באופן טבעי

עדכון משמח!
לקח לברזל זמן להיספג, אבל לאט לאט הוא השפיע על האפרסמון האנמי:
26653436770]+אפרסמון מבריא אחרי כמה שבועות f1c9f3edf1 c[/po].jpg
26520394614]+אפרסמון מאושש אחרי חודש 30259d1283 c[/po].jpg

מזל שכתבת את זה...
אני בדיוק נתתי אתמול ברזל לקמיליה המצהיבה שלנו ולא הבנתי איך היא לא מתאוששת מייד
כמו ילד בן ארבע שזורע משהו והולך לבדוק כל חמש דקות אם כבר יצאו עלים, ככה בדקתי אותה כל הזמן.
זה כנראה כמו אצל בני אדם, לוקח שבועות עד שרואים שינוי בפועל.
אני אשחרר אותה מהניג'וס שלי.

סאגת היבלית

היבלית הגיעה לכאן לפנינו. (ולפעמים אני תוהה אם היא תישאר כאן גם אחרינו.)
פעם היה כאן דשא, אבל עד שהגענו השטח כבר התמלא עשבים, כולל יבלית. אז אחרי שסיימתי לשתול עצי פרי בכל חור אפשרי, החלטתי שאני בשלה לטפח דשא.

בעקבות דיון זוגי סוער והתייעצות עם גנן מקצועי, התפשרנו על דשא יפני (דיכונדרה).
רק שלפני שזורעים משהו חדש, צריך להיפטר מהעשבים. ובמקרה של יבלית, לא מספיק לנכש, או לכסות בעיתונים וחיפוי, או להפוך את האדמה -- הדברים האלה לא עושים עליה שום רושם. היא מחזיקה שורשים שמנים עמוק מתחת לפני השטח, ומסוגלת להצמיח שלוחות חדשות למרחק.
30107549361]+יבלית שולחת קנה שורש אופקי מתחת לפני השטח d436aa0bf1 c[/po].jpg

אני יודעת על שלוש שיטות להיפטר מהיבלית:

1. לרסס.
2. לחזור ולנכש שוב שוב במשך חודשים, עד שהיא מתייאשת.
3. double digging -- להפוך את האדמה לעומק 60 ס״מ ולהוציא כל בדל שורש (אחרת תצמח ממנו יבלית חדשה).

בהתחשב בכמות העבודה ובדחיסות האדמה שלנו (צריך שרירי פלדה בשביל לתקוע קלשון כל כך עמוק) בחרנו בריסוס.

אחרי שבוע השקיה (כדי לפתות את כל העשבים לצאת) הגנן בא עם מסיכה וריסס. חיכינו עוד שבועיים לתת לרעל לעבוד, ואז הדלקנו השקיה כדי שיתפרק באדמה הלחה.
ומה ראינו? יבלית חדשה וירוקה!

הגנן ניסה לעשות שוב אותו התרגיל. ושוב קיבלנו אותה תוצאה.
אולי פעם שלישית גלידה? מסתבר שהיבלית יכולה לספוג גם שלושה סבבי ריסוס, ולהישאר עם ידה על העליונה.

אחרי שהריסוס השלישי נכשל השלמתי עם הגזירה, ועברתי לתוכנית ב: קלשון.
עשיתי כמיטב יכולתי לשחרר את האדמה הדחוסה והקשה ולשלוף את היבלית בלי לתת לשורשיה להישבר ולחמוק. כל יום קצת, רגב אחר רגב. גייסתי את הנוער לעזור, והם התקשו אפילו יותר ממני.
פריצת הדרך הגיע כשהשכן, שמכיר את האדמה הדחוסה והקשה שלנו, הציע להחליף את הקלשון במכוש. בני הנוער אימצו את הרעיון בהתלהבות: במקום לתת לאדמה עיסוי, הם יכולים להכות בה בכלי משחית! וזה עבד! האדמה נשברה והיבלית נשלפה (ברובה, לפחות). תוך כמה ימים הצלחנו לנכש את כל השטח. יש!
236532]+מכוש ts[/po].jpg

עכשיו אני מותשת, כל השרירים שלי דואבים, אבל אני מרוצה.
מעניין אם הצלחנו.
מעניין מה מצב היבלית אחרי כל התהליך הזה.
מעניין אם היא יושבת לה מתחת האדמה ומרגישה כמוני - מותשת, דואבת, אבל מרוצה.

מעניין אם היא יושבת לה מתחת האדמה ומרגישה כמוני - מותשת, דואבת, אבל מרוצה
(-:
מה אומר על זה שלמה אילן? איך יעבדו עליה שילובי צמחים רבים במערכת אקולוגית שתצמצם את האפשרויות שלה? איזה מין אקלים-קרקע כדאי לעודד שהיבלית לא אוהבת? יש דבר כזה?

את ממש גיבורה.
זה לא נגמר לפי מה שאני יודעת. צריך להמשיך ולהמשיך לנכש.
לפחות יש לך צבא קטן...

בשמת, לא חושבת ששלמה אילן כתב על יבלית. ברור לי שאם היה כאן כיסוי של צמחים אחרים אז לא היתה יבלית. אבל בשביל להשיג כיסוי כזה, אני קודם כל צריכה לנכש את היבלית... (או לעודד עשבים קשוחים אחרים, וזה אומר לוותר על משטח הדשא.)
מבחינת תנאים, נראה לי שאדמה דחוסה מעודדת צמחים קשוחים כמו יבלית, ככה ששבירת האדמה במכוש היא צעד בכיוון הנכון.

אלמונית, אני באמת מרגישה שאני במלחמה, ואני מקווה לצאת המנצחת ולא המותשת. נראה.

זורעים בדמעה

כתבתי למעלה איך ניכשנו מיבלית את השטח המיועד לדשא. ואז סופסוף הגיע הזמן לזרוע את הדשא היפני המיוחל (דיכונדרה).

אבל יש בעיה עם זריעה: יחד עם הזרעים שאני טומנת, מתחבאים באדמה גם זרעים של צמחי בר (״עשבים״) שרק מחכים להשקיה שלי בשביל לפרוץ ולהשתלט על השטח.

זה אומר שאני אצטרך לעשב את צמחי הבר, ובשביל זה אני צריכה להצליח להבדיל בין הנבטים של הדיכונדרה לנבטים של צמחים אחרים.
לכאורה זה קל -- לדיכונדרה יש עלים בצורת לב עגלגל.
אבל, כדי לבלבל את האויב, העלים הראשונים שנובטים מהזרע לא דומים בכלל לעלים שיצאו אחר כך.
חיפוש במרשתת העלה חרס -- אין תמונות של נבטי דיכונדרה.

