הבעיה היא שאת לא זוכרת שקרו דברים בכלל, רק מי שנפגע זוכר
זה נכון, אך יחד עם זאת, כל אחד תופס את החוויה אחרת.
מה שאני מנסה לומר שאני בטוחה שהיא צודקת והיו מתחים וריבים אך לא היה שם שום העללות מכוונת מצידי,
רק תגובה אליה מתוך המקום שהייתי בו, ובל נשכח ששתינו היינו ילדות.
אם כבר למישהו יש אחריות על מה שקרה זה להורים שלנו שכנראה לא ידעו לתווך ולהתערב כדי ליצור שיח יותר בריא ביננו.
אני בטוחה שריבים דומים היו גם ביני לבין אחי ועובדה שהוא לא זוכר וחווה את זה כהתעללות ופגיעה ששרטה אותו, כי הוא אחר במבנה האישיות שלו.
היא כנראה יותר רגישה, פגיעה, חסרת ביטחון, ילדת סנדביץ קלאסית שהרגישה שאין לה את המקום שלה במשפחה, וזה מובן.
רק שצריך להתקדם מהמקום הקורבני הזה, כי זה לא מועיל לה. ואכן היא עושה זאת בשנים האחרונות וכבר פחות מאשימה ומתקרבנת על מה שהיה (ובאמת לא זכור לי שהיה משהו מיוחד מעבר לריבי אחיות ותחרות, אבל אני לא מבטלת את דבריה ובעבר גם התנצלתי ואמרתי שצר לי שכך היה, אך כעת אנו שתי מבוגרות ויכולות ליצור מערכת יחסים אחרת, במידה והיא תתקדם מהמקום הקורבני הזה שמסרב לשחרר את העשו לי ושתו לי הזה).
אולי מה שאני אומרת שגם לה וגם לך יש חלק במה שהיה, שלא באשמתכן כמובן, כמו שזה לא ממש באשמתי ובאשמת אחותך שנפגעתן כל כך מאתנו.
ובהחלט יש לכן חלק בלקחת אחריות ולסלוח ולהתקדם קדימה, כי זה סתם תוקע אותך.
תכנית בטלוויזיה על התעללות שקרתה בביה"ס
זה בהחלט עצוב ונורא, אך זה לא אותו דבר.
התעללות בבית ספר לא שוות ערך לקשר סבוך ותחרותי בין אחיות.
הרי אני מניחה שעם אחותך היו גם דברים טובים, היו גם רגעים ששיחקתן ביחד ונהנתם יחד מהמשפחה שלכן.
אבל אם הקשר היה רע ברובו, הרגשות הקשים לא נשכחים, הם מודחקים אך קיימים
לגיטימי. לכן אין לי ציפיה שנהיה חברות הכי טובות, אסתפק בקשר מכבד וכזה שקורה בעיקר במרחב המשפחתי המשותף.
את קצת מסתכלת על זה רק מהצד שלך, שהיא הרעה ואת הטובה, שהיא עשתה לך ולכן מגיע לך פיצוי.
זה לא עובד ככה, כיום שתיכן מבוגרות ואם את באמת רוצה לשפר את היחסים שלך איתה עליך ראשית לעבור תהליך עם עצמך,
של סליחה לעצמך ולה על מה שהיה, של לקבל ולהכיר את מה שכן טוב בה, של לשחרר ציפיות ולהפסיק להפגע אם היא לא עומדת בציפיות שלך.
תקבלי באהבה את מה שהיא כן נותנת לך.
כתבת שאת לא יודעת איך להגיב כשהיא פתאום נחמדה ומדברת איתך,
פשוט תדברי איתה באותה צורה, מבלי לצפות שהשיח הקרוב הזה אומר או מגדיר את הקשר בינכם מכאן והלאה,
פשוט קשר נעים של אחיות.
תניחי למשקעים. תתקשרי איתה. ואם היא שוב מתרחקת תבני שזה לא בהכרח אישי, ושזה מה שהיא מסוגלת לתת לך כרגע.
מבינה שזה מאוד מבלבל, אבל זה ככה בעיקר כי את מצפה ליותר ולרצף ועקביות.
תביני שהקשר בינכם מורכב מידי כנראה מכדי שתוכלו כרגע להיות בקשר רציף, עקבי וקרוב.
זה מתאפשר רק לפרקים. וזה גם בסדר.
אם את מרגישה שהיא לא מעוניינת בקשר קרוב מעבר למפגשים אצל ההורים, אז פשוט תשחררי.
את לא צריכה אישור ממנה ולא חייבת להיות בקשר קרוב.
אתן יכולות לשמור על המרחק הנכון בינכן שיגרום לכן לכבד אחת את השניה ולדבר בנינוחות במפגשים חברתיים. וזהו.
אם כן חשוב לך שיהיה יותר מזה (כמו שזה מאוד חשוב לאחותי ולכן כל תקופה מסוימת מנסה להתקרב אלי מעבר לארוחות שייש אצל ההורים)
תקבלי את זה שאת יוזמת כי לך זה חשוב. ואם חוסר ההדדיות עושה לך רע יותר מטוב, אז פשוט תשחררי, אל תתקשרי ותזמי קשר בצורה מאולצת. את לא חייבת.
ועדיין היא תמיד תשאר אחותך, גם אם לא יהיה לכן קשר של אחת על אחת מעבר למפגשים אצל ההורים.
מי אמר שחייב להיות קשר כזה בינכן?
וגם אל תקחי את זה כל כך אישית, היא בטח עסוקה בחייה ובהורות שלה, גם לי זה קורה, שאני כל כך מרוכזת בעצמי שמתרחקת לתקופה מחברות טובות או מהמשפחה.
היופי שזה דינמי ותמיד יכול להשתנות.
למראית עין "הכול בסדר" ומתחת לפני השטח הכול רוחש
מבינה מה שאת אומרת, אבל זו בדיוק הבעיה, שאת כל הזמן מחפשת הגדרות ודיכוטומיות" או שהתקשורת פתוחה ונהדרת או שהיא רוויות ריבים מלחמות ושנאה.
תקבלי את זה שזה לא שחור או לבן, זה לפעמים ככה ולפעמים אחרת. זה דינמי.
_אהבה עצמית ולהתחזק.
זה השיעור הגדול שלי, אני יכולה להגיד לך שבזכות הקשיים שהיא יצרה לי בחיים צמחתי, התפתחתי, והתבגרתי וכל יום אני מתחזקת יותר ויותר, הפכתי להיות אישה בטוחה, ובוגרת יותר וכל הגישה שלי לחיים השתנתה ואני אוהבת את מי שאני היום. והלוואי והייתי יכולה להתחיל את חיי מהנקודה שאני נמצאת בה היום._
זה נהדר, זו כנראה אחת הסיבות שהיא הגיעה לחייך, שתתחזקי, תצמחי ותאהבי את עצמך.
אין דרך להתחיל את החיים עם התובנות שנרכשות על ידי הגיל והניסיון, זו מה שנקרא חוכמת בדיעבד,
אבל גם אין צורך, תהני מהנקודה שאת נמצאת בה היום וממנה תתחילי את השיח בינכן.
כשאת במקום של אישה בטוחה, בוגרת שאוהבת את עצמה - איך תבחרי להתייחס לאחותך?
אני שונאת את אחותי
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
_שלמה ואהובה היקרה,
אני מאוד מעריכה את הכנות והישירות שלך.
_מה שאני מנסה לומר שאני בטוחה שהיא צודקת והיו מתחים וריבים אך לא היה שם שום העללות מכוונת מצידי,
רק תגובה אליה מתוך המקום שהייתי בו, ובל נשכח ששתינו היינו ילדות._
באותה תקופה הייתי נרדפת ע"י אחותי ומה שהיא רצתה זה לפגוע בי ולעשות לי רע, אני זוכרת אפילו את המבטים רווי שנאה והעוינות שלה אליי. הבעיה במצב הזה שיחסי הכוחות בינינו לא היו שווים, לי לא היו סיכוי מראש נגדה כי אני הייתי הקטנה והיא הייתה הבכורה ועל פיה יישק דבר בבית כי ההורים עבדו כל היום.
כתבת "לא הייתה שום התעללות מכוונת מצידי, רק תגובה מהמקום שהייתי בו", האם תוכלי להרחיב? זה יכול לעזור לי להבין אותה.
היא כנראה יותר רגישה, פגיעה, חסרת ביטחון, ילדת סנדביץ קלאסית שהרגישה שאין לה את המקום שלה במשפחה, וזה מובן.
זה בדיוק מה שהרגשתי.
אולי מה שאני אומרת שגם לה וגם לך יש חלק במה שהיה, שלא באשמתכן כמובן, כמו שזה לא ממש באשמתי ובאשמת אחותך שנפגעתן כל כך מאתנו.
אני אהיה כנה אתך, אני הייתי הקורבן ואני שמחה שהייתי הקורבן ולא המתעלל כי אם זה היה ההפך, לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי בשלום כי אני מבינה את ההשלכות של העניין, ועדיף לאחותי להמשיך לעצום עיניים ולא להיות מודעת לכאב, לפגיעה ולסבל שהיא גרמה לי ולבת שלה.
רק שצריך להתקדם מהמקום הקורבני הזה, כי זה לא מועיל לה. ואכן היא עושה זאת בשנים האחרונות וכבר פחות מאשימה ומתקרבנת על מה שהיה
את צודקת, גם אני חושבת כך ואני עובדת על זה.
_זה בהחלט עצוב ונורא, אך זה לא אותו דבר.
התעללות בבית ספר לא שוות ערך לקשר סבוך ותחרותי בין אחיות._
לדעתי קשר סבוך ותחרותי בן אחיות יותר קשה וגרוע מאשר התעללות זמנית בבית הספר, כי מחברים בביה"ס את מתנתקת באיזה שהוא שלב, לעומת זאת אחות יחידה זה האדם שאת מצפה שיספק לך תמיכה, בטחון, הגנה ומה שהיא גורמת לך זה כאב, פגיעה וחוסר בטחון, זה מערער לך את כל האמון בחיים כי אם אחותי שאמורה להגן עליי מתנהגת אליי כך אז מה אני יכולה לצפות מאחרים.
מה שהיה הכי קשה בקשר איתה זה שכול השנים בהתנהגות שלה כלפיי היא נגעה לי שוב ושוב בפצעים שהיא יצרה לי אותם בילדות, כל השנים דיממתי ממנה.
הרי אני מניחה שעם אחותך היו גם דברים טובים, היו גם רגעים ששיחקתן ביחד ונהנתם יחד מהמשפחה שלכן.
הלוואי, לצערי אין לי זיכרונות של חוויות נעימות ממנה, לא היה שום קשר בינינו, היא התעלמה ממני כל הילדות, היא לא הכירה בי, לא היה שום ביחד אני זוכרת רק יחס עוין ואכזרי של אדם ששונא אותי.
לגיטימי. לכן אין לי ציפיה שנהיה חברות הכי טובות, אסתפק בקשר מכבד וכזה שקורה בעיקר במרחב המשפחתי המשותף.
היום החזרתי לעצמי את הכוח, ואני כבר לא התלויה והנזקקת ברוך השם באחותי. היא טיפוס פסיבי אגריסיבי חייבת לשלוט בכולם, ומצד שני חשוב לה "להיראות טוב" ולכן היא עושה את הדברים מתחת לפני השטח, אני צריכה לבטל את עצמי בכדי "להסתדר איתה", שנים עשיתי את זה והיום לא מתאים לי. היום אני מובילה את הקשר בינינו ואין לי עניין בסוג הקשר שהיא מסוגלת לתת, מאחר ואנחנו שונות,הפוכות ממש, ערכים שונים, ואנחנו מדברות בשפות שונות אין סיכוי לקשר קרוב איתה, מה שכן אני רוצה זה קשר מכבד ונימוסי בינינו ומה שחשוב שלא יהיה מתוח וטעון.
אתן יכולות לשמור על המרחק הנכון בינכן שיגרום לכן לכבד אחת את השניה ולדבר בנינוחות במפגשים חברתיים. וזהו.
זה מה שאני רוצה אבל לצערי אני מרגישה מתח בינינו ואני לא יודעת מה לעשות . אני באמת רוצה להיות נינוחה איתה מה עושים?
תקבלי את זה שאת יוזמת כי לך זה חשוב. ואם חוסר ההדדיות עושה לך רע יותר מטוב, אז פשוט תשחררי, אל תתקשרי ותזמי קשר בצורה מאולצת. את לא חייבת.
אהבתי, גם אני חושבת כך היום.
למראית עין "הכול בסדר" ומתחת לפני השטח הכול רוחש
התכוונתי "שפיה וליבה לא שווים" שהיא צבועה אליי. היא מחייכת אליי ונחמדה ומאחורי הגב מוציאה אותי רע ומלכלכת עליי עם אחרים ואני יודעת את זה כי מספרים לי.
כשאת במקום של אישה בטוחה, בוגרת שאוהבת את עצמה - איך תבחרי להתייחס לאחותך?
אני עדיין מנסה למצוא את הדרך הנכונה להתייחס לאחותי, זה דרך שונה ממה שאני רגילה לכן אני עדיין מגששת עד שאגיע לדבר הנכון שבו ארגיש שמצד אחד אני שומרת על עצמי ומצד שני אני לא פוגעת בה.
אני מעריכה שאני צריכה ללמוד לקבל אותה כמו שהיא, לא לצפות ממנה לשום דבר, להתעלות מעל הפגיעה ולהגיע לסליחה אמיתית איתה כי אני מאמינה שאחותי "חיה בתוכי, חלק ממני" ואם אני במאבק איתה אני למעשה במאבק בתוכי ואני רוצה לחיות בשלווה ובשלום בתוכי ולכן אני צריכה להגיע לשלום איתה וזה מה שמניע אותי בתהליך הזה. אני עובדת על להתנקות מהרגשות השליליים שיש לי כלפיה כי זה מרעיל ופוגע בי אני רוצה להיות עם רגשות חיוביים כלפיה כדי שלי יהיה טוב.
איך אתייחס אליה? כמו שכתבת אתן יכולות לשמור על המרחק הנכון בינכן שיגרום לכן לכבד אחת את השניה ולדבר בנינוחות במפגשים חברתיים. וזהו.
שבת שלום!
אני מאוד מעריכה את הכנות והישירות שלך.
_מה שאני מנסה לומר שאני בטוחה שהיא צודקת והיו מתחים וריבים אך לא היה שם שום העללות מכוונת מצידי,
רק תגובה אליה מתוך המקום שהייתי בו, ובל נשכח ששתינו היינו ילדות._
באותה תקופה הייתי נרדפת ע"י אחותי ומה שהיא רצתה זה לפגוע בי ולעשות לי רע, אני זוכרת אפילו את המבטים רווי שנאה והעוינות שלה אליי. הבעיה במצב הזה שיחסי הכוחות בינינו לא היו שווים, לי לא היו סיכוי מראש נגדה כי אני הייתי הקטנה והיא הייתה הבכורה ועל פיה יישק דבר בבית כי ההורים עבדו כל היום.
כתבת "לא הייתה שום התעללות מכוונת מצידי, רק תגובה מהמקום שהייתי בו", האם תוכלי להרחיב? זה יכול לעזור לי להבין אותה.
היא כנראה יותר רגישה, פגיעה, חסרת ביטחון, ילדת סנדביץ קלאסית שהרגישה שאין לה את המקום שלה במשפחה, וזה מובן.
זה בדיוק מה שהרגשתי.
אולי מה שאני אומרת שגם לה וגם לך יש חלק במה שהיה, שלא באשמתכן כמובן, כמו שזה לא ממש באשמתי ובאשמת אחותך שנפגעתן כל כך מאתנו.
אני אהיה כנה אתך, אני הייתי הקורבן ואני שמחה שהייתי הקורבן ולא המתעלל כי אם זה היה ההפך, לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי בשלום כי אני מבינה את ההשלכות של העניין, ועדיף לאחותי להמשיך לעצום עיניים ולא להיות מודעת לכאב, לפגיעה ולסבל שהיא גרמה לי ולבת שלה.
רק שצריך להתקדם מהמקום הקורבני הזה, כי זה לא מועיל לה. ואכן היא עושה זאת בשנים האחרונות וכבר פחות מאשימה ומתקרבנת על מה שהיה
את צודקת, גם אני חושבת כך ואני עובדת על זה.
_זה בהחלט עצוב ונורא, אך זה לא אותו דבר.
התעללות בבית ספר לא שוות ערך לקשר סבוך ותחרותי בין אחיות._
לדעתי קשר סבוך ותחרותי בן אחיות יותר קשה וגרוע מאשר התעללות זמנית בבית הספר, כי מחברים בביה"ס את מתנתקת באיזה שהוא שלב, לעומת זאת אחות יחידה זה האדם שאת מצפה שיספק לך תמיכה, בטחון, הגנה ומה שהיא גורמת לך זה כאב, פגיעה וחוסר בטחון, זה מערער לך את כל האמון בחיים כי אם אחותי שאמורה להגן עליי מתנהגת אליי כך אז מה אני יכולה לצפות מאחרים.
מה שהיה הכי קשה בקשר איתה זה שכול השנים בהתנהגות שלה כלפיי היא נגעה לי שוב ושוב בפצעים שהיא יצרה לי אותם בילדות, כל השנים דיממתי ממנה.
הרי אני מניחה שעם אחותך היו גם דברים טובים, היו גם רגעים ששיחקתן ביחד ונהנתם יחד מהמשפחה שלכן.
