אינטו איציה

[אנונימי]

[sup][po]דף בלוג[/po] | [po]דף בית אישי[/po] | לשעבר: [po]לתת מעצמי[/po][/sup]

[b]דפים למעקב ב-[po]מה חדש[/po]:[/b]
[po]אמא של טוסיק דבש[/po]
[po]אינטו איציה[/po]
[po]סוף סוף התחלה[/po]
[po]נטע ק[/po]
[po]שבע יהלום[/po]
[spoiler=מה שהיה עד עכשיו...]

[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-04-26T21:08:53):
הי חומד,
חשבתי על זה ונראה לי שצריך להיות מכווני מטרה.
אני אסביר:
לכולנו יש דברים שצריך, אפילו כאלה שפעם היו דברים שרצינו
ואני חושבת שזה בגלל ששכחנו למה רצינו אותם.

אם תדמייני איפה את רוצה להיות בעוד 5 שנים,
(נגיד: בזוגיות, בעלת עסק ובעלת תעודה הוראה בפנטומימה-סתם ממציאה)

אז הזוגיות שאת מדמיינת (שוב ממציאה) היא עם מישהו שמסתובב בחוגים כאלו וכאלו, ועושה כך וכך,
לכן כדאי לך להסתובב בחוגים האלו ולהכיר אנשים מהחברה הזו או הזו ולהיות יותר כך או כך כדי להתאים שתהיו הזוג שאת רוצה להיות

בשביל לפתוח עסק דרוש הסכום הזה ובכדי להשיג אותו ידרשו לך 1000 שח נוספים בחודש ולכן העבודה הזו יותר תתאים לך

ובשביל ללמד פנטומימה כדאי לך לסיים את הקורס הזה בהצלחה ומשם לקורס הבא ב...

וכו' וכו'

בשבילי כשיש מטרות הרבה יותר קל לי לזכור שאני רוצה ולא צריכה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-04-27T00:26:17):
גלי יקרה,
ממש עוד מעט כבר לא יהיו לנו תרוצים ונזכה להפגש :-)
הייתי השבת בכפר הנשיא אצל הזוג המאוהב והמכובד.

אני גרועה במטרות ודמיון מטרות.באמת.
אני לא ממש מצליחה לחשוב קדימה ..לא במרווח של חמש שנים בכל אופן.
אולי כי המטרות האלה לא נראות לי כ"כ ברות הישג?
לדוגמא -זוגיות , נו, אז אני רוצה לדמיין את עצמי בזוגיות אבל לא באמת מצליחה לדמיין איך יכול להגיע מישהו שבאמת יהיה שלי...ובאיזה חוגים הוא מסתובב? של הפנטומימאים? :-) זה דווקא יהיה נחמד...

נניח שיש לי שאיפות, הקושי העצום שלי הוא בדרך אליהם.
החוסר אמונה שאכן אצליח לממש אותם, אולי לא מגיע לי בכלל...(אמרתי את המילים האסורות).

מכל מקום היום נצחתי קצת.
היו לי שעורי בית, ולאחר המקרה הקודם ע"ע ש"ב לא עשויים בפנטומימה, הושבתי את עצמי בחריקת שיניים והשתדלתי לא לזוז מהכסא והמראה בערך שעתיים (עם הפסקה קטנה), והגעתי לשיעור עם ש"ב חמודים וטובים שקיבלו משוב מעולה.
איזה כיף!
@}
נתתי מעצמי.


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-04-27T20:44:19):
נפגש עוד לפני שאת חושבת
אני אחראית על מסיבת הרווקות.....

הרעיון הוא לא לנסות לדמיין איפה תהיי בעתיד אלא מה היית הכי הכי רוצה?
בלי קשר למציאות. מה האידיאל?
לרשום.
אחכ מתחת לפרט בפרטי פרטים איך כמה למה
אח"כ מתחת, לכתוב מה צריך לקרות כדי שזה יתגשם, אפילו שזה הזוי ורחוק מהמציאות שלך לחלוטין
וככה ללכת אחורה ואחורה עד היום: ואז, לגלות אם את רוצה לעשות את מה שאת עושה.
תנסי. זה מחלחל למוח ועלי זה עובד.

אני מרגישה שככל שמדמיינים וככל שמחזיקים בראש את התמונה של מה שרוצים, יותר סיכוי שזה יגיע.
אין מגיע לי או לא מגיע לי.
בעניי יש רק מה אני מכניסה ומה אני פתוחה להכניס לחיי
כולנו הגענו לכאן כדי להנות ולכולנו יגיע מה שמגיע.. :)


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-04-27T20:45:41):
קצת התפלספתי לי אבל זה הרעיון הכללי... :-P


[b][po]טדליק נהנאנע[/po][/b] (2010-04-27T21:52:19):
מזדהה במיליארד אחוזים.
אני במקום אחר כבר.
אני כבר לא מחפשת את התירוצים.
פשוט יודעת מראש שלא אעשה את ה"שיעורים".
מאחלת לך לא להגיע עד לכאן...
אפילו שיעורים של "דמייני את עצמך בעוד 5 שנים" כבר כבדים בעבורי.
אני ארוץ לבשל, לכבס, לעזור לאמא/ סבתא/ ילד, העיקר לא לעשות שיעורים.
לא ללמוד את השיר החדש, הסיפור החדש, להתאמן, וכו'.
אשב מול "באופן" שלש שעות עד אמצע הלילה, אבל לא אתעסק במטרות שלי.


[b]פלונית[/b] (2010-04-27T22:25:58):
[u]אשב מול "באופן" שלש שעות עד אמצע הלילה, אבל לא אתעסק במטרות שלי.[/u]
אז אולי אתם צריכות למצוא מטרות אחרות?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-04-28T03:15:32):
לא, לא ,זה לא קשור למטרות אחרות.
נראה לי [po]שטדליק נהנאנע[/po] (וואו, איזה שם מסובך לכתיבה...) יודעת וחווה בדיוק את מה שאני מרגישה.
מי שחווה את זה יודע.
זה לא שאני לא רוצה לעסוק בדבר הזה, שנים רבות לקח לי להתחיל לחשוב על דרך מסויימת ולהיות מרוצה ממנה ,
ועכשיו אני מרגישה שאני כבר יותר יודעת שאני בתחום הנכון לי.
ועדיין.
כשזה מגיע לתחום המאמץ ,או יותר נכון- שימי לב טדליק, הפחד לגלות שאני לא מושלמת.
למה אני מתכוונת.?

שהרי אני צריכה להיות מושלמת וטובה. הרי אני מתוחכמת ובקורתית להפליא. ואנינת טעם בתחום שלי. מאוד.
לכן אני יודעת איך עובד משהו ממש טוב.
אני מריחה אותו מרחוק.
ואני רוצה כבר להיות שם. לעשות משהו ממש טוב.
להחשב מושלמת בעיני.
אבל...הדרך עוד ארוכה וצריכים להשתפשף הרבה ,להכשל, ליפול,לספוג ביקורות ולקום ולהמשיך.
זה מפחיד בעיני בצורה שלא תיאמן. אני מפחדת להפגע.
אני מפחדת שזה יהיה "נחמד..", "חמוד..."
ולא - "ווואאאווו, פשוט מדהים!!"

ז"א הפחד לגלות שכדי להיות ממש טובים צריך לעבוד ממש חזק.
ואני לא גאון חד פעמי, אלא אם אני רוצה לעשות עבודה טובה , אני צריכה להשקיע, ובגדול.

אולי זה גם קשור לזוגיות מבחינתי? אולי גם אני חושבת או מצפה שהוא יהיה מושלם?
מושלם בשבילי?

היתה לי גם הצלחה היום, אבל כבר מאוחר מדי בשבילה...מחר.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-04-28T03:19:10):
וגלי,
דבר ראשון - איזה כיף!!מסיבת רווקות! (למרות שאת אמא נשואה...)
נכון זה לא ממש בערבים שלפני החתונה??

ובקשר למטרה.
אני אשמח לרשום מטרה, אבל מלחיצה אותי הדרך לעד היום.
לדוגמא, אני אפרט איזה זוגיות אידיאלית אני רוצה עוד חמש שנים,
ואז אפרט עד להיום - שמה זה אומר? שאני צריכה לצאת ולחפש אותה?
אוי..זה מלחיץ אותי...:-(

אני מוכנה לנסות.


[b]מתחדשת[/b] (2010-04-28T09:09:28):
אבל למה את קוראת לזה "לתת מעצמי"? שם הדף מטעה מאוד בעיניי.
בעצם, לא מדובר פה על סוג של [po]דחיינות כרונית[/po]?


[b]פלונית[/b] (2010-04-28T09:26:17):
אההה
את מדברת על המילכוד של הפרפקציוניסטים! אני מכירה אותו מסביבתי הקרובה, למרות שלשמחתי אני לא כזאת. אבל יש כמה בורות כאלו שגם אני נוטה ליפול אליהם.
ממה שאני רואה מסביבי, אצל אנשים קרובים, (ובמחשבה שנייה, גם אצלי) צריך פשוט לעשות: לפתח דרך מסויימת לעשיית הדברים שעובדת ואז לעשות.
למשל, אם הבעייה היא במערכי השיעור, אז למשל להחליט שהכי טוב להתחיל יומיים לפני, לשבת חצי שעה, לנוח 20 שעות, ואז לכתוב במשך שעה בגן שעשועים.
וחוץ מזה, הרבה עבודה על ההבנה שבטח את יודעת, שאם לא עושים אז לא עושים מושלם. ובשביל לפתח שלמות צריך קודם להיות לא מושלמים.
לי עזר להבין שאפילו האנשים הכי הכי מוכשרים ונפלאים ונערצים, הגיעו לזה בזכות עבודה קשה.
גם עזר לי להגיע למקום שבו אני לא מפחדת או מתביישת להודות שאני לא יודעת. שאני יודעת דברים אחרים, אבל עכשיו אני מתחילה מחדש. (והתחלתי הרבה פעמים מחדש בחיי. זה עושה טוב לאגו, להיות תמיד בנקודה של המתחיל. לומדים לקבל את עצמך אפילו שאין לך מושג מה קורה מסביב).


[b]פלונית[/b] (2010-04-28T09:27:18):
וזה ממש לא קשור למטרה. להיפך: מטרה רק גורמת לאי עשייה. צריך פשוט להינות מהדרך, מהעשייה הנוכחית. אם חושבים רק על המטרה לא מגיעים לשום מקום, רק יושבים וגולשים בבאופן.


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-04-28T16:25:33):
זה כבר משהו שונה לחלוטין
זו לא עצלות אלו אגו ופחדים.. שם גם אני מזדהה,
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי פורשת מהמקומות האלו.
זה סוג של ויתור אבל בכל דבר יהיה מישהו טוב ממני. הרבה יותר טוב.
אז למה לשאוף למושלם? למה לא לשחק?
זה רק החיים..לא?


[b]גוונים[/b] (2010-04-28T18:17:29):
יו, כמה שהדף הזה רלוונטי לי (אין טעם לצטט את כל המשפטים שממלאים אותי בהזדהות, זה סתם יהיה ארוך..)

לא ברור לי אם את מתארת פחד מהשקעה שתתברר שהיתה מיותרת או מכשלון במשהו הספציפי שלשמו השקעת (או משניהם?)

[u]מפחדת להשקיע ולהכשל, מפחדת להשקיע ולהתאכזב.[/u]
מה קורה אם את נכשלת במשהו שלא השקעת בו הרבה קודם? התחושה היא אחרת מאשר אם את נכשלת במשהו שבו כן השקעת?

והרי את מעידה על עצמך שאם את משקיעה את מצליחה:
[u]אלא אם אני רוצה לעשות עבודה טובה , אני צריכה להשקיע, ובגדול.[/u]

ובכל זאת את נמנעת מלהשקיע ולהתאמץ.

זה נראה לי קצת לופ:
כדי להצליח כמו שאת רוצה, את צריכה להשקיע.
אבל את נמנעת מלהשקיע כי ככל שתשקיעי יותר יגבר הפחד שההשקעה לא תניב פירות ותחווי כשלון.

אבל הרי אם תשקיעי לא יהיה כשלון.
ובכל זאת... לא משקיעה...

כך שהשאלה שעולה לי היא, ממה את מפחדת בעצם מהכישלון עצמו או מההשקעה שאולי תהיה לחינם?
מה כל כך נורא בלהשקיע גם אם אחר כך התוצאה היא לא מושלמת?
ברור שאת השאלות האלו אני שואלת גם את עצמי (בעיקר?) כי מתמודדת ממש עם צורת התנהלות דומה.
אז המחשבות שזה מעלה לי הן:
למה תוצאה לא מושלמת גורמת לנו לאכזבה? למה הציפיה היא שהכל חייב להיות מאה אחוז? ואם זה פחות אז כבר לא משתלם להשקיע.
הרי ההשקעה היא לרוב התהליך, הדרך, זה שלב שבו לומדים הרבה, לא פחות מאשר השלב הסופי. ובכל זאת, למה זה לא מספיק והכל נמדד לפי השורה התחתונה, התוצאה, השלב האחרון?
אני ממש רוצה להנות מהשלב הזה ולא לדחות אותו עוד ועוד עד שיש לי דד ליין (עבודה) מועד הגשה (לימודים) מכנסים שלא עולים עלי (ספורט ודיאטה) וכו' וכו'
אני ממש רוצה להצליח לייצר איזושהי התנהלות שבה אני ארגיש שעצם העשיה לקראת משהו, ההשקעה, המאמץ הם מהות בפני עצמה ולא רק שלב מעבר.

לא יודעת אם יצא מובן. בכל אופן, לי זה קצת עזר כשניסחתי את זה במילים. אז בכל מקרה תודה!


[b]נינה[/b] (2010-04-29T14:50:44):
לדעתי את צריכה קצת סדר, האמת, הצטרפתי מאוחר ולא הצלחתי להתמקד ממש בשורש העיניין אך יש לי מה להגיב,
 
_צריכה לתת מעצמי.
בכל כך הרבה תחומים.
וככל שצריכה לתת יותר- ככה מפחדת יותר.
מפחדת להשקיע ולהכשל, מפחדת להשקיע ולהתאכזב._
נשמע שאת מלחיצה את עצמך, אם נתינה גורמת לפחד אז אין לך עדיין אפשרות לתת, ובטח לא ב"כל כך הרבה תחומים"
תתחילי ממה שנראה לך אפשרי... לאט לאט
[u]ובעניין האהבה...כן, בהחלט שיבוץ דייטים לשבוע זה ממש לא אופן ההתנהלות שלי. אין לי סבלנות למפגשים אינסופיים.[/u]
שוב את מגזימה, (אני יודעת שזו רק צורת התבטאות כזו אך בכל זאת זה משפיע- תהיי מדוייקת )
תתיחסי לעובדות- את רוצה לפגוש את בן הזוג שלך כדי להתפתח איתו ביחד ולהיות ביחד ולא לבד,
זה לא אומר מפגשים אין סופיים, זה בע"ה יכול להיות גם מפגש אחד, את פשוט צריכה קודם כל להבין שחסר לך משהו ואת רוצה למלא אותו, להיות אמיתית עם עצמך קודם כל ואז יש איזשהו שקט פנימי של אמת ונפתח הלב . ומכאן יותר קל [b]לתת מעצמך[/b] ,
לא הבנתי למה לדמיין אותך דווקא בעוד 5 שנים? זה קשה, ז"א אפשר לשאוף לבערך.. (אולי נשואה עם 3 ילדים?) אבל זה תרגיל קשה , לדעתי כדאי להתמקד בהווה, מה [b]היום[/b] את רוצה שיקרה? מה היום את יכולה לעשות כדי להתקדם?
מצטערת שאני מתמקדת על נושא הזוגיות אבל יש לי הרגשה שבעבודה את מסתדרת יפה לבד...


[po]אינטו איציה[/po]* (2010-04-30T10:08:48):
תודה על כל הדיבורים שמשתתפים פה בדיון.

מתחדשת - [po]דחיינות כרונית[/po] זה אולי השם הנכון לתופעה, אבל אני רוצה שהשם של הדף הזה יהיה חיובי קצת יותר ולכיוון העשיה ולא הדחיינות.
לא התכוונתי להטעות.

פלונית - אכן מנסה לפתח עשרות דרכים שיעקפו את מנגונני ההגנה שלי ,שיטות שיביאו אותי למקום של עשיה ולא לשוטטות אינסופית באגף המחשבות של המוח.
אם זה גן שעשועים או ים, או מבטיחה לעצמי שאחרי עבודה מסויימת אני אשב על הפסנתר...
עכשיו ממש נכון לעכשיו אמא שלי החמודה הסכימה לשבת איתי בשעות שאנחנו קובעות מראש , ולהיות שם פשוט כשאני מנסה ליצור משהו חדש.
כמו מסגרת תומכת.
טוב, זה אמא שלי, וזה מעלה קצת קושי להפתח וליצור מולה. אבל לזכותה יאמר שיש לה טון של רצון טוב, והיא לא נבהלת כשאני פסיכית לידה.
לפחות אתמול היא לא נבהלה. :-)

גוונים - תודה! ניסחת את הלופ שלי בצורה מושלמת. ואני נהנית לקרא אותך ,גם אצל שבע...

_כדי להצליח כמו שאת רוצה, את צריכה להשקיע.
אבל את נמנעת מלהשקיע כי ככל שתשקיעי יותר יגבר הפחד שההשקעה לא תניב פירות ותחווי כשלון._

אני עסוקה בהמון השוואות לאחרים, וחושבת שהתוצאה שלי צריכה להיות ממש ממש טובה.
כשלונות בדרך מפחידים אותי ביותר.
אבל..זה נכון שכשלון אחרי שהשקעתי הוא שונה בתכלית מכשלון על כלום.
אני אוהבת את התחושה שעשיתי, התאמצתי , נתתי מעצמי.
למרות שהאישון האחראי על הביקורת העצמית במוח שלי הוא אינטילגנט מאוד, ולכן תמיד הוא טוען שאם נכשלתי כנראה שלא השקעתי מספיק .
אני גם משננת לעצמי שהחשיבות היא בדרך, בדרך- לא בתוצאה.
וגם רושמת רשימת הצלחות, כאלה שמפרגנות לכל דבר קטן ש"נצחתי" בו את העצלות, העצב, המגנט הזה שמושך למטה.
ועדיין לפעמים, נמאס לי מחשיבותה המופרזת של הדרך ואני רוצה תוצאות. אפילו מהירות.
כאלה שמקבלים אם לוקחים אנטיביוטיקה ...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-04-30T10:17:26):
נינה @}

[u]נשמע שאת מלחיצה את עצמך[/u]

לגמרי..

[u]תתחילי ממה שנראה לך אפשרי... לאט לאט[/u]

אני מנסה.
האמת הדף רשמית נפתח בעקבות עניני הפרנסה, המקצוע.
או יותר נכון - פשוט העשיה. לעשות ולא לשבות. (לשבות עקב מחשבות משביתות)


אבל גם בעניני אהבה...אהבה זוגית.
כן, אני כבר מבינה שחסר לי, אני יודעת.
קשה לי ללכת בראש חוצות ולספר לכולם שחסר לי ושאני נזקקת, ושיעזרו לי...
זה מביך אותי, מרגיש לי פאתטי, או שצריך לרחם עלי בגלל זה, ואני לא רוצה.
אמנם אני יכולה לצרוח את זה לעולם, אבל לא לספר ברוגע ובשקט...:-)

והאמת, שאין לי מושג איך מתקדמים בתחום הזה, אפילו אחרי שאני יודעת שחסר לי וכו'
ז"א אני פוגשת (אקראית) הרבה בחורים שחלקם חמודים יותר , חלקם פחות.
באמת מעטים מזיזים לי משהו בפנים או [po]שהאינטו איציה[/po] שלי אומרת שאני מכירה אותם מפעם...ושהם שלי.
לא יודעת איך מגלגלים את הרצון הזה.

דווקא בפחדי היצירה והמקצוע אני מבינה את "השיעור" שלי, ואני מתמודדת איתו.
אפילו בכך שאני משתפת אותכם (אותכן?) כאן, ומזמינה אתכן לספר מדרכי התמודדות שלכן.
אבל בעניני החיפוש זוגיות, לא ממש מבינה את הדרך שאני אמורה לעשות.
ז"א, אני צריכה להשקיע את מרצי בחיפוש?! אני שונאת לחפש בחורים.
הם לא אמורים לעשות את זה?? :-)
אני מוכנה להשקיע בתוך המערכת יחסים...

שיהיה יומטוב, ושבת נפלאה.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-04-30T15:08:18):
אוף יש לי מלא מה להגיד, כאן ואצלי ואצל גוונים ואני על המקלדת העיוורת.
את יודעת מה הדבר העיקרי שעולה בי לאור האמור, התמצית?: אין ברירה.
אין ברירה.
זו התמצית של מה שהייתי כותבת בהרחבה לו הייתה לי מקלדת עברית נוחה.

עושה רושם שההקלדה העיוורת שלי לא רעה ואני בעצם כן יכולה להרחיב,
ובכ"ז אשאר עם התמצית:
אין ברירה. אין קסמים, אין קיצורי דרך (ואם יש אז אח"כ משלמים עליהם ביוקר).
רוצה להצליח- תעשי.
נראה לך שפיודור כתב את החטא ועונשו ביום אחד?
ויודעת מתי כן קורים קסמים?- כשעושים.
ואני מניחה שאני לא צריכה להגיד שאני עונה מתוך הבנה ולא מתוך הטפה.

בהקשר של הצלחה- דמיינתי מקודם שני ילדים קטנים בגן, כל אחד מצייר לעצמו בשלווה.
הם מאושרים. הם נהנים. הם מביטים בציור שלהם וחושבים שהוא יפה מאוד.
כי פשוט כיף להם. הכי פשוט, הכי כיף.
מתי מתחילות הצרות? כשבאה הגננת.
פתאום היא משווה, מחלקת ציונים, נכנס המתח, הלך הכיף, וגרוע מכך- מתחיל הכרסום בבטחון העצמי.

גם בגילנו, גם במצבנו, אנחנו אמורים ליצור, כ-ל דבר, בכיף וכאילו אנחנו לבד. לא ממהרים לשומקום.
לא פשוט.

עד כאן דעתי זו.
בנושא הזוגיות שותקת בפליאה, כי אנא עארף.
חוץ מלעבוד בלהאמין שזה יקרה ולעבוד בלהבין מה הייתי רוצה שיהיה, אין לי מושג מה עושים.
וגם זה עולה לי בתוהו.
לא מאמינה בשיטת הלצאת יותר, ולנסות יותר, ואתרי היכרויות וכו', כמתכון להעלאת הסיכויים.
את אהבת חיי הקודמים הכרתי בפאקינג מנילה בנסיבות הכי לא משמחות.
אבל עבודה פנימית- כן.
הייתי שמחה לומר שיש אופציה נוספת, לשבת בבית קפה, ניגש אליך בחור, לוחץ את ידך, נעים מאוד אני בעלך.
אה זה אתה? נעים מאוד, תהיתי באמת.

טוב המקלדת הזו עייפה אותי.
אולי אכתוב עוד בהמשך, כאן ובשאר הדפים.
|*|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-04-30T15:51:44):
_הייתי שמחה לומר שיש אופציה נוספת, לשבת בבית קפה, ניגש אליך בחור, לוחץ את ידך, נעים מאוד אני בעלך.
אה זה אתה? נעים מאוד, תהיתי באמת_

מעולה!
גרמת לי לצחוק...
@}
חיבוק.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-04-30T20:24:26):
כיוון שאני מזדהה ומכירה היטב היטב את הנושא, אני מרשה לעצמי להדחף להציע שתי שיטות שעוזרות לי מאד ואולי ישמוש גם אחרים/ות:
[list=1]
[*] כפי שציינת - פגישת עבודה. קובעים עם מישהו - חבר, קולגה, בן זוג, בן משפחה - מסגרת של זמן ומקום שבה יושבים ביחד ועובדים, כל אחד על ענייניו. למשל, יושבים בבית קפה, אוכלים צהריים ואח"כ עובדים (קוראים, לומדים, כותבים) שעתיים או שלוש. כך הורגים שלוש ציפורים במכה: נפגשים ומתעדכנים, גם על עניני העבודה אחד של השני, עובדים/יוצרים/מתקדמים, ונהנים.
[*] במקרים של יאוש טוטאלי - מחליטים על זמן או מטרה. אני לא הולכת לשבת/ליצור עכשיו, אני רק מתיישבת ליד השולחן לחצי שעה, או קוראת את המחצית הראשונה של המאמר. הרבה פעמים זה סוחף הלאה להמשיך, וגם אם לא, זה נותן הספק מסוים. (וגם סיפוק מסוים, כי הנה, בכל זאת עשיתי משהו)
[/list]


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-05-02T19:26:14):
_חוץ מלעבוד בלהאמין שזה יקרה ולעבוד בלהבין מה הייתי רוצה שיהיה, אין לי מושג מה עושים.
וגם זה עולה לי בתוהו._

[po]שבע יהלום[/po]...@}

אז פלונית...תודה.
כן, הענין של לקבוע עם חבר או אמא ולעשות...בנתיים הוכיח את עצמו פעם אחת.
אבל אני מקווה שזה ישתנה ,או יוכיח את עצמו שוב לפחות.

ועכשיו אני במצב של יאוש טוטאלי לגבי השעורי בית הקרובים. אז אאמץ את הגישה שלך
ומהרגע שאקום מבאופן אשב חצי שעה על החלק הראשון של השעורים .נראה לאן זה ימשוך.

אז בענין העשיה,
ענינים ממש הולכים לאט.
ממש לאט.
אני מתגעגעת לניסים, שפתאום מגיעים מפזרים קרני שמש חמימות
ומקפיצים את כל המציאות כמה שלבים מעלה. או לפחות שלב אחד.
אבל אני משתדלת ללקט שמחות קטנות של יום חולין, ולהיות גאה בעצמי שסדרתי לפחות את מס הכנסה.
כמעט הכול..

היום אמרה לי חברה שהדרך היחידה שהיא מאמינה שדברים יכולים להתקדם בשבילי ובכלל בעולם זה כשאני אהיה עם לב פתוח ואשדר מה אני רוצה מהעולם.
חייכתי, שתקתי, הנהנתי.
תכלס צודקת.
אבל וואלה, חשבתי שאני עושה את זה כבר כמה שנים...
אולי לא?!


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-05-03T19:01:41):
על מנת לתרום לעולם ולעזור לאחרים,
את צריכה לחשוב [b]קודם כל[/b] על עצמך וטובתך.


[b]גוונים[/b] (2010-05-03T19:18:52):
[u]אבל אני משתדלת ללקט שמחות קטנות של יום חולין, ולהיות גאה בעצמי שסדרתי לפחות את מס הכנסה.[/u]
הגזמת, מס הכנסה זה הרבה יותר משמחה קטנה של יום חולין.
לסדר את הענינים של מס הכנסה זה חגיגה גדולה מאד ולא פחות מנס גלוי!
@}


[b][po]בתנועה גלית[/po][/b] (2010-05-03T22:42:25):
אני קוראת אותך מאז פתחת את הדף ומזדהה מאוד עם חלק מהדברים. חשבתי הרבה מה לכתוב לך ואם בכלל.... אז תראי אם זה מדבר אלייך.

מנסיון החיים שלי מה שבא בקלות לא מפחיד כי זה ללכת על בטוח. איפה שאת בטוחה בעצמך את לא צריכה את ה"וואו" הזה שאת מדברת עליו, כי את יודעת בינך לבין עצמך ששם את טובה.
אבל איפה שאת לא בטוחה בעצמך, או לא מעריכה את עצמך או לא מאמינה או סומכת על עצמך, איפה שיש לך ספק, שם את מרגישה שאת חייבת לשמוע כמה את מדהימה כדי לקבל אישור שאת אכן כזאת. החוסר בטחון הזה והלחץ לעמוד בסטדנרטים הכל כך גבוהים שאת מציבה לעצמך, מוציאים את הרוח מהמפרשים, מרוקנים את ההנאה מהעשייה ואז אין חשק. למי יש חשק לעשות משהו שיש ברקע קול פנימי שכל הזמן מחכה לתוצרים מושלמים, כמו מין שופט, אכזרי כזה, עם פטיש ענק (מצליחה לדמיין? (-:). זה נורא מתיש.

דמייני מצב שבו את ניגשת למשימה קשה עבורך, כמו שאת ניגשת למשימה שבאה לך בקלות, ללא הקול השיפוטי הזה, ללא הרצון להגיע לתוצאה המושלמת. אין לי שום ספק שתגיעי לתוצאה שתהיה הרבה יותר קרובה לעצמך, אולי פחות מושלמת בעיני עצמך, אבל הרבה יותר את ולכן מדהימה כשלעצמה.

אני יכולה להגיד לך שמה שלי עזר ואני כל הזמן בתהליך של שינוי, זה לעבוד על לאהוב את עצמי יותר, להעריך את עצמי ולהרגיש בטוחה עם מה שיש לי לתת לעולם. הכל אז הופך להיות יותר קל.

אצלי אני הרבה פעמים תוהה האם זה רק זה או שאולי אני באמת קצת עצלנית, לא אוהבת להתאמץ. אבל אז חושבת שהמקום הזה שלא אוהב להתאמץ הוא בדיוק המקום שבו, כשהייתי ילדה ומשהו לא הצליח לי, במקום שיגידו לי כמה נהדר שניסיתי ואיזה יופי שזה מה שיצא, חטפתי על זה. למי יש כוח להשקיע ולהתאמץ אם תמיד לא מעריכים את מה שהוא עושה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-05-09T03:06:15):
חוזרת אל הדף אחרי הפסקונת קטנה...

עוד עוסקת בעניין [po]הלתת מעצמי[/po].
משתדלת, נלחמת על פיסות השקעה מעבר למאמץ הרגיל שלי.
רואה איך יש הבדל עצום כשאני נותנת קצת יותר במקום שאני לא ממש רגילה בו.
חושבת עד כמה גם בזוגיות צריכה לבוא לידי ביטוי השקעה, השקעה שאני מקווה שאדע להתמיד בו.

הייתי בטיפול והמטפלת עשתה לי שיקוף מעניין.
היא אמרה שכל עניין ה-
[u]צריכה להיות מושלמת וטובה[/u]
לדעתה זה עוד תירוץ שלי לא להשקיע. ז"א המוח מספר סיפור ומתרץ באמצעותו חוסר עשיה.
היא אומרת שאני מקדשת את החסכון האנרגטי שלי :-)
כמה שפחות מאמץ מבחינתי.
ושמאמץ זה כמו שריר שצריך לאמן.
להתאמן!!
אני כ"כ מסכימה עם המשפט האחרון. צריך אמונה- וגם אפשר להתאמן באמונה.
(בימים האחרונים אני מסתובבת ואומרת לעצמי - "אני מוכשרת" שוב ושוב ושוב...מתאמנת בלדבר טוב).

עברתי היום בבית כנסת ופתחתי ליקוטי מוהר"ן של ר' נחמן מברסלב.
התפללתי שאפתח במקום שיחדש לי חידוש ויהיה לי רלוונטי.
פתחתי בתורה שעוסקת במידת הצדקה, ואיך שכל אדם צריך ללמד את עצמו לתת צדקה.
ואיך שצדקה ענינה לשבר את האכזריות שבנפש האדם ולהפכה לרחמנות או רכות.
יש אדם שלתת כסף זה דבר קל לו, אז הוא צריך לחפש איפה יש לו מקום אכזרי בתוכו ואותו לשבר.

הוא כותב שם - וכל ההתחלות קשות ויש בהן מניעות.
אחח...כל כך נכון. כל כך אמיתי.
וע"י נתינת צדקה אנחנו בעצם בונים כלי בנפש שבו אפשר להשתמש לעוד ענינים של נתינה.

[po]בתנועה גלית[/po], תודה על כל הדברים!

[u]לעבוד על לאהוב את עצמי יותר, להעריך את עצמי ולהרגיש בטוחה עם מה שיש לי לתת לעולם.[/u]

כמובן, כ"כ טרוויאלי וכ"כ חמקמק...
העבודה שלי מול דמיון היא לא פשוטה,אני לא יודעת לגמרי איך עושים דברים כאלה.
למרות שאתמול התחלתי לדמיין מי יהיה הבנזוג שלי ולזמן אותו וכו' וכו',
אבל לדמיין שמשימה שלי נראית קשה כקלה מאוד...אממ, נשמע קצת מורכב.

[u]זה נורא מתיש.[/u]
אני כ"כ מסכימה ,הקול הביקורתי הזה הוא פשוט מעייף.
מאוד!

נכנסים לשבוע חדש.
ואני מברכת את עצמי (ואת כולם) שאדע [po]אינטו איציה[/po] בשמחה, בהתלהבות ובהמון חשק!


[b]יערה[/b] (2010-05-09T08:37:28):
אמן,
שבוע טוווב ומבורך.


[b][po]בתנועה גלית[/po][/b] (2010-05-09T10:04:29):
שמחה שחזרת (-:

[u]אבל לדמיין שמשימה שלי נראית קשה כקלה מאוד...אממ, נשמע קצת מורכב.[/u]
האמת שלא התכוונתי שתעשי את זה כשאת עומדת בפני משימה קשה, אלא שתוך כדי שאת קוראת אותי תדמייני לעצמך סיטואציה בה את ניגשת למשימה שקשה לך ומפחידה אותך כמו שאת ניגשת למשהו שהוא קל עבורך ותחשבי איך תשתנה התוצאה, דרך זה אולי תביני טוב יותר מה הדבר הזה שתוקע אותך.

[u]צריכה להיות מושלמת וטובה[/u]
אני לא יודעת אם זה תירוץ, אולי היום זה כבר הפך לתירוץ עבורך כדי לא לעשות כלום, אבל תבדקי עם עצמך למה את מרגישה כך ומה יקרה אם לא תהיי מושלמת וטובה? יכול להיות שבעבר שלך תמיד נדרשת להצטיין, יכול להיות שגדלת באווירה בה הרגשת שתופסים אותך כלא מספיק טובה ומצפים ממך להיות הכי טובה מכולם או לעמוד בסטנדרטיים גבוהים במיוחד. יכול להיות שהרגשת מהסביבה הרבה ביקורת כלפייך. אני סתם זורקת רעיונות כי חושבת שלנסות לשנות משהו רק מבחוץ זה לא מספיק. נראה לי שאת צריכה להבין ממה את נמנעת, ממה את מפחדת.

[u]בימים האחרונים אני מסתובבת ואומרת לעצמי - "אני מוכשרת" שוב ושוב ושוב[/u]
אולי אני טועה אבל נראה לי שאת יודעת טוב מאוד שאת מוכשרת. אבל בחוויה שלך זה לא מספיק לך, כי את צריכה לקבל אישור שאת באמת כזאת מהסביבה כדי להאמין שבאמת יש לך מה לתת לאחרים (למשל לחלוק איתם את הכישורים שלך). מי שכילד קיבל "אישורים" או מחמאות על הכישרון שלו או פשוט על מי שהוא, לא יהיה לו צורך כל כך חזק בבגרותו לקבל אישור על כך מהסביבה כי האמונה העצמית הזו כבר נטמעה בתוכו.

[u]לעבוד על לאהוב את עצמי יותר, להעריך את עצמי ולהרגיש בטוחה עם מה שיש לי לתת לעולם.[/u]
[u]כמובן, כ"כ טרוויאלי וכ"כ חמקמק...[/u]
נכון. אני עובדת על זה כבר שנים בכל מיני צורות ותמיד עם עזרה מאנשי מקצוע כאלה או אחרים. זה לא פשוט, אך אפשרי. אבל גיליתי שכשאני מתמקדת בזה, ולא באיך לשנות בכוח את המציאות החיצונית שלי, הדברים קורים מעצמם. פתאום יש לי כוח לתת, וזה מבלי שהתכוונתי בכלל, אלא רק בגלל שאני אוהבת את עצמי יותר. וככה גם בזוגיות, כשאתה אוהב את עצמך אתה יותר מעיז, אתה נותן מעצמך ומראה לעולם מי אתה ואז יש את מה לאהוב והדברים פשוט קורים.

אני מקווה שהצלחתי להיות ברורה, כי לפעמים קצת קשה לי לנסח את מה שרוצה להגיד. ואני מקווה שאת מקבלת את דברי ברוח טובה ולא כביקורת או משהו כזה, אני פשוט כל כך מבינה את הקושי הזה של [po]אינטו איציה[/po] ויש לי הרגשה שיש לך המון לתת! אז ברכות גם ממני לשבוע החדש, תעיזי כמה שאת יכולה!

שבוע טוב (-:


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-05-14T11:18:53):
[po]בתנועה גלית[/po]

תודה על המילים הטובות והמחזקות,
[u]ואני מקווה שאת מקבלת את דברי ברוח טובה[/u]
רק ככה!

[u]אני פשוט כל כך מבינה את הקושי הזה של [po]אינטו איציה[/po][/u]
איזה כיף, נראה לי שזו הסיבה שפתחתי את הדף, דבר ראשון לתמיכה.

עברתי דירה, ואין לי שם עכשיו מחשב, אז רק כשמגיעה לנקודות תקשורת כאלה אפשר לכתוב...
השבוע היו לי שוב שתי התמודדויות מול שעורי בית...
הפעם זה היה פחד מתקדם ,כי הצעתי לעלות קטע שלי עם בובה באיזה ערב נשים .
תכלס הקטע לא מוכן כלל, הוא פשוט תרגיל שהתחלתי בשיעור, אבל פתאום כ"כ רציתי להתמודד, לראות שאני מסוגלת להשקיע ולהופיע.
אז החלטתי ו...נתקעתי.
יום שני , השיעור מתחיל בצהריים ואני עסוקה בנקיון הבית, הכלים, הריצפה - הכול !רק לא שעורים!
פשוט פחד ותקיעה רצינית.
בסוף שתפתי את הקבוצה והמורה ואיכשהוא היא הצליחה להפיק ממני קטע קצר, ונשלחתי לעבוד עליו.
היום, כמה ימים אחרי עוד לא המשכתי לעבוד, אבל לפחות תליתי את הבובה בחוץ ואני מסתכלת עליה וחושבת עליה...:-)

ביום רביעי, מרב רצון לעשות הרבה דברים ,נהייתי עייפה וחולה..אז קראתי כל היום וישנתי.

הצינון שתקף אותי פשוט עוצר אותי מהחיות והאדרנלין לעשות דברים. אני בענן מימי של נזלת.
נראה לי שלאט לאט הדף הזה הופך לבלוג?!
אוי...לא חשבתי שלשם אגיע..


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-05-16T11:53:43):
דווקא מתאים לי בלוג...

אני אשתף אתכן (ם?) במשהו שקרה לי הבוקר.
היה אמור להיות לי אודישן קבוצתי למשהו, הפרטים כאן לא חשובים כלל,
אני השקעתי, הגעתי בבוקר (מיותר לציין ששעות הבוקר קשות לי במיוחד), נתתי מעצמי הגעתי בזמן ואף מוקדם.
הריח לי מעט מוזר שאף אחד לא נמצא בסביבה, אך המתנתי בסבלנות.
כשהגיעה השעה המיועדת ,הבנתי שיש שיבוש כלשהוא וכמובן שדבר ראשון האשמתי את עצמי.
אבל לא , זו היתה טעות שלהם.הם שכחו להודיע לי שהמפגש נדחה.
כמובן התנצלו,
כמובן שקבלתי את ההתנצלות.

אז למה בסופו של דבר יצאתי בתחושה שאני פאתטית?
למה יצאתי בתחושה שאיכשהוא אני זאת שרציתי יותר מדי והתאמצתי יותר מדי ולכן באתי ביום ובשעה הלא נכונים?!
כאילו זה הכול באשמתי.
אני נזכרת שבשבת חלמתי שאני מאחרת לשם ואומרים לי שזה כבר מאוחר מדי, אז אני מקבלת את הדין...
מוזר.

ואז התחילה להציף אותי תחושת כישלון שזרמה לכל מיני כיוונים מענינים.
ואני מביאה בפניכן את אחד מהם -
התקשרתי לאחותי וספרתי לה על התחושות שלי של "התאמצות היתר" ושאולי גם מול בחורים ברגע שהם מעלים אפילו סימן של ספק קטן מולי אני מייד עושה אחורה פנה, לא להתאמץ יותר מדי, לא לרצות יותר מדי - לא להראות פאתטית.
או לחילופין, אחד שרוצה יותר מדי - אז מה הבעיה שלו?
ומשם התפתחנו לכך שאני לא באמת יודעת מה "הדרך" שלי.
מה את? דתיה? חילונית? רוחנית? מסורתית?
נדרשתי לענות, והיא אמרה -נו, את דתיה לייט, מסורתית כזאת...ואני נזעקת -לא!
אז את חילונית -לא...דתיה? לא.
אז מה את ?
את צריכה להגדיר מי את, מה את רוצה לפני שאת הולכת לחפש בנזוג...
נו,אז אני לא יודעת ... ואולי לא יודעת להגדיר?
ואולי אני סתם ילדה קטנה שלא מוכנה להתמסר לדרך כלשהיא, ז"א [po]אינטו איציה[/po] לדרך הנבחרת.
חייבים?!
אי אפשר שלא?
אני יודעת בבירור שיש דברים ותחומי עניין ומשמעות קיומית -שאני נמשכת אליהם,
אבל ההחלטות וההגדרות הברורים מלחיצים אותי...

זה מפחיד ומעציב אותי.
מן פחדעצב כזה.

הלוואי ועוד מעט אעשה ריסטרט לתחילת השבוע הזה, והכול יתהפך לטובה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-05-16T16:10:41):
היום הזה רק משתבלל לו פנימה...
נראה שיש עניין קארמתי עם היום הזה.
להרפות? להלחם?
לא יודעת...


[b]יערה[/b] (2010-05-16T20:15:30):
מזדהה איתך מאוד,
במסגרת עבודתי קורה לי לפעמים שאני קובעת עם מישהו בשעה מסוימת וכשמגיעה השעה יש איזושהי אי הבנה ואז שואלת את עצמי אם לא הייתי ברורה מספיק, וחוץ מזה איך אפשר להיות גם נחמדה וגם תקיפה?
וגם הרבה פעמים יש לי תחושה שיהיה עיכוב מצד אחד ואז גם אני מתעכבת ולמדתי להרגיש ולשים לב ל[b]אינטואיציה[/b] ובסוף יוצא התאמה בין אנשים. ה[u]"התאמצות היתר"[/u] היא באמת לא טובה תשקיעי את האנרגיה הזאת בלתמרן ובלהיות קשובה לעצמך. זה מזכיר לי שלפעמים אני נורא רוצא למצוא חן בעיני מישהו ואני מחייכת בצורה מוגזמת ואז זה גם לא טוב.

_נראה שיש עניין קארמתי עם היום הזה.
להרפות? להלחם?_
יש ימים.... לא כל כך ברור למה התכוונת, אבל בדרך כלל אני בעד להרפות, לפעמים צריך קצת להתאמץ... (())


[b]יערה[/b] (2010-05-16T20:19:49):
[u]את צריכה להגדיר מי את, מה את רוצה לפני שאת הולכת לחפש בנזוג.[/u]
אולי את אני? (-:
כן צריך אהבה עצמית קודם כל ומין חוזק פנימי ובטחון ונחישות, ובהירות, ורכות...
אני גם עובדת על זה


[b]גוונים[/b] (2010-05-17T00:58:45):
טוב, כמה דברים,
קודם כל [u]ביום רביעי, מרב רצון לעשות הרבה דברים ,נהייתי עייפה וחולה..אז קראתי כל היום וישנתי.[/u]
בול מה שקרה לי! גם ביום רביעי! אני מתרשמת עמוקות מתהליכים המקבילים שמתרחשים פה.

דבר שני, ברור שיש כאן שיעור!
[u]אני השקעתי, הגעתי בבוקר (מיותר לציין ששעות הבוקר קשות לי במיוחד), נתתי מעצמי הגעתי בזמן ואף מוקדם.[/u]
_כשהגיעה השעה המיועדת ,הבנתי שיש שיבוש כלשהוא וכמובן שדבר ראשון האשמתי את עצמי.
אבל לא , זו היתה טעות שלהם.הם שכחו להודיע לי שהמפגש נדחה._
אני לא יודעת בדיוק מה השיעור, כי זה שלך, אבל זה מסתדר כל כך טוב שבדיוק בזמן שאת מתעסקת בלהשקיע ולתת מעצמך ולהתאמץ, מגיע נסיון כזה.
לי נראה שזה כדי שתוכלי ללמוד להפריד בין המעשה לתוצאה. שהם לא בהכרח קשורים זה לזה.
לא חייב להיות קשר ישיר בין התוצאה לבין מידת ההשקעה, המאמץ והנכונות לעשות את המעשה.
ומי יודע מה הסיבה שבגללה היית צריכה לקום מוקדם דוקא היום (-:
אני לא יודעת, אולי זה שיעור אחר, לי זה פשוט צועק שיש כאן משהו ללמוד...

[u]אז למה בסופו של דבר יצאתי בתחושה שאני פאתטית?[/u]
כל כך מוכר. מאד מזדהה עם התחושה החמצמצה של הפאטתיות.
אני נלחמת בזה מלחמת חורמה.
אין שום דבר פאטתי בסיטואציה הזו, להיפך! את היית כל כך בסדר.
אבל לא בסדר פאטתי, בסדר חזק ונכון וצודק.

[u]את צריכה להגדיר מי את, מה את רוצה לפני שאת הולכת לחפש בנזוג...[/u]
טוב, לזה אני ממש לא מסכימה.
אני לא חושבת שהגדרה עצמית קשורה במשהו למציאת בנזוג.
אם כבר, אולי יכול לעזור להגדיר קצת יותר מה את מחפשת (ולפעמים מה את לא מחפשת יכול לעזור אפילו יותר).
אבל, אני ממש מתנגדת לקישור הזה.
אני חושבת שאם את רוצה בנזוג את צריכה להגדיר לעצמך את הרצון הזה, להתמקד בו וכן, גם להשקיע בו ולהתאמץ כדי להשיג אותו.
זה כן, בהחלט.
אבל להגדיר מי את? מה, זה לפעמים ענין של חיים שלמים...
וזה גם יכול להשתנות, תוך כדי, מליון פעם.
אני, בשם כל המחפשים והתוהים והמתלבטים באשר הם, מוחה בתוקף (-:.
ולראיה, הסיפור שלי: את הבנזוג שלי מצאתי אחרי לא מעט זמן וחיפושים ותסבוכים בעולם הזה.
זה לא קרה כשהגדרתי מי אני (עד היום לא ממש הגדרתי, וכן גם לי היו ועדין יש ענינים עם הדת-מסורת-רוחניות-חילוניות).
זה קרה ברגע שהחלטתי שמה שאני רוצה עכשיו הכי בעולם זה למצוא את בנזוגי לחיים האלה והחלטתי שאני משקיעה בזה.
(טוב, זה לא באמת לקח רגע אלא כמה חודשים טובים, אבל לראשונה בחיי, החודשים האלה היו ממוקדים ועם הרבה אנרגיות לכיוון הזה).
אז מצאתי בנזוג ואכן אני מברכת על השקט והיציבות בחזית הזו, אבל זה לא אומר שהפסקתי לחפש ולחשוב ולבדוק מהי הדרך הנכונה (-:
אני לא חושבת שהחיפוש הזה יגמר אי פעם.
לכל תקופה נכונים דברים אחרים, כל תקופה טומנת בחובה את המשמעויות שלה והשיעורים שלה והשאלות שלה.
וזה הרי כל היופי.

_אני יודעת בבירור שיש דברים ותחומי עניין ומשמעות קיומית -שאני נמשכת אליהם,
אבל ההחלטות וההגדרות הברורים מלחיצים אותי..._
זה בסדר גמור, זה כל כך יפה.
זה מה שאת, למה להתנגד לזה??
אני ממש לא מאמינה שלכל דבר בחיים האלה צריכה להיות הגדרה חד משמעית.

[u]הלוואי ועוד מעט אעשה ריסטרט לתחילת השבוע הזה, והכול יתהפך לטובה.[/u]
אמן.
שבוע טוב@}


[b][po]זהירות חרצולים[/po][/b] (2010-05-17T03:16:44):
אוף, אני כל כך כמוך שזה פשוט מדכא, למה הזכרת לי? אולי עדיף למחוק את הדף הזה, להדחיק ולא לחשוב על זה? :)


[b]יערה[/b] (2010-05-17T09:04:24):
[u]והכול יתהפך לטובה.[/u]-יש עיניין (-:
ועוד משהו שהבנתי-
לתת מעצמי = לתת לעצמי.
חג מתן תורה שמח @}


[b]יהלומה[/b] (2010-05-23T18:04:27):
יש דף בשם [po]הכוח לתת[/po], אולי קשור?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-01T11:33:28):
חזרתי לדף הנתינה...
אין לי מחשב במשכני החדש ולא אינטרנט ועד שאני מגיעה לאיזור הוירטואלי כולל שקט כדי לכתוב ולחשוב, עוברים יובלות...

אני עדיין עוסקת בעניין הזה של [po]אינטו איציה[/po].
ואני ממש מרגישה התפתחות...
לאו דווקא הצלחות חיצוניות מסחררות, כמו ההצלחה הפנימית של לראות את ההתקדמות כאן בעולם כקיר טיפוס.
פעם (דהיינו לפני שבועיים :-)) אם דברים לא היו מסתדרים לי או שהייתי מתעייפת מלטפס בכיוון שבחרתי בו, אז הייתי נשאבת לעצבות -עצלות- דיכאון וחבריהם.
ועכשיו (דהיינו ביומיים האחרונים) אני נלחמת בתודעה שלי ומספרת לה שגם אם אני לא כ"כ בכושר אז הכול זה עניין של אימון- אמון -אמונה.
ויש תוצאות.
נניח, ספרתי כאן למעלה על אודישן שהלכתי אליו. הוא היה ביום א', נדחה ולא הודיעו לי. נעלבתי עד עמקי נשמתי, אך כשנקבע תאריך חדש הגעתי שוב ובזמן.
בסוף לא התקבלתי וחברה שלי שהגיעה מאוחר באותו יום לאודישן, התקבלה.
יכלתי ליפול לשלישיה שכתבתי כאן למעלה, ולא נפלתי - אלא שמחתי שיש לי הזדמנות ליישם את תאוריית קיר הטיפוס.
והמשכתי לטפס.
היתה לי הזדמנות לעלות להופעה בקטע עם בובה, אז לקחתי את ההזדמנות ועבדתי על הקטע הזה טוב טוב - והיה ממש מוצלח.
בקיצור , אני עושה עבודה.

הבוקר חשבתי איך אני יכולה לתת מעצמי בתחום הזוגיות...
גוונים כתבה למעלה שיום אחד היא החליטה לחפש את בנזוגה ואחרי כמה חודשים - מצאה - אז איך?!

אני מבינה שאני צריכה להשקיע, אבל לאיזה כיוון?
אני מפחדת שאולי הלב שלי סגור,
ומפחדת שאולי כל החיים שלי יהיו מאמץ אחד גדול.
ואני, מה כבר רציתי?!
להתפנן על הירדן...


[b]גוונים[/b] (2010-06-01T14:38:51):
[u]לאו דווקא הצלחות חיצוניות מסחררות, כמו ההצלחה הפנימית של לראות את ההתקדמות כאן בעולם כקיר טיפוס.[/u]
|Y|

_הבוקר חשבתי איך אני יכולה לתת מעצמי בתחום הזוגיות...
גוונים כתבה למעלה שיום אחד היא החליטה לחפש את בנזוגה ואחרי כמה חודשים - מצאה - אז איך?!_
אההממ... את שואלת באמת?
טוב, את לא יכולה לענות לי ברגע זה, אז אכתוב קצת ואם יבוא לך, אוסיף בהמשך.
(קצת חוששת שזה יהיה ארוך, מורכב, טרחני ויגלוש לנאומים חוצבי להבות)
(נא לעצור אותי בזמן)

זה התחיל בהחלטה שאני הולכת להשקיע בזה, כלומר להפנות אנרגיה, משאבים, זמן, כוח, פניות רגשית למטרה הזו.
הבנה שאין שום סיבה זה יהיה שונה משאר תחומי החיים.
כמו שברור לי שבלימודים, כדי להצליח, אני צריכה להשקיע, וגם בעבודה.
למה שאני אניח שלמצוא בן זוג יקרה כלאחר יד?
(זה יכול לקרות, הלוואי שזה היה קורה אבל וואלה לא קרה, סימן שצריך להשקיע כאן וזה לא אומר כלום עלי ועל איך שאני חיה, זה פשוט תחום שדורש השקעה).
אחרי ההחלטה,שהיתה חשובה בפני עצמה ולא קרתה ביום אחד, החל התהליך שהתרחש בשני מישורים במקביל.
אחד - בראש/רוח/שכל/נשמה/אמונה (יו ניים איט) והשני - בפועל/מציאות/מעשה (כנ"ל)

במישור הראשון אני חושבת שאפשר לסכם את זה ב: [b]ההסכמה לוותר[/b]
המון סוגים של ויתורים שהבנתי שאני צריכה לעשות. בעיקר בצורת החשיבה שלי את עצמי, תפיסות שלי, אמונות על עצמי ועל הדרך שבה אני רוצה לחיות את חיי וכו'.
השקעתי בזה המון (ונראה לי שדי הצלחתי...)
(אם תרצי, אמשיך לפרט).

במישור המעשי, פשוט יצאתי עם גברים. במובן הכי פשוט של המילה.
ולא שלפני כן לא עשיתי את זה אבל הפעם זה היה באמת.
נסיונות אמיתיים, קשרים אמיתיים.
(גם על זה אפרט בהמשך אם תרצי).

(קצת קשה לי לפרט גם כי בכל זאת זה חשיפה ועדיין לא התרגלתי לזה כל כך,
גם כי אני בכלל לא בטוחה ששאלת באמת, מה שגורם לכל הפוסט הזה להיות בסוגריים...
בקיצור, אשמח לכתוב על דברים ספציפיים, אם תגידי מה מכל זה מעניין אותך.)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-01T23:09:54):
גוונים,
מכיון שאין לך דף בית ,ז"א יש לך אבל אבדתי אותו [po]במה חדש[/po],
אז לא כתבתי לך ספיציפית בדף.
כמובן שאני רוצה לשמוע וכמה שיותר בפירוט וכמה שיותר עם להבות ונאומים.
כי את כותבת:
_זה התחיל בהחלטה שאני הולכת להשקיע בזה, כלומר להפנות אנרגיה, משאבים, זמן, כוח, פניות רגשית למטרה הזו.
הבנה שאין שום סיבה זה יהיה שונה משאר תחומי החיים.
כמו שברור לי שבלימודים, כדי להצליח, אני צריכה להשקיע, וגם בעבודה.
למה שאני אניח שלמצוא בן זוג יקרה כלאחר יד?
(זה יכול לקרות, הלוואי שזה היה קורה אבל וואלה לא קרה, סימן שצריך להשקיע כאן וזה לא אומר כלום עלי ועל איך שאני חיה, זה פשוט תחום שדורש השקעה)._

וכמה שזה מעט מבאס אותי - כי רציתי שזה יגיע בקלילות עם פרחים צבעוניים נופלים ברכות מהשמיים וציפורים מצייצות ונחל זורם לרגלנו ועיניים מצועפות :-) (מספיק?) - עדיין אני מבינה שאולי זה לא השיעור שלי כאן...אולי אני צריכה להשקיע.

אז באמת איך?
אממ..אפשר במייל אם יותר נעים לך -
efratgonen בג'ימייל.

@}


[b]גוונים[/b] (2010-06-02T01:07:13):
אני מתה לענות לך.
אבל פשוט גמורה.
מבטיחה תשובה מפורטת עד שימאס לך ממני (-: ממש בקרוב.
בכמה ימים הקרובים לא אהיה הרבה מול מחשב, אבל מיד כשאחבור אליו חזרה...


[b]יערה[/b] (2010-06-02T18:04:06):
_אני מבינה שאני צריכה להשקיע, אבל לאיזה כיוון?
אני מפחדת שאולי הלב שלי סגור,
ומפחדת שאולי כל החיים שלי יהיו מאמץ אחד גדול.
ואני, מה כבר רציתי?!
להתפנן על הירדן..._
"הרפו ודעו כי אני ה'..."
את בעצמך כתבת לי את זה פעם
(-:

[u]אממ..אפשר במייל אם יותר נעים לך -[/u]
לאאאאא!
גוונים מאוד מעניין אותי עיניין ה
[u]ההסכמה לוותר[/u] עד כמה? זהו? לזנוח את החלום ?


[b]יערה[/b] (2010-06-02T18:06:39):
אה, לא יודעת איך זה יצא לי בשני תורים


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-13T15:28:48):
גוונים,
אנחנו יושבות כאן בחושך (פולניות..) ומחכות למוצא ידייך...
ואיך נדע אני ויערה מה לשחרר ועל מה לוותר?!

:-)
בצחוק...
בקיצור, תכתבי!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-13T15:33:10):
אני מייחלת לתחושה של אמונה ,
כזאת אמיתית.
שיש שפע ובשפע ומגיע בזמן הנכון.

מסתיימת לי עבודה חמודה שליוותה אותי כמה פעמים בחודש במשך יותר מחצי שנה.
קצת נחמץ לי הלב, אבל מאמינה (רוצה להאמין ) שבמקביל נפתחים ערוצים חדשים והצעות מענינות לא פחות.

אתמול שמעתי את גילה אלמגור ב"ציפורי לילה"...איזה אשה...
"הייתי ילדה נחושה, התבגרתי לנערה נחושה ועכשיו אני אשה נחושה".
"כל כשלון שהיה לי הסתכלתי עליו כעל מקפצה".

זה ריגש אותי.
אני כ"כ לא נחושה.
אבל מנסה ללמוד את האמנות הזאת, אמנות הנחישות ,הרצון החזק והממוקד...
לפעמים זה מרגיש לי כמו משחק מצחיק, אבל אני ממשיכה בו.
כבר הייתי גברת פנאן, עכשיו אני גברת מאמץ...:-)


[b]יערה[/b] (2010-06-13T21:43:16):
(-: חיזקי ואימצי אחותי,
רוצה להגיד לך על עצמי שהייתי ילדה רחפנית גדלתי כנערה רחפנית וכנראה שהיום אני אשה רחפנית...הייתי גם רוצה להיות יותר נחושה.... כנראה צריך ממש להיות נחושים בשביל זה P-:
מצד שני הייתי רוצה יותר להיות שלמה ומודעת ל[b]מי שאני[/b] בדיוק בדיוק כמו שאני.


[b]גוונים[/b] (2010-06-14T23:55:40):
_גוונים,
אנחנו יושבות כאן בחושך (פולניות..) ומחכות למוצא ידייך..._
וואי, וואי, מתנצלת!
לא מוצאת שניה זמן כדי להכנס לזה בפירוט.
מבטיחה שבקרוב, קרוב...
אבל הי, נא לא לתלות בזה גדולות ונצורות.
מדובר על נסיון אישי אחד קטן בלבד (-:
לא תשמעו כאן רעיונות מהפכניים או סטארטאפים (הלוואי, לפחות הייתי עושה מזה קצת כסף)
סתם כמה הגיגים בגרוש...


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-06-15T08:32:42):
הי אהובה
אני קוראת בשקט ומזדהה ונזכרת
<גם אני ישבתי בחושך וחיכיתי>

גם אני התחלתי בהחלטה.
זה ממש לא היה משהו שקרה ביום או אפילו בשבוע..
אבל זה היה חיפוש בנבכי הנשמה והפחדים ובכל הדברים השחורים שבפנים.
גם אצלי התשובה הייתה ויתור.
אני מאמינה שאצל כל אחד ואחת העל מה מוותרים הוא שונה

אני גיליתי שאני פוחדת בעצם
<גילוי ממש מפתיע>

כשדמיינתי זוגיות, הכי רחוק שהגעתי היה ההתחלה
כי זה מה שהכרתי
והחלק שאחרי נראה לי מפחיד, ומסתורי
הסתובבתי ליד זוגות וניסיתי לראות מה יש להם בינהם,
זה כמובן לא עזר בכלל..

אבל שלח אותי למסקנה שאין מה לעשות אלא פשוט להתגבר על הפחד

ויתרתי ביני ובין עצמי על תמיד להיות בשליטה ותמיד לדעת,
ויתרתי על לא להיות מובכת,
ויתרתי על האגו (רק לשניונת, בשקט בלב, ולא גיליתי לאפחד :)

הרגשתי כמו בטיפול אצל פסיכולוג,
והנה הקטע המשמייח:
כל השאר פשוט קרה לבד!
יצא ארוך...


[b]גוונים[/b] (2010-06-15T19:52:24):
בשעה טובה, אני אנסה לתמצת וגלי פה מעלי כתבה יפה ובמעט מילים בדיוק את מהות הדברים.

[u]וכמה שזה מעט מבאס אותי - כי רציתי שזה יגיע בקלילות עם פרחים צבעוניים נופלים ברכות מהשמיים וציפורים מצייצות ונחל זורם לרגלנו ועיניים מצועפות (מספיק?) - עדיין אני מבינה שאולי זה לא השיעור שלי כאן...אולי אני צריכה להשקיע[/u]
אז גם אני רציתי שזה פשוט יקרה לו מעצמו ועדיף עם תפאורה כמה שיותר רומנטית וורדרדה. עד שגם אני הבנתי שאולי זה לא השיעור שלי כאן.
ההחלטה להשקיע הגיעה כשנמאס לי להיות לבד. פשוט נמאס לי. כל כך רציתי כבר לסיים עם הפרק הזה בחיי שהחלטתי שהגיע הזמן להיות ראלית. אז נכון, ראיה מפוכחת זה פחות כיף מרומנטיקה. אבל הרומנטיקה עד אז לא הוכיחה את עצמה ומי יודע, אולי היא תגיע אחרי? (וכן, היא הגיעה).
אז החלטתי אבל גם [u]אני כ"כ לא נחושה.[/u] !!
שלהחליט לרוב לא ממש מספיק בשביל שמשהו יקרה בחיי.
לכן גם תהליך ההחלטה לקח את הזמן שלקח ובסוף הגעתי לשלב שאמרתי לעצמי יאללה,זה כבר מתחיל להיות פאטתי, נמאס מהלבד, נמאס מהנסיונות חסרי התכלית. הגיע הזמן לשנס מתניים (-:


[b]גוונים[/b] (2010-06-15T20:05:36):
עכשיו לענין הויתורים.

הראשון היה משהו נקודתי יחסית אבל ממה שאני יודעת קיים אצל הרבה אנשים.
וזה ענין השחרור של כל מיני אקסים או ידידים עם פוטנציאל או כל מיני גברברים שנמצאים בסביבה במעמד לא ברור.
מנסיוני זה מבלבל ותוקע.
במקרה שלי, הייתי צריכה להוציא באופן סופי מהמערכות איזה בחור, אולי אקס מיתולוגי, לא יודעת איך קוראים לזה, איזושהי נשמה שהסתבכה בנשמתי ולקח כמה שנים (!!) עד שהצלחתי לשחרר לגמרי. הוא תמיד היה איפשהו בתמונה, או מקור להשוואה או לנחמה או משהו. סוף התהליך היה בתקופה המדוברת כשהבנתי שעד שאני לא אהיה פנויה לגמרי לגמרי לגמרי בכל נימי נפשי וליבי, עד אז לא יוכל להכנס לשם שום דבר אחר. זה היה ויתור ענק כי שנים האמנתי שאוכל להחזיק בקשר כלשהו עם הבן אדם הזה ולקח זמן עד שהבנתי שלא.

דבר שני היה ה'ויתור על הפנטזיות'.
זאת היתה עיקר העבודה (שלי).
הבנתי שאני צריכה לשכוח מכל מה שדמיינתי אי פעם שבן זוגי יהיה ושמערכת היחסים שלי איתו תהיה.
ואוהו כמה פנטזיות היו לי, הן הרי נבנו מגיל 0 בכל הסרטים האמריקאיים הקיטשיים ובכל הרומנים של ג'יין אוסטן ובתצפיות על מערכות היחסים של ההורים ושל חברים. היתה שם תמונה, גם אם לא ברורה, ואצלי היא לא היתה ברורה, להיפך, אני הייתי מאלה שחוטפות קריזה מכל הבנות שמצהירות שהן לא יכולות לצאת עם נמוכים, קירחים, עניים וכו'. אני כאילו הבנתי שזה קצת יותר מורכב מזה ובכל זאת. תמיד יש איזו פנטזיה. תמיד יש שם איזושהי תמונה, אולי רק בקווי מתאר כלליים אבל בכל זאת תמונה. ואת התמונה הזו הייתי צריכה למחוק. היא הפריעה. היא לא נתנה למשהו אמיתי להיווצר.
הקושי היה בזה שהפנטזיות האלה הן לא סתם פנטזיות אלא הן כאילו אומרות משהו עלי. אם אני רוצה להיות עם אדם אוהב טבע ואדמה זה אומר משהו עלי. אם אני מדמיינת עורך דין יאפי זה אומר משהו עלי. לוותר על זה היה לוותר על הנחות מסוימות שלי על הדרך בה אני רוצה לחיות את חיי. בעצם היתה כאן ההבנה ששום דבר 'חיצוני', 'טכני', 'חברתי' (שקשור לנורמות ואורחות חיים) לא משנה לי אלא רק ואך ורק החיבור עם הבן אדם.

הדבר השלישי שעליו הייתי צריכה לוותר הן כל מיני אמונות שלי לגבי עצמי. נגיד, תמיד האמנתי שאני בת זוג נורא טובה. יש לי סבלנות וכיף להיות איתי. עכשיו, יכול להיות שזה נכון, אבל בשלב החיפושים זה לא רלוונטי. זה ישר שם הכל במערכת של השוואות, ציפיות, תנאים. לא טוב. הבנתי שאני לא יכולה לדעת כלום על עצמי כי הרי אני עצמי לא אותו דבר בכל קשר ובכל דינמיקה שבה אני נמצאת לכן להניח הנחות על משהו שעוד לא קיים זה תוקע. איך שאני בדינמיקה עם בן הזוג שלי זה דבר שייקבע אחרי שיתחיל הקשר איתו ולא לפני...
זו רק דוגמא, היו עוד אמונות והנחות ודפוסים שהבנתי שזה הזמן לשחרר על מנת לאפשר לבן זוגי להגיע.
ויתור על אגו. וויתור על ה'לדעת' מראש מה טוב לי ומה לא טוב לי. היה חלק קשה של לשחרר את הלחץ למצוא כבר והלחץ לדעת מיד עם זה הולך לאנשהו או לא. ועוד ועוד ועוד.


[b]גוונים[/b] (2010-06-15T20:18:50):
המישור המעשי,
פחות מסובך.
הבנתי שנסיון זה טוב. והכל זה רק צעדים בדרך לדבר האמיתי.
הבנתי שאני לא יכולה לדעת איך אכיר את בן הזוג שלי (כאמור ויתור על אמונות ופנטזיות) אולי דרך האינטרנט אולי בשידוך אולי במסיבה (על כל אחת מהדרכים האלה היו לי עד אז שלל תירוצים והצדקות למה זה לא טוב, אז גם אם כן, במקרה, הכרתי מישהו ככה, תמיד זה היה עם הסתיגות, לא צ'אנס טהור)
אז בשלב הזה נרשמתי לאתר הכרויות, נתתי את האוקיי לכל הדודות והחברות להכיר לי ואני עצמי, מתוך החלטה, הבאתי את עצמי ליותר סיטואציות חברתיות עם פוטנציאל.
אז מה ההבדל בעצם ממה שהיה קודם? הרי גם קודם הכרתי בחורים והיו קשרים רק שעכשיו הייתי מאד מודעת לתהליך, השתדלתי להשאר מאד פתוחה (יש לי נטיה קשה להסתגרות, אני יכולה להיות בסיטואציות מלאות אנשים שמחים ומקסימים והם לא יראו אותי ואני לא אראה אותם. אני בתוך בועה. יש מצבים שאנשים יכולים לדפוק בדלת בשיא הכוח ואני לא אשמע, או אשמע ואתעלם. זו מטפורה אבל לפעמים זה גם ממש ככה).
וכל הזמן עיקר העבודה היה להשאר במוד של קבלה עצמית ובאיזון.
מצד אחד לחוות הכל באמת, כל פגישה, כל טלפון, כל כרטיס באינטרנט, כל אחד מהם היה צ'אנס אמיתי וטהור. ומצד שני, יד על הדופק, הקשר ממשיך עד הרגע בו אני מרגישה שאין בו עתיד (לפני כן הייתי מה זה מרוחה ומתלבטת ולא נחושה...)
ומאד השתדלתי גם לא להתבאס יותר מדי כשזה לא הצליח (לא תמיד עבד) מתוך ההבנה שהכל זה יופי של התנסויות ולכל התנסות כזאת יש את התפקיד שלה בחיי והיא מקדמת אותי לקראת הדבר האמיתי (אז, לפעמים, היה לי קשה לשכנע את עצמי שזה אכן כך, היום בדיעבד ברור לי שזה היה ממש ככה!)
ואכן יצא שהכרתי יופי של אנשים בתקופה הזו!
לא היו בכלל קשרים שנגמרו רע (בניגוד לתקופות קודמות) לא היו בכלל פגישות טראומתיות (בניגוד לחוויות של הרבה מחברותי)
אני מאמינה שזה היה בגלל שהייתי כל כך בעניין ובאמתי לכל זה מכוונת מצד אחד אבל גם מאד נלהבת ופתוחה.
אז היו פגישות של ערב (שחלקן נמשכו ללילה (אייקון קורץ שאני לא יודעת לעשות)). חלק היו קצת רגרסיה לגיל 16 (אלכוהול, שקי שינה על הגג, וכד') חלק היו ספונטניות חלק מאד לא.. חלק נמשכו שעתיים (או פחות) וחלק חודשיים (או יותר). אבל כל הזמן השתדלתי לא להתיאש ולהמשיך להאמין וגם לדבוק בכלל אחד, שאני נשארת עד שאני מבינה שאין שם עתיד.

בסוף הגיע הבחור (התקופה הזו נמשכה בערך שנה וזכורה לי בתור תקופה ממש טובה). גם איתו דרך אגב לא הייתי בטוחה בהתחלה. אבל מתוך אותו כלל נשארתי (הוא ידע מהרגע הראשון, לטענתו) ובסוף הבנתי ששם העתיד.
וכל העבודה הזו, רק הועילה ומועילה לי בזוגיות, כי באמת זוגיות זה משהו שדורש ויתורים והגמשה והרחבה של תפיסות ואמונות והנחות. כך ששום דבר לא היה לחינם...

יצא מממממממש ארוך!
(רצית, קיבלת.... ידעתי מראש שתהיה פה הסחפות היסטרית).
אפשר בפירוש לדלג או למחוק אם זה טרחני או מובן מאליו מדי
(הרי אמרו את זה קודם, לפני...(-:)


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-06-16T00:17:22):
כמה נכון עניין שחרור האקסים
אני הרגשתי שאני ממש צריכה לעשות את זה באופן מוחשי ולא רק בלב
צלצלתי והודעתי על ביטול הסכמי 'אם לא נתחתן עד גיל שלושים' וכדומה..
היה מביך אבל בכלזאת..


[b]יערה[/b] (2010-06-16T14:36:07):
[u]אמרו את זה קודם, לפני.[/u]... זה לא משנה (-:
שמחתי לקרוא את מה שכתבת , באמת, הכניס בי אנרגיות חיובית,
תודה


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-16T15:54:06):
וואו....
גלי וגוונים.
איזה כיף.
המון חומר למחשבה.
מאוד מאוד תורם ועוזר הנסיון של שתיכן והחוויות האלה.
אני מוצאת את עצמי בכל הדברים שלכן.
יש עוד מה לכתוב, אבל אני משנוררת פה אינטרנט מאחרים,
אז בהזדמנות כשתהיה לי אפשרות וירטואלית נורמלית אחזור ואאריך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-28T20:12:36):
טוב.
הנה אני שוב.
מדשדשת כעת בשלהי תקופה שמחה.
היתה לי עכשיו תקופה עם המון חיוניות ושמחה ותובנות ומרץ של עשיה...
קצת התעייפתי. בא לי לשחרר קצת. בא לי לנוח.
מזה זמן אני מרגישה שאני סוף סוף מתבגרת, מתחילה להיות אחראית, זונחת את העצבות המרפה ידיים.
לא מוותרת לעצמי, מתאמצת.
ועכשיו האוויר יוצא לי קצת מהבלון .
חשוב לי לציין שלא התאמצתי וסבלתי. זה היה מאמץ טוב, מאמץ של חיים.
אבל עכשיו...

גוונים, כתבת לי כ"כ יפה ושתדעי שנכנסתי כמה וכמה פעמים וקראתי שוב ושוב את מה שכתבת.
כדי להפנים.
רציתי לכתוב על דברים שעשיתי ועושה בעקבות ההפנמה הזאת. אבל עכשיו עולות בי רק מחשבות מדשדשות,
מחשבות של עבר.
אולי עדיף שנסיים להיום ...:-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-06-29T00:03:14):
איזה באסה...קצת דפוסי עבר.
טלויזיה כמשכך כאבים, ודמעות של רחמים עצמיים כדי ממש להרגיש שאני מסכנה.

אני כ"כ מקווה שזה יהיה קצר כל הקטע הזה.


[b]יערה[/b] (2010-06-29T00:24:33):
היי אינטו, מה קרה לך חשבתי שאת בטוב, יש ימים ויש ימים....
את לא מסכנה, אם את מסכנה אז גם אני ((-))
לילה טוב מותק, תומורו איז אנדר דיי(-:


[b]גוונים[/b] (2010-06-29T09:25:37):
[u]איזה באסה...קצת דפוסי עבר.[/u]
אין צעדים קדימה בלי כמה צעדים אחורה מדי פעם או לפחות לצדדים...
אין דרך בלי בורות.
אין דבר כזה להיות תמיד משהו אחד, לפעמים מגיע בדיוק ההיפך כדי להזכיר לנו כל מיני דברים.

גם ל [u]טלויזיה כמשכך כאבים, ודמעות של רחמים עצמיים כדי ממש להרגיש שאני מסכנה.[/u] יש תפקיד בעולמנו.
(לפחות ראית משהו טוב? (-:)

מאחלת לך [u]שזה יהיה קצר כל הקטע הזה.[/u]
ומקווה שכבר היום יותר טוב.

ואני שמחה שמה שכתבתי דיבר אליך ואשמח לקרוא מה שעשית או מה שאת חושבת ובכלל כל מה שבא לך (-:
המשך שבוע טוב וחזק
@}

(והמשפט הצהוב שהאני הכי אוהבת מופיע כאן:
'הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינו'
סתם תזכורת שכזו...)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-06-30T19:42:31):
[u](לפחות ראית משהו טוב? )[/u]

קצין וג'נטלמן נחשב לטוב?
:)
המטפלת שלי אומרת שיש כזה וירוס שמסתובב שבמהלכו מרגישים עייפות גדולה לסירוגין וכאבי בטן.


[u]תומורו איז אנדר דיי[/u]
אכן...
מתאוששים, לא נותנים לעצב לנצח.

"לפחות יש מים...פעם היה רק בור" (לילה כיום יאיר -אביתר בנאי)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-06-30T19:42:54):
זו הייתי אני <[po]אינטו איציה[/po]>


[b][po]זורקת מחשבות[/po][/b] (2010-06-30T20:01:23):
כמו שקראתי כאן משפט שאנחנו לא בנויות לגדל ילד לבד,
באותה מידה אנחנו גם לא בנויות גם לפרנס את עצמנו, וגם לטפח את עצמנו (פנימית וחיצונית) וגם וגם וגם אז את מתפלאה שאת לא נותנת מעצמך? מאיפה הכוח? כמה אפשר לשנן להיות שלמה ושמחה עם מה שיש וכו וכו, אין מה לעשות קשה לבד. החיים מורכבים.צריך שניים בשבילם.


[b][po]זורקת מחשבות[/po][/b] (2010-07-06T21:23:20):
כדי לתת מעצמנו, קודם כל- צריך איזון ויציבות אישיים.
במעשי זה לדעת מה הבסיס שלך, המקום שהכי נוח לך בו, (את עם עצמך, הבית שלך, האנשים שסביבך, ) לחיות את זה , לראות את זה , להבין שאלה הם חייך , וככה זה טוב,
מכאן אפשר להתפתח, הרצון לתת מגיע כשיש סיפוק במה שיש, וככל שהוא יותר גדול הנתינה יותר גדולה, וזה כייף גדול. (())


[b][po]זורקת מחשבות[/po][/b] (2010-07-06T21:29:22):
[u]כמה אפשר לשנן להיות שלמה ושמחה עם מה שיש וכו וכו, אין מה לעשות קשה לבד. החיים מורכבים.צריך שניים בשבילם.[/u]
היום אני בזוית יותר אופטימית, ורוצה לענות לעצמי, שאפשר- אפשר להיות שלמה ושמחה לבד, ולחבק את המקום (הצודק) שרוצה זוגיות, לחבק באהבה ולומר - לאט לאט, זה יגיע.. בזמנו, וזה לא סתם דיקלום של "משפט" זו האמת. להבין באמת ולהאמין שזה לטובה .וכבר לא עצובה (-:


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-07-07T19:11:40):

שלום [po]זורקת מחשבות[/po],
איזה כיף שהצטרפת!
:-)
[u]וכבר לא עצובה[/u]

תראי מה זה, לא הספקתי לבקר כאן וכבר הספקת להיות עצובה וכבר לא עצובה...
כמה שאנחנו מהירות.

גוונים, גלי - מה שלומכן?? הלוואי ואתן עוד פוקדות את הדף הזה.

כל יום אני נותנת מעצמי.
אבל מרגישה לפעמים איך הנתינה באמת מחזירה אלי אנרגיות. העשיה, המאמץ, החום ,הזיעה.
"בזיעת אפיך תאכל לחם" - אז אמנם זה שייך לגברים, אבל לענין המאמץ וההשקעה -אני מרגישה את השינה המספקת אחרי יום של מאמץ.
ואני רוצה להרחיב את הכלים.
היתה לי הופעה לא ממזמן, קטע קצר שעליתי איתו.
הקטע זכה לביקורות טובות מאוד (:-)) ואחריו עשיתי שיווק קטן -נגשתי לאנשים שאני מכירה בתחום ושראו אותי ואחרי הסמול טוק ספרתי שאני רוצה להיות שחקנית ובובנאית ויוצרת ואשמח להצטרף להפקות שעולות.
אחת המורות שלי שאני מאוד מעריכה אותה מהתחום אמרה לי...: אבל אפרת, מה לגבי שבת, רוב הצגות הילדים הן בשבת...(זה בעקבות שאמרה שאולי אשתתף בפרויקט הבא שלה) ...זה גרם לי למחשבות כפירה. :-) קונפליקט רציני.

בקשר למאמץ של מציאת החצי שלי.
אממ...בעניין הפרידה מהאקסים..חייבת לאמר שהם כבר לא בחיי. אולי חלק בראש שלי אבל רק כקלישאות.
בעניין הוויתורים שדברת עליו הרבה גוונים -



[u]הקושי היה בזה שהפנטזיות האלה הן לא סתם פנטזיות אלא הן כאילו אומרות משהו עלי. אם אני רוצה להיות עם אדם אוהב טבע ואדמה זה אומר משהו עלי. אם אני מדמיינת עורך דין יאפי זה אומר משהו עלי. לוותר על זה היה לוותר על הנחות מסוימות שלי על הדרך בה אני רוצה לחיות את חיי. בעצם היתה כאן ההבנה ששום דבר 'חיצוני', 'טכני', 'חברתי' (שקשור לנורמות ואורחות חיים) לא משנה לי אלא רק ואך ורק החיבור עם הבן אדם.[/u]

לא לגמרי הבנתי...
אני לדוגמא באמת משקיעה הרבה אנרגיות במחשבות של מי עכשיו לצידי, איך הוא נתפס בעיני החברה וכדאי שיהיה "מגניב" כי זה בטח אומר משהו עלי, שהרי אני לצידו...
אוקי...לוותר על הדרך בה אני רוצה לחיות את חיי...אמממ...ממש לוותר?! ז"א לא לדמיין, לא לחשוב מה חשוב לי וכו'?
אני מבלה הרבה , לצערי, במבוכה על כך שאני לבד. אני משקיעה הרבה אנרגיות בלחשוב שזה מביך שאני לבד, ושזה מבייש ובטח מי שאפגוש עכשיו הוא כבר מסכן שאבד עליו הקלח...הנה אמרתי, אני מתביישת שאני חושבת ככה, אבל זו האמת!

