקומות רבים.
את יכולה לראות שהמחלות שבדקו את המתאם שלהן עם הדגנים הן לא מחלות מוח אלא מחלות שאר הגוף.
הטענה של מתנגדי הדגנים היא שהסוכרים הללו פוגעים במוח לאורך זמן ומתנקמים בנו טוב טוב בזיקנה. הדבר הזה עוד לא הוכח אבל יש הרבה שמנסים.

הפואנה שלי היא כזו - מחקרים כאלה יכולים וצריכים לסמן עדיפויות. אם עד עכשיו אכלת זבל, יש מצב שמעבר לתזונה עם דגנים מלאים תועיל לך.
האם זוהי התזונה הכי טובה בשבילך?
האם יש דרך טובה יותר לזכות בכל הקופה של הסיבים?
על זה כל אחת עונה בעצמה.

אז מה דעתי על המחקר? הרבה כסף נזרק על משהו שכבר בעצם ידוע פחות או יותר ובמידה מסוימת מחזיר אותנו אחורה לפירמידת המזון המיושנת משהו. הכלי המרכזי כאן הוא דיוק מדעי לכאורה.
למה זה קורה? יש לי כל מיני רעיונות והייתי מתחילה לחפש אצל מי שיש לו כסף ומפחד לאבד סובסידיות ממשלתיות במיליארדים לטובת סגנונות דיאטה אחרים שלאט לאט קונים להם אחיזה.
ב 2013 פרלמוטר יוצא עם הספר השערורייתי "מוח לבן" ומכה גלים, ולא הרבה אחר כך בא מחקר שמכה גלים וטוען הפוך. ככה זה...
לא התרשמתי עמוקות מהטיעון של הראשון וגם לא מהטיעון של השני, מגובים שניהם בחוד החנית המחקרית.

תודה על הסבת תשומת הלב. חשוב לי לדעת ולא נתקלתי בזה.

תודה!

עוד מחקר, אנשים שאוכלים "מזון מנחם" - נניח, מרק עוף חמים, מרגישים יותר טוב.

תנו לי את הכשלים, ואת האלטרנטיבה, ובואו נכתוב ונפרסם אותה בpsychseince

יש לך קישור למחקר עצמו?
מהתקציר אני לא צופה כשלים, חוץ מזה שהוא מעבדתי בצורה קיצונית.
מדברים בו על אוכל בלי לאכול. מייצרים בו בדידות מלאכותית... כאלה...
זה מן מחקרי קשקוש מעבדתיים, כך שהביקורת עליהם היא ביקורת על הז'אנר יותר מאשר על המחקר עצמו.

האלטרנטיבה, לעומת זאת, ממש פשוטה, אבל לא מצדיקה מאמר אקדמי לדעתי - להתמודד עם הבדידות ומה שהיא מציפה (בכל אחד משהו אחר, לבד מהבדידות הקיומית ונוכחות המוות בוודאותו) במקום להשתיק את זה באוכל מנחם.
אוכל מזין הוא יופי של התמודדות לדעתי, ואני מכירה באופן אישי כמה וכמה אנשים שמתוקף עבודתי עודדתי לאכול כשקשה להם. זה משום שהם הגיעו למצב שהם אוכלים בעיקר אוכל סביר פלוס כשהם סותמים לרגשות שלהם את הפה.
אי אפשר תמיד להתמודד עם הכל, ואוכל מזין הוא דבר נגיש קל עם פוטנציאל נזק נמוך יחסית.

אלא מה? שהחוקרים עשו לעצמם חיים קלים בניסוי מרק העוף (הניסוי השני) ונתנו אוכל מזין יחסית.
מניסיוני, הבעיה של רוב האנשים היא שכאשר הם אוכלים כדי להשתיק רגשות (ולא כדי להתנחם, איזה מושג עקום...) הם ממש לא בוחרים במרק עוף.
אז מה קיבלנו? שני ניסויים. אחד עוסק במזון שרוב האנשים אוכלים כדי להשתיק רגשות אבל לא נותן להם אותו אלא מזמין אותם לכתוב עליו, והשני נותן את האוכל אבל זו לא תהיה הבחירה המיידית של רוב האנשים.

