נשים לבושות באופן טבעי

[טליה_אלמתן*]

אמא שלי שנאה חזיות.
התפס של הוו בסוגר? שיש שלושה כאלה, לבחירה עד כמה הדוק? התופרת הכינה לה תוספת מיוחדת כזו, ארוכה-ארוכה, עם עוד תריסר עליה.

[במבי_ק*]

בעצם כולנו נמצאות רוב הזמן בסביבה שבה אנו עלולות להיפגע, ולכן הצורך בלבוש תחתון שנותן איזושהי הגנה נוספת, גם אם רק במחשבה. אולי אשה בכלל לא אמורה להגיע למצב שהיא ישנה לבד. הצורה שבה אנו חיים היום היא כל כך לא טבעית מבחינת המבנה החברתי, ולכן ילדים ונשים כל כך חשופים לפגיעה מינית. אולי בשבט, בכלל יש הפרדה בחיי היום יום בין גברים לבין ילדים ונשים, וזאת על מנת להגן ולשמור. נשים שנמצאות יחד, ושומרות את הילדים צמוד אליהם. קבוצה גדולה של נשים שיכולה להגן ולשמור גם על ילדים של אחרים.

נכון. אני בדיוק קוראת את "האוהל האדום". ולצד זה שאני בהלם עד כמה לידה ומוות הם מושגים כל כך קשורים זה לזה בעת העתיקה (לא קראתי דיון על הספר הזה פה באתר, בטח יש ובטח יש גם על הנושא הזה - כמה לידות מסתיימות במוות של העובר ושל האמא), אז לצד זה - באמת יש את המבנה החברתי שטרה מדברת עליו. ויש לזה יתרונות רבים. אבל למשל בשבילי זה ממש לא מתאים. אני מאוד אוהבת להיות לבד לפעמים. גם כשהחבר לא ישן בבית, אני נהנית מהלבד. אני מאוד אוהבת שמתבטל לו משהו והוא מגיע בהפתעה, אבל יש בי גם משהו מפעם של לאהוב את הלבד. פשוט אני מפחדת בלילה בגלל שיש כאן הרבה פריצות. אז אני ננעלת עם שניהם בחדר, מסדרת פתח אוורור (שהחלון פתוח קצת, אבל לא יכול להיפתח יותר), וישנה לפעמים עם הג'ינס שלי. שזה באמת קשור לדיון הזה - שהבגדים מגוננים גם אם רק במחשבה. וגם הבגדים התחתונים ככה.

אני בעצמי לא עברתי תקיפה מינית (אם לא מחשיבים שלושה הודים שנגעו לי בציצים, אחד באמת מתוך שינה, כשישנתי על ערסל על סיפון של אוניה. אגב, באפיזודה הזאת אני התעוררתי וצעקתי "אמא'לה" והחבר התעורר ומרוב בהלה התחיל לצרוח. זה היה די הזוי. הוא בכלל לא היה ה"גבר המושיע". הוא התעורר מתוך שינה להיסטריה. ככה שאני לא יודעת מה בדיוק אני בונה עליו כשהוא פה. אבל אני יודעת שאני בכל זאת מוגנת יותר, שקשה להאמין שמישהו יתקיף אותי מינית כשהוא איתי בבית).

אני חושבת שזה מפחיד היום. טרה צודקת. אולי תמיד זה היה מפחיד, רק לא הייתי מודעת לזה. מאז שאני קוראת באינטרנט אני מופתעת עד כמה זה שכיח.

[יערת_דבש*]

עפרה, אני מסכימה איתך על הפחד, אבל אני לא חושבת שאת צריכה לשלם מחיר כזה גבוה, כמו לישון עם ג'ינס (גם אם זה קורה מעט).
אני מנסה לומר, שבכולופן עדיף לשחרר את הפחד כי פחד הוא פחד ויש לו מחירים נוספים.
ולישון עם ג'ינס זה כאילו לתקוע את עצמך בכלא, ממש מזכיר לי חגורת צניעות.
זה כאילו שכהגנה מפני אונס, נלך כולנו עם חגורת צניעות.

ג'ינס-
כבר שנים בלי. אולי זו תחושת תקיעות אישית שלי, שאני צריכה בשבילה לא ללכת עם ג'ינס, אבל בכל זאת זה נראה לי כזה נוקשה, שאני לא מבינה איך אפשר ובעיקר למה.

וחדשות!
בעקבות מה שכתבתי כאן אמש על תנועת שמונה באגן (הליכה נכונה), ראיתי את עצמי היום הולכת מול מראה במקרה, וגיליתי שהשינוי כבר כאן ואני לא צריכה כלכך להתאמץ לזכור ללכת ככה.
זה נראה אחרת לגמרי, איזה כיף!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

זיהוי ההליכה הנשית עם סצינות של נשים הולכות היתה לי יותר קשה. פחות מובנת מאליה. פחות יש לי בדמיון דוגמאות חיות, איך זה נראה באמת.

בסרטים הוליוודיים משנות השלושים והארבעים רואים את זה הרבה - הילוך אלגנטי בחצאית, כפפות וכובע.

[יערת_דבש*]

הילוך אלגנטי בחצאית,
כן, אבל נראהלי שזו הליכה עצורה וכפויה,
לא פחות מהליכה כפויה במכנסי ג'ינס נמוכים.
לא נראהלי מחובר יותר למהות הנשית, או לביולוגיה הזו.

[בת_ציון*]

הייתי רוצה שיהיו לי מכנסי שרוואל, כאלה הרגילים עם הגומי, שיסתיימו בבטן התחתונה ולא מתחת לקו החזיה.
ואם לא ,אז שרוואל עם כפתורים ולא גומי, זה נתפס יותר יפה על הבטן ולא מרגיש כמו פיג'מה אבל קשה מאוד למצוא כאלה.

[בשמת_א*]

כן, אבל נראה לי שזו הליכה עצורה וכפויה,
גם לי. כשאני נזכרת למשל בגרטה גרבו או אפילו באינגריד ברגמן בקזבלנקה, אז שפת הגוף כולה אומרת "עצור", "מאופק", "מוחזק", "שמור".
זה לא מה שאנחנו מחפשים. המממ.
עוד דוגמאות? (תראו כמה קשה למצוא)
האם את הנשים בקולנוע מראים הולכות? או שאת היותר נשיות מביניהן מראים רק בתנוחות פסיביות ונייחות, ולא נעות במרחב פתוח? או בכל אופן לא בהליכה במרחב, אלא אולי - עומדת ליד הכיריים ומבשלת, נעה רק במרחב המצומצם שבין שולחן האוכל לבין איזור הבישול? יושבת בראש השולחן המשפחתי? עומדות ומשוחחות עם נשים אחרות?

[יערת_דבש*]

ראינו כמה חברות בטלויזיה הופעה של לאה שבת.
יש לי חברה שלאה ש. היא שיא ההזנחה בעיניה.

היא החלה בגידופים ותיאורים מעליבים גם על האוהלים שהיא לובשת כשמדיצי (ומצד הדף הזה) השמעתי קול אחר, שאומר שזה דווקא נשי, בהיבט של נשות שבט, אישה אדמתית. בהיבט של שומן ורכות זה דווקא נשי.

אז היא הביאה לי את חנה לסלאו כדוגמא לשמנה-אבל-נשית.
אופ!! זה בדיוק לא נשי בעיני, החניטה הזאת בחליפות והלחץ הנשקף לי ממנה, להסתרת הסנטר, הבטן, וכולה בערך.
אז חברתי אמרה שהיא מטופחת.
אם אני צריכה להסתוות על ידי איפורים ובגדי גברים כל היום כדי להראות נשית- לא תודה, אני מעדיפה להשאר ככה ושנשיותי תיראה ותוערך בחוגים המקובלים מאד, עלי.

[במבי_ק*]

ולישון עם ג'ינס זה כאילו לתקוע את עצמך בכלא

נכון. זה באמת רעיון די גרוע. אבל זה לא גרוע כמו שזה נשמע, יש לי לפחות זוג אחד שהרבה יותר נוח לי מאשר כל דבר עם גומי. כזה שיושב עלי רפוי, אבל לא מדי, ומאוד נוח לי. בכל מקרה, כבר די נגמלתי מזה, זו היתה פשוט דוגמא למה שניסיתי לטעון - שבגדים לפעמים יוצרים אשליה של הגנה, גם אם בפועל זה לא ממש נכון ואפילו מגוחך.

ולגבי הפחד, את שוב צודקת. ויש לי סיפור די ארוך עד כמה פחדתי כמה שנים ואיך נגמלתי מהפחד. בכל מקרה, אחרי פריצה אחת לבית בלילה ועוד ניסיון שממנו התעוררנו, כל זה תוך חודשים ספורים, יש לי סיבות מאוד קונקרטיות לפחד, אז קצת קשה לי לא לפחד. אז אני עושה "טקסים" שאני יודעת שלא כולם עוזרים (למשל, בימים האלה אני הולכת לישון מאוד מאוחר, כדי לקצר את הלילה. אבל למעשה הפריצות הן בסביבות 4-5 לפנות בוקר ככה שזה ממילא לא עוזר. אבל בשבילי לילה קצר זה אומר להיות עייפה יותר ולישון טוב יותר, וגם לפחד פחות שעות).

[בשמת_א*]

ולאה ש. היא שיא ההזנחה בעיניה.

אז היא הביאה לי את חנה לסלאו כדוגמא לשמנה-אבל-נשית.
טוב, אלה מושגים... איך נגדיר אותם?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האם את הנשים בקולנוע מראים הולכות? או שאת היותר נשיות מביניהן מראים רק בתנוחות פסיביות ונייחות, ולא נעות במרחב פתוח?

רוקדות לעיני הגבר (ריטה הייוורת', "גילדה" - הדוגמה המפורסמת מהמאמר של לורה מאלווי).

[יערת_דבש*]

עפרה, לא התכוונתי להגחיך את מה שסיפרת (לכולנו יש סטיות קטנות (-; )

[בשמת_א*]

רוקדות לעיני הגבר (ריטה הייוורת', "גילדה" - הדוגמה המפורסמת מהמאמר של לורה מאלווי).
וואי, בחיים לא ראיתי את זה.
אגב, איך הייתן מגדירות את ההליכה של ג'וליה רוברטס ב"אשה יפה", כשהיא הולכת לבושה יפה ברחוב (אז, כשהיא נכנסת מעדנות לבושה מעולה לבוטיק שגרש אותה, ואומרת להם huge mistake, huge ). זכור לי במעומעם שהיא די מניעה את האגן בצורה נשית, אבל אולי אני לא זוכרת טוב.

[במבי_ק*]

לא התכוונתי להגחיך את מה שסיפרת.

אני יודעת. זו אני שחושבת שזה מגוחך ואין לי בעיה שכולם יצטרפו אלי במקהלה .

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מהמאמר של לורה מאלווי


http://www.rlc.dcccd.edu/annex/comm/eng ... Mulvey.htm

[גורפרחים*]

_הייתי רוצה שיהיו לי מכנסי שרוואל, כאלה הרגילים עם הגומי, שיסתיימו בבטן התחתונה ולא מתחת לקו החזיה.
ואם לא ,אז שרוואל עם כפתורים ולא גומי, זה נתפס יותר יפה על הבטן ולא מרגיש כמו פיג'מה אבל קשה מאוד למצוא כאלה._
יש מכנסי דייגים.