בחור אחד התחיל איתי ויצאנו. אבל הוא היה כ"כ אנמי מבחינתי ולא ענין אותי במיוחד, ויותר מהכול - לא נמשכתי אליו..ז"א היינו כמו ידידים לא היה שום מתח מיני.
הוא דווקא רוצה להמשיך, ז"א לא מחזר ורוצה מאוד, פשוט רוצה פרווה.
אני שונאת פרוואיסטים. זה מקרר אותי.
אבל מצד שני נשמע לי יותר בוגר לצאת שוב ולהכיר יותר לעומק ...אוף. מי רוצה להיות בוגרת?

:-)


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-07-07T21:48:06):
הי יקרה

אני לא בטוחה למה התכוונה גוונים אבל בדיעבד אני יכולה להגיד
שלא הצתרכתי לותר על המגניביות שדמיינתי או על איך שרציתי לחיות..

הויתור אצלי היה על האגו, על לקחת את הסיכון, יותר שחרור מויתור
להודות שאני רוצה מישהו לפני שאני יודעת אם הוא רוצה אותי,
לשחרר את התמונה שיש לי בראש על כל מני תכונות שיהיו לו או איך נראה ביחד,
לשחרר את הפחד הזה שמעדיף לסבול ולהיות לבד (לא במודע כמובן) מאשר לקחת סיכונים
לא לחשוב על מי יחשוב עליו מה... (כשכבר התאהבתי סופית זה גם לא עניין אותי אפילו כשמסביב הביעו דעות לא תומכות)
לקפוץ אל תוך המים. ראש.

<בדיעבד יש לו את כל התכונות ההן ויותר,
בדיעבד אני מאוהבת בו גם עלאף התכונות שהתווספו למה שדמיינתי>
<בדיעבד הכיוון של החיים שלנו ביחד שונה לחלוטין ממה שדמינתי. וטוב בהרבה>

אני לא חושבת שאת צריכה להיות בוגרת ולהפגש איתו שוב אם זה לא מרגש.
להפך, אני מרגישה שהשחרור הוא לשחרר את הבגרות ולהתמסר לרגשות המפחידים ולתת להם להציף.
בשבילי זה היה אולי השחרור הכי גדול


[b]יערה[/b] (2010-07-07T22:44:15):
בקשר לבחור- תקשיבי לרצון שלך, במקרה הזה ה"לתת מעצמי" הוא מאוד מוגבל, כי זה יכול לבוא על חשבון הרצון שלך, וזה כבר לא לעיניין.
יש מצב שכדאי לתת לו עוד צ'אנס, השאלה היא כמה כוחות זה לוקח ממך, אם [b]ממש לא[/b] אז ממש לא. ואם יש ניצוץ של רצון שיגרום לך כן לצאת איתו שוב אז תנסי, מה כבר יכול להיות אולי מפרווה הוא יהפוך לבשרי?... או חלבי?.. (-:
בהצלחה בינתיים...
ובקשר ל [u]מסכן שאבד עליו הקלח.[/u] הוא יכול להפוך לנסיך שנמצא עליו הקלח... (מה זה קלח?) אם רק תגלי זאת. (())


[b]יערה[/b] (2010-07-08T10:35:58):
_אני לא חושבת שאת צריכה להיות בוגרת ולהפגש איתו שוב אם זה לא מרגש.
להפך, אני מרגישה שהשחרור הוא לשחרר את הבגרות ולהתמסר לרגשות המפחידים ולתת להם להציף._
רק בקריאה שניה ראיתי איזה יפה גלי כתבה לך.


[b]יערה[/b] (2010-07-11T10:25:52):
היי,
שיעור נפלא,בקשר לרצון מפי יובל דיין, http://video.yehudim.net/play.php?vid=82


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-07-11T12:39:00):
גלי :-)
את יודעת איפה הייתי בשבת?...

הם קצת התבאסו שלא קפצתם אלינו, אבל לי זה ברור שזה קצת יותר מדי לנסוע את כל הדרך לצד של הגליל המזרחי...
כ"כ נעים ושקט וטוב בצפון, אני מתגעגעת.

בשישי הייתי בסיבוכים - לאן לנסוע, איפה אני ארגיש במקום, בסופו של דבר הבנתי שהמקום הנכון לי הוא כפר הנשיא.
אז יצאתי לדרך ,כמובן, מאוחר.
פספסתי את האוטובוס האחרון ומחוץ לתחנה המרכזית התפתחה תיגרה כזאת מכוערת והיה לי חם ומעצבן ורציתי לבטל את הכול ולחזור הביתה.
אבל אז אמרתי לעצמי - החלטת.
החלטת ,אז תתמידי בהחלטה הזאת.
ולמרות הקושי שהיה כרוך בזה מבחינתי, נסעתי. :-) וכ"כ שמחתי.

כשאני מתחילה ללכת בדרך מסוימת הקושי שלי הוא בלהמשיך לצעוד באותה הדרך.
להתמיד, לדבוק בבחירה שעשיתי.
והנה עוד הצלחה קטנה של התמדה.

גלי,
[u]הויתור אצלי היה על האגו, על לקחת את הסיכון, יותר שחרור מויתור[/u]

אני ממש מרגישה שיש פה ענין גדול מול האגו ,והשחרור של הפחדים.
במוצאי שבת שחררתי בכי כזה מבפנים,
רציתי לרקוע ברצפה ולהגיד המון פעמים: "זה לא פייר! לא פייר!!!".
ואמרתי :-)
לא רקעתי, כי הייתי בקראוון של חברים...
החברה מהקראוון שאלה אם אני כבר רשמית יוצאת עם חבר'ה חילונים? הציעה שאלך למקומות תל אביביים ואכיר כל מיני... ולי יצא ה"לא פייר! לא פייר!"
:-)
לא רוצה לחפש כ"כ , רוצה פשוט למצא .
זה לא פשוט ככה?

מברכת את כולנו בשבוע של נתינה וקבלה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-07-14T13:23:11):
פרנסה זה דבר ממש לא קל.
אני מוצאת את עצמי רצה ממקום למקום ונופלת בסוף היום למיטה.
ממש נופלת.
איך אמהות עושות את זה? עובדות, חוזרות לילדים? מכינות אוכל מדברות עם האיש?
איך? איך לא הופכות להיות אמהות- מפלצות?!

היום הייתי כ"כ לא סבלנית לילדים שעבדתי איתם במסווה של רכות.
מכירות את זה? שרוצים לפוצץ מישהו אבל מדברים ברכות לחוצה, כזאת שעוד שניה תתפרץ?
אחח..אני חייבת שינה :-)


[b][po]זורקת מחשבות[/po][/b] (2010-07-14T14:09:22):
יש ימים ויש ימים.. אבל כעיקרון אם עובדים בעבודה שאוהבים -זה דווקא יכול לתת כח,
אוי- ועבודה עם ילדים זו באמת דוגמא לעבודה שאי אפשר לעשות אותה ללא סבלנות, [u]במסווה של רכות.[/u] ... (-:
תני לעצמך לנוח, (()) תמיד יש דרך טובה לחיות את החיים האלה, אם מקשיבים לעצמנו, לצרכים, לרצונות, ונותנים לכל דבר את מקומו ברכות באמת.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-07-29T15:26:26):
הדרך היא העיקר הדרך היא העיקר הדרך היא העיקר הדרך...

אם אני אשנן את זה לעצמי מספיק פעמים זה בטח יכנס.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-07-29T15:28:23):
אתמול העברתי פעילות לילדים עם שיתוק מוחין.
קטנים ,בני 5-6 7.
לפני שהתחלתי בהצגה שאלתי אותם :
אם היתה לכם אפשרות לאיזה חיה הייתם רוצים להפוך?

אחת אמרה -עכבר,
אחר- פיטר פן
והיה שם עוד אחד שאמר - אני לא רוצה להיות מישהו אחר ,אני אוהב את עצמי כמו שאני....

@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-07-29T22:00:39):
אני כותבת ממש עקום עוד רגע נתפס לי הצוואר כי רק ככה נקלט אינטרנט ולא יכולתי להתאפק
כמה דברים מקסימים התווספו פה מאז הייתי פה לאחרונה!
יערה, את קרעת אותי מצחוק!
וכולכן, כל הדיון הזה בזוגיות, מרגישה שהייתי חלק ממנו, מדבר אלי כל כך.
בדף שלי כתבתי שבחרתי בי ושיחררתי בחור,
ורוצה להגיע למקום שזה לא אני או הוא, זה שנינו.

[u]בעצם היתה כאן ההבנה ששום דבר 'חיצוני', 'טכני', 'חברתי' (שקשור לנורמות ואורחות חיים) לא משנה לי אלא רק ואך ורק החיבור עם הבן אדם.[/u]
מדוייק גוונים יקרה.

אינטו, אני איתך בדרך הזו, שתדעי לך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-01T14:02:54):
שבע, איזה כיף שבאת! :-)

בחורים,
לבחור ,
להבחר.

איפה את גוונים? קצת הדרכה להמשך? :-)

יצאתי השבוע עם בחור לבליינד דייט.
איזו מציאות מוזרה זו.
לוקחים שני אנשים שמעולם לא נפגשו וזורקים אותם לתוך סיטואציה אינטימית ,
או מבקשים שהיא תהיה אינטימית. סוג של.
מכל מקום, אני באווירת [po]הלתת מעצמי[/po], להתאמץ, להיות נוכחת וכו' באתי אחרי מקלחת שמנסה להפיג את עייפות הערב.
הוא היה חמוד בעיני, ז"א נראה טוב וחייכן.
דברנו. ....מממ..היה נחמד. אפילו קצת התחממנו והתקדמנו קצת.
אני חשבתי - הנה ,איתו אני מנסה לפתח משהו. אפילו בשביל האימון. זה טוב להתאמן.
למחרת - טלפון.
מממ...אני מתלבט, אני לא יודע -את, לא את ,את , לא את.
?! על מה יש כ"כ להתלבט. נשמע שאתה לא רוצה.אז לא.
:-)
עשה לי חשק לאיש חמוד משלי. עשה לי חשק לדברים טובים שיגיעו.

הייתי בחתונה מגניבה בחמישי בלילה. בצפון.
באתי מצד הכלה, וכשראיתי את החתן ...האמת, קצת היה לי קשה להאמין.
מי חושב שם בשמיים על הרעיונות האלה?! לפעמים הם נראים כ"כ מופרכים..
אבל. שמתי לב שככל שהרעיונות מופרכים יותר,
ככה זה יותר מדליק בעיני.
הכול נסתר וגלוי ונסתר.

פתוח- סגור -פתוח.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-03T17:18:07):
_בחורים,
לבחור ,
להבחר._

ממתק.

[u]עשה לי חשק לאיש חמוד משלי. עשה לי חשק לדברים טובים שיגיעו.[/u]
עוד ממתק.

_מי חושב שם בשמיים על הרעיונות האלה?! לפעמים הם נראים כ"כ מופרכים..
אבל. שמתי לב שככל שהרעיונות מופרכים יותר,
ככה זה יותר מדליק בעיני.
הכול נסתר וגלוי ונסתר._

ועוד אחד.

באותה נשימה אני גם אוהבת זוגות שממש מאוד מאוד דומים.
איזה יופי זה אהבה.

לפחות ממתקים כן אפשר לקנות במכולת.


[b]גוונים[/b] (2010-08-03T18:47:26):
[u]איפה את גוונים? קצת הדרכה להמשך?[/u]
אני פה. קוראת באופן כמעט רציף, כותבת פחות.
הדרכה? אני ? מה אני יודעת? מה אני מבינה בכלל?

בליינד דייט, אכן מציאות מוזרה. מלאכותית.
אני זוכרת שמתישהו התחלתי אפילו קצת להנות מזה.
פגישות עם כל מיני אנשים שבשום מצב אחר בחיים לא הייתי נפגשת אתם לשיחה על כוס קפה.
אולי בגלל שבני אדם מעניינים אותי באמת, לא היו לי חוויות לא נעימות.
תמיד בסוף הערב אמרתי לעצמי, טוב, גם אם ברור שלא יוצא מזה שום דבר, פגשתי עוד נשמה שמסתובבת לה בעולם הזה, מה יכול להיות רע?

[u]אני חשבתי - הנה ,איתו אני מנסה לפתח משהו. אפילו בשביל האימון. זה טוב להתאמן[/u]
מצוין!
אני מאמינה במשפט הזה בלב שלם.
גם אם זה לא הוא, עשית עוד צעד, התקרבת עוד קצת, דייקת עוד קצת, אין ספק שזו דרך שמורכבת מהרבה הרבה צעדים קטנים.

_באתי מצד הכלה, וכשראיתי את החתן ...האמת, קצת היה לי קשה להאמין.
מי חושב שם בשמיים על הרעיונות האלה?! לפעמים הם נראים כ"כ מופרכים.._
וואו, ממש סיקרנת אותי עם המשפט הזה?
בא לך להסביר קצת למה היה קשה להאמין? מה היה מופרך כל כך?
גם אני מגלה שיותר ויותר אני אוהבת את הלא מובנים מאליהם, את אלה שהנסתר רב על הגלוי בהם.

אינטואיציה יקרה,
זה יקרה, זה יגיע, אולי לא כמו שאת מדמיינת, אולי לא בצורה שאת חושבת עליה. אבל אין סיבה שהוא לא יגיע, האיש החמוד שלך.
כל דבר בעיתו.
לפעמים אני חושבת שהדבר היחיד שאנחנו צריכים בחיים האלה, זה פשוט סבלנות. הרבה הרבה סבלנות.
ואורך רוח.
כמה לא פשוט.

נשימה עמוקה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-05T15:42:06):
גוונים, שבע, כיף לקרא אותכן כאן.

גוונים -
[u]בסוף הערב אמרתי לעצמי, טוב, גם אם ברור שלא יוצא מזה שום דבר, פגשתי עוד נשמה שמסתובבת לה בעולם הזה, מה יכול להיות רע?[/u]
מסכימה איתך. ספיציפית עם הבחור המדובר למעלה הרגשתי ממש כך.
יצאתי עם תובנות ורצון מחודש, ועם נשמה נוספת שמכירה.

בכלל נוהגת לראות בכל מפגש מכל סוג שהוא כמפגש שמיימי, שנועד להיות.
הופך כל דבר טרויאלי לכאורה למשהו קסום.
וקסם זה הדבר שאני אוהבת יותר מכל.


_לפעמים אני חושבת שהדבר היחיד שאנחנו צריכים בחיים האלה, זה פשוט סבלנות. הרבה הרבה סבלנות.
ואורך רוח._
נושמת לתוך זה.
מבינה את החשיבות של ההמתנה, ושל ההמתנה עם הנשימה.
עושה את זה, ויכולה גם לראות ניסים שקורים לא מעט בדרך.
איזה כיף שיש ניסים בעולם :-)

אני עובדת עכשיו במקום כלשהוא לתקופה קצרה ,ולצידי עובד איש מתוק מתוק.
היום דברנו על תשובה ,תשובה פנימה.
איך כל פעם שאני מדברת על ענינים שבנשמה עומדות לי דמעות בעיניים.
כאילו כל עניני "העולם הזה" הם שייכים לאדמה שאני מנסה לפתח בתוכי, ובחלק האדמה הזו החלטתי שדמעות הן לא כלי ביטוי לגיטימי. בחלק האדמה נמצאים בעשיה, בעשיה אנרגטית גבוהה, ומליאת חיים.
ואילו כשמרפה ונזכרת בחלק המים שבי (לא מאובחן ,סתם בהרגשה) יכולה לנוח, להיות במצב תודעתי של 'אני שוכבת ליד הבניאס ומתבוננת בשמיים' ומייד צפות בי דמעות.
וכך כל פעם כשמדברים על ענינים שקשורים לנשמה.לא יודעת למה.
האיש המתוק הזה לא ממזמן ראיתי אותו עם הבן שלו בבוקר אחד אומר שמע ישראל. ראיתי אותם והתחלתי לבכות .:-)
ככה .פשוט.
היום הוא אמר לי שאבא שלו אמר לו פעם שגמישות מונעת שבר.
גמישות מונעת שבר.
צריך לגריין משפטים כאלה, לא?
כ"כ נכון.
הוא אמר - גם אני מחזיק מעצמי "אדם פתוח" כל כך פתוח ומכיל ,את כולם- חוץ מאותי.
אני רוצה להיות גמישה עם עצמי.
מתקשה לחיות פרדוקסים, מצבים שנחשבים בעיני פרדוקסלים ..אבל הנה זה קורה לי. וצריכה לחיות אותם.

געגועים.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-05T15:46:22):
שיר לבת - אתי אנקרי

קחי את החופש שבקשתי לעצמי, -
את הכנפיים לציפור שבנפשי. -
תקרתך שמיים לרגלייך יבשה, -
את תטבלי גופך במיים כשייבש לך בנשמה. -

קחי את הדרך שבאה לקראתך -
תראי איך היא עוברת ומשנה הליכתך.
וכשאת אוהבת ,היי נאמנה -
לקול שגואה בך. -

קחי את החופש שבקשתי לעצמי, -
את הכנפיים לציפור שבנפשי. -
ואת את הולכת לא תהיה זו עזיבה, -
כל העולם הוא בית לציפור במעופה. -

אחח...
שיר לעצמי.

תודה לאתי אנקרי.

היום קבעתי לשיר עם שותפה שלי, נלמד ביחד פיתוח קול.
היא אמרה לי להכין שיר.
הנה, הכנתי :-)



[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-08-08T01:28:52):
אני חושבת שרק אתמול גיליתי את הדף הזה. עוד לא הספקתי לקרוא הכל ואני מזדהה עם כל כך הרבה מן הכתוב.
וכבר מצאתי בו כח ונחמה -תודה על כך.
ו
[u]שיהיה שבוע מלא בניסים, הפתעות ובשורות מתוקות[/u] אאאאאמן!!


[b]יערה[/b] (2010-08-08T10:03:20):
שבוע טוב |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-08T10:22:04):
_'איך אני יכולה לעזור לך?' בכל סיטואציה: נגיד את במכולת, לאדם מבוגר שלפניך נפלו כמה מטבעות מהארנק בטעות, מה תעשי בלי לחשוב באותה סיטואציה? אם תשימי לב ותהיי ערה, בטח תתכופפי ותעזרי לו לאסוף את המטבעות.
נגיד מגיעה אליך חברה, עייפה ומצוברחת, איך את יכולה לעזור לה בסיטואציה? בקטנה, לא משהו גדול, נגיד כוס תה צמחים מהגינה שלך שם בצפון, מבט קשוב, חיבוק. אם תשימי לב שהיא מצוברחת...
נגיד את פוגשת בחור. לו יש עניינים, לך יש עניינים, את יכולה לשנות את נקודת המבט של - איך אני משיגה את ה"איש האחד שלי המיוחד שיתחתן איתי" לבוא נראה מי זה הבנאדם הזה שיושב פה מולי, או הולך לצידי, ואיך אני יכולה לעזור לו?
זה מאפשר לפתוח את העיניים והאוזניים והלב לכל רגע ורגע, עם כל בחור ובחור שאת פוגשת, כי את לעולם לא יודעת באיזה אופן אלוהים מחבק אותך, שומר עליך, עוזר לך...
לכל אחת יש את הדרך שלה לסלול אל האור והאהבה האינסופית שלא תלויה בדבר...
אז רק חיבוק לעכשיו_

[po]נטע ק[/po], כיף שגילית את הדף,ושמחה שהזדהית,
אז בקרתי גם אצלך, והעתקתי דברי חכמה שנגעו לי מאוד...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-08T10:37:43):
היום בבוקר התעוררתי כ"כ הפוכה.
אחרי הזמן, עייפה, מתבכיינת על חיי, לא מצליחה ולא רוצה לאמר משפטים שפותחים אלי את השפע.
ציניות, בכי ורצון להעלם - ממש מתכון מנצח מימים עברו.
נסעתי באוטו לקיטנה שאני עובדת בה, והתבכיינתי לעצמי, לבורא עולם ולכולם.
פתאום, ממש פתאום הבריקה לי הברקה.
נזכרתי בילדה ג'ינג'ית (כמוני..) חמודה שהתבכיינה לי בשבוע שעבר בקייטנה.
אני זוכרת איך לא הבנתי מה היא אומרת מתוך הקול הבכייני, וזוכרת איך היא הקפיצה לי את כל הסעיפים ולא הסכימה לשנות את הטון שלה למרות שבקשתי שתגיד מה היא רוצה (!!) ולא רק 'אני לא יכולה, תעשי לי..' (בקול מתבכיין ומעצבן).
נזכרתי איך החשק לעזור לה באמת לא גדל בעקבות הבכי שיצא מההתבכיינות וגדל למימדים שלא היו קשורים למצב העובדתי.
נזכרתי שזה עיצבן אותי.
וכבר אז הזכרתי לעצמי שגם אני נראית ככה כל כך הרבה פעמים...
הבוקר כשנסעתי ובאמצע ההתבכיינות הבריק בי הזכרון הזה.
והבנתי בגוף ,שההתבכיינות הזאת לא נשמעת טוב בעולם ובשמיים.
אולי בכי משברון לב, שנשמע אחרת לגמרי, מרעיד שם את כל היציעים, אבל ההתבכיינות שלי גוררת רק סלידה.
אז הפסקתי.
ומייד אח"כ שנכנסה אלי קבוצה ובנינו בובה ביחד ,ספרתי להם על המקרה שלי.
ובקשתי מכל ילד שרוצה להגיד :" אני לא יכול, אני לא מצליח, תעשי לי!!" לשנות את המילים, להגיד- אני רוצה להצליח, אני צריך עזרה.
הם לא כ"כ הבינו מה אני רוצה, וגם אני תהיתי אם אני מאמינה בזה עד הסוף.
אבל איכשהוא עברנו את השעתיים הראשונות של היום.

הלוואי והשבוע יתהפך ולא נצטרך לעבוד בשביל להרגיש טוב, אלא פשוט נרגיש בקלות, טוב!

@}


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-08-08T10:54:09):
מזמן לא ביקרתי ורק עכשיו ראיתי שביקרת אצל הנשיאים..
פיצינו אותם בסופש שעבר על ההברזה..

קראתי את מה שאמרתן על סבלנות והנהנתי לעצמי,
אבל אז חשבתי על זה ומשהו באחורה של המוח הציק לי.
אני מרגישה שהרבה קשור גם לתיזמון נכון.
לא משהו שאפשר לתכנן אולי אבל משהו שאפשר להתאמן לקראתו ולחדד את המודעות אליו.

תמיד הייתי בצד ה(ציני?) יותר של המתרס
לא האמנתי ב'נפש תאומה' או ב'אהבה האחת'..
וכשפגשתי את זוגי הרגשתי שטיימינג איז אבריתינג..
ז"א, אני הייתי בשנייה הראשונה אחריי חפירה רצינית אל תוך הקרביים, בדיוק הצלחתי לדמיין משהו מעבר לסקס המזדמן שהכרתי עד אז,
בדיוק אמרתי לעצמי דברים כמו די! או, עד פה! וכל מיני שטויות שכאלה..
רגע לפניי הרגשתי שאני כבר מתחילה לחשוב דברים כמו - טוב, לא כולם מוצאים בנזוג, או - גם חיים לבד יכולים להספיק לי........
ושינסתי מתניים ל"נסיון גדול ואמיתי עם כל הכח"

בדיעבד זו הייתה שטות - זה היה הנסיון הראשון האמיתי שלי ולא האחרון לפניי הויתור.
אבל התזמון, הרגע הפתוח הזה שלי,
ביחד עם מה שעבר עליו בדיוק בדיוק אז...
נראה לי שיש הרבה בעניין הזה של התזמון.
וזה מבאס כי זה כאילו מחוץ לידינו אבל לא לגמריי, כי הצד שלנו ניתן לעבודה נראה לי.

נראה לי.


[b]גוונים[/b] (2010-08-08T11:12:46):
[u]עייפה, מתבכיינת על חיי, לא מצליחה ולא רוצה לאמר משפטים שפותחים אלי את השפע.[/u]
יו, אני כל כך מזדהה עם זה. בדיוק יש לי ענין (עם עצמי ועם הבנזוג) על כמה אני מתלוננת (הרבה) וכמה שזה לא נעים לשמוע (כמה לא מפתיע..)
ובאמת בשבוע האחרון, אני שמה לב כמה מהזמן אני במן מוד כזה לא ברור שבו משום מה אני בוחרת דוקא להאיר ולהעצים ולהגדיל את הדברים הלא נעימים /טובים /כייפים. החל מדברים קטנים ומפגרים שמפריעים לי (חם לי, אני כל כך עייפה, אין לי כוח לזוז, לא בא לי ללכת לעבודה וכו' וכו' מה הקטע כל הזמן לקטר על זה? זה לא תורם כלום לאף אחד!) ועד דברים גדולים יותר שנגיד שיש סיבה לחוסר סיפוק. אבל כמובן שחשוב איך מבטאים אותו ומה המינון... אם כל הזמן אני רק אתבכיין ואקטר על מר גורלי, אין שום סיכוי שבעולם שמשהו בכלל יזוז.
בקיצור, פשוט נטיה מגעילה שהופכת אותי למן יצור מריר ונרגן.
לא רוצה להיות ככה! בכל רגע שבו יש משהו לא נעים יש מן הסתם כל כך הרבה דברים נעימים מאד שרק צריך להזכר בהם ולהצליח להגיד אותם במקום את כל השטויות הרגילות.
זה עושה כזה הבדל, איך מיד האנרגיות משתנות. אני ממש מרגישה את זה בגוף (כשאני מצליחה... בינתיים עדיין לא כל כך הרבה...)

_ההתבכיינות שלי גוררת רק סלידה.
אז הפסקתי._
זו בדיוק תובנה שלי מהשבוע!
(אבל ממש קשה לי להפסיק.... אני תופסת את עצמי שניה [b]אחרי[/b] שיצא המשפט המתבכיין מהפה, לפחות אני כבר ביותר מודעות...)

[u]לשנות את המילים, להגיד- אני רוצה להצליח, אני צריך עזרה.[/u]
פשוט ניסוח מקסים! אימצתי בחום!
[u]הלוואי והשבוע יתהפך ולא נצטרך לעבוד בשביל להרגיש טוב, אלא פשוט נרגיש בקלות, טוב![/u]
הלוואי, הלוואי, הלוואי!!!
(())

וכמובן עכשיו אני שמה לב למשפט המחץ: גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך.
מדויק!


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-08-08T11:35:15):
וגם -

אני חיה עם אדם שלא התלונן מימיו!
קיבוצניק אמיתי. לידו אני נשמעת כמו סבתא פולניה.
(לפני שנפגשנו החשבתי עצמי חזקה, עם כח סבל, עובדת קשה ורגועה)

קשה קשה להיות מגניבים וגיבורים ליד מישהו שאף פעם, א-ף פ-ע-ם לא קשה לו.
זה כאילו ניצחו אותי עוד לפני שהתחילה התחרות ואין בשביל מה לנסות..
<מישהו אמר תחרות? האם אני גיבורה וחזקה רק כדי להיות הכי גיבורה וחזקה??>

לאחרונה הוא מזכיר לי להתלונן פחות, (לבקשתי כמובן, אחרת זה היה מרתיח!)
זה עובד. קצת.. בעיקר זה גורם לי לרצות לנסות יותר. בשבילו, בשביל להיות יותר טובה.

..בשביל להיות פולניה אמיתית שכולם רק יודעים כמה קשה לה והיא גיבורה כלכך שאפילו לא מתלוננת... :)


[b]גוונים[/b] (2010-08-08T11:55:41):
[u]אני חיה עם אדם שלא התלונן מימיו![/u]
גם אני!
טוב אולי יצא לו פעם אחת או שתיים כשהוא היה עם 39 חום או משהו.
[u]לידו אני נשמעת כמו סבתא פולניה.[/u]
וזה לא שאין לו קשיים ומצוקות.
הוא פשוט מתמודד אחרת. אין לו צורך בהוצאת הקיטור הקבועה הזו, בדרך ההתבטאות הזו.

זו חתיכת מראה בשבילי!

אני באמת יותר ויותר חושבת שעם כל הכבוד לצורך להוציא ולשחרר ולבטא כל מה שמרגישים, התבכינות וקורבנות ותלונות הן דוקא צורות התבטאות שלא ברור בדיוק למה אלוהים התכוון כשהוא ברא אותן... זה לא תורם, זה לא נעים ואפשר לחיות בלי.
(כמובן שבמידה, אני לא מתכוונת שכולנו צריכים להפוך עכשיו לגיבורים על אנושיים ולא לשחרר טיפת קיטור אף פעם).

[u]..בשביל להיות פולניה אמיתית שכולם רק יודעים כמה קשה לה והיא גיבורה כלכך שאפילו לא מתלוננת...[/u]
(-: (-:


[b][po]בתנועה גלית[/po][/b] (2010-08-08T13:08:36):
[u]הבנתי בעזרתה המקסימה, שאני רוצה לממש את הפוטנציאל שלי ,שאני מרגישה שעוד לא ממומש.[/u]
[u]הבנתי שכדי להצליח חייבים לקחת סיכון, לדייק עוד את המהלכים אפילו אם זה פחד מוות ,לנסות ולראות.[/u]
[u]הבנתי שיש כמה גבולות ואמונות שנמצאות אצלי בפנים שאני צריכה לפרוץ, למתוח, לעצב מחדש.[/u]
[u]להתאים אותם למי שאני עכשיו, היום.[/u]
[u]להתאים, לנסות, לצעוד אולי לקפוץ למים עם נשימה עמוקה ולשחות.[/u]
[u]אם אטבע ,אעלה אל החוף ונראה שוב מה צריך לעשות.[/u]

עדיין קוראת פה מעת לעת והתחשק לי להגיד לך שאהבתי את מה שכתבת כאן. אלו תובנות נהדרות על עצמך ועבורך. לא יודעת אם את רואה את זה אבל אני מרגישה שאת עושה אחלה עבודה עם עצמך וסתם רציתי להגיד לך את זה @}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-11T20:21:35):


היום בקיטנה שאלה אותי ילדה בת 9 (!!) -"בת כמה את?"
"בת 29"
"ואת לא נשואה?"
"לא"
"יש לך חבר?"
"לא"
"אז תכנסי ללאב מי באינטרנט!"
..............
אוי ילדה, אמרתי לה בדרך, הכול עניין של תזמון ופגישה עם הנשמה הנכונה בזמן הנכון , יום אחד את עוד תודי לי שאמרתי לך את זה כשהיית בת 9...
"אז אולי לג'יי דייט?" המשיכה...

@#$%@
[u]שפגשתי את זוגי הרגשתי שטיימינג איז אבריתינג[/u]
גלינקה, בהשראתך :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-11T20:24:26):

[u]זה מבאס כי זה כאילו מחוץ לידינו אבל לא לגמריי, כי הצד שלנו ניתן לעבודה נראה לי.[/u]

[u]נראה לי.[/u]
@}
[u]אבל אני מרגישה שאת עושה אחלה עבודה עם עצמך וסתם רציתי להגיד לך את זה[/u]
בתנועה , תודה !! טוב לקרא את זה.
זה באמת נותן כוח לראות שיש התקדמות....


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-11T20:26:24):
ההתבכיינות, הקיטורים..כ"כ קשה להפך אותם למשפטי עוצמה.
אבל זו כל העבודה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-11T23:35:26):
רק עכשיו נזכרתי שלפני כמה ימים בעבודה התפלחתי לפה רגע וקראתי את מה שכתבתן על התבכיינות וקיטורים
ורציתי להגיב.
אז הנה אני מגיבה.
גברים מתבכיינים ומקטרים ה ר ב ה פחות מנשים.
לא יודעת למה. אולי בגלל אגו, אולי כי יותר קל להם פתאום להנות ממשהו שטחי ולשכוח מצרותיהם, אולי כי תודה לאל שיש בינינו איזון.
כמובן שהכל נכתב בהסתייגות שכן יש גם גברים כאלה ויש נשים כאלה ויש זוגות חד מיניים, ולהכל יש מקום.
חוץ מזה כשהם חולים הם מוציאים את כל הקיטורים שנצברו בהם... (רובם, מאיר לצערי גם אז לא קיטר).
אני מבינה את מה שכתבתן, ומכירה בחשיבותה של גישה אל מול מה שהעולם יזמן לנו,
אבל לדעתי,
כשמרגישים התבכיינות וקיטורים מדגדגים וגואים בנו, יש לתת להם מקום, אפילו הרבה, ממש להביא אותם לקדמת הבמה.
אתמול לפני שהתקלחתי בלילה, ישבתי על המיטה ויצא ממני קול כזה בכייני, ילדותי.
זה הביך אותי, הרגשתי נידי כזאת מעצבנת, ובאותה נשימה ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו, להוציא ממני.
אז במשך איזה 10 דק' פשוט התבכיינית ככה, בקול מעצבן כזה, כי זה מה שהרגשתי.
כמו להגיד מלא פעמים אוף, או לזעוק למה?! או להגיד זה לא פייר.

היום בעבודה היה יום מעצבן, לכולם. היה וייב נרגז באוויר, כולנו היינו על הקצה עם פרצוף מדוכדך ונרבים חשופים.
בשלב מסויים הסתכלתי סביב ושוב, כמדי פעם, תהיתי אם העולם קיים בכלל או שהכל זה אני, אם כל האנשים האלה סביבי והמקום הזה, לוקחים חלק בעולם, או שכולם דמויות שמשדרות אותי.
הרגשתי קצרת סבלנות, כביכול בגלל מטלות בעבודה וחוסר סבלנות כי אני שם,
אבל ידעתי, במקום של הכנות ממנה אי אפשר ולא כדאי לברוח, שאני חסרת סבלנות כי משהו הרבה יותר גדול מפריע לי וחסר לי,
פשוט חסר לי.
בתקופות שאנחנו מקטרים הרבה זה לא בגלל שאנחנו קוטרים, זה בגלל שמשהו עמוק מאוד מפריע לנו.
חסר לנו, פשוט חסר.
וצריך להתבכיין את ההתבכיינות, כי היא מנסה להגיד משהו.

לצערי, מניסיון, אני מקשיבה לה, ונותנת לה מקום, ושומעת את מה שהיא אומרת,
אני יודעת מה הבכיינות שלי אמרה לי היום, מה חסר לי ומה מציק לי,
אבל מה עושים עם זה?
איך משביעים את הרצון?

נכנסים לג'יידייט? ;-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-12T00:06:44):
[u]נכנסים לג'יידייט?[/u]

התשובה לשאלה הזו עבורי היא:
[u]@#$%@[/u]

[u]אוי ילדה, אמרתי לה בדרך, הכול עניין של תזמון ופגישה עם הנשמה הנכונה בזמן הנכון[/u]
ככה בדיוק.
פגישה עם הנשמה הנכונה בזמן הנכון בחיים האמיתיים
ועבודה עצמית בכמויות מסחררות.
הילדה אליה אני מדברת היא אני הקטנה.

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-13T13:38:25):
אויויויוי....כמה בזיונות אדם צריך לעבור בעולם הזה.

אני מנצלת את העובדה שרובכן כאן לא מכירות אותי בחיי האמיתיים, ואלו שכן מכירות לא תמיד באות לבקר בדף הזה (חוץ מגלי היקרה),
ואוכל לשפוך את אשר על ליבי.

הרגע חזרתי הביתה , בוכיה עד לשד עצמותיי, ולגמתי ערק ישר מהבקבוק.
ממש אלכוהוליסטית.
איכשהוא זה הצליח לנחם או להרגיע את ההתייפחויות שלי.
אני בחורה כ"כ דרמטית ,איך אני בוכה כאילו מישהו מת לי,
תכלס, הפעם האחרונה שבכיתי ככה, היתה כשמישהו מת לי.

וכשהמישהו ההוא מת לי, החברה הכי טובה שלי לא היתה בארץ,
וכשהיא חזרה היא אפילו לא טרחה לעלות איתי לקבר שלו, ובכלל היא לא טרחה.
וזו היתה האכזבה הראשונה שלי ממנה, בדרך להמשך רצוי אכזבות וציפיות של ילדה קטנה.
נכון,
אני ילדה קטנה. ילדה -זקנה.
לעזאזל עם כל המודעות והזיוני שכל, נמאס לי להיות בטוב וחיובית.

ועכשיו החברה הכי טובה ילדה ילד שני, והיום היה ברית,
וכבר חצי שנה שאנחנו לא ממש מדברות, סתם נימוסיות.
וכבר חצי שנה שאני מנסה להבהיר לעצמי שהחברה הזו יכולה לספק לי משהו מסויים, ומספיק לצפות שתתן לי משהו אחר.
וכבר חצי שנה שאני משננת לעצמי ש"לא 'כפת לי, בכלל שלא 'כפת לי".
ואני מתגעגעת אליה.

החלטתי לא ללכת לברית של הבן שלה אתמול, אבל ברגע האחרון שיניתי את ההחלטה
והחלטתי לא להדיר את העבר שלי (גדלנו ביחד, משמע כל חברות הילדות יבואו), מחיי הנוכחיים . (מה זה בכלל חיי הנוכחיים?!?!)
אז נסעתי, וכל הדרך שיננתי לעצמי -"את באה בלב פתוח, בואי לקבל ברכה ולברך, הכול טוב..."
ועוד שיננתי מהלך של דיאלוג אפשרי - "הי מתוקה, מה שלומך?" (שואלים אותי)
ואני עונה - "מעולה !! הכול טוב !"
"איך הולך עם הבובות? את עדיין ברחוב סומסום? "(אוף! אולי מספיק עם השאלה הזאת!!!!)
"כן, הכול טוב מצויין עם הבובות, ואיך אצלך?"
הפכתי להיות אמנית המעבירת שיחות הלאה.
חשוב לציין שכל החברות איתן גדלתי נשואות עם ילדים...:-)
וכשהגעתי ,כולם היו כל כך חמודים
כולם חזרו ואמרו "את נראית כ"כ טוב!!!" (למה, איך נראיתי פעם?)
"שינית פאזה, אה?" (כן, אני תל אביבית , אוף אני שונאת את השטויות האלה)

וראיתי את חברה שלי והיא היתה נראית מופתעת לראות אותי,
ועמדו לי דמעות בעינים אבל בלעתי אותן(כמו שאמא שלי למדה אותי), וחבקתי אותה חיבוק קר שלא יציף לי את ים הדמעות,
והיא שאלה "את אוהבת אותי" ואמרתי בקול חנוק ,קר ומרוחק " בטח".
יופי, המשכנו לדרכנו. ותכלס אני הייתי מוכנה ללכת.
אבל לא, אני עושה עוד את המינגלינג הקבוצתי.
ו"הי, איך את נראית טוב" ו"הי, איך את חמודה" ו"הי, את בתל אביב?"
ואני עונה תשובות קצרות ,ממצות, הדמעות חונקות אותי, פשוט חונקות -אין לי מושג למה!!
כולם כ"כ נחמדים ומתוקים , ואוהבים.
ואני רוצה לברוח.
טוב, עוד שניה, אחרי הברית.
ובזמן הברית השתדלתי להתפלל עליהם שיהיה להם זוגיות טובה, ודיאלוגים מפרים ,והרבה אהבה.
ושיהיו להם בנים בריאים וטובים ופרנסה בשפע...וזהו.
הסתיים והתחלתי להמציא תרוצים למה אני חייבת, פשוט חייבת ללכת.
החברה שלי ,היולדת, לא היתה נראית מופתעת או מוטרדת, פשוט נפרדה ממני לשלום.
כל השאר היו מופתעות, אבל בעיניים שלהם ראיתי (אולי זו בכלל אני) " טוב, קצת קשה לה, זה מובן..."
אוף.
נכנסתי לאוטו והתחיל הסשן.
בכיתי כמו שהרבה זמן לא בכיתי, וצרחתי על אלוהים.
צרחתי, שאני שונאת אותו,
ושאני לא יכולה לשאת את הבזיונות האלה.

אתן יודעות, כששני בניו של אהרון הכהן ,מתו ביום אחד כתבו עליו "וידם אהרון"
קיבל את הדין בשקט ובהשלמה.
ואומרים שהמעלה הכי גדולה בתשובה זה "וישמע בזיונו - וידם".
גדול עלי, אני צרחתי. שום שקט ושום דממה.
פשוט כל הג'ינג'י שלי נמרח החוצה.
ועכשיו אני בהשפעת ערק , כותבת ללא הפסקה ,
ועוד רגע אשלח ואז......
.....
......
אנקה את הבית.


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-08-13T17:02:10):
אוי חומד,
הלב שלי איתך.

חבל שאת לא מגיעה לביקורים, היית מקבלת חיבוק ענק.
וישר אחר כך תינוקי לידיים כדי שאוכל להתקלח להשתין ולנשנש קצת שוקולד לא אורגני..
... אולי הגיע הזמן ללבקר ללא סיוע חברות משדכות?

ובנימה משמחת יותר - סחתיין על התמונה בכתבה.
עשית לי חשק להסתפר


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-13T19:20:20):
אוי, הצילו.
יש תמונה שלי לבנה וכפופה בוואי נט.
לעת עתה אני פשוט מדחיקה.

תודה גלינקה.
כן, יש מצב לביקור בלי משדכים.
ותודה על החיבוק והתינוקי המתוקי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-13T19:21:20):
לא רוצה להפרד מהמציאות הוירטואלית...


[b][po]ציל צול[/po][/b] (2010-08-13T20:12:30):
גברת [po]אינטו איציה[/po], נראה לי שהגיע הזמן להפסיק קצת לתת ולהתחיל קצת לקבל. אז הנה זה בא... חיבוק (וירטואלי, כי את לא רוצה להיפרד...) חם. אוהב. חזק. מעצים. מלטף בגב ובסופו – נשיקה עמוקה בלחי. כזו שמשאירה שם חור.
וגם רוצה לומר לך עוד משהו – קראתי אותך וראיתי שכל ישותך והווייתך התנגדה ללכת לברית הזו. היו שם כל הסימנים של קטסטרופה בדרך. אז פעם הבאה, מאחר ואת כזו חכמה (באמת, לא בציניות) אולי תקשיבי לעצמך. את יודעת הכי טוב. תוציאי את הצמר גפן מהאוזניים ותקשיבי לעצמך.
ובינתיים – עוד פעם החיבוק ההוא ממקודם. כולל הנשיקה בסוף. אוהבת אותך מאוד.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-13T21:25:15):
אוי אינטו אינטו יקרה
היה לי כל כך לא נעים וכל כך נעים לקרוא אותך.
כותבת מהר מהר שלא יברח האינטרנט.
היה לי נעים כי אני אוהבת אותך (הוירטואלית לעת עתה)
ולא נעים כי כאב לי לקרוא על המצב הזה שזוכרת טוב מדי
וגם לא נעים כי שמחתי שאני לא לבד בעולם הזה, המזויין והקסום.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-13T21:38:42):
טוב בא לי להמשיך לכתוב לך
ממרכז תל אביב אל דרום תל אביב שפעם היה ביתי,
כל כך קרובות וכל כך...
קרובות.
לא מרגישה שרחוקות.
מסכימה מאוד עם [po]צי צול[/po] - לא רצית ללכת.
מתי כבר נקשיב לעצמינו, הפה כל כך קרוב לאוזניים.
והלכת, כי ניסית, וקיבלת במתנה התפרקות.
ויום שישי היום, כבר ערב, השעה הקשה דפקה בדלת אמרתי לה יאללה בואי נשתה משהו.
מרוב שמרגישה שרוצה לכתוב לך דברים שרצים בי לא מצליחה לכתוב כלום.
דברי החכמה, לא בא להם לשתף איתי פעולה.

זה לגיטימי ללכת לישון ב-21:30?

כן, אני מחבקת אותך, ואת לא לבד ואת כן לבד (גם אני לא לבד ובכל זאת, בחיי שאין פה אף אחד עכשיו),
החברות שלך נשואות, וילד שני של חברה קרובה-רחוקה, קשה לא לקחת את זה אישי.
לפעמים אני, שלא ממש רואה תוכניות רחוק, משמחת עצמי במחשבה הבאה:
בסוף הרי אהיה נשואה, יהיו לי ילדים, יהיה לי הבחור החמוד שלי שמחכה לי גם ברגעים אלה ממש,
הזמן עכשיו הוא יקר מפז, אל תראי בו עליבות.
אפשר לראות בזה מניפולציה עצמית, מ'כפת לי.

מה אני מאחלת לך לשבת?
שתסתכלי על בקבוק הארק ותראי בהתפרצות האלכהוליזם חבר לעת צרה.
שמחר תצחקי כי בכית את הבכי.
שלא תבטלי את ההתמוטטות היום בהינף יד שאומר, זו סתם הייתה קפריזה,
אלא תראי את הכל כחלק ממך, לא פאתטי, לא נואש, לא בודד.
חי.


[b]גוונים[/b] (2010-08-14T00:17:44):
אינטואיציה יקרה,
אין גבול להזדהותי עם הקטע הנ"ל.
זו פשוט היתה יכולה להיות אני שכותבת את זה, מילה במילה.
(טוב, נו, אני לא ג'ינג'ית וגם לא בתחום הבובות, אבל חוץ מזה, מילה במילה)

היכולת הזו שהתפתחה עם השנים לנהל שיחה על כלום, להדוף ישר חזרה,
[u]הפכתי להיות אמנית המעבירת שיחות הלאה.[/u] הגדרה מצוינת!
תמיד חשבתי שזו אני היחידה שמרגישה ככה.

אין לי מילים חכמות, אני לא יודעת אם יכולת לא ללכת, כי למרות שלא רצית, משהו כן קצת רצה, כי בכל זאת נקודות ציון חשובות של אנשים עם זכרונות משותפים וילדות משותפת, זה לא משהו שקל לוותר עליו, ובכל זאת אי אפשר להמנע מפגישות שכאלה, ובכל זאת יש פינה בלב ויש כמיהה שהדברים יהיו קלים ויזרמו ואולי הפעם?
וקשה לדעת מה עומד מאחורי המשפטים הריקים שנזרקים לחלל האויר ומאחורי התדמית הקלילה וה'תראו איזה חיים מושלמים יש לי' ואולי גם הן, החברות מן העבר סוחבות את המשא שלהן? ואולי זו רק מן דרך חברתית לא נורמלית אך מאד מקובלת שבה אסור להראות קושי, או חולשה.
וטוב, עשית שקמת והלכת וטוב עשית שצרחת וטוב עשית שנתת דרור לדמעות וטוב עשית שחברת לעראק.

אין כאן כל בזיון. ואין כל פגם בהתנהגות שלך ובמה שאת.
להיפך. זה כל כך אנושי, ורגיש, ומובן, זה כל כך נכון.
ואין צורך לקבל שום דבר בדין והכנעה (מצאת לך דמות להשוואה, אהרון הכהן, לא פחות ולא יותר...)
טוב לבכות ולצרוח.
וטוב לנקות את הבית.

ותאמיני לי, שאני משוכנעת שאת בובנאית יותר טובה ומוכשרת ומוצלחת מכל מי שהיה בברית הזו ומכל מי שקוראת כאן בדף ביחד,
אז מה את מתלוננת בכלל?
(גוונים מאד מקנאה בזמן האחרון בכל היוצרים והאומנים באשר הם, ובעיקר במי שמנסה גם לשלב בין כשרונותיו לפרנסתו, זו נראית לה דרך הרבה יותר מספקת ואמיתית לחיות את החיים, דרך שהיתה רוצה לעצמה לו רק היה לה כשרון למשהו כזה...)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-14T22:58:41):
:-)

:-]

קצת נבוכה עכשיו.

אבל לא מצטערת על כלום.


_שתסתכלי על בקבוק הארק ותראי בהתפרצות האלכהוליזם חבר לעת צרה.
שמחר תצחקי כי בכית את הבכי.
שלא תבטלי את ההתמוטטות היום בהינף יד שאומר, זו סתם הייתה קפריזה,
אלא תראי את הכל כחלק ממך, לא פאתטי, לא נואש, לא בודד.
חי._


שבע. ...
כן,חיות זה שם המשחק.
פשוט לחיות.
ליפול- לקום -ליפול -לקום ושוב ושוב...
צודקת. לא להתבייש, לא פאטתית, לא להדביק כינויים,
לשמוח שחייתי, שהרגשתי.
שעדיין.

צילי..@} תודה.
את אחת מהיחידות שמחברות אותי כאן בין הוירטואלי לאמיתי, ואצלך גם אבוא לגבות את החיבוק .:-)
הקשבתי לעצמי, ברגע האחרון החלטתי שיש עניין להתמודד אז הלכתי,
מה גם -
[u]כי בכל זאת נקודות ציון חשובות של אנשים עם זכרונות משותפים וילדות משותפת, זה לא משהו שקל לוותר עליו, ובכל זאת אי אפשר להמנע מפגישות שכאלה, ובכל זאת יש פינה בלב ויש כמיהה שהדברים יהיו קלים ויזרמו ואולי הפעם?[/u]

והבחורה המדוברת היתה אחת מעמודי התווך שלי שנים רבות..
אבל למדתי את השיעור שלי. ואולי באמת צריך להתרחק, או להפרד מהצורה הישנה כדי לקבל אחת חדשה.


[u]הלכת, כי ניסית, וקיבלת במתנה התפרקות.[/u]
זה כ"כ נכון ויפה לראות את כל זה כמתנה,
אני אוהבת את זה.
אמנם עוד לא צוחקת על הכול, אולי קצת נבוכה מהפתיחות הפתאומית, אבל עוד לא צוחקת צחוק נוסטלגי של בוגרת.

[u]שמחתי שאני לא לבד בעולם הזה, המזויין והקסום.[/u]
הוא פשוט כזה העולם שלנו, אה?
פשוט מטורף על כל הראש , חסר הגיון בסיסי, מעגליות אינסופית
ועם זאת יש את רגעי הקסם האלה....מעטים אבל אכותיים.


_ותאמיני לי, שאני משוכנעת שאת בובנאית יותר טובה ומוכשרת ומוצלחת מכל מי שהיה בברית הזו ומכל מי שקוראת כאן בדף ביחד,
אז מה את מתלוננת בכלל?_
גוונים...:-) נדמה לי שמעטים האנשים שחשבו אי פעם להפוך לבובנאים...
גם אני תוהה מדי פעם מה חשבתי לעצמי.
וכל העניין של שילוב הכשרון והמקצוע, זה נכון ואמיתי -וגם קצת חלום.
איך מתפרנסים מזה בכלל? זו אחת השאלות המהותיות של השילוב...

כולכן, הייתן כאן והייתן בשבילי, ואני מודה לכן.
באמת.
קראתי אתכן במהלך השבת והמילים מילאו אותי חום (ולא הייתי צריכה עראק :-)).
חיבוקים מילוליים וירטואלים ,באופן מפתיע, יש להם איכות מיוחדת ושומרת.
כמובן שאין על מגע אמיתי אבל לפעמים הוא טעון ומביא איתו עוד כמה דברים שלא תמיד רצית,
מכל מקום -תודה.

ביום השישי שהיה ,אחרי השתיה, נפלתי מעולפת על המיטה, וכשהתאוששתי הצלחתי עוד לנקות ולבשל לשבת.
האנרגיות המבולבלות שלי חדרו לאוכל והוא יצא קצת עקום (הסלמון התייבש בטירוף),
אבל הארוחה הקהילתית שהיתה פה (אכלנו עם השכנים ועוד חברים ) נתנה לי אפשרות [po]לצאת מעצמי[/po] [po]ולקבל לעצמי[/po].

והיום...אממ...סרטים וספר ובובה, ועוד כתיבה שמכינה את השבוע הקרוב שיהיה לטוב.
בקיצור,
מזמינה שהשבוע הקרוב יביא הרבה הזדמנויות לצחוק,
הזדמנויות של פרנסה מתאימה ומפתחת,
והזדמנויות למפגשים מפתיעים.
וחודש אלול - הרבה הזדמנויות לסלוח, לעצמי ולאחרים .

@)


[b]יערה[/b] (2010-08-14T23:13:21):
[u]אויויויוי....כמה בזיונות אדם צריך לעבור בעולם הזה.[/u]
(()) את נפלאה כזאת! בכל מה שכתבת! מאוד מזדהה איתך, (כרגיל),עשית מצווה, במיוחד שהלכת למרות שהיה לך קשה, ה' רואה את מאמצייך, תהיי חזקה.
יש שכר לפעולתך....


[b]יערה[/b] (2010-08-14T23:17:04):
אופס... לא ראיתי את מה שכתבת כמה דקות לפני... מרגישה קצת עם הצתה מאוחרת...
שבוע נפלא.


[b][po]ציל צול[/po][/b] (2010-08-15T09:00:08):
[u]את אחת מהיחידות שמחברות אותי כאן בין הוירטואלי לאמיתי, ואצלך גם אבוא לגבות את החיבוק .[/u]
מעשים. לא איומים. תבואי כבר.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-15T23:54:25):
[u]ביום השישי שהיה ,אחרי השתיה, נפלתי מעולפת על המיטה, וכשהתאוששתי הצלחתי עוד לנקות ולבשל לשבת.[/u]
זה מעורר הערצה.
בעיקר החלק של הבישול (-:

חודש אלול. צמרמורת.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-16T22:47:14):
להיות שלמה עם הסיפור שלי.
לא להרהר בשל אחרים.
להיות שלמה ושמחה עם כל מה שקבלתי עד עתה.

להיות באומץ בשביל לתת.
ולקבל.


[u]חודש אלול. צמרמורת.[/u]

מסכימה...


[b][po]י פה[/po][/b] (2010-08-17T08:28:32):
_להיות שלמה עם הסיפור שלי.
לא להרהר בשל אחרים.
להיות שלמה ושמחה עם כל מה שקבלתי עד עתה.
להיות באומץ בשביל לתת.
ולקבל._

מקסים . תודה לך. זה מחזק .
חיבוק |L|


[b][po]הולך בדרכי[/po][/b] (2010-08-17T10:00:45):
הגעתי אל הדף רק עכשיו.
[po]אינטו איציה[/po]. כל הכבוד על האומץ.
אני תוהה לעיתים ביני לביני- האם להיות החלטי ויודע מי אני בדיוק ומה אני רוצה ומהי מטרתי וכו',
הוא כביכול הנכון שאליו אני אמור להתיישר? זה מי שאני אמור להיות?
יש מי שיש בו יותר דין ויש מי שיש בו יותר חסד. אנרגטית, לא נאמר בשיפוטיות- יש טוב בכל אחד מן השניים.
וכל "ההחלטיים והיודעים" (וכו')- מה הם "מפסידים" בדרך?

ההתלבטות כואבת מאד.
שכרה בצידה- אני בטוח. גם אם רוב הזמן לא ברור לי מהי..... :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-18T15:56:02):
[po]י פה[/po],
תודה,שמחת אותי.

[po]ההולך בדרכי[/po], ברוך הבא, :-)
צודק. אין עניין שכולם יהיו אנשים נחושים והחלטיים.
בדיוק כתבתי לעצמי סיפור על חושך ,סיפור דמיוני.
ואיך שפעם החושך היה אהוב ומרגיע ומאפשר לאנשים את קסם האי-ודאות.
ואיך מרגע שהאדם המציא את האש- את היש ,הוא נעשה מכור לודאויות, ל"לדעת" ,מה אני עושה היום, מחר, עוד שבוע וכו'.
ואיך שהחושך מעתה ואילך נתפס כמפחיד, מאיים, מרתיע...

אני מנסה יותר להתמקד, להשריש, להתחזק.
מבינה שיש בי רצונות, וכדי לממש אותם אצטרך [po]אינטו איציה[/po], באומץ.

ישנתי הלילה עם חברים בחוף הים הצפוני. איזה תענוג. איזה מים!
עכשיו אני קצת פחות לבנה, הרבה יותר אדומה ...
במוצאי שבת כתבתי לעצמי לקראת השבוע הקרוב שאני רוצה הצעות מפתיעות, הזדמנויות לצחוק ועוד.
ובכן, גם הציעו לי במפתיע לנסוע לים, גם צחקתי שם מלא מלא בין הגלים,
וגם התקשרו להציע לי הצעת עבודה מענינת.אמנם לזמן קצר, ועדיין, מאוד מאתגרת בשבילי...

ואני מתה מפחד. רוצה לנסות באומץ, אבל גם כ"כ חסרת בטחון...

ברוך ה', רק נסיונות כאלה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-18T22:56:01):
וואו.
תוקפים אותי כאבי גדילה.
התקף חרדה לגבי המשך ההתפתחות שלי.
לאן ?לאן?
אני בת 29, להתחיל ללמוד שוב במסגרת טוטאלית??
מצד אחד -נדמה שיש צורך כדי לקבל אחת ולתמיד יכולת מספיק רחבה ועמוקה,
ומצד שני - אני כבר מבוגרת בשביל זה , לא?!
אז נכון, אין לי ילדים או בעל, מה שמאפשר לי לעוף על העניין,
אבל ....לא יודעת אם יש לי כח .
יש בי"ס מדהים בירושלים לתאטרון חזותי שתמיד חלמתי ללמוד שם, אבל משום מה לא הגעתי אליו.
אני מסתכלת במערכת שעות שלהם ומתמלאת קנאה, גם אני רוצה....
אבל מאיפה אני אשיג כסף?! ולחזור לירושלים?! וקצת מתפלצנים שם זו האמת...

והכי אני פוחדת, להשקיע .
להשקיע כסף, זמן, מרץ, נפש - ואולי בסוף הכול יהיה לשווא?!
אולי יתברר שאני בתחום הכי לא נכון בשבילי?! (טוב,זו הגזמה, אולי לא ה כ י לא נכון בשבילי)
אולי לא אצליח ליצור? לא אתברג נכון?
אולי אולי אולי?
אולי עדיף לחזור לים...
שם לפחות יש שתי אפשרויות -או חול או ים.

מתה מעייפות,
אולי מהסדק של העייפות מגיעים הפחדים...


[b][po]הולך בדרכי[/po][/b] (2010-08-19T09:49:40):
כשאני רעב- אני עצבני.
כשאני עייף- אני פסימי.
ככה זה אצלי.
לפעמים אני מצליח לזכור את זה, ואז פשוט מחכה לחשוב בעניין כשאהיה פחות עייף.
גם להגיב על עניין של מחלוקת ביני לבין זוגתי כשאני רעב, הוא בד"כ רעיון לא טוב.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-08-19T10:40:40):
[u]ואיך מרגע שהאדם המציא את האש- את היש ,הוא נעשה מכור לודאויות[/u] ! את גאונה אמרו לך את זה לאחרונה?
קוראת אותך ועוד ולא הספקתי להגיב ועכשיו חלק יהיה קצת מאוחר מדי כי הדברים נאמרו כל כך יפה ע"י הכותבים השונים.
ואת נפלאה! ואמיצה!

[u]להשקיע כסף, זמן, מרץ, נפש - ואולי בסוף הכול יהיה לשווא?![/u]
איך יהיה לשווא אם בדרך תלמדי ותחווי ותחיי ותרגישי ותכירי במסגרת שיכולה לחשוף אותך לדברים שמעניינים אותך? לאנשים עם תחומי עניין דומים ויצירה ורעיונות אחרים?


[b]גוונים[/b] (2010-08-19T11:59:23):
[u]איך יהיה לשווא אם בדרך תלמדי ותחווי ותחיי ותרגישי ותכירי במסגרת שיכולה לחשוף אותך לדברים שמעניינים אותך? לאנשים עם תחומי עניין דומים ויצירה ורעיונות אחרים?[/u]
בדיוק!
אני כל כך מזדהה עם ההתלבטות לגבי הלימודים, באמת. אני חוויתי יותר מפעם אחת התלבטות דומה (מה לעשות שהדבר הכי מושך בעיני זה ללמוד, ללכת ליישם אחר כך את כל מה שלמדתי בעבודה זה כבר הרבה פחות קורץ, הרבה יותר אטרקטיבי מבחינתי להחליט שאני חייבת ללמוד עוד משהו...)
אחרי התואר הראשון ועוד כל מיני סיבובים פתאום נורא רציתי ללמוד משהו שהיה כביכול לגמרי לא קשור לכל מה שהתעסקתי איתו עד אז וזה היה יקר וארוך והתחיבות ואינטנסיביות ובעיקר כל הזמן הציקה לי השאלה
[u]להשקיע כסף, זמן, מרץ, נפש - ואולי בסוף הכול יהיה לשווא?![/u]
וגם
[u]אולי יתברר שאני בתחום הכי לא נכון בשבילי?![/u]
ובסוף (כי זאת אני) כמובן שהלכתי ולמדתי.
זו היתה חוויה יוצאת דופן, מלאה בהתנסויות שלא הייתי מגיעה אליהן בחיים, כמעט עזבתי איזה שלוש פעמים ובסוף הצלחתי לסיים הכל הכל הכל (הייתי נורא גאה בעצמי בתור בן אדם איטי, מרוח, ולא סוגר קצוות).
ובכן, היום אני אכן לא בתחום. את העבודה שלי מצאתי בסופו של דבר (פחות או יותר באותה תקופה) דוקא בנושא ה'רגיל' שלי והתואר השני הוא פחות או יותר שילוב של התכנים של העבודה שלי של יחד עם התואר הראשון.
כך שהלימודים האלה נשארו קצת כמו נטע זר בביוגרפיה שלי, כביכול אין לי שום נגיעה אליהם היום.
אבל זה רק כביכול כי זה כל כך לא נכון! הם העשירו את חיי בצורה כזאת שהחיים כבר בכל מקרה לא אותו דבר. כל נקודות ההסתכלות על דברים הן אחרות, ובעיקר התהליכים שאני עברתי עם עצמי שם, אני משוכנעת שהיה לכל מה שעברתי שם חלק בזה שהגעתי למה שאני עושה היום (לא מבחינת תוכן אלא מבחינת התפתחות אישית, לא הייתי מביאה את עצמי לנקודה הזו לולא הלימודים האלה). נוצרו לי שם כמה חברויות יפות מאד ובעיקר למדתי המון, על עצמי, על היכולות שלי, על הכישורים שלי, על המקומות החזקים/חלשים שלי, ראיתי איך אני משתנה, צמחתי.
אז כמובן שתלוי מאד לאיזה לימודים הולכים, אלה היו לימודים מהסוג החוויתי טיפולי ולכן נגעו במקומות מאד עמוקים.
אבל אני מאמינה שכל חוויה יכולה להיות כזאת מלמדת, מעשירה, מרחיבה.

אני לא אומרת שאת צריכה ללכת ללמוד, זה פשוט כל כך הזכיר לי את ההתלבטות שלי.
רק את יודעת כמובן מה הטוב והנכון והאמיתי לך. ואם את לא יודעת הרגע כי זה עוד לא הבשיל, זה יגיע, רק תני לזה להתבשל...

אני רק אומרת שהשאלה הזו, אולי הכל יהיה לשוא, היא שאלה מתעתעת. בדיוק כמו שנטע כתבה, לשוא זה לא יהיה.
אולי מבחינת נורמות מקובלות ומרובעות של עולמנו זה יתפס בעיני אנשים אחרים כלשווא אם במקרה תפני אחרי זה לתחומים אחרים או שזה לא יקדם אותך בצורה מיידית למציאת פרנסה. אבל אלה רק מילים ותפיסות וקבעונות. רק את יודעת מה יתרום לך ומה יגרום לך אושר.
ותמיד תזכרי שגם אם את מתחילה זה לא אומר שאת צריכה לסיים... (פה צריך לבוא האייקון עם הלשון בחוץ שאני לא יודעת לעשות).
זה מה שהרגיע אותי יותר מהכל. אני מתחילה, צעד אחד. נרשמת לשנה אחת מקסימום לא אמשיך, לא צריך עכשיו להתחיב לדברים שמעבר לטווח הראיה והתחושה שלי. רק לצעד הראשון, אחר כך נראה. בשבילי היה בזה משהו מרגיע מאד.

(ובלי קשר, גם אני שמעתי שהחזותי זה אחלה! נכון, פלצנות. אבל זה בהרבה מקומות בתחומים האלה. מסננים את מה שטוב מתעלמים מהיתר).
(וירושלים, כן ירושלים.... אין מה להגיד, אני בהחלט יכולה להבין למה זה יכול להיות מדכא לחזור אליה... אבל מצד שני זה יכול להיות גם מיוחד מאד ותקופה מעניינת).

טוב אני רואה ששוב התלהבתי והארכתי, אלה פשוט נושאים שמדברים לליבי.
שיהיה יום טוב, שליו וצונן.


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-08-19T22:28:45):
קודם כל - ירושלים זה אחלה! בואי בואי!
אני מהזן הלומד. תמיד הייתי. גם כשאני לא עובדת אני לומדת.
פעם הייתה לי רשימה אינסופית של מה אני רוצה ללמוד וכיום אני סתם זורמת
<למרות שאני בעד רשימות של פעם, הם מזכירים לי מי אני רוצה להיות או מי הייתי>

ועכשיו אחרי קטנצ'יק שנכנס לחיי, אני פתאום קצת מצטערת שלא עשיתי עוד..
לא רק לימודים.
גם נסיעות, הרפתקות, ריקודים, זיונים, מדורות, רחצה בערום, מסיבות, ציורים,,,,,,
לא מרגישה שלא עשיתי מספיק, רק איזה קנאה קטנה במה שעוד בא לי וקצת יותר מסובך עכשיו.
לא בילתי אפשרי, רק יותר מסובך (מזכירה לעצמי)

פעם קראתי ספר על אנשים שעברו חוית סף מוות
כזו שבה מתים לדקה או שתיים וחוזרים לחיים - זה קורה בכלמיני סיטואציות מסתבר
ותשאלו את האנשים שעברו את החוויה הזו
כמעט כולם דיברו על דמות/ מלאך ששאל אותם כמה אהבו בחייהם וכמה ידע רכשו

נקודה למחשבה


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-20T00:57:16):
_ואיך שפעם החושך היה אהוב ומרגיע ומאפשר לאנשים את קסם האי-ודאות.
ואיך מרגע שהאדם המציא את האש- את היש ,הוא נעשה מכור לודאויות, ל"לדעת" ,מה אני עושה היום, מחר, עוד שבוע וכו'.
ואיך שהחושך מעתה ואילך נתפס כמפחיד, מאיים, מרתיע..._

מעבר ליופי הצרוף והמדויק שניסחת במילים ספורות
את כמו הצלחת לתפוס פרפר בידייך העדינות
רעיון חמקמק ומתעתע
והוא התשובה לכל השאלות שהעלית כאן.
גשי אל החושך בעיניים פקוחות.

חיבוק חזק.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-22T01:19:07):
פתחנו לנו כאן (ובדפים שלכן) קהילה קטנה בתוך קהילה גדולה, נכון? :-)
זה כיף...
מחר אני אספר לכן עוד, ואכתוב כאן סיפור ילדים קצר שכתבתי...
יש למה לחכות .:-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-22T15:03:41):
נכון :-)
מחכה לקרוא עוד.
(אני בעבודה ולא יכולה כל כך לכתוב ומה זה לא בא לי להיות כאן היום...
בדרך כלל זה לא קורה, היום משעמם לי, ולא בטוחה שזה באשמת העבודה.
אז ברחתי לכאן לרענון).
יום טוב!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-24T17:35:00):
אויויוי...נופלת לי...
איזה סיפור ואיזה נעליים, לא בא לי לכתוב כלום.

אתן יודעות מה בא לי??
לשחק פינג פונג או מטקות על החוף או בגינה או בחצר של מישהו!!
אוף, אני רוצה פינג פונג עכשיו!!!או מטקות!!

אני אסע באופניים, בטח משהו יצוץ.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-25T01:04:53):
געגועים, געגועים...

למה אני מתגעגעת?

לא לדאוג בכלל מכסף.
למים צלולים ורוח נעימה.
ללכת הביתה ביחד, ולישון מחובקת.
לשמוע קול אחד נקי ומדוייק שאומר לי מה לעשות.
לידיים של אמא מחבקות.
לחיבוק אינסופי של רחם.
לרגעי קסם של שירים.
לצחוק מתגלגל חסר עקבות.
לאיש שלי.

למה אתן?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-25T01:09:12):
היום מישהי שלא הערכתי אותה מספיק בכלל אמרה לי משהו עלי מאוד מדוייק.
אני משתתפת בקבוצה של תאטרון רחוב והמנחה אמרה שאני לא סומכת עליהן (על המנחות).
מה שנכון...
אמרה אותה אחת - את לא סומכת באופן כללי,בחיים שלך, נכון?
האמת, זה נכון. ז"א אני סומכת אבל רק על עצמי.
האמת, כשיש מישהו לידי שקונה את אמוני ואני קולטת שהוא יודע ומבין דבר- אני ממש משחררת.
אבל לוקח לי זמן לסמוך. למרות שכלפי חוץ אני יחסית נפתחת מהר...

יום הפוך היה לי היום.
אני כבדה ועצובה, ולא משתחררת מהדאגות.
ממש כבדות קיומית.
כזאת שלא עוברת אפילו אם נוסעים על אופניים..
אולי פינג פונג עדיף בכל זאת.


[b]גוונים[/b] (2010-08-25T11:05:17):
(())
מזדהה.

(קצת נעלמו לי המילים, אולי בעקבות החום,
כשהן יחזרו אכתוב יותר).


[b]יערה[/b] (2010-08-25T14:21:35):
[u]למה אתן?[/u]
{@ גם, לאותם דברים בדיוק.... (()) עושה משהו גם רק בלקרוא את המילים.. תודה...
אז את לא סומכת [u]באופן כללי,בחיים שלך[/u] ?
על הקב"ה את סומכת? שהכל לטובה ושהכל מידו את מאמינה?
אולי בצדק מסוים את לא סומכת על המנחות אך אם את סומכת על ה' את יכולה לשחרר את הרצון לשליטה.ולהתמקד בלהיות שמחה ב"אהבת לרעך כמוך"... (קל לדבר.. אני יודעת..)
שנצליח אמן.
מה עם הסיפור ילדים שהבטחת לנו??
שולחת אהבה אלייך.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-08-26T10:52:04):
(())

בפעם אחרת אכתוב..


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-26T11:06:03):
אינטו אינטו

איזה משפט צהוב קפץ לי?-
"מה את רוצה?".
עד לא מזמן שנאתי את המשפט הזה, כי פעם אחת, לפני שנים רבות, לפני שנה רבה, יצא לי המשפט הזה ועניתי- משפחה עם מאיר.
ולא קיבלתי.

לפני כמה זמן אבא שלי אמר לי- רבות מחשבות בלב איש ועצת אדוני תקום.
שזו הגרסה היהודית ל-life is what happens to you while youre busy making other plans.

אני לא יודעת למה אני כותבת את הדברים האלה, אולי בעקבות יערה.

מקסימים הגעגועים שלך.
וכולם אומרים, לדעתי,
חוף המבטחים של הילדות הבראשיתית,
לפני שהתחלנו להיפגע ולחשוב.
למה אני מתגעגעת?-
לעכשיו.
למאיר.
לכל הדברים הטובים שעוד לא קרו לי.

רק תגידי מתי, פינג פונג בלילה בגן מאיר.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-08-26T12:41:35):
[u]רק תגידי מתי, פינג פונג בלילה בגן מאיר[/u]
אני באה לעודד מהיציע עם כוס למברוסקו ביד :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-26T15:42:20):
?[u]על הקב"ה את סומכת[/u]
?
לא,לא ממש...
כבר לא.
האם בכלל סמכתי עליו פעם?

(טוב, זו לא האמת לאמיתה, אני סתם עצבנית)
פשוט היו לי פה כמה התכתבויותעם [po]בערך מוחלט[/po] ,על משנתו של ליבוביץ'.
ואיך שמצד אחד הוא מאוד מתיישב לי במוח ובהגיון, ז"א זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני שהקב"ה הוא כוח אנרגטי ולא אבא טוב שעושה לנו דברים.
ולכן זה הופך את הסיפור ליותר מתמטי ופחות רגשי, יענו - אבא שומע מקשיב ואוהב גם אם אני לא מקיימת מצוות וכדו'.
לא, הכוח העליון הזה מגיב לדברים מסויימים, או מקיים איתנו קשר דרך דברים מסויימים.
אני לא סגורה שאני צודקת או מבינה את מה שאני כותבת,
אבל מכל מקום את הדיבור הישיר של "אבא, אני רוצה לדעת שאתה אבא טוב" ועוד ועוד, זה קצת קטע לי.

אני מבינה שה"אבא" הזה לא חייב לי כלום.
ו
וואו, אני הופכת לאתאיסטית או משו כזה?!
העצבנות הזאת מערערת לי את סעיפי השדרה שלי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-26T15:44:14):
_למה אני מתגעגעת?-
לעכשיו_

:-)
כ"כ יפה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-26T15:54:53):

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-26T16:01:37):
"אין לי מילים" ,אמא אומרת.
כשאני מציירת ציור, אין לה מילים.
כשאני שוברת צלחת, אין לה מילים.
כשאני בוכה, אין לה מילים, היא אומרת -
ומייד פותחת את הפה ומדברת מדברת -

"איך את מרגישה? למה את בוכה?
רוצה לשתות, לאכול, לישון, לשחק, לדבר עם סבתא?
מה עשיתי לך שאת בוכה??"

לי יש מילים. הרבה. -
אבל הן מתבלגנות לי בפה. -
רגע לפני שהפה שלי נפתח הן מסתדרות בשורה בגרון, -
המילה הראשונה מחלקת מספרים לכולן.
המילה השניה בוחרת שיר וכולן שרות יחד ,והמילה
השלישית קצת דוחפת את כולן ואז...

אני לא יודעת בדיוק מתי מתחיל הבלגן,
אולי הן מסתנוורות מהשמש
או שהמילים של אמא מבלבלות אותן .
אבל כשהפה שלי נפתח כל המילים נתקעות אחת בשניה בגוש של מילים
שמתגלגל אחורה ,נתקע בגרון ומשם נמס לו דרך העיניים.

אני בוכה מילים.

אמא נלחצת כשאני בוכה.
היא רוצה שאפסיק.
אבא מתעצבן, קם, מסתובב, מסתכל
על אמא, על הידיים, על השעון -
"תפסיקי להיות ילדה קטנה".

אני בוכה מילים שמספרות להם -
שקפצתי הכי רחוק היום בשיעור התעמלות,
שאריאל לחש לי באוזן ואחר כך צחק, אבל לא הבנתי מה הוא אומר
ושראיתי צב אוכל חסה, עם נמלים.

אמא מביאה לי אוכל ומגישה לי לפה
ואבא מקפיץ אותי על הברכיים.
הבכי יוצא לי בקפיצות וגם הסיפור -
על מס ע נמ לים שהפסקתי ב טעו ת כשעברתי בינהם
ו על הצ יור שע שינו בהמ ש כים אני ושרון עד ש נג מר הד ף.

אבא מניח אותי על הרצפה "אני לא מבין מה
היא רוצה, שתפסיק כבר לבכות, היא משגעת אותי."
ואמא, "תראי מה עשית לאבא" ,הולכת להרגיע אותו.

אחותי הקטנה מסתכלת לתוך העיניים האדומות שלי,
מחייכת חיוך קטן
ומתחילה לבכות.

אנחנו בוכות אחת לשניה סיפורי סיפורים,
מילי מילים.











[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-26T16:02:59):
טוב,
הנה הסיפורון שכתבתי.

כשכתבתי אותו הייתי בטוחה שהוא לילדים, אבל חברה שהקראתי לה אמרה מייד אחרי:
זה לא לילדים ,נכון?

כנראה יצא לי מלנכולי מדי...

העצבות והכבדות הם אכן היצר הרע שלי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-26T16:04:07):
[u]רק תגידי מתי, פינג פונג בלילה בגן מאיר.[/u]
אז שתדעי שהחלטתי (בעקבות סיבובים עם הבן של הקרוטונית מכאן בגן מאיר)
שאני קונה מחבטים של פינג פונג וכדור,
ונפגשים ,
עם [po]נטע ק[/po] כמעודדת :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-27T00:11:53):
_[po]תמיכה בהתפתחות דרך תנועה תקציר מיום עיון 2009[/po] . דבריה של [po]אורנה שפרון[/po] נגעו בי מאד:
למטפל אין מטרה משלו בטיפול. אם לילד יש בעיה בדיבור למשל (אני מתארת את זה באופן מאד סכמטי) למטפל אין מטרה שהילד ילמד לדבר. מה שהמטפל עושה בזמן המשותף שלו ושל המטופל הוא השתתפות . הוא משתתף עם הילד במה שהילד עושה. הדרך שבה המטפל עושה את זה היא משמעותית - בכל מיני דרכים הוא מביא למודעות של הילד אלמנטים שונים ממה שקורה בתוך הסיטואציה. כאשר דברים מגיעים למודעות - אצל כולנו, לא רק אצל ילדים, נהיית האפשרות לבחור - וזו, שמורה אך ורק למטופל, כי אי אפשר שלאדם אחד יהיו מטרות בעבור אדם אחר_


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-27T15:24:46):
שפע שפע שפע...

מחשבות על שפע ועל חוסר.
חיה קצת את החסר במקום את המלא.
מחכה להטען מבחוץ במקום לתת החוצה ולהטען פנימה.

ושוב היום אני בוכיה, כבר כמעט שבוע ככה...:-) ,אבל אחרי שבכיתי והייתי בטיפול,
הבנתי דבר אחד.
אני חיה קצת בחוסר, בתודעת חוסר (ובמקרר ריק מאוכל).
לכן, הלכתי ועשיתי קניה ע נ ק י ת!
קניתי בתודעת שפע. יש לי כסף, אני מוציאה אותו לכבוד הבית שלי, ואני מאושרת מזה.
אז הנה -מלא אוכל ,ומלא סירים מנעמן עודפים.

אני בשפע @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-27T21:19:55):
לאחרונה, כשאני מרגישה את מה שאין, אני לא מפסיקה עד שאני לא מסתכלת על מה שיש, גם אם מה שיש נראה ממש עלוב או לגמרי מובן מאליו לעומת מה שכל כך חסר לי באותו רגע.
זה לא רק מרגיע ומאזן, אני מאמינה שזה גם מקרב את החסר.
בתאבון ולבריאות יקרה.


[b]גוונים[/b] (2010-08-30T11:27:07):
(())
שבוע טוב ושופע!


[b]איזון[/b] (2010-08-30T11:33:05):
שפע זה לא תמיד טוב.
גם מינימום זה טוב,
העיקר שיהיה כל דבר במידה הנכונה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-08-31T00:30:38):
תראו.
אני ממש לא רוצה להיות סוחטת תגובות, ואני גם ממש לא רוצה שתגיבו אחרי שאכתוב כאן מה שאני רוצה לכתוב שיכתב..
בקיצור-
אמממ...כתבתי כאן למעלה קטע קצר, סיפורי. ואף אחת לא הגיבה אפילו - "קראתי."
:-)
ז"א..או שלא שמתן לב, או שמביך אותכן לכתוב מה שאתן באמת חושבות .
ובכן -אני ממש ממש לא רוצה מחמאות (גם לא תגובות נאצה) ,אבל אני אשמח לדעת אם קראתן...

מה אתן אומרות?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-08-31T19:42:21):
בטח שקראתי ואני מתנצלת שלא כתבתי שקראתי,
הייתי בטוחה שעשיתי את זה.

בעיקר נטמע בי זה-
_אנחנו בוכות אחת לשניה סיפורי סיפורים,
מילי מילים._
אפילו חשבתי
הי, זה מה שאנחנו עושות כאן בבאופן.

