באופן טבעי

בקיץ אנחנו אוהבים לאכול ארטיב

זמנון
לוח זמנים. "אם יש לך הרבה דברים לעשות פשוט תכיני לך זמנון: קודם תתרגמי לי במחשב, אחר כך תכיני אוכל, ואז תרדימי את פוצ'"
בהתחלה צחקנו מהתחדיש, בהמשך אימצנו לשימוש יומיומי בין ההורים.

למכונה לה משלמים בשביל הזכות לחנות קוראים חֲנונָה .

בן ה-5.5 "אמא, תראי אין השפצתי את העפרון"

לבלבים =לב ברבים

אמא שמעת את הניבוח שלו? (נביחה..)
אני לא אוכל את המרק כי הוא מותח (רותח..)

הבן שלי הופך את המילים
בהבו-בובה
זהבו-בועז
מהמי-ימימה
ועוד (לא זוכרת את הכל)

הילדים שלי המציאו מילה: הפסלתי. זה שילוב של נפסלתי והפסדתי, ונעשה בו שימוש בעיקר במשחקי מחשב: הפסלתי במשחק, עכשיו תורך. אמא, אני לא רוצה להפסיל במשחק הזה.

אחנו= אנחנו. נשמע בדיוק אותו הדבר, רק חדי שמיעה יבחינו ביחוד:-) (בן 3)

נזכרתי באחד ישן וטוב של נועה:
קוסמוס = קוסקוס עם חומוס

כשנסענו לצפון: "אמא, מתי כבר נגיע לרמתגן הגולן????"

לאכול אותו.... ("כבר הגענו לחופש???") (בן 3)

ביתי בת ה- 4
"אבא, אבל אם אין לה משפצה?" = מקום בו ניתן לעשות שיפוץ לבית

רחל בת שנה ו-9 חודשים קוראת לברווז ואווז "גע-גע-ז"

בן 3 קיבל אקדח מים ושיחק איתו בברכה. איש לא סיפר לו איך קוראים לצעצוע, אימו חיכתה למוצא פיו. מה שם תתן לצעצוע החדש?
הילד השפריץ מים רבים ובדק את האפשרויות. משפרץ מים אקרא לו, קבע (mashprez). מאז כל אקדחי המים זוכים לשם המשגע והקולע היטב- משפרץ.

בעקבות אותו היגיון בדיוק, אצלינו כל בובות החיילים נקראות כבאים...

(כי עובדה שיש להם משפריץ-מים ביד, שלא לדבר על הקסדה. רק הצבע לא מסתדר)

מילדותי הרחוקה:

אוקרינה=חלשיה. לא ברור למה.

הקללה הכי חזקה בעיני אחותי בזמנו: שכמוכך (=שכמוך, עם עוד 'ך' בסוף). היא כנראה שמעה הרבה פעמים את הביטויים 'טיפש שכמוך' או 'מנוול שכמוך', ולא הפנימה נכון מה החלק המעליב...

היא כנראה שמעה הרבה פעמים את הביטויים 'טיפש שכמוך' או 'מנוול שכמוך', ולא הפנימה נכון מה החלק המעליב...
אה, אני זוכרת שכשלמדתי בקיבוץ, הילדים הקטנים קיללו "חרבן/ית". הנחתי שהם שמעו את המילה "חרמן/ית", לא הבינו, והניחו ששמעו לא טוב, ושהמילה המדוייקת חייבת להיות "חרבן/ית".

בטיול בהודו הגור (3.1), רואה אנשים שהתחברנו איתם, מעשנים,
הוא בא ומטיף להם " שרפה בפה זה לא טוב! ".
ועכשיו הוא אומר במבט נוגה: "אני דואג להודו" (=מתגעגע...)

אוריה המציא מלה לועזית: אַמְפְּלִיצִיקָה.

זו הפעולה של קריעת נייר תוך כדי קימוטו בסיבוב.

קרם הגינה- מה שנכון נכון. (לקרם הגנה)
גם כיף צהובה (לכיף צובה).

אמא, אני רוצה את הצלחת עם בתיה הקטנה....

(זוהי כמובן בת הים הקטנה שעשתה הסבה לבתיה...)