<רק את זה לובשת. תמיד שנאתי ג'ינס.>

[רסיסים_של_אור*]

אני חייבת להחשף ולהודות איך אני קוראת כאן בשקיקה ואפילו מנסה ליישם (בינתיים בקטע של ההליכה...). מוצאת את עצמי הולכת עם הילדים ובראשי מהדהדות מילים שקראתי כאן. ושמה לב להליכה שלי. ונותנת זמן לעצמי ללכת, להתנועע, בקלות ומרגישה איך כל אחוות הנשיות זורמת בי ומלווה אותי בדרך.

תודה

[פיצה_והתוספות*]

ולצד זה שאני בהלם עד כמה לידה ומוות הם מושגים כל כך קשורים זה לזה בעת העתיקה
לא קשור לדף הזה אבל הזכיר לי.
כמה שבועות לפני הלידה (לידה ראשונה ולידת בית מתוכננת) תקף אותי הפחד מהמוות. בלתי מוסבר. לא מבוסס במציאות. אני מכירה שפוחדים שיקרה משהו לעובר. אני פחדתי למות! וזה לחלוטין לא היה קשור לעצם העובדה שהחלטתי ללדת בבית. פחדתי מהלידה כלידה בלי קשר למיקום שלה. אין לי הסבר לזה לא הגיוני ולא פסיכולוגי בגרוש.
במהלך הלידה עצמה חשתי שאני עוברת בתוך תעלה חשוכה. לא הייתי מחוברת ללידה ולא לילדה, רק לתהליך שעברתי. ברגע שהיא נולדה הכל נגמר. כאילו מישהו פיזר את החושך והתחיל בוקר בבת אחת. הרגשתי שנולדתי יחד איתה. מענין אם גם נשים אחרות עברו את זה.

[סמדר_נ*]

בעניין כל מה שדובר כאן על ההליכה הנשית -- ניסיתי ליישם. זה היה לי מוזר מאד, אולם תגובתו של עוללי אשר במנשא היתה חד משמעית לחלוטין: זו ההליכה שהוא אוהב.
האם מהיום תצפו בי מענטזת ברחובות העיר? לא בטוח. אבל לפחות כשהוא במנשא אני משתדלת לעשות את זה. גם ככה כשהוא במנשא אני עושה כל כך הרבה דברים משונים, שזה כבר לא משנה...

[אמא_אדמה*]

2 שחקניות נשיות שעולות לי...

נועה תשבי, בתקופה היותר מלאה שלה.. גם מאוד סקסית.

קתרין זיתה ג'ונס, כנ"ל..
>למה כולן בסוף עושות דיאטה? <

[דנה_ה*]

שני נושאים. האחד - הדף הזה הזכיר לי שיעור באנתרופולוגיה מהלימודים שלי. סיפרו לנ על אופנת המחוכים שהיתה נפוצה במאה ה- 18. זו אופנה שהומצאה ע"י גברים (כמובן) וגרמה לכך שנשים יהדקו את מותניהן להיקפים מגוחכים, למשך כל הזמן - גם בשינה. מי שהיתה מסירה את המחוך יותר מידי פשוט לא היתה מצליחה להיכנס לתוכו חזרה, כך שהאידאל היה להיות צרה כל הזמן. היחידות שהיו הולכות בלי היו הנשים הפשוטות והעניות שהיו צריכות לעבוד עבודה גופנית (ובטח גם היניקו ועשו עוד דברים באופן טבעי). אישה ממעמד גבוה שהיתה הולכת בלי מחוך נחשבה לזונה.

המחוכים הללו גרמו לכל מיני דברים -
א. הצרות משמעותית של האגן הנשי (כי כבר מילדות היו לובשים אותם) וכתוצאה מכך הרבה נשים התקשו בלידה ומספר הניתוחים הקיסרים עלה מאוד. גם בהריון אגב, היו לובשים את המחוך והיה כל הזמן לחץ על הבטן.
ב. הנשים לא היו מורידות את המחוכים גם בלילה, גם בזמן סקס, ולכן לא היו, איך נאמר, מאוד אטרקטיביות לבני זוגן. כתוצאה מכך הגברים היו הולכים הרבה יותר לזונות, ומדביקים אח"כ את נשותיהן במגוון של מחלות מין.
ג. המחוכים גרמו לבעיות גופניות נוספות (לא זוכרת אילו ולא מוצאת את הסיכומים מן השיעורים. מי שיודעת, אפשר להוסיף).
בסופו של דבר זה היה מה שנתן דחיפה לתנועה הפמיניסטית לקום ובעצם מה שהן שרפו היה מחוכים ולא חזיות כמו שאנחנו מכירות אותן היום.

והדבר השני - דיברנו פה הרבה על הליכה נשית. מה לגבי ישיבה נשית? נראה לי שישיבה על כסא זה ממש לא זה (גם לא ישיבה גברית). ישיבה מזרחית נראית לי מאוד נשית - האגן נינוח, רחב, פתוח. לגבי ישיבה גבוהה (כדי לעבוד על המחשב, למשל) - קניתי לי כדור פיזיו' וזה ממש כיף, וגם בריא לגב ולרצפת האגן, לשבת עליו, רגליים פתוחות לצדדים, גב ישר עם תנועות מעגליות, ממש נהדר ומאוד נשי להרגשתי.

לגבי תחתונים וחזיה - כבר יום שלישי בלי. ממש נהדר. אני כל כך נהנית למשש את קו המותן בלי תחתונים.
אחד המלבושים הכי נשיים והכי מותאמים למחזורים השונים בחיי אישה, הוא כמובן הסארי ההודי. ראשית , אין צורך להחליפו כשעולים במשקל או בהריון, כי כל פעם מלפפים אותו מחדש על הבטן. שנית, אין לו גומי והוא לא לוחץ. שלישית, הבטן בחוץ, רפויה ונפולה ככל שתרצו, וזה תמיד יפה. בהודו יש נשים שמנות מאוד שהולכות עם הבטן בחוץ וזה ממש מקסים, במיוחד אם משווים את זה לאישה באותו משקל בארץ שהולכת עם טייץ סינטטיים. רביעית, קל מאוד לשלוף ציץ להנקה וגם להניק בצורה מוסתרת, הרי יש את הצעיף העליון שמכסה. חמישית, כל אישה לובשת את הסארי שלה קצת אחרת. אף פעם לא מוצאים שתיים שלובשות בדיוק באותה הדרך. אני שונאת שטאנץ ולכן זו בעיניי מעלה נוספת. ושישית, כל הסארים הם פשוט יפיפיים, צבעוניים, נהדרים. וזה בעיניי חלק מן הנשיות - ללבוש דברים יפים ולא אפורים, כי כאלו אנחנו - יפות, צבעוניות, משתנות, כמו הפלנטה.

[דנה_ה*]

ורק להדגמה - שימו לב לבטן ההריונית המציצה.

[פיצה_והתוספות*]

דנה ה נהנתי מאוד לקרוא! וגם מהתמונה!
תודה על המידע!
עכשיו מענין איך זה עובד הלכה למעשה?
יש פה מישהי שיכולה להעיד על לבישת סארי בחיי היומיום?

[בשמת_א*]

אולם תגובתו של עוללי אשר במנשא היתה חד משמעית לחלוטין: זו ההליכה שהוא אוהב.
סמדר, תוכלי לפרט? אני אשמח. מה היו ההבדלים שהבחנת בהם, מה לדעתך הדבר העיקרי בשינוי?

המחוכים הללו גרמו לכל מיני דברים -
דבר אחד ששכחת להזכיר: שהמחוכים היו הסיבה להתעלפויות המרובות של נשות התקופה.
אי אפשר היה לנשום במחוכים האלה. קצת התרגשות, ולאשה לא היה אוויר, והיא מייד היתה מתעלפת.
מובן שהמקרים האלה גרמו לתווית של "היסטרית", "חלשה", "עדינה" ובלתי מסוגלת לדבר, מוגבלת שצריך לחסוך ממנה כל דבר קצת לא נעים או כל דבר גופני מאומץ אפילו במקצת.

[רסיסים_של_אור*]

ישיבה מזרחית נראית לי מאוד נשית - האגן נינוח, רחב, פתוח. גם אני מוצאת את עצמי פתאם, בלי לחשוב יותר מדיי, מתיישבת על הקרקע בישיבה מזרחית ומרגישה כמה נעים לי וכמה זה מחבר אותי לאדמה ...

[תבשיל_קדרה*]

קראתי פעם סיפור קצר על אשה שהידקה את הבטן בהריונות, ומכרה את ילדיה (המעוותים מחוסר מקום כדי לגדול) לקרקסים.

[גלית_ועמרי*]

נתתי היום לילדה לקרוא את אחד הספרים של ג'יימס הריוט (הוטרינר) ופתאום נזכרתי בקטע נורא נחמד שמופיע שם
הוא מספר על שיחה עם אחד האיכרים ההרריים לפני שגויס לצבא, והאיכר אומר לו שהוא היה פעם אחת בעיר ולא הסתדר שם
כי כולם הולכים שם "בצעדים גדולים וצעדים קטנים" והוא כאיכר במרחבים הפתוחים של יורקשייר רגיל לפסוע פסיעות גדולות רחבות ואיטיות.
כך שלדעתי כל ההליכה החפוזה והמתוחה היא לא רק עניין גברי אלא בעיקר עניין עירוני, ככל שהצפיפות עולה האנשים הולכים פחות טבעי
ויותר מחושב, ואז נעלמים נענועי האגן, נעלמת ההליכה המתונה והנינוחה ונכנס אלמנט חזק של לחץ על כל הגוף.

[לילה_טוב*]

זו ההליכה שהוא אוהב
מדהים איך הם יודעים בדיוק מה טוב לנו (ולהם) וגם איך להגיד לנו את זה.

וגם מתה על הצבעוניות של הבגדים ההודים, ובכלל על צבעוניות.
<לילה לבשה היום תכלת וורוד והרגישה ברקיע השביעי>
וגם קניתי לעצמי להריון מן טוניקה כזו שנכרכת ונקשרת ואני יכולה לשחק עם הגודל שלה כשאני גדלה וזה מה זה כיף. וגם נוח להיניק איתה כי פשוט מזיזים קצת הצידה וגם לא צריך חזיה. הידד.

[לילה_טוב*]

כל מיני משטחים סינטטיים וכיו"ב.
חשבתי על זה בהקשר של חשיפת הצ'אקרה התחתונה לאדמה - הרי רוב הזמן היא חשופה בעיקר למרצפות, מדרכות ואספלט, לא?

