באופן טבעי

רגעים הקשים שאכן הולכים ומתמעטים.
ב"ה!
חודש של אור שיהיה.

לולו שלי קטנה. את כזאת נס.

כשמסתכלים על לולו דבר ראשון רואים לחיים. יש לה לחיים של סנאי שאוגר אגוזים לחורף, רק שהן לבנות מאוד ורכות מאוד מאוד והיא סובלת את אלפי הנשיקות שמוטבעות בהן בסטואיות מעוררת הערצה.
חוץ מזה, יש לה עיניים יפות יפות. כחולות. חצאי סהר, מלוכסנות מעט, כנראה נדחפות מעלה על ידי הלחיים.

היא אוהבת להוציא לשון. זה שלב כזה, שהלשון נשלחת קדימה לטעום כלללל דבר שהיא מצליחה להניח את ידה עליו. והיא מאוד עסוקה בלהניח את הידיים הקטנות שלה על דברים. היא מאוד חזקה באחזקות, ולדחוף לפה, ולחייך ואז להוציא לשון. ולהסתכל על העולם מתוך מנשאים, פחות מתוך עגלה, למרבה צער גבם של הוריה הרצוצים.

והיא כל כך מתוקה עד שאני במין מצב מתמיד כזה של התמוגגות. ואולי חכמה, אני לא באמת יודעת להגיד, אבל בהחלט מתפתחת היטב! ויפה, בלי עין הרע. והיא כזאת נס. פשוט נס.

והיא כזאת נס. פשוט נס.

כל הדלקת נרות חנוכה אני מנשקת את הקודקודים שלהן וחשבת לעצמי אותו דבר בדיוק

מיכל!!!!!!!!!!
זה... ממש מרגש-עד-מדמיע לקרוא. ומעורר הזדהות כנה.
איזה כיף שהיא גדלה לכם ככה וממשיכה לגדול ולהתפתח. הגב אמנם יצטער עוד יותר (שלי יודע מקרוב בדיוק על מה את מדברת), אבל כל עצמותייך תאמרנה שירה.

שלום!!!

ואוו כמה זמן לא כתבתי. עלמה-פלא-עולם שלי כבר עוד מעט בת 8 חודשים. היא משגעת ללא עוררין, מדען קטן וחקרן, תינוקת יפה יפה, שמחה ונמרצת, תקשורתית להפליא, משהו משהו כפרה עליה. כל זכר לריפלוקס נעלם והוא השאיר אחריו תינוקת אחרת לחלוטין.
כמה מוזר זה. ידעתי שזה יקרה, אבל עד שלא ראיתי אותה בעצם לא יכולתי להאמין.
היום פגשתי בים אמא לעוד עלמה שהייתה ממש לא דומה לעלמה שלי פיזית אבל כמו שכפול התנהגותי ממש וכשאמרתי את זה לאותה אמא, היא אמרה לי שנראה לה שיש מין קבוצות של תינוקות. עד כה זיהיתי את התינוק הצוחק תדיר, החייכן ואת קבוצת התינוק הנמרץ-חקרן. עלמה שייכת לסוג השני ומי שלא ראה אותה משחקת במשך עשרים דקות עם זוג גרביים, לא ראה דבר מתוק ומעורר גאווה מימיו.

(איך משחקים עם זוג גרביים במשך 20 דקות? מכניסים אחד לפה ואז את השני. ואז את שניהם. אחר כך מרימים אחד ומסתכלים עליו ואז את השני ואז ביחד. אחר כך מתחילים לזרוק אותם למרחקים ולזחול אליהם במאמץ רב כי זאת מיומנות שאנחנו עדיין מפתחים וכשמגיעים אליהם שמים אותם על העיניים, סימן בדוק לעייפות בדרך כלל אך לא הפעם. ואז לוקחים אותם ושמים מתחת לשידה האדומה, מוציאים מתחת לשידה האדומה, אחד אחד ואז ביחד. ושוב ושוב. ואז מסתובבים ונתקעים מתחת לשידה האדומה. ואז אמא מחלצת ונגמר המשחק.)

כל זכר לריפלוקס נעלם
אוי, ברוך ה'!

