אמרתי: זה לא לעניין שאין לי מושג מתי אתה חוזר מהעבודה. גם הילדים שואלים ואני לא יודעת מה לומר. יראו אותך לפני השינה? לא יראו? אתה לא מתנהג כמו אבא, בעל משפחה.
במקום זה אפשר לומר:
"נורא חשוב לילדים ולי לדעת מתי אתה חוזר מהעבודה" (וכאן למנות את הסיבות למה זה חשוב לכם, בלי האשמות )
אבא סבבא אמא קרציה
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
זה לא לעניין שאין לי מושג מתי אתה חוזר מהעבודה. גם הילדים שואלים ואני לא יודעת מה לומר. יראו אותך לפני השינה? לא יראו? אתה לא מתנהג כמו אבא, בעל משפחה.
שוב העברת עליו ביקורת.
אני זוכרת את הימים שהייתי מבטיחה לילדה שלי שאבא יבוא בשעה מסויימת והוא היה מאחר (ואנחנו מדברים על אבא שלא רק שלא מפרנס, אלא גם רואים אותו רק פעם בשבוע לשעות ספורות, כן?) והבנתי שאני לא יכולה להסביר בשמו.
אני אומרת את האמת: אני לא יודעת מתי אבא יבוא, את יכולה לשאול אותו בעצמך.
אל תתערבי ביחסים ביניהם, הם רוצים לדעת מתי הוא יבוא שישאלו אותו בעצמם.
כמה שיותר תדאגי לעצמך ולעניינייך , כמה שפחות תתערבי ביניהם (ואפילו אני, או בעיקר אני, יודעת כמה זה קשה).
בקשר לגערה שלו, הוא כל כך מצליח ללחוץ לך על הכפתורים.
תגובה של מלכה במקרה הזה: אני מבקשת ממך לא לדבר אלי בצורה כזו, אני דיברתי לחתול תעלול, לא אליך.
אחד הדברים שאני שמה לב ביחסים עם קרובים לי עד כמה אני נוטה לדחוף את ענייני לעניינים לא לי, ועד כמה אני מאפשרת לאחרים להתערב בענייני כשלא ביקשתי.
אני חושבת שאחד הדברים שהכי קשים לעשות הוא להתחיל להפריד.
ועוד משהו שאמרתי כבר למעלה בדף: לתת לו מחמאות, הכי שאת יכולה. כל דבר שנראה לך חיובי וטוב, תגידי לו.
הוא מכין שניצלים (גם אני צמחונית שלא יכולה לדמיין בשר אצלי בבית) : איזה יופי שחשבת על הילדים והכנת לכולכם אוכל. איזה יופי שאתה מבשל.
כי גם אם את לא אוהבת את מה שהוא הכין, הרי שאת רוצה שיתמיד בעצם הרעיון של לקיחת אחריות כלפיהם, שהוא חושב עליהם ושהוא מנסה לבשל בעצמו.
אל תקחי כמובן מאליו את מה שהוא עושה.
בקשר לדייסה- את מצפה ממנו להודות לך. הכנת משהו, את עושה את זה בשביל עצמך, לא בשביל שבחי תודות.
שוב העברת עליו ביקורת.
אני זוכרת את הימים שהייתי מבטיחה לילדה שלי שאבא יבוא בשעה מסויימת והוא היה מאחר (ואנחנו מדברים על אבא שלא רק שלא מפרנס, אלא גם רואים אותו רק פעם בשבוע לשעות ספורות, כן?) והבנתי שאני לא יכולה להסביר בשמו.
אני אומרת את האמת: אני לא יודעת מתי אבא יבוא, את יכולה לשאול אותו בעצמך.
אל תתערבי ביחסים ביניהם, הם רוצים לדעת מתי הוא יבוא שישאלו אותו בעצמם.
כמה שיותר תדאגי לעצמך ולעניינייך , כמה שפחות תתערבי ביניהם (ואפילו אני, או בעיקר אני, יודעת כמה זה קשה).
בקשר לגערה שלו, הוא כל כך מצליח ללחוץ לך על הכפתורים.
תגובה של מלכה במקרה הזה: אני מבקשת ממך לא לדבר אלי בצורה כזו, אני דיברתי לחתול תעלול, לא אליך.
אחד הדברים שאני שמה לב ביחסים עם קרובים לי עד כמה אני נוטה לדחוף את ענייני לעניינים לא לי, ועד כמה אני מאפשרת לאחרים להתערב בענייני כשלא ביקשתי.
אני חושבת שאחד הדברים שהכי קשים לעשות הוא להתחיל להפריד.
ועוד משהו שאמרתי כבר למעלה בדף: לתת לו מחמאות, הכי שאת יכולה. כל דבר שנראה לך חיובי וטוב, תגידי לו.
הוא מכין שניצלים (גם אני צמחונית שלא יכולה לדמיין בשר אצלי בבית) : איזה יופי שחשבת על הילדים והכנת לכולכם אוכל. איזה יופי שאתה מבשל.
כי גם אם את לא אוהבת את מה שהוא הכין, הרי שאת רוצה שיתמיד בעצם הרעיון של לקיחת אחריות כלפיהם, שהוא חושב עליהם ושהוא מנסה לבשל בעצמו.
אל תקחי כמובן מאליו את מה שהוא עושה.
בקשר לדייסה- את מצפה ממנו להודות לך. הכנת משהו, את עושה את זה בשביל עצמך, לא בשביל שבחי תודות.
אבא סבבא אמא קרציה
טוב, אני חושבת שאני כותבת כאן בפעם האחרונה כי דברי הולכים לאיבוד בדרכם אל אוזנך הלא כרויה (לי).
את דעתי אמרתי: את מוזמנת לקרוא שוב טוב טוב את מה שכתבתי.
אפשר להתחנחן ולהגיד לך שאת מדהימה ועושה עבודה ענקית וגדולה וזו תהיה התחנחנות מוצדקת, כי את באמת בתהליך מסוים ושהוא זבל ולא צריך להפגע ממנו וזה גם מוצדק, כי הוא מתנהג כרגע כמו זבל.
את לא רוצה להבין דבר בסיסי אחד: סוג האוכל שאת אוהבת לא מדבר אליו ולעולם לא תצליחי לגרום לו לאהוב אותו. כשאת מציעה דיסה: הוא מפנטז על דיסת סולת קלאסית ואילו את שמה בפנים את כל מה שאת אוהבת כולל הל.
זה לא בא לו טוב .
בעלי אותו דבר בדיוק. אבל אני לא מתעקשת כמוך להאכיל אותו בדברים האלו שאני אוהבת. ומידי פעם כשאני בכל זאת עושה נסיון: 90% כישלון.
אז ענית לי שהשניצלים שלו לא היו טעימים לילדים ולכן בחרת בתשובה מספר 1.זה אומר שהבן אדם לא יודע לבשל לעצמו ולכן הוא מצוי במלכודת- הוא יכול לאכול אוכל טוב רק מחוץ לבית. זה מתסכל אותו ומבאס אותו עד מאוד, כי הוא רוצה לשבת לאכול עם הילדים ואיתך בכיף והוא גם רוצה שאת תראי לו שאת מתחשבת בו בהכנת האוכל. (כתבתי למעלה גם למה אני חושבת כך). את רוצה להיות מלכה? זו באמת התנהגות של מלכה: מרוכזת רק במה שאת אוהבת.
ומה איתו? הוא גם רעב כרוני בביתו הוא (אפילו שהוא טורף- אלו לא דברים שהוא אוהב), גם צריך לאכול בחוץ וזה ממש לא כיף לאכול לבדך כשיש לך ילדים ואשה בבית, הוא מודאג שאם לא יראה לילדים צד שני (קיצוני בהתרסה),הם יהפכו להיות טבעוניים כאלו (נא לקרוא בלגלוג כמו שטורפים חושבים על צמחונים) בדיוק כמו אמא שלהם ולמרבה הפלא הוא גם לא צועק עליך את כל זה (כנראה גבר גבר). הכל בפנים עמוק ויוצא מידי פעם בהתפרצות זעם.
ההתנהגות הזבלית שלו צריכה לשמח אותך כי זה מראה התרסה. בדרכו שלו, הוא רוצה שתשימי לב שלא טוב לו. עדיין אכפת לו ממך והוא רוצה שתשני את התנהגותך כלפיו, שיהיה אכפת לך ממנו וממה שעובר עליו. אלו רק דברים פשוטים, בסיסיים, נמוכים. אולי הוא אפילו מתבייש להגיד אותם בקול רם כדי שלא תיזעקי לשמיים כמה נמוך הוא יכול להגיע.
אבל זה הבסיס לאי הנוחות הכללית שהוא מרגיש בקרבתך.
את דעתי אמרתי: את מוזמנת לקרוא שוב טוב טוב את מה שכתבתי.
אפשר להתחנחן ולהגיד לך שאת מדהימה ועושה עבודה ענקית וגדולה וזו תהיה התחנחנות מוצדקת, כי את באמת בתהליך מסוים ושהוא זבל ולא צריך להפגע ממנו וזה גם מוצדק, כי הוא מתנהג כרגע כמו זבל.
את לא רוצה להבין דבר בסיסי אחד: סוג האוכל שאת אוהבת לא מדבר אליו ולעולם לא תצליחי לגרום לו לאהוב אותו. כשאת מציעה דיסה: הוא מפנטז על דיסת סולת קלאסית ואילו את שמה בפנים את כל מה שאת אוהבת כולל הל.
זה לא בא לו טוב .
בעלי אותו דבר בדיוק. אבל אני לא מתעקשת כמוך להאכיל אותו בדברים האלו שאני אוהבת. ומידי פעם כשאני בכל זאת עושה נסיון: 90% כישלון.
אז ענית לי שהשניצלים שלו לא היו טעימים לילדים ולכן בחרת בתשובה מספר 1.זה אומר שהבן אדם לא יודע לבשל לעצמו ולכן הוא מצוי במלכודת- הוא יכול לאכול אוכל טוב רק מחוץ לבית. זה מתסכל אותו ומבאס אותו עד מאוד, כי הוא רוצה לשבת לאכול עם הילדים ואיתך בכיף והוא גם רוצה שאת תראי לו שאת מתחשבת בו בהכנת האוכל. (כתבתי למעלה גם למה אני חושבת כך). את רוצה להיות מלכה? זו באמת התנהגות של מלכה: מרוכזת רק במה שאת אוהבת.
ומה איתו? הוא גם רעב כרוני בביתו הוא (אפילו שהוא טורף- אלו לא דברים שהוא אוהב), גם צריך לאכול בחוץ וזה ממש לא כיף לאכול לבדך כשיש לך ילדים ואשה בבית, הוא מודאג שאם לא יראה לילדים צד שני (קיצוני בהתרסה),הם יהפכו להיות טבעוניים כאלו (נא לקרוא בלגלוג כמו שטורפים חושבים על צמחונים) בדיוק כמו אמא שלהם ולמרבה הפלא הוא גם לא צועק עליך את כל זה (כנראה גבר גבר). הכל בפנים עמוק ויוצא מידי פעם בהתפרצות זעם.
ההתנהגות הזבלית שלו צריכה לשמח אותך כי זה מראה התרסה. בדרכו שלו, הוא רוצה שתשימי לב שלא טוב לו. עדיין אכפת לו ממך והוא רוצה שתשני את התנהגותך כלפיו, שיהיה אכפת לך ממנו וממה שעובר עליו. אלו רק דברים פשוטים, בסיסיים, נמוכים. אולי הוא אפילו מתבייש להגיד אותם בקול רם כדי שלא תיזעקי לשמיים כמה נמוך הוא יכול להגיע.
אבל זה הבסיס לאי הנוחות הכללית שהוא מרגיש בקרבתך.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
אוף כתבתי וכתבתי והמחשב הישן שלי נתקע והכל הלך 
אנסה לשחזר איכשהו:
_בריב/ויכוח שהיה לנו בעקבות השאלה מתי הוא חוזר מהעבודה:
<מדובר בשלב שני, שלב המטא-ריב, שנפתח בהזמנה שלי לבחון את הדו-שיח האמור>
ובכן:
אמרתי: זה לא לעניין שאין לי מושג מתי אתה חוזר מהעבודה. גם הילדים שואלים ואני לא יודעת מה לומר. יראו אותך לפני השינה? לא יראו? אתה לא מתנהג כמו אבא, בעל משפחה.
אבא: אה, כן? אני מפרנס!!
רוצה לומר: סתמי ת'פה ותגידי תודה._
חוץ מזה שאני מסכימה עם הצעה, רוקדת וגם די עם עופרי (עם העיקר, פחות עם הניסוח (-: ), אני רוצה להגיד שוב את המלה "פרשנות". את רואה את הפרשנות שלך, והיא רק פרשנות. אפשר את הכל לפרש לגמרי אחרת. וכאשר מפרשים את הסצינה הזאת לגמרי אחרת, אני (שרואה לגמרי איך הוא מתנהג זבל) אומרת לך בחיבה ובכנות, שאת יצאת זבל והוא יצא בציון "עובר".
מדהים, נכון?
רגע, קודם השיחזור:
ראשית, מה התסריט של הפרשנות שאפשר לפרש את הסצינה שתיארת?
אני ממליצה ממש בחום ללמוד תקשורת מקרבת. כולל בקורס (לא מספיק לקרוא באתר, ממש ממליצה לך ללכת לקורס קצר, שווה!).
על רגל אחת, בתקשורת מקרבת, במקום להאשים אותו "זה לא לעניין"... את מדברת על עצמך ומתארת קושי רגשי שלך (לא ביקורת עליו אלא קושי שלך), למשל "קשה לי שאני לא יודעת מתי אתה חוזר מהעבודה".
במקום להטיח בו ביקורת, אתה ככה ואתה ככה ואתה לא בסדר - תגידי מה את רוצה, אבל בניסוח חיובי: "חשוב לי שתגיד לי מתי תחזור, אפילו בערך".
עכשיו שאלת השאלות: למה? למה זה חשוב לך?
אני אסביר. גבר גבר, כאשר האשה "מנדנדת לו" (מנקודת מבטו) ורוצה לדעת לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר, תופס אותך ואת השאלות האלה כניסיון לשלוט בו.
עכשיו השאלה: האם באמת את מנסה לשלוט בו?
ואם לא, אז למה באמת את רוצה לדעת מתי הוא חוזר?
עכשיו אני שואלת ברצינות גמורה. אני מבקשת ממך ללכת לחשוב, למה את רוצה לדעת?
למה זה חשוב לך?
אם יש כמה תשובות שעולות לך בראש, בואי תכתבי אותן פה, ונחשוב עליהן. התשובות שלך חשובות. הן מפתח למשהו. ולפי מה שתעני, אנחנו נוכל לברר מה בעלך צריך לדעת ומה הוא צריך להבין כדי שבמקום לריב הוא יוכל לתקשר איתך.
רגע, שולחת כדי שלא יילך לי הכל אם המחשב ייתקע. תיכף אמשיך.
אנסה לשחזר איכשהו:
_בריב/ויכוח שהיה לנו בעקבות השאלה מתי הוא חוזר מהעבודה:
<מדובר בשלב שני, שלב המטא-ריב, שנפתח בהזמנה שלי לבחון את הדו-שיח האמור>
ובכן:
אמרתי: זה לא לעניין שאין לי מושג מתי אתה חוזר מהעבודה. גם הילדים שואלים ואני לא יודעת מה לומר. יראו אותך לפני השינה? לא יראו? אתה לא מתנהג כמו אבא, בעל משפחה.
אבא: אה, כן? אני מפרנס!!
רוצה לומר: סתמי ת'פה ותגידי תודה._
חוץ מזה שאני מסכימה עם הצעה, רוקדת וגם די עם עופרי (עם העיקר, פחות עם הניסוח (-: ), אני רוצה להגיד שוב את המלה "פרשנות". את רואה את הפרשנות שלך, והיא רק פרשנות. אפשר את הכל לפרש לגמרי אחרת. וכאשר מפרשים את הסצינה הזאת לגמרי אחרת, אני (שרואה לגמרי איך הוא מתנהג זבל) אומרת לך בחיבה ובכנות, שאת יצאת זבל והוא יצא בציון "עובר".
מדהים, נכון?
רגע, קודם השיחזור:
- לא כדאי להיגרר לריב. תיזהרי מלפתוח נושאים שאת כבר יודעת שיובילו רק לריב. תנשמי, תהרהרי בעניין מכל צדדיו לפני שאת מדברת, תחשבי מהי מלכה? איך מתנהגת אשה שמכבדת את עצמה? אני אתן לך רמז, אף על פי שזה ממש מכאיב: את לא באמת יודעת. מעטות מאיתנו יודעות. אין לנו דגם לזה.
- לא כדאי לגרור את הילדים. כמו שאמרו לך, את מערבת מה שלא שייך. זה לא עניינך. גרוע מזה: זה נשמע כמו מניפולציה. הוא קולט שמשהו פה לא תקין, ומה שהוא מרגיש, בלי לדעת, זה שכאילו את עובדת עליו. הוא מרגיש כאילו יש לך איזו אג'נדה נסתרת, בעיקר אג'נדה שתלטנית - המחשבה של הגבר כשאשתו רוצה לדעת לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר היא "את לא אמא שלי ואני לא חייב לך דין וחשבון". אני אדם חופשי, אל תשתלטי עלי! האם זו הסיבה שאת רוצה לדעת? יש כמה אפשרויות, אני ארחיב בהמשך.
- לא כדאי להיגרר לביקורת. מה שיוצא הוא שאת רק משפריצה כעס.
ראשית, מה התסריט של הפרשנות שאפשר לפרש את הסצינה שתיארת?
- ריב: קודם כל אמרת לו קודם מסר אחד ויחיד: אתה לא בסדר. נדמה לך שהנושא הוא שעת החזרה. בפועל, הנושא לא חשוב בכלל. המסר שלך אחיד בכל נושא, והוא: אתה לא בסדר. שלא לומר, אתה רע. או כמו שניסחת, "אתה זבל". זה מה שאת חושבת וזה מה שאת אומרת לו בהסוואות ובוריאציות שונות. האם את חושבת שזה ראוי, הגון וצודק להגיד לבעל "אתה זבל"? (לי יש מלים גרועות יותר, אל דאגה, מקווה שלא יעברו יותר את דל שפתי להבא) האם את חושבת שזה חכם להגיד דבר כזה? האם היה לך נעים להיות בצד שאומרים לו דבר כזה? האם את בעד הלל הזקן? (אני כן, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך")
- בשלב הבא, את עושה מה שכל גבר שונא: את רוצה עוד לדבר על הריב... עוד שיחת "תשב ותקשיב לי כמה אתה לא בסדר", שבה התפקיד שלו אמור להתמצות בלהודות כמה הוא לא בסדר P-: (שיואו, ואנחנו עוד מצפות שזה מה שיקרה בשיחות המוטיבציה האלה! מאיפה לקחנו את התסריטים שרצים לנו בראש בתור המודל לחיי נישואין?)
- בשלב הבא, העברת את הביקורת בשתי צורות, שתיהן קטלניות. אחת "זה לא לעניין" - ביקורת עליו במקום לדבר על מה ש את מרגישה. השנייה, פסלת את האבהות שלו. "אתה לא מתנהג כמו אבא". שני חיצים מורעלים מכוונים היטב.
אני ממליצה ממש בחום ללמוד תקשורת מקרבת. כולל בקורס (לא מספיק לקרוא באתר, ממש ממליצה לך ללכת לקורס קצר, שווה!).
על רגל אחת, בתקשורת מקרבת, במקום להאשים אותו "זה לא לעניין"... את מדברת על עצמך ומתארת קושי רגשי שלך (לא ביקורת עליו אלא קושי שלך), למשל "קשה לי שאני לא יודעת מתי אתה חוזר מהעבודה".
במקום להטיח בו ביקורת, אתה ככה ואתה ככה ואתה לא בסדר - תגידי מה את רוצה, אבל בניסוח חיובי: "חשוב לי שתגיד לי מתי תחזור, אפילו בערך".
עכשיו שאלת השאלות: למה? למה זה חשוב לך?
אני אסביר. גבר גבר, כאשר האשה "מנדנדת לו" (מנקודת מבטו) ורוצה לדעת לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר, תופס אותך ואת השאלות האלה כניסיון לשלוט בו.
עכשיו השאלה: האם באמת את מנסה לשלוט בו?
ואם לא, אז למה באמת את רוצה לדעת מתי הוא חוזר?
עכשיו אני שואלת ברצינות גמורה. אני מבקשת ממך ללכת לחשוב, למה את רוצה לדעת?
למה זה חשוב לך?
אם יש כמה תשובות שעולות לך בראש, בואי תכתבי אותן פה, ונחשוב עליהן. התשובות שלך חשובות. הן מפתח למשהו. ולפי מה שתעני, אנחנו נוכל לברר מה בעלך צריך לדעת ומה הוא צריך להבין כדי שבמקום לריב הוא יוכל לתקשר איתך.
רגע, שולחת כדי שלא יילך לי הכל אם המחשב ייתקע. תיכף אמשיך.
אבא סבבא אמא קרציה
עופרי, דברייך לא הולכים לאיבוד.
אני מבינה את מה שאת אומרת.
דברייך מציירים רק חלק קטן מהתמונה.
היחס של אבא לאוכל הרבה יותר בעייתי ומסובך.
את רוב הדברים שאת מעלה בדעתך, הוא לא יסכים לטעום. כולל דברים שאמא שלו מכינה.
היא מכינה לו במיוחד את מעט הדברים אותם הוא כן מסכים לאכול.
דוגמא קטנה, על מנת לשבור את הציור הסטראוטיפי שאולי מצטייר לך בראש: אם זה קצת חריף, הוא לא ייגע בזה. (אני הפוכה: אוהבת חריף).
את התמרים וכו' שהיו בתוך הדיסה, הוא דווקא אוהב.
יש לו, אני חושבת, קומפלקס של תסביכים שקשורים לאוכל.
בכל מקרה, אני אכן מנסה (גם אם לא יוצאת מגדרי) להכין לו דברים שיענמו לחיכו.
זה קשה עקרונית, וקשה במיוחד לטורפת-חסות-שלא-נוגעת-בחיות-למאכל כמותי.
כמו כן, הוא דווקא כן שוטח מילולית את טענותיו בנושא האוכל. הן מתמצות בזה: בריא וטעים אלו שני ניגודים.
אני מבינה את מה שאת אומרת.
דברייך מציירים רק חלק קטן מהתמונה.
היחס של אבא לאוכל הרבה יותר בעייתי ומסובך.
את רוב הדברים שאת מעלה בדעתך, הוא לא יסכים לטעום. כולל דברים שאמא שלו מכינה.
היא מכינה לו במיוחד את מעט הדברים אותם הוא כן מסכים לאכול.
דוגמא קטנה, על מנת לשבור את הציור הסטראוטיפי שאולי מצטייר לך בראש: אם זה קצת חריף, הוא לא ייגע בזה. (אני הפוכה: אוהבת חריף).
את התמרים וכו' שהיו בתוך הדיסה, הוא דווקא אוהב.
יש לו, אני חושבת, קומפלקס של תסביכים שקשורים לאוכל.
בכל מקרה, אני אכן מנסה (גם אם לא יוצאת מגדרי) להכין לו דברים שיענמו לחיכו.
זה קשה עקרונית, וקשה במיוחד לטורפת-חסות-שלא-נוגעת-בחיות-למאכל כמותי.
כמו כן, הוא דווקא כן שוטח מילולית את טענותיו בנושא האוכל. הן מתמצות בזה: בריא וטעים אלו שני ניגודים.
אבא סבבא אמא קרציה
בשמת,
למה חשוב לי לדעת מתי הוא חוזר?
כי קשה לי (יום שלם, בד"כ) לבד עם הילדים.
כי הילדים שואלים וזה נראה לי מפגר שאין לי מושג.
כי אני מנסה ליצור תחושה של משפחה, ומשום כך, אני מייחסת חשיבות להימצאות שלו בבית בערב. הוא לא אורח שבא והולך כרצונו, אלא הוא חלק ממשפחה, וכן (YES), יש לו אחריות.
מנסה לשלוט בו?
לא יודעת. אולי.
למה חשוב לי לדעת מתי הוא חוזר?
כי קשה לי (יום שלם, בד"כ) לבד עם הילדים.
כי הילדים שואלים וזה נראה לי מפגר שאין לי מושג.
כי אני מנסה ליצור תחושה של משפחה, ומשום כך, אני מייחסת חשיבות להימצאות שלו בבית בערב. הוא לא אורח שבא והולך כרצונו, אלא הוא חלק ממשפחה, וכן (YES), יש לו אחריות.
מנסה לשלוט בו?
לא יודעת. אולי.
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
אבא סבבא אמא קרציה
אני ממליצה ממש בחום ללמוד תקשורת מקרבת. כולל בקורס (לא מספיק לקרוא באתר, ממש ממליצה לך ללכת לקורס קצר, שווה!).
מצטרפת להמלצה.
עם כל הכבוד ל"ייעוץ" באינטרנט, אנחנו לא מכירות אותך ולא את בעלך ולא מסוגלות לראות את כל התמונה.
הדבר היחיד שאני מצליחה להבין מהדף הזה הוא שאתם לא מצליחים להבין האחת את השני וההפך. אתם זקוקים למתרגם... זה נשמע אולי מצחיק או סתם מעצבן, אבל זה בעצם התפקיד של מטפל טוב, לנסות ולעזור לזוג לגשר על הפערים בתפיסת העולם כפי שהם משתקפים בהתנהגות ובדיבורים.
עפרי מנסה לעשות את זה בשביל בעלך, פה בדף הזה וזה ממש קשה במציאות ועוד יותר במדיה הזאת.
ולכן אני שבה ומציעה לך: תמצאי עזרה אמיתית, בשר ודם. תצילי את הנישואין שלך, את האהבה שלך.
יש לך יכולות מדהימות ללמוד ולהשתפר ואני חוששת שאנחנו פה, עם כל המאמצים והכוונות הטובות, ידנו קצרה מלהושיע.
למה זה חשוב לך?
בשמת, זוכרת שדיברנו על ניסוח שאלות עם "למה" בהתחלה? זה בתוקף גם פה...
כדי שיהיה קל יותר להבין ולהשיב על השאלה:
מה ישתנה כשתדעי מתי הוא חוזר?
או בפרוט: מה ישתנה במחשבות, רגשות ומעשים שלך כשתדעי מתי הוא חוזר?
או בניסוח פחות מוצלח: מזה יתן לך, מה תרוויחי מזה שתדעי מתי הוא חוזר?
על רגל אחת, בתקשורת מקרבת, במקום להאשים אותו "זה לא לעניין"... את מדברת על עצמך ומתארת קושי רגשי שלך (לא ביקורת עליו אלא קושי שלך), למשל "קשה לי שאני לא יודעת מתי אתה חוזר מהעבודה".
בתור מי שחולקת את הקושי הזה, הייתי מוסיפה גם משהו כמו "זה גורם לי להרגיש [נטושה, בודדה, מפוחדת]"
מצטרפת להמלצה.
עם כל הכבוד ל"ייעוץ" באינטרנט, אנחנו לא מכירות אותך ולא את בעלך ולא מסוגלות לראות את כל התמונה.
הדבר היחיד שאני מצליחה להבין מהדף הזה הוא שאתם לא מצליחים להבין האחת את השני וההפך. אתם זקוקים למתרגם... זה נשמע אולי מצחיק או סתם מעצבן, אבל זה בעצם התפקיד של מטפל טוב, לנסות ולעזור לזוג לגשר על הפערים בתפיסת העולם כפי שהם משתקפים בהתנהגות ובדיבורים.
עפרי מנסה לעשות את זה בשביל בעלך, פה בדף הזה וזה ממש קשה במציאות ועוד יותר במדיה הזאת.
ולכן אני שבה ומציעה לך: תמצאי עזרה אמיתית, בשר ודם. תצילי את הנישואין שלך, את האהבה שלך.
יש לך יכולות מדהימות ללמוד ולהשתפר ואני חוששת שאנחנו פה, עם כל המאמצים והכוונות הטובות, ידנו קצרה מלהושיע.
למה זה חשוב לך?
בשמת, זוכרת שדיברנו על ניסוח שאלות עם "למה" בהתחלה? זה בתוקף גם פה...
כדי שיהיה קל יותר להבין ולהשיב על השאלה:
מה ישתנה כשתדעי מתי הוא חוזר?
או בפרוט: מה ישתנה במחשבות, רגשות ומעשים שלך כשתדעי מתי הוא חוזר?
או בניסוח פחות מוצלח: מזה יתן לך, מה תרוויחי מזה שתדעי מתי הוא חוזר?
על רגל אחת, בתקשורת מקרבת, במקום להאשים אותו "זה לא לעניין"... את מדברת על עצמך ומתארת קושי רגשי שלך (לא ביקורת עליו אלא קושי שלך), למשל "קשה לי שאני לא יודעת מתי אתה חוזר מהעבודה".
בתור מי שחולקת את הקושי הזה, הייתי מוסיפה גם משהו כמו "זה גורם לי להרגיש [נטושה, בודדה, מפוחדת]"
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
עכשיו אני רוצה לעבור לעוד נושא:
מה המטרה של האמירה לעומת מה הסיבה.
כאשר את אומרת לו "ההתנהגות שלך לא לעניין, אתה לא בסדר, אתה זבל" (לא משנה באיזה נושא ובאיזה מלים מדוייקות), זה מתפרץ ממך. אין כאן סוף מעשה במחשבה תחילה. את פשוט אומרת מה שעולה לך בראש בלי מחשבה. את מאוד כועסת עליו על המון דברים, ואת כל הזמן מבטאת את הכעס הזה.
אני מאלה שלא מסכימים לתיאוריה, שצריך לבטא את הכעס. כעס רק מוביל לעוד כעס, כי את לא מבטאת אותו באמת. ובכלל, הכעס הוא סיגנל שמצביע על זה שפגעו בנו, אז זה לא תירוץ לפגוע באחרים.
מה שאת עושה זה לפגוע בו.
במקום להגיד לו, "פגעת בי". או "נפגעתי ממה שעשית עכשיו", שזו האמת, את מתפרצת.
באמת. זה כמו להרביץ לו. כל מלה שלך היא מכה, פיגיון בבטן, חרב בלב, חץ לרקה. אתה רע אתה רע אתה רע.
איך יכול לצאת מזה משהו טוב?
לבטא כעס בצורה נכונה זה למשל, להגיד: "אני כועסת מאוד על זה שזילזלת בי מול הילד שלנו. זה היה מעליב ופוגע, וגם לא צודק כי אני מנסה לשמור על הבית שלנו ולא הגון לזלזל בזה ולתמוך בהרס וקילקול". זה ארוך מדי, אבל אני בעיקר מנסה להבהיר לך נקודה פה ולא לתת לך משפט שלם להגיד לבעלך. וכשאומרים משפט מעין זה, אומרים אותו בשקט, בצורה מכובדת. לא צועקים ולא רבים ולא מטיחים ולא משתמשים במלים לא יפות.
הפינג פונג הזה של את אומרת משהו פוגע הוא אומר משהו פוגע את אומרת משהו פוגע הוא אומר משהו פוגע - למה זה טוב?
עכשיו, הסיבה למה שאמרת ואיך שאמרת ברורה: כעסת, ורצית לזרוק עליו אגרטל. אז זרקת מלים רעות.
מישהי (יונת?) כתבה פעם באתר משהו על זה. היא כתבה, שאם זורקים אגרטל אז הוא נשבר, לא נורא. אבל מלים רעות, הן נדבקות ונשארות ואי אפשר לקחת אותן בחזרה. זאת פגיעה קשה מאוד.
עדיף לזרוק כריות. באמת.
עדיף לך להיזהר ממלים כמו מפני אש, ורק להגיד בתיסכול "אני כועסת אני כועסת אני כועסת" אפילו בלי להסביר, ולזרוק כריות. רצוי על קיר. אפילו בתגובה למשהו שהוא אמר והכעיס אותך.
