באופן טבעי

אישה יקרה ואהובה
מהבוקר אני מרותקת לדף הזה, אותו אני קוראת פעם ראשונה
בוכה, צוחקת, מפחדת, מתפללת, נזכרת באמונה, מאמינה ושוב מתפללת
אין לי מילים שיכולות לתאר כמה מילותיך ומילות נשים אחרות עוזרות לי
כמה אני מזדהה עם הדברים שאותם את עוברת
וכמה אני נזכרת, בזכותך, שוב באמונה, בבריאה, בבריאות
בלקחת אחריות על חיי, על גופי, על בריאותי

אני בת 31 עוד רגע. לפני כחודש וקצת, התגלה בשדי השמאלית, בבדיקה שגרתית וראשונה שערכתי, גוש סרטני.
תודה לאל, שהגוש התגלה בזמן, כשעוד יחסית היה קטן ולא מפושט
לפני שבועיים, עשיתי ניתוח להוציא אותו
הניתוח עבר בשלום, תודה לאל
אתמול הלכתי לקבל את תוצאות הפתולוגיה,באמונה שלמה שאין לי יותר סרטן בגוף ועכשיו אני "חופשיה" למצוא את דרכי הריפוי שמתאימים לי.
אז, הבשורה הטובה היא שאין לי סרטן יותר. תודה לאל.
הבשורה הלא טובה היא, שמסתבר שהסרטן הזה נחשב אגרסיבי ולכן יכול לחזור במהירות ואולי אף הספיק לשלוח תאים קטנים לריאות ולכבד
ולכן מציעים לי כימותרפיה והקרנות.
הדבר שאותו הכי לא רציתי.
ומאז אני כ"כ מבולבלת. מרגישה עצמי, כמו לפני חודש וקצת, שהתגלה הגוש, בחור שחור
עצובה, כועסת על היקום, לא מבינה למה זה ממשיך
ולא ברורה לי כבר מהי אמונתי
האם באמת אוכל לרפא את עצמי?
האם שינוי של אורח חיים וריפוי הנפש באמת יעזרו?
מצד שני- דעתי על הכימותרפיה וההקרנות כ"כ שלילית, שברור לי שכל עוד אמשיך לחשוב שאני הולכת להרעיל את גופי
זה בדיוק מה שיהיה..

אני רוצה לחיות.
אני בוחרת בחיים.
בוחרת לפגוש בן זוג מדהים
בוחרת להקים איתו בית
בוחרת להוליד ולהניק ולראות את ילדיי גדלים ומאושרים
בוחרת להגשים את יעודי בעולם הזה
בוחרת לבחור בבריאות
ומתפללת לאלוהים ולליבי שיראו לי את הדרך הנכונה
מתפללת להיות אמיצה במסע הזה אל הריפוי
ולבחור מתוך חופש הבחירה והאמונה

אישה יקרה- אני מתפללת שאת בבריאותך ושילדת תינוק (תינוקת?) מקסים ובריא,
מורה דרך נוסף למסע שאת עוברת.
תודה לך על ההזדמנות לשפוך מליבי המבולבל
תודה לך על מי שאת
תודה

שמש יקרה,
מילותיך העבירו אצלי צמרמורת,
אני מבינה כל כך את הבלבול, הפחד, הקושי לדעת מהי הדרך הנכונה.
זהו שוק גדול כל כך, מידע שקשה מאוד להכיל ולקבל,
ובעיקר קשה (לי לפחות) הצורך לקבל החלטת.

אבל אני מאוד רוצה לחזקת את ידיך,
היום אני מרגישה שהמתנה הזו שקיבלתי העירה אותי במובן העמוק ביותר,
חיברה אותי לאמונה כפי שלא האמנתי מעולם.
זהו פעמון אזהרה שאי אפשר לא להקשיב לו,
כל אחת מאיתנו ומה שהיא צריכה לעבור עם זה וללמוד מזה.

אני בוחרת כל יום ויום להאמין בגוף שלי, ביכולתו להרפא.
ברגעי הפחד הנוראי בוחרת בזה שוב ושוב.
ובוחרת לבטוח בעזרה שכל הזמן ניתנת לי, להאמין שאני אף פעם לא לבד,
גם את, אף פעם לא לבד.
ואם הגעת להתמודדות הזו יש לך את הכלים לעמוד בזה ולהתפתח מתוך זה.
אין לי ספק בכך בכלל.
לא לגביך ולא לגבי עצמי.

_אני רוצה לחיות.
אני בוחרת בחיים.
בוחרת לפגוש בן זוג מדהים
בוחרת להקים איתו בית
בוחרת להוליד ולהניק ולראות את ילדיי גדלים ומאושרים
בוחרת להגשים את יעודי בעולם הזה
בוחרת לבחור בבריאות
ומתפללת לאלוהים ולליבי שיראו לי את הדרך הנכונה
מתפללת להיות אמיצה במסע הזה אל הריפוי
ולבחור מתוך חופש הבחירה והאמונה_
רוצה להגיד כן כן כן על כל מילה ומילה שכתבת כאן

האמונה הולכת ומתחזקת, למרות רגעי השבירה הקשים כל כך.

אשמח מאוד אם תמשיכי לשתף,
ואשמח מאוד, אם מתאים לך, שנדבר גם בטלפון.
תודה לך, אישה נפלאה.
כל כך ריגשת אותי במילותייך

פשוט יעל יקרה,
_אולי תרצי אחרי הלידה עזרה עם אוכל ואני יותר מאשמח פשוט לבשל קצת יותר ולהביא אלייך אוכל צמחוני בריא ומזין
אז רק תגידי..._
תודה רבה לך,
אזכור זאת ואגיד כשאצטרך...

תודה עדינה ונקודות, שאתן כאן. תומכות ועוקבות.

וסתם שתדעו,
כל כניסה לדף הזה ממלאת אותי באהבה,
אליכן מלאכיות מלוות,
אלי,
אל העולם.

(ועדיין לא ילדתי... עוד חודש בע"ה)

(-: @}

אישה יקרה

תודה. תודה על מילותיך

_אני בוחרת כל יום ויום להאמין בגוף שלי, ביכולתו להרפא.
ברגעי הפחד הנוראי בוחרת בזה שוב ושוב.
ובוחרת לבטוח בעזרה שכל הזמן ניתנת לי, להאמין שאני אף פעם לא לבד,
גם את, אף פעם לא לבד_
כרגע אני מרגישה מאוד לבד.
תודה לאל, שיש סביבי משפחה וחברים תומכים, אבל לא נראה לי שבאמת הם יכולים להבין את מה אני עוברת
ואלוהים/בריאה/שכינה....
כמו שרשמתי קודם, אני כרגע מרגישה בבור שחור ואני נופלת ונופלת
רוצה להרפות לידי האלוהים
אבל, כרגע אני במקום שלא בטוח שהוא באמת שם
ויתפוס אותי
וזה גם בסדר להרגיש ככה
ואולי מתוך שאעבור דרך התחושה הזו
תגיע לה שוב האמונה
והידיעה העמוקה
שאני אף פעם לא לבד

אחרי יומיים אינטנסיביים של בילבול וכאב והצפות רגשיות
ואחרי "בילוי" מול האינטרנט בקריאה של מאמרים והמלצות ומטפלים ושיטות
אני בוחרת לעשות קצת הפסקה
מרגישה מוצפת מדי
והחלטתי לנסוע למקום שבשבילי הוא שער גדול
מקום שתמיד מצליח להזכיר לי את הבריאה הגדולה
סיני...
נוסעת מחרתיים להתבודד מול ים טורקיז עוטף והרי מדבר עוצמתיים
להיזכר בליבי ובאלוהים
לחגוג (???) שם את יום הולדתי ואת החיים
ואינשאללה, לחזור עם אמונה חזקה וידיעה אמיתית של הדרך המדויקת עבורי

אשמח מאוד מאוד לדבר איתך בטלפון
אם יצא לפני הנסיעה, יהיה נהדר
ואם לא, אז אחריה
אולי רשמי לי את מספרך במייל שלי ואחזור אליך
[email protected]

ושוב תודה מקרב ליבי
על מי שאת
ועל היכולת לפרוק קצת מליבי המבולבל
כבר מרגישה טוב יותר...