חברנו הטוב בן שלוש וחצי בונה משהו בלגו וצוהל "הכנתי הורגני" (משפרץ אבל על יבש).

המלטות (התעמלות) - אמא, כבר התחיל שיעור הימלטות?

"הכנתי הורגני" (משפרץ אבל על יבש).
?
לא הבנתי

הילד השפריץ מים רבים ובדק את האפשרויות. משפרץ מים אקרא לו, קבע (mashprez). מאז כל אקדחי המים זוכים לשם המשגע והקולע היטב- משפרץ
=
"הכנתי הורגני" (משפרץ אבל על יבש).
יענו אקדח...

ילד בן 9 מקבל ממני פקאנים מפוצחים. חלק מהם מצומקים כאלה, בלי בשר.

• אני לא רוצה פקאן כזה, רַזרוּז וכְחַשחוּש.

החלפה בין T K "קבי לי תפית"=תביאי לי כפית. "קבי לי קלפון"=תביאי לי טלפון.

ילד שפעם קראו לו בשם חיבה חתול רואה שהלכנו לרגע וצועק חתולי! {חכו לי}

אני לא רוצה פקאן כזה, רַזרוּז וכְחַשחוּש.
יופי של שימוש בַּשפה.

לא מילה שהמציא אבל חזר על זה כבר כמה פעמים
"אמא, איך ניהיינו?"
מאז גיל בן 3.5

טוב בעצם מחר הוא בן 4
כבר חצי שנה הוא שואל " איפה זה דצמבר? " שנלך לדצמבר נעשה לי יומולדת

בת ה3 המציאה לערכת היצירה play mais את השם הנפלא "דביקונים".

הכרובית בת שנתיים ושלושה חודשים:
אוֹקוֹלֶס=קורנפלקס
בִּיבִּי= ללכת ברגל
פּוּמָה=עוד פעם

בת שנתיים וחצי: אמא - את בנה ( BANA), אני בנה ואבא בן!

בנה זה כמובן היחיד של בנות. איך לא חשבתי על זה קודם

כלום דבר=שום דבר

הי, אננה , גם הבת שלי (הבנה שלי) אומרת כלום דבר.

שיבולת- אצלנו הרבים של בת זה "בתים"...

גילינו ביחד, בן ה-5.8 ואני, שחנוכה זה נס קפה. כלומר נס-כף-הא (נס כ"ה בכסלו).

בוציק מסקל אותיות. פחות מאשר לפני שבועיים, אבל עדיין חמוד.
כוכב= כובך
גרב = גבר
פימו= פוני (עשיתי לו עיגול כחול מפימו)
סבתא דנה נתנה לו בננה. מאז קורא לסבתא ולבננה: דננה.

פיצית ביקשה השבוע
"מלפפונים ערומים" = קלופים
(-:

אצלנו הרבים של בת זה "בתים"...
אצלנו הרבים של 'אישה' זה "אישוֹת"
וגם: גטקעס הם "בָּלְקֶעס" (ואנחנו מקפידות לא לתקן).

בן 6-סירטיה-על מישקל סיפריה-איפה שמשאילים סרטים

קטני מחליפה ח' בס' הנה כמה מלבבים :
סתול-חתול
סואב-כוכב
וגם:
נונה-אפניים
דלון-בלון
זיזה-פטרוזיליה

וגם: השבה הדאה (לפי המנגינה שלי בשנה הבאה נשב על..) איה איה אור ! (הסיומת של דוד משה)

פם (pam) = יחיד של "פמוט"

לא ממש המצאה, אלא הכלאה בין עברית לאנגלית.
הבכורה ברגע של בלבול - "ואני יושבת מול שום-body'

והאמצעית:
ביבשילי, ביבשילך, ביבשילינו
יילה (לילה)

הכרובית בת שנתיים וחצי
להמיר=להגיד (אני רוצה להמיר לך משהו)

נויה, בת שנתיים וארבע חודשים:
אני רוצה לגלַנגלֵנג בפעמון. (-:

אחי שהיה בשלב של התפתחות השפה -
פין - בודה (booda)
פות - בודית.