אז חזרתי למקורות:
חרצתי באדמה תלמים ישרים, כמו בשדה חקלאי, ורק בהם פיזרתי זרעים. בין תלם לתלם השארתי מרווח ברוחב מעדר, שאוכל לקפד בקלות את כל מה שצומח שם.
30842500026]+שדה זרוע דיכונדרה 01de614034 z d[/po].jpg

ואכן, אחרי שבועיים של התבוננות מאומצת הצלחתי לזהות סוג אחד של נבטים שצומח רק בתוך התלמים, ככה שהוא ודאי דיכונדרה. הנה נבט שהצמיח כבר עלה אמיתי ולבבי, בנוסף לזוג העלים הראשונים:
30246793334]+נבט דיכונדרה עם זוג עלים מדומים ועלה אחד אמיתי b13368baf0 z d[/po].jpg

עכשיו אני יודעת איך נראים נבטי דיכונדרה!
נשאר לי רק לרדת על הברכיים -- ולעשב.

איזה כיף לפעם הבאה - אפשר להשקות קודם ולתת למה שיש לנבוט, לעשב מה שרוצים, ואחכ לזרוע את הדיכונדרה

איזה רעיון! גם פשוט, גם מועיל, וגם לא חשבתי עליו בעצמי. כמו בחידות מגניבות שאחרי שאומרים את הפתרון הוא ברור ממש.

איזה יופי! בהצלחה (-:

יפה!
בהצלחה...

תודה!
מיכלי, עשיתי סיבוב אחד של גידול עשבים וחיסולם, אבל כנראה שמצבור הזרעים באדמה שלנו הוא בלתי נדלה. כבר השלמתי עם ההכרה שזה יהיה מסע ארוך.

רסק גזם

על רסק גזם שמעתי בפעם הראשונה מאנשי הפרמקלצ׳ר: מכסים את האדמה בשכבה של ענפים מרוסקים, וזה מונע נביטת עשבים, שומר על הלחות בקרקע, ועם השנים העץ מתפרק ומעשיר את האדמה.

אבל אחר כך שמעתי גם דעות אחרות: הרסק מעודד מחלות פטריות, מחמיץ את הקרקע, גוזל ממנה חנקן, ומה לא. זה בסדר לשבילים ושטחים ריקים, אבל חשוב להרחיק מגזעי עצים ובטח להרחיק מירקות.

למי להאמין?

אני בקטע של מדע, אז אני עורכת ניסוי:
22778378598]+שתילי ירקות עם רסק וגזם ובלי f252c89838 c[/po].jpg
שתלתי ירקות כרוביים (כרוב, כרובית, ברוקולי, קולורבי) ושמתי רסק גזם רק סביב חצי מהם.
(המקלות התקועים באדמה הם נגד חתולים, למי שתוהה.)
בהמשך ארחיב את השטח המחופה לחצי מכל ערוגה, אחרי שינבטו הזרעים שזרעתי ישירות בערוגה. (או אחרי שאתייאש מלחכות להם.)

מה אצלכם? יצא לכם להשתמש בחיפוי? איזה? מה היו התוצאות?

אנחנו מחפים שתילים של גינת ירקות בעלים ועשבים שניקינו מהערוגה כשהכנו אותה, וכשמעשבים משאירים את העשבים התלושים מונחעם בסיב שתילי הירקות. זה לא כ"כ מונע עשביה (-: אבל שומר מאד על לחות הקרקע ומציל שתילים חדשים אם חם בימים אחרי השתילה.
מסביב לשתילי עצים שמתי כמה פעמים קרטונים ועליהם אבנים. אין לי כ"כ למה להשוות אבל נראה לי שזה מעולה לשמירת האדמה לחה.
ברסק גזם עוד לא השתמשתי. בישוב שלי מחפים איתו שבילים ושטחים ללא גינון וההרגשה שלי שהוא דוחס ומצמית את הקרקע.

כבר כמה ימים אני חושבת על הדוחס והמצמית הזה. אני לא מצליחה לדמיין את התחושה. דווקא באזורים שאני מכירה עם רסק גזם, אחרי כמה שנים נוצרת שם אדמה עשירה.
אולי אני לא מבינה למה התכוונת? את יכולה לנסות לתאר? או להשוות לשטח בלי רסק גזם?

מדובר במקומות בישוב שממילא מיועדים למעבר, אז הם גם דרוכים.
עד כמה שאני רואה, לא צומחים שם צמחים הרבה זמן מהפיזור (שזה הרעיון, בנוסף למניעת בוץ)
התחושה מהאדמה הזו מזכירה אדמה של חורשות אורנים.
אולי בענפים המרוסקים יש גם כן כל מיני נוגדי פטריות וחיידקים, ששומרים על העצים, ובגלל שזה ריכוז גדול של חומר שלא סיים מחזור גדילה וקמילה טבעי אז החומרים האלה משבשים עבודה תקינה של האדמה? (סתם מהרהרת)
אבל לעשות ניסוי זה גדול! אני חושבת שמה שכתבתי מתייחס יותר לשטחים גדולים ולכמויות גדולות של גזם.

מעניין, תודה.
את הרסק הבאנו מקק״ל, ובפעמים הקודמות הוא היה מאורנים (הפעם מאקליפטוסים). באמת יש בו מהריח והתחושה של העצים האלה. אבל הוא מתפרק במשך השנים, ואז גם צומחים שם עשבים. נוגדי פטריות וחיידקים באמת נשמעים דבר מצמית.

אני חיפיתי אזור בגינה (שמש מלא )בקרטונים ועליהם כשבעה ס"מ רסק גזם (קנוי, משאריות של עצים שונים )
זה היה לפני שנתיים, שתלנו עצים, שיחי תבלין, כמה פקעות, זרעו שעועית ועוד כל מני, הכל צמח נהדר! האדמה נראית טובה וחיה, כמו מתחת לערימת הקומפוסט, ומומחים שם ממש מעט עשבים.

המממ אני למדתי שאורנים מפריעים לצמיחה ואקליפטוסים לא מתקמפסטים בכלל. מעניין מה תגלי אצלך.

אורנים מפריעים לנביטה של חלק מהצמחים, לא לצמיחה של צמחים שכבר נבטו מבעוד מועד.
לגבי אקליפטוסים: קשה לי להאמין שהם לא מתקמפסטים כי אז בחורשות אקליפטוס היינו רואים ערמות ענפים אינסופיות. אבל אולי הם מתפרקים לאט יותר מעצים אחרים? נחכה ונראה.

