דיאטה סנסורית

ושאלה למשה, האם אתה מוכן להסביר מה ההבדל בין השיטה שלך לבין שיטת ה"דיאטה הסנסורית"?

ל שלווה ב
תודה רבה על האיסוף של החומר ועל הידוע כאן והפירוט. כל מי שמתעסק בנושא, מגדיר את הקשיים פחות או יותר אותו הדבר, מי בפירוט גדול יותר ומי בפירוט קצר.
הנושא העיקרי שמוביל את ההבדל בין דרכי העבודה הוא בכך שכל הטכניקות שפתחתי בנושא, התפתחו ללא קשר או מחקר של מה שהיה קיים בשטח, בעיקר כי בזמנו לא היה קיים כמעת דבר.
העבודה בשיטה, אינה עוסקת ייתר על המידה בטיפול עמוק בנושא, למראת שאני באופן אישי פתחתי בשלושת השנים האחרונות כלים רבים לעבודה עם ילדים נוער ומבוגרים הסובלים מרגישויות ייתר בכל החושים.
מצאתי כי עבודה עם מגע בצורות שונות, עם מיקוד יכולת ההרפיה בזמן גירוי של כל החושים, עם עבודה מדיטטיבית מאוד ממוקדת, יכול לגרום למוח לווסת את גירוי היתר החושי במהירויות יחסית גבוהות מאוד. צריך לציין מפורשות, שמדיטציות רגישות המפעילות צבעים כלשהן בעיקר את צבעי הצ'קרות, מחמירות את מצבם של הסובלים מרגישויות ייתר.
עד כמה שידוע לי, ברגישות ייתר אנרגטית, לא קיים מוסד או שיטה כלשהי המטפלת בכך. אני מאוד אוהב לעסוק דווקא בנושא הזה ובהצלחה יחסית גבוה.
עד כמה שידוע לי, המרפאות בעיסוק אכן מטפלות בכל הנושאים, אך המקצב בו התוצאות מתאפשרות שונה מאוד.
אם אישה בת 65 יכלה להתגבר על רגישויות היתר בעור, בריח, ובאנרגיה שחיתה איתה מתמיד, תוך חודשיים. הרי שזוהי מהירות שאינה מוכרת במערכות הטיפולית, במידה ובכלל מטפלים במבוגרים (עד כמה שידוע לי, המערכות השונות מטפלות עד גיל 7-9 ).
ילד שיכל להתגבר על קושי במגע בפגישה בודדת, כאשר הקושי היה עד כדי כך, שהוא לא נתן לאב לגעת בו מגיל חצי שנה בה היה פורץ בצעקות רמות בכל פעם שהיה נוגע בו. עד לגיל חמש וחצי בו הוא עבר טיפול באמצעות מדיטציה שפתחתי לנושא, מיד לאחריה כשבדקתי את רמת הרגישות למגע והוא חווה נעימות במגע, קפץ על רגלי האב, נשען בראשו על חזהו וביקש שילטף אותו. זהו המקרה הקיצוני ביותר שפגשתי. האב כמעת והתעלף במקום.
נראה לי שמה שצריך לשים לב אליו הוא האם הטכניקות הקיימות בשוק, אכן גורמות לשינוי המקווה, ובמקצב המהיר הניתן. ממה שגיליתי בשנים האחרונות, ניתן לשנות את מצב הרגישות די מהר עד לתקופה של שלשה חודשים לסיום הנושא, תוך כדי הקניית כלים למתקשה על מנת שיוכל לווסת עצמו בכל פעם שהרגישות משתנה.
מקווה שעניתי לפחות חלקית על הנושא הענקי הזה.

מאוד מרשים!
ותודה על ההסבר.

וכמה שאלות:

למה הכוונה בדיוק ברגישות ייתר אנרגטית?
מדיטציות רגישות המפעילות צבעים כלשהן בעיקר את צבעי הצ'קרות, מחמירות את מצבם של הסובלים מרגישויות ייתר. - רגישויות יתר מכל הסוגים או בעיקר או רק רגישות יתר אנרגטית? ולמה להערכתך דווקא סוג מדיטציה זה מחמיר את מצבם?
אתה כותב לעתים קרובות על רגישויות יתר - האם במונח זה אתה כולל גם את התת או רק את היתר?
האם לדעתך יש הבדל בין ילד או בוגר שיש לו רגישות יתר בכמה חושים, לעומת ילד או בוגר שיש לו תת בכמה חושים, לבין ילד או בוגר שיש לו גם יתר וגם תת בכמה חושים? ובהבדל אני מתכוונת גם למקור או לסיבה למצב וגם האם זה אומר משהו כללי על האדם. באופן אינטואיטיבי נראה לי שיש הבדל בין מישהו שיש לו רגישות יתר בכמה חושים לעומת מישהו שיש לו תת רגישות בכמה חושים. או במילים אחרות: שיש תכונות כלליות מאפיינות לאנשים שיש להם יתר רגישות בכמה חושים, ותכונות אחרות כלליות שמאפיינים אנשים שיש להם תת רגישות בכמה חושים. לגבי המעורבים לא יודעת להחליט.

