באופן טבעי

רציתי להגיד שבלוג או דף בית לא יהיה לי, היו דווקא בעבר אך מעדיפה לא להיחשף באתר הזה עקב נסיון מר בעבר. אבל תודה על ההתעניינות

אוקיי. מבינה. מתלבטת כבר שנים בסוגיית ההיחשפות.
בכל אופן, אשמח להמשיך לקרוא אותך בדפים השונים, ואולי פה ושם תזרקי לנו איזו עצם.

ארגיש לא בנוח, אם הורים יעדכנו אותי שהילדים שלהם שמעו מבני בגן על נוזל הזרע...
עונה לך פה, כי אני לא מרגישה בנוח לסטות יותר מדי מהנושא שם.
זה יכול להיות עניין מגזרי ויכול להיות שלא - תלוי בין היתר בשאלה מה בזה מביך אותך.
כי גם אצלי למשל, אין לי ספק שיש מי שמרים גבה או חושב שאני מוזרה שאני מדברת עם ילד (בקושי ילד האמת, אפשר לומר פעוט) על "דברים כאלה".
אני משלימה עם הרמת הגבה הזו כי אני כל כך לא מזדהה איתה. כלומר, אני יודעת שאני לא אנהג אחרת, ולכן זה פשוט משהו שאני מקבלת כנתון, שיש מי שירים גבה.
אבל אין לזה איזה מחיר חברתי כבד.
אז לדעתי, אם את מודאגת מהמחיר החברתי - זה משהו שאפשר להסביר לילד, ואם גם את מזדהה עם המבוכה הזו (נגיד, חושבת שיש דברים שראוי שיידונו בחוג המצומצם בלבד) אז בוודאי שאפשר להסביר את זה.
מן הסתם זה לא מבטיח שום דבר, ואולי בכל זאת תמצאי את עצמך מובכת, אבל אם את לא מתכוונת להפסיק לדבר בצורה פתוחה בגלל זה, אין לדעתי הרבה מה לעשות חוץ מלהשלים עם הסיכון הזה.

אם את מודאגת מהמחיר החברתי - זה משהו שאפשר להסביר לילד, ואם גם את מזדהה עם המבוכה הזו (נגיד, חושבת שיש דברים שראוי שיידונו בחוג המצומצם בלבד)
טלי, אני מוצאת שיש לי הרבה דברים לחשוב עליהם, ו... אין לי די זמן לחשוב ! היית מאמינה? (עדיין לא ממש יודעת למי אצביע, למשל. בטח בסוף אפעל מכוח היותי קהל שבוי בלי הרבה שיקול דעת. P-:)
אני כותבת את כל זה כדי להגיד, שהשאלה שהעלית פה עקרונית עבורי ואין לי תשובה מוחלטת עליה.
אני לא זוכרת באיזה הקשר בדיוק זה היה, אבל המחנכת שלי בתיכון שאלה פעם עם מי היה לנו מתאים יותר להיתקע על אי בודד - עם קיבוצניק חילוני או עם חרדי - וגרסה, שעל אף שאנו חשות קרובות יותר אל החילוני, הרי שהבסיס המשותף שלנו עם החרדי עקרוני יותר.
והזיכרון הזה צץ לי, כשניסיתי פה ושם לפשפש בתוכי אחר מענה לשאלה שהצגת. אני גולשת כבר שנים באתרים (כאן ולפני כן ב"אמנות הלידה"), שהרוב הגדול של משתתפותיהם הוא חילוני. הרבה מהעמדות נכונות בעיניי, אבל נראה לי שלפעמים יש רעיונות שמנוסחים בצורה משכנעת ורהוטה, רק שיש מרחק מסוים ביניהם לבין עקרונותיי ודרך חיי. וכיוון שהרעיונות האלה הם המשך ישיר לגישות, שאני יכולה להסכים אתן בכל לב וגם מוצאת להן חיזוק בתוך הקהילה שלי (כמו לדבר בצורה פתוחה בפורום מצומצם), קשה לי לפעמים להרגיש איפה עובר הגבול. הוא מטושטש לי.
ממשיכה לחשוב, ותודה שהדלקת עבורי את הזרקור.

בסוף אפעל מכוח היותי קהל שבוי בלי הרבה שיקול דעת

כלומר, תצביעי לבית היהודי? <מקווה שכן>

כלומר, תצביעי לבית היהודי?
סיכוי טוב.
אמש רציתי לדבר עם בעלי, שיערוך לי איזו סקירה של - אילו מפלגות מתמודדות, מה עמדותיהן וכאלה, אבל עד שהרדמתי את אזמרלדה הוא כבר נחר. אולי בכל זאת נמצא לזה זמן לפני הבחירות.

<מקווה שכן>
למה?
<ניחוש: כי אחרת נראה לך שאצביע למפלגה מגזרית אחרת שלא ראויה בעינייך?>

הניחוש שלך לא נכון. לבית היהודי יש את המצע הכלכלי הכי ראוי מכל המפלגות שיש להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה <חוץ מזה שהם רוצים לתת כסף להתנחלויות>. כשדיברתי עם חבר שלי על למי להצביע הייתה נקודה בה הוא אמר שהוא שוקל אם להצביע לבית היהודי או למרץ, הוא אפילו שקל להצביע לבית יהודי ושאני אצביע למרץ, ואז כאילו כל אחד מאיתנו נתן חצי קול למרץ וחצי לבית היהודי.

הבית היהודי היא מפלגה ראויה בעיני ללא קשר למפלגות מגזריות אחרות <שאני בכל מקרה לא יודעת מה הן, רק יודעת שיש בלאגן עם דרעי וישי.>

וואלה.
נו, אם אפעל מכוח היותי קהל שבוי בלי הרבה שיקול דעת , לפחות ארגיש שכן קראתי פרט מידע קטנטן חיובי בקשר לבחירתי, ולא הצבעתי רק כמו שסבא שלי ז"ל בטח היה מצפה... אם כי לבעלי, שעבר לרגע ליד המסך וביקשתי ממנו להציץ, הייתה איזו הסגה על דברייך, אבל לא היה פנוי כדי לפתח שיחה. (נכנס להתרחץ אחר משחק כדורסל ולקראת יציאה לתליית שלטי "הבית היהודי" / "הליכוד"...)

אין לי די זמן לחשוב !
זכור לי מתקופות אחרות.
אז תעזבי. באמת. זה גם ככה לא ממש בשליטתך (העניין עם הילדים, לא הבחירות (-: )
או שאפשר לפעמים לחשוב בקול עם הילדים, למרות שבטח גם לזה לא תמיד יש לך זמן...


לי לפעמים להרגיש איפה עובר הגבול. הוא מטושטש לי.
נראה לי שהשאלה על אי בודד רלבנטית גם פה (ואולי לזה התכוונת מלכתחילה, אני אחרי לילה עם מעט מאוד שינה) -
האם הרעיונות שבו זמנית מדברים אלייך ומרגישים לך רחוקים ממך, הם משהו שיש איתו בעיה דתית (הלכתית) או חברתית?


וגרסה, שעל אף שאנו חשות קרובות יותר אל החילוני, הרי שהבסיס המשותף שלנו עם החרדי עקרוני יותר.
מעניין שהיו לי על זה גם מחשבות, בזמן לימודיי באוניברסיטה כשרבים ממכריי וידידיי היו דתיים. אבל לא בטוחה שאני רוצה לכתוב פה בפומבי דברים שייראו פוליטיים לחלק מהאנשים (למרות שאני לא התייחסתי אליהם ככאלה בזמנו).

או שאפשר לפעמים לחשוב בקול עם הילדים
דווקא רעיון טוב! פשוט כשסיטואציות כאלה נקרות בדרכנו, לראות אם מתאים להם להתלבט יחד.
אם כי חייבת לסייג ששמתי לב, שהקשב יכול להיות ספציפי ורגעי: אני פוצחת במונולוגים (ובברקע מתאמת קשות להסוות את זה שאני מתאמצת קשות ), והילד כבר בעניין אחר... ואז אני צריכה להתאמץ לעצור את עצמי.

הרעיונות שבו זמנית מדברים אלייך ומרגישים לך רחוקים ממך
אני חושבת שמה שקורה לי הוא שאני לא שמה לב, שאני נשאבת לרעיונות שזרים לי. אני מתחילה בכאלה שמתאימים לי, ודבר מוביל לדבר, עד שאני לא יכולה לשחזר איפה איבדתי את הדרך, בייחוד כשאני לא תמיד קולטת שאיבדתי אותה.
בעיה דתית (הלכתית) או חברתית?
נו, איפה מאי כשצריכים אותה?
אה, קשה לי להגיד. אולי כי שני ההיבטים כרוכים זה בזה בהרבה חוטים: החיבור החברתי הוא על בסיס קיום המצוות המשותף, וגם להלכה יש הרבה התייחסות לחיי קהילה.
כשיהיה לי זמן לחשוב (אם לא אשכח <זה נעשה איקון שימושי מדי אצלי לאחרונה P-: >), אנסה להבין מה ברעיון של אפשרות לשיחה על מיניות בכל פורום מפריע לי, ואז אולי תהיה לי תשובה.
בעצם, בזכות הכתיבה יש לי קצה חוט. אני חושבת שבראש ובראשונה, זה מפריע לי מבחינה הלכתית. לא בטוחה אם הביטוי "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" מתאים בדיוק הנה, אבל הרעיון הכללי - כן. יש דברים שהצניעות יפה להם. אין זה אומר שיש להימנע מלהתייחס אליהם, אבל צריך למצוא את ההקשר הנכון וגם את אופן ההתייחסות הראוי וכו'. ומכאן מגיעים גם להיבט החברתי, שכרוך בהנחיה ההלכתית הזאת, כמו שכתבתי קודם.
יצאתי ברורה?...