הלוואי, לצערי אין לי זיכרונות של חוויות נעימות ממנה, לא היה שום קשר בינינו, היא התעלמה ממני כל הילדות, היא לא הכירה בי, לא היה שום ביחד אני זוכרת רק יחס עוין ואכזרי של אדם ששונא אותי.
לגיטימי. לכן אין לי ציפיה שנהיה חברות הכי טובות, אסתפק בקשר מכבד וכזה שקורה בעיקר במרחב המשפחתי המשותף.
היום החזרתי לעצמי את הכוח, ואני כבר לא התלויה והנזקקת ברוך השם באחותי. היא טיפוס פסיבי אגריסיבי חייבת לשלוט בכולם, ומצד שני חשוב לה "להיראות טוב" ולכן היא עושה את הדברים מתחת לפני השטח, אני צריכה לבטל את עצמי בכדי "להסתדר איתה", שנים עשיתי את זה והיום לא מתאים לי. היום אני מובילה את הקשר בינינו ואין לי עניין בסוג הקשר שהיא מסוגלת לתת, מאחר ואנחנו שונות,הפוכות ממש, ערכים שונים, ואנחנו מדברות בשפות שונות אין סיכוי לקשר קרוב איתה, מה שכן אני רוצה זה קשר מכבד ונימוסי בינינו ומה שחשוב שלא יהיה מתוח וטעון.
אתן יכולות לשמור על המרחק הנכון בינכן שיגרום לכן לכבד אחת את השניה ולדבר בנינוחות במפגשים חברתיים. וזהו.
זה מה שאני רוצה אבל לצערי אני מרגישה מתח בינינו ואני לא יודעת מה לעשות . אני באמת רוצה להיות נינוחה איתה מה עושים?
תקבלי את זה שאת יוזמת כי לך זה חשוב. ואם חוסר ההדדיות עושה לך רע יותר מטוב, אז פשוט תשחררי, אל תתקשרי ותזמי קשר בצורה מאולצת. את לא חייבת.
אהבתי, גם אני חושבת כך היום.
למראית עין "הכול בסדר" ומתחת לפני השטח הכול רוחש
התכוונתי "שפיה וליבה לא שווים" שהיא צבועה אליי. היא מחייכת אליי ונחמדה ומאחורי הגב מוציאה אותי רע ומלכלכת עליי עם אחרים ואני יודעת את זה כי מספרים לי.
כשאת במקום של אישה בטוחה, בוגרת שאוהבת את עצמה - איך תבחרי להתייחס לאחותך?
אני עדיין מנסה למצוא את הדרך הנכונה להתייחס לאחותי, זה דרך שונה ממה שאני רגילה לכן אני עדיין מגששת עד שאגיע לדבר הנכון שבו ארגיש שמצד אחד אני שומרת על עצמי ומצד שני אני לא פוגעת בה.
אני מעריכה שאני צריכה ללמוד לקבל אותה כמו שהיא, לא לצפות ממנה לשום דבר, להתעלות מעל הפגיעה ולהגיע לסליחה אמיתית איתה כי אני מאמינה שאחותי "חיה בתוכי, חלק ממני" ואם אני במאבק איתה אני למעשה במאבק בתוכי ואני רוצה לחיות בשלווה ובשלום בתוכי ולכן אני צריכה להגיע לשלום איתה וזה מה שמניע אותי בתהליך הזה. אני עובדת על להתנקות מהרגשות השליליים שיש לי כלפיה כי זה מרעיל ופוגע בי אני רוצה להיות עם רגשות חיוביים כלפיה כדי שלי יהיה טוב.
איך אתייחס אליה? כמו שכתבת אתן יכולות לשמור על המרחק הנכון בינכן שיגרום לכן לכבד אחת את השניה ולדבר בנינוחות במפגשים חברתיים. וזהו.
שבת שלום!
אני שונאת את אחותי
נילי אני רוצה לשאול אותך משהו בקשר למה שכתבת, שמצד אחד את רואה את עצמך לגמרי כאחות הטובה והיא לגמרי האחות הרעה, את כותבת:
אני הייתי הקורבן ואני שמחה שהייתי הקורבן ולא המתעלל כי אם זה היה ההפך, לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי בשלום כי אני מבינה את ההשלכות של העניין,
ומצד שני כתבת גם ש:
הסיבה לשנאה שלה כלפיי היא משום שהיא קינאה בי בילדות משום שאבא שלי נתן לי תשומת לב ואהבה ואותה הוא דחה.
השאלה שלי היא האם מרגע שהבנת שהסיבה להתנהגות שלה נובעת מכך שאביכן דחה אותה ואהב רק אותך, האם מעולם לא חשת אמפתיה, חמלה או רחמים עליה? האם עשית משהו בילדותך או בבגרותך כדי לשפר את המצב שלה במשפחה?
כאשר הורים מקפחים ילד אחד ואוהבים ומטפחים במקביל ילד אחר, פעמים רבות רואים שנוצר באופן טבעי מצב בו הילד המקופח פגוע מהקיפוח וחוסר האהבה של ההורים, ליבו נשבר ולכן הוא בועט ומוציא את זעמו על יתר המשפחה, על ההורים ובדרך כלל ובעיקר על האח השני, האח שמקבל את האהבה והתמיכה של ההורה.
ההתנהגות הזאת הכועסת והבועטת של האח המקופח בילדותו יש לה הסבר ברור והגיוני, במיוחד כאשר מדובר בילד ולא באדם בוגר, כי ילד פועל מתוך רגש ותחושת בטן ולא מתוך שיקולים הגיוניים קרים ולכן צפוי והגיוני שיוציא את כעסו ויבעט בסביבה הקרובה אם הוא מקופח ולא אהוב.
כשההורים שלי קיפחו את אחותי חשתי צער וחמלה עליה, ניסיתי לעזור לה, ניסיתי לגרום להם לשנות את יחסם אליה, מצפוני הציק לי אם וכאשר קיבלתי יחס מועדף והיא קופחה.
את כותבת שאחותך היא היא האחות הרעה, היא האחות המתעללת, את אומרת שמצפונך נקי, אינו מציק לך, כי את לא התעללת.
האם מצפונך לא הציק ואינו מציק לך גם על כך שקיבלת את היחס המועדף והיא קופחה ולא קיבלה אהבה מעולם ואת ראית זאת מהצד? מה עשית כדי לעזור לה כילדה, כדי לשפר את המצב הקשה שהיה לה במשפחה?
גם לראות מהצד איך פוגעים קשה במישהו זה סוג של שיתוף פעולה עם התעללות. האם את מודעת לכך שיתכן מאוד שאחותך חוותה את התנהגותו של אביכן כהתעללות נפשית קשה לאורך השנים, ויתכן מאוד שאכן שמדובר בהתעללות נפשית מצידו כי לקפח ילד זו פגיעה רגשית קשה מאוד עבור ילד, תשאלי כל אדם שקופח בילדותו מה עבר עליו, אני שמעתי מאנשים שעברו פגיעה דומה עד כמה קשה הפגיעה של קיפוח וחוסר אהבה מצד ההורה ועד כמה קשה להתאושש ולהחלים ממנה.
אם פעלת רבות בילדותך או בבגרותך כדי לשפר את המצב וכדי לשנות את יחסו של אביך לאחותך אכן אני מבינה אותך אך אם לא, תראי מה שאחותך עשתה כילדה זו התנהגות של ילד שעבר התעללות, אפשר להבין ולסלוח. השאלה איך היא כבוגרת ולא איך היתה כשהיתה ילדה. אם היא לא ממשיכה עם ההתנהגות השלילית שלה כבוגרת או כן ממשיכה זו השאלה.
אני הייתי הקורבן ואני שמחה שהייתי הקורבן ולא המתעלל כי אם זה היה ההפך, לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי בשלום כי אני מבינה את ההשלכות של העניין,
ומצד שני כתבת גם ש:
הסיבה לשנאה שלה כלפיי היא משום שהיא קינאה בי בילדות משום שאבא שלי נתן לי תשומת לב ואהבה ואותה הוא דחה.
השאלה שלי היא האם מרגע שהבנת שהסיבה להתנהגות שלה נובעת מכך שאביכן דחה אותה ואהב רק אותך, האם מעולם לא חשת אמפתיה, חמלה או רחמים עליה? האם עשית משהו בילדותך או בבגרותך כדי לשפר את המצב שלה במשפחה?
כאשר הורים מקפחים ילד אחד ואוהבים ומטפחים במקביל ילד אחר, פעמים רבות רואים שנוצר באופן טבעי מצב בו הילד המקופח פגוע מהקיפוח וחוסר האהבה של ההורים, ליבו נשבר ולכן הוא בועט ומוציא את זעמו על יתר המשפחה, על ההורים ובדרך כלל ובעיקר על האח השני, האח שמקבל את האהבה והתמיכה של ההורה.
ההתנהגות הזאת הכועסת והבועטת של האח המקופח בילדותו יש לה הסבר ברור והגיוני, במיוחד כאשר מדובר בילד ולא באדם בוגר, כי ילד פועל מתוך רגש ותחושת בטן ולא מתוך שיקולים הגיוניים קרים ולכן צפוי והגיוני שיוציא את כעסו ויבעט בסביבה הקרובה אם הוא מקופח ולא אהוב.
כשההורים שלי קיפחו את אחותי חשתי צער וחמלה עליה, ניסיתי לעזור לה, ניסיתי לגרום להם לשנות את יחסם אליה, מצפוני הציק לי אם וכאשר קיבלתי יחס מועדף והיא קופחה.
את כותבת שאחותך היא היא האחות הרעה, היא האחות המתעללת, את אומרת שמצפונך נקי, אינו מציק לך, כי את לא התעללת.
האם מצפונך לא הציק ואינו מציק לך גם על כך שקיבלת את היחס המועדף והיא קופחה ולא קיבלה אהבה מעולם ואת ראית זאת מהצד? מה עשית כדי לעזור לה כילדה, כדי לשפר את המצב הקשה שהיה לה במשפחה?
גם לראות מהצד איך פוגעים קשה במישהו זה סוג של שיתוף פעולה עם התעללות. האם את מודעת לכך שיתכן מאוד שאחותך חוותה את התנהגותו של אביכן כהתעללות נפשית קשה לאורך השנים, ויתכן מאוד שאכן שמדובר בהתעללות נפשית מצידו כי לקפח ילד זו פגיעה רגשית קשה מאוד עבור ילד, תשאלי כל אדם שקופח בילדותו מה עבר עליו, אני שמעתי מאנשים שעברו פגיעה דומה עד כמה קשה הפגיעה של קיפוח וחוסר אהבה מצד ההורה ועד כמה קשה להתאושש ולהחלים ממנה.
אם פעלת רבות בילדותך או בבגרותך כדי לשפר את המצב וכדי לשנות את יחסו של אביך לאחותך אכן אני מבינה אותך אך אם לא, תראי מה שאחותך עשתה כילדה זו התנהגות של ילד שעבר התעללות, אפשר להבין ולסלוח. השאלה איך היא כבוגרת ולא איך היתה כשהיתה ילדה. אם היא לא ממשיכה עם ההתנהגות השלילית שלה כבוגרת או כן ממשיכה זו השאלה.
אני שונאת את אחותי
נילי, את כותבת ש אחותך מלכלכת עלייך מאחורי הגב:
התכוונתי "שפיה וליבה לא שווים" שהיא צבועה אליי. היא מחייכת אליי ונחמדה ומאחורי הגב מוציאה אותי רע ומלכלכת עליי עם אחרים ואני יודעת את זה כי מספרים לי.
לדעתי כדאי לך לקחת בחשבון שיתכן שזה לא כך, כלומר, יתכן שהיא בכלל לא מלכלכת עלייך והאנשים האחרים שמספרים לך שהיא כאילו מלכלכת עלייך הם אלו שאינם בסדר, כלפייך וכלפיה, במיוחד אם הם קרובי משפחה כי הרי את יודעת כבר שאחותך היא הכבשה השחורה של המשפחה, היא השנואה, ומרגע שילד שנוא על הורה אז בדרך כלל רואים שההורה ממשיך את הלכלוך הזה הלאה ומלכלך על הילד השנוא באזני כל המשפחה, החברים והמכרים של המשפחה. יתכן מאוד שהורייך או קרובי משפחתך ממשיכים את היחס השלילי כלפי אחותך בכך שהם מעוותים את דבריה ומנסים לסכסך, מצב מאוד שכיח בקרב משפחות שיש בהן ילד שהוא הביוב, הכבשה השחורה, שממשיכים ללכלך עליו ולעוות עת דבריו ולסכסך בינו לבין אחיו גם כאשר הם כבר אנשים בוגרים, גדולים ועצמאיים.
לדעתי יש סיכוי סביר והגיוני שיתכן מאוד שאחותך ממשיכה להיות גם כיום קורבן של נסיונות סכסוך וקיפוח מצד קרובי משפחתך או מכריכם המשותפים. יתכן שהיא מדברת עלייך דברים טובים דווקא אך ה"נשמות הטובות" של המשפחה ממשיכות לנסות להציב אותה ללא ידיעת שתיכן ובלי שתהיו מודעות לכך, באותו מקום שלילי שניסו להציב אותה בעבר.
התכוונתי "שפיה וליבה לא שווים" שהיא צבועה אליי. היא מחייכת אליי ונחמדה ומאחורי הגב מוציאה אותי רע ומלכלכת עליי עם אחרים ואני יודעת את זה כי מספרים לי.
לדעתי כדאי לך לקחת בחשבון שיתכן שזה לא כך, כלומר, יתכן שהיא בכלל לא מלכלכת עלייך והאנשים האחרים שמספרים לך שהיא כאילו מלכלכת עלייך הם אלו שאינם בסדר, כלפייך וכלפיה, במיוחד אם הם קרובי משפחה כי הרי את יודעת כבר שאחותך היא הכבשה השחורה של המשפחה, היא השנואה, ומרגע שילד שנוא על הורה אז בדרך כלל רואים שההורה ממשיך את הלכלוך הזה הלאה ומלכלך על הילד השנוא באזני כל המשפחה, החברים והמכרים של המשפחה. יתכן מאוד שהורייך או קרובי משפחתך ממשיכים את היחס השלילי כלפי אחותך בכך שהם מעוותים את דבריה ומנסים לסכסך, מצב מאוד שכיח בקרב משפחות שיש בהן ילד שהוא הביוב, הכבשה השחורה, שממשיכים ללכלך עליו ולעוות עת דבריו ולסכסך בינו לבין אחיו גם כאשר הם כבר אנשים בוגרים, גדולים ועצמאיים.
לדעתי יש סיכוי סביר והגיוני שיתכן מאוד שאחותך ממשיכה להיות גם כיום קורבן של נסיונות סכסוך וקיפוח מצד קרובי משפחתך או מכריכם המשותפים. יתכן שהיא מדברת עלייך דברים טובים דווקא אך ה"נשמות הטובות" של המשפחה ממשיכות לנסות להציב אותה ללא ידיעת שתיכן ובלי שתהיו מודעות לכך, באותו מקום שלילי שניסו להציב אותה בעבר.
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
הי נילי
אני חושבת שדידי מציעה כאן כיוון למחשבה ששווה לך לחשוב עליו.
אין בחיים שחור ולבן ובכל מריבה יש שני צדדים שתורמים לה.
מה החלק שלך ביחסים העכורים בינכן? איך את יכולה מהצד שלך לשפר את התקשורת איתה?
ובקשר למה ששאלת אותי:
"לא הייתה שום התעללות מכוונת מצידי, רק תגובה מהמקום שהייתי בו", האם תוכלי להרחיב?
כל אחד מגיב מהמקום הפגוע או המתגונן שלו או מחסכיו.
אני הרגשתי את החסך של הכרכור של הורי סביבי, כי הם היו עסוקים בלהתעסק בה, הבעיתית, הרגישה, שצריכה יותר תשומת לב וזמן שלהם וזה אני מניחה גרם לי להיות יותר מרירה כלפיה ולאהוב אותה פחות ולהתחרות על תשומת הלב.
יתכן וגם אחותך כפי שדידי כתבה יפה (וגם את ציינת שהיתה מקופחת על ידי אביך) הרגישה את המחסור ביחס ונלחמה עליו בדרך שלה שהיא להלחם בך, המוקד שמסיט ממנה את תשומת הלב.
מעבר לכך, כשילדים, מתנהגים בצורה הישרדותית ואגואיסטית (זה הטבע, לפי שתירבתו אותנו) ותפקידם של ההורים (ושאר הדמויות המשמעותיות עבור הילד) זה לחנך, לתווך וללמד את ההתנהגות החברתית, מה שנקרא סוציאליזציה.
אולי בעצם הוריך לא מילאו תפקידם בצורה מיטבית ולכן הקרע בינך לבין אחותך רק הלך וגדל לאורך השנים.
אני מרגישה מתח בינינו ואני לא יודעת מה לעשות . אני באמת רוצה להיות נינוחה איתה מה עושים?
ראשית תנסי למקד מה בדיוק את מרגישה במה שאת קוראת לו מתח?
המתח נגרם בעיקר מהמחשבות שאת חושבת לגביה ולגבי עצמך לידה.
מה עובר לך בראש?
עם מחשבות ניתן לעבוד, לא להצמד אליהן, להמיר אותן במחשבות מקדמות יותר.
כשאת תבואי נקיה ובלי ציפיות וקורבנות על העבר - לא יהיה מתח, יהיה רק את ההווה.
ואז יהיה ניתן להנות ממנו וממה שכן טוב.
