באופן טבעי

צודקת כל כך...

<יותר מדי אנשים חיים בעצם בצינוק.>

נניח שהייתי, כמו שאני עם הבריאות המצוינת ,טפו טפו טפו, שלי, נכלאת בצינוק קרעת אותי...

טוב, זה לא איחול לראש השנה ואת מה שמרכיב את ה"גם" - כבר יש לך!

השיר המצוין הזה , שאת המילים שלו כתבה מיכל סנונית ואת הלחן יסמין אבן, הושמע ברדיו יום שישי אחד בראשית יחסי עם מאיר בזמן שהיינו באמצע שיחת אס אמ אסים. ישר התעלפתי/התפעלתי מרוב יופי וציטטתי לו. היום שמעתי אותו שוב והפעם הספקתי לקלוט את השמות ולרוץ להביא את זה לכאן.

בזמן שהיינו באמצע שיחת אס אמ אסים. ישר התעלפתי/התפעלתי מרוב יופי וציטטתי לו. היום שמעתי אותו שוב והפעם הספקתי לקלוט את השמות ולרוץ להביא את זה לכאן. מי בת 16? .....

@} קוראת דמומה.

מי בת 16?


שתהיה מנוחה מבריאה וטובה.

מצד אחד "רק בריאות" זה ברכה נורא פולנית- כאילו אומרת: בוא לא ניסחף כן, תגיד תודה שאתה בריא ותשתוק.
מצד שני כשאת מתארת את מה שאת מתארת אני חושבת לעצמי- זה פרדוקס, אי אפשר שלא יהיו אינטראקציה אנושית וטבע על בסיס קבוע ובכל זאת נהיה בריאים כך שאולי בעצם הברכה לבריאות מגולמות גם הברכות לאושר, לאהבה, לשלווה. כי בלעדי כל אלה לא תהיה בריאות.

גם אני ישר כשקראתי על הצינוק, חשבתי כמו אום שלום , שבריאות לא תיתכן בצינוק.
מאחלת לך מנוחה והחלמה שלמה וטובה והרבה אהבה

מה שהן אמרו

איזה מגניב. באה אום שלום והכניסה טוויסט.מתחברת לזה דוקא. סוד הצמצום
אולי באמת בריאות טובה היא משהו שכבר מתגלמים בו כל הדברים האחרים.

פירורים
יום רביעי. בוקר.
אני: "אז מה. שאני אבטל ואשאר איתך?"
הוא: "עוד מעט כשתחלוף ההתלהבות, כבר לא תשתדלי בשבילי כל כך, אז אני מציע שכבר מעכשיו תעשי רק מה שהכי טוב בשבילך."
אני: "אז תחכה לי חצי שעה ואני אחזור?"
הוא: "חיכיתי לך כל כך הרבה שנים אני אחכה לך חצי שעה"
יום חמישי. ערב.
שיעור יוגה ומשהו דופק על החלונות של הסטודיו ואני מרגישה איזו נואשות בדפיקות והן עוברות מחלון לחלון אבל כבר מחשיך ואני לא רואה מה זה.
יום שישי בבוקר.
שוב שיעור ושוב דפיקות בחלונות ועכשיו אור ואז אנחנו רואים ציפור. נקבה של בולבול. והיא גם צועקת. היא ממש מנסה להגיד לנו משהו. וזה שיעור של להעמיק את פתיחת הלב והצעקות שלה נכנסות עמוק.
יום שישי בצהריים
הוא: "אז ניפגש בערב?"
אני: "בארור!"
הוא: "אוי ואבוי לך אם אי פעם אני אקח אותך כמובן מאליו"
וחוצמזה פתחו את הבריכה. אמנם אני לא הולכת לעבוד בה כמו לפני שנה אבל החל ממחר עד סוף החודש כן. הללויה. תודה אלוהים.

בשיעור יוגה שלנו יש ציפור שמגיעה בשעה קבועה ודופקת על החלון בכל פעם. <רק שלא ניקח אותה כמובן מאליו..>

מימה, איזה פירורים איכותיים...
צ'מעי, בפעם האחרונה שבולבולית דפקה לי חזק על החלון, עד שלא יכולתי להתעלם היה כשהייתי בהריון עם בתי...


ממש מתרגשת בשבילך, תהני מכל רגע

את הפירור הכי יפה שכחתי לכתוב. באמת נכנסתי לכאן אתמול אחרי התאבקות ממשוכת עם מסמך אקסל שחלק מהנוסחאות בו חדלו מלעבוד, מה שאומר שביזבזתי כבר את כל כושר הריכוז שלי.
יום שישי שעבר, קידוש.
אחרי הברכה על הנרות ואולי גם איזה שיר או שניים, אומרת הפיונת: "אלוהים הוא בכל דבר בעולם וכל העולם בי. " אני (מצומררת לגמרי מהמשפט המקסים הזה): "וואו בייבי, זה מדהים, מאיפה את יודעת את זה?"
היא: "מתוכי אני יודעת! הכל כבר בי!".
שוב ושוב אני נמסה מהילדה המנומשת הזאת. באיזו הינמסות אחת כזו לפני כמה זמן זללתי אותה קצת ואמרתי לה :"מי אוהב אותך הכי בעולם?" והיא התחילה לענות "את" אבל אז אמרה " לא, בעצם את מספר 2. אני הכי אוהבת אותי בעולם." איחלתי לה שלעולם תישאר מספר אחת באהבתה לעצמה.
ותודה לכל מי שכאן.