נהניתי לקרוא. @}

_כל זכר לריפלוקס נעלם
אוי, ברוך ה'!_

ממש ממש. החיים עם עלמה פוסט ריפלוקס אינם דומים במאום לחיים לפני. רק עכשיו אני מבינה איזה סיוט זה היה וכמה זאת לא הייתה התחלה אופיינית.
הבעיה היא שאני עדיין גמורה. עדיין שמנה, עדיין מרגישה שהגוף שלי, ובעיקר הגב מרוסק ממש וגם לרוח שלי היו רגעים טובים יותר.

(בנז מנסה להרדים אותה ואני שומעת אותה מקשקשת. היא עדיין לא תינוקת ישנה וזהו. הלילה היא ישנה בין שנינו במיטה ואני חבקתי קיר. היה לי פחות כיף.)

זה מוזר להיות אמא. מצד אחד, הרגשות שלי והפעולות שלי מרגישים לי יותר תכליתיים. אין לי יותר מדי זמן, אז אין לי הרבה זמן להתבחבש עם עצמי. מצד שני, הכול הפך עוד יותר מורכב, רגשית. אוף! כה קשה להסביר!
לפעמים אני מרגישה שכל קבי האושר שירדו לעולם בשבילי והיו מפוזרים בכל מיני מקומות, כמעט כולם הלכו והתרכזו להם בעלמה בת ירח, ילדתי הלבנה. ואני לא בטוחה כמה זה בריא בכלל אבל זה לא משנה, כי זה מה שיש. זה פשוט ככה.
מה שכן, לצפיפות בינינו אני כן מנסה להכניס רווח. בשבילי, אבל גם בשבילה, בעתיד. אני גדלתי בסימביוזה עם אמא והייתי צריכה שנים ארוכות של טיפול כדי להפוך את היחסים בינינו למשהו אחר.

אבל בכלל נכנסתי כי אתמול הייתי פקעת של רגשות קשים אחרי קריאה בדף המדכא טבע ותרבות באהבת אם. עד עכשיו לושי הייתה איתי בבית והיה לנו גם נחמד וגם משעמם לעיתים בצורה בלתי סבירה. גם היה לנו מאוד קרוב ונקשרנו לנו היטב היטב.
כל פעם שהייתי צריכה לחזור לעבודה, דחיתי את זה עוד קצת. עד שיום אחד בנז ואני, המעופפים והנאהבים, גילינו שאנחנו בגירעון כרוני כי אין מצב שנחיה רק מהמשכורת שלו ובנוסף על זה, הלכנו וקנינו לנו בית.

כך שביום שני אני חוזרת לעבודה. כל עוד נחיה בתל אביב אני לא כל כך מודאגת. באחת כבר אהיה בבית ושלוש פעמים בשבוע היא תהיה עם בייביסיטר שהיא מכירה מגיל חודשיים ופעם אחת עם חמותי ועם אבא שלה שהצליח לקמבן יום עבודה מהבית.
אבל בשנה הבאה אני אסע מכרכור תל אביבה, כך שאני לא אצליח לחזור לפני שתיים וחצי - שלוש הביתה ולשלם למטפלת לכל כך הרבה שעות זה הון שפשוט אין לנו כרגע, כך שרשמנו אותה למשפחתון.

ואני מיוסרת עד צוואר. המחשבה שארבע פעמים בשבוע, היא, על קטנותה הבלתי נתפסת, תהיה בגן משמונה עד שלוש, זה נראה לי אבסורד. חשבתי אולי להפעיל סבתות ולהשתמש במשפחתון צילי - סטייל (יענו, בייביסיטר זול במיוחד) רק פעמיים בשבוע, אבל אנשים שהתייעצתי איתם אמרו לי שזאת שגרה מורכבת מדי לבת שנה וזה יכול לחרפן אותה. אני מודה גם שאני קצת מפנטזת על הזמן הארוך, המדהים, הבלתי נתפס שיהיה לי ביום שאני לא עובדת והיא תהיה בגן. וימי שישי עם בנז! תענוג.

