שבע יהלום

[אנונימי]

[b]00פים למעקב ב-[po]מה חדש[/po]:[/b]
[po]שבע יהלום[/po]

[spoiler=שנה || ||]

[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-06-09T16:33:55):
היי שבע
ברכותי על ההחלטה לערוך את הדף הזה
זה כמו לסגור את הגולל , ולנוח כבר , לנוח ולהניח את כל הכתוב בסוגריים האלה מאחוריך,
הבטן שלי מתהפכת לי עכשיו כשאני מעיזה לכתוב לך ככה
אולי חרגתי....אולי הקדמתי .......אולי פלשתי......זה מרגיש לי כמו:
"שלי נעליך מעל רגליך" לפני שאני מעיזה להתייחס בכלל....
ובכל זאת ..... זהו ממש המשך ישיר של
[u]אין מה לעשות חוץ מלעשות[/u]
ועשית מעשה .... בעיני הוא ענק וחשוב
חיבוקים יקרה ותנחומים אהובה


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-09T17:05:14):
עשב
נאלמתי דום
נרעדת מיכולתך להרגיש את האחר, אותי.

נאלמתי דום.

בא לי מיד הרגע כבר להספיק להכניס הכל לסוגריים האלה
ולפתוח בנשימה ענקית.

תודה.


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-10T00:16:36):
סליחה על הכנות, אני מקווה שתביני את זה נכון: נמאס לי להיכנס לכאן. תכונה אנושית - הכבדות מכבידה. הרגשות הקשים שלך מתחברים לשלי וביחד זה יותר מדיי לפעמים.
אבל הסקרנות גוברת ואני נכנסת, וכל פעם מופתעת מחדש איך את מרגשת בכנות שלך, איך את לא מייפה ולא מסתירה כלום.
עכשיו שוב - אני יוצאת מכאן עם לחלוחית בעיניים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-10T01:17:17):
[po]אמת וצדק[/po] - פרצוף קטן המום.
אני יודעת שאני יודעת להיות רק אני, גם אם בתקופה זו אני שואלת שוב ושוב אבל מי אני מי אני
רק אני זה אני שר קוואמי.
אז אני לא יודעת אם אני לא מייפה ולא מסתירה כלום, אני לא יודעת מה זה אומר להיות אחרת
אין לי מושג, לאף אחד אין מושג.
ואת יודעת? מותר ואף הכרחי להקליל (מלשון קלות, ביטוי של אפרת המטפלת היקרה שלי) את האווירה
נגיד ככה
http://www.youtube.com/watch?v=ovEDhFfgdOo
זה אחד הדברים שהכי מצחיקים אותי.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-06-10T07:10:46):
מתה עליך! ותתחדשי אכן (איך עושים את זה? גם אני רוצה (-:)
שבת של שלום ושל התחדשות! |[b]||[/b]||*|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-06-12T14:47:58):
שבע ראיתי את היוטיוב עכשיו,
זה מעולה!!
תודה :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-12T23:06:02):
אתמול רציתי לכתוב מילה על בדידות.
היום רציתי לכתוב מילה על ערך עצמי נמוך.
והתבאסתי- מה, וללכלך את כל השמחה שיש פה מאז פתחתי דף חדש? עוד פעם כבדות?
מה עושים? 0-:

בעצם הנה- כתבתי מילה על בדידות, ומילה על ערך עצמי נמוך.
זהו, מספיק לעכשיו.
לילה נעים.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-06-12T23:11:53):
מילים מילים

רק שתדעי שעבורי את אף פעם לא היית "כבדה"
אולי אני אוהבת כבדות,
לא יודעת.
בכל מקרה אוהבת כשאת כותבת על הכל.
לילה טוב א-ה-ו-ב-ה


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-06-12T23:14:30):
הי יקרה ותודה רבה.
דעי שאני כאן קוראת גם אם לא תמיד משאירה סימן
חיבוק ענק לדף חדש (())


[b]לימונדה[/b] (2011-06-12T23:17:43):
הי שבע יקירה,
כל כך משמח אותי לשמוע ממך דווקא עכשיו...(בדיוק חזרתי מטיול דימדומים עם הכלב- מנסה להירגע מריב מינורי עם הבחור).
איכשהו תמיד מרגישה שהמילים שלך קולעות לי בול! |*|
אחד בדברים היותר מפתיעים (ומשמחים) בהתנהלות שלי פה באתר היא שגיליתי אותך!
זה מוזר איך התגלגלתי לפה (מתוודה שתמיד היתה לי איזושהי רתיעה מהאתר הזה שניראה לי כמו אתר להורים עם אדג'נדות וקצת קשה לי עם אדג'נדות)...
אני לא זוכרת איך בדיוק הגעתי לפה, אבל כמה ימים לפני שהתחלתי לכתוב (במין אימפולסיביות לא מובנת ומתוך מצוקה אדירה) קראתי את הבלוג שלך וזה מה שהביא אותי לכתוב.
איך הופכים ידידות וירטואלית לחברות כשכל הסודות כבר נאמרו?! (תקראי את זה בקטן- כמו הרהור בקול רם)
זה משונה אבל כשהתחלתי לכתוב פה הזמנתי כמה חברות מובחרות ואת אחותי לדף שלי, ואחר כך גיליתי להפתעתי שדווקא אני מוצאת כח אדיר בדיאלוג עם אנשים שאין להם מושג מי אני.
החברות שלי עמדו (ועומדות) לצידי בכל הארועים הדראמטיים של חיי... אבל פתאום אני מוצאת שדווקא הדיאלוג הזה עם אנשים שאני לא מכירה, שמרכיבים איזשהו פאזל ממה שאני כותבת ושאין להם את כל הרקע והאינפורמציה, היא איזשהי בונוס שחוזר ומדהים אותי.
לגבי צרפת- גם אני מעולם לא חשבתי שאגור פה...אבל מופתעת לטובה מכל כך הרבה דברים. את לגמרי מוזמנת (-:
ואיך אצלך כרגע? שקט שאחרי הסערה?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-13T21:43:48):
אתמול לפני השינה קראתי את הדברים שכתבו לי כאן, וקראתי בדפים אהובים
וככה, עם הלחלוחית האוהבת, צללתי אל שינה מתוקה.

אריה בכלוב.
אני מרגישה שאני אריה בכלוב.
שזה יופי- אני אריה!
אבל אני בכלוב.
איך מוציא עצמו האריה מן הכלוב?
איך לומד האריה בינתיים לחיות בשלום בכלוב שלו?

והצהוב- כבד את עצמך.
הי, סליחה, אדון צהוב, אתה גר אצלי בראש?


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-06-13T22:05:21):
העלית לי את האסוציאציה הזו:
http://www.youtube.com/watch?v=[po]dzm8kTIj 0M[/po]

ומר צהוב אומר:
כאשר הטיפה מגיעה אל הים, איננה אובדת שם.
נשיבוקים


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-06-15T18:32:53):
חשבתי עלייך ואז על כוכבים ואז עלה לי זה:
http://www.youtube.com/watch?v=-Mp6F0u-cw0


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-06-15T20:01:31):
הי שבע מתוקה,
מזדהה לגמרי עם מה שכתבת על הכבדות!
כבר כמה ימים מבואסת על עצמי שפה אני כל-כך [b]כבדה[/b]!
בקול רם, דוקא ככל שמתבגרת, מנסה לתאר, גם את הקושי , בקלילות מתובלת בהומור. ופה? 4 טון כובד. אוף!
ואת?
אני מאד אוהבת לקרוא אותך!!
אבל-
ממש עכשיו, נכנסתי וראיתי את הקישור ביו-טיוב שהוספת. :-)
בדיוק מה שהייתי צריכה- תודה!!
(נטע, ממש ממהרת אז אצפה בשלך בפעם אחרת..)


[b]קואלה[/b] (2011-06-15T20:46:14):
[po]נטע ק[/po] איזה קישורים מעולים.
מתה על השיר[url=http://www.youtube.com/watch?v=-Mp6F0u-cw0"]The Impossible Dream[/url]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-16T13:26:55):
הי נטיקה, זוכרת ששמתי את הקרטר יו אס אמ הזה פה לפני כמה חודשים? או בגלגול הקודם יש לומר.
איזה כיף. תודה. גם על הכפית וההר סלף שלה. ועל הנשיבוקים.
אמא דבש- גם כבדות, גם קלות, גם הומור, גם רצינות. גם וגם וגם וגם. וגם. ברוכה הבאה.
אני הולכת לקרוא אצלך קצת.


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-06-16T16:22:18):
[u]רק שתדעי שעבורי את אף פעם לא היית "כבדה"[/u]
ובכלל מי אמר שזה כבד.......
אוהבתותך


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-06-16T16:23:21):
שמת לב ששבע ועשב מורכבים מאותן אותיות....


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-16T22:14:03):
עשב (בטח, ששמתי |L| לאותיות) אוהבתותך שבע.

כבדה לא כבדה זה כן כבדות זה לא כבדות זה טוב כבדות זה רע כבדות
אין לי משקל בבית.


[b]לימונדה[/b] (2011-06-16T23:35:49):
גם לי אין משקל...מי סופר? (כשהמשקל משתנה כמה פעמים היום).
חושבת עליך.
מרגישה קצת מרוקנת...ממילים מרעיונות. אולי סתם עייפה?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-16T23:55:00):
הי גם אני חושבת עליך.
וגם אני עכשיו מרוקנת, ממילים, מרעיונות, הערב גם ממעשים.
כן. עייפות. מאיזשהו סוג.
יאללה בא לי משהו מרענן.
משהו מרענן- נא להגיע.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-17T02:09:01):
מסתובבת כבר שעות מפה לשם, מכלום מסוג כזה לכלום מסוג אחר
כמו צעיף שקוף על הצוואר התחושה שאני לא מתה על החיים שלי עכשיו.

ואז, שוכבת במיטה וחושבת
פתאום זה מכה בי כמו גונג

אף אחד לא יודע כלום!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-17T02:20:49):
אף אחד
לא יודע
כלום


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-17T02:26:32):
_יאללה בא לי משהו מרענן.
משהו מרענן- נא להגיע._
לימונדה זה מרענן :-)


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-17T02:28:16):
ו{{}}[url=http://www.youtube.com/watch?v=kpkGy-NdXgI]הנה[/url] משהו קטן ומקסים שרענן אותי עכשיו.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-06-17T15:47:13):
כלום כלום כלום.

לא יודעים כלום.


[b][po]אמא בגבעתיים[/po][/b] (2011-06-17T21:33:40):
הייתי היום בכנס תודעת על 2012
שמעתי כל מיני מומחים שאמרו כל מיני רעויונות בקשר לאן העולם הזה הולך, איזה שינויים יתרחשו בתודעה שלנו ובגוף שלנו
וחשבתי כמוך
[u]אף אחד לא יודע כלום![/u]
הם לא יודעים כלום. זה הכל אמונות
וכנראה שיותר קל כשמאמינים

אולי בגלל זה הדתיים עובדים כל כך קשה לחזק את האמונה. לא את הידיעה
בא לי לדבר איתך


[b]לימונדה[/b] (2011-06-17T22:46:27):
הנה אחד ממני באהבה [url=http://www.youtube.com/watch?v=Cqg3kcwAgso]שיר[/url]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-17T23:05:18):
[po]אמת וצדק[/po] , לימונדה, איזה כיף לי.
שיר טוב זו מתנה מדויקת.
אחת שולחת את אחד השירים האהובים עלי בעברית
השניה שיר שלא הכרתי ושמעתי עכשיו שלוש פעמים רצוף.
תודה |L|
הי, אינטו, [po]אמא בגבעתיים[/po] , תראו מה גיליתי
מישהו יודע משהו- יש אנשים שיודעים לכתוב שירים.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-06-18T00:33:34):

קצת מוזיקה והרוח מתחלפת.
ענן של שמחה וקלילות כמו עוטף את הכל.

שבע יקרה,
שמרתי על שקט, אבל, ביקרתי אצלך עוד לפני שתחמת את העבר תחת פלוס אחד קטן.
(זה ו undo- כל-כך נחמד אם אפשר היה לעשות גם בחיים האמיתיים:-) ) 
חלומות פז


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-06-18T12:26:59):
_אף אחד
לא יודע
כלום_
ובשבילי הניסוח שעובד זה
אני לא יודעת כלום (באמת)
כל פעם מחדש, כל רגע מחדש הוא הרגע הראשון מתוך הלא נודע
וזה מפחיד... אבל גם חושף ומרגיש פגיע
ואולי גם נוגע באותו תחום עלום של כל הפוטנציאלים האפשריים
ובדיאלוג שלנו עם התחום הזה
אפשר לקרוא לו לא נודע
ואפשר לקרוא לו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
איך אני מנהלת את הדיאלוג שלי עם ארץ זו?
איך את?
והצהבון כותב לי כרוחב הראות – עומק הרעות


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-18T23:59:47):
העבר התחום תחת הפלוס הקטן הוא יתרון, לא חסרון.

אני בטוח לא יודעת כלום.
[u]איך אני מנהלת את הדיאלוג שלי עם ארץ זו?[/u]
תודה.

שבוע מספק.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-06-19T00:26:24):
[u]העבר שתחום תחת הפלוס הקטן הוא יתרון. לא חסרון[/u]

את מתכוונת שהעבר, שההחבאה תחת הפלוס הקטן, או ששניהם, הם יתרון ולא חסרון?

חוצמזה, כנראה שלא הייתי ברורה-
עידן המחשב, הביא עימו את כפתור הקסם: [b]undo[/b]
בעבודתי , אני מרבה להשתמש בו.
פעמים רבות, מצאתי את עצמי מהרהרת בחיוך, כמה נחמד היה, אם גם בחיים היתה את האפשרות הפשוטה של לחיצה על כפתור הקסם ו.. הופ. Undo!

הפלוס הקטן, ההחבאה והפריסה, הוא מאותה המשפחה. אבל קרוב רחוק, נגיד, בן-דוד מדרגה שניה או שלישית.. כי בכ״ז הוא דורש הרבה עבודה..
[po]״ ואז[/po] עוברת כמו כמו כלבה ומוחקת.._״
(מצטטת אותך מזיכרון, סליחה אם לא דייקתי..)

שבוע מספק [b]ומשמח![/b] @}


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-22T07:18:30):
אם את אוהבת את רונן בן טל אז את בטח מכירה את כל הרפרטואר שלו. הנה [url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4010120,00.html]אחד[/url] שלא נכנס לאלבומים, אולי יחדש?
איך שהוא הוגה את המלים וכמה קסם יש בו.
היתה לו הופעה בבארבי בינואר השנה, וגם שנה לפני כן. הייתי בשתיהן!


[b][po]ריש גלית[/po][/b] (2011-06-22T16:55:59):
את יכולה בבקשה להתקשר אלי? שאלה דחופה בענייני מצלמה שהתקלקלה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-22T21:19:25):
גברת ריש, יש לי את הטלפון, אל תעליבי ;-) את לא זמינה, מסמסת.


מה זה אוהבת, אוהבת אוהבת את רונן. כל פעם פוגשת בו בצמתים מסעירים.
כבר שנים רבות.
תודה על הקישור, אני לא חושבת שהכרתי.
הוא מתקלט לפעמים במסיבות של חברים שלי. נראה לי ממש בקרוב אחת.


הערב אני רוצה להודות למחזור גופי.
תודה.


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-22T21:39:17):
מתקלט במסיבות?! משום מה לא נראה לי הטיפוס.
אני כבר שנים לא במסיבות אבל הייתי רוצה להיות באחת כזו.
איזו מוסיקה הוא מתקלט?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-22T22:20:03):
DARK 80'S


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-06-22T22:49:09):
אופססס,
סליחה, כמובן, זו היתה קואלה שגריינה..
כשאני משוטטת הרבה מדי זמן באתר
פשוט נהיה לי סלט במוח..
בכל מקרה, תודה שהרמת את הכפפה!

אני סה״כ בטוב, תודה שהתענינת.

ממש נחמד שפס קול התווסף למילים.
המוזיקה כמעט תמיד מצליחה לתאר תחושה חמקמקה, כשהמילה אינה מספיקה..
בקרוב, אני מקווה, אוסיף גם כמה קישורים משלי..

גמני, מבקרת אצלך, מתענינת בשלומך@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-22T23:05:24):
בצהריים חברה התקשרה אלי כשהייתי בעבודה, לא יכולתי לענות.
התחלתי לסמס לה שאני לא יכולה לדבר ואיזה כיף שאינטרפול באים להופיע בארץ, אבל פתאום היתה לי הרגשה שאני צריכה להתקשר והתקשרתי.
היא ענתה לי בוכה, התחילה לשאול אותי דברים על מאיר. גילו לאמא שלה משהו בריאות.

חוזרת הביתה אחה"צ, כביכול עוד ערב שגרתי.
ומשהו רעב מתרוצץ בי ואני לא יודעת מה זה.
יורדת לחדר מהגג, מתכננת להתקלח ולעבוד על המחשב, תוך כדי שומעת שמזדמזם בי Wish you were here
ואני, כששירים עולים בי משום מקום, הם באים להגיד משהו.
אז אני שוכבת במיטה שמה את השיר בכי מתנגן
אני מסתכלת על תמונה של מאיר, יפה כל כך, שצילמתי,
וזעם זעם משתלט עלי.
אני בוהה בדלת, מתה שהיא תפתח ושהוא יכנס, מאיר שהיה האיש שלי.
מה זה הוא לא יכול לבוא אלי הביתה? מה זה אני לא יכולה לדבר איתו?
ואני מתחילה לצרוח
זעקה של לביאה שבויה
של ילדה הלומה
של אשה מתגעגעת.
שואלת מאיפה זה בא מאיפה זה בא.
התקף געגועים ואבל וכעס משתלט עלי ואני מתחילה להפוך פה דברים כמו מטורפת
זורקת חפצים ודופקת אגרופים ובועטת בקיר שבמקלחת
שוכחת שהוא מזכוכית דקה
יורדת לחדר חזרה ורואה, סדקים עגולים יפיפיים בצד השני של הקיר.
המומה ונפעמת מצליחה סופסופ לקחת נשימה.
ועולה לגג עם וויסקי ואומרת לי- אז נגיד הוא בא עכשיו, ככה, המאיר שלך, במלוא גופו שפתאום, פתאום, נעדר עד כאב,
מה את עושה?
אבל הוא לא כאן. אני כן כאן.
מנסה רגע לחפש סימנים, ולא רוצה.
הלוואי שהוא רואה ויודע.

אז כן, סגרתי את העבר בפלוס קטן.
החיים מתגלגלים.
כואבות לי הידיים אבל הרעב סופק.
מותר לי להשתגע לפעמים.


[b]לימונדה[/b] (2011-06-23T00:20:27):
|L|
שבע, קוראת את המילים שלך, התיאור של הכאב החד והגעגוע לאהובך שמת בטרם עת, ולא מוצאת את המילים הנכונות לנחם.
כי מה כבר יכול לנחם?
נעצבת על הכאב שלך על אהובך שהלך בכזאת אכזריות ועל הפצע שעדיין כל כך טרי.
בטח שמותר לך להשתגע. זה לגיטימי מול חוסר צדק שכזה.
חושבת על חברה שלי מפה, מארי, שהגיעה אלי השבוע במפתיע. היא במשבר. זוגי. כללי. היא בחורה די קשוחה ובכל זאת היא התחילה לבכות ואמרה שהדבר שהכי עצוב לה בכל הסיפור, הוא שאמא שלה מתה והיא לא יכולה לבכות לה בטלפון וזה בדיוק מה שהיא הכי צריכה עכשיו.
ולא ידעתי מה להגיד כי אני אפילו לא רוצה לדמיין איך זה מרגיש להתגעגע לאמא ושאין מישהו בצד השני של הטלפון,
או להתגעגע לאהוב שמת ולהרגיש את החלל הזה שנפער ולא מתמלא.

חושבת עליך- אם זה מנחם.
מוסרת לך לילה טוב וחלומות טובים. |*|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-06-23T09:28:00):
אהובתי היקרה,
מנסה למצוא דרך להגיע בראשון בערב לתל אביב, יש פתיחה שאנחנו רוצים להגיע אליה ואז חשבתי או לפני או אחרי להיות איתך קצת...
עוד לא מצאתי בייביסיטר אבל עוד מחפשת.
לא רציתי לספר לך על התוכניות עד שהן סופיות אבל רוצה שתדעי שאני מתה לראות אותך
אנחנו מה זה זקוקות לאיזה מפגש עם בירה על הגג...

בטח כבר התאוששת מהלילה ואני בטוחה שעשה לך טוב "להשתגע "קצת
כמו שדוד אמר לי שלשום בלילה - [b]תתקוממי[/b], זכותך!
זה להרגיש את החיים שבנו
את מגוון הרגשות שעולים
ואנחנו בנות מזל האש חייבות לרקוד את ריקוד האש לתת לבערה הזאת ביטוי ללהבות להשתולל לצבעים להשתגע
עדיף מלהישרף.
אז יופי
ואני מחכה לראות את העיגולים היפייפים שעל הקיר ;-)
ביחד נצלח את החיים המטורפים האילו!!!
מתה עליך ומתה לאיזה חיבוק מדהים שלך


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-06-23T10:03:07):
מצטרפת לדברים הנהדרים שעדינה החכמה כתבה ושולחת חיבוק עצום עצום עצום


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-06-23T11:53:58):
שבע יקרה,
((-))
מקוה שאכן גל האבל הזה, כבר עבר
ושעכשיו קצת פחות כואב לך.
קצת פחות בוער בפנים.

[u]מותר לי להשתגע לפעמים[/u]
Amen to that !

העוצמה שלך, מאד מרשימה.
הלב הגדול שלך,
ישר מעורר, לפתוח את הלב כלפייך.

מקוה שממש בקרוב, תבוא גם שמחה גדולה.
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-23T15:32:59):
מה שהיה אתמול היה אחד הדברים המצוינים שקרו לי לאחרונה.
(לא יכולה לכתוב יותר מזה עכשיו. תודה נשים חזקות)


[b][po]אמא בגבעתיים[/po][/b] (2011-06-23T16:53:36):
קוקולה יקרתי,
עצוב לי לשמוע ששוב את מתייסרת בגעגועים.
למרות שאני יודעת שתהליך האבל הוא איטי ומכאיב, רוצה שאצלך זה יהיה אחרת. רוצה כבר שתתאהבי מחדש, תתגברי ויאללה, מגיע לך לקבל את מה שאת רוצה
ואני כמוך רוצה שיהיה לך טוב, כי אני כל כך אוהבת אותך
אבל, לפחות שיחררת את זה החוצה.
וטוב שאת חזקה מספיק להוציא .

[u]הלוואי שהוא רואה ויודע.[/u]
אני מכירה את הרצון המוחשי הזה פתאום לראות אותו עומד בדלת, פתאום לדמיין אותו בין אנשים ואז האיש שלך מסתובב, פניו מתגלים והבדיה נחשפת
כן, השכל מבין שהוא מת, אבל הלב ממאן לקבל
ואולי הלב הזה לא משתה בנו, הוא פשוט רואה ויודע מעבר למימד הזה


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-23T20:33:51):
אז עכשיו
משנתתי לגוף ולנפש לעשות ככל העולה על רוחם
רוצה לעשות לי סדר בראש.
ככל שעוברים זמן ומרחק מרגע האובדן, נוכחות האין ועצמת הגעגוע משתנות.
כשהם כן מופיעות, פתאום, בהתראה דקיקה ומרומזת, משהו העיר אותן.
מה העיר בי את מאיר בכזו עצמה אתמול?
השיחה עם חברה שלי בצהריים.
העיסוק האינטנסיבי באמנות לאחרונה. לפעמים בא לי להקיא, באמת, מרוב שהוא האדם היחיד איתו אני רוצה לדבר על זה. ולא רק בגלל שאני מעריכה את דעתו כאדם וכאמן (הצהוב: נוכחותך חשובה לי מדעתך. יופי), אלא כי איתו זה היה בגובה העיניים ובשווי ההבנה. למה אני מתכוונת? יש שיחות שמביאות למלאות מסוימת, מספקת ומעשירה, ואותן אפשר לקיים רק עם אנשים שמבינים בתחום הספציפי, וחשוב מזה- שחולקים השקפת עולם דומה, מורכבות נפש דומה. שיחות שבהן כל מילה ואנחה שיוצאות מהפה שלי עושות דרכן בבטחה אל האזניים והעיניים והנשמה הנכונה, וכל הגה ודעה שעולים מן הצד השני נופלים אצלי בדיוק במקום. זו אחת הנפלאות העצומות בקיום האנושי עבורי, והשיתוף ההדדי הזה שהיה לי מאיר חסר לי כל כך, בהקשר החיים בכלל ובתקופה זו, בהקשר האמנות בפרט. אני מצליחה לפעמים לנהל איתו שיחות בראש, אני עוברת על עבודות ישנות שלי ועולים בי הדברים שאמרנו עליהם, אני רואה אמנות ושומעת אותו ואותי ואותנו, אבל לפעמים ההעדר הפיזי הוא בלתי נסבל. אז שוברים קירות ומסתובבים יום אח"כ בצליעה קלה. לא עולה בדעתי אף אחד אחר שיכול למלא את המקום הזה. מקווה שרק בינתיים.
מה שמביא אותי לסיבה הבאה- אין כרגע אף אחד אחר. יסלח לי מאיר, אבל אני יודעת שכשהיה בזירה גבר חדש, חשבתי על מאיר פחות. זה משמח ובריא, אבל עכשיו אין.
וסיבה אחרונה, אח שלי כנראה טס לניו יורק עוד מעט לחברים. חברים איתם מאיר ואני נהגנו להיפגש כשהיינו בניו יורק. שני האנשים הראשונים שסיפרנו להם פייס טו פייס מה אמר הרופא באותו בוקר איום.
הוא כנראה יהיה שם ביומולדת שלי (סוף יולי), והשילוב הזה, של ניו יורק, יומולדת שלי, אח שלי, מעורר בי תחושות קשות ומתנגשות. כאילו עד עכשיו יכולתי לחיות בשלום עם זה שהעיר הזו שם על כל מה שהיא מכילה עבורי, כאילו אפשר לדמיין שהיא לא באמת קיימת והיא מתה יחד איתו, ועכשיו טיסה של אדם מאוד קרוב לי לשם, מחייה אותה מחדש, אותה ואת כל המקומות, את כל הזכרונות.

לימונדה, ראיתי מה כתבת אתמול רגע לפני שנרדמתי. קרה לי מה שמזמן לא קרה לי כאן- אשה זרה, מארץ אחרת, וכמה רגישות ודאגה. תודה.
עדינה, אחות לבי, כשקראתי היום מה כתבת לי הרגשתי שאת לא אחות לבי אלא עצמי! זה כאילו היית פה אתמול ולא רק ראית מה עברתי, אלא חווית את זה בעצמך.
_ואנחנו בנות מזל האש חייבות לרקוד את ריקוד האש לתת לבערה הזאת ביטוי ללהבות להשתולל לצבעים להשתגע
עדיף מלהישרף._
בול.
בואי בראשון.
נטע, התגעגעתי מאוד.
אמא דבש- [u]מקווה שבקרוב תבוא שמחה גדולה[/u]
[u]Amen to that ![/u]
וגם- A man to that (-;

[u]ואולי הלב הזה לא משתה בנו, הוא פשוט רואה ויודע מעבר למימד הזה[/u]
קוקולה תודה גדולה על זה. אני אוהבת ומתגעגעת.

מילה אחרונה בקשר למה שכתבתי בצהריים-
ההתפרצות אתמול היתה אדירה. זה היה אדיר. כואב מאוד, פיזית ונפשית, אבל נהניתי מכל רגע. כשווידאתי שסיימתי, התקלחתי ונשמתי וידעתי רוגע מלא וטוב.
סימנתי לעצמי שזו פעם ראשונה שהתקף געגועים לא מסתיים בעצב מתמשך ושינה עצובה, הרגשתי שהוא כמו דפק בדלת חלש, יכולתי לא לשמוע או לא להתייחס, ופתחתי ונכנס בסערה וסערנו יחד, ואז נפרדנו יפה. וסגרתי את הדלת.

וזה השיר שעלה בי עכשיו
http://www.youtube.com/watch?v=HliWJq6MONE
לא מחפשת להבין למה.


[b][po]קן לציפור[/po][/b] (2011-06-23T21:34:46):
_Amen to that !
וגם- A man to that blink_
גדול! :-D


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-06-23T22:39:09):
[u]עדינה, אחות לבי, כשקראתי היום מה כתבת לי הרגשתי שאת לא אחות לבי אלא עצמי![/u]
כי עברתי חוויה מקבילה לילה קודם... אחר אבל במהות אותו מסע.
(מחכה לתשובה מהבייביסיטר מחר בצהריים, תחזיקי לי אצבעות)

[u]הרגשתי שהוא כמו דפק בדלת חלש, יכולתי לא לשמוע או לא להתייחס, ופתחתי ונכנס בסערה וסערנו יחד, ואז נפרדנו יפה. וסגרתי את הדלת.[/u]
וואו!

אוףףףף מתגעגעת באמִיתי


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-06-23T22:48:37):
סתם נזכרתי במשהו קטן שקרה היום,
בצהריים אחיה יצא להעיף את העפיפון שאמא שלי נתנה לו במתנה ליומולדת האחרון שלו שהיא היתה כאן, עפיפון גדול של תוכי צבעוני - העפיפון הכי שווה בעולם - עף לגבהים מטורפים בקלות... הקיצר אחיה מת על העפיפון הזה ובתקופות הוא יוצא יום יום ומעיף אותו ואחינועם תמיד מתלווה אליו בקריאות שמחה והתרגשות!
אז היום כשהוא התארגן עברה בי מחשבה שאני אתקשר לאמא שלי לספר לה כמה הוא אוהב את העפיפון הזה ואז נזכרתי שהיא לא במרחק של טלפון.
זאת היתה הפעם הראשונה שדבר כזה קרה לי מאז מותה, שממש לרגע שכחתי שהיא מתה.
זה היה מוזר וגם עצוב אבל לא התייחסתי יותר מידי, במקום זה אמרתי לאחיה שישלח לה ד"ש שם למעלה עם העפיפון שלו (-:


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-24T17:02:25):
בתוככי נפשי היה הרבה זמן השיר האהוב עלי בתיקיות.
עוד לפני שפתחתי את הקישור ששמת ניחשתי שזה יהיה ג'ריקן. אכן שיר חזק.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-24T22:11:11):
עדינה, בהקשר העפיפון, אתמול קראתי בבלוג [po]פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך[/po] שכתבת שאת תמיד מרגישה שאמא שלך היא הרוח מאז שהיא נפטרה.
איך אני אוהבת אותך.

שבת.
שלום.



[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-06-25T11:42:42):
כל כך מתרגשת איתך, ומודה לך על היכולת להיות פגיעה ולכתוב על השתגעות ועל העונג שבה
מסכימה עם כל מילה, ושמחה ש,,,,,
[u]ההתפרצות אתמול היתה אדירה. זה היה אדיר. כואב מאוד, פיזית ונפשית, אבל נהניתי מכל רגע. כשווידאתי שסיימתי, התקלחתי ונשמתי וידעתי רוגע מלא וטוב.[/u]
ו ש,,,,
[u]שזו פעם ראשונה שהתקף געגועים לא מסתיים בעצב מתמשך ושינה עצובה,[/u]
מצטרפת לכל האוהבות אותך כל כך, כאן ,


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-25T20:54:19):
בעעעעע
בעעעעע, זה מה שאח שלי אומר כשקורה משהו שמשגע אותו.
בעעעעעעעעעעעעעעע, זה מה שיש לי להגיד על אתמול, על היום.
וואט דה פאק? וואט דה פאק עוללת הפעם קרן?
רק היום הצלחתי להבין, שבאופן אנושי, בגלל שבינתיים כלום לא קורה לי חיצונית (ביחס הפוך לכמויות של מה שקורה מבפנים)
ביימתי לי התרחשויות חיצוניות אתמול.
יופי באמת.
קשה להיות בנאדם, בעיקר כזה מסוג אשה. נראה לי שכתבתי את זה בשיר פעם או משהו.

[u]_[/u]

לפני כמה ימים החלטתי להתפטר. כלומר גם אם לא אמצא עבודה חדשה.
אשכרה קמתי מהכסא, התחלתי להתקדם לכיוון הבוס (היקר) שלי, וברגע האחרון החזרתי עצמי אחורה.
מפחד.
ההסכם בינינו הוא שאתן לו התראה של שבועיים, בכל רגע שאני רוצה.
ואני רוצה כבר. אבל מפחדת. מפחדת ללכת לאיבוד.
ואז החלטתי, ביני לביני, שעד היומולדת שלי אני לא שם.
נו מאטר וואט.
בדיוק כשהחלטתי להפסיק לייחס חשיבות לתאריכים, כאילו הם דד ליינים מדומים,
עשיתי את ההחלטה הזו.
אני לא רוצה להיות שם ביומולדת שלי.
אוף איך אני רוצה כבר שיהיה לי טוב.

תודה עשב.


[b]גוונים[/b] (2011-06-25T22:04:18):
[u]אוף איך אני רוצה כבר שיהיה לי טוב.[/u]
מדמיינת עבורך טוב אמיתי כאן ועכשיו.
וגם מחזקת אותך בצעד הזה של עזיבת העבודה, בהרגשה שלי זה יכול להיות מפתח לכל מיני דברים...

לא הייתי פה הרבה זמן, קראתי עכשיו הרבה, מחזקת אותך בכל מה שאת עוברת!

את נפלאה ואהובה ונהדרת.

שיהיה שבוע טוב באמת.
(())
גוונים


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-27T16:08:10):
השאלה השבועית לילדה:
במה אני נאחזת מכח הפחד (הרגל שכבר משעמם אותי)?
במה אני רוצה לתפוס בשמחה (ממש בא לי)?


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-06-28T10:16:11):
הי אחות,


[u]אוף איך אני רוצה כבר שיהיה לי טוב.[/u]

והמשפט הניו אייג'י השבועי לילדה-

כבר טוב לך...@}

אומץ אומץ!!
ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן...
או במילים אחרות -
לסמוך על הבריאה.


[b][po]ריש גלית[/po][/b] (2011-06-28T11:28:13):
ביום שישי, אחרי הסיגריה שלנו, נפגשתי עם החבר ההוא שפעם, לפני שנים (עשרים ויותר) היה זה שאיתו יכולתי לקיים [u]שיחות שמביאות למלאות מסוימת, מספקת ומעשירה, ואותן אפשר לקיים רק עם אנשים שמבינים בתחום הספציפי, וחשוב מזה- שחולקים השקפת עולם דומה, מורכבות נפש דומה.[/u] זה היה בתחום מסוים ששנינו למדנו ואהבנו, וזה המשיך גם אחרי הפרידה במשך שנים, שיחות כאלה מדי פעם, צלילות עומק שלא היו לי עם אנשים אחרים.
כמה שנים אחרי שנפרדתי מהחבר ההוא פגשתי איש אחר, נוצר קשר, ובהתחלה היה נדמה לי שיש לנו מעט מאוד במשותף, מבחינת תחומי עניין. בכל זאת היתה בי די צלילות כדי לומר, שבועיים-שלושה אחרי שנפגשנו, שאתו אחיה ואקים משפחה. וצדקתי. אני לא אומרת שאני לא מתגעגעת לפעמים לשיחות כמו אלה הנ"ל. אתו יש לנו שיחות אחרות, והן לא תמיד מספקות ומעשירות כל כך. אבל אתו יש לי זוגיות גדולה ומשפחה מתוקה ואני יודעת שהוא שם בשבילי ואני בשבילו. רוצה לומר, שאחרי שנים שחיפשתי את ההתאמה ההיא, האינטלקטואלית-רוחנית-נפשית המושלמת, מצאתי משהו אחר, רך יותר, פחות סוער, פחות זוהר - אבל עובד.
(וההוא שפגשתי ביום שישי, כשנתתי לו את הספר קיבל ממני את ההקדשה הכי יפה: "באהבה, אחרי הכל").

אולי זה לא זמן טוב לכתוב לך את זה? אבל זה עלי, את יודעת, לא עלייך. ובטח שלא על הכאב שלך, על האובדן הנורא.
(()).


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-06-28T16:15:53):
[u]יש שיחות שמביאות למלאות מסוימת, מספקת ומעשירה, ואותן אפשר לקיים רק עם אנשים שמבינים בתחום הספציפי, וחשוב מזה- שחולקים השקפת עולם דומה, מורכבות נפש דומה. שיחות שבהן כל מילה ואנחה שיוצאות מהפה שלי עושות דרכן בבטחה אל האזניים והעיניים והנשמה הנכונה, וכל הגה ודעה שעולים מן הצד השני נופלים אצלי בדיוק במקום.[/u]
אני כל כך מכירה את הגעגוע העז והכואב למישהו הזה, בלי שאיבדתי אחד. מעולם לא ממש היה לי. ובכל זאת, בתקופות שהייתי פנויה לכך מבפנים, מצאתי את עצמי מוקפת אנשים שכל אחד מהם נתן לי איזשהו מענה לצורך הזה אצלי ובסה"כ לא נשארתי "מורעבת". מה שאני אומרת, זה אולי לא מישהו שאיבדת, אלא משהו אצלך שמחכה להיות מוכן להיענות, וכשיהיה מוכן - ייענה! ונתתי את עצמי כדוגמא, אבל אני לא דוגמא טובה, את דוגמא הרבה יותר טובה, כי כבר הוכחת שאת מסוגלת לקשר כזה, שהוא גם זוגי וגם כל כך ממלא. זו יכולת אדירה, והיא בתוכך.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-29T17:44:05):
[u]שהזוגיות היא אולי הפיתרון של אלוהים לזה שאנחנו לא יכולים לראות את עצמינו מבחוץ[/u]

מעתיקה לפה את האבחנה הקסומה של אחות לבי וקוראת מחשבותיי (ושותפתי לפשע), עדינה, מהדף של לימונדה.

ריש, זה זמן טוב. מודה לך. (ושמחה שיצא לך לבוא אלי לעבודה)

אמת, אמן. ריגשת אותי.

אינטו, אם את אומרת שכבר טוב לי, אז כבר טוב לי.
נעים לי עכשיו להסתכל על זה ככה.
[u]ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן[/u]
מי היה מאמין שהמשפט הזה יחזיק אותי אז וגם עכשיו,
להבדיל.
מי היה מאמין. מי שמאמין.

טוב אני אחזור לעבוד.
עוד מעט נגמר להיום.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-30T13:10:02):
התחשק לי למצוא פה שיר כשנכנסתי
אז הנה
http://www.youtube.com/watch?v=[po]6 5O[/po]-[po]nUiZ 0[/po]&feature=fvsr


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-06-30T13:18:34):
טוב רציתי לשים את השיר הזה
בכל הדפים שאני אוהבת
אבל האתר לא מרשה לי
השיר הזה, המנון חיים מפמפם ומרומם.

אז כל מי שיודעת - זה לך.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-06-30T16:33:19):
הוא ענקי פרדי מרקורי
והקווין כמובן
כל כך טוטאלי.....


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-06-30T16:42:30):
הפלונית זאת אני(-:


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-06-30T20:07:04):
חייבת להסכים עם לימונדה
[u]האהבה לפרדי ולקווין ויש לי הרבה כבוד רק אני לא מכירה יותר מדי בחורות ששרופות עליו כמוך[/u]
מקווה שאת בטוב
(())



[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-06-30T21:19:41):
גם אותי תמיד משעשעת מאד ההערצה שלך לפרדי
הוא באמת ענק אבל ההערצה הקצת טינאייג'ריט יחד עם ה"כבד" והעומק... זה שילוב באמת מנצח!!!
זה בדיוק מה שאני כל כך אוהבת בך :-D
מחכה שהילדודס ירדמו ואז אוכל בנחת להקשיב לשיר.
לילה טוב |[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-06-30T21:57:15):
גם אני אוהבת את קווין. כמעט כולם בעצם, אוהבים את קווין. כמה שירים יש להם, שכיף לשמוע. אבל עד אלייך, עוד לא פגשתי אף אחד/אחת שמעריץ את קווין.

גם אני אוהבת את זה, בך.
פתאום את יוצאת באיזה טוויסט קוויני וישר זוויות פי מתעגלות כלפי מעלה, בחיוך משועשע. (())
כשראיתי את הקישור אצל לימונדה, רציתי,
בעקבות [u]A man to that[/u]
להוסיף אצלך, קישור ל -
somebody to love
אבל את בחרת אחרת..
חו״ח, אין לי שום כוונה ״להתערבב״ לך בקווין. ;-)
תהני!


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-01T06:23:36):
[u]ההערצה הקצת טינאייג'ריט יחד עם ה"כבד" והעומק[/u]
את לא לבד. אצלי זה משינה...
בין כל המתוחכמים - רונן בן-טל ומינימל קומפקט ונושאי המגבעת ורוברט וייט - יובל בנאי עדיין עושה לי את זה [-:


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-01T20:20:08):
בסדר בסדר
http://www.youtube.com/watch?v=-PdKGDMhau4&feature=[po]mr meh[/po]&list=PL7A05414916C839FD&index=2&playnext=0
עוד שעה יוצאת להופעה שלהם איזה כיף לי


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-07-01T21:46:50):
באמת כיף לך!
ספרי איך היה! תמיד אני נזכרת בדיליי בהופעות שרציתי ללכת אליהם. טוב, מקוה לפחות את שי בן-צור, לא לפספס..


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-07-01T22:26:47):
איזה כיף לך :-)


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-02T07:55:14):
[u]איזה כיף לך[/u]
מאוד רציתי גם, אבל מראש נפסל בגלל תקופה של לחץ מטורף בעבודה (מרגישים, לא? אצל אנשים כמוני אפשר לזהות תקופות של לחץ לפי כמות הכניסות לבאופן, הבריחה האולטימטיבית).
איך היה?


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-07-02T10:06:53):
[u]עוד שעה יוצאת להופעה שלהם איזה כיף לי[/u]

ואני יוצאת, תוך פחות משעה, להצגה ״ספר הג׳ונגל״...
נכון שלי, יותר כיף?? ;-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-03T11:20:05):
לפעמים יום יומיים שעוברים כמו משאירים את מה שהיה לפניהם רחוק וזר.
יום חופש, יושבת מול המחשב לעשות סידורים ומרגישה שלא רק שלא הייתי באתר הזה חודשים, אלא שבכלל לא הייתי בו מעולם, ומי זאת שבע יהלום בכלל, ולמה היא כותבת את כל הדברים האלה במקום ציבורי. שוב.
אני רוצה להיות בים אחרי הצהריים.
אני רוצה לא להפסיק עכשיו.
להתעורר בתחושה הקשה בה התעוררתי, שהחיים קורים בחוץ והלב בתרדמת, ואז ליד הקפה השחור לבכות פתאום מאוד, זה מתעתע.
תודה לאלוהים ולמילים הכתובות בעט על נייר שאפשרו לי לראות שאני לא רוצה להפסיק עכשיו.
גם אם הכל נראה שידור חוזר וחוזר וחוזר ואיפה הפתח לסוויץ'
גם אם נמאס לי מאופן חיי רב השנים ואיך זה מה שנהיה
גם אם חודש יולי שהתחיל מנופף מול עיניי 31.7 את בת 33
אני לא רוצה להפסיק.

אני יודעת מה קווין ופרדי היו בשבילי כשהייתי ילדה קטנה ומה הם עדיין.
הם ופודי הכלב שהיה לי.
לא רק ילדה לבדה, לא רק ילדה מוזרה.
ל"גיבורים" שאנחנו אוהבים יש תפקיד בחיינו.
המילה הערצה ריקה לי מדי.
מגיעה הבוקר לעמודים האחרונים בביוגרפיה שלו, דמעות ממלאות לי את העיניים. ימיו ספורים הוא חלש ומותש והוא ממשיך לעבוד, להוציא את כל המוסיקה והציור שעוד בתוכו, עד הסוף,
ובימיו האחרונים מבקש מהקרובים לו לחזור אל ארץ החיים הכי מהר שהם יכולים.
תורם למות עדיין לא הגיע,
שיחיו את החיים, בשביל זה הם קיימים.

הצהוב אומר שמילים טובות מסלקות עננים שחורים.

http://www.youtube.com/watch?v=sDUmT3wm-0A


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-03T11:25:28):
עשית לי חשק לקרוא את הביוגרפיה..
הצהוב אומר שכולנו זקוקים לחיבוק אז הנה אחד (()) לשתינו
ותודה שאת כאן


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-03T12:57:13):
נטיקה תודה שאת כאן.
חיבוק ארוך לשתינו.

יובל בנאי, גם אני הייתי חזק חזק במשינה שנים רבות.
כמעט כמו במוגלי ;-)

עשב, שוב שמת את המילה הנכונה. טוטאלי.

גוונים, כיף שביקרת.

ועדינה- אנחנו נדבר על זה בבית. בגג הבית |L|

סוויד היו בדיוק כמו שציפיתי.
הייתי במצב רוח כבד.
חברה שלי, שממש חיכינו ללכת יחד, לא באה בסוף, בגלל אמא שלה. כתבתי עליה כאן לפני כמה ימים.
נסיבות חסרונה העיבו עלי מאוד.
המקום הספציפי של ההופעה הציף מלא רגעים אדירים וגם זיכרון חונק.
כמוסיקאים וכמופיעים סוויד מוצלחים, אין ספק.
וברור שהיה לי גם כיף מאוד.
היתה קצרה משקיווינו.
בשבילי, שראתה אותם גם לפני 10 שנים, בעיקר התבוננתי בי, של עכשיו.
עומדת כמעט מפהקת בלהיטים הגדולים שלהם כשכל הקהל סביבי בטירוף, רוקדת כשבא לי, בוכה בשקט בשיר עצוב שאוהבת, ברט עדיין סקסי אש, מחייכת בשירים עם הטוויסט הצלילי המיוחד, במילים המשונות.
התבגרתי.
חסד נעורים.

[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-03T19:31:55):
מילה על אהבה

בראש הדף מתנוסס המשפט הזה של עדינה
[u]שהזוגיות היא אולי הפיתרון של אלוהים לזה שאנחנו לא יכולים לראות את עצמינו מבחוץ[/u]

מתבוננת בו וחושבת-
אפשר לגריין גריין?


ראיתי אתמול בסינמטק סרט איטלקי "מאבדים שליטה"
הוצג במקור במסגרת הפסטיבל לקולנוע גאה
למרבה הצער בינתיים אין עותק להפצה בארץ.
יפה כל כך צבעוני ועצוב ושמח ומצחיק
מינונים נפלאים ליהוק מדויק משחק מוצלח כל כך.
כשהסבתא אמרה לאלבה שאהבה בלתי אפשרית לא נגמרת לעולם
הופתעתי, הי, לא עולה בי אף אחד ספציפי.
יו, אני לא מאוהבת באף אחד עכשיו.
זה מרענן, בטח שעדיף לי על פני התאהבות בלתי אפשרית
אבל גם, הלו הלו, הלב שלי משתעמם, בא לו להתפמפם,
בחגיגה טובה, תודה.
אז אמא דבש, ההתערבבות שלך בקווין בהחלט באה נכון :-)


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-03T21:17:49):
את מתוקה ומרגשת ושווה ושובה. אל תדאגי, אין לך מה לדאוג בכלל! גם אני דאגתי על עצמי בגיל 33, וזה היה כזה ביזבוז מיותר של משאבים. עכשיו מתגעגעת למי שהייתי אז.
מה שכתוב כאן למעלה מדויק אפילו יותר: "אין מה לדאוג: דאגה לא תחסר".
חיפשתי לך שיר ומצאתי את זה:
"כל עוד לא ידעת קמט
צחקי, ילדת חמד,
עד תבוא לך עת עצבות וערפילים"
(נתן יונתן)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-03T22:23:11):
[u]את מתוקה ומרגשת ושווה ושובה. אל תדאגי, אין לך מה לדאוג בכלל! גם אני דאגתי על עצמי בגיל 33, וזה היה כזה ביזבוז מיותר של משאבים.[/u]

תודה!

הלוואי שמלא אמת וצדק בדברייך אלה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-07-03T22:50:29):
אולי תחגגי מסיבה גדולה לכבוד יום הולדתך? כך תפתחי פנים חדשים לשמחה.
ולאושר.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-07-03T22:58:18):
אוף, שוב אנחנו מתפספסות, אני מחר בתל אביב אבל רק עד 18:00 בערך ואת [b]היום[/b] לקחת את יום החופש שלך...
מה יהיה איתנו?
אנחנו לא אמורות להיפגש?

יאללה, שיהיה לילה טוב ותחשבי טוב טוב למה את לוקחת ימי חופש בימים הלא נכונים?!


[b]קואלה[/b] (2011-07-03T22:59:55):
ברור שאין לך מה לדאוג!


[b][po]ריש גלית[/po][/b] (2011-07-04T23:31:01):
[po]אמת וצדק[/po] ושבע - התברר שהטעם שלכן ושל בנזוגי תואם למדי, לפחות בכל הנוגע לאייטיז האפלות בעברית. טובה גרטנר ואור כשדים... הילדים אצלנו בבית יודעים את השירים שלהם בע"פ. דמיינו בן חמש מפזם לעצמו "ממש כמו רווקה זקנה..."
ולמה אף אחת לא מעירה לרונן בן טל ש fsh בעייתי כשהוא בעלייה, לא בירידה?

([po]שבע יהלום[/po], המצאתי לך ניק חדש, אגב: [po]קרן שפע[/po]. בטח כבר השתמשו בו. לא נורא, גם שפע מיד שנייה זה טוב).


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-05T01:15:38):
[po]ריש גלית[/po]
הלוואי שהייתי מרגישה עכשיו שהניק הזה מתאים לי.
איזה קורנת ואיזה שופעת
מגעיל לי חנוק לי איטי לי
אולי הניק הזה לפחות מנבא עתידות? או מגלה נסתרות? או משהו לעזאזל, משהו.

כל כך תודה שכתבת את זה. ניצנוץ.

ברור שאין לי מה לדאוג? אבל מה אני אעשה שלפעמים אני ממש דואגת?
ואז מה אם זכותי להיות מטומטמת ככל שאחפוץ כמו שאומר אדון צהוב? לא רוצה להיות מטומטמת. לא כי אסור, כי לא רוצה.

אוסמוזה.
אתמול אחה"צ המילה הזו מילאה אותי.
שקעתי בה והיא עזרה לי לצאת ממצוקה נוראית של כמה שעות.
היום הייתי אחה"צ בים, לשעה, שוכבת עם הבגדים על סדין ומחכה להרגיש.
שקט, שקט, בוא שקט.
אוסמוזה.
מהחוץ אל הפנים. להרגיש, להרגיש.

הסתובבתי בעבודה, סיפרתי לאיציק היקר שאני עוזבת עד סוף החודש, פתאום דפקתי על ארגז, אמרתי-
כוס אמק! אני עוזבת עוד מעט, אני רוצה לשמוח מזה!
אני רוצה לשמוח.
כן, אני רוצה שדברים יקרו, אבל אני גם רוצה לשמוח ממה שכבר קורה.

יצא ששמעתי השבוע על שלוש אפשרויות עבודה מאוד מפתות בחו"ל, דברים מלאים בטבע וחופש.
לא היו לי שום תוכניות לעזוב את הארץ, אבל זה נשמע כל כך פתוח רחב ונקי פתאום,
ולא כמו הקופסאות שאני חיה בהן עכשיו.
קופסת בית, קופסת חדר בגג, קופסת מיטה, קופסת עבודה, קופסת לבונטין 7, קופסת דירות של חברים, קופסת גלריות, קופסת בית קפה.
אפילו המזרן שהוספתי לחלק הפתוח בגג מתחת לשמיים נראה לי כמו סוג של צעקה -
אני רוצה להשתחרר.
ולא ממסגרות, ולא ממשהו ספציפי.
אולי מעצמי.
שאוכלת לעצמה את הראש עם כפית כמו שאמר לי מישהו בשבוע שעבר.

אוסמוזה.


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-05T09:16:12):
[u]דמיינו בן חמש מפזם לעצמו "ממש כמו רווקה זקנה..."[/u]
דמיינו בת חמש מנסה להדביק את קצב המלים "והדבש מנטרל את הרעל מנטרל את הרעל מנטרל את הרעל, ומחר יהיה עוד יום חדש".

שבע, שהדבש ינטרל את הרעל ינטרל את הרעל ינטרל את הרעל. אצלך ואצלי, אמן.
מזדהה עם תחושת החיים התקועים בקופסאות. עם חוסר השמחה אפילו על הדברים הטובים שקורים.
אצלי זה מיתרגם למחשבות אובססיביות של לברוח, לעבור מכאן, לארץ אחרת, עבודה אחרת, קצב חיים אחר, מזג אוויר אחר, שקט, זמן...
אז את יכולה לתאר לעצמך מה אני חושבת על [u]שלוש אפשרויות עבודה מאוד מפתות בחו"ל, דברים מלאים בטבע וחופש.[/u]
הייתי אומרת: קדימה, למה את מחכה? אבל בעצם ממש לא בטוח שאותו פיתרון מתאים לכולם. ולא יודעת כמה מהאובססיה של לברוח היא פנימית וכמה באמת יש ממה לברוח (גם התשובה לזה לא זהה לכולם).
בקיצור, אובדת עצות, כמוך.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-07-05T11:20:56):
נכנסתי רק כי כדי לשלוח לך |L|
כמובן שהתעדכנתי.
לצערי אני יודעת איך את מרגישה. אבל אני לא רוצה לכתוב, לא רוצה להודות בזאת.
רוצה להסתכל על רק חצי הכוס המלאה.
ואז..
[u]שלוש אפשרויות עבודה מאד מפתות בחו״ל, דברים מלאים בטבע וחופש[/u]
פלאח. איזה נחשול התפרץ אלי פנימה.
שבע, אני גם רוצה!!!
להשתחרר, להשתחרר מהכל.
לעשות מעשה, לצאת אל החופש והטבע, במקום להיות בתחושת החמצה.
מה את אומרת? נראה לך שאולי יש שם אפשרות לעבודה גם בשבילי? (אמא עם ילדה קטנה..?)
אייי, לעבוד בטבע, בחופש. להעניק סביבה כל-כך הרבה יותר נכונה ושמחה, לאפרוח, לצמוח בה.
אני זוכרת איך, כשטיילתי חודשים ארוכים בניוזילנד, הגעתי להכרה, שכשאני במקומות של טבע פראי, הנשמה פשוט מתיישבת לי, נכון יותר, בתוך הגוף...

אה, ואני מסכימה לסלוח לך למרות שאת לא נחמדה בכלל, ממש דורכת לזולת על היבלות, בזה שאת אפילו עוד לא, בת 33. ;-)


[b]קואלה[/b] (2011-07-05T11:59:39):
[u]שלוש אפשרויות עבודה מאד מפתות בחו״ל, דברים מלאים בטבע וחופש[/u]
סליחה שאני אגואיסטית אבל:
אוי וואבוי!
לא מספיק ששלי שלי היגרה לארה"ב עכשיו גם האבד אותך
רוצה שיהיה לך טוב, אבל אם אפשר גם שיהיה במרחק נסיעה ממני
מצד שני, אין לך מחויבות אז עכשיו זה הזמן שלך להתנסות ולחוות
(באמת אין לך מחויבות? מה עם אופציית הסטודיו?)
במיוחד בשבילך הצהוב: אפשר להזמין הזדמנויות


[b]גוונים[/b] (2011-07-05T14:23:19):
שבע,
מזדהה.
מזדהה.
מזדהה.
עם הכל..
(כמה מזדהות יש לך פה, אה? וואו, מה זה אומר?)

יש מצב שזה קשור לעונת היומולדת?
אצלי אני חושבת שאני כבר מזהה בתקופה הזו צורך עז לברוח, להשתחרר, לעשות משהו גדול, לצאת מהחיים של עצמי, לצאת מעצמי, לנער חזק חזק.

בכל אופן אנרגיות של תנועה עולות מהדברים שלך, אז אולי זה עדיין לא מדויק או לא מסופק, אבל אני מאמינה שתנועה, גם אם היא לא הכי מכוונת מבחינת האגרסיות, או ללא כיוון מוגדר, עדיין זו תנועה. אנרגיה של חיים.

עוד מעט משהו יקרה.
(אומרת לעצמי ומנסה למצוא מקומות שבהם האופק רחוק רחוק (צריך בשביל זה לצאת מהעיר, לטפס על איזה הר, אבל לך יש גג!!)

הרבה חיבוקים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-05T19:53:56):
לרעל ולדבש
ליום החדש
לטוב ולרע
לרשום ולבחירה
לכל הנשים
ולכל הצבעים
נינה סימון
http://www.youtube.com/watch?v=22kPiPILteQ


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-05T20:22:05):
אחלה שיר :-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-05T21:31:33):
פול סיימון, רוצה ללכת??


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-05T21:32:50):
והשיר של נינה זה שיר שהכרתי השנה,
ואני מ א ו ה ב ת בו!!
שרנו אותו פה בדירה כל כך הרבה פעמים, ולמדתי אותו בע"פ, למרות שאני עדיין מזייפת בו בגדול.

ואם לא פול סיימון - אז סיני.
רוצה?


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-07-05T22:26:50):
אחותי, אין על נינה סימון, אין אין אין!!!!!!!!!!!

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים
חיבוק גדול


[b]לימונדה[/b] (2011-07-05T23:11:25):
תודה על השיר! באמת אין עליה...
הנה אחד האהובים עלי (למרות שקצת קשה לי לא לבכות, אבל כאמור אני בוכה בקלות. במיוחד מצירוף המילים: once i wanted to be the greatest
[url=http://www.youtube.com/watch?v=EyDeBuqWFqI&feature=fvwrel]קישור[/url]


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-07-06T02:39:58):
שבע
אוף, חבל, לא נפתח לי הקישור ששמת. לנינה סימון, יש גם ביצוע מופלא
ל "troubles in mind".
[po]אינטו איציה[/po] (מאד אוהבת את הניק שלך)
תודה, על התזכורת, שצריך כבר להתעורר ולקנות כרטיס לפול סיימון.
אני מנסה גם להתארגן להגיע לסאנביט בשבת, להופעה של שי בן-צור.. מישהי פה נוסעת?

וסיני.
מה יהיה עם סיני?
כבר לא הייתי כמעט שנה.
האפרוח גם אמרה לי ש:
״די, אני רוצה כבר לסוע לסיני!״
וכן, אני דוקא כן מכירה, איזה אחד/ שתיים
שנסעו לסיני, אחרי המהפיכה.
אז מה יהיה עם סיני?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-06T13:38:39):
סיימתי הרגע שיחה עם הבוס שלי.
בעודי בוכה, אמרתי לו שאני עוזבת בעוד שבועיים.
אח"כ אמרתי לו שעכשיו אני רוצה לשמוח.
מפחדת. מרגישה את זה מאוד בגב התחתון.

כותבת לעצמי, עוד נקודה בזמן.
הגוף זוכר מה שהיה אז
מה שהיה אז זה לא מה שעכשיו
בוא נלמד דברים חדשים.


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-06T18:54:58):
_בלילה שלפני יום עבודתי האחרון
מסיבה עם רונן בן טל
מה תגידי על זה?_
וואו.
שאת חייבת להיות שם. ושאני חולמת גם...
איזה תיזמון מתאים. מסיבה לכבודך ולחיי עתידך הורוד.


[b][po]ריש גלית[/po][/b] (2011-07-06T21:39:49):
שוב שכחתי להתקשר אלייך לעבודה!

בקשר לכל השאר - אולי אפשר לתת מקום גם לאין-שִמחה. אולי גם היא רוצה שיקשיבו לה. בטח קשה לה שכבר נמאס לך ממנה אחרי שנתת לה כל כך הרבה מקום בשנה האחרונה. התרגלה לתשומת לב שלך. (()).


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-07-07T18:23:07):
|L|


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-07-07T18:23:11):
|L|


[b]לימונדה[/b] (2011-07-07T18:28:11):
כל הכבוד לך!
על האומץ והנחישות
בטוחה שמשהו טוב מחכה מחוץ לקופסא מעבר לפינה
הייתי בשמחה חוגגת איתך את מסיבת ההתפטרות שלך
)על הגג, במדבר, בסיני, בים של תל-אביב או פה בין הגפנים)
מוסרת נשיקות |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-07T20:11:43):
קוראת את המילים של לימונדה וגאות של חגיגות עולה בי.
מסיימת שיחה עם עוד חבר טוב שמתמודד עם מחלה של אמא והחיות כמו נשאבת אל חור שחור.
התלבטויות, התחבטויות, עיסוקים קטנים קשים ומשמחים,
בצד שטוזות של מחלות ופחדים קיומיים ממשיים.
זה חיים זה?
כן.
זה חיים זה.
מול השמיים השוקעים גם אפורים וגם ורודים
ואני קטנה והעולם כולו אני.

ריש, היום אני רציתי להתקשר אליך מהעבודה ושכחתי, מה יהיה? איך אני אוהבת את הדברים שאת כותבת לי כאן.
<אני לא הבנתי את מה שכתבת על רונן, עם ה-fsh>

קוקולה, אל חשש, נראה לי שאני נשארת בארץ.

ואמא דבש, its all in the eyes of the beholder את יודעת...
יש לי חברה מאוד טובה בת 25. 25. הקושי שלה לא קטן משלי כי היא קטנה ממני
וחבל שאנחנו מבינים את הדברים האלה בדיעבד.
לפעמים נדמה לי שכשהייתי בת 16 התייסרתי לא פחות מעכשיו, ואולי אפילו יותר.
איך הבאתם לי את סיני לפרצוף עכשיו. משוגעת על סיני. אם יש אלוהים שם הוא גר אמרנו פעם חברה ואני.
בפעם האחרונה שהייתי שם היה פיגוע מטר וחצי ממני. לא רואה את עצמי חוזרת לשם בקרוב. והלוואי שמתישהו כן.