אח קטן: "זה ממש חליש לעומתו"
אח גדול (מצחקק אלי): חה חה חה
אח קטן (בחדוות ניצחון): מה אתה צוחק! אם אפשר להגיד במקום חדש חדיש, אפשר גם להגיד במקום חלש - חליש!
(-:

בת ארבע:
שואג אבק=שואב אבק
ביתיסיטר= בייביסיטר (שנשארת עם הילדים בבית כשההורים צריכים לנסוע)
רמזול=רמזור

כשהכרובית עצבנית או מתעקשת על משהו:
"אני תוקעת ברגליים" (במקום 'רוקעת').

אפרופו רגליים, אחיין שלי טען שיש לו סחרחורת ברגל.....
כשהרגל נרדמה.

לקט מהשנתיים האחרונות:
אפרקסמון=אפרסמון
מכונת דלק=תחנת דלק
היומיומולדת=יומולדת("אני הולך להיומיומולדת")
טולטולים=צבים(במקום turtules)
בוסרים("הענבים בוסרים")
עוגל=קוגל(עוגה+קוגל)
בגדי הולכים=בגדי יום ,להבדיל מפיג'מה
נפרק=התפרק
כפות כלים=כלים לחול

הבן שלי יש לו קטע שהוא הופך את האותיות
צים=מיץ
אוזר=אורז

הצעצוע בת שנתיים
מים ומם - ציצים (ימין מים ומם הוא שמאל ולפעמים להפך)
מומה - נעלי פומה
איש - קורנפלקס
אוש - נעלי קרוקס
נאו - די
אד איש - שוקולד צ'יפס
תה עים - תה עיזים (משקה מינרלים ע"ב מי חלב עיזים שהיא אוהבת)
OL OL - גדול גדול
UL UL - בולבול
אימא לה וואוו - אימא הילה תגידי וואוו - יענו תתפעלי.
אל אול - זחל בא לטיול (זחלי תולעי המשי שטיילו כבר בכל המושב שלנו..)
עוף אוע ניים - עוף תקוע בשיניים(, תביאי קיסם)
ולפעמים יש משפטים שלמים בהם אני מרגישה כמו בסרט נימו - I think he's trying to talk to me..

שאלת זכר ונקבה לבת שנתיים וחצי:

אם את תולעת, אז מה אבא?

הילדה: תולען.!

בת שנתיים וקצת:
ציקְצָה = קציצה (היא בדרך כלל אומרת נכון, אבל ברח לה... )
כְּלַכְּלָב = כלבלב - זה היה פעם, ונורא צחקתי. עכשיו זה 'כַּבְלָב'.
סַבְדֵעַ = צפרדע

ומתוקה אחרת בת שנתיים וקצת:
קָקִיקוּ = קקי
בַּדֶדֶת = לרדת
קיפּוּר = סיפור (לקפֵּר קיפור...)
קֶבֶּס = שמש

זה כבר הפך למטבע לשון במחוזותינו:
בבונה (כמו בבון) - לגונה, שאכן בשבתות וחגים יכולה להרגיש כמו אגף הבבונים בגן החיות (חוף אולגה צמוד לצוק).
אידיוטיקה - אנטיביוטיקה ("אנחנו צריכים אידיוטיקה לפפר הכלבה!" קראה החיפושית לרוקחת בבית המרקחת ואנחנו אימצנו בשמחה, מה שנכון נכון).

קשחנים- שחקנים
מיצי על משקל ליצ'י.

חתולים רחובים- חתולי רחוב בת שלוש +
ואחותי שהיתה קטנה- (גם שלוש +) היא עלבה בי . על דודה שלי שאמרה לה או שתוכלי או שלא תבואי לכאן. והגדילה לעשות כשאמרה : כשעולבים זה יותר כואב משמרביצים כי זה נשאר בלב.

ענבר (4.5) מנסה לאכול פסטה עם מזלג (ולא עם הידיים כמו בדר"כ) ומתרגז : "המזלג שלי לא זולג!"

כשעולבים זה יותר כואב משמרביצים כי זה נשאר בלב.
פולניה צעירה...

"סיפסופים"- מכריז איתמר (3)
מה זה? - אני שואלת
"כתמים על הספה!"- הוא עונה
איך לא חשבתי על זה?- נשמע גם כמו פיספוסים וגם מכיל את שם העצם ספה...
מהיום אימרו-" הספה הזו מלאה סיפסופים!"