תוצאות ביניים

תוצאות הניסוי עם החיפוי: בינתיים אני לא רואה שום הבדל - הצמחים עם החיפוי גדלים בדיוק כמו אלה שבלי. מאחר שהחיפוי מקטין את כמות העשבים, נראה לי שאפשר לרשום אותי במפלגת החיפוי.
מה שכן משפיע מאוד הוא דווקא משהו אחר לגמרי: צמחים שתקעתי לידם מקלות, כדי שלא ידרכו עליהם כלבים וילדים, שורדים הרבה יותר מאשר אלה שנשארו חסרי הגנה. מסתבר שאצלנו, במוקדם או במאוחר ידרכו על כל פיסת אדמה לא מוגנת.
31413971723]+ארטישוק עם חיפוי ועם מקלות להגנה מפני דריכה acbd88686d c[/po].jpg

הדיכונדרה גדלה יפה, אבל עם בוא הקור נעצרה. עכשיו יש לי תלמים-תלמים של דיכונדרה באמצע הדרך.
31413972793]+דיכונדרה צומחת בתלמים 2044ed96c7 c[/po].jpg

הקומפוסט, מצד שני, נראה פורה מתמיד:
31413972403]+מה בדיוק צמח לי בקומפוסט? י 2f9a88d717 c[/po].jpg

אין מספיק חום בקומפוסט? שלחי כמה בנים להשתין עליו בלילה (-:

מגניב הקומפוסט
את יכולה לדחוף פנימה עוד כמה תפוחי אדמה...

שלחי כמה בנים
בקור הזה??

_שלחי כמה בנים
בקור הזה??_
מה איתך, מדובר בגיבורים (-: מתערבת איתך שהם יוצאים החוצה יחפים "בקור הזה"... D-:

D-:

_שלחי כמה בנים
בקור הזה??
מה איתך, מדובר בגיבורים happy מתערבת איתך שהם יוצאים החוצה יחפים "בקור הזה"... hilarious_

הבן שלי לוקח מעיל ביד (בשבילי...) ויוצא עם חולצה קצרה ומכנסיים קצרים בקור הזה (אצלנו זה יכול להיות גם סביב האפס!).
למדתי לבקש שייקח שכבה נוספת איתו למקרה הצורך, אבל שילבש רק מה שנחוץ לו.
עוצרים לידנו לשאול אם לא קר, ואני עונה שממש בסדר לנו (אני עטופה היטב כמובן).
הוא לקח חופן גדול של גנים מהצד של אבא שלו, כנראה.

חוץ חיובי

• שלושים חישורים מתחברים לציר

אבל במרכז, האין-גלגל
מתגלגל.*

• החמר מעוצב ליצור סיר

אבל בתוכו, האין-מיכל
מתבשל.*

• קורות ולבנים מרכיבות קיר

אבל בחלל, האין-היכל
מתחולל.*

• לכן

היש מגלם עלות,
האין מגלם תועלת.*

(טאו טה צ׳ינג 11)

נראה לי שאפשר להוסיף בית, על החללים בגינה:

עצים ופרחים צומחים בגן
אבל ביניהם, האין-סבך
הוא סביבת מחיה ליצורי אנוש שרוצים להנות משהות בבית גידול חי וטבעי למחצה.

טוב, אולי אני צריכה עוד לעבוד על הבית הנוסף הזה...
אבל הרעיון הבסיסי הוא שזה לא רק עניין של הצמחים ששותלים, אלא מה (ובעיקר איפה) לא שותלים, איזו צורה נוצרת במרווחים בין הצמחים או מתחתם.

הארכיטקט כריסטופר אלכסנדר קרא לזה דפוס:חוץ חיובי -- לדאוג שהחוץ יהיה בעל צורה מוגדרת וקמורה (חיובית) כמו החדרים בפנים. לבנות מעין חדרים עם קירות עשויים שיחים או תקרה מצמרות עצים.

בהתחלה לא היה ברור לי איך ליצור חוץ חיובי כזה אצלנו. אבל יום אחד (בהתקף קשה של PMS) גזמתי ענפים בסבך עצי הדפנה כדי שאוכל לדחוף לשם שק או עגלה או משהו אחר, ופתאום הסתכלתי סביב וראיתי שגזמתי חדר חוץ שהתחבא שם כל הזמן. רועי התגייס לבנות ריהוט וקיבלנו פינת ישיבה נעימה וקסומה.

32638685653]+חוץ חיובי חבוי מתחת לעצים 852cb5fc83 c[/po].jpg

עדיין קשה לי להפעיל את צורת המחשבה הזאת, אבל אני מתרגלת:
זה לא העצים, זה לא החפצים -- זה האין שביניהם.

איפה בחוץ יוצא לכם לבלות? לילדים? איך נראה המרחב שם?

גזמתי חדר חוץ שהתחבא שם כל הזמן
איזה יופי (-:

מקסים וקסום!

רעיון הבסיסי הוא שזה לא רק עניין של הצמחים ששותלים, אלא מה (ובעיקר איפה) לא שותלים, איזו צורה נוצרת במרווחים בין הצמחים או מתחתם.

זה ככה גם במוזיקה. הרווחים חשובים לפחות כמו הצלילים, אחרת הכל נדחס. גם הלב.
יתכן שאת מוזיקאית של גננות...

מדהימה המוזיקה. הכל כבר שם, רק צריך להיות קשובים.

פרק מהספר החדש של מאיר שלו גינת בר:
נמלים
פשוט מעולה.

יונת, איזה יופי החוץ החיובי שלכם!
וגם הפרק ממאיר שלו.
תודה.

פשוט מעולה.
נראה לי שזה הולך להיות הספר שלו שאני הכי אוהב - החלקים האהובים עלי בכתיבתו בלי החלקים המעצבנים
תודה

ואני דווקא התעצבנתי מהרבה התייחסויות שלו. לא אהבתי )-: ויש לי דווקא רקורד לא רע של ספרים על נמלים.

יונת, אם במקרה את לא מכירה אני ממליצה על שנת הגנן של קארל צ'פק - ספר ברוח דומה, לא ישראלי אבל נפלא ביותר. (לא בקטע שימושי אבל ממלא השראה)

תודה, המליצו לי כבר (אולי אילו כאן) וקראתי קצת אבל לא נתפסתי. ועם כל פיתויי המידע שיש היום, קשה לי להמשיך לקרוא אם אני לא נתפסת היטב.

אביב בלי ריסוס

יום השוויון הגיע, הפתיחה הרשמית של האביב!
המון דברים מתחילים לפרוח מסביב, במיוחד באזורים המוזנחים של הגינה שאני לא מטפלת בהם.
ברוב הגינות מסביב מרססים, אז השטחים המתים בהן באמת מתים -- אדמה חשופה, מנוקדת פה ושם בעשבים הכי קשוחים ואלימים.
אחרי שנה בלי ריסוס, מצטרפים לצמיחה עשבים קצת פחות אלימים, אבל עדיין קשוחים. אחרי שנתיים, המגוון גדל עוד, ומשנה לשנה משתפר.
אני מצרפת כמה תמונות פרחי בר מהשטחים הלא מגוננים בגינה שלי, שתהנו גם אתם:

32760040713]+תורמוס ההרים, חרצית עטורה, דונגית ארצישראלית 41aee9f3a2 c[/po].jpg 32760041853]+זקן-סב מצוי a3dcf0b5ba c[/po].jpg 32760043553]+פרג אגסני 3d600ee0da c[/po].jpg 32760047823]+חרצית עטורה cc7393dfe4 c[/po].jpg 33574484945]+ציפורנית מגוונת 1328b75a3f c[/po].jpg

איזה יופי! איזה שפע מקסים וצבעוני (-:

טירוף

איינשטיין אמר שההגדרה של טירוף זה לעשות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לקבל תוצאה שונה.

