באופן טבעי

מיצי, זאת הייתה שאלה רטורית P-:

אנחנו השקענו יותר אנרגיה בבחירת השירים בחתונה מבכל אספקט אחר... כולל האזנה קפדנית למילים של שירים ופסילה בגלל משפט או מילה לא מתאימים. בסוף, אגב, בחרנו 5 מושלמים (שיר אל החופה, שיר אחרי החופה ושלושה שירי ריקוד - של שנינו, שלי אליו ושלו אלי). היה שווה את כל העבודה.

אהבה עזה כמוות או הטרדה מאיימת?
הטרדה מיאיימת (Stalking) שירת אלתרמן וקולנוע ישראלי .... ....ניתוח של תרבות ומשפט, רומנטיה ואלימות.
מאמר של דר' אורית קמיר התפרסם ב"משפטים על אהבה" שיצא בהוצ' הפקולטה למשפטים של את"א לפני כשנתיים
(הספר כבד בטירוף אבל נזכרתי במאמר הספציפי הזה, אם משיהו מאוד ירצה אשאיל )
זמר 3 התשובות הוא לא היצירה היחידה של אלתרמן שדי... איך נאמר? האיש שעולה מן השירים לא עושה חשק להיות חברה שלו (לייט מתאמנת באנדרסטיטמנט)

ועוד אפרופו, יש שירי אהבה נהדרים שבאמת נקיים מכל דופי טקסטואלי, אבל משעשע מאד לדעת מה עומד מאחוריהם.

למשל - שיר החופה המנצח perfect day שלקוח מתוך הסרט טריינספוטינג, ומתאר את רגע האושר בו הגיבור המיוסר מתאחד שוב עם מנת הסם שלו

וגם - שיר האהבה המוחלטת ורווית הסופרלטיבים של רוד סטיוארט - you're in my heart - שמוקדש לקבוצת הכדורגל שהוא אוהד

<אמא של שפן, תשתפי אותנו ברשימת המושלמים?>

שיר החופה המנצח perfect day, שלקוח מתוך הסרט טריינספוטינג, ומתאר את רגע האושר בו הגיבור המיוסר מתאחד שוב עם מנת הסם שלו
השיר לא לקוח מתוך טריינספוטינג, הוא נכתב הרבה שנים לפניו.
זה שבטריינספוטינג השתמשו בו, נותן לו משמעות מסויימת בסרט, אבל לא אמור לתת לו משמעות אחרת מחוץ לסרט.

אבל עדיין השיר מדבר על קוקאין. ידוע שלו ריד כתב אותו על קוקאין. עדיין רוצים להתחתן לצליליו?

אמא של שפן, תשתפי אותנו ברשימת המושלמים
בטח:
להליכה לחופה: SAY A LITTLE PRAYER בביצוע של ארית'ה פרנקלין כמובן. פשוט שלמות. שיר על מישהי שאומרת איך שמהרגע שהיא מתעוררת בבוקר, דרך כל הדברים הקטנים שהיא עושה - מתאפרת, ממתינה לאוטובוס- היא מתפללת בשבילו.
מייד אחרי החופה - GOOD LOVIN', לא זוכרת מי הלהקה, שיר תחילת סיקסטיז קולני ונחמד על מישהו שמרגיש חולה והולך לרופא והרופא רושם לו אהבה כתרופה. שיר חמוד ודבילי להפליא. התאים להרגשת הסחרור הקלה שהרגשנו אחרי.
ריקוד ראשון: AS TIME GOES BY, השיר היפה מקזבלנקה על כך שהכל בחיים הוא בר חלוף חוץ מזכרון האהבה. כל מי שהכיר את השיר אמר שזה בדיוק השיר המושלם לשני רומנטיקנים חובבי קולנוע...
השיר שלו (אלי) BROWN EYED GIRL של ואן מוריסון. שיר על אהבת ילדות שנמשכת שנים. הוא פשוט אמר שמאז שהוא פגש אותי כל פעם שהוא שמע את השיר הוא מייד חשב על העיניים החומות הגדולות שלי (זה הוא אמר, לא אני).
השיר שלי (אליו) THE BOY FROM NEW YORK CITY גם, שיר קופצני ומטופש משנות החמישים ששרה נערה על אהובה העירוני המתוחכם שסחרר את ראשה. מאחר וזוגי ניו יורקי עדמעמקי נשמתו, זה היה מאד מאד מתאים.

