אלבאום דף נוסף

אנונימי

אנונימי

@} @} @} דף בית אישי של משה אלבאום ושל כל מי שמרגיש קשור....
@} @} @} @} @} @}
דף בית אישי של משה אלבאום ושל כל מי שמרגיש קשור או שייך לתהליכים התפתחותיים בשיטת אלבאום או בדרכים אחרות.

שלום לכל הכותבים והקוראים,
בימים אלו קיבלתי פינה יותר גדולה ורחבה בתוך האתר באופן טבעי.

אתם מוזמנים להמשיך את כל הנושאים שעסקנו בהם בבלוגים השונים והישנים.
ניתן להיכנס לדיונים דרך מפתח נושאים אשר נמצא בסרגל השמאלי
על-מנת לראות ולהשתתף בדיונים האחרונים יש להיכנס דרך מה חדש (בסרגל השמאלי)
השתדלו, לכתוב את שאלותיכם, תגובותכם, תיאור מקרים ועוד במדורים המתאימים.
במידה ואין דף מתאים לנושא שלכם כתבו כאן בדף.

לכל קוראי המדור

אני מזמין את כל מי שיש לו מה לומר בנושאים השונים להגיד את דברו, גם אם מפחדים או לא בטוחים. בכלל לא חשוב מה אני חושב על מה שתכתבו, חשוב להזין את כולנו בדעות השונות והרבות המפרות את הידע של כולנו.

האתרים האישיים שלי הם:
http://www.intelligence-integration.com
http://www.alternativli.co.il/elbaum

ליצירת קשר ניתן לשלוח אימייל או להתקשר טלפונית 0523-818457
[email protected]

אשמח מאוד עם כל הכותבים. ננסה לפתח דיון ודו שיח מעניין ומפרה.
מחכה לשמוע אותכם.
מוזמנים באהבה

@} @} @} @} @} @} @} @}

טלי מא (2009-02-16T06:55:13):
לכל הקוראים והכותבים שלום,
כעת יש לנו אתר שלם שנוכל לכתוב ולערוך בו דפים בנושאי שיטת אלבאום.
בינתיים אפשר להמשיך כרגיל.
לאט-לאט נערוך החוצה נושאים מהדף הזה ונתמתח לנו - כל נושא יקבל דף משלו, וכל דיון יקבל מקום ומרחב לצמוח.
בסופו של דבר, הדף הזה ישאר דף בית אישי של משה.

אתם מוזמנים לפתוח לכם דף בית אישי כאן.
מילים מחוברות בקו תחתי באתר זה הן למעשה קישורים לדפים נוספים בתוך האתר.
כל מי שחפץ לפתוח לעצמו דף או לפתוח דף בנושא חדש, יכול לשנות את המילים המופיעות ליד המילה "דף" מעל חלון הוספת ההודעה, למטה.

אפשר להתעדכן בדפים שנפתחו ובדיונים המתקיימים כאן, בעזרת לחיצה על המילים מה חדש, בראש כל דף באתר.
ובנוסף, ניתן לראות את כל הדפים המצויים באתר דרך מפתח נושאים .
מידע נוסף בדף הוראות שימוש.

ל טליה תודה רבה על ההסבר הנוסף בנושא הלמידה של חשבון או מתמטיקה. הייתי רוצה להוסיף התנסות עם נער בן 17 שלא הצליח ללמוד חשבון בסיסי.

הנער היה ערני ביותר, שמח בחלקו, יצירתי מאוד ואדם טוב (מוסיקאי וצייר, אהב היסטוריה וזכר הכל בנושאים הללו) . רק לא הצליח ללמוד חשבון. לזה הריכוז שלו לא הספיק.

בבדיקה של כפות ידיו מצאתי שהוא יצירתי ביותר וייצרי ביותר. מה שעשיתי הוא לחבר את המספרים השונים לחלקי הגוף של הבחורות שאהב להסתכל עליהן ורגשו אותו. כל מספר קיבל חלק משלו. 2 עיניים (או ציצים) וכך הלאה. תוך חודש ימים הבחור הצליח לזכור היטב את החשבון הבסיסי ולאחר מכן למד את השאר.

מה שחשוב להבין הוא שעל מנת לזכור את מה שקשה לזכור, מומלץ לחבר את הנושא למה שהאדם בעצמו מאוד אוהב ונמשך אליו הווה אומר חוויה חושית בעלת עוצמה מספקת. במקרה הזה הנער אהב בחורות והן העסיקו ביותר את דמיונו וחייו. זה מה שעזר לו לזכור.

"מומלץ לחבר את הנושא למה שהאדם בעצמו מאוד אוהב ונמשך אלי"

דרך מקורית ללמד מתמטיקה.......

תרגיל מעשי ל"איבוד שליטה ". מתוך כתבה בעיתון ידיעות אחר ונות .

בבית קפה בדרום יפן נהוג לקבל את המנה שהזמין מי שעמד בתור לפניכם.
ז.א. שאין סיכוי לעולם לקבל את המנה שהזמנתם.
איך זה עובד? אז ככה. מגיעים לדלפק ומזמינים לדוגמא : קפה וגלידה. משלמים עבורם ומוצאים שולחן פנוי. כעבור מס'
דקות קוראים לכם לאסוף את ההזמנה אבל לא שלכם
אלא של מי שעמד לפניכם בתור.אם כן, מה מונע מאנשים להזמין מנה זולה ולקוות שמי שהיה לפניהם הזמין מנה יקרה?
סביר להניח שמדובר בתערובת של התחשבות ובושה.

יש מס' כללים לפיהם נוהגים האנשים :

לנהוג בכבוד באדם שעומד בתור מאחוריך . יש להזמין עבורו מנה שהיית שמח לאכול בעצמך.
גם כשבאים קבוצה . מזמינים יחד ולא אחד אחרי השני.
משתדלים לנסות להנות מהמנה גם אם אינם לטעמם של הסועדים.
אם ממש מתעבים את האוכל מעניקים אותו בחיוך למישהו אחר.
אם מאתרים את האדם שהזמין עבורך את האוכל או השתיההה מודים לו בנימוס.

אותי זה שיעשע . בארץ , לא נראה היה לי שניתן ליישם זאת .אבל...תרגיל נחמד.

רעיון מדהים לביצוע בניו יורק. מעניין מה היה קורה כאן.

תמיד חשוב לזכור ולהזכיר.

שבעת פלאי תבל

קבוצת תלמידים התבקשה לכתוב רשימה ובה לציין מהם לדעתם שבעת פלאי העולם. היו ביניהם כמה חילוקי דעות, אך הפריטים ברשימה הבאה זכו לדירוגים הגבוהים ביותר:

הפירמידות במצרים.
הטאג' מאהאל.
הקניון הגדול.
תעלת פנמה.
בניין האמפייר סטייט.
כנסיית סט. פיטר.
החומה הסינית.

בזמן שהמורה אספה את הפתקים של כולם, היא הבחינה בכך שתלמידה אחת עדיין לא סיימה את עבודתה. היא שאלה אותה אם היא זקוקה לעזרה עם הרשימה והתלמידה השיבה בחיוב. "לא הצלחתי להחליט, כי יש כל כך הרבה פלאים", אמרה.
"אם כך", אמרה המורה, "ספרי לנו מה האפשריות ואולי אנחנו נוכל לעזור".
הילדה היססה לרגע ואז הקריאה מה שכתבה, "אני חושבת ששבעת פלאי העולם הם:

לראות.

לשמוע.

לגעת.

לטעום.

להרגיש.

לצחוק.

לאהוב.

הדממה שהשתררה בחדר היתה כה עמוקה, שניתן היה כמעט לשמוע את קולות הלמות לבם של הנוכחים.
הדברים שאנו מתעלמים מהם, כיוון שהם נראים לנו פשוטים ורגילים - הדברים שאנו תופסים כמובנים מאליהם - הם אכן מופלאים!
זוהי תזכורת עדינה לכך שאת הדברים יקרי הערך ביותר בחיים לא ניתן לבנות או לקנות.
וכל מילה נוספת - מיותרת.
אז תהיו בריאים

שלום משה,
לפני כמה חודשים ביקשת בפורום זה שאנשים שעברו חוייות של מעברים בין המודעויות (בין המודעות הפיסית לאנרגטית) שישתפו בכך. אז הנה אני משתף:

יום אחד נשענתי לאחור על כורסה נוחה בביתי. היה זה לאחר שכתבתי במחברת-יומן שלי את השאלות הבאות: "מה אני מרגיש? מה אני חושב? מה אני חש בגופי? מה אני קולט אנרגטית?" לאחר מכן התיישבתי ונשענתי על הכורסא האמורה. התחלתי לחלום והיה זה חלום חזק וצבעוני במיוחד, משהו אודות נהיגה (אני נהגתי ונדמה לי שאבא שלי היה ישוב לצדי), והאוטו נכנס לסיחרור בהרים והרגשתי שאני מאבד שליטה ואז לפתע פתאום שמעתי קול גס ועבה במיוחד מצווה עליי:

"תמצא את כפות הידיים! תתבונן בכפות הידיים!" עשיתי כמצוותו ולפתע מצאתי את עצמי בתוך מודעות אחרת לגמרי. לפתע קמתי מן הכורסא שעליה הייתי ישוב והתחלתי להסתובב בתוך ביתי. זרמים אנרגטיים חזקים עברו בגופי. למעשה לא "הסתובבתי" אלא ריחפתי. הלכתי במסדרון, נכנסתי לאחד החדרים וראיתי דברים שלא ניתן לראות בעיניים הרגילות. לאחר מכן ריחפתי בחזרה בתוך המסדרון וחזרתי בחזרה אל תוך גופי הפיסי שהיה שעוון לאחור על הכורסא. לאחר מכן פתחתי את העיניים והתעוררתי.לאחר כמה רגעים הסתובבתי שוב עם גופי הפיסי בתוך אותו המסדרון וכשהגעתי לקצהו נטרק החלון באחד החדרים ברעש גדול.

זאת הייתה החוייה העוצמתית ביותר שחוויתי (אנרגטית). לצערי, קשיים מבחוץ וחוסר עוצמה ו/או יכולת מספיקים מבפנים לא איפשרו לי לשחזר חוייה זאת או להעמיק בלימודיי בכיוון זה. משתף אני היום בחוויה זו על מנת להניע דברים (לאו דווקא עבור עצמי). מקווה שזה מעניין מישהו.

ל פלוני אלמוני בנושא החוויה הרוחנית שעברת

מה שעברת מזכיר מאוד את מה שדון חואן מבקש מקרלוס קסטנדה לעשות על מנת ללמוד להגיע לעולם הרוחני. הוא מבקש ממנו למצא בחלומות את ידיו, על מנת שיוכל להצליח ללמוד לשלוט בחלימה ודרכה בעולם הרוחני.

אני מסכים איתך שצריך אנרגיה רבה על מנת לעשות זאת, ובמידה ורמת האנרגיה אינה תקינה וגבוהה מסיבה כלשהי, היכולות האנרגטיות יורדות ואיתן החוויות.

מאחל לך המון חויות מהסוג הזה ואחרות.

