באופן טבעי

אמא לה , איזה פרגון!! ממש כמו בשטייטל
עלה לי רעיון- אם יש בך געגוע פנימי לאידיש את יכולה ללכת למחזמר "החזן מוילנה" של התאטרון האידי. יש להם הצגות ברחבי הארץ. אני הלכתי עם הבת שלי ונהנו. לכל אורך המחזמר יש כותרות בעברית כך שהכל ברור. לא שזה לא 'עשה לי בבטן' אבל היה חזק והרגשתי שהבת שלי יכולה לחוות משהו מהעולם שגדלתי עליו. מה גם שסבתא שלי בחיים, הבת שלי מאוד אוהבת אותה, ודרך המחזמר היא יכולה היתה קצת להבין מה זה העיירה היהודית וכו'.
רעיון נוסף- בכל חנויות הספרים יש לפחות 2 ספרים שנתקלתי בהם של אוסף ציטטות באידיש. ספר אחד נקרא משהו כמו- אוסף הברכות והקללות. מן הסתם החלק של הקללות מעניין יותר
זה נחמד כי יש את הביטוי באידיש ואת התרגום לעברית
חג קניידלע שמח

תודה על הרעיונות - את מותק!
אני רק יכולה לומר לך, שזאת מתנה גדולה בשבילך ובשביל ביתך שסבתא שלך בחיים.
(טפו, טפו, טפו, בלי עין הרע...!)

דרך אגב, אני כמעט ולא מוציאה משפט בלי להוסיף את ה"טפו, טפו, טפו" שלי...

תודה אמא לה
את בטח קיימת פה גם תחת ניק אחר... אולי תאותתי לי איפשהוא

אז זהו, שאני לא קיימת תחת ניק אחר, פשוט הרבה זמן ביליתי באתר הזה על תקן קוראת בלבד ועכשיו פה ושם כשיש זמן (ואין הרבה אני מודה...) אני גם מגיבה.

נכנסתי לדף הזה כדי לעכל טוב יותר את החג שהפולנים מחכים לו שנה שלמה............

אז בהחלט יש שיפור. בבית שלי מותר לאכול מה שרוצים... .כשאני באה עם הילדים שלי אסור להכריח אותם לאכול גפילטעפיש אפילו שסבתא דוחקת שהיא הכינה והיא נורא תעלב . צריך אישהו דף של התמודדות עם הפולניות הזו.
בכל מקרה ליל הסדר תם ונשלם. יש שנה שלמה לנשום לרווחה ........
ובינתיים , מפניני החג:
"כבר בגיל כזה(חודש) היא למדה לבקש להיות על הידיים!"
"תאכל, תאכל מהעוגה הזו. אני הכנתי אותה למרות שאסור לי לאכול ממנה"

"כבר בגיל כזה(חודש) היא למדה לבקש להיות על הידיים!"

בגיל כזה היא יודעת לדבר ?

מונו נוקי , אכן פנינים פולניים קלאסיים...
גם אני נושמת לרווחה שהסדר מאחורינו.
המישפחתולוגיה הזאת לפעמים קצת יותר מדי בשבילי.

היכולת להאנח כל 5 דקות
אבא שלי קורא לזה 'קרעכצען'.
מדי פעם נפלטת לי כמבלי משים אנחה כזו עמוקה מקרב לב, ואבא שלי : 'מה את עושה קרעכצען?'


"תאכל, תאכל מהעוגה הזו. אני הכנתי אותה למרות שאסור לי לאכול ממנה"
מזכיר לי, שכשאמא שלי הייתה בבית חולים אחרי ניתוח כיס מרה, סבתא שלי המתוקה ז"ל באה לבקר אותה בבי"ח, והביאה לה בננות ושוקולד. תוך כדי כך הזהירה אותה באיסור חמור, שאחרי ניתוח כיס מרה אסור לאכול בננות ושוקולד, 'כי זה לא טוב למרה'.

---

בשמת, בעניין האגירה, שאלה לי אלייך:
איך זה שכל בעלי החיים אין להם צורך לאגור דבר מלבד לפעמים אוכל, והאדם צריך בכל זאת לאגור אי-אלו דברים על-פי טבעו, כפי שציינת?
מדוע האדם לא יכול להסתדר בלי לאגור כלום מלבד אוכל, כמו שאר בעלי החיים?
ולמה בעל חיים יוצא לדרך כפי שהוא, והאדם, אפילו כשהוא חי בטבע, צריך לשאת אתו כמעט תמיד איזה תיק, או כלי נשק, אוכל או חפץ? מדוע אין ביכולתו להסתדר בלי לאגור ובלי לשאת אתו דברים, ממש כמו שמסתדרים בעלי החיים?
(אם הנושא הזה כבר רציני מדי לפה אולי אפשר להעבירו למקום מתאים)

בשמת, נראה לי שלא הסברתי היטב את השאלה שלי.
אני יודעת שבעלי חיים אוגרים אוכל ושגם האדם אגר ואוגר אוכל.
אבל אני שואלת למה האדם אוגר עוד דברים (אפילו בחיי טבע - אוגר עצמות ואבנים כדברייך וכד') ואילו בעלי חיים יכולים להסתדר בלי לאגור שום דבר נוסף לאוכל?
למה אנחנו לא יכולים לשרוד בלי אגירה של חפצים ובעלי חיים כן יכולים?

למה אנחנו לא יכולים לשרוד בלי אגירה של חפצים ובעלי חיים כן יכולים?
את מנסחת את היתרון הגדול ביותר של בני האדם על פני בעלי החיים, כחסרון גמור

המבדיל את האדם מ(מרבית) בעלי החיים האחרים, היא היכולת שלו לעשות שימוש ב כלים ואף ליצור אותם. זה יתרון הישרדותי עצום, שמקטין את תלות המין שלנו ב'גחמנות' הטבע. כך, למשל, אנו יודעים להבעיר אש, להפריד עורות מבע"ח, לאגור מים בכלי קיבול מתאימים, ואפילו לפצח אגוזי קוקוס.... בכך אנו שומרים על חום בעיתות קור, דואגים לאספקת מים רציפה, משפרים את אמצעי השגת המזון שלנו, וכו' וכו'. ומה לעשות - כל הפעולות הללו דורשות אגירת כלים מתאימים (עץ, אבני גזית, אבנים לסיתות, סכינים). יאמר לך כל שף מתחיל - משמצאת את הסכין שהכי מתאימה לך - אל תפרד ממנה בשום אופן!


