באופן טבעי

בהחלט מסכימה שכדאי להעביר לדף אחר.
בימינו בסבב גניקולוגיה רואים סרט (סרט הודי!

לא צוחקת) שנמשך בערך 60 דקות. בסרט רואים הדרכה של הנקה במרפאה בהודו, מין סוג של טיפת חלב. זכור לי היטב מהסרט שצריך לגרום לתינוק לפתוח פה גדול לפני שדוחפים פנימה את הציץ. הראו את הטכניקה- מדגדגים את הסנטר והפה נפתח. זה ממש הקל עלי כשאני התחלתי להניק בעצמי, תודה לסרט. וגם זכור לי (היה כתוב בסיכום) שנוצרים בין 9- 15 ס"ס קולוסטרום ביממה. אגב, זה נכון?
אני חושבת שבכל התחום הזה חל שינוי מאוד מאוד גדול. יש לי שתי חברות בנות אותו המחזור שמשתתפות באופן פעיל בפורומים להנקה. אני חושבת שזה לא מקרי. תראי כמה נשים יש פה. אני בטוחה שזאת מגמה שתלך ותתפוס יותר ויותר. המודעות הולכת ועולה. אולי אצל הרופאים ותיקים קשה יותר לגרום לשינוי, אבל אצל הצעירים, בעיקר אצל הרופאות, יש הרבה יותר סיכוי. מה דעתך?

שחלק מהתופעות של דלקת בשד, זה שלפעמים מופיעה התקלפות וזה טבעי
אמא ל 5? מה דעתך? לא שמעתי על זה מעולם, ואם זה נכון זה מענין.

לי שתי חברות בנות אותו המחזור שמשתתפות באופן פעיל בפורומים להנקה
מיניקות, אני משערת.
אני חושבת שגם רופאים, וגם רופאות לא מיניקות, וגם רופאות רווקות יכלו להשכר הידע בפורומים.

אבל אצל הצעירים, בעיקר אצל הרופאות, יש הרבה יותר סיכוי. מה דעתך?
כמובן. אצל אלה שמניקות.
הרציתי בירושלים בלימודי המשך של רופאי משפחה. היו שם כמעט רק רופאות, כמעט כולן מניקות, חלק נכבד דתיות, בלה לצ'ה וכו'. כלומר - אלה שכבר ידעו המון. היו אולי שני רופאים, ורופאה אחת ללא ילדים. כלומר - מי שלא ידע כלום גם לא בא לשמוע.
אבל היו לי גם נסיונות מאד לא נעימים עם רופאות צעירות - לאחר ג'ורנל קלאב שנתתי לקבוצת רופאי משפחה על משהו בנושא הנקה התנפלו עלי שתי רופאות שאני רוצה להחזיר את כולנו 100 שנה אחורה, אני וההנקה שלי, שהנה להן לא היה חלב, הן לא ינקו מעולם, הילדים שלהן לה ינקו - והם ילדים נפלאים ומקסימים. נמאס כבר לשמוע על הנקה. זה היה כל כך טרואמטי בישבילי שאחר כך שנים לא הרציתי לרופאים. זה אמנם היה לפני יותר מעשר שנים, אז אולי משהו השתנה בינתיים.
גם עכשיו בלימודים שלי אני נתקלת בדי הרבה רופאים, אחיות, פיזוטרפיסטיות - חלק נכבד מתוכן לא הניקו, אחת סיפרה שלא הניקה אפילו יום אחד, אחרת סיפרה שהניקה שלושה חודשים כי מוכרחים, ושלישית עכשיו בדיוק לאחר לידה - חזרה ללימודים שבוע לאחר הלידה - יום לימודים משמונה בבוקר עד 8 בערב. בלי התינוקת כמובן. הן רמזו חזק מאד לכוון ש"כל ההנקה זאת - זה סוג של אופנה, זה לא חובה להניק. עדיף אמא רגועה עם בקבוקים מאמא מניקה ועצבנית מניקה" וכיו"ב. כמעט כל שיחה בה עולה נושא ההנקה הופך לדיון ריגשי. לכן אני ממש מצניעה את העיסוק שלי. אין לי כוח לדיונים האלה.
ובכלל - מה פתאום שרק מי שמניקה תתמצא בהנקה? האם אני צריכה לסבול מאסטמה כדי להתמצא בזה? או מסכרת?

שחלק מהתופעות של דלקת בשד, זה שלפעמים מופיעה התקלפות וזה טבעי
לאחר דלקת קשה עם נפיחות ניכרת בהחלט יכול להיות קילוף של העור.

אני מאוד מבינה את הקושי להתמודד עם הצד הרגשי של ההנקה אצל אנשים שונים. מצד שני אני לא חושבת שאפשר להפריד בין הדברים. האיש היקר שלי אמר לי פעם, כשהתלוננתי על כך, שזה כמו לנהל דיון על הגבולות המוניצפליים של התנחלות. אי אפשר לעשות את זה בצורה אקדמית ונקיה מרגשות. תמיד יהיה מישהו (כמעט תמיד מישהי) שירגיש שדרכו לו על היבלת.
ובכלל - מה פתאום שרק מי שמניקה תתמצא בהנקה?
זה קשור למה שכתבתי קודם. כשאני חושבת על עצמי, ענין ההנקה לא דיבר אלי בכלל, עד שלא הנקתי. רק כשגיליתי את סוג הנתינה הטהור הזה כל כך, הלא תלוי בדבר, התחברתי אליו מיידית. אבל, אמא ל 5, זה נכון בכל תחומי הרפואה. רוב האנשים הולכים לעסוק ברפואה כי יש להם כמיהה מאוד מיוחדת בלב. כי היה להם קרוב משפחה חולה והם היו רוצים לרפא את מי שסובל מאותה המחלה. כי חוו מחלה או ריפוי של מישהו או של עצמם והם רוצים לשחזר את החוויה או לחוות אותה אחרת. אני מסכימה איתך שגם מי שזה לא בראש מעיניו צריך ללמוד את נושא ההנקה ולדעת לעזור לנשים המתקשות בכך, גם אם מענין אותו תחום אחר לגמרי. רק מנסה לשים את האצבע על מה שעומד מאחורי הרצון או אי הרצון ללמוד.

התנפלו עלי שתי רופאות שאני רוצה להחזיר את כולנו 100 שנה אחורה, אני וההנקה שלי, שהנה להן לא היה חלב, הן לא ינקו מעולם, הילדים שלהן לה ינקו - והם ילדים נפלאים ומקסימים. נמאס כבר לשמוע על הנקה. זה היה כל כך טרואמטי בישבילי שאחר כך שנים לא הרציתי לרופאים.
זה מאוד לא נעים כשבאים אליך ואומרים לך שתחום העיסוק שלך לא לגיטימי. מצד שני תראי מי אמר לך את זה- שתי נשים שנכשלו בהנקה. שבוודאי היו מודעות ליתרונותיה. שלא הצליחו להיות בעיני עצמן אמהות מושלמות ולא עמדו בציפיות של עצמן. לכן הם הפנו את הכעס הפנימי שלהן על עצמן החוצה, כלפיך. כי את באותו הרגע ייצג את מה שהן לא הצליחו לעשות. אני בטוחה שגם היום יש נשים כאלה ולא מעט. השאלה היא האם את רוצה להתמקד בהן או בנו- אלה שכן רוצות ללמוד, אלה שצמאות לכל מילה מפיך.
לי שתי חברות בנות אותו המחזור שמשתתפות באופן פעיל בפורומים להנקה. מיניקות, אני משערת- תבשיל צודקת, הלוואי והיה ניתן לצרף גם את הלא מניקים והלא מניקות. אבל פעם זה לא היה קיים בכלל! לדעתי זאת התחלה של שינוי מאוד גדול שמתרחש גם בתודעה של הציבור הרחב וגם בתודעת הרופאים והאחיות בכל מה שקשור להנקה.

מאוד לא נעים כשבאים אליך ואומרים לך שתחום העיסוק שלך לא לגיטימי. מצד שני תראי מי אמר לך את זה- שתי נשים שנכשלו בהנקה. שבוודאי היו מודעות ליתרונותיה. שלא הצליחו להיות בעיני עצמן אמהות מושלמות ולא עמדו בציפיות של עצמן. לכן הם הפנו את הכעס הפנימי שלהן על עצמן החוצה, כלפיך. כי את באותו הרגע ייצג את מה שהן לא הצליחו לעשות. מסכימה עם פיצה.

_שחלק מהתופעות של דלקת בשד, זה שלפעמים מופיעה התקלפות וזה טבעי
לאחר דלקת קשה עם נפיחות ניכרת בהחלט יכול להיות קילוף של העור._ אחרי שזה היה אצלי שמעתי מאמא גמדים, שמלווה נשים לפני ואחרי לידה, שנתקלה בתופעה אצל נשים נוספות.

מכרה שלי ובעלה מתגרשים.
הם הורים לילדה בת אחת עשרה.
הבעל החליט לתבוע משמורת על הילדה . ההליך נראה כך: שוכרים עורך דין ומגישים תביעה. האם מוזמנת לבית המשפט ושם צריכה להכחיש או לאשר את הטענות שהושמעו נגדה, בגינן היא לא ראויה להיות ההורה המשמורן של הילד ועליו לעבור לחזקת אביו. בדרך כלל השופט ממנה בעקבות התביעה את פקידת הסעד המקומית, וזו מזמנת את האם לפגישה או באה לביקור בית ע"מ להתרשם ולכתוב תסקיר לבית המשפט ובו המלצותיה. המלצותיה הן כבדות משקל ובידה אחריות רבה כשמדובר בהעברת משמורת.
במקרה הזה, האם רצתה לקצר תהליכים והזמינה את פקידת הסעד לביתה ע"מ שתיווכח שביתה בית טוב, מסודר, ומתאים לגידול ילדה בת עשר. כמו כן רצתה שתראה במו עיניה את הילדה, את היחסים בינהן, ותבין שאין מקום להעברת הילדה למשמורת אביה.
באופן טבעי היתה האם במתח רב לקראת הפגישה. היא לא פגשה את פקידת הסעד מעולם ועניין כבד משקל היה על הכף.
סמוך לתחילת הביקור, לאחר סיור בבית ושאלות כלליות, ביקשה הפקידה לראות את חדרה של הילדה. האם התעכבה מאחור ע"מ לא להפריע ולאפשר לפקידת הסעד להתרשם בחופשיות מהילדה ומחדרה. להפתעתה סגרה הפקידה את הדלת.
מי שלא היתה בסיטואציה כזאת תתקשה להבין איך האם הניחה לזה לקרות. היא תסיק שמשהו לא בסדר אצלה. בדיעבד הצטערה האם שלא פתחה את הדלת מיד, אולם זהו מעמד מבלבל מאד . היא הונחתה לא להרגיז את פקידת הסעד, לא להיראות לחוצה, לא להסתיר דבר, והיא קיוותה לעשות עליה את הרושם הרצוי, אך לא התכוננה לאפשרות כזאת. מי שהיתה שם לא תתקשה להבין את סערת הרגשות ברגע שקורה דבר כזה. לדפוק על הדלת? לפתוח? להישאר מול הדלת הסגורה? כעבור שתי דקות של התלבטות פתחה האם את הדלת ומצאה את הילדה בוכה ופקידת הסעד יושבת לידה. אחרי הביקור סיפרה הילדה שהפקידה אמרה לה שהיא תצטרך להחליט אם תחיה עם אבא או עם אמא.
לכאורה סיפור קטן וחיוור יחסית לסיפורים הקשים שהובאו פה על הזנחה והתעללות. אבל זה קרה בבית רגיל, לילדה רגילה שכלל לא ידעה על האפשרות שאולי תצטרך לעזוב את ביתה ואת אמה ונחשפה למידע קשה בצורה חסרת אחריות. היא לא קיבלה את הגנת האם ברגע הקריטי כי האינסטינקט של אמה התערער עם חדירת הסמכות הזרה אל ביתה. האם מצדה היתה סמוכה ובטוחה שפקידת הסעד תנהג באחריות, כי היה ידוע לכל הצדדים שזהו רק ביקור בית בעקבות תביעה, הליך שגרתי בו נבדקות הטענות (למשל בית מוזנח, סמים, הכאת ילדים, וכיו"ב) והתוצאות נמסרות לשופט להמשך טיפול עם המלצה של פקידת הסעד. בשום אופן לא התחלת תהליך מרחיק לכת יותר. האם רצתה את הביקור הזה, כדי שבית המשפט ידע בהקדם איך נראים בתה וביתה. אבל לצערה העמוק, ]פקידת הסעד החליטה "להגדיל ראש" ולהתחיל בהכנת הילדה בלי שאף אחד יבקש ממנה או יאשר לה לעשות זאת.
.

היי. אני מקוה שהדף הזה לא נזנח לחלוטין כי אני זקוקה לתמיכה, ליווי ועצה במגעים שלי עם רשויות הרווחה.
אני ובן זוגי החלטנו להיפרד וברוב טפשותי (היום אני יודעת את זה) הגשנו בקשה ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע של בית המשפט לענייני משפחה. ושם, תוך כדי עלילות והאשמות קשות שהוטחו בי מצד האבא נבהלה העו"ס המגשרת (אולי גם בגלל שציינתי את הזדעזעותי מפסק הדין במקרה של הפסקת החינוך הביתי) והחליטה שהיא מכניסה פקידת סעד לחוק נוער אלינו הביתה כדי לבדוק את המסוגלות ההורית שלנו. אני לאט-לאט מתאוששת מההלם של ההתערבות הכוחנית והגסה הזו בחיינו. יחד עם זאת אני לא רוצה להשקיע יותר מידי ברגשות שלי אלא לחשוב פרקטית איך אני מתנהלת עכשיו. אני אנסח כמה שאלות ממוקדות שמעסיקות אותי.
א. האם להמשיך את הליך הגישור ביחידת הסיוע, אחרי שמבחינתי פעלו בחוסר רגישות וחוסר תבונה ? אני פוחדת שאם אני אעשה כך זה יפגע בי כשנגיע לשלב המשפטי. מיכל צמות , מה את אומרת ?
ב. איך להערך להליך עם פקידת הסעד ? איך לא להיות תוקפנית ודעתנית מידי ? יש מין תחושה שהמערכת "אוהבת" אנשים "צייתנים" שמקבלים את מרותה ללא-עוררין.

א. האם להמשיך את הליך הגישור ביחידת הסיוע, אחרי שמבחינתי פעלו בחוסר רגישות וחוסר תבונה ? אני פוחדת שאם אני אעשה כך זה יפגע בי כשנגיע לשלב המשפטי.
לא בטוחה שזה בידיים שלך עכשיו.
למדינה אין זכות להתערב עד שיש אי הסכמה בין בני הזוג.
ברגע שעירבת את המדינה, היא לוקחת את הסמכות ולא תניח לך עד שתרגיש שהבעייה לא קיימת.
התערבות המדינה היא לא פעם מעל ומעבר למה שהתכוונת מראש.
התנגדות להמשך ההליך רק בגלל שלא פוסקים לטובתך מתקבל ברוב המקרים כעדות שתומכת בכל הדברים הרעים שנאמרים עליך.
נסי לשתף פעולה ולהראות לבית המשפט את הצדדים החיוביים בך ובדרך חייך.
את חייבת להבין דבר אחד חשוב!
החינוך הביתי הוא דרך חריגה לחינוך ילדינו.
אין זה משנה עד כמה מי שהולכים בדרך מאמינים בנכונותה,
כשאת מערבת את המערכת את לא יכולה להתעלם מהעובדה שרובם חושבים בצורה מאוד מערכתית.
יותר מזה, כנציגי המערכת, העובדה שהם חושבים כמוך, לא אומרת שהם יסכנו את משרתם בהמלצה על משהו שעדיין שנוי במחלוקת.
כאשר החינוך הביתי (מתישהו בעתיד) יהפוך לחלק בלתי נפרד מהנורמה, ויעוגן בחוק, יהיה קל יותר לקבל פסק דין לטובתו.