יצאתי ברורה?...
לגמרי. הסבר מעולה (-;

אני חושבת שמה שקורה לי הוא שאני לא שמה לב, שאני נשאבת לרעיונות שזרים לי. אני מתחילה בכאלה שמתאימים לי, ודבר מוביל לדבר, עד שאני לא יכולה לשחזר איפה איבדתי את הדרך, בייחוד כשאני לא תמיד קולטת שאיבדתי אותה.
כן, קורה גם לי. נראה לי שזה תהליך של כיוונון עדין או מציאת דרך. לא יודעת אם זה נמנע...

לא יודעת אם זה נמנע...
נכון, כי לשם כך צריך לאתר את בני השיח המתאימים שיגידו בדיוק את מה שאני צריכה לשמוע, וזה - לא רק שלא סביר אלא גם לא באמת רצוי, שהרי תמיד כדאי לשמוע דעות מגוונות שפותחות כיווני חשיבה.

ואם תרצי בכל זאת לשתף במחשבותייך מ{{}}זמן לימודיי באוניברסיטה כשרבים ממכריי וידידיי היו דתיים , נראה לי שזה בסדר כאן. זה לא דף פוליטי. אם כבר, דף א-פוליטי...

בהמשך לשיחתנו הטלפונית מעדכנת שהפרחח המתוק נצפה עושה צעדים ראשונים!!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יה, מרגש!
אצלי היא מתחילה להיעמד בתמיכה יותר ויותר, ובשבת דחפה (בטעות?) כיסא קטן והתקדמה בעזרתו.

<תפילה מהלימודים>

תפילה
רציתי לומר לך שקראת חצי מהדף תפילה לאם בטרם שחרית
אז קודם כל-תדעי שאכן באמת כדאי להשאיר אותו כי כן יש מי שקורא אחורה בזמן
דבר שני נורא מעניין לקרוא אותך אחורה, ואיזו דרך עברת, והמשפחה שלך עברה (לכל מיני כיוונים, האוכל זה לכיוון אחד החינוך הביתי זה לכיוון אחר.. מה לעשות..)
וחוץ מזה שיש באמת המון המון מידע מועיל על איך עושים את הדרך אל אכילה מזינה יותר עם ילדים, הרבה דברים שבשמת כתבה ואחרות, והמון התלבטויות, ואיך זורמים להם החיים בפועל עם כל זה.
|לב|

התכוונתי לכתוב קראתי כמובן

אורי,
תודה וחג שמח!
<אין זמן>

אני חושבת שמה שקורה לי הוא שאני לא שמה לב, שאני נשאבת לרעיונות שזרים לי. אני מתחילה בכאלה שמתאימים לי, ודבר מוביל לדבר, עד שאני לא יכולה לשחזר איפה איבדתי את הדרך, בייחוד כשאני לא תמיד קולטת שאיבדתי אותה.
וואי, תפילה אני כל כך מזדהה!!
לפעמים אני ממש מרגישה שאיבדתי אותה, כאן, בייחוד בגלל השקפת חיי הקיצונית יחסית לרוב חברה הוירטואלית, ודווקא מתוך הנינוחות והקבלה לכל דבר, שלא תמיד נכון להשתמש בה, כיוון שהיא המתכון לאבד את הדרך...

כרגע אני בחיפוש עצמי והעלאת חוויות נשכחות (ולא) אצל פסיכולוגית מדהימה אחת, שמיישבת לי לאט לאט אבל בטוח מאוד את כל הבעיות שסחבתי כל השנים האלו, יחד עם זאת אני מתחילה להנות בעבודה שלי ולהצליח בה, ובעזרת ד' בקרוב נראה את הפרות הכספיים שיאפשרו לנו לקנות למשל נעליים בלי לפרוט אותן לכמה וכמה תשלומים כדי לשרוד (וגם זה רק כשהן נקרעות.. )
והכי חשוב, אין לי התקן!! החודש לא הלך אבל יש אחריו כמה וכמה חודשים אחרים
ועוד משהו חשוב, החלטנו להלחם על הקשיים של בעלי בכל תוקף, ולא להרפות עד טיפת דמנו (כמעט..)

כולנו תקווה להצליח במשימות שהועדנו לנו, (ולאור העובדה שאני בטוחה שאני לא יודעת להתמיד, ושעדיין לא הגענו לעניין הזה, הפסיכו' ואני, זה יהיה קשה, אבל אפשרי. תשלחו לי ברכות, תפילות ואיחולים?)

תודה, תפילה!!
אין לך מושג כמה את יקרה לליבי

נראה לי שויתרתי על היומעיון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוי, באסה.
נראה מה אחליט. כי זה יוצא לי לחוץ קצת עם הלימודים, וגם הילדים לא בדיוק פנויים או נלהבים.
<תפילה>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בכל אופן, תודה שעדכנת. @}

היי, אני רואה שאני לא היחידה שנרדמה...
באתי להשאיר כאן את הבשורה המשמחת של חיי. אני בהריון!!! אתן הכמעט ראשונות לדעת, החלטנו כרגע לשמור בסוד ולא לספר אפילו להורים...
אין בחילות (חוצמלילה אחד שהרצתי את בעלי בחרוף נפש למטבח לפרוס לי לימון כי אם הייתי מתיישבת... נעצור כאן), רגישות קלה באה והולכת בחזה, וקושי לא נורמלי להתרכז במה שאני עושה. זהו!!
שיהיה לי הריון בריא, עגול וקל.
(אם תשאלו מה אני רוצה... זה שני בנים, להשלים את האחים של מרציפן המקראית.... אחד מהם יהיה "על שם" והשני כי אני אוהבת. במלרע, כמובן )
מזל טוב לי

אמאץ, איזה יופי!
מגיבה אצלך.

תודה לך, נוודית.
<אולי הייתי מוחקת - לו היה לך דפבית!!!>

תודה, תפילה!!
בינתיים אנחנו עדיין רוקדים מדי פעם ש"אנחנו בהריון ואנחנו בהריון.." אבל תקפה אותי חולשה איומה (להוריד את הפח ולנוח שעתיים בלי יכולת לזוז.) ואז התגלתה לי דלקת נחמדה בדרכי ה... ואני על אנטיביוטיקה כי לא הצלחתי להתאזן עם דברים אחרים....

תגידו, כמה גרוע זה שלא לקחתי חומצה פולית עד לפני כמה ימים? (כוונתי לכיוון המעודד כי אני די בדכאון מהעניין)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל תקפה אותי חולשה איומה
כמה מוכר.


ואני על אנטיביוטיקה
תוסיפי לך פרוביוטיקה.


לא לקחתי חומצה פולית
פשוט אל תדלגי על הבדיקות הרלוונטיות, אבל בגדול זה נלקח כמניעה למקרה של חוסר משמעותי, ולא שבהכרח אם לא לוקחים - חלילה תהיה בעיה.

<תפילה>

תודה יקירה!!אני רואה שאנחנו נכנסות לכאן בערך באותה תדירות
העמסתי פרוביוטיקה בסטוקים, ובדקתי כל מה שרק אפשר. כרגע אנחנו מנסים לעבוד על שימור העבודה בשרידה על אנושית
ומקוים לטוב

תפילה, את פה??
(אתרוג חוסם לי את מה חדש, אז אין לי מושג האם ואיפה את כותבת )

חודש טוב ומבורך!!

בימים אלה מנסה ליישם את מה שלמדתי בתחום העיצוב הגרפי, ולכן נמצאת פה הרבה פחות.
רצית משהו מסוים?
חודש טוב!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפילה
רציתי לשאול אותך לגבי האוכל שאת נותנת לקטנה
תוכלי לפרט לי מה בעצם את נותנת לה לאכול, ציינת שאת לא נותנת לה חיטה בכלל, אז מה היא אוכלת? תפוחי אדמה? בעיקר בבוקר ובערב (אני משערת שהיא לא אוכלת אגוזים,או אולי אני טועה?)
אני ממש מחפשת רעיונות
(הקטנה שלי אוכלת המון, ממש אכלנית, אוכלת כמויות, אבל די מוכנה לאכול כמעט הכל)

בשמחה.

בשבוע שעבר בעלי לקח אותה לברית של מישהו מהעבודה ושם האכיל אותה... סופלה שוקולד. P-:

אבל בשגרה היא באמת אוכלת רק אוכל "טוב".
אין לה ארוחות מסודרות לגמרי, כי שעות השנה שלה עדיין לא קבועות, אבל בגדול...