בגדול, אני מסכימה עם בשמת בענין הבעיתיות שמעוררת חברת שפע, אבל עובדתית, זה לא נכון שכל מה שהאדם המלקט אסף, שימש לצרכי אוכל או השגתו. ישנם, למשל, ממצאים לא מעטים על שימוש בתכשיטים גם בתקופות פרה-היסטוריות.

ממצאים לא מעטים על שימוש בתכשיטים גם בתקופות פרה-היסטוריות.
אבל גם זה לצרכי הישרדות - של המין כולו - רביה.

רביה.
נכון. אלא שהנימוק הזה תקף גם בחברת שפע, בה אגירת הון ורכוש הופכת אנשים לאטרקטיבים יותר...
אחרת מי היתה מתחתנת עם הנסיך צ'רלס?

<מנסה להחזיר.>

אחרת מי היתה מתחתנת עם הנסיך צ'רלס?

תאמינו לי, אני לא זוכרת מתי צחקתי בפעם האחרונה ! (נאמר במבטא פולני כבד ובטון מעורר רחמים...)

הומור? איזה הומור?! זה נראה לכם מצחיק?! אתם לא מתביישים???!!! ככה לעשות צחוק מהפולנים? זה יפה? ככה חינכו אותכם? אין לכם מה לעשות בחיים? תתביישו !

אלתֵר כבר לא פה, מסכן. הלך לאן שכולם הולכים. איי, לא היה לו מזל בחיים. אפילו הומור כבר לא יעזור לו

אסור לי לצחוק, אני אחרי ניתוח על הכיס מרה !

מ י כ ל
אחרת מי היתה מתחתנת עם הנסיך צ'רלס?
אולי חובבת רכיבה על סוסים (מקווה שצ'ארלס לא גולש פה... אמא שלו לא פולניה... אני לא רוצה לקלקל קשרים דיפלומטיים )




אסור לי לצחוק, אני אחרי ניתוח על הכיס מרה !_
לי אמא שלי אמרה לא לחייך מדי כי זה עושה קמטים..

מהבית המרוקאי שלי:


אם אצל פולנים השוס זה הלחם, אצלינו זה הבשר. רצוי שכשהוא יושב בצלחת הוא יראה דומה ככל האפשר לימים טובים יותר בהם נשימה היתה באפו של הבר מינן. דהיינו קציצות ושניצלים שאינם מסגירים את המקור, זה בשר בכאילו, ארוחת ביניים.
חתיכת סטייק עסיסית (רצוי מחוברת לצלע), כבש, או דג כולל העיניים המציצות מתוך הצלחת - זוהי כבר תחילתה של ארוחה אמיתית.

גיסתי שתחיה, הגיעה לביתנו לפגישה הראשונה עם ההורים כשהיא צעירה, פולנייה, ענוגה וצמחונית. אממה, צמחונות ומשפחה מרוקאית זה איך לומר...
בשולחן שישי ממוצע יש המון מנות בשריות, וכך התנהלה השיחה הראשונה בין אבי לגיסתי:

• הנה, אני אשים לך חתיכת בשר ו...
• לא, לא בשר, אני צמחונית
• ?! (התעשתות קלה ואז)- אין בעיה, אז אולי קציצה?
• מבשר?
• לא, מעוף!
• לא, תודה.
• אז אולי שניצל, במיוחד בשבילך (דהיינו, אתם הפולנים, זה האוכל המסורתי שלכם, ידענו שתבואי, אז הכנו את הדבר שהוא "כאילו בשר" במיוחד בשבילך!) .
• תודה, אבל אני אוכלת ממולאים, וגם אורז ו..
• (מבט הזוי לכיוונו של אחי מכל הנוכחים, רוצה לומר, מה זה הדבר הזה?!) אה! אני יודע ! (אבי) אולי חתיכת דג? בלי קוצים! לא חריף! (שוב, במיוחד בשבילך!) בריא מאוד...
• ...

ממש לובי מטורף להאבסה בחברינו מן החי, הצומח ובכלל...

נחשו מה קרה לה מאז?
<רמז, היום היא אחראית על תיבול השיפודים בפיקניקים...<

ושיחה רגילה בין ההורים לכל אחד מהנוכחים בערך, בשולחן האוכל:

• תאכלי, זה טעים
• כן, אני אוכלת,
• מה את לא אוכלת? זה טעים,
• אני אוכלת, הנה מה אני עושה? מדברת ואוכלת
• מהדבר הזה טעמת?
• כן, טעים
• אז תקחי עוד
• לוקחת...
• ואת זה לא טעמת! זה משו' משו' !
• כן, אני יודעת, אבל זה כבד לי
• מה כבד? זה בריאות! לא משמין בכלל , דיאטטי

(נכון, ירקות הם בריאים. כשהם קלויים, ממולאים במעט אורז בשביל התפאורה, ובהמון בשר, ומתובלים בקילו שמן זית... זה לא בדיוק דיאטטי, אבל לכי תתווכחי )

• כן, אבל...

>'שלאאאח, נוחתת בצלחת מנה מטורפת של סלט חצילים/ פלפלים/ עוף/ דג/ כבש/ פולים/ שעועית ומה לא >

• (אני) אוי זה המון, הגזמת!
• מה הגזמתי? תראי איך את חיוורת!
• (מכירים ג'ינג'ית תחת לחץ מאסיבי לא חיוורת?!) טעים מאוד, הכל, באמת...
• אז למה את לא אוכלת?!
• אוכלת אוכלת, כל הזמן אוכלת!
• אבל הנה לא נגעת בכלום (מבט מאוכזב מעמקי הנשמה)
• <(על סף עילפון, בשארית כוחותיי) נגעתי ועוד איך, אבל אתם כל הזמן מוסיפים לי!
• אוי נו באמת לא אכלת כלום
• ...!