האיש כאן אמר לי פעם, כשהייתי מעורבת בעצמי בניסויי מעבדה כאלה - עיקר עבודת הפסיכולוגים החוקרים היא לתקף את מה שאנחנו יודעים ממילא.
זה כמובן לא תמיד נכון, ויש לפעמים הברקות של ממש ושטויות של ממש, אבל בשורה התחתונה - הניסויים האלה הם דוגמה טובה לזה. לצערי הם גם מקבעים שימוש במושגים מטעים כמו "נחמה" בהקשר של אוכל. אבל זה כבר לדיון אחר.

<רק קפצתי. חוזרת להתחפר בדף שלי אחרת אני הולכת לאיבוד באתר>

לפני כמה ימים שמתי לב פתאום לשינוי, לכן אני רושמת פה כדי לציין אותו:
פעם, כשהייתי ביסודי או בחטיבה אמא הכינה חלק לא קטן מהזמן פחמימות ריקות בצורות שונות. פתיתים, קוסקוס, פסטה, אורז. מידי פעם תפוחי אדמה או תערובת ירקות. ליד היה בשר עוף מבושל בצורות שאני לא אוהבת.
עכשיו באופן קבוע יש עוף מבושל בצורה שאני אוהבת (חזה עוף בתנור, השאר לרוב מטגנים אותו, או חזה עוף טחון להכנת קציצות), יש לעיתים קרובות תערובת ירקות קפואה מקפצת, או שעועית ירוקה קפואה מוקפצת, או תערובת ירקות הום-מייד. מאז שאחי עבר לצמחונות עדשים ירוקות הצטרפו לרשימת הדברים שאמא מכינה, במגירת הירקות יש קישואים, וכרובית, ופלפלים.

התזונה בבית השתנתה, ולטובה. ואני לוקחת לי עכשיו זמן להתבונן על השינוי המוצלח הזה, לשמוח בו, להודות עליו. ואני מזכירה לעצמי (ולכולן כאן) ששינויים יכולים לקרות בהדרגה. בהדרגה. ואז מסתכלים לאחור ורואים איזו דרך ארוכה עברנו. ולשמוח מראש - באיזה מקום טוב ומוצלח נהיה כולנו עוד חמש שנים!

@}

אישה במסע - מקסים!
שמחה בשמחתך (-:

באמת מקסים. כיף להביט אחורה ולראות את הדרך.
ברכות לכל המשפחה שלך שמרוויחה את השינוי הזה.

אני אובדת עצות ...אוכלת ממש טוב רוב הזמן ולאחרונה הסוכר שלי עלה 105 בצום . תמיד היה על 95.
אני חושבת שזה יותר קשור לסטרס מאשר לתזונה. האם יש לכם רעיונות מה ניתן לעשות. או לאיזה איש מקצוע לפנות?
תודה ממש מודאגת

סוכר, למרות העלייה את עדיין בנורמה. אז קודם כל לנשום
מה את אוכלת ביום ממוצע? ולא ביום ממוצע? - תוכלי לתת פירוט של ממש כולל כמויות וזמני אכילה?
משהו השתנה בתזונה שלך בזמן האחרון?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גוגוס
יום ממוצע:
ב7-בננה ואח"כ עד 10:30 חופן קטן של אגוזים ו2 חרובים.
10:30- פרוסה של לחם כוסמין/שיפון (שאני קונה ישרות מאופה שמשתמש רק בחומרים אורגנים וולא סוכר) עם שמן קוקוס ,חמאה או אבוקדו ועלים ירוקים
צהרים סביבות 14:00 בדרכ אוכל חם מרק (לפעמים ירקות לפעמים בשר ושעועית)או כ3 כפות אורז וירקות מבושלים או מוקפצים לפעמים אחרי האוכל 2 תמרים
אחהצ מנת פרי או פרכיות אורז (2) לפעמים אגוזים לפעמים חרובים
ערב סלד גדול עם הרבה סוגים של ירקות חיים לפעמים עם כף טחינה ,לפעמים ביצה ופרוסת לחם
אחכ כוס יין אדום 2 תמרים 2 קוביות שוקולד מריר 85% ופרי נוסף
. בערך פעם בשבוע פסטה או תפ"א בתנור .זה ביום ממוצע באמצע שבוע

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גם שותה מים עם כורכום קינמון וגינגר.
לא היו שוניים בזמן האחרון
לכן נראה לי שזה סטרס
אשמח לשמוע מה דעתך
תודה

סוכר, על פניו התזונה שלך נראית יופי, אבל לכל גוף יש את הרגישויות שלו והתנודות שלו.
מה שכן, את אומרת שלא שינית שם בזמן האחרון משהו מהותי.
אז אין לי דעה של ממש, חוץ מלהסכים איתך שאם היית תחת לחץ משמעותי אז זו סיבה אפשרית טובה. יש קשר מוכח מחקרית בין השניים.