שתהיה לידה מופלאה וטהורה.

שמש יקרה,
אני שולחת לך מייל.

מבינה מאוד מאוד את הבלבול ואת תחושת היאוש והלבד.
זה חלק בלתי נפרד מההתמודדות הזו.
חלק מאוד גדול ממנה.

סיני נשמע לי מקום נפלא להיות בו עכשיו , לעכל דברים וגם להיות עם הטבע בפשטותו,
ההרים האלה והים תמיד מחזירים אותי לתחושה של שפיות,
של היותי חלק ממשהו גדול יותר,
מאיזו זרימה שפשוט מתרחשת.
הלוואי ותמצאי שם שקט ורוגע עבורך .
(אני מתחילה לקנא... כל כך מתגעגעת לסיני...)

ומזל טוב ליום הולדתך!

מקוווה שתתקשרי בקרוב

יויו תודה,
יש לי עוד קצת זמן...

היום בערב אני אצל הרופא, אנסה לדבר איתו על האפשרות של לידה ואגינלית,
או לפחות להתחיל וגינאלי ולראות איך הדברים יתפתחו.
הלוואי שהוא יהיה מוכן ללוות אותי בדרך הזו.

מוזר איך שתי האופציות ללידה: וגינאלית או קיסרית הפכו להיות משהו מפחיד עבורי,
אולי בגלל הניתוח שעברתי שממש השיר אצלי טראומה, גם בזכרון הנורא שלו וכנראה גם ברמת הגוף,
כאילו אני פוחדת שיעבור משהו דרך צוואר הרחם.

יש לי מה לשחרר שם לקראת הלידה.
איזה כיף... עוד עבודה... (-;

הלילות שלי הפכו די סוערים, אולי כמו כל לילותיה של אישה שאוטוטו נכנסת לחודש תשיעי,
קשה לי לישון ואני עסוקה בפחדים.
אתמול בערב קראתי את התור בריאה גילי ומירב , על התינוקת שנולדה עם גידול בכבד ועל ההתמודדות הקשה כל כך מול העולם הרפואי.
לא ממש חכם לקרוא את זה במצבי, אבל לא הצלחתי להפסיק,
ולא יכולתי להרדם.
התעוררתי בבכי.

הרבה מתח מצטבר עכשיו,
לקראת הלידה ולקראת ההתמודדות עם ההחלטות,
וכמובן.. עם בואו של תינוק חדש לחיינו.
איזו התרגשות

לא נותר אלא, ללמוד ממך.
יום טוב שיהיה לכם.

חושבת עליך, מאחלת לך ולתינוקך לידה טובה ובריאה, לא משנה איך. חיבוק

Hello Dearst Woman
I'm writing in English because my computer has broke down so this is a temporary alternative.
I just wanted to suggest some very very useful work and help I think you can get concerning your fears prior to your birth.
I have a few ideas.
I myself have done sooooo much work on this in this pregnancy and I am feeling very excited and relaxed now, after feeling so much fear.
It could make such a difference to you.
If you want you can call me at 077-2030014
Or I would suggest talking with Paula Ag'i a wonderful sweet woman who I think could help you.
You dont have to get to your birth date tired with all that fear.
I know how it feels.
Paula's number is - 052-8034490

(By the way I think we are due almost the same time. Im due first week in may)

With love
Adina

עדינה יקרה,
תודה רבה לך ,
אתקשר אליך היום או מחר (אם אתגבר על הבושה הראשונית...),
וכן אנחנו מתואמות, התאריך המשוער שלי הוא 5 במאי.

אתמול הייתי בבית חולים להוצאת התפר הצווארי. למרות הנסיבות הטובות (התכוננות ללידה),
עבר עלי שם יום מאוד מאוד מחליש,
כאילו כל האמונה נלקחה ממני,
הפכתי צינית, מזלזלת ומלאת ספקות בדרך שלי.
הכניסה לבית החולים, אין סוף בדיקות, לשמוע שוב ושוב את הרופא מתאר את מהלך המחלה שלי בפני רופאים אחרים....
הרגשתי כל כך חולה.

נכנסתי לראות את חדרי הלידה, זה הרגיש לי כל כך מוזר,
כאילו זה לא המקום בכלל ללדת בו תינוקות. התבוננתי ביולדות ורצו אצלי תסריטים על אפידורל והתערבויות שהן עומדות לעבור...

וחשבתי על עצמי ועל הדרך בה בחרתי במן זלזול כזה: מה עובר עלי? מה אלו הבחירות המוזרות האלה?
להאמין לכל מיני מטפלים אנרגטים במקום לעשות פשוט את מה שהרופאים אומרים?

כשהם התבוננו בצצואר הרחם שלי הם אמרו שוב ושוב שהוא לא סדיר וגם ראו שם איזה משהו שהצריך לקחת שוב ביופסיה וכמובן הכניס אותי לפחד (התוצאות רק עוד שבועיים- שלושה).
בתוכי אני בטוחה שזוהי רק איזשהי צלקת מהניתוח או תגובה לתפרים,
אבל עדיין הספק היה שם כל כך חזק.
אוף!

בדרך לבית החולים בכיתי כל כך, נמאס לי!
בכיתי ונתתי לכל העצב הזה לצאת,
על כל הדרך הזו,
על זה שאני כל הזמן חזקה וחיובית ומאמינה,
ונמאס לי! ובא לי רק להרפות,
רק לשחרר
סתם להיות בהריון, סתם לחיות, סתם להיות חלשה חלשה

_ובא לי רק להרפות,
רק לשחרר
סתם להיות בהריון, סתם לחיות, סתם להיות חלשה חלשה_
אהובה שלי ,
בניגוד לכל הגיון של 'ערב פסח' נכנסתי לרגע ל'מה חדש' והנה את מי אני פוגשת ?
ד"ש חם ממני.
שיט אני ממש ממהרת וזה..
והנה מגיע הפסוק : "חכם השביל מן ההולך בו" ..
במסע יש הרי מקום להרפות ,לשחרר זה מקובל , ולהיות חלשה ועצובה ודואגת - בעיקולי הדרך רק טבעי..
... ולנוח לנוח הכל ייראה אחרת אחרי המנוחה.
ואז נדבר.
נשיקות

יקרה אהובה,
גם לי יש רק רגע אחד אבל הוא מספיק לחיבוק גדול.