ממיס. הכל

וואו איזו הינמסות. טוטאל

או הו הו
וואו איזו הינמסות. טוטאל

גם אני נמסה ומתפעמת.
ונזכרת בדיונים שרצו כאן על נשים שאוהבות יותר את הגבר לעומת אלו שאוהבות יותר את הילדים (זוכרת?).
מה שאת כותבת מזכיר לי שכשיש אהבה, מסביבנו ובשבילנו ובתוכנו אז יש אהבה נקודה. ואז אין לאהוב יותר או פחות, יש פשוט אהבה והכל נהיה צלול ואפשר לראות את היופי בציפור ובעצמנו ובילדים.
הללויה אינדיד.

כל כך טוב לקרוא על כל הטוב הזה. שמחה מאוד מאוד בשבילך.

גם אני מהנהנת כאן ביציע
@}

גם אני מהנהנת כאן ביציע

נקבה של בולבול. והיא גם צועקת. היא ממש מנסה להגיד לנו משהו. וזה שיעור של להעמיק את פתיחת הלב והצעקות שלה נכנסות עמוק.
מדהים.
היא פשוט צועקת "תמשיכו, תמשיכו"

כל-כך מרחיב את הלב לקרוא אותך ועלייך ולשמוח איתך מאחלת לך גם בריאות וגם עוד הרבה אהבה שתקיף אותך ותמשיך להאיר ממך ולהדביק את כל מי שמתחבר איתך @}

מקסימיות אתן. תודה

גם אני נמסה ומתפעמת.

ממיסים הסיפורים שלך. חג שמח!

שמתי בפייסבוק אז למה לא גם כאן: הנה הביכורים של פול סיימון שגם בגיל שבעים מוציא אלבום חדש עם הפקה רעננה , מענינת ומרגשת. אהבה וברכות ואיחולי חג שמח!

חלום:
אני הולכת לאירוע בבריכה. אני יודעת שהולכים לעשות שם משהו מוזר עם המיים ואני הולכת עם עוד אנשים. כשאנחנו מגיעים אנחנו רואים שהפכו את הבריכה לאגם קטן כל השטח של המדשאות שסביב לבריכה, עד למלתחות מכוסה מיים. המחשבה הראשונה שעוברת לי היא שזה בזבוז נוראי של מיים אבל מישהו אומר לי או שאני יודעת את זה מעצמי פתאום (בכלל זאת חלום) שעשו ציפוי מיוחד למדשאות ושבעצם זה רק נראה כמו המון מיים אבל זה נורא רדוד. אני נכנסת למלתחות של הנשים ו סקרנית לראות אם המיים מציפים אותן גם ומגלה שלא. אבל פתאום יש לי חדר פרטי במלתחות של הנשים ויש בו רק מיטה זוגית ונכנס אתי לחדר בחור צעיר. לא מישהו שאני מכירה מהחיים האמיתיים אבל דומה למישהו שהתחיל את י במסיבת יום העצמאות. אני נכנסת אתו למיטה ואנחנו שוכבים. הוא בתוכי אבל אנחנו לא זזים בכלל ואז פתאום אני נזכרת במאיר ואומרת לעצמי שאני לא יכולה לשכב עם הבחור הזה כי אני עם מאיר עכשיו. אני מתנתקת ממנו ואומרת לו שאני נורא מצטערת אבל אני לא יכולה, אני עם מישהו אחר עכשיו ובראש אני שואלת את עצמי אם זה נחשב ליחסי מין או לא - חדירה בלי תזוזה. מחוץ לחדר שלי במלתחה עצמה מחכה לי בחורה בשמלה אדומה וגם היא באיזשהו אופן מצפה לבוא לחדר הפרטי שלי ולמיטה שלי וגם לה אני מסבירה שאני נורא מצטערת אבל אני עם מישהו אחר עכשיו ואני לא יכולה ואני יוצאת מהמלתחה חזרה לאגם הזה שפעם היה הבריכה ומרגישה מאוד מוצפת. ואז התעוררתי.
בבוקר סיפרתי למאיר את החלום והא היה מסוקרן ומשועשע. חברות חכמות שלי מה דעתכן?

אין לי פירוש מלומד, רק יכולה לומר לך שהיו לי הרבה הרבה חלומות במתכונת הזאת בדיוק בשנתיים הראשונות של הזוגיות.