אני לא כל כך דואגת לה, לא ברמת היומיום, היא תהיה בסדר. היא חובבת חברה ומטורפת על כלבים ובמשפחתון הזה יהיו גם ילדים בגילה וגם כלבים וחתולים. יכול להיות, שכמו שמבטיחים לי רבים, היא דווקא תפרח. יכול להיות, קשה לי לחזות את העתיד. אבל אני לא יכולה להתעלם מהקול המנדנד שאומר לי שלא ילדתי ילדה כדי להפוך אותה לנקניקיה על פס היצור. אתן יודעות, כמו בשיר של פינק פלויד. ולא הבאתי אותה לעולם כדי לבלות כל כך הרבה שעות שלא בחברתה. אבל לעבוד אני חייבת. והאמת? גם לנשום. גם זמן לעצמי. גם זמן לנו.

ארררררר! הנני משתגעת! עזרה. בבקשה.

הי, בשנה הבאה היא תהיה יותר גדול ה ממה שהיא כרגע!!

אני נזהרת מהדפים האלה, למרות שגם התחלתי לקרוא אותו. קצת מעייף, קצת מטלטל. תנשמי ותמצאי את האיזון שנכון לך ולכם!!

ואיזה כיףשהרפלוקס מאחוריכם טבחולפו גיליתם עלמה הרבה יותר נעימה ( איך שלא יהיה השנה הראשונה הזו מתישה ומאתגרת, אפילו בפעם השביעית )

וגם, להבנתי הדף ההוא לא שולח אמהות לחינוך ביתי. ממה שהספקתי לקרוא (אולי שליש?!) מדובר על משהו יותר מערכתי. אם היתה לך תמיכה להמשיך ו להישאר בבית עם עלמה (כלכלית, נפשית, חברתית) אולי היה לך קל יותר באמת לעשות את זה, מבינה?

ולפרוטוקול הבכור שלי היה איתי 8 חודשים ואז נכנס למעון (!!!) של נעמ"ת . אחיו הוכנס כבר בגיל חצי שנה!!! רק אחר כך עברנו לחינוך ביתי...

איזה כיף שאתן אחרי הריפלוקס ונהנות כל כך ואוהבות, נפלא לשמוע עידכון כזה!

לגבי החזרה לעבודה והמשפחתון, נראה לי שכדי לחיות אחרת מהרוב המוחץ, כלומר חיים באופנים, הורות מקרבת וכו, צריך לרדת מהמסלול, לעשות שינוי תפיסתי וכמובן סדר עדיפויות.
מה חשוב לנו ? מה אנחנו צריכים ? על מה אנחנו מוכנים לוותר ? מה אנחנו מוכנים לדחות לזמן אחר ?

אחרי שאנחנו עונים על השאלות צריך למצוא דרך לבנות את החיים סביב הבחירות.

אבל קודם כל צריך להאמין שיש בחירה

בהצלחה בכל שתבחרי

אהבתי לקרוא את החיוך האימהי הזה
בכלל לאור כותרת הדף...

לגבי סימביוזה, היא טבעית (ונחוצה) עכשיו, ומתמוססת לאיטה עם הזמן. אני מרגישה עם בכורתי איך התקופה הצמודה עד מאוד שלנו קשורה בביטחון ובפתיחות שלה עכשיו (במשך כמה ימים בילינו עם המשפחה המורחבת והיא בילתה עם כולם חוץ ממני אולי רק כשנרשמה ביקשה מפורשות אותי לדקותיים. איך שגלגל מתגלגל לו).
גם הנמרצות והיכולת של עלמה לחקור את העולם עד תום כיום מעידה על האל-פחד הזה שיש לילד אהוב ועטוף

מיכל
קראתי אותך
ומקווה עוד לכתוב לך
למרות ששקעתי עד צואר ברגשי הזדהות, אז תוהה מה כבר יש לי לומר

ומי שלא ראה אותה משחקת במשך עשרים דקות עם זוג גרביים, לא ראה דבר מתוק ומעורר גאווה מימיו.
אוך, מותק!! מחייך את הבפנים לקרוא


