תינוקות בני מספר חודשים בלבד יכולים להתבטא.
זמן רב לפני שהם אומרים את המילה הראשונה אנחנו יכולים לדעת שהם רוצים "ספר", "חלב" או "לאכול". הם אפילו יכולים לספר איפה כואב להם.
השיטה משלבת שימוש בסימנים עם הגייה של מילים ראשונות ומקנה כלי ראשון להבעה.
השיטה לא דורשת מאמץ אלא מחשבה.
השיטה נפוצה מאוד בארה"ב ואילו לארץ הגיעה יותר מאוחר ולא רווחת כמו שם...
{קישורים להמחשת השפה
קטע וידאו של שפת הסימנים לתינוקות באתר באנגלית
"ראשון"www.sign2me.com/media/pmu.mov
"שני"www.sign2me.com/media/rs.mov
"שלישי"www.sign2me.com/media/signing.mov
מילון אנגלית- סימנים -סרטוני מילים באנגלית.
תמונות של ילדים מתוקים מדברים בסימנים:
"ראשון"www.signingbaby.com/photo/more.html
"שני"www.mybabyfingers.com
"רישומים של מילים"www.signbaby.com/starchild.html
"הוראות כתובות של מילים"www.signingbaby.com/begin.html
(ליאת המאמינה)
{Social]הנה דף עם אוסף לינקים טוב Sciences[/po]/Linguistics/Languages/Natural/Sign Languages/Signing with Babies
(עדי יותם)
{הנה כתבה
שלוקחת את כל העניין הרבה יותר מדי ברצינות, וגם מעלה השערות פרועות באשר למניעיהם של ההורים, אבל בכל זאת נותנת גם קצת רקע מסודר.
(עדי יותם)
{הנה ספר במיתוס בנושא
(אביב חדש)
על שפת הסימנים לתינוקות וההתנסות בה:
מומלץ להתחיל בין ארבעה חודשים לחצי שנה. נדרשת אהבה מרובה לתינוק וסבלנות
אם הקטנצ'יק כבר מציין בצפצוף משלו על אוכל הרי שהגיע הזמן לשוחח איתו ברצינות... (ליבי שפת אם)
- אני תוהה אם כדאי לי להתחיל, או שאני אצפה מליבי התינוקת שלי, קצת יותר מדי. היא עושה ביי עם היד, כפיים. התחלנו באופן אינטואיטיבי כשעשתה את התנועות, להגיד ב-י-י (כפיים זה רק ביומיים האחרונים) ועכשיו היא יודעת לעשות ביי כשאומרים לה (תקראו לזה אילוף או למידה, לא יודעת, אבל זה מה שיש).
- זה בסה"כ הרחבה של ביי, כפיים, כן ולא, נשיקה... לא צריך להילחץ...
- חברה שלי השתמשה בשפת סימנים עם הילד שלה.(אביב חדש)
- אני השתמשתי בכמה סימנים אינטואיטיביים עם בני השני. ובגיל המתאים הייתם יכולים לראות אותו הולך אחרי כלבים ומאותת להם "בוא" בידיו... (יונת שרון)
- אני חזרתי הביתה יום אחד ובן זוגי ואמא שלי, שלא למדו את הסימנים, באו אלי בטענות, שלא הבינו לְמה הוא מתכוון כשהוא עושה
בסך הכל הוא רצה לרדת מכיסא האוכל. לקח להם זמן, אבל הם הבינו בסוף. (עדי יותם)
- אנחנו גם ניסינו קצת, כל מיני סימנים, אבל זה ממש לא עבד.
בהמשך, קניתי ספר/מילון של שפת הסימנים לחרשים, כדי לקבל רעיונות לסימנים למילים נפוצות.
נראה לי שצריך להשתמש בזה מאד בעקביות כדי לראות תוצאות; ומכיון שהמניע העקרי שלנו היה לחסוך לנו ולו תסכולים על שלא מבינים מה הוא רוצה, זה לא היה בעצם נחוץ, כי כמעט תמיד פשוט הבנתי אותו גם ככה. וגם כשלא הייתי איתו (לעיתים רחוקות), עדין הבינו אותו היטב.(ליאת skippy)
- ראינו את סרט ההמשך ל"פגוש את ההורים" - meet the fockers". מצחיק וחמוד, ומוצלח מאוד, גם לא בתור סרט המשך (הרי הם הרבה פעמים מאכזבים...).
{סדנאות:
שפת אם (ליאת המאמינה)
בדיאדה יש קורסים בני כמה פגישות בשם "ידיים מדברות".(קרוטונית מהמרק הגדול)
מסחטת כספים?
