באופן טבעי

לפלוני אלמונית שכתבה ב17.2. אני ככ מבינה אותך. אבא שלי נפטר, ואני מרוסקת. אם לא אמא שלי, לא הייתי פה. אני יודעת שזה ישבור אותה, אבל הוא היה הבן אדם היחיד שאהבתי בעולם הזה. אני מתגעגעת אליו, הלב שלי שבור. היינו ממש מחוברים, וממש אהבתי להיות איתו, הכי אהבתי את החברה שלו, ונהנתי איתו. ההורים שלי היו כמו איש אחד בקשר שלהם, וזה פשוט הזוי שהוא לא פה יותר. אין לי מוטיבציה להמשיך, אין לי שום רצון לייצור ולעשות. רק בשבילו הכל היה שווה. היה לי הסכם עם אלוהים, אבל הוא לא עמד בו. הוא שבר את המילה שלו, ולקח לי את הדבר היחיד שהיה חשוב לי בעולם הזה. אבא, אני אוהבת אותך. מחכה כבר לרגע שניפגש.

חזרתי לדף הזה לקצת נחמה, זכרתי אותו יותר מנחמם. בכול אופן תודה רבה על השיתופים.

זכרתי אותו יותר מנחמם.

זה דף קשה. מספיק שמו כדי לעורר כל כך הרבה פחד וכאב. אישית נמנעתי אפילו מלפתוח אותו, עשה לי גלים בבטן, עד שהגעתי לשם גם אני.
וגם עכשיו, יתומה וכאובה כמו שאני, אין לי באמת מה להגיד.
אולי חוץ מזה ש - ליטרלי - אני משתתפת בצערך.