תבנית נוף

[קוראת*]

אנחנו מכניסים ביחד קרוב ל-30,000 ש"ח בחודש. אחרי מיסים, ארנונה, שכר דירה על הבית והעסק, חשבונות ומזונות אנחנו נשארים עם מינוס.
חשבתי הרבה על מה שכתבת.
אתם אולי זקוקים ליועץ כלכלי, כמו שכתבו פה?
אני חד הורית, העזרה היחידה שמקבלת היא ביטוח לאוטו, תיקונים וטסט, עם בן 6 וחצי בבית ספר חצי פרטי, בתל אביב, מסתדרת עם \12,000 ברוטו לחודש (עם משכנתא של 4200 על דירונת).
לא אומרת את זה בביקורת חלילה. אלא אולי משהו שם לא מאורגן עד הסוף?

[עננים_בקפה*]

קיבלנו יעוץ עיסקי לפני שנה, זה באמת עזר לנו להיתעל, מאז המחירים עלו. יש גם מזונות שצריך לשלם לא בגלל זשה החוק אלא כי מזונות לילדים. יש לקוחות שלא משלמים, לאו דוקא פרטיים, אולם ארועים שהיזמים עבודה בעשרות אלפי שקלים, שילם מקדמה אבל לא את שאר הסכום, משרד הביטחון שמשלם שוטף פלוס 90 שני רכבים ישנים שאנחנו מטפלים בהם לבד טיפולים שגרתיים אבל יש בלאי, דלק שעלה ועלה ועלה, חומרי גלם שעלו, אוכל שהיתיקר, רק לפני כמה ימים הודיעו לבן זוג שהשכירות על הסדנא עולה בשני שקלים למטר, עוד 400 ש"ח לחודש, ולהעביר סדנת נגרות זה עסק יקר שמשבית אותה לחודש, בקיצור סכום שלפני שנה שמר אותנו על הקשקש כבר לא עושה את זה. אנחנו גרים בזכרון, אבל בבית שהשכירות עליו נמוכה (כי הוא היה במצב רע ושופץ על חשבונינו) ומעבר דירה נוסף אחרי השנים האחרונות יקטינו את ההכנסות מטיפולים שלי עוד יותר.
זה נכון שאני יכולה לגבות תשלום על כל פעם שאני עוזרת לאנשים מרחוק, ולהיתיחס למטופלים שלי כאל מכונות ליצור כסף, אני עדיין לא שם. בינתיים.

[או_רורה*]

אפשר שאלה, בעצם שתיים?
אולי תשאירי את הארלף עם בייביסיטר יומיים בשבוע במקום בגן ההוא? יותר זול.
ואולי, אם בן הזוג עצמאי, ישנה אפשרות שיום אחד הוא יהיה עם האלף בזמן שאת תעבדי? זה אפשרי בכלל?

[שני_צו*]

עוד אופציה זה לברטר עם אמא אחרת במצבך. תתחילי מבוקר בשבוע שהוא אצלה, ובוקר בשבוע שהם אצלך.
עם אמא אחת זה יכול לעבוד לא רע. וגם בבוקר שיהיו אצלך זה יותר קל שני ילדים מאחד.

אלו לא החיים הישנים שלך בחזרה. אבל זה משהו.

[עננים_בקפה*]

כמובן שאם לא אמצא גן שיוכל להיות בו האלף ישאר עם ביביסיטר.
לגבי הבן זוג, גם ככה הוא בקושי מצליח לעשות את כל מה שצריך, התיכנון הוא שבוקר אחד אני אתעסק בשווק וגביה של העסק שלו כי אלו דברים שהוא לא מגיע אליהם וזה ייעל את העבודה.

[עולם_חדש_מופלא*]

, ומצטרפת לעצות של אורורה ושני

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אתמול רציתי לכתוב אצלך על שצרת רבים- היא לא נחמת טפשים וגם לא חצי נחמה. היא פשוט צרת רבים והיא צרה צרורה.
אבל -התכוונתי להוסיף- בגלל שהעבודה אצלי באה לפתע בטפטופים- התפנה לי בוקר חופשי- יום אחרון לקייטנה- שהשקעתי את כולו- לקריאה בראן אחד של הדגחה! בגלל זה כעת אני במצב רוח טוב, ושאני ממליצה גם לך בתוקף.
בסוף החלטתי לוותר, כי את עם שניים בבית ובוכה בגלל כסף, ומה אני מבלבלת לך את המוח עם בלוגים של אחרות עכשיו..

והיום? היום קראתי את זה:
התיכנון הוא שבוקר אחד אני אתעסק בשווק וגביה של העסק שלו
וואו, איזה כיף לו, גם אני רוצה! אם תיפרדו חו״ח או משהו, אני אשמח להתחתן איתך. לא תצטרכי לעשות לא צבע, לא רגליים, אפילו לא שפם.
(אני מעדיפה להמשיך, תודה).
רק תעשי טובה, תעשי גם בשבילי את השיווק והגביה.

[עננים_בקפה*]

זה שאני אומללה לא אומר שאני צריכה גם לסבול.
מה, זה לא מספיק שיש לי שניים בבית ואני בוכה בגלל כסף, אז אני צריכה להימנע מלקרא בלוגים מצוינים של אחרים, דידנט דה ג'ויש פיפל ספרד אינף?

לגבי השאר, תשמעי תמורת סכום מתאים או שווה כסף אשמח לעשות גם לך שווק, גביה, יעוץ רוחני, או כל דבר אחר. יותר קל לי עם עסקים של אחרים משל עצמי . גם הצעת הנישואים באה בחשבון. תמיד טענתי ששנינו צריכים להיתחתן עם מישהי. מין בעלבוסטה כזו שזוכרת שניגמר השמן זית, ושיש לה תפריט קבוע לכל יום, ושיודעת באופן אינסטינקטיבי מה היום הטוב ביותר בחודש לעשות שחי, שפם ופנלים.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

תמיד טענתי ששנינו צריכים להיתחתן עם מישהי. מין בעלבוסטה כזו

גם אני! גם אני! גם אני! נשבעת לך, גם אני!
ואת יודעת מה? -הוא (זה שהייתי נשואה לו, לא אבא של דבש) שמע בעצתי ובאמת התחתן עם אחרת.
אבל לא נראה לי שהיא ממש בעלבוסטה.
ואני? נו טוב, את כבר יודעת..