ב. איך להערך להליך עם פקידת הסעד ? איך לא להיות תוקפנית ודעתנית מידי ? יש מין תחושה שהמערכת "אוהבת" אנשים "צייתנים" שמקבלים את מרותה ללא-עוררין
פקידי סעד לחוק נוער הם אנשים בעלי סמכות רחבה מאוד מבחינה משפטית.
אני ממליצה:

לשמור על רגיעה ולהיות את עצמך כמו שאת במיטבך (עד כמה שניתן)
להדגיש באופנים שונים את הדברים החיוביים שקורים בבית
לשתף אותה בקשיים שהובילו לפרידה ולקשיים שאת וילדייך חווים מאז - היצמדי לעובדות!
לשתף אותה בסיבות לפנייתכם לגישור - שוב, נסי לשמור על הצגת העובדות ולא להשתלח בבן הזוג שלך.
להסביר ואפילו להראות לה מה אתם עושים בחינוך ביתי, להסביר לה את הרעיון - לשמור על שפה חיובית - להימנע מלבקר את המערכת. הכוונה היא להראות לה מה את עושה בחינוך ביתי וכיצד דרך חיים זו מקדמת את ילדייך ולהמנע מלהציג את החינוך הביתי כברירת מחדל שנובעת מכישלון המערכת. התכונני היטב לענות על שאלות של "מה אם..." לימדי את השיטה של לענות דרך הדגמת הרעיון מתוך חיי העומדת מולך. במקרה זה, עשי זאת ממש בלי תוקפנות - את רוצה להגיע לה לבטן! (לאימהות שלה, לקשייה עם הוריה ועם המערכת כשהיא הייתה ילדה).
עוד משהו בנושא החינוך הביתי - מיצאי פתרונות לכל טענה שמופנית נגד הדרך. למשל: גם אם את מאמינה גדולה בחינוך החופשי ובשליטה מוחלטת שלך בעשייה הלימודית, הביעי הסכמה לשיתוף פעולה עם הכנסת מורה חיצוני ללמידה מסודרת פעם, פעמיים או יותר בשבוע - פתיחות וגמישות יכולים לעבוד לטובתך.
אם הויכוח הוא משמורת, הציגי את דעותייך רק דרך טובת הילדים (יציבות, קביעות ועוד). אם אין לך סיבה להאמין שבן זוגך יזניח וייפגע בילדייך, היי פתוחה למשמורת משותפת בתנאי שהוא יגור במרחק קצר שיאפשר לילדים להתנייד בין הבתים מבלי לנתקם משירתם הרגילה.

המטרה שלך באופן כללי הוא לאפשר לה לראות שטוב לילדים איתך וטוב להם בחינוך ביתי.
למרות שבן זוגך מטיח בך האשמות, ובהנחה שהן לא נכונות, חשוב שתציגי מול הרשויות גישה בוגרת ועניינית כיאה למי שמגדלת את הילדים.
היכולת שלך להראות לבית המשפט אחרת, מבלי להתקוטט עם אבי הילדים כמו שני ילדים בגן תעזור לך להחזיקם אצלך.
העו"ס יכולה גם להסיק שלשניכם יש מסוגלות הורית ירודה - זה יצמיד לך את הרווחה לחיים להרבה זמן, ויכול גם לעקור את ילדייך למוסד של הרווחה.
הסיכויים שבית המשפט יפסוק לטובת החינוך הביתי קטנים ולא הייתי בונה על זה.
עם זאת, אני ממליצה לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להציג את עדיפות החינוך הביתי עבור ילדייך ומשפחתכם.
הכי חשוב זה שהעו"ס תרגיש את האהבה ביניך לבין ילדייך ואת תחושת הביטחון והנינוחות שהם חשים איתך

אני מקווה שהצלחתי לעזור לך קצת.
לשמחתי, מעולם לא הייתי צריכה להתעסק עם מאבקי משמורת (אני חד הורית מבחירה)
אבל...
את הרווחה אני מכירה היטב.
בעקבות המעבר לחינוך ביתי דיווחו עלי לפקידת סעד לחוק נוער (לפני כ- 4.5 שנים)
זו הייתה חוויה קשה.
גייסתי לעזרתי את הוריי שנתנו לי תמיכה חד משמעית (למרות שהתנגדו בזמנו לחינוך הביתי)
בשורה התחתונה, יצאתי מאוד מחוזקת מהחוויה.
אני מודעת לכוחם של העו"סים ושומרת על הכוח שלי אצלי.

סיפרתי לך על עצמי כדי שתדעי מתוך מה אמרתי את הדברים שאמרתי.
העו"ס הם בני אדם! - התייחסי אליה ככזאת.
זוהי חוויה קשה, אבל את יכולה להשתמש בה כקרש קפיצה לעוצמה אישית ונשית גדולה יותר.

בהצלחה!!

נאוה. מאוד עזרת לי.
אהבתי את הגישה הבוגרת, עניינית ורגועה שאת מציעה לי ואני אנסה להיכנס לתוכה.
במיוחד חיזקו אותי המשפטים :
_בשורה התחתונה, יצאתי מאוד מחוזקת מהחוויה.
אני מודעת לכוחם של העו"סים ושומרת על הכוח שלי אצלי._

זוהי חוויה קשה, אבל את יכולה להשתמש בה כקרש קפיצה לעוצמה אישית ונשית גדולה יותר.

למה את מתכוונת שאת "שומרת את הכוח שלך אצלך" ?

אצלי השאלה/הסכסוך הוא לא סביב חינוך ביתי. הילדים שלי בני 4 ושנה וחצי והולכים למסגרות. ה"בעיה" היא שאני בוחרת לטפל בילדי בעזרת הומאופתיה ולא רפואה קונבנציונאלית ואילו אבי הילדים רואה בכך הזנחה וסיכון של הילדים. בנוסף הוא מאוד חרד לבריאותם הפיסית של הילדים וכועס אם אני מאפשרת לילדים לאכול משהו שנפל על הרצפה. הבעיה היא שהוא מבטא את דיעותיו בצורה מאוד אלימה וכוחנית - כולל צעקות שממש מפחידות את הילדים - ולכן אני ממש לא מסוגלת להיות אמפאטית לבקשותיו שהן מאוד נורמטיביות ונפוצות. מהבחינה הזו, אני קצת מקנאה בך שאת חד הורית ויכולה לממש ללא מפריע את מה שאת מאמינה בו.
אגב, איך את מצליחה לעשות חינוך ביתי בלי שיש מישהו שעוזר לך בפרנסה. זה נשמע לי קשה.
בכל אופן, אני שמחה שסיפרת לי על עצמך כי זה באמת חשוב לי לדעת שאת מדברת על סמך ניסיון ולא רק באופן תיאורטי.

אני קצת מקנאה בך שאת חד הורית ויכולה לממש ללא מפריע את מה שאת מאמינה בו.

כן,

זה מדהים כמה הזדמנויות יש לי כדי לברך על בחירתי זו

לגבי העניין עצמו...

התייחסתי לחינוך הביתי בגלל שהזכרת אותו בהודעתך.

עם רפואה משלימה יש הרבה פחות בעיות.
אני נטורופתית (רפואה משלימה רב תחומית) ומטפלת בבן שלי ללא תרופות - עד כמה שניתן.

הסוד של "אני לא מזניחה" הוא כן ללכת לרופא לאבחן.
הילד עם חום - אני באה לרופאה. היא מאבחנת ואני מטפלת.
חשוב למצוא רופא ילדים שיכיר ויכבד את דרכך.
כשעולה צורך בתרופות, אני מבקשת יומיים כדי לנסות בדרכים טבעיות.

חשוב לזכור גם כאן להיות גמישה ופתוחה כי גם לרפואה הקונבנציונלית יש תפקיד וערך.
יש מצבים בהם אי שימוש ברפואה זו יכול להיות מסכן חיים...

אז סכמי עם בעלך שכאשר הטמפרטורה עולה על 39 מעלות את הולכת לרופא.
לגבי לאכול מהרצפה, אל תתערבי במה שקורה בין הילדים לאביהם - זה לא שלך! שחררי את עצמך מהמקום הזה!
זה האבא שלהם, הם בחרו להיוולד לו ויש להם שם שיעור לחיים.
זה בינו לבינם ולא נוגע לך.
תאהבי אותם, תתמכי בהם ותני לאבא שלהם את המקום הראוי לתפקידו גם אם לא למי שהוא.

בכל מקרה,
זה נובע מחרדה ושום רציונל לא יפתור את זה.
עד כמה זה מפריע לך לזרוק את הדבר כשהוא בחדר? (ממילא נפרדתם.... כמה זה יקרה?)
הילדים לומדים מהר מאוד שיש דברים שמותר כאן ואסור שם.
אני כן מרשה לבן שלי לאכול מהרצפה אבל לא בקו"ח או בבית חולים (שם אני גם לא מרשה לו ללכת יחף או לשכב על הרצפה)
וגם לא כשהרצפה מלוכלכת מדי או כשחיות מטיילות בבית.
אבל אצלנו הילד יותר שומר מאימא שלו

הילדים ילמדו מהר מאוד לאכול מהרצפה אצל אימא, ולא אצל אבא (או לפחות ידאגו שהוא לא ייראה

)
יש דברים שלא שווה לריב עליהם.

שהוא מבטא את דיעותיו בצורה מאוד אלימה וכוחנית - כולל צעקות שממש מפחידות את הילדים
זה כבר עניין עמוק יותר שקשור לשאלתך:
למה את מתכוונת שאת "שומרת את הכוח שלך אצלך" ?

הדרך בה את משתמשת בכוח שלך היא אישית ותלוייה הרבה באופי שלך.

לגבי הרווחה, אני פשוט מכניסה אותם למגננה.
מראש אני אומרת להם:
"את ואני יודעות שמבחינה משפטית יש לך יותר כוח מאשר לכל אחד אחר בישראל,
אני רוצה את עזרתך, אבל חייבת לדעת שלא תנצלי את הכוח שלך כדי לפגוע בי ובילד שלי"
ועוד אני אומרת:
"ידוע לי שאת יכולה להוציא את הילד שלי מרשותי מאוד בקלות,
וזה אפילו לא צריך להיות מוצדק, את יכולה לתמרן את מה שאת רוצה גם סתם כי אני לא מוצאת חן בעינייך"
וגם:
"אני יודעת שהרבה ילדים מוצאים מבית אימותיהם, וזה קל יותר אצל חד הוריות"
ואז אני מוסיפה:
"אני לא אתן לאף אחד להתקרב לילד שלי!"
"אני צריכה עזרה. אני אומר לך מה אני צריכה ואת תעזרי לי או לא, כרצונך.
אני אפילו אומרת: כשאני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת, הנושא של חוק נוער נשאר בחוץ!
ותמיד מדגישה: אם ארגיש שאת לא פועלת לטובתי ולטובת בני - אני לא כאן!"

אני לא מאפשרת לאף אחד לתשאל את הילד שלא בנוכחותי, לא מאפשרת לאף אחד לאבחן אותו וכדומה.
הטיעון שלי - אני לא מכירה אותך ולא יכולה לאפשר לילד שלי להיות בחברתך ללא הגנה.
להרמת הגבה על החשדנות אני מגיבה: כבר היו דברים מעולם....
רבנים וכמרים שהתעללו בילדים, מורים, פסיכולוגים ועוד "אנשים טובים שרק רוצים לעזור"

מי שלא רוכש את אמוני - אני לא עובדת איתו/ה בכלל.
בזמנו אמרתי למנהלת הרווחה שאני לא מוכנה לעבוד מול פקדת הסעד לחוק נוער.
הסכמתי לעבוד מול מנהלת הרווחה או מול העו"ס הרגילה.
היא אמרה: בסדר, אבל למה?
היא שיפוטית מדי לטעמי - עניתי.
היא ניסתה לומר שלא, אבל אימי שנכחה באותה שיחה אמרה: "אם נאוה אומרת היא יודעת! היא מאוד חזקה בדברים כאלו."

זה רק נדמה לך שאין לך כוח במערכת.
העו"ס נמצאים שם כדי לתת לך שרות. בלעדייך לא הייתה להם עבודה!
אני דואגת שהם יידעו שהם לא עושים לי שום טובה,
הם שם בשביל לתת לי שרות ואני אוהבת שרות טוב...

לכן, הרגעי והתחברי למרכז שלך.
מהטבור קשה לטעות!

אגב, איך את מצליחה לעשות חינוך ביתי בלי שיש מישהו שעוזר לך בפרנסה. זה נשמע לי קשה

זה קשה!
ולכן אני נעזרת ברווחה ובהורים ובחברים.
אני נעזרת כל זמן שלא מנסים לנשל אותי מהכוח שלי.

יש אנשים שיעזרו לך רק כשאת חלשה ומסכנה.
אני הולכת בראש מורם!
יש מי ששופטים אותי על זה בחומרה.
חלקם היו חברים שלי.

היצמדי למי שמעצים אותך.
הישמרי ממי שמכניס אותך לפינות.
ותמיד תמיד
הסתכלי לעצמך בעיניים בלי פחד ואימרי לעצמך את האמת הערומה.
זה לא נוח או נעים, ואת לא חייבת לתת לאחרים לראות אותה,
אבל הרבה יותר קל להתמודד כשאת מוכנה לראות את מחדלייך בראש מורם.
ראי ו"סדרי" אותם לשביעות רצונך.

_זה רק נדמה לך שאין לך כוח במערכת.
העו"ס נמצאים שם כדי לתת לך שרות. בלעדייך לא הייתה להם עבודה!
אני דואגת שהם יידעו שהם לא עושים לי שום טובה,
הם שם בשביל לתת לי שרות ואני אוהבת שרות טוב..._
אפשר לצטט את זה לכל מיני מקומות? זה משהו שניסיתי להגיד כמה פעמים ולא הצלחתי וגל ניסחה את זה כל כך בבהירות וכל כך במדוייק.

ברגע שעירבת את המדינה, היא לוקחת את הסמכות ולא תניח לך עד שתרגיש שהבעייה לא קיימת.

המטרה שלך באופן כללי הוא לאפשר לה לראות שטוב לילדים איתך

אהבתי את הגישה הבוגרת, עניינית ורגועה שאת מציעה לי ואני אנסה להיכנס לתוכה. בהחלט מסכימה.

העיצה להתייעץ עם רופא קונוונציונלי נראית לי מאד נכונה. גם אם הוא נותן אנטיביוטיקה, את אחר כך יכולה לבחור מה תעשי ולהתייעץ עם כל מטפל אלטרנטיבי או דרך שאת בוחרת. אני נוהגת ללכת לרופא שיאבחן ולבחור אחר כך את דרך הטיפול שלי. בדרך כלל אני לוקחת מרשם, כדי שלא אצטרך לחזור אם אחליט להשתמש בו. לרוב המרשם הולך לפח. אבל את כבר היית אצל הרופא - וזה מה שחשוב לא? שראה את הילדה רופא ועשית שיקול מושכל מה לעשות אחר כך (ואת החלק הזה לא חייבים להתריס לא לאבא ולא למי שלא נראה מקבל. תבדקי מול מי את עומדת ועד כמה את יכולה לשתף. תסמכי על האינסטינקים שלך).

בכל מקרה - חשוב שתבדקי מי פקידת הסעד שעומדת מולך (אולי במקרה תגיעי למישהי פתוחה כמוני (-; ׂ). פקידות סעד לחוק הנוער, אם הן מתרשמות שאין התעללות או הזנחה (ואי מתן טיפול רפואי יכול להחשב הזנחה, ולכן חשוב שתדגישי את דאגתך לילדה ואת טיפולך המסור בה, שבא מתוך מחשבה ובחינה של דברים לעומק), הן סוגרות את התיק ועוברות הלאה.

דיברת עם המגשרת על חינוך ביתי, למרות שאת לא שם - בעצם העלת קונפליקט שהיה מיותר. תתמקדי בדברים שחשובים לך. אל תעלי נקודות שברור שיהיו לך בהם חילוקי דעות ויחלקו נקודות לטובת אבי בתך, במיוחד כשסביר להניח שמי שיושב מולך ואמון על המלצה לגבי עתידך, לא יראה אותן בעין יפה.

עוד סיפור על טובת הילד )-:

אני גם כן הולכת לרופא לאבחן אבל מטפלת בבן שלי (מיכל, למה חשבת שיש לי ילדה ?) באמצעות הומואופתיה קלאסית. האבא עשה שימוש בארוע שקרה לפני מספר חודשים שבו היתה לבן שלי אסטמה של העור (כך איבחנו רופאי עור קונבנציונאליים) ואני סירבתי לטפל בו באמצעות משחה המכילה קורטיקוסטרואידים ואנטיביוטיקה. הוא אפילו צילם את הגוף של הילד והוא מאיים שישתמש בזה נגדי אם יהיה צורך. השיטות שלו הם נושא לשיחה בפני עצמה ואני יודעת שאיתו יש לי את הבעיה המרכזית. יחד עם זאת, להפתעתי, הוא הצליח לשכנע את העו"סית-מגשרת ביחידת הסיוע שיש סיבה לדאגה ושאני פאנאטית.

דיברת עם המגשרת על חינוך ביתי, למרות שאת לא שם - בעצם העלת קונפליקט שהיה מיותר. תתמקדי בדברים שחשובים לך. אל תעלי נקודות שברור שיהיו לך בהם חילוקי דעות ויחלקו נקודות לטובת אבי בתך, במיוחד כשסביר להניח שמי שיושב מולך ואמון על המלצה לגבי עתידך, לא יראה אותן בעין יפה.

