תחילת טושים זה הדק

[תבשיל_קדרה*]

"חוט", כלומר צינור קוני?
"חוט", כלומר צינור ארוך.

[אמא_של_יונת*]

טוש = דוש.
פשוט תלוי מאיזו שפה למדתם את המלה, ובאיזה אזור בארץ אתם גרים. כמו ג'ולות ומלים אחרות - זו מלה עם גרסאות מקומית.

[מ_י_כ_ל*]

רועי, בלשונו של תוספות יוםטוב - רואים שאתה מהשפלה. תיכף תגיד שטושים זה עבה אצל ירושלמים ודק אצל השאר...
(במילים אחרות - למה לקלקל ויכוח טוב בפשרה?)

[אמא_של_יונת*]

מיכל,
פאשלה שלי. זו אני כתבתי, לא רועי. לא שמתי לב שהוא כתב לפני באתר, וזו התוצאה.
הנחות בלשניות הן בדרך כלל שלי.
וחוץ מזה - רועי לא מהשפלה, את יודעת.

[מ_י_כ_ל*]

רועי לא מהשפלה, את יודעת.
אתן לגדולים ממני להסביר:
_צריך להבין. בשביל ירושלמים "השפלה" זה כל מה שמשתרע מעבר לשער הגיא - לצפון, לדרום, למערב ולמזרח.
זה ה"אחר" הגדול שאיננו אנחנו. ושתמיד יחשוב אחרת. ולא נכון._

[תבשיל_קדרה*]

אתם יודעים איזה עלבון היה לי להקרא "שפלה" בפי חמי? אני גדלתי בהרים, יש לי הרגלי קור-חום של ירושלמים, והוא - קורא לי - שפלה. אוח!

[מאמאבל*]

כדי לחמם את המים במקלחת אתם מדליקים את הדוד או את הבוילר?

[תבשיל_קדרה*]

הדוד-בוילר, לא? (-;
דוד, בד"כ, כי לאנשים יש נטיה לשייך את הבוילר לחשמלי, ואז הם לא מבינים אותי.
אבל הנטיה הראשונית שלי - בוילר.

[סמדר_נ*]

כדי לחמם את המים במקלחת אתם מדליקים את הדוד או את הבוילר?
אצל ההורים שלי מדליקים את שניהם, וגם את ה"בוירל".
ועד ששאלת בכלל לא שמתי לב שאנחנו מגוונים כל כך...

[מ_י_כ_ל*]

דוד, בד"כ, כי לאנשים יש נטיה לשייך את הבוילר לחשמלי
אם מדליקים אז מראש הכוונה לחשמלי, לא?

<מיכל נזכרת בערגה בבעל הגסט האוס בלאדאק הודו, ש באמת הדליק (עצים ב-) דוד>

[תבשיל_קדרה*]

|טמבל|

[אמא_של_יונת*]

מיכל,
היה היה פעם, לפני שנים רבות, בוילר שהודלק בגפרור וניזון מנפט... אבל חימם מים במהירות רבה.
והוא היה שיא הקידמה לעומת תנור הנפט דמוי-פתיליה שחימם את דוד המים, וגם בקצב של פתיליה.
ואם אני נזכרת בהם - זה בכלל לא בערגה.

[מ_י_כ_ל*]

טוב, זה בגלל שלא היית בהיי של ההימאליה...

<מיכל מקווה שלא הוסגרו כל רבדי ה'היי' ההודי...>

[מייק_בר_רב_אשי*]

הגיע הזמן לחזור לנושא המקורי, "טושים זה הדק".
ובכן: אתמול באה לי (כמו תמיד דברים כאלה: במטבח) הארה פתאומית:
ספגטי זה הדק. זהו!
מסקנה בלתי נמנעת: מקרוני זה העבה.
>בדור שלי עוד לא קראו להם "פסטה", עם שם נוסף ונפרד לשבלולים, ברגים, כיסים ולוחות<

[ענת_גביש*]

ומקרון זה היחיד של מקרוני. בשבתות יש לפעמים חמין מקרון. זה הכי טעים בעולם. לא עושים אותו עם מקרון אחד, אבל אומרים מקרון. האמת, סבתא שלי גם אומרת ספגט. וגם בורקה. ותחתון. איכשהוא השימוש ביחיד מספר על קירבה גדולה מאד לדברים היחידים הרבים האלה ומבחוץ אפשר רק לקנא.

[תבשיל_קדרה*]

כן, זה כמו במב יחיד.