ממש ממש. החיים עם עלמה פוסט ריפלוקס אינם דומים במאום לחיים לפני. רק עכשיו אני מבינה איזה סיוט זה היה וכמה זאת לא הייתה התחלה אופיינית.
נכון כל כך. יום אחד היא פשוט ילדה רגילה, ועם כל הקשיים של תינוקת זה שהיא פשוט כמו כולם זה הקלה, ובעיקר הסקרנות והחייכנות, פשוט חיה. (בלא לישון אני כוללת את כל התינוקות. לדעתי נדירים התינוקות שהם תינוקת ישנה וזהו ואלו שכן הם יוצאי הדופן (למרות מה שחמותי תגיד...)
ורוב ההורים חובקים קירות (או נופלים מהצד השני) . לי הכי נוח 'לרדת' קצת למורדות המיטה ולהניח את הראש של הקטנה כמה שיותר למעלה בראש המיטה, אני מתקפלת לי כי ממילא אני ישנה לרוב על הצד ברגליים מקופלות, ומתכסה בשמיכה עד הצואר. דוקא נוח. אצלינו לרוב היא ישנה ביני לבין הקיר ואני זו שנדחפת יותר לכיוון אבא (דוקא נחמד:-))

כך שביום שני אני חוזרת לעבודה.
בהצלחה!!
נשמעת לי תכנית חביבה ביותר עד סוף השנה הזו בשביל עלמה
וגם נשמע לי נכון לא לשגע אותה בכל יום לעשות משהו אחר בשנה הבאה ושעדיפה שיגרה במשפחתון על פני בלאגן עם כל מיני.
זה שאת לא דואגת לה ובטוחה שיהיה לה כיף והיא תשמח זו התחלה מעולה, בעיקר מעולה שאת סומכת עליה ככה. נהדר בעיניי. ולגבי
לא הבאתי אותה לעולם כדי לבלות כל כך הרבה שעות שלא בחברתה האמת היא שממרום הורותי לילדים מעט גדולם יותר שכן הכנסתי אותם למסגרות הרבה יותר מוקדם, ולמרות שאני עם הקטנה בבית, (ואולי בגלל..) מובן לי מאוד מאוד הצורך שלך בקצת זמן לנשום. ודוקא אחרי קריאת הדף ההוא כבר אמרתי שלי עצמי הוקל, גם מזה שבעצם לא מחייב טיפול של אם דוקא ויש מה לחלוק עם הסביבה (מה שאצלי לא קורה עם הסביבה הטבעית של סבתות או אפילו של אבא), ושזה בלתי אפשרי לגדל לבד, ובלתי אפשרי מה שאני מצפה מעצמי כאמא בעולם הזה העכשוי פה בארץ.
את הבן שלי הכנסתי למטפלת, וסידרתי את זה כך שזה יהיה בדיוק השעות שאני עובדת ושיהיה איתי ביום החופשי, מה אומר לך, זה היה מאוד מאוד קשה, אחרי יום עבודה ישר להיות עם הילדים בלי שום מרחב נשימה לעצמי. כך שאני מבינה כל כך את זה שתשימי אותה וחלק מהזמן יהיה לך יום חופשי, אולי אפילו ממליצה למען שפיותך. (מצד שני,את הגדולה ישר שמתי לשבוע שלם, ובכל פעם ביום החופשי שלי מצאתי תירוצים להשאיר אותה איתי, וכשחזרתי מהעבודה מיד הלכתי לקחת אותה גם אם זה היה מוקדם. אז כנראה זה תלוי בסיטואציה ועד כמה את צריכה אויר לנשימה)