מה דעתכם על תופעה נהדרת כזו (לא המוסיקה כי אם ההליכה אחרי האני הפנימי). אני אוהב ממש את יכולת היזמות שלו, את יכולת המשפחה ללכת איתו ואחריו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3919875,00.html

זה סוג של תשובה לכל ההורים שחושבים שילדים לא מסוגלים, לא יכולים, לא יודעים מה טוב להם.
זוהי גם סוג של תשובה ליציא מהקופסה המובילה לשיעמום המוביל להתדרדרות היכולות.
לא שאני ממליץ על כך, אך אני באמת אוהב את היכולת הזו. זה יכול לשמור על טריות המוח והנשמה.

אם בתי הספר (משרדי חינוך למיניהם) היו מבינים שאינפורמציה זו לא יכולת, היה העולם ניראה הרבה יותר דומה לכתבה הזו.

שליחה על ידי טליה* » 18 יולי 2010, 11:58

אני אוהב ממש את יכולת היזמות שלו, את יכולת המשפחה ללכת איתו ואחריו"....
גם אני....

סרט נפלא שעוסק בצורך במימוש עצמי הוא:."בילי אליוט.".ילד בן 11 בנו של כורה פחם שמרן ועני שבחר והעדיף ללמוד לרקוד על פני איגרוף .
סרט נוסף יפה מרגש ומומלץ הוא: "הרקדן האחרון של מאו". העוסק בילד שחי בכפר עני מאוד בסין הקומוניסטית.עולמו השתנה כשגילו
"במקרה" את כשרונו המדהים לריקוד.

אני לעומת זאת , כנערה מאוד רציתי ללמוד בבצלאל בירושלים אומנות. כך גם הומלץ ע"י המבחנים הפסיכוטכניים שנערכו בזמנו.
הורי החליטו שלא שולחים "ילדה" מהבית בגיל הזה.....
בעבר הרהרתי ביני לבין עצמי. איך היו נראים חיי אילו.....???
כיום אני מאוד מסופקת ונהנית מהדרך בה בחרתי.

אנונימי

בילדותי מאוד רציתי לרקוד. אמי רשמה אותי בחוג בלט והופעתי כמה פעמים.
עד שאבי אמר: לא ניתן לשלב ריקוד עם לימודים. מאז אני שומרת את נעלי פוינט שליוו אותי תקופה קטנה אך בלתי נשכחת.
היום אני מציירת, נושא של כמה ציורים: בלרינות.
מובן לי שדרך הציור מצאתי אמצעי להביע את החלום שבילדותי.

ל ר.ד אף פעם לא מאוחר. כל זמן שהחלום קיים, נכון יהיה להשקיע בריקוד מסוג כלשהו.

משה שלום אני מטפלת בילדה בת 4.5 עם קושי במוטוריקה עדינה . ברמה שהיא אינה מסוגלת לצייר ציור חופשי עם תוכן ברור ,שלא לדבר על דברים בסיסים כמו צורות הנדסיות פשוטות.
טופלה בריפוי בעיסוק אך לא נראה כי טיפול זה הועיל. כשמסיבים את תשומת ליבה לאחיזה נכונה של כלי הכתיבה מחזיקה נכון . שלחתי את האם לביצוע בדיקת עיינים בכדי לבדוק תפקוד תקין.
הילדה מגיעה עם אימה למפגשים ( כרגע בוצעו רק 2 מפגשים) ומאוד מחוברת אליה( האמא מיצרת גם המון הגנה, לא נותנת לה להסתדר לבד , מיד מציעה עזרה אני מבינה את האמא סה"כ רוצה לעזור ולגרום לשיתוף פעולה אך נראה שזה רק מזיק ) , מייצרת התנגדויות רבות כמעט לכל דבר . הדבר היחיד שאוהבת לעשות זה לקפוץ בטרמפולינה . לעיתים נראה כי סובלת מרגישות יתר ולעיתים נראה שיש חסר בעיקר בתחושה הפרופריוצפטיבית .אין הבנה של גבולות גוף ניראת מאוד מפוזרת תנועות מסורבלות ואף מרבה בנפילות . אך כשנגעתי בה קלות כאב לה .
האמא בטוחה שמדובר בבעיות רגשיות לפני הכל ולא ברור לי מאיפה להתחיל.
איך מלמדים ילד צורות הנדסיות וכתיבה, ציור בסיסי ביותר ? האם יתכן שיש אזורים בעלי רגישות יתר ויש אזורים אחריםבעלי חסר ? מה עושים עם חסר שיתןף הפעולה וההתנגדויות הרבות ?
תודה ...קרן אור

ל קרן אור .
ממה שכתבת נראה כאילו ועבודה עם האם חשובה יותר מהעבודה עם הילדה. אם חונקת כל כך משדרת ללא הפסקה "אסור לך לעשות, אסור לך להתמודד" יכול להיות שהאם משדרת את זה בגלל קשיים אוביקטיביים של הבת, אך זה גם יכול להיות הפוך, וסביר להניח שזה בעיקר הפוך.
הדרך היחידה לגרום לאדם להתפתח במקומות שקשה לו, היא להעביר אותו במקומות האלו תוך כדי יצירת אווירה ששום דבר לא נורא, ששום דבר לא יקרה גם אם יפלו, יקבלו מכה ועוד. אם מגוננת מדי חונקת את הרצון להתמודד עם קושי? האם הילדה עברה אבחון? במידה ולא, נראה חשוב ביותר שהיא תעבור אבחון יסודי.
האם יש לך את התשובות לגבי העיניים, והאם העיניים יכולו לנוע לכל הכיוונים נכון. מסורבלות פעמים רבות קשורה ישירות ליכולת העיניים.
במידה ויש קושי בחושים, קשה לפעמים לתפוס את גבולות הגוף ולכן גם קשה לתפוס צורות ברורות במרחב. אם מוסיפים לזה עיניים לא ממוקדות או בעיה אחרת בעיניים, זה שילוב שמקשה על התפקוד והתפיסה.
נראה שבטרמפולינה האם לא יכולה להתערב, ולכן הילדה קופצת בשמחה.
אשמח לעקוב וולעזור במידה ויהיו נתונים המאפשרים זאת. הקושי בלבד, אינו מצב המאפשר לבנות תוכנית.

שלום.
אני אם לשני ילדים . האחד בן 8 וחצי והשני בן 6 + . שניהם אובחנו בגלל קשיים בויסות חושים.
אצל שניהם נמצאו באיבחון קשיים בקואורדינציה ובמערכת ההצלבה.(בקפיצות)
אציין שבני הבכור תלמיד מצויין בכל המקצועות.מאוד יצירתי. חברותי ,אינו מצטיין בספורט אך מתמיד בשחייה ואוהב זאת מאוד.
גם הבן הצעיר מאוד אינטלגנטי. קורא וכותב . לדברי הגננת רמת הבשלות שלו לכתה א' טובה מאוד.
שאלתי. כשמערכת ההצלבה אינה תקינה איך זה משפיע על יכולת הלימודים ?(כפי שהמאבחנת אמרה)
או , איך היו באים לידי ביטוי יכולות שלו בתחומים שונים?

אמא ל שנים תודה על פנייתך, מקווה שנוכל לעזור ולו במקצת.

ראשית, כשקיים קושי במערכת ההצלבה, לא חשוב ביזו מהמוטוריקות רואים את הקושי, בגסה, בעגינה, העיניים, הקושי מראה על חוסר הבשלות של הרישות הנוירולוגי במוח. הרישות הנורולוגי אמור לספק את היכולת לתפקד בקלות ובהנאה בכל מה שהאדם מעוניין לעשות.
מצד אחד הפעילות היא זו שבונה את הרישות במוח (יכולת תפקוד), ומצד שיני חוסר גימור תקין של הרישות הוא זה הגורם למתח, קושי או תיסכול בפעילויות שונות. הביצה והתרנגולת.

מכיוון שאת הרישות הבסיסי שאמור לאפשר את התיפקוד המתקים בונים לרוב עד לגיל חמש לערך ולאחר מכן ממשיכים להרחיבו ולטפחו לאורך כל החיים, הרי שבמידה ובניך לא סיימו לבנות את הרישות הנוירולוגי בחלק כלשהו, בכל פעם בו הם מנסים להפעיל את אותו החלק, יכול להיווצר קושי או מתח מעבר למה שאמור היה להיווצר. המאמץ להתגבר על הקושי לרוב מתסכל וגורם להתנגדויות, או לבזבוז של אנרגיה רבה מעבר לנדרש.

במידה ובאבחון גם מצאו כישורים מוטוריים ברמה גבוהה, הרי שככל שהרמה המוטורית המולדת גבוהה יותר, כך הצורך המולד בתנועה גדול יותר. ככל שהצורך הגנטי בתנועה גדול יותר, כך רמת התסכול מהקשיים המוטוריים גדלה.

בנוסף לכך, היכולת לשלוט "בקלות" והדגש הוא על "בקלות" בנושא הוויסות של האימפולסים הרגשיים נבנית ישירות מהקשר בין ההמיספירות במוח(תגובות אימפולסיביות חריפות או ללא קשר בעוצמתן לאירוע הספציפי, היכולת לנשום לפני התגובה או לספור עד עשר, או לא להיכנס לבכי ללא שליטה). הקשר בין ההמיספירות נבנה בעיקר בתרגול של המוטוריקות השונות.
כשהקשר הנוירולוגי לא בנוי עדיין או שלא הגיע לבשלות, יכול להיות קשה לילד לשלוט באימפולס הרגשי.

למרות זאת, הורים היכולים ללחוץ חזק ומפחיד מספיק, יוכלו לגרום לילדים לדכא את האימפולס הרגשי, גם ללא קשר טוב בין ההמיספירות. גם ניתן לגרום לילד (בביקורטיות המספקת) להיות תלמיד נהדר גם כשקשה לו לשבת בשקט ולו לרגע או קשה לו לכתוב או לקרא.
הצרה בכך היא שזהו תמיד דיכוי ויצור מערכת הדחקה של הצרכים הרגשיים שלא במקומה. את המחיר ישלם הילד לאחר מכן בנערותו ו/או בבגרותו.

עדיף לתקן את היכולות המוטוריות, להביא את המוח לידי הבשלה וכך לאפשר לילדינו היקרים לתפקד מתוך בחירה ושליטה טובה יותר.

לקוראי הבלוג היקרים

שנה טובה, שנת שלום, שנת מנוחה,
שנת הצלחות, שנת אהבה משפחה ובריאות.
שנת הגשמה של הפרועים בחלומות
שנת התלהבות והתחלות חדשות
שנה בה נוכל להתגאות בכל מעשינו

אוהב אתכם*

אנונימי

רוצים שנה טובה,
תעסו טוב!

נכון מאוד, תודה.

דרגו, בכל הגוף או רק בחלקים מובחרים?