עוד דבר קטנטן,
אמא שלי לפני כמה זמן חזרה לבדיקה שגרתית, עשו לה בדיקת שד ארוכה במיוחד כי קשה לרופאים שלה להאמין שהיא בריאה ובסוף הרופאה אמרה
"נראה לי שיש כאן משהו, צריך לבדוק את זה"
כך היא חייה לה שוב במשך כמה שבועות בפחדים וחששות למרות שגם היא ידעה בפנים שזאת רק צלקת מהניתוח, היא הרגישה בריאה.
ואכן הכל יצא נקי לגמרי.

את מדהימה ואמיצה ואת לא לבד, אלוהים מלווה אותך בכל רגע ורגע באהבה אינסופית.
מאחלת לך חג של שלווה פנימית.

גם אני פה.
יש מצב שאת מדברת עם כמה רופאים שם, ומבהירה את רצונותייך לגבי הלידה שתגיע בשעה טובה?
וואי, את ממש חייבת לעשות עבודה מקדימה ללידה ולהגיע לשם מוכנה, חזקה, יודעת - יותר מכל יולדת אחרת.
בטח גם לווי קרוב קרוב - יעזור.

ורק רציתי להוסיף ממקומי הצנוע , שאם אחרי הלידה, אם תעשי ניתוח ובמידה ולא תוכלי ללדת עוד - אפשרות האימוץ, היא אפשרות מדהימה, מעצימה ותורמת לעולם כל כך...!
ובעיקר שהלידה תעבור שלמה ובריאה והכי פחות כואבת שאפשר @}
נקודות ממחשב אחר

תודה לכן,
אני מרגישה את החום בדברים שלכן,
לא כל כך יכולה להגיב כרגע,
אני עדיין מרגישה במקום ירוד כזה, בלי כוח לתקשר החוצה.

יקרה,
את נמצאת בדיוק במקום שאת צריכה
אני עדיין מרגישה במקום ירוד כזה, בלי כוח לתקשר החוצה
אז אל תפחדי מזה, זה בסדר גמור.
את כמובן מוזמנת להתקשר אם כן יבוא לך לתקשר החוצה.

לאחרונה מאד מאד עוזר לי לעצום עיניים ולדמיין שאני בתוך מים או שאני המים עצמם ואני נזילה וזורמת, זה מאד מרגיע אותי ומקנה לי תתחושת שלווה ברגעי מצוקה.

בכל אופן את מלאה בכל מיני כלים אני יודעת ובכל זאת לפעמים צריך פשוט לשקוע אבל זה רק זמני ואת עוד תעלי מזה.
קבלי עוד קצת אהבה וחיבוק בנתיים.

שולחת אהבה ושקט.
שבת של שלום.

שולחת לך כוחות גוף ונפש, אמונה בחיים ובדרך, ריפוי ושקט פנימי.
בכל פעם שאני קוראת אותך אני מאוד מתרגשת ונפעמת ממך,
את אישה אמיתית ואמיצה וזה משתקף בכל מילה שאת כותבת, גם כשאת בפחד.
אני מאמינה שאת תהיי בריאה!

_את אישה אמיתית ואמיצה וזה משתקף בכל מילה שאת כותבת, גם כשאת בפחד.
אני מאמינה שאת תהיי בריאה!_

טוב,
אני מתחילה להתאושש.
אני מודה לכן על העידוד ובעיקר על הנוכחות שלכן.
המילים שאתן משאירות לי פה מאוד מחזקות ועוטפות.

היינו כמה ימים בפסטיבל בצפון והיה מאוד מאוד כיף,
בעיקר התחושה שלנו כמשפחה, ובכלל, האוירה היתה ממש מצויינת,
היינו מוקפים באנשים כל כך נעימיםוהכל הרגיש מאוד חיובי ופשוט.
זה עזר לי מאוד להתרחב גם בתוכי, להרחיב את הלב,
לשחרר את הפחד.
חזרנו לפני שעה ואני מרגישה רגועה מאוד, ומאוד שמחה.

מחר אני שוב בביקורת בבית חולים, מקווה מאוד לשמור על תחושת התקווה הזו ולא להרגיש שם שוב חולה ומפוחדת.

וכמה תגובות:

עדינה יקרה, כיף לשמוע על אימך, אני מאוד מקווה שגם אצלי התוצאה תהיה טובה, אני מאמינה בכך בכל ליבי.
וכנראה שבאמת הייתי צריכה לשקוע קצת, עם כל המתח שגם ככה קיים עכשיו עם התקרבות הלידה (גם אצלך ?)
קבעתי פגישה עם פאולה ליום ד'.
היא נשמעה מאוד רגועה ומיד הציעה להתלוות אלי ללידה,
כמו שחשבת היא ממש לא נבהלה מהסיפור שלי ,אלא להיפך, נשמעה ממש מגוייסת.
וגם מאז שדיברנו נזכרתי בכל מיני תרגילים משיטת פאולה והשתמשתי בהם,
זה עורר בי המון געגוע ורצון לחזור לקחת שיעורים. הפסקתי בעצם איך שגיליתי את הגידול, לא יודעת בדיוק למה. אולי זה זמן לחזור.

נקודות יקרה,
תודה לך .
לגבי האימוץ: אני מכירה כמה ילדים מאומצים מקרוב, חלקם כבר בגרו, ויש לי הרבה מחשבות בנידון, גם חיוביות אבל גם שמבינות את המורכבות הענקית שבנושא.
האמת שיש לי סיפור ממש מקסים על אימוץ,
בכלל לא קשור לנושא הדף, אז לא יודעת אם מתאים שאכתוב פה.
בכל מקרה זו בטח אופציה.
ועדיין לא החלטתי בכלל אם אני רוצה עוד ילדים או לא, סתם כי כרגע אני עסוקה הרבה יותר בהריון הנוכחי ובהחלמה שלי, ומחשבה על עוד הריון נראית רחוקה...

וכנראה שבאמת הייתי צריכה לשקוע קצת, עם כל המתח שגם ככה קיים עכשיו עם התקרבות הלידה (גם אצלך ?)
כן, גם אני שקעתי די עמוק בימים האחרונים, דיכאון ופחדים, מתעוררת כל הלילה וחולמת כל מיני חלומות הזויים אחד אחרי השני...
לשמחתי מרגישה שאני בדרך החוצה מהבור הזה, רואה אור (-:
אני מנסה להפסיק להזין את כל הסיפורים המפחידים שלי ובמקום זה מדמיינת רק סצנריות טובות ונעימות לי.
כאילו שאם אדמיין את הרע אהיה מוכנה לזה? אז במקום זה נותנת לעצמי את הזכות לדמיין את המחשבות שכיף לי איתן.
ומזכירה לעצמי שוב ושוב שאני ממילא לא מנהלת פה את הדברים, הכל בידי בורא עולם ונשאר לי רק לנוח אצלו.

_קבעתי פגישה עם פאולה ליום ד'.
היא נשמעה מאוד רגועה ומיד הציעה להתלוות אלי ללידה_
איזה יופי, אני שמחה לשמוע.
אני מקווה שיהיה ביניכם חיבור טוב.
נשמע לי על פניו רעיון מצוין שהיא תתלווה אליך ללידה.
אשמח לשמוע איך היה המפגש אחר כך אם יבוא לך.