[מ_י_כ_ל*]

מייק, מה פתאום? ספגטי זה האטום. מקרוני - זה החלול (ולכן קשה לאכול אותו במציצה/שאיפה רעשנית). מתוך ה'חלילות' באה ה'עבות'.זו רק תופעת לוואי ת/טפלה. זהו.

[תבשיל_קדרה*]

את (מיכל, בכלל מתי יהיה לך _דף בית אישי ?) ונגה. מסתכלות על האיכות במקום הכמות. קשה.

[אמא_של_יונת*]

ענת,
לפי דעתי,היחיד של מקרוני הוא מקרונו, והיחיד של ספגטי הוא ספגטו.

[תזמורת_הים*]

ספגטו הוא באמת היחיד של ספגטי, אבל אני לא בטוחה לגבי מקרונו. ואם כבר הולכים למקור האיטלקי, אז ספגטו הוא פשוט חוט, והמקרוני הם בכלל קצרים. האטריות שמיכל תיארה נקראות בוקטיני...

[בועז_חן*]

פתאום שמתי לב שהדף נאור לחיים. אין איזה התראה, SMS, סירנה משהו?
אז קודם כל, מכיוון שהובע פקפוק בתקפות המדעית של ההוכחה אחזור ואומר:

• טוש מחיק = טוש עבה שנמחק מהלוח
• => טוש זה העבה, ולורד זה הדק!
• מ.ש.ל.

כל טיעון שאינו מתעמת לוגית עם ההוכחה ימחק מייד (או תוך כמה עשרות שנים, אנחנו נגיב בזמן ובמקום שנבחר).

לגבי האיטלקים - מיכל צודקת. יש מספרים המציינים את העובי.

[מטושטש_ולא_ירושלמי*]

לא עבה ולא דק - זה הדיו
יש מחיק , עמיד, ע"ב מים וכו'
כלי הצביעה יכול להיות דק, עבה, נוצה, מדפסת או אפילו דוש.

[תבשיל_קדרה*]

פתאום שמתי לב שהדף נאור לחיים
זה לא דף נאור!
יש אמת - טושים זה הדק, ויש אפלה - כל מי שחושב אחרת.

[ענת_גביש*]

ומקרון זה היחיד של מקרוני.
משום מה היה לי ברור שברור לכולם שמדובר בעגת הסבתא הפרטית שלי.
בעצם אולי זו לא עגה סבתאית פרטית, ואולי כך אומרים כולם בלאדינו.

[אמא_אינקובטור*]

ואני מבשלת מרק על הגז (שהוא בכלל כירה חשמלית) וכשהוא מוכן, מעבירה אותו לשיש (פורמייקה נחותה שנראית טוב בחנות ועד 10 דקות אחרי הקניה).

[תוספות_יוםטוב*]

או.קיי. אז לסיכום העניין:

• ספגטי זה הדק (מייק בר רב אשי, 01.02.2004).
• ספגטי הוא פשוט חוט (תזמורת הים, 01.02.2004).
• חוט - כלומר צינור ארוך (תבשיל קדרה, 31.01.2004).
• חוט זה מתחבר לדוש (על פי תבשיל קדרה, 30.01.2004).
• דוש = טוש (אמא של יונת, 31.01.2004).

מכאן שהטוש מתחבר לספגטי, שהוא - רק הוא ודווקא הוא - הדק.
כי אם הטוש היה הדק, והוא היה מחובר לספגטי - הדק גם הוא - הרי שהתוצר היה פשוט חוט דק אחד ארוך. דהיינו: ספגטי. מכאן שיש הבדל כלשהוא בין הטוש לספגטי, המבחין ביניהם. הבדל עובי. כמובן. והטוש הינו העבה.
אני חושב שזה סוגר את העניין.

<נשמתו של יאיר שבה אליו מחיקו החמים של השטן.>

[אמא_של_יונת*]

יאיר,
אכן, הגיון ברזל!

• זה מה שקורה לך בשעות הקטנות?
• זה מזכיר לי את ההגיון בכמה מאמרים מכובדים בעתונים...

[תבשיל_קדרה*]

[סמדר_נ*]

זה מה שקורה לך בשעות הקטנות?
לא, זה כנראה קורה לו קצת קודם.
>סמדר בודקת את גודל השעה<

[מ_י_כ_ל*]

>ובה בעת נכנסת ל עובי הקורה <
ועובי, היא כידוע, תכונה מאוד בולטת של לורדים .

[תזמורת_הים*]

ספגטי הוא פשוט חוט (תזמורת הים, 01.02.2004)

רגע אחד!
אני מבקשת להבהיר בזאת שדבריי הוצאו מהקשרם, ונעשה בהם שימוש ציני ומחושב כדי להוכיח טענה מופרכת מכל וכל...