לקוראים היקרים

גמר חתימה טובה

מקרה מוזר אך מאוד אפשרי בכל מפגש חברתי

הוזמנתי על ידי משפחה להיות איתם בחג שיני. לאחר הארוחה, ישבנו במרפסת ונהננו משיחה נעימה.
אורחת של המשפחה, בחורה כבת עשרים וארבע לערך, מספרת שהיא נרשמה ללימודים של רפואה סינית, אך היא קצת מודאגת כי היא חריגה בצורת החשיבה שלה.
שאלתי למה כוונתה, "אני חושבת לאט יותר מאחרים, ונראה לי שאצטרך זמן ארוך לעומת האחרים" ענתה בחוסר ביטחון.
איפה את מרגישה את הקושי העיקרי? ניסיתי, להבין קצת יותר..
לרוב אני צריכה לקרא כמה פעמים על מנת להבין, אמרה באותו הטון חסר הביטחון.
האם את מוכנה לעשות תרגיל שיאפשר לבדוק האם הקושי הוא בחשיבה או במקום אחר? ניסיי לגרות אותה לבדוק, הרי לא תמיד מוכנים האנשים לבדוק את המקור למה שניראה להם כבעיה בחשיבתם או כתכונת אופי.
הינהון חסר התלהבות אישר את התירגול, כך ביקשתי ממנה להניח את קצה האצבע על האף בגובה העיניים, ולהסתכל על הציפורן של האצבע. מכיוון שהיא חכמה, היא החלה להסתכל על האצבע עוד ממרחק של כעשרים ס"מ ולעקוב אחריה אל האף.
לא כך בקשתי, והראתי לה איך להניח את האצבע ללא מעקב.
עינה הימנית לא הצליחה להתמקד באצבע אלה פנתה ימינה חזק.
הראיתי לה את הצילום שצילמתי באיפון, והיא לא האמינה. לאחר מכן, בגלל שהיא כל כך רגילה לחשוב שהיא חריגה ומיוחדת, והיא אכן מיוחדת מאוד, היא התקשתה לקבל שזוהי סיבה היכולה להיות מרכזית בגישתה לחיים (כך היא מגדירה את נושא החשיבה שלה). לא שאין גישות שונות לחיים, ניסיתי להסביר לה, אך בין גישה לאוויר בגלגלים אין שום קשר.

באותו הזמן, בני המשפחה ישבו מרותקים. בהפסקה הראשונה בדו שיח, אמרה בת המשפחה שגם היא בסביבות העשרים + תבדוק גם אותי, תבדוק גם אותי, גם אני לא קוראת למרות שאני אוהבת, התלהבותה הנעורית בעלת אנרגיה עצומה העלתה בנו חיוך.
ראינו שהיא אמנם יכלה למקד את עיניה, אך לזמן כל כך קצר שאפילו שניה היא לא הצליחה להחזיק את עיניה מכונסות.

האבא, גבר כבן 58 אמר, ניראה, ניראה, אני בטח יכול לעשות את התרגיל.
שם את אצבע על האף, אך עינו הימנית ברחה ימינה לגמרי. יכול להיות שבגלל זה אני הפסקתי לקרא? שאל בתמייה רבה.

זהו סיפור שקורה לי במקומות רבים. מה שמעניין הוא שחלק גדול מקשיים שונים שאינם נראים כקשורים לעיניים או למערכות אחרות, הם לא רק קשורים, אלה הם הגורם המרכזי בקושי. בגלל הצורך להבין מה קורה, אנשים בונים לעצמם רציונאל שלא תמיד קשור לגורם.

מכיוון שראיתי שמטפלים רבים אינם עובדים עם מערכת המיקוד בדרך בה אני עובד, אשמח לקיים מפגש הדרכה.

במידה ויהיו מעוניינים, אשמח לארגן מפגש בן שלש שעות בנושא.

גם על מקרה שכזה אפשר לברך: "חג שמח."
פגישה ש"איננה מקרית" עשוייה לשנות ולשפר את איכות החיים המודעות ומצב הרוח.
צריך רק לפגוש את האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון וללמוד להקשיב למסרים.
כשהתלמיד מוכן - מגיע המורה....

האמת היא שכנראה בגלל שהאנשים יודעים פחות או יותר מה אני עושה, הם מעלים שאלות בנושא, ואני מייד מתלבש על האפשרות לעזור לעוד אדם. בסופו של דבר זה מה שעושה לי טוב.

אתמול, בכנס של העמותה, נהנתי מאוד.

היצירתיות המשחקית של גיורא כל כך מרהיבה, לקנא בלבד.

אני מאחל למטפלים להצליח לקחת ולו טיפה מכל מה שהראה לנו.

למשה ולכולם שלום. מידי פעם אני נכנסת לדף זה קוראת נהנת ממנו ורוכשת ידע . יש לי מטופל חדש בן 9 ,בעין שמאל יש לו צניחת עפעף. (צד ימין דומיננטי) העפעף השמאלי אצלו תמיד למטה אבל הוא לא מכסה את האישון , כך שהראייה לא נפגמת לו . לפי דברי האמא הוא עשה בדיקת ראייה והוא רואה טוב מאוד ולא זקוק למשקפיים . משה מה דעתך לגבי זה ? ומה ההשלכות שיכולות להיות במקרה כזה.

גילה לדעתי במידה והעפעף אינו מפריע לראיה, אין צורך לעשות דבר. אולי אם הקושי הוא אסתטי, ניתן לנתח.
יכול גם להיות שתרגול של שרירים טבעתיים יכול לשנות במקצת או הרבה.

אשמח לעדכון בנושא.

שלום רב.
יש לי ילד בן 5 שנולד בלידת ואקום כאשר חבל הטבור כרוך על צוארו. בשבוע ה-32+ וחמישה ימים, במשקל 1.900 .
לילד יש רגישות טקטילית בכל החושים(אובחן ע"י מרפאה בעיסוק)במיוחד למגע, שמיעה וריח.
כמו כן, יש לו קושי בוויסות רגשי.המתבטאים בהתפרצויות כעס, נעלב ונפגע רבות.
בגן, הוא "נענש" רבות או נכון יותר מורחק ממפגשים בשל התנהגות שאינה הולמת לדעת הגננות כמו: מתפרץ ונעלב , זורק דברים על הרצפה, מקלל ,מתקשה להקשיב ולדחוק סיפוקים וכו'.
השאלות שלי הן: האם יש קשר בין קושי של וויסות חושי לריגשי?(כלו', האם הקושי בוויסות חושי יוצר קושי בוויסות רגשי)
האם יתכן שהלידה הטראומטית שלו גרמה לקשיים הנ"ל?
מה ניתן לבקש מהגננות כדי שתעזורנה לו להתמודד עם קשייו?
תודה מראש

תודה משה. אנסה תירגול שרירים טבעתיים

שלום חני רגשיות הייתר של החושים יכולה להיות תוצאה ישרה של צורת הלידה. ראינו זאת רבות.

אין ספק שההתנהגות הרגשית היא תוצאה ישירה של הרגישות החושית, גם זאת ראינו רבות.

בשיטה ישנם כלים טובים לוויסות החושים, כך שתוכלי לעזור לבנך לשנות את מצבו די בקלות.

במידה ותרצי שאאבחן את בנך על מנת לקבוע מה צריך לעשות, אשמח לעזור. אנא צרי קשר באימייל
[email protected]

תודה משה , התייחסותך ותגובתך הרגיעו אותי במקצת.
אני גרה באיזור כרמיאל. במידה ואחליט על טיפול היכן הוא יתקיים??

http://sites.google.com/site/elbaumgroup/[po]acti list[/po]
לחני שלום רב,
יש מטפלים בכרמיאל.
היכנסי ללינק של המטפלים שכתבתי למעלה.
בהצלחה!

היי חני,
במידה ותרצי שאני אאבחן, האבחון יתקיים ברמת השרון, הטיפולים יתקימו באזור מגוריך. לאחר האבחון אני בונה תוכנית טיפול ומעביר אותה למטפל מתאים בסביבתך.

תודה רבה למשה ויפעת.

גילה שלום.
צניחת עפעף, כפי שתיארת, מוכר לי. יש לי מטופל עם אותה תופעה.
לאחר תקופה ממושכת של עפעופים איטיים עם דגש על כווץ מלא וממושך ובהדרגה עליית קצב ומהירות העיפעופים, התפתחה אצלו מודעות ושליטה באותה עין, שרירי העפעף התחזקו ומצבו השתפר מאוד.

בהצלחה.

שלום משה, אשמח לתשובה בעניין חישת אנרגיה. אציין שאני למדתי את שיטת אלבאום לפני עשור בערך במכללה (תל אביב דרום במבנה ישן מעל מסעדות ומוסכים

שכחתי את הכתובת..
איך שלא יהיה, אני לא מטפלת בשיטה ולא בשיטות אחרות לצורך העניין. בכל זאת, חישת אנרגיה זה דבר כל כך טוב ומועיל שאני רוצה לחזור אליו..
השאלה , באיזה יד ממולץ למטפל להשתמש , בימינו או בשמאלו?
לאיזה כיוון הספירלה? כיוון השעון והשמש? או הפוך? מה המשמעות?
האם יכול אדם לחשות את האנרגיה שלו ולתעל אותה ? יותר נכון האם יכול להיפטר מאנרגיה עצורה? תודה רבה רבה,

שלום נאווה ותודה על שאלתך

לרוב, היד הלא דומיננטית היא היד השואבת אנרגיה, ולכן היא זו שמומלץ לעבוד איתה. הכוונה היא שאיתה ניתן לשחרר את האנרגיות העצורות של המטופל. כמובן שחשוב ביותר להיות מחוברים לשורשים, על מנת שלא נישאר עם האנרגיות ששאבנו.

הספיראלה היא תמיד בכיוון השעון. לרוב נגד כיוון השעון טוענים את הספיראלה במקום לפרק ממנה אנרגיות.

כל אחד יכול לחוש את האנרגיות והספיראלות שלו, ולעבוד איתן כאילו והוא עובד על מישהו אחר. גם כאן חשוב ביותר להיות מחובר לשושרים.

בהצלחה

תודה רבה משה!! כל טוב, נאווה

שלום משה.
מדובר בילד כבן 9.סיבת הפנייה: פחדים.הילד מסרב להישאר לבדו בחדרו אפילו מספר דקות.
או, להשאר באחד המפלסים של הבית. שלא לדבר על מצב בו הוא נשאר בבית כשההורים יוצאים לבילוי ואפילו תחת השגחה של בייבי סיטר. למעט, סבתא שאליה הוא מאוד קשור.
המשפחה גרה בבית פרטי 3 מפלסים(במושב). לילד אח גדול ממנו ב-3 שנים ואח תינוק.
לכאורה טיפול שמיועד לפסיכולוג....
ההורים לקחו את הילד לטיפול לשני פסיכולוגים, לדבריהם ללא הצלחה.
בנוסף, נמצאו קשיים נוספים באיבחון: קשיי קואורדינציה רבים. רגישויות ייתר חושיות. קשיים מוטוריים.(מוטוריקה גסה,העדינה והגרפו מוטורי).
הילד חסר ביטחון עצמי ומאוד מופנם ועצוב.
קיים צורך ליצור מצבי לחץ. חסך בקשר אם ואב. גבעת הפרדה בולטת מאוד.צורך בשליטה. הילד מאוד אינטליגנטי. תלמיד טוב אך לא ממצא את הפוטנציאל המולד הגבוה שלו.
האם עובדת . שעות רבות מחוץ לבית, כמעט ואינה מקדישה לילד תשומת לב מלבד דברים בסיסיים הכרחיים.מאוד רציונאלית.
האב, מקדיש יותר, אך לילד צורך רב בקשר עם האב.
שאלתי את הילד מה הסיבה שהוא מסרב להשאר לבד לזמן קצר.?(גם כשבני המשפחה נמצאים בבית בקומה אחרת)
הילד השיב : כי הוא פוחד. שאלתי מה מפחיד אותך? תשובתו היתה: שאחד הילדים הפחיד אותו שיש חטיפות ילדים וסוטים למינהם במיוחד לילדי עשירים.
מבחינתי, הטיפול בילד עוסק בוויסות החושים. חיזוק הגוף, שיפור היכולות המוטוריות בתחומים הנדרשים.
אינני יכולה להתעלם מהפרמטרים של: ג. הפרדה בולטת + רגישויות + היפר סנסטיב.
יחד עם זאת, קיים צורך ליצור מצבי לחץ+ צורך רב בתשומת לב ההורים.
שאלתי: איזה מינון לדעתך כדאי להשקיע בנושא הפחד הן מבחינת וויסות חושים, חיזוק הגוף. חיזוק הקשר הרגשי והאמון בינו בין ההורים. דימיון מודרך.
הסבר(חשיבתי) על אביזרי הבית המיועדים להגנה ולביטחונם של בני המשפחה, כמו כן, הצעתי לצייד את הילד בפלפון כדי שיוכל להתקשר עם ההורים ולהיות בטוח שהם זמינים וכו'.להשאיר אותו לבדו לפרקי זמן קצרים ובהמשך ארוכים יותר.
אודה לתגובתך.