הוא התייחס לפרשנות ההסתברותית של מכניקת הקוונטים, אבל אצלי זה קורה בהנבטה: למה אותם זרעים, באותו מצע, פעם אחת צומחים יפה, פעם אחת לא נובטים כלל, ועכשיו נבטו אבל עצרו בשני עלים (מה שנקרא ״עלים מדומים״) ולא גדלים עוד. למה?

בזיליקום. כבר כמה שנים שהוא מצליח לגדול אצלי, סובלני ליכולתי המוגבלת בגינון, מתחשב ועם זאת חזק. הרגשתי שעליו אני יכולה לסמוך.
אבל כבר חודשיים אני מחכה, והנבטים בשלהם -- שני עלים ותו לא. למה????

34186050112]+ריחן בהמתנה... למשיח? defc7d8e1e c[/po].jpg

אותם זרעים, באותו מצע
את בטוחה שזה אותו מצע? לי נשמע שזו מערכת כאוטית - כזו ששינוי קטן במצב ההתחלתי (נניח, המצע לא באמת אותו מצע אלא רק נראה לך כזה, או מזג אוויר שונה, או כמות קצת שונה של לחות באוויר, או השקייה, או שעות שונות להשקייה, או חתול שהשתין על העציצים) גורם לשינויים גדולים מאוד בתוצאה. מערכות כאלו לא ממש ניתנות לחיזוי בכלים המתמטיים שיש ברשותנו כרגע...

מכל שמה שאמרת, אני חושבת שאאשים את החתול.

אני חושבת שאאשים את החתול
D-:

בסוף שתלתי את הנבטים בגינה. ירצו -- יגדלו, לא ירצו -- ניחא, עוד כשלון לקו״ח החקלאיים שלי.
ועכשיו למשהו אחר לגמרי:

צמח מסתורין

מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת לנסוע. צריך סיבה ממש טובה בשביל להוציא אותי מהבית. אז במקום לנסוע לקנות שתילים של צמחים חדשים, אני רושמת לי את הצמחים שאני רוצה ומחכה להזדמנות שמישהו יסע לאזור עם משתלה טובה ואז מציידת אותו ברשימת הרכש שלי.

מצד אחד זה נוח כמעט כמו משלוח ספרים מאמזון (רק עלול לקחת יותר זמן). מצד שני, בכל משלוח כזה מסתבר שחלק מהצמחים שהזמנתי הוחלפו בצמחים אחרים, שאין עליהם תווית עם שם או מספר ISBN, ואין לי מושג איפה לשתול אותם ומה הם צריכים בשביל לשגשג.

למשל, במקום מרווה כחולה (צמח מקומי גבוה בלי השקיה) קיבלתי מרווה אינדיגו ספיירס (מין גנני בינוני שחייב מים).
או למשל, במקום אלמוות הכסף (צמח מקומי צמוד קרקע בלי השקיה) קיבלתי דם המכבים (הידוע גם בתור ״צמח האלמוות״) עלווני מכסיף.
או למשל, במקום כתרון שונה -- ניל שונה פרחים.
הבנתם את הרעיון.

כשמגיע צמח מסתורין כזה בהפתעה, אני מבקשת מהשכנה לזהות אותו ולעשות לנו הכרות. אבל עכשיו היא נסעה לה לאמריקה, ואני נותרתי עם צמח שלא הצלחתי לזהות. אולי מישהו כאן מכיר?

צמח עם ריח חזק, שהגיע במקום לענה צמירה:
34371432052]+צמח המסתורין 7e215d56fb c[/po].jpg

לא מזהה אבל הוא כן נראה כמו איזשהי לענה.

אני שתלתי פעם כמה וינקות שיחניות פצפוניות כאלה כדורים בגובה 20 ס"מ,, בערוגה ליד השביל, ואחת מהן גדלה וגדלה וכיום היא עץ הפיטוספורום הכי גדול שראיתי בחיי... ואוי לפדיחה, זה היה בתקופה שעבדתי במשתלה! הוא התחפש ממש טוב לוינקה. והרוויח חיי נצח (יחסית)

עדכון לשאלות מלמעלה:

1. צמח המסתורין הוא כנראה לענה רומית (ארטמיסיה פונטיקה). מישהו כאן מכיר? גידלתם? איך הסתדר מבחינת השקיה? איך הוא מסתדר עם הזנחה?
2. נבטי הבזיליקום שעברו לגינה נראים טוב יותר. אמנם לא חוגגים בצמיחה פרועה, אבל לפחות גדלו קצת.

ולנושא חדש:

מזיקים מעוטי רגליים

אחד האתגרים הגנניים שלי הוא להגן על הצמחים בפני מזיקים -- לא רק כנימות, זחלים, ושאר חרקים, אלא גם כלבים, חתולים, ואנשים (בעיקר קטנים, אבל לא רק).

אחרי שתגרת חתולים חרבה לי את הכרוב, תפוח אדמה ייעצה לי לנעוץ מקלות סביב הירקות:
34874736700]+מקלות נגד חתולים 6310c03247 c[/po].jpg

המקלות הוכיחו את עצמם נגד הולכי על ארבע, אבל לא תמיד הרתיעו הולכי על שתיים. אלה, אני חושדת, מתייחסים יותר בכבוד לדברים שנראים ״מסודרים״, כלומר שנוצרו בכוונה תחילה ע״י אדם ושיש להם צורה ברורה.
לכן עברתי ממקלות תקועים סתם למקלות קשורים בצורת טיפי:
34874737680]+מקלות נגד חתולים ואנשים 8175a38d77 c[/po].jpg

אבל בשבת נוצחתי בגדול. בנזוגי הפעיל לילדים את הממטרות על הדשא-דיכונדרה שגדל במאמץ רב. בעודי מנסה לחשוב אם הם דוחסים את האדמה הרטובה במידה כזאת שהיא לא תצליח להתאושש או שמא יש עוד תקווה, פתאום ראיתי שהם מנצלים את הרטיבות בשביל להרים חופני בוץ ולהשליך אחד על השני. במלים אחרות, הם עקרו חצי מהדשא...
34874738630]+דיכונדרה ואדמה דחוסה 69038ea1ef c[/po].jpg

אז עכשיו יש חצי דשא-דיכונדרה, וחצי דף חלק (ודחוס). ואני תוהה מה לעשות. לדיכונדרה היה קשה בשמש ממילא, אז אולי לשים שם משהו אחר?
מה דעתכם?