[אמבט_ים*]

הדף מאוד מעניין, דנה ה, מסכימה איתך לגבי הסארי, בעיני אין לבוש יותר נשי ממנו.
קראתי פעם סיפור קצר על אשה שהידקה את הבטן בהריונות, ומכרה את ילדיה (המעוותים מחוסר מקום כדי לגדול) לקרקסים. 0-:

הבנות שלי ממש לא סובלות תחתונים ולובשות אותם כמה שפחות, הבעיה היא שאנשים מסתכלים ולעיתים מעירים, (למשל סבא וסבתא) ואני לא רוצה שזה יהפוך לאישיו, אז מבקשת לשים תחתונים כשיוצאים, בדרך כלל.
אני מסתפקת בזה שאני לא משתמשת בהם בלילות.

חשבתי על זה בהקשר של חשיפת הצ'אקרה התחתונה לאדמה - הרי רוב הזמן היא חשופה בעיקר למרצפות, מדרכות ואספלט, לא?
באמת נקודה חשובה למחשבה.

[תבשיל_קדרה*]

אני מזיעה בסדינים, וזה לא נעים. מישהו מכיר את זה? יודע למה? יודע מה לעשות?
סדין שעשוי מבד מגבת (ולכן סופג יותר), מאוורר/מזגן.

[בשמת_א*]

למה זה נכון דווקא לאישה ולא גם לגבר?
עינטוז מכל סוג קשור למבנה האגן. זה מוסבר למעלה. לאשה יש אגן שונה לחלוטין מהאגן של הגבר, כולל לא רק הבדל בעצמות אלא גם בחיבור, ברצועות החיבור, במבנה השרירים, באיברים ועוד. כולל חיבור שונה של הרגל לאגן.

הרי רוב הזמן היא חשופה בעיקר למרצפות, מדרכות ואספלט
אבל מתחתיהם יש אדמה.
גם תלוי איך את חיה. אצלנו יש גם ממש אדמה בחיים.
ואגב, בסביבה עוינת (מלאה מרצפות, מדרכות, אספלט וזיהום עירוני) את צריכה להרגיש את עצמך, ואולי לבחור תחתונים. מה דעתך?

פצעונים על הישבן (נקודות אדומות כאלה
ראשית, אנחנו הרי לא גדלנו ככה ואנחנו לא רגילים,
שנית, לכי תדעי אם ה"טבע" הזה לא מזוהם גם הוא (כמה מקומות בארץ נקיים מהזיהום שמגיע מהכביש הקרוב, ממפעלי התעשייה שבסביבה וכן הלאה?)
ושלישית, במעומעם זכור לי שזה מעיד על חוסר איזון מסוים לפי הרפואה הסינית, אבל שכחתי מה. כדאי להתייעץ עם מטפל סיני, כי אפשר לאזן את זה.

[דליתוש_ב*]

אז למה זה נכון דווקא לאישה ולא גם לגבר?
זה נכון גם לגברים, באופן כללי.
בד"כ אצל גברים שריר הירך (הארבע ראשי), שרירי הבטן והגב חזקים יותר ויכולים לפצות בצורה טובה יותר על חוסר שימוש בישבן.

אז מה, לא נועדתי ללכת בעירום? טבעי טבעי? חופשי חופשי?
אין לי מושג. נראה לי שחשיפה ישירה אחרי שנים של המנעות לא מעידה על ה"יעוד" שלך, אלא על החשפות מהירה מדי ללא הכנה.
אם היית גדלה בשבט שחי בטבע ומגיל אפס מסתובבת עירומה, היית יודעת על אילו משטחים ניתן לשבת ואילו לא. אולי על הסלעים הספציפיים שישבת ישנם חומרים אלרגנים לעכוזך (הענוג והמערבי). אולי בשבטים, נשים ישבו על מחצלות מפרוות ולא ישירות על הטבע החשוף.

[טרה_רוסה*]

אז מה, לא נועדתי ללכת בעירום? טבעי טבעי? חופשי חופשי?
זה כמו כפות רגליים שרגילות ללכת יחפות. בטח העור נהיה יותר קשה בישבן אם הולכים הרבה ערומים.

[סמדר_נ*]

_אולם תגובתו של עוללי אשר במנשא היתה חד משמעית לחלוטין: זו ההליכה שהוא אוהב.
סמדר, תוכלי לפרט? אני אשמח. מה היו ההבדלים שהבחנת בהם, מה לדעתך הדבר העיקרי בשינוי?_
הוא פשוט נרגע ונרדם והפסיק לעשות את הקרעכצן שעשה קודם. אני משערת שזה מפני שההליכה האגנית מניעה אותו גם מצד לצד (הוא נישא כיום בעיקר בתנוחת בטן אל בטן) ולא רק קדימה, ויוצרת תחושת נדנוד קצבית שהוא זקוק לה כדי להירדם. אולי הנדנוד שיש בהליכה הסטנדרטית לפעמים לא מספיק.
בבית אני דווקא מנדנדת בציר אנכי ולא אופקי -- על כדור פיזיו. גם עובד.

[מיכל_שץ*]

בישיבה מזרחית או ישיבת לוטוס (מה ההבדל בינהם?)
בישיבת לוטוס כף הרגל נמצאת מעל הירך. רוב האנשים שאני מכירה מסוגלים לה לאחר אימון של שנים ביוגה (חוץ מהבת שלי).

[בשמת_א*]

סמדר, מרתק!

[נועה_בר*]

בעקבות הדף ( שעוד לא הספקתי הרבה ממנו ) אני בימים האחרונים בלי תחתונים בבית, מתחת למכנס מאוורר.
היום ביתי ( שנתיים ) צפתה בי יוצאת מהמקלחת ולובשת מכנסיים ואז אמרה:
"אימא, שכחת תחתונים"

מדהים כמה מוקדם הדברים מתקבעים.

[לילה_טוב*]

אבל מתחתיהם יש אדמה.
כן. התהייה שלי היא האם האספלט הוא לא מחסום קצת יותר עבה מבד התחתונים. <בכלל גרה במושב>

[בשמת_א*]

האם האספלט הוא לא מחסום קצת יותר עבה מבד התחתונים
באמת שאלה שצריך לחשוב עליה. דינה, אולי את עוד מסתובבת פה ויכולה לתרום?
אני באמת לא יודעת מספיק.

אבל הדיון הזה מתקשר לי למחשבות הרבות שאני חושבת בזמן האחרון על "תרבות עדן" או "תרבות בת קיימא" (פרמקלצ'ר בעברית).
אופס, רק הרגע, כשכתבתי את המלים, תפסתי כמה הרבה המחשבות שלי עוסקות בחודשים האחרונים בחקלאות ובכלל בחיים בני קיימא.
לא תפסתי את זה. פשוט זה מסתובב לי כל הזמן בתוך הראש, אבל זה לא יוצא מהפה שלי. כשאני מנסה להגיד משהו לאנשים משמעותיים בחיי, ככה שתי מלים, אני נתקלת (כמה מפתיע) באותה חומת מיינסטרים בצורה:
"פנאטיות, קיצוניות, הגזמה, בשביל מה זה טוב", וכן הלאה, ואני נסגרת, והמחשבות נשארות אצלי בראש ולא יוצאות.
כאילו כמעט אין עם מי לדבר, כאילו באמת הרחקתי לכת.

שומו שמיים! לחשוב על חנייה שלא מרוצפת בצורה הרגילה, אלא בצורה שיש שם אדמה, ויגדלו צמחים בין המרצפות או מה שלא יהיה שנרצף שם (כריסטופר אלכסנדר). ולתכנן לשתול עץ פרי נקבה אצלי ועץ זכר בשטח בר בסביבה. ולתכנן גינה בלי דשא. בלי דשא! זו פשוט הפרה בוטה של כל הנורמות החברתיות הישראליות באשר הן! אני לא מעיזה בכלל לספר את זה, כי הריקושטים שיעופו עלי בוודאי יהיו יותר מזעזעים מהרעיון שאני לא מכריחה את הילדה לכתוב באותיות כתב!!!
ולרצות לבקר במשק אורגני. מה? מה יש לעשות שם בכלל?
ולא לעשות ריסוס נגד ג'וקים. אני, אני שפשוט צורחת מהם ובורחת "בעלי, הושיע!" ממש כמו קריקטורה של עומדת על כסא בגלל עכבר קטן - אומרת לו שהג'וק פחות מסוכן מהריסוס, ואני לא מוכנה. מי יכול להבין דבר כזה?
ואני רוצה לבנות בית (אלוהים, תן לי כבר את המגרשון הזה) על שטח יותר קטן ממה שמותר לי. מי שמע דבר כזה? ואני אצטרך למצוא שורה של תירוצים משכנעים, כי הסיבה האמיתית - שאני רוצה לפגוע מינימום בקרקע בבנייה, ולהשאיר מקסימום לטבע ולצמחייה ולאדמה - פשוט לא נראית הגיונית.

אפילו באתר הזה, אנשים שרוצים להתייעץ לגבי עצי פרי בגינתם צריכים לקרוא תגובות כמו "אתם לא תספיקו לאכול הכל ובסוף יבואו הזבובים, יותר טוב לקנות בסופרמרקט".
בשבילי, שמאמינה שעץ פרי בגינה שלי הוא תרומתי הצנועה למיחזור, להקטנת הזיהום, להקטנת הצריכה, להגברת ההסתמכות על המקורות העצמיים, להצלת הקרקע, למזון בריא יותר למשפחתי (ערכם התזונתי של פירות אורגניים שנקטפו זה עתה לא יסולא בפז) - תשובה כזאת רק מייצגת את התרבות הצרכנית, את תרבות ה"השתמש וזרוק", את תרבות ה"מה איכפת לי, אחרי - המבול".
ואם הזבובים יאכלו לי חצי יבול, כי אני לא אספיק לאכול את כל הפירות? מה רע בזה? יופי, יהיה קומפוסט, יעשיר את הקרקע.

אז אני חושבת כל הזמן מחשבות על האדמה.
על המקום של האדמה בחיינו, בחיי.
איך להציל את האדמה. איך לחוות את האדמה. איך להקטין את האספלט בחיי. כל מיני דברים קטנים שמתקשרים לזה. כמו למשל, מחשבה על כיור שיש עליו מקום לסבון בכלי שלא מחליק, שזה הרבה יותר אקולוגי מכל הבחינות להחזיק לשטיפת הידיים סבון משמן זית בכלי קרמיקה, מאשר את הסבונים הנוזליים האלה שנמכרים באריזות של שלושה בקבוקי פלסטיק.
כמה הרבה מחשבות על האדמה, על המיחזור, על הקשר שלי לאדמה, על הצורך הפיזי להרגיש את האדמה.
כמה הרבה מחשבות שמתקשרות גם להקטנת הצריכה.
רק מלישון בלי כלום הקטנתי את כמות הכביסה פה ברבע. בחיי. והשינוי הזה דרש ממני רק שינוי באישיות, בתחושות, ברגשות, ביחס לגוף, ביחס לעולם.
ופתאום אני מקבלת גם חופש, וגם חוסכת כביסה.
וגם זה אקולוגי. וגם זה לא-צרכני.