יאיר (ושאר הירושלמים):

טושים זה הדק

[תוספות_יוםטוב*]

יופי, יופי. עכשיו תתכחשו לכל מה שאמרתם. כן, כן.
יאללה. תתמודדו עם העובדות. אפילו אמא של יונת אמרה שהטענות שלי הן "הגיון ברזל" (05.02.2004)!
או שגם את זה תגידו ש"הוצאתי מההקשר"...

אין גבול לדמגוגיה השפלה.

[בועז_חן*]

יאיר עזוב, אי אפשר ללמד את מי שלא רוצה ללמוד. כל הטיעונים שלהם מתמצים בלצעוק בפונט הולך וגדל "טושים זה הדק". למה? ככה!

אמא שלי למשל הוכיחה לי פעם שבמקור המשמעות של המילה פראייר היא מישהו שלא שם קצוץ, פושטק, בניגוד למה למשמעות שאנחנו רגילים לה. אמרתי אוקי, I stand corrected, ובכל זאת אני משתמש בשיבוש הפופולרי כי זה מה שהולך היום (ואני לא פראייר.. (-: ).
כנ"ל לגבי "חבל על הזמן", האם לא ברור לכולם שזה עיוות של המשמעות המקורית של המשפט?

בקיצור, לא איכפת לי שהשפלים יקראו ללורדים טושים, מרקרים, או צבע פנדה. רק תבינו שזה שיבוש (שלעיל יש השערה להתהוותו) ולא השם המקורי.

או בשפה שיותר ברורה לכם:

[h=4]

טושים זה העבה [/h4]

[אמא_של_יונת*]

בועז,
עד כמה שידוע לי, משמעותה המקורית של המלה פראייר הוא "חופשי". בגרמנית Frei פרושו חופשי.
הכוונה לאדם שלוקח את החיים בקלות, חי את ההוה, לא דואג לעתיד ועושה מה שבא לו - מין אישיות פרפרית.

[בועז_חן*]

בדיוק. משהו שבימינו היינו אומרים שהוא לא פראייר של אף אחד.

[אמא_של_יונת*]

בועז,
כלומר - בהפוכה? מה שאני תיארתי כפראייר אתה מגדיר (כמקובל היום) כלא-פראייר?
במחשבה נוספת, זה לא בדיוק ההפך. כי היום פראייר הוא תמים כזה, "סבון" כזה, זה שכולם מסתדרים על חשבונו ומנצלים אותו.

[בועז_חן*]

כן, לי זה נשמע היפוך מושלם. הסבון התמים הוא ממש לא חופשי_ או _אדם שלוקח את החיים בקלות.
הויכוח עם אמא שלי התחיל במצבים שאני השתמשתי במילה בשימוש הנוכחי שלה, ולאמא שלי זה צרם, או להיפך.
היא היתה יכולה לומר נגיד אחרי בילוי יום שישי "חזרת הביתה ב-6 בבוקר, ממש פראייר".

[תבשיל_קדרה*]

היא היתה יכולה לומר נגיד אחרי בילוי יום שישי "חזרת הביתה ב-6 בבוקר, ממש פראייר".
מילה יפה! זה באמת נשמע מרחף יפה כזה, כמו פרפר.
יוחזר הפראייר ליושנו

[מ_י_כ_ל*]

חברים ובעיקר בועז - שיטת ההסחה הזו לא תפעל!
יוחזר הדיון המקורי ליושנו
שאר המשת"פים - תגידו, אתם פראיירים?!?

[אמא_של_יונת*]

מיכל,
איזה דיון מקורי? הטושים? - מיצה את עצמו. אפשר להחליף נושא.

[נגה_שפרון*]

מישהי, סיפרה לי שחבר שלה "המציא" ביטוי: "שווה כל רגע" בשביל להחליף את "חבל על הזמן"

[סמדר_נ*]

אני חשבתי שכשאומרים "חבל על הזמן" מתכוונים ל "חבל על הזמן שאשקיע בניסיון לתאר לך את זה" (זה עד כדי כך "שווה" שכל ניסיון תיאור יידון לכישלון).
טוב, אז חשבתי. אז מה.

[בועז_חן*]

לא רע! קניתי.

[תבשיל_קדרה*]

גם אני חשבתי כמו סמדר.

[אמא_של_יונת*]

ואני עדיין חושבת כך.
ועדיין קשה לי להתרגל למהפכה שחלה במשמעותו של הביטוי הזה - "חבל על הזמן".