"תפריות" = רבים של תפריט

בן 3.5:
כף- כפות (פ רפויוה) = כפפות

טכנלאי (טכנאי + חשמלאי).

והכי יפה: שהוא התכוון בכלל לאינסטלטור

מהאתר של TED (=טכנולוגיה, בידור, עיצוב), מומלץ לשייט בו בכל מקרה...
אני מוסיף את זה כאן כי השם של הדף קיבל אצלי משמעות אחרת מאז שצפיתי בהרצאונת הזאת -
מי שרוצה מוזמן להעתיק זאת אל דף מתאים...

יורמית של מילונים, חביבה כספרנית של ילדים וחריפה כגיקית פירסט קלאס, מסבירה את גישתה המהפכנית למילון, למילים ולשפה.
באנגלית, יש כתוביות באנגלית.
erin]ארין מקאאן ממציאה את המילון מחדש mckean redefines the dictionary[/po].html אבל כמו שהערתי, איטס א וויי אוף ספיץ' (-:


צוויל

מינוסית (במלרע!) = קטנטנה.

דוגמא: "איזה יד מינוסית יש לתינוק הזה"

אחייני היקר, בן שלוש
יושב עם המשפוחה מול צלחות עם פיצוחים שונים, "אבא, תפצלח לי" "יש לי ערימה של גרעינים מפוצלחים"
כבר כל המשפחה אימצה את המילה על הטיותיה השונות.

מיכלי בת רבע לשבע: "נכון שסבתא נפטרה ב סיבה טובה ?"
(שיבה טובה, כמובן, אם כי התשובה על השאלה היא, אני מניחה, "כן"?)

"אבא, תפצלח לי" "יש לי ערימה של גרעינים מפוצלחים"
חשבתי שזו מילה שכולם מכירים.. אנחנו משתמשים בה חופשי..
האחיין עלה על ערוץ המידע הקולקטיבי

ואצלנו נכנסו ללקסיקון המשפחתי -
מרקת = מצקת
תרביב = העיסה שמכינים ממנה עוגה/פשטידה
שדה תרופה = שדה תעופה
תמנון עצור = תמרור עצור
מקומטט = מקומט. פשוט כיף יותר להגיד מקומטט.

שפתה - אחת מהשפתיים.
דוגמא: אמא, השפתה כואבת לי.

גם אצלנו יש שפתה, אבל הכוונה לדופן, למשל של הברכה.

שדה תרופה = שדה תעופה
גם אצלנו!

נשיקאפה= נשיקה +כאפה
(להבדיל מנשיקה נעימה)
מכריז מדי פעם ברגעי ההתוודות "נתתי לאח הקטן נשיקאפה"

אצלינו למברג קוראים :מוישה.
כמובן, לכבוד סבא מוישה, השיפוצניק האולטימטיבי...

_מרקת = מצקת
תרביב = העיסה שמכינים ממנה עוגה/פשטידה_

וואו, ממש 'בן-יהודה' קטנים !

חג בעומר!

צאוד=צרוד
אני צאוד מאד היום!

הבן בן 10 עושה קפיצות וגלגולים עם הרמות רגלים לכל הכיוונים על המיטה הזוגית , וקורא לי אמא בואי תראי אני עושה ג'אנגלונים
היינו שילוב של גלגלונים וג'אגלינג.

בן ה3 וחצי מברך את סבתא ליומולדת "שיהיה לך ברוך הטוב!" (שילוב של מזל טוב וברוך השם...)
ומספר לחבריו שאחיו הגדול הולך בשנה הבאה ל"בית האל"ף" (שילוב של בית הספר וכיתה א')

סיני, בן 2.4:
פושיק = חיפושית
פושיקים = חיפושיות
פושיקיתים = הרבה חיפושיות!