וגם התבלגנות המילים בפה, הזדהיתי נורא,
הזכיר לי רגעים קשים ואני לא רוצה כאלה יותר.
תודה יקרה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-08-31T21:39:52):
אינטו לא יצא לי אותי לכתוב אבל זה הקסים אותי ותפס אותי בבטן ועצב לי קצת ובעיני יש מקום לספר סיפור שכזה גם לילדים. שיש בנפשותיהם העדינות יכולת להבין ולהזדהות ולתפוס מעבר למנכוליה.


[b][po]קן לציפור[/po][/b] (2010-09-01T08:40:38):
גם אני קראתי, זה נגע בי, ריגש אותי, והעלה בי זכרונות ילדות שלי.

יותר כאב לי מה שכתבת אחרי, [u]כנראה יצא לי מלנכולי מדי... העצבות והכבדות הם אכן היצר הרע שלי[/u]
אני מרגישה שבדיוק משם, דרך דלת העצב והכבדות - השפע נפתח בפנייך.
למה לקרוא לזה יצר הרע?
זה תפס לי את הבטן יותר.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-02T00:13:58):
שבע, נטע -תודה :-)
שמחה שקראתן...

[po]קן לציפור[/po] :-) תודה.

[u]אני מרגישה שבדיוק משם, דרך דלת העצב והכבדות - השפע נפתח בפנייך.[/u]
אני צריכה לחשוב על זה.

לפעמים אני מסכימה איתך, ואכן יוצרת משם...
אני מודה שאני נמצאת במאבק גדול עם המגנט הזה שמושך למטה, לאיטיות,"זרימה".
שכן ,לפעמים, זו באמת אני -הרגועה...האיטית...
ולעיתים, אני מעדיפה לשקוע למחשבות ולהרהורים כי העשיה מאוד מאוד מפחידה אותי.
מפחיד אותי להעיז , לנסות - ולהכשל או להפגע.
מתה מפחד ליפול.
ושם נדמה לי שיש לי יצר רע...ואני לא יודעת מה את קוראת בצמד "יצר רע".
זה מושג שכיח בעולם ממנו באתי, אבל אצלי הוא פשוט ייצוג המחשבות הקשות שאני רגילה אליהן מאוד.
דיירות בית במשכן המוח שלי.
ובן אני לא מעט נלחמת...ואז או מנצחת או....נכנעת :-)

אולי עדיף להפסיק להאבק.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-02T00:15:46):
התייעצות.

אני רוצה להתמקד.
אני רוצה לדבר עם מישהו או מישהי חכמים, לדבר את על ליבי ומחשבתי,
ומתוך הקשבה חיצונית לי שיעזרו לי להגדיר מה אני עושה.
מה אני ומי אני :-)
אני צריכה עזרה בהתמקדות.
ואולי שגם יעזרו לי לחשוב על אפיק נוסף להתפתחות.
אני פשוט מתפזרת ללא הרף....
וגיל 30 שלי מתקרב...ואני מרגישה שלא עשיתי כלום.

:-\


[b][po]הולך בדרכי[/po][/b] (2010-09-02T00:30:31):
תסבירי יותר למה כוונתך- מרגישה שלא עשיתי כלום?
אולי תכתבי מה כן עשית.
ולאו דווקא חיצונית.


[b][po]קן לציפור[/po][/b] (2010-09-02T07:01:50):
_ושם נדמה לי שיש לי יצר רע...ואני לא יודעת מה את קוראת בצמד "יצר רע".
זה מושג שכיח בעולם ממנו באתי, אבל אצלי הוא פשוט ייצוג המחשבות הקשות שאני רגילה אליהן מאוד.
דיירות בית במשכן המוח שלי.
ובן אני לא מעט נלחמת_

כן, תארתי לעצמי שלזה התכוונת. אבל אם לא תלחמי בהן, אם תקבלי אותן, אם תשלימי ותאהבי אותן - איך לדעתך חייך ירגישו ויראו?
באמת, מבפנים? ואיך הביטוי החיצוני של הקבלה הזו יהיה?

וגם אני אשמח לדעת [u]מה כן עשית[/u]
בחוץ ובפנים...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-09-02T19:26:03):
הממ... מכשפה...
אני זוכרת שהייתי אצל מישהי לפני כמה שנים, בתקופה מסריחה ביותר.
אני לא זוכרת בדיוק מה אמרה, אני כן זוכרת שעשתה לי טוב.
אשה טובה כזו, חמה, פשוטה,
לא גרמה לי להרגיש שנדפק לי השכל שבאתי אליה בכלל,
וכן זוכרת שדבר או שניים שאמרה שיקרו אכן קרו.
להגיד לך שזה עזר לי, פרקטית?- לא ממש.
אבל משהו במפגש הזה עורר בי רגיעה נעימה ומתמשכת.
עצם העובדה שעשיתי את זה עורר בי שני דברים:
[list=1]
[*] צחוק. צחקתי עלי ועל המין האנושי ושמחתי.
[*] במשך חודשים ארוכים לא סיפרתי לאף אחד, מטעמי פדיחה, וגם בגלל שאני אוהבת שיש לי סודות שהם רק שלי עם עצמי. זה עורר בי אהבה עצמית בתקופה שאיזה אהבה ואיזה נעליים.
[/list]

ומעניין לעניין,
כשאת כותבת שאת רוצה לדבר עם מישהו חכם מישהי חכמה
את מתכוונת לטיפול בתשלום?
אני שמתי לב שלעיתים נדירות, כשקורה ואני מספרת למישהו כמעט זר או חדש בחיי, דברים עלי,
זה עושה לי מה זה טוב.
כאילו הקשר הנקי נטול המטענים מאפשר שיחה לא סנטימנטלית, לא ביקורתית,
נקודת מבט מרעננת.
נגיד חברה חדשה מהעבודה או משהו כזה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-12T21:54:37):
התחילה לנו שנה,
גם לי.
כל כך רציתי לספר על ימים נפלאים ,עם חיוך על הפנים,
עם קבלה והכלה של המציאות כפי שהיא בלי שום רצון לעצב אותה אחרת.
רציתי לספר על מליון של תובנות ביום,
על דוד בן יוסף ושיחה עם הנשמה שלי,
על כיבוד הורים ועל שמלה לבנה לבנה שקניתי לחג.
רציתי לספר על אנרגיה של עשיה שמלאה אותי,
ועל רצון לשפר, לתקן ,לצאת לכבוש את העולם.

אבל עכשיו גלשתי...גלשתי מחוץ לציר שלי.

[hr]

כמה ימים לפני ראש השנה בעקבות המלצה של מישהי כאן ראיתי את הסרט "once"
הוא הפך בן לילה לסרט הפולחן שלי.
אני שומעת ללא הרף את המוזיקה מהסרט הזה וכבר הספקתי לראות אותו פעמיים :-).
הסרט הזה, השחקנים, העשיה ,המוסיקה- הכול מילא אותי בהשראה.
נזכרתי שאני כ"כ אוהבת אמת וכנות ואוהבת רק דברים שנעשים מתוך הלב פנימה.
אוהבת מוסיקה אקוסטית ופנים של אדם שמתכוון לכל מילה שהוא אומר.
ואני אוהבת אנשים שמתמסרים.
ואני לא.
לא יודעת איך, או לא מצליחה, או מפחדת - או הכול ביחד.

[hr]

הבנתי בשבת הטובה הזאת שכנראה אני לא יוצרת.
או אולי לא בדרך שחשבתי שאני אמורה להיות.
משהו בתהליך הזה הפך למאולץ ולא קשור ללב בכלל, אלא רק לתדמית.
מה יחשבו, מה יגידו, איך יראה....-אנחה-
אני רוצה להתגלם.
להפוך לאיזה חומר גלם, לתת למישהו אחר לעצב אותי.

היום הלכתי בעצתה של שבע לדבר עם חברה ושפכתי בפניה באופן שכלי ומיושב
את בקשתי לעזרה בהבנה כללית יותר של חיי - מאיפה הגיעו ולאן הולכים.
מעין יעוץ ביוגרפי רק בלי כסף.
באתי מליאת נחישות ופתיחות.
אותה חברה שמכירה אותי מספר שנים ,אמנם לא נהלנו שיחה כזאת כבר כמה שנים,
מחזיקה בפרספקטיבה מסויימת עליי.
אמרה לי , שאת כל הנושא שאמור להיות פרקטי עטפתי בדיבור רגשי,רוחני - ושהיא מרגישה שלכל אורך השנים יש משהו בסיסי שחסר לי.
היא לא הצליחה להסביר ואני בקושי הבנתי.
חסרה הודאה או התמקדות או הגדרה של מי שאני - ומתוך ההבנה הפנימית הזאת לצאת לחיפוש הדרך.
לא כ"כ הבנתי אותה, יצאתי קצת מבואסת ועייפה מהשיחה...למרות רצונה המתוק והטוב.
אבל היא נגעה בנקודה שגם אני לא ממש יודעת לנסח אותה,
שכל ההשרדות וההתקרקעות שאני מתאמצת בשבילה ,וכל החיוכים האלה...הם מתעלמים מנקודה פנימית שלא הבריאה אצלי לגמרי עדיין.

פשוט ,אמרתי לה, למי יש זמן וכסף להבריא אותה?!
אני כבר שנים בתהליכים פנימיים ורוחניים, ולעזאזל - היא,הסרבנית אחריות הזאת, עדיין חיה אצלי בפנים!!
ובנתיים אני חייבת ,חייבת להתקדם. חייבת להרוויח את לחמי, חייבת למצא אהבה....

אל תתקטננו איתי על החייבת...אני רוצה . רוצה.

[hr]

איזה יום שגלש לו לאי עשיה.
מתסכל.

[hr]

אני לא אתן לעצמי ליפול לשם...
אני אלך לישון עכשיו, אעשה ריסטרט...מחר יום חדש.
מה עושים עם כל הרגש הזה שעולה...חבל שהוא מתבזבז ככה, יכלתי להשקיע את כל האנרגיה הזאת בחשמל.
אולי אפשר לעשות מרגש חשמל...הייתי יכולה להיות תחנת כח לא רעה בכלל.

[hr]

ועוד דבר אחרון לנאום.
קבלתי השראה מהבלוג של [po]פפריקה הונגרית[/po] שכותרתו כמדומני [po]רק שלא יכאב[/po].
שרק המשפט הזה עושה לי לבכות.
והיא כותבת שם על פנטזיה של אהבה לגבר שלא פנוי רגשית וטכנית,
ועדיין היא חולמת.

וגם אני, במסגרת החלומות לשנה החדשה.
ולמרות ש...כן ,אני יודעת, אני צריכה לצאת ולעשות ולפגוש ולהכיר.
אני אעשה את זה.
אבל בנתיים...אני רוצה לחלום.

ואני חולמת על האהבה שלי
שמגיעה בשקט, ומצטרפת לחיי,
ואנחנו עוטפים אחד את השני בחיבוק של בית.
ויש רוגע ,אפילו שהוא עתיד לחלוף,
יש רוגע של הבנה.
יש רוגע בעיניים המחפשות,
ובלב הנודד.
רגעים של ביחד..באמת.


[b][po]טדליק נהנאנע[/po][/b] (2010-09-12T22:10:42):
עדיין מזדהה עמוקות.
(())
והמרגיעון: "כולנו זקוקים לחסד".
עוברת עכשיו תהליכים עם עצמי בשל הלידה המתקרבת ורואה בזמן הזה זמן להיות רכה עם עצמי, להניח לרגשות האשם, להניח בכלל.
וגם כזמן להתחזקות ולחיזוק האמונה בעצמי.


[b][po]אגם רוגע[/po][/b] (2010-09-12T23:03:24):
מאמצת את כל מילותייך בפסקה האחרונה
נדהמתי כמו כתבת במקומי.
את כותבת מאד נוגע, אמיתי תודה! (())
[u]אולי אפשר לעשות מרגש חשמל...הייתי יכולה להיות תחנת כח לא רעה בכלל.[/u] רעיון מעולה :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-09-13T00:14:55):
מתוך עייפות ממיסה כותבת לך בינתיים אהבה.
זוכרת מאוד את התחושות האלה שעורר בי once
והנה בזכותך אני יודעת עם איזה דיסק אני הולכת לישון.
המשך יבוא בקרוב
לילה טוב טוב.


[b][po]ענ בר[/po][/b] (2010-09-13T10:11:23):
[u]ולמרות ש...כן ,אני יודעת, אני צריכה לצאת ולעשות ולפגוש ולהכיר.[/u]
תקשיבי,
אנחנו לא מכירות,
וזה אולי נשמע קצת הזוי,
אבל בא לך לשלוח לי [email protected]"מייל"?


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-09-13T12:40:04):
שנה טובה. היא רק התחילה יש בה זמן להכל.
מבינה אותך. נראה שההתחלה הזו התחילה בהרבה יותר מדי מחשבות/ירידה מהציר.
אבל יש עכשיו המון זמן לפנינו..
(())
שנת יצירה אהבה והבראה


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2010-09-13T14:15:33):
[u]מתוך עייפות ממיסה כותבת לך בינתיים אהבה.[/u]
בקושי מצליחה להתרגש בימינו אבל אני מתרגשת אצלך בדף


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-14T01:34:22):
להיות מורה זה כל כך לא פשוט.

אני מתחילה ללמד בעוד יומיים בתיכון ממש נחשב מבחינתי, תיאטרון בובות.
פשוט לכאורה, אני מכירה את התחום, הוא די נהיר לי בגוף.
אבל להצליח לתמלל את העקרונות,
להצליח להבהיר את הרגשות ולחבר תרגילים להכול...
וואו...זה מסובך.

לפחות עשיתי משו היום ,ולא [b]כל[/b] היום הייתי במחשב, רק חצי ממנו...:-)

תודה תודה לכל אחת מכן.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-16T23:49:01):
נסעתי עכשיו הביתה באוטו, פתחתי גלי צהל.
על גלי האתר צפו שני אנשים -אחד פסיכיאטר והשני פסיכי לשעבר (נדמה לי) ושניהם מנהיגים תוכנית רדיו בו הם מעלים אנשים סובלים לשידור,
ועל המקום הפסיכיאטר מייעץ והפסיכי במיל. משגע ת'שכל.

התקשרה אחת , צעירה (26) ,אמא לילדים, עצובה עצובה חרדתית דכאונית ללא שום אור בחייה.
ספרה שבטיפול תרופתי ומסרה את כל שמות התרופות שלה.
הפסיכיאטר לא התבלבל לרגע והתחיל למנות עוד בערך 4 תרופות אם לא יותר שהיא צריכה לקחת, יענו קוקטייל, כדי לחזור למצב שגרתי.
הקשבתי נדהמת.
הוא אמר בסוף שאחרי טיפול של לפחות ששה שבועות בכל הכדורים האלה (ביום !)אז ללכת לטיפול פסיכולוגי.

לא יודעת...לא שופטת...אבל עדיין היה לי קשה לדמיין אשה צעירה כ"כ לוקחת כ"כ הרבה כדורים ביום ותולה את תקוותה בכדור.
כמו שדוד בן יוסף כתב :
[b]לתת כוח בלתי מוגבל לדבר מוגבל.[/b]

[hr]

יום הכיפורים.
אמא שלי מרגישה (וגם אמרו לה) שיש עליה כעס בשמיים.
מתקשרת אחת שהיא הלכה אליה (גילוי נאות -היא לא מאמינה בדרכים האלה,אבל הלכה מתוך סקרנות ,יענו: "שתוכיח לי שהיא דוברת אמת")
אמרה שאבא שלה כועס עליה, ושהיחסים עם ההורים שלה לא היו משו.
(גילוי נאות 2 : המתקשרת פספסה הרבה פרטים ביוגרפים עלינו, אני אפפעם לא חשבתי שזו המשמעות של תיקשור, אבל אם היא כבר עשתה את זה, אז יצאו קצת מצחיקים כמה מהפרטים שהיא אמרה..)

אבא של אמא שלי נעלם כשהייתי בת 7.
מביך אותי לכתוב על זה.
זה מאוד אישי, ואנחנו לא כ"כ מדברים על זה.

הוא חלה באלצהיימר, והמצב שלו הדרדר ,וב-ט בטבת (שזה ערב י בטבת ,יום הזכרון לאנשים שמקום קבורתם לא נודע)
הוא יצא מהבית לכיוון הבית כנסת ,
ולא חזר.

מוזר...
גם לי , גם לנו זה פשוט מוזר.
ועדיין לא מדברים על זה.

כשזה קרה ההורים שלי (אמא שלי היא בת יחידה) התחילו לשלוח משלחות חיפושים, ומשטרה, ותמונה בחדשות ובעיתון.
וכל החברים של אחי יצאו לחפש אותו.
איש בן 70, לאן הוא כבר יכול להגיע?? לאן הוא יכול להעלם כאילו בלעה אותו האדמה?!
אנחנו בישראל, במרכז הארץ! איך זה קורה?!
והוא פשוט נעלם.

ההורים שלי הלכו לרבנים וקוראות בקפה וכל מיני, עשו כל מיני דברים משונים כמו שהם מעידים,
והוא לא נמצא.

אני הייתי בת 7 כשזה קרה ,כאמור.
מאוד צעירה ועדיין מבינה.
ז"א לגמרי לא מבינה.
ובכיתה אולי התפללו לשובו, לא זוכרת, אבל דבר אחד אני ממש זוכרת...
שאחד הבנים אמר לי (מוזר ,אני עד היום זוכרת מי זה היה) שהגופה שלו נרקבת איפהשהוא, ודבורים אוכלות אותה...

דבורים אוכלות גופות?!

עם הזמן סבא שלי הפך למצבה ללא קבר. וכל י בטבת היתה לנו אזכרה.
עשינו את כל הטקס המסורתי, אבל יש תחושת עמימות...כאילו, וואט דה פאק איז הפנניג?!
איך זה יכול להיות?!
ועם הזמן נוצרה הסכמה שבשתיקה סביבו וסביב המקרה.
סבתא שלי בכלל לא דברה על הנושא.
אני התביישתי לגעת בזה, ואני הדברנית היחידה בנושאים פנימיים במשפחה.

אחרי שסבתא שלי נפטרה,
ואחרי שנפתח ערוץ חדש ביני לבין אמא שלי ,מדי פעם הייתי שואלת שוב עליו.
אמא שלי לא התחמקה, אבל תמיד היתה תחושה לא פתורה סביב הנושא הזה.
הטיפול האלטרנטיבי הראשון שהלכתי אליו היה כשהייתי בת 23 או 22 ,הוא היה מוח אחד.
אני זוכרת שהאשה שטיפלה בי דברה על ההעלמות של סבא שלי מהחיים שלי,
וקישרה את זה לחרדת נטישה, וקשיים מול פרידות וכאלה...
לא יודעת למה, אבל פשוט זוכרת את זה.

ישבתי עם אמא שלי ,היא ספרה לי על המתקשרת הזאת שלה (רק לי היא ספרה, כי אני היחידה שלא תצחק עליה שהלכה לכזה דבר, להיפך. והמתקשרת הזאת אמרה : הבת שלך היא ממש לא בעניין של תקשורים וכאלה דברים...:-) ) ועל הכעס הזה, ואני מצידי תרמתי שאני מרגישה שאולי יש לי חסימה אנרגטית בקשר לכל מיני דברים ...
היום היא מתקשרת אלי , לא הפסיקה לחשוב על זה.
(היא כ"כ היתה ספקנית בקשר למתקשרת הזאת ,ועדיין פתאום האמינה...)
שאולי הכעס הזה שיש עליה בשמיים קשור לתקיעות שלי,
אולי אני משלמת את המחיר שלה.
אולי לא מספיק הנצחנו את סבא, אולי בגלל זה הוא כועס.
שהיא רוצה לתקן את זה.
ובכינו.

בכי שנובע מנגיעה באמת.

כן, אני חושבת שיש עניין לא פתור. אני חושבת שצריך לבקש סליחה מסבא .
אני מאמינה בנשמות שמסתובבות כי אין להם עדיין מנוחה.
אבל מה עושים ? איך משחררים אותן לדרכן?

אבל לא, אמא, אני לא מוכנה להיות הסיבה לתיקון הזה,
אני לא מוכנה להיות קשורה לכעס הזה לתוצאה שלו.
את לא צריכה לקחת אחריות על שום תקיעות שלי, ולא מוכנה שתהיה ציפיה שאחרי שתהיה סוג של השלמה מבחינתך ,
תהיה ציפיה שהנחת שלי תתגלה.
בסדר?

היא הבינה אותי, למרות שנראה לי שבתוכה היא עדיין קושרת בין הדברים.
עוד המשיכה השיחה לכיוון - "ואת צריכה להשלים עם אבא, וצריכה לבוא יותר ואנחנו דואגים לך...ועוד ועוד"
כמה דאגות אפשר לשאת?? תודה תודה, אבל תשחררו אותי גם...

נשארתי אח"כ עם הסיפור על סבא שלי.
אני תוהה איפה הוא ואם הנשמה שלו באמת מסתובבת חסרת מנוחה.
אני מזמנת אותה , רוצה לשאול מה נוכל לעשות בשבילו ,
ומבקשת סליחה ומחילה ...
הלוואי והייתי יכולה לשמוע אותו - "מחול לכם, מחול לכם ,מחול לכם..."

שינוח על משכבו בשלום,
וישתחרר כל כעס מהעולם בכלל ובפרט מאמא שלי...@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-16T23:51:34):
אם אתן רוצות לקרא דגשים מקסימים ליום הכיפורים ,אז תגידו לי ואשלח לכן,
או שאצרף כאן...

שנזכה ללבן של התחדשות ותשובה לתפקידו ומקומנו.
שיאיר בנו האור הפנימי ויחזק את הקול שקורא בנו -נקשיב ונגדל.

שנה של פתיחת שערים וחסימות.
אמת ואהבה גדולה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-09-17T00:03:27):
אינטו, איזה דבר סיפרת כאן.

_אבל לא, אמא, אני לא מוכנה להיות הסיבה לתיקון הזה,
אני לא מוכנה להיות קשורה לכעס הזה לתוצאה שלו.
את לא צריכה לקחת אחריות על שום תקיעות שלי, ולא מוכנה שתהיה ציפיה שאחרי שתהיה סוג של השלמה מבחינתך ,
תהיה ציפיה שהנחת שלי תתגלה.
בסדר?_

ריגשת אותי מאוד.

אנא צרפי הדגשים ליום הכיפורים, יקר ללבי היום הזה.
אומרת אמן על פתיחת החסימות, אלה הנוכחות ואלה שאנחנו ממציאים...
ופתיחת השערים אל חסד וסליחה, שחרור וקבלה.
חיבוק חזק מהלב.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-17T00:23:56):
שבע, שתינו כאן בו זמנית @}

אני אפתח דף זמני לדבר הזה...
עוד מעט מגיע .


[b][po]נעמי בן שיטרית[/po][/b] (2010-09-17T11:46:02):
שלום אינטו.

ראשית עלייך להבין כי ב"שמים" אין כעס.
כעס הוא אנרגייה רגשית דחוסה מקוטב שלילי.
כעס הינו חוסר הבנה.
כעס קיים רק בעולם הארצי.

ב"שמיים" שוהות נשמות טהורות ומודעות אשר חוות מסעות מסוגים שונים.
הנשמות ב"שמיים" אינן כרוכות בגוף או בנפש (רגשות מקוטב שלילי)

רוחות הרפאים הן חלקי אישיות אשר נשארו בעולם הארצי לאחר שהנשמה המוארת עזבה והגוף התכלה.
רוחות הרפאים נמצאות בעולם הארצי אך ברובד גבוה יותר (במימד הרביעי).
הרוחות "נלכדו" בעולם הארצי כתוצאה מסבל הקשור בהתמכרויות, נקמנות וטראומות לא פתורות.
כל אלה מלווים בחוסר מודעות טוטאלי לקיומה של הנשמה החופשייה והמוארת.

רוח=חלקיק תודעה רפאים=רצון לרפואה.

רוח רפאים הנשארת על מנת לרפא את סיבלה, חווה תהליך שאורכו כשנה בזמן ארצי, ולאחר מכן משתחררת.

לכן, אין טעם להזמין את נשמתו של סבא אשר נמצאת מתגלגלת במסע אחר. (אולי כבן/בת משפחה שלכם)
אין טעם להזמין את רוח הרפאים שלו, גם אם היתה כזאת היא כבר מזמן השתחררה.

יש טעם לרפא את הנפש הסובלת של הנשארים.
סליחה עצמית תהיה מתאימה לרפא כעס עצמי.
כמובן שכאשר יהיו הבנות, הסליחה תהיה מיותרת.מכיוון שלא נעשה כל רע שיש לסלוח עליו.

ניתן להודות על החוויה וללמוד ממנה.

באהבה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-19T16:00:09):
הייעוד הייעוד,
היעוד הייעוד,,

זהו שיר לייעוד.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-19T16:00:29):
אהבה, אהבה
אהבה...אהבההה.

זהו שיר לאהבה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-19T16:01:18):
לעשות מהכול אחד.
מהייעוד,
מהפרנסה,
מהאהבה,
מהאלוהים.

הכול אחחחד...

זהו שיר לאחדות.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-09-19T21:51:05):
מקסים
מקסימה


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-22T00:57:46):
[u]http://www.youtube.com/watch?v=AC440k6iByA[/u]


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-22T01:00:08):
אני מחפשת עבודה בתחום -

עולם תאטרון הבובות ותאטרון הפרינג' בתחומי :
הפעלה,
הוראה,
משחק,
בימוי.

ובעולם החינוך האלטרנטיבי בתור :
חונכת,
מורה לתאטרון בובות או נושא דומה,
אשת צוות

אז איך אתם חושבים שמשיגים עבודה בתחום?
ז"א אני כבר מנסה לעבוד בכיוון, אבל מרגיש שאולי קצת מאוחר מדי...

לפרסם בכיכר השוק?


[b]גוונים[/b] (2010-09-22T01:26:18):
[u]לפרסם בכיכר השוק?[/u]
בטח!
וגם לחפש באתר שתיל (בטח כבר חיפשת..)

(())
בהצלחה!

(וגם - קוראת אותך תמיד, גם אם לא מגיבה)


[b][po]רויטל S[/po][/b] (2010-09-22T01:46:47):
רציתי רק לכתוב שריגשת אותי .
אני קוראת כאן בשקט זה זמן , אוהבת את הכתיבה היפה , התמה ורציתי למומר שריגשת אותי .
השיתוף , "היציאה מהארון" בקשר לסבא , ההתמודדות עם דברי אמא ( אני יודעת שלו אימי הייתה אומרת לי משהו דומה זה היה בוער בי זמן רב ...)
רוצה לחזק ידייך .
ולא יודעת למה אבל המשפט "אלוהי , עד שלא נוצרתי איני כדאי , ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי." קפץ למחשבתי כשאני קוראת את מילותייך , אולי בהשראת יום כיפור :-)
אינטואיציה יקרה שולחת מכאן חיבוקים חמים וממתינה בשקט (ובסבלנות אין קץ) לקרוא על הבאות לך !

[b][po]ציל צול[/po][/b] (2010-09-23T15:28:57):
יקירתי, אני נותנת לך שוב חיבוק וירטואלי. כבר צריך אחד אמיתי.
קראתי את הסיפור על סבא שלך ואני מפרגנת לך את שחרורו לחלל כלשהו.
הרגשתי שבחרת נכון לספר. ונכון דווקא כאן. איפה שמקבלים סוג של חיבוק.
זה סיפור גדול ומכביד לצמוח בצלו ומה שאת עושה עכשיו זה לעטוף אותו יפה יפה ולהיפרד.
בהצלחה


[b][po]ים של טורכיז[/po][/b] (2010-09-23T18:14:16):
רק רוצה לומר שקוראת אותך כבר כמה זמן ומתרגשת. מזדהה לעיתים, את כל כך אמיתית וקסומה.
לגבי עבודה, נסי אולי באתר של קרן קרב יש להם לדעתי כל מיני פרויקטים בהם מחפשים מורים ואנשי צוות מכל מיני תחומים של אמנות.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-29T03:25:24):
הושענא רבא היום.
אתם יודעים מה זה אומר?
גם אני לא בטוחה שאני זוכרת, אבל לפי המסורת שלנו המתוקה זה לדעתי יום חיתום הדין.
זתומרת היום הסופי.
כן, עד עכשיו עוד אפשר היה להנות מהספק והיום נחתמים.

אני חזרתי לפני חצי שעה מפסטיבל בת ים.
הייתי חלק מקבוצת רחוב שאפילו זכתה לציון לשבח וגם בקצת כסף.

אני נזכרת בתיכון כשהייתי נשארת ערה כל הלילה עם החבר'ה מבני עקיבא ולומדת תורה.
או מחכה למדריך החמוד שלי שכבר יצא מהבית כנסת ונוכל להחליף כמה מילים, כמה מבטים.
בלי לגעת, רק לחייך ולצחוק, ולהיות נבוכים וקדושים.

כבר שלושה לילות שאני מסיימת את הערב במסיבה מטורפת (זה היה חלק מהמופע שלנו),
קצת מנותקת מהסוכה, מהאושפיזין, מליל הושענא רבא.

שכחתי, נשבעת לכם שאפשר לשכוח.
פשוט לשכוח הכול.
שהייתי פעם חלק מעולם אחר.
יש בי נתק, או שיוצרת אותו במכוון... עוד לא החלטתי.

עדיין עולים בי געגועים,
אבל כשאני מנסה לשים בתכלית הגעגועים את הישן עליו גדלתי או את התשובה שחשבתי שמצאתי,
לא מוצאת מנוחה.
כאילו משהו חדש צריך להוולד...

כמה אנשים טובים ויצירתיים יש בעולם,
היום בבת ים היו כ"כ הרבה כאלה...יפים ומרשימים. זה מלא אותי בהתפעלות.
אני שמחה שלקחתי חלק בפרוייקט, הרבה אנשים כ"כ שמחו ונהנו.

מחר, או מקסימום בתחילת שבוע הבא אלך לקנות "תלמוד עשר ספירות" חלק א.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-09-29T03:27:13):
צילי מתוקה ,
תודה על המילים, כן,עוסקת בפרידות וחיבורים.
תחילת שנה...

ים של טורכיז,
תודה! @}
ובעניין קרן קרב, לא מחבבת את התוכנית הזו. גם בית ספר, גם אומרים לך מה לעשות, וגם משלמים קצת מעט...מבאס.


[b]יערה[/b] (2010-09-29T09:06:47):
_הושענא רבא היום.
אתם יודעים מה זה אומר?
גם אני לא בטוחה שאני זוכרת, אבל לפי המסורת שלנו המתוקה זה לדעתי יום חיתום הדין.
זתומרת היום הסופי.
כן, עד עכשיו עוד אפשר היה להנות מהספק והיום נחתמים._
עובדה שאת יודעת את זה, זה המון, מרגישים ממילותייך את היראה , גם אם את לא "שם",
תודה שכתבת את זה,
אז אפשר להגיד גמר חתימה טובה סופית ? (())
חג שמח!


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-09-29T10:08:51):
בפעם הבאה שאת מופיעה תני סימן ואולי נבוא להתפעל בקהל:-)
נשיקות


[b]גוונים[/b] (2010-09-29T10:24:07):
[u]בפעם הבאה שאת מופיעה תני סימן ואולי נבוא להתפעל בקהל[/u]
בהחלט, חשבתי לנסוע לבת ים, זה היה מדרבן אותי....


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-09-29T21:30:39):
אינטו איזה כיף לקרוא אותך,
ולגלות עליך עוד דברים.
כשקראתי שכתבת שזה יום חיתום הדין לרגע נלחצתי,
ניסיתי להיזכר, רגע! הייתי ילדה טובה היום?
ואז הרפיתי.
מה שהייתי הוא מה שהנני, בתום לב.
הושענא רבא...
מתי ניפגש כבר?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-10-01T10:46:35):
לפעמים נדמה לי שחלק מהסקרנות זה הפחד להיות "לא יודע".
להיות "לא יודע" פירושו (בשבילי) להרגע, להניח, להיות שקטים. להקשיב, להתבונן. להיות פסיבים. (חטא גדול בימינו). ([po]אורנה שפרון[/po] מתוך [po]בורות בחינוך הביתי[/po].)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-10-01T23:06:12):
בימים האחרונים אחד הדברים שהכי מרגיעים אותי זה להגיד "אני לא יודעת".
מוצאת שבכל פעם שעולה בי סחררה של- "רגע, אבל מה זה אומר? מה יהיה? למה זה קרה? לאן זה יתפתח? זה יתפתח? ומה אם יהיה רע? יהיה טוב?"
בת קול עולה בי-
אני לא יודעת.
וממשיכה בדרך.
שנדע לא לדעת, שנראה כשאפשר לדעת.
חיבוק גדול.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2010-10-15T20:55:16):
שבת שקטה (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-10-22T00:26:31):
הנה.חזרתי.
דווקא נהנתי מהצפיה מהצד,
קצת מרחק מהמילה הכתובה.
אבל התעורר בי הצורך, לחזור ולקטר :-)
או במילים יותר יפות - לשתף את החברות שלי כאן.

ידיד לא פתור סופית מהעבר וחברו הרוחניקי נחתו אצלי בבית עוד לפני ששבתי ממרחקים.
ישבו, נהנו, עישנו, אכלו.
שבעו.
פטפטו עם שותפתי המקסימה.
הנה אני חוזרת והם בהתלבטות לאן להמשיך ולאן לנסוע.
ידידי הלא פתור משכבר הימים כבר ממש רוצה לזוז, אבל איפה הנימוסים לעזאזל?!
נהנית מאירוח בבית שלי, לפחות תשב איתי קצת. אוף.
החבר הרוחניקי מאיר את עיניו, נותן לי את הפלירטוט הרוחני הקבוע שלו שכולל -
מבטים חודרים, שאלות עמוקות, קול רגוע ומלטף, אהבה לאותם נושאים בדיוק שאני אוהבת.
אוף. שילך גם הוא לעזאזל.
בסוף הם הלכו,
לא לעזאזל.
סתם לנדודים בארץ.

ואני כאן, מעושנת מעט כי גלגלו לי ג'וינט,
ומחכה לו.
מאמינה לא מאמינה שהוא יגיע.
הפשוט פשוט פשוט שלי.
הזה שרואה ורוצה, ויודע....נו. לעזאזל (זאת הפעם השלישית של המילה הזאת כאן...) - הגיע העיתוי והזמן.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-10-22T09:14:31):
ועוד משהו.
נכון צריך לאהוב אבל בלי להיות תלויים?
נכון צריך להיות כמו שני שלמים שמתחברים?
נכון שצריך לאהוב להיות אני ומתוך זה הוא יאהב להיות איתי?

אז זהו.
שלא יכולה.
אני מרגישה קצת בקריז....או שרוצה מאוד ואז לא משנים לי כל הדיבורים הרוחניים,
שמדברים אמיתי ופנימי ונצחי וכל השטויות.
או שלא רוצה בכלל ואז לא אכפת לי מכל הדיבורים הרוחניים שמדברים אמיתי ופנימי ונצחי וכל השטויות.
מרגישה ש"עשו לי, דרכו לי, שבשו לי", שאני פה המסכנה.
מרגישה שאני צריכה מעין סמן ענקי עם חץ זוהר שילווה אותי בדרך.
לא איזה קול פנימי שאולי הוא יציב ויודע אבל בגלל שהוא כ"כ פנימי , כ"כ כ"כ פנימי - יש לו בעיות ווקאליות.
אני רוצה ללכת בדרך ושהחץ כל פעם יהבהב מעל ראש של מישהו,
או של משהו - ואני אדע בוודאות.
ז"א , למה המשחק המשונה הזה של הבחירה החופשית המאפנה הזאת?
מי רוצה לבחור?? אני רוצה לעשות ושיגידו לי מה.
וזה לא שמי שיגיד לי מה לעשות זו אמא שלי, אנחנו מדברים פה על גדול הגדולים - רבון העולם.
שהוא יגיד לי מה לעשות.
לא, לא מתאים לי שזה יהיה מוסתר במדרשים, ומשלים, ואמרות ופתגמים -
חץ זוהר! כזה שעטוף בהמון נורות צבעוניות! כמו האלה שיש בווגאס (בשביל מה יש טלויזיה?).
ושהחץ הזה ינחה את דרכי. מינימום של מחשבה חופשית.
מינימום של דמיונות, של פנטזיות.
מינימום.



.....
.....

נראה לי שעשיתי לכם קאמבק קצת מבאס.
לא?

הפכתי את גוש המרירות שלי למילים ברשת.

האופטימיות, האמונה....איפה אתם?
:-)
נו, טוב....


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-10-22T14:01:35):
טוב, נרגעתי, נרגעתי...:-)


[b][po]אופטימיות ואמונה[/po][/b] (2010-10-22T14:20:26):
אנחנו כאן כל הזמן, רק לפעמים את שוכחת ומתייחסת לדברים פחות חשובים כאילו הם יותר חשובים (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2010-10-22T16:00:33):
איזה חמודות אתן כשאתן מעודדות אותי.
אפשר לשכור אותכן על בסיס קבוע?

@}

[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-10-22T18:49:43):
[u]לא, לא מתאים לי שזה יהיה מוסתר במדרשים, ומשלים, ואמרות ופתגמים[/u]

הופה מה קורה כאן? יכול להיות ששוב סינכרוניות מנת חלקי באתר הזה?
אינטו אהובה אני איתך.
ממשיכה בדרך העבודה הפנימית שלי
ובימים האחרונים מלא פאוזות של - יאללה יאללה גוף נפש, אין לי כח, חלאס, מה אומר שזה שווה משהו כל זה בכלל?
מלא אנשים מסתובבים להם חופשי, בלי מסע, בלי עבודה פנימית, בלי התבוננות וקשב ושאר הארות,
ומוצאים את מה שהם מחפשים, ככה, פשוט (גרסה של אין שכל אין דאגות?),
תהיי כנה עם עצמך אני אומרת לעצמי, לך פשוט יש חיים יותר קשים והכל אצלך יותר מסובך וזהו, זה העניין.
פתאום נזכרתי שמזמן כתבת לי בדף שלי שלכל אחד החבילה שלו אבל שהשיעור שלי מתנוסס כמו דגל.
יופי באמת, יקום יצירתי, תודה רבה, למה לא מתייעצים איתי?
למי מודיעים שמיציתי?

ותוך כדי שכותבת לך מרגישה אהבה לדרך המורכבת המזויינת הזאת,
נפשי עושה את שלה, לי נשאר רק להתבונן ולהזכיר לגוף שאנחנו כאן ועכשיו.
להזכיר לעצמי.
ולהאמין, אינעל דינק, להאמין.

שבת שלום וחצים זוהרים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-10-23T12:22:12):
[u]אפשר לשכור אותכן על בסיס קבוע?[/u]
נראה לי שזה קורה, במחיר פשוט של הדדיות.
מה שלומך?
אני מקשיבה לקאבר של ריאן אדאמס ל-wonderwall של אואזיס
שר
and all the roads we have to walk are winding
and all the lights that leads the way are blinding
הממ...
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-10-30T00:57:53):
אינטו!
תמיד כשאני כותבת את השם שלך בא לי גם לקרוא אותו בקול רם.
מה אומרת האינטואיציה בימים אלה?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2010-12-18T13:16:34):
מדע בדיוני לא מדע בדיוני- איפה את?


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-01-01T21:14:11):
השארת סימנים שאת בסביבה אבל ...
בכל מקרה 2011 מחוייכת ומלאת אהבה


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-04T18:06:25):
זהו.
אני חוזרת וסופית. :-)
באמת שהתגעגעתי...
היה איזשהוא קצר בין המחשב שלי לאתר, זה הותיר לי זמן התמודדות לבד (ז"א עם החברים המציאותיים...).

בעצם לפני כמה ימים כשכבר התכוונתי להתיישב על המחשב ולשתף אתכן בחיי או בהגיגיי,
החלטתי קודם לקרא את הדף הזה...מה נכתב בו, מה עכשיו רלוונטי, אולי איזה טיפ קטן לדרך...
ואז ,כמובן, כבר התעייפתי ולא כתבתי.

הפעם אני מוכנה לתת מעצמי ולכתוב.
שזה גם סוג של לקבל לעצמי.

עוד רגע ממש יש לי יומולדת, ממש עוד שבוע וקצת.
אני בת...30.
סוגרת עשור. פותחת אחר.
אני מתרגשת ולחוצה מהמעמד.
ברור שאני יכולה להעביר אותו כאילו כלום, או פשוט לחגוג (אבל עם מי ואיפה..?)
אבל כהרגלי בקודש אני אוהבת לחפור. ויומולדת זו הזדמנות פז.
ויומולדת 30 - זו הזדמנות חגיגית.

חשבתי על כך שהעשור שאני סוגרת הוא עשור שהתפתחתי בו ללא הרף,גדלתי וגדלתי.
לאט לאט , אבל ממש לאט, הסכמתי להשתנות, לעזוב דפוסים ישנים להתחיל ולהטמיע חדשים.
לכאורה מבחוץ אין דבר אחד יציב בחיי, וכל העת אני משנה מסגרות ואנשים - אבל מבפנים יש כמה
פרדיגמות שיושבות חזק חזק ומתעקשות לבסס את ה"בטחון" של חיי שהוא ההסתמכות עליהם.

כל הזמן שהיו התנגשויות פנימיות בין מה שהנשמה שלי רוצה או מכוונת ובין אותן פרדיגמות ,
נפלתי לאותם חורים שחורים זוללי אנרגיות ([po]שאורנה שפרון[/po] שיקרה לי מאוד וליוותה אותי רבות,עזרה לי להכיר בהם ולהתבונן ).
החורים האלה הובילו אותי לקורבנות ומסכנות שכזאת -
"אבל למה זה קורה לי? למה דווקא לי? נמאס לי לחיות! אני רוצה לברוח מכאן!!" ועוד שלל...ומתוחכמים יותר.
ועם כל ה"מודעות העצמית" שרכשתי עם השנים, לא באמת הצלחתי להתמודד עם הרגשות המסכנים האלה.

אז זהו.
יצאתי למלחמה עליהם. ז"א התנגדות נחושה. אמממ - זיהוי וטיפול.
סו פאר...זה עובד.
מכירות את זה שאפשר שנים לנסות להפסיק לעשן ואז ביום אחד פתאום זה קורה.
אז נראה לי שמול ההתמכרות שלי - יש מצב שזה קרה.
אני עדיין נורא מהססת...שזה מן הסתם אינסטינקט בסיסי אצל הרבה מכורים לפחד להצהיר הצהרות שמא יחזרו ויתבדו בגדול.
אבל בנתיים. הכול בסדר.

מה זה אומר?
לדוגמא, היו מספר שבועות שנורא קנאתי בשותפה. מצאה אהבה חדשה וממש מעבר לדלת שלי ,
ואני אוכלת את עצמי מקנאה....
נהלתי דיאלוגים עם הקינאה הזאת...עם רגש המסכנות הזה. והחלטתי לגרור את עצמי למעשה.
(אם קלטתן את הטיפוס עד עתה..אז אני יותר אשת מחשבות, יענו אווירית, מאשר אשת עשיה. ועדיין...)
התחלתי עם בחור אחד במחשב, ויצאנו..וזה היה שבוע וחצי מקסימים !
ז"א הגיע מישהו שממש העיר בי משהו שכבר שכחתי שקיים.
אז נכון,הוא הלך.
ונכון, זה מבאס אותי ואני צריכה להיות מספיק נחושה בשביל לא לדפוק על דלתו (הוא גר ממש קרוב).
אבל, היתה תנועה והיה שינוי.

אחח...תחושת הניצחון. :-)

אז ככה אני סוגרת עשור.
פחות קורבנות, יותר עשיה ,הבנה של מה יש לי והתמודדות.

חיבוק לכולכן.


[b]גוונים[/b] (2011-01-04T22:03:20):
אינטואיציה,
ברוך שובך!
משב רוח מרענן וחיוני כל כך עולה מדבריך,
ממש עושה מצב רוח טוב.

_אז ככה אני סוגרת עשור.
פחות קורבנות, יותר עשיה ,הבנה של מה יש לי והתמודדות._
נפלא!
שיהיה לך המון המון מזל טוב ויום הולדת הכי כייפי שאפשר@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-05T00:27:33):
גוונים :-)
טוב לחזור!

טוב...אממ...לא נעים...נראה לי שפתחתי פה לשטן.
עבר ערב מעט מעוך.
אני עדיין עומדת מאחורי הדברים שכתבתי ועדיין...מעבר לים הצינון הזה
ומעבר לעובדה שהבחור מלמעלה לגמרי המשיך בדרכו וזה מבאס..
החיים נראים מעט אחרת.

אבל,
ראיתי עכשיו "להיות ג'ון מלקוביץ'"
.וואו, צחקתי המון. בהתחלה.
ואח"כ ההזיה שהסרט הזה הפך להיות , ממש הדליקה ושימחה אותי.
חוץ מזה שיש שם כבוד לבובנאים.
אחחח..נהדר.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-01-05T20:10:44):
מזל טוב :-)
וכל מילה שגוונים ואת אמרתן.
יש משהו נורא כייף ביומולדת עגול. כאילו נפתחת דלת רחבה לעשות עוד שינויים.
שפע שמחה ואהבה בכל עשייה ותנועה שתנועי.


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2011-01-06T12:36:26):
חמודונת מזל טוב גדול

לשנה מלאה צחוק והרפתקאות
ושמחה ובריאות
ואהבה גדולה גדולה
וסיפוק ויעוד והספק ויעדים

שכל משאלותיך יתגשמו
ושיצוצו משאלות חדשות כלהזמן
שתפיצי רק אור
ותהיי מלאת השראה

נשיקות


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-11T00:29:56):
נטע, תודה!
כן, דלת, שער והנה עוברים בו...עוד רגע.

גלינקה @} מקסימה, תודה תודה...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-11T00:37:11):
אני משתתפת בסדנה של תאטרון קליפה בת"א.
סדנא לאומנות המופע.
החבר'ה שם הם מאוד רציניים והולכים עד הסוף עם התאטרון החזותי שלהם.
אנחנו רק משתתפים בקורס כך שיש כל מיני רמות, אבל התרגילים מענינים והמשובים די מדוייקים להפליא.

היום היה לנו תרגיל אכזרי שכזה.
התבקשנו לשבת במעגל , היינו לבושים בתלבושות אבל לא היינו חייבים להצמד לדמות שנגזרה מהתלבושת.
כל אחד התבקש לבוא למרכז המעגל בתורו ולעשות מה שהוא רוצה ,
אבל.
אם הקהל אוהב הוא דופק על הרצפה עם היד לאות עידוד ברגע שהשחקן במרכז לא לרוחו הוא מפסיק לדפוק ברצפה.
כך שכל ענינך הוא לרתק את הקהל , להזמין את אהבתו...
אבל איך עושים את זה?!

זו היתה חוויה עוצמתית וקשה ביותר.
ממש חוויה השרדותית.
יכולתי לראות איך כל אחד שולף את כל אחת מיכולותיו על מנת לקבל אהבה...
כמובן שזה זרק אותי לכל ההיבטים הפילוסופיים והרגשיים האפשריים.

אני הייתי אחת מהראשונות שנזרקה למרכז המעגל (עשינו את זה לפי סדר ישיבה או אחרת, כפי שהיא אמרה, אף אחד לא היה נכנס).
היה לזה יתרון, עוד הקהל היה טרי ולא משועמם ובקורתי.
ועדיין, היה לי קשה מאוד...הרגשתי שנזרקתי למקומות שלא הייתי נכנסת אליהם אלמלא הייתי הסטרית. פשוט הסטרית.
והרגשתי שאני לא יודעת ללכת ממש עד הסוף, תמיד אני שומרת על עצמי קצת כדי לא ליפול לגמרי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-11T00:39:44):
ולחיים...
עדכנתי אתכם בגאווה שיצאתי עם בחור מיוזמה שלי.
אמנם זה הסתיים בנתיים, אבל השאיר אותי רעבה...אליו ובכלל.

עלו בי הרבה מחשבות רעות -"לא יודעת להחזיק מערכות יחסים, אף אחד לא רוצה להמשיך מערכת יחסים איתי"= מסכנה.

לא אוהבת אותם.
ועדיין יצאתי רעבה, ומתוסכלת...רוצה עוד לחוות ולהתנסות.
קדימה ,הפתעות -בואו לבקר!!


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-01-11T09:28:02):
כבר מגיעות.. :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-01-14T20:30:31):
[u]יש משהו נורא כייף ביומולדת עגול. כאילו נפתחת דלת רחבה לעשות עוד שינויים.[/u]
מסכימה עם [po]נטע ק[/po]
מזל טוב ויומולדת שמח אינטו יקרה
טוב ששבת
קוראת אותך ועוקבת.
לחיי הפתעות טובות ובסיס יציב שיקבל אותן בלי להתערער, בחיוך נהנה ובטוח.

ואגב, מה שתיארת שעשית בקורס... וואהו, כל הכבוד, באמת.
ואני לא יכולה להפריד את זה ממה שכתבת בפוסט הבא.

חיבוק גדול אינטו
שבת שמחה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-22T18:07:52):
שבת מסתיימת אוטוטו.
לא יכולה לאמר שהיתה ממש מנוחה בשבת הזו...
גם היו לי חזרות בשבת, בצפון, להצגה שעולה השבוע כאן באיזורנו...
כבר אפרסם פרטים.
גם היו לי כאבי שיניים נוראיים ,ובגללם אני על אטופן כל שמונה שעות בערך...מסטולית.
וגם...
הבימאית שלנו שהיא טיפוס בפני עצמה ,פשוט התנהגה אלי באופן כל כך מכוער.
או כמו שהיא אמרה אח"כ כש"עשינו מעגל סליחה וסיכום" ..." פשוט אפרת מקפיצה לי את הפיוזים"...
במשך כל השבת הלא רצויה ולא רצונית הזאת,
שהתגלגלתי עד לצפון בשביל לעשות חזרות להופעה שאני לא ממש עומדת מאחוריה,
הייתי שקטה במיוחד. במיוחד.
אבל בפעמים שדברתי היא פשוט התנפלה עלי.
עכשיו, אני לא מסכנה...זוכרות? אני לא קרבן, וגם לי יש חלק בענינים אני מניחה.
אבל אין ספק שההיטפלות שלה אלי היתה מעבר לכל פרופורציה...
חלק מהקבוצה הגנה עלי בפניה, והרוב ממש לא סובלים אותה.
כ"כ קשה לי עם ההפרדה בין המחשבה למעשה. לחשוב משו אחד ולבצע משהו אחר.
קשה לי להעביר הלאה, או כמו שאמרה חברה - "דפדפי הלאה".
לא יודעת איך עושים את זה.

אני מודה.
לפעמים אני לא חכמה בעיתוי שבו אני בוחרת להניח את מילותיי באוויר. לפעמים הכי חכם לשתוק.
אני לא תמיד יודעת לעשות את זה.
אבל כאן זה היה מקרה חריג. היא ממש נטפלה אלי, ובכלל לא התביישה בזה.
אוף.

מה שמעצבן הוא , שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי עם אנשים שהם בסמכות מעלי.
לרוב זה קורה עם כאלה שרוצים לכפות את דעתם ולא נמצאים בהקשבה.
ז"א...אני לא טיפוס שאוהב להוביל לבד.
אבל יש לי מה לאמר, ויש לי דעה, ואני מעריכה מנהיגים שיכולים ומוכנים להקשיב.

נכון ספרתי לכן שהייתי בסדנה של תאטרון "קליפה"? שם היתה חוויה כזו.
יש מרכז, יש מנהיג. ועדיין יש אפשרות להתבטא.
לא בחופשיות לגמרי, אבל יש.

בקיצור, חזרתי מעורערת.
השבוע מתחיל עוד מעט....
שיתאפשר לי לסלוח לעצמי ולהיות מלאת חמלה כלפיי וכלפי הסובבים אותי.
שאזכה השבוע באהבה חדשה :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-22T18:09:26):
"גנום" -הצגה של תאטרון חזותי .
עולה השבוע בסוזן דלל בשעה 20:00 כמדומני.
אם אומרים שבאתם דרך אחת השחקניות ואת הקוד 555 הכרטים עולה 35 שח.
מוזמנים.
אני, כאמור, חושבת שהיצירה הזו לא משו...אבל אני כבר טעונה ולא אוביקטיבית.
אז בואו בשמחה :-)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-01-22T19:12:27):
_שיתאפשר לי לסלוח לעצמי ולהיות מלאת חמלה כלפיי וכלפי הסובבים אותי.
שאזכה השבוע באהבה חדשה :)_ אמן (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-23T01:11:52):
חויה חדשה בשבילי.
אינטימית.
ללכת למיטה עם מישהו שאני מכירה מעט וידוע כי לא יתפתח כרגע משהו רומנטי...
מוזר.
איך אנשים יכולים לחיות לצד שקרים כל הזמן?
או שאולי שקר הוא סוג של אמת מעוותת?
לא שאני מצטערת שמצאתי את עצמי איתו ככה,
אבל הייתי חייבת לחזור ולאמר - "אבל אני רוצה משהו אמיתי"
מה זה המשהו האמיתי הזה?

אני מניחה שזאת אהבה.
לא?
שבוע טוב שיהיה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-01-24T18:07:18):
מחזקת את תודעת הבורא שלי.

ידעתם שיש לכם כזו תודעה?
ז"א באמת אתן יכולות ליצור מציאות.

מצחיק כבר שנים הניו אייג' אומרת את זה,אבל עכשיו אני רואה ישועות מזה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-01-25T09:40:13):
פירוט בבקשה :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-13T01:34:46):
חזרתי קצת.

שבע בקשת פרוט על תודעת הבורא.
ובכן, היא משתנה.
אבל בוא נאמר שאני מבינה יותר שכל אימרות הניו אייג בדבר יצירת המציאות,
מתבררות כמבוססות יותר מהקלישאה בהן הן נתפסות.
באמת אפשר להכריז על מציאת עבודה חדשה והיא מגיעה.
מן שיתוף פעולה פעיל ביני ,לבין בורא העולם.
אני מניחה שזה סוג של חניכה...
תראי כמה מתקשרים חדשים יש, כמה קואצ'רים, כמה מטפלים -
היכולת הזו ליצור בעולם חיבור לעולמות גבוהים , משתכללת כל הזמן...
אין לי דברים מבוססים חוץ מהתנסויות שלי וקצת ידע חדש שמתחילה לאסוף לגבי "העידן החדש".

אני לא יכולה לאמר שהכול עובד אחד לאחד, ועדיין הספק מדי פעם דופק על הדלת, אבל הרבה פחות.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-13T01:43:08):
אני מתגעגעת להיות מחובקת.
ללכת לישון מחובקת.

נמאסו עלי תובנות והתפתחויות, רוצה להיות מחובקת, בפשטות.

יש טיפוסים שבנויים לזוגיות, שעוברים מזוגיות אחת לשניה.
אני שנים לבד, שנים של נסיונות עם אנשים בעייתיים, ולכאורה תמיד לא רוצה את זה,
תמיד רוצה להיות בזוגיות.
אז -או שאני מהסוג שלא בנוי לזוגיות- ואז איך רוכשים את המדריך למעבר לצד השני?
או שאני מהסוג שבנוי לזוגיות אך לא הצליח לעשות זאת - ואז זה אפילו יותר מבאס...ואיך קונים את המדריך ל...? לא יודעת בעצם, להצלחה?
או שכל התשובות נכונות,?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-13T01:43:59):
השבוע , מתחיל שבוע טוב!
ראיה טובה.
עין טובה.
מילים מרפאות.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-02-13T20:47:19):
אינטו יקירה
לא במצב כתיבה
רק רציתי לשלוח חיבוק
והזדהות גדולה עם התובנות הממנפות תהליך הריפוי ההתקדמות השיעורים וקילופי השכבות
מתוכם בוקע לרוב רצון פשוט להיות סתומה וקלילה.


[b]גוונים[/b] (2011-02-14T00:44:58):
(())

[u]השבוע , מתחיל שבוע טוב![/u]
שבוע טוב בהחלט!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-15T22:47:19):
היום ישבתי עם אמא שלי בבית קפה ברמת גן.
אנחנו עושות את זה לעיתים רחוקות בהחלט ,ואמא שלי שבה ומזכירה שהיא אף פעם לא עושה דברים כאלה...
באמת ככה חונכנו אגב, יציאה מחוץ לבית היא ממש ארוע חגיגי.

מכל מקום ישבנו שם, אכלנו, אני הייתי שקועה במחשבות הרצות של עצמי ולא מצאתי טיפה של אהבה לאמא שלי.
השתדלתי כל העת לבלוע את הרוק, ולנסות לחשוב על דברים לדבר עליהם...באמת רציתי לבכות.
לא קשור אליה, פשוט הייתי טמונה בלופ מחשבתי ולא הצלחתי לשחרר אותו ממני.
מה אפשר לעשות?!
אנחנו יושבות שם, אוכלות ופתאום רואות מישהו משתטח על הכביש ,באמצע מעבר החציה ברחוב עמוס.
מהר רצנו אליו, וכמונו עוד אנשים. ניסינו לברר מה איתו ואולי שיקום ואולי אמבולנס.
הוא אמר: "טוב לי פה. ככה נוח לי."
האיש היה לבוש בקפידה, עם ז'קט וסוג של תיק מנהלים.
פתאום הוא התחיל לצרוח :"נמאס לי! פשוט נמאס לי!"
הוא המשיך עוד והגיע מישהו ואמר שהוא טיפוס מוכר ,והגיעה ניידת וכו'...
אבל ממקומנו אחרי שחזרנו המשכנו לצפות בו וחשבתי לעצמי - "נמאס לי! פשוט נמאס לי! אני גם רוצה להשתטח באמצע היום באמצע מעבר החציה.!"
התנועה להוצאת האמת בפרצוף.

לפעמים פשוט נמאס לי מעצמי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-15T22:49:22):
עכשיו ,
אני ושרון השותפה המקסימה שלי ראינו את הסרט - "מכושפת".
זה גרם לי לצחוק.
הרבה קיצ', אבל מתוק....


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-18T14:15:23):
לתת מעצמי.
דברתי עם אשה-מטפלת יקרה לליבי השבוע.
שאלתי אותה ..את שאלת המליון דולר -"אוף, אני רק רוצה שמישו יגיד לי, אני עושה הכול בשביל שתהיה לי אהבה??"
אז היא אמרה לי את תשובת המליון שקל.
את תתפתחי, תתאהבי בעצמך עוד, תראי עוד, ותמגנטי את הנכון לך.
קראתי באיזה דף כאן באתר על מישהי שנמצאת בדיכאון ושנאה עצמית עמוקה,
והיא אומרת משו די פשוט וכל כך נכון -
לא ממש מכירה כאלו שאוהבים את עצמם כשמולם אף אחד לא אוהב אותם...
אז ברור שאמא וחברות וחברים...אבל אתן מבינות למה אני מתכוונת...

היום חברה ספרה לי שהיא יוצאת עם בחור שמכיר אותי..
מי? שאלתי.
היא אמרה לי את שמו וספרה לי שבזמנו הוא ניסה להתחיל איתי וסרבתי לו.
וואלה, אני לא זוכרת שהוא ממש ניסה להתחיל איתי.
אני זוכרת שהוא התקשר אלי די הרבה והיה נראה כאילו הוא מנסה להתחיל משו אבל לא ממש בבהירות.
ולא ממש סרבתי, אלא אולי לא עודדתי אותו...

מוזר.
אולי הבחור האחרון שהייתי איתו ושאני שוגה במחשבות עליו די הרבה גם הבין ממני דברים שלא התכוונתי אליהם.
איך בכלל אפשר לדעת?
מתחשק לי ליצור איתו קשר לעשות בלגנים, לבלבל את היוצרות.
לתת הזדמנות חדשה ונוספת.

או להתאהב בחדש. :)

שתהיה שבת מנוחה אמיתית.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-20T01:42:40):
איזו חוויה רוחנית היתה לי עכשיו.

נסעתי עם ההורים נסיעה לארוע משפחתי...נורא חששתי .
חששתי שאהיה עצבנית ומתוחה ומתגוננת כתמיד. בקורתית וכועסת.
באמת אני ככה איתם הרבה פעמים. לא יודעת להסתיר...
ואיכשהוא התגלגלנו בחזור לשיחה על אמת ועל שקר.
בת דודה שלי, שאצלה היינו, התחתנה בגיל 23 או 22 אחרי שהבינה כמה דברים על החיים כאן ופעלה.
מה הכוונה?
אז היא לא היתה ממש דתיה, אבל היא עשתה אחד ועוד אחד , פלוס היתה אומללה ביותר בלבדות והחליטה להתלבש כדוסית,
(מה גם שהיא לא היתה רחוקה מאוד כאמור) ו"לצוד" לה בחור חתין ודתי. שלדבריה, הם יותר נוחים לחיתון.
תכלס, צודקת.
למרות שזה גם אישיותי.
מכל מקום, לא היה לה קל בכלל עם הבחור שאיתו התחתנה.
אבל, היום, עם שלושה ילדים ,משרה ובית בהתנחלות, היא לא מצטערת.
היא רואה שעשתה את הבחירה הנכונה.
ועדיין לשאלותיי היא ענתה הרבה ב:"תראי, אין ברירה" או "כשיש ילדים, אין ברירה".
ואני, אולי הצעירה, אולי הנאיבית רציתי ואמרתי - אבל יש ברירה! תמיד יש!
ספרתי לה קצת על חיי, זה גם הקסים אותה ("אצלי משעמם, אבל יש שלווה, אצלך מעניין...אין יציבות")
וגם שאלה: אבל אפרת, מה עם העתיד? באמת, מה חשבת לגביו?
טוב,
השיחה נקטעה.
אבל איכשהוא ,ביצר המזוכיסטי שלי או ביצר החותר אמת שלי,המשכתי אותה עם ההורים.
התפתחה שיחה מאוד פתוחה שחשפה גם דברים מאוד כואבים.
ההורים שלי ואני מדברים בשפות שונות, במימדים שונים.
הדיבורים על רוחניות , על מימדי הזמן, על קצב ואמונה - לא מדברים אליהם בכלל. במיוחד לא לאבא שלי.
או ,כמו שאני טוענת, הוא חייב להגן על עמדתו כל כך חזק כי אחרת, מה?! מה מסתתר מאחורה? מאיפה ממשיכים לעגן משמעות??

נחשפו דברים כמו :
"אבל אפרת, איך זה קרה? איך זה קרה שאת נשארת האחרונה מכל מי שגדלת איתו ולא נשואה? זה לא מפריע לך?"
"האמת, אני לא סומך עלייך...אני מפחד שעוד עשרים שנה את לא תצליחי להסתדר ומי ידאג לך? אני לא ראיתי לא בכל המשפחה שלנו ולא בחברים שלך מישהו שחי כמוך..אני לא מכיר את זה!"
"האמת (2), אני כבר התייאשתי, אבל אמא אומרת לי לא לאבד תקווה" (יענו התייאשתי שתמצאי חתן ותקימי משפחה).

אבא,
אני שונה ,אני אחרת, יש לי תפקיד אחר בעולם .אני רואה את החיים במימד זמן אחר לגמרי.
לא לינארי, יותר מופשט.
"את יודעת מה אני חושב? אם היית מתחתנת כמו בת דודה שלך, צעירה. ז"א היית מציבה לעצמך מטרה ומשיגה אותה.אז נכון היית מתפשרת קצת על האמת הזאת שאת כל הזמן מדברת עליה, אבל היית מרוויחה משפחה!! והיית יכולה להמשיך ולדבר על השטויות האלה (חיפוש ואמת),פשוט עם בעל וילדים.
אבל עכשיו זה כבר אבוד, עכשיו את כבר עברת את הרכס...עכשיו את אפילו לא חושבת כבר שצריך להתחתן...כל הסיפור הזה על נשמה אחרת זה אולי סתם סיפור שאת מספרת לעצמך בשביל להרגיע את עצמך"

אבא, אני רוצה אהבה, זה חזק ממני, זה פיזי.
אבל אני לא מסוגלת לוותר על האמת שלי, זה גם פיזי.
אבא,אני הייתי ילדה מיוחדת ושונה , תמיד ,ואתה פשוט לא ראית.
לא כי אתה איש רע או מתעלל, פשוט אין לך את הכלים לראות אותי כמו שאני.
ואני מתפללת לבורא עולם שיתן לך הארה חד פעמית ובה תבין איזו קריעת ים סוף הייתי צריכה לעבור בשביל לפלס לעצמי דרך בתוך כל החברים שעשו מה שצריך (לא כי התפשרו) ובסה"כ נאמנים פחות או יותר למקור.
שפעם אחת תבין שהייתי ילדה כל כך טובה ומרצה כל השנים האלה שלא העזתי ופחדתי מאוד מאוד לעשות דברים ש"אסור" ורציתי שתשמח ותראה שאני גם עושה דברים ש"מותר".
וכל הדרך הייתי גם נאמנה לעצמי לפרקים ואז ייסרתי את עצמי על זה...כל כך הרבה ייסורים ומחשבות מייסרות.
ולמה?!
על מה?!
ואבא, זה שלעד אתה תציב את האידיאל הקיומי שלך בתור "אמא לעשרה ילדים" (ואנחנו רק שלושה, ואנחנו גדלנו במרכז הארץ ולא בהתנחלויות שהיום הפכו למוקד הערצה בשבילך אז למה אף פעם לא עברנו לשם בשביל לתמוך?!) אז אני לעד אשאר לא מוצלחת ולא עומדת בציפיות שלך.
לעד.
ואם האידיאל הקיומי שלך הוא "מפרנסת בעבודה מסודרת עם פנסיה" אז גם כן לעד אני תמיד אהיה לא בסדר.
אתה מבין?
וכל כך הרבה לילות בכיתי לבורא עולם ובקשתי בנזוג,לא בשביל הזוגיות אלא רק שסוף סוף אהיה נורמלית!! כמו כולם!
שתהיו מרוצים...שאני אהיה טובה.

אז פעם אחת ביום ,תשים את עצמך בנעליים שלי, בסדר?
"וגם את תנסי להבין אותי".
אני מנסה.

את כל הדברים האלה אמרתי לו ולהם.
זה לא היה קל, אבל איכשהוא נפרצה איזו דלת ,איזה שער.
סיימנו בחיבוק.

זה היה מדהים שכל הפחדים שהם הביעו בפניי אלה פחדים שאני מתמודדת איתם כל יום - מה דפוק בי? למה דווקא אני לא?....
אני עכשיו עוד באנרגיית החוויה, אבל גם כועסת...
מרגישה מולם תמיד שאני שליחת העידן החדש.
ניסיתי להסביר להם שאני היחידה אולי מבין חבריי שמנסה להבהיר את דרכה להורים שלה.

זה היה צעד מרגש.
הלוואי שרק אני אאמין בטוב שלי, בערך ובמיוחדות שלי.
ובזה שאני ממש בסדר.
:-)
שבוע מופלא.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-02-20T09:58:55):
אינטו
קראתי במהירות ובהתרגשות
ומה שיש לי לכתוב זה -
מזל טוב!!!
זה יום חג, זו נקודת ציון, שתסמן את ההמשך אמן.
רק את רק את רק את.
כל הכבוד לך אמיצה.
שבוע מבורך.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-02-21T22:35:15):
שבע ניסחה את זה כל כך נכון:
_מזל טוב!!!
זה יום חג, זו נקודת ציון, שתסמן את ההמשך אמן.
רק את רק את רק את._
(()) אכן רגע מכונן


[b][po]יעל גלעדי[/po][/b] (2011-02-21T23:09:18):
שלום, קראתי חלק מהדברים שכתבת, בעיקר את הראשון
_צריכה לתת מעצמי.
בכל כך הרבה תחומים.
וככל שצריכה לתת יותר- ככה מפחדת יותר.
מפחדת להשקיע ולהכשל, מפחדת להשקיע ולהתאכזב._
ואת האחרון.
בטח עברת המון חוויות מעצבות ביניהן אבל אל שניהם מאוד התחברתי.
אני כן התחתנתי מוקדם (הראשונה מהחברות) והבאתי ילדה מקסימה ועדיין זה שם, תחושת השונות, השלמות וחוסר השלמות, החיפוש, אי הידיעה במה ואיך להשקיע, זה שם, זוגיות לא פותרת הכל, (ויש לי זוגיות טובה ב"ה) והחיפוש העצמי נמשך, לפעמים כיף לפעמים מתיש אבל כראה שנמשך לנצח.
לא היה בכוונתי להרוס לך את יום החג, כי הוא אכן יום חג, צעד ענק לכיוון השלמות שלך עם עצמך! ישר כח!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-22T20:23:38):
היי נטע!
כיף שאת מבקרת :)

יעל, תודה על השיתוף ועל הקריאה.
כן, אני יודעת...אפילו בלי להיות שם ,רק סתם מחוויותיי האנושיות בעולם אני יודעת שזוגיות או בכלל ,כל דבר חיצוני- לא פותר הכול.
החיפוש נמשך.
ויותר מזה, ישנן נשמות, כמוני אולי גם כמוך, שהחתימה שלהן היא חיפוש דרך...עד שימצאו חדשה ואז גם משם ימשיכו הלאה.
אני מאמינה שאלה סוגי נשמות עם שליחויות שונות.
לי ולהורים שלי יש פער בתפיסות האלה...אולי מדוייק יותר לכתוב -לי ולאבא שלי.

אני יודעת שהחיפוש נמשך.
אני גם שמחה עליו פעמים רבות.
זה מביא לחיים שלי תנודות רבות אבל גם דינמיות שבריאה לי.

אולי אחת המניעות שלי לזוגיות היא הפחד שהדינמיות הזאת תעצר, תקבל מסגרת שונה...אולי כובלת..?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-28T00:19:21):
שימו לב לסלוגן החדש:

same same but better!


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-02-28T07:32:42):
Like (())


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2011-02-28T21:06:28):
(אני פה, רק שתדעי)
נשמע לא רק חג,
גם צעד גדול של להגיד בקול רם,
של להגיד בשביל להבין,
וגם בשביל להגיד ולנשום רגע, ועכשיו לחשוב מה אומרים אחריי זה


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-02-28T23:34:38):
גלי יקרה...
חזרתי אתמול מסופש ארוך בצפון.
בקרתי גם בצפת אצל חברות במדרשה של ברסלב...:-)
פתאום להיות שם ולדעת בבירור שזו לא דרכי, שאני מעריכה ומכבדת את דרכן, אבל יודעת שהיא לא שלי.
ובכל זאת הן נשמות אהובות ומתוקות.
ומשם ירדתי לעמק, לכפר הנשיא, לחברים אהובים כל כך עם ילדה קטנה קטנה...פלא גדול גדול.
נזכרתי כמה אני מתגעגעת לצפון,
אבל יודעת שכרגע מקומי הוא פה.
ויותר מזה- הניסים מגיעים לכל מקום, רק צריך לפקוח את העינים אליהם...

הערב היתה לי ארוחת ערב מקסימה עם ההורים.
הזמנתי אותם לכאן. כמובן הם היו צריכים איזה תרוץ או סיבה מספיק טובה בשביל לבוא, אבל שמחו לבוא.
פנקתי אותם, ושוחחנו וצחקנו, והיה מעניין.
אני מתענגת כרגע על האור הזה.
בלי מחשבות עבר הווה עתיד, פשוט הרגע הזה.

@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-10T13:49:02):
בדיוק למדתי השבוע שאנחנו בעידן האדמה כל הזמן נעלבים כשהמציאות לא מחייכת אלינו.
יענו לוקחים את זה אישית אם לא מוצאים מקום חניה או שפתאום נשפך משהו על הרצפה או כל דבר אחר.
כדי לעשות את המעבר לעידן האוויר נדרש יותר ויותר להתעלות מעל אותם "מים נמוכים" (רגשות נמוכים),
ולהתחיל לראות את הכול כניסוי אחד גדול.

טוב.
שננתי את זה לעצמי.
זה לא ממש עזר היום.
אני עצבנית, כל הג'ינג'י שלי זורם בדם וצורח.
כבר צרחתי היום באוטו כשנסעתי את כל ירושלים בגשם שוטף עם וישרים מקולקלים.
צרחתי על ההורים המסכנים שלי שבסה"כ ניסו לעזור,
וצרחתי צרחתי שאני כבר לא יכולה יותר לבד!!

אוף.
אני מסכנה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-03-10T18:04:50):
((-))
את גם חכמה , ויקרה.
עוד מעט הגל העולה..
תזיקי מעמד


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-10T22:35:31):
_תסכול וביקורת עצמית נוקשה אין בהם שום שום שום טעם, שום אמת, שום אפקטיביות, שום דבר טוב.
ובגלל שאנו מתורגלים בהם כל כך טוב, זה אומר שאפשר לזהות אותם.
וכשמזהים אותם, לא להסכים להם.
וגם אם מצליחים עם זה כמה ימים רצוף בהנאה גדולה, ופתאום מגיע רגע שאומר- עכשיו אני כבר בטוח דפוקה, עכשיו אני באמת גרועה לא מוצלחת חסרת תקווה,
גם אז זה לא נכון לא אפקטיבי שקר מוחלט וכלא גמור.
את נטע גם כשאת מטיילת במדבר ושרה, וגם כשאת (או אני) מהוהה בפיג'מה לבד בדירה מול סרט מאפן מוקפת פחמימות עם שיער מקורזל אחרי מלא סיגריות והטלפון לא מצלצל ואת לא עושה שום דבר יעיל ואין לך מושג מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה וכולך מרגישה כמו זיוף גדול שעוד רגע ייחשף במלוא עליבותו,
אז זהו. ששום דבר לא ייחשף.
ודווקא כשמקבלים בהשלמה מלאה את כככככככככככככללללללללל הצדדים שלנו, דברים מתחילים לקרות.
לא כי צריך או חייב ו"יאללה תזיזי את עצמך תסתכלי על עצמך מה זה" , אלה כי רוצים. פשוט רוצים.
והכל מותר.
זאת עבודה קשה ומפחידה וקדושה ומתגמלת י ו ת ר מ כ ל ד ב ר א ח ר .

תראי איך לא הייתי מסוגלת לכתוב את כל זה בדף שלי..

אוהבת אותך._


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-10T22:37:41):
העתקתי בלי רשות מהדף של [po]נטע ק[/po]

נכתב באהבה [po]משבע יהלום[/po].

מקווה שכולכן מסכימות שאגריין, אם לא, אפשר למחוק.

פשוט ביום כזה, אני צריכה את הדיבורים האלו.

ותודה, תודה נטע.
העלית בי חיוך.
אני משתבללת חזרה...
נפגש כשיעלה הגל.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-03-11T01:55:58):
[b]תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך[/b]
רציתי בכלל לכתוב משהו אחר וזה הצהוב שקפץ לי.
אני אוהבת איך הצהובים האלה נספגים בי בכל פעם באופן מדוייק אחר.
אינטו, [po]אינטו איציה[/po] (זוכרת שהניק שלך אחד המוצלחים פה בעיניי?)
זה עורר בי אהבה גדולה, שמצאת את המילים האלה, שהעתקת אותן, שהן עשו לך טוב, שהן נכתבו לפני כמה חודשים כבר, והתגלגלו לעודד היום.
לפעמים גלים עולים, לפעמים משתבללים
כל הזמן אנחנו אנחנו
אהובים בכל מצב.
אנושיים.
האביב בפתח
דברים טובים קורים בתקופה זו של השנה.
זה בדוק.
גם אם אי אפשר עדיין לתת להם כותרת מוגדרת, זה מתחיל לפעפע בפנים, כמו ששיר נולד.
תודה על כל שיתוף שאת משתפת כאן.
חיבוק גדול גדול.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-23T02:22:41):
שבע המקסימה...

@}

אני רוצה לשתף אתכן במשו.
להפוך את הקוראות היקרות שלי , יענו הקהילה הקטנה שיצרנו בתוך באופן, ל"מועצת חרום לנקבות הסטריות" בדגם מוקטן.

לפני כמה זמן אני חושבת שיצרתי דרישה לגבר.
ז"א ,אני כל הזמן יוצרת :-) ,אבל הפעם ,אחרי שהתאהבתי בבחור חמוד, ונתתי בו אמון מעט מהר מדי-
דרשתי לאהבה שתשים אותי במרכז.
ז"א בחור שפשוט יאהב אותי, יחזר אחריי ,ירצה מאוד...

אז זה הגיע.
אבל הבעיה היא שלא תכננתי שאני לא ממש ארצה אותו.
אז הוא חמוד וחביב, וחושב, ושיפוצניק :)
והוא מבין כל מיני דברים ועשה הרבה דברים בחייו.

ו...ו...
לא יודעת,
לא נמשכת אליו מי יודע מה.
ז"א הוא לא מכוער. (הוא בגובה שלי...אני חולה על גבוהים...) אבל היום כשהתנשקנו...לא יודעת...
זה היה ממש מהראש. עשיתי את זה, אבל לא הייתי שם בכלל.

ו...לא יודעת...הוא חמוד והכול...אבל...קצת לא ממש ממש מעניין לי .
מצד שני זו רק פגישה שניה.
ומצד שני 2 הוא בעניין! ומחזר, ומשתדל...וזה נחמד :)

אז למה אני כל הזמן חושבת על ההוא הקודם, שפגשתי בטעות השבוע ,ונזכרתי בו.
וכשהתחבקנו לשלום היה נדמה לי שהיה שם געגוע, יענו חיבוק חזק כזה...
אבל ההוא לא עשה כלום.
והנה, החדש ,רוצה כל לילה להגיד לי לילה טוב,למרות שהוא בקושי מכיר אותי.

מה עושים בנות??

זאת היתה חשיפה גדולה מדי?


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2011-03-23T08:40:47):
פשוט להבא מדייקים מאוד בהזמנות
בנתיים נשאר רק להנות מההוכחה לכח שלך.
if u build it he will come


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-23T16:56:20):
גלי יקרה...:)

תודה.
וצודקת.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-03-23T20:38:03):
jחוץ מ (()) אין מה לומר אחרי גלי :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-03-24T00:33:45):
אינטו יקירתי
כותבת קצר כי ממש נרדמת.
בעיקר רוצה לכתוב שאני שמחה על מה שאת כותבת
את כותבת התרחשויות,
מה שאומר שדברים קורים
וזה כבר יופי.

בקשר לבחור החדש- אולי אל תמהרי להבין או להחליט?
אצלי בד"כ אם זה לא- זה לא. כלומר לא מסוגלת למשוך יותר מדייט אחד.
אם זה אולי, כלומר אם בתכלס לא חתכתי מיד ולא שללתי את קיום הדייט הבא, זה אומר שיש מה לבדוק
(אם זה כן אז ברור שכן, איזה כיף כשזה ככה, אבל זה לא מבטיח שלא יהיו לבטים יותר לעולם)
לדעתי את עכשיו בודקת. בודקת, מתבוננת, בוחנת, ואז בוחרת. אך ורק מתוך מה שטוב לך, בלי שום שיקול אחר.
ובלי להרגיש שמישהו רודף אחריך (שעון ביולוגי, הורים, חרדות נטישה, אישורים).

חיבוק גדול ולילה טוב ותודה על השיתוף {@{@

מה שכתבת בדף שלי על ימים לא קלים, התכוונת מבחינת תאריכים? אסטרולוגיה? או מה?


[b]גוונים[/b] (2011-03-24T01:04:14):
[u]אם זה אולי, כלומר אם בתכלס לא חתכתי מיד ולא שללתי את קיום הדייט הבא, זה אומר שיש מה לבדוק[/u]
לגמרי.

תמיד יש נטיה לרצות את מה שאין...
ולהתלבט על כלות לגבי מה שיש, כי זה מלחיץ נורא, מה, איך אפשר לדעת? להחליט? עכשיו? זה האחד? כן, לא, אמאלה...
ההוא, אמנם חמוד, אבל לא עשה כלום. ולא נמצא באמת, ולא כאן ולא נוכח ולא דורש ממך להתמודד עם כלום, הוא בעצם פנטזיה. יש לך ספק שיותר כיף הפנטזיה? אבל עם פנטזיה לא הולכים למכולת (-:
עם חמודים שרוצים להגיד לילה טוב, יש סיכוי ללכת למכולת (-:
אין כאן בכלל השוואה, זה סתם תעתוע, ולא הוגן כלפי הבחור וכלפיך לעשות את זה.
יש בחור, יש בחורה, יש פגישה ועוד פגישה ואולי פגישה נוספת?
היתר בראש, בחלומות, בפנטזיות, בעולמות אחרים... לא ממש רלוונטי, סתם מפריע לדברים לקרות, לזרום, להיות.

