תזונת פליאו

בשמת, תודה. איכשהו שכחתי שהבעיה החקלאית רלוונטית יותר לרוסיה...

בעיקרון, אני לא יודעת על נוודים של ממש ברוסיה. היה ועדיין יש צייד ולקט, הרבה יותר משמקובל כאן. רוסיה היא לא ממש מדינה מערבית, ויחד עם כל הצדדים השליליים בזה, יש בזה צדדים חיוביים. אולם לשבטים היו בתים לחורף, והייתה חקלאות ברמה כלשהי, גם אם ברמת הגינה. ואני בכלל לא בטוחה שקיימת תזונה רוסית לא חקלאית. למיטב הידע הדל שלי בהיסטוריה, יישוב רוסיה קרה אחרי החקלאות.

כך שמתברר שמי שאוכלת תזונה מקומית יכולה להסתפק בתזונה של ציידים-לקטים, אולם אם אני שואפת לשמור על תזונת אמהותיי (ואני שואפת) אזי התזונה הפליאוליטית מכילה אלמנטים מפוקפקים מבחינתי.

יש לי שאלה. נתקלתי היום בחנות קטנה בביצי שליו. מישהי יודעת מה בדיוק עושים עם זה? <לי זה נשמע מאכל פליאוליטית להפליא>
ולמישהי יש דעה על חומץ בציר עצמות? לי זה לא נשמע פליאו, וגם מוזר ולא קשור לציר. אבל קראתי הרבה המלצות על זה.

היה ועדיין יש צייד ולקט, הרבה יותר משמקובל כאן.
הכל תלוי איפה. אצל הערבים והדרוזים בגליל יש הרבה מאוד לקט. עד כדי כך שהם גם מגישים במסעדות המקומיות כל מיני צמחים שלוקטו סביב הכפר. המון המון סוגים של עלים ירוקים למיניהם... חלק מהם אפילו רעילים - ולכן הם עוברים הכנה מיוחדת שצריך לדעת.

אני מכירה את תרבות הצייד והלקט מנורבגיה ושבדיה. לצערי הרב, בעשרים השנים האחרונות חלה ירידה חדה ביותר בליקוט השבדי, וזה ניכר )-:

בשבדיה - אלפי מינים של פטריות מאכל, והמון מינים של גרגרים, שרובם חמוצים מדי וקטנטנים מדי לטעם המערבי הנוכחי. פעם הגדרות החיות בכל מקום היו שיחי גרגרים. בכל גינות הבתים, בכל פאתי הפארקים, בכל שולי היערות. פטל היית מלקט בכל מקום כל הקיץ, כמה סוגים שונים של פטל ולכל אחד שם אחר... היום זה גידול שנמכר בסופרמרקט ובשוק בסלסילות.
איך יודעים שאנשים הפסיקו ללקט פטריות כמעט? כי לפתע יש מאות ספרים שמלמדים איך לזהות פטריות מאכל ואיך לקטוף פטריות... ומעטים מעיזים.
זה כבר לא ידע שעבר מהדור הקודם תוך כדי ליקוט בשבתות כמו פעם.

ממש כמו שאני נתקלת לתדהמתי בישראלים שאינם יודעים לזהות סרפד או חוביזה. או שאינם מבינים שחמציצים הם צמח אכיל (ומומלץ).

בצפון שבדיה, כמו באיזורים נרחבים ברוסיה, אין אפשרות לאכול שום דבר מן הצומח במשך חודשים חשוכים וקפואים רבים בשנה. המזון הטבעי היחיד שמאפשר לשרוד הוא צייד (ודייג). יש חוות וופינג אחת באיזור הזה שבעליה כתב טקסטים נזעמים ביותר המכוונים לצמחונים ולטבעונים הרבים שמנסים לבוא לעבוד בחווה שלו אבל מעבירים ביקורת על התזונה P-:
הוא מסביר להם איך נראים חיים אקולוגיים אמיתיים, לא דרך תרבות המקדולנדס בכל פינה, ביצי תרנגולות שמושגות בגידול בתאורה מלאכותית בעונות הלא נכונות ומקצרות את חייה של התרנגולת המסכנה, או הטסה מזהמת של פירות וירקות מן הקצה השני של העולם אל החורף השבדי הצפוני הקפוא.

ביצי שליו - אוכלים כמו ביצי תרנגולת. נאכל פה במשך כל הדורות כמובן.

ציר עצמות עם חומץ - שמעתי על זה טובות אבל נשמע מעידן החקלאות, לא? מצריך כלי בישול שמבשלים בהם עם מים, בישול ארוך. נגיד על רמץ או בתוך תנור. יכול להיות כלי חימר גס בתוך תנור בוץ, כן?

אולי ליקוט, אבל לא צייד. וגם לגבי ליקוט אני מפקפקת. אבל אולי זה כי אני לא יודעת הרבה (אבל על הגשת מזון מלוקט במסעדות אני יודעת, וזה לא נראה לי עד כדי כך אלא דבר בסיסי כשחלק גדול מהתזונה הוא כזה)

בנוגע לגרגרים, לי זה צורם כשאין שמות בעברית, כשזה כמה סוגים שונים של פטל ולכל אחד שם אחר... יש בזה משהו מצמצם. חוץ מזה שזה יוצר מצב משעשע, בו על חלק גדול מהסלסילות של גרגרי היער למיניהם רשום השם ברוסית (ובעברית רשום משהו כמו - פטל סגול, פטל אדום).

אגב, אני חלק מקיעת המסורת. הורי ודודיי (שלא לדבר על סבא וסבתא ז"ל) היו יוצאים ללקט פטריות ביערות אחרי הגשם הראשון. אבל בישראל יש מעט פטריות, בטח שלא בכמות שמאפשרת לשמר אותם בכמות מספקת לשנה קדימה...
ואני הצטרפתי אליהם ללקט, אבל פשוט כמעט ואין מה (שלא לדבר על הפחתת כמות הגשם. אני זוכרת את ההבדל בין מה שהיה בילדותי הרחוקה יותר, ואיך כמות הפטריות הצטמצמה. התחממות גלובלית מול עיניי

)

וגם אני קראתי טקסטים זועמים שכאלו. אני לא מכירה חוות כאלו ברוסיה, זה לא משהו מיוחד, שם חוות מסורתיות זה משהו שעדיין לא נעלם, גם אלו שמשחזרים אותם בעקבות תנועות ניו אייג' בסגנון אנסטסיה, שונות מאוד שם. ספרי אנסטסיה קוראים להקים קהילה עצמאים ואוטוקרטית, וזו קריאה שאפשר ליישם ברוסיה. ואנשים קמו והקימו קהילות וחוות, ובאתר ברוסית של הספר יש הרבה פרקטיקה. לעומת זאת, התרגום של הספר התקבל בתור עוד ספר ניו אייג', והחלק הפרקטי שלו זכה להתעלמות.
יש צד שלילי לזה - ברוסיה אנשים צדים, ודגים, לכן הם נוטים להתעלם מהצמחונים ואז לא יודעים על ההתעללות שיש בתעשיית הבשר והחלב. מצד שני, הם גם לוקחים בה פחות חלק.

ביצי שליו הן ^קטנות מאוד. להכין אותן כמו חביתה? אי ביצה קשה?

כלי בישול עם מים לא דורשים חקלאות, כל מה שנדרש זה כלי שנעשה מעור של חיה, מדורה ששמים עליה אבנים וזורקים אותן לתוך הכלי, ומוציאים כשאבן מתקררת והמים מתחממים, ואז שמים אבן אחרת.

אבל החומץ עצמו נשמע חקלאי. ובעיקר נשמע לי לא קשור. אני לא נוהגת להוסיף חומץ למרק, וגם אמא שלי לא נוהגת להוסיף חומץ למרק, וגם סבתא שלי לא נהגה...

בנוגע לגרגרים, לי זה צורם כשאין שמות בעברית, כשזה כמה סוגים שונים של פטל ולכל אחד שם אחר... יש בזה משהו מצמצם
לי זה לא צורם. זה טבעי שלא יהיו לנו שמות בעברית לפירות שאין פה ושאנחנו לא מכירים. זה לא מקומי. זה שייך לתרבות אחרת ולגיאוגרפיה אחרת.
"פטל אדום" ו"פטל שחור" הם שני שמות רשמיים. כמו ש"תפוח אדמה" מורכב משתי מלים אבל זה השם הרשמי של הירק הזה.

להכין אותן כמו חביתה? אי ביצה קשה?
זכור לי שלרוב מבשלים ולא מטגנים אותן. אבל לא מתמצאת עד כדי כך, מעולם לא טעמתי.

לגבי חומץ - זה בטח מנהג של אחד המקומות. שלא היה מוכר לי עד שלא קראתי המלצות חדשות כאלה.
גם נשמע לי די מגעיל. גם ככה ציר עצמות לא מושך אותי בכלל לאכול (והכנתי כבר כמה פעמים), אז חומץ יהפוך אותו לגועל נפש אמיתי מבחינתי.
אבל "חומץ" בעידן הטרום חקלאי התבטא אולי פשוט בלהכניס לימון או צמח חמוץ אחר לתוך הסיר...

בשמת

ישבתי וחשבתי למה זה צורם לי אם פעם זה לא צרם. והבנתי למה - כי עכשיו אני צריכה את השמות האלו. פעם לא היה קשר בין היז'ביקה שהגיבוה מהספר שלי אספה בכמויות, לבין הפטל השחור, או שמא האוכמניות? שאין לי. אבל אז קניתי אוכמניות או דומדמניות, אני כבר לא זוכרת, מיובשות ואורגניות. ואמא שלי שאלה אותי מה זה. והלכתי לגוגל. ולא מצאתי תרגום יחיד. מצאתי שלושה תרגומים שונים. ואמא שלי ניחשה איזה גרגר יער זה, לפי הטעם. ואחר כך התחלתי לקרוא, וגם באינטרנט המילים בעברית לא הספיקו, אז התחילו לכתוב באנגלית. ואז הלכתי לחפש גרגרי יער קפואים בחנויות. בשופרסל מצאתי גרגרי יער קפואים של שופרסל, עם השם בעברית. ב-YOU מצאתי גרגרי יער בחבילות גדולות יותר, עם רישום ברוסית ובעברית. בחנות קטנה מצאתי גרגרי יער של אותה החברה, אבל רישום בעברית לא ראיתי. גרגרי היער המיובשים בחנות הטבע שונים משלושתם - הרישום בעברית ובאנגלית.

