באופן טבעי

א ילת-
לפי מילון כיס ספיר - הראשון, זה עם הסגול.
<צ"ד מאותגרת מחשוב. לא יודעת לנקד><ספרי לימוד בבית ספר היה הרבה פחות מעניין לתרגם.. >

ולמרות ששמעתי סביבי המון עברית לא נכונה, רוב הזמן השתדלתי להגיד את המילים נכון - גם אם זה היה נשמע לי מוזר (כי הרוב אמרו את זה שונה).
היום מי שמדבר לא נכון (אוזניים נובלות לי כשאני שומעת - היא יושנת, או ללבוש נעליים - ויסלחו לי כל מי שכן משתמש בזה...) - זה צורם לי.
בעבודה, למשל, כשאני מדפיסה חשבונות - אני נדהמת כל פעם מחדש איך מהנדסים, אנשים בעלי השכלה גבוהה, לא מסוגלים לכתוב מספר במילים כמו שצריך (חלק בנקבה, חלק בזכר) - והם כבר רגילים שאני מתקנת (ולא רק במספרים).

לדעתי, אפשר לשבש את השפה כשיש בסיס טוב לשפה הנכונה - ואז, למשל, היציאות של לימור (ב"רק בישראל") מצחיקות הרבה יותר (כי הרי אם אתה לא יודעת שזה שיבוש, זה לא יצחיק).
ואני מאוד אשתדל לתת לבתי בסיס לעברית נכונה (אחרי שויתרתי על רוסית כי אין לי כוחות נפשיים לזה). לדעתי, זה לא מלאכותי להגיד "בואי ננעל נעליים אחרי שנגרוב גרביים" - אם עושים את זה בקביעות זה הופך לחלק מהשפה היומיומית.

ועד היום יש מילים שאני מכירה רק את הצורה השגויה שלהם - דוגמת, שני שליש. הייתי בשוק, הייתי בהלם, הייתי המומה שזה לא נכון...

ועוד דבר קטן: צריך רצון לדבר שפה נכונה. את אמא שלי לא עניין בכלל עברית נכונה/לא נכונה - העיקר שיבינו אותה. היא הייתה נעלבת כשהייתי מתקנת אותה (על אותן מילים בסיסיות) ואומרת "אם הבינו אותי, אז הכל בסדר." אז עם הזמן למדתי לסתום ת'פה, ולהשתיק את התזמורת הצורמת באוזניים.

---

ודבר אחד אחרון: יש משהו שחוזר על עצמו בהמון דפים פה באתר: אם במקום עם וההפך .
זה מקשה על הבנת הנקרא - אולי מישהו יכול לכתוב פה הסבר קצר מתי משתמשים באחד ומתי בשני?

<אני יודעת שאפשר לערוך, אבל אני לרוב קוראת דפים מודפסים באוטובוס ובד"כ קשה לערוך משם D-:><

אז להעיז - זה מלשון עז, להוביל את העיזים
רגע רגע...
עוז == עוצמה כוח,
תעוזה, העזה יכולים באותה מדה לנבוע מכאן ? לא?
(פיספסתי איזה בדיחה ?)
>אפשר להפיל פסנתר, אבל זה לא קשור לחיות גדולות ואפורות<

אולי הם יכולים, אבל הם לא.
יש דברים שהם הגיוניים, אבל לא נכונים.

בשמת,
את מתכוונת למבנה-עומק?
המונח "סוב סטראטום" אינו מוכר לי, אבל מההסבר שנתת הוא משהו שונה, כי הוא מתייחס לשפה מסויימת, ואילו מבנה העומק הוא משותף לכל השפות.

אורית,
בלייה היא תהליך, בלאי הוא תוצאה.
בדרך כלל משתמשים בבלייה לתהליכים בטבע (למשל בגיאולוגיה ומורפולוגיה של פני השטח), ובבלאי לגבי מעשי-ידי-אדם (בגדים, מכוניות).
אחת התופעות המעניינות בלשון היא מלה אחת לתאור תהליך והתוצאה שלו: "יצירה" היא גם פעולת היצירה, תהליך היצירה - אבל גם תוצאתם : תמונה, מוסיקה וכו'.
תופעה זו חלה גם על ציור (הפעולה - ציור. התוצאה - ציור), אבל לא על פיסול (הפעולה - פיסול, התוצאה - פסל).
כן על יצירה - אבל לא על ייצור (הפעולה - ייצור, התוצאה - מוצר).

ענת גיגר,
טעות. הנכון הוא כמו שכרמית אמרה: עירום (בכתיב חסר ומנוקד: עֵרֹם) פרושו בלי בגדים. ואילו דייקנו היינו אומרים שהילדים מתרחצים עירומים, ולא "בעירום". עָרוּם הוא מה שאנחנו מייחסים לשועל, ערמומי.

סמדר,
בשמת איננה בת-משפחתנו, ולא הייתי מוכנה להתעמת עם בן-משפחתה בנושאי בלשנות.

ואגב, בקשר לחברים המוכנים להשתלב בדיון כזה - תוספות יוםטוב, אייך?