מיכל, את צודקת. זה היה מיותר.

זהו, עכשיו דיברתי עם ענת והיא הרגיעה וחיזקה אותי.
פתאום אני מרגישה כמה אני עייפה. אני הולכת לישון.

היצמדי למי שמעצים אותך.

הישמרי ממי שמכניס אותך לפינות.*

נאוה, איזה משפט מדהים!!!

_אחרי הביקור סיפרה הילדה שהפקידה אמרה לה שהיא תצטרך להחליט אם תחיה עם אבא או עם אמא.
לכאורה סיפור קטן וחיוור_
סיפור מזעזע בעיני.

מיכל צמות, יש לי שאלה:
אמא מודאגת פנתה ליחידת הסיוע, לעובדת סוציאלית מגשרת . האם חוקי הגישור הנהוגים בבית המשפט, לפיהם יש חסיון על כל הנאמר בתוך פגישת הגישור, ואיסור על הדלפת חומר על ידי המגשר, לא חלים על אותה מגשרת?
האם כאשר פקידת הסעד לחוק נוער מוזמנת שלא על ידי שופט (אלא על ידי המגשרת מיחידת הסיוע במקרה זה ) - יש לה סמכות להחליט החלטות ולהכניסן לתוקף, כמו פקידת סעד שממנה שופט ומעניק לה את הסמכות הזאת?

ושאלה שנוגעת לגישור (אולי א פרסקים יודעת):
אם בגישור מאשים אחד ההורים את השני בהתעללות מסוג כלשהו, האם חלה על המגשר החובה לדווח על ילד בסיכון, כפי שפעלה המגשרת ביחידת הסיוע?
האם למגשרת ביחידת הסיוע היה מותר לפעול כפי שפעלה, למעול באמון הפונים אליה ולדווח לפקידת סעד?

סיפור מזעזע בעיני.
לילה טוב, מיכל צמות , תודה שקראתן. גם אותי הוא זיעזע ולכן הבאתי אותו לכאן. זה סיפור שקורה כל הזמן, בבתים רבים, ואף אחד לא יודע.
אני מאמינה שככל שנשים יכתבו על זה יותר וידברו על זה יותר, יהיה סיכוי לשינוי.

אמא מודאגת, לענת ועולם ומלואו יש ילדות, אם אינני טועה וכיוון שאת גם בגירושין עם חילוקי דעות קיצונים עם בעלך - אולי משם זה התחבר לי לילדה.
שמרי את האבחון של הרופא לגבי האסטמה של העור, כדי שכשבעלך יעלה את זה תהיה לך תשובה. תסבירי שבחרת לטפל בדרך אחרת לאחר שעשית עבודת מחקר בנושא (ספרים, אינטרנט, רפואה מקצועית) ודברי בלשון התוצאה - תגידי כמה טוב עבדה השיטה בה בחרת לאחר התלבטויות רבות ואיך מהר הילד החלים.

פלונית - מגשרת, כמו כל מטפל בישראל (כולל פסיכולוג) מחוייבת לפנות על פי חוק לפקידת סעד אם היא חושבת שיש חשש להתעללות בחסר ישע, ואם היא לא פונה עונשה בחוק גדול יותר משל אדם מהשורה שהיה לו חשש כזה.
לפקידת סעד יש סמכות להחליט החלטות ולהכניסן לתוקף ללא קשר למי שפנה אליה. היא צריכה להפעיל שיקול דעתה ולתת חוות דעתה.

הילדים צריכים אותי - אמשיך בהמשך.

רק עוד מילה לאמא מודאגת

_זהו, עכשיו דיברתי עם ענת והיא הרגיעה וחיזקה אותי.
פתאום אני מרגישה כמה אני עייפה. אני הולכת לישון_

מעולה שדיברת עם ענת - ממנה נראה לי שתוכלי לקבל כוחות.
מקווה שישנת טוב !@}

התערבות המדינה בחיי הפרט והפלישה הגסה והמשפילה המתוארת פה בסיפורים השונים (ואני מכירה את הפלישה הזאת לא רק מהסיפורים המובאים פה, ואין בעיני השפלה גדולה ואכזרית ממנה), היא מהעוולות הגדולות ביותר שנעשות במדינת ישראל, שבה חיים פרטיים וחופשיים אינם ערך מוכר. אני יכולה להעיד מעצמי שהפעם היחידה בחיי שבה חשתי רגש נקם עז ואלים מתעורר בקרבי היתה כשאדם קרוב לי כנפשי הושפל בצורה הגסה והאכזרית ביותר בידיהם המתערבות של הגופים האלה. הסיפורים המובאים פה, ואלה המוכרים לי מתוך החיים, מעוררים חלחלה וזעם. איך אפשר לא רק להתחמק אלא להפסיק כליל את קיומה של הפולשנות המשפילה הזאת? זה נראה לי עניין חשוב לענות בו באתר הזה.

איך אפשר לא רק להתחמק אלא להפסיק כליל את קיומה של הפולשנות המשפילה הזאת? יודעת שאחטוף קילוח של צוננים, אבל בכל זאת אביע דעתי - כל עוד אין דרך אחרת לאתר ולעצור הורים מתעללים - אני לא מאמינה שאפשר להפסיק את קיומה של הפולשנות המשפילה הזאת.

מה שכן אפשר - זה שכאשר קורים דברים כמו שתיארה כאן פלונית - לגבי האמירה לילדה, שלא בהסכמתה ולא בנוכחותה ובחוצפה עזה שהיא תצטרך להחליט אם תחיה עם אבא או עם אמא. ובכלל על החוצפה של לסגור את הדלת ולהשאר עם הילדה לבד ללא הסכמתך המפורשת - אזי אפשר ולהערכתי גם צריך להתלונן. אם את תתלונני ועוד אחת תתלונן ועוד אחת...
כשמגיעות תלונות כאלו בכתב - לגורמים שמעל פקידת הסעד (מחוז, ארצי...) עם העתק אליה ולממונה הישיר שלה הדברים נבדקים. אם פקידות ידעו שהן עלולות להנזף על כך (ואין ספק שזה היה מיותר וגמלוני וכך יראו זאת גם הממונים עליה. לא עושים כך בביקור בית ראשון ובאמת אין לה זכות) הן יאלצו להפגין יותר רגישות.

ואגב, נאוה ניסחה את זה בצורה יפה לגבי הרווחה, אני פשוט מכניסה אותם למגננה._ אפשר לעשות את זה. במיוחד כשאת בטוחה בצדקת דרכך.

כל עוד אין דרך אחרת לאתר ולעצור הורים מתעללים - אני לא מאמינה שאפשר להפסיק את קיומה של הפולשנות המשפילה הזאת.
אני חושבת שיש דרכים לצמצם את הנזק ואת היקף ההתעללות במשפחות הנפלשות, והן מאד פשוטות:

חוק שלפיו חובה על כל פקידת סעד להפעיל מכשיר הקלטה שיתעד כל התקשרות עם המשפחה הנפלשת. פגישות פנים אל פנים, ושיחות טלפוניות, הכל מוקלט ומתועד כשגרה. (צריך לפתור את בעית הפרטיות והסודיות , אני מניחה שזה לא מסובך.)
חובת נוכחות אדם שלישי שאינו מטעם הרווחה. עורך דין, חברה, וכו', לא תלויה ביוזמת המשפחה הנפלשת אלא כהליך שגרתי.

השאלה היא איך מקדמים חוק כזה.
אני בטוחה שהנזקים הנפשיים והאחרים הנגרמים לאמהות מאויימות ולאזרחים בכלל יצומצמו מאד, אם פקידות הסעד תדענה שכל מילה שלהן מוקלטת.
(מזעזע לחשוב כמה הרבה דברים פקידת הסעד בעניינינו לא היתה מעלה על דעתה להגיד לו היתה מוקלטת! )

אזי אפשר ולהערכתי גם צריך להתלונן. אם את תתלונני ועוד אחת תתלונן ועוד אחת...
מיכל, זה לא ככה. יש כאן פחד. הרי בעצמך כתבת: פקידת הסעד רשאית להכניס החלטות של עצמה לתוקף מהרגע להרגע. אף אשה שפויה לא רוצה להרגיז את פקידת הסעד הזאת. אני יודעת בוודאות על לפחות עשרה מקרים שטופלו אצל אותה פקידת סעד, חוו התעללות והשפלה ופחדו להגיש תלונה בכתב כי סיכנו בכך את הקשר החוקי עם הילדים שלהן. ורוצה לשמוע מה? גם אני פחדתי להגיש תלונה! עם אשה שיכולה להפוך את עולמך בהבל פה את לא מתעסקת. מה המשמעות של להגיש תלונה? מי יודע? אולי תקבלי הבטחה מהממונים עליה שהיא "תנסה לשפר את דרכיה" ותמצאי עצמך מולה שוב, נתונה לחסדיה ומתה מפחד? אולי היא כל כך תתרגז שתחליט שיש מקום ל"העברת משמורת זמנית" עד שהיא תגמור לברר אם את באמת מספקת תנאים נאותים לילדים?
קשה, קשה לתאר במה מדובר. אני בטוחה שזה נשמע מופרך לגמרי למי שלא היתה שם. מתסכל ביותר.
נשים לא מתלוננות. הן מתות מפחד. ולכן, מה שקרה בסיפור עם הילדה בת העשר כאן למעלה, קורה כל הזמן, וקרה אף בביתי שלי. אני מתביישת לספר שעמדתי במצב דומה מאד, והיום אני בטוחה שעומדות בו אלפי נשים, כל העת. נשים מפוכחות, נבונות, חזקות בדרך כלל ואמהות סבירות לגמרי, שחוטפות פיק ברכיים מול דלת שנסגרת במפתיע כשבפנים הילד שלהן עם אשה זרה שהן אמורות להרשים, להית מולה במיטבן, ולא להרגיז אותה. ואז ברגעים הספורים של איבוד שיקול הדעת - מחמת הפחד- מסתבר להן שהילד נחשף לדברים קשים מאד ולחוסר אחריות מטורף ממש של פקידת הסעד.
כך או כך, אין דרך להוכיח אם נאמרו או נעשו דברים קשים. הם קורים בחדר הילדים שלך או במשרד קטן, ללא עד וללא תיעוד. על מה תתלונני? הרי בבואך להתגונן משהותקף סגנון החיים שלך, כמעט כל דבר שתאמרי עלול לשמש נגדך כהוכחה ל"בוחן מציאות לקוי".
אני באמת מקווה שמשהו יקרה מכל הכתיבה כאן. שתתגבש הגנה אמיתית מפני פקידות סעד ותיעוד של כל צעד ושעל שלהן בתוך חיים של אנשים אחרים.
אני בטוחה שהרבה סוטות נפש יאבדו כך עניין בתפקיד.

ככל שמתבהרת לי התמונה על מה שקורה גדל בי הזעם על העו"סית-מגשרת של יחידת הסיוע. אני העליתי בגישור את זה שהאב מכפיש אותי בפני בני בצורה קשה - ועל זה אני גם מבקשת לקבל עזרה ולחשוב איך להתמודד - והיא לחלוטין התעלמה מזה והתעניינה מאוד בטענות של האב, שפטה אותי במקום ושלפה את "נשק יום הדין" - פקידת הסעד לחוק נוער. בשיחת טלפון שעשיתי איתה לאחר שבוע, כששיתפתי אותה בתחושותיי הקשות היא אמרה שהיא שמחה שאמרתי לה מה אני מרגישה ושהיא תבדוק את עצמה אבל אני לא בטוחה שהיא באמת מבינה מה עשתה. בכל מקרה האמון שלי בה נפגע ולכן אני בדילמה אם להמשיך שם את הליך הגישור או לא. הבעיה היא שיכול להיות שאם אחליט להפסיק את הליך הגישור שם אז האבא לא יסכים לעשות זאת במקום אחר בגלל שזה יעלה כסף וגם ישתמש בזה נגדי. מצד שני אני מתלבטת אם בכלל מה שקורה ביני ובינו מתאים לגישור או שצריך פה יותר fight תקיף עם עו"ד מולו. לפעמים נדמה לי שהוא "מנצל לרעה" את הרצון שלי לסיים את הדברים בהסכמה וברוח טובה ורואה בזה חולשה או הססנות. אני יודעת שזה לא שייך לרשויות הרווחה ואני רוצה לפתוח דף נפרד בנושא לעצור את ההסתה בזמן גירושין. בכל אופן, אחת השאלות שיש לי היא האם כדאי "להשתמש" ברשויות הרווחה כדי לעצור את ההסתה שממש מזיקה לילד או שעדיף להוציא אותם מכל הסיפור. ואם אני עוזבת את הגישור איך לעשות את זה כך שיהיה ברור שזה לא "בגלל שפסקו נגדי" אלא מתוך אי אמון בהם וטענה קשה כלפי המקצועיות שלהם. נורא בא לי לכתוב מכתב לממונה על המגשרת הזו אבל גם אין לי כוח לפתוח בעוד חזית וגם פוחדת שהמערכת תגבה אותה ולא תקשיב לי באמת (זה אפרופו ההצעה שלך מיכל צמות).

(זה אפרופו ההצעה שלך מיכל צמות).
ההצעה שלי לא הייתה לך לכתוב נגד המגשרת - זה לא יעזור ויראה קטנוני, כאילו יש לך מה להסתיר. הארוע הזה שונה לחלוטין ממה שכתבה פלונית על הילדה שהייתה בחדר והפקידה (מצחיק שיצא לי פקידה ולא פקידת סעד, אבל אולי זה מתאר את דמותה של הנוכחית שם...) אמרה דברים ללא תיאום ובדיקה והתנהגה בפולשנות מיותרת ומביכה. כאן המגשרת חששה שיש חשש והייתה מחוייבת אם חשד כזה עלה בה לפנות לפקידת הסעד. אם תתלונני, זה מה שהיא תאמר. אם היא שינתה את דעתה הכי הרבה היא תוסיף טעיתי. אבל זה לא ייתן כלום.
בשיחת טלפון שעשיתי איתה לאחר שבוע, כששיתפתי אותה בתחושותיי הקשות היא אמרה שהיא שמחה שאמרתי לה מה אני מרגישה ושהיא תבדוק את עצמה תני לה צ'אנס. אולי זה באמת יהיה לטובה. אני יודעת שזה נשמע כמו משפט שגור בפי מגשרות, אבל יש כאלו שבאמת בודקות את עצמן. ואם תחזקי אותה כאשר היא תתייחס לדברים אחרת (כמו ילד - חיזוק על התנהגות חיובית. היא תגיד - משהו על ההכפשה של בעלך, או תרמוז על כך ותתחיל, תגידי אני שמחה שהתחלת. באמת צריך לטפל בזה). תני לה תחושה שאת מאוכזבת, אבל תני לה גם צ'אנס להוכיח לך שהיא יכולה אחרת. (וכשיתחזק האמון שלך בה תנסי להרגיש אם אפשר להגיד את זה שהאמון מתחזק). תנסי ליצור איתה חזית אחת לטובת הילד. זה מה שבעלך כנראה מצליח לעשות. הוא מפעיל מניפולציה - את רוצה לעבוד בלי מניפולציות, אבל את לא יכולה להרשות לעצמך. אמרת שנפגעת. עכשיו תגידי כמה את דואגת לילד ולנפשו הרכה - מההסתות של האב. ותפעילי את החושים שלך לנסות להרגיש מתי זה עלול לעבור את הגבול ולהשמע קטרני. זה לא פשוט אני יודעת. זה מעצבן.
יש לך מטרה - לתת את ההכי טוב לילד שלך. לפעמים צריך להיות מניפולטיבים לטובת העניין הזה !
ואל, אבל אל תדברי איתה לעולם שוב על דברים ששרויים במחלוקת ואין להם שום קשר לעניינכם - ואם היא תעלה את עניין החינוך הביתי (או בעלך), תגידי שדיברת באופן עקרוני, אבל את ממש לא שם וגם לא מתכוונת להיות. את רוצה להעניק לילדייך השכלה.