כאשר מתחילים לעבוד על תקשורת טובה יותר, מתחילים לשאול את השאלה "לשם מה אני אומרת את זה?", "מה המטרה של דברי?", "מה אני רוצה להשיג?"
זה מתקשר לשאלה, למה את רוצה לדעת מתי הוא חוזר. זה מתקשר לשאלה, מה את רוצה. את צריכה פתאום להתמודד עם השאלה "מה את רוצה" (הדגש: אני, הצרכים שלי, מה חשוב לי, מה אני מרגישה) במקום עם השאלה "מה הרגיז אותי" (הדגש: הוווווווא. מה הוא עשה. כמה הוא לא בסדר).
ואז את בונה את הדברים שאת אומרת מן התשובה אחורה.
למשל: את רוצה שהוא יגיד לך מתי הוא חוזר.
אז האם ביקורת על מה שהוא עושה תעזור לך? ממש לא. היא תכניס אותו למגננה ותגרום לו א. להרגיש רע, וב. להתקיף אותך. זה יביא אותך למטרתך? לא. אז למה בכלל לפתוח את הפה? לאוורר את הכעס שלך? ובשביל מה זה טוב? כעס רק מביא עוד כעס. ריב רק מביא עוד ריב. ומה יוצא מזה? )-: רע לך ורע לו. ורע לילדים.
אם את באמת ובתמים רוצה לדעת מתי הוא חוזר, לא רק רוצה "להיות צודקת" ולהבהיר לו כמה הוא לא בסדר, את חייבת להתחיל קודם כל להבין אותו. באמת להתבונן בו. מה מניע אותו? האם באמת הוא רואה את השאלה שלך כשתלטנות והתערבות חסרת כל מטרה חוץ מלמרר לו את החיים?
מה יקרה אם פשוט תשאלי אותו?
את יודעת, יכול להיות שהוא יענה! אם תשאלי מתוך כוונה אמתית להבין אותו. פשוט תגידי,
תשמע, חשבתי על השיחה שלנו. אני באמת לא רוצה לריב איתך, אבל ממש מציק לי העניין הזה של שעת החזרה שלך. אני חושבת, שאולי זו אי הבנה. למה בעצם אתה כל כך כועס עלי שאני שואלת? מה מפריע לך בזה? לי זה נראה משהו בסיסי במשפחה.
הטון חשוב פה. את חייבת להבהיר שאת באמת רוצה לדעת, באמת רוצה להבין אותו. ואז באמת תקשיבי לתשובה שלו. ואז אל תעני לו. אל תגידי "אבל" ואל תגידי "איך אתה לא מבין" ואל תבקרי את מה שהוא יאמר בשום פנים ואופן. ככה תגרמי לזה שהוא לא ירצה לענות לך שוב בחיים.
תשאלי עוד שאלות, אבל כאלה שאת מרגישה שהוא יהיה מוכן לענות עליהן. תתענייני. למה הוא חושב כך. אל תתני קונטרה ואל תעני. רק תחפשי להבין אותו, ותשאלי עד שתביני.
בשיחה אחרת, או כל עוד האווירה רגועה, והוא מסכים להסביר לך למה זה מפריע לו ולמה הוא מסרב (תמיד צריך גם לקחת בחשבון שאולי הוא בעצמו לא ממש יודע, ויש עוד אופציות), את יכולה להגיד לו שממש לא ניחשת שככה הוא רואה את הדברים. שאת ממש רואה אותם לגמרי אחרת. למשל, את רוצה להכין לו את הפשטידה האהובה עליו, ובשביל זה חשוב לך לדעת למתי לתכנן שהיא תצא חמה מהתנור בדיוק כשהוא יגיע. או, את צריכה לצאת לרופא שיניים וחשוב לך לדעת אם הוא יהיה בבית עם הילדים או שצריך לחפש בייביסיטר.
או לא משנה מה, את תשמעי משהו על איך שהוא רואה את העולם (לגמרי אחרת ממך, זה בטוח) והוא ישמע משהו על איך שאת רואה את העולם.
במקום לריב, תשתפו זה את זו בהבדלים גדולים בתפיסה שלכם, ותבינו שכדי לגשר על הפערים האלה, כדי לבנות גשר בין שני כוכבים כה רחוקים, מוכרחים ליצור מכנה משותף. והמכנה המשותף הוא לגלות זו לזה את מה שמניע אתכם. את המטרה שלכם. את התוכנית שלכם.
הוא רוצה תחושת חופש ואת רוצה מידע לתיכנון? אז איפה אתם יכולים להיפגש באמצע הדרך, ככה שהוא יקבל את החופש שלו אבל יתחשב בצרכים שלך לתיכנון, ואת תקבלי את המידע הדרוש לך אבל בצורה כזאת שתאפשר לו את החופש שלו (או כל דבר אחר, סתם המצאתי כאן באופן פרוע צרכים דימיוניים לשניכם).
זה בקצרה.
ממליצה לך לחפש לעצמך איזה יועצת קואצ'ינג או משהו כזה, ללמוד קודם כל תקשורת מקרבת, ואחר כך לפרק סיטואציות ולבדוק שוב ושוב איך להגיב בצורה חכמה ללחיצות על הכפתורים שלך.
ודבר ראשון, לא לבקר.
ברצינות אני אומרת לך.
זה מרעיל אותך מבפנים.
לא לבקר.
כשאת תופסת את עצמך מבקרת, ישר בתור מחיקה לביקורת תגידי משהו חיובי עליו, ותחשבי בראש חמישה דברים חיוביים ונפלאים עליו. מכל הבא ליד. לדרוך על תיכנות הביקורת הזה שטבוע לנו בגנים.
מה המטרה של האמירה לעומת מה הסיבה.
כאשר את אומרת לו "ההתנהגות שלך לא לעניין, אתה לא בסדר, אתה זבל" (לא משנה באיזה נושא ובאיזה מלים מדוייקות), זה מתפרץ ממך. אין כאן סוף מעשה במחשבה תחילה. את פשוט אומרת מה שעולה לך בראש בלי מחשבה. את מאוד כועסת עליו על המון דברים, ואת כל הזמן מבטאת את הכעס הזה.
אני מאלה שלא מסכימים לתיאוריה, שצריך לבטא את הכעס. כעס רק מוביל לעוד כעס, כי את לא מבטאת אותו באמת. ובכלל, הכעס הוא סיגנל שמצביע על זה שפגעו בנו, אז זה לא תירוץ לפגוע באחרים.
מה שאת עושה זה לפגוע בו.
במקום להגיד לו, "פגעת בי". או "נפגעתי ממה שעשית עכשיו", שזו האמת, את מתפרצת.
באמת. זה כמו להרביץ לו. כל מלה שלך היא מכה, פיגיון בבטן, חרב בלב, חץ לרקה. אתה רע אתה רע אתה רע.
איך יכול לצאת מזה משהו טוב?
לבטא כעס בצורה נכונה זה למשל, להגיד: "אני כועסת מאוד על זה שזילזלת בי מול הילד שלנו. זה היה מעליב ופוגע, וגם לא צודק כי אני מנסה לשמור על הבית שלנו ולא הגון לזלזל בזה ולתמוך בהרס וקילקול". זה ארוך מדי, אבל אני בעיקר מנסה להבהיר לך נקודה פה ולא לתת לך משפט שלם להגיד לבעלך. וכשאומרים משפט מעין זה, אומרים אותו בשקט, בצורה מכובדת. לא צועקים ולא רבים ולא מטיחים ולא משתמשים במלים לא יפות.
הפינג פונג הזה של את אומרת משהו פוגע הוא אומר משהו פוגע את אומרת משהו פוגע הוא אומר משהו פוגע - למה זה טוב?
עכשיו, הסיבה למה שאמרת ואיך שאמרת ברורה: כעסת, ורצית לזרוק עליו אגרטל. אז זרקת מלים רעות.
מישהי (יונת?) כתבה פעם באתר משהו על זה. היא כתבה, שאם זורקים אגרטל אז הוא נשבר, לא נורא. אבל מלים רעות, הן נדבקות ונשארות ואי אפשר לקחת אותן בחזרה. זאת פגיעה קשה מאוד.
עדיף לזרוק כריות. באמת.
עדיף לך להיזהר ממלים כמו מפני אש, ורק להגיד בתיסכול "אני כועסת אני כועסת אני כועסת" אפילו בלי להסביר, ולזרוק כריות. רצוי על קיר. אפילו בתגובה למשהו שהוא אמר והכעיס אותך.
כאשר מתחילים לעבוד על תקשורת טובה יותר, מתחילים לשאול את השאלה "לשם מה אני אומרת את זה?", "מה המטרה של דברי?", "מה אני רוצה להשיג?"
זה מתקשר לשאלה, למה את רוצה לדעת מתי הוא חוזר. זה מתקשר לשאלה, מה את רוצה. את צריכה פתאום להתמודד עם השאלה "מה את רוצה" (הדגש: אני, הצרכים שלי, מה חשוב לי, מה אני מרגישה) במקום עם השאלה "מה הרגיז אותי" (הדגש: הוווווווא. מה הוא עשה. כמה הוא לא בסדר).
ואז את בונה את הדברים שאת אומרת מן התשובה אחורה.
למשל: את רוצה שהוא יגיד לך מתי הוא חוזר.
אז האם ביקורת על מה שהוא עושה תעזור לך? ממש לא. היא תכניס אותו למגננה ותגרום לו א. להרגיש רע, וב. להתקיף אותך. זה יביא אותך למטרתך? לא. אז למה בכלל לפתוח את הפה? לאוורר את הכעס שלך? ובשביל מה זה טוב? כעס רק מביא עוד כעס. ריב רק מביא עוד ריב. ומה יוצא מזה? )-: רע לך ורע לו. ורע לילדים.
אם את באמת ובתמים רוצה לדעת מתי הוא חוזר, לא רק רוצה "להיות צודקת" ולהבהיר לו כמה הוא לא בסדר, את חייבת להתחיל קודם כל להבין אותו. באמת להתבונן בו. מה מניע אותו? האם באמת הוא רואה את השאלה שלך כשתלטנות והתערבות חסרת כל מטרה חוץ מלמרר לו את החיים?
מה יקרה אם פשוט תשאלי אותו?
את יודעת, יכול להיות שהוא יענה! אם תשאלי מתוך כוונה אמתית להבין אותו. פשוט תגידי,
תשמע, חשבתי על השיחה שלנו. אני באמת לא רוצה לריב איתך, אבל ממש מציק לי העניין הזה של שעת החזרה שלך. אני חושבת, שאולי זו אי הבנה. למה בעצם אתה כל כך כועס עלי שאני שואלת? מה מפריע לך בזה? לי זה נראה משהו בסיסי במשפחה.
הטון חשוב פה. את חייבת להבהיר שאת באמת רוצה לדעת, באמת רוצה להבין אותו. ואז באמת תקשיבי לתשובה שלו. ואז אל תעני לו. אל תגידי "אבל" ואל תגידי "איך אתה לא מבין" ואל תבקרי את מה שהוא יאמר בשום פנים ואופן. ככה תגרמי לזה שהוא לא ירצה לענות לך שוב בחיים.
תשאלי עוד שאלות, אבל כאלה שאת מרגישה שהוא יהיה מוכן לענות עליהן. תתענייני. למה הוא חושב כך. אל תתני קונטרה ואל תעני. רק תחפשי להבין אותו, ותשאלי עד שתביני.
בשיחה אחרת, או כל עוד האווירה רגועה, והוא מסכים להסביר לך למה זה מפריע לו ולמה הוא מסרב (תמיד צריך גם לקחת בחשבון שאולי הוא בעצמו לא ממש יודע, ויש עוד אופציות), את יכולה להגיד לו שממש לא ניחשת שככה הוא רואה את הדברים. שאת ממש רואה אותם לגמרי אחרת. למשל, את רוצה להכין לו את הפשטידה האהובה עליו, ובשביל זה חשוב לך לדעת למתי לתכנן שהיא תצא חמה מהתנור בדיוק כשהוא יגיע. או, את צריכה לצאת לרופא שיניים וחשוב לך לדעת אם הוא יהיה בבית עם הילדים או שצריך לחפש בייביסיטר.
או לא משנה מה, את תשמעי משהו על איך שהוא רואה את העולם (לגמרי אחרת ממך, זה בטוח) והוא ישמע משהו על איך שאת רואה את העולם.
במקום לריב, תשתפו זה את זו בהבדלים גדולים בתפיסה שלכם, ותבינו שכדי לגשר על הפערים האלה, כדי לבנות גשר בין שני כוכבים כה רחוקים, מוכרחים ליצור מכנה משותף. והמכנה המשותף הוא לגלות זו לזה את מה שמניע אתכם. את המטרה שלכם. את התוכנית שלכם.
הוא רוצה תחושת חופש ואת רוצה מידע לתיכנון? אז איפה אתם יכולים להיפגש באמצע הדרך, ככה שהוא יקבל את החופש שלו אבל יתחשב בצרכים שלך לתיכנון, ואת תקבלי את המידע הדרוש לך אבל בצורה כזאת שתאפשר לו את החופש שלו (או כל דבר אחר, סתם המצאתי כאן באופן פרוע צרכים דימיוניים לשניכם).
זה בקצרה.
ממליצה לך לחפש לעצמך איזה יועצת קואצ'ינג או משהו כזה, ללמוד קודם כל תקשורת מקרבת, ואחר כך לפרק סיטואציות ולבדוק שוב ושוב איך להגיב בצורה חכמה ללחיצות על הכפתורים שלך.
ודבר ראשון, לא לבקר.
ברצינות אני אומרת לך.
זה מרעיל אותך מבפנים.
לא לבקר.
כשאת תופסת את עצמך מבקרת, ישר בתור מחיקה לביקורת תגידי משהו חיובי עליו, ותחשבי בראש חמישה דברים חיוביים ונפלאים עליו. מכל הבא ליד. לדרוך על תיכנות הביקורת הזה שטבוע לנו בגנים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
יש לו, אני חושבת, קומפלקס של תסביכים שקשורים לאוכל
או, עוד אחד כמוני (-:
מהזוית שלי (של אחת עם קשיים שקשורים לאוכל), מה אני אגיד לך, זה ממש עוזר כשמבינים אותך ומתוך אהבה משתדלים למענך וטורחים למענך ומצילים אותך
.
וזה גורם תחושת בדידות עמוקה כשבן הזוג לא רוצה לעזור לך ואתה תקוע עם המצוקה שלך ואפילו לא מחשיבים כמה זה קשה לך.
_למה זה חשוב לך?
בשמת, זוכרת שדיברנו על ניסוח שאלות עם "למה" בהתחלה? זה בתוקף גם פה..._
צצצ, מיכל שץ, למה ככה הבינה אותי מצויין וגם נתנה כמה תשובות מצויינות. הנה אני רוצה להתייחס אליהן:
_למה חשוב לי לדעת מתי הוא חוזר?
כי קשה לי (יום שלם, בד"כ) לבד עם הילדים.
כי הילדים שואלים וזה נראה לי מפגר שאין לי מושג.
כי אני מנסה ליצור תחושה של משפחה, ומשום כך, אני מייחסת חשיבות להימצאות שלו בבית בערב. הוא לא אורח שבא והולך כרצונו, אלא הוא חלק ממשפחה, וכן (YES), יש לו אחריות._
בתור מי שחולקת את הקושי הזה, הייתי מוסיפה גם משהו כמו "זה גורם לי להרגיש [נטושה, בודדה, מפוחדת]"
מיכל, את החלק הזה שבאמצע דחיתי לשלב שלמה ככה תענה לי. היה לי חשוב לשבץ פה את התשובה שלה.
אז אני רוצה להתייחס למה שכתבת (בינתיים לא מתייחסת לעובדה שכתבת שאולי גם לשלוט בו. לדעתי אין צורך להתייחס: פה העיקר שאת ראית, בינך לבין עצמך, בלי לחץ, שאולי יש פה גם רצון לשליטה מצדך. מספיק שאת רואה את זה בשביל שתשימי לב לזה להבא).
אז אם את רוצה לבטא את הנושא הזה, את צריכה לחשוב טוב טוב איך לנסח ככה שזה לא ייצא כביקורת ("יש לך אחריות", "אתה חלק ממשפחה" - כל אלה ניסוחים מאוד ביקורתיים, ששוב אומרים את המסר האחיד: "אתה לא בסדר". אתה חסר אחריות, אתה מתנהג כאילו אין לך משפחה, אתה מתנהג כאילו לא איכפת לך מאיתנו בכלל).
למשל, "חשוב לי מאוד שתחזור עד שש בערב, כי זאת שעת ארוחת הערב וזה מאוד משמעותי בעיני שנאכל אותה ביחד כמשפחה".
ואז מחכים לתגובה שלו.
למשל, הוא יכול להגיד "אני לא יודע אם הפגישה תיגמר עד אז".
אז את יכולה לחשוב על כמה אפשרויות: האם הוא יכול להשתדל לפחות? האם הוא יכול לצלצל אלייך כשהפגישה נגמרת כדי שתדעי שהוא כבר בדרך הביתה ולהכין את הארוחה ככה שתחכו לו קצת? האם תרצי לאכול בזמן אבל להכין עבורו אוכל לשעה שהוא יגיע, לא איתכם?
כל מיני פתרונות יש לזה, אבל מה שחשוב הוא, שאם את אומרת מה חשוב לך, במקום לשאול, אז את מציעה מיטה נעימה, לא כורה לו מלכודת שייפול בה.
(זה תיאור של הרגשה, שיכולה להיות ההרגשה שלו, לא תיאור אמיתי (-: אם כי גברים רבים נענים באופן מאוד מפתיע לרמזים של הרעיה, שהיא רוצה שהוא יחזור הביתה מוקדם מפני שהיא מצפה לו במיטה P-: ).
או, עוד אחד כמוני (-:
מהזוית שלי (של אחת עם קשיים שקשורים לאוכל), מה אני אגיד לך, זה ממש עוזר כשמבינים אותך ומתוך אהבה משתדלים למענך וטורחים למענך ומצילים אותך
.וזה גורם תחושת בדידות עמוקה כשבן הזוג לא רוצה לעזור לך ואתה תקוע עם המצוקה שלך ואפילו לא מחשיבים כמה זה קשה לך.
_למה זה חשוב לך?
בשמת, זוכרת שדיברנו על ניסוח שאלות עם "למה" בהתחלה? זה בתוקף גם פה..._
צצצ, מיכל שץ, למה ככה הבינה אותי מצויין וגם נתנה כמה תשובות מצויינות. הנה אני רוצה להתייחס אליהן:
_למה חשוב לי לדעת מתי הוא חוזר?
כי קשה לי (יום שלם, בד"כ) לבד עם הילדים.
כי הילדים שואלים וזה נראה לי מפגר שאין לי מושג.
כי אני מנסה ליצור תחושה של משפחה, ומשום כך, אני מייחסת חשיבות להימצאות שלו בבית בערב. הוא לא אורח שבא והולך כרצונו, אלא הוא חלק ממשפחה, וכן (YES), יש לו אחריות._
בתור מי שחולקת את הקושי הזה, הייתי מוסיפה גם משהו כמו "זה גורם לי להרגיש [נטושה, בודדה, מפוחדת]"
מיכל, את החלק הזה שבאמצע דחיתי לשלב שלמה ככה תענה לי. היה לי חשוב לשבץ פה את התשובה שלה.
אז אני רוצה להתייחס למה שכתבת (בינתיים לא מתייחסת לעובדה שכתבת שאולי גם לשלוט בו. לדעתי אין צורך להתייחס: פה העיקר שאת ראית, בינך לבין עצמך, בלי לחץ, שאולי יש פה גם רצון לשליטה מצדך. מספיק שאת רואה את זה בשביל שתשימי לב לזה להבא).
- קשה לי לבד עם הילדים - בואי נתרגם את זה למשהו שאפשר להגיד לו: "חשוב לי לדעת מתי אתה חוזר כי קשה לי הרבה שעות לבד עם הילדים ואני ממש מחכה לעזרה שלך".
- כי הילדים שואלים וזה נראה לך מפגר - פה תעשי סוויץ' בראש. את לוקחת על עצמך אחריות שלא שייכת לך בכלל. רצוי לשניכם לעשות את ההפרדה, מה העסק שלך ומה לא העסק שלך, מה העסק שלו ומה לא העסק שלו. הילדים שואלים? אומרים להם, "אני לא יודעת". את גם לא יודעת אם יירד גשם בשבוע הבא. הם יכולים להתקשר לאבא ולשאול, לא? וגם אם לא, אז לא. שהם ישאלו. אם תגידי מספיק פעמים, "אני לא יודעת" בשלווה, אולי הם יתחילו לשאול, ואולי להם הוא כן יענה!
- מנסה ליצור תחושה של משפחה. אהה. זה נושא מורכב. וכללת בו ביקורת מרומזת על זה שהוא אנוכי. הסעיף הזה בעייתי. אם חשוב לך שהוא יחזור עד שעה מסוימת בערב כי את מייחסת חשיבות להימצאות שלו בבית בערב, מבחינת ערכי המשפחה שלך, אז הדרך לבטא את זה היא לא לשאול אותו מה הוא חוזר, אלא להגיד לו מתי חשוב לך שהוא יחזור. לא "לפלוש" למרחב שלו על ידי שאלות פולשניות (ניסוח מדוייק: שעלולות להיראות פולשניות בעיניו) אלא לתאר לו את החלום שלך ולהשאיר בידיו את הבחירה אם להיות האביר שלך על הסוס הלבן, או לא.
אז אם את רוצה לבטא את הנושא הזה, את צריכה לחשוב טוב טוב איך לנסח ככה שזה לא ייצא כביקורת ("יש לך אחריות", "אתה חלק ממשפחה" - כל אלה ניסוחים מאוד ביקורתיים, ששוב אומרים את המסר האחיד: "אתה לא בסדר". אתה חסר אחריות, אתה מתנהג כאילו אין לך משפחה, אתה מתנהג כאילו לא איכפת לך מאיתנו בכלל).
למשל, "חשוב לי מאוד שתחזור עד שש בערב, כי זאת שעת ארוחת הערב וזה מאוד משמעותי בעיני שנאכל אותה ביחד כמשפחה".
ואז מחכים לתגובה שלו.
למשל, הוא יכול להגיד "אני לא יודע אם הפגישה תיגמר עד אז".
אז את יכולה לחשוב על כמה אפשרויות: האם הוא יכול להשתדל לפחות? האם הוא יכול לצלצל אלייך כשהפגישה נגמרת כדי שתדעי שהוא כבר בדרך הביתה ולהכין את הארוחה ככה שתחכו לו קצת? האם תרצי לאכול בזמן אבל להכין עבורו אוכל לשעה שהוא יגיע, לא איתכם?
כל מיני פתרונות יש לזה, אבל מה שחשוב הוא, שאם את אומרת מה חשוב לך, במקום לשאול, אז את מציעה מיטה נעימה, לא כורה לו מלכודת שייפול בה.
(זה תיאור של הרגשה, שיכולה להיות ההרגשה שלו, לא תיאור אמיתי (-: אם כי גברים רבים נענים באופן מאוד מפתיע לרמזים של הרעיה, שהיא רוצה שהוא יחזור הביתה מוקדם מפני שהיא מצפה לו במיטה P-: ).
-
ה_עוגיה*
- הודעות: 3541
- הצטרפות: 15 יוני 2003, 00:44
- דף אישי: הדף האישי של ה_עוגיה*
אבא סבבא אמא קרציה
בשמת, אני מאוד מעריכה את ההשקעה שלך. את כותבת פה הרבה מילים עם הרבה מחשבה.
אני בטוחה שעוד הרבה נשים נתרמות מזה.
אני בטוחה שעוד הרבה נשים נתרמות מזה.
אבא סבבא אמא קרציה
אם כי גברים רבים נענים באופן מאוד מפתיע לרמזים של הרעיה, שהיא רוצה שהוא יחזור הביתה מוקדם מפני שהיא מצפה לו במיטה ).
D-:
תמיד אבל תמיד זה עבד לי. (בתקופה הלא כל כך טובה שלנו, היום אני כבר לא צריכה את זה
)
D-:
תמיד אבל תמיד זה עבד לי. (בתקופה הלא כל כך טובה שלנו, היום אני כבר לא צריכה את זה
)אבא סבבא אמא קרציה
בשלב הבא, את עושה מה שכל גבר שונא: את רוצה עוד לדבר על הריב... עוד שיחת "תשב ותקשיב לי כמה אתה לא בסדר", שבה התפקיד שלו אמור להתמצות בלהודות כמה הוא לא בסדר (שיואו, ואנחנו עוד מצפות שזה מה שיקרה בשיחות המוטיבציה האלה! מאיפה לקחנו את התסריטים שרצים לנו בראש בתור המודל לחיי נישואין?)
זו שאלה מצוינת! ההורים שלי בטח לא היו מודל כזה והתנהגתי כך במשך רוב חיי הנישואין שלנו.
אני חושבת שזה מגיע מתקופת החיזורים והשנה-שנתיים הראשונות: כמו שאנחנו מצליחות ליצור אצלם אשליה של נסיכות אצילות, לא צועקות,תמיד נראות טוב, משקיעניות, כותבות מכתבים מבושמים וכו'....כך גם הם מצליחים להשלות אותנו בגבריותם הג'נטלמנית, נאמנים ושייכים לנו כמו כלבים מאולפים, מחבקים אותנו באהבה כשאנחנו מזילות דמעה אחת בלבד ומבטיחים שלא יפגעו בנו שוב (שלא לדבר על הז.. שאחרי המריבה, שכבר לא קורה כי אחרי כמה שנים עם מריבות איומות ,כבר לא משלימים באמת).
למה ככה. נעים לשמוע שאזנך כרויה לי למרות הניסוח העצבני. זה בגלל שאני עצבנית עליך ובטוחה בצדקתי
. כמובן שיכול להיות שאני לא צודקת. בכל זאת: תנסי לרצות אותו לגמרי בענין האוכל לפחות למשך שבועיים..
כבר כתבתי לך שהוא בעייתי באוכל ושזה ממש אישו אצלו, אז את לא מפתיעה אותי כשאת מפרטת מה הוא אוהב ולא אוהב. מצד שני: גם עליך אפשר להגיד אותו דבר. 90% מהאנשים שתפגשי ברחוב יחשבו שאת מאוד בעיתית באוכל. אבל את יודעת להכין לעצמך והוא לא. אם לקחת על עצמך את משימת ההזנה בבית שלכם את צריכה לדאוג, לדעתי, שכולם יקבלו את מה שהם אוהבים (כמובן שזה צריך לכלול את אבות המזון וכל הוויטמינים והמינרלים). זה הבסיס, כי אוכל זה בסיס.
מעל זה תבני תקשורת מגשרת לפי עצותיה של בשמת.
אני מכירה מעט מאוד ילדים שיאהבו את סוג הדייסה שבישלת לילדייך לא מזמן. ילדים צריכים לאכול בתאווה ובכיף ולכן צריכים להכין להם אוכל טעים (לחיכם) ומזין כדי שיקבלו את כל מה שנחוץ להם לגדילה. לכשיגדלו, הם יבשלו לעצמם (מצויידים באותה תאווה וכיף לאוכל ולחיים בכלל) את המזון שהם אוהבים.
בשמת, אני לא יודעת מה מקצועך, אבל את בהחלט יכולה להיות בין לילה יועצת ומגשרת לבני זוג. אני מאוד מסכימה עם כל מה שיעצת וגם מתפעלת מהניסוח......
זו שאלה מצוינת! ההורים שלי בטח לא היו מודל כזה והתנהגתי כך במשך רוב חיי הנישואין שלנו
.אני חושבת שזה מגיע מתקופת החיזורים והשנה-שנתיים הראשונות: כמו שאנחנו מצליחות ליצור אצלם אשליה של נסיכות אצילות, לא צועקות,תמיד נראות טוב, משקיעניות, כותבות מכתבים מבושמים וכו'....כך גם הם מצליחים להשלות אותנו בגבריותם הג'נטלמנית, נאמנים ושייכים לנו כמו כלבים מאולפים, מחבקים אותנו באהבה כשאנחנו מזילות דמעה אחת בלבד ומבטיחים שלא יפגעו בנו שוב (שלא לדבר על הז.. שאחרי המריבה, שכבר לא קורה כי אחרי כמה שנים עם מריבות איומות ,כבר לא משלימים באמת).
למה ככה. נעים לשמוע שאזנך כרויה לי למרות הניסוח העצבני. זה בגלל שאני עצבנית עליך ובטוחה בצדקתי
. כמובן שיכול להיות שאני לא צודקת. בכל זאת: תנסי לרצות אותו לגמרי בענין האוכל לפחות למשך שבועיים..כבר כתבתי לך שהוא בעייתי באוכל ושזה ממש אישו אצלו, אז את לא מפתיעה אותי כשאת מפרטת מה הוא אוהב ולא אוהב. מצד שני: גם עליך אפשר להגיד אותו דבר. 90% מהאנשים שתפגשי ברחוב יחשבו שאת מאוד בעיתית באוכל. אבל את יודעת להכין לעצמך והוא לא. אם לקחת על עצמך את משימת ההזנה בבית שלכם את צריכה לדאוג, לדעתי, שכולם יקבלו את מה שהם אוהבים (כמובן שזה צריך לכלול את אבות המזון וכל הוויטמינים והמינרלים). זה הבסיס, כי אוכל זה בסיס.
מעל זה תבני תקשורת מגשרת לפי עצותיה של בשמת.
אני מכירה מעט מאוד ילדים שיאהבו את סוג הדייסה שבישלת לילדייך לא מזמן. ילדים צריכים לאכול בתאווה ובכיף ולכן צריכים להכין להם אוכל טעים (לחיכם) ומזין כדי שיקבלו את כל מה שנחוץ להם לגדילה. לכשיגדלו, הם יבשלו לעצמם (מצויידים באותה תאווה וכיף לאוכל ולחיים בכלל) את המזון שהם אוהבים.
בשמת, אני לא יודעת מה מקצועך, אבל את בהחלט יכולה להיות בין לילה יועצת ומגשרת לבני זוג. אני מאוד מסכימה עם כל מה שיעצת וגם מתפעלת מהניסוח......
אבא סבבא אמא קרציה
אוף כתבתי וכתבתי והמחשב הישן שלי נתקע והכל הלך
אם תסמני ותעתיקי את מה שכתבת לפני שאת שולחת, תחסכי לך את עוגמת הנפש הזו.
וכשהכל ימחק, תוכלי פשוט להדביק ולשלוח עד שיצליח.
אם תסמני ותעתיקי את מה שכתבת לפני שאת שולחת, תחסכי לך את עוגמת הנפש הזו.
וכשהכל ימחק, תוכלי פשוט להדביק ולשלוח עד שיצליח.
-
חייבת_להגיד*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 17 אוקטובר 2008, 08:34
אבא סבבא אמא קרציה
מניסיון אישי וכואב.
כמובן שנשמע שיש בעיות בזוגיות, זה לא חדש לך.
כשגבר הולך ולא מסכים להגיד לאן ומתי חוזר - לרוב יש בגידה או מחשבות על בגידה, שתבוא בקרוב.
את יכולה למחוק אם לא מתאים לך לחשוב על זה עכשיו, אבל אני רואה מחויבות להציע את הניסיון שלי.
חזקי את עצמך. תגיעי למצב שאת שלמה בלעדיו ויכולה לעמוד על הרגליים בלעדיו. מהדברים שלך אני קוראת זלזול בך, בעבודתך בבית, ברעיונות שלך, כמו שאמרתי בך. לפי דעתי את זה אי אפשר לתקן.
מחזקת את ידייך. כל הכבוד על הניסיונות.
כמובן שנשמע שיש בעיות בזוגיות, זה לא חדש לך.
כשגבר הולך ולא מסכים להגיד לאן ומתי חוזר - לרוב יש בגידה או מחשבות על בגידה, שתבוא בקרוב.
את יכולה למחוק אם לא מתאים לך לחשוב על זה עכשיו, אבל אני רואה מחויבות להציע את הניסיון שלי.