לדעתי את יכולה לשים משהו בין הדיכונדרות. באופן אישי אני אוהבת את הצמח שאת שמו אני לא זוכרת אבל יש לך כזה ואני יכולה להראות לך אותו. מזדחל עם עלים אליפטיים ופריחה סגולב\ורודה קטנה.

אני חושבת שאת מתכוונת לפרנקניה החלקה. אני לא בטוחה שהיא מספיק ייצוגית בשביל להיות בחזית (לפחות בעיני החצי השני). אולי אשים כמה שתילים לנסיון ונראה.

עכשיו אני יושבת על המרפסת ומתבוננת במזיק נוסף: בולבולים. כרגע הם אוכלים באכזריות את עלי המלון הצעיר. בעבר ראיתי אותם אוכלים פרחים של תפוח ונקטרינה (מזל שיש הרבה) ושל רגלה. אני לא בטוחה שהמלון ישרוד לאורך זמן.
מלבד רשת, יש מה לעשות?

ירוקים בקיץ

אחרי 5 שנים של כשלונות וגם מעט הצלחות, אני יכולה להכריז: האביב זה לא חוכמה. באביב הכל יפה, לפחות אם לא נלחמים בו יותר מדי בריסוסים. אבל הקיץ -- חם, צהוב, וקוצני. צריך להתאמץ בשביל טיפת יופי, לשפוך הרבה זיעה בעישוב ומים בהשקיה.

לכן אני אוספת לי (בלב וגם קצת בגינה) את אותם צמחים יחידי סגולה שנשארים ירוקים גם בקיץ, גם בלי השקיה, וגם יפים בעיני.

ראש וראשון הוא הצלף הקוצני. צמח יפיפה לדעתי, עם פרחים לבנים גדולים מעוטרים בוורוד, ניצנים אכילים, ריח טוב, ועלים עגולים ויפים בצבע בין סגול לירוק. נו טוב, גם עם קוצים.
הופיעו אצלי כמה צלפים בהתנדבות, ואני נהנית מהם בקיץ וגוזמת את השלד היבש שלהם בחורף -- הם מגדלים הכל מחדש באביב הבא.
35279631633]+צלף קוצני 4b7d1686ff c[/po].jpg

השני הוא הטיון הדביק. יש שרואים בו עשב שוטה, ויש שמתייחסים אליו כבחיר צמחי המרפא המקומיים. אבל בעיני הוא יכול לתפקד גם כצמח נוי, אם גוזמים אותו שלא יתעצה ויתייבש מלמטה -- כמו שגוזמים מרווה או שיבה.
35279631143]+טיון דביק 0d0de6ff89 c[/po].jpg

אחריהם אני מציבה, במעט חשש, את החבלבל. אומרים שהוא חונק צמחים אחרים, שאי אפשר להיפטר ממנו, כמעט השטן בהתגלמותו. אבל השכנה שלי גידלה אותו ולא ראיתי אף אחד נחנק אצלה, והפרחים הלבנים פשוט נפלאים.

ואחרון, לסבלנים, הבוצין המפורץ. בשנה שעברה הוא היה רק שושנת עלים נמוכה, חסר כל ייחוד. אבל חיכיתי, הרשיתי לו לגדול, ולגדול, ולגבוה, ולפרוץ, ותראו איזו פריחה יפה!
35279632553]+בוצין מפורץ 0fcd92db16 c[/po].jpg

ומה דעתך על הרדוף הנחלים? כמובן לא למאכל. הוא רעיל ביותר. אבל העמידות שלו לתנאי היובש בארץ, יחד עם הפרחים היפים שלו- שילוב מעולה לטעמי.
ובאותו אופן- חצב. פורח בשלהי הקיץ ותחילת הסתיו, כשהכל עדיין יבש.

נכון! אני מאוד אוהבת הרדופים.

רק לא הייתי שותלת הרדוף בגינה שבה מסתובבים כל הזמן ילדים ותינוקות.

יש הרדופים ליד הגן ובית הילדים שבהם גדלתי. לא זכור לי שמישהו ניסה לאכול מהם אי פעם. אני חושבת שהפחד מצמחים רעילים מגיע אלינו מארצות אחרות; הצמחים הרעילים שלנו לא מושכים לאכול אותם.

הרדוף הוא ככל הנראה ממש מר. לא ניסיתי, קראתי איפשהו.

סתיו

יום אחד, בבוקר אוגוסט חם ומיוזע, בעודי יושבת לי במרפסת ומחשבת מתי יהיה הזמן האידיאלי להיכנס למזגן, פתאום אמרה שכנתי בטון נרגש ובעיניים נוצצות: ״איך שמרגישים כבר את הסתיו!״

מה סתיו, באמא׳שך? --חשבתי, אבל לא אמרתי (אולי בגלל שהתקשיתי להרים את הלסת מהרצפה).
אבל היא כנראה שמעה, כי היא הראתה לי שהאובך בשמים כבר הופך לעננים קלים, ושהעץ ממול כבר מתחיל לוותר על חלק מהעלים, ועוד כמה סימנים אחרים שאפשר לקרוא בהתנהגות הצמחים ושאני כבר לא זוכרת.

והיום בבוקר, עדיין אוגוסט ועדיין חם, אבל אני כבר מרגישה איזשהו שינוי -- באוויר, בצמחים, באדמה. משהו כבר יותר סתווי.
ואני כבר חושבת על כל מה שאשתול ואנסה ממש עוד מעט, ברגע שאחזור מהחופשה המתוכננת למצוא שהסתיו כבר ממש נכנס ולא רק מציץ ממרחק.

מה אצלכם? מרגישים רוחות סתיו? מה אתם מתכננים לעשות בעונה הקרובה?

יונת, זה האור.
בלי קשר כמה חם וכמוש בחוץ, הזוית של השמש ואורך היום מביאים את הסתיו.

ובקשר לבוצין - הוא מהמם באמת אבל זהירות. מגע איתו גורם לאלרגיות חמורות בעינים ולא צריך הרבה מגע. עדיף שיהיה איפה שאנשים לא הולכים.

בהחלט סתיו! לדעתי הגיע הזמן לזרוע ירקות חורף (הזמן המדוייק הוא סביב אמצע אוגוסט כשקמים בבוקר וחשרת עננים מביאה רוח של סתיו. הבוקר ההוא שהיה לפני כשבוע).

שלג צהוב

(קצת חוויות מאמריקה, אבל אם תגיעו עד הסוף זה יהיה רלוונטי גם לנו כאן.)

בשיא החום של אוגוסט ברחנו כל המשפחה אל פנסילבניה הקרירה והירוקה. הכל שם היה שופע, רך, ורחב ידיים -- הצמחים, האדמה, הבתים, המכוניות, אפילו חלק מהאנשים.