צריכה לחשוב עליו, יש בו המון סמלים. מאד לא מרוכזת עכשיו בשביל להגיד משהו חכם, אולי בהמשך זה יגיע.
בכל מקרה חלום מקסים בעיני.

דברים שעולים לי אסוציאטיבית:
מים=רגש (כמה בנאלי): את מגיעה למקום שבו הרגש 'צריך להיות' עמוק. אך זה רדוד. וזה גם משהו אחר ממה שהכרת.
סקרנית לראות האם המים מציפים את מלתחות הנשים - הדהד לי כסקרנית לדעת איך נשים אחרות חוות את הרגשות האלו.
יחסי המין=גם: מתעסקת גם בויתור שאת בוחרת לוותר עכשיו
וגם-הדמויות, כדמויות פנימיות שלך:
הגבר - חדירה בלי תזוזה - החוויה של הגבר הפנימי שבך - חודר אך לא זז (תקוע?)
האשה הפנימית - מאד מינית (אדום) מחכה גם לעשות אהבה איתך, בתוכך.

בהחלט מציף כל המצב

אני רואה במלתחות מקום של עירום ציבורי לאו דווקא מיני ופתאום יש לך מקום פרטי שם כאילו העירום שלך נהפך למיני יותר ופרטי יותר. רק לך ולמאיר.
כשעוד מישהו מנסה להכנס, את מתעשתת די מהר ונזכרת שמשהו השתנה. זה חלום זוגיות מאוד מאוד יפה ומראה שגם בנבכי נפשך מאיר חשוב לך.

וואו, תודה. מתרגשת.

זאת הייתי אני מהלפטוש

לא מבינה גדולה בחלומות אבל הוא ריגש אותי.

אותי תפס הויתור על מיניות עם גבר צעיר, אולי כזו שהיית תקועה בה בעבר, לצורך קשר עמוק ומחייב עם מאיר...
מעניינת הדמות של הבחורה בשמלה אדומה. מה זה אומר לך ? אילו אסוציאציות זה מעלה בך ?

מיניות עם גבר צעיר, אולי כזו שהיית תקועה בה בעבר
אולי באמת...
מעניין איך לא חשבתי על זה אחרי כמות המקום שעמיר תפס על השרת...
ולגבי המיים אני מרגישה באמת שמיים=רגש מתאים פה כי הנה יש כאן משהו מיוחד (אירוע חגיגי) ויש בו הרבה יותר רגש ממה שהכרתי אי פעם, לא בריכה רגילה אלא אגם ממש ואולי הוא רדוד בחלקים שלו אבל זה אומר שהרגש הנוסף הזה לא פוגע באף אחד, הוא לא על חשבון 'משק המיים'.
לגבי האשה באדום... וואלה לא יודעת. לא עולה לי כלום.
רוצות עוד חלום?
התעוררתי עכשיו מוטרדת מחלום שבו אני נכנסת לאיזה הליך רפואי פשוט ויוצאת עם שתלי סיליקון בשדיים. בשד אחד גם כנראה לא הצליח להם כל כך טוב כי יש שתי צלקות (אגב החלום נאמן למציאות בכך שזה היה שד שמאל אותו מעטר עדיין סימן זכר למפגש שלי עם הפרה לפני כמה חודשים). אני ממששת אותם ומנסה להחליט מה דעתי על זה ומרוב מישוש פתאום הצלקות נפתחות והסיליקון יוצא החוצה. זה לא כואב ולא מדמם אבל אני בפאניקה שאולי אני צריכה ללכת חזרה למרפאה שיסגרו לי את זה והתעוררתי.
מה זה החלומות האלה פתאום?

מימה,
מה זה החלומות האלה פתאום?
באמת מהזה?

שוב אלמנט מיני - השדיים שלך. השתלת סיליקון להיראות או להרגיש יותר נשית?

תגידי, יכול להיות שאת עוסקת יותר במין ומיניות ובנשיות שלך כרגע???
בואי לשאקטי, נדסקס את זה שם...

התעוררתי עכשיו מוטרדת
קודם כל התחושה שאיתה מתעוררים היא שחשובה.

סיליקון בשדיים = ניסיון להתאים עצמך לציפיות של אחרים/ גברים. לפי החלום נכנסת לזה בלי כוונה תחילה (כי התחלת בהליך רפואי פשוט).
זה לא עובר לגמרי בלי סימן, יש צלקות = מחיר על הניסיון להתאים עצמך. את לא שלמה עם העניין במאה אחוז.
הסיליקון יוצא החוצה = האמת נחשפת, ההצגה מסתיימת. (מה שנראה פה טוב, שאין תגובה שלילית לזה, לא אצלך ולא אצל הסביבה, וגם לא סימן חיצוני, אין דימום) .
את בפאניקה = שוב הכל כלפי עצמך, בינך לבין עצמך. עולה התהייה: האם עלייך להמשיך להעמיד פנים בנושא X? האם, אם ינזל לך הסיליקון ויתגלה החזה המקורי שלך, דברים ימשיכו להיות בטוב?