[מ_י_כ_ל*]

ומה עם 'סרטים' או שזה קצת אוונגארדי מדי לפה?
יש : 'אל תשאלי (=גם אם לא תשאלי מיד אספר) + [אנחה], איזה סרטים...' -
ויש: 'הרצנו סרטים' חיובי לעילא ולעילא.
ואל תשאלו אותי בכלל מהיכן הסרט הזה לקוח.
<מיכל לא ראתה סרטים כבר 3 שנים>

ויש גם את 'איזה שרוט', במשמע שמשהו בו פגום כבתקליט שרוט, אך ששמעתיו לא פעם נאמר בהערצה, כאשר פלוני עשה מעשה המראה על אומץ לב נדיר (נתן ביס במזון הקפיטריה באוניברסיטה...)

[מ_י_כ_ל*]

ועכשיו, דילמה חדשה (בהשראת אש"י שביקשה שנחליף נושא ובהשראת שמיכת טלאים שהזכירה לי את דבר המתוק מתוק הזה) - סדר אכילת קרמבו : קודם עוגיה ואז השאר / עוגיה לסוף / עוגיה לפח / קודם קילוף השוקולד - האם ההעדפה עפ"י חלוקה גאוגרפית או סטיה אישית של כל אחד מאוכלי הקרמבו? ובכלל - מה ההעדפה הזו אומרת על אוכלה?

(לא שזה משחק לשוני, אבל מלבד דף הבית שלי זה נראה לי המקום המתאים ביותר לזוטות חשובות שכאלה.)

[תוספות_יוםטוב*]

לעניין הקרמבו: סטייה אישית - החוצה גבולות, עמים ומדינות.
השאלה היא, כמובן, שאלת היחס הנפשי בין היסוד היציב, המוצק, המקורקע ("עוגיה") לבין היסוד האוורירי, המתוק, הפיוטי ("קרם) - כמו גם השאלה בין הגבול, הצורה, הסדר ("שוקולד") לבין האנארכי, התוכן, המתפרץ (שוב "קרם"). ואידך זיל.

ולגבי ה"סרטים". נראה לי שהמונח מבטא כל חוויה קיצונית, חריפה, שחורגת מהשיגרה המציאותית - לטוב ולרע. ולכן "אני בסרטים, אחי" מתפרש על פי הקשרו.

[תבשיל_קדרה*]

הענין עם הקרמבו סבוך:
יש שחושבים שהביסקביט הכי טעים, ויש - שהשוקולד/הקרם. בין אלה ובין אלה יש שמשאירים את הטעים לסוף, ויש שמתחילים ממנו, כדי שחו"ח לא יהיו תקלות שימנעו מהם את ההעגעה ליעד הנכסף.

[מייק_בר_רב_אשי*]

הסתבכתם לשוא, הרי זה ברור כשמש:
הקרמבו בנוי למען המילוי האוורירי. אבל מכיוון שאין המטרה הזאת יכולה להחזיק בעצמה, עוטפים אותה בפסולת עם סגולות מכאניות. לכן אוכלים קודם את החוץ, בסוף את הממש.
מצטער, לא מצליח למצוא ציור המדגים איך אני נראה במאבק עם הממש בלי העטיפה (רמז: יש לי שפם).
נותרה כמובן השאלה ממה ראוי להיפטר קודם - מהואפלה או מהציפוי דמוי שוקולד. פתוח לדיון.
ומי שיצליח למצוא קונוטציות מגדריות שיברח מהר לדף אחר, כמו למשל קורס עצמי בגבריות.

[תבשיל_קדרה*]

נותרה כמובן השאלה ממה ראוי להיפטר קודם - מהואפלה או מהציפוי דמוי שוקולד
אבל זה ביסקוויט!

[תבשיל_קדרה*]

אוי. שכחתי לכתוב ש -

[א_גרויסע_מויש*]

אוי הדף הזה מעולה.
אני עדיין עושה את צעדי הראשונים
והמהוססים
שלא לומר מבוהלים
באתר, והדף הזה נראה לי מקום לא רע להמשיך בו.
אז קודם כל אני ממלאת את חובתי כלפי שמו של הדף- טושים זה הדק:
ברור שטושים זה העבה ולורדים זה הדק. ברור.
אני בשוק שזה בכלל הפך לויכוח.
ולגבי קרמבו-
מה אפשר להגיד מבחינה אישיותית על מי שלא סגור על השיטה? אני למשל (הא! אכלתם אותה. עכשיו אי אפשר להריץ דחקות על המופרע) אוכלת כל פעם מאיפה שבא לי, באופן די רנדומלי, וזה מקיף בערך את כל השיטות הקיימות,
חוץ
מהשיטה המזעזעת המועדפת על בנזוגי שהיא נסיון להכניס את כל האובייקט בבת אחת לתוך הפה (תתפלאו, זה עובד).