... וחמש דקות אח"כ:

• תקחי הביתה יש המון
• אה, אני כמעט לא בבית השבוע, אני לא אקח
• חבל, מה, לזרוק הכל? אני לא אוכל את הכל לבד...
• טוב, אני אקח קצת.
• מה קצת? הכנתי לך 2 סירים שלמים, תקחי, תתני לשותפה, לחברים...
• 

ולא מזמן חברה פולנייה אמרה בשעה שאכלנו בקפיטריה, "איכס" ושנייה אחר כך, "וואי אצלינו לא אומרים איכס על אוכל" .
עניתי, בחיי בשיא התמימות, "אבל אצלנו (מרוקאית) אין סיבה לומר איכס על אוכל "

טובי,
התיאור שלך הוא עסיסי ו...פולני למהדרין!
כנראה שהפולניות היא לא מוצא, היא אופי -- ראי פתיחת דף זה.

טובי, מה זה נהניתי

כנראה שהפולניות היא לא מוצא, היא אופי – ראי פתיחת דף זה.
אכן כך, בגלל זה הוספתי את הפולניות שלי.

טובי, התיאורים שלך גדולים!


(אבל באמת מזכיר לי יותר את הסבים הסורים של בן הזוג מאשר את הפולנים והרוסים שלי)

הסיטואציה: הסבתא ליוותה אותנו לגן השעשועים לפני פגישה שלנו והחזירה את הילדים על כל פקלאותיהם אליה הביתה כעבור שעה. לקטנה היה קשה לסחוב את האופניים הקטנים שהביאה והגדולים סרבו לעזור.
המשפט: למה מגיע לי לסבול מהטיול הזה...

למה מגיע לי לסבול מהטיול הזה...
בואנה, ממש כאילו ציטוט מספר החוקים הפולני

---

ואני רוצה לנצל במה זו לפנות אל הקהל (הקדוש) פה באתר ופשוט לומר תודה
לכל הפולניות שטרחו במהלך החג והתקינו ארוחות לתפארת!!!
היה טעים ביותר!!
< זהו אני ממש פולניה כשרה ומזדקנת. אפילו המצות המגולגלות היו לי טעימות..
אוי לבושה >

למה מגיע לי לסבול מהטיול הזה...
אויש, המשפט הזה כל כך מוכר...

היום היינו (לצערנו) בבית הקברות ירקון ובדרך ראינו מצבות חדשות שהיו עטופות עדיין בניילון. אמא שלי בתגובה:
הניילון זה בשביל הנפטרים הפולנים, כדי לשמור על המצבות שלא יתבלו?
עם כל העצב על הסיבה שהביאה אותנו לשם- אנחנו נפלנו בריצפה.

אנטוניה,
אמא שלך גדולה!

סבתא שלי, לפני שהיתה אוכלת, היתה מסתכלת על הצלחת ואומרת: האוכל מאד טעים לי
על אנשים שהיא לא היתה סובלת: אם הטמטום היה כואב, הוא היה צורח מכאבים
כשרצתה לדרג את הלבוש של כלתה - מהכי טוב להכי גרוע: יפה, נחמד, מעניין..., עלייך זה מאד יפה (=זוועת עולם, לא מבינה איך קנית דבר כזה...
אם לא גומרים מהצלחת עד הפירור האחרון: אם זה לא טעים לך, אני תמיד יכולה להכין משהו אחר...

כמה בדיחות על פולניות
מה ההבדל בין פולניה לג'לי?
ג'לי זז כשמלקקים אותו.

---

מיהי פולניה נמוכה?
חצי צרה

---

כשבעל מביא לאישתו הפולניה פרחים ושוקולד היא כבר שואלת:
נו, יפה ממי קיבלת??

---

אישה פולניה מעירה את בעלה בלילה:טדק קום וכשהוא התעורר ושאל:מה קרה?
היא אומרת: אני לא מבינה איך אפשר להרדם עם משכורת כל-כך נמוכה.

---

לפולניה קשה להירדם מרוב דאגות שאולי באמצע הלילה ייתחשק לה.

---

הבעל שואל את אישתו הפולניה: בלונקה תבכי כשאמות?
ובלונקה: נו בטח אתה הרי יודע שאני בוכה מכל שטות..

---

איך פולניה מסבירה לבן שלה מי הוא הבן דוד?
הוא הבן של ההוא הזה שאני לא מדברת איתו.

---

שני גברים שהיו נשואים לפולניות נפטרו ועלו לשמים
לאחד נאמר אתה הולך ישירות לגן עדן כי בגיהנום כבר חיית
ואילו השני גורש לגיהנום
אז השני אמר: למה אני לגיהנום אני גם הייתי נשוי לפולניה ועוד פעמיים
ואז נאמר לו: מי שטיפש משלם.

---

שתי פולניות יושבות על הטיטניק ומשחקות קלפים
לפתע התנגשה האוניה בקרחון והחלה לטבוע
אחת הפולניות רצה וחזרה בטירוף: האניה טובעת,האוניה טובעת
וחברתה באדישות: מה את כל כך נלחצת? זה שלך??

---

"ועוד,תיהנו"http:\\www.ynet.co.il\articles\0,7340,l-2798756,00.html

---

ליחצו על קישור עדות ועמים

ריח מנטה, תודה על הקישור. רוב הבדיחות שם ממש מצחיקות.

אח אח הפולניה,
בבוקר היא מסתכלת במראה ואומרת לעצמה:
ויי ויי מגיע לו:-D

סבתא של בעלי ניסתה לשכנע אותי ארוכות לתת לביתי היונקת (בת החודש!) לשתות תה- כי חם.שעות אחרי שחשבתי שנסגר הדיון הקטנה בכתה ובעודי מרגיעה אות ראיתי בזוית העין את הסבתא יושבת מנידה בראשה וממלמלת מתחת לשפם- היא רוצה תיי....
אמו- שהיא דווקא עירקית (אבל מוכחשת), נוהגת להגיד ברצינות גמורה על אוכל לא כל כך טעים- זה מאד מעניין....
וגםמהצד שלי לא חסר- סבתא שלי תמיד אומרת- את יודעת שאני אף פעם לא מתערבת, אבל...
והסבתא השניה היתה כל הזמן מספרת לי כמה הנכדים של החברות שלה מוכשרים- מציירים, כותבים , מנגנים וכו', ועל זה הייתי עונה לה, סבתא, גם את יכולה לשקר לחברות שלך.