@}

את מעוררת השראה באופן שאין מלים לתאר אותו. @}

רציתי לעדכן שהבופסיה יצאה תקינה!!!

תודה לאלוהים,
תודה לכן

זה מאד מרגש לשמוע. אני שמחה כ"כ בשבילך!
מאחלת לך בריאות ולידה טובה.
ושולחת לך הרבה אהבה.
אילת

יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ידעתי, ממש הרגשתי שהכל בסדר.
אני הכי שמחה בעולם עבורך

איזו דרך, איזו עוצמה, איזו ברכה,
וכמה אמונה יש לך.

איזה יופי!
מתרגשת יחד איתך ומחכה לחדשות טובות!
<פיצה>

איזה יופי!
@}

שלום אהובה
תודה לאל
ותודה לך שאת מעירה אותי באמונה שלך.
אני מבטיחה לעצמי ממש לנסות,להאמין שאני יכולה עוד להספיק ללדת
גם,ושמה שמפריע יתכווץ ויעלם.להאמין בגוף,לסלוח לי ולו שיצרנו משהו שמונע,ולהאמין שהמחסומים שיצרתי יקטנו,יעלמו ,יתמוססו ויפנו מקום לחיים חדשים...אמן.
אני מבינה שעלי לפעול באופן רציף ובטוח לגמרי .אני מתפללת להרפות את המיותר באמת בעומק בקלות.
אני ככ מודה לך על השיתוף והאומץ,ההשראה והתבונה.
אני מאחלת לך ימים של שלוה והרבה אושר פשוט יומיומי לפני הלידה.
איזו ברכה פשוט להיות,פשוט לשמוח ,פשוט לחיות באהבה.
שולחת לך חיבוקים עוטפים רכים מלטפים ושיר של שמחה.

בנות אהובות,
איזה מרגש למצוא את התגובות שלכן, אני מוצפת דמעות , ממש מרגישה כמה אתן שמחות בשמחתי!!!
זה כאילו מפנה גם אצלי עודועוד מקום לשמחה.

כפי שכתבתי ידעתי שהכל בסדר, אבל כל בדיקה כזו מערערת משהו בתוכי,
ומתחילות ספקות: ומה אם אני טועה? ומה אם אני מאמינה בשטויות והם בעצם יודעים?
ומתוך הדרך שעברתי אני מרגישה כמה עלי להבין כי באמת בכל רגע אני יכולה לקבל בשורה שתשנה שוב את המציאות,
שתהפוך אותה.
אני כל הזמן מזכירה לעצמי לא להאחז בטוב שיש כרגע,
כלומר כן לחוות אותו ולאפשר לו מקום ענק בתוכי,
אבל לדעת שגם הוא חולף ושגם אם תגיע בשורה קשה אני אעמוד בזה, אמצא כוחות להתמודד,
אהיה פתוחה לרוחות המשתנות.

והנה , אני ממש מרגישה את הלידה מתקרבת ובאה,
וסוף סוף אני מתכווננת אליה.
אני ממש מרגישה מחוברת לתינוק הזה, שיש בנינו קשר עמוק מאוד,
אני משוחחת איתו וממש חווה את התקשורת בנינו.
זה ממלא אותי התרגשות שעוד מעט אפגוש אותו.

אילת יקרה, איזה כיף לפגוש אותך פה.
עדינה, פיצה, אום שלום ונקודות- תודה תודה תודה!

בהירות-
להאמין בגוף,לסלוח לי ולו שיצרנו משהו שמונע,ולהאמין שהמחסומים שיצרתי יקטנו,יעלמו ,יתמוססו ויפנו מקום לחיים חדשים...אמן.
אני מצטרפת לתפילה שלך,
מאחלת לכולנו בהירות וסליחה ופשטות

נכנסתי לכאן ו... איזה כיף!!! אני כל כך כל כך שמחה!!!!!!

שמעתי על החדשות הטובות ובאתי לתת

אישה אהובה
כ"כ שמחה איתך בשימחתך.. איזה כיף. איזה אושר.

אהיה פתוחה לרוחות המשתנות
נראה לי שזה האתגר הכי גדול.. באמת להיות פתוחה לכל שינוי המגיע..
ולזכור שהוא מגיע בשביל לעזור לנו
לגדול, לצמוח, לאהוב, להיות באמת ברגע, להיות בריאה
להרפות שליטה ולהתמסר לאלוהות
הרי הדבר הקבוע בחיים, הוא השינוי...


אני בטוב, אהובה. עברתי מסע מאוד משמעותי בסיני.
בחרתי בחיים.
אני בוחרת בחיים.
אספר לך יותר בטלפון. אתקשר בשבת בערב או בראשון בבוקר
ובנתיים שולחת חיבוק גדול
ואהבה ענקית

תודה
פשוט, תודה.
כשהדלקתי נרות היום
התפללתי לאפשר לחיים לעבור דרכי בשפע,באהבה ללא תנאי
בהתמסרות
באמונה
להכיל כדי לתת
להכיל בהודיה
אני מודה על כל רגע של בהירות של המצאות באהבה
על כל רגע של מגע של לב בלב
תודה

רק עכשיו קראתי,
איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שמחה בשבילך כל כך כל כך.
את מדהימה.

שלום לכן יקרות ותודה שאתן כך.

הלידה קרבה, אני מרגישה שזה קרב, אני מתמלאת שימחה ופליאה והודיה.
הימים שלי נעים בין רגעי התעלות והתמסרות טוטלית למה שיקרה, כמעט בלי מחשבות על העתיד, רק אמונה שהכל יסתדר בדיוק כפי שהוא אמור להסתדר,
לבין לילות שבהם לפעמים עולים פחדים וחששות, לא ממש קשורים לאיזו מחשבה מסויימת, אלא רק תחושה של סכנה וחשש: איך אעשה את זה?
יחד עם זה, ביומיים האחרונים אני יותר נינוחה, גם עם רדת החשכה השדים לא יוצאים מהחורים.

אני מלאת הודיה, על הכל הכל הכל, על המתנות שקיבלתי, על המחלה שביקרה אותי כדי להעיר את דרכי, כדי לסמן אותה.
אני מרגישה איך הדרך הזו הלכה והסתמנה צעד צעד, בכל רגע הגיעה אינפורמציה חדשה, חלקה מטלטלת ומפחידה, אבל מיד הגיעו גם נתיבים להמשיך הלאה.