והמחשבות על הגוף הנשי, על ההליכה הנשית, על ההתנהלות הנשית, מחזירות אותי למחשבות על ליקוט. ולמחשבות על היקואנה, שם יש קצת חקלאות והנשים אחראיות עליה. אני יורדת לערוגה שבניתי בגינת הבית המשותף, שותלת אורגנו, שותלת בצל, עושה ניסוי לזרוע זרעי עגבנייה שאכלנו הבוקר, רואה את בתי, שבמשך חודשים סירבה לגעת באדמה, מבקשת פתאום לשתול את השתיל ואומרת לי "כבר לא מפריע לי להתלכלך באדמה, זה לא ממש ליכלוך"

וזה מתקשר לי לעלייה הראשונה. קול קטן בתוכי מנסה להגיד לי שאולי הייתי יכולה להיות מרוצה מאוד בחיים של עבודת אדמה. אני, שאין לי שום ידע וכישורים בתחום. אבל במה אני שונה מחלוצי העליות הראשונות, שבאו בכוח האידיאולוגיה האינטלקטואלית להשתרש באדמה?
כאילו קול קטן אומר לי: את פותחת דרך (כתבתי פותחת, אחר כך חשבתי, זה לא הביטוי הנכון, תיקנתי לפורצת דרך, ראיתי שזה תוקפני מדי, הבנתי שזו לא המלה, החזרתי לפותחת),
פותחת דרך אל נשיות ומודעות נשית, פותחת דרך אל תרבות לא צרכנית, אל קבלה חדשה של גופנו ונשיותנו, והדרך הזאת מובילה לעוד דרכים.
היא מובילה לאמא אדמה.
היא מובילה לאוכל.
היא מובילה ליופי.
היא מובילה לאקולוגיה של האדם ושל הסביבה.
היא מובילה לכל מיני כיוונים. אפילו באסוציאציה (וזה מאוד נשי).
תפתחי אותם.
תפתחי.
אז אני פותחת. כמו לפתוח לכם בקלפים. תסתכלו. תקחו את הקלף שמתאים לכם. אני רק פתחתי. זה שלכם עכשיו.

[טרה_רוסה*]

היום בנצרת הבנתי: המאמות הערביות הולכות ממש באופן טבעי. שמלה ישרה, ציצים נפולים עם מעין חוט מתחת קו החזה ובטן שמנמנה. הליכה עם כל החזה והבטן קדימה.

בשמת, את פשוט לא מסתובבת בחוגים הנכונים. למה לא באת ל-מפגש החלפת זרעים? שם מסתובבים אנשים שחושבים גם הם בדומה למה שתיארת.

[חשופית*]

תרומתי לדיון המענין הזה תהיה מחוויה אישית.
מזה 13 שנה שאני חיה ללא תחתונים,(גם בן זוגי) לבושה בשרוואלים רחבים ונוחים המעצימים את תחושת האוורור והמרחב הפיזי שלי ומעליהם חולצה הודית רחבה (כּוּרְתָה) רצוי עם כיסים או שמלה פּנג'בּית. אלה הם צרכי וזה נכון ומדוייק עבורי. היישום נבע מתוך תחושות בטן חזקות שמה שמקובל כ"טוב" לא באמת טוב לגופי והוא זועק לדרך אישית חדשה לא מוכרת ובודאי שאינה מקובלת.כן, כן, אני גם ישנה ערומה.
ההפרשות למיטב נסיוני הן מחזוריות ומשתנות לאורך המחזור החדשי. במרבית המקרים הן מתרוקנות בזמן ההשתנה או בעת שטיפה במים או נגוב בנייר. אני רואה בהן חלק טבעי מהגוף כמו זיעה וכמו דם המחזור.
משום שאין לי תחתונים אינני משתמשת בתחבושות ובודאי לא בטמפונים. אני מרוקנת את עצמי באמצעות אצבעי מעל האסלה ובזמן המקלחת. לרוב זה מספיק ואין לי דמומים ישירות על המכנסיים.
מנסים ואף מצליחים לשטוף את מוחנו במסרים סמויים באמצעות פרסומות בטלויזיה ומסרים אישיים מהסביבה עד כמה זה גופנו דוחה ומסריח ועלינו הנשים מוטלת החובה להעלים ככל שניתן את ריחותיו הטבעיים של גופינו. האם רק לגברים מותר להזיע ולהפליץ?
התובנה שלי מהדיון הפתוח והחשוב הזה על לבוש טבעי היא כי על כל אחת ואחד מאיתנו לבדוק אמונות, מוסכמות ודעות שירשנו מהורינו וסביבתנו הקרובה והרחוקה ולא לקבל את הדברים כאמת אחת שאין בלתה. להתנסות בחוויה אישית ומשם לצאת עם תובנה שנכונה ומדוייקת עבורך.
(ולא חסרות דוגמאות כמו חנוך ביתי,שינה משותפת עם הורים,הנקה עד גיל מאוחר,ללא חתולים ועוד).

[בשמת_א*]

שמלה ישרה, ציצים נפולים עם מעין חוט מתחת קו החזה ובטן שמנמנה.
נכון! זאת אומרת שהן לא מבזבזות את כספן על חזיות? אולי גם תחתונים אין להן?

את פשוט לא מסתובבת בחוגים הנכונים.
בחוגים הנכונים אני דווקא מסתובבת.
המשפחות, הן אלה שייכנסו לשוק. כולל בן הזוג הפרטי. (אם כי חסכון במים מדבר אליו, הוא מאוד מקפיד, וגם טיעונים פטריוטיים כמו שמירה על אדמת המולדת...).

שמלה פּנג'בּית.
את יכולה לתאר, למי שלא מכיר?

התובנה שלי מהדיון הפתוח והחשוב הזה על לבוש טבעי היא כי על כל אחת ואחד מאיתנו לבדוק אמונות, מוסכמות ודעות שירשנו מהורינו וסביבתנו הקרובה והרחוקה ולא לקבל את הדברים כאמת אחת שאין בלתה. להתנסות בחוויה אישית ומשם לצאת עם תובנה שנכונה ומדוייקת עבורך.

[טרה_רוסה*]

אולי גם תחתונים אין להן?
יש לך הצעה איך אפשר לברר כזה דבר ?

[תבשיל_קדרה*]

משום שאין לי תחתונים אינני משתמשת בתחבושות ובודאי לא בטמפונים. אני מרוקנת את עצמי באמצעות אצבעי מעל האסלה ובזמן המקלחת. לרוב זה מספיק ואין לי דמומים ישירות על המכנסיים.
את מכירה את מירב שרמן?

[חשופית*]

שמלה פנג'בית
היא שמלה הודית הנלבשת מעל מכנסיים. בגזרה נוחה עד הברכיים או עד אמצע השוק. לא יודעת עד כמה היא פרקטית למניקות אבל ניתן לשלב אותה עם שרוואל להרגיש נוח ולהראות נפלא.מכּורְתָהׁ (אף היא חולצה הודית ארוכה שנלבשת מעל מכנסיים) בעלת כפתורים אין כל קושי לשלוף ציצי.
נשים הודיות הלובשות סארי ותחתיו חצאית ששמה פרח ממני,- במו עיני ראיתי כיצד הן פשוט מפסקות רגליים ומשתינות בעמידה ברחוב. מכאן אני מסיקה שהן אינן לובשות תחתונים.
את מכירה את מירב שרמן?
לא, אבל נתקלתי ברעיון שלה פה באתר ומאד התחברתי לרעיון שבא לי בטבעיות.
ממליצה לכן לנסות לחיות בלי תחתונים (גם מאד חסכוני). שווה כל רגע.

[בשמת_א*]

יש לך הצעה איך אפשר לברר כזה דבר ?
להתחזות לחוקרת תרבות P-: או לעיתונאית ולפנות לחנויות שמוכרות לבנים בנצרת עם מחקר על הטעם המקומי בתחתונים? איזה סוגים מועדפים? כמה קונים בממוצע לאשה לשנה? איזה גילאים קונים איזה דגמים? דרך מחקר כזה אפשר לגלות כמובן אם קונים...

בתור אחת שתמיד ממהרת, מוצאת שההריון מאט אותי.
גם אצלי. בהריון הגוף שלי לא היה מסוגל ללכת מהר. זה היה מדהים בשבילי.

[מיכל_שץ*]

_פותחת דרך אל נשיות ומודעות נשית, פותחת דרך אל תרבות לא צרכנית, אל קבלה חדשה של גופנו ונשיותנו, והדרך הזאת מובילה לעוד דרכים.
היא מובילה לאמא אדמה.
היא מובילה לאוכל.
היא מובילה ליופי.
היא מובילה לאקולוגיה של האדם ושל הסביבה.
היא מובילה לכל מיני כיוונים. אפילו באסוציאציה (וזה מאוד נשי).
תפתחי אותם.
תפתחי.
אז אני פותחת. כמו לפתוח לכם בקלפים. תסתכלו. תקחו את הקלף שמתאים לכם. אני רק פתחתי. זה שלכם עכשיו._
הייתי מגריינת הכל אם היה אפשר, פשוט נפלא! תודה!

יש חצי ישיבת לוטוס?
יש, בדיוק מה שתארת. וגם אני יושבת ככה באופן טבעי. רק ללוטוס מלא הייתי צריכה לתרגל. (ועדיין, בקושי, בקושי)

[יער_נורווגי*]

תודה על הדיון המעניין.
לאחרונה, בעיקר כשאני רואה נשים שלובשות בדים קלילים, מתחשק לי לשנות לגמרי את הלבוש שלי. אני רואה את אחותי, שמתלבשת בלי שום חשבון - לא אכפת לה לא מהצבעים, ולא מהשערות ברגליים (או בכל מקום אחר בגוף), אם רואים את כל פס החזיה יוצא מהגב, רק כי היא אוהבת איך שזה נראה מקדימה. או כשאני רואה חברה שלובשת מעין שמלה קצרה מעל מכנסיים, שניהם עשויים כותנה קלילה ובהירה..
זה כ"כ עושה לי חשק להתלבש בקלילות. ואני מרגישה חנוטה לגמרי גם בבגדים שלי וגם בתפיסה שלי של איך דברים צריכים להיות. שנים לבשתי רק צמוד - אני ממש לא רזה אבל לתפיסתי זה נראה הכי טוב, להדגיש את מה שכן יש כמו מתניים וציצים, וללבוש עכשיו משהו לא צמוד, נראה לי שזו תהיה חוויה מוזרה מאד עבורי.
אבל מתחשק לי לנסות והדף הזה עושה לי עוד יותר חשק
(ללכת בלי חזיה זה קצת גדול עלי.. )

[שרה_ק*]

ציצים נפולים עם מעין חוט מתחת קו החזה ובטן שמנמנה
לא מושך אותי להיות עם ציצים נפולים ובטן שמנמנה. לי אישית לא נוח בלי חזיה כי אני לא אוהבת ללכת כאשר הציצים מתנדנדים.
האם אתן בטוחות שאם לא הולכים עם תחתונים, ההפרשות מפסיקות? ומה קורה אם הולכים עם מכנסיים? ההפרשות לא ילכו על המכנסיים? (לא מדברת על מכנסיים צמודות, אלא על מכנסים רגילות קצת רופפות) לא נוח לי ללכת בלי מכנסיים, כי חצאית פתוחה מלמטה, ומה אם אטפס והחצאית תסתבך במשהו ויראו לי הכל מתחת?