- נראה לי ממש חסר תועלת שגורם לעוד יותר תסכול מצד ההורים והילדים, כי אם באמת מקשיבים לילדים אז מבינים מה הם רוצים גם בגיל יומיים, כל שכן בגיל שנה. מה גם ששפת הסימנים היא דימית למה שיש בבית כלומר אצלנו הבקשה למים היא פתיחה של הארון לקיחה של כוס ואמירה מים מים מים(ילד בן שנה) להרמה על הידיים יש קול מיוחד. ולא לימדתי אותו פשוט שמנו לב.
כל אחד בדרכו.(יהודית שפמן)
- יהודית, תרגיעי... על איזו מסחטת כספים את מדברת? על ספר שעלה לי עשרה דולר והסתובב פה בין חצי קהילה? (-; (עדי יותם)
- אני מדברת על זה שיוצאים עכשיו עם סדנאות להורים בנושא, והיה הרבה יחצנות בעיתנות בטלויזיה ובאינטרנט לאחרונה. (יהודית שפמן)
- הי יהודית ולכל שאר ההורים! זה נכון שהורה קשוב יבין את הילד שלו גם ללא סימנים אבל מחקרים בנושא מצאו שזה ממש מפתח את יכולת השפה וילד בגיל 9 חודשים יכול לסמן 75 מילים ואותם יכול להבין לא רק הורה אלא כל מטפל אחר - אם מלמדים אותו את המילים החשובות.
ביתי בת שלושה חודשים ואני מסמנת לה מקלחת, בית, כלבה, חתולה, אבא, סבא, סבתא, שלום, אוטו, טיול, פרח, קוף, סיר, חלב, פיפי ואני די בטוחה שחלב וציצי היא כבר מבינה וגם טיול, בית ומקלחת אז זה מאוד נחמד לה לדעת שאני מרימה אותה למקלחת והיא ישר מחיכת כי היא נהנת מהמקלחת, וכשמגיעים לבית ואני מסמנת בית היא כבר עושה פרצוף של ציפיה מיוחד כזה, וכשאני עושה סימן לחלב או ציצי היא מיד נרגעת מהבכי של הרעב... זה נחמד, זה שמח, לא חובה אבל זב בטח לא מזיק. זהירות חרצולים
- על איזו מסחטת כספים את מדברת? על ספר שעלה לי עשרה דולר והסתובב פה בין חצי קהילה?
- דווקא חשוב לי לומר כאן, שאח שלי, שהוא חרש לגמרי, גדל בתקופה שאסרו על שפת הסימנים, ולא היתה לו יכולת טבעית לבטא את עצמו ללא מילים. ודווקא מתוך זה אני מרגישה, עבור שומעים, שיש יתרון בשפת סימנים בגילאים שעדיין לא מפתחים שיחה מילולית. לדעתי זה כרוך בזה שהמשפחה באופן כללי תשתמש בשפת סימנים, ואגב, יש בזה יתרונות נחמדים שאפשר לומר סודות מרחוק (למשל: באולם גדול אפשר לדבר עם בן משפחה שנמצא בצד השני של האולם או של גן החיות או מה שלא יהיה...). יש כאן עוד דרך תקשורת שיש בה איכויות כשלעצמן.
אז לא מדובר על אילוף וכדומה, וזה לא במקום "להבין את הילד" וזה בהחלט פותח משהו.
אישית, לא למדתי ולא לימדתי את הבנות שפת סימנים...לעומת זאת , הן מתמחות מאד בקריאת שפתיים, ועוד מעט כבר נוכל לדבר איתן מרחוק בלי קול...(תמרול ה)
- תגובה של ליבי- שפת אם:
התלבטתי ארוכות אם להגיב - אפילו שאלתי את יונת לדעתה. אני משתתפת "פסיבית" של באופן טבעי כבר הרבה זמן - עוד מהתקופה שהתגוררנו בחו"ל, אבל אני משתייכת על קבוצת הקוראים. אציג את עצמי - קוראים לי ליבי ואני מדריכת סדנאות וקורסים של סימנים לתינוקות, אנחנו קוראים לזה "סימנים לאהבה".
אני לא חלק מהגל התקשורתי שפתאום שטף את העיתונות והטלוויזיה - אני חושבת שבסך הכל העתונאים מחפשים חומרים כי, סוף כל סוף, התפנה קצת מקום בחדשות (המשפט האחרון נאמר בשקט שלא יישמעו).
אז לעניין, אקדים ואומר שאני לא מאמינה בשום דבר באופן גורף - גם תקשורת בסימנים לא בהכרח מתאימה לכל אחד.
כל הורה בוחר ומסגל לעצמו את הדברים שהוא מוצא כמתאימים ביותר לו ולתינוק/ת/ות.
החשוב הוא לבחון תמיד אם האינטואיציות שלנו הן בעד או נגד – אם זה נשמע לנו נכון.
