באופן טבעי

כבר הצלחתי לא לחשוב עליו, כבר היו אחרים, עברה יותר משנה ודווקא בימים האחרונים כל כך מתגעגעת ומשתוקקת אליו ורק אליו, ככה בלי סיבה נראית לעין רוצה אותו כל כך, וכמובן שלא אעשה כלום , חוץ מלשפוך את ליבי כאן.)-:
לא הייתי קוראת לזה אהבה. לא יודעת מה זה אבל זה משגע אותי הלב משתוקק ,צמא כל כך אליו אליו אליו!

אהלן אוהבת!
אני בסיטואציה אחרת לחלוטין, אהבה שנתקעה לי, בת שנתיים. קשר קצר, חזק וכואב, אני נשארתי בסרט הזה והוא מזמן לא..
והנה פתאום נפלה עלי ההבנה
שה"אהבה" הזו שכביכול אני חשה, שתוקעת אותי ומכעיסה אותי ונראית לי כה פאטתית
היא למעשה לא יותר מפנטזיה שאני יכולה להלביש עליה דמות, פרצוף, סיפור וזכרונות
ופתאום אני נותנת לה הרבה יותר לגיטימציה והיא לא מצטיירת לי בקווים הוצמתיים האלו אלא בתור משהו יותר סתמי וטבעי.
מדבר אלייך?

מדבר אלייך?
מאוד! אבל לא ללב שלי \-:... מחכה שהזמן יירפא את הטימטום הזה, אבל הוא לא ... אני כבר מזמן מבינה את זה בהיגיון, ואנחנו כבר מזמן לא בקשר, אבל הלב... לא שוכח, כתבתי על זה שיר, אני אחפש אותו ואכתוב...

כבר מזמן רציתי להתיק לכאן את השיר הזה, שכתבתי יותר מזמן-

אתה כבר מזמן רחוק ממני
ובלב שלי אתה עמוק עדיין
אך בכל פעם שהוא יותר מתקרב
אני יותר מבינה שאני איתו
ולא איתך

ואתה איתה, שמעתי את קולה במזכירה
ובלב שלך אני כבר נמוגה
וכשהוא מחזיק בידי
אני יותר מרגישה
שאני איתו
ולא איתך

למדתי לנשום למדתי לחיות ולאהוב
מנסה לשכוח את החיבוק, תעזוב, תעזוב, תעזוב!
שלחת לי הזמנה
אמרת שאני יקרה ושתשמח אם אבוא לחתונה
מתוך כאב אמרתי בשמחה
אבוא איתו לראות
אותה איתך
למדתי לנשום, לחיות ולאהוב
מנסה לשכוח את החיבוק, המבט,
הלחישה

חלומות באוויר.
התמסרות לפנטזיה,
הקלות של הבריחה מחיים אמיתיים
מקשר שיכול להתממש



הבגידה הנוראית בליבנו
הבגידה הנוראית בנפש שלא היכרנו
זו הבגידה באלוהות-
שנאת החיים



יש-יש-יש
סדר בעולם (לכל)
וכשאת\ה במצב הזה
את\ה ממש ממש
לא
בסדר.




"אנחנו זן נדיר, ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה..."

כמה שאני נהנית לשחקק ולצחוק ובכלל
הרבה דברים מעניינים על התלבטויות עצות וסטוצים.
באמת תודה רבה על הכול