אני חושבת על שלושת הרופאים שליוו אותי, כל אחד הגיע בדיוק בזמן, נתן את המידע שהיה הכי נכון באותו רגע, אחד גילה את ההריון, ואפשר לי שמירת הריון שנתנה לי כל כך הרבה מרחב להתפתח ולקבל (שמירת הריון שמתגלה עכשיו כלא נחוצה מבחינה רפואית : עובדה , הורדתי את התפרים מצוואר הרחם לפני שלשה שבועות ועדיין לא ילדתי).
שמירת הריון שחייבה אותי לנוח, להרפות לאפשר לעצמי להיות כל הזמן במצב של קבלה מהסובבים אותי ומאלוהות.
והרופא השני שעצר אותי מלעשות את הניתוח הכל כך מסוכן שכמעט ועשיתי,
אותו רופא שאחר כך גם הביא בשורות מאוד לא פשוטות לגבי סוג הגידול שלי. אך באותו רגע הייתי צרחכה אותו, שיאפשר לי להמשיך את ההריון בלי ניתוח.
ועכשיו הרופא הנוכחי שמוכן ללוות אותי בלידה וגינלית, שלא נבהל מהסיכונים,
שגם היה הראשון שאמר לי להוא מאמין שאני בריאה (למרות שלדעתו בכל זאת עלי להוציא את הרחם- אבל זה לא לכרגע... )

וכך כמו הרופאים, גם כל העזרה שקיבלתי הלכה ונשזרה סביבי , בדרך פלא.
בכל רגע הגעתי לאנשים ולמידע שקידמו אותי לריפוי וקידמו אותי לקבלת החלטות.

אני מלאת פליאה כשאני מתבוננת בדרך שעברתי.
ניסים ניסים ניסים.

וגם אתן הובלתן אותי בדרך הזו,
למידע יקר , למטפלים הנכונים, לאמונה.

כמה מעט שליטה יש לנו, וכמה כשמשחררים, הכל פשוט מגיע בדיוק מושלם.
אני הרי כל כך הרבה פעמים הרגשתי שהסיפור הזה גדול עלי, כל כך גדול עלי שאין לי שום אפשרות לדעת, לקבל החלטה נכונה שמבוססת על השכל, על חשיבה,
ואז כל מה שנותר היה להכנע, להתמסר.
וזה אפשר לכל הדרך הזו להיסלל מעצמה,
אני מודה כל כך שלא הרסתי אותה עם המחשבות והשכל הכל כך דורש שליטה שלי בדרך כלל.

אני מאחלת לעצמי את אותה כניעה בלידה,
את אותו חוסר מסוגלות לשלוט,
ולתת לדרך להוביל אותי לאן שאצטרך להגיע.
גם אם זה יהיה שונה לגמרי מכל האידאולוגיות של השכל שלי על לידה טבעית, בלי התערבויות וכולי,
הרי כבר הבנתי כמה מעט אני בכלל יודעת על איך דברים צריכים לקרות.
הרי העזרה תמיד איתנו, בכל רגע ורגע,
כל מה שצריך זה לזכור להפתח אליה, ולתת לה להוביל לאן שהדרך הזו צריכה לההלך.

תודה לך יקרה שאת חלק מהחיים שלי,
שאת פתוחה כלכך לשמוע
ובתוך הכל כלכך מלאה במה לתת

את לא מפסיקה להדהים אותי
והנה משפט שאבא שלי(כן הוא) היה אומר לי וממש בא לי לומר לך-
אני אוהבת אותך היום יותר משאהבתי אתמול,
ופחות משאוהב אותך מחר.

@}@}@}@}
(())

בהצלחה רבה. שולחת לך הרבה תקווה לטוב , לידה קלה ובריאות שלמה.

שולחת לך אור, בריאות ומתפללת ללידה טובה עבורך.

הערת אגב: כשכתבת על ה"רחם המיותר" נזכרתי שבספר "גופה של אישה בריאותה של אישה" היא מתארת (הכותבת, רופאה גניקולוגית) את יחס הרופאים אל הרחם כאל איבר מיותר ואת חוסר היחס להיבט הרגשי שלו.

ואוו, איזה תהליך מדהים!
העוברית שלי לא הפסיקה להשתולל כשקראתי (לא בטוחה למה אולי היא העדיפה שאני אפסיק..).

איך עם אמונה והרבה אופטימיות והתמדה העולם תומך ועוזר ושוב ושוב...

אם תרצי תהליך "מסע" לפי השיטה של ברנדון לפני או אחרי הלידה - רק תבקשי.

תודה לכן.

הרחם כאל איבר מיותר ואת חוסר היחס להיבט הרגשי שלו.
אני מרגישה שהחשיבות היא כמובן בהיבט הרגשי, אבל גם בהיבט האנרגטי כמובן,
איך אפשר לסבור שהוצאה של איבר אין לה שום השפעה על הגוף, ועוד איבר כמו רחם!


העוברית שלי לא הפסיקה להשתולל כשקראתי (לא בטוחה למה אולי היא העדיפה שאני אפסיק..).
אני מקווה שזה לא היה מוגזם עבורה D-:,

תודה על ההצעה למסע,
לפני כשבועיים באה אלי מכרה שעוברת עכשיו את קורס ההכשרה ועשתה איתי מסע בנוגע ללידה, היה מאוד מחזק!
דרך אגב, מחרתיים אמא שלי הולכת לסדנה עם ברנדון.

בנתיים אני בציפייה ללידה... אני כבר בשבוע 40 .
איזה כיף!!!

בנתיים אני בציפייה ללידה... אני כבר בשבוע 40
מרגש מאוד מאוד לקרוא אותך (את לא יכולה לחוש את דפיקות הלב שלי.. אבל האמיני לי)
את פלא
מאחלת לך לידה טובה.

סחטיין על אמא שלך!
נשיקות, מותק
מחכה לעדכונים...

אני קוראת אותך אהובה ושולחת אליך אנרגיה מרפאה, כוח , אמונה ואיחולים ללידה טובה ומרפאת, לך ולתינוקת, באהבה רבה.

נשים אהובות ויקרות,
ילדתי!!!
לידה טבעית ונפלאה,
אין לי כרגע מילים או זמן,
אספר בהמשך.

תודה שוב ושוב ושוב לכולכן ולכל העזרה האין סופית שהוקפתי בה בלידה.

|בלונים||בלונים||בלונים||בלונים||בלונים||בלונים||בלונים||בלונים||בלונים||בלונים|

--- מזל טוב!!! ----
איזה יופי, הרבה בריאות וכוח ועדנה ואושר ושמחה ואהבה ו...ו...כל הטוב האפשרי.
אמן אמן אמן (-:

איזה חדשות נהדרות!
המון מזלטובים הרבה בריאות וכוח ועדנה ואושר ושמחה ואהבה ו...ו...כל הטוב האפשרי
א-מן!

מחכה בסבלנות לפרטים.

וואו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חשבתי עליך באמצע הלילה וחשבתי שאני חייבת לכתוב לך היום והנה אני פותחת ורואה את החדשות המדהימות האילו!!!!!
זה עושה אותי הכי שמחה בעולם, אני אתקשר בהזדמנות הראשונה, חייבת לשמוע הכל.
איזו מ-ד-ה-י-מ-ה את.


(כולי קנאה, רוצה גם כבר!!)

מזל טוב לך ולכל משפחתך ולכל היקרים לך ולכולם.... כמה שהחדשות האילו פותחות את הלב

שלחתי לך מייל.

מזל טוב !
שפע שמחה ובריאות !

מזל טוב! שפע בריאות ושמחה!

אוהבת אותך.

מזל טוב ענק!
כל הכבוד לך!
הרבה נחת ורוגע וחלב בשפע!

מזל טוב גדול...

יויויו אני כל כך מתרגשת לקרוא את החדשות הנפלאות!!!
חיבוקים והמון המון אוששששששששששר!