עירום (בכתיב חסר ומנוקד: עֵרֹם) פרושו בלי בגדים. ואילו דייקנו היינו אומרים שהילדים מתרחצים עירומים, ולא "בעירום". עָרוּם הוא מה שאנחנו מייחסים לשועל, ערמומי -- ואצלנו נהוג לשבש במכוון ולומר על מישהו עירום שהוא "ערמומי". לדוגמא: "הילד ערמומי כבר שעתיים, מאז המקלחת." ועוד דוגמא: "זה שאת ערמומית אומר שיש לך כל מיני מזימות?".

בדומה ל"ערמומי", יש לי חבר אשר במקום "קטנוני" אומר "גדלולי". זה הרבה פחות פוגע:
"אל תהיה כזה גדלולי".

אמא של יונת- תודה.

מאמא מאוהבת
לדעתי, זה לא מלאכותי להגיד "בואי ננעל נעליים אחרי שנגרוב גרביים" - אם עושים את זה בקביעות זה הופך לחלק מהשפה היומיומית.
אם זכרוני אינו מטעני (כמו בסוללות? ...), שמעתי שהאקדמיה אישרה את השמוש בללבוש עבור כל פריטי הלבוש.
לדוגמא: לבש גרביך ונעליך (בסדר הזה... )
אני זוכר פרט "טריוויה" זה, מפני שבזמנו הוא צרם לאוזני (הנביל את אוזני? ).

מה דעתכם על:
"אחרי שנה בתפקיד (זה וזה) אני מסירה את הכפפות ומעבירה אותן הלאה". (הופיע במכתב פרידה על לוח מודעות אצלנו)
ותחשבו על זה.

ועוד, כמה ציטוטים מהתנ"ך (לא סמכות, אבל בכל זאת סימוכין):
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים (שיר השירים א' ט"ו ועוד מקומות רבים) - בלי שום ניגוד, ובניקוד שונה מהמקובל כיום.
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ. (בראשית ד' כ"ה) - ולעומת זאת וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל ט"ז ז').
הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא (שירת דבורה שופטים ה' כ') ובמקומות רבים נוספים "נלחם עם" במקום "נלחם ב-" המקובל כיום.

אמא של יונת - אי - בעל חיים שחי בחרבות - זו צורת הזכר של אִיָּה? (בדיחה לא מוצלחת )

עדי,

"אחרי שנה בתפקיד (זה וזה) אני מסירה את הכפפות ומעבירה אותן הלאה".
זה מאותה משפחה של " המלחמה שהשאירה בכולנו צלקת פתוחה". - ואלה השיבושים שהכי מעצבנים אותי.
לא "רכבים", לא"שלושת-רבעי", לא "שתי שקל", שהם בעיני שינויים תהליכיים של שפה חיה (אל תסקלו אותי בגלל זה. אני מוכנה להסביר, לפרט ולנמק בהזדמנות. לא עכשו).
מעצבנים אותי שיבושים של בורות כאילו-משכילה. מה יש, מוכרחים להשחיל ניבים גם אם לא יודעים מתי הם מתאימים? כבר אי אפשר לדבר פשוט?

עדי,
וואלה - אתה צודק לגבי האדם ואשתו. ולא רק שהם היו ערוּמים (בשורוק), אלא שאחרי זה עוד יש מ"ם דגושה! כנראה מישהו שכח לעשות הגהה על פרק ב' (לא ד')...
איפה הופיעה המודעה עם הכפפות - בלוח המודעות שלנו?! לא ראיתי.
לא הבנתי מה לא בסדר ב"הנך יפה רעיתי".
אי ואיה: כמובן, זכר ונקבה (אל תגלה לאיה, זה יכניס אותו סופית לדכאון קליני), כמו צליל וצלילה, גאז וגאזה, ועוד.

אמא של יונת,
בשמת איננה בת-משפחתנו, ולא הייתי מוכנה להתעמת עם בן-משפחתה בנושאי בלשנות.
אני יודעת, הגבתי לדברים של יונת בעניין הייתור. היא בת משפחתכם, לא?
עדי,
מסירה את הכפפות ומעבירה אותן הלאה -- ענק!!!

אני זוכר שדרן כדורגל אשר תאר כדורגלן ש"רץ שטחים רחבים"...

והגדול ביותר הוא אותו זמר, שענה לשאלה מה הוא הכי אוהב לעשות: "לקום מוקדם בבוקר, לצאת למרפסת, להסתכל על הים ולראות את הזריחה"...
גם אדיוט וגם שקרן...

את הזריחה רואים הרבה לפני שהשמש זורחת ורואים אותה בכל השמיים ולא רק במזרח. למה למהר להסיק שהוא שקרן. לא התעוררתם פעם עם הפנים אל המים ונהניתם מהזריחה?
מסירה את הכפפות ומעבירה אותן הלאה זה דווקא שנון ומצחיק. שימוש בביטוי בצורה יצירתית.
צלקת פתוחה זה אוקסימורון שמדגיש את הכאב. כבר הגליד אבל עדיין פתוח.