כך זה נראה לי, אד הוק.
עקרונית אני מקנאת מרחוק ועם זאת ממשיכה לפרגן בעוז
אהבי ככל יכולתך ואל תחשבי עלינו בכלל.

<קרוטונית>

קנג'י מה קרה לך שאקטי? אני לא בקאטע של לחגוג עם נשים עכשיו, אני מנצלת כל דקת השגחה ילדית שהיקום (ובעיקר אמא שלי) מפרגן לי כדי להיות עם אהובי. להוציא את השבת הקרובה שבה אלך לחלק השני של פסטיבל app]סאןביט 188952251152748[/po] אבל זה רק לכמה שעות

יכול להיות שאת עוסקת יותר במין ומיניות
הו בהחלט. לפעמים מרגישה שהמיניות שלי עוסקת בי ....
וקרוטו אהובה, כן אני גם חשבתי על זה שהסיליקון בשדיים הוא מן צורך להתאים לסטנדרט למרות שמרוצה לגמרי ממה שאלוהים חילק (קטן ונוח לתפעול) מה עוד שחולקת עכשיו את גופי עם גבר שחושב שהוא לא פחות ממושלם בגלל זה החלום הזה היה מוזר לי כל כך...
תודה על הפרגון, סליחה על הקנאה (מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי נורא קשה שמקנאים בי מייד רציתי לתת את הדבר שבגללו קנאו בי למי שמקנא )

ניסיון להתאים עצמך לציפיות של אחרים/ גברים
האמת נחשפת, ההצגה מסתיימת
אני רוצה להציע את השני סנט שלי ולהגיד שמה שקרוטונית אמרה לא חייב להיות דווקא לגבי מה שאלוהים חילק (קטן ונוח לתפעול)

זה יכול להיות כל מיני אספקטים שלך, שאת חוששת שאם ייראו אולי כבר לא תראי בעיניו כל כך שווה... לאו דווקא פיזיים כמו גודל הציצי. לפעמים אנחנו חושבות - במסגרת זה שאולי לא מגיעה לנו כל האהבה הטובה הזו והגבר הנהדר הזה- שאם יראו את האני האמיתי שלנו זה יתמוסס, אנחנו מפחדות שאולי אם יראו אותנו באמת זה יבריח אותם
(כנראה שלא, אגב) אז אולי זה משקף את זה.

חוץ מזה שמה שהכי חשוב זה הפרשנות שלך את הדברים, כי זה הכל בראש שלך, וזה מה שהכי חשוב..

זה יכול להיות כל מיני אספקטים שלך, שאת חוששת שאם ייראו אולי כבר לא תראי בעיניו כל כך שווה
לגמרי מסכימה עם עולם. בעיניי זה קשור לנשיות בכלל... אבל - מה שהכי חשוב זה הפרשנות שלך את הדברים, כי זה הכל בראש שלך, וזה מה שהכי חשוב..

ומימה, אין בעיה, אני אהנה לי עם נשים, ונצטרך זמן אחר לחבור.
אולי באיזו מסיבה...

(זו קן לציפור ממחשב אחר)

מה שעולם אמרה. ובדיוק לזה התכוונתי
שאם יראו את האני האמיתי שלנו זה יתמוסס, אנחנו מפחדות שאולי אם יראו אותנו באמת זה יבריח אותם

אולי שדיים קשור גם למקום של האמא שאת - הזנה, הנקה. כמה זה שלם כיום (סתם מחשבה שעלתה בי)

משהו בפנים מציק לי זה בטוח. כי אני כבר כמה ימים אם איזה אי שקט ועכשיו, בדרך חזרה מאהובי לילדי נמלאתי עצב שאין לי הסבר למקור שלו אבל הוא בהחלט נוכח.
תודה לכולכן על הענין שאתן מגלות ועל השיתוף ובכלל.

@} @}

יעל צ

כנראה זה היה ליקוי הירח. עבר לגמרי.

לפעמים מרגישה שהמיניות שלי עוסקת בי ....

D-:

צלחנו משבר. כנראה שהרגשתי אותו בא וזה לא היה רק ליקוי הירח. לכאורה הכל בסדר, אבל משהו בבטחון שלי נפגם. העובדה שהיה שם משבר שהיתה מחשבה על לעזוב כי קשה מערערת אותי ואני פוחדת . ברור לי שבשביל לשלב את החיים של שנינו דרשה מחשבה יצירתית, לחשוב מחוץ לקופסא אבל אני לא שלווה מספיק בשביל להגיע לחשיבה כזאת. והכי מפחיד אותי לתת לקול שבי שאומר שלא מגיע לי, לקול הזה של הפחד, להישמע. רוצה להרגיש יותר בטוחה בזה שמגיע לי.אז הדלקתי נר ומתפללת.