האם יש לך אפשרות להוריד את רמות הלחץ שלך בתקופה הקרובה?
אם כן, אומר לך מה הייתי עושה לו הייתי בנעלייך (אם זה היה מטריד אותי) - בהנחה שאת יכולה להוריד את רמות הסטרס, התייעצי עם הרופאה או הרופא מתי זה זמן טוב לבדיקה מחודשת.
אחרי בדיקה נוספת תדעי מה מצבך והאם יש טעם בכלל לרחרח בתזונה שלך.
זה לא נראה דחוף כרגע, גם בגלל הערכים שציינת וגם בגלל שלא ציינת שום שינויים נוספים. האם יש כאלה, או שחוץ מהבדיקה הכל אותו דבר פחות או יותר?

גם הגיל שעולה עשוי להשפיע, וגם יכול להיות שבלי ששמת לב, יותר מדי ימים הם בעצם לא ימים ממוצעים כמו שנדמה לך ושאת אוכלת סך הכל יותר סוכר ממה שנראה לך (דרך דגנים, למשל). אם יהיה לך צורך בדיוק של התזונה אפשר בכיף להתכנס כאן שוב.

שאלה קטנה - את הרופאה או הרופא שלך התוצאות האלה הדאיגו? לא אומרת שזה קובע משהו אבל זו עוד אינדיקציה, כי רובם לא לוקחים סיכונים מיותרים.

רק בריאות @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עשיתי בדיקה בתחילת דצמבר ועוד אחת עכשיו והתוצאה הית פחות או יותר זהה. נשלחתי לבדיקה חוזרת בגלל שהסוכר היה מעל לערכים. לא ממש מצליחה להוריד סטרס
הוא לגמרי פנימי שלי, האינטנסיביות של החיים לא איזה דרמה תודה לאל. האם יש לך רעיון לאיזה סוג של טיפול אפשר לפנות להורדת הסרס.?
קבעתי תור לנטורופת אבל לא בטוחה שזה מה שאני צריכה כי התזונה באמת בסדר

עשיתי בדיקה בתחילת דצמבר ועוד אחת עכשיו והתוצאה הית פחות או יותר זהה
שינית משהו בין שתי הבדיקות שהצדיק בדיקה חוזרת או שזה היה ליתר ביטחון?
הלחץ הזה, הוא משהו חדש? מהבדיקה הקודמת קודמת שעשית שבה היית 95 השתנה משהו מהותי בחיים שלך שעורר יותר לחץ?
טיפול - הייתי מנסה את עירית לוי לפעמים יושב איזה גוש בפנים שמבקש תשומת לב. את יכולה לשוחח איתה ולבדוק איתה מה היא מציעה. בכל מקרה תהיה לך שיחה נעימה ומרגיעה.
צפריר שפרון עובד עם פרחי באך ויש כאלה שזה מתאים להם מאוד.

וגם את התזונה אפשר לדייק. אני לא רוצה לגזול מאיש את פרנסתו אבל לא בטוח שחייבים להתחיל מאיש מקצוע בתשלום.
את יכולה לנסות דברים בעצמך לפרק זמן כלשהו, לערוך בדיקה נוספת ולהסיק מסקנות.
אם מעניין אותך - תגידי. העין שלי מכוונת אל הדגנים שלך בעיקר
אם אין לך היקשרות רגשית אליהם הייתי מנסה להיפרד מהם קצת ולהמיר אותם בעוד ירקות ואולי קצת פירות ושומן איכותי.

בהצלחה...