מימי ניראה שהתגובה גובלת בזרת מתנתקת, או לפחות מגיבה ככזו. זרת ארוכה ומתנתקת יכולה להפוך את כל הפרמטרים של הצורך בשליטה ולהיכנס בשמחה רבה לתוך פרמטרים של אובדן השליטה, ככאלו שצינת.

טליה ראשית, האם הילד סובל מגמישות ייתר של המפרקים או מטונוס שרירים נמוך? במידה וכן (כפי שאני חש) סביר להניח שהוא אינו בעל צורך ליצור מצבי לחץ.

במידה והוא ללא גמישות יתר או טונוס נמוך, והוא כן בעל צורך ליצור מצבי לחץ, הרי שהמינון של העבודה הגופנית חושית צריכה להיות במקסימום הניתן. תוך כדי כך להיכנס לעבודה עם ההורים, כי הצורך ליצור מצבי לחץ נובע מהם, ורק הם יכולים לעזור לחמוד הזה להפסיק את הנושא.

האם הוא בעל אינטליגנציה אנרגטית גבוהה, או רגישות אנרגטית גבוהה עקב רגישויות היתר? במידה וכן והוא רואה את יצורי החושך (אנרגיות, רוחות ועוד) ואולי גם לאור היום, חשוב ביותר להסביר לו את הטבעיות של הנושא ולאפשר לו להבין שהוא אינו משוגע או בעל נטיות להשתגע. רק לאחר שהוא יקבל על עצמו שהראייה שלו טבעית ותקינה, הוא יוכל להתחיל להרגע בנושא.

את מתארת שהוא בעל צורך בשליטה, האם עקב זרת ארוכה? במידה וכן, הרי שהחשיבות להסבר של מה שהוא רואה וחווה אנרגטית חשובה הרבה יותר, כי הטבע שלהם הוא לראות אנרגיות ודברים שמעבר שאנשים רגילים אינם רואים לרוב. במידה והמשפחה משדרת שזה לא תקין, זוהי סיבה נוספת לחרדות מפני שונות או שיגעון.

האם הוא מרגיש את האנשים מבפנים במדויק? במידה וכן, חשוב ביותר להבין מדוע האם אינה בבית, כי הוא מחובר אליה באינפוזיה. יכול להיות שהרגשות שלה מובילים לחרדות רבות אצלו, והוא מביע אותן באמצעות ההתנהגויות השונות.
כמו כן, נראה שהזוגיות במקרה הזה חשובה ביותר. את מספרת שהילד עצוב ובודד. ניראה כחשוב ביותר שההורים יבינו לאן זה יכול להוביל בהמשך (גיל ההתבגרות). מאוד ממליץ לבדוק לעומק את המשפחתיות, כולל הקשר והיחס לאחים האחרים, סבים סבתות ועוד.

נשמח להתעדכן

תודה על המקרה, מעניין מאוד.

במידה והוא ללא גמישות יתר או טונוס נמוך, והוא כן בעל צורך ליצור מצבי לחץ
אכן, זה מצבו של הילד.
האם הוא בעל אינטליגנציה אנרגטית גבוהה, או רגישות אנרגטית גבוהה עקב רגישויות היתר
מאוד יתכן.אבדוק זאת בטיפול הבא.

את מתארת שהוא בעל צורך בשליטה, האם עקב זרת ארוכה? הזרת ארוכה.

_חשוב ביותר להבין מדוע האם אינה בבית
האם עסוקה מאוד בפיתוח הקריירה, נמצאת הרבה מאוד בנסיעות לחו"ל . יתכן, שהרגשות שלה גורמות לו לחרדות.

אזמן את ההורים לשיחה נראה לאן "נושבת הרוח".......
תודה משה על התייחסותך.

שלום משה.
שאלתי אליך היתה אחרת והיא:
_"מה הסיבה לתגובות בכייניות וקיטורים אצל בעלי זרת גבוהה וגמישה מאוד??

מימי תגובות בכייניות וקיטורים אצל זרת גבוהה הוא סימן לאובדן השליטה, יכול להיות שהאגודל מתנתק ולכן ההיפוך בצורך, יכול להיות שהזרת מתנתקת (יותר מגמישה מאוד) ולכן ההיפוך.
האם את יכולה לשלוח לי תמונה או סריקה של היד?

למשה.
אנסה לצלם ולשלוח.

שלום לכולם.
שאלה לי והיא: איזה תרגילים יעילים ביותר למצב של נתק בחשיבה. וקשיי זיכרון/שליפה ( מצב בו קו ראש קצר מאוד .אך יש לו המשך במרווח
כאשר נוצר קו נוסף מתחת לקו הקצר.. הקו הנוסף ארוך יותר.) קו ראש זה נמצא ביד שמאל שאינה דומיננטית.יד ימין הקו תקין.
תודה מראש.

שלום לכולם.
יש לי מטופלת בת 6 עם קשיי קוארדינציה, הפרעות קשה וריכוז ובעלת רגישות ייתר למגע.
הילדה מאוד יפה, חכמה ובעלת נוכחות."נראית" כבעלת ביטחון עצמי רב. מאוד קומוניקטיבית ופתוחה. למרות זאת ,היא חסרת ביטחון עצמי בתחומים שונים.
אחת התופעות הבולטות אצלה היא: תשומת לב יתרה למראה החיצוני שלה. כמו: שיער פזור. כל רגע נגשת למראה לסדר אותו.מנפנפת אותו וכו'.
קעקועים על הרגליים והזרועות- בודקת אם לא נמחקו בתירגולים .
לק אדום על הצפורניים+ מדבקה זוהרת.- המדבקה נפלה והילדה עסקה בחיפשוים אחר המדבקה האבודה.
כך זה עם סרט על המצח ובכל פעם אביזר אחר.
הילדה אינה יוצרת מצבי לחץ. אין סימנים לאובססיביות .
אך בהחלט מאוד אסתטית עם צורך במיוחדות.
מה עושים עם תופעה שכזו???

משה שלום , אני מטפלת בילדה בת 5 עם טונוס שרירים נמוך וקושי בוויסות חושי. בהתחלה המפגשים נקבעו לשעות אחה"צ אך לא היה אפשרי לתקשר עם הילדה בשעה 16-17 כי היתה כבר ממש עייפה .
כיום הטיפולים מתקיימים ב08:00 בבוקר כאשר הילדה מתעוררת כבר בחמש לפנות בוקר .אך גם בשעה זו מתלוננת תמיד על עיייפות וחלק גדול מהזמן לא משתפת פעולה ופשוט מבקשת לשכב על המזרן בלי לעשות כלום. חשוב לציין שישנה גם תופעה של הרטבה בלילות ולאחרונה גם עשיית צואה בתחתונים בזמן ערות. סה"כ היא ילדה מאוד שמחה שהצליחה ליצור עימי קשר טוב אך איני יודעת מה לעשות עם העייפות הזו שלה שלא מאפשרת לנו עשייה בחדר הטיפולים( חשוב לציין שבזמן שנחה אני מנצלת את הזמן למגע עמוק , דחיפות ועבודה על גבולות גוף כל עוד היא מאפשרת זאת ) . חשוב גם לציין שהיא מאוד קיצונית , רגע משתפת פעולה ורגע מתנגדת בכל תוקף .חוסר ויסות במערכת פרופריוצפטיבית כבר ציינתי ? מרבה ליפול , להתקל בדברים , האם ייתכן שמכיוון שנאלצת במהלך היום לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בניסיון להתנהלות תקינה שבלילה פשוט ישנה חזק ואז נכנס נושא ההרטבה בלילה ?האם רצוי לשלוח את ההורים למעבדת שינה או שיתכן ולעייפות ייכן גורם אחר ? מה עושים במקרה כזה . אשמח להכוונה . תודה רבה

שלומי הפרמטרים שהעלת אינם בהכרח מראים על הסיבה לקשיי נתק בחשיבה ווקשיי זיכרון ושליפה. אם הקו הקצר מחובר בתחילתו, לא חייבים להיות נתקים בחשיבה בכלל. יכול להיווצר מצב בו בעקבות גירויים חזקים או רגשות מציפים האדם הזה יבחר לתפקד מהקווים המנותקים מהתחלתם, אך אין המצב מחייב.

במידה ואכן ישנם קשיים של נתק חשיבתי וזיכרון ושליפה, נכון יותר לבדוק את הרגישויות שלו, כי הן יכולות בקלות רבה לגרום לכך, בעיקר רגישות ייתר שמיעתית או בעיניים. גם רגישות בעור מרמה מסויימת ומעלה יכולה לגרום לכך.

איך האפידרמיס, האם זורם או קטוע? האם החשיבה אובססיבית ויצירתית מאוד? האם גבעת ההפרדה עמוקה מאוד ונפוחה? האם קצות האצבעות קוניים מאוד? כל אחד מהנושאים הללו יכולים לגרום במידה זו או אחרת במצבים מסויימים ושונים לקשיים של נתקים בחשיבה.

רננה האם הילדה בעלת אצבע ארוכה? זה מאוד ניראה כפרמטרים של אצבע ארוכה עם אפידרמיס רחב. במידה וכן, לא מומלץ לנסות ולהתמודד עם הקוקטיות שלה אלה לקבל את זה כחלק ממבנה האישיות ולעבוד על כל שאר הפרמטרים, שהם רבים ומחוייבי תרגול. גם במידה והפרמטרים הנ"ל נובעים מסיבה אחרת, מומלץ להתמודד עם הקשיים הגופניים ולהשאיר את כל השאר לסוף הטיפול, במידה ועדיין יהיה צורך לעבוד על כך.