ל שלווה ב
רגישות ייתר אנרגטית הינה רגישות חזקה לסביבה, מבלי שחוש כלשהו מגיב ברגישות ייתר. האדם חש חזק את התחושות של האחרים, את נוכחותם, לפעמים מחשבותיהם ועוד. הרגישות הזו יכולה להוביל לקשיי ריכוז רבים, ולרצון לא להימצא בסביבת אנשים, (מי צריך את המחשבות והרגשות של האחרים)

מדיטציות הכוללות צבעים, משפיעות רק על רגישות חושית, כי כל צבע מגביר את הספקטרום החושי שאליו הוא קשור דרך הצ'קרה. לרגישים אנרגטית, עולם הצבעים וחוסר הגבולות של הדמיון, מהווה את שפתם המרכזית.
רגישות ייתר בחושים שונה מאוד מתת רגישות, בילדים ובמבוגרים כאחד.
תת רגישות גורמת לכהות התחושה, רגישות ייתר גורמת להצפה של גירויים רבים מדי בו זמנית, ומקשה ביותר על יכולת האיבוד שלהם.
במקרים הקיצוניים, לכל נושא הקשיים שלו. אני עוסק בעיקר ברגישויות ייתר, לכן אני יכול להעיד על כך שחלק גדול מאוד ממה שנחשב להפרעות חברתיות, התנהגותיות, רגשיות, הפרעות קשב וריכוז, מקורם בחישת ייתר של החושים.
התיאור של התכונות שמאפיינות את האנשים בעלי הקשיים השונים, הוסברו די בפירוט בחומרים שהבאת.

למשה, תודה על תשובתך המפורטת @}

בתשובתך חיזקת את האינטואיציה שלי לגבי השאלות ששאלתי. וכשכתבת את המונח "רגישות אנרגטית" מייד ידעתי למה אתה מתכוון, אבל רציתי לוודא שאכן הבנתי ולכן שאלתי.

הרגישות הזו יכולה להוביל...לרצון לא להימצא בסביבת אנשים
מי שרגיש מאוד התרחקות פיזית מבני אדם לא תעזור לו, משום שהוא יכול לחוש אותם גם במרחק מקום ואפילו במרחק זמן.

האם לדעתך הפתרון לרגישות אנרגטית יתירה היא מדיטציות של הגנה ושל קרקוע וגם דמיון מודרך בנושאי הגנה וקרקוע? למשל, לדמיין שמוקפים באור, שנמצאים בתוך בועת אור כמו הגולם המוגן בתוך הפקעת שלו?

קודם כל, זה שהעתקת בדף ההוא נראה לי חשוב וטוב. ובעצם זה שהעתקת לשם, עוררת את הדף לחיים ואפשר יהיה לראות אותו ב"מה חדש". דבר נוסף, כשפותחים דף, בדרך כלל הולכים לסופו ואז אפשר יהיה לראות את מה שהעתקת.

אבל אם זה נראה לך חשוב, אז את בכל זאת יכולה להוסיף הערה בראש הדף. אולי כדאי לסכם מעט את נושא הדף ואז להוסיף הערה שחומר חדש נוסף וכו' וכו'.

שלווה,
נראה לי שדווקא מדיטציית - אור... מעצימה את תחושת הרגישות ולא ממתנת אותה, מכיון שאור הוא אנרגטי מאד.
משה דיבר פעם על הצבע האפור... שהוא יותר אוטם ומכיל. ואז יש תחושה שאפשר לחוות הכל, אבל יש פילטר שמסנן את העוצמות - וזה מוביל לאיזשהי תחושה של שליטה ברגישות היתר.
אולי משה יהיה מוכן להרחיב בנושא. משה????
<שמחה מקווה שעדיין לא נטשת לטובת מנהטן> (-:

ומשה, מעתיקה משהו קצר שכתבתי בדף של אחיטוהר

עכשיו קראתי כל מה שכתבתם על ההתבוננות וכו'. לי זה נראה מאוד טבעי ומוכר. מאז שאני ילדה קטנה אני עושה את זה ולפעמים זה קורה לי גם בלי כוונה, קורה מאליו. כשבוהים במשהו הרבה זמן, העיניים כאילו מתעייפות, ונכנסים למצב פנימי של שקט, מצב מדיטטיבי כזה, ואז הכל רפוי וגם שרירי העיניים נהיות רפויות, ואז מתחילים לראות כל מיני דברים מאוד מעניינים. בייחוד מעניין להתבונן ככה בעצמך בראי או להתבונן באדם אחר הרבה זמן. אפשר לראות דמויות מתחלפות. ממש כיף. ובייחוד זה כיף להתבונן באדם אחר, שגם הוא מתבונן ככה, ואחר להחליף חוויות.

