בלוטת התריס (Thyroid) היא בלוטה השייכת למערכת האנדוקרינית, ומפרישה הורמונים המשפיעים על קצב המטבוליזם בגוף. הם משפיעים על קצב הגדילה ותפקוד של מערכות רבות בגוף.
במצב של תת פעילות (היפותירואידיזם) הבלוטה מפרישה כמות נמוכה יותר מהרצוי של הורמון התירוקסין.
עקרונות התזונה לתת פעילות בלוטת התריס
הימנעות מצריכת גויטרוגנים** - נמצאים בירקות חיים מסוגים שונים, למשל:
כרוב, כרובית, ברוקולי, קולורבי, לפת, צנון, חרדל, סויה, בטנים, צנוברים, דוחן, ומעט גם בחסה
הימנעות מצריכת הצמח מליסה.*
צריכת מזונות המספקים ויטמינים ומינרלים המסייעים לתפקוד הבלוטה* - בהתאמה לחסרים של כל אדם. ביניהם:
פטריות מכל הסוגים, אצות ים, תה שחור, או ירוק, פירות ים...
הימנעות ממזון מעובד* (קמח לבן, סוכר ומוצריו)
לצרוך מים מינרליים* או מים מאוסמוזה הפוכה, ולא מי ברז או מים מטוהרים
מומלץ להשתמש במשחת שיניים ללא פלואור*
פעילות גופנית* - בהתאם למצב הגופני (רצוי פעילות אירובית יומיומית)
(ענבל נתן, אפשר לראות עוד פה
עצה נוספת שקיבלתי גם מהרופא הקונבנציונאלי שלי - כמוסות של אצות ים. מטפלת נוספת המליצה על עיסוי הצוואר עם שמן קיק (ציף ציף)
אני באופן אישי סבורה שבמקרי תת פעילות יש צורך לפנות למטפל ולא לטפל לבד. בעיקר צריך לשים לב לעניין הרגשי- נפשי הקשור לבלוטה, ובדרך כלל צריך שמישהו אחר יעזור לך לראות את מה שאתה איכשהו מפספס.. (ענבל נתן בר)
מה עבד אצלכם?
טיפול נטורופתי, רפלקסולוגיה, ביקום , אייפק (רסיסים של אור, רוצים לשמוח, גברת פלפלת, ציף ציף)
דיקור יכול לפתור תת פעילות חריף של הבלוטה, אבל זה לוקח זמן וצריך תמיכה מסיבית בבית בתקופת ההתאוששות. (עין הסערה)
גיליתי שפעילות גופנית אירובית מאד מקטינה את התלות שלי במינון גבוה, וגם אדרנלין גבוה (תקופות של התאהבות, התרגשות, בחינות וכד') משפיעות מאד לטובה ואני זקוקה לפחות תרופה. (פלוניה)
מישהו פה מכיר בכלל אופציה של גמילה מאלטרוקסין?
האנדוקרינולוג אומר שעכשיו מתחילים לתת אלטרוקסין מ- 5. רופא המשפחה אומר שב- 20 חייבים להתחיל לקחת כי זה כבר גורם לפגיעה רצינית.
עיסוי הצוואר - דווקא בקורס שאני לוקחת אמרו שלפעמים תת פעילות נגרם בגלל גירוי (חיצוני) יתר של הצוואר באזור הבלוטה.
בעיקרון לבלוטות לוקח זמן להתנוון, זה לא קורה מיד. הגוף שלנו חכם ומשקם את עצמו. זאת אומרת לפני שנה של נטילה לא צריכה להיות בעיה בכלל לחזור לאיזון ללא תרופות. לפעמים אחרי הריון הגוף מאזן את עצמו נהדר וחוזר לפעילות תקינה גם בלי טיפול, אבל לא תמיד. לפעמים זו עבודה קשה. (ענבל נתן בר)
אם לא לוקחים אחרי שמתחילים, אז מרגישים ממש רע (שמעתי על עוד מישהי שניסתה להפסיק והרגישה ממש רע). (ציף ציף)
ומה זה אומר ברמה רגשית? מה תת פעילות מסמלת?