[חשופית*]

האם אתן בטוחות שאם לא הולכים עם תחתונים,ההפרשות מפסיקות?
האמירה שלי אישית ולא גורפת ומסתמכת על נסיוני בלבד. אצלי לא הופיעו הפרשות מאז שהעפתי את התחתונים מחיי ומגופי (ואולי זה בגלל שלא נוצר חיכוך/גרוי בין הגוף ובין המכנס.רעיון להתבוננות) והמכנסיים שאני לובשת עשויים מבדי כותנה מתנפנפים ואווריריים(שרוואל).
נדמה לי כי כדאי לנו לבדוק את נושא ההפרשות בתוכנו. האם זו דרך הטבע שלנו,חלק מהמחזוריות שלנו? או אולי זה הלחץ של מכנסיים הדוקים ותחתון הדוק שיוצרים שם גרוי או שמתקיימת הפרשה במקרה של דלקת הנובעת מחוסר איזון כלשהו ברמה של גוף /נפש? כמו בענין הדמום במחזור, לנרתיק יש יכולת הכלה ולנו אפשרויות ויכולת לטפל בזה בדרכנו האישית .
מגיל צעיר מאד שחררתי גם את שדי מתמיכה חיצונית(חזיה).
אחרי הלידה נכנעתי ללחצי הציצי הגדושים שלי ולבשתי חזיה שקניתי במיוחד לרגע הזה.הרגשתי כמו חיה כלואה.אחרי חודש וחצי של סיוט ב"כלא" הזה
אפסנתי אותה לתמיד.במשך יומיים שלושה נזלו שדי בכל פעם שתינוקי צייץ ובזה זה הסתיים. הנזילה פסקה ואני נשמתי לרווחה והמשכתי להניק עוד חדשים ארוכים בהנאה גדולה.

[בשמת_א*]

_לא מושך אותי להיות עם ציצים נפולים ובטן שמנמנה. לי אישית לא נוח בלי חזיה כי אני לא אוהבת ללכת כאשר הציצים מתנדנדים.
האם אתן בטוחות שאם לא הולכים עם תחתונים, ההפרשות מפסיקות? ומה קורה אם הולכים עם מכנסיים? ההפרשות לא ילכו על המכנסיים? (לא מדברת על מכנסיים צמודות, אלא על מכנסים רגילות קצת רופפות) לא נוח לי ללכת בלי מכנסיים, כי חצאית פתוחה מלמטה, ומה אם אטפס והחצאית תסתבך במשהו ויראו לי הכל מתחת?_
שרה, תקראי למעלה מה שכתבתי בדף על "למי כל הדף הזה מתאים".
את מעלה כמה דברים:
א. לא מתאים לי.
ב. אני חוששת.
ג. לא יהיה לי נוח.
אז מה הייתי אומרת לך? אני בכלל לא אנסה לשכנע אותך, שזה מתאים לך, שאין מה לפחד, או שיהיה לך נוח. כל הדאגות שלך לגיטימיות, וכל מה שזה אומר הוא שבכלל לא מתאים לך לעשות שינוי בנושאים האלה עכשיו. מי אמר בכלל שאת חייבת?

אולי את רוצה רק לקחת מהדף הזה מודעות לצורת ההליכה?
אולי את בעצם מנסה לומר, שכן משהו מפריע לך בבגדים הנוכחיים, וכן היית רוצה לעשות שינוי עם אחד מהרעיונות שאפשר לקחת מכאן (אני לא יודעת אם שמת לב, אבל מספר הוריאציות לגבי "לבוש שהוא גם נשי וגם מתאים לי" הוא כמעט כמספר הכותבות (-; ), אבל את לא בטוחה, חוששת, מתלבטת.
לדעתי זה לגמרי בסדר, ואם היית רוצה עצה, הייתי אומרת לך: מה איכפת לך לחשוב על זה עוד כמה זמן, עד שפתאום תרגישי בפנים מהו השינוי שאת באמת רוצה, שבאמת מתאים לך באופן אישי, לחיים שלך, לגוף שלך, לטעם שלך וכן הלאה?

[דנה_ה*]

לא נוח לי ללכת בלי מכנסיים, כי חצאית פתוחה מלמטה, ומה אם אטפס והחצאית תסתבך במשהו ויראו לי הכל מתחת
ומה לגבי ללכת כך רק בבית?

[מיק_רוני*]

מתוך הנסיון שלי בעקבות הדף הזה:
אני כדי ללכת בלי מעדיפה חצאית שמתחתיה יש חצאית קומבניזון (כמו שהיו הולכים פעם) - זה גם תורם להרגשה "נסיכית" של ממש !
וחזיות אנ'לא לובשת כבר מלא זמן - רק גוזיות. אם לא לובשת בכלל, אז מוסיפה מעין "סינר" / טוניקה מעל גופיה או שתיים, אם יש כיסים מה טוב ואם הבד ארוך אז בכלל... וגם זה מאד נשי!
בבית הולכת רק בשימלת "שק" מאד רחבה.

[ארני_ש*]

וואו איזה דף . איזה התרגשות!
קראתי את כולו בבת אחת (התחלתי ב7:00 בבוקר עם הרבה הפסקות לטובת המשפחה .)

חשופית ,השתכנעתי . איפה אפשר לקנות מה שאת לובשת ?(אם את מאיזור רחובות עדיף אבל מוכנה גם ליסוע רחוק , לשם שינוי .)

פעם ,באתר של אילנה אילן מישהי כתבה שהיא רוצה להתחבר לנשיות ולא יודעת מאיפה להתחיל, ואילנה כתבה לה למצוא משהי שלבושה - הולכת - משדרת נשיות ופשוט להדבק אליה ולחקות את הסגנון שלה .
העצה מצאה חן בעיני ויש אפילו מישהי כזאת בשכונתי אבל אני מתביישת לשאול אותה איפה היא קונה , רק שמתי לב שהיא מתלבשת בהרבה שכבות (חצאית על חצאית , חולצה ארוכה ועליה חולצה עד קו המותן או חולצת בטן) ואני מנסה גם .
כשלובשים שתי חולצות לא מאוד רחבות אז אפשר להפטר מחזייה (אני כבר מעל חצי שנה בלי ובזכות שתי החולצות הציצי (והוא ענק!) לא קופץ . אם כי בפעמים הבודדות שיצא לי לרוץ (מסיבות סכנת הילדה בכביש למשל) כאב לי מאוד.

בהריון לבשתי במקום תחתונים טרנינג גזור עד גובה הברך ועליו שמלה צמודה עד גובה ברך או ירך ללא חזיה וכשנהיה קר הוספתי על השמלה שהייתה קייצית עוד חולצת בטן בעלת שרוולים ארוכים (בהריון לא כל כך קר ממילא)
מאוד אהבתי את זה וגם נראתי טוב ,כל הזמן שאלו אותי איפה אני קונה את בגדי ההריון שלי ואלה לא היו בגדי הריון רק שילוב מתאים של בגדים.
כרגע מטעמי הנקה אני מחפשת וריאציות אחרות .

אז כרגע , חשופית, אני הופכת אותך למודל וירטואלי ורוצה לחקות אותך.

תודה לכן על הדף , ויערה ,אני באמת שמתי לב שבזמן האחרון (כבר די מזמן) ההליכה שלך שונה , כזאת חיונית ומרשימה, אבל לא חשבתי שזה מכוון חשבתי שזה מה שאת משדרת וזה משתקף .

[אנטוניה*]

איזה דף מעולה. אני עכשו בתחילת הריון והנושאים הללו עלו אצלי בחודשים האחרונים לא מעט.
יש הרבה רגעים בהם אני פתאום תופסת שאני נעה או יושבת בצורה מגבילה ומכווצת- בהליכה, ישיבה או בהחזקה של חלק מהגוף. המודעות מביאה אותי לתיקון התנוחה ולאט לאט התנועות שלי משתנות בעקבות זאת. למשל- אני משתדלת לא לשבת רגל על רגל, אלא באגן פתוח- ברגליים מפושקות קצת. זה גם יותר מייצב את הגב וגם נעים ומרגישים שהישיבה הפתוחה היא נינוחה יותר.

שאלו פה לגבי הסארי עכשיו מענין איך זה עובד הלכה למעשה? יש פה מישהי שיכולה להעיד על לבישת סארי בחיי היומיום?
ה עובד ככה: רוב הסארי מלופף סביב הגוף מהמתניים ומטה ותחוב בתוך התחתונית, וקצה אחד עולה - בד"כ באלכסון , עוטף חלקית את החזה ונופל מעבר לכתף (או איך שרוצים). ה"זנב" היפה הזה נקרא "פּאלוּ" אא"לט והוא בדרך כלל מעוטר אפילו עוד יותר יפה משאר הסארי.
איך ללבוש: לובשים תחתונית. משאירים חתיכה ארוכה של הפאלו על הכתף , ואת הקצה השני מתחילים ללפף סביב המותניים בצורה רפויה עד שרוב הסארי מלופף סביב הגוף. מקפלים פנימה לתוך התחתונית את כל "העודף" כל החלק של השכבות המלופפות שמעל למתניים. ואת הפאלו שנותר - מסדרים סביב פלג הגוף העליון כך שייפול מהכתף. אפשר לקפל את הפאלו על הכתף בקפלי אקורדיון יפים ולתפוס אותו שם בסיכה, כך שהוא נופל אחורה בקפלים הדורים ביותר.

ואגב בגדים הודים- מישהי כאן אולי יודעת איפה קונים שמלות פנג'ביות או משהו דומה? רצוי מבדים ש"אפשר ללכת איתם לעבודה" כלומר לא שקופים או דהויים? אשמח להכוונה..

[רוקדת_לאור_ירח*]

דף מצויין.
כבר כמה שנים שאני לובשת, חוץ מבחורף, רוב הזמן שמלות וחצאיות. דווקא בהריון הפסקתי וגם עכשיו אחרי הלידה פתאום חזרתי ללבוש מכנסיים. הדבר שהכי עצבן אותי במכנסי הריון, גם המוצלחים ביניהם, שאין כיסים. עכשיו, אחרי הלידה, זה פשוט נראה שעם כל השמלות שיש לי בארון אי אפשר להניק ויש לי חצאיות, אבל יותר מכנסיים או שמלות, ולמכנסיים גם יש כיסים בחלקם (לא הנוחים שבהם) ופתאום מצאתי את עצמי בג'ינס אחרי שטענו בפני כמה ימים קודם שאין לי ג'ינסים בארון, כמעט נכון.
אז למה עברתי לשמלות לפני כמה שנים? כי הרגשתי צורך ללכת לאט, להרגיש אישה. הייתי המון בחוץ בטבע ויכולתי בקלות להפשיל כדי לכרוע ואפילו בצורה די צנועה. מצד שני יש לי לפחות חצאית אחת מבד משגע שנהרס בגלל קוצים וכאלה, לא שהיה איכפת לי, אבל לפעמים בא לי ללבוש בגדים שנראים סביר.
כדי לחזק חלק מהטיעונים כאן אני יכולה לספר שלמרות שבשנים האחרונות הלכתי הרבה בשמלות וחצאיות, כמעט אף פעם לא לבשתי אותן לעבודה. זה די ברור לאור העובדה שבעבודה שלי אני מוצאת את עצמי הרבה מתרוצצת ממקום למקום, כולל בהריון שראו אותי מתגלגלת כל הזמן בזריזות יחסית.
אני אוהבת את זה שעכשיו, עם כל הזמן הזה בבית או לפחות לא בעבודה, אני בחצאיות. זה גם מתאים לקיץ מבחינתי. בכל זאת יש לי בעיה עם זה שמייצרים אותן ואת המכנסיים הרפויים והנוחים בלי כיסים. בשארוולים שכבר יש לי כיסים, בדרך כלל גם יש חור ענק. הבד הלא מאד עבה לא בנוי להחזיק בתוכו מפתחות וטלפון נייד. באסה. אולי אישה שלובשת חצאית בכלל לא צריכה טלפון נייד כי זה מכשיר שגורם להתרוצץ ולא להיות בנחת, אבל האם גם המפתחות מיותרים?