ואיך בדיוק אני אמורה לדעת מה אני קונה? מרוסית לאנגלית וחזרה התרגום לא בעייתי, אבל מעברית לרוסית וחזרה אין תרגום חד חד ערכי ועל. יז'ביקה זה אוכמניה ופטל שחור. ומה בדיוק אני אמורה לבין מזה? אבל פטל זה מלינה. אז אם רשום לי "פטל" על האריזה בשופרסל, מה בדיוק אני קונה? מלינה או יז'ביקה?

במילים אחרות, הופיעה לי בעיה פרקטית.

האמת?
זה מבלבל במציאות.
לא בטוח שגם באנגלית יהיו שמות לגרגרי היער הרוסיים או השבדיים. כי לא בטוח שאי פעם גדלו שם כאלה.
הפתרון לגבי כל צמח הוא למצוא את השם הלטיני.
זה המקום להתחיל ממנו.

ואכן, בספרים על צמחי מרפא (שיצא לי לקרוא כמה מהם לאחרונה) יש גם באנגלית כאלה טקסטים: השם העממי של X הוא YYY אבל בעצם YYY הוא השם העממי של 5 צמחים שונים, שהם A, B, C, D ו-E... עכשיו אנחנו מדברים על [השם הלטיני] שקרוי באנגלית עממית [כינוי באנגלית כלשהו] אבל גם [עוד כינוי כלשהו באנגלית] וגם [עוד כינוי עממי באנגלית] ואז הסבר שה"עוד כינוי" משמשים כשמות גם לצמחים נוספים...

גם לבעלי חיים. הנה דוגמא מקרית שמצאתי בשנייה:
אֲדֹם הֶחָזֶה או אֲדֹם חָזֶה הוא ציפור שיר קטנה שמאפייניה הבולטים הם פנים, גרון וחזה בגוון אדום-חלודה המופיע כאשר הפרט בוגר. כיום אדום החזה שייך למשפחת הקיכליים. המין נקרא באנגלית European robin. בכתביו של שייקספיר מוזכר בשמות Red-breast או Ruddock.

כלומר - באנגלית, לאדום החזה יש 3 שמות עממיים שונים: Robin (החלק European לא שייך לאנגלית העממית), Red Breast ו- Ruddock. כל זה בשתי שורות. שמו המדעי בלטינית:
Erithacus rubecula

ואוו! לא ידעתי שיש כזה בלאגן בשמות...
הולכת לחפש בויקיפדיה. הלכתי. חזרתי. גיליתי שכמה מהשמות ברוסית מאגדים קבוצה (לא מצאתי מקרים בהם שם אחד מייצג כמה צמחים לא קשורים, אולם מצאתי מקרה בו השם מייצג משפחה -כלומר, כולם נניח צמח X, אסל יש צמח X רגיל, ויש צמח X ביצתי וכו'), ומצאתי כמה מקרים בהם אין תרגום לעברית של גרגר יער מסויים. בכלל. מצאתי גם כמה שמות שקיימים בויקיפדיה אבל לא משתמשים בהם בחיי היום יום (פטל קדוש? ענבי שועל?).

מצד אחד, אין את הבלאגן שיש עם אדום החזה, כך שיש תקווה. מצד שני, פשוט חסרות מילים. באסה.

ובנוגע לשמות בלטינית - אני מפקפקת באפשרות שבחנויות ירשמו את השם בלטינית. ואני לא יודעת איך להגיע מהפטל שמוכרים לי בשופרסל לשם הלטיני שלו, כשפטל זו קבוצה של גרגרי יער.

ובנושא אחר - תנובה החלה למכור חלב מלא. כזה שלא עבר תהליך של הפרדת השומן, ולכן כמות השומן בו אינה מדוייקת אלא נעה בטווח מסויים. לדעתי זה צעד בכיוון הנכון, כן ירבו!

אני מפקפקת באפשרות שבחנויות ירשמו את השם בלטינית
ברור. את המחקר הזה את עושה קודם.
ומהשם הלטיני את מחפשת אם יש לזה שם בעברית.
לגבי פטל ספציפית - הסיכוי למצוא בארץ פטל שהכרת ברוסיה, קלוש ביותר. אם זה גדל כאן, זה מלכתחילה זן אחר (לדעתי שני זנים גדלים בארץ, אדום ושחור, במקומות ספציפיים ביותר, ולא נתקלתי בסוג שלישי). אם זה לא גדל כאן זה מיובא (מוקפא בד"כ), ואז זה לא בהכרח מיובא מרוסיה (לדעתי מיובא ממדינות כגון תורכיה או מדינות הבלקן).

אחת המסקנות שלי לגבי תזונה, שאני מדייקת בחודשים האחרונים עד לרמה קלינית ממש (מסיבות מובנות):
לאכול מקומי. זה באמת משמעותי לגוף. בטיול הבר מצווה של הבן באירופה אכלתי אוכל מקומי אורגני ממש מהסביבה (מחקלאים ברדיוס של עד כשעה נסיעה). בארץ אני אוכלת מה שמקומי כאן. לדוגמא: צמחי מרפא - שצומחים כאן. שהם מקומיים.
אז לגבי פטל?
אני אקנה פטל בעונה בלבד, ממגדלים מקומיים בלבד, ואבדוק איזה פטל עושה טוב לגוף שלי. בעונה הקצרה קניתי המון פטל בכל הזדמנות ואכלתי מייד טרי (כמה שיותר מהר לחסל את הסלסלה כי הויטמינים בורחים ממנה במהירות שיא. למעשה צריך לקטוף ולאכול ישירות מהשיח, מה שאפשר לעשות במשק ז"ק בשדה יעקב או ברמת הגולן בכמה מקומות).
לא אטרח לחפש פטל אירופי. פטל אירופי אוכל באירופה.
וגם שם - רק את המקומי. לדוגמא, לא אשב בצרפת ואקנה פטל שהביאו מרומניה.

כל דבר שתנובה עושים הוא חשוד בעיני.
פטל קדוש זה הפטל שגדל בר בארץ, אפשר למצוא אותו בצידי הנחלים (ועכשיו גם העונה). גם ענבי שועל גדלים בר בכל מקום, אני חושבת שהם רעילים (יכול להיות שהם רעילים רק בצורתם הבוסר).
בעברית יש שמות שונים להרבה מפירות היער הנפוצים, אלא שלדעתי רוב האנשים, גם אלו שכותבים את התוויות, לא בקיאים בשמות. (פעם היינו באוסטריה וסופסוף גילינו מה הן הדמומדמניות מהספרים בתרגום הידן. זה היה אחרי מחקרון שעשינו בקשר לשמות האנגלים, הגרמנים והעבריים. בגרמנית אגב, שזיפים הם לא ״שזיפים״, אלא כמה פירות שונים שמאוגדים בעברית וגם באנגלית תחת שם משותף, אבל זה נראה להם מוזר מאד).

אפשר למצוא אותו בצידי הנחלים (ועכשיו גם העונה
נכון! רק שתמיד כשאני מגיעה, קטפו לי כבר את הכל... )-:

לגבי החומץ, הטענה היא שכשמוסיפים אותו לעצמות עוד לפני הבישול (כף או שתיים על העצמות על יבש) זה עוזר לפרק ולהגיע למח העצם בזמן הבישול.
אני לא סובלת טעם של חומץ משום סוג אבל זה לא משפיע על הטעם של הציר אחרי הבישול.

בנוגע לתנובה - הם אומנם חשודים, אולם לדעתי זה מעיד על התקדמות. על כך שחלב מלא הופך להיות חלק מהמיינסטרים, וזה טוב בעיניי.

ובנוגע לשמות - למצוא שם בעברית זה לא מספיק, כי יש כמה גרגרי יער בהשם שלהם בעברית הוא פטל, נניח. שלא לדבר על כך שאני בכלל לא בטוחה שמי שכותב את השמות מבין בזה משהו...
כנראה הפתרון היחיד הוא לפתח ידע בנושא שכרגע אין לי מספיק ממנו.

איזה גרגירי יער למשל נקראים פטל? יש כמה סוגים של פטל, מובחנים היטב. לכמעט כל פירות היער שפגשנו במרכז אירופה היו שמות בעברית, למעט מין פולש שהגיע מהמזרח הרחוק.
בלשון העם כולם נקראים פטל, כי זה פירות לא מוכרים.

בלשון העם כולם נקראים פטל.
זה בדיוק העניין. לא שאין לגרגר יער שם, אלא שלכמה גרגרי יער שונים יש אותו שם. אולי גרגר היער ששופרסל קוראת לו פטל הוא בכלל לא אותו גרגר ש-YOU קוראת לו פטל?

יקירותיי, כמו ששמתן לב בטח, אני כבר לא ממש פה. אני גם לא ממש בפליאו ובטח שלא באתגר. שוב הפכתי להיות ארמי אובד בשבילי התזונה. אבל נראה לי שאני מוצאת את דרכי.

חזרתי "הביתה" לדפי החיוניות שלי חלק שמיני. אבל אני חייבת לציין שמעניין פה בטירוף ובאמת לא חשבתי שאי פעם אצליח לצלוח ואף למצוא מעניין דיון בקשר לסוגי הפטל השונים ושמם העברי.