ידוע שלו ריד כתב אותו על קוקאין
ככל שאני יודעת, לו ריד כתב אותו כש הוא על קוקאין. אבל זה לא אומר שזה נושא השיר. ואין לי בעיה עם זה. אחרת אני אצטרך להחרים פחות או יותר את כל המוזיקה המוצלחת בעולם. התאוריה שלי (ואני מתנגדת מאד לשימוש בסמים) היא שאם כתוצאה משימוש יוצא לך את סרג'נט פפר, אז זה שווה את זה.

היא שאם כתוצאה משימוש יוצא לך את סרג'נט פפר, אז זה שווה את זה

אחרת אני אצטרך להחרים פחות או יותר את כל המוזיקה המוצלחת בעולם
למה? נשאר רוק נוצרי.

(סתאאאאאאאאם).

גדול נכון אבל כמו השיר של אריאל זלבר שכתב אותו על הכלבה שלו, מאז שאני יודעת את העובדה הזאת הוא נתפס בעיני הרבה פחות כשיר אהבה ויותר כשעשוע חביב...
ו
perfect day זה אכן שיר מדהים אבל לי היה חשוב מעמד החופה ולכן טרחתי וחיפשתי שיר שאין לא מטענים שליליים בעיני משום כיוון.. בסוף בחרתי שיר תפילה כלשהו שהאמת שאני בכלל לא יודעת את כל המילים שלו אבל מה שידעתי הספיק לי..

אריאל זלבר שכתב אותו על הכלבה שלו
יקירתי, זו אגדה אורבנית... הוא לא באמת כתב אותו על הכלבה שלו אלא על אשתו במו אזני שמעתי אותו מספר את זה וצוחק על הורסיה הכלבתית באיזה תוכנית קשקשת פעם.

מה עוד שלאריאל יש כלב ולא כלבה...

מי זה אריאל ?

למה? נשאר רוק נוצרי.

הללויה!
D-:

בסוף בחרתי שיר תפילה

נו, בדיוק כמו שקרוטונית אמרה

perfect day זה אכן שיר מדהים אבל לי היה חשוב מעמד החופה ולכן טרחתי וחיפשתי שיר שאין לא מטענים שליליים בעיני משום כיוון..

הממ... השאלה מה כל כך שלילי בזה.
כלומר, ראית את הסרט? נמצא שם אדם, מוקף סבל מייסורי גמילה ובכלל, ואז - בעזרת משהו חיצוני - הוא מגיע לדרגת העילוי הגבוהה ביותר שיכול היה לחלום עליה. הוא שוכח מהכל, מתעלם מהמציאות הקשה ומהשלכותיה, ומרחף לו אי שם בגבהים, באושר מוחלט, בשלוה שאין דומה לה, בגן עדן.
מילות השיר מביעות תודה להרגשה הזו, לרגש הטהור, ולגורם לה - ללא התייחסות ערכית או אחרת.
השיר לא דן, מצדיק, פוסל או טוען סביב הגורם.
הוא גם לא מתייחס לעבר או לעתיד.
הוא דן ברגע הזה, ביום הזה.
באושר המוחלט הזה.
לא רומנטי?

<ובכלל יש שטוענים שלו ריד כתב את זה לאשתו הראשונה, ויש כאלו שהפכו את השיר לשיר צדקה למען גיוס כספים לילדים נזקקים, ובתור שכזה הוא הפך לאחד הסינגלים המצליחים והרווחיים באנגליה אי פעם. מה שמדגיש, בעיני, את בידול וטוהר ההרגשה, ולכן על פניו מתאים גם לחתונה >

הרואין, לא קוקאין.
זה ששניהם אבקה לבנה לא אומר שיש איזשהו דמיון אחר ביניהם.