זה שאת ערמומית אומר שיש לך כל מיני מזימות?
אהבתי! D-:
אנחנו דווקא בחרנו להתבדח על חלק אחר בפעילות הזאת:
מי שמלבישים אותו הוא לבוש, נכון?
אז מי שמפשיטים אותו הוא .... פשוט!
"נו, את כבר פשוטה? אפשר להתרחץ?"

אמא של יונת , זה לא "מבנה עומק". "מבנה עומק" הוא מושג מתחום התיאוריה של הספרות.
איזו בושה, בסמסטר הבא אני הולכת ללמד בחוג ללשון עברית ואני לא זוכרת את המונח...

בשמת,
לפי הידוע לי, מבנה עומק מתייחס להתרחשות הבסיסית בלי להתייחס לנושא/נשוא/מושא הקלסיים.
במשפטים "נתתי לך את הספר", "קיבלת ממני את הספר", "הספר ניתן לך על-ידי", "קיבלת את הספר ממני" - יש הבדלים בדגשים. הנושא / הנשוא / המושא מתחלפים. אבל ההתרחשות היא אותה התרחשות, והיא מבנה העומק.

כרמית,
הזמר ההוא - אולי הוא גר ליד הכנרת / ים המלח / באילת, או בניו יורק?

או אולי יש לו תמונה ענקית של זריחה במרפסת?
או תמונה ענקית של ים?
או שומר מסך של ים?

הוא גר בתל אביב.
בשמת - גם אצלנו "פשוטים" (ואני בטוחה שכתבתי את זה כאן, אבל נעלם. מילא.)

עוד שגיאה נפוצה, שמשום מה לא מצליחה להפסיק לצרום לי:
בִּגְלל ׂשֶ.
אחרי בגלל לא יכולה לבוא פסוקית!! אחרי "בגלל" יכול לבוא רק שֵם. במקום "לא הלכנו לטיול, בגלל שירד גשם" צ"ל "לא הלכנו לטיול בגלל הגשם".
ואם מתעקשים על פסוקית, אפשר לומר "לא הלכנו לטיול, מפני שירד גשם".

או "כי ירד גשם".

כמובן.

סמדר,
אבל מעולם לא הצלחתי להבין מה רע ב"בגלל ש", ומדוע עדיפים "כי" או "מפני ש" או - כפי שניסו ללמד אותי בבית הספר - "יען כי".
ההפרדה הזאת נראית לי מלאכותית לגמרי.
ובכלל, ברגע שמדברים אתי על פסוקיות, משפטים משועבדים וכו' נאטם לי המוח...

"בגלל ש" היא שגיאה שהכתה שורש. משתמשים בביטוי הזה בשפת הדיבור ולא ירחק היום, לדעתי, והאקדמיה תקבל אותו, כפי שקבלה את המושג "נורא" במשמעות של "מאד".
לי מפריע הביטוי "שנתיים אחרי" - אחרי מה? זהו תרגום מאנגלית או מאיזו שפה אחרת, ומשתמשים בו כבר גם בטלביזיה וגם בכתיבה.

אמא של יונת,
אבל מעולם לא הצלחתי להבין מה רע ב"בגלל ש", ומדוע עדיפים "כי" או "מפני ש"
אני מניחה שיש הרבה שגיאות שבעצם קשה להבין "מה רע בהן", אבל הן פשוט שגיאות ונשמעות רע... , וזה מה שרע בהן. מאד.
במקרה של "בגלל ש" אולי מועיל לחשוב על המילה "בגלל" כמקבילה ל"בְּשֶל". איך נשמע לך "לא יצאנו לטיול, בשל שירד גשם"?

זהו תרגום מאנגלית או מאיזו שפה אחרת,
נכון, זהו תרגום מאנגלית והוא עושה צמרמורת. אבל השפה מתמלאת ומשתנה בגלל השפעות של שפות זרות - החל מהאכדית והמצרית וכלה (בינתיים) באנגלית וברוסית.
כל שפה מושפעת משפות אחרות שהיא באה במגע איתן. העברית ספגה השפעות מעטות יחסית בתקופה שהיתה רדומה ושימשה בעיקר כלשון קודש. מאז "התעוררה" והפכה לשפת חולין שמשמשת לכל הצרכים היא סופגת המון השפעות לעז. חלקן נקלטו כבר שאיננו מרגישים בהן בכלל, וחלקן מעביר בנו צמרמורת.

לי מפריע הביטוי "שנתיים אחרי" - אחרי מה?

בדיוק היום יצא לי להתלבט בניסוח הזה.
בחרתי ב"שנתיים לאחר מכן".

אולי לאחר שנתיים? או - שנתיים מאוחר יותר? או שנתיים אחרי כן? שנתיים אחר כך? כעבור שנתיים? - יש המון אפשרויות.
דווקא "לאחר מכן" נראה לי הצטעצעות, ואולי אפילו שגוי. משהו כמו "באם".

קושיה: נעליים חולצים וגרביים? סתם מורידים?

לפני 10 שנים בערך פרסם מוסף הארץ בגיליון ראש השנה את 50 האמירות המטומטמות ביותר אי פעם. היו שם כמה פנינים, אבל אחת מזכירה לי שעטנז של הזריחה המערבית והכפפות: "כדור השלג הזה התגלגל והצית להבות...".