[u]מה עושים בנות??[/u]
אני בכלל לא מבינה מה השאלה... מה ההתלבטות? למה צריך להחליט משהו עכשיו?
[u]מצד שני זו רק פגישה שניה.[/u]
בדיוק...
תני לעצמך צ'אנס לחוות בלי לדעת...
מה אפשר לדעת על בן אדם משתי פגישות?
מה זה שתי פגישות לעומת הנצח?
מה הוא יודע עליך אחרי שתי פגישות? כמה יש לו עוד לדעת עליך?
וואו, עולם ומלואו, ככה גם לך יש לדעת עליו, עולם ומלואו! אתם רק בפתח של הדלת, אפילו לא, אולי רק במדרגה מציצים קלות פנימה...

_לדעתי את עכשיו בודקת. בודקת, מתבוננת, בוחנת, ואז בוחרת. אך ורק מתוך מה שטוב לך, בלי שום שיקול אחר.
ובלי להרגיש שמישהו רודף אחריך (שעון ביולוגי, הורים, חרדות נטישה, אישורים)._
כן, בדיוק. והרגע של הבחירה, אני מאמינה, יבוא מעצמו, יקרה, בלי ללחוץ יותר מדי על עצמך. באיזשהו רגע זה יהיה פשוט לא... או כן...
בינתיים (נשמע לי) שהשאלה היא לגמרי מהראש, מהחוץ, מאיזה צורך לדעת (וזה הכי מובן בעולם, אני כ-ל כ-ך מזדהה עם זה)
ולא מתוך המציאות עצמה.

יאללה, בחור חמוד (ומחזר!!!) הגיע לחייך, תהני אחותי, מה יש להפסיד?
במקרה הטוב, תצא חתונה, ואם במקרה זה לא יילך - הוספת לך חוויה לאוסף החוויות, הכרת אדם, איש, נשמה, מה יכול להיות רע בזה?

<נאמר באהבה, גם אם נשמע מוזר או ביקורתי באיזשהו אופן>
<אני עייפה ועמוסה נורא, בהחלט יכול להיות שאין קשר בין חלקי הפוסט השונים>


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-25T17:20:55):
_אבל עם פנטזיה לא הולכים למכולת
עם חמודים שרוצים להגיד לילה טוב, יש סיכוי ללכת למכולת_

:-)
גוונים, כמה אש יצאה מכיוונך ...איזה כיף ,איזה להט!
ובכן, את צודקת...ויש בי צורך מדי פעם ללכת למכולת, ושהחמוד יוכל להעביר לי כסף כדי שאוכל לקנות לנו אוכל...

אתמול הוא היה אצלי.
כל היום שיננתי לעצמי נינוחות וקבלה, ולפתוח ת'לב.
ואפשר לחשוב...והנה, עוד נשמה ועוד אחת חמודה. אפשר לחשוב, מה כבר יש להפסיד?!?!

אז הוא הגיע והיה נחמד, ושרנו וניגנו, וקצת פטפטנו...והוא רוצה.אין ספק.
והגיע סוף הערב,(לאמר את האמת די יזמתי שיגיע, יענו זרזתי חברה שהיתה אמורה לישון אצלי...),
וכבר רצה לנשק אותי...ופשוט לא יכלתי.
לא יכולה.
לא יכולה!!! הרגשתי שאני משקרת לו.
ידעתי בתוכי שאני לא רוצה אותו!!
אולי זו פנטזיה, אבל יש בי עוד חלום להתרגש, ממש.
זה לא הגיוני?
אז מלמלתי ש...אני לא יודעת ו...
אז הוא התחיל להשתבלל קצת, ולפטור את הסיטואציה ב: אני מבין, כן, אני מבין לגמרי.

והיום דברנו בטלפון והיה מאוד נחמד...
(אני בנאדם שזורם טלפונית ושיחתית...עד שזה מגיע לעומק :-))
ואיכשהוא אמרתי לו ש...בוא נראה, נדבר, נחשוב...

פשוט אתמול ידעתי שאני אשאר איתו ...אבל כשיגיע מישו שאני באמת ארצה אני בשניה כבר לא אהיה איתו.
וזה לא הרגיש לי נכון למשוך אותו.

טוב, כמובן שמצד שני כל הפחדים ו"אולי טעיתי, אולי זו פנטזיה אחת גדולה ועם מי תלכי לעזאזל למכולת?! (בהנחה וישארו עוד מכולות בשכונה שלי..)"

בנתיים אני גאה בעצמי שהחדר שלי מסודר, שזה סוג של ריסטרט על החיים.
ומי רוצה לבוא איתי מחר בערב להופעה בתאטרון קליפה? שיתפקד.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-27T10:47:38):

תגידו, אתן חולמות?

ז"א חולמות חלומות כאלה שבסוף מתגשמים במציאות?

אני חולמת...מלא.
לאט לאט ישנו איזה ערוץ שנפתח, מעין נוסחא שמקשרת בין החלום למציאות.
ז"א אפשר באמת לחלום ושהחלומות יתגשמו.
אני מניחה שיותר ויותר החלומות שלי מסתנכרנים עם המהות שלי, עם מה שנכון לי.

מכל מקום...
אפשר לאמר שנדלקתי על מישו.
קיינד אוף.
אין לי באמת מושג מי הוא ,ולו אין מושג מי אני, ובכל זאת...
זה מטופש , אני יודעת, זה פנטזיה וכבר הבהרנו את עניין המכולת והפנטזיה...ועדיין...

אני רוצה להתחיל איתו, ומתה מבושה.
אז למה זה מרגיש לי כ"כ נכון?

חיבוקים...בואו אלי...


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2011-03-27T20:30:48):
חברה מחפשת בייביסיטר בתלאביב. מעניין אותך?


[b]גוונים[/b] (2011-03-27T22:21:31):
[u]זה מטופש , אני יודעת, זה פנטזיה וכבר הבהרנו את עניין המכולת והפנטזיה...[/u]
למה את בטוחה שזה פנטזיה?
אולי זה ה-סיפור האמיתי?
אולי תתחילי איתו והוא נורא יתלהב ואת נורא תתלהבי ותהיה לה ממש התלהבות הדדית (-:
וכך תצעדו לכם יחדיו לעבר השקיעה או המכולת, שבמקרה הזה זה היינו הך (-:

[u]אז למה זה מרגיש לי כ"כ נכון?[/u]
אולי כי זה באמת נכון??
יאללה לכי על זה, נחזיק לך הרבה הרבה אצבעות.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-27T23:03:04):
גלי יקרה...
בדיוק מעיין היתה אצלי השבת...איזה כיף.
אני ממש אשמח גם לפגוש אתכם ביום מן הימים.
אני שמחה לאמר שכרגע, בחודש הקרוב, אין לי זמן לביביסיטר קבוע...אולי למשו ארעי.

גוונים...:-)
תודה.
אני חושבת שזה מה שרציתי לשמוע...:-P

[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2011-03-28T08:43:28):
משהו ארעי זו ההצעה. אם מעניין אותך תגידי.
חוצמזה את ממממש מוזמנת!
וגם - אולי נגיע לתלאביב.. קלוש אבל עדיין קורה פעמיים בשנה.. :)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-03-28T20:13:42):
אינטו - אני בעד להתחיל איתו. אחרת תמיד יישאר בך ספק - אם יללך - נהדר
לא יילך - לא נעים לא נורא- יחלוף
אבל לא תישארי באי ידיעה , עם עקצוץ טורדני.
וחוצמזה רק לחולמים יש תקווה וגוונים צודקת.. (כמו תמיד)
אז מחזיקה אצבעות וגם שולחת (())
י


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-31T02:01:50):
אוקי...עדכונים מהשטח.
לכאן ולכאן.

נגיע הישר לתובנות.
למילים שלנו יש המווווווון כוח במציאות.
מה קרה הערב?
פגשתי את ההוא מלמעלה...ז"א הוא היה על במה ואני בקהל, אבל זה היה משו אינטימי אז חויתי אותו מקרוב.
כן..כשהחלום מתגשם למציאות זה לא תמיד בדיוק כמו שחלמת,אבל עדיין חמוד.
הסתיימה ההופעה לא הצלחתי ליצור איתו קשר כלל,
אז פשוט חתכתי על האופניים לחברה שישבה באיזשהוא פאב.
ההיא כבר היתה די שתויה ורצתה שנלך לאיזה פאב אפלולי אחר .(אני כ"כ!!!!לא ילדה של פאבים אפלוליים!!!)
ומי היה שם בפאב ההוא ? כן, ההוא מלמעלה...:-)

הוא דיבר איתי, קצת היתה לי תחושה שהוא אולי נדלק על חברה שלי.
ובכלל היתה לי תחושה של ריקנות ודי יאוש...לא היה לי כוח לתדלק את השיחה איתו וגם היה רעש וגם...לא יודעת.

אז מסקנות -
דבר ראשון ,כשהיינו בדרכנו לפאב האפלולי 2 צעקתי לשמיים :"אני רוצה השוואת תדרים"!!!
לא יודעת בדיוק מה זה אומר אבל תראו איזה נס שאכן פגשתי אותו ואכן דברנו!! וזה משו שממש רציתי לעשות!
אז אמנם לא התחלתי איתו, אבל זה הרבה מאוד לקבל מהמציאות ,
אז תודה!
@}

דבר שני -יש בי תחושה של יאוש הולך וגדל....לא יודעת..מן רפיון של "די, זה פשוט לא יצליח".
אני לא יודעת לשחק את המשחק התלאביבי, ויודעות מה, גם אין לי כוח בשבילו...ולא בנויה או גדלתי עליו.
אני רוצה אמת.
רוצה משו טוב.
אבל כבר לא יודעת מה זה הטוב הזה או איך הוא נראה או אפילו כמו מה זה מרגיש...
יש בי תחושה ריקנית למדי...

ובכן, מעורבבים.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-03-31T02:03:18):
גלינקה,
אולי אני לא יכולה עכשיו ביביסיטר אבל יש לי מישהי מתוקה שמחפשת,
אז אולי בכל זאת תקשרי ביננו...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-04-02T21:03:01):
[b]אני רוצה השוואת תדרים[/b]
איזה ביטוי חזק אינטו.

אני מאמינה באהבה
אני סאקרית של אהבה
שזה חתיכת הישג לאור נסיבות חיי עד כה
אבל כרגע
כרגע כרגע
ממש בשעות האחרונות
עברו בי מחשבות קשות.
קוראת את הפיסקה האחרונה שלך על ייאוש ומזדהה
ויחד עם זה גם לא מוכנה - לא! מה זאת אומרת נחשוב כאלה דברים??

אז מה עושים?
ממשיכים לנסות.
איזה זין אה?

אח שלי היה אצלי לכמה דקות קודם, תפס אותי בבכי של זעם, אמר גרסה של יש עוד דגים בים, באמת התכוון לזה
ואני יודעת שזה נכון, כמה שאני יודעת שזה נכון, שהחיים מפתיעים כל כך,
אבל כרגע מרגישה שאין דגים, כי אין ים, יש ביצה, ובביצה במקרה הטוב מדשדשים ובמקרה הפחות טוב טובעים.

אינטו יקירתי
אני לא באה לרפות ידייך בדבריי העלובים
להיפך
באה להגיד שחייבים להמשיך, כי רוצים להמשיך
כי להאמין באהבה זה היסוד לקבלתה
גם אם בדרך חתחתים מתעתעת ונבזית.

שבוע טוב אני מאחלת לך
ולי
הולכת לכתוב קצת אצלי אולי
וואהו, לא פשוט.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-04-20T16:28:49):
חזרתי ...ובאמתחתי...
שקט. התכנסות.

שוב שבע כ"כ חכמה במילים היפיפיות שלה, אפילו אם הן מדברות על החרא של החיים.
ושוב אני עולה ויורדת, עולה ויורדת.
רכבת ההרים של הנפש .

היתה לי מערכונת יחסים של שבועיים וקצת.
קצרה ואינטנסיבית.
הפעם הוא התחיל ,אני הססתי ,אבל התמסרתי.
איך שהתמסרתי הוא מצהיר שהוא בכלל לא בנוי למערכות יחסים מונגמיות...
מי המציא את השטות הזאת??
למה נולדתי בעידן המבולבל הזה?!

טוב...שוב אני בגעגוע עז. לאהבה אמיתית.
למגע אמיתי.
נדמה שזה בלתי בלתי אפשרי.
מישהו מוכן להפריך את העובדה הזאת?@!

בנתיים מבקשת שבוע מלא יצירתיות...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-04-20T23:17:57):
חיבוק כזה חזק אני שולחת לך


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-04-20T23:21:10):
[u]נדמה שזה בלתי בלתי אפשרי.[/u]
זה בדיוק מה ששאלתי בטיפול היום.
התשובה הייתה חיובית. זה אפשרי.
למה חושבים שזה לא, זו כבר סוגיה אחרת, ולשמה כדאי לחפור במקורות.
קיבלתי הוכחות שהפריכו, איבדתי אותן אבל גרעין הקשה החל מתרכך ולא רוצה שיתקשה מחדש.
אז ממשיכה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-04-21T09:49:17):
[u]חיבוק כזה חזק אני שולחת לך[/u] גם


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-04-24T19:20:40):
אינטו כפרה עליך
איזו הצעה מחממת לב
זה אבסורד, אני לא יכולה לבוא לאכול איתך מרק עוף, כי אני חולה... וכשחולים רוצים מרק עוף :-)
תודה רבה יקירתי
נממש את הבליינד דייט שלנו בהזדמנות הקרובה
נגיד על גלידה.
ובינתיים אני אוכל ממרק הקניידעלך של אמי היקרה, שמדי פסח משתכנזת במיוחד בשבילי.
חיבוק גדול, ובאמת תודה, שימחת אותי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-04-30T20:10:08):
שבת שלמה הייתי בתוך הבית.
והפעם לבד...בלי שותפים או שכנים או פסטיבלים.
אני ,אפילו בלי אינטרנט שקרס ממש בשישי בצהריים.
אני ועיסת נייר של בובה שאני עוד לא ממש מבינה מה לעשות איתה.
אני וראיתי גם שני סרטים בערב שבת ממש מאוחר ורגע לפני שהשבת יצאה.

אני מפחדת להרגיש כאב.
כאב פרידה או כאב של קינאה, או כאב של משו שאני ממש רוצה כבר הרבה זמן אבל לא מתממש.
כאב של הבנה שאני רוצה כבר הרבה זמן ו...אין...
אז אני מספרת לעצמי המון סיפורים למה מבחינה הגיונית זה הגיוני שאין.
הגיון תמיד עזר לי.
אם מסבירים לי משו מבחינה הגיונית ,אפילו אם ההגיון הוא שיש אלפי רוחות רפאים מתרוצצות סביבנו, זה מסדר לי את הדברים בראש.
האחד האחרון שהייתי איתו אמר לי -אם את בחורה הגיונית וחכמה, איך את מאמינה בכל השטויות האלה של העידן החדש??
אמרתי לו -כי זה הגיוני!
הגיון מרחיק ממני את הכאב.
והכאב הוא חזק מדי בשבילי להרגיש אותו.

אני לא רוצה להשקיע את הכוחות שלי במה שאין לי, מבקשת להשקיע איפה שיש...
אני יודעת כמה חזקה ועוצמתית אני יכולה להיות כשהכוחות שלי מכוונים לטוב, אני רוצה להיות שם.
לתקשר עם העולם מהמקום הזה.

שבוע מחזק מעשיר יצירתי ונפלא.
וכמובן, איך לא, מלא באהבה.


[b][po]נותנת אור[/po][/b] (2011-04-30T21:03:10):
היי אינטואיציה, מאוד מזדהה עם הרבה מהדברים שאת כותבת. תודה ששיתפת...
אני חושבת כמוך בקטע של ההיגיון. גם הדברים המוזרים הם הגיוניים בעולם הזה, הלא כן? זה נורא כיף לקבל הסברים לדברים. גם אני תמיד שואפת למצוא אותם ומאוד מתוסכלת כשאין לי תשובות. כנראה מה שנותר זה פשוט להמשיך בדרך שלנו, כל אחת ואחד מאיתנו, ודברים יסתדרו בסוף לטובה (גם זה הגיוני, לא?:-))
אני מאחלת לך הרבה בהצלחה, שתהיי חזקה ועוצמתית ותנתבי את הכוחות שלך למקומות הטובים (כי זה מה שביקשת שם. חיבוק)




[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-04-30T22:29:41):
[url=http://www.youtube.com/watch?v=CJA69C6SlRk]Feeling Good, Nina Simone[/url]


, Birds flying high you know how I feel
, Sun in the sky you know how I feel
, Breeze driftin' on by you know how I feel

(refrain: (x2
, It's a new dawn
, It's a new day
, It's a new life
, For me
, And I'm feeling good

Fish in the sea you know how I feel
River running free you know how I feel
Blossom on the tree you know how I feel

(refrain)

Dragonfly out in the sun you know what I mean, don't you know
Butterflies all havin' fun you know what I mean
Sleep in peace when day is done
That's what I mean

And this old world is a new world
And a bold world
For me

Stars when you shine you know how I feel
Scent of the pine you know how I feel
Oh freedom is mine
And I know how I feel


[/spoiler]
[spoiler=ועוד קצת -]
[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-04-30T22:34:24):
כשאנחנו במקום בו אנו מבטאים את כל כוחות היצירה שלנו, אנשים פשוט מתאהבים בנו.
כשאני רואה מישהו עושה כל כך טוב משו - אני רוצה להיות לידו.

אני רוצה להאמין במי שאני לא משנה מה אני עושה,
להיות באומץ מי שאני בצורה הכי מלאה שיש,
לבטא את עצמי ללא אגו וללא גאוה אלא רק כנתינה לסביבה ולעצמי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-04-30T22:35:05):
נותנת אור - נתת לי אור...
@}
מברכת אותך גם בשבוע מחזק וקליל כאחד.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-05-05T22:32:14):
_כשאנחנו במקום בו אנו מבטאים את כל כוחות היצירה שלנו, אנשים פשוט מתאהבים בנו.
כשאני רואה מישהו עושה כל כך טוב משו - אני רוצה להיות לידו.
אני רוצה להאמין במי שאני לא משנה מה אני עושה,
להיות באומץ מי שאני בצורה הכי מלאה שיש,
לבטא את עצמי ללא אגו וללא גאוה אלא רק כנתינה לסביבה ולעצמי._

כמו ממתקים המילים האלה, ממתקים משובחים, לא סתם סוכריות זוהרות.
חושבת עליך ומוקירה את מילותייך,
גם כשאני בתוך עצמי ולא עונה.
חיבוק גדול וליל מנוחה אהובה.

וגם- אמן!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-05-09T11:41:52):
אני חייבת לשאול אותך משהו מוזר-
היית בשיינקין הבוקר?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-09T11:44:20):
שבע...
[u]כמו ממתקים המילים האלה, ממתקים משובחים, לא סתם סוכריות זוהרות.[/u]

לא יכולה לתאר יותר טוב את המילים שלך שקוראת אותם גם בדפים אחרים.

היום בבוקר קמתי לא מוצפת קנאה.
אני חוגגת את המציאות הזאת.
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי רוצה להיות שם! שם!
אם זה עם אנשים או מקומות או כל דבר שהוא לא אני.
והיום קמתי לא מקנאה. עם שלמות כזאת חמודה עם מי שאני.
אני נושמת לתוך החוויה הזו.
יודעת שהיא חולפת ...לכן אני הולכת לנשום אותה לתוכי.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-10T00:52:48):
מרגישה מסכנה.
ערב יום העצמאות, דוקא אפשר קצת לשמוח ממה שיש לכולנו, לא?
אני קצת מרגישה מסכנה.
זו העייפות, והלאות והיאוש הזה...זה שאוכל כל חלקה טובה של שמחה.
אבל הבשורות הטובות הן שאני עוד לא בתחתית.
אז יש תקווה לעליה מחר...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-05-10T13:31:30):
יקירתי היקרה
נסים קורים.
ואת יודעת. אפילו גרמת לפחות לאחד!

אתמול בדרך לעבודה ישבה ג'ינג'ית יפה עם שתי חברות לקפה בשיינקין. לרגע בהיתי בה, עלתה בי התמונה שלך מהכתבה על פרח הלימון. תהיתי.

יום העצמאות שמש יפה שמיים תכולים ים חלק
ואני חושבת לי- איזה כיף זה עצמאות, איזה כיף זה גם לדעת מתי עצמאות יכולה להיות בדידות, ולבקש לא להיות לבד, ואז כן לרצות לבד, ולשייט בין הדברים.
ולחייך ולשקוע ולקום ולעשות ולא לעשות.
ולחכות, תוך כדי תנועה, אינעל העולם כמה קשה לחכות לפעמים. וכמה קשה לעשות. מרגישה שאם כבר לחכות, אז לעשות.
איך את בענייני ספירת העומר? קיבלתי טקסט במייל לפני כמה ימים, שקעתי בו, ברובו דיבר אלי ממש, מפנימה ומיישמת וזה מיטיב איתי.
http://www.parasha.org/Download/Emor.pdf


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-16T00:17:12):
אחחחח....
חופש.
חופש בחירה יצירה עשיה.
חופש זה אחד מתענוגות החיים.
ועם זה הוא מביא עימו המון לקיחת אחריות. צורך בלקחת אחריות על החיים שלך ,ליצור את ההזדמנויות שלך,
לדרוש את מה שאת רוצה להביא לחייך.
ועם זאת אני לא מסוגלת לוותר עליו.
חופש דורש אותך להיות בן אדם יצירתי, לא ליפול לתשובות הרגילות שלי, לא לחשוב את אותן מחשבות.
לחדש.

הנה ,עכשיו - לקנא או לא? הנה הם יצאו הרגע מחובקים מהבית כל כך מתוקים ושמחים - אז לקנא? להרגיש זקנה?
ככה אני רגילה לחשוב.
אבל אני בן אדם חופשי, אז אני יכולה גם לחשוב אחרת.
'תן מבינות?
יותר נכון - אני מבינה?

_איזה כיף זה עצמאות, איזה כיף זה גם לדעת מתי עצמאות יכולה להיות בדידות, ולבקש לא להיות לבד, ואז כן לרצות לבד, ולשייט בין הדברים.
ולחייך ולשקוע ולקום ולעשות ולא לעשות._

היום צלמנו כמה סרטונים משוגעים במצלמה דיגיטלית פשוטה, ואחר כך תכננו מה נעשה אם ישתלטו הערבים על המדינה שלנו (נבוא עם לימונדה ענקית ובובות ונעשה סולחה)
וגם ציירנו בגירים על הדלתות...משפטים שכדאי לזכור כמו: פה קורים ניסים!
אז הנס שלי קורה כל רגע.

(ושבע, תאמיני לי שבא לי לסייג את כל השטויות שאני כותבת כאן ברצף , כי בא לי לצרווווווחחחחחח שאני רוצה אהבהההההה עכשיייייוווו!!)
והנה ,השתלטתי על עצמי...וחזרתי להיות מודעת.
איפה היינו?
אה, כן.
הנס שלי קורה כל רגע.
פשוט לפקוח את העינים ולהודות.
תודה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-18T01:13:50):
היום פגשתי מישהו שניצנץ לי את האהבה שאני רוצה.
הוא תפוס..ממש חזק.
אבל איכשהוא יצא שהתפלרטטנו.
עבדנו יום שלם ואינטנסיבי ביחד, הכרנו רק היום.
אבל יש כימיות שאין להם זמן ומקום ,הם פתאום משתלטות על הקיום שלך...וככה זה היה.
אני יודעת שלא רק אני רקדתי את הריקוד הזה, שהיו שם שניים.
(לפעמים יש לי קולות בראש שמנגנים שיר שבו רק אני מתאהבת החוצה, ואף אחד לא באמת רואה אותי...וזו לא האמת.)
ובכל זאת, אני מברכת אותו בזוגיות שלו - שיפרח ויתחדש ושיאהב.
ועם מה אני נשארת?
עם הנצנוץ הזה...עם הנצנוץ של כימיה שאני רוצה, ואופי נעים ונוח, ונשמה טובה ומעניקה.
כיף לראות אנשים כאלה.
אני לוקחת את המפגש הזה למקום שבו אני רוצה להיות, לאיש אותו אני רוצה לפגוש.
אני מייצרת דרישה ספיציפית.

כל הזמן מתנגן לי בראש שאני לא יודעת לשחק את משחק הזוגיות - לא מכירה את הכללים, אף פעם לא באמת התמדתי בו ,
לא כ"כ יודעת אם אני מתאימה לו בכלל...
והיום כשנסעתי על האופניים חזרה הביתה אמרתי לעצמי - אני פשוט רוצה ללמוד!
אני סקרנית, ואני מעונינת לעשות ניסויים ,תהיות - ללמוד.
אוטודידקטית לעניני אהבה.

כל לילה אני ושותפתי המתוקה מצלמות סרט קצר במצלמה דיגיטלית פשוטה.
החלטנו להפוך את זה למסורת.
החלטנו לפתח ככה את צינור היצירתיות שלנו.
זה מדהים.

נא לנסות בבית.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-18T01:21:01):
ועוד משו לעניני גיל.
אז לפני כמה חודשים חגגתי 30.
מצד אחד ,עברו הרבה שנים - כבר שלושים.
נעשו דברים, נלמדו ,נחוו.
ומצד שני - אני מרגישה בת...23 -24, משו כזה.

למה או למי זה משנה?
פשוט יצא שכמה פעמים חבר'ה צעירים בני 24 או פחות שאלו לגילי ...ופתאום הרגשתי נבוכה או ממש מבוגרת בשביל לאמר אותו.
מבינות?
אני פוגשת כל אחד בכל גיל ,אם הוא מדבר את השפה שלי אין לי שום תחושת עליונות גילאית עליו, בכלל.
ההיפך.
אני מרגישה הרבה פעמים בוגרת בתחומים מסויימים (אגב, תחומים שבהם הייתי בוגרת מאז שאני זוכרת את עצמי),
ויש תחומים שאני עדיין ממש ילדה! ( קצת פרפר ,ללא זוגיות או ילדים ...או חולמת ומפנטזת , למרות שעובדת על קרקוע באופן רציני כבר שנה, שנתיים)
אני מתכוונת שהזיק בעינים שרוצה לצייר על קירות או להופיע ברחובות או...כל דבר אחר - פתאום אולי לא מתאים לגיל?

אני יודעת, אני יודעת...אין לגיל משמעות בנצח וכו'
אבל התחושה הזו שהנה הם ואני בהפרשים של 5,6 שנים מדסקסים את אותם הנושאים בדיוק...ואפילו אני בפיגור. :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-20T00:40:56):
אז זהו שאני מרגישה late bloomer.
וזו תחושה טובה כי יש בלומינג ,אבל גם מבאסת כי למה זה התאחר כל כך?
אני יודעת...נו, הכול בזמן, וכל מה שעברתי היה בשביל להביא אותי לאיפה שאני וכו' וכו'.
אבל בתכלס ,שוב, אני בת 30 ומרגישה הרבה יותר צעירה.
מרגישה שעברתי תהליך של לידה, עדיין עוברת, ועכשיו מתחילה מהתחלה.

היום הייתי בים, אחהצ. פגשתי חברה, הראתי לה חצאית קצרה שקניתי.
אמרה שזה לא הטעם שלה. לגיטימי.
שאלתי למה, אמרתי -זה עושה אותי ילדה?
היא אמרה -שקצת כן.
איכשהוא זה כל כך ביאס אותי. הרגשתי שלא רק שאני מרגישה כמו ילדה,אני גם בצורה לא מודעת לגמרי מתלבשת כמו אחת כזאת.
למה אני לא יכולה להיות אשה? להתלבש כמו אשה?
כל התל אביב הזו ועודף האנשים היפים והאופנתיים והמגניבים - פשוט עושה לי הצפת מידע.
ובכלל כשהיינו בים והיו כמה משפחות יפיפיות על החוף כל הזמן בכיתי בתוכי - אני רוצה להיות שם.
ולא יעזור שאני יודעת שיש קשיים שם ,ועדיין....

הייתי עכשיו במן הופעה אירוע ביפו - משו חינמי שהתגלגלתי אליו במקרה...
ולא מצליחה להכנס לסצינת המתחילים- מתחילות. יותר מזה - לא חושבת שבמקומות כאלה אנשים יתחילו איתי.
אפילו לא יודעת אם אני רוצה.

אני קצת ילדה...זה הכוח שלי והכשרון שלי -אבל אני רוצה להיות גם אשה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-22T00:47:00):
אמנם אתן לא כאן להגיב, אבל אני ממשיכה.

בכי של מוצש.
ממש יבבות.
ודווקא היתה שבת מתוקה...
אבל נפגשתי יחסית בסופה עם הבחור האחרון שיצאתי איתו.
אני יזמתי את הפגישה. הרגשתי שלא סגרנו עד הסוף אז. רציתי להפגש.לתת ,לקבל חיבוק.
אז באתי.
הרגיש לי כל כך נעים איתו...לא יודעת למה. לא בגלל שהוא אמר לי משו יפה, לא בגלל שנגע בי...פשוט הרגשתי נעים.
מוכר כזה...צחקתי איתו.
הוא ליווה אותי אחר כך...כל כך רציתי שינשק, שיחבק ,משו...אבל הוא שמר על עצמו, עלי..לא יודעת על מי. או שלא רצה.
אז התחבקנו לפרידה, והיה לי חם ונעים שם...והלכנו.
אז פרידה.
וכואב לי...אני מרגישה לא מסונכרנת עם מי שאני .
מרגישה שכבר ממזמן רוצה להיות בזוגיות מצד אחד, ולא מבינה מה אני עושה בתל אביב ההזויה הזאת.
מה אני עושה כאן לעזאזל?!
אבל לא יודעת איפה אני רוצה להיות...
ומפחדת לקנא שוב ושוב בשותפה המתוקה שלי, שאנחנו מאוד אוהבות אחת את השניה ויוצרות המון ביחד...
אבל מפחדת לקנא באהבה שלה...בחבר, בזה שמתאהבים בה...מפחדת להיות בה צרה.
אוף..זה כמו העבודה התמידית שלי.
זוכרת כשטסתי פעם להודו היתה לי את אותה התחושה עם מישי שטיילתי איתה שם....מקנאה בזה שמתאהבים בה.
לא רוצה להיות במקום הזה, בתדמית הזאת.
היא לא מתאימה לי ולא יפה לי.

איזה רגע...הדלקתי נרות עכשיו, גם אחד לרבי שמעון בר יוחאי. לא יודעת אם הוא זוכר אותי בכלל, אבל פעם הייתי מעריצה שלו.
איך השתנתי. לטובה...לא יודעת...פשוט השתנתי.
פגשתי בחמישי כמה אנשים שהכירו אותי מהצפון, והם היו בשוק כשראו אותי...כן, אני שונה.
מרגישה עכשיו שקצת שכחתי את עצמי ומי אני.

אני קצת ביאוש.
וכן, נו, אין יאוש בעולם כלל.
מי המציא את השורה הזאת בכלל??


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-05-22T09:32:13):
הלוואי וכשאני אהיה גדולה אני אהיה נמרה...


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-05-22T15:01:40):
(())
המרגיעון אומר: "תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך."
ועל מה בחיים שלך את שמחה? ואולי מי שסביבך "מקנא" בך על היכולת להיות עדיין ילדה, ועל האומץ לעשות שינויים ועל חיים כל כך "אחרים".
ואם איך שאת "מתנפלת על החיים" או כך זה נקרא לי - משורותייך- את כבר נמרה :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-05-23T01:13:09):
מדהים לבכות את הקרביים החוצה ואח"כ לגלות שהקרביים במקום,
לא ככה?
אחות אחות
זה נפלא מה שתיארת על האישה הבוכייה.
מהרהרת בגורל הנשי לאחרונה.
אני הולכת למיטה שלי
שיבורך מי שהמציא את הרהיט הזה.
ממצבי הנוכחי מאחלת לך כח. כח טוב.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-02T00:54:58):
אינטו אינטו מה שלומך?
קיבלתי במייל כל מיני הצעות עבודה, ביניהן מפעילת תאטרון בובות,
מעניין אותך?


[b][po]צפונית במקור[/po][/b] (2011-06-02T04:52:14):
אינטואיציה יקרה, עכשיו קראתי חלק ניכר מהבלוג שלך.
כל-כך הזדהיתי ולא הזדהיתי בו בזמן.
כי אני חילונית לחלוטין, כי אני אם מאושרת לשתיים, כי מצאתי את אהוב לבי עוד בצבא וכי מחר אני בת 33. וכאן השוני בינינו נגמר.
כי אני כל-כך מבינה את תחושת החיפוש, את הרצון והכמיהה, את הבור בפנים שזו עבודה אינסופית לסתום אותו ולהפסיק לייחל למילויו- במקרה שלך בבן זוג ובתחושת שלווה פנימית.
אצלי, במשך שנים זה היה בור של חוסר הגדרה מקצועית. "מי אני?" צרחתי בפנים, ורצתי ממסגרת לימודים אחת לאחרת. כל דבר שהתחלתי בגאון ובאופוריה, סיימתי עד מהרה באפיסת כוחות, כמו בלון מרוקן, בייאוש ובהגדרה עצמית של "המאכזבת הסדרתית". למזלי, היה לי עוגן של אהבה (כשם שלך יש עוגן של עשייה מקצועית). מה שאפשר לי לשקוע ממש, להסתכל סביב סביב ולהתחיל לעלות חזרה באופן הדרגתי, שמותאם ליכולת האמיתית שלי ולא למה שאני מצפה מעצמי.
אז הבנתי שאני לא באמת יכולה לרוץ ללמוד לתואר שיסתום לי את החור, אז אני פשוט אתמקד בכאן ועכשיו, בעבודה שתספק לי עיסוק מעניין ותביא כסף, שתשקיע אותי בעשייה. ומתוך הויתור הזה, על הקשבה החוצה, התחלתי להקשיב פנימה. בהתחלה הייתי מוצאת את עצמי הרבה במקומות של לחץ וייאוש, דווקא מתוך הבעיטה באורח החיים הישן ובאמונות הקודמות. אבל ככל שהתרחקתי ממי שהייתי פעם, התקרבתי לעצמי והיה לי חשוב פחות מה אני מצפה מעצמי. מה שאפשר לי, ומאפשר לי עדיין, ללכת בתלם האמיתי שאני רוצה ליצור לעצמי.

ואוו, נכנסתי פה לנאום היסטורי על עצמי, ולא זו הכוונה. אנסה להפוך את זה לרלבנטי לך.
[list=1]
[*] אני מסכימה עם מה שנאמר כאן, ויתור הוא המפתח. ויתור על כל מיני ציפיות לא ריאליות מעצמך. אבל מה- קל לומר, קשה יותר לקיים.
[/list]
נראה לי שאת צריכה להשקיע את עצמך בעשייה לקראת משהו שאת רוצה ומוותרת לעצמך באופן סדרתי. אבל משהו שאת [b]בטוחה[/b] שאת רוצה, לא להתחייב סתם. למשל, האם את יכולה לרתום את פרויקט הצילום הדיגיטלי שאת עושה עם שותפתך לטובת משהו? (סתם זורקת: ליצור סרט תיעודי על עצמך, בשביל עצמך או למטרה שתימצא בהמשך?) אני התחלתי לכתוב בלוג "סתמי" (כלומר, לא מהותי להגדרה ולליבה שלי) לפני שנתיים וגיליתי שזה עושה לי פלאות, דווקא מהמקום של עשייה בלי ציפיות. גיליתי שאני רוצה להיות מספרת סיפורים, וזה משהו שתמיד ידעתי אבל לא הבנתי עד עכשיו.

[list=1]
[*] את צריכה לזהות מבעוד מועד דברים שעושים לך רע ולפטור את עצמך מהם (למשל: השתתפות בברית של חברה הכי טובה?). לא תמיד זה יהיה ככה. זה לא הופך אותך למפסידנית, לאחת שמוותרת לעצמה. זה פטור זמני, עד שתתחזקי. למשל:
[/list]
[u]ולא מבינה מה אני עושה בתל אביב ההזויה הזאת.[/u]
אולי את צריכה ללכת למקום אחר כרגע?

[list=1]
[*]
[/list]
_מקנאה בזה שמתאהבים בה.
לא רוצה להיות במקום הזה, בתדמית הזאת.
היא לא מתאימה לי ולא יפה לי._
נשמע לי שאת צריכה להתחיל להבין שאת זו שמתאהבים בה. שאת יכולה להיות אהובה, שזה מגיע לך ומותר לך.
אבל קודם, אולי את צריכה לשאול את עצמך מה יקרה אם תרשי לעצמך להיות "קנאית" או "צרת עין" באחרים.

[list=1]
[*] מחשבה אחרונה: כתבת בכל מיני מקומות שאת חוששת מכישלון ולכן לא משקיעה.
[/list]
האם שקלת את האפשרות שאת חוששת מהצלחה?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-12T23:02:04):
כמעט בכיתי מצחוק כשראיתי את זה בפעם הראשונה

that angel has just felt me up :-D :-D

אינטו! מה שלומך ?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-06-24T20:19:17):
חוזרת.
[po]צפונית במקור[/po], איזו תגובה ואיזו התייחסות, תענוג !

לפני שאתייחס ואגיב בעצמי ,הנה כמה הגיגים.

שבת עכשיו .
הכנתי אוכל, התרחצתי, התלבשתי לבן, הדלקתי נרות - והנה מתחילים.
שבת, שבת...כמה טוב שבאת :-)
חשבתי במהלך הבישולים על כל כך הרבה נושאים שרציתי לכתוב ולהגג, ופתאום לא יוצא לי כלום...
רציתי לשתף, ופתאום נסגר לי המעיין.
אולי זה בגלל שלא כתבתי כאן הרבה זמן.
ועדיין, אני רוצה לחזור .
אז...נמתין, אולי יפתח בהמשך.. .

שבת שלום
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-25T20:58:20):
ברוכה השבה @}


[b]גוונים[/b] (2011-06-25T22:15:15):
[u]ברוכה השבה[/u]
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-06-27T01:22:35):
היי שבע וגוונים ,חברותיי היקרות.

גוונים, אני חושבת הרבה על מה שכתבת לי בעבר, על המסע שעברת בדרך למפגש עם האיש הנוכחי, שהוא האיש שלך (כבר באופן חוקי?).
אני חושבת כי לא מזמן חברה אמרה לי - בואי נתייחס אל זה כאל עבודה, כאל השקעה.
לחיפוש, אני מתכוונת.
ומאז כל פעם כשחברה בוכה לי על כאב לב, על איש לא מתאים שהיא יוצאת איתו ,
אני אומרת לה - היי, אנחנו בדרך, כן?
אנחנו בחיפוש, וזה תהליך והוא מכוון וזו הרפתקאה....

גם כל פעם כשאני בוכה לעצמי ,אני נזכרת במילים של גוונים מאז,
איך שהיא יצאה עם ההוא או עם ההוא -חלק נגמר בלילה של כיף, חלק בחודשיים, חלק במפגש מרתק, וחלק...לא.
וזה נותן לי כח.
כי חייבים כח בסיפור הזה של החיים.

חזרתי קצת ל"דרך האמן".
האשה שם, פשוט מקסימה ומדוייקת.
קראתי עכשיו על שימת לב לפרטים הקטנים...איך שזו הדרך היחידה לשמור על השפיות..
ואיך כשכואב ואין כח או יכולת לחשוב על עבר או עתיד, את פשוט מתרכזת ברגע הזה,
כי רק אותו את יכולה לשאת.
מרגע לרגע.
זה משהו שאני מתרגלת בימים אלו.
כשאני מרגישה מחשבה דופקת לי על פתחי התודעה, ואני יכולה להריח מחשבה מסרסת מרחוק -
אני חושבת אותה, אבל לא מתמסרת אליה.
כי ברגע הזה ממש - ממש בסדר.
ואני מפרטת למה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-27T01:26:49):
_כי ברגע הזה ממש - ממש בסדר.
ואני מפרטת למה._

איזה יופי (-:


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-04T23:12:16):
כמה שידוכים...

התחלתי להכריז על עצמי בתור מאצ'מייקרית ..של כל מיני דברים.
עבודות, מטפלים, חברויות ,זוגיות - זה נפלא העניין הזה..

אז אני כל הזמן עושה שידוכים בין גברים ונשים.
משמח אותי לעזור בנושא שמטריד אותי.
כבר ראיתי ניסים בחיים שלי בתחום הזה, ואני רוצה שיקרו עוד הרבה.
כי כשזה קורה,זה מפליא ומדהים ונותן תקווה מחודשת לחיי הנצח האלו.

מצד שני עומד עניין של אגו משום מה, ופחד שזה יתרסק ויהיה שטות גמורה.
כמו הפחד שלי לרצות מישהו באמת.
שפתאום זה יצליח מדי, או אפגע מדי...

אתמול דברתי עם חברה על twin soul reunion.
היא אמרה שאקשיב לזה באינטרנט. עוד לא הקשבתי...
דברנו על חלומות על אהבה עצמית, על לראות את החיים כאומנות.
דברנו ואני ישבתי במרפסת והבטתי בשמיים הגדולים והנפלאים,
ובגלל שישבתי לא מרכיבת משקפיים אז בכלל הכול היה נראה כמו ציור אחד נפלא.

לא רוצה להפסיק לחלום.
רוצה לחיות באמון.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-04T23:19:00):
אני גם רוצה להכניס את כל המלל שכתבתי במשך שנה ויותר כאן לתוך כוכב קטן כמו ששבע עשתה בדפבית שלה.
איך עושים את זה??

שמתי לב ששוב פעם אני מדריכה בקייטנה, הזו שהדרכתי בה שנה שעברה.
וואו, דברים השתנו,יש דברים שנשארו? אולי בחיצוני, אבל בעצם הכול השתנה...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-05T01:30:03):
מעתיקה לך את מה שכתבתי לעדינה לפני כמה שבועות:

_זה מרגש אותי להסביר לך איך עורכים את הטקסט לכדי כותרת
ואני לא צריכה להסביר את האלגוריה.
קחי נשימה לפני שאת מתחילה, זה לוקח הרבה זמן :
נכנסים לעריכת כל הדף
בתחילת הטקסט, לפני כל המילים
מכניסים את הסימנים {+ ובהמשך באותה שורה כותבים את המילים שרוצים שיהיו הכותרת
ואז את עוברת כמו כלבה על ככככככככככככלללללללל הפוסטים ומוחקת את כלללללללללללל ה-} וה-{ שבתחילת ובסוף כל פוסט שנכתב
בדרך את עפה בזמן ונפעמת מכל מה שעברת ואיזה יצור מופלא את.
כשאת מסיימת את המלאכה, את חותמת את העניין ב- } בשורה בפני עצמו

שומרת שינויים
נאנחת, מדליקה סיגריה, מסתכלת על השמיים, מודה לאלוהים ולעצמך._

הלפטופ אומר שנגמרת לו הסוללה
וכך גם אני

חיבוק אינטו, ולילה טוב.


[b]גוונים[/b] (2011-07-05T14:36:24):
[u]גוונים, אני חושבת הרבה על מה שכתבת לי בעבר, על המסע שעברת בדרך למפגש עם האיש הנוכחי,[/u]
יההה, רק עכשיו קראתי את מה שכתבת. התרגשתי מהמחשבה שמשהו שאמרתי למישהי שאני אפילו לא ממש מכירה ממש מזמן הולך איתה ככה, זה ממש גורם לי להרגיש בעוצמה כמה מופלא העולם הזה...

[u]שהוא האיש שלך (כבר באופן חוקי?).[/u]
כן (-:


_אני חושבת כי לא מזמן חברה אמרה לי - בואי נתייחס אל זה כאל עבודה, כאל השקעה.
לחיפוש, אני מתכוונת.
ומאז כל פעם כשחברה בוכה לי על כאב לב, על איש לא מתאים שהיא יוצאת איתו ,
אני אומרת לה - היי, אנחנו בדרך, כן?
אנחנו בחיפוש, וזה תהליך והוא מכוון וזו הרפתקאה...._
לגמרי, לגמרי, לגמרי!
בדיוק זו רוח הדברים, ככה זה קורה (לפחות על פי אמונתי...)

בכל אופן, את נשמעת טוב וזה טוב ומדבק קצת, עשה לי מצב רוח טוב לקרוא אותך (-:
חיבוק.

וגם אני רוצה להכניס דברים לתוך סימן פלוס כזה ולמרבה הפאדיחה אני לא בטוחה שהבנתי את ההסבר המפורט של שבע...
מעניין מה בתקופה הזו, גורם לכולנו לרצות לקפל ולסגור דברים מהעבר לתוך שורה אחת עם פלוס קטן בצד....


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-08T16:59:09):
קראתי עכשיו בנשימה עצורה את הבלוג של [po]עננים בקפה[/po].
איך יש פה נשים שכותבות מ ק ס י ם!! מהפנט...מרתק.
ועוד ועוד...
(כמובן ששבע בתוכן מככבת..)
קראתי את הסיפור שלה ושל בנזוגה הנוכחי, סיפור שהיא כתבה לפני שנתיים לפני לידת בנה השני.
והפה שלי נפתח ונפתח כמו בסרטים המצויירים, בתדהמה, זה אמיתי?!
היא באמת עברה את זה? וגם הוא?
היא באמת הצליחה להיות שם כל הזמן בשבילו ?? ולהמשיך עם הידיעה הזאת, שהוא באמת שלה?!
נשגב מבינתי. ועדיין, כנראה שהדברים האלה חזקים מאיתנו.
עבר פה השכן שלי מלמעלה, שהוא בעל סיפור מאלף מצידו.
ספרתי לו בהתרגשות את הסיפור שאני קוראת, הוא מצידו כלל לא התרגש ואמר לי שאם הסיפור טוב, אז כנראה זה לא החיים (במבטא רוסי כבד).
לא הסכמתי איתו, אבל שנינו הסכמנו על כך שגם אני רוצה וצריכה לכתוב סיפור מחיי.
יש לסיפורים האלה, לאוטוביוגרפיות ,לדוקומנטרי של החיים - משו שעולה על כל המצאה אחרת (למרות שכל ההמצאות ממילא מבוססות על המציאות...).

מכירים את זה שאתה מבלה עם מישהו קצת זמן ופתאום מדבר כמוהו, חושב כמוהו - אני לא מדברת רק על סוג מחשבות, מתכוונת יותר למבטא, לקול, לאינטונציה...
לי זה קורה מ ל א.
אולי זה קשור לעובדה שאני קצת שחקנית.
השכן הזה ישב אצלי עכשיו שעה, אז כל המחשבות שלי עוברות לי בראש במבטא רוסי.
גם עכשיו כשאני קוראת את מה שאני כותבת ,זה נקרא לי במבטא רוסי.
היום הייתי עם חברה צרפתיה אז כל הזמן דברתי וחשבתי במבטא שלה...:)

יאללה, שבת.
אני הולכת להורים ,אחרי הרבה מאוד זמן שלא באתי אליהם...
אני אפילו קצת יוצאת לפני צאת שבת, כי יש לי הופעה קטנה, יוצאת בהחבא...כשאבא שלי בבית כנסת...
לא נעים כל כך.

תמיד כששואלים אותי אם אני דתיה ,אז קשה לי לאמר שלא.
כי זה באמת לא נכון...
אז אני לא שומרת שבת כהלכתה, אבל אני מאוד מאוד מחוברת להשגחה ולטוב של העולם...

זאת חוויה באמת ייחודית למישהו שהיה בעולם הדתי ויצא ממנו.
זו מן חתימת "אאוטסיידר" לעולם.
יודעות מה, לא לגמרי...יש כאלה שנשארו שם אבל לא דתיים.

אני פשוט חתמתי את עצמי להיות בחוץ.

רק הלוואי ויהיה לי פנים משל עצמי להיות שם בפנים.

שבת שלום.
@}


גוונים - קולולולולו! :-)
יש ניסים בעולם?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-08T19:18:30):
יש ניסים בעולם.

אינטו יקירתי
תודה גדולה
שיהיה לך פנים משל עצמך להיות בו בפנים.
יודעת מה,
כבר יש לך.
שתדעי את זה ותחיי את זה.

שבת שלום ושמחה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-10T00:15:52):
מהדף של [po]שבע יהלום[/po] המאירה.

[list]
[*] מתוך עבר סבוך
[/list]
שהפך גלוי
ומכאן לא מאיים
מתוך ימים של סוף והתחלה, ימי ביניים מרטיטים ומוארים
מתוך פיזיות מורגשת במיוחד ופנימיות משוטטת
רוצה לנצל את הבמה היקרה מפז
ואת קהל הנשים החזקות
ולהזכיר לעצמי:
שלקום מוקדם זה דלק לנשמה
מיד להתקלח ולהתלבש- זה להתניע.
מלא סיגריות עם הקפה בבוקר זה חרא, מחליש, תוקע, מעכב. בזבוז ממש.
שלעשות לעצמי במוצש סדר בראש לקראת השבוע החדש - תורם.
שיום שלם בבית זה טוב כשבא לי ליהנות ממנוחה, מעצמי, מעיסוקיי הקטנים, מהשראות ומחשבות, מיצירה והפתעות, מכביסה ביד.
זה רע כשמתחילה לנפח את השלילי, את החסר, את הפחד המשעמם. ואז עדיף לצאת, ולראות אנשים.
שלזוז, לזוז, לזוז, לעשות, לנוע, להניע, גורם לדברים לקרות ולנפש לשקוט ולחיוך לעלות.
שמותר לנוח. שחבל להתאבן אם אפשר אחרת.
שאפשר להבדיל, מתי דברים תורמים ומהנים ומתי הם בריחה ומריחה.
שמה שהיה אז היה אז, ומה שעכשיו זה עכשיו.
שהגוף זוכר אבל רוצה מאוד ללמוד דברים חדשים.
שכסף זה חשוב ונח.
שאני יכולה (אנא, בבקשה, האמיני).
שאם אכריז על זה כאבוד מראש זה לא יוכל לקרות.
שרגע, או שעה, או יום, מבלבלים, מרוחים, חסרי מעש, הם לא יותר מזה ולא פחות מזה. הם אינם הגדרת מצב נפשי או תקופה טוטאלית.
שבתוך כל התוכניות קורים חיים. להבין מתי להפסיק לביים זה פלאי.

חבר שאל אותי קודם בטלפון- את מתכננת לך מה לעשות כל ערב השבוע? מה, את עובדת אצלך?
עניתי- ברור, אז אצל מי אני עובדת אם לא אצלי?

עכשיו נשאר לי להחליט איזה מנהלת אני רוצה להיות ואיזה עובדת.

קודם כל אני.

לימים מבוהלים שיגיעו- אנא זכרי לחזור אל המניפסט הקטן הזה.*


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-10T00:21:13):
לזכור ,לזכור , לשנן.

חזרתי עכשיו מהופעת רחוב מקסימה בבת ים.
הופעה שאני השתתפתי בה.
פעם ראשונה הרגשתי איך אנחנו באמת משמחות אנשים כך סתם במוצש בטיילת.
פעם ראשונה שבאמת ברכתי אנשים והתכוונתי לתת להם מתנת רגע, רגע של קסם .
אולי הם יזכרו בזה הלילה לפני שילכו לישון,
אולי יספרו על זה מחר בעבודה או במפגש עם חבר,
אולי פשוט באותו הרגע זה העלה על פניהם חיוך, וזה מספיק.

פעם ראשונה שהיתה לי משמעות בהופעה הזאת...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-10T00:25:00):
אני ברגע טוב עכשיו.

היתה שבת מקסימה, מפגש רגוע עם ההורים שלי והרבה צחוקים עם האחיינים.

יש תחושה שההורים שלי בסוג של רגיעה מולי.
אני ממש מרגישה אותם אנרגטית שהם פחות לחוצים לגביי.
וזו תחושה מאוד משחררת.
מן אישור להיות מי שאני, בחופשיות, באמת לפרוש כנפיים.
אז אמנם זה לקח להם הרבה זמן להפנים אותי ואני אותם ואני את עצמי,
אבל גם המרגיעון פה מרגיע - קחו זמן להפנמה.

אז לוקחים.

שבוע מבורך. מאמין.
הכול טוב.
יאללה ,
מתחילים.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-10T00:27:48):
[u]פעם ראשונה שהיתה לי משמעות בהופעה הזאת..[/u]
אינטו- כמה מרגש!
עכשיו שימחת גם אותי עם ההופעה הזו..:-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-10T21:47:16):
יום מפרך.
אין לי קול...בכלל.
ולהזכירי אני עובדת עם הקול.
היום הצגה, מחר הצגה, מחרתיים קייטנה...ואין לי קול.
מי יתנני סיני, לשתוק ולשתוק ולשחות.

אין לי עתיד ברור, לא בעבודה לא בזוגיות.
שום דבר לא ברור כרגע, רק העובדה שעכשיו אני כאן, מול המחשב.
שותקת וכותבת.

החוסר ודאות הזה גם משגע אותי וגם ממנו אני נזונה.
אין כמעט שום דבר ודאי בחיי לאורך זמן.
ואני בשלה לוודאות, לאיזו אמת אחת ברורה.
או אולי לשקר קטן ועקבי?

אני מתביישת כבר לכתוב כאן את הנכתב במשך כל כך הרבה זמן.......
ואם כבר כאן אני מתביישת, באנונימיות הוירטואלית , אז לאן הגעתי?!
מתביישת לכתוב ולהודות, שאני ממש במצוקה.
ז"א טוב לי בחיים, אני בתקופה טובה,
אבל הלבד הזה כבר מרגיש לי צרוב בנפש שלי...
לא עצובה מזה, לא מסכנה מזה, רק...
טוב,אולי קצת מסכנה.

אני הולכת לקרא את המניפסט של שבע...


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-10T23:10:28):
אינטו - מה את חושבת שיכול לחזק אותך? לפתוח פתח? טיפול בשיחה? במגע? נדודים ? שינוי מקום? להחליט החלטות ולקיימן? פרחי באך? מוזיקה כל יום כל היום?

אחרי תקופה נמוכה בחיי קיבלתי מאשה יקרה את הספר living with joy של sanaya roman והוא פתח אצלי משהו. יש גם תרגום לעברית ואולי יש גם באינטרנט.
מודה שזה בא עם תקופת טיולים ונדודים מבורכת לא פחות.
מקווה שתמצאי את דרכך בקרוב . (())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-11T14:40:58):
אינטו אהובה
רק את יודעת מה זה אומר עבורך קצת לאבד את הקול.
אני שמחה מכל לבי שהמניפסט הזה דיבר לעוד מישהו ובאמת מקווה שאצליח לזכור את המצב בו כתבתי אותו גם כשיהיה לי בעעעעעעעע

אולי תכתבי גם אחד?

קטונתי מלחשוב שאני מבינה מה את מרגישה, יכולה רק להניח
ונשמע לי שאת צריכה לעשות פעולה שחורגת מהרגיל שלך, ומוטב ועדיף שתהיה קשורה במשהו שאת נאחזת בו בכח או ממש מפחדת סביבו.
גם פעולה קטנה.
כותבת רק מה שנדמה לי, ומשהו שעשיתי בעצמי לא מזמן.

הוודאות היחידה נמצאת בתוכינו
ואני הראשונה שתסכים שיציבות בעבודה/כסף, ואהבה טובה מקלות על החיים מ א ו ד
בינתיים אין
וואט קאן ווי דו
שום מתכון לא מבטיח שום דבר
אולי רק זה שנמציא לעצמינו לבד
וגם אז מה שהוא מבטיח זה הפתעה


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-12T23:52:39):
על הזיקנה...

ישבתי עכשיו עם אמא שלי וראינו סדרת טלוויזיה וראיינו שם את ורדה רזיאל ז'קונט.
היא אמרה שהיא מאוד מפחדת מהזיקנה.
שאלתי אחכ את אמא שלי על הזיקנה...אנחנו מדברות על זה מדי פעם.
אני יודעת שהיא מפחדת מהמוות.

מדהים איך שיש גילאים שאתה מפחד מהחיים.
בכל גיל אנחנו מפחדים ממשהו.
פתאום התמלאתי כעס כלפי המעגל האכזרי הזה של פגישות ופרידות.
כעס על התיכנון הלקוי, החוסר משמעות בחיבורים ובניתוקים האלה...
יאללה - תיקונים תיקונים...לא קונה את הסיפור הזה....

פתאום נסעתי הביתה ,דומעת, וחשבתי - למה בכלל להביא ילדים לעולם הזה...
הלאה גנטיקה ורחם...
לא, אני לא ממורמרת...אני יודעת שיש רגעי חיים יפים נפלאים,מפעימים.
אבל כל הניתוקים האלה, הפרידות...לא יודעת..כללי משחק משונים.

ואיך עכשיו כל ראשי נמצא עמוק בפחדים שלי ...כסף אהבה פנסיה...איך משתנה עם הגיל...אולי.
אמא שלי צחקה ואמרה: נו, בסדר...אמרה שגם ככה היתה אמא שלה, משלימה עם החיים.
אני רבה איתם. קשה לי להשלים.
תמיד היה קשה לי...קשה לי לוותר.

נטע כתבה למעלה על חיזוק בנדודים,במגע...
שבע כתבה על לצאת מההאחזויות של עצמי בעצמי ,לשנות, להעיז ,להיות מישהי אחרת לרגע.
אני אומרת...אני רוצה את כל מה שכתבתן למעלה, תמיד.
גם עכשיו, גם בעוד 10 שנים גם בעוד 40.
לזוז, להסתקרן, לנסות...
לא יודעת למה תמיד נראה לי שהחיים שלהם זה שיעמום אחד גדול, והמטרה שלי היא לזוז כל הזמן...

טוב...די...אסור לי לחשוב כשאני כל כך עייפה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-13T19:10:22):
שלווה פנימית.
לשם אני חותרת.

נמצאת עם אנשים, חלקם חדשים חלקם מוכרים, סיטואציית עבודה חדשה, מיידית ,מהירה ומכניסה.
מרגישה שאני צריכה להיות נחמדה, לרצות ,שיכירו אותי יאהבו אותי ירצו אותי.
אני מוצאת את עצמי חסרת שקט - בראש חופרות מחשבות :"למה היא לא מדברת איתי? למה הוא מסתכל עלי ככה? הם כבר גילו מי אני באמת? הם יזרקו אותי מכאן?"
מתבוננת על המחשבות האלה בזמן אמת, ומזכירה לעצמי -
"היי, הכול בסדר. את לא צריכה לדבר אם אין לך מה לאמר.
את לא צריכה להיות נחמדה יתר על המידה בשביל שיאהבו אותך,
את לא צריכה לעשות כלום.
תהיי עם עצמך.
שלווה פנימית."


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-13T19:14:43):
ויש שם אחת, ואנחנו עובדות קרוב טוסיק לירך.
והיא שמנה ובהריון, ולרגע לא נראה שמפריע לה שהיא תופסת לי את מקום הפעולה (באופן טכני).
להיפך.
אין לה שום התנצלות במערכת, נקודת המוצא שלה היא -אני צודקת ,אתם אולי פחות.
ואני מתרגזת בהתחלה ,והיא מעוררת בי סלידה.
ופתאום אני מתבוננת עליה ,ורואה את כל השומן שלה כגאוות היחידה שלה.
גאוות הנשמה היחידה והייחודית שלה.
היא לא מתקמצנת על מרחב החיות שלה.
היא חיה במלוא מובן המילה והמקום.

:-)
ופתאום רואה אותה באור אחר לגמרי...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-14T18:21:33):
מתקשר אלי בובנאי צעיר,
מישהו צעיר מאוד אבל מאוד מוכשר...
הוא מקושר מאוד בתעשיה וחשוב לו להיות מקושר ,וכל הזמן חושב איך להיות יותר מקושר.
בגילו הצעיר כל כך כבר הספיק להסתכסך עם כמה חשובים בתחומנו,
אבל אני מחבבת אותו.
הוא פשוט מאוד רוצה שיכירו אותו ויאהבו אותו.
מזדהה.
בהתחלה כשהוא התקשר אלי הרגשתי שזה כל כך מלאכותי ושהוא מלא אינטרסים,
אבל אח"כ פרקתי את החשדות האלה שלי מולו והתחלתי לראות אותו באור אחר.
פתאום זה שימח אותי שהוא שואל אותי המון שאלות על חיי.
המקצועיים כמובן.
פתאום זה איפשר לי להיות מעין "מדריכה רוחנית" :-) שלו...יענו -
הוא: "אבל איך את מפרסמת את עצמך בתחום??"
אני: "תראה, אני מאמינה שמה שצריך להגיע אלי, מגיע...וחוץ מזה אני נשארת עם לב פתוח...לכל הצעה שתבוא."

כל אותה העת אני מבהירה לו שגם אני עסוקה בהשוואות ושגם אני זקוקה שיאהבו אותי,
אבל איכשהוא המבט שלי כנראה הוא באמת יותר מבוגר או בוגר או גבוה.
אלה ממש רגעי גאולה בשבילי כשאני יכולה ומסוגלת לתמוך במישהו אחר שנמצא במצוקה או לחץ.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-14T18:24:54):
היום כששחיתי בבריכה של האוניברסיטה (רגעי החסד של הקייטנה..),נזכרתי איך כשהייתי צעירה יותר
תמיד דמיינתי שאולי עובר עכשיו על שפת הבריכה צייד כשרונות של שחיינים.
הנה הוא רואה איך אני שוחה חזה באופן מושלם וחותכת את הבריכה במהירות האור ועוד רגע הוא ישלוף אותי מהמים וישלח אותי לאולימפידה בנורווגיה או משו כזה.
עד היום כל פעם כשאני נכנסת לבריכה ושוחה (ואני יודעת רק חזה..:)) אני נהיית תחרותית משו.
בודקת איך ההוא מצדדי מתקדם, מנסה להשיג את ההוא מלפניי,
מי יודע, אולי הצייד מסתכל??


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-15T21:34:54):
כל הדברים האחרונים שכתבת מקסימים באנושיותם המלבבת אינטו.
שבת מלאת שלום.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-16T12:52:27):
שבע...:-)
תודה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-16T13:08:53):
וואו, האתר הזה שזור אנשים שחיים בכל מיני מקומות בעולם.
היום רפרפתי במדור חיים בחוץ לארץ, מרתק.
עושה חשק לנסוע לחול, להתאהב בחו"ל...ועוד בימים בהם נראה שהקשר הישראלי שלי מקרטע.
אני ילדת פנטזיות אין מה לאמר,
הזמן העדיף עליי ביממה הוא שנת החלום.
קדימה, טיול בח"ול.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-19T23:01:37):
חזרתי עכשיו מרוטשילד, ממאבק הדירות.
איזה פסטיבל, איזו חוויה!
וואו.
הגעתי רק כדי להציץ, רציתי לפגוש חברות שהקימו שם אוהל, קצת התפדחתי והרגשתי כמו ימים ראשונים בהודו.
המון אנשים ,עדיין לא מבינה מי נגד מי.
מהר מאוד התייצבתי ליד ה"הייד פארק" הישראלי שיצרו שם.
אחד אחרי השני עלו לנאום, ולהקריא שירה ולהתבטא.
הרגשתי חסרת כל ידע, מתקשה לנקוט עמדה.
נו,ברור שאני רוצה לא לשלם כסף, ברור שרוצה להוריד את "בעלי ההון" מכסאם,
ברור שרוצה שלטון ישר ונקי.
אבל חייבת ללמוד את השטח ולהבין לפני שמתחילה לצעוק או לנאום.
ובכלל, הרגשתי שאני לא נולדתי להנהיג מהפכות או להוביל שינויים,
ז"א כן, רק ממש בקטן.
התבוננתי על כל העניין בחיוך תמידי, מתפעלת מהאומץ ,מהנחישות.
הרגשתי כמו במחנה קיץ, כמו בפסטיבל אקטיביסטי תמים ואידיאליסטי.
הרגשתי שאני מתבוננת מהצד ונוח לי.
אוהבת לא לנקוט עמדה, לא לאמר ישר מי אני ולצד מי אני ומהם הדעות ולאן הולכת...
גם מרגישה שהבהירות והרהיטות בנוגע לדברים האלו הם לא שלי.
תנו לי להתפלסף שעות על רוח ,חומר, נשמה, אלוהות - אבל על הנושאים שמחברים לאדמה...מתקשה.

אחר כך הלכתי עם חברה והתיישבתי ליד כמה חבר'ה שניגנו וסופית הרגשתי בגסט האוס.
קרנבל של אהבה ומחאה.
איך נקודות הזמן האלה של מחאות מולידות תמיד סיפורי אהבה.
כמו לפני הפינוי של ימית, או לפני פינוי הגוש.
וגם פה זו הזדמנות להכיר בין כרוז לכרוז, בין הייד פארק לגיטרה, פתאום סיפורי אהבה תחת הזיעה התלאביבית.

אני זוכרת את הימים שלפני פינוי הגוש (גוש קטיף), לא הייתי לגמרי בענינים אבל אין מה לאמר ההמון סחף גם אותי.
ומקול צף, כמעט בלתי נשמע, הצטרפתי לצער הכללי.
אבל איזו התלהבות ואמונה היו רגע לפני, כמה הלהט סביב האידאה והשינוי היה משכר.
ופינו אותם.
אני זוכרת כמה זה היה עצוב.

אני נורא נהנית מהמחאה החברתית הזאת,
ואפילו רוצה להבין אותה יותר כדי לרצות לקחת חלק בה עוד ועוד.
לא רוצה להיות צופה אדישה , מתבוננת בחצי חיוך שחציו משועשע וחציו מתפעל.
רוצה להבין למה ולהשתתף.
להבין שמשו שכבר רציתי לעשות מזמן כמו להשפיע על המצב, מתרחש ממש כעת ואני יכולה לעזור.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-19T23:03:20):
חושבת שחלק מהיותי לא משתתפת ראשית ב"פסטיבלים" כגון אלה,
זה בגלל שאני לא באמת אוהבת להיות בורג במערכת ויחסית בצד.
לכן אני עושה מהפכות קטנות, שבהם אני המרכז.
:-)
בקיצור אקטיביסטית במסגרת האגואיזם שלי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-22T03:01:29):
אני ממש מקווה שלא אשכח את עצמי בשביל אהבה.
שלא יבוא אחד ואסכים אפילו לנדב חלק מהגוף שלי רק בשביל להיות נאהבת.
לא, אני לא פוחדת להתפשר.
כבר הבנתי שהכנות שלי מול עצמי לפעמים חוסמת אפילו אפשרויות, מזהה מייד מה מתאים ומה לא.
אבל מרב צורך באהבה יכולה לאפשר לכל מיני לטעום קצת פנימה.

היום התחיל איתי בפסטיבל האהבה ברוטשילד בחור,
זה קצת הביך אותי וגם לא ממש רציתי , היה בנוכחות שלו משו קצת אגרסיבי, דעתני, יפה נפש.
לא אהבתי את זה.
אבל איכשהוא הוא ממש התביית עליי .
כמובן שזה מחמיא, ואני מאמינה שזו אני שמזמנת זאת,
אבל כבר שבאנו לאמר שלום הוא נתן לי חיבוק קצת אינטימי מדי, ונתן לי נשיקה כזאת אינטימית...
אוף, מה זו המהירות הזאת? אולי לי זה לא מתאים??

נתתי לו את המספר שלי.
גם לבחור הזוי הזוי שהתחיל איתי שבוע שעבר ברחוב בירושלים נתתי את המספר.
לכן אני מבקשת מעצמי לא לשכוח את עצמי בשביל האהבה.
לזכור שאני שווה.
לא לחלק לעוברים ושבים.
להעניק רק למי שאני רוצה.

מזמנת את הנכון אלי.

ושבע ,אולי תתני לי את המייל שלך ואשלח לך את המספר שלי,
או שתכתבי לי אל -
efratgonen בג'ימייל.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-22T09:39:30):
http://www.fashka.co.il/


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-23T00:52:57):
[u]להעניק רק למי שאני רוצה.[/u]

זה הזכיר לי משפט שכתבתי פעם, נראה לי שבשמת גריינה אותו
שמותר לי לבחור מה ומי אני רוצה, לא לחכות שיבחרו בי.
מחזקת החלטתך החשובה.

אכתוב לך מייל.

לילה טוב ושבת שלום, אולי מחר אבוא לשדרה ואחפש לי איזה ג'ינג'ית.


[b]לימונדה[/b] (2011-07-23T11:43:40):
ממש נהנת לקרוא אותך אינטו- תודה על המילים שלך אצלי
מוסרת לך שבת שלום וחיבוק גם
|L| לימונדה


[b][po]הילהלה לנד[/po][/b] (2011-07-25T09:13:21):
באתי לעזור בעריכה ולא מצאתי את הבעיה.
הסתדר לך?
אם צריכה עזרה-אני בדף בית.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-26T11:57:32):
ניסיתי לערוך את הדף, לא צלחתי, ושחזרתי...

בהזדמנות אחרת אנסה שוב.

לימונדה @} תודה.

אני בימים שמנסה בהם לנהל את הזמן שלי לא ממש בהצלחה.
אחרי שגרה נוקשה וחזקה של בוקר בוקר קיטנה, הגיעו ימים שבהם אני גם מחויבת לפרוייקט, אבל הזמן הוא שלי...
גרוע.
גם טוב.
פשוט כרגע לא מצליחה לנהל טוב את הזמן החמקמק הזה...

מאהל המחאה הוא כמו פסטיבל אהבה, בכמה ימים שהייתי שם ,התחיל איתי כל יום בחור.:-)
זה היה משעשע.
עם אחד יצאתי אתמול...הרגיש לי אינטואיטיבית לא נכון, אבל בחרתי לצאת , להפגש...מה נפסיד?
בוא נאמר שמה שהרווחתי, חוץ משיחה נעימה סה"כ, זה אימון טוב.
מה הכוונה?
אימון בלאמר בפה מלא, אממ...לא מתאים לי עכשיו שתנשק אותי...זה מהיר לי מדי. אני לא מוכנה לאינטימיות הזאת.
גם השני שהתחיל איתי במאהל, היה חמוד בצורה יוצאת מן הכלל..:-) רק...בן 21...והרגשתי יותר כמו אחותו הגדולה...
וגם כשהוא בחיוך אמר :אז את באה אלי?
אמרתי: לא! ממש לא!
ז"א ,אמרתי יותר בחיוך ובנעימות, כי סה"כ הוא היה תמים וחמוד, אבל נהנתי מהגבולות האלו.

אז אני מבקשת דיוק.
דיוק במה שמגיע אלי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-28T11:05:04):
הדבר היחיד שנותן לי כח,
אבל היחיד,
זה גרעין אבוקדו.

לפני בערך חצי שנה הנחתי גרעין אבוקדו במים,
אז אני יודעת שזה לוקח זמן וכבר הבנתי שמילת הקסם בשביל גרעינים כאלה זה
סבלנות...
אבל, לגרעין הזה באמת לקח הרבה זמן להפתח ואחרי שנפתח ושמחנו כלכך,
הוא הוציא מעין שורש שחרחר ולא מניב.
ועדיין הוא המשיך לשבת במים הגרעין הלא יוצלח הזה...
די ,כבר אמרתי נואש, רציתי לזרוק אותו.
אבל נדמה לי שזו היתה השותפה שלי שהעבירה אותו לכלי אחר, קטן יותר...

והיום ,
הוא התחיל להצמיח שורשים חדשים, בריאים, לבנים...

אולי בכל זאת לא כדאי להתיאש.
לא היום בכל אופן.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-28T13:19:03):
דודה שלי אומרת שסבלנות הופכת חול לזהב.

ומאוד לא פשוט לחכות.

[u]הדבר היחיד שנותן לי כח זה גרעין אבוקדו[/u] זה משפט חזק. כמוך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-03T22:44:17):
משבר משבר משבר.

לא מרגישה טוב.
הכול כואב לי...
יש לי פצעים בפה, היד הימנית (והחשובה ביותר) כואבת, משתעלת, אין לי קול וחלשששה!
היום צעדתי ליד אשה זקנה והרגשתי לרגע ששתינו באותו המצב...גוררות רגליים ונאנחות...
אוי ויי זמיר.
ומעל לכל זה, אין לי חום.
מה זה אומר?
שלמחלה שלי אין אישור מגבוה.
אפשר לנוח, אבל זה קצת נחשב פינוק...
כבר אתמול הלכתי לישון בתשע בערב וקמתי היום בתשע וחצי...ועדיין לא מרגישה טוב.
זה מחוץ לתקן.

אבל מילא זה היה רק הגוף.
עם הגוף מגיע הנפש.
ואצלי כשאני חולה אז כל הדאגות שאיתן אני מתמודדת בכל מיני שיטות ניו אייג'יות לסוגיהן בימים כתיקונן,
צפות ועולות ולא 'כפת להן אם קראתי את לואיז היי או אם אני באמצע צעידה בדרך האמן או אם אני מתקשרת מדופלמת.
הן כאן,
והן צודקות,
והן יודעות הכי טוב.
מה?
שאין לי עתיד ברור.
שאני לייט בלומר, שקצת הגזימה עם הלייט,
שכולם מסביבי סופר יצירתיים ועושים ואני לא,
שכולם בזוגיות ,ז"א הבינו את הנוסחא ומנסים , לפחות פאקינג מנסים!!
שאני טיפוס עצבני חסר כל גבולות,
שאני לא מתאימה לפה.
פשוט לא.


אני הולכת מחר לטיפול .ראשון.
יש בי אגם של עצבים שלא קשורים לשום דבר חיצוני...לא יודעת אולי בגילגול הקודם הייתי מתאגרפת.
אני קצת מפחדת מהטיפול.
מפחדת שארגיש שהיא מחרטטת לי בשכל, שארגיש שהכול פה שרלטנות בעולם, שלא יהיה לי סבלנות לתהליך.

אבל מצד שני, כל כך כל כך זקוקה להדרכה וליווי ולקול מרגיע שיחליף את הקול הפנימי הלוחץ שלי.
כי כרגע אין לי כוחות לספק אחד כזה.

הרגע שותפה שלי קראה לי מלמטה "הו יוליה הג'ינג'ית!!" ויש לנו מרפסת, אז יצאתי אליה...והצחוק בא לי בזמן.בדיוק בזמן.
אני אלך לישון.
מחר ...חדשה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-05T18:51:09):
הי אינטו איך את מרגישה?
גם אני פעם נטיתי לחשוב שלנוח בלי חום זה פינוק.
לחשוב ככה זה בולשיט.
נחים כשהגוף רוצה.
הוא האישור מגבוה.
מקווה שהטיפול פתח לך פתח נכון וטוב אליך והעיר את קולך הפנימי.
חיבוק גדול לשבת שלום.
<כמדופלמת בתחום הכעסים והעצבים, הם אף פעם לא קשורים למשהו חיצוני>


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-07T02:42:48):
http://www.solarica.co.il/
גנרטורים סולאריים לארועים .

כל הכבוד לאנשים האלו!!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4101392,00.html
כתבה כל כך נכונה...

הגיע הזמן שלא רק נדרוש אלא גם ניקח אחריות.
איך מפרסמים את זה בקרב האנשים??


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-09T16:08:18):
הי, הי מועצת החכמות שלי.

אני צריכה עצה.

אני מנסה לחשב את צעדיי מבחינה כלכלית ועיסוקית,
מבינה שאין לי כרגע עיסוק מכניס וקבוע .
ז"א, ישתבח הבורא, הקיץ הכנסתי לעצמי כסף ואני לא במינוס, גם לא בפלוס כל כך גבוה, אבל אני מרגישה בסדר גמור עם עצמי..
אבל,
הנה ממשמשת ובאה השנה הבאה ואני מנסה להציב לעצמי עוגנים חוץ מהפרוייקטים שאני נקלעת אליהם במזל ובשמחה.
אז,
חשבתי למכור בובות (בעיה- לא יודעת אם אני מספיק מקצועית בשביל זה...לא יודעת אם יש לזה שוק ואם זה מכיר וכו')
חשבתי לעשות חוגים להכנת בובות (אבל כבר קיץ קודם עשיתי המון טלפונים לכל המתנסים בת"א וזה היה קשה מאוד...ולא היתה הענות גדולה...ודווקא בזה אני בטוחה מבחינה מקצועית)
חשבתי...לא יודעת - הסבה מקצועית :-)

קיצור, חשבתי לפתוח דף ושנשים שאולי קשורות למתנסים או בתי ספר או למשו- יוכלו לבוא ולהציע מידיעותיהן...טלפונים, כתובות ועוד.
הבעיה- מפחדת שהעורכות החותכות כאן יכריזו על זה כעל [po]דף לא רלוונטי חוץ מלבובנאית אחת[/po] או משו כזה.

קיצור,
בנות...
(ז"א מי שבא לבקר - שבע, נטע ועוד..)
רעיון??

9 באב מנחם לכולם..


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-08-09T16:54:21):
לדעתי יש מקום לדף כזה כי יכול להיות רלוונטי למגוון עצמאיות בתחום הלא פורמלי/ סדנאות יצירה וכו.כאלה אני בטוחה שיש יותר מבובנאית אחת מקסימה. חוצמזה [po]עדי ל[/po] מהאתר (אם אני לא טועה) מעבירה כל מיני סדנאות באזור המרכז - אולי תנסי להתייעץ איתה בדף בית שלה?
(())


[b]גוונים[/b] (2011-08-09T17:23:14):
אולי לפני שאת פותחת את הדף תשאלי אם זה מתאים ב [po]איפה כאן מדברים עם העורכים[/po] שזה בדיוק הדף להעלות בו התלבטות שכזו.
אני אישית חושבת כמו נטע שיש מקום לדף כזה, אבל מה אני יודעת, יכול להיות שיפנו אותך לדף אחר קיים שמתאים, בכל אופן אני מבטיחה לבוא לכל דף שבו תכתבי את הגיגייך/שאלותיך בנושא.
וכמה שאלות כדי להבין יותר טוב:
את בעצם רוצה למצוא מתנ"ס כדי שייתן לך את המקום הפיזי לערוך בו חוג באופן קבוע? או שאת מתכוונת שאת תהיי ממש חלק מאיזשהו צוות?
מה עם צהרונים? בתי ספר? קרן קרב?
למיטב ידיעתי יש סיכוי יותר טוב ליוזמות כאלה בפריפריה, ככל שמרחיקים ממרכזים שמלאים באופציות מכל הסוגים יש יותר צמא לדברים כאלה. ניסית? זה מתאים לך?
אולי הכנת בובות זה ספציפי מדי? אולי צריך לחשוב על קונספט טיפה אחר? או יותר רחב? אולי יצירה של עוד דברים? את גם מלמדת להפעיל את הבובות או רק להכין אותן? (סתם מענין אותי מדובר על בובות על חוט כאלה?) אולי בעצם צריך לשווק את זה לא כחוג אלא כתיאטרון בובות לילדים או משהו כזה, לא יודעת סתם זורקת דברים... אם משהו מכל זה רלוונטי לך תגידי ואני אמשיך לשפוך אסוציאיציות (-:


[b][po]נותנת אור[/po][/b] (2011-08-09T20:28:32):
היי, אינטו @}
רוצה לומר שזה יופי יופי שאת מנסה לחשוב על רעיונות, זורקת לאויר, חושבת, מתפתחת, מנסה לצאת מהשגרה, מכוונת לעבר משהו שאת אוהבת. אני מסכימה עם גווני שמציעה לשאול קודם את העורכות לגבי דף דומה שקיים.
אהבתי את הרעיון של תאטרון בובות לילדים של גוונים. לפעמים השם עושה את כל ההבדל! (בואי תראי איך אנשים בוחרים קורסים פה באוני'...:-)) אבל מעבר לשם, מבחינה תוכנית, בכיוון הזה הדמיון יכול להתפרע - להחליט שחלק מהשנה מקדישים את העשיה להכנת הבובות, ובהמשך עובדים בכלל על הצגה(ות) מסוימת.
אם את טובה/אוהבת אנגלית נניח, את אפילו יכולה להציע את זה כחוג שמשלב הכנת בובות, משחק, ושיפור אנגלית. אני זוכרת שכשהייתי קטנה העלנו באנגלית את ההצגה "אוזו ומוזו". אם זה מדבר אליך, תחשבי איזה כיף זה להתמודד איתם יחד גם עם הטקסט החדש באנגלית, גם עם הבובות שבהתחלה אתם יוצרים. כל ילד נניח מקבל דמות, והוא צריך גם לשחק את הדמות וגם לעצב את הבובה שלו ברוח אותה דמות. זה נראה לי נורא כייפי :)
לדעתי את יכולה אפילו לצבור אומץ ולפרסם מודעות בשכונה בה את גרה, בהן את מכריזה על חוג שעומד להיפתח בקרוב. לפעמים מספיק שכמה אנשים בודדים יראו, וימליצו לחברים שלהם, וכבר יכולה להתגבש לך קבוצה קטנה מבלי ששמת לב. בהצלחה :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-10T01:41:34):
תודה!!