בגלל שהבלוטה בצוואר אני חושבת שיקשרו אותה הרבה פעמים עם חסימה בביטוי, דיכוי הביטוי.. חוץ מזה היא חולשת על כל התפקוד של הגוף לדיכאון ולאי-רצון לחיות), הבלוטה אולי מגיבה לכל מיני אמירות ורגשות שלי כלפי עצמי וכלפי החיים (דלעת דקורטיבית)
קראתי פעם שבעיות בבלוטת התריס בד"כ קורות אצל אנשים בעלי אופי עקשן שמעמיסים על עצמם יותר מדי, שעושים ורוצים הכל לבד, נוטים לפרפקציוניזם בעלי מצפון ורגשות אשם. (מור יה)
מהנסיון שלי, לדעתי קריסת הבלוטה הייתה תגובה למתח מאוד חזק שנכנסתי אליו בצורה די פתאומית (חלוקית נחל)
אחת הדרכים שבהן אני מנסה לשפר את תפקוד הבלוטה הוא שינוי החשיבה והרגשות שלי, להרבה יותר חיוביים (פלוניה)
האם לאלטרוקסין יש תופעות לוואי?
לאלטרוקסין יש תופעת לוואי שלא מודעים אליה כ"כ (גם רופאים) - היא עלולה לפגוע ביכולת של הגוף להפוך בטא קרוטן לויטמין A. אם את אוכלת מוצרים מהחי (נניח ביצה אחת ליום) אין בעיה כי את תקבלי מספיק ויטמין A. למי שלא אוכל בשר/ ביצים תיתכן בעיה. (ניתן יהיה לאבחן זאת על פי סימני חסר בויטמין וע"י הפיכת העור לכתום אחרי אכילת כמות לא גדולה של ירקות עשירים בבטא קרוטן - גזר דלעת וכו')
תופעה נוספת (לא בדיוק תופעת לוואי) היא שהאלטרוקסין הוא למעשה T4 סינטטי, שאמור להפוך בגוף לT3 (החומר הפעיל שלמעשה משפיע). לפעמים הגוף לא מצליח לעשות זאת ולמרות נטילת האלטרוקסין האדם ישאר בהיפו. (ענבל נתן בר)
ישנה טענה שהאלטרוקסין מוריד ספיגת סידן ולכן יש להקפיד על צריכה מספקת (חופש גדול)
האם אני פוגעת בעצמי כשאני לא מטפלת בבלוטה?
תלוי בחומרת הסימפטומים. תופעות הלוואי לטווח הארוך בהיפו הן בעייתיות וכוללות סיכון גבוה למחלות כרוניות רבות. תלוי אם את מטופלת בצורה כלשהי ולא מזניחה את הבעיה. (ענבל נתן בר)
שתי הבעיות המרכזיות שאני רואה בלקיחת התרופה הן אחת נפשית, מין תלות מגבילה כזו, ושניה שזה באמת מנוון את בלוטת התריס, ומי שמתחילה כבר הרבה יותר קשה להפסיק. בהריון הראשון הייתי אצל נטורופת ידוע (שטראוס, הקינגסיולוג מירושלים) שטען שאפשר להיפטר מהתרופה, למרות שיותר קשה אחרי שרגילים, אבל הוא לא מוכן לגעת במינון שלי בשום צורה בתקופת ההריון והחודשים הקרובים ללידה. (פלוניה)
בתחום הפוריות, תת פעילות של בלוטת התריס עשוי לגרום לקשיים בכניסה להריון, הפלות חוזרות, פיגור של העובר ובעיות בייצור חלב אם. זהו אחד מהמצבים הנדירים בהם באמת אין ייצור של חלב אם! (חופש גדול)
הרשימה הבאה היא של נזקי תת פעילות של בלוטת התריס, ולא רשימת סימנים לאבחון היפותירואיד:
פגיעה בלב, בל"ד, ירידה בפעילות ההורמונלית הקשורה למערכת העיכול, ירידה בפעילות אנזימים של הלבלב וברמת חומציות הקיבה, ירידה בהפרשת מיצי קיבה:תאבון חלש, הפרעות עיכול גזים, עצירות
חילוף חמרים יכול לרדת בין 15%-40%. ירידה בכמות כדוריות דם אדומות, סכרת, היפוגליקמיה, היפרכולסטרולמיה, אנמיה,מחסור בויטמין A מחסור בסידן, מחסור ב- B12 .