קודם כול, יונקת בכל מקום ובכל שעה, לפעמים מעט ולפעמים הרבה.
בבקרים יכולה לאכול שייק (כולל אגוזים או שקדים) או פרות. בכל מיני נסיעות (פיזור/ איסוף ילדים, נסיעה לסופר) אני משחדת אותה בחתיכות תפוח, בערמונים (תודה לדנדי!), בצימוקים, בחצאי דובדבנים שאני חוצה בשיניי תוך כדי נהיגה...
בצהריים אוכלת מה שיש לא כולל חיטה. למשל, אתמול אכלה יפה מאוד שאריות משבת: מרק אפונה, קציצת עוף גדולה, מעט תפוח אדמה ומעט שבמעט תבשיל כרוב עם גזר גמדי.
אחה"צ שוב פרות, אבל לא הייתי מגדירה את זה כארוחה. יונקת...
ובערב: זיתים, פירה, קינואה, ברוקולי, חלבון ביצה קשה, חביתה, פיסות סלמון, לביבות, פשטידת בטטה-קשיו (!), שעועית צהובה מסמורטטת.
בקושי אוכלת ירקות חיים. לפעמים יש לה יותר מוזה לאלה שיצאו מהסלט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה
טוב, ארוחת בוקר אצלי לא יעבוד לדעתי. אולי אני שבויה בתפיסה שפירות וירקות לא משביע מספיק?
אבל אצלי היא בקושי יונקת במהלך היום, ויש לה ארוחות מסודרות ושינה קבועה. 3 ארוחות מוגדרות ופירות בין לבין. (ואני לא שותה שייק בעצמי:-\)
בעצם,יש לך כל השבוע בשבילה ארוחות ערב מבושלות שכוללות קינואה/תפוחי אדמה/אורז? או תבשילים אחרים? אני לא מצליחה שלא לחזור על עצמי כמו הצהרים
ובעיקר לא מצליחה לבשל כל כך הרבה ושיהיה מגוון לשלוש ארוחות ביום. יוצא שהיא אוכלת לחם ופסטה ואני לא כל כך אוהבת את זה, חבל לי לבזבז תאבון כל כך מוצלח של ילדה (אלה השנים שבהם הם עוד מסכימים לאכול מה שנותנים להם..)
חוץ מזה שהיא באמת אוכלת כמויות יחסית גדולות,לכן אני מרגישה שהיא צריכה לשבוע ממש

רצית משהו מסוים?
לא, רק התגעגעתי קצת לדיונים הפוריים שהיו פה...

על הדרך, מחפשת לעשות בחיי שינוי מקצועי, אני מרגישה שקשה לי מאוד לעבוד תחת בוסים, אבל נראה שלפחות עד שאתבסס בכל עבודה שהיא, אצטר להמשיך להיות שכירה.
אין לי בכלל תעודה (לא הצלחתי לסיים), אין לי בגרויות, וכמובן שלא פסיכומטרי.
רוצה מאוד לעבוד במקצוע של נתינה, אבל שיהיה לו ביקוש ושלא אצטרך לחזר אחרי שביב של עבודה.
הפנטזיה שלי היא ללמוד להיות מיילדת אין לי מושג מה קורה בשטח מבחינת ביקוש כיוון שכרגע נתקעתי בשלב הרצון בגלל שלא עשיתי מעולם את המבחנים הנ,ל, וכמובן הכסף....!!

יש למישהו רעיון מקביל? דומה? שונה?
שבוע טוב

היי! שבוע טוב!


לא, רק התגעגעתי קצת לדיונים הפוריים שהיו פה...
מצד אחד, גם אני, אבל מצד שני, טוב לי להתרחק קצת. עברו עלינו כמה דברים לאחרונה, והייתי עלולה להתפתות ולהרחיב גם דברים שעדיף שלא לתת להם במה ציבורית. וטוב היה לי גם הזמן שהתפנה לי.
נו, כבר כמה שנים שאני מתנדנדת לי עם ההתלבטות הזאת ומחפשת את האיזון. נראה מה יביאו בכנפיהם החופש הגדול והחזרה לעבודה...


מחפשת לעשות בחיי שינוי מקצועי
אולי כדאי לך לכתוב בדף רלוונטי יותר. אנ'לא יודעת כמה נכנסים הנה.
יש למישהו רעיון מקביל?
דולה?

גם אני חשבתי על דולה

תפילה
נסיעה משותפת לגבעות עולם נשמעת כייפית, מעניינת, וקצת מפחידה (יש לך המון ילדים, איך אני אסתדר איתם?). אם תצליחי לארגן משהו - תכתבי, ונתאם במייל.

_מחפשת לעשות בחיי שינוי מקצועי
אולי כדאי לך לכתוב בדף רלוונטי יותר. אנ'לא יודעת כמה נכנסים הנה.
יש למישהו רעיון מקביל?
דולה?_
אני נוטה לחשוב שדווקא בדף שלך אקבל את התמיכה של הבנות שאני מעוניינת בהן. אבל אנסה על הדרך לערוך חיפוש באתר ונראה אם יש משהו שיוכל לתת לי גם את התשובות...

לגבי דולה התחלתי לחשוב באמת על הרעיון הזה, שהוא בסך הכל לימודים די קצרים, (שנה עד שנה וחצי) ולא דורשים בגרויות וכדו (במוסדות הרלוונטים בשבילי, בכל אופן)
מהתייעצות החלטנו שנלך על הקורס היותר זול, שכמובן מסמיך ברמה נמוכה יותר, אבל בשביל האנשים שבסביבה שלי, השם של המורה בדרך כלל מפשיע יותר מאשר מכללת שלם או מעיינות, למשל. (לא שהם רדודים במקצועיות, האנשים שסביבי, אלא שהם מכירים את המורה הזו מעולה ויודעים שהיא באמת טובה, גם בללמד)
בהמשך נוכל לצבור לעצמינו קצת כסף בצד וללמוד בצורה מעמיקה יותר קורס רציני באחת המכללות.

נראה מה יהיה בסוף, כי כרגע אני בקריסה טוטלית (כל מה שאני מספרת להורים שלי כחוויה, הופך לעמוד נגדי, את לא יכולה, לא תעמדי בזה, איך אפשר, זה לא מתאים לך, את חייבת... מה זה חייבת? מגיל אפס לימדו אותי שאני חייבת לעשות דברים, שיעורים, לסדר, לעזור, עד שעכשיו הם לא מצליחים להבין שאם לא אתפרנס מעבודה שאני אוהבת, אגיע לאבטלה והסתמכות על מוסדות רווחה ממשלתיים וקהילתיים. לא רוצה!! לגיטימי? תלוי אצל מי.)

בהצלחה רבה!
כיף שיש קווים מנחים למימוש החלום, ולא הייתי מתבאסת מקריסה טוטלית שאת חשה כרגע . תחילת הריון זה לא זמן מייצג.

לא הייתי מתבאסת מקריסה טוטלית שאת חשה כרגע
לא. בסופו של דבר הצלחתי להרים את עצמי.
מחר יש לי ראיון עבודה...
אמנם בשכר מינימום, ואמנם משמרות ארוכות, אבל אולי לשם בורא עולם מועיד אותי כרגע ... מי יודע...
(סביבה יחסית תומכת, אפשרות סבירה יותר לממן לימודים, ולקנות דברים שכבר נגררים איתנו כמה חודשים, ו... לשלם חשבון חשמל וארנונה בלי נקיפות מצפון, למשל...)

רק מחכה לראות מה הורי יגידו על העניין, כי בדרך כלל הם רואים מה לא טוב במה שעשיתי (אני לא דנה אותם, אבל הסיטואציה חוזרת על עצמה הרבה מדי, שיתוף אקראי שלי, ובכי לאחר השיחה... אלו הפעמים הבודדות שאני בוכה.)

תודה על התמיכה שלך בי, גם אם סתמית ואקראית, לדעתך!!
ואם מפריע לך שזה כאן, יכולה למחוק או להעביר דף..
לילה טוב

רק מחכה לראות מה הורי יגידו על העניי
למה בעצם ?
את כבר אמא בעצמך, אולי אפשר להניח לדעה שלהם להישאר אצלם ולצמצם את השיתוף אם כרגע הוא עושה לך כל-כך רע ( הסיטואציה חוזרת על עצמה הרבה מדי, שיתוף אקראי שלי, ובכי לאחר השיחה... אלו הפעמים הבודדות שאני בוכה )
אני למדתי עם השנים שאמנם לא נעים לשתוק כל-כך הרבה אבל אם אני רוצה להגן על עצמי אני לפעמים צריכה לשמור הרבה לעצמי... ולשתף במקומות אחרים בהם יש לי יותר פרגון, תמיכה ועין טובה.

סליחה, כתבתי למדתי כשהכוונה כמובן היא לומדת בתהליך תמידי...

מסכימה עם רסיסים.

תפילה, אפשר לחזור רגע לתפריט של הקטנה? (נראה מעולה!)
איזה זיתים את נותנת לה? רגילים מקופסה?
גבנ"צ את נותנת לה כבר? קוטג'? (נכלל בזבל או סביר בעיניך?
וירקות ופירות ופירות יבשים (צימוקים) רגיל או אורגני.

אצלנו נרשמה התלהבות רבה מזיתים אבל קראתי כאן שזיתים מקופסה זה בעצם גרוע כמו כל אוכל תעשייתי אחר... והתחלתי להתלבט.

יש זיתים אורגניים בצנצנת של נאות סמדר.

גם אם סתמית ואקראית, לדעתך!!
היי, אמאץ, רק חשבתי שאולי תמצאי יותר קהל בדף אחר, אפילו בדף הבלוג שלי.
מוזמנת בכיף לכתוב כאן, אם את מרגישה שזה תורם לך. @}


תפילה, אפשר לחזור רגע לתפריט של הקטנה? (נראה מעולה!)
בשמחה. אני תמיד אוהבת לדבר על אוכל, ואם איכשהו אמצא זמן, אנסה לדון בענייני אוכל בבלוגי הזנוח.
איזה זיתים את נותנת לה? רגילים מקופסה?
קונה במשקל בסופר במעדנייה. קרוב לוודאי שהם בסך הכול יוצאים מקופסה ענקית, אבל בעצממי לא רואה את הקופסה ולכן מרגישה שהם עלאק יותר ביתיים. P-: אולי אנסה את התוצרת שפעמונים ממליצה עליה.
גבנ"צ את נותנת לה כבר? קוטג'? (נכלל בזבל או סביר בעיניך?
בינתיים לא נתתי מוצרי חלב בכלל בכלל, רק למשל ירקות מסלט שנגעו בגבינה שהייתה בסלט או חביתה שטוגנה אחרי חביתה עם גבינה. והערב אחרי הצום התפנקתי לי בשייק שכלל גם יוגורט עיזים והיא ביקשה ולא נתתי לה.
וירקות ופירות ופירות יבשים (צימוקים) רגיל או אורגני.
הטריים רגילים. המיובשים מ"על המשקל" - אני קונה בהזמנה ולא ממש יודעת מה התכונות של כל פריט: הצימוקים אורגניים אבל השאר לאו דווקא. אה, בעצם לא נתתי לה פרות מיובשים אחרים חוץ מתמרים שהם לפעמים אורגניים.