אינטו מקסים שאת שרה את נינה נינה האחת והיחידה.
פעם היא היתה שלי רק עם מאיר. היתה הפסקול שלנו בלילות רבים.
לאח שלי היה בר בתל אביב עד לא מזמן. הבר המושלם מבחינתי. עשו שם ערב נינה סימון לפני כמה חודשים. איזה גן עדן מעושן ורגיש זה היה. בכיתי וחייכתי וזכרתי ואהבתי.
הו לורד פליז דונט לט מי בי מיסאנדרסטוד.
תכלס לפעמים ממש על הזין שלי אם אני מובנת או לא.
לפעמים בדיוק ההיפך.
לפול סיימון לא אלך, בחורה מתפטרת צריכה לכלכל צעדיה הכלכליים בתבונה.
אם היה לי כסף הייתי הולכת לכל הופעה אפשרית כמעט. איזה עונג צרוף.

וגוונים- מזל טוב |L| :-)


[u]לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים[/u]
גם ככה קהלת אמר יותר טוב ממה שאמרנו או אי פעם נאמר.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-07T20:32:07):
_כן.
זה חיים זה._
מזמנים לנו הכל מעוקצו ומדבשו (()) אותי את משמחת ומסכימה עם לימונדה שאכן זה זמן לחגיגות:-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-08T01:24:38):
לשחרר לשחרר לשחרר
לשחרר
את הבטן
לעזוב לעזוב לעזוב
לעזוב
את הגוף
הולך לאיבוד
בניו יורק סיטי

הופעה של ערן צור.
הולכת לשירותים עמוסי הגרפיטי, פתאום, מה זה? כתב היד שלי על הקיר?
[u]מיקווארחר סאקברלו[/u]
מאז שהייתי עם מאיר הייתי בשירותים האלה עשרות פעמים
ואיכשהו כל הזמן הזה לא ראיתי ולא זכרתי שכתבתי את המילים האלה אי פעם מזמן כשעוד היינו יחד.
ופתאום היום.

הכל כאן צפוי
הרשות נתונה
כל מה שאנושי
אף פעם לא היה
זר
לך.

איזו תקופת מוסיקה מתהווה פה באתר. או לפחות בכנופיה שלנו.
לילה טוב ושבת שלום ושמחה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-07-08T05:12:30):
יפתי,
פשוט אוהבתותך, כל הזמן, ולכתוב לך פה - זה פשוט לא זה
כי אין לי מילים כמו שיש לי רצון לחבק אותך ולשבת איתך...

אולי אסע שוב למדבר בעוד שבועיים...?
סתם, לא יכולה, דוד טס לברלין ב 17 לשלושה שבועות
אבל מה שכן, אני אהיה כאן לבד עם הילדים אז אולי בנסיעה חזרה, אם זה בלילה תרצי לעבור ולשבת כמה שעות תחת הכוכבים,איתי...?
נדבר על זה.

בכל אופן את אמיצה ונהדת שעשית את הצעד ואני צופה לך גדולות!
וגם אני רוצה לבוא לחגוג איתך...
ואני אבוא, תראי אותי!


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-08T09:36:02):
[u]ואני אבוא, תראי אותי![/u]
גם אני - למסיבה!

<אני לא הבנתי את מה שכתבת על רונן, עם ה-fsh>
גלית התכוונה לשיר [url=http://patiphon.co.il/music/xup9072XUP.]הזה[/url]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-08T19:19:43):
[u]ואני אבוא, תראי אותי![/u]
כבר רואה.
תודה תודה תודה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-09T22:35:32):
מתוך עבר סבוך
שהפך גלוי
ומכאן לא מאיים
מתוך ימים של סוף והתחלה, ימי ביניים מרטיטים ומוארים
מתוך פיזיות מורגשת במיוחד ופנימיות משוטטת
רוצה לנצל את הבמה היקרה מפז
ואת קהל הנשים החזקות
ולהזכיר לעצמי:
שלקום מוקדם זה דלק לנשמה
מיד להתקלח ולהתלבש- זה להתניע.
מלא סיגריות עם הקפה בבוקר זה חרא, מחליש, תוקע, מעכב. בזבוז ממש.
שלעשות לעצמי במוצש סדר בראש לקראת השבוע החדש - תורם.
שיום שלם בבית זה טוב כשבא לי ליהנות ממנוחה, מעצמי, מעיסוקיי הקטנים, מהשראות ומחשבות, מיצירה והפתעות, מכביסה ביד.
זה רע כשמתחילה לנפח את השלילי, את החסר, את הפחד המשעמם. ואז עדיף לצאת, ולראות אנשים.
שלזוז, לזוז, לזוז, לעשות, לנוע, להניע, גורם לדברים לקרות ולנפש לשקוט ולחיוך לעלות.
שמותר לנוח. שחבל להתאבן אם אפשר אחרת.
שאפשר להבדיל, מתי דברים תורמים ומהנים ומתי הם בריחה ומריחה.
שמה שהיה אז היה אז, ומה שעכשיו זה עכשיו.
שהגוף זוכר אבל רוצה מאוד ללמוד דברים חדשים.
שכסף זה חשוב ונח.
שאני יכולה (אנא, בבקשה, האמיני).
שאם אכריז על זה כאבוד מראש זה לא יוכל לקרות.

שרגע, או שעה, או יום, מבלבלים, מרוחים, חסרי מעש, הם לא יותר מזה ולא פחות מזה. הם אינם הגדרת מצב נפשי או תקופה טוטאלית.
שבתוך כל התוכניות קורים חיים. להבין מתי להפסיק לביים זה פלאי.


חבר שאל אותי קודם בטלפון- את מתכננת לך מה לעשות כל ערב השבוע? מה, את עובדת אצלך?
עניתי- ברור, אז אצל מי אני עובדת אם לא אצלי?

עכשיו נשאר לי להחליט איזה מנהלת אני רוצה להיות ואיזה עובדת.

קודם כל אני.

לימים מבוהלים שיגיעו- אנא זכרי לחזור אל המניפסט הקטן הזה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-09T22:57:47):
אוי לא
גוונים! נעלם לי מה שכתבת!
ולא הספקתי לקרוא הכל.
בבקשה תכתבי עוד פעם


[b]קואלה[/b] (2011-07-09T23:04:40):
וואו איזה פוסט מעולה זה היה
להדפיס ולתלות על המקרר


[b]לימונדה[/b] (2011-07-09T23:20:47):
איזה כיף לי לקרוא אותך
עושה לי סדר גם
ומזכירה לי ולך שבאמת הכל בסדר (בסדר ובבלאגן)
תודה |L|


[b]לימונדה[/b] (2011-07-09T23:27:29):
וגם רציתי להוסיף ווואאווו אמיתי על התובנות שלך והדרך שאת עושה!
|[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]|
_שרגע, או שעה, או יום, מבלבלים, מרוחים, חסרי מעש, הם לא יותר מזה ולא פחות מזה. הם אינם הגדרת מצב נפשי או תקופה טוטאלית.
שבתוך כל התוכניות קורים חיים. להבין מתי להפסיק לביים זה פלאי._


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-10T00:13:53):
כמה שאת מדוייקת. מדייקת אותי גם כן. תודה יקרה!
אני שמתי לב שאת השבוע קל לי למלא ואז הסופש נשאר פרוש למנוחה נטולת תוכניות שלעיתים הופכת למלאת רגשי אשם על חוסר התנועה והעשייה
אבל שוט צריך לנוח כנראה.
שיהיה שבוע מלא וממלא.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-10T00:14:47):
מותר להעתיק את המניפסט לדף שלי??

אני בטוחה שתסכימי, אז עושה את זה כבר...

שבע...
נסחת כל כך טוב ובבהירות ובדיוק את התחושות האלה בהתמודדות עם החיים ומולם.
נסחת תזכורות מעולות בשביל לשנן כל יום וכל יום וכל יום.
לא משנה אם אנחנו לבד או ביחד או עם עבודה או בלי.
תמיד.

את אמיצה, ובלי לראות אותך אני בטוחה שגם יפה.
כל כך שמחה להיות חלק מהנשים שקוראות אותך כאן ומתרגשות לכל צעד נוסף קטן וענק שאת עושה.
צעד שמהדהד גם את הצעדים שלי...

תודה.
שבוע של יצירה , שפע של יצירה.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-07-10T01:21:35):
[u]להדפיס ולתלות על המקרר[/u]
באת לי בדיוק בזמן עם המניפסט שלך.
(המממ עוד לא 33, את בטוחה??)
חבל שאי אפשר לגריין את כולו.
העינים נעצמותתתתת לי, אז אולי אבחר את הגריין, מחר.

תודה לך, שבע, את בהחלט יהלום|*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-10T04:01:00):
פאקינג איי, הצהוב הזה מגניב אותי.
[u]ההיגיון תוחם אזור ללא תחום; הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך[/u]
ובדיוק כתבתי לעצמי במחברת ישנה על היגיון ותחושה פנימית.

4 לפנות בוקר, ואני בקושי עייפה, ואני עובדת ממש עוד מעט.
סולדת מדיבור צבאי כעיקרון, אבל הביטוי אס"ק- אווירת סוף קורס- הוא תיאור לא רע למצב הנוכחי.
וגם מרגישה כמו הילדה שהייתי בימי בית הספר. ערה לילות ארוכים, נמרחת עם עצמה, עם מוסיקה, ילדה סודית.
<לא יודעת איך סיימתי 12 שנות לימוד, ואפילו בציונים לא גרועים. ממש שוס גדול.>
אני רוצה ליהנות מזה גם היום, חשבתי לעצמי, בבקשה אל תאיצי בך, אל תלחיצי. אז מה אם אז לא דאגת לכסף, ולא עישנת סיגריות, ולא היה מחשב, והיית הרבה יותר צעירה. תיהני מהזמן.
אולי אם אני לא אלחיץ אותו הוא לא ילחיץ אותי?

אני מלאת חדווה וגאווה שאתן כאן איתי.


[b][po]חמו מה[/po][/b] (2011-07-10T08:03:37):
_חבר שאל אותי קודם בטלפון- את מתכננת לך מה לעשות כל ערב השבוע? מה, את עובדת אצלך?
עניתי- ברור, אז אצל מי אני עובדת אם לא אצלי?

עכשיו נשאר לי להחליט איזה מנהלת אני רוצה להיות ואיזה עובדת_

אם יש כאן התלבטויות מה לגריין, לדעתי זה משפט המחץ. מאמצת אותו לעצמי.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-07-10T12:35:52):
קצר-
לגבי התהייה שהעלית [po]בתבנית נוף[/po] (אילו עצות היו נותנים לה בזמן אמיתי בדף המועצה) אכן נקודה מעניינת. אולי כבר הגעת- יש אצלה דיון בנושא.

אבל למען האמת- האינטואציה שלי אומרת 
ש- עננים, בכלל לא היתה פונה אז, לקבל עצות, בדף המועצה. :-D


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-07-10T22:24:36):
אחרי יומיים לוהטים ומדהימים באשרם אני חוזרת למצוא את המניפסט המקסים שלך.
(די בטוחה שזיהיתי את חברתך שם אבל הייתי נבוכה לגשת אליה)
בואי נדבר מחר... חשבתי עליך המון


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-11T14:48:02):
עדינה כמה טוב לשמוע שהיה לך טוב. נדבר בקרוב אחותי.

גוונים, איה את?

הכל אני יכול
בחופש הגדול


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-15T21:30:29):
מגיעה הביתה אחה"צ גברת עם סלים ואופניים ולחות תל אביבית מרוטה מעייפות חיוך מזיע על הפרצוף ושיר בלב,
עולה את בלפור פתאום קולטת, הי, זה רק אני עכשיו.
כבר כמה ימים שכמעט לא הייתי רגע לבד עם עצמי. התגעגעתי אלי, חשבתי לי, התגעגעתי לאלוהים שהוא רק שלי.
איזה כיף שיום שישי, שעונג שבת בפתח, נרות ומנוחה ואני.
נרדמת, מתעוררת עייפה, ומתעוררת איתי.
הנה, התגעגעת אליך? קבלי את כולך.
כולך זה אומר ימים מנושבי רוחות מרגשות והתרחשויות עדינות ופונדמנטליסטיות,
וזה אומר סימני שאלה מתגנבים מזדקרים כשהעיניים נפקחות משנת אחר צהריים-
ומה אם נדפקה לי הקופסא וכל הדברים הטובים שנדמה לי שקורים גם אם אי אפשר לקרוא להם בשם, בעצם ממסכים טעויות המובילות לאיבוד?
מביטה בתחושות האלה וחושבת, "נו באמת, עוד פעם זה?", כמו איזה שכן נודניק ששוב דופק על הדלת.
בא לי לפתוח לו, ולגלות שהפעם זה לא סתימה בצנרת או וועד בית או בקשה להנמיך,
לגלות שבא לתת לי איזה מכתב שבטעות הגיע לתיבה שלו. והמכתב הוא ממני אלי.


שוכבת במיטה שכה יהיה לי טוב איכשהו בריזה קלה משתרבבת ביולי
נזכרת שבעוד כמה ימים מקבלת מחזור,
עם מה אפגש החודש?
זה מסקרן אותי
אבל גם לא, לא בא לי לפגוש סחלה מתיש ועצוב, זה לא רלוונטי. לא, זה לא אמין עכשיו, לא קונה את זה.


מבחן המקלחת שלי <שמזכיר לי את מבחן הקפה של קואלה>:
שמה מוסיקה
נכנסת להתקלח, מקלחת טובה
אם המים ישטפו איתם את מצב הרוח המעיב וריסטרט חיוכי יקבל את פניי במראה - נפלא
אם לא- אז לא. משהו עולה וקורא לי להיפגש איתו, וגם אם לא בא לי בכלל, עדיף שלא אדפוק לו ברז ;-)

נראה מה הברז יגיד.

עונג שבת.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-16T12:53:43):
סרט תיעודי בסינמטק,היום אחהצ,
רוצה לבוא??


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-16T14:03:24):
האמנות בזבל?

הי בובה, אפשר את הטלפון שלך?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-17T13:02:52):
אח שלי נחת אתמול בניו יורק סיטי.
זה מרתק אותי איך זה החייה אותה בתוכי.


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-18T06:22:50):
מוזר, איך בדברים שאת כותבת יש כל כך הרבה פעמים מקבילות אצלי.
בלילה של מוצ[url=http://www.youtube.com/watch?v=oPnJDcDsZ-0"]ש חלמתי שאני בורחת לניו יורק, נוחתת בראשון מוקדם בבוקר (מתי אח שלך נחת?) ומגלה שם כל מיני גברים מחיי היומיום שלי - חברים לעבודה, אבא מהגן - שגם הם ברחו. ואז לאורך כל שעות הבוקר מחשבה מטרידה - איך להודיע לבוסית שלי שאני לא מגיעה לעבודה... מטרידה, מטרידה, מטרידה, עד שהשעון צילצל, חמש ועשרים, התלבשתי ונסעתי לעבודה. wishful thinking, הופ למציאות. חלום שליווה אותי כל היום אתמול, נתן לי תחושת חיות, אפילו לבשתי חצאית קצרה ונעלי עקב לעבודה, בהשראתו.


[b]קואלה[/b] (2011-07-18T20:04:26):
[/url] עוד מחכה לאחד
בשבילך, בשבילי, בשביל כל מי שמחכה


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-18T22:04:13):
השיר הזה הזכיר לי משפט שפעם אמרו לי
מציאות לא מחפשים מציאות מוצאים


[b]פלונית[/b] (2011-07-18T22:23:21):
מציאות יוצרים... זה אולי איפשהו בין חיפוש למציאה...



[b][po]ריש גלית[/po][/b] (2011-07-19T22:44:29):
סוף סוף קראתי את המניפסט (-: מאמצת אותו.
(קנית את הספר שהמלצתי לך? "הזכות לכתוב", להזכירך). @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-21T12:59:31):
When the world all around comes and a-tumbling down
There's a magical doll they call Gigi
who came from somewhere out there
brings her magic to share with her friends.

She's a princess by birth in her land far from earth
Here to fill hopes and dreams
She may look just like you,
she may talk just like me,
but she is made of moon beams.

Oh Gigi, oh Gigi,
from all my fears you free me, Gigi.
Oh Gigi, oh Gigi,
You fill the darkest night with light.

It's a magical world that just spins, sparks and twirls
When it's lit by this girl we call Gigi.
Gigi, Gigi
Be our friend, stay a while
Share our lives, make us smile
Walk this fantasy land with us, hand in hand

It's Gigi's world, her magic world
It's Gigi's world, her magic world


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-21T13:01:18):
יצירה- בין חיפוש למציאה. זה נכון לדעתי פלונית.

ריש, טרם קניתי. עכשיו משמתפנה לי זמן...


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-21T14:31:08):
שתהיה מסיבה משובחת היום!!!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-23T00:50:16):
היום היה יום עבודתי האחרון.
רוח ליל הקיץ נעימה מתמיד.
ובמקום להיות במסיבה של רונן בן טל אתמול בלילה, נרדמתי בגג...

אכתוב יותר בהזדמנות
רק התגעגעתי לטייל כאן באופן טבעי.


[b]לימונדה[/b] (2011-07-23T11:35:55):
מזל טוב שבע יקרה!
מתרגשת איתך על סיומו של הפרק הזה בחייך ועל תחילתו של פרק חדש ומרגש
מחזקת אותך על האינטואיציות שלך ועל לקיחת ההחלטות
מוסרת לך המון אהבה מפה לשם
שבת שלום |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-23T14:22:26):
[list]
[*] מתוך עבר סבוך
[/list]
שהפך גלוי
ומכאן לא מאיים
מתוך ימים של סוף והתחלה, ימי ביניים מרטיטים ומוארים
מתוך פיזיות מורגשת במיוחד ופנימיות משוטטת
רוצה לנצל את הבמה היקרה מפז
ואת קהל הנשים החזקות
ולהזכיר לעצמי:
שלקום מוקדם זה דלק לנשמה
מיד להתקלח ולהתלבש- זה להתניע.
מלא סיגריות עם הקפה בבוקר זה חרא, מחליש, תוקע, מעכב. בזבוז ממש.
שלעשות לעצמי במוצש סדר בראש לקראת השבוע החדש - תורם.
שיום שלם בבית זה טוב כשבא לי ליהנות ממנוחה, מעצמי, מעיסוקיי הקטנים, מהשראות ומחשבות, מיצירה והפתעות, מכביסה ביד.
זה רע כשמתחילה לנפח את השלילי, את החסר, את הפחד המשעמם. ואז עדיף לצאת, ולראות אנשים.
שלזוז, לזוז, לזוז, לעשות, לנוע, להניע, גורם לדברים לקרות ולנפש לשקוט ולחיוך לעלות.
שמותר לנוח. שחבל להתאבן אם אפשר אחרת.
שאפשר להבדיל, מתי דברים תורמים ומהנים ומתי הם בריחה ומריחה.
שמה שהיה אז היה אז, ומה שעכשיו זה עכשיו.
שהגוף זוכר אבל רוצה מאוד ללמוד דברים חדשים.
שכסף זה חשוב ונח.
שאני יכולה (אנא, בבקשה, האמיני).
שאם אכריז על זה כאבוד מראש זה לא יוכל לקרות.
שרגע, או שעה, או יום, מבלבלים, מרוחים, חסרי מעש, הם לא יותר מזה ולא פחות מזה. הם אינם הגדרת מצב נפשי או תקופה טוטאלית.
שבתוך כל התוכניות קורים חיים. להבין מתי להפסיק לביים זה פלאי.

חבר שאל אותי קודם בטלפון- את מתכננת לך מה לעשות כל ערב השבוע? מה, את עובדת אצלך?
עניתי- ברור, אז אצל מי אני עובדת אם לא אצלי?

עכשיו נשאר לי להחליט איזה מנהלת אני רוצה להיות ואיזה עובדת.

קודם כל אני.

לימים מבוהלים שיגיעו- אנא זכרי לחזור אל המניפסט הקטן הזה.*

תוספות מחדדות:
סביבה מסודרת ונקייה זה נעים
אפשר לעבוד ליצור ולהתבטל גם כשמבולגן
יש פירות וירקות במגירה התחתונה במקרר
מים. תשתי מים. להפסיק לשתות מהברז?
לקום מוקדם. לעשן פחות. להפסיק לעשן? אפשר לדבר ולשתוק בלי סיגריות.
אני לא צריכה להיפגש עם אף אחד אם לא בא לי, לא משנה כמה זמן פנוי יש לי.
הזמן לרשותי, שואל אותי מה בא לך לעשות איתי?
שום חידוש, שינוי ואירועים מתרגשים ובאים לא [b]סוחפים אותי[/b], הם [b]קורים לי[/b], שלי, אני חיה וקיימת זקופה בתוכם.
גב תחתון= לכדו אותי בקרס, אני כמו חיה מובלת לטבח / אזור חלול, הנפש והגוף מנותקים / וגם- משענת בטוחה שבאה ממני ומאלוהים / אינטואיציה, נתינה וקבלה. לסמוך בלי לפחד / ריקוד החיים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-23T14:34:40):
http://www.youtube.com/watch?v=P5CUHHGlQg0


[b][po]אמת וצדק[/po][/b] (2011-07-23T18:48:19):
[u]במקום להיות במסיבה של רונן בן טל אתמול בלילה, נרדמתי בגג...[/u]
ואני דווקא הייתי שם, לבדי. בכמה דקות הראשונות קצת כמו יציאה מהמקפיא אל הקיץ הלוהט, ואז התרגלתי ונהניתי מהמוסיקה ומהאישיות המופנמת הזו של בן טל.
הרגשתי קצת בתוך הבלוג שלך :-)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-07-23T18:49:51):
וואוו! אם היית לידי הייתי נותנת לך חתיכת חיבוק עכשיו! כמה שאת וואוו. מופלאה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-24T01:14:04):
[u]הרגשתי קצת בתוך הבלוג שלך[/u]
זאת אחת המחמאות הגדולות שקיבלתי.
בסוף את היית ואני לא. סחטן על החיים האלה ;-)

נטיקה נטיקה חיממת את לבי מאוד, באמת, כמו חיבוק אמיתי. חיזקת אותי. תודה וחזרה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-25T00:58:35):
ברוך שלא עשני אשה

כל כך מבינה אותם היום.

<מוזר, לא זה הדיווח שחשבתי שאספק מיומי החופשי הראשון 0-: >


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-26T12:40:44):
אתמול היתה לי תובנה.
הדברים כרגע מורכבים משני שלבים: 1. להבין מה לעשות. 2. לעשות את זה.
שלב ראשון בא לעשות סדר בבלאגן, במטלות, בארגון הזמן. השלב השני בא להזיז לי את התחת.
היום התעוררתי לשלב אחר לגמרי. מצב רוח גועלי שמי בכלל רוצה להבין או לעשות משהו.
יכול להיות שזו הזדמנות מעולה לבדוק את תורת השלבים הזו.

כתבתי שלשום וכותבת שוב- איזה קשה להיות אשה. מכל כך הרבה בחינות. ולפעמים פשוט נמאס לי מזה.
נמאס לי שהרגישות שלי מטלטלת אותי, שהמעשיות שלי תלוית מצב רוח,
נמאס לי העיסוק בטיפוח ותחזוק הגוף,
נמאס לי השעון הביולוגי,
נמאס לי שפעם בחודש חוטפים אותי מעצמי ואני בסערת בכי ופצעים חשופים.

מאיפה זה בא פתאום, הגילוי הזה, שאיזה קל להם לגברים, וכמה אמת יש בו בכלל?

טוב, נשימות נשימות. גוף יקר אל תיעלב.

השעה 12:35, מה עושים היום? נלך לבדוק את זה.

כן, אני אוהבת קיץ, אבל אחרי כמעט שנה וחצי של משרה מלאה שכחתי שכשמסתובבים חופשי בחוץ ביולי בתל אביב כל זכר למקלחת רעננה מתאדה בשניות.

[u]שום חידוש, שינוי ואירועים מתרגשים ובאים לא סוחפים אותי, הם קורים לי, שלי, אני חיה וקיימת זקופה בתוכם.[/u]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-26T12:56:23):
דיסק שלא הכרתי שלקחתי אתמול מהדירה של אח שלי רק בשל העטיפה היפה
עשיתי PLAY וזה מה שקרה
http://www.youtube.com/watch?v=wMiEuixJgN8


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-07-27T12:35:55):
השבוע עזבתי שיגרה של בסך הכול שלושה שבועות.
בסה"כ שלושה שבועות שקמתי בהם כל יום בשש ועבדתי עד אחת.
בסה"כ שלושה שבועות....ולא משרה מלאה.

היום הראשון אחרי השישי שקמתי בו מאוחר ושבת ששבתתי , היה פשוט נוראי, ארוך ומבוזבז למדי...
הלם חופש.
ומה עושים עם העצמאות והשמש והים הזה?
רואים האוס! :-)
בקיצור, מזדהה, מחזקת ,ומוסרת לך שגם זה זמני...
הגוף והנפש מתרגלים לקצב חדש ,צריך לתת להם פשוט זמן ללמוד ,לעכל.
והנה המרגיעון הקוסמי -
הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי.

חוצמזה, את יכולה להתיישב במרכז רוטשילד ולמחות.
על מה שאת רוצה -
על החום,
על הפטה ,
על פרדי,
על מאיר,
על הנשיות...

מחאת קיץ.
וכשימאס לך,
בואי נלך לים :-)


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-07-27T12:51:25):
ניסיתי אותך אתמול אבל לא ענית...
חושבת עליך, מקווה שאת בטוב
ודעי לך שגם אני הולכת לאיבוד בימים אילו כשאין דברים שאני חייבת לעשות בזמן נתון מסויים. לא קל להיות ללא מסגרת
גם לאילו מאיתנו שלא בנויות למסגרות (כמו שאמרת)...

ולגבי המחזור - את יודעת שאת יכולה ללכת לטיפול הומאפטי למשל בשביל לייצב את המחזור ההורמונלי שלך?
אפשר למתן את המצב הזה.
(אני יודעת שזה לא הזמן להציע לך הצעות שכרוחות בהוצאות)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-07-27T14:13:34):
אינטו כתבת בול את מה שהבנתי היום. איזה כיף. תודה יקירתי, הלם חופש, איזה צרות של עשירים. עשירים מיעוטי יכולת ;-)

יא אחתי, עם כל הקושי וניסיונות ההתקוממות, אני יודעת שאני נהנית מיחסי השלום-מלחמה עם המחזור, נהנית ללמוד את השפה שלו, של הגוף שלי, כמו להבין מה הכלב שלך נובח או מה התינוק מלהג.
סתם הייתי צריכה להוציא קיטור נשי (וברור שקל לי לדבר עכשיו אחרי שנגמר המחזור P-: אמרתי לך פעם שהפרצופון הזה מזכיר לי אותך? נראה לי שבבלוג שלך ראיתי אותו לראשונה)
אני אנסה אותך חזרה הערב, חושבת עליך המון.
אולי בשישי הזה כן תבואי?


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-07-27T22:27:20):
ניסיתי למצוא בייביסיטר כל היום למחר בערב, זקוקה נואשות להתאוורר ורציתי לבוא לבקר אבל אני לא מוצאת אף בייביסיטר פנויה למחר, אוף!!!!!
אני אנסה לאחד הערבים בשבוע הבא ואתאם איתך.
אני אמורה לבוא ברביעי הבא בערב,
יש הופעה של עמית כרמלי יחד עם השתתפות של הקהל שהיו בסדנאות שלו. מתה להיות שם... ואז חשבתי שאבוא לראות אותך.
אבל שוב צריכה לוודא שיש לי מישהו שיהיה עם הילדים, בנתיים עוד הכל באוויר, אף אחת לא נתנה לי תשובה וודאית.
(מסתבר שלא תמיד הכי קל בלי דוד בבית!)


[b]לימונדה[/b] (2011-08-01T08:48:12):
יום הולדת שמח שבע!!! |עוגה|
מקוה שתהיה לך שנה מדהימה |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |*|
לימונדה |L|


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-08-01T20:27:55):
[u]מקוה שתהיה לך שנה מדהימה[/u]
|[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]|
עברתי היום על הדף וראיתי המון נצנוצים נהדרים של דברי חכמה ממך. אז רציתי להגיד שוב תודה ולשאול לשלומך.
ואז גיליתי שהיה יומולדת אז מזל טוב ואושר גדול הרפתקאות ואהבה גדולה גדולה
(())


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-08-01T21:52:56):
|בלונים| הופ הופ טרלהלה..33..
יומולדת שמח שבע יקרה!!! |בלונים|
שתהיה שנה עם שפע של |מתנה|
שמחה יצירה ואהבה ! בעיקר- שתהיה חגיגה גדולה של החיים! |עוגה|
Amen , a man ומה שבינהם!
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-04T23:24:09):
באתי לבדוק שבאמת יש כזאת מישהי, שבע _יהלום
באתי לבדוק שבאמת יש כזה אתר, באופן טבעי
באתי לבדוק אולי כאן אני אבין
מה קורה.
יומיים עוברת לי בראש השאלה הזאת, מה קורה, כמו שלט ניאון, שהאור שלו חזק אבל התנועה שלו נונשלאנטית.
איך אני אדע מה קורה?
יודעת טכנית
יודעת בגוף
רוצה לשמוע אותי עונה לי
[b]לשמוע אותי עונה לי[/b]
לשמוע את קרן עונה לקרן: מה שקורה עכשיו זה שאת ככה וככה עושה ככה וככה חווה ככה וככה ודעתך על כל זה היא כזאת. ד ע ת ך ש ל ך
ולא דרך שיחות עם חברים
ולא דרך בלבול ופחד
ולא דרך הרגלים מגונים מיותרים משעממים
ולא דרך הסחות דעת וצחוקים
דרכי.
לא שיח חירשים אילמים ביני לביני, בלי צורך בתרגומים ושפת סימנים, מריחות ומסיכות.
מרגישה שיש הרבה אינפורמציה, דברים שקורים ואיך הם מתפרשים ומה הם מעוררים ומה אני רוצה ומה אני לא רוצה ואם ככה אז ככה,
כמו מרק של כל מה שהיה במקרר (ועם איך שהמקרר שלי מאוכלס בדרך כלל, אז אמאל'ה), ואני, מערבבים אותי בתוך המרק הזה, ואני יעני מפרפרת,
אבל רוצה לראות שאני הבוחשת.
מה יזכיר לי שאני גדולה ויציבה?
גב, גב, דרך הגב.
איך אבין מה קורה? אכתוב לי.
איך אבין מה לעשות? אני לא יודעת. נראה לי אנשום בינתיים.
ותוך כדי תנועה. לא עוצרים עכשיו.

גב חזק.

<מנטרה של המילה חזקה תחזק אותי>


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-05T00:06:46):
היום הייתי בטיפול.
טיפול ראשון אצל מטפלת חדשה.
היא היתה מאוד חמודה, אבל בראש שלי כל הזמן התנגן "זה דייט לא מוצלח במיוחד"...
תוך כדי שהיא דברה חשבתי לעצמי -
אפרת, הגיע הזמן שתשאלי את עצמך ותעני לעצמך.
תשאלי מצידי את ההדרכה הגבוהה שלך או וואטאבר העיקר שתקבלי תשובה מעצמך בשביל עצמך.

אז מצטרפת אלייך לחקירה העצמית,
לשאלת השאלות -מה קורה כאן?
(ואגב, זהו השיר האהוב על המוחים ברוטשילד - וואטס גואינג און?! , לשיר בקול צרוד ומיוזע...)

והיום גם אני אכתוב.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-08-05T00:40:00):
את הכי אמת שיש!
והכי באמת שיש. את כאן.

ןלשתיכן יקירותי שולחת (())
למרות שהכי בא לי לקפוץ עליכן , להשתולל ולצעוק "ערימת ילדים בעמוד של שבע" :-)


[b][po]אמא בגבעתיים[/po][/b] (2011-08-05T00:46:27):
מבינה אותך מאוד. כלומר, חושבת שמבינה


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-08-08T07:18:25):
היי שבע, קוראת אותך קבוע ועדיין לא כתבתי לך כמה נהנית ומזדהה.
בקשר לרצות עם זאבים - אני לא יכולה למסור או למכור, זה ספר חובה שאי אפשר לוותר עליו. אבל מוכנה להשאיל, אם תרצי.
אם כן, כתבי כאן ונתאם.
בוקר טוב.


[b][po]ובעיקר באהבה[/po][/b] (2011-08-08T07:36:50):
הי שבע, יש לי את רצות עם זאבים בעברית ובאנגלית.
מהו המחיר שאת תרצי לשלם על אחד העותקים?


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-08-08T07:50:54):
אחותי אהובתי למה ללכת רחוק אתן לך את שלי
אמנם בהשאלה אבל באהבה גדולה וללא הגבלה


[b]עדולי[/b] (2011-08-08T11:04:08):
היי שבע,
גגלי "רצות עם זאבים יד שנייה".
הקישור הראשון שתקבלי (לאתר סימניה) יוביל אותך לרשימה ארוכה של חנויות יד2 שישמחו לשלוח לך את הספר תמורת סכום פעוט (סביבות ה50 ש"ח).
אבל נראה לי שהרבה יותר כיף להשאיל מעדינה :)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-08T15:01:08):
[po]פלוני אלמונית[/po] כיף לשמוע. עיינתי בספר הזה רבות, וקרה לא אחת שניגשתי למדף בדירה והופתעתי לגלות שבעצם אין לי אותו. אז עכשיו אני רוצה אותו שלי בבית :-)
[po]ובעיקר באהבה[/po] , לאור דבריה של עדולי אז 50 ש"ח, בעברית. תגידי לי מה דעתך.
ועדולי, תודה שהזכרת לי את סימניה.
ותודה ל [po]שני צו[/po] שהכירה לי את פינקולה |L|
יאללה חייבת לרוץ ;-)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-08-08T15:17:26):
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-08T19:48:08):
אתמול בערב, רואה את הסרט החדש של וודי אלן בקולנוע. חצות בפריז.
איזה מקסים.
בחצות נכנסת לבניין שלי אחרי טיול רגלי בשדרת האוהלים, בא לי שפג'ו עתיקה תעצור לידי וארנסט המינגווי יקח אותי לגרטרוד שטיין.
גם אני רוצה לנסוע אחורה בזמן, גם אני רוצה להיות ציירת סופרת משוררת מפורסמת וללבוש שמלות קברט.
כן? אני רוצה? כולל הטרגיות הנלווית? והאשליה הגדולה?
או שאני פשוט רוצה שקט מספק בחיי הנוכחיים, שלא יעוררו בי הישענות על בריחות מדומיינות?
לילה, עייפה נורא, לא נרדמת כן נרדמת יתושים אוכלים אותי קר לי חם לי נרדמת חולמת חלום מפחיד מתעוררת מבוהלת פתאום מחייכת חלמת את זה כי את מפחדת מאובדן שליטה הסברתי לי נרדמתי
שוב התעוררתי מוקדם משיפוצים מהשכנים.
הכנתי קפה, עברתי לגג, אמרתי לי: טוב, תראי איך בא לך שיהיה היום הזה, וזה מה שתעשי.
מגיעה לאח שלי אחרי מקלחת לאכול לפטפט ולעשות עבודה שיש לי במחשב. מהר מאוד קולטת שאני באפס תפקוד ונרדמת. שינה מתוקה ועמוקה עם חלומות לא זכורים ולא רגועים, מתעוררת מרולינג סטונס שתמיד עושים לי טוב, מנסה שוב להתרכז בעבודת המחשב, קמה יושבת חושבת לא מתרכזת, יוצאים לסופר לקנות דברים לבשל הערב, שני ילדים קלולסים לא יודעים מה לקנות מה מבשלים ועוד מעט הכל נסגר חוזרים הביתה רון הבשלן בא להציל אותנו.
ואז אני יושבת רגע בשקט על הרצפה.
ערב תשעה באב.
תני ליממה הזו לעבור.
זו מועקה בילט אין.
אז שחררתי הכל.
ונחכה.
ובינתיים נהנה ממה שיש.

אנחת הקלה.

והרגע צעקו לי מהמטבח : "אנחנו מכינים פתיתים סגולים!"

:-)


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-08T20:46:25):
שבע,

איזה כיף כיף כיף לקרא אותך...


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-08-08T21:49:51):
|L| תודה מותק,
כתבת בדיוק איך שהייתי צריכה לשמוע.

זמן.
כמוך, יש בפני שבועיים עם הרבה זמן.
שבועי לבד בלי האפרוח ובלי עבודה..
או.קיי. ,אז את ממליצה על וודי אלן. על אילו סרטים עוד? 
<:-/אני מתביישת לספר שבשנים האחרונות ההתמצאות הקולנועית שלי מביכה ומספר הסרטים שראיתי בקולנוע- דליל.
כולם, חוץ מאחד, היו סרטי ילדים.
אז...המלצות? @}>


[b]גוונים[/b] (2011-08-08T23:40:49):
שבע, כפרה עליך!

גם אני ראיתי בשבת את וודי אלן! איזה סרט מתוק, יצאתי ממנו עם מצב רוח טוב וכמיהה,
לחיים אחרים, לעולמות רחוקים, למתקתקות שמגלמת בתוכה ההרפתקאה..
הגעגועים לדברים שלא קרו לי (לפחות לא בגלגול החיים הזה) זו תחושה קבועה אצלי, הסרט הזה כל כך דיבר אלי (עלי..)
מזדהה עם מה שאת כותבת (היום ובכלל) מדויקת כתמיד.

מזכירה שתקופת יומולדת היא לא פעם תקופה מבלבלת/לא שקטה/משמעותית בדרך כלשהי (ובאותה הזדמנות - המון מזל טוב, וסליחה על חוסר הדיוק בתאריכים, איחולי יום הולדת בדיוק בתאריך אף פעם לא היו הצד החזק שלי)
גם אם לא מבינים בדיוק מה ואיך.

ובכל מקרה, זה משפט מצוין:
[u]ובינתיים נהנה ממה שיש[/u]
מתאים לי לאמץ אותו לפחות ליום הקרוב...

ספרי איך היו הפתיתים הסגולים! (-:


[b]לימונדה[/b] (2011-08-08T23:58:14):
הי שבע |*|
כל כך כיף לי לקרוא אותך. מדמיינת את הגג בתל אביב. את החום. |H| היתושים. האוהלים. הפתיתים הסגולים :-9

פה קיץ אירופאי. חם. קר. שמש. גשם. מרגישה כאילו הקיץ לא התחיל באמת.
אבל גם כיף לנו עכשיו. הולכים לשחות באגם קריר עם חול אמיתי עם הילדים ואחותי.

נשמע טוב המציאות המקבילה הזאת שלך בתל אביב.
בא לי גם ללכת לסינימטק לסרט הזה של וודי אלן בפריז, שמזמן רציתי לראות (רק שאני לא מגיעה לקולנוע).
בא לי ללכת לים לאכול אבטיח. בא לי על החום הזה של קיץ הקטלני. הלחות. הזיעה.

אבל יותר מהכל מהמרחק שלי פה והגעגוע אני מאד מתרגשת (והכי מקנאה) במהפכה הזאת שמתרחשת עכשיו. מקנאה- כי כל כך בא לי להיות חלק ממנה. לצאת לרחובות. בא לי שהמרד הזה יהפוך פוליטי וידברו על צדק חברתי במובן הרחב של המילה. בא לי להפיל את השלטון. שתהיה מהפכה אמיתית. משמעותית. יסודית.
ובקטע נוסטלגי בא לי להיות בת עשרים ושלוש בתל אביב ולישון (עם כל מיני בחורים צעירים ומרעננים) באוהלים.
בא לי להתאהב. ולהזיע.

תודה על המילים שלך [po]שבע יהלום[/po] |L| כיף לקרוא אותך!

bonne nuit ZZZ
לימונדה


[b][po]ובעיקר באהבה[/po][/b] (2011-08-09T09:36:01):
הי שבע
50 נשמע טוב
איפה את? אני קרובה לפר"כ
אני מניחה שאת מעוניינת בגרסה העברית
יומטוב ואוהב 0549410811


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-11T02:08:39):
שוב ההפתעות המתוקות האלה
לפזר פה מילים מתוך מצב בלבולי, להרגיש כאילו אני מדברת עם עצמי, ואז פתאום למצוא כאלה תגובות חמות שגורמות לי לחשוב שיש אפשרות שאני שפויה ;-)
אמא דבש, חוץ מוודי אלן יש את "מסיבת רווקות" שכן, שמו מזעזע, אבל הבנתי מאנשים ראויים ששווה לברוח אליו קצת.
מה עוד מה עוד? את מתכוונת רק בקולנוע או שגם השאלות מספריה?
בכל מקרה תתחילי מוודי.
<היום חבר טוב שאל אותי אם הייתי מתחתנת עם וודי אלן. הגבות שלי הורמו כמעט עד לעורף. הוא הופתע שעניתי לא!! כזה נחרץ, וכששאל למה, עניתי שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל, ושסביר להניח שהייתי רוצחת אותו תוך שעה>

גוונים יקירתי תודה תודה
וזוכרת שיומולדת שמח גם לך. מזל טוב גדול והתגשמות משאלות. אמן.
{@ {@ {@

[u]בינתיים נהנה ממה שיש[/u]

לימונדה
כמה שאני אוהבת את תל אביב המיוזעת, גם כשאני לא סובלת אותה. את הים והבלאגן והגג שלי,
והמהפכה הזו ללא ספק מקפיצה לה את רף השוקקות
אבל איך הייתי טובלת עכשיו באגם קריר עם חול אמיתי.
עוברת לפעמים ליד האוהלים, וכשמניחה בצד את האספקט החברתי המהותי, ומתייחסת רק לפסטיבל, חושבת- אם הייתי בת 25 בטח הייתי כולי מתערבבת לי באווירה.
אבל אני יודעת שכשהייתי בת 25 לא הייתי מהמתערבבות.
כל המחשבה הזו על מי שהייתי מי שאני עכשיו מי שהייתי יכולה להיות לו הייתי אז כמו שאני עכשיו.. לא יודעת מעציב או משמח.
לא זה ולא זה.
אתמול פתאום יצא לי להגיד למישהו- היפותטי זה פאתטי. סימנתי לי את זה בראש.

והפתיתים, שאצלי בדרך כלל גומרים בעיסה עם חומוס וקטשופ
יצאו תחת ידיי הבשלנים כמעדן מלכים, עם תבלינים אקזוטיים וציר גרונות וחזה עוף במרינדה ועניינים ועניינים וסלק.

ישנה בגג הלילה, הירח מולי, בדרך להתמלא
מחצתי יתוש שני בחמש הדקות האחרונות
פחד קטן מחלחל פתאום אני בעצם קצת ישנה ברחוב
אבל אז נזכרתי שזה חלק מהעניין עכשיו

הייתי בים מלא שעות היום
לראשונה הקיץ
היה נפלא
בשלב מסוים החזקתי בירה ביד אחת תאנה ביד השניה קרני שמש מופצות מעל גלי הים
חול וחול
וחשבתי- אשכרה התלבטתי אם להתפטר או לא?


כן, אז קשה נורא לפעמים, בעשייה, ביצירה, בכסף, בלב
באמת
אבל גם קשה, לא רק קשה.

הצהוב כבד את עצמך, כמה שאני אוהבת אותו.

אם לא אכתוב פה יותר דעו שנאכלתי על ידי יתושים. מה הם עושים בקומה חמישית? אין להם בית?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-11T02:24:53):
אָדָם חַי בָּעוֹלָם שֶאוֹתוֹ הוּא עוֹשֶֹה לְעַצְמוֹ , מִן הַתַּאֲווֹת שֶבְּשָֹרוֹ מִתְאַוֶּה לְעַצְמוֹ מִן הַנוֹפִים שֶבָּהֶם הוּא מַמְתִּיק לְעַצְמוֹ אֶת הַפְּחָדִים שֶבָּהֶם הוּא מַפְחִיד אֶת עַצְמוֹ וּמִן הָאַהֲבָה שֶאוֹתָהּ הוּא אוֹהֵב לְעַצְמוֹ. וּמִן הַשִֹּנְאָה שֶאוֹתָהּ הוּא שֹוֹנֵא לְעַצְמוֹ וּבַקַּיִץ הוּא יוֹצֵא אֶל מִחוּץ לְעַצְמוֹ וּבַסְּתָיו הוּא חוֹזֵר חֲזָרָה לְעַצְמוֹ וְרוֹאֶה מֶה עָשָֹה לְעַצְמוֹ בַּקַּיִץ וּמַה לא עָשָֹה לְעַצְמוֹ מַבְחִין בֵּין זֶה לְזֶה וּמֵבִין לְעַצְמוֹ. שיר של נתן זך

מהדף של [po]ובעיקר באהבה[/po]


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-08-11T11:21:15):
כפרה עלייך!

וזה "שלב מסוים החזקתי בירה ביד אחת תאנה ביד השניה קרני שמש מופצות מעל גלי הים
חול וחול" קצת עשה לי לקנא...
איזה כייף.


[b]פלונית[/b] (2011-08-11T16:31:44):
הספר רצות עם זאבים נכלל במבצע שיש כעת בצומת ספרים 3 ספרים ב100 ש"ח. אני קניתי אחרי שהזכרת לי את קיומו של הספר..


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-08-11T16:47:21):
וואו שבע יקרה,
כתבת פוסט ארוך שלחלקים כל-כך גדולים ממנו רציתי לעשות קופי פייסט... אז כנראה אוותר
והשיר של נתן זך... אוצר.
הקיץ הזה אני רוצה קצת יותר לצאת מעצמי ולתת לעצמי. ולילדתי.
אני ילדה גדולה בחופש הגדול.

יא שובבה - השורה שלך על הים מתעתעת
אבל לא בכדי.
ואני מבינה אותך לגמרי.
<גמני הייתי בים לראשונה השנה,
בדיוק לפני שבוע. ובגלל דלקת עינים הוא עכשיו מחוץ לתחום>

_כל המחשבה הזו על מי שהייתי מי שאני עכשיו מי שהייתי יכולה להיות לו הייתי אז כמו שאני עכשיו.. לא יודעת מעציב או משמח.
לא זה ולא זה.
אתמול פתאום יצא לי להגיד למישהו- היפותטי זה פאתטי. סימנתי לי את זה בראש._
פסקה שכולה נוגעת.
אפילו כעת (ממרומי גילי).
יש בי הרבה היפוטתי
אבל בוחרת, היום לפחות,
לשבח את עצמי על חצי הכוס המלאה
(גם אם היא רק רבע).
בימים האחרונים היקום זימן לי רגעי חסד
שאני יודעת להעריך..
יאללה הולכת תיכף לסינימטק..
אולי ניפגש שם או במאהל ואפילו לא נדע
@} <תדמייני קישור לג׳וני קאש
Till we meet again>


[b]גוונים[/b] (2011-08-11T17:42:03):
[u]כפרה עלייך![/u]
לגמרי (-:
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-11T19:55:45):
היטיבה [po]נטע ק[/po] לנסח
[u]"ערימת ילדים בעמוד של שבע!"[/u]


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-08-11T20:37:51):
אופס. פאדיחה. השם הנכון הוא:
we'll meet again
יאללה לכיכר. היום בנושא דרישות חינוך.
מעניין לעניין ובאותו עניין-
עוד משהו שלא מספרים לך לפני-
כשיש ילדים זה השלב שכמעט כוווווולן
מתחילות לבשל קצת יותר רציני ולעיתים קרובות..
פתיתים וחומוס???
[sup]לא יפה להגיד אי-- על אוכל, נכון?[/sup]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-15T22:53:14):
חשבתי על מה שכתבה לימונדה
שכשרע וקשה הכתיבה נשפכת יותר.

רואה בתקופה זו, איך אני נכנסת לכאן פחות,
כותבת כאן פחות,
<הכל יחסי>

מתי כן מתעורר בי רצון להעלות את עצמי ב [po]שבע יהלום[/po] ?
רק כשרע לי? כשאני עצובה? כשקשה לי?
לא.
לפעמים מרגישה שזה בעיקר כשאני מתגעגעת אלי.
כשעוברים כמה ימים עמוסי התרחשויות כאלה ואחרות ועיסוקים ועניינים
ואז אני פתאום רגע בשקט עם עצמי
והדף הזה הוא עוד דרך להתחבר אלי
ויותר מזה- לראות דברים בפרספקטיבה.
עם כל החיבור לגוף, ולנפש דרך הגוף, ונתינת המקום לכל הרגשות, שלמדתי ועוד לומדת כבר יותר משנה וחצי (עם פרומואים פחות מודעים בשנים קודמות)
כלים מבורכים ויחד עם זאת מאוד מפנימים אותי אל תוככי אני,
רוצה לאחרונה, ונהנית כשמצליחה, להביט מלמעלה, על התמונה הגדולה בזמן
לא ליפול אל רגעים קטנים כאילו הם עובדה אחת ויחידה.
ויודעת, שגם זה, יכול להתאפשר רק בזכות הכלים המבורכים.
אחרת, עבורי, זו הדחקה והתעלמות מרגשות חשובים, שמחורבנים כלל שיהיו, באים לשמור עלי, לאותת לי, ולעזור לי להיפרד מהם ולהתקדם להתקדם.

קיץ 2011.
פעמים רבות עולה בי הצירוף הזה
קיץ 2011
כמו יודעת שמשהו חזק קורה בו, גם אם בכלל עוד לא יודעת מה,
פרטית וכללית
קיץ שעוד ידובר רבות בעתיד (נתעלם מהאזהרות על 2012)


אמא דבש, אם כך,
לא אספר לך על התמכרויות הקטשופ שלי, שיש הרואים בהן סטייה
ועם מה עוד אני אוהבת לאכול חומוס.
זה מזכיר לי שיש איזה דף כזה, על מאכלים מוזרים
דף מצחיק.
לא זוכרת איך קוראים לו.


[b]גוונים[/b] (2011-08-16T13:12:13):
(())

אני כותבת פחות כשרע לי, נראה לי שמה שלוחץ לי על בלוטת הכתיבה זו מועקה.
אבל כשרע אני מרגישה הכי חשופה בעולם ורק משתבללת)


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-08-19T15:14:07):
היה לי כל כך טוב איתך אתמול.
חושבת עליך...
תוהה מה איתך היום... (הילדים איתי ולא מתאים להתקשר אז אני כותבת לך כאן)

שבת שלום אחותי


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-21T22:48:27):
ועכשיו תורה של [po]שבע יהלום[/po] לכתוב בזכות לימונדה.

אני נתמכת על ידי החיים.
אני משתחררת מכל הפחדים, אני בוטחת כעת בתהליך החיים, אני יודעת כי החיים נועדו עבורי, אני ניצבת גאה וזקופה, אני אוהבת ומעריכה את עצמי, חיי משתפרים מיום ליום.
החיים תומכים בכל מחשבותיי, לכן, אני אוהבת ומעריכה את עצמי והכל כשורה.
למעשה אני זוכה לתמיכה מלאה מן היקום ומהחיים עצמם.
אני אוהבת ומעריכה את עצמי, החיים תומכים בי ומושיטים לי אהבה.
אני משתחררת מן העבר, אני חופשייה לנוע קדימה עם אהבה בלבי.
אני נותנת אמון בתהליך החיים, כל צרכיי זוכים לטיפול, [b]אינני נתונה בסכנה[/b]

תודה ללואיז היי, ולגוף, ולנפש.
אתמול קלטתי שמוסיקת body&soul זה גוף נפש. כמה מילולי ככה נעלם מעיניי עד כה.

להיות בטיפול קרוב לשנתיים ופתאום לראות נכוחה כמה המקום הכי מפחיד קשור קשר ישיר ללידה זה נס מוזר. פלאי ומובן באחת.
איך לא ראיתי את זה קודם?
קודם היה צריך להיות קודם, עכשיו עכשיו, אח"כ זה אח"כ.
בהצלחה קרן.


[b]לימונדה[/b] (2011-08-22T00:57:13):
ואווו...תודה על הקרדיט אבל לא ממש סגורה על איך אני קשורה לכל זה :-]
מניפסט רציני שנסגר בחידה ולידה
ומי זאת הלואיז היי הזאת לעזאזל שכל הזמן עולה- פיספסתי משהו?! (-: (כותבת את זה בחיוך ולא בציניות מלגלגת למרות שמתארת לי שהיא קשורה למשהו ניו-אייג'י)
אמשיך לספק לך תיאורי חמניות ואגמים קרירים אם תספקי לי תיאורי אוהלים, קיץ תל אביבי, גג ומהפיכות (פנימיות וחיצוניות. גוף ונפש)
לילה טוב, לימונדה |*|


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-08-24T11:33:17):
היי, מזמן לא הייתי כאן אבל כל הצצה מעוררת התרגשות
רציתי לספר שאני בתל אביב מהראשון לספטמבר והטלפון אותו טלפון


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-25T15:23:49):
עשב,
נהיה הרבה יותר נעים בעיר הזאת מאז שקראתי שתיכף את באה.
חושבת עליך. מיטב האיחולים למעבר, להתחדשות. את חסרה פה.

לימונדה,
את קשורה כי קראתי אצלך באותו לילה בתחילת השבוע, וזה הביא אותי לכתוב כאן.
לואיז היי, מאיפה מתחילים?
מתחילים מהגוף.
יש פה דף עליה, תקראי בו, מסביר טוב ממני.
[u]מניפסט רציני שנסגר בחידה ולידה.[/u] תודה על הניסוח הזה. נסגר ונפתח.

לאחרונה כשמביטה בשדרות האוהלים, הדימוי העולה בי הוא של אשה בוכה/עומדת בגשם והמים מורחים את האיפור הכבד על פניה.
פיזית, לגמרי פיזית כך זה מרגיש. לא עם משמעויות נסתרות.
אולי זה דרך הפילטר שלי, אולי שוככת המהפכה.
מעדיפה להאמין שלא שוככת, רק חווה עליות וירידות ותגיע לאן שרוצה.
ממש כמונו.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-28T01:21:24):
http://www.youtube.com/watch?v=N9W9XTxbnWI

המנון התקופה הפרטית שלי
מומלץ לשמוע לבד ברגעי שמחה ואף יותר ברגעי מחנק, בווליום מועצם תוך ריקוד פראי.

מה אני אגיד לכן? מריחה את הסתיו, זה מיד מעורר בי התנגדות.
וספטמבר הוא חודש נפלא. אז למה ככה לבטל אותו בהינף שיט-ספטמבר-חגים-איכסה-חורף-סופה-לבד-עוד פעם-מה יהיה-עד מתי-לופ מאוס.
כמה כמה רגעים פ ת ו ח י ם יש בתוך השרשרת הכביכול נעולה הזו שכמעט לכדתי עצמי בתוכה.

שבוע רחב ידיים מאיר עיניים משחרר סימפונות פתוח לטובות.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-28T01:27:02):
בסוף יום, לקראת המיטה, לעצור רגע בשקט לבד,
ובלי שום קשר לאיכותו של היום, רע, טוב, התחיל טוב נהיה רע, התחיל רע נהיה טוב, סתמי, מבלבל, משעמם, בינוני, צפוי, רגיל, מדהים, מחורבן,
וגם בלי קשר לנסיבות הקיום הנוכחיות,
לשבת/לשכב בנוח, לראות מה עולה בגוף, ולהודות על כל הדברים הטובים שקרו היום.
זה מלא חוזק, זה מניח דברים במקומם, זה משרה שלווה ואיזון.


[b]קואלה[/b] (2011-08-28T08:08:40):
_מה אני אגיד לכן? מריחה את הסתיו, זה מיד מעורר בי התנגדות.
וספטמבר הוא חודש נפלא. אז למה ככה לבטל אותו בהינף שיט-ספטמבר-חגים-איכסה-חורף-סופה-לבד-עוד פעם-מה יהיה-עד מתי-לופ מאוס.
כמה כמה רגעים פ ת ו ח י ם יש בתוך השרשרת הכביכול נעולה הזו שכמעט לכדתי עצמי בתוכה._

ספטמבר תמיד מתקשר אצלי להתחלה חדשה - זה לא רק וראש השנה
זה גם התעדנות של האקלים- כי האור החזק והאוויק החם בקיץ כל כך עוצמתים
כאילו לא משאירים ברירה.
אבל תמיד יש ברירה. תמיד יש סיכוי ללא צפוי. בכל עונה
האם לאחל כבר ברכה לשנה החדשה? שתיהיה זו שנה של שינויים והפתעות?
שתיהיה מה שתהיה.

[u]לשבת/לשכב בנוח, לראות מה עולה בגוף, ולהודות על כל הדברים הטובים שקרו היום.[/u]
בהחלט דרך טובה לסגור את היום

שבוע טוב, חמודה!


[b][po]ב עילום[/po][/b] (2011-08-28T08:35:32):
[po]שבע יהלום[/po] - מעבר לתהליך האישי שנכתב כאן, אני תמיד נכנסת לקרוא בדף שלך כמו בתוך ספר משובח.

תודה לך @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-08-29T16:35:32):
[po]ב עילום[/po]
השבחת את יומי
תודה גדולה @}


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-08-30T23:18:59):
מתגעגעת אליך, אם הייתי ודעת שאת ערה הייתי מתקשרת עכשיו.
הייתי בבית הספר עם הילדים כשהתקשרת ואח"כ היה עמוס כל כך, ועד שהם נרדמו...
מתגעגעת...


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-08-30T23:47:35):
_בסוף יום, לקראת המיטה, לעצור רגע בשקט לבד,
ובלי שום קשר לאיכותו של היום, רע, טוב, התחיל טוב נהיה רע, התחיל רע נהיה טוב, סתמי, מבלבל, משעמם, בינוני, צפוי, רגיל, מדהים, מחורבן,
וגם בלי קשר לנסיבות הקיום הנוכחיות,
לשבת/לשכב בנוח, לראות מה עולה בגוף, ולהודות על כל הדברים הטובים שקרו היום.
זה מלא חוזק, זה מניח דברים במקומם, זה משרה שלווה ואיזון._

יום אחד נוציא ספר,
ובספר הזה יכתבו כל ההדרכות הרוחניות והסתמיות והכועסות והמודות שבדף הזה.
וואו,
רב מכר.
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-09-01T13:43:28):
אינטו תודה
לדעתי הספר כבר מפורסם
פה
עם עוד מלא ספרים
תענוג.

שיר:

http://www.youtube.com/watch?v=H8RxNeHKgNU


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-09-01T13:47:14):
טוב יותר:

http://www.youtube.com/watch?v=wkWn4--RmEk


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-09-02T01:54:53):
[po]שבע יהלום[/po] עייפה
[po]שבע יהלום[/po] יושבת בגג כבר מלא זמן ולא הולכת לישון
היא לא מבינה למה.
בחצי השעה האחרונה התחילו לקשט אותה יתושים. הם מזמזמים לה באוזן באים ונעלמים ומשאירים עקיצות מציקות, והיא לא קמה.
למה? כי היא נהנית שעוד יש יתושים, שעוד לא קר להם. כל סימן שעוד קיץ מבורך בשביל [po]שבע יהלום[/po] עכשיו.
קרן כותבת על עצמה בגוף שלישי. באינסטינקט זה נשמע כמו פסיכוזה. אבל אותי זה משעשע. ככה בא לי עכשיו.
זה כנראה מזכיר לי את דבריו של צפריר, בווריאציות שונות, של לחיות את חיינו ולהביט בהם מן הצד בו זמנית.
הכל בסדר. אני יודעת שהכל בסדר.אני יודעת שהיו לי הרבה לילות כמו הלילה הזה בחיים, ובכל זאת משהו מהותי שונה לגמרי-
אני מקבלת את זה כמו שזה. אותי כמו שאני. לא נותנת לי בראש, מה לעזאזל את עושה? לא חושבת שאני מוזרה, אבודה, וואטאבר.
פשוט ככה זה עכשיו.
חבל שהסיגריות לא השתנו.
צעדת המיליון בשבת מרגשת אותי. בואו. זה חשוב מאוד.
חששתי ששוככת המהפכה. חששתי חברתית, וחששתי גם אישית, סימבולית, שהתרחשויות הקיץ הקסום הזה יחלפו כלא היו.
אירועים משמעותיים ממשיכים לקרות בדרך שלי. חלקם מתגלמים בהקשרים רציניים, עצובים, החיים מלאי פרידות מאינסוף סוגים.
חלקם מגניבים.
חלקם סתם, ממש סתם, רעש לבן בין לבין, וגם הוא מלא חסד.
[po]שני צו[/po] מספרת על דבריה של פינקולה מ [po]רצות עם זאבים[/po] , על מחזוריות המוות והחיים התמידית.
ואני מקשיבה ומבינה, שאם לא מזהים, מה שצריך למות- מתחזק, ומה שצריך להיוולד- מת. שיבוש לא מומלץ, ותפקידנו לזהות, ולעשות. בקצב שלנו. כשאנחנו יכולים.
חושבת על שבוע הבא והוא מרגיש כמו VOID גדול. מה עכשיו? מה הדבר הבא? שואלת, מהמון בחינות.
אני קצת באוויר. אני גם על הקרקע.
לזכור שאני יכולה לדעת מה הייתי רוצה לעשות.
לזכור לעשות.
לזכור לנוח.
לזכור להבדיל.
לזכור להאמין שפתוח, הכל פתוח.
הגוף שלי ואני ממשיכים לחדש שוב ושוב את כריתת הברית בינינו. נאמנות ללא תנאים. קודם כל אנחנו. הוא אותת לי השבוע משהו כל כך ישיר, על סף המיסטי. בחיי שלרגע חשבתי שהשתגעתי.
איך כל זה מסתדר עם הסיגריות והתזונה של הילדה הקטנה ושעות השינה?
בא לי לנסוע מכאן. זה קורה לי תמיד לקראת הסתיו. ושום מילה על לונדון.
פחד עולה בי פתאום. אני יודעת בכלל מה אני צריכה לעשות? איך ממשיכים? לאן הולכים?
אמאל'ה.
אני רוצה ילדים.
ואני רוצה קודם שותף אמיתי.
אני רוצה לנקות מה שלא צריך יותר, כמו שמאפסנים בבוידעם, או זורקים לפח. ואז להתחדש.
שירה מזקקת.
כותבת את זה וחשה צורך במשהו טקסי לצורך העניין.
חודש אלול. זה אומר שגם השנה אתעורר עם שופר? מתאים לי.
חגים. למה אני לא אוהבת חגים? בעיקר את חגי תשרי?
לא אוהבת שכל העולם כמרקחה ואז ירידת מתח כבדה.
את יום כיפור אני אוהבת.
עלה בי שביום המעבר לשעון חורף אעשה לי טקס. ואז נזכרתי במה שקרה בשנה שעברה ביום הזה. הלוויה פתאומית בלילה. שלא נדע, לא, לא לכזה התכוונתי.
הפעם זה יהיה בים, המעבר הכפוי לשעון החורף.
עם כל שנאתי והתנגדותי להמצאה החצופה והמיותרת הזו, צמד המילים שעון חורף, שלא בהקשר המוכר, גורם לי לראות שבדיוק לזה אני מתכוונת.
כיוון מחדש של השעון שלי. בחיוך, אם אפשר.
לילה טוב.