השיר אולי מביע תודה לרגש הזה, אבל המנגינה שלו כל כך מיוסרת שברור שהוא ציני, ויודע טוב מאוד כמה זה רע - כמו בשיר Heroin של Velvet Underground, שגם אותו כתב לו ריד.

וגם רוד סטיוארט מכחיש שהשיר נכתב על סלטיק ריינג'רז. הבית על סלטיק נכתב הרבה אחרי.

מי שכתב שיר על הכלבה שלו זה פול מקרטני את "מרתה מיי דיר".

אין קשר לסרט, שמו אותו בפסקול אבל זה לא קשור. השיר כתוב על אהבתו של לו ריד להרואין (התבלבלתי קודם).
רומנטי? סבבה. אומרים שהוא היה מזריק הרואין דרך הוריד במצח.

רומנטי? סבבה. אומרים שהוא היה מזריק הרואין דרך הוריד במצח.

ומה את יודעת מה עשו אמנים אחרים ולמה התייחסו בשירים שלהם? או בציורים שלהם? או בכל סוג אחר של אמנות שלהם? וכמה זה משנה, מעבר לקוריוז?
לי יש המון שירים שקשורים לארועים ספציפיים בחיי. אני מניחה שהמשורר הנכבד לא כיוון אותם לשם
אבל המילים התאימו, והמנגינה גם, והם פשוט התיישבו שם, חפים מכל כוונה קדומה
(טוב נו, בדרך כלל. עדין קשה לי עם וגנר, למשל. אולי עדיף פשוט לא לדעת?)

<מרגיעון: האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר>

או, סוף סוף מצאתי את הדף הנכון בשביל זה:
יש לי בעיה ב"פטר והזאב". ספר שאני מאד מאד אהבתי כילדה, ושפן מת עליו. אנחנו גם שומעים את התקליט (האנשים הטובים בNMC הוציאו מחדש את כל תקליטי ילדותנו בדיסקים מאד לא יקרים. איזה כיף!), ובכלל, אושר גדול. גם האיורים נפלאים.

ואז אנחנו מגיעים ממש לקראת הסוף לתמונה יפיפה, של סבא, מחזיק בפיו מקטרת.
ושפן שואל כל פעם מה זה, ואני לא יודעת מה לענות.
התשובה "מקטרת" מן הסתם לא מספקת אותו, כי הוא לא יודע מה זה. ויש לי בעיה להסביר לו מה זה עישון. הוא פשוט לא מכיר אנשים שמעשנים, זה לא משהו שקיים בחיים שלו. ואני מרגישה כאילו שאני מדברת על משהו גס (על אף שגסויות בד"כ לא מטרידות אותי).

אז ההשערה הנוכחית של שפן היא שמדובר בסוג קצת שונה של "תרופה-רוח" כלומר אינהלציה. וזה לא בסדר.

האישה הבלתי פסיבית בשיר היא לא סתם בלתי פסיבית היא חתיכת זונה רצינית לפי שלמה. הרי אין הוא מציין את כאבה, ודחילק, היא כנראה היתה צריכה לשנוא את המנוח בצורה יוצאת דופן כדי לא להרגיש כלום לגבי אובדנו. אז או ש א. היא זונה. ולא כואב לה בכלל ורק בלפתות את שלמה היא עסוקה או ש ב. שלמה כלב שעסוק רק בעצמו ובהפקת הנאה אישית מהכאב הזה ומתעלם לגמרי ממנה. זתומרת כלב בן כלב, גם שוכב עם אשת חברו הטוב שנפל וגם לא רואה אותה ממטר. לא אהבה או משהו, סתם משיעמום.
בחייאת! אני בשוק! ויכוח שלם בין אל דנטה ל יערת דבש על "לילה לא שקט" ושניהם מפספסים את הפואנטה של השיר!

