אהובה! אני כל כך מבינה על מה את מדברת, כן, גם מאוד מזדהה!
דבר ראשון ראשון, אני אציע למרות הכל שאני רוצה להיות חברה שלך מעבר לדף האינטרנטי הזה. מה את אומרת?
עכשיו נעזוב בצד את ההזדהות ונעבור לאונה השמאלית של המוח שלי, אשתף אותך בדרכים שלי לפרוק אנרגיה תוקפנית, אלימה מהגוף.
אל תחשבי שרק את חווה כאלה תחושות, אין אדם על פני האדמה שלא חווה אותם.
'אין צדיק שלא יחטא' אין לך מה לפחד או להתבייש בזה שאת בסך הכל בן אדם. ואחד מיוחד מאוד, ורגיש ואוהב.
בוודאי שגופך מלא בכאב, כאב החיים. לראות אדם פגוע חלש, וחזקים ממנו משפילים אותו. מזלזלים בו, לא רואים אותו. קוראים לו 'מפגר'...
אך האם עלה בדעתך שזאת מחמאה..? להיות מפגר, ולא נומאלי, ומוזר, בחברה כל כך מקולקלת זאת מחמאה!!
והנה אני מוסיפה פה באמצע, לאחר שסימתי לכתוב, וקראתי עד הסוף את הטיפה המתוקה המתוקה של האדם המופלא הזה.
לזכור, שאוי לנו אם ניתן לאותה חוכמה, לאותו כאב לאותה אי נורמליות להישחק וללכת לאיבוד -
http://www.youtube.com/watch?v=e0fwYLSBxOY
עכשיו נעבור לטכניקות שעזרו לי בפריקת הכאב, הצער, האומללות, היגון, האשמה, הפחד... ועוד ועוד... יש לי אין סוף מילים לתאר את הלך הרוח הזה.
- בכי. הוא לדעתי הכלי העצמתי ביותר, אבל לא בכי חרישי לתוך הכרית. אלא כמו שתינוק בוכה, בכי שמטלטל את כל הגוף, שאגות שיוצאות מהגרון, יללות, ממש ככה.
תיאור מקרה : בא לך לאכול עכשיו, במקום לסגור את עצמך בחדר עם פרוסה מרוחה, את סוגרת את עצמך בחדר, יושבת על הרצפה מחבקת את הברכיים ומתחילה ליילל,
ייללות קטנות, תוך כדי הנעת הגוף קדימה ואחורה ברפטטיביות, מתמסרת לכאב, רואה בעיני רוחך את הדבר שהכי מעציב אותך, את הדבר שגרם לך לרצות את האוכל הזה.
מתבוננת בו ובוכה. בוכה ובוכה, וכשהצלילים מתגברים את נותנת להם להתגבר. אם את ממש מפחדת שמישהו יחשוב שמשהו נורא קרה,
את יכולה להכין את בעלך, או ילדך לכך שעכשיו את עושה תרפיה בבכי במקום באוכל. ואת בשליטה מלאה, אותה שליטה שאת נמצאת בה כשאת מתמסרת לאוכל
אין מה לדאוג...
ואם בכל זאת קשה לך לשמוע את עוצמת קולך, את עוצמת הכאב, אפשר גם לבכות לתוך כרית, לא מספק באותה מידה, אבל טוב מספיק להתחלה.
הבכי מנקה. ואם בוכים באופן קולני יוצאת גם ליחה מהגוף וגם נזלת, תלוי ברמת הניקוי שיש לך לנקות ברגע נתון.
חשוב להבין שאת בוחרת בבכי כתרפיה ולא בוכה מחוסר אונים. בדיוק כמו בחירה באוכל. אני מציעה את זה כי פתאום הבנתי מדברייך,
שהחסימה היא בגרון. את רוצה לשאוג, לצעוק, ואולי יקרה... אולי את רוצה לשיר..?
אני חושבת שלא אוסיף כאן עוד טכניקות כרגע.
טיפ אחרון, הכי חשוב, תני לבכי להיעלם מאליו, תני לגלים לשטוף אותך, לשכוח מאליהם, ללטף את גופך והנה הכאב חולף...
באהבה.