פלוני מיקרה מעניין מאוד. ראשית, ילדים בעלי טונוס נמוך, לא אוהבים להתאמץ כי הם מתקשים הרבה מעבר לאדם הרגיל. לרוב הם אכן עייפים במיוחד כל הזמן, וגם פעמים רבות לא מאמינים בכלל באפשרות לשנות את מצבם.
במקרה הזה ניראה שנכון לעבוד על השרירים הטבעתיים, בפרקי זמן קצרים מאוד אבל פעמים רבות לאורך הטיפול, סביר להניח שיש לזה קשר הדוק להרטבה ולבריחת הצואה.
מגע עמוק מאוד מבורך אך לא יכול לבוא במקום תנועה, כוח רצון ותרגול קורדינציה אלה כתוספת חשובה מאוד.

מכיוון שילדים הסובלים מטונוס נמוך לא אוהבים בכלל להתאמץ כי המאמץ קשה ביותר עבורם, המטפל חייב להתאמץ על מנת להחדיר בהם מוטיבציה שאינה קיימת. לדעתי אם כבר נוצר קשר טוב, חשוב לנצל את הקשר על מנת לנסות ולגרום לה להאמין שניתן לשנות את המצב. ללא האמונה החזקה בשינוי, סביר להניח שהוויתור והבטלה יהיו מנת חלקה לאורך חייה.

ממה שאת מתארת כניראה שישנו גם קושי בשליטה בעיניים ובמערך שיווי המשקל.
חשוב לתרגל את העיניים כשהיא שוכבת על גבה. רק לאחר שהעיניים ינועו בקלות ובתיאום לכל הכיוונים, ניתן יהיה לדעת האם ישנם גם קשיים בשיווי המשקל. גם את מערת המוטוריקה העדינה ומערכת ההצלבה במוטוריקה הגסה הייתי מתרגל בשכיבה. כמו כן תרגילי כוח ניתנים לתרגול בשכיבה. כל מה שניתן להקל בו עליה, היתי מקל בו. למרות זאת, חשוב במיוחד ללמדה להתמודד עם הקושי ולהתאמץ עד כמה שניתן בעמידה ובישיבה, אך זאת לאחר שתתחיל להתחזק.

רעיון העבודה בבוקר או בכל זמן שהיא ערנית יותר טוב מאוד. נושא מעבדת השינה מוקדם מדיי. לאחר שהיא תשתף פעולה ותתרגל את הגוף ובעיקר את השרירים הטבעתיים, ועדין תרטיב ותיברח לה הצואה, יהיה נכון להפנותם. הרי קושי לישון אין לה.

שאלת המפתח האם את מאמינה שאת יכולה לעזור לה לשנות את מצבה במידה ולא, אל תצפי ממנה להאמין בעצמה. במידה וכן, השמים הם הגבול. בהצלחה.
נשמח מאוד להמשיך להתעדכן ולעזור במידת הצורך.

חג אורים שמח.
למשה, לקוראים, לכותבים ולכל בית ישראל.
שפע של אור ואהבה
במחשבות , בהרגשות ובמעשים.

חג שמח ומואר לקוראים ולבית ישראל

משה חג שמח ותודה על התשובה המהירה . אני באמת מאמינה שאני יכולה לעזור לה לשנות את מצבה אך אני נתקלת בהתנגדויות קשות בחדר הטיפולים ולעיתים לא מצליחה לגרום לה לשתף פעולה . כשהיא מתנגדת אני כבר לא יודעת איך לפעול , לעיתים אני מנסה לשנות את ההנחיה ולבחור בתרגיל אחר ואז בעצם זה מקנה לה תחושת ניצחון , אם אני מגלה סבלנות שתנוח ואז נמשיך היא פשוט יכולה להמשיך לשכב בלי לעשות כלום לאורך זמן וגם כאן היא מנצחת ואם אני עקבית ומבקשת שהמטלה תבוצע מתחיל בכי והיסטריה . חשוב לציין שאמא לא נמצאת בחדר , הנוכחות שלה עוד יותר פוגעת בהתנהלות , כשאמא נמצאת היא לא עושה כלום וגם לא זזה מלידה, פשוט נצמדת אליה . אני מאמינה בילדה הזו מאוד ורוצה שתצליח אבל לעיתים זה כל כך קשה לגרום לה לשתף פעולה . אשמח לשמוע את דעתך .

פלוני אני מאוד ממליץ לקחת שק של סבלנות איתך מצד אחד, ולעבוד במחזורים קטנטנים על כל הנושאים שתבחרי לעבוד. אבל חשוב שלא תאפשרי לה לא לתרגל.
אם היא מרגישה הרגשת ניצחון אבל מתרגלת את התרגיל הבא, חשוב להשתמש בזה כדרך לתרגל. תבחרי תרגיל לא חשוב כל כך ותאפשרי לה לנצח עבור התרגיל הבא שיהיה יותר חשוב. כך ניתן לבנות תוכנית תרגול של דברים חשובים יותר דרך איפשור לנצח בפחות חשובים.
תאפרי לה לנצח חצי מהזמן, כך תוכלי לתרגל כבר בפגישה הבאה חצי מהשיעור או קרוב לכך.

דבר נוסף, עם המשפחה היא רגילה שלרוב מוותרים לה, בעיקר כי הם מזדהים עם קשייה. התפקיד המרכזי שלך הוא להוות משקל נגד למצבה בבית ובמסגרות השונות.
לרוב, קשה ביותר לגרום לילד היפוטוני שיתרגל, אבל זה מה שחייבים לעשות. אין דרך אחרת, לכן הדבר היחידי העומד לרשותך מהרגע בו החלטת שהיא מטופלת שלך הוא להילחם את מלחתה. היא אינה מסוגלת להילחם עבור עצמה. כל ישותה מתנגדת לכך. עלייך להיות כוח הרצון שלה, הכוח הנפשי והרגשי שלה וכל מה שצריך בנוסף לכך.
דרך קשה מאוד בחרת לעצמך איתה, אך כל התקדמות תגרום לך להתרוממות רוח שוות ערך למאמץ.
מה שחשוב במיוחד לזכור הוא, שהקושי שלה עולה על כל פרמטר השוואתי X 100.000 לאומת הקשיים שלך או של כל מי שבא איתה במגע.
בהצלחה רבה, זוהי עבודת קודש.

לפלונית
בנוסף לדברי משה.הייתי מציעה לך לטפל בה בצורה מאוד יצירתית , חוויתית מבחינתה,מגוונות ומהנה.
חשוב להתחבר לתחביבים שלה. כמו: (במידה והיא אוהבת) "ברביות" , את יכולה להפעיל אותה באמצעותן בתירגולים רבים.
או, סיכות ראש, סרטים ותכשיטים. יעיל להצלבות, חציית קו אמצע ,מוטוריקה עדינה ועוד.....
בחנוכה את יכולה לתרגל איתה שאיפות ונשיפות לכוון הנרות. סיבוב סביבונים ועוד כיד הדימיון האין סופי.
בהצלחה.

תודה טליה על הרעיונות, כמה טוב שאת כזו

שלום משה.
מדובר בילד בן- 6 עם קשיים במוטוריקה הגסה והעדינה. בעל פוטנציאל חשיבתי ומוטורי גבוהים מאוד.
לילד קשיי קואורדינציה ורגישות חושית בחוש השמע, הריח והטעם.
סיבות הפנייה: בדיקת מוכנות לכתה א'. חיזוק היכולות המוטוריות וטיפול ברגישויות התחושתיות.
הילד חכם, תקשורתי, ניסה לבצע כל מה שהתבקש ושיתף פעולה במלואה.

באיבחון, לילד צורך ביצירת מצבי לחץ. פרפקציוניסט וקמיצה קצרה מאוד בידו השמאלית.(יד ימין דומיננטית)
לאם , קמיצה גבוהה בשתי הידיים.
שאלתי, איך עלי להתייחס לפרמטר זה הן מבחינת האיבחון, המסר להורים ובטיפול.
תודה מראש .

שרית בנושא הקמיצה הקצרה, אין צורך להתייחס, כי מדבריך די ברור שהנושא התפתח על רקע הקושי האישי גופני שלו אל מול עצמו ואימו ולא עקב הצורך של האם.
מה שכן חשוב לבדוק הוא האם לאחד ההורים צורך ביצירת מצבי לחץ, במידה וכן חשוב להתייחס לכך אל מול אותו הורה. רק כך ניתן יהיה לעזור לילד לשנות את המצב.

בכל מקרה ברגע שהחושים והמוטוריקה יטופלו, סביר מאוד להניח שהילד ישתנה ביותר. בגיל הזה הכל כל כף נזיל שלא צריך לקחת פרמטרים שניראים על מבוגרים יותר כחמורים, ככאלה בגיל הצעיר.

שלום רב.
יש לי מטופלת בת 10 חמודה , נראית יפה, תלמידה טובה ואינטליגנטית.
בעלת ביטחון עצמי נמוך. מרגישה שאינה שווה בין שווים. מתקשה ליצור קשר חברתי עם בנות גילה.
אחת הסיבות המשמעותיות היא. מגבלות פיסיות של הבית. דירה בת 2 חדרים ל-5 נפשות. הסלון משמש לחדר שינה של ההורים
החדר הנוסף מתחלק בין 3 אחים. הבית בדרך כלל אינו מסודר וצפוף.
הילדה מתביישת להזמין חברה גם ההורים מרגישים כך. מה עושים על מנת לעזור לה?
תודה.

נעמי בנושא הצפיפות ותנאי המחייה, איני יודע מה להציע.
מה שכן עולה בראשי הוא שלא מזמן, כולנו גרנו בדרך זו, וזו לא הייתה סיבה לחוסר ביטחון עצמי. עד היום משפחות רבות מאוד גרות בתנאי צפיפות, ולא כולם יגידו שזו סיבה לבושה או רגשי נחיתות או חוסר ביטחון עצמי. האם יש לדעתך דרך בה תוכלי לגרום לה להתחזק בתכונותיה החיוביות לרמה בה היא תוכל להתגאות בעצמה, למרות התנאים?
אספר לך סיפור שניראה כאולי קשור.
לא מזמן עבדתי וגרתי בניו ניורק, משפחה שעבדתי איתה, גרה בבית שעבור רובנו יכול להיחשב לארמון. משפחה עשירה במיוחד, אך המתח והיחסים בבית היו כאלו, שגרמו לנערה בת השש עשרה להתבייש להביא חברות הביתה.
האם, אישה מאוד יפה בעברה, עשתה לדאבונה הרב ניתוח פלסטי בפניה על מנת להישאר צעירה ויפה כביתה, אך הניתוח לא הצליח ופניה התכערו. את כל התיסכול היא הוציא על ביתה, שממילא הייתה איתה בתחרות, עד למצב בו היא הייתה מנסה להרוס לה את כל היחסים עם כל מי שהיה מגיע אליה הביתה. כל ביקור יה הפך לסיוט עד שהנערה הפסיקה להביא חברים וחברת הביתה, כי התבישה ביותר במצבה של אימה.

מה שאני מנסה להגיד כאן, הוא שלא תמיד מה שניראה על פני השטח הוא הסיבה האמיתית לרגשות המקננים בנו.
נכון שכיום תנאי המחייה הנראים בסרטים, משנים את כל הגישה של הצעירים למה שנכון וצריך להיות, אך המציאות של חלק גדול אינה תואמת. האם כולם מתבישים? איני בטוח.