מזל טוב !
כמה מרגש @}

מזל טוב!!
כמה מרגש @}

סיפור הלידה

יום שבת, אני מרגישה מן לחץ בבטן, לא ממש מבינה במה מדובר,
אני כבר כמה באמצע שבוע 40, רוצה לצאת עם ביתי לגן משחקים אבל ממש קשה לי ללכת.
אחרי שיחה עם פאולה, הדולה שתלווה אותי בלידה, אני נכנסת למיטה ומנסה להרגיש מה קורה בגופי, אחרי כמה דקות ברור לי שאלו תחילתם של צירים,איזה כיף!
אני נשארת בחדר, מחשיכה אותו ומתחילה להכנס פנימה, לתוך תוכי. נחה במיטה ומרגישה את התהליך מתחיל. כל ציר מתחילה קצת לנוע, אבל שומרת על מיקוד מאוד פנימה, לתוך הגוף.
אני מדברת אל התינוק, אומרת לו שהמסע של הלידה מתחיל, מבטיחה לו שאהיה איתו, שנהיה יחד, מציעה לו ולי אומץ לב, התמסרות.
ב ב ה מסתובב בחוץ, בגינה ואני מספרת לו שהתחילו צירים, הוא מחייך אליי ואני רואה את ההתרגשות בעיניו, מבקשת ממנו שיהיה עם הבת שלנו, ושאני רוצה להיות לבד.
אני שומעת אותם משחקים בחדר ואחרכך מספרים לי שהן הולכים לקנות גלידה, אני מבקשת שיביאו גם לי, אני מרגישה את ההתרגשות באויר, את התחושה של החיבור שלנו.
הם יוצאים מהבית ואני יכולה להתמסר עד הסוף.
אני שמה מוסיקה, את אתי אנקרי בשיריו של יהודה הלוי ורוקדת בבית.
אני מרגישה את הצירים הולכים ומתחזקים, אני מבלה הרבה על האסלה, יושבת שם וממש מרגישה פיסית את הפתחיה בסופו של כל ציר.
עולה לי מנגינה אפריקאית כזו ואני חוזרת עליה שוב ושוב , שרה בקול רם, מרשה לעצמי ולקול שלי להתבטא עד הסוף, פותחת את הפה, נזכרת בתרגולים של שיטת פאולה, פותחת את הנחיריים, את כפות הידיים. חושבת פתוח פתוח.
הערב יורד ונהיה חשוך בבית. הם חוזרים וב ב ה מרדים את יהלי. אני קצת יותר שקטה אבל נשארת מאוד מאוד בפנים.
באיזשהו שלב מתחיל לי דימום, אני חושבת שמדובר בפקק הרירי אבל נבהלת קצת ונזכרת באזהרות של הרופאים מדימום בלידה עקב הצלקת או התאים הסרטנייים. (שאין להם מושג על זה שהם כבר מזמן ואינם שם (-; )
עם כל ציר אני רואה עוד ועוד דם. מהלידה הקודמת אני זוכרת רק הכתמה חד פעמית.
עולה בי פחד ואני מתקשרת לדולה. היא שואלת אם אני רוצה שהיא תבוא ואני מרגישה שעדיין לו.
היא מציעה לנו לבלות את הזמן בנשיקות וחיבוקים בנינו.

מה זה, הפסקת פירסומות? (-:
הכל בסדר?

מה זה, הפסקת פירסומות?
כל היום אני פותחת ומחכה לסיפור הזה....
אני כאן מחכה!

אוף, כתבתי ונמחק לי... מזל שעשיתי הפסקת פרסומות... מזעור הנזק....
אנסה שוב.

אנחנו שמים מוסיקה ורוקדים יחד, מתלטפים ומתחבקים.
זה זמן קסום.
אני מתפללת לאלוהים ולכל המלאכים, מזמינה אותם ללידה הזו, מבקשת את עזרתם ומבקשת להרגיש את הנוכחות שלהם איתי.
הצירים הולכים ומתחזקים ואנחנו מאוד מאוד ביחד.
יש תחושה שהיינו יכולים להשאר ככה רק שנינו , פשוט להיות נוכחים ולתת ללידה להתרחש.
מצד שני, אני רואה את הדימום נמשך ומרגישה פחד עולה, לא רוצה שהוא יעצור אותי ומרגישה שארגיש בטוחה יותר בבית חולים.
דיאנה מגיעה כדי לשמור על יהלי וגם פאולה הדולה באה. כשהן מגיעות הצירים מפסיקים, אני מרגישה בושה וקשה לי להרגיש חופשיה.
עם זאת, די מהר, בעזרתה של דיאנה שלוחצת לי על נקודות לזירוז די מהר הצירים חוזרים ואיתם חוזר הקסם.
שלושתם עוטפים אותי, משמיעים איתי קולות, מלטפים אותי.
אני מרגישה מוכלת ומוקפת בהגנה ואהבה.
הצירים שוב חזקים וטובים.
אנחנו מחליטים לצאת לדרך כי לפנינו 50 דקות נסיעה ונראה שיהיה קשה לעבור אותם עם צירים חזקים מאוד.
יש משהו מלאכותי ביציאה מהבית, בבית היה כל כך טבעי וזורם, והיציאה מרגישה מוזרה לא מחוברת לתהליך.

באוטו אנחנו שומעים את דיוואן הלב וממלמלים את התפילות האלה.
פאולה יושבת איתי מאחורה, מחבקת אותי ואומרת לי שהעבודה שלי עכשיו היא לתת לעצמי להכנס לטראנס.
אני הולכת על זה. התפילות שחוזרות על עצמן, הצירים, אני מרגישה בבועה, אני מתמסרת למוסיקה ולגוף.
3 בבוקר על כביש החוף. הדרך עוברת מהר מאוד.

אנחנו עוצרים ליד בית החולים שנמצא על הר הכרמל, מסתכלים על השמיים ורואים ירח מלא בין העננים.
פתאום עובר מישהו במונית וצועק לי : דנה? מה העיניינים?
איזה אח של חברה שלא ראיתי לפחות 10 שנים. זה מאוד מצחיק אותי.
פאולה עוצרת אותנו לפני הכניסה לבית החולים ואומרת לנו להרגיש את עצמנו כחיבור שבין השמיים לארץ.
אני מרגישה את הרוח של הכרמל, את העוצמה של היותי בן אדם שבין שמיים לארץ, עם הירח הזה שלמעלה.