ענתי - מנסיוני מהצד השני של המתרס, פקידת סעד שחוששת שיתלוננו עליה ומבינה שיש מולה מישהו שאין לו בעיה לעשות את זה, תיזהר יותר בדבריה. חוץ מזה אם אמא שכבר לא נמצאית בתהליך תתלונן על פקידת הסעד (כאשר הדברים נרגעים) ופקידות סעד יהיו מודעים לאפשרות תלונות כאלו בדיעבד הן יהיו יותר רגישות.
אני יודעת מאיך שאני הסתכלתי על התכנית עם האמהות (וסליחה, אבל אני כנה כאן לפחות) על רמת הזלזול באמהות האלו - כשזה מגיע לתקשורת, כי לרווחה אסור לדבר - אז זה בטח לא כל הסיפור. אני גם יודעת על סיפור שהוצא לגמרי מהקשרו בתקשורת שאני הייתי מעורבת בו - וההורים לא רצו לשתף פעולה עם כלום ואי אפשר היה לעשות כלום והרווחה הושמצה ומפאת הסודיות כל מה שהיינו יכולים לעשות הוא לומר לכתב שבא "בגלל החיסיון אסור לנו לדבר" - וגם זה מאד משפיל ומעליב.
אבל כאשר התלונה היא למקורות של הרווחה והם מבררים את זה, ועל אותה פקידת סעד יש עוד ועוד פניות על חוסר רגישות במצבים קשים ומורכבים, תאמיני לי שתהיה התייחסות והתייחסות רצינית. האחראי על פקידות הסעד (במחוז, בארצי) רוצה שקט תעשייתי ואם פקידת הסעד לא מספקת על זה, היא תצטרך לענות על שאלות מאד קשות. היא לא תרצה לחזור לסיטואציה הזו והמנהלת שלה לא תרצה להיות במקום שצריך להגן עליה כל הזמן.

פקידת הסעד רשאית להכניס החלטות של עצמה לתוקף מהרגע להרגע אך ורק במקרה של סכנה מיידית - פיזית - לילד. והיא צריכה אישור של פקידת הסעד המחוזית והיא צריכה הוכחות מוצקות להציג בבית משפט. זה לא כזה פשוט. פקידת הסעד המחוזית צריכה להיות בעניין לפני זה ולדעת מהפרטים - והיום היד על ההדק לא קלה, כי אין הרבה מקומות להוציא אליהם ילדים כאלו - ואם זה בבעיה משמורנית, צריך משהו מאד קיצוני שיוכיח פגיעה עם נראות בילד כדי שפקידת הסעד תוכל להחליט בלי משפט להעבירו משמורת. (וכמובן - רק פקידת סעד לחוק הנוער ולא פקידת הסעד לסדרי דין, שכל כוחה המלצתי).
(ענתי - אני מודעת לזה שזה כח ענק מול אשה מבולבלת, שלא ברור לה מה קורה, אבל זה חלק ממטרת הדיון - שהבאה שתקרא את זה ותגיע תדע את זכויותיה).

אמא מודאגת יקרה, כל מה שצריך לעשות זה להסביר לבן זוגך כמה יעלה לו ההמשך של התהליך הזה. הוא יודע איפה זה מתחיל אבל לא איפה זה יגמר. זו משאבת כסף, שלא לומר הרס השפיות. ההתדרדרות, בגלל הפיתוי לפייט עם עורך דין, שנראה בטעות שיכול לעזור, ההתדרדרות בגלל הפיתוי להיעזר ברווחה, היא מהירה מאד, ולדעתי אתם נמצאים בשלב שאפשר למנוע אותה.
חייבים להבין: היעזרות בגורמים אלה רק מחריפה את הקרע וגורמת נזק. לא חשוב אם תצאי חזקה או חלשה בעזרתם. שני הצדדים מפסידים כך או כך. ברור לי שלפעמים המצב נכפה עלייך ואז פועלים מתוך פאניקה ופחד גדול. אני מזדהה עם הבילבול שלך מאד ולבי איתך.
המלצתי לך על י' פ' , שתדע להסביר לו בצורה נקייה ונבונה כמה זה הולך לעלות, נפשית וכלכלית, ואיך אפשר אחרת.
אחת השאלות שיש לי היא האם כדאי "להשתמש" ברשויות הרווחה כדי לעצור את ההסתה שממש מזיקה לילד
מנסיוני בעניין, ואני מקווה ש עולם ומלואו גם תתן כאן את נסיונה, ממש חבל על הזמן. לאורך כל הדרך אצלנו היה יחס מוזר, מתמיה, מופרע, מצד הרווחה לכל דבר שאמרתי שקשור בטובת הילד. לצערי, בגלל הגיבוי שקיבל האב כשהיה במצוקה ובגלל האשליה שמכרו לו עם מתן הכוח הרב בידיו, נגרם נזק שלא היה נגרם לולא ההתערבות. כאמור: זו כנראה אופנה כזו. איך שרואים את זה ברווחה (וכאן זה מתחבר לתורתו של גארדנר מלמעלה כמקור השראה) : האם משתמשת בילדים ולא בוחלת בשקרים, ומתוך מוגבלותה כאם לא יודעת מהי באמת טובתו של ילדה, ואילו האב זקוק לעזרה.
אני יכולה להגיד לך מפורשות שבמקרה שלנו הרווחה העצימה את הקרע, את חוסר האמון ואת השימוש בכוחנות בין שני אנשים שבאמת אוהבים את הילד שלהם ורוצים את טובתו, וגרמה למצב כאוטי שבו הפכנו משני הורים שנמצאים במחלוקת, לנצים בקרב איום, שהתדרדר כמו כדור שלג בעזרה נמרצת של כוחות הרווחה. אם הגוף הזה היה אחראי הוא היה נמנע מהתערבות כל כך בוטה או לחילופין מגיש את העזרה הנכונה לשני אנשים שנמצאו במצוקה ובמצב בלבול ולא שופך כל כך הרבה שמן למדורה שהביא את הקרע לתהומות שקשה לחזור מהם. הם פועלים בחוסר אחריות נורא. תארי לך שפקידת הסעד, לאחר אחת הגזירות שגזרה עלי עודדה אותי כך: "אל תדאגי, עכשיו הוא מרגיש עם הרבה כוח אבל זה לא ישאר ככה והוא יפול שוב, לא לעולם חוסן". הגישה הזאת, שבה הן משחקות עם כוח ומעבירות אותו מיד ליד ומלבות משחקי כוח ומושגים של "ניצחון והפסד" רק מדגישה עד כמה הן לא ראויות לתפקידן כלל, שבמקרה הזה הוא שמירה על טובת ההורים על מנת שיוכלו אלה לשמור על "טובת הילד", המושג האומלל שטבעו ושמבזות אותו כל העת.
אני רוצה להדגיש: גם אם פקידת הסעד תחבק אותך בשתי ידיים ותגיד לך: "אנחנו נילחם בבן זונה יחד ונראה לו מאיפה משתין הדג" היא גורמת לך ולילדייך נזק איום!!! הפיתוי בשעת חולשה לקבל את חיבוק הרעל הזה הוא גדול, והחולשה היא אכן גדולה במצב שלנו, לאמהות ולאבות, אז קשה להאשים את מי שיסכים מתוך בלבול ומצוקה, לקבל אותו.
האשליה שיש שם אח גדול ורחום משתלטת בזמן מצוקה גדולה, בעיקר כי גדלנו בתוך התפיסה הזאת כל חיינו, גם אם מרדנו בה או חיינו אחרת כבוגרים. היסודות לתפיסה הזאת נטועים בנו כמו יסודות בבניין, ומתגלים כשהאדמה רועדת. בזמן חולשה גדולה אנחנו נוטים להאמין שיש בתוך המערכת מי שיציל וייתן רווחה.
(זו בין השאר הסיבה שאני רוצה שילדיי יתחנכו בחינוך ביתי, שלא יצקו בהם את היסודות השקריים האלה.)
עשי הכל לעצור. גם אם בא לך לנקנק אותו עם העורך דין הכי קליבר. גם אם פגשת פקידת סעד מלאך . הרימי טלפון לי' פ' שהמלצתי לך עליה.
כתבתי לך קצת בדף שלי. בהצלחה.

אמא מודאגת
אני רוצה להוסיף משהו ברוח הדברים של ענת גביש. למרות שאני לא בחינוך ביתי, אני מכירה את הנושא דרך חברה קרובה, ומבינה כמה הרשויות עשויות לאיים על דרך חייכם, שלצערי אינה לגיטימית עדין במדינה.
בנושא של הגרושין אני רוצה להציג זוית ראיה (ופעולה) ממקום קצת אחר, שם גם יש לי ניסיון אישי.
טובת הילד גם כשהוריו מתגרשים היא המשך שמירה על קשר טוב, חברי, מכבד ומשתף פעולה ביניהם לדעתי.
למרות שנושא החינוך הביתי הוא יקר ומהותי נראה לי שאם את ובן זוגך תתמקדו כרגע בבניית תהליך פרידה שישמור על כל הערכים לעיל, תוכלי בעתיד להגיע איתו להסכמה על חינוך הילדים.
רגשות הכעס, התסכול, רצון לנקמה, פגיעה וכד' שעולים בתהליך הפרידה גורמים לנו לומר דברים ולבצע מעשים שלוקח שנים לשקם, והפגיעה העיקרית היא בילדים.
בתהליך האישי שלי, למרות הפגיעה המאוד קשה שחוויתי, קיבלתי החלטה מושכלת להתמקד במה שנכון לילדים (מודגש לעיל). המחיר היה עיבוד מאוד איטי של הרגשות שלי, כי עשיתי בחירות מושכלות, אך התוצאה היא דיאלוג מתמשך ושיתוף פעולה הדוק ביני לבין הלשעבר.
האם יש דרך בה תוכלי לדבר עם אבי ילדיך על התהליך שאתם עוברים ולעבד אותו עמו ביחד, למשל בטיפול זוגי (כפי שאנחנו עשינו)? מתוך מערכת יחסים הוגנת ומשתפת איתו תרוויחו כולכם.
מאחלת לך כוח, אומץ ובהירות בתהליך העצוב והקשה הזה.

קראתי כתבה על הזוג הזה שנכנס לכנסיה לפני שבועיים ואיים להתפוצץ שם או משהו כזה. לאורך כל הכתבה לא כתבו למה הוציאו מהם את הילדים. כל הדברים המוזרים שהם עשו - הם עשו אחרי שלקחו מהם את הילדים (רשויות הרווחה), כולל המקרה האחרון - כדי להחזיר לעצמם את הילדים וכדי למנוע את לקיחתם.
לאורך הכתבה עוד מצטטים כל מיני פקידות שאומרות כמה הילדים קשורים להוריהם, איזו אהבה יש שם, איך הילדים למרות הכול בריאים נפשית ומתקשרים בקלות, למרות שהם נודדים ממשפחה אומנת אחת לשנייה - כל פעם שההורים מגלים איפה הם הם מנסים לחטוף אותם או משהו כזה, אז נאלצים להעביר אותם (להבנתי המוגבלת). סיפור מאוד מוזר. מישהו יודע עליו יותר? יכול להיות שלא מספרים למה לקחו את הילדים כי דווקא הפרט הזה חסוי?

לאורך כל הכתבה לא כתבו למה הוציאו מהם את הילדים. כל הדברים המוזרים שהם עשו - הם עשו אחרי שלקחו מהם את הילדים (רשויות הרווחה), כולל המקרה האחרון - כדי להחזיר לעצמם את הילדים וכדי למנוע את לקיחתם.
גם אני תמהתי מאוד על המקרה הזה. נכתב שלאב (או לשניהם?) יש עבר פסיכיאטרי, אבל זה יכול להתפרש באלף צורות. מעבר לזה, לא רק שלא סיפרו דבר, אלא שהתקשורת כולה קנתה את גרסת הרווחה בלי לערער ובלי לשאול (טוב, גם היה נוח להציג אותם כמטורפים, בגלל האספקט הביטחוני והפוליטי של ההגעה לכנסייה).
אגב, לא הייתי קוראת את המקרה קריאה ביקורתית כזו אלמלא הדף הזה והדף גירושין וחינוך ביתי שהסב את תשומת לבי לנושא.

לילה טוב - לא מספרים למה לקחו להם את הילדים, כי לשירותי הרווחה אסור לספר. מה שכן, בין השורות היו תיאורים נוראיים של תינוק סמוך ללידתו, יונק מאמו, שכדי להביע את מצוקתם הכלכלית (שלא הייתה מצוקת דיור) ועל מנת לנסות למצוא מקלט בפולין, ישבו איתו כשבוע מול שגרירות פולין, ללא אוכל ומים (היה גם תיאור לכך שהיא לא אוכלת והתינוק בוכה מרעב), במזג אוויר חם. רק מזה ניכרת ההזנחה. והיו עוד רמיזות, לגבי התייחסותם לשאר הילדים. לפי איך שהדברים הוצגו בתקשורת, מעבר לסלידה ממעשיהם, היה ברור שלא מדובר במשפחה שילדיהם נלקחו ללא סיבה.

כשהורים מוצאים את ילדיהם וחוטפים אותם שוב ושוב - למקומות כמו המוקטעה ברשות, אז צריכים להעביר אותם ממקום למקום, כדי שההורים לא יאתרו אותם ויקחו אותם לעוד כל מיני מקומות. אני לא יודעת מה הסיפור שמעבר ולמה נלקחו הילדים באמת, אבל נראה לי לגמרי ברור שזה לא מקרה של טעות או מקום אפור. (אני יודעת שמה שאני אומרת נשמע מקומם וחושבת אם לכתוב את זה או לא. הצד הזה גם צריך להשמע. עם כל הסלידה שלי בכל מה שנוגע להפרדת ילד מהוריו, יש מקרים שחייבים לעשות זאת. מקרים קיצוניים לחלוטין. ומשום מה התחושה שלי - שכאן מדובר במקרה כזה).

אני חושבת שגם אני הייתי עושה דברים די קיצוניים אם היו לוקחים ממני את הילדים. מותר לספר על מה שהם עשו אחרי ואסור לספר על מה שהם עשו לפני? ואיך זה מתיישב עם התיאורים על קשרים טובים בתוך המשפחה? כל הסיפורים שאני שמעתי (לא שמעתי על בלי אוכל ומים) היו בהקשר של רצון להחזיר את הילדים ולא על רקע מצוקה כלכלית. גם המוקטעה, אגב.
וכן, גם אני הייתי מקבלת אוטומטית את זה ש"אם שירותי הרווחה לקחו להם את הילדים הם יודעים מה הם עושים" לפני שנחשפתי לדפים האלה ולכתבה של עמנואל רוזן וכל זה. עכשיו זה כבר לגמרי לא מובן מאליו בעיני.

תראי, יכול מאוד להיות שהזוג הזה אכן התעלל בילדיו ולכן הוציאו אותם מידיו.
העניין הוא, שאחרי שנחשפתי לכל האינפורמציה הזאת וראיתי כמה בקלות מערערים על הורות של אנשים רגילים לגמרי וכמה בקלות מאיימים עליהם בהוצאת הילדים מחזקתם, אני לא יכולה יותר לקבל את זה כמובן מאליו.
אני יכולה בקלות לדמיין תסריט שבו, נגיד, מישהו מתלונן על בני זוג צעירים שהם לא מתכוונים לחסן את הילד, לבדוק את התפתחותו בטיפת חלב ולרפא אותו בדרכים קונבנציונליות, שהם תיכננו למכור את כל הבית ולנסוע לחו"ל, ורגע אח"כ להשתלט על בניין נטוש, שהם צעירים ועם עבר "סוציאלי". שירותי הרווחה שומעים עליהם דברים נוראים מההורים שלהם, באים לבדוק אותם ונתקלים ביחס אנטגוניסטי. שירותי הרווחה מאיימים עליהם, והם מסרבים לשתף פעולה. שירותי הרווחה מוציאים את התינוק מחזקתם. בני הזוג מסתגרים בבניין הנטוש ומאיימים להצית אותו. משטרה, טלביזיה, בלגנים. ברור שמי שמנסה להצית את עצמו לא ראוי להיות הורה. ברור? אף אחד לא חושב על זה פעמיים ומערער על זה, אבל מה הביצה ומה התרנגולת? והאם באמת הם לא ראויים להיות הורים? והאם התסריט הזה באמת דמיוני או שהוא יכול להתרחש במציאות? (שואלת באמת)

לילה טוב, שתהיי לי בריאה. סיכמת את הנושא.
יש ציטוט שאנסה להביא לכאן, מהנחיות של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית, לפיו אחת הדרכים הבטוחות לזיהוי התנהגות פסיכוטית, היא תגובותיו של האדם בעת האישפוז.
גם בלי ללכת כל כך רחוק אני יכולה לספר שהדרך לקבוע כשירות הורית אצל אם שמאויימת בהוצאת ילדים ממשמורתה, היא התנהגותה ותגובותיה בזמן התחקירים והמבדקים הפסיכולוגיים. ואז, התנהגות "חשדנית, אנטי ממסדית, עויינת ונגטיוויסטית" נזקפים לחובתה ונרשמים בתיק, ונמצאים בשימוש בית המשפט בעת הצורך.
לפסיכולוג ולפקידות הסעד ברור, שאם לאם לא היה ממה להילחץ כ"כ, היא היתה רגועה ושלווה ומפוצצת מכשירות הורית ללא דופי בעת הבדיקה האמורה לקבוע אם להוציא או לא להוציא את הילדים מחזקתה.