ועל זה הייתי עונה לה, סבתא, גם את יכולה לשקר לחברות שלך. גדול!

הרחבה של המאמר המצוין מאת עירית קליינר פז:
האמא הפולניה פרק ב – יחסי אמהות ובנות

היום בבוקר לקחתי את טלי לחמותי כי היא חולה. אני מגיעה, אומרים בוקר טוב, חמותי מסתכלת עלי ואומרת "רזית", אז אני אומרת לה תודה. אז היא עונה לי "מה תודה, זה לא טוב שרזית!"

ועל זה הייתי עונה לה, סבתא, גם את יכולה לשקר לחברות שלך.
אכן, גדול.

במשך שנים, סבא שלי מספר לכל מי שמוכן לשמוע על נכדתו (אני), "זו, רופאה, דוקטור! את כל הלימודים עברה על סטיפנדיות!".
טוב ויפה, רק שאף פרט בסיפור הזה לא נכון.
פעם הוא גרר אותי ככה מקרוב לקרוב באיזו חתונה משפחתית.
בסוף אמרתי לו: "שמע, אתה יודע שאני לא באמת רופאה".
סבא שלי הובך לרגע ואז התעשת וענה: "בשבילי את רופאה".
"אם ככה", אמרתי, "בשבילי גם אתה רופא".
אח, איזו נחת עשיתי לו...

פעם הוא גרר אותי ככה מקרוב לקרוב
קרה לי כמה פעמים בחיי, ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
אלא שאני לא יכולתי להשתמש בתירוץ המוצלח שלך שאף פרט בסיפור הזה לא נכון

סבתא שלי שלי אמרה לי אחרי שסיימתי את התואר ואחרי שהשוויצה לכל השכנות

"ומה יצא לך מיזה? הכרת מישהו?"

"ומה יצא לך מיזה? הכרת מישהו?"

נוווווווווו, היכרת?...
סתם. תגובה גדולה. צחקתי המון.

אמא מוזגת אוכל לצלחת.
שאלה: "אמא, מה זה?"
תשובה"תאכלי, תאכלי זה טעים".

סבתי, הפולניה בעליל, עם תעודות, לא דיברה איתי כמעט חמש עשרה שנה, מסיבותיה הפולניות השמורות איתה בלבד.
כשהייתי ב ביקור בארץ 2 , אמא שלי (שירשה מאמה את הצורך העז לא לדבר עם בני משפחתה... ),היכריזה פתאום שהסבתא הנ"ל מגיעה לביקור, בכדי לפגוש אותנו, בתירוץ ש"אולי זו הפעם האחרונה".
לך תתווכח עם פולניה בת פולניה. (האמת שצריך כאן אייקון הולך להקיא...).
כשהיגענו לפגישה המיועדת, הסבתא הנירגשת קיבלה אותנו בדלת בנשיקות, כאילו לא התעלמה ממני כמעט 15 שנה.
לא השתנתה במיל ממה שזכרתי אותה, ישבה מחויוכת וחברותית, דיברה עם כולם בחביבות, שאלה את בנותיי (בנות שמונה וחצי ושש) "את חושבת שבבית את מקבלת את אותם הכישורים כמו בבית הספר?" והבנות שלי הסתכלו עלי בשאלה כי לא הבינו מה היא רוצה מהן...
לאחר שהביקור הממלכתי הוכתר בהצלחה, בעלי סיפר לי שהסבתא הנכבדה לקחה אותו לשיחה אישית, אמרה לו לעשות דיאטה לבנות שלנו ולהאכיל אותי יותר...
אחרי חמש עשרה שנה של התעלמות, היא לוקחת את בעלי לשיחה. לא מדברת איתי, הנכדה שלה, אלא עם בעלי! לא שאני רוצה לשמוע את הביקורת שיש ל"גברת מושלמת" על כולם, אבל רק העיקרון שבעיניין.

):<

אורית, זה נורא פשוט:
היא חושבת שאת מקרה אבוד - עלייך אי אפשר לעבוד, ותולה תקוות בבן-זוגך. הוא עדיין לא הוכיח כלום, כנראה.

אל תתבאסי אורית, זה סתם משחק של פולניות,שקוראים לו"מנצח מי שמתעלם אחרון"

מנצח מי שמתעלם אחרון"
גדול.
לפעמים אני שמחה שאני רחוקה מהן ולא צריכה ליסבול את שתי ה"פולניות המתעלמות"
בחיי.
אמא של ינות, ייתכן ואת צודקת, כי היא גם אמרה לבעלי שאמא שלי היא מקרה אבוד... (מה שנכון , אבל לשמוע את זה מפי ה"מקור" זה קצת מגוכך).

אמא של יונת, כמובן

סבתי האהובה אומנם עירקית, אבל היא ואמא שלי (בתה) - הן הפולניות המככבות בבית, אפילו שאבא הוא הפולני הרסמי.
אז הנה הפנינה העירקית / פולנית שלה -
אני ובן זוגי כבר יותר מ-3 שנים צמחוניים, אבל לה "קצת" קשה עם העניין, בעיקר מאחר ותפקידה בעולם הוא להאכיל אותנו.
אז בארוחת צהריים שוב היא שאלה - " גם עוף אתם לא אוכלים? - עוף זה לא בשר" (לא סבתא גם לא עוף....)
"טוב - אז תאכלי פעמיים אורז!"
תודו שהיא אלופה!.

