טוב, הלך הרוח בפורומים הוא באמת מטורף למדי. יפה שאת רואה אותו כ
חברים במיין סטרים , אני לרוב מתייגת את זה כ
מעצבן לראות מסביב .
הילד מבקש פיפי ואומרים לו לעשות בחיתול באמת נורא.
אבל דעי לך, שיש גם אג'נדות (שלי למשל) שגורסות שהילד צריך גם לומר "רוצה אני" ולקחת אחריות ולא רק להראות סימנים פיזיים של מוכנות.
כלומר, להראות בשלות רגשית ולא רק פיזית. ההורה כמובן מעודד, אבל הורדת החיתול נעשית כשמה שמוביל אותה הוא רצון הילד (ולא כפי שלעיתים רואים מסביב כאקט "אילוף" של ההורה).
איך נפטרים מהדעות הקדומות ומהשיפוטיות
לבוא ולהגיד לה שכן, מותר גם לגמול בחורף. בנושאי הנקה גם קיימת בורות מאד גדולה
אז אולי בכל זאת את לא מהיישוב שלי.
פה למשל, אני לא חושבת שיש בורות.
כן, יש לעיתים בחירות אחרות משלי.
את חושבת שאצלכם לא יודעים שאפשר לגמול בחורף או שיש יועצות הנקה או אפילו שבריא להניק או שאפשר ללדת טבעי?
אצלנו לדעתי יודעים. ועושים כל מיני בחירות.
איך עושים את זה ביישוב?
דווקא למיין סטרים קל לי יותר. אני פשוט חיה את חיי ומשתפת, ומי שרוצה יכול לקחת מזה מה שהוא רוצה.
וגם אני, לוקחת לא מעט מאחרים. אגב, גם מ
חברים במיין סטרים .
כשאני מגלה שמישהי בהריון ראשון, אפילו ב"סמול טוק" יש נקודת חיבור טבעית. ואני ממליצה בשמחה על קורס הכנה ללידה מעולה באיזור,
על בית יולדות טוב בגישה טבעית, מספרת שהיו לי טבעיות לידות מדהימות.
(זה בד"כ השלב שהאיש שלי מסביר במקביל לגבר ממול מה זאת "שרשרת התערבויות"...)
אני מספרת כמה כיף לי להניק, אני מציעה בשמחה אחרי לידה להשאיל כל אחד ממנשאי הטבעיים לשבוע-שבועיים כדי שינסו ויתאהבו,
אנחנו עוזרים לבנות מיטות משפחתיות ומשאילים בשמחה את המיטה הנצמדת שלנו כשהיא לא בשימוש.
כשאני מלקטת אני מראה גם לילדים ולחברים מסביב (אגב, בעיני גם זמן שיש בו חברים או שילד אחד אצל חבר אחר זה זמן משפחה) מה זה ואיך אוכלים את זה.
אני חיה לפי מעגל השנה, מה שתמיד נותן לי נושאים לשיחה (מה שותלים? מה קוטפים? מה פורח? לאן לטייל מקסים באיזור...
עכשיו מתחילה לחשוב על תפירת תחפושות, אח"כ בטח אדבר סביב פסח על החלפות בגדים בשכונה למול סידור הארונות...)
איך נפטרים מהדעות הקדומות ומהשיפוטיות
אם תגלי, את מוזמנת ללמד גם אותי. אני מאוד מנסה ולא תמיד הולך לי.
דווקא לנשות החנ"ב ביישוב שלי קשה לי יותר להתחבר.
אני מסתכלת היום יותר רחב. כבר לא מתרשמת כבעבר מחיצוניות. ומודה שמה שאני מגלה מתחת הרבה פעמים מוביל אותי למחשבות שיפוטיות...
גיליתי מסביב יותר מדי אימהות לפעוט וחצי בחנ"ב שלא נבהלות משיטת הקשב, אבל למרות היותן בבית ואמונתן בחיי משפחה, לסבתא של בני זוגן, יש מטפלת.
ולא הן לא חושבות אפילו שזה קשור, או שהן היו יכולות להיות חלק מהטיפול גם בסבתא... שזה בעיני הכי טבעי בעולם....
אבל כנראה שבעיניהן זה לא.
אז אני מסתכלת עליהן בגן המשחקים.
על השיחות שאני לא מבינה על גמ"ל (כי אם טבעיים אז למה בעצם?) על ריח השתן באדמה מאחורי גן המשחקים. (קשב, קשב...אבל מה עם התחשבות?)
על האבא שמגיע לגינה ב18:00(
כמה זמן נשאר להורים שלהם להיות איתם) ועל האמא שחושבת שהויתור הזה הוא יותר נכון מהבחירה שלנו להיות עם הילדים כמשפחה שלמה מ14:00. ועוד לא הגעתי לכלבים המשוטטים (כי אני ממש מנסה להגמל מסטראוטיפים).
ומשתדלת להבין שכל אחד הוא אחר.
ושעלי בטוח חושבים שאני מיין סטרים.
וואו. יצאתי שיפוטית.