[הגבירה_בחום*]

יותר קל לי עם עסקים של אחרים משל עצמי
הוי זה ברור, מסתבר שגם אני אשת שיווק ממש מצויינת עבור עסקים של מישהו אחר, כשחובת הביצוע לא מוטלת עלי...
וגם אני חושבת ש דה ג'ויש פיפל ספרד אינף_ אבסולוטלי (-:

(מקווה שזה בסדר שאני ככה מתפרצת...)

[מצ'רה*]

זה שאני אומללה לא אומר שאני צריכה גם לסבול.
חמודה.

[דג_חתול*]

טוב, יש לי מס' הערות לא אמפטיות שנועדו להכניס להתיז קצת מים על פנייך הדומעות:
ביום שישי אני מתלבטת בין לקנות פרחים לבית או לחם מלא. הלחם מנצח.
אני לא קונה לחם מלא בכלל, כי זה נורא יקר. ופרחים גם לא, ברור שלא. זה מותרות מיותרות.
לקנות סטייקים בלי כווץ קטן בלב, לקנות לילדים ספרים בקצב שאני רוצה ולא רק לאסוף שאריות של אחרים.
אני לא קונה סטייקים בכלל! זה נורא יקר! מי קונה סטייקים? יש הרבה בשר אחר טעים וזול יותר, שאני קונה בערך פעם בשבוע, וגם עוף זה טעים, וארוחות צמחוניות , זה פשוט מצויין וטעים. סטייקים זה יותר קונספט. כאילו, טעים בטירוף אבל לא קשור לכלכלת הבית בכלום. אם את מתמסכנת בגלל זה זה בגלל הלך הרוח ששקעת בו ולא כי זה באמת כזה צער. ומי קונה ספרים? זה נורא, נורא, נורא יקר!!!!!!! ומילא שזה יקר, זה זמין ובשפע, פשוט ההרגשה חרא שלך בחרה להתביית על זה .

על השולחן כמה סלטים, על המחבת סטייק, בכוסות יין אדום.
גם הדשא שלהם יותר ירוק אני מניחה.

אני מקנאה באופציה לרכוש את מה שאני צריכה. לא שאני תמיד צריכה חדש, ממש לא, אני בשימחה מקבלת ונותנת חפצים, בגדים, ספרים, וכל דבר אחר, אבל אני רוצה את האופציה. זה בעיני לחיות באופן סביר.
בעיני זו התפנקות שמאמללת אותך, לרצות את האופציה. מזכיר לי את לורטה מלייף אוף בריאן.

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שישבתי בבית קפה, שקניתי בגד חדש או נעליים לפני שהזוג הקודם נקרע לחלוטין, אנחנו חיים על קו העוני.
תראי אני רחוקה מלהבין בכלכלה אבל הביטוי הזה מעצבן אותי. איך הוא מתיישב עם המשך המשפט?

מחזיקים שני רכבים, שנת 93 ו-98, בלעדיהם לא נצליח לעבוד. עם כל התיקונים והאחזקה שזה עולה (אומרים שאוטו ישן זה לעשירים) - לא עדיף לעבוד עם מוניות? תוהה, לא באמת מבינה בזה.
אין לנו טלויזיה - זה מדלות או בחירה באיכות חיים?!
הילדים בבית, אוכלים לרב אוכל שבושל בבית -סימני היכר של שפע, דווקא.
אין ולו מסך פלזמה אחד בכל הבית אוי אוי אוי! (גם לי אין, ולא עוררת את רחמיי)
רוב מכשירי החשמל נאספו ברחוב ותוקנו או עברו אלינו אחרי שהבעלים הקודמים קנה אחד חדש - אז אתם גם יצירתיים וגם מוכשרים. לעומת כל הדבילים שהולכים וזורקים על זה כסף בחנות!

תראי, אני לא אומרת שלא קשה. אני אוהבת אותך, ושמחה לכל תקשורת איתך אפילו על הרקע המעאפן הזה, אבל נראה לי שלמרות הניתוחים הפוליטיים המוצדקים, בנית לעצמך חבית מצב רוח חרא והתיישבת בתוכה כאילו זהו זה.
מה נהיה איתך אחותי? קומי התנערי נא.

[דג_חתול*]

כי כשאני מכינה שניצלים אני לא אוכלת ולא מסיבות בריאותיות - את יודעת, בכנות, גם אני. זה מעצבן, אבל האומללות מזה היא כבר תוצר של יצירתיות, בעיני. סוג של פרשנות. כך זה אצלי לפחות. אם התאמללתי מדבר ברמה הזאת הפעלתי את היצירתיות שלי בנתיב לא מוצלח. (מכירה את זה. עושה את זה.)
כי אנחנו אוכלים סברס שאנחנו קוטפים כי זה בחינם נו אז מה. הסתכלתי על המחירים של הפירות המרוססים ומפוצצי ההורמונים בסופר. אלוהים ישמור! מה זה הדבר הזה???!!!,
כי לא ראיתי סרט כבר שלוש שנים כי אין לך כסף או כי יש לך ילדים קטנטנים? מנסיונם של הורים רבים, הבילוי הספציפי הזה נזנח לכמה שנים טובות
כשהם מתחילים להגיע. במיוחד אם ההורים גרים רחוק וצריך להתחיל לשלם כדי לצאת. זה כבד. לא רק בכסף, גם בהרגשה. זה נזנח לטובת הסלון. (אני גם לא הולכת לקולנוע. היו מס' פעמים נדירות בעשור וחצי האחרונים. )
כי נמאס לי להעמיד פנים שבסדר כן. נו. זה באמת נשמע לא משהו.
כי נגמרה לי התקווה שיהיה אחרת, כי זה כבר לא תלוי בי, כי זה הקש ששבר לי את הגב. ועם גב שבור אי אפשר ללכת
בכלל לא מתייחסת אפילו למשפט הזה, דרמטי ומכמיר לב ככל שיהיה.
תראי, למרות ובהתעלם ובגין כל האמור לעיל ובלי לפגוע בזכויות, את אחת הנשים היותר מרשימות, מוכשרות, מצחיקות, שנונות, חכמות, לא שגרתיות, סקסיות, יצירתיות, מעניינות ו- תאהבי את זה או לא - אופטימיות, שפגשתי. אז הדכדכה הזאת, הטקסטים האלה, ברור שיש להם מקום, אבל לא את כל המקום.