ירידה הדרגתית בפעילות קוגניטיבית, מה שנראה לעתים כסימנים האופייניים לאלצהיימר, שינויים פתאומיים באישיות, דיפרסיה, אוסטיאופורוזיס
כאבים במקומות שונים בגוף, כאבים מתמשכים בגב התחתון, שגרון, נוקשות בפרקים (בעיקר אחרי חוסר תנועה), יצר מיני חלש (גברים ונשים), מחזור לא סדיר, ירידה באיכות הזרע, עקרות בשני המינים, אנדומטריוזיס, הפלות חוזרות.
הרפס, אקזמה, פסוריאזיס
פעילות יתר בילדים, כאבי ראש, כאבי גרון תכופים, סחרחורות, אלרגיות למזון.
פגיעה בשיער, בציפורניים, בעור, וכו'.
אם מתאזנים (בטיפול טבעי או תרופתי) כמובן שאין בעיה. (ענבל נתן בר)
האם באמת זה יקשה עלי להיכנס להריון ואם אהיה בהריון זה יפגע בעובר?
ישנה תמימות דעים לגבי כך שזה מסוכן לעובר, בין הכותבות כאן ובין רופאים.
חומרת הפגיעה תלויה ברמות T3 ו T4 בגופך. ככל שהחוסר רב יותר כך חמורה יותר הפגיעה. לא ממליצה לשחק עם זה, והבעיה החמורה היא כניסה לא מתוכננת להריון בהיפו
אני הייתי בטיפול נטורופתי לפני ההריון, והתאזנתי איתו, למרות שכל רופא יאמר שאין שום סיכוי לאזן בלי אלטרוקסין... לא כך הדבר. איך שנכנסתי להריון עשיתי בדיקת דם וכשראיתי שחזרתי להיפו מיד התחלתי באלטרוקסין. (ההריון תמיד מוריד את פעילות הבלוטה, גם בנשים ללא עבר של היפו, רק ששם זה נשאר לרוב בטווח התקין)
אני לא הייתי לוקחת את הסיכון הזה לעולם. רק מידיעה של הסיכונים האפשריים לעובר. מה גם שזו תרופה באמת באמת הכי פחות בעייתית שאני מכירה. רק כדי לסבר את האוזן - לא הייתי לוקחת אקמול אפילו, ואלטרוקסין כן (לא הייתי לוקחת סיכון עם העובר שלי, זה מפחיד מדי ואני מעזה לומר אפילו חסר אחריות. כך יאמר לך גם כל מטפל טבעי מקצועי)
אסור לקחת סיכון עם עובר. זה עלול לגרום לפגיעות מאוד מאוד חמורות, בהנחה שלא נגרמת הפלה.