"טוב - אז תאכלי פעמיים אורז!"
אלופה אמיתית

אמא שלי ממש לא פולניה [נו טוב, תימניה].
ניסתה להתקשר אליי השבוע לנייד ולא עניתי לה {הייתי אצל השכנה, והנייד נשאר בבית}. אחרי כמה שעות ביקשתי ממנה שתברר לי משהו ותחזיר לי תשובה לנייד, היא בתגובה: "אני אחזיר לך תשובה אם תעני לי לטלפון". אי אפשר לתאר כאן טון דיבור אבל אתם בטח מתארים לכם.

כשהייתי עם סכרת הריון, התנהלו שיחות משעשעות למדי (ומבאסות בסוף :-\) עם חמותי.
החמות העיראקית היא בעצם פולניה, ורגילה לבטא את אהבתה ודאגתה דרך אוכל, אבל התזונה היא תזונת-עניים. בכל ארוחה היא מכינה שלושה סוגי פחמימות, מעט בשר (כנפי עוף, קורקבנים) וקינוח - עוגה ופירות. אין בכלל ירקות מבושלים. אין סלטים טריים. אין מוצרי חלב בכלל (גם כשהארוחה אינה בשרית).
מיד בתחילת הדיאטה הסכרתית שלי, הסברתי לחמותי מה אסור ומה מותר לי, שלא תעלב או תתאכזב. (אסור פחמימות. יש הקצבה קטנה מאוד של פחמימה כל כמה שעות. ורק בליווי מעט שומן, כמו מאגוזים או שמן זית בסלט). מותר נניח תפוח עם כמה שקדים, או חצי כוס אורז מלא, או מעט שיבולת שועל קלויה עם יוגורט. כאלה דברים.

החמות: אז מה למזוג לך? אורז אדום? יש תפוחי אדמה ברוטב.
אני: רק כנפיים, בבקשה.
החמות: את בהריון, צריכה לאכול. רוצה ספגטי? יש ספגטי ברוטב עגבניות.
אני: תודה, אסור לי. יש עגבניה? מלפפון?
החמות: יש רוטב עגבניות של הספגטי. אז אולי רק קצת?
אני: לא, ממש אסור לי.
החמות: אז תקחי ערוק פטטה (קציצת בשר עטופה פירה, מטוגנת).
אני (מתחילה להיות באמת רעבה וכבר קצת עצבנית): בסדר, אני אוריד את התפוח-אדמה.
החמות: לא חבל? זה המון עבודה הבצק של הפירה. לשתי פנימה גם קמח. קמח מותר לך, נכון?
אני: לא, גם קמח זה פחמימה. מה רע בכנפיים?
החמות (עם דמעות מתחילות לבצבץ בזויות העיניים): אבל את בהריון! את צריכה לאכול!
החמות פונה בייאוש לאישי: אז אולי תיתן לה בננה? לא?
החמות מחליטה לעבור לביצוע נטול ויכוחים, ומגישה לי פרוסת עוגה. כלתה לא תצא רעבה מביתה!

סיפור שהיה בבית של סבא (שנפטר לפני כמה חודשים) וסבתא. פולנים במקור שיותר קרובים ל100 מל90..
אחי בא לאכול אצלהם ארוחת בוקר. סבתא מוציאה ירקות, לחם, גבינה וכו' והניחה לידו.

סבא שלי: "למה את לא פותחת לו את הקוטג'???"

סבתא: --חשוב לקרוא את המשפט הבא בלי שמץ של ציניות, ברצינות אמיתית--
"היום גברים יודעים לפתוח לעצמם את הגבינה"
(!!!!!!!!!!!!!!!!!)

החמות העיראקית היא בעצם פולניה אה, נו, זה ידוע שהעירקיות הן הפולניות הכי גדולות! גם חמותי היא כזו...
בעלי ואמו שולחים שניהם מזלג אל הקציצה האחרונה בצלחת, מיד היא מושכת את ידה כנשוכת נחש.
בעלי: אמא, רצית את הקציצה? תקחי אותה!
אמא: לא! לא! אני רק רציתי לקרב אליך את הצלחת!

_סבתא: –חשוב לקרוא את המשפט הבא בלי שמץ של ציניות, ברצינות אמיתית–
"היום גברים יודעים לפתוח לעצמם את הגבינה"
(!!!!!!!!!!!!!!!!!)_

"היום גברים יודעים לפתוח לעצמם את הגבינה"
איך צחקתי !

"יש בזה בשר של חיילים, תאכלי ותהיי חזקה"
אמנם המשפט שייך לסבתא שלי ולא לאמא שלי, ואמנם סבתי היתה עיראקית ולא פולניה. וב"בשר של חיילים" היא התכוונה שהעשירה את המילוי של העוף ב....לוף.
פולניה/עיראקית, מה זה משנה, העיקר שהילדה תאכל משהו (-:
(ומאחר ועברית לא היתה שפת אימה של סבתי, היא מן הסתם לא עמדה על המשמעות האפלה שיש למילותיה )

בתור מחאה כלפי דחיפות האוכל הפולניות, שתמיד תיעבתי, אני רוצה לכתוב על האופציה הנועזת של הפולניות ההומאנית

חברה שלי (נקרא לה שבלולה) היא הודית. גם אמא שלה הודית. זה אומר, כמובן, אמא פולניה עד העצמות, זה אומר כמובן האבסת בני המשפחה עד אין קץ, אבל כנראה היא גם ירשה מגנדי כמה עצות מעשיות על אי-אלימות.

זה הולך ככה:
אני ושבלולה יושבות בסלון, יום שישי, השעה קרובה לחצות, ומדברות.
פתאום היא נעצרת, מרחרחת את האויר ואומרת במצח קמוט: "נדמה לי שאמא שלי זוממת מלון".
לאחר חצי דקה נוחתת לה צלחת עם פרוסות מלון על השולחן לפנינו, ואנחנו בקושי מספיקות לראות את גבה המתרחק של האם, הנעלמת מעדנות בחדר השינה.
מה אתם חושבים, שלא גמרנו הכל? אפילו בלי להרגיש.
חצי שעה אחרי שהמלון נגמר, פתאום אני מגלה על השולחן צלחת עם דברי מאפה. נשבעת לכם שלא ראיתי מאיפה הם באו!!!

היא אלופה. אי אפשר להגיד לה לא - כי אין למי. היא בכלל לא שם. לך תגיד לא לצלחת.