בינתיים לא נתתי מוצרי חלב בכלל בכלל,
למה בעצם? מה כל כך גרוע במוצרי חלב? בהנחה שהם איכותיים (בשאיפה אורגניים...)

קודם כול, הם לא איכותיים במיוחד אצלי ובוודאי שלא אורגניים.
וגם כמה שיהיו איכותיים, אני מתרשמת שרבים מאתנו לא ערוכים להתמודד עם העיכול שלהם. הדעה הזאת שלי התחזקה אחרי קריאה של טקסט שצילי כתבה בנושא לא מזמן בהחיוניות - על החומרים הממכרים שבחלב ועל האנזימים לפרוקו, שהימצאותם בגופנו פוחתת ככל שאנו מתרחקים מגיל הינקות.

והיום התגלגלתי לקנות זיתים אורגניים בצנצנת של נאות סמדר. ממש "עובר לעשייתן".
היו כמה סוגים ולא ידעתי מה לבחור. קניתי "פקואל" או משהו כזה. מלוחים לי נורא בפני עצמם, אז שילבתי בסלט, אבל התעצלתי לגלען (בד"כ קונה מגולענים!). נראה אם אגיש מהם בכלל לאזמרלדה ומה היא תחשוב עליהם.

תפילה

בדקת אם את חלק מה"רבים מאיתנו"? מבחינתי זו הייתה מהמורה. אני מסכימה שרבים מאיתנו לא ערוכים לעכל מוצרי חלב, ושמוצרי חלב עיזים עדיפים על חלב פרה. לקח לי זמן להבין שאני דווקא כן ערוכה לעכל אותם (כל מה שנשאר זה לקנות כאלו איכותיים...) ולי אישית עדיף חלב פרה על חלב עיזים.

כלומר, על פי לבדוק מה קורה ל"כולנו", תבדקי מה נכון לך ולמשפחתך, זה נראה לי עדיף. אפשר גם לבדוק מה אכלו אבותייך, אם את מתחברת לגישה הזו.

לקח לי זמן להבין ולהשלים עם כך שאמהותי ואבותי חיו באזור רוסיה, ואכלו תזונה רוסית, שלא כללה זיתים למשל. זיתים לא יכולם לצמוח ברוסיה, קר להם מידי. ולא פלא שאני לא אוהבת זיתים, ושמן זית, ואני צריכה להפסיק לנסות לגרום לעצמי להשתמש בשמן זית. לעומת זאת, היה שם חלב ופרות וקמח מלא (לאו דווקא חיטה, היה מגוון של דגנים שצמחו במקומות שונים כנראה בהתאם למקום הגיאוגרפי, ונראה שגם באותו אזור גיאוגרפי היה יותר מדגן אחד) ולא היה עיזים. אז מתאים לי קמח מלא, וחמאה, ומוצרי חלב פרה, אבל לא סתם לא טעים לי מוצרי חלב עיזים. (ועכשיו כשהפרות מסכנות ומהונדסות אני לא יודעת מה עדיף, יוגורט חלב עיזים או יוגורט חלב פרה, אבל כל שאר מוצרי העיזים פשוט מגעילים לי). ןרסק עגבניות שנפוץ כל כך בישראל הוא פשוט לא חלק במטבח הרוסי המסורתי, שבו מוסיפים חמאה או שומן בשר לכל דבר בערך.

מפתיע כמה זמן לוקח להקשיב לעצמי ולמה שבריא לי ולא לרוב האנשים

בדקת אם את חלק מה"רבים מאיתנו"?
נקודה חשובה.
זה עניין שעסקנו/ עסקתי בו ב{{}}החיוניות שלי חלק שמיני, ואין לי תשובה.
במשך שלושה שבועות, שהיו הזמן המקסימלי שהצלחתי לא להכניס חלב למערכת, לא הצלחתי להחליט אם אני חווה הקלה משמעותית מהלחה שמטרידה אותי דרך קבע. לא הצלחתי גם לקבוע אם אני מרגישה שיפור מובהק בענייני עיכול/ בטן.
אני כן יודעת שאחי אלרגי לחלב פרה או לםפחות היה כזה כפעוט. בדיוק בפסח האחרון ביקשתי לשמוע מאמא שלי את הסיפור המלא שמאחורי הידיעה הזאת ששמורה אצלי כאקסיומה.
ובמהלך השנים התברר שגם אצל ילדיו או לפחות חלקם יש רגישות, והם קונים כבר שנים חלב עיזים.

אפשר גם לבדוק מה אכלו אבותייך, אם את מתחברת לגישה הזו.
מתחברת מאוד, וכבר זמן מה שאני חושבת על הדרך הזאת אבל לא הגעתי עדיין למסקנות אופרטיביות. כאילו, אני אאכל כל הזמן כרוב, תפו"א ושומן אווז ובקיץ דובדבנים?
צריכה לעצור. מקווה להמשיך.

תפילה

אם לא הצלחת להחליט, אז לא חווית הקלה משמעותית כנ"ל לגביי שיפור מובהק

בנוגע לאבותייך - איפה הם חיו? באיזה אזור גיאוגרפי? אני בטוחה שהם אכלו יותר מכרוב, תפוח אדמה, שמן אווז ודובדבנים. אפילו חקלאים, שהמגוון שהם אכלו קטן בהרבה מהמגוון שאכלו ציידים-לקטים, אכלו אוכל מגוון בהרבה ממה שרוב האנשים בעולם המערבי אוכלים. ולו משום שהם השלימו תזונה בליקוט צמחי העונה.

בנוגע לענייני עיכול וליחה - לי אישית אין הבדל בליחה, בדקתי. יכול להיות שבמחזור מסויים שבו אכלתי הרבה מוצי חלב זה הגדיל אתהנטייה ליציאות רכות יותר ביום הראשון של הווסת. אני לא בטוחה בזה. רק אחרי שקראתי בבאופן על האפשרות הזו הבנתי בכלל שזה בגלל הווסת.
מצד שני, כשהייתי בצבא ולכן אכלתי יותר מוצרי חלב (כרגע אני לא ממש אוכלת מוצרי חלב באופן קבוע. גבינה שאני קונה מידי פעם, כוח שוקו אם מתחשק לי, לעיתים רחוקות, וחמאה, אבל חמאה לא נחשבת בהקשר הזה. ורוטב חלבי כלשהו אם אמא מכינה, גם לעיתים רחוקות) היה לי שלשול של ממש לפעמים. כך שיכול להיות שזה קשור. ויכול להיות שלא, הצבא שונה מאוד מתנאים נורמליים, ואני עדיין זוכרת שהווסת הכי גרועה שהייתה לי אי פעם הייתה בטירונות, ולא בכדי. וזה לא היה בגלל מוצרי החלב שאני לא זוכרת שאכלתי שם בכלל.

אני בזמן האחרון מחליטה להחליט שאם אין תוצאה, זה אומר שהכל בסדר. אם לא הרגשתי הבדל, זה אומר שכמות מוצרי החלב שאני אוכלת היא בסדר. אולי לו הייתי אוכלת יותר זה היה יוצר בעיות, אבל אני לא הולכת לאכול מוצרי חלב שלא טעימים לי ולא בריאים לי רק בשביל הניסוי, אז זו המסקנה שלי, מעכשיו ועד להודעה חדשה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תגידו ,למה השיחות מתנהלות בשני הדפים. אולי להעביר את הכל לאותו דף? שלא נזגזג, אחרי הכל שניהם של תפילה

אם לא הצלחת להחליט, אז לא חווית הקלה משמעותית כנ"ל לגביי שיפור מובהק
צודקת. פשוט התקשיתי להתרכז ולברור מילים כשעניתי. <גם עכשיו ... P-:>


איפה הם חיו? באיזה אזור גיאוגרפי?
מזרח אירופה. אני לא יודעת הרבה אחורה אבל משערת שלא התפלק פנימה באיזשהו שלב איזה מהגר מתימן או משהו. מה שכן, איכשהו הגיוני בעיניי לחשוב על מה שאכלו "בני ישראל" כתזונה של אבותיי. ולא שעל זה אני יודעת כל כך הרבה, אבל מנסה לשער ומניחה שהתזונה בהחלט כללה זיתים ושמן זית, חיטה (מלאה, אורגנית ואולי שונה בעוד מובנים ממה שנגיש לי ביומיום) וגם חלב צאן.


להחליט שאם אין תוצאה, זה אומר שהכל בסדר.
אני לא חזקה בכלל בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר (אוך, איך שלפתי במעמקי האבק את שם הקורס הזה... ), אבל יש איזה משהו כזה "שילוב של משתנים" או "משתנה מתערב", אוף, לא זוכרת מה המינוח. אני מתכוונת שאולי התוצאה הטובה תהיה ניכרת רק אם אפרד מעוד משהו או אשנה עוד משהו, אבל זה לא מבטיח שמוצרי החלב לא מזיקים. או אולי הייתי צריכה תקופת ניסיון ארוכה יותר.