בדיוק כתבתי אצלי משהו על פחד.
@}

יקרה,ידעת שיש לכם גם התמודדות בחיים האמיתיים,זה אמנם מוריד מהענן הורוד ומשנה משהו במערכת היחסים,
מצד שני, זה מכניס הרבה אמת.עומק,משמעות ובסוף - גם שמחה, למה שקורה בינכם.
אולי במקום לשבור את הראש מה לעשות ואיך ולהכנס לפחדים שאני יכולה להיפגע כאן.
להכנס בשקט לידיעה,שלכל מצב יש תכלית ופיתרון.
והוא יגיע.
לזרוק את זה למעלה,כמו קרבן שאת מעלה.
ולראות מה מגיע.
תהיה לך הפתעה.
ממש טובה.
את יודעת לעשות את זה,אני רק מזכירה.

ברור לי שבשביל לשלב את החיים של שנינו דרשה מחשבה יצירתית, לחשוב מחוץ לקופסא
יקירתי, זה בדיוק מה שאני ודוד עסוקים בלעשות כל השנה האחרונה (וזה אחרי 10 שנים ביחד) וכמעט חשבנו שזה בלתי אפשרי אבל עם המון עקשנות ואמונה (מזל שהוא עקשן ומאמין) צלחנו את זה וזה מה זה היה שווה את השנה הנוראית הזאת!!!!!!!!

וגם אני כמו שכתבתי וסיפרתי אצל מתחדשת אכתוב לך כאן את המילה שמלווה אותי היום תתקוממי זה מה שדוד הציע לי אתמול בלילה כשנקלעתי בתוך שיתוק החרדה.
אולי מדבר אליך ואולי לא...

מה שלא יהיה אני מאד מתרגשת בשבילכם שאתם עומדים מול אתגרים ועומדים להעמיק עוד יותר את הקשר הניסי הזה!!!
כל הכבוד ובהצלחה בהמשכו של דרך שהיא לעד מסע של אי וודאות סקרנות והפתעות....
נשיקות גדולות גדולות

מקסימות. מייד הרגשתי איזו לביאה מתמתחת בתוכי רק מלקרוא אתכן. גרררר

מייד הרגשתי איזו לביאה מתמתחת בתוכי רק מלקרוא אתכן. גרררר
לגמרי לביאה

טוב, זה יישמע לא משהו אבל אמרה לי את זה פעם חברה כשהייתי במשבר דומה, והסכמתי:
את כמעט אף פעם לא יכולה לדעת האם, מתי ומאיפה תבוא המכה על הראש. אבל אל תתני לזה להפריע לך להמשיך ללכת גבוהה וזקופה. @}

צלחנו משבר. נשמע לי שזה הדבר הכי חשוב. שעברתם את זה בשלום.
חושבת שזה דווקא צריך לעודד אותך ולא להפחיד.

_צלחנו משבר. נשמע לי שזה הדבר הכי חשוב. שעברתם את זה בשלום. hug
חושבת שזה דווקא צריך לעודד אותך ולא להפחיד._
מצטרפת לאמירה הזו. חיבוק

לפני שבוע, אחרי איזה אירוע שעבר על כוחותינו גיליתי שאני אוהבת אותו עוד יותר מקודם, אוהבת אותנו, על כך שאנחנו צולחים את הקשיים ונשארים יד ביד.
אבל אני מכירה את הפחד הזה. אין ספק שצריך להסתכל לו בעיניים (לפחד, וגם לאיש האהוב).

דיברנו על זה קצת. הוא מרגיש את הפחד שלי וזה בסדר. אני גם חושבת שזה חשוב וממילא מסכימה עם מה שקרוטונית כתבה. ישנו אצלי הלילה שזה גם סוג של הישג והתגברות על כשלים לוגיסטיים.
שרי הכלבה ואני ליוינו אותו לאוטו שלו בבוקר והמשכנו לנו לטיול שחרית. הלכנו לבית הספר הישן איפה שלמדתי בתיכון. היום בית הספר נמצא במקום אחר. את הכיתות הפכו למשרדים. נדל"ן נושא יבולים לקהילה חקלאית מודרנית . רק בנין הספריה עמד זמן רב בשממונו ועכשיו משפצים אותו. סבך הבמבוק בצידו הצפוני עוד צומח פרא . לשם היינו הולכים לעשן... ראיתי שמסתתרת בחובו ספה ישנה וחשבתי שהנוער של היום מעשן באותו ממקום רק לא מתפשר על התנאים . מחלונות הספריה הפעורים רואים לה את הקומות ואת מרתפי המעבדה לכימיה ומרחבי המעבדה לביולוגיה. ואני חשבתי לי שזו זכות גדולה לגדול כך עם סבך במבוק וספריה ומעבדה לכימיה ומעבדה לביולוגיה. כמה לא מובן מאליו.
מדשאות בית הספר הישנות מלאות בשתילי עצים. ה"נויניק" החדש של הקיבוץ מביא עצים גדולים שנעקרים מכל מני תוואים מורחבים של כבישים ונוטע אותם על פני מדשאות. ככה יעשה לארץ אשר הגשם בה מועט ולא צפוי . עצים נותני צל וחסכוניים במיים.
הכדור הכתום של השמש התפרץ פתאום לשמיים ואני מצאתי את עצמי מודה על חיי.
בוקר טוב.