[b]קואלה[/b] (2011-09-02T11:21:56):
[po]שבע יהלום[/po]
כתבת על עצמך בגוף שלישי, אבל הרגשתי את נוכחותך ודמותך באופן מאוד דומיננטי בפוסט הזה
קרן שאוהבת את הקיץ וחוששת מהקור
קרן של הים והכפפים
קרן של לילות קסומים וארוכים
של חופש גדול
קרן הילדה שתמיד היתה חכמה לגילה בוגרת והאחראית
ועכישו רוצה להיות אישה אבל עדין עם רוח חופשית
זאת של הילדות- נעורים
ואולי בגלל שבאומץ ובהתמדה את שומרת על הרוח החופשית
לפעמים זה נתקע
לפעמים אנחנו למטה, לפעמים למעלה. העיקר כמו שצפריר כתב שאנחנו נשארים לצידנו
אוהבת אותך מאוד!

נזכרתי בשיר ילדות מתוכנית טלוויזיה, שהרגיש לי ממש מתאים לתקופה זאת. אולי גם לך?


סמוך עלי
[hr]
http://www.youtube.com/watch?v=NnKEFj4Sl7w

"כשהכל מסתדר לי
וכלום לא חסר לי
החיים נראים כמו משחק ילדים
אך כשזה נעצר
כשקשה ונשבר
החיים, בי"ס- תלוי איך לומדים

סמוך עליי,
סמוך עליי
על מי לסמוך?
רק עליי! "

אבל תדאגו
ואל תאנחו לי
ואל תיהיו לי עוזר ושומר
כי גם לבדי
אני לידי
וסמוך עליי- תמיד אסדר!

סמוך עליי,
סמוך עליי,
על מי לסמוך?
רק עליי! "


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-09-05T14:35:38):
ראית מי מתנגן בגוגל היום? :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-09-21T14:06:30):
יצאנו עם היומולדת של פרדי
חוזרים עם היומולדת של ליאונרד.
|[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |*|


[b]לימונדה[/b] (2011-09-21T15:17:52):
איזה כיף להיפגש איתך פה שוב חברתי הוירטואלית שבע! |*| התגעגעתי...|L|
זוכרת את התאריך של היום הולדת של ליאונרד ...באותו יום בדיוק שנה שעברה היינו במרסיי בקונצרט יום הולדת שלו. הכהן נולד יום אחרי (וכחצי מאה לפני...אבל מי סופר) הבחור...
אתמול חגגנו יום הולדת לבחור...(היה לא משהו)...
חושבת על ליאונרד ומתגעגעת.
חוץ מזה שהיום הוא היום הרשמי שפותח את הסתיו
ואני פה באלרגיה קשה, רחמים עצמיים ועצבים חשופים
יום הולדת שמח ליאונרד!!! הללו-יה


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-09-21T23:14:43):
_יצאנו עם היומולדת של פרדי
חוזרים עם היומולדת של ליאונרד._
גדול!
אין מקריות אפילו פה אה?
חיבוק גם פה... מגיעה בקרוב לחבק אותך בגג שלנו...


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-09-21T23:15:33):
[u]שלנו[/u]
טוב, זה מה שיצא
יכולתי לכתוב רק בגג
אבל יצא שלנו


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-09-22T22:36:40):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי , עברתי לתל אביב
מוזמנת לבקר .........


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-02T18:48:33):
שמלת בית קייצית
חושך בשש
שעון חורף על שום מה?

התחילה שנה חדשה וטובה, זאת הולכת להיות שנה טובה.
שנת התגשמות.

אמן.


[b]לימונדה[/b] (2011-10-02T20:32:50):
הי שבע! מאחלת לך גם שנה של התגשמות (והתגמשות...)
ובריאות ומוסיקה ואומנת וחופש ועשיה ואיזון בין הרעש ובין השקט שבחוץ ובפנים.
וכמובן... אהבה (כי איך אפשר בלי... אבל גם ובעיקר- אהבה עצמית)
זאת הולכת להיות שנה טובה! |*| |L| לימונדה


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-10-02T20:35:00):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אמן!


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-10-03T07:59:50):
כרגיל לימנדה אומרת את הדברים הנכונים אז נשאר רקלהצטרף ולאחל גם
_מאחלת לך גם שנה של התגשמות (והתגמשות...)
ובריאות ומוסיקה ואומנת וחופש ועשיה ואיזון בין הרעש ובין השקט שבחוץ ובפנים.
וכמובן... אהבה (כי איך אפשר בלי... אבל גם ובעיקר- אהבה עצמית)
זאת הולכת להיות שנה טובה!_


[b]לימונדה[/b] (2011-10-10T17:54:49):
שבע תשמיעי קול...מתגעגעת למילים שלך |*| לימונדה


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-11T22:55:09):
כנראה שהייתי צריכה את לימונדה בשביל לבוא לכאן.
התחלתי לכתוב אות ראשונה וקפץ לי צהוב. כמה זמן לא קפץ לי צהוב.
וברור, שהוא קולע, כי גם אצל לימונדה התעסקנו בזה עכשיו וגם אצלי בחיים מתעסקת בזה:
עשייה.
אז אדון צהוב מספר ש: [u]דרך הארץ מדברת על כך, שבנוסף ל מה שיש לעשות, טוב לתת תשומת לב מיוחדת על ה איך[/u]

ימים גדושי התקשרויות גורל וסמליות וסימנים, גדושי התרחשויות, מקדמות ומעצימות, משמחות ומבלבלות ולא פשוטות ומעניקות, אם רק אסכים לקחת בלי פחד.
ימים רבים שאלתי אותי- לעשות או לא לעשות?
ובימים האחרונים עונה לעצמי- לעשות, בטח לעשות, לא זאת השאלה, השאלה היא איך לעשות.
ביומרתי האנושית כי רבה, מקשרת אירועים לא לי, או לפחות לא שלי ישירות, באופן סמלי (ואולי גם אמיתי כי בעצם הכל קשור ביקום הזה שלנו) אלי, להשתלשלות חיי.
מרגישה עכשיו שכל דבר שנפתר מיד פותח איתו את האתגר הבא. שזה יופי, זה כמו משחק מחשבה מעשיר,
אבל לפעמים זה מלא חשש, ומה אם אני משקיעה בכיוון השגוי? יש כזה דבר, שגוי?
ולפעמים זה מקומם, למה רק אתגרים? אפשר קצת קצת מנוחה ונחלה? לשחק ישובה על כורסה נוחה ולא רק רצה ממקום למקום כזה באוויר?
אין מתכון לאושר. רוב הדברים החיצוניים שלא היו לי לפני כמה שנים, אין לי אותם עדיין, אם נתייחס לרשימת הקודים החברתיים המקובלת,
קריירה, כסף, בית, בעל, ילדים.
להגיד שרע לי? שקר.
אני רוצה ליצור. להצליח להגדיר את החזונות שלי ולממש אותם. בשביל זה צריך להאמין ולהתמיד.
אני רוצה כסף, כי זה נח. אני לא מוכנה לעשות הכל בשבילו, אני לומדת שאני צריכה קצת יותר להזיז ת'תחת בשבילו.
אני רוצה בית, שבתוכו אגור עם המשפחה שלי, הבעל והילדים. לאחרונה אני מרגישה, לא כתובנה גורפת כלל אנושית אלא ספציפית עבורי, שעדיין לא הגעתי לשם כי אני עדיין לא צריכה להגיע לשם.
ברור שאני רוצה. וברור שאני אולי סתם ממציאה סדר בדברים כשבעצם שום דבר לא מסודר, אבל מה אכפת לי? אני רואה סדר.
אני רואה שאני עוברת מתחנה לתחנה, כי אלה התחנות שאני צריכה לעבור.
ואם בא לי כבר להגיע לתחנה מסויימת אבל בינתיים אני מגיעה לתחנות אחרות, זאת הדרך הנכונה.
אני משתמשת במילה תחנה, אבל היא לא מספקת אותי.
אלו לא תחנות שחולפים על פניהם ברכבת ועוצרים רק לרגע לראות מהחלון אנשים עולים ויורדים.
הכל בכלל בתנועה, לא בעצירה, ואני מתעצבת, תוך כדי התנועה, ואני אוספת הפתעות, תוך כדי התנועה, ואני לומדת שיעורים, תוך כדי התנועה, והתנועה היא המאפשרת את התנועה,
ויותר מכל אני לומדת את עצמי.
בהתנגדות ובניסיון להכחיש ואז בשחרור וקבלה,
בפחד ובבושה,
בהשתאות ובהתפעלות,
בהודיה ובהודיה.

נגיד, הידעתי שיש לי עניין עם לסמוך?
לא, לא ידעתי, רק לא מזמן גיליתי. ונראה לי שאם אתנגד לזה, אפריע לתנועה, ואם אסכים, אנוע.

מעניין.

והעיקר הבריאות. בחיי שלא סתם אומרים את זה.


|[b]| |[/b]| גלעד שליט בדרך הביתה בימים הקרובים. אני מתאפקת לא לשים סימן שאלה בסוף המשפט הזה. הוא יחזור הביתה בימים הקרובים, חי ושלם. דמעות וצמרמורות |[b]| |[/b]|


[b]לימונדה[/b] (2011-10-13T00:12:20):
קראתי הבוקר את מה שכתבת אצלי וכל היום הסתובבתי לי עם סוג של פרפרים בבטן והסמקתי לעצמי בעיקר מ [u]אוהבת אותך[/u]
איזה כיף לי! [po]שבע יהלום[/po] השווה חברה של לימונדה (-:
אחרי שקראתי את המילים שלך אצלי, הלכתי לקרוא את המילים שלך אצלך.
חייבת להודות שהייתי צריכה לקרוא כמה פעמים (אני קצת סתומה). נעצרת כל פעם במקום אחר. או כמו שאומר הצהוב "לוקחת זמן להפנים".
שמחה מאד שחזרת לכתוב. כרגיל נהנית מהמילים שלך ומקבלת השראה (לא מוצאת מילה טובה יותר והשראה נישמע קצת יותר מדי..."לא יודעת מה" או כמו שאומרים פה "Je ne sais quoi") אוהבת לקרוא את התובנות וההצצות שאת נותנת לדרך שלך. כשקראתי את הרשימה [sup]המלחיצה[/sup] קריירה, כסף, בית, בעל, ילדים- נזכרתי שאתמול היתה לי מחשבה מאד משונה >שאין לי מושג מאיפה היא נחתה עלי: דימיינתי שכל האנשים בעולם הזה הן מניות. כלומר מין השקעות כאלה. חלק מהאנשים הם מניות ריווחיות שהניבו פירות וחלק נכשלו. מין מטאפורה כלכלית על העולם.
חשבתי לעצמי שמבחינת האספקט הכלכלי, אין מה לעשות, איך שלא מסתכלים על זה, אני מניה לא מוצלחת. לא ממש מניבה פירות (כלכליים), על אף ההשקעה הרבה (חושבת ונחרדת מאיך שמרחתי להנאתי אוניברסיטה על איזה חמש שנים, בלי ממש לסיים את התואר) ועל זה שמעולם לא עשיתי כסף. באמת. לא בטוח אם החזרתי את ההשקעה...
אבל אז ביטלתי את המחשבה המשונה הזאת ואמרתי לעצמי שמעולם לא התעניינתי בכלכלה, והמושג "כסף" הוא קצת אבסטרקטי ולא מובן לי עד עצם היום הזה (וגם אין לי שום רצון אמיתי להבין (-:) בכל מקרה, כל זה להגיד שאם אני לא מחשיבה כסף ברשימה של הדברים שעושים אותי מאושרת- אז למי איכפת שלא הצלחתי בתחום הזה של לעשות כסף או לחיות אורח חיים כזה?
מנסה שהרשימה שלי תהיה אחרת ותכלול דברים שחשוב לי מהם [b]באמת[/b] שמעניקים לחיים משמעות.
פה יש ירח מלא משתקף ומנצנץ באגם. שמים מלאים כוכבים. הפרות רועות ממש אצלינו- אפשר להושיט יד וללטף. כל התרנגולות הלכו לישון בבית שלהן -עכשיו יש לנו תרנגולות משלנו (וזה ממש להיט!). הגעתי למסקנה שתרנגולות הן חיית המחמד המועדפת עלי. הן עצמאיות. סקרניות, משעשעות, יפות, מועילות (גם מנקות את השטח והגינה גם מטילות ביצים טעימות). כל היום מטיילות, אוכלות, נחות.
מרגישה תקופה חדשה בפתח.
מאמצת את כל הסמלים שיש מסביב. ראש חודש. סוכות. ירח מלא.
וגם אני כמו כולם כל כך מתרגשת שגלעד שליט חוזר הביתה! דמעות וצרמרמורות.
מרגישה שהכל קצת נעצר בהמתנה
אז שיהיה לילה טוב|L| |*|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-10-13T00:54:10):
עיני נעצמות.
עוד אתמול קראתי אותך,
ושוב עלה בי משחק המילים הזה
(שאני בטוח-בטוח לא מקורית בו):
[po]שבע יהלום[/po]. שבע יהלום.
שבע. יהלום.
שבע, (את ממש) [b]יהלום[/b].

עיני נעצמות. באתי לכתוב לך את זה,
ובדרך קיבלתי גם כוס לימונדה גדולה ומשובחת.
|L| לשתיכן.

אה, וגם ליבי מתרחב ומפרפר בהתרגשות עצומה מהמחשבה שגלעד עוד מעט ישוב.
כבר בדף אחר כתבתי, שמחכה עם ההללויה, לכשיהיה כבר כאן.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-13T06:19:03):
אוי אהובתי, כמה כיף שאת כותבת.
מכירה את זה שאת קוראת משהו שמישהו אחר כתב ושומעת את הקול שלו אומר את המילים?
אז כשקראתי את המילים [u]אפשר קצת קצת מנוחה ונחלה?[/u] פתאום שמעתי יחד איתן את קולך הנמוך והפה טיפה מתעקם הצידה... לרגע נדמה היה לי שאני יושבת לידך בבית קפה וחיוך רחב עלה על פני (-:

_אין מתכון לאושר. רוב הדברים החיצוניים שלא היו לי לפני כמה שנים, אין לי אותם עדיין, אם נתייחס לרשימת הקודים החברתיים המקובלת,
קריירה, כסף, בית, בעל, ילדים. להגיד שרע לי? שקר._
זה מדהים לא?! תמיד מכה בי מחדש שנדמה לי שרע בגלל - זה וזה וזה וזה...- ויום למחרת כשכל ה -זה- אותו דבר פתאום טוב לי. נורא קשה להפנים את ההבנה הזאת.

[u]והעיקר הבריאות. בחיי שלא סתם אומרים את זה.[/u]
אוי, אתמול בדיוק חשבתי את זה לעצמי.

מתגעגעתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת (did I get my point across?)


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-13T06:20:45):
[u]מאמצת את כל הסמלים שיש מסביב. ראש חודש. סוכות. ירח מלא.[/u]
מקסימה!
כרגיל כל התיאורים שלך מקסימים.

ואני כמוך - מתה על תרנגולות (וגם על עיזים וכבשים)
החיות המועדפות עלי בהחלט מאותן סיבות שתיארת לעיל!


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-13T06:29:10):
[u]איזה כיף לי! [po]שבע יהלום[/po] השווה חברה של לימונדה[/u]
זה מה זה שווה!!! (אני מצטרפת אליכן בלי לשאול... אוספת את שבע ואנחנו "קופצות" לבקר את לימונדה והפרות (מי יודע, אולי פנטזיה שעוד נגשים))


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-14T02:28:41):
לילה בגג, מזמן לא כתבתי מכאן.
נרדמת ושנייה לפני כן רוצה לכתוב-
תודה.
עליכן. על כל המילים. על כל הדברים.
אמא דבש, אם כך, את דבש.
לימונדה, את לא מנייה, את תרנגולת ;-)
[u]הן עצמאיות. סקרניות, משעשעות, יפות, מועילות (גם מנקות את השטח והגינה גם מטילות ביצים טעימות)[/u]
ברור שאת חברה ברור שאת אהובה.
עדינה, כמה כמה אני מתגעגעת
כמו שאת שמעת את הקול שלי כך אני מרגישה חיבוק איתך עכשיו.
[u]אוספת את שבע ואנחנו "קופצות" לבקר את לימונדה והפרות (מי יודע, אולי פנטזיה שעוד נגשים)[/u]
כןןןןןןןןןןן

לילה טוב וברכה בכל.


[b]גוונים[/b] (2011-10-14T11:08:59):
קוראת אותך תמיד, את נהדרת.
רציתי לכתוב איזה איחול לשנה החדשה אבל הכל נשמע לי בומבסטי וגדול ומחייב מדי,
אז בינתיים אני אאחל רק שיהיו ימים מיטיבים
ו-(()) גדול ממני.
גוונים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-15T19:24:18):
חיבוק גדול חזרה גוונים
ותודה
ומלא נחת והתגשמות בביתך החדש.

לאחרונה לא יוצא לי להיות הרבה בבית,
ברגעים כמו עכשיו, יושבת בגג מרגישה אורחת.
פחות מתחברת לבית שלי לאחרונה. יודעת שזה גם בגלל שאני לא נמצאת בו הרבה, וגם בגלל שהחורף בדרך והלילות כבר קרירים ואותי זה מכניס למוד התכוננות (לאבטח את הגג מגשם ורוחות וכאלה דברים).
אני אוהבת את הבית הזה, אני זוכרת היטב כמה נכון הוא הגיע אלי, עם הגג הזה והשמיים, כמה אושר הסב לי, נחת וסיפוק, בצד הרגעים הקשים,
ואומרת תודה מחוייכת על כך,
ועכשיו בשקט בשקט, מביעה תקווה ורצון שעוד מעט אעבור מכאן לבית עם אהבה, לא רק אהבה שלי אלי ;-)
נראה לי שאקום לעשות כמה פעולות התחברות לגג ולחדר,
הכי טוב באלה הידיים.
שיהיה שבוע טוב וסיומת חגים שמחה,
מתחדש הכל.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-16T09:45:12):
נרדמתי כמעט בשלוש, התעוררתי בשבע,
התעוררות מוקדמת אחרי מעט שעות שינה זה משהו שקורה לי אחרי שאני שותה.
לא שתיתי הרבה אבל בירה יחסית חזקה, על בטן ריקה, ובעיקר תוך כדי שיחה קשה בסופה ברחתי הביתה.
נרדמתי מהר, קיוויתי לקום מאוד מאוחר, יש לי טיפול היום באחת ורציתי להתעורר ומיד ללכת אליו,
אבל רצה הגוף וקמתי מוקדם ולא הצלחתי להמשיך לישון
ועכשיו אני בגג עם קרירות נעימה וקפה וניסיון לזכור שהכל לטובתי והכל חלק מהדרך, מהעלייה הספירלית, ועם מצב רוח עצוב ומבולבל ובכי אפשרי בלחיים.
הדף הזה ידע היחשפויות פתוחות מאוד מצדי, בנוגע לחיי ולדברים שאני עוברת, ובצד זה רבות אני כותבת לאקוני, מרומז, סמלי.
מתוך המצב הנוכחי, ותחושת בדידות, ופקפוק בכל ובעיקר בעצמי,
בא לי להתפרץ כאן, לשטוח לפרטי פרטים עלילות והתרחשויות, אבל לא יכולה. לא יודעת למה, לא יכולה.
אני מתביישת? נח לי להישאר בחסות התובנות הגדולות? להסתיר חולשות וטעויות?
הייתי רוצה אותך עדינה, כאן עכשיו, עושה לי מסאז' ולו בכדי שהבכי ייצא ואת זו שתהיי כאן כשזה קורה.
כותבת ומרגישה בי שני קולות, קול מבוהל, שלא לומר מת מפחד, שהכל נגמר ואני חוזרת לנקודת אפס, אפס בו אני מרגישה אפסית, אפס בו יש לי אפס כלים ויכולות. מפחדת שכל הסדר שאני מוצאת, כל ההתקדמות, כל הטיפול של הכמעט שנתיים האחרונות הביא אותי בדיוק לאותו מקום דפוק שהייתי בו מאז ואשאר בו לעולם. ועוד פעם חורף בדרך, ועוד פעם לבד ואני לא יודעת לאן אני לוקחת את חיי והאם אני מסוגלת לקחת אותם לאנשהו בכלל. מרגישה בדידות כי אם אני לא סומכת עלי עכשיו, כי אני מפחדת שאני עיוורת, ואם הטיפול נראה לי שקרי ומטעה, ואם לאנשים שלי אני מרגישה שאני צריכה להסביר, אז אנא אפנה? לאלוהים?
קול שני קיצוני לצד השני- הכל בסדר, לא קרה כלום, את חזקה ואת תצליחי והכל נכון והכל טוב.
ויש גם קול שלישי, קול שלא יודע כלום, לא אם זה נכון, לא אם זה לא נכון, לא אם זה רע, לא אם זה טוב, בעיקר לא יודע, מן הסתם, מה יהיה.
איפה זה בגוף? הרי היחיד שלא משקר הוא הגוף- בצוואר, כמו שתי ידיים מנסות לחנוק אותי, בברכיים, אם אקום הן ימסו ואפול, בלחיים ובעיניים עצב. איפה טוב? - בזרועות.
חושבת על הנשים כאן באתר, על החברות שלי האהובות, איך חלק כותבות פתוח ומפורט, וחלק כותבות מתומצת, ואני כמו מסתובבת בלימבו שלי, אומרת לא אומרת, חושפת לא חושפת.
עצרתי מכתיבה ומיד עפתי לעצמי,
לפעמים לכתוב זה החיבור הכי ישיר אלי ולפעמים בדיוק להיפך, התנסחות במילים, בעיקר כלפי "קהל", כמו מסתירה ממני את מה שאני מרגישה באמת.
אבל קשה לי עכשיו לכתוב רק לעצמי כי לא רוצה להרגיש עוד יותר לבד.
אולי אתחרט על מה שאני כותבת כאן עכשיו, אולי אני מתחרטת על מה שקרה אתמול בלילה,
אבל למרות הכל משהו בי לא מאמין בחרטות ולא בטעויות.
כמה פעמים צריך אדם לעבור את אותה חוויה כדי להבין? האם זוהי אותה חוויה? מה משתנה בה כל פעם, במה נפשי מתקדמת שהיא מזמנת עצמה שוב אל המקום הזה?
זה נכון בכלל, הכיוון הזה? או שהכל מקרי וכאוטי והחוקיות מופרכת בעליל?
שמש חמה נהייתה, זה אמור לשמח אותי, אולי ללכת לים, אבל בא לי שתשוב הקרירות המעוננת קלות, בא לי לישון ולהתעורר עוד מעט ולגלות שאתמול לא קרה.
אני לא מבינה ואולי עוד לא אמורה להבין ואולי יש דברים שבפירוש אפשר להבין רק בדיעבד,
מה הדבר הנכון לעשות, ולמה השאלה הזו עוד נשאלת בי בהקשר הזה.
אני רוצה להיזכר שיש לי כח.

ירדתי רגע לחדר, ראיתי שהוא התקשר עכשיו. גם אתמול בלילה הוא התקשר כמה פעמים ולא עניתי, לא הייתי מסוגלת לענות ולפני שהלכתי גם אמרתי לו שאני לא יכולה להסתכל עליו. שנינו היינו קצת שיכורים, ועייפים ומופתעים, והוא עובר תקופה כל כך קשה עכשיו, והופתעתי מעצמי, שהלכתי, שלא עניתי, זה לא מתאים לתקשורת בינינו בכלל וגם לא משהו שאני עושה בדרך כלל אבל לא יכולתי אחרת.
חוזרת לגג, קצת דמעות בעיניים, ואיתן ראייה ברורה-
אני לא מתחרטת על כלום מהסיבה הפשוטה שלאורך כל הדרך באמת ובתמים הקשבתי לגוף שלי, ובכל פעם שהתבקש עשיתי ביני לביני הערכה מחדש ועשיתי רק מה שראיתי שנכון [b]לי[/b] באותו צומת.

הצהוב אומר- גם בצד השני יושב בנאדם. מנסה לחשוב אם שוב הצהוב הזה מתוזמן היטב.
התגובה שלי מוגזמת? זה לא יכול להיות שהיא מוגזמת אם לא יכולתי ולא רציתי אחרת. זו לא החלטה מושכלת על משקל: אני לא אענה לו כי לא מגיע לו, כדי להעניש אותו, כדי להיסגר ולברוח,
זו לא החלטה בכלל, זה קשב לעצמי. אתמול בלילה כך הרגשתי, עכשיו כך מרגישה, נראה מה הלאה.
המח האחורי, ההרגל, קולו של הפחד, שוב מנסים להגיד לי- תחתכי, תחתכי, תברחי, זה רע,
אבל אני לא מאמינה שזה רע, וכל פעם אני לא מצליחה להבין אם אני עובדת על עצמי כי לא בא לי לברוח או שזה מה שנכון.
בטיפול האחרון שאלתי אותה- ומה אם אני משקרת? משקרת לי, משקרת לך, מורחת אותנו כדי לאפשר לי להמשיך בקשר הזה?
והיא ענתה- הדבר היחיד יחיד שלא משקר ועליו את יכולה לסמוך הוא הגוף שלך, מערכת העצבים המרכזית.
איך אני יכולה להתווכח עם הגוף? הוא לא מפחד, הוא לא רוצה לברוח, ואת ההוכחה הגדולה ביותר מבחינתי קיבלתי בשבוע שעבר:
יומיים-שלושה לפני מחזור תמיד יש לי יום אחד (לפחות) של מצב רוח נוראי, נוראי, רע ומר. ביום עצמו יש לי כאבים גדולים והוא בדרך כלל נפתח עם שני כדורים ושכיבה של כמה שעות, אם אפשר.
בשבוע שעבר חיכיתי למצב הרוח הרע הזה והוא לא הופיע, המחזור הגיע וכמעט לא היו כאבים. המחזור נגמר היום, ולאורך הימים האלה התבוננתי ולא יכולתי להתעלם מזה שהססמוגרף הכי מדוייק שלי מאותת ככה החודש.

יש לי בחילה, עוד פעם מרגישה שאני מורחת את עצמי.
מסתכלת על ה"הוסף לדף" ותוהה- להוסיף? למחוק?

התחלנו מלא דברים יחד, פרוייקטים אדירים של יצירה ופרנסה, אנחנו כמו שתי תיבות הפתעה שופעות ומסונכרנות, שסופסוף מישהו פתח, פתחנו זה את זו זו את זה.
לנטוש את כל זה?
מה זה החרא הזה, בא לי לשאול, מה זה החרא הזה שהכל מושלם ובכל פעם נתקע? למה הבאתי אותי לכאן? לא שואלת בהלקאה עצמית, חלילה, שואלת מסקרנות, מחוסר אונים-
מה אני עושה?
הייתי רוצה שמישהו יגלה לי את העתיד?
הקולות סביבי סותרים, חלק מזהירים, חלק מבינים, כולם מלווים. תודה.
חושבת על תסריטים אפשריים, כמענה לשאלה- ממה אני מפחדת? ומה לעשות שאף אחד מהם לא באמת מפחיד אותי?
ליל אמש והבוקר כמו קיבלתי טעימה, הנה, זה מה שתרגישי כשיקרה מה שאת מפחדת ממנו,
אבל איך אפשר לחיות ככה?
אמרתי לאפרת המטפלת, שכשאני מצליחה לצאת מהקטנות האנושית הטבעית המבוהלת, לראות דברים מלמעלה כמו גורו חכם, אני יודעת שזה נכון. ולא מתוך לשריין עתיד וודאי או לחכות למתנת ניצחון,
מתוך תחושה נקייה שאני את התחנה הזו לא מיציתי.
איזה גועל לא להאמין לעצמי.
אני באמת לא מאמינה לעצמי?
גוף, חוזרת לגוף, מרגישה את העצמות, את מעטפת העור, שאומרים- קיימות. אני קיימת.
זה משמעותי לי מאוד, ואולי יותר מהכל, רואה כמה זה שונה מבעבר, שבסיטואציות כאלה הייתי מרגישה נמחקת, דוהה, דחויה עלובה וחלשה, לא יכולה.
קרן, את מאמינה שאת לא יכולה?

רואה שהאינטרנט התנתק, זה קצת מפתה, פשוט למחוק הכל, אבל יודעת שלא אעשה את זה.
מסתכלת על הטלפון, החתיכת מכשיר פלסטיק הזה, ובמקרה שלי עתיק במיוחד, ונזכרת שגם בצד השני יושב בנאדם.
אני יכולה להתקשר אל הבנאדם הזה עכשיו, הוא מחכה, אבל עדיין מרגישה שעוד לא, שאני לא יכולה לדבר איתו, שאני עוד לא מבינה איתי מה קורה, אז לא רוצה כבר שוב לפתוח את זה לשיח משותף.
הרפיתי מהסיגריות לכמה ימים, ועכשיו שוב חזרתי אליהן.
נהיה לי ממש חם, ויש לי סחרחורת, אני חושבת שאחזור לישון קצת.
מתחילה לחלחל התחושה שזה לא כבר לא פייר שאני לא חוזרת אליו, לא ממהרת לתרגם אותה למעשים.
הולכת לשכב במיטה עם הגוף שלי ולקרוא את תפילת ההודיה לאלוהים.


[b]לימונדה[/b] (2011-10-16T14:43:37):
כתבתי לך משהו אצלי...בהשראתך |*|
לא יודעת למה כתבתי את מה שכתבתי (אצלי) דווקא היום. יושבת. כותבת ובוכה. ואין לי מושג למה. מה המשמעות.
אבל בצהוב כתוב ש"הכל בתיאום מושלם"
מקוה שהיה לך טיפול טוב
אז מה אומר הגוף? (-:


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-16T16:05:15):
קרן יקרה ואהובה שלי,
כבר היית בטח אצל אפרת ואת בטח כבר מרגישה אחרת אבל המילים שלך כמו חץ ללב שלי, מרגישה אותן כל כך חזק.
אני לא אכתוב כאן הרבה, אדבר איתך ברגע שיהיה נכון.
זה פשוט הכאב הזה, כמה קשה להרגיש אותו.
את יודעת מה תמיד אמרתי בשנה הזאת, מה שחוויתי עם דוד היה קשה יותר מהמוות של אמא שלי.
המוות הוא סופי, ברור, לא משאיר פתח למחשבות, התלבטויות, בריחה...
אבל הכאב הזה, ההוא שאת חווה עכשיו, הוא כולו בשטח האפור שלנו
משאיר אותנו תלויות בלימבו של החיים
בין לבין
בין הרצון שהוא יעבור לבין הרצון לא להרגיש אותו כלל.

מצד שני היום קיבלתי מסג' תיאלנדי ותוך כדי חשבתי שהגוף הפיזי כמו גם הגוף הרגשי, נפשי שלנו לא מסוגל לעבור מעבר לגבולות של עצמו.
למה אני מתכוונת?
המטפלת דחפה ומתחה במקומות מסויימים אבל רק עד גבול מסוים, אי אפשר היה בכח להגמיש אותו כי ברגע מסויים הכאב היה חזק מידי ולא יכולתי להרפות כבר.
ושם בנקודה הזאת היה ברור שצריך לעצור. ולעזוב. להניח.
עד הפעם הבאה.
בנתיים לתת לגוף להמשיך לעשות את שלו. הוא הרי ממשיך לעבוד גם אחרי הטיפול, לזוז, להסתגל למציאות החדשה שלו ולהשתנות בהתאם.
אי אפשר בכח. בגוף הפיזי זה נורא ברור. פשוט אי אפשר.

מספיק לגעת לרגע במקום הכואב ואז הגוף נעשה מודע למקום הזה והוא בעצמו [b]בקצב שלו[/b] המדויק ימשיך משם.
ואז בטיפול הבא מגלים שהגוף כבר שונה.

כך זה גם אצלך.
את אולי חושבת שאת באותו המקום כי הכאב והבילבול כל כך עוצמתיים אבל אי אפשר לעבור את הדרך שאת עוברת בשום קצב או דרך שונה.
כל פעם את נוגעת בכאב הזה שוב.
ג' פותח ונוגע אצלך במקומות שהגוף שלך כמהה לנגיעה בהם. זקוק לזה ועושה את כל שנדרש לעשות בכדי לקבל את המגע הזה.
ולכן את חוזרת לשם שוב ושוב.
וזה כואב.
כואב כל כך שנדמה שאי אפשר לעמוד בכאב הזה.
אבל את לא בורחת ולא ברחת עד עכשיו
מה שעשית בכל פעם זה לקחת רגע לנשום שוב (במבט שיפוטי לאחור זה אולי דומה לבריחה)
אבל בפועל הגוף שלך נרגע והצליח להרפות
עד שהיה מוכן וחזק מספיק להתמודד שוב עם הכאב.

נדמה לי שהכאב הזה לא נחסך מאף אחד מאיתנו.
זאת לידה.
זה צירים.
זה מוליד את החדש לבוא.

חייבת לחבק אותך, לשבת לידך. על הגג שלך.
ורק שתדעי שאין יום שעובר שאני לא חושבת איך ומתי זה יקרה (לא מגזימה).


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-16T22:28:59):
לא חשבתי שאכתוב עוד היום
ואתן, לימונדה ועדינה, הבאתן לי את הרצון.
לימונדה, קראתי בשקיקה את הסיפור על דיימונד, כתוב כל כך מקסים וחי, כתוב כמו שנשמע שהייתם יחד, ובונה את הסוף. קראתי, ועל אף שבתחילת שנות התשעים הייתי בערך בת 13, מצאתי את עצמי בכל כך הרבה מקומות שם. היהלום, ופרדי, שמת אז בדיוק, וקווין ונירוונה, נערה צעירה ברמלה צמודה לקוטנר ברדיו, אחד המורים הכי גדולים שלי, ויוסי אלפנט, והפיגוע שהייתי בו בסיני לפני כמה שנים, וגם, שגעון וכדורים ומחלות ומוות, ממאיר, שבעצמו היה מסתובב וחי בפלורנטין בתחילת שנות התשעים.
תודה ששיתפת, ריגשת, תודה שכתבת שבהשראתי, חושבת עליך בוכה ובא לי שנבכה יחד, בצרפת או בתל אביב או בסיני. ונצחק.

עדינה, המילים שלך על החץ בלב היו כמו חץ ללב, חץ טבול באהבה עזה. מחכה לך מאוד.
[u]מספיק לגעת לרגע במקום הכואב ואז הגוף נעשה מודע למקום הזה והוא בעצמו בקצב שלו המדויק ימשיך משם.[/u]
קראתי את המשפט הזה שוב ושוב, כי הוא נכון כל כך, ובעיקר, כי זה מה שהרגשתי עמוק בלב עוד אתמול בלילה בזמן השיחה, וגם היום בבוקר, ובטיפול, ועכשיו. מתחת לכל הכאב והמיאוס והשאלות והפחד, ידעתי שזה עוד שלב מבורך, וראיתי במפורש שאני אחרת. אחרת. לטובה, לטובתי.
אז זה מה שאמר הגוף, לימונדה, הוא כאילו שמע את המחשבות שלי בראש, על האופצייה של לברוח, של להפסיק, והוא כאילו ענה- לא, נו, לא זה מה שאני רוצה עכשיו, אני רוצה לזוז, לפעול, אני רוצה לרקוד אני לא רוצה ליפול.
איך, איך, איך אדע, הקשיתי בטיפול, שאני עושה את הבחירה הנכונה? כן, אמרתי לה, למדתי מאוד להקשיב לגוף, הוא הבסט באדי שלי, אבל היום אני כמו לא סמכתי עליו, או עלי מתרגמת אותו.ֿ
בסוף הצלחתי, ממש הרגשתי איך בכי של פחד הופך לבכי של שמחה.
הידעתן שדמעות עצובות ודמעות שמחות אינן מורכבות מאותו חומר?

אז עכשיו אני לבד בסטודיו, וטוב לי, ודיברנו על הכל. אנחנו כל כך קרובים שאנחנו מדברים על השלבים הכי דקיקים של הדרך הזו, שלו ושלי ושלנו. לא זוג, כן זוג, לא יודעים מה יהיה, שומרים על שותפות.

יודעת שעוד צפוי כאב, יודעת שיש מלא פחד, יודעת שהבלחים של- וואט דה פאק רקחת לך הפעם גברת? מבזיקים בי פה ושם,
אבל יודעת שזה נכון.
אין מה לדאוג: דאגה לא תחסר, אומר הצהוב,
ואוטומטית זה היתרגם לי בראש ל:
יש מה לאהוב: אהבה לא תחסר.

|L| |L|


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-10-19T11:09:40):
יקרה
אני קוראת אותך ולא מספיקה להגיב או שפשוט אין לי מילים . אבל מכל מה שכתבת
[u]אני לא מתחרטת על כלום מהסיבה הפשוטה שלאורך כל הדרך באמת ובתמים הקשבתי לגוף שלי, ובכל פעם שהתבקש עשיתי ביני לביני הערכה מחדש ועשיתי רק מה שראיתי שנכון לי באותו צומת[/u]

[u]בל עדיין מרגישה שעוד לא[/u]

[u]ידעתי שזה עוד שלב מבורך, וראיתי במפורש שאני אחרת. אחרת. לטובה, לטובתי.[/u]

תראי איזה יופי! זה מדהים! את כל כך קשובה לעצמך בכל הטלטלה הזו. והכי טוב שגם את והכי חשוב שאת - לטובתך ( כי יש פה עוד אחרות שהן טובתך, אבל הכי חשוב זה את).
זה מדהים יקירתי. ומשמח. בתוך כל הטלטלה הזו.
וגם מקסים:
[u]יש מה לאהוב: אהבה לא תחסר.[/u]
הרבה אהבה יקרה שכמוך
וחג שמח
(())


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-19T11:57:56):
[u]יש מה לאהוב: אהבה לא תחסר.[/u]
|L|


[b]גוונים[/b] (2011-10-19T13:22:47):
[u]אני קוראת אותך ולא מספיקה להגיב או שפשוט אין לי מילים[/u]
את מדהימה!
חיבוק. חיבוק. ועוד חיבוק.

שיהיה חג טוב@}


[b]סושיה[/b] (2011-10-19T18:46:26):
[u]בסוף הצלחתי, ממש הרגשתי איך בכי של פחד הופך לבכי של שמחה[/u].
(())
הידעתן שדמעות עצובות ודמעות שמחות אינן מורכבות מאותו חומר?_
זה מדעי העינין הזה? ומה קורה כשזה מתערבב...?
חושבת גם [u]שיש מה לאהוב: אהבה לא תחסר.[/u]
|L|


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-10-20T09:57:23):
אהובה יקרה
מזמן לא הייתי באתר בכלל ופה בפרט
ויש כאן חיים ...... כל כך חי המילים האלה.........
ויש מה לאהוב ......ובעיקר אהבה לא תחסר בכלל.....
ועולה בליבי הודיה .... לאהבה שמחוללת בך....ולשמיעה שמשתכללת בך...
וללב שמתרחב בי למקרא דבריך
שנה טובה כבר כאן עבורך..... ואת כבר בתנועה
עשב


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-22T13:05:49):
אתמול, שבע בבוקר, טלפון שמעיר אותי מחלום על אחי ועלי. אנחנו במקום שמזכיר את הצ'לסי מרקט במנהטן, מסתובבים בין המון חנויות לחמים ומאפים ושוקולדים וגרנולות, מחליטים להתפצל ולהיפגש עוד מעט ליד הקופה, כל אחד יביא מה שבא לו שנאכל. כשאנחנו נפגשים ומתחילים להראות את השלל הטעים, הצלצול מקפיץ אותי, אמא שלי. אני נבהלת ושואלת- מה קרה?
היא נשמעת מהוססת ודואגת, "שמעתי עכשיו בחדשות שדי.ג'יי צעיר התמוטט ומת אתמול בעמדת התקלוט במסיבה בתל אביב ואחיך לא עונה לי".
אני אומרת לה שאני בודקת וכבר חוזרת אליה, מנתקת והלב שלי מתחיל לדפוק מהר. מיד אני מבינה שזו לא עוד שיחה מוגזמת מאמא דאגנית, שזה כן קשור למציאות שלי. אני מזנקת מהמיטה, לא יודעת למי להתקשר, אחי לא עונה, אני נכנסת לפייסבוק תוך כדי אמירת "מודה אני" וחרדה- לא, לא, לא יכול להיות שאני חולמת על אחי ומעירים אותי לספר לי שקרה לו משהו, שמתבלבלת עם מחשבה- גם אם זה לא הוא זה בטוח מישהו שאני מכירה.
כמה שניות אחכ אני מתקשרת לאמא שלי המומה. "אמא, זה דני שאמור היה לבוא איתנו היום לארוחת ערב אצלכם".
אני עולה לגג תלושה ובוכה. אחי עדיין לא עונה לי, חברים שאני מסמסת להם גם לא עונים. אני לא יודעת מה לעשות. אני בוכה מאוד.
מחשבות מציפות אותי, ככה, פשוט ככה זה החיים, תוך שניה נעלמים, הקלות בה זה יכל לקרות, הזוטות שאני מתעסקת בהם.
אני מתקשרת לשותף שלי (נקרא לו ככה לעת עתה), הוא מיד מבקש שאבוא או שיבוא, שלא אהיה לבד.
אני דואגת לאח שלי, הם היו חברים מאוד קרובים. אני מסמסת לו ומתארגנת לצאת מהבית.

את דני בר ראיתי פה ושם במסיבות במשך שנים. ידעתי על קיומו אבל היכרות אישית קרתה רק לפני חודש, כשצילמתי אותו ואת אח שלי וגיליתי בחור מקסים, חייכן ויסודי, מוכשר וטוב, בולט מאוד בנקיונו על פני חיי הלילה. השבוע הזמנו אותו ועוד חברה קרובה לבוא איתנו לארוחת ערב ברמלה, איך הם התלהבו, כולנו.

העברתי את היום בשיטוטים, לא יכולתי להחליט כלום, לא רציתי להיות בבית, לא רציתי להיות לבד. את החצי הראשון של היום העברתי בוכה, עם השותף, שדאג והחליט בשבילי, מנסה להבין דרך חברים מה עם אח שלי. בצהריים ראיתי אותו לכמה שניות, רציתי לסדר לו את הדירה לפני שהוא חוזר מההורים של דני והוא חזר לפני שהספקתי ללכת, לא רציתי להפיל את עצמי עליו, ידעתי שהוא רוצה לבד והוא אכן ביקש לבד. את המשך היום העברתי בדירה של שלושה חברים טובים וקרובים שפיטמו אותי, דיברו, הצחיקו, הסיחו. אחי התעקש על הלבד, ואחרי סיבוב רגשות בתוכי, של דאגה וצער וחוסר אונים, הבנתי שאני יכולה רק לכבד ולסמוך. בלילה שוב הייתי עם השותף שחזר עייף מאמא שלו בבית חולים ובעצם הרגשתי לבד. לא הצלחתי להירדם, שוב בכיתי, דמותו של דני לא יצאה לי מהראש, ובעיקר ניסיתי לתפוס, לתפוס, איך צריך לחיות אם החיים יכולים להיגמר ככה בבום?
עכשיו אני בגג, תלושה, עייפה, רוצה להתקלח ואולי לנוח ואולי לפעול ולעשות ולתת את הדעת על מה חשוב ועל יוקרו של הזמן, ורוצה שאח שלי כבר כן ירצה לראות אותי, איזו טראומה הוא חווה,
ורוצה לא ליפול בקטנות, לא להתמקד במה שאין, לשחרר בדיוק איפה שהכי קשה לי. לעשות ולשמוח ולהודות.

מחר הלוויה. מפחדת.

איך אני מצליחה לזכור בדיוק בתוך רגעי היום יום מה חשוב לי, ולפעול לפי זה?



[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-22T15:40:46):
[u]בעיקר ניסיתי לתפוס, לתפוס, איך צריך לחיות אם החיים יכולים להיגמר ככה בבום?[/u]
ב 7:30 בבקר הרגשתי חוסר שקט אז יצאתי מהבית לעשות הליכה בשדות.
תוך כדי ההליכה מחשבותיי נדדו לכל הכיוונים ושוב נחתו על המוות.
שאלתי את עצמי איך לעזאזל הידיעה וההבנה העמוקים שיש מוות, יכולים לתת משמעות לחיים שלי במקום לשאוב מהם את כל המשמעות?
ברגע שאני באה במגע קרוב עם המוות משתלטת עלי תחושת אשליה נוראית שמפחידה ומשתקת אותי.
ואז חשבתי שהייתי רוצה לחזור להיות ילדה, לפני שחייתי בפחד.
לפני ש"ידעתי[url=http://www.youtube.com/watch?v=LCRZZC-DH7M&feature=related"].
כשהייתי ילדה לא היו לי שאלות לגבי החיים, הם היו מה שהם היו ואני פשוט חייתי אותם.
אבל בתור ילדה גם הייתי פתוחה להכל,
האמנתי בכל דבר, הכל היה אפשרי, עם הרבה פחות גבולות ומגבלות...
ואז הגיע סימן השאלה הגדול
מוות?
מה זה מוות?
סוף
זה באמת סוף?
ואז נזכרתי בשיחה עם אמא שלי (you know) ובזכות קרן זוהר נזכרתי בַאמת הזאת שכל הזמן נשכחת ממני...
(אם את רוצה תמחקי, את יודעת למה אני מתכוות.)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-10-22T17:28:33):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

(())


[b]לימונדה[/b] (2011-10-22T22:12:09):
...כל כך עצוב :'( [u]פשוט ככה זה החיים, תוך שניה נעלמים, הקלות בה זה יכל לקרות,[/u]
מאד מסתבכת בכתיבה.
כותבת ומוחקת
חשבתי לכתוב לך על סימנים ופול אוסטר ומשמעויות נסתרות אבל
כל מה שאני כותבת נשמע מאולץ ו...לא יודעת...אז אני שותקת
מוסרת לך חיבוק
מרגישה את הקיום המקביל הזה שלנו חזק.
שמחה לשמוע שהשותף שותף גם כשקשה.
מקוה שאחיך בסדר
תשמרי על עצמך...|*||L|


[b]לימונדה[/b] (2011-10-22T22:19:25):
is that all there is?[/url]
יש שם שורה מועלה: "and then one day he went away...and i thought i'd die but i didn't"


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-22T22:46:11):
אוי לימונדה, גדול!!!!!!!!! איזה שיר, איזה ביצוע, איזו אישה, איזה קול!
תודה תודה, לא הכרתי את זה.

(אויש, הפנטזיות שלי על מפגש משולש הולכות ומאדירות....)


[b]קואלה[/b] (2011-10-22T23:35:01):
לא יודעת מה להגיד לך יקרתי
כשאחשוב על משהו חכם ומנחם אגיד אותו
בינתיים ((-))
וגם שאני מבינה כי גם אני מפחדת מהמוות את יודעת...
לפעמים מרגישה חזקה מפני שאני מאמינה שיש חיים אחרי המוות
ולפעמים מפחדת להרדם ונכנסת לסרטים
למות צעיר,אוף זה נורא


[b]גוונים[/b] (2011-10-23T00:47:08):
שבע, אוף, אוף, אוף, מה יהיה עם החיים האלה? כמה קשה )-:
לא מצליחה למצוא הרבה מילים אבל אתך מאד מאד מאד
((-))
_שמחה לשמוע שהשותף שותף גם כשקשה.
מקוה שאחיך בסדר
תשמרי על עצמך..._


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-24T12:43:03):
http://www.youtube.com/watch?v=[po]hyd8 vz0PYQ[/po]

חשבתי שאוכל להקשיב לשיר מההתחלה עד הסוף אבל לא יכולתי.
את השיר הזה אח שלי שם אתמול בלוויה, מיד כשנגמר הטקס. מתהפכת לי הבטן, פיזית לגמרי. הצלילים עכשיו הביאו לטלטלה קטנה בגופי והרגשתי את התנקזות כל מה שיש להגיד על החיים והמוות לשנייה בה לחצתי PLAY והתחיל הביט הראשון.
נוח בשלווה ובמוסיקה נפלאה דני בוי.

החיים ממשיכים בכל הדרכים כתבתי עכשיו אצל לימונדה. מה זה ממשיכים, מתחדש הכל, עכשיו כשאחרי החגים.
is that all there is? מזכיר לי כמה פעמים בחיים חשבתי- There's more to life than this
מתרגשת לראות שמה שאני רואה כשאני מסתכלת על החיים משלב זה בדרכי זה מלא מלא דברים. מלא.
תודה על כל מילה ושיתוף שלכן כאן, איזה מעגן מבורך.

אחות לבי, וודאי שלא אמחק, וכמו שכתבתי לך פעם, כל אחת בשלה ואנחנו בזה יחד.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-26T15:40:03):
הידעתם שרבי נחמן היה באופני? או לפחות ראשון הסומטיק אקספיריאנס?
איש נתן לי במתנה ברחוב ספר של הרבי, "מקו לקו", קוראת לי בו בזמן שהמשפצים משפצים בסטודיו,
וחיל רעדה מתחיל לאחוז בי, בשדרת הגב, בבטן, בגוף. הוא כותב על החושים, על המדמה, טקסטים שלמים שבתרגום עכשווי יכלו בקלות להשתייך לפיטר לוין, הוגה ה-SE, או לאפרת המטפלת שלי
או ל [po]עירית לוי[/po].
קוראת ומצטמררת על מה שאני זוכה לו בחיים האלה, והיום בעיקר על האנשים.
כשעה קודם קוראת טקסט שכתבה נועם על דני שהמשיך הלאה ודומעת ואוהבת.

לפני כמה ימים עלה בי משהו, וראיתי איך המשהו הזה מציק לי, מסב לי אי נוחות, מוריד אותי, והרגשתי שאני לא רוצה בזה, שזה לא שייך לי או קשור אלי, גם הקשר העקיף לא רלוונטי,
ופתאום חשבתי- מה אכפת לי?
כתבתי בפיילוט שחור על פרק יד שמאל הפנימי, איפה שהוורידים,
מה אכפת לי
והסתובבתי ככה כל היום,
לא במובנה הרטורי השכיח של השאלה,
אלא כשאלה אמיתית- ממה כן אכפת לי וממה לא אכפת לי ולפעמים רק נדמה לי שאכפת לי, מתוך פחד והרגל וקולות קדומים שאינם שייכים יותר ומתוך יוהרת השכל וחוסר הבטחון?

אשמח לזכור
[b]מה אכפת לי[/b]


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-26T21:37:38):
[u]מה אכפת לי[/u]
מקסים, מאמצת...
אוהבת אותך
ומתגעגעת זאת כבר לא המילה המתאימה.
[b]כל[/b] יום חושבת מתי לעזאזל אני אגיע כבר לתל אביב, אוף!
מתכננת לי כל הזמן את הנסיעה, רק מתי??
(מנחמת את עצמי בידיעה שהזמן הנכון מגיע בשעתו המדויקת)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-26T21:59:07):
אדון זמן נכון, אתה מתבקש להגיע, תודה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-26T22:11:10):
מזכיר לי אדון שוקו, אין שום קשר כמובן פשוט מזכיר לי חלום שחלמתי לפני כמה ימים (שאני חייבת לספר לך את כולו רק לא כאן) ובחלום דוד מתעצבן עלי שלא הבאתי לו שוקו.
אני אומרת לו שחשבתי שהוא צריך שוקו רק בבוקר (במציאות דוד לא שותה שוקו)
ומצחיק אותי שהוא מתוסכל ועצבני כל כך מזה שלא הבאתי לו שוקו בצהריים!
הקיצר, בחלום הוא פשוט עוד אחד מהבנים שלי (-:
נו...

הילדים שלי אוהבים את השיר אדון שוקו. גם אני.
עכשיו יש לי חשק לשוקו (מתה על שוקו חם) הייתי יושבת איתך על הגג לשתות שוקו ולעשן סיגריה (אלה אם כן הפסקת כבר)...
תראי מה יצא מהמילה - אדון.
כל מה שאני כותבת כרגע - הוכחה פשוטה לזה שאני צריכה לשבת איתך עכשיו ולקשקש... לדבר... לשתות...
ובטוח להפסיק לכתוב.
מעניין כמה פעמים בדף הזה כבר כתבתי את המילים - הגג שלך.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-26T22:18:24):
איך הייתי רוצה שתהיי כאן עכשיווווווווווווווווו
אפילו הייתי שותה שוקו עם הסיגריה, למרות שהשילוב הזה בדרך כלל עושה לי בחילה. כן, ממש הפסקתי לעשן, בטח.
הגג שלי נטוש לאחרונה, מתכננת לו טיפול חורף בשבוע הבא ב"ה, ואחר כך את באה.
גדול, החלום. אני אספר לך כשניפגש משהו שחברה שלי סיפרה לי היום על בעלה, צחקתי שעה תוך כדי מחשבות חרדות- מי רוצה זוגיות בכלל? ;-) אפילו אחרי עשר שנים אפשר להרגיש שהבנאדם שהכי מכיר אותך לא מכיר אותך בכלל.

אי אפשר להשפיע מבלי הנכונות להיות מושפע אומר הצהוב
מישהו מוכן להסביר לי אחת ולתמיד מאיפה הצהוב הזה יודע עם איזה רגשות חזרתי הביתה לפני כמה דקות?
בעצם אל תסבירו, זה מאוד ברור.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-26T22:25:20):
[u]אפילו הייתי שותה שוקו עם הסיגריה, למרות שהשילוב הזה בדרך כלל עושה לי בחילה[/u]
גם לי, ובכל זאת בא לי! בטח אחרי רגע אחליף את השוקו בקפה, זה מה שבדרך כלל קורה...
האמת, השוקו היחיד שבא לי עליו זה השוקו המדהים שהיו מכינים לי ב french roast בניו יורק, שם למדתי לאהוב שוקו חם ומאז אני רק עורגת לזה ומתאכזבת כל פעם מחדש...


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-26T22:26:15):
עכשיו אני הולכת לישון, אז די,
לילה טוב (כוכב כוכב כוכב)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-26T22:27:51):
אין ברירה, נאלץ לעבור לשוקו בניו יורק בדרך ללימונדה בצרפת.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-10-28T09:07:15):
איזו רכבת הרים.
יום אחד שמחתי בשבילך על השותף.
יומים אחרי- פתאום לוויה, עצב ובכי.
לא ידעתי מה לומר, אז רק שלחתי לך חיבוק בלב.
חלף עוד יום ו״מה אכפת לי״, מעורר ההשראה, כתוב לך על פרק כף היד.
[u]מתרגשת לראות שמה שאני רואה כשאני מסתכלת על החיים משלב זה בדרכי זה מלא מלא דברים. מלא.[/u]
מתרגשת איתך. |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-28T21:01:23):
יין לבן מעיף במיוחד מעיירה גבולית בין אוסטריה לאיטליה אור סאמטינג מביא אותי לחשוף טפח.
ערב שישי, הגעתי עכשיו לגג לבד, מאוכל משובח ויין כאמור מעיף וחברה מצויינת של השותף והברמן-שף המוצלח, מתכננת מקלחת ושינה לפני הקרנת חצות בסינמטק.
ומוצאת את מערבולות כל הימים האחרונים (מה זה אחרונים? שלושה? מאה?), מתערבלות בתוכי, את הגב התחתון מדגדג, ובשקט, לאט, שוקעות, משקיעות.
שקט.
הבוקר המוקדם נפתח בהתעוררויות מרובות ושינה טרופה ועמוקה באחת וקור מרעיד ובעיקר חלומות מפחידים, על מוות וצרות של אנשים אהובים ושלי. לא רוצה לייחס לזה חשיבות נבואית חס וחלילה,
זה מחריד אותי.
תולשת עצמי מהמיטה בדקה התשעים ללוויה של סבתא של חברה קרובה. לוויה שניה השבוע. בסוף הטקס חותכת רגע לבד לבקר את מאיר. הולכת דוך ישר בלי לבדוק מספר חלקה אזור מיקום, תוך רגע מגיעה בול אליו, חיוך נסוך על פניי, הי אהובי. מנשקת, מתיישבת, מתבוננת, קמה, שולחת מבט וחיוך, ממשיכה הלאה.
משם לשיפוצים המרגשים בסטודיו, אני מגיעה ולאט מבינה שאני במצב לא טוב, מתערערת, נחלשת, זולגות לי דמעות. כעס מתעורר בי על השותף, מי אתה בכלל? מה אנחנו? מה אני עושה פה ואיך כל זה קשור אלי שאתה לא מפסיק להגיד שזה של שנינו? שאנחנו נשמות מסונכרנות?
נותנת לכל מקום, הוא נותן לי לתת. אני נרגעת, מתחילה להזיז איתו דברים, חוזרים לצחוק, להתקרב, הולכים לאכול וכאמור משתכרים.
ואני רואה אותי ורואה אותו דרך כל המעברים האלה, רואה בכל כך הרבה מובנים כמה יש לנו, כמה יש לי, כמה להגיד תודה, ת ו ד ה, זה כל כך לא מובן מאליו החיים האלה,
ורואה איך בצד זה יש בי קושי, מה אנחנו לעזאזל מה?
יושבים על הבר, לא רחוק מאיתנו זוג שרק התחתן, זה מתיישב לי על עניין ההגדרות. יודעת שהחיבור שיש לי עולה על כל הגדרה, אבל וואלה, עם חיבור קונים במכולת? עם חיבור עושים ילדים? לענות "חברים טובים" כששואלים אותנו מה אנחנו כבר מעורר בשנינו גיחוך.
בצהריים היינו בטמבור, נכנס איש שהשותף מכיר מהעבר, וזה שאל אותי- את אשתו? אני עונה לא, את חברה שלו? עונה לא, את האקסית שלו? עונה לא, ככה, בלי לחשוב או לדקדק. ההוא נשאר בלי שאלות, ואני אומרת - אני לא מכירה אותו בכלל, ואני והשותף צוחקים צחוק גדול.
רוצה שקט יציב ובכל זאת עוד יש בי מקום לא קטן שנהנה מהפתוח הזה, משלב זה של הדרך שלי.
זוגיות. כמה נעים זה יכול להיות כמה מופרך.
והעיקר לא לפחד כלל, לא?

אלכוהול. מוציא את מה שקיים בכל מקרה? ממציא דברים חדשים? זה שאני רוצה לשכב איתו עכשיו זה כי האלכוהול או כי הוא או באופן כללי?
זהו, הגעתי לכתוב על סקס מיד עולה בי חשק להפסיק, למחוק, או לפחות להדליק עוד סיגריה.
כמה אני מעשנת.

אמא דבש שימחת אותי מאוד בביקורך כאן. תודה גדולה על מילותייך.

מתכנת לסיים את הטיפול. זה מרגש אותי. רוצה לעשות את זה נכון, בקצב הנכון, בסיכום הנכון. לזכור את חשיבות הדרך היקרה והאשה המופלאה שנשלחה לי.
השותף התחיל היום טיפול, אצל מישהי בהמלצת המטפלת שלי.
[b]הכל לטובה[/b] עלה בי עכשיו.

ראש חודש חשוון היום. חודש מבורך ובריא שיהיה, ובשורות טובות אמן.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-28T22:16:51):
עולות בי דמעות עכשיו.
אין לי מילים, את יודעת את כולן
את יושבת לי בלב
אוהבת אותך
יודעת ומרגישה את כל מה שעובר עליך, את יודעת.
רוצה להתקשר אליך הרבה בשבוע האחרון אבל איכשהו כל פעם מרגיש לי לא הזמן המתאים ומוותרת על זה...
שולחת לך חיבוק אחד גדול במיוחד וחם


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-10-29T14:37:53):
אגב מותק, אני אהיה בסופשבוע של ה 18-19 (עוד שלושה שבועות) בתל אביב.
באה לעשות סופשבוע אינטנסיב של מסג'ים.
מתכננת לסיים סביבות 18:00 כל יום ואז לבלות איתך ועם אחותי.
תרשמי לפנייך...


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-10-29T19:58:06):
תקוה שלא תפגעי שוב שבע יהלום נפלאה.
שבוע טוב!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-10-30T01:48:57):
עדינה- רשמתי לפניי. איזה כיף לי.

[po]פלוני אלמונית[/po] , תודה על הדאגה, מי את ומה פשר הניסוח?


[b][po]עולם חדש מופלא[/po][/b] (2011-10-31T21:54:01):
היה לי סיאטיקה בהריון (סיוט...).
איזה פרטים או עזרה את צריכה?