נטע -הימרת יפה, [po]עדי ל[/po] היתה בוסית שלי במשך שנה בה העברתי חוג תאטרון בובות לילדים בכיתה ב', וזה היה כיף גדול.

גוונים :-) תודה.
א. אני אתייעץ עם העורכות.
ב. כן,הייתי רוצה מקום שבו אפשר לארח את החוג שלי.
לכן חשבתי לפתוח את השאלה כאן לכולם ,במידה וישנן נשים שאוחזות בתפקידי מפתח או במתנסים או במרכזי העשרה למינהם וכו'.
התחום שלי דווקא הוא יותר הפעלת בובות, כי אני באה מהשטח של התאטרון...לדוגמא עכשיו אני משחקת בהצגת ילדים שיש בה גם בובות אבל הרבה משם מבוסס על משחק גלוי.
אם כבר התענינת אז "בובות על חוט" או בשמן המקצועי -מריונטה, הן בובות מסובכות להכנה ולהפעלה...כמובן שכולם מפעילים אותם ובונים ,אבל ברמה לא מאוד גבוהה.
ישנם הרבה מאוד סוגי בובות וחוץ מזה שברגע שלמדת את עקרונות ההנפשה ,ישנו תחום יפיפה של תאטרון חפצים...

קרן קרב לא בא בחשבון,המערכת שם מעלה לי את הקריזה ,ובכלל אני לא בנויה להיות חלק ממערכת גדולה ומשומנת ומעצבנת.
"תאטרון בובות לילדים" כן זה אפשרי, אבל יש לי משו שרוצה להציג את התחום שלי בצורה המיוחדת, האחרת, זו שלא קשורה דווקא להצגות שרואים כל יום עם בובות...
רוצה "בובנאות".
רוצה משו מקצועי חמוד ואחר.

פריפריה...זה מתאים מאוד.
השנה העברתי חוגים מאוד רחוק בדרום (הם שילמו טוב...) אבל שלחתי להם מייל והשנה אין להם תקציב העשרה.
אני בתל אביב אבל אם יציעו לי ברחובות, כמה דברים אחד אחרי השני -אני באה!!

[po]נותנת אור[/po], תודה!
כן, אני מנסה להעמיק בתחום שלי או להתרחב עוד קצת...נראה.
למרות שיש לי כל הזמן מחשבות על לאן ההתרחבות הלאה? לאיזה תחום?
לגבי השם, כבר כתבתי למעלה ...

אתן יודעות מה, פתאום אני מבינה...
הייתי ממש שמחה ללמד אנגלית דרך בובות או כל דבר, או לא משנה...ללמד הסטוריה וללמד בובות ,ללמד משו...
אבל לא בתור שיעור. או בתוך מסגרת נוקשה.
הייתי שמחה להצטרף למקום אליו מגיעים ילדים והוא כמו בית...שם הם מתוודעים לשלל נושאים, בוחרים אחד ויוצאים לחקור אותו.
אני הייתי שמחה ללמד הסטוריה או אנגלית או תורה, ואולי בהמשך היינו מכינים משו שקשור לתיאטרון או לבובות...

ואם לא זה,הייתי שמחה לשותפה ושנבנה הצגות.
@}
או שותף.

תמשיכו תמשיכו.
אני קופצת לבדוק עם העורכות...
אולי מחר בעצם.
ליל מנוחה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-08-10T08:46:30):
מה עם להציע שיעור בובנאות לתלמידי בית ספר פתוח?


[b][po]אמא לעתיד[/po][/b] (2011-08-10T14:53:16):
[list]
[*] "היום צעדתי ליד אשה זקנה והרגשתי לרגע ששתינו באותו המצב...גוררות רגליים ונאנחות...אוי ויי זמיר. ומעל לכל זה, אין לי חום.
[/list]
מה זה אומר? שלמחלה שלי אין אישור מגבוה.
כשאני חולה אז כל הדאגות שאיתן אני מתמודדת בכל מיני שיטות ניו אייג'יות לסוגיהן בימים כתיקונן,
צפות ועולות ולא 'כפת להן אם קראתי את לואיז היי או אם אני באמצע צעידה בדרך האמן או אם אני מתקשרת מדופלמת.
הן כאן, והן צודקות, והן יודעות הכי טוב.
שאין לי עתיד ברור.
שכולם מסביבי סופר יצירתיים ועושים ואני לא,
שאני טיפוס עצבני חסר כל גבולות,
שאני לא מתאימה לפה".*

כל מילה בסלע, כאילו אני כתבתי את זה. מזדהה בטירוף.
מה שיפה במוד הזה שהוא עובר כמו שהוא בא ושוב את מחתחברת לכוחות שלך מבפנים.

[b]יש בי אגם של עצבים שלא קשורים לשום דבר חיצוני...לא יודעת אולי בגילגול הקודם הייתי מתאגרפת.[/b]

גם בזה כאילו הוצאת לי את המילים מהפה (-:
אני עובדת על עצמי להרגע מלהיות תוקפנית.
היום קראתי בגישה של "העבודה" של ביירון קייטי ונרשם שיש שתי דרכים להסתכל על זה.
אחד לעשות היפוך - ז"א - אני לא תוקפנית
ושנית - אני תוקפנית וזה בסדר גמור.
ולכל אחת מהגישות למצוא מספר הסברים למה זה רלוונטי ונכון.

זה עזר לי להתכוונן על מה שיש לי לעבוד עליו כדי להיות פחות תוקפנית ויחד עם זאת לקבל את זה שיש בזה גם מן הטוב והלגיטימי שאני תוקפנית ושזה חלק ממני, לטוב ולרע.

ותמישיכי לכתוב, את כותבת מאוד יפה, נהנת לעקוב אחריך.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-11T01:41:15):
הלו אינטו מה שלומך?
ראיתי עכשיו את ההתלבטות שלך, אם תרצי יש לי חברה שלמדה בובנאות טיפולית ואולי יהיו לה רעיונות.
חוץ מזה היא משוגעת על התחום ואולי כדאי שתפטפטו לכן בכל מקרה.
עוד משהו- הפעלות בימי הולדת וכאלה דברים מעניין אותך גם או שרק במסגרת חוג?

<לפני כמה ימים הלכתי בשדרת המהפכה, פתאום חשבתי אולי אינטו פה, הוצאתי את הנייד בנונשלאנט, דפדפתי באנשי קשר עד אינ--- כדי להיזכר שבכלל אין לי את המספר>


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-16T01:26:57):
נמאס לי משם הדף הזה.
אני לא רוצה יותר [po]אינטו איציה[/po].
לפחות לא על חשבון עצמי.
אני רוצה לשנות את שם הדף.
אין לי רעיון עדיין למה, אבל משנה.


איך שותפה שלי מתמסרת לכאב שלה ופותחת את זה מולי.
איך היא מתמסרת לבכי שלה לצרחות.
איך אני לא.
איך אני כבר במקום אחר ולא זקוקה לכל השברים האלה,
אבל איך גם כן.
אני מיואשת כבר מלהתיאש.
נמאס לי להיות לבד, נמאס לי לפחד מהפחד, נמאס לי לפחד מאינטימיות,
נמאס לי להרגיש שדוחים אותי,
נמאס לי לחשוב שכולם דוחים אותי.

נמאס לי להתבכיין.......
נמאס לי לקטר כאן בלילות כשבאמת בימים אני ממש בסדר,
פשוט בלילה עולה הבדידות, עולות כאן מריבות ביני לבין השותפה,
ואנחנו כמו זוג תקוע בלופ.
ואני רוצה להיות כבר עם הבנזוג שלי על לופ באמצע הים.
לא עם החמודה שגרה איתי, אפילו שאני לומדת איתה אחלה שיעור ומתפתחת לכל מיני כיוונים מגניבים.

מוכנה לפתוח את הלב בנדיבות,
רק מפחדת שיקחו לי את הלב וימחצו אותו.
רוצה לפתוח את הלב בנדיבות, אז הלוואי ויהיו עדינים איתו.


[b]לימונדה[/b] (2011-08-16T17:10:15):
[po]אינטו איציה[/po] חמודה,
היית במחשבות שלי בימים האחרונים (ובאמת גילגלתי בראש את שם הבלוג שלך וחשבתי על צירוף המילים)
פתאום מוצאת אותך פה
ונמאס לך
נמאס זה גם טוב- נמאס זה מעולה
זה ברוח המרד והמחאה
תעשי לך סדר חדש
מתוך זה שאת יודעת מה לא את מפנה מקום למה שכן
והכי מרגש ש:
[u]רוצה לפתוח את הלב בנדיבות, אז הלוואי ויהיו עדינים איתו.[/u] אמן
|L| לימונדה


[b]יערה[/b] (2011-08-16T20:54:52):
מתוך הכרות אפלטונית בינינו אני עושה כעת את כל המאמצים ומתפללת עלייך, לא מתוך רחמים , אלא מתוך הזדהות ואהבה שמתוך היאוש שלך יזרח אור שיאיר על האמת ועל הדרך הנכונה והפשוטה והשמחה ושהשם ישלח לך כבר עכשיו את אהוב ליבך, זיווגך משורש נשמתך, שתזהו אחד את השניה מיד ללא עיכובים ובילבולים, ופשוט תרקדו ביחד ותבנו ביחד בניין עדי עד (כמו שאומרים) שתרגישי ותדעי בודאות שאת מוכנה לעבור הלאה משותפה לדירה לשותפה לחיים למישהו- לכל החיים, שתצמחו ביחד בשמחה עם המון ילדים ושמחה,,,


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-30T14:37:16):
מה קרה לדף שלי?!?!
למה נעלמו ממנו חלקים?!
מה קורה פה??

תיקים באפילה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-08-30T15:17:51):
באג באתר ...
הספקתי לראות את הפוסט הנעלם - מלכה לגמרי!!!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-30T20:46:37):
נטע...איזו יקרה.
מזל שאת פה.

טוב.
הנה אני מספרת על עוד משו מוזר בחיי.
אני יושבת עכשיו בבית הוריי. בחדר המחשב שהיה פעם של אחי ,לפני שהתחתן והביא לעולם חמישה ילדים. (ועוד היד נטויה...).(ואני לא ממורמרת!)
יושבת כשמסביבי ספרים שמתארים את התפתחות תאטרון הצלליות בעולם.
זה מעניין.
אני מבטיחה.
אבל למה לעזאזל אני צריכה לאגוד את כל המידע הזה לתוך עבודה סמינריונית מחורבנת שהייתי צריכה להגיש לפני חמש שנים!!
כן, באמת חמש שנים...
כתבתי כבר שאני לייט בלומר בכל מובן המילה?!
:-)
ולא מספיק זה, שאני חווה כרגע חוויה סטודניטאלית שמעולם לא היתה לי,
כזאת שנסגרים בחדר ולא מוכנים לצאת עד שהעבודה הזאת תצא לאוויר העולם,
גם התמכרתי לסדרת טלוויזיה.
כן, אני [po]אינטו איציה[/po] ואני מכורה.
אחח...
כל שעת עבודה ,אני מפצה בפרק מהסדרה.
אני מתמסרת לחלום האמריקאי שהם מציירים שם.
ולרגע, רק לרגע, נדמה לי שהחיים הכי מענינים בעולם,
שלא לאמר הרומנטיים והכיפיים ביותר,
מתרחשים בחדר הניתוחים בבית חולים אמריקאי.
עם רופאים ומתמחות חתיכים וחתיכות.
אז לרגע, אני מתנחמת.

כמו שכתב לי היום ידיד...תגידי תודה, לפחות את לא מכורה לחשיש.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-11T21:55:04):
http://www.youtube.com/watch?v=twDhig0L97Q

[/spoiler]
[spoiler=הולכים בדרך...]
[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-01T22:23:38):
חוזרת.

מקווה שהפעם מה שכתבתי לא ימחק.

אני מבינה שיש בי פגיעות רבה.
מצד אחד זה מתגלה כעדינות ומתיקות שאני כל כך אוהבת,
ומצד שני משדרת באופן לא מודע מעין פגיעות ושבריריות יתר...
אני רוצה להתחזק,
רוצה לעבות את נקודת החוסן הפנימית שלי.
להתייחס אל החיים בקלילות הרצויה להם, למאורעות העוברים ושבים בקלילות הנכונה להם.
לדעת לקבל "לא" ולא להשבר ,אלא לגדול, לשייט הלאה או לעוף למעלה.
לדעת שהנשמה שלי מגנה עליי בעזרת הבחירות שהיא נוטעת בי.

אני מדמיינת את עמוד השידרה שלי, או את האני הפנימי שלי כמו גבעול עדין ודק שכל הזמן בניתי סביבו שילדה של רובוטריקים.
ממש של רובוטריקים כי השתמשתי בטריקים לא לחשוף את הגבעול הזה...
אבל אני רוצה להשתמש מעכשיו והלאה בחומרים טבעיים בלבד.
לעבות את הגבעול הזה בחומרים טבעיים, בחוסן אמיתי. שהגבעול הזה יהפוך לגזע.
שהקול הפנימי שבי יהיה בדיאלוג חזק איתי , אני אשמע אותו והוא אותי - או שנבין שאנחנו אחד.

אני גדלה.
זה כואב.
אבל מצד שני זה גם ממש ממש קליל.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-02T01:49:22):
יש בי דמעות
בעיניים ובלב
מהמילים שלך ומהדיוק שלהם עבורי, בדיוק עכשיו
|L|


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-11-02T08:15:08):
כל כך מדויקת! |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-03T10:04:58):
http://www.youtube.com/watch?v=5LYAEz777AU


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-04T13:35:57):
העפת לי ולכמה מחבריי את הראש (ואת הצוואר) עם סרטון הצעיפים המגניב הזה.
אפילו עשית לי קצת חשק לחורף שמגיע.
תודה יקירה ושבת שלום וגריינתי אותך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-05T12:29:00):
[b]נקיון!![/b]

עכשיו איך משנים את שם הדף??


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-05T12:34:39):
שבע...:-)
חיבוק חם לחורף הקריר שבדרך...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-05T13:09:47):
ניקיון!
אתמול בלילה ניקיתי צחצחתי הברקתי שעות. הנאה צרופה.
ואז חשבתי על שם הדף שלך ושאולי שם אחר ייטיב איתך.
נו מה תגידי על זה?
חיבוק חם אינטו.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-05T18:46:00):
וואו,שבע...
איזה סינכרון...:-)!
החיים האלה...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-05T18:58:27):
(מאוד מוזר ,כל האותיות מוצגות אצלי במחשב כאות נטויה...מוזר... כאילו אנחנו מצטטים כל הזמן...)

כניעה.
אני עוסקת בעניין ההכנעה בזמן האחרון.
כניעה משמע הרפיה משמע לאהוב את מה שיש, משמע -אני הזמנתי, אני משלמת.
אבל איך נכנעים ככה שכל הבניין לא מתמוטט?!
כי הרי כל המפעל הזה שנקרא "אני" מבוסס על כך שאני מקפידה לשמר כל חלק וחלק במקומו!
מקפידה לא לחשוף לאוויר לזמן רב מדי, לא להשתטות יתר על המידה,
לבוא חזקה,
לבוא נקיה,
אני מפעל!!
מקפידה לשלם בזמן ,לשמן צירים (לפעמים שוכחת..), לבוא לטיפול אם נדרש.
אז איך משלחים חלק אחד לחופשי בעוד השאר ממשיכים לתפקד?

כניעה מצטיירת לי כ"סוף סוף אפשר לעזוב....הכולללל....ואז - זהו, הכוווול נגמר.אפשר לנוח".
כניעה נותנת לי כרטיס יציאה החוצה.
כניעה תכניס אותי למיטה, ולא תוציא אותי משם. לעולם.

כך זה מצטייר שם במוח הקטן והאינטנסיבי שלי למעלה.

ואולי לא.
אז חלק אחד שנלחם ונלחם, וחשב וחשב, והתעסק באובססיביות במושא רצונותיו -
אותו אני משחררת.
לא מפטרת, משחררת. לחופשה עם תשלום. לפינוק של בניאס או מצפה רמון או פריז, שיבחר.
אולי הוא יבחר בכלל להשאר בבית שלו ולראות סרטים כל היום, לא יודעת, העיקר - משוחרר.
ואז מה?
מה עושים עם החלל?
הרי הוא,האובססיבי, מילא לי חלל של מחשבות!! מה ימלא את החלל הזה?!?!
לא יודעת.
אני נכנעת, אני פשוט לא יודעת.

אני לא יודעת לא יודעת לא יודעת לא ידודעתת לא יודעדוידועדיעודעידועיות.
לא ידודיעודעיעועידוכדכיגועךלבהחנבךהלחעטגכועיגץהבךננ.


לא יודעת.
מה שחשוב זה שאני לא יודעת. כי את החלק הזה שהיה אמור לדעת מה לעשות ומה יהיה ומה נעשה אם לא ומה נעשה אם כן -
שחררתי!!
והוא עכשיו בממלכת לעולם לא, או בארץ הפלאות או שוב...בפריז...ואין לי כסף להחזיר אותו משם.
אז אני לא יודעת...אני באמת לא יודעת.
וכרגע ,אין לי מה לעשות עם זה. אז אני עושה כלום.

שומעים???
אני עוווושששהההה כללללווווום!!
ונראה מה יקרה.

שבוע טוב.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-08T22:32:20):
הזכרת לי שפעם בטיפול סיפרתי לאפרת משהו וסייגתי את עצמי באיזשהי ביקורת כלפי,
מיד היא אמרה לי- עזבי את השיפוטית, שלחי אותה לבית קפה, תגידי לה שכבר את באה ואל תגיעי.
מאז כשאני נותנת לעצמי בראש במקום להרפות ולחיות, אני מדמיינת את השיפוטית שמפריעה לי, הולכת לבית קפה בבאזל מזמינה איזה שייק מפולצן ומחכה שאבוא לפגוש אותה, עד שהיא מתאדה ועוזבת אותי לנפשי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-13T00:21:18):
מזמנת את האינטואיציה שלי שתתפקד,
ותתפקד לפעולה.
אני קוראת לה לשוב ולתת אותותיה יותר בבהירות.

אינטו שלי - בואי!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-14T14:46:03):
פעם קראתי בספר שמישהו אומר למישהי שהיא לא חייבת להרוס לעצמה, והיא ענתה לו שזה כמו להגיד שהמים מהברז לא חייבים להיסחף אל חור הניקוז.
רוצה לחיות את עצמי מעיין שופע ומפכה, לא ביוב ולא בולשיט.

זאת שבע החכמה..מעניקה פנינה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-27T23:45:35):
כל הזמן אני שומעת על אנשים שעוברים תהליכים, ונשמע שהתהליכים רק הולכים ומתגברים.
כאילו כל הווליום של העולם הוגבר.
אולי זה כי אני גדלה והשמיעה שלי התרחבה ואפילו התחדדה, והתפכחתי...כבר המון פעמים ואני מניחה שעוד היד נטויה.
גם אני עוברת תהליכים, ולפעמים , או יותר נכון ,כמעט תמיד נמאס לי ללכת.
כל הזמן ללכת ולהתאים את עצמי לשינויים שהולכים ומתעצמים.
ללכת ולחשוב שאני יודעת לאן, ויותר מזה, שיש לאן.
אולי גם אני ניהליסטית.

אבל אני יודעת שאני לא, ואני יודעת שאני מעדיפה להאמין שיש טוב ושהולכים לטוב ושהכול זה תיקון אחד גדול לשבר אחד גדול
שקרה ממזמן ממזמן ולא באשמתי.
אולי,
ואולי לא.
והכול זה עניין של ראיה ובחירה, לא?

אני כאן.
יום יום, מערימה שינוי על גבי שינוי ,למידה ונפילה ועוד פעם ועוד פעם , 30 פעמים ביום.
לפעמים יש בזה חדווה ומתיקות שלא תאומן,
ולפעמים זה פשוט תפל, חסר משמעות לחלוטין ולזה אני קוראת נפילה.

אתמול ראיתי "האנטומיה של גריי" (התרופה הפרטית) והיתה שם דוקטור אחת שמעבר להיותה מוכשרת ביותר בתחום הקרדיו,
יש לה הפרעה נפשית או משו כזה...בעקבות הפרה של אחד הכללים היא יצאה מאיזון ונכנסה לסוג של התקף.
כדי לצאת מההתקף היא פקדה על אחת הרופאות תחתיה ש"תחזיק" אותה ,ומכיוון שההחזקה לא היתה מספיק חזקה הן קראו לעוד אחת נוספת.
מה שהיה זה מעין חיבוק חזק משני הצדדים שהרגיעו את המערכת העצבית שלה וגרמו לדופק שלה לחזור ולהיות סדיר.

אז זו ההפרעה הנפשית שלי גם.
אני צריכה שיחזיקו אותי חזק.
אתמול ישנתי מחובקת עם ידיד, ונזכרתי שיש כאלה שעושים את זה כל לילה.
ככה זה אמור להיות.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-27T23:46:03):
אם מישהי מכן יכולה להחליף את שם הדף שלי [po]לאינטו איציה[/po], אני ממש אשמח.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-28T09:00:05):
מצאתי דף שקוראים לו [po]שינוי שם דף[/po]
אם זה לא דחוף לך אני מקווה שבימים הקרובים אתפנה לשנות לך.

אינטו, הזדהיתי מאוד, עם הנפילות והתנודות בין מתיקות לתפל, והחיבוק, והצורך במישהו שיחזיק.
תמיד חוזרת לזה שרק אני יכולה לחבק אותי, להחזיק אותי, השאר יבוא מעצמו, לא יודעת איך ומתי. וברור שזה אחושרמוטה מקומם לפעמים, למה דברים לא מגיעים פשוט וזהו.
מבינה עוד יותר בימים האלה שזו עבודה. ע ב ו ד ה. לחזק אותי ולא להאמין לתפל זו עבודה יומיומית, לילילית.
את בונה בתוכך גזע יציב מחומרים טבעיים, זה את אמרת, ובצדק.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-05T00:52:52):
אני מתגעגעת לתחושת הקהילה הוירטואלית העוטפת פה.
שאני יכולה לכתוב ולכתוב ולקבל אהבה מנשים כל כך מתוקות.
מרגישה שהתרחקתי מכאן ועכשיו קצת קשה לחזור...:-)

במיוחד שלא משתתפת במיוחד בדפים של אחרים...
אני מזכירה לעצמי לראות אותי כפי שהייתי רוצה שיראו אחרים.
לראות בפשטות את הטוב שבי ולא להתפלסף איתו, להיות עם הטוב הזה חלקה ונקיה.
מזכירה לעצמי להגדיל את הטוב ,לא להזכר ברע, להגדיל טוב- להרחיב להרחיב...


[b]לימונדה[/b] (2011-12-05T08:10:06):
[u]שאני יכולה לכתוב ולכתוב ולקבל אהבה מנשים כל כך מתוקות[/u]
נותנת אהבה ועל הדרך קוטפת מחמאה.
אינטואיציה התגעגעתי גם. מחכה לקרוא אותך.
|L|


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-12-05T09:22:00):
אינטו - כל פעם שאת כותבת את חופשת עוד פנינה שלפחות עבורי מגיעה בדיוק בזמן.
והמרגיעון מזכיר ש"תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-05T09:51:24):
אינטו - כל פעם שאת כותבת את חופשת עוד פנינה שלפחות עבורי מגיעה בדיוק בזמן.
והמרגיעון מזכיר ש"תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.
בדיוק בדיוק בדיוק


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-05T22:25:10):
איזה מתוקות.

רק כתבתי שאתן מתוקות והנה אתן מוכיחות מתיקות.
אז מה עובר כאן בחיים...
היתה תקופה ,לא מזמן האמת ,שנה או שנה וחצי, שהחלטתי שבמקום שאכתוב "יומן" בגוף ראשון,
אכתוב עלי כל הזמן בגוף שלישי.ז"א אכתוב סיפור, ממש פרוזה ,רק שבמקום לדמיין התרחשות פשוט אכתוב על היומיום שלי.
כך אשיג שני ציפורים ,גם אהנה מהפורקן שבכתיבה וגם אחדש לעצמי קצת...
היום שקראתי את שבע והסיפור שכתבה על עצמה ,זה הזכיר לי את החוויה הכיפית מאז.
כתיבת הסיפורים האלה גם עזרה לי להסתכל על כל החיים שלי, או באופן יותר ספיציפי, היום שלי ,כעל חוויה דרמטית שאני הגיבורה שלה.
ונניח אם הייתי קוראת אותה ממרחק זמן אז היא היתה נראית לי כחוויה של מישהי אחרת ויכולה לבחון אותה בצורה כזאת.

לא, לא,
חככתי בדעתי קצת ואני לא אכתוב כך כאן...מייגע מדי.

אני לא יודעת אם כתבתי כאן, אבל רשמית אני מחפשת שותף או שותפה חדשים לדירה שלי.
זה מערער אותי.
מצד אחד יש תחושה שהנה, הגיע הזמן לריענון, לשינוי ,למעבר הלאה...ומצד שני - מי יגיע? והבית קטן...ולהתרגל מחדש...אוף,למי יש כח?!
וכמובן כמובן...מי רוצה להתרגל לשותף או שותפה שהם לא השותף שאיתו אני רוצה לחיות?!
רחמים ...החבר שאיתו אני יוצאת קבוע...שם משפחה- עצמיים.

אבל לא, יש המון על מה לאמר תודה.
המון.
היום התיישבנו לארוחת צהריים ממש מאוחרת בדירה עם השותפה וחבר שבא לבדוק את הדירה ועוד חבר שכן -
לפני שהתחלנו לאכול ,ברכנו בכל מיני דרכים אנתרופוסופיות, והתפוצצנו מצחוק כי הבנו שהברכות הן אינסופיות-
תודה למי שהכין את האוכל,
למי שעיבד את האטריות,
למי שעיצב את המזלג,
למי שרודה בסינים שמכינים את הכול,
למי....אינסוף.

למי שברא את העולם.
:-)
שלפעמים אני מעוצבנת עליו שהוא ברא, או שזה לא הוא, או שאני בספק איתו ...אחחח....עשו לי דייסה במוח עם המעבר בין השאלה והתשובה.

ובנות...חפשו ביוטיוב את zaz
בחורה צרפתיה ששרה כל כך יפה!! תשמעו את כל השירים שלה, ופשוט תתענגו!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-06T11:00:43):
אני אומרת תפטרי את רחמים עצמיים, הוא מכוער ומשעמם וגם שמעתי שהוא לא סקסי בכלל ושיש לו ריח רע מהפה.
קחי במקומו את חמלה, תשמעי, איזו אשה היא! אמהית ומחבקת, יפה שאין לתאר, נותנת בטחון ושקט, והיא יודעת גם לעבוד וגם לנוח. יש מצב שהיא ג׳ינג׳ית.

תודה לבורא באופן טבעי.

[b]גוונים[/b] (2011-1-06T13:16:31):
אני אומרת תפטרי את רחמים עצמיים, הוא מכוער ומשעמם וגם שמעתי שהוא לא סקסי בכלל ושיש לו ריח רע מהפה.
קחי במקומו את חמלה, תשמעי, איזו אשה היא! אמהית ומחבקת, יפה שאין לתאר, נותנת בטחון ושקט, והיא יודעת גם לעבוד וגם לנוח. יש מצב שהיא ג׳ינג׳ית.
|Y|
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-07T00:07:44):
אבל אני חובבת גברים!!

כן, אבל רחמים לא סקסי בכלל...נפרדנו כל כך הרבה פעמים. מקווה שהפעם הוא יבין שזה סופי ולא יטריד אותי דרך מספר חסוי או כל מיני שיטות של הדור החדש...

:-)
ושמחת היום...שידוך נוסף עלה בטוב, לפחות פגישה ראשונה...מספיק בשביל לשמח לי את הלילה.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-07T00:45:21):
או! בשורות מעולות!
בהצלחה רבה יקירתי.
גם אני חובבת גברים, וחמלה עצמית היא הציידת המושלמת ( אומרת גם לי), בעיקר כשהיא מביאה איתה את אהבה ובטחון.
ביי רחמים.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-12-07T10:41:44):
|Y|
הצלחתן לחייך אותי ... @} יום קסום


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-08T21:02:17):
http://www.youtube.com/watch?v=CeMtEa5QhcA&feature=autoplay&list=PL3D1DBF20089F9907&lf=[po]plpp play all[/po]&playnext=25

את הדבר המהמם הזה כבר שמעתן?
חייבות לשים, להגביר רמקולים ו...ל ר ק ו ד!!

היום יושבת עם אמא שלי מול יועץ פנסיוני בבנק, נגררת לשם על הבוקר רק כדי לשמוע אותו אומר :כדאי לך לפתוח חשבון פנסיה.
אה, לא ידעתי.
וחושבת לעצמי איך החיים שלי שמבורכים כעת ,ממש כעת בפרנסה, עוד מעט ממש יעלו שוב על ספינת הסימן שאלה.
ואיך שכל הזמן חושבת שאני צריכה מקצוע אמיתי, אמיתי , כזה שהכסף נכנס בו כל חודש וכולם רגועים.
והיועץ מסתכל עלי ואומר- אני מניח שתשארי עצמאית כבר לכל החיים ,לא?
והפחד שלי משדר זרם שדוחף אותי להגיד - לא,
אבל רגע לפני שזה יוצא, אני נכנעת למי שאני עכשיו ולמה שהמציאות לוקחת ולקחה אותי ואומרת - כן.
אז אני משתדלת לא לחיות את הפחד הזה, רק להכנע למה שעכשיו. למה שיש.

אמרה לי אתמול מישהי חכמה שהייעודים שלי בחיים זה לשמח אנשים, ואת זה אני עושה ב100 אחוז,
והשני זה לרפא אנשים, ואת זה אני עושה ב20 אחוז.
אני אוהבת את הבובות, ועוד לא מיציתי כלל את התחום הזה, אני רוצה עוד להתנסות ולראות ולחוות,
אבל במקביל מבינה ויודעת בעומק שאני אמורה לרפא, רק כל כך לא רוצה לעשות מזה מקצוע!!
חבל שאי אפשר להתחבר אל הייעוד שלך בלי להפוך את זה למקצוע, לכסף, לפחד מהמחר ,מהאם אני שווה , לאגו.

ועכשיו אני אוספת את עצמי ויוצאת החוצה, לשתות. @}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-15T13:24:05):
יש לי שני דברים לכתוב. אחד עצוב ומבאס, אחד משמח וממלא השראה..
בגלל שכרגע אני בוכה ולא ממש מלאת השראה אני אתחיל בזה.

נמאס לי שאני לבד בקטע של האמונה שטוב לי ושיהיה לי טוב, וטוב ענק במיוחד.
נמאס לי שמהדהדים לי מבחוץ, במיוחד המשפחה, שהמצב לא ממש טוב וכדאי לעשות דברים והם דואגים.
בכלל, אני באופן כללי דוגלת בלא לדאוג לאחרים, לסמוך עליהם, לסמוך על אלוהים על היקום על 'נלוידעתמה.
ואני מאמינה לזה.
אני מאמינה להם.
כאילו במקום להאמין שיש סיבה לכל העיכוב המחורבן מחורבן מפגר הזה,
במקום להאמין שהכול מצטבר כשיעור טוב שיעשה אותי בנאדם יותר טוב ואולי ,לא יודעת, יעשה תיקון (?!?!?!) כלשהוא ולא רק יעביר אותי מסכת טראומות חברתית,
אז אני מאמינה לצמצום,
אני מאמינה שאם לא עושים דברים ,שום דבר לא קורה,
אני לא מתמסרת לרוח הגדולה, אני מתמסרת לאדמה הצחיחה.
אם לא מתאמצים - שום דבר לא קורה.
ומאמינה להן שאומרות לי שוב ושוב -את לא עושה מספיק, ועוד בגילך, ומה יהיה, ומה היה, וכל כך עדיף ביחד ולא עדיף לבד, ואת מחפשת במקומות הלא נכונים ,ואת לא פתוחה למה שמציעים לך, ולא מצליחה, את לא מצליחה ולא מצליחה ולא ולא ולא ולא!!
אז אני פונה לעצמי בוכה ושואלת - למה באמת??למה אני לא מצליחה? למה אף אחד לא מצליח לאהוב אותי? למה אני לא מצליחה לאהוב אפאחד?
ואני רוצה לשכב עם בחורים, סתם כדי לדעת שאוהבים אותי ואני מרגישה כמו ילדה בת 16 שרוצה להיות מקובלת ואהובה.
ואני לא מכירה את עצמי, פשוט לא מכירה.

כל כך חבל. באמת כל כך חבל.
לא מגיע לי.
לא מגיע לי לרצות אהבה כמו זונה ,
לא מגיע לי שהנשים במשפחה שלי לא מאמינות באמת באמת ,לא מהפה ולחוץ, באמת מעומקי נשמתן ברמה שאמא אמורה לדעת ,שהכול יהיה טוב.
לא מגיע לי שאני עושה את זה לעצמי,
לא מגיע לי שאני שוכחת שאני בן אדם מאמין, אחושילינג מאמין,
שבשביל אחרים אני מתקשרת ללא עת את העתיד המתוק שלהם, וגם לפעמים מגשימה להם אותו,
ואת שלי, את העתיד שלי, אני פשוט לא מצליחה לחלום.
כל כך לא מאמינה בו שגם לא מצליחה לחלום אותו כבר....

אוף.
איזה יאוש.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-15T13:27:29):
ובאמת יש לי משהו ממלא השראה ומשמח לכתוב,
ובאמת שהחיים שלי במידה מסויימת מקסימים עכשיו.

אבל עכשיו אני בוכה.
אני מקווה שעד הערב אתעשת ואמחוק את מה שכתבתי ואכתוב את המשו הטוב הזה,המקסים הזה שקרה השבוע.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-12-15T16:25:50):
אינטו - (()) כי הייתי במקום הזה ואני מכירה אותו ובאמת עושה חשק לבכות. אז תבכי הכל החוצה.
אחר כך תחזרי להווה. אל תנסי לחלום ולתקשר את העתיד שלך. נסי להיות פקוחת עינים בהווה. חזרי להוויה מוקירת התודה, האוהבת , וחומלת כלפי עצמך.
ודעי לך שאני מאמינה בך. אמונה מלאה, חסרת היסוס וספק. איך אפשר שלא בקסם כמוך?


[b]גוונים[/b] (2011-12-15T20:17:25):
גם ממני, כל מה שנטע אמרה, מהמילה הראשונה ועד האחרונה.


[b]גוונים[/b] (2011-12-15T20:17:54):
גם ממני, כל מה שנטע אמרה, מהמילה הראשונה ועד האחרונה.
@}@}@}@}@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-16T19:10:33):
נטיקה,גוונים...אתן באמת באמת משמחות אותי במילים שלכן.
להגיד לכן שאני מאמינה לכן שהייתן באותו מצב? לא יכולה...מצטערת, לא בגלל שבאמת לא הייתן,
אלא סתם כי נדמה לי שאני היחידה על האי הבודד הזה ומסביבי להקת כרישי הרחמים, ואני בוכה מייבבת ואין שום ספינה בסביבה שתביא אותי לחוף אחר.
אמרה לי חברה : אוי, אני כל כך מבינה אותך (כמוכן) גם אני הייתי שם, ואמרתי לה ש-לא, לא היית. אמרה לי - רדי, רדי מהעץ שלך, הוא של כולן.
אבל משום מה שלי מרגיש כמו עץ זית עב שורשים ועתיק במיוחד.

טוב,
די למטאפורות ולדימויים.

אז מה היה טוב, משמח וממלא השראה?
השבוע ארחנו כאן בדירה קאוצ'סרפר.
הראשון שלי.
בחור שוודי שגר בדנמרק על סירה , תאורן ,דרמטורג שלומד עכשיו גאולוגיה להנאתו.
ביקר בחצי מהעולם שלנו, כולל צפון קוריאה ומערב אפריקה. יש לו משפחה מאמצת מגאנה, והוא קורא לירושלים -the center of the world.
רחב אופקים, שנון, מעניין בטירוף ובלונדי להחריד.
@} פשוט פרח.
כמובן כיאה לבחור סקנדינבי הוא היה מאוד מנומס, הגון ומעט קר. אבל השיחות איתו היו כל כך חמות ומענינות וממלאות השראה!
אני ,השותפה, חברה נוספת, כולנו יצאנו פעורות פה מהמפגש (הוא היה פה 4 ימים), קצת מסוחררות.
הרגשתי שאני פוגשת מישהו מאוד מיוחד. מאוד.
מה ההגדרה למיוחד? לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, מתעניין, שואל, מקשיב -ממש ממש מקשיב.
ערב אחד לקחנו אותו לפלורנטין לשתות, אחר יצאנו איתו להצגה ושוטטנו איתו ברחובות, ובסוף בסוף נסע איתי לירושלים בדרכו לבית לחם.
הרחתי לרגע נינוח לא מכאן, רחבות של מישהו שראה עולם ועדיין נשאר בצניעות מאוד מאוד גדולה.
ראינו תמונות מדהימות ביופיין (לא מגזימה כלל) שהוא צילם מכל מיני ארצות שבהן הוא טייל, אמרתי לו - אתה כל כך מוכשר (gifted)
והוא - זה בזכות הרבה אנשים ומורים שהדריכו אותי בדרך...

הימים שהוא היה כאן עשו לי חשק לחזור הביתה כל יום מהעבודה...:)

זהו ,המתנה המשמחת שלי לשבת.
להזכר ברגעים האלה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-16T19:28:43):
_מגיעה לגג, לפעמים קפה וסיגריה הם חברים טובים. מסתכלת רגע מהצד, מתחילה לספר לי בראש מה אני רואה.
ואני רואה בחורה מבוהלת.
בחורה שאין לה כח לעשות כלום עכשיו והיא נחנקת בתוך חוסר התזוזה.
בחורה עם חוש הומור בריא מאוד שמשום מה בסיטואציות כאלה נהיית מה זה כבדה ושוכחת שאפשר גם לצחוק על זה.
בחורה שבמחי יד יכולה להתפרץ עכשיו ולשבור דברים או לצרוח.
אני רואה בחורה שמפחדת מעצמה, כן, ככה בטוח תכירי מישהו אם לא תצאי היום מהבית.
אני מתבוננת באופציות, לעבור למקלחת פיג'מה מיטה ספר סדרה.
לעבור למקלחת בגדים יפים (לעיתים רחוקות מדי אני מתגנדרת) החוצה חיים אנשים מוסיקה._

_טוב נו, אולי אני ארחיב, שאני סלקטיבית, שסטוצים מעולם לא דיברו אלי, שגם סקס לשם סקס צריך לבוא עם הקדמה שתעניין אותי מספיק.
אז יצאתי, והיה מגניב וכו', אבל הבטה סביב הביאה שוב למסקנה שסטוצים לא סתם לא מדברים אלי.
לא אוהבת זול.
אבל יצאתי לבדוק, ויצאתי כדי לצאת, וזה טוב.
אני מרגישה טוב._


מצוטט משבע.

כי אני כל כך מזדהה.

הייתי לפני שבועיים שלושה אצל בחור מהעבר.
פלירטטנו מזה זמן דרך הפלאפון , רצה שאבוא, משכתי את זה עוד אבל הבעתי התענינות.
בסוף קבענו להפגש. וזה היה ברור לשנינו, אנחנו נפגשים וכיף וטוב וזה יגמר במיטה.
שיופי, למה לא?

אבל לא.
הגעתי, והיה כיף ,ואני מרגישה אצלו חמים ונעים ,והוא הכין לנו מרק ,ו"הכין את השטח", ואיכשהוא אני מרגישה לידו בטוחה ונינוחה (אולי כי אין לו בטחון עצמי בשמיים? במסווה של פוזה בטוחה?)
וכשהגיע הרגע והענינים התחממו, אז אני רציתי עוד קצת אהבה לפני שנגיע למטרה שלשמה התכנסנו...וזה לא הגיע, אז דחיתי.
לא רוצה.
לא רוצה ככה, לא רוצה חצי או סתם או בלי אהבה ובגדול.
לא יודעת, כנראה אני לא בנויה לזה...

אבל כמו שבע, שואלת בבוטות אחרת, מה צריך לעשות כדי להשיג קצת אהבה בעיר הזאת?!

ועכשיו, כמו גדולה.
אני הולכת לחברים . (אפילו שעייפה ורצוצה ורוצה לישון...P-:)


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2011-12-16T21:26:37):
מזמן לא ביקרתי...
אני מזדהה ממקומות אחרים.
חיבוקים


[b]לימונדה[/b] (2011-12-16T22:21:18):
(()) מקשיבה ללאונרד כהן אחרי יום עמוס ומציף
ונותנת ליופי הטהור להיכנס
קוראת אותך ומוסרת חיבוקים


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-17T23:46:05):
אינטו
הבחור הזר נשמע כמו יופי של תבלין לימים האלה, כל חוויה כזאת מעשירה אותנו גם אם אי אפשר להגדיר מיד איך בדיוק.

מילה על סקס-
כבר הבנת מה דעתי בנושא הסטוצים או וואטאבר,
[b]אבל[/b]
אני מאוד מאמינה שסקס הוא דבר חיוני מאוד לבריאותינו ולתפקודינו.
קראתי את מה שכתבת על הבחור מהעבר וחשבתי- למה לא בעצם? ברור שלא בכח, ברור שלא כי "צריך" חלילה, וברור שאני מבינה מאוד את הרצון באהבה ובכל החבילה,
אבל, מציעה שתוודאי שאת מסרבת לזה מהגוף ולא מהראש.
למה אני מתכוונת?
יש לך בחור, שאת מכירה כבר, שאת יכולה לשכב איתו. אמנם זו לא אהבה כמו שאת רוצה עכשיו, אבל את נמשכת אליו, לפי מה שאני מבינה, והאופציה הזו קיימת.
לרצות שתהיה אהבת אמת איפה שאין זה לא אפשרי, זה מבלבל, זה שואב אנרגיות ומביא להחמצה.
לממש משיכה איפה שיש, זה מבורך.
תראי אם את יכולה להניח לראש, למחשבות שאומרות "אבל זה רק סקס, ואני רוצה את כל החבילה", ולקחת מזה את מה שיש, ומה שיש זה סקס :-)
כותבת לך מתוך הזדהות, הזכרת לי סיטואציה שהייתי בה לפני איזה שנה וחצי ופספסתי את הפואנטה, כי הראש הפריע לי להקשיב לגוף.
וכותבת לך, כמובן, מתוך כוונה טובה.
תבדקי מה את מרגישה בקשר לזה, ממש בגוף. אם הגוף נסגר אז וודאי שלא. אבל אם הגוף רוצה והראש מפריע,
תכבי את הראש ותהני ממה שיש.
זה מתדלק בכוחות חדשים. הנאה לשם הנאה.

שיהיה שבוע קל ושמח.


[b][po]אוהבת מאוהבת[/po][/b] (2011-12-18T10:04:22):
לממש משיכה איפה שיש, זה מבורך.
כל מילה גם בעניין התבלין השבועי נשמע טעים:)

תמשיכי תמשיכי......


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-19T00:20:58):
שבע..
לא קל לי לקרא את זה, אני מודה.
לא קל לי לשמוע את מה שאני חושבת על עצמי ממילא ,שאני פועלת כל הזמן מהראש, וחבל.

כמובן שיודעת ש -
[b]וכותבת לך, כמובן, מתוך כוונה טובה.[/b]

ועדיין, זה לא קל.


חזרתי עכשיו מביקור חטוף אצל חברה.
אני אקדים ואומר שאני נמשכת הרבה פעמים לאנשים שיודעים, כאלה שיש להם מן אמירה נחרצת וחזקה.
אולי כי אני אחת שלא יודעת, אולי כי אני חיה מספקות, אולי כי בידיעה יש איזושהיא כריזמה שאין במקום אחר.
אז יש לי מספר חברות כאלה, או אספתי כאלה לאורך השנים.
הרוב לאט לאט התפוגג,
ויש לי אחת נוספת כאן לא רחוק.
כשעברתי לתא היו לנו ימים ממש מקסימים ביחד, והיא כולה אש חוצבת ולוהטת אחת כולה...
העניין הוא שגם בי יש אש, והרבה פעמים האש שלנו מתנגשת.
כבר מזה זמן מה יש לי תחושות קשות מולה, כבר לא מסכימה עם מה שהיא אומרת, כבר לא רואה באבחנות שלה דבר מדוייק ואינטואיטיבי,
משו בה תוקפני לי מדי. (מה עוד שהיא תמיד אומרת שאני תוקפת אותה..)
חזרתי ממנה עכשיו, ירדתי והבנתי שיש מרחק, וחבל לי -אבל בשביל להיטיב עם עצמי עדיף לי לא להסתובב שם יותר מדי.
זה מרגיש לי כמו מוות קטן. כל פרידה מרגישה לי ככה. אפילו אם זה מחברה.
אוף , אני מרגישה כל כך דרמטית באופן מוגזם ומיותר.
ועדיין איכשהוא זה באמת נראה לי דרמטי.
תמיד לתחושה הזאת מתלווה מעין סיפור שמספר שבעצם אין לי חברים בעולם, ואני לבד.

ומצד שני...
עכשיו כשאני כותבת את זה ונושמת את המחשבות האלו,
אני חושבת שדווקא "הפרידות" האלה באות לחזק את מי שאני הנני.
להזכר שיש לי אפשרות לבחור, ושאני לא באמת תלויה בגורמים חיצוניים,
להזכר שזה הכול שלבים בהתפתחות. לנתק את עצמי רגשית מכל השינויים שמטלטלים אותי ויותר להצמד לתודעה הגבוהה של התהליך.


ולסיום -
מה אגיד, שתי התודעות האלה הארצית והגבוהה מתנהלות בי במקביל , רב הזמן הרגשות הנמוכים מנהלים אותי -
פחד ,יאוש, קנאה, עצב.
ויש כמה רגעים של ראיה גבוהה ומבורכת.

ליל מנוחה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-19T00:26:26):
זקוקה לעזרה בשינוי שם הדף מ - [po]אינטו איציה[/po]
ל-[po]אינטו איציה[/po].
לא הצלחתי להבין איך לעשות זאת לבד...

וגם ,עוד קטנה , אצלי ,בתצוגת המחשב שלי, כל הפוסטים שלי כאן כתובים באות נטויה, כאילו הם חלק מציטוט.
אני לא יודעת איפה הבעיה טמונה, אם מישהי תצליח להבין, מה טוב.
:)
תודה!


[b][po]נותנת אור[/po][/b] (2011-12-19T21:29:26):
היי [po]אינטו איציה[/po],
בקשר לכתב הנטוי אני לא מבינה מדוע זה כך. בתצוגה אצלי את לא מופיעה בכתב נטוי... אולי מישהו כבר טיפל בזה?
שינוי שם הדף - מיד.


[b][po]נותנת אור[/po][/b] (2011-12-19T21:55:41):
אז לוודא - זה מה שרצית?
את רוצה עוד משהו?
איך לתייג לך את הדף? דף בית אישי / דף בלוג ?
[hr]
_לא רוצה.
לא רוצה ככה, לא רוצה חצי או סתם או בלי אהבה ובגדול._

ואו. זה את אמרת את זה?
מגיע לך יותר... (())
אם את מזהה שאת רוצה את סוג המגע הזה מהמקום האוהב והממלא אז לדעתי אין טעם לעשות את זה רק כדי למלא מצברים (או לבצע פריקה מלאה של הבטריה, בעצם;-) ). לפעמים המקום הנזקק הזה שלנו (שהוא כ"כ טבעי...) והמעשה הזה עם האדם שאנחנו לא באמת רוצים יכול להגביר את תחושת הריקנות... לפחות אצלי זה ככה.

בהצלחה עם השם החדש...אל תשכחי להשתמש בו :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-19T22:27:49):
וואו !! [po]נותנת אור[/po]!!

ממש נס חנוכה, גם אור וגם [po]אינטו איציה[/po] :-)

בקשר לכתב, אצלי זה עדיין כתוב ככה, מוזר, לא ממש ברור.
אממ...אפשר לתייג כדף בית אישי או משו כזה, או בלוג...כן, אולי בלוג? או דף בית?
לא ממש יודעת מה ההבדל בין השניים, כך שאני מזמינה את שיקול דעתך .

[b]בהצלחה עם השם החדש...אל תשכחי להשתמש בו[/b]

@}


[b][po]נותנת אור[/po][/b] (2011-12-20T16:07:37):
אם תכנסי לשני הקישורים: [po]דף בלוג[/po] ו{{}}[po]דף בית אישי[/po] - תראי תיאור של כל אחד מהם.
תייגתי את העמוד שלך כשניהם כי נראה לי שזה גם וגם. אם את רוצה לוותר על אחד התיוגים אז תגידי ואין בעיה להוריד.
חג אורים שמח!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-21T15:04:27):
איך מתמודדים עם ביקורת?

אני מעלה את השאלה הזו כי יש לי דפוס מוכר אצלי כשעולה איזו שהיא מילת ביקורת מחבר או ממישהו בעבודה.
איך זה נראה?
ככה-
היום היו לנו חזרות. הדמות שלי (הבובה) לא לגמרי פתורה, הבובה היא ילדה צעירה שסובלת מנכות ברגליים ורב הזמן ,מכיון שהיא "הגדולה" יוצא לה להגיד משפטים צדקניים ודידקטים.
(גם ככה יש לי קשיים עם זה שאף פעם אני לא מצליחה לעשות דמויות מצחיקות או קלילות...)
אני עושה אותה בצורה מסויימת ,והיום כמה פעמים אחת האחראיות אמרה - "אממ...אל תעשי אותה כל כך סבתאית, יותר קלילה יותר ילדה".
אז מה קרה בגוף (תודה לשבע על התשומת לב) -
ישר התכווצתי, החסרתי כמה נשימות, הראיה שלי הפכה פריפריאלית וניסיתי לראות בלי להסתכל כמובן, אם כולם מסתכלים עלי.
הרגשתי מבוכה, ושיתוק (לא דרמטי, שיתוק קל) - וישר החלו להתנגן לי בראש משפטי - "את בכלל לא טובה במה שאת עושה, תראי את אלו שלידך..."
כמובן שכל זה קרה בשברירי שניה, ובזמן הזה התארגנתי על תשובה בשביל אותה אחראית.

אז עשיתי את זה שוב. לא קבלתי שוב הערה, אבל גם לא תגובה חיובית.
אז מה אמר הדפוס- "בליבה היא לא מרוצה אבל היא לא תחזור על ההערה שוב פעם.."
שמרתי על פוזה בטוחה, אספתי את הטקסט והלכתי הביתה בידיעה שאני הולכת לעבור עליו שוב ושוב כדי לנסות ולהבין מה היא רוצה.

מה הדפוס עשה?
כתגובה ראשונית - האגו נפגע.
תגובה שניה- מסכים עם כל הביקורת ובהסטריה פנימית קלה מנסה לתקן כדי שיאהבו את התוצאה.
ושלישית - השוואה לאחרים שגורמת לייאוש.

הנה ,זיהיתי.
לא רוצה ליפול לשם, לא רוצה להכנע לו.
כאן תארתי כשזה קורה בעבודה, אבל זה קורה לי גם מול חברים או משפחה.

והמרגיעון בחוכמתו הקוסמית - "הכבוד- מכביד".
אין יותר תיאור מדוייק בשבילי כעת.
אשמח לנגיעותיכן מנסיונכן האישי...

אתמול הייתי בטיפול, אצל החללית האישית שלי, ופשוט בכיתי על הבוקר במשך שעה וחצי ברציפות ללא שליטה.
אחר כך הייתי עייפה כל כך הרבה זמן..ואפילו אתמול בהדלקת הנרות החגיגית שאני ארגנתי אצלנו הייתי מותשת.
והיום, ממש מרגישה את ההתחדשות שאחרי הגשם.

@}


[b][po]מילים טובות[/po][/b] (2011-12-21T23:25:05):
אינטואיציה, נכנסתי רק לתת לך חיבוק כשבראש התגלגל הצהוב שמילים טובות מסלקות עננים שחורים.
הצהוב שיצא- מתיישב לי בול כעת:
״אפשר להזמין הזדמנויות״ .
אני, קבל עם ועדה, מזמינה הזדמנויות של שפע ואור ואהבה,
מה איתך?

<ד״א, אצלי הפונטים של הדף שלך עדיין מופיעים באלכסון.. מוזר>


[b]קואלה[/b] (2011-12-22T08:37:39):
היי, אינטואציה
אני אוהבת את הניק שבחרת לך
אינטואציה בעיני זה חיבור לאני הפנימי, חיבור הכרחי אבל לא מובן מעליו בשבילי.
האם קראת לעצמך אינטואציה כי זאת חוזקה אצלך או נקודה לחיזוק?

_היום היו לנו חזרות. הדמות שלי (הבובה) לא לגמרי פתורה, הבובה היא ילדה צעירה שסובלת מנכות ברגליים ורב הזמן ,מכיון שהיא "הגדולה" יוצא לה להגיד משפטים צדקניים ודידקטים.
(גם ככה יש לי קשיים עם זה שאף פעם אני לא מצליחה לעשות דמויות מצחיקות או קלילות...)
אני עושה אותה בצורה מסויימת ,והיום כמה פעמים אחת האחראיות אמרה - "אממ...אל תעשי אותה כל כך סבתאית, יותר קלילה יותר ילדה"._

אני חשבתי על הדמיון בין הדמות הצדקנית שלך בהשוואה לאוזה ובנץ ובין אריק ובנץ. כנראה שאריק ובץ מעצם היותם שוטים קל להם להיות יותר משעשעים, אבל אוזה באמת קצת מעצבנת ואילו בנץ משעשע, למה ככה?
אולי מפני שבנץ מגזים בצפייה הלא אפשרית מאריק לתפקד בבגרות עד כדי היסטריה ובסוף נופל עם הנחנת יאוש רמה.
אולי כי הוא חושף את החולשות של המבוגר האחראי וכמו ילד מבחינה זו הוא לא מודע לעצמו ואחר כך כשהוא נופל הוא לא מרחם על עצמו יותר מדי ובכך מאפשר לקהל לצחוק איתו על חולשותיו


[b]קואלה[/b] (2011-12-22T08:38:31):
נ.ב
גם כשאני כותבת וקוראת אצלך כל הטקסט מופיע כנטוי


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-24T14:28:01):
קואלה :-)
קראתי לעצמי אינטואיציה כי חשבתי שזו החוזקה אצלי...מאז התבררו לי כמה פעמים שבהם האינטואיציה שלי לא היתה מבריקה, אבל עדיין אני שומרת לה מקום מיוחד, ומשתדלת לשכלל את ההקשבה לה.

בקשר לאוזה ובנץ, חשבתי על מה שכתבת לי, באותו היום גם היו לי חזרות והלכתי לשם שקועה במחשבות איך לפתור את העניין.
אבחנת יפה את בנץ, הוא אכן דמות מוגזמת וככה כתבו אותה, אצלי הבובה של הילדה היא מאוד מאוד לא מוגזמת. ז"א ,היא ילדה, וענינה הוא להיות חמודה וקטנה,
במקרה היא גם הגדולה מבין הבובות ובמקרה היא גם נכה...:/
ניסיתי באותו היום פשוט להקליל את הדיבור שלה, אם עלו מילים שהן בעיתיות בשביל ילדה בת 7 בקשתי לשנות אותן, לרב הסכימו, וגם אני מנסה לעשות איתה שטויות...
גם זה לא קל כי יש לי טקסט כתוב כשברובו אין לי שם הרבה תמרונים,
וגם יש לי תדמית על עצמי של אחת שלא ממש מצליחה להצחיק...יש יאמרו שאני מצחיקה, אבל הכול יחסי, וכשיש אנשים לידי שמאלתרים מעולה ומרגישים חופשי לעשות שטויות - משו בי די משתתק...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-01-01T01:53:48):
רוצה לספר בגאווה.
נכון שכתבתי כמה פעמים כאן על העובדה שבאתי מחברה בה כולן היום נשואות עם ילדים ואני לא?
נכון שחלקתי איתכן כאן כמה רגעים קשים שבהן הברזתי מברית\חתונה\מפגש וכו'?

ובכן, היום בערב התקיים מפגש של כל ה"חבורה" שגדלתי איתה, מפגש ש[b]אני[/b] ארגנתי!
והמפגש היה מקסים וכיף ונוסטלגי ובמהלכו כל אחת חשפה משו מחייה הנוכחיים, ואני ספרתי שאני כבר לא ממש שומרת מצוות...מזה זמן לא מועט
ואני מצטרפת לשבע בהתבוננות לאחור על המהלך בשנים האחרונות ואפילו בשנה וחצי האחרונות ויכולה לראות בגאווה שנמצאת כלכך התקדמות במערכת.
ממש מודה ושמחה ויודעת שזו היתה עבודה והבנה והבשלה לשלב הזה.

נו,יודעת שיבואו עוד שלבים ויקרו עוד נפילות ועוד אבוא לבכות-
אבל בנתיים - איזה כיף!!
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-01-07T22:35:43):
אולי זה המחזור שאמור להופיע,
אולי זה שנגמר לי לעת עתה זמן הרוגע והשמחה,
אבל אני מרגישה את ניחוח ההתכנסות והדעיכה...הנה זה מגיע.
אמרה לי לא מזמן אשה יקרה - המטרה היא שתהיי כמו סוכנת בורסה ,שוות נפש וקרת רוח מול המניות
בין אם הן עולות או יורדות.
אז הנה, יום המבחן הגיע.

אני עובדת השבוע כללל השבוע, וזה מעולה כי זה מנמיך את הווליום של המחשבות.
היומולדת שלי מתקרב, ואולי זה גם סיבה למגמת ההתכנסות שמאפילה עלי.

בחורים מתחילים איתי, אני עוד לא מצליחה להבין אם אני בעניין או לא, והם נעלמים...כמו לא פודים את הצ'ק שעליו הם חתמו.
אני מופתעת מזה. כמו עוד לא מצליחה להביע עמדה קיומית בנושא וזה לא באמת קורה..
מרגישה חוסר אונים.
רוצה אמת וכנות - צמצום הפער בין המילים ללב לעשיה.
מבקשת לשבוע הקרוב חיבור בין הלב לראש. עוד ועוד...ולפגוש אנשים שגם מעונינים לעשות את החיבור הזה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-01-13T19:59:07):
כל הזמן עוברת בין אנשים וחברות ודעות ...כמו מים זורמת בינהם ,זורמת איתם.
ועכשיו עולים בי געגועים לזמן הטבע שהיה לי, לאנשי הטבע.
מתגעגעת לדיבור הנקי והמדוייק שמאוד מעונין להתחבר פנימה...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-01-16T01:34:59):
שוב תודעת שפע,
שוב סבלנות.
ונדמה שהדיבורים האלה לא משתנים,
הם היו אמורים להעמיק בי,
והם נשמעים לי כבר זולים.

אתמול צפיתי בתוכנית "האלבומים" שדברה על האלבום האלמותי הראשון של אביתר.
כל שיר כואב, כנה ,בוטה אמיץ כל כך.
כל שיר נוגע ישר ישר בלב ,במקלעת.
שרתי היום לאמא כמה שירים, היא לא הכירה אף אחד...
"אבל איך את זוכרת את המלודיה? היא בכלל לא קליטה!"
אבל אמא, גדלתי על השירים האלה, אני מכירה אותם מתוך שינה.

ושרתי לה עוד אחד.

אז הוא מספר שם שההורים שלו שואלים אותו בגיל צעיר,
אבל יש לך הכול...וידאו, חדר משלך,הורים אוהבים...אז למה אתה עצוב?

רציתי שהיא תשמע, שתדע שזו לא רק אני. שיש עוד הרבה כמוני.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-16T07:57:12):
מקסים מה שכתבת. ויפה כל כך ששרת לאמא.
הצהוב- במאבק בינך ובין עצמך אי אפשר לנצח, רק להפסיד.
יום טוב ושלם.
(חייבת לראות כבר את הפרק הזה)


[b]גוונים[/b] (2012-01-16T12:11:01):
ונדמה שהדיבורים האלה לא משתנים,
הם היו אמורים להעמיק בי,
והם נשמעים לי כבר זולים.
כמה מוכר!

את נפלאה@}


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-01-17T20:07:11):
האגו שלי.
מה עושים איתו?
אני גם חייבת אותו בשביל לשרוד,
וגם הוא חוסם אותי.

מה עושים איתו?
הוא כל הזמן אומר לי להתבייש ולהיות מובכת במצב שלי,
הוא מעייף אותי.
אני רוצה אגו חדש...


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-01-17T20:25:16):
@}
פעם באיזה שיחה עם מורה שהייתה לי עלה נושא האגו. על כמה אנחנו מנסים לבטל אותו ומצד שני אגו הוא בעל תפקיד, תפקידו לשמור עלינו.
אני חושבת שהכלי לעבודה עם אגו- הוא לא לבטל אותו לחלוטין אלא להסתכל עליו בעיניים פקוחות. לזכור שהמנגנון שממנו פועל האגו נועד להגן עלי, ואם זה לא מתאים לי, לא נחוץ לי, לנסות להיות מודעת לזה ולהסתכל אל מעבר לאגו. ואם כן נכון לי - אז להגיד תודה. ואולי ככה להגיע לאיזה איזון.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-01-23T01:09:44):
נטיקה תודה ,
עדיין בדיאלוג עם האגו הזה.
מרגישה שיש מקומות שמצליחה להסתכל מעבר ולהיות באיזון מולו.
ואולי מדובר בימים או ברגעים ולא במקומות...הכול פה דינמי במערכת כאן בפנים.

מפליא איך יכול לעבור ערב בו לא מפסיקים לבכות, מה ערב, ימים ולילות.
ואז יש ערב שבו הכול מאוד מאוד קליל,
כאילו לקחתי כדור נגד דיכאון.
לפעמים אני מרגישה ככה אחרי שאני שותה קפה (אני שותה מעט מאוד) ,כאילו הגוף מגיב בתגובה כימית
שמייד משפרת לי את מצב הרוח ואני מתבוננת בעצמי בפליאה.
ואז הכול הכול הכוווול יותר קל.
באמת.
פתאום אני סופר יצירתית ,בטוחה בעצמי, לא זקוקה לאפאחד או שומדבר,
מצחיקה ושנונה, לא פגיעה יותר מדי ...אחחח...תענוג.

חזרתי למנהג לסמן רגעים קסומים.
ברגע שתופסת רגע כזה, שהכול בו בתואם מושלם - המקום, האווירה, המזג אוויר, האנשים ,המוסיקה,אני -
אני מציינת בפניי או\ו בפני הסובבים - "זה רגע קסום".
קסם.
אני אוהבת קסמים ,כבר אמרתי?
בז'אנר של ניסים אנד סטאף...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-24T00:28:49):
אגו אגו
מזכיר לי את הפרסומת עם משינה מהניינטיז.
מגן, הורס, לכי תביני אותו.
יודעת מה תכלס- לכי תביני אותו. אמיתי. אומרת גם לי.
התגעגעתי לתיאורים שלך על מצבי רוח
ותודה שהזכרת לי תשומת לב לרגעי קסם.
שיהיה לילה נעים אינטו, ויום מלא ראיית נסים. הם כאן.


[b]לימונדה[/b] (2012-01-24T14:23:20):
אינטו מתוקה (שעדיין נקראת אצלי בכתב נטוי)
מאחלת שיהיו ימים קסומים
נהנית לקרוא אותך


[b][po]עירית לוי[/po][/b] (2012-01-28T21:43:10):
הי הי :)
מה שלומך?
שלחת לך כעת מייל, אבל אני לא בטוחה שיש לי את הכתובת המעודכנת.
תוכלי לבדוק שקיבלת?

{@


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-02-14T05:35:30):
הרבה זמן לא בקרתי.
אני חושבת שלא נכנסתי לפה כי הקשבתי לדפוס שלי שאומר :הערך העצמי שלי קיים רק אם אוהבים אותי.
ומשום מה, אפילו הצלחתי לחבל באהבה הנשפכת שפה...P-: לא יודעת איך.
אבל אני לא שבויה של התבנית הזאת,
אני אדם חופשי.

למשל אתמול שתפתי בחור שיצאתי איתו במשך החודש האחרון ונגמר, שאני מתגעגעת אליו.
זה אמנם היה שיתוף בהודעה כתובה, פחות אמיץ ממפגש פנים אל פנים, ועדיין...
הוא לא ענה לי, ממש ייבש אותי.
לפי הדפוס הערך שלי אמור לצנוח (והוא ממש חושב על זה..)
אבל אני אדם חופשי.
יכולה לבחור.
לכן, אני מזכירה לעצמי - עשיתי את השיתוף הזה אתמול מאהבה, אהבה אמיתית.
באמת עלה בי געגוע..אז שתפתי, הלכתי בעקבות הלב.
עכשיו הלב חושב על התכווצות ואני מלטפת אותו ואומרת - תתרחב, תשמח על החום שהפצת החוצה.
תאמין בחום הזה שיש בך ושיש ביכולתך לפזר.
תאמיני שהמילים האלו נכנסו אליו ישר ללב, גם אם הוא מסיבותיו שלו לא "השיב לך כגמולך".

שיהיה לכולנו יום מלא חום. של אהבה כמובן.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-14T15:43:30):
אינטו, חיממת לי את הלב יא מקסימה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-02-19T22:14:11):
שבע,
לא- את.
אבל באמת.

איזה התמודדויות...
וואו.
לפחות ההתמודדות הזאת מסיטה לרגע הצידה את מחשבות ה"דיפולט" שלי המיגעות משו ...
מתמודדת עם אישיות בכירה בתחום שלי, יענו בובנאי עם נסיון ועם פוזה.
שעד לפני מספר ימים שמרתי על איזון יחסים איתו ,אפילו על מערכת נעימה שמתבססת על כך-
אני סופגת את הדברים שלו , לפעמים הם ביקורת נכונה, רב הזמן לא.
סופגת את העקיצות שלו - לפעמים הן נעימות ומפלרטטות ולפעמים עוברות את הגבול.
ומה אני מקבלת בתמורה?
בגדול - שהוא בצד שלי ולא נגדי.
כן, פאתטי כמו שזה נשמע.
ובגלל שמדובר פה באישיות כוחנית עם הרבה כריזמה ביטחון עצמי, והמוווון רזומה (וגילוי נאות - הוא אכן מפעיל טוב),
אני לא ממש יכולה לבוא מולו.
אבל הנה הגיעה השעה כנראה.

מעבר לכך שאנחנו עובדים באופן קבוע על איזה תוכנית ובה אנחנו קולגות לכל דבר,
היה פרוייקט גדול שהוא היה אחראי עליו ואסף לשם כך מספר בובנאים.
אני הייתי אחת מהם.
אבל בגלל שהוא היה כל כך לחוץ מאופי הפרוייקט כנראה הוא היה פריק שליטה מטורף,
ובא נאמר שלפני היום צילום הזה הוא אמר לי בערך פעמיים שאני לא מפעילה טוב.
ספגתי.
ביום צילום עצמו ,נתתי מעצמי, עבדתי, אבל הרגשתי לא טוב, והלכתי אחרי 4\3 יום. כמובן,ברשותו.
כמה ימים אחרי בעקבות שיחה על ענין כספי ובעוד אני "מעיזה" לבקש את המגיע לי,
הוא מתפרץ עלי ואומר לי - שהגישה שלי לא מוצאת חן בעיניו,
שמה שאני עשיתי ביום צילום "עוד אלפי מפעילים יכולים לעשות"
שלא מעניין אותו מה אני מרגישה או לא.
ועוד ועוד.

ממש הרגשתי שמרביצים לי. באמת, אשה מוכה.
הוא סיפר לנו באותו היום שאבא שלו היה מרביץ לו, וגם לאמא שלו.
והנה, הוא ממשיך את השושלת...
היתה עדה לצעקות שחקנית אחרת שמשחקת איתנו, שכאילו נמנמה באותו הזמן אבל שמעה הכול.
היא שאלה אותי אחכ- למה הוא מדבר אלייך ככה??

באותו היום הלכתי הביתה רועדת. פרקתי הכול מול חבר טוב,
והוא ייעץ לי איך לפנות אליו. דיפלומטיות סופר עדינה.

היום , אחרי שניסיתי לתפוס אותו במשך הסופש ,הצלחתי לדבר איתו.

"הי ...תקשיב, זו זכות גדולה לעבוד לצידך, אני ממש נהנית ללמוד ממך ואני חושבת שיש לך נסיון וכשרון מאוד גדולים.
(עוד סופרלטיבים שכאלה) ואני מוכנה לשמוע ביקורת ואני רוצה להתמקצע בתחום ,אבל הדרך שבה אמרת את הדברים פשוט לא היתה נעימה לי...וגם אני לא מסוגלת ללמוד ככה או להתפתח. (ועוד שכאלה שמסבירים את אותה הנקודה)"
הוא: "סיימת?"
"כן, אין לך מה לאמר?"
הוא: "לא! אז..שיהיה לך בהצלחה! שלום".

וזהו.
אני בשוק.
היינו בשיא החברות והדאחקות והצחוקים...ופשוט בן רגע הוא הפך דבר כזה קטן למשו אישי וגדול.
והקטע המבאס הוא - שהוא יענו "מושך בחוטים".
אמנם זמנו לאט לאט עובר כי הוא כבר מבוגר, אבל -אפילו התוכנית שאליה התכוננו וסביבה קרתה כל הדרמה,
אפילו אם היא תתקבל ותתחיל לרוץ, הוא אשכרה יכול להדיר אותי ממנה!!
וזה פשוט הזוי...כי הוא כמו טייקון!
והעניין שכל שאר הצוות, בגדול מרגישים כמוני, רק שאין מה לעשות עם זה...

איזה תסכול.

ובעצם היום אני מרגישה ממש חזקה, ושיצאתי מהדיאלוג המוטרף הזה כשידי על העליונה, ושהוא הילד הקטן והמסכן.
אבל אני מריחה את ההתהפכות מגיעה,
מריחה את זה שאני ארגיש בסוף המובסת של הסיפור הזה.

איכס...פשוט מגעילים אותי אנשים כוחניים.
ואם הם מגיעים בדמות גברים ,זה עוד יותר דוחה.

למרות שגם נשים כאלה...פשוט דוחות אותי.


אין לי סיום סימפטי ומלא אהבה.

אולי שדברתי עם חברה טובה ומוכשרת מהתחום והיא תמכה בי,
זה היה מלא באהבה.

ותודה שיש לי את המקום הזה שאני יכולה לכתוב בו....


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-20T19:56:20):
קראתי ודווקא מתוך ההתנהגות הקשה והסגורה שלו השתקפה לי עדינה וגאה ההתמודדות היפה שלך.
תודה שיש לנו את המקום הזה וגם את המקום בתוכינו וזה כנראה אותו דבר.


[b]לימונדה[/b] (2012-02-20T21:37:21):
קראתי אותך וגם חושבת שאת אמיצה ומתמודדת. איזה בובנאי חסום ומרושע. אפילו לי קצת נפל הלב מהמשפט "שיהיה לך בהצלחה ושלום".
אני יודעת שמכל ההתמודדויות האלה אנחנו גדלות- רק שחבל שצריך לעבור התעללות כזאת.
שמחה תמיד לקרוא אותך!!!
מוסרת חיבוקים |L|


[b][po]עודד המחפש[/po][/b] (2012-03-12T23:08:07):
אהלן.
מה שלומך? עידנים....
יש לי חברים שגרים בניו יורק, אנשים נחמדים מאוד ואינטיליגנטים, והוא אפילו ג'ינג'י :-)
אני לא יודע אם הם בעניין של לארח, כי מגיעים אליהם משפחה להתארח לא מעט, ומדי פעם גם חברים.
אבל אם את רוצה - אני יכול לשאול
עודד


[b]לימונדה[/b] (2012-03-13T11:04:12):
הי אינטו מתוקה, איזה כיף שאת נוסעת!!!
את מכירה את האתר couch surfing? ניראה לי אידאלי בשביל ביקור קצרצ'יק וגם דרך טובה להכיר אנשים.
אם תצטרכי בהמשך המלצות אני אשמח לחשוב על דברים שווים לעשות ולראות...
נשיקות |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-03-13T16:53:23):
הי לימונייד,
בטח מכירה,אפילו ארחתי כמה :))
אני אשמח להמלצות איפה לבקר ומה לעשות...ועם איזה בחורים חמודים להתרועע שאח"כ אסיים גרה איתם בצרפת באזור ציורי עם שניים קטנים :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-04-25T19:59:33):
חזרתי מטיול של שבועיים וחצי בארה"ב.
כל כך הרבה דברים קורים ומשתנים.
אני מחפשת שותפים חדשים לדירה (ז"א שותף או שותפה).
הכול מלחיץ אותי כי זה אמור לקרות ממש עכשיו ואני בכלל לא יודעת לבחור או להחליט.
כל החיים האלה עם רצף הבחירות וההחלטות , ואני בכלל לא יודעת לעשות את זה.
לא לגבי אנשים בכל אופן.
תמיד אני באתי, תמיד אני נכנסתי או הצטרפתי , תמיד בחרו אותי.
אני לא יודעת לבחור אחרים.

ויש בחור שרק התחלנו ,ויש לו לב ענק ומתוק מתוק.
ואני לא נמשכת אליו, ויש לי ים של התנגדות.

ויש את הבחוץ והבפנים, אני רוצה לברוח.
תמיד תמיד רוצה לברוח.
הוא שאל אותי אתמול - את תמיד כזאת שמחה ומחייכת ועם אנרגיות?
וענה לעצמו - או שבאותה העוצמה את בצד ההפוך?
ברור...
ומה החיה שבי?
חתול, אני חושבת. מעריכה אותם.
ופרפר.
[list]
[*] אבל את יודעת שפרפר חי שבועיים?
[/list]
נשמע לי מעולה, שבועיים, נותנים את כל מה שיכולים ומתגלגלים הלאה...

חוזרת במשב רוח ירוד.
אולי פער הזמן שלא הייתי פה רק מעיד על תקופה חיונית עם המון שמחה.

המשך יבוא.


[b]לימונדה[/b] (2012-04-26T15:45:35):
_חוזרת במשב רוח ירוד.
אולי פער הזמן שלא הייתי פה רק מעיד על תקופה חיונית עם המון שמחה._
בדיוק...גם אני באה לדף שלי כדברים לא ממש מסתדרים.
כיף שחזרת (ושהמשך יבוא...)
פרפר זאת חיה מצוינת!!!
ולגבי בחור שאת לא נמשכת אליו ממש- כמו פרפר אמיתי, תמשיכי לפרח הבא שמריח טוב!!!
שיהיו ימים יפים אינטו מתוקה |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-04-29T01:40:34):
היי לימונייד
כיף שאת פה קוראת ונמצאת.

אחרי יום עצמאות סטלן במיוחד, פשוט נמאס לי מהחברה הזו שסובבת אותי.
התקשרתי לבחור האחרון שבא לחפש דירה, בחור מתוק וג'ינג'י וחייכן, ויאללה שיהיה בהצלחה.
הדירה שלי לא כזו גדולה, והמרחב המשותף הוא די אינטימי.
אבל יש לי שכנים טובים והאיש המצטרף נראה סוף סוף בריא בנפשו וגופו.
אתם יודעים, כזה שקם בבוקר והולך ללמוד ולפעמים לעבודה.
ואומר שאוכל הרבה בבית ומבשל ומנקה...
אני קצת חוששת ,אבל מכריחה את עצמי להקליל ופשוט לזרום ...

עברו עלי כמה ימים שבהם לא הייתי עייפה במיוחד והייתי מאוד בעניין של עשיה,
אני כל כך אוהבת את האנרגיה הזאת,
אני רוצה להשפיע מהאנרגיה הזאת על שאר השבוע.
כן , אני יודעת שהמצבים האלה משתנים תדיר, ועדיין כל עוד אני שם,אני מבקשת להשפיע את זה כמו בקסם על כל השבוע.

הבחור שלא מאוד נמשכת אליו, התברר כאכן כן. לא נמשכת אליו.
אפילו שחמוד,וכל כך הסתדרנו בהתנהלות שלנו יחדיו, ובבדיחות (במיוחד צחק ממני וחשב שהקלאמזיות שלי חמודה...)
אבל שם, בכימיה המאוד פיזית , משו פשוט לא קרה....
עושה לי להתגעגע מאוד לאחד האחרון שדווקא הכימיה הזאת זה הדבר שהכי קרה, ולא ממש הדיאלוגים האחרים...
עושה לי לתהות האם יש את הדבר הזה לו אני מחכה.

עושה לי להזכיר לעצמי שבקשתי להמשיך להאמין בזה, ולא להתפתות ליאוש שדופק ביאוש על הדלת שלי.
ולזכור לעשות את הטיול -שיחה שהבטחתי לעצמי ,ערב ערב ובו לדבר ולאמר מה אני רוצה ואיך ומתי וכמה ולמה.

עליזה בארץ התלאות.
(לא שלי, אבל חמוד...)
:-)
שבוע מבורך
מלא הפתעות.
טובות, ברור...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-01T11:23:13):
הלכה אחת,
נכנס אחד.
והתחושה בגדול של משחק..
אני קצת עייפה וחסרת חשק לעשיה בבוקר זה.
בבוקר כזה משחקת הרבה ב"הלוואי הייתי"...ציפור או ים או מישי אחרת במציאות אחרת.
ומהזה המזג אוויר המתעתע הזה?!

לכל כך הרבה אנשים לא פשוט,
אני מרגישה כמו ספוג שסופג לתוכו אנרגיות לא פשוטות של אנשים ולא מצליחה כרגע להתמיר אותן למשו טוב.
חייבת הפתעה,
או גאולה קטנה,
או תקווה.

או שצריכה שיחה טובה עם עצמי ועם היקום ואלוהיו להחזיר את האמונה לתוך חיי.
ולסיום ,מדבריה של אורנה שפרון שהם בעצם דבריה של אתי הילסום ז"ל -

"אני לא מרגישה בכלל שמישהו אוחז אותי בציפורניו, אני מרגישה שאלוהים מחזיק אותי בזרועותיו".

לשם אני חותרת, לשם אני רוצה להגיע.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-04T00:05:06):
יש לי מחשב נייד חדש.
פעם ראשונה בחיי...
זה מאפשר לי חירות מסויימת ופרטיות חדשה שאני נהנית ממנה.
בימים האחרונים יש בי חיוניות מאוד גדולה שמתבטאת ברצון לעשות ולעשות וליצור (וזו תחושה שהיא לא כל כך שכיחה אצלי)
ומצד שני גם בעייפות ובריקנות כי האנרגיה שלי יוצאת החוצה ,סוג של נשאבת ממני.

היום הייתי ביום בו פגשתי הרבה מאוד אנשים שאת רובם אני מכירה מעט או כמעט ולא,
פשוט יש לי נטיה ליצור שיחה ,ולהתכוון בשיחה הזו (בהנחה והיא מענינת) ובכך בעצם "להוציא" אנרגיה על המפגש.
איך אני אסביר את עצמי,
אני נמצאת נוכחת בכל מפגש, אינטנסיבית, כאילו נותנת חלק מעצמי במפגש...ובסוף (לפעמים) במקום להרגיש את המלאות, אני מרגישה שאובה...עייפה.
ככה אני גם למשל עם בחורים ,
ככה אני גם עם ההורים...