וכן, אפשר גם להיכנס להריון עם היפו (למרות שקשה יותר)
אז גם כהבלוטה שלך מאוזנת, ואת יודעת שיש נטיה לבעיה את חייבת להיות עם יד על הדופק הזמן, למקרה שתיכנסי להריון. (ענבל נתן בר)
מה שעוד עשוי להשפיע על העובר, במצב של מחלה אוטואימונית (השימוטו), זה גם רמת הנוגדנים. בודקים את זה באותו שוונג של השאר, אבל צריך לבקש במיוחד. (פלוניה)
הקשר בין תת פעילות לדכאון
התירוקסין משפיע על הסרוטונין. כמו כן בהיפו זרימת הדם איטית יותר למוח. שני הדברים גורמים לפעילות חשיבתית נמוכה יותר, דיכאון, עצבנות, אפטיות, חשיבה איטית, חוסר יציבות רגשית, נטיה לנרגנות, עוינות ועוד. (ענבל נתן בר)
כל חשש לדכאון אחרי לידה - חובה לבדוק את בלוטת התריס. (עין הסערה)
סיפורים אישיים
דלעת דקורטיבית (2007-11-09T01:44:38):
יש לי תת פעילות בבלוטת התריס. הרופא רוצה לתת לי אלטרוקסין. אומר שאין מה לחכות, וחבל על הסבל. אני לא רוצה לקחת אלטרוקסין כי עד כמה שידוע לי מכל מי שאני שומעת ממנו על זה, השימוש בו מנוון את הבלוטה והופך את האדם לתלוי בו. הלכתי לאנדוקרינולוג מומחה. הוא היה עוד יותר נחרץ שאני כבר צריכה להתחיל לקחת אלטרוקסין.
התעקשתי שלא. הוא לא התעקש יותר מדי, כל עוד אני לא מתכוונת להיכנס להריון בזמן הקרוב, ואמר לי לבוא לבדיקה בעוד 4 חודשים.
בינתיים, אני עושה: דיקור, תרגילי יוגה (לא מספיק, אבל משתדלת), שולחת לבלוטה שלי אהבה, קבלה, הודיה, אור וריפוי, ומשתדלת לרצות לחיות - מתוך הבנה שבהקשר של גוף-נפש, המחלה הזו היא מה שמחייב אותי בעצם לבחור בחיים (יש לי נטיה לדיכאון ולאי-רצון לחיות), הבלוטה אולי מגיבה לכל מיני אמירות ורגשות שלי כלפי עצמי וכלפי החיים, וכל מחלה באה להציב לפנינו אתגר וגדילה.
בעקבות עייפות קשה שסבלתי ממנה לפני שנתיים וחצי, הופניתי לבדיקת דם ונמצאה תת פעילות של בלוטת התריס. התחלתי לאכול אצות, כמוסות אצות, דיקור סיני, והבלוטה חזרה לתפקוד תקין. שנה אחר כך, עוד בדיקות, שוב תת תפקוד וברמה גבוהה יותר. שוב דיקור, שוב אצות. בבדיקות שאחר כך היה שיפור אך לא עד כדי מצב תקין. בבדיקות האחרונות שהיו לפני כמה חודשים התוצאות היו עוד פחות טובות ובנימה ריאלית יותר - גרועות. ודווקא עכשיו אני מרגישה יחסית הרבה יותר טוב, פעילה יותר, מתעמלת יותר.
אמא שלי, שלוקחת אלטרוקסין כבר כמה שנים, אומרת שאצלה התוצאות אף פעם לא היו גרועות כל כך כמו אצלי (לפני שהתחילה לקחת אלטרוקסין).
מה שאני יודעת היום על בלוטת התריס, הוא שהיא מפעילה את כל חילוף החומרים בגוף, ובכך משפיעה על כל תפקודו. תת תפקוד של בלוטת התריס גורמת לעייפות קשה, דיכאון, חילוף חומרים איטי, ואולי עוד כמה דברים.
אני גם יודעת שהיא יושבת בגרון, ויש שלל סיבות שגורמות לה להפסיק לתפקד, הקלאסית ביותר היא מחלה אוטואימונית, וגם חוסר ביוד שאני חושבת שלא קיים אצלי (אני אוכלת הרבה אצות ובזמן האחרון גם מלח מועשר ביוד). לאימי ולאחותי יש תת פעילות. וגם לפחות ל- 10% מהנשים אם לא יותר. בדרך כלל זה מגיע בגילאים מבוגרים יותר משלי (אני בת שלושים וקצת).