להתראות!

בלשון העם כולם נקראים פטל, כי זה פירות לא מוכרים
באמת? זה כנראה לא העם שלי. בעם שלי "פטל" הוא כמה זנים מובחנים היטב. כמו שברור מהו "תות" אף שיש תות שדה ותותי עץ שונים.
באירופה יש גם דומדמניות, אוכמניות, חמוציות, ועוד.

חורת לנושא הכנסת שינויים לחיים, בעיקר לתזונה, מבחינת פיקוח חיצוני.
מזדהה עם מיכל ושאר הנשים שכתבו שיש להן בעיה להגיד "לא" למזון, בעיקר שלא טוב לי, או סתם מזון אבל בשעות לא קשורות (למשל חצי שעה אחרי ארוחה טובה).
מתחברת להשוואה לאלכוהוליזם, שם הקבוצה מהווה פיקוח חיצוני כלשהו.
גם אחרי שנים רבות של גמילה והימנעות, ברגע שמתנתקים מהקבוצה, רוב הסיכויים שהאלכוהוליסט יחזור לסורו.
למרות שהשינוי בברור טוב לו ונכון.

לפני קרוב לשנה סיימתי דיאטה שהורדתי בה 17 ק"ג.
השינוי מאוד טוב לי, האוכל מאוד טעים לי.
עם זאת, זה לא הפך לי להרגל. וכשיש משהו בבית שהוא לא טוב לי, סיכויים טובים שהמאכל הזה יגמור בבטן שלי.
וגם אחרי סלט טעים סוף, תפוח אדמה בינוני, ו-6 קציצות מהממות, אני עלולה ומסוגלת להוריד עוד 10 קציצות, ביום שהוא לא טוב.

המאבק לא נגמר, השינוי לא הופל לטבע שני. הטבע הראשון שלי, שנכשל באוכל רע ובכמויות של אוכל טוב, לא השתנה, וכנראה גם לא ישתנה.
אני מקווה שאצליח לשמור על עצמי חזקה ובריאה (ורזה) עד 120. אני מקווה שאצליח להשתקם מכל נפילה בקלות.

אישה, זה שמישהו בסופר לא מכיר את זה לא אומר שאין שם עברי מדוייק. יכול להיות שהם לא מכירים ולא בודקים, ובגלל זה שאלתי אותך אילו פירות בדיוק, כי זה מעניין אותי ואשמח לעזור לך למצוא את השמות המדוייקים.
בשמת, אלו פירות לא מוכרים להרבה אנשים ולכן אנשים קוראים להכל פטל. כמו שקוראים לכל הציפורים ״ציפור״ ולכל העצים ״עץ״. כשלא יודעים מה השם המדוייק משתמשים בתיאור כללי.

ומסוגלת להוריד עוד 10 קציצות
זה טוב!
אל תרעיבי את עצמך.
כל עוד האוכל הוא "אוכל" (נגיד קציצות) עדיף לא להגביל. להישאר עם תחושת שפע ועם תחושת "מותר", זאת שמדברת עליה עירית לוי.

אלו פירות לא מוכרים להרבה אנשים ולכן אנשים קוראים להכל פטל
כן, הבנתי. ה"אנשים" האלה הם פשוט לא העם שלי. זו תרבות אחרת. כמו ההבדל בין אלה שיקראו לכל הציפורים "ציפור" לבין אלה שגם אם אינם יודעים את שמה, הם יודעים שיש לה שם וזה הם שלא יודעים אותו...

אלו פירות לא מוכרים להרבה אנשים ולכן אנשים קוראים להכל פטל
וזה כבר עדיף בהרבה מכל אלה ש"פטל" אצלם זה שם כולל לתרכיז מיץ ממותק כלשהו

נוודית D-:

אל תרעיבי את עצמך.
לצערי אני מדברת על להמשיך עד שמרגישה מפוצצת, בקושי יכולה לזוז (כמובן קצת שוקולד עוזר קצת לתקן את ההרגשה הזו).

כשיש משהו בבית שהוא לא טוב לי, סיכויים טובים שהמאכל הזה יגמור בבטן שלי.
זה אוניברסלי

ללמוד לזרוק. לגרש. החוצה.

לצערי אני מדברת על להמשיך עד שמרגישה מפוצצת, בקושי יכולה לזוז
איי.
שולחת תמיכה ואהדה

(ההמלצה הרגילה שלי: "המזון כמשל" מאת מאשה מטיס-שריד. היא מברת בדיוק על הדברים האלה ומפרקת אותם לגורמים בתבונה)

_איי.
שולחת תמיכה ואהדה_

לצערי אני מדברת על להמשיך עד שמרגישה מפוצצת, בקושי יכולה לזוז

אוקיי.
אולי את זקוקה לעבור את החוויה הקשה הזאת שאת מתארת עוד כמה פעמים, וכל פעם ממש להיות שם, להרגיש את זה, לנשום לתוך זה, עד שמשהו מבפנים יגיד - מספיק. לא אוהבת את החוויה הזאת. אני עוצרת עכשיו, בזמן.
עוד טריק, שכחתי ממי למדתי (ציל?): לאכול. אבל בהתענגות מלאה, להישאר בנוכחות תוך כדי האכילה. לא מהר-מהר בתחושת אשמה - אלא לאט לאט בתחושת התענגות, כי זה טעים לי וזה מגיע לי.

לצערי אני מדברת על להמשיך עד שמרגישה מפוצצת, בקושי יכולה לזוז

גם לי יוצא לפעמים לאכול מעבר לשובע. אצלי זה קורה מתוך תחושת מחסור. מתוך החשש שהאוכל הטעים יגמר ולא ישאר לי, או מתוך החשש שלא יהיה מה לאכול (היה לי את זה המון בצבא ועדיין לא נפתרתי מזה לחלוטין)
מה שעובד לי הוא ליצור שפע. אם המאכל הטעים באמת ייגמר ובאמת לא ישאר לי, אז יצירת תחושת שפע לא תעבוד, כי התחושה הזו מנוגדת למציאות. מצד שני, זה לא תמיד מספיק. אני זוכרת את עצמי יושבת עם שליש שנשאר מהסלט הטעים מאוד שהכנתי, שבעה, וממשיכה לאכול. אפילו ניסיתי לשים אותו בחדר אחר, לא עבד. הרצון לאכול את הסלט הטעים היה חזק מההיגיון שאם אוכל כשאהיה רעבה גם אמנע מתחושות לא טובות, וגם הסלט יהיה טעים יותר.

מה עובד לי? עובד לי להקשיב לתחושות שלי. עובד לי להזכיר לעצמי שאפשר לא לגמור את הכל מהצלחת (התפיסה שצריך לאכול הכל מהצלחת מוטמעת בי חזק). עובד לי לתכנת מחדש את רמת השובע שבה אני אומרת לעצמי שאני שבעה לרמה נמוכה יותר.
ולדעתי חשוב לזכור שהאלגוריתם שקובע מתי אני שבעה, או מתי מאכל טעים, נבנה על בסיס התנסויות קודמות. לכן לוקח זמן, מספר מסויים של חזרות, כדי שלנות את התכנות הפנימי שלי. ואם במשך שלוש שנים אכיל מעבר לשובע היא הייתה "המצב הנכון" מבחינתי אז יקח לי זמן לשנות את זה.\

הצעת עריכה: לאחד עם הדף תזונת פלאו פריימל ולשנות את שם הדף ל{{}}תזונת פליאו או תזונת פלאו ולוותר על הפריימל. בישראל גם ככה קוראים לשתי הגישות פליאו ואין הפרדה ברורה.

אפילו ניסיתי לשים אותו בחדר אחר, לא עבד.

דמיינתי וצחקתי מאוד!

באמת כבר השלמתי בראש ש"אין מה לעשות", אבל לדעתכן אולי עוד אפשר לשנות את זה?
הולכת להכין רשימה בנידד של כל הרעיונות שלכן לרגעים הקשים (וגם לבדוק על הספר! תודה!)

(רשימה בנייד)

באמת כבר השלמתי בראש ש"אין מה לעשות", אבל לדעתכן אולי עוד אפשר לשנות את זה?
אני לא השלמתי, המצב הולך ומשתפר בהתמדה, והמגמה שלו מוצאת חן בעיניי בהחלט. אם אני אוכלת יותר מידי זה עדיין עודף קטן בהרבה משהיה פעם, וזה קורה לעיתים רחוקות יותר. כך שיש מה לעשות, ולא כדאי להתייאש או להיכנע מראש.

כך שיש מה לעשות, ולא כדאי להתייאש או להיכנע מראש.
זו עמדתי העקרונית לגבי כל דבר שבעולם.
טליה אלמתן, שמעת פעם "אם תרצו אין זו אגדה"? D-:

רגע, רק אמרתי את זה וכבר באתי לאייך... הכוונה לא לקרוא את זה בתור "הכל עניין של כוח רצון שלך וכל מה שאת צריכה לעשות הוא להפעיל את כוח הרצון ויצליח לך", אוקיי?
הכוונה לקרוא את זה בתור משפט שאומר: אם יש לך חזון חזק (הרצון שלך שהדפוס של אכילת-יתר ייעלם מחייך ומגופך) אז בוודאי שיש מה לעשות ובוודאי שעוד אפשר לשנות את זה.
תמיד נקודת השינוי היא ברגע הזה.
כל דבר שיש עכשיו, אפשר עכשיו להתחיל לשנות.
אבל זה לא אומר הופ מהיום למחר - תוך שלושים שניות הקפתם את הבלוק - וכאלה דברים.