אתמול ישבתי אצל השכנה, חברה שלי מלמעלה ודברנו על עשיה וחוסר עשיה...הרגישה שהיא לא עושה כלום ורק עייפה כל הזמן (יש לה שני ילדים..)
הרגשנו שתינו שהגברים מסביבנו בעלי סיפורים אינספור ואילו אנחנו כאילו "לא עשינו כלום בחיים".
ואז אמרתי לה שאני מרגישה שהמפגש ביננו ,לדוגמא, הוא גם חלק מהעשיה של היום שלי. אני מרגישה שזה כמו מפגש טיפולי!
ואילו היא סיפרה שפעם כשהיתה בהריון והתבוננה על כל ההריוניות סביבה ופחדה שהיא לא עושה כלום לקראת, לא יוגה לא נשימות - כלום!
והלכה למפגש עם שרהל'ה (המילדת המפורסמת) ובסוף המפגש נגשה והתוודתה שהיא לא עושה כלום לקראת...
וזו אמרה לה- לפעמים חוסר העשיה היא העשיה עצמה.

אני מרגישה משו חדש לגבי חיי,
אני רוצה להיות זריזה.
כאילו פתאום אני מרגישה שיש בי רצון לרוץ, להתקדם, לדלג...
רוצה לעבור לשלבים הבאים.

אני מוכנה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-05-04T10:41:53):
כבר מגיע :-) בהצלחה (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-05T10:27:58):
אני עכשיו בירושלים.
העיר הזאת עושה לי חשק לברוח.
לא יודעת למה, אולי כי כאן אני אמורה להרגיש בבית ומרגישה תמיד "לא בסדר",
ואולי בת"א שאין הכרח שאהיה שייכת, תמיד מרגישה בסדר.
זרה ,לא משתייכת, אבל בסדר.
הכול נראה לי פה שקרי, מתחסד, מתייפיף באבנים ירושלמיות.
מדהים להבין כמה רגש יש לי למקום הזה, גם אם הוא כעסני או שונא.

אני רוצה לברוח מפה.
אני חושבת שזה בדיוק מה שאעשה.


[b]לימונדה[/b] (2012-05-05T10:50:08):
מזדהה איתך בתחושות הקשות שירושלים מעלה...
אולי רק ירושלמים יכולים להבין את ההקלה שבלעלות על מונית שירות בשבת ולברוח לשפיות (וביום שבת יותר מהכל)
מחזקת את ידיך
אין כמו ההקלה שנמצאת בפתח נתיבי איילון
נשיקות ושתהיה נסיעה טובה והמשך יום מעולה |*|


[b]גוונים[/b] (2012-05-05T23:27:46):
גם אני מזדהה כל כך, מה שכתבת על ירושלים ותל אביב, אני הייתי יכולה לכתוב מילה במילה.
בדיוק בדיוק ככה גם אני מרגישה, זה קטע הענין הזה, שזו כאילו תחושה חמקמקה אבל קיימת אצל לא מעט אנשים...

ואיזה מזל שאפשר לבחור! ופשוט לקום וללכת אם לא מתאים!

שבוע טוב ומזל"ט על הנייד (גם אני נורא התרגשתי כשקניתי מחשב נייד)@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-09T00:56:11):
אז חזרתי לת"א,
אמנם השיבה בסוף לא היתה בריחה, ועוד נהנתי ממעיין בהרי ירושלים,
אבל אין ספק שהשיבה הביתה לעיר המקבלת הזאת, עשתה לי רק טוב.

בהתעלמות (ובעצם מחוסר ידע בסיסי) ממה שקורה בעולם סביבי כיום (ואני אשלים את הפער עם ynet עוד מעט),
אני עוברת מה שעוברת.

משתפת אתכן ואותי, נפגשתי אתמול עם בחור חדש שממש מצא חן בעיני.
אני חושבת שגם אני בעיניו.
זה מרגש ומאוד מפחיד אותי.
הכול נורא טרי ואין עוד באמת במה להסתבך או להתחפר,
אבל הנה, אני מרגישה את המחשבות המהססות, המפחדות, הממעיטות (בו או בי) המבקרות,
צפות עולות ומאיימות לקחת אותי איתן.

עוד רק בתחילת השבוע הזה הספקתי להשתעשע עם אחד מהעבר, שהיה קרוב לליבי ועדיין...
אבל ההוא החדש אולי שייך להזמנות החדשות,
לזריזות, להפסקת המשחקים...הלוואי.
הלוואי ויהיה לי אומץ, הלוואי ואהיה פתוחה,
הלוואי ולא אפגע.
(או אפגע בסגול).

הלוואי ואהיה סבלנית אבל עם זאת ממוקדת...
הלוואי ולא אראה מייד את הבעיות...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-10T00:20:46):
טוב, אין מה לפתח ציפיות יותר מדי מהר...
נראה שכל הקטע עם ההוא שמוצא חן ,לוקח ת'זמן...

אוף,אין לי סבלנות לתת לדברים לקרות. רוצה לראות כבר תוצאות.


[b]גוונים[/b] (2012-05-10T09:56:09):
וואו לתת לדברים לקרות זה אחד השלבים הקשים!
מאחלת לך שיעבור עליך יום מלא בהמון דברים ומעניין ומספק וכך יהיה קל יותר לתת לזמן פשוט לעבור בלי לחשוב (ולחפור...) יותר מדי.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-10T19:39:57):
גוונים, איזה כיף שאת פה...

כן זה אכן שלב קשה, ולא, לא עשיתי שום משמעותי היום...

מה שיוצא מזה שאני בנמהרות הדרמטית החלטתי לעצמי בלב - זה בטח לא ילך...:-\


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-05-13T06:00:07):
אהלן

[po]מיכל אמא של ליאור[/po] היא פסיכולוגית, באופנית ומקסימה :-)
<קומ"ה>


[b][po]חלוקית נחל[/po][/b] (2012-05-13T07:48:13):
נכנסתי להמליץ על [po]מיכל בן אריה[/po] ואני רואה שקרוטונית הקדימה אותי @}


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2012-05-13T07:57:16):
מה עם המטפל שטיפל במעיין? ברח לי השם שלו אבל הוא עכשיו במודיעין.. לא ממש פסיכולוג, אבל בין לבין


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-13T16:22:36):
הי, תודה קרוטונית וחלוקית וגלי,
אני אנסה לפנות אל מיכל...


[b][po]גלי לבנדר[/po][/b] (2012-05-13T16:36:04):
תודה אהובה.
שיהיו ימים טובים ופוריים ואם את באיזור את תמיד מוזמנת כמובן


[b][po]נטע ש[/po][/b] (2012-05-13T17:32:34):
יש את מירה זעירא, חברתי היקרה
היא פסיכולוגית, גרה בפרדס חנה, עובדת בפרדס חנה ובתל אביב
באופנית
מירה זעירא - 054-2128582
אני ממליצה


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2012-05-13T21:56:15):
נתקלתי, וחשבתי על שיחתנו אתמול:
הרמב"ם: "כך גם בנוגע לעתיד: כל מה שעתיד לקרות הוא אפשרות ואיננו וודאי, אפשר שיקרה ואפשר שלא יקרה. כמו שחוששים שיתרחש נזק, כך מן הראוי להרחיב את הבטחון שיתרחש הטוב, שהרי גם זו אפשרות."
חיבוק!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-14T00:45:42):
תודה לכולן.
אפרת, המשפט הזה מדוייק ומקסים.
מעתיקה אותו למחברת האהובה שלי.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-05-15T00:18:51):
משפט שלא חשבתי שאכתוב:
כפרה על הרמב"ם!
באתי לטייל אצלך, לקרוא קצת מה שלומך, מלא זמן לא הייתי באתר.
יש קשר ברור, פתאום מתבהר לי, בין הרצון שדברים יקרו כבר ובין הפחד מהעתיד.

לאחרונה אין לי סבלנות לשום עצה חיובית ברמת המחשבה בוראת וכו
אז פשוט מאחלת לך טוב
שלא תלוי בך בכלל ;-)

תתחדשי על המחשב!

חיבוק גדול אינטו


[b][po]מטופלת מרוצה[/po][/b] (2012-05-17T07:15:31):
אני שייכת לקהילה ורציתי להמליץ לך על מיכל בן אריה. עברתי איתה תהליך מרפא ומגדל. היא חכמה ורגישה והלכה איתי למקומות שהייתי צריכה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-18T22:10:37):
ערב שבת,
דווקא רגוע כאן בקהילה הקטנטונת כאן בבנין...קצת מוזיקה, קצת אוכל, לא משו גדול ולא חגיגי.
פשוט פשוט.

ועם זאת מוזר לי בעולם...יש תחושה מאוד חזקה של השרדות.
אני לא מדברת רק על האלימות ,הנגלית והנסתרת שרושפת מעיני האנשים ומהפה שלהם.
פתאום כל המקום הזה הקטן שנקרא ישראל נראה לי עלוב מתמיד
כאילו העליבות נצבעה בצבעים חזקים...
צודק השכן שתמיד עליבות מתייחסת להשוואה כלשהיא, וזה נכון.
כל המתיקות והמקומיות שחשתי כלפי המקום וכלפי השכונה שלי, פתאום נצבעים לי בצבעים אחרים, מכוערים יותר.
אם אתמול לא ראיתי את כל הזבל ברחוב, עכשיו זה כל מה שאני רואה...

ויחד עם זה עליבותם של האנשים.
הפחדים, הבורות, השטחיות...אוף הפכתי לגזענית אליטיסטית מתנשאת.
עצבנית.
הופעתי השבוע בפסטיבל "טעם העיר" עם רד בנד :) זו היתה אחת החוויות המגניבות שחוויתי!!
ובין הופעה להופעה עשיתי סיבובון בפסטיבל, וכולם היו נראים לי כאלו מסכנים...שטחיים...מסתפקים באוכל המגעיל הזה ובמוזיקה הנוראית (לא רד בנד כמובן...P-:)
לא יודעת מה עובר עלי.
ממש לא יודעת.

ובין לבין , הבחורים והחיפוש אחרי האהבה, ואחרי המשפחה....מנצחת את העליבות של כולם.
כן, כנראה אני רואה את כולם ככה, כי אני מרגישה ככה? קלישאה בגרוש אבל אולי נכונה...

גוונים, שתדעי לך שעד היום אני עוד זוכרת את חילופי הדברים שכתבנו כאן לגבי בחורים, לגבי התקופה ההיא (את עוד זוכרת?) שהחלטת ופנית והלכת על זה עם כל הלב.
והנה אני במהלכה, ומוצאת את עצמי במקום בחדוות יצירה ובחדוות מפגשים,
נפגעת עד עמקי נשמתי אם אחד שמוצא חן בעיני דווקא, לא רוצה להמשיך - "כי שנינו אוויריים מדי..."....?!
ואני מזכירה לעצמי - יאללה, בזריזות! בקלילות! הלאה הלאה!!
....
...
כן כן...הלאה הלאה...
....
:-)
שתהיה שבת שלום שלווה, מנוחה, מנוחת הלב והמוח.


[b]גוונים[/b] (2012-05-19T10:22:10):
אינטואיציה חמודה, ברור שאני זוכרת, מרגש ומוזר בו זמנית לחשוב שמשהו שכתבתי ושלחתי על פני המים הוירטואלים ממש מזמן, לא רק שהגיע ליעדו אלא שעדיין יש לו אפקט כלשהו...

תראי, אי אפשר שיהיה רק קל וטוב כל הזמן. זה גם לא הזיכרון שלי מהתקופה ההיא, אני נזכרת תוך כדי כתיבה בכמה התרסקויות ממש כואבות אחרי נסיונות לקשרים שלא הצליחו מסיבות שונות ומשונות.
כשבחור לא רוצה אותך (בעיקר אם הוא דוקא מצא חן בעיניך) זה פוגע. לא נראה לי שאפשר וגם שצריך להתיחס לזה אחרת.
אלא להפגע קצת ולהתאבל קצת ולקבל את זה ולעשות את כל מה שאת צריכה לעשות כדי להתמודד עם זה.
אבל מה שחשוב (לפחות אצלי זה היה משמעותי ביותר) זה אחרי כל זה לקום ולהמשיך הלאה.
ולא סתם מתוך איזושהי שגרה, אלא מתוך אמונה אמיתית ורצון מכוון.
ומן הסתם יש גם רגעים כאלה לא ממש כייפים בתקופה כזאת שבה את מנסה ופותחת את עצמך לעולם וחשופה קצת יותר.
אבל זה מה שמקסים. באמת! כי זה אמיתי, את לא עושה ב'כאילו', את אמיצה ולא בורחת מהתמודדות, את שם באמת. ומסכימה להרגיש כל פעם במלא העוצמה גם אם לפעמים זה קצת כואב אחר כך.
אני לא חושבת שאפשר להיות מאה אחוז מהזמן אופטימים ועם אמונה חזקה. לפעמים הרי קורים כל מיני דברים שקצת מסיטים אותנו מזה.
אבל אפשר לזכור את הפרופורציות של הדברים (אז הוא לא רצה להמשיך, עדיף שהוא אמר את זה כבר עכשיו וחסך עוגמת נפש גדולה יותר בהמשך וכך פינה לך את הדרך להמשיך אל הדבר האמיתי!)
אם יש משהו שאני חושבת ששיניתי בגישה בתקופה ההיא, זה שהבנתי שיש המוווון הזדמנויות, שהכל מאד מאד פתוח (יש לי נטיה רצינית להתקע ולנסות בכל מחיר. כל אחד והסיפור שלו, וזה היה הסיפור שלי. אני הגעתי לתקופה ההיא אחרי קשר מאד ארוך ומאד לא בריא וללא עתיד, שהייתי תקועה בו הרבה יותר מדי זמן בנסיון למצות כל אפשרות בו, כי חשבתי שהבחור הוא אהבת חיי. אחרי כמה [b]שנים[/b] תקועות כאלה כבר באמת שהייתי בשלה לשנות גישה...)
כל אחד צריך לעבור דברים אחרים במסע הזה, אני לא יודעת מה את צריכה לעבור,
אבל את נשמעת מאד נחושה ועם גישה מאד בריאה.
אני באמת מאמינה שלא רק שאת בדרך, אלא שכל פעם כזו רק מקרבת אותך יותר למקום (ולאדם) שאליו שאת רוצה להגיע.

המשך שבת נעימה ומיטיבה@}
גוונים


[b]גוונים[/b] (2012-05-19T10:37:43):
ועוד משהו, יש לי חברה שממש רוצה כבר להכיר את ה [b]בחור[/b] , את האחד שלה.
והיא בחורה מקסימה באמת.
אבל זה לא מצליח.
ועוד ועוד נסיונות וכל פעם אכזבות והיא כבר מתחילה להתיאש.
אבל אני רואה איך היא יוצאת לדייטים (דתיה)
כל כך סקפטית. מראש משוכנעת שהוא לא מתאים (תמיד אפשר למצוא אלף סיבות ותירוצים)
אני מדברת איתה לפני כן ושומעת איך הלב שלה סגור.
איך כל האכזבות והפגיעות של העבר לא מאפשרים לה לפתוח את הלב וכך להכיר ולנסות באמת.
וככה זה שוב ושוב לא מצליח..
(אני חושבת שזה לא מצליח בגלל שהיא לא יוצרת בתוכה את המקום להזדמנות האמיתית, שהיא לא מספיק פתוחה להכיר באמת את מי שעומד מולה, לראות אותו כמו שהוא ולא דרך נסיונות העבר שלה.
היא חושבת שאין לה מזל ושמגיעים רק בחורים שלא קשורים אליה בכלום).

לא יודעת למה נזכרתי בזה, אולי כי ממה שאת מספרת את נשמעת לי במקום כל כך אחר.
את נשמעת לי אמיתית, חיה את החיים מתוך הסכמה מלאה לחוות הכל גם כשנעים וגם כשפחות נעים.
הלב שלך פתוח!
וזה מקסים, ובלי קשר לכלום נראה לי שעדיף ככה לחיות את החיים (-:


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-20T01:24:06):
גוונים גוונים יקרה...
תודה.

ראיתי היום סרט עדין ויפה כל כך - "הצלמניה" זוכה דוקאביב ל2011
לא יודעת מה וכמה ולמה ייבבתי אחרי ותוך כדי שראיתי...אולי צאת השבת וההורמונים שלה, אולי המראה של הסבתא שהולכת ונעלמת כמו הצלמניה,
ואולי הנכד שלא מראה חולשה או בכי אפילו לרגע אחד למרות הסיפור הלא פשוט שלו...

כל כך רציתי סבא ומשפחה גם אני אז הצטרפתי להורים לביקור השבועי אצל סבא (שגר אצל הדודה ודועך שם לאיטו).
אוף, איך זה מסובך מורכב ומבאס העניין הזה של משפחה...
אז או שהיא,הדודה, נוירוטית מעצבנת ,שלא מפסיקה לחפור לכל הסובבים המשועממים בנושאים שמענינים אותה ורק אותה (דהיינו סרטים וסיפוריהם העסיסיים של הכוכבים של הסרטים)
או שהוא, אח שלה, אבא שלי ,שקט פאסיבי קרבן של הסביבה (ושל אחותו) מדבר איתי על המכונית ותו לא...
ואמא שלי...

אוף, איזה קוטרית צינית אני...לא יכולה להודות על כך שיש לי משפחה.
אני כבר כמה ימים במצב רוח אלים למדי...אם לא פיזי אז מילולי.

היום דברתי גם עם חברה מבוגרת שאבדה את בעלה לפני כמה שנים על זוגיות שניה.
ובעצם למה? שאלנו שתינו את השאלה...
וגם חברה דברה איתי היום על אותו נוספת - ושוב שאלתי - בעצם למה?
אם כבר הבאת ילדים, אם את לא צריכה עזרה בעול הכלכלי - אז בשביל מה ? בשביל החברות האינטימית? בשביל המגע?
בשביל שלא תשבי לבד בתיאטרון? בשביל שיהיה עם מי לטייל?
פתאום זה נראה מוזר לחפש ולהתחיל עם זה...
כל הכאב לב שכרוך בזה...


ומצד שני - האהבה.

(מה זאת אהבה??)


שבוע מרחיב ראיה,
מרחיב לב
ופשוט רחב.

שאצא מהקטנות האלימה הזאת שלי..


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-23T00:35:07):
ראיתי היום את הסרט "לאהוב את סופיה " -סרט שזה בדוקאביב 2010
מספר על סופיה,בחורה סופר אינטילגנטית וחדה שהתחילה להשתמש בסמים ואחר כך לעבוד בזנות.
הגעתי לסרט מזה שראיתי פרומו לסדרת טלויזיה שהיא משחקת בה עכשיו " 30 שח לשעה" .

הדמות שלה ממש התגלגלה איתי היום.
הזעם, התחושה שהכול זו מלחמה אחת גדולה ויש מנצחים ומפסידים , האפאטיות, האש.
מרב שבערה בי אש (לא בהכרח של אהבה..) פשוט רצתי לים והטבלתי את עצמי, ממש ככה.
באתי ,ותוך כדי הליכה הורדתי את השמלה ,והטבלתי את עצמי.
הרגשתי כאילו הים מחבק אותי מכל הצדדים.
שכבר הרבה זמן לא הרגשתי חיבוק כזה ,כמו הולדינג שעושים לאוטיסטים, חיבוק חזק אפילו חונק כזה.
אני רוצה גם הולדינג כזה, שיזכיר לי את הגבולות של הגוף שלי, שיזכיר לי מי אני.

בדרך היום שמעתי שיר של ורד קלפטר, חדש.
לא נפלתי ממנו, אבל נפלתי מזה שכולם אבל כולם אומרים - החיים שלי הם סימן שאלה אחד גדול.
(אולי לא כולם, אבל אני שומעת הרבה...)
עד מתי השאלות הקיומיות האלה ינקרו אצלי, ואצל עוד אחרים.
מתי באמת באמת אתקרקע??

אולי אני באמת אווירית מדי כמו שההוא החמוד אמר לי...אולי כבר לא מחפשים אוויריות במרחב ארץ :)

לילה מרפא.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-12T09:55:37):
רציתי תמיכה, לקבל תמיכה וידיים מחבקות שינכיחו אותי.
(את צריכה להיות נוכחת בזכות עצמך..אני יודעת)
אני רוצה שתנכיחו אותי.

היתה לי חווית שבוע עם בחור שלדעתי סובל מהפרעה גבולית.
היום היתה לי חוויה מול אשה שאני עובדת מולה ואיננה ברת דיאלוג שפוי.

כשאני מסיימת שיחה עם אחת או אחד כאלה אני בטוחה בעצמי מעל לכל ספק. לא, היו שם יותר מדי נורות אדומות מהבהבות...לא צריכה לזה שום אישור חיצוני.
ועוברות יומיים והאשמה עוברת אלי ועלי.
פתאום אני חושבת שהייתי לא בסדר, שזו אני טעיתי ,זו אני שפטתי לא טוב ולא נכון.
הי רגע, איפה הבטחון שלי בעצמי, בתחושות שלי??

אני נפגעת מעצמי.
איך אני לא סומכת עלי?
איך אני בקלות כזאת ממסמסת מחשבות טובות על עצמי?
מקדדת תדר חיובי להיום.

:-)


[b]פלונקה[/b] (2012-06-12T10:17:35):
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-15T02:15:13):
אני מחברת מחשבה למשאלת לב עמוקה.
אני מחברת מחשבה לכוונה טהורה.
אני שולחת תדר גבוה,מכוונת גבוה. את עצמי ואת הקריאות שלי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-18T00:55:02):
שיואו, כמה נשימות אני שולחת לחלל בזמן האחרון
להכיל את המציאות
להוציא את המחשבות הרעות,
להוציא את הדיבורים הרעים ממני.
מה שמוציא אותי נשפנית כפייתית..
לא מסוג האנחות , יותר מסוג הנשימות ההריוניות שמטרתן להתגבר על כאב כלשהוא, או שאולי להרפות על פי פאולה.
אז ככה אני מסתובבת - שששש....שששש....וכו' :)

מעלה במסגרת קורס שלקחתי קטע קצר על מערכת יחסים בין סבא לנכדה.
משו על פער הדורות - על פער תפיסות - על אהבה של פעם ועל אהבה של היום.
על נסיונות הנפל שלי בחיפוש ומציאת האהבה ועל ההצלחה המטאורית של הדור הקודם להתחתן ולהביא ילדים (לא בהכרח לאהוב בטירוף).

וכמובן, רגע לפני שאמורים להעלות את הכול, זה נראה לי מזה מטופש...:)
כל הקטע הזה.
ואני גם את המחשבה הזאת נושפת החוצה, כי לא רואה שום אפשרות שלא אעשה את זה.
כמו גדולה, וכמו אמיצה.
כמו כמו..

והאחד, שבין הכמה בחורים שפגשתי בחודשיים האחרונים, כל כך מצא חן בעיני וכל כך רציתי שישאר.
ולמרות שהעניין ביננו נסגר לפני חודש כבר, פתאום הוא שוב מגיע ...כ...שכן? ידיד? לא יודעת...
למה זה לא יכול להיות הדדי??

ששש....מוציאה את המחשבה בזרימה החוצה.
ליל מנוחה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-19T04:08:18):
מדהים.
מבקשת מתכווננת, וזה קורה.
אפילו מפחיד...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-20T23:56:10):
מה הכי קשה בחיים?
לתת לדברים לקרות.
לתת להם מרחב נשימה לפעול.
סבלנות.
אין לי אין לי אין לי סבלנות!!

רוצה להוביל את המישהו הזה אלי, לקחת לו את היד ולמשוך אותו לכאן.
למה כל המשחקים האלה? למה הזהירות הזאת?
אתה לא יודע אם אנחנו מתאימים, אנחנו כל כך דומים...אולי כדאי לחכות לאחת הזאת שתרצה בוודאות אינסוף.
כמו החבר שלך...שידע.
ואני רוצה לקחת אותך ביד ולהוביל אותך ולאמר לך -יהיה בסדר, נהיה ביחד ויהיה לנו טוב.
ובעצם, גם אני לא יודעת...ובעצם, אני רוצה שירצו אותי ,שירצו לחלוק איתי.
ואין לי סבלנות, פשוט אין לי.
הגישושים שלך, החצי צעד קדימה שלושה אחורה מעציבים אותי.
זה אמור להיות אחרת, לא?

באסה, עד שהתעורר בי הרצון...כבר הרבה זמן לא רציתי ככה.

אני יודעת שהכול מסתדר יופי ולטובה.
הלוואי ואראה את זה כל יום.


[b][po]נותנת אור[/po][/b] (2012-06-21T10:48:22):
הי הי הא הא, הי הי הא הא (או שי שי שא שא)
נושמת איתך @}

[u]אני יודעת שהכול מסתדר יופי ולטובה.[/u]
.

[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-06-21T10:49:20):
_אני יודעת שהכול מסתדר יופי ולטובה.
הלוואי ואראה את זה כל יום._
א-מ-ן (()) @}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-22T10:01:06):
יש לי חברה שבזמנו ספרה לי סיפור שהולך איתי כל הזמן...

לפני כמה שנים היא חזרה בתשובה, יותר נכון היתה בתהליך של התקרבות ומאוד רצתה זוגיות ואהבה .
היא ראתה מישהו באיזו הופעה של חוזרים בתשובה ומאוד התלהבה ממנו.
במהרה התגלה שהוא חבר של חברים.
סדרו שיהיה מפגש "אקראי", נפגשו, התרגשו - התקרבות מאוד מהירה וצינון מאוד מהיר מכיוונו.
היא היתה עצובה ושבורת לב ובכתה על אותו בחור ספציפית שלושה ימים ולילות והתפללה עליו ועליה בשם ובכוונה.
בקשה אותו, ורק אותו ואין אחר מלבדו.
הבחור ההוא חזר. הם התחתנו, כעבור כמה חודשים הם כבר היו בתהליך פרידה, אחרי שכבר היתה בהריון.
היום יש לה ילד מהמם ,והאבא כבר נשוי לאחרת ויש לו ילדים.
מזל, ברוך ה'.
זה לא היה חיבור נכון.
וממש בקרוב גם היא מתחתנת שוב :)

ספרה לי את זה כדי שאזכור לא להתפלל על אדם אחד ספציפי אותו אני רוצה וחושבת שהוא חייב להיות האחד שלי.
להתפלל שתהיה התאמה, שתהיה אהבה, שזה יהיה נכון ובריא .
אני זוכרת את הסיפור הזה, הוא השפיע עלי...
איך המציאות משתנה בהתאם לרצון שלנו, איך היא מתעצבת ממש לפי הרצון.
ואיך הכוח הזה שנמצא בידיים שלנו הוא מדהים ומסוכן כאחד.
לכן, מילים שאנחנו אומרות על אחרים אכן לגמרי משפיעות ,
ויותר מזה- מילים שאנחנו אומרות על עצמנו...

כתבתי למעלה שאני רוצה לקחת את היד שלו ולהוביל אותו אלי.
אז אני רוצה לדייק.
(המרגיעון בדיוק המטריד שלו - "מה את רוצה?")
אני רוצה לרצות.
אני מוכנה להיות הרוצה הראשונה, אבל חייבת התעוררות של רצון גם מצידו.
אני רוצה להרגיש בטוחה ואהובה בזכות מי שאני ,המהות שלי, לא התדמית.
אני רוצה שיהיה דיבור כנה ואמיתי מהלב, בלי פחדים ופילטרים ומסכות.
אני רוצה להתחבר עם הכאב, לתת לו יד ,לא לפחד ממנו או להתכווץ - להיפך.
לפתוח, לנשום לתוך הכאב, וככה לעשות צעד.
ראשון
ואז שני
ואז שלישי.
ואז ,נראה מה הלאה...


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-06-22T10:36:25):
אינטואיציה יקרה כל כך, איזה דיוק מקסים.
כל כך נכון!

מתפללת אתך
(())
גוונים


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-24T01:34:46):
גוונים יקרה, איזה כיף שאת כאן ומתפללת וקוראת.
שמחת אותי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-24T01:36:45):
אז זה קרה,
התעורר שם משו שרציתי.
מרגישה שרק אני ואני הובלתי לשם.
האם זה מתאים לי?
אני רוצה הדדיות.
רוצה שיהיה רצון משותף.
הנה הגיע עוד זמן המתנה לראות מה החיים יזמנו, מה יתעורר ואם בכלל.

מפחדת מפחדת להפגע.
נושמת....


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-24T10:21:37):
אינטו יקרה
כתבת כל כך יפה
נשמע שאת עושה את זה נכון.
מה זה את זה?
אותך, ובשבילך.
נושמת איתך ומאמינה בך ובדרכך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-25T23:54:05):
שבע,טוב לראות אותך פה..

אני עצובה עכשיו.
שום דבר לא נחתך לכאן או לכאן אבל האינטואיציה שלי והפחד אומרים שההוא מתרחק ממני...
המרגיעון מייעץ לקחת זמן להפנמה.
בדיוק מה שאני צריכה.
יודעת שהכול לטובה ובכל זאת זה כל כך כואב...
למה הדיבור הזה על כך שאני נמשכת לאלה שלא עושים לי טוב ולא משיבים לי אהבה..
אני מרגישה אשמה שאני מושכת אותם אלי.
ובכלל אני כוונתי גבוה גבוה.
הוא הגיע. הוא באמת גבוה. גם פנים גם חוץ.
אבל כל כך מתלבט ולא יודע ולא בטוח...
יש מעטים שאפשר לאמר עליהם ,איזה מזל שחיכיתי להם כל כך הרבה זמן.
הוא היה אחד שחשבתי את זה עליו...

האם מתאימה לי התנהלות כזאת?
לא.
אני לא באמת מסוגלת להיות היוזמת העיקרית.לא מסוגלת.
לכן פצחתי באבל על הפרידה.
עוד לא דברנו אבל אני כבר בכיתי אותו הערב ונפרדתי בלב.

וזה מזה עצוב.

"הלאה הלאה" אומר לי קול בפנים.
אבל אני לא רוצה..

:(


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-27T01:44:02):
מחר יש לי הופעה.
התכוננתי אליה כבר שלושה חודשים.
חושבת עליה אולי ארבעה.
יצירה שלי, בניתי את הבובה,עצבתי את המסביב כתבתי את הטקסט, דאגתי לכל הפרטים.
התכוננתי.באמת.ממש.
אז למה לילה לפני אני שומעת ללא הרף את "איסלנד" של שלמה ארצי ודומעת דומעת??
http://www.youtube.com/watch?v=zaZUNFPmFB0&feature=BFa&list=PL3D1DBF20089F9907

עוד כמה שעות אני קמה ויוצאת ללדת את היצירה שלי.
זה באמת מרגש.
אבל אני דומעת כי אני מתגעגעת.
אני מתגעגעת למשו שאני לא יכולה להשיג ובכלל לא בטוחה אם הוא שלי או לא.
אני רוצה באופן כרוני את מה שאין לי ואת מי שלא רוצה אותי

הייתי איתו בשבת והיה כל כך כיף,והרבה שעות ישבנו ושרנו ובסוף בסוף גם נגענו והרגשנו אחד את השניה.
והיתה לי שם נקודה שבה הרגשתי - הנה באתי הביתה...
http://www.youtube.com/watch?v=yI1Pt3r3Ie4&feature=autoplay&list=PL3D1DBF20089F9907&playnext=2
(פלייליסט של רגשות..)
אבל האינטואיציה שלי במקביל לכך שאמרה - את שייכת לכאן,
גם אמרה- הוא לא יתן לך להשאר...הוא לא רוצה.
והנה אני עכשיו, פגועה...
הוא לא התקשר והוא לא מנסה ליצור קשר ולא חושב לאחל לי בהצלחה לקראת מחר...ואני פגועה מזה.
זה לא חשוב אם זה נכון או לא נכון להפגע, פשוט אני כואבת.
כי זה לא ילך עכשיו וזה מכעיס או מעציב...
כי איך , איך זה קורה שעד שפוגשים מישו שרוצים הוא כל כך מתלבט ולא יודע???
ואיך זה שדווקא השני שממש חמוד וממש מאחל בהצלחה וממש רוצה לראות אותי -דווקא אותו אני מאוד מעריכה...
אבל...
לא רוצה לראות בכל מחיר.

אז מה?
כמו שסבא שלי היה אומר - מתרגלים?
פשוט מתרגלים?

כשרק התפתח משו קטן עם האחד הבלתי מושג הזה ועוד לא ידעתי שיפתח לנו ,
הלכתי להאחז בבלוג של "עננים בקפה" כשכתבה את הסיפור המ ו פ ת י על איך היא והאיש שלה הכירו ועברו את כל התלאות עד ליום הנוכחי שבו היא רגע לפני הלידה של הילד השני.
קראתי שוב אותה ושוב ושוב התפעלתי מהידיעה הפנימית שלה -הוא יהיה האבא של הילדים שלי, והסיפור שלהם מתמשך לאורך כמה שנים!!

אני לא יודעת אם יש לי את היכולת להחזיק את הסימן שאלה שלנו בסימן קריאה משלי...

אני יודעת שזה לא קורה עכשיו ,אני משחררת אותו לדרכו לגמרי, אבל האגו ואני פגועים...
וכואבים שהוא לא איחל לי אפילו בהצלחה...
וכואבת את האבסורדיות של החיים.

ומצד שני, עוד רגע הצגה...אפרת, תהני!! תלכי עד הסוף עם הדברים שאת מביאה!
תהיי ברגע, נוכחת.


[b]לימונדה[/b] (2012-06-27T10:21:10):
_ומצד שני, עוד רגע הצגה...אפרת, תהני!! תלכי עד הסוף עם הדברים שאת מביאה!
תהיי ברגע, נוכחת._
אפרת, כל מילה של אינטואיציה....תשחררי את הבחור ואם הוא שלך הוא ישוב, תהני בהצגה באמת מרגש מאד!!!


[b]לימונדה[/b] (2012-06-27T10:21:29):
|L|


[b][po]עדי ל[/po][/b] (2012-06-27T21:01:02):
בהצלחה.

מזל טוב להולדת המופע.
תני עליו פרטים...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-29T03:31:06):
לימונדה יקירתי..

כן, אכן הקשבתי.
לאו דוקא לאינטואיציה שלי שעוד בשלה ,חוזרת וטוענת שהוא מתאים, אלא לחברות שאומרות -תשחררי.
כן, אז ראיתי שהפינה היחידה שאני עוד מחכה לו עד כלות היתה הפייסבוק.
אז מחקתי...כתבתי לו הודעה קטנה של " ממשיכה הלאה" וממשיכה...
רק כואב,כי עדיין מרגישה שזה נכון ולמה לא בעצם??

ויש אחר...ממש חמוד ,מעניין,יש משיכה והכול...
אז למה הוא נראה לי תלוש ממציאות חיי בעוד הקודם נראה כל כך מתאים בנוף המקומי..

אין לי מושג איך הופכים לטיפוס זוגי,פשוט אין לי...

עדי, תודה על הביקור והברכה..
:)
במסגרת קורס -סטודיו שלקחתי במרכז לתאטרון בובות בחולון ,יצרתי קטע לבובה ולי -דיאלוג בין סבא לנכדתו..


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-29T10:46:26):
אינטו
הולדת היצירה שלך
בדיוק בזמן
בדיוק בזמן
מזל טוב וכל הכבוד!!

מאחלת לך הצלחה רבה
ומאחלת לך שתזכרי תמיד שהכל, באמת, גם הקושי הגדול ביותר,
קורה נכון בשבילך
כי יש את מה שאנחנו רוצים
ויש את מה שאנחנו העמוק יותר רוצה
ויודע יותר טוב מאיתנו.
לא סתם הסיפור של חברתך שהתפללה על ה"אחד" נחרט אצלך כל כך חזק.

חיבוק גדול ושבת שלום יקירה
תחגגי עבורך את הכל.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-16T10:41:11):
אני עייפה.
אני כותבת את זה כדי להבין ולזכור מאיפה אני אכתוב את הדברים הבאים.
אני עייפה וזה עושה אותי מעט עצובה מעט פסימית..
אבל זה גם עושה אותי רפויה, ולכתוב מתוך הרפיה זה טוב.

אני רוצה לשתף אתכן וגם לשמוע את דעתכן ,כי היא חשובה לי...

אז היה את ההוא שהתאים לי בעיני רוחי, ותאם את הציפיה התדמיתית שלי
ולא רצה. הבהרתי חזור והבהר מהן כוונותיי והוא בחר שלא לרצות.
אז שוחרר.
ובמקביל אליו פגשתי אחר, חמוד מעניין ו...רוצה.רציני.
ולא מתאים לי בעיני רוחי, ולא מתאים לי בכל כך הרבה מובנים שציפיתי להם.
אבל...ציפיות לכריות והחיים לחיים.
אז אני מסתובבת איתו.

אבל למה כל הזמן יש לי חשק לברוח, או חשק להצמיד אותו אלי.
יש לי חשק לבעוט בו וחשק שלא ירצה אפפעם ללכת ממני.
אני מבולבלת.
חשבתי שהדברים אמורים להיות ברורים יותר ופשוטים יותר.
מה גם שנראה שהרצונות שלנו לגבי החיים שונים.
נכון שאנחנו ממש מעט זמן ביחד, אבל אני בחורה חסרת סבלנות ודי פרקטית בנושא אחד ויחיד,
אני רוצה ילדים.
יש דבר שברור לי בחיים זה שאני רוצה ילדים.
אני לא מתלבטת ולא מחכה לרגע שאהיה בשלה לזה וכו' וכו'
והוא...הוא גבר תלאביבי ממוצע...
אמרתי לו אתמול בכנות קלילה ולא מחייבת, כזאת שרוצה לשים את הדברים על השולחן שלא יתפלא אחרי חצי שנה..
אני רוצה ילדים אתה יודע...אתה?
תארתי לעצמי שאת רוצה כמו כל בחורה סטנדרטית בגילך (!! סטנדרטית?!) אני בגדול גם רוצה, אבל נניח שנתיים אחרי שאנימכיר את הבחורה...

הרבה דיבור מהשכל, הרבה דיבור פרקטי -שום בלבולי אומנים שום "אני לא יודע מה אני מרגיש" (אבל לפחות מרגיש...)
לטוב ולרע.
היתרון המובהק - זה מאזן אותי ,יציב, מבין שזוגיות זו עבודה, סבלני..
והחסרון מצידו השני - פחות מרגיש או מדבר על הרגש פחות ספונטני או רגיש למה אני עוברת...

אני לא רוצה להיות סיפור סטנדרטי, אני רוצה להיות סיפור מיוחד! ייחודי!אחד!
אני לא רוצה להיות עוד בחורה שפוגשים...אני רוצה להיות מישהי מאוד מיוחדת שפוגשים.
לא שאיפת גדלות, אלא שאיפה להגדיל את הסיפור של החיים הקטנים מאוד שלי.
זה נותן לי משמעות ושמחה לקיום.
כשאני מרגישה שכל חדש שאני פוגשת (כל יצור) הוא מיוחד לי ,מיוחד למפגש ומיוחד לקיום- זה נותן לי משמעות עמוקה וייחודית לרגע.

ניסיתי להסביר לו את זה, ברמת הדיבור והחוויה, ואז הוא אמר...:)
"אם זה גורם לך להרגיש טוב, אז אחלה.."

....
לא יודעת.
:)
מה שבטוח, הבוקר קמתי עם רצון לאהוב את עצמי, בלי קשר לשום אחד חיצוני.


[b]גוונים[/b] (2012-07-16T12:21:21):
יקירתי, האמת, לא הבנתי איפה הבעיה :-)
נשמע שזו התחלה, נשמע שיש חיבור, נשמע שאת בודקת, שוקלת, מתלבטת.
אבל גם נשמע שאת בענין, שאת שם, חווה את הדברים, וזה חשוב!
יש בו דברים שמוצאים חן בעיניך, יש דברים שלא.
יש דברים שלא תואמים את החלומות/ציפיות/פנטזיות שלך ואת מנסה להתמודד עם זה.
יש דברים שאת כבר מזהה שעושים לך טוב. יש דברים שלא.
וכו' וכו'.

הבלבול והקושי נובעים מזה שאת רוצה כבר לדעת? את רוצה להחליט?
אני מאמינה שאם את עדיין לא יודעת אם כן או לא אז סימן שאת עדיין לא יודעת אם כן או לא ושצריך להמשיך עד שתגיע הידיעה הזו.
אין סיבה לאלץ את עצמך. אתם בתהליך של היכרות.
כשתדעי - תדעי!!
אין ספק שאחד הדברים הקשים זה להכיל את חוסר הודאות הזו, תמיד להכיל חוסר ודאות זה קשה, בכל סיטואציה בחיים, אני כל כך גרועה בזה!

הדבר היחיד שהייתי משקיעה בו חשיבה זה ענין הילדים.
טוב שפתחת את זה. טוב שהוא ענה בכנות.
הייתי משקיעה מחשבה אם התשובה שלו מתאימה לך.
אם לא, מחלוקת בנושא הזה היא מהותית ומעמידה בסימן שאלה את כל ההמשך.

לגבי כל היתר, מה הבעיה להמשיך להתלבט בכיף?
מי אמר שצריך ישר לדעת? כמעט אף פעם (כלומר בחיים, לא בסרטים) לא ישר יודעים, יש איזה תהליך, צריך להתחיל לבנות משהו, להכיר יותר ויותר, לחוות דברים יחד, לעבור דברים יחד.
כדי שיהיה לידיעה על מה להתבסס.... :-)

[u]חשבתי שהדברים אמורים להיות ברורים יותר ופשוטים יותר.[/u]
באמת? למה?
כלומר הם יכולים להיות, אבל זה שהם לא, לא אומר שיש איזו בעיה...
(אני באמת לא מבינה למה יש ציפייה שהתהליך הזה יהיה ברור ופשוט. מדובר על להכניס אדם אחר לתוך כל המערכות שלי ולהיפך להכנס לתוך כל מערכות החיים של אדם אחר כשכל זה מלווה בכל שלל הרגשות האפשריים ומתיישב על אופי, דפוסים, פחדים, מטענים מהעבר וכו' וכו'. אם זה פשוט וברור וקל זה נס אמיתי ובכל יתר המקרים זה סתם פשוט החיים האמיתיים...)

(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-16T14:04:11):
גוונים יקירה, איזה כיף שבאת ושכתבת...

[u]כשתדעי - תדעי!![/u]
כל הזמן יש לי תחושה -נו, את כבר יודעת...למה את מפחדת??
ומשו בתוכי אומר..תפסיקי להיות חסרת סבלנות, תני לזה מקום וזמן ויש פה תהליך שמתרחש.

_חשבתי שהדברים אמורים להיות ברורים יותר ופשוטים יותר.
באמת? למה?_

למה? כי אני פנטזיונרית, כי אני מאמינה בניסים כי אני חולמנית ורומנטיקנית ללא תקנה מתחת למעטה הציני שלי (ציטוט מפי חברה מהצפון היקר בו ביליתי בסופש)
ואותה אחת מהצפון (שבמקרה חברת עבר של הנוכחי ואצלה שהינו בסופש הארוך) אמרה לי אתמול אחרי שהתלוננתי על מרחק ועצבות,
אמרה - שימי לב שכל מה שאת אומרת עליו הוא בעצם ביטוי למשו אצלך.
הוא יותר מדי פרקטי ולפי תבניות - תראי איך את פרקטית ומתובנתת בעניין ילדים...וכו'.

אז אני נזכרת בהוא שנדלקתי עליו לא מזמן ולא רצה, זוכרת איך מה שאמר כל כך שיקף את הפנטזיה הזו שלי ..
איך הוא כתב לי?
אני רוצה להאמין שקורה נס ופוגשים מישהי או מישהו שיודעים ושרוצים ושאין שום ספק..:)
כן...פנטזיה, נס,הכול ביחד.

(ואתמול הנוכחי המפוקח סיפר על האקסית שהתחיל איתה ללא שום ספקות ושאלות והסתיים בחורבן גדול ומזעזע...מה שסיכם את הקשר כגרוע מכל מה שהיה לו)

אני היום ביום מוזר, לא עושה כלום ,עוד לא מלאת רגשות אשם מזה, אבל רצון הבריחה כבר מפעפע בי...
מבולבלת.
לא יודעת לאן ללכת ומה לעשות...יצאתי ממיקוד וכיוון (לא צריך הרבה בשביל להוציא אותי משם..)
אולי אני אכריז על יום קריאה ואתמסר לקריאה..?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-16T14:06:25):
_הדבר היחיד שהייתי משקיעה בו חשיבה זה ענין הילדים.
טוב שפתחת את זה. טוב שהוא ענה בכנות.
הייתי משקיעה מחשבה אם התשובה שלו מתאימה לך.
אם לא, מחלוקת בנושא הזה היא מהותית ומעמידה בסימן שאלה את כל ההמשך._

למה את מתכוונת?
האם יש לי סבלנות להמתין ולחכות עד שיבשיל?

החלום שלי היה שונה, ואני לא צופה באדם שהייתי אומרת בנשימה אחת - הייתי רוצה שיהיה אבא של הילדים שלי.
מצד שני, כאלה שהייתי אומרת עליהם את זה במבט ראשון, יכול להיות שלא היו יודעים לתפקד כבני זוג...


[b]גוונים[/b] (2012-07-16T23:25:48):
_למה את מתכוונת?
האם יש לי סבלנות להמתין ולחכות עד שיבשיל?_
כן. פערים בנושא הזה יכולים להיות כואבים מנשוא כשזה הופך לרלוונטי ולדעתי (כמובן שזו רק דעתי האישית שנובעת ככל הנראה מכך שזה נושא שהיה רלוונטי לי בתקופה מסוימת בחיי) כדאי שהדברים יהיו על השולחן כל הזמן.
אבל אולי זה לא משנה כרגע, אולי מה שחשוב באמת זה פשוט להיות יחד בלי לנסות להחליט ו'לדעת' יותר מדי, לא רוצה להכניס לך סרטים לראש :-)

[u]החלום שלי היה שונה, ואני לא צופה באדם שהייתי אומרת בנשימה אחת - הייתי רוצה שיהיה אבא של הילדים שלי.[/u]
את מרגישה שאת מספיק מכירה אותו בשביל לדעת?
אני חושבת שגם קשה לדעת מראש, למיטב הבנתי (עוד לא מנסיון אישי) אנשים מאד משתנים כשהם הופכים להורים, לפעמים קשה לצפות מראש באיזה מובנים, אצל גברים בעיקר אני חושבת.
יכול להיות שמה שאת רואה עכשיו לא מעיד בהכרח על איך הוא יהיה כאבא...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-17T00:02:24):
גוונים יקירה, צודקת ..גם עדיף
[u]פשוט להיות יחד בלי לנסות להחליט ו'לדעת' יותר מדי[/u]

אבל גם

[u]פערים בנושא הזה יכולים להיות כואבים מנשוא כשזה הופך לרלוונטי[/u]

ובלי קשר אליו או אל כל בחור אחר והתהיות של מה זו אהבה והאם בכלל היא קיימת והאם באמת כל מושגי הפנטזיה אכן שקריים, זזים בראש שלי ללא הרף.
ומצידם
ואפילו עוקפים אותם ,נמצאים שאלות המהות שלי ומה אני עושה פה ומה תפקידי וכו'.
ליצור עוד? להשקיע בתחום?
לאן ללכת?
מה אני עושה פה?
:)
אני שמה אייקון של חיוך להקליל, אבל זה לא קל...

איך כולם חיים את החיים שלהם באינרציה כזאת עם התמסרות לכללי המשחק שהנהיגו פה?
איך מתמודדים כל אלה שלא רוצים להיות בינוניים (כולם) אבל בעצם הם די בינוניים....?
איך מתמודדים עם התשוקה להיות הכי טוב ,הכי מוצלח והכי אהוב על כולם בתחומך ושלא בתחומך??

ליל מנוחה.
אני הולכת לקרא ספר פנטזיה...
"עולם הסוף"
הנוכחי הביא לי כי אמרתי שאני אוהבת פנטזיות.
חמוד מצידו...


[b]פז[/b] (2012-07-17T08:27:27):
_אני לא רוצה להיות סיפור סטנדרטי, אני רוצה להיות סיפור מיוחד! ייחודי!אחד!
אני לא רוצה להיות עוד בחורה שפוגשים...אני רוצה להיות מישהי מאוד מיוחדת שפוגשים.
לא שאיפת גדלות, אלא שאיפה להגדיל את הסיפור של החיים הקטנים מאוד שלי.
זה נותן לי משמעות ושמחה לקיום.
כשאני מרגישה שכל חדש שאני פוגשת (כל יצור) הוא מיוחד לי ,מיוחד למפגש ומיוחד לקיום- זה נותן לי משמעות עמוקה וייחודית לרגע._
עם השנים ראיתי שבאמת רוב האנשים רוצים להיות מיוחדים, ודבר זה בלבד איננו מיוחד כלל וכלל.. על עצמי למדתי שככל שארפה מהרעיון הזה, אשתחרר ממנו ליתר דיוק, כך אהיה --- יותר משוחררת וחופשיה! מה זה משנה? את מבינה, את את! אין עוד כמוך. את מיוחדת בעצם היותך. אבל "מיוחדת" "סטנדרטית", זה רק סיפור, זה רק קונספט, זה רק דרך, לא מקדמת במיוחד, להסתכל על הדברים.. הרי בקלות אפשר להגדיר את אותה מציאות במילים אחרות לגמרי! עצתי לך, אינטואיציה יקרה, לזנוח את ההגדרות האלו, להשתחרר מהן, ולחיות את חייך חופשיה מכבליהן. בעיקר להשתחרר מהרעיונות המקדימים הכובלים אותך ועוצרים אותך מלחיות את מה שקורה: רעיון הבינוניות, המיוחדות, רעיון ה"אמור להיות ככה", "ציפיתי או חלמתי שיהיה ככה" וכו'.. ואגב, יש הבדל בין "להרגיש" לבין "לדבר על הרגשות". וכשמדברים על הרגשות, אז כבר לא באמת מרגישים אלא מדברים... מכניסים הרגשות לקופסת המילים.. נראה שאת הרבה בראש, משווה, מנתחת.. תני לעצמך פשוט להיות איתו לתקופה.. תני לעצמך קצת מנוחה.. אחר כך תראי.. אינטואיציה כל דברי נכתבים באהבה ואני תמיד קוראת אותך, מהתחלה..
[u]איך מתמודדים כל אלה שלא רוצים להיות בינוניים (כולם) אבל בעצם הם די בינוניים....?[/u]
האמת, אני לא מתעסקת בזה, בהגדרות האלו,בהשוואות האלו.. לא אכפת לי.. אני חיה את חיי, במלואם ככל יכולתי.. אולי למישהו אחר זה נראה חסר משמעות, קטן, בינוני. אולי אם זה היה נכתב כסיפור זה היה חסר חשיבות, אולי לא אשאיר שורה בהסטוריה.. מעניין אותי כקליפת השום... בשבילי חיי מלאים, בעלי משמעות, אני מנסה לעשות ולהפיץ טוב כמיטב יכולתי..

[u]לא שאיפת גדלות, אלא שאיפה להגדיל את הסיפור של החיים הקטנים מאוד שלי.[/u]
הייתי משנה את הניסוח (הפנימי) ב:שאיפה לגדול...להתפתח.. משאירה בצד את ה"חיים המאד קטנים שלי" ורואה בכל מה שעברת עד כה, כולל הכל, כדרך הבלתי נמנעת בגדילתך והתפתחותך הבלתי נמנעות גם כן!

מקוה שתצליחי לבטוח בחיים, גם לבטוח שהאהוב שלך נמצא היכן שהוא, והוא עוד יתגלה (אפילו אם זה הנוכחי, זה עוד יתגלה :-) )


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-17T09:27:55):
וואו פז,
תודה תודה.
הבוקר חדש וההסתכלות חדשה, ועוד אשוב להתבונן בדברייך.
ובנתיים -תודה.


[b]גוונים[/b] (2012-07-17T10:39:26):
[u]את! אין עוד כמוך. את מיוחדת בעצם היותך. אבל "מיוחדת" "סטנדרטית", זה רק סיפור, זה רק קונספט, זה רק דרך[/u]
בדיוק!

פז, איזה יופי של ניסוחים, תודה רבה גם ממני @}


[b]פז[/b] (2012-07-17T12:42:55):
יופי, שימחתן... :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-18T23:20:08):
אינטו איזה מילים שמת לי אצלי, כמו לחמניות חמות ונעימות, תודה גדולה יקירתי, תענוג ממש.
ותודה לפז על הניסוחים באמת.
תראי מה את מזמנת לך לקרוא ולזכור אינטו, זה אומר כל כך הרבה לדעתי, עליך, מלא טוב.


[b]לימונדה[/b] (2012-07-19T13:16:26):
קראתי את ההתפתחויות בדף שלך...איזה משב רוח משחרר מרענן ומשחרר במילותיה של פז.
אני חושבת שהכמיהה הזאת להיות מיוחדים היא באמת הקללה של כולנו.
רק שבמקרה שלך עם עובדות אין להתווכח- בובונאית ג'ינג'ית זה באמת משהו נדיר (-:
מוסרת לך הרבה חיבוקים ומקוה שעוברים עליך ימים יפים (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-22T02:10:49):
שבע לימונייד! איזה כיף ששבתן לבקר פה...זה מחבק לי את היום.

מוצש, ותשעת הימים עכשיו...ז"א ימים כאלה לפני חורבן.
אמרתי לנוכחי ולחברה משו על תשעה באב והם שניהם בטלו ברגע את היום הזה -לא רלוונטי,פסקו.
היה בית מקדש? מי רוצה שיחזור בכלל? קורבנות??מי רוצה שהדבר הזה (אם בכלל היה ) יחזור?
והמילים האלה כואבות לי.
לא כי אני מבינה מה זה בית מקדש או האם אני רוצה בו או לא, כי הן מבטלות משו עתיק וקדמון וכנראה שגם שייך לי.
או אני לו.

בחמישי הייתי בירושלים.
אני לא כל כך אוהבת את העיר הזאת בזמן זה בחיי, אבל יש בה משו שמאפשר לי לפתוח את צינור ההתקשרות למעלה.
ונזכרתי שם כמה אני מחוברת לאינסוף ואיך אני רוצה להרחיב את הראיה שלי לאינסוף. אינסוף פרטי אמת במציאות ארץ כאן.

בשבת נסעתי עם הנוכחי לקמפינג בים , עם חברים שלו.
חבורה של חכמים ,כאלה שהמוח בלע להם את השיער ונשארו קרחים.
כולם חמודים כאלה ונותנים ואני מרגישה כל כך זר אבל יודעת לקיים את עצמי בשיח קבוצתי חדש.
שקטה, אבל נמצאת.
לא באתי בשבילם, באתי בשבילו.
האמת התכוונתי שבאתי בשבילי, אבל גם באתי להתבונן בו...
באוטו לשם אמרתי - הבאתי נרות שבת להדליק.
הוא גיחך ואמר - החבר'ה שלי לא נראה לי יתלהבו מקבלת שבת...
אמרתי -לא בשבילם אני עושה את זה, זה בשבילי!
אהה...אז תעשי מה שיעשה לך טוב.

אחכ, שקעה השמש, והתביישתי. לא רציתי להדליק נרות לבד ורציתי לשחק את המשחק של כולם.
היה רגע קט של חיבוק ביננו מול הים ואמרתי לו - לא הדלקתי נרות עדיין..
אה, אז לכי תדליקי..
אולי תבוא איתי ונדליק ביחד?
לא לא לא..עד כאן....זה לא הקטע שלי...

צחקתי ואפילו היה לי מעין שחרור קטן בלב.
לא הדלקתי נרות בסוף. הלב שלי נסגר. המשכתי להתנהג כרגיל אבל התבוננתי קצת מבחוץ על המציאות..
לא כעסתי לא נפגעתי, רק התבוננתי ונראה לי שגם הבנתי. (ככה היה נדמה לי)
כל הזמן אני מחכה שהוא יבין שזה בעייתי ,שזה לא מתאים. ומצד שני, אם אני חושבת ככה ,למה אני לא עושה כלום?!

אני רוצה ילדים, רוצה להיות מחוברת לטבע, רוצה להיות מחוברת לעולם האינסוף ,לאור...רוצה שלפחות יבינו קצת על מה אני מדברת.
ואם לא קצת אז לפחות שיראו חן מסויים בהדלקת נרות או כל טקס רוחני קטן.
חזרנו הביתה, הוריד אותי בבית, חשתי תחושה של הקלה, של לא צריכה להעמיד פנים יותר.
לא עברה חצי שעה והוא התקשר, הוא התגעגע ורצה שאבוא.
ניקה לכבודי את הבית ,החמיא לי, אהב אותי.
ואני...מה אני עושה??
חברה טובה אמרה תפתחי את הלב, תתני לרגש להכנס ,רק ככה אפשר באמת לחיות.
הלב שלי נפתח לכל התשורות הקטנות שהוא מעניק לי, לזוגיות המתוקה שהוא מלמד אותי אחרי כל כך הרבה בחורים לא זוגיים.
אבל הנשמה שלי אומרת שהוא לא האיש שלי. אני לא רוצה לגדל איתו ילדים..

אני יודעת שזה נשמע שאני רק בראש ,במחשבות ובהשוואות.
זה נכון, אני נמצאת שם הרבה.
אבל אני גם משתדלת להיות ולתת זמן ולהיות נוכחת ובטח להנות.
מפחדת להפגע ולפגוע...

אני במיצרים עכשיו .(מלשון מיצר)
אני אשן את הגל הזה.

לילה מרפא.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-22T02:25:19):
[u]אומרים שנכנסים להריון כש: מוותרים באמת, לא מוותרים אף פעם, נרגעים, ממשיכים להיות נחושים, מרפים, לא מרפים מהתקווה. אומרים שנכנסים להריון כשמוכנים, כשהנשמה בוחרת בך, כשהכל יושב במקום או כשאת לא מוכנה, בהפתעה מוחלטת, כמו מתנה מהשמיים ואני שוכחת שאני בכלל אמורה לדבר עם הילד. אבל כמה כבר אפשר לשכנע, להתחנן? נו, בוא אלי. מה, אני לא מספיק טובה?[/u]

[po]מיכל בז[/po] מתוך [po]יאללה בוא[/po]

גריינתי עכשיו משפט של פז אז כבר קראתי עוד כמה גריונים חביבים ,והנה זה מצא חן בעיני ביותר...
וכמובן גם רלוונטי...רק מחליפים את "נכנסים להריון" ל"פוגשים את האיש שלך"

:-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-22T13:31:04):
הנה אני מנסה את הנחיות הקישור של לימונייד.

[url=http://www.youtube.com/watch?v=zaZUNFPmFB0]קצת רומנטיקה בחיים[/url]


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-23T23:47:55):
אז הנה הפסקול שאני מקשיבה לו בזמן כתיבת השורות הבאות...
[url=http://www.youtube.com/watch?v=z4nNIAfs4DE&feature=[po]player]תפילה[/url] embedded[/po]#!
מאת ובביצוע הכהן הגדול.

ימים של איטיות ולאות, לפחות העצבות קצת שככה.
אם הייתי שואלת את עצמי -מה חדש או מה עשיתי היום, התשובה היתה מתחלקת לפנים וחוץ.
בפנים הכול זז כמו משוגע, מחשבות התלבטויות מערכת חישובים אינסופית.
בחוץ, לא הרבה זז. לפחות הנעתי את עצמי לבית של ההורים. נורא רציתי לשנות אווירה...

היתה לי שיחה פתוחה עם אמא.
אחרי שהצלחנו לעבור את מחסום ההתחלה (חצי שעה של אינטרוספקטיבה על איך אנחנו מדברות אחת עם השניה ,למה זו שיחה כזו ,למה לא יכולה להיות פתיחות ...וכך עוד מלא שיט כזה...אוי געוואלד) פנינו לשיחה האמיתית.
באחד הרגעים המכוננים ומעלי הדמעות היה הדיבור על אם הייתי בהריון עכשיו ,מה הייתי עושה.
היא אמרה שהיא לא היתה נותנת לי לעשות הפלה.
אמרתי לה - אני לעולם לעולם לא אביא ילד מתוך פחד מהפלה, או פחד מעקרות עתידית, או פחד מלהשאר בודדה...לעולם!
אבל אם את אומרת שתתמכי בי ברגע כזה, זה מרגש אותי עד עמקי עמקי ליבי.

היום הבנתי גם ששנים חשבתי שאם לא תהיה לי זוגיות זה אומר בוודאות שאקבל 'נכשל' במבחן הסופי , העולמי ,הקיומי.
הזה שאלוהים עושה.
או הזה שהחברה בשם אלוהים עושה...
למזלי, היום, אני הרבה פחות שם.
אבל שמתי לב שעכשיו סוגיית ה'אני חייבת שיהיה לי ילד' החליפה את ה'אני חייבת בנזוג'...כי גם על זה מקבלים נכשל בסוף, לא?

היום ספרתי לחברה על ההוא הנוכחי ועל תהיותיי הרוחניות מולו ...
היא די נחרצת ואמרה שאני חייבת לבדוק את זה ולא להתפשר ו...-אנחה- לא יודעת...
אולי זה באמת רחוק מדי, פערים גדולים מדי...שוני גדול מדי...
הוא באמת מאוד חמוד אבל...אנחנו שונים מדי.
נראה לי.
אולי.
לא יודעת.
לא טובה בזה,
בלהחליט...


ליל מנוחה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-07-28T22:24:48):
מאמסטרדם שולחת לך ברכות לשבת טובה וגם אומרת ש...
חבל שאת לא...
את יודעת...
קוראת אותך ומרגיש לי ששווה שתנסי.
דש,עדי


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-03T01:15:32):
[u]in the Bantu Tribe, when the children have fallen asleep, the parents say a simple prayer over each sleeping child, "May you be you."[/u]

מהדף של לימונדה...
_"אני קורא תיגר על החברה, ויש לקרוא עליה תיגר מפני שהיא טועה. בסופו של דבר, אנחנו יכולים לחיות חיים שאחרים מצפים מאיתנו לחיות, או חיים לפי האמת שלנו
ההבדל בין השניים דומה להבדל בין חיים מודעים לחיים חסרי-מודעות. כאן בדיוק טמון ההבדל בין אנשים שחיים באמת, לאלה שבחייהם לא חיו" סטיבן גוך
מתוך הכתבה על הסקוטי הנודיסט שיצא אחרי שש שנות מאסר מהכלא_

[u]אוף האגו הזה. כל כך מתיש. נזכרת במשפט הזה שהדרך היחדה לנצח היא להיכנע.[/u]

וואו הלימונדה הזאת...
היא והשבע הזאת מצטיינות במילים...שכל כך מרגשות אותי.
יש לי הרבה מה לכתוב ולספר.
אבל לא הערב.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-03T03:06:01):
טוב, אז אולי כן הערב. הלילה יותר נכון.

אין לי סנטר.
כן, הסנטר הפנימי הזה שהתחילו לדבר עליו בשנים האחרונות, שעלה למודעות ומאז לא עוזב.
אין לי אותו, פשוט אין.
אני מרגישה כמו כתם צבע מרוח על קנבס.
צבע שזורקים אותו מרחוק והוא נמרח.
אין לי את עצמי
אני בכלל לא יודעת מה זה עצמי.
אני יודעת, השעה מאוחרת, הספקות מתעוררים ,השדים מסתובבים
ועדיין,
אני בעצם מרגישה את זה גם ביום.

אולי יש תפקיד למישו שאין לו את הסנטר הזה המדובר?!
אולי גם לנו חסרי עמוד השדרה והסגנון האישי והחוט הזה שתופר את כל קצוות העלילה לסיפור אחר, תפקיד??
אולי אני באתי להדהד את כל מי שאני פוגשת בחזרה?

תמיד כשאני רוקדת (ואני מאוד אוהבת לרקוד) ומישהו רוקד מולי , קורה שאני פשוט רוקדת אותו.
אני יכולה לחקות אותו. טוב.
אבל למה לא בתנועות שלי? איפה התנועות שלי בכלל??
איפה הרצון הזה הפנימי שלי הייחודי ???

אני מודה ,אני מכורה לכוכב נולד.
צופה באדיקות בתוכנית השנה, מלווה את כל הצעירים (והם מאוד צעירים) על הבמות .
לא מסוגלת להבין מאיפה יש להם את האומץ, מאיפה הנחישות, מאיפה היכולת לעמוד מול המוני אנשים שמחר יחוו עליך את דעתם.
סתם כי בא להם.
אני, שאני הרבה יותר ותיקה בגיל, אני מתביישת לפגוש אנשים שהכרתי פעם.
אני, שאני סופר מודעת לעצמי, משווה את עצמי כמעט ללא הפסקה לאחרים.
אני,מרב קנאה לא מסוגלת לשמוע דברים טובים שאומרים עלי ולא מסוגלת להסתכל על יצירות של אחרים.

"נתנה רשות למשחית להשחית"
לא זוכרת על מה זה נאמר, אבל בהחלט זה מתאים ללילה הזה.

שיתהפך לרפואה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-08-03T14:44:48):
אינטו- בתור מישהי שלא שומעת קול פנימי או מזהה סנטר בעצמה, אין לי ספק שיש תפקיד גם להדהוד הזה.
אולי בגלל הגוון שנותנים להדהוד.
שיכול לעורר דברים באנשים.
וחוצמזה - דווקא נשמע לי שאת יודעת איזה משהו פנימי שלך. ואולי לא מעזה.
(())
בכל מקרה (מחקי אם לא מתאים לך) [po]נטע ק[/po]


[b]לימונדה[/b] (2012-08-03T15:52:43):
הסמקתי לגמרי שקראתי את הציטוטים שלי אצלך... [-:
ואז קראתי אותך וחשבתי לעצמי שבשבילי הקול שלך לגמרי יחודי ואני חושבת שאת לגמרי יודעת מי את. את אינטואיציה. ברור.
כולנו מוצאים את עצמינו כל הזמן במאבק המטופש הזה אם האגו. להרגיש יוצאי דופן.
אני מעולם לא שמעתי את ביטוי הסנטר (זה משהו חדש שפיספסתי?).

כשעשיתי לאחרונה מדיטצית ריקודים המורה אמר שלרב אנחנו רוקדים בסביבה של מסיבה, או מועדון. או עם עוד אנשים.
בסיטואציה הזאת האגו מככב. אנחנו מודעים לאיך אנחנו ניראים. איך התלבשנו. מי בסביבה. מי שם לב אלינו. בלה בלה בלה.
ואז אנחנו באמת מרגישים כמו שתיארת- מודעים לעצמינו, משווים עם אחרים, חסרי בטחון...
במדיטצית ריקודים רוקדים עם עיניים עצומת ולכן האלמנט הזה מתבטל.
לפעמים לוקח זמן אבל באיזשהו שלב באמת מתחילים לשכוח מהנוכחות של שאר האנשם ומאבדים את התנועות המודעות לעצמן.
מתחילים בלנער חזק את הידים. סתם להתנוענע. לנער את הגוף. האגן. להשתחרר בכתפיים.
מבטיחה לך שאם תנסי (לבד, עם אוזניות, בחדר) את תתחילי להיזכר בעצמך (או לחילופין לשכוח את עצמך (-: )

מקדישה לך במתנה את [url=http://www.youtube.com/watch?v=C6wgwZR0KFs]הקליפ הזה[/url]
ואם זה עשה לך חשק קבלי את [url=http://www.youtube.com/watch?v=CcNo07Xp8aQ]השיר[/url] שכששומעים אותו ממש מתבקש לקום ולרקוד לבד.

|L| לימונדה


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2012-08-04T17:24:48):
ראיתי שאת כותבת פה. ועם ילדה שקרסה לשנ"צ ניצלתי לקרוא קצת (קצת, לא הכל.. מתישהו אולי יהיה זמן..).

[u]ואז קראתי אותך וחשבתי לעצמי שבשבילי הקול שלך לגמרי יחודי ואני חושבת שאת לגמרי יודעת מי את. את אינטואיציה. ברור.[/u]
לגמרי מסכימה עם לימונדה.
יש בך משהו לגמרי ייחודי. לגמרי יש לך סנטר. את אולי רק לא מזהה אותו ככזה.
אבל ההרגשה של מה זה אני, מה אני רוצה לעשותף, מה מלהיב אותי באמת - זה מגיע מהמקום הזה שהוא לגמרי את.
ולהיות טוב בלהדהד אחרים זו לא תכונה רעה, וגם לא אחת שסותרת את קיומו של מרכז עצמאי אצלך.
באותו לילה תחת שמים כשעזרת לי לבחור בלעשות את מה שטוב לי באמת, ולא את מה שקל-נעים-אני-רוצה-טוב-לאגו-או-מה-שזה-לא-היה - הדהדת אותי?
וכן, אני שומעת אותך טוענת שהדהדת כל מיני ערכים שגדלת עליהם, שהם לאו דווקא את, אבל זה לא מה שעשית. לא היית צדקנית ומוסרנית. היית מישהי בסנטר שלה, שעוזרת לחברה לחזור גם היא למרכז שלה.
כי כל מיני דברים שאחרים חינכו אותך עליהם ואליהם, לא היו נותנים נקודת מבט אחרת. אולי רק יוצרים אנטגוניזם.

[לימונדה - הכוונה להיות במרכז שלך, להיות בפוקוס, ללכת את הדרך שלך, בלי שכל רוח קלה מעיפה אותך כעלה נידף. לנקות את כל ההתפזרויות מסביב, ולהתמרכז סביב מה שבאמת חשוב לי.
ואיפה בדיוק עשית מדיטצית ריקודים בעיניים עצומות? לא זהה אבל מזכיר קצת ריקוד שמאני - שזה מה שהייתי הכי שמחה למצוא מקום קבוע לעשות. ]

מרגש לשמוע על השיחה, או בעצם על הדיאלוג החדש עם אמא.
זו התחלה למשהו שונה.
ואת אומרת שאת לא בסנטר?
הצלחת ליצור משהו כזה מופלא וחדש עם מישהו כה קרוב ועם כל כך הרבה משקעים הדדים, בקשר שהוא הכי טעון - והגעת לדבר כה מופלא?
מישהו מפוזר לא מסוגל להוביל מהלך כזה.

אינטו אהובה, נשמע שיש לך צד מבקר מאוד חזק (קל לזהות, יש אצל רבים, ושלי החצוף בכלל לא סותם ת'פה. מפתיע, אה? :-P ).

[u]אני,מרב קנאה לא מסוגלת לשמוע דברים טובים שאומרים עלי ולא מסוגלת להסתכל על יצירות של אחרים.[/u]
יש פה שני דברים ממש שונים. או בעצם אותו הדבר...
לא מסוגלת לשמוע דברים טובים שאומרים עלייך - יש כאן סוגיה של הרגשת חוסר ערך עצמית.
זה דבר מאוד נפוץ, אגב, הרבה יותר נפוץ ממה שנהוג לחשוב.
(ונחשי למה כל כך קל לי לזהות את זה...)
סביר שמתישהו בילדותך, מישהו קרוב, מישהו שהערכת, אמר, רטל באופן פוגע ולא רגיש יצירה שלך, משהו שעשית. נתן לך להרגיש חסרת ערך או שהתוצרים שלך הם כאלו.
את פשוט לא מאמינה לכך שמה שאנשים אומרים לך הוא האמת.
שאנחנו רואים בך מישהי כל כך מיוחדת ויקרה. שהיצירות שלך, המשחק שלך, היכולות שלך, לחלוטין אינן טריוויאליות, אלא מיוחדות וייחודיות. שאת מוכשרת!
ולקנא באחרים - זה תמיד נובע מהחשש, מהכאב, שלי אין. שלי לא יהיה. במקרה הזה מכיוון שאת חוששת שאין לך - שאת לא מוכשרת/טובה/מוצלחת/בעלת יכולות גבוהות - אז את לא רוצה לראות מה אחרים בתחום עושים. כי בעיניים שלך, זו רק תהיה הוכחה שאת לא טובה כמוהם. שההכי טוב שלך, אינו טוב מספיק (כותבת וכבר מרגיש מחנק עולה).

(ויפהפייה קטנה מתעוררת.
או שלא..)

שמחה לשמוע שיש "נוכחי".
מצחיק, עד היום לא זוכרת שחשבתי שאנחנו דומות, וכל התגובה שלי היא - כמה יש בנו קווי דמיון.
פעם הייתי מתייחסת כך אל בחורים - הנוכחי. כי אולי תכף יהיה אחד אחר.
גישה שמראש מודיעה לעולם, אל תצפו שזה יחזיק מעמד, אני אישית לא מצפה שזה יחזיק מעמד. זה מה שיש ברגע הנוכחי, ברגע הבא זה עשוי להסתיים.
עם כל הכבוד, ויש, לצד שטוען שאולי זה לא זה. לא מתאים. לא רוחני מספיק. לא קשוב לצדדים האלו בי, בכלל או מספיק.
את לא באמת נותנת לו צ'אנס. לך צ'אנס, לכם.
לראות מה יש שם. מה יש שם עבורך. אולי יש שם עלם חמודות ששמח להרעיף עליך חום אהבה, תשומת לב. אולי יש לך מה ללמוד פה.
לפתוח את הלב. ושוב לפתוח. להעז. ולפתוח עוד קצת.
להרגיש מה קורה בלב שלך. איך הוא מרגיש. לתת לו להתחמם קצת.
לתת לך להנות, ולהרגיש אהובה.
לבחור להיות שם. באמת. כרגע את שם איתו, בזוגיות. עד הרגע שתבחרי שלא. אין טעם לטחון, לעצמך או לאחרים, למה אולי לא. ברגע שזה יהיה "לא" את תדעי.
עד אז תני לעצמך להנות להיות שם.
וככל שאת תהיי שם, יכול להיות שהוא יבחר להיות שם איתך גם היכן שהיום הוא בוחר שלא להיות.
ויבחר לתת לך גב ולפרגן לך, גם כשהחברים שלו בסביבה, או משפחה, או כל גורם שרואה את הדברים קצת אחרת.

♥


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-13T23:51:52):
[u]חוצמזה - דווקא נשמע לי שאת יודעת איזה משהו פנימי שלך. ואולי לא מעזה.[/u]
נטיקה,תודה על המילים ועל הדיוק.
מה פתאום למחוק??

בטח לא מעיזה..מפחדת.

לימונייד, תודה תודה על השיר והקליפ! חוייכתי כהוגן!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-13T23:59:13):
אפרתוש, כל כך הרבה מילים נכונות וטובות ומדוייקות עד כאב.

צחקתי מ -

_פעם הייתי מתייחסת כך אל בחורים - הנוכחי. כי אולי תכף יהיה אחד אחר.
גישה שמראש מודיעה לעולם, אל תצפו שזה יחזיק מעמד, אני אישית לא מצפה שזה יחזיק מעמד. זה מה שיש ברגע הנוכחי, ברגע הבא זה עשוי להסתיים._

כל כך נכון...:)

[u]וככל שאת תהיי שם, יכול להיות שהוא יבחר להיות שם איתך גם היכן שהיום הוא בוחר שלא להיות.[/u]


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-14T00:33:48):
כבר שבועיים לא פתחתי מחשב.
בהתחלה הוא לא היה אצלי, היה בבית הבראה אצל אחי שהיה אמור לתקן אותו.
אח"כ התחלתי להתרגל לעובדה שאין לי מחשב...
מקסימום אימיילים הפלאפון שלי יכול לקרא (בקושי, אבל קורא) וכל השאר...נו, מה עוד אני צריכה במחשב?

רק אתכן.
ת'אמת, חשבתי על הדף הזה ועל הדפים שלכן...זו אכן קהילונת מנחמת הקהילה הנשית שלנו פה.

דיבורי הסנטר (ותודה לאפרתי שהסבירה ללימונייד מה זה אומר, וגם לי..) עדיין סובבים אותי.
התקדמתי לדיבורי - לקחת אחריות על החיים שלי. מפוקסת לא מפוקסת - להתגבר.
את זה אני משלבת ברצון מאוד חזק לעזרה. מישו שילך איתי יד ביד.
אבל איזה סוג עזרה??
הייתי מטופלת אצל מקסימה אחת במשך כמעט שנתיים...נוסעת כמעט על בסיס שבועי לאבן יהודה.
ועכשיו היא נתנה לי שם של מישהי מפרדס חנה (!!) . אמרה שזה מה שעולה לה (מתקשרת..) ושכדאי לי.
עוד לא התקשרתי אליה, אבל רק מהרהרת בענין הפרדס חנה הזה,זה די רחוק ,לא??

מצד שני, כרגע אני נזכרת בקוצים בישבן שתוקפים אותי לאחרונה שוב. הם מספרים שהם רוצים לעזוב את הדירה שלי,
ואולי גם את העיר.
הם לא באמת מכוונים אותי לאן ,הם סתם רוצים שאנדוד...
לא יודעת אם להקשיב להם או להעלות אותם באש...גם כן קוצים..

וכמובן, הנוכחי. :)
כדי לא לברוח למקום שאפרת עימתה אותי איתו, נקרא לבחור -הפיסיקאי :)
הוא לא בארץ כעת, אז אפשר לדבר עליו..הוא לא שומע אותנו.
מתעסקת המון בשאלת האם אני מאוהבת (התשובה היא לא)
האם אני מתאמצת להרגיש משו (התשובה היא כן)
כשאני לא מתאמצת לעשות כלום אז הוא מאוד חמוד בעיני, לא בהכרח כבנזוג לכל החלומות שלי ,לכל מה שרציתי ,לפנטזיות שלי.
הוא פשוט חמוד. חכם וחמוד וטוב לב. ועקבי...מאוד עקבי.
חושבת הרבה מאוד על הפרידה...כל הזמן מעסיקה את עצמי בשאלה- האם אני משלה אותו?
ומייד אני עונה- לא!
שהרי לפני שהוא טס ,החלטנו להפרד (מיוזמתו) ולחזור כעבור שעתיים (מיוזמתו).
בערך כל יום אמרתי לו - אבל אנחנו כל כך כל כך שונים!! שונים בצורה לא חמדמדה...שונים מהותית.
ועדיין לא נפרדתי סופית...למה?
א. לא נעים לי.שונאת להפרד. מעדיפה שיפרדו ממני.
ב. כי אולי הוא באמת טוב בשבילי, אולי הרוגע הזה יעשה לי טוב?
ג. (מחשבה טפשית) אני מפחדת מזה שלעולם לא אמצא את הפנטזיה הזאת, ההתאהבות הניסית הזאת המתוקה הזאת - ואז אצטער שפספסתי מישו טוב.

זוכרות שהיה פעם מישו אחד בשכונה שלי שהייתי דלוקה עליו?
ממש לא ממזמן, ממש לפני הפיסיקאי.
והוא התאים לי לדמיון. להגדרות, לרצונות, לחלומות...לאבא של הילדים שלי.
אבל הוא ,לעומתי, טען שאנחנו לא מתאימים.
אבל -הי, אנחנו יושבים שעות ביחד!! איך לא מתאימים?!?
ולא...הוא לא רצה.
בשאיפת אוויר אחרונה הבהרתי באופן חד משמעי מהן כוונותיי - והן לא היו ידידותיות ...
וכך נפרדו דרכנו.
כשהפיסיקאי טס לא התאפקתי ושאלתי אותו וירטואלית לשלומו.
הוא כתב לי...חם וחמוד,מה קורה אצלו בחיים ושיש לו אהבה חדשה ושאל שאלות לשלומי.
והתרגשתי.לא יודעת...משו בכתיבה שלו, בדמיון שלו אלי, פשוט מדבר אלי.

וחזרה למדען.
"כשזה יהיה לא, את פשוט תדעי".
עד אז תנסי...נכון?
הייתי רוצה שזה יקרה כמו קסם , קצת יותר פשוט.
לא חשבתי שאצטרך לקדוח חור בקיר...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-14T00:43:12):
ולימונייד,
איך צופים בסדרה הזאת GIrls?
מה שפרסמת אצלי עשה לי חשק לראות את הסדרה!