חזקי את עצמך. תגיעי למצב שאת שלמה בלעדיו ויכולה לעמוד על הרגליים בלעדיו. מהדברים שלך אני קוראת זלזול בך, בעבודתך בבית, ברעיונות שלך, כמו שאמרתי בך. לפי דעתי את זה אי אפשר לתקן.
מחזקת את ידייך. כל הכבוד על הניסיונות.
אבא סבבא אמא קרציה
_שלחתי אותו לראות מה השתנה בסלון. הוא אמר סחתיין על השינויים (אמרתי לו שהוצאתי את התמונות ואת הפסל בעקבות עצות שקיבלתי בבאופן). הוא הציע להוציא עוד תמונה שלי, צילום של אדם שהולך על שפת הים. הצילום נעשה ממרחק רב, ודמות האיש קטנטונת ואילו הים גדול וכהה...
הקיצר התחבקנו._
אתמול הגדול ראה אותנו מתחבקים (בעקבות בקשת סליחה גלובלית של אבא ממני - לכבוד יום כיפור - ובקשה מקבילה שלי). אז הוא העיר "חיבוק של אהבה", רוצה לומר, "וואוו!!!!!!".
אה, וגם: הוא מה זה נהנה מהפשטידה!...
אני גם חושבת שיש פה מצב מסוכן אבל גם מרגישה מהכתוב שהוא ממש לא רוצה שה יקרה. יש פה הזדמנות לשינוי. הוא עדיין אוהב אותה, את הילדים ואת הבית שלו.
אבל כל אדם רוצה להרגיש בנוח בבית שלו. לעשות את מה שהוא אוהב ולא לקבל כל הזמן ביקורת על התנהגותו. כשאדם לא מרגיש בנוח בביתו הוא מתחיל לחשוב על בית אחר, בנפרד.
הקיצר התחבקנו._
אתמול הגדול ראה אותנו מתחבקים (בעקבות בקשת סליחה גלובלית של אבא ממני - לכבוד יום כיפור - ובקשה מקבילה שלי). אז הוא העיר "חיבוק של אהבה", רוצה לומר, "וואוו!!!!!!".
אה, וגם: הוא מה זה נהנה מהפשטידה!...
אני גם חושבת שיש פה מצב מסוכן אבל גם מרגישה מהכתוב שהוא ממש לא רוצה שה יקרה. יש פה הזדמנות לשינוי. הוא עדיין אוהב אותה, את הילדים ואת הבית שלו.
אבל כל אדם רוצה להרגיש בנוח בבית שלו. לעשות את מה שהוא אוהב ולא לקבל כל הזמן ביקורת על התנהגותו. כשאדם לא מרגיש בנוח בביתו הוא מתחיל לחשוב על בית אחר, בנפרד.
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
אבא סבבא אמא קרציה
צצצ, מיכל שץ, למה ככה הבינה אותי מצויין וגם נתנה כמה תשובות מצויינות. הנה אני רוצה להתייחס אליהן
אני לא מסכימה איתך. תשובות שמתחילות ב"כי" בד"כ לא חושפות את המנגנון האמיתי.
אני יודעת שאת יודעת מה זה מטה-מודלס ואיך חושפים מבני עומק. ושאלות שמתחילות בלמה ברוב המקרים פשוט לא יעילות. הן מאפשרות לבנאדם להמשיך לתת לעצמו את אותן תשובות ולספר לעצמו את אותם סיפורים.
בגלל זה לא שואלים "למה את כועס?" כי א' איך את יודעת שהוא כועס? ב' יש סיוכי טוב שתקבלי תשובה כמו "כי את מעצבנת אותי"
ג' אני מאמינה שמה שאת באמת רוצה לדעת זה "מה מכעיס אותך בהתנהגות/דברים שלי?" או טוב יותר "איך אתה מרגיש כש..." "מה זה גורם לך להרגיש" וכו'
אני לא מסכימה איתך. תשובות שמתחילות ב"כי" בד"כ לא חושפות את המנגנון האמיתי.
אני יודעת שאת יודעת מה זה מטה-מודלס ואיך חושפים מבני עומק. ושאלות שמתחילות בלמה ברוב המקרים פשוט לא יעילות. הן מאפשרות לבנאדם להמשיך לתת לעצמו את אותן תשובות ולספר לעצמו את אותם סיפורים.
בגלל זה לא שואלים "למה את כועס?" כי א' איך את יודעת שהוא כועס? ב' יש סיוכי טוב שתקבלי תשובה כמו "כי את מעצבנת אותי"
ג' אני מאמינה שמה שאת באמת רוצה לדעת זה "מה מכעיס אותך בהתנהגות/דברים שלי?" או טוב יותר "איך אתה מרגיש כש..." "מה זה גורם לך להרגיש" וכו'
אבא סבבא אמא קרציה
_בכל מקרה, אני אכן מנסה (גם אם לא יוצאת מגדרי) להכין לו דברים שיענמו לחיכו.
זה קשה עקרונית, וקשה במיוחד לטורפת-חסות-שלא-נוגעת-בחיות-למאכל כמותי._
קומץ הצעות, מקוה שיהיו לעזר:
האם האיש אוכל רק בשר?
אולי אפשר להגיע למצב נעים בו את מכינה את המסביב והוא אחראי על קניה או הכנה של המנה העיקרית.
גם אם הוא מעדיף שהמסביב יהיה צ'יפס, למשל, או משהו אחר שפחות נראה לך, סביר שזה לא יגעיל אותך.
עוד הצעה: להרים טלפון לאמא שלו ולהתייעץ אתה, איך היא מכינה את מה שהוא אוהב.
עוד: מה עם קינוחים? ניחוחות עוגה נאפית שעולים מהתנור ופושטים על הבית כולו, בעיקר בבוקר ששי, יכולים לעשות נפלאות לבטן וללב
בהצלחה
זה קשה עקרונית, וקשה במיוחד לטורפת-חסות-שלא-נוגעת-בחיות-למאכל כמותי._
קומץ הצעות, מקוה שיהיו לעזר:
האם האיש אוכל רק בשר?
אולי אפשר להגיע למצב נעים בו את מכינה את המסביב והוא אחראי על קניה או הכנה של המנה העיקרית.
גם אם הוא מעדיף שהמסביב יהיה צ'יפס, למשל, או משהו אחר שפחות נראה לך, סביר שזה לא יגעיל אותך.
עוד הצעה: להרים טלפון לאמא שלו ולהתייעץ אתה, איך היא מכינה את מה שהוא אוהב.
עוד: מה עם קינוחים? ניחוחות עוגה נאפית שעולים מהתנור ופושטים על הבית כולו, בעיקר בבוקר ששי, יכולים לעשות נפלאות לבטן וללב
בהצלחה
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
מיכל שץ, בעיקרון מסכימה איתך כמובן, אבל לא בעיקרון, באופן מעשי, אני מרגישה שהעומק שאת מגיעה אליו דורש יותר עבודה אישית, יותר מודעות, יותר חפירה לעומק, ולא מתאים לאינטרנט כי צריך ממש לפתוח ולחפש. אני בעצמי לא בטוחה שהייתי יכולה לענות על רמת השאלות שאת שואלת (-:
זה כמו לא להגיד לו "אתה תקנה לי פרחים ביום שישי?" אלא להגיד "אני מאוד אוהבת פרחים לשבת, הפנטזיה שלי היא שאני פותחת את הדלת והנה בעלי בא עם זר פרחים בשבילי"
פה ניסחתי משהו שלא נראה לי קולע כשכתבתי, אבל שלחתי בכל זאת.
אז עכשיו הבנתי.
אנחנו לא שואלות "אתה תקנה לי פרחים ביום שישי?" - זה לא הניסוח העלוב הרגיל שלנו P-: שמעלה לו את הסעיף וגורם לו לא לקנות לנו פרחים (-: הניסוח שלנו הרבה יותר מזהיר (דמיינו טון מתלונן ומאשים): "אתה אף פעם לא קונה לי פרחים! למה לי אתה לא קונה פרחים לשבת?" והמגדילות לעשות אפילו מוסיפות השוואה לפופי השכנה/הגיסה/לא חשוב מי שבעלה, הוא הנפלא, תמיד קונה לה פרחים לשבת! (אבל זה באמת בפולניות מתקדמת, לא?)
התרגיל שאני מציעה הוא שכל אחת תגיד לעצמה, קודם את "אתה אף פעם לא קונה לי! למה לי אתה לא קונה?"
ואחרי זה את "אני מאוד אוהבת X, הפנטזיה שלי היא שאני פותחת את הדלת והנה בעלי בא עם X בשבילי".
נכון מרגיש לגמרי אחרת?
ואיפה יש סיכוי יותר גדול שמישהו ירצה לשמח אותנו? כשאנחנו מתלוננות ומבקרות, או כשאנחנו טוות פנטזיה?
אם תסמני ותעתיקי את מה שכתבת לפני שאת שולחת
לא עבד, המחשב ממש נתקע לי באמצע. לא נורא, תיכף אבא שלי יוצא מבית החולים ומעביר לי מחשב פחות ישן (-:
_כשגבר הולך ולא מסכים להגיד לאן ומתי חוזר - לרוב יש בגידה או מחשבות על בגידה, שתבוא בקרוב.
[...]
חזקי את עצמך. תגיעי למצב שאת שלמה בלעדיו ויכולה לעמוד על הרגליים בלעדיו. מהדברים שלך אני קוראת זלזול בך, בעבודתך בבית, ברעיונות שלך, כמו שאמרתי בך. לפי דעתי את זה אי אפשר לתקן._
זה דבר שאני נמנעתי מלהגיד, לא מפני שאין אפשרות כזאת בתיאוריה, אלא מפני שאני לא בעד הכנסה של דברים כל כך שליליים למשוואה.
ואגב, מניסיוני, "לרוב" ממש לא נכון פה.
יש הרבה סיבות לגבר לא להסכים, והנפוצה בהן היא השנאה ל"התערבות בענייניו".
ומניסיוני, בחלק ניכר מהמשברים בזוגיות מה שעולה הוא זלזול הדדי בתרומה וברעיונות של השני, ואפשר ואפשר לתקן.
במיוחד אחרי שקראתי את התיאורים של תגובת האיש של למה ככה לשינויים שהיא עשתה - אפשר ואפשר לתקן. איכפת לו, זוגתו חשובה לו, המשפחה חשובה לו, הבית חשוב לו, יש סיכוי.
מה שכן, כמה חבל שאנחנו יוצאים לחיים בלי הכישורים הכי בסיסיים, והדבר היחיד שמניע אותנו לעשות שינוי בהרגלים הלא מוצלחים שלנו (ההרגלים האלה להאשים, להתלונן, לראות את חצי הכוס הריקה, לזלזל, ללעוג) הוא משבר גדול.
כמעט כתבתי "חבל שביזבזתי שנים בבית הספר בלי אף קורס בנושא הזה", אבל אז נזכרתי: האם לא בבית הספר צפיתי כל היום באנשים שעסוקים בלהאשים, להתלונן, לזלזל וללעוג? איפה קיבלנו דוגמאות יומיומיות לקטלנות ביקורתית וחוסר הערכה? איפה הרגשנו הכי חזק איך זה להיות כל הזמן מאויימים שיתפסו אותנו, שיבחנו אותנו וניכשל, שאנחנו תחת מיקרוסקופ ומישהו "מחכה לנו בפינה" כל הזמן?
זה כמו לא להגיד לו "אתה תקנה לי פרחים ביום שישי?" אלא להגיד "אני מאוד אוהבת פרחים לשבת, הפנטזיה שלי היא שאני פותחת את הדלת והנה בעלי בא עם זר פרחים בשבילי"
פה ניסחתי משהו שלא נראה לי קולע כשכתבתי, אבל שלחתי בכל זאת.
אז עכשיו הבנתי.
אנחנו לא שואלות "אתה תקנה לי פרחים ביום שישי?" - זה לא הניסוח העלוב הרגיל שלנו P-: שמעלה לו את הסעיף וגורם לו לא לקנות לנו פרחים (-: הניסוח שלנו הרבה יותר מזהיר (דמיינו טון מתלונן ומאשים): "אתה אף פעם לא קונה לי פרחים! למה לי אתה לא קונה פרחים לשבת?" והמגדילות לעשות אפילו מוסיפות השוואה לפופי השכנה/הגיסה/לא חשוב מי שבעלה, הוא הנפלא, תמיד קונה לה פרחים לשבת! (אבל זה באמת בפולניות מתקדמת, לא?)
התרגיל שאני מציעה הוא שכל אחת תגיד לעצמה, קודם את "אתה אף פעם לא קונה לי! למה לי אתה לא קונה?"
ואחרי זה את "אני מאוד אוהבת X, הפנטזיה שלי היא שאני פותחת את הדלת והנה בעלי בא עם X בשבילי".
נכון מרגיש לגמרי אחרת?
ואיפה יש סיכוי יותר גדול שמישהו ירצה לשמח אותנו? כשאנחנו מתלוננות ומבקרות, או כשאנחנו טוות פנטזיה?
אם תסמני ותעתיקי את מה שכתבת לפני שאת שולחת
לא עבד, המחשב ממש נתקע לי באמצע. לא נורא, תיכף אבא שלי יוצא מבית החולים ומעביר לי מחשב פחות ישן (-:
_כשגבר הולך ולא מסכים להגיד לאן ומתי חוזר - לרוב יש בגידה או מחשבות על בגידה, שתבוא בקרוב.
[...]
חזקי את עצמך. תגיעי למצב שאת שלמה בלעדיו ויכולה לעמוד על הרגליים בלעדיו. מהדברים שלך אני קוראת זלזול בך, בעבודתך בבית, ברעיונות שלך, כמו שאמרתי בך. לפי דעתי את זה אי אפשר לתקן._
זה דבר שאני נמנעתי מלהגיד, לא מפני שאין אפשרות כזאת בתיאוריה, אלא מפני שאני לא בעד הכנסה של דברים כל כך שליליים למשוואה.
ואגב, מניסיוני, "לרוב" ממש לא נכון פה.
יש הרבה סיבות לגבר לא להסכים, והנפוצה בהן היא השנאה ל"התערבות בענייניו".
ומניסיוני, בחלק ניכר מהמשברים בזוגיות מה שעולה הוא זלזול הדדי בתרומה וברעיונות של השני, ואפשר ואפשר לתקן.
במיוחד אחרי שקראתי את התיאורים של תגובת האיש של למה ככה לשינויים שהיא עשתה - אפשר ואפשר לתקן. איכפת לו, זוגתו חשובה לו, המשפחה חשובה לו, הבית חשוב לו, יש סיכוי.
מה שכן, כמה חבל שאנחנו יוצאים לחיים בלי הכישורים הכי בסיסיים, והדבר היחיד שמניע אותנו לעשות שינוי בהרגלים הלא מוצלחים שלנו (ההרגלים האלה להאשים, להתלונן, לראות את חצי הכוס הריקה, לזלזל, ללעוג) הוא משבר גדול.
כמעט כתבתי "חבל שביזבזתי שנים בבית הספר בלי אף קורס בנושא הזה", אבל אז נזכרתי: האם לא בבית הספר צפיתי כל היום באנשים שעסוקים בלהאשים, להתלונן, לזלזל וללעוג? איפה קיבלנו דוגמאות יומיומיות לקטלנות ביקורתית וחוסר הערכה? איפה הרגשנו הכי חזק איך זה להיות כל הזמן מאויימים שיתפסו אותנו, שיבחנו אותנו וניכשל, שאנחנו תחת מיקרוסקופ ומישהו "מחכה לנו בפינה" כל הזמן?
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
אבא סבבא אמא קרציה
יש הרבה סיבות לגבר לא להסכים, והנפוצה בהן היא השנאה ל"התערבות בענייניו".
הדוגמא הפרטית שלי אומרת שזה הרבה פעמים מהפחד לאכזב. מה יקרה אם הוא לא יגיע בשעה שהבטיח?
לרוב זה גורם לי להגיב עוד יותר גרוע... (היום למדתי רק לשתף ברגשות החרדה שזה גורם לי... פעם הייתי שוטפת אותו) מה עדיף?
אולי שווה לנסות להזכר מה קרה כשהוא איחר מהשעה שאמר שיגיע?
הדוגמא הפרטית שלי אומרת שזה הרבה פעמים מהפחד לאכזב. מה יקרה אם הוא לא יגיע בשעה שהבטיח?
לרוב זה גורם לי להגיב עוד יותר גרוע... (היום למדתי רק לשתף ברגשות החרדה שזה גורם לי... פעם הייתי שוטפת אותו) מה עדיף?
אולי שווה לנסות להזכר מה קרה כשהוא איחר מהשעה שאמר שיגיע?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
וואללה נכון, מיכל שץ.
-
צורך_בסיסי*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 17 אוקטובר 2008, 22:44
אבא סבבא אמא קרציה
לדעתי סקס הוא צורך מאוד מאוד מאוד קיומי אצל גברים!!!!!
כשאין אינטימיות הגבר מתרחק מהאישה - ויש לכך הוכחות בספרים רבים בנושא זוגיות.
ואז כל דבר במערכת היחסים מהווה סכסוך.
לכן הפתרון הוא באמת בטיפול זוגי.
ויש כאן מילכוד - כי האשה נענית לסקס ויכולה להכיל קירבה אינטימית כשהגבר שלה מכיל/ מקשיב ומשתף פעולה (כלומר בסיכרון איתה), ואילו הגבר בדיוק להיפך (כלומר קודם סקס ואחר כך קירבה/הכלה/הקשבה וכ'ו).
זה מה שקורה ברוב המקרים.
שאלה - למה ככה, האם שוחחת עם בן זוגך על עתידכם? מה לדעתו הבעיות? מה לא מוצא חן בעינייו? מה לדעתו הפיתרון?
יש מישהו שיכול לעזור לכם? חברים טובים?
כשאין אינטימיות הגבר מתרחק מהאישה - ויש לכך הוכחות בספרים רבים בנושא זוגיות.
ואז כל דבר במערכת היחסים מהווה סכסוך.
לכן הפתרון הוא באמת בטיפול זוגי.
ויש כאן מילכוד - כי האשה נענית לסקס ויכולה להכיל קירבה אינטימית כשהגבר שלה מכיל/ מקשיב ומשתף פעולה (כלומר בסיכרון איתה), ואילו הגבר בדיוק להיפך (כלומר קודם סקס ואחר כך קירבה/הכלה/הקשבה וכ'ו).
זה מה שקורה ברוב המקרים.
שאלה - למה ככה, האם שוחחת עם בן זוגך על עתידכם? מה לדעתו הבעיות? מה לא מוצא חן בעינייו? מה לדעתו הפיתרון?
יש מישהו שיכול לעזור לכם? חברים טובים?
-
צורך_בסיסי*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 17 אוקטובר 2008, 22:44
אבא סבבא אמא קרציה
אני מודעת לכך שיש לך תינוק ואת מניקה (מה שמקטין את החשק והצורך לסקס - במיוחד כשיש בעיות).
לכן הפיתרון מורכב - מאחר והכעסים והבעיות הצטברו ונערמו לכדור שלג ענקי....
אתם זקוקים לעזרה (לא להיסתפק בדיון בדף זה).
אם תמשיכו במצב זה - הילדים ישלמו מחיר גדול.
במקום לומר לעצמך שאת מלכה עדיף לדעתי לומר "אני בהפסקת אש - לא נלחמת" ופשוט לא לעשות עניין מכל דבר...
כפי שבשמת הציעה - לנשום ולנשום עמוק - להתרחק, לצאת מהחדר....או אפילו החוצה לצעידה.
לכן הפיתרון מורכב - מאחר והכעסים והבעיות הצטברו ונערמו לכדור שלג ענקי....
אתם זקוקים לעזרה (לא להיסתפק בדיון בדף זה).
אם תמשיכו במצב זה - הילדים ישלמו מחיר גדול.
במקום לומר לעצמך שאת מלכה עדיף לדעתי לומר "אני בהפסקת אש - לא נלחמת" ופשוט לא לעשות עניין מכל דבר...
כפי שבשמת הציעה - לנשום ולנשום עמוק - להתרחק, לצאת מהחדר....או אפילו החוצה לצעידה.
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
אבא סבבא אמא קרציה
נפגעתי, ישר באו הדמעות הידועות. לא הגבתי במילים. הסתגרתי.
בעקבות אמירה מסויימת של בן זוגי לא מזמן, במקום להגיב בדיוק כמו שהייתי רגילה בעבר נפגעתי, ישר באו הדמעות הידועות. לא הגבתי במילים. הסתגרתי.
שאלתי את עצמי מה אני מרגישה. והתשובה שעלתה לי הייתה אני עצובה . בהמשך לשיחה הפנימית הזו אמרתי לעצמי: אני הולכת עם העצב הזה .ולבני הבית ששאלו בארוחת החג מה קרה אמרתי אני עכשיו עצובה. ההבדל מבחינתי בין עצב להסתגרות הוא שכאשר הסתגרתי לא ידעתי מה אני מרגישה. מבחינת ההתנהגות זה נראה דומה מאד.
ואולי זה גם קשור לטיפול האייפק שאני עוברת
בעקבות אמירה מסויימת של בן זוגי לא מזמן, במקום להגיב בדיוק כמו שהייתי רגילה בעבר נפגעתי, ישר באו הדמעות הידועות. לא הגבתי במילים. הסתגרתי.
שאלתי את עצמי מה אני מרגישה. והתשובה שעלתה לי הייתה אני עצובה . בהמשך לשיחה הפנימית הזו אמרתי לעצמי: אני הולכת עם העצב הזה .ולבני הבית ששאלו בארוחת החג מה קרה אמרתי אני עכשיו עצובה. ההבדל מבחינתי בין עצב להסתגרות הוא שכאשר הסתגרתי לא ידעתי מה אני מרגישה. מבחינת ההתנהגות זה נראה דומה מאד.
ואולי זה גם קשור לטיפול האייפק שאני עוברת
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
ספק קל לגבי העבודה העצמית על "אני מלכה", "אני עצובה וכועסת" ולשדר את זה - נראה לי כמו מעבר מאגרסיב לפאסיב-אגרסיב, לא? כמו הילדים האלה בבית הספר שהיו יושבים מכונסים על הרצפה במקום מרכזי וחיכו שייגשו אליהם וישאלו למה הם בדיכאון. אחרי כמה פעמים כשהחידוש ידעך אולי הוא לא יגיב. כי התגובה שלו תלויה ברמת הרגישות שלו מראש.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
איפה הרשימה המעולה על מהי מלכה? האם הקישור הוא מהדף תחזוקת בעל?
הוויה של "מלכה" אין פירושה שתלטנית, גאוותנית, שחצנית, חושבת את עצמה, מלאה בעצמה, פוקדת פקודות וצודקת תמיד. זאת המלכה מעליסה בארץ הפלאות (-:
הוויה של "מלכה" פירושה שיש לך כבוד עצמי, יש לך ערך עצמי, יש לך ביטחון שקט בעצמך, את לא נזקקת לדרמות לא מכובדות, את לא עושה הצגות.
יש בזה מן הצד הנשי של חכם זן. זה המקום הזה המפוקס, הממוקד, המחובר בכל רגע ורגע לרגשותיו ויודע איך לבטא אותם בצורה מכובדת ומאופקת. לא מסתגר, לא כולא בפנים, וגם לא זקוק להתפרץ או לפגוע בכבודו של אדם אחר בכל צורה. יודע להציב גבולות, כאשר משהו לא מתאים לו, בצורה ברורה ומכובדת.
שוב אומרת:
אין לנו דוגמא!
אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא. אולי צריך לנסות לדמיין מה היתה הנסיכה גרייס ממונאקו עושה במצב זה או אחר, אבל קשה. היא לא האדם שמישהו היה מטיח לעברו האשמות גסות (-:
וזו עוד תובנה לגבי המלכה:
כשאני מתנהגת כליידי, או כמלכה, מתייחסים אלי ככה אוטומטית.
כשלי יש שלמות מסוימת בתחום מסוים עם עצמי, אף אחד לא חושב אפילו לפגוע בשלמות הזאת.
כשאני חלשה וחסרת ביטחון ולא מאמינה בערך שלי בעצמי, פוגעים בי, מתעללים בי, מנסים לחצות את הגבולות שלי.
כשאני שלמה עם עצמי והולכת בעולם מלאה בידע הזה, מכבדים אותי!
"אני עצובה" - לא לשדר. להגיד! לשדר פירושו לשתוק ולתת לאחרים לנחש ולעשות פעולות שמהן אפשר להסיק, ובעיקר לסבול ממך.
"אני כועסת" - להגיד! אני כועסת כי שברו לי את הכוס האהובה שלי בגלל רשלנות. זהו. אמרתי. ואני גם עצובה, כי הכוס האהובה עלי נשברה. זה לא לצעוק על מישהו, לא להאשים (למה שברת לי!), לא לעשות שום דבר אלים או תוקפני - זה להגיד. להודות ברגש. וכך להיות מסוגלת פשוט להיות איתו. להחזיק אותו בגוף, להקשיב לו, להתבונן בו, ואז הוא יכול ללכת.
כי כשאנחנו מחוברים באמת לרגש, ומבטאים אותו ישר כמו שהוא, כמה זמן הוא כבר יכול להתקע שם... כעסתי, הייתי עצובה, די, נגמר. הכוס שבורה ושום דבר לא יחזיר אותה לחיים.
הוויה של "מלכה" אין פירושה שתלטנית, גאוותנית, שחצנית, חושבת את עצמה, מלאה בעצמה, פוקדת פקודות וצודקת תמיד. זאת המלכה מעליסה בארץ הפלאות (-:
הוויה של "מלכה" פירושה שיש לך כבוד עצמי, יש לך ערך עצמי, יש לך ביטחון שקט בעצמך, את לא נזקקת לדרמות לא מכובדות, את לא עושה הצגות.
יש בזה מן הצד הנשי של חכם זן. זה המקום הזה המפוקס, הממוקד, המחובר בכל רגע ורגע לרגשותיו ויודע איך לבטא אותם בצורה מכובדת ומאופקת. לא מסתגר, לא כולא בפנים, וגם לא זקוק להתפרץ או לפגוע בכבודו של אדם אחר בכל צורה. יודע להציב גבולות, כאשר משהו לא מתאים לו, בצורה ברורה ומכובדת.
שוב אומרת:
אין לנו דוגמא!
אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא. אולי צריך לנסות לדמיין מה היתה הנסיכה גרייס ממונאקו עושה במצב זה או אחר, אבל קשה. היא לא האדם שמישהו היה מטיח לעברו האשמות גסות (-:
וזו עוד תובנה לגבי המלכה:
כשאני מתנהגת כליידי, או כמלכה, מתייחסים אלי ככה אוטומטית.
כשלי יש שלמות מסוימת בתחום מסוים עם עצמי, אף אחד לא חושב אפילו לפגוע בשלמות הזאת.
כשאני חלשה וחסרת ביטחון ולא מאמינה בערך שלי בעצמי, פוגעים בי, מתעללים בי, מנסים לחצות את הגבולות שלי.
כשאני שלמה עם עצמי והולכת בעולם מלאה בידע הזה, מכבדים אותי!
"אני עצובה" - לא לשדר. להגיד! לשדר פירושו לשתוק ולתת לאחרים לנחש ולעשות פעולות שמהן אפשר להסיק, ובעיקר לסבול ממך.
"אני כועסת" - להגיד! אני כועסת כי שברו לי את הכוס האהובה שלי בגלל רשלנות. זהו. אמרתי. ואני גם עצובה, כי הכוס האהובה עלי נשברה. זה לא לצעוק על מישהו, לא להאשים (למה שברת לי!), לא לעשות שום דבר אלים או תוקפני - זה להגיד. להודות ברגש. וכך להיות מסוגלת פשוט להיות איתו. להחזיק אותו בגוף, להקשיב לו, להתבונן בו, ואז הוא יכול ללכת.
כי כשאנחנו מחוברים באמת לרגש, ומבטאים אותו ישר כמו שהוא, כמה זמן הוא כבר יכול להתקע שם... כעסתי, הייתי עצובה, די, נגמר. הכוס שבורה ושום דבר לא יחזיר אותה לחיים.
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
אבא סבבא אמא קרציה
_אין לנו דוגמא!
אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא_
אורנה!
(מה זה אין דוגמא! הנה! יש! אתמול דיברתי עליה עם מישהי ושתינו הסכמנו שיש לה הילה)
אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא_
אורנה!
(מה זה אין דוגמא! הנה! יש! אתמול דיברתי עליה עם מישהי ושתינו הסכמנו שיש לה הילה)
אבא סבבא אמא קרציה
לדעתי מלכה זה לא ביטוי מתאים למה שהיינו רוצות להיות כי זה תמיד יתסכל אותנו. אף פעם לא הופכים להיות באמת מלכה אם לא נולדים מלכה (או מתחתנים עם נסיך שיהפוך אותנו ביום מן הימים למלכה).
אני מכירה מלכה כזו. אספר לכם קצת על חייה: היא ממש כזו מאז שנולדה. ממשיכים להיות חברים שלה גם אם לא תתנהג הכי יפה. כשכועסים עליה זה עצוב לה אבל היא תמשיך לעשות את מה שהיא אוהבת. היא ממש לא מתאימה את עצמה לאחרים אבל היא גם לא פוגעת בהם-כי היא לא מתוסכלת בכלל. היא בכלל לא שואלת את עצמה לרגע אם היא אהובה.היא יודעת שהיא כן. ממש לא אכפת לה מה חושבים עליה. היא גם לא מהרהרת בזה בכלל. מספיק לה מה שהיא חושבת על עצמה.
אז כמה כאלו אתן מכירות? האם אי פעם תהיו כאלו? אפשר לנסות, אבל ממש מתסכל לגלות בכל פעם שאנשים לא ממש ממליכים אותך (ולמי שלא מלכה באמת מספיק רק אחד כזה כדי לתסכל).
אני חושבת עדיין מה מתאים יותר במקום הערך הלא מושג הזה. עוד לא מצאתי.
אני מכירה מלכה כזו. אספר לכם קצת על חייה: היא ממש כזו מאז שנולדה. ממשיכים להיות חברים שלה גם אם לא תתנהג הכי יפה. כשכועסים עליה זה עצוב לה אבל היא תמשיך לעשות את מה שהיא אוהבת. היא ממש לא מתאימה את עצמה לאחרים אבל היא גם לא פוגעת בהם-כי היא לא מתוסכלת בכלל. היא בכלל לא שואלת את עצמה לרגע אם היא אהובה.היא יודעת שהיא כן. ממש לא אכפת לה מה חושבים עליה. היא גם לא מהרהרת בזה בכלל. מספיק לה מה שהיא חושבת על עצמה.
אז כמה כאלו אתן מכירות? האם אי פעם תהיו כאלו? אפשר לנסות, אבל ממש מתסכל לגלות בכל פעם שאנשים לא ממש ממליכים אותך (ולמי שלא מלכה באמת מספיק רק אחד כזה כדי לתסכל).
אני חושבת עדיין מה מתאים יותר במקום הערך הלא מושג הזה. עוד לא מצאתי.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
ממשיכים להיות חברים שלה גם אם לא תתנהג הכי יפה.
צצצ. זה בכלל לא בכיוון.
מה שאת מתארת היא לא מלכה. אולי סנובית, אבל לא מלכה.
נו, איפה הקישור הזה? מי זוכרת?
שאנשים לא ממש ממליכים אותך
שוב, ממש ממש לא. המלכה שאני מדברת עליה לא מולכת על אף אחד לעולם, חוץ מאשר על עצמה. אמרתי הגירסה הנשית של חכם זן, האם זה עוזר לך?
צצצ. זה בכלל לא בכיוון.
מה שאת מתארת היא לא מלכה. אולי סנובית, אבל לא מלכה.
נו, איפה הקישור הזה? מי זוכרת?
שאנשים לא ממש ממליכים אותך
שוב, ממש ממש לא. המלכה שאני מדברת עליה לא מולכת על אף אחד לעולם, חוץ מאשר על עצמה. אמרתי הגירסה הנשית של חכם זן, האם זה עוזר לך?