אני הייתי מקבלת אוטומטית את זה ש"אם שירותי הרווחה לקחו להם את הילדים הם יודעים מה הם עושים" זה לא מה שאמרתי ! ממש לא באופן אוטומטי. אני אנסה למצוא את המקום שבו תוארו הדברים לגבי השהייה ברחוב, כאשר משפחות מהרחוב מאכילות אותם ומשפחה אחת אומרת שהם לא יכולים יותר לתמוך בהם ועל התינוק שנמצא בתנאים לא תנאים ברחוב הלוהט. בכל מקרה, אני יכולה לספר על מקרה שבו אמא נרקומנית וחבר שמתעלל מינית בילדים חיפשו אותם ללא הרף, וכאשר מצאו אותם בבית האומנה היו חייבים להחליף בית אומנה והילדים היו מאד אומללים - כי לא מספיק מה שחוו מהחבר המתעלל, עוד נאלצו מספר פעמים לעבור משפחות ולהתרגל מחדש לכל הסביבה. במקרה הזה היה ברור לכולם שצריך להציל את הילדים הללו. וכן, ענתי - זו דוגמא קיצונית. ומה שאמרתי, לילה טוב
נראה לי לגמרי ברור שזה לא מקרה של טעות או מקום אפור ויכול להיות שאני טועה, כי אני לא מעורה בפרטי הפרטים, אבל עצם זה שההורים לא חושפים את הסיבות לעניין, או מה אמרו נגד ההורות שלהם, אלא רק - מצבנו הכלכלי בעייתי, לקחו לנו את הילדים - ולמי שהוציא אותם אין זכות חוקית אפילו להגיד את מה שיש לו להגיד.

ואת יודעת מה עוד מקומם אותי - העניינים האלו הקיצוניים ושיש בהם התעללות שבאמת צריך להגן בהם על הילדים (ואני לא בטוחה ולא מתייחסת דווקא לזוג הנ"ל, אבל אולי גם הוא) משתלבים במקום של המשפחות כמו שלך, שבאמת עוברות התייחסות לא הולמת וחסרת פרופורציות ומטלטלת עולמות. (ואני יודעת שהניסוח שלי עדין).
ומהמקום שאני נמצאית בו - אני רואה הפרדה מלאה בין הדברים !!!! מי שלוקח את האחריות שלו על ילדיו למקום של התעללות לשמה - גם אם הוא אוהב את ילדיו בדרכו הוא, צריך למצוא את הדרך להפסיק את ההתעללות הזו. ואם היא אומרת הפרדה - אז צריכה להיות הפרדה. (נכון שיש הרבה בדרך עד ההפרדה ונסיונות ללימוד הורות אחרת, אבל לא כשיש סכנה פיזית מיידית לילד).

ואם את שמה לב - כל מי שמדברת כאן באתר לא מדברת מהמקום של התעללות בילדים או משהו דומה - הכל מגיע דרך גירושין ופרידות וסכסוכים בין בני זוג, שללא הסכסוכים הללו בחיים לא היו מגיעים אליהם, למקום של הזנחה. אני חושבת שבמקרים הללו של גירושין צריך למצוא את הדרך לנהוג בעדינות יתרה ובצורה שהולמת את המצב הספציפי הזה - ולטפל בצורה שונה מזו שמתפלים בהורים מתעללים. לצערי, אני כבר לא במערכת להשפיע בכיוונים הללו, אבל בהחלט חושבת שאפשר להשפיע מבחוץ. אם תתארגן כאן קבוצה שתנסה לבדוק פעילות בנושא - לא נגד הממסד, אלא דרך לנסות ללכת יד ביד ולטוות דרך אחרת (שצריך לחשוב עליה, אני לא בטוחה בה עדיין) ותוקיע התנהגויות לא חוקיות ולא הגיוניות של פקידות סעד ספציפיות בהתנהגויות נקודייות - אני אשמח להיות שותפה.
(אפשר אולי להוסיף עוד דברים שלא חשבתי עליהם).

קראתי אותי שוב ויש לי מלא מה להוסיף ולדייק יותר, אבל צריכה ללכת להפגש עם המורה המתעללת של הילדה שלי... )-: . אולי אוסיף / אדייק בהמשך.

הרשיתי לעצמי להעלים את שמות בני הזוג
התכוונתי לעשות את זה בעצמי אבל התינוקת התחילה לבכות הדף נתקע והלכתי לישון.. תודה.

אני חושבת שבמקרים הללו של גירושין צריך למצוא את הדרך לנהוג בעדינות יתרה ובצורה שהולמת את המצב הספציפי הזה - ולטפל בצורה שונה מזו שמטפלים בהורים מתעללים.
אני לא חושבת ככה. זה בכלל לא משנה אם מדובר בזוג גרוש או לא. כך או כך מדובר בבני אדם פרטיים.

יש מקרים רבים אחרים שבהם הורים חושפים את ילדיהם לתנאים קשים, כמו למשל שימוש כמגן אנושי של ההורים שלהם בהפגנות אלימות. אבל שם, למעט במקרה אחד שהוזכר אחרי הפגנה, אני לא רואה את רשויות הרווחה מתערבות
חשוב לי להבהיר פה, למרות שזה אולי לא קשור לדיון וממש לא קשור לפוליטיקה, שאם היו נוגעים בשערה מראשו של אחד הילדים שם ומעיזים להרחיק אותו מהמנשא של אמו הצורחת והיורקת על חיילים תחת השמש היוקדת, אותי זה היה מכעיס מאד. אסור להרחיק ילדים מהוריהם בגלל בחירות של ההורים. אין לאיש זכות לעשות זאת. גם אם בעיני מישהו זה נחשב סיכון. כל עוד הסיכון נאמד רק במגבלות האופנה ,הנורמה, התרבות (ואלה המדדים שמשמשים את מי שמחליט מה הזנחה ומה לא, הגיע זמן להודות), אז דעת מי שהוא לא ההורים היא לא רלוונטית.
(הנה אנחנו קוראים שהאם עם הנפצים בכנסיה הניקה תינוק ביום חם מאד בחוץ, כששבתה מול איזה בנין. ברור שזו הזנחה. מה פתאם היא מיניקה בחוץ ועוד ביום חם. ועוד משתמשת בתינוק במהלך פעילות עויינת במקום להניח אותו במעון של נע"מת כמו כל בנאדם נורמלי. ועוד עברה לגור במוקטעה! על בטוח מסובבת.)

בסדר, אז תגידו "ומה אם בחירת ההורים לחנך את הילד בעזרת מגהץ לוהט?"
לכן בדיוק, מי שמעז לקחת על עצמו את החדירה לחיי הפרט צריך להיות בעל שיעור קומה ושאר רוח, ולהיות אדם שמסוגל לחצות בשיפוטו גבולות של נורמה, אופנה ותרבות. אם תציצו שוב בסירטון שמופיע ב גירושין וחינוך ביתי ותראו את הגברת תירוש, פצצת העל שיושבת שם ברווחה ומתאמנת בקריאה ביקורתית של מטיפים לפדופיליה ולאלימות נגד נשים וילדים, תיווכחו שהמצב רחוק מלהיות כזה.

הנה אנחנו קוראים שהאם עם הנפצים בכנסיה הניקה תינוק ביום חם מאד בחוץ, כששבתה מול איזה בנין. ברור שזו הזנחה. מה פתאם היא מיניקה בחוץ ועוד ביום חם. ועוד משתמשת בתינוק במהלך פעילות עויינת במקום להניח אותו במעון של נע"מת כמו כל בנאדם נורמלי. ועוד עברה לגור במוקטעה! על בטוח מסובבת.
הוצאת ממני חיוך.

_אחת השאלות שיש לי היא האם כדאי "להשתמש" ברשויות הרווחה כדי לעצור את ההסתה שממש מזיקה לילד
מנסיוני בעניין, ואני מקווה ש עולם ומלואו גם תתן כאן את נסיונה, ממש חבל על הזמן_

רק עכשיו קראתי את כל הדיון מהימים האחרונים. עסוקה בצרות שלי.
ובכן, נסיוני בעניין הוא שבאמת חבל על הזמן. לאו דווקא מתוך כוונה רעה. פשוט מראיית האם כצד במאבק. את לא משקרת חס וחלילה. את פשוט מקצינה כי את חלק מהמאבק. בתסקיר שלי נכתב בפרוש שאני מגייסת טיעונים כנגד האב. וזו פקידת סעד (לסדרי דין יש להדגיש לפני שמיכל צמות תקפוץ עלי...) שהתנהלותה הרבה יותר מדודה וזהירה מזו שענת נתקלה בה.
זה פשוט לא יעזור, לצערי. כל מה שתגידי נתפס כחלק מהמאבק, מהמשקפיים של המאבק. את מפסיקה להיות האמא שרוצה בטובת ילדה ודואגת לו, והופכת להיות צד בסכסוך, ולכן דברייך לא נתפסים כבאים מתוך דאגה לילד אלא מתוך מאבק בבן הזוג.
ולכן זה לא עוזר. חייבים לדבר על זה, ליידע, להתריע. לפעמים עצם הידיעה שהוא יודע שדווחת על ההסתה יכולה לעזור. אבל לצפות שהם יעשו עם זה משהו? את יכולה לסמוך רק על עצמך.

בסדר, אז תגידו "ומה אם בחירת ההורים לחנך את הילד בעזרת מגהץ לוהט?" על זה אני מדברת על השחורים ולא על האפורים.
לכן בדיוק, מי שמעז לקחת על עצמו את החדירה לחיי הפרט צריך להיות בעל שיעור קומה ושאר רוח, ולהיות אדם שמסוגל לחצות בשיפוטו גבולות של נורמה, אופנה ותרבות. נכון. וזה משהו ששווה להילחם עליו. השאלה שניסיתי לשאול קודם, אם יש למישהו רעיונות, איך אפשר לעשות את זה מבחוץ, ללכת יד ביד עם המערכת, במיוחד כשבפנים יש אנשים כמו הגברת תירוש.

(לסדרי דין יש להדגיש לפני שמיכל צמות? תקפוץ עלי...) )-: עולם - אני איתך, לא נגדך.
אני מדגישה את ההבדל בין פקידות הסעד, כי התפקיד שונה בעיני (למרות חילוקי הדעות עם ענתי ואולי גם איתך). במקביל - יש גם פקידות סעד לחוק הנוער שהן על הפנים. )-: .

מיכל - אני יודעת שאת לא נגדי. איך עלה כזה דבר על דעתך בכלל. זה היה בצחוק, כי אני יודעת שאת תמיד מדגישה את ההבדל בין שני התפקידים. ממש בהומור.

אם יש למישהו רעיונות
חשבתי, בהמשך לרעיון שענת העלתה, של הקלטה ותיעוד השיחות, על קבוצת נשים כמו מחסום watch (משם בא לי הרעיון) שמתלווה לנשים כאלה בפגישות שלהן עם פקידות הסעד. נשים חיצוניות, שלא קשורות לשום צד, ורק נמצאות שם בשביל לוודא שהזכויות לא נרמסות ושאף אחד לא יוצא נפגע. מובן מאליו לדעתי שנוכחותן במקום תמנע מראש התנהגויות בלתי קבילות כמו אלה שתוארו כאן (אני חושבת שזאת גם השפעתן העיקרית במחסומים. הרי חוץ מלתעד אין להן הרבה מה לעשות). צריך לחשוב מה בדיוק המעמד החוקי שלהן.
יש בכלל סיכוי שהמערכת תסכים לקבל דבר כזה? או אולי אפשר לעשות את זה בלי הסכמתה (שוב, אני מניחה שנשות המחסומים לא שאלו את צה"ל לפני שהתחילו לעמוד שם)? או אולי דרך אחד מארגוני הנשים?
<מתנדבת>

<מתנדבת>
גמני גמני.

על קבוצת נשים כמו מחסום watch (משם בא לי הרעיון) שמתלווה לנשים כאלה בפגישות שלהן עם פקידות הסעד. נשים חיצוניות, שלא קשורות לשום צד
לא מבינה איך. הרי מותר לפקידה לסרב להכניס אותן כביכול בשם הגנה על סודיות האם. אפילו את בן זוגי, שרצה להשתתף בפגישות, היא הסכימה להכניס תוך הסתייגות עמוקה (כי זה לא קשור אליו לדעתה) והזכירה כל העת שהיא עושה לנו טובה והיא לא חייבת להכניס אותו. כך במפורש. לא חייבת. כשאמר לה דברים שלא אהבה הודיעה שתוציא אותו. זה מרחב שהיא שולטת בו.
אבל הרעיון טוב. אני בטוחה שאפשר לעשות איתו משהו רק לא ברור עדיין איך. גם לא ברור איך יוצרים קשר עם הנשים שעתידות להיפגע מפקידות סעד. זה מצב כל כך הזוי, שברגע אחד את בטוחה שאת לא זקוקה לעזרה ותסתדרי לבד, וברגע הבא כבר מאוחר מדי.

הרי מותר לפקידה לסרב להכניס אותן כביכול בשם הגנה על סודיות האם
גם לחיילים לכאורה מותר לסרב לתת לנשים לעמוד שם, כביכול בשם הגנה על ביטחון המדינה. ובכל זאת הן שם.
הבחירה בנשים מבוגרות יחסית, "דודות", למחסום-ווטש, היתה נכונה מאוד מבחינה זו. חיילים רגילים לקבל מהן שוקו ולחמניה, וודאי לא יחציפו אליהן פנים ולא יסלקו אותן.

למרות שהרעיון מעולה, אולי צריך לעשות לו כוונון עדין כך שהטיפוס הזה של "המשגיחות" יתקבל מבחינת הפקידות כפי שהחיילים מקבלים את נשות מחסום-ווטש - אולי להעדיף דווקא "סבתות" מבוגרות יותר ולא "דודות". סתם ניחוש.

_גם לחיילים לכאורה מותר לסרב לתת לנשים לעמוד שם, כביכול בשם הגנה על ביטחון המדינה. ובכל זאת הן שם.
הבחירה בנשים מבוגרות יחסית, "דודות", למחסום-ווטש, היתה נכונה מאוד מבחינה זו. חיילים רגילים לקבל מהן שוקו ולחמניה, וודאי לא יחציפו אליהן פנים ולא יסלקו אותן_
מתחצפים ומסלקים חופשי, ממציאים נהלים שמגבילים אותן ולא מאפשרים להן לראות מה נעשה במחסום, מאיימים עליהן, עונים להן בגסות או מסרבים לדבר אתן, מתנפלים עליהן אם הן מנסות לשוחח עם מעוכבים ועוד. הכל מתועד באתר של מחסום ווטש

אני רואה שאני לא מעודכנת...

אני חשבתי יותר (וממשיכה לחשוב תוך כדי כתיבה, אז אם ייצא קצת מבולבל - סליחה) על משהו שהולך יד ביד עם הרווחה - זאת אומרת, איך שהוא להיכנס מלמעלה לאיזה מין מעקב קבוע כזה, רנדומלי, כמו גוף מבקר, אבל שידעו בכל מקום שקיים ויכול להגיע. משהו שכאילו קשור לפיקוח. (למרות שרואה את ההתנגדות ואת הבעייתיות, זה לא מפותח מספיק, צריך לחשוב על זה)

אופציה נוספת היא להקים עמותה תומכת לעניין הזה. ששם הנשים הפעילות בעמותה יילוו את הנשים שהולכות למפגשים - בייעוץ ובתמיכה וגם בליווי פיזי(ליווי עד הדלת יכול להיות מספיק לפעמים. אני ליוויתי אמא פעם לישיבה שלא נתנו לי להיכנס אליה, דיברו שם על הילד שלה שרצו להכריח אותה לתת לו ריטלין ושמשיך בכתה מיוחדת, והיא רצתה שיחזור לבית ספר בישוב ולא יקבל ריטלין. הועדה הנכבדת הודיעה לי שאני ממש לא מוזמנת להיכנס ונזפו בי על שבאתי. הכרזתי שאני מלווה את האם לתמיכה. נמקתי יותר משעתיים בחוץ, אבל כל פעם שמישהי מהן יצאה רגע, הן ראו אותי שם. אחר כך האמא אמרה שזה נתן לה כוח בפנים, כשמישהי נכנסה ורטנה "הסוציאלית שלה עוד כאן". נתן לה ביטחון לא לוותר למרות כל מיני דברים שניסו לאלץ אותה, כי לפי החוק הן לא יכולות לאלץ לשלוח ילד לחינוך מיוחד והיא עמדה על שלה, אז לפעמים רק הליווי הזה נותן כח, לעמוד במקום של לעמוד על הזכויות שלך).