ההשקעה שלנו (לא הכספית) בחוג זה או אחר, בשיטה זו או אחרת; היא שתקבע יותר מכל אם הדברים יביאו לתוצאות או לא.
אני הגעתי לעניין מתוך המלצה מעוד פורום הורים שהייתי חברה בו באופן יותר פעיל,
כאשר מישהו שמאוד הערכתי את דעתו, סיפר על השיטה ושיתף בחלק מהחוויות
ואני זוכרת שחשבתי לעצמי "איך לא חשבו על זה קודם" בפעם הראשונה. זה נשמע כל כך הגיוני וטבעי ... שיקום מי שלא מדבר עם הידיים J
חיפשתי באותה תקופה דברים לעשות עם הקטנטונת ונשמע היה שזה יכול להשתלב היטב בשגרת היום-יום שלנו.
היכולת להבין מה היא רוצה, מה מציק לה, אם כואב לה משהו - היה הדבר שמשך אותי יותר מכל.
בתור אמא בפעם הראשונה, התסכול הזה של "למה היא בוכה" היה מאוד גדול.
למדתי לקרוא אותה לאט לאט אבל תמיד היינו עסוקים באלימינציות - אם זה לא האוכל, זה השינה, הבגדים, החיתול....
אחרי שקראתי יותר, התחלתי לסמן לבייבי.
היא הייתה אז בת שמונה חודשים. זה הרגיש בהתחלה קצת לא טבעי אבל תוך כמה ימים התרגלתי כמו שירי אצבעות במידה כזו או אחרת. לומדים את הסימנים.
אחרי שבוע וחצי הפלא התרחש קיבלתי סימן בחזרה! הבייבי רצתה חלב (ציצי) - תנועה של חליבה - אגרוף פתוח וסגור.
לצערי הרב הייתי לבד בבית ולא יכולתי להראות לכל העולם את הסימן המובהק הראשון אבל לסימנים שבאו אחר כך כבר התקבלה התהודה המתאימה.
במשך הזמן הזה בין ההצגה הראשונית של הסימן על-ידי, לבין קבלתו בחזרה, הבייבי עשתה תנועות שנראו לי "לכיוון" אבל לרוב זה נראה היה כלא-מקושר לסיטואציה. היא התאמנה
היכולת והקשב שלי גדלו עם הזמן לקריאה יותר ברורה של סימנים מצידה. ולא, זה לא בא על חשבון קריאת שפת הגוף, הניסיונות להבין אותה כפשוטה ללא סימנים.
הסימן השני לא אחר לבוא - "עוד". זה אגב, היה הסימן האהוב ביותר. היכולת שלה להזיז את העולם הרשימה אותה מאוד.
היא ממש לא הייתה אכלנית גדולה אבל מרגע שנולד בידיה ה"עוד" היא הייתה מבקשת "עוד" כדי שתוכל לערום ערמות קטנות של אוכל על המגש של כסא-האוכל שלה.
לא הייתה מאושרת ממנה כשזה היה קורה (ומאושרת ממני - בכל זאת חלק הגיע אליה לפה:)) זה יצר הרבה יותר הזדמנויות לשחק ולמעוך ולערבב את גבעות האוכל.
היא גם הייתה בודקת מה עוד ניתן ליישם עם "עוד" - עוד סיפור, עוד שיר, עוד עגלה (לטיול)... עם הדרכה ראשונית שלי כמובן, אבל הניצוץ של ההבנה היה שם. אין לי ספק.
כשמדברים על השיטה, מציינים שלרוב, האמהות מתפקדות כ"סוכני הצגת הסימנים" והשימוש היום-יומי בהם. הן הגיבור המקומי והסביבה משתפת פעולה.
גם איתנו זה היה כך. האיש שלי שיתף פעולה - "נו, בסדר" אחרי שווידא שבדקתי את העניין קצת לעומק. מה שבאמת שכנע אותו התרחש יום או יומיים אחר-כך.
הבייבי כבר ידעה לעשות "עוד" וגם "חלב". באותו ערב בזמן באמבטיה, היא עמדה ועשתה קולות נשיפה של "פו, פו, פו"
זה היה דבר שלא לימדתי אותה אבל לא ניתן היה לטעות בכוונותיה. היה לה חם...
שני המבוגרים בחדר היו מלאי השתאות ופליאה ובעלי הפך למאמין.
הבייבי הבינה שהיא יכולה להגיד לנו שחם לה, גם ללא ההפקה המילולית שעוד הייתה רחוקה משלמות.
היום, שנתיים אחרי, אני יכולה להעיד שהילדודה שלי מתעבת, פשוט שונאת מים חמים - כל דבר שאינו על סף "פושר" לא עובר את הביקורת הקפדנית.