שבו ארגיש שמצד אחד אני שומרת על עצמי ומצד שני אני לא פוגעת בה.
במה למשל את יכולה לפגוע בה לדעתך?
אני עובדת על להתנקות מהרגשות השליליים שיש לי כלפיה כי זה מרעיל ופוגע בי אני רוצה להיות עם רגשות חיוביים כלפיה כדי שלי יהיה טוב.
מצוין.
שוב - זה לא שחור ולבן, זה לא שאת חייבת לשנוא אותה או לאהוב אותה.
יש גם אמצע.
לאהוב חלק מהדברים שבה, להיות מיודדת איתה מבלי להיות מעורבת רגשית וקרובה מידי אם זה מה שנותן לך את המרחק הנכון כדי לא להשאר קורבן ופגועה.
יום נפלא מותק
אני חושבת שדידי מציעה כאן כיוון למחשבה ששווה לך לחשוב עליו.
אין בחיים שחור ולבן ובכל מריבה יש שני צדדים שתורמים לה.
מה החלק שלך ביחסים העכורים בינכן? איך את יכולה מהצד שלך לשפר את התקשורת איתה?
ובקשר למה ששאלת אותי:
"לא הייתה שום התעללות מכוונת מצידי, רק תגובה מהמקום שהייתי בו", האם תוכלי להרחיב?
כל אחד מגיב מהמקום הפגוע או המתגונן שלו או מחסכיו.
אני הרגשתי את החסך של הכרכור של הורי סביבי, כי הם היו עסוקים בלהתעסק בה, הבעיתית, הרגישה, שצריכה יותר תשומת לב וזמן שלהם וזה אני מניחה גרם לי להיות יותר מרירה כלפיה ולאהוב אותה פחות ולהתחרות על תשומת הלב.
יתכן וגם אחותך כפי שדידי כתבה יפה (וגם את ציינת שהיתה מקופחת על ידי אביך) הרגישה את המחסור ביחס ונלחמה עליו בדרך שלה שהיא להלחם בך, המוקד שמסיט ממנה את תשומת הלב.
מעבר לכך, כשילדים, מתנהגים בצורה הישרדותית ואגואיסטית (זה הטבע, לפי שתירבתו אותנו) ותפקידם של ההורים (ושאר הדמויות המשמעותיות עבור הילד) זה לחנך, לתווך וללמד את ההתנהגות החברתית, מה שנקרא סוציאליזציה.
אולי בעצם הוריך לא מילאו תפקידם בצורה מיטבית ולכן הקרע בינך לבין אחותך רק הלך וגדל לאורך השנים.
אני מרגישה מתח בינינו ואני לא יודעת מה לעשות . אני באמת רוצה להיות נינוחה איתה מה עושים?
ראשית תנסי למקד מה בדיוק את מרגישה במה שאת קוראת לו מתח?
המתח נגרם בעיקר מהמחשבות שאת חושבת לגביה ולגבי עצמך לידה.
מה עובר לך בראש?
עם מחשבות ניתן לעבוד, לא להצמד אליהן, להמיר אותן במחשבות מקדמות יותר.
כשאת תבואי נקיה ובלי ציפיות וקורבנות על העבר - לא יהיה מתח, יהיה רק את ההווה.
ואז יהיה ניתן להנות ממנו וממה שכן טוב.
שבו ארגיש שמצד אחד אני שומרת על עצמי ומצד שני אני לא פוגעת בה.
במה למשל את יכולה לפגוע בה לדעתך?
אני עובדת על להתנקות מהרגשות השליליים שיש לי כלפיה כי זה מרעיל ופוגע בי אני רוצה להיות עם רגשות חיוביים כלפיה כדי שלי יהיה טוב.
מצוין.
שוב - זה לא שחור ולבן, זה לא שאת חייבת לשנוא אותה או לאהוב אותה.
יש גם אמצע.
לאהוב חלק מהדברים שבה, להיות מיודדת איתה מבלי להיות מעורבת רגשית וקרובה מידי אם זה מה שנותן לך את המרחק הנכון כדי לא להשאר קורבן ופגועה.
יום נפלא מותק
-
רוצה_להבריא*
- הודעות: 223
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2014, 13:30
אני שונאת את אחותי
גם לי יש מה לומר בנושא, כשאוכל אגיב.
אני שונאת את אחותי
דידי היקרה,
.מצטערת על העיכוב בתגובה, שבוע אינטנסיבי מאוד. (-:
כל מה שכתבת על אחותי זה למעשה מה שהיא עשתה לי, אני זו שקופחתי והפכתי להיות הכבשה השחורה במשפחה, היא הסיתה את כל המשפחה נגדי ועשו עליי חרם כולם כדי לרצות אותה כי היא הייתה הבכורה ומטבע הדברים היא קיבלה את כל הכוח וכל הגיבוי.
לצערי אבא שלי נפטר כשהייתי בגיל הבגרות והיא לקחה את הפיקוד בבית, היא קיבלה גיבוי מלא מהאימא שלא תפקדה והתחילה במסיכת ההתעללות שלה, לאחר שאבא נפטר נאלצתי לעזוב את הבית בגללה, לא היה לי קשר עם המשפחה במשך מס' שנים עד שהיא התחתנה ורק אז חזרתי הביתה. זו הייתה טראומה עבורי שהיו לה השלכות עצומות על חיי.
אולי לא הסברתי את עצמי נכון, אבא לא בדיוק דחה אותה, אני נולדתי 9 שנים אחריה והייתי ילדה שמחה ואנרגטית, ואבא הרגיש חיבור אליי וחיבב אותי והיא לא אהבה את זה כי היא רצתה בלעדיות.
כשההורים שלי קיפחו את אחותי חשתי צער וחמלה עליה, ניסיתי לעזור לה, ניסיתי לגרום להם לשנות את יחסם אליה, מצפוני הציק לי אם וכאשר קיבלתי יחס מועדף והיא קופחה.
לך יש אמפתיה ואת רגישה ואכפתית, לצערי, זה לא היה המצב עם אחותי, היא הייתה אכזרית כלפיי ושמחה כשהתייחסו אליי רע, ובחיים לא יצאה להגנתי. ולעומת זאת אם הייתה לה בעיה תמיד ניסיתי לעזור לה, למרות היחס הרע שלה כי רציתי והייתי זקוקה לאחותי וחשבתי שאם ארצה אותה אצליח לקבל את האחות שאני זקוקה לה, זה היה לשווא.
השאלה איך היא כבוגרת ולא איך היתה כשהיתה ילדה. אם היא לא ממשיכה עם ההתנהגות השלילית שלה כבוגרת או כן ממשיכה זו השאלה.
היא נשארה בדיוק אותו הדבר רק שינתה אסטרטגיה, בילדות היא התעללה בי בגלוי אלימות נפשית הפחדות, עלבונות, זלזול, קללות, איומים, כינוי גנאי, הייתי נרדפת על ידה, ולאורך כל השנים אפשר להגיד עד היום, התעללה בי בסמוי התעלמות, חוסר התייחסות, התרחקות, ברוגז, הכפשות, ריכולים מאחורי הגב, שפת גוף דוחה כי חשוב לה "להיראות טוב" בעיני אחרים אז בסמוי היא מצליחה גם להיראות טוב וגם להתעלל.
הבעיה שלמראית עין כשנפגשים היא מתייחסת כאילו "הכול בסדר" אבל מתחת לפני השטח אני יודעת ששום דבר "לא בסדר" וזה מה שמתעתע כאן.
דעתי כדאי לך לקחת בחשבון שיתכן שזה לא כך, כלומר, יתכן שהיא בכלל לא מלכלכת עלייך והאנשים האחרים שמספרים לך שהיא כאילו מלכלכת עלייך הם אלו שאינם בסדר, כלפייך וכלפיה,
זה בדוק שהיא משחירה אותי ומלכלכת עליי כי היא עושה את זה גם למשפחה שלה וגם לחברות שלה, היו הרבה מצבים שאנשים שמקורבים לה כשהכירו אותי חיבבו אותי מאוד ואחר כך בלי שום סיבה היו משנים את יחסם אליי ומתנהגים אליי בזלזול, בקורת, שיפוט בלי שאדבר איתם בכלל, היא עשתה את זה גם עם המשפחה המורחבת חלקם היו טעונים עליי בלי שעשיתי דבר, הכול בגלל השטיפות מוח שלה, היא דאגה תמיד להוציא אותי רע.
דידי, מדברייך נראה שאת אישה טובה ואמפתית, שמנסה תמיד לראות את הצד הטוב באדם וזה דבר מקסים וכיף לאחותך שיש לה אחות כמוך.
אני חושבת שבאחותי יש צדדים טובים והיא יכולה להיות טובה לאנשים אחרים, לצערי, אליי לבת שלה ולבעלה, היא הייתה רעה ולא אנושית. לפני כמה שנים אני דחפתי אותה שתלך לטיפול פסיכולוגי בגלל הבעיות שהיו לה עם הילדים שלה וכתוצאה מהטיפול היא שינתה את היחס לילדים היא יותר מתחשבת בהם אם כי היא עדיין מנסה לשלוט ולנהל אותם.
.מצטערת על העיכוב בתגובה, שבוע אינטנסיבי מאוד. (-:
כל מה שכתבת על אחותי זה למעשה מה שהיא עשתה לי, אני זו שקופחתי והפכתי להיות הכבשה השחורה במשפחה, היא הסיתה את כל המשפחה נגדי ועשו עליי חרם כולם כדי לרצות אותה כי היא הייתה הבכורה ומטבע הדברים היא קיבלה את כל הכוח וכל הגיבוי.
לצערי אבא שלי נפטר כשהייתי בגיל הבגרות והיא לקחה את הפיקוד בבית, היא קיבלה גיבוי מלא מהאימא שלא תפקדה והתחילה במסיכת ההתעללות שלה, לאחר שאבא נפטר נאלצתי לעזוב את הבית בגללה, לא היה לי קשר עם המשפחה במשך מס' שנים עד שהיא התחתנה ורק אז חזרתי הביתה. זו הייתה טראומה עבורי שהיו לה השלכות עצומות על חיי.
אולי לא הסברתי את עצמי נכון, אבא לא בדיוק דחה אותה, אני נולדתי 9 שנים אחריה והייתי ילדה שמחה ואנרגטית, ואבא הרגיש חיבור אליי וחיבב אותי והיא לא אהבה את זה כי היא רצתה בלעדיות.
כשההורים שלי קיפחו את אחותי חשתי צער וחמלה עליה, ניסיתי לעזור לה, ניסיתי לגרום להם לשנות את יחסם אליה, מצפוני הציק לי אם וכאשר קיבלתי יחס מועדף והיא קופחה.
לך יש אמפתיה ואת רגישה ואכפתית, לצערי, זה לא היה המצב עם אחותי, היא הייתה אכזרית כלפיי ושמחה כשהתייחסו אליי רע, ובחיים לא יצאה להגנתי. ולעומת זאת אם הייתה לה בעיה תמיד ניסיתי לעזור לה, למרות היחס הרע שלה כי רציתי והייתי זקוקה לאחותי וחשבתי שאם ארצה אותה אצליח לקבל את האחות שאני זקוקה לה, זה היה לשווא.
השאלה איך היא כבוגרת ולא איך היתה כשהיתה ילדה. אם היא לא ממשיכה עם ההתנהגות השלילית שלה כבוגרת או כן ממשיכה זו השאלה.
היא נשארה בדיוק אותו הדבר רק שינתה אסטרטגיה, בילדות היא התעללה בי בגלוי אלימות נפשית הפחדות, עלבונות, זלזול, קללות, איומים, כינוי גנאי, הייתי נרדפת על ידה, ולאורך כל השנים אפשר להגיד עד היום, התעללה בי בסמוי התעלמות, חוסר התייחסות, התרחקות, ברוגז, הכפשות, ריכולים מאחורי הגב, שפת גוף דוחה כי חשוב לה "להיראות טוב" בעיני אחרים אז בסמוי היא מצליחה גם להיראות טוב וגם להתעלל.
הבעיה שלמראית עין כשנפגשים היא מתייחסת כאילו "הכול בסדר" אבל מתחת לפני השטח אני יודעת ששום דבר "לא בסדר" וזה מה שמתעתע כאן.
דעתי כדאי לך לקחת בחשבון שיתכן שזה לא כך, כלומר, יתכן שהיא בכלל לא מלכלכת עלייך והאנשים האחרים שמספרים לך שהיא כאילו מלכלכת עלייך הם אלו שאינם בסדר, כלפייך וכלפיה,
זה בדוק שהיא משחירה אותי ומלכלכת עליי כי היא עושה את זה גם למשפחה שלה וגם לחברות שלה, היו הרבה מצבים שאנשים שמקורבים לה כשהכירו אותי חיבבו אותי מאוד ואחר כך בלי שום סיבה היו משנים את יחסם אליי ומתנהגים אליי בזלזול, בקורת, שיפוט בלי שאדבר איתם בכלל, היא עשתה את זה גם עם המשפחה המורחבת חלקם היו טעונים עליי בלי שעשיתי דבר, הכול בגלל השטיפות מוח שלה, היא דאגה תמיד להוציא אותי רע.
דידי, מדברייך נראה שאת אישה טובה ואמפתית, שמנסה תמיד לראות את הצד הטוב באדם וזה דבר מקסים וכיף לאחותך שיש לה אחות כמוך.
אני חושבת שבאחותי יש צדדים טובים והיא יכולה להיות טובה לאנשים אחרים, לצערי, אליי לבת שלה ולבעלה, היא הייתה רעה ולא אנושית. לפני כמה שנים אני דחפתי אותה שתלך לטיפול פסיכולוגי בגלל הבעיות שהיו לה עם הילדים שלה וכתוצאה מהטיפול היא שינתה את היחס לילדים היא יותר מתחשבת בהם אם כי היא עדיין מנסה לשלוט ולנהל אותם.
אני שונאת את אחותי
שלמה ואהובההיקרה,
_אין בחיים שחור ולבן ובכל מריבה יש שני צדדים שתורמים לה.
מה החלק שלך ביחסים העכורים בינכן? איך את יכולה מהצד שלך לשפר את התקשורת איתה?_
אין לי מושג מה החלק שלי ביחסים העכורים בינינו כי כשריציתי אותה שנים לא היה טוב, וכשהתרחקתי ממנה גם לא טוב, אולי את דידי היקרה תוכלי לעזור לי ולתת לי עצה מה אני יכולה לעשות במצב ההזוי הזה.
אתן לך דוגמה של השבוע האחרון, לא היה לי שום קשר עם אחותי בשבועיים האחרונים ובכלל בכל התקופה האחרונה , ביום ראשון השבוע הייתי חולה והרופא הפנה אותי לבית חולים, בסופו של דבר לא הלכתי לבית חולים ושכבתי בבית כמה ימים, היא הגיעה ביום שלישי לבקר את אימא שלי ואימא שלי סיפרה לה שהייתי חולה. יום למחרת התקשרה בערב לא עניתי לה כי לא הרגשתי שאני רוצה לדבר איתה, יום לאחר מכן שוב התקשרה בערב וגם אז לא עניתי, ואז שלחה לי הודעה "שמעתי שאת חולה, מתקשרת לשאול מה שלומך? היום החזרתי לה הודעה "תודה, אני מרגישה יותר טוב. שבת שלום.
למה אני כותבת את זה, כי לאחותי יש דפוס שרק כשמישהו חולה או מת היא מצליחה להתעלות מעל "הקשר הרע" שיש ביניהם ואז היא מתקשרת ומתעניינת, כנראה מתוך זה שלא יהיה לה על המצפון או לעשות ווי הנה התייחסתי. ואני לא מעוניינת בקשר כזה. היום יש בינינו נתק, אין בינינו שום קשר, אני מרגישה שהיא זרה לי.
אני הגעתי להחלטה שאני רוצה להציף איתה את הקשר בינינו , אני לא רוצה יותר צביעות, אני לא רוצה יותר משחקים ש"הכול בסדר" ושום דבר למעשה "לא בסדר" ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי בעיה עם זה שהיא לא אוהבת אותי, לא חייבים לאהוב אבל אני לא יכולה לחיות יותר עם ההעמדת פנים שהיחסים בסדר בינינו כשמתחת לפני השטח בכול גרוע. מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את העניין?
ראשית תנסי למקד מה בדיוק את מרגישה במה שאת קוראת לו מתח?
הגוף שלי הוא זה שמגיב, לא רגוע, מתוח, לחוץ, חוסר נוחות, מכווץ, כמו רוצה להתרחק, לברוח, אני מרגישה שיש בינינו קיר, מחסום. ומה שהכי חזק שאחרי כמעט כל מפגש איתה אני יוצאת בתחושה רעה ואני לא מבינה למה, משום שהיא למראית עין לא עושה שום דבר רע בגלוי.
במה למשל את יכולה לפגוע בה לדעתך?
למשל, בזה שאני עכשיו מתרחקת ממנה, אם הייתי יודעת שהיא נקייה ואמיתית איתי לא הייתי רוצה להתרחק ממנה ולפגוע בה.
_שוב - זה לא שחור ולבן, זה לא שאת חייבת לשנוא אותה או לאהוב אותה.
יש גם אמצע.
לאהוב חלק מהדברים שבה, להיות מיודדת איתה מבלי להיות מעורבת רגשית וקרובה מידי אם זה מה שנותן לך את המרחק הנכון כדי לא להשאר קורבן ופגועה._
איך עושים את זה?
אני שולחת ממני.