[עננים_בקפה*]

וואלה, גם את המותרות של הדיכדוך לקחו לי, באמת קפיטליזם חזירי...
היה לי יום רע בשבוע לא משהו, מה יש אסור? EVEN COW GIRLS GET THE BLUES

[דג_חתול*]

ברור שמותר.
אבל קחי בחשבון שכשאת כותבת את נוגעת עמוק ללב. והתגובה זה יצור עם חיים משל עצמו.
טוב, אבל אם את זוכרת שאת cowgirl אז אני קצת יותר רגועה.

[עננים_בקפה*]

על תבונה ומסכנות.

כמו דמותו המיתית של קישקשתה גם אני מאמינה שיש דברים שצריך לעשות בעצמי.

לשבח את עצמי. במקום לחכות שאחרים יעלו על זה שאני נפלאה ,מדהימה, ומאממת אני חוסכת לי ולהם זמן ומידעת אותם בנושא. (רצוי בכתב ובשלושה העתקים)

לרחם על עצמי. אני מרחמת על עצמי באופן מלא, אינטנסיבי, ודומע. אחרי גג יומיים זה משעמם אותי ואני חוזרת לעצמי. אם הייתי מחכה לעולם שימלא את מכסת הרחמים העצמיים הנידרשת זה היה לוקח יותר מדי זמן.

לעשות דרמה. כשכל השאר רע, נישאר לי רק לציית לשורשי הרוסיים ולסבול באופן הדרמטי והמהנה ביותר האפשרי., רצוי בלווי וודקה טובה וכל מיני ה"זקוסקה" הקטנים והטעימים שנלווים לעיניין. דגים מלוחים,דגים מעושנים, נקניקים שמנים וטעימים, מלפפון חמוץ עם הרבה שום, קצת קוויאר, כל מה שיכול לרפד בנוחות את מיטת הסדום של החיים, כי כמו שכבר ציינתי זה שאני אומללה לא אומר שאני צריכה גם לסבול, והרוסים הביאו את האומללות לדרגת אומנות. היה להם הרבה זמן והרבה סיבות להיתאמן.

[חני_בונה*]

[קרן_שמש_מאוחרת*]

כמה שאת מסכנה, את אמנית המילה הכתובה שזה לא חוקי. אין דברים כאלה. מתמוגגת כהרגלי מכל מילה שלך. מצטערת - "מתמוגגת" זו אולי לא המילה המתאימה לאור התוכן העגום, אבל זה מה יש..

[רוקדת_לאור_ירח*]

התמוגגתי מהתיאור שלך. פשוט מעולה. וגם, עד כמה שהספקתי- נכון.

[עננים_בקפה*]

בעיקבות הסיפור של מימה והכירותי עם התנועה הקיבוצית.
אם כל מי שעברה הטרדה מינית תעשה ניקוי של האירוע מעברה ובעיקבות כך יהרס הבית בו זה התרחש יש סכנה שקיבוצים שלמים ימחקו מעל פני האדמה. אם כל אישה שעברה הטרדה מינית תעשה את הנ"ל והוא יהדהד למציאות החומרית, ערים שלמות ימחקו. הצד החיובי הוא שכך יתפנו קרקעות לבניה מחודשת

הנ"ל לא נאמר כדי לזלזל בתהליך של מימה אלא כהירהור פרטי שלי על נושא ההטרדות המיניות של נשים, או יותר נכון על כך שאין אישה שלא עברה הטרדה כזו ולרוב ברמות חומרה גבוהות.

[רוקדת_לאור_ירח*]

צודקת עננים. כשקראתי מה כתבת לא ידעתי אם לבכות או לצחוק

[בשמת_א*]

בעיקבות הסיפור של מימה והכירותי עם התנועה הקיבוצית
איפה?

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אם כל מי שעברה הטרדה מינית תעשה ניקוי של האירוע מעברה ובעיקבות כך יהרס הבית בו זה התרחש יש סכנה שקיבוצים שלמים ימחקו מעל פני האדמה. אם כל אישה שעברה הטרדה מינית תעשה את הנ"ל והוא יהדהד למציאות החומרית, ערים שלמות ימחקו
הרסת אותי.
אז מאד כדאי שאני אמנע מהניקוי
כי מדובר באחת מטייסות הקרב המובילות...
רק מהכסף שהיא עולה- אפשר לבנות ערים שלמות..

[פלוני_אלמונית*]

_בעיקבות הסיפור של מימה והכירותי עם התנועה הקיבוצית
איפה?_ מי גאון של מימה

[עולם_ומלואו*]

אם כל מי שעברה הטרדה מינית תעשה ניקוי של האירוע מעברה ובעיקבות כך יהרס הבית בו זה התרחש יש סכנה שקיבוצים שלמים ימחקו מעל פני האדמה
מעולה. גריינתי

[קרן_שמש_מאוחרת*]

רק רוצה לדייק - הסטטיסטיקות מראות שאחת מכל שלוש נשים עוברת תקיפה מינית במהלך חייה. הטרדה מינית נשמע, לאוזני לפחות, "לייט". כאילו מדובר רק בהטרדה מינית מילולית - את זה, כמדומני, כולנו עברנו.
המציאות היא הרבה יותר עגומה וקשה.

[עננים_בקפה*]

לפעמים, בעיני לפחות הטרדה מינית היא יותר בעיתית. בתקיפה מינית ברור יותר מה הסיטואציה בהטרדה יש כל הזמן את הספק הזה, כמו שמימה כתבה שלקח לה זמן מה להבין שיש פה בעיה, שאולי לא הבנת, או ש"למה לעשות עניין רק ממילים הרי לא קרה כלום", זו מלכודת הנחמדות שנשים נופלות בה לעיתים קרובות מדי.

ובכל מקרה גם אם רק שליש מהנשים יעשו כמעשה מימה ציוילזציות יפלו:-)

[י_פה*]

ערב טוב, ובאותה נשימה והס מלהזכיר, התנכלות על רקע מיני בעבודה של מנהל מתוסכל, לא מה פתאום..

[ציל_צול*]

הסטטיסטיקות מראות שאחת מכל שלוש נשים עוברת תקיפה מינית במהלך חייה
אני יודעת שזה לא הנושא כאן אבל זה הנושא שלי. אז סליחה.
הסטטיסטיקות מראות שאחת מתוך חמש נשים או ארבע או שלוש (תלוי באיזה מחקר) עוברת אונס על פי הגדרתו המשפטית. כלומר, פגיעה מינית שכוללת חדירה וגינלית של איבר או חפץ.