ב"רוחו של רועי": אולי כדור השלג התגלגל על נתרן? (מים, בבואם במגע עם נתרן - בהחלט "מציתים להבות")

לאחר מחשבה רבה (עלק) הגעתי למסקנה שהצירוף "צלקת פתוחה" הוא לגיטימי.
הוא בא לתאר חוייה, לא תופעת טבע. בחוויות יש אפשרות שהניגודים ידורו בכפיפה אחת.
אלתרמן (ירום הודו) עושה שימוש רב באחדות הניגודים. בדרך כלל אצל אלתרמן הניגוד הוא לא מיידי, אלא משתמע. לדוגמא: דומיה במרחבים שורקת.
להבהרה: הניגוד המיידי הוא דומיה-רעש, והרעש הוא תכונה (משתמעת בקלות) של שריקה.
כך יש לו גם "פתאומית לעד" (מתוך פגישה לאין קץ), ו"טיפשותם היא כל כך... לא מוגבלת/ עד שגם החוכמה (זה עניין מסובך)/כאילו לפתע בתוכה נכללת".

גם כאן, המסר הוא של פצע שהגליד, אבל לא ההחלמה עדיין לא שלמה, ומה שנשאר הוא יותר מצלקת, ויש בו מן הפצע הפתוח.

> עודד חסיד של אלתרמן <

אשר לכדור השלג וללהבות - אלו שתי השאלות אשר אין סיבה שלא יבואו יחד.
אם היינו אומרים "התהליך המסלים הזה הלך והתפתח וגרם לסערה" - לא היו לנו טענות.
לתאור תהליך מסלים נהוג להשתמש בהשאלה של כדור שלג, והצתת הלהבות היא השאלה פחות נפוצה, אך עדיין לגיטימית לסערה ציבורית.

עירית, גרבים גורבים.

הקושיה של עירית לא התייחסה ללבישת (גריבת) הגרביים אלא להסרתם:
נעליים חולצים, כובע מסירים, חולצה פושטים, חגורה מתירים, וגרביים - מה? אולי מורידים?

חגורה מתירים

לא מפתחים? (אל יתהלל וגו')

עודד,
לא מכירה מלה ספציפית להסרת גרביים. נראה לי שגרביים פושטים או מסירים, אבל לרוב - מורידים .
זה לא נכון - כי להוריד זה הניגוד של להרים/להעלות - אבל מקובל...

אבל בגריבת גרביים ובהסרתם יש עניין של העלאה/הורדה, בהתאמה (אלא אם כן עושים את זה בישיבה מזרחית או בשכיבה). זה לא כמו לבישה ופשיטה של חולצה, ששם הביטוי העילג "להוריד את החולצה" מתייחס דווקא להרמה של החולצה לצורך פשיטתה.
עם זאת, "להוריד גרביים" עדיין נשמע לי רע. לא שאני לא משתמשת בזה בעצמי.
חסרה לנו בעברית קידומת במשמעות של דֶה, המציינת תהליך הפוך (דה קרשנדו, דה קונסטרוקציה). זה היה עושה את החיים יותר פשוטים, ולא היינו מגיעים למצב שבו הדבר שחולצים איננו חולצה, אלא דווקא נעליים.
אולי בכל זאת נמציא פועל לפעולת הדֶה-גריבה?

במובן גרובנו או במובן גראבן (גפן, גפן, ...)
> תמיר חסיד של מערכונים <

הדבר שחולצים איננו חולצה, אלא דווקא נעליים.
או שד.

בדף חמותי ואני נכתבו כמה דברים על ה חמה - אמו של הבעל.
טעות: אמו של הבעל היא חמות כמו אחות.
והריבוי - חמיות - כמו אחיות.
ולכן שם הדף הוא חמותי ואני (ולא חמתי ואני).

חסרה לנו בעברית קידומת במשמעות של דֶה, המציינת תהליך הפוך (דה קרשנדו, דה קונסטרוקציה). זה היה עושה את החיים יותר פשוטים, ולא היינו מגיעים למצב שבו הדבר שחולצים איננו חולצה, אלא דווקא נעליים.
ואם כבר מחפשים מילים לפעולות ההפוכות - מה ההיפך של 'להפשיל'? כבר סתיו, כבר שרוולים ארוכים (טוב, לא היום, אבל היו כמה ימיםקרירים), כדאי להפשיל בשעת הארוחה או כשרוחצים ידיים. ומה עושים אחר כך, כש'פותחים' את ההפשלה? unפְשִיל?

ועוד שאלה שמטרידה אותי: עדשים, אלו שאוכלים, הן בלשון נקבה, לא? ובכל זאת ירוקים ולא ירוקות (אם כי גם בספרי בישול מהיותר-מכובדים כתוב עדשים ירוקות). במילון ספיר כתוב במפורש נקבה, ולא פחות במפורש 'עדשים ירוקים וכתומים'. איך זה מסתדר?