[b][po]עולם חדש מופלא[/po][/b] (2011-10-31T21:56:07):
(ובגלל שהדף שלך הוא בלוג [נפלא, דרך אגב], אשמח להתכתב איתך על זה בדף שלי, ואפשר אח"כ למחוק מכאן את ההודעות שלי)


[b]לימונדה[/b] (2011-10-31T22:22:58):
[u]זהו, הגעתי לכתוב על סקס מיד עולה בי חשק להפסיק, למחוק, או לפחות להדליק עוד סיגריה.[/u]
אז מה את אומרת בעצם? (-:
חושבת עליך וקצת מצטערת שלא יוצא לי ככה בקלילות להעביר איזה ערב איתך ועם עדינה על הגג.
אז מה שלום השותף? ויותר חשוב- מה שלומך?
חושבת עליך ומוסרת לך הרבה כוכבים |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]|
והצהוב אומר שהמציאות היא החלום האולטימטיבי


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-11-01T05:28:58):
אני אתקשר אליך היום בקשר לעצב הסיאטי... (או, סוף סוף סיבה להתקשר!)


[b][po]אילה טייכמן[/po][/b] (2011-11-01T06:52:07):
מה תרצי לדעת בנוגע לאישיאס?
זהו העצב הארוך ביותר בגוף.
מוצאו בין חוליות מותניות 4-5 (L4-L5) ויורד לאורך אחורי הרגל עד לקראת כף הרגל.
יש כאילו שניים - ימין ושמאל.
כשמגורה (מכל סיבה שהיא) מאוד כואב עד מגבלת תנועה ממשית.
פיתרונות?? אנ ימניחה שיציעו לך המון.
ההצעה שלי - ללמוד לחיות עם זה. = פלדנקרייז.
http://www.ayalateichman.co.il/content.php?id=18
הרבה בריאות


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-01T22:34:18):
שבע יקרה.
הרבה זמן לא הייתי פה.
נמנעתי מלהכנס, כל כך רציתי להיות שותפה אבל הרגשתי רחוקה.
אז הנה אני פה,
עשיתי רווינד על חייך וגיליתי והבנתי ולא ממש ,
מה שברור שכל הזמן קורים דברים, ואצלך הם מנוסחים וכתובים כל כך יפה.
עד כמה אנחנו קטנים ארעיים, חולפים...לא מפסיקים להרגיש ולהתרגש.
וואו.

חיבוק גדול.
שכאבי הגדילה יזכרו כמגדילים ולא רק ככאב.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-02T01:45:43):
אינטואיציה
אני אוהבת אותך על שכתבת את זה
[u]שכאבי הגדילה יזכרו כמגדילים ולא רק ככאב.[/u]
נכנסתי למיטה עכשיו במצב לא כל כך טוב, והדבר שמחזיק אותי זה להיזכר בביטוי כאבי גדילה,
והנה אני רואה מה כתבת לי כאן.
ארחיב יותר כשאהיה מחוברת למשהו, נגיד לעצמי.
לימונדה, אני לא יודעת מה אני אומרת בעצם (כתבתי בטעות אוצרת במקום אומרת)
כרגע מרגישה שאני לא יודעת כלום בעצם.
ואולי זה עדיף.
לא יודעת.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-02T01:46:32):
אילה- תודה רבה.
ועדינה- אני מחכה לך |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-02T08:21:57):
מה עושים כשלא יכולים להמשיך ולא רוצים להפסיק ולא יודעים מה עדיף?
סיקרן אותי לראות מה ייצא לי בצהוב-
לפעמים הדרך לנצח היא להכנע.
מה?


[b]קואלה[/b] (2011-11-02T11:46:50):
[u]לפעמים הדרך לנצח היא להכנע.[/u]
על מה את נלחמת?
לשנות את המציאות? לקבל אותה?
ולי יצא בצהוב-
הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי
האם את נלחמת בשינויים של חייך?
כתבת שיש לך כאבי גדילה ואני חושבת על גיל ההתבגרות
מניוסני (והיה לי גיל התבגרת סוער בהחלט) כדי לגדול בתקופה זאת בלי לחוש כאב:
יש להבין וקבל את זה שבזמן תהליך הגדילה אין איזון: איברי הגוף משתנים כל אחד בקצב משלו , כך גם חלקים במוח
להזכיר לעצמנו שיש סוף לתקופה הזאת
ויש צורך לשחרר את המתח שמצבר בגוף בגלל חוסר האיזון- רצוי בפיעילות אירובית אינטסבית
וכדאי להנות מהחופש היחסי
יש צורך באנשים טובים לחלוק איתם את החששות והבילבול כי "קל יותר לפחד ביחד"
נשיקות


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-11-03T09:11:32):
"קל יותר לפחד ביחד" - עוד יותר קל לשמוח ביחד.


[b]קואלה[/b] (2011-11-03T11:11:29):
[u]"קל יותר לפחד ביחד" - עוד יותר קל לשמוח ביחד._ _|Y|[/u]
לפעמים לא קל (לי) לשמוח ביחד (או לבד) אבל ללא ספק נעים יותר לשמוח


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-04T13:34:35):
[u]על מה את נלחמת?[/u]
תודה על השאלה,
ואם אדייק בניסוח עבורי-
במה אני נלחמת?
שישכון השלום בביתנו :-)
ושבת שלום גם.

הצהוב שיצא לי-
כרוחב הראות- עומק הרעות.
לא סתם קואלה.


[b]גוונים[/b] (2011-11-05T12:51:16):
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-08T22:50:50):
עוד ועוד תגליות מרעישות על עצמי.
הטיפול מגיע לשלבי סיום ועושה רושם שמתעוררת בי ריגרסיה מדומיינת.
שוב המושג אלכימיה עולה בי-
להפוך חרא לזהב.
אפשר לראות בזה מיחזור.
גוף נפש זה אקולוגי.

אני רוצה להסתכל בעיניים למה שקורה לי עכשיו בחיים ולהגיד לקרן, קרן מכל הגילאים-
כל הכבוד ילדתי.


[b]גוונים[/b] (2011-11-08T23:11:08):
יקירתי,
נכנסתי היום לבאופן וחיפשתי אותך, לא יודעת למה, רציתי לקרוא אותך, לשמוע ממך.
והנה, את.
אז ברור שכל הכבוד, מלא מלא מלא מלא כל הכבוד עצום ואמיתי@}@}@}
כי, בלי יותר מדי לחשוב ולחפור ולתהות ולשאול, פשוט מגיע לך!(-:

שיהיה לילה טוב


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-08T23:15:16):
כל הכבוד |*| וגם (())


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-11-09T15:19:10):
_אני רוצה להסתכל בעיניים למה שקורה לי עכשיו בחיים ולהגיד לקרן, קרן מכל הגילאים-
כל הכבוד ילדתי._
|Y|


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-11-09T17:55:04):
|L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-10T19:38:09):
אהבה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-10T19:51:30):
שבע, וכל הבנות, אתן יודעות למה יש לי סימן שאלה ליד השם?

כי מחקתי את כל "דף הבית" שלי...והייתי שמחה לקרא [po]ללתת מעצמי[/po] - [po]אינטו איציה[/po].

אולי אתן יודעות איך עושים את זה?


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-11-13T00:14:06):
שבע, כל הכבוד לך ילדתי!
<נכון שחשפת את שמך כאן מזמן, ויותר מפעם אחת, אבל הכרתי אותך כשבע יהלום וכך זה נשאר (בינתיים)>

שישרור השלום בליבך ובביתכ(ם).
בלי להלחם על כך. |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-13T14:38:14):
אמא דבש תודה מהלב. תודה יקרה.
כתבתי עכשיו בדף של קואלה את מה שאני רוצה להפנים בעצמי.
וואהו זה כל כך קשה. ממש מרגישה שבא לי להתנדף לפעמים מכל זה, לחזור להתקפל בהרגלים המכאיבים והמוכרים. כמה קשה להחליף בטחון רע בבטחון טוב, לגמרי לבד.
מפחדת להרוס, להרחיק, לדבוק בי האומללה, הלא מאמינה, השלילית שלא באשמתה, הפרנואידית.
לחצוב לחצוב לחצוב דרך חדשה. ש מ ח ה.
כל פעם מבינה מחדש אהבה עצמית מה אומרת.
מקווה שבכל פעם עמוק ויציב יותר. אמיתי.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-14T10:38:05):
התחלתי לכתוב הצהרה מבועתת.
באמצע התקשרה אושרית והצילה אותי מעצמי, וליתר דיוק הזכירה לי את עצמי שאני ועזרה להרחיק את עצמי שהייתי וכבר לא רוצה ולא צריכה להיות.
פעם קראתי בספר שמישהו אומר למישהי שהיא לא חייבת להרוס לעצמה, והיא ענתה לו שזה כמו להגיד שהמים מהברז לא חייבים להיסחף אל חור הניקוז.
רוצה לחיות את עצמי מעיין שופע ומפכה, לא ביוב ולא בולשיט.
מרגישה שכוחות אפלים, חלשים, מחלישים, משתלטים עלי, סוחפים אותי לאבדון, חזקים ממני, אני מפחדת להרוס בכלל בלי לרצות.
מלחמת אור וחושך, באתי חושך לגרש.
קוראת שוב את המשפט האחרון.
לא רוצה מלחמה רוצה בחמלה.
לא רוצה לגרש רוצה לרגש.
זה ח ש ו ב שעליתי על זה בזמן אמת, שביקשתי עזרה, שאני עוצרת, גם אם בקושי עצום, כדי לבחור בנתיב הנכון ולא בנתיב שהושתת בעבר וכמעט גורם לי לחשוב שאין דרך אחרת.
הצהוב- הכל בתואם מושלם. נכון, אם רק אאמין.
תודה על העוגן שכאן.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-14T11:13:47):
יקרה
[u]זה ח ש ו ב שעליתי על זה בזמן אמת, שביקשתי עזרה, שאני עוצרת, גם אם בקושי עצום[/u]
זה גם חשוב וזה גם טוב
וזה עוד צעד בכיוון הנכון.
את מרגשת מאד
ומקסימה
ומשמחת אותי המון אז תודה על זה.
מקוה שהמשך יומך יהיה יותר מואר וקורן
הרבה הרבה שמחה
(())


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-11-14T13:36:17):
כמו תמיד, המילים והתובנות שאת כותבת, נקראים לי כ״כ [b]מדוייקים[/b], (דמייני שציטטתי את שני הפוסטים האחרונים במלואם), כך שאני ממש מופתעת מהפחדים והשדים שעולים בך.
כי כמו שאת נקראת, את חכמה ומבינה כמו שרק מישהי שעשתה כבר כברת דרך וצמיחה, יכולה להיות.

גורם לי להזכר שההחלפה של ״בטחון רע״ ״בבטחון טוב״, הוא משהו שצריך חיים שלמים להמשיך ולתרגל. זה לא זבנג וגמרנו, ואכן אין מנוחה לרשעים :-D

אבל תראי איזה יופי, שרק צריך [b]להזכיר[/b] לך: [u]את העצמי שאני במקום העצמי שהייתי וכבר לא רוצה ולא צריכה להיות.[/u]

תודה לך. את בהחלט עוגן!


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-14T14:50:30):
"משחק הצלילים " מאת דוד בן יוסף.
הציל אותי לא פעם או פעמיים.
הייתי מסתובבת איתו בתיק כמו תנ"ך שמורה את הדרך לאור.
שווה קריאה.
אם תרצי...

ועוד קטן-
את חזקה, אמיצה ועושה את הדרך.
הולכת ועושה. קסם.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-14T14:59:13):
הי שבע יקרה,
גם אני קוראת ועוקבת בשקט, ואף פעם לא מוצאת את הזמן לצעוד פנימה ולהגיד משהו בין כל החברות הוותיקות.
אבל היום החלטתי שבשביל (()) אין זמן לא מתאים.
מאוד מזדהה עם התחושה [u]שכוחות אפלים, חלשים, מחלישים, משתלטים עלי, סוחפים אותי לאבדון, חזקים ממני, אני מפחדת להרוס בכלל בלי לרצות.[/u] , במשך שנים התמודדתי גם אני עם כוחות כאלה, והיום כשהם באים יש לי כמה דרכים להשהות אותם רגע ולנער ולהוציא מתוכם רק את הרגש המזוקק בלי כל הרעל המיותר, ואותו אני מרשה לעצמי לחוות ולהתבונן בו, ולבחור מחדש מי אני מולו ומי אני רוצה להיות מולו.
ונראה לי מהדרך שאת מתארת שאת הולכת באותו הכיוון.

[u]זה ח ש ו ב שעליתי על זה בזמן אמת, שביקשתי עזרה, שאני עוצרת, גם אם בקושי עצום[/u]
גם אני חושבת @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-15T09:56:39):
בוקר טוב |H|
זה עוזר לי כל כך לחזק את הבטחון הטוב, המילים שלכן כאן.
אני צריכה את זה. תודה.

אתמול בטיפול אמרתי לה שאני מברכת את הגופנפש, ומכירה בחשיבותו העליונה,
ועם זאת מרגישה שעכשיו, במקביל, רוצה לחזק את הנתיב המחשבתי, התבונתי, להכיר ב מ מ ש ו ת המציאות, הדברים כפי שהם קיימים,
בדיוק מתוך כל המסע אל העבר, והפגיעות שקרו, והילדות והנערות והבחורות שהייתי,
להגיד להן תודה כי בלעדיהן לא הייתי מי שאני בהווה, גם כשהן היו חלשות, מפוחדות, פצועות, נחבאות, כמעט לא קיימות, נראות אחרתֿ. בזכותן אני אני אבל אני כבר לא הן.
לשחרר לחופשי.
ותודה גדולה במיוחד לילדה הקטנה, השובבה, המתולתלת, עם העיניים הקורנות ושמחת החיים, מלפני שהתחילו התערערויות הקיום הכואבות ופיתוחי ההישרדות הקשים, כשהסקרנות והדמיון והרצון לעשות בתמימות קסומה ומוצלחת היו טבעה.
רוצה להחיות אותה שתוביל אותי. להמשיך משם, מחדש, בלי לבטל את מה שהיה ובלי להזדקק לו יותר.

מה יכול לעזור לי, פרקטית?
מנטרות, משהו שלא השתמשתי בו בעבר,
[b]תאהבי אותי תאהבי אותי תאהבי אותי תאהבי אותי[/b]
[b]טוב זה בטוח כבר לא צריכה לחפש את הרע טוב זה בטוח כבר לא צריכה לחפש את הרע טוב זה בטוח כבר לא צריכה לחפש את הרע[/b]
[b]כיף לי כשטוב לי כיף לי כשטוב לי כיף לי כשטוב לי[/b]
[b]אם לא אהרוס לי לא יהרסו לי אם לא אהרוס לי לא יהרסו לי אם לא אהרוס לי לא יהרסו לי[/b]
המשפט מ [po]דרך האמן[/po] שכתבתי לי מזמן וחוזרת אליו מדי פעם, והיום כמו מבינה אותו שוב מחדש, עמוק יותר, [b]אם אטפח עצמי כאילו הייתי עצם יקר ערך אתחזק לאין שיעור[/b].
[b]לוודא שאני רוצה לגדול בשמחה[/b] ולא לדבוק בכאב, לא לחפש הוכחות לערכי הנמוך כביכול. זה לא היה מובן מאליו בכלל בכלל עד עכשיו,
לבדוק מה מעניין אותי באמת, לעשות לוח חלומות, לנסח רצונות רק שלי רק שלי, ולהבין שלשם זה אני עושה.
לצייר בצבעים צבעוניים, כמו שעשיתי אתמול עם המשפט המבריק של ד"ר סוס There is fun to be done
להיפגש עם אושרית והתינוקת, היורשת הראשונה שלנו.
לאכול עוגה שווה.
לכתוב כאן ולקבל מכן תמיכה.
להפוך שאלות רטוריות לשאלות שמבקשות מענה,
כמו- "מה אכפת לי?" "מה אני עושה כאן?" "מי זה האיש הזה?" "מה אני יודעת בכלל?"
לעשות את החיבור בין המילים הכתובות והנאמרות והשאיפות והמחשבות והרגשות ל- מ ע ש י ם.
להבין את הזמן.

קוראת בדף של קואלה היקרה, [po]כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש[/po] , מחזקת את דרכה,
ובדברים שכתב/ה אתמול [po]כיוון נוסף[/po] על החושך, קודם כל- צחקתי צחוק גדול! על עצמי, וגם- יש שם המון נכון, גם לגבי חורף. יש שם המון מעשיות.


[b]אהבה עצמית (עם אלמנטים של אנוכיות חיובית בצד אהבת הזולת והעולם) -> חזון -> שמחה -> הגשמה[/b]


נטיקה- אוהבת אותך!
אינטו יקירתי, יכולה להרחיב על הספר?
והגבירה, איך שימחת אותי מאוד מאוד שהצטרפת, וחיזקת אותי. תודה רבה. הולכת לקרוא עכשיו את מה שכתבת על שינויים :-)
[u]_[/u]

[b]תודה לילדה[/b]

[u]_[/u]


<ובמאמר מקביל, בא לי דייט ;-) >.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-15T10:07:57):
מדבריה של הגבירה (ע"ע [po]הגבירה בחום[/po] פוסט מה-10.11.11)-
_- משיכה ודחיה – מכיוון שאנחנו תופסים את עצמנו כנפרדים מהיקום, נוצרת בהכרח התייחסות לכל מה שאנחנו תופסים כנפרד מאיתנו.

התייחסות שמתמצה בגדול לאחת משתי אפשרויות: משיכה או דחיה. כאשר אנחנו פוגשים דבר, בין אם מדובר באדם, מצב, מחשבה או רגש, אנחנו או נמשכים אליו, נצמדים אליו, רוצים ממנו עוד, רוצים שלא ישתנה לעולם,

או שאנחנו מרגישים כלפיו דחיה ונצמדים לניסיון להתחמק ולברוח באופן עקבי מהכאב או אי הנעימות שהוא מסב לנו.

היוגה בעצם אומרת לנו ששתי האופציות גורמות לנו סבל: באחת אנחנו צמודים לרדיפה אחר העונג ובשניה צמודים לבריחה מכאב, וכיוון שגם העונג וגם הכאב הם אלמנטים חולפים ולא יציבים בחיינו, היצמדות אליהם הופכת גם את חוויית החיים שלנו לפחות יציבה וגורמת לסבל_

וגם:

[u]כשאנחנו לומדים לקבל את השינויים בחיים שלנו, אנחנו בעצם בוחרים לשחרר את החלק החולף בחיינו ולהיצמד אל אותו חלק יציב בתוכנו שלא משתנה נוכח כל השינויים.[/u]

אני לא מתרגלת יוגה. זה לא שינה את הסכמתי.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-11-15T14:41:08):
[u]ובמאמר מקביל, בא לי דייט[/u]
ודייט איתי זה נחשב? מזמינה אותך לדייט בשבת. אני עובדת עד בערך 14:00 ומאז אהיה פנויה... תרשמי לך. מקווה שאין לך כבר תוכניות, אפשר גם שישי ערב רק שיש לי הרגשה שאהיה עייפה ואצטרך את השינה כדי שאוכל לעבוד בשבת).

נזכרת במשהו כה פשוט שאמר ג'וזף קאבמל הגאון - שאלו אותו איך אפשר לחיות בטוב בעולם שחלק מהמציאות שלו היא קושי, כאב, אובדן, פחד...
והוא אמר - "Just say - IT'S GOOD" (-:
אפשר היה 'לשמוע' את החיוך שלו.
בן 84 היה, מלא שובבות תשוקה ושמחת חיים כמו ילד .

[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-16T11:51:15):
מה זה נחשב, מחכה לזה כמו אני לא יודעת מה!
נדבר בשישי בבוקר ונקבע, איזה כיף כמה מתגעגעת.
ממשיכה לתחזק:
תאהבי אותי
טוב זה בטוח כבר לא צריכה לחפש את הרע
כיף לי כשטוב לי
אם לא אהרוס לי לא יהרסו לי
לוודא שאני רוצה לגדול בשמחה


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-16T12:49:15):
שבע מעלה רעיון וכמובן יכולה למחוק.
אולי כדאי לחדד: אני אוהבת אותי / אני אוהבת את שבע, ואני גדלה בשמחה, כיף לי כי טוב לי - לא להשאיר מקום לספק, לפרשנות ולהישאר בצד החיובי ולהטמיע לאט לאט.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-16T15:01:24):
שבע חמודה, כיף היה לבקר פה ולגלות שאת קוראת את הפוסטים באתר שלי (-:

[u]אני לא מתרגלת יוגה. זה לא שינה את הסכמתי.[/u]
מכיוון שהיוגה היא שם כולל לכל הדרכים, הטכניקות והדגשים שמקרבים את האדם אל עבר חיבור עם החלק/ האיכות/ הניצוץ הטהור, הנקי והנצחי בתוכו - כנראה מותק שאת כן מתרגלת יוגה..חחח, ולא משנה ממש באלו דלתות והשערים את בוחרת לעבור וזה נשמע שביל טוב ומעצים. @}


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-11-16T23:20:31):
היי


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-17T17:45:06):
הכל מרגיש פועם וחשוף, חשוף עד כאב. כמו בשר חי, כמו לב, כמו תינוקת שרק נולדה.
הצהוב זה לא נגדך זה בעדי העביר בי צמרמורת בעמוד השדרה.
בעבודה, לא יכולה לכתוב הרבה, פשוט מרגישה שחייבת לתעד, אפילו בקטנות, את התהליך המפחיד הזה.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-17T17:48:15):
זה טוב! זה סימן טוב ! (()) |*|


[b]גוונים[/b] (2011-11-17T18:08:57):
גם לי זה נשמע [u]סימן טוב[/u] !
(())


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-11-17T20:04:03):
את מדהימה |L|
נתראה מחר או מחרותיים, אתקשר אליך בבקר (כמה מוקדם אני יכולה להתקשר? את עובדת מחר?)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-18T02:03:03):
[u]זה טוב! זה סימן טוב ![/u]
כן? באמת אתן חושבות?
אני מפוצלת, יודעת שהכל מקדם, אבל מרגישה שהכל נגמר.
בבוקר שוב נופלת לבור ישן של עצמי ורואה רק את הרע ומביטה באיש הזה ברגשות קשים ומוציאה עליו ויוצאת למרפסת הסטודיו ובוכה בלי דמעות עם עצמי: "ומה אם זה לא ייגמר לעולם?", והתכוונתי לביטחון הרע.
מנסה לאסוף סימנים שיעזרו לזהות מתי אני בבור הרע עם הפילטר השלילי, מקווה שעבודת התחזוק הזו שאני עושה בין לבין בורות, עוזרת באמת ולא סתם מסמאת את עיניי מזה שאני חסרת תקנה.
פחדתי מאוד היום שלשותף נמאס ממני, בלי קשר לאהבה בכלל, זוגית או וואטאבר, בכלל. כמו שאיזה ילדה בתוכי פחדה שלמישהו יימאס ממנה.
נטיקה, תודה על הרעיון וברור שלא אמחק, הניסוחים שלי בכוונה עדיין עם ניחוח ספק, כי אני עדיין מוודאת ולא יכולה להגיד בביטחון מלא, שאני רוצה לגדול בשמחה. זה עצוב אבל זו האמת.
תודה לכולכן על התמיכה, אתן באמת באמת עוזרות לי.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-18T02:04:00):
הגריין:
[u]מין טריפ שכזה - אני אוהבת להיות רגועה. זה יותר נעים לי[/u]
של אורנה שפרון


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-18T14:52:33):
שבע יקרה
אני מאמינה לך ואני מאמינה בך! באמת! וכשעולה בך ספק - דעי לך שאני שולחת את הביטחון שלי בך בשמחה שלך שמגיעה לך.
אשר לבורות..
למדי לזהות לא את הסימנים לבור - כשאת בתוכו ובתוהו- (וגם את בטח מכירה אותם כבר - לא?) אלא את הסימנים המקדימים כדי לא להיכנס. לשים לב מתי הקולנוע נפתח ואלו סרטים שמשודרים ולא הלב.
עכשיו תחייכי חיוך קטן לגשם. או איזה happy dance http://www.youtube.com/watch?v=WLhMIYiYJQ4


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-11-18T18:37:10):
שבע יקירה,
מוכרחה להודות שמצד אחד, אני קצת שמחה לקרוא פה על הבעתה שלך-
כי זה מראה לי שהענינים מתחילים בשבילך
להיות ב-א-מ-ת רציניים. שאת מוכנה לצלול לעומק אחרת לא היית כ״כ נבהלת
ואיזה יופי שמשאלה שהבעת ביולי,
מתגשמת לפני שהשנה יוצאת.

מצד שני-
רוצה להזהיר עם סירנה ובאורות מהבהבים:
אוחתי, זהירות בור לפנייך!
[u]פחדתי מאוד היום שלשותף נמאס ממני, בלי קשר לאהבה בכלל, זוגית או וואטאבר, בכלל. כמו שאיזה ילדה בתוכי פחדה שלמישהו יימאס ממנה.[/u]
אם כבר, תפחדי שלך ימאס ממנו! ואז תרגיעי את עצמך שמה שחשוב עכשיו-זה עכשיו ועל אח״כ אפשר לדאוג אח״כ!
לדאוג על מה אחרים מרגישים, בייחוד אם האחרים האלה- הוא ׳שותף׳ או ׳בחור׳- רק מזמין ״חורים שחורים״ זוללי אנרגיה וייצרני ׳לופים׳. מיותר! מבטיחה לך שהוא בר המזל, על הקשר הזה איתך!
(כמה קל לייעץ לאחרים, בייחוד בנושאים שלא קשורים בכלל, למקום שאני נמצאת בו בחיים ;-))

מצד שלישי- רוצה לתת לך (()) גדול,
ולגרש את השדים.

קראתי שעדינה פה- אז עדינה, בבקשה, תעסי לילדה קצת את האגו וגם את הנשמה!

אוהבתותך!


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-18T18:47:12):
אמא של טוסיק דבש צודקת! מלכה!
_אוחתי, זהירות בור לפנייך!
פחדתי מאוד היום שלשותף נמאס ממני, בלי קשר לאהבה בכלל, זוגית או וואטאבר, בכלל. כמו שאיזה ילדה בתוכי פחדה שלמישהו יימאס ממנה.
אם כבר, תפחדי שלך ימאס ממנו! ואז תרגיעי את עצמך שמה שחשוב עכשיו-זה עכשיו ועל אח״כ אפשר לדאוג אח״כ!_


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-11-19T08:29:48):
שבע יקרה, אם לא היית את לא היה הוא. הגיע הזמן שתאמיני בעצמך ותגידי לעצמך " אני טובה, אני יפה, אני מוכשרת, אם לא הייתי אני כל זה לא היה"! את צריכה להיות מאוד גאה בעצמך בתקופה הזו.
שיהיה חורף חמים ונעים בנפש ומחוצה לה.
מאוד מעריכה אותך שבע יקרה.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-19T12:39:13):
שבע יקרה,
את יודעת יש איזה מן דבר אבסורדי כזה שקורה כאן עכשיו בדף: אנשים מודעים, שלא מזוהים כרגע עם עוצמת הכאב, מסתכלים מבחוץ על הדרך שאת עושה ומרגישים שדבר טוב קורה, שיש תנועה ויש הסכמה לנקות את המוגלה שאחריה תוכל לבוא בהירות.
זה קורה לי הרבה עם תלמידים שלי שסובלים ומתייסרים בתוך תהליכי השינוי שלהם, ואני מהצד מסתכלת וגאה בהם כ"כ וכמעט משתדלת להסתיר את השמחה שלי שסוף סוף משהו קורה (כמובן שאני לא שמחה שכואב להם, רק שהם התקדמו צעד אחד קדימה גם אם זה לתוך בור שממנו יאלצו לטפס ולצאת).
העניין האבסורדי כאן, הוא שכשאני עצמי נכנסת לבור שכזה ומתייסרת בתהליכים שלי, האשליה שבהזדהות עם הכאב כ"כ גדולה שבקושי גדול אני מצליחה לראות את התהליך הזה מבחוץ, ומאוד קשה לי להתעודד מזה שמשהו קורה, כי הכאב, הבלבול והפחד כ"כ עוצמתיים.
זה נכון מה שאמא של טוסיק אומרת:
[u](כמה קל לייעץ לאחרים, בייחוד בנושאים שלא קשורים בכלל, למקום שאני נמצאת בו בחיים)[/u] - ואולי זאת הסיבה שבזמן כאב, רק אדם מבחוץ יכול להפעיל "שיקול קר" ולהגיד את המילים שאנחנו בתוך הבור יכולים רק לשמוע ולשאוף אליהם אבל עדיין לא להרגיש....

חוץ מזה, רציתי לשתף אותך שגם את מהווה השראה, ולפני כמה ימים בעודי עוברת כמה ימים קשים ומפחידים לי, מצאתי את עצמי נרגנת על אנשים אחרים, ומתמרמרת על התנהגותם ואז נזכרתי בכתובת השחורה שכתבת על פרק היד: "מה אכפת לי", וככה השתמשתי בה לאורך היום כדי להזכיר לעצמי בכל פעם האם כדאי לי להמשיך להתעסק במחשבה הזאת או לא...
כמובן שזה לא הפך את כל מצב הרוח ב- 180 מעלות באותו היום אבל מאוד עזר, תמך ונתן עוגן, וזה הבדל גדול! (-:
זהו, רק רציתי שתדעי @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-19T13:42:19):
קוראת ואשכרה מתמוגגת, מחייכת רחב ומצחקקת כמו ילדה קטנה- כן? באמת חושבים עלי את כל זה? זה באמת טוב אה?
וזה נפלא, כי הילדה הזו שנהייתה האשה הזו, היא בדיוק בדיוק מי שצריכה את החיזוק והחיבוק, עיסוי לאגו ולנשמה (אמא דבש את גדולה על הניסוח הזה, ממש הרגשתי אותו בגב).
הנושא שנפתח לאחרונה, השותף, מביא איתו צורך, עבורי, לדייק. אנחנו לא זוג. יצאנו לתקופה קצרה לפני בערך שנה, נגמר לא טוב, התנתקנו לכמה חודשים, ובחודשים האחרונים הפכנו חברים מ א ו ד טובים ועכשיו גם שותפים בסטודיו, עסקיים ויצירתיים. אנחנו נוהגים לומר שאנחנו מכירים כבר כמה גלגולים, אנחנו מודעים מאוד לחיבור הנשמות הנדיר שיש בינינו ומודעים לא פחות לסימני השאלה- אז למה לא זוגיות בעצם? התשובה היא- ככה. תאמינו או לא, לפעמים ככה זה כן תשובה.
זה לא קורה, אלוהים יודע אם זה יקרה או לא, לפעמים מרגישה שברור לי למה לא, לפעמים אין לי מושג. לפעמים זה בסדר גמור, בבחינת יוצא מאיתנו טוב אחר, הזוגיות תהיה עם גבר מתאים יותר שיגיע בהמשך, לפעמים זה כואב מאוד בבחינת- מה זה הבדיחה הזאת? נכנסנו אחד לשני לחיים עם כל השותפות המושלמת הזו, מי צריך יותר? למה שזה לא יקרה פשוט?
הקשר הזה פותח את ה-פצעים, ובגלל שאנחנו לא מוותרים (ובחיי שאיימתי לברוח לא פעם), מקווה שגם מרפא אותם. אנחנו מרימים אחד את השני, מניעים אחד את השני, וזה נפלא ומדוייק ולפעמים כל כך מפחיד שאני פשוט לא קונה את זה ורוצה להקיא ולהתנתק.
יכולתי לבחור אחרת, לסרב להיכנס לתוך זה, כמו שהמליצו רבים. לפעמים מפחדת שטעיתי בענק. לא רוצה להפסיק להאמין.
אפשר לראות בזה בזבוז זמן, אפשר לשאול- את באמת יכולה להיפתח למישהו אחר ככה? כן. זה חא שהיה לי כל כך קל להכיר בחורים גם לפני כן. אפשר להיבהל, ומה אם הוא יכיר מישהי ואפגע נורא? ונבהלתי המון, ועוד אבהל מניחה, ובכל זאת לא מוותרת. אומץ וטמטום כידוע מטושטשים מאוד בגבולותיהם. מלא טוב יוצא מזה, ויודעת שזה טוב לו זקוקה נפשי וילדתי, ויודעת שאני פאקינג יוצרת בזכות זה. בקצבים משתנים אבל אז מה.
מה יהיה? מי יודע. יכולה רק לוודא כל כמה זמן שאני שלמה עם בחירותיי, ולחיות את חיי.
יושבת בגג, שוב חורף וגשם, הפעם מכינה אותו מראש שלא תתרגש עלינו עוד סערה חלילה.
נטיקה יקרה שלי, כל מילה שלך פה זהב, באמת. באמת מנסה לתת לזיהוי הסימנים למנוע כניסה לבורות או לפחות לקצר אותן ולראות בהן טיול לא גזר דין.
אמא דבש, את פשוט באמת כתבת כמו אמא דבש שנותנת לילדה שלה בטחון ועוצמה. זה מצחיק מה שכתבת על ההימאסות, כי זה בדיוק מה שאמרתי לשותף :-) תודה גדולה.
גבירתי הגבירה, ממש כיף לי שאת כאן ושמה אכפת לי שלי עזר. משמח מאוד.
ובכלל כולכן, זה אמיתי, העזרה הזו, היא אמיתית ומעשית ומרפדת.
לא רוצה זוללני אנרגיה. פויה.
ועכשיו, ברשותכן, אקום להתארגן ולהיפגש עם עדינה, ומי יודע, אולי לרקוד קצת בגשם בגג.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-11-19T22:41:18):
אהובתי יקירתי, המפגש הקצר החטוף איתך רק פתח לי את התיאבון לעוד.
אני יושבת פה ומתגעגעת יותר ממה שהתגעגעתי כל הזמן הזה שלא התראינו.
אז פתחתי את הדף שלך להרגיש אותך עוד קצת.
רציתי להגיד לך את מה שלא אמרתי כשעמדתי מולך היום - את מהממת ביופייך, זה מכה בי כל פעם מחדש והיום יותר מתמיד, כמו בפעם הראשונה שנפגשנו.
|L|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-11-19T22:43:59):
(קצת מרגיש לי אניטימי מידי מה שכתבתי אבל אין לי כח לסמס לך את זה. את יכולה למחוק אחרי שאת קוראת אם את רוצה)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-20T15:45:56):
נרדמת בעשר בערב, מתעוררת בארבע לפנות בוקר. קצת קר לי, קצת מוזר לי, כאילו אני אורחת בבית שלי ובגוף שלי, או בעצם, נכון יותר לומר, חוזרת אליהם כמו למקום הכי מוכר ושייך. ממשיכה להרגיש את כל מה שקורה לי בתקופה הממושכת האחרונה, גם את הפחד וגם את האהבה, בגב התחתון. רגע לפני שנרדמת שוב, חושבת מעניין איך הוא לא כואב לי, הגב, עם כל הרגשות האלה שמתהדהדים בו. מתעוררת עם חיוך, משמח, הולכת לעבודה, לא הרבה אחכ מתחילים כאבים בגב, לא הרבה אחכ משהו חשוד זז שם, מרגישה שאוטוטו אני עומדת להיתקע. יוצאת מהעבודה לפני הזמן, די תפוסה,
ועכשיו אצל אח שלי ברגשות מעורבים.
זכרונות כואבים מהגב מבהילים אותי, מורגשים גם בבית החזה.
געגועים למאיר שחיבק והחזיק בפעם הקודמת שזה קרה.
הקלה שהגוף מבקש מנוחה, אפשר רגע לקחת הפסקה מכל העומס הזה.
תחושת ריחוק וניכור בין השותף וביני, הוא בינתיים סובל מכאב שיניים חזק.
חשש שהכל אשלייה, כל מה שבנינו בסטודיו, כל מה שבנינו בינינו, ובעיקר כל מה שאני בונה איתי.
לא רוצה להרחיק לכת במחשבות ובדרמה, רוצה להגיד לי- גברת, תנוחי, ואפשר גם לחייך. תאכלי חם, תרבצי, תראי סרטים, תקראי, כמה זמן לא עשית את כל זה. תלכי לדיקור מחר, תדאגי לך. את טובה ואת שלך וחובתך היחידה היא לחיות את חייך בדרכך.  יותר מזה- זכותך.

עדינה, אני מצדי חלמתי עליך, שאנחנו בגג, וזה היה כל כך מוחשי. גם אני מתגעגעת יותר. זה היה כמו טיזר חצוף אתמול, החלום כבר היה יותר מוחשי מהמפגש במציאות. ובכל זאת, לפחות היו חיבוק ועיניים. אוהבת אותך מאוד מאוד.

אף אחד לא רודף אחרי. יש לי זמן.
לנשום.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-20T18:00:56):
יש מן יכולת כזאת להתרווח מבפנים ולהישען אחורה.
זאת יכולת שאני מכירה, בעיקר בגלל שהיא חסרה לי (-:
יש סיטואציות מסויימות שבהן מופעל אצלי רפלקס ההתרווחות (כמו למשל, שבת בבוקר בבית הקפה הקבוע שלנו - אני מושכת את הישיבה שם רק כדי שחס וחלילה לא תופר תחושת ההתרווחות הפנימית) ואז לפעמים צריך להזכיר לי להפעיל את כפתור ההתרווחות הפנימית גם כשהסיטואציה החיצונית לא תואמת אותו אחד לאחד (-:
(())@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-21T09:53:52):
תשומת לב להתרווחות הפנימית.
התרווחות פנימית.
איזה ממתק מדוייק הוספת פה לתיבת האוצרות.
תודה :-) @}


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-11-21T11:28:11):
גבירה- ״התרווחות פנימית״- אכן ממתק משובח! אני חוששת שאשתמש בו כסיפור כיסוי לעצלנות גרידא, אבל במקרה כזה-לפחות סיפקת לי עלה תאנה ;-)

שבע,
הפרטים הנוספים שחשפת בלבלו אותי בהתחלה. במחשבה שניה הבנתי שזה בכלל לא היה קשור אלייך, אלא אלי.
(שילובים של עבודה ויצירה וזוגיות וכל מיני מטעמים שהתקלקלו).
אבל את זו את, ואת נפלאה. מקוה בשבילך להרבה טוב, כי בהחלט מגיע לך!
<וגם: התעוררתי הבוקר עם כאב חד בגב התחתון וישר נזכרתי בך. מקוה שעבר לך.>
(())


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-21T13:17:57):
אמא של טוסיק, את יודעת, אני חושבת שמיהרת להודות לי על עלה התאנה שסיפקתי לך (-:
לצערי, אותה תחושת התרווחות פניית לא זהה לתחושה שאני חווה כשאני כבדה ועצלה, אלא ממלאת אצלי בפנים מקום אחר...
ומה שבטוח שלפעמים גם כשאין שום דבר על הראש לכאורה והסיטואציה החיצונית היא לגמרי של נינוחות, אני מוצאת את עצמי באיזה מן הלך רוח חסר מנוחה, כזה שרק רוצה "לתקתק" דברים, לסמן v על המשימה הבאה.
הרבה פעמים, כשאני נמצאת עם הבנזוג במצבים כאלה הוא אומר לי: שחררי, תכנסי למוד התרווחות מה קרה, הכל בסדר, וזה לרוב מייד משנה משהו בהתנהלות שלי, עצם היכולת לרגע להתנער ולחשוב, נכון, קיבינימט הוא צודק, מה יש לי? :-)
אני חושבת שאצלי, אל הרגעים שזה הכי נחוץ לי, היכולת להתרווח מבפנים.
הדבר המגניב בזה, הוא שאפשר לגמרי ליישם את זה גם ביום עמוס מלא בסדר יום צפוף, מה שמאפשר עדיין לפעול בענייניות אבל עדיין מתוך איזו תחושת נינוחות כזאת, כאילו הכל מונח במקומו ואני ממילא מתקדמת בקצב הרצוי - מתקתקת, אבל בסתלבט
לא יודעת אם זה נשמע לכן הגיוני... אבל זה עובד..
דווחי לי מה עלה בעניין עלה התאנה... @}


[b]pknubyg[/b] (2011-11-24T17:23:30):
כמובן - מלא פרדי ברדיו היום... אני מקווה שאת מקשיבה ונהנית.חושבת עלייך.
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-25T00:26:37):
מי הלועזית הג׳יברישית המתוקה שכתבה לי על פרדי?
אחרי כמעט עשר שנים של מנהג פרטי, ביום השנה לפרדי ליל קווין בסינמטק, השנה יצא שאני לא שם. ותיכננתי ללכת, ברור, בטוחה שכרגיל מתחיל בחצות, אבל השנה התחיל בתשע, ועבדתי עד כמעט חצות. זה לא ביאס אותי, שחררתי, אבל עכשיו תוך כדי כתיבה חושבת- יווו, זה בטח ייחסר לי. לפחות, כמה טוב שבעוד כמה ימים בערוץ הביוגרפיה סרט חדש עליהם. נשאר רק למצוא מישהו עם טלוויזיה+כבלים.
ימים טובים עוברים עלי. הגב התפוס הזעיק אותי למדקרת/משאצת/מקסימה באופן כללי, ומה אני אגיד לכן, נפתח לי הראש.
לא רק שכשיצאתי בכלל שכחתי למה באתי, לא רק שהיא גרמה לי להרגיש הכי בטוחה ומטופלת בחמלה, זו היתה הפעם הראשונה שדיברו איתי על ענייני תזונה וחיזוק הגוף ואשכרה הקשבתי ואשכרה רציתי.
אז מאז שומרת לאכול דברים מחזקים, לוקחת תוסף טבעי לחלוטין, מכירה בבלוטת התריס שלי, במחזור הדם שלי, במה שהגוף שלי עבר, אומרת לי משפטי לואיז היי בוקר וליל, ושוקלת לעבור לסיגריות מגולגלות בטבק עדין עד שארצה להפסיק, בעזרת השם.
מתבוננת בימים האלה, הטובים והמתחזקים, כותבת כאן תוך כדי אכילת משהו שהוא פחות מומלץ ;-) עם סיגריה ותה גרניום לימוני מהעציץ, שמחה על התרחבות הדרך שלי, ומחייכת, כי יודעת כבר שעוד יבואו ימים ששוב אבהל וכאילו אפול והכל יראה לי בולשיט ואיזו התקדמות ואיזו נעליים וכל התזונה והמנטרות ואני נחלש אל מול הפחד.
מקווה שגם אז אזכור, ויודעת שעלולה לשכוח גם אם זה יקרה ממש בקרוב, שזה רק טיול בבור, חלק מהדרך, לא גזר דין ולא ניצחון הרע.

משום מה מוזר לי שכתבתי את כל זה עכשיו.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-11-25T08:37:53):
מותק איזה כייף לקרוא! את מהממת ומגניב איך האנשים / מטפלים הנכונים מגיעים לך לחיים.
(()) לשישי שיגעון


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-11-25T11:36:25):
שבע,

את מקסימה.
@}


[b]גוונים[/b] (2011-11-25T13:06:09):
[u]משום מה מוזר לי שכתבתי את כל זה עכשיו.[/u]
מכירה את זה.
אבל לקרוא את זה היה לא מוזר בכלל, אלא ממש נעים, מן ליטוף כזה.

[u]מקווה שגם אז אזכור, ויודעת שעלולה לשכוח גם אם זה יקרה ממש בקרוב, שזה רק טיול בבור, חלק מהדרך, לא גזר דין ולא ניצחון הרע.[/u]
הוי, איזו עבודה זאת! עבודת החיים שלנו...

שתהיה שבת שלווה ויפה@}


[b]גוונים[/b] (2011-11-25T13:08:16):
(שבע סליחה רגע, צריכה לברר משהו):
אינטו (איציה) יקרה, מה קרה לדף שלך?! על מה ולמה הוא נעלם?
מקווה שאת בטוב!


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-25T15:20:36):
[u]ומה אני אגיד לכן, נפתח לי הראש.[/u]
הינהון והיזדהות עם המשפט הזה, אלה אכן ימים טובים, של גילוי ודרך חדשה נפרשת, אחריהם מגיעים ימים שבהם מגלים שאשכרה צריך גם לצעוד בדרך הזאת ולהתמיד, וגם בהם יש את הטוב שלהם וההנאה שבבחירה המחודשת.
מחכה לעדכונים (-:
@} לשבת עונג.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-11-25T22:04:20):
[u]מאז שומרת לאכול דברים מחזקים, לוקחת תוסף טבעי לחלוטין.... אומרת לי משפטי לואיז היי בוקר וליל[/u]
ומה אומרים על זה הפתיתים עם החומוס והקטשופ או מה שזה לא היה? :-D
<מבהירה, למקרה שיצרתי רושם אחר, שאומנם הן הולכות ונעשות נדירות עם השנים, אך גם לי יש כמה ״התפלקויות קולינריות״ לא ברורות..>

שמחה שאת מתייחסת יפה אל עצמך, (ושאת מעדכנת).
שבת שלום, |*|7


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-26T18:43:46):
חלומות מפחידים
מתעוררת כאילו שמחה שזה רק חלום אבל מרגישה כל היום שזה בעצם לא חלום.
חולמת שאני לא רוצה לחיות.
יום כבד, לא מוצאת את עצמי, על אמת, פיזית, עוברת ממקום למקום לא מוצאת אותי בשום פינה, קר לי, לא נח לי, לא יודעת מה לעשות, אם לעשות.
ונפשית, מרגישה מחוררת, שקופה, מטה ליפול ובכלל כבר נופלת, נפלתי מזמן.
והגב שוב כואב.
מנסה לקחת הפסקה מהכל, מתכרבלת בשמיכה, סיטואציה שיכולה להיות נעימה מאוד בשבת חורפית, אבל אצלי, ברגעים בהם הדבר היחיד שמפריד אותי משלווה הוא אני, ההתכרבלות הזו מלווה בתחושת אזלת יד.
בסדר, מנסה להזכיר לי בשמיכה, עכשיו את לא יכולה, זוכרת שאשם וביקורת מיותרים? זוכרת שמותר לך הכל? זוכרת שאת בטוחה ומוגנת?
לא, לא זוכרת.
בסטודיו, השותף עומד לצאת, שם לב שמשהו לא בסדר, אני רוצה שהוא ישים לב, אני רוצה שהוא לא ישים לב ויילך וייתן לי ליפול לבד.
הוא מחבק ומחזק ואני בוכה בכי גדול, מודה לאלוהים על חבר כזה ובו בזמן סולדת מהחברות הזו, רואה בה רועץ פתאום, ומה אם אנחנו תוקעים זו את זה?
תתמקדי בעכשיו, מנסה להזכיר לעצמי.
נשארת לבד, מפחדת מהלבד ועכשיו מבינה שזה אומר שאני מפחדת ממני.
נגמרו הסיגריות, אוכלת בכח, מנסה להקליל את המצב עם איזה קטע מצחיק ביוטיוב, בוהה בו באדישות.
נזכרת בכדורים הטבעיים המחזקים, נזכרת ברצון לתזונה טובה יותר, בחיזוק הגוף. נו, סתם הגב חזר לכאוב?
נזכרת בהצהרות החיוביות שהקלטתי לי, מקשיבה להן תחילה בסלידה, לא יכול להיות שזו אמת. לא מוותרת לי- את כן רוצה לחיות!
מקשיבה ולאט מתחילה להיאסף חזרה.
אני סומכת על תהליך החיים הוא המשפט שהצליח לחדור דרך קיר הקרח המבוצר שהחלטתי להקיף עצמי בו.
קמה, שמה קייט בוש, מצליחה לזוז סופסופ.
נוסעת הביתה, הבית שלפעמים אני חוששת לחזור אליו, כי קר, כי לבד, ולרוב- תודה- כשמגיעה אליו נזכרת כמה הוא חמוד.

מה אני אעשה עם זה שכל הפוגה שמתחוללת בי מיד מביאה אותי לחשוב שזהו, הרסתי, בזבזתי זמן יקר, הכל כלום?

קוראת שוב את המשפט האחרון ונדמה לי שלמרות הקושי הסמיך והחונק מאוד היום, זכרתי שעוד מעט זה יעבור.

למה בכיתי היום?
כי פחדתי שהשדים שלי לעולם ינצחו, שזו מלחמת התשה.
שקולות מן העבר לא משים ממני.
כי פחדתי שאני לא רוצה לחיות.
כי אני רוצה בטחון ומשפחה משלי.

[u]את מהממת ומגניב איך האנשים / מטפלים הנכונים מגיעים לך לחיים.[/u]

_שבע,
את מקסימה._

[u]אבל לקרוא את זה היה לא מוזר בכלל, אלא ממש נעים, מן ליטוף כזה.[/u]

[u]הוי, איזו עבודה זאת! עבודת החיים שלנו...[/u]

_ומה אני אגיד לכן, נפתח לי הראש.
הינהון והיזדהות עם המשפט הזה, אלה אכן ימים טובים, של גילוי ודרך חדשה נפרשת, אחריהם מגיעים ימים שבהם מגלים שאשכרה צריך גם לצעוד בדרך הזאת ולהתמיד, וגם בהם יש את הטוב שלהם וההנאה שבבחירה המחודשת._

[u]שמחה שאת מתייחסת יפה אל עצמך, (ושאת מעדכנת).[/u]

תודה שאתן מעגנות את הדרך שלי במציאות.

פתיתים עם חומוס וקטשופ, מי היה מאמין שזה פתאום נשמע לי מרקחה מוזרה?
לא מפנה להם גב, לא לא, ליוו אותי ברגעים קשים :-) ובטח בפרצי נוסטלגיה אשוב אליהם, מקווה שהתפלקויות קולינריות הזוית אכן הופכות נדירות,
[b]הזנה עצמית[/b]

שבוע מבורך וממשי ומעשי, כן?


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-11-26T18:59:19):
שבע יקרה,
שולחת לך חיבוק גדול.
[sup]כשבעצמי אצא מהבור, אולי אוכל להוסיף גם מילים טובות.[/sup]
[u]שבוע מבורך וממשי ומעשי[/u]- בהחלט כן!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-26T19:13:37):
אז שולחת לך חיבוק גדול חזרה וגם ידיים ליציאה מהבור.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-26T19:24:11):
שבע מותק,
בדיוק בדקות אלה, אני כותבת פוסט חדש על משפט שעזר לי בהרבה רגעים קשים, אז בקרוב הוא יהיה קיים בפוסט, אבל אני לא מתאפקת להביא את הציטוט עוד קודם אליך אותי הוא מאוד מנחם, אולי גם אותך:
המשפט הזה אומר: "רק הפעולה היא זכותך, אך לעולם לא פירותיה"
אותי זה תמיד מחזיר אל הדבר היחיד שאני יכולה לעשות והוא הפעולות שלי, כל השאר, התוצאות של זה, מתי זה יבוא, כמה יבוא, האם יהיה לי מספיק - כל אלה, הם לא זכותי, ולא אחריותי ואין לי שליטה עליהם ממילא.
כשקשה לי, כשאני לא מוצאת לי פינה שקטה בתוכי ומחוצה לי, כשאני לא מרוצה מהאירועים בחיי או מקצב התרחשותם, כשאני נקלעת לחוסר מעש מהזן המצניח מטה, אני קוראת אותו לעצמי ומתעודדת.
רק הפעולה היא זכותי וחובתי ומרחב התנועה היחיד שמתוכו אני יכול לפעול, וכל השאר, בכלל לא שלי... אז [b]מה אכפת לי[/b]? (-:

[u]שבוע מבורך וממשי ומעשי- בהחלט כן![/u]
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-26T20:31:28):
מבינה את הנחמה שבמשפט הזה
ותודה שחלקת פה עוד לפני הפוסט.
עניין הפירות הוא בדיוק לסמוך על תהליך החיים, וזה בסדר וזה מרגיע, וזה קסום כשפתאום נופל איזה תפוח עסיסי על הראש,
אבל עניין הפעולה, שתלויה בי, הוא שהקפיא אותי היום, הביא אותי לחשוב שאני טועה בפעולותיי, חלקן לפחות.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-26T20:42:43):
מבינה את מה שאת אומרת, וכמובן מזדהה, גם אני הרבה פעמים הופכת ספקנית לגבי פעולתיי ונכונותן עבורי, במיוחד כשהתוצאות הרצויות עוד לא נראו, ופתאום כבר לא ברור לי שן אכן מובילות לשם, או אפילו יותר מבלבל מזה - אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להשיג את אותן תוצאות שלשמן מראש פעלתי.
אילו פעולות שלך נראו לך מוטעות? כי לפחות הפעולות שאת מתארת כאן נראות לי חלק מתהליך הבראה ותחזוק חיובי מאוד.
אולי הן עוד לא הביאו לתוצאה הרצויה שציפית להרגיש, אולי נחשפים בדרך קשיים אחרים שלא לקחת בחשבון, אולי מתגלות משוכות נוספות, אבל אם תסתכלי על סך הפעולות עצמן, אלה שאת בוחרת במו ידייך לעשות, נראה לי שתגלי שהן מובילות למקום טוב.
ואם הגעת למסקנה שחלקן מוטעות, הרי אפשר תמיד לעצור, להסתכל ולבחור בפעם הבאה בפעולה אחרת, נכונה יותר.
בפועל אף אחד לא יודע במאה אחוז בזמן אמת אם פעולותיו נכונות, אנחנו פועלים הכי טוב שאפשר עכשיו, מתוך זווית הראיה הצרה שלנו (חחח... אני כותבת לך כאן מילים שהולכות להיכתב בפוסט) ומקווים לטוב, ואח"כ בדיעבד מגלים אם זאת היתה פעולה נכונה או לא... ואין ממש דרך אחרת, חוץ לפעול כמו שנראה לנו באותו הרגע, מתוך מקסימום מודעות ובחירה וחמלה ואמונה ולקוות שעשינו טוב, לא ככה?
(())(())


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-26T20:50:24):
ואגב, שבעוש, בא לי רעיון בזק:
מחר הישות היקרה הידועה בכינויה נטיקה, מגיעה לביקור מולדת בשעור הערב שלי.
אולי תבואי להתארח בו גם את? יעשה לך רק טוב לגב, ושחרור בראש, וחמימות בלב.
ואותי אישית מאוד ישמח.
מתומרת?
@}


[b]לימונדה[/b] (2011-11-26T21:33:20):
הי שבע |L|התגעגעתי. מקוה שהסערה נרגעה. ושאת בטוב.
לא יכולה לשבת ולכתוב ארוכות. ברקע ילדים מתרוצצים ומתפרעים שצריכים לישון. זה יגמר לא טוב...
חייבת לשלוח לך חיבוקגדול ולהזכיר לך שאת אהובה וגם את כל שאר המשפטים החכמים האלה שאת כבר יודעת
|[b]| |[/b]| |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-26T22:33:11):
הגבירה, תודה על מה שכתבת, תודה אמיתית, זה גרם לי לראות את מה שאני עוברת באופן אנושי וטבעי וקל יותר, ולא בדרמטיות החרדתית בה ראיתי את זה קודם.
הוריד ממני את עול התחושה שמישהו "בודק" לי, סופר לי כמה פעמים טעיתי וקוצב את זמני כאילו הנזק הוא בלתי הפיך.
גם המילים בהן אני כותבת לך עכשיו מראות לי איך אני מקשה עם עצמי, כמה מקשה, ואלה הם חלק מהקולות מן העבר שאני מנסה לזכור שהם לא שלי ואני לא מאמינה להם בכלל, ובטח שלא צריכה אותם יותר.
ההצעה שלך היא אחת המפתות שקיבלתי :-) זה איזה מלא ציפורים במכה. על איזו שעה מדובר? ואיפה בעצם? כי אני לא עם אוטו.

לימונדה, איפה איפה את? חיבוק גדול לשבוע משובח וטוב שבאת.

הצהוב- יש בדידות אין קץ אצל העריצות. כמה מדויק.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-26T23:31:25):
הי מותק,
אני שמחה שאת מתפתה, לפתות אותך, זאת בדיוק היתה הכוונה! (-:
[u]מלא ציפורים במכה[/u] !
[u]על איזו שעה מדובר?[/u]
20:00
[u]ואיפה בעצם?[/u]
רעננה
[u]כי אני לא עם אוטו.[/u]
מה שאומר שלא תצטרכי לוותר על מקום חניה נחשק בת"א ולבוא בסבבה בקו 502 או 501 ישירות לרעננה (-:
איייך??
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-27T17:14:02):
זה כ"כ מפתה ומתאים ובכל זאת לא אספיק להגיע :-(
תודה בכל מקרה, וברשותך הופכת את ההזמנה לריינצ'ק :-)


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-11-27T17:25:43):
בשמחה שבע מותק.
יש 3 שעורים בשבוע: ביום רביעי בערב באותה שעה, וביום שישי בבוקר ואת מוזמנת מתי שמסתדר ויוצא לך.
נראה לי שזה בדיוק השילוב שיכול לעשות לך טוב בגוף ושקט בתודעה.
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-27T17:48:53):
טוב בגוף ושקט בתודעה
הממ.. לייק מיוסיק טו מיי סול


[b][po]חגית א א[/po][/b] (2011-11-28T22:41:55):
עד כמה שידוע לי כאן אין מתכונים אבל יש ת הקומונה של קינגסטון בתפוז שאמנם כבר לאא מאוד פעילה אבל אפשר לחפש בדיוני העבר. וגם יש קבוצת תמיכה של חיה פיק בפייסבוק ושם יש דיון ער יותר וגם מתכונים. צריך להיות חברים של חיה בפייסבוק ואז לבקש ממנה להכנס לקבוצת התמיכה והיא רושמת. בהצלחה


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2011-11-29T11:20:23):
היי שבע..... כל כך הרבה זמן לא קראתי באתר שזה אומר בעיקר אצלך...
שינויים עוברים עליך...... סטודיו חדש..... עצמאות
אפשר להתפעל? להגיד איזה יופי? או שאת עדיין בודקת אם באמת יופי .....
יש לי הרגשה טובה לגבי ה"שותף" שלך (תסלחי לי על הגרשיים)
לא, כי יש כאן משהו מעבר........... ואולי זמן יבהיר את זה
תמיד רוצה לקרוא אותך........מאחלת לך שיהיה פשוט לפעמים, גם לעצמי,
|L| |*| עשב


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-11-29T20:24:29):
עשב אהובה, יקרה
כל ביקור שלך כאן הוא מתנה
תודה מהלב
מאחלת את הפשטות האמיתית
|L| |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-05T10:07:14):
מפחדת לכתוב את זה כי מפחדת לצאת בהצהרות ומפחדת שלא אצליח ומפחדת שכן אצליח ומפחדת לאבד ומפחדת מהפחד. כן, אני שמה לב כמה פחד בפסקה כל כך קטנה, ובכל זאת, רוצה לשחרר את כל הפחד הזה.
אני רוצה להתרחק קצת מהשותף, רוצה להתקרב יותר אלי, להבהיר לי מחדש את התבנית הנכונה לי.
זו מטרה בריאה ובריאות זה הכי חשוב, וזו בחירה שלי, והיא נכונה, זה ברור לי כשמש היפה שזורחת לי בגג, ועם זאת היא מלווה באיזה ניחוח של חרדת נטישה.
הצהוב אומר שכאשר ההורים ניזוקים, קל וחומר ילדיהם, ואני יודעת שהכל בא משם ושוב הצהוב בדרכו הישירה עקיפה, בהיר ואקטואלי.
תעזרו לי? 
שיהיה יום נושם ונעים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-05T10:16:18):
לפני כמה זמן הבנתי שזה לא שאני לא יכולה בלעדיו, זה שאני לא רוצה בלעדיו.
היום אני יודעת שזה לא שאני לא רוצה בלעדיו, זה שאני לא רוצה בלעדיי.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-12-05T10:20:58):
[u]זה שאני לא רוצה בלעדיי.[/u]
הגעת להבנה מבורכת. עכשיו את רק צריכה ליישם לעצמך.
ברדיו חוה אלברשטיין שרה על שיר שמגרש את החושך בלילה ומחזק את הלב ברגעים קשים.
ואני מקדישה לך אותו ככה.. שיתנגן לך בלב היום. יום נושם ונעים.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-05T12:27:15):
סיפור קצר:
ילדה גרה בדירת גג במרכז תל אביב. חדר קטן ונעים עם מדרגות חמודות ומצחיקות המובילות אל מטבח מתוק ומקלחת ושירותים משמחים, אם קצת נמתחים והראות טובה (כמו היום), אפשר לראות את הים. מהמטבח אפשר לצאת אל גג גדול ופתוח ובו חדר מכורה ומטופח, סלון אלטרנטיבי.
הילדה אוהבת את הבית שלה ולפעמים חוששת לחזור אליו מן החוץ. הילדה מבינה שזה אומר שהיא חוששת מלהיפגש עם עצמה ונזכרת שעצמה זו חברה משובחת.
בגשם האחרון שהיה, מים חלחלו מהגג הקטן שנמצא מעל הגג הגדול אל תקרת החדר. הילדה, למודת ניסיון, עלתה לגג הקטן לשחרר את המרזב, גילתה שהמרזב די משוחרר, מה שאומר שצריך לאטום את הגג.
פנתה הילדה אל צ׳, חבר טוב, שכן, והבן של בעל הבית. מהר הם גילו שקרב שכנים וועד בית יביא לתוצאות בעוד נצח במקרה הטוב ואולי לעולם לא, והחליטו לאטום לבד.
לצ׳ יש פחד גבהים. לילדה אין.
קנה צ׳ חומר איטום, עלתה הילדה לגג הקטן.
היא מנקה בסיזיפיות אבנים ובוץ וג׳יפה, צ׳ מציץ מחלון האמבטיה, מעביר לה דליי מים, עוזר בהוראות ומתנצל על הפחד שלו.
הם לחוצים בזמן, צריך שלושה ימים בלי גשם כדי שזה יתפוס.
הילדה ברגשות מעורבים, קולות מתרוצצים לה בראש, היא גאה בעצמה, היא מחושבת וחרוצה, היא נהנת מעבודת הכפיים, היא מרגישה לא נשית, היא מרגישה פרייארית, היא כועסת שהיא צריכה לעשות דברים כאלה, היא רוצה בית נורמלי וגבר שבגברים, היא יודעת שהיא יכולה לבקש עזרה או להזמין איש מקצוע. כשהיא רוכנת אל המרזב שממש בקצה הגג של הקומה החמישית, שופכת אליו מים לוודא שהוא משוחרר, פרץ המים הנקיים פותח משהו בתוכה. היא מזדקפת, מסתכלת בים ובשמיים, לוקחת נשימה עמוקה בעיניים עצומות, משב רוח פתאומי ומתואם מחדיר בה הקלה, כי היא מבינה שהכל בסדר. היא מרגישה את הגוף.
היא לא פרייארית, היא לא כועסת, היא לא מסכנה ולא קורבנית, היא מטפחת את המקום שלה, עבור עצמה, כי היא רוצה שיהיה לה נעים. פשוט ככה. היא יוצרת לעצמה בטחון. ולא מחוסר ברירה, ולא כדי לברוח מהעולם, ולא כי היא בודדה ולא כי גורלה אומלל ולעולם יהיה לה קשה.
שמש מעליה מחממת את הלב, שמש בתוכה אם רק תתן לה לזרוח.
היא לוקחת נשימה עמוקה ושואפת את החיים לקרבה עכשיו.
טוב לה בזכות עצמה.
הילדה היא אשה.