הטרדה מינית נשמע, לאוזני לפחות, "לייט"
אכן נשמע, אבל בחוק הישראלי וגם במדינות נוספות העבירה הזו מורכבת ממגוון של התנהגויות מוגדרות היטב ואחת מהן היא מעשה מגונה. עבירה פלילית שיכולה להיות מאוד לא לייט גם ברמת ההתנהגות ולא רק ברמת התוצאה.

את זה, כמדומני, כולנו עברנו.
מסכימה. וחושבת שכולנו עברנו גם משהו שהוא יותר מהטרדה מילולית. משהו שכולל מגע בעל אופי מיני תוקפני או מאיים.

[עננים_בקפה*]

אמת בפרסום

למייל שלי הגיעה פרסומת של סימילאק כולל השורה הבאה
"התינוק אינו נינוח, לא ישן, בוכה, כנסי לכאן וגלי גברים שיכולים לעזור בפיתרון"
ניכנסתי בציפיה לגלות מאגר שמי של גברים מסוקסים שיבואו להוציא את הרך הנולד לטיול, יקפצו איתו על הכדור, יחליפו חיתול ועל הדרך יעשו כלים ומסז' בכפות הרגליים.
ישר הבנתי שאני באמת שיכת לפרימיטביות שעדיין מניקות ולא נהנות מכל היתרונות שיש לתמ"ל להציע.
זו הסיבה שבריטניה כבר לא אמפריה, כל הגברים הבריטים עסוקים ואין להם זמן לישלוט. זה מה שקורה למדינה שעומדות בראשה נשים בתקופות קריטיות.

[עננים_בקפה*]

הירהורי הורות
האלף יהיה בן שנתיים בשבת. הוא בוחר לחגוג בסשן של הקאות ליליות ששולפות את אמא שלו הלומת השינה מהמיטה. אחרי שטיפה קצרה והחלפת מצעים הוא נירדם כאילו כלום ואני לא מצליחה להירדם מרוב דריכות. אין סאונד ששנוא עלי ומפחיד אותי יותר. בראש סיוטי ההורות שלי מככבים פגיעות ראש וחנק.
בכלל מאז הלידות מפלס החרדות הלא מבוססות שלי רק עולה. רעב בסומאליה, פצצות גרעין, שואות למיניהן.
אם יש משהו שהפנמתי מכל העיסוק בשואה זה העובדה שהדברים שהכי לא מתקבלים על הדעת עלולים להיתרחש. זה מילכוד ה"לא מתקבל על הדעת" מול "לא יעלה על הדעת".
בכלל כל התקופה האחרונה מאופינת אצלי באיזו חרדה קיומית מתמשכת. העולם כולו משתגע, הכל מתערבב, גם הקרקע המידית שלי קצת נשמטת. הגמד ילך לגן, האלף כבר למד להגיד "לא בא לי" באינטונציה מדויקת של פרחה בת ימית כולל משיכת הכתף, קבוצת החינוך ביתי משנה הרכב, כל קורי העכביש של השיגרה שלי נפרמים.
בתוך כל זה מתקרב יום הולדת 46. זה נראה לי גיל מופלג לחלוטין, גיל שבו היתי אמורה כבר להרגיש איזו שהיא יציבות, ואצלי שוב הכל באויר מחכה ליפול למקומות שלו.

[מיכל_א*]

לקריאה בראן אחד של הדגחה! בגלל זה כעת אני במצב רוח טוב, ושאני ממליצה גם לך בתוקף.

סליחה שנדחפת- במה מדובר? יש מראי מקום?

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

בתוך כל זה מתקרב יום הולדת 46. זה נראה לי גיל מופלג לחלוטין
זה אכן מופלג. אם היתה לך בת חמש, היית גם שומעת על זה! (אפילו אם כמוני, היית נמנעת מלנקוב במספר המדוייק. 39 נשמע מופלג דיו).

גיל שבו היתי אמורה כבר להרגיש איזו שהיא יציבות,
הממממ.
אולי דוקא גיל, שבו את יודעת שלמרות התובנות, ולמרות ההתפתחות, ולמרות עוד מיליון ואחד דברים-
המציאות לא מפסיקה להפתיע.ושחוסר היציבות הוא כמעט המשתנה היציב היחיד?
״לומדים לומדים לומדים ואז מתים״, הוא משפט שאני נוהגת לשלוף ולפזר בהזדמנויות המתאימות וזו נראית לי אחת מהן..

עוד משו: הכל יחסי. לאחרונה שני גברים שמבוגרים ממני בעשור התחילו איתי.
פתאום קלטתי שבעודי מתבאסת על שאני כבר, איך לומר? ״הז בין״ -
בעיניהם, אני בכלל ׳צעירה ויפה׳...

הכי חשוב:
יומולדת שמח יקירה!
מאחלת לך שתהיה שנה נהדרת טבולה באהבה, שפע, בריאות צחוק, שמחה. ושחייך יזבו (יש מילה כזו?) חלב ודבש.
מקוה שייצא לך גם לחגוג עם ״בירה ועשיית שטויות״
ושהכתיבה המשובחת פה תנבע ממך בנדיבות  מרשימה.. (טוב זה כבר איחול אינטרסנטי, שהוא גם לטובת הציבור )

[מי_מה*]

או , וואו, בכלל כיכבתי פה ולא ידעתי. נראה לי שאפשר לנשום עמוק ולנוח בשקט בידיעה שההתישבות העובדת עוד עומדת על תילה למרות כל ההטרדות המיניות שארעו בה. והכתיבה שלך אכן משובחת, והעם לגמרי דורש צדק חברתי. אינשאללה במהרה בימינו.

[עננים_בקפה*]

למיכל
הבלוג דג חתול המומלץ ביותר

אמא של תוסיק
תודה על הברכות יש עוד שבועיים עד אז, אבל מה אכפת אכפת לי לטרחן מסביב חודש מראש, אני אשב לי פה ברעש בדיוק בשמש, בצהריים

מימה, אני קראת אדוקה של הדברים שלך, פשוט זה היה הרהור שלא נראה לי שיך לדף שלך אז הוא נחת פה.