ולגבי קנינו לנו בית
תתחדשו. איזה כיף!!
כנראה כל אחד מדבר מתוך הקשיים שלו, את לא רוצה להעביר את הילדים דירה כל הזמן כי את לא אהבת את זה. והאמת היא שאני עושה את זה עם הילדים שלי, לא מבחירה, אבל אנחנו עוברים דירות, וזה לא קל בכלל (לי זה לא קל, הם כנראה מסתדרים בינתים).
אבל כשאני חושבת על עצמי כשהייתי קטנה,שעברנו פעם אחת דירה בתוך אותו איזור (וגם פעם אחת עוד לפני שאני זוכרת,אז לא כל כך נחשב). דוקא בשבילי זה היה לא טוב כל כך, לגדול באותו מקום בלי שינויים, זה מיסגר וקיבע אותי ולא פתח אותי לשינויים בכלל בכלל. וכשגדלתי אחרי שהייתי רגילה לאותה סביבה ואותה חברה היה לי מאוד קשה, במיוחד שבבסיסי אני כזאת, אז אם היו יותר 'מכריחים' אותי לשנות סביבה לפעמים כבר כשהייתי קטנה, אולי זה היה פותח אותי קצת, ובעיקר כי הראש שלי לא היה נעול על דרך חיים מסויימת וחברה מסויימת, אלא היה נפתח לעוד דרכי חיים וחברים מסוגים שונים.
מה שאני מנסה לומר זה שהסיבות שאנחנו נותנים לדברים כדי להגן על הילדים שלנו, ולא עושים או כן עושים למענם בגלל החוויה שלנו,יכול להיות שיתפסו בכלל אחרת על ידם.


וחוץ מזה
הרי כבר אמרתי, שהזדהיתי עד עמקי נשמתי עם מה שאת מעלה. רגשית.


רסיסים
אהבתי את מה שכתבת
תמיד המילים שלך עושות לי קצת קל יותר בלב

_כך שביום שני אני חוזרת לעבודה.
בהצלחה!!_
גם ממני.
נשמעת לי תכנית חביבה ביותר עד סוף השנה הזו בשביל עלמה
גם לדעתי.

ורק אחרי זה:
שגרה מורכבת מדי לבת שנה וזה יכול לחרפן אותה.
אני מניחה ברשותך סימן שאלה.
ומוסיפה ואומרת שגם במערכת יצירתית כזאת אפשר ליצור חצי יום או יום חופשי עבורך או יום שאת נשארת קצת בתל אביב אחרי העבודה או משהו.

הבעיה היא שאני עדיין גמורה. עדיין שמנה, עדיין מרגישה שהגוף שלי, ובעיקר הגב מרוסק ממש וגם לרוח שלי היו רגעים טובים יותר.
האמת, לא בטוחה שזה קשור לריפלוקס... כי גם אני מרגישה ממש ככה (חוץ מהגב, הוא לא מרוסק, סתם כואב...) ולתינוקת שלי לא היה ריפלוקס... (אבל היו לנו צרות אחרות...)

אבל אני לא יכולה להתעלם מהקול המנדנד שאומר לי שלא ילדתי ילדה כדי להפוך אותה לנקניקיה על פס היצור. אתן יודעות, כמו בשיר של פינק פלויד. ולא הבאתי אותה לעולם כדי לבלות כל כך הרבה שעות שלא בחברתה. אבל לעבוד אני חייבת. והאמת? גם לנשום. גם זמן לעצמי. גם זמן לנו.
מזדהה.
אולי למצוא עבודה קרובה יותר?

בהצלחה בחזרה לעבודה!

איזה כיף לשמוע על החיים פוסט-ריפלוקס!

אם במשפחתון יש אווירה נעימה ואת סומכת על המטפלת, לא נראה לי שאת צריכה לדאוג יותר מידי לעלמה. קודם כל, עד שנה הבאה היא תהיה כל כך ענקית שאת לא מתארת לעצמך. כמעט כמו פיצית בת ה-15 חודשים שלי, שלראות אותה אתמול חוזרת למשפחתון אחרי חופשה ארוכה ופשוט נוטשת אותי בדלת ואצה-רצה לחבריה על שטיח המשחקים היה מראה מחמם לב. בכלל, אחרי ינקות צמודה מאד לאימא, היא הולכת בשמחה לאנשים אחרים ואפילו מעדיפה אותם בכל מקום שהתארחנו בחופש היא איתרה את הבנאדם שהכי נראה לה ורצה אליו בידיים מושטות וחיוכים ממיסים ונשארה איתו בערך עד שהלכנו הביתה. אימא זה בשביל הזמנים שהיא ממש עייפה או כשאין אלטרנטיבה יותר אקזוטית

כך שביום שני אני חוזרת לעבודה.