נעמה בת 3.4 ממציאה המון מילים בג'יבריש, אבל ממש כיף להגיד אותן. אני קוראת להן סוכריות לפה. הנה כמה לדוגמה. נסו ותהנו.
יו-ספארקיגי
איתבלסונה אלתקונה
שגבאוס
פם-פריש-מיש

ואני ישבתי עם בוציק שהחל לספר לי על כל מיני דמויות מומצאות.
פתאום קלטתי מנין לקח טולקין את שמות גיבוריו.
בחיי שהבוציק נקב בכמה וכמה שמות של גיבורי טולקין קיימים.
ולא, את ההוביט ושר הטבעות עדיין לא קראנו לו.
אולי בשנה הבאה.
אז כנראה שכל השמות המיתים השונים הומצאו ע"י ילדים במקור. לפחות אצל הסכסונים והבריטנים.

האחיין המהממם שלי,
מבקש לראות בטלויזיה את זהבה ותלוש את הדובים

אדיר!!! הילד גאון.

זהבה ותלוש את הדובים

אדיר!!

ישן אבל מתאים:
בן שנתיים: אירַלַלַמִי!
לא, זאת לא מלה, זה משפט שלם: יאיר נתן לי מיץ!

הילדה המדהימה שאני מטפלת בה, בין שנה ו-3 לשנה ו-8:

שִיש = סוס
חוֹ = כובע
תיתי = פתיתים
אִיסֶה = שניצל
שוּשִי

זוזי ('אֶאָ, שושי'

'מירב, זוזי' )

ובאופן כללי, היא נוטה לקצר את רוב המילים להברה אחת, הדומיננטית מבינהן (שיטה מאוד חסכונית ):
לי = סנדלים
פִּי = כפית
לֶ = מזלג
בִי = ענבים
קָ = קח
לָה = עגלה

או שילוב של עיצור עם תנועה קרובה:
פָּ = תפוח (הקמץ מה-ת' + הפ')
שִי = שזיף (ש + החיריק מה-ז')


והרבה יש להבין לפי ההקשר:
שֶ

קשה, או לחילופין שב ('אֶאָ, שֶ פה !'

'מירב, שב פה'. אני מקבלת פקודות ! ).
שִי = שיר (לשים לה דיסק), או שזיף, או שולי (הכלבה)

לאחרונה כשהיא מנסה לעשות דברים, התחילה פתאום לומר הרבה 'שֶ' (קשה) - במין טון פולני כזה, או 'שֶ לי' (קשה לי) או 'אִי-שָה' (אי-אפשר).
אין לי מושג מאיפה זה בא לה.
היא מנסה להוריד את הסנדל, אומרת 'שֶ' או 'אִי-שָה' - ואז מורידה בכל זאת.

יש גם 'בוא-לִי' שזה משהו מהזמן האחרון, ומשמעו 'בואי אליי'.
זה כלכך חמוד, אבל לאחרונה נהייתה עם זה קצת אינפלציה.
(אם אני מדברת עם אח שלה, אפילו אם היא ממש לידי או עליי, היא מתחילה 'אֶאָ, בוא-לי, אא, בוא לי'. כנראה הכוונה שרוצה את התשומת לב אליה, בלי איזו בקשה מוגדרת).

יש גם 'לַלָה, לַלָה' שזה 'לילה לילה' מתוך 'לילה לילה מסתכלת הלבנה'.
וזה אומר שהיא רוצה לישון.
שמעתי את זה בפעם הראשונה אחרי תקופה שניסיתי קצת לגוון לה עם שירים בהרדמה (אני אמנם אוהבת את שיר היקינטון, אבל יש עוד שירים בעולם), ובאחת הפעמים פתאום כבר חצי ישנה היא התעוררה והודיעה לי בנחרצות 'ללה ! ללה !'.
ומאז אני יודעת שאין לגוון !
אם אני מנסה לחרוג מהכללים - אני כבר אקבל הודעה.

**********

חוצמזה, חשבתי שגיל הלמה מתחיל הרבה יותר מאוחר.
לפני כמה ימים שמעתי אותה פעם ראשונה אומרת 'אַמָה?', ומאז כל הזמן 'אמ-----ה? אמ----ה?' (עם משיכה ארוכה של ההברה האחרונה, באופן ממש מתעניין. והיא גם מקשיבה לתשובות ברוב קשב... ).
הכי חמוד בעולם !

זהבה ותלוש את הדובים

זה על משקל תפוס את הכריש?

אני תורמת את
חגיגית=גיגית לשטיפה קיצית
המציאה גלי ובשימוש מלא על ידי כל הילדים כולל אני