האם לא האזנתם מעולם לשורת המחץ "ואני מתנחם, ושוכב איתה, כן, כאילו במקומך ".

יש כאן שני רבדים:

1. חברו של המת כאילו מנחם את האלמנה בצורה הזו. והיא מצדה, כמובן שיש לה תפקיד, זו האשה שנותרה לבד בלי גבר, ושניהם מתאחדים זה עם זה בצורה שגם משכיחה וגם מזכירה להם את האובדן של שניהם.
2. והחתרנים יראו כאן מסר הומו-אירוטי מובלע: אני שוכב איתה במקומך, כך אני נכנס לנעליך. הצד החושני של האחווה הגברית, שבו גברים משתוקקים זה לזה אבל יכולים לממש את התשוקה רק דרך אשה משותפת.

_ואז אנחנו מגיעים ממש לקראת הסוף לתמונה יפיפה, של סבא, מחזיק בפיו מקטרת.
ושפן שואל כל פעם מה זה, ואני לא יודעת מה לענות.
התשובה "מקטרת" מן הסתם לא מספקת אותו, כי הוא לא יודע מה זה. ויש לי בעיה להסביר לו מה זה עישון. הוא פשוט לא מכיר אנשים שמעשנים, זה לא משהו שקיים בחיים שלו_
אני מבינה שכבר הצלחת להסביר לו איך ברווז שלם נכנס בבטן של הזאב. ולמה לציידים יש רובים. זו הבעיה שלך עם הסיפור הזה?
(גם לנו יש את הספר והוא אהוב עלי, אבל לא מצליחה להקריא אותו בלי חצץ בין השיניים).

ואני מרגישה כאילו שאני מדברת על משהו גס
וואו, זה ממש קיצוני בשבילי. זה עישון, זה לא אונס ילדות! תסבירי לו שזה משהו לא בריא שאנשים עם נטייה להרס עצמי עושים לפעמים, כמו שיש אנשים שאוכלים אוכל מרוסס או שותים קפה או יושבים כל היום ליד המחשב במקום לצאת ללקט עשבים ל רסק ירוק.
(סתאאאאאאאאם).

אם כבר הגעתי לכאן אני חייבת לפרוק את רגשותי בעניין המסר של "עוץ לי גוץ לי". בטח שמתם לב שהוא לא בדיוק מדבר על פשטות מרצון, אבל לי ממש קשה לפעמים כשהבת שלי מזמרת לה "זהב...!" ומיד אח"כ יש שיר אהבה של המלך לבת הטוחן שכולו עוסק בכמה שהיא נפלאה בגלל שהיא הצליחה במשימה, ושורת הסיום שלו "שלושה לילות טווית זהב, אותך בלבד לבי יאהב" )-< כלומר זהב=אהבה.
ויש לי גם גילוי שאני לא יכולה לגבות בציטוטים מדויקים כי הפטיפון לא מחובר, אבל בגרסה המקורית, עם שושיק שני ואריק לביא, המלך שר בסוף המחזה את השיר שהוא בעצם מוסר ההשכל של המחזה - שמדבר על זה שכל הצרות קרו בגלל הזהב ותאוות הבצע. אני די בטוחה שזו תוספת של שלונסקי למעשייה המקורית... ומזעזע בעיני שדווקא את זה השמיטו מהגרסה העכשווית!