מיכל,
איך היה? @}

_מיכל,
איך היה?_

את חמודה שאת שואלת! היה שבוע נורא מעייף ולא פשוט רגשית. עלמה קיבלה את זה סך הכול יפה אבל דווקא לי היה נורא נורא מוזר. לא להיות איתה יום שלם, אלא רק חצי. זה הרגיש לי שמשהו בינינו היה חסר וזה העציב ומעציב אותי נורא.
כאילו, התחלת המרחק בינינו. אוף והיא כל כך מתוקה. זה לא הגיוני בכלל כמה שהיא פשוט הדבר הכי מתוק שיש בעולם הזה.

ומן הצד השני: היה מאוד מאוד מאוד כיף לחזור ללמד. אני כאילו נולדתי לעבודה הזאת. גם אני מאוד אוהבת להסביר ויש בזה אתגר אינטלקטואלי תמידי ודינמי, גם יש קהל, אז אני רוחצת באור הזרקורים, גם מטרה ממש טובה ותחושה של שליחות (כי להקל על מהגרים נראה לי נורא חשוב, הם גם ככה מבולבלים נורא), גם לפגוש המון סיפורים מעניינים ואנשים מדליקים וגם, האמת, כיף עם לא-ישראלים, הם מאוד רגועים יחסית ומאוד נהנים מהאנרגיה הישראלית שלי.

אז מסקנתי מהשבוע: יש איזה שלב בחיים שבו הכול נהיה מורכב. כאילו, בצד כל בחירה יש איזה הפסד משמעותי. אבל החיים גם בצבעים מאוד עזים עכשיו ואני מתה על זה. וגם (אחרון), אני עייפה כל כך.

מרגשת כתמיד !!!!

זה הרגיש לי שמשהו בינינו היה חסר וזה העציב ומעציב אותי נורא.
ככה הרגשתי כשיצאתי ללימודים לראשונה מאז הלידה.
אבל בלימודים עצמם די שכחתי מכל דבר שמחוץ להם. תמיד זה כך אצלי: נזכרת בבית/ בילדים רק בהפסקות שרותים.
וב"ה היה לקטנה שלי בסדר גמור. והנה, גם עלמה קיבלה את זה סך הכול יפה .
נראה לי שבמאזן בין האבל על התחלת המרחק לבין השמחה על ההתפתחות ועל הצמיחה ועל העצמאות (של התינוקת ו... של האם), השמחה מטה את הכף!

ומן הצד השני: היה מאוד מאוד מאוד כיף לחזור ללמד.
אויש, ממש מעורר קנאה!
התבאסתי כשניסיתי לברר על לימוד התחום הזה וראיתי שאני מנועה מלהשתבץ לתכנית.
אבל בינתיים אני בעניינים אחרים שגם הם כיפיים לי. (רק שלא נראה שהם הולכים להתממש לכדי פרנסה...)

יש איזה שלב בחיים שבו הכול נהיה מורכב.
הה, אני מבינה שעד עכשיו לא נתקלת במורכבויות בחייך... D-:
וגם (אחרון), אני עייפה כל כך.
זה חדש לגמרי... P-:

יש איזה שלב בחיים שבו הכול נהיה מורכב. כאילו, בצד כל בחירה יש איזה הפסד משמעותי. אבל החיים גם בצבעים מאוד עזים עכשיו ואני מתה על זה.

תודה תודה. ניסחת לי משהו שישב על קצה הלשון (ואז מרוב עייפות שכחתי איפה שמתי אותו )

היום אמרתי לאיש שאני קצת מדוכאת כי אני עושה כל כך הרבה דברים שונים במקביל (אפילו מעשה האימהות לשתי בנות יחד זה פיצול מטורף) ובכל תחום בערך 20% פחות ממה שאני מרגישה שצריך.
והבהרת לי שהמורכבות קשורה בצבעים העזים האלה. כל מה שמרכיב את חיי הוא כל כך עיקר ואין תפלות. כמעט
(חייבת למצוא זמן לראות תכניות טראש)

מיכל
טוב לקרוא אותך
איזה כיף שהיה לך כיף לחזור

וכמה שאני מבינה את מה שאתן כותבות, את ורקמה

יש איזה שלב בחיים שבו הכול נהיה מורכב. כאילו, בצד כל בחירה יש איזה הפסד משמעותי. אבל החיים גם בצבעים מאוד עזים עכשיו ואני מתה על זה.