למה השיחות מתנהלות בשני הדפים.
גם אני חשבתי על זה, ואחר כך חשבתי שהשיחות בנושאים מקבילים אך שונים, ואולי דווקא נוח יותר לדון בהם בנפרד, אבל אין לי התנגדות עקרונית שנעביר הכול לבלוג. @}

לא הצלחתי להבין את העילה למלחמה - ההורים שלך רוצים או לא רוצים שתעזבי את העבודה?
ואי אפשר לקבוע אתם פגישת הסבר? גם לרב שלהם הם לא מקשיבים?
מצער שנוצר נתק, אבל בעז"ה תירגענה הרוחות, אם לא בקרוב ממש ובזכות שיח, אז בטח בסביבות הלידה.
וטוב שיש קרובים אחרים שאתם אפשר לטפח את הקשר.
בכל מקרה, החשוב ביותר שהתא המשפחתי שלכם יהיה שלם עם ההחלטה. הרי אלה החיים שלכם. חזקו זה את זו. @}

מוכר הקטע של ההיגעלות מאוכל מזין בתחילת ההריון. מקווה שיעבור לך מהר. בינתיים תבדקי בעדינות מה מתוך הסל הגדול של הירקות והפרות יכול כן להיות סימפטי - נגיד, תפוח ענה מקולף או מרק עדשים או שקדים. כי לפעמים אפשר לגלות שמשהו ספציפי כן מתאים.

מאחלת לך שדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר, ואם אפשר - בקלות ובמהירות. מן הסתם אני לא צריכה לומר לך שתפילות וקריאת תהילים תוכלנה לחזק אותך. @}

<תגידי לי כשתרצי שאמחק.>

ההורים שלך רוצים או לא רוצים שתעזבי את העבודה?
רוצים. בטוחים שאני מוכרחה.

ואי אפשר לקבוע אתם פגישת הסבר? גם לרב שלהם הם לא מקשיבים?
פגישת הסבר לא תעזור. הם נעולים כרגע על המצב הזה. (כדי לנסות למנוע את המצב, היידוע היה על ידי מייל. עם כל הפרטים והסיבות.)
ולגבי הרב שלהם- הוא היה אמור לעדכן אותנו על שיחה איתם, בינתיים לא קבלנו שיחה ממנו.

אז בטח בסביבות הלידה.
את בטוחה שאהיה מסוגלת לחכות עוד חצי שנה??? :'-( :'-(

אכתוב לך לגבי המחיקה, אני מעדיפה לחכות יום או יומיים לקבל תגובות נוספות מהבנות האחרות באם יהיו, וכמובן ממך, כדאי שההודעה הזו תשאר בשלב זה. (אם דברנו על חשיפה שבה ירדת בחודשים האחרונים, אז כמעט כל אדם מהסביבה או החברה שלי יזהה אותי על פי הנאמר לעייל.... מצס שני, חשובה לי כרגע התמיכה בצורה נואשת. בעלי ואני מאוד ירודים כרגע...

בינתיים תבדקי בעדינות מה מתוך הסל הגדול של הירקות והפרות יכול כן להיות סימפטי - נגיד, תפוח ענה מקולף או מרק עדשים או שקדים. כי לפעמים אפשר לגלות שמשהו ספציפי כן מתאים.
תפו"ע גרנד, וקצת מבושל. ננסה להרחיב את הארנל עם הזמן, תודה

מן הסתם אני לא צריכה לומר לך שתפילות וקריאת תהילים תוכלנה לחזק אותך.
כמובן, כל הזמן, בין לבין, בתוך כדי... תודה (איך מייצרים לב?? או פרח??)

אמא צעירה
למרות כל הקושי מול ההורים שלך,אני לגמרי מחזקת אותך בהחלטתך. אלו חייך, ואת מחליטה לגביהם
והשתלטנות שלהם לא מקובלת בכלל , והם צריכים להבין את זה. אני לא מאמינה שזה ימשך לעד הנתק הזה, לדעתי הם יסתגלו לעניין ותמצא הדרך לפשר ביניכם. (אבל כמובן שאני לא מכירה את המשפחה רק ממה שנדמה לי)
(תשימי לב רק שאם באמת העבודה לא מתאימה לך מבחינתך מתוך סיבותייך,אל תרגישי מחוייבת להמשיך בה רק כדי להמשיך ולעמוד מולם. את חופשיה לעשות כרצונך וללא קשר לתביעות של ההורים שלך)

אמא צעירה
ממרום ניסיוני כמי שגרה בבית הוריה אני יכולה לספר מה ההתרשמות שלי על העולם הזה באופן כללי.
יש הורים שלא ממש מבינים שהם לא מחליטים על החיים של הילדים שלהם. שלא מצליחים להפריד. ובמקרה כזה, תהיה התנגשות. היא יכולה להיות על משהו גדול, כמו החלטה על ברית מילה, או לא להיות, ואז זה יהיה רק נדנודים והצקות. אבל ההתנגשות היה תהיה.
הזוג הצעיר (או הבוגר/ת הצעירה, אולם משום מה החלטות הוריות מעוררות הרבה יותר להט ואמוציות, אם כי אפילו בימינו קורה שהריב הוא על בחירת בן/בת הזוג) יכול לבחור בין שתי אפשרויות עיקריות. להיכנע להורים, או להקדים תקשורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי www.leida.co.il/page.asp?id=99015
יש דברים באמצע. אפשר לנסות להתחשב בדעת המשפחה וכו', כל מה שזה משיג זה המשך נדנודים וניסיונות השפעה, ובעצם התארכות של העימות. לדעתי חבל.

ומה שאני רוצה להגיד בזה - שזה בלתי נמנע. במוקדם או במאוחר ימצא נושא לעימות. איזשהי החלטה שלך שההורים שלך לא מסכימים איתה, ופשוט עדיין לא הבינו שהיא שלך.

מה אני מייעצת לך - קחי את זה בקלות, עד כמה שאפשר. זה קל יותר לייעץ את זה בתור מגיבה אנונימית באינטרנט, אבל באמת שקראתי עשרות אם לא מאות סיפורים כאלו. זה יעבור. ההורים לא ינתקו קשר. הכל יסתדר עם הזמן. והקשר החדש רק יהיה טוב יותר.
עוד עצה - אל תכנסי למחלמה. לא חבל? את לא חייבת להיכנס למלחמה, גם אם ההורים מכריזים אחת. את לא חייבת לגייס רבנים, את יכולה פשוט לסרב הילחם. לנתק שיחות בהם מכריזים מלחמה.
אבל הכי חשוב לשנות את המצב הנפשי. תתייחסי לזה כמו לגיל ההתבגרות. זה שלב שכולם עוברים. זה יעבור. כדאי לחפש איך לעבור את זה בצורה הטובה ביותר (ולכן יש עצות של בשמת. העצות שלי היו שונות לחלוטין - אם מישהו היה מנסה להטיף לי מה לעשות הייתי מנתקת שיחה, וממש לא בוכה על זה שאני לא נוסעת אליו לשבת. למה מה קרה, אני בעונש שאני צריכה להיות בחברה של אנשים שבמקום לתמוך בי מחלישים אותי?)

ואורי, בנוגע ל"רק נדמה לי" - זה ממש לא נדמה לך. הסיפור הכי קיצוני שאני מכירה שנגמר בטוב (יש מקרה אחד בו הורים באו לאיים באלימות על זוג צעיר מסויים, ואני לא שמעתי על סוף טוב לסיפור הזה, אבל זה לא נראה לי קשור בשום דרך למציאות של אמא צעירה) הוא על הורים שניתקו קשר לכמה שנים בגלל אי מילה, ואפילו שם הסוף הוא טוב.

בכל מקרה, במקרים כאלו אני אומרת ברוך שפטרנו. באמת! אם יש אנשים (וזה לא כל כך משנה אם זה חברים או משפחה בהקשר הזה) שמנתקים איתי קשר כי לא התפטרתי מתי שהם חשבו שאני צריכה להתפטר (והמשרה שלא התפטרתי היא לא משרה של רוצחת שכירה) אז כל מה שאפשר לעשות זה לברך, מכל הלב, ובהודיה אמיתית ותמימה לאלוהים, על כך שהם יצאו מחיי.

משום שזו אהבה תלויה בדבר. ולכן אם בטל הדבר, ובטלה האהבה, עדיף לא להתאבל על אובדן האהבה, אלא להודות על הידיעה שזו לא אהבה שאינה תלויה בדבר, וללכת לחפש לי אהבה אמיתית.

(תשימי לב רק שאם באמת העבודה לא מתאימה לך מבחינתך מתוך סיבותייך,אל תרגישי מחוייבת להמשיך בה רק כדי להמשיך ולעמוד מולם. את חופשיה לעשות כרצונך וללא קשר לתביעות של ההורים שלך)
במידה וזה יקרה, זה ידרוש אומץ לא רגיל
ההורים שלי כבר כיסו את הנישה הזו, שגם אם אצליח לשרוד יותר משבועיים זה בגלל שארצה להוכיח להם את העניין

ותודה כמובן על
אני לגמרי מחזקת אותך בהחלטתך. אלו חייך, ואת מחליטה לגביהם , נגיד כך, החופש הוא שלי גם לטעות
נקווה מאוד מאוד לטוב...