[פלונית*]

ברור, לגמרי ברור, מפתיע שהועלה לדיון. קודם כל הביסקוויט!! ואחר כך לאט לאט את כל היתר. ולהכניס בבת אחת לפה, מבייש את אוכלי הקרמבו באשר הם.

[פלונית*]

ואגב... טושים זה הדק!!!

[מ_י_כ_ל*]

מייק,
לחלוטין איתך. חוץ מהשפם (שאין לי. בחיי!). בימים הטובים גם נהגתי להשליך את העוגיה. היום זה יותר 'אם היא כבר כאן, אז אולי נאכל אותה בכ"ז'.

ועוד שמן למדורת הקרמבו - וניל או מוקה ?

[בועז_חן*]

מורידים את העטיפה ומלבישים אותה כמו האות כ' על הקרמבו, לוחצים מלמעלה ומלמטה ומקבלים פיתה בטעם קרמבו - לאכול כמו מנה פלאפל. (האמת זה לא יותר טעים, אבל סוחט גלי מחאה מכל הסביבה (-: )

[קלא_אילן*]

וניל או מוקה?
בשלב הזה אני כבר חייב להכנס לדיון.
וניל או וניל, זאת השאלה.

[חברים_של_ברונית*]

הייתי עוזרת בית של מי שטוען שהמציא את הקרמבו. אולי פה סוף סוף יענו לי. זה יכול להיות? הוא ושותפו, קונדיטורים תל אביביים, בני שמונים לפני עשרים שנים בערך.

[קלא_אילן*]

התפלאי, אש"י, אבל אם אתה אוהב קרמבו אתה אוהב קרמבו.
לשמחתי אין צורך בקבוצת תמיכה, הו רעיון נדוש שכמוהו, דווקא מכיוון שחלק לא מבוטל של אנשים מכובדים, נאורים, משכילים, אוהב קרמבו.
אם במרומי המגדל קרמבו אוכלים,
למה לא גם בבור הנמלים?

[תוספות_יוםטוב*]

לעניין הוניל, אני עם קלא. למה לעשות מלחמות עולם על מצבים שבהם כלל אין דילמה?

בועז - אני מזועזע.
כך אוכלים קרמבו: לוקחים ביס קטן מהשוקולד. ואז מלקקים את כל הבפנוכו - בלקלוקים קטנים השואבים החוצה חתיכות קטנות של קרם. אחר כך השוקולד. אחר כך העוגיה.

[אל_מלא*]

אלמלא הייתי קורא לא הייתי נדהם.
קרמבו אוחזים ביד שמאל, הופכים אותו ואז מקלפים לו את העור עם יד ימין. יש לו עור צבעוני ומגע מתכתי - את זה לא אוכלים.
אז, הופכים את הקרמבו חזרה, ככה שהבסקויט (ולא עוגיה) למטה.
אלמלא הייתי צריך לכתוב את כל זה אולי לא הייתי נדהם כל כך. זה הרי מובן מאליו שטרם אכילת הקרמבו יש לפתוח את הפה גדול גדול, לשאוב את כל שוקולד והוניל (כאן אין בכלל שאלה - המוקה לא שייך למציאות בכלל) לתוך חלל הפה ולענג את כל החניכיים והחיך.
את הבסקויט אוכלים לאט לאט.

ואם טושים זה הֶדֶק, מה זה האקדח?

[עדי_יותם*]

יאיר, אני מזועזעת ממך. השוקולד הוא החלק הפחות טעים בקרמבו, וחייבים לאכול אותו עם הקרם כדי שלא יידבק לשיניים.
הדרך האידיאלית היא לאכול שניים בכל פעם, (נניח, אחד מוקה ואחד וניל, רק לא הצבעוניים המגעילים האלה), אבל בכל מקרה, מתחילים מהביסקוויט.

אש"י, אני לא יודעת אם אני סודקת את הדימוי שלי אצלך או מחזקת אותו (-:

בכל מקרה, לפני כמה שנים קיבלתי מסיבה כלשהי קרטון קרמבו שלם - 40 חתיכות - מאחד היצרנים. רצתי מיד לתת אותו לגן במתנה, אבל הספקתי לחסל שלושה בדרך. אני חוששת שחוסני המוסרי נחלש מאז והיום לא הייתי מוותרת על מתנה כזו כלאחר יד. וגם לא הייתי מתחלקת עם ילדיי הפרטיים.