נטיקה, אני לא יודעת אם את זוכרת את משמעות השיר הזה עבורי, בעיקר ובדיוק בימים אלה מלפני שנתיים. תודה גדולה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-05T15:20:33):
[u]מפחדת לכתוב את זה כי מפחדת לצאת בהצהרות ומפחדת שלא אצליח ומפחדת שכן אצליח ומפחדת לאבד ומפחדת מהפחד.[/u]
מזדהה מזדהה מזדהה

[u]היום אני יודעת שזה לא שאני לא רוצה בלעדיו, זה שאני לא רוצה בלעדיי.[/u]
איזו תובנה עוצמתית! מאפשרת פעולה מרפאה בזמנים הקשים. שומרת לי את המשפט המקסים הזה |L|

[u]ונזכרת שעצמה זו חברה משובחת[/u]
אח אח אח איזו חברה משובחת! (אני יודעת שזה טפשי וילדותי להגיד אבל חייבת להגיד בכל זאת - לא יכולה לברוח מהמחשבה שצצה שוב ושוב שמשהו ממש לוקה בשותף החמוד שלך (והוא חמוד!) אם הוא לא אוחז בך בשתי ידיו ולא נותן לך לברוח!!! רק מבהיר לי חד משמעית שהוא לא הבחור בשבילך)
אוהבת אותך אחות ליבי (גונבת לך את הכינוי. מה לעשות שהוא כל כך מדויק)


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-05T15:24:28):
מצד שני את זוכה לעבודה של אהבה עצמית משובחת ומעמיקה בזכותו


[b]לימונדה[/b] (2011-12-05T15:46:23):
הי שבע |L|
תודה על הסיפור. מאד אוהבת כשאת כותבת.
אני חושבת שגם אני הייתי פעם על הגג הזה עם המרזב התקוע (או על גג דומה).
כל פעם שאני מצליחה לפצח עוד משהו "גברי" יש תחושה אדירה של סיפוק.
תמיד חיכיתי שמישהו (הנסיך על הסוס הלבן) יבוא להציל אותי.
לפעמים זה הרגשה קצת מקטינה כל ההמתנה הזאתֿוגם התחושה של חוסר אונים שגוררת אחריה תחושות קשות של רחמים עצמיים וכעס (איפה הנסיך לעזאזל? איך אני אפתח את הקופסת השימורים האחרונה על האי הבודד הזה בלי פותחן... ובלי בחור?! למה אני לבד?)
החודש הרכבתי וגררתי בעצמי רהיטים. ולא קיללתי את כל העולם ואחותו אפילו פעם אחת- זה היה משחרר!
אכן- [b]הילדה היא אישה!!![/b]
|*|


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-12-05T16:23:45):
הגיע הזמן שתקני חקה חדשה ו
תלכי לדוג דג שווה יותר, כי בים "ובחיים" יש הרבה דגים שירצו שתדוגי אותם!!!
[u]הילדה היא אישה!!![/u]


[b]גוונים[/b] (2011-12-05T20:23:41):
[u]תעזרו לי?[/u]
בטח!
מה את צריכה מאיתנו? תובנות? הגיגים? חיבוק שקט? עידוד? הקשבה? הכל יחד?
(את ממש לא חייבת לענות על זה(-:)

מה שלא יהיה, אין ספק בדבר, היכולת שלך (כמו תמיד) לראות את הדברים כמו שהם ולא להתחמק מכל המקומות הכואבים באמת מעוררת השראה, וזה נאמר ביחס למשפט הזה (שאני כל כך כל כך מזדהה איתו):
[u]מפחדת לכתוב את זה כי מפחדת לצאת בהצהרות ומפחדת שלא אצליח ומפחדת שכן אצליח ומפחדת לאבד ומפחדת מהפחד.[/u]
הכנות שלך מדהימה. וכנות זו תכונה לפעמים מכאיבה נורא, אבל היא תכונה טובה כי היא מקדמת אותנו, יש לה יכולת להוציא אותנו מהבורות ומהתקיעויות ומההתלבטויות.

הידיעה מה הדבר הנכון לעשות, הרצון כבר מתחיל להבשיל, אולי לנבוט ותיכף, עוד מעט יתבהר. עוד מעט יקרה משהו או שתעשי משהו או שתדעי. עוד מעט.
את נהדרת!

[u]הילדה היא אישה!!![/u]
גם לי בלט הענין הזה עם הילדה. גם אני קוראת לעצמי ילדה הרבה פעמים.
מענין הקטע הזה.


[b][po]ריחות של יסמין[/po][/b] (2011-12-05T21:32:13):
לגבי מתכונים לקינגסטון, חברה סיפרה לי שיש קומונה של קינגסטון בתפוז, שווה לחפש


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-05T22:07:20):
אחח...שבע...איזה סיפור...איזה חיוך העלית לי.
כל כך מזדהה עם התחושה ש
[u], היא נהנת מעבודת הכפיים, היא מרגישה לא נשית, היא מרגישה פרייארית, היא כועסת שהיא צריכה לעשות דברים כאלה, היא רוצה בית נורמלי וגבר שבגברים[/u]
מקסים מקסים.
וכל כך פרוזאי ,יומיומי ומלא קסם של נס.
הנה את עושה לעצמך, בונה, שותלת מטפחת.
הנה יש גם ילדה וגם אשה ושתיהן (ואולי יש עוד) משלבות ידיים וכוחות למענך.

כל כך כיף לראות את היומיומיות האפרורית לפעמים מתורגמת כאן להבנות צבעוניות ומחזקות.

והאם את מתחילה את שיטת קינגסטון קליניק? יענו שרה חמו? :-)


[b]לימונדה[/b] (2011-12-06T10:39:48):
הייתי חייבת לשים לך את [url=http://www.youtube.com/watch?v=M5yQ8JJ8R9E]זה[/url]


[b]לימונדה[/b] (2011-12-06T10:45:20):
מוסיפה את המילים :[b]Just Like A Woman[/b]
Nobody feels any pain
Tonight as I stand inside the rain
Ev'rybody knows
That Baby's got new clothes
But lately I see her ribbons and her bows
Have fallen from her curls
She takes just like a woman, yes she does
She makes love just like a woman, yes she does
And she aches just like a woman
But she breaks just like a little girl.

Queen Mary, she's my friend
Yes, I believe I'll go see her again
Nobody has to guess
That Baby can't be blessed
Till she finally sees that she's like all the rest
With her fog, her amphetamine and her pearls
She takes just like a woman, yes she does
She makes love just like a woman, yes she does
And she aches just like a woman
But she breaks just like a little girl.

It's was raining from the first
And I was dying there of thirst
So I came in here
And your long-time curse hurts
But what's worse
Is this pain in here
I can't stay in here
Ain't it clear that.

I just can't fit
Yes, I believe it's time for us to quit
When we meet again
Introduced as friends
Please don't let on that you knew me when
I was hungry and it was your world
Ah, you fake just like a woman, yes you do
You make love just like a woman, yes you do
Then you ache just like a woman
But you break just like a little girl


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-06T12:01:52):
גוונים- שאלת מה אני צריכה מכן, באמת לא ידעתי מה לענות על זה ובאמת אין צורך כי כבר הבוקר אני רואה את התשובה.
מקווה שאכן ההבנה שלי מאתמול מתחילה לקרום עור וגידים, מגיעה הבוקר לסטודיו, סטריקלי ביזנס, השותף לא כאן ובא לי להיות לבד, רואה איך הרצון במעשיות ותקתוק עבודה עד הצהריים ואז ללכת ולהמשיך ביום שלי קיים מחד, ומאידך קולות שליליים, מחשבות לא נעימות על המקום הזה ועליו, מבלגנים אותי קצת. אז מכינה לי קפה ומתיישבת מול האתר, וגשם של מילים טובות מחבר אותי אלי.
זה קשה להגדיר ביני לביני את מערכת היחסים הנכונה לי יותר שאני רוצה להשתית בינינו, כי זה לא שאנחנו זוג וזה לא שאנחנו שוכבים, אבל אנחנו כן חברים מאוד טובים ומאוד מחוברים וקרובים, אז איך להתרחק בלי לפגוע ובלי להקצין?
זה קשה, ואז נזכרת במה שחברתי הגאונה אושרית אמרה לי- וככה לא יותר קשה?
התשובה היא כן.
ונזכרת בפוסט של הגבירה על היצמדות לעונג ובריחה מכאב, ואיך שניהם קיצוניים וחולפים, ורק המרכז שבתוכי הוא המקום ששווה להחזיק בו.
זה נכון.
לומדת תוך כדי תנועה לברור, קמה אל פרפרזה לצהוב- זה לא אישי זה אנושי, והופכת אותו ל- זה לא אישי זה מעשי.
כן, ככה אשים לב מתי אני נותנת לזוללני אנרגיה להפריע לי לעשות את מה שהכי חשוב לי עכשיו, שזה: לדאוג לי.
אנטו וגוונים, ממש חיממתן לי את הכח הטוב. תודה ענקית.
הקינגסטון קליניק זה לאמא של חבר, לא לי... אני בדיאטה חיובית מסוג אחר עכשיו :-)
[b]הזנה עצמית[/b]

עדינה, אין לך מושג כמה מה שכתבת לי על החמוד האיר לי בגדול. את אחות לבי באמת באמת.

פלוני המסתורי תודה.

ולימונדה :-) איזה אדיר זה לקרוא ולשמוע שיר שמכירים בערך כל החיים כאילו זו הפעם בראשונה. תודה!!


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-12-06T12:15:59):
שבעק'ה (מה, למה רק לנטק'ה?)
מאוד מזדהה, גם אצלי קיים הרצון בתקתוק, אני מאוד תקתקנית מטבעי (ע"ע הקושי להישען לאחור), וניהול עניינים באופן מעשי ליטרלי עושה אותי מאושרת.
ואילו היום כשיש צורך אמיתי בניהול זמן נכון ואירגון אני מרוחה מקיר לקיר בחוסר תכליתיות משווע...
מקווה, שהיום יהיה ענייני ופורה ומעשי במובן המשמח והמרים של של המילים ושהמערכת היחסים עם השותף תיפול בקרוב בדיוק למקום הנכון.
(()) בינתיים


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-12-06T23:51:43):
_הקלה, כי היא מבינה שהכל בסדר. היא מרגישה את הגוף.
היא לא פרייארית, היא לא כועסת, היא לא מסכנה ולא קורבנית, היא מטפחת את המקום שלה, עבור עצמה, כי היא רוצה שיהיה לה נעים. פשוט ככה._
שבע, נקוו דמעות בעיני.
אכן הילדה היא אשה. אשה מדהימה!

אשה. גבר. אהבה. יצירה. עבודה. שותפות. דמיון. מציאות....
כמות הסיפורים ככמות האנשים,
וכל פעם זה קצת אחרת.
[u]אני לא רוצה בלעדיי.[/u]
נשמע כמו מצפן משובח! |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-08T02:41:14):
כל הכבוד לקרן וכל הכבוד לקרן
(התנגן לי בראש עכשיו שנייה לפני שאני נרדמת, הפתיע אותי, וגרם לי לשים לב כמה הרבה אנחנו מתעסקות בפחד ובחולשות וכמה מעט מציינות לשבחינו הצלחות בדרך. מספיק עם זה).


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-08T20:12:34):
כל כך מצחיק ומשמח אותי לעשות משהו ותוך כדי לחשוב איך אני מספרת לכן על זה אחכ :-)
אגב, פתאום אני שמה לב לסינכרון בין מה שכתבתי כאן אתמול בלילה ובין סל הסיפורים הטעימים האחרונים בדף של הגבירה.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-12-08T20:23:23):
[u]וגרם לי לשים לב כמה הרבה אנחנו מתעסקות בפחד ובחולשות וכמה מעט מציינות לשבחינו הצלחות בדרך. מספיק עם זה[/u]
מספיק עם זה לגמרי!
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-09T21:42:26):
_המחשבה שאת מעדיפה כבר שיהיה כאן אומרת שאת רוצה להתבונן בו בגובה העיניים, מבלי לפגוש את הפחד.
לדלג על שלב הפחד זה כמובן פיספוס אדיר ומיותר
להפוך אותו לדחף שיוביל אותך לממש את כל הכוח העצום שבאת להגשים כאן, בחיים אלו_

מצטטת כאן את מילותיה החזקות של [po]נועה ברוך[/po] מהדף של עדינה
קראתי אותן אתמול והרגשתי כאילו מישהו, אולי אני, כותב את המילים האלה על לוח עץ מאסיבי, בטוש גס שלא נמחק, ותוקע את השלט באדמה.
תוקע אל מול עיניו, בנחישות, בתוכחה חיובית, וואחד תזכורת, וואחד הסבר מואר לכל מה שקורה פה, מלווה ב-"א- הא!".

מתעוררת למצב רוח רע, מעורפל, מאיפה אתה באת עכשיו כוס אמק מאיפה, מה עכשיו, אפשר לעזוב אותי לנפשי כבר?
ועוד אחרי אתמול, שעשיתי כל כך הרבה דברים שגאווה גדולה בצדם.
מזהה אותו, מכירה אותו, מבחינה בהבדלים- היום לא בא לי להיסחף אליו, היום אני רוצה להאמין בטוב, היום אני רוצה לחייך גם אם בכח, היום אני רוצה להקשיב להקלטות מחזקות גם אם זה בפקפוק.
מגיעה לעבודה, משרה חלקית חמודה שמצאתי לי לאחרונה, נזכרת איך זה יותר קשה מצבי הרוח האלה בחברת בני אדם "זרים". עוברת גם את זה ואפילו מבחינה בשיפור.
משם בירה ספונטנית עם זוג חברים שלא ראיתי מזמן, התארסו לאחרונה :-) ומה זה? אני יושבת, מפטפטת, צוחקת, מקשיבה. וואללה נחמד, לפחות גם זאת כאן היום ולא רק העצובה. מראה הירח המלא מולי מביא מחשבה על ביוץ, אולי זה ההסבר? אולי.
משם להורים שלי לארוחת ערב, הולכת ברוח וחושבת שאני כבר בסדר, שנעים לי. איך שאני נעמדת מולם בום טראח קרן מהתיכון או משהו כזה משתלטת עלי. היא לא יוצאת החוצה, היא כן הופכת אותי מבפנים, מנסה למלא את תוכי, אני כמו הוזה דברים, שההורים שלי חושבים עלי ככה וככה, שהקיום שלי לא שווה אם לא קורה זה וזה, והם, הם בכלל לא אמרו או עשו כלום. הם חמודים. הם דואגים. מדי פעם יוצאות לי נביחות כלפיהם, אבל אני לא נותנת לזה להתפתח. באיזשהו שלב אני חצי צועקת משהו לאבא שלי ומרגישה שמישהו צועק את זה עלי, זה מכאיב לי בפנים וכואב לי לחשוב שהכאבתי לו. מזכירה לי שהוא ילד גדול. רואה איך אמא שלי הייתה רוצה שאפתח אליה יותר. אני לא יכולה היום. הרגל של שנים. בכי מתחיל להיווצר בתוכי, אני לא רוצה לבכות שם. אני לא רוצה לריב איתם או לצאת עליהם, אני רוצה לנשום עד כמה שאוכל, להישאר מחוברת למציאות, וללכת לשלום. לוקחת מהם את האוטו, לא יודעת למה, אולי כי זכרתי שנהיגה יכולה להרגיע אותי. מחנה מתחת לבית ומתחילה לבכות. בכי של ערב שישי, בכי של לבד, כל התפאורה החיצונית והפנימית מזכירה לי כמה חודשים אחורה. ואיזה קטע, זה בכלל לא קשור לאף אחד ספציפי, זה קשור אלי, ולאותן שאלות שהעסיקו אותי גם לפני שנה וחמש שנים.
מגיעה לגג, לפעמים קפה וסיגריה הם חברים טובים. מסתכלת רגע מהצד, מתחילה לספר לי בראש מה אני רואה.
ואני רואה בחורה מבוהלת.
בחורה שאין לה כח לעשות כלום עכשיו והיא נחנקת בתוך חוסר התזוזה.
בחורה עם חוש הומור בריא מאוד שמשום מה בסיטואציות כאלה נהיית מה זה כבדה ושוכחת שאפשר גם לצחוק על זה.
בחורה שבמחי יד יכולה להתפרץ עכשיו ולשבור דברים או לצרוח.
אני רואה בחורה שמפחדת מעצמה, כן, ככה בטוח תכירי מישהו אם לא תצאי היום מהבית.
אני מתבוננת באופציות, לעבור למקלחת פיג'מה מיטה ספר סדרה.
לעבור למקלחת בגדים יפים (לעיתים רחוקות מדי אני מתגנדרת) החוצה חיים אנשים מוסיקה.
נזכרת במושג שלמדתי בטיפול. פריז (בשווא). כן, אני בסוג של קיפאון קטן. והרוח לא מקלה על זה. אלא אם אשתמש בה שתעיף אותי.
אני צריכה עזרה, מישהו שיוצא אותי. מתקשרת לחברה טובה של אח שלי, שהתקרבנו לאחרונה, היא נראית לי הבחורה הנכונה לתפקיד.
היא מתארת לי מה היא עושה, מצבה זהה לשלי, אבל היא לגמרי משועשעת.
אז עוד מעט היא באה ואנחנו יוצאות וזה משמח אותי ואני שומעת קולות מתנגדים בראש, מה לך ולצאת לקרוע את העיר, ממתי השטויות האלה מדברות אליך?
נו, שיתנגדו. זה מעניין לי את התחת עכשיו.

בצהריים בעבודה התנגן השיר, אחד המרגשים עבורי,
שער הרחמים של מאיר בנאי.
ואני מקשיבה למילים שלא נמאסות עלי,
חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
מקשיבה ונזכרת בפעמים שהמילים האלה חדרו אלי כשהייתי בצד של הטעם והכח
והנה, תאמיני להן גם כשאת בצד של האין טעם אין כח.
זה כל הסיפור,
ויגיע המישהו שיבוא איתי יחד, יבוא מתוך הפחד, וגם הוא יהיה חלק משער הרחמים.

(שימי לב אינטו, זהו לא רחמים עצמיים שפוטר, זה שער הרחמים, שומרות השער הן חמלה ועדנה).

קרן מדומיינת ניגשת אלי עכשיו, מושיטה לי יד, אומרת לי: שנמשיך?


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-10T02:56:38):
רוצה להגיד לך דברים אבל איכשהו לא בא לי לכתוב אותם כאן הערב
בכל זאת משאירה סימן שתדעי שבאתי (קיוויתי שתכתבי, הרגשתי רחוקה והתגעגעתי להרגיש אותך)
כתבת כל כך יפה ופשוט וישר, נותן לי תחושה שהייתי איתך קצת היום.
אהבה גדולה אחותי (מעניין מה את עושה ברגע זה?)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-10T03:04:48):
ברגע זה אני כאן
ובא לי לכתוב בבוטות- מה צריכה אשה לעשות כדי להשיג סקס נורמלי בעיר הזאת ? :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-10T03:22:51):
טוב נו, אולי אני ארחיב, שאני סלקטיבית, שסטוצים מעולם לא דיברו אלי, שגם סקס לשם סקס צריך לבוא עם הקדמה שתעניין אותי מספיק.
אז יצאתי, והיה מגניב וכו', אבל הבטה סביב הביאה שוב למסקנה שסטוצים לא סתם לא מדברים אלי.
לא אוהבת זול.
אבל יצאתי לבדוק, ויצאתי כדי לצאת, וזה טוב.
אני מרגישה טוב.


[b]לימונדה[/b] (2011-12-10T09:57:43):
סקס בתל אביב...
המממ.....
טוב, זה ניראה לי ממש פשוט [sup]הולכים לבר בשעת לילה מאוחרת[/sup]
העינין הוא שאת לא רוצה סתם סטוץ (ולמה סטוץ חייב להיות זול?! את זה אף פעם לא הבנתי)
ניראה לי שהשאלה היא איך מחפשים אהבה? (והתשובה הרוחנית תהיה שתאהבי את עצמך ואז הוא יבוא)
בנתיים מוסרת קצת אהבה מהמחשב,
|*|לימונד


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-10T14:24:33):
זה זול כשזה חצי מבחירה חצי מתפיסה עצמית שגויה. לדעתי. אם הייתי פשוט שוכבת עם מישהו אתמול, מישהו שלא באמת נמשכתי אליו, כדי לסמן וי, זה היה מרגיש לי זול, והבוקר כנראה עושה לי רע.
ברור שאם בהמשך למה שכתבת-הולכים לבר בשעת לילה מאוחרת, המשך התסריט היה- ויושב שם גבר חתיך, או כמה, וכשאני כותבת חתיך אני לא מתכוונת לדוגמן אני מתכוונת למישהו שמעורר בי משיכה, זה כבר לא היה זול :-) גם אם הייתי נעלמת (או מעלימה אותו) מיד אחרי.
אני כותבת כמובן רק על עצמי, לא באופן כללי. אולי אפשר להתייחס לזה יותר בקלילות ולצחוק על זה, אבל לא בכח.
בקיצור, בלי משיכה לא יכולה ומעדיפה שהמשיכה לא תהיה תוצר של חומרים מטשטשי שיפוט.

[hr]

כשאני רגועה החיים פשוט מרתקים.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-12-10T15:39:46):
[u]כשאני רגועה החיים פשוט מרתקים.[/u]
נכון?? גם אני חושבת ככה.
או אם להפוך את המשפט, החיים מרתקים. נקודה. לפעמים אני רגועה מספיק גם בשביל לחוות את זה (-:
לגבי הדיאלוג על סטוצים, אין לי מה לתרום, סטוצים זה לא אני בקטע קיצוני, בשבילי פחות מאהבה בוערת פשוט לא עושה את זה, וזאת ממש בעיה, תאמינו לי.
אני רצה למרחקים ארוכים אני, וזאת אולי הסיבה שב- 15 שנים האחרונות אני במערכות יחסים (3) ארוכות כאלה מבוססות, גם כאלה שלא היו צריכות להימשך כ"כ הרבה זמן (-: - מ'לשות ככה אני יודעת, זה מה יש...
שמחה שיצאת בשביל לצאת וחזרת מסופקת. @}


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-12-10T16:30:48):
[u]החיים מרתקים. נקודה. לפעמים אני רגועה מספיק גם בשביל לחוות את זה[/u] אהבתי ממש.
שבע - מעולה שיצאת ושהיית טובה לעצמך בתוך ערב שנשמע לא פשוט בכלל.
(())


[b]גוונים[/b] (2011-12-10T19:11:35):
[u]שבע - מעולה שיצאת ושהיית טובה לעצמך בתוך ערב שנשמע לא פשוט בכלל.[/u]
ממש ככה. וזה לא פשוט בכלל כידוע.

שיהיה שבוע ממש ממש טוב!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-13T12:29:41):
אחרי מפגש נוסף עם הוריי במוצש ופגישת עבודה עם השותף בסטודיו, אני מתפוצצת. אני מתפרקת. אני תוקפת ומרגישה מותקפת. אני בטוחה שהם אומרים לי רעות עלי, שמשהו בי דפוק. אני יודעת שהם לא. אני מרגישה מפוצלת וסדוקה. אני הולכת לישון בבכי ובידיעה גמורה שהמפגשים איתם חיצוניים לגמרי, זו עצמי שאני פוגשת בה. אני מרגישה חנק בכלוב הצלעות וגם סוג של התרגשות. זה המקום הכי מפחיד שלי ובגלל שאני יודעת את זה אני מפחדת מאוד וכמעט מיואשת אבל אני גם יודעת שזה צעד גדול מאוד נוסף, אפילו מכונן.
מתעוררת בבוקר ראשון לעבודה, לא מסוגלת לצאת מהמיטה עד שאני לא מורידה את הזבל, עד שאני לוקחת דף ומקיאה אליו באובססיה, אסוציאטיבי לגמרי, את כל מה שיש בי, את כל מה שמאיים להכניע אותי אבל אני מאוד לא רוצה להאמין לו. כותבת דברים כל כך קשים, מרגישה מלאה בשנאה כלפי הכל והמומה מעצמת השנאה, איך היא כל כך חזקה כשאני כל כך מלאת אהבה?
שחררי, שחררי, אף אחד לא קורא את זה, אל תתביישי בכלום, זה בעדך וזה גם בעדם.
המילה א ג ו מהדהדת בי חזק.
בהמשך היום עוד מטולטלת בין שני עולמות אבל משהו בי כבר בחר בטוב.
ומאז אני בטוב.
ראיתי בי עוד דברים, מסנוורים בחדותם ומפתיעים במשמעותם, אבל קיימים. וראיתי אותם על פני להפנות להם, לי, גב.
הולכת לישון אתמול בלילה בחיוך, הכל כל כך נעים לי, ומבינה כמה באמת הכל בתוכי, הכל, ומבינה באמת, שאני יכולה לשנן, להאמין, לזכור תמיד, לחיות את ההחלטה, שהכל טוב.
הכל טוב.
הכל טוב.

הצהוב - גישתך לעולם היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-13T13:21:10):
טוב לקרוא אחותי
טוב לשמוע אותך ככה

לפני כמה זמן שמעתי אותך באחד הימים הקשים והרגשתי כאילו אני מלווה אישה בהריון. אני רואה אותה ויודעת שכואב כאב בלתי נסבל אבל גם יודעת שאוטוטו יצא הנולד החדש והתרגשתי (-:
אז שמחה לדעת שראשו של הרך הנולד כבר מבצבץ לו.


[b]אור[/b] (2011-12-13T14:36:46):
היי שבע,
אני קוראת שקטה ומאוד אוהדת שלך, לא מגיבה כי לא מרגישה שייכת לנבחרת הנשים הנפלאות והחכמות שמגיבות לך אבל דעי שיש לך לפחות עוד אישה אחת שמלווה אותך ומאוד מתפעלת מהדרך שלך.
יצאתי מהצללים כדי להמליץ לך על מטפלת ( שחיפשת בכיכר). שמה מינה בן חיים, אתמול נפגשתי איתה לראשונה אחרי שחברה המליצה עליה ואמרה שהיא עושה נפלאות. מוקדם לי להעיד על כך אחרי טיפול אחד אבל היא מאוד נעימה, קשובה ואכפתית.
היא נטורופטית, רפלקסולוגית וגם עוסקת בדמיון מודרך ועוד. מוזמנת לנסות: 0544944578.
בהצלחה בכלל ובפרט ויום נעים וטוב.


[b]לימונדה[/b] (2011-12-13T21:05:17):
אז שבע רק שתדעי ש...
בשבילי כל מה שאת כותבת נקרא כמו יהלום מנצנץ |*|שמאיר לי קצת את הדרך
אני חושבת שיש לך כלים מעולים בהתמודדות שלך עם המסע הזה שלך
כתיבה זה כלי מעולה.
איזה כיף זה לשחרר מילים על הדף. ולהרגיש שמשהו משתחרר (אבל לתקוף את הסובבים אותך זו גם שיטה (-: בדוקה שבסופה לרב אתה מתעמת עם עצמך).
[u]שחררי, שחררי, אף אחד לא קורא את זה, אל תתביישי בכלום, זה בעדך וזה גם בעדם.[/u]
ואני חושבת ש: [b]שחררי, שחררי, יש מי שקורא את זה, אל תתביישי בכלום, זה בעדך וזה גם בעדם[/b]

אני גם חושבת שחברות זה כלי הכרחי במסע. בעצם אולי הכי חשוב. ואת זכית בעדינה ה"דולה" המושלמת למסע (-:
חברים זאת אולי המתנה החשובה ביותר והמקדמת ביותר שאפשר לאסוף בדרך
וכל השאר זה רק רקע (בכל זאת, נישמע שיש הרבה רקע, שלפעמים זה לא בהכרח רע).
[sup]בעולם מקביל אני מתמודדת עם השדים שלי...מקוה לכתוב אצלי בקרוב. כרגע די מושבתת[/sup]
מוסרת חיבוק חם
|*| לימונדה



[b][po]שריתה ראני[/po][/b] (2011-12-15T23:42:19):
הי שבע,
לגבי תמיכה באשה בביתה- את מוזמנת לפנות אלי לדפבית
הרבה טוב


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-16T04:51:27):
אהובתי, אם אתם עוד מחחפשים ליווי אני מציעה ליצור קשר עם אבנר שילה. אם לא יצא לך להיתקל בו כבר תיכנסי לאתר שלו. מעורר השראה.
http://www.healcancer.co.il/


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2011-12-16T09:03:45):
שבע ,
רק באתי להגיד שאני כאן,
מלווה אותך עם הרבה אהבה.
תודה על ההקדשה.
מאחלת, לך, לי ולכולן פה,
שנדע לבחור בשער הנכון.
<ומאחורי וילון מ״ס 3 נמצא...?
[list]
[*] זכיתן! שער הרחמים!>
[/list]
(())


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-12-16T17:27:38):
שלום. קראתי את מודעתך בקשר לאישה אמיצה הזקוקה לעזרה, אשמח ללוות אותה בדרכה. קוראים לי נגה ואני מטפלת אור לבן ואור לבן להילינג. אשמח לספר על מה שאני עושה. שבת שלום. נגה 0547631202


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-16T19:22:14):
שבע...קראתי עכשיו את הפוסט מהשבת הקודמת.
אוי...קרן מתוקה ויקרה. לי ולכל הנשים כאן , אבל גם במיוחד לי.
שכותבת מילה במילה במילה במילה את מה שאני מרגישה.
רציתי לצטט, אבל אין מה ,הכול הכול מדוייק להחריד.

מסתכלת עלייך דרך המילים שלך,
מעריצה אותך, מקנאה בך, מברכת אותך.
האמת , מעריצה אותנו , את כולנו - עוברות דרך הפחד,
מסתכלות לו יום יום בלבן שבעיניים,
נופלות וקמות וקמות.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-16T21:58:39):
זהו דף נחיתה.
קוראת בדפים של הנשים האהובות עלי, ומה שכתבתן לי כאן, יחד עם וויסקי, וחם לי בבטן. חום אנושי, אהבה מחזקת.
מדמיינת אותנו, כמו מבט מלמעלה, כל אחת בפינה שלה, בעולם שלה, בדרך שלה, ואני יודעת שהכל טוב.
לא יכולה לכתוב הרבה עכשיו,
לא יכולה שלא לכתוב תודה לכל הוותיקות היקרות ולחדשות המבורכות. תודה עצומה.
מתוך הראייה מלמעלה הזו שולחת לכולכן כח. אתן נפלאות בעיניי, בכל מצב.
ממש מרגישה, בגוף, בחיי, אור שמופץ ומחבר בין כולן, עם הדמיון והשוני.

ארחיב כשיתאפשר.

תודה על התגובות בנוגע לבקשה בככר, אתייעץ ואתקשר.

לילה טוב ומזוקק מכל התנגדות.


[b]לימונדה[/b] (2011-12-16T22:34:32):
[u]לילה טוב ומזוקק מכל התנגדות.[/u]
|*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-17T22:58:45):
http://www.youtube.com/watch?v=oBFQg7P5YKw


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2011-12-17T23:28:50):
נהנת לקרוא אותך
שבוע טוב @}


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-12-18T15:16:24):
שבעק'ה
לא כתבתי לך כאן השבוע, משום מה לא מוצאת שומדבר לומר, אבל קוראת ונהנית ממך (-:
גם הדף שלי מחכה שאמצא מילים לכתוב ובינתיים שמחה לקרוא פירות ראשונים ל"טיפול השורש" שאת עוברת. (-:
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-21T02:06:27):
Trauma vortex
and
Healing vortex

המשמעות העצומה בלקרוא לדברים בשמם.
בטיפול בשבוע שעבר, אחד לפני האחרון, אני מספרת לה על הסופש שהיה לי. כרונולוגית, מתחילה מתיאורי הרע, ופתאום היא אומרת- זה הטראומה וורטקס.
אני נדרכת בשקיקה, המושג הזה תופס אותי, אני מרגישה שמצאתי מפה.
מה זה?
זה כמו טורנדו שבא ומחרב וסוחף איתו הכל ואותך למערבולת. זה ביטוי של טראומה.
כן, זה נכון, זה כל כך נכון מה שהיא אומרת. רוח אפורה שחורה סמיכה עיוורת מחרבת גוררת ואני מתפצלת מאבדת מתנקת.
אני נותנת לביטוי להיחקק בי וממשיכה לספר, עוברת אל ההמשך הטוב, היא מקשיבה ואומרת-
יופי, זה ההילינג וורטקס.
ההההההההה, זהו. זהו, הנה. אני מרגישה שמצאתי מצפן. אני מרגישה הקלה קיומית, הכל מתבהר, נפתח.
שני מושגים מקצועיים נתנו לי שם למשהו הלא מוגדר הזה שלי.
אני מאושרת מהמושגים האלה. מרגישה שאני מבינה אותם במלואם, אני מאושרת מההסתנכרנות, הרי כבר שנתיים אני איתה, ואלוהים יודע כמה דיברנו על טראומות, ורק עכשיו זה הגיע.
אני מנסה רגע להבין, מה ככה תפס אותי? הרי זו לא תגלית חדשה.
אז זהו, שזו כן.
רציונאלית ידעתי, בטח שידעתי, רק לא הבנתי [b]כמה[/b] זה מנהל אותי, [b]איך[/b] זה מנהל אותי, ובטח שלא ידעתי איך להתמודד עם זה.
אם הייתי שומעת על הטראומה וורטקס וההיליניג וורטקס לפני שנה וחצי, לפני חודשיים, אולי אפילו לפני שלושה שבועות, לא הייתי תופסת את זה כמו עכשיו.
ועכשיו תפסתי. ורוצה להשאיר את זה אצלי.

כמה ימים אח"כ, השותף אוסף אותי לסטודיו. צהרי היום ואני אחרי כוס יין מביקור יומולדת אצל חברה, בפניה מיהודה הלוי לנחלת בנימין, שמש חמה ונפלאה בשמיים, אני קולטת שאני טיפטיפה שיכורה, טיפסי כמו שאומרים אחיי הבריטים. אני מרגישה את החושים שלי מאוד מוחשיים. אני עוצמת עיניים ומעצמה מתהווה בי החלטה, אני עכשיו נצמדת לפיזי בלבד. עושה לעצמי תרגיל. להרגיש ולנסח לי רק תחושות פיזיות. זהו. בלי רגשות, בלי סובייקטיביות, בלי זיכרונות. נוסעת בעיניים עצומות וממש אומרת לעצמי בראש- הצעיף נוגע לי בשיער (לא משנה נעים לא נעים); אני מרגישה את עצם הזנב מונחת על המושב (לא משנה כואב לא כואב); המנוע של הרכב לידינו מרעיש; יש ריח של טיגון; הצבע בתוך העפעפיים השתנה בגלל השמש. לרגע מסתנן לי זיכרון פתאומי, חושי. מזהה, בלי לראות, שאנחנו בקטע רחוב מסוים, מאיר ואני הולכים שם פתאום עולה בי, אני לא מתעכבת על זה. חוזרת לפיזיות, פיזיות בלבד.

זה מילא אותי בעצמי ומילא אותי בעולם.
הרגשתי שאני יכולה לראות את כל מה שעברתי ואיך עברתי את זה. הרגשתי שעכשיו ההגדרות שלי אחרות, המנועים שלי אחרים.
הרגשתי ש"הכל טוב" זאת אמת.
והיום שקעתי לי בקריאת דברי רבי נחמן, שאמר כבר הכל, זה ידוע, ובפניי האתגר של להחזיק בזה.
להחזיק בטוב. לא כי הוא חמקמק, להיפך. כי הוא כל כך כאן, מבוסס ופועם, שמה שחמקמק זו האמונה שלי.
האמונה שלי בטוב.

חשבתי לכתוב את כל הדברים האלה רק לעצמי. בסוף כותבת אותם כאן.
אני נרדמת.

נועה, תודה רבה @} גם אני נהנית לקרוא אותך.
וגם אותך הגבירה, גם כשאת לא כותבת.
אור, רק עכשיו מזדמן לי לכתוב שריגשת אותי עם מה שכתבת, ואת מאוד שייכת. תודה גדולה.
לימונדה, נו, מה אני אגיד, איזה כיף שיש אותך. ואת [po]נטע ק[/po] וגוונים ואמא דבש.
אינטו, באהבה. גם אני מעריצה אותנו. עזבי אותך מלקנא, במה? ותתחדשי על הדף עם השם הנכון. מאוד נכון.
ואחותי דולתי יקירתי עדינה.

יאללה מי ישמע זכיתי בנובל עכשיו עם כל התודות.
שיהיה לילה נעים ומזין (אחרי חלום האימה שחלמתי אתמול בא לי הלילה חלום מתוק מתוק כמו שמזמן לא היה לי)
|[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |*|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-21T08:13:31):
[u]אני עכשיו נצמדת לפיזי בלבד.[/u]
כמה שאני מכירה את הנחמה הזיקוק והריפוי שזה נותן, אחחח...

בכלל לאחרונה הפוסטים שלך כתובים בצורה חדה וצלולה במיוחד.
CRISP
תענוג{@

(בואי ננסה לדבר היום... אני די פנויה אין סיבה שנתפספס שוב. אבל הכי טוב לי ביום, בערב אני כבר גמורה, לא במצב טלפוני)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-21T19:59:06):
המשך חידוד הדברים והבאתם מן המובן מאליו אל הפועל:
כל מה ששלילי- לא
כל מה שחיובי- כן

מחשבות, רגשות, תגובות, פעולות.

טריקי.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-26T18:20:52):
יושבת בתוך אוטו מחוץ לבית אבלים, השמש כבר שקעה ואיזו שמש בין ענני קודש זאת הייתה.
כותבת כי מנסה למצוא שקט ולזהות קרקע יציבה בתוך הימים האחרונים. נושמת ומרגישה שלא מספיק אוויר נכנס, יודעת שאני בסדר, שהכל טוב, אבל גם קצת מטושטשת כמו בתוך בועה של זמן.
רוצה לכתוב את הסיבה למצב וקשה לי. קשה לי עם המילים המפורשות. פתאום הפסקה בתפילה שהתנגנה, שקט מוחלט ולי יש זמזומים בראש וקצת לחץ מעל לאזניים. אמא של השותף נפטרה הבוקר.
המשפט האחרון מעורר בע הזרה, המציאות מעוררת בי הזרה.
עצרתי מכתיבה נשמתי בעיניים עצומות. זה הרגיע אותי.
היא היתה חולה כבר כמה חודשים. ביום רביעי יחול יומהולתה ה-59. השותף ואני מכירים בדיוק שנה. זה מרגיש יותר כמו עולם ועד.
בערב שישי נפגשתי עם חברה יקרה ואז יצאתי עם אחי וחברים. בשבת התעוררתי אל בוקר יפה ורגוע. ישבתי לי בגג בכיף, השותף התקשר לפטפט ואמר שהוא לוקח את אמא שלו למיון לקבל נוזלים. זה לא משהו נדיר בתקופה הזו ובכל זאת הפעם כשהוא אמר את זה זיק של בהלה עבר לי בבית החזה, כאילו קצות העצבים הפכו לרגע לברקים קטנים. במיידי עלה בי בראש- היא לא תצא משם. נשארתי עם המחשבה, אמרנו שנדבר בהמשך, וירדתי לחדר מלאת שמחה ואפילו שובבות, יש חיים מלאים לחיות, מה בא לי לעשות היום? ואיזה כיף שהחלטתי לאמץ כלב מהסגר שאמור להגיע אחי בימים הקרובים.
עושה דברים בחדר הטלפון מצלצל השותף חנוק אני על מונית לתל השומר.
איתו שם כל היום, הרופאים אומרים שזה הסוף, הוא נופל וקם. אמונה אמונה.
בוקר למחרת אני בעבודה היחסית חדשה ושלא יחסית בכלל אני רוצה לעזוב. הוא מתקשר בצהריים בוכה בוכה אני מתחילה לבכות לבכות, משתחררת משם להיות איתו קצת. שוב נופלים וקמים אמונה אמונה. המון רגעים קרובים מאוד ואחד מרגש במיוחד. התקופה הזו מזקקת עבורי אהבה חפה מכל.
בערב יש לנו פגישה עם גורם חיצוני בענייני העבודה בסטודיו והאמנות שלי, אני הולכת לבד. הוא נוסע לבי״ח לישון עם אמא שלו. הפגישה מוצלחת אני אמורה להיות מבסוטה אני קולטת כמה אני מפחדת. הולכת לאח שלי, מדליקים נרות ועוד נר לראש חודש טבת, אני מתיישבת מולם ובבת אחת הצפה. אני מבינה כמה רגשות מתחוללים בי, אני מבינה באיזה עומס פיזי וטכני אני נמצאת. איך אתפטר אם אני צריכה כסף בסיסי עד שהסטודיו יתחיל להפיק? איך אקדם עניינים עם העבודה המעצבנת גוזלת ממני זמן? כמה הרבה דברים לדאוג להם ועכשיו עוד יותר עם מה שעובר על השותף, איך אני מתכננת להכניס כלב לכל זה? ומה יהיה עם הכלב שלו? ואיתו ועם הסטודיו ואיתנו? אני מזהה היסחפות במחשבות, אני יודעת שזה קשטר לאובדן הפרטי שלי, אני מתחילה להיות חולה. חוזרת הביתה ומחליטה לא להיות חולה. מחממת את עצמי מבפנים ומבחוץ עם כל הטריקים מספרי הקסמים, מדברת עם השותף כמה פעמים, הוא נשמע כאוב כל כך כאוב, ואני יודעת.
אני יודעת שזה יקרה עכשיו.
מרגע שהבנתי, ממש לאחרונה, שהיא עומדת למות (זה לא שינה תפילות לנס), ידעתי שזה יקרה בסוף לילה שרק שניהם יחד בבית חולים. הקשר ביניהם היה נדיר. בסוף השיחה האחרונה שלנו אתמול הרגשתי בלב, פיזית, איזה לילה הולך להיות לו, כמו רוכב באפלה, שלחתי כוחות אמת מאמצע הגוף ונרדמתי בידיעה גמורה לתוכה השתרבב אור בהיר שקיווה אולי בכ״ז נס?
הוא התקשר ב-6:50 בבוקר, כמה דקות אחרי שזה קרה. הם היו מאוד במהלך הלילה הזה. היו מה שהם צריכים היו עבור שניהם.
בכיתי מאוד במיטה ובדרך לכיור, לא לא, איך פחדתי מזה מכל כך הרבה סיבות, גם אנוכיות.
שטפתי פנים, התלבשתי, החלטתי לשתות קפה שקט בגג, ואספתי את עצמי איסוף אמיתי.
מאז הבוקר היה בית חולים, היתה מנוחה נייטרלית שהצעתי שנעשה אצלי לפני הלוויה, היה בית קברות בסופו לבד רגע הלכתי לאיבוד בין הקברים ולא מצאתי את מאיר, והיתה ויש ותהיה חברות אמת.
צריכה לסיים ולחזור פנימה.
הזרות והמוזרות עוד נוכחים, הכתיבה הביאה הקלה בצד החשש מעיסוק בחומרים שהם לא רק מהחיים שלי, הפתרון עכשיו הוא חיבוק.
וגם נשימה עמוקה.
וגם יום ביומו.
אני מרגישה חזקה.


[b]פלונית[/b] (2011-12-26T20:38:05):
וואו


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-26T21:45:56):
אני אתקשר כשהילדים ירדמו.
היתה לי תחושה שאני הולכת לקרוא את זה בזמן הקרוב. קיוויתי שלא.
מחר היורצייט של אמא שלי.
אני אתקשר אח"כ בלי נדר.
אם לא היום אז מחר.
לוקחת נשימה עמוקה יחד איתך.
אוהבת


[b]לימונדה[/b] (2011-12-26T22:14:21):
[u]לוקחת נשימה עמוקה יחד איתך[/u]
חושבת שפעם כתבנו איפשהו על איך כשהמות מבצבץ לו פתאום מרגישים את החיים במלוא עוצמתם
שולחת לך חיבוק מחמם ואוהב


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-12-26T22:28:19):
חיבוק גדול. יש לך לב ענק, שבע.
|L|
<אמא דבש>


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-26T23:54:15):
ואהבת לרעך כמוך.

אומרים שזו המהות
ואני עכשיו מבינה שזה יוצא מנקודת הנחה שאת אוהבת את עצמך.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2011-12-27T00:07:17):
קראתי בלי נשימה.
[u]שולחת לך חיבוק מחמם ואוהב[/u]

המשפט הזה צימרר וריגש
[u]התקופה הזו מזקקת עבורי אהבה חפה מכל.[/u]

וואוו

[u]אני מרגישה חזקה.[/u]
משו משו את @}


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-12-27T14:35:33):
[u](זה לא שינה תפילות לנס),[/u]
זה כן שינה תפילות לנס - מפני שהאמא של שותפך כל כך סבלה שעכשיו כבר לא, מנוחתה עדן.
ולך שבע מופלאה - רק דבר אחד,
ישר כוחך!!!!


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2011-12-27T16:33:02):
חיבוק לך וגם לו. (())


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-27T16:33:09):
_ואהבת לרעך כמוך.
אומרים שזו המהות
ואני עכשיו מבינה שזה יוצא מנקודת הנחה שאת אוהבת את עצמך._

זה מה שצריך ללמד בבתי ספר.
כל כך בסיסי וכל כך נכון.
תודה. אוהבת שדברים בסיסיים כתובים באופן ברור ופשוט.


[b]קואלה[/b] (2011-12-27T23:45:00):
((-))


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2011-12-28T06:38:29):
חייבת לרוץ
למרות שאני דומעת כאן...

אחח...(אנחה )
חיבוק.


[b]גוונים[/b] (2011-12-28T11:52:27):
((-))


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-12-28T14:41:16):
(())(())@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-29T00:24:47):
תודה יקירות על כל האהבה והתמיכה והחיבוקים והנוכחות.
יושבת בסטודיו מכווצת, יודעת שאני מכווצת ולא מוציאה את עצמי מתוך המצב הזה.
בבוקר טיפול אחרון שסוכם ב-הכל בסדר.
מאז סוג של מיגרנה. אני לא סובלת ממיגרנות ואולי זה בכלל לא זה. אולי זו התחלה של סינוסים ובאמת קר לי בראש, ובעיקר מרגישה בתוך ערפל עם עיניים כבדות ועופרת פה ושם.
הכלב שרציתי בסוף לא יגיע אלי. זה העציב אותי אבל יודעת שהכלב שלי עוד יגיע. בינתיים בימים אלה עם הכלב היפה והמתוק של השותף. אנחנו ממש אוהבים להיות ביחד והוא כל כך טוב.
פתאום הרגע הרגשתי בסרט ונהייתה לי בחילה מיידית. כמו לא מחוברת לכלום, כאילו הכל התמלא בדברים שאיך הם קשורים אלי בכלל?
יושבת עם ראש כואב, לא לוקחת כדור, לא שותה מים, כן מעשנת. לא יודעת למה. דווקא הפגנתי מלא אהבה עצמית וטיפול מכבד לגוף שלי בימים האחרונים ועכשיו כאילו אין לי כח. מחכה לטלפון מחבר לסגור כמה ענייני עבודה, משתוקקת לרגע שאפשר יהיה להיכנס למיטה בשקט, בחושך, כמו שעשיתי בצהריים. אחה״צ נהייתי חסרת סבלנות, הרגשתי שאני נובלת.
בא לי נורא לישון ולא כל כך בא לי לקום ליום שמחכה לי מחר. נזכרת בדברי הגבירה הנעלה, שהופכת קש לזהב, אני בהחלט יודעת שזה אפשרי, אני בהחלט לא יכולה לחשוב על זה עכשיו.
רואה איך ביום כמו היום הרגישות שלי מעלה ווליום, יושבת בבית הוריי השותף, יודעת כמה עובר עליו וכמה אנשים ורעשים ורגשות, ואני תומכת מאוד, גם שם וגם בסטודיו, אבל היום הרגשתי שאני צריכה אותו, לספר לו מה עובר עלי, לקבל חיבוק בשבילי. זה קירב אותי ליפול אל נחרצות, בבחינת זהו, ככה זה יהיה מעכשיו, ימים קשים ומלא לבד. נשמתי לתוך זה ולמרות העצבות כמו של ילדה קטנה, גם עכשיו אחרי שיחת טלפון שהיתה לנו, אני נהנת לזהות את הפרופורציות.
פרופורציות.
להצליח לתת להווה להיות כמו שהוא וגם לראות את הזמן מלמעלה.

[hr]

עשיתי הפסקה בכתיבה. שיחת טלפון עם חבר שאמורה היתה להיות ענייני עסקים וגלשה גם להתייעצות שלו על משהו אישי וגם למלא צחוקים, הוציאה לי את הראש מהתחת ;-) (אולי זה מקור המיגרנה? בחיי שזה נשמע לי לא מופרך בכלל).
איזה נשימה לקחתי עכשיו. כן, ימים קשים, בחיי, עם עצב ותמיכה וחששות ומלא עניינים של ״גדולים״ שאני צריכה לנהל עכשיו ביד רמה, אבל בסדר. בסדר. הכל בסדר, מינימום מינימום להילחם, בי, במתרחש.
כל פעם כשצריך, מחשבת מסלול מחדש.

וואהו, כואב לי הראש הרבה פחות.

קוראת בדפים שלכן בהנהוני אהבה גם אם לא מגיבה.

ליל מנוחה. מ נ ו ח ה.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2011-12-29T18:23:00):
[u]נזכרת בדברי הגבירה הנעלה, שהופכת קש לזהב, אני בהחלט יודעת שזה אפשרי, אני בהחלט לא יכולה לחשוב על זה עכשיו.[/u]
את יודעת מותק... לפעמים להפוך קש לזהב זה בדיוק להבין שככה זה עכשיו ושקשה ודרמטי ויש בזה דמעות, ומגרנות וכאב ותחושת תקיעות ועוד כל מיני ולעזוב את זה, זה הרי זמני (כמו הכל לא?)

_איזה נשימה לקחתי עכשיו. כן, ימים קשים, בחיי, עם עצב ותמיכה וחששות ומלא עניינים של ״גדולים״ שאני צריכה לנהל עכשיו ביד רמה, אבל בסדר. בסדר. הכל בסדר, מינימום מינימום להילחם, בי, במתרחש.
כל פעם כשצריך, מחשבת מסלול מחדש._
והנה בדיוק זה, את הופכת קש לזהב... ככה זה, בחיי, בלי הרבה דרמות... הדברים משנים איכות מבפנים ונשארים מצד אחד אותם דברים, ובכל זאת אחרת לגמרי... לא יודעת אם זה ברור, אבל נראה לי שלך כן. (-:
ברור ש (())


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2011-12-29T22:46:48):
מתה פשוט לדבר איתך. לא בא לי לכתוב כאן אבל מכיוון שאנחנו לא יכולות לדבר עכשיו משאירה לך אהבה וחיבוק.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-30T23:23:29):
[u]הדברים משנים איכות מבפנים ונשארים מצד אחד אותם דברים, ובכל זאת אחרת לגמרי[/u]
כן.

מאז שהחלטתי שהכל טוב, להצליח גם ברגעים קשים ומעצבנים, להיזכר פתאום ״אה, אבל הכל טוב״, בלי שום ״אבל״ אחרי זה, זו התגלמות הטוב. וזה אוצר בלום. וזה ממלא אותי מרחב מחייה וביטחון נקי.
תודה לאפרת המטפלת, ליקום הזה, לכלב הזה, לכל האנשים הטובים, לאלוהים, על הכל.  
ונו, תודה גם לי.

אהבה ונשיקה לשבת שלום.


[b]לימונדה[/b] (2011-12-30T23:31:05):
|[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]||*|


[b]קואלה[/b] (2011-12-31T00:37:51):
אז לקחת את הכלב? איך קוראים לו?
כל הכבוד לך. באמת!


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-12-31T09:41:46):
בהחלט, תודה בעיקר לך! שבת מנוחה בגוף ובנפש.


[b]גוונים[/b] (2011-12-31T12:01:04):
[u]מאז שהחלטתי שהכל טוב, להצליח גם ברגעים קשים ומעצבנים, להיזכר פתאום ״אה, אבל הכל טוב״, בלי שום ״אבל״ אחרי זה, זו התגלמות הטוב. וזה אוצר בלום. וזה ממלא אותי מרחב מחייה וביטחון נקי.[/u]
זה פשוט מדהים. את מדהימה.

שייהיה המשך יום נעים
(ואי אפשר שלא לצרף איזו אמירה לשנה החדשה,
אז ששתהיה לך 2012 מלאה וטובה ומדויקת ויפה עד מאד).
@}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2011-12-31T22:04:10):
כמו קשת רחבה וצבעונית
מדצמבר 2009 לדצמבר 2011
רואה ומרגישה בכל הגוף כמה קרה
כמה מופלא ונפלא
רואה גם כמה מוות היה בדף הזה שלי
ורוצה לאחל ממעמקי התום והשמחה
שהשנה הזו תביא לנו רק בשורות טובות,
בריאות (שזה אומר בלי מחלות)
חיים (שזה אומר בלי אובדנים וזה גם אומר לידות (-: )
יצירה מפרה
והתגשמות בכל מובן.
אמן.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2011-12-31T22:11:09):
מרגשת את
(())

אמן לכל מילה שלך @}


[b]נועה[/b] (2012-01-01T10:23:25):
שבע, לכבוד השנה החדשה: http://www.youtube.com/watch?v=Edwsf-8F3sI


[b]דפנה[/b] (2012-01-01T22:08:48):
שלום:)
אני לא מרגישה קושי חברתי תרבותי בלהיות אשה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-01T23:04:16):
רוצה להוסיף לרשימה שלך לכבוד השנה החדשה:
השלמה עם חוסר השלמות
הבנה של החוסר
הנאה במילויו
והבנה בהתרוקנות


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-01T23:07:38):
וכמובן מתלווה לכתוב לב גדול (מוגבלת בלפטופ הזה)
ומלאן כוכבים מנצנצים עדינים ויפייפיים כמוך...(מה?!!! מישהו כאן אמר שאני מאוהבת בשבע?? ששש... לא לספר (-:)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-02T22:46:17):
עדינה שלי איך חייכתי בביישנות של מישהי שבעצמה מאוהבת, בך. תודה על האיחולים, פעם ראשונה קראתי והנהנתי בהסכמה, פעם שניה עלה בי- חוסר אחד חייב להתמלא מאוד בקרוב.
הי נועה, למה לא נפתח לי הקישור?
דפנה, צ׳מעי, הפתעת אותי לאללה. איזו תשובה מרעננת. תודה.

בא לי לישון.
עובדת בסטודיו מהבוקר כמעט רצוף. הרוב עניינים בירוקרטיים, טכניים, כולם תמיד מחמיאים לי על כמה אני מסודרת, ואני, אני אוהבת לסדר, אני אוהבת סדר, אבל לפעמים משתגעת מהתכונה הזו שלי. אתמול בלילה נהיה פה קצת בלאגן סביב איזה אישיו עסקי ובהתחלה כמעט נגררתי אל תוך זה תוך כמעט אכזבה עצמית וביקורת עצמית, אבל מה, הגוף לא הסכים. ההרגל הישן של האשמה עצמית, נסיון לפייס, לשאת באשמה, ליפול לקטנות, לא תפס הפעם. הרגשתי- זיבי, ג׳ינגלתי בין מיליון דברים פרקטיים ורגשיים בשבוע האחרון, אין מצב שאני מטילה בעצמי איזשהו דופי. לא. השיח היה לגמרי ביני לביני וזה היה מאוד מעניין. הבוקר שוב בסטודיו, מגלה תוך כדי תהליך מה מעניין אותי ומה לא, במה אני טובה יותר ופחות, ומופתעת בכל פעם מחדש בתקופה זו כמה הדברים הביתיים נותנים לי שקט. כל הפוגה מעבודה שעשיתי, לטובת שתילת עציץ או הקפצת פטריות שיטאקי, חייכה אותי מבפנים. היום הרגשתי את הרחם.

יש לי פרומו לדמעות מאחורי הרשתיות. אני לא עצובה.
אני רוצה לישון.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-02T23:19:03):
ע נ ק י ת


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-02T23:31:17):
הצהוב אומר כבד את עצמך.
תודה.
כל מיני מחשבות ותחושות בקשר לנשיות ממלאות אותי חזק בשבועות ואפילו בחודשים האחרונים, מוצאת את עצמי נמשכת לנשיות חזקה, מצהירה דעות שיכולות להיקטלג כפמניסטיות, זועמת לאור כל דיכוי ולו קטנטן, ובמקביל חשק להתכרבלות אל תוך עקרות בית, אמהות, טיפוח. שואפת אל איזון בין כל אלה.

לאמא של השותף יש שבע אחיות. חלק נכבד משבוע שעבר עבר עלי יושבת בין ארבע- חמש נשים, מרותקת. מרותקת מהדמיון והשוני ביניהן, מרותקת מהחיבור ביניהן, מרותקת מהחיבור שנהיה בינינו, מכמה שהן מצחיקות ולוקחות באהבה ועליצות את הקושי הקטן והגדול, ובעיקר בעיקר מרותקת מאינסוף האופנים בהן נשיות חזקה יכולה לבוא לידי ביטוי, ללא הבדלי מראה, מוצא, השכלה, סטטוס.
דרך עבודה שאני צריכה להכין (קצת עצוב לי שבתוך כל העומס, היצירה שלי נדחקת הצדה, בעיקר בגללי, שלא מצליחה להניע אותה, לעורר אותה, ליצור אותה, והזמן כבר דוחק), מוצאת עצמי חושבת הרבה על היצור הזה, אשה, ועל היצור הזה, אני כאשה.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-03T00:10:13):
[u]מרותקת מאינסוף האופנים בהן נשיות חזקה יכולה לבוא לידי ביטוי, ללא הבדלי מראה, מוצא, השכלה, סטטוס.[/u]
מרהיב ומרחיב לב ודעת
את גדלה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-06T02:44:33):
מצב רוח רע מהצהריים שהלך והחמיר והחמיר.
חושבת עכשיו במקלחת- החזקת איזה חודש עם ההכל טוב הזה וזהו אה?
ואז מבינה, יסלח לי השם, שרבי נחמן לא היה אשה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-06T06:52:51):
גדולה!!
בקר [b]טוב[/b] מותק


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-06T16:55:37):
[b]It's a present to be present in the present[/b]
[img]http://www.datia.co.il/heart.gif[/img]


[b]קואלה[/b] (2012-01-06T17:29:14):
גמאני בימים המצפים האלו שהחיים יותר מדי
אולי יש לומר במקום הכל טוב, שהכל מקובל. מקובל על עצמינו. גם מה שלא מקובל על חלק מהאנשים שבחוץ
מי קבע שתמיד צריך להיות מצב רוח טוב? בעולם מושלם נשים היו מקבלות יומיים חופשה בכל חודש


[b]קואלה[/b] (2012-01-06T17:30:41):
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-07T01:27:44):
וואהו איך אני אוהבת אתכן.
תודה.
קואלה, כל מה שכתבת, כל מילה, זה פשוט כאילו ידעת בול מה עבר עלי אתמול והיום.
לילה [b]טוב[/b] ושפע ממתנת הנוכחות בהווה.


[b]ביזו[/b] (2012-01-07T22:39:39):
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-08T20:30:39):
לפעמים אני מרגישה שאני מוזרה, רצינית, מרתיעה, אנטי סוציאלית.
הצהוב אמר לי לכבד את עצמי ואני מודה לו שעצר אותי מלהמשיך להעליב אותי. זה לא יפה, זה לא פייר, זה לא נכון, לא בשביל זה הגעתי עד הלום.
השלב החודשי ארוך במיוחד החודש, כאילו הלפני והבפנים והאחרי והירח והביוץ וכל הווג׳ארס חגגו עלי בענק, ואני בלב הסערה, מחפשת את הגזע היציב והטוב שלי, שגילפתי באהבה ואמונה, ומחפשת לזכור שהסערה שלי לגיטימית, ומ׳כפת לי מה חושבים, מותר לי הכל.
כותבת ותוך כדי מבינה שכל מה שחשבתי שאני מפחדת ממנו הוא בעצם השולי, מערכות יחסים עם אנשים אחרים, עבודה, יצירה, משפחה, עתיד. מבינה שמה שמבהיל אותי זה לאבד אותי. אותי. כמו נשאבתי למערבולת שמחזירה אותי אל כל המקומות החלשים והאבודים. ואין טיפול יותר. ואיך מקשיבים לגוף בכלל. לא רוצה. לא רוצה. קרן שובי הביתה.
הניסוח הזה נתן לי בוסט של כח ישר ללב. קרן שובי הביתה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-08T22:21:53):
[u]מבינה שמה שמבהיל אותי זה לאבד אותי.[/u]
כן כן. מזדהה כל כך.
שמתי לב בעצמי בימים האחרונים שהרגעים בהם אני הכי מאושרת זה בעצם כשאני מרגישה את המרכז שלי ביציבות.
כלומר - כשאני לוקחת את העניינים בידיים ומבינה שאני לא עלה נידף ברוח אלא אדם עם זכות בחירה.
וברגע שאני בוחרת [b]להיות[/b] ולא לתת למה שמחוצה לי לקבוע את המסלול שלי אני חשה שלמות = שלווה.
אני יודעת שאף אחד אחר לא בוחר בשבילי אבל לרב אני נמצאת תחת האשליה המבלבלת שאני חייבת משהו למישהו אחר כאשר האדם היחיד אליו אני מחוייבת הוא [b]אני[/b].