ביקרתי שם בגני לונגווד -- גן בוטני ענק ועשיר, גם מבחינת הצמחים וגם מבחינת הכסף שנשפך שם. בחוצפה ישראלית תפסתי אחת העובדות ושאלתי אותה אותה איך הצמחים הזרים (כמו תאנה) עוברים את החורף המושלג. באדיבות אמריקאית מחויכת היא הסבירה שחלק נגזמים עד הקרקע, אבל הרוב פשוט מוחלפים מדי שנה ואפילו מדי תקופת פריחה. כל מי שלא נראה כרגע במיטבו, אחת דינו -- לקומפוסט.

ולמרות הגישה הזאת, הם הקדישו שם חלקה די גדולה לאחו -- meadow -- הצמחים המקומיים שצומחים שם באופן טבעי אם לא מתערבים. זה היה יפהפה: מגוון פרחים מקסימים וגבוהים, מעורבים בעשבים חסרי משמעת, שמארחים להקות ציפורים ואינספור פרפרים. פשוט חגיגה.
20947931300]+האחו בקיץ f92b27f9f5 k[/po]-820x615.jpg

בקיץ שלהם, כמו אצלנו באביב, הפרחים משתנים ממש משבוע לשבוע -- פעם הסגולים שולטים, פעם הצהובים, פעם אחרת האדומים -- תחלופה טבעית גם בלי התערבות מצד הגננים המשקיענים.
אבל זה בקיץ. ובאביב?
מסתבר שבאביב זה נראה ככה:
http://thephotogardenbee.com/wp-content/uploads/2009/11/meadowover.jpg]+האחו[/img] באביב
יבש למדי, רק עשבים קטנים מוריקים מלמטה. מזכיר קצת את הארץ בתחילת החורף, עם כל הקוצים היבשים מהקיץ. אצלם אמנם אין קיץ יבש כמו שלנו, אבל יש חורף מושלג. השלג מכסה את הצמחים והם מתים ומותירים גוויות יבשות. ככה שבמשך כמה חודשים בשנה אין שום גינון, רק שלג.

כשחזרתי ארצה פתאם בלט לי שבהמון דברים אנחנו מנסים לחקות בגינון את מה שקורה באופן טבעי באקלים ההוא, הזר. ואולי במקום לנסות לחקות את הלחות הרכה, עדיף דווקא לחקות את השלג -- אותם חודשים שבהם לא מצפים מהגינה לדבר. אצלם זה בחורף הקר והמושלג, ואצלנו -- בקיץ החם, היבש, והצהוב. שלג צהוב.

עדיף דווקא לחקות את השלג – אותם חודשים שבהם לא מצפים מהגינה לדבר. אצלם זה בחורף הקר והמושלג, ואצלנו – בקיץ החם, היבש, והצהוב. שלג צהוב.
איזה פיוט.

בלט לי שבהמון דברים אנחנו מנסים לחקות בגינון
אני לא חושבת שאפשר להפריד את הגינון מהחיקוי. כל הרעיון של גינון הוא "הצמחים שצומחים בחצר שלי פרא לא מוצאים חן בעיניי, אני אשנה אותם בשביל שיצא משהו שאני מעדיפה".

ראיתי הרבה גינות. אני עדיין מעדיפה את החצר שלנו, שצומחת פרא. בחוביזות בגובה אדם וסרפדים בגובה המותן, בעונות הנחות. ובחרציות ופרגים ופרחים אחרים. ובקוצים יבשים (שנגזמים, מחשש לנחשים) בקיץ. ועכשיו יש רק אדמה יבשה. וזה ממש מתאים לי.

אבל זה לא גינה. ואם קיימות גינות בהם בגדלים רק צמחים שטבעים לאקלים ורק בעונות המתאימות ובלי שכל הגינה תהיה הרצון לשנות את הטבע, אז לא ראיתי אותן. ואני אפילו לא בטוחה שקראתי עליהן בספרים.

אני לא חושבת שכל גינון הוא חיקוי. לפעמים זה פשוט ליצור סביבה שמתאימה לי יותר -- ליצור דפוס:חוץ חיובי, לגדל אוכל, לעשות צל, וכן הלאה.
אבל הרעיון של ירוק=יפה, במיוחד בקיץ, הוא תרבותי לדעתי. אני מסתכלת עכשיו בעיניים אחרות על הנופים הצהובים המנוקדים בקצת ירוק. זה הרבה יותר יפה בעיני.

ואם קיימות גינות בהם בגדלים רק צמחים שטבעים לאקלים ורק בעונות המתאימות ובלי שכל הגינה תהיה הרצון לשנות את הטבע, אז לא ראיתי אותן.
גינון יפני עונה על החלק הראשון של המשפט, ולא לגמרי סותר את השני.

אני לא חושבת שכל גינון הוא חיקוי
אני גם לא חושבת ככה. גם גזימת הקוצים והדרדרים היא סוג של גינון, והיא בוודאות לא נעשית מתוך חיקוי (אלא כדי להזהר מנחשים, ובגלל תקנות עירוניות שאוסרות עליהם).
אבל הגינון האחר הזה? אני לא מכירה אותו. לא ראיתי אותו. קשה לי לדמיין אותו.

נניח, גינון יפני? הוריאציות שלו שראיתי בישראל - המטרה שלהן הייתה ליצור גינה שנראית יפנית - עם הצמחים שמתאימים לאקלים היפני... לא גינה שמבוססת על העיקרונות היפניים ומתאימה לישראל.

אולי מתישהו אראה גינה כזו ואוכל לגבש לעצמי איזשהי דעה. כרגע, אני חושבת שזו משימה לא קלה. כרגע, ממש האקסיומות שעליהן מבוססת הגננות סותרת את הגישה הזו, ובעוד שאני חושבת שאפשר וכדאי לנסות לפנות לכיוון יותר טבעי, אני לא אופיטימית בנוגע לסיכויים שלי לראות גינה כזו.

ואני אפילו לא בטוחה שקראתי עליהן בספרים.
גינת בר של מאיר שליו.
מקסים מקסים (עוד לא סיימתי אותו, אבל ממש מעורר השראה)

אצלם זה בחורף הקר והמושלג, ואצלנו – בקיץ החם, היבש, והצהוב. שלג צהוב.
בדיוק ככה.
אנחנו מגדלים גינת ירק לחורף ואחרוני הגידולים מחזיקים מעמד עד יוני (סלק, שמיר פטרוזיליה...) ומזמן הפסקנו לנסות לגדל בקיץ. גם נראה לי שהאדמה שמחה לנוח.

כיצד מנביטין

היום שוב זרעתי זרעים במנבטה. כבר אי אלו שנים שאני מנביטה, והתוצאות -- מעורבות. עם השנים צברתי נסיון (או במלים אחרונות, ניסיתי הרבה דברים שנכשלו וקצת שהצליחו) ואני כותבת כאן מה שלמדתי, ומקווה שתוסיפו מנסיונכם.