זה אומר שהשינוי האמיתי, זה שבאמת עובד? זה שבאמת יתבסס? זה שבאמת יביא תוצאות?
לפעמים אורך הרבה שנים ותלוי בהרבה מאוד גורמים. לדוגמא, את זוכרת מי שאמר "אם תרצו אין זו אגדה"? אז הוא אמר ב-1897 "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". הוא צדק. אבל טכנית, בפועל, היא קמה ב-1948.

זה חלק לא פחות חשוב לדעתי - להבין, שהשינוי מתרחש בהרבה צורות, בהרבה רבדים, באינטראקציה עם הרבה גורמים שאת רובם אי אפשר בכלל לחזות מראש, שאין לנו מושג כמה זמן זה ייקח, ושבכל מקרה הוא מתגלם בצורת המוני צעדים קטנטנים של שינוי, שרק בדיעבד, ממבט היסטורי - את יכולה להגיד "זה היה התהליך שבו הפסקתי לאכול אוכל שמיותר לי ולא טוב לגוף שלי, כשאני שבעה".

ועוד דבר אני רוצה להגיד:
אנשים שונים יעשו את השינוי הזה בדרכים שונות. אין דרך אחת שמתאימה לכולם.
יש כאלה שיילכו לכמה בעלי מקצוע כדי לאבחן מה מניע אותם לדפוס הזה, מה הצורך שהוא משרת, ויעשו שם שינוי (לדוגמא, יש אנשים שנושאים עליהם עודף משקל כי יש להם צורך פנימי בהגנה, והם זקוקים לשכבת השומן כשכבות חיצוניות של הגנה. מה יעזור לטפל בדפוסי אכילה אם הגוף שלך זקוק לעודף המשקל ויעשה הכל כדי להשיג אותו? המקום לפתור את הבעיה הזאת הוא הטיפול בצורך בהגנה.)
יש כאלה שיפעילו מניע חדש ואחר. למשל זוג קוריאני שראיתי ברשת החליטו שנמאס להם להיראות שמנמנים ובינוניים והתחילו להתאמן ביחד ולהעלות את התמונות שלהם לרשת תוך כדי ההתקדמות. הם הפכו לזוג ממש לא ממוצע (די מזעזע לטעמי, כל הקוביות האלה שנראות כמו פרודיה על סרט מצוייר והרזון המוגזם של האשה...) והם שמחים ומאושרים בחלקם. הם בעצם שינו את כל אורח החיים שלהם, לא רק את דפוסי האכילה, אבל הדגש לא היה על "מה אנחנו לא עושים יותר" אלא על "מה אנחנו עושים מעכשיו": הפרוייקט החדש שהלהיב אותם - להתחיל לעשות כושר ולבנות שרירים ובעיקר לצלם את עצמם עושים את זה (-:

אז מה מדבר אלייך?
לבחון מה מניע אותך להתנהגות בדפוס הנוכחי?
לבחור מטרה חדשה מנוסחת באופן חיובי עם הפנים קדימה?
לארגן לעצמך כל מיני טריקים ופטנטים - איך להגיב אחרת כאשר את מוצאת את עצמך מתנהגת בדפוס הנוכחי שאת לא אוהבת? (לקבל את עצמך במקום להלקות את עצמך, לעשות את אותם הדברים אבל לאט ומתוך שמחה, בחירה וכוונה הפעם, במקום לפעול מתוך חוסר נוכחות, מתוך בריחה, מתוך נסיון לא להיות שם, וכן הלאה)

מה שלא תבחרי, תזכרי שכל הדרכים נכונות. כל הדרכים מובילות לרומא. כל הנחלים זורמים אל הים. הכל בסדר. מה שאת בוחרת נכון לך ברגע הזה (וברגע הבא זכותך לשנות את הבחירה כשהיא לא תתאים יותר). כל פעולה תיצור שינוי קטן, שיביא את השינוי הבא, שיביא את השינוי הבא.

במשך השנים וקריאה של עדויות במעבר לפליאו, post]הסיפור הזה 31[/po].html נחרט בליבי.
וזה מתקשר לשינוי הרגלים הדרגתי או בבת אחת. התרשמתי בעיקר מהעובדה שהוא נגמל, ממש, ועם השינוי (די מהר) שינה את הגישה שלו לאוכל. שזה ממש לא טריויאלי.

סיפור מקסים (-:
אבל תקראי אותו שוב. היטב ובעיון. זה בכלל לא היה בבת אחת. זה היה תהליך די ארוך, שהיה לו רגע של מהפך חשיבתי מאוד מהיר - אבל היה תהליך הדרגתי ארוך מאוד שהוביל אל הרגע הזה. ארוך מאוד. שהיה מורכב משלבים שאנשים בדרך כלל לא שמים לב אליהם אבל הם הכרחיים בתהליך.
לדוגמא:

משך זמן ארוך של מיאוס הולך וגובר מהדפוסים הנוכחיים שלו
השלב הטוטאלי של המיאוס הגיע לקצה בהחלטה לעבור ניתוח - כלומר כבר היתה החלטה ראשונה על מהפך
ההחלטה פתחה אותו להסכים לקרוא את הספר של דעאל שלו
הוא החליט לקרוא את הספר כי למעשה כבר נחשף כמה וכמה פעמים קודם לאדם ולכתיבתו (מבחירה שלו!).
הוא אפילו ניסה טיפונת את מה שהיה נדמה לו כ"תזונת פליאו" (אבל רק בקריאת הספר נפלו כל חתיכות הפאזל למקום)

ואלה רק דוגמאות ספורות. אם קוראים בעיון את סיפורו אפשר להצביע על עוד שלבים בתהליך שעבר.

בקיצור, שינוי מרשים ומבורך עבורו, אבל לא באמת מהיר (-:

למעשה, ייתכן שיש כלל כזה (כשלמדתי שיטת אבי גרינברג, לדעתי כלל כזה נוסח לגבי דפוסים): אי אפשר לשנות שום דפוס עד שלא הגדשת את סאת המיאוס ממנו.
מה דעתכן-ם?

מסכימה מאוד.
ומסכימה גם עם השלבים שמנית.
המהירות שהרשימה אותי היתה בנסיון המעשי, אחרי המיאוס וקבלת ההחלטה. ואיך עם הגמילה הפיזית הגיע גם השינוי בגישה לאוכל.

אי אפשר לשנות שום דפוס עד שלא הגדשת את סאת המיאוס ממנו.
לא יודעת אם הייתי משתמשת במילה מיאוס. אולי במקרים מסוימים זה מיאוס, לפעמים הטריגר מגיעה מדאגה לבריאות שהולכת ומדרדרת (אבל לא בדרגת של נמאס לי אלא דאגה אמיתית לעתיד. אחרי שיורד איזה אסימון או שניים לגבי המצב הפיזי), ולפעמים הטריגר מגיע מתוך למידה של החומר ושינוי הגישה עוד לפני השלב המעשי.
ראיתי שילובים שונים של כאלה.

מיצוי

מיצוי
בהחלט.
אבל מנסיוני ומנסיונם של אחרים: זה בדרך כלל עובר את ה"מיציתי". במקרים רבים מאוד (ואולי תמיד?), נדרש כבר להיות מעבר לקו האדום של "נמאס לי!!!! לא יכולה יותרררררר!!!" - כזה.
בשלב ה"מיציתי" אפשר להתקע הרבה מאוד שנים... ולא להתקדם לשינוי.
באנגלית אומרים לפעמים to hit rock bottom.

מסכימה - תחושת בעעעעעע. קרה לי כבר כמה פעמים ובאמת השינוי היה מאוד מהיר לאחריה.

בזמן האחרון בשמת כותבת לא מעט באתר, ומשפיעה בטובה על כל הנוכחות @}
לכן בהשראתה החלטתי להנכיח את הטוב בחיי ולהודות עליו. בשמת, מה שאכתוב עכשיו - בזכותך. על כן אתחיל את ההודיה שלי בתודה לך @} על היותך מי שאת @}

לפני כמה שנים, כבר יותר משלוש, הייתי שותה תה (שחור) עם סוכר. לפעמים שלוש כפיות סוכר לכוס. אולם אז קראתי בבאופן את מה שכתבה בשמת על סוקולד מריר, והחלטתי לעשות מעשה קטן לשינוי התזונה שלי, ולעבור לשתות תה עם שוקולד ליד. אני כבר לא זוכרת אם ניסיתי שוקולד רגיל או שמייד עברתי לשוקולד 60%, אולם כשניסיתי שוקולד פרה רגיל בפעם הבאה הוא פשוט היה מתוק ולא טעים לי. באיזשהי נקודה עברתי מתה שחור לחליטות צמחים למיניהם, אולם לא עשיתי זאת מטעמי בריאות, אלא מטעמי טעם, ולפעמים יש זמנים בהם אני מעדיפה תה שחור (כמו השבוע האחרון). רוב הזמן אני שותה חליטות צמחים, שהן מגוונות מרובות בהרבה. משוקולד 60% של עלית המשכתי הלאה, לשוקולדים 70% ואף יותר, וגם לשוקולדים מיוחדים בטעמים למיניהם.
זה היה אפשר להגיד המעשה המודע הראשון שלי לקראת שינוי תזונתי, ותחילתה של דרך ארוכה.

כשהחלטתי ללכת לכיוון של פליאו חשבתי על מה אני אוכל ליד התה שלי. תמר לרוב לא מתאים לי, ולרוב זה שוקולד. מידת המרירות המתאימה לי נעה ומשתנה בתקופות. ולפעמים יש זמנים שבהם שום שוקולד לא מרצה אותי, ולעיתים אני אוכלת איזו עוגה מהנמצאות בבית. הכנתי את עוגת השוקולד הזו: http://www.parperaot.co.il/?p=299 (עם התאמות - שוקולד מריר 60%, מטעמי מחיר, ובלי אגבה, רק חצי כוס מים) ושמחתי בה. הכנתי אותה כבר כמה וכמה פעמים וגיליתי שהיא סוגרת לי את הפינה של משהו לאכול עם התה בזמנים בהם מתחשק לי משהו משביע, ולא רק מתוק.
ביום מסויים שלא הייתה לי עוגה ואכלתי עוגה שהייתה בבית נזכרתי במה שכתבה פעם בשמת, והבנתי - אני רוצה שבאופן קבוע תהיה בבית עוגה שאני הכנתי, שטעימה ומתאימה לי! אז אני לא מתפתה לאכול דברים אחרים.