מדיטציות הכוללות צבעים, משפיעות רק על רגישות חושית, כי כל צבע מגביר את הספקטרום החושי שאליו הוא קשור דרך הצ'קרה. לרגישים אנרגטית, עולם הצבעים וחוסר הגבולות של הדמיון, מהווה את שפתם המרכזית
שמחה, אולי מה שכתבת על הצבע האפור וכו' נכון לרגישות חושית ולא לרגישות אנרגטית?

(אני באופן אישי ממש לא סובלת את הצבע האפור. עבורי זה צבע מדכא).

היי
הצבע האפור מיועד לרגישים ייתר בחושים, ולא לרגישים אנרגטית, למראת שלא יכול להזיק למי שהצבע האפור אינו דוחה אותו (חלק עיקרי מהרגישים אנרגטית נדחה חזק מאוד ממנו)
לפני שעוסקים במדיטציה כלשהי, צריך לאבחן במדויק האם האדם הוא רק רגיש אנרגטית, או שמע גם רגישות חושית קיימת.
במידה וקיימת רגישות חושית, כל מדיטציה שאינה קשורה לאפור, מגבירה מאוד את הרגישויות וגורמת לאובדן השליטה והרצון להימצא בין בני אדם.
לרגישים אנרגטית בלבד, עבורם פתחתי את מדיטציית השורשים, על מנת להימצא בתוך המיים שיבצעו הרקה אוטומטית, כי שום הגנה אינה עובדת. ההרקה האוטומטית, מאפשרת לחוות את האחרים אך להוריק את השאריות שלהם הנשארות בתוכנו באופן מיידי ומוחלט אל המיים הזורמים. כל בועה שהיא, מאפשרת להכניס אל האדם את האחר, אך משאירה בתוכה, מקשה ואינה מאפשרת להוציא את הנכנס בקלות. לכן לדעתי אינן מומלצות במיוחד.

שלווה, מה שעבר עליך מהילדות הוא הבסיס לחווית האינטליגנציה האנרגטית וחלק מהדרך ללימוד איך לשלוט ולווסת אותה. בהצלחה.

_לפני שעוסקים במדיטציה כלשהי, צריך לאבחן במדויק האם האדם הוא רק רגיש אנרגטית,
או שמע גם רגישות חושית קיימת._

בספרו המרתק , "מדיטציה יהודית" , מדריך מעשי, מביא אריה קפלן דוגמאות רבות והסברים מאירי עיניים לשיטות מדיטציה שונות ,
למתחילים ולמתקדמים , וכמו כן לתופעות המתרחשות במצבי תודעה גבוהים :

דוגמא אחת, המושג "סינאסטזיה": מיזוג חושים , במצבי תודעה גבוהים נופלים המחסומים שבין
החושים ,במצב זה אפשר לשמוע צבעים, לראות ריחות, ולחוש מראות , כדוגמא קפלן מביא פסוק
המתאר את חוויית מתן תורה ," וכל העם רואים את הקולות", הפירוש, בני ישראל ראו את הקולות
ושמעו את המראות .
מה שמעורר את השאלה,
אולי נושא רגישויות היתר הוא גם תלוי תרבות , זמן , מקום, מצב וכו' ?.

בפרק המסביר שיטות מדיטציה בהתבוננות , מתאר קפלן מדיטציה עם נר , בזמן המדיטציה יש להיות מודעים לחמישה צבעים , לבן,צהוב, אדום, שחור ,ותכלת, צבע התכלת מופיע כיצירת התודעה ,לא כצבע פיזי , האדם שמצליח לראות צבע זה יתנסה "בחוויית השלווה הקרירה של הים ובדממת מצולותיו"
וכמו כן , לדבריו ,(בונוס)..

מדיטציה זו עוזרת לפתח את היכולת לראות הילות.

ספר קטן, דק, ומומלץ ביותר , לכל המתעניינים והמתעניינות בתחום , ובעיקר למי שמפתח/ת בימים האחרונים רגישות יתר למילה יהודי, דת ,וכו'.. .

משה, תודה רבה על מה שכתבת @}
כל מה שכתבת בנושא זה מהדהד בתוכי כאמיתי.

גם אני קניתי מזמן את הספר של אריה קפלן, בעברית כמובן עם הטקסטים המקוריים בעברית.