רגע לפני ששיקול הדעת הולך לאיבוד בים של אינטואטיביות.
אני גרושה טרייה, לא מחפשת בשום אופן אהבה או פרק ב', רק רוצה להנות מהחיים.
במסגרת חיפוש הריגושים וההנאות, פגשתי קבוצה חברתית חדשה, שנמצאת בקשר בחיים האמיתיים על בסיס כמעט שבועי, וגם בפייסבוק.
מהר מאוד התחברתי לגבר מבוגר ממני ב- 15 שנה ונשוי פלוס, הוא היה בהתחלה דמות אב כזו בתוך החבר'ה- מייעץ, תומך, מקפיץ אותי הביתה מהמפגשים.
הוא נשוי באושר רב לטענתו, ואני כמובן בכלל לא כיוונתי לשום דבר מעבר לידידות.
עם הזמן אני מוצאת את עצמי כמעט כל לילה איתו בצ'אט, מחליפים קריצות ועקיצות, מנהלים שיחות נפש ובעיקר על הקו הדקיק הזה שבין האפלטוני למשהו אחר.
חברים שמצטרפים לקבוצה ולא מכירים אותנו תמיד שואלים אם אנחנו זוג. בתוך הקבוצה אנחנו באמת כמו זוג לכל דבר.
אני מרגישה שעוד רגע, עוד דקה, אני והוא נמצא את עצמנו בבוץ שלא נדע איך לצאת ממנו.
מוצאת את עצמי נמשכת אליו, חושבת אליו. מצד שני, בכלל לא רוצה קשר כרגע.
הקבוצה החברתית המשותפת יקרה לי מאוד, לחתוך ממנו, זה אומר לוותר עליה ואני לא רוצה.
יש עצות איך מתעלים מעל הרגש והמשיכה, ואולי מצננים בחזרה את היחסים?
מרגישה שאני משחקת באש ועד שאני לא אחטוף כוויה אני לא אצליח להפסיק להתהפנט מהבערה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוחר אבל נפל לי האסימון , אחרי כמה שנים ... כנראה עד כה הכחשתי למרות שראיתי והכל היה על פניו ברור, כאילו ניסיתי "לעבוד" על עצמי
תודה מראש על כל עצה/תגובה.
בהתחלה היה מחזר, אכפתי, רגיש, מתקשר כל יום...אני מיוזמתי לא יצרתי כמעט קשר שמרתי על ריחוק.
עד שלאט לאט התקרבתי
בהודעות לרוב היה עונה בלקוניות ובאדישות, לפעמים אפילו לא מגיב.
לרוב- בכלל לא עונה לטלפונים, מתעלם ולא טורח אפילו לחזור...הבנתי שהוא כנראה עסוק.
עד שהתחלתי להתקרב אליו מעט, הוא התחיל להתקרר. נפגעתי מאד ושוב יצא שלא יזמתי יותר שום דבר, הרגשתי כל פעם "קיר בטון'' ממנו. הרבה פעמים שיתפתי אותו בדברים והוא לרוב הגיב בזלזול

הוא נשוי, שיחק בי , אולי לאתגר או סתם חיזוק האגו...ייתכן וניצל את הנאיביות שהייתה לי אז,בדיוק אחרי צבא...בהתלבטויות עם עצמי,
נפגעתי נכנסתי ממש לסוג של דאון ודכאון. קשה לי מאד לתת אמון באנשים ועד שמישהו נכנס לי בצורה כה משמעותית ללב,

יודעת שלא יצא מזה משהו חיובי . הוא שטותניק כזה, מבחינתו אחרי כמה חודשים פתאום הוא מרים אליי טלפון... אני לא עונה אבל לפעמים ממש קשה לי.
עדיין אני חושבת עליו... אפילו רכב שנראה דומה לשלו מקפיץ לי לשניה את הלב.
אני אדם שנקשר לאנשים,קשה לי להכניס עמוק אליי ללב,אבל כשמישהו נכנס...קשה להוציא. נסגרתי עוד יותר מאיך שהייתי לפני
חוששת להיות ליד הטלפון שמא פתאום הוא יצלצל...שפתאום אראה את המספר..הוא מחוק כמובן.. למרות שהסיכוי קלוש ביותר
הוא כמעט ולא מתקשר, רק לעיתים נדירות....ואני בתעצומות נפש מתעלמת ומרגישה מחנק בגרון
היו פעמים שנסחפתי וחזרתי או עניתי... עד כדי רך הרגש תעתע בי?
חשבתי שזה עבר שהתגברתי

בכל הודעה שהוא שלח אז הלב שלי צונח, בכל הזדמנות שפתאום יכולנו להתראות, עשיתי זאת בזמנו, למרות שעמוק בפנים ידעתי שאני חייבת לצאת מזה, ופשוט לא ידעתי איך.
הוא חיפש לו אתגר, ריגוש שברת שגירה, ככל הנראה. ומידי פעם הוא מצלצל...לפעמים נפלתי לזה ונשאבתי,
היו אפילו פעמים שצלצל לפתע פתאום רק כי היה צריך עזרה במשהו. נשברתי. הייתי פגועה. עצובה מאד.
איני יודעת איך עד עכשיו כאילו סירבתי לראות שהוא רק ניצל אותי... לא משהו מעבר
פשוט ככה, והוא ידע איך "לשחק" בי ולדבר, כזה הוא מניפולטיבי

פגועה ומרגישה שזלזלתי בעצמי, איך לא ראיתי זאת קודם לכן?! איך להתנתק מגבר נשוי?
בבקשה עזרתכם

תחליפי מספר טלפון.