_אין בחיים שחור ולבן ובכל מריבה יש שני צדדים שתורמים לה.
מה החלק שלך ביחסים העכורים בינכן? איך את יכולה מהצד שלך לשפר את התקשורת איתה?_
אין לי מושג מה החלק שלי ביחסים העכורים בינינו כי כשריציתי אותה שנים לא היה טוב, וכשהתרחקתי ממנה גם לא טוב, אולי את דידי היקרה תוכלי לעזור לי ולתת לי עצה מה אני יכולה לעשות במצב ההזוי הזה.
אתן לך דוגמה של השבוע האחרון, לא היה לי שום קשר עם אחותי בשבועיים האחרונים ובכלל בכל התקופה האחרונה , ביום ראשון השבוע הייתי חולה והרופא הפנה אותי לבית חולים, בסופו של דבר לא הלכתי לבית חולים ושכבתי בבית כמה ימים, היא הגיעה ביום שלישי לבקר את אימא שלי ואימא שלי סיפרה לה שהייתי חולה. יום למחרת התקשרה בערב לא עניתי לה כי לא הרגשתי שאני רוצה לדבר איתה, יום לאחר מכן שוב התקשרה בערב וגם אז לא עניתי, ואז שלחה לי הודעה "שמעתי שאת חולה, מתקשרת לשאול מה שלומך? היום החזרתי לה הודעה "תודה, אני מרגישה יותר טוב. שבת שלום.
למה אני כותבת את זה, כי לאחותי יש דפוס שרק כשמישהו חולה או מת היא מצליחה להתעלות מעל "הקשר הרע" שיש ביניהם ואז היא מתקשרת ומתעניינת, כנראה מתוך זה שלא יהיה לה על המצפון או לעשות ווי הנה התייחסתי. ואני לא מעוניינת בקשר כזה. היום יש בינינו נתק, אין בינינו שום קשר, אני מרגישה שהיא זרה לי.
אני הגעתי להחלטה שאני רוצה להציף איתה את הקשר בינינו , אני לא רוצה יותר צביעות, אני לא רוצה יותר משחקים ש"הכול בסדר" ושום דבר למעשה "לא בסדר" ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי בעיה עם זה שהיא לא אוהבת אותי, לא חייבים לאהוב אבל אני לא יכולה לחיות יותר עם ההעמדת פנים שהיחסים בסדר בינינו כשמתחת לפני השטח בכול גרוע. מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את העניין?
ראשית תנסי למקד מה בדיוק את מרגישה במה שאת קוראת לו מתח?
הגוף שלי הוא זה שמגיב, לא רגוע, מתוח, לחוץ, חוסר נוחות, מכווץ, כמו רוצה להתרחק, לברוח, אני מרגישה שיש בינינו קיר, מחסום. ומה שהכי חזק שאחרי כמעט כל מפגש איתה אני יוצאת בתחושה רעה ואני לא מבינה למה, משום שהיא למראית עין לא עושה שום דבר רע בגלוי.
במה למשל את יכולה לפגוע בה לדעתך?
למשל, בזה שאני עכשיו מתרחקת ממנה, אם הייתי יודעת שהיא נקייה ואמיתית איתי לא הייתי רוצה להתרחק ממנה ולפגוע בה.
_שוב - זה לא שחור ולבן, זה לא שאת חייבת לשנוא אותה או לאהוב אותה.
יש גם אמצע.
לאהוב חלק מהדברים שבה, להיות מיודדת איתה מבלי להיות מעורבת רגשית וקרובה מידי אם זה מה שנותן לך את המרחק הנכון כדי לא להשאר קורבן ופגועה._
איך עושים את זה?
אני שולחת
ממני.-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
נילי יקרה
אני מודה שמהודעתך האחרונה הבנתי קצת שונה את התמונה שאת מתארת.
_היא הסיתה את כל המשפחה נגדי ועשו עליי חרם כולם כדי לרצות אותה כי היא הייתה הבכורה ומטבע הדברים היא קיבלה את כל הכוח וכל הגיבוי.
לצערי אבא שלי נפטר כשהייתי בגיל הבגרות והיא לקחה את הפיקוד בבית, היא קיבלה גיבוי מלא מהאימא שלא תפקדה והתחילה במסיכת ההתעללות שלה, לאחר שאבא נפטר נאלצתי לעזוב את הבית בגללה, לא היה לי קשר עם המשפחה במשך מס' שנים עד שהיא התחתנה ורק אז חזרתי הביתה. זו הייתה טראומה עבורי שהיו לה השלכות עצומות על חיי._
זה נקרא לי נורא ואיום מה את כותבת. לא הבנתי כך את דבריך עד כה.
אשמח שתרחיבי על זה כדי שאבין את התמונה יותר נכון: מי בדיוק עשה עליך חרם? גם אמא שלך? איך זה התבטא?
מה הכוונה נאלצת לעזוב את הבית, באיזה גיל? מה הכוונה לא היה לך קשר עם המשפחה? איפה גדלת? (כתבת שאביך נפטר בגיל 9 וישר אחר כך עזבת), האם היה לך קשר עם אמא שלך? אם לא מדוע? מה בדיוק היה שם? ובאיזה גיל חזרת הביתה לאחר שהתחתנה? מה עמדת אמא שלך בכל הדבר הזה?
נשמע כמו התעללות עצומה, בעיקר מצד אמך שהיתה אמורה להגן עליך. עליה את לא כועסת? מה היחסים שלכן היום?
ולגבי אחותך, אני באמת מנסה להבין, אם היא כמו שאת מתארת:
נשארה בדיוק אותו הדבר רק שינתה אסטרטגיה,
ואת ממשיכה להרגיש שהיא פוגעת בך ומתעללת בך - מדוע את רוצה קשר איתה ולא מנתקת כל מגע?
האם יש בך צד שכן אוהב אותה? יש דברי םשהיא כן תורמת לך?
את כבר לא ילדה קטנה וחסרת אונים, אם היא כזו מכשפה אולי כדאי לשים איקס גדול ולשחרר. לא להשקיע אנרגיה בלשפר את הקשר, פשוט להבין שהיא עושה לך רע (ורק רע) ולכן לנתק קשר בכלל.
וכשהתרחקתי ממנה גם לא טוב,
מה היה לא טוב כשהתרחקת?
כתבת בעבר שהיא אדישה אליך, אז אם את מתרחקת זה פוגע בה? איך זה בדיוק מסתדר?
ושאלה טכנית - איפה את גרה היום ועם מי? את נשואה? יש לך ילדים? או שאת רה עם אמא שלך?
אני הגעתי להחלטה שאני רוצה להציף איתה את הקשר בינינו , אני לא רוצה יותר צביעות, אני לא רוצה יותר משחקים
מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את העניין?
לומר לה בדיוק מה את מרגישה ושמעתה והלאה את בוחרת להתרחק כדי להפסיק את העמדת הפנים הזו.
שאם תרצה להיות איתך בקשר זה מבחינתך רק לאחר שהיא תכיר ברגשותיך (גם אם לא תסכים איתך שהתעללה בך, שלפחות תכבד את זה שאת פגועה מאוד מהקשר שלכן) ותהיה מוכנה לבנות תקשורת מכבדת.
ואז להתנתק, להתרחק. להגיע לאמא שלך רק כשהיא לא נמצאת. לא להכריח את עצמ להיות במחיצתה אם היא גורמת לך לכזו תחושה פיזית ונפשית מתוחה ורעה.
מה שכתבתי לך מהניסיון שלי עם אחותי בכל זאת שונה, כי ביננו יש גם רגעים טובים, שאנחנו צוחקות ומתקשרות טוב.
לא נשמע ממה שאת כותבת שיש משהו טוב בקשר שלכן אז או היום, אז למה בכוח? למה באמת?
אני מודה שמהודעתך האחרונה הבנתי קצת שונה את התמונה שאת מתארת.
_היא הסיתה את כל המשפחה נגדי ועשו עליי חרם כולם כדי לרצות אותה כי היא הייתה הבכורה ומטבע הדברים היא קיבלה את כל הכוח וכל הגיבוי.
לצערי אבא שלי נפטר כשהייתי בגיל הבגרות והיא לקחה את הפיקוד בבית, היא קיבלה גיבוי מלא מהאימא שלא תפקדה והתחילה במסיכת ההתעללות שלה, לאחר שאבא נפטר נאלצתי לעזוב את הבית בגללה, לא היה לי קשר עם המשפחה במשך מס' שנים עד שהיא התחתנה ורק אז חזרתי הביתה. זו הייתה טראומה עבורי שהיו לה השלכות עצומות על חיי._
זה נקרא לי נורא ואיום מה את כותבת. לא הבנתי כך את דבריך עד כה.
אשמח שתרחיבי על זה כדי שאבין את התמונה יותר נכון: מי בדיוק עשה עליך חרם? גם אמא שלך? איך זה התבטא?
מה הכוונה נאלצת לעזוב את הבית, באיזה גיל? מה הכוונה לא היה לך קשר עם המשפחה? איפה גדלת? (כתבת שאביך נפטר בגיל 9 וישר אחר כך עזבת), האם היה לך קשר עם אמא שלך? אם לא מדוע? מה בדיוק היה שם? ובאיזה גיל חזרת הביתה לאחר שהתחתנה? מה עמדת אמא שלך בכל הדבר הזה?
נשמע כמו התעללות עצומה, בעיקר מצד אמך שהיתה אמורה להגן עליך. עליה את לא כועסת? מה היחסים שלכן היום?
ולגבי אחותך, אני באמת מנסה להבין, אם היא כמו שאת מתארת:
נשארה בדיוק אותו הדבר רק שינתה אסטרטגיה,
ואת ממשיכה להרגיש שהיא פוגעת בך ומתעללת בך - מדוע את רוצה קשר איתה ולא מנתקת כל מגע?
האם יש בך צד שכן אוהב אותה? יש דברי םשהיא כן תורמת לך?
את כבר לא ילדה קטנה וחסרת אונים, אם היא כזו מכשפה אולי כדאי לשים איקס גדול ולשחרר. לא להשקיע אנרגיה בלשפר את הקשר, פשוט להבין שהיא עושה לך רע (ורק רע) ולכן לנתק קשר בכלל.
וכשהתרחקתי ממנה גם לא טוב,
מה היה לא טוב כשהתרחקת?
כתבת בעבר שהיא אדישה אליך, אז אם את מתרחקת זה פוגע בה? איך זה בדיוק מסתדר?
ושאלה טכנית - איפה את גרה היום ועם מי? את נשואה? יש לך ילדים? או שאת רה עם אמא שלך?
אני הגעתי להחלטה שאני רוצה להציף איתה את הקשר בינינו , אני לא רוצה יותר צביעות, אני לא רוצה יותר משחקים
מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את העניין?
לומר לה בדיוק מה את מרגישה ושמעתה והלאה את בוחרת להתרחק כדי להפסיק את העמדת הפנים הזו.
שאם תרצה להיות איתך בקשר זה מבחינתך רק לאחר שהיא תכיר ברגשותיך (גם אם לא תסכים איתך שהתעללה בך, שלפחות תכבד את זה שאת פגועה מאוד מהקשר שלכן) ותהיה מוכנה לבנות תקשורת מכבדת.
ואז להתנתק, להתרחק. להגיע לאמא שלך רק כשהיא לא נמצאת. לא להכריח את עצמ להיות במחיצתה אם היא גורמת לך לכזו תחושה פיזית ונפשית מתוחה ורעה.
מה שכתבתי לך מהניסיון שלי עם אחותי בכל זאת שונה, כי ביננו יש גם רגעים טובים, שאנחנו צוחקות ומתקשרות טוב.
לא נשמע ממה שאת כותבת שיש משהו טוב בקשר שלכן אז או היום, אז למה בכוח? למה באמת?
אני שונאת את אחותי
נילי יקרה,
מה שאת מספרת שעברת, החרם ועזיבת הבית בגיל צעיר מידי, זה נורא וטראומתי, אלו אירועים שקשה לעכל אותם וממשיכים לכאוב ולחזור ולהטריד גם אחרי שנים.
אם את מרגישה צורך שאת רוצה ויכולה להעלות את הנושא מול אחותך אני חושבת שזה יוכל לעזור. יכול להיות שהיא תקשיב ותצטער ותנסה לשנות ולשפר, ויכול להיות שהיא תאטום את עצמה ותגיב באופן שלילי. באופן כללי אני בעד להעלות נושא כזה ולדבר אם הקשר בכל זאת חשוב לך, כי תגובתה תיתן לך כיוון ומידע על איך כדאי לך להמשיך בקשר איתה, ואמורה להשאיר אותך עם פחות התלבטויות וסימני שאלה. אם היא תגיב בצורה חיובית אז יש מקום לסלוח ולתת צ'אנס ולנסות להתקרב, ואם היא תגיב בצורה שלילית ופוגעת אז לא יהיו לך יותר הרהורי חרטה ולא תתחבטי יותר במחשבות בינך לבין עצמך בשאלה האם זה בסדר להתרחק ממנה. מה שאני עושה אם אני רואה שאני נפגעת וחיי משתבשים כשאני במגע עם מי שאני חשה שהוא אדם מרעיל עבורי, אני בוחרת להתרחק אם אין לי כלים להתמודד ואם אני רואה שאני משלמת מחיר גבוה נפשי, גופני או משפחתי בכל פעם שאני נפגעת מאותו אחד. לדעתי אין מנוס את צריכה קודם כל לשמור ולהגן על עצמך ואם מישהו, אחותך או מישהו אחר, פוגע בך, לדעתי התרחקות אינה פגיעה באחותך אם היא נעשית בגלל הגנה עצמית.
אפשרות נוספת, אם אין לך אנרגיות בשלב זה להציף את הנושא איתה או בגלל סיבות אחרות את לא רוצה ליצור מצב שתאלצי לנתק איתה מגע אם היא תגיב בכעס, אז בינתיים את יכולה להתנהל כמוה, להיות בקשר כדי לצאת ידי חובה, לעזור לה אם היא צריכה עזרה, להיות מנומסת ונחמדה כשאתן נפגשות וזהו, אולי לא כדאי לצפות מהקשר איתה ליותר מזה.
יכול להיות שהיא עשתה מה שעשתה בעבר וממשיכה לעשות ולפגוע כי זה הדבר היחיד שהיא יודעת, אולי ככה היא למדה מהאם או שזה האופי שלה שאין לה אפשרות להיות מודעת לעצמה ולשנות. לדעתי חשוב בעיקר בשבילך לנסות לסלוח על העבר, אבל הסליחה היא בעיקר בלב, בהרגשה, היא לא חייבת להיות מבוצעת בפועל על ידי התקרבות למי שפוגע בך אפילו אם הוא לא מודע לכך שהוא פוגע. כמו שמי שאוהב בעלי חיים ועוזר לבעלי חיים, לא ינסה לעזור לבעל חיים שנמצא במצב טוב שהוא לא צריך עזרה ממנו וגם מנסה לנשוך או לטרוף אותו במקביל. קראתי בספר של לואיז היי ש"כולנו קורבנות של קורבנות", יתכן שגם אחותך קורבן של משהו או מישהו, אולי של התנהגותם של ההורים, אולי של עצמה של האופי שהיא נולדה איתו שהיא לא יכולה לשנות. את יכולה לנסות למצוא הסברים הגיוניים איך לסלוח לה ולחיות עם העבר הקשה בשלום, אבל זה לא מחייב אותך להקריב את עצמך או להתקרב למי שאי אפשר אם ההתקרבות אליו פוגעת ומזיקה
מה שאת מספרת שעברת, החרם ועזיבת הבית בגיל צעיר מידי, זה נורא וטראומתי, אלו אירועים שקשה לעכל אותם וממשיכים לכאוב ולחזור ולהטריד גם אחרי שנים.
אם את מרגישה צורך שאת רוצה ויכולה להעלות את הנושא מול אחותך אני חושבת שזה יוכל לעזור. יכול להיות שהיא תקשיב ותצטער ותנסה לשנות ולשפר, ויכול להיות שהיא תאטום את עצמה ותגיב באופן שלילי. באופן כללי אני בעד להעלות נושא כזה ולדבר אם הקשר בכל זאת חשוב לך, כי תגובתה תיתן לך כיוון ומידע על איך כדאי לך להמשיך בקשר איתה, ואמורה להשאיר אותך עם פחות התלבטויות וסימני שאלה. אם היא תגיב בצורה חיובית אז יש מקום לסלוח ולתת צ'אנס ולנסות להתקרב, ואם היא תגיב בצורה שלילית ופוגעת אז לא יהיו לך יותר הרהורי חרטה ולא תתחבטי יותר במחשבות בינך לבין עצמך בשאלה האם זה בסדר להתרחק ממנה. מה שאני עושה אם אני רואה שאני נפגעת וחיי משתבשים כשאני במגע עם מי שאני חשה שהוא אדם מרעיל עבורי, אני בוחרת להתרחק אם אין לי כלים להתמודד ואם אני רואה שאני משלמת מחיר גבוה נפשי, גופני או משפחתי בכל פעם שאני נפגעת מאותו אחד. לדעתי אין מנוס את צריכה קודם כל לשמור ולהגן על עצמך ואם מישהו, אחותך או מישהו אחר, פוגע בך, לדעתי התרחקות אינה פגיעה באחותך אם היא נעשית בגלל הגנה עצמית.