למרות דברי אריה קפלן , הייתי ממליץ מאוד על בדיקת רגישויות ייתר לכל מי שמעוניין לבצע מדיטציות כלשהן הכוללות צבע. אני משוכנע שהספר מצויין (אחרת אוריאל לא היה מביא אותו) אבל נראה לי שצריך להבדיל הבדלה ענקית בין השגת שלוותו של האדם המתוח מחיי היומיום הרגילים על כל התלאות השונות, מהשלווה אותה צריכים להשיג הסובלים מהמתח אותו חשים בעלי רגישויות ייתר. נא לא להתבלבל ביניהם ולחשוב שמה שמרגיע אדם רגיל, יכול להרגיע אדם בעל מערכת עצבית המתפקדת בצורה שונה לחלוטין מהאדם הרגיל. על המדיטציות הללו ואחרות דברתי כאשר טענתי שאסור לרגישים ייתר לתרגל אותן.
זוהי כמובן המלצה בלבד.

הי משה, הספר מדיטציה יהודית נותן הסברים למדיטציות שונות (לא רק בצבעים), ההקשר הוא
נרחב וקשור למערכת האמונה הכללית של הדת היהודית (המקורית, לדבריו) , הקשר שכמעט
ונעלם במהלך הדורות האחרונים,
רגישות ייתר אנרגטית הינה רגישות חזקה לסביבה, מבלי שחוש כלשהו מגיב ברגישות ייתר. האדם חש חזק את התחושות של האחרים, את נוכחותם, לפעמים מחשבותיהם ועוד.

לא ברור לי למה התכוונת, איפה האדם חווה\חש את הדברים ? , האם מדיטציה כלשהי היא לא תשובה
שיכולה לעזור במצב זה? בהנחה שאדם כזה מאובחן ומקבל הנחיה והשגחה ,האם לדעתך יש מדיטציה מתאימה? .

..מה שאני מבינה..הוא..שיש מצב של הפרדה מוחלטת בין רגישות יתר אנרגטית - בה החושים מתפקדים בצורה תקינה (אין רגישות יתר חושית).
רק רגישות אנרגטית.
איפה האדם חווה\חש את הדברים ?
בחווייה שלי, אם ניתן להסביר במילים, כשכל החושים פתוחים - והופכים ליחידת קלט אחת, החווייה היא - הצפה של אנרגיות מכל הכיוונים - פנימה.
מכל הכיוונים, מכל המרחקים, מכל החומרים.
במצב כזה, החושים אינם מתפקדים כחושים ניפרדים - ריח, צליל וכו' , אלא ככלי תקשורת מסוג אחר, ישיר יותר, עוצמתי יותר.
כי, אם נחשוב רגע, מה הוא ריח ברמה האנרגטית?
זה עלול באמת להיות מפחיד, כי אם ניצמדים למושגים המוכרים בחושים, אז בוודאי חווים דיסוננס צורם בכל הרמות.
ואם ניקח לדוגמא את מדיטציית השורשים, אפשר יהיה להזרים את ה'צורם' למים ולהשאיר בחווייה רק את העוצמות ואז אפשר יהיה להתמסר לעונג.
כלומר להזרים את ה'יתר' למים - ולהשאיר את הרגישות.
לא יודעת אם זה מה ששאלת מ אוריאל אבל זה מה שיצא לי..

"אז את מבינה אמא איך הרגשתי עם רטלין...התמוטטות עצבים,תחשבי שכל ההצפה זה פי מאה,ולא ידעתי להגיד לך את זה לא יכולתי לדבר,כי הייתי כל כך מוצף,ורק רציתי למות.
מרגש כל כך
אינספור דוגמאות,כל ריקמת החיים.
אין לי מה להוסיף אחרי דבריך המרגשים.
אפשר לקבל אכות חיים טובה יותר לריקמת החיים.ביחוד אני חושבת, כשמגלים שאתה לא לבד. שיש "שם"
שהינה "אתה" לא ממציא את תחושותיך.לתחושתי זה כאילו מסירים וילון או מסך ממול עינך...
אני מתרגשת יחד איתך ושמחה בישבילך מאוד.

מאוד מאוד מרגש מה שכתבת! @}

וכל-כך לא נעים מהסביבה...איך תסביר להם לדוגמא שכשחם לי וזה עובר את סף ההתגברות שלי,באותו הרגע בא לי לצעוק,בא לי לא להיות קיימת יותר,בא לי לצאת מעורי...וזה הרי בסך הכל חם....מה הסיפור....איך תסביר כזה דבר...
הבעיה אינה להסביר. הרי הסברת זאת כאן מאוד ברור ומדויק. אי אפשר שלא להבין מה את אומרת. השאלה אם רוצים להבין ולקלוט ולהתחשב... מה שחשוב הוא שקודם כל את תאהבי את עצמך, את תכבדי את עצמך ואת צרכייך, את תקבלי את עצמך ו את צרכייך. ומי שלא מוכן לכבד ולקבל אותך ואת צרכייך - את באמת רוצה אותו בסביבתך?