[עולם_חדש_מופלא*]

אני אשב לי פה ברעש בדיוק בשמש, בצהריים
גריינתי.
(לא היתה ברירה- המשפט נועד לגריון)

[עננים_בקפה*]

אחד בספטמבר
היום שהיתכחשתי לו התעקש והיגיע, אני והגמד שמנו את פעמינו לגן. אני בתחושת מועקה קשה והוא בפיזוז עליז. שעתיים שלמות של נצח בשבילי וזמן משחק מהנה בשבילו.
כבר חודש שלם שאנחנו דנים בעיניני גן, עוברים ליד, נכנסים כשאפשר כדי לראות את החצר. כבר חודש שאני משתדלת שלא להעביר לו את התחושה שלי כלפי המערכת.
כל החלקים שבי מתקוממים נגד מה שקורה בתוך מערכות חינוך, ברור לי שזה שלי ולא קשור אליו.
אני תוהה אם יש בזה גם אלמנט של הענשה, שלי את עצמי על כך שאני לא מצליחה לאהוב את הבן שלי כמו שהוא צריך, שאולי עם אמא אחרת הוא היה מתנהג באופן שהיה מקל עליה להישאר איתו בבית עוד שנה. תחושה של כישלון שלי בדרך שאני עדיין רואה כנכונה אבל לא מצליחה לישם באופן שישאיר אותי שפויה ואותו מחוץ למסלול היתנגשות תמידי איתי.
בעשרים דקות של הריכוז בסוף יכלתי לראות איך מופעל מכבש הזהות התאגידית בכל עוצמתו, לי זה הפך את הבטן. הוא ניראה מבסוט. האמת היא כנראה אפה שהוא באמצע.

[בשמת_א*]

אני מרגישה חופשייה להגיד את אשר על לבי, את רשאית, זכאית ומוזמנת למחוק את דברי בלי להניד עפעף כי הם לא לגמרי תומכים, אוקיי? עשינו עסק?

לי זה הפך את הבטן. הוא ניראה מבסוט
לך זה הפך את הבטן כי את כבר גדולה ורואה.
עברת מספיק שנים של זה וממרום ניסיונך וידיעותייך את רואה.
הוא תמים ובוטח עדיין לא רואה מה שלח אליו עכשיו את זרועותיו בפעם הראשונה לקנות את נפשו הרכה ולמכור אותה.
לכן, הוא נראה מבסוט.
הוא לא מזהה אותות של סכנה.
הוא לא רואה את הזרועות הנשלחות ללב נשמתו.
ולמה שיראה?
ולמה שיחשוד?
הכל עטוף בעטיפות נחמדות, למה שהילדים יראו מה באמת מסתתר שם בצללים?

מה שכן, תני לו להיות מבסוט.
וכשיופיעו סימני הפיקפוק, וכשיופיעו הסדקים - והם יופיעו! אפילו רק בזכות העובדה שאתם ההורים שלו ואתם לא שבויים של המכבש בשום צורה - אז, תרחיבי אותם. או פשוט תאשרי אותם. תתני לגיטימציה לפיקפוק. תתני לגיטימציה לראייה נכוחה. תתני לגיטימציה למורכבות.
וכך הוא יגדל לא להירמס במכבש, אלא לראות אותו ולהישמר ממנו. לשמור את נשמתו לעצמו.

[אמל_ית*]

כך הוא יגדל לא להירמס במכבש, אלא לראות אותו ולהישמר ממנו.
בשמת, כל מילה. למרות שעדיין אני לא מבינה, אפילו שיום אחד אצטרך לעשות את זה, איך שולחים ילדים למסגרת ככה. ולא תמיד מצליחה להאמין שברגע ששולחים אותם אפשר להגן עליהם מזה, אלא רק לתמוך בעיוורון הנעים עד שיתפכחו, כשיגדלו.

[או_רורה*]

שותפה לתחושותייך, עננים.
ושולחת שניים - אחד לגן פרטי ושני לגן עירייה.
עד הצהרים.
וגם אני במועקה כבדה כל היום הזה, מאוד קשה לי לראות את ה"ממסד" הזה שאני כה סולדת ממנו.
אבל....

ופה האבל הגדול,
זו הייתה בחירה שלי לגמריי לשלוח אותם לגן.
בחירה שנובעת מזה שאני לא בנוייה לחינוך ביתי משלל סיבות, על אף שזו ללא ספק הדרך האידיאלית והשלמה ביותר בעיני.

אז.. אידיאולוגיה לחוד ומציאות לחוד.
ילדיי יהיו חלק ממערכת החינוך.
אבל בוודאי שאפשר למסך, ולתת לגיטימציה לחשיבה עצמאית ויש משקל גם לכמות השעות שהם נמצאים "במוסד" לעומת הזמן בבית.

זו המציאות ואם בחרת כך - יש להניח שאת יודעת מה טוב עבורכם בתוך הראייה הכללית שלכם כמכלול.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אני שלחתי את האפרוח לגן בגיל שנתיים.
גן פרטי, מקסים! היום כשבתי החלה שנה שניה בגן עירוני, אני יודעת להעריך אותו אפילו יותר.
לא היתה לח ברירה.
אבל התייסרתי. אוהו כמה שהתייסרתי.
חברה שהכרתי ביוגה לנשים בהריון, שלפחות אז, היתה יותר ״באופנית״ ממני- אמרה לי משפט שנחרט בזכרוני:
״החלטתי להפסיק לייסר את עצמי לגבי דברים שאין ביכולתי לשנות..׳
ניסיתי לאמץ. לא תמיד מצליח..

תחושה של כישלון שלי בדרך שאני עדיין רואה כנכונה אבל לא מצליחה לישם באופן שישאיר אותי שפויה ואותו מחוץ למסלול היתנגשות תמידי
דוקא מרשימה היכולת לקרוא את המפה הכוללת ולהיות מסוגלת לשנות את דרך הפעולה כדי שתתאים למציאות אפילו כשזה מתנגש עם התאוריה.