אפשרות נוספת, אם אין לך אנרגיות בשלב זה להציף את הנושא איתה או בגלל סיבות אחרות את לא רוצה ליצור מצב שתאלצי לנתק איתה מגע אם היא תגיב בכעס, אז בינתיים את יכולה להתנהל כמוה, להיות בקשר כדי לצאת ידי חובה, לעזור לה אם היא צריכה עזרה, להיות מנומסת ונחמדה כשאתן נפגשות וזהו, אולי לא כדאי לצפות מהקשר איתה ליותר מזה.
יכול להיות שהיא עשתה מה שעשתה בעבר וממשיכה לעשות ולפגוע כי זה הדבר היחיד שהיא יודעת, אולי ככה היא למדה מהאם או שזה האופי שלה שאין לה אפשרות להיות מודעת לעצמה ולשנות. לדעתי חשוב בעיקר בשבילך לנסות לסלוח על העבר, אבל הסליחה היא בעיקר בלב, בהרגשה, היא לא חייבת להיות מבוצעת בפועל על ידי התקרבות למי שפוגע בך אפילו אם הוא לא מודע לכך שהוא פוגע. כמו שמי שאוהב בעלי חיים ועוזר לבעלי חיים, לא ינסה לעזור לבעל חיים שנמצא במצב טוב שהוא לא צריך עזרה ממנו וגם מנסה לנשוך או לטרוף אותו במקביל. קראתי בספר של לואיז היי ש"כולנו קורבנות של קורבנות", יתכן שגם אחותך קורבן של משהו או מישהו, אולי של התנהגותם של ההורים, אולי של עצמה של האופי שהיא נולדה איתו שהיא לא יכולה לשנות. את יכולה לנסות למצוא הסברים הגיוניים איך לסלוח לה ולחיות עם העבר הקשה בשלום, אבל זה לא מחייב אותך להקריב את עצמך או להתקרב למי שאי אפשר אם ההתקרבות אליו פוגעת ומזיקה
אני שונאת את אחותי
שלמה ואהובה _דידי היקרות,
אני עוברת ימים קשים, אני רוצה להגיב למה שכתבתן אבל אני לא פנויה רגשית.
אני מעריכה מאוד את הייעוץ וההקשבה שלכן ומודה על שיתוף הפעולה, עזרתן לי מאוד מאוד.
תודה לכן.
אני עוברת ימים קשים, אני רוצה להגיב למה שכתבתן אבל אני לא פנויה רגשית.
אני מעריכה מאוד את הייעוץ וההקשבה שלכן ומודה על שיתוף הפעולה, עזרתן לי מאוד מאוד.
תודה לכן.
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
נילי יקרה
מבינה אותך, גם אני התנתקתי לאיזה שבוע מהאתר פה,
הרגשתי שעוברת דברים וצריכה לקחת מרחק.
זה לגמרי לגיטימי.
מתי שתרצי להמשיך לדון בכך אני פה בשבילך
וכמובן שאם את גם רוצה לשתף בקשיים אחרים שעולים לך את לגמרי מוזמנת,
את יכולה לכתוב לי בדף בית שלי.
מבינה אותך, גם אני התנתקתי לאיזה שבוע מהאתר פה,
הרגשתי שעוברת דברים וצריכה לקחת מרחק.
זה לגמרי לגיטימי.
מתי שתרצי להמשיך לדון בכך אני פה בשבילך
וכמובן שאם את גם רוצה לשתף בקשיים אחרים שעולים לך את לגמרי מוזמנת,
את יכולה לכתוב לי בדף בית שלי.
אני שונאת את אחותי
שלמה ואהובה,
את נהדרת! אני מקבלת באהבה את הצעתך ואני בהחלט אשתמש בה בהמשך, תודה לך.
@}
את נהדרת! אני מקבלת באהבה את הצעתך ואני בהחלט אשתמש בה בהמשך, תודה לך.
@}
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אני שונאת את אחותי
גם אני שונאת את אחותי
אני שונאת את אחותי
סוף סוף ירדה המסיכה והפנים האמיתיות נחשפו, סוף סוף קיבלתי תשובות ואני יודעת איפה אני עומדת ויודעת מה היו הכוונות האמיתיות שלה כלפיי לאורך 30 שנה.
אחותי רצתה להיראות טוב בפני אנשים ושיחקה אותה למראית עין לאורך שנים האחות הדואגת והמתעניינת בפני המשפחה והחברים, ועשתה לכולם שטיפות מוח "בכוונות הטובות" שלה כלפיי, כשבתכלס היא שנאה אותי "שינאת חינם" ושידרה לי רגשות שליליים, חייתי בתעתוע שנים ולא ידעתי אף פעם איפה אני עומדת איתה כי כשהיא הייתה צריכה אותי הייתה פונה אליי נחמדה ומבקשת ותמיד שיחקה שהכול בסדר ומצד שני התעלמה, הסיתה אנשים נגדי, ריכלה עלי והשחירה אותי והכול מאחורי גבי. בחיים שלי לא שמעתי ממנה ישירות שום טענה או גינוי והיה לה הרבה.
לאחרונה בגלל משבר משפחתי שלה הילדים שלה פנו אליי ובקשו את עזרתי, והיום בפעם הראשונה אני כבר לא פוחדת להגיד לה את האמת אז אמרתי לה בצורה עניינית מה שקרה ושתיקח אחריות על ההתנהגות שלה, והיא שלחה לי הודעה שהיא מתאפקת לא להגיב והיא רוצה שאעשה לזה סוף ו... "מספיק אנחנו לא בקשר כבר מעל ל-30 שנה, תרדי ממני".
אני מוצאת את עצמי מלקה את עצמי שעזרתי ותמכתי ונתתי לה ולמשפחה שלה לאורך השנים ואיך לא ראיתי את הדברים, אני מרגישה מרומה, טיפשה, פגועה, כואבת, הפצעים שלי ממנה צפים עכשיו, אך היא הייתה שחקנית כל כך טובה שהצליחה לשכנע את כולם בכוונות הטובות שלה, גם כשדיברתי עם אנשים מהמשפחה על זה שמשהו ביחסים שלנו לא תקין הם הכחישו הכול ואמרו שאני מדמיינת, והציגו אותה כאחות טובה ודואגת.
תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר ביחסים שלנו אבל היא הצליחה לתעתע בי ובסביבה שאף פעם לא ידעתי בוודאות מה הכוונות האמתיות שלה כי הסמוי היה רב על הגלוי.
אשמח לשמוע תובנות.
אחותי רצתה להיראות טוב בפני אנשים ושיחקה אותה למראית עין לאורך שנים האחות הדואגת והמתעניינת בפני המשפחה והחברים, ועשתה לכולם שטיפות מוח "בכוונות הטובות" שלה כלפיי, כשבתכלס היא שנאה אותי "שינאת חינם" ושידרה לי רגשות שליליים, חייתי בתעתוע שנים ולא ידעתי אף פעם איפה אני עומדת איתה כי כשהיא הייתה צריכה אותי הייתה פונה אליי נחמדה ומבקשת ותמיד שיחקה שהכול בסדר ומצד שני התעלמה, הסיתה אנשים נגדי, ריכלה עלי והשחירה אותי והכול מאחורי גבי. בחיים שלי לא שמעתי ממנה ישירות שום טענה או גינוי והיה לה הרבה.
לאחרונה בגלל משבר משפחתי שלה הילדים שלה פנו אליי ובקשו את עזרתי, והיום בפעם הראשונה אני כבר לא פוחדת להגיד לה את האמת אז אמרתי לה בצורה עניינית מה שקרה ושתיקח אחריות על ההתנהגות שלה, והיא שלחה לי הודעה שהיא מתאפקת לא להגיב והיא רוצה שאעשה לזה סוף ו... "מספיק אנחנו לא בקשר כבר מעל ל-30 שנה, תרדי ממני".
אני מוצאת את עצמי מלקה את עצמי שעזרתי ותמכתי ונתתי לה ולמשפחה שלה לאורך השנים ואיך לא ראיתי את הדברים, אני מרגישה מרומה, טיפשה, פגועה, כואבת, הפצעים שלי ממנה צפים עכשיו, אך היא הייתה שחקנית כל כך טובה שהצליחה לשכנע את כולם בכוונות הטובות שלה, גם כשדיברתי עם אנשים מהמשפחה על זה שמשהו ביחסים שלנו לא תקין הם הכחישו הכול ואמרו שאני מדמיינת, והציגו אותה כאחות טובה ודואגת.
תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר ביחסים שלנו אבל היא הצליחה לתעתע בי ובסביבה שאף פעם לא ידעתי בוודאות מה הכוונות האמתיות שלה כי הסמוי היה רב על הגלוי.
אשמח לשמוע תובנות.
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
נילי יקרה
את נשמעת בסערת רגשות. אז קודם כל חיבוק
בא לך לפרט קצת יותר על מה היה הריב האחרון, מה בדיוק אמרת לה ומה ענתה לך?
כי מהמשפט הבודד שכתבת אפשר לפרשן ולהבין דברים שונים.
ואם אכן המסכה ירדה ואת יודעת את האמת, אפילו שהיא מכאיבה נורא, זהו צעד קדימה לעבר הריפוי שלך והשקעת האנרגיות במקום הנכון.
או יותר נכון איפה לא להשקיע - באחותך.
מאחלת לך התאוששות מהירה והשקעה באהובייך ואוהבייך במקום בלנסות לרצות את האישה הזו שבמקרה אחותך.
את נשמעת בסערת רגשות. אז קודם כל חיבוק
בא לך לפרט קצת יותר על מה היה הריב האחרון, מה בדיוק אמרת לה ומה ענתה לך?
כי מהמשפט הבודד שכתבת אפשר לפרשן ולהבין דברים שונים.
ואם אכן המסכה ירדה ואת יודעת את האמת, אפילו שהיא מכאיבה נורא, זהו צעד קדימה לעבר הריפוי שלך והשקעת האנרגיות במקום הנכון.
או יותר נכון איפה לא להשקיע - באחותך.
מאחלת לך התאוששות מהירה והשקעה באהובייך ואוהבייך במקום בלנסות לרצות את האישה הזו שבמקרה אחותך.
אני שונאת את אחותי
שלמה ואהובה_יקרה,
את נשמעת בסערת רגשות. אז קודם כל חיבוק
תודה על החיבוק, אני זקוקה לזה כי אני מאוד מבולבלת ונסערת, מנסה לעכל ולהכיל את מה שקרה.
בא לך לפרט קצת יותר על מה היה הריב האחרון, מה בדיוק אמרת לה ומה ענתה לך?
הבת שלה בת 24 התקשרה אליי וביקשה לבוא ולדבר איתי, היא הגיעה אליי במצוקה איומה בגלל אימא שלה, אימא שלה לאורך כל גיל הבגרות דחתה אותה והתעללה בה, לפני שש שנים האימא הייתה בטיפול פסיכולוגי והבינה שהיא עשתה טעויות והיא שינתה את היחס כלפיה, אבל כל תקופה צפים הפצעים הישנים של הילדה שוב ושוב ע"י האימא ואז הכול נדלק. (למרות הטיפול הפסיכולוגי האימא נשארה שתלטנית, ומיניפולטיבית והיא רוצה שכולם יתנהלו עפ"י מה שהיא חושבת רוצה אם כי היום היא שולטת בדרך נעימה לא כבעבר.
הילדה סיפרה לי שהיא לוקחת כדורים פסיכיאטרים והיא במצוקה גדולה, מרגישה בדידות, לבד, שהיא לא רוצה לקום בבוקר, היו רגעים שהיא זעקה שהיא שונאת את האימא שנאת מוות, שהאימא לקחה לה את הנשמה והיא מאחלת לאימא ייסורים קשים. (מי כמוני מבינה אותה כי אני עברתי את זה) הילדה הייתה במצב קשה, הקשבתי לה והצלחתי להרגיע אותה וזה היה לי מאוד קשה כי הילדה אימפולסיבית, היסטרית ועקשנית. יותר מאוחר באותו לילה החליטה שהיא נוסעת לבית מלון להתרחק. ומי שהיה איתה בקשר ביומיים האלה זה אני ואחיה.
בערב ישבנו ודיברנו אני, האימא, הבן שלה, ובעלה על מה שקרה והם אמרו לה שהיא עושה הרבה טעויות והיא חייבת להשתנות, אני אמרתי לה שהילדה מאוד דומה לה ומחקה אותה, ההתנהגות הכוחנית של הילדה היא המראה שלה ואם היא תשתנה גם הילדה תשתנה ואין כולם אשמים והיא בסדר, והאימא לא מסוגלת לשמוע בקורת והבן שלה אומר לה אימא יש דברים שאת בסדר ויש דברים שאת לא בסדר ואל תבטלי את הדברים שאני אומרת לה כי אני צודקת.
יומיים אחרי הרגשתי נפילה חזקה בגלל כל מה שקרה, שיתפתי את אחותי בזה והוספתי שאסור להקל ראש במה שקרה כי מה שקרה חמור, והילדה צריכה טיפול מקצועי אחרת המצב יחמיר.
וביום שבת אחרי שניתחתי את מה שקרה ירד לי האסימון והבנתי שמי שמציתה את האש כל פעם מחדש זו האימא, והרגשתי דחף חזק לכתוב לה את הדברים הבאים:
בעקבות מה שקרה אני רוצה להסב את תשומת ליבך לדפוס ההתנהגות שלך שנמשך לאורך שנים, מי שמציתה את האש בבית זו את, וזה קורה כשמשהו לא מוצא חן בעינייך או כשלא עושים את מה שאת חושבת/רוצה, ואז את שוברת את הכלים, וכשהכול בוער את בורחת, ולא לוקחת אחריות על התוצאות של ההתנהגות שלך, ומתחילה להפעיל את כל הסביבה שלך שיכבו את השריפה שהצתת בעצמך. תסיקי מסקנות. (כל השנים אני הייתי בתפקיד של לכבות את האש שהיא הציתה)
והיא כתבה לי בחזרה:
תודה לך על הכל ואל תתני לי להגיב,לא בעניין הזה ובטח לא בעניין שלך שבכול שיחה את מוציאה אותי מפלצת בפני המשפחה שלי, קצת כבוד אני לא עונה לך. אני מתאפקת לא להגיב אבל הגיע הזמן שתעשי לזה סוף. כל כמה חודשים את נופלת עליי, מספיק אנחנו לא בקשר כבר מעל 30 שנה תרדי ממני, כל אחד ייקח אחריות על החיים שלו.
זה מה שקרה.
אם אכן המסכה ירדה ואת יודעת את האמת, אפילו שהיא מכאיבה נורא, זהו צעד קדימה לעבר הריפוי שלך והשקעת האנרגיות במקום הנכון.
היום עם כל הקושי שחוויתי הרגשתי הקלה גדולה כי התעתוע שחייתי בו שנים נגמר, וההתנהגות שלה כלפיי לאורך כל השנים מסתדרת כמו פאזל עם הוידוי שלה אנחנו כבר מעל 30 שנה לא בקשר (זה נפלט לה בגלל שהיא כעסה עליי) למעשה אני הייתי בקשר איתה היא לא הייתה בקשר איתי והייתי סומא לזה, לאחרונה הציק לי וביקשתי עזרה בדף הזה כדי לפענח את ההתנהגות שלה כלפיי כי הייתי מאוד מבולבלת.
אחותי גדולה ממני ב- 9 שנים מאז הילדות היא עוינת אליי, בתקופת הבגרות היא התעללה בי בגלוי בדיוק כמו בבת שלה, ומאז שהתחתנה ההתנהגות שלה כלפיי מאוד מבלבלת ולכן הייתי בתעתוע כי ע"י אימא, משפחה וחברים מתייחסת ונחמדה אליי, מספרת לכולם כמה היא דואגת לי וכו' (חשוב לה להיראות טוב בפני אחרים) וכשאין אנשים בסביבה אין שום קשר בינינו, למעשה היא יצרה איתי קשר רק כשהייתה צריכה משהו ממני, ומי שרוב הזמן יצרה את הקשר איתה זו אני כי לי היה חשוב להיות ביחסים טובים איתה ולכן ריציתי אותה כל השנים, היה לי צורך באחות טובה. בשנה האחרונה אני עוברת שינוי והפסקתי במכוון להתקשר אליה ואז הקשר נותק לחלוטין וכשאנחנו נפגשות אצל האימא היא מתנהגת כאילו היא החברה הכי טובה שלי, אפילו הגוף שלי שנים אותת לי חוסר שקט, לחץ, חוסר נוחות בקרבתה והתעלמתי מזה.
אחותי היא עם דפוס התנהגות פאסיב אגרסיב, וקראתי מאמרים על זה וקשה להתמודד עם טיפוס כזה כי מצד אחד היא לא עושה כלום ומצד שני אתה יודע שמשהו לא בסדר.
אשמח לשמוע מה דעתך.
תודה
את נשמעת בסערת רגשות. אז קודם כל חיבוק
תודה על החיבוק, אני זקוקה לזה כי אני מאוד מבולבלת ונסערת, מנסה לעכל ולהכיל את מה שקרה.
בא לך לפרט קצת יותר על מה היה הריב האחרון, מה בדיוק אמרת לה ומה ענתה לך?
הבת שלה בת 24 התקשרה אליי וביקשה לבוא ולדבר איתי, היא הגיעה אליי במצוקה איומה בגלל אימא שלה, אימא שלה לאורך כל גיל הבגרות דחתה אותה והתעללה בה, לפני שש שנים האימא הייתה בטיפול פסיכולוגי והבינה שהיא עשתה טעויות והיא שינתה את היחס כלפיה, אבל כל תקופה צפים הפצעים הישנים של הילדה שוב ושוב ע"י האימא ואז הכול נדלק. (למרות הטיפול הפסיכולוגי האימא נשארה שתלטנית, ומיניפולטיבית והיא רוצה שכולם יתנהלו עפ"י מה שהיא חושבת רוצה אם כי היום היא שולטת בדרך נעימה לא כבעבר.