[מ_י_כ_ל*]

וגם לא הייתי מתחלקת עם ילדיי הפרטיים.
ב-רור _{[בעגה ג'ודי-ניר-מוזס-שלומ-ית של לימור בנאי].}
ביקרנו בבית של חבר מהגן של הבן (3.5). אימו כיבדה את כל הנוכחים בקרמבו. הבן שלי עמד נבוך עם הכדור המתכתי הזה ביידים ושאל אותי בלחישה: "אמא, מה זה?". נו, מה אני אמורה לענות לו? שזה עונג עילאי? שזה החטא האולטימטיבי? מה?? אז לא אמרתי. בקול מעושה ומשועמם עניתי: "תטעם". ואתם יודעים מה? הילדון, עשוק הילדות, בכלל לא אהב את זה!!! פְשיו [=אנחת רווחה]. "כן, זה באמת לא משהו" הפטרתי. נו, טוב, זה באמת היה בטעם וניל.

לכל מלעיזי המוקה - תחשבו על זה כפתרון ליעול - זה כמו לשתות קפה ולאכול קרמבו בו זמנית. יש משהו יותר טוב מזה???
חוצמזה - לא צריך. יותר בשבילי.

[א_גרויסע_מויש*]

זה הרי מובן מאליו שטרם אכילת הקרמבו יש לפתוח את הפה גדול גדול, לשאוב את כל שוקולד והוניל
אני בשוק! שנים אני אומרת לאיש שלי שהוא המבוגר היחיד עלי אדמות (כרונולוגית לפחות) שאוכל ככה קרמבו.
ותגובתו על הגילוי: "נו, את רואה?"

[אל_מלא*]

שוב,
אם טושים זה הֶדֶק - מה זה אקדח?
ומה עניין ללורד בבית המחוקקים?

ואם אני אומר לך אני אוהב אותך,
מה לך חפוש משמעויות בין המילים?

אז אין כל הפתעה ואין פליאה,
אלמלא לא היתה מתרגשת פרשיה,

שיש חושבים שטושים זה הדק,
ויש שחושבים רבות, מלוא השק,

אני ידידי, אלמלא טרדה אחת קטנה,
הייתי מאושר עד משרדי הממשלה,

שאין אני מצליח להחליט בשאלה,
האם עניין דקות הטוש מחייב כזאת מלחמה ?

ואת הקרמבו המיוחל, פרס לכל גיבור,
יש לבלוע מהראש ולסיים מאחור

לצקצק בלשון ולנגב במפית,
לאחר הכרסום האיטי של הביסקויט.

[פלונית*]

ויכוח מיותר ניטש כאן על קרמבו מוקה. יש דבר כזה קרמבו מוקה? מי בכלל אוכל את זה?
אוףףףףף בא לי קרמבו.

[אש''א*]

צחקקתי עד עניין הקרמבו.
כי קרמבו זה איחס!!!!!!!!!
האיש התערב מעם כמה קרמבו הוא יכול לאכול ברצף - הוא נשבר אחרי כ-20 (ההתערבות היתה אם הוא יגמור את החבילה... גועל נפש)

[תבשיל_קדרה*]

האיש התערב מעם כמה קרמבו הוא יכול לאכול ברצף - הוא נשבר אחרי כ-20
עם או בלי לשתות באמצע? זה הבדל גדול!

[חלי_ש*]

הערה בעניין הבסקוויט של הקרמבו -
זכור לי היטב שהבסקוויט "של פעם" היה עסיסי ביותר, כלומר, היו שמים שם דבש או איזה חומר אחר שגרם לבסקוויט לזרום ולהיות חלק נכבד מהחוויה. לעומת זאת היום, מרוב שהבסקוויט יבש, ניתן לתלוש אותו בקלות, ויותר מזה, אפשר להשוות את הקשיחות שלו לקשיחות של מצה טובה בפסח!

[מ_י_כ_ל*]

יואו, זה מזכיר לי! נכון ששינו גם את המרקם של אגוזי? פעם היה צהבהב וצמיגי, היום לבן ורכרוכי.
<במחילה מן הקרמבו שהזנחתיו להרף רגע..>

[חלי_ש*]

ואם כבר בהזנחה עסקינן, מישהו זוכר את ה"טורינו" המדהים רחמנא ליצלן של "ורד הגליל"?