נוסף לכך, מאוד כדאי לך שתמיד תהיה לך בתיק מניפה גדולה וכדאי לך להקפיד בקיץ לא ללכת לשום מקום שאינו ממוזג. ובקשר לריחות, כדאי שבתיק יהיה לך תמיד בקבוק עם בושם אהוב או בקבוק עם שמן אירומטי מועדף כעזרה ראשונה נגד ריחות שדוחים אותך.

וקבלי כמה פרחים ריחניים במיוחד @} @} @} @} @}

_אישה סיפרה לי סיפור על תחושות קשות כלשהן שהציקו לה במשך השבוע האחרון. הסיפור התמקד בקשר בינה לבין בן זוגה, ולא הצלחתי לזהות בו את כוונתה הפנימית... מכיוון שלא ידעה מה הנושא, ולא ידעה איך להסבירו, סיפרה לי סיפור שלא כל כך תאם את רצונה.
בהקשבה לקולה בעיניים עצומות, הסיפור הפך למשטח חלק ובו חריץ שהאישה נפלה לתוכו ונעלמה כשהבעת בהלה גדולה על פניה...
תחושת השמע יכולה לשדר בבהירות את התכולה הנפשית רגשית של האחר._

משה, בסיפור מרשים זה ייחסת את הבנתך את משמעות דבריה של האישה לרגישות של חוש השמע. אבל האם בסיפור זה לא באה לידי ביטוי גם רגישות אנרגטית? כוונתי היא, שאני מתארת לעצמי שלא כל או לא רוב האנשים שיש להם רגישות יתר בחוש השמיעה היו קולטים מה שקלטת. אז אולי הקליטה המיוחדת שלך נובעת גם מרגישות אנרגטית? ואולי באה לידי ביטוי גם רגישות יתר בחוש הראייה (ראיית החזון של האישה שנפלה לחריץ וכו')?

(אם השאלה אישית מדי, אתה יכול למחוק אותה ולא להתייחס)

ושאלה נוספת שלא קשורה לקודמת: האם רגישות יתירה לחום כמו שתיארה קשורה לרגישות של חוש המגע?

ל שלווה ב
הרגישות המרכזית שלי הינה הרגישות האנרגטית. מסיבה זו, האינטגרציה בינה לשאר החושים מאפשרת לקלוט ולהבין כפי שקורה לי.
כל חוש נגיש לאינטליגנציה האנרגטית בדרכו שלו.
חשוב ביותר מה רמת הדימיון שהאדם מאפשר לעצמו לשלב בקליטת האנרגיה. ככל שמאפשרים יותר, התמונה מתרחב ומתעשרת. הדימיון הפעיל, מהווה פלטפורמה מדהימה להבנה של הדקויות באינטליגנציה האנרגטית.
כמובן צריך להפריד הפרדה רבה, בין הדימיון שאינו מחובר למציאות אלה לעולמו הפנימי של האדם המבטא את צרכיו הפנימיים של האדם ללא קשר למה שקורה בחוץ, לאומת הדימיון המתחבר לקלט האנרגטי, ההופך את הגלים הנכנסים לתמונה ברורה ועשירה.

בנושא הרגישות לחום, אין לי ידע מספיק בנושא על מנת להבינו. כנראה שהרגישות לחום נובעת מרגישות מיוחדת של העור או השרירים או המפרקים לחום.
בגופי קיים מנגנון, שכשאני מפעיל את המים החמים ומחכה להתחממותם (לפעמים מספר דקות), גופי יודע מתי המים החמים מגיעים, גם כשאני בחדר אחר ודי רחוק. אני חש את הטמפרטורה של המים שהשתנתה גם ממרחק ומהפרדה של קירות אחרים. איני יודע באם זה מסביר או עוזר, אבל זה מה שידוע לי.

בנושא מדיטציות רגישויות ייתר חושיות ורגישות אנרגטית.
נראה לי שחשוב ביותר להפריד בין רגישות אנרגטית, לרגישות חושית. רגישות חושית, כל מדיטציה רגילה, בעיקר העוסקת בצבעים למיניהם, גורמת לחושים להתחדד ולתפקד ברמת רגישות גבוהה יותר. לא כל כך חשוב איזה צבע מדובר, הרי כל צבע הגורם לאדם הרגיל להתפתח, ולרגישים אנרגטית לחגיגה ממש, הרי שלאדם בעל חוש המתפקד ברגישות ייתר הוא מהווה רעל ממש.
צריך לזכור כי כל חוש המגורה באמצעות מדיטציה, מתחדד. כל מדיטציה מגרה את החושים, בעיקר אם מתרגלים את המדיטציה בנאמנות ובשקידה רבה.
כל מדיטציה המיועדת ללמד הקשבה או להעמיק את ההקשבה או המודעות ברמה כלשהי, הרי שהיא גורמת להקשבה דרך החושים ולכן הם יתחדדו.
מדיטציות הכוללות תנועה, תגביר את המודעות השרירית המפרקית ומודעות העור, ולכן להגברה גדולה של הרגישות הטקטילית.
מדיטציות המקשיבות לנשימה, גורמות לשכלול רב בכל מערכת החושים, אך בעיקר ביכולת התחושה של העור. גם כאן מתגברת הרגישות העורית מאוד.