"אמא! תוסיפי מים קרים לאמבטיה". אבל גיליתי את זה בגיל שמונה וחצי חודשים... הייתי יכולה לטעות ולייחס את הבכי שלה לעייפות סוף היום, לרעב, לשעמום.
דווקא חום המים - שתמיד הקפדנו עליו שיהיה לפי הספר - לא היה חלק מהאפשרויות.
יהיה קשה מאוד לשכנע אותי שלולא הצגתי בפניה ערוץ להתבטא שלא-במילים, היא הייתה מסוגלת להעביר לי את המסר וחושבת שיש בידיה את היכולת להגיד לי מה מפריע לה (בכזו סמיכות ובגיל צעיר כל-כך).
אני עברתי תהליך עצמאי ללימוד השיטה וכל אחד יכול לעשות זאת בביתו. הקורסים שאנחנו מעבירים רק מקלים על העניין.
יש הרבה יתרונות הגלומים בשיטה הדואלית, אני חושבת שמה שקסם לי יותר מכל היה התרומה לקשר בינינו; העולם היה ברור יותר ויותר ניתן להבנה.
הבייבי יכלה לספר לי דברים, הייתה לה הידיעה שבסוף - גם אם לפעמים ההורים שלה היו קצת קשים - נבין.
אז זהו.
למי שהגיע עד כאן ושואל על ה"איך" - מה עושים? מה צריך?
בדיוק כל מה שנדרש בכדי שנלמד אותם לנפנף לשלום ולהפריח נשיקות לסבתא.
אתם זוכרים מתי התחלנו ללמד אותם לנפנף? זה בא לנו טבעי לא? החוכמה היא להוסיף על כך סימן או שניים.
מתי? בערך בגיל חצי שנה.
אילו מילים? המועדפות הן "חלב" ו"עוד".
אני מרגישה שהכברתי במילים אבל אם תרצו, אשמח לשתף אתכם "עוד". (ליבי שפת אם)
- תגובות:
- נו, בסדר זה סימן מסחרי שלי... "אתה רוצה להתחתן?" "נו, בסדר".(הלך ובא)
- חברה שלי בארה"ב יישמה גם היא את שפת הסימנים עם בנה שהיה אז בן שנה וסיפרה שזה הוריד הרבה מהמתח שהיה סביב הבכי שלו. פתאום היא לגמרי הבינה אותו - למשל שהוא לא אוהב בבוקר מיד שמוציאים אותו מהמיטה ומעדיף לדפדף קצת בספר כשהוא מתעורר (ולא, הוא לא בוכה כי הוא רעב או רוצה לצאת אלא להיפך)
שוב שלום ותודה על הקבלה והאיחולים
שמחתי על התגובות שקיבלתי. על זה בדיוק אני מדברת, על הקשר.
לא לחוות את הילד במישור אחד בלבד, אלא להקל, לפשט, לבאר.
באופן טבעי... (ליבי שפת אם)
על השפה ונוסחיה השונים:
שאלות...אם מישהו יודע...
- האם יש נוסחים שונים בשפת הסימנים לתינוקות?
- האם גם בעברית יש נוסחים שונים?
אם הוא דומה לאחד מהם אז לאיזה?
דוגמאות למילים עם סימונים שונים: "עוד", "שמש",
תודה
מצרפת קישורים לדוגמא: (אותם הקישורים ששמתי בראש הדף)
אתר א
וידאו:
http://www.sign2me.com/media/pmu.mov
http://www.sign2me.com/media/rs.mov
http://www.sign2me.com/media/signing.mov
אתר ב
מילון-סרטוני מילים באנגלית:
http://www.babyhandsproductions.com/con ... 5bada0c80a
תבשיל קדרה
למיטב הבנתי, אין בזה חוקים.
כל הרעיון ב-שפת סימנים לתינוקות זה שכל אמא ותינוק ממציאים לעצמם סימנים משלהם, והדוגמאות בספר הן רק הצעה.
שפת אם
שפת הסימנים לתינוקות נגזרת משפת הסימנים המקומית.
בארצות הברית תהיה זו שפת הסימנים האמריקאית (ASL), בבריטניה שפת הסימנים הבריטית (BSL) ובארץ שפת הסימנים הישראלית (שס"י).
כפי שיש שפות מדוברות שונות זו מזו, כך יש שפות סימנים שונות ולא קיימת שפת סימנים אוניברסלית אחת כפי שנוטים לחשוב.
יצא לי להיות נוכחת בהרצאה שתורגמה לשפות סימנים שונות והדבר נראה כמו ריקוד של אוהד נהרין.