_בכל תחום בערך 20% פחות ממה שאני מרגישה שצריך.
והבהרת לי שהמורכבות קשורה בצבעים העזים האלה. כל מה שמרכיב את חיי הוא כל כך עיקר ואין תפלות._

מאחלת המשך טוב בסך הכל הכללי של המורכבות

מסתבר שגם אח של עלמה רבת קסם (זה השם ואין בלתו) צריך כמה לבבות פתוחים של נשים טובות שיקראו לו חוץ מאמא ואבא.

בשמחה (לא יודעת למה אבל מרגיש לי שזו דווקא אחות שרוצה לבא... )

תזכירי לי את השם של סבתא של עלמה ??

פותח עכשיו אמן שיגיע

גם אני מצטרפת וקוראת לו/לה לבוא @}

תזכירי לי את השם של סבתא של עלמה ??

אירית. סבתא אירית החמודה בסבתות.

יאללה בואו (שיהיה גם לבן וגם לבת ואולי... לשניהם)

וככה בקטנה מוסיפה ש... גם אליי (-;

יאללה בוא, יאללה בואי, יאללה בואו חמודים, יש פה אחלה הורים וגם אחות!

ומיכל, מה לדעתך זה היה בפעם שעברה שעשה את הקסם בסופו של דבר?

לא כותבת הרבה באתר, אבל בעניינים. מאחלת מכל הלב את הצאצא הבא שיבוא כבר (יאללה).

מצטרפת לתפילות ולאיחולים.
כדאי לך, שווה להוולד לאמא הזאת ולהיות אח/ות של רבת הקסם.

מקדישה לך את השיר-כישוף הזה, שמי שכתבה אותו כתבה על הרצון להרות, ומי ששרה אותו גם היא רצתה לזכות בפרי בטן, ובשנה שהשיר בוצע והושר שתיהן נכנסו להריון. כך שהכישוף עבד, לפחות בשבילן: https://www.youtube.com/watch?v=Zf3eaW8SuNg

מיכל
גם אני שולחת בקשות ותפילות


אורי

מיכל, איך הולך?
אפשר להצטרף אליך? אצלי זה יאללה בואי. בואי, בואי, בואי. ואם יש לכן אומץ, בואו תאומות.

הכי אפשר להצטרף! אבל אני ביררתי עם עצמי והגעתי למסקנה שאני רוצה אח לעלמה, אבל לא עכשיו.
(כאילו, אם יבוא, נקבל אותו הכי בזרועות פתוחות, פשפש קטן אהוב.)

אני עייפה. עייפה מאוד ובא לי על איזו מנוחה לפני האתגר הבא. אולי לישון לילה שלם? זה יהיה ממש מגניב.
אז בינתיים אני משהה את התפילה והכמיהה, עד שאמא קצת קצת תתאושש.

אולי לישון לילה שלם? זה יהיה ממש מגניב
וגם לגמרי יקרה. מסוג הדברים האלה, שמייחלים אליהם, והם אשכרה מתרחשים.

המרגיעון:
ההגיון תוחם אזור ללא תחום; הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, מיכל! היא הקשיבה. אתמול יצאו שני פסים.
מקווה מאוד שהיא הקשיבה כל כך טוב עד שהבינה שהיא בת.

ואולי זה הן שהבינו ?!?! (התאומות שייחלת להן)

יש! איזה יופי!

ואולי זה הן שהבינו ?!?! (התאומות שייחלת להן)
הלוואי. הלוואי. אם זה יקרה, זה יהיה מדהים. אני לא יודעת איך אני אצליח לחכות בסבלנות עד שאדע מי מסתתר/ו/ת לי שם בבטן!

אז זה בא?!!!!?

תגידי תגידי תגידי שהבנתי נכון!
שיהיה בשעה טובה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

באמת אין עדכון?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

באמת אין עדכון?

של אלמונית לרגע?