אימהות מכוונות

[איטהל_כמון*]

מי לא רוצה אימא מכוונת?
אבל מכוונת באמת ממקום נקי,
בלי ציפיה ,
הכוונה שקטה .
אימא שמאפשרת לגלות את מי שאני כמו שאני ,במקום שאני עם הכלים והלא כלים שעומדים לרשותי?
אני מאוד רציתי ורוצה עדיין כל יום אחרת מהיום הקודם.
עם הרבה יותר לקיחת אחריות מצידי,
אני לא לוקחת את הדברים מאליו,
אבל אני שם כול כולי צופה , מקבלת , לפעמיים מבינה ולפעמים לא יודעת .
במקום הזה האמת היא שאני לומדת הכי הרבה .
אני חושבת שזו היתה בקשה או דרישה שלי מגיל מאוד צעיר שיאפשרו לי את מרחב החקירה , הבדיקה, שיניחו לי לנפשי אבל במקביל שיהיו שם בשבילי כשאצטרך . מן שתיקה כזו , שבה אני מתחילה באמת לשאול את השאלות , כמובן את עצמי .
כך רציתי שנים.
וכך קרה , שלא במקרה, שהתוודעתי אל 13 האימהות הקדומות של השבט, ואל התוצר המוגמר לא מוגמר של page]מפת הצבעים האינדיאנית id[/po]=10

המשך יבוא.....
מודה על ההקשבה
איטהל

[רסיסים_של_אור*]

מחכה

[טאו_להורות*]

מקשיבה ולומדת

[אמא_בבית*]

נעים להקשיב לך בשקט הזה של הלילה

[אילה_בשדה_הדגן*]

מצטרפת לדרך

[איטהל_כמון*]

מעניין שהאימא הראשונה שפנתה אלי הייתה האישה שמקשיבה. (טוב בעתיד לבוא אגלה שהיא נוכחת ומייצגת את העב' שבאתי לתת (פירוט בהמשך))
בהריון של בני השני יקיר ליבי התחלתי ללמוד קשתות .
השיעורים התנהלו בביתי אחה"צ והסתיימו עם רדת החשכה.
הגדולה של המורה שלי היתה בדבקות שלו לזמן .
האינדיאנים מציגים אותו כמתנה ,את הזמן , מאחר והוא מאפשר לנו להתנסות לבחון, לקבל פידבק, לשנות ולהתפתח ממקום אחר .
לשם כך דרוש זמן.
באחד השיעורים אחרי סדרה של נשימות ועב' עם מתיחת המיתר של הקשת שמעתי קול נשי , רך, אוהב, מחבק ששאל :
"האם את מפחדת מהחושך?"
הסתכלתי על המורה שלי חייכתי אליו ועניתי בשקט "כן".
הוא מצידו לא הבין ושאל אותי "מה כן?" וביקש שהתרכז חזרה בקשת.
נבוכה , לקחתי כמה נשימות עמוקות הרמתי את הקשת במלוא עוצמתה וביקשתי בתוך תוכי בפנים עמוק כמו ילדה קטנה לשמוע את הקול הזה שוב .
ציפיתי לשאלה נוספת אך להפתעתי קיבלתי במקומה הנחייה אסרטיבית שכלל לא דמתה לנימה הקודמת , "עלייך לדייק!"
הרפיתי מהקשת מאוכזבת , מנסה לאחוז בה אחרת ממקום שקט יותר בלי ציפיה , בלי דריכות, בלי כוונה להשיג איזו שהיא תוצאה פשוט לאחוז בה , לייצור מערכת יחסים שווה בינה לביני.
חשבתי שהיא התכוונה ,האימא הזו, לעב' שלי עם הקשת אבל בדיעבד הבנתי שהיא התכוונה ליכולת ההקשבה שלי,
כשציפיתי לשמוע אותה לא יכולתי להקשיב, היייתי דרוכה לכיוון אחד, לשמוע את הקול הקודם שלה מתוך הצורך האישי שלי באותה חמימות ורוך.
הופתעתי כי שמעתי קול אחר שעדיין היה שלה אבל אחר .
דרושה הקשבה אמיתית על מנת להכיל קולות שונים.
ברבות הימים האימא המיוחדת הזו ביקשה ממני את אותם דברים שביקשתי אני לייצור עם הקשת והיא השכילה לאף מעבר לכך.
כמה מהדברים שלמדתי מהשיחות שהיו לי איתה היו שלפעמים הקשבה לאחר לא מחייבת תגובה מצידי אלא רק שתיקה , ואולי אחריה רק אם האדם שואל ומבקש אז כן,
שלהקשבה רבדים שונים שנלמדים לאורך החיים מתוך ההתנסויות היומיומיות הקטנות שלנו ושהיא מתבצעת לאו דווקא דרך האוזן בלבד אלא היא יכולה להגיע דרך משהו שראינו טעמנו הרחנו.
היא יכולה להיות מכוונת כלפי אדם , חיה, צמח, גוף , חלק מגוף, אביזרים דוממים וכו'. היא אקטיבית ופסיבית.
בעצם אחת המתנות האדירות שקיבלתי ממנה היתה הידיעה שה..כל אבל ה..כ..ל מסביבי נמצא בקשב אלי ומדבר איתי תדיר , אני אף פעם לא לבד ותחושת הנפרדות הזו שהייתה קיימת אצלי שנים נעלמה ועל כך אני מודה לה.
זה לא שאני הדבר הכי חשוב עלי אדמות נהפוך הוא הכל מסביבי נועד כדי לסייע לי לעשות את העבודה הפנימית והחיצונית שבחרתי לבצע על מנת להתפתח ולגדול ולכן עלי על אחת כמה וכמה לכבד ולהעריך את המרחב של כל מה שסובב אותי , שום דבר אינו מובן מאליו עבורי.
ועוד דבר חשוב (יש עוד הרבה אבל אני לא אעייף אתכם ) זה שבעצם השאלה שנשאלה , הראשונה האם אני מפחדת מהחושך? היא יצרה מרחב , היא לא קבעה בשבילי היא שאלה .
היא סמכה עלי שאוכל להתמודד עם השאלה, שיש לי את התשובה גם אם אני לא מודעת אליה כרגע,שאני יכולה למצוא את התשובה בכוחות עצמי עם הליווי הכן שלה,היא הראתה לי שבמקום החשוך , שבחוויה שלי נתפס כריק, כמשהו שאני לא רואה , הלא ידוע , הלא ברור, דווקא שם יש את אינסוף האפשרויות .
ושהשחור הזה שיכול כל כך להפחיד (מפלצות שחורות, מוות, חתול שחור...........) יכול למכר . הוא כל כך עוצמתי הצבע שלה של האישה שמקשיבה.
כי .... כי ...
כי הוא עזר לי לקבל את עצמי בחזרה , במלוא הדרתי ומול זה נעתקות מילותי מפי.
ולכם יקירי
תודה על הקשבה שמעבר למילה הכתובה