אבא סבבא אמא קרציה
גם אני לא מדברת עליה. אבל אני חושבת שזו ההגדרה האמיתית למלכה. למה שאת מתארת צריך לקרוא בשם אחר. איזה שם? זו שאלה. המושג מלכה צריך להשאר כמו שהוא כי הוא בא לתאר מלכה אמיתית (לא סנובית כי סנובית זו אחת שמנסה לחכות "התנהגות" של מלכה, וזה נובע מחוסר בטחון עמוק).
אבא סבבא אמא קרציה
למה שאת מתארת צריך לקרוא בשם אחר. איזה שם?
אצילית?
אצילית?
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
אבא סבבא אמא קרציה
תגידי למה ככה, עכשו אני שואלת בתור קרן ולא בתור יועצת...חשבת על האפשרות
של להפרד ממנו?
נראה לי שתצטרכי להוריד את עצמך לרצפה כדי שבעלך ירגיש טוב עם עצמו.
גם לאדם עם סופר מודעות עצמית קשה להשתנות, על אחת כמה וכמה אדם כזה...
יש מצב שרק זעזוע קשה כמו פרידה יעורר אותו...
אני לא רוצה לדכא, ואשמח לעזור לך עם היעוץ אבל כל כך הרבה דברים שאת כותבת
מראים איזה טיפוס קשה הוא...
של להפרד ממנו?
נראה לי שתצטרכי להוריד את עצמך לרצפה כדי שבעלך ירגיש טוב עם עצמו.
גם לאדם עם סופר מודעות עצמית קשה להשתנות, על אחת כמה וכמה אדם כזה...
יש מצב שרק זעזוע קשה כמו פרידה יעורר אותו...
אני לא רוצה לדכא, ואשמח לעזור לך עם היעוץ אבל כל כך הרבה דברים שאת כותבת
מראים איזה טיפוס קשה הוא...
אבא סבבא אמא קרציה
הדף הזה הצליח להעיר אותי. למי שזוכרת, מהדף הזוגיות שלנו משתפרת .
בשמת, דברייך הכנים והמושקעים מעוררים מחשבה ומאוד סייעו לי אז.
בתהליך שעברתי ניסיתי כמה דברים, שאולי יועילו כאן:
להתמקד בעצמי ובמה שאני צריכה ולא בו.
למלא צרכיי בלעדיו. אם אני צריכה חיים חברתיים - לדאוג שיהיו לי כאלה גם אם הוא לא מעוניין. להפגש עם חברות, לדבר, להזמין ולצאת.
לוותר על ציפיות שישתנה, ולהתמקד במה שאני יכולה לעשות, ומציאת דרכים להסתדר איתו. למשל, לבקש באופן ברור, קצר ומפורט כל דבר קטן שרציתי שיעשה. למשל "אני צריכה לצאת לעבודה בחמש. בבקשה תהיה בבית בארבע ארבעים וחמש". לקבוע גבולות אדומים שלא עוברים אותם.
במקום להלחם על שותפות ולהתנדנד בין כעס על בדידות לנסיונות עקרים לחלץ ממנו יוזמה - לשתף אותו בכל רעיון / יוזמה שלי, לקחת אותו בחשבון כשותף אבל בלי להכריח: אם לא מעוניין - להרפות ולהחליט לבד לפי מה שמתאים לי.
לנהל את חיי המשפחה בעצמי, למעשה כאמא חד-הורית, ולהציע לו בכל פעם להצטרף - ולכבד כל בחירה שלו - להיות חלק מהמשפחה או להשאר סולו.
לוותר לחלוטין על ביקורת, האשמות, ציניות וזלזול.
להתמקד במה שחיובי בו, לבטא הערכה.
(לא הכל השגתי, אני עוד בדרך).
מצד אחד, המצב השתפר במובן שאני פחות כועסת ואומללה. מצד שני, חסרה לי זוגיות שמתאימה לי. אני מנסה לבחון עדיין האם אני יכולה להפיק סיפוק מסוג הזוגיות הזה. עד כה, ללא הצלחה רבה. ניסיתי לחשוב מדוע השינוי הדרמטי ממש אצלי לא חולל שום שינוי בו. עוד אין לי תשובה. אבל הנה אחד ההרהורים:
בשמת יקרה, בדברייך אליי אז, התייחסת בצדק לחלוקת תפקידים בינינו של גבר-גבר ואישה שתלטנית כועסת, בדומה למה שנפרש בדף הנוכחי. אלא שהיה פספוס חשוב, שייתכן שמקורו במדיה האינטרנטית אבל אולי לא רק, וחשוב לי לשתף.
הכיוון שהצעת, גם לי לפני שנתיים, וגם כעת ל'למה ככה', הוא שמה שיעזור הוא שינוי התפקידים לאישה חסרת אונים ונזקקת (מה שהכעס והשליטה מכסים ומסתירים) שמאפשרת לגבר-גבר האביר לבוא ולהציל אותה. אבל מה שלא לקחת בחשבון, שאלו לא תבניות התפקידים היחידות המתקיימות בזוג. יש עוד כל כך הרבה חלוקות אפשריות!
החלוקה בינינו, התגלתה בסופו של דבר בין נער מתבגר שמסרב לעבור שלב בהתבגרות ולהפוך לאיש, ואישה שנכנסה באופן עמוק ויסודי לתפקיד האמא הנודניקית. (בדף כאן היו הרבה דברים שנשמעו דומה להתנהגות שלי: הביקורתיות, ההאשמות, ההתערבות, ועוד ועוד).
מתישהו הפסקתי להאשים. הבעתי עצב. אמרתי לו שאני זקוקה לחברתו, לשותפות איתו. ניסיתי ללמוד את השפה שלו לקירבה - שפת הגוף, ולוותר על השפה שלי - שפת המילים, שבשבילו היא שפה זרה.
אבל, לצערי העמוק מאוד מאוד - הנסיונות שלי להיות אישה נזקקת לבעלה ולא אמא רודנית עבורו - לא הניבו כלום. כלום כלום כלום.
כי הוא בתפקיד לגמרי אחר. הוא בכלל לא אביר. הוא פיטר פן. אין לו שום רצון להשתנות, שום רצון לגדול. אני ודאי חשובה לו מאוד. הוא רוצה שאני אהיה מרוצה ממנו. כמו שאמא מרוצה מהילד שלה.
הוא לא מעוניין להיות שותף. הוא לא מעוניין להיות אחראי. שום שינוי שלי לא הזיז את זה. כי זה ממש לא משנה לנער מתבגר, אם מי שלצידו היא אישה כועסת ומתוסכלת או אישה עצובה ובודדה. זה לא מעורר שום תגובה אמפטית, כי נערים מתבגרים לא מתעניינים באמא שלהם מעבר לפונקציונליות שלה כלפיהם.
אני רואה את המקום שלי היום, ואולי זה יכול לסייע ל'למה ככה', הוא לבדוק האם דפוס יחסים שהתפתח של אמא חד הורית לילדיה הביולוגיים + נער מתבגר מאומץ מתאים לי לחיי משפחה, והאם המחירים של גירושין גבוהים יותר מרווחיהם. אני לא נפרדת כי כיום גירושין יהיו גרועים יותר, אבל זה לא מייצר זוגיות רצויה עבורי.
נראה לי, למה ככה, שכדאי לנסות לזהות מה דפוס היחסים ביניכם, אילו תפקידים כל אחד לוקח, זה הרי לא נגמר באוכל - ואיזה תפקיד אחר היית רוצה בשבילך. על התפקיד שלו אין לך שום השפעה.
בשמת, דברייך הכנים והמושקעים מעוררים מחשבה ומאוד סייעו לי אז.
בתהליך שעברתי ניסיתי כמה דברים, שאולי יועילו כאן:
להתמקד בעצמי ובמה שאני צריכה ולא בו.
למלא צרכיי בלעדיו. אם אני צריכה חיים חברתיים - לדאוג שיהיו לי כאלה גם אם הוא לא מעוניין. להפגש עם חברות, לדבר, להזמין ולצאת.
לוותר על ציפיות שישתנה, ולהתמקד במה שאני יכולה לעשות, ומציאת דרכים להסתדר איתו. למשל, לבקש באופן ברור, קצר ומפורט כל דבר קטן שרציתי שיעשה. למשל "אני צריכה לצאת לעבודה בחמש. בבקשה תהיה בבית בארבע ארבעים וחמש". לקבוע גבולות אדומים שלא עוברים אותם.
במקום להלחם על שותפות ולהתנדנד בין כעס על בדידות לנסיונות עקרים לחלץ ממנו יוזמה - לשתף אותו בכל רעיון / יוזמה שלי, לקחת אותו בחשבון כשותף אבל בלי להכריח: אם לא מעוניין - להרפות ולהחליט לבד לפי מה שמתאים לי.
לנהל את חיי המשפחה בעצמי, למעשה כאמא חד-הורית, ולהציע לו בכל פעם להצטרף - ולכבד כל בחירה שלו - להיות חלק מהמשפחה או להשאר סולו.
לוותר לחלוטין על ביקורת, האשמות, ציניות וזלזול.
להתמקד במה שחיובי בו, לבטא הערכה.
(לא הכל השגתי, אני עוד בדרך).
מצד אחד, המצב השתפר במובן שאני פחות כועסת ואומללה. מצד שני, חסרה לי זוגיות שמתאימה לי. אני מנסה לבחון עדיין האם אני יכולה להפיק סיפוק מסוג הזוגיות הזה. עד כה, ללא הצלחה רבה. ניסיתי לחשוב מדוע השינוי הדרמטי ממש אצלי לא חולל שום שינוי בו. עוד אין לי תשובה. אבל הנה אחד ההרהורים:
בשמת יקרה, בדברייך אליי אז, התייחסת בצדק לחלוקת תפקידים בינינו של גבר-גבר ואישה שתלטנית כועסת, בדומה למה שנפרש בדף הנוכחי. אלא שהיה פספוס חשוב, שייתכן שמקורו במדיה האינטרנטית אבל אולי לא רק, וחשוב לי לשתף.
הכיוון שהצעת, גם לי לפני שנתיים, וגם כעת ל'למה ככה', הוא שמה שיעזור הוא שינוי התפקידים לאישה חסרת אונים ונזקקת (מה שהכעס והשליטה מכסים ומסתירים) שמאפשרת לגבר-גבר האביר לבוא ולהציל אותה. אבל מה שלא לקחת בחשבון, שאלו לא תבניות התפקידים היחידות המתקיימות בזוג. יש עוד כל כך הרבה חלוקות אפשריות!
החלוקה בינינו, התגלתה בסופו של דבר בין נער מתבגר שמסרב לעבור שלב בהתבגרות ולהפוך לאיש, ואישה שנכנסה באופן עמוק ויסודי לתפקיד האמא הנודניקית. (בדף כאן היו הרבה דברים שנשמעו דומה להתנהגות שלי: הביקורתיות, ההאשמות, ההתערבות, ועוד ועוד).
מתישהו הפסקתי להאשים. הבעתי עצב. אמרתי לו שאני זקוקה לחברתו, לשותפות איתו. ניסיתי ללמוד את השפה שלו לקירבה - שפת הגוף, ולוותר על השפה שלי - שפת המילים, שבשבילו היא שפה זרה.
אבל, לצערי העמוק מאוד מאוד - הנסיונות שלי להיות אישה נזקקת לבעלה ולא אמא רודנית עבורו - לא הניבו כלום. כלום כלום כלום.
כי הוא בתפקיד לגמרי אחר. הוא בכלל לא אביר. הוא פיטר פן. אין לו שום רצון להשתנות, שום רצון לגדול. אני ודאי חשובה לו מאוד. הוא רוצה שאני אהיה מרוצה ממנו. כמו שאמא מרוצה מהילד שלה.
הוא לא מעוניין להיות שותף. הוא לא מעוניין להיות אחראי. שום שינוי שלי לא הזיז את זה. כי זה ממש לא משנה לנער מתבגר, אם מי שלצידו היא אישה כועסת ומתוסכלת או אישה עצובה ובודדה. זה לא מעורר שום תגובה אמפטית, כי נערים מתבגרים לא מתעניינים באמא שלהם מעבר לפונקציונליות שלה כלפיהם.
אני רואה את המקום שלי היום, ואולי זה יכול לסייע ל'למה ככה', הוא לבדוק האם דפוס יחסים שהתפתח של אמא חד הורית לילדיה הביולוגיים + נער מתבגר מאומץ מתאים לי לחיי משפחה, והאם המחירים של גירושין גבוהים יותר מרווחיהם. אני לא נפרדת כי כיום גירושין יהיו גרועים יותר, אבל זה לא מייצר זוגיות רצויה עבורי.
נראה לי, למה ככה, שכדאי לנסות לזהות מה דפוס היחסים ביניכם, אילו תפקידים כל אחד לוקח, זה הרי לא נגמר באוכל - ואיזה תפקיד אחר היית רוצה בשבילך. על התפקיד שלו אין לך שום השפעה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
החלוקה בינינו, התגלתה בסופו של דבר בין נער מתבגר שמסרב לעבור שלב בהתבגרות ולהפוך לאיש, ואישה שנכנסה באופן עמוק ויסודי לתפקיד האמא הנודניקית
כל העצות שלי נועדו עבור האשה.
כלומר, אם את מוצאת את עצמך בתפקיד האמא הנודניקית, בתפקיד האמא בכלל, בתפקיד חסרת האונים, לא משנה מה - הרעיונות שלי הם עבורך.
בעצם, מה שאני כותבת מיועד למי שכותב לפי מה שהוא או היא מתארים.
נגיד, אם אני קוראת תיאורים של אשה מאשימה, מבקרת, מתערבת איפה שאין צורך שתתערב, או לחילופין קורבן, שותקת במקום לעמוד על שלה, לא משנה מה - אני אצביע על המקום שבו האשה מאבדת את עצמה, לא משנה לאיזה כיוון, ואיך היא יכולה לחפש את עצמה, לא משנה באיזה כיוון.
נגיד, אם היא יותר מדי קורבן, אני מצביעה על המקומות שהיא מקריבה את עצמה.
אם היא יותר מדי מאשימה ומבקרת, אני מצביעה על זה.
ולרוב היא שניהם כאחד, ואני אצביע על שניהם (-;
אין פה שום כוונה לאפיין את הזוגיות או אחד מבני הזוג.
רק אחרי שצד אחד עושה שינויים ורואה מה קורה, רק אז אפשר לבדוק מה עם הזוגיות.
אני מסכימה עם הקוסמת מארץ עוץ, שלפעמים הדבר היחיד שמנער את הבעל הוא עזיבה או צעד רציני אחר לכיוון גירושין.
יש כאלה שעד שלא מנופפים את החרב מעליהם, לא זזים.
צעד כזה עשוי לשכנע אותם ללכת לייעוץ זוגי, או לחילופין, להתגרש. אשה ששוקלת לעשות צעד כזה חייבת לדעת שזו לא מניפולציה קלילה וזה לא משהו שעושים בתור ניסוי או בתור שיטה לגרום לו "להשתפר".
אשה שעושה צעד לקראת גירושין צריכה לקחת בחשבון שאולי בעלה נמצא כפסע מגירושין בעצמו. אולי זה יהיה הדבר האחרון שידחוף אותו לעזוב את הבית, לפתוח תיק ברבנות נגד האשה, לרוקן את חשבון הבנק המשותף ולהסתלק עם המאהבת שתופיע לפתע.
בקיצור, זה לא משהו שעושים בקלות ראש.
גם אפשר לעשות הרבה תהליכים ולגלות שפשוט אין מספיק אהבה. שבן הזוג לא באמת אוהב אותך ולא מעוניין בך. )-:
אי אפשר לדעת אם כך הדבר כל עוד אני אשה מרירה, מבקרת, מאשימה, לא מעריכה, מלאה בוז ולעג כלפי בעלי ודרכיו (חסר אחריות, אנוכי, ילדותי, נער מתבגר, לא דואג לבריאות הילדים), שמתפרצת בקלות ולא יודעת להתמודד עם ההתפרצויות של הצד השני בצורה טובה (כי הן לוחצות לי על כפתורים ואני מגיבה אוטומטית).
הזוגיות היא ריקוד.
היא ריקוד בין שני אנשים, שלא במקרה בחרו זה או זו.
מעבר לזה, לבסוף מוצאים אהבה.
כל העצות שלי נועדו עבור האשה.
כלומר, אם את מוצאת את עצמך בתפקיד האמא הנודניקית, בתפקיד האמא בכלל, בתפקיד חסרת האונים, לא משנה מה - הרעיונות שלי הם עבורך.
בעצם, מה שאני כותבת מיועד למי שכותב לפי מה שהוא או היא מתארים.
נגיד, אם אני קוראת תיאורים של אשה מאשימה, מבקרת, מתערבת איפה שאין צורך שתתערב, או לחילופין קורבן, שותקת במקום לעמוד על שלה, לא משנה מה - אני אצביע על המקום שבו האשה מאבדת את עצמה, לא משנה לאיזה כיוון, ואיך היא יכולה לחפש את עצמה, לא משנה באיזה כיוון.
נגיד, אם היא יותר מדי קורבן, אני מצביעה על המקומות שהיא מקריבה את עצמה.
אם היא יותר מדי מאשימה ומבקרת, אני מצביעה על זה.
ולרוב היא שניהם כאחד, ואני אצביע על שניהם (-;
אין פה שום כוונה לאפיין את הזוגיות או אחד מבני הזוג.
רק אחרי שצד אחד עושה שינויים ורואה מה קורה, רק אז אפשר לבדוק מה עם הזוגיות.
אני מסכימה עם הקוסמת מארץ עוץ, שלפעמים הדבר היחיד שמנער את הבעל הוא עזיבה או צעד רציני אחר לכיוון גירושין.
יש כאלה שעד שלא מנופפים את החרב מעליהם, לא זזים.
צעד כזה עשוי לשכנע אותם ללכת לייעוץ זוגי, או לחילופין, להתגרש. אשה ששוקלת לעשות צעד כזה חייבת לדעת שזו לא מניפולציה קלילה וזה לא משהו שעושים בתור ניסוי או בתור שיטה לגרום לו "להשתפר".
אשה שעושה צעד לקראת גירושין צריכה לקחת בחשבון שאולי בעלה נמצא כפסע מגירושין בעצמו. אולי זה יהיה הדבר האחרון שידחוף אותו לעזוב את הבית, לפתוח תיק ברבנות נגד האשה, לרוקן את חשבון הבנק המשותף ולהסתלק עם המאהבת שתופיע לפתע.
בקיצור, זה לא משהו שעושים בקלות ראש.
גם אפשר לעשות הרבה תהליכים ולגלות שפשוט אין מספיק אהבה. שבן הזוג לא באמת אוהב אותך ולא מעוניין בך. )-:
אי אפשר לדעת אם כך הדבר כל עוד אני אשה מרירה, מבקרת, מאשימה, לא מעריכה, מלאה בוז ולעג כלפי בעלי ודרכיו (חסר אחריות, אנוכי, ילדותי, נער מתבגר, לא דואג לבריאות הילדים), שמתפרצת בקלות ולא יודעת להתמודד עם ההתפרצויות של הצד השני בצורה טובה (כי הן לוחצות לי על כפתורים ואני מגיבה אוטומטית).
הזוגיות היא ריקוד.
היא ריקוד בין שני אנשים, שלא במקרה בחרו זה או זו.
מעבר לזה, לבסוף מוצאים אהבה.
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
אולי אני לא מבינה שום דבר, אולי. הרי אני חד הורית, לא בזוגיות ובמוצהר לא ממש מבינה בזה.
אישית, אני עם בשמת (רק לא יודעת אם הייתי מסוגלת ליישם אפילו דקה ורבע).
אישית אלה שרומזות על בגידה, על עזיבה את הבית וכו' נראה לי רואות רק חלק מהתמונה כרגע.
כלומר, אני לא אומרת שבגידה לא אפשרית או שהמסקנה להיפרד לא תגיע מתישהו, אבל באה כאן אישה שביקשה עזרה ביחסים עם בעלה. לא הביעה רצון להיפרד, להיפך, היא עושה מאמצים כדי לשנות.
באה אישה שעל מאמצי העל שהיא עושה, בן זוגה מגיב בדרכים שאני כקוראת (וברור שאני לא נמצאת במקומם) רואה כחיוביות, הוא מגיב כמו מי שרוצה לשקם את היחסים בעצמו ולא כמי שויתר.
אז דווקא בתור אחת שזה לא הולך לה ודווקא בתור אחת שצופה במחולות האלה מהצד אני אומרת: לפרק זה מאד קל.
למה לרפות את ידיה של למה ככה ? היא כרגע מטפסת איזשהו הר ובמקום לעודד אותה היא מקבלת ההיפך, אפשר לומר שיש כאן כאלה שבשם טובתה מרפות את ידיה. היא לא ביקשה לפרק, היא לא ביקשה לעזוב, היא לא ביקשה להתנקם ונראה שהיא התחילה איזו דרך. אולי היא צריכה טיפול רציני ואולי השינוי שהיא תעשה בעצמה יספיק להם, אני לא יודעת. אני רק יודעת שמן הראוי לעודד בדרך שהיא בחרה בה, גם אם מישהי חוותה את זה אחרת ממנה, גם אם מישהי אחרת נכשלה, מה יוצא לכן מלהגיד- אני ניסיתי ונכשלתי? עוד צדק לצדכן?
בתור אחת שלא מבינה כלום בזוגיות אני אומר מה שרק מי שמהצד יכול להזכיר:
המשפחה היא דבר יקר וכדאי לשמור עליה ע כמה שניתן. אני לא אומרת בכל מחיר בשום אופן, אבל אני אומרת ששווה לנסות, בעיקר כשיש כאן לפנינו מישהי שמנסה, מזיזה דברים, זוכה לאיזשהו שיתוף פעולה וראבאק: תנו לה צ'אנס לעשות את הדרך שלה בעצמה.
אישית, אני עם בשמת (רק לא יודעת אם הייתי מסוגלת ליישם אפילו דקה ורבע).
אישית אלה שרומזות על בגידה, על עזיבה את הבית וכו' נראה לי רואות רק חלק מהתמונה כרגע.
כלומר, אני לא אומרת שבגידה לא אפשרית או שהמסקנה להיפרד לא תגיע מתישהו, אבל באה כאן אישה שביקשה עזרה ביחסים עם בעלה. לא הביעה רצון להיפרד, להיפך, היא עושה מאמצים כדי לשנות.
באה אישה שעל מאמצי העל שהיא עושה, בן זוגה מגיב בדרכים שאני כקוראת (וברור שאני לא נמצאת במקומם) רואה כחיוביות, הוא מגיב כמו מי שרוצה לשקם את היחסים בעצמו ולא כמי שויתר.
אז דווקא בתור אחת שזה לא הולך לה ודווקא בתור אחת שצופה במחולות האלה מהצד אני אומרת: לפרק זה מאד קל.
למה לרפות את ידיה של למה ככה ? היא כרגע מטפסת איזשהו הר ובמקום לעודד אותה היא מקבלת ההיפך, אפשר לומר שיש כאן כאלה שבשם טובתה מרפות את ידיה. היא לא ביקשה לפרק, היא לא ביקשה לעזוב, היא לא ביקשה להתנקם ונראה שהיא התחילה איזו דרך. אולי היא צריכה טיפול רציני ואולי השינוי שהיא תעשה בעצמה יספיק להם, אני לא יודעת. אני רק יודעת שמן הראוי לעודד בדרך שהיא בחרה בה, גם אם מישהי חוותה את זה אחרת ממנה, גם אם מישהי אחרת נכשלה, מה יוצא לכן מלהגיד- אני ניסיתי ונכשלתי? עוד צדק לצדכן?
בתור אחת שלא מבינה כלום בזוגיות אני אומר מה שרק מי שמהצד יכול להזכיר:
המשפחה היא דבר יקר וכדאי לשמור עליה ע כמה שניתן. אני לא אומרת בכל מחיר בשום אופן, אבל אני אומרת ששווה לנסות, בעיקר כשיש כאן לפנינו מישהי שמנסה, מזיזה דברים, זוכה לאיזשהו שיתוף פעולה וראבאק: תנו לה צ'אנס לעשות את הדרך שלה בעצמה.
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
אבא סבבא אמא קרציה
רוקדת! כל מילה!
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
למה ככה את עדין איתנו?
אבא סבבא אמא קרציה
חזרתי.
לא ביקרתי כאן איזה שבוע.
לפני הכל, אני רוצה שוב להודות לכן, זו הרגשה נפלאה, לקבל תמיכה רצינית וכנה שכזו.
ובמיוחד אני מודה לבשמת, שמשקיעה מעומק הנשמה.
אז כן, הרבה מאוד מהדברים שנכתבים כאן תורמים לי כך או אחרת.
לצערי אני יכולה להגיב רק למעט מהם.
המצב עדיין נפיץ. מתכסחים לעיתים קרובות. מנסים להשלים אחרי יום בערך, ולא לגרור כל ריב ימים ארוכים. אבל בד"כ ההתפייסויות הן שטחיות ומתוך הבנה של המצב בו אנו נמצאים: בוץ טובעני שמושך אותנו, וילדים שסובלים מזה. מנסים רק לא לטבוע. כמעט כל שיחה שאנחנו מנהלים באוירה רגועה בכוונה תחילה, מגיעה לפיצוץ. לא מצליחים לתקשר באמת. מנסים לשרוד את היום יום.
משגע אותי שהוא מדבר כמו עורך דין, בחלקלקות ומניפולטיוויות. זה בדיוק הפוך ממני, בוקית שקופצת ראש לכל מלכודת וגם טומנת לעצמה בורות.
מנסה להפסיק לבקר, כעצתה הראשית של בשמת. זה קשה ביותר. אני אכן אדם ביקורתי. אבל, כדברי וודי אלן, זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחרי??
מה, כשהוא נכנס לישון בפעם השלישית היום, יום שישי (בתשע בערב - שנת לילה. אחרון הילדים הלך לישון אחרי עשר וחצי), אני אמורה להימנע מ"מחשבות שליליות" לגביו?
וכשהוא ער בשבת - זה הוא והעיתונים. לא מעניין אותו משפחה, ילדים. להוציא אותו לטיול קטן בשכונה (הוא לא נוסע בשבת) זו משימה כבדה ביותר, שמצליחה אחת לכמה שבועות. ואז הוא מרגיש שהוא מה זה שיחק אותה. מבחינתו, שהילדים ישרצו מול המחשב כל השבת, רק שיעזבו אותו לנפשו.
היום אמרתי לו בבוקר, בדחילו ורחימו, שאני מקווה שתהיה לנו שבת נעימה. הוא יודע שמשגע אותי שהוא ישן בלי סוף בשבת. אחר כך אמרתי שקשה לי עם הילדים לבד. מה היתה תגובתו? "קחי את התינוק וסעי לאמא שלך. אני אסתדר". בטח יסתדר. יסתדר מצוין במיטה ויאפסן את הילדים מול המחשב.
הילד הגדול כמה לתשומת לב. הוא שותה בצמא כל מילה שההורים מפנים אליו, עיניו ניצתות עם כל חיבוק, נפשו יוצאת ליחס חם. אחרי הכל, הוא היה ילד יחיד למשך ארבע שנים, והיה מחובק באופן תמידי ובלעדי. עכשיו הוא מקנא באחיו הקטנים, שמבלים הרבה על הידיים או במנשא וזוכים להתייחסות אינטנסיבית. וכמובן, המצב הרעוע של ההורים לא בדיוק מחזק אותו. אתמול אבא ואני דיברנו על זה. דבר אחד שהסכמנו עליו ושנגע ללב שנינו.
היום היתה לאבא הזדמנות פז להעניק קצת לילד הגדול. בבוקר הילד היה בבי"ס, ואבא ישן והתפנן להנאתו. בצהריים נוצר חלון הזדמנויות: חתול תעלול, שבד"כ דבוק לאבא, ישן. אבא בא לילד הגדול והרים אותו לחיבוק. התחבקו להם חיבוק נפלא. שתי דקות אחר כך הם היו בגינה, הילד מנסה ללכוד את תשומת לב אבא, אבל אבא כבר נעול מאחורי עיתון. עוד דקה חלפה, והילד כבר התייצב מול המחשב, באישור אבא כמובן.
לא מתסכל???
מנסה לא לבקר. לא מצליחה. וכן, מרגישה שזה אוכל אותי מבפנים.
מנסה, בתגובות שלי, לדבר על מה שאני מרגישה, ולא לדבר עליו ולהאשים.
בשיחה שלשום (עוד ניסיון לא מוצלח ליישב ריב) אמרתי לו <בניגוד חד להמלצות לתקשורת מקרבת...> שהוא אגוצנטרי. הוא השתולל מזה. התעקשתי שזה נכון. בסוף הוא אמר, את יודעת מה, נכון, אני אגוצנטרי. ואני צריך אישה שתאהב אותי ושתכרכר סביבי. את מוכנה לזה?
לשנינו ברור שאנחנו צריכים זמן זוגי. רק שנינו. כמעט שאין לנו את זה. לא מכירים את המושג של בייבי סיטר, לא גרים קרוב למשפחה. אז ננסה כן להשיג בייבי סיטר ולצאת. עלה הרעיון לקבוע יציאה שבועית קבועה.
באחת השיחות שלנו (שיחה שבה באופן יוצא דופן לא התכתשנו) הבנו ששנינו אנשים של "לבד". לא ממש צריכים/רוצים חברה. ולמעשה, גם אחד עם השני, אף פעם לא היינו ממש קרובים. בשנים הארוכות שלפני הילדים, היתה לנו אהבה עמוקה ונפלאה, היינו צמודים <ישנו על כרית אחת, עם שמיכת יחיד אחת. הייתי מחכה לו בערבים בחלון. לא היה מצב של להימצא זה סמוך לזו ללא מגע. היינו ממוגנטים>. ובכן, גם בימים הרחוקים-אלפי-מילין ההם לא היינו מאוד תקשורתיים מילולית אחד עם השני. אבל לא הרגשנו בשום חסר. הולדת הילדים שינתה את הכל. התקשורת החלקית התגלתה כליקוי תקשורת רציני. הקשיים של היום-יום נידפו את האהבה. אני הפכתי מחייכנית <בימים היפים הוא היה קורא לי "איבתיסאם", חייכנית בערבית> למרירה...
איך הייתי רוצה, יא אללה,<בעודי כותבת הזכרונות והרגשות צפים ועולים> שנהיה משפחה אוהבת שכזו, כמו שהיינו בזוג - אז בגירסא מורחבת עם ילדים...
לא ביקרתי כאן איזה שבוע.
לפני הכל, אני רוצה שוב להודות לכן, זו הרגשה נפלאה, לקבל תמיכה רצינית וכנה שכזו.
ובמיוחד אני מודה לבשמת, שמשקיעה מעומק הנשמה.
אז כן, הרבה מאוד מהדברים שנכתבים כאן תורמים לי כך או אחרת.
לצערי אני יכולה להגיב רק למעט מהם.
המצב עדיין נפיץ. מתכסחים לעיתים קרובות. מנסים להשלים אחרי יום בערך, ולא לגרור כל ריב ימים ארוכים. אבל בד"כ ההתפייסויות הן שטחיות ומתוך הבנה של המצב בו אנו נמצאים: בוץ טובעני שמושך אותנו, וילדים שסובלים מזה. מנסים רק לא לטבוע. כמעט כל שיחה שאנחנו מנהלים באוירה רגועה בכוונה תחילה, מגיעה לפיצוץ. לא מצליחים לתקשר באמת. מנסים לשרוד את היום יום.
משגע אותי שהוא מדבר כמו עורך דין, בחלקלקות ומניפולטיוויות. זה בדיוק הפוך ממני, בוקית שקופצת ראש לכל מלכודת וגם טומנת לעצמה בורות.
מנסה להפסיק לבקר, כעצתה הראשית של בשמת. זה קשה ביותר. אני אכן אדם ביקורתי. אבל, כדברי וודי אלן, זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחרי??