עדיין, בכל מה שנוגע לשפת הסימנים לתינוקות, אנחנו מכלילים טווח מאוד מצומצם של סימנים מתוך שפת הסימנים ומילים ראשונות אלו הן מאוד איקוניות באופיין (דומות וממחישות את החפץ המסומן - למשל "לאכול" הוא סימן מאוד איקוני ומדגים את תנועת האכילה - קצות אצבעות יד אחת צמודות זו לזו והיד מבצעת תנועת הלוך וחזור לתוך הפה)
אם ארצה לבקש אוכל בתאילנד מבלי להכיר את השפה התאילנדית ואסמן כך "לאכול" רוב הסיכויים שאקבל את מבוקשי משום שהדבר מאוד ברור. מתוך ניסיון, ביפן מבינים...
ישנה טענה מחקרית הגורסת שהאופי האיקוני של המילים הראשונות הוא שמקל כל כך על ההבנה השפתית כשמשלבים סימנים עם דיבור.
מתוך טווח 60 המילים הראשונות, סביר שתכירי ותביני לפחות חצי (לישון, קר, לשתות, פרה, סוס, מסוכן וכו') ויידרש לך ניחוש אחד בכדי לנחש את משמעות המילים האחרות.
כפי שכבר ציינתי, בארץ הסימנים הם שונים במהותם מעצם זה שהם נגזרים משפת סימנים שונה. צריך להתחשב בעובדה שמנהגים ותרבות משפיעים על שפה ושפת הסימנים אינה נבדלת כאן. כל עוד מדובר במילים בסיסיות הדימיון בין שפות סימנים שונות גדול מאוד אבל לדוגמא, שפת הסימנים של הבדואים מסמנת ילדה כ"רעלה" + "קטן" בעוד אנחנו מסמנים "עגיל" + קטן והאמריקאים מסמנים יד העוברת מהאוזן לסנטר עם אגודל פתוח ויד מאוגרפת בגלל הכובעים של הילדות שהיו נקשרים בסרט.
אם להיות יותר ספציפית לגבי שאלתך, את ראית שתי גרסאות שונות של אותה שפת סימנים ואסביר מיד.
האתר הראשון מראה תינוקות מסמנים - היום הם כבר ילדים גדולים אבל בתחילת תהליך תקשורת בעזרת סימנים, תינוקות מתקשים להגיע לסמן תנועה "מושלמת" ויש להם גרסאות ביניים. כפי שדיבור מתפתח, סופיות ואחר כך צימוד הברות ובסוף איחוד כללי למילה ("לב" לפני "חלב", "צעות" לפני אצבעות) כך גם סימנים.
הגרסאות האלה מתועדות היטב ומדריכים מדגימים אותן בכל קורס, כך שלך נותר לדעת מה לחפש בתנועות.
גם התינוק אינו מסמן בהתחלה דבר הרחוק מהישג ידו או שאינו בטווח הראייה כך שאין צורך להתעסק בשלל ניחושים.
האתר השני שהבאת מראה מבוגר המדגים את הסימנים וזו צורת הסימון אליה כולם יגיעו בסוף.
שפה היא הרי לא רק מילים אלא גם מבט אוהב, בכי וצחוק, הבעות פנים ותנועת יד.
תקשורת היא אחד מהצרכים הבסיסיים ביותר של האדם. (ליבי שפת אם)
ליאת המאמינה
(לגבי הסרטונים אני התייחסתי למה שהמבוגר עם השפם מראה, המרצה, ולא לילדים כי הנחתי שהם באמת לא עושים תנועה מדוייקת ויש לכל משפחה "מבטא" בתנועות...)
אז זה אומר שאין שום חומר כתוב להתרשמות בסיסית לגבי שס"י?
שפת אם
מהיכרות אישית עם המרצה המשופם, הוא נאמן לחלוטין ומסמן 157% מהזמן שפת סימנים אמריקאית. באחד הסרטים הוא מדגים תנועה של תינוק בבחינת הסבר להורים מה צריך לראות ולמה לצפות בתחילת תנועה. האישה באתר הראשון שהפנית אליו, מסמנת בשפת הסימנים האמריקאית גם היא ותנועותיה נראות לי זהות. אם תוכלי לתאר לי מילולית שתי תנועות המדגימות אותה משמעות אדע לכוון את תשובתי לכך.
קיים חומר כתוב לגבי שס"י. ניתן להשיג אותו באגודות ובמוסדות השונים של אנשים בעלי לקות שמיעה בארץ.
אם את רוצה לשמוע משהו ספציפי הרי שלנו יש דפי מידע, סימנים וכו' המיועדים לגיל הרך.