בקר טוב מימה יקרה

הכדור הכתום של השמש התפרץ פתאום לשמיים ואני מצאתי את עצמי מודה על חיי.
איזה יופי. תודה על השיתופים.
מתאים לך זה

הכדור הכתום של השמש התפרץ פתאום לשמיים ואני מצאתי את עצמי מודה על חיי

איזה כיף. אין על טיול שחרית. (שלי הוא בדרך כלל טיול שקיעה. גם כיף, אבל אחר).

את כמעט אף פעם לא יכולה לדעת האם, מתי ומאיפה תבוא המכה על הראש.
עושה רושם שאני חוטפת אותה ממש ברגעים אלה. כרגע ביקש וקיבל פסק זמן להרהורים

אוי, באסה.
קבלי חיבוק ואת התובנה שזה לא אומר שזה סוף פסוק ולפעמים דברים מסתדרים וצומחים דווקא אחרי משברים
שבת שלום

קבלי חיבוק ואת התובנה שזה לא אומר שזה סוף פסוק ולפעמים דברים מסתדרים וצומחים דווקא אחרי משברים

הלואי. אבל אני לא אופטימית. לא מצליחה להבין למה ובכל זאת לא אופטימית.זאת אומרת, כן אופטימית בקשר לחיים שלי אבל עם כל כמה שזה שובר לי את הלב, נראה לי שמסיבות שאינני יודעת האהוב הזה הולך ממני.
אני חוזרת לחלום הבריכה. המיים שנראים עמוקים אבל הם בעצם רדודים... והאשה באדום שלא הצלחתי לפענח, יש בה איזה רמז. אולי אדע מה הוא ואולי לא. נכון לרגע זה לא כל כך איכפת לי למה הוא רוצה ללכת, אבל אני יודעת שבחלוף הכאב הזוועתי הראשון אני כן ארצה להבין למה. מזכירה לעצמי לברר טוב.

אוי, באסה.


אני לא אופטימית. לא מצליחה להבין למה ובכל זאת לא אופטימית.זאת אומרת, כן אופטימית בקשר לחיים שלי אבל עם כל כמה שזה שובר לי את הלב, נראה לי שמסיבות שאינני יודעת האהוב הזה הולך ממני.

אכתוב יותר כשאוכל

מי גאון של מימה (2009-04-07T22:14:34)
עמיר גמר אתי יום אחרי שניקיתי חלונות. לפני יומיים, בגלל גל החום שטפתי את הרשתות בחלונות. גם כדי שיכנס יותר אוויר (הן היו מטונפות ) וגם כדי שהרטיבות תקרר קצת את האויר שנכנס. ותוך כדי ששטפתי אותן חרדתי בלב שמה שקרה אז יחזור גם הפעם. שיט שיט שיט

אוי, אהובה..

נושפים בעורפי אז רק דעי שאני אתך בלבי, מתפללת לטוב בשבילך- איך שלא או כן יהיה.

אוי יקרה. חיבוק.

אוי יקרה. חיבוק.

טוב, הילדים ישנים ואני אאריך מעט יותר אבל לא מאוד, כי: א) עדיין מוקדם להספיד, מי יודע מה יילד יום. ו-ב) אני לגמרי מזדהה מהמקום של המקרה "שלי". המקום שבו אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי, הנפילה הזו אחרי הנסיקה לשחקים.

זה אולי לא מקום טוב לכתוב ממנו. המקום שמבין שדברים כאלה הם כל כך שבירים ורעועים בהתחלה, ולפעמים כל תנועת אצבע יכולה להפיל אותם לכאן או לשם. זה לאו דווקא אומר משהו על עוצמת הרגש או כנות הרגש - הכל שם. רק שעדיין מבעבע ועדיין לא התייצב. ולפעמים זה לא מתייצב טוב.