רינת,
יש עדשים (קטניות) ויש עדשות (אופטיות). בשני המקרים היחיד הוא עדשה והמין הדקדוקי הוא נקבה, ולכן הנכון הוא עדשים ירוקות וכתומות. ויש אנשים שחושבים עדשים כזכר, ואצלם היחיד הוא "עֲדָש". וכל זמן שיהיו שמות עצם נקביים עם צורת-ריבוי בזכר (עדשים, רגליים) ולהפך (אסונות, קירות) - אנחנו נמשיך לטעות.

מתוך מילון ספיר: עדשה [שם; נ'; עדשים] צמח ממשפחת הקטניות. ישנם עדשים ירוקים ואדומים.
באותה הגדרה כתוב 'נקבה' ו'ירוקים ואדומים'. אז המילון טועה?
<רינת לא מוותרת>

ובכלל - לרבים מרהיטי/פריטי הבית יש נטייה שכזו - להחליף זהות מינית כשהם מתרבים:
כסא - כסאות
חלון -חלונות
שולחן - שולחנות
ארון - ארונות
קיר - קירות
מזלג - מזלגות

רינת - גם במילונים יש טעויות. באבן שושן, נניח, יש המון. ב"מילון ההווה" טרם נתקלתי בהן, אבל זה לא אומר שאין. ואגב אבן שושן, הוא אומר "...יש סבורים כי היחיד הוא עֶדֶש, לפי הנוסח בדפוסים ראשונים של התלמוד, בבא בתרא טז".

המלון טועה.
בריבוי של שמות עצם יש בלבול בין סיומת זכר לסיומת נקבה, וכל הדיון הזה עוסק בדוגמאות כאלה. אבל בריבוי של שמות תואר - כולל צבעים - אין בלבול. סיומת ריבוי נקבה תמיד "ות" (יפות, גדולות, ירוקות) וסיומת ריבוי זכר תמיד "ים" (יפים, גדולים, ירוקים).
אני מצדי הייתי מעדיפה שחפצים דוממים ונטולי-מין ביולוגי לא יתהדרו במין דקדוקי. מדוע אוטובוס הוא זכר ומונית היא נקבה? מישהו הציץ להם בין הגלגלים?
הלוואי שהעברית היתה הולכת בעניין זה אחרי האנגלית, שבה כל הדוממים הם it, לא זכר ולא נקבה. ובא לציון גואל.

עוד טעות נפוצה (לא רק בעברית):
המושג עין הסערה המתייחס לסופה טרופית (הוריקן, טייפון והחברה) מציג את האזור הסוער ביותר. בפועל עין הסערה בסופות אלו הוא האזור השקט ביותר. אם נקלעתם להוריקן (בדרך למכולת, לעבודה או לגן) עדיף לכם להיות בעין הסערה ולא בסערה עצמה.

רינת,

ואם כבר מחפשים מילים לפעולות ההפוכות - מה ההיפך של 'להפשיל'? כבר סתיו, כבר שרוולים ארוכים

נשמע לי שלפשוט, אבל אני לא בטוח.

---

אמא,

מדוע אוטובוס הוא זכר ומונית היא נקבה?

וחמור מכך - יש החלפת מינים במלים נרדפות (או קרובות מאד), כך שהמין שייך למונח (המלה) ולא למושג (העצם, קבוצת העצמים, או הרעיון). לדוגמא, מדוע ירח הוא זכר ולבנה היא נקבה? מדוע שמש היא זכר ונקבה, ואילו חמה היא רק נקבה? מדוע סכין הוא זכר (וגם בכך טועים רבים), פגיון הוא זכר (ובכך לא טועים, למרות שהריבוי הוא ניקבי - פגיונות), ואילו מאכלת נקבה?
ובדומה - נעלי הבית הן זכר, דרדסים (אם אני לא טועה - גם הם נעלי בית) - זכר, ואילו אנפילאות (שוב, אם אני לא טועה - גם הם נעלי בית) - נקבה.
מונית היא נקבה, וטקסי הוא זכר.

בקבוצות ופרטים המקרה הזה הרבה יותר נפוץ:
ישות היא נקבה, חומר הוא מקרה פרטי של מהות, והוא זכר, מתכת היא מקרה פרטי של חומר והיא נקבה, ברזל הוא מקרה פרטי של מתכת והוא זכר.

---

הלוואי שהעברית היתה הולכת בעניין זה אחרי האנגלית, שבה כל הדוממים הם it, לא זכר ולא נקבה. ובא לציון גואל.

האנגלית קצת הגזימה - גם התינוק הוא it.

---

אחיק, נדמה לי במקור המונח עין-הסערה אכן התייחס למצב שקט, שמסביבו סערה. רק ברבות הימים השתנה השימוש במונח.