אני לא אוהבת את התחושה שאני משווקת כאן ממרכולתי. יש לנו פעילויות שונות כן, אבל מראש הגבתי כאן ולא בשום פורום אחר מאלה הקיימים בחוץ משום שאני אוהבת את ההתנהלות שמכבדת את יושבי המקום והיה לי חשוב לתת כיוון שפונה יותר לשטחי הרגש והמרחב הבטוח שניתן לתינוק ברגע שהוא מובן ומקבל עידוד נוסף לתקשורת. לא השידרוג.
והילד הזה הוא אני
האם יש נוסחים שונים בשפת הסימנים לתינוקות?
לא יודעת למה יש סימונים שונים באתרים שונים, מין הסתם כי כל אחד המציא משהו שנון והוא חושב שהסימון שלו הוא הכי טוב... (אני לומדת בלשנות ויש כמה שיטות שונות לסימון צלילים שונים בפונטיקה, וכל שיטה -האמריקאית, IPA, השמית ועוד- טוענת שהשיטה שלה היא הכי טובה ואידיאלית ולכן בכל קורס אני צריכה לשנן ולזכור באיזה סימנים להשתמש לפי השיטה המועדפת על המרצה... ). וברצינות, לדעתי זה לא כזה עקרוני. הבת שלך תסמן בעיקר לך ולסובבים המעטים אותה (בעלך סבים דודים ומטפלת) זה לא משנה איזה סימנים את בוחרת. את אפילו יכולה להמציא סימנים משלך שמתאימים למה שאת רוצה לבטא, או ליתר דיוק, למה שהיא רוצה לבטא. וזה לא משנה. היא לא צריכה לתקשר בזה עם תינוקות אחרים ש,רחמנא ליצלן, למדו סימנים אחרים.
אני אמנם לא השתמשתי בשפת הסימנים עם הבת הגדולה (מתוך עצלות) אבל כשהיא התחילה לדבר ממש קצת וכל הזמן בכתה כשרצתה משהו, התחלתי ללמד אותה קודים. מילים שפיתחנו ביחד לכל מיני דברים שרצתה או היתה צריכה לבטא, והתעקשתי שתשתמש בהם במקום בבכי. ובאמת התקשורת שלנו השתפרה פלאים. (אמנם הרבה יותר מאוחר מאשר אם הייתי טורחת להתמיד בשפת הסימנים, אבל לא בוכים על חלב שנשפך...).
כך שאם דבר מאכל היה "חם" היא ישר ידעה לעשות "פו פו" כדי לקרר אותו והכי חשוב לא לנסות לטעום כדי שלא תישרף הלשון (ובגיל הזה מאד קשה לחכות בסבלנות עד שיתקרר אבל ברגע שהשתמשתי בקוד היא ידעה להמתין) וברגע שאמרתי שזה "בסדר" זה היה הקוד שאפשר לזלול אם הייתי משתמשת במילה אחרת היא לא הייתה מוכנה לגעת באוכל.... "חם... חם..."
בקיצור, לדעתי זה יעבוד גם בסימנים ומה שחשוב זה ההתמדה, בתקווה שתראי תוצאות מהר כמו שפת אם
שפת אם
אני מסכימה עם מה שאת כותבת. הדבר יכול לעבוד בכל שפת סימנים
ואם נדמה היה שאני מטיפה לשפת הסימנים בצורה מושלמת הרי שאני מתנצלת על כך,
זו לא היתה הכוונה.
ליאת שאלה על שפות סימנים ועניתי לשאלה באדיקות יתרה כנראה,
אבל אני עצמי נגד דברים שבאים בחבילות שלחלוטין לא ניתן לפרק .
לעניינינו, אפשר בהחלט להשתמש בסימנים של בית אבל יש לזה משמעות אחת
אם את היא היחידה שמתכוונת להשתמש בסימנים הללו עם
התינוק/פעוט או שעוד אנשים נכנסים למעגל הזה
ואז זה טוב יותר מבחינת החשיפה השפתית אבל מסובך יותר בהעברת התכנים הביתיים (כי חייבים קונבנציה - לכל המתרגמים - איך מתרגמים קונבנציה?).
השורה התחתונה היא שחייבים לשמור על תיעוד ברור של התנועות ולא משנה אם הן מאסכולת ה"רק מתוך שפת סימנים" או "שפת סימנים ועוד קצת" או "ג'סטות טהורות שהרגע סיימתי להמציא" כל זמן שניתן להתמיד בהן כראוי.
למה? הבעייה מתעוררת בשלבים מתקדמים יותר של סימון, לא בשלבים בסיסיים בהם הסימנים איקוניים מאוד. אם למשל קוראים בספר חיות ומסמנים לתינוק "כלב ים" או "קרנף" בסגנון חופשי ולא רושמים וחוזרים על זה עוד פעמיים במהלך הקריאה כך שהסימן נתפש היטב אצל הפיצפון, יכול להיווצר מצב שיום יומיים אחר כך לא יהיה לנו מושג מה היתה התנועה ואז, קוראים את אותו ספר או ספר אחר שמראה את אותה חיה ואופס, הסתכלו עליי ועשו משהו עם היד.