זה למעשה נס (ולא מקרה שהוא מאיר "בעל הנס") שבין שני בני אדם בוגרים נוצרת זיקה חזקה כזו, ברמה גופנית רגשית ורוחנית. שוב, אני כותבת כרגע מהמקום של הפגיעה ושל הרומן הסוער שהסתיים (למרות שעברתי הלאה ונתתי מקום להתפתחויות חדשות, עדיין דברים מהקשר הקודם צפים ועולים לי בימים האחרונים, ולא תמיד אני יודעת מה לעשות איתם. זה מאוד מציף וזה לא לפירוט עכשיו). אבל דווקא מכאן אני מבקשת להדגיש באוזנייך, שעם כל האכזבה והעצב והצער, חשוב להעריך את העוצמה של מה שכן נוצר ביניכם. ולזכור שאפילו אם במקום ובזמן הזה היא לא תחזיק מעמד (מה שאנחנו עדיין לא יודעים לבטח) - עוצמה כזו קיימת, ואת מסוגלת לחוות אותה, והיא עוד תשוב לחייך, עם המר-בחור הזה, או עם אחר. יקירתי, לא נולדת לפשטידות! נולדת להמלצת השף

תודה חמודות. אני נולדתי להמלצת שף ולמנקה. אם החלונות שלי היו נקיים יותר אולי לא הייתי נופלת ככה בעיוורן שנפקח בבת אחת כל כ ך כואב

אוף

אני יודעת שזה לא הכי מנחם, והתחושות שלך אומרות שאת לא אופטימית, אבל אני רוצה לספר לך שאנחנו נפרדנו לשבוע (אולי אפילו יותר. וכשנפרדנו כמובן לא ידעתי שזה יהיה לשבוע, חשבתי שזה לתמיד) ואחר כך התכנסו שוב ביתר שאת... והסוף ידוע
אז זה לא אומר שזה לתמיד, ודברים יכולים להשתנות. ואני מסכימה לגברי עם קרוטונית שזה נס, ובגילאינו המפולגים כל אחד מגיע עם השריטות שלו מקשרי העבר ובכלל, ולפעמים זה לא בהכרח קשור אליך אלא מנגנון כלשהו שלו שהתחיל לפעול ואולי ירגע (ואולי לא)
מאחלת לך שיהיה יותר קל ובכל מקרה למרות שזה לא נראה ככה כרגע וזה מאוד כואב - הכל לטובה
מחר בערב כבר יהיה קצת פחת כואב.

באמת אוף. ועכשיו אני אלכלך עליו קצת. את הבקשה לפסק זמן להירהורים הוא הגיש באס אמ אס! מייד חייגתי והוא לא ענה ושלח אס אמ אס נוסף שבו הפציר לזמן מחשבה. מאז כלום. אחרי כל הצהרות האהבה וההתרגשות הלוהטת הוא גומר איתי באס אמ אס! אני כל כך בשוק שאפילו לא בוכה.

מי מה, מה אומר ומה אגיד... הייתי גם אני בקשר שהיה נדמה מדהים מהרבה בחינות במשך חצי שנה, ואז הוא סיים את הקשר (אחרי התדרדרות קלה ושיחה שאני דוקא יזמתי) באס אם אס. אני כל כך מבינה את זה שאת בשוק ולא בוכה. גם אני הייתי בשוק במשך שבועיים, ואז הבנתי שהדרך הזו, הכל כך לא שיתופית, החותכת באופן חד צדדי, שלא סופרת אותך, את רגשותייך ואת המרחב המשותף שהיה לכם (גם אם לזמן קצר) - מעידה על בעיה עמוקה יותר שלא בטוח שהיית רוצה אותה לחיים...
אני מחבקת אותך חזק, ומחזקת אותך בתזכורת שהזכירו לך כאן: את באמת המלצת שף, אין צורך להתפשר על פשטידות.
ומהמעט ששיתפת, לא חושבת שזו היתה פשטידה הפעם, אולי איזו אפריטיף, או מנה ראשונה כזו או אחרת, אבל המלצת שף - לא בטוח.