חיבוק

[שלולית_י*]

מסכימה לגמרי עם בשמת.
החלטת לשלוח מסיבות נכונות ולא מתוך גחמה. עכשיו השאלה מה את עושה עם מה שהוא מביא משם.
זה קצת כמו טלביזיה, בעיני. הכי טוב בלי, אבל נניח - רק נניח - שהיית מחליטה מנכל מיני סיבות להכניס מכשיר הביתה. אני בטוחה שילדייך לא היו בוהים בתוכניות כל היום אלא היית מלמדת אותם צפיה ביקורתית, נכון? בסופו של דבר הם היו גדלים עם יותר שליטה עצמית ויותר ביקורת כלפי המכשיר מאשר אילו לא היו נתקלים בו אף פעם בילדותם.
את יכולה להפוך את הגן לאותו דבר. הגמד המתוק שלך גדל אצלך בבית. מיינסטרימי הוא אף פעם כבר לא יהיה. יש דברים שהוא יאהב בגן, יש ערכים שהוא ידקלם בבית, ויש דברים שייראה כאילו הוא מפנים. אבל תוך כדי ההתלהבות שלו, אם את שם כדי לכוון, אז בסופו של דבר אני מאמינה שיתבגר תוך הבנה שלגיטימי להטיל בספק במה שמערכות ממסדיות אומרות לך, שטוב לתהות ולא לומר "אמן" על כל מה שהמבוגרים אומרים. זה סוג של רווח שיש למעט מאד ילדים שגדלו עם קרבה למערכת החינוך, וזה יכול להיות אפילו חזק יותר מילד שכל חייו לא נתקל בה ונפגש לראשונה עם הממסד בגיל שהוא כבר מבוגר.

[עננים_בקפה*]

תודה לכל המעודדות, בנדנדה שבין הרצוי למצוי יש ברכה בכל תמיכה.

אני ניזהרת כל הזמן לא להפוך את המערכת לנמסיס שלי ולזכור שגם המערכות הגדולות ביותר מורכבות מאנשים. הגננת, היא אומנם גננת אבל גם בן אדם, אני אומנם אמא לא מיין סטרימית אבל גם בן אדם, הבן שלי חוץ מהיותו כזה הוא ישות ניפרדת בפני עצמו עם יכולת לגבש לו דעה ודרך פעולה עצמאית.
מבחינתי אנחנו בשלב הבחינה ההדדי. האם המסגרת תוכל להיתגמש מספיק כדי להכיל אותנו והאם אני יכולה להיתגמש מספיק כדי להכיל את המסגרת. פשוט זה לא, אבל גם לא בהכרח מסובך. אולי המילה המתאימה היא מורכב. כמו יחסים של אנשים.

[עננים_בקפה*]

עבר חודש. הדודה באה לביקור.
אף פעם לא סבלתי קרובי משפחה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

[אמא_אינקובטור*]

עננית - ראיתי משפט מחכים וחשבתי עלייך.
God, bless me with the courage to accept the things I cannot change, and with enough booze to deal with them.

[אהבת_עולם*]

and with enough booze to deal with them

מה זה booze?

[לי_אורה*]

מה זה booze?
אלכוהול

שמה טובה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

God, bless me with the courage to accept the things I cannot change, and with enough booze to deal with them._

טוב באה לפה על תקן ״פרשנינו״ לטובת מי שלא יודעת:
המשפט הזה משעשע במיוחד למי שיודעת שהוא פרפראזה על המנטרה של הAA-אלכוהוליסטים אנונימיים,
(מצטטת מהזכרון, סליחה על חוסר הדיוק):
_ה׳ תן לי את הכוח לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות,
אומץ לשנות את הדברים שיש ביכולתי
ותבונה להבחין בין השניים_

<לא, תודה לאל, זה לא מנסיון אישי שאני מכירה את המנטרה הזו>

[עננים_בקפה*]

זה לא היום ששותים ארבע כוסות עדדלאידע?
לא, רגע, זה פסח
או פורים
כשהמכבים ניצחו את בר כוכבא
נו, זה שהביא ביכורים בשמלה לבנה בכרם וישב בסוכה וביקש מכולם סליחה אחרי שהישפריץ עליהם מים
ואז טבל ביצה קשה בדבש בשביל האושפיזין שחטפו בתולות משבע מינים

להגנתי אומר שהגמד טוחן לי במוח עם סמלי החג בעקבות הביקורים בגן. הלילה התעורר בבכי שהוא לא רוצה לשבת במרפסת ולספור ציפורים בודדות, כי בטח עצוב להן.

[קן_לציפור*]

שהוא לא רוצה לשבת במרפסת ולספור ציפורים בודדות, כי בטח עצוב להן
גדול!!!

שנה טובה לך!

[בשמת_א*]

הצחקת אותי עד העצם (-: שנה מצויינת שתהיה לך!

[עננים_בקפה*]

אדום הוא הצבע שדוהה ראשון

שנים שאני מזוהה עם צבע אדום, צבע שער, בגדים, נעליים, אוכל,כמעט תמיד יופיע פריט כל שהוא באדום. בשנים האחרונות האדום זולג לו באטיות מחיי. את מקומו תופסים הצבעים הפסטליים. ירקרק, כחלחל, ורוד, אפור, צבעים שלא החליטו מה הם רוצים להיות כשיגדלו או כאלו שהחיים דהו מהם.
בתחילת שנת הלימודים ניסיתי להיות מעורבת בקבוצה שמנסה להחזיר שפיות למערכת החינוך ולאפשר להורים לקחת את ילדהם מהגן בשעה מוקדמת יותר, אחרי כמה ימים של להט שהרגיש מוכר דהה הלהט לכדי סימון לייקים בפייסבוק.

את השנה היוצאת ליוויתי בהתקף מיגרנה בעקבות מיקרה בגן שהילד שכלל מכנסיים מרוחות בקקי, גננת אחת שלא שמה לב ואמא עצבנית שמנסה בכל הכח לא להפוך את האירוע למלחמת עולם. אכן סיום מתאים לקקי של שנה.

גם ארוחת החג המשיכה את הכוון. בגלל המגרנה הכל עשה לי בחילה. גם הריח של העוף. רק כשהוא היגיע לשולחן הסתבר שכניראה לא הכל בסדר עם העוף ולא רק איתי, ומנת הדגל נישלחה לשמח חתולים. גירסת תשע"ב לכפרות.

לפחות את השארית הערב חגגנו בסטייל, בריכה חמה בחוץ על הדק עם נרות סביבה. שהשנה הזו תהיה כמו הבריכה שלנו. מיכל מיים גדול שהפך בעזרת הרבה מחשבה וקצת מיחזור לבריכת מים חמים שבה אפשר ללמד את הילדים לשחות, להרגע בערב לאור נרות, לתת לגוף ולראש לצוף בלי משקל, שנה של קלילות, של זרימה במידה ואצירה במידה, שנה של אור שמש ואור נרות, של שחיה ושל ציפה. שנה שבה הצבעים חוזרים לחיים

[עולם_חדש_מופלא*]

מאחלת לך
שנה של קלילות, של זרימה במידה ואצירה במידה, שנה של אור שמש ואור נרות, של שחיה ושל ציפה. שנה שבה הצבעים חוזרים לחיים

מקווה שהשנה החדשה תהיה באמת טובה, ושכל הקקי יישאר בשנה שהיתה (חוץ מהאחד ביום. בשירותים...)