אני יודעת שאת לא מבקשת כאן אישור אבל אני חייבת לומר לך שלדעתי את בהחלט אדם יוצא דופן וטוב שכך.
את מיוחדת ולא במובן הקלישאתי. במובן האמיתי של המילה - ייחודית
ולזה בדיוק אני נמשכת בך.
אז באוגואיסטיות רבה אני שמחה שאת כמו שאת, בהחלט שונה מהנוף הרווח.

מקווה שתשני הלילה שינה מתוקה


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-08T23:08:19):
[u]מבינה שמה שמבהיל אותי זה לאבד אותי. אותי. כמו נשאבתי למערבולת שמחזירה אותי אל כל המקומות החלשים והאבודים. ואין טיפול יותר. ואיך מקשיבים לגוף בכלל. לא רוצה. לא רוצה. קרן שובי הביתה.[/u]
את מבינה באופן מופלא!
כל כך יפה את מתארת את מערבולת הגוף-נפש, וכן, יש טיפול. תמיד יש תשובה, והיא קודם כל בתוכך. ולכן קריאתך לשוב הביתה כ"כ נכונה ומדוייקת.
הכניסה לשנת 2012 יוצרת וויברציות לא קלות, קוראת לנו לשוב הביתה :-)
כמה את מדייקת. תודה לך @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-11T00:38:32):
נועה, תודה לך |L|
ועדינה, טוב אני לא יודעת מה לכתוב על מה שכתבת כי פשוט בא לי לבכות.
בא לי לבכות ולבכות ולבכות.
בעצם רוצה לכתוב לך תודה על המילים ועליך.
אני מרגישה כמו בנאדם מפוצל.
האחד הוא אדם, בן אנוש, בלי ג׳נדר או מין. השני הוא אשה.
האנוש מתפקד ועובד (לשון הזכר פה חסר משמעות), יוצר ומתקדם ויכול וחזק. מאמין בצדקת דרכו.
האשה רוצה לבכות, להתפרק, לשבור את הכלים, להסתחרר אל תוך החולשה.
נמאס לי להתייחס לנשיות הזאת אבל רוצה לטפח אותה. להפריח אותה ליופי מלא עוצמה.
מרגישה, כמו שניסחתי אתמול מתוך מתקפת בכי חונק, שאני במצב מדהים ובמצב חמור. אתמול וגם קצת היום זה כמעט הביא אותי לייאוש. חשבתי שאני לא יכולה ככה יותר. בחיבור הזה בין המדהים לחמור הרגשתי מלכוד, בועה בבית החזה שמאיימת לגמור עלי, שק דמעות שבשבריר שניה יכול להתפוצץ ולפרק אותי.
מה זו המשוואה הזו של החיים שלי כפי שהם כרגע? ואיך אני מבינה שבחרתי בה ושאני לא נעלם במשוואה (לא מטאפורה בכלל)?
אני מתה מפחד. הנה, כתבתי את זה. הפחד משתק אותי רגשית. לא תפקודית. אני עושה המון המון בתקופה הזו, מלא. וזה מבורך, ובכל זאת לפעמים מרגישה שבורחת לעשייה כדי לא לפגוש את הפחד, לא לפגוש אותי, אליה אני מתגעגעת.

היום אמא שלי אמרה לי בטלפון, כל יום, כל יום, לגשת למראה, לקחת צביטה עדינה מהלחי עם האצבעות, לנשק את היד, ולהגיד לי כמה אני נפלאה.
אמא שלי. שלא יודעת הרבה ממה שעובר עלי וכן יודעת לבוא בהברקות האלה ולהותיר אותי משתהה.

כותבת כותבת ומרגישה שלא אומרת את מה שאני רוצה להגיד.

אלך למיטה ואנסה לפגוש אותי לפני שאני נרדמת.

מזמן לא אמרתי תודה.
תודה על המיטה החמה והנעימה שלי שמחכה לי בסוף כל יום.
תודה לאלוהים.
תודה לפיצוציות שפתוחות בתל אביב בלילה.
תודה על תל אביב שאיפשאה לי לצאת מתוך עצמי הערב.
תודה על ההרפייה, להיזכר מה בשליטתי ומה לא בדיוק כשעבר לי בראש שאולי בכל זאת אני צריכה להמשיך את הטיפול.
תודה לגוף. גוף. שמגלם הכל.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-11T20:59:00):
מה אני עושה לא נכון?
מה אני עושה לא נכון?
אני עושה משהו לא נכון ואני לא מספיק מצליחה להבין מה זה.
ומאיפה בא לי הצהוב המעצבן הזה עכשיו הכל נכון גם פרשנות לקויה?


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-11T21:17:18):
אהובה, את פשוט נמצאת בראש שלך עכשיו אל תיבהלי
(לא יכולה להמשיך עכשיו, סליחה)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-01-11T22:16:13):
(())


[b]לימונדה[/b] (2012-01-11T22:28:48):
|L|


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-01-12T17:14:19):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

(()) גם ממני.
תחושה כל כך מוכרת שממש אין לי מה להגיד חוץ מאנחה גדולה של הזדהות...

<גוונים>


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-13T01:48:33):
כדי להתחבר אלי אני צריכה עכשיו לעשות זום אאוט.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-13T11:16:56):
התחלתי לכתוב והצהוב בא אז אתחיל ממנו:
קירבה ללא קרב.
אז אני בימים אלה בקירבה עם אחושרמוטה קרב.
קרב עם השותף, קרב עם עצמי, קרב עם העולם.
רגעי השקט היחידים שיש לי הם בדקות הקצרות לפני שאני נרדמת.
יושבת רועדת בגג. אני כל כך לא אוהבת קור כזה כשאני בחולשה. קולות הרוח מפרים את שלוותי. לוקחת אישית את איתני הטבע, שזה די מצחיק אם חושבים על זה.
אני יכולה להגיד שהבוקר אני רואה את הדברים קצת יותר בהיר. אני רואה שאני חושבת בקטן, אני רואה שהדיפולט שלי הוא שלילי כרגע, אני לא אומרת את זה בביקורת עצמית, אני רוצה להבין מה אני עושה עם זה.
אני כן מאוד מפחדת שזה ינצח אותי, שעברתי גבול ממנו אין דרך חזרה.
התגובות שלי כלפי השותף לאחרונה קטלניות, אני לא רוצה להרוס, אני רוצה ללמוד להגיד מה מפריע לי מתוך שמירה על הטוב שאנחנו מקימים, שקיים בינינו.
אני מרגישה מאויימת תמידית. ברגעי היקיצה הראשונים נשטפתי הבנה, מה זה מזכיר לי היחס שלי כלפיו. ככה הגבתי בנעוריי לדמות מאוד דומיננטית בחיי, אני, באופן לא מודע, רואה בו אותה.
איך פותרים את זה?
קורים כל כך הרבה דברים נפלאים ביצירה המשותפת שלנו ואני לא נהנת. לפחות לא מספיק. המטרות נפלאות ואני סובלת מהדרך. אני לא רוצה לעזוב את הדרך, אני רוצה להנעים לי אותה ורוצה להנעים אותה לנו.
לסמן את הגבולות שלי בזמן, אפשר בלי כעס.
לזכור שהוא מאוד בעדי, למה אני רואה בו אויב פתאום?
אני כל כך רוצה להאמין שאני יכולה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-13T11:25:58):
אתמול דווקא מתוך נקודה מאוד קשה פנים אל פנים פתאום נזכרתי בשיטת אימגו.
זה משמח אותי, ברמת הפרקטיקה, ויותר מזה ברמת ההוכחה, שכן יש בי את הכח והכלים.
אמן.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-13T15:51:35):
יוו איזה כיף נזכרתי לסמוך על החיים |[b]| |[/b]|


[b]גוונים[/b] (2012-01-13T16:41:13):
[u]יוו איזה כיף נזכרתי לסמוך על החיים[/u]
נהדרת!
איך אני אוהבת כשזה קורה לי. פתאום הלב מתרחב ומשקל רב יורד מהכתפיים(-:
(())
(שתהיה שבת ח-מ-י-מ-ה ! !)


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-14T00:17:58):
שבע יקרה
2012 נכנסה בקול תרועה רמה, אנשים רגישים מגיבים לשינויי התדרים
חלק מהנושאים שבאנו לחקור כאן עולים ומציפים, ממש כמו ביוב. זהו זמן מאוד מיוחד שדורש אותנו לזוז ולהתקדם.
בליווי נכון ובמודעות תוכלי גם להתעצם.
דעי כי יש בך את כל היכולות והידע כיצד לצעוד בראש מורם ובגאווה על כל הפירות שכבר קטפת בתקופה האחרונה, ואין הם נעלמים כשהביוב מציף, הם עדיין חלקים שלך-שבך.
דעי כי הביוב מציף אך בכוחך לנתב את הזרם ואת הסירחון החוצה. מאוד מאוד חשוב שלא תזדהי עם מה שיוצא, תביני שזהו תהליך ניקוי. טוהר אנרגטי-נפשי-פיזי

את מקבלת כל הזמן סימנים (מבחוץ ומבפנים) הקוראים לך להתבוננות חדשה, מפוקחת, אוהבת, סולחת, מתפתחת @}
(())
שבת שלום ולילה טוב


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-14T04:25:09):
רואה את הימים האחרונים, מלאים פחדים וסבכים ותחושת נזק בלתי הפיך וכליאות בדפוסים הרסניים. זה מאוד מאוד קשה לי לא לראות בהם אמת מכוערת ובלתי ניתנת לשינוי.
רואה בימים אלה מודעות גבוהה מאוד שאולי מגבירה את הפחד אבל גם מגבירה את הרצון לא להאמין לו.
בעברי, בתקופות כאלה, נכנעתי למתרחש. לא ידעתי שאפשר אחרת.
והיום, לא רוצה.
רגע לפני שהולכת לישון אומרת לי בלב-
נזכרת שאת סומכת על החיים, זה לא שקר, זו לא תמימות, נצנוצי הטוב רק מחכים שתתיחסי אליהם בשפע טיפוח ויזהרו אל אור גדול.
אני רוצה? כן כן כן. לא רוצה להזין את הרע לתת לו להזין אותי. אני סומכת עלי שאני יכולה? רוצה להאמין שכן, כעת חובת ההוכחה, שלי אלי, עלי.
אני מפחדת שבעצם כבר איבדתי הכל ונשאר רק לקלוט שזה קרה.
אבל רוצה להטמיע בי שזה פשוט לא נכון. זה לא. ואני גם לא בדיכאון.
ואז העולם החיצוני או הפנימי שולח לי את המילים שלך, נועה, וברמה האנושית אני מודה לך מקרב נפש, וברמה האחרת אני נושמת לרווחה, אומרת לי-הנה, את רואה.
משננת, לא להזדהות עם מה שיוצא מהביוב, זהו תהליך ניקוי; הפירות שקטפתי, הטעימים היפים הבריאים המתוקים, הם חלקים שלי בי; התבוננות חדשה, מפוקחת, סולחת, אוהבת, מתפתחת.

ומילה לעצמי-
מחר יום שבת, נגמר שבוע מטורף, שבוע הבא צפוי להיות עמוס מאוד. זה בידיים שלי מה אני עושה עם מחר ושום גורם (שאינו מגרמי השמיים) לא אמור להרוס לי את זה.

כשהדעת נחה עולה נחת רוח- מה יניח את דעתך? במקרה הזה אתה בעצמך.
קוראת את דברייך רגע לפני ש


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-14T04:35:12):
(המשפט האחרון התפלק גוד קנואוס מאיפה)
גוונים זה באמת ככה התרחבות הלב והסרת העול.
מתאים לי שבת חמימה. גם לך ילדת חורף.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-14T10:26:15):
[u]זה מאוד מאוד קשה לי לא לראות בהם אמת מכוערת ובלתי ניתנת לשינוי.[/u]
זה התעתוע של המרחב הזה. מה שנראה הוא מה שיש, בתוספת פיקנטית של צמצום והקטנה של העצמי שכולנו גדלנו עליה, גם היא מגיעה בילט-אין במערכת שהכפיף על האנושות ה-יהווה. שכחה מוחלטת של מהות קוסמית אדירת מימדים ויכולות, נדרשה להצטמצם ל-0 כדי לחקור וללמוד מחדש איך גדל וצומח מתוך צמצום והקטנה אדם חדש.

[u]רואה בימים אלה מודעות גבוהה מאוד שאולי מגבירה את הפחד אבל גם מגבירה את הרצון לא להאמין לו.[/u]
הפיצול הזה קיים היום יותר ויותר, וגם אני חווה אותו לעיתים.
בתוכי הוא קיים כשאלה "איך משלבים בחיים של אדם אחד את הגבוה והאדיר עם מציאות כל כך מוצקה ומסריחה?"


_נזכרת שאת סומכת על החיים, זה לא שקר, זו לא תמימות, נצנוצי הטוב רק מחכים שתתיחסי אליהם בשפע טיפוח ויזהרו אל אור גדול.
אני רוצה? כן כן כן. לא רוצה להזין את הרע לתת לו להזין אותי. אני סומכת עלי שאני יכולה? רוצה להאמין שכן, כעת חובת ההוכחה, שלי אלי, עלי._
הקושי הוא לסמוך על החיים כשלא רק הקלות בתוכם.
להאמין שהחיים כאן הם מרקם מלא עושר שיש בו תופעות שונות ומגוונות והן כולן יכולות להעשיר אותנו אם אנחנו מתחברים לידיעה "מאין באתי ולאן אני הולך"
זה עושה מלא מלא סדר ומאוד מרגיע את הפחד.
חובת ההוכחה במרחב הזה נמדדת בכלים מאוד מצומצמים, הסיבות לכך רבות אך מה שחשוב עבורך הוא להבין שעם חוסר ערכיות אשר התבססה בנו, השתרשה, כל "כשלון" מיד מתיישב על הזדהות (בטעות) עם חוסר ערך.

מזמינה אותך להרצאת מבוא (ללא תשלום) ביום רביעי 25.1, שעה 10:00 בהרצליה, המסבירה הרבה מאוד ממה שטיפטפתי לך כאן בדף.
אם את רוצה יותר פרטים אשמח לך במייל


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-16T08:07:35):
שעת שקיעה רכבת מבאר שבע לתל אביב מושב שגבו אל הקיר חלון כמו סרט דרכו משתקף העולם השמש משנה גודל צורה וצבע עצים והרים ומרחב קצב הנסיעה מערסל. אני מאבחנת שלווה, לוקח לי רגע להבין שזה קורה לי, שכל מה שאני צריכה עכשיו זה להיות בתוך הדבר הנהדר הזה.
מביטה, מביטה, בנוף ובמצב, רואה את העולם שלי מהצד, והפנים מתמלאים דמעות.
בבית החזה התפרקות. כמו גוש שעווה רך ועקשן נמס. זהו סגור לבי שנפתח. מקלעת הלב (כהגדרת אינטו) נפרמת אל רפואה.
יום האתמול מתנת אמת זכה ומדוייקת על כל מרכיביו.


עדינה- הייתי מאוד קרובה אליך והרגשתי אותך.
נועה- אני שמחה נורא שאת כאן.


[b]גוונים[/b] (2012-01-16T12:08:19):
מקסים,
מקסימה,
ממש עוברת התחושה@}


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-16T16:17:45):
[u]בבית החזה התפרקות. כמו גוש שעווה רך ועקשן נמס. זהו סגור לבי שנפתח. מקלעת הלב (כהגדרת אינטו) נפרמת אל רפואה.[/u]
YYY היטבת לתאר התמרה של הלב.
כמה אני מכירה את הדמעות והבכי הזה!!
תודה מקרב לב על השיתוף המרגש @} ואיזה יופי לראותך גדלה ומתרחבת.

מעניין שאני לא יודעת מי זו "אינטו" אבל היא בוודאי הולכת בדרכי אם היא מדברת על צ'אקרת מקלעת הלב :-)
במקרה הזה זו היתה התמרה של |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-20T11:26:00):
דרמה. אלמנט הדרמה כמו מנוע שקט.
לשמוע אותו מסתובב בלי לתת לו להיות המסובב.
אפילו לצחוק מזה.
להפיק מזה אמנות מינימליסטית.

[b]לראות את מה שיש, לא את מה שאין[/b]

יש לי עוד מה לכתוב, וחוץ מזה שאין לי זמן לכתוב עכשיו, יודעת שכרגע אין לי מושג איך לכתוב את מה שהייתי רוצה לזהות בשלב זה של תקופה זו של חיי אלה.

קרן, אתמול לפני שנרדמת מאוד מאוחר אחרי לילה מאוד משונה אחרי שבוע מאוד עמוס כל מה שביקשת זה להתעורר לחורף שמשי ולא לחורף קודר. יש שמש.
יש שמש.
יש! שמש!

או, הנה זיהיתי את מה שרציתי. זיהיתי שיש בתוכי חור שכמהה להתמלא וכל עוד אתייחס רק לחור הוא לא יתמלא ויחורר גם את השאר.

אז אני גדלה נועה? גם אם אני מרגישה לפעמים נורא קטנה?
ואינטו היא כמובן [po]אינטו איציה[/po] היקרה. הולכת בדרכינו.
אשתבלל לי קצת במקלעת הלב במקלחת ואפנה אל היום החדש.
שבת שלום ומנוחה שמחה.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-01-20T11:52:25):
יש הרבה בליבי, על סגור הלב וסגור ליבי שבשבוע האחרון נסגר ונפתח ונסגר.
מעניין מה שתארת ברכבת, אני חווה את ההתבוננות הזאת לאחרונה דווקא כשהכל רועש ומלא דרמות פנימיות, כמו עוד עין שנפתחת ומתבוננת מבחוץ על הכל שרואה את סגור הלב נסגר ונפתח ונסגר ונפתח ומודעת לזה שהיא רואה.
השתבללות טובה במקלעת הלב ובשאר מקלעות החיים
ושבת שלום @}


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-20T21:36:18):
[u]גם אם אני מרגישה לפעמים נורא קטנה?[/u]
אני לא מכירה אותך זמן רב, ולא תמיד קראתי, רוצה לתאר את הקטנה שאת לפעמים?

כל הסיפור הוא לא להזדהות עם הסיפור :-)
קטנה-גדולה, טובה-רעה, מסוגלת-נכשלת....... אין לזה סוף.... עולם מקוטב, מוגבל ואשלייתי.
שלום. שלום עם כל החלקים של האנוש והאנושות שבאו לחוות כאן נפרדות.
שלום פנימי שיאפשר שלום חיצוני.
יצירת אחדות. אחדות פנימית בין כל החלקים שהם אנו.
מציאת האחד - האני הקוסמי, היצוג הנשמתי.
אחד שלם, מאוחד, המבקש להתעלות מעל למגבלות המרחב.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-20T23:20:50):
לא יודעת אם אוכל לפרט כאן על הקטנה שאני מרגישה לפעמים, אבל תודה על השאלה שנותנת לי אפשרות להתבונן בעניין הזה, דווקא הרגע, בתוך מקום מאוד שליו ובטוח.

השעה אחת עשרה ואני במיטה שלי. חמים לי, כל כך נעים לי, בלוז שקט מהרדיו, אחרי ארוחת ערב חמה ומזינה בבית של אמא ואבא. שקט, מלאות ושובע שחסרו לי מאוד מרפדים אותי. אני מחייכת כמו תינוקת מסופקת.
ישתבח שמו לעד.
הנה שישי ושבת, מנוחה, לא מאיימים, להיפך.
כמה גאונות בבריאה.
 
הכל יחסי/ם מוסר הצהוב ואני יודעת שקודם כל יחסיי עם עצמי. כמה קשה לשכוח מזה קומפליטלי בתוך מרתון ימי החול העמוסים מול אדם/ אנשים אחרים, כמה טוב להיזכר בזה לבד איתי.
מה יהיה? מצאתי את עצמי שואלת כמה פעמים אתמול בלילה. נראה לי שהתשובה יכולה להיות אך ורק תיאור של מה עכשיו.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-20T23:30:52):
והגבירה, איזה יופי לראות את הנסגר והנפתח בלב בזמן אמת גם כשרעש.
עולה לי דימוי ויזואלי בראש עכשיו, בא לי לדמיין אותו אל שנתי ולזכור אותו.
כלי נוסף אל ארגז הכלים. ממש הוםסנטר כאן.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-21T12:35:40):
שמתי לב שבתקופה הזו (עדינה, כל פעם כשאני כותבת תקופה אני מחייכת ביני לבינך :-) ) אני מודעת מאוד לפיזיות שלי. כאילו לא משנה מה אני עושה כמה אני עסוקה איפה אני נמצאת, מלווה אותי קול מציק מנקר בראש שחושב על איך שאני נראית איך השיער שלי נראה איך הפנים והידיים שלי נראים איך אני נראית מהצד. זה לא כיף לי בכלל. לא רוצה את זה ופתאום גם לא זוכרת מתי פעם אחרונה זה לא היה ככה. עכשיו אני לבד ונראה לי שכשאני לגמרי לבד זה לא ככה.
נועה, זה קשור ללהרגיש קטנה.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-21T19:05:08):
[u]נראה לי שכשאני לגמרי לבד זה לא ככה.[/u]
כי כשאת לבד את לא עסוקה בחיצוניות שלך אלא בפנימיות.
בפנימיות שלך את מהות שלמה ומזוקקת, לא מקוטבת. מאוחדת עם כל חלקיה ואינה שופטת כלל על פי תבניות

[u]מלווה אותי קול מציק מנקר בראש שחושב על איך שאני נראית[/u]
הקול הזה בא לדייק אותך פנימה. תכבדי אותו.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-21T20:35:24):
נועה
כפרה עליך
אין לי מה לומר חוץ מתודה. את צודקת. איזו הקלה.
שבוע טוב.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-22T20:35:31):
פייי מי היה מאמין
עדיין יש מקומות בהם אני חושבת שמאשימים אותי במשהו שעשיתי משהו לא בסדר שיוותרו עלי בקלות שיימאס ממני.
לפני כמה בקרים אף הגדילה נפשי להרגיש שהנה היום הכל נגמר, פלאשבק מוחשי עד אימה לבוקר הסוף עם מאיר אהובי לשעבר.
ושוב ושוב הוכחות מן החוץ ובשאיפה הוכחות גם מן הפנים שלא כך הדבר.
ובכל זאת, עדיין.
אני גדלה כל כך בתקופה הזו, קצרה היריעה מהכיל כמה דברים אני עושה שלא דמיינתי שאצליח ואדע לעשות. יוצרת עסוקה. אז איך זה שלא מרגישה את גדילת העצמי ורווחת הנפש מסתנכרנות עם זה? כמו ילדה קטנה שלוקחת על עצמה המון, אולי יותר מדי, מן החוץ סופרוומן ומן הפנים פשוט ילדה קטנה שחוששת להתפרק, שחוששת שלא משנה כמה תסחוב זה לא יספיק ולא יספק והיא תטעה ותתפרץ ותיזרק, שבעיקר רוצה שמישהו יגיד לה- עכשיו חיבוק ושקט ומנוחה.
סופהשבוע המזין נראה רחוק מאוד. כבר חזרה במירוץ והיום רק יום ראשון.
כשהתפטרתי ממשרה גדולה לפני כמה שנים הלכתי לי איזה בוקר חופשי ברחוב והתענגתי על כל צעד איטי. אני לא ממהרת ולא רודפים אחרי איזה כיף לי.
והיום שוב אני מהאנשים המתרוצצים ממקום למקום מדבר לדבר עם טלפון מצלצל וכל החגיגה הזו. זה קשה ואני רוצה להבין שאני עושה את זה נכון כי הפעם זה למעני.
מופתעת ממה שנכתב ממני.
אני חושבת שאני צריכה רגע לעצור ולהגדיר לי את החלומות שלי. לא להיסחף אל המתרחש או לפחות לוודא שאני בוחרת בו.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-22T20:40:37):
קוראת את שכתבתי ובכי מתפרץ.
הזדקקתי לזה.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-23T12:15:48):
[u]אני חושבת שאני צריכה רגע לעצור ולהגדיר לי את החלומות שלי. לא להיסחף אל המתרחש או לפחות לוודא שאני בוחרת בו[/u]
@}
מוזמנת להתקשר אלי. אשמח להיות לך לאוזן ולב מכיל.
וגם הזמנה הזו תקפה:
_מזמינה אותך להרצאת מבוא (ללא תשלום) ביום רביעי 25.1, שעה 10:00 בהרצליה, המסבירה הרבה מאוד ממה שטיפטפתי לך כאן בדף.
אם את רוצה יותר פרטים אשמח לך במייל_


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-24T00:36:33):
נועה
מרכך, זה מה שאת ;-)
ההזמנה שלך להתקשר העבירה בתוך כל הלחץ והגוף התפוס רוגע מרכך ומודה, כ״כ מודה.
תודה. זה ריגש אותי.
אני אתקשר.
ליל מנוחה ובוקר בריא.


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-24T01:10:01):
מותק. ליל מנוחה!
<אני עוד על טורים של אששששש>


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-01-24T08:33:45):

[u]אני חושבת שאני צריכה רגע לעצור ולהגדיר לי את החלומות שלי. לא להיסחף אל המתרחש או לפחות לוודא שאני בוחרת בו.[/u]

כל כך מדוייקת!
שיהיה יום רגוע ורך (())|*|


[b]לימונדה[/b] (2012-01-24T14:19:55):
[u]אני גדלה כל כך בתקופה הזו, קצרה היריעה מהכיל כמה דברים אני עושה שלא דמיינתי שאצליח ואדע לעשות. יוצרת עסוקה. אז איך זה שלא מרגישה את גדילת העצמי ורווחת הנפש מסתנכרנות עם זה?[/u]
קוראת אותך תמיד ומתמלאת השראה מהדרך שלך...
מוסרת לך חיבוק ואיחולים לרגיעה פנימית |*|


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-27T10:40:08):
שבת שלום @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-27T17:45:09):
[po]עשב השדה[/po] , זה כבר כמה ימים שאני חושבת עליך ובא לי למצוא קצת מילים ממך. סתם, שתדעי.

אני לא רוצה חורף יותר.
עברה בי מחשבה עכשיו- די אני כבר מגעילה את עצמי. מיד נדלקה נורה, לא לא לא, אל תדברי ככה על עצמך. תחבקי את כל מה שאת ותחזקי אותך. כמה זה מתעתע ריבונו של עולם. יום יומיים מוצלחים או כמה שעות חזקות ושמחות ושוב משהו קטן כאילו עומד להפיל ארמון קלפים.
קיבינימט עם השטות הזאת נמאס לי. נמאס לי שמצב הרוח שלי נתלה לו בגורמים חיצוניים. די! לא כיף לי ככה, אני לא מסכימה למכור את השמחה שלי בזול יותר.
אני עכשיו אשב לי ואנשום את כל מה שכואב את כל מה שמפחיד (=עבר ועתיד), אתבונן במה נזכר הגוף, עד שהווה יקרוץ לי.
שבת שלום לכולכן ולי.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-01-27T19:00:47):
" [u]אינני עושה דבר, מהרהר לעצמו יודע האמת. בהיותו רואה, שומע, חש, מריח, אוכל, הולך, ישן, נושם, מדבר, מריק, מקבל, פוקח ועוצם את עיניו - הוא חושב כי החושים לבדם פעילים בקרב מושאיהם.[/u] "

קראתי את המילים שלך ומייד התחשק לי להביא אליך את המשפט הזה שמצוטט מהבהגווד גיטא שאותי מאוד מעודד כשאני מרגישה נידפת כמו עלה ברוח.
איכשהו יש לי תחושה שמשהו בו ידבר אליך. (-:
שבת שלום מותק.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-28T02:54:26):
התחיל להיכתב בי טקסט
החלטתי בינתיים לכתוב אותו כאן בשלבים תוך כדי התארגנות לשינה.
תיאור מצב:
אשה (קשה לי לכתוב על עצמי אשה היום, גם בחורה נשמע לי לא קשור, או ילדה או נערה) עומדת ליד חלון בחדר מדרגות. חושך, קור. היא עם קפה וסיגריה. לא בא לה לעלות לגג. היא מזהה מצב רוח מוכר, היא יודעת להגיד בדיוק איפה המח העתיק שלה חושב שהוא נמצא. היא מכינה את עצמה ליום שבת קשה מחר. היא תוהה איך כבר מראש החליטה שזה מה שהולך לקרות.
 היא חושבת מה יקרה כשתכנס הביתה. תמהר לישון? תכתוב לעצמה? היא חושבת על האתר הזה ועל החלק שהוא לוקח או ממלא בחייה. היא תוהה למה בעצם היא כותבת כאן היום ולא לעצמה. היא מבינה שלכתוב רק לעצמה קצת מפחיד אותה היום. פתאום היא מדמיינת שכל אחת מחברות הכנופיה כאן היא בעצם חלק אחר ממנה, מייצגת משהו שהוא היא.
עכשיו היא במיטה. למה היא כותבת על עצמה בגוף שלישי? היא מרגישה היום שבא לה לכתוב בלי עידוני ניסוחים, הלפטופ שלה בסטודיו, היא כותבת ממכשיר הטלפון המתוחכם שפתאום יש לה.
מחזור. הוא עומד להגיע. היא יודעת בוודאות שזה קשור. היא רוצה לברוח מהדבר שהיא הכי רוצה. היא מנסה להתנגד וקרובה לבחילה.
הצהוב אומר לה שגישתה לעולם היא ביטוי מדוייק לגישתה לעצמה. הערב גישתה לעולם ולעצמה לא משהו. יושבת עם חברים לאכול בחוץ, מרגישה שהם קלילים, שמחים, על אף הכל. והיא עוף מוזר, יצור כבד, עמוק, סגור, לא כיף איתה. להם דווקא כיף איתה.
כואב לי לכתוב את זה.
מדמיינת אותי נכנסת אל תוך השמיכה כמו נבלעת אל עומק בור חשוך ושוהה לי שם עד יחלוף עצב.
מתחיל גשם. קרוב פברואר.
אבל מתי? מתי? שאל אותי חבר השבוע בקשר לאיזון במערכת היחסים שלו עם זוגתו. לא שואלים מתי, עניתי, עזוב אותך.
ועכשיו אני שואלת - עד מתי?
ובעצם מבינה, לכי לישון.
את עייפה, את צריכה שקט, את בעומס רגשי. הרפי מתשובות והסברים.
לילה טוב.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-28T08:24:49):
אני מאד אוהבת לכתוב על עצמי בגוף שלישי, זה עוזר לי להרחיק את עצמי מהסיטואציה, מההזדהות.
לעצמי אני כותבת ככה כמעט תמיד.
יש לי המון להגיד לך ולספר אבל אני אעשה את זה בטלפון או פנים מול פנים (מגיעה ביום שני אולי אולי נצליח להיפגש ולו רק לחיבוק)

יקירתי, תתעוררי הבקר ליום חדש, פתוח לכל, מפתיע ושטוף אהבה |L|
הגשם של הלילה שטף וזיכך והשאיר לנו ריח של חדש של אפשרות של אדמה לחה ופוריה, מזמינה (טוב, אצלך אולי תצטרכי לדמיין את הריח!)
מתה עליך יצורה יפייפיה שלי!


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-01-28T09:24:22):
אהובה, יפה לראות אותך ממרחק :-)
התבוננות על עצמך ממרחק, הריחוק עוזר לחוסר ההזדהות

[u]פתאום היא מדמיינת שכל אחת מחברות הכנופיה כאן היא בעצם חלק אחר ממנה, מייצגת משהו שהוא היא.[/u]
אבחנה מקסימה! את מתחילה להתחבר לראיה חדשה @}

[u]היא רוצה לברוח מהדבר שהיא הכי רוצה. היא מנסה להתנגד וקרובה לבחילה.[/u]
בחילה מראה שנגעת בנקודה חשובה. אלו סימני הגוף לידיעה/הבנה. בדרך מקום שמתנקה. חשוב מאוד!

חבקי את עצמך. מחבקת אותך.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-28T12:06:30):
פעם, כשהייתי יוצאת יותר בלילות, היינו צוחקים על זה שאסור לשלוח סמסים בסוף ליל אלכוהול כי סביר שבבוקר נתחרט חרטה גדולה.
הבוקר אחרי שהתעוררתי ניסיתי להיזכר אם כתבתי כאן אתמול בלילה ונכנסתי לקרוא מה לעזאזל כתבתי. כזאת עייפה הייתי.
זה מצחיק.
הבוקר אכן חדש. הגג מראה לי שהעולם, כמוני, משחק בין חורף לקיץ. מלא שמש והעננים הלבנים הרכים האהובים עליי והים בצבע הכחול החודר רגע אחכ אפור וגשם ועכשיו שוב שמש.
מרגישה שזה בידיים שלי.
מרגישה כמו רשת בין החזה לבטן, מחלישה כזו וקצת כבדות בפנים, לוקחת כמה נשימות ורואה גם את כל הצבעוניות והחוזק שבי.
זה בידיים שלי, איך אחליט לקחת את הדברים, מה אחליט לעשות איתם, האם ברצון או בהתנגדות, באהבה או בפחד, בקבלה או בשיפוט.
תזכורת: מוסיקה היא מזור.

עדינה אחות אצילית שלי, רוצה לראות אותך.
תודה על החיבוק ההדדי נועה.
והגבירה- המשפט באמת דיבר אלי. עושה חשק לקרוא אותו שוב ושוב. יש בו משהו מאוד בסיסי ופרופורציונאלי. תודה.

יאללה נמשיך.


[b]לימונדה[/b] (2012-01-28T12:15:06):
בדיוק חזרנו מסיבוב אופניים עם הילדים.
השמש פה יצאה גם. חורף לייט. שזה בסדר.
שמחה שחזרת לעצמך היום
שואבת השראה (כמעט התפלק לי שואפת השראה) ממך תמיד
מקדישה לך [url=http://www.youtube.com/watch?v=ztvr09J7KK4]שיר[/url]


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-01-28T13:47:50):
[u]והגבירה- המשפט באמת דיבר אלי. עושה חשק לקרוא אותו שוב ושוב. יש בו משהו מאוד בסיסי ופרופורציונאלי.[/u]
כן, בדיוק, וזה מה שאני בעצם עושה, קוראת אותו שוב ושוב ושוב.
לפעמים ממש באמצע מערבולת רגשות אני פותחת את הטקסט הזה וקוראת עשר פעמים ברציפות קטע כזה או אחר, ובפעם העשירית (ולפעמים כבר בפעם החמישית או השניה) אני כבר במקום אחר, כמו גם הווליום של הרגשות שלי.
את יודעת, בימי שישי אני מלמדת שעורשמתחיל בדרך כלל באיזושהי הגות. כל פעם נבחר איזשהו עיקרון או רעיון, אנחנו מדברים עליו קצת ואז מתרגלים לאורו, מנסים להטמיע אותו ולחוות אותו בתרגול שלנו.
בכל יום שישי אני עומדת מול 3 מדפים עמוסי ספרים וטקסטים ותוהה, על מה אדבר היום ואיזה טקסט אשלוף ואוציא אל האור - בתשעים אחוז מהמקרים יוצא שאני בוחרת בטקסט הזה שממילא נמצא אצלי רוב הזמן בתיק פשוט כי [u]יש בו משהו מאוד בסיסי ופרופורציונלי[/u] ופרופורציות הוא מצרך כ"כ נחוץ לנו כאן.
מזדהה כמובן עם התחלופות בין הקיץ לחורף החיצוניים והפנימיים ועם חסד הבחירה בהתמודדות הראויה.
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-28T20:53:56):
חסד הבחירה בהתמודדות הראויה.
ניסוח כל כך מחזק שהצהוב מוסר שהכל בתואם מושלם.

זה לא יפה שיוטיוב לא נותן לי לפתוח את השיר ששלחת לי למונייד. נא לשלוח שוב, אני סקרנית.

ועכשיו, עצה לחיים טובים:
לפני כמה ימים חיפשתי משהו לשמוע. גיליתי באתר של קול הקמפוס קטגוריית אלבומים, ושם במלוא הדרו כל האלבום החדש של סר ליאונרד. עשיתי פליי, לילה, מקפלת כביסה, ופשוט נמסה. נמסה. האיש הזה לא יאמן.
תשומת לב מיוחדת לשיר come healing.
ובכלל.
נסו בבית.

שבוע מלא שקט נפשי וסיפוק יצירתי אמן.


[b]לימונדה[/b] (2012-01-28T22:18:03):
מענין למה לא עובד לך הקישור...לי דווקא כן. אולי זה אישי? בכל מקרה לשיר קוראים fireworks וללהקה animal collective
לגבי ליאונרד...יש לי כל כך הרבה מה לכתוב (שאני לא אכתוב בגלל כל מיני סיבות) מבטיחה לספר לך פעם כשניפגש...
אני מסכימה איתך שהאיש הזה לא יאומן. אין לי מילים.
מצטרפת לאיחולים ל:
[u]שבוע מלא שקט נפשי וסיפוק יצירתי אמן.[/u]
|[b]||[/b]||*|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-28T22:24:25):
היום בצהריים היתה תוכנית שלמה על האלבום הזה ועליו בכלל עם קוטנר וקובי מידן, לצערי הרב פיספסתי את רב התוכנית (אחינעם בתקופה סוערת והייתי חייבת לצאת איתה מהבית), שמעתי רק את הסוף... דוד נהנה :-P
מתה לשמוע את זה כבר! (המחשב הדפוק שלנו הלך לו הקול, כבר שבועות שאני לא יכולה לשמוע שום דבר פה |אוף|)

כרגע מאחורי מושמע השיר הזה בלופ http://www.youtube.com/watch?v=[po]V1 Op4[/po]-G33M&feature=fvwrel (מקווה כאמור שזה השיר, מסתמכת על מה שכתוב בכותרת ביוטיוב)
הבכור (בן 9) מצא רמקול בפח של בית הספר הביא אותו הביתה ואני קיבלתי אותו עם פרצוף האמא הצפוי "עוד זבל?!"
מסתבר שכשהוא מחבר את הmp שלו לרמקול זה עובד. איזו התרגשות!
אז כל היום הוא עומד בסלון ומקשיב לרייג' אגנסט דה משין (שיר שיש לו רק בmp ולא בדיסק שקניתי לו), מנסה לחבר ריקוד לשיר האהוב עליו (אל תשאלו אותי איזה כי לי הם כולם נשמעים אותו דבר, זקנה שכמותי!)
לפני השינה הוא הביא את הרמקול למיטה, חיבר לו את ה mp ולשמחתי העצומה שם בלופ את השיר הנ"ל!!!!!

"מה?" שאלתי בהפתעה "יש לך ג'רי רפרטי?!"
"כן, אבא שם לי מזמן ב mp, אני מת על השיר הזה"
אז אני שוכבת במיטה עם שלושת הבנים שלי, כולנו מחובקים, מתלטפים ונרדמים יחד למשמע ג'רי רפרטי האגדי ואני חווה ריגוש אדיר ושואלת את עצמי מה זה מה שאני מרגישה
ואז מבינה שאני ברגע זה בת 15-16 במוסד (החינוכי) או בחדר שלי בקיבוץ נרדמת לקסטה שהקלטתי בו בלופ את השיר התורן האהוב עלי וחווה לחילופין בלופ דיכדוך בכל פעם שנגמר השיר (כמו הדיכדוך של מוצ"ש או הדיכדוך של עלות השחר אחרי שביליתי לילה לבן עם מישהו) ואז הריגוש שמגיע עם תחילת השיר מחדש מההבטחה שטמונה בתוכו...
ותוך כדי השיר אני מלאת דמיונות ופנטזיות על מושא אהבתי התורן, על עתידינו יחד...

זהו, עכשיו כבר עברה שעה ואני לא מסוגלת לכבות את השיר, לא רוצה לפוצץ את הבלון.

גם אני מסוקרנת לשמוע את השיר של לימונדה... אינשאללה שיתוקן המחשב הזה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-01-28T22:25:37):
אגב, איך עושים קישור תחת מילה כמו שלמונייד עשתה?


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-01-29T01:12:03):
שבע וכל החברות כאן בדף (())
כ״כ משמח וממלא השראה (והזדהות) לקרוא כל אחת מכן!
<לאחרונה מבקרת פה פחות, אך קוראת אתכן ושולחת לכן חיבוק בלב>
יש לי מלא מה לכתוב ובכלל אני לא מאמינה שעד היום, עדיין לא סיפרתי על מקומו של לאונרד בחיי. לצערי העכבר שלי שבק, (האוגרות בחיים), ואין לי כוח באייפון.
משהו טכני..
שבע, גם לי השיר של למונייד לא נפתח. מנסיוני, אם ה wi-fi מנותק, אפילו אם את גולשת באייפון בגלישה סוללורית- בהרבה מקרים, היוטיוב לא נפתח.
עדינה, לשאלתך, במקום קישור עושים ׳היפר-קישור׳. מופיע בסרגל העבודה.
תבקשי מהבן שלך ללמד אותך, הוא בטח יודע. <וואו, זרקת אותי שנים אחורה עם השיר.>

״שבע מזהה דפוס ולא נופלת לתוכו״.
תודה לך על זה. תזכורת נהדרת ומדויקת, שאני לא רוצה לקצר (כדי לגריין).

שיהיה לכולנו שבוע מבורך! |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-29T17:24:14):
הסתחררתי מכל המוסיקה המשובחת בדפים לאחרונה. קופצת לבקר בין כל הדברים כמו עדינה, מחכה כבר להקשיב לעומק.
אמא דבש, קרעת אותי עם האוגרות בחיים..


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-01-30T02:00:38):
המחשבה היומית:
אני רוצה לברוח ממשהו שגורם לי להרגיש שאני לא בסדר
אבל מרגישה שאם אצליח להישאר בו בטוב, יהיה בסדר
ואם אברח יהיה בלאגן.
אז לא בורחת אבל גם לא בטוב.
מצוקה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-01-30T07:10:17):
"כשהבעד והנגד נישכחים, השמיים ניפתחים."

יום טוב ומוצלח לך שבע יקרה!


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-01-30T10:32:33):
_אני רוצה לברוח ממשהו שגורם לי להרגיש שאני לא בסדר
אבל מרגישה שאם אצליח להישאר בו בטוב, יהיה בסדר
ואם אברח יהיה בלאגן.
אז לא בורחת אבל גם לא בטוב.
מצוקה._

אתמול קיבלתי עצה חכמה ממישהי שבמצבים כאלה עוזר לדמיין את את ה"משהו" הזה לא כדבר שממלא את כל ההוויה שלנו אלא כמן חלק קטן ותחום בנו, ואז זה לא אנחנו שמוצפים בתחושה הזאת אלא ה-חלק שבנו שכרגע מגיב ככה.
וככה, להתחיל לאט לאט לנהל איתו משא ומתן, ואפילו להתיידד איתו וזאת אולי גם ההתחלה של לא לברוח ממנו וגם להיות בו ב"בסדר" (ואולי אח"כ בטוב, ואולי לא... לא עם כל דבר צריך ואפשר בעיני להיות [b]בטוב[/b], לפעמים גם בסדר זה בסדר..)
לי לפחות זה עשה סדר בראש אתמול. מ'תומרת?


[b]לימונדה[/b] (2012-01-30T18:33:52):
|L| |*| מקוה שהיום שלך מקבל תפנית חיובית


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-02T23:59:25):
מגיעה לגג ולאתר עם מצב רוח מפוקפק, קוראת וכותבת בדפים של חברות, שתי שיחות טלפון, נשימה ומבט חדש, והנה הגעתי לדף שלי במצב לגמרי אחר.
ימים קשים וטעונים בסטודיו. עומס רגשי הדדי, עד כדי שקבעתי פגישת חירום מחר עם המטפלת לשעבר.
לילה מנותק עבר עלי, נופלת לתוך בכי עצום, טראומה מציפה אותי, הראש יודע מה קורה, ומרגע ששיחררתי ונתתי לזה לקרות נהיה לי נעים. נהיה לי נעים לא לשתף אף אחד (למרות שקצת פחדתי שאולי עדיף לא לעבור את זה לבד אבל שיחררתי גם את זה), נהיה לי נעים כי התגעגעתי אלי וזה חיבר אותי מיד לדרך שלי.
ועכשיו בבית שלי, ערימת כביסה ומקלחת חמה וארוכה לפני, סופש של מנוחה והנאה ויצירה לפני אמן כן יהי רצון.
מלא דברים שכאילו שכחתי רוצה שיתעוררו בי מחדש. יופי הפרטים הקטנים, החנק שבקטנות, התבוננות בציר הזמן מלמעלה, התמקדות בהווה הכי נוכח. ואני, אני, אני, לאהוב את כל מה שזה אומר בלי לפחד.
אתמול גיליתי שלפעמים אני שוכחת שמגיע לי ויכול להיות לי יותר טוב. כאילו אני בקלות מתרגלת למעט. נוט אני מור.

הגבירה, אני אומרת שעכשיו אני שמה לב שמה שכתבת זה בדיוק מה שאני עושה. תודה גדולה.

ליל מנוחה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-03T00:02:42):
[u]כשהבעד והנגד נשכחים השמיים נפתחים[/u]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-03T00:13:36):
ויסלבה שימבורסקה זכרך ברוך.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-03T00:17:33):
ועוד משהו-
פברואר התחיל, בערך החודש הכי קר בשנה הישראלית, אני קופאת עכשיו וגם בעוד יומיים יום ספציפי עבורי בפברואר,
וכל זה לא הפריע לי להרגיש כל היום כמה קרוב האביב וכמה וכמה כמה אני אוהבת את השלב הזה בשנה.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-02-03T00:40:22):
אם את עדיין כאן, וגם אם לא,
מוסרת לך ביזו וחלומות פז... zzz


[b]גוונים[/b] (2012-02-03T01:36:28):
[u]וכל זה לא הפריע לי להרגיש כל היום כמה קרוב האביב וכמה וכמה כמה אני אוהבת את השלב הזה בשנה.[/u]
אכן, ביום שלישי צפויות 20 ומשהו מעלות - סוג של שרב...
ושקדיות של ט"ו בשבט לתזכורת שזה מ-מש השלב הזה בשנה(-:

[u]כשהבעד והנגד נשכחים השמיים נפתחים[/u]
איזה יופי של משפט, מהמשפטים האלה שמיד כשקוראים אותם מרגישים איך הלב מתרווח...

[u]סופש של מנוחה והנאה ויצירה לפני אמן כן יהי רצון.[/u]
אמן, שיהיה מושלם@}


[b]לימונדה[/b] (2012-02-03T09:54:56):
[u]אתמול גיליתי שלפעמים אני שוכחת שמגיע לי ויכול להיות לי יותר טוב. כאילו אני בקלות מתרגלת למעט. נוט אני מור.[/u]
לחיי התובנות שמגיעות, ואיזה חבל שאיכשהו תמיד הדרך אליהן היא מייסרת. לפעמים אני מרגישה שאני בוכה בקלות (שזה נכון) ומצד שני תמיד כשאני בוכה אני מרגישה שאני מוציאה ממני טיפות של רעל, בדידות או עלבון והתחושה אחר כך היא קלה יותר. ואז אני מרחמת על אלה שלא בוכים בקלות ואוגרים את כל הדמעות המורעלות שלהם בגוף.
גאה בך שעברת את המשבר הזה.
שהשמיים יתרחבו בשבילך שבע יהלום מנצנצץ שכמותך!
[sup]וסקרנית לדעת מי זאת ויסלבה שימבורסקה זכרונה לברכה[/sup]
|[b]| |[/b]| |*|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-02-03T14:23:46):
[u]אתמול גיליתי שלפעמים אני שוכחת שמגיע לי ויכול להיות לי יותר טוב. כאילו אני בקלות מתרגלת למעט. נוט אני מור.[/u]
כן אה, פשוט עניין של הרגל.
טוב, יושבים לי על הראש פה, בלתי אפשרי ככה
אז רק מדווחת שאני לגמרי מתכננת כמה שעות איתך שבוע הבא (כנראה חמישי), מקווה שיצא לי וכמובן שיתאים גם לך, נדבר...
שבת שלום אהובה שנזכה לזכור את האמת ולהתרווח בתוכה


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-02-03T15:36:01):
קודם כל, בשביל לימונדה:
[url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3017347,00.html]ויסלבה שימבורסקה[/url] הגדולה.
ז"ל.

[u]הגבירה, אני אומרת שעכשיו אני שמה לב שמה שכתבת זה בדיוק מה שאני עושה. תודה גדולה.[/u]
האמת, שכבר כשכתבתי את זה, עשית את זה, וזה היה נהיר לי מהכתיבה שלך כאן, וכתבתי את מה שכתבתי כי תארתי לעצמי שבעקבות זה יהיה נהיר גם לך (-:
שמחה שצדקתי.. (-:

[u]אתמול גיליתי שלפעמים אני שוכחת שמגיע לי ויכול להיות לי יותר טוב. כאילו אני בקלות מתרגלת למעט. נוט אני מור.[/u]
מאוד מוכר, ומדהים עד כמה להרחיב היא פעולה שקשורה בכ"כ הרבה מאמץ וקונפליקט פנימי, ואילו הצמצום פשוט קורה, בלי להניד עפעף - נשאב אל תוך עצמו...
ובכן... [u]נוט אני מור[/u] אמן!!

[u]אני קופאת עכשיו[/u]
ודבר אחרון לגבי הקור.
לי קר כל הזמן... תמיד סבלתי מקור, תמיד החורף היה לי קשה מאוד ובשנים עברו ממש גרר אותי למטה (מחלות, דכאונות, ירידות כללית) ובעקבות היוגה אני ממש אדם אחר בחורף, ובמיוחד בחורף הזה. עדיין קשה וקר לי יותר מלרוב האנשים סביבי....
בכל אופן, בחודשים הקרים נורא האחרונים, כל הזמן מתגלגל לי המשפט הזה על השפתיים: "שהרגעים היחידים שלא קר לי בהם זה כשאני מתרגלת" - מה שלגמרי נכון.
בשאר הזמן אני פשוט נצמדת לתנורים וכוסות תה ולא זזה לחדר אחר אלא אם כן התנור בא איתי או שיש שם תנור אחר. והשבוע, אפילו בזמן תרגול היוגה כשהגוף כולו היה חם, עדיין נשארו כפות הרגליים קרות שז שערורייתי.
העיסוק הזה שלי בקור ובאיך להתחמם 24 שעות, הביא לכתיבת פוסט חורף ולסדנת חורף, שניהם מוקדשים לחימום והגנה על הגוף בחורף - ואם זה מעניין אותך את מה זה מוזמנת לשניהם. (-:
(()) ושבת עוטפת.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-04T01:04:13):
יש לי מלא לכתוב בסופו של היום הטוב והמעשיר הזה
ובינתיים רק אכתוב לילה טוב
ותודה
ע ל ה כ ל


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-02-04T16:14:12):

[u]יש לי מלא לכתוב בסופו של היום הטוב והמעשיר הזה[/u]
שמחה לשמוע ומחכה בסבלנות.
את מאירה באור גדול בימים האחרונים, |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-05T14:07:02):
הזמן עשה את שלו
עכשיו שיעשה את שלי


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-05T15:29:35):
הקונספט מחשבה בוראת מציאות
רוויי רגשות אשם.
כשדברים נהרסים- זה בגללי?
כותבת את המילים האלה וגם את המילים על הזמן ממקודם בהסתייגות.
מרגישה משהו ומרגיש את הסתירה שלו.
את שצפיתי מראש אני חווה ביממה האחרונה. אפשרי היה למנוע את זה? זה קרה בכלל? זה הסוף? זו ההתחלה? זה ההמשך, פשוט עוד צומת של חישוב מסלול מחדש?
כשאני אומרת שאני לא יכולה יותר, שבא לי לברוח, שהכאוס משתלט עלי, זו אמת? זה אוטומט שמפעיל אותי?
הצהוב אומר שנוכחותך חשובה לי מדעתך. נראה לי שהוא מדבר עלי ועל עצמי.
לא רוצה לנהוג בפזיזות
לא רוצה להסתפק במזיק.
חושבת על מאיר מלא ובא לי להרביץ לו. גם פה סתירה לסטירה, כי בא לי גם להגיד לו תודה, להתחבק, לדבר, לצחוק, שיראה כמה גדלתי כמו שהוא ראה בתוכי את מה שאני עוד לא ראיתי בי.
ועכשיו רואה ועכשיו לא רואה.
וששה בכאב אלי סוף כי זה המוכר.
חשה בדרמה בטראומה ועולה בי קול- יאללה יאללה תאספי את עצמך בצעדי ריקוד הכל טוב ואפילו מצחיק. לא, לא, יש גם מלא עצב עלבון ופחד.
כותבת מבלבול כי עוד מבולבלת.
כותבת מהרגל.


[b]לימונדה[/b] (2012-02-05T15:53:56):
וואוו שבע. נאלמתי דום. את כותבת כל כך יפה שאין לי מילים |*|
_חושבת על מאיר מלא ובא לי להרביץ לו. גם פה סתירה לסטירה, כי בא לי גם להגיד לו תודה, להתחבק, לדבר, לצחוק, שיראה כמה גדלתי כמו שהוא ראה בתוכי את מה שאני עוד לא ראיתי בי.
ועכשיו רואה ועכשיו לא רואה._ |U|
גם אני חושבת הרבה על מחשבות שבוראות מציאות ומציאות שבוראת מחשבות ואיך הדבר היפוכו נימצאים יחד כל הזמן. בכל סיטואציה.
בכל מקרה לי לא ניראה לי שאת הולכת לנהוג בפזיזות ולהסתפק במזיק
לי דווקא הכל נקרא בכלל לא מבולבל
וטוב שאת כותבת
|L|


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-02-05T19:07:43):
_הזמן עשה את שלו
עכשיו שיעשה את שלי_
יש לי חבר טוב שתמיד אומר: "הזמן עשה את שלו, הזמן יכול ללכת" (-:
והוא באמת עושה את שלו וממשיך ללכת...
[u]כשדברים נהרסים- זה בגללי?[/u]
כשדברים נהרסים, זאת אחת הדרכים של הזמן להמשיך ללכת... ובמובן הזה הם נבראים ומתפוגגים, כמו כל דבר אחר בעולם הזה - ואולי במובן הזה יש את הדבר עצמו ואת הסתירה שלו. מציאות שהגיעה כדי לשקף משהו, ונהרסת כדי לשקף מציאות אחרת או לקדם את יצירתה של מציאות חדשה שנולדת מעבר לפינה... לא יודעת אם זה עושה שכל עבורך... (-:
אני חושבת אולי שפחות נכון להסתכל על הקונספט הזה של מחשבה יוצרת מציאות "אחד על אחד".
אנחנו בגדול יוצרים מציאות פנימית שמשתקפת במציאות החיצונית שלנו וזו החיצונית בד"כ תשקף משהו שכבר קיים בתוכנו, לכן רוב הטכניקות והתורות המעמיקות להתפתחות וצמיחה אישית מקדישות חשיבות גדולה כ"כ לשינוי המציאות הפנימית...
[u]יאללה יאללה תאספי את עצמך בצעדי ריקוד הכל טוב ואפילו מצחיק. לא, לא, יש גם מלא עצב עלבון ופחד.[/u]
חושבת מותק שחשוב ובריא לנו לראות את העצב הזה, לא לטייח אותו או לטאטא מתחת לשטיח, יש כאן עצב, ומותר לו לחיות ולהתאוורר ולנשום וזה אפילו לא עומד בסתירה עם זה שהכל טוב במקרו - מישהו אמר שעצב הוא רע?
'צטערת אם היום אני ככה מדברת היום בערטילאיות, מקווה שאני מובנת.
@}


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-02-05T21:56:10):
[u]מציאות שהגיעה כדי לשקף משהו, ונהרסת כדי לשקף מציאות אחרת או לקדם את יצירתה של מציאות חדשה שנולדת מעבר לפינה...[/u]
מקסים!!
ובכלל כל מילה של [po]הגבירה בחום[/po] זהב היום {@
בעניין של יצירת המציאות כתבה הגבירה כה מדויק.
נדמה לי שיש בילבול גדול בעולם כיום בעקבות ההגדרה הזאת "אנחנו יוצרים את המציאות שלנו"
האמת היא וכולנו חווינו את זה בהזדמנות זו או אחרת ששני אנשים יכולים להיות באותה סיטואציה בדיוק ואחד ייחווה אותה כברכה והשני כקללה.
אז אחד יצר מציאות חיובית והאחר מציאות שלילית?
לא, המציאות היא המציאות והיא מראה או שיקוף בכל רגע לפנימיות שלנו.
בעצם זה רק אומר שאנחנו רואים החוצה רק את מה שבתוכינו.
[b]כלומר[/b] אנחנו בעצם מתבוננים פנימה כל הזמן!
אין מציאות אוביקטיבית, היא לגמרי צבועה במה שעובר עלינו מבפנים.
בגלל זה קורה קסם כשאנחנו מצליחים להתבונן מהצד, גם על הסיטואציה אבל [b]גם[/b] על עצמינו, על אותה פנימיות שאיתה אנחנו מזדהים ולפתע לא להזדהות איתה!

כמו החדרים האילו שהיו פעם בלונה פארקים או ירידים (אולי רק בארה"ב?) של מיליוני מראות... כבר לא ברור מה המציאות ומה ההשתקפות, אפילו אני לעצמי הייתי מתבלבלת - אני פה או שאני שם???

בקיצור זה מן משחק כזה שלעיתים הוא מבלבל נורא ולעיתים הוא משעשע,
יודעת שאת כבר מכירה את המשחק הזה.

והכי חשוב רוצה להצטרף שוב לגבירה במפשט הזה -
[u]חושבת מותק שחשוב ובריא לנו לראות את העצב הזה, לא לטייח אותו או לטאטא מתחת לשטיח, יש כאן עצב, ומותר לו לחיות ולהתאוורר ולנשום וזה אפילו לא עומד בסתירה עם זה שהכל טוב במקרו - מישהו אמר שעצב הוא רע?[/u]

ושוב חוזרת על עצמי - |L||L||L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-06T12:39:05):
לקח לי רגע להבין שהבוקר יש לי זמן. יש לי זמן.
יכולתי להימרח במיטה אחרי שהתעוררתי יקיצה טבעית משינה טובה וארוכה.
יכולה לשבת בגג עד מתי שבא לי.
יכולה לא לענות לסמסים וטלפונים בינתיים.
אשכרה עמדתי מתחת לשמיים לנשום כדי להאט את הקצב, פשוט כי אפשר.
הצהוב אומר להסביר פנים על פני להסתיר פנים. כמה משקף במדוייק את ההתלבטות שלי.
לימונדה, גבירה, עדינה.
כמו שלוש מלאכיות שומרות הרגשתי שאתן כשקראתי בלילה מה כתבתן. רוצה להגיד תודה. הליווי שלכן נוסך בי רוגע, עוזר לי להסתכל בקושי המאובן, להפריד אותו, לנער את הראש ולהיזכר במכלול החיים.
תודה על האמונה סוויט למונייד
ועל ענייני המציאות הפנימית הכל כך נכונים גבירקה ואחותי.
והעצב.
ועכשיו קמה להתקלח ולצאת לקנות לי שמלה, לערב חשוב מחר, שעבדתי מאוד קשה לקראתו.
אוויר של שינוי, מזג אוויר חם ויבש שמיד עושה לי טוב.
לסמוך לסמוך לסמוך.
תודה |L| |*|


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-02-06T12:59:49):
ולא לשכוח לשמוח גם קצת :-)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-02-06T16:54:43):
תסמכי תסמכי על עצמך כי זה הכי בטוח, בהצלחה לך לערב החשב מחר!!!


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-02-07T16:59:52):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u][po]עשב השדה[/po] , זה כבר כמה ימים שאני חושבת עליך ובא לי למצוא קצת מילים ממך. סתם, שתדעי.[/u]


וואו, מחמיא ומלטף, מעניין מתי נכנסתי, יכול להיות ש"שמעתי " אותך? הולכת לבדוק


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2012-02-07T17:00:47):
(-:


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2012-02-07T17:04:15):
יומיים אחרי..... בהחלט אפשרותו כי כשאני נכנסת לבאופן זה בעיקר בשביל לקרוא אותך, את עדינה, ואת עירית לוי, בדרך כלל פששש
וזה לא קרה חצי שנה בערך


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-02-08T00:23:11):
הי יהלומית, מקווה שהערב החשוב היה מוצלח (()) |[b]||[/b]|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-08T01:48:15):
נטיקה את כזאת נטיקה מתוקה שכתבת את מה שכתבת! ועשב, ברור לי שהרגשת.
פלוני, מי שלא תהיי או תהיה, אני אוהבת את ביקוריך כאן.

לפעמים יוצא שאני מגיעה לדף שלי אחרי שקראתי וכתבתי אצל אחרות וכבר עייפה ונרדמת ולא רואה אופציה להרחיב את הכתיבה.
הערב היה מוצלח בעיקר כי הערב הראה לי אותי.
ואני קצת מופתעת ממה שראיתי.
ראיתי מלא טוב שקיוויתי שיש בי
ויותר מזה- גיליתי תכונות בי שלא הכרתי, לא יודעת אם היו ולא שמתי לב או שפשוט רק לאחרונה נולדו/התעצבו/יצאו לאור.