תגליות מרעישות!
השיר פיל פילון, וגם השיר חנהל'ה אופה קטנה צונזרו עבורי! בכלל לא הכרתי את הסוף הרע והמר של השירים הללו, עד לרגע זה ממש, שבו קראתי את הדף הזה. כמה מרגיז! הייתי בטוחה שהפיל-פילון פשוט לא ידע לדרוך ("בוא אלי, קוראת לו אמא /רוץ אלי, מהר קדימה/אך פילוני לא יזכור/ אי פנים ואי אחור" היה סוף השיר בשבילי, בכלל לא ידעתי שהדילמה נפתרה בדרך אלימה), וגם חנהל'ה, פשוט לשה לשה בצק בידיים, ולא ניסתה לאפות אותו אף פעם. החמור הקטן שכח כבר מזמן טעמו של תלתן וזהו, לא קרה לו שום דבר אחרי הקביעה האקסצטינאליסטית הזו. הממ. ילדות מגוננת שכזאת, היתה לי.
אבל אני לא מאמינה שזו גישה חינוכית נכונה. אני חושבת שאסור להסתיר מילדים שיש קשיים בחיים, ויש פחד וכאב ורגשות שליליים. רצוי דווקא לדבר על זה, בסביבה מוגנת, כך שדברים כאלה הופכים להיות משהו מוכר, שאפשר להתמודד איתו. לכן שירי ערש הם כל כך חשובים. אני אפרט, עם התייחסות לעוד שירים שדובר עליהם כאן.
למשל, השיר של אלתרמן, זמר שלוש השאלות. נכון שהוא לא עולה בקנה אחד עם אידיאולוגיה פמיניסטית, אבל לשפוט אותו כך זה להגביל את עצמנו לאמות המידה של התקופה שלנו בלבד. זה שיר שכתוב בסגנון מסויים, סגנון של בלאדות רומנטיות (רומנטי הכוונה כז'אנר, ובמסגרת הז'אנר הזה האוהב מבטל את עצמו ומתכלה באש האהבה. הסוף הוא תמיד טראגי) . אלתרמן הוא משורר דגול, עם חוש מדהים לשפה, בלאדות מופלאות ויכולת מוסיקלית מפעימה. כשמתייחסים לשיר שלו במסגרת הז'אנר שבו הוא נכתב, זה שיר מדהים, וכמוהו גם שיר אחר שלו שדובר כאן, מאותו ז'אנר- "לילה לילה". כשיר-ערש, הטקסט מכיל אלמנטים של אימה (וכל שירי הערש הטובים מכילים אלמנטים של אימה, זה התפקיד שלהם, לפרק, לדבר להתמודד עם האימה של הילדים- החושך, הבדידות, המעבר למצב חוסר שליטה של שינה). מאוד מעליב לראות אותו נדון כאן ביחד עם פזמונים (עלובים למדי, אפילו מבחינת החריזה, כפי שציין עדי רן) כמו "תפוחים ותמרים" או "זר סיגליות".

לליאת טאוב שכתבה על השיר "בואי אמא", ראוי לזכור שזה שיר שתורגם בידי קדיה מולודבסקי, והושר בין היתר בתקופת השואה. זה שיר ערס עצוב ומלא אימה ופחד, כפי ששירי ערס אמורים להיות. תמיד רציתי שאמא שלי תשיר לי אותו לפני השינה כשהייתי קטנה- הוא נותן ביטוי הולם לתחושות של הילדים, שלא רוצים שיעזבו אותם לבד לישון, ועוזר מאוד (אלא אם כן כמובן מגדלים את הילדים לפי עיקרון הרצף, ואז הם נוחרים לידך במיטה).


לילדה הכי יפה בגן, את הזכרת לי את אחד השירים שאני הכי מתעבת:
'אופס אני גומר, אופס היא לא הספיקה.... עושה עצמי נרדם, מיטה אחת הרבה שתיקה.
בואי לא נעשה מזה סיפור גדול..." זה בהחלט שיר מגעיל, עם מילים מגעילות, לחן מגעיל, וביצוע מגעיל. אין מלה מדוייקת יותר להגדיר את השיר הזה. לו היה אפשר לקנוס זמר על הפצת חומרים באיכות ירודה, זה היה השיר הראשון שהיה עולה הרבה כסף למבצע שלו. אני לא מכירה עוד שיר שמצליח לשלב כל כך הרבה אלמנטים בזויים בבת אחת, הוא באמת מתעלה על כולם! אני תמיד, תמיד, סוגרת את הרדיו מייד כשנשמעים הצלילים הראשונים של השיר הזה.