רופא המשפחה אומר שעדיין לא חייבים להתחיל לקחת אלטרוקסין, אבל שמשלב מסויים כשהבדיקות מראות על תת תפקוד עוד יותר חמור, עלולה להיות פגיעה בלתי הפיכה במוח.
הלכתי לאנדוקרינולוג כדי לשאול אותו אם אפשר להבריא, ואם אלטרוקסין אכן מנוון את הבלוטה. הוא היה חד משמעי - אני לא אבריא, הכיוון הוא רק להידרדרות (כך מראה גרף הבדיקות לאורך השנים), אלטרוקסין אכן מנוון את הבלוטה אך היא במילא מתנוונת אז אין חשש לפגוע בה.
ניסיתי להבין ממנו מה יקרה אם לא אקח אלטרוקסין ולא הבנתי משהו ברור, חוץ מ"מים מסביב ללב" שהוא ניסה להפחיד אותי, והוא חזר על המנטרה שהמחקרים היום מראים שטוב להתחיל כמה שיותר מוקדם עם אלטרוקסין. למה? ככה. לא אמר. אה, וגם העניין עם הריון, שזה עלול לפגוע בעובר כי הוא צריך להשתמש בהורמון בלוטת התריס שלי, ואם אין אצלי אז גם לא יהיה בשבילו.
הוא דיבר על איכות החיים. חבל שאני אהיה עייפה, אשמין. יש לזה פיתרון פשוט. תרופה, לכל החיים.
אני אכן סובלת מעט מעייפות (לפעמים הרבה), ובזמן האחרון משמינה למרות שלא אוכלת כל כך הרבה ועושה קצת (לא מספיק) פעילות גופנית. מתלבטת אם להרים ידיים, להתחיל לקחת אלטרוקסין, או להמשיך לבדוק את הנושא הזה עם עצמי.
בינתיים אני מחכה לבדיקת דם שצפויה בעוד כ- 3 חודשים, לראות אם העבודה שלי עם עצמי משפיעה. אני גם רוצה ללכת לחוות דעת נוספת אצל אנדוקרינולוג אחר.
ועדכון:
כשפתחתי את הדף, רמות ה TSH אצלי היו 10, והאבחנה - האשימוטו.
לפני חודש עשיתי בדיקת דם והתוצאה - 5.3, דהיינו, בתחום הנורמה! קצת גבוה, אבל תקין. זה בלי טיפול תרופתי (אלטרוקסין)
אני מאוד שמחה עם זה.
איך עשיתי את זה?
דיקור
הרבה פעילות גופנית (כמו שכתבה כאן מישהי למעלה - כל יום (טוב, כמעט כל יום) חצי שעה לפחות
יותר יוגה מלפני כן
הורדתי את הירקות המצליבים מהתפריט
ויטמינים - B12 ו- C (לא יודעת אם זה קשור אבל התחלתי לקחת קבוע)
עבודה רגשית: שחרור הצוואר והגרון לזרימה חופשית של אנרגיה באיזור, שיחה עם בלוטת התריס והודיה לה על מה שעשתה ועושה בשבילי,
קבלה של מה שיהיה, אימוץ גישה חיובית יותר לחיים ("אני אוהבת את החיים, אני רוצה לחיות, יש לי מה לעשות בעולם" - בניגוד ל "איזה עולם
מבעס, מה אני בכלל עושה כאן, אולי עדיף לא להיות כאן"), ועוד כל מיני דברים בסגנון
עכשיו, אני מודעת לכך שיכול להיות שהשיפור הוא זמני. אבל אני ממשיכה עם כל הצעדים שפירטתי לעיל, ומקווה מאוד לשמור ואפילו לשפר.