את העוגיות האלו: http://www.carbfree.co.il/?p=855 הכנתי די בצורה ספונטנית, ביום שלא הייתה לי בו עוגה, והתחשק לי משהו לתה. זה היה לפני שהחלטתי שאני רוצה שתמיד תהיה לי עוגה. העוגיות כוללות שלושה רכיבים בלבד, קמח שקדים, שמן קוקוס, סירופ מייפל. את שלושתם היו לי בבית, והכנתי את העוגיות (שוב עם התאמות - הכמויות שם לא התאימו ושמתי יותר שמן קוקוס ומייפל, כדי שהקמח יהפוך לעיסה ממנה ניתן להכין עוגיות).
אבל אז נגמר קמח השקדים. את המנה הבאה של קמח שקדיםם הכנתי בעצמי. מההתחלה. לקחתי חבלית שקדים לא קלופים, ישבתי לקלף אותה, טחנתי את השקדים לקמח, ורק אז הכנתי את העוגיות. העוגיות היו טעימות, אבל לא התחשק לי להכין עוד מהן בזמן הקרוב. החלטתי שזו דרך טובה לשמור על איזון באכילת אגוזים - לקלף אותם.
באופן כללי אני לא נוטה לאכול הרבה אגוזים, ואני לא חוששת לאכול יותר מידי מהם. אני גם יודעת מניסיוני שקל לאסוף ולאגור הרבה אגוזים בעונתם, לכן לדעתי החשש שיש לפעמים בפליאו מפני אגוזים מוגזם לדעתי. אבל אני מבינה מאיפה הוא נובע - אם מנסים לשמור על התזונה הקודמת, ומכינים מאפי פליאו ולחם פליאו אפשר בקלות להגיע לאכילה מוגזמת של תחליפים למיניהם. הקלות בה אכלתי את עוגיות השקדים לעומת כמות השקדים שקילפתי והזמן שהיה לוקח לי לאכול אותם באופן טבעי מעידים על כך.

היום ניסיתי להקציף שמנת להקצפה (שמשום מה לא הוקצפה, אבל נותרה טעימה מאוד) ושמתיה על עוגת השוקולד שהוזכרה כבר. וישבתי לי בניחותא לשתות תה, לאכול עוגת שוקולד עם שמנת 38%, ולקרוא בבאופן. שתיתי כוס תה אחת, עם העוגה והשמנת וגיליתי... שאני לא יכולה להמשיך לאכול עוגה! אני שבעה! העוגה המשביעה מלכתחילה הפכה למשביעה עוד יותר בגלל השמנת, והתוכניות שלי לשבת ולשתות עוד שתי כוסות תה לא תתממשנה.
החזרתי את העוגה למקרר, את כוס התה הבאה שתיתי עם מעדן פטל אורגני ללא תוספת סוכר, ואז נזכרתי במה שכתבתי פה.

וחשבתי שאולי יצרתי רושם לא נכון. בסך הכל, התזונה שלי מצויינת! אני שמחה בה בהחלט. והתחשק לי להודות על כל מה שטוב. אז אני מודה על כך שאני עוצרת כאשר העוגה שלי משביעה אותי, ולא אוכלת כאשר אני שבעה. ואני מודה על מעדן פטל אורגני, ועל תה טעים, ועל שוקולד. ואני מודה על נשים מקסימות ברחבי האינטרנט, שבזכותן יש לי מה לאכול, ובשפע. ואני מודה על נשים מקסימות כאן, שבחברתן נעים לי ללכת בדרך הזו. ואני מודה על כך מה שיש לי, כי זה המון, ומחליטה במשך הזמן הקרוב לשים לב לכל הדברים הטובים שיש לי, בתזונה ובכלל, ולהודות עליהם. לא לנסות להמשיך הלאה ולנפות עוד דברים מהתזונה שלי, אלא פשוט לשים לב על כל הדברים הטובים שיש (גם אם הם לא מושלמים), לשים לב אליהם - הם ממש לא מובנים מעליו, לפני שלוש שנים הם לא היו, והם לא נוצרו מעצמם, אלא יצרתי אותם בעצמי - ולהנכיח את נוכחותם בחיי.

במקום אתגר שלושים של הימנעות מכל מיני דברים, בא לי תקופה, לא מוגבלת בזמן, ובלי שום אתגריות, בה אסתכל על מה שיש לי ואודה עליו. כי קראתי את התודות של בשמת, ודוגמא טובה מדבקת. התחשק לי לעשות אותו הדבר, ומי מפריע לי?

אז הנה לי "אתגר" - להודות על הטוב, במידת האפשר, כל יום. למצוא משהו טוב בתזונה שלי ולהודות עליו.
ליה, מה דעתך על זה בתור אמצעי לשינוי? כשאני אוכלת כשאני כבר שבעה אני שמה לב לזה ו"רושמת" לי את זה. מה יקרה אם עכשיו במשך שלושים ימים אני ארשום לעצמי כל פעם שהמשכתי לאכול כי שבעתי, כל פעם שאכלתי אוכל שמתאים לי, כל פעם שאכלתי כשאני רעבה? מזמינה אותך להצטרף @} מהפעמים בהם אני מצליחה לעשות משהו אפשר ללמוד לא פחות ואף יותר מהפעמים בהם אני לא מצליחה.

ובנוגע למיצוי - אני לא מזדהה. התחלתי את כל השינויים התזונתיים שלי כי קראתי בדפי החיוניות ומתחשק לי גם. אני יכולה לספר על תהליך ארוך, אולם הוא לא כלל מיצוי. אפשר וקורה שמיצוי או מיאוס מניעים תהליך, אולם לא חייבים להגיע למצב רע כדי לשנות. לפעמים מספיק לרצות לשפר את החיים שלי, פשוט כי יכול להיות יותר טוב. בשבילי הסיבה הזו מספיקה.

אשה במסע
כבר מזמן רציתי להגיד לך שאת מקסימה וכייף לקרוא מה שאת כותבת.

על כן אתחיל את ההודיה שלי בתודה לך על היותך מי שאת
[-: וואו וואו בכלל לא ציפיתי לזה. פתחתי את הדף בתמימות והופתעתי לגלות טקסט כל כך מלבב [-: אז גם אני אפתח בהודייה: תודה

מאוד התרגשתי

אם מנסים לשמור על התזונה הקודמת, ומכינים מאפי פליאו ולחם פליאו אפשר בקלות להגיע לאכילה מוגזמת של תחליפים למיניהם. הקלות בה אכלתי את עוגיות השקדים לעומת כמות השקדים שקילפתי והזמן שהיה לוקח לי לאכול אותם באופן טבעי מעידים על כך.
אה! נכון! עכשיו אני מבינה

שקראתי כמה טקסטים עם חששות כאלה ולא הבנתי אותם. כי פשוט לא קלטתי שמדובר בתופעה הזאת של "תחליפים לתזונה הקודמת".
אני באופן אישי לא הייתי קוראת לתזונה כזאת "תזונת פליאו". עם כל הכבוד, אבותינו הקדמונים לא אכלו עוגות, ובטח שלא טחנו שקדים (מאיזור אקלימי א') לקמח וערבבו בסירופ מייפל (עסיס מעצי המייפל הגדלים בצד השני של העולם, אחרי שבישלו אותו כדי להפוך את העסיס לסירופ מרוכז ומתוק) ובשמן קוקוס (מאיזור אקלימי וגיאוגרפי ג', שלא גדל בכלל ביחד עם שקדיות או ביחד עם עצי המייפל...).

מבחינת הגישה האישית שלי (ואני בכלל לא אוכלת "פליאו" והתזונה שלי היא בת-בלי-שם P-: ), מאוד מדברת אלי ההמלצה של מייקל פולן "תאכלו אוכל. לא יותר מדי, ובעיקר צמחים". ועוד יותר הפילוסופיה של לה לצ'ה: Good nutrition means eating a well-balanced and varied diet of foods in as close to their natural state as possible - תזונה טובה פירושה תפריט מאוזן ומגוון של מזונות הקרובים ככל האפשר לצורתם הטבעית.

זה אומר, שאם אני אוהבת קוקוס, כדאי שאוכל אגוז קוקוס.
ואם שקדים טובים לי, כדאי שאוכל שקדים.

הרבה פעמים יוצא לי להסתכל באיזה מתכון, עולה לי לרגע החשק, ואז אני אומרת לעצמי: לא חבל על האוכל? למה להוציא לו את המיץ ולחסל כמעט כל ערך תזונתי של הדבר הזה... לא יותר קל ופשוט לאכול אותו כמו שהוא? (-:

במקום אתגר שלושים של הימנעות מכל מיני דברים, בא לי תקופה, לא מוגבלת בזמן, ובלי שום אתגריות, בה אסתכל על מה שיש לי ואודה עליו. כי קראתי את התודות של בשמת, ודוגמא טובה מדבקת. התחשק לי לעשות אותו הדבר, ומי מפריע לי?
מודה שצחקתי בקול רם למקרא המשפט הזה. יופי של רעיון. כמעט כתבתי שאני מצטרפת אבל אז נזכרתי שזו את שהצטרפת אלי (-: אמנם לא קראתי לזה "אתגר" אז זה לחלוטין נעדר סקסיות, אבל שוב נזכרתי כמה חשוב לחיים להודות על מה שיש. כל יום. זה בהחלט אימון ותירגול חשובים, להתמקד בחצי הכוס המלאה, להתמקד בדברים הטובים וכך גם - על הדרך - להזמין עוד ועוד מהם.