וסתם בעניין אחר שקראתי בדף המעניין הזה:
אתם יודעים, שאני לא מסוגלת לעצור שיר באמצע? תמיד מחכה לסוף של הסוף של השיר כדי לסגור את הדיסק או להעביר הלאה
מדהים. גם אני סובלת מאותה בעיה בדיוק! אצלי זה ברמות כל כך מטורפות, עד שאני פשוט סובלת נורא מצלצולים של טלפונים ניידים, שהם בעצם סוג של מנגינה. זה מטריף אותי אפילו כשהם נקטעים באמצע כשמישהו עונה לשיחה, ואפילו שזה ממש לא מוסיקה, אלא צליל מטופש של טלפון. זה שהמשפט המוסיקלי לא מסתיים משאיר אותי ממש לא מסופקת. תמיד חשבתי שרק לי יש רגישות כזאת...

_'אופס אני גומר, אופס היא לא הספיקה.... עושה עצמי נרדם, מיטה אחת הרבה שתיקה.
בואי לא נעשה מזה סיפור גדול..." זה בהחלט שיר מגעיל, עם מילים מגעילות, לחן מגעיל, וביצוע מגעיל._
אבל כשזוכרים שהכותב והמבצע הוא אביתר בנאי, נעשה די ברור שהשיר סרקסטי ומבקר במילים חריפות את ההתנהלות שהוא מתאר.

בכל פעם תוהה מחדש איך הוא מתברג לכל חתונה כמעט, ולא מבינה
בחתונה של בת דודה שלי התנגן השיר של עידן רייכל: "אם תלך, מי יחבק אותי ככה..."

_אצלי הכל בסדר
ולא חשוב אם לא אמצא תשובה
אצלי הכל בסדר
היום כבר לא מתים מאהבה_
האם יכולה להיות שורה יותר פולניה מזו? זה מתאים יותר לאיזו סבתא זקנה שיושבת בחושך עם כוס מים פושרים עד שהנכדים יבואו מאשר לבועז שרעבי.

שירי ילדים זה בכלל מכה.
איך אני, כטבעונית גאה, אמורה לשיר לילדיי שיר כמו "האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, בבוקר נוסע בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצים וחלב "?
הקלאסיקות שאנחנו גדלנו עליהן ב-100 שירים ראשונים - רובן מאוד לא באופניות. "גן שלנו מה נחמד הוא, לנו טוב בו עד מאוד, בו נשיר ונשתעשע, נשחק ונעבוד"?

ועוד לא הוזכר כאן (אאל"ט) "במקל, בסרגל, מה שבא ליד".

איך אני, כטבעונית גאה, אמורה לשיר לילדיי שיר כמו "האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, בבוקר נוסע בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצים וחלב "?

לא הבנתי...אין תנובה? אין אוטו שלוקח חלב וביצים? זה ששרים שיר, ועוד מציאותי לגמרי לא אומר שצריך לאכול אותו (-: את מתכוונת להסתיר מילדייך שיש מוצרי חלב וביצים?
והילדים שלי שמעולם לא דרכו/ ידרכו בגן, יודעים שהאחיינים והשכנים הולכים לגן, ויש אפילו אחיין אחד שממש אוהב את הגן וטוב לו שם ומנסה לדרדר אותם להוא איתו (-:
אני סיפרתי את פלוטו מילארד פעמים, למרות שאני לא יודעת אם יש בקיבוץ מגידו פלוטו, ואם מגידו זה בכלל קיבוץ, ואני אפילו די בטוחה שאין דגים שמדברים עם כלבים, וגם עצוב לי שפלוטו היה קשור ככה סתם באמצע שומקום. סתם דוגמא שעלתה לי לראש, אבל אני בטוחה שאפשר למצוא כמעט בכל ספר ושיר משהו שלא הגיוני לנו, או שאנחנו לא מסכימים איתו....וזה בסדר גמור ואפילו מצויין.
אומנות, שירה, פיזמונאות לא אמורים רק לשקף לנו את חיי היומיום המושלמים והרומנטים שלנו. אני לא מבינה את ההתרעמות על כל מיני שירים שובינסטים, או כאלה שיש בהם אסון גדול- זו היתה הרגשתו של הכותב, זו גם המציאות והיא קיימת והיא כאן!
אם לא נדע שהוא לא הרגיש כך אז זה לא יהיה קיים?