עודד,
אינני מכחישה את העובדה שלעצמים יש מין דקדוקי בעברית. אני טוענת שזה מיותר, כי אין להם ממש מין. הדוגמאות שאתה הבאת - של עצמים שיש להם שני שמות ושני מינים דקדוקיים - מוכיחות זאת. ואם זה מיותר - לשם מה להעמיס עלינו את המאמץ לזכור מה "זכר" ומה "נקבה"?
השבוע הייתי עדה למקרה בשטח: אדם מבוגר, יליד הארץ, משכיל, אמר משהו כמו "עשרה גליונות". נעצר, חשב רגע ותיקן ל"עשר גליונות".
אפשר כמובן ללגלג עליו, אבל אפשר גם לתהות על כך שיש בכלל צורך להתלבט בשאלה.
אשר לתינוק - הביטוי הניטרלי לא הופך אותו לחפץ. הוא פשוט מאפשר לדבר עליו בהכללה, בלי קשר למינו. כך גם child, person.

עודד, סכין - זכר ונקבה (מילון אבן שושן). אגב, גם ברוסית לעצמים יש מין דקדוקי.

גם ברוסית לעצמים יש מין דקדוקי.
גם בצרפתית. ובגרמנית זה אפילו יותר גרוע. יש זכר, נקבה ונויטרום (מין ניטראלי).

אחיק:
המושג עין הסערה המתייחס לסופה טרופית (הוריקן, טייפון והחברה) מציג את האזור הסוער ביותר. בפועל עין הסערה בסופות אלו הוא האזור השקט ביותר. אם נקלעתם להוריקן (בדרך למכולת, לעבודה או לגן) עדיף לכם להיות בעין הסערה ולא בסערה עצמה.
אם לדייק - על מנת להגיע לאותה "עין סערה" יש לעבור דרך הסופה (או שהיא עוברת דרכך... ?) - אם שרדת והגעת ל"עין הסערה" יש לך כמה שניות של שקט, לפני שהסערה תחלוף מעליך (פעם שנייה)... כלומר, אם אתה לא בתוך הרקולס של השרות המטאורולוגי של ארה"ב... להיות ב"עין הסערה" - הוא הדבר הגרוע ביותר... -> לספוג את כל עצמת הסערה - פעמיים.
שנאמר: "Be Carefull What You Wish For"

... להיות ב"עין הסערה" - הוא הדבר הגרוע ביותר... -> לספוג את כל עצמת הסערה - פעמיים.
לא מדויק. גודלה של עין ההוריקן מגיע לכ 20 ק"מ. ישו יכול להלך יחד עם עין הסערה ולהמנע מפגיעה כפולה, עד לדעיכת ההוריקן. זה יכול להיות ישו כי בדרך כלל עין הסערה נמצאת מעל הים.

אחיק,
אני "מסכים" שלא דייקתי (זה לפעמים מייגע מדי...)
אבל, הוריקנים, אכן "מתחילים את חייהם - באוקיינוסים (ולא ב"ימים"...).
ישו - לא חי ליד אוקיינוס...
הוריקן דועך - רק מעל היבשה.
ו אתה דיברת על הקלעות "להוריקן (בדרך למכולת, לעבודה או לגן)" ... לכן, התייחסתי ל"שלב" בחייו של ההוריקן, מעל האדמה.
לכן, כל הפוסל, במומו פוסל ...
> תמיר מוסיף שגם גודל העין ומהירותה תלויים בעוצמת ו שלב החיים <

סוף סוף מישהו שאפשר לדבר איתו על אקלים.

היום ראיתי ב Ynet במסגרת תגובות הקוראים את הביטוי "צמאי בצע"
תודו שזה גדול.

אחיק - ידע בסיסי... באמת

ישו יכול להלך
באיזה מהירות הוריקן מתקדם? כמדומני ש להלך לא יספיק....

בקי, הביטוי הנכון הוא "תאבי בצע".

כן, בקי הביאה את הביטוי בתור דוגמא לשיבוש משעשע.

בועז - מהירויות "טיפוסיות" של הוריקן נעות בין כמה עשרות ק"מ לשעה ועד ל"משבים" של 300 ק"מ לשעה.
לשם השוואה - בריצת 100 מטר - ב- 10 שניות - המהירות הממוצעת היא 36 קמ"ש...
ןאני לא בטוח שישו היה אצן

באיזה מהירות הוריקן מתקדם? כמדומני ש להלך לא יספיק....
מהירות ממוצעת של הוריקן היא 15 - 30 קמ"ש. יש להבדיל בין עוצמת הרוחות שיכולה להגיע במקרים קיצוניים ל 300 קמ"ש, למהירות התקדמות ההוריקן המגיעה, כאמור, ל 30 קמ"ש בלבד. קוטר העין נע בין 10 - 40 ק"מ כך שאפשר באופן תיאורטי ללכת על המים בתוך עין הסערה.

היום ראיתי ב Ynet במסגרת תגובות הקוראים את הביטוי "צמאי בצע"
ביטויים משובשים כאלה מכונים בפי כמה ממכרי - ביוטים.

ובגרמנית זה אפילו יותר גרוע. יש זכר, נקבה ונויטרום
גם ברוסית.