[שרה_ק*]

כל אלו שלא לובשות חזיות, מה קורה לחזה עצמו? האם החזה נהייה נפול, או נשאר זקוף?
מה ששמעתי שאם לא לובשים חזיה בייחוד בחודשים הראשונים אחרי הלידה, הרקמות עדיין גדושות בהורמוני לידה, מה שגורם למתיחה של הרקמות, והשדיים המלאים בחלב גורם לכבידות ואז הכוח המשיכה גורם להם להתמתח, להתארך ולהיות נפולים...

לגבי החצאית, כל הבד העודף מאד מגביל. אם לובשים חצאית מדי ארוכה זה יכול להכשיל במדרגות. אם יש רוח החצאית עפה למעלה.
מה שנראה לי הכי נוח זה מכנסיים מבד אוורירי דק עם שרוכי קשירה בבטן או גומי רחב וגמיש. זה מה שאני בדרך כלל לובשת. אבל אני לובשת בעיקר חצאיות (אווריריות ונוחות כמו שרוואלים) כי השכונה שלי חרדית ומצופה כאן מהנשים ללבוש חצאיות בלבד.
הייתי רוצה לנסות להיות ללא תחתונים, אבל ארגיש צורך להוסיף את המכנסיים הרחבות מתחת לחצאית כקו בטחון למקרה שהחצאית מתרוממת.

אמא שלי ספרה לי שבילדותה היתה מנקה רוסיה בבית הספר שלה. הבנות אהבו להתגנב מאחורי המורות ולשים מראה מתחת לחצאית שלהן לראות איזה תחתונים יש להן. וכאשר שמו מראה למנקה ראו שאין לה תחתונים.

בהיותי ילדה אהבתי לשבת ליד השולחן עם רגליים למעלה (בתנוחה של יולדת בבית חולים) אמא שלי תמיד היתה מתלוננת שרואים לי את התחתונים אז חייכתי בממזריות ואמרתי לה, ואם אוריד את התחתונים לא יראו את התחתונים (וגם עכשיו לפעמים אני יושבת ככה, אז הכי נוח עם מכנסיים ולא חצאית שפתוחה לכל מציץ)

[חשופית*]

לכל הנשים שתורמות את קולן לשיח הנשי כאן בדף

עוצמת את עיני וחווה את עצמי ואתכן במעגל אוחזות ידיים ושרות את השיר המופלא הזה וברקע "שמעו קולה"

אהיה אוהבת לגופי
אהיה טובה לנשמתי
לנשמת אמא אדמה
מגופה נולדתי

כל אחת ואחת מאיתנו בדרכה הייחודית לה .מתחזקת אתכן. תודה

[תבשיל_קדרה*]

אבל האם גם המפתחות מיותרים?
אני קושרת אותם בקצה המנשא.

[חשופית*]

וואו ארני,לרגע חשתי מבוכה קטנה.

איפה אפשר לקנות
לא ממש מתמצאת כי מרבית מחלצותי הגיעו איתי מהודו ופה ושם פנקתי את עצמי לפני כמה שנים בשתי שמלות פנג'ביות מדהימות אצל "ליאורה " בשנקין תל אביב והיא לצערי יקרה מאד.ויש את ריינבו ג'יפסי (לא יודעת איפה יושבים) ראיתי אותם בסגול ואת העין השלישית שאפשר לקנות בחנות המפעל שלהם וזה ממש יותר כדאי כלכלית. ומכנסי דייגים מוכרים היום בהמון מקומות (למי שנוח לה).

ומה שיותר חשוב הוא שתהיי שלמה עם עצמך ועם בחירותיך .שתרגישי נינוחה ב"בית הפנימי שלך". תבררי עם עצמך מה מרגיש לך נוח וטבעי בבגד.
הקשיבי לקול הפנימי שלך ומה הוא אומר שנכון לך.

מתרגשת יחד איתך(())

[סלעית_ל*]

רציתי לספר שאחרי לידה אפשר להשתמש ברפידות מסיליקון שנצמדות לשד (קוראים להן LILYPADZ) ואז לא חייבים חזיה. ככה הצלחתי לישון בנוחות.

[פלוני_אלמונית*]

הודעה מ יערת דבש שלא ממחשבי:
אופ, אני לי עכשיו אינטרנט ואני גונבת דקות יקרות ממחשב של חברה.
ישר לוריד!

רק באתי להגיד שכיף לכם שהדיון ממשיך ושאתן גדולות.
ארני תודה על המחמאה (גם את, בשיא הנשיות, בחיים לא היית ככה!)

ילה ביי וכל טוב.

[במבי_ק*]

http://www.slowwalk.org/

לא ממש קשור הנה, אבל קצת...

[בשמת_א*]

בהחלט קשור! מדליק!

[רינ_צ'י*]

בעניין הלינק הזה שבמבי קישרה כאן - תמיד הייתי בטוחה שמדובר באוהד פּישוף, והנה בכלל Fishof, ב-פ' רפה.

וחוץ מזה - מצטרפת למתרגשות מהדף.
עוקבת אחריו כבר זמן מה, מאז שהפך עצמאי (לא נוטה להציץ לאנשים בדפבית..), ורואה איך אני משתנה ככל שהדיון מתפתח: התחלתי בניד ראש סלחני של "עוד התקשקשות", ועכשיו כבר לא יכולה לישון עם תחתונים. פתאום ערה להם כל הזמן, והם מציקים. מעניין לאן זה ימשיך.
תודה לכן.

[חשופית*]

ואם כבר נגענו בנושא שהיה עבורנו כל כך "מובן מאליו" כמו תחתונים וחזיה אולי זה המקום להעלות את התהיה הזו גם לגבי ילדינו.
האם "נוח להם לקטנטנים, שזה עתה רכשו שליטה על צרכיהם והם מתאפקים עד הרגע האחרון, להוריד מכנסיים או להסתדר עם השמלה המתנפנפת
ולהאבק בתחתונים המתגלגלים לתוך עצמם ומקשים כל כך והפיפי כבר נוזל לו על המכנסיים או על הרגליים כי לא היה מספיק זמן לכל הבלאגן הזה?

האם???

[לילה_טוב*]

התחלתי לשאול אותן אם הן רוצות תחתונים. לפעמים כן ולפעמים לא (כמוני, בעצם), ואז הקטנה אומרת, אמא, אם לא יהיו לי תחתונים אני לא אעשה פיפי בתחתונים!

[טרה_רוסה*]

איפה אפשר לקנות
יש גם סמאדי. נראה לי שהיא כתבה כאן באתר בזמן האחרון.


האם "נוח להם לקטנטנים, שזה עתה רכשו שליטה על צרכיהם והם מתאפקים עד הרגע האחרון, להוריד מכנסיים או להסתדר עם השמלה המתנפנפת
אני גיליתי כי מאוד קל לי בגמילה להלביש את הבת בחצאיות. היא מתיישבת ומשתינה מתי ואיך שבא לה. שמלה זה קצת פחות נוח, כי כשמתיישבים, הבד מגיע יותר נמוך על הרצפה, ובסופו של דבר נרטב. חצאיות איכשהו יותר "עומדות". עכשיו שהיא כבר מבקשת פיפי, אני מלבישה אותה בטרינינגים גזורים, שקל לי (ולה) להוריד במשיכה מהירה. כמובן שבלי תחתונים, בשביל מה!?!?! (ופתאום אני חושבת, אם כל כך לא הגיוני לי להלביש אותה בתחתונים, למה אותי?).
היא מבקשת "תתונים", רק כשהיא רואה אותי לובשת תחתונים.

[טרה_רוסה*]

מצאתי בהיסטוריה של ככר השוק.
הייתה אצלנו מכירה שלה. בגדי כותנה יפים, צבעוניים. (קצת יקר, לי, אבל נראה לי שמחירים נורמליים לבגדים. פשוט התרגלתי לא לקנות).

[בשמת_א*]

טוב, אני חושבת על הדף הזה הרבה, והגיע הזמן שאולי אנסה לענות על כמה דברים (אחד אחד, לאט לאט).
בשמת, לי יש קושי עם ההפרדה המובחנת שאת עושה בין הג'ינסים והשמלות.
טוב, פה הזמן להגיד משהו מאוד עקרוני, שנכון גם לגבי הדף הזה, אבל לא פחות - לדעתי האישית, כמובן - לגבי כל האתר הזה.

מה אני בעצם עושה פה בדף הזה?
אני שמה סימן שאלה.
למשל, לכל אלה מאיתנו שגדלו עם תחבושות חד-פעמיות (אני, למשל) בתור הנורמה - יש סימן שאלה פתאום:

• תחבושת הגיינית - רק חד-פעמית?

סימן השאלה הזה הוא בדיוק זה: סימן שאלה, במקום שקודם היה רק סימן קריאה.
לאו דווקא סימן קריאה מודע. זה יכול להיראות במוח שלנו סתם כמו "קיבלתי מחזור, אוי, נגמרו לי התחבושות. אני חייבת לטוס לסופרפארם לקנות אולווייז" (סליחה על הפרסומת (-; ). זה סימן קריאה בפועל, כי כל כך היה לי ברור כל השירשור הזה:

1. במחזור - צריך תחבושת שתספוג (או טמפון, אבל זה כבר תת-סעיף אחר ואני מוותרת עליו בדיון הקטן הזה).
2. 1 - תחבושת = המשהו הזה החד-פעמי שקונים ברשתות השיווק, משתמשים בו וזורקים אותו.
3. 1.1 - כל הדימום הולך לתחבושת. ככה זה (עוד סימן קריאה).

אז מה קורה באתר של באופן טבעי ?

• סימן שאלה ליד תחבושת חד פעמית - מתברר שיש עוד אופציות.
• סימן שאלה ליד תחבושת בכלל - מתברר ש מירב שרמן מלמדת איך להתרוקן בזמן המחזור, כך שהשימוש בתחבושות יכול לרדת למינימום.

האם סימן השאלה הופך באתר לסימן קריאה?
לא.
הוא נשאר סימן שאלה.
זה לא הופך ל:

• "חייבים להשתמש רק בתחבושת רב פעמית ואסור לגעת יותר בתחבושת חד פעמית!" P-:
• "מעכשיו רק מתרוקנים בשירותים, זה ממש לא בסדר אם אני לא מצליחה והכל מטפטף לי לתחבושת!" P-:

הלאה.
גדלנו עם עוד מוסכמה. שוב, לעתים רחוקות היא מנוסחת בכלל במלים. אם אני רוצה לנסח אותה, רק בשביל להזכיר לכולנו את מה שנמצא בתאים שלנו, אני מנסחת:

• צריך תחתונים.