מה, כשהוא נכנס לישון בפעם השלישית היום, יום שישי (בתשע בערב - שנת לילה. אחרון הילדים הלך לישון אחרי עשר וחצי), אני אמורה להימנע מ"מחשבות שליליות" לגביו?
וכשהוא ער בשבת - זה הוא והעיתונים. לא מעניין אותו משפחה, ילדים. להוציא אותו לטיול קטן בשכונה (הוא לא נוסע בשבת) זו משימה כבדה ביותר, שמצליחה אחת לכמה שבועות. ואז הוא מרגיש שהוא מה זה שיחק אותה. מבחינתו, שהילדים ישרצו מול המחשב כל השבת, רק שיעזבו אותו לנפשו.
היום אמרתי לו בבוקר, בדחילו ורחימו, שאני מקווה שתהיה לנו שבת נעימה. הוא יודע שמשגע אותי שהוא ישן בלי סוף בשבת. אחר כך אמרתי שקשה לי עם הילדים לבד. מה היתה תגובתו? "קחי את התינוק וסעי לאמא שלך. אני אסתדר". בטח יסתדר. יסתדר מצוין במיטה ויאפסן את הילדים מול המחשב.
הילד הגדול כמה לתשומת לב. הוא שותה בצמא כל מילה שההורים מפנים אליו, עיניו ניצתות עם כל חיבוק, נפשו יוצאת ליחס חם. אחרי הכל, הוא היה ילד יחיד למשך ארבע שנים, והיה מחובק באופן תמידי ובלעדי. עכשיו הוא מקנא באחיו הקטנים, שמבלים הרבה על הידיים או במנשא וזוכים להתייחסות אינטנסיבית. וכמובן, המצב הרעוע של ההורים לא בדיוק מחזק אותו. אתמול אבא ואני דיברנו על זה. דבר אחד שהסכמנו עליו ושנגע ללב שנינו.
היום היתה לאבא הזדמנות פז להעניק קצת לילד הגדול. בבוקר הילד היה בבי"ס, ואבא ישן והתפנן להנאתו. בצהריים נוצר חלון הזדמנויות: חתול תעלול, שבד"כ דבוק לאבא, ישן. אבא בא לילד הגדול והרים אותו לחיבוק. התחבקו להם חיבוק נפלא. שתי דקות אחר כך הם היו בגינה, הילד מנסה ללכוד את תשומת לב אבא, אבל אבא כבר נעול מאחורי עיתון. עוד דקה חלפה, והילד כבר התייצב מול המחשב, באישור אבא כמובן.
לא מתסכל???
מנסה לא לבקר. לא מצליחה. וכן, מרגישה שזה אוכל אותי מבפנים.
מנסה, בתגובות שלי, לדבר על מה שאני מרגישה, ולא לדבר עליו ולהאשים.
בשיחה שלשום (עוד ניסיון לא מוצלח ליישב ריב) אמרתי לו <בניגוד חד להמלצות לתקשורת מקרבת...> שהוא אגוצנטרי. הוא השתולל מזה. התעקשתי שזה נכון. בסוף הוא אמר, את יודעת מה, נכון, אני אגוצנטרי. ואני צריך אישה שתאהב אותי ושתכרכר סביבי. את מוכנה לזה?
לשנינו ברור שאנחנו צריכים זמן זוגי. רק שנינו. כמעט שאין לנו את זה. לא מכירים את המושג של בייבי סיטר, לא גרים קרוב למשפחה. אז ננסה כן להשיג בייבי סיטר ולצאת. עלה הרעיון לקבוע יציאה שבועית קבועה.
באחת השיחות שלנו (שיחה שבה באופן יוצא דופן לא התכתשנו) הבנו ששנינו אנשים של "לבד". לא ממש צריכים/רוצים חברה. ולמעשה, גם אחד עם השני, אף פעם לא היינו ממש קרובים. בשנים הארוכות שלפני הילדים, היתה לנו אהבה עמוקה ונפלאה, היינו צמודים <ישנו על כרית אחת, עם שמיכת יחיד אחת. הייתי מחכה לו בערבים בחלון. לא היה מצב של להימצא זה סמוך לזו ללא מגע. היינו ממוגנטים>. ובכן, גם בימים הרחוקים-אלפי-מילין ההם לא היינו מאוד תקשורתיים מילולית אחד עם השני. אבל לא הרגשנו בשום חסר. הולדת הילדים שינתה את הכל. התקשורת החלקית התגלתה כליקוי תקשורת רציני. הקשיים של היום-יום נידפו את האהבה. אני הפכתי מחייכנית <בימים היפים הוא היה קורא לי "איבתיסאם", חייכנית בערבית> למרירה...
איך הייתי רוצה, יא אללה,<בעודי כותבת הזכרונות והרגשות צפים ועולים> שנהיה משפחה אוהבת שכזו, כמו שהיינו בזוג - אז בגירסא מורחבת עם ילדים...
אבא סבבא אמא קרציה
את צריכה לדאוג, לדעתי, שכולם יקבלו את מה שהם אוהבים (כמובן שזה צריך לכלול את אבות המזון וכל הוויטמינים והמינרלים).
ילדים צריכים לאכול בתאווה ובכיף ולכן צריכים להכין להם אוכל טעים (לחיכם) ומזין כדי שיקבלו את כל מה שנחוץ להם לגדילה.
עופרי, זה נשמע כל כך קל, כשאת אומרת את זה...
זה באמת בא לך כל כך בקלות?
הרי יש כמעט סתירה מובנית בין מה שילדים אוהבים לאכול (ובאותה צלחת נשים גם את אבא) לבין מה שנחוץ להם לגדילה וכו'!!
ילדים צריכים לאכול בתאווה ובכיף ולכן צריכים להכין להם אוכל טעים (לחיכם) ומזין כדי שיקבלו את כל מה שנחוץ להם לגדילה.
עופרי, זה נשמע כל כך קל, כשאת אומרת את זה...
זה באמת בא לך כל כך בקלות?
הרי יש כמעט סתירה מובנית בין מה שילדים אוהבים לאכול (ובאותה צלחת נשים גם את אבא) לבין מה שנחוץ להם לגדילה וכו'!!
אבא סבבא אמא קרציה
לגבי היפרדות:
כשהתחתנו, היה ברור שאלה נישואים קתוליים. שלמעט מקרה יוצא דופן, אין מה לדבר על גירושים.
זה היה היחס שלו לחתונה. אני דווקא הייתי בעמדה יותר קלילה, אבל הצטרפתי לעמדה שלו.
היום, הוא עצמו העלה את האופציה של גירושים. אמר שהוא לא רוצה למצוא את עצמו בגיל 65 חי חיים מבובזים.
מפריע לו שכועסים עליו הרבה. שבאים אליו בטענות. שאין אהבה.
אני אומרת, ונראה שהוא מסכים, שלא צריך למהר להתגרש. האופציה הזו לא בורחת. ושצריך לקחת בחשבון שהתקופה הזו, עם ילדים רכים, היא תקופה שמועדת למשברים, ושצריך לנסות לצלוח אותה. בהמשך, מתוך איזושהי התייצבות, אפשר לקבל החלטה שקולה לגבי המשך החיים המשותפים.
האמת? הופתעתי, כשהוא העלה את האופציה של פרידה.
כשהתחתנו, היה ברור שאלה נישואים קתוליים. שלמעט מקרה יוצא דופן, אין מה לדבר על גירושים.
זה היה היחס שלו לחתונה. אני דווקא הייתי בעמדה יותר קלילה, אבל הצטרפתי לעמדה שלו.
היום, הוא עצמו העלה את האופציה של גירושים. אמר שהוא לא רוצה למצוא את עצמו בגיל 65 חי חיים מבובזים.
מפריע לו שכועסים עליו הרבה. שבאים אליו בטענות. שאין אהבה.
אני אומרת, ונראה שהוא מסכים, שלא צריך למהר להתגרש. האופציה הזו לא בורחת. ושצריך לקחת בחשבון שהתקופה הזו, עם ילדים רכים, היא תקופה שמועדת למשברים, ושצריך לנסות לצלוח אותה. בהמשך, מתוך איזושהי התייצבות, אפשר לקבל החלטה שקולה לגבי המשך החיים המשותפים.
האמת? הופתעתי, כשהוא העלה את האופציה של פרידה.
אבא סבבא אמא קרציה
לילה טוב לך.
מחר יום גשום ויכול להיות מבאס. מחזקת אותך מפה ומקווה שלא תרגישי לכודה מידי בבית הסגור עם הבעל הנוכח-נעדר.
הייתי מנסה לחשוב מעכשיו על תוכנית לשימוח המשפחה מחר, בלי לצפות שהוא יהיה חלק פעיל ממנה. אם ירצה להצטרף- יתקבל בשמחה כמובן.
רק אל תצפי ממנו לכלום כדי לא להתאכזב ולהטיח בו את זה. חבל על הילדים.
לאט לאט. דברים לא משתנים בשבוע. התחלתם לדבר. התקדמות מצוינת. אתם עוד תחזרו להתמגנט זה על זה. הילדים שלכם ירוויחו. נשיקות לגדול שלך. ליבי עליו.
ליל מנוחה ושבת של שלווה והרמוניה
מחר יום גשום ויכול להיות מבאס. מחזקת אותך מפה ומקווה שלא תרגישי לכודה מידי בבית הסגור עם הבעל הנוכח-נעדר.
הייתי מנסה לחשוב מעכשיו על תוכנית לשימוח המשפחה מחר, בלי לצפות שהוא יהיה חלק פעיל ממנה. אם ירצה להצטרף- יתקבל בשמחה כמובן.
רק אל תצפי ממנו לכלום כדי לא להתאכזב ולהטיח בו את זה. חבל על הילדים.
לאט לאט. דברים לא משתנים בשבוע. התחלתם לדבר. התקדמות מצוינת. אתם עוד תחזרו להתמגנט זה על זה. הילדים שלכם ירוויחו. נשיקות לגדול שלך. ליבי עליו.
ליל מנוחה ושבת של שלווה והרמוניה
-
ההולכת_בדרכים*
- הודעות: 2455
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
- דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*
אבא סבבא אמא קרציה
זה באמת בא לך כל כך בקלות?
כן. מכינה להם אוכל טעים רגיל ( שיש בו חלבונים+פחמימות+ירקות).אישית מבשלת גם בשר ועוף. לתוך המזון תמיד דוחפת בקטנה, כל מיני מצרכים בריאותיים אך לא אהובים, בלי שירגישו : נבט חיטה או סובין בציפוי לשניצלים, קינואה בתערובת הבשר לקציצות ואורז מלא (חצי) בתוך האורז הלבן הרגיל. כל מיני תרגילים כאלו בלי לדבר על זה בכלל. אם מדברים: יש סיכוי שיגידו " לא טעים". הם מתים על שניצלים מירקות (כמו פרוסות קישוא שמצפים אותם כמו שניצל ומטגנים).
עכשיו הולכת לישון באמת. איזה כיף- רעמים בחוץ.
דרך אגב: כתבתי בתחזוקת _בעל איך זה מרגיש לי לקבל כל הזמן ביקורת ותלונות. בפעם האחרונה, לפני שבוע, איימתי בגירושים (למרות שאני לא באמת רוצה) ואפילו התחלתי לחפש ... דירה. הייתי באטרף. מאז- השתנה היחס אלי. לא מרגישה יותר רדופה בביתי שלי. זו הייתה הרגשה מחורבנת.
כן. מכינה להם אוכל טעים רגיל ( שיש בו חלבונים+פחמימות+ירקות).אישית מבשלת גם בשר ועוף. לתוך המזון תמיד דוחפת בקטנה, כל מיני מצרכים בריאותיים אך לא אהובים, בלי שירגישו : נבט חיטה או סובין בציפוי לשניצלים, קינואה בתערובת הבשר לקציצות ואורז מלא (חצי) בתוך האורז הלבן הרגיל. כל מיני תרגילים כאלו בלי לדבר על זה בכלל. אם מדברים: יש סיכוי שיגידו " לא טעים". הם מתים על שניצלים מירקות (כמו פרוסות קישוא שמצפים אותם כמו שניצל ומטגנים).
עכשיו הולכת לישון באמת. איזה כיף- רעמים בחוץ.
דרך אגב: כתבתי בתחזוקת _בעל איך זה מרגיש לי לקבל כל הזמן ביקורת ותלונות. בפעם האחרונה, לפני שבוע, איימתי בגירושים (למרות שאני לא באמת רוצה) ואפילו התחלתי לחפש ... דירה. הייתי באטרף. מאז- השתנה היחס אלי. לא מרגישה יותר רדופה בביתי שלי. זו הייתה הרגשה מחורבנת.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
הייתי מנסה לחשוב מעכשיו על תוכנית לשימוח המשפחה מחר, בלי לצפות שהוא יהיה חלק פעיל ממנה. אם ירצה להצטרף - יתקבל בשמחה כמובן.
הי, מסכימה עם עופרי (-:
אני תוהה איך לנסח. הממ. טוב, אנסה כך: (-: אני מכירה באופן אישי כמה אמהות (שלוש קופצות לי ישר לראש, ויש עוד) שמצאו את עצמן באותו מצב עם הבעלים שלהן. הבעל "אגוצנטרי", אנוכי, רק רוצה את השקט שלו עם העיתונים/הטלביזיה/המחשב (מחקי את המיותר או לחילופין all of the above ), כאילו שהוא רווק עליז - והילדים מה? כרגיל, "רק אמא".
זה לא רק הילדים הקטנים שאומרים "רק אמא רק אמא!"
זה גם הבעל (זה שנשאר ילד קטן) שאומר "רק אמא רק אמא". בגירסה יותר מוסווית, אבל בדיוק אותו המסר.
והרי גם הוא ילד קטן. ובאמת, הוא רוצה בעצמו "רק אמא".
הוא רוצה שאשתו תהיה אמא מטפלת רכה ואוהבת בשבילו. האמת, קשה לו מאוד שהיא מטפלת בילדים. למה הוא מקופח? הוא מרגיש מאוד מקופח. גם הוא ילד קטן! למה לא מניקים אותו? הוא כועס מאוד, כועס מאוד מאוד, שלא מניקים אותו. אז הוא מתנקם. שתדע לה! אני לא אעזור לה! אני אשחק בצעצועים שלי עכשיו, כי מגיע לי!
(גיל שלוש בערך? המממ. הניחוש שלכן טוב בדיוק כמו שלי).
בקיצור, די להתבדח (-: אני באמת ערה למצוקה של הבעלים האלה.
מצד שני, עם כל הכבוד לעולמם הרגשי הפגוע, מי שמשלם את המחיר הוא הרעיה.
אז מה עשו האמהות שהצליחו לצאת מזה? (טוב, חלק מהן עדיין בשלבים)
בדיוק את העצה של עופרי.
הן הפסיקו לצפות. לגמרי.
הן עשו חשבון והגיעו למסקנה שחבל על העצבים והאכזבה, ועוד יותר חבל עליהן ועל הילדים.
את רוצה לבלות שבת נעימה עם הילדים בטיול בשכונה? אז למה לגרור את אבא שבכלל לא רוצה. לא יהיה כיף בכלל. הוא לא יתייחס לילדים. הוא ירצה הביתה כמו ילד קטן סרבן. הוא יעשה פרצופים. יהיה בכלל לא נעים!
עדיף לתכנן טיול בלעדיו. אולי עם חברים? טיול שבו את מתייחסת לילדים יפה, מקשיבה להם, מחבקת, ממציאה להם משחקי כיף וחיבוק לפי התור, כל מיני דברים נינוחים וכיפיים. או ביקור נעים. או כל דבר שמתחשק לך, איך שמתחשק לך.
וכמובן - מציעים לו בשמחה להצטרף.
"תראה, הילדים ואני יוצאים לטיול כיפי בשכונה. אתה לא חייב להצטרף, אני יודעת שאתה אוהב לנוח בשבת ולקרוא, וזה ממש בסדר מצדי. אבל כמובן אם תרצה נשמח מאוד שתבוא איתנו".
שהוא יידע שהוא יתקבל בשמחה אם ירצה - אבל ממש לא צריך.
כאשר את באמת מנקה מעצמך כל ציפיה, ובאמת מקבלת בהשלמה ובברכה את הצורך שלו להתחפש לרווק ולקרוא עיתונים, באמת ובתמים, בלי שום שאריות - זה נותן לו מקום לצרכים שלו בלי שהוא מרגיש שהוא צריך להילחם עליהם, או להשיג הכל בהתנגדות.
מהמקום הזה, עם הזמן, הוא אולי ירצה להצטרף לפעמים.
כל עוד הוא קורא עיתונים כשאת רותחת על זה והוא יודע שאת רותחת על זה, אז הוא מלא ב"מגיע לי!" ו"תמיד היא מבקרת אותי!" וכל זה. מהמקום הכועס הזה, אין רצון להיות משפחה.
כשהוא זוכה לקרוא עיתונים בשקט כי נתנו לו באהבה, בקבלה, בכיף, בחיוך - פתאום הוא יושב לו שם בשקט ומתחיל להתגעגע. מתחיל להרגיש שהוא מחוץ לעניינים. שכולם הלכו לג'מבו ג'מבו ג'מבו ורק אותו השאירו ילדה קטנה לבד... ואז נכנסים רגשות חדשים, ונכנס רצון חדש להיות עם כולם.
אבל זה יכול לקחת זמן.
לפעמים שנים. באמת.
כי גם ממך צריכים לרדת משקעים. וגם ממנו.
והציפיות, משניכם.
והלמידה שלך איך לנסח את התוכניות בטון המדויק, שבאמת פוטר אותו ומקדם אותו בברכה בעת ובעונה אחת.
ותודה לך. באמת. שלא תחשבי שאני לא צריכה לסלק מעצמי ציפיות מגוחכות לגבי האיש שלי. ושאני אף פעם לא מבקרת (-: (אני האמ-אמא של הביקורתיות. אבל בגמילה (-: שלום, קוראים לי בשמת ואני ביקורתית. "אוהבים אותך בשמת" D-: ).
הי, מסכימה עם עופרי (-:
אני תוהה איך לנסח. הממ. טוב, אנסה כך: (-: אני מכירה באופן אישי כמה אמהות (שלוש קופצות לי ישר לראש, ויש עוד) שמצאו את עצמן באותו מצב עם הבעלים שלהן. הבעל "אגוצנטרי", אנוכי, רק רוצה את השקט שלו עם העיתונים/הטלביזיה/המחשב (מחקי את המיותר או לחילופין all of the above ), כאילו שהוא רווק עליז - והילדים מה? כרגיל, "רק אמא".
זה לא רק הילדים הקטנים שאומרים "רק אמא רק אמא!"
זה גם הבעל (זה שנשאר ילד קטן) שאומר "רק אמא רק אמא". בגירסה יותר מוסווית, אבל בדיוק אותו המסר.
והרי גם הוא ילד קטן. ובאמת, הוא רוצה בעצמו "רק אמא".
הוא רוצה שאשתו תהיה אמא מטפלת רכה ואוהבת בשבילו. האמת, קשה לו מאוד שהיא מטפלת בילדים. למה הוא מקופח? הוא מרגיש מאוד מקופח. גם הוא ילד קטן! למה לא מניקים אותו? הוא כועס מאוד, כועס מאוד מאוד, שלא מניקים אותו. אז הוא מתנקם. שתדע לה! אני לא אעזור לה! אני אשחק בצעצועים שלי עכשיו, כי מגיע לי!
(גיל שלוש בערך? המממ. הניחוש שלכן טוב בדיוק כמו שלי).
בקיצור, די להתבדח (-: אני באמת ערה למצוקה של הבעלים האלה.
מצד שני, עם כל הכבוד לעולמם הרגשי הפגוע, מי שמשלם את המחיר הוא הרעיה.
אז מה עשו האמהות שהצליחו לצאת מזה? (טוב, חלק מהן עדיין בשלבים)
בדיוק את העצה של עופרי.
הן הפסיקו לצפות. לגמרי.
הן עשו חשבון והגיעו למסקנה שחבל על העצבים והאכזבה, ועוד יותר חבל עליהן ועל הילדים.
את רוצה לבלות שבת נעימה עם הילדים בטיול בשכונה? אז למה לגרור את אבא שבכלל לא רוצה. לא יהיה כיף בכלל. הוא לא יתייחס לילדים. הוא ירצה הביתה כמו ילד קטן סרבן. הוא יעשה פרצופים. יהיה בכלל לא נעים!
עדיף לתכנן טיול בלעדיו. אולי עם חברים? טיול שבו את מתייחסת לילדים יפה, מקשיבה להם, מחבקת, ממציאה להם משחקי כיף וחיבוק לפי התור, כל מיני דברים נינוחים וכיפיים. או ביקור נעים. או כל דבר שמתחשק לך, איך שמתחשק לך.
וכמובן - מציעים לו בשמחה להצטרף.
"תראה, הילדים ואני יוצאים לטיול כיפי בשכונה. אתה לא חייב להצטרף, אני יודעת שאתה אוהב לנוח בשבת ולקרוא, וזה ממש בסדר מצדי. אבל כמובן אם תרצה נשמח מאוד שתבוא איתנו".
שהוא יידע שהוא יתקבל בשמחה אם ירצה - אבל ממש לא צריך.
כאשר את באמת מנקה מעצמך כל ציפיה, ובאמת מקבלת בהשלמה ובברכה את הצורך שלו להתחפש לרווק ולקרוא עיתונים, באמת ובתמים, בלי שום שאריות - זה נותן לו מקום לצרכים שלו בלי שהוא מרגיש שהוא צריך להילחם עליהם, או להשיג הכל בהתנגדות.
מהמקום הזה, עם הזמן, הוא אולי ירצה להצטרף לפעמים.
כל עוד הוא קורא עיתונים כשאת רותחת על זה והוא יודע שאת רותחת על זה, אז הוא מלא ב"מגיע לי!" ו"תמיד היא מבקרת אותי!" וכל זה. מהמקום הכועס הזה, אין רצון להיות משפחה.
כשהוא זוכה לקרוא עיתונים בשקט כי נתנו לו באהבה, בקבלה, בכיף, בחיוך - פתאום הוא יושב לו שם בשקט ומתחיל להתגעגע. מתחיל להרגיש שהוא מחוץ לעניינים. שכולם הלכו לג'מבו ג'מבו ג'מבו ורק אותו השאירו ילדה קטנה לבד... ואז נכנסים רגשות חדשים, ונכנס רצון חדש להיות עם כולם.
אבל זה יכול לקחת זמן.
לפעמים שנים. באמת.
כי גם ממך צריכים לרדת משקעים. וגם ממנו.
והציפיות, משניכם.
והלמידה שלך איך לנסח את התוכניות בטון המדויק, שבאמת פוטר אותו ומקדם אותו בברכה בעת ובעונה אחת.
ותודה לך. באמת. שלא תחשבי שאני לא צריכה לסלק מעצמי ציפיות מגוחכות לגבי האיש שלי. ושאני אף פעם לא מבקרת (-: (אני האמ-אמא של הביקורתיות. אבל בגמילה (-: שלום, קוראים לי בשמת ואני ביקורתית. "אוהבים אותך בשמת" D-: ).
אבא סבבא אמא קרציה
כאשר את באמת מנקה מעצמך כל ציפיה, ובאמת מקבלת בהשלמה ובברכה את הצורך שלו להתחפש לרווק ולקרוא עיתונים, באמת ובתמים, בלי שום שאריות
איך אפשר, בחייך?
את אחרי ימים שלמים של טיפול בילדים ותשומת לב, וגם ציצי כל רבע שעה, ורוצה לנוח. בנוסף, את קולטת את הילד הזה שכמה ליחס, ואת הילד ההוא שכמה לאקשן, ואת זה ששניהם נענים בהתעלמות.
ראציונלית, אני אולי מבינה, אבל איך עוקפים את רגשות התסכול?
ולמה, לעזאזל להשלים עם זה? הוא לא רווק צעיר! הוא אבא, לכל הרוחות!
<עם זאת, ההבנה, שזו תופעה גברית נפוצה, יש בה מן הנחמה...>
<נחמת טיפשות>
איך אפשר, בחייך?
את אחרי ימים שלמים של טיפול בילדים ותשומת לב, וגם ציצי כל רבע שעה, ורוצה לנוח. בנוסף, את קולטת את הילד הזה שכמה ליחס, ואת הילד ההוא שכמה לאקשן, ואת זה ששניהם נענים בהתעלמות.
ראציונלית, אני אולי מבינה, אבל איך עוקפים את רגשות התסכול?
ולמה, לעזאזל להשלים עם זה? הוא לא רווק צעיר! הוא אבא, לכל הרוחות!
<עם זאת, ההבנה, שזו תופעה גברית נפוצה, יש בה מן הנחמה...>
<נחמת טיפשות>
אבא סבבא אמא קרציה
לילה טוב לציפורות הלילה. אני צוללת למיטה.
<הלוואי שאשמע רעמים, כמו עופרי...>
<הלוואי שאשמע רעמים, כמו עופרי...>
-
ההולכת_בדרכים*
- הודעות: 2455
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
- דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*
אבא סבבא אמא קרציה
הוא יודע שמשגע אותי שהוא ישן בלי סוף בשבת. אחר כך אמרתי שקשה לי עם הילדים לבד. מה היתה תגובתו? "קחי את התינוק וסעי לאמא שלך. אני אסתדר". בטח יסתדר. יסתדר מצוין במיטה ויאפסן את הילדים מול המחשב
הי למה ככה @}
אני מצטטת כאן משפט ממה שכתבת שנראה לי משפט מפתח בכל העניין.
נשמע לי שבעלך קורא תיגר על הנטייה שלך לשפוט מהי הדרך הראויה והנכונה להיות עם הילדים.
מצד שני, כשאת מבקשת בפשטות זמן לנוח הוא כן משתף פעולה...
אני חושבת שהייתי לוקחת את ההצעה שלו בשתי ידיים!
הוא מציע לך לקחת את חלקו בעבודה ולהיות עם הילדים (אני מבינה שעם היונק הקטן זה לא אפשרי טכנית) בזמן שאת נחה.
למה לך להכנס לו לורידים ולהתמרמר על הדרך בה הוא בוחר להעביר את הזמן שלו איתם?
הרי אם תמשיכי להתעקש שזה יעשה רק בדרך שלך, העול ימשיך ליפול עלייך בלבד.
זה כמו הנשים שלא נותנות לבעל ולילדים לנקות בבית כי הם לא מנקים טוב כמוהן, ואח"כ מתלוננות מדוע הן צריכות לעשות הכל לבד...
עוד אני חושבת שבסה"כ לכל אדם, גבר או אישה, נחוץ ומגיע זמן לעצמו, זמן שבו הוא נניח קורא עיתונים, גולש באינטרנט, צופה בטלויזיה, או עושה כל דבר אחר שנחשב כ"בטלה". לא כולם מתחברים למדיה, יש כאלה שירצו לעשות ספורט או מדיטציה או לישון...
זה אולי נחשב יותר בריא, אבל זה עדיין אותו זמן שאדם לוקח להתנתקות מה"צריכים" למיניהם ולמילוי מצברים.
שיפוטיות לגבי אופי הפעילות מוכר לי משני צידי המתרס, ככזו שעשויה גם לתת וגם לקבל ביקורת מהסוג הזה. שניהם לא נעימים
תראי, אני ממש מבינה את האנטי שלך לשקיעה שלו בעיתון.
כל אדם - ילד, אישה או גבר, מעדיפים שמי שנמצא בסביבה יהיה איתם או יעשה משהו לידם במקום להיעלם לתוך מחשב או ספר.
יש משהו במדיות האלה ששואב אותנו לגמרי וגורם לנו להיות לא נוכחים, ואז מי שנמצא לידנו עלול להתרגז.
אבל אם בכל זאת תצליחי להוריד את האנטי לעיתונים ולמחשב שלו, ואולי תרשי גם לעצמך לקחת זמנים שאת בעניינים שלך, אני בטוחה שזה יהיה טוב לכל אחד מכם וגם ליחסים ביניכם.
הוא נכון לשתף פעולה ולפנות אותך, אז לכי על זה!
תודי ליקום על מזלך הטוב שחנן אותך בבעל שמאמין בחלוקת תפקידים שיוויונית
את העבודה של להיות עם הילדים או כל דבר אחר הוא ילמד לעשות בצורה טובה יותר ככל שיתנסה בכך יותר.
הוא כבר יגלה לבד שלפעמים טיול בחוץ כיף וקל יותר מלראות סרטים, ויחפש את הגיוון בפעילויות בעצמו.
הי למה ככה @}
אני מצטטת כאן משפט ממה שכתבת שנראה לי משפט מפתח בכל העניין.
נשמע לי שבעלך קורא תיגר על הנטייה שלך לשפוט מהי הדרך הראויה והנכונה להיות עם הילדים.
מצד שני, כשאת מבקשת בפשטות זמן לנוח הוא כן משתף פעולה...
אני חושבת שהייתי לוקחת את ההצעה שלו בשתי ידיים!
הוא מציע לך לקחת את חלקו בעבודה ולהיות עם הילדים (אני מבינה שעם היונק הקטן זה לא אפשרי טכנית) בזמן שאת נחה.
למה לך להכנס לו לורידים ולהתמרמר על הדרך בה הוא בוחר להעביר את הזמן שלו איתם?
הרי אם תמשיכי להתעקש שזה יעשה רק בדרך שלך, העול ימשיך ליפול עלייך בלבד.
זה כמו הנשים שלא נותנות לבעל ולילדים לנקות בבית כי הם לא מנקים טוב כמוהן, ואח"כ מתלוננות מדוע הן צריכות לעשות הכל לבד...
עוד אני חושבת שבסה"כ לכל אדם, גבר או אישה, נחוץ ומגיע זמן לעצמו, זמן שבו הוא נניח קורא עיתונים, גולש באינטרנט, צופה בטלויזיה, או עושה כל דבר אחר שנחשב כ"בטלה". לא כולם מתחברים למדיה, יש כאלה שירצו לעשות ספורט או מדיטציה או לישון...
זה אולי נחשב יותר בריא, אבל זה עדיין אותו זמן שאדם לוקח להתנתקות מה"צריכים" למיניהם ולמילוי מצברים.
שיפוטיות לגבי אופי הפעילות מוכר לי משני צידי המתרס, ככזו שעשויה גם לתת וגם לקבל ביקורת מהסוג הזה. שניהם לא נעימים
תראי, אני ממש מבינה את האנטי שלך לשקיעה שלו בעיתון.
כל אדם - ילד, אישה או גבר, מעדיפים שמי שנמצא בסביבה יהיה איתם או יעשה משהו לידם במקום להיעלם לתוך מחשב או ספר.
יש משהו במדיות האלה ששואב אותנו לגמרי וגורם לנו להיות לא נוכחים, ואז מי שנמצא לידנו עלול להתרגז.
אבל אם בכל זאת תצליחי להוריד את האנטי לעיתונים ולמחשב שלו, ואולי תרשי גם לעצמך לקחת זמנים שאת בעניינים שלך, אני בטוחה שזה יהיה טוב לכל אחד מכם וגם ליחסים ביניכם.
הוא נכון לשתף פעולה ולפנות אותך, אז לכי על זה!
תודי ליקום על מזלך הטוב שחנן אותך בבעל שמאמין בחלוקת תפקידים שיוויונית
את העבודה של להיות עם הילדים או כל דבר אחר הוא ילמד לעשות בצורה טובה יותר ככל שיתנסה בכך יותר.
הוא כבר יגלה לבד שלפעמים טיול בחוץ כיף וקל יותר מלראות סרטים, ויחפש את הגיוון בפעילויות בעצמו.
אבא סבבא אמא קרציה
שאלה קטנה שמכניסה פה קצת נושא חדש. אם לא מתאים אפשר למחוק.
עם כל ההבנה הזאת של "חוסר שיתוף פעולה בהסכמת האישה ולטובת האווירה", איך מסתדר עניין הסקס?
הרי לה*דיין עם ילד קטן וסרבן זה לא ממש כיף. מניסיוני, נוצרות תקופות ארוכות מאד של יובש מיני ונוצר מעגל כשפים של ריחוק.