לאומת זאת, הרגישים אנרגטית ללא רגישות חושית, כל עיסוק בהגדלת המודעות השליטה ברגישות האנרגטית דרך מדיטציות, מהווה ברכה רבה לתחושת אובדן הגבולות במרחב מהם אנשים אלו יכולים לסבול.
עבור הרגישים אנרגטית, העיסוק במדיטציה מהווה מנגנון התחברות לצרכים העמוקים ביותר של נשמתם. כך מדיטציה עבורם יכולה להוות פתח לעולמות שונים ומדהימים.
כמובן שצריך לזכור כי לימוד השליטה באינטליגנציה האנרגטית מהווה אבן בוחן לתחושת המציאות התקינה עבורם. ללא לימוד השליטה, אנשים אלו מרגישים פעמים רבות שגבול השיגעון קרוב מאוד אליהם, ולכן סובלים מכל מיני חרדות ומעצורי תפקוד.

למשה, תודה על כל מה שכתבת @} תיארתי לעצמי שלא מספיקה רגישות שמיעתית כדי להגיע לקליטה כזו.

פתאום קלטתי משהו. נזכרתי שפעם היתה לי חברה שתרגלה מדיטציה טרנסנדנטלית ובמקום שזה ירגיע אותה זה עיצבן אותה ולטענתה גם גרם לה לדיכאון (היא היתה טיפוס דיכאוני ועצבני גם כך...). לפי מה שהיא תיארה לי, היא לא אהבה את המנטרה שלה, היא היתה נשמעת לה מבפנים כצווחנית, היא היתה גם מתגלית לעיניה בצורה ויזואלית בלתי נעימה. ועכשיו כשאני נזכרת בכל מה שכתבת על אנשים בעלי רגישות שמיעתית פתאום אני מבינה הרבה דברים. אני זוכרת שהרבה פעמים היא טענה שאנשים אינם דוברי אמת, אינם מחוברים לעצמם וכו' וכו' והיתה מאוד דרמטית וקיצונית וחשדנית ובעלת מצבי רוח משתנים וכו'. היו צלילים שהיא מאוד סלדה מהם (ומתברר שהמנטרה שלה כללה אחד מהם), אמרה שהיא קולטת את האמת על אנשים בייחוד כשהיא מקשיבה להם בטלפון וכו'. מעניין מאוד להבין אנשים דרך הפריזמה של הרגישות החושית.

לדעתך חוץ ממדיטציית המים, אין מדיטציות שמרגיעות אנשים בעלי רגישות חושית?

אגב, למרות שיש לי רגישות בחושים מסוימים, תרגלתי כמה פעמים את מדיטציית הצבעים וחשתי עונג רב וזה בכלל לא הפריע לי בשום צורה.

בוודאי שקראתי. ואני לא זוכרת אף סוג של מדיטציה שלא עשה לי טוב.

מכיוון שכך, הרי שסביר להניח שרגישות החושים שלכם אינה רגישות חושית, אלה כנראה ביטוי כלשהו של רגישות אנרגטית.
אמנם יכול להיות שאני טועה, אך אשמח לדון בכך עד להבהרה ברורה (יחסית).
למשל, ברגע שהרגישות הינה שמיעתית, אבל לא צלילים מפריעים אלה טון הדיבור של בני אדם, או כל מה שקשור בתכונות אנושיות, הרי שסביר להניח שזוהי רגישות אנרגטית ולא רגישות שמיעתית.
כאשר מדובר ברגישות ראייתית, אך מה שמפריע הוא תכונות אנושיות הנראות בבירור מדי והמשתקפות כמשהו שלילי, מאיים, כעסני מדי, מדוכא או כל מצב נפשי אחר (כולל המצבים החיוביים), הרי שהרגישות הינה אנרגטית.
ברגע שהרגישות הינה ראייתית (בחוש הראייה) הרי שמה שיפריע זה צבע האור, אורות חזקים (העוצמה), אור השמש יכול להיות אויב ממש, גוון האור או הצבע ועוד.(ניתוק מוחלט מתכונות אנושיות).
כך צריך לבדוק את ההבדלה בין כל מרכיבי החושים למיניהם.
לילה טוב

כאשר מדובר ברגישות ראייתית, אך מה שמפריע הוא... הרי שהרגישות הינה אנרגטית.
הסברת זאת לגבי רגישות ראייתית ושמיעתית. מוכן בבקשה להסביר גם לגבי רגישות לריח ולמגע מתי מדובר בעצם ברגישות אנרגטית?