וזה לא מה שישביע את תאבוני לא
וזה לא מה שיניח את דעתי לא לא
כתבה יונה וולך.

בית יכול להיות המקום בו אנחנו מתרגלים לעצמינו, כתבה דליה רביקוביץ.

זה היה בית ספר, זו הייתה דלת, הערב שהיה היום, כותבת אני.

לומדת תוך כדי תנועה.

ליל מנוחה ובוקר טוב ליום טוב מחר.

ט״ו בשבט הוא החג האהוב עלי. חג שמח


[b]קואלה[/b] (2012-02-08T07:52:57):
_הזמן עשה את שלו
עכשיו שיעשה את שלי_
שבע היפה, את עושה את שלך ואת עושה המון, המון, המון. כל הכבוד לך את מדהימה!
מקווה שאת שמה לב, שקשה לך כי את בעליה, מקווה שאת לוקחת מדי פעם אוויר ומתבוננת בנוף ומגלה כמה גבוהה כבר תיפסת
נישבוקים


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2012-02-08T09:58:35):
הי יהלום זוכך שכמוך
את רק משתבחת עם הזמן , ואכן
כיוון המבט התחדד, והוא פשוט
ואותו את מפיצה כאן לכולנו, בגלל מי שאת

קואלה- אימצתי,תודה
_קשה לך כי את בעליה,
מקווה שאת לוקחת מדי פעם אוויר ומתבוננת בנוף
ומגלה כמה את יפה בו, וכמה הוא אוהב אותך בו, הנוף,

היהלום שבנוף, חג התעוררות האדמה היום, איזה חג.... (-:


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-02-08T17:36:02):
_הערב היה מוצלח בעיקר כי הערב הראה לי אותי.
ואני קצת מופתעת ממה שראיתי.
ראיתי מלא טוב שקיוויתי שיש בי
ויותר מזה- גיליתי תכונות בי שלא הכרתי, לא יודעת אם היו ולא שמתי לב או שפשוט רק לאחרונה נולדו/התעצבו/יצאו לאור._
@} איזה יופי!!


[b][po]נועה ברוך[/po][/b] (2012-02-08T17:37:33):
[po]עשב השדה[/po] כתבת מקסים :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-09T21:03:51):
השיח עם הצהוב שוב עולה מדרגה.
אני באה לכאן לכתוב שהמסקנה היומית היא שמצב הרוח שלי לא תלוי בי כי היום היה לי יום מצוין שבאותה מידה יכול היה להרגיש לי מחורבן
פתאום בא זה המתנשא הצהבהב ואומר לי שהדבר היחידי שבאמת בשליטתך זה מצב רוחך.
ובדיוק כשאני מחליטה שמאסתי לעת עתה מענייני עבודה פנימה ועודף מחשבות וניתוחים ותובנות והתבוננויות, הדיסוננס המתואם עם הצהוב מביא אותי לחשוב שפה בדיוק הקטע-
מצב רוחי כן בשליטתי.
טוב.
לא יודעת.
אולי.
לפעמים.
אחכ נראה.
שלום.


[b]קואלה[/b] (2012-02-09T21:43:26):
הצהוב הזה זה קסם


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-11T18:42:19):
פתוחה פתוחה פתוחה


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-11T22:57:02):
אוטו סוגסטיה.

עלה בי לפני יומיים, עלה בי שוב היום.

[hr]

תוך כדי התבודדות מבורכת עם עצמי לפני כשעה, עלה בי זכרון, או נכון יותר לומר, הבנת משמעותו של זכרון, חוויה, אירוע, מקרה, משהו שעברתי לפני כשש שנים. לא הנחתי להפתעה מהופעתו הפתאומית ומעצמת ההבנה לעצור אותי מלפרק מתוכי את מלוא הכאב והזעם על שעברתי את זה ואת מה שזה עשה לי אחכ.
זה נגמר בצחוק, היום.
שבוע טוב מאוד. ברוכה השבה אליך.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-02-11T23:55:03):
שבוע טוב מאוד מאוד. העיקר שהיום נגמר בצחוק גדול ותקוות הבנתי ששבת אלייך שזה הכי משמעותי לך.
שבוע מבורך!!!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-13T22:47:26):
תובנה שבכל פעם מצחיק אותי כמה שהיא נכונה ויכולה לעזור, אם אזכור-
כשמצב הרוח פתאום מתערער, קודם לבדוק אם אני רעבה.
לילה טוב.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-14T23:29:12):
האם אני באמת מאמינה שעישון סיגריות הוא מחלה חשוכת מרפא?


[b]לימונדה[/b] (2012-02-14T23:51:29):
מה פתאום!
פשוט צריך להחליף חומר |גזר| לנשום הרבה. לשתות מים. "הדרך הקלה" עוזר בחשיבה חיובית. למרות שקראתי וכל פעם אני נופלת בפח מחדש.
יש לי חברה בתל- אביב שמכירה מישהו שגומל אותך בכמה דקות של טיפול. לא בטוחה בדיוק כמה, אבל אחוזי הצלחה גבוהים ביותר... הוא גומל אנשים מתוך אידיאולוג יה ולא לוקח כסף.. אם את רוצה אני אברר בשבילך פרטים.
|*| לימונדה נגמלת החודש one day at a time


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-15T00:12:00):
השנה היא 1983.
היום הוא יום האם.
התמונה היא של ילדה עצובה עצובה עצובה.
השנה 2012.
היום הוא היום.
התמונה היא של אשה בדירה שלה, מרגישה את הילדה הזו, מבינה כמה לפעמים היא עדיין מחכה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-02-15T08:22:47):
ציפייה לאושר
יהודית רביץ
מילים: אסתר שמיר
לחן: יהודית רביץ



האביב הוא ציפייה דרוכה לאושר,
פרחי צהוב סגול פורחים כמו הבטחה
וכל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי,
דמעות כאב הופכות לדמעות שמחה.

וגם אתה, כן, גם אתה תקווה לאושר,
אתה לוקח את ידי לתוך שבילי לבך,
רגליי הולכות קלות לא מסרבות ללכת,
אני יודעת שאני מאמינה בך.

וזה מפחיד אותי לרצות לקחת חלק,
אפשר להפגע, אפשר לכאוב.
קצת אומץ לב
אני אומרת לא יעשה לי נזק,
האביב הזה יקח אותי אל תוך הטוב,
האביב הזה יקח אותי אל תוך הטוב.

האביב הוא ציפייה...

וזה מפחיד אותי לרצות לקחת חלק,
אפשר להפגע, אפשר לכאוב.
קצת אומץ לב
אני אומרת לא יעשה לי נזק,
האביב הזה יקח אותי אל תוך הטוב,
האביב הזה יקח אותי אל תוך הטוב.

וכל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי,
דמעות כאב הופכות לדמעות שמחה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-15T13:10:01):
פלוני- תודה.
פתחתי את היום בהקשבה לשיר הזה ואימרו אמן.
ולמונייד- תודה. אני עכשיו עם הדרך הקלה ואימרו אמן.
אמן.


[b]לימונדה[/b] (2012-02-15T20:48:01):
אמן!
[b]הגומל[/b] שלומי אפס חמש אפס 5314105 תגידי לו שאבישג (חברה שלי) שלחה אותך.
שתהיה דרך קלה שבע אהובה |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-16T22:42:56):
[u]כל כך הרבה זמן כמעט[/u]
ראיתי את המשפט הזה באחד הדפים ודקירה בגוף.
בחתונה של חברת ילדות. שמחה מהולה בשעמום מהולים במצב רוח שהבאתי מהבית. והוא לא טוב.
לקום לרקוד למרות הכל. בעיקר למרות המוסיקה המזעזעת.
אין שום סיבה מוצדקת לכתוב פה עכשיו. מי שאני רוצה לדבר איתו עכשיו אי אפשר וגם כשממש אפשר אני לא יכולה.
סערה צפויה בסופש. מה הקשר? חשבתי שגמרנו עם זה. הגג ואני העברנו יפה עד עכשיו, לא רוצה שעכשיו נשבר.
ספות עור לבנות, שנדלירים קריסטליים מזוייפים, פרחי קטיפה וכל הסיפור, אורחים מנצנצים רוקדים, ובהחבא אני, לבושה יפה ועניינים, זתומרת מתחת למעיל כי יצאתי לעשן. גם ההורים שלי כאן, מחכים שאבוא לרקוד איתם, בטח לא מבינים איך אתמול במקווה ובחינה הייתי כל כך שמחה והיום פניי נפולות. מתחת לחיוך. לפחות זה מתחת לחיוך. פעם זה היה מעל הכל.
מחכה לטלפון מחברה שלי, הטובה שלי, שיודעת לפעמים לשאול במדוייק ולהביא אותי לביטוי ולבכי ברגע. ומה לבכות עכשיו? בחתונה? מה אני קלישאה.
מה מפחיד? היא שאלה.
שאאבד אותו, שלא אמצא אותו, שאפול, עניתי, הגוף שלי דקירות.
קולות אשמה עצמית מנסים להסתנן, אין לי כח אליהם יותר, חלאס.
בא לי לעוף מכאן, להשתכר, ולהגיד הכל הכלהכל הכל, בלי לחשוב על השלכות, בלי לחשוב על פחד.
איך אותו דבר נראה קסום ומדוייק ואבוד בבת אחת?
עד מתי? ואז מה?

אני רוצה ג ש ם ט ו ב ש ל ד ב ר י ם ט ו ב י ם. ש פ ע. שפע פתאומי שיסדר הכל, את המעט שאני מבקשת. את הנעים הבריא האוהב שאני כל כך צריכה כבר. בית.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-17T02:00:16):
כשהייתי בת 16 נהגתי לכתוב את המילה why
סתם ככה בכל מיני מקומות.
כמו התקופה הזו בילדות שילדים שואלים אבל למה? רק עצוב.
ועכשיו זה מצחיק אותי לשאול למה. מצחיק אותי שנדמה לנו שאולי יש תשובה. או שאין תשובה.
זה קורה שהדרך מתמשכת. הנוף מתחלף או שזה וידאו ארט שרץ בלופים?
כל גיל והשמחה שלו אומר הצהוב.
כל גיל והלמה שלו.
נכנסת למיטה ומרגישה שלפעמים הרבה יותר קל להתמודד בשכיבה.
בבקרים האחרונים שבתי לסורי, מלחמות בשעון המעורר, צלילי הנבל הנעימים (נעימים מדי) של הנודניק נכנסים לחלומות, כל מה שבא לי זה להישאר במיטה.
והנה מחר יומיים בהם אני יכולה לא לצאת מהמיטה.
כיף לי מהמחשבה הזו? לא.
למה? בגלל ההווה או העבר או העתיד?
מי חושב בסדרי גודל כאלה כשזה כולה סופש חורפי?
לדמיין.
אני צריכה לדמיין יותר את מה שאני רוצה.
יש לי סחרחורת קלה.
פתאום נהיה שקט לרגע מרעשי החוץ והבטתי בחדר שלי. נזכרתי שבטוח פה.

טקסט שכתבתי לי לפני שני לילות:
 במילים כתובות. 
נמאס לי להרגיש כמו אשה משוגעת. 
נמאס לי שאני בכלל לא אשה משוגעת ובכ״ז לפעמים אני מדמיינת שזה מה שאני, שזה מה שנראה שאני.
ומולי שאננות.  
יושבת בגג, דיגדוגי עצבים בגוף ומשהו יושב לי בבטן, מעיק. לא פייר ככה, חושבת לי. לא רוצה להרגיש ככה. אני עושה הכל כדי להנעים לי את הקיום, אני רוצה להפסיק לעשן, אתמול בשעה הזו עפתי על עצמי, אהבתי אותי והיה לי כל כך כיף, הכי נעים בעולם, עם עצמי, עם הגוף שלי, עם הבית שלי. סמכתי על החיים. 
מה זה מה שמעיב עליך? אני שואלת אותי. מקשיבה לגוף כי הוא היחיד שלא יודע לשקר.  
עלבון. 
עלבון על קלות הראש, ההתעלמות, משהו קורה ופתאום נמחק, כאילו כלום.
כאילו שום דבר לא באמת חשוב, או בעל ערך או משמעות או השלכות. אפשר לדפדף הכל בקלות. 
זה לא נכון.
וזה לא פייר שאני לא אומרת, כי אני מרגישה שאסור לי, שאני למטה, אז לא אומרת ומרגישה כמו שיחה ממתינה אנושית.  
לא רוצה להילחם, להקשות, רוצה לסמוך על האי השקט שבראתי בתוכי, אבל גם לא רוצה להרגיש שמישהו אחר מנווט את הרוחות שלי.

  אי שקט --> אי שקט. 

< [po]שבע יהלום[/po] חווה תחושה שמזמן לא חוותה, חשופה פה מדי>


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-02-17T08:32:08):
חיבוק יקירתי , וגשם של דברים טובים שיופיע.


[b]לימונדה[/b] (2012-02-17T19:44:16):
“From bitter searching of the heart,
quickened with passion and with pain
we rise
to play a greater part
this is the faith from which we start.”
Leonard Cohen


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-02-17T20:02:17):
חיבוק יקירתי , וגשם של דברים טובים שיופיע.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-02-18T09:17:52):
אי-שֵקט אי-שַקט
בעצמי ישובה באי הזה בשבוע האחרון
מתגעגעת אליך מרחוק יום יום
נמאסו עלי הסמסים והטלפון והרחוק
אולי אולי אולי יום שני... אבל רק אולי...
חיבוק חם ליום סוער
בואי ניתן לסערה שבחוץ לעשות את העבודה
הצהוב - במאבק בינך ובין עצמך אי אפשר לנצח, רק להפסיד.
אינסופ לבבות אדומים וחיבוק חמים בספה על הגג


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-02-18T09:18:47):
[u]this is the faith from which we start.”[/u]
אכן.


[b]קואלה[/b] (2012-02-18T09:23:47):
זה קורה
שהדרך מתמשכת
זה קורה
יש ללכת, ללכת.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קורה.

זה קרה
שהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קרה.

זה יקרה
ואולי בסוף הדרך
שנראה,
כי הדרך מתמשכת.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה יקרה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-19T00:32:44):
הפתעה!-
דלקת בדרכי השתן.
חוויתי רק אחת (נוראית) בימיי חיי. מקווה שזאתי שבאה שלשום ועושה טיזינג תלך ממני עד הבוקר ולא תתפתח לסיוט האמיתי. תה זקן תירס אשכרה עוזר. זה קור החורף? זה הגוף שמשחרר מעצמו קצת? זה משנה?
סופש הפוך מבולבל ותלוש מסתיים.
כל כך תלוש שאני לא זוכרת אפילו מה אני מאחלת לשבוע החדש.
אז בכל זאת
שאקום בריאה
וחזקה
וממשיכה לקרוא להפסקת עישון בלי להתייאש מראש
שאזכר בטוב, שאצא מהמקום הלפות הזה שעכשיו מרגיש שהכל תרמית לעוור את עינינו מהרע שהיה ויש ויהיה.

המילים שלכן מפשירות קרחונים אבודים.
ועם ליאונרד לא נכנסים למשא ומתן. הוא אמר, הוא עבר, הוא יודע.

שאחזור אלי, לחופש של להיות פשוט אני, שלמה.

|[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |[b]| |[/b]| |*|


[b]גוונים[/b] (2012-02-19T12:16:57):
(())(())(())(())(())
(נטולת מילים בזמן האחרון, אז זה המקסימום שיוצא לי, אבל קוראת, ואיתך כל הזמן)


[b]לימונדה[/b] (2012-02-19T12:56:24):
יש עוד תרופת סבתא לדלקת בדרכי השתן...עושים חליטה מעלי פטרוזיליה (במקרה זה אם אפשרי ממש עדיף אורגני) ושותים כל הזמן כמה שיותר ממנה. כמו תה פטרוזיליה. זה אמור לעזור.
לגבי הרצון להפסיק לעשן- אני גם כבר שנים מסתובבת במעגלים של רצון להפסיק, בן זוג ששונא את זה והתמכרות שמטריפה את הדעת. לדעתי שווה לנסות את "הגומל"- אין לך מה להפסיד!
מקוה שקמת בריאה וחזקה יותר
[u]שאחזור אלי, לחופש של להיות פשוט אני, שלמה.[/u]
אמן |*|


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-02-19T19:33:33):
הוי שבע שבע או יהלום איך שתרצי. כפי שאמרת "זה הגוף שמשחרר מעצמו" אולי להזכיר לך שאת כאן וצריכה לתת לעצמך את מלוא התשומת לב שמגיעה לך.
אמן שתחזרי לעצמך ולחופש של להיות פשוט את שלמה ובריאה.
חיבוק גדול ושבוע טוב. big hug


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-02-19T21:22:31):
(())
[u]כל גיל והלמה שלו[/u]
כל גיל והוידיאו ארט שלו...
תרגישי טוב, 7 |*|, אינסייד אאוט @}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-02-19T22:23:30):
אין לי מה לאמר...
אין לי איך לעודד.
גם אצלי אין איזו מלאות או ירקות שיכולה להעביר הלאה.

אבל איזה כיף שיש פה נשים שתומכות בך.
מקסים.
מקסים
ומעוררת השראה הכנות שלך והחופש בכתיבה, ברגשות.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-20T19:51:11):
אתמול לפני השינה התרגשתי עד דמעות להתבונן ביום שחלף ולראות בו את מה שאיחלתי לי. הוקרתי תודה לאלוהים מקרב לבי.
הדלקת חלפה. זקן התירס, תודה גם לך.
למונייד, בפעם הקודמת שסבלתי מזה והציעו לי חליטות פטרוזיליה, לרגע חשבתי שאני מעדיפה דלקת ;) בסוף שתיתי 2 ליטר כזה כל יום במשך שבוע וכל יום מחדש בכיתי. זה לא עזר. שום דבר לא עזר אז ואחרי חודש נשברתי לאנטיביוטיקה.
תודה חברות שלי, גםהאלמוניות/אלמוניים על כל עידוד וחיזוק וחיבוק. זה כל כך כל כך הרבה בחיים האלה.

הצהוב אומר זה לא נגדך זה בעדי, משפט שאמרתי אתמול שלוש פעמים.

לימים שבהם בעדי יהיה גם בעדו ולהיפך, אמן.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-02-20T20:11:07):
[u]לימים שבהם בעדי יהיה גם בעדו ולהיפך,[/u]
גם זה נכלל בקטגוריית המשפטים שאפשר לומר עליהם: !that's it in a nutshell

[u]אמן[/u] אמן,אמן! |L|


[b]לימונדה[/b] (2012-02-20T21:33:12):
אם בעתיד אני אשמע על דלקת בדרכי השתן מיד אני אגיד "זקן תירס אין- פטרוזיליה אאווט"
שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב! |L|


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2012-02-20T21:35:57):
היי שבע,
טוב אז הדלקת הזו היא הדבר המעיב שהיה לך בבטן לפני שפרצה... כנראה
ולעצות פרקטיות ומקצועיות
זקן תירס זה בסדר אבל צריך גם כמוסות של חמוציות , עדיף של אלטמן כי יש בהן גם סרפד וגם בוכו בנוסף,
ואפשרגם לגוון עם תה סרפד יחד עם הזקן תירס או לחוד
לזהות ממה זה התפתח מגע מיני?.... קור ..... סטרס....
לדאוג להבסיס את החומציות בשלפוחית.... חמוציות עובד טוב לפחות שניים ליום,
גם שתיה של חומץ תפוחים בנוסף שומרת על חומציות מאוזנת כפית בכוס מים ואפשר להמתיק בדבש

חוצמזה שיטת פאולה יכולה לעזור


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2012-02-20T21:39:14):
לא להפסיק לטפל למרות שיש הקלה כי לפעמים זה עקש וזקן תירס משתן היטב אבל יכול לא להספיק
וגמני שמחה על ההקלה בכל זאת


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-02-21T17:48:18):
שבק'ה,
שמחה מאוד על ההקלה ועל כל העיצות המועילות שניתנות לך כאן.
חוויתי של דלקות בדרכי השתן, שתיהן היו מהגהינום ובשתיהן נכנעתי לאנטיביוטיקה, לצערי אחרי יום של חמוציות היה ברור שאין כאן זמן או מקום לתהליך טבעי.
מקווה שתמשיך ההקלה עד לריפוי מלא כי דלקת בדרכי השתן זה ממש מוי לא כיף.
ותודה על החיבוק והגעגוע שהשארת אצלי
(())(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-02-25T03:17:22):
שבע עושה החלטה בוגרת.
כמה קשה.
כחולת אוכל מקסיקני, צימיצנגה זכרונה לברכה היתה המסעדה האהובה עלי. מאז שנשרפה, נוהג השף להקדיש אחת לשנה כמה ימים בפברואר לתפריט האהוב ועושה חגיגת צימיצנגה במסעדה הנוכחית שלו. זה קורה בסופש הזה. כשכמה חברים החליטו שהולכים מחר בערב התרגשתי עד דמעות.
היום חשבתי על זה קצת, והרגשתי שכיף אדיר ככל שזה יהיה, מדובר בפאקינג מסעדה יקרה בטירוף, ושבעצם אני לא שלמה עם הוצאה נהנתנית כזו עכשיו כשאני מנסה לבנות משהו.
החלטתי לא ללכת, ולא, זה לא פחות דרמטי ממה שזה נשמע.
אבל
החלטתי לארגן לי אוכל מקסיקני השבוע איכשהו, לא אכפת לי איך
וגם
החלטתי לקנות לי מתנה שתשאר קצת יותר מכמה שעות של שכרון מרגריטות וטעמים מטמטמים (כותבת וההחלטה מתחילה להתערער).
זהו. חשתי צורך לשתף.

עברה שנה מאז לונדון וקווין שלי. אני לא יכולה לכמת כמה כמה המון המון פעמים חוויתי מאז רגעי שמחה מההיזכרות העוטפת במה שהיה לי שם איתי בימים האלה. מודה על כל שנייה כזו ועל כל דבר שקניתי לי שם :-)

כן. הנה לכן החיים. שישי אחד כאבים עזים בגוף ובנפש, שישי אחרי התעסקות קלילה (בכובד ראש) באוכל ובגדים.

עוד דברים מעניינים קורים אבל עכשיו זה מה שמעניין אותי.

עשב, הדלקת אכן חלפה סופית ומהר כמו שהרגשתי, ושאלתי את עצמי את השאלות שהצעת מיד כשהתחילה. התשובה היתה לי ברורה- הגוף שלי ביקש ממני בונדינג. וקיבל. ואין לי שום ספק שזה תרם להחלמה המהירה לא פחות ויותר מהתה.
תודה אהובה יקרה.

שבת טובה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-02-25T03:30:38):
אנחנו פה יחד, פותחת איתך דף דף וקוראת את מילותייך שנוסחות בי געגוע....
(-:

[u]שבע עושה החלטה בוגרת.[/u]
מצדיעה לך, באמת!

יום ראשון אתקשר, צפי ביקור בטוח בתחילת השבוע (אלא אם כן לא תוכלי... מתפדחת אפילו להגיד מתי למקרה שיתבטל [b]שוב[/b] אז מחכה לרגע האחרון לתאם על אף הסיכון שלא תהיי פנויה :-S)
כוכבים ונשיקות לרב, ליל חלום מתוק לך אהובה


[b]קואלה[/b] (2012-02-25T13:41:13):
_החלטתי לארגן לי אוכל מקסיקני השבוע איכשהו, לא אכפת לי איך
וגם
החלטתי לקנות לי מתנה שתשאר קצת יותר מכמה שעות של שכרון מרגריטות וטעמים מטמטמים (כותבת וההחלטה מתחילה להתערער).
זהו. חשתי צורך לשתף._
שיהיה לך סופ"ש טעים ונעים. כשרעבים מאד, הכל טעים. למרות שגם אני מאד אהבתי את צ'ימצנגה עליה השלום



[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-02-25T18:00:44):
[u]כן. הנה לכן החיים. שישי אחד כאבים עזים בגוף ובנפש, שישי אחרי התעסקות קלילה (בכובד ראש) באוכל ובגדים[/u]
שבע אהובה, התמלאתי אופטימיות כשקראתי אותך אמש.
מקוה שהשבת היתה מפנקת ושמחה <ושהגיעה אלייך פיית שליחויות עם הסעודה המקסיקנית המשובחת שאיחלת לעצמך.>
שבוע מבורך |*|


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-02-25T18:57:02):
שבק'ה מותק,
כ"כ מבינה אותך לגבי החלטות דרמטיות וויתורים הקשורים באוכל... באמת (-:
אני עוברת לאורך השנים תהליכים כ"כ משמעותיים עם אוכל: היחס שלי אליו והיחס שלו אלי, עם מה שאני אוכלת, האופן שבו אני אוכלת ומה הוא מייצג עבורי.
אולי פעם יצא לנו לדבר על זה, כאן או פנים אל פנים, אני בטוחה שנמצא שם הרבה משותף.
אבל מה שבטוח שאוכל תמיד היה וכנראה תמיד יהיה דבר שמפעיל ומניע אותי, דבר שיש לו משקל חשוב כ"כ בחיי.
ולכן אני חושבת שזה ממש נהדר שהחלטת לפנק את עצמך השבוע באוכל מקסיקני, כי אני בטוחה שהמחווה הזאת תתקבל אצלך באופן משמעותי ותהיה לה השפעה מרחיקת לכת ביחסים שלך עם עצמך ובאמון ההדדי שלך איתך.
מחכה לשמוע דיווחים (-:


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-02-28T21:31:12):
|*|
ליום חדש


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-09T14:13:19):
אני יודעת, עד כמה שאני יכולה לדעת משהו עכשיו, שאני רוצה לכתוב כאן.
אני לא יודעת איך לגשת לכתיבה הזו בכלל, או לחיים עצמם.
מרגישה שאין כלום ואף אחד ואני אוויר עם רגש חרדתי. שוב משא ומתן מול הקיום. חשבתי שהבהרתי את הנקודה הזו כבר.
הרבה זמן לא כתבתי כאן. נטיקה- תודה על הכוכב וחזרה אליך.
כן כן אני יודעת שאלה הימים האלה בחודש. מה לעשות שאני מרגישה שרגעי החסד והשקט בין לבין קצרים מדי?
אני מניחה שאני כותבת כאן עכשיו כדי למשש איזשהי קרקע יציבה.
אין לי תאבון כבר יומיים. זה מאוד לא אופייני לימים האלה.
צריכה לתפוס את עצמי בידיים אמרתי לי אתמול.
להרפות, כן, ככה זה עכשיו, אבל תחושת הזמן האוזל מחלישה אותי, וגם הפחד לעוף.
שכבתי קודם על האספלט בגג, ככה איך שאני, תחת השמש החמה והטובה. זה נתן לי מזור לכמה רגעים.
זוכרת בלי ביקורת עצמית, זה לא משנה עכשיו את התחושה שאני אדם כבד, עצוב, כלוא בגישה רצינית וקשה. זוכרת שלפעמים אני חושבת שכיף איתי, שאני אוהבת אותי, ששמח לי לחיות את העולם דרך מי שהיא אני.
לכתוב בכל יום רשימה של חמישה דברים טובים שקרו לי עליהם אני מודה, וחמישה דברים בהם אני טובה, קראתי קודם בכתבה על פסיכולוגיה חיובית. ואני מוסיפה- לנסח מטרות, לפרק אותן לטו דו ליסט.
הסופש הזה לא בא לי טוב, אוהבת להגיע לשבת אחרי שבוע עבודה עמוס ומלא. השבוע היה כזה אבל רק עד שלשום, ואני, כמובן, מרגישה שהייתי צריכה לעשות יותר.
בכל אופן, השבת רק מתחילה, אולי כדאי שאתן לנו צ׳אנס.
חוויה שלא קרתה לי מעולם טילטלה אותי אתמול. עוד יש בי פחד בעקבותיה. הרמת עיניים סטנדרטית למעלה, במובן אלוהי, הביאה איתה פתאום שטף של ריק. בשבריר שנייה רואה פתאום את החיים מלמעלה, אותי לא קיימת, את בני האנוש צעצועים אומללים. אני יכולה להגיד שזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שאני יכולה למות. שאני אמות מתישהו. השעות הבאות הקשות הכילו בעיקר קליפת אדם מבוהל ותחושה עצומה שכלום לא קיים. לא הבית שלי, לא הסטודיו, לא כל האנשים שאני מכירה. הם לא מכירים אותי, הם לא שם. בתוך שכזה בדרך כלל כוחי היחיד הוא באלוהים, ואתמול, לראשונה, נחרדתי לחשוב שאולי הוא לא שם, וגם אם כן, לא רואה אותי.
כותבת עכשיו ויודעת שהוא איתי. צמרמורת התרגשות ממלאה את הזרועות והלחיים.
אם להניח לחיוביות, לאמונה בדרך, להכל לטובה, בא לי לפעמים לקחת את השנה האחרונה, לקמט אותה ולהעיף אותה לקיבינימט.
אבל למה? שומעת קולות מופתעים. כמה מלא טוב קרה לך השנה! זה נכון, ואולי זה בכלל האגו, מר אגו, שמעוניין לקמט ולמחוק.
בהן צדקי לפעמים אני בשוק מעצירה פתאומית והסתכלות מהצד- את אשכרה במצב הזה? את? עדיין? משהו פה לא הגיוני, משהו פה השתבש בדרך, ואני לא יודעת איך לסדר.
ביום ראשון אחהצ פגישה מעניינת עם איש מעניין. נראה מה יהיה לו להגיד.
חברה שלי בדרך אלי. ואני מרגישה פתאום שחבל עליה, לקבל את העצב שלי ביום שמש יפה ואופטימי.
זכרון קצר. יש חטא כזה?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-09T17:32:41):
דברים טובים:
עוגת שיש נימוחה, גם אם היא קנויה.
תחילת סדר חדש בגג, לקראת האביב.
שמש.
גוף בריא.
חברים. זו שהייתה אצלי עכשיו הביאה איתה אהבה.
משפחה.
הי, יצא לי שש.

במה אני טובה:
כתיבה.
סדר.
הקשבה ופענוח.
גמישות (בגוף, לא בהתנהלות).
אפייה.
חוש הומור.

ושוב יצא שש.
אולי לכבוד יום שישי.
זה קצת הרגיש כמו אתר היכרויות, לכתוב את הדברים האלה. אני כנראה צריכה להכיר אותי יותר ממה שנדמה לי שאני מכירה.

שתהיה שמחה קלה ובטוחה השבת הזו. אמן.



[b]קואלה[/b] (2012-03-09T22:33:59):
מוסיפה לרשימה שלך: שבע את טובה בלגרום לי (בטח גם לשאר האנשים בחייך, אבל לא רוצה לכתוב בשמם) להרגיש טוב יותר אחרי פגישה איתך מאשר לפני
וגם בצילום


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-09T22:43:40):
למונייד איזה כיף שבאת
והארת
והשתתפת.
יאללה כולן מוזמנות.
חדוות חיים זה בדיוק מה שאמרתי בצהריים לחברה שלי שאני מרגישה שאין לי. יש אנשים שהדיפולט שלהם זו שמחה, אמרתי לה, ואני מרגישה שלא אצלי.
עלים ירוקים רטובים מנצנצים באור השמש זה אחד המראות היפיפיים והזכים ביותר בבריאה בעיניי. היום בבוקר ראיתי כאלה וכאב לי בפנים ועלו בי דמעות שאני לא מתרגשת מהם כמו בדרך כלל. זה כמובן הראה לי שני דברים: אני אדם חסר שמחת חיים / היום הוא לא יום טוב להסקת מסקנות מרחיקות לכת, הבדרך כלל הוא שמחה למראה יופי כזה, יש בי שמחת חיים.
ארוחת ערב אצל ההורים, באיזו תאווה ותאבון אכלתי את האוכל המזין והנפלא. סימן טוב. ועכשיו בגג שלי ונעים לי והולכת לישון עם ספר עוד מעט, מזמן לא הייתי לבד בערב שישי, לאחרונה יצא הרבה להיות עם חברים או בהרפתקאות אחרות.
יש בי צל של חשש ממחר, לא רוצה את מצב הרוח המפחיד. דפדפתי פה קצת אחורה וראיתי לפני כמה חודשים תיאור דומה מ א ו ד לתיאור מצב הרוח של היום. מחזור זה מחזוריות נו יופי.
ומה שקרה לי אתמול הביא אותי הערב להיזכר בזה:
לב טהור ברא לי אלוהים
ורוח נכון חדש בקרבי
אל תשליכני מלפניך
ורוח קודשך על תקח ממני.
תהלים נ״א
כמה כמה אני אוהבת את זה.

[hr]

שמונה שנים למותו של אריק לביא.
http://www.youtube.com/watch?v=[po]HK2reKzyx k[/po]&feature=[po]youtube gdata player[/po]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-09T22:46:55):
קואלה אהובתי
עכשיו אני רואה שכתבת גם,
ובאופן מרגש כתבת בדיוק כששמתי לב שלא הכנסתי לרשימה צילום ותהיתי למה.
חיבוק מכאן עד החיבוק במציאות שבטח יגרום לשתינו להרגיש יותר טוב.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-09T22:49:00):
מה זה נעלמו הדברים שכתבה לימונדה.


[b]לימונדה[/b] (2012-03-09T22:51:09):
)ניבהלתי שכתבתי על עצמי ומחקתי ברגע... ואז נבהלתי שמחקתי... (בעיני זה קצת לא חוקי המחיקות האלה- במיוחד כשכותבים בדף אחר). סליחה.
איזה כיף שאת שוב כותבת! היית חסרה.

בטוחה שיש מינימום שבע ברשימות שלך (-:
מוסרת לך המון כוכבים |[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]||*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-09T23:00:06):
אז חבל שמחקת
בכל מקרה הפנמתי :-)
תודה סוויט למונייד |L|
נעים לכתוב פה אחרי התרחקות מסויימת ועדיין להרגיש בבית.
(בהמשך למה שעדינה כתבה על לדמיין איך נראית חברה וירטואלית, אותי ממש מצחיק לפעמים לקלוט שיש פה נשים יקרות שתכלס אין לי מושג איך קוראים להן במציאות)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-10T21:22:44):
אז גם היום, חמישה דברים טובים:
שמש.
אמא שלי.
רצון שהעליתי והחל לקבל מענה.
אמנות.
הנאות הגוף.

שבוע טוב.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-03-10T21:27:07):
[u]עלים ירוקים רטובים מנצנצים באור השמש זה אחד המראות היפיפיים והזכים ביותר בבריאה בעיניי. היום בבוקר ראיתי כאלה וכאב לי בפנים ועלו בי דמעות שאני לא מתרגשת מהם כמו בדרך כלל. זה כמובן הראה לי שני דברים: אני אדם חסר שמחת חיים / היום הוא לא יום טוב להסקת מסקנות מרחיקות לכת, הבדרך כלל הוא שמחה למראה יופי כזה, יש בי שמחת חיים[/u]
קודם כל, תודה על שצרבת במוחי תמונה יפהפיה וזכה של עלים מנוקדים בטיפות של גשם שזוהרות כמו יהלומים באור השמש, ככה אפילו בלי שיצאתי היום מהבית.
חוצמזה, מסתבר שאפילו אם היא יוצאת בדרך קצת פתלתלה, יש בך שמחת חיים גדולה, וזה העיקר.
זו לא פעם ראשונה, שכשאני קוראת אותך "מצטערת" על תכונות מסויימות שבך,
אני נזכרת במילים של הפותחת בקלפים שמיד כשסיימה לפתוח, אמרה לי בערך משהו כזה:
"את בחורה מורכבת. וזה לא משהו שהוא טוב או לא טוב, זה פשוט ככה וזהו".
[sup]<זה קצת מצחיק כי זה נשמע כמו הד למשהו שאבא של דבש היה אומר לי רק שמהפה שלו זה תמיד היה נשמע כמו עלבון.>[/sup]
שבע אהובה, נראה שאת בחורה מורכבת שהיא גם וגם וגם. ואת מקסימה ומופלאה בדיוק-בדיוק כמו שאת!

בהמשך למה שכתבת על השמות, דוקא יש לי מושג איך קוראים לך במציאות, ועדיין אם אפגוש בך, יהיה לי מוזר לכנות אותך בשמך במקום לקרוא לך שבע ;-)

חיבוק גדול, מקוה שהבלוז ההורמונאלי חלף ושיהיה שבוע מוצלח!
[sup]<גם לי יש סוג של בלוז אבל כזה שמגיע במחזוריות אחרת שמאפיינת את חיי...>[/sup]


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-03-10T21:31:44):
רק עכשיו ראיתי שכתבת עוד..
שמחה שהיה לך יום שמח...


[b]לימונדה[/b] (2012-03-10T23:44:07):
כמה יפה את כותבת שבע, וגם את אמא דבש, תודה על המילים החכמות. באמת אני כבר מרגישה שאני קצת מכירה אותכן מהדרך שבה אתן כותבות {@
ברוכות הבאות למועדון ה...בחורות המורכבות P-:
אני דווקא חושבת שמורכב זה עמוק ומאתגר>
שיהיה שבוע מוצלח עם רשימה ארוכה של דברים טובים... לצד שאר התובנות. |*|


[b]קואלה[/b] (2012-03-11T00:07:11):
_ברוכות הבאות למועדון ה...בחורות המורכבות
אני דווקא חושבת שמורכב זה עמוק ומאתגר>
שיהיה שבוע מוצלח עם רשימה ארוכה של דברים טובים... לצד שאר התובנות._
מה שלימונדה כתבה!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-11T01:11:59):
חברותיי המורכבות האהובות
תודה.
דבש, שמחה מאוד שהעלים הנוצצים עברו אליך, תודה על כל מה שכתבת לי, זה העלה בי חיוך ביישני שאת מאמינה שיש בי שמחת חיים. תודה.
יאללה, לשבוע מלא בדברים טובים, עם סוכר חום מפוזר מלמעלה.
הפסקתי עכשיו לעשן.


[b]לימונדה[/b] (2012-03-11T09:10:44):
איזה יופי!!! מזל טוב גדול על זה שהפסקת עם הסיגריות |גזר| עכשיו תצטרכי למצוא כל מיני דברים נחמדים לעשות לעצמך ועם עצמך לפצות. יוגה נשמע כמו כיוון טוב
וגם אני בטוחה שיש בך שמחת חיים. שיהיה שבוע מלא בדברים טובים (())


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-11T11:38:18):
שבע יקרה שלי (לא 'כפת לך שאני ככה רכושנית כלפיך לרגע (-:)
הרבה מחשבות ומילים עלו בי בעקבות מה שכתבת על שמחת חיים כדיפולט.
אני גם תמיד מרגישה כך. למעשה, תמיד הרגשתי כך על עצמי שהדיפולט שלי הוא שמחה ולכן אני נרעשת לפעמים כשיש תקופות שבהן אני לא חווה אותה - כאילו התקלקל לי משהו בתכנות המקורי שאני לא מצליחה לתקן...
בכל מקרה, לא אכנס כאן לכל הסתעפויות החשיבה שלי שהמחשבה הזו לוקחת אותי אליהן,
רק רוצה לכתוב לך משפט אחד שנחקק בי עמוק מתוך ספר מקסים ששאבתי ביום אחד בין הצהריים לערב:
[b]החטא הרע מכל הוא לא לאהוב[/b]
(אגב, בספר הוא נאמר מפי אלוהים) @}


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-11T13:55:50):
וגם אני חושבת שזה נפלא להמיר את תקציב הסיגריות בתקציב יוגה (נפלא ואמיץ כאחד!), זה גם חסכוני בהרבה וגם השקעה משתלמת כ"כ.
כמו שכתבתי לך אצלי בדף, מזמינה אותך בחום לדבר איתי לכשתרצי. (-:


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-11T21:48:04):
יושבת על המיטה בחדר מסתכלת סביב ומתגלגלת מצחוק-
בד״כ בשעות כאלה, אני או עדיין עובדת בסטודיו או מעשנת סיגריות-
בגג, עם חברים, בחוץ איפשהו, תופעה נלווית לכל דבר.
והנה עכשיו, לא עבדתי היום, אני לא מעשנת יותר, אין לי מושג מה לעשות עם עצמי :-)
לימונדה, צדקת, זמן מעולה להרחבת נוכחות הגזר בחיי.
גבירה שלי (שייכות הדדית), כמה טוהר במשפט שכתבת. נוגע ממש בלב. הזכיר לי את ״מר אל כאן אנה״ והמשפט:
״ויאמר אלוהים אהוב אותי אהוב אותם אהוב זאת ואל תשכח לאהוב את עצמך״.
בקיצור, באיזה שעות נח שאתקשר?


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-03-11T22:24:50):
[u]שיהיה שבוע מלא בדברים טובים[/u]


[b]קואלה[/b] (2012-03-11T22:29:03):
כל הכבוד לך אחותי!
בהצלחה!!!!!!!!!!!!!


[b]לימונדה[/b] (2012-03-11T22:38:21):
שהדרך תהיה קלה |*|
איזה מעולה זה להיפטר מההרגל הקטלני הזה!! בראבו. מוכנה להיות לך קבוצת תמיכה אם יתגלה צורך.
לנשום אויר נקי זה מצוין!!!!


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-12T14:06:05):
[u]בקיצור, באיזה שעות נח שאתקשר?[/u]
אהבתי את זה שהמשפט הזה מופיע כסיכום פרקטי להגיג על האהבה. (-:
את מוזמנת להתקשר מתי שנוח לך.
אם אני בשיעור, או לא יכולה לענות, הטלפון מושתק ואז אפשר להשאיר לי הודעה ואני אחזור אליך בסוף השיעור.
בקיצור, נסי אותי מתי שבא לך. @}


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-03-12T21:57:34):
שבע,
קפצתי לבקר.
תמיד תמיד תמיד נעים לקרא אותך ולראות שכן, כולנו במועדון הבנות המורכבות,כמו שלימונייד אמרה,
אבל איזה כיף במועדון שלנו :-)

חוזרת לתפילות ובקשות אחרי הרבה זמן של ריחוק,
וחוזרת לרשום את הדברים הטובים של היום (כמו שקראתי למעלה אצלך)

נשיקת לילה טוב


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-16T13:01:05):
שתיתי קפה שחור בבוקר
ביליתי עם חברים
הייתי לבד
אכלתי
דיברתי בטלפון
הייתי זמן ארוך רצוף בגג
יצאתי לאלכוהול
הייתי בפגישה מעניינת וקצת מלחיצה
עשיתי סקס
הייתי בשיחות נפש
עבדתי, סידרתי, ניקיתי
בישלתי
הכנתי ריבה
התעצבתי עד כאב
צחקתי מאוד מאוד
בכיתי מאוד מאוד
שמתי לק
היתה שמש וחם
היה גשם וקר
ישנתי מעולה
לא ישנתי כל כך טוב
הייתי מרוצה
הייתי מבולבלת
הייתי נמרצת
הייתי בסלואו מושן
הייתי מתוחה
יצרתי
השתעממתי.

כל זה בדיוק אותו דבר גם בלי סיגריות.



[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-03-16T14:27:49):
[u]כל זה בדיוק אותו דבר גם בלי סיגריות.[/u]
וואו!! איזה יופי D-:


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-03-16T15:01:47):
[u]כל זה בדיוק אותו דבר גם בלי סיגריות.[/u]
לא סתם בלי סיגריות- גם כל-כך יפה ועוד מתובל בהומור.
|יש| בראבו!


[b]לימונדה[/b] (2012-03-16T15:24:43):
ריספקט סיסטר!!! בראבו!
מקדישה לך [url=http://www.youtube.com/watch?v=PhW7FLo6peU]שיר[/url]


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-16T15:52:05):
[u]ריספקט סיסטר!!! בראבו![/u]
[u]כל זה בדיוק אותו דבר גם בלי סיגריות.[/u]
ונראה לי שבמקום הסיגריות אפשר היה להכניס אלכוהול/ שוקולד/ קפה וכ' וכ'.
נשמע כמו החיים (-:


[b][po]עשב השדה[/po][/b] (2012-03-17T12:15:09):
|L|


[b][po]הערסית מהשכונה[/po][/b] (2012-03-17T13:44:24):
נעים גם לי
עניתי לך בדף הערסית


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-03-18T23:37:29):
[u]כל זה בדיוק אותו דבר גם בלי סיגריות.[/u]
רק עם יותר בריאות ויותר חסכון, כל הכבוד לך שבע יהלום מלוטש שכמותך!
שבוע טוב ומבורך.


[b]קואלה[/b] (2012-03-19T07:33:34):
[u]כל זה בדיוק אותו דבר גם בלי סיגריות.[/u]
כל הכבוד מותק. איזה יופי!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-19T10:56:13):
באג?
קונספירציה?
הזיה?
בימים האחרונים כתבתי די הרבה, בדף שלי וגם בדפים אחרים
והכל נעלם.
מישהו יודע למה?


[b]לימונדה[/b] (2012-03-19T12:56:38):
זה בגלל הסיגריות...(-:
כשהייתי בביקור בארץ קרה לי אותו דבר, כי כתבתי כל פעם ממחשב אחר לא מזוהה
אולי זה זה?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-20T00:41:58):
מוצא חן בעיניי שאפשר להמשיך להאשים את הסיגריות בכל (זה מה שהייתי עושה ״פעם״), גם אחרי שהן אינן.
אז שתדעו לכן, שכתבתי אצל כל אחת מנשות הכנופייה מילות אהבה בוריאציות, וזה נעלם.
מזל, כידוע, שאהבה לא מתאדה.

מגיעה הביתה בערב ומפתיעה את עצמי שכמה רגעים אחכ הכל בגג מחובר ואני יושבת מול הסרט אנה קרנינה.
אהבה. אהבה. אהבה. אלוהים אדירים.
מתבוננת בסבל המייסר של אנה ובא לי לרוץ אליה בשלג ולהגיד לה- לא, אנה! תאהבי את עצמך!! ובאותה נשימה חושבת, בעצם, למות מאהבה זה כל כך הרבה חופש.

לעד אהבת פדריקו פליני וג׳ולייטה מסינה תביס כל ניתוחי אהבה ומשמעויותיה.
גם ג׳וני קאש וג׳ון קרטר בסדר ;-)

בדיוק מתי כספי התחיל ברדיו, הוא וריקי גל ומה זאת אהבה חוזרים להופיע עכשיו אחרי איזה 25 שנים.

לילה טוב וים של אהבה

http://www.youtube.com/watch?v=zbg4FcJZEQU&feature=[po]youtube gdata player[/po]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-21T21:24:07):
הפסקתי לעשן אז נהייתי טבעונית.
מה קורה? 0-:


[b]קואלה[/b] (2012-03-21T23:08:21):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]הפסקתי לעשן אז נהייתי טבעונית.[/u]
|גזר|
|Y|


[b][po]שני צו[/po][/b] (2012-03-21T23:23:18):
[u]מה קורה?[/u]

אמאלה!
איזה יופי פרטוקיטה!

<קצת חרדה לגורל ה M&M בבקבוקים>


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-03-22T12:14:31):
הפסקת לעשן, כל הכבוד! אבל להיות טבעונית?! מה עובר עלייך? יותר ממה שעובר כבר!! בקיצור איחולי הצלחה לך!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-24T11:49:14):
לפעמים נדמה לי [po]שהפלוני אלמונית[/po] ששוזר בדף שלי מילים מעניינות/מקסימות/מרגיזות פה ושם זו אמא שלי... הממ...
מה הצהוב חושב על זה? שיש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו. מצחיק אתה צהוב.

יפביאניקה, דייקת בחששותייך. יכולה למנות על יד אחת את הדברים שעלו בי כקושי בטבעונות, ובקבוקי ה-M&M'S מדורגים במקום רביעי אחרי- לחם עם חמאה, דגים, ויויו (עוגיות תוניסאיות שהן מופת לתענוג ולכולסטרול).

נהייתי טבעונית תוך שעתיים. זה לא משהו שתכננתי שיקרה באותו יום, ולפעמים אני לא בטוחה שאני מבינה לאן נכנסתי, אבל ההרצאה האינטרנטית שראיתי, שהביאה אותי להחלטה הזו, הציפה בי בבת אחת את כל מה שחשבתי על העולם בשנותיי המוקדמות. את הקטנטונת שמאוהבת בחיות, את הילדה שמתכננת את חוות הכלבים שתקים, את הנערה ששוקעת בסיפורי ניסויים בבעלי חיים, מרגישה שעולמה חרב ומבטיחה לעצמה שהיא תתקן את זה, שמתנדבת באנונימוס ומסרבת להשתמש בקוסמטיקה מבחילה, שבזה לפרסומאים וצרכנים ומטומטמים במעילי פרווה. רוב הדברים האלה נשארו בי עדיין, אבל דווקא באוכל, שזה תחום שגם ככה מעולם לא ייחסתי לו חשיבות, לא התעכבתי על עניין החי.
והנה באה ההרצאה, ושוב הרגשתי את מה שהרגשתי ברחבת הסינמטק לפני הרבה מאוד שנים, בהפגנה נגד ניסויים בבעלי חיים. העולם בעט לי בפרצוף כמו שור במלחמה, נקרע לי הלב, מילולית, חשבתי שהוא יידום.
אני לא תמימה, יודעת דבר או שניים, עברתי שלושה או ארבעה, ובכל זאת הבכי שבכיתי במהלך ההרצאה והרבה אחריה, שביטאו את התדהמה מהעיוורון הוולנטרי בו אכלתי עד עכשיו, הביאו לההתפכחות - אני לא רוצה לאכול בעלי חיים או שום דבר אחר שהוא שלהם ולא שלי. וזה עוד לפני תיאור הסבל הסדיסטי, השואה, שבני האדם השפלים מעבירים את החיות החפות.
אני רק בתחילת התהליך. אולי אני עוד לא מבינה. אני אוהבת מאוד טעמים של כל מיני דברים שהפסקתי לאכול. כשייצא לי לבקר בכפר דייגים קטן ביוון או איטליה אני לא יודעת מה אעשה. כשאגשים ב״ה את החלום שלי לבית עם גינה אורגנית ועיזה ותרנגולת, אולי אשתה חלב שהן ייתנו לי בשמחה או חביתה שלא יפריע להן שאני אוכלת.
וואטאבר. כרגע זאת ההחלטה. ואני שלמה איתה ומאושרת ממנה ואני מקווה שהיא תביא איתה עוד מעשים יותר קונקרטיים ואקטיביים בעד היצורים שחולקים איתנו את הכדור הזה. ויודעות מה? חשבתי על זה הרבה גם מהפן היהודי, שחיטה כשרה, והעלאת קורבנות בתנ״ך וכו׳, ואני אדם מאמין, והחלטתי שגם כאן, עבורי, הכל מסתכם אל: ואהבת לרעך כמוך.
ומי שחושב שרע זה רק בנאדם, שיילך להסתכל לאיזשהי חיה בעיניים לכמה רגעים רצופים.

אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט (אגב מונטי פייטון התחילו לעבוד על סרט חדש- וו הווווו!!!!), מי באה לשיעור יוגה של הגבירה?

יצאו לי ארבעה (!) פצעי חום בפה, בשפה העליונה והתחתונה. תענוג. את מי להאשים למונייד? סיגריות? טבעונות? מזג אוויר יבש? דיר גוד ינ דה סקיי?


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-24T18:21:00):
הי מותק,
ברכות על ההחלטה המטלטלת והחדשה.
משמח שהבשילה בך הבנה פנימית ורצון לשנות את חייך,
רק... רציתי להוסיף משהו, בתור מי שעוברת בשנתיים האחרונות מהלכים דומים עם צמחונות/ טבעונות, מפצירה בך אם את עושה את זה, לעשות את זה חכם.
לוודא, שאם את מונעת מעצמך חומרי בניין מהחי את דואגת להחזיר אותם לעצמך מעולם הצומח.
זה אומר לשים לב טוב טוב מה את מוסיפה לתזונה שלך כפיצוי למה שנלקח ממנה, ללמוד איך להרכיב נכון ובאופן מאוזן את הארוחות שלך (כך שיספקו לך חלבונים מלאים), לקבל יעוץ מנטורפת - בקיצור לעשות שעורי בית...
כי סתם להפסיק זאת לא ממש חכמה, אחרי האופוריה של ההחלטה הפנימית ושכרון כוח הרצון יגיעו החוסרים, העייפות, החולשה, מצבי הרוח, וכל מה שנלווה אליהם - במידה והגוף לא מקבל את מה שהוא זקוק לו.
מקווה שאני לא מרפה את ידייך ואומרת את הדברים מתוך תהליך שעברתי עם עצמי ומאהבה גדולה. @}
וכן, באמת מי באה שעור? (-:


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-03-24T18:53:48):
_רק... רציתי להוסיף משהו, בתור מי שעוברת בשנתיים האחרונות מהלכים דומים עם צמחונות/ טבעונות, מפצירה בך אם את עושה את זה, לעשות את זה חכם.
לוודא, שאם את מונעת מעצמך חומרי בניין מהחי את דואגת להחזיר אותם לעצמך מעולם הצומח._
זה בדיוק מה שבאתי להגיד לך אהובה.
בתור חברה שחולקת יחד אותו חוסר איזון של אותו איבר... התזונה שלך כרגע היא [b]מאד מאד[/b] חשובה ואני ממליצה לך כמו הגבירה לקבל ייעוץ מנטורופט.
לפחות לשים לב ולעשות בדיקות דם מידי כמה חודשים כי חוסר האיזון הזה לגמרי משפיע על מצבי הרוח שלנו, העייפות... יו נו (אוהבת את השילוב הזה של השפות!)


[u]יצאו לי ארבעה (!) פצעי חום בפה, בשפה העליונה והתחתונה.[/u]
או הו! בשפה העליונה שלי יש קבוצה צפופה של פצעים וכל צד שמאל של האף שלי שהוא גם כך דומיננטי, כעת נפוח כולו מבפנים ומבחוץ מפצעי חם. לטס סי יו ביט דט (that) סיסטר!

חולה עליך!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-24T19:25:42):
יא אחתי עדינה, מתחרה איתי בדומיננטיות של אף? ;-)
ככה נו, פריחת האביב וביטוייה המגוונים.

יקירותיי היקרות, מאוד מעריכה את הדאגה,
וגאה לספר ששיעורי הבית נערכים בקפידה.
השותף שותף גם להחלטה הזו, והתחלנו בסטודיו תשתית יסודית של שלל המצרכים הדרושים לתזונה שלמה. כך גם עשיתי בביתי הקט. וגם, חברה טובה מאוד טבעונית כבר שנה, והפנתה אותי לבחורה שהיא גם בכירה באנונימוס וגם תזונאית טבעונית.
בקיצור, ברור לי שהדאגה לבעלי חיים צריכה לכלול גם אותי (-;
זה אפילו יותר מזה. זו פעם ראשונה בחיים שמרכיבי מזון מעניינים אותי, שלבשל מושך אותי, ושבא לי לשים לב מה זה אומר מה שאני מכניסה לגוף.

שבוע בריא ושמח.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-24T19:37:20):
[u]בקיצור, ברור לי שהדאגה לבעלי חיים צריכה לכלול גם אותי[/u]
אקזקטמו!!
[u]זה אפילו יותר מזה. זו פעם ראשונה בחיים שמרכיבי מזון מעניינים אותי, שלבשל מושך אותי, ושבא לי לשים לב מה זה אומר מה שאני מכניסה לגוף.[/u]
זה בדיוק העניין, להיות מודעת.
ולהיות מודעת, זה גם אומר כל הזמן לבדוק, ולבחון את הדברים לגופם, וגם לפעמים להבין שיש עקרונות שפחות מתאימים עבורינו ספציפית ליישום לעומת אחרים שיותר.
בנוסף, אני שוב מעזה להציע (שוב מהמקום של הבית שלנו שמהלך על תפר הצמחונות בואך טבעונות) להתחיל קודם כל מצמחונות ולתת לגוף להתרגל בלי בשר במשך תקופה לפני שאת מונעת ממנו בבת אחת גם ביצים ושאר חלבונים מהחי.
בתור מי שמוצרי חלב ממש לא עושים לה טוב, אני יכולה לומר שאפשר בהחלט להפחית משמעותית את צריכתם ולצמצם אותם לגבינות עיזים אורגניות פה ושם ומוצרים אחרים.
הרעיון הוא כאן, ההדרגתיות והיכולת להכניס את זה בחוכמה לחיים, במיוחד אם את רוצה שזה ישרוד לאורך זמן, ולא לשרוף את עצמך בבת אחת בהתלהבות וללכת על כל הקופה.
מתינות זה שם המשחק בעיני, גם כאשר את בוחרת לחיות ע"פ צו מצפונך, ומנסיוני האישי עד כה, זה בהחלט אפשרי, אם לא נמצדים בחרוף נפש אל העקרונות ובוחנים את התאמתם לך כל אחד לגופו.
הרבה הצלחה מותק! @}


[b]לימונדה[/b] (2012-03-24T19:43:01):
|L|
הייתי כותבת יותר רק מושבתת לגמרי. חולה רצח- צינון שהפך לשפעת ואז לברונכיט ועכשיו יש לי דלקת ריאות....כל היום שכבתי במיטה וריחמתי על עצמי.
חולה מדי לקרוא או לכתוב אבל אז איכשהו גלשתי לקרוא את הדף שלך מההתחלה ועכשיו אני לא מפסיקה לבכות...
מצטרפת ל:
[u]שבוע בריא ושמח.[/u] |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-24T19:48:51):
)-:
למונייד... את מרגשת אותי. מדמיינת אותך חולה ובוכה וזה ממלא אותי באהבה וגם בעצב. למה את בוכה?
הלוואי שתחלימי במהרה ותקומי על שתי רגליים חזקות וגוף ונפש בריאים ושמחים.

גבירקה, תודה. כרגיל, המילים שלך מרחיבות לי את המחשבה.


[b]לימונדה[/b] (2012-03-24T19:57:43):
הדף שלך שנפתח בסיפור אהבה למאיר גמר עלי...בכיתי מלא. אבל אני תמיד מאד רגשנית כשאני חולה.
חוץ מזה שפתאום הרגשתי מין געגעוע לחברות הוירטואליות שלי...כיף שכולן פה לרגע!!!
גבירקה, עדינה, שבע מחמם את הלב לדעת שאתן שם |*|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-24T20:25:41):
גם אני מאוד מאוד רגשנית כשאני חולה.
וגם כשאני שיכורה.
טוב תכלס אני ומאיר זה סיפור סוחט דמעות על אמת. זה מזכיר לי שהיינו קוראים אחד לשניה סחטנייה, מלשון מסחטה, מלשון מסחטת רגשות, כשמי מאיתנו ביקש בהתפנקות מילות אהבה.
מאיר.

למונייד, אני מזדהה עם הרגש הוירטואלי ממשי הזה שיש כאן |L|
חיבוק גדול מאוד |[b]| |[/b]|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-03-25T11:05:45):
קודם כל בראבו על שאת עומדת בגבורה, בהחלטתך להפסיק לעשן.
מאד ריגש אותי התיאור שלך של איך הפכת בשעתיים להיות טבעונית, ומתחברת לאיך שתיארת את שבע הצעירה.
לפני 3 שנים,חזרתי להיות קרבונרית אחרי שנים ארוכות של צמחונות. מוכרחה להודות שאני עדיין נהנית מהשינוי בתפריט , אבל רק "בזכות" טמינת ראשי, עמוק באדמה-
כי מצפונית אני ממש נגד. (ודי מאמינה שעוד אשוב לצמחונות).
לכן, לא יודעת אם רווח לי או לא - אבל בהחלט הופתעתי, שלא שמת את הקישור להרצאה, שהניעה אצלך את השינוי.
נראה לי מאד מחזק ש [u]השותף שותף גם להחלטה הזו[/u]. (הזכיר לי את אשה נעלה, נעלה נעלה...).
תענוג להרגיש את החיות המוקרנת ממך.
אה, והפצעים? לזה קוראים "הטהרות". מה לא ידעת?! ;-)
שבוע טוב ומבורך@}


[b]קואלה[/b] (2012-03-25T13:07:17):
וואו מותק, חשבתי שכל הענין של הטבעונות היה בדיחה, הגזמה, או גחמה
בהצלחה!
ממליצה לך על שיק ירוק בבוקר (אני מכינה מתפוח, תמר, מלון, חסה, סלרי ופטרוזליה ויוצא ממש ממש טעים)
חלב אורז בעיני זה גם תחליף מעולה
ואני חושבת שביצי חופש אורגניות מדי פעם זה סבבה
שבוע טוב!!


[b]לימונדה[/b] (2012-03-26T09:35:55):
אוי שבע אהובה...מקוה שלא הדבקתי אותך בוירוס וירטואלי שגורם ללחץ בחזה ולהתקף צער בלתי ניתן לריסון
בכל מקרה אני כל כך שמחה שכתבת אצלי ונדמה לי שאני מבינה...
איך את היום? איך ישנת בלילה? את חולה?
אתמול בערב עדיין היו פה שיאים של דאוון. בלילה לא ישנתי משו. הבוקר עדיין לחץ בחזה.
אבל אני מגייסת את כוחות האופטימיות הקוסמית לעזרתי. הבוקר בקעו פה גוזלים. הילדים שלי מצחיקים ומשמחים. שמש. תה עם מרווה ודבש. מקלחת חמה.
שתדעי לך שאני כבר ממש מחכה להכיר אותך...
ובצהוב כתוב שהכל בתאום מושלם
|[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]||*|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-03-26T18:16:02):
ניסיתי אותך היום אבל לא ענית.
חושבת עליך...
(השיחה שלנו אתמול שינתה לי את כל היום.
גיליתי את חדוות חופש הבחירה. תודה)
אני מקווה שמתוך המקום הקשה שתיארת פה נפתח בתוכך כבר מקום חדש
|L|


[b]לימונדה[/b] (2012-03-26T22:23:39):
מקוה שאת יותר טוב
|L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-27T00:25:31):
עדינה אחות לבי אני מאוד מאוד שמחה לשמוע. כמה שעות אחרי שדיברנו אתמול חשבתי, מעניין כמה מים החזיקה השיחה שלנו ותובנותיה המהירות לעומת ההרגלים "הנוחים" והוותיקים.
מחכה מאוד שניפגש ותספרי לי איך היה ומה עשית ילדת יומולדת יפה.