בחיים זה לא מנוסח ככה. פשוט, כשאת מכינה בגדים למחר את מוציאה אותם. כשאת הולכת למקלחת את מחליפה אותם. כשאת מתלבשת את מתחילה עם תחתונים וחזיה. בלי להגיד לעצמך שום דבר. זה פשוט כל כך מובן מאליו.
מובן מאליו = סימן קריאה.
מקובל על כולם. ברור. לא מהרהרים פעמיים.

ואז מה קורה באתר הזה?
מישהי שמה שם סימן שאלה.

• צריך תחתונים?

זהו. זה הכל. סימן שאלה.
לא שמתי סימן קריאה. לא רשמתי שם:

• "אסור ללכת עם תחתונים וזהו" P-:

אין איסור כזה. אין חוקים. זה בדיוק הקטע של סימן השאלה.
אני מרגישה שאולי זה לא לגמרי ברור לכל מי שקוראת, ולכן אני מרגישה צורך להדגיש, אז הסליחה עם כל מי שזה כבר ברור לה מראש.
כל ה"גילוי" הזה, שאפשר ללכת בלי תחתונים, שלא חייבים ללכת תמיד עם תחתונים - פירושו בדיוק כך. לא פחות, אבל גם לא יותר.
זה סימן שאלה ליד "צריך תחתונים!"
זה לא סימן קריאה חדש שמחליף את הישן, זה סימן שאלה שמחליף את סימן הקריאה הישן.

לכן, אני באופן אישי לא הולכת פתאום בלי תחתונים כל הזמן. מה פתאום. ולא רק בגלל "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" P-: (-:
מה שחדש הוא משהו אחר:
שיש לי אופציות. שיש לי בחירה. שיש לי בחירה מודעת ומושכלת: עם הבגד הזה - כן תחתונים. למקום הזה - אפשר בלי תחתונים. למקום ההוא - עם תחתונים.

אז למשל, אם אני הולכת הרבה על אספלט עירוני בקרב גברים מהסוג שאני מאוד רוצה להיות מוגנת מפניו, אני עוטה את התחתונים כ"גלימת עלטה" (למי שקרא את הארי פוטר (-: ). הם שיכבת הגנה. נחוצה. ויופי שיש אותה.
אם אני במחזור אני רוצה תחתונים. בטח. הם מחזיקים לי את התחבושת הרב פעמית, שמגינה לי על הבגדים וכל היתר, למקרה שיהיה טיפטוף למרות שאני מצליחה יותר ויותר ליישם את מה שלמדתי ממירב שרמן.

באתר של באופן טבעי , אף פעם אין איזו קבלה עיוורת של חוקים שהונחתו על ידי איזה "גורו".
אף פעם.
וגם אם זה נדמה למישהו, אז הידיעה שאין ספק שהוא קרא לא נכון, תגרום לחזור ולקרוא אחרת את הדברים.

אין חוקים. אין מטרה לתת חוקים. אין מחוקק.
יש סימני שאלה. יש הזמנה לחפש מה מתאים לכל אחד ואחת, מתוך הידיעה שביטלנו את סימן הקריאה.
במקום סימני הקריאה יש חופש . יש עולם שלם של אפשרויות.
לפעמים זה מפחיד: רגע, אז מה החוקים עכשיו? או, רגע, אז מי קובע?
אולי זאת האנרכיה שבאופן טבעי - אין חוקים. אף אחד לא קובע. כל אחד מחליט על עצמו. כל אחד בוחר לעצמו. אף אחד לא אומר לך מה לעשות. גם כשמגבשים רעיונות ומגיעים למסקנות, אף אחד לא אומר לך מה לעשות. רק אומר "אפשר ככה ואפשר ככה, ותבדקי מה שמתאים לך, ותקחי רק מה שנראה לך".

אז אין הפרדה מובחנת בין ג'ינסים לשמלות. פשוט אין.
יש סימן שאלה ליד הג'ינס - לא ליד כל מה שעשוי מ"בד ג'ינס" כמובן, אלא ליד המכנסיים הקלאסיים שהולכים עם הקונצפציה של היוניסקס. ליד זה שמתי סימן שאלה.
ליד זה אמרתי: זה בגד שכל רוחו "גברית", והעובדה שנשים לובשות אותו מבטאת בדיוק את האקלים החברתי שאנחנו חיים בו, את אי ההתאמה של החברה שלנו ל"נשיות" במובן ה"טבעי" (סליחה על הניסוחים המעורפלים והמתוקצרים, אני רוצה להישאר בקו אחד של הדיון אז אני לא מרחיבה בסוגיה הזאת, שראויה לדיון נפרד).
לכן אני שמה סימן שאלה לידו.
אני אומרת, בואו נבדוק אם היכולת שלנו ללבוש את הבגד הזה לא מבטאת את הפן שבו אנו מכחישות את הנשיות שלנו. אם בגלל שאנחנו רזות מדי או בגלל כל התנגדות אחרת שיש לנו להיות "נשיות".
ויש פה עוד צד: לא סתם יש פה כל כך הרבה נשים שמכחישות או מתנגדות לחלק מהנשיות שלהן (או אפילו לרובה? כמוני, למשל?).
כי יש לזה עידוד חברתי מכל הכיוונים. כל החברה בנויה על העידוד הזה.
ולהיפך אין עידוד.

אז יש סימן שאלה מסוג אחר לגמרי ליד "שמלות".
אם קודם זה היה "לא מתחברת לשמלות" - עכשיו זה "אולי שמלה היא הבגד הנשי המתאים ביותר?"
סימן שאלה. במקום הפניית עורף - נכונות זהירה לקבלה. סימן שאלה.

רק בגלל המודעות הגוברת שלי לדף הזה, אני פתאום רואה כמה תגובות שוללות-שמלות שמנסות לעודד בכפייה מכנסיים מקבלת בתי. והיא בכלל לא עושה כלום, רק לובשת בשמחה ובהנאה ובעונג את השמלות האהובות שלה. והמכנסיים שוכבים נטושים בארון (מחכים שאחיה יגדל (-; ).
איך אפשר להבין את הדחף העז להעביר אותה למכנסיים, אם זה לא חלק מ"אגנדה" חברתית?
זה אומר דבר פשוט:
המיינסטרים הוא מכנסיים לנשים.
רק לדתיות מותר לחרוג מזה (וכפי שקראנו בדף הזה, לדתיות רבות יש כפייה מסוג הפוך: "אסור ללבוש מכנסיים" וזה הופך למשהו שרוצים להתמרד נגדו).

ברגע שמבינים ש"זה מיינסטרים ללבוש מכנסיים" (ויש עוד תת חוקים, למשל: חצאיות ושמלות בקיץ - בסדר, אבל לא בחורף. ועוד) - מבינים המון דברים. מבינים מה הקשר בין הביולוגיה לבין החברה. לבין החינוך החברתי, הסוציאליזציה, המעמדות בחברה, ההירארכיה החברתית.
מבינים באופן קצת יותר עמוק ביטוי כמו "דיכוי הנשיות" (לא שאני מבינה אותו, אבל פתאום יש לו זנב של משמעות שמעולם לא ראיתי בצורה כזאת, מהזוית הפמיניסטית שלי).

זהו, סוף הנאום לעת עתה.

[דליתוש_ב*]

_באתר של באופן טבעי , אף פעם אין איזו קבלה עיוורת של חוקים שהונחתו על ידי איזה "גורו".
אף פעם._

_אין חוקים. אין מטרה לתת חוקים. אין מחוקק.
יש סימני שאלה. יש הזמנה לחפש מה מתאים לכל אחד ואחת, מתוך הידיעה שביטלנו את סימן הקריאה.
במקום סימני הקריאה יש חופש . יש עולם שלם של אפשרויות.
לפעמים זה מפחיד: רגע, אז מה החוקים עכשיו? או, רגע, אז מי קובע?
אולי זאת האנרכיה שבאופן טבעי - אין חוקים. אף אחד לא קובע. כל אחד מחליט על עצמו. כל אחד בוחר לעצמו. אף אחד לא אומר לך מה לעשות. גם כשמגבשים רעיונות ומגיעים למסקנות, אף אחד לא אומר לך מה לעשות. רק אומר "אפשר ככה ואפשר ככה, ותבדקי מה שמתאים לך, ותקחי רק מה שנראה לך"._

תודה לך@}

לדעתי שווה להוסיף את הקטע הזה לדף הפתיחה, זה תיאור מקסים וקולע (בעיני) של האתר...

[גלית_ועמרי*]

עוטה את התחתונים כ"גלימת עלטה"

אהבתי

אני בינתיים בעיקר רק קוראת וסופגת, היישום מגיע לאט לאט...

[לילה_טוב*]

שאפשר ללכת בלי תחתונים, שלא חייבים ללכת תמיד עם תחתונים -
זה בדיוק מה שלקחתי מכאן בסופו של דבר. לא יותר ולא פחות. תודה לבשמת שניסחה את זה כל כך טוב. באמת נכון לעוד הרבה דברים אחרים.

[חשופית*]

בחרתי להתנזר לכמה ימים מדף ( כן ,כן זה ממכר)
שיש לי אופציות,שיש לי בחירה,שיש לי בחירה מודעת ומושכלת... יש הזמנה לחפש מה מתאים לכל אחת ואחת

[מא_צ'י*]

אני משתדלת לא לשבת רגל על רגל, אלא באגן פתוח- ברגליים מפושקות קצת. זה גם יותר מייצב את הגב וגם נעים ומרגישים שהישיבה הפתוחה היא נינוחה יותר.
מאז גיל מאוד צעיר אני זוכרת קטע מהספר האקלברי פין, של מארק טווין.
באחת מהרפתקאותיו והסתתרויותיו של האקלברי הוא מתחפש לנערה ונקלע לאיזשהו בית שבו מארחים אותו.
המארחת מבקשת שיעזור לה לסרוג ותוך כדי זורקת לו כדור צמר כששניהם בישיבה.
אחרי זה היא שואלת אותו - אז למה בחור צריך בעצם להציג את עצמו כבחורה?
והוא מיתמם - מה, אני באמת בחורה (בקול צייצני וגבוה).
היא אומרת לו שזריקת הצמר היתה מבחן - בחורים סוגרים את הרגליים כדי לתפוס משהו (אחרת יפול בין המכנסיים), בחורות פותחות אותן (כי החצאית תופסת הכי טוב).