[הדס*]

תודה יקרה אהובה על מילותייך, ובכלל על ההשראה הנפלאה שאת מעוררת

[איטהל_כמון*]

אשת השמש השוקעת היא האם המייצגת את חודש ספטמבר.
בחודש הזה אני מוצאת את עצמי עובדת שעות נוספות אל מול עצמי,
בוחנת ובודקת את היחס שלי כלפי אותה אחת- אני.
זהו זמן של בירור-
איפה אני נמצאת בעולם שלי?
מה הסיפור שלי?
מה מעסיק, מעניין מטריד אותי?
זהו זמן יקר להתקרבות לעצמי.
הרבה פעמים נמדד המרחק ביני לבין עצמי בפער בין מה שנאמר על ידי לבין מה שמרגישה מבפנים.
הדיוק באמירה , בהתבוננות, בכוונה להיות קרובה באמת למה שאני רוצה, מרגישה חושבת מאפשר לי לשוב לעצמי, לכבד את עצמי.
אשת השמש השוקעת מביאה איתה את רוח הבחירה החופשית,
הבחירה לחיות ,
להיות נוכחת.
אני מחויבת אליה ומתוך כך אני נאמנה ללמידה מתמדת.
השמש השוקעת מבטאת את אותו מעבר בין תהליכים.
היא מצדדת בכך שתהליך הוא אינסוף אפשרויות שבו אנחנו מתחילים מנק' מסוימת ואח"כ מגיעים למקום אחר,
והוא זה שיוצר את האיזון בין החלקים השונים שבי.
ככל שאני חיה את העכשיו , בוחרת להתמודד , נוקטת עמדה מול התרחשויות בחיי, בוחרת לקחת חלק ולהיות נוכחת המחר שלי משתנה.
הצבע שלה הוא הצבע הירוק,
ואחת המילים האהודות עליה היא
רצון
רצון למחר שישמור על כל הדורות שטרם נולדו
ואיך אוכל לעשות זאת אני שואלת אותה
והיא עונה -
קודם
בינך לבין עצמך
אח"כ
בינך לבין הסובב אותך
כשמגיע ספטמבר אני שומעת את ברכתה -
thanks u for your being
היא מופיעה במלוא הדרה, מחייכת אלי
מזכירה לי
להיות נוכחת, להביא איזשהוא מסר מעצמי ,
לכבד את המקום שלי במארג הכללי
למצוא את עצמי
להשתמש ולזכור את אותו רצון
הרצון בבחירה החופשית.
ואז איך אפשר שלא לרצות להיות כאן???

[רסיסים_של_אור*]

[הילי*]

תודה.

[מירי_ועמית*]

מקסים ומעורר השראה. כיף לקרוא (הגעתי במקרה ונשאבתי)