אולם לא חייבים להגיע למצב רע כדי לשנות. לפעמים מספיק לרצות לשפר את החיים שלי, פשוט כי יכול להיות יותר טוב
למעשה זה המצב הרצוי ביותר.

אני באופן אישי לא הייתי קוראת לתזונה כזאת "תזונת פליאו"
גם אני לא. אולי זו הסיבה שדעאל עבר לקרוא לתזונה שלו "תזונה קדמונית". אבל אני יכולה להבין ולהסכים עם ההגיון החברתי של מי שקורה לזה פליאו <קיצרתי כי אני לא בטוחה שזה מעניין מישהו, אם זה מעניין - אני אפרט>

אבותינו הקדמונים לא אכלו עוגות
עד כמה רחוקים אבותינו? כי לא רק שאחרי המהפכה החקלאית אכלו עוגות, אלא שגם ציידים-לקטים כנראה הכינו סוג של עוגות (תערובת של בשר מיובש ופירות יער, בתור אוכל מרוכז שלוקחים למסע)

ובנוגע לעוגיות - אם מנסים גרסא מקומית את אפשר להמיר את הקוקוס בחמאה ואת המייפל בדבש, ולקבל מאכל די מקומי.

בעיקרון אני מסכימה עם הגישה שלך - של לאכול אוכל. אני ממש לא בטוחה שכדאי לאכול בעיקר צמחים, כרגע אני עושה בדיוק ההפך - מוסיפה בשר וחמאה וביצים ודגים לתזונה שלי. אבל אני, בניגוד לאמהות אמהותיי, מכירה ויודעת שוקולד ועוגות ועוגיות, ולפעמים רוצה אותם. אז אני כרגע מעדיפה את הגרסא הפליאו. ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה תזונה בגרסא הפליאוליטית שלה - אני אוכלת לחם שיפון, וחמאה, וגבינה, ולא רואה השפעה שלילית עליי. אני צאצא של (א)נשים שחיו אלפי שנים מחקלאות, וזו ההסתגלות שלי, ואני לא רואה בינתיים שום סיבה לוותר עליה.

בנוגע לאגוזי קוקוס - הלוואי! אני יכולה בקלות לקנות קרם קוקוס וקמח קוקוס ושבבי קוקוס (ואפילו אורגניים), אבל אין לי איך להשיג אוז קוקוס

ושקדים טעים לי לאכול, אבל לא יותר מידי. וקקאו נא מר לי, ואילו שוקולד עם חמאה טעים לי יותר משוקולד כמו שהוא, ועוגת שוקולד עם שוקולד וביצים וחמאה טעימה לי, ולא גוררת אותי לאכול מעבר לשובע.
בכלל, הרבה פעמים מזון בצורתו הטבעית לא ממש טעים לי. ומה זה בכלל מזון בצורתו הטבעית? הגרסא שלך כוללת בישול, למיטב זכרוני. מישהי אחרת (או מישהו אחר) יגידו שרק מזון נא הוא טבעי.

ובנוגע ל"אתגר" - העניין הוא לא בסקסיות, אלא בהתחייבות, שמטרתה להזכיר לי, כדי שלא אשכח. בשביל שהמטרה תהיה קונקרטית - כי מטלה מעורפלת מידי כנראה לא תתבצע - וקלה.

תדה פלונית @} היה כייף לפתוח את הדף הזה

כי לא רק שאחרי המהפכה החקלאית אכלו עוגות
כמובן, אבל זה לא בתקופה הפליאוליתית (-:

תערובת של בשר מיובש ופירות יער
כן, טוב, הייתי אומרת שקצת מוגזם לקרוא לזה "עוגות" (-: אבל נכון שמשחר ההיסטוריה (רגע, מתקנת: עוד מהפרהיסטוריה (-: ) המציאו בני האדם כל מיני פטנטים לסחוב איתם אוכל למצבים שאי אפשר לסמוך על האפשרות למצוא מזון.

שכדאי לאכול בעיקר צמחים
המממ יש דיון מעניין על זה. לפי המחקר, רוב החברות האנושיות אכלו "בעיקר צמחים" מבחינת נפח אבל מזון מן החי מבחינה קלורית. כלומר: הפירות, הגרעינים, העלים, השקדים, האגוזים, הפרחים והשורשים סיפקו נפח גדול של אוכל, בעוד שהמזון מן החי (ביצים, חיות קטנות, ציפורים, דגים וחיות גדולות יותר שנצודו) סיפק לרוב הרבה קלוריות בנפח קטן שכל אחד קיבל.
אבל יש הבדלים מאוד גדולים בין החברות, בין כאלה שכל מזונן כמעט על טהרת בעלי החיים לבין כאלה שהרוב מהצומח. גם תלוי בעונות השנה.
אפילו בעידן החקלאי, במקומות שקפואים כל החורף, עיקר התזונה היה חייב לבוא מן החי. נכון, שמרו גרעינים ללחם, תפוחים, תפוחי אדמה וכל מיני ירקות ופירות שנכבשו (ריבת פטל וכרוב כבוש, למשל), אבל אלה היו במשורה ונאכלו בהקצבה. גם בשר היה תלוי בהצלחת הצייד ורוב החברות האלה לא היו שורדות בתנאי החורף ללא ביות בעלי חיים לחלב וללא היכולת לייצר מוצרי חלב שנשמרים לחודשים ארוכים (גבינות צהובות למשל).

הייתי אומרת שקצת מוגזם לקרוא לזה "עוגות"
חסרה לי מילה בעברית. כשחיפשתי מילה בעברית הדבר הכי קרוב שהמצלחתי למצוא זה ה"לאמאס" האלפיים משר הטבעות. מאיזשי סיבה אין בעברית מילה שאני מכירה לזה. אולי מחר אני אחפש בעותק שלי של שר הטבעות.

על צמחים ובשר:
מעניין לראות איך כל אחד מביא את הנתונים שתומכים בתיאוריה שלו, גם הצמחו-טבעונים, גם הפליאוליטים. הנה ההפוסט שאני מכירה: http://www.paleostyle.co.il/%D7%A7%D7%9 ... A8-%D7%95/
נקודה לזכות הפליאו - יש פה אשכרה נתונים, ולא רק טענות.

מצד שני, החלוקה פה מפוקפקת, והחלוקה של כותב הבלוג לפחמימות מול חלבונים ושומנים מפוקפקת כפליים. עגבניה זה פחמימה? חלבון? פחמימה? בסיווג הקונבנציאונלי - אף אחד מהם

מחקתי כמה משפטים מתחילת הדף שהיו רוויים בשנאת שמנים ארסית.

מה נותנים לילדים בבוקר, אם בכלל..
האם זה חשוב בפליאו ארוחת בוקר? ולילדים?

לארוחת בוקר: סלט, ביצה, בייקון (לאוכלי הכשר כמובן שזה לא מתאים) פירות יער בשמנת חמוצה, שייק ירוק עם ממש מעט פרי... אנחנו לפעמים עושיפ גלידה מירוקים פלוס פרי קפוא (פירות יער בדכ) וקוקוס - אחלה ארוחת בוקר והילדים מבסוטים.

אפשר גם להכין פנקייקים עם קמח שקדים או קוקוס וביצים ושמנת - יש כל מיני מתכונים ברשת אז אפשר לחפש. אני אוהבת את הבלוג של ורד לב ״מה יש לצהריים״.

אני רוצה להתלונן רגע על קהילת הפליאו בארץ. שלחתי מייל לאחד מהאנשים היותר מוצלחים בקהילה הזו לדעתי. שלא נראה פאנט. כתבתי מכתב שמטרתו להעיר על כשלים לוגיים. הוא ענה לי תשובה שלא התייחסה בכלל לכשלים הלוגיים, כללה תעמולה סטנדרטית, והסבר על כמה שתזונת פליאו היא טובה ובריאה ומועילה לכולם, בניגוד לתזונה טבעונית שגורמת לנזקים. ההבדלה בינו לבין הטבעונים הרעים חזרה על עצמו שוב (למרות שלא הזכרתי טבעונות בכלל במייל). אה, המייל גם כלל עוד כמות מפחידה של כשלים לוגיים. למשל: שהוא חזר וטען שאין כשלונות בפליאו, אחר כך נתן רשימה של בעיות שקרו בפליאו ואמר שזה לא כשלון (כי צריך לכוונן את התזונה), ואז אמר שאם אני אמצא מישהי שניסה פליאו ונפגע, זה כי זה לא היה הפליאו האמיתי.

אלוהים, יש איזשהי דרך לקדם תזונה כלשהי בימינו בלי פאנאטיות, בלי לתקוף מי שבוחר בתזונה אחרת, בלי סטנדרטים כפולים?
זה מפחיד כמה המייל שלו דומה למה שכתבו לי בפורום טבעונות בתפוז. או למה שכותבים עדי יהוה

מה זה? איפה אפשר לקבל על זה מידע?

על מה?

הוא ענה לי תשובה שלא התייחסה בכלל לכשלים הלוגיים, כללה תעמולה סטנדרטית, והסבר על כמה שתזונת פליאו היא טובה ובריאה ומועילה לכולם,
לא ענה לך, ככל הנראה.
סתם העתיק לך מכתב תעמולה.
לצערי, אנשים רבים יש להם סטנדרטים מאוד נמוכים לתקשורת: גם קוראים בריפרוף, גם לוקים בהבנת הנקרא, גם מבלבלים בין מה שכתבת לבין מה שנדמה להם שכתבת, גם לא עונים לעניין, וכן הלאה.