האם זה היה סימן? זה היה מה שלימדנו? את לא יכולה לדעת.
מצד שני, זה לא קורה הרבה ולא מדובר כאן על ילדים בעלי לקות שמיעה שלגביהם שפת סימנים אמיתית היא הדרך הנכונה לתקשר.
אז אם ברגע שמסמנים משהו חדש או מאמצים תנועה מהתינוק והדבר מתועד אז אין כאן בעייה. אם יש מישהו שיודע לצייר יפה זה טוב עוד יותר - מומלץ לאחים גדולים שמאוד אוהבים כשמשתפים אותם ב"חוג התקשורת" ויותר מכל אוהבים לקחת על עצמם את כובע המשקיף והמתרגם לתינוק. "אמא, הוא סימן חתול!"
רק לשמור על כך שהוא יקבל את אותו הסימן מהמבוגרים סביבו.
ולגבי אמונותיי שלי, אני חושבת שחשוב לשמור על שפה כפי שהיא.
מעט מאוד אנשים תופסים את שפת הסימנים ברצינות אבל עדיין היא שפה לכל דבר.
בתקשורת עם תינוקות בשיטה הדואלית אנחנו נעזרים בה לצרכינו שלנו שאינם ממש צרכי שפה מצד אחד.
מצד שני, אף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו ללמד צרפתית בשני ניבים או להכניס מילים מומצאות לתוך תהליך לימוד השפה.
שפת אם
ולגבי אמונותיי שלי, אני חושבת שחשוב לשמור על שפה כפי שהיא
אני באה מבית שהוא מאוד "בלשני" - אמי דוברת 17 שפות והיא לינגוויסטיקאית בהכשרתה
וסבתי שתחייה דוברת 9 "בלבד".
זה היה מאוד מבלבל אם הן היו מחליטות לשנות חלק מהמילים מתוך השפות שהן דוברות יחד בשיחות בינהן
לי נותר רק לנסות להבין לאיזו שפה הן עוברות בכדי שלא אבין
ליעד תוקפת:
מדוע גבר שפת אם משתמשת בפורום הזה כמקפצה מסחרית? חשבתי שהפורומים כאן באופן טבעי אמורים להיות נקיים מדברים כאלה. גבר שפת אם מנסה לקדם את האינטרסים שלה המסחריים וללכלך ולהשמיץ חברות אחרות העוסקות בתחום יותר זמן ממנה. היא נמצאת כאן באופן כזה שמרמז שהיא המציאה את הגלגל, מה שלא נכון בכלל. אני לומדת אצל מי שהביאה את התחום הזה לישראל כבר לפני יותר מחמש שנים. והיא במקרה המקור... וגם היא למדה את זה בארה"ב ולא המציאה את זה בעצמה, רק ייסדה את זה בישראל.
קרוטונית מהמרק הגדול
שפת אם מנסה לקדם את האינטרסים שלה המסחריים וללכלך ולהשמיץ חברות אחרות העוסקות בתחום יותר זמן ממנה
בערך כמו ההודעה שלך.
יונת שרון
ליעד, לא ראיתי כאן פרסומת והטפה. תוכלי להצביע על הקטע שלדעתך פרסומי? ואם שפת אם השמיטה מידע שנראה לך חשוב, את מוזמנת לכתוב אותו. תודה!
שפת אם
ליעד, הצטערתי לראות את הודעתך. אני גבר?
תחום התקשורת הדואלית - תקשורת מוקדמת עם תינוקות המשלבת דיבור עם סימנים, מאוד יקר לליבי ואני מברכת על כל עבודה הנעשית בכדי לקדם אותו.
אין כאן שאלת מי המציא ומי הביא - מדובר בתחום שהתבסס כבר לפני למעלה מ-20 שנה בארצות-הברית (ומבחינה מחקרית מתועד מסוף המאה -19) וכל מי שידו משגת יכול לרכוש ספרים וחומר כתוב ממגוון מרשים ביותר, המצוי שם ובארצות אחרות דוברות אנגלית.
בחרתי להגיב ולחוות דעתי דווקא כאן, משום שאני חשה שיש לי רקע אישי ותחומי ענין משותפים עם משתתפי פורום זה ולא אחר, איני רואה בכך סתירה או פסול .
פלורליזם הינו מבורך והרשת היא המקום האידיאלי לכך, מרחבי אין-קץ.