מנבטה מקרטון ביצים: לא. זה נראה יפה בתמונות, אבל במציאות הקרטון סופח אליו את המים מהאדמה (המועטה מאוד) ומנדף אותם לאוויר.

מנבטה מקליפות ביצים: לא בבית ספרי. לא מחזיק מעמד.

מנבטה מגלילי נייר טואלט: הולך. אני לא טורחת לסגור את התחתית, פשוט מרטיבה את האדמה שאני מכניסה לתחתית וזה מחזיק.

מנבטה בכלי רחב: הולך, אבל אחרי זה צריך להעביר את הנבטים העדינים למיכלים אישיים, ואני לא כל כך טובה בזה.

היום זרעתי בשישיות פלסטיק קטנות שנשארו ממשהו שקניתי במשתלה פעם. לא חיטאתי כמו שאמורים לעשות, אני מקווה שיהיה בסדר.

אדמת שתילה: עוד לא ניסיתי לקנות אדמה מוכנה ממשתלה, אני צריכה לנסות את זה פעם. ממה שראיתי, זרעים מצליחים לנבוט באדמה, בקומפוסט, בהומוס, או בתערובת של הנ״ל. מה שכן ראיתי שמשפיע:

1. לסנן את האדמה כדי שלא יהיו גושים ואבנים.
2. לפזר למעלה קינמון נגד פטריות.

השקיה: אצלי הדבר היחיד שעובד זה שפריצר עדין. הזרם ממשפך או מבקבוק הורג את הנבטים העדינים. השקיה תחתית מושכת יותר מדי פטריות. אז אני עם השפריצר.

כיסוי או אוורור: עוד לא בחרתי מפלגה. כיסוי המנבטה במכסה או בפלסטיק נצמד מונע התייבשות. אבל אוורור עוזר נגד פטריות. הפעם כיסיתי. מה דעתכם?

איך אתם מנביטים? באיזה כלים? אדמה? השקיה? מקום?
ומה אתם מנביטים עכשיו?

כשהנבטתי, באמת השיטה שהצליחה לי היתה בגלילי נייר טואלט. זו שיטה שלימדה אותנו דנה יחזקאלי בקורס פרמקלצ'ר לחינוך הביתי שעשתה לפני כ-14 שנה (-: בעין חמד (איך הזמן טס...).
הצלחתי גם בעציץ מלא אדמה/קומפוסט (ברוב המקרים קניתי קומפוסט ו/או אדמה במשתלה, בחלקם השתמשתי באדמה שייצרתי בעצמי מהקומפוסט שלי).

שכחתי לפרט:
את הגליל ממלאים לגמרי בתערובת האדמה. בתערובת הלחה זורעים ומכניסים טיפה לתוך האדמה (כסנטימטר פנימה), 2-3 זרעים בכל גליל (אם כולם מצליחים אז מדללים). את הגלילים מעמידים זה ליד זה בתוך קופסא וכך הם גם שומרים זה על זה, יוצרים סביבה לחה, הגליל נשאר עומד כי הוא נתמך בכל אלה שסביבו, קל להשקות.
הצליחו לי כשהיה להם גם אור, גם אוויר וגם לא הטבעתי אותם במים P-:

כנ״ל. אם כי בזרעים קטנים, במקום לדחוף לאדמה -- אני שמה על גבי האדמה ואז מכסה בשכבה דקה נוספת של אדמה. קשה לי עם כל התנועות הקטנות והעדינות, תמיד משהו מתפספס או בורח.

איך אתם מנביטים? באיזה כלים? אדמה? השקיה? מקום?
באדמה, צמוד לטפטפת או למתז. אבל אני מפעילה את המערכת כל יום לכמה דקות בשביל הנבטים.

ומה אתם מנביטים עכשיו?
מנגולד, סלק, כרובים למניהם, צנוניות, גזר, עגבניות (אני מנסה, בקיץ הן לא הצליחו), אפונה ואפונת שלג, וחסות.
יש לי זרעים של מנגולד וחסות אם את רוצה.

שפת הצמחים

יש מישהי שטוענת שאפשר להבין בכי של תינוקות אם מקשיבים טוב, וככה לדעת מתי זה בכי של רעב, של כאב, של שעמום, וכן הלאה. מעין מילון לשפת התינוקות.

אני צריכה מילון לשפת הצמחים. אני יודעת שכבר יש כאלה, מצאתי מלא ברשת. זה לא עוזר. כנראה אני צריכה מתורגמן אנושי.

תראו למשל את הגויאבה -- מה מפריע לה? למה העלים משחימים?
37288895170]+גויאבה עם עלים משחימים 3faf560f81 c[/po].jpg

והמנגו -- זה בסדר הנקודות הלבנות על העלים? וקצות הגזע שהתייבשו?
37288894600]+מנגו עם נקודות לבנות על העלים e035a03673 c[/po].jpg

לאורנטיית הנחלים, צמח חמוד ממש -- למה מצהיב? חוסר מים? עודף מים? משהו אחר?
23695156858]+לאורנטיית הנחלים מצהיבה 4e013058d3 c[/po].jpg

איך יודעים???

יש אנשים שיודעים. לא אני, גננים מסוג מסוים.

לאורנטיית הנחלים, צמח חמוד ממש – למה מצהיב? חוסר מים? עודף מים? משהו אחר?
לפי השם ומדיניות ההשקייה שלך הייתי מנחשת שחוסר מים.

והמנגו – זה בסדר הנקודות הלבנות על העלים? וקצות הגזע שהתייבשו?
נראה לי שכדאי לגזום את היבש. היה לאבוקדו שלי והיבשושיות התפשטה והרגה את העץ. אני חשדתי בחירכון, שזו מחלה שלמדתי עליה רק אחרונה ובעצם אני יודעת שהיא פוגעת בנשירים, אבל לכי תדעי.

טוב, יקבלו טיפול פרטני. אני אפילו מכינה להם תה קומפוסט, וליתר בטחון אולי אוסיף גם תפילה או שתיים.

לגזום עד הירוק

יש ביטויים שמגיעים מעולם החקלאות, והם כל כך מוחשיים וחודרים עד שמשתמשים בהם גם בהקשרים אחרים. למשל "לעקור מן השורש". או "נגדע באיבו".
(אֵב זה הצמיחה הירוקה והגמישה של הצמח, לפני שהוא מתעצה. אביב זו העונה שבה צומחים הרבה אבים. מי שנגדע באיבו עדיין לא הספיק להתעצות או להתבגר.)