וצריך שם מעבר לנשים שיודעות את החוק גם נשים שעברו את זה כמו ענתי או עולם ושיכולות לעזור לנשים הללו גם במקום הרגשי. גם נשים שהן פקידות סעד ושיודעות מה ההנחיות של פקידות הסעד. (מה שיכול להיות בעייתי מבחינת פקידות הסעד עצמן אם הן פעילות במערכת).
ממציאים נהלים שמגבילים אותן ולא מאפשרים להן לראות מה נעשה וחלק מהעניין יהיה גם להתמודד ולעקוף כאלה.
(אפשר להתחיל לספור מתנדבות???)

מיכל - זה נשמע לי רעיון מצויין. כמו בניסויים של אש (עם הקווים שהיו באותו האורך)- שכל מה שהיה צריך זו תמיכה ממישהו (ולו גם עוור דרך אגב), כדי שהנבדק יוכל לעמוד על שלו ולא להתבלבל. תמיכה חברתית זה דבר מאוד חשוב. מישהי שיודעת את החוקים ונותנת תמיכהזה דבר עוד יותר חשוב. אפילו אם היה אפשר להתייעץ טלפונית, לשאול מישהו שאלות. אלוהים יודע כמה את עזרת לי רק בזה שיכולתי לשאול אותך ולהבין מה קורה פה בכלל.
מנצלת את הבמה הזאת להודות לך שוב, וכמובן שאני מתנדבת בחפץ לב.

עדיין, לא ברור איך יוצרים קשר עם הנשים שעתידות להיפגע מפקידות סעד.
אולי באמת בצורת עמותה?
הייתי שמחה לערב את שדולת הנשים בזה, בעקבות שיחה אוהדת שהיתה לי פעם עם מישהי מרשימה מאד משם. רק שהיא הסבירה לי, שעל אף רצונה הגדול לעזור, הן מנועות מלהתערב כי הבעיה לא עולה מתוך עובדת היותן של הנפגעות נשים, וגם גבר משמורן עלול למצוא עצמו במצב כזה. (משמורן הוא ההורה שבחזקתו הילדים.)
לי באופן אישי אין זמן ואין כוח רגשי ללוות נשים למשרדים של פקידת סעד. תסלחו לי על הכנות הבוטה.
אני רוצה שיהיה חוק, שמורה לכל פקידת סעד לתעד את דבריה בעת הפגישות הכאילו-אינטימיות האלה. הרבה מהעוול יעצר שם. אין לי שום ספק בזה.
כך או כך אני לא חושבת שהבעיה תיפתר אם נצליח לגייס כאן חמש או חמישים מתנדבות. כל פקידת סעד לסדרי דין בארץ צריכה לדעת שהיא לא במרחב פרטי ושיש עד שכותב את הדברים הנאמרים בפגישה- ממש כמו קצרנית בבית משפט- או הקלטה של השיחה שעותק ממנה נמסר לאם המאויימת.
חס וחלילה אינני פוסלת את עניין ההתנדבות לליווי. זה פשוט נראה לי קצת לא מעשי. אני לא טובה במספרים אבל בטוחה שברגע זה ממש יש עשרות נשים בארץ, אם לא יותר, שהולכות לישון הלילה עם בטן מתהפכת לקראת פגישה עם הרווחה מחר.
לא נוכל להצמיד לכל אחת כזאת מתנדבת. כן נוכל, אולי, לפעול לשינוי השיטה במשרדים האלה. אין לי מושג איך אבל לא יכול להיות שזה בלתי אפשרי.
אני מרגישה קצת רע שכתבתי על חוסר הנכונות שלי לליווי. זה לא באמת נכון. אם קוראת את זה מישהי שזקוקה לעזרה אתפנה ככל שאוכל לעזור לייעץ וללוות. רק שבתור משהו ממוסד זה נשמע לי קשה מאד ליישום בצורה שבאמת תהיה אפקטיבית עבור יותר מכמה מקרים פרטיים.
ועוד דבר: יהיה קשה לשכנע את הציבור החף מקשר ל"עניינים כאלה" לתרום למאבק כזה, בהתנדבות או בדרך אחרת. . קשה מאד לעורר הזדהות עם "מקרי סעד" ועם מיעוטים חלשים. הפעולה תהיה חייבת להיות דרך גוף שכבר קיים, ושיודע איך לפעול ולשנות בתוך המערכת.

הפעולה תהיה חייבת להיות דרך גוף שכבר קיים, ושיודע איך לפעול ולשנות בתוך המערכת.
מקום שנראה לי ששווה לפנות אליו להתייעצות איך לקדם את הנושא:
ארגון משפחה ומשפט

וגם כדאי אולי לחפש כאן

מה בעצם הבעיה עם הקלטה ותיעוד? למה לא? ואיך אפשר מעשית לקדם את זה? האם פשוט על ידי הפעלת עורך דין שינסה להעביר חוק כזה? או בכנסת? תקופת בחירות. אולי שווה להוציא מאיזו ח"כית שווה הבטחה לטפל בעניין הזה.
(עוד לא קראתי את הקישורים של יעל צ)

וואו!
זה עתה סיימתי לקרוא את הדף החשוב, המרתק, המצמרר, והעדין הזה.
וגם ראיתי את הסרט מערוץ 10 והזדעזעתי לחלוטין. עדיין קשה לי להרגע.
אתן נשים חזקות, חכמות ואמיצות. וממש התפעלתי מרמת הדיון.

חזקו ואמצו, ואני מקווה שאכן משהו יוכל להעשות בעניין המסובך הזה.

<הערה קטנה: עריכה היתה עוזרת כאן, כי הדף ארוך וקשה לקריאה. במיוחד הקטע המקופל למעלה, שמכיל תוכן משני דפים אחרים. למה לא להשאיר את זה בדף נפרד? זה די קשה ככה>

חשבתי ככה:
לקפל את רוב הדף (בשיטת הפלוסים מינוסים שאין לי מושג איך עושים אותה)
ולערוך את הדף כך שבהקדמה שלו יהיה הסבר על עיקר הבעיה, ודרכים אפשריות לשיפור. זאת ע"מ שניתן יהיה להפנות את תשומת לבם של גורמים בעלי השפעה לכאן .
ההקדמה צריכה להיות בהירה וברורה. אשמח לעזרה בהחלטה מה מהדף צריך להשאר , כי רובו דיונים אנונימיים פרטיים וויכוחים.
לכל מי שהשתתף: לא מדובר על מחיקה אלא על קיפול כדי שהתוכן ישמר אבל הדף יהיה תמציתי וקריא, כדי שאפשר יהיה לעבור משלב הוצאת הקיטור לשלב של פעולה אפשרית. אם זה לא מקובל על מישהו בבקשה לכתוב כאן, ואם יש רעיונות נוספים אז גם.
מי שרוצה מוזמן לכתוב נקודות שייכנסו לתיאור הבעיה. יש כאן כביכול שתי סיטואציות נפרדות: מצב של הורים שנחשדים בהזנחה (בגלל בחירות לא שגרתיות), ומצב של הורה משמורן שנחשד או מואשם בהזנחה בגלל בחירות לא שגרתיות, וחוסר האונים של אלה וגם אלה מול עובדי הרווחה. (אולי הבעיה יותר רחבה והתייחסתי לנקודות ספציפיות מדי. מוזמנים להרחיב ולהוסיף.)

כמו שאני רואה את זה, הבעיה היא בדרך שההורים עוברים מול הרווחה, בלי קשר לתוצאה הסופית. (סביר שרוב ההורים שנחשדים בהזנחה בגלל בחירות אלטרנטיביות לא ייאלצו להיפרד מילדיהם, אבל כן יעברו התעללות.)
אם יירד גורם ההפחדה בדלתיים סגורות, תצומצם משמעותית ההתעללות האפשרית של פקידות סעד בהורים כאלה.
צריך להבין שפקידות הסעד להוטות לסגור תיקים "בהסכמה" והאיום הוא אחד הכלים להשיג את ההסכמה הזאת. אם לא תוכלנה להשתולל באין מפריע מצבם של ההורים העומדים מולם ישתפר מאד. לכן אני מרגישה שעניין התיעוד, הקלטה, נוכחות עד, הוא הכיוון לפעול.
מה בעצם הבעיה עם הקלטה ותיעוד? למה לא?
אם זו צריכה להיות יוזמה של האם המאויימת, זו בעיה. זה צריך להיות נוהל שלא נתון לבחירה.
ולהיכנס עם מכשיר הקלטה סמוי זו גם בעיה. אני לא הצלחתי לעשות את זה, זה היה מלחיץ מדי.
כל אמא שפויה שנכנסת לשם רוצה לשכנע בצדקת דרכה, לא לעסוק בהקלטות סתר שעלולות רק לסבך אותה עוד יותר.

לדעתי הסיטואציות הן -
מצב של הורים שנחשדים בהזנחה (בגלל בחירות לא שגרתיות),

ומצב של התערבות רשויות הרווחה במקרה של גרושים. לדעתי העניין פה הוא לאו דווקא ההזנחה לכאורה (שהוא נושא אחד ספציפי), אלא קשת שלמה של נושאים אחרים שעולים, והכל תחת המטרייה של התערבות רשויות הרווחה בתחום האישי והפרטי של הורות וגידול ילדים.

כלומר - מצב א' - בחירות לא שגרתיות המביאות להתערבות הרשויות
מצב ב' - גרושים ופרידה המביאים להתערבות הרשויות

בשני המצבים ההתערבות היא בענייני סגנון ההורות.

אולי אפשר גם לעשות קטגוריה לגבי פנייה בעניין. אני מוכנהלענות ולעזור מנסיוני, ואפשר לעשות רשימה של מי שניתן לפנות אליהם ומוכנים לעזור.

להיכנס עם מכשיר הקלטה סמוי זו גם בעיה
זה גם לא משיג את המטרה. הרי אנחנו לא מנסים להפליל אותה, באמצעות התיעוד, אלא לגרום לכך שמלכתחילה היא תתנהג בצורה הולמת.
ברור לי שזה צריך להיות נוהל קבוע ולא קפריזה של האם. השאלה: איך עושים את זה. איך נכנסים לממסד הזה והופכים את זה לנוהל?

השאלה: איך עושים את זה. איך נכנסים לממסד הזה והופכים את זה לנוהל? נגעת בלב העניין. זו שאלה חשובה.
לגבי הקיפולים של הדף - זה עושה את הפתיחה של הדף מאד איטית, כי יש עליו מסה של חומר. אולי להשאיר את הדף הזה כמו שהוא ולפתוח דף המשך - חיפוש דרך לשיתוף פעולה והקלה להורים מול שירותי הרווחה. (אפשר מתערבים ברווחה - שהוא יותר קיצוני, אבל גם יותר קצר וקולע) בקיצור - את הכיוון שמסתמן בימים האחרונים - לפתוח עבורו דף ולהמשיך לגלגל את גלגלי המח לחשוב על דרכים יצירתיות להגיע לדברים.

(מנצלת את הבמה הזאת להודות לך שוב [-: וואלה, לא הרגשתי כל כך עוזרת... תודה על התודה )

היעזרות בגורמים אלה רק מחריפה את הקרע וגורמת נזק
אני יכולה להגיד לך מפורשות שבמקרה שלנו הרווחה העצימה את הקרע, את חוסר האמון ואת השימוש בכוחנות בין שני אנשים שבאמת אוהבים את הילד שלהם ורוצים את טובתו, וגרמה למצב כאוטי שבו הפכנו משני הורים שנמצאים במחלוקת, לנצים בקרב איום, שהתדרדר כמו כדור שלג בעזרה נמרצת של כוחות הרווחה. אם הגוף הזה היה אחראי הוא היה נמנע מהתערבות כל כך בוטה או לחילופין מגיש את העזרה הנכונה לשני אנשים שנמצאו במצוקה ובמצב בלבול ולא שופך כל כך הרבה שמן למדורה שהביא את הקרע לתהומות שקשה לחזור מהם. הם פועלים בחוסר אחריות נורא. תארי לך שפקידת הסעד, לאחר אחת הגזירות שגזרה עלי עודדה אותי כך: "אל תדאגי, עכשיו הוא מרגיש עם הרבה כוח אבל זה לא ישאר ככה והוא יפול שוב, לא לעולם חוסן". הגישה הזאת, שבה הן משחקות עם כוח ומעבירות אותו מיד ליד ומלבות משחקי כוח ומושגים של "ניצחון והפסד" רק מדגישה עד כמה הן לא ראויות לתפקידן כלל, שבמקרה הזה הוא שמירה על טובת ההורים על מנת שיוכלו אלה לשמור על "טובת הילד", המושג האומלל שטבעו ושמבזות אותו כל העת.

ענת יקרה. עזרת לי לנסח מה כ"כ קומם אותי בהתערבות של העו"סית-מגשרת מיחידת הסיוע. כשהאבא סיפר לה על משהו שעשיתי ולא מצא חן בעיניה היא נזדעקה וכמעט צרחה: "איך לא התקשרת לפקידת הסעד ?!" כאילו שזו הדרך הנכונה לפתור חילוקי דעות בין הורים, בלי לקלוט שבאותו רגע היא שופטת אותי וגם מפחידה את האבא ששעות אח"כ עוד היה עסוק בשאלה אם באמת היה צריך להתקשר לפקידת הסעד או לא. לשמחתי הוא הבין שזה לא הפתרון אבל מידי פעם הוא מתפתה לנפנף מולי באיום שיפנה לפקידת הסעד. אני המומה מזה שלא זו בלבד שהיא משתמשת בשפה הכוחנית הזו היא גם מציעה לנו להשתמש בה !!!
נזכרתי השבוע בזה שכתבת שמדובר במערכת צינית שאינה באמת דואגת ל"טובת הילד" - תארו לעצמכם. עבר חודש ימים מאז הודיעו לנו שניבדק ע"י פקידת סעד לחוק נוער והיא (פקידת הסעד) עדיין לא יצרה איתנו קשר. האם כך מתייחסים לילדים במצוקה או שמא ברגע שהפחידו אותנו כבר הושגה המטרה ?

עשי הכל לעצור. גם אם בא לך לנקנק אותו עם העורך דין הכי קליבר. גם אם פגשת פקידת סעד מלאך . הרימי טלפון לי' פ' שהמלצתי לך עליה.
התקשרתי לי'פ' והיא היתה מקסימה בטלפון וגם הסבירה לי שיש שני סוגים של מגשרים בעולם: הטכניים, כביכול עניניים (לדבריה רוב המגשרים הם מהסוג הזה) והתהליכיים, "פסיכולוגיסטיים" שמבינים שמדובר פה בשני אנשים שאמורים לעבור שינוי רגשי עמוק בחוזה שלהם זה עם זו. כ"כ ברור לי שהייתי רוצה שאני ואבי ילדיי נעבור תהליך כזה שבסופו נוכל אפילו להשאר ביחסים טובים. את הצלחת לתקן משהו מהקרע העמוק שנוצר בינך לבין האב ?
בכל אופן לפני כמה ימים הצלחנו לעשות שיחה מעמיקה יותר ובה הוא הכיר בכך שההכפשה שלי בפני הילדים מזיקה להם ואני הבטחתי שאני אשתדל יותר להיות רגישה לדברים שממש מרגיזים אותו. למחרת הוא התקשר אלי וביקש שנמשיך לדבר וקבענו שמחר נצא לבית קפה. אני מתכננת מחר להגיד לו שאני רוצה להפסיק את תהליך הגישור ביחידת הסיוע ולהציע לו את י' פ' או מישהי דומה לה.אני מקווה שיסכים. בכל אופן מבחינתי, רשויות ה"רווחה" כבר לא מעניינות אותי ואני עוברת לדף איך להיפרד. להתראות.
אגב, אם עורכים את הדף הייתי מציעה לערוך רשימת המלצות וטיפים וביניהם לכתוב: לא לפנות ליחידת הסיוע של בית המשפט לענייני משפחה!!!

בכל אופן לפני כמה ימים הצלחנו לעשות שיחה מעמיקה יותר ובה הוא הכיר בכך שההכפשה שלי בפני הילדים מזיקה להם ואני הבטחתי שאני אשתדל יותר להיות רגישה לדברים שממש מרגיזים אותו. למחרת הוא התקשר אלי וביקש שנמשיך לדבר וקבענו שמחר נצא לבית קפה. אני מתכננת מחר להגיד לו שאני רוצה להפסיק את תהליך הגישור ביחידת הסיוע ולהציע לו את י' פ' או מישהי דומה לה.אני מקווה שיסכים.

שמחתי הוא הבין שזה לא הפתרון אבל מידי פעם הוא מתפתה לנפנף מולי באיום שיפנה לפקידת הסעד

נראה שבאמת יש לך פרטנר שאפשר לדבר איתו, שמעוניין בהידברות ולא נפל בפח. את רואה ובוחרת כיוונים - ולא שוקעת במרה השחורה - ומכאן כוחך. אם תצליחו להבין ששניכם יכולים "לנצח" במצב הזה - זה רק אם זה לא יהיה זה על גבו של זה - אלא ביחד - יש לכם סיכוי טוב להצליח.