וכמובן הטריק השפל ביותר: האוכל טעים שיגעון.
א-ההה!!!!.

לסבתא שלי, פולניה יקרה בת 85, יש מהלך מתוחכם במיוחד. במהלך הגשת המרק, בעודה שואלת "רוצה עוד?" היא כבו זמנית מסובבת את המצקת ויוצקת את המרק לצלחת. היא גם אוהבת לשים לסבא שלי את כל השאריות על הצלחת - תגמור, חבל שיישאר. פעם אחת, כשנמאס לו, זה נגמר בקרב זריקת אוכל מצלחת לצלחת.

וואו, איך לא גיליתי את הדף הזה קודם... ועכשיו שגיליתי אותו, יש לי איפה לנצור פנינים שלא יסולאו בפז מפי החמות, פולניה קלאסית בכל רמ"ח אבריה...
להביא עכשיו מהזיכרון כל מיני דברים מהעבר - נראה לי לא לעניין, אני בטח אסלף אותם ואצטט בצורה לא מוצלחת. אבל להבא אביא אותם טריים חמים מהתנור.
כן יש אחד מלפי כמה ימים... מקווה שאצליח להעביר את זה בכתב (נורא קשה בלי טון הדיבור, מן הסתם): היינו אצלה עם התינוק (בן חודשיים), הוא היה קצת עצבני אז שמתי אותו במנשא - בפעם הראשונה אצלם בבית. היא חוקרת מאיפה המנשא, אז סיפרתי שקיבלתי אותו ב"ירושה" מהחברה נעמה. היא הכירה את השם הזה ממקודם בתור "זו שילדה בבית". בדקות שאחרי הזכרת השם נעמה אני קולטת אותה בפרצוף הזומם הזה, ש"מבשל" אמרת שפר פולנית מוחצת. אחרי כמה דקות היא אומרת: "נעמה, המממממ? (מאונפף, עולה) ....... אז כל הטריקים זה מנעמה, המממממממ? הממממממ?" שאלתי אותה למה היא מתכוונת - מה זה "טריקים" - אז היא אומרת: "מנשא, לידה בבית, הנקה..."
לא הצלחתי להתאפק ופרצתי בצחוק: "מה את חושבת, שנעמה המציאה את ההנקה?" ייאמר לזכותה שהבליגה על הצחוק שלי והוסיפה: "לא, אבל הרעיון להניק בא ממנה, נכון, הממממממ?" כאילו שמעולם לא עלה בדעתי להניק עד שלא גילו לי את זה... אח"כ היא עוד הבריקה: "לא חייבים לחזור אחורה, אפשר ללכת עם הקִדְמה"

בכל פעם שהיא רואה את אוריה היא אומרת - בחיוך של שמחה לאיד, אגב (לעולם לא אבין זאת) - "איזה תינוק רזה!" (הוא באחוזון 50)

אגב רזה. סבתא שלי היתה באה לבקר אותנו, כאשר אחותי ואני היינו בגיל ההתבגרות רצוף בעיות האכילה והדימוי העצמי:
סבתי למראה אחותי: "אוייש, רזה מאד. למה כל כך רזה?" מיד אני מצטרפת מהחדר השני ומקבלת מבט בוחן והודעה שבעת רצון: "שמנה! זה טוב."
וחמש דקות אחר כך: "את לא עושה התעמלות??"

אפרופו סבתות ומנשאים- אנחנו מבקרות אצל סבתא, הקטנה ישנה במנשא. סבתא שלי אומרת: טוב לה! לפני שאני מספיקה להתמוגג מהמחמאה הנדירה, היא מסיימת את המשפט: היא לא צריכה כדורי שינה!

קיבלתי במייל מצגת נפלאה שמציגה את החוברת "העץ הפולני" מאת בחור בשם דניאל גולדשטיין. מייד רציתי לשתף אתכם כאן בדף, ולקח לי הרבה זמן לברר אם יש זכויות יוצרים ושל מי זה בכלל, כי בכל זאת רציתי לתת קרדיט, ואח"כ ניסיתי להבין איך אפשר להעלות את המצגת, ובסוף הצלחתי לפרק את זה לתמונות ולהעלות את זה כך, אז אחרי כל התלאות והייסורים - הנה זה: העץ הפולני.


http://forums.ort.org.il/files/30/2300639/9544309.JPG

http://forums.ort.org.il/files/30/2300640/2338239.JPG

http://forums.ort.org.il/files/30/2300641/8959699.JPG

http://forums.ort.org.il/files/30/2300642/9988843.JPG

קיבלתי במייל מצגת נפלאה שמציגה את החוברת "העץ הפולני" מאת בחור בשם דניאל גולדשטיין. מייד רציתי לשתף אתכם כאן בדף, ולקח לי הרבה זמן לברר אם יש זכויות יוצרים ושל מי זה בכלל, כי בכל זאת רציתי לתת קרדיט, ואח"כ ניסיתי להבין איך אפשר להעלות את המצגת, ובסוף הצלחתי לפרק את זה לתמונות ולהעלות את זה כך, אז אחרי כל התלאות והייסורים - הנה זה: העץ הפולני

אנונימוסית - בתור חברה די טובה של היוצר (המקסים והמוכשר) אני יכולה להגיד לך שזה בסדר, למרות שאכן יש פה ענין של זכויות יוצרים. החבר גולדשטיין מודע לעובדה שהדבר הזה מסתובב ברשת:-)

<אייקון של אנחת הקלה>


(הנחתי שאכן זה המצב, והשיקול שלי היה שלפרסם את זה עם קרדיט זה דווקא שיפור בתנאים )

העץ הפולני מעולה! LOL

ולפולניה שלי- הקטנה היתה חולה השבוע, וירוס מנוול כזה. היה לה חום, לא נורא גבוה, 38.5. וחוץ מזה היא היתה במצב די מעוך אבל לא מאד אומלל, רק רצתה לישון כל הזמן. מהרגע שהמשפחה המורחבת שמעה על העניין התחיל מכבש הלחצים בנושא האקמולי: איך עוד לא נתנו, למה הילדה צריכה לסבול מהאידיאולוגיות הקיצוניות שלנו, מה זו הטבעונות המטורפת הזו שנחתה עלינו וכו' (ואנחנו בכלל לא ידענו שאנחנו כאלה...).
אמא שלי התקשרה אלי ובקול רועד מבכי אמרה לי: אני מבקשת שתתנו לה אקמולי!
וחמותי, העירקית הפולניה מכולן, לא הפסיקה להגיד: "אני כבר לא אומרת מה יכול לעזור... " לא! בבקשה תגידי! כי אין לנו מושג למה את מתכוונת!