בכלל חוסר שיתוף הפעולה והניתוק מהעשייה המשותפת, משפיע על כל מערכת היחסים.
אישית הגעתי למקום של מסוגלות לחיות לבד - מסתדרת בכל התחומים בלעדיו, ונמנעת עד כמה שאפשר מלהיכנס למיטה איתו. גם כשכבר נכנסתי זה היה בחוסר חשק מורגש.
מצב רע.
שאלתי היא (בעיקר לבשמת) איך בעצם ליצור את הניתוק הזה מהבעל ומהשיתוף הפעולה הרצוי איתו, מבלי שזה ישפיע על הרגש שלי כלפיו? כלומר גם אם אצליח שלא לכעוס על זה (עוד ארוכה הדרך), הרי שבכל אופן זה יוצר אצלי דחיה עמוקה ממנו. לא יכולה להתייחס אליובקבלה והבנה בתור ילד קטן בכל מה שקשור לענייני תחזוקת הבית והילדים, אבל להתייחס אליו כמו גבר ראוי לי בחדר המיטות. האמת שזה די מרתיח אותי אם זה מה שמצפים ממני.
עם כל ההבנה הזאת של "חוסר שיתוף פעולה בהסכמת האישה ולטובת האווירה", איך מסתדר עניין הסקס?
הרי לה*דיין עם ילד קטן וסרבן זה לא ממש כיף. מניסיוני, נוצרות תקופות ארוכות מאד של יובש מיני ונוצר מעגל כשפים של ריחוק.
בכלל חוסר שיתוף הפעולה והניתוק מהעשייה המשותפת, משפיע על כל מערכת היחסים.
אישית הגעתי למקום של מסוגלות לחיות לבד - מסתדרת בכל התחומים בלעדיו, ונמנעת עד כמה שאפשר מלהיכנס למיטה איתו. גם כשכבר נכנסתי זה היה בחוסר חשק מורגש.
מצב רע.
שאלתי היא (בעיקר לבשמת) איך בעצם ליצור את הניתוק הזה מהבעל ומהשיתוף הפעולה הרצוי איתו, מבלי שזה ישפיע על הרגש שלי כלפיו? כלומר גם אם אצליח שלא לכעוס על זה (עוד ארוכה הדרך), הרי שבכל אופן זה יוצר אצלי דחיה עמוקה ממנו. לא יכולה להתייחס אליובקבלה והבנה בתור ילד קטן בכל מה שקשור לענייני תחזוקת הבית והילדים, אבל להתייחס אליו כמו גבר ראוי לי בחדר המיטות. האמת שזה די מרתיח אותי אם זה מה שמצפים ממני.
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
אבא סבבא אמא קרציה
מסכימה עם ההולכת.
בנוסף, רציתי לציין שהוא לא כזה גרוע! בוא נראה מה הדברים הטובים:
ממה שאני קוראת הוא נמצא לא מעט עם הילדים, מבלה איתם זמן איכות כל ערב (נכון, מול המחשב. אז מה? הם עם אבא ביחד, עושים משהו איתו, יושבים עליו ונמצאים בחברותא). מכין איתם שיעורים. אוכל איתם ביחד. מכין להם אוכל. מציע לך לנסוע לאמא ולהישאר איתם. עובד קשה. לא צועק על הילדים, מדבר איתם יפה, לא מעליב אותם ולא מזלזל בהם. לא אבא כל כך גרוע בעיני!
שנית, יש לכם בסיס מאוד חזק. אהבה גדולה וממושכת (לא איזו הידלקות של חצי שנה שעלולה להיעלם בצ'יק).
מה שחסר זה קבלה שלו כמו שהוא. הוא לא יכול להיות את. האבהות שלו לגיטימית כמו שהאמהות שלך לגיטימית. הדרך שלך לא יותר טובה או נכונה מהדרך שלו. הוא יכול להיות אבא רק כמו שהוא חושב שאבא צריך להיות. הוא לא יכול להיות האבא שאת רוצה שיהיה. השאלה אם את רוצה שתהיו משפחה אוהבת או אם את רוצה שתהיו משפחה כמו שאת חושבת שמשפחה צריכה להיות. האפשרות השניה כוללת בתוכה את זה שהוא צריך להשתנות. זה לא יקרה.
מישהי אמרה לי לא מזמן, "ככה זה עם ה-[שם של עדה מסוימת]. אמא שלהם לימדה אותם שאהבה זה אוכל. ואם האשה שלהם לא מכינה להם אוכל, סימן שהיא לא אוהבת אותם". !!!
שימי לב שגם מול אמא שלו הוא בררן באוכל. זה לא רק מולך (ספרי מה הוא אוהב שאמא שלו מכינה לו). אני הייתי מחפשת חמישה מאכלים שהוא והילדים אוהבים ושאת מוכנה להכין ושהם גם מזינים, ומכינה אותם בסבב שבועי. אני בטוחה שאם נאמץ יחד את המחשבה נוכל למצוא. (למשל: תפוחי אדמה ובטטה אפויים בשמן זית ורוזמרין. פסטה עם רוטב. קציצות סויה ברוטב - יש לי מתכון מעולה. פירה. כרובית ברוטב לבן בתנור. כל פעם מוגש לשולחן עם סלט טעים בלי יותר מדי תוספות "בריאות".)
בנוסף, רציתי לציין שהוא לא כזה גרוע! בוא נראה מה הדברים הטובים:
ממה שאני קוראת הוא נמצא לא מעט עם הילדים, מבלה איתם זמן איכות כל ערב (נכון, מול המחשב. אז מה? הם עם אבא ביחד, עושים משהו איתו, יושבים עליו ונמצאים בחברותא). מכין איתם שיעורים. אוכל איתם ביחד. מכין להם אוכל. מציע לך לנסוע לאמא ולהישאר איתם. עובד קשה. לא צועק על הילדים, מדבר איתם יפה, לא מעליב אותם ולא מזלזל בהם. לא אבא כל כך גרוע בעיני!
שנית, יש לכם בסיס מאוד חזק. אהבה גדולה וממושכת (לא איזו הידלקות של חצי שנה שעלולה להיעלם בצ'יק).
מה שחסר זה קבלה שלו כמו שהוא. הוא לא יכול להיות את. האבהות שלו לגיטימית כמו שהאמהות שלך לגיטימית. הדרך שלך לא יותר טובה או נכונה מהדרך שלו. הוא יכול להיות אבא רק כמו שהוא חושב שאבא צריך להיות. הוא לא יכול להיות האבא שאת רוצה שיהיה. השאלה אם את רוצה שתהיו משפחה אוהבת או אם את רוצה שתהיו משפחה כמו שאת חושבת שמשפחה צריכה להיות. האפשרות השניה כוללת בתוכה את זה שהוא צריך להשתנות. זה לא יקרה.
מישהי אמרה לי לא מזמן, "ככה זה עם ה-[שם של עדה מסוימת]. אמא שלהם לימדה אותם שאהבה זה אוכל. ואם האשה שלהם לא מכינה להם אוכל, סימן שהיא לא אוהבת אותם". !!!
שימי לב שגם מול אמא שלו הוא בררן באוכל. זה לא רק מולך (ספרי מה הוא אוהב שאמא שלו מכינה לו). אני הייתי מחפשת חמישה מאכלים שהוא והילדים אוהבים ושאת מוכנה להכין ושהם גם מזינים, ומכינה אותם בסבב שבועי. אני בטוחה שאם נאמץ יחד את המחשבה נוכל למצוא. (למשל: תפוחי אדמה ובטטה אפויים בשמן זית ורוזמרין. פסטה עם רוטב. קציצות סויה ברוטב - יש לי מתכון מעולה. פירה. כרובית ברוטב לבן בתנור. כל פעם מוגש לשולחן עם סלט טעים בלי יותר מדי תוספות "בריאות".)
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
כל אחד ואחת זכאי לחיים מאושרים. גם לך מגיע להיות מאושרת לא רק לילדים ולו. גם את עלולה למצוא את עצמך בגיל 65 מרגישה שביזבזת את חייך בזוגיות לא טובה ומתאימה - כדאי שגם הוא יזכור את זה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
שאלתי היא (בעיקר לבשמת) איך בעצם ליצור את הניתוק הזה מהבעל ומהשיתוף הפעולה הרצוי איתו, מבלי שזה ישפיע על הרגש שלי כלפיו? כלומר גם אם אצליח שלא לכעוס על זה (עוד ארוכה הדרך
הממ. אין פיתרון אינסטנט. באמת.
וקודם כל צריך לעבוד על ניקוי הכעס, וחידוד המקום של "מה אני רוצה לעצמי" בלי קשר אליו. אני רוצה לבקר את בת דודתי? ולו יש תמיד תירוצים למה לא עכשיו? אז אני אסדר ביקור אצל בת דודתי, כי אני רוצה. הוא לא חייב לבוא!
באמת לנקות כעס, לנקות ציפיות, לנקות את המקום שמצפה שהוא יהיה מישהו שתפור לצרכייך במקום הגבר שהתאהבת בו כמו שהוא.
זו לא עבודה ליום אחד.
לדעתי צריך עזרה, לא באינטרנט.
עובדים על זה לאט, מסתכלים על הדברים אחרת.
המפתח לתשובה נמצא בדברים שלך: "גם אם אצליח שלא לכעוס על זה".
כיוון שאת עוד בתוך הכעס, את לא יכולה לראות איך זה נראה מהחוף השני. כשתתחילי לשוט, תתחילי לראות. וגם אז, אוהו, המון עבודה.
זה עונה לך קצת?
הממ. אין פיתרון אינסטנט. באמת.
וקודם כל צריך לעבוד על ניקוי הכעס, וחידוד המקום של "מה אני רוצה לעצמי" בלי קשר אליו. אני רוצה לבקר את בת דודתי? ולו יש תמיד תירוצים למה לא עכשיו? אז אני אסדר ביקור אצל בת דודתי, כי אני רוצה. הוא לא חייב לבוא!
באמת לנקות כעס, לנקות ציפיות, לנקות את המקום שמצפה שהוא יהיה מישהו שתפור לצרכייך במקום הגבר שהתאהבת בו כמו שהוא.
זו לא עבודה ליום אחד.
לדעתי צריך עזרה, לא באינטרנט.
עובדים על זה לאט, מסתכלים על הדברים אחרת.
המפתח לתשובה נמצא בדברים שלך: "גם אם אצליח שלא לכעוס על זה".
כיוון שאת עוד בתוך הכעס, את לא יכולה לראות איך זה נראה מהחוף השני. כשתתחילי לשוט, תתחילי לראות. וגם אז, אוהו, המון עבודה.
זה עונה לך קצת?
אבא סבבא אמא קרציה
הולכת וטרה יקרות, אתן מציירות לעצמכן תמונה ורודה מידי שלו כאבא.
מצד שני, אתן גם אומרות את דבריכן באופן עקרוני (לקבל אותו כמו שהוא).
כל בן אדם צריך את הזמן החופשי שלו, וזכאי להעביר אותו לפי רצונו, אני מסכימה. אבל זה נראה לי מוגזם שהזמן הזה כולל כמעט את כל יום שישי ואת כל יום שבת. מה, הילדים לא זכאים לבלות קצת עם אבא? ולא מגיע למשפחה לבלות ביחד?
נראה לי לא לעניין, שאבא חושב ששבת נועדה למנוחה אישית שלו, לבד, להתנתקות מהמשפחה. זה במיוחד לא מתאים כי במשך השבוע הילדים לא רואים אותו הרבה, וגם כי אני, לעזאזל, רוצה גם כן לנוח, ולא להיות על תקן הורה יחיד.
ולהיות עם אבא מול המחשב, אגב, זה לא אטרקציה גדולה. בד"כ אבא פשוט מחנה את הילד/ים עליו או לידו, ומשחק במרץ (הורג את הרעים). הוא מהופנט לגמרי למסך, ומתעלם לחלוטין מהשאלות הנרגשות של ילד הבי"ס. או שהוא רואה תכניות שאינן מתאימות לילדים. אין פה שום "ביחד".
והעיתון הארור הזה - שלא תבינו לא נכון, גם אני נרקומנית של עיתון. קוראת כל יום באדיקות. אבל ברגש, כמו שאומרים. לא ננעלת מאחוריו, ולא מבלה שעות על שעות.
אז פשוט לקבל את זה? באמת?
בקשר לאוכל: אכן, אוכל חופשי מתקשר עם אהבה. אני יודעת שאני קצת הסתבכתי עם ההאכלה של המשפחה ושל הילדים. זה נושא בפני עצמו. בכל אופן, למצוא חמישה מאכלים שכולם אוהבים זו משימה קשה ביותר, אלא אם כן מדובר בפיצה (מפיצריה), או אטריות ברוטב רסק, או שניצלים קפואים. אז או קיי, נגיד ערב אחד בשבוע יוקדש לפיצה. ועוד ערב, נאמר לאטריות ושניצלים מוכנים (זוועה, לא?? וילד הבי"ס אוכל תפריט כזה כמעט כל יום בצהרון!). למצוא מאכלים נוספים שאפשר להסכים עליהם זה אתגר ענק. אבא שונא אורז, לא מסכים לאכול את רוב הגרסאות של תפ"א, מסרב לכל ירק מבושל (למעט ברוקולי), כמעט לכל הקטניות (לפעמים מסכים לאכול חומוסים ללא שום רוטב, לעיתים רחוקות עושה טובה שאוכל מג'דרה). בעצם, טופו (עם רוטב סויה) הם לעיתים קרובות מסכימים לאכול.
מבין המאכלים שהצעת, טרה, אבא - וגם ילד הבי"ס - היו מסכימים לאכול רק את האטריות.
המאכלים שאבא אוהב לאכול אצל אימו, כוללים חיות, ולכן אני לא יכולה להכין אותם.
<טרה, אני מאוד רוצה לשמוע על קציצות הסויה. אולי הן יזכו למעט יחס אוהד , מי יודע>
<<התחלתי לכתוב כאן לפני למעלה משעה>>
מצד שני, אתן גם אומרות את דבריכן באופן עקרוני (לקבל אותו כמו שהוא).
כל בן אדם צריך את הזמן החופשי שלו, וזכאי להעביר אותו לפי רצונו, אני מסכימה. אבל זה נראה לי מוגזם שהזמן הזה כולל כמעט את כל יום שישי ואת כל יום שבת. מה, הילדים לא זכאים לבלות קצת עם אבא? ולא מגיע למשפחה לבלות ביחד?
נראה לי לא לעניין, שאבא חושב ששבת נועדה למנוחה אישית שלו, לבד, להתנתקות מהמשפחה. זה במיוחד לא מתאים כי במשך השבוע הילדים לא רואים אותו הרבה, וגם כי אני, לעזאזל, רוצה גם כן לנוח, ולא להיות על תקן הורה יחיד.
ולהיות עם אבא מול המחשב, אגב, זה לא אטרקציה גדולה. בד"כ אבא פשוט מחנה את הילד/ים עליו או לידו, ומשחק במרץ (הורג את הרעים). הוא מהופנט לגמרי למסך, ומתעלם לחלוטין מהשאלות הנרגשות של ילד הבי"ס. או שהוא רואה תכניות שאינן מתאימות לילדים. אין פה שום "ביחד".
והעיתון הארור הזה - שלא תבינו לא נכון, גם אני נרקומנית של עיתון. קוראת כל יום באדיקות. אבל ברגש, כמו שאומרים. לא ננעלת מאחוריו, ולא מבלה שעות על שעות.
אז פשוט לקבל את זה? באמת?
בקשר לאוכל: אכן, אוכל חופשי מתקשר עם אהבה. אני יודעת שאני קצת הסתבכתי עם ההאכלה של המשפחה ושל הילדים. זה נושא בפני עצמו. בכל אופן, למצוא חמישה מאכלים שכולם אוהבים זו משימה קשה ביותר, אלא אם כן מדובר בפיצה (מפיצריה), או אטריות ברוטב רסק, או שניצלים קפואים. אז או קיי, נגיד ערב אחד בשבוע יוקדש לפיצה. ועוד ערב, נאמר לאטריות ושניצלים מוכנים (זוועה, לא?? וילד הבי"ס אוכל תפריט כזה כמעט כל יום בצהרון!). למצוא מאכלים נוספים שאפשר להסכים עליהם זה אתגר ענק. אבא שונא אורז, לא מסכים לאכול את רוב הגרסאות של תפ"א, מסרב לכל ירק מבושל (למעט ברוקולי), כמעט לכל הקטניות (לפעמים מסכים לאכול חומוסים ללא שום רוטב, לעיתים רחוקות עושה טובה שאוכל מג'דרה). בעצם, טופו (עם רוטב סויה) הם לעיתים קרובות מסכימים לאכול.
מבין המאכלים שהצעת, טרה, אבא - וגם ילד הבי"ס - היו מסכימים לאכול רק את האטריות.
המאכלים שאבא אוהב לאכול אצל אימו, כוללים חיות, ולכן אני לא יכולה להכין אותם.
<טרה, אני מאוד רוצה לשמוע על קציצות הסויה. אולי הן יזכו למעט יחס אוהד , מי יודע>
<<התחלתי לכתוב כאן לפני למעלה משעה>>
אבא סבבא אמא קרציה
כל אחד ואחת זכאי לחיים מאושרים. גם לך מגיע להיות מאושרת לא רק לילדים ולו. גם את עלולה למצוא את עצמך בגיל 65 מרגישה שביזבזת את חייך בזוגיות לא טובה ומתאימה - כדאי שגם הוא יזכור את זה.
נכון. אבל...
אפילו אם לא נצליח ליישב את המחלוקות בתקופה הקרובה, אולי עוד עשר שנים, נניח, תהיה לנו עדנה, האהבה הישנה תפרוץ מחדש והכל יראה אחרת?
מי מבטיח לי שאמצא בן זוג איתו כן אהיה מאושרת? אולי אבלה את שארית חיי בחיפושים אינסופיים מתסכלים <גרושה עם שלושה ילדים>?
אולי גם אעדיף דווקא להיות לבד, זה אולי אפילו יותר סביר. אבל קל זה לא יהיה. לא ולא.
ולילדים זה בוודאי יהיה מאוד מאוד מאוד קשה.
זה גם, במידה רבה, נראה לי לא הוגן כלפיהם.
רצות לי ברקע מחשבות שהצרות שלי הן צרות של עשירים, ושעלי להודות על מה שיש ולהפסיק להיות רוגזת ומתוסכלת.
נכון. אבל...
אפילו אם לא נצליח ליישב את המחלוקות בתקופה הקרובה, אולי עוד עשר שנים, נניח, תהיה לנו עדנה, האהבה הישנה תפרוץ מחדש והכל יראה אחרת?
מי מבטיח לי שאמצא בן זוג איתו כן אהיה מאושרת? אולי אבלה את שארית חיי בחיפושים אינסופיים מתסכלים <גרושה עם שלושה ילדים>?
אולי גם אעדיף דווקא להיות לבד, זה אולי אפילו יותר סביר. אבל קל זה לא יהיה. לא ולא.
ולילדים זה בוודאי יהיה מאוד מאוד מאוד קשה.
זה גם, במידה רבה, נראה לי לא הוגן כלפיהם.
רצות לי ברקע מחשבות שהצרות שלי הן צרות של עשירים, ושעלי להודות על מה שיש ולהפסיק להיות רוגזת ומתוסכלת.
אבא סבבא אמא קרציה
<האושר מתחיל בתוכי>
<האושר הוא הפלצה אמריקקית>
<האושר נמצא רק באגדות>
<האושר טמון בקטנות יומיומיות. חיוך של תינוקי מתוקי, ילד שאומר לי "איזה מזל שיש לי אותך">
<האושר הוא הפלצה אמריקקית>
<האושר נמצא רק באגדות>
<האושר טמון בקטנות יומיומיות. חיוך של תינוקי מתוקי, ילד שאומר לי "איזה מזל שיש לי אותך">
-
תזמורת_הים*
- הודעות: 2900
- הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
- דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*
אבא סבבא אמא קרציה
אז פשוט לקבל את זה? באמת?
לדעתי זה באמת לא פשוט.
אפשר ורצוי לקבל, כל עוד מדובר ב-, איך נקרא לזה, בחירות לגיטימיות של בן הזוג: לאכול אוכל תעשייתי, לשחק במשחקי מחשב דביליים, לקרוא עיתונים שעות על גבי שעות, כל אלה בחירות לגיטימיות בעיני, כל עוד הן לא פוגעות בהתנהלות התקינה של הבית.
אם כל מה שמפריע לך בזה שהוא קורא עיתונים כל השבת הוא שזה לא מסתדר עם האידאל שלך של משפחה שמבלה ביחד זו (בעיני) בעיה שלך עם עצמך, שאת צריכה לפתור לבד, של התאמת הציפיות שלך למציאות.
לעומת זאת אם זה מפריע לך כי מעייף אותך לבלות את כל השבת לבד עם הילדים שבוע אחר שבוע בלי עזרה- אז בעיני לא נכון לקבל את זה. נכון שאת יכולה למצוא דרכים לעזור לעצמך בלעדיו ופשוט לא לצפות ממנו להיות נוכח בשבתות אף פעם, אבל לדעתי זה רלבנטי רק אם את מרגישה שאת מקבלת ממנו דברים אחרים שמפצים על מה שחסר, ואת מוכנה להסתכל רק על חצי הכוס המלאה. השאלה היא האם יש אצלכם חצי כוס מלאה?
הבעיה הבסיסית לדעתי היא שאין ביניכם תקשורת. אם את לא יכולה לבקש דבר טריויאלי כמו שיעזוב את העיתון ויקח את הילד לשעה לגן השעשועים, בלי שזה יהפוך לאישיו ומריבה וצעקות ויתפס כהתקפה וביקורת, אז הפתרון בעיני הוא לא פשוט לקבל את זה, אלא לבדוק איך אתם כן מתחילים לתקשר, כדי שתצליחי לשנות את זה. איך תקשרתם בעבר?
לדעתי זה באמת לא פשוט.
אפשר ורצוי לקבל, כל עוד מדובר ב-, איך נקרא לזה, בחירות לגיטימיות של בן הזוג: לאכול אוכל תעשייתי, לשחק במשחקי מחשב דביליים, לקרוא עיתונים שעות על גבי שעות, כל אלה בחירות לגיטימיות בעיני, כל עוד הן לא פוגעות בהתנהלות התקינה של הבית.
אם כל מה שמפריע לך בזה שהוא קורא עיתונים כל השבת הוא שזה לא מסתדר עם האידאל שלך של משפחה שמבלה ביחד זו (בעיני) בעיה שלך עם עצמך, שאת צריכה לפתור לבד, של התאמת הציפיות שלך למציאות.
לעומת זאת אם זה מפריע לך כי מעייף אותך לבלות את כל השבת לבד עם הילדים שבוע אחר שבוע בלי עזרה- אז בעיני לא נכון לקבל את זה. נכון שאת יכולה למצוא דרכים לעזור לעצמך בלעדיו ופשוט לא לצפות ממנו להיות נוכח בשבתות אף פעם, אבל לדעתי זה רלבנטי רק אם את מרגישה שאת מקבלת ממנו דברים אחרים שמפצים על מה שחסר, ואת מוכנה להסתכל רק על חצי הכוס המלאה. השאלה היא האם יש אצלכם חצי כוס מלאה?
הבעיה הבסיסית לדעתי היא שאין ביניכם תקשורת. אם את לא יכולה לבקש דבר טריויאלי כמו שיעזוב את העיתון ויקח את הילד לשעה לגן השעשועים, בלי שזה יהפוך לאישיו ומריבה וצעקות ויתפס כהתקפה וביקורת, אז הפתרון בעיני הוא לא פשוט לקבל את זה, אלא לבדוק איך אתם כן מתחילים לתקשר, כדי שתצליחי לשנות את זה. איך תקשרתם בעבר?
-
ההולכת_בדרכים*
- הודעות: 2455
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
- דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*
אבא סבבא אמא קרציה
אני לא חושבת שאת צריכה לקבל כל דבר. בכלל לא...
מהפוסט שכתבת הצלחתי להבין שאם את מבקשת ממנו לתפקד בצורה עניינית, מבהירה שאת זקוקה גם כן למנוחה, ולכן מצפה ממנו להיות יותר פעיל, אז הוא כן משתף פעולה.
אם אני טועה, והוא מתעלם מבקשתך לעזרה או נכנס לעימות בגלל זה, אז בוודאי שלא הייתי מקבלת את זה.
אני ממש לא בעד הגישה של "להסתדר לבד" ולתת לו את כל המרחב כאילו הוא ילד. אני חושבת שבן זוג צריך להיות שותף, ולתרום למשפחה בדרך בה הוא יכול (מעבר לפרנסה).
כתבתי את מה שכתבתי כי איכשהו בין המילים שלך אני שומעת את המצוקה שלך מחוברת לפער שבין "הדרך שלך" ל"דרך שלו".
המחשבה שלי היתה שצריך לנטרל את המתח הזה, ליצור תחושה שכל הדרכים לבלות ולאכול הן לגיטימיות, כל עוד אין פגיעה מוכחת (=שאיננה רק עניין של טעם) בהתנהלות השוטפת.
נראה לי לא לעניין, שאבא חושב ששבת נועדה למנוחה אישית שלו, לבד, להתנתקות מהמשפחה. זה במיוחד לא מתאים כי במשך השבוע הילדים לא רואים אותו הרבה, וגם כי אני, לעזאזל, רוצה גם כן לנוח, ולא להיות על תקן הורה יחיד.
אז איך יצא שהוא הציע לך לנסוע לנוח בעוד הוא עם הילדים? מה פספסתי?
הוא מהופנט לגמרי למסך, ומתעלם לחלוטין מהשאלות הנרגשות של ילד הבי"ס.
דיברתם על זה פעם? הוא שם לב ומבין שיש מצב שהילד נפגע מההתנהלות שלו? מה הוא אומר על זה?
מהפוסט שכתבת הצלחתי להבין שאם את מבקשת ממנו לתפקד בצורה עניינית, מבהירה שאת זקוקה גם כן למנוחה, ולכן מצפה ממנו להיות יותר פעיל, אז הוא כן משתף פעולה.
אם אני טועה, והוא מתעלם מבקשתך לעזרה או נכנס לעימות בגלל זה, אז בוודאי שלא הייתי מקבלת את זה.
אני ממש לא בעד הגישה של "להסתדר לבד" ולתת לו את כל המרחב כאילו הוא ילד. אני חושבת שבן זוג צריך להיות שותף, ולתרום למשפחה בדרך בה הוא יכול (מעבר לפרנסה).
כתבתי את מה שכתבתי כי איכשהו בין המילים שלך אני שומעת את המצוקה שלך מחוברת לפער שבין "הדרך שלך" ל"דרך שלו".
המחשבה שלי היתה שצריך לנטרל את המתח הזה, ליצור תחושה שכל הדרכים לבלות ולאכול הן לגיטימיות, כל עוד אין פגיעה מוכחת (=שאיננה רק עניין של טעם) בהתנהלות השוטפת.
נראה לי לא לעניין, שאבא חושב ששבת נועדה למנוחה אישית שלו, לבד, להתנתקות מהמשפחה. זה במיוחד לא מתאים כי במשך השבוע הילדים לא רואים אותו הרבה, וגם כי אני, לעזאזל, רוצה גם כן לנוח, ולא להיות על תקן הורה יחיד.
אז איך יצא שהוא הציע לך לנסוע לנוח בעוד הוא עם הילדים? מה פספסתי?
הוא מהופנט לגמרי למסך, ומתעלם לחלוטין מהשאלות הנרגשות של ילד הבי"ס.
דיברתם על זה פעם? הוא שם לב ומבין שיש מצב שהילד נפגע מההתנהלות שלו? מה הוא אומר על זה?
-
אנהאטה_א*
- הודעות: 249
- הצטרפות: 05 מרץ 2002, 22:00
- דף אישי: הדף האישי של אנהאטה_א*
אבא סבבא אמא קרציה
_נכון. אבל...
מי מבטיח לי שאמצא בן זוג איתו כן אהיה מאושרת? אולי אבלה את שארית חיי בחיפושים אינסופיים מתסכלים <גרושה עם שלושה ילדים>?
אולי גם אעדיף דווקא להיות לבד, זה אולי אפילו יותר סביר. אבל קל זה לא יהיה. לא ולא._
את מזכירה לי את עצמי לפני כך וכך שנים. גם לי היו פחדים נוראיים לפני שהחלטתי סופית להתגרש. ותאמיני לי שהחיים שלי היו בגיהנום. הרבה יותר גרוע ממה שאת מתארת והייתי בטוחה שיהיה לי קשה, שאף אחד לעולם לא יאהב אותי ושנאתי את המושג "גרושה". מאוד.
המציאות הוכיחה לי שיותר גרוע ממה שהיה לא יהיה יותר לעולם, ולא רק זה: שהרבה הרבה יותר קל לי בלי לסחוב את המשא הקשה הזה של הבעל שלא רק שלא עוזר, אלא מפריע לי בניהול חיים תקינים ובחינוך הילדים. במציאות קיבלתי המון אהבה עוד לפני שהתגרשתי (כשהייתי כבר פרודה) מהסביבה שלפתע הפכה להיות מחבקת ותומכת. וכן, אני מדברת גם על גבר שאהב אותי (מאז כבר יש לי אהבה חדשה ונהדרת. מי חלם על זה בכלל כשהייתי בתוך ביצת הפחד והייאוש הנורא שהיו חיי הנישואין שלי?
ושלא תחשבי, אני לא טוענת שאת חייבת להתגרש ושאז חייך יהיו נפלאים. אולי לא. אבל בטוח שהם יהיו הרבה יותר נעימים מעכשיו. את לא יכולה לדעת מה יקרה, את שרויה בפחד נוראי מהעתיד, וסך הכל אני רוצה להפיג את הפחדים שלך. גירושין הם לא דבר נורא כל כך. יש חיים אחרי הגט . גם אני לא האמנתי בזה. התגרשתי רק כי כבר לא יכולתי לסבול דקה אחת נוספת איתו. והנה, אני גרושה ומאושרת. וכל כך שמחה שעשיתי את הצעד הנבון הזה.
_ולילדים זה בוודאי יהיה מאוד מאוד מאוד קשה.
זה גם, במידה רבה, נראה לי לא הוגן כלפיהם._
נראה לי שאת משליכה את החששות והפחדים שלך, על הילדים שלך. איך את יודעת שיהיה להם קשה? לפי מה שאת מתארת, הם לא כל כך מקבלים אהבה מאבא שלהם, וכל מה שהם רואים זה אמא מרוגזת וכועסת כשאבא לא נמצא, ואמא מרוגזת וכועסת כשאבא נמצא, אבא שאיננו, וכשהוא נמצא הוא כועס ומרוחק.
אולי במרחק מאבא, בחיים רגועים ושלווים עם אמא חייכנית ורגועה יהיה להם הרבה יותר טוב?
אולי אבא שלהם דווקא יתגעגע אליהם בימים שלא יראה אותם, ואז ייתן להם הרבה יותר? כי אז הרי לא תהיה אמא נרגנת ומצפה בצד. אולי אז הוא כן יתן מעצמו?
אולי כן, ואולי לא. מה שבטוח זה שלילדים שלך לא טוב עכשיו כשאתם ביחד.
גם אם תחליטי להשאר, נראה לי לא הוגן לומר שאת לא נפרדת מבעלך למענם כי "יהיה להם קשה".
המרגיעון שלי: שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו.
מי מבטיח לי שאמצא בן זוג איתו כן אהיה מאושרת? אולי אבלה את שארית חיי בחיפושים אינסופיים מתסכלים <גרושה עם שלושה ילדים>?
אולי גם אעדיף דווקא להיות לבד, זה אולי אפילו יותר סביר. אבל קל זה לא יהיה. לא ולא._
את מזכירה לי את עצמי לפני כך וכך שנים. גם לי היו פחדים נוראיים לפני שהחלטתי סופית להתגרש. ותאמיני לי שהחיים שלי היו בגיהנום. הרבה יותר גרוע ממה שאת מתארת והייתי בטוחה שיהיה לי קשה, שאף אחד לעולם לא יאהב אותי ושנאתי את המושג "גרושה". מאוד.