כל הזמן חושבת על האנדוקרינולוג שאמר בטון פסקני ונחרץ "זה בלתי הפיך!" ו"אין סיבה לחכות עם האלטרוקסין, היית כבר צריכה להתחיל קודם". הוא אמר שיהיו תנודות (מעלה מטה), אבל אני לא חושבת שהוא התכוון לכזו תנודה....
גם די גאה בעצמי על ההישג...
ועוד משהו - בעקבות ההמלצות כאן הגעתי אל שושנה שטייף עם הבי-קום. יצא שהגעתי אליה אחרי שכבר עשיתי את בדיקות הדם שהראו על השיפור.
הטיפול והאבחון היו די מוזרים, והיא אמרה לי לקחת כל מיני צמחי מרפא שהיו די יקרים לי ולאור השיפור שהיה גם בלעדיהם ולאור העובדה שאני מוציאה המון כסף על דיקור וויטמינים גם ככה - החלטתי לוותר עליהם בשלב זה.
חלוקית נחל (2007-11-09T08:47:49):
אני גם נוטלת אלטרוקסין מידי יום קרוב ל-6 שנים, אחרי שהבלוטה שלי הפסיקה לתפקד לגמרי במהלך תקופת לחץ מאוד גדולה. התוצאות שלי היו מאוד מאוד גרועות (ה-TSH שלי היה 150 כשהרף העליון הוא 5.5) ובדיקות חוזרות הניבו את אותן התוצאות, שבעצם הראו שהבלוטה לא מתפקדת.
מפאת קוצר הזמן שעמד לרשותי קיבלתי החלטה לקחת את התרופה ואני יכולה להעיד שבהקשר של הריון זה בהחלט משמעותי. כשהגוף מתמודד עם מחלה לדוג' או עם הריון הוא באופן טבעי פעיל יותר כלומר הבלוטה פעילה יותר ומפרישה יותר הורמונים, על פי דרישת הגוף. אני כלוקחת אלטרוקסין, נמצאת במעקב לאורך כל תקופת ההריון ומעלה את המינון בהתאם לחסרים שמופיעים בבדיקות הדם, והמינון מוכפל במהלך ההריון. כלומר באמת הגוף דורש יותר.
אני חושבת שזה תלוי בתחושות ובמצב הפיזי שנוצר בעקבות תת-התפקוד. וגם כמובן בחומרת התוצאות. בעבר, עשיתי חיפוש באינטרנט על כל מיני מטפלים הוליסטיים ואם אינני טועה היו גם כאלה שהציעו טיפול לאחר נטילת התרופה, אבל מהתייעצות עם הרופא שלי הבנתי שאין לי מה לעשות כי הבלוטה בעצם לא מתפקדת בכלל והכדור מחליף את הפעילות שלה, כלומר הסיכוי שהיא תחזור לפעילות הוא אפסי. אני במקומך, הייתי מתייעצת עם תזונאי/ת או נטורופט/ית או מטפל מתחום אחר לפני שהייתי מקבלת החלטה.
ובינתיים, בגלל שזו באמת בלוטה מאוד מאוד משמעותית לכל תפקודי הגוף כדאי לראות שבאמת נמצאים במגמת שיפור, ולא להזניח את הנושא, אלא להיות בסוג של מעקב, גם של בדיקות דם "קונבנציונאליות".
מפאת קוצר הזמן שעמד לרשותי קיבלתי החלטה לקחת את התרופה ואני יכולה להעיד שבהקשר של הריון זה בהחלט משמעותי. כשהגוף מתמודד עם מחלה לדוג' או עם הריון הוא באופן טבעי פעיל יותר כלומר הבלוטה פעילה יותר ומפרישה יותר הורמונים, על פי דרישת הגוף. אני כלוקחת אלטרוקסין, נמצאת במעקב לאורך כל תקופת ההריון ומעלה את המינון בהתאם לחסרים שמופיעים בבדיקות הדם, והמינון מוכפל במהלך ההריון. כלומר באמת הגוף דורש יותר.