שיהיה רק טוב, ליבי
ליאת המאמינה
ליעד, בקצרה:
מהיכרותי את ליבי (על דפי באופן טבעי ובעקבות זאת גם מחוץ לו) אני יכולה להעיד כי מה שמנחה אותה זה טובת החברה ולא יחצנות של עצמה!
מי שמחפש מומים בזולתו- יצליח למצוא...
זהו,
סיימתי.
ליעד
ליבי, שמעתי כבר על השמצות שלך של החברה שהצליח להעלות את שפת הסימנים לתינוקות על סדר היום בישראל. הם עוסקים בתחום כבר שנים רבות. מדוע את חושבת שאת טובה מהם? אני עובדת במרכז הורים וקולגה מכפר סבא סיפרה איך השמצת את מייסדת השיטה ההיא בפניה והיללת את עצמך ואת הכוונות שלך. שמעתי גם שאת מנצלת שם מסחרי שלהם באופן לא חוקי. לא נראה לי שכוונותיך כל כך טהורות אם את מחפשת להזיק לאחרים.
ליעד 16.6
ליאת, תסלחי לי אבל לא מחפשת בכלל. מצאתי דרך חברה טובה שבפניה ליבי לכלכה על חברה שמקדמת את הנושא בצורה כל כך יפה בארץ. עד שהם הופיעו בתקשורת בקושי ידעו על הנושא הזה בארץ. אני למדתי את התחום כמוהם בארה"ב ולא מספרים. לי אין את הכח השיווקי כדי להגיע לתקשורת. אבל אני כן מעריכה את מי שדאג להעלות את הנושא על סדר היום במדיה. למה להשמיץ? גם לקוחה שלי סיפרה סיפור דומה לזה של החברה. לא מכירה באופן אישי את המייסדת של השיטה אבל כן קוראת אותה במשך שנים ועושה רושם מאוד טוב עליי. ראיתי את מה שכתבה כאן ליבי והייתי חייבת להגיב.
קרוטונית מהמרק הגדול (2005-06-16T09:10:04):
שמעתי גם שאת מנצלת שם מסחרי שלהם באופן לא חוקי
זו הוצאת דיבה, חביבתי.
והייתי חייבת להגיב.
לא נכון.
שפת אם (2005-06-16T16:42:16):
ליעד - את כנראה לא יודעת לשחק את המשחק בצורה הוגנת ואת מנסה לאלץ אותי ככל האפשר להשיב לך ולרדת לרמתך. לא.
וליעד או מי שלא תהיי, אם החלטת לעסוק בטוקבק את זקוקה ליותר מבוץ ורפש ככלי עבודה משום שאחרת את עלולה למעוד על האבנים ששמת למכשול לאחר...
יש סתירה בדברייך אם את "אני לומדת אצל מי שהביאה את התחום הזה לישראל " (הודעה מתאריך 13.6) ואחר כך מעידה על עצמך ש"לא מכירה באופן אישי את המייסדת של השיטה אבל כן קוראת אותה במשך שנים ועושה רושם מאוד טוב עלי. " (הודעה מתאריך 16.6). את מוציאה כאן שם רע למורתך, חבל.
ואם את לומדת את השיטה בארץ זה משום שאת זקוקה להעמקה נוספת בחומר? "אני למדתי את התחום כמוהם בארה"ב ולא מספרים"....(הודעה מתאריך 16.6).
זה אינו משחק ילדים את יודעת. את מנסה כאן לפגוע בי ובשמי הטוב ואלמלא אנשים טובים שמראש בחרתי לשתף דווקא איתם את חוויותיי ושרואים מבעד למעטה השקרים שניסית לטוות ולכרוך מסביבי היית עוד עלולה להצליח.
יונת שרון
ליעד, אם את רוצה להפנות אנשים למישהי אחרת שמלמדת את הנושא, תרגישי חופשי לרשום את שמה ופרטי הקשר הרלוונטיים. אני בטוחה שזה יעזור לה הרבה יותר מאשר מה שכתבת. האם את מלמדת את הנושא? את מוזמנת לכתוב על כך. אני ממליצה לך גם למחוק את הקטעים הקודמים שכתבת, כי הם לא מוסיפים לך כבוד.
{עריכה:
רגב וניצן
יונת אולי כדאי לקרוא למסעדה או למישהו אחר לערוך את הדף?
ליאת המאמינה (2005-06-19T16:32:19):
אני מתחילה בעריכה...
אולי יקח קצת זמן.
{בקשה לשתף
תמר ר: האם אתם מוכנים לשתף בחוויות אישיות, או מכירים מישהו שניסה, הצליח או לא, ואיך התינוק הרגיש עם זה? [email protected] (לכתבה בעיתון)
ליאת המאמינה: תמר, זה עוד רלוונטי?