ומה שאני רוצה להגיד בזה - שזה בלתי נמנע. במוקדם או במאוחר ימצא נושא לעימות. איזשהי החלטה שלך שההורים שלך לא מסכימים איתה, ופשוט עדיין לא הבינו שהיא שלך.
על זה בדיוק המאבק, ואני קוראת לזה מאבק כי זהו סמל משמעותי להרבה דברים (פחות?) משמעותיים.
חוץ מכך שלהורים שלי קשה שגדלתי ושיש לי דיעות עצמאיות, הם גם קוטלים (זה נשמע לי ממש נורא. הם לא סדיסטים. הם פשוט לא מודעים, וברגע שאני פותחת את העיניים שלי, זה מתקבל גרוע ביחס אלי) כל מה שלא נראה להם, ותמיד תהיה להם דעה הפוכה ודורסנית משלי. למה זה לא מתאים להם, למה זו שגיאה פטאלית ולמה אני חייבת לחזור בי בהחלטה. (לידה בלי אפידורל למשל, חיסונים שהפסקתי לתת ועוד.)

תתייחסי לזה כמו לגיל ההתבגרות.
אני מנסה, זה עדיין לא חוסך את הדמעות. לא אז, בגיל ההתבגרות, ולא היום בגיל ההתבגרות ההנשאותי

תודה על הדברים, אישה במסע , אני צריכה לחשוב עליהם ולהחדיר אותם יותר לעומק בתוכי.

אמא צעירה

גם ההורים שלי קוטלים כל דעה שונה. זה דפוס שלהם באופן כללי. למשל אני זוכרת איך היא דיברה על מכרה דתייה שלה. בכזה פטרנליזם, איכסה! משהו בסגנון שטוב שיש דת בשביל אנשים שלא מצליחים להתמודד עם החיים .

אבל מה שאני מנסה ללמוד הוא איך לא להילחם. איך לעשות מה שאני רוצה, בלי להיכנס למאבק. וזה אפשרי. לו השכנה שגרה מעליי הייתה מחליטה שאסור לי ללמוד מתמטיקה כי מתמטיקה זו תורת השטן וזה יוביל את נשמתי לגיהנום, ומכריזה מלחמה, לא הייתי נאבקת נגדה. הייתי מטילה ספק בשפיותה, ופשוט מתעלמת ממנה.
כשהחלטתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, בניגוד לדעת הורי, לא הייתה מלחמה. כי ידעתי שכך יהיה, וזהו.

המאבק קיים כי את (ואני. למה את חושבת אני מזדהה כל כך? אני כותבת בשבילי לא פחות מבשבילך) פותחת פתח. כי יש פרצה בגבולות שלך, כי את באיזשהי נקודה מסכימה עם זה שלהורים שלך יש זכות, שזה בסדר, ההתנהגות שלהם. ומלבד כל מהלכי המלחמה, כדאי לשים לב ולסגור את הפרצה הזו.

המאבק קיים כי את (ואני. למה את חושבת אני מזדהה כל כך? אני כותבת בשבילי לא פחות מבשבילך) פותחת פתח. כי יש פרצה בגבולות שלך, כי את באיזשהי נקודה מסכימה עם זה שלהורים שלך יש זכות, שזה בסדר, ההתנהגות שלהם.

ארחיב מה הנקודה הזו מבחינתי, אני נשואה די טריה (ילדה אחת שהגיעה מיד אחרי החתונה. התחתנתי מוקדם כמקובל במגזרי), ומאז ומעולם הייתי כפופה לנהלים שלהם ולדעות שלהם ואפילו הזדהיתי עם רובן.
היום אני חושבת שהם קיצוניים מדי בשבילי ובאופן כללי, ולא שייך להמשיך לחיות את חייהם (או לחיות את חיי על פיהם) במקום להתחיל לחיות את חיי.
אני בסך הכל בהתחלה של העניין והתהליך, ועושה אותו כמובן עם ליווי, אבל אכן יש פרצה בגבולות שלך, כי אני עכשיו עמלה עדיין לבנות את הגדר, וזו לא פרצה שנפרצה בגדר קיימת אלא חלק בגדר שעדיין לא קיים.
איך לא להילחם מבחינתי עוד גדול עלי, כמו בכל דבר שאתה מגלה קצת מאוחר וחייב קודם כל להציל מה שאפשר, ואחר כך ליישר את ההדורים.

אני מבינה לפי דברייך באופן כללי באתר שאת מבוגרת ממני בכמה שנים טובות, (מצחיק להגיד גדולה, אבל קחי את מה שפחות פוגע ) ולכן יש לך יותר נסיון בנושא בייחוד שההתבגרות שלך היא מתוך הבית, מה שיותר קשה.

ותודה על ואני. למה את חושבת אני מזדהה כל כך? אני כותבת בשבילי לא פחות מבשבילך

אתמול 2 אחים שלי עברו בחנות אחד מהם לא ידע בכלל שאני עובדת שם, והשני ידע. מאיתנו
שבת שלום

ותפילה, מבחינתי אפשר למחוק את ההןדעה העליונה.
תודה יקירה (כאן צריך להיות לב....)

אמא צעירה

דברי באתר שבהם נתקלת כנראה לא כללו את הגיל שלי, שכן אני בסך הכל בת 21, ואני אתפלא אם יתברר שאת באמת צעירה ממני. ה"ממרומי" הזה היה באירוניה- כי מה כבר אני, שגרה בבית הוריי, שלא חיה עם בן זוג ונטולת ילדים, יכולה לדעת?
מצטערת אם זה יצא לא ברור כתבתי פה כל כך הרבה זמן בתור חיילת ששכחתי שלא כולן יודעות את זה.

אוסיף רק שגם לו הייתי בת 40, ילדים משנים. משנים המון המון המון. יש הבדל מהותי בין אישה ללא ילדים לאישה עם ילדים. כרגע אני לא מתכננת ילדים (אבל מי יודעת מה יקרה בעתיד? אני רק בת 21, וזה גיל קצת מוקדם כדי לדעת שלעולם לא ארצה ילדים) ואם תכנונני יתגשמו לנצח אשאר פה זו ללא הילדים, באתר שנושאו המרכזי - אמהות. ואחת הסיבות שהגעתי לפה היא שילדים מעלים את האמונות העמוקות ביותר שלנו לגבי העולם כמו ששום דבר אחר לא מעלה. אם את רוצה לדעת במה באמת מאמינה מישהי - תסתכלי למה היא מחנכת את ילדיה. זו דעתי.

מביך אותי לחשוב שהטעתי אותך בלא יודעין לחשוב שאני מבוגרת (למרות שרשמתי באתר את גילי לא אחת, ופעם, כשדף הבית שלי היה מסודר ולא מלא הודעות שאני מזמן רוצה למחוק, היה אפשר לקרוא את זה שם), ועם זאת, מחמיא לחשוב שאני נקראת מבוגרת. בגיל שלי זה לא פוגע, אלא מחמיא @}

שכן אני בסך הכל בת 21, ואני אתפלא אם יתברר שאת באמת צעירה ממני.
לא, אני מעט יותר ממך,
אני לא מספיק באתר לאחרונה, לכן לא הבנתי שחוויותייך כחיילת הן מההווה, והייתי בטוחה שאת בת 27-30 לפי עושר החוויות ודיוק הניסוחים שלך. (אומרים שאנחנו החרדים מתבגרים לאט יותר, גם מבחינה רגשית. הנה ההוכחה ציפיתי לגיל גבוה יותר)

מביך אותי לחשוב שהטעתי אותך לא הטעית אותי, אלא התחושה שלי הטעתה אותי, את יכולה להרגיש הכי בנח

ועם זאת, מחמיא לחשוב שאני נקראת מבוגרת. בגיל שלי זה לא פוגע, אלא מחמיא
וגם בגיל שלי.. (עדיין לא עברתי את חצי העשור שלך)

נחמד לדעת שאת באמת אמא צעירה. לפעמים מוזר לחשוב שכמעט ואין באתר הזה נשים בגילי @}

רציתי לכתוב את עוד כשהנושא עלה לראשונה - יש לי שמלה. איזה כייף! יש לי שמלה. יש לי אפילו שלוש שמלות. קניתי אותן קצת אחרי שהנושא עלה בדף הזה. (ועכשיו אני אלך ל{{}}צניעות בלבוש לחילוניות וארשום בפירוט)

אמא צעירה. נשמע קשה אך שכרו בסופו...

רק לאחרונה יצא ליצלחוות התנהגות הורית כזו למישהו שהוא כבר לא יחד קטן ( 40+)...

מחזקת אותך ותומכת לקודמותיי . חיבוק גדול!!!

שבת בפתח...

מחזקת אותך ותומכת לקודמותיי . חיבוק גדול!!!
תודה

שיהיה שבוע טוב

לפעמים מוזר לחשוב שכמעט ואין באתר הזה נשים בגילי
זה גם חבל, כי עם כל הכבוד לחוויות המשותפות שאנחנו עוברות, נקודת ההסתכלות של הצעירה והציפיות שלה מהחברה (סגול בח')- שונות מאשר של המבוגרת יותר,
אבל מה שיש.. . אומרים תודה

רציתי להרחיב קצת בבלוג על תחושת חוסר הביטחון העצמי-המקצועי שלי. עלה בדעתי שיש קשר למידת ההדרכה ולאיכות ההדרכה, שקיבלתי לאורך השנים ובייחוד באלה הראשונות. ואחר כך חשבתי שאולי בכל מקרה הייתי מרגישה חוסר ביטחון כזה.
אבל בכל מקרה... לא הצלחתי להיכנס, כי "רימון" חסם אותי מסיבה לא ברורה. מה כבר כתבתי שם אמש מתוך ערות מנומנמת??? גולשות אינטרנט "רימון" אחרות - אתן מצליחות להיכנס?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גולשות אינטרנט "רימון" אחרות - אתן מצליחות להיכנס?
אתרוג התחיל לחסום גם לי באותו זמן

הייקו זה סגנון שירה יפני זן-בודהיסטי, שיש לו חוקיות מסויימת, משהו כמו שתי מילים שתי מילים שלוש מילים חמש מילים, ואופי: תיאור דק שבדקים של סיטואציה עמוקה, לרוב על רקע התרחשות כלשהי בטבע, והעברתה מנקודת מבט רגשית של הכותב, בעדינות רבה מאוד. (סליחה על חוסר הדיוק. זה הכי קרוב שאני יודעת, ולא ההגדרה הרשמית.) לא הייקו זה לא ההפך מהייקו, כי הרי ההייקו מובנה בשמו, אבל זה משהו כמו...אי ההצלחה להיות הייקו, וקבלה של זה. משהו כזה. תודה על השאלה ועל הפרח.
הגריין פה מעלי אומר " האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר", ובלי קשר לכלום, מתחשק לי להשאיר גם את הציטוט הזה בגוף ההודעה שאולי ילווה את יומך בנעימות.