בהצלחה בפגישה בבית הקפה @}. מקווה בשבילך שזו תחילתה של דרך חדשה, רגישה יותר. וגם אם זה לא יקרה מייד - אתם פותחים כאן פתח לכיוון הזה.

מיכל תודה על העידוד. יש לי פרטנר שנרגע מאוד כשמקשיבים לו ויחד עם זאת מתקשה להקשיב לי. הדרך שבה בחרתי כרוכה בהמון הבלגה וותרנות מצידי ולפעמים אני מרגישה שקשה לי לשאת זאת. מה עושים עם כל הזעם שהאגוצנטריות האינפנטילית שלו מעורר בי ? אולי לזאת התכוונה גרושה במשמורת משותפת כשכתבה:
המחיר היה עיבוד מאוד איטי של הרגשות שלי

בכל אופן, בשיחה שהייתה לנו אתמול בבית-קפה, הוא לא הסכים להיפרד מ"יחידת הסיוע" ואף הוסיף שמבחינתו שם הקשיבו סוף-סוף למה שמציק לו והתייחסו ברצינות לביקורת שלו על כל מיני התנהגויות ובהחלטות שלי (כמו למשל לא לטפל בבני בקורטיקוסטריאודים אלא בהומאופתיה).האמירה הזו שלו מכאיבה לי מאוד, מקוממת ומפחידה. נראה לי שכדי להשליט את רצונו כל האמצעים כשרים.

אמא מודאגת יקרה,
כש סיגל ב המליצה לי על י' פ' , לא הבנתי עד הסוף מה היא ניסתה שוב ושוב להסבירלי על גישור (רק בדיעבד הבנתי):
שמגשר, בדיעבד, היה הגוף הראשון אליו הגענו, שמענו והשמענו, בלי שתהיה למגשר היכולת (או הצורך) לעשות משפט שדה לאחד הצדדים כמו כל גוף אחר, למשל מי שאת נתקלת בו עד עכשיו ושאר הנחמדים שנאלצתי להיתקל בהם בעצמי - לכל אחד מאלה היתה דעה ולדעתו היה כוח. אף אחד מאלה לא היסס לחרוץ משפט, ולדברי כולם היה תוקף. מי שבחר להילחם, יכול היה להשתמש בהם, והשתמש בהם. אצל המגשרת זה לא היה כך, וזה ההבדל הגדול. בן זוגך יוכל להישמע שם, אך לא יוכל לנצל לרעה את הקשבת המגשר. את תוכלי להישמע שם, בלי לחשוש שמא דברים שתגידי ישמשו לרעתך. במילים אחרות, תוכלו להיות עצמכם ללא פחד וללא כוח הרסני שיונח לפתע בידיכם. לכן לפגישה שם יש ערך רב. עבורי הערך היחיד אך הגדול שהיה שם עד כה, היה הפסקת הפחד והחזרה לעצמי. כמו כן המגשרת שמודעת היטב לזוועת ההליך המשפטי על כל היבטיו, מנסה להביא את הזוג להפסקת ההליך המשפטי, ובמקרה שלכם היא ודאי תנסה להניא אתכם ממנו.
מה שבן זוגך מקבל היום ביחידת הסיוע, הוא הקשבה לטענות שלו. אני מבינה לגמרי למה הוא לא רוצה לוותר על השירות הזה. אולי זו הפעם הראשונה שהוא באמת נשמע. וזה נעים ומנחם מאד למצוא מקשיב. זה גם חשוב מאד למצוא מקשיב, וזה חולני, שבתנאים המוצעים לכם במערכת, המקשיב עלול ברגע להפוך בן ברית של האחד ואויב מסוכן של השני, כמו שכבר חווית על בשרך. אצל המגשרת הספציפית הזאת הוא יקבל הקשבה, הוא יקבל אמפטיה כנה ומקום נינוח לדבר על תחושותיו, אך ההקשבה לו מצד גורם שלישי נייטרלי לא תביא לפגיעה בך. סיכוי סביר שהמגשרת תאפשר לו (וגם לך!!) להשמיע את הכעסים בצורה שתשביע את רצונכם וגם תצליח להביא אותו להבין שההליך המשפטי יחולל נזק והרס בחיים שלכם. היא מכירה את התחום היטב, היא עורכת דין לשעבר.
רק היום, כשחשבתי על תשובה לך כאן בדף, קלטתי שלפני הפגישות עם המגשרת, אפרסקים אמרה לי שוב ושוב "תוכלו להגיד שם הכל, זה לא כמו בית משפט" ולא הבנתי את גודל ההבדל: בבית משפט את מאויימת וחשופה למניפולציות של עורכי דין (שאלוהים ישמור על האנשים שבחרו במקצוע הזה, אני בחיים לא אבין את זה. זריעת הרס שנאה וחורבן בחיים של אנשים ששיכים לאותה משפחה, הורים לאותם ילדים, כמקצוע. שאלוהים ישמור על האנשים האלה וירחיק אותם מאיתנו. לעולם לא אשכח את עורכת הדין מצווחת בבית משפט "אני לא הייתי משאירה את הילדים שלי אצל האשה הזאת!! היא קוראת לזה חינוך ביתי כשזה בקושי בייביסיטר עלוב!".) ומרגע שאתם שם הקרע רק הולך ומעמיק. הכעס, העלבון, הרצון לנקום, וכל הרעות החולות.
אני בטוחה שאין צורך לשכנע אותך לוותר על הליך משפטי. השאלה מה איתו. האם תצליחי לשכנע אותו להיפגש עם המגשרת? זה לא חייב להיות על חשבון יחידת הסיוע. אולי אחרי שיפגוש בה פעם אחת יסכים לוותר על הסיוע המשפטי.
הוא חייב להבין שביחידת הסיוע יקשיבו לו וידחפו אותו לזרועות בית המשפט. ושם זה הרבה הרבה הרבה כסף , זמן ואובדן ימי עבודה. הסברת לו את זה?
סליחה שכתבתי בבלגן, אני מתה מעייפות אבל רציתי לכתוב לך ושאולי במהלך הסופשבוע תצליחי לדבר איתו.

מתארת לי שאין מה להציע לו לקרוא מה שנכתב כאן, או קטעים רלוונטיים מכאן . אבל אולי יסכים לדבר עם יעל בטלפון?

למיכל צמות, ולכל האחרים הקוראים בדף זה,
הדוגמא של האמא באשדוד לקוחה מהעיתון, אינני עובדת סוצ' אבל עיתונאות למדתי ולמדתי לא להאמין לשום סיפור כתוב אלא אם יש בו עובדות הקשורות באופן ישיר למציאות, וככל שהסיפור הזוי יותר (הלכה עם התינוק ברחוב כשהוא מחוסר הכרה..) יש להאמין פחות!
יש לי ארבע חברות עובדות סוצ' אחת מהן פקידת נוער... רק רציתי לומר שאם מישהו היה עושה להן ביקור בית לבחון יציבות, שפיות וכו' הן לא בטוח היו עומדות במבחן, כי כשמחפשים רע אז לא עלינו- מוצאים.
ולסיכום - הנושא החשוב ביותר בדיון הזה והוא משום מה לא עלה הוא לאן עוברים הילדים הנגנבים מבתיהם לאחר שה"מדינה" מחליטה כי ההורים אינם כשירים מסיבה כזאת או אחרת, התשובה הכואבת היא כי הם נזנחים במוסדות, פנימיות, משפחות אומנות מפוקפקות וכו' יש סיפורים מזעזעים על מה שקורה עם ילדים אלו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,l-1918813,00.html

שמש
ראשית - החיבור שנתת אינו מוביל לשום מקום.
שנית - כשמחפשים רע אז לא עלינו- מוצאים. נכון.
שלישית - כתבתי כבר למעלה, ואין לי כח למצוא ולצטט שאין לי ספק שהפתרונות שאת מצביעה עליהם עשויים להיות פתרונות גרועים. הפתרון היחיד הטוב בעיני הוא בית להורים שאינם מתעללים בילדיהם. להוציא ילדים מהבית זה תמיד ברירה בין רע סביר לבין רע שהוא בלתי נסבל בעליל. (ואין לי סבלנות וכח לחזור על דוגמאות קיצוניות). ושוב - אסור בתכלית האיסור שהיד תהיה קלה על ההדק.

מיכל צמות יש לי שאלה כללית בכדי להבהיר לעצמי את המצב, זאת לאחר קריאה של חלק גדול מהנאמר פה.
כמה לדעתך נפוצה הגישה שלך בייחס ל-"טבעיות" בין עו"ס בכלל. (או באופן אחר לכמה מהם לא היית נותנת את הסמכה?)

מישהו זוכר? הזוג המוזר שאיים לשרוף את כנסיית המולד בנצרת אחרי שהלכו לגור אצל עראפת במוקטעה?
לפני שנים ילדיהם הגדולים יותר נלקחו גם הם למשפחות אומנה ונאסר על ההורים קשר עמם או מידע על מקום המצאם.
האם מספרת שלפני מספר שנים בתה הגדולה סבלה התנכלויות בבית הספר מהצוות והתלמידים על רקע היותה נוצריה. ההורים החליטו להוציאה אותה מבית הספר, רכשו מחשב וספרי לימוד והעבירו אותה ללימודים בבית. על הרקע הזה הגיעו פקידות סעד אל הבית ולקחו את הילדה, ובעקבותיה את שאר הילדים. לבסוף, על רקע התנהגויות מוזרות שונות של ההורים - למשל חטיפת כל ילדיהם מבתי האומנה ובריחה לרשות הפלשתינית לקבלת מקלט - לקחו מהם גם את התינוק היונק, ("נתתי לו לינוק עוד פעם אחת") וכאמור חודשים אחר כך בעקבות פרובוקציה אלימה בכנסיה שהביאה למעצרם העניין נבדק ביסודיות והתינוק הוחזר כשלא נמצאה עילה להרחקתו מביתו.
בית המשפט הוסיף שיש לבדוק תקינות התנהלות רשויות הרווחה במקרה של משפחת חביבי.
סרקתי את הכתבה אבל לא ברור לי איך מוסיפים לכאן קובץ.

בית המשפט הוסיף שיש לבדוק תקינות התנהלות רשויות הרווחה במקרה של משפחת חביבי.
נדמה לי שבמקור זה היה "בית המשפט ציין שיש טעם לפגם בהתנהלות עובדי הרווחה"
טעם לפגם...
כמה משפחות לא זכו לפסיקה הגואלת הזאת כי לא היו יצירתיים או מטורפים מצער מספיק עד כדי פיגוע טרור בכנסיה?

סרקתי את הכתבה אבל לא ברור לי איך מוסיפים לכאן קובץ.
1 - לא ניתן להוסיף קובץ, אלא אם האו במקום אחר ברשת.
2 - אסור לשים כתבה סרוקה ללא רשות של העתון.

איפה זה הופיע? אולי ניתן למצוא את זה ברשת.

היתה כתבה לפני חודשיים בערך במוסף של שבת של ידיעות אחרונות.
האיש שאיתי עדין לא נרגע מזה ובטוח ש"קהילת באופן" צריכה להתגייס לעזרתם של בני הזוג.

נוסח הבג"צ שהגישה המשפחה:
http://www.mishmoret.org.il/modules.php ... e&sid=1248

חייבת התייעצות, לא אישית.
מדובר באנשים שאני מכירה, הורים חדשים יחסית שאין להם מספיק ידע כיצד לנהוג עם תינוק.
אלו אנשים "לא חכמים" במיוחד, שבטוחים כי הם יודעים הכל. הילד חולה מאז שנולד וההתפתחות שלו גם כך מתעקבת. הילד לא נמצא בידיים, כל הזמן הוא בעגלה או בסלקל הרבה מאוד מול הטלביזיה, גם מעל המיטה יש טלביזיה תלויה. הבית שלהם קטן וצפוף כך שאין לו יכולת לזוז שם ( הוא כבר מזמן בגיל זחילה אך אינו זוחל אולי גם כי לא היה על הרצפה... ) הוא מתיישב - או מושיבים אותו, ומעבר לכך לא נראה לי שמשתלב בחיים.
האב איתו בבית ( גם עם הסבא בן ה- 90+ ) והאם עובדת משרה מלאה. הם הולכים לפיזיוטרפיה, אבל לדעתי זה לא מספיק לילד. ההורים זקוקים להדרכה ממישהו שהם יקשיבו לו ( לי למשל לא מקשיבים ) מה עושים?
האם בכלל יש מה לעשות, או שזה הנתון, יש אהבה ודאגה וזה מספיק... ?
קשה לי לראות את זה מהצד, אני מנסה בטיפטופים אבל אין שום אפקט לדברי. האם יש טעם לבקש עבורם עזרה?
האם יש בכלל למי לפנות?

האם יש בכלל למי לפנות?
אם יש למשפחה רופא/ת משפחה טוב או אחות טיפת חלב טובה ורגישה הייתי מציעה לפנות קודם כל אליהם בצורה דיסקרטית. להציע לעשות ביקור בית אצל המשפחה ולתת לה הדרכה בנושא גידול התינוק. כל זה נכון בתנאי שמדובר במטפלים אכפתיים אנושיים ורגישים.

האם זה שהם הולכים לפזיוטרפיה לא אומר שיש מודעות?
האם הפזיוטרפסטית לא רואה את המצב?
בהתערבות בחייהם של אחרים גם אם הכוונה הכי טובה ונקיה צריך להיות מאוד מאוד זהירים.

לימור יקרה,
האם את אמא בעצמך ?
האם ייתכן שמישהו היה תופס אותך ברגע כלשהו "מפשלת" או לא עושה בדיוק את "הדבר הנכון" (כאילו שקיים דבר כזה בכלל ? ).

אני מבינה את הרצון הטוב שלך אבל חושבת שזה המקום שלנו לעבוד על עצמנו ולהניח לאחרים לעשות את העבודה שלהם בדרכם.
לא מדובר בהתעלוותבילד, כמו שכתבת הוא מקבל אהבה וכו'.
הוא מטופל בפיזיותרפיה וזה ממש לא מובן מאליו. אני מניחה, לפי גילו, שהטיפול נעשה במסגרת של מכון להתפתחות הילד, מקום שכולל בתוכו דיסיפלינות שונות ומטפלים מסוגים שונים ואם יהיה תורך יוכלו לתת להורים גם הדרכה.
אבל בכל מקרה, גם אם נראה לנו מהצד שאנחו יודעים טוב יותר, אני לא חושבת שמקומנו הוא להפנות או להכניס מישהו מבחוץ לחיים שלהם.

הדבר הכי טוב שאפשר אולי לעשות, הוא לעבוד על עצמנו, ולתת לאחרים לחוות ולראות את ההורות שלנו.
וגם לזכור, שכולנו בני אדם...

שבוע טוב

לא מדובר בהתעלוותבילד, כמו שכתבת הוא מקבל אהבה וכו'.
האם רק התעללות היא הצדקה לנסות ולהגיש עזרה או לערב מישהו?
מה עם בורות?
מה עם הזנחה או רשלנות שלא מדעת?
(לא שזה בהכרח מה שקורה שם)

_מה עם בורות?
מה עם הזנחה או רשלנות שלא מדעת?_
שואלת,
תארי לעצמך שהשכנים שלך חושבים שאת מגדלת את הילד שלך מתוך בורות (לא מחסנת?) הזנחה (נותנת לו ללכת יחף ברחוב?) ורשלנות (ישנה אתו ועלולה למחוץ אותו?).
איך תגיבי אם יערבו את משרד הרווחה?

איך תגיבי אם יערבו את משרד הרווחה?
נדמה לי שהשאלה כאן (של לימור, שהיא כנראה שכנה שלי כי גם לי יש שכנים דומים מאוד ) היא לא האם לערב או לא גורם חיצוני כמו רשויות הרווחה (למרות שנכתב בדף הזה), אלא שאלה האם יש גורם שיכול לעזור במקרה כזה.
היא שאלה:
_מה עושים?
האם בכלל יש מה לעשות, או שזה הנתון, יש אהבה ודאגה וזה מספיק... ?... האם יש טעם לבקש עבורם עזרה?
האם יש בכלל למי לפנות?_
גם אני, עם שכנים דומים מאוד עליהם כתבתי פעם בדף כסאות בטיחות, שם הם התעקשו שבהתאם לגילו של הילד הוא יכול לנסוע עם כיוון הנסיעה. היום אני יודעת שמחר הילד יהיה בן שנה, אבל בהתפתחות שלו הוא בערך כמו 7-8 חודשים, לדעתי. ועדיין אני מרגישה שההחלטה שלהם שגויה ומסוכנת, זה כמובן לא ראוי לדיווח על הזנחה!
נכון, הם הוריו. וכפי ש תזמורת הים כותבת, ואני מסכימה איתה, לא על כל החלטה של ההורים נערב את רשויות הרווחה, אבל אני מזדהה עם שאלתה של לימור - האם יש למי לפנות? האם במקרה וישנם הורים מאוד "לא מנוסים" לא ראוי להציע להם עזרה ?