הילדה סיפרה לי שהיא לוקחת כדורים פסיכיאטרים והיא במצוקה גדולה, מרגישה בדידות, לבד, שהיא לא רוצה לקום בבוקר, היו רגעים שהיא זעקה שהיא שונאת את האימא שנאת מוות, שהאימא לקחה לה את הנשמה והיא מאחלת לאימא ייסורים קשים. (מי כמוני מבינה אותה כי אני עברתי את זה) הילדה הייתה במצב קשה, הקשבתי לה והצלחתי להרגיע אותה וזה היה לי מאוד קשה כי הילדה אימפולסיבית, היסטרית ועקשנית. יותר מאוחר באותו לילה החליטה שהיא נוסעת לבית מלון להתרחק. ומי שהיה איתה בקשר ביומיים האלה זה אני ואחיה.
בערב ישבנו ודיברנו אני, האימא, הבן שלה, ובעלה על מה שקרה והם אמרו לה שהיא עושה הרבה טעויות והיא חייבת להשתנות, אני אמרתי לה שהילדה מאוד דומה לה ומחקה אותה, ההתנהגות הכוחנית של הילדה היא המראה שלה ואם היא תשתנה גם הילדה תשתנה ואין כולם אשמים והיא בסדר, והאימא לא מסוגלת לשמוע בקורת והבן שלה אומר לה אימא יש דברים שאת בסדר ויש דברים שאת לא בסדר ואל תבטלי את הדברים שאני אומרת לה כי אני צודקת.
יומיים אחרי הרגשתי נפילה חזקה בגלל כל מה שקרה, שיתפתי את אחותי בזה והוספתי שאסור להקל ראש במה שקרה כי מה שקרה חמור, והילדה צריכה טיפול מקצועי אחרת המצב יחמיר.
וביום שבת אחרי שניתחתי את מה שקרה ירד לי האסימון והבנתי שמי שמציתה את האש כל פעם מחדש זו האימא, והרגשתי דחף חזק לכתוב לה את הדברים הבאים:
בעקבות מה שקרה אני רוצה להסב את תשומת ליבך לדפוס ההתנהגות שלך שנמשך לאורך שנים, מי שמציתה את האש בבית זו את, וזה קורה כשמשהו לא מוצא חן בעינייך או כשלא עושים את מה שאת חושבת/רוצה, ואז את שוברת את הכלים, וכשהכול בוער את בורחת, ולא לוקחת אחריות על התוצאות של ההתנהגות שלך, ומתחילה להפעיל את כל הסביבה שלך שיכבו את השריפה שהצתת בעצמך. תסיקי מסקנות. (כל השנים אני הייתי בתפקיד של לכבות את האש שהיא הציתה)
והיא כתבה לי בחזרה:
תודה לך על הכל ואל תתני לי להגיב,לא בעניין הזה ובטח לא בעניין שלך שבכול שיחה את מוציאה אותי מפלצת בפני המשפחה שלי, קצת כבוד אני לא עונה לך. אני מתאפקת לא להגיב אבל הגיע הזמן שתעשי לזה סוף. כל כמה חודשים את נופלת עליי, מספיק אנחנו לא בקשר כבר מעל 30 שנה תרדי ממני, כל אחד ייקח אחריות על החיים שלו.
זה מה שקרה.
אם אכן המסכה ירדה ואת יודעת את האמת, אפילו שהיא מכאיבה נורא, זהו צעד קדימה לעבר הריפוי שלך והשקעת האנרגיות במקום הנכון.
היום עם כל הקושי שחוויתי הרגשתי הקלה גדולה כי התעתוע שחייתי בו שנים נגמר, וההתנהגות שלה כלפיי לאורך כל השנים מסתדרת כמו פאזל עם הוידוי שלה אנחנו כבר מעל 30 שנה לא בקשר (זה נפלט לה בגלל שהיא כעסה עליי) למעשה אני הייתי בקשר איתה היא לא הייתה בקשר איתי והייתי סומא לזה, לאחרונה הציק לי וביקשתי עזרה בדף הזה כדי לפענח את ההתנהגות שלה כלפיי כי הייתי מאוד מבולבלת.
אחותי גדולה ממני ב- 9 שנים מאז הילדות היא עוינת אליי, בתקופת הבגרות היא התעללה בי בגלוי בדיוק כמו בבת שלה, ומאז שהתחתנה ההתנהגות שלה כלפיי מאוד מבלבלת ולכן הייתי בתעתוע כי ע"י אימא, משפחה וחברים מתייחסת ונחמדה אליי, מספרת לכולם כמה היא דואגת לי וכו' (חשוב לה להיראות טוב בפני אחרים) וכשאין אנשים בסביבה אין שום קשר בינינו, למעשה היא יצרה איתי קשר רק כשהייתה צריכה משהו ממני, ומי שרוב הזמן יצרה את הקשר איתה זו אני כי לי היה חשוב להיות ביחסים טובים איתה ולכן ריציתי אותה כל השנים, היה לי צורך באחות טובה. בשנה האחרונה אני עוברת שינוי והפסקתי במכוון להתקשר אליה ואז הקשר נותק לחלוטין וכשאנחנו נפגשות אצל האימא היא מתנהגת כאילו היא החברה הכי טובה שלי, אפילו הגוף שלי שנים אותת לי חוסר שקט, לחץ, חוסר נוחות בקרבתה והתעלמתי מזה.
אחותי היא עם דפוס התנהגות פאסיב אגרסיב, וקראתי מאמרים על זה וקשה להתמודד עם טיפוס כזה כי מצד אחד היא לא עושה כלום ומצד שני אתה יודע שמשהו לא בסדר.
אשמח לשמוע מה דעתך.
תודה
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
הי נילי, סליחה על האיחור בתשובה, לא הרגשתי טוב אז לא הייתי פה כמה ימים.
קאשית כל הכבוד שאת שם בשביל האחיינית שלך, נשמע שניא אכן במצוקה נפשית גדולה וכדאי לעזור לה למצוא מטפלת נפשית טובה וקבועה שתלווה אותה וכן לשקול מעבר לדירה עם שותפים ועבודה, אם היא בגירה מעל גיל 18. נשמע שהקרבה לאם הרסנית עבורה ועדיף שתבנה לעצמה חיים בנפרד עם כמה שפחות תלות רגשית וכלכלית.
בקשר אליכן נשמע שיצאת עליה על כל מה שמתסכל ומכאיב לך שנים והיא התגוננה.
קשה לדעת דרך שמיעת צד אחד האם את אכן קורבן והיא מכשפה או שהמציאות מורכבת יותר מזה ולשתיכן חלק ביחסים העכורים שהתרקמו.
בכל מקרה זה לא ממש משנה.
מה שקוראת בין במילים שלך מאוד חזק שאת מאוד קורבנית כלפיה ושזה מאמלל אותך.
הגיע הזמן לעשות לא גו. לשחרר. לשחרר אותה מחייך רגשית. לשחרר את התלות שלך ברצון לאישור ואהבה ממנה.
זה לא קורה, היא לא נותנת לך את זה, ויש לה את סיבותיה שלה. זה הזמן לשנות את גישתך ולא את גישתה.
מפנה אליך את הכדור,
מה את יכולה לעשות בצורה פרקטית שיביא לידי ביטוי את השחרור ממנה?
קאשית כל הכבוד שאת שם בשביל האחיינית שלך, נשמע שניא אכן במצוקה נפשית גדולה וכדאי לעזור לה למצוא מטפלת נפשית טובה וקבועה שתלווה אותה וכן לשקול מעבר לדירה עם שותפים ועבודה, אם היא בגירה מעל גיל 18. נשמע שהקרבה לאם הרסנית עבורה ועדיף שתבנה לעצמה חיים בנפרד עם כמה שפחות תלות רגשית וכלכלית.
בקשר אליכן נשמע שיצאת עליה על כל מה שמתסכל ומכאיב לך שנים והיא התגוננה.
קשה לדעת דרך שמיעת צד אחד האם את אכן קורבן והיא מכשפה או שהמציאות מורכבת יותר מזה ולשתיכן חלק ביחסים העכורים שהתרקמו.
בכל מקרה זה לא ממש משנה.
מה שקוראת בין במילים שלך מאוד חזק שאת מאוד קורבנית כלפיה ושזה מאמלל אותך.
הגיע הזמן לעשות לא גו. לשחרר. לשחרר אותה מחייך רגשית. לשחרר את התלות שלך ברצון לאישור ואהבה ממנה.
זה לא קורה, היא לא נותנת לך את זה, ויש לה את סיבותיה שלה. זה הזמן לשנות את גישתך ולא את גישתה.
מפנה אליך את הכדור,
מה את יכולה לעשות בצורה פרקטית שיביא לידי ביטוי את השחרור ממנה?
אני שונאת את אחותי
שלמה ואהובה שלום,
אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב.
קשה לדעת דרך שמיעת צד אחד האם את אכן קורבן והיא מכשפה או שהמציאות מורכבת יותר מזה ולשתיכן חלק ביחסים העכורים שהתרקמו.
את צודקת כדי לחוות דעה צריך לשמוע את שני הצדדים ואולי גם לי יש חלק ביחסים העכורים בזה שניסיתי לרצות אותה כל השנים ולא שיחררתי אותה, ברגע שנעשית מודעת הפסקתי.
מה שכן אני יכולה להגיד שהקשיים שלי איתה התחילו בילדות כשיחסי הכוחות בינינו לא היו שווים כי היא גדולה ממני ב-9 שנים והיא שלטה בבית, וההיסטוריה חזרה על עצמה עם הבת שלה באותו גיל, שלא לדבר על הקשיים הגדולים שהתמודדו גם בעלה וילדיה האחרים.
מה שקוראת בין במילים שלך מאוד חזק שאת מאוד קורבנית כלפיה ושזה מאמלל אותך.
אני הייתי קורבן לתיסכולים ולאומללות שלה ואני רוצה לצאת מהעמדה הקורבנית ולא יודעת איך. אשמח אם תסבי את תשומת ליבי היכן את קוראת את הקורבנות שלי איתה?
מה שהכי קשה לי בסיפור הזה זה ההבנה את המחיר היקר ששילמתי בגלל ההתעללות שלה, החיים שלי נהרסו בגלל הפגיעה העצומה שלה בי, איך אני יכולה לקבל ולהשלים עם זה?
לשחרר אותה מחייך רגשית. לשחרר את התלות שלך ברצון לאישור ואהבה ממנה.
איך אני יכולה להשתחרר ממנה רגשית? כי מבחינה פיזית אני כבר הרבה זמן לא שם.
זה לא קורה, היא לא נותנת לך את זה, ויש לה את סיבותיה שלה. זה הזמן לשנות את גישתך ולא את גישתה.
אני יודעת שאני לא יכולה לשנות אף אחד, והדבר היחיד שאני צריכה לשנות זה את הגישה שלי לדברים. אשמח אם תעזרי לי בנושא.
_מפנה אליך את הכדור,
מה את יכולה לעשות בצורה פרקטית שיביא לידי ביטוי את השחרור ממנה?_
כבר הרבה זמן שאני עובדת על להשתחרר ממנה, זה כעין תהליך ספירלי, שהתחיל מהקל לקשה שבו התעוררו הפצעים הישנים שהיא גרמה לי, ואז עבדתי על הרגשות הקשים המודחקים שהתעוררו בי כלפיה הכעס, השינאה, הכאב , הטינה, הסרתי הרבה שכבות של כאב ממנה והתנקיתי מהרבה רגשות קשים שהיו מודחקים בתוכי בעקבות ההתעללות שלה. לאורך כל התקופה עשיתי את העבודה רק עם עצמי והיא לא מודעת לזה בכלל.
רק לאחרונה כשהתחזקתי קצת התחלתי להגיד לה בקטנה מה אני חושבת על ההתנהגות שלה, בחיים לא העזתי לפצות מילה או להגיד לה מה אני חושבת עליה כי פחדתי ממנה, זה היה וטו, אסור לדבר עליה.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהתחלתי את התהליך זה להתרחק ממנה ולא להתערב בשום דבר שקשור אליה, שמרתי על קשר שטחי ומנומס. לא הולכת אליה הביתה, כמעט לא מתקשרת. רק כשרואה אותה בבית של האימא מדברת איתה ובקטנה. מה שכן הילדים שלה עדיין פונים אליי כשהם במצוקה.
מה אני יכולה עוד לעשות כדי להשתחרר ממנה רגשית, נפשית? אשמח לקבל עצות.
אני מודה לך.
אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב.
קשה לדעת דרך שמיעת צד אחד האם את אכן קורבן והיא מכשפה או שהמציאות מורכבת יותר מזה ולשתיכן חלק ביחסים העכורים שהתרקמו.
את צודקת כדי לחוות דעה צריך לשמוע את שני הצדדים ואולי גם לי יש חלק ביחסים העכורים בזה שניסיתי לרצות אותה כל השנים ולא שיחררתי אותה, ברגע שנעשית מודעת הפסקתי.
מה שכן אני יכולה להגיד שהקשיים שלי איתה התחילו בילדות כשיחסי הכוחות בינינו לא היו שווים כי היא גדולה ממני ב-9 שנים והיא שלטה בבית, וההיסטוריה חזרה על עצמה עם הבת שלה באותו גיל, שלא לדבר על הקשיים הגדולים שהתמודדו גם בעלה וילדיה האחרים.
מה שקוראת בין במילים שלך מאוד חזק שאת מאוד קורבנית כלפיה ושזה מאמלל אותך.
אני הייתי קורבן לתיסכולים ולאומללות שלה ואני רוצה לצאת מהעמדה הקורבנית ולא יודעת איך. אשמח אם תסבי את תשומת ליבי היכן את קוראת את הקורבנות שלי איתה?
מה שהכי קשה לי בסיפור הזה זה ההבנה את המחיר היקר ששילמתי בגלל ההתעללות שלה, החיים שלי נהרסו בגלל הפגיעה העצומה שלה בי, איך אני יכולה לקבל ולהשלים עם זה?
לשחרר אותה מחייך רגשית. לשחרר את התלות שלך ברצון לאישור ואהבה ממנה.
איך אני יכולה להשתחרר ממנה רגשית? כי מבחינה פיזית אני כבר הרבה זמן לא שם.
זה לא קורה, היא לא נותנת לך את זה, ויש לה את סיבותיה שלה. זה הזמן לשנות את גישתך ולא את גישתה.
אני יודעת שאני לא יכולה לשנות אף אחד, והדבר היחיד שאני צריכה לשנות זה את הגישה שלי לדברים. אשמח אם תעזרי לי בנושא.
_מפנה אליך את הכדור,
מה את יכולה לעשות בצורה פרקטית שיביא לידי ביטוי את השחרור ממנה?_
כבר הרבה זמן שאני עובדת על להשתחרר ממנה, זה כעין תהליך ספירלי, שהתחיל מהקל לקשה שבו התעוררו הפצעים הישנים שהיא גרמה לי, ואז עבדתי על הרגשות הקשים המודחקים שהתעוררו בי כלפיה הכעס, השינאה, הכאב , הטינה, הסרתי הרבה שכבות של כאב ממנה והתנקיתי מהרבה רגשות קשים שהיו מודחקים בתוכי בעקבות ההתעללות שלה. לאורך כל התקופה עשיתי את העבודה רק עם עצמי והיא לא מודעת לזה בכלל.
רק לאחרונה כשהתחזקתי קצת התחלתי להגיד לה בקטנה מה אני חושבת על ההתנהגות שלה, בחיים לא העזתי לפצות מילה או להגיד לה מה אני חושבת עליה כי פחדתי ממנה, זה היה וטו, אסור לדבר עליה.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהתחלתי את התהליך זה להתרחק ממנה ולא להתערב בשום דבר שקשור אליה, שמרתי על קשר שטחי ומנומס. לא הולכת אליה הביתה, כמעט לא מתקשרת. רק כשרואה אותה בבית של האימא מדברת איתה ובקטנה. מה שכן הילדים שלה עדיין פונים אליי כשהם במצוקה.
מה אני יכולה עוד לעשות כדי להשתחרר ממנה רגשית, נפשית? אשמח לקבל עצות.
אני מודה לך.
אני שונאת את אחותי
מה אני יכולה עוד לעשות כדי להשתחרר ממנה רגשית, נפשית? אשמח לקבל עצות.
הי נילי, אני במצב דומה לשלך גם לי יש אחות גדולה מנוכרת וגם אני הייתי בסיטואציות דומות לאלו שאת מתארת במשפחה, מה שעוזר לי להתשחרר רגשית מאנשים כמוה זה לנסות להתמקד במי ובמה שאני בוחרת שיהיה חשוב לי יותר ממנה. אם יש לך אנשים אחרים היקרים לך כגון בן זוג, ילדים, חברים - אז כל פעם שאת מוצאת את עצמך חושבת על התסבוכת עם אחותך תזכירי לעצמך שהם יותר חשובים ותנסי להתמקד במחשבות בהם לחשוב עליהם הרבה, לחשוב איך את משקיעה ביחסים איתם וזה אמור לבוא על חשבון המחשבות והתלות הרגשית במי שפוגע בך. כלומר להסיט באופן מודע את המחשבות על היחסים עם אחותך למחשבות אליהם. יתכן שאת מאמינה שיש ליחסים עם אחותך עוד תקנה וסיכוי לפתרון הבעיות איתה ולכן את נותנת לזה צ'אנס וממשיכה לחשוב עליה, ברגע שתביני שזה אבוד איתה והיא כבר לא תשתנה זה יעזור לך להשתחרר. את יכולה לסלוח לה בלב וזה מומלץ אבל לא כדאי לך להמשיך לנסות לעשות משהו בפועל ולא כדאי להמשיך את הקשר איתה כי אין הצדקה לכך שתיפגעי ממנה שוב.