[חלי_ש*]

דרך אגב, אני כבר לא רואה קרמבויים יותר בחנויות (האם זה אומר משהו על סוף החורף? )

[תוספות_יוםטוב*]

טורינו! כן! זה באמת היה מדהים.

<יאיר נזכר בערגה גם ב"ריגולטו">

ולעניין הקרמבו: נזכרתי שבזמן לימודיי הישיבתיים היה פולמוס גדול מה מברכים על קרמבו (שזה כמו הפולמוס איך אוכלים קרמבו - רק ביהודית): האם מברכים עליו "שהכל" - כי הקרם והשוקולד הם העיקר, או שמא "מזונות" - כי הביסקוויט הוא העיקר.
(כשאני חושב על זה עכשיו - זה בדיוק הויכוח איך אוכלים קרמבו, רק ביהודית...)
בקיצור: אחד הפתרונות המבריקים היה לעשות פירוק לגורמים לקרמבו. דהיינו: לפרק את הביסקוויט מהשאר. לברך "מזונות" על הביסקוויט ולאוכלו. אחר כך לברך "שהכל" על השאר ולאוכלם.
אנשים אשכרה עשו את זה.

למשך זמן רב היה בעיניי הקרמבו למשל ביחס להתנהגותה של ההלכה: אם יש מציאות שההלכה לא יודעת איך לפתור אותה - היא תעדיף לפרק את המציאות עצמה, במקום למצוא לה פתרון הלכתי חדש.

<יאיר יוצר לינק לא צפוי בין טושים זה הדק ל-היהדות הקפואה>

[בועז_חן*]

ואם כבר חוזרים למקורות - בסרט "מבצע סבתא" מחסל קרמבו 100 קרמבואים ונתפס כשגל של ביסקוויטים מתחת לחלונו (ועל כך שמו).

[מ_י_כ_ל*]

יאיר -
פתאום חשבתי, שהגם שטילון היה יכול לשמש דוגמא רב-חושית ליהדות קפואה, הרי שכולנו בני מזל שלא אותו ניסו לפרק (או שמא?!?).

השאלה 'מדוע לא ניתן לומר את שתי הברכות יחד על הכל' חורגת מתחומו של הדף?
<תוהה אם הצלחתי לשאול בלי לשאול>

[אל_מלא*]

אח, אגוזי, היו ימים...

[אלמוני_לעניין_זה*]

גבירותי שבו רגע בצד (או עדיף שפשוט תשכבו על המיטה. כן, על הגב), ורבותי הסכיתו והאזינו - שו"ת ופסק ההלכה של רבנו אלמונימי לסוגיית כך אוכלים קרמבו:
ראשית מסירין כל בית ישראל את העוגיה, ומשליכימינה אחר כבוד למקום שבו אפילו הנמלים כבר לא ימצאו אותה.
את כוס השוקולד המלאה בקצפת וניל (רק וניל) אוחזין (בלי לקווצ'ץ'!) ביד שמאל, עטופה כדוגמאת האות כ באלומיניום המקורי, הידוע במקומותינו בשם "הקליפה של הקרמבו".
טובלים אצבע ימין בבכירת הוניל, ומורחים ככל אשר תעלה האצבע סביב סביב פיטמת אשת לבבכם, או המאהבת - גבר גבר והעדפותיו (עכשיו פתאום את קמה לי? ביקשתי שתשכבי על הגב, לא?). משם, כגיבוריו של גדעון, כאשר ילוק כלב בלשונו, מלחכים את הקצפת (וניל! וניל!) - והרי זו אחת מארבע חובותיו של הבעל: שארה, כסותה, עונתה וקצפתה.

והרי זו ההזדמנות היחידה שבו הקרמבו הוא המנה הראשונה - - - והמנה האחרונה אף מתוקה היימנו.

דברי רבנו אלמונימי

[תבשיל_קדרה*]

יאיר יוצר לינק לא צפוי בין טושים זה הדק ל-היהדות הקפואה
השחלה, קוראים ללינקוק לא סביר כזו, לקידום עניניך באופן שנראה תמים לחלוטין.

[תוספות_יוםטוב*]

גילה -

<יאיר מתגבר על הפיתוי להגיב בדף הבית של גילה - מתוך כבוד לבת-שיחו>

[עודד_לבנה*]

אני מאמין שהעוגיה הגיעה בטעות לקרמבו: היה עודף של עוגיות במפעל, וחשבו: טוב, אנשים לא קונים. מה עושים איתן כדי שיקנו? אולי נוסיף להם משהו טעים, לשם שינוי?
מאז העוגיה נשארה בקרמבו, תקועה כמו מסמר בלי ראש, ומיותרת כמו תוספתן.