אני חושבת שזה תלוי בתחושות ובמצב הפיזי שנוצר בעקבות תת-התפקוד. וגם כמובן בחומרת התוצאות. בעבר, עשיתי חיפוש באינטרנט על כל מיני מטפלים הוליסטיים ואם אינני טועה היו גם כאלה שהציעו טיפול לאחר נטילת התרופה, אבל מהתייעצות עם הרופא שלי הבנתי שאין לי מה לעשות כי הבלוטה בעצם לא מתפקדת בכלל והכדור מחליף את הפעילות שלה, כלומר הסיכוי שהיא תחזור לפעילות הוא אפסי. אני במקומך, הייתי מתייעצת עם תזונאי/ת או נטורופט/ית או מטפל מתחום אחר לפני שהייתי מקבלת החלטה.
ובינתיים, בגלל שזו באמת בלוטה מאוד מאוד משמעותית לכל תפקודי הגוף כדאי לראות שבאמת נמצאים במגמת שיפור, ולא להזניח את הנושא, אלא להיות בסוג של מעקב, גם של בדיקות דם "קונבנציונאליות".
עין הסערה (2007-11-11T08:31:04):
אני יכולה לספר איך הרגשתי עם 210.
הייתי ממוטטת. בקושי יכלתי לקום מהמיטה, התיאבון היה חלש מאד, לא יכולתי לטפל בתינוק שלי, פחדתי להפיל אותו מהידיים, תחושות דיכאון חזקות.
זה קרה אחרי ששיחררו אותי מבית החולים אחרי דלקת ריאות. ההורים שלי לקחו אותי ואת התינוק (שהיה אז בן 5 חדשים) וטיפלו בשנינו. (בעלי היה בבית עם שני הגדולים).
בהתחלה חשבתי שזו חולשה מכמויות האנטיביוטיקה, אבל כאשר לא התאוששתי כלל, הרופאה שלחה אותי לבדיקות דם, שהראו TSH 210. בטלפון היא אמרה לי לקחת מייד 150 מ"ג (מבעלי שנוטל קבוע כבר שנים), ואח"כ לקבל מרשם. תוך יומיים חזרתי לעצמי!
המעניין הוא שחוויתי פעם את אותן תחושות בדיוק, אחרי לידת הבת הראשונה, אחרי תאונת דרכים קלה, ודלקת שלא התאוששתי ממנה.
אז לא בדקו לי את בלוטת התריס, והאבחון הלא רשמי היה פוסט-טראומה או דכאון אחרי לידה. אני משוכנעת שהתחושות הפיזיות היו בדיוק אותו דבר, וכי מה שהיה שם זה תת פעילות חריף של הבלוטה.
אז טיפלתי בדיקור, וצמחי מרפא ולקח לי חודשיים לחזור לתפקד. חודשיים ההורים שלי טיפלו בי ובתינוקת והסיעו אותי לטיפולים דיקור (כשמצבי הולך ומשתפר לאט לאט). בשבועיים הראשונים זה היה פשוט בלתי נסבל.
אגב, תחושות תשישות ודיכאון (וגם כולסטרול גבוה - תוצאת לוואי של תת פעילות של הבלוטה) היו אצלי שנים ארוכות כצעירה. מעולם לא נבדקה לי בלוטת התריס, אבל לדעתי תמיד היה לי תת פעילות קל. כשהתחלתי לקחת את הכדורים, התחלתי לעוף! כאילו ששנים ארוכות התמודדתי עם העולם ביד אחת קשורה מאחרי הגב, ופתאום משחררים לי את היד הקשורה.
הייתי ממוטטת. בקושי יכלתי לקום מהמיטה, התיאבון היה חלש מאד, לא יכולתי לטפל בתינוק שלי, פחדתי להפיל אותו מהידיים, תחושות דיכאון חזקות.
זה קרה אחרי ששיחררו אותי מבית החולים אחרי דלקת ריאות. ההורים שלי לקחו אותי ואת התינוק (שהיה אז בן 5 חדשים) וטיפלו בשנינו. (בעלי היה בבית עם שני הגדולים).