איך אני, כטבעונית גאה, אמורה לשיר לילדיי שיר כמו "האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, בבוקר נוסע בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצים וחלב "?
כידוע, אף אחד לא מכריח אותך לשיר להם את השיר הזה....

פרק ה"dies irae" מהרקוויאם של מוצרט (או בעצם מכל רקוויאם לצורך זה).
במסווה של מוסיקה להמונים מכניסים אידיאולוגיה נוצרית אפוקליפטית וחומסים לבבם הרך של ילדים!
אי אפשר לישון אחרי שמקשיבים לטקסט שמדבר על יום הדין. פחד אלוהים!
ואחר כך עם ה"lachrimosa" שובר הלבבות, בכלל אפשר לטעון שמנסים לגרור אותנו להתאבדות קולקטיבית.
P-:

ועוד לא הוזכר כאן (אאל"ט) "במקל, בסרגל, מה שבא ליד".
אז זהו שאיכשהו בשירים ראשונים הנ"ל הם טרחו די לעוות חלק מהשירים והגרסה שכוללת את המקלות והסרגלים היא בכלל גרסת "שירי רחוב" ולא הרעיון המקורי. אותה גרסה אומרת "יש לנו רבי לרבי יש זקן ולו ארבע תלמידים (כך נדמה לי ויתקנו אותי חכמים וותיקים יותר) והוא מכה אותם-במקל בסרגל מה שבא ליד...".

מביא הוא מתנובה ביצים וחלב
למעשה הוא מביא את הביצים והחלב ל{{}}תנובה ולא ממנה. ככה זה בכפר.

"האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, בבוקר נוסע בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצים וחלב "
את יכולה לשדרג ל"מביא הוא אלינו את מי שנאהב" (כך שרה אחותי)

ענת במשרד החינוך
?
ואני עם אבירמה גולן

1. "האם כבר מישהו ידע את המלכה של האוגדה?" יש חולניות בכל חלקי המשפט הזה לדעתי.

אל תקרא לי סנובית כי אני לא מתנשאת,
לא לוקחת כל מה שאני מוצאת,
רוצה בחור נחמד,
לחיות איתו לעד
לתת לו יד לצעוד איתו לעד....
שרית חדד
כפרה עליה

בחורות עם בגד ים חוטיני של שלומי שבת בא לי לתת לו סטירה!!!

הסבון בכה מאוד של מרים ילן שטקליס. כותבת מוכשרת ומיוחדת אך אבוי, כה קודרת. כשהייתי קטנה השירים שלה עוררו בי פחד ועצב שזכורים לי עד היום. ממש פחדתי מהספרים והתקליטים שהיו לנו עם שירים שלה.

• לבדי

אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּי.
שָׁלוֹם מַחֲמַדִּי
וְהָלְכָה. וְאֵינֶנָּה, וַאֲנִי לְבַדִּי.
לְבַדִּיתִי, לְבַדִּיתִי -
וּבָכִיתִי.


מיכאל
חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,
בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,
וּמִי לֹא בָּא?
מִיכָאֵל.


דני דני מלוכלך
מלוכלך כל-כך כל-כך
אם יבוא היום לגן
מי יתן שלום לדן?
והדסה הקטנה
תסתתר אז בפינה
לא תכיר אותו בכלל
כלל וכלל...
והמים, מים, מים
צר להם על האוזניים...