ובכלל, אשמח אם תפרט יותר לגבי הרגישות האנרגטית: הסיבות לכך שלאדם מסוים יש רגישות אנרגטית (זה תמיד מהילדות? אולי עוד קודם לכן?), ובכלל כל מה שתרצה לכתוב על נושא הרגישות האנרגטית.

את צודקת בהחלט, ישנה אפשרות שלישית והיא שרגישים חושית ורגישים אנרגטית. במידה וזה כך, נראה לי שצריך לבדוק כל אחד לגופו של עניין על מנת לבדוק מה והאים צריך לעזור. (לא כתבתי זאת מפאת השעה המאוחרת בה כתבתי )
באינטליגנציה האנרגטית אין גבולות. החוקים נקבעים בעיקר על ידי יכולתו של היחיד להתמודד עם חוסר הגבולות.

איני מאוהב בתיאוריות שלי, אלה אני חולק איתכם את ניסיוני והבנתי. אשמח אם תוכלי להתייחס בהתאם.

משה, שכחת אותי

לנוחיותך, מעתיקה שוב:

כאשר מדובר ברגישות ראייתית, אך מה שמפריע הוא... הרי שהרגישות הינה אנרגטית. הסברת זאת לגבי רגישות ראייתית ושמיעתית. מוכן בבקשה להסביר גם לגבי רגישות לריח ולמגע מתי מדובר בעצם ברגישות אנרגטית?

ובכלל, אשמח אם תפרט יותר לגבי הרגישות האנרגטית: הסיבות לכך שלאדם מסוים יש רגישות אנרגטית (זה תמיד מהילדות? אולי עוד קודם לכן?), ובכלל כל מה שתרצה לכתוב על נושא הרגישות האנרגטית.

ובפורום חינוך לגיל הרך בתפוז מצאתי עוד שרשור מאוד מעניין העוסק ברגישות חושית - גם תת וגם היפר. השרשור מתחיל בהודעה על תת אבל בהמשך יש גם על היפר. בשל חשיבות ההודעה הראשונה בשרשור מעתיקה אותה לכאן
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=57366918

"• איך התחלתי להיות מחובקת tonti ו 10:05 | 20/07/05

הפשפש בן 3 ורבע לא אוהב שנוגעים בו מאז שאני זוכרת. לא חיבוקים, לא נשיקות, לא ליטופים. המגע היחידי ביננו הוא ההנקה.
מאוד השתדלתי לא להציק לו בעניין הזה (למרות שזה לא קל בכלל, אני מודה).
בין השאר הוא גם מאוד אנרגטי, לא נח לדקה.
יש לי דודה מופלאה שמתעסקת כבר 30 שנה עם חינוך בכיתות א-ב ויש לה הרבה נסיון עם ילדים עם בעיות מכל מיני.
כבר לפני שנתיים לפחות היא אמרה לי שלדעתה יש לו בעיה של תחושה וכדאי לעשות לו מסאז'ים. זה היה בתקופה שהוא היה מרביץ המון. עשינו קצת, היה נראה שהוא נרגע והפסקנו.
לפני 3 חודשים היינו איתה בשבת, בסופה היא דיברה איתנו ואמרה שנראה לה שהוא ממש סובל. בור שבלי שום ספק שיש לו בעיה.
הוא נוגע בהכל, לא מסוגל לשבת חצי דקה באוכל, שובר דברים, הורג את אחותו בחיבוקים, מרביץ לכל חפץ/אדם שהוא עובר לידו. הוא לא שולט בזה. היא תארה את התחושה שלו כמו שאנחנו יוצאים מרופא שיניים עדיין רדומים. ככה הוא מרגיש עם הגוף שלו. לא נח לו. כל הזמן חייב לחוש משהו כדי להרגע.
יש עוד סימנים. הוא לא מרגיש כאב, הולך רק יחף, לא מרגיש חום וקור.
אחרי שהיא ממש הגדירה לנו את זה ככה, הבנו שהוא צריך עזרה. התרגלנו לזה שהוא ככה, שכועסים עליו הרבה ("אל תיגע, אל תשבור, תהיה עדין, אל תדחוף") ולמרות שידעתי שהרבה פעמים הוא עושה דברים בלי שליטה לא באמת התאמצתי לעזור לו.
3 חודשים אחרי אני עם ילד אחר. מספרת מה עשינו:

כל בוקר 5 דקות של מסג'. אצבעות, כל פרק, ידיים רגליים, גב.
כל ערב שפשוף בספוג שהכי נעים לו ממבחר שהבאנו לו (הוא בחר את הכי קשה, זה מה שהכי נעים לו. לי זה לא נעים אפילו במגע). אנחנו מסבנים אותו, חשוב שהסיבון יהיה ע"י מישהו אחר. אם בא לו-הוא משתפשף אח"כ(או קודם) לבד.
פעמיים ביום קפיצה על טרמפולינה כמה שבא לו. יש ימים שלא בא לו בכלל.
אחרי מקלחת לנגב חזק עם מגבת קשה בלי מרכך.
לגלגל אותו על המיטה, על דשא, כשהוא עטוף כולו בסדין (בזה אנחנו מחפפים).