[פלוני_אלמונית*]

אוי, אני מלאת קנאה.

שנה של בריכות על דקים לכולנו!

(מיכל בז. מהעבודה. אוי. )

[עננים_בקפה*]

קינאת סופרים תרבה חוכמה

[אהבת_עולם*]

קינאת סופרים תרבה חוכמה

קינאת בריכות תרבה בְּרַכוֹת .

שתהיה לך שנה מבורכת כמו בריכה נפלאה....

[עננים_בקפה*]

דממה מבורכת
הבן זוג וכל הצאצאים נסעו. מפגש משפחתי שממנו פטרתי את עצמי. אני זקנה מדי בשביל "לא נעים" שישרוף לי ערב שלם. בית ריק עומד לרשותי, ואני נהנית מכל דקה של שקט.
מגוון מסחרר של אפשרויות עומדות לפני: מקלחת ארוכה, כוס קפה נינוחה, ארוחה המותאמת לגמרי לטעמי בלי הצורך לתת ביסים לפיראנות בנות שנתיים, ישיבה מול המחשב בלי להיות דרוכה לקריאה "אמא אני רוצה אותך" בטון של סולטן, בקיצור עונג חג.

[בשמת_א*]

(-:

[רוקדת_לאור_ירח*]

נשמע טוב.

[אמל_ית*]

חג שמח!

[עננים_בקפה*]

עכשו מעונן
לפני שבועיים מתחילה להרגיש מוזר, שום דבר ספציפי, תחושה על סף ההכרה, משהוא קורה לי. בודקת ורואה שצריכה לקבל, לא שקטה ובודקת. תוצאה שלילית. משהו בי ממשיך להיות לא רגוע. בודקת שוב למחרת. שוב שלילי. ושוב למחרת. קו חלש מאוד אבל ברור.
שואלת את עצמי מה עכשו?
מקשיבה לתשובה שתעלה מבפנים.
תוך כמה דקות עולה קול צלול מאוד וברור מאוד.
לא!!!!
כל תא בגוף שלי מתנגד להריון הזה.
מעבר לשיקולים האופרטיביים והכלכליים. אני לא רוצה. לא מסוגלת. אין בי ספק. מחפשת את הספק בפינות התודעה, יש בי משהו שמרגיש לא נוח עם הודאות הזאת. איפה האינסטינקט האימהי? איפה השמחה הקטנה על ההריון הזה? אינם. כל מה שיש זו ודאות קרה והישרדותית. לא רוצה. ברמות העמוקות ביותר של ישותי.
מתקשרת לבן זוג, שואל מה אני רוצה לעשות, שואל אם אני סגורה על זה. לא מביע דעה משלו, לא כי אין לו, כי מבין שבעצם זו החלטה שלי ואני זו שתשא בתוצאות.
בערב נוסעים לרופא, במשרד שלו הוא שואל אותי שוב האם אני סגורה על ההחלטה, שואל שוב בארבע עיניים כדי לודא שאין עלי לחץ
הכל מתנהל באופן תרבותי מאוד וקר. ככה מתאים לי.
מתחילה לקחת ויטמין סי וצמחי מרפא, מתפללת ומבקשת סליחה, לא בגלל שמרגישה אשמה אלא בגלל שבכל זאת מונעת מנשמה לבוא. מתפללת להפלה טיבעית או לפחות להפסקת היתפתחות. מרגישה מפוקסת לחלוטין. הרבה יותר ממה שהירגשתי בכל השלוש וחצי השנים האחרונות.
בבדיקה אתמול אצל הרופא רואים דופק. קיויתי שלפחות זה יחסך ממני. לא קרה.
היום בערב נוסעים לקליקה פרטית לבצע הפלה. יש בי צער אבל לא חרטה. נורא ככל שזה ישמע בסדר העדיפויות הפנימי שלי אני עומדת במקום הראשון. לא מחמיא אבל מדויק.
לא קל לי עם זה. אסור שזה יהיה קל. עצוב לי אבל ברור. ממקום של בחירה חופשית אני בוחרת להפסיק את ההריון הזה. לכל בחירה יש את המחיר שלה. זו הבחירה שלי ואת המחיר אני אשלם במלואו וללא תלונות.

[מצ'רה*]

חזקי ואמצי

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

וואו. עצוב.
(נוגע בי במקומות הכי כואבים, אבל) שולחת לך גדול-גדול, מכל הלב.

[אמל_ית*]

אם אפשר יהיה להועיל לך במשהו בעולם האמיתי, אנא, הגידי. עד אז, אני אתייחס למקום הזה על פי הכלל שנהוג במעגלים, שמה שנאמר במעגל נשאר במעגל (במובן של קדושת המקום- הנוהג לא לשאול על הדברים במקום אחר, ולא רק הסודיות כי זה בכל זאת האינטרנט...)
רק באמת, דעי שיש לך גם קבוצת תמיכה והתייחסות במציאות של ימי שלישי וחמישי (-:

[מי_מה*]

חיבוק. אשמח לעמוד לרשותך אם תצטרכי יותר מזה.

[יעל_צ*]

מאוד מאוד מבינה את ההחלטה שלך.

[בשמת_א*]

מאוד מאוד מבינה את ההחלטה שלך

[דג_חתול*]

מחבקת אותך. לשמור על עצמנו זה כל כך לא מובן מאליו, בעיקר בעולם הנשיות והאימהות. חזקי ואמצי.

[נטע_ק*]

שמור על עצמנו זה כל כך לא מובן מאליו, בעיקר בעולם הנשיות והאימהות. חזקי ואמצי.

[קן_לציפור*]

וואי,
נוגע בי במקומות הכי כואבים,
חזקי ואמצי, חיבוק

[עננים_בקפה*]

תודה לכל מי שכתבה. תודה על חוסר השיפוט והתמיכה, על הקבלה למרות שנוגעת בנקודות כאובות ועל החיבוקים

[חני_בונה*]

את אמיצה
באהבה

[תמרול_ה*]

לשמור על עצמנו זה כל כך לא מובן מאליו, בעיקר בעולם הנשיות והאימהות. חזקי ואמצי.
והתאוששות טובה ושלמה.