תודה גדולה!
<נורא בא לי לבקר ביפן, אפילו שבעלי אמר לי שהרוקי מורקמי כבר לא גר שם.>

מאז שקראתי את ספרו, הוא גר לי בנשמה. לא יודעת אם זה טוב או רע.

איזה ספר קראת?
אני לא מצליחה להבין למה, אבל אני מוקסמת מספריו, מרותקת. קראתי כמה וכמה, ובביקוריי בספרייה (ע"ע... ) עוצרת את עצמי מלשאול מהם לעתים קרובות מדי פן ייגמרו לי. אולי אקח בביקורי הבא - להמתיק לי את תחילת שנה"ל.

קורות הציפור המכנית

אה! זה הראשון שקראתי!

במה את ממליצה להמשיך?

המממממ........ הממממ... שאלה קשה!
אהבתי את כל אלה שקראתי.
היחיד מביניהם שלא כלל רכיבים על-טבעיים היה "יער נורווגי", וגם אותו אהבתי.
רוצה לנסות למקד מה מהנה אותך בקריאה, ואז (אולי) אמצא תשובה מדויקת יותר?
או ש... אולי האהוב עליי מביניהם (?) הוא 1Q84, שנדפס בארץ בשני כרכים. מסתיים במימוש של אהבת אמת שחיכתה שנים למימושה. מה יכול להיות טוב מזה? הוא גם הארוך מבין כולם, כך שאפשר להתענג עליו בלי להבחין בדאגה שעוד רגע הוא כבר נגמר.

תפילה

את התרגום הישן ל"שר הטבעות" התחלתי לקרוא היום. בקוראי מאמרים רבים על ספרים אלו ועל מצולות רבות מחקור של סודות הטמונים בהם, מחכים לההלך אשר לא ילאה מחפשם, נתקלתי חזור והיתקל בוויכוח מר אשר ישנה ראשיתו, וסופו - מי ישורונו? וויכוח זה הוא בין חובבי התרגום לשר הטבעות אשר מקדם, לבין אלו אשר אמים דברי הלל לתרגום החדש.
צעירה הייתי בניסיוני הראשון לקרוא ספרים אלו, ולא צלח ניסיוני לקרואם. מסובכים היו, וקשה הייתה לי השפה, בהיותי אך ילדה פעוטה, שלא סיימה לימודי בבית הספר היסודי. טוב מכך היה ניסיוני השני. חלף הזמן מאז, והשנים הוסיפו לי ידע במסורה וחוכמה, וכאשר העזתי לנסות שוב רבה הייתה תמיהתי, שכן מה שנראה לי בעבר מסובך, היה עתה לפשוט. אף אף יותר משרבה הייתה תמיהתי, גדולה ממנה הנאתי, שרק הלכה ורבתה עם הזמן. כך בהנאה רבה עד מאוד, קראתי שלושת ספרים אלו, ואהבתי אותם אהבת אמת, אשר אף אם נראה כי תשכח לזמן, לא בנקל תעלם.
אולם אף בהיותי עולת-ימים, כבר נשבו רוחות הזמן על התרגום אשר הכרתי ואהבתי, ואני לא ידעתי כי בימים עברו, אשר נשכחו, תרגום אחר היה. וכך קראתי את המצדדים, אלו בראשון ואלו באחרון, בעניין ובתמיהה, שכן לא הטיבה עימי בורותי, ולא נתנה לי הזכות לחוות דעה.
וכך, החילותי ביום זה לקרוא את התרגום אשר מקדם, ובקוראי אותו חשבתי מחשבות אחדות, אשר מהכרותי אותך רציתי לשתפך בהן.

לא אכביר במילים על טעויות תרגום שיש בשני התרגומים, על מעבר של משלב לשוני שונה של דמויות שונות, ואפילו על ביטויים תנ"כיים. אך נושא תמצאי בו עניין ותועלת - והיא בהירות הכתב. שכן התרגום הראשון, אשר לפי טענות המצדדים בו, פיוטיותו גדולה מזו של הבא אחריו, פחות בהיר. לא קראתי ולו שני עשרות עמודים, וכבר נתקלתי במשפט שמשמעותו סתומה לי:
"... וכך השכיחו מעצמם אף את המעט שידעו על שומרי הגבול השוקדים להבטיח את שלוותם הממושכה. לאמיתו של דבר חסויים היו, אך שוב לא נתנו דעתם לכך".
מי החסויים, ומי לא נתן את דעתו, ולמה? נסתר ממני להבין זאת, על כן פתחתי את התרגום השני, והנני קוראת:
"וכך השכיחו מעצמם, מרצון או בהיסח-הדעת, אף את המעט שידעו על הנוטרים, ועל עמלם של שוקדים להבטיח את שלוותו הממושכה של הפלך. לאימתו של דבר היו מגוננים סביבם, אך הם שוב לא זכרו זאת"
מה רבה התועלת הטמונה במילים אלו! וחשוב הוא המסר שהביאו ההן לפתחי. שכן אל על ציוריות הלשון וסגנון הכתיבה להאפיל על המסר המובא במילים.
חשוב התוכן, לא הקנקן, ואל לך לשים את חן הסגנון מעל בהירות המסר, שכן אם נאות תהיינה מילותייך, אך לא יבינו קוראייך את משמעותן, שכרך בהפסדך יהיה.

או, במילים פשוטות יותר: שר הטבעות הוא דוגמא מופלאה לספר שכתוב בסגנון ספרותי ששונה ממש מהעברית מהדוברת. מהמעט שקראתי מהתרגום הישן נראה כי המתרגמת הגזימה עם ציוריות ואגדתיות הלשון, עד כדי כך שחלק מהמשמעות נאבדה בתרגום. התרגום השני פחות אגדתי, מיתי ויפה, לפחות לדברי מבקריו, אולם המשמעות ברורה יותר. דומה הדבר לנוף המתפרש לעיני הצופים, אך בראשונה עטוף כולו ערפילים. הערפילים מכסים ועוטפים את האדמה כשמיכה, ונאווה היא נראית תחת כסות זו. אך הנה עולה השמש, נמוג הערפל, ונוף אחר רואות עיני הצופים. פחות מסתורי הוא, שכן הוסרה ממנו כסות הערפל, ואולי אף פחות אגדתי, שכן שוכנת האגדה במסתורין ובסוד, בכל הסמוי מן העין. אך בהיר הוא יותר וברור, ורב הסיכוי שיגיעו הנוסעים ליעדם, ולא יטעו בערפילים.

את כותבת בלשון המשנה, ולכן לקרוא את שני תרוגמים אלו אמליץ לך. מעטים הם המקרים בהם יוכל הקורא בן ימינו לקרוא ספרים בעברית אחרת, השונה מהותית מזו הדובר בה הוא עצמו. מלבד ספרים אלו רק ספרים מן העבר עולים בעיני רוחי. "רוח הצפון" של גרייבס דוגמא נאה הוא, אך כל ספר מימים עברו יטיב למלא משימה זו. ספרים אלו, מנגד, ספרים של ימינו-אנו, וקריאתם תוסיף לך לא רק הנאה, כי גם חוכמה, וניסיון של אלו אשר הלכו בדרך ההדומה לזו אשר בה מתעדת את להלך.
ותוכלי במו עינייך לראות את הנוף הנשקף מדרך זו, ולהחליט מה הוא ההאיזון אחריו את מבקשת, בין אותה אווירה של ימים עברו, אשר נוצרת בקריאת מילים מוכרות אך זרות, ובין בהירות הקריאה. ואז, בבואך לכתוב את מילותייך-את, תדעי כבר את אשר את מחפשת, ויקל עלייך למצואו.

אשר מהכרותי אותך רציתי לשתפך בהן.
אישה, תודה רבה על המחשבה ועל ההשקעה.

בימים אלה אני משתדלת לא להתחיל לקרוא פה ובטח לא להגיב, כי קשה לי לקצר בכך. (אני עמוסה, עוד לא מאופסת על הסדרים של השנה הזאת, סבתא שלי נפטרה אתמול ואזמרלדה חולה.) אני מציצה, אולי מגיבה קצרות בדף שאין בו דיון עכשווי מעמיק וזזה הלאה.
וגם לספר שלי אני לא ממש מגיעה. היום הייתי אמורה להיפגש עם פרופסור שחוקר את תקופת המשנה (!), אבל ביטלתי את הפגישה בגלל הלוויה. (אז עוד לא ידעתי שנוסף על כך תהיה לי תינוקת מקיאה וחמה.)
לעומת זאת, הבוקר הספקתי לשלוח לכמה הוצאות לאור עותקים של כתבי יד של ספרי ילדים שחיברתי!!!