המציאות הוכיחה לי שיותר גרוע ממה שהיה לא יהיה יותר לעולם, ולא רק זה: שהרבה הרבה יותר קל לי בלי לסחוב את המשא הקשה הזה של הבעל שלא רק שלא עוזר, אלא מפריע לי בניהול חיים תקינים ובחינוך הילדים. במציאות קיבלתי המון אהבה עוד לפני שהתגרשתי (כשהייתי כבר פרודה) מהסביבה שלפתע הפכה להיות מחבקת ותומכת. וכן, אני מדברת גם על גבר שאהב אותי (מאז כבר יש לי אהבה חדשה ונהדרת. מי חלם על זה בכלל כשהייתי בתוך ביצת הפחד והייאוש הנורא שהיו חיי הנישואין שלי?
ושלא תחשבי, אני לא טוענת שאת חייבת להתגרש ושאז חייך יהיו נפלאים. אולי לא. אבל בטוח שהם יהיו הרבה יותר נעימים מעכשיו. את לא יכולה לדעת מה יקרה, את שרויה בפחד נוראי מהעתיד, וסך הכל אני רוצה להפיג את הפחדים שלך. גירושין הם לא דבר נורא כל כך. יש חיים אחרי הגט
. גם אני לא האמנתי בזה. התגרשתי רק כי כבר לא יכולתי לסבול דקה אחת נוספת איתו. והנה, אני גרושה ומאושרת. וכל כך שמחה שעשיתי את הצעד הנבון הזה._ולילדים זה בוודאי יהיה מאוד מאוד מאוד קשה.
זה גם, במידה רבה, נראה לי לא הוגן כלפיהם._
נראה לי שאת משליכה את החששות והפחדים שלך, על הילדים שלך. איך את יודעת שיהיה להם קשה? לפי מה שאת מתארת, הם לא כל כך מקבלים אהבה מאבא שלהם, וכל מה שהם רואים זה אמא מרוגזת וכועסת כשאבא לא נמצא, ואמא מרוגזת וכועסת כשאבא נמצא, אבא שאיננו, וכשהוא נמצא הוא כועס ומרוחק.
אולי במרחק מאבא, בחיים רגועים ושלווים עם אמא חייכנית ורגועה יהיה להם הרבה יותר טוב?
אולי אבא שלהם דווקא יתגעגע אליהם בימים שלא יראה אותם, ואז ייתן להם הרבה יותר? כי אז הרי לא תהיה אמא נרגנת ומצפה בצד. אולי אז הוא כן יתן מעצמו?
אולי כן, ואולי לא. מה שבטוח זה שלילדים שלך לא טוב עכשיו כשאתם ביחד.
גם אם תחליטי להשאר, נראה לי לא הוגן לומר שאת לא נפרדת מבעלך למענם כי "יהיה להם קשה".
המרגיעון שלי: שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
רצות לי ברקע מחשבות שהצרות שלי הן צרות של עשירים, ושעלי להודות על מה שיש ולהפסיק להיות רוגזת ומתוסכלת.
כמה שהייתי רוצה להסכים למשפט הזה אך נראה לי שהמחשבות על פרידה מפחידות אותך בעוד שאת כרגע מאוד לבד מאוד מתוסכלת. ערגה ועדנה זה חשוב אך האם ממלא?
זה גם, במידה רבה, נראה לי לא הוגן כלפיהם.
אולי עדיף והוגן לך ולילדיך שני הורים שחיים בנפרד אך לא מתוסכלים זה מזה וכן מאושרים מאשר הורים שחיים בייחד ימי, שבועות, חודשי ושנות תסכול ומרחקים.
לא כדאי לפסול את האושר או את השקט הפנימי רק בגלל שהמחשבה על הדרכים שמובילות אליו מפחידות. שינויים תמיד מפחידים אך לרוב בדיעבד לא בצדק . אתאמא שילדיה חשובים לה כך שגם לבד ואולי ביתר קלות תצליחי בכך נכון אף אחד לא מבטיח אושר עם גבר אחר במידי אך אולי הבחירות שלך בפעם הבאה היו יותר מבינות ויותר דומות למי שאת ולמה שאת מייחלת.
אני לא מציעה להתגרש כרגע אך זאת אפשרות בעיקר שאת מדברת על מצב שמתקיים שנים רבות ומציינת כי האהבה מתה וזה קורה. ניתן להחזיר האהבה בשביל כך צריך לעמול ולוותר רבות בעיקר במקרה שלכם וויתור והתעלמות מהתנהגויות מסוימות זה המפתח ליציאה מתסכול והאפשרות ללבד נטול צפיות ותסכול ממנו ומכם הינו אור אפשרי ובמקרים מסויימים רצוי למימוש למען כולם.
כמה שהייתי רוצה להסכים למשפט הזה אך נראה לי שהמחשבות על פרידה מפחידות אותך בעוד שאת כרגע מאוד לבד מאוד מתוסכלת. ערגה ועדנה זה חשוב אך האם ממלא?
זה גם, במידה רבה, נראה לי לא הוגן כלפיהם.
אולי עדיף והוגן לך ולילדיך שני הורים שחיים בנפרד אך לא מתוסכלים זה מזה וכן מאושרים מאשר הורים שחיים בייחד ימי, שבועות, חודשי ושנות תסכול ומרחקים.
לא כדאי לפסול את האושר או את השקט הפנימי רק בגלל שהמחשבה על הדרכים שמובילות אליו מפחידות. שינויים תמיד מפחידים אך לרוב בדיעבד לא בצדק . אתאמא שילדיה חשובים לה כך שגם לבד ואולי ביתר קלות תצליחי בכך נכון אף אחד לא מבטיח אושר עם גבר אחר במידי אך אולי הבחירות שלך בפעם הבאה היו יותר מבינות ויותר דומות למי שאת ולמה שאת מייחלת.
אני לא מציעה להתגרש כרגע אך זאת אפשרות בעיקר שאת מדברת על מצב שמתקיים שנים רבות ומציינת כי האהבה מתה וזה קורה. ניתן להחזיר האהבה בשביל כך צריך לעמול ולוותר רבות בעיקר במקרה שלכם וויתור והתעלמות מהתנהגויות מסוימות זה המפתח ליציאה מתסכול והאפשרות ללבד נטול צפיות ותסכול ממנו ומכם הינו אור אפשרי ובמקרים מסויימים רצוי למימוש למען כולם.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
הוא מהופנט לגמרי למסך, ומתעלם לחלוטין מהשאלות הנרגשות של ילד הבי"ס.
נו, אפילו את זה אפשר לראות באופן חיובי: הוא לא ממרכז את הילדים! הם צופים בו כעדים ונחשפים לתהליכים חברתיים בשבט שלהם! הוא לא צריך לרקוד סביבם, זה דווקא טוב אם הם מתעניינים במה שהוא עושה ורוצים לראות אותו בפעולה. את יכולה לתת להם את מה שלטעמך חסר אצלו, וכך תשלימו זה את זה.
נו, אפילו את זה אפשר לראות באופן חיובי: הוא לא ממרכז את הילדים! הם צופים בו כעדים ונחשפים לתהליכים חברתיים בשבט שלהם! הוא לא צריך לרקוד סביבם, זה דווקא טוב אם הם מתעניינים במה שהוא עושה ורוצים לראות אותו בפעולה. את יכולה לתת להם את מה שלטעמך חסר אצלו, וכך תשלימו זה את זה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
יקירתי,
רק את יודעת מי הוא באמת.
רק את יודעת מה היתרונות והחסרונות שלו.
רק את יודעת איך זה באמת לחיות איתו.
רק את יודעת כמה את מסוגלת להתגמש, ומה המחיר של התגמשות מול אי-התגמשות.
את יכולה לשנות רק את עצמך. הוא יצטרף לשינויים או שלא.
יש לך את כל הנתונים, ורק את יכולה להחליט מה את עושה (או לא).
מאחלת לך הרבה אושר ושלווה, בכל החלטה שתחליטי.
@} ורד
רק את יודעת מי הוא באמת.
רק את יודעת מה היתרונות והחסרונות שלו.
רק את יודעת איך זה באמת לחיות איתו.
רק את יודעת כמה את מסוגלת להתגמש, ומה המחיר של התגמשות מול אי-התגמשות.
את יכולה לשנות רק את עצמך. הוא יצטרף לשינויים או שלא.
יש לך את כל הנתונים, ורק את יכולה להחליט מה את עושה (או לא).
מאחלת לך הרבה אושר ושלווה, בכל החלטה שתחליטי.
@} ורד
-
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
אבא סבבא אמא קרציה
הוא לא ממרכז את הילדים!
יש הבדל (לפעמים דק) בין אי-מרכוז לבין התעלמות מעליבה.
יש הבדל (לפעמים דק) בין אי-מרכוז לבין התעלמות מעליבה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
מסתבר שיש כאן כמה "פלוני אלמונית" אבחר שם חדש ואמשיך מאוחר יותר
-
לי_אורה*
- הודעות: 1940
- הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
- דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*
אבא סבבא אמא קרציה
_רק את יודעת מי הוא באמת.
רק את יודעת מה היתרונות והחסרונות שלו._
מצטרפת לכל מה שכתבה פלוני אלמונית ורוצה להוסיף:
ורק את (והילדים) חיים את הבחירות הנוכחיות שלך
ורק את (והילדים) תצטרכי לחיות עם הבחירות הבאות שלך, לכאן או לכאן.
מאחלת לכם הצלחה וחיים טובים בכל בחירה שתבחרי.
רק את יודעת מה היתרונות והחסרונות שלו._
מצטרפת לכל מה שכתבה פלוני אלמונית ורוצה להוסיף:
ורק את (והילדים) חיים את הבחירות הנוכחיות שלך
ורק את (והילדים) תצטרכי לחיות עם הבחירות הבאות שלך, לכאן או לכאן.
מאחלת לכם הצלחה וחיים טובים בכל בחירה שתבחרי.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
ושעלי להודות על מה שיש ולהפסיק להיות רוגזת ומתוסכלת.
את צריכה להבין, שלהפסיק להיות רוגזת וכועסת - זה לטובתך בעיקר. בעיקר. זו לא טכניקה לשינוי/ריפוי המצב,
זה יוריד ממך חמש טון מינימום מהכתפיים. אין לך מושג (או שמא יש?) כמה אנרגיה זולל לך הכעס, הטינה, הציפיה......את תהיי הרבה פחות עייפה, הרבה יותר שמחה, בוודאות.
באיזו תכנית הורות מישהי דיברה על הטבה ביחסים - עם הילדים בבית ועם אבי ילדיה "בזכות" הגירושין.
כיוון שהיתה גרושה,
כיוון שכשהילדים בבית תחת אחריותה הבלעדית, לא היתה הציפיה הטורדנית הזו שמישהו יגיע ויקח מידיה את המושכות. היא לא היתה בהמתנה, היה ברור שהכל עליה, היא מספרת על הקלה גדולה מאוד מהבחינה הזו..
אז כשאני מרגישה כבר מותשת ומפנטזת על גירושין, אני "מחזירה" לעצמי וחושבת על אותה אישה חכמה. נו טוב, חוכמולוגית, עכשיו את גרושה. קומי להכין ארוחה/להשכיב אותם בעצמך (או כל מטלה אחרת שאין לי הכוח הנפשי לבצע אותה).
אבל איך עוקפים את רגשות התסכול?
למשל, להפסיק להסתכל עליו. יום אחד חמותי צועקת על חמי, משלל סיבות שונות. בסוף הוא כועס: תפסיקי להסתכל עלי! נשמעת לי הצעה טובה
ברגע שאני מפנה את המבט אליו יותר מדי, אני רואה את כל מה שהוא לא עושה בסדר. אני מוצאת סיבות תסכול חדשות והוא, שיהיה בריא, מספק אותן ללא הרף. מצאי נקודת מיקוד אחרת....למשל, כשאני מתוסכלת כי הוא הבטיח להרדים אותם וכבר כמעט עשר בלילה (אני משכיבה בשבע, ולמחרת יש גן....) וזה אחרי שהוא רב איתי למה הוא צריך להרדים אותם כי זו כבר פעם שלישית השבוע (!!!) אני מפסיקה לחרוש עליו מזימות, ופשוט מסתכלת על הילדים העייפים, שזו לא אשמתם שאף אחד לא מרדים אותם. לא אשמתם שהם צריכים לישון 12 שעות רצוף ומחר שוב נאחר לגן ונתארגן ב"יאללה" ו"קדימה להזדרז". פתאום יש לי עוד קצת כוח להיות אמא, אז אני מכניסה אותם לפיג'מות, מתחילים לצחצח שיניים, לפעמים הוא מצטרף ולוקח פיקוד, לפעמים הוא שקוע בנאשיונל (יכולה להתפוצץ פצצת אטום והוא לא יניד עףעף) ואני משתדלת לא לראות אותו. אני מעודדת את עצמי. הם צריכים לישון. זו זכות להשכיב אותם. אם את עייפה אז לכי לישון ואל תרדמי שוב מול הטלוויזיה. תראי איזה חיוך ממיס. עוד 10 שנים את תתגעגעי לזמן הזה. הקטנה הצליחה למרוח לעצמה משחה היום - איזו מותק! אבל למה האינפנטיל הזה נח עם רגליים מורמות?! אני ערב משש בבוקר כדי להספיק הכל!! מסכן. זה הזמן הכי יפה ביום, הוא לא יודע מה הוא מפסיד (אח"כ אני אספר לו כמה נהניתי, באמת, להשכיב אותם).
אני גם רואה את עצמי קצת, שגם אני רואה אותם בתור "מטלה" שאני אשמח להשתחרר ממנה. אז גם הוא. אני לא "טובה" יותר.
רוב העצות שקראתי ברפרוף כל כך אמורפיות, על סף הססמאות. קחי את המשפטים שהכי הדליקו אותך (קבלי אותו, אל תצפי ממנו ושות') וקראי אותן כמה פעמים. אני בטוחה שתמצאי בהן את מה שנכון לך ויותר מזה, איך ליישם אותן.
<עוד פלונית, וטוב לי עם זה>
את צריכה להבין, שלהפסיק להיות רוגזת וכועסת - זה לטובתך בעיקר. בעיקר. זו לא טכניקה לשינוי/ריפוי המצב,
זה יוריד ממך חמש טון מינימום מהכתפיים. אין לך מושג (או שמא יש?) כמה אנרגיה זולל לך הכעס, הטינה, הציפיה......את תהיי הרבה פחות עייפה, הרבה יותר שמחה, בוודאות.
באיזו תכנית הורות מישהי דיברה על הטבה ביחסים - עם הילדים בבית ועם אבי ילדיה "בזכות" הגירושין.
כיוון שהיתה גרושה,
כיוון שכשהילדים בבית תחת אחריותה הבלעדית, לא היתה הציפיה הטורדנית הזו שמישהו יגיע ויקח מידיה את המושכות. היא לא היתה בהמתנה, היה ברור שהכל עליה, היא מספרת על הקלה גדולה מאוד מהבחינה הזו..
אז כשאני מרגישה כבר מותשת ומפנטזת על גירושין, אני "מחזירה" לעצמי וחושבת על אותה אישה חכמה. נו טוב, חוכמולוגית, עכשיו את גרושה. קומי להכין ארוחה/להשכיב אותם בעצמך (או כל מטלה אחרת שאין לי הכוח הנפשי לבצע אותה).
אבל איך עוקפים את רגשות התסכול?
למשל, להפסיק להסתכל עליו. יום אחד חמותי צועקת על חמי, משלל סיבות שונות. בסוף הוא כועס: תפסיקי להסתכל עלי! נשמעת לי הצעה טובה
ברגע שאני מפנה את המבט אליו יותר מדי, אני רואה את כל מה שהוא לא עושה בסדר. אני מוצאת סיבות תסכול חדשות והוא, שיהיה בריא, מספק אותן ללא הרף. מצאי נקודת מיקוד אחרת....למשל, כשאני מתוסכלת כי הוא הבטיח להרדים אותם וכבר כמעט עשר בלילה (אני משכיבה בשבע, ולמחרת יש גן....) וזה אחרי שהוא רב איתי למה הוא צריך להרדים אותם כי זו כבר פעם שלישית השבוע (!!!) אני מפסיקה לחרוש עליו מזימות, ופשוט מסתכלת על הילדים העייפים, שזו לא אשמתם שאף אחד לא מרדים אותם. לא אשמתם שהם צריכים לישון 12 שעות רצוף ומחר שוב נאחר לגן ונתארגן ב"יאללה" ו"קדימה להזדרז". פתאום יש לי עוד קצת כוח להיות אמא, אז אני מכניסה אותם לפיג'מות, מתחילים לצחצח שיניים, לפעמים הוא מצטרף ולוקח פיקוד, לפעמים הוא שקוע בנאשיונל (יכולה להתפוצץ פצצת אטום והוא לא יניד עףעף) ואני משתדלת לא לראות אותו. אני מעודדת את עצמי. הם צריכים לישון. זו זכות להשכיב אותם. אם את עייפה אז לכי לישון ואל תרדמי שוב מול הטלוויזיה. תראי איזה חיוך ממיס. עוד 10 שנים את תתגעגעי לזמן הזה. הקטנה הצליחה למרוח לעצמה משחה היום - איזו מותק! אבל למה האינפנטיל הזה נח עם רגליים מורמות?! אני ערב משש בבוקר כדי להספיק הכל!! מסכן. זה הזמן הכי יפה ביום, הוא לא יודע מה הוא מפסיד (אח"כ אני אספר לו כמה נהניתי, באמת, להשכיב אותם).
אני גם רואה את עצמי קצת, שגם אני רואה אותם בתור "מטלה" שאני אשמח להשתחרר ממנה. אז גם הוא. אני לא "טובה" יותר.
רוב העצות שקראתי ברפרוף כל כך אמורפיות, על סף הססמאות. קחי את המשפטים שהכי הדליקו אותך (קבלי אותו, אל תצפי ממנו ושות') וקראי אותן כמה פעמים. אני בטוחה שתמצאי בהן את מה שנכון לך ויותר מזה, איך ליישם אותן.
<עוד פלונית, וטוב לי עם זה>
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
_כל בן אדם צריך את הזמן החופשי שלו, וזכאי להעביר אותו לפי רצונו, אני מסכימה. אבל זה נראה לי מוגזם שהזמן הזה כולל כמעט את כל יום שישי ואת כל יום שבת. מה, הילדים לא זכאים לבלות קצת עם אבא? ולא מגיע למשפחה לבלות ביחד?
נראה לי לא לעניין, שאבא חושב ששבת נועדה למנוחה אישית שלו, לבד, להתנתקות מהמשפחה. זה במיוחד לא מתאים כי במשך השבוע הילדים לא רואים אותו הרבה, וגם כי אני, לעזאזל, רוצה גם כן לנוח, ולא להיות על תקן הורה יחיד._
את לגמרי צודקת.
הוא "לוקח" לעצמו זמן מוגזם, נכון.
הילדים זכאים לבלות עם אבא, נכון.
מגיע למשפחה לבלות ביחד, נכון.
לא לעניין, שאבא מתנתק מהמשפחה גם בשבת.
לא לעניין, שאת נחה פחות מדי, וגם, שכואב לך הלב כשהוא כבר "איתם" כי זה לא איתם.
את לגמרי צודקת, ואני לגמרי מבינה אותך.
האם זה משהו שיכול להשתנות? להערכתי, ממה שסיפרת, כן.
האם בהוקוס פוקוס? ממש לא.
האם זוגיות היא משהו שצומח על העצים? לדעתי, ממש לא.
בזוגיות, אין רק "את" כאדם נפרד ו"הוא" כאדם נפרד. יש שני אנשים שמגיבים זה לזה, ומה שנוצר ביניהם זו הריאקציה הכימית של התגובה של שני האנשים זה לזה. משהו בתוכך "מייצר" התנהגויות מסוימות אצלו, ומשהו בתוכו "מייצר" התנהגויות מסוימות אצלך.
כדי להתחיל להבריא את המערכת, את צריכה להפריד את פסי הייצור.
להתחיל לחיות כאשר את מתחילה להפריד בין מי שאת ואיך שאת רוצה לחיות, לבין מי שהוא ואיך שהוא רוצה לחיות.
את תולה כל דבר אצלך - בו.
יש לך ציפיות ממנו, וציפיות לחיי משפחה, וציפיות מהילדים, וציפיות לאבהות, שכולן גורמות לך לא לאושר בחיי המשפחה שלך אלא לסבל. וכמובן, גם לו.
לטובתך, יש דברים אצלך שאת יכולה לשנות כדי לשפר את המצב שלך.
את מתייחסת אליו כאל מישהו שהוא "ככה וככה". זה לא דבר מקובע. זה לא חקוק בסלע. הוא "ככה" (כמו שהוא כרגע) בין היתר כי את "ככה" (כמו שאת כרגע). אבל אי אפשר להפוך את הכל בבת אחת, ובוודאי שאי אפשר להפוך את הכל רק ב"להגיד לו", שזה הדחף הראשוני של רוב הרעיות P-: - מין אשליה כזאת בראש, שאם רק "נוכיח לו" שאיך שהוא מתנהג זה "לא לעניין" כי זה לא צודק בלה בלה בלה, אז ברור שהוא מייד ישתכנע ויתחיל להתנהג כמו בן אדם... (-:
תראי כמה את רוצה להפסיק להתנהג בצורה כועסת, וכמה זה קשה לך - כשזה בא ממך, ואת רוצה לעשות שינוי... מי כמוני יודעת, שאפילו הכוונות הטובות לא תמיד מספיקות
ממליצה לך לחפש לעצמך ייעוץ. יש כמה סוגי ייעוץ שיכולים להתאים לך. אולי כדאי לך לחפש בספריה ירחון של "חיים אחרים" ולהתחיל להסתכל על האפשרויות שיש, ואז לקרוא באינטרנט על כל השיטות. תראי מה מדבר אלייך.
נראה לי לא לעניין, שאבא חושב ששבת נועדה למנוחה אישית שלו, לבד, להתנתקות מהמשפחה. זה במיוחד לא מתאים כי במשך השבוע הילדים לא רואים אותו הרבה, וגם כי אני, לעזאזל, רוצה גם כן לנוח, ולא להיות על תקן הורה יחיד._
את לגמרי צודקת.
הוא "לוקח" לעצמו זמן מוגזם, נכון.
הילדים זכאים לבלות עם אבא, נכון.
מגיע למשפחה לבלות ביחד, נכון.
לא לעניין, שאבא מתנתק מהמשפחה גם בשבת.
לא לעניין, שאת נחה פחות מדי, וגם, שכואב לך הלב כשהוא כבר "איתם" כי זה לא איתם.
את לגמרי צודקת, ואני לגמרי מבינה אותך.
האם זה משהו שיכול להשתנות? להערכתי, ממה שסיפרת, כן.
האם בהוקוס פוקוס? ממש לא.
האם זוגיות היא משהו שצומח על העצים? לדעתי, ממש לא.
בזוגיות, אין רק "את" כאדם נפרד ו"הוא" כאדם נפרד. יש שני אנשים שמגיבים זה לזה, ומה שנוצר ביניהם זו הריאקציה הכימית של התגובה של שני האנשים זה לזה. משהו בתוכך "מייצר" התנהגויות מסוימות אצלו, ומשהו בתוכו "מייצר" התנהגויות מסוימות אצלך.
כדי להתחיל להבריא את המערכת, את צריכה להפריד את פסי הייצור.
להתחיל לחיות כאשר את מתחילה להפריד בין מי שאת ואיך שאת רוצה לחיות, לבין מי שהוא ואיך שהוא רוצה לחיות.
את תולה כל דבר אצלך - בו.
יש לך ציפיות ממנו, וציפיות לחיי משפחה, וציפיות מהילדים, וציפיות לאבהות, שכולן גורמות לך לא לאושר בחיי המשפחה שלך אלא לסבל. וכמובן, גם לו.
לטובתך, יש דברים אצלך שאת יכולה לשנות כדי לשפר את המצב שלך.
את מתייחסת אליו כאל מישהו שהוא "ככה וככה". זה לא דבר מקובע. זה לא חקוק בסלע. הוא "ככה" (כמו שהוא כרגע) בין היתר כי את "ככה" (כמו שאת כרגע). אבל אי אפשר להפוך את הכל בבת אחת, ובוודאי שאי אפשר להפוך את הכל רק ב"להגיד לו", שזה הדחף הראשוני של רוב הרעיות P-: - מין אשליה כזאת בראש, שאם רק "נוכיח לו" שאיך שהוא מתנהג זה "לא לעניין" כי זה לא צודק בלה בלה בלה, אז ברור שהוא מייד ישתכנע ויתחיל להתנהג כמו בן אדם... (-:
תראי כמה את רוצה להפסיק להתנהג בצורה כועסת, וכמה זה קשה לך - כשזה בא ממך, ואת רוצה לעשות שינוי... מי כמוני יודעת, שאפילו הכוונות הטובות לא תמיד מספיקות
ממליצה לך לחפש לעצמך ייעוץ. יש כמה סוגי ייעוץ שיכולים להתאים לך. אולי כדאי לך לחפש בספריה ירחון של "חיים אחרים" ולהתחיל להסתכל על האפשרויות שיש, ואז לקרוא באינטרנט על כל השיטות. תראי מה מדבר אלייך.
אבא סבבא אמא קרציה
סליחה על הבוטות...
אבל קוראת ולא יוצאת לי השאלה מהראש-
יש לו מישהי אחרת?
אבל קוראת ולא יוצאת לי השאלה מהראש-
יש לו מישהי אחרת?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
למה ככה יקרה, אשמח אם תציצי במה שכתבתי היום בדף עזרה בזוגיות בעיתית כי שמתי שם לינקים שיכולים להועיל לך פי אלף מכל מלה שאני אכתוב.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
_סליחה על הבוטות...
אבל קוראת ולא יוצאת לי השאלה מהראש-
יש לו מישהי אחרת?_
למה את חושבת שיש לו מישהי? לא כדאי להעלות סתם רעינות קשים כאלה לראש בלי ביסוס. זה לא אחראי.
אבל קוראת ולא יוצאת לי השאלה מהראש-
יש לו מישהי אחרת?_
למה את חושבת שיש לו מישהי? לא כדאי להעלות סתם רעינות קשים כאלה לראש בלי ביסוס. זה לא אחראי.
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
לא כדאי להעלות סתם רעינות קשים כאלה לראש בלי ביסוס. זה לא אחראי.
לכן גם לא כדאי להעלות כאן בדף רעיונות של גירושין באופן לא אחראי , מכיון שהם לא באו מפותחת הדף אלא מאלה שחושבות שהן יודעות טוב ממנה מה נכון לה.
ולך למה ככה , אני רוצה להגיד, בהמשך לדבריי הקודמים שכמי שמסתכלת מהצד אני מציעה לך להקשיב לנשואות ולא לגרושות, כי הן אלה שמבינות באמת בזוגיות. לא שכל מי שנשואה מבינה בזוגיות וכל מי שגרושה לא היתה לה סיבה טובה ואמיתית, אבל בכל זאת נדמה לי שבענייני זוגיות הייתי מקשיבה למי שעובדת על זה ולא למי שהרימה ידיים. פשוט מפני שזה המקום שאני שומעת אצלך, של רצון ללמוד ולעשות תהליך עם מה ומי שיש.
לכן גם לא כדאי להעלות כאן בדף רעיונות של גירושין באופן לא אחראי , מכיון שהם לא באו מפותחת הדף אלא מאלה שחושבות שהן יודעות טוב ממנה מה נכון לה.
ולך למה ככה , אני רוצה להגיד, בהמשך לדבריי הקודמים שכמי שמסתכלת מהצד אני מציעה לך להקשיב לנשואות ולא לגרושות, כי הן אלה שמבינות באמת בזוגיות. לא שכל מי שנשואה מבינה בזוגיות וכל מי שגרושה לא היתה לה סיבה טובה ואמיתית, אבל בכל זאת נדמה לי שבענייני זוגיות הייתי מקשיבה למי שעובדת על זה ולא למי שהרימה ידיים. פשוט מפני שזה המקום שאני שומעת אצלך, של רצון ללמוד ולעשות תהליך עם מה ומי שיש.
-
קט_קטית*
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
אבא סבבא אמא קרציה
בענייני זוגיות הייתי מקשיבה למי שעובדת על זה ולא למי שהרימה ידיים
לגמריי!
כמו שלא הייתי הולכת לעשות סדנת הרזיה אצל מישהי שמנה.
לא שזה אומר שהיא אשמה שהיא שמנה...
אני לגמרי מבינה שזה קורה.
עדיין, מעדיפה להקשיב לעצות של מי שחזקה לא רק בתיאוריה.
נקרא לזה יצר לשימור עצמי
מעדיפה להקשיב לאנשים, שבפרמטר הזה, עליו מייעצים, נמצאים במקום אליו הייתי רוצה להגיע,
או מרגישים כמו שהייתי רוצה להרגיש.
אחרת לאן נגיע? <שאלה רטורית>
פלונית,
לא יכולה להתייחס אליובקבלה והבנה בתור ילד קטן בכל מה שקשור לענייני תחזוקת הבית והילדים, אבל להתייחס אליו כמו גבר ראוי לי בחדר המיטות. האמת שזה די מרתיח אותי אם זה מה שמצפים ממני.
קודם כל, אף אחד לא מצפה ממך לכלום.
את לא במבחן.
אפשר להרגע D-:
השאלה היא רק אם את רוצה לחוות אהבה.
האם את מוכנה להסכים ולחוות אותה עם הגבר הזה, שחי איתך יחד.
במידה וכן - יש ויש מה "לעשות",
מהמקום של "אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת",
שהוא חי ופועם אצל כל אדם.
לגבי תפישתו של הבעל כ"ילד קטן" - זו בריחה מהמציאות.
ברגע שתפסיקי לקרוא לו "ילד", במיוחד בינך לבין עצמך,
תוכלי לראות אותו כפי שהוא באמת,
כאדם ששווה לך, גם אם אינו מעניין אותו הניקיון.
קחי שיר
אם תרצי לראות שאת לא רק עקרת בית,
לא רק סירים ורצפות וילדים,
שאת גם אישה משל עצמך,
שלא שופטת את כל העולם דרך הפריזמה של שיתוף
או אי שיתוף הפעולה עם הדרך בה רוצה להנהיג את הבית -
אז יש סיכוי שתהיי מאהבת לוהטת לאותו הבעל המצוי אצלך בבית.
תרגיל הכי פשוט בהפרדת המאהבת מעקרת הבית:
לצאת מהבית.
עם הבעל.
שהעשיה המשותפת שלך איתו תהיה מוקדשת לו ולך,
ותהיה פאן.
אבל לעשות חיים זה לא לעבוד, כן?
זה קשה...
רק טוב שיהיה לך
לגמריי!
כמו שלא הייתי הולכת לעשות סדנת הרזיה אצל מישהי שמנה.
לא שזה אומר שהיא אשמה שהיא שמנה...
אני לגמרי מבינה שזה קורה.
עדיין, מעדיפה להקשיב לעצות של מי שחזקה לא רק בתיאוריה.
נקרא לזה יצר לשימור עצמי
מעדיפה להקשיב לאנשים, שבפרמטר הזה, עליו מייעצים, נמצאים במקום אליו הייתי רוצה להגיע,
או מרגישים כמו שהייתי רוצה להרגיש.
אחרת לאן נגיע? <שאלה רטורית>
פלונית,
לא יכולה להתייחס אליובקבלה והבנה בתור ילד קטן בכל מה שקשור לענייני תחזוקת הבית והילדים, אבל להתייחס אליו כמו גבר ראוי לי בחדר המיטות. האמת שזה די מרתיח אותי אם זה מה שמצפים ממני.
קודם כל, אף אחד לא מצפה ממך לכלום.
את לא במבחן.