לנעמי
בילדותי גרתי בשכונה בבית ובו 2 חדרים ל- 5 נפשות. שטח הדירה היה: 54 מ"ר.
2 אחיי ואנוכי חיינו בחדר 1.הסלון שימש בלילה לחדר שינה של הורי(ספה נפתחת) .
לחיות עם 2 בנים בחדר אחד ממש לא פשוט.למרות התנאים הללו אהבתי את הבית שנראה בעיניי יפה ומטופח.
יחד עם זאת הפקתי המון לקחים, מודעות וערכים.

למדתי להתחלק , להתחשב ולהסתפק במינימום.
למדתי לוותר כשצריך ולעמוד על זכויותי.
למדתי לשחרר דברים שאינם נחוצים. כל בגד חדש היה מותנה בהוצאת בגד אחר מהארון שאינו בשימוש ומחוייבות לתרום אותו.
למדתי את חשיבות נושא הגבולות ויצירת גבולות בבית- (כל הכבוד להורי שידעו להשריש את נושא הגבולות בבית בכישרון רב וחוכמה.)

כדי להזמין חבר/ה הביתה קבענו יומיים בשבוע בהם כל אחד מאיתנו רשאי להזמין חבר/ה.לשעתיים בכל ביקור.
החובה שהייתה מוטלת על כל אחד מאיתנו לדאוג שהחדר יהיה מסודר ונקי , לשמור על שקט ולא להפריע בכל צורה שהיא.
כל מי שלא עמד במחוייבות , נשללה ממנו הזכות להזמין חבר כל השבוע.

אני ממליצה במקרה של המטופלת להשתמש בטיפים הללו.
נ.ב במידה ואין אפשרות להזמין הביתה מכל מיני סיבות . ניתן להזמין חברה לבית קפה הסמוך לבית לשתייה קלה וחטיף.
בהצלחה.

השבוע אבחנתי מחדש ילד בן 11 בעבר אבחנתי אותו והפנתי אותו לטיפול אל מטפלת בשיטה. מסתבר שבמשך מעל לשנה, הילד תרגל כל מיני דברים, אך לא את התרגילים הבסיסיים של השיטה.
עברו חמש שנים, והילד במצב של קושי עצום על המוטוריקה ברמותיה השונות וקושי עצום עם מערכת החושים.
כששאלתי אותו מה עשה לדוגמא בתרגילי האצבעות, הוא הראה לי המון משחקים שעשו, את את התרגיל הבסיסי של האצבעות, לא הכיר.
תרגילי העיניים, עשה קצת כי הוא לא אהב אותם במיוחד.
את הקפיצות זכר, אך לא היה מסוגל לבצע את הנשימות ותשובות לשאלות, גם טען שלא עבדו איתו על שאלות.

האמת היא שזה עצוב מאוד. לא כעסתי אבל מאוד התעצבתי עבורו על הפסד של שנים יקרות, בהם טיפח דימוי עצמי ירוד מאוד, הפך לילד בעייתי ביותר בבית הספר תוך כדי התחברות דרך חולשות ומסכנות בלבד. הילד גאון, אוהב פיסיקה ומדעים, וכניראה יוכל להגיע רחוק מאוד בנושאים הללו, אך הוא מתקשה ביותר לאהוב את עצמו וכבר החל להגיד שלא אוהב את החיים האלו.

מה שאני מעוניין להעביר בפסקה הזו הוא, שאם אדם הוא מכונאי של סובארו, ויש לו את כל הכלים על מנת לטפל בסובארו, שלא ינסה להפעיל את הכלים הללו על מרצדס או על פיאט כי הם לא מתאימים.
הכוונה היא ששיטת אלבאום אינה שיטה המכילה כל מיני כלים של שיטות אחרות, אלה שיטה המיועדת להגיב מהר ובמדויק לצרכים של המטופלים. כמובן שזה בתנאי שמפעילים את הכלים של השיטה.

לא נעים לפגוש את מבטם של ההורים שמסתכלים עלי ושואלים אבל למה לא עשו איתו את זה ואת זה? הרי זו אותה שיטה, לא??
אני רוצה להאמין שאכן מדובר באותה השיטה.

שלא יהיו ספקות, אין ספק שהפעלה נכונה של כלי השיטה, היה משחרר את הילד הזה מקשייו.

שילוב מעניין.

ילד בן 13, עם אצבעות קוניות מהבסיס (נהנתן בעל עוצמה) קצות אצבעות כפיתיות (נטיות אובססיביות) אגודל קרוב ומתנתק (צורך שיבטי עם צורך ליצור מצבי לחץ) קו ראש יצירתי ביותר, יד מלאה ואנרגטית אך די רכה (ילדותית בתוספת לקוניות)

הילד הזה גורם לכל הילדים לרדת עליו, להרביץ לו, להציק לו באופן קבוע, להיות ליצן החצר, הוריו בלחץ אטומי בגלל שהוא גורם להם להאמין שהילדים האחרים עושים לו את זה, אבל הוא בעצם זה שגורם להם. המורים עצבניים עליו ומנסים להיפטר ממנו, הפסיכולוגים כבר הפנו לפסיכיאטר.

על זה נאמר לא כל מה שניראה על פני השטח קיים באמת. מקווה שאצליח לעזור לו.

"שילוב מעניין"
למשה.
האם יתכן שהילד נמצא בקטגוריה של : חסר בתחושה העמוקה.??
ילדים במצב שכזה גורמים ללא מודעות לאותן תופעות שציינת.

ולמטפלים ומשה היקרים, קרה לי היום משהו מדהים:
יש לי מטופלת חדשה נערה בת 12, נפגשנו כבר 4 פעמים, הנערה רזה מאוד לא אוהבת לשתות ולאכול, מתקשה להתרכז ולהתמקד לאורך זמן, בעלת קשיי קואורדינציה, הצלבה, מיקוד, רגישות ויסטיבולרית.

אתמול קיבלתי מייל מהאם בו היא מציינת כי בתה מתלוננת שהיא לא מחוברת לטיפול, שתרגילי העיניים כואבים לה ויש לה סחרחורות ושהיא לא מבינה איך הטיפול אמור לעזור לה ועוד. וזאת לאחר איבחון עם החזר תוצאות והסבר מפורט, בטיפול הילדה ללא האם ואני מקפידה להסביר כל דבר ולתאר את ההשלכות של הטיפול על תפקודיה השונים.

השבתי לאם במייל שתגובותיה לגיטימיות כי היא מתמודדת עם קשיים לא פשוטים, שצריך אורך רוח וסבלנות, שהמצב כרגע מתאר בדיוק את התיסכולים והקשיים שלה ביום יום ואת הרצון שלה לנטוש, לוותר ולא להתמודד עם הקושי (היא נהנתנית, בעלת צורך ביצירת מצבי לחץ).
היום קיבלתי שיחת טלפון מהאם ובו היא מספרת ששלכה לי את המייל, לא ראתה את תגובתי (כנראה שנכנס לספאם) ומבקשת שלא אתייחס למייל ששלחה כי בלילה קרה משהו מדהים, הבת התכוננה למבחן התאמה במתמטיקה כל השבוע על מנת לעלות הקבצה ושמאוד חשוב לה לעבור אותו, היא לא ראתה אותה אף פעם יושבת כך לאורך זמן, ולפני שהיא הלכה לישון בקשה מהאם שתכין לה ארוחת בוקר ובקבוק שתיה כי המים והמזון מסייעים לריכוז ולזיכרון, האם היתה בשוק, היא סיפרה לה שאצלי היא אוכלת עוגיות ושותה תה מתוק בתחילת הטיפול (בלי זה היא חסרת אנרגיה וסובלת יותר מסחרחורות), היא סיפרה לאימה שהיא הולכת אל ביה"ס אחרי טיפול ומרגישה יותר מרוכזת ויותר עירנית מכל יום רגיל אחר. היא הדגימה להורים את קפיצות ההצלבה עם שאילת שאלות חשיבה וזיכרון, לא תאמינו, הוציאה תמונה מהאינטרנט של המוח והראתה להם את שתי המיספרות ועל מה הן אחראיות וכיצד תרגילי ההצלבה מפתחים קשרים עצביים ביניהן. האם אומרת לי :"הרגשתי בגג השמים" .

אני בעצם ידעתי מה מקור תחושותה של הנערה והייתי נחושה וסמוכה בדרכי, אך האם שהיתה נתונה לתחושות הבת הושפעה וספקנות מסויימת החלה לחלחל בה, עד שבתה שיתפה אותה בעוד פרטים קטנים ומאוד משמעותיים בטיפול. מסתבר שבסוף אנחנו מחלחלים לתודעתם .

רחלי תודה על השיתוף. כל הכבוד. מי שמתרגל מוחו משתנה, גם אם הוא לא מעוניין להודות בכך וגם אם הוא מעוניין להמשיך להשתמש בזה ליצור מתחים.
אם תסכימי, אשמח לשמוע את המשך הדרך

עדכון בנושא הילד בן ה 13 עם התכונות הכל כך קשות המשולבות ביחד.

אתמול ניסיתי ללמד אותו מדיטציית אפור, לאחר שבקשתי ממנו ללמוד בבית את כל גווני האפור ולהיות מסוגל לדמיין אותם בעינים עצומות ופתוחות.
הוא הגיע עם האב, שניראה בבירור שכבר אינו מסוגל להכיל את ההתנהגות הקשה של הילד.

תיאור ההתנהגות: הילד מנסה כל הזמן לדבר, מפסיק אותי באמצע בכל נושא, מנסה לשאול שאלות מתחקמות, זז ללא הפסקה, אבל בדרכים שניראות יותר ממוזרות. מסוגל להתיישב על הכורסה בתנוחות מאוד מפותלות, להיאנח שהכל כואב לו, מפסיק לנשום כל הזמן וכשמחדש את הנשימה מחדשה בקולניות מופגנת, פותח את העיניים כל כמה שניות ומתלונן על משהו אחר, טוען שאביו מפריע לו גם כשאינו עושה דבר ועוד ועוד ועוד.

מכיוון שכבר עבדתי עם ילדים צעירים בני חמש עם המדיטציה הזו, אני יודע שלא חשוב בכלל מה הילד עושה בזמן התרגול, כל זמן והוא טוען ואני רואה שהוא ממשיך את התרגול.

במקרה של הילד הזה, היה קושי עצום, כי ניראה שהוא ניסה לבדוק מתי יצליח לעצבן אותי, כשרוב ההתנהגות הייתה הצגה מכוונת לכך עבורי ועבור אביו. האמת היא שהצטרכתי לכל הסבלנות והסובלנות שאגרתי לאורך שנים רבות, על מנת להישאר שלו. הקושי היה אמיתי, פעמים רבות הצטרכתי למקדו בכל מיני דרכים, כולל להרים את טון הדיבור, להסביר לו שהוא כבר אינו בן שנתיים, למרות שהוא עושה הכל כילד בן שנתיים, לאיים עליו שבמידה ולא יעשה את מה שהתרגול מבקש אשלח אותו הביתה ועוד.

השתמשתי בכל יכולת המשחק שלי, בכל הטונים של הדיבור שאני יכול לגייס, בכל העוצמה שאני מסוגל לגייס ובכלל, בכל הניסיון שלי בשלשים שנה כמטפל.