יש לי צמח שהחליט פתאום לשחק מת. הוא התייבש בלי סיבה ברורה, בעוד השכן שלו נראה בריא ושמח.
37930736052]+שיח אברהם עגול חולה 098ee3d280 c[/po].jpg

הלכתי אל האקס המיתולוגית של הנוי בקיבוץ ושאלתי אותה מה לעשות, והיא הסתכלה ואמרה: תגזמי עד הירוק, עד שאת חותכת את החלק בענף שעדיין חי ולא לגמרי יבש.
עשיתי כדבריה, והצמח נראה גם מסכן וגם פגוע. אבל אחרי כמה ימים הוא התחיל להצמיח עלים חדשים, ואחרי כמה שבועות הוא נראה מאושש.
37930738602]+שיח אברהם עגול מתאושש 013571b2af c[/po].jpg

מסתבר שזה נוהל שגרתי אצל גננים: כשצמח נראה רע, גוזמים אותו עד שמגיעים לחלק שעדיין נראה טוב, ירוק, וחי. בהרבה מקרים עצם הגיזום גורם לצמח להתאושש ולרפא את עצמו.

אני מרגישה שיש כאן איזשהו לקח כללי שאפשר להשתמש בו בתחומים אחרים בחיים: לקחת צעד אחורה, לוותר על מה שלא עובד, להישאר קצת ערומים וחסרים, ולהתחיל מחדש מהמקום שנשאר בריא.
בפיתוח תוכנה קוראים לזה "לחזור לגירסה היציבה האחרונה". אני לא מצליחה לחשוב על ביטוי מתאים בתחומים אחרים. אבל לדעתי צריך ביטוי כזה. כי בכל תחום לפעמים צריך לעצור, לחתוך, ולהתחיל שוב מהחלקים החיים והבריאים.

אני מוכרחה להגיד לך שכתבת פה בענייני גננות אבל ממש ריגשת אותי. נתת לי שם למה שאני עושה. אני גוזמת עד הירוק עכשיו (-:
תודה

כל מלה.

בריאות ולבלוב לכולם!

געגועי לגשם

לפני הגשם הראשון, בהתרגשות גדולה, פיזרתי זרעים של צמחי בר: דרדר כחול עם אשולציה כתומה, אפון קיפח לטפס על גדרות, נפית כפופה ואיריס הדור בין הסלעים, אגרוסטמה עדינה בפינה שקטה, חוטמית זיפנית ותורמוס ההרים סביב סביב, שום גבוה לסגור פינה.

הגשם הגיע, השקה את הזרעים, והלך. לשלושה שבועות. ואז חזר ליומיים ושוב נעלם לשבועיים.
ומה יהיה עם הזרעים? הם צריכים השקיה קבועה יותר בשביל לצמוח, לא?
אני יודעת שחלק מהם לוקחים טווחי ביטחון, לא מסתכנים בנביטה אם אין כמה ימים רצופים של גשם. אחרים מסכנים חלק מהזרעים, וחלק שומרים לשנים הבאות -- אולי הן יהיו גשומות יותר.

שכנתי שבגולה, מקור לא אכזב לידע גנני וזרעים, אמרה שמתפללים לגשם באוקטובר, מצפים לו לשווא בנובמבר, ובסוף הוא בא באמת רק בדצמבר, ואחרי חודשיים כבר הולך. זהו.

החלטתי להתחכם למציאות היובשנית הזאת, ולזרוע את חלק מצמחי הבר במנבטה, כמו צמחי תרבות מפונקים. התחלתי לפני חודש וחצי -- ולא נבט כלום. הוספתי זרעים חדשים לפני שבועיים -- ועדיין לא נבט כלום.
אבל מי יודע, אולי עוד יצא משהו. בשנה שעברה, מתוך אינספור זרעים במנבטה הצלחתי להנביט שני שתילים של מרווה כחולה ואחד של חלבלוב מגובשש. אז אני לא מתייאשת. עדיין.

פיזרתי זרעים של צמחי בר
אני בדיעה שצמחי בר עושים מה שבא להם ומתי שבא להם. והכי הם אוהבים שלא מסתכלים עליהם ולא דואגים להם

• זרקתי פעם תורמוס הרים בשטח בור ליד הבית. בשנה הראשונה-כלום. שנה שניה- יצא אחד. ככה כל שנה התרבו הפרחים.

לומדת עכשיו מסכת תענית שמזכירה שבעיית מיעוט הגשמים בארץ ישראל אינה חדשה.. לפחות היום חיינו אינם תלויים בכך ברמה שהיו תלויים אז (רעב, מגיפות..)

_הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענין שלש תעניות..
הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור..
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הציבור..
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין (עליהם) עוד שבע, שהן שלש עשרה תעניות על הציבור.
....
עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבניין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין ובשאלת שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופין למקום.
היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן..._

ותודה
מאד נהנית לקרוא פה

שבעה עשר במרחשון
מה מיוחד בתאריך הזה דווקא? 0-: (חוץ מזה שזה יום הולדתי)

השנה י״ז חשוון יצא ב-6.11. היו שני ארועי גשם לפני זה, אבל הרווחים ביניהם -- זה מה שמטריד אותי. גשם יכול לגרום לזרע לנבוט, אבל הרווח בין הגשמים יגרום לנבט הרך למות...
אבל לפעמים, כמו שאמר ג'ון הולט, צריך פשוט לסמוך על הילדים (או הזרעים) ולתת להם לגדול בדרך שלהם.

מה מיוחד בתאריך הזה דווקא? oh (חוץ מזה שזה יום הולדתי)
זה 10 ימים אחרי אחרי שמתחילים לבקש אז כנראה שציפו שכבר יתחיל לרדת.. הצורך החקלאי והאנושי לגשם כבר קיים

רד כבר גשם.. בינתיים חמסין

זה 10 ימים אחרי אחרי שמתחילים לבקש אז כנראה שציפו שכבר יתחיל לרדת
אה.
בכל אופן, נו, גשם... (אם כי עכשיו שאין לי חלון, כי מחכים לשיש ורק אחריו חרסינה ורק אחריו חלון, אולי עדיף לשתוק ולא לבקש גשם...)

אם כי עכשיו שאין לי חלון
ועל זה כבר נאמר ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לענין הגשם בשעה שהעולם צריך לו (-:

אם כי מנגד - כל הסיבה לכך שמתחילים לבקש גשמים רק בז' בחשוון, כשברור שהעולם צריך להם עוד לפני כן - היא לטובת עוברי דרכים, ועוד כאלה שממש לא רלוונטיים היום (העולים לרגל לסוכות שחוזרים לביתם בבבל...)

געגועי לגשם

וּכְמוֹ עָנָן לְהִתְגַּשֵּׁם
מֵעַל חֶלְקַת שָׂדֶה רֵיקָה
וּלְהָבִיא לָרְגָבִים
אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַיְּרֻקָּה

<פרדסים משתוקקת לגשם. ולשפע תפוזים. ולעלים ירוקים רעננים ניחוחיים מטפטפים.>