בהתערבות בחייהם של אחרים גם אם הכוונה הכי טובה ונקיה צריך להיות מאוד מאוד זהירים.
מסכימה. וגם, אני אוהבת כל מה שאמרה פיצה והתוספות :
אחות טיפת חלב טובה ורגישה הייתי מציעה לפנות קודם כל אליהם בצורה דיסקרטית. להציע לעשות ביקור בית אצל המשפחה ולתת לה הדרכה בנושא גידול התינוק. כל זה נכון בתנאי שמדובר במטפלים אכפתיים אנושיים ורגישים.

לימור, את שכנתי ??

אני בטוחה שכוונותייך טובות.

מעלה שוב סוגיה שהעלה בזמנו אישי בדף אחר. אנו שכנים של משפחה עם ילד קטן. יש שם צעקות וקללות פעם- פעמיים בשבוע, פעם שמעתי איך נותנים סטירה לילד ופעם נוספת הילד הוצא מחוץ לבית ב- 7-8 בערב ובכה נורא. אחרי 2-3 דקות פתחתי את הדלת והתחלתי לדבר איתו ואז גם האמא פתחה את הדלת, נזפה בו והכניסה אותו הביתה. הילד בן קצת פחות משלוש שנים. בזמנו שאלנו וקיבלנו תשובה בלתי מסויגת של מיכל צמות שחובתנו לדווח שמאוד הרתיעה אותנו. אין לנו עדות ברורה לאלימות פיזית, למרות שברור שקיימת שם התעללות ואלימות מילולית. מצב השכנות הוא כזה שאנו העדים היחידים של מה שקורה שם. הם שכנים לא נעימים עבורנו בלשון המעטה ואנחנו לא רוצים בעיות איתם. אם היתה שם אלימות, ברור שהיינו מזמינים משטרה. מאחר וזה לא ברור לגמרי היינו בדילמה. התקשרנו לרווחה באילום שם והם אמרו לנו שכל זמן שאין לנו עדות לאלימות ברורה הם לא יכולים לעשות שום דבר. יש עוד משהו שאני יכולה לעשות? אין לי עדויות חד משמעיות לאלימות פיזית, אני שונאת לחדור לפרטיות של אחרים ולא רוצה שאנחנו נפגע. מצד שני ברור לי שהילד הקטן שם זקוק לעזרה.
מה עוד ניתן לעשות?

ופעם נוספת הילד הוצא מחוץ לבית ב- 7-8 בערב ובכה נורא
האין הוצאה של ילד בן פחות משלוש מחוץ לבית לבדו עילה מספיקה לרשויות הרווחה לבדוק את המצב? הרי במקרה זה הוא נשאר ליד הדלת. במקרה אחר הוא יכול ללכת לשוטט לבדו ברחוב. לדעתי זוהי הזנחה מובהקת, שאפשר לדווח עליה.
אנא עדכני.

לדעתי זוהי הזנחה מובהקת, שאפשר לדווח עליה
זה שאפשר לדווח זה עוד לא אומר שכדאי. ממש לא בטוח שזה יהיה לטובתו של הילד.

שאלה טובה - מה כן עושים? אולי כמו שהציעה רסיסים של אור:
_הדבר הכי טוב שאפשר אולי לעשות, הוא לעבוד על עצמנו, ולתת לאחרים לחוות ולראות את ההורות שלנו.
וגם לזכור, שכולנו בני אדם..._

ממש לא בטוח שזה יהיה לטובתו של הילד
מדוע?

פיצה - עם מי דיברת ברווחה? מעניין אותי - כי אם זו התשובה שקיבלת זה חמור מאד. בעיקרון - צריך לדבר עם פקידת סעד לחוק הנוער. וכן - ילד בן 3 (ובטח קטן מזה) שמושאר ליד הדלת לבכות ומתעלמים ממנו - זו התעללות. אמנם לא עם סימנים ולא ניתנת להוכחה - אבל כן אפשר לעשות עבודה עם ההורים. (לפעמים יש סיפורים על פקידות סעד ועובדות סוציאליות, בעיקר כאן באתר שבא לי לצרוח להן באוזן חזק !!! - סליחה על גילוי הלב הקטלני, חייבת להוציא).
אפשר גם לפנות לאלי - ואז הם פונים בכתב לרווחה, בלי לחשוף אותכם - ואז כשעובר בכתב גם פקידת הסעד הכי אטומה חייבת לבדוק ולהציע טיפול / אלטרנטיבה כי אחרת, היא נושאת באחריות של "ידעת ולא עשית כלום" " קיבלת התרעה".
חוץ מזה - פיצה - אם את רוצה לדבר איתי באופן אישי - שנוכל לגלוש מעבר למה שאפשר באינטרנט - אז בשמחה. 054-3178890. או במייל [email protected]

מדוע?
כדאי לקרוא את כל הדף כדי להבין לאיזה מצבים אפשר להגיע (משני הכיוונים).

ממש לא בטוח שזה יהיה לטובתו של הילד
למה אתה מתכוון?
עודד, מה היתה עושה במקומנו? לא מדובר בשוני בגישה לחינוך הילדים אלא בחשש להתעללות פיזית בילד. מה היתה עושה אילו זה היה מתרחש נגד עיניך?

מיכל תודה! אנסה ליצור קשר שוב היום

עודד יקר - נראה לי שאתה מבלבל שני דברים (שקל נורא לבלבל אותם - ואני אומרת את זה ממקום נקי וכנה) - הדבר הראשון הוא מקום שיש בו הזנחה / התעללות ושמצריך התערבות. התערבות כנה ורגישה (יש מקרים שצריך גם פטיש 5 קילו ) שתציל ילד מחיים נוראיים. הדבר השני הוא התערבויות חודרניות, חסרי רגישות ופרופורציות שנעשות בשם החוק בצורה ברוטלית ומגושמת. נכון שכשאנחנו מדווחים אנחנו לא יכולים לדעת מי / מה יעמוד מהצד השני. האם נגיע אל האדם הרגיש או אל הברוטלי. יחד עם זה - ילד שחווה התעללות והזנחה - התערבות שם חשובה ביותר - ואי דיווח כמוהו כהזנחה שלו. פיצה ובן זוגה רואים לנגד עיניהם ילד שהם חוששים שמתעללים בו. לא פעם אחת שמעו ויכוח / היה נדמה להם.

כבר לפני כמה חודשים הם פנו לשאול - וכבר אז הם דיברו על הדברים שקורים שם. (אנחנו מדברים על לפני המלחמה - שזה אומר יולי). אני מניחה שעד שהם פנו להתייעץ וחשבו שזה לא משהו חד פעמי - גם עבר קצת זמן.... זאת אומרת שכבר 5 חודשים (לפחות) הילד הזה עובר משהו לא פשוט (ילד בן שנתיים וחצי - מוצא מחוץ לבית והדלת נסגרת? כשעבדתי כשכירה אמא אחת השאירה ילד בן 5 מאחרי הדלת ולא הרשתה לו להכנס הבייתה - כי היא שטפה את הבית וכמה ילדים גדולים יותר לקחו אותו לחורשה והתעללו בו מינית. נכון, כאן האמא שמעה שפיצה דיברה איתו ויצאה אליו. עדיין... אני בטוחה שברור לך) ואם אני מרגישה נכון את פיצה אז היא מודאגת לגביו, ולא בכדי - אז לשתוק? לא לדווח? למה - כי מישהו חווה משהו לא נעים עם ההתערבות של הרשויות?

איזו מין חברה אנחנו אם אנחנו חושבים ש _הדבר הכי טוב שאפשר אולי לעשות, הוא לעבוד על עצמנו, ולתת לאחרים לחוות ולראות את ההורות שלנו.
וגם לזכור, שכולנו בני אדם..._ בכל מקרה? זה נכון מאד לעבוד על עצמנו. זה לא ממש יעזור לילד שסובל ואת ההורים שלו לא ממש מעניין להסתכל עלינו.. (ולא כי הם רעים, יכול להיות שיש להם את הכוונות הכי טובות בעולם - זה הרי הילד שלהם - אבל הם עסוקים בדברים אחרים - עבודה, פרנסה ועוד - וזה שאנחנו ברקע לא ממש נכנס לחייהם).
אבל אולי, רק אולי, אם מישהו שיש לו קצת סמכות יבוא ויציע להם הדרכה הורית - או יתן להם תמיכה - לילד הזה יהיו חיים קצת אחרים. ואם במקרה זה שיציע גם יהיה רגיש ולא ברוטלי אולי גם הוא וגם ההורים שלו ירוויחו מזה. (מניסיון - אמא שצועקת ומרביצה ומענישה - בדרך כלל בעצמה חווה כעס, פחד, יאוש, בלבול...).

ושלא תבין לא נכון - אני לא בעד לדווח על כל מה שנראה לנו שונה / אחר, (כמו הדוגמאות שהזכירה כאן התזמורת) או על כל דבר שמזעזע אותנו. רק במקרים שיש לנו חשד אמיתי (כשאנחנו מסתכלים ללב פנימה) שילד/ה חווה התעללות / הזנחה.

אני עבדתי במרכז חרום לילד- המקום אליו מגיעים ילדים שפקידות סעד מוציאות אותם מהבית. ורוב מי שהגיע לשם זה ילדים שכבר נפגעו (חלקם באופן מאוד קשה). לא כאלה שכמעט/ שיש חשש.
כיום אני עובדת סוציאלית בתחום הזיקנה וגם שם אני רואה את זה- רק עד שזה מגיע לסכנת חיים - יש מה לעשות.
מקרים של הזנחה לא תמיד מרשימים את הרווחה כדי לעשות משהו.
אני מבינה שאסור שיהיה קל להוציא ילד מהבית ולנתק אותו מהוריו (גרועים ככל שיהיו) אבל זה תמיד משגע אותי שצריך להפגע מאוד קשה (אצל הקשישים שלי- כמעט למות!) עד שעושים משהו.
בשביל מה אנחנו עובדים סוציאלים?
זה עצוב לומר אבל במקרה של הילד שנשאר מחוץ לבית- אני לא אתפלא שרק אם הוא כמעט ידרס בכביש (או באמת ידרס) אז איזה פקידת סעד תעשה משהו...

האם את יודעת באיזה גן הוא?
אם כן- כדאי לפנות לגננת לשתף אותה במה שראית ובמה שאת שומעת. בתקווה שהיא מספיק ערנית .
יחד אם זאת אני יכולה לחבר אותך לעובדת סוציאלית של העירייה שכיום לא עובדת במקצועה אלא דווקא במחלקת הקליטה ומחוברת לשכונות ואולי לה יהיו פתרונות ועצות.
אשוחח עימך בטלפון
נשיקות

בלי קשר לנכתב בדף, אבל עם קשר לכותרתו. תראו לאן דברים יכולים להגיע.

כידוע, אני משתתפת גם בפורומים ב"תפוז", כמובן גם חלק מהמשתתפים כאן משתתפים גם שם, ועוד חלק מאלה שמשתתפים רק שם תומכים ברעיון של החינוך הביתי. אבל הרוב שם מאוד לא אוהבים את הרעיון. אז אחת שם החליטה לעשות מעשה (מבחינת ניק אין לי ספק שאני יודעת מי זאת, אבל אין לי הוכחות רשמיות ולא מידע מיהי בחיים האמיתיים). הגברת (והיא לא מתגוררת בראשון) הטריחה עצמה והתייצבה בסניף הרווחה שליד ביתנו והשמיצה אותנו תוך שימוש בסילופי דברים שכתבתי שם. עקב כך נפתח לנו תיק ברווחה, וזה במעט מסכן את הסיכוי שלנו לקבל את ה"אישור" ממשרד החינוך. אז נשאלת השאלה, אם רק בגלל פניות על בסיס וירטואלי, אפילו מבלי שהפונה תגבה את עצמה בעותק ממה שנכתב בפורומים, זה בסדר שהחוק מאפשר לעו"ס לפנות אלינו? האם לא צריך שיהיה משהו מעט מוצק יותר לפני שיטרידו אנשים?

אז עלינו יכלו לבזבז זמן (ושקלו גם לבזבז כסף) אבל במקרים שבאמת דורשים טיפול לא נוגעים. נחמד. נכון?

מיכל צמות,
תקראי שוב את מה שכתבת, ותראי כמה הסתייגויות יש שם. למשל:
נכון שכשאנחנו מדווחים אנחנו לא יכולים לדעת מי / מה יעמוד מהצד השני
או הסתייגויות לגבי מה שאנחנו יודעים שקורה לילד ולממשפחתו.
אני לא אומר לא לדווח. אני חושב שבסופו של דבר זו תהיה החלטה אמוציונלית של מי שנמצא מול הילד (לימור), ואולי זה יהיה המדד הטוב ביותר בסופו של דבר. אני רק אומר שיש גם מקרים שזה לא מועיל בכלל (כל הדף מדבר על זה אז אני לא אחזור). יש את שני הצדדים, וזה לא שחור-לבן. זה מה שניסיתי להגיד.

ואני רוצה להוסיף עוד משהו: יש כל-כך הרבה דרכים לגדל ילדים, כמו שיש כל-כך הרבה דרכים לחיות. יש כל-כך הרבה דברים שקורים בפנים ואין לנו מושג או דרך לדעת, וגם דברים קשים לא פחות מילד שסוגרים אותו מחוץ לדלת, אבל אותם לא רואים. ויש גם דברים שיכולים להראות למישהו מאיתנו כחינוך נוראי ולאחרים זה נראה בסדר, ואנחנו לא יכולים ולא צריכים לגרום לכולם לחשוב כמותנו. בדיוק כמו שיש כאלה שחושבים שחינוך ביתי הוא הזנחה של הילדים.
אז אני לא אומר שאם מישהו מרביץ לילדים שלו באופן קבוע אז צריך להתעלם, אבל יש גם המון גוונים של אפור.

אני רוצה לספר לכם על משהו שקרה בבית-ספר שאני מורה בו.
ולשמוע את חוות דעתכן/ם
הייתה לי תלמידה שראיתי שהיא אולי קצת קלמז'י , אולי קצת קשה לה ריגשית אבל לא בצורה שתופסת את העין. פרט לכך שמאוד אהבה אותי ואת השעורים איתי ולכן תמיד נישארה לסדר איתי אחרי את הכיתה עד שאימה הגיעה ולקחה אותה.
גם אמא שלה ניראתה בסדר, אולי יותר מוטשת מהרגיל אם נדקדק בקטנות ואולי גם יותר סבלנית מהרגיל.
כשאמרתי לה שביתה נהדרת ועובדת כ"כ יפה היא צחקה ואמרה אבקש ממך את זה בכתב. שאלתי למה במבט לא כ"כ מבין והיא ענתה שלא כולם חושבים כך ועושים לה צרות בעיקר בעלה לשעבר.
בכל זאת הילדה ניראתה לי בסדר. באופן יחסי לשאר ילדי הכיתה.
אתמול ראיתי את המנהלת הולכת איתה יד ביד ובעצם מסרה אותה - רק היום הבנתי לגורמי הרווחה.
היום הבנתי ממורות בבית- הספר שגורמי הרווחה לקחו את הילדה בצו בית משפט מבית הספר אליהם.
ובעצם בעקבות ריב בין ההורים הילדה המתוקה הזו לא ישנה בבית שלה עם אמא שלה.
מישהו אמר שפחדו שהאם תתאבד או משהו - וחשבתי לי איזה אסון. ואיזה סיוט הילדה הזו עוברת. ובעצם היא נשארה לבד. בלי אבא בלי אמא בלי סבתא ואפילו בלעדי.
ניגשתי למנהלת ושאלתי אם מכתב ממני שמתאר את חוות דעתי החיובית על האם והילדה האם הוא יעזור?
והיא ענתה שצריך לחכות שבועיים לפחות והלכה...
ואני משתגעת . מרגישה בסיפור קפקאי וממש לא יודעת מה לעשות.
בסה"כ אני מורה מקצועית שרואה את הילדה שעתיים בשבוע.
ובכל זאת אני מרגישה אותה בליבי. ועצוב לי נורא עליה . אני מרגישה את הטרגדיה באוויר וזה כואב כ"כ כואב.

כמובן שהמרגיעון שיצא - "האושר אינו תלוי בדבר רק בנכונות לאושר"
כ"כ נכון