>עודד לפעמים זורק את העוגיה. תלוי כמה האוירה פולנית<

[ברונית_ב*]

עודד, קודם כל זו לא עוגיה, זה ביסקוויט (-; ושנית, למה אתה תמיד חייב להתחכם D-: ?
וגם:
מאז העוגיה נשארה בקרמבו, תקועה כמו מסמר בלי ראש,
העוגיה/ביסקוויט היא היא הראש של המסמר!

[אש''א*]

א. גילה הוא לא שטה באמצע.
ב. השבת באו אלינו אורחים שהביאו הפתעה: הכלאה בין קרמבו למרשמלו...
כן כן היה ביסקוויט עליו מרשמלו לבן והכל נראה כמו קרמבו שלא התנפח...

[עודד_לבנה*]

ברונית ב
למה אתה תמיד חייב להתחכם

אפשר להמליץ עלייך לעיטור הפולניה השבועית?

[בועז_חן*]

פלא שעוד אף אחד לא מבקש את העטיפה כדי להחליק אותה. יש לזה שם בירושלמית אבל אני לא זוכר כי זה היה משחק של בנות. כסופים? נוצצים? משהו כזה.
< בועז סוגר מעגל. ועוד נכנס לסוגיה מגדרית... >

[אל_מלא*]

קרמבו בעצם הוא עוגיה - או עוגית עטופה בנייר כסף (כן, נייר הכסף שהבנות החליקו בועז, משמש היום לעטיפה של כל מיני דברים הגורמים למנצ'יס היסטרי).
ובתוך העוגיה או העוגית, שוכן לו ביסקויט, לא עוגיה. והביסקויט עצמו - שנעלב מהדף הזה גם הוא בעצם מורכב מכמה אפשרויות:
ב-יסקויט בבחינת שיבוש לשון של "בשקט" יענו "אוסקוט", קריאה נדרשת כאשר גריסת הבסקויט נעשית בקולי קולות.
בי-סקויט בבחינת סקויט דו-מיני בהעדפותיו.
ביס-קויט בבחינת נגיסה בקויט, או יש אומרים שקויט זה רעש בקרמבואית ואז מדובר בביס קולני (שמחריד כל פולני). מתקשר לפירוש הראשון.
ביסק ויט בבחינת קביעה נחרצת של הביסקים, מראשוני המתיישבים בקרמבואה העתיקה לציין את הקרמבו כלבן. מה שמוכיח שאין קרמבו לא וניל.
ביסקו-יט בבחינת ריקודי הביסקו שלא פסו מהעולם .עדיין. ועוד יטו את לבות הכופרים.
ביסקוי-ט בבחינת המרקם הדומה לזה של ביס בדג קוי מזן ט.

טיוקסיב שזה ביסקויט הפוך הוא זה שהמציא את הביסקויט. זה ידוע...

[פלוני_אלמונית*]

אל מלא רחמים עלינו!

[אמא_של_יונת*]

בועז,
כל הכבוד!

[מיכל_שץ*]

שברחובות קוראים לצינור דוּ-פִּיָה גם סבא שלי עליו השלום היה קורא לזה ככה.
_{אני לא מאמינה שקראתי את כל הדף הזה. צחקתי בכיתי - היה גדול.}
אחלה התחלה לבוקר, כנראה שהתייחסות ראויה לכל הסוגיות אפשרית רק בשעות הקטנות של הלילה.
בכל זאת תרומה משלי לפינה "רגע של עברית"
אצלנו היו רק לורדים - עבים ודקים, כשגדלנו קצת היו גם "ארטליין / ארטליינים" - טושים/לורדים עבים על בסיס כהל, שאמי הקיבוצניקית נהגה לכנותם 'עט פרמננטי' או 'עט סימון'.
החלק המוזר בכל הנושא שהייתי בטוחה שרק אנחנו קראנו להם לורדים וכל שאר העולם טושים (העובי כן קובע?). ולכן אני מצטרפת לירושלמים שאומרים טושים זה העבה - לורדים זה הדק!
עוד מילים:

• פוקרֵס - גופיה ארוכה ולבנה שלובשים מתחת לבגדים בחורף שלא יהיה קר.
• אנפילאות - נעלי בית (גם אצלנו)
• לגובב - לאסוף את המים מהרצפה אחרי השטיפה בעזרת מגב (מקל עם גומי)

[אש''א*]

יש לי שכנה שאשקרה אומרת לילדים שלה "הסירו את הנמנמת"