בערב ישבנו ודיברנו אני, האימא, הבן שלה, ובעלה על מה שקרה והם אמרו לה שהיא עושה הרבה טעויות והיא חייבת להשתנות, אני אמרתי לה שהילדה מאוד דומה לה ומחקה אותה, ההתנהגות הכוחנית של הילדה היא המראה שלה ואם היא תשתנה גם הילדה תשתנה ואין כולם אשמים והיא בסדר, והאימא לא מסוגלת לשמוע בקורת והבן שלה אומר לה אימא יש דברים שאת בסדר ויש דברים שאת לא בסדר ואל תבטלי את הדברים שאני אומרת לה כי אני צודקת.
מהניסיון שלי אנשים נורא נפגעים וכועסים כשאנשים אחרים, גם אם הם קרובי משפחה, מתערבים להם בבעיות שלהם עם הילדים שלהם. אפילו שנשמע מדברייך שאת צודקת והיא אכן אמא לא טובה כלפי הבת שלה, וגם אם הילדה שלה פנתה אלייך, אתם יכולים להציע עזרה לילדה (לדוגמא, לעזור לה למצוא איש מקצוע עבור טיפול, לעזור לה חומרית או בהקשבה ותמיכה רגשית, כל אחד במשפחה לפי יכולתו) אבל אין תועלת בלנסות להוכיח את האחות, היא מין הסתם מודעת לכך שיש לה בעיות עם הבת שלה, אם היתה רוצה כל כך לשפר את היחסים ולעזור לה היתה כבר מנסה לעשות זאת, לפי מה שאת מתארת היחסים של אחותך עם הבת שלה הם כנראה מקרה אבוד, כנראה שלא אכפת לה מהבת שלה או שהיא לא רוצה שאנשים אחרים יתערבו.
מהניסיון שלי אם אחיינים מבקשים עזרה אז כדאי לתת להם עזרה לפי מה שיכולים אבל לא יוצא שום דבר טוב אם פותחים את הנושא במשפחה המורחבת על ההורים של האחיין או על האחיין עצמו, תמיד צד אחד ירגיש נפגע ויכעס שכולם שופטים אותו. אם קרובי המשפחה לא יכולים לעזור לאחיין אפשר לעזור לו לפנות למישהו מקצועי שייתן לו את העזרה המקצועית והוא כבר ידבר על ההדרכה עם ההורים שלו אם יהיה צורך בהדרכה כזו.
ובחזרה לאחותך - העצה שלי לאמץ לעצמך את המוטו שמי שלא מתייחס אלייך יפה מי שפגע בך או שאינו רוצה להקשיב לך לא שווה אותך ולא שווה שתבזבזי עליו זמן מחשבות ודיבורים, גם אם הוא קרוב משפחה, אלא אם כן היא תבקש ממך יום אחד סליחה ותגיד שהיא מתחרטת ורוצה להשתנות, כל עוד זה לא קורה אין מה להשקיע בה מחשבה וזמן. תשקיעי רק באנשים שמתייחסים אלייך יפה ורוצים אותך.
הי נילי, אני במצב דומה לשלך גם לי יש אחות גדולה מנוכרת וגם אני הייתי בסיטואציות דומות לאלו שאת מתארת במשפחה, מה שעוזר לי להתשחרר רגשית מאנשים כמוה זה לנסות להתמקד במי ובמה שאני בוחרת שיהיה חשוב לי יותר ממנה. אם יש לך אנשים אחרים היקרים לך כגון בן זוג, ילדים, חברים - אז כל פעם שאת מוצאת את עצמך חושבת על התסבוכת עם אחותך תזכירי לעצמך שהם יותר חשובים ותנסי להתמקד במחשבות בהם לחשוב עליהם הרבה, לחשוב איך את משקיעה ביחסים איתם וזה אמור לבוא על חשבון המחשבות והתלות הרגשית במי שפוגע בך. כלומר להסיט באופן מודע את המחשבות על היחסים עם אחותך למחשבות אליהם. יתכן שאת מאמינה שיש ליחסים עם אחותך עוד תקנה וסיכוי לפתרון הבעיות איתה ולכן את נותנת לזה צ'אנס וממשיכה לחשוב עליה, ברגע שתביני שזה אבוד איתה והיא כבר לא תשתנה זה יעזור לך להשתחרר. את יכולה לסלוח לה בלב וזה מומלץ אבל לא כדאי לך להמשיך לנסות לעשות משהו בפועל ולא כדאי להמשיך את הקשר איתה כי אין הצדקה לכך שתיפגעי ממנה שוב.
בערב ישבנו ודיברנו אני, האימא, הבן שלה, ובעלה על מה שקרה והם אמרו לה שהיא עושה הרבה טעויות והיא חייבת להשתנות, אני אמרתי לה שהילדה מאוד דומה לה ומחקה אותה, ההתנהגות הכוחנית של הילדה היא המראה שלה ואם היא תשתנה גם הילדה תשתנה ואין כולם אשמים והיא בסדר, והאימא לא מסוגלת לשמוע בקורת והבן שלה אומר לה אימא יש דברים שאת בסדר ויש דברים שאת לא בסדר ואל תבטלי את הדברים שאני אומרת לה כי אני צודקת.
מהניסיון שלי אנשים נורא נפגעים וכועסים כשאנשים אחרים, גם אם הם קרובי משפחה, מתערבים להם בבעיות שלהם עם הילדים שלהם. אפילו שנשמע מדברייך שאת צודקת והיא אכן אמא לא טובה כלפי הבת שלה, וגם אם הילדה שלה פנתה אלייך, אתם יכולים להציע עזרה לילדה (לדוגמא, לעזור לה למצוא איש מקצוע עבור טיפול, לעזור לה חומרית או בהקשבה ותמיכה רגשית, כל אחד במשפחה לפי יכולתו) אבל אין תועלת בלנסות להוכיח את האחות, היא מין הסתם מודעת לכך שיש לה בעיות עם הבת שלה, אם היתה רוצה כל כך לשפר את היחסים ולעזור לה היתה כבר מנסה לעשות זאת, לפי מה שאת מתארת היחסים של אחותך עם הבת שלה הם כנראה מקרה אבוד, כנראה שלא אכפת לה מהבת שלה או שהיא לא רוצה שאנשים אחרים יתערבו.
מהניסיון שלי אם אחיינים מבקשים עזרה אז כדאי לתת להם עזרה לפי מה שיכולים אבל לא יוצא שום דבר טוב אם פותחים את הנושא במשפחה המורחבת על ההורים של האחיין או על האחיין עצמו, תמיד צד אחד ירגיש נפגע ויכעס שכולם שופטים אותו. אם קרובי המשפחה לא יכולים לעזור לאחיין אפשר לעזור לו לפנות למישהו מקצועי שייתן לו את העזרה המקצועית והוא כבר ידבר על ההדרכה עם ההורים שלו אם יהיה צורך בהדרכה כזו.
ובחזרה לאחותך - העצה שלי לאמץ לעצמך את המוטו שמי שלא מתייחס אלייך יפה מי שפגע בך או שאינו רוצה להקשיב לך לא שווה אותך ולא שווה שתבזבזי עליו זמן מחשבות ודיבורים, גם אם הוא קרוב משפחה, אלא אם כן היא תבקש ממך יום אחד סליחה ותגיד שהיא מתחרטת ורוצה להשתנות, כל עוד זה לא קורה אין מה להשקיע בה מחשבה וזמן. תשקיעי רק באנשים שמתייחסים אלייך יפה ורוצים אותך.
אני שונאת את אחותי
היי אושה,
יתכן שאת מאמינה שיש ליחסים עם אחותך עוד תקנה וסיכוי לפתרון הבעיות איתה ולכן את נותנת לזה צ'אנס וממשיכה לחשוב עליה, ברגע שתביני שזה אבוד איתה והיא כבר לא תשתנה זה יעזור לך להשתחרר. את יכולה לסלוח לה בלב וזה מומלץ אבל לא כדאי לך להמשיך לנסות לעשות משהו בפועל ולא כדאי להמשיך את הקשר איתה כי אין הצדקה לכך שתיפגעי ממנה שוב.
אני כל השנים חייתי בבלבול ובתעתוע איתה ולא רציתי להיות זו שפוגעת בה ומנתקת את הקשר איתה אלא אם אני בטוחה שהיא לא מעוניינת בקשר איתי. לאורך כל השנים היא שידרה לי מסרים סותרים ואף פעם לא ידעתי איפה אני עומדת איתה, מצד אחד הייתה יכולה להיות דואגת ונחמדה אליי ופעם ב..הייתה יכולה להזמין אותי למופע כלשהו, ומצד שני שידרה לי עויינות, דחייה, אדישות, חוסר איכפתיות וכו'.
רק בהודעה האחרונה שהיא כתבה לי בפעם הראשונה בחיי, הבנתי איפה אני עומדת איתה, "כבר מעל 30 שנה שאין בינינו קשר" תרדי ממני. זה נפלט לה בשעת כעס, היא דאגה כל השנים להסוות את זה כי חשוב לה להיראות טוב בפני המשפחה וחברים. האמת שאני לא ידעתי שאנחנו לא בקשר מעל 30 שנה, אבל היא ידעה את זה היטב. מה שהזוי שיום אחרי שהיא שלחה לי את ההודעה הקשה היא שלחה לי הודעה נוספת, "מחר יש הופעה של דודו אהרון בקיסריה ויש לי כרטיסים, רוצה לבוא? * אני לא הבנתי, חשבתי שההודעה ממנה הגיעה אליי בטעות , אז שלחתי לה הודעה "האם ההזמנה מופנית אליי?" אז היא כותבת לי "כן, קבלתי כרטיסים חינם". כמובן שסירבתי להזמנה שלה כי לא הייתי מסוגלת לפגוש אותה כי הפצעים עדיין דיממו ממנה.
אני מרגישה הקלה גדולה מאז שהיא הסירה את המסיכה שלה, ואני יודעת בוודאות מה הכוונות שלה כלפיי, אני לא רוצה להיות בקשר איתה. אני עדיין לא יודעת איך אני הולכת להתנהל איתה כי אני אמשיך לפגוש אותה באירועים משפחתיים. מה שכן אני יודעת שאין דרך חזרה, והיחסים שלנו הולכים להשתנות.
ת יכולה לסלוח לה בלב וזה מומלץ אבל לא כדאי לך להמשיך לנסות לעשות משהו בפועל ולא כדאי להמשיך את הקשר איתה כי אין הצדקה לכך שתיפגעי ממנה שוב.
ניסיתי המון זמן לסלוח לה והיה לי קשה, לא הצלחתי. מוזר, יום אחרי ההודעה שהיא כתבה לי קמתי בהרגשה שאני יכולה לסלוח לה.
מהניסיון שלי אנשים נורא נפגעים וכועסים כשאנשים אחרים, גם אם הם קרובי משפחה, מתערבים להם בבעיות שלהם עם הילדים שלהם.
את צודקת! ואני שנים נמנעת מלהתערב בעניינים של אחרים, במקרה הספציפי הזה הילדה פנתה אליי כי הייתה במצוקה וגם האימא פנתה אליי כדי שאפתור לה את הבעיה עם הילדה שלה, בגלל זה הרשיתי לעצמי להגיד לה את מה שאני חושבת.
העצה שלי לאמץ לעצמך את המוטו שמי שלא מתייחס אלייך יפה מי שפגע בך או שאינו רוצה להקשיב לך לא שווה אותך ולא שווה שתבזבזי עליו זמן מחשבות ודיבורים, גם אם הוא קרוב משפחה,
אני מאמצת את זה באהבה.
אלא אם כן היא תבקש ממך יום אחד סליחה ותגיד שהיא מתחרטת ורוצה להשתנות, כל עוד זה לא קורה אין מה להשקיע בה מחשבה וזמן. תשקיעי רק באנשים שמתייחסים אלייך יפה ורוצים אותך.
זה יהיה הגבול שלי, עד אז כמו שכתבת, לא משקיעה בה זמן ומחשבה.
תודה אושה.
יתכן שאת מאמינה שיש ליחסים עם אחותך עוד תקנה וסיכוי לפתרון הבעיות איתה ולכן את נותנת לזה צ'אנס וממשיכה לחשוב עליה, ברגע שתביני שזה אבוד איתה והיא כבר לא תשתנה זה יעזור לך להשתחרר. את יכולה לסלוח לה בלב וזה מומלץ אבל לא כדאי לך להמשיך לנסות לעשות משהו בפועל ולא כדאי להמשיך את הקשר איתה כי אין הצדקה לכך שתיפגעי ממנה שוב.
אני כל השנים חייתי בבלבול ובתעתוע איתה ולא רציתי להיות זו שפוגעת בה ומנתקת את הקשר איתה אלא אם אני בטוחה שהיא לא מעוניינת בקשר איתי. לאורך כל השנים היא שידרה לי מסרים סותרים ואף פעם לא ידעתי איפה אני עומדת איתה, מצד אחד הייתה יכולה להיות דואגת ונחמדה אליי ופעם ב..הייתה יכולה להזמין אותי למופע כלשהו, ומצד שני שידרה לי עויינות, דחייה, אדישות, חוסר איכפתיות וכו'.
רק בהודעה האחרונה שהיא כתבה לי בפעם הראשונה בחיי, הבנתי איפה אני עומדת איתה, "כבר מעל 30 שנה שאין בינינו קשר" תרדי ממני. זה נפלט לה בשעת כעס, היא דאגה כל השנים להסוות את זה כי חשוב לה להיראות טוב בפני המשפחה וחברים. האמת שאני לא ידעתי שאנחנו לא בקשר מעל 30 שנה, אבל היא ידעה את זה היטב. מה שהזוי שיום אחרי שהיא שלחה לי את ההודעה הקשה היא שלחה לי הודעה נוספת, "מחר יש הופעה של דודו אהרון בקיסריה ויש לי כרטיסים, רוצה לבוא? * אני לא הבנתי, חשבתי שההודעה ממנה הגיעה אליי בטעות , אז שלחתי לה הודעה "האם ההזמנה מופנית אליי?" אז היא כותבת לי "כן, קבלתי כרטיסים חינם". כמובן שסירבתי להזמנה שלה כי לא הייתי מסוגלת לפגוש אותה כי הפצעים עדיין דיממו ממנה.
אני מרגישה הקלה גדולה מאז שהיא הסירה את המסיכה שלה, ואני יודעת בוודאות מה הכוונות שלה כלפיי, אני לא רוצה להיות בקשר איתה. אני עדיין לא יודעת איך אני הולכת להתנהל איתה כי אני אמשיך לפגוש אותה באירועים משפחתיים. מה שכן אני יודעת שאין דרך חזרה, והיחסים שלנו הולכים להשתנות.
ת יכולה לסלוח לה בלב וזה מומלץ אבל לא כדאי לך להמשיך לנסות לעשות משהו בפועל ולא כדאי להמשיך את הקשר איתה כי אין הצדקה לכך שתיפגעי ממנה שוב.
ניסיתי המון זמן לסלוח לה והיה לי קשה, לא הצלחתי. מוזר, יום אחרי ההודעה שהיא כתבה לי קמתי בהרגשה שאני יכולה לסלוח לה.
מהניסיון שלי אנשים נורא נפגעים וכועסים כשאנשים אחרים, גם אם הם קרובי משפחה, מתערבים להם בבעיות שלהם עם הילדים שלהם.
את צודקת! ואני שנים נמנעת מלהתערב בעניינים של אחרים, במקרה הספציפי הזה הילדה פנתה אליי כי הייתה במצוקה וגם האימא פנתה אליי כדי שאפתור לה את הבעיה עם הילדה שלה, בגלל זה הרשיתי לעצמי להגיד לה את מה שאני חושבת.
העצה שלי לאמץ לעצמך את המוטו שמי שלא מתייחס אלייך יפה מי שפגע בך או שאינו רוצה להקשיב לך לא שווה אותך ולא שווה שתבזבזי עליו זמן מחשבות ודיבורים, גם אם הוא קרוב משפחה,
אני מאמצת את זה באהבה.
אלא אם כן היא תבקש ממך יום אחד סליחה ותגיד שהיא מתחרטת ורוצה להשתנות, כל עוד זה לא קורה אין מה להשקיע בה מחשבה וזמן. תשקיעי רק באנשים שמתייחסים אלייך יפה ורוצים אותך.
זה יהיה הגבול שלי, עד אז כמו שכתבת, לא משקיעה בה זמן ומחשבה.
תודה אושה.
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
נילי יקרה.
ממש ממליצה לך לקרוא לעומק מהתחלה ועד הסוף את הספר "אהבתך נחוצה לי, האם זו האמת" של ביירון קייטי.
זה יעזור לך בתהליך השחרור מאחותך ומהרגשת הקורבנות.
בגדול, עדיף לדעתי לאמץ גישה לחיים של אחראחת ולא קורבנית.