הצלחנו לסיים את המדיטציה, אך הוא בשלו. רק לשם הבהרה, הוא לא הצליח לעשות את הבועה, אך טען שהוא נישאר תקוע עם האפור הכהה בגופו, והוא מפחד (עם בכי ודמעות אמיתיות) שהוא לא יוכל לזוז בכלל. שלא יצליח לבצע את הבועה בחייו, שהוא לא יוצלח כי הוא לא הצליח ועוד.

לבסוף, אביו שהוא איש שקול מאוד, נחמד ומשתדל להיות אב טוב, הסביר לו בשקט גמור אך ממוקד, שהוא קיבל כלי מצויין, שהאב בעצמו עשה את המדיטציה והוא מרגיש שהרגישות שלו באוזניו קטנה כבר מהתרגיל הזה, ועליו (הילד) להחליט האם הוא מעוניין לעבוד על מנת לטפח את עצמו, או שהוא ימשיך לסבול מהרגישויות.

על מנת להבין את התמונה לאשורה, ברגע שהאב סיים את דבריו, היינו כשעה ועשר דקות מתחילת התרגול. לקח עוד דקות רבות לגרום לו להבין את דרך התרגול בבית.

השאלה ששאלתי את עצמי לאחר שהבחור יצא ממשרדי היא: האם אני באמת צריך להשתדל כל כך הרבה ולהשקיע אנרגיה שאני לא משקיע עבור אף לא אחד, עבור ילד שבחר את דרך הצרות וההקנטות כדרך לחייו?. את התשובה איני יודע עדיין, אך בקרוב אפגש עם שני ההורים על מנת לברר את הנקודה. מה שבטוח הוא שאם הוא לא יבין בקרוב שעליו להשתדל יותר ולהציג פחות (למרות שהדפוס הפך לדרך חיים) לא בטוח שאני הוא המטפל המתאים לו.

"השאלה ששאלתי את עצמי לאחר שהבחור יצא ממשרדי היא: האם אני באמת צריך להשתדל כל כך הרבה ולהשקיע אנרגיה שאני לא משקיע עבור אף לא אחד, עבור ילד שבחר את דרך הצרות וההקנטות כדרך לחייו"?.

נראה לי,שמרבית מקשייו של הילד אינן מתוך בחירה.

_ אצבעות קוניות מהבסיס (נהנתן בעל עוצמה) קצות אצבעות כפיתיות (נטיות אובססיביות) אגודל קרוב ומתנתק (צורך שיבטי עם צורך ליצור מצבי לחץ) קו ראש יצירתי ביותר, יד מלאה ואנרגטית אך די רכה..הילד הזה הגיע לעולם עם קשיים ושיעורים רבים..
האם "אני" צריך להשקיע בילד שכזה ?. זו שאלה מאוד סובייקטיבית . לא רק לגבי מקרה שכזה.
אני מאמינה שכאשר אנו אמורים להיות המטפלים של מטופל מסויים. אנו מקבלים אנרגיה, משאבים ויכולות לעזור ולהתמודד עם קשייו.
איננו אמורים ומסוגלים לטפל בכל הקשיים והבעיות.

תודה טליה

ככל שאני מלמד יותר את וויסות החושים באמצעות מדיטציית האפור, אני מגלה ומבין שהיכולות שלי להצליח לשנות במהירות את מצבו של המטופל קשורות ישירות ליכולת של האינטליגנציה האנרגטית שלי.

כשאני מחובר למטופל, אני מרגיש כל שלב בעשייתו, ואני מצליח לכוון את מה שהוא עושה די במדויק. זה מאפשר לו להתגבר על מחסומים, פחדים, קשיים אוביקטיביים ועוד.
לכן ומסיבה זו אני מאוד ממליץ למטפלים להשקיע אנרגיה רבה בפיתוח המודעות לאינטליגנציה האנרגטית.

דבר ברו לי הוא שמהרגע שחזרתי להתאמן בקרטה, האנרגיה החלה לחזור אלי והמודעות האנרגטית הולכת ומתחזקת איתה מדי שובע.

שלום לכולם.
יש לי ילד בן 6 שנולד בלידת וואקןם.
האם יתכן שכתוצאה מזה הוא נולד עם א-סימטריה בעיניים ורגישויות בחושים.?
מה ההשלכות של ילד שנולד בלידה שכזו?
יש לו לפעמים התפרצויות כעס וקושי לקבל גבולות.בני מאוד אינטליגנטי .אוהב ספורט ותנועה.יודע לקרוא ולכתוב בסך הכל ילד מקסים וטוב לב..
אני מאוד מאמינה ומתחברת לשיטת הטיפול שלכם ויודעת שחשוב לטפל בקשייו..
קבלתי המלצות טובות על מטפלת ומאבחנת בשיטה .

אנונימי

צילי, שבוע טוב.

אני חושבת שנכון יהיה לפנות למאבחנת ומטפלת בשיטה כפי שהמלצו לך.
כיוון שאני מאמינה שיש מקום לסייע ולטפל בבנך.

לגבי, לידת וואקום חשוב לעדכן את המאבחנת.

בהצלחה רבה
אורנה פרידמן

אנונימי

אמידה, שמחתי לקרא את המשך דברייך.
לא הייתי כאן כדי להגיב.
מאחלת לך המון בהצלחה וכוחות להמשך הדרך.
לילה טוב.

חברה של אמידה- ברוכה הבאה

צילי לרוב, לידות טראומטיות משאירות סימני היכר שונים (אך לא תמיד).

מה שראיתי פעמים רבות הוא קשיים בתחומים שונים, כאשר ברוב המקרים המוטוריקה של העיניים יכולה לתפקד ברמה נמוכה מהדרוש והחושים יכולים לתפקד בהיפר קליטה (כמנגנון הגנה או עקב החסך בחמצן בזמן הלידה או בגלל שניהם)

כמו כן, אבחנתי שילדים שעברו לידות כאלו, לרוב מתקשים קצת יותר לסמוך בקלות על אחרים, או מפחדים קצת יותר מהרגיל אך שוב, אין זה חייב להיות (צריך אבחון מדוקדק על מנת לראות את הסימנים).
במידת ואת מעונינת, אשמח לאבחן את בנך. אני מקבל ברמת השרון או בקיבוץ מפלסים. 052-3818457 [email protected]
שבוע טוב

תודה משה על תגובתך המהירה.
לגבי האבחון אשקול בהמשך.
תודה , ל-אורנה פרידמן.
שבוע מבורך לכולם

אנונימי

שלום לכולם.
מי יכול להסביר לי מה ההבדל בין אגודל מתנתק=צורך ליצור מצבי לחץ
לבין פרגמנטציה?
ידוע לי ששני המצבים נגרמו בגלל רעשים או תאורה חזקה ומסנוורת.
איך זה ששני הגורמים השפעו בצורה שונה על פני האצבעות.(אגודל וזרת) ומה ההבדל ביניהם?
תודה מראש לכל מי שמגיב.

שלום משה.
מהי המשמעות של קו המראה על צורך במיוחדות כשהוא עמוק וארוך במיוחד?? מדוע הוא בעייתי??
תודה מראש.

dodo לא ברור לי מה אתה שואל. איזה קשר יש לצורך ליצור מצבי לחץ לרעשים או תאורה חזקה? אני לפחות לא מודע לקשר הזה.

טליה הצורך במיוחדות בבסיסו אינו בעייתי בכלל, אלה תכונה טובה הגורמת לאנשים להיות שונים עד שונים מאוד מהאחרים.
הקושי יכול להיות ברגע שמטרת האדם הופכת להיות שונה מכל דבר קיים, כי זה הופך אותו לשונה מדיי, ולא תמיד לאדם המסוגל להשתלב בדבר כלשהו.
כל תכונה מוגזמת יכולה להוביל למקומות קשים.
מצד שיני, הצורך במיוחדות יכול להוביל לשינויים שמסוגלים להמציא המצאות נהדרות, פיתוחים מדהימים ועוד. העיקר להיות אחר ושונה.

הקושי של החזרה לכושר

בחודשים האחרונים, אני עובד חזק מאוד על חזרה לכושר גופני . אני בחדר כושר פעמים שלש בשבוע, ומתאמן בקרטה פעם או פעמים בשבוע.
הקושי להחזיר את השרירים הלב והריאות למצב של תפקוד תקין, הוא לא רק קשה ומתסכל, הוא גם דורש הבנה והעמקה בתהליכים שצריך הגוף לעבור על מנת לבצע את המשימה הזו בגיל 56 או בכל גיל בו האדם לא התאמן לאורך שנים.

השרירים ניכנסים לכאבים הרבה יותר מהר מבעבר. הסיבולת של השרירים, בעיקר של הרגלים נמוכה מאוד לאומת העבר.
היכולת של הלב והראות, שונה ביותר, בעיקר הריאות.

בעבר סיפרתי על הרצון להיות מסוגל לרוץ. את נושא ההליכה המהירה כבר הישגתי מזמן, אני יכול כיום ללכת מהר - 40 - 30 דקות ללא הפסקה, אך באימון האחרון, הצלחתי לראשונה בחיי להשיג הישג שאני מאוד גאה בו. רצתי 15 דקות ברצף בקצב של 7.5 ק"מ לשעה. עבורי כאסמטי, להצליח להגיע לזה, זהו הישג יוצא דופן.

הסיבה שאני כותב את השורות הללו, היא על מנת לספר נושא אחר לחלוטין. הצורך במנוחה טובה מאוד לאחר האימונים הללו. מסתבר שלאחר אימוני הקרטה או חדר הכושר, למחרת, אני לא מסוגל עדיין לעשות שום פעילות ספורטיבית. במידה ואני מנסה, העייפות היא כל כך גדולה, שהיכולת לתפקד בקלות נעלמת. הגוף עייף. הנשמה מגיבה כאילו טונה רוכבת עליה. התחושה היא של עייפות נפשית לא רק גופנית.

חשוב לשים לב שכשאנחנו מאמנים אנשים מבוגרים שלא עסקו בכושר במשך שנים, בחודשים הראשונים של האימונים צריך להקפיד שלא לבקש מהם להתאמן כל יום אלה לכל היותר אחת ליומיים. חשוב להקפיד לבקש שישתו כמויות עצומות של מים (לא שתייה אחרת במקום) חשוב להקפיד על התזונה.
ככל שהמתאמן עם משקל עודף, כך הזהירות חייבת לגדול.

חשוב להבין, כשהייתי צעיר והתאמנתי בקרטה, יכולתי להתאמן יום אחר יום ללא הפסקה שעות רבות. אמנם התחלתי להתאמן בגיל עשרים וחמש, אך לא היה לי קשה גם לא בהתחלה.

כיום, לאחר שנים רבות ללא אימונים, גיליתי דבר חדש. קשה לאתאמן כשאין כושר. קשה ממשה וגם כואב. בנוסף לכך במידה ולא יודעים ואין מספיק גמישות, ניתן גם להזיק לגוף. על כך חייב המטפל/מאמן לשמור מכל משמר. חובתו אחריותו לשמור על גופם של מתאמניו. זוהי הסיבה בגללה אני מקפיד כל כך הרבה על זוויות גוף נכונות ומדויקות, נשימה רצופה, גדילה ומודעות.
אלו הכילים שיכולים לשמור עלינו ולעזור להגיע למטרה במצב טוב.