אח"כ לפעמים הייתי עושה לי את המבחן הזה או לאחרות, נשים שאני מכירה תמיד סוגרות את הברכיים כדי לתפוס.
<מא>

[בשמת_א*]

בשמת, זה בסדר ששמתי סימן שאלה, עניתי לעצמי שזה לא מתאים לי והחזרתי את סימן הקריאה בחזרה?
א. ברור שזה בסדר... (-;
ב. את לא החזרת את סימן הקריאה. אי אפשר כבר - ברגע שיש סימן שאלה אז כבר פתחת את זה, כבר חשבת על זה, כבר הבנת משהו על עצמך! איזה יופי! התחברת לרגשות מאוד עמוקים שלך והבנת אותם. אולי לא מניין ולמה, אבל איך ומה.
את שמת סימן שאלה. נגיד:
צריך תחתונים?
והתשובה:
כן.
בלי סימן קריאה. חשבת, ובחרת כן תחתונים. את כבר לא במקום שלבשת אותם בלי לבחור ובלי לחשוב אפילו.

_היא אומרת לו שזריקת הצמר היתה מבחן - בחורים סוגרים את הרגליים כדי לתפוס משהו (אחרת יפול בין המכנסיים), בחורות פותחות אותן (כי החצאית תופסת הכי טוב).
אח"כ לפעמים הייתי עושה לי את המבחן הזה או לאחרות, נשים שאני מכירה תמיד סוגרות את הברכיים כדי לתפוס._
דוגמא יפהפיה!
מה שהיא מגלה הוא, שמדובר בהבדל לא בין גברים לנשים, אלא בין לובשי מכנסיים ללובשי שמלות.
בתרבות שלנו, גם הנשים הן "לובשות מכנסיים" ברמה העמוקה.
מעניין איךם זה בחברת דתיות מדורות, כאלה שגדלו מהבית דורות בלי מכנסיים?

[נגה_עדיין_לא_יודעת*]

וואו, איזה דף מרתק...
ואני חשבתי לתומי ש...
רק לי מציקות התחתונים...ואתמול לפני שיצאנו לחתונה בנזוגי (שבאופן טבעי הוא באופן טבעי) ניסה לשכנע אותי ללכת בלי תחתונים כי קיטרתי שלא נוח לי,
ובאמת שלא האמנתי שממש באותו זמן מתנהל כאן הדיון הזה...
וגם...חשבתי שרק אני (e גאה...) חושדת בכל מי שמעלה רעיונות להסרת החזיה בשטחיות (בחזה , לא חלילה בעומק המחשבה...)
ובכלל פתאום היה לי כיף להתארח...
(נראה לי שמתגבשת החלטה שברגע שאמצא עבודה אתחיל להיות בלי סימן שאלה כי כבר הבנתי שבאופן שווה תשלום...רק שכנראה עדיין אי אפשר לשלם בסחר-חליפין...)
כיף אתכן, מרתק.

[תבשיל_קדרה*]

רק שכנראה עדיין אי אפשר לשלם בסחר-חליפין...
שוב סימני קריאה?
הרימי טלפון למשפחת כשר, ותשאלי האם יש אפשרות לתרום באופן אחר, לא כספי.
וכמובן - אם את רוצה לתרום לאתר, את תמיד יכולה להצטרף ל-עורכים מתנדבים.

[ענת_שן_לוי*]

מצטרפת באיחור, הייתי עסוקה בין היתר בהשקייה עם שמלה ארוכה, (לעת עתה עם תחתונים) D-:
פרמקלצ'ר וחצאיות ארוכות - מנסיוני שילוב שאינו מוצלח. בשמלות או חצאיות ארוכות נתפשים אניצים וקוצים למינהם. מאד לא נוח לעבוד ככה בחקלאות.
אז עדיף אורך שלושת רבעי - מה שהיו קורין פעם "מידי".

והשינוי הזה דרש ממני רק שינוי באישיות, בתחושות, ברגשות, ביחס לגוף, ביחס לעולם.
בשמת,

[h=2]

רק?[/h]

והשדיים המלאים בחלב גורם לכבידות ואז הכוח המשיכה גורם להם "להתמתח, להתארך ולהיות נפולים..."
מכירה אחת עם שדיים די גדולים שהלכה שנים בלי, והניקה בלי, ויש לה אחד ממש עומד ואחד ממש נפול, - אופס- מילה לא יפה - הבה נגיד - שכוב. מה שמוכיח שאין שום קשר לכוח המשיכה.

אחד הדברים היפים בנערות חרדיות רבות, זה שאין להן "החזקת גוף" גברית או עירונית. זה ניכר גם ברוגע של תווי הפנים, של השפה העליונה, כמעט כמו אצל ילדים קטנים. יש בזה בעיני איזו קבלה עצמית מאד גדולה חפה ממאמץ להיות משהו אחר ממה שהן.
לא משנה מה הסיבה ומתי ואיך נשים חרדיות הובדלו באמצעות חצאיות, אבל התוצאה בעיני לרוב מאד מוצלחת. אין שום צורך להבליט את המיניות ואין שום צורך להתמודד עם מה שההבלטה הזו מביאה. התמודדות עצומה עם החצנת המיניות נחסכת, וחוסכת הרבה אנרגיה ובאלאגאנים.
למרות שלמעשה גם לנשים חרדיות יש בעיות שונות הקשורות למין ולמיניות )-:
באיזור מגורי נצפות גם הרבה נשים ערביות, לבושות מכף רגל ועד ראש, כולל כיסוי ראש, וגם לזה יש אפקט חזק מאד בעיני. תווי הפנים קורנים ומובלטים.

[מיכל_שץ*]

_זה סימן שאלה ליד "צריך תחתונים!"
זה לא סימן קריאה חדש שמחליף את הישן, זה סימן שאלה שמחליף את סימן הקריאה הישן_
למה החלטת שזה סימן קריאה? לדעתי זה לא כ"כ נחרץ. כולה נקודה קטנה וקובענית בסוף המשפט. צריך תחתונים. נקודה.

נראה לי שמתגבשת החלטה שברגע שאמצא עבודה אתחיל להיות בלי סימן שאלה
למה? אין תלות בין השניים (וכל מה שגילה אמרה)

[בשמת_א*]

השימוש במטאפורה של "סימן קריאה" ו"סימן שאלה" הוא בעקבות דיונים קודמים שהיו כבר בעבר באתר.
אם אני לא טועה, הראשונה שהעלתה את זה היתה עדי יותם , באחד הויכוחים על קיצוניות באופן טבעי בגירסה קודמת...

[סיגל*]

כבר שנתיים לפחות לא מסוגלת לסבול את מגע החזייה על גופי. גם לפני זה לא יכולתי אבל... לוקח זמן עד שתופסים שכל.
לשמחתי הרבה דווקא יש לי חזה זקוף וגאה למרות שתי הנקות של שנה+.
אתמול אחותי הגדולה אמרה לי שנורא חבל שאני הולכת בלי ושככה אני נראית כמו האפריקאיות עם ציצים עד למותניים ושעם חזייה אני הרבה יותר יפה ונראית טוב.
בעלי אומר שהיא סתם מקנאה אבל הוא כ"כ מאוהב שאני חושדת בו לחוסר אוביקטיביות
צריכה חיזוקים (או סתם תגובות).

[פלוני_אלמונית*]

ושמשהו יציע לי בבקשה איך להביע את הכרת התודה שיש לי כלפי האתר שאני נורא נורא נהנית ממנו.
נסי אתר באופן טבעי שווה תשלום

[יערת_דבש*]

בקשר להליכה:
מאז שכתבתי פה, קצת לא היה לי נעים, כי קשה להסביר בדיוק מה הכוונה, גם אני עליתי על זה רק מנסיון.
כי ענטוז לפעמים מבוצע בכח, באילוץ, והוא לא העינטוז שהטבע התכוון אליו.

מה שכן, בשבוע שעבר הייתי מאד לחוצה, וזה התבטא בהליכה. הלכה לאבוד זמני ההליכה הנשית המעגלית, ובאה לבקר זאת הקווית. בלי לשים לב בכלל.
והנה, עבר הלחץ- שבנו לנענע באיטיות.
כיף!

[יערת_דבש*]

הדף הזה מתערבב לי בחיים ומוציא החוצה גם דברים נוספים:

אני מאד רגישה וערה בימים אלה לכפיית התרבות את המהות הגברית. על כולם- על נשים ועל גברים.
יותר חבל לי שעל נשים, מן הסתם.
רואים את זה בכל דבר, כל דבר.
כמעט אין הוויה נשית.

אז למשל קלטתי במשיבון של חברה: 'שלום, זה נאוה (ש.בדוי), השאירו הודעה וגו' ' נראה אם הבחנתם בצרימה.
או על חולצה של לה לצ'ה (הלבושה בחן על ילד של אחת מכן) ססמה: הולכים על הנקה!

קטנים אך מציקים.
אני את החיבור שלי להוויה הנשית על פי ראות עיני, צריכה להמציא מההתחלה, אולי יש לומר רוצה להמציא מההתחלה.
מזל שיש אותכם, את לגעת אשה והפורום שם כדי לגדול ביחד.

[יערת_דבש*]

אתן רואות? גם אני דבוקה בזה!

מזל שיש אותכם.

O-;

[רני_כשר*]

הדף הזה מתערבב לי בחיים ומוציא החוצה גם דברים נוספים:
אני בעד חידוש השפה.
מה דעתך על: הדפית הזאת מתערבבת לי בחיים ומוציאה החוצה גם דברות נוספות...

[יוטי*]

אני חייבת להעיר משהו על לבישת תחתונים- היתה לי תקופה בתיכון שהלכתי בלי תחתונים וסבלתי מזיהומים פה ושם בנרתיק ואפילו בשלפוחית השתן. כל זה נעלם כשחזרתי ללבוש תחתונים באופן קבוע. זה כמובן גרם לי להאמין שזה לא טוב ללכת בלי... למרות שהיה לי שרוול על הגוף. בכל מקרה, זה מעיניין מאוד מה שכתבו פה על זה. מעניין מאוד.
כיום, בקיץ אני לובשת חוטיני. כן, כן. יש כאלה נוחים (כמה שזה נשמע מוזר) וזה אחלה איורור לישבן. אבל רק בקיץ.

לגבי לבוש- כנראה גידלו אותי טוב ואני לובשת אך ורק מה שנוח לי. אני פשוט לא יכולה ללבוש משהו אחר. תמיד כשאקנה בגדים אחשוב ואבדוק אם נוח לשבת מזרחית או לקפל רגליים בישיבות מוזרות אחרות, אם את הסנדל קל להוריד (כמו כפכף) ולהיות יחפה וכ"ו. ככה גדלתי, היום כבר קשה לי לשנות (למה לי?).

לסיגל- החזה שלי לא משהו בעיניי בכלל, כאילו משהו בגוף חייב להישאר מחוץ להשלמה הכללית שלי איתו. בעלי מטורף עליו, לדבריו וגם הבת שלי שהיא בת 9 חודשים ועוד יונקת ממנו. סבבא. לפעמים אני מאמינה לו ולפעמים חושדת שהוא סתם מתחנף. כך או כך, שתי האפשרויות באות ממקום טוב.

[לילה_טוב*]

מתחברת לי לדף הזה תהייה שקשורה גם לדפים על העירום - על הקשר בין עירום למיניות. האם כשאנחנו הולכות בלי תחתונים אנחנו מחוברות יותר למיניות שלנו? אולי בגלל זה בכלל הלבישו לנו תחתונים, כדי שלא נהיה מיניות יותר מדי?