עשיתי בדיקה חוזרת כי הרופא אמר שזה קצת גבוה. אשמח לא להיפרד מ580 ש"ח לפגישה אצל נטורופת!!
אני לא קשורה רגשית לדגנים(נראה לי) את מתכוונת לאורז?
מה לגבי הפרות שיש בהם סוכר ויש טענה שאנשים עם סוכר גבוהה צריכים לצמצם צריכה של פירות?
אשמח מאוד לשמוע מה את ממליצה אני קוראת אותך הרבה זמן.
ניסיתי בעבר רו פוד והיה לי קשה לעכל את השייקים הירוקים זה גרם לי לנפיחות וגזים

אני לא קשורה רגשית לדגנים(נראה לי)
את תגלי את זה מהר מאוד בעצמך

אורז, חיטה ושאר חברים. הפסטה, הלחם, הפריכיות... כל אלו זה בסופו של יום סוכר שאפשר לבדוק את השפעתו עליך.
פירות זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת כשיש בעיית סוכר. כלומר, כשיש בעיית אינסולין של ממש.
אצלך לא ידועה כרגע בעייה בסדר גודל כזה ולפעמים הפירות הם הפתרון ולא הבעיה.
לא כדאי להסיק מהמצב הפתולוגי אל המצב הגבולי או הבריא.
בהיעדר בעיית אינסולין הגוף שלך ישמח בפירות. לא חושבת שהייתי מפגיזה אותו, אבל זה פתרון טוב למצבים האלה שאת מרגישה צורך בסוכר או סתם אנרגיה זמינה. טוב מאוד לארוחות הבוקר אצל הרבה מאוד אנשים. אולי גם אצלך?
לא הייתי מצמצמת בפירות בלי שיש בעיה אמיתית שמדליקה נורא אדומה. זה תמיד יכול להיות השלב הבא בניסוי שלך, אבל אם תעשי את זה עכשיו והסוכר ירד - לא תדעי למה לייחס את זה ותסיקי בטעות שהצמצום הפירות הוא חלק מזה.

עזבי את המזון החי לגמרי ואת השייקים. להרבה אנשים נדרשת הסתגלות אטית לזה ושייק ירוק יכול להיות הלם מוחלט לגופים מסוימים.
אני מציעה לך בחום להעשיר את התזונה בירקות בכל צורה ובשומן איכותי וכמה שפחות מחומם.
הרבה אבוקדו, טחינה מחומר גלם מעולה וטרייה, אגוזים טריים, קוקוס על צורותיו האיכותיות, זיתים, וגם בשר משובח אם יש לך להשיג או גבינות שמנות מאוד איכותיות ולא זבל צהוב שמתחזה לגבינה. אה, וגם ביצים.
אבל העיקר הם הירקות והפירות. תבדקי מה קורה לך כשאת לועסת אותם היטב ואוכלת כמויות שפויות של ירוקים, לא בשייק.
וכמובן שאפשר גם לבשל אותם אם זה מרגיש לך מתאים יותר. גם את הפירות אפשר.

הכיוון הוא צמצום של הסוכר המעובד בתפריט (סוכר כמו שהוא וסוכר בדגנים) לטובת שומן וחלבון איכותיים מאוד שהגוף יודע מה לעשות איתם.
חשוב לזכור - הגוף שלך צריך סוכר. אפילו לא מעט. אז אל תעלימי את הפירות מהתזונה שלך לגמרי. להפך. תרשי לעצמך כמה שאת מרגישה צורך.
בקשי בדיקה אחרי פרק זמן סביר (חודש לפחות?) וקבלי אחרי זה החלטות בהתאם.

בינתיים, ממליצה בחום לטובת כל ההיבטים בחייך - להרגיע את הלחץ. זה מכלה מערכות שלמות בגוף לאורך זמן. חבל.

תודה אנסה

_וכמובן שאפשר גם לבשל אותם אם זה מרגיש לך מתאים יותר. גם את הפירות אפשר.
הכיוון הוא צמצום של הסוכר המעובד בתפריט_

סליחה שאני נדחפת, פירות מבושלים זה לא סוכר מעובד?

לדעתי, פירות מבושלים זה סוכר מעובד. פחות מעובד מרוב סוגי הסוכר, אך מעובד.

פירות מבושלים זה לא סוכר מעובד?
לא, למיטב הבנתי. בניגוד לשומן וחלבון, שעוברים התעוותות כימית בחימום והתגובה של הגוף כלפיהם משתנה, לסוכר במזון הטבעי זה לא קורה.
בנוסף, סוכר הפירות (פרוקטוז) הוא פשוט חומר אחר מסוכר מעובד (סוכרוז=פרוקטוז+גלוקוז). הוא גם מתפרק במקום אחר בגוף (הכבד).

מה שכן קורה, זה שהרכב החבילה שהסוכר מגיע בתוכה משתנה ולכן הקליטה של הסוכר על ידי הגוף משתנה. הרכב המים והסיבים שמגיעים איתו באיזון מושלם - מופר.