אני לא מבטלת את הפגיעה שלך מאחותך, רק אומרת שהגיע הזמן להתקדם מהמקום הקורבני הזה, זה לא מקדם אותך.
נסי לראות מה טוב בזה שזה קרה, מה למדת מכך ומה חיזק אותך והפך אותך לאשה שאת היום.
אגב, לא זוכרת אם כתבת, יש לך ילדים ובעל?
ממש ממליצה לך לקרוא לעומק מהתחלה ועד הסוף את הספר "אהבתך נחוצה לי, האם זו האמת" של ביירון קייטי.
זה יעזור לך בתהליך השחרור מאחותך ומהרגשת הקורבנות.
בגדול, עדיף לדעתי לאמץ גישה לחיים של אחראחת ולא קורבנית.
אני לא מבטלת את הפגיעה שלך מאחותך, רק אומרת שהגיע הזמן להתקדם מהמקום הקורבני הזה, זה לא מקדם אותך.
נסי לראות מה טוב בזה שזה קרה, מה למדת מכך ומה חיזק אותך והפך אותך לאשה שאת היום.
אגב, לא זוכרת אם כתבת, יש לך ילדים ובעל?
אני שונאת את אחותי
_זה יעזור לך בתהליך השחרור מאחותך ומהרגשת הקורבנות.
בגדול, עדיף לדעתי לאמץ גישה לחיים של אחראחת ולא קורבנית._
אני רוצה לעשות שינוי ולהתקדם מהמקום הקורבני, איך אני משחררת את הרגשת הקורבנות? איך אני יכולה להתעלות מעל הפגיעה?
אגב, לא זוכרת אם כתבת, יש לך ילדים ובעל?
אני גרושה, ללא ילדים.
בגדול, עדיף לדעתי לאמץ גישה לחיים של אחראחת ולא קורבנית._
אני רוצה לעשות שינוי ולהתקדם מהמקום הקורבני, איך אני משחררת את הרגשת הקורבנות? איך אני יכולה להתעלות מעל הפגיעה?
אגב, לא זוכרת אם כתבת, יש לך ילדים ובעל?
אני גרושה, ללא ילדים.
אני שונאת את אחותי
אולי מה שתוקע אותי זה הצורך שהיא תבין את הנזק שהיא גרמה לי, האם לוותר על זה או לדבר/לכתוב לה על כך לפני שאני משחררת את המקום הקורבני?
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
לשחרר ולוותר לגמרי על התלות בתגובה ןההבנה שלה.
לכתוב זה טוב אך לעצמך, לא אליה. לכתוב לעצמך שאינך זקוקה יותר לאישור וההבנה שלה כמה פגעה בך, שאת מחליטה לשחרר אותה באהבה מחייך, כי האנרגיה שלה לא מתאימה לך ולא משרתת אותך יותר.
את שואלת איך לשחרר, זה תהליך.
תקראי את הספר, ברגע שיתרחש שינוי מחשבתי השחרור יקרה מעצמו.
הספר יעזור לך לעבור את הסוויצ הזה.
בעיקר עליך להבין שאת שימרת שנים את המצב הקורבני הזה במשך שנים כבוגרת, כנראה שהיה לך רווח מסוים מכך.
מבינה שקשה לך להבין ולהפנים את זה, אבל לכל דבר שקורה לנו בחיינו הבוגרים יש לנו אחריות. לא סתם השיעור הזה הגיע לדלתך.
אולי כדי שתלמדי להעריך ולאהוב את עצמך מבפנים, להשתחרר מאישורים חיצוניים, אולי כדי שתלמדי לקחת אחריות על האושר שלך בלי להאשים אחרים ואולי סיבה אחרת, רק את מכירה את עצמך ויודעת.
היה לי מקרה דומה ושונה עם חברת ילדות שהיתה שנים כמו אחות בשבילי.
וכל כך נפגעתי ממנה לאורך השנים והחזרתי בשיניים את הקשר, עד שעברתי מה שהייתי צריכה כדי להתגבר עליה ולשחרר אותה.
זה לקח לי שנים. בערך 4-5 שנים.
היום אני נקיה מרגשות של פגיעות אכזבה או געגוע. פשוט מבינה שתפקידה בחיי הסתיים. לטוב ולרע. ואין לי שום בעיה לפעמים להגיב לה בפייסבוק ולאחל יומהולדת שמח פעם בשנה וזהו. בלי ציפיות ובלי שום צורך ממנה. מדהים, הייתי תקועה שם שנים.
מאחלת לך שנה טובה מלאת שחרור מקורבנות ומלא אהבה עצמית.
לכתוב זה טוב אך לעצמך, לא אליה. לכתוב לעצמך שאינך זקוקה יותר לאישור וההבנה שלה כמה פגעה בך, שאת מחליטה לשחרר אותה באהבה מחייך, כי האנרגיה שלה לא מתאימה לך ולא משרתת אותך יותר.
את שואלת איך לשחרר, זה תהליך.
תקראי את הספר, ברגע שיתרחש שינוי מחשבתי השחרור יקרה מעצמו.
הספר יעזור לך לעבור את הסוויצ הזה.
בעיקר עליך להבין שאת שימרת שנים את המצב הקורבני הזה במשך שנים כבוגרת, כנראה שהיה לך רווח מסוים מכך.
מבינה שקשה לך להבין ולהפנים את זה, אבל לכל דבר שקורה לנו בחיינו הבוגרים יש לנו אחריות. לא סתם השיעור הזה הגיע לדלתך.
אולי כדי שתלמדי להעריך ולאהוב את עצמך מבפנים, להשתחרר מאישורים חיצוניים, אולי כדי שתלמדי לקחת אחריות על האושר שלך בלי להאשים אחרים ואולי סיבה אחרת, רק את מכירה את עצמך ויודעת.
היה לי מקרה דומה ושונה עם חברת ילדות שהיתה שנים כמו אחות בשבילי.
וכל כך נפגעתי ממנה לאורך השנים והחזרתי בשיניים את הקשר, עד שעברתי מה שהייתי צריכה כדי להתגבר עליה ולשחרר אותה.
זה לקח לי שנים. בערך 4-5 שנים.
היום אני נקיה מרגשות של פגיעות אכזבה או געגוע. פשוט מבינה שתפקידה בחיי הסתיים. לטוב ולרע. ואין לי שום בעיה לפעמים להגיב לה בפייסבוק ולאחל יומהולדת שמח פעם בשנה וזהו. בלי ציפיות ובלי שום צורך ממנה. מדהים, הייתי תקועה שם שנים.
מאחלת לך שנה טובה מלאת שחרור מקורבנות ומלא אהבה עצמית.
אני שונאת את אחותי
זאת ההודעה שאחותי שלחה לי לפני יומיים כי היא שמעה מאימא שלי שאני לא מעוניינת לבוא אליהם לחג.
קודם כל רציתי להזמין אותך ואת אימא לחג. אני רוצה להבין מה כל הכעס והשינאה, כמה את יכולה למשוך טינה לאורך שנים על מה ולמה, מה עשיתי לך? את היום בת 40 ואני 55 מה את מתכוונת למשוך עד שאני אגיע לקבר, אני חושבת שזה בושה לאיזה רמה אחיות מגיעות. אני חושבת שהחיים שלך בידיים שלך בלבד ואת מנהלת אותם מגיל 0 ונותנת למחשבות להוביל אותך למקומות חשוכים והמחשבות בסופו של דבר מתגשמות.
מכול הלמידה שלך לא התקדמת. לדעתי את חיה באיזה עולם לא ידוע ומתבצרת בו ולא מוכנה לקחת אחריות ומחפשת רק אשמים.
כל השנים לא העזנו להגיד לך משהו כדי לא לפגוע בך, אבל אני חושבת שתפתחי דף חדש ואוליי פה תתחילי לראות אור ואושר. אי אפשר כל החיים להאשים מידי כמה חודשים , את דואגת להשמיץ אותי בקול לפני הילדים שלי ולפני חברות ולהפוך אותי לשטן ומפלצת. אין לה בעיה עם זה במקום להגיד לעצמך מה קורה ולעשות שינוי.
הלכת לפסיכולוגים והגעת למסקנה שאת טובה יותר. הלכת להתפתחות רוחנית ואמרת לעצמך מה יש לי לעשות, אז כדאי שתבחני את עצמך ובאמת תעשי את השינוי הגדול ואני בטוחה שזה יפעל לטובתך, בסה"כ את בחורה טובה, חכמה ואינטלגנטית אבל חיה בעבר, ומי שמכשיל אותך זה המחשבות הרעות שאת נותנת להם לכוון ולהחליט לך על החיים, יש לאדם גם בחירה.
אין לי כלום נגדך וזה לא יעזור את אחותי, אבל את לא נותנת את האופציה להתחבר אלייך. יש לך שינאה אליי, אני לא חושבת כמוך.
מאחלת לך חג שמח ובעזרת השם תפתחי את השנה כם אנרגיות טובות ובעזרת השם גם המזל יפתח. את לא חייבת להגיב זה בסדר.
מה אני אמורה לעשות עם מכתב כזה? לשתוק? להמשיך הלאה? להציף סוף סוף את הדברים שלא יכולתי להגיד שנים?
אשמח לשמוע תובנות.
חג שמח ושנה טובה
קודם כל רציתי להזמין אותך ואת אימא לחג. אני רוצה להבין מה כל הכעס והשינאה, כמה את יכולה למשוך טינה לאורך שנים על מה ולמה, מה עשיתי לך? את היום בת 40 ואני 55 מה את מתכוונת למשוך עד שאני אגיע לקבר, אני חושבת שזה בושה לאיזה רמה אחיות מגיעות. אני חושבת שהחיים שלך בידיים שלך בלבד ואת מנהלת אותם מגיל 0 ונותנת למחשבות להוביל אותך למקומות חשוכים והמחשבות בסופו של דבר מתגשמות.
מכול הלמידה שלך לא התקדמת. לדעתי את חיה באיזה עולם לא ידוע ומתבצרת בו ולא מוכנה לקחת אחריות ומחפשת רק אשמים.
כל השנים לא העזנו להגיד לך משהו כדי לא לפגוע בך, אבל אני חושבת שתפתחי דף חדש ואוליי פה תתחילי לראות אור ואושר. אי אפשר כל החיים להאשים מידי כמה חודשים , את דואגת להשמיץ אותי בקול לפני הילדים שלי ולפני חברות ולהפוך אותי לשטן ומפלצת. אין לה בעיה עם זה במקום להגיד לעצמך מה קורה ולעשות שינוי.
הלכת לפסיכולוגים והגעת למסקנה שאת טובה יותר. הלכת להתפתחות רוחנית ואמרת לעצמך מה יש לי לעשות, אז כדאי שתבחני את עצמך ובאמת תעשי את השינוי הגדול ואני בטוחה שזה יפעל לטובתך, בסה"כ את בחורה טובה, חכמה ואינטלגנטית אבל חיה בעבר, ומי שמכשיל אותך זה המחשבות הרעות שאת נותנת להם לכוון ולהחליט לך על החיים, יש לאדם גם בחירה.
אין לי כלום נגדך וזה לא יעזור את אחותי, אבל את לא נותנת את האופציה להתחבר אלייך. יש לך שינאה אליי, אני לא חושבת כמוך.
מאחלת לך חג שמח ובעזרת השם תפתחי את השנה כם אנרגיות טובות ובעזרת השם גם המזל יפתח. את לא חייבת להגיב זה בסדר.
מה אני אמורה לעשות עם מכתב כזה? לשתוק? להמשיך הלאה? להציף סוף סוף את הדברים שלא יכולתי להגיד שנים?
אשמח לשמוע תובנות.
חג שמח ושנה טובה
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
נשמע שכן אכפת לה ממך.
את יכולה לענות שאתהעבר אתמוכנה ורוצה לשחרר, אך יחד עם זאת חשוב לך לקבל כבוד בהווה.
לומר לאיזה התנהגויות שקרו לאחרונה את לא מוכנה שתתנהג אליך ולסיים בנימה חיובית למה את מצפה.
בנוסף להצטער על שדיברת עליה לא בכבוד ליד הילדים שלה ולהבטיח שלהבא תאמרי לה ישירות מה מפריע לך.
לומר שזה לא פשוט וקל לך אך את רוצה לתת צאנס לקשר בריא ובוגר יותר.
מה דעתך?
את יכולה לענות שאתהעבר אתמוכנה ורוצה לשחרר, אך יחד עם זאת חשוב לך לקבל כבוד בהווה.
לומר לאיזה התנהגויות שקרו לאחרונה את לא מוכנה שתתנהג אליך ולסיים בנימה חיובית למה את מצפה.
בנוסף להצטער על שדיברת עליה לא בכבוד ליד הילדים שלה ולהבטיח שלהבא תאמרי לה ישירות מה מפריע לך.
לומר שזה לא פשוט וקל לך אך את רוצה לתת צאנס לקשר בריא ובוגר יותר.
מה דעתך?
אני שונאת את אחותי
זה התעתוע שאני חיה בו שנים, מצד אחד מגלה אכפתיות (רק במילים, לא במעשים) , ומצד שני תוקפת, מאשימה ופוגעת.
היום אין לי עניין בקשר איתה, אנחנו שונות, תפיסות עולם שונות, ערכים שונים, אין שום דבר משותף למעט קשר דם.
מה שחשוב לי זה להשתחרר ממנה, לסלוח לה כדי שאוכל לחיות עם עצמי בשלום ולהמשיך בחיי.
היום אין לי עניין בקשר איתה, אנחנו שונות, תפיסות עולם שונות, ערכים שונים, אין שום דבר משותף למעט קשר דם.
מה שחשוב לי זה להשתחרר ממנה, לסלוח לה כדי שאוכל לחיות עם עצמי בשלום ולהמשיך בחיי.
-
שלמה_ואהובה*
- הודעות: 177
- הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
- דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*
אני שונאת את אחותי
אם את לא רוצה שום קשר, תתנתקי.
אל תגיבי, אל תתקשרי, אל תלכי להוריך כשהיא מגיעה ותאמרי את המנטרה אני מדחררת את אחותי מחיי, כל יום, עד שתאמיני בזה וזו תהיה המציאות שלך.
את זמנךתשריעי בבנית זוגיות ומשפחה משלך, בחברות קרובות, בשאיפות וחלומות שלך.
אל תגיבי, אל תתקשרי, אל תלכי להוריך כשהיא מגיעה ותאמרי את המנטרה אני מדחררת את אחותי מחיי, כל יום, עד שתאמיני בזה וזו תהיה המציאות שלך.
את זמנךתשריעי בבנית זוגיות ומשפחה משלך, בחברות קרובות, בשאיפות וחלומות שלך.
אני שונאת את אחותי
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
לא הבנתי מה הפואנטה של להעביר את הדף לכאן?
עדיין יהיה ניתן למצוא אותו לפי השם?
אותי הדף מעניין.
לא הבנתי מה הפואנטה של להעביר את הדף לכאן?
עדיין יהיה ניתן למצוא אותו לפי השם?
אותי הדף מעניין.
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
אני שונאת את אחותי
ניסיון, הוחלט שדפים שעיקרם שיתוף ותמיכה ולא נוגעים ישירות לנושאים המרכזיים של האתר באופן טבעי יועברו בדרך כלל לכאן.
בהחלט ניתן עדיין למצוא את הדף לפי השם, והדף אכן מעניין רבים וטובים.
בהחלט ניתן עדיין למצוא את הדף לפי השם, והדף אכן מעניין רבים וטובים.
אני שונאת את אחותי
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
טלי, במה שזה מועיל או מקל שהדף מועבר לאתר הזה?
שהוא לא יופיע במה חדש של האתר הרגיל?
בחיאת ממש לא מבינה את האובססיית עריכות שלכן.
מה זה מפריע שיש דפים שלא משתמשים בהם? הרי הם לא קופצים בשום מקום, יש מספיק מקום מבחינת זיכרון במערכת.
למה הצורך הזה לנסות לשלוט במבנה של האתר?
תאירי את עיני בבקשה (חנוכה וזה...(-:)
טלי, במה שזה מועיל או מקל שהדף מועבר לאתר הזה?
שהוא לא יופיע במה חדש של האתר הרגיל?
בחיאת ממש לא מבינה את האובססיית עריכות שלכן.
מה זה מפריע שיש דפים שלא משתמשים בהם? הרי הם לא קופצים בשום מקום, יש מספיק מקום מבחינת זיכרון במערכת.
למה הצורך הזה לנסות לשלוט במבנה של האתר?
תאירי את עיני בבקשה (חנוכה וזה...(-:)
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אני שונאת את אחותי
אותי הדף מעניין.
יופי. תכתבי בו
לא מחקנו את הדף אלא פתחנו אתר חדש במיוחד לדפים כאלה.
יופי. תכתבי בו
לא מחקנו את הדף אלא פתחנו אתר חדש במיוחד לדפים כאלה.
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
אני שונאת את אחותי
ניסיון, היה דיון על הנושא הזה, הוא פתוח וכל אחד יכול לקרוא.
אין לי כוונה לתמצת אותו לכאן, עם כל הכבוד לחנוכה (-:
אין לי כוונה לתמצת אותו לכאן, עם כל הכבוד לחנוכה (-:
-
פלוני_אלמוני*
- הודעות: 1182
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*
אני שונאת את אחותי
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אחותי לא כל כך יודעת מה זאות אומרת להיות אחות טובה ו אני צריך משהי שתלמד אותה
אחותי לא כל כך יודעת מה זאות אומרת להיות אחות טובה ו אני צריך משהי שתלמד אותה