[לימונדה*]

מצטרפת לקוראות המחבקות והלא שופטות (רק את יודעת)
תרגישי טוב!!!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחבקת אותך. לשמור על עצמנו זה כל כך לא מובן מאליו, בעיקר בעולם הנשיות והאימהות. חזקי ואמצי.
מצטרפת גם.
חיבוק.

[שלולית_י*]

זו הייתי אני..

[פלוני_אלמונית*]

גמני
מצטרפת לקוראות המחבקות והלא שופטות

את באמת היחידה שיודעת.

[עולם_חדש_מופלא*]

זו הייתי אני...

[פלוני_אלמונית*]

חשבת על כל האופציות???????
הייתי שם, אחרת לא הייתי שואלת.. וכן, אני תומכת כמובן בכל החלטה, ומאמינה שכל דבר שתעשי הוא הדבר שמתאים לך ונכון לשלב שבו את נמצאת בחיים.
אבל
ובתקווה שעדין לא מאוחר מדי
רק רוצה להאיר את עינייך שזה בלתי הפיך. וכדאי לשקול את כל האופציות באופן יסודי כדי שלא יהיו חרטות.
בהצלחה בכל דרך

[עננים_בקפה*]

פלונית
אני ערה לכל ההבטים, אם לא היתי ערה להם היה לי קשה הרבה יותר, אני עכשו אחרי, עם תחושה ברורה שעשיתי את הדבר הנכון. הדבר הנכון לי בנקודה זו של חיי, לא הנכון אבסולוטית לנשים באשר הן. רק לי. עכשו.

[אמא_אינקובטור*]

החלמה מהירה ותהיי טובה לעצמך.
כמו כל אמא טובה, עשית את מה שטוב למשפחה כרגע. ומה שטוב למשפחה הוא שאמא תשאר שפויה וחזקה עד כמה שניתן.

[עננים_בקפה*]

מסקנות ביניים

רצוי להמנע מהריון לא רצוי. גם בתנאים אופטימאליים הפלה היא חוויה לא משהוא.

אם כבר הגעת למצב הנ"ל האופציה המועדפת היא לעבור את הכל באופן פרטי. מבחינת המחיר הכספי ההפרש הוא כ500 ש"ח, מבחינת החוויה הריגשית הוא מליון דולר.

אחד הדברים שהיפחידו אותי היה הזכרון מהפעם הקודמת שבה עברתי הפלה בעקבות אי התפתחות העובר. תחושת חוסר האונים מול המערכת, האטימות של הצוות, היחס המגעיל של האחיות, בקיצור כל חווית בית חולים שבו אני הגורם שמפריע להם באמצע משמרת.

ברגע שהיתברר לי שאני בהריון חפשתי אופציות אחרות. מסתבר שיש והן גם חוקיות (ועדה וכל הנירת) וגם מוציאות אותך בהרגשה ששומרת על כבודך כאדם. הרופא שמבצע את הפעולה הוא הרופא שמלווה אותך משלב הגילוי ועד שלב ההחלמה, זה נעשה בזמן הנוח לך ולוקח כמה שעות כולל הכל ולא יום ויותר של סיוט, הפרטיות והדיסקרטיות נשמרת לאורך כל הדרך, ובעיקר הרגשתי כמו אדם ולא כמו שה לטבח.

זה לא מקל על ההתמודדות עם עצם העיניין, אבל זה חוסך את הרעשים מסביב.

קמתי הבוקר עם תחושת הקלה, הקלה שזה מאחורי, והקלה על זה שאני עדיין מרגישה שזה הדבר שנכון היה לעשות. חששתי מתחושת החרטה שאחרי, עדיין בכנות אני מרגישה שלמה עם הפסקת ההריון הזה. מבחינתי הוא היה מתנה לא צפויה (בהיתחשב בגיל ) אבל לצערי לא כזו שיכלתי לקבל. אני מלאת הודיה לגוך שלי על בריאותו ויכולותו להיות פורה אבל רואה את זכותי לבחור במה שנכון גם לרבדים האחרים שלי

[אחת*]

החלמה מהירה לגוף ולנפש

[קן_לציפור*]

עם תחושה ברורה שעשיתי את הדבר הנכון. הדבר הנכון לי בנקודה זו של חיי, לא הנכון אבסולוטית לנשים באשר הן. רק לי. עכשו.
החלמה מהירה, חזרה לגוף שלך, ולהיזהר להבא...
אני לא יודעת בדיוק בת כמה את, אבל הפוריות נראית טובה...

[יעל_צ*]

החלמה מהירה לגוף ולנפש

[הגבירה_בחום*]

אני מלאת הודיה לגוך שלי על בריאותו ויכולותו להיות פורה אבל רואה את זכותי לבחור במה שנכון גם לרבדים האחרים שלי
ללא ספק!
ונראה שהכרת התודה וההחלטה להפסיק את ההריון לאו דווקא עומדים בסתירה, במיוחד אם התחושה שלך היא שעשית הדבר הנכון.
ו החלמה מהירה לגוף ולנפש

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

עדיין בכנות אני מרגישה שלמה.
שמחתי לקרוא את זה, וגם ש:
התנאים (היו) אופטימאליים.
בכלל, טוב לדעת שאת כבר אחרי, והכל עבר בשלום.

אני מלאת הודיה לגוף שלי על בריאותו ויכולותו להיות פורה
לא יודעת אם זה פוליטיקלי קורקט להגיד את זה כבר עכשיו, אבל, לגמרי הרשמת אותי!
<זה כנראה הגנים שהבאת מאמא רוסיה (או הוודקה...).>

מאחלת לך החלמה מהירה ושיבואו ימים שמחים.

[עץ_התמר*]

מי ייתן שההמשך יהייה בקלות.

ושכל איחולייך לשנה זו אכן יקרמו עור וגידים.

[רוניתה_פיתה*]

הי, באתי לקרוא..
אמנם קצת בדיליי, אבל רוצה לספר לך שאני מבינה כל כך את הבחירה שלך.
קודם כל דרך הסיפור שלי, ובוודאי שדרך הסיפור שלך.

הגוף שלך מדהים, בהחלט!
אותי מרשימה גם דרך ההסתכלות שלך על הדברים. החדות, הידיעה, הבחירה במה שייטיב איתך (על כל "חלקייך", מגוף ועד נפש).
מקווה שאת בטוב. נתראה בקרוב..