מימה יקרה, קוראת אותך וכמובן שמהצד לא חווה את הכאב שאת חווה כעת אמנם מכירה אותו היטב...
אני זוכרת שבתחילת היחסים שלי עם דוד, כחמישה שבועות לאחר שהכרנו (צריך לקחת בחשבון שעברנו לגור יחד כבר אחרי שלושה שבועות) הוא קם בקר אחד ואמר שהוא לא בטוח שהוא אוהב אותי ורוצה להמשיך...
אני הייתי בטוחה שזאת מערכת היחסים לשאר חיי,
הייתי המומה לגמרי ומיד ארזתי תיק ונסעתי לתל אביב לאחותי לכמה ימים (כמה קל היה לנוע פעם לפני הילדים...)
הייתי מזועזעת ושבורה לחלוטין.
מה שהבנתי אחרי מספר ימים הוא שבשביל להישאר שפויה ולקבל תמונה ברורה של המציאות שלי עלי לקחת סיכון וללכת עד הסוף עם מה שאני רוצה ומרגישה ולא לברוח פיזית או רגשית.
וכך חזרתי אליו והצהרתי בפניו שאני אוהבת אותו ומבחינתי "הוא" זה מי שאני רוצה, שבשבילי זאת לא שאלה של "אם" אלא של "איך" והוא חופשי להחליט מה שהוא רוצה כמובן.
גיליתי שבשבילי להישאר נאמנה לרגשות שלי ולא לברוח מתוך הפחד שהוא נוטש אותי היה הדבר המשחרר ביותר.
כל פעם שנכנסתי לסיפור שהוא לא רוצה אותי הרגשתי כאב בלתי נסבל וכל פעם שבודדתי את מה שאני מרגישה כלפיו - בַאהבה ובַהתמסרות שחשתי כלפיו חוויתי הקלה משמעותית.
אני לא יודעת ממה שאת מספרת מה הוא רוצה וגם את לא יודעת ונשמע שגם הוא לא ממש יודע כרגע אז נראה לי הכי הגיוני זה להחזיר את הפוקוס למה שאת מרגישה כמה שאת יכולה.
אני יודעת שזה לא קל לעשות, זאת עבודה של רגע לרגע אבל היא חשובה כי ממילא כל הסיפור זה אני ולא הוא בסופו של דבר.
וכמו שהוא אומר לך מה הוא צריך עכשיו וטוב שהוא מרגיש בנח להגיד לך (אפילו אם זה בסמס, שטויות) את חפשייה לרצות ולהרגיש את שלך
וזה מה שאנחנו רוצים בסופו של יום, לא? להרגיש את החופש פשוט להיות.
להיות פגועה, אוהבת, מתמסרת, כועסת...
את דווקא נשמעת לי במקום טוב.
מזכירה לך לא לסגור את הלב כי זה לא הוא שפוגע בך, זאת את אם את סוגרת... (ככה אמרה לי מישהי מאד חכמה פעם)
הוא בסך הכל עושה את מה שהוא צריך בשביל עצמו.

מחבקת אותך חזק ואין short cuts בעולם המטורף הזה, תמיד צריך ללכת דרך... אוף....

<עדינה, כתבת כל כך יפה>

_אז נראה לי הכי הגיוני זה להחזיר את הפוקוס למה שאת מרגישה כמה שאת יכולה.
אני יודעת שזה לא קל לעשות, זאת עבודה של רגע לרגע אבל היא חשובה כי ממילא כל הסיפור זה אני ולא הוא בסופו של דבר.
וכמו שהוא אומר לך מה הוא צריך עכשיו וטוב שהוא מרגיש בנח להגיד לך (אפילו אם זה בסמס, שטויות) את חפשייה לרצות ולהרגיש את שלך
וזה מה שאנחנו רוצים בסופו של יום, לא? להרגיש את החופש פשוט להיות.
להיות פגועה, אוהבת, מתמסרת, כועסת...
את דווקא נשמעת לי במקום טוב._
|כן|

מצטרפת לעדינה. תתרכזי בעצמך, לא בו ובשריטות שלו וברצונות שלו.
כמה בקלות אנחנו מעבירות את הפוקוס אליהם והם לעומת זה, עסוקים בלדאוג לעצמם יופי. אז די, תדאגי למה את רוצה. שיעור חשוב.

נו טוב , אני מבינה את זה בתיאוריה, אבל במעשי מה שאני רוצה זה שהוא יתאפס ויחזור אלי ואת זה אני לא יכולה לחולל. ובגלל זה גם התקשרתי היום לעדינה כולי בלבול ונהי כי אני לא יודעת איך עושים את זה. והאמת היא שגם אם הוא יגיד עכשיו שהוא חוזר, משהו באמון שלי כל כך פגוע שאני לא יודעת אם בכלל אפשר להמשיך מכאן. אאאאוצ' ואני גם כל כך ממבולבלת כי הרי זה הלך כל כך בקלות והיתה שם כזאת התלהבות הדדית ובאמת שחשבתי שהפעם זה זה ואני יודעת , כי יש לי הוכחות בכתב, שגם הוא חשב ככה. אז מה פתאום כל זה?
שבוע טוב לכולנו מחבקות ומצולקות אוהבות ואהובות

אוי איזה הפוכה. ממש הלם. בטח שאת מבולבלת.
מצטערת שאין לי משהו חכם להגיד.

חיבוק גדול וחזק!

.
ובכל זאת את נשמעת חזקה ויפה מתמיד (וקרוטונית, עכשיו אני מבינה שזה מה שהרגשתי גם לגבייך אחרי פגישתנו האחרונה). נדמה לי שזה קשור לאומץ לאהוב, למרות הפחדים והמכות והאכזבות. וכמה זה מגמד את הגברים שאתכן, ולו מהזווית המסוימת הזאת (ובלי להעליב את הבחירות שלכן בהם, כי בוודאי שהם ראויים לאהבה, בדרכם).
מקווה שלא ערבבתי פה יותר מדי תבשילים @}.

ראויים לאהבה, בדרכם
גמרת אותי עכשיו...