אפשר להרגע D-:
השאלה היא רק אם את רוצה לחוות אהבה.
האם את מוכנה להסכים ולחוות אותה עם הגבר הזה, שחי איתך יחד.
במידה וכן - יש ויש מה "לעשות",
מהמקום של "אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת",
שהוא חי ופועם אצל כל אדם.
לגבי תפישתו של הבעל כ"ילד קטן" - זו בריחה מהמציאות.
ברגע שתפסיקי לקרוא לו "ילד", במיוחד בינך לבין עצמך,
תוכלי לראות אותו כפי שהוא באמת,
כאדם ששווה לך, גם אם אינו מעניין אותו הניקיון.
קחי שיר
אם תרצי לראות שאת לא רק עקרת בית,
לא רק סירים ורצפות וילדים,
שאת גם אישה משל עצמך,
שלא שופטת את כל העולם דרך הפריזמה של שיתוף
או אי שיתוף הפעולה עם הדרך בה רוצה להנהיג את הבית -
אז יש סיכוי שתהיי מאהבת לוהטת לאותו הבעל המצוי אצלך בבית.
תרגיל הכי פשוט בהפרדת המאהבת מעקרת הבית:
לצאת מהבית.
עם הבעל.
שהעשיה המשותפת שלך איתו תהיה מוקדשת לו ולך,
ותהיה פאן.
אבל לעשות חיים זה לא לעבוד, כן?
זה קשה...
רק טוב שיהיה לך
-
אנהאטה_א*
- הודעות: 249
- הצטרפות: 05 מרץ 2002, 22:00
- דף אישי: הדף האישי של אנהאטה_א*
אבא סבבא אמא קרציה
_לכן גם לא כדאי להעלות כאן בדף רעיונות של גירושין באופן לא אחראי , מכיון שהם לא באו מפותחת הדף אלא מאלה שחושבות שהן יודעות טוב ממנה מה נכון לה.
ולך למה ככה? , אני רוצה להגיד, בהמשך לדבריי הקודמים שכמי שמסתכלת מהצד אני מציעה לך להקשיב לנשואות ולא לגרושות, כי הן אלה שמבינות באמת בזוגיות. לא שכל מי שנשואה מבינה בזוגיות וכל מי שגרושה לא היתה לה סיבה טובה ואמיתית, אבל בכל זאת נדמה לי שבענייני זוגיות הייתי מקשיבה למי שעובדת על זה ולא למי שהרימה ידיים. פשוט מפני שזה המקום שאני שומעת אצלך, של רצון ללמוד ולעשות תהליך עם מה ומי שיש._
רוקדת, אם תשימי לב, זו הייתה התגובה הראשונה שלי מאז פתיחת הדף, אותו אני מלווה מאז.
אבל עכשיו היא העלתה את רעיון הגירושין, אבל פוסלת אותו בגלל שיהיה לה קשה, לפי דבריה, וגם בגלל שלילדים שלה יהיה קשה. על סמך המילים האלה מותר גם לי, גרושה שכמותי, שלא עבדה על הזוגיות שלי, להראות צד אחר של הגירושין.
זה לא שאני העליתי את הרעיון הבלתי אחראי בעליל של גירושין בדף הזה, אלא פותחת הדף. ובמקום הזה מותר גם לי, הגרושה, המגורשת, האיכסה פיכסה, לספר על החיים אחרי הגט מהזוית האישית שלי. אני ממש לא חושבת שאני יודעת מה טוב לה, או מה טוב לאנשים אחרים שהם לא אני בכלל. אני רואה את ההודעה שלך פוגעת ומכאיבה לי ואני בטוחה שלעוד נשים כמוני.
ואני רוצה לאחל שאף אחת לא תגיע למקום הנורא בו הייתי וכתוצאה ממנו הגעתי לגירושין. אמן.
ולך למה ככה? , אני רוצה להגיד, בהמשך לדבריי הקודמים שכמי שמסתכלת מהצד אני מציעה לך להקשיב לנשואות ולא לגרושות, כי הן אלה שמבינות באמת בזוגיות. לא שכל מי שנשואה מבינה בזוגיות וכל מי שגרושה לא היתה לה סיבה טובה ואמיתית, אבל בכל זאת נדמה לי שבענייני זוגיות הייתי מקשיבה למי שעובדת על זה ולא למי שהרימה ידיים. פשוט מפני שזה המקום שאני שומעת אצלך, של רצון ללמוד ולעשות תהליך עם מה ומי שיש._
רוקדת, אם תשימי לב, זו הייתה התגובה הראשונה שלי מאז פתיחת הדף, אותו אני מלווה מאז.
אבל עכשיו היא העלתה את רעיון הגירושין, אבל פוסלת אותו בגלל שיהיה לה קשה, לפי דבריה, וגם בגלל שלילדים שלה יהיה קשה. על סמך המילים האלה מותר גם לי, גרושה שכמותי, שלא עבדה על הזוגיות שלי, להראות צד אחר של הגירושין.
זה לא שאני העליתי את הרעיון הבלתי אחראי בעליל של גירושין בדף הזה, אלא פותחת הדף. ובמקום הזה מותר גם לי, הגרושה, המגורשת, האיכסה פיכסה, לספר על החיים אחרי הגט מהזוית האישית שלי. אני ממש לא חושבת שאני יודעת מה טוב לה, או מה טוב לאנשים אחרים שהם לא אני בכלל. אני רואה את ההודעה שלך פוגעת ומכאיבה לי ואני בטוחה שלעוד נשים כמוני.
ואני רוצה לאחל שאף אחת לא תגיע למקום הנורא בו הייתי וכתוצאה ממנו הגעתי לגירושין. אמן.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אבא סבבא אמא קרציה
ואני רוצה לאחל שאף אחת לא תגיע למקום הנורא בו הייתי
אנהאטה יקירתי, הגירושין במקרה שלך היו הצלת נפשות ממש. יש גברים שבאמת ההתלבטות לגביהם היא אם להתגרש או לשלם לאחד מהמאפיה, אם את מבינה את כוונתי ... P-:
אנהאטה יקירתי, הגירושין במקרה שלך היו הצלת נפשות ממש. יש גברים שבאמת ההתלבטות לגביהם היא אם להתגרש או לשלם לאחד מהמאפיה, אם את מבינה את כוונתי ... P-:
-
קשה_לשמוע*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2008, 10:31
אבא סבבא אמא קרציה
רוקדת לאור ירח יקרה,
לא כל מי שנמצאת בזוגיות ולא הרימה יידים חייה חיי זוגיות ומשפחתיות טובים, לעיתים ישנן מערכות ייחסים אף הרסניות כך שלא מגיע צל"ש למי שנמצאת בכוח בקורבנות זוגית רק בכדי להגיד לעצמה שהיא בזוגיות או "חלילה להיקרא לא עלינו גרושה".
יקירה, שאני התגרשתי עשיתי את הצעד הכי נבון ונכון בחיי! משפחתי הפכה למשפחה הרבה יותר שמחה ושלווה.
לימים הכרתי את בן זוגי לחיים היום. חיי וחיי ילדי מהזוגיות הקודמת והנוכחית חיים חיי משפחתיות מלאי הערכה, האהבה וכבוד הדדי.
למדתי מה טוב לי, מה אני רוצה, מה אני מייחלת לעצמי ועם מי אני יכולה להגשיםאת כל זה ולשמחתי הבחירה שלי היתה הרבה יותר מושכלת, בוגרת (נישאתי בגיל מאוד צעיר) ומוצלחת והלקחים שלמדתי באו וסייעו לי להיות מאושרת במקום הכי חשוב בבית!
כך רוקדת לאור ירח, כנשואה וכגרושה בעבר אני חשה שיש לי יכולת מבט ונסיון רחב ממנו אני יכולה לייעץ, אני פשוט יודעת מזה לחיות חיי זוגיות כושלים וגרושים.
לא כל מי שנמצאת בזוגיות ולא הרימה יידים חייה חיי זוגיות ומשפחתיות טובים, לעיתים ישנן מערכות ייחסים אף הרסניות כך שלא מגיע צל"ש למי שנמצאת בכוח בקורבנות זוגית רק בכדי להגיד לעצמה שהיא בזוגיות או "חלילה להיקרא לא עלינו גרושה".
יקירה, שאני התגרשתי עשיתי את הצעד הכי נבון ונכון בחיי! משפחתי הפכה למשפחה הרבה יותר שמחה ושלווה.
לימים הכרתי את בן זוגי לחיים היום. חיי וחיי ילדי מהזוגיות הקודמת והנוכחית חיים חיי משפחתיות מלאי הערכה, האהבה וכבוד הדדי.
למדתי מה טוב לי, מה אני רוצה, מה אני מייחלת לעצמי ועם מי אני יכולה להגשיםאת כל זה ולשמחתי הבחירה שלי היתה הרבה יותר מושכלת, בוגרת (נישאתי בגיל מאוד צעיר) ומוצלחת והלקחים שלמדתי באו וסייעו לי להיות מאושרת במקום הכי חשוב בבית!
כך רוקדת לאור ירח, כנשואה וכגרושה בעבר אני חשה שיש לי יכולת מבט ונסיון רחב ממנו אני יכולה לייעץ, אני פשוט יודעת מזה לחיות חיי זוגיות כושלים וגרושים.
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
אבא סבבא אמא קרציה
לעיתים ישנן מערכות ייחסים אף הרסניות כך שלא מגיע צל"ש למי שנמצאת בכוח בקורבנות זוגית רק בכדי להגיד לעצמה שהיא בזוגיות או "חלילה להיקרא לא עלינו גרושה".
אבל להבדיל ממך ומאנהאטה, למה ככה לא נמצאת ביחסים קורבניים (אנהאטה, אני זוכרת את הסיפור שלך, ואין בכלל מה להשוות!). למה ככה חיה עם מישהו שרואה אחרת כמה דברים. למעשה, כפי שאני קוראת כאן רק ממה שהיא תיארה, ואולי אני טועה, לו אין כל כך הרבה תלונות, למה ככה היא זו שמבקרת אותו ואת דרכו (והוא מגיב להתקפות).
אבל להבדיל ממך ומאנהאטה, למה ככה לא נמצאת ביחסים קורבניים (אנהאטה, אני זוכרת את הסיפור שלך, ואין בכלל מה להשוות!). למה ככה חיה עם מישהו שרואה אחרת כמה דברים. למעשה, כפי שאני קוראת כאן רק ממה שהיא תיארה, ואולי אני טועה, לו אין כל כך הרבה תלונות, למה ככה היא זו שמבקרת אותו ואת דרכו (והוא מגיב להתקפות).
אבא סבבא אמא קרציה
אני יכולה להבין שמי שבחרה להתגרש נפגעה ממה שכתבה רוקדת, אבל אני הבנתי ממנה שהתכוונה להגיד: אם פניך לשמר את הנישואים- הקשיבי לעצותיהן של אלו שעושות זאת ומצליחות. אני מסכימה איתה.
כאחת שמחשבות על גירושים חולפות במוחי מידי פעם, אני נמלאת מוטיבציה לשיקום המערכת, למקרא אלו שעובדות על המערכת ודיסמוטיבציה כשאני קוראת את אלו שהתגרשו והצליחו.
תסכימו, שקודם כל צריך לעשות ה כ ל כדי להציל. במיוחד, כשיש ילדים קטנים וגירושים, יפים ככל שיהיו (ובדרך כלל הם לא מצליחים להיות כאלו) גורמים להם טראומה נוראית. לא תמיד אנחנו מבחינים בזה. גם נישואים נוראים גורמים להם טראומה נוראית אבל אמא ואבא עובדים על היחסים נותנים להם חוויה מתקנת . כך אני מאמינה ולכן מוסיפה את תמיכתי ברוקדת.
אם לא מצליח ולדעתי היא עדיין לא ניסתה מספיק ולמשך זמן רב כדי לדעת, אפשר להתגרש.בינתים צריך להתרכז בבניה ושיקום.
כאחת שמחשבות על גירושים חולפות במוחי מידי פעם, אני נמלאת מוטיבציה לשיקום המערכת, למקרא אלו שעובדות על המערכת ודיסמוטיבציה כשאני קוראת את אלו שהתגרשו והצליחו.
תסכימו, שקודם כל צריך לעשות ה כ ל כדי להציל. במיוחד, כשיש ילדים קטנים וגירושים, יפים ככל שיהיו (ובדרך כלל הם לא מצליחים להיות כאלו) גורמים להם טראומה נוראית. לא תמיד אנחנו מבחינים בזה. גם נישואים נוראים גורמים להם טראומה נוראית אבל אמא ואבא עובדים על היחסים נותנים להם חוויה מתקנת . כך אני מאמינה ולכן מוסיפה את תמיכתי ברוקדת.
אם לא מצליח ולדעתי היא עדיין לא ניסתה מספיק ולמשך זמן רב כדי לדעת, אפשר להתגרש.בינתים צריך להתרכז בבניה ושיקום.
-
קשה_לשמוע*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2008, 10:31
אבא סבבא אמא קרציה
בדברי לא התייחסתי ללמה ככה? אלא לדברי רוקדת.
למה ככה בהחלט לא קורבנית אלא לא טוב לה והאדם שאיתה שונה ממנה ומהדרך שהיא רואה כרצויה ונכונה או מגיב להתנהגויות שלה.
שוב, דברי לרוקדת!
למה ככה בהחלט לא קורבנית אלא לא טוב לה והאדם שאיתה שונה ממנה ומהדרך שהיא רואה כרצויה ונכונה או מגיב להתנהגויות שלה.
שוב, דברי לרוקדת!
אבא סבבא אמא קרציה
האמת? הופתעתי, כשהוא העלה את האופציה של פרידה.
שאלת אותו מדוע הוא העלה את האפשרות הזאת?
כפי שנאמר כאן - גם כשמתגרשים צריכים ומחוייבים לשמור על תיקשורת בסיסית טובה, נשארים בקשר כל החיים (בהנחה שהוא רוצה לשמור על קשר עם ילדיו) והשאלות הן:
<שאלה - אתם דתיים/שומרי מסורת? האם שיחה עם רב תעזור?>
שאלת אותו מדוע הוא העלה את האפשרות הזאת?
כפי שנאמר כאן - גם כשמתגרשים צריכים ומחוייבים לשמור על תיקשורת בסיסית טובה, נשארים בקשר כל החיים (בהנחה שהוא רוצה לשמור על קשר עם ילדיו) והשאלות הן:
- האם הוא יכול לראות בדמיונו את המצב של פרידה? אם כן מה הוא רואה? מה הוא מרגיש? איך הוא חושב שתתמודדו עם מצב כזה? אם הוא לא דמיין את המצב אז לבקש ממנו שיעשה זאת - ולשוחח.
- האם יהיה לו יותר קל לתקשר איתך ברוח טובה (ולדאוג לכך שתוכלי לסמוך עליו) כזוג פרוד?
<שאלה - אתם דתיים/שומרי מסורת? האם שיחה עם רב תעזור?>
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
אני יכולה להבין שמי שבחרה להתגרש נפגעה ממה שכתבה רוקדת, אבל אני הבנתי ממנה שהתכוונה להגיד: אם פניך לשמר את הנישואים- הקשיבי לעצותיהן של אלו שעושות זאת ומצליחות.
בדיוק לזה התכוונתי. האמינו לי שאני מכירה חלק מהצדדים ועובדה שבכל זאת אני חיה לבד, ללא בן זוד ואמא. אני מכירה את הצדדים הטובים ואת הצדדים הפחות טובים הן של זוגיות והן של הורות לחוד (אם כי לא מכירה יד ראשונה הורות בתוך זוגיות, מודה).
גם לא באתי בטענות לאף אחת שפירקה את נישואיה, להיפך, אני בהחלט חושבת שמי שסובלת בתוך קשר ורוצה לפרק, שתעשה זאת.
אני לא שומעת שזה המקרה, אני שומעת כאן מישהי שבאה להתייעץ איך לשפר את נישואיה וקיבלה כל מיני עצות איומות על איך לפרק, איך לחשוד בדברים שהיא בכלל לא חושדת ואיך היא מבזבזת את זמנה לריק.
אני חושבת שאכן בתור מי שרוצה זוגיות היא צריכה להקשיב לנשואות, כפי שכאשר אני רוצה להתייעץ בנושאים של משפחה חד הורית, אני לא אלך לבשמת כמקור ראשון (עם כל הערכתי הרבה אליה) אלא לנשים שנמצאות בסיטואציה קצת יותר דומה לשלי. להגיד למישהי לפרק זה הכי קל, אותי מקומם שאני רואה שזה נעשה כאן בדף מתוך עיניים שרואות רק את חוסר ההצלחה לשקם יחסים לנגד עיניהן. זה מקומם אותי גם כי אני עצמי הייתי פעם בזוגיות ארוכת טווח (בלי ילדים) והייתי מאד צודקת כל הזמן ובבית היה בלתי נסבל מהרבה בחינות. היום אני רואה את הדברים קצת אחרת, לא שאני מתחרטת על הפירוק (ממש לא) אבל אני כן יכולה לראות שאילו אשכיל להשתנות בתוך קשר, מי שתרוויח מזה תהיה אני קודם כל.
בדיוק לזה התכוונתי. האמינו לי שאני מכירה חלק מהצדדים ועובדה שבכל זאת אני חיה לבד, ללא בן זוד ואמא. אני מכירה את הצדדים הטובים ואת הצדדים הפחות טובים הן של זוגיות והן של הורות לחוד (אם כי לא מכירה יד ראשונה הורות בתוך זוגיות, מודה).
גם לא באתי בטענות לאף אחת שפירקה את נישואיה, להיפך, אני בהחלט חושבת שמי שסובלת בתוך קשר ורוצה לפרק, שתעשה זאת.
אני לא שומעת שזה המקרה, אני שומעת כאן מישהי שבאה להתייעץ איך לשפר את נישואיה וקיבלה כל מיני עצות איומות על איך לפרק, איך לחשוד בדברים שהיא בכלל לא חושדת ואיך היא מבזבזת את זמנה לריק.
אני חושבת שאכן בתור מי שרוצה זוגיות היא צריכה להקשיב לנשואות, כפי שכאשר אני רוצה להתייעץ בנושאים של משפחה חד הורית, אני לא אלך לבשמת כמקור ראשון (עם כל הערכתי הרבה אליה) אלא לנשים שנמצאות בסיטואציה קצת יותר דומה לשלי. להגיד למישהי לפרק זה הכי קל, אותי מקומם שאני רואה שזה נעשה כאן בדף מתוך עיניים שרואות רק את חוסר ההצלחה לשקם יחסים לנגד עיניהן. זה מקומם אותי גם כי אני עצמי הייתי פעם בזוגיות ארוכת טווח (בלי ילדים) והייתי מאד צודקת כל הזמן ובבית היה בלתי נסבל מהרבה בחינות. היום אני רואה את הדברים קצת אחרת, לא שאני מתחרטת על הפירוק (ממש לא) אבל אני כן יכולה לראות שאילו אשכיל להשתנות בתוך קשר, מי שתרוויח מזה תהיה אני קודם כל.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
וקיבלה כל מיני עצות איומות על איך לפרק, איך לחשוד בדברים שהיא בכלל לא חושדת ואיך היא מבזבזת את זמנה לריק.
באמת? אני לא מצאתי הצעות חד משמעיות שכאלו. לא קראתי אף תגובה "איומה" שמציעה לוותר ישר ולהתגרש גם אם הם לא מסתדרים כבר הרבה מאוד זמן והיא מציינת שנעשו כל מיני נסיונות תיקון. אני קוראת בתגובות שלי ושל היתר רק ניסיון להרגיע שאם זה יהיה המצב, זה לא יהיה כה נורא. כן, גירושין לא תמיד נוראים ובמקרים מסויימים עדיפים. לא בטוח שבמקרה הזה. אני בעד ההצעות האלה:
רק את יודעת מה היתרונות והחסרונות שלו.
רק את יודעת איך זה באמת לחיות איתו.
רק את יודעת כמה את מסוגלת להתגמש, ומה המחיר של התגמשות מול אי-התגמשות.
את יכולה לשנות רק את עצמך. הוא יצטרף לשינויים או שלא.
יש לך את כל הנתונים, ורק את יכולה להחליט מה את עושה (או לא)._
מאחלת לכם הצלחה וחיים טובים בכל בחירה שתבחרי._
באמת? אני לא מצאתי הצעות חד משמעיות שכאלו. לא קראתי אף תגובה "איומה" שמציעה לוותר ישר ולהתגרש גם אם הם לא מסתדרים כבר הרבה מאוד זמן והיא מציינת שנעשו כל מיני נסיונות תיקון. אני קוראת בתגובות שלי ושל היתר רק ניסיון להרגיע שאם זה יהיה המצב, זה לא יהיה כה נורא. כן, גירושין לא תמיד נוראים ובמקרים מסויימים עדיפים. לא בטוח שבמקרה הזה. אני בעד ההצעות האלה:
- _יקירתי,
רק את יודעת מה היתרונות והחסרונות שלו.
רק את יודעת איך זה באמת לחיות איתו.
רק את יודעת כמה את מסוגלת להתגמש, ומה המחיר של התגמשות מול אי-התגמשות.
את יכולה לשנות רק את עצמך. הוא יצטרף לשינויים או שלא.
יש לך את כל הנתונים, ורק את יכולה להחליט מה את עושה (או לא)._
- _ורק את (והילדים) חיים את הבחירות הנוכחיות שלך
מאחלת לכם הצלחה וחיים טובים בכל בחירה שתבחרי._
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
גירושין לא תמיד נוראים ובמקרים מסויימים עדיפים
על זה נוכל להסכים ולדעתי זה השתמע גם מדברי הקודמים ולמי שלא הבינה אז הנה, אני ממש מסכימה עם המשפט הזה.
על זה נוכל להסכים ולדעתי זה השתמע גם מדברי הקודמים ולמי שלא הבינה אז הנה, אני ממש מסכימה עם המשפט הזה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
למה כהה? יקרה, אני חושבת עליך
-
ניקי_ניים*
- הודעות: 235
- הצטרפות: 09 אוקטובר 2008, 23:04
- דף אישי: הדף האישי של ניקי_ניים*
אבא סבבא אמא קרציה
למה ככה יקרה.
אני מחבקת אותך. ומקווה שיהיה לכם טוב.
אני מאוד מעריכה את כל המשקיעות שכותבות תשובות מפורטות מנסיונן העשיר ומהרהורי ליבן הפורה (לא בציניות)
אבל אני חושבת שהכי טוב זה ללכת לטיפול זוגי. או לפחות אישי. נראה לי שיש פה קצר בתקשורת שבאמת מול מחשב הכי קל זה לשפוט ולהגיד מה הוא עשה לא בסדר ומה את עשית לא בסדר. אבל זה לא העניין ולא בהכרח יביא לשיפור ארוך טווח.
אני חושבת שטיפול נכון יכול באמת לעזור לכם. אפשר גם טיפול משפחתי.
אפשר גם לשאול אותו מה הוא מציע. באמת ובתמים אולי יש לו דרך להקל ( לפני שנפרדים)
בהצלחה רבה
אני מחבקת אותך. ומקווה שיהיה לכם טוב.
אני מאוד מעריכה את כל המשקיעות שכותבות תשובות מפורטות מנסיונן העשיר ומהרהורי ליבן הפורה (לא בציניות)
אבל אני חושבת שהכי טוב זה ללכת לטיפול זוגי. או לפחות אישי. נראה לי שיש פה קצר בתקשורת שבאמת מול מחשב הכי קל זה לשפוט ולהגיד מה הוא עשה לא בסדר ומה את עשית לא בסדר. אבל זה לא העניין ולא בהכרח יביא לשיפור ארוך טווח.
אני חושבת שטיפול נכון יכול באמת לעזור לכם. אפשר גם טיפול משפחתי.
אפשר גם לשאול אותו מה הוא מציע. באמת ובתמים אולי יש לו דרך להקל ( לפני שנפרדים)
בהצלחה רבה
אבא סבבא אמא קרציה
שלום לכולן. מצטערת שנעלמתי.
נכון לעכשיו, מזה כמה ימים, העניינים בסדר. אין ריבים, יש רגיעה. יש גם מגמת התקרבות של שנינו.
אמשיך לעדכן ולספר.
נכון לעכשיו, מזה כמה ימים, העניינים בסדר. אין ריבים, יש רגיעה. יש גם מגמת התקרבות של שנינו.
אמשיך לעדכן ולספר.
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
טוב לשמוע ממך.
שמחה לשמוע שהעניינים בסדר ויש התקרבות.
שמחה לשמוע שהעניינים בסדר ויש התקרבות.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
ברוכה השבה, חשבתי עליך רבות.
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
אבא סבבא אמא קרציה
יופי
אבא סבבא אמא קרציה
אז כאמור, בימים האחרונים המצב יחסית בסדר - מעל פני השטח, לפחות.
בשיחה שהתקיימה לפני יומיים אבא ואני החלטנו שאבא יכין יומיים בשבוע ארוחת ערב.
היום היתה הארוחה הראשונה.
התפריט כלל אטריות ברוטב עגבניות.
זהו.
אף לא פיסת ירק אחת, או כל דבר אחר.
אבא רצה גם להכין נקניקיות. ביקשתי נואשות שלא יעשה זאת. הילד הגדול כבר "מקולקל" מהעולם שם בחוץ, הוא מת על נקניקיות, אבל הילדון מעולם לא טעם נקניקיה, וסביר להניח שההתוודעות אליהן תהיה בלתי הפיכה... והוא תמיד יבקש.
היה טעים, בטח.
בשיחה שהתקיימה לפני יומיים אבא ואני החלטנו שאבא יכין יומיים בשבוע ארוחת ערב.
היום היתה הארוחה הראשונה.
התפריט כלל אטריות ברוטב עגבניות.
זהו.
אף לא פיסת ירק אחת, או כל דבר אחר.
אבא רצה גם להכין נקניקיות. ביקשתי נואשות שלא יעשה זאת. הילד הגדול כבר "מקולקל" מהעולם שם בחוץ, הוא מת על נקניקיות, אבל הילדון מעולם לא טעם נקניקיה, וסביר להניח שההתוודעות אליהן תהיה בלתי הפיכה... והוא תמיד יבקש.
היה טעים, בטח.
אבא סבבא אמא קרציה
שמחה שחזרת ואת מעדכנת. נשמע ששניכם רוצים שינוי לטובה וה מעודד.
_היום היתה הארוחה הראשונה.
התפריט כלל אטריות ברוטב עגבניות.
זהו.
אף לא פיסת ירק אחת, או כל דבר אחר.
אבא רצה גם להכין נקניקיות. ביקשתי נואשות שלא יעשה זאת. הילד הגדול כבר "מקולקל" מהעולם שם בחוץ, הוא מת על נקניקיות, אבל הילדון מעולם לא טעם נקניקיה, וסביר להניח שההתוודעות אליהן תהיה בלתי הפיכה... והוא תמיד יבקש._
מה שקפץ לי - סיכמתם שהוא מכין ארוחת ערב?
(התקדמות גדולה! שהוא לוקח אחריות על העניין).
עזבי אותו בשקט. תני לו להכין מה שהוא יודע ורוצה.
בלי לבקש ולהתחנן לשינויים בתפריט ובלי לבקר (אפילו בלב) את מעשיו או בחירותיו.
זה קשה, אבל זו לגמרי עבודה שלך.
היה טעים, בטח.
זה חשוב מאוד מאוד.
בלי ציניות.
בהצלחה לכם @}
_היום היתה הארוחה הראשונה.
התפריט כלל אטריות ברוטב עגבניות.
זהו.
אף לא פיסת ירק אחת, או כל דבר אחר.
אבא רצה גם להכין נקניקיות. ביקשתי נואשות שלא יעשה זאת. הילד הגדול כבר "מקולקל" מהעולם שם בחוץ, הוא מת על נקניקיות, אבל הילדון מעולם לא טעם נקניקיה, וסביר להניח שההתוודעות אליהן תהיה בלתי הפיכה... והוא תמיד יבקש._
מה שקפץ לי - סיכמתם שהוא מכין ארוחת ערב?
(התקדמות גדולה! שהוא לוקח אחריות על העניין).
עזבי אותו בשקט. תני לו להכין מה שהוא יודע ורוצה.
בלי לבקש ולהתחנן לשינויים בתפריט ובלי לבקר (אפילו בלב) את מעשיו או בחירותיו.
זה קשה, אבל זו לגמרי עבודה שלך.
היה טעים, בטח.
זה חשוב מאוד מאוד.
בלי ציניות.
בהצלחה לכם @}
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אבא סבבא אמא קרציה
אף לא פיסת ירק אחת, או כל דבר אחר.
לא נורא. לא קרה כלום. תני לו - שיכין, אל תעבירי ביקורת.
בקשר לנקניקיות, אני קצת חלוקה איתך לגביהם. לטעמי, בשביל שלום בית, לא יקרה כלום אם הוא יכין נקניקיות.
את הירקות והאוכל הבריא את יכולה לספק לילדים בשעות אחרות של היום. למשל, לשים להם בתיק לגן או לבית הספר, להכין להם צלחת עם מלפפונים לחוד, עגבניות לחוד, גזר לחוד, חתוכים יפה על השולחן אחר הצהרים ושיאכלו כמו חטיף, לקחת להם לגינה שיאכלו שם, יש אפשרויות.
ובכלל, אני דווקא מאוד משתדלת להכין אוכל בריא - אורז מלא, לחם מלא וכו', אבל המון פעמים יוצא לי להכין איטריות ברוטב עגבניות וזהו! אז מה? לא קרה כלום, זה טעים, זה משביע וזה לא מזיק.
לא נורא. לא קרה כלום. תני לו - שיכין, אל תעבירי ביקורת.
בקשר לנקניקיות, אני קצת חלוקה איתך לגביהם. לטעמי, בשביל שלום בית, לא יקרה כלום אם הוא יכין נקניקיות.
את הירקות והאוכל הבריא את יכולה לספק לילדים בשעות אחרות של היום. למשל, לשים להם בתיק לגן או לבית הספר, להכין להם צלחת עם מלפפונים לחוד, עגבניות לחוד, גזר לחוד, חתוכים יפה על השולחן אחר הצהרים ושיאכלו כמו חטיף, לקחת להם לגינה שיאכלו שם, יש אפשרויות.
ובכלל, אני דווקא מאוד משתדלת להכין אוכל בריא - אורז מלא, לחם מלא וכו', אבל המון פעמים יוצא לי להכין איטריות ברוטב עגבניות וזהו! אז מה? לא קרה כלום, זה טעים, זה משביע וזה לא מזיק.
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
אבא סבבא אמא קרציה
אם סיכמתם שהוא מכין ארוחת ערב, את צריכה להרפות.
מצד שני, אני חושבת שזה מאד לגיטימי לבקש מראש שאת, עבורך, מבקשת שיהיו גם ירקות על השולחן בזמן ארוחת הערב. לא להגיד "סלט", לא לבקש שזה בשביל הילדים. בשבילך. כמו שאת משתדלת להכין אוכל שהוא יאהב ויהיה לו טעים, ככה לבקש עבורך, מראש, באופן כללי.
בזמן שהגיש את האוכל- התחשב או לא התחשב בבקשה שלך, תשחררי ואל תעלי ביקורת.
נשמע שיש התקדמות.
מאד מאד קשה לשחרר, מי כמוני יודעת, ובכל זאת כדאי להשתדל.
מצד שני, אני חושבת שזה מאד לגיטימי לבקש מראש שאת, עבורך, מבקשת שיהיו גם ירקות על השולחן בזמן ארוחת הערב. לא להגיד "סלט", לא לבקש שזה בשביל הילדים. בשבילך. כמו שאת משתדלת להכין אוכל שהוא יאהב ויהיה לו טעים, ככה לבקש עבורך, מראש, באופן כללי.
בזמן שהגיש את האוכל- התחשב או לא התחשב בבקשה שלך, תשחררי ואל תעלי ביקורת.
נשמע שיש התקדמות.
מאד מאד קשה לשחרר, מי כמוני יודעת, ובכל זאת כדאי להשתדל.