את "שר הטבעות" קראתי (ואהבתי) לפני כח"י שנים. קרוב לוודאי שהיה זה התרגום הארכאי, ואינני זוכרת אם סתום היה בעיניי. למען האמת, גם בדוגמה שהעלית לא ברור לי כיצד הוסרה ממנו כסות הערפל_ , אלא אם כן ההקשר שאיננו מובא כאן מסייע ביד הקורא, משום שגם על המילים _לאימתו של דבר היו מגוננים סביבם, אך הם שוב לא זכרו זאת"_ אפשר לשאול בדומה לשאלות ששאלת מעליהן _מי החסויים, ומי לא נתן את דעתו, ולמה? - מי המגוננים? מי לא זכרו? ומה לא זכרו?...
אבל לכלל שטבעת אני מסכימה, ואשמח גם להיעזר ברשימת הקריאה המוצעת שלך. (כרגע מחכים לי לא מעט ספרים, כי אני קוראת כבר המון זמן את "העולם על פי גארפ".)
מעניין שדווקא היום שוחחתי עם בן דוד שלי, ששולח ידו בכתיבה, על הספר המתרקם, והוא כיוון אותי להתייחס לנקודה מסוימת - להסביר את החזרה בזמן. כך שהספר שרוי במחשבותיי, גם כשאינני מתקדמת בסך המילים המוקלדות...

שוב תודה רבה לך. חיממת את לבי.

סבתא שלי נפטרה אתמול



מי המגוננים? מי לא זכרו? ומה לא זכרו?...
ההוביטים לא זכרו שיש אנשים שמגנים עליהם, שכן הם נסתרים. בתרגום הראשון נאמר רק "חסויים", ולא נאמר במפורש מה לא זכרו ההוביטים.

בעיקרון זה רמז מטרים - המגוננים המסתוריים מופיעים בספר. אני מאוד אוהבת רמזים כאלו, ומעצבן אותי כשמקלקלים אותם. חלקית, לא הייתה למתרגמת ברירה. חלק גדול מהדברים שהיא קלקלה בתרגום אי אפשר להבין מקריאה רק של שר הטבעות, ללא קריאת הסילמריליון, או ספרים אחרים מהלגנדריום. אז בעצם הסדר הוא כזה - לקרוא את שר הטבעות (יש את ההוביט לפניו, ויש לו לפחות שניים, ואולי שלושה תרגומים שונים. אבל זה ספר ילדים, ואני לא מתכננת לקוראו שוב, ולכן גם לא ממליצה לך לקרוא אותו. אלא אם כן את מתכוונת להקיראו לילדייך...), אחר כך את הסילמריליון, אחר כך שוב את שר הטבעות.

אני לא יודעת לפי איזה סדר כדאי לך לקרוא את התרגומים. אני אוהבת לחפש רמזים, ובלאו הכי שר הטבעות זו סדרה שחלק גדול מיופייה נמצא בקריאה שנייה. טולקין לא מכביר במילים לתאר את אופיים של דמויותיו. מעשיהם מעידים עליהם, ולעיתים, רק ממרחק הזמן, ניתן לראות את הפרטים הקטנים מצטרפים לידיי תמונה גדולה. יש מאמרים רבים על שר הטבעות, בעברית (ולמען האמת, יש משהו שמזכיר את המדרשים ואת הפירושים לתנ"ך. חשבתי במיוחד על הטוב והרע אצל טולקין, ואת גישתו לבחירה החופשית, שהיא פשוטה ומסובכת - הכל צפוי וההרשות נתונה. בדיוק כמו ביהדות...), ואף על פי שקראתי את הספרים יותר מפעם אחת, נהנתי מאוד מהניתוחים המעמיקים והמשכילים, ואך מהעומק הפילוסופ ומההשקפות על מוסר, כפי שניתן ללמוד אותן מהספרים של טולקין.

אגב, אחת השגיאות המעצבנות במיוחד בתרגום הראשון היא הדת. בעולם של טולקין יש דת אמת אחת, דת ארו, וכל הטובים משתייכים אליה. אי אפשר להבין את זה מהתרגום, וכל הרמזים משובשים - כי המתרגמת לא הבינה אותם (כי היא לא קראה את ההסילמריליון, שלא תורגם לעברית ואולי אפילו לא יצא לאור באותו זמן). מוזכרת אלברת גילתוניאל, היא מוזכרת כמה פעמים, בכמה הקשרים. בתרגום השני זה די ברור, אלברת היא גילתוניאל, אלו שני שמות שונים לאותה יישות, והיא מלכה מעבר ים. בתרגום הראשון היא מוזכרת בתור מלכה מעבר ים, אולם אחר כך נאמר "אלברת יברכם" בלשון זכר, וועל אלברת נאמר "וכוכבכם אשר זרח" - ברבים. הואלר, המוזכרים משובשים בצורות מוזרות (הרכב. איזה רכב?). לעומת זאת, מוזכר אל, יש "תודה לאל" וכו', בזמן שלא רק שזה לא היה במקור, אלא שלא נהוג לשאת את שם האל לשווא, ומזכירים אותו לעיתים נדירות מאוד.

בכלל, התרגומים של השירים מעצבנים אותי ממש. במיוחד בהתחשב באלטנרטיבות... למשל, את השיר של גלדריאל אני מכירה בחמש גרסאות! שני התרגומים לעברית, שניים לרוסית, והמקור באנגלית. אגב, יש לו שלוש גרסאות מולחנות שאני מכירה - באנגלית, ושתיים בעברית. והתרגום הראשון לעברית פשוט זוועתי! אי אפשר להבין ממנו את המשמעות. זה נכון גם לתרגום של אחד מהשירים האהובים עלי לעברית בסילמריליון.
השירים של טולקין הם שירים. יש להם הלחנות רבות, ואני מבינה את רצון לשמור על הפיוטיות והחריזה. אבל זה לא סיבה לשבש את המשמעות!

אה, וזה שהמתרגמת ממש אמרה, מפורשות, שרוב האנשים בישראל לא יודעים מי זו לילית, ולכן זה בסדר לקחת את האלפים, בני האור, ולקרוא להם בני לילית! כי אף אחד גם ככה לא יודע מי זאת לילית |אוף||אוף|

וזה שהיא מתייחסת כמה פעמים לאלפים בתור ננסים או גמדים (באחד מהשירים. בשיר של גלדריאל. וזה אחרי שנאמר בספר כמה פעמים במפורש שהם גבוהים )


טוב, אחרי כל מה שכתבתי ברור ממה כדאי להתחיל - מהתרגום הטוב! התרגום השני, החדש. בתור דוגמא מה כדאי לעשות, לשפה שהיו פיוטית ועם זאת ברורה. אחר כך כדאי לקרוא את הספרים שוב. ושוב. ושוב. כמו שאת רואה, הכנתי לך תוכנית קריאה כמעט עשור קדימה

מתחשק לי לדבר על המוסר והגורל בראי שר ההטבעות, ואין לי עם מי. וחבל. כי למרות שבשר הטבעות אין שום התערבות גלויה של האל, הוא מופיע שם, גם אם רק ברמזים, ובאמת שזה מקסים. ולסיום, הציטוט האהוב עליי:
"רבים מן החיים ראויים למוות. ויש מן המתים הראויים לחיים. כלום יש בידך לתיתם להם? אם לאו, אל נא תהא נחפז כל כך לחרוץ דין מוות בשם הצדק מחשש לעורך שלך. כי גם החכם בחכמים לא יראה את תכלית הדברים."

<כשאני כותבת ככה על שר הטבעות זה נשמע כאילו זה התנ"ך אבל באמת שאפשר ללמוד המון על מוסר, ועל גורל, ועל בחירה חופשית בספרים האלו>

אני שמחה לשמוע ממך

טולקין לא מכביר במילים לתאר את אופיים של דמויותיו. מעשיהם מעידים עליהם
או! זה משהו שאני קולטת מקריאה של ספרים, שמותירים בי רושם של איכות. וזה לא מצוי מספיק בכתיבה שלי.
אני מקווה שכשאגמור מתישהו את הספר, אערוך ואעבד ואכניס קטעים כאלה. או בספר הבא (שכבר התחלתי).

כמו שאת רואה, הכנתי לך תוכנית קריאה כמעט עשור קדימה
בהבחלט! מקווה רק לגמור (ולפרסם!) את הספר שלי הרבה קודם...

מתחשק לי לדבר על המוסר והגורל בראי שר ההטבעות, ואין לי עם מי. וחבל.
צר לי. אני לא זוכרת מספיק את הספרים, אבל אם תחכי כמעט עשור קדימה , בעז"ה נארגן את חגיגת בת-המצווה של אזמרלדה, ואחר כך אתפנה לשוחח אתך על הנושא.
בכל אופן, אהבתי את הציטוט.

וגם אני שמחה לשמוע ממך
@}
בכלל, דובר כמה פעמים שאולי ניפגש [להדגמת סלייסר, לנסיעה ל"גבעות עולם" (שעכשיו אני שואלת את עצמי איך נסעתי בכמעט-שלווה עם הילדים דרך חווארה)], וזה לא יצא, ובינתיים נשארתי סקרנית מאוד, כי אפילו את שמך אני לא יודעת. ובאיזו חנות ספרים בשבוע שעבר המוכרת הצעירה גרמה לי לחשוב שאולי את היא, אף שהיה לי ברור שלא.

תפילה, אני משתתפת בצערך.

אישה, את תמיד יכולה לדבר איתי. קראתי את שר הטבעות לפחות 15 פעם.

מיכל ואישה, תודה!

תפילה, אני מצטערת מאוד לשמוע על סבתך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפילה
הצטערתי לקרוא על סבתך
זו אותה הסבתא שהיית מבקרת אותה בקביעות?



אורי