ומה השתנה?
הוא יוזם מגע, מחבק מנשק.
יודע להבחין בין מגע עדין לחזק מדי. הוא כ"כ עדין עם הפשפשת שאי אפשר להאמין שזה אותו ילד.
יש לו יותר סבלנות. לספרים, לפאזלים, למחשב.
הוא פחות עצבני.

לדים כאלה שנמצאים במסגרת עם עוד ילדים או שמגיעים לבצפר סובלים נורא מבעיות ריכוז. הרבה מהם מקבלים רטלין כשאפשר להמנע בזה בקלות בדרכים אחרות.
גם הגננת אומרת שיש שיפור בולט. יש לה זוג תאומים בני 16, לאחד מהם היא עדיין עושה מסג' כל בוקר ."

ובשרשור ההוא ממליצים על 2 ספרים אלו:

עירית חגי, ילד שלי מיוחד - על ילדים שיש להם קשיים בוויסות חושי
ג'רי האן מרקוביץ, ילד מה הוא צריך- על טיפולים בריפוי בעיסוק.

שלווה לא שכחתי.

שלווה לא שכחתי
משה, אתה שומע מחשבות?

אנונימי

הסבר "מהי דיאטה סנסורית" לקוח מתוך אתר http://www.sensing.co.il/cms/content/view/11/45/ .
דיאטה סנסורית היא שיטת טיפול שמהותה "דיאטה של גרייה", לא של אוכל, כלומר:
בודקים איזה פעילויות ואילו צורות של גירויים תחושתיים מועילים לאדם ואילו אינם מועילים או מזיקים לו.
בתהליך בניית הדיאטה, אנו מנסים לברר עם האדם מהם צרכיו והעדפותיו התחושתיים, מנסים לבנות תכנית או סדר יום מאוזן, שכולל גירויים ופעילויות מעוררים או מרגיעים, בהתאם לצורך, לשבץ פעילויות שעוזרות לאדם להגיע לתחושה מווסתת ומאורגנת ותפקוד אופטימלי בהתאם לצרכיו ולמשימותיו.
דיאטה סנסורית טובה מביאה את האדם למצב מווסת יותר, תוך הקניית עצמאות ושיפור התפקוד הכולל שלו בסביבותיו השונות.
למעשה, לאנשים בכל העולם יש "דיאטות סנסוריות" ייחודיות המתאימות לצרכיהם, אך למי שסובל מליקוי סנסורי,בדרך כלל אין דיאטה סנסורית המתאימה לו.
הרעיון הוא ליצור דיאטה סנסורית שמאוחר יותר תהפוך להרגלי חיים של האדם.
בנייה ויישום של דיאטה סנסורית
שלב ראשון: איבחון מקיף, המגלה את תמונת הקשיים הסנסוריים והתפקודיים המאפיינים את המטופל.
שלב שני: "עבודת בילוש"
התבוננות בהתנהגותו של המטופל, וניתוח האסטרטגיות שבהן הוא משתמש, שלעיתים קרובות מפורשות על ידי הסביבה כ"התנהגות לא נאותה".
איזה גירוי סנסומוטורי מחפש המטופל? מאיזו סיבה?
האם זה עובד?
האם יש לשנות התנהגות זו? ואם כן, מדוע?
האם השינוי נחוץ מסיבות בטיחות או בשל צרכי המבוגר / המטפל / הסביבה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב.
יש לי ילד עם שיתוק מוחין קל.
הוא אינו הולך עצמאית אלה נעזר בהליכון אחורי אך מדי פעם הוא הולך מספר צעדים לבד עד שהוא "כנראה"מאבד ריכוז ונופל.הוא לומד בבית ספר לחינוך מיוחד וכמו כן אני גם לוקח אותו לחוג הידרותרפיה ורכיבה טיפולית על סוסים.
בבית הספר דיברו איתי שכדאי לבצע איבחון כדי לבחון אפשרות של קבלת רטלין על מנת לפקס את הילד.אני ממש לא בעד ..
היום שמעתי ממדריך הרכיבה על סוסים על דיאטה סנסורית..וככול שאני קורא ומעמיק בנושא אני חושב שזה אולי דבר שכן יוכל לעזור לו להתפקס ולבצע משימותיו בהצלחה ללא הפרעה מהסביבה.
כיום בני בן 7.
מה אתם אומרים???

באופן טבעי

באופן טבעי