הוא ענה בצורה שברור ממנה שקרא את מה שכתבתי. אבל באמת יכולות הבנת הנקרא שלו לוקות בחסר. אה, והוא גם כמה פעמים תקף טבעונים במכתב שלו. באמת שזה מעצבן, כי הוא מהלא-פאנאטים. הוא חוזר ואומר שלא צריך פאנאטיות ושאין חוקים והכל. וזה מה שמאכזב כל כך

הבלוס שלו זה המקום בו למדתי על פליאו

הערכה שלי כלפיו ירדה בהדרגה ככל שעלתה בהדרגה מידת הזלזול במי שלא בדעה שלו, ותדירות התקפת הטבעונים.

מבחינתי זה סוג של אם בארזים נפלה שלהבת. ואני אקח את זה בחשבון ואסיק מזה מסקנות. ועדיין עצוב לי

ממה שאני רואה, אף אדם לא מושלם. לכל אחד יש נקודות עיוורון, כל אחד סובל (או נהנה) מהטיית אישור. כל אחד מאבד מיכולות הפרשנות שלו ולכן גם הבנת הנקרא שלו כשרגשות עזים מעורבים. אבל בזמן האחרון הרושם שלי הוא שהסטנדרטים שלנו חברה הם בכי רע.

כל מה שנשאר זה או לבכות על איך אפשר להקים חברה סבירה בלי יכולות תקשורת מינימליות, או לצחוק על איך כל הפאנאטים נשמעים אותו דבר. גם כאלו שבחיים לא דיברו זה עם זה ואפילו לא דוברים באותה השפה, עדיין נשמעים מאוד דומה.

ממה שאני רואה, אף אדם לא מושלם. לכל אחד יש נקודות עיוורון, כל אחד סובל (או נהנה) מהטיית אישור. כל אחד מאבד מיכולות הפרשנות שלו ולכן גם הבנת הנקרא שלו כשרגשות עזים מעורבים. אבל בזמן האחרון הרושם שלי הוא שהסטנדרטים שלנו חברה הם בכי רע.
משפט מעולה! מסכימה מאד, במיוחד עם החלק הראשון. ואם זה כך, אין מה להתרשם מאף אחד באופן גורף אפילו אם הוא מי שהכיר לך רעיון מסויים. כי זה לא רק שאין אדם מושלם, גם אין רעיון מושלם

מאוד מאכזב. אני לא יודעת מה שאלת, ותכלס הסתקרנתי לשמוע מה היו הכשלים לדעתך.
נשמע לפי מה שסיפרת, שנקודת העיוורון שלו היא שהטלת ספק בפליאו מקורה בטבעונות, או מושפעת מהפרופגנדה הטבעונית, ושהוא מקבל הרבה כאלה ועונה בערך את אותה תשובה ברפרוף קל על השאלה עצמה. בהחלט מעצבן. ענית לו?

< |אזהרה| ארוך, חופר ומבולגן. אבל החלטתי להשאיר ולא למחוק>

ענית לו?
כן. אבל תשובה מאוד קצרה. ואני לא מצפה למשהו מנומס בתגובה - התגובה הקודמת שלו הייתה תוקפנית מספיק, כך שאני מניחה שהמייל הבא יכנס לתחום האלימות המילולית.

החלק המגוחך הוא שלא הטלתי ספק בפליאו. רק אמרתי שאם הוא לא מכיר אף סיפור כישלון בפליאו, יש לו כנראה הטיית דגימה. וגם כדאי לו לחשוב למה האנשים האלו לא כותבים לו. התשובה שלו הבהירה שהוא שמע בהחלט סיפורי כישלון. כלומר, מה שאדם שלא סובל מהטיית אישור היה מגדיר ככישלון. מבחינתו אם משהו לא מצליח זה סיבה לנסות לשנות את התזונה (במסגרת של פליאו), אבל לא כישלון. זה מה הוא אמר על הדוגמאות שנתתי לו לכישלונות. גם על הדוגמאות הקונקרטיות וגם באופן כללי. אני לא מצליחה לחשוב על כשל לוגי שמתאר את זה. הפרה של עקרון ההפרכה של פופר זה לא כשל לוגי. והדובדבן שבקצפת! הוא ממש אמר שאם מישהו לא מצליח בפליאו (שניה אחרי שהוא אמר שאין אנשים כאלו) זה כי הוא לא ניסה פליאו אמיתי, אלא רק קרא על זה איפשהו, או שמע על זה משהו, והחליט לנסות. לכשל הלוגי הזה יש שם. אבל אני זוכרת אותו לא לפי השם שלו, אלא לפי הדוגמא לכשל:

כל הסקוטים אוכלים דייסה לאורחת הבוקר.
אני מכיר סקוטי שלא אוכל דייסה לארוחת הבוקר
אה, הוא לא סקוטי אמיתי - סקוטים אמיתיים אוכלים דייסה!

מודה, הפסקה הקצרצרה הזו שלו היא זו ששכנעה אותי שהוא מעבר לכל ניסיון תקשורת. לא זה שהוא "התייחס לטענות שלי" בשבע נקודות שרק אחת מהן התייחסה למה שאמרתי, וכל השאר הוא הפיצו שנאה כלפי טבעונים, או ענו לדברים שלא עניתי, או הפיצו תעמולה אקראית. לא זה, אלא הכשלים הלוגיים.

יש התנהגויות שהן טרוליות סטריאוטיפיות כל כך שאפילו אי אפשר להעלב מהן. כי בשביל להעלב צריך לקחת חלק במתרחש, ולא להתבונן על הכל במבט מטא, מלמעלה. זה מה שהרגשתי שקיבלתי את מכתב הקללות הראשון שלי מטרול הבית של פורום פמיניזם. כלומר, זה לא שבאמת אפשר להעלב מזר ששולח לך מכתב מלא קללות, נכון?

זה קורה לי לעיתים נדירות גם בהתכתבות עם מישהו. כשמשהו נראה כמו דוגמא של TROP, של תבנית. ודוגמא כל כך סטריאוטיפית שקשה להתייחס למי שמולי כמו לבין אדם, ולא כמו לדמות מספר או סרט. וזה בדיוק מה שהרגשתי בנוגע לפסקה הקצרצרה הזו, על זה שאין כישלונות בפליאו. כאילו לקחו את זה ממאמר שמסביר כשלים לוגיים. כתבו פסקה שתכיל מספר מקסימלי של כשלים לוגיים. אנשים לא באמת כותבים ככה, נכון? זו רק הקצנה, סטריאוטיפ של שימוש בכשלים לוגיים?

אגב, אחרי המכתב שלו חשבתי לכתוב משהו על כשלים לוגיים לא סטנדרטיים. לא על הטיית האישור ושאר הדברים הטריויאליים שאפשר לקרוא עליהם מספיק בכל מקום (למשל בויקיפדיה, או באתר חופש). אלא הכשלים היותר מעניינים.

אבל בסך הכל, חבל לי על הקהילה הלא-שלי, ועל כל החברה שלנו. הסקתי שלכל החברה שלנו יש מטענים רגשיים כל כך כבדים בנוגע לאוכל, שאין ממש אפשרות ליצור קהילה סביר צורת אכילה מסויימת שלא תדרדר לפאנאטיות וכיתתיות.

מזה גם החלטתי שהדבר הכי חשוב וראשוני שאפשר לעשות בנוגע לאוכל, זה להסיר את המטענים הרגשיים שיש בנוגע אליו, ולקחת אותו בקלות. יותר חשוב מכל דבר אחר בנוגע לאוכל - כולל סטנדרטים מינימליים של בריאות. היחס הפרופורציונלי יותר חשוב. לא להתחיל לשנוא אנשים ולתקוף אותם בגלל התזונה שלהם. לא לפתח פרנויה (אם אתה צמחוטבעוני, או יותר גרוע, אלרגי, ואנשים דוחפים לך לאוכל רכיבים שאתה לא אוכל או משקרים לך, יש לך את הזכות המלאה לפתח פרנויה וגם לחשוב שהאנשים האלו מגעילים ממש ולהתרחק מהם), לא לשפוט אחרים על בסיס התזונה שלהם, לא לייחס למזון משקל מוסרי (לחשוב שזה לא מוסרי לאכול חיות זה בסדר. להרגיש אשמה כי אכלת עוגת שוקולד - לא רצוי. להרגיש נעלה מוסרית כי שמרת על דיאטה - גם), לא לחשוב שכל חריגה היא סוף העולם, וכו'

אני בטוחה שיש עוד כמה דברים שלא חשבתי עליהם. אבל כמה שאני מודעת יותר למה שהולך פה בנושאי תזונה, ככה אני מודה להורי יותר ויותר על היחס הנייטרלי שלהם למזון, ועל כל האישו-ים עם מזון שלא קיבלתי מהם.

אבל כמה שאני מודעת יותר למה שהולך פה בנושאי תזונה, ככה אני מודה להורי יותר ויותר על היחס הנייטרלי שלהם למזון,
מעניין המשפט הזה.
כבר כמה פעמים ניסיתי לדמיין מה תהיה התשובה של ילדיי אם אשאל אותם מה האוכל שמסמל להם את הבית שגדלו בו ולא הצלחתי להעלות בדעתי משהו מסויים.
אני חושבת שאשאל אותם בהזדמנות הראשונה באמת... בכל מקרה, הם אוכלי כל מה שטעים להם.

אני איתך. אני עוד יכולה להבין למה טבעונות היא סוג של דת, כי העניין המוסרי מדבר אלי, אבל למה פליאו הפך לדת? נשגב מבינתי. (דת <- כל מתודה שצריך לקבל על עצמך כללים חיצוניים שמישהו קבע, ואם דברים לא מסתדרים לך בחיים כנראה שלא היית מספיק אדוק).
אני בסך הכל גם מתחברת תזונתית לרעיון שעומד מאחורי פליאו, אבל הקהילה הזו מלאה אנשים שלא מסתכלים למציאות בעיניים. מה שתיארת זה בעיני הכשל הכי חמור: אכן יש הרבה אנשים שבטווח הארוך, הפליאו הקיצוני לא טוב להם. אבל יש עוד כשלים ברמה התיאורטית: התזונה שהם מקדמים ממש, אבל ממש לא דומה לרוב התזונות הנהוגות אצל לקטים ציידים, למעט כאלה שחיים בתנאי אקלים קיצוני. נראה לי הזוי לבנות תיאוריה בריאותית על בסיס תיאורטי שגוי.