אני לא יודע מה יותר גרוע - כי בעברית יש הצורות הבאות:

• זכר שריבויו -ים, כמו שיר-שירים.
• זכר שריבויו -ות, כמו שולחן-שולחנות.
• זכר שריבויו זוגי, כמו, למרבה האירוניה, שד-שדיים.
• זכר שהיחיד והרבים בו הם זוגי, כמו מכנסיים.
• כחריג - זכר שהיחיד והרבים בו הם אותה מלה כמו ליסטים (אגב, ביחיד אפשר גם ליסטיס, ובריבוי אפשר גם ליסטין, אבל אלה נדירים בשימוש עוד יותר מליסטים). (ועוד אגב, גם באנגלית יש מלים שהם יחיד ורבים, כמו fish).
• נקבה שריבויה -ות, כמו כוס-כוסות.
• נקבה שריבויה -ים, כמו ציפור-ציפורים.
• נקבה שריבויה זוגי, כמו יד-ידיים.
• כחריג - נקבה שצורת הריבוי שלה היא -יות, כמו אחות-אחיות, וגם חמות-חמיות.
• כחריג - נקבה שיש לה שתי צורות ריבוי עם משמעויות שונות, כמו ערוה-ערוות-עריות וכמו ירך-ירכיים-ירכתיים.
• זכר ונקבה עם ריבוי -ות כמו שמש-שמשות
• זכר ונקבה עם ריבוי -ים, כמו (לפי בדיקת סבתא מתנות) סכין-סכינים (תודה, לא ידעתי, ואני לא בטוח שאני מסכים עם אבן שושן, אבל נעזוב את זה).
• כחריג, זכר שריבויו גם -ים וגם -ות. לפי אבן שושן הריבוי של שבוע הוא גם שבועות וגם שבועים.
• ריבוי שהוא רק זכר, כמו מעמקים.
• ריבוי שהוא רק נקבה,כמו תלפיות.
• ריבוי שהוא גם זכר וגם נקבה (ע"פ אבן שושן) כמו פנים.

כחריג - זכר שהיחיד והרבים בו הם אותה מלה כמו ליסטים (אגב, ביחיד אפשר גם ליסטיס, ובריבוי אפשר גם ליסטין, אבל אלה נדירים בשימוש עוד יותר מליסטים). (ועוד אגב, גם באנגלית יש מלים שהם יחיד ורבים, כמו fish).
דוגמא נוספת לכך בעברית: בעלים

עודד,
גם ל"שנה טובה" יש שתי צורות ריבוי:
שנים טובות - מתייחס לשנים.
שנות טובות - מתייחס לגלויות הברכה לראש השנה...
אני יודעת ש"שנות טובות" זו צורה לא תקנית. אז מה? לא אומרים ככה?

זכר שהיחיד והרבים בו הם זוגי, כמו מכנסיים
מה פתאום! זה רבים.
מכנסיים יפים, זוג מכנסיים יפה. מכנס אחד ארוך מהשני - מוצר לא מוצלח.

אפרופו מכנסים- נתקלתי בשיבוש "מכנס" במקום "מכנסיים" (תראי איזה מכנס קניתי...) ו"תחתון" במקום "תחתונים". להסביר למה מכנסיים ולא מכנס, אין לי בעיה (כל רגל מכניסים למכנס וביחד מכנסיים, ואם קנית מכנס, מה תלבשי על הרגל השניה?... ) לעומת זאת איך אפשר לחדד את ההבדל בין תחתון / לתחתונים?

גילה,
מכנסיים אינו הזוגי של מכנס: שני מכנסים אינם מהווים זוג מכנסיים, כי המכנסיים כוללים עוד חלק.
כך גם אופניים - הם כוללים את הכידון והמושב, לא רק את צמד האופנים (הגלגלים).

ענת,
בילדותי "תחתון" היה שם אחר לישבן. במשך הזמן הוא התקצר... ככה שזה לא בהכרח יותר צנוע. לדעתי אומרים היום תחתון במקום תחתונים ומכנס במקום מכנסיים מתוך נטיה לקיצור.
פגשתי בתופעה דומה בתחום אחר, כאשר האקונומית בקיבוצי אמרה שבארוחה יש מנה חלבונית, פחמימה וירקות.

עודד, אני לא בטוחה שאופניים (הכוללים עוד חלקים כידון מושב וכו') אינם במקור שני אופנים. אם אתה צודק , אזי חד אופן כולל את המושב והדוושות?
יש בעברית סיומת "יים" שמשמעותה שניים. לדוגמא: אלפיים, שפתיים, שנתיים וכו'.

בחרתי ב"שנתיים לאחר מכן".
רק עכשיו הגעתי לקרוא.
כעבור כעבור כעבור כעבור.
זאת המלה בעברית.
זאת אחת ה"תרגומיות" הכי מעצבנות. לפחות אותי.

סבתא מתנות,
אופניים בא משני אופנים, אך המונח עצמו כולל גם את שאר המערכת.
כך גם חד-אופן הוא יותר מאשר גלגל בודד, הוא גלגל אחד יחד עם עוד דברים.
נראה לי שלמעשה חד-אופן זה תואר - כלי רכב בעל אופן יחיד. כמו ש"תלום-קשקשים" זה נחש שיש לו תלמים על הקשקשים.
באופן דומה, תלת-אופן כולל יותר משלושה גלגלים, ומרבה רגליים כולל גם גוף.

עודד,
שוכנעתי. תודה.