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-24T13:06:48):
צהריים עכשיו ולא מזמן קמתי.
הייתי ערה כל הלילה...
גם הייתי בסוג של מסיבה חצי לילה ובחצי השני צפיתי ביוטיובים...
וכשראיתי שהשמש מתחילה לזרוח בחוץ יצאתי למרפסת לצפות בה עולה.
אחרי לילה ללא שינה היה בי מן רפיון של חוסר שינה ,
ואחרי בכי משירים כמו זה -
http://www.youtube.com/watch?v=wKF6wM7IN0I

תקפה אותי התרגשות של חודש אלול, של רצון להתקדש ולהתמקד, לעשות ריסטרט לנפש הזאת...
לחדש מחשבות ודעות...
וכתבתי מתוך הרפיון הזה מכתב לפיזיקאי שלי שאנחנו לא הולכים באותה דרך וכדאי שנפרד.
הלכתי לישון בבוקר..
קמתי לא מבינה ומבינה מה עשיתי.
החלונות סגורים ועוד לא נתתי לשמש להכנס וכבר קבלתי ממנו מייל...הוא מסכים איתי.
זה עצוב לי ...אני מפחדת...
השמש זורחת ואמורה להיות בהירות של אור, ואני מפחדת ולא יודעת...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-27T18:27:35):
עברו כמה ימים.
מחפשת מפלט ועזרה ויד תומכת ושינה מרפאת וטלויזיה מעוורת.
מחפשת מפלט מהבכי.
לטוס להודו, לברלין, לאיסלנד.
הכול נראה הרבה יותר טוב מכאן, מהדירה שלי...מהלבד הזה.
הדפוס הזה של להתחרט ולנסות לחזור אליו ,אחרי שכבר נפרדנו...
ושהוא יאמר - את רצית להפרד, וחוץ מזה אני חושב שזו ההחלטה הנכונה...
אוף.
אני בוכה כל הזמן.
לא מצליחה להחליט החלטות .


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-08-27T18:45:18):
מתוקה, פתאום נכנסתי וקראתי קצת את קורותיך האחרונות, אני מקווה שזה בסדר... :-)

הצטערתי לקרוא שזה נגמר עם הפיזיקאי. אני בד"כ בעד לנסות להישאר בתוך הקשר כמה שרק אפשר, אם אין קול פנימי שצועק "לא!", כל עוד אין כזה, להמשיך לבדוק מה יש שם.
אבל אחרי שכבר נפרדת - אין לחזור רק בגלל הפחד מהלבד... כי אותן בעיות יצוצו שוב ושוב, הן לא נפתרו.

בסך הכל למרות מה שכתבת על חוסר במרכז, את אדם יוצר וקשוב לעצמו, אל תבקרי את עצמך כל כך.
ולדעתי - ההרגשות שלך חשובות יותר מסיפורי עבר של אחרים, על "איך זה יכול להיות" ואיך דברים קרו אצלם. הכל יכול להיות, וכל דבר אפשרי כבר קרה בעולמנו, אבל זה לא אומר כלום לגבי איך יתנהלו הדברים לגבייך ובזמן הזה. והעיקר, הריהו לא איך היתה ההתחלה או ההמשך, אלא ההרגשה הפנימית שמתוכה קרו הדברים.

שולחת חיבוקים וחיזוקים (())
ובכלל הרבה ד"שים חמים מאתנו.

<קרוטונית>


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-03T23:44:33):
קרוטונית!
כל כך חם ונעים לקרא את הדברים שכתבת וגם לקבל את דרישות השלום...תודה!

ואני מאוד שמחה שקפצת לבקר ולקרא אודותיי :)

[u]והעיקר, הריהו לא איך היתה ההתחלה או ההמשך, אלא ההרגשה הפנימית שמתוכה קרו הדברים.[/u]
כל כך נכון...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-03T23:51:19):
אז אכן נפרדתי מהפיזיקאי ההוא,
כאבתי ובכיתי...ועוד קצת..וכתבתי לו שאני מתגעגעת.
והוא מצידו בדרכו השכלתנית והמציאותית כתב שבסופו של דבר זה היה הרצון שלי ושהוא גם מסכים שזו ההחלטה הנכונה.

איפשהוא שם, כשהוא לא הסכים לרקוד איתי במחול הדפוסי של - נפרד ,נחזור ועוד הפעם, זה הרחיק אותי גם כן, ונתן לי כח להמשיך.

הלילה הוא חזר.
וכמעט הדבר הראשון שהוא עשה זה להתקשר אלי...
היתה ביננו שמחה והתרגשות כזאת של שיחה אחרי הרבה זמן.
קבענו להפגש מחר. יש לו שלל תובנות ונשמע שהוא רוצה לספר לי עליהן.
אני לא יודעת מה כוונתו, וגם כוונתי לא ממש בהירה לי.
ז"א ,אני החלטתי שלא מתאים ביננו, נכון?
אח"כ כאבתי את זה.
אח"כ שחררתי את זה.
ומחר אנחנו נפגשים...מה אני רוצה לאמר לו, איפה אני נמצאת מולו?
אני מעורבבת...מצד אחד אני מתגעגעת, למגע שלו לדיבור המרגיע לרציונליות.
מצד שני, כבר הערב הוא התחיל לדבר איתי ב:"אז מה הלו"ז שלך למחר?" (איפה אני ואיפה לו"ז??)
והוא חוזר לים של עבודה ועוד הרבה דברים שהוא רוצה לעשות....שוב מהדהד לי הפער ביננו...

אני פשוט רוצה לישון איתו.
זאת האמת.

:)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-04T16:26:12):
הנה.
הפרידה הכי חלקה ובעלת גבולות שהיתה לי אי פעם.
ולא בזכותי.
הוא היה כאן, דברנו, נעים אפילו נעים מאוד.
והרצונות שלנו שונים והדרכים שלנו נפרדות.

פתאום כשהוא סיפר את סיפור המסע שלו בחו"ל ,החוויות הרוחניות ,הסמים ,השמאניזם ,
הוא היה כל כך מתוק לי וכל כך רציתי אותו איתי.
אבל איש הגבולות שלי לא הסכים לגלוש מעבר לנכון ולראוי...
זה מאוד מבלבל אותו כך אמר...
אמרתי לו שאני מאוד מעריכה את זה, ויום אחד אני גם מאוד אודה לו על כך.

אני עצובה.
:(
זה כבר לא הכאב החד כשחותכים,
זה האדוות שמתפשטות עכשיו...
לי יש דפוס של מריחת הספק עוד ועוד ועוד ואולי כן ואולי לא...וכך הלאה.
פתאום הוא קם והלך..."כדאי שאני אזוז..נכון?"

סדרתי את החדר לכבודו, טאטאתי.
עכשיו אני שוכבת על המיטה בחדר נקי ,המאוורר מכוון עלי ומפזר משב רוח קל,
יש בי נוגות ולאות פנימית ,
געגועים
כיסופים.
למישהו שיבוא וישאר כאן. לצידי.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-09-04T18:34:33):
אינטו- (()) גדול גדול
המרגיעון אומר שהספק מבורך.
מאחלת לך מישהו שישאר ללא ספקות מהר מהר


[b]גוונים[/b] (2012-09-04T22:00:19):
[u]לי יש דפוס של מריחת הספק עוד ועוד ועוד ואולי כן ואולי לא...וכך הלאה.[/u]
אויש אני כל כך מזדהה, גם אני כל כך ככה.
נשמע כמו חוויה מאד מיוחדת ואפילו מלמדת (?), גם אם לא קלה!

[u]מאחלת לך מישהו שישאר ללא ספקות מהר מהר[/u]
(())


[b]לימונדה[/b] (2012-09-04T22:53:46):
כתבת כל כך יפה...
מקוה שיבוא בחור שלא יהיו היסוסים. לא מצדך ולא מצידו.
ובנתיים...נעים לישון בחדר נקי עם סדינים חדשים ומאוורר...
ההפסד כולו שלו |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-05T00:44:46):
תודה שאתן איתי.

גוונים, החוויה מאוד מלמדת...אבל יש עוד הרבה מה ללמוד :)

אני נטענת אמונה.
אני עוצמת עיניים בהתכוונות להטען באמונה .
שזה יכול לקרות גם לי ,ה"ללא ספקות" הזה, ה"מהר מהר" הזה...
ששיר אהבה יקבל משמעות ממשית.

אז אני עוצמת עיניים ומחברת את עצמי למטען הגדול,
ומתפללת שתהיה בי אמונה.


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2012-09-05T11:45:22):
אחרי הרבה זמן שבדקתי כל כמה ימים אם הגבת...
והנה זנחתי את המשמרת, ומרגיש לי שזנחתי ואתך (למרות שאת יודעת תמיד איפה למצוא אותי, אם את רוצה).

מקווה שאת עדיין מרגישה טעונת אמונה.
ושהתפילה עוזרת, ואת ממשיכה להטען בה, גם ברגעים המאתגרים יותר.

הצטרפתי למשחק. כשמאתגר, לובשים את גלימת התקווה. גלימת הסופר-גיבורה-מלאת-התקווה.
לפעמים זהה ממש ממש עובד לי! ולפעמים אני שוכחת שאני יכולה להתחפש לסופר-גיבורה-מלאת-תקווה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-08T13:08:56):
אני מרגישה שלפעמים ,כמו פיל בדרכו למקווה מים, אני רומסת בדרך פרחים ממש יפים.
רק שהמקווה מים שלי הוא לא איזו מטרה נכספת ומוצדקת, יותר כמו מקווה רגשות קשים.
כבר כמה פעמים כמו הסכמתי לשרוף חברות של כמה שנים על מזבח הקנאה, או העלבון או שניהם גם יחד.

ואני כועסת על עצמי על זה...כן,
שאני לא פרפר ומרחפת מעל המקווה מים וחוזרת ושבה ונגשת לפרחים,
או איילה שיכולה לדלג מעל,
או פשוט יותר עדינה...וקלילה אם אפשר.

אמר מי שאמר ש"אין מלכות אחת נוגעת בשניה כמלוא הנימה" ,אמר את זה על מלכות שאול ודוד,
ועל הקנאה המטורפת שרשפה מעיניו של שאול כל אימת שראה את דוד.
אבל אומרים לו - אל לך, תרפה. את תפקידך סיימת, פנה מקום...
אני את תפקידי ממש לא סיימתי (לעיתים תוהה אם התחלתי) ,אבל מבקשת בכל ליבי מהקנאה שבי - תנוחי.
תנוחי, תרגעי, תתרווחי בשקט על כסא נוח. תפסיקי לעבוד כל הזמן בלטישת עיניים החוצה, תביטי פנימה.
תפסיקי לדאוג לי כל כך, אני מסתדרת טוב ..באמת. את יכולה לנוח...:)

ובאותה נשימה ,אני יודעת שהיא בסך הכול בוכה מקום שחסר בי.
אני יודעת שהאנרגיה הזו שהיא מייצרת היא המרה של בכי ,בכי גדול מגעגועים.
הנה, אני בוכה וזה סימן שזיהיתי אותה.

אני מלטפת אותך קנאה שלי, את לא צריכה להסתתר.
מותר לך לבכות.
פשוט תבכי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-10T00:04:19):
אחרי יום רצוף נצחונות קטנים,
נתקעה לי סיכה עכשיו שהוציאה את הרוח מהמפרשים.
ובבת אחת הכול נצבע שחור אפרפר כזה...
אוף.
לחיי הנצחונות הקטנים ,שלא יעלמו להם בשחור הגדול!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-10T16:03:15):
מרגישה נורא לבד בימים האחרונים,למרות שיש סביבי אנשים אוהבים.
לא מסוגלת למלל את התחושות שמתחוללות בי.
מתחוללות מחוללות.
כל פעם שאני מרגישה את הדמעות מגיעות לסף הנשימה אני מוצאת דרך להשיב אותם פנימה.
הנה ואני אוכלת,
הנה ואני רואה משו במחשב,
הנה ואני בוכה קצת ....(אסור הרבה...אני מפחדת שהרבה יהפוך לאגם ואני אטבע בו)

משו משמח...אני אכתוב משו משמח.
http://www.ted.com/talks/[po]candy chang before i die i want to[/po].html
הקשבתי להרצאה הזאת והתמלאתי השראה.
חשבתי אולי בשכונה שלי אפשר לעשות קירות שיתוף כאלה,
שאנשים עוצרים רגע וכותבים משו מצחיק או אמיתי או לא,
ואולי הבא אחריהם יתמלא השראה או תקווה או פשוט מנוחה מהיומיום שלו..

חשבתי על שיעורי הציור החינמיים שאני פוקדת אחת לשבוע, איך הם משמחים וקהילתיים ואני מרגישה בטוחה ושמחה בינהם.

הנה,
כבר התמלאתי חיוך.
:)


[b]לימונדה[/b] (2012-09-10T22:51:54):
אינטואיציה, קראתי אותך והתמלאתי אהבה אליך ואפילו שלעיתים הדרך לא פשוטה הכי חשוב זה לראות את נקודות האור
שולחת לך חיבוק גדול ועוטף ומקוה שנקודות האור, היצירתיות והשמחה רק יתעצמו
ובעקבותיהם תגיע גם האהבה |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-12T00:45:41):
חזרתי עכשיו מחתונה.

היום בבוקר אחז בי רקבון קל..הרשתי לו להתפתח ולא נלחמתי במיוחד..
באווירה זו הלכתי לבקר את אמא שלי אחרי זמן שלא הייתי שם,
ולמרות המענה החם והקשוב שקבלתי עדיין יצאתי דומעת ,מחפשת תרוצים למה כדאי לי לוותר על החתונה.

אבל הלכתי.
ולא רק שהלכתי אלא גם קבלתי בערך שלש הצעות חברות מנשים שאני לא מכירה ועוד שלל מחמאות על איך שאני נראית,
וסאונדמן שאחרי שבקשתי ממנו לגלגל לי סגריה ראיתי שהיה שמח לפתח איתי שיחה מעמיקה יותר..:-)
הרגע חברה הורידה אותי פה ואמרה- את יודעת, את נראית ממש טוב. נראה שטוב לך.

אתן קולטות?
הרי אתן קוראות אותי פה (ואני כותבת את עצמי פה) והתמונה שמצטיירת היא כל כך לא פשוטה...
ועדיין...בסוף זה נראה שממש טוב לי...
זאת הצגה??

אני מרגישה אמיתית, לא מרגישה שאני מזייפת את עצמי בחוץ...
אבל עדיין כנראה באמת יש הרבה פנים.

לילה טוב .


[b]גוונים[/b] (2012-09-12T02:02:33):
[u]זאת הצגה??[/u]
נראה לי שזה פשוט גם וגם וגם וגם וגם, הכל מהכל...

[u]כנראה באמת יש הרבה פנים.[/u]
בדיוק! וזה מצוין שלכולם את נותנת ביטוי! (עובדה - לא משנה אם במודע או לא :-) )

(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-12T23:35:38):
גוונים...
נכון.
גם וגם וגם וגם ו....
קראתי עכשיו את [po]בלוג של אחת שמנסה[/po]...איזה שם.
בדיוק מה שאני מרגישה בימים אלו ובכל ימיי, אחת שמנסה.
נכון יש תוכנית כזאת "אחת שיודעת"? (היו לי כמה ימים שרבצתי מול הטלוויזיה בבית הוריי, זו תוכנית מטופשת בערוץ 3)
אז לתוכנית שלי קוראים - אחת שמנסה.

אני מסתכלת על חברה שמגדלת ילדה לבד ומנסה להרות במקביל מתרומת זרע.
מעריכה אותה עד אין קץ על יכולתה לקבל תשובה שלילית של כניסה להריון ועדיין להמשיך לנסות.
ורוצה לתמוך בה ולהיות בשביל שתיהן כשהיא אומרת לי -" תהיי דודה של הבת שלי?"
ובאמת יש לי אהבה לשתיהן..
ועדיין לא פעם אני מרגישה שכל החד הוריות הזאת שמסביבי היא מראה לפחדים שלי, ואולי היא גם מראת העתיד שלי?
אני יושבת במיטה עכשיו מרגישה את הגוש בגרון שרוצה לצאת - דמעות,קיא,אנחה,משו..
ומצד שני דוחפת אותו למטה ואומרת החיים הם אוסף של נסיונות ומעשים- אל תשחי באגם המחשבות המדכאות,
תנסי.
וגם אם לא הצלחת,
לא היום ולא אתמול ולא שלשום -
תקומי מחר ותנסי שוב.

מאז שנפרדתי מאלוהים כמו שחשבתי שהכרתי פעם אני לא אוהבת לפנות אליו בלשון זכר...ישר עולה בי דימוי של גבר ,סבא וכו'.
מצד שני גם כאשה אני לא מעונינת לפנות לאנרגיה הגבוהה הזאת...
אז אני לא יודעת באמת איך לפנות וכמה ולמה והמשמעות בורחת ובאה ממני, חמקמקה ,חומקת לי בין האצבעות,כמו אלוהים
אבל אני יודעת שאיפשהוא בנקודה הפנימית פנימית, של השקט הגדול ,יש גם הקשבה - ולשם אני פונה.
מבקשת רצון ממוקד ,
יכולת לסלוח
וערך עצמי שהרי בדיוק בדיוק כמו שאני -ככה זה טוב.
טוב מאוד.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-09-16T22:30:36):
אינטו יקרה
שנת אושר ואהבה מכל הכיוונים שלך לעצמך ולאנשים שסביבך ובהדדיות חזרה.
(())


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2012-09-19T01:04:52):
שנת חופש פנימי, מהממת.
גם מאמינה שזה גם וגם וגם.
משהו בך קורן החוצה - וזה מושך אנישם ונראה טוב.
זה לא אומר שאת דווקא תפרשי את זה כ"טוב" באופן פנימי.

[u]בדיוק בדיוק כמו שאני -ככה זה טוב.[/u]

ואולי אלוהים הם רסים ואפשר לפנות אליהם בלשון רבים?
או באנגלית, שם זה נטול ג'נדר?
קטן עלייך, זה סתם תרוץ למה לא לפנות (לא?).


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-21T18:04:53):
בזמן האחרון התחלתי להרחיב את מעגל הקריאה שלי פה וקצת גולשת החוצה (חוץ מהקבועים של לימונייד ושבע ...איפה את שבע?? ונטיקה ועוד..)
קראתי את קורותיהם של [po]אפרת נ[/po] ,אסף ונורי בחיפוש אחרי קהילה בפורטוגל, קראתי את [po]תבנית נוף[/po] שממש מציירת את הסיפורים הקטנים שעוטפים אותה, במילים,
וכמובן לימונדה עם הניחוח האירופאי הלא מכאן הזה שחושף עוד הפתעה ועוד אחת ועוד...

תחושות המרחב הזה, הנסיעות בעולם מתחברות לעוד אנשים שפגשתי השבוע..
שני בחורים,האחד בא לבדוק דירה כאן מתחתיי ולאות תודה על כך שאני הצעתי לו את המקום ,הביא איתו בקבוק בירה נוסף.
כך שאחרי שפסל באופן כמעט מיידי את הדירה הוא וחברו עלו אלי וישבנו על המרפסת ,שתינו בירה ,עישנו קצת ונהננו מהרוח הסתווית שפוקדת את אזורנו ומשיחה טובה.
אחד גר בפריז לומד שם באוניברסיטה ,חי עם הבת זוג הצרפתיה שלו, והשני אך עכשיו חזר משנים בברלין ואף הוא מצוייד בחברה צרפתיה שעולה לארץ.
הקלילות שבה הם עלו ,שבה השיחה זרמה שבה הרוח נשבה, הזכירה לי קסם שמתרחש הרבה פעמים בחו"ל..
קסם של מפגשים עם אנשים לא מוכרים ולא קרואים...
כבר מזמן אני בקשתי לחיות את הקסם הזה כאן בארץ, וכבר הרבה זמן שזה קורה (התחברתי לקאוצ'סרפניג לפני כמה שנים וזה זימן לי כמה מפגשים מרתקים).
הפעמים שבהם אני סגורה לכל החיות הזורמת הזאת היא בזמן שבו הלב שלי כואב,סגור, מקנא ,מסככככןןןן!

לראש השנה האחרון נכנסתי בוכה, גם באמצע בכיתי. כועסת וממורמרת על דברים שאומרים לי ,על הדאגה והלחץ שעוטפים אותי,
על כך שכל המחשבות שלהם הן בעצם השתקפות של המחשבות שלי.
זכיתי וביום השני פגשתי חברה ועשינו התבוננות על כל המחשבות, הפכנו אותן והפכנו בהן - והתהפך לי :)
כמו יומולדת שמקבלים הארה , התעוררות, תחושה שיכולים פתאום לראות את המציאות - עבר הווה עתיד בבהירות כזאת - קריסטל קליר- אז ככה.
נרגעתי.
אני בדרך,
גיסתי בדרך,
אמא שלי בדרך,
אבא שלי בדרך.
גם אני.
גם אני
זו המהות,זו המשמעות - ללכת בדרך.
(אתן יכולות לדמיין שהקולות שנשמעו ושנשמעים לי בראש היא שהחשיבות היא בתוצאה ושאני עדיין לא אוחזת בתוצאה...:))

היום פגשתי חבר על הדרך, הייתי על אופניים אחרי סיבוב בשוק לוינסקי והוא חזר מכדורסל.
ככה עמדנו ברחוב ודברנו על שיעורי ימימה.
הוא סיפר שהיום בשיעור המורה אמר (אני קצת מנסחת מחדש כי אני לא זוכרת במדויק) -
תמצות הרגש - זמן שגיאה לזמן דיוק.
ובעברית - המטרה היא ללמוד לעשות את המעבר מזמן שגיאה לזמן דיוק כמה שיותר חלק וזריז.
נפלתי, לא הייתי במהות שלי, קנאתי ,השוותי ,שתיתי ועוד ועוד -
קרה.
עכשיו זמן חדש. זמן דיוק.
אין התרפקות על רגש האשם ,על הספק ,על הפחד - קמים ומדייקים מחדש.

שבת מנוחה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-09-21T19:35:55):
אינטו- איזה דברים נהדרים.
זמן דיוק. (())
את כזאת מקסימה!


[b]לימונדה[/b] (2012-09-21T22:17:31):
[u]את כזאת מקסימה![/u] לגמרי
זמן דיוק זה מעולה (())


[b]גוונים[/b] (2012-09-22T00:08:59):
[u]זמן דיוק זה מעולה[/u] !!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-28T01:49:40):
גוונים.
הסתיו הגיע ואיתו גוונים של אפור.
וחשבתי עלייך ועל הרכות שאת מביאה לי לכאן.



יום הכיפורים.

יש לי שותף לדירה שנכנס לפני כמה חודשים.
בחור ג'ינג'י,חייכן, גדול וקיבוצניק. גבר גבר.
אני הייתי מאוד מרוצה מההחלטה האינטואיטיבית שלי. לא מוזיקאי, לא פילוסוף, לא עוד עלה נידף ברוח.
לא.
מאמן כושר. פשוט פשוט פשוט.
זוכרת איך פרסמתי אותו בין חבריי - עבר לגור איתי ה"סחי" שבבחורים.
רגע אחרי שנכנס הבנתי שהמציאות מורכבת הרבה הרבה יותר. וגם יותר מעניינת כמובן...
החלק הפתוח באישיות של שנינו התחבר באופן מיידי. מייד אומצתי כאחותו ומייד הוא הפך למושא שידוכים לחברותיי.
כן, היה רגע קטן שבו בחנתי את האפשרות שנהיה זוג, מן רגע שטיילנו יחד בשוק ואמרתי לעצמי - דווקא נחמד לצעוד לידו.
הרגע הזה נגנז מהר מאוד אחרי שהופיע, ואני המשכתי לחלום על אחרים.. פיסיקאים ומוסיקאים. סגנון אחר.
הכרתי לו חברה מאוד טובה שהיתה שוהה אצלי בזמן הזה מדי פעם, אך במקביל יחסינו התחילו להשתבש.
ענייני שותפות שכאלה...והנה, ה"שידוך" הזה שחשבתי בתוכי שיסתיים תוך שבוע אם לא יומיים, המשיך והמשיך והמשיך .
פרח אם אפשר לדייק.
אני זוכרת שבכל שיחה איתה אמרתי - רגע, אתם ...עדיין....מה, ביחד?!...
יום אחד אני והוא ,עקב מצבור של חוסר הבנה ותקשורת ועקב יכולת דיאלוגית לקויה, נקלענו לקונפליקט צרחני במיוחד.
מביך, באמת מביך. ומבאס וילדותי.
התנצלתי, בקשתי לשוחח, אבל הפור הופל - "או את או אני עוזבים את הדירה".
אז אתה.
ומאז- דום שתיקה.
וכך חיינו, שותף ושותפה שלא מתקשרים , חברה שנעה בין הטיפות ותסכול עצום.

אני התחלתי לטפח דבשת של כעסים וציפיות ורצונות נקמה שונים ומשונים...
"אני הכרתי בינהם, הם כפויי טובה!" "למה היא לא נצבת לצידי??" "הלוואי שלא יצליח להם"...
(אוף...אני נהיית עייפה רק מכמות האנרגיה שהושקעה שם..)

והנה יום הכיפורים הגיע.
שבוע הבא הם עוזבים את הדירה, עוברים לגור ביחד.
אני והיא ניסינו כמה פעמים לייצר מציאות כאילו הכול סבבה ואנחנו בתקשורת מלאה, רק בלי לדבר עליו...
לא הלך משו..
לילה לפני יום הכיפורים, אני מארחת אצלי קאוצ'סרפרית גרמניה מתוקה מתוקה וקוראת לחברה שתבוא ותצטרף, יודעת שהיא אוהבת מפגשים מעניינים.
ועדיין,על כל מסכת ה"הכול בסדר" ,אחרי שהחברה מספרת שהיא והשותף מצאו דירה ברחוב שלי ושהם החליטו לגור יחד,
אני נאלמת בתוכי. מתערערת.
לשמחתי הייתי צריכה לעשות הקפצה במכונית ויוצאת לסיבוב.
בדרך אני מבינה שאני ממש כועסת ופגועה שהוא ניצח במלחמה ועוד הרוויח אותה.
אני מבינה שוויתרו עלי ואני פגועה. אני כועסת כועסת כועסת על החברה!!!
ומחר יום הכיפורים! שיט.
אני מסמסת לחברה שאני פגועה ורוצה לדבר .
קובעות לבוקר.
בבוקר אנחנו מתיישבות ומתחילות להתניע...
אני פגועה ומצפה ושהיא תהיה ותתמודד,
היא פגועה ו"את לא יודעת כמה אני ניסיתי מצידי", וכמה רצינו זוגיות וכשמגיעה אחת כזאת אני לא יכולה לוותר עליה.
ואני כועסת -החבר שלך מתעלם ממני!
והיא מחזירה- זה השותף שלך מתעלם ממך!
ואני והיא ואני והיא....לא בצעקות, פשוט בלב כואב ..בלב מתבגר.

לילה לפני אני חולמת שאני בהריון.
אני יושבת עם עוד מישו ופתאום אני שולחת יד לנרתיק ומרגישה ראש. ממש ראש מתחיל לצאת.
אני מספרת לאדם שמולי ומתחילה בקשה להערכות.
אבל עוד לפני שמישו מגיע ,אני מרגישה את הצורך ללחוץ ובמקביל יש בי פחד -"אוי , אני יודעת שהחלק הזה הוא הכואב",
ואז בשתי לחיצות ובלי כאב כלל מחליקה מתוכי התינוקת שלי.
[list]
[*] אפילו עכשיו מתמרח עליי חיוך על הנעימות שבה קרתה הלידה -
[/list]
התעוררתי תוך כדי נסיונות של התינוקת לינוק.

אני יושבת מול החברה ופתאום מתוך רצף של מחשבות על מה [b]הם[/b] חייבים לעשות לי ו[b]היא[/b] חייבת להתנהג אלי,
עולה בי מחשבה שקשורה אך ורק בי ובהתנהגות שלי.

כך, בלי מאמץ ובלי כאב ,ויתרתי על המלחמה איתם.
תוך כדי שהיא ישבה מולי, החל יורד המשא מעל כתפיי ואיתו המלחמה שהרגלתי את עצמי אליה.
התחלתי להרגיש רכות וקלילות -לידה.

אחרי שהיא יצאה מהחדר בכיתי ובכיתי ובכיתי את המלחמה החוצה ואת ההקלה שהויתור הביא איתו.
המחיר שאני משלמת בלהתמיד ולהעצים את המלחמה,
לא משתלם לחיים שאני רוצה לחיות.

יום הכיפורים היה מרפא וקליל ומוותר.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-28T01:53:45):
ועוד מתנה שקבלתי זה להצליח לראות -

וואו, לחברה טובה שלי יש אהבה!

והשידוך שנתתי לו יד...עבד :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-28T01:55:28):
ותודה תודה לביירון קייטי.
הכוהנת החדשה .
(אמנם כבר שנים מכירה אותה בזכות אורנה שפרון, אבל רק עכשיו מתחילה להבין וליישם).

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-28T02:08:01):
_בין היתר למדו אותנו שאהבה זה משהו שנותנים ומקבלים. מכאן אנשים לא מאמינים ביכולת שלהם ליצר אהבה לעצמם.
הם מאמינים שהם יתנו אהבה ויקבלו חזרה אהבה אבל מהי אותה אהבה?
אז גם כאן לימדו אותנו שאהבה היא נתינה. של מתנות, תשומת לב, - אהבה מקודשת בדם._

_אני מציע לך להתחיל בהבנה מחודשת של המושג אהבה.
אני חושב שמורה האהבה הגדול שיש לך בבית הוא הבן המיוחד שלכם.
אותו את אוהבת כמו שהוא. תנסי להבין את הרגשות שלך כלפיו.

תחשבי על זה שאת אוהבת אותו למרות מבטי הסביבה
למרות הקושי הפיזי היום יומי.

את אוהבת אותו כמו שהוא.
זו אהבה אמיתית.

תאהבי את עצמך כמו שאת אוהבת אותו.
תאהבי את עצמך בלי קשר למשקל שלך, למראה שלך ולסיפור שלך.
תאהבי את מי שאת עכשיו.
אני לא אומר את זה סתם את ראויה לאהבה._

_את צריכה את השקט ואולי גם הוא, אבל שלא יהיה שקט מתוח אלא שקט של התכנסות לחיבור שלכם לעצמכם.
שקט, כמו שהמכוניות פתאום מפסיקות לנסוע בערב יום הכיפורים.
אני חושב שיום כיפור הוא יום שבמרכזו הסליחה שלנו לעצמנו. שנים לא הבנתי מדוע בתפילות החג אני מתוודה על חטאים שלא עשיתי לאף אחד.
הרי לא אנסתי, לא גנבתי, לא שקרתי (אולי קצת פה ושם...)
לאחרונה, התחלתי להבין שאלו בעצם חטאים שאני חטאתי בעצמי נגד עצמי.
נגד החבר הכי טוב שלי שמלווה אותי מילדותי ואם תרצי לניצוץ האלוהות שבי.
נגד עצמי._

_עצתי, תסלחי רק לעצמך. לא לו. ממילא את לא יכולה לסלוח לו כי זה לא בתחום הדברים שאת יכולה לעשות.
את צריכה לסלוח לעצמך על שחיית שוב ושוב את אותם רגעים ואת פגעת בעצמך ממש בהתנדבות_

_המצלמה היא תמימה, והרבה פעמים המשתמש בה תמים.
מי שצילם לא רצה לגחך אותך או להראות אותך באור רע.
הוא פשוט צילם ואת פשוט עמדת שם.
רק הצופה בתמונה יכול להיות תמים או מוטה._

[po]יש בי אהבה[/po] מעורר ההשראה מהדף [po]לאן לתעל את העצב הזה אם לא לאוכל[/po]


[b]גוונים[/b] (2012-09-28T11:38:59):
יקרה, איזה סיפור יפה ליום הכיפורים.

[u]יום הכיפורים היה מרפא וקליל ומוותר.[/u]
איזה יופי.
איך אני אוהבת כשאני מצליחה שייום כיפור יהיה כזה (ולא כבד ודחוס ומייסר)

ראיתי אצל נטע שאת מלאת אמונה בשנה הזו, אמונה שמחה ומדבקת שעשתה לי חיוך.
אז תודה ושתהיה לך באמת באמת שנה נפלאה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-09-28T12:41:02):
גיברת אינטו יקרה,
בתור אחת שקוראת אותך כאן כבר על פני כך וכך חודשים ושנים,
אם יורשה לי,
משהו אחר נישב ממילותייך הפעם, ממך. אפשר ואפילו הרגשתי את הרוח הזאת בחדר שלי.
והחלום על הלידה... ! החלומות הברורים האלה שמשקפים את מציאות הנפש. זה אדיר.
חיבוק לך ההולכת בדרך בגאון.

[/spoiler]
[spoiler=דרך ההתפתחות]
[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-30T15:56:36):
גוונים ,שבע...
|L|

ערב חג הסוכות..
כבר פעמיים נקלעתי לשידור של אהוד בנאי על תדר 88FM בערבי שבת או חג.
אם שבע ציינה משב רוח שיכול לנשוב ממילים של אחר ממש לתוך החדר -הנשמה שלך,
אז המילים של אהוד הן ממש כאלה.
הן ממש משיבות אצלי - משיב הרוח ועוד מעט גם מוריד הגשם.
לא יכולה לאמר שהשמיים הסתוויים האלה מרחיבים את ליבי, יותר מנגים אותי (=עושים אותי נוגה),
מכנסים אותי פנימה.

[url=http://www.youtube.com/watch?v=cbrcddjqqtA&feature=relmfu]מבקש, אם אפשר, להיות רק עוד פעם. ברגע של חסד ,קשוב אל הלב[/url]


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-30T16:11:34):
[url=http://www.youtube.com/watch?v=lY6jtudCUUQ]משיב הרוח[/url]

עוד אחד שמלטף את הנשמה בעדינות .

אתמול ,יושבת עם חבר טוב שאוהב ומנגן היטב ,גיליתי מחדש את חדוות הקול והשירה.
ואם מתעלמים ומניחים בצד את מקבץ הידיעות שרכשתי עם השנים על "איך צריך לשיר ולנגן ולהשמע",
אז שרתי :-)
ושרנו ,אילתרנו וממשנו את הביטוי - לעוף על עצמנו. כך זה היה בדיוק. תעופה עצמאית ומשוחררת.
באמת תענוג.
ולרגע הריקנות שהצטברה לי בחלל הלב מאמצע שבת,
וכל המילים שנגמרו לי המירו את עצמם לצלילים.
לא לדבר על -פשוט לשיר את זה החוצה.

היום רכישה של "לאהוב את מה שיש" .
שיעזור לי בורא עולם ויעזרו כל מי שרוצה, ושאעזור אני לעצמי -
אני באמת רוצה להגמל ממחשבות ההרס שלי.

חג שמח.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-09-30T16:44:02):
[u]בתור אחת שקוראת אותך כאן כבר על פני כך וכך חודשים ושנים,[/u]

מדהים..אשכרה יש לנו פרספקטיבת שנים כאן...
משפחתי :)


[b][po]סאלי תדמור[/po][/b] (2012-09-30T21:54:39):
שלום לך @}

שמחה מאוד לשמוע ממך :-)
את בהחלט מוזמנת להצטרף :-)
הכי טוב זה שתצלצלי אלי מתי שנוח לך, ותספרי לי כמה מילים על עצמך, ואם תרצי, נקבע לנו להתחיל אחרי החג.

חג שמח, ומחכה לשמוע ממך |L|

[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-10-02T13:34:37):
הי אינטו - נשמע שהסתיו הביא עימו הרבה גדילה אצלך (())


[b]לימונדה[/b] (2012-10-02T17:08:16):
גם אני נהנית לקרוא אותך בימים אלה ומרגישה ברוח החדשה שמנשבת מתחת למילותיך..
אולי זאת ביירון קייטי שנושפת סודות קוסמיים באוזנייך... אולי זה הסתיו...
בכל מקרה חיבוק גדול (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-10-02T23:55:33):
[url=http://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk&feature=BFa&list=PLmSFAQDZaYAbDio8iK7jDfdRvAbCgBaiX]אילה מה לי ולה,אלא אהבתי[/url]

אתמול ראיתי את הסרט המופלא ,הפיוטי והעוצמתי - שבעת הסלילים של יונה וולך.
הוא מוקרן עדיין בסינמטק ולמי שמתאפשר, אני ממליצה בכל ליבי.

אני לא מכירה את יונה וולך לעומק, חוץ מהדברים הידועים לכל. מוחצנת, משוררת כואבת ונוגעת.
משום מה חשבתי שהיא התאבדה, אולי מהקשר הכל כך עמוק שלה לחיים ולשאלות.
לא, היא מתה ממחלה .
או כמו שקראה לעצמה - בריאת סרטן.
בימיה האחרונים היא אמרה שלמדה לראשונה מה זו אהבה ללא תנאים מהיחס של האחיות אליה.
למדה שם אהבה.

הטירוף ,הכוח וההתמסרות שלה כל כך נגעו בי.
סרט שהוא כולו אמנות צרופה מהעיצוב לצילום ,מוזיקה -ממש הכול.
נהדר.
בכיתי מהתרגשות.

אילה מה לי ולה - שיר של יונה וולך שהלחינו להקת עלמא.
לא ידעתי שהוא שלה עד שראיתי את הסרט.
ממש נפלא.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-10-11T18:37:21):
בחג האחרון ישבתי על סלע בכליל ,צופה בשמש שוקעת לים.
שואלת שוב ושוב - מי אני מי אני מי אני ,מה אני רוצה מה אני רוצה מה רוצה מה.
עלה לי -בית.
אני רוצה בית.

ביליתי קרוב לשבוע בכליל.
עכשיו הציפורניים שלי שחורות מאדמה כי חדשתי היום את כל המרפסת-גינה שלי.
מרגישה שאין לי מילים לתאר את כל היופי,המחשבות והכאב.

אין מה למהר
:)



[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-10-13T10:28:37):
ואני קוראת את [po]שבע יהלומית[/po], ומחייכת לעצמי על כמה שתארה במדיוק את הפרטים הקטנים סביבם החיים שלנו נסובים.
על ההמולה הקטנה של המחשבות שלנו בצירוף לפסיעות קטנות בין הררי הבית.
נזכרת בתכונת שינוי הרהיטים שקרתה כאן אתמול בבית.
לכל מקום אפשרי הוזזו רהיטים שכן שותפה חדשה יש לי למרחב.

וגם חברה שהגיעה לביקור בערב וראתה את כל החסר במקדש הפרטי שלי.
ציינה ארעיות וחוסר ולא מתאים לגילך ותכבדי את עצמך .
יודעת שכל זה מרצון טוב ועדיין זה כאב לי , הארעיות הזאת שכבר ציינו אותה כמה לפניי, כאבה לי.
כאילו הם לרגע רואים דרך הבית את מה שאני עומלת להסתיר ...אני ארעית כאן.
אבל כולנו ,לא?

הכול עוד כואב וחשוף אבל רוצה לספר לכם שהיה עכביש שישב במאורה שלו וטווה קורים.
והפרפר שאני נקלע למקום בתעופה אקראית ללא כוונה מיוחדת (ואולי הייתה כוונה).
ונכרכתי בקורים או נכרכו סביבי , זה היה במבט עיניים ועוד כמה מחשבות שנהגו ביחד ואיזו אהבה למגע שהסתובבה שם בחלל.
וברגע הפכנו מעכביש ופרפר לשני חתולים באותה מאורה, משחקים ובודקים ומגרגרים בהנאה.
ברחתי משם.
ומאז אני רק חולמת על המאורה הזאת.
אומרים לי -זה עכביש!
אומרים - את רק אחת מהשלל שהוא מחזיק שם.
אומרים - את לא רוצה להבחר והוא לא בוחר.

אומרת לעצמי - אני רוצה בית. אהבה. עיניים טובות מאירות. יד ביד.

והנה ברקע שר לנון על הרצון שלנו להיות נאהבים ....


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-10-16T17:28:48):
http://www.documentarywire.com/exit-through-the-gift-shop
סיימתי עכשיו לצפות בסרט הזה שלימונייד פרסמה אצלה.
אומנות רחוב.
באמצע הסרט מרב התרגשות הלכתי וציירתי על האדניות בחוץ.
זה אפשרי..אני רוצה לעשות עוד. אני רוצה לצייר.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-10-21T23:20:53):
לא רק שהלכתי וציירתי על האדניות, הכנתי סטנסיל והלכתי לרסס את הגרפיטי הראשון שלי ברחבי השכונה!
לא אמיץ מדי ,פשוט הלכתי מלווה בחבר ,לשדרה של הזונות ורססתי שם :)
זה משחרר וכיף.
יומיים אחרי הייתי במסיבת יומולדת של חברה מקסימה שגדולה ממני באי אלו שנים אבל יש לה נשמה שובבה במיוחד,
וכמתנה הכנתי לה סטנסיל וקניתי ספריי - והזמנתי אותה למסיבת רחוב קטנה :)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-10-22T00:02:28):
נו עכשיו אני חייבת לדעת מה לחפש על קירות העיר


[b]גוונים[/b] (2012-10-22T00:05:40):
את גדולה!


[b]לימונדה[/b] (2012-10-22T08:17:21):
עכשיו אני מחכה לתערוכה הגרנדיוזית (-:
אם הייתי קרובה הייתי מצטרפת לחגיגה (פה מקסימום אפשר לרסס איזו פרה)
|L|


[b][po]ג'יס בכיס[/po][/b] (2012-10-31T07:45:05):
היי, בהמשך למודעה בכיכר, אני הרבליסטית- מטפלת בצמחי מרפא, ואשמח לעזור עם טיפול ניקוי הכבד מרעלים באמצעות צמחים.
מוזמנת לדף הבית לעוד פרטים :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-11-06T09:39:18):
ממה אנחנו מפחדים ביותר? כמובן, שהוא לא יהיה רגיל. נדמה לי שבתור הורים זה אולי אחד הדברים המפחידים ביותר – שהוא לא יהיה כמו כולם (לא אכפת לנו שהוא יהיה יותר מכולם, שזה צורה משוכללת של להיות כמו כולם, אבל שלא יהיה שונה מכולם). הפחד הזה הוא שגורם לנו למהר ולקטלג ולקרוא בשם. באופן זה הוא נעשה "כמו כולם" רק עם קושי. הכול בסדר, הכול בתוך הסדר.

[po]דני לסרי[/po] מתוך האומץ להאמין.

בדיוק מה שאני מרגישה כלפי הילדה הקטנה שהיא אני.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-11-06T09:40:42):

ועוד מדני לסרי -

ובכן, חייו של אדם אינם יכולים להיות חיים רגילים. להיות חי מעצם הגדרת החיים כדבר אישי, פירושו, מופע בלתי-רגיל. עצם החיפוש המתמיד אחר חיים רגילים הוא מקור לסבל רב. אין אדם שחייו רגילים. החיפוש אחר נוחות ומקום "טוב" לילדנו מתוך רצון למנוע מהם את הקשיים, את החריגות, הוא כבר אחריות עודפת (שהוא כמו חוסר אחריות, גזלה). לא נוכל לחיות במקומם.

מה היה עולה למשה רבנו אם היינו "מרפאים" את לקות הדיבור שלו? החיים הם סוג של מאבק, לא מאבק של הישרדות אלא מאבק של יציאה לאור, מאבק של העלאת ניצוצות והפיכת חושך לטוב.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-11-06T09:59:39):
http://www.youtube.com/watch?v=VWivG9qmmCw

סבא שלי נפטר הבוקר.
אני שומעת את הדיסק כיוון הרוח של צח דרורי.
http://zachdrory.bandcamp.com/album/-

אתמול ישב פה חבר ,הייתי במעין יאוש קוסמי שגרם לי לצחוק ללא הרף מכלום.
פתחנו בקבוק של ערק והרמנו כוסית לחיי ...
אני בקשתי, התפללתי שהדרך שלו החוצה לא תארך הרבה זמן, שהתיקון שלו -שלנו כאן יהיה מדוייק ובזמן מדוייק.

חיכינו לזה, הנה זה הגיע...ביום היחידי החופשי שלי השבוע הוא נפטר. כאילו שחרר אותי מדיאלוגים של יומיום .
אני מבולבלת.
(המחשבות והמילים טסות בראש שלי מכאן לכאן, אני מנסה לתפוס אחת מהן ,אולי לכתוב כאן, אולי שיצא יפה ,שירגש אותי..אני לא מצליחה לכתוב כלום)
אני אלך לצייר.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-02T23:49:02):
מסביבי תמונות שציירתי,
היום קבעתי עוד כמה בחוץ, מעל המדרגות.
והיד פתוחה ורושמת
הפנקס מבקש..
אלוהים בביתי.

@}


[b]נינה[/b] (2012-12-02T23:54:30):
|L

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-10T00:09:14):
מעברים.
ויש לי בית, ויש לי אותי.
אבל אני שבחוץ לא מפסיקה לדלג מכאן לשם.
זה כיף וחופשי ובמשחק הזה אני טובה.
אני כאן , עושה סינכרון למרחב הנוכחי ומדברת שפה מסויימת,
אני שם, מסנכרנת שוב ומחליפה מושגים אם צריך...
אלה מכאן לא מבינים את ההם משם
וההם משם כועסים על הכאן...
מצחיק.
אבל יש לי אותי.
ואני אני.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-12-10T00:22:02):
_מסביבי תמונות שציירתי,
היום קבעתי עוד כמה בחוץ, מעל המדרגות.
והיד פתוחה ורושמת
הפנקס מבקש..
אלוהים בביתי._

רק עכשיו רואה שכתבת את זה אז
ורואה את שכתבת היום.
את את.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-10T18:15:53):
שבע
@}

אני אני
מוצפת רגשות להתפקע,
דומעת ללא הרף..
לא הורמונים, לא זמן מקודש חודשי, פשוט הצפה.
ורוצה להיות צודקת ונכונה
ורוצה לא להיות טועה.
יודעת שאני תלמידה בדרך ,
אולי לעיתים מורה.
חסרת סבלנות..


[b]לימונדה[/b] (2012-12-10T19:30:59):
באסה שאי אפשר להאשים את ההורמונים בהכל...
תמיד אפשר להאשים את הירח או את החגים (או את המדינה או את האזרחים)
חוץ מזה שכנראה שההצפה והדמעות הן דרך של המערכת להתנקות

ושתדעי שיש כאלה שחושבים שאת מקסימה!!~
(()) חיבוק גדול


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-12-10T19:58:22):
_אני אני
מוצפת רגשות להתפקע,
דומעת ללא הרף..
לא הורמונים, לא זמן מקודש חודשי, פשוט הצפה.
ורוצה להיות צודקת ונכונה
ורוצה לא להיות טועה.
יודעת שאני תלמידה בדרך ,
אולי לעיתים מורה.
חסרת סבלנות.._
גם אני
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-16T23:55:42):
יקירות יקירות.
תודה.

בציפיה אינסופית, כמוסה.
מבקשת מהעולם, מהבריאה, אבל גם שומרת בשקט,בסוד.
כמיהה.
המילה המדוייקת שמגדירה את הסוד הזה בפנים, כמיהה.
זמן ניסים היה כאן השבוע,
ואני זקוקה לאחד כזה.
מחממת את הלב שלי היטב היטב כדי שלא יפחד להפתח.
מחזירה את עצמי למקומי כדי שלא אתבלבל,
שאזכור שכאן אני מתחילה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-12-17T09:33:07):
(())


[b]לימונדה[/b] (2012-12-17T19:20:04):
[u]מחממת את הלב שלי היטב היטב כדי שלא יפחד להפתח.[/u]
|L|


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-12-20T10:30:07):
תודה מותק את נהדרת.
איך את בימים אלו?
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-22T23:28:39):
לפעמים הפייסבוק עושה אותי עצובה.
ממש ככה


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-22T23:31:48):
איך אני בימים אלו?
ממשיכה לחמם את הלב,
ומתרכזת בכך שמותר לי..:)
קוראת, מציירת...נעה באיטיות משו.
כותבת.
מפנימה.

מפנימה אבל לא חופרת פנימה.
גולשת ליד המחשבות הרעות,
נהנית ממחשבות שוליות (" כמה נחמד שתפרתי וילונות :)")

לא יודעת אם התודעה קפצה לי,
לא מצליחה להרגיש אם עברתי עידן.


[b]סיפורית[/b] (2012-12-24T02:33:01):
אהלן
אז בקשר לתספורת..
תגדירי קצר? :-)
אני בהחלט רוצה להסתפר, אבל חשבתי על אורך ביניימי כלשהו
פתוחה במידת מה, אולי אפשר למצוא פשרה..
בכל אופן מגניבות תתקבל בברכה (כל עוד שלא תל אביבית מדי..)
אני ב- reut#popstar.com


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-24T20:44:56):
העיניים שלי מתרוצצות כל הזמן בחוסר מנוחה.
אני רוצה להזכר בשקט הזה בפנים שאומר שטוב לי.
חזרתי להשוואות ישנות.
אוף



[b]גוונים[/b] (2012-12-25T10:34:18):
אינטואיציה,
כפרה עליך,
תודה על המילים האלה שמתאימות לי בול והעלו דמעות בעיני (עוסקת בדיוק בנקודה הזו המון, גם אם לא בנושא הזוגיות, אבל בהחלט במשהו לא רחוק מזה).
אני חושבת המון על איך הנטיה הטבעית שלנו היא לתלות את האושר שלנו בדבר אחד, רק בדבר שאין לנו, וכל היתר, גם אם מצויין, דוהה מול החוסר הזה.
וזה לא משנה מה הוא החוסר הזה אם זה זוגיות, ילדים, קריירה, כסף וכד', כשהוא קיים הוא משתלט ומקשה לראות את כל היש.
אבל החוסר הזה הוא רק חתיכה אחת בפאזל של החיים שלנו ולא יכול להיות שהוא יהיה חזות הכל.
לא יכול להיות, לא יכול להיות, הולכת ומשננת לעצמי.
ככה מנסה לשכנע את עצמי, ולהרחיב את נקודת המבט ולראות את היופי שיש בחיים שלי גם אם יש חתיכה אחת של חוסר, וגם אם החתיכה הזו היא בעלת נטיות שתלטניות במיוחד שמאיימת לתפוס הרבה יותר מקום ממה שהיא באמת (את כל המקום...)

מאחלת לך שבינתיים, עד שחוסר המזל יהפוך למזל (וזה יקרה!!) שיהיו המון המון רגעים שבהם תראי את היופי.

גוונים


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-25T10:40:00):
אוי גוונים יקרה :)
ברגע שהגבת כאן ,אני מחקתי את המילים של אתמול.
חושבת שאולי פתאום ,התובנה החזקה והמשחררת שהבנתי אתמול,
חושפת מדי
או תהיה לא מובנת מדי.

אבל הבנת,
ושמחה שקראת רגע לפני.
:)
תודה תודה על הברכה
והמברכת תתברך גם היא כנל.


[b]גוונים[/b] (2012-12-25T10:42:16):
אני מבינה אותך שמחקת, אפילו כתיבת התגובה היתה לי חושפנית ונכנסתי לכאן שוב בהתלבטות אם אולי קצת לערוך אותה (לא שאני יודעת איך)
אבל יופי שכבר קראת, אז אולי עכשיו תמחקי גם אותה?
היא מיועדת אליך, אין לי שום צורך שעוד אנשים יקראו את זה...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-26T20:32:15):
גוונים יקרה,
לי הדברים שלך טובים כאן, אבל אם מרגיש לך גם חשוף מדי, את מוזמנת למחוק...:)

יום לא פשוט היום...
אבל הוא לובש ופושט צורה.
אז פשוט מאמצת את מחשבת שבע והגבירצ, לנשום.
לנשום.
שהפחד מוות הזה יעבור.
שמחשבות האיבה ישוטו הלאה.


[b][po]בריג'י נומושי[/po][/b] (2012-12-27T12:07:17):
חושקת מאוד בתספורת שובבה ,קצרצרת ומגניבה אבל איפה את ממוקמת ?


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-12-30T03:10:31):
בשמחה אדגמן לתספורת קצרה אך יום שני הקרוב לא אפשרי.
בטלפון שישים ושלוש-אחת עשרה-שבע תשע שש.
אפשר גם להשאיר הודעה לעירית.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-12-31T00:02:02):
ודה עירית, הדיגמון הוא למחר בצהריים, ויש לי כבר מתנדבת :)


[b][po]עפרה עדין[/po][/b] (2013-01-03T08:35:46):
שלום לך
ראיתי שכתבת לי לפני זמן מה
אני נמצאת בתל אביב (רמת גן) בכל יום שישי הראשון בכל חודש. אשמל לפגוש אותך בתאום מראש. מוזמנת להכנס לאתר עדין זה טבעי וליצור איתי קשר


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-03T12:01:29):
סביר פלוס...
זה מה שאני מצליחה לחצוב מתוכי, סביר פלוס.
ככה זה משאיר אותי מעט אופטימית, או יותר נכון, נכנעת :)
כי יש פה זרמים שאני לא מצליחה לנווט ולא בדיוק יודעת גם לאן לנווט אותם.
השאלה הכי חשובה שתמיד עולה- מה את רוצה??
ות'אמת, אני לא יודעת.
ז"א, חשבתי שאני יודעת...אבל מכיוון שלא הכול יוצא כמתוכנן, אני נכנעת ואומרת - טוב, אולי אני לא יודעת.

אני לא יודעת.
זה היה המשפט המרכזי שהוציא את ההורים שלי מדעתי כל שנות העשרים שלי...פשוט הוציא אותם מדעתם.
(פתאום שמתי לב שכתבתי - הוציא את ההורים שלי מדעתי...:) נשמע גם נכון..)
אבל יש בי משהו כזה, שלא יודע.
שרוצה אבל לא רוצה, שמפחדת אבל גם אמיצה.

וחברה שהתכתבתי איתה הבוקר אומרת ושוב אומרת וחוזרת -
תאהבי את ההווה שלך תשמחי בפרטים הקטנים, שלא תפספסי את כל הטוב שכבר יש לך.

@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-06T15:39:10):
ירושלים בגשם,
רחביה נוטפת טיפות ,ואנשים מתכנסים ומעלים אדים בתוך בתי קפה.
בשבת טיילנו ברחביה נושבים חום לתוך כפות ידיים ומעלים עשן של קור מהפה.
התפתלנו שוב ושוב בפיתולי הנפש ואלוהים והשינויים.
אלוהים הוא שינוי.
יהודה עמיחי אמר ואנחנו אחריו מחזיקים.

שבוע חדש.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-08T17:50:58):
הסערה הזאת מכנסת אותי פנימה, לתוך הביתה ,לתוך עצמי ,לתוך המחשבות.
אני מזכירה לעצמי ללא הרף, זאת הזדמנות, תהני ממנה.
אבל מוצפת מוצפת בהתניה ההתנהגותית המבאסת - רגשות אשם.
לא, ההתניה לא מביאה איתה גם עשיה כתוצאה מרגשות האשם..לא, רק עוד יותר שבלוליות.
אין לי מושג ולא שמץ של מושג איך יוצאים מהלופ הזה,
כן, אני מרפה,
נושמת,
(אבל גם כועסת על עצמי ומאוכזבת..)
הלוואי והיתה לי דרך לצאת,
הלוואי והייתי מצליחה לצייר לי את הדרך החוצה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-01-08T18:29:34):
אינטו יקרה לצערי אני מזדהה לחלוטין ( בלי סערה השריתי לעצמי להבריז מלימודים היום)
אם לא ציור אז אולי תשימי איזה שיר שיעשה לך כייף?
סערה זה תירוץ מצוין
http://www.youtube.com/watch?v=DL6VeE0Iyho


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-01-08T19:11:31):
מבינה אותך מאוד.
גם לי יש נטיה להשתבלל (שאני עושה איתה עבודה פנימית רצינית ושמאוד השתפרה, אבל עדיין נטיה...)
נטיה שמתחזקת כמובן בחורף ובקור.
[u]הלוואי והייתי מצליחה לצייר לי את הדרך החוצה.[/u]
מה שבד"כ מוציא אותי החוצה מהלופ הוא להפסיק את המאבק הפנימי שלי ברגש, לתת לו להישאר ורק להסתכל עליו.
כשאני מצליחה לעשות את זה בד"כ תוך כמה דקות אני מוצאת את עצמי מחוץ לשבלול.
למשל, כשבאה מחשבה כמו [u]הלוואי והייתי מצליחה לצייר לי את הדרך החוצה[/u] להגיד לעצמך: אוקיי, עכשיו נהיה פה ולא נחפש דרך החוצה מהמצב, להיפך, נסכים להיות בתוכו ונסתכל איך הוא עובד, איזה כפתורים הוא מפעיל, איפה מרגישים את זה בגוף וכ'
לי זה מאוד עוזר, אולי גם לך יתחבר?
@}


[b]לימונדה[/b] (2013-01-08T20:26:42):
מזדהה מפה גם ושולחת לך חיבוק גדול ומחמם (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-08T21:26:34):
בנות...מה נגיד, כמה טוב שאתן פה.
התקרה שלי דולפת מכל הכיוונים...בעל הבית אמר - אל תדאגי הבניה של פעם היא הכי חזקה!
:/
נטיקה, שיר מקסים!! תודה...מוסיפה אותו לפלייליסט של סיסטרס אוף מרסי :) (אספתי את ההמלצות מכל חברותינו כאן לפלייליסט שכזה :))
גבירצ,
בגדול, מה שעשיתי עד כה היום זה פשוט להכנע...זאת אומרת -לצאת מהשבלול הכוונה מבחינתי לשוב לעשיה שאני לא באמת יודעת איך להתחיל אותה והפחד מכישלון רק משתק אותי מלכתחילה.
אז נכנעתי. אין לי דרך פתרון ולא דרך לצייר את עצמי החוצה.
לא עכשיו, לא כעת.
(המרגיעון הזה..:) תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר)

למונ, תודה @}


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-01-09T15:41:44):
_בגדול, מה שעשיתי עד כה היום זה פשוט להכנע...זאת אומרת -לצאת מהשבלול הכוונה מבחינתי לשוב לעשיה שאני לא באמת יודעת איך להתחיל אותה והפחד מכישלון רק משתק אותי מלכתחילה.
אז נכנעתי. אין לי דרך פתרון ולא דרך לצייר את עצמי החוצה.
לא עכשיו, לא כעת._
אינטו יקרה, תראי, כמו שאת יודעת מקריאה בדף שלי, אני גם עוברת בשנים האחרונות ובתקופה הזאת במיוחד דרך ארוכה של עליות ומורדות, כך שאני לא מדברת ממרומיי האולימפוס של מי שכבשה כבר את הפסגה הזאת, אבל כשאני מדברת על לקבל את המצב שלך, אני לא מתכוונת ללהיכנע לו במובן של לא לעשות כלום בעניין ולוותר על השאיפות והחלומות שלך אלא בעיקר קבלה זמנית של המצב ברגע הזה [b]כצעד ראשון בדרך החוצה[/b].
מניסיוני שלי עם עצמי ועם תלמידים שאני מלווה, לפעמים אנחנו מבזבזים כ"כ הרבה אנרגיה על להאבק ולהצליף בעצמנו על כך שאנחנו במצב הזה. את אמנם אומרת שנכנעת אבל לא באמת חיה עם זה בשלום.
אני מדברת על להגיע למקום שבו אני מחליטה באופן מודע להפסיק לבזבז את הכוחות שלי על להיות מתוסכלת ולהביא את עצמי למצב שאני לא מנסה בכוח לצאת מהשבלול ע"י חזרה לעשיה שמפחידה אותי כי כמו שכתבת זה בדיוק מה שמחזיר אותי ללופ שממנו אני רוצה להשתחרר...

אני מדברת על להפסיק את ההתכתשות הפנימית ורגשות האשמה על זה שכך המצב כרגע ולהסכים לגמרי לחיות עם המצב הזה בשלום [b]כרגע[/b] .
זאת יכולת נרכשת, כמו שריר שצריך לאמן, אבל אני יכולה לשתף אותך בחוויה שלי ממש מהימים האחרונים (שבהם המציאות החיצונית שלי מאתגרת למדי) שאני ממש רואה איך אני נופלת לבורות של תסכול וחוסר סיפוק ואכזבה עצמיים ואז באופן מודע מעבירה את עצמי תהליך של השלמה עם מה שקורה ובחירה בפעולה הכי טובה במסגרת המצב החיצוני הזה (יכול שזה יהיה להיכנס למיטה, או לעשות משהו שאני דוחה בלי חשק, או לטכס עם עצמי עצה מה אני עושה עכשיו בהתאם למצב החדש), בכל מקרה ברגע שפוסק המאבק הפנימי, גם אם אני לא ממש עושה שומדבר פרודוקטיבי, זו התנהלות שמורידה את המתח הפנימי ומאפשרת לי לפעול בשלווה גדולה יותר בתוך אותה מציאות חיצונית שאני לאו דווקא אוהבת.

באופן הזה אני בעצם רוכבת על "המציאות החיצונית השלילית" ורותמת אותה הכי טוב שאני יכולה לטובתי ברגע הזה.
ואז... לפעמים למרות שנדמה לי שהדברים סטאטיים ולא זזים, יוצא שהמציאות שלי היא הטריגר לשינוי הפנימי שלי כי היא מזכירה לי כל פעם מחדש אני צריכה להיכנס שוב למצב הפנימי הזה.

מצטערת שיצא לי נורא ארוך ואולי גם נשמע כמו סינית.
אבל זאת באמת התמודדות מהימים האחרונים ואני מקווה שאולי משהו מזה ידבר אליך.
תודה על המילים המרגשות שכתבת לי, מדהים כמה חום ואהבה מילים יכולות לשאת בתוכן.
(()) גדול


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-01-09T15:42:19):
זו הגבירצה כאן למעלה... (-:


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-01-12T11:44:00):
רייז אנד שיין אינטו יקרה
תראי מה קרה
נגמרה הסערה

חיבוק גדול ישר מהשמש
ממני
סיסטר מרסי עם תקרה דולפת גם ;-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-13T11:19:43):
גבירצ,
לא, בכלל לא סינית ,ונופל על אוזניים ועיניים מקשיבות ביותר.
אתמול נחגגתי (שזה שילוב של סוג של חגגתי ונחגג מעצמו) יומולדת ראשון שלי לשנה זו. (תאריך לועזי...אצלנו יש פעמיים יומולדת בחיים)
הייתי אצל ההורים והתברכתי בברכות על ידי האחיינים (עם הכוונה רצינית מצד הוריהם - "תגידו מה אתם הכי רוצים בשביל אינטו....נו...ח..תו...יופי, כל הכבוד!)
כשיצאה השבת ,הרגשתי את כובד הכלום נוחת על הכתפיים שלי ולקחתי את עצמי לחלוק את הכלום עם זוג חברים טובים.
האיש של חברה שלי נמצא בדיכאון ושנינו עשינו תחרות מי יותר מסכן , חצי בצחוק חצי ברצינות.
כשההוא הלך אמרה לי חברה שלי - תראי כמה גדלתי מהמפגש איתו, מה הייתי עושה בלעדיו?
היא כמובן התכוונה גם להוא באופן אישי וגם לכך שפשוט היא גדלה מההתמודדות ומ"המציאות החיצונית השלילית".

המחשבה על הכניעה באה מתוך רצון להפסיק את המאבק ואת רגשות האשם. להנמיך ראש ולהמתין עד שוך הסערה.

שבע ,
היום חברה התקשרה ואמרה- נו, נולדת מחדש? :)
וכן, הבוקר התחלתי מחדש. שוב .
השמש מרפדת אותי באמונה ואהבה חדשה.


[b]לימונדה[/b] (2013-01-13T11:48:43):
יום הולדת שמח אינטו אהובה!!!
|עוגה||מתנה||בלונים|
מאחלת לך שתהיה שנה טובה מלאה באהבה (עצמית כמובן אבל גם עם איזה בחור חמוד על הדרך...)
לחיי התחלות חדשות ושמש מרפדת ומלטפת |H|
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-01-13T19:09:45):
יה אינטו יקרה מתוקה!
מזל טוב
שיתגשם לך השקט בפנים
והיצר הטוב בחוץ
ומלא אהבה מהסוגים שלימונדה ציינה ובכלל
ואמונה וחמלה ושמחה ויצירה
חיבוק גדול מאוד
|עוגה| |בלונים| |מתנה|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-15T01:10:34):
סיסטרס,
ממש סיסטרס אוף מרסי...

תודה תודה.

(פורקת כאן משו קטן..
היה אחד לפני חצי שנה, והייתי דלוקה ומאוהבת
וחזר ואמר - אנחנו לא מתאימים, ובכל זאת כאילו לא האמנתי...
איך זה יכול להיות שהוא לא רואה??
עברה חצי שנה, כבר הספקתי להיות עם אחרים, אבל הכמיהה אליו נשמרה בפנים.
עברו יותר משמונה חודשים, עכשיו נהיה חבר שלי בפייסבוק.
הוא בריליישנשיפ.
....
....
הלאה אינטו ,אני אומרת לעצמי.
אבל מתבאסת.
ומפחדת עד לעצמות הכי קטנות בפנים- אני אי פעם אתאהב ויתאהבו בי חזרה?!

רק פרקתי.
תודה.)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-01-15T08:17:49):
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-01-15T11:44:25):
[u]אני אי פעם אתאהב ויתאהבו בי חזרה?![/u]

[b]כן[/b]


[b]גוונים[/b] (2013-01-15T12:57:51):
[u]כן[/u]
רוצה לחזק - ברורררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-01-15T13:45:26):
תודה בנות.
איכשהוא הודאות הוירטואלית הזאת שלכן חשובה לי :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-03T12:57:23):
ימים כאלה.
גשם ושמש ,והחדר שלי מלא מלא אור.
באמת.
ואני..
אני לא מצליחה לכתוב פה אפילו בלי לסנן את עצמי שלש פעמים.
אני לא מצליחה לרצות.
לא רוצה כלום.
אבל רוצה הכול.
כותבת ומוחקת, לא מצליחה לדייק את התחושה שלי.
אבל יש כאוס בפנים,מערבולת של חוסר ידיעה ורצון.
ההורים היו פה אתמול - איפה אהיה עוד חמש שנים, וקדימה, להציב מטרות ולעמוד בהן.
אני מתבוננת בהורים המתוקים שלי ,שכבר זה כמה שנים המריבות וההתנגדויות ביננו שככו.
מתבוננת באי יכולת שלי להעניק להם נחת,פשוט לא מצליחה.
(הם אוהבים מאוד, אני יודעת), מקשיבה לעניין ההצבת מטרות ,מהנהנת, מסכימה, מנסה להניח את דעתם, צוחקת ,מצחיקה.
ואת כל הסיטואציה אני רואה גם מבחוץ.
אני לא מצליחה לשחק את המשחק של העולם הזה! אני לא מצליחה!
אני לא מצליחה להאמין לזה....הכול נראה לי לא אמיתי.
לא מצליחה לקרקע את עצמי באמת.
לא מצליחה להתגבר על הפחד לעשות, להקשר,להתמסר.

(ובנתיים הבחור שבא לבקר בחיים שלי גם הוא שכזה, לא מאמין לסיפור של העולם...אנרכיזם.ולא נוח לי עם זה...)

מתחיל שבוע.
יש לי הצגה עוד מעט.
אני לא רוצה להיות על במה, אני מרגישה חוסר בטחון נוראי.
איפה אני כן רוצה להיות?

..
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-02-03T19:20:41):
צ'מעי, אינטו (דה וויילד :-) )
חוץ מזה שבחלק עם ההורים הזדהיתי עוד מפעם
הדבר המוחשי שקפץ בי [b]אינטואיטיבית[/b] בסוף הקריאה הוא שאת רוצה להיות בתוכך.
לא בעולם שנדמה לך שההורים שלך חושבים שהוא העולם, ולא בעולם שהבחור חושב שהוא העולם, ולא באיזשהו עולם שנדמה לך ולי ולכולנו שהוא העולם.
העולם היחיד הוא העולם שהוא אנחנו.
לגמרי אומרת את כל זה גם לעצמי, שלפעמים כל כך נלחצת מלראות עולם דרך אנשים אחרים ולא להבין אם זה העולם שלה ששוכחת שהעולם שלה הוא פשוט זה שהוא שלה.
ובו הכל נכון וחומל.
הסתבכתי. סומכת עליך.
חיבוק גדול.
החדר שלך מלא אור, ממך.


[b]לימונדה[/b] (2013-02-03T21:35:27):
שולחת לך קרני שמש |H| ואנרגיות טובות
מקוה שמצאת את עצמך שם היום על הבמה
ובכלל...מסכימה שלפעמים העולם הוא יותר מדי
ואז מזכירה לעצמי לחזור פנימה
לנשום
לפעמים צריכה להזכיר לעצמי שאני כאן
חיה וקיימת
[u]החדר שלך מלא אור, ממך.[/u]
(())


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2013-02-05T01:26:19):
[u]ומפחדת עד לעצמות הכי קטנות בפנים- אני אי פעם אתאהב ויתאהבו בי חזרה?![/u]

אוי, אינטו, ברור שכן!
ובא לי עכשיו לתת לך חיבוק.
אולי נצליח להפגש מתישהו??!!!

וכל כך הזדהיתי עם הרוצה ולא רוצה. מצד אחד - רוצה לעשות הכל, ורק רשימת הדברים שאני רוצה ליצור ארוכה ומתארכת מיום ליום.
מצד שני- לא בא לי לעשות כלום. לבהות בנט, לישון, לקרוא, לברוח. לא להיות עם עצמי.

ומילדות הרגשתי שיש פה חוקים שאני לא מבינה.
ששכחו לתתלי את ההנחיות, ולכל השאר יש אותן (מה אין ללבוש עכשיו, דווקא על הקטע הקטן הזה הצלחתי להתפאס בשנים האחרונות,
אולי זו בתי שהגיעה מאופסת עליו, והעבירה לי את זה כשהיתה בבטן. אבל זו רק דוגמא...).

חיבוק!

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-05T15:23:23):
מעלה מהעבר דברים חשובים ומלאי השראה וקסם מאת היהלומית שלנו...

[list]
[*] מתוך עבר סבוך
[/list]
שהפך גלוי
ומכאן לא מאיים
מתוך ימים של סוף והתחלה, ימי ביניים מרטיטים ומוארים
מתוך פיזיות מורגשת במיוחד ופנימיות משוטטת
רוצה לנצל את הבמה היקרה מפז
ואת קהל הנשים החזקות
ולהזכיר לעצמי:
שלקום מוקדם זה דלק לנשמה
מיד להתקלח ולהתלבש- זה להתניע.
מלא סיגריות עם הקפה בבוקר זה חרא, מחליש, תוקע, מעכב. בזבוז ממש.
שלעשות לעצמי במוצש סדר בראש לקראת השבוע החדש - תורם.
שיום שלם בבית זה טוב כשבא לי ליהנות ממנוחה, מעצמי, מעיסוקיי הקטנים, מהשראות ומחשבות, מיצירה והפתעות, מכביסה ביד.
זה רע כשמתחילה לנפח את השלילי, את החסר, את הפחד המשעמם. ואז עדיף לצאת, ולראות אנשים.
שלזוז, לזוז, לזוז, לעשות, לנוע, להניע, גורם לדברים לקרות ולנפש לשקוט ולחיוך לעלות.
שמותר לנוח. שחבל להתאבן אם אפשר אחרת.
שאפשר להבדיל, מתי דברים תורמים ומהנים ומתי הם בריחה ומריחה.
שמה שהיה אז היה אז, ומה שעכשיו זה עכשיו.
שהגוף זוכר אבל רוצה מאוד ללמוד דברים חדשים.
שכסף זה חשוב ונח.
שאני יכולה (אנא, בבקשה, האמיני).
שאם אכריז על זה כאבוד מראש זה לא יוכל לקרות.
שרגע, או שעה, או יום, מבלבלים, מרוחים, חסרי מעש, הם לא יותר מזה ולא פחות מזה. הם אינם הגדרת מצב נפשי או תקופה טוטאלית.
שבתוך כל התוכניות קורים חיים. להבין מתי להפסיק לביים זה פלאי.

חבר שאל אותי קודם בטלפון- את מתכננת לך מה לעשות כל ערב השבוע? מה, את עובדת אצלך?
עניתי- ברור, אז אצל מי אני עובדת אם לא אצלי?

עכשיו נשאר לי להחליט איזה מנהלת אני רוצה להיות ואיזה עובדת.

קודם כל אני.

לימים מבוהלים שיגיעו- אנא זכרי לחזור אל המניפסט הקטן הזה.*


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-02-05T16:38:26):
0-:


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-02-05T16:41:40):
יוווווו
תודה
(התוכן עוד תואם, הזמן בו נכתב טוטאלי אנדר לייף טיים)

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-05T20:07:36):
יהלום, אם זה מוזר לך מדי, ממש מוזמנת למחוק כמובן..


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-02-05T21:55:16):
זה בסדר גמור


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-06T22:29:29):
שבע,
הבנתי כל מילה שכתבת (למעלה, עוד כשהסתבכת..) ודייקת ממש.
כן, האמת היחידה הממשית היא הנשימה הזאת של עצמי (לימונייד), הנשימה שמחזירה אותי למי שהנני אני.
אפרתי, תודה.
בקיצור, החמלה שלכן תמכה בי.

והנפש היא רכבת הרים והחיים הם לונה פארק :)
לפעמים זה כיף ומרגש,
לפעמים זה פשוט יותר מדי וסחרחורת שבא להקיא.
וברכבת שלי יש פתחי איוורור ויציאה,
וכשלרגע אני שואפת את אוויר המרחבים והתנועה, אני משתדלת לשכוח מהורטיגו.

אז זהו, עכשיו נושמת.
שולחת לכולכן גם מרחב נשימה.
@}


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2013-02-08T21:25:11):
מעולה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-13T02:02:22):
היום ,ממש היום.
הרגע, אולי יותר מהרגע, אולי גם שני רגעים אחורה מעכשיו,
אני יכולה לאמר בפה מלא ולב שלם -
וואו, החיים שלי מגניבים ומענינים.
אני פוגשת מלא אנשים חדשים והסקרנות שלי מתפרצת עד מעל לצ'אקרת הכתר.
הרגע ,אבל ממש הרגע
אולי אפילו שני רגעים אחורה ,
אני חושבת שהכול נמצא בסדר הנכון,
הכול בסדר.

ואפילו מגניב.
:-)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-02-13T08:31:29):
איזה כייף! שימשיך כך! (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-14T13:20:10):
התחלתי טיפול פסיכולוגי.
פעם ראשונה שאני בטיפול שכזה כמו בסרטים.
אחרי שנות התנגדות לטיפולים מהסוג הזה והליכה לטיפולים אך ורק אלטרנטיבים ביותר, החלטתי לנסות את הדרך הזאת.
אני אחרי שלושה מפגשים כבר (היא מתעקשת על שניים בשבוע),
ואני מאוד מבולבלת. מאוד.
חברה שלי אומרת שכשמסתכלים על הרע אז הרע גדל וצומח, ולהיפך.
אז עכשיו אני מרגישה ככה. כמו צמיחה לא מסודרת של רע, או לפחות חשיפה לא מבוקרת.
אני נראית לעצמי פתאום עוד יותר בעייתית ומסובכת ממה שחשבתי על עצמי קודם.
ואני שואלת את עצמי, האם הטיפול הזה יש לו רצון ליצירת תיקון, ליצירת שינוי.
אני יוצאת מהטיפול בוכה ,עצבנית ,המטפלת הזאת פשוט מעלה לי ת'פיוזים.
ומצד שני...אולי כדאי לתת לזה עוד זמן?

הלוואי ואפשר היה לאמר שהנגיעה הזאת בשורשי הבלבול מטרתה לפרק אותו.
אפשר לאמר את זה כמובן
השאלה אם זה נכון.
או יותר מדוייק - השאלה אם אני מאמינה בזה...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-18T23:41:40):
http://gabinitzan.com/%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%A8/

מעולה הגבי ניצן הזה.

שנלך להזדיין כולנו :)
באהבה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-20T18:38:50):
יום לא פרודוקטיבי.
המוווון שעות מחשב .
לא פרודוקטיביות.
אין חלק בגוף שהיה יצירתי היום, או בתנועה או ברצון כלשהוא.
שיחות משובבות נפש לא קרו פה .
שינויים מרחיקי לכת ,לא נעשו פה.

ומקווה שעוד היום אשוב ואדווח שהכול התהפך לטובה :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-21T00:30:33):
אוקי.
שנפתח את זה כאן?

טוב.
שלום. אני [po]אינטו איציה[/po] ואני מפחדת להתמסר.
מפחדת להתמסר מבחינה אמיתית, אינטימית.
המחשבה על מישו אחד -רק אני והוא ,מעלה בי חרדות ולחץ בלתי מוסבר.

אוף.
איך נולדתי ככה??


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-02-21T11:29:36):
הי הי אינטו
נולדת אהובה, ככה נולדת. זה מה שאת.
גם הפחד עצמו הוא אהבה.
ולפתוח את מה שפתחת פה, אני לא יכולה לחשוב על דרך אמיצה יותר להבין ולהשתנות בטבעיות.
האחיות ואני איתך כאן.
שיהיה יום מחבק.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-02-22T19:32:44):
שבע שבע...
איזה מזל שאת ואתן כאן.

ערב שבת.
ראיתי אתמול הצגה ממש מומלצת ,קוראים לה "סאדם חוסיין", מישו שהיה מעין מורה חבר שלי פעם כתב אותה משתתף וביים.
זה מעין ארוע תאטרלי ,סופי שירתי ומסתורי.
בית אנסמבל עיתים ,נחמני 4 , כדאי.

במקום בו אני לומדת בירושלים יש כמה תלאביביות.
אנחנו מגיעות יחד מתלאביב, וגם נפגשות לצורך שעורי בית.
אתמול נפגשנו אוף רקורד, ללא ש"ב.
המפגש איתן הוא מרתק בשבילי.
גם מבדרות את הערב שלנו בדיבורי בחורים ואהבות ושחרור והתלבטויות מיניות שכאלה,
וגם עומק אומנותי וניסיון רב שנים בתחומי אומנות שונים.
זה עונג בשבילי.
(אני מניחה שאם היו מכנסים אותנו ,סיסטרס אוף מרסי ,לערבים שכאלה הייתי חווה חוויה דומה...)

שבת מנוחה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-03-01T14:46:44):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מרגישה קצת כמו שק חבטות.
רוצה להשתבלל לתוך השמיכה, לבחור לי דרך בריחה.
אני לא מצליחה לראות את היציאה של המבוך שלי,
הלוואי והייתי יכולה לצייר לי אותה.
כרגע הכול רעש גדול והסחות דעת מהמהות.