נכנסים לבית החולים, מחברים אותי למוניטור ואני מתחילה להשמיע קולות שם.
איזו רופאה שמקבלת אותי וקוראת את הסטוריית ההריון שואלת בקור: מי אמר לך שאת עושה לידה ואגינלית?
אני מציינת את שמו של הרופא שלי והיא לא מגיבה.
נכנסת לחדר הטבעי.
מכאן החוויה הרבה יותר מעורבבת אצלי, אני לא ממש זוכרת מה קרה קודם ומה אחר כך.
הכל נהיה קצת הזוי כזה.
בודקים לי פתיחה ואני על 4.
הולכת לשירותים ושרה שם בקולי קולות. אחת האחיות שואלת אם אני יולדת שם...
הצירים הולכים ומתחזקים, פאולה שואלת אותי על פחד ועוזרת לי לשים את הדברים בצד. מידי פעם נותנת לי להריח שמנים אתריים.
מיילדות בית החולים די עוזבות אותנו לנפשנו, למרות שברקע אני שומעת את הרופאה מדברת על "ממאירות בצוואר הרחם".
אני לגמרי בתוך עצמי, שומעת את הכל מבעד לאיזה מסך,
בודקים אותי שוב ואני על פתיחה של 6. הכאבים הופכים אינטנסיביים מאוד ואני שואלת את פאולה לאן זה עוד יגיע. היא אומרת לי למתרגלים לכאב ואז הולכים מעבר אליו, זה משפט שעוזר לי מאוד.
גם היא וגם ב ב ה מאוד איתי. כל הזמן תומכים בי ונוגעים בי, מוציאים איתי קולות.
הכנתי ל ב ב ה רשימת משפטים שאני רוצה שהוא יקריא לי בלידה כמו: את מקסימה וכד' (-:, וגם את המשפט: "זה גדול עליך, תתמסרי". ברגע הראשון הוא חשב שטעיתי ושאמור להיות כתוב שם זה קטן עליך, אבל התכוונתי לרגע הזה בלידה, שהכאב והתהליך כל כך אינטנסיביים שפשוט ברור שאי אפשר על זה וכל מה שניתן זה להתמסר לתהליך ולהבין שזה באמת לא בידי ובאמת אני לא יכולה על זה.

אני איתך, ממשיכה לעקוב...

גם אני

כל הלידה הקול והתנועות בפה היו מאוד משמעותיים וגם הדימוי של הפתיחה. הרגשתי איך התנועות בפה ממש מאפשרים לי להיות התוך התהליך.
בין הצירים אני מדיימנת שוב ושוב איזשהו יער בדהרמסהלה, מדמיינת את עצמי מטיילת שם, רצה בין העצים, מריחה את האדמה.

מגיעה רופאה כמו באגדות על הרופאות המרשעות בבית החולים ואומרת שהיא רוצה לבדוק אותי, אני כבר בפתיחה של 9, הראש עדיין גבוה, והיא רוצה שאעשה מוניטור על הגב.
באותו רגע זה ממש לא מזיז לי, אני עושה מה שצריך, אין בי כל התנגדות.
פאולה ודובי כל הזמן איתי.

הכאבים מאוד אינטנסיבים והגוף שלי פשוט זז את עצמו, די מהר אני בפתיחה מלאה והמיילדות מציעות לי לעלות על המיטה לעמידת שש.
הראש עדיין גבוה ואין לי בכלל צורך ללחוץ. המיילדת פוקעת לי את המים והן מבקשות ממני להתחיל ללחוץ,
מאוד קשה לי ללחוץ ואני ממש לא מבינה על מה הן מדברות.

טוב קטנצ'יק בוכה, אמשיך אחר כך....

איזו הקלה...
מזל טוב!

קוראת בהתרגשות.

מתוקה גיבורה שלנו, מזל טוב!!!כמה מרגש! אני מרגישה כאילו אחותי ילדה. עכשיו כל מה שנשאר זה לראות שאת מבריאה ושכל הקושי מאחורייך. האם את מוכנה לזה? כן? האם עולה המילה (but) אבל אחרי המילה כן? אם לא , זה יופי. אם כן, תגידי שוב ושוב- אני מוכנה לראות את עצמי מבריאה. ושאלוהים יהיה בעזרך אהובה. זה לא משנה מה הרופאה אמרה. את מבריאה, את מתנקה, ואת נהנית, כי מגיע לך!!! ולתינוקת, ולכולנו להנות ממך במלואך כמו שאת בריאה שלמה. יאללה תהני!!! חיבוק.

מזל טוב! ימים טובים שיהיו @}

אני ממשיכה...

אני בפתיחה מלאה אבל התינוק גבוה,
אני מותשת מאוד ונורא כואב...
מבקשת מפאולה להזכיר לי למה אני בלי אפידורל D-:,
"די, אני לא יכולה יותר",
אני צועקת והמיילדת אומרת שאם אנ י אומרת את זה סימן שזה קרוב.
פאולה מנסה להנחות אותי ללחוץ אבל זה לא כל כך ברור לי מה קורה
חם לי נורא ואז פתאום נורא קר..
ב ב ה מדבר עם ההומיאופטית והיא ממליצה לתת לי איזה רמדי שלא עובד ואז מחליפה לאחרת שמתחילה להחזיר לי את הכוח.
באיזשהו שלב מתחילים צירי הלחץ, פאולה מנחה אותי לנשימות ג'י אבל אני לא כל כך מצליחה ופשוט נושמת ש...ש...ש....
צירי הלחץ נמשכים המון המון זמן (בדיעבד אני מבינה שבערך שעה וחצי),
המיילדת מציעה לי לבדוק אותי תוך כדי ציר וכך להנחות אותי, אבל אני כל כך אפופה, לא מבינה למה (אחר כך היא מסבירה לי על נהלי בית החולים שמחייבים התערבות אם אני בצירי לחץ יותר משעתיים),
באיזשהו שלב נכנסת הרופאה ושואלת: "מה זה, כמה זמן היא ככה?"
והמיילדת ,בלי להניד עפעף אומרת לה: "כמה דקות..." שתבורך המיילדת,
הרופאה יוצאת החוצה.
אני מרגישה מבולבלת ובלי שום שליטה,
דובי מקריא לי מדף המשפטים שנתתי לו: תתחברי לגוף שלך, הוא יודע מה לעשות , ואני שוב מרגישה קצת יותר את המרכז שלי.

באיזשהו שלב אני מתחילה להרגיש את הראש ,
פאולה כל הזמן מזכירה לי לדבר אל התינוק ולהתחבר אליו ואני ממלמלת : "מתוק שלי, מתוק..."
ו" אלוהים, תעזור לי, שיקרה נס..." (את התמליל הזה בכלל לא זכרתי אבל זה מה שדובי סיפר לי אחר כל שאמרתי)
דובי בסמס עם דניאל ההילר מבקש ממנו שישלח לי כח, וכל 10 דקות נותן לי רמדי.
פאולה שואלת אם אני מפחדת ואומרת לי שאדמיין את התינוק כמו אור שעובר דרכי ,
כמו אור שעובר ומרפא אותי ואת צוואר הרחם שלי.
אני מדמיינת את זה , זה נותן לי כח, אני כולי צינור של אור שמגיע מלמעלה ,נכנס דרך הראש ומתחבר לאור של התינוק שמאיר אותי מבפנים, ויוצא מהנרתיק.