תודה משה.

_"בחודשים האחרונים, אני עובד חזק מאוד על חזרה לכושר גופני "

כל הכבוד לך. זה מזכיר לי את היכולות שלי בעבר לרקוד 3 פעמים בשבוע במשך 3 שעוות רצופות . הרגשתי קלילה ובסוף הערב מאוד נמרצת.
כיום, לאחר הפסקה של שנה . אני מסוגלת בקושי להחזיק מעמד 90 דקות. בעיקר אני מרגישה את הקושי בנשימה.
דבר הדורש ממני מודעות לשאיפה ולנשיפה .להקשיב לגוף ולמגבלותיו בכמות הרקודים ובמהירות התנועות.
כמובן שגם עודף המשקל משפיעים.מקוה לשפר את עצמי בכל המובנים.

אנונימי

למשה.
שאלתי הייתה. מה ההבדל בין פרגמנטציה והשלכותיה לבין אגודל מתנתק ?
המצב של הצורך ליצור מצבי לחץ עד כמה שידוע לי נובע מחשיפה של התינוק לצעקות,רעשים וכו'.
מה הסיבה שגורמת לתינוק למצב של פרגמנטציה?
אם אינני טועה התשובה היא מאותן הסיבות שגרמו לילד ליצור מצבי לחץ. האומנם??
אם כן, מדוע השלכה אחת היתה על האגודל והשלכה אחרת היתה על הזרת.
אקוה שאני מובן יותר.

dodo אשמח להבין אצל מי למדת את כף היד, ולמה המושג מתייחס אצלך.

בהזדמנות זו אני מעוניין להבהיר ( מבלי לפגוע כהוא זה בגאוניותו של הולצמן) שהדרך שהחומרים של האבחון בכף היד והמושגים בהם אני והשיטה משתמשים, כבר מזמן אינם המושגים שהולצמן טבע. מכיוון שהמושגים שהולצמן משתמש הינם מושגים השגורים בעולם הפסיכיאטריה, שאינם מתאימים למטפלי אלבאום, הצורך לתרגמם לעיברית היה מובן חשוב ונידרש. זו הסיבה שלרוב התכונות יש שם משלהן בעברית המותאם ישירות לאיפיונים הנגרמים על ידי התכונה (הצורך ליצור מצבי לחץ כדוגמא)
את רוב השמות המצאתי בהיתייחסות הזו.
כמו כן, מכיוון שהשיטה הינה שיטה טיפולית, ודרך המחשבה הינה התפתחותית מראשיתה, הרי שכל ההסתכלות על פי תפיסתי לתכונות כף היד, היא מהזווית של מה שצריך לעשות עם המידה ש כף היד, על מנת לשנות את המצב, ולא רק ההתייחסות להבנת הפטולוגיה והאטיולוגיה שלה.

בנוסף לכך, הוספתי ממצאים רבים ביותר מהמחקרים שלי את כף היד, שהוכיחו את עצמם פעם אחר פעם. למזלנו, אנחנו רואים את המטופלים לפני, תוך כדי, אחרי ופעמים רבות גם לאחר תקופה. מסיבה זו, התפתחה דרך הסתכלות העוקבת אחר שינויים ואחר הדרך בה צריך להבין את מבנה התכונה, בעקבות הטיפולים של השיטה.

אם נוסיף לכך את הניסיון העצום שנאגר בעקבות עבודה התפתחותית של סטודנטים לאורך שלש וארבע שנים בתוך המערכת שלנו, כשלאורך כל התקופה ניתן היה לעקוב אחר תכונות כף היד שניצפו והתהליכים שניגרמו בלמידה ההתפחותית, הרי שהמאגר של הניסיון והנתונים הרבים שאגרנו, מאפשר להסתכל על כף היד מזוויות המתאימות לשיטה, שלא תמיד קשורות ישירות למה שנילמד בזמנו מהולצמן.

כיום בקורסים של השיטה, מלמדים את נושא כף היד בדרך משוכללת עוד יותר, מדוייק הרבה יותר מבעבר. לדעתי הקורס הקרוב ששרי תלמד, יהיה הנרחב והמעמיק מכל הקורסים שנלמדו עד היום.

אני מקווה שהנושא ברור קצת יותר.

טליה תודה על הפרגון השיתוף

שליחה על ידי שרי* » 21 דצמבר 2010, 00:37

אני רוצה להוסיף שאטיולוגיה היא רק דוגמא או אולי אפילו ספקולציה על מה שקרה.
ובכל מקרה אנחנו הרי קולטים את המציאות מתוך עולמנו הפנימי והסוביקטיבי.
לכן כשמוסיפים תמונת מצב עדכנית לגבי מערך החושים והמוטוריקה,
יש מאיפה להתחיל...

dodo

אפשר להבין את השאלה שלך, המצבים נראים דומים כשמתייחסים לאטיולוגיה שלהם,
בשני המקרים יש תינוק חסר אונים, באחד התינוק לא מצליח לשנות מצב החשוב לו רגשית והתוצאה היא
פחד הגורם לו ליצירת מצבי מתח כדרך התמודדות, במקרה של פרגמנטציה התינוק חווה ניתוק מעצמו עקב גירוי
שלילי, התוצאה היא רגשות אשם וכעס, כל אחד ותגובותיו.
לא אותן סיבות גורמות לזרת או לאגודל לתת תמונה וסיפור למאבחן, צריך לזכור מה מייצגת הזרת ומה האגודל ולתת פרשנות
מעודכנת לגיל המאובחן ולסיבות הפניה.

אולי ניתן לומר שפרמנטציה נגרמת בגיל מוקדם יותר ולכן מופיעה בזרת, (האני הפנימי האדם בעיני עצמו) האגודל המתנתק מופיע בגיל מאוחר יותר, קשור ליוזמה, ולהתפתחות הרצון, אולי זה ההסבר להופעת התופעות באצבעות שונות.

אנונימי

תודה פלוני _אלמוני על התייחסותך ותגובתך.
האם הטיפול בפרגמנטציה יהיה זהה לטיפול של הפרמטר צורך ליצור מצבי לחץ?

הפגיעה שונה ולכן הטיפול יהיה שונה, הטיפול צריך להיות עמוק כדי לנסות ולתקן חוויה
עמוקה, כלומר להחזיר את החיבור הראשוני לעצמי, נראה לי שזה מצריך הפעלה של הטכניקות העמוקות של השיטה,
שאין טעם לפרט אותן כאן, אני מאמינה שכל טיפול וטכניקה צריכים להיות מותאמים למטופל הספציפי, לא תמיד צריך וכדאי להכנס
לתופעות הנ"ל.
מהכתוב לא ברור אם אתה מטפל המנסה להבין או מאבחן המבקש להעמיק, זה מקשה על מתן תשובות הולמות.

תודה פלוני, למרות שנימנעתי מלתת תשובה, מאותה סיבה בגללה כתבת את השורה האחרונה.

בנושא הטיפול, אני חייב להגיד ש "בשום אופן לא אותו הטיפול או קרוב לכך" הטכניקות שונות ביותר ועוסקות בפאן שונה לגמרי של דרכי טיפול. כך לפחות אני מאמין וממליץ בהדרכות.

כאשר עוסקים בטיפול בצורך ליצור מצבי לחץ (התמכרות לאדרנלין), הטיפול הוא משפחתי, העבודה העיקרית היא עם ההורים והמטופל כיחידה תפקודית אחת.
העיסוק בגורמים שהביאו למצב אינו כל כך חשוב, אלה שינוי הדפוס באמצעות דפוסים חדשים, זה נושא הטיפול. המעבר מיצירת אדרנלין באמצעות קושי ומתח ליצירת אדרנין באמצעות יצירה חיובית.
עם מבוגרים, העבודה היא מאוד דומה, רק ללא הנוכחות של ההורים.

כשמדובר בפגיעה בתפקוד עקב מצב לא תקין בילדות כפרגמנטציה אבל לא רק, חשוב מאוד לחזור ולסלוח, ועל מנת לעשות זאת, חשוב ביותר כל תהליך ההתחזקות המקדים, הכולל תהליך על פי הסדר הבא:
תיקון קורדינטיבי מוטורי, וויסות חושי, התחזקות גופנית וכוח הרצון, לימוד הלגיטימציה הרגשית, פתיחת הזיכרונות ולבסוף תהליך הסליחה.

שלום לכולם ,
יש לי מקרה מעניין :
מטופל בן 7, כיתה ב', רגישיות יתר גבוהות בעיקר בשמיעה, הגיע אלי לטיפול בגלל חוסר שליטה בצרכים. כמעט כל יום מחרבן במכנסיים בכיתהוגם בבית, לא שם לב, הילדים מתרחקים. ההורים מיואשים. קשיים לימודיים רבים,בבית ספר שוקלים להעביר אותו לחינוך מיוחד או לכיתת ליקויי למידה.בטיפול בעבודה על מוטוריקה עדינה גרפומוטוריקה קורה משהו מוזר- הלשון משתתפת אבל העיניין הוא בעוצמה: פה פתוח כל הלשון מתנפנפת לכל מיני כיוונים ויוצאים קולות משוניםמהבטן החזה הגרון כאילו כל מערכת השרירים הטבעתייםהפנימית עובדת. קשה לשמוע זה נשמע כמו קולות של הקאה ובליעה בעוצמה גבוהה.יש חוויה של דחיה, נתקלתם בתופעה כזו? בעוצמה כזו?

פלוני בעבר ראיתי משהו דומה, אך זה היה אצל מטופל בן 14 עם סינדרום טורט. לאחר שהבחור וויסת את החושים ותיקן את העיניים, הקושי נגמר. כמובן שאת הטיקים לא היה ניתן לשנות, אך את כל קשיי התפקוד האחרים כן.

בנושא המטופל הזה, ניראה שרגישות הייתר מייצרת מתח עצום בשרירים הטבעתיים, ומוציאה אותם מיכולת תפקוד מיטבי. מכיוון שהמוטוריקה העדינה מפעילה את החלק הגדול יותר של הקורטקס המוטורי, יכול להיות שבאותו האופן בו כשאצבעות יד אחת פועלת פעמים רבות ישנן תנועות ראי ביד האחרת, כך בכל פעם שאין עדין רמת הפרדה מספקת, המוח מפעיל אוטומאטית את המערכות האחרות שקשורות נוירולוגית לאיבר שמפעילים.
כך יכול להיות שהפעלת היכולת הגראפית, מפעילה את הלשון והפה. אולי גם עוצר את רצף הנשימה ומכריח להשמיע קולות.

בכל מקרה, ניראה שהעבודה עם האפור חשובה ביותר במקרה הזה, כמו כן עבודה ממוקדת על השרירים הטבעתיים. אולי שני הנושאים הללו אפילו לפני כל עבודה מוטורית ו/או תרגולית אחרת.
או לפחות במקביל, כשהדגש הוא על טכניקות אלו קודם. כך לפחות הייתי פועל.

האם הילד הזה בעל צורך ליצור מצבי לחץ? האם חזק כשחלש? האם זרת קצרה מאוד? האם הקמיצה דקה מאוד? איך רמת האנרגיה? האם עבר התעללויות? האם פרמטרים אחרים חריגים?