בהתחלה חשבתי שזו חולשה מכמויות האנטיביוטיקה, אבל כאשר לא התאוששתי כלל, הרופאה שלחה אותי לבדיקות דם, שהראו TSH 210. בטלפון היא אמרה לי לקחת מייד 150 מ"ג (מבעלי שנוטל קבוע כבר שנים), ואח"כ לקבל מרשם. תוך יומיים חזרתי לעצמי!
המעניין הוא שחוויתי פעם את אותן תחושות בדיוק, אחרי לידת הבת הראשונה, אחרי תאונת דרכים קלה, ודלקת שלא התאוששתי ממנה.
אז לא בדקו לי את בלוטת התריס, והאבחון הלא רשמי היה פוסט-טראומה או דכאון אחרי לידה. אני משוכנעת שהתחושות הפיזיות היו בדיוק אותו דבר, וכי מה שהיה שם זה תת פעילות חריף של הבלוטה.
אז טיפלתי בדיקור, וצמחי מרפא ולקח לי חודשיים לחזור לתפקד. חודשיים ההורים שלי טיפלו בי ובתינוקת והסיעו אותי לטיפולים דיקור (כשמצבי הולך ומשתפר לאט לאט). בשבועיים הראשונים זה היה פשוט בלתי נסבל.
אגב, תחושות תשישות ודיכאון (וגם כולסטרול גבוה - תוצאת לוואי של תת פעילות של הבלוטה) היו אצלי שנים ארוכות כצעירה. מעולם לא נבדקה לי בלוטת התריס, אבל לדעתי תמיד היה לי תת פעילות קל. כשהתחלתי לקחת את הכדורים, התחלתי לעוף! כאילו ששנים ארוכות התמודדתי עם העולם ביד אחת קשורה מאחרי הגב, ופתאום משחררים לי את היד הקשורה.
תת פעילות בהריון
פלוניה
אני לא זוכרת את ערכי הטירוקסין, רק TSH. בהריון הראשון הקפיצה היתה ממצב מאוזן ל- 15 תוך כלום זמן. בשני קפץ ל- 10. בשלישי הקפיצה היתה מאוחרת יותר, אבל גם התקרבה ל- 10. שני ההריונות הראשונים הסתיימו יופי, טפו טפו, וחזרתי לאיזון תוך זמן קצר. את השלישי עדין סוחבת :-
בשני ההריונות הראשונים ערבבתי את הידיעה המקדימה ש"אמורים להיות עייפים" עם חוסר האיזון ההורמונלי, זה באמת מאד מבלבל. לכן, להבדיל מהיומיום שלי בו המודעות הגופנית שלי גבוהה דיה, כאן נזקקתי לבדיקות דם כדי להבדיל בין השניים. בראשון זה התגלה כבר בבדיקת הדם השגרתית הראשונה, חודש שני בערך. בשני העלתי לעצמי את המינון בקצת מיד כשידעתי שאני בהריון, ובחודש רביעי בערך הסתבר שזה לא מספיק. בשני המקרים האיזון היה תוך ימים ספורים. בהריון הנוכחי קצת פישלתי ואני מאד לא שקטה, לפני ארבעה ימים קבלתי תוצאות לא תקינות ועכשיו אני מתחילה איזון והקפדה מחדש. (הקפדה = לקחת את התרופה על בטן ריקה בשעה קבועה, שכחתי מזה לגמרי).
חלוקית נחל
אצלי, בתחילת ההריון הכול היה בסדר, ורק בחודש רביעי ערכי ה-TSH קפצו ל-10, העליתי מינון, ירדו ל-7.5 , העלתי מינון וכמעט התאזנו, למעט עליה קטנה בסוף ל-6. כרגע מאוזן, ואחרי הלידה (עוד יום-יומיים
), אתחיל שוב להוריד....