כותבת מוכשרת ומיוחדת אך אבוי, כה קודרת
השירים שלה כל כך עצובים. לא עברתי אף הקראה/שמיעה של 'דני גיבור' מבלי למרר בבכי ו'מיכאל' (נדמה לי על שם בעלה שעזב?) קורע לב, שלא לדבר על הלחן העגמומי.
אבל, השיר סוחט הדמעות של ילדותי הוא ללא ספק 'לבדי', לא זה שלה אלא של לאה גולדברג (על אותה סיטואציה, מעניין). אמי מספרת שכשהושמע בקלטת, קולות של משיכות אפים היו עולים מהמיטות.
אלה שירים יפים, ענת בעדם.

"למה לא סיפרת שאחותך יפה ממך?" שיר מאוד מעצבן
אריק לביא זכרונו לברכה

דודו טופז לא כזה מניאק
<לא קשור, אבל לא יכולתי להתאפק>

המציאות של כה הרבה אמהות ...

נומה נו

שרה: ריקי גל
מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי

ילד מלאך
ילד מוצלח
ילד נבון
הגיע הזמן לישון
ילד זהב
ילד שובב
ילד קטן
מתי סוף סוף תישן

נומה נומה נו,
נומה נומה? נו,
נומה נומה נו
נומה נו נו
נומה נו נו כבר מאוחר
נומה נומה נו
נומה נו כבר קולי ניחר
שקט עד מחר

ילד מתוק
נו כבר תשתוק
אם תדבר
יבוא לכאן שוטר
די להציק
אבא יפליק
אמא תצעק
תישן ואל תצחק.

נומה נומה

בעל יקר
עוד יום עבר
רק לא עכשיו
ננוח גב אל גב
מה השמחה
תן מנוחה
לא אל תדרוש
כואב לי גם הראש.

נומה נומה נו
נומה נו נומה נו
נומה נו נו כבר מאוחר
נומה נומה נו
נומה נו רק שלא תנחר
שקט עד מחר.

אנשים!!!
אלטרמן גאון!!!
השירים שלו באים בהפוכה
השיר של "אך אם פעם תהי שוחקת בלעדי במסיבת מרעיך תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עליך" נקרא ניגון עתיק
הדובר בשיר מראה לאורך כל הדרך אהבה קנאית ואלימה
"אם לחם תאבי או יין מן הבית אצא כפוף שכם ואמכור את עיני השתיים ואביא לך גם יין גם לחם" למה מי ירצה את העיניים שלך??
השיר כ"כ רומנטי אבל כ"כ אלים
ניגון עתיק - זה תמיד היה
אלימות במשפחה
או כמו מילתיו של אביתר בנאי כלום לא עצוב הכל כרגיל
שיר שבא בהפוכה להראות איך נראה לפעמים "בעל" (להשקפתו יש לו בעלות על אישתו) אלים - כ"כ דואג לאישתו כל עוד היא מסכנה וצריכה אותו אבל אם היא יודעת להסתדר לבד הוא לא יכול להסתדר עם זה.

אותו דבר עם שיר שלוש הבקשות שמראה איזו פתטית האישה ואמור להזהיר בנות לא להיות ככה

השיר ולס להגנת הצומח היה שיר מחאה נגד המצב שהיה שפסלו עדות של אישה שנאנסה הוא שיר על אונס
"רק עלי איש אינו משגיח מסביב אין לי שום גדר לו היו לי עלי גביע אז היה מצבי אחר"

אגב שיר שאני לא אהבתי כשהיתי ילדה זה הלילה הילד צחק בחלום של לאה גולדברג
יש שם קטע של "אולי אולי אוליא א א א א א א א א א א א י" והמזיקה מתגברת וממש מפחידה
אגב מי מכיר את שיר הילדים האמריקאי
"שן תינוקי על ראש העץ העריסה מתנדנדת כשהרוח תבוא העריסה תיפול יפול התינוק העריסה והכל"

אלטרמן
אלתרמן

שיר שלוש הבקשות
זמר שלוש התשובות

אולי אולי אוליא א א א א א א א א א א א י
גם אותי זה קצת הפחיד בילדותי. בשמיעות חוזרות עם הצאצאים, לעומת זאת, יש בקטע הזה משהו מאוד ביטלסי-פסיכדלי מגניב.