העץ הפולני, גאוני

את י', האיש שלי, גידלה אמו הפולניה עד מאד. יש לכך עדויות לרוב, אבל אתמול הופתעתי שוב ממשהו שבכלל לא חשבתי עליו. ביקשתי ממנו שייתן לטלי תפוז לאכול, והוא מגיע אלי עם התפוז והסכין ושואל "איך מקלפים תפוז?" זה מה שקורה כשגבר בן קרוב ל-30 מימיו לא היה צריך לקלף תפוז.

ובקשר לאקמולי, למרבה האבסורד הפולניה הספציפית הזו, לזכותה ייאמר, דווקא לא אוהבת לתת אקמולי על כל פיפס, ועדיין מאמינה בתרופות סבתא, שחלקן גם עובדות.

מישהי טרחה ועשתה מחקר על נשים פולניות, יש איתה אירוח הערב ב YNET.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3180145,00.html

בשבוע שעבר חמותי התעלתה על עצמה.
נכנסה אלינו ומייד התלוננה ש"אין אוויר" ו"יש פה ריח של תרופות" (לא יודעת מאיפה היא לקחה את זה, אין לנו בבית אפילו אקמול, מקסימום רסקיו) והתחילה לפתוח את כל החלונות - אבל לרווחה - היא פותחת ואני סוגרת, עד שנמאס לי. לבשתי סוודר ועטפתי את הקטן בשמיכה - שכל הזמן ירדה ממנו בעוד הוא עובר בין הידיים של כולם (רגע, מי פה הפולניה? אה, חכו להמשך). כמה דקות לפני שהם הלכו, הקטן השתעל קצת ואף התעטש.

"אויאויאויאויאוי, קיררתם את הילד!"

לזכותה ייאמר שתפשה את עצמה וצחקה (הומור-עצמי, כידוע, הוא נדיר ביותר אצל פולניות בכלל ולא-כל-שכן אצל חמותי)

ערב שישי. יושבים סביב השולחן. מרק למנה ראשונה.
חבר שלי (הידוע בכינויו "זה שלא אוכל דברים ירוקים") לאימא שלי: מה זה?
אימא שלי(הידועה בכינויה "חייב לגמור הכל מהצלחת") לחבר שלי: תאכל, תאכל, זה טעים...

אני קוראת כבר שנים באתר זה.
מדי פעם אני נתקלת בדף הזה.

הרבה דיונים יש פה על "חינוך ביתי" ועל נפשם של ילדים ומה שטוב להם ...

אני יודעת שמה שאני הולכת לכתוב לכם פה, הוא בפירוש נגד רוחו של הדף.
ילדה אחת קטנה היתה בת 3 בשנת 1940, היא ואימה התחבאו באיזה חדר בפולין, יחד עם עוד כמה אנשים,
אמא שלה יצאה מהמחבוא כדי לחפש לילדה אוכל, אמא לא חזרה (נרצחה בדרכה).
הילדה גדלה והביאה ילדים, אך נשארה ילדה לעולמים,
היה לה לב טוב ורחמן, לא היה בו רוע, היתה תמימה כמו ילדה.
והתנהגה כמו פולניה.

אני מודה באשמה, מה שהצחיק אותי בזמנו, שהיא לא הבינה את הבדיחות על פולנים.

עכשיו, זכרונה לברכה.

יכול להיות שזה לא רלוונטי (יש פולניות שלא נפגעו ?)
אך אם הפולניה שעליה אתם מתבדחים,
עברה סבל רב, תסלחו לה בבקשה ....

_אך אם הפולניה שעליה אתם מתבדחים,
עברה סבל רב, תסלחו לה בבקשה_

תודה על התזכורת. את צודקת, אם כי זה אכן לא רלוונטי לדעתי (הדברים בדף לא נכתבו בכעס, הדף נועד לשעשע ולא לשפוט)

הדף נועד לשעשע ....
עכשיו, יעלי, תנסי בבקשה, לשוות לנגד עינייך, כמה ילדים קטנים שלעולם לא יזכו לראות את אבא ואמא
ולקרוא את הדף הזה מהתחלה, בכל בדיחה תדמייני שהפולניה היא אחת מהילדים,
הילדים האלו גדלו במציאות איומה, פיתחו הרגלים שמתאימים למקום אחר,
החליטו לבחור בחיים,
להביא ילדים,
להוכיח לכל העולם שהם יכולים כנגד כל הסיכויים,
חלק מהבדיחות פה,
בצורה מאד משעשעת, מתעלמות מכך ...

_חלק מהבדיחות פה,
בצורה מאד משעשעת, מתעלמות מכך_

נכון. כי זה לא קשור. כמו שכתבתי, הדברים בדף הזה לא נכתבים בשיפוט או בכעס כלפי אותן פולניות (לפחות אני לא מוצאת בהם נימה שיפוטית או כועסת). אגב, הרבה מאוד מאותן "פולניות" הן בכלל מרוקאיות / עירקיות / תימניות / רומניות שהוריהן נפטרו רק לפני שש שנים. אז מה? זה בכלל לא קשור בעיניי.

ובכל זאת, שוב, תודה על התזכורת. אולי אכן ראוי שזה יצוין ברקע.

ילדים שגדלו בעולם מטורף, ללא הגנה, פיתחו התנהגויות מוזרות,
אנחנו יכולים לספר בדיחות
אנחנו יכולים לצחוק
הם לא יכולים להבין

לא מספיק שצוחקים על הפולנים בגלל המוזרויות שלהם,
מה אנחנו אשמים שמפילים עלינו התנהוגויות מוזרות של מרוקאיות / עירקיות / תימניות / רומניות
ועוד אומרים שגם זה פולני

נחמדה התפנית הפולנית שתפס הדף הזה...