אבל אני ממש מרגישה שהגוף שלי כבר לא יודע מה לעשות מרוב כאב ואינטנסיביות, כאילו הוא יצא לגמרי מרשותי.
אני מרגישה לחץ אדיר , ושואלת את המיילדת מה היא עושה לי בטוסיק D-), היא עונה שהיא לא עושה לי שום דבר, זאת לא היא... D-)
אני צועקת ונושפת הכל כל כך שורף,
המיילדת מעודדת אותי : "את נהדרת" (דובי אומר שבקול דידקטי של מורה מבי"ס)," יופי יופי".
אני עם האור, האור שעובר דרכי.
עוד ועוד ועוד לחיצות. המיילדת מציעה שאלחץ גם בין הצירים

באיזשהו שלב סוף סוף אני מרגישה את הראש,
ואני בוכה כי כבר לא יודעת מה לעשות עם העוצמה הזו
בלידה הקודמת שלי שלב הלחיצות היה כל כך קצר, אולי רבע שעה, ואילו הפעם זה ממש נצח.
אני מרגישה את הראש, זה מדהים אותי ועוצמתי ומפחיד,
"ועכשיו לא ללחוץ" - פאולה עושה איתי פו...פו...פו... מהירים ואני מדמיינת כאילו אני נושפת למעלה, לשמיים.
ואז עוד ועוד ועוד וכל הראש בין ברגליים שלי והכל כך כל כך שורף,
ועוד לחיצות ואני מרגישה את הרטיבות הזו יוצאת ממני ,
מסתובבת ורואה אותו,
את התינוק שלי, סגול כזה, ענק ויפה,
והדמעות והדמעות והדמעות.
אלוהים אלוהים
תודה תודה תודה.
תינוק שלי אהוב...

אני מחבקת אותו ואי אפשר להכיל את זה, ואי אפשר לנשום ואפשר לנשום ואפשר לנשום עמוק עמוק.
והמבט שלו והבכי שלו והמגע שלו.

אלוהים , תודה לך, עושה נפלאות,
תודה לך.

"איזה גודל", הם אומרים סביבי,
ושוקלים אותו, 4.240,
יואו, איזה גדול, בהערכת המשקל אמרו לי 3.600,
איזה מזל שהרופאים לא ידעו, איזה מזל שאני לא ידעתי.

הרופא שלי נכנס לחדר, בודק אותי,
"את אישה אמיצה", הוא אומר לי.
יש לי קרע קטן, הוא רוצה לבדוק את צוואר הרחם לבדוק אם הוא מדמם,
אני אומרת לו שלא ידאג, הצוואר בסדר גמור, אין שום דימום, אני פשוט יודעת, אם עברתי את זה, עכשיו הכל בסדר. הכל פשוט בסדר גמור.
ובאמת כך.
אחר הצהריים הוא בא לספר לי שנכנס שוב ושוב ללידה, ואני לא שמתי לב, והחזיק את הידיים שלו מאחורי הגב כדי לא להתערב, וגם החזיק את כל הרופאים מחוץ לחדר.
" זו לידה שאסור היה להתערב בה" הוא אמר,
וגם אמר שפחד שאסיים בוואקום כי שלב הלחיצות היה כל כך ארוך.
אני מודה לו, על זה שאפשר לי את הלידה המדהימה הזו, למרות שלא הסכים עם הדרך, למרות שהאמין שאני מסכנת את עצמי ועלי לעשות ניתוח קיסרי. כמה זה נדיר למצוא רופא שמוכן ללכת בדרך שנראית לו שגויה.
מספרת לו שהתפללתי לפגוש רופא כמוהו.

וואו, אהובה יקירה את באמת אמיצה.
אני עם דמעות בעיניים.
איזה אנשים טובים זימנת לך לחוויה הזאת, כמה כולם שמרו עליך,
זה כמעט לא להאמין בסביבה כזאת של בית חולים שכל כך מפחדים וזהירים...

את באמת באמת משהו מיוחד!

מקווה שאתם בימים טובים ושלווים.
(עוצרת את עצמי מלהתקשר, מצאתי את מס' הטלפון שלך (-: אבל אחכה)

_וואו, אהובה יקירה את באמת אמיצה.
אני עם דמעות בעיניים.
איזה אנשים טובים זימנת לך לחוויה הזאת, כמה כולם שמרו עליך,_

גם אני. זה כל כך מרגש. אני מעריצה אותך
מזל טוב
וכל הטוב שאת יכולה להכיל
מסוניה

כמה אמונה !
<גם אני עם דמעות>
את באמת באמת משהו מיוחד!

תודה רבה רבה על כל הברכות, שוב אני מרגישה כמה אתן איתי.
עדינה ניפו, אל תתאפקי! תתקשרי, אני כל כך מודה לך על כל מה שקיבלתי ממך (כולל את החיבור לפאולה), אשמח מאוד לדבר איתך, אם אצליח לענות כמובן (-:
שירי בן דב אחות יקרה,
עכשיו כל מה שנשאר זה לראות שאת מבריאה ושכל הקושי מאחורייך. האם את מוכנה לזה? כן?
כן! כן! ושוב כן!!!

אני כולי צינור של אור שמגיע מלמעלה ,נכנס דרך הראש ומתחבר לאור של התינוק שמאיר אותי מבפנים, ויוצא מהנרתיק.
@}@}|תינוק||תינוק|@}|בלונים| (()) |יש| @}:-):-)... !!!|בלונים|@} נשיקות,תודה ,ברכה מיוחד לדוב ויהלי|יש|

כבר כתבתי פה באתר, אני עצמי לא עברתי לידות רגילות (פעמיים קיסרי), אבל מידי פעם נכנסת לסיפורי לידה.
מרגישה שזה מחבר אותי לצד הנשי והאנושי שבי.
תודה רבה רבה על השיתוף ועל האומץ ועל האמונה.
שתהיו בריאים ומאושרים.

_וואו, אהובה יקירה את באמת אמיצה.
אני עם דמעות בעיניים.
איזה אנשים טובים זימנת לך לחוויה הזאת, כמה כולם שמרו עליך,
זה כמעט לא להאמין בסביבה כזאת של בית חולים שכל כך מפחדים וזהירים...
את באמת באמת משהו מיוחד!_

וזה לא סובייקטיבי,זאת ממש עובדה!

לא נותר לי אלא להסכים עם דיאנה
את אשה מיוחדת במינה!
ומקור השראה גדול בשבילי.

אישה יקרה, מזל טוב!
אני כל כך שמחה ומאושרת בשבלכם. הסיפורים שלך כרגיל, גדולים מהחיים.
ויש לכם תינוק חדש והכל נהדר ומרגש, בקושי נשמתי שקראתי כאן תודה שאת משתפת אותנו
חיבוק ענק ונשיקות
מיכל
נ.ב. ראינו אותו במצלמה

כשברקע מתנגן לו שיר של נושאי המגבעת, והם צורחים "מציאות של תנשום, היא אמרה לו תנשום, כן תנשום", אני מגיעה לשורות הכי מרגשות שלך: אני מחבקת אותו ואי אפשר להכיל את זה, ואי אפשר לנשום ואפשר לנשום ואפשר לנשום עמוק עמוק. והמבט שלו והבכי שלו והמגע שלו. ואני פורצת בבכי גדול של שמחה והתרגשות. איזה אושר, יקרה שלי.
אהובה, הלידה הזו והתינוק המתוק שלך הם כל כך בזכותך!
הרבה פעמים אני מרגישה אותך קרובה יותר מכל אחות, כמעט חלק ממני. לבי איתך ברגעי האושר, מבורכת תהיי!

מזל טוב אישה אהובה אמיצה ומדהימה שכמותך!!
איתך לגמרי באינסוף אהבה וחיבוק ורכות
תודה על ההשראה ועל הלב שנפתח בעזרתך שוב ושוב
מזל טוב מזל טוב מזל טוב