אבל יש עוד כשלים ברמה התיאורטית
לדעתי זה בלתי נמנע אם לא מסתכלים למציאות בעיניים P-:

_- כל הסקוטים אוכלים דייסה לאורחת הבוקר.

אני מכיר סקוטי שלא אוכל דייסה לארוחת הבוקר
אה, הוא לא סקוטי אמיתי - סקוטים אמיתיים אוכלים דייסה!_

טאוטולוגיה, לא?

שהדבר הכי חשוב וראשוני שאפשר לעשות בנוגע לאוכל, זה להסיר את המטענים הרגשיים שיש בנוגע אליו, ולקחת אותו בקלות
מסכימה איתך מאד מאד.

טאוטולוגיה, לא?
מבחינה לוגית, זה טאוטולוגיה. אבל המצב בו מנסים להגן על טענה כללית מדוגמא נגדית באמצעות ה"אמיתי" כל כך נפוצה, עד כדי כך שהיא ראויה לכשל במפני עצמה. חיפשתי בגוגל, ומתברר שככה קוראים לזה בויקיפדיה - %D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99[/u]%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99]שום סקוטי אמיתי משעשע

מגניב

נזכרתי בבדיחה:
א: מה אתה מפזר כאן?
ב: אבקה נגד פילים
א: O-: אבל אין פה בכלל פילים !?
ב: אתה רואה? האבקה הזו מעולה!

כתבו עליי פוסט! טוב, לא רק עליי, ואני לא יכולה להגיד שהחברה משמחת אותי, אבל דברים כאלו אי אפשר לבחור. אגב, בבלוג "מר קדמוני", כשאני מגיבה אני קוראת לעצמי אסתר. זה גם השם תחתיו שלחתי את המייל הנ"ל, וזה לא השם האמיתי שלי.

הפוסט מתחיל מציטוט מהמכתב שלי. אתן מוזמנות לקרוא. לפחות בתגובה שהוא פרסם הוא הקטין את מינון שנאת הטבעונים ביחס למכתב שלו אליי.

נראה שהוא פספס שאכן יש לי בלוג, ואפילו היה במייל שלי קישור אליו. ומה שעוד יותר חבל - הוא בכלל לא התייחס לכשל הלוגי שהצבעתי עליו

או לזה שנתתי לו את הקרדיט עבור תזונת הפליאו שלי (למרות שנחשפתי כלפיה קודם לכן בבאופן). לא כתבתי לו תגובה ארוכה שם - זה חסר תועלת. וגם לא אכתוב תגובה ארוכה פה. אגיד רק -

אחת הסיבות שאני נרתעת ממקומות בהם תוקפים אנשים וצוחקים עליהם - גם אם אלו אנשים שעשו או אמרו משהו ממש אבל ממש לא בסדר בעיני - היא הניסיון. מי שלא מקלל בזמן וויכוח אף אחד, כנראה לא יקלל אותי. אבל אם מישהו מקלל אנשים אחרים, אבל לא אותי כי אני "בצד הנכון", אולי יקלל אותי אם אעבור ל"צד הלא הנכון". ובמקומות מסויים, זה יכול לקרות בקלות מפחידה.

לצערי, מתקפות כאלו הן פופולריות. פופולרי לקרוא לכתבות שונות "פייק ניוז" ולהגיד שהם קשקשנים, לתקוף את הכותב, או הכותבת, להגיד שהוא כועס (באנגלית יש המון חומר על טון פוליסי ועל השימוש בנימת כעס, אמיתית או מומצאת, כדי להשתיק ולעשות דה לגיטימציה ליריב), וכיוצא בזה תרבות דיון קלוקלת.

מי שיתקוף טבעונים - יתקוף גם אוכלי פליאו. אני מעדיפה לחפש מקומות בהם משתדלים לא לתקוף אנשים. בטח לא מקומות בהם תוקפים אנשים בשביל הבידור.

אוי, נכנסתי להציץ ונזכרתי מדוע דפדפתי בעבר בבלוג הזה אבל ברחתי ממנו.
לא יודעת למה את מבזבזת אנרגיות עליו.
וכל "שיטת תזונה" שיש לה שם, מרתיעה אותי. פליאו, טבעונית, וכן הלאה.

כי זכרתי לו חסד נעוריו, את לכתי אחריו במדבר, בארץ לא זרועה...

פעם הוא לא היה ככה. אני קראתי את כל הבלוג שלו, כל פוסט ופוסט. ואת הקטעים על קרוספיט קראתי יותר מפעם אחת. וממנו למדתי על פליאו. נתקלתי בזה בבאופן, אבל משם החלטתי לנסות וליישם. ואני זוכרת את זה, למרות שאני חושבת שגם לו לא הייתי נתקלת בבלוג שלו הייתי נתקלת בפליאו, במוקדם או במאוחר.

והדף כוח פיזי באופן טבעי{{}}? זה בזכותו. אצלו קראתי כמה חשוב קרוספיט. ובלעדיו, אני חושבת, לא היה קרוספיט בישראל ולא הייתי לומדת את חשיבות הכוח הפיזי, ולא הייתי עושה מתח ובאופן כללי משפרת את המצב הפיזי שלי.

ובעיקר, אני זוכרת אותו אחר. הוא השתנה לרעה עם הזמן, ואני זוכרת זמנים בהם הוא היה מפרסם סיפורי הצלחה להשראה, ומכתבים עם בקשות עזרה, כדי לשתף בעצה שיכולה להועיל לכולם. ובטח שהוא לא היה תוקף טבעונים כזה קשור וכשזה לא. כל זה קרה, וחלק לא קטן מזה קרה מול עיניי. וזה עצוב. ועכשיו הוא מפרסם מכתבים ממתנגדים. כדי לתקוף אותם וללעוג להם. בשביל מה? בשביל מה לתת דגש על הרע, ולהעצים אותו?

וכל "שיטת תזונה" שיש לה שם, מרתיעה אותי. פליאו, טבעונית, וכן הלאה.
בהתחלה התנגדתי. כי כל צורת רכילה שיש מספיק אנשים שאוכלים ככה - יתנו לה שם. בשביל הנוחות. אבל... עכשיו גם אני אוכלת בשיטה שאין לה שם. ואולי שם זה יותר ממילה, זה זהות.

פעם יונת קישרה למאמר מגניב מאוד. קוראים לו keep your identity small והשם שלו מייצג את תוכנו טוב מאוד. דברים שאנשים מחשיבים כחלק מהזהות שלהם - כמו דת, או דעה פוליטית, או טבעונות - מעוררים מדון. אנשים מפרשים ביקורת או אפילו אי הסכמה עם דעה שלהם שהיא חלק מהזהות כאיום קיומי.

היום צפיתי rE3j]בסרטון קצר RHkqJc[/po] שמסביר על רמה רעיונות מעוררי מדון ושנאה מפיצים את עצמם, ואיך. ואפשר ממש לראות הדגמה חייה של זה. ועצוב לי. כי קהילת הפליאו יקרה לליבי. ואני לא רוצה לראות אותה מתמלאת שנאה

כנראה עוד יקח לי זמן להפנים שזה כבר קרה, לפחות בבלוג הזה, ושבאמת אין לי מה לחפש שם.

עוד טרנד שחלף, להקשיב לגוף לאכול רק שרעבים, להשתדל לאכול בריכוז (לא מול מסל או ספר), ללעוס טוב, ואם אי אפשר לוותר על קינוח להסתפק בפרי, ואימון גופני מכל סוג שהוא לפחות 45 דקות.
זה כל הקסם.

עד כמה שידוע לי, האדם הקדמון אכל מה שהיה לו, וזה כמובן היה שונה בהתאם לאזור המחיה שלו. אין לנו הוכחה כלשהי שהוא היה יותר בריא מאדם מודרני שניזון מ"פאסט פוד". חוץ מזה הוא חי בממוצע כ-30 שנים. אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים?

אין לנו הוכחה כלשהי שהוא היה יותר בריא מאדם מודרני שניזון מ"פאסט פוד".
להשוות בין האדם המודרני לבין האדם הקדמון מבחינת תחלואה ותמותה זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי (אפשר ללמוד הרבה מעצמות, אבל רק עד גבול מסוים). אז לא היתה ולא תהיה הוכחה כזאת.
אבל יש מספיק ראיות על שינויים בתחלואה ובתמותה בחברות מסורתיות בעידן המודרני, במהלך הדור-שניים שבו הן עברו מתזונה מסורתית לתזונה מערבית עם דומיננטיות של ג'אנק-פוד.
והנתונים בהחלט מצביעים על עלייה בשכיחות של מחלות כרוניות ממשפחת לב וכלי דם, סוכרת ועודף משקל קיצוני.

האדם הקדמון אכל מה שהיה לו, וזה כמובן היה משתנה בהתאם לאזור המחיה שלו.
נכון מאוד.
ויש תיאוריות - לא יודעת עד כמה הן מוצקות - שאם הקהילה שלך חייתה באזור מסוים שמאופיין בתזונה מסוימת, עדיף לך לצרוך את המאכלים האלה כי בתהליך האבולוציוני הגוף שלך נעשה מותאם אליהם יותר מאשר למאכלים "זרים".
בעידן של הגירה עולמית אינטנסיבית זה נראה לי קצת לא רלוונטי... לך דע מאיפה באת, במובן הזה של המילה. הכל סלט אחד גדול.