לפני כמה זמן דיברנו כאן על שיבושי ניבים ומטבעות לשון, ונזכרתי בכם כששמעתי ברדיו את המשפט "צריך לראות גם את הצד השני של הכוס".

אומרים "הרבה צמתות" או "הרבה צמתים"?

צמתים כמובן.

רועי,
אם היא מילת תנאי (כמו if). לדוגמא: "אם ירד גשם אז יהיה רטוב". דוגמא נוספת: "נלך לפגישה אם את מסכימה". מלבד התניה (כלומר, יצירת תלות או קשר מותנים בין שני דברים) אין שום מקרה אחר שבו משתמשים במילה "אם".
אם יכול לשמש במשמעויות רבות נוספות. כמו למשל "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'"
כלומר אם יכול להיות היפוך ולא תנאי. אם יכול להיות גם הדגשה - למשל בביטוי "כי אם", ועוד רבים.

צומת - צמתים בזכר

איש עסקים, גם בדוגמא שנתת המילה "אם" משמשת למטרת התניה: אם באמצעות רוחי אז לא באמצעות חיל או כוח. אם "כי אם" היה משמש להיפוך אז היינו יכולים להגיד "שחור כי אם לבן". אבל כמובן שהמשפט הנכון הוא "לא שחור כי אם לבן". כלומר המשפט מורכב משני חלקים שווים ולא הפוכים.

המבנה "כי אם" (וגם "אם כי") פשוט מאפשר להדגיש את התנאי, בעוד שהמבנה "אם...אז..." מדגיש את המותנה.

• הביטוי הוא "ניסוי וטעייה". הפרפראזה עליו היא "ניסוי ותהייה", אך כדאי להשתמש בה רק במודע ורק בהקשר שיבהיר שאתם מודעים לביטוי הנכון.

• גומאים מרחקים. גומעים מים.

• מצטרפים, לא מצתרפים.

• "הכלה", "מכילים" - בכ"ף. כמו "כלי". "החלה" - בחי"ת, כמו "חל".

• מכונית עוקפים. חוק אוכפים. בכ"ף רפויה - לא "אוכּפים".

• תאריכים: אחד במאי, תשעה באב, עשרה בטבת - וגם: שניים בכסלו, ארבעה-עשר בפברואר.

לגבי תאריכים: הביטויים הנפוצים תשעה באב ולעומתו כ"ט בנובמבר די משעשעים לדעתי....

שמעתי בחדשות פושע אחד אומר:

"אני נושא במלוא מובן האשמה".
וחשבתי על הבזבוז של המלים, איך מערבבים בקלות מלים כ"כ חזקות,
ואז חשבתי שהלוואי שטעויות שפה היו הפשע הכי חמור שלו.

אני לא מעיזה אפילו להעלות על הכתב מה שהוא עשה.

שמעתי על התפתחות שפה, ניבים שונים אזורייים וכו' (גם בין אוכלוסיות שונות, ערבים להבדיל - עולים מרוסיה וכו'.

תוספת לענת:

מתוך החדשות: "המשטרה מוסרת שכרגע החקירה מתמקדת בכל הכיוונים."
ומהימים שבהם משרדי הממשלה היו פתוחים ליום אחד והמון-עם הסתער עליהם - איש אחד מדווח לחדשות: "הרגשתי צלעות בבטן!!!"

הכרוז בתחנת הרכבת (לעיתים קרובות מדי): "הרכבת לתל אביב תכנס לתחנה בעוד כמספר דקות"...

אוי, על טעויות של כרוזים בתחנות רכבת וברכבת עצמה אפשר לפתוח דף בפני עצמו.
הפייבוריט שלי הוא "היציאה משטח התחנה תתבצע באמצעות כרטיס הנסיעה בלבד" (במקום "יש לשמור את כרטיס הנסיעה עד ליציאה משטח התחנה").

מהו היחיד של עקבות? (טביעות רגליים)

הביטוי הוא "ניסוי וטעייה". הפרפראזה עליו היא "ניסוי ותהייה", אך כדאי להשתמש בה רק במודע ורק בהקשר שיבהיר שאתם מודעים לביטוי הנכון.

זה אכן התרגום של הביטוי האנגלי, אך בעיני עדיף הביטוי העברי שאינו תרגום מדוייק: ניסוי ותעייה. לתעות = כלומר ללכת בלא כיוון או יעד ברור.

עקבה היא היחדי של עקבות.
ו-תזמורת הים בקשר לכרטיסי הנסיעה - אלו לא משפטים זהים. דווקא המשפט שלהם נשמע לי מדויק - כיוון שהיציאה היא באמצעות העברת הכרטיס בשער מסתובב.

מסכים עם עודד, כיוון שאם זה היה טעייה אז עדיף ניסוי וטעות כתרגום ל trial & error
אלא שהביטוי העברי הוא ניסוי ותעייה כנראה...

כרמית ואורית, לפחות הם אומרים באמצעות ולא באמצאות - זהו ביטוי שגור הרבה יותר...
מה לגבי "לא לשכוח תיקים וחפצים ברכבת..", שהרי בעברית תקנית יש לומר "אין לשכוח" !