[b][po]פלוני אלמונית מצפון ניו גרסי[/po][/b] (2013-03-01T19:06:51):
בדקות של עייפות שיש הרהור בין השלמת שעות שינה לבין סידור המחשבות אני קוראת את השיתופים שלכן בנות יקרות וכל כך מתחברת.
הדבר הנכון והאמיתי לדעתי הוא לנשום עמוק ולהתחבר לפנימי, לקהל את המציאות כמו שהיא, ולנוח שצריך.
באמת לאפשר מקום ו acknowledgment
לכל מצב באשר הוא, לשנות המצב
אז יכול להתעורר חיוך בלב ( כמו שקרא לי בכתיבת שורות אלה) ומהמקום הזה מוכל להתקדם.
מודה על הברכות בחיי ויודעת כמה חשוב לפעול ולהשלים חסרים גם פשוטים - כמו שעות שינה.
אני מטפלת באחרים ובעצמי.
מתגעגעת לאימי שהייתה הכי קרובה לליבי,
והיא כמעט ואיננה כאן.
מתעודת מהדברים הנצחיים
ומה משפט @האמיני יום יבוא״ אחד מהמשפטים שאמרה לע ומחרטות בי.
קשה להיות בעולם עם רגישות ייתר, אבל זו גם ברכה.
ואני פלונית אמיתית ברשת שלכן, ומרגישה כל כך מחוברת.
שבת שלום, אור אהבה והרבה זרימה
נחת ומרום ליצירת חיינו


[b][po]פלוני אלמונית מצפון ניו גרסי[/po][/b] (2013-03-01T20:06:47):
אופטימיות ומארג של כמה אנשים קרובים
יוצר הבדל בחיינו.
אנשים אנושיים ורגישים הם ברכה גדולה.
אני מוסיפה שהעבודה של סאלי תדמור מבורכת.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-03-06T13:26:55):
הי חברה חדשה מניו ג'רסי.
תודה שפנקת במילים חמות...
כן,
אני מרגישה שקשה להיות בעולם עם רגישות יתר, ואני מבינה גם את הברכה בזה...ועדיין...
יום האשה הבינלאומי היום ,נכון?
מישהי כתבה בפייסבוק היום - "כל מגזר אוכלוסיה שמוקדש לו יום מיוחד בשנה צריך להבין שהוא בבעיה בשאר 364 הימים".
פתחתי השבוע שנאת גברים.
אני לא יודעת איפה להניח אותה או מה לעשות איתה...
אני שונאת לשנוא.
:)
אני פשוט משוגעת..זה מה שאני.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-03-06T17:54:45):
הבוקר חברתי הטובה ואני חלקנו התנהגויות נשיות שאנחנו זוקפות לזכותינו/חובתינו, במיוחד בחלקי חודש מסויימים.
משוגעות.
כן.
הצהוב בעדנו, זכותינו להיות מטומטמים ככל שנחפוץ.
השנאה שאת שונאת לשנוא נראה לי תעלם יותר מהר אם לא תשנאי אותה.
אינטו את שלמה כמו שאת. כל השנה.
מסכימה עם האמירה על 364 הימים הנותרים למגזר, כמו שאתמול קצת הביא לי תסעיף שמקדישים יום אחד למעשים טובים, כמו להדגיש את הסיאוב בעולם,
אבל גם יודעת שלפעמים צריך כותרות והדגשות כדי לקדם שינויים.
זה בסדר גמור לשנוא גברים לפעמים. הם מכוכב אחר. זה בסדר גמור להיות משוגעת, אנחנו מכוכב אחר.
האגס אנד קיסס וומן


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-03-15T16:43:29):
סגרתי מחזור.
לפעמים הוסת הזאת כל כך מרעננת...סוגרת פרק ,מתחילה חדש.
חיכיתי לה בקוצר רוח, כתבתי שירי הלל לבואה. (בדקתי שאני לא בהריון תועה)
והנה- היא כאן.
כל הזמן הייתי בדחיינות וסת - אחרי שהוסת תגיע נסדר הכול.
אז היא כאן. ויותר אין לאן לברוח.
אני מדממת את האפשרויות הלא ממומשות החוצה, את העצבים הגדולים שתקפו אותי בזמן האחרון,
את הכעס הלא פרופורציונלי לעולם הגברי.
אני מדממת את התחושה שאני המסכנה באדם, או לפחות בגזע הנשי.
שבטח כולם מסתכלים עלי ואומרים - הנה המסכנה הגיעה.
אני מדממת את האכזבה התמידית מהחיים.

אני פותחת מחזור חדש.
אין הפתעות גדולות ,פשוט החיים.
שזו ההפתעה הכי גדולה שנתקלתי בה בזמן האחרון.

יאללה, שבת.
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-03-16T21:37:59):
" לבסוף, יום אחד, לא נותר עוד דבר מכל אלה, רק האין היפה הזה של שמי ספטמבר הצלולים, האשה הנאמנה הזאת, זקנה בשלושים שנה,
המשיטה סירה על פני המראה שטופת השמש של האגם, כפי שראיתי והכרתי אותה. חוסר התועלת שבכל שיפוט, אם מעריץ או מפקפק,
רק המחשבה הזאת ,שאין להבדילה מן הזוהר שבאוויר: "ככה זה". "

מתוך "האשה שחיכתה" מאת אנדריי מאקין.

החיים .ככה זה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-03-19T11:18:24):
איזה יופי אינטו


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2013-03-19T13:44:48):
_אני פותחת מחזור חדש.
אין הפתעות גדולות ,פשוט החיים.
שזו ההפתעה הכי גדולה שנתקלתי בה בזמן האחרון._
יפה :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-03-25T16:47:38):
[b]כל אדם צריך מצרים[/b] \ אמנון ריבק

כל אדם צריך שתהיה לו,
איזו מצרים
להיות משה עצמו מתוכה
ביד חזקה, או בחריקת שיניים.
כל אדם צריך אימה וחשכה גדולה,
ונחמה, והבטחה, והצלה
שידע לשאת עיניו אל השמיים.
כל אדם צריך תפילה,
אחת,
שתהא שגורה אצלו על השפתיים.
אדם צריך פעם אחת להתכופף,
כל אדם צריך כתף.
כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצריים
לגאול עצמו ממנה מבית עבדים,
לצאת בחצי הליל אל מדבר הפחדים,
לצעוד הישר אל תוך המים,
לראותם נפתחים מפניו לצדדים.
כל אדם צריך כתף,
לשאת עליה את עצמות יוסף,
כל אדם צריך להזדקף.
כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצריים,
וירושלים,
ומסע ארוך אחד,
לזכור אותו לעד,
בכפות הרגליים.


[b]לימונדה[/b] (2013-03-25T23:52:00):
אמן |*|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-03-28T01:31:50):
נס.
בוודאות זקוקה לנס.
להתרומם על נס,
שירומם אותי כמו נס,
שאנוס מהצחוק ששולט בי כמה ימים
שיצר לי אשליה של חיים.

נס, אני זקוקה לנס.
שיחזיר לי אמון בהפתעת היומיום,
שלא ארצה כל הזמן לישון.

אני יושבת כאן ומחכה לך נס,
ועד שתבוא ,אנ'לא אשן.
אני אהיה כאן.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-03-28T08:30:32):
מזדהה מדי (())


[b]לימונדה[/b] (2013-03-28T15:25:23):
בצהוב כתוב ש [b]נוכחותך חשובה לי יותר מדעתך[/b] ובאמת בעיקר באתי להביע נוכחות (())
מאחלת לך נס ואמון והפתעות משמחות בחיים


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-03-29T00:37:10):
הנוכחות הזו חשובה מאין כמוה כמובן..
ימים של רקבון קל,
ועדיין מפעם בי זכרון עמום של אלוהים ,חיים =השתנות, התפתחות.
מה שמחייב ניסים, ניסים פשוטים כאלה ,של פרטים קטנים שמשתנים .
בעצם, ניסים שפשוט [b]רואים[/b] שהפרטים הקטנים משתנים. כל הזמן.
(בא לי לגחך על הקלישאתיות בדברים האלה...ומצד שני...וואט דה הל, זה נכון.)

היום קניתי באינטרנט את "עץ נופל ביער" ,שזה אלבום נפלא של עינב ג'קסון כהן.
המילים שלה נגעו בי כל כך, הזיזו ושינו משו בנשמה. ממש היעוד האמיתי של האומנות.
החלטתי לכתוב לה את זה בפייסבוק, שלחתי לה הודעה ושתפתי אותה.
היא מאוד מאוד שמחה.
זה גם שימח אותי.
איזה יופי זה להצליח באומנות שלך לגעת בנשמה אחרת...

https://www.youtube.com/watch?v=[po]NUM kAZagSk[/po]


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-02T01:46:07):
כל כך רציתי נס, וקרה לי.
נס קטן, אבל שעוזר לרענן את הראיה והשיפוט.
משישי אני מסתובבת בדרכים,
רובצת במעיינות, מסתובבת בירושלים, עולה לכליל.
וכליל, הו כליל....
יש שם משו באוויר ששואב אותי פנימה, שלוחש לי כמה טוב שבאתי, כמה נכון שבאתי.
חזרתי הביתה.
הראש עוד מרחף בדרכים...
אתן יודעות, אני רוצה לכוון גבוה, לדבר שאני רוצה במדוייק.
מפחדת לבקש את האהבה הזאת, יש בי קול שחוזר ואומר- עדיף להתפשר, עדיף לוותר,
אבל יש בי גם קול של ילדה צוחקת שרוצה לכוון גבוה...למשו מדוייק.

מכל מקום, משחררת..


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-04-02T09:01:12):
איזה יופי. מאחלת לך עוד ניסים :-)


[b][po]תמר בן חור[/po][/b] (2013-04-02T16:08:52):
וואו, איזה יופי לקרוא אותך. עוצמה, חוכמה, כישרון, כנות!
מה שעלה לי כשקראתי, זה להציע לך לעשות בדיקות דם. (אולי עם נטורופטית)
אני מניחה שאת במחסורים הורמונאלים/תזונתיים שמשפיעים על מצב רוחך ותחושת חיות ואופטימיות שהם זכותך המולדת.
ישנם תוספי מזון שיכולים מאוד לתמוך בך. אני מדברת מנסיון.
נראה שמתבשל אצלך משהו גדול - את גדולה!
הרבה אהבה. תמר


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-03T15:31:49):
תמר,
וואו,
תודה על הביקור והמילים המעצימות!
אני צריכה נטורופתית בשביל בדיקות הדם? אולי אני פשוט אלך לעשות... השאלה היא בעצם מה לבקש שם...
תודה על האהבה והתקווה הגדולה.
אמן שמתבשל.
כל הזמן מבשלים פה חיים :)

אני עומדת לעשות ניסוי קטן.
אני עומדת להפקיד את המכשיר הקטן הזה, הנייד , אצל שכנתי מלמעלה.
רוצה לנתק את ההתמכרות והבריחה שלי למרחב הוירטואלי שיש בו מרחבים חזותיים (יענו הסמויה!!) אינסופיים.
עשרה ימים.
זה לא נורא, נכון?

יאללה, אדווח מהשטח (אולי אעשה גיחות קצרות מבוקרות.)
@}
דיאטת ניקוי נפש, מתחילה.


[b][po]תמר בן חור[/po][/b] (2013-04-04T09:19:01):
נראה לי שהפנייה לבדיקת דם תקבלי מרופא משפחה, אך נטורופטית תדע לכוון אותך מה הדברים שכדאי לבדוק.
ומשם היא תוכל להמליץ לך על תוספי התזונה ועל המזונות שנכון או לא נכון לך לאכול.
אם תרצי לעדכן אותי אשמח מאוד לתרום לך מניסיוני.
בהצלחה אהובה


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2013-04-04T18:21:15):
הי אינטו, המספר שלי 0548122925 אבל אני כרגע מקבלת רק באיזור שלי (צפון הנגב)
כבר לא מגיעה לתל אביב. מצטערת :-(


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-04T23:38:23):
תודה תמר, תודה על הדאגה והאהבה :)

עדינה, אוף...חבל. ת'אמת חשבתי לנסוע דרומה לחבר בנאות סמדר...אולי אקבע מפגש בדרך.
ועד אז, יש לך אולי מישו שאת סומכת על ידי הקסם שלו במרכז? (הפניה לנשים וגברים כאחד כמובן..)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-04T23:39:09):
הן מדברות שם בדף של היהלומית על מפגש קבוצתי.
איך בא לי...
אבל אני מתביישת...
@}


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2013-04-05T16:14:21):
כולנו מתביישות [-:
בואי...

לגבי הטיפול אני לא מכירה אף אחד במרכז אני מצטערת )-:
באופן אישי הייתי הולכת על עיסוי תיאלנדי אם אפשר, חולה על הטיפול הזה. הרבה מתיחות... עמוק... כמו שצריך.
לא מזמן מטופלת שלי מהמרכז סיפרה לי שהיא הלכה למעסה תיאלנדית בתל אביב שהיתה מצוינת, אם תרצי אוכל ליצור איתה קשר ולבקש את הפרטים שלה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-04-05T18:37:38):
זה חמלה זה? :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-04-05T18:37:51):
[u]בואי...[/u]


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-04-05T18:49:11):
_כולנו מתביישות
בואי..._ (-:

[u]יש לך אולי מישו שאת סומכת על ידי הקסם שלו במרכז? (הפניה לנשים וגברים כאחד כמובן..)[/u]
אני דווקא מכירה אחד כזה. למען האמת אני חיה איתו (-:
ולהלן המלצתי הוסובייקטיבית:
מטפל שיאצו,
ידי זהב.
קשוב, עדין ועוצמתי.
לי הוא תמיד עוזר, מנקה ומפרק כל נוקשות, תפיסות וקושי.
כמה מאנשי ונשות באופן היקרים עברו תחת ידיו.
וכל מי שהפניתי אליו בעצמי (נשים וגברים) חזרו מרוצים.
אם זה מעניין לך, מוזמנת לאותת לי (-:

חוץ מזה, בכלל נכנסתי להשאיר לך חיבוק על הביקור שלך אצלי (())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-09T23:30:52):
נשות החמלה...
צודקת שבע, בחיים האלה נדרשת החמלה כמוצר הכרחי, כלפי פנים וחוץ.

קשה לי לבחור.
נניח, אני מחפשת מטפל\ת כבר די הרבה זמן ולא מצליחה להיות נחושה לגבי אפאחד.
ניתן לאמר שבפעמים הקודמות שהצלחתי להזדווג למטפלות מופלאות זה היה מן שילוב של רצון הבריאה והרפיה מכוונת שלי.
יענו, לא בחרתי -הלכתי -התחלתי.
דברים פשוט קרו .(כמו שאמר היום מוכר הצעיפים בפלורנטין אחרי שהתלבטתי קשות מול המראה- "הנה, קחי ב50 ולא ב60 - ההחלטות הקטנות בחיים הם הכי קשות, הגדולות קורות מעליהן.")
ועכשיו מזה זמן מה שום דבר לא קרא לי..או שלא שמעתי, או שלא קרא.
היום חזרתי לחללית שלי.
בערך שנה וחצי טופלתי אצל אשה מופלאה ויצירת אור מוחלט ,שחיה לה על חללית ועולה ויורדת בשביל למסור מסרים.
היא חלק מקבוצה די גדולה שקוראים לעצמם "הפשטות שבאלוהות" ולפני שנה בערך הייתי גם מטופלת וגם התחלתי ללמוד בעצמי.
מאז שהפסקתי ללמוד והפסקתי להיות מטופלת קצת התנתקתי מזה,
מהשפה, מהרעיונות שטמונים שם,
תפסתי מרחק.
מילדות מאוד מוקדמת אני מפרידה בעקשנות את שתי העולמות - שני מגרשי המשחקים -
יש את העולם האנרגטי, רוחני ולו יש כללי משחק משלו - אליו רוב האנשים לא מודעים (לפחות אלה שסבבו אותי דאז).
ויש את העולם שלנו ,החומר, המציאות, הכסף הזוגיות ילדים - ולעולם הזה יש כללים אחרים ולפיהם חינכו אותי להתנהג.
אני חושבת שבגלל שלא היתה לי חניכה טובה לידע שאיתו הגעתי ,החלטתי בגיל מאוד צעיר להתעלם ולהפריד.
עברו שנים, כבר הספקתי להשתכשך בעולמות הרוח מכל הכיוונים,
ועדיין תמיד נראה לי שכל ה"שיט" הרוחני הוא טוב לחדרי תמיכה אנרגטים, אבל בסופו של דבר צריך להביא הוכחות ואישורים לקיומי בצורת - כסף בבנק, זוגיות בפתח, ילדים בבטן או בעולם...

כל ההקדמה הזאת כדי לשתף שגם היום החללית האהובה שלי לא הסכימה להזדהות כלל עם האגו הארצי שלי שרצה נורא להתקרבן,
היא לא הסכימה ובנחישות רכה ביותר היא שוב ושוב פסקה להשיב את הנוכחות שלי ואת מרכז תשומת הלב שלי פנימה -
אל הנשמה הגבוהה.
זאת שרואה את כל הסיפור הזה בארבעה מימדים במקום בשלושה.
זאת שחיה כאן, שותפה פעילה עם תוקף ורצון משמעותיים,
אבל באותה נשימה רואה את המהלך הכללי של הסיפור .
לא מאמינה לאגו שיצא מתפקידו האמיתי ,להגביר ולהנכיח את קולה של הנשמה המזוקקת, והיום רק יושב במרפסת ומספר כל הזמן 'איך כיף בחוץ' ו'למה לך אין את מה שיש לה' ו'עד מתי' ועוד.
לא מאמינה לאגו שיצא מכיול,
חוזרת שוב ושוב לסיגנל הפנימי שלי, בשמחה ובחדווה.

קיצור,
היה מעניין
ועוד יהיה גם :)

(אבל עד אז...מה עושים עם ים החרמנות הזה??עלק רוח על חומר...:-))


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-09T23:32:08):
עדינה, אני אשמח שתבררי לי את המספר,
גבירצ - :) תמיד כיף שאת באה,ובטח בשביל חיבוק!
איפה זוגך מקבל?


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-04-10T15:08:22):
מקבל ברעננה
או מגיע עד הבית עם המזרן למי שמעדיף. (-:


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-04-10T15:26:34):
וגם, בדיוק היום אני אחרי דיון של כמה שעות על נושא הפוסט האחרון שלך,
על העולם הרוחני שמתקיים בתוך זה החומרי
על הקיום החומרי שצריך להיחוות תוך ראיית הנשגב בכל דבר דבר,
על החיים החומריים שצריכים להיחוות במלואם (מצד אחד) אבל מתוך מגמת היאספות מתמדת מהפיזי אל מה שמעבר לו, מהגס אל המעודן, מהריבוי אל האחד (מצד שני).
זה כמובן במילים מאוד כלליות שמנסות לתאר דיון מאוד מפורט וסבוך אבל אולי בכל זאת נותן איזה כיוון לגבי המשפט הנ"ל:
[u]ועדיין תמיד נראה לי שכל ה"שיט" הרוחני הוא טוב לחדרי תמיכה אנרגטים, אבל בסופו של דבר צריך להביא הוכחות ואישורים לקיומי בצורת - כסף בבנק, זוגיות בפתח, ילדים בבטן או בעולם...[/u]
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-22T23:26:31):
כרגע חווה אכזבה.
בלבלתי מסרים שנשלחו אלי, חשבתי אחד קבלתי אחר.
זה מאכזב וגם מעלה בי תחושות של ערך עצמי נמוך..
הוא לא רצה בי, הוא כן רצה בי.
כל הזמן מציבים לי מראות מלוטשות מול הפנים - מרגישה כמו במבוך המראות בלונה פארק.
לאן שלא הולכת נתקלת במראה.

שבוע שעבר זו היתה המנחה שלי בלימודי האומנות - "מה את מסתירה אפרת??מה את מסתירה? למה את לא מרפה??"
וגם "אני מרגישה שכל השנה לא היית מחוברת לקול הפנימי שלך.." ועוד "למה את חושבת שאת לא מספיקה??"

מה שנקרא - לפנים.

וגם הבחור שבא עכשיו ובלבל אותי לגמרי עד שיצאתי בתחושה תלותית, תלויה בין רצון לרצון. לא שלי, תלויה ברצונות שהם לא שלי.

נהייתי עייפה לרגע מהמבוך, לא סומכת על המצפן הנשמתי שלי.
בזה לה.
צועקת לשמיים - זה לא פייר! לא פייר! ללא פיייייר!!
השמיים מחרישים לעומתי .
הם מקרינים אלי חזרה את הצעקה שלי, הם לא יודעים אחרת.
אני אלך לישון...אשלח את הנשמה לטעינת מקור.
מחר כבר תוקרן התמונה אחרת.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-04-23T12:05:26):
ישנתי.
השינה הזאת צחצחה אותי.
והבוקר קראתי פה על הואופונופונו (איזה שם דבילי ולא שיווקי...:)), אצל אהבת עולם.
לא יודעת, משו נפתח בי מחדש.
אני אוהבת אותך, אני מצטערת ,בבקשה תסלחי לי, תודה.
פשוט פשוט.
הכול ספפה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-04-23T15:52:45):
אינטו
גשם אינטואיטיבי-
[u]לפנים[/u] כן, כי את מוכנה ורוצה.
[u]תלויה ברצונות שהם לא שלי[/u] למדתי שכל הרצונות הם שלנו אינעל העולם.
[u]השמיים מחרישים לעומתי[/u] בחיי אלוהים שלא.
[u]מחר כבר תוקרן התמונה אחרת._ _השינה הזאת צחצחה אותי.[/u] מלכה.
[u]הואופונופונו[/u] לפני כמה שבועות נרדמתי מכורבלת עם הרצאה על הנושא. זה פותח לב.
|L|

והצהוב - תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-04-23T22:46:45):
[u]והבוקר קראתי פה על הואופונופונו (איזה שם דבילי ולא שיווקי...:))[/u]
השם הזה נשמע אכן מטופש אבל המשמעות שלו ("להחזיר את הסדר האלוהי על קנו") יפה יפה.
תתחדשי על הפתיחה והצחצוח מותק.
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-05-15T23:44:00):
טוק טוק מישהי בבית?


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2013-05-16T08:21:15):
באה למפגש? ראי פרטים אצל לימונדה אם עוד לא יצא לך... |H|
מצפות לך :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-05-19T23:28:10):
הי אני כאן.
תודה עדינה :)
כתבתי את זה ביומן...למרות שכל כך מתאים לי להבריז.
(אפילו לא הסתכלתי בדף של למונייד כדי לדעת פרטים (אולי כדי שיהיה לי תרוץ ,סיבה למה לא מצאתי אתכן..))

טוב,
(אני אומרת טוב, כי נהלתי עכשיו דיאלוג בראש ובסופו הוכרע שעדיף שלא אכתוב כאן הערב...אולי מחר.
עכשיו אלך לכתוב באולד סקול -עט ונייר :))

חיבוק לכל האחיות.
בעצם,
חיבוק לכל העולם :)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-05-27T19:10:58):
גמני לא באתי בסוף.
היתה אחת פה שפתאום היתה מאוד זקוקה לי ואני שגם ככה הייתי זקוקה לאומץ וקורטוב קלילות, רכבתי על הצורך שלה ולא באתי.
אני אפילו לא יודעת למי סימסתי....(שבע זו היית את?)

[list]
[*] נשמעת צפירה עכשיו בתל אביב..אני כל כך לא מחוברת, אפילו לא יודעת למה צופרים פה בחוץ...תרגיל? סוריה? -
[/list]

מכל מקום,
קוראת את המסעות שלכן אחרי הפגישה..לנחות מהוירטואליה, מהקסם אל המציאות...
כל כך הרבה דברים קורים בחיים הקטנים האלה, אני לא מצליחה לעכל את כל המפגשים ,את העליות ,הירידות.
ודווקא מתגעגעת לחמלה כאן בין הדפים.

בקרוב אחזור.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-05-29T12:58:21):
לפעמים אני בוכה את הדף של שבע, לא בגלל הקורות אותה והאהבות והאכזבות,
בגלל היכולת שלה לרדת עד כאב לפרטים ולהפריד עיקר מטפל ולזקק את החויה שעברה למילים.
(ואני אכולת קנאה, כי אני לא מצליחה לכתוב באמת.
באמת באמת, בלי פחד.)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-05-29T13:18:59):
הימים שלי.

הימים שלי עמוסים. אני עובדת המון, היומן שלי מלא בכתב קטן על כל הדברים שצריכה לעשות ולהספיק.
אני עצמאית ,עובדת בעבודות המגניבות ביותר ביקום ,ומתפרנסת מזה.

(אני רוצה להשכב על האדמה הגלילית ולבכות עד שלא ישאר לי אוויר, עד שאתחיל לצחוק ושוב לבכות ושוב לצחוק,
כמו שעשיתי בשישי האחרון על הדשא של כיכר רבין . אברים פרושים לכל רוחות השמיים על דשא ירוק ,לידי חברה ,
ואני שרה redemption song במלוא הכח שוב ושוב, בוכה וצוחקת ..)

אתמול הלכתי עם כמה חברות וילדיהם לראות הצגת בובות קסומה של חברה ,מזג האוויר היה נעים ושמשי,
כולנו בובנאיות, כולנו יפיפיות, כולנו על אופניים ושמלות קיציות. יושבות בכיכר של סוזן דלל מתפעלות מהלבן שעוטף אפילו את העצים.
הילדים רצים ערומים ומתעקשים לטבול רגליים, טוסיק או משו במים המעופשים. אנחנו אוכלות גלידה.

(אין לי אהבה, אני מסתכלת על החברה והבנזוג שיושב מאחוריה ותומך בראש העייף שלה שנשען עליו. אין לי אהבה, אני תוהה אם בגלגול הזה תהיה לי.
כבר מתחילה לוותר על הקונספט הזה, אולי לא נותרו הקצאות לאהבה בשבילי, אולי לא נועדתי להיות האחת שמסתכלים עליה בדאגה ובאהבה עמוקה,
אולי בגלגול הזה האגו המחורבן שלי צריך ללמוד איך זה להיות שונה מכולם על אף שאת דומה לכולם.)

לפני שבוע סיימתי שנה של לימודים בירושלים. למדתי רק חצי יום ,פעם בשבועיים. זו היתה חממה ליוצרים בתחום החזותי.
הנחתה את הלימודים אשה מבריקה מאין כמוה ומלחיצה לא פחות, שכל הזמן התעקשה לראות לי בפנים.
לא, היא לא מטפלת ,רחוקה מזה, ועדיין האשה הזאת ראתה לי. פנימה פנימה והתעקשה שגם אני אראה.
לא פעם הייתי מביאה עבודה והיא היתה שואלת : אבל למה את מעמיסה?? מה את מסתירה??
השאלה הזאת של ההסתרה חזרה מספר פעמים וכל פעם הייתי מסיימת בוכה, מותשת, לא מבינה......
אני חושבת שבסיום השנה הזאת ,למדתי משו על אומנות.
ולא משנה גם אם זה לילדים ,גם אם זה בובות, גם אם זה כל דבר שהוא - אי אפשר להסתיר וצריך לבקר בפנים ולהתיידד שם, ולהביא משם.

(אותה אחת אמרה שהיא שמה לב שאני הכי אמיתית כשאני מדברת בשני קולות.
זה נכון. מאז ומתמיד הפרדתי את הכול לשניים - אני שבחוץ ואני שבפנים, אני שעושה את עצמה טפשה ואני שיודעת,
אני ששמחה ואני שעצובה.
ואפפעם לא רציתי שידעו שאני עצובה....כי אני מתבישת בזה..)

הימים שלי בנתיים.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-05-30T10:07:00):
_(ואני אכולת קנאה, כי אני לא מצליחה לכתוב באמת.
באמת באמת, בלי פחד.)_
אני מאוד התרגשתי והזדהיתי עם מה שכתבת.
נראה לי שכל אחד, בתוך זוגיות או מחוצה לה, עם ילדים או בלי, יכול להזדהות עם הרגש הזה שעובר כאן בין השורות,
עם תחושת "אי האהבה" שכולנו מרגישות מידי פעם ולא חשוב אלו קשרי אהבה יש לנו, תמיד נרגיש לפעמים לא אהובות, לא חשובות.
שולחת חיבוק לכל האני שלך, האני שאת מגלה וזה שאת מסתירה.
גבירצי, חברתך לספסל הלימודים (-:


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-05-30T16:39:04):
הי גבירצ, מותר להעתיק ממך?
@}

היום בבוקר קרה מה שלא קרה המווון זמן.
לא התעוררתי בזמן...
הייתי אמורה להיות בשמונה בחזרה ובשמונה ורבע העיר אותי הצלצול של האחראית - איפה את...
כשהייתי יותר צעירה זה קרה לי כל הזמן, הייתי אחראית על ילדים ואחרתי להעיר אותם לבי"ס,
הייתי צריכה להגיע בזמן להוסטל ואחרתי, בזמן לטיסה -אחרתי.
כבר כמה שנים שאני לא מאחרת, שאני באמת מתעוררת מהשעון המעורר.
הלילה ישנתי בבית של ההורים שלי. הם טסו לחו"ל ואני הייתי זקוקה לפסנתר.
כנראה שאני מתוכנתת לא לקום אצלם בבית...

והיה שם אחד בחזרה, האחד שפעם (מסיפורים קודמים קדומים ,כמעט לפני שנה) השתלח בי בפראות וצעק עלי כמו מניאק,
אז אנחנו עדיין קולגות. הוא נורא כועס שמאחרים (ובצדק, הוא תמיד מדייק..).
היום הוא כל כך כעס ,וכשנכנסתי עם החיוך הכי מתנצל שהצלחתי להנפיק ,הוא אמר בקול : לאנשים שאני עוד מחבב אז מילא, אבל אנשים שאני מראש לא מחבב, זה מרתיח אותי.

אמנם זה עבר, אפפאחד לא התייחס לזה יותר מדי.
אבל אני שמעתי את זה לצערי (חרף השמיעה הדפוקה שלי, דוקא שמעתי את המשפט הזה).
אוף. הוא איש מבוגר.
למה הוא ממשיך להתיחס אלי ככה?!
וכמובן עמוק יותר- למה זה מזיז אותי ממקומי?


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-05-30T19:49:19):
[u]וכמובן עמוק יותר- למה זה מזיז אותי ממקומי?[/u]
כי זה משפט מכוער בוטה ומעליב.
מעצם העובדה שמישהו לא מחבב אותך וגם העובדה שהוא טורח לפרסם את זה ברבים.
הכי טבעי שזה מזיז אותך ממקומך, מקווה שתוכלי לחזור הכי מהר שאפשר למקומך.
@}


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-05-30T21:16:00):
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-06-02T17:53:52):
אמא שלי אצל אחותי בארה"ב (אמא ואבא אבל מדברת יותר עם האשה).
אני מתקשרת אליהם. ראשון בבוקר, יום חופש אצלם.
מנסה לגשש אצל אחותי - איך לה איתם, איך להם שם...
על כמעט כל התשובות אני מקבלת "בסדר".
מעבירה אותי לאמא ושוב- איך הם ואיך להם עם אחותי והילדים - "בסדר".
ואיך אני ? איך אני? אני נשאלת שוב ושוב. נחשו מה התשובה.
בסדר.
אוף. לא ראיתי את אחותי והילדים שנה וחצי, אני טסה אליהם עוד חודש.
פתאום המחשבה על הנסיעה מעלה בי כבדות.
גבירצ כתבה על הפחד להיות ללא הורים כלל ועל תחושת הלבדות המתלווה אליה.
צודקת.
אבל לא פחות נורא להרגיש לבד כשכולם נמצאים עדיין כאן.

@}


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-06-03T09:54:26):
אינטו - מזדהה נורא.
דווקא נשמע לי טוב הנסיעה הזו. חיבוק גדול.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-06-04T02:30:10):
כן, נטיקה, מזדהה עם שטף המילים.
פתאום רצה לכאן לשתף השכם שחרית וערבית.

היום באה אלי להסתפר חברה במקום בו אני לומדת.
היא למדה אותי שיעור נפלא על להשאר במקום ולא להתערבב.
במהלך התספורת (שיצאה מקסים אגב ;-))הופנו אליה (ואלי) ריקושטים במהלך כל השיעור, משו בנוכחות שלה הפעיל בחדר אנטיגוניזם רועם שתורגם כהתעלמויות לפעמים,
כאנרגיה לחוצה טעונה וכועסת וגם כפירגון שכמעט ואולץ לצאת מהפה של המורה.
להפתעתי הרגשתי שהיא יוצאת משם נקיה ושום כתם לא דבק בשמלתה,
שום דבר מהבוץ הזה היא לא השאירה בפנים או בחוץ,
קלילה. באמת. יצאה קלילה כמו שנכנסה.
אילה.
("אילה -מה לי ולה? אלא אהבתי" יונה וולך)
יותר מאוחר המשכתי להסתובב עם אותה חברה ובשלב מסויים האקס שלה החזיר את הילדים הביתה.
האקס התחיל לאמר - בקשר לביביסיטר שרצינו לקחת..אין לי כסף אז תדאגי לזה את.
היא לא הנידה עפעף ותוך כדי שהמשיכה לסדר את האוכל בקופסאות היא אמרה - בסדר.
בסדר נקי כזה ,לא טעון וכועס.
לא, היא ממש לא מלאך, ויש לה את הקטעים שלה.
אבל למדתי היום ממנה (או כמו שאומרים בשפה של ה"פשטות" דגמתי ) את ההפרדה,
את ההפרדה הפשוטה והקלילה.

מאלף
@}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-06-16T08:04:28):
בזמן האחרון אני לא מצליחה להרדם.
אני ידועה ביכולת שלי להרדם ולישון שנות לילה, צהריים או בוקר עמוקות,
לא שומעת כלום,לא מתעוררת,לא מפריע לי כלום.
בזמן האחרון אני לא נרדמת...מגיעה למיטה שפוכה מעייפות ,קצב הלב מתחיל להתגבר ו...השינה מתרחקת.

התחלתי ללמוד קורס שברובו אנחנו מקבלים תדרים אנרגטיים גבוהים ולמרות ההתנגדות, הציניקיות וים של ספקות,
יש מצב שזה משפיע...

יש תזוזה, אני כנראה מתעוררת...


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-07-17T20:42:23):
אינטו- חיבוק למרחק. תהני לך באי שם
מאחלת לך הרבה שמחה :-)


[b]לוטוס[/b] (2013-07-19T22:40:45):
הי אינטואציה, יצא לי קצת לקרוא בדף שלך ומצאתי את עצמי מאוד מזדהה עם הרבה דברים... אהבתי את המניפסט שכתבת , והשיר על מצרים... איפה למדת בירושלים ? כי אני גם מחפשת איזה מסגרת ללימודי המשך באמנות ופעם בשבועיים זה נשמע לי ממש מתאים...

ד"א כן גם אני מופתעת לאחרונה לגלות את הכוחות המופלאים של האנרגיה. דברים שחשבתי שכתובים רק בספרים... היתה גם לי תקופת התעוררות שבנתיים חזרה לתרדמה.
אני מניחה שהכוחות האלו מתאזנים עם הזמן... משהו שמשתחרר אחרי שהיה סגור במשך הרבה זמן, וצריך לתת לו מקום ללכת לאן שצריך עד שיגיע לאיזון.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-07-27T05:51:25):
כתבתי עכשיו קטע כל כך ארוך
רציתי שתייעצו לי, שתחמלו אותי, שתקראו ותאירו לי בתבונתכן המאירה.
אבל הכול נמחק...
אוף, אני אנסה יותר מאוחר.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-07-27T11:52:34):
אני כאן (()) מקשיבה לך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-07-30T20:07:18):
אז חוזרת שוב. נראה אם יצליח.
אני בסן פרנסיסקו. מבקרת משפחה, בחופשה, במרחקים.
כל כך אוהבת את הזרות הזאת של הטיול ,מכורה להרפתקאות, לאפשרויות הבלתי מוגבלות.
יש בי משהו שהיה רוצה להמשיך כך עד אין סוף.
יש בי קול שמושך אותי למרחקים, לגור רחוק ,להיות רחוק.
אבל אני גם רומנטיקנית חסרת תקנה.

הבוקר אני מרגישה מותשת מעצמי ,מהציפיות שלי ,מהמחשבות על איך היה אמור להיות או צריך להיות,ואיך הכול נראה במציאות.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-07-30T20:13:05):
איי היר יו סיסטר.
מקווה שמחר ירגעו המחשבות על איך אמור היה להיות ויתחלפו במבט מסוקרן על הדברים כמו שהם.
ושתבוא התחושה המיוחלת של חופשה חסרת דאגות.
(())

[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-07-30T20:21:55):
אני מכירה את הקול הבקורתי שלי. הוא אחד הקולות הכי חזקים בי, והוא מטרפד הרבה דברים שרציתי לקיים או לברוא.
כן, זה חבל, אבל עדיף להתרועע איתו מאשר לכעוס עליו כל הזמן.
ועדיין.
הבוקר אני מבולבלת...או כנועה. כן, כנועה זו המילה הנכונה.
נכנעת למצב שאליו אני עצמי הכנסתי אותי.
הפעם טסתי לחו"ל כשמחכה לי בחור בבית. אמנם אנחנו מאוד צעירים בקשר ואמנם לא דוברו ביננו שום הסכמים או הבנות על איך הקשר יתנהל ממרחקים ועדיין...הוא שם. יודעת שהוא מחכה.
מנגד הבחור בארץ הכיר לי מכר שלו שבא גם הוא לטייל ואח"כ לשהות פה בחוות...אולי לבנות בית. והנה, נפגשנו כמה פעמים והכימיה היתה מטורפת.שנינו הרפתקנים ואוהבים שטויות ואוהבים לצחוק...ושנינו מיניים.
הכי זמני שיכול להיות, הכי חופשי.
קנה אוטו עם גג פתוח ונסענו בו בכל העיר ועל גשר הזהב...כיייף. תלמה ולואיז הגרסא ללא בראד פיט וללא המוות.
והנוכחות שלו היתה מראה בהירה למה שחסר לי עם ההוא בארץ.

ואיך אני בכלל אחזור לההוא מהארץ ומה אגיד לו, והאם אוכל לראות את הטוב שבו על אף שאין בו את האש שמצאתי כאן?
אני מפחדת מזוגיות, מפחדת מלהיות כבולה, שיהיה משעמם.
מפחדת שאשקר - שאומר שטוב לי כשיהיה לי רע.
אני מפחדת ומוצפת ומבולבלת.
אני רוצה להיות חופשיה ובתנועה וכמו ציפור, ומצד שני...אני כל כך רוצה ילדים ובית ואיש. נו, החלום האמריקאי.

מתמללת את ההצפה שקוראת לי בפנים.עוד לא מצליחה לזקק את המהות של הדברים ולהתפתח מתוך זה.
אם אתן רואות את הזיקוק אתן מוזמנות לשתף, אבל אם לא, שמחה שגם אתן פשוט כאן.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-07-30T20:24:53):
בירצ,
לא יודעת איך להביא את המיינד והגוף שלי למצב הנכסף של "ללא דאגות",
כנראה אני זקוקה לשיעור אצלך ;-)


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-07-30T20:59:10):
מותק,
טוב, מהתיאור שלך ברור יותר עכשיו למה את כל כך מבולבלת (מה שלא היה ברור לי קודם מתיאור הביקור המשפחתי (-:)
אני לא בטוחה שאני רואה בדיוק את הזיקוק אבל אני אנסה ללכת צעד צעד ואולי משהו יזדקק תוך כדי:

[u]כן, זה חבל, אבל עדיף להתרועע איתו מאשר לכעוס עליו כל הזמן.[/u]
אולי יש דרך שלישית? לא לכעוס עליו אבל גם לא ממש להזדהות איתו. נגיד להסתכל עליו, לראות אותו ולומר לו שאת רואה אותו ושומעת אותו (כמו שעושים הרבה בהתמקדות אם יצא לך להכיר).
אני מוצאת את הכוונון הזה מאוד ממקד אותי: פשוט להגיד לכל רגש שכרגע מציף אותי, שאני שומעת אותו, לפעמים לשאול אותו מה עוד יש לו לומר, לפעמים יתעוררו בו זמנית עוד קולות, אחרים או סותרים וגם להם להגיד שאת רואה ושומעת אותם.
וכך בשלב הראשון את הופכת להיות יותר פחות מזוהה ומוצפת ויותר האדם שמכיל בתוכו את הרגשות האלה.

זה נשמע מבלבל המצב הזה, שני בחורים שכל אחד מהם מייצג תכונה אחרת שאת רוצה בחיים, ומותר לך לרצות את שתי התכונות ויתכן ששתיהן קיימות במינונים שונים בשני הבחורים שקשה לראות במבט שטחי...
[u]אני מפחדת ומוצפת ומבולבלת[/u]
אז זה מה שתהיי.
מהניסיון שלי, לנסות לבטל את זה מביא עוד יותר מתח ומאבק פנימי. בנוסף לזה שאת מבולבלת ומוצפת ומפוחדת, את גם כועסת ומצליפה בעצמך על זה...
במצבים האלה המציפים, בעיני אין כמו להתמקד בנשימה. אין על זה, זה הכי חזק וזמין ומיידי.
לפעמים במצבים האלה מרגישים שאי אפשר לנשום או שקשה ובכל זאת.
להתמקד בנשימה, לספור אותה מאחד עד עשרים או אפילו יותר טוב בסדר יורד, להרגיש את הגוף מתרחב ומתמלא בשאיפה (אפשר גם למלא אותו באור או בצבע אהוב אם בא לך) ומתרוקן (מכל מה שעכור, קשה, מכביד) בנשיפה.
ככה עשרים פעם, בכל פעם כשאת מוצפת, בכל פעם שיש לך עשרים שניות פנויות. ואם המחשבה בורחת (זה מה שהיא עושה) להחזיר אותה שוב לספירה.

[u]לא יודעת איך להביא את המיינד והגוף שלי למצב הנכסף של "ללא דאגות"[/u]
גם אני לא יודעת להיות במצב חסר דאגות ברצף לאורך זמן, ואולי זאת גם לא ממש מטרה כרגע.
אבל גם לדעת מה לעשות ואיך להגיב אל הדאגות הוא צעד משמעותי, ולדעת להפנות את תשומת הלב אל דברים שקורים בזמן הווה בגוף ובתודעה גורם לדאגות להיכנס לפרופורציות ולך לראות באופן בהיר יותר איך הכי נכון לך להתמודד איתן.

אני לא יודעת אם זיקקתי או סתם בלבלתי עוד יותר, אבל יודעת שהבהירות תגיע, פשוט כי אין ברירה אחרת.
ואת יודעת שאת תמיד מוזמנת (())


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-07-30T23:00:46):
(()) אין לי כרגע מילים אבל אני מקשיבה. ומחבקת. חיבוק גדול וחם.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-07-30T23:27:17):
אח יא אינטו
התגעגעתי
קוראת אותך מתוך הגב התפוס והלחות הסוגרת של תל אביב
ויש בי פרץ של איחול- הלוואי שהיא תהנה מהדבר המדהים הזה שהיא נמצאת בו עכשיו וזהו!
חופש ממחשבות, מהתלבטויות
הווה הווה הווה
גג פתוח, גשר הזהב, יצרים, רוח, הרגע - ת ה נ י .
ואני חלילה לא מקטינה מההצפה והבלבול והקריעה בין רצון למרחקים והרפתקאות ובין הבית והרחם והקרקע
אבל
ואלוהים יודע כמה אני אומרת את זה גם לי-
מה הטעם יש בהתלבטות שלא מזינה מעשה ורק נוגסת מהרגע ומהחיות?
חיבוק ענק


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-08-01T21:22:55):
אתמול כתבתי ביומן את מחשבותיי וייעדתי אותן אליכן.
אז הנה -
אני חושבת שאין מקום רך ,נעים ,חומל ופיוטי כמו המקום הזה בשביל לחלוק את הרומנטיקה שבחוויותיי.
נסעתי היום לטייל הרחק מסן פרנסיסקו (פריסקו כך מכנים אותה הילידים). לקחתי את האוטו של אחותי, אוכל, GPS ויצאתי לדרכים. התחושה של העצמאות, של הרוח והשמש המתחלפים בחוץ ,של המוזיקה הקיטשית- אמריקאית המתנגנת ברדיו מתקתקה וקיצבית ,גרמו ליום הזה להיות מענג עד לרגעי אורגזמה נפשית.
המרחבים האלה, עצם העובדה שנוסעים המון (שעתיים לכל כיוון לטיול של כמה שעות) ועדיין לא מגיעים לקצה של שום דבר פשוט מרחיב לי את הבפנוכו, מעיף לי את הכובע ,משגע לי את התודעה, את המיינד -מדהים.
ההתבוננות השקטה באינספור אנשים שאינם דוברים את השפה או המנטליות שלי גורם לי להרכין ראש בענווה אל מול העולם ולאמר -אלוהים אדירים, איזה עולם ייחודי!
אני רומנטיקנית חסרת תקנה, זו מי שאני.
ומבחינתי הייתי מטיילת כל הזמן.
כל המחשבות אתמול היו נתונות ל'איך אשיג כסף כדי להמשיך בטיול', אבל פאק, למה פשוט אי אפשר לזוז ושהכיס יהיה מלא די צרכו כל הזמן?? (כמו המן שבני ישראל קבלו במדבר, די צרכם -על מנת לזוז, להיות במסע לארץ ישראל...טוב,בעצם שם היתה להם תכלית, מה התכלית של המסע שלי??)

היה שם רגע באוטו של שמש שוקעת במערב, האוקיינוס האטלנטי שמקבל אותה לתוכו,מוסיקה מנגנת מקצב שחור כלשהוא ואני מאחורי ההגה נושמת וצועקת - "תודה, תודה, תודה!!"
האמת, חשבתי עליכן ברגע הזה. נשמתי אליכן את כל המרחב הזה.
שכל אחת במקום בו היא נמצאת בעולם הפיזי ובעולם הפנימי, תתחבר גם אל המרחב הזה ותחלוק איתי את ההודיה הזאת.


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2013-08-02T01:00:08):
וואו, ליבי יוצא למרחבים האלה
אולי באמת?........ככה בלי לדאוג ליום הבא
לתת לדרך לקחת אותי
עוררת אותי
תהני


[b]גוונים[/b] (2013-08-02T11:41:19):
[u]וואו, ליבי יוצא למרחבים האלה[/u]
גם ליבי, נושמת בזכותך את המרחבים, את השלמות, את רגעי האושר, תודה על התיאור המרגש!
נשמע יום מרומם וממלא וחלומי!
או במילים פיוטיות - איזה כיףףףףףףףףףףףףףףףףף לךךךךךךךךךךךךךךךךך !!!
(())


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2013-08-06T23:44:40):
[u]או במילים פיוטיות - איזה כיף לך[/u]
אינטואיציה יקרה, עוקבת ושמחה איתך. (())
אין כמו מסעות כאלה, בשביל להיות קרובה ואהובה אצל עצמך.
ותודה על שהגנבת גם אותנו, למושב האחורי.
שתמשיכי עם חיוך גדול.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-08-07T07:32:09):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מתוקות, שמחה שהרגשתן איתי את המרחבים.
ובכן, מאז הספקתי שוב לגעת ולראות שמיים ...
וכמו אחרי שנוגעים בשמיים ,יש גם את הנפילה לאדמה. לצמצום.
נו, מה נגיד....הפחדים מהלא נודע סוגרים אותי וסוגרים עלי...מה שמתווסף לכך שאחותי כאן היא לא הדבר הכי חם עלי אדמות.
כבר מזמן הנמכתי ציפיות אבל מה לעשות שאני מה שמגדירים הספרים -"אדם רגיש מאוד" ,ויש לי מעין בור של חוסר בחום ואם הייתי יכולה ללכת עם חיבוק צמוד לי לטורסו (בית החזה ולמטה) ,הייתי הולכת ככה לכל מקום.
היום ברגע של שבירה ,הלכתי לחדר ,לקחתי את המחברת שלי וכתבתי כמה אני כועסת ושונאת ומבולבלת ומפוחדת. פתאום נכנסה אחרי אחייניתי בת ה-9, שלפה מידי את המחברת והעט,הניחה על השולחן ליד ונשכבה עלי לחיבוק. שאלתי אותה תוך כדי שהעיניים שלי התחילו לנצוץ (שלב דמעה מוקדם) : איך ידעת שאני זקוקה לחיבוק? "לא ידעתי" היא ענתה "פשוט רציתי אחד בעצמי".
יחי הסינכרון.

שבוע הבא חוזרת לארץ.
כחלק מהיותי טיילנית מושלמת ,אני מתמסרת לגמרי להוויתי הנוכחית, שוכחת כמעט לגמרי מה השארתי מאחור.
לא אנשים כמו מקומות וריחות...כאילו עכשיו אני ילדת ברקלי ומאז ומתמיד הייתי כאן.
אז איך אני אעשה את זה?!
מפחדת לקראת הצורך להצטמצם ממרחבי אין קץ לנקודה אחת, אמנם עמוקה ,רבת שנים והסטוריה, אבל אחת.
מפחדת לקראת המפגש עם ההוא שהשארתי מאחור ,לא מצליחה לרצות אותו מרוב שהיכולת שלו להביע חום דרך כתיבה היא מוגבלת כל כך. (ואולי בכלל היכולת הרגשית שלו מוגבלת..)
מפחדת לקראת המפגש עם עצמי ומעשיי בארץ -ואיך ולאן וכמה והאם ומתי?!?! לעזאזל מתי כבר?!?
מפחדת מהפרידה, מהפגישה, מהניתוק מהחיבור.
רוצה להתעטף באיזה רחם ענקית ולצוף במים מנחמים.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-08-07T07:32:39):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אינטו מדברת אליכן בריבוע למעלה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-08-07T08:06:45):
ועוד משו...
הלילות שלי מוצפים חלומות מפורטים לעילא ולעילא, מלאים סמלים ואפשרויות לפרשנויות שונות.
הלילה חלמתי חלום שהרושם שלו הולך איתי עד עכשיו.
מעולם לא היתה לי פסיכולוגית. תמיד מטפלות ומטפלים אלטרנטיבים. לפני כמה חודשים הלכתי פעם ראשונה לפסיכולוגית קלינית סופר קונבנציונאלית.
היא היתה כמו הפסיכולוגיות ההן מהסרטים, הנהנה ושקפה ואפילו היה לה מעט מבטא יקי.
אחרי ארבע פגישות היא "פיטרה" אותי כי לא הבעתי ודאות גורפת לגבי המשך התהליך שלנו.
"זה לא פלירטוט!!" אמרה, ספק עוקצת את היותי פלרטטנית עם העולם, ספק פשוט עצבנית.
ברוך שפטרנו.
אבל הלילה היא באה אלי לחלום. שם היא עדיין היתה הדמות שהיתה אבל משום מה היא תיעדה את כל המילים שיצאו לי מהפה.
ויותר מזה, איכשהוא היתה כתובה לה גם כל הפרשנות לכל הסיפורים שלי.
כאילו בכתובים שלה היה כתוב המלל החיצוני וגם הסב-טקסט הקוסמי, המשמעות העליונה.
כשהיא יצאה החוצה או הלכה מסיבה כלשהיא ,התגנבתי והצצתי בכתובים שלה. הייתי מלאת פליאה והודיה לכך שיש מישו שמבין ויודע את המשמעות של הדברים שיוצאים ממני.
היא גילתה אותי והיתה בה אמפתיה לא טרוויאלית כלפי המעשה שלי. היא אמנם לא נתנה לי להמשיך להציץ אבל הבינה את הרצון שלי לדעת.
זהו.
ואז אחיין שלי הרים את השמיכה שלי קצת ואמר - "את יכולה לקום super fast?"
לא היתה סיבה שאקום סופר פסט, אבל קמתי.
:)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-08-23T16:20:13):
חזרתי מהמרחבים, מהמרחקים.
כבר חזרתי ונסעתי שוב צפונה.
נעה בין מציאויות, מסתגלת במהירות למה יש סביבי,שוכחת מה היה בעבר.

כבר פגשתי את הקיבוצניק שהשארתי מאחור ושלא לקח לנו הרבה והתחברנו שוב ,כאילו לא עבר זמן מאז שהתראנו לאחרונה.
וכבר הספקתי להרגיש אהבה ושנאה ושוב אהבה ולנוע על הציר עוד ועוד ועוד.
הקיבוצניק שלי הוא טוב לב, הוא נמצא ונוכח ורוצה, הוא יפה וחכם ודואג....
ועדיין, כל פרט קטן שמציק לי הופך בתודעה שלי למכשול עצום ,ואני לא מצליחה להרפות ופשוט להתאהב. להנות ממה שיש לי עכשיו.
אני יכולה לרדת לפרטים קטנים ולספר שבתחושה שלי הוא לא יודע לייצר אינטימיות במילים ושהמרחק בינו לבין רוחניות הוא די גדול ובטח יש לי עוד קטנוניות למכביר.
אבל המכשול העצום האמיתי הוא אני.
טוב, זה לא נשמע טוב...האתגר האמיתי והגדול הוא אני.
אני לא רגילה להשאר במערכות יחסים, לא רגילה שנשארים איתי.
לא רגילה לצלוח את הביקורתיות והשיפוטיות שלי.
לא יודעת איפה אפשר לוותר ואיפה כדאי לשים לב.

כמה חברים שלי פגשו אותנו יחדיו ואכן, אין מילה רעה להגיד על הבחור. הוא קסם אמיתי.
אז איך בכל זאת ,אחרי שהיינו יחדיו שלושה ימים בצפון והיה כיף (כמעט) צרוף, אני יכולה במהירות הבזק לשכוח הכול ושוב לספור לו חוסר דיוקים?!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-08-28T06:43:21):
נעה בין רצון לבלוע אותו כמו שהוא. מן תחושה של לבלוע את כולו לתוכי.
ובין רצון עז להדוף אותו החוצה מחיי. להבהל מהמחשבה שהוא יהיה לידי.שלא יהיה לי מה לאמר או לנו לעשות.

עסוקה בהשוואות לאחרים ,לא מצליחה להשתחרר מהאינסטינקט החייתי והנוראי להשוות לאחרים.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-08-28T10:56:39):
אינטו יקרה, מכירה מאד את ההשוואה הבלתי פוסקת. ואני יודעת שזה קשה אבל נסי לחזור כל פעם לשאלה מה אני רוצה ? מה אני מרגישה? מקווה שאת רב הזמן מאד נהנית מכל זה. :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-08-30T16:22:39):
אוקי.
התפתחות.זה שם המשחק ,נכון?
אז יש התפתחויות.
קושי, לקות תקשורתית, לקות בהעברת רגשות.
סמס שלו -נראה לי שהציפיות שלך מהקשר יותר גבוהות משלי.
אכזבה מצידי, נסיון לברור, הוא קצת חוזר בו על הדברים האלו - חוזר ואומר, אני רוצה שיהיה לנו כיף ביחד.
מצליחים לסיים את השיחה בטוב למחצה.
אני משתכרת במסיבה, רוקדת עד אובדן חושים , מעקמת את הרגל .
באמצע הלילה כותבת לו מייל ארוך על כמה שאני רוצה התפתחות עם עוד אדם, שאני לא רוצה רק כיף. שהוא מתוק וטוב לי איתו,
אבל גם חשובה לי ההתפתחות והרצינות.
שולחת את המייל.
לא מצליחה להרדם מכאבים ברגל, הולכת למר"מ, סתם מתחתי גיד.
ישנה עד הצהריים וכשמתעוררת רואה שכתב לי.
הוא קרא את המייל וזה העציב אותו נורא.
מתקשרת אליו . למה זה העציב אותך?
לא יודע ,לא יודע....שוב ושוב לא יודע....לא יודע אם זה ילך ביננו.
זה באמת מעציב.
הוא: נפגש מוצש?
אני :תבוא הערב.
הוא: יופי, אני אבוא.

ועכשיו....מה יהיה??
מפחדת שלא ירצה, מפחדת שהברחתי אותו, מפחדת שאני תמיד מבריחה.
לא יודעת איך לנהל את הדיבור ככה שיהיה עדין ולא אלים.
מפחדת להיות לבד ומפחדת להשאר ביחד ולא להצליח לנהל דיאלוג...
רוצה שישאר איתי.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-08-30T21:21:57):
(())


[b]לימונדה[/b] (2013-08-31T07:38:55):
לא לפחד אינטואיציה!!!
באתי גם לתת חיבוק ולחזק אותך על מי שאת (())

[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2013-08-31T11:00:09):
[u]מפחדת להיות לבד ומפחדת להשאר ביחד[/u]
אינטו מקסימה, אצלי באמת יצרת רושם שזה לב העניין, עוד לפני שבכלל יש בחור ספציפי בתמונה. זה האחרון נשמע לי מתוק ומעוניין ומפוחד קצת בעצמו.
תשתדלי להניח לו עם פחדייך ולפתור אותם בעצמך. ככה אולי תצליחי לברר אם את באמת רוצה אותו. אם כן- יש לי הרגשה שכל השאר כבר יסתדר..
אין שום סיכוי שהייתי יכולה למלא אחר העיצה הזו - מה שרק מעלה את הסבירות שהיא אכן עיצה טובה ;-)
גמני מצטרפת לחיבוקים ולחיזוקים. @}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-02T18:21:27):
אחיות חמלה שלי, תודה.
(ומי אמר שחיבוקים וירטואלים זה דבר לא חם?)

הוא בא אלי.
שנינו היינו כמו חיות מפוחדות ופצועות...מגששים.
לא יודעים איפה הגבול שלנו מתחיל או נגמר.
הולכים בכל הדרכים העוקפות שיש , לא מוכנים לטבול בביצה או בבריכה או במעיין.
הוא סיפר שהוא מאוד טרוד בקשר לחיים שלו ולהתקדמות שלו והוסיף בחצי משפט -וגם המייל שלך...
מצאתי את עצמי מרגיעה, מצחקקת, מלטפת ואומרת לו שלא ידאג, שהכול יהיה בסדר.
לקחתי צעד אחורה. לא דרשתי כלום, לא בקשתי כלום.
לרגע היינו זוג בערב שבת, שוכבים על הפוף וקוראים עיתון הארץ. מחכים לחברים מהקומה למטה שיעלו לארוחת ערב.
שותקים.
קצת נוגעים ,הרבה לא. קצת מחייכים, הרבה מתבוננים.

והיתה ארוחה, והיה נעים וטעים.
אח"כ אפילו יצאנו לאנלולו כי החברים שלו היו שם...ונחתם הערב ואת הדיאלוג שלא התקיים כבר ניהלנו במיטה. לא במילים.

למחרת הוא שב בערב .
שוב לא דובר מה שהועבר ביננו. רק בעקיצות או רמיזות. לא משהו ישיר.
הלכנו להופעה של חבר ולא הפסקנו לרקוד על הרחבה.
לרגע טעמתי מהתענוג של להעריך מחדש את הביחד, להנות מהנחת הספקות בצד ולחיות את ההווה.

זהו. עברו יומיים.
הוא ישוב, הוא מחפש לשוב, הוא רוצה.
ואני רוצה שיבוא. אבל מתחילה לשמוע את הקול מבפנים שמתחיל לשאול -
מתי תדברו על מה שהיה? מתי תפתחו את הנושא בינכם? מתי תאזרי אומץ ותתעמתי עם מי שעומד מולך?


[u]תשתדלי להניח לו עם פחדייך ולפתור אותם בעצמך. ככה אולי תצליחי לברר אם את באמת רוצה אותו.[/u]
אמא דבש....
דבש לשנה החדשה.
אבל איך בכלל פותרים את הפחדים האלה?? :)


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2013-09-05T18:56:58):
[u]אבל איך בכלל פותרים את הפחדים האלה[/u]
...כשתגלי , בבקשה שתפי! ;-)
שנה טובה אינטו יקרה, הרבה אהבה ובשורות טובות!


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2013-09-06T13:30:18):
[u]אבל איך בכלל פותרים את הפחדים האלה[/u]
אני מגלה על עצמי שלפעמים הפתרון הוא להסכים לפחד אותם.
לפחות אצלי בחלק גדול מהמקרים אני פוחדת מעצם תחושת הפחד עצמו כאילו היא היא הדבר הנורא ביותר (יותר ממושא הפחד עצמו).
אחרי שאני מסכימה להיות פוחדת עכשיו, לפעמים אני מתפנה להבין מה אני רוצה או מה אני צריכה והולכת לשם עם הפחד או בלעדיו,
לפעמים אני עדיין לא מבינה מה אני רוצה (עבורי זה הקושי הגדול ביותר), לפעמים אני מבינה שזה באמת הפחד העמוק מתחת לכל הפחדים.
לפעמים (רק לפעמים) אני מסכימה לא לנסות לפתור אותו, או לשנות אותו או לברוח ממנו - כשזה מצליח זה אולי לא פותר את הפחד אבל כן תחושת חוסר האונים.
(()) אינטו אמיצה ורגישה ושנה יפה שתבוא עלינו @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-09-08T17:20:46):
אינטו אינטו יקרה מתוקה
סופסופ התיישבתי רגע מכל הסחיבות והנקיונות
וקראתי את המילים החדשות פה.
המילה פחד על הטיותיה עלתה פה הרבה ובכל זה בי עלצה תחושת אהבה ותעוזה משוחררת.
אני מסכימה עם אמא דבש- לברר בתוך עצמך.
השיח החיצוני לאו דווקא תמיד הכרחי
לעיתים הוא היתלות (טבעית ואנושית ונשית ומובנת) במשהו שאנחנו לא בא לנו לשוחח אותו בתוך עצמינו.
וגבירצי בניסוחיה הגבירציים-
להסכים לפחד אותם, להיות פוחדת עכשיו.
שנה טובה של כל האהבות הבלתי מותנות והטהורות אמיצה ומלאת חיים שכמותך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-12T03:29:57):
אחיות החמלה המתוקות שלי.
ארבע לפנות בוקר, לא נראה שהשינה עומדת לפקוד אותי.
אני אשה עייפה, עם עיניים קטנות ומצומצמות מעייפות ובכי.
לא ממש אוכלת, לא ממש ישנה- ממש הפכתי להיות סוג של אנורקסית -אינסומנית קטנה.
אני והקיבוצניק שלי עלינו על שירטון מאוד משמעותי היום.
אני לא יודעת איך לחזור בי ואם לחזור בי. אני לא יודעת אם להמתין לו ,לא יודעת אם צריכה לשנות את התפיסות שלי.

זוכרות שפעם הייתי דתיה. טוב,לא כל כך פעם.
(כמו שחבר אמר לי עכשיו בטלפון, אנשים מתרגלים יוגה שלש פעמים בשבוע במשך כמה שנים ומרגישים שהם יוגים מנוסים, אנחנו תירגלנו דת במשך עשרים ומשו שנה ,יום יום, יש מצב שנשאר לנו משו בתודעה מזה...נשאר, נחרט,נשרט)
ואצל דתיים תודעת הזוגיות היא מאוד מכוונת משפחה וילדים. לא "מבזבזים" זמן.
עכשיו, את הזמן שלי כבר בזבזתי.
אני הרבה אחרי הזמן החתונה ה"מיועד" שלי...גם לא רוצה להיות שם.
אבל עדיין. רוצה משפחה, רוצה ילדים. רוצה רצינות והתפתחות וכוונה.
והקיבוצניק שלי אחרי שהניח כמה בגדים בארון שלי בתור הצהרה שקטה של "אני כאן", ואני שקניתי לו מברשת שיניים בתור הצהרה שקטה של "אתה רצוי",
ממש נלחץ.
גילוי נאות, לפני שבועיים היה לנו משבר ה" ציפיות שלך שונות משלי" ומייל שלי שעקב את הדיבור הזה ואמר "אני רוצה להיות איתך ,אבל אני גם רוצה התפתחות וכוונה (וכן ,משפחה היא גם חלק מהתפתחות שכזו)...והוא שבא אחרי שהיה לנו כל כך עצוב שאולי נפרד ,וש" הצלחנו" לעקוף את הכאב הזה ולהמשיך להיות ביחד עד שפשוט התפוצץ. פתאום. היום אחהצ.
באנו לתכנן איפה נהיה יחדיו ביום הכיפורים. ונכון, הוא נורא רצה לדעת ואני דחיתי את הדיבור על זה וכנראה כן דחפתי לדבר על "משבר המברשת שיניים".
הסברתי לו את כוונתי במתנה שקניתי לו ולמה הוא יכול להניח את בגדיו אצלי ואני לא יכולה להזמין אותו על ידי מחווה קטנה.
ואז הוא חשב הרבה ואמר : אני פשוט לא חושב שהקשר הזה מוביל למה שאת רוצה. את דברת על משפחה אני לא חושב שזה יוביל לשם.
יותר נכון - לא רואה את זה קורה.

מכאן הכול התחיל להתגלגל מטה כמו כדור שלג דורסני.
אני תהיתי מה זה אומר? הקשר שלנו זמני?
הוא -יש קשרים שהם פשוט לשם הקשר.
אני אפילו לא הצלחתי לשאול -אבל עם מישהי אחרת אתה רואה קשר כזה?! ובמקום זה אמרתי - אבל איך אתה אומר בו זמנית אני רוצה להיות איתך אבל לא לשם?!
הוא- זאת אפשרות הבחירה שלך, אנחנו לא חייבים לסיים.

ונפרדנו.
בכיתי כמו שהרבה זמן לא ייבבתי את נשמתי הפצועה החוצה.
צרחתי ונופפתי בידיים ועשיתי שלל מחוות גדולות שמעידות על הרבה כאב בפנים.
והשתכרתי עם השכנים למטה שהם חברים טובים והסתובבנו שני הזוגות הרבה ביחד, ומזל שהשכנה שלי היא מספיק משוגעת בשביל שנשים מוזיקה ונרקוד בתחתונים וחזיה מלא ריקודים.
ונסענו על אופניים לחבר בפלורנטין שגם עבר פרידה לא מזמן ובכיתי גם שם.
ודברתי עם הקיבוצניק.
קצת צעקתי עליו ,למה הוא מפחד ואני לא רוצה ממנו שום התחייבות, כל מה שאני רוצה זה להנות מהספק שאולי זה יקרה ואולי לא.
אמר שנדבר כשאני אהיה פחות שתויה. אבל אני הייתי רק משוחררת לא שתויה, חסרת עכבות ומסננות, לא חסרת קשר למציאות.
שאלתי - אתה רוצה שאני אניח לנו .
אמר -בא לי להגיד שכן.
ואיכשהוא התגלגלנו למילים יפות שאומרים אחד על השני כשמריחים סיכום באוויר.
אני- אנחנו אומרים מילות סיכום??
הוא -לא יודע, לא חייבים.

אני פצע פתוח ,מדמם.
לא יודעת איך לעצור את הדם ,ומפחדת מה יהיה אם לא אפסיק לדמם על השטיח פה במשך הרבה זמן.
לא, אני יודעת, הזמן הוא חזק מהכול. אבל יש לי פחד עצום של איך עוברים את הימים הראשונים.השבועיים.
אני ממש בקריז של נגמלת מהתמכרות.

ובעצם כשמתבוננת על זה לא מבינה האם אני כל הזמן תוקעת את הקשרים שלי עם הדיבור ה"רציני" הזה?!
ולא יודעת איך משתחררים ממנו...

'תן חושבות שאפשר לעשות פניות פרסה מהחלטות כאלה?!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-12T03:43:54):
הפרידה ביננו נעשתה עם כל כך הרבה אהבה ותחושה לא ממוצית בעליל שאפילו האגו הדרוס- מחוק שלי לא יכול לצעוק - "תראי כמה הוא לא רוצה אותך".
אני יודעת שהוא עצוב.
אתמול בלילה באמצע הסקס התחלתי לבכות אומרת לו - אתה מתחיל להיות לי חשוב ואני פוחדת...
היום , כבר בחיבוקי הפרידה המתלפפים ועוטפים הוא לחש לי - נעלבתי אתמול שאמרת שאני מתחיל להיות לך חשוב. את חשובה לי ממזמן.

אני זקוקה לטיפול, להכוונה, לייעוץ.
כי אם אני שואלת את עצמי ,הייתי יכולה לקום בבוקר ולנסוע אליו לקיבוץ, רק להיות שם בבית שלו ולשתוק.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-09-12T07:44:42):
אינטו (()) המרגיעון אומר שמותר לכעוס.
לגבי הלב המדמם- עננים התאימה לי תמציות באך וזה עזר כך שזאת אופציה. מעבר לזה ים. הרבה ים. ( לפחות בשבילי זה מרפא גדול) או מדבר.
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-12T14:34:48):
נטיקה...
צודקת. הרבה ים.אולי היום אלך לים ואשחק מטקות....

שכנה וחברה שלי שגם חברה שלו סימסה לו היום - מה שלומך.
הוא התקשר אליה. אמר שהוא מתגעגע.
אמר שאני מדהימה ושזו פעם ראשונה מזה הרבה זמן שיש לו קשר כל כך טוב ונעים וכיפי.
ובאותה נשימה הוסיף -אני בן אדם מאוד מחושב וצופה לעתיד ולא יודע איך להסביר את זה , אנ'לא רואה את העתיד שלנו.
אבל איך?! חברה שלי שאלה, איך אתה אומר את הדברים האלה על הקשר שלכם ובאותה נשימה את הדבר השני?!
אני לא יודע, הוא ענה.
אמר שהרגיש שאני רוצה לגור יחד (גילוי נאות -1. לא דחפתי לזה בשווום צורה. 2. הוא אמר -מה את אומרת אם אני אעבור לשפירא ?(לשכונה שלי))
אמר שזה הלחיץ אותו.
היא שאלה אותו אם הלחצתי לכיוון משפחה וכאלה ,אמר שממש לא. ושהוא יודע שנתתי לו המון חופש .
אמר שיצא באופן טוטאלי ככה כי מאוד פחד להשלות אותי.

מה אני אומר לכן בנות החמלה.
יש לי חמלה גדולה עלינו, מקווה שאיפשהוא בשמיים יושבים עכשיו חבורה של נשמות חמודות וחומלות עלינו.
על הפחדים, על אי ההבנות האינסופיות, על התקווה והרצון, על האכזבה.
לא יודעת מה לעשות עכשיו ...מה? "ללקק את פצעיי במסתור ולקום וללכת בלי הלאה"?!
הלוואי ומישהו היה מעיר אותו, עוזר לו בהתפתחות של עצמו....

חמלה אחיות,
חמלה והכלה ותקווה ורצון - והכי הכי - לישון בנחת..

אה,
וחיבוק.

וכן, אשמח לתמציות באך שכאלה.איך מגיעים לעננים?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-09-12T15:19:15):
אינטו אהובתי
אם את חושבת שאת יכולה להניח מהערבות שבטוח העתיד שלכם הוא ביחד
אל תפרדו.
אני המומה מעצמי שאני כותבת כזה דבר חד משמעי
ואת מוזמנת להכות אותי
אני פשוט קוראת אותך וזוכרת טוב מאוד מצבים כאלה
ובדיעבד רואה כמה אף פעם אין טעם להרוג בכח את מה שחי.
פרחי באך ועננים זה תמיד טוב.
חיבוק ענק.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-09-12T18:20:44):
אינטו- עננים בקפה מפרסמת בדף הבית שלה כתובת מייל. (אין לי כרגע זמן לבדוק, מתנצלת..)
ואשר לפחדים ולתחושה. אם מרגיש לך נכון ומרגיש לך שיש עוד מה לבדוק - עדיף לנסות שוב לדבר, להיפגש.
יכול להיות שזה יכאיב ויכול להיות שזה יישא פרי בכל מקרה עדיף לנסות מאשר לחיות בתהייה. וחוץ מזה, ים, אמונה בעצמך ובטובו של העולם הזה ויש הרבה. וקצת זמן, (()).


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-09-13T11:13:01):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הנוכחות שלכן כאן ממש חשובה לי.

קבענו להפגש בראשון ערב.
טוב.
כבר ישנתי לילה אחד. אני נוסעת צפונה להתרחק.
:)
אני מעונינת בהתפתחות. מקווה שיהיה לי אומץ להמשיך בדרך.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-09-13T11:13:47):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

זו הייתי [po]האינטו איציה[/po] שמברכת אותנו בסליחה להכי קרובים אלינו על בסיס יומיומי.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-18T00:47:00):
נלחמת במחשבות שווא.
נלחמת בטחנות רוח.
נלחמת בכאב שעוטף אותי....
אני יודעת שצריך לקבל אותי באהבה,
אבל למה לא גם אותו??
אתמול הוא נפרד ממני סופית, אין סיבה מספיק טובה. פשוט לא יודע למה.
היה לנו זמן כה קסום ביחד ועכשיו....לאן?
רוצה אותו כאן. איתי. צוחקים ביחד.
מתקדמים ביחד.....
:(


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-18T00:48:41):
ושנינו מתגעגעים ועדיין נגזר עלינו לא לראות אחד את השניה...
"ניכור עוזר להפרד" כך כתב...אבל למי??
הכאב עוטף אותי כמו גל של ים.
אני טובעת.
למה הוא לא בא לדאוג לי שלא אפול??


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2013-09-18T00:56:31):
((-))


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2013-09-18T01:32:41):
((-))


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2013-09-18T08:34:36):
((-))


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-09-18T11:48:08):
אינטו אהובה
קודם כל חיבוק גדול.
מאחלת לך שתזכרי שהגל הגדול הזה לא מטביע אותך,
הוא מקרב אותך לחוף שלך.
את אמיצה, את חיה את הדברים, את אהובה כל הזמן כל הזמן כל הזמן בדיוק כמו שאת.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-18T14:48:23):
כוכבים בצניחה חופשית
ונדמה היה לי שהדובה הגדולה
שוכנת בקצה האצבע שלך.
ואין לי זיכרון של שקט אחר:
בלילה של קיץ לשכב על הגב
אל מול
כוכבים בצניחה חופשית.
ובגלל שאתה פה, ממש לידי,
לא אכפת לי להתגרות בפחד ולדמיין
משהו כמו האינסוף או איך אני
מחליקה פתאום
ונופלת מתוך
העולם.


מתוך "שפירית" עלון של השכונה...

אוף.שהכאב הזה כבר יעבור...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-28T13:47:28):
עולה שלב במדרגות הכאב,
מצליחה לנתק את הכאב מהמושא הישיר שלו לכאורה,
מצליחה להבין שהכאב שלי הוא רחב, רחב ועמוק יותר משיכולה לדמיין.
לא התחיל מאף בחור ,לא יסתיים עם אף בחור...הוא כאן והוא חלק מהחיים שלי.
והוא שייך לכמיהה הגדולה שיש לי לאהבה, לאור אינסוף, לטוב, להיות חלק מהבריאה הזאת.
וזה עדיין כואב, ועדיין חושבת עליו .
אבל כשבא אלי השבוע, לא הצלחתי להסתפק בשעשוע זמני. הו לא.
רוצה אותו . אבל רוצה אותו נמצא ,נוכח, רוצה המשכיות , מבין את דרך ההתפתחות בעולם.
ואם לא.
אז לא מתאים לדרך שלי.
והכאב שעדיין פוקד את איזור הריאות שלי, מבקש לצאת ולנקות אותי ולהסכים לאפשר לי להתחיל מהתחלה.
לפתוח את הלב.
להתחיל מבראשית.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-09-28T14:05:09):
אינטו
את מקסימה
איזה תובנות אילו מילים איזו דרך.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-09-28T23:26:16):
ועם כל התובנות והיומרנות, הנה הגיע הלילה ואני נכנסת מעט עצובה וכמהה ושיכורה למיטה :/


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-09-30T08:10:06):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יום ביומו יקרה, יום ביומו זריחה ושקיעה (())


[b]מנסה[/b] (2013-09-30T09:22:57):
אני רוצה לחזק אותך.
הדרך שאת עושה כואבת לך, אך דעי לך שמכאן, כשקוראת אותך את מצטיירת אישה חזקה וחכמה.
מקווה שהיום מעט פחות שורף.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-10-01T01:36:44):
תודה גם למנסה וגם לאלמונית.
ההודעות שלכן גרמו לי לדמוע. לא אישי...מהתרגשות.
כי היום היה דווקא מאוד שורף.

כל כך רוצה לאהוב שוב, להתאהב, להתרגש.
דברתי איתו היום, התקשרתי. אני יודעת שאין למה , אני יודעת שהוא לא רוצה, אבל רציתי. אז עשיתי.
היה נעים וחביב, ובא לי לזרוק עליו כיור או פיל או סירת מפרשים ולצרוח - "תגיד לי, אתה דפוק?! איך אתה זורק אותי?! איך אתה זורק את מה שהיה יכול להתפתח ביננו?!"
כועסת.
מאוכזבת שוויתר והיה חסר סבלנות והמשיך הלאה.
מפחדת מההבנה שיורדת שוב ושוב - הוא המשיך הלאה...הוא כבר לא מתגעגע.
ולא מצליחה להבין איך זה יכול להיות?? איך זה שאני מרגישה ורוצה והוא....מה הוא רוצה?!

אני מרגישה שנזרקת חזרה לים האופציות הגדול שיש בו דגים, אינספור דגים ,
אבל לא מצליחה באמת לראות את הדג שלי....
זה הכי מעציב אותי.
אני לא מתאהבת בקלות, וכשזה כבר קורה והאופציה נזרקת ממני חזרה לים, זה כואב לי.

הלוואי ומחר יהיה יום חדש ,ממש חדש..


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-10-01T18:35:36):
לאט לאט לאט לאטטטטטטט מדי.
מתפללת לעוד קפיצת דרך.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2013-10-03T12:43:25):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2013-10-03T22:54:27):
נטיקה,
מניחה שאת מלווה ועטופה בימים אלו אבל רק משתפת שתומכת ההתפתחות שלי כרגע היא [po]עירית לוי[/po],
והיא ממש מחזיקה לי את היד בזמן שאני צועדת עוד צעד ועוד אחד.
אולי שווה התבוננות.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2013-10-04T23:36:12):
גם אותי [po]עירית לוי[/po] הנפלאה ליוותה כאן לפני כשנתיים. מומלצת וברוכה האשה הזו.
וברוכה את אינטו שבחרת בתמיכה כזו, כי זו בעצם תמיכה שלך בעצמך וזו המהות.
חיבוק אוהב.
[/spoiler]

[הגבירה_בחום*]

באתי גם אני להתעדכן ולחבק.
וגם לחזק אותך על האומץ לא לוותר על מה שחשוב לך מאוד.
זה לא מובן מאליו, וראוי להכרה מבעד לערפילי הכאב, היאוש וחוסר האונים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תתחדשי על הסדר והמון תודה שחשבת עליי.

[אינטו_איציה*]

נראה שהאחיות שלנו כאן בהפסקה מהאתר.
ואני דווקא רק רעננתי את דף הבית ..

חזרתי מניו יורק.
הייתי שם עשרה ימים.
פעם ראשונה הטיסו אותי מ"העבודה" ...לפעמים זה לא נתפס שאכן זו העבודה שלי ואיך לעזאזל היא גרמה לי לטוס חצי גלובוס, אחרי שהייתי שם לפני חודשיים וחצי!
והימים בניו יורק היו...נו, היו מורכבים מהרבה שעות שחלקן היו נפלאות וחלקן היו התמודדות.
עוד מתמודדת עם הכאב, שלא התחיל אתמול או בגללו ,כאב הרבה יותר ותיק...
אז לומדת לנשום ולהיות נוכחת לצידו ואיתו. לומדת לא להתכווץ כשפוגשת אותו ולהיות קצת פחות דרמטית. יותר פשוטה.
וכל צעד שעושה קדימה, מרגיש כל כך נכון ומפתח.
והסנטרל פארק...הו..הסנטרל פארק... המקום הכי מקסים במנהטן.

עוד יש לי חלום לגור רחוק מכאן.
יש לי חלום לטייל עוד בכל כך הרבה מקומות.
עוד יש לי חלום להתאהב ולאהוב ולחיות בבית וקהילה ומשפחה.
איזה יופי שיש חלומות.
זה אומר שיש לי עוד אמונה ביקום הזה.
ותודה שיש מוזיקה וציור וכתיבה ובובות ודמעות...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_איזה יופי שיש חלומות.
זה אומר שיש לי עוד אמונה ביקום הזה._
נהדרת את! חיבוק גדול ^{נטע ממחשב אחר}

[אינטו_איציה*]

נכון שבע גרה עם א'?
אז אני הסתובבתי עד עכשיו עם ב',
ועכשיו עברתי לאובססיה קלה סביב ג'...
מה זה אומר לגבי ד'??

יום לא פשוט עבר כאן. הרבה בכי ,תסכול. אח"כ גם צחוק ואובססיית גברים עם חברה.
כוסית ויסקי לפני השינה עם השכנים והנה אני כאן.
אני רוצה לשתף שיש לי פחד גדול לגבי היכולת שלי ליצור. אם בכלל.
ואולי אני לא מספיק חזקה בשביל החשיפה הזאת, הביקורת הנלווית ההשקעה המטורפת והתוצאה הלא מתוגמלת.
אולי אני מפחדת מדי לכאוב. מאוד מפחדת.
לא שזה עוזר, כי הכאב השובב הזה מתגנב מכל פינה ,גם אם חשבתי שאטמתי הרבה חורים וחסמתי כניסות.
הוא לא מתקשר, אז מה עושים?
והיא חושבת שאני לא מתאימה ללימודים שלה, אז איך מרגישים?
ולי זה כל כך כואב, מאוכזבת מהמציאות, מרגישה שהיא טופחת לא פעם על פני וזה לא כל כך נעים..