<תמרולה עוד לא סגורה אם זה פולני אותנטי או שזה הזוי ברוח המיני קהילה>

למרות שהם לא גדלו בחינוך ביתי

אוף. מעייף להיות פולניה.

הבדיחות מתמקדות בתכונות אופיניות - כגון היחס לאוכל
חלק גדול מקהילת האודים ששרדה את השואה פתחו חרדה והתעסקות בנושא האוכל
מי שאיתם בקשר - סובל מכך
אז בואו ונתבדח, נשתעשע, וזה יקל עלינו את סבלנו
יש טעם רע בבדיחות האלו
ונכון שרק מי שיש לו לב אוהב לפולנים וחשוד כפולני בעצמו
יכול להגיד את זה,
וגם כשתגידו אבל זה על עירקים, עדיין אתם מתבדחים על עירקים עם תכונות פולניות

ברוח חגיגית זאת, רציתי לספר שאמא של חברה שלי נוהגת היתה לכעוס עליה על שקימטה בלילה את הסדין.

<זה אמיתי אמיתי>

על שקימטה בלילה את הסדין.

לפחות היה לה סדין

מי שקראו את הספרים של אמי טאן (אשת אל המטבח, חוג שמחת המזל, 100 החושים הנעלמים), יכולים להווכח שהתנהגויות רבות "פולניות" אופיניות גם לאמהות סיניות. החדרת רגשי אשמה, עלבונות, זלזול בשיפוטם של אנשים אחרים, התמסרות טוטאלית לצרכים פיזיולוגיים של הילדים, ועוד שפע דברים דומים.

ולמרות הסיפא...

והנה קלאסיקה מלפני 5 דקות:
חמותי מתקשרת לשאול אם אנחנו באים בפסח. (הזוגי היה אמור להגיד לה שלא, והתפלאתי שלא אמר לה למרות שכבר בחלטנו לפני שלושה ימים. אז אמרתי לה שאנחנו נוסעים להורים שלי).
"אז אני אשאר לי לבד. לפני שנה הייתי לבד, גם השנה אני לבד".

10 פולניות נפטרו ועלו לשמיים, אומר להן המלאך: מי שעשתה צרות לבעלה שתצעד צעד אחד קדימה. 9 צעדו קדימה חוץ מאחת אז המלאך אומר: תנו יד לחרשת

"תעשי מה שאת רוצה"
אבא שלי אומר לי, במבט של "אין בעי'ה, אחרי כל מה שעשינו בשבילך, אחרי כל השנים השקענו בך, ככה? אין בעי'ה... את הנשמה נתנו לך, וככה את מחזירה לנו?" כשבגיל 25 רציתי לעבור לדירה משלי, כי אין לי פרטיות בבית....
ואמא שלי- "מה עשינו לך שאת מתנהגת אלינו ככה?" ולא דיברה איתי שבועיים.

אה, והשוס של אבא שלי- "עשינו לך פעם משהו רע?"
אולי לא פולני, אבל מאוד מלא הכחשה עצמית..... ככה כמו כל פולני'ה טובה... וגם מהווה בסיס להתנגדות, בערך לכל דבר שיש בו ניחוח של "אבאמא- אני יכולה לבד!!"

"עשינו לך פעם משהו רע?"
לא פולני?!

ת'אמת כל מה ש אנו נימוסית כתבה פולני ביותר:-D

שכחתי את המשפט האלמותי של אמי- שנאמר לי בגיל 9, כשקיבלתי 94 (!!!) במבחן, שאפילו לא ידעתי שמתקיים (זה מה שקורה כשיש לילד ADD, אבל "מה פתאום, את הרי גאונה!" , אז לא מייחסים לזה חשיבות....) והוא:
"את רואה שאת יכולה? אם היית לומדת, היית מקבלת מאה!" (תרגום - אמרתי לך!) [לשני חלקי המשפט]
שאגב, נאמר לי בערך 15 שנה אח"כ, באוניברסיטה, אחרי עבודת סמינריון, שעשיתי תוך כמה שעות יום לפני ההגשה (ע"ע ADD) ש 75% מהשאלות היו לא ברורות לי, ושאלה אחת, לא הבנתי בכלל מה המרצה רוצה... ושקיבלתי בה 85 מתוך 100....
כמובן- בשביל הבת הגאונה שלה, אין זה מתקבל על הדעת שיהי'ה ציון פחות ממושלם..... ואם זה אכן קורה (אחת למבחן/עבודה ...)- אז זה גורר את המשפט הנ"ל
"מה עשינו לך שאת מתנהגת אלינו ככה?"

יש גם את ה- "תאכלי, זה טעים.וזה גם מאוד בריא" על אבוקדו/פלפל/גבינה לבנה! שגם לפני שטעמתי לא אהבתי, וגם ובמיוחד אחרי...
לא תודה אמא, ניסיתי ואני לא אוהבת.
"אבל זה בריא!"
וכל מה שבריא אני חייבת לאכול?
"אבל מה אכפת לך?"
אמממ.. אכפת לי, כי אני לא רוצה, וזהו??
"תנסי, זה באמת טעים!"
יופי, אמא. תהני!
ואז מגיע המשפט הנעלב-
"טוב... חבל. את מפסידה."
(לא אמא, אני לא???)

ואגב, הסטאטוס הכללי הוא של- אמא תמיד יודעת מה טוב בשבילך, ולכן:
"אבל זה בריא!"
וכל מה שבריא אני חייבת לאכול?
"אבל מה אכפת לך?"
אני אלרגית, אמא. בגלל זה. (מדובר על חצילים...)
"אויש, על מה את מדברת, אל תדברי שטויות..."
(כן, אני סתם מדמיינת פצעים בפה, ושורף כמו 20 מיליון צ'ילי! )

מה אומרת הפולני'ה לעצמה, כשהיא מסתכלת במראה?

"אוח, מגיע לו!!"