למונייד יקרה לי, אני לא מחפשת להסביר את מה שאני עומדת לכתוב,
אני יודעת, יודעת, שעצם קיומך פשוט עזר לי, אתמול בלילה וגם היום.
תודה שאת.
אני באמת יותר טוב עכשיו, ולא יכולה שלא לראות כמה זה קשור גם למחזור.
זה לא משנה את גודל הכאב.
אחה"צ התייפחתי שעות, שוב, לא יודעת איך לא נפל לי הראש כבר,
ואילו עכשיו במיטה, רגועה, מפוכחת, פרופורציונאלית, מי יודע אולי אפילו אחייך.
דברים לא נעימים שלפני כמה שעות איימו עלי כמו סכנת חיים נראים לי סבירים עכשיו,
דברים טובים שלפני כמה שעות הייתי אדישה ועצובה מהם נראים לי נפלאים עכשיו.
המחיצה בבית החזה השתפרה ותודה לאדים החמים ושמן האקליפטוס שרוקדים פה.

מה שלומך היום?


עוד הופכת בעניין הטבעונות, לאט לאט.
כלומר אני טבעונית באכילה, אבל יודעת שזו רק תחילתה של דרך שמעלה שאלות, ומבקשת להגדיר גבולות, שנכונים לי, כי זה שלי.

עדינה, פתאום המשפט האחרון שלך קפץ לי שוב לעיניים, ואני הולכת לישון בהרגשה שהמקום החדש שנפתח הלילה הוא השאלה,
שימי לב ליומרה, לא יותר ולא פחות:

מה זאת אהבה?

ברצינות אני שואלת.

שנדע מלא אהבה טובה שבכלל לא נצטרך לשאול מה זאת.

ליל מנוחה.




[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-03-27T14:41:46):
מותק מותק מותק
אני שמחה לשמוע שאת הרבה יותר טוב, לא יאמן גם הכל בחיים זמני ויחסי - ולמרות שאנחנו יודעים את זה ולוקחים את זה בראש כמובן מאליו, בלב זה תמיד לא יאמן.. איך הכל זז ועולה ויורד, מאיים ומלטף.

_עוד הופכת בעניין הטבעונות, לאט לאט.
כלומר אני טבעונית באכילה, אבל יודעת שזו רק תחילתה של דרך שמעלה שאלות, ומבקשת להגדיר גבולות, שנכונים לי, כי זה שלי._
את יודעת, עוד דבר מדהים הוא, איזה צורך חזק יש לנו להיות שייכים למשהו:
להגיד, אני טבעונית, אני צמחונית, אני מורה ליוגה אני, אני? אזרחית שומרת חוק אני - כ"כ חשוב לנו להגדיר בדיוק את הגבולות ואז אחרי שהגדרנו גבולות שנראים לנו נכונים, אני מנסים למלא אותם, לעמוד מאחורי הכותרת שבחרנו, למלא את הנעליים האלה.
הרבה פעמים, מצוקות נולדות מהעובדה שהתוכן שבנו לא עומד בכפיפה אחת עם הכותרת שיש לנו על עצמנו, והפער הזה מביא המון מתח לחיים שלנו (לפחות אצלי, הדיס-הרמוניות האלה תמיד מאוד מקשות עלי כשהן קורות אצלי).
והכי קשה הוא לראות את עצמנו נטולי כותרת בכלל, גם אם לפרק זמן קטן.
הכי בלתי נסבל עבור רוב האנשים נראה לי, הוא להיות במצב שבו הם לא חשים שום שייכות לשום דבר: מצב שבו הם לא יכולים בדיוק להגיד על עצמם שהם ככה וככה או ההיפך מזה.

מאחלת לך חיפוש [b]שמח[/b] כן שמח! ועד כמה שאפשר נטול מאמבקים פנימיים.
מאחלת לך שתרגישי שלמה ותחיי בשלום עם כל שלב ושלב בדרך שלך.
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-03-29T02:29:11):
[b]לפעמים סיגר הוא רק סיגר[/b]

הצהוב הבן זונה שוב קופץ בראש יודע לפני מה תכננתי לכתוב.
[u]כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם- נוכל לבחור בחירות- כאן ועכשיו[/u]

בהמשך לדברייך, גבירקה, אני חושבת שאצלי במשך שנים, מרוב שלא רציתי להיות כמו כולם (=לא האמנתי שאני יכולה או שמותר לי להיות שייכת), המצאתי לי כותרות הפוכות ושונות, שהן, כמובן, כלא חונק לא פחות.
יש רגעים בימים האחרונים שעוברת בי תהיית משבר זהות- גם לא מעשנת, גם טבעונית, גם שינוי נוסף, משמעותי מאוד, שאולי ארחיב עליו פה ביום מן הימים, הכל בבת אחת! זה לא יותר מדי?
לא.
כי לפעמים סיגר הוא רק סיגר.

[hr]

כעבור כמה שעות.
את הטקסט למעלה התחלתי לכתוב בצהריים בהפסקה בין דברים.
נראה לי שהסיגר אמור היה לייצג קראוסון חמאה, לכו תבינו למה התכוונתי בצהריים.
נראה לי בעיקר, בקיצור, שבדיוק כמו שחשוב להבין תהליכים ותמונה גדולה ועומקים ופרטים וכו, ככה חשוב לדעת מתי לא לייחס לכל פעולה משקל כבד.

מישהי אמרה לי היום שעוגן גם תוקע.
איזה כיף זה למצוא עוגן שמעגן כשצריך ומורם כשלא צריך, אה?
נשמע לי כמו חירות.
מתאים לי. ואולי אפילו יש לי, לכולנו.
(חוץ מבימים בהם זה יותר כמו הציור השבועי לילד, חפשו את העוגן, חפשו את האשה).

עייפה, מקשקשת מילים, חושבת על [po]נטע ק[/po] .
חושבת על החיים.


[b]קואלה[/b] (2012-03-29T21:56:00):
_עייפה, מקשקשת מילים, חושבת על [po]נטע ק[/po] .
חושבת על החיים._1
כפרה עליך את מקשקשת מילים כמו שופז הוא-הוא יצוג המעמד הבינוני האותנטי שקונה במכולת ומחובר אל העם (:
ראיתי השבוע את הסרט המקסים [url=http://www.youtube.com/watch?v=CPSqg5ksnoM]לאה גולדברג בחמישה בתים[/url]
התרגשתי והתפעמתי וחשבתי שתתהני ממנו ובכלל, זאת המלצה לכולכן- כנופית המורכבות המצויות שמקשקשות מילים ויוצא להן... אממ... משהו נפלא בהחלט


[b]קואלה[/b] (2012-03-30T03:47:17):
רק אחרי שכתבתי פה עלה בדעתי לתהות על המשפט
[u]חושבת על [po]נטע ק[/po] .[/u] ולהכנס לדף שלה לבדוק


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-01T04:14:34):
יין אדום שבע גוף גג סופשבוע כסף עריכה לאונור תקופות ימים ספורים מד מן מיטה זכרון לב עתיד מצלמה עט נייר ספר עפרון שולחן עץ אח שקדים סוכריות ג׳לי חיות עיתון פודי משפחה שעות מרוחות לחץ זמן לחץ לחץ עיניים פנים פרדי בגדים אלוהים.

במשך שניות ארוכות ניסיתי לנסח למילים קוהרנטיות את כל מה שעובר בי עד שהחלטתי לשחרר אסוציאטיבית.

שבוע טוב ומקדם.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-04-01T13:36:02):
הוא היא עמוק חשק תהייה בלבול לבלוב תשוקה כמיהה מספיק ילדה נערות חמימות אביב פריחה אלרגיות עייפות עזוז מדבר רגיעה ילדים ילדים ילדים עומס מתיקות חופש סיגריות כסף בריחה חום ריצה שינה געגוע נוסטלגיה אוכל קריאה חברים חברות אהבה

זורמת איתך....
|L|


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-04-01T20:31:49):
כמה מחמיא לי שחשבת אותי לאמא שלך....
איך הולך לך בטבעונות? בלי סיגריות? המון הצלחה שבע מופלאה!!

[u]שבוע טוב ומקדם.[/u]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-02T01:58:59):
אחות לבי
האל עדי שאתמול בלילה כשכתבתי את האסוציאציות חשבתי עליך וידעתי שתזרמי איתי.
יאללה תזרמי גם לתל אביב כבר על הדרך.
מתגעגעת אליך כל כך.

פלוני, הו אבר יו אר, למה בעצם האלמוניות הזאת? (כן, שאלה מופרכת בעולם וירטואלי).
אמא שלי זאת באמת מחמאה. ה-מחמאה.

הימים האחרונים משונים לי, משונים לי טוב.
ברור שיהיו משונים עם כל השינויים, אבל בעיקר מרגישה שהשינויים האלה, החיצוניים, שאפשר לקרוא להם בשם, הם רק ביטוי למשהו הרבה יותר עמוק ויסודי שאני עוד לא יודעת לזהות, לבטא, לכנות.

עוד מעט שתיים בלילה, התחלתי עבודה על משהו גדול היום, לילות לבנים צפויים לי, גם זה משונה לי. מזכיר נשכחות וקצת מרתיע.

יש בי תשוקה יתרה לאחרונה. זה חי ונעים וגם מוציא מריכוז.
אני אוהבת את הלילות שבהם אני נזכרת שזה רק אני לבד וחוזק מתחייך לי בבטן.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-04-02T17:59:00):
אפרופו חוזק...
הלכתם את והשכן לשיעור ניסיון?
אם כן, איך היה? ספרי.
וגם... מחר אזכה לראות את זיו פניך? (-:


[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2012-04-03T01:26:14):
לגבי געש, אם מדובר בסוג של מסגרת חינוכית שאינה קיימת במועצה אליה הילד משוייך, אז איןלהם ברירה לשחרר אותו.
בכל מקרה אחר, זה אמור להיות בעייתי מנהלתית.
לדוג' - רוצים לשלוח לבי"ס ממלכתי, ובמועצה יש רק ממלכתי-דתי ולהפך..


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-03T13:37:13):
גבירקה, עד לפני יומיים היה לי ברור שאגיע הערב. לפני יומיים נכנסתי לפרוייקט שכנראה ישאיר אותי בשבועות הקרובים בעיקר מול מחשב. אז לצערי המפגש שלנו שוב נאלץ להידחות קצת.

אפרת- תודה, העברתי את האינפורמציה הלאה.

פרפרזה על ג׳ון לנון-
החיים קורים כשאתה נותן להם.


[b][po]יעל ש[/po][/b] (2012-04-04T11:15:43):
געש מוכנים לקבל אותו?
אם כן (ואז יש סיכוי שזה יעלה כסף) יש סיכוי שהתשובה לגבי ה"איך" תהיה אצלם.


[b][po]יעל ש[/po][/b] (2012-04-04T16:41:41):
לזה בדיוק התכוונתי.
שאם לגעש יש אינטרס הם אולי ידעו מה הדרך.
אם לא, צריך להגיש בקשה חריגה ללימודים מחוץ לרשות המקומית.
אגב,
הרשויות מקשות בכוונה על התהליך הזה, שגם דורש העברת תקציבים פר תלמיד. (או תשלום פרטי במקרה של מסגרת פרטית).
לרשות אין אינטרס לאפשר/לעודד את זה. אבל שווה לנסות ולהגיש בקשה ולא להתיאש.
או...לעבור דירה.
חינוך נחשב בין הסיבות העיקריות למעבר דירה.


[b][po]עוד פלונית[/po][/b] (2012-04-05T10:12:40):
מנסיוני בעיר אחרת, זה מאד קשה להעביר - לצערי עדיף לנסות "קומבינה". איזשהו "חור" שיאפשר פעולה שלא בדרכים הרגילות. (אין לי המלצה איך, מצטערת..)
אלא אם אכן מדובר במסגרת חינוכית שונה..
שיהיה להם בהצלחה ולך חג שמח @}


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-04-05T23:00:29):
לילות לבנים ושעות מול המחשב - דוקא כשכולם בחופשה?
מזכיר לי את אחד הגלגולים הקודמים שלי. (תמיד שמחתי להמנע מהפקקים וההמונים).
והההתרגשות כשהיצירתיות מצליחה לפעום..

שינויים לטובה שמולידים [u]תשוקה יתרה וחוזק שמתחייך בבטן[/u]. אחחחח. הרחבת לי את הלב.
תמשיכי לזהור, ולהפיץ את האור שלך מסביב.
ושנצא כולנו מעבדות לחירות.
חג שמח @}


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-10T23:00:54):
רגע של מצב רוח ירוד בצהריים, ניסיון לבאר לי אותו לוגית, נטישת הלוגיקה וטיול בגוף הביאו אותי לזמן ומרחב.
שזה אומר
שכשמצב הרוח שלי פתאום עכור
מיד נפגעים לי הזמן והמרחב.
הזמן- כי הרגעים הטובים נראים רחוקים בעבר ולא ישובו בעתיד,
והמרחב- כי נראה לי שזהו, אני אתקע במקום הזה לנצח.

נשמתי ודמיינתי שאני עולה לאוויר, מסתכלת על הדברים ממעוף אשה אל ציר חייה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-10T23:02:35):
חידוד המרחב- המקום בו אני תקועה כמו מתפשט ומתרחב ומבטל ומחליף את כל המקומות שהיו ויהיו.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-18T08:39:43):
ימים עמוסים מאוד מאוד וגם לילות.
אמא שלי אמרה לי- התהפכו לך הימים והלילות, אמרתי לה הימים דווקא נשארו ימים, זה הלילות שהפכו לימים.
הופכת בביטוי לילה לבן, ודווקא השחור והשקט שבליל עבודה זה מה שאני אוהבת.
רוב הזמן כיף, בימים האחרונים קבוצות של שעות של בכי עמוק וממושך, של עייפות, של מחשבות על הבחירות שאני עושה, כמה מזה אני בוחרת במודע, מה גבולות הגמישות הטובים לי.
אז באתי רק להגיד שלום ולשלוח נשיקה ולהגיד שגם אם אין לי מספיק זמן לכתוב ולהגיב, אני קוראת כשיכולה, ויותר מזה,
חושבת עליכן רבות, גם במובן של תוהה מה שלומכן וגם שואבת כוחות מעצם קיום הכנופיה הזו בחיי.
|[b]| |[/b]|


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-04-18T09:48:03):
אהובתי מקווה שאת דואגת לעצמך למספיק שינה כי זה יכול להשפיע גם על מצב הרוח (לפחות אצלי זה ככה).
את כל השאר את כבר יודעת, כמה אוהבת ומגעגעת... נתראה בקרוב


[b]גוונים[/b] (2012-04-18T09:51:49):
(())


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-04-18T11:26:42):
[u]הימים דווקא נשארו ימים, זה הלילות שהפכו לימים (...) בימים האחרונים קבוצות של שעות של בכי עמוק וממושך, של עייפות, של מחשבות[/u]
מנסיוני זה הצד האפל של לילות לבנים שעוטפים בשחור ובשקט.

תהני במעופף. (())


[b]לימונדה[/b] (2012-04-18T11:37:20):
[u]חושבת עליכן רבות, גם במובן של תוהה מה שלומכן וגם שואבת כוחות מעצם קיום הכנופיה הזו בחיי.[/u]
הכנופייה איתך... חושבת עליך גם בימים עמוסים אלה
שולחת הרבה |L|


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-04-18T16:47:47):
[u]רוב הזמן כיף, בימים האחרונים קבוצות של שעות של בכי עמוק וממושך, של עייפות, של מחשבות על הבחירות שאני עושה, כמה מזה אני בוחרת במודע, מה גבולות הגמישות הטובים לי.[/u]
מזדהה עם המשפט הזה מאוד בימים אלה.
מכירה מאוד מתקופות אחרות בחיי את הצד הטוב של לילה לבן שבו השקט החיצוני מתערבב עם הערות ומאפשר איזה שקט פנימי עמוק.
חושבת עליך. (())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-18T18:20:22):
בא לי לכתוב בלי פילטרים ולא רק לעצמי
מרגישה מכוערת
מרגישה מוזנחת
מרגישה טיפשה שאני במקום הזה בחיים
מרגישה שאין דרך חזרה מהלא טוב שבו אני עכשיו
מרגישה ילדותית ואומללה שהשטויות האלה עוד מזיזות לי
מרגישה חצופה שממקדת את אלומת האור העגומה אל הקטן קטן הזה במקום לתת לשטף השמש האהובה שלי לעשות את שלה, את שלנו
חצופה כלפי החיים, לא פיירית כלפי עצמי,
וכן, הורמונים, כן, מה שאתמול היה בסדר גמור עד כדי נהדר היום שחור ומעורבל והם אותו הדבר.
אני עושה טוב לעצמי?
מתי מתי מתי הבטחון בתוך מי שהיא אני יהיה נח מספיק? איך זה שדברים שמעניינים לי את התחת מביאים אותי לבכי מאוד?

ובכלל ערב יום השואה היום.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-04-18T19:38:14):
נותר רק לחבוק את כל זה, נכון?
בסופו של דבר זה מה שהאיש החכם תמיד אומר לי פחות או יותר (-:

מתה מתה מתה על מי שאת כל כולך |L|


[b]קואלה[/b] (2012-04-18T22:17:50):
[url=http://www.youtube.com/watch?v=Iu2uORJVJFQ]וכשהיא מחייכת, גם אני מחיכת
וכשהיא עצובה, אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי בגן...[/url]


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-04-19T20:18:15):
עוד דבר קטן,
את זוכרת מה היתה הלמידה הכי משמעותית שלי מכל מה שעברתי, נכון? לגלות מה זאת אהבה עצמית אמיתית ללא תנאים, כלומר [b]עם[/b] כל "הג'יפה"
לא חוכמה כשאנחנו מרגישות טוב עם עצמינו, חזקות, יצירתיות וכו"...
מה קורה כשאנחנו בתחתית של התחתית? דווקא אז אנחנו מזניחות את עצמינו! בושה וחרפה! זה מה שהיינו עושות לחברה טובה כשהיא נופלת??
וואי, זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו להזכיר לעצמי :-D


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-04-19T20:23:34):
ואיך את?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-20T09:28:42):
עדינה אחותי אחותי איזה מילים
בול בול
הייתי מגריינת את כולך!
תודה
גם הצהוב מוסיף שבמאבק בינך לבין עצמך אי אפשר לנצח רק להפסיד.
אוהבת אותך מ א ו ד


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-04-20T12:49:18):
זאת לא חוכמה לצחוק כששמש ואביב ,
והרבה חברים מסביב .
כדאי לדעת לחייך גם כשעננים ורטוב ,
וקר ולח ועצוב .

זה לא חוכמה לאהוב ,
את אלא שהולכים בתלם הישר .
שחושבים, שאומרים, שעושים, תמיד את אותו הדבר .
כדאי ללמוד לקבל גם את הלא מוכר, השונה, האחר, והמוזר .

כי יש אנשים שהם יפים
רק עמוק עמוק בפנים.


[b]לימונדה[/b] (2012-04-21T16:14:32):
התגעגעתי אז באתי
והנה [url=http://www.youtube.com/watch?v=HgzGwKwLmgM]שיר במתנה[/url]


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-04-30T21:27:28):
סחרחורת מצירוף האירועים של השניות האחרונות.
וואהו.
וואהו.
באתי לכאן לפני כמה רגעים מתוך משבר קטן. משבר של הימאסות מהפרוייקט העצום הנוכחי שבתוכו אני נמצאת וגוזל ממני המון אנרגיה וזמן והשקעה וסבלנות וכוחות, ובאותה מידה, ברור לי, גם נותן לי המון.
אז נשברתי רגע, וטיפה בכיתי, ולקחתי שכטה מסיגריה מגולגלת שהעבירה בי צמרמורת טובה וגם בחילה,
ואז חשבתי, מה יכול לעשות לי טוב עכשיו, ולא הצלחתי להבין, ואז כמעט כתבתי לעצמי, ואז נזכרתי בכנופיית הנשים הטובות שלי כאן, כמה זמן לא התחבקתי איתן וירטואלית,
ומיד כשהתחלתי לכתוב קרו שני דברים-
[list=1]
[*] גיליתי את השיר שלימונדה השאירה לי פה לפני 10 ימים וטרם ראיתי. ולא פלא שרק עכשיו אני רואה כי עכשיו הטיימינג לזה הוא כל כך מדוייק. כל כך מדוייק לימונדה, כי זה בדיוק מה שקורה, נשבר לי הזין אבל אני יודעת שאני לא רוצה להפסיק, והנה את ופרדי מזכירים לי באהבה- dont stop me now.
[/list]
תודה גדולה. אוהבת אותך.
[list=1]
[*] הצהוב אמר לי שהנתינה הגדולה ביותר האפשרית היא ההסכמה לקבל. ואני, כבר כמה ימים, גם בעקבות ספירת העומר ואתגר תיקון המידות היומי, מרגישה שאני עובדת קשה מאוד, אולי מדי, ולא מספיק נהנת מהדרך. יותר מדי חושבת בגישת הפועל הקטן המסור מאשר בגישת האדונית לעצמה, שבוחרת את הבחירות שטובות לה ומנהלת את חייה לטובתה.
[/list]

אז עכשיו אני לוקחת נשימה, נוסעת להתקלח בבית שלי (אני פחות או יותר גרה על כסא מחשב בסטודיו בשבועות האחרונים, שעכשיו גם מושכר להפקה של פיצ'ר אז הכאוס חוגג, ושלוותי, לא פלא שמופרת), נושמת אוויר, סופרת את העומר, עושה סיבוב, ומזכירה לעצמי למה. למה אני עושה את מה שאני עושה. מזכירה לעצמי שאני בוחרת, לא חייבת.

תודה.
מתגעגעת.
|[b]| |[/b]|


[b]לימונדה[/b] (2012-04-30T22:45:17):
איזה כיף שבע באה לנצנץ!!!
ממש הרגשתי את החיסרון שלך פה...אפילו שאת שם.
מצחיק החברות הוירטואלית הזאת. ופתאום אני מלאה ברגשות כלפי נשים שמעולם לא הכרתי...היתכן?!

שמחה בשבילך שיש פרויקט, מקוה שיוצא לך גם להנות מהדרך...
מוסרת הרבה חיבוקים וכוכבים גם |[b]| |[/b]| |*|


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-05-01T14:44:36):
"אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה", בהלצחה בפרויקט שלך ואל תשכחי אותך!


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-05-01T15:16:28):
איזה כיף למצוא אותך פה לרגע.
אני מגיעה ביום ראשון לא הקרבו הזה שאחריו, במשך היום. לא ברור עדיין השעות...
נדבר
[u]הצהוב אמר לי שהנתינה הגדולה ביותר האפשרית היא ההסכמה לקבל. ואני, כבר כמה ימים, גם בעקבות ספירת העומר ואתגר תיקון המידות היומי, מרגישה שאני עובדת קשה מאוד, אולי מדי, ולא מספיק נהנת מהדרך. יותר מדי חושבת בגישת הפועל הקטן המסור מאשר בגישת האדונית לעצמה, שבוחרת את הבחירות שטובות לה ומנהלת את חייה לטובתה.[/u]
מקווה שאת מטפלת בעצמך ומקבלת תזונה רגשית ופיזית ראויה.
אוהבת כל כך


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-05-02T09:59:33):
אני לאחרונה (בעצם כבר הרבה זמן) מסתובבת עם ספר השירים של זלדה בתיק שלי, בהתחלה זה היה אובססיבי, כמו סיגריה, להוציא ולקרוא בכל פעם שחשתי ריקנות.
עכשיו אני מבינה שהיא פשוט מנחמת אותי, זלדה.
לקרוא אותה זה כמו לחזור הביתה וכל משורר אחר דועך וחסר משמעות למולה, עבורי כמובן, שזה קצת מוזר אני מודה.
בחיי היו לי תקופות עם משוררים שונים שמשכו אותי פנימה אבל אף אחד לא עשה לי את מה שזלדה עושה לי - היא לכדה אותי!
הקיצר, כל זה הוא רק פתיח לשיר שאני רוצה לצטט לך כאן.
היום כשקראתי אותו את עלית לי במחשבה
היא כותבת אותו אחרי שבעלה נפטר

[b]שושנה שחורה[/b]

הַאִם גַעְגועַי בָרְאו
שוֹשַנָה שְחוֹרָה שֶנָתַתָ לְי
בַחֲלוֹם
אוֹ גַעְגועֵיךָ חָדְרו בִדְמות פֶרַח
מִן הָעוֹלָם הַכָמוס
אֶל חֲלוֹמִי.
ומַדוע בִיקַשְתִי מִמְךָ
פִתְאוֹם עֲגִילִים,
דָבָר שֶלֹא עָשִיתִי מֵעוֹלָם
כַאֲשֶר הָיִיתָ בְאֶרֶץ הַחַיִים.

השיר הזה מעלה חיוך קטן פניי. לא אחד השירים שהכי מרטיטים את נפשי כמו אחרים שלה אבל פשוט ואנושי.

יש עוד כל כך הרבה אבל לא לעכשיו...


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-05-02T10:01:00):
יום שמש מלטפת אהובתי


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-13T02:50:27):
הי שבע,
חזרתי קצת
ויש לך פרוייקט עצום, והוא מסקרן אותי מאוד.
אז אל תשכחי שאני תל אביבית, ורוצה לבוא לראות :))

יצירה זה בריאות.
זה קשה וכואב, אבל בריא.
שמחה בשבילך ומקנאה שאת סופרת את העומר.

שיהיה שבוע מבורך מבורך.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-05-15T00:51:22):
מתגעגעת למילותייך , מקווה שאת בטוב, סופר טוב (())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-05-15T00:58:01):
השעה חצות שלושים ושבע.
העיניים שלי עייפות
סביר שגם הגוף
הנפש לא רגועה
בלב יש שקט
הראש מפריע לכל אלה ללכת לישון.

עדינה אחות לבי לא ידעתי שכך את אוהבת את המשוררת המיוחדת הזאת. בהזדמנות אני אראה לך משהו קטן שעשיתי שקשור אליה. תודה על השיר. כמה אני מתגעגעת אליך, אפילו לטלפון קטן שלא נדבר על המותרות של שיחת עיניים אמיתית.
אינטו שלום :-) אז גם את לא היית פה מזמן. כתבתי לך קצת בדף.

בדף של לימונדה הצהוב אמר לי שתפקידי היחיד הוא לחיות את חיי.
בדף של הגבירה הרשו לי להיות מטומטמת ככל שאחפוץ.
מתוך שעת לילה זו, שני המשפטים האלה מתאחדים לי בול. בדיוק לאותו הדבר.
כרגע תפקידי הוא להיות מטומטמת?
אני חפצה לחיות את חיי?
משתעשעת תחבירית תוך ידיעה שמילים זה לא צחוק.

לפני כמה ימים חברה הזמינה אותי לפסטיבל מוסררה בירושלים
הייתי בשוק כי זה אומר שעברה שנה מפסטיבל מוסררה הקודם.
שנה! כבר! ולא רק שנדהמתי ממהירות הזמן, גם נבהלתי, כי בשנה שעברה הפסטיבל תפס אותי בתוך שבוע ק ש ה כל כך קשה. שבוע לא יצאתי מהמיטה/גג/בכי חוץ מלפסטיבל הזה אליו גררה אותי קרן שתבורך.
נבהלתי כי גם ככה כמה ימים מנקר בי חשד דכאוני.
איך זה יכול להיות ומה הקשר?? שואל ההיגיון המצחיק הזה. עכשיו, דיכאון, מה את נורמלית?
לא נורמלית, סתם רגישה מאוד.
רגישה מאוד זה אותו דבר כמו חושבת יותר מדי?
ריקוד על הגבול בין אינטואיציות לפרנויות.

טכנית מלא מלא זמן לא הייתי לבד למלא מלא זמן
וגם, מלא מלא זמן לא פגשתי אותי ערום וערייה רק מולי.

כבר זמן מה חושדת שאני חיה תסריט שהמצאתי בלי לבדוק אם זה מה שאני רוצה בכלל.
נגיד, יותר מדי מתעסקת בראש ובדיבור, לאחרונה, בהבדלי גברים נשים וההשלכות האפשריות,
וברגעים של שקט לבד עולה בי קול שאומר, בחייאת.. זה לא באמת מפעיל אותך כמו שאת בוחרת להיות מופעלת מזה.
זה עושה לי להתגעגע אלי.
אתמול נזכרתי בנתון הסטיסטי: נשים בזוגיות חיות פחות מנשים שאינן בזוגיות. גברים להיפך.
וגם זה, כמו כל דיבורי הנשים גברים וכו, הדגיש לי את הפער, בתוכי, בין המשיכה לשיח הזה לרתיעה מהשיח הזה. בין הבעירה שהוא מעורר בי ובין השלווה השקטה שהיא בתוכי.

עייפה. לא קוהרנטית. מחשבה על קריאה בדף הזה שלי אחורה קצת מבהילה אותי. למה? כי נראה לי שזה יביא לי לפרצוף אותי שמחוברת אליה הרבה יותר ממה שאני עכשיו, שרואה נקי יותר, שבוחרת נכון יותר. עם זאת כל כך הרבה ממה שעכשיו זה מה שקיוויתי לו אז.
קישקושים קישקושים.
רגישה מדי.
חושבת יותר מדי.
מכווצת.
לא יציבה. או כמו שאמרתי לאוש- לא לדאוג, חוסר האיזון מאוזן ומתפקד כרגיל.

לחיי ימים יציבים יותר, אם אפשר יהיה לספור אותם בשבועות ולא בשעות, אשמח, תודה.


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-05-15T01:12:31):
כיף שאת פה,
חסרת איזון או קוהרנטיות, שקטה או סוערת.
סתם נחמד שהסתנכרנו פה, אפילו ראיתי שגם נטע כאן עכשיו.

אין לי באמת מה לכתוב או לצייר במילים,
מבינה אותך, מבינה את הרגישות...

ומחבקת.
את אהובה מאוד.
(אפילו שמעולם לא פגשתיך)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-05-15T08:42:48):
_את אהובה מאוד.
(אפילו שמעולם לא פגשתיך)_


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-05-15T09:29:07):
נכנסת לאתר יום אחרי יום
סיבה למסיבה קטנה
"סיקרט"www.youtube.com/watch?v=aTS8h93ys-4

יש שירים שעושים לי שקט
ויש קליפים שמזכירים לי איים נעימים מהילדות, מהנעורים, אזורים נטולי ספק
ואני אוהבת את המילה סיקרט
חבל שבעברית סופחה לאבקת כביסה (שם מבריק מצד המפרסמים)

הי, פתאום נזכרתי שלפני איזו תקופה נהגתי להקדיש שירים לעצמי ולדמיין שאת הנאמר אני שרה לי
יאללה, שיהיה יום טוב

אתן אהובות
(פלוני אז את/ה לא בת דודה שלי אה? גם את זה חשבתי לאיזשהו זמן ;-) )


[b]לימונדה[/b] (2012-05-15T10:35:57):
איזה כיף שהבלחת לפה לרגע עם תובנות, מילים מרפדות ושירים מצופים צמר גפן מתוק.
חבל שפיספסנו את השכנות השנקינאית בכמה שנים טובות (מי סופר?). בכלל נדמה לי שכולנו מצטלבות בכל מיני צמתים בחיים שלנו. תמיד רציתי לספר לך (אבל אף פעם זה לא היה ניראה לי ממש רלבנטי) שבברוקלין, מאיר (שלך) היה שכן (שלי). בתקופה ההיא הסתובבתי סחור וסחור בשכונה עם עגלת שתי קומות- קומה לכל פעוט, גומעת קילומטרים בכל מזג אויר, בניסיון להרדים את התינוקות בעגלה ולזכות לפסק זמן נדיר באמצע היום. מדי פעם הצטלבו הדרכים שלי עם מאיר- ידעתי מי הוא, וכמובן היתה לו חזות כזאת שאי אפשר לשכוח. הוא היה ניראה לי בן שיחה מענין ולפעמים הייתי חושבת לעצמי, שאולי היום אאזור אומץ ואזרוק איזו מילה לכיוון שלו, שתוביל לשיחה מרתקת ואולי לביקור משותף במטרופוליטן (אין כמו ללכת עם צייר למוזיאון), אבל התינוקות בעגלה דרשו את כולי. לא היה לי מקום לכלום- בטח לא לאומנות. ואז אני זוכרת שקראתי על מותו והצטערתי כל כך על ההחמצה.
המשפט הצהוב שהגרלת אצלי יושב עלי בול [u]תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך[/u]
חושבת שבזמן האחרון התפתלתי עם עצמי כל כך הרבה עם העינין הזה. פתאום הבנתי את העינין הזה שלי עם רגשות האשם- תמיד חיה במין תחושה החמצה שאני לא ממשת מספיק את הפוטנציאל שלי. שאני לא עושה מספיק. שאני לא עושה את "העבודה". תקועה באותו מקום. לא גודלת. ואז תופסת את עצמי- מסתכלת על החיים שלי מהצד וניזכרת שבעצם אני חיה פנטזיה שתמיד היתה לי. מסתכלת על הבחור, הילדים, החיים הלא צפויים שלי במקום שמעולם לא ידעתי שהוא קיים ומבינה שאני אכן חיה את חיי.
כרגיל, שימחת אותי בביקור שלך אצלי |L|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-05-16T00:17:25):
הלו, הלו, אתן מבלבלות אותי-
עכשיו אני רוצה לכתוב ללימונדה אצל שבע, ולשבע אצל לימונדה. טוב אחת אחת.
אבל רק רוצה לומר לך למונייד, שממש עלו לי דמעות לעינים ממה שכתבת על מאיר.

שבע אהובה - איזו שמחה לפגוש בך כאן. ותודה גם שהקפצת שמות של כה הרבה חברות ל [po]מה חדש[/po].
[u]כל כך הרבה ממה שעכשיו זה מה שקיוויתי לו אז.[/u]
איזה יופי! הצהוב אומר שהספק מבורך. אני חושבת שבמקרה שלך יותר נכון לקרוא "הספק" בניקוד אחר - מלשון להספיק.
נראה לי שהעשייה, דוקא מיטיבה עם האיזון הפנימי.
אבל אולי אני בכלל מדברת מבעד למשקפיים שלי. אולי את הרבה יותר מדי זמן מול מחשב, סגורה שעות בחדר עם תאורה מלאכותית.
מקוה שאת גם מצליחה לראות ראור יום ולנשום אויר צח.[sup]ושלא חזרת לעשן...[/sup]
אני מדמינת שכל הדיבורים סביב נשים-גברים איכשהו גם קשורים לפרוייקט הנוכחי.
זה מזכיר לי שלפני כמה זמן, התראיינתי איפשהו ודיברנו על אובייקטיביות מול בחירות והבעת דעה.
בגלל שזו היתה לי פעם ראשונה והתרגשתי, אמרתי משפט, שבדיעבד נשמע לי כ"כ מטומטם (למרות שהוא לא) - כי הוא כמעט ההיפך ממה שאני באמת חושבת בנושא.
ורציתי לבעוט בעצמי.
אבל אולי במכלול, למרות החריקות, היה בראיון ערך עבורי. ככה אני מנחשת שגם אצלך. לפעמים צריך גם את הברבורים והזיופים בשביל להמשיך להניע את תהליך העבודה.
בסוף ממילא מפרידים מוץ מתבן ויוצאת איזשהי אמת מזוקקת שמצליחה להפתיע אפילו אותנו עצמינו. (ואולי בכלל פספסתי בענק.. ;-))

מאחלת לך יצירתיות, ייצריות ופס קול שמח שילווה אותך. |L|


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-05-16T16:01:18):
שבע מותק מותק,
הרבה ימים לא הייתי פה, ובפעמים שנכנסתי לא מצאתי אף אחת מכן במה חדש,
והנה באתי להתעדכן. מהדברים שלך, ברור לי שיש לנו כ"כ הרבה מכרים משותפים, יו נואו, יוצאי בתי ספר גבוהים לאמנות, מה הסיכויים שלא יכירו איכשהו את חבר של אח של בן דוד של? (-:
גם אני סקרנית לשמוע אודות הפרוייקט שלך ומקווה שאת חושבת קצת פחות ואם לא פחות, לפחות מחשבות מאיכות גבוהה, ואם לא, מקווה שלפחות את מלאת חמלה לעצמך ולמחשבות שלך!
(())


[b][po]הערסית מהשכונה[/po][/b] (2012-05-21T09:07:16):
יהלומית יקרה
קודם כל שולחת לך שיר שאני אוהבת
http://www.youtube.com/watch?v=eYa4tOpFzWw

דבר שני
אני ממש אוהבת אותך . תירשמי בקשה ביומן.
דבר שלישי
חתכת אותי לחתיכות קצוץ דק דק עם הסיפור ההוא
מוזמנת להקפיץ על האש :-)
דבר רביעי
אה. סליחה. את טבעונית. שיט
חמישית
חמסה זה טוב.
שישית
לא יכולת להגיד שגדלת בשכונה ממול?..כפרה עלייך ...עכשיו הסיכוי שלנו להיפגש גדל בעשרות מונים!


[b][po]הרגע שלפני[/po][/b] (2012-05-25T23:32:56):
[u]לפטופ של DELL, בן איזה 7, מחקתי לו את התקן השמע[/u]
את מתכוונת שנמחק הסימן בשורת המשימות או שבכלל נמחקו תוכנות השמע?


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-05-25T23:52:03):
נמחק השמע קומפליטלי. סרטונים ביוטיוב נגיד, אילמים.

[u]ככל שהתקשורת בין בני האדם משתכללת, כך התקשורת הפנימית נפגמת, וככל שהמרחקים קטנים, הדרך מאבדת משמעות.[/u]

בחיי שזה הצהוב שיצא לי.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-05-25T23:59:47):
קצת מסטולה, אולי יתבטא בכתיבה.

מסתכלת במילים האחרונות שנכתבו כאן ולא מאמינה כמה ימים עברו מאז שרציתי לענות לכן ולא הספקתי.

שבוע קשה.
סופשבוע ארוך.
חג מתן תורה.

לא פותחת שום נושא כי יודעת שיוביל כתיבה ארוכה וחוששת שארדם בתוכה
ובא לי להירדם לא במקרה
אלא בשקט שכובה בחושך מתבוננת
במחשבות המסטוליות
שגם אם המילה מסטוליות מצחיקה יכולות להיות גם מבהילות.

ביקשת את עצמך לבד
קיבלת
רצית קצת כמו פעם, לפני כמעט שנה
קיבלת
הלוואי שהספירלה אמיתית.

הצהוב מתעקש שהכל בתואם מושלם
ואולי גם אני.

השכנים סיימו הרגע מסיבה עם מוסיקה גרועה
ועברו לשלב המוסיקה גרועה שקטה

אולי אסע לירושלים מחר, לבד, למוזיאון, לא הייתי מאז ששופץ
ואח"כ לים, לאזן.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-05-26T12:15:36):
מה לא הייתי נותנת לבלות איתך את היום הזה


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-05-26T12:20:48):
_השכנים סיימו הרגע מסיבה עם מוסיקה גרועה
ועברו לשלב המוסיקה גרועה שקטה_
:-D

נו שבע, עלית ירושליימה עם טנא יהלומים?
גם לי מתחשק ים , לא י״ם, (הייתי שם אמש), אבל בינתיים אני בבית בענייני פשטידות. ערב שבועות עכשיו ואני שבורכתי בשפע דבש, מכינה מנחה קטנה להודיה..
שיהיה חג שמח באמת! |L|
<וגם לך, עדינה>


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-05-28T22:11:23):
המילים של בשמת בדף של חברה שלי קואלה הניפו לי מראה מול הפרצוף.
הנה, קרן, הנה, בזה את מאמינה. זה מה שאת בעצם עושה, גם כשאת מבולבלת, שלא לומר אבודה וכאילו שוקעת והכל סוגר וכביכול נסוג והחיים כפסע מלהתפרק שוב.

איש טוב וחכם אמר לי היום שלתפיסתו אני בתקופה הקשה ביותר בחיי, ולא במונחי התפרקות וקץ, להיפך, במונחי לידה. הוא נשבע לי שממש עוד מעט זה יגמר בטוב גדול שישטוף הכל.
״מצדי תעשי כל מה שנראה לך שיעזור לך לעבור את הימים האלה, כולל הכל, עוד שבועות ספורים זה מאחורייך וזהו״.
צחקתי. בכיתי. אמרתי אמן. רצתי לעשות סמים. סתם סתם.
יושבת בבר עם אח שלי, ערב דיג׳אים צעירים, תלמידים שלו. אני גאה בו.
אני בסערה קשה, אני בפינג פונג ואני הכדור. ואני הרשת. וכנראה שאני גם השחקנים. שני הצדדים.
לא הצלחתי להבין, לא בסטודיו ולא בבית ולא ברחוב, ודווקא כאן עכשיו, ברעש ובעשן, קיבלתי שקט ובהירות.

חושבת המון על כתיבה בזמן האחרון, על הבית שלי, מטפטפת את זה חזרה לחיים, ואמן שגם שם שטפון טוב יקפוץ בשמחה.

חושבת על אהבה, על איך זו הזוגית אף פעם אף פעם היא לא רק זוגית. לכמה עוד עומקים נפשי חותרת ושבה וחוזרת. עקשנית אחושרמוטה, מטלטלת אותי ואני סובלת ואני מודה לה שלא מניחה לי להיות נאמב, לוותר, לשכוח. לא לא.

חושבת על רצונות מוגדרים, מה אני רוצה, מה החלומות שלי. יודעת שכיף לי לצלם, לערוך, ליצור, לכתוב, אבל יודעת שהאסוציאציה הראשונית לתשובה, כבר שנים, היא: בית. אהוב. ילדים. משפחה.
יודעת שיש בי כמיהה וגם התנגדות לרצון הזה, כאילו העולם שטף לי את המח.
יכולה להגיד בלב שלם שזו הפעם הראשונה בחיי שאני רוצה בזה כי ז ה מ ה ש א נ י ר ו צ ה, ולא כי אמרו לי, ולא כי צריך, ולא כי אני מפחדת.
לא. לא מפחדת. מדהים להבין את זה.


[b]גוונים[/b] (2012-05-28T22:16:09):
אלופת עולם, זה מה שאת!
(())


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-05-28T23:24:08):
[u]עוד מעט זה יגמר בטוב גדול שישטוף הכל.[/u]

[u]״מצדי תעשי כל מה שנראה לך שיעזור לך לעבור את הימים האלה, כולל הכל, עוד שבועות ספורים זה מאחורייך וזהו״.[/u]

אז יאללה קדימה תעשי את מה שצריך לעשות תלכי תכירי תקשיבי לעצמך וגם לאלה שיש להם נסיון ואכפת להם ממך- עוד שבועות ספורים זה בקדמתך.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-05-29T09:23:53):
[u]איש טוב וחכם אמר לי היום שלתפיסתו אני בתקופה הקשה ביותר בחיי, ולא במונחי התפרקות וקץ, להיפך, במונחי לידה. הוא נשבע לי שממש עוד מעט זה יגמר בטוב גדול שישטוף הכל.[/u]
מאמינה לו ומנכסת גם לעצמי!
[u]חושבת על רצונות מוגדרים, מה אני רוצה, מה החלומות שלי. יודעת שכיף לי לצלם, לערוך, ליצור, לכתוב, אבל יודעת שהאסוציאציה הראשונית לתשובה, כבר שנים, היא: בית. אהוב. ילדים. משפחה.[/u]
אתמול בצהריים בעודי מנדנדת את הקטנה בערסל תחת האורנים והבנים סביבי רצים צועקים רבים משחקים בעיקר רבים... אמרתי לעצמי "זה באמת מה שרציתי???" ותהיתי אם משהו התפקשש לי בדרך.
כן, זה בא בתקופות מחשבות מסוג זה אצלי אבל תמיד צובט לי בלב לדעת כמה קשה לי הנוכחות הפשוטה הזו עם הילדים.
אז עצה אחת לי אליך - בעודך מפנטזת מה את רוצה - תהיי מאד ספציפית! אולי תבקשי לך משפחה עם ילדים רגועים, משהו מאוזן - אולי ילד וילדה שאוהבים לשבת בבית בשקט ולצייר ולקרוא... ושונאים לקטר ולריב... ובעל שאוהב לבשל ולחלוק איתך את כל עבודות הבית, ובית נקי ומסודר, וכביסה שמקפלת את עצמה, וזמן לעצמך... D-:


[u]אלופת עולם, זה מה שאת![/u]
זו גם דעתי- נקודה.


[b]לימונדה[/b] (2012-05-30T16:52:45):
מרגישה את חסרונך בביקוריך הפחות תכופים פה...כמו חברה שנעלמה קצת מהאופק |*|
שתדעי לך שאת במחשבות שלי. מקוה שהימים מתבהרים והשמש מבצבצת |H|
|L|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-05-30T23:13:12):
שבע אהובה, גמני מתגעגעת!

את מזכירה בלבול לא אחת,
ואצלי זה תמיד מתקבל בתגובה של:
״וואו, כמה שהראיה של הבחורה כל הזמן מתחדדת ומתבהרת!״
דברים שרואים מכאן לא רואים משם, וחושבת שאולי כדאי שתתבונני גם במראה הזו.

שיהיו ימים שמחים ויגיע הטוב הגדול שאת מחכה לו |L|


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-05T08:25:56):
מילים שכתבתי אתמול ונרדמתי לפני שלחצתי הוסף לדף:

תשע בערב ואני כבר במיטה. כמה נפלא. הערבים האלה, שבהם פשוט אפשר להחליט החלטה כזו.
בלילה הקודם לא ישנתי בכלל. בכלל. וזה לא שלא הייתי במיטה בחושך בשקט וכל מה שצריך, זה לא שינה לכל ההפרעות הפנימיות והחיצוניות מלהופיע ברצף ולשבש לי כל סיכוי להירדמות.
בסוף עם ציוץ הציפורים והזריחה נרדמתי כדי להתעורר שנייה אחר כך לצילומים.

יש לי הרגשה שבקרוב אערוך את הדף הזה, ככה, לסגור עוד פרק בסוגריים המקושטים.

בערבים ובלילות האחרונים אני לא בטוחה שאני כאן.
במהלך היום קורה מה שבמהלך היום, כשאני עם אנשים או עובדת אז אני עם אנשים או עובדת,
ואז כשאני לבד, בעיקר אם זה בדירה שלי, אני לא בטוחה שאני כאן, אני לא בטוחה שאני מבינה מה עובר עלי או מה אני עושה או שאני קיימת ב-2012 ולא נגיד ב- 2005 או ב- no man's land.

צילומי קליפ היום ומחר, ואני,
פתאום החלטתי שאני מכניסה לצילומים האלה את הציור האחרון של מאיר, את הציור שלי.
זה קצת מבהיל אותי לכתוב את זה כאן. כמו שקצת לא הבנתי מה עובר עלי שאני פתאום מוציאה את הציור הזה שלא ראיתי יותר משנה, וחושפת אותו ככה, אבל זה היה חזק מכל החלטה אחרת.
זה היה כמו להיות הכלי שמפעיל את מה שהתכוון העולם. ברגע שראיתי את החלל בו נצלם מיד ידעתי שזה מה שצריך להיות תלוי שם. איך צדקתי. איזה דיוק. הכל נפל במקום שכמעט נפלתי.
ימים מורכבים עוברים עלי. לא פשוט בכלל.
בסופש, כל כך הרבה היה בסימן מאיר. כל פעם מחדש מופתעת להתגעגע אליו ועוד יותר מופתעת עד כדי שוק לקלוט שהוא היה קיים והיינו ביחד והוא היה לידי ודיברנו.

לימונדה אהובה לי יקרה לי,
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב לך את זה ופשוט לא מספיקה.
מאז שהצטרפת לכנופיה תמיד נהנתי לקרוא אותך, וגם בטוחה שכתבתי לך שאת מתארת נפלא ומוחשי כל כך. תמיד הנחתי שחוץ מהכשרון בו התברכת, זה גם הטבע סביבך שמוסיף לויוידיות המציאותית שהופכת את המילים הכתובות שלך לויזואליות כל כך. 
ואז קראתי את מה שכתבת על מאיר וכמעט נחנקתי. אם לא הייתי מרימה את הראש מהמחשב לא הייתי שמה לב שאני לא הולכת איתו בבדפורד עוצרים לקנות סיכה מהרוכלת וינטאג' של ימי ראשון, בדרך לקו L של הסאבווי אוספים את הוילג'ווייס מהמכונה של העיתונים חינם קונים מיץ תפוזים עם קצת PULP וחושבים מה לעשות היום. 
גם עכשיו כשאני כותבת אני בעבר ובהווה.
על איזה שנים כתבת?
אני סקרנית כל כך. מוזר איך לשמוע משהו על אהוב אבוד ממישהו חדש זה כמו להחיות אותו קצת. 
וזה לא שאני אוהבת להתעסק במאוחר מדי, אבל, מיי פריינד, הלקח במקרה זה הוא חד משמעי- לא מהססים כשרוצים משהו. 
כי לפטפט עם מאיר, סוויט למונייד, זה לא משהו שרוצים לפספס.

ביום שישי הייתי בדייט. אירוע נדיר כל כך. על פי הפרמטרים שלי היה לא רע בכלל. אירוע נדיר כל כך.
ובכן, פרמטרים זה שווה לתחת. 
מסתבר שגם אם לא רוצים לברוח אחרי 20 דקות+מתנשקים, זה לא אומר שאת בעניין.
זה היה שיעור חזק מאוד באינטואיציה. על אף שסימנים ועובדות רבות משכו לכיוון חיובי, בתוכי הרגשתי מסר חזק מאוד- תתרחקי מזה.
והוא נראה טוב, והוא חמוד, והוא לא טיפש, ויש לו אבחנות עמוקות ומפתיעות, והוא בעניין שלי, ואפילו יש לו כסף. וכן התנשקתי איתו מה שאומר שהייתה בי משיכה מסוימת- המון דברים שהם כל כך לא מה בכך עבורי!
ובכל זאת, הגוף שלי סיפר לי שתכלס אנחנו לא בעניין,
עוד יותר, משהו בי נרתע ברמה של זהירות סכנה. 
אין לי הסבר הגיוני וזה לא כל כך מעניין אותי אם זה לא נכון והוא בעצם בובה של בחור.
היה קטע ספציפי אחד שחשבתי שאולי השתכרתי מרוב שהסתכלתי עליו מדבר והרגשתי ג'יזס! זה כמעט כמו - דפיקויות גברי העבר בחייה של קרן- המיטב!
לא עוד.
גרוע יותר ממסוכן- משעמם. 
זה עשה לי רע ועשה לי טוב ברמות שוות שיש לי סחרחורת מלחשוב על זה.
זה עשה לי רע להיזכר כמה קשה למצוא. זה עשה לי רע לחשוב שאתבלבל וכן אמשיך לצאת איתו. זה עשה לי רע לחשוב דברים לא טובים על מישהו שאני בקושי מכירה.
זה עשה לי טוב להיזכר כמה טוב למצוא. זה עשה לי טוב לראות שאני קולטת במהירות. זה עשה לי טוב להבין שאני יודעת מה אני רוצה.

איזה כיף לכתוב פה, כמעט שכחתי (שקר, לא שכחתי). מתגעגעת אליכן מאוד, קוראת אתכן תמיד גם כשאין לי רגע להגיב.
תכננתי להמשיך לכתוב עוד עכשיו אבל אני נרדמת.

הצהוב מזכיר לי את ההווה, כאילו שם לי עוגן שאפנים שאני כן קיימת,
ובעצם זה גרם לי להבין שאין לי שום עניין להתחבר למציאות הלילה.
לילה טוב.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-06-05T09:31:40):
[u]שיהיו ימים שמחים ויגיע הטוב הגדול שאת מחכה לו[/u]


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-06-05T10:05:38):
בכיתי כל הקריאה
מהכל
(אולי זאת לא חוכמה בבקר הזה כבר הספקתי לבכות כמה פעמים)
אבל הכי הרבה זה עושה לי געגוע שכואב בגרון ובבטן.
אל תשכחי אותי יקרה, מחכה לטלפון שלך (עכשיו בוכה דמעות תנין! כרנאה בזמן הזה של החודש :-/)
[u]זה עשה לי טוב להיזכר כמה טוב למצוא. זה עשה לי טוב לראות שאני קולטת במהירות. זה עשה לי טוב להבין שאני יודעת מה אני רוצה.[/u]
נפלא, את יכולה לחזור על זה כמנטרה!


[b]לימונדה[/b] (2012-06-05T10:16:21):
איזה מתנה להתעורר בבוקר ולראות שכתבת...האמת שחיכיתי שתבואי |[b]||[/b]||*|
שמחה שהגבת על הכמה מילים שזרקתי אצלך קודם. לא יודעת למה, אבל היה קיים בי חשש שאולי זה יצא קצת משונה... אחרי שנה שולפת קלף. ומצד שני אין קלף. חלקנו את אותו המתחם במשך כמה שנים טובות, אני הייתי בשכונה משנת 2000 ועזבנו מתישהו ב-2009. תעשי את החשבון. אני גרתי בבדפורד ובסאווט סקונד סטריט. ומאיר בלוק וחצי לכיוון המים. ובמצב שאני הייתי- מניקה והריונית באמת לא היה לי את המרחב הדרוש לפצוח בשיחה. יש דברים שהם בלתי אפשריים, אז באמת אין לי חרטות- רק אולי תחושת החמצה קטנה... [u]כי לפטפט עם מאיר, סוויט למונייד, זה לא משהו שרוצים לפספס.[/u]
אני תמיד ראיתי את עצמי כבן אדם די נוסטלגי- מתרפקת על זכרונות מחברים לשעבר, דירות ישנות שעזבתי, תקופות בחיים ודווקא לניו-יורק ולברוקלין לא מתגעגעת בצורה חד משמעית. עברו שלוש שנים מאתגרות מאז שאנחנו הגענו לפה ולמרות שלפעמים רציתי לברוח ולהיות במקום אחר, המקום הזה מעולם לא היה ניו-יורק. ניראה לי שמיציתי. אני יודעת שניו-יורק נתפסת כמין מקום שאי אפשר למצות ובכל זאת עובדה. שום נוסטלגיה. לא לבדפורד, לא לגן שעשועים עם רצפת הפלאסטיק הרותחת, לא לבתי קפה ולבייגלס ובטח שלא לסאבוויי ול-L.
פעם נסעתי עם חבר שהיה סאוונדמן לוודסטוק (איפה שיש אולפן הקלטות מיתולוגי) והחבר הכיר לי בחור מקומי שעבד איתו. בן להיפים- אבא שחור ואמא לבנה שברחו ממנהטן לוודסטוק בשנות השישים. אני זוכרת שהאבא אמר לי שלנסוע בסאבווי זה משהו שהמערכת שלו כבר לא מסוגלת לעשות. אני חושבת שעכשיו אני מבינה באמת למה הוא התכוון.
מקוה שהימים העמוסים של עבודה ממלאים אותך וגם דייטים לא מוצלחים הם חשובים- שתדעי לך! טוב לזהות בגוף מה לא...בשביל לדעת לזות כשכן.
אוהבת אותך |L|


[b]קואלה[/b] (2012-06-05T10:39:50):
מתוך הסערה שלי מבקרת אצלך פה
מתוך עולמי הצר גם הבלבלול והקושי שלך נראים כמשב רוח צעיר של קלילות וביטחון עצמי
אולי בגלל שאין לך עדין ילד ואולי מפני שיש לך יותר חופש תנועה?
לא, לא, לא
צריכה להפסיק להשוות. אין לי ולא תיהיה לי לעולם יכולת להשוות בין החיים שלי לשל אחרים
אני פשוט שמחה שנקרית בדרכי והיה לי את המזל להכיר אותך כי חברתך נעימה מאד
וכל הכבוד לך שהצלחת לשמוע את הגוף/הלב/האינטואיציה וגם לבטוח בהם- מרשים!


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-05T22:55:04):
כתבתי לנטיקה
ושוב עייפות חזקה באה עלי
הייתי שמחה לכתוב פה מלא עכשיו, מלא משלל הרעיונות הקיומיים שרצים לי בראש בשעה האחרונה, אבל העייפות, עייפות. יום ארוך נוסף.
הייתי כותבת על האשה שמחליפה צבעים לפי מצבי רוח
ועל ההיעלמות שהיא הירדמות בלי שינה
ועל בין אדם לחברו, מחול התרחקות התקרבות מחול אהבה זרות

לילה טוב
תודה על כל מילה


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-06-06T08:55:42):
נשמע כל כך מסקרן הימים שלך, הייתי שמחה לקרוא על האשה שמחליפה צבעים לפי מצבי רוח.
(()) ותודה שאת. באמת.


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-06-07T15:41:29):
[u]זה עשה לי טוב להיזכר כמה טוב למצוא. זה עשה לי טוב לראות שאני קולטת במהירות. זה עשה לי טוב להבין שאני יודעת מה אני רוצה.[/u]
חופשי עושה טוב.
גם אני מתגעגעת, גם לקרוא וגם לשתף, אבל נמצאת בתקופה ש... איך לומר, אני יותר מידי חיה אותה בשביל לכתוב אותה.
(()) גדול והלוואי שבקרוב יבואו צירי לחץ ולידה ומשהו חדש וברור יוולד.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-15T02:07:42):
אלוהים פועל בדרכים מסתוריות, אומרים, ומדוייקות, אומרים, ועישנתי עכשיו חצי סיגריה כדי להודות לאותו אלוהים ממש, על כך שהפסקתי לעשן.
קצת שיכורה, לא שתיתי יותר משבועיים.
בשבוע האחרון אירועים צמודים, דחוסים, כל אחד עצום לכשעצמו.
מרגישה כאילו הרגע זהו רגע ראשון שאני עם עצמי. וזה מלווה בהקלה, פשיו, איזה כיף אני, וזה מלווה בהצפה, בום הכל עולה בי שבא לי להקיא.
ולא פשוט לי בכלל, שוב, כמו אז, חוששת מהדחקה, שוב, כמו אז, מפחדת שהכל יתפרק, שאני לא מאמינה שמגיע לי טוב.
אבל,
אני יודעת יותר מעצמי.
אז תסמכי עליך כבר גוד דאמ.
ואיזה בית זה לבוא לכאן.
ואיזה שותפים בחרתי לי לדרך.
ואיזה חכמה אני יותר ממני שמראש קבעתי לי טיפול עם אפרת מחר.
פאק יט, תודה לאל שברא לנו רגע עם עצמינו בין כל הדעות והתמיכות.
תודה על אוויר השמיים האלה בגג הזה.
לא יודעת למה אני לא מפרטת את השתלשלות האירועים, אולי כי אני מסוחררת ממהירותם, ועכשיו עם בלבול וסימני שאלה ובטחון גדול נשכבת במיטה שלי בחושך הנקי והאוורירי שלי, נותנת לגוף לענות לי על הכל.
לילה טוב.



[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-06-15T15:30:57):
אוהבת אותך |L|
בואי נדבר בקרוב...


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-20T01:06:59):
כמה הקלה פתאום בלבכות לבד.

במיטה שלי
בכי מתייפח ארוך ומפרק יצא ממני
כשפתאום אני מזהה שהוא בעצם מקל עלי בטירוף.
מה זה מקל! מפרק שכבות מיותרות וקטיעות שקרו בימים האחרונים
ואף אחד לא מפריע לי, לא מנסה לנחם, להרגיע.
והמילה הקלה מפרקת ממני עוד ועוד מצבורי לבנים שהפריעו לי בפרקים.
איזה כיף לי לבכות לבד הלילה!
ותפקידי הוא לחיות את חיי, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, לפחות בינתיים.

ימים מרגשים.

לימונדה סוויט סוויט לימונדה, מרבדים של דובדבנים משתרעים מהמילים הקסומות שלך אל תוך החלומות שלי. מאיר היה קורא לי פה דובדבן, אגב מאיר, ואגב-את ניו יורק גם אני אף פעם לא אהבתי.

גבירקה, שואלת לשלומך, איך עוברים עליך הימים שאחרי הימים המתרחשים על פני נכתבים. חיבוק גדול.

וכל החברות היקרות שלי כאן, איזה כיף לי לבכות לבד הלילה ולגלות רק לכן.



[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-06-20T05:11:39):
האמת הבכי הזה נשמע ממש בריא!
חשבתי על זה הערב אחרי שהתכתבנו שמרגיש לי שאת בתחילת מסע
ואני נרגשת להיות לצידך
מרגיש לי התחלה וחדש ולא משנה מה יהיו הנסיבות החיצוניות, זה חדש פנימי,
זאת תחושתי
מקווה שהלילה והלבד ליטפו אותך כמשי



[b]קואלה[/b] (2012-06-20T10:58:10):
[u]וכל החברות היקרות שלי כאן, איזה כיף לי לבכות לבד הלילה ולגלות רק לכן.[/u]
מחשבה ראשונה: למה כל כך הרבה פעמים את מספרת על בכי? למרות כל העשיה וההתפתחות?
מחשבה שניה: ילדים הרי בוכים מלא וכך משחררים כל כאב ומתח- אולי זה מעיד שהכל זורם אצל טוב, ללא חסימות
מחשבה שלישית:מדמיינת שאני נותנת לך ליטוף על הגב ושותה איתך הפוך קטן על חלב סויה |L|
יום נעים יקירה



[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-06-20T23:38:03):
ואחרי שניקית את הנשמה טוב טוב, עם גל הדמעות שנשטף החוצה- יגיע תורו של צחוק גדול. (או לפחות הרבה חיוכים). |L|



[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-06-21T10:14:03):
אמן ואמן!


[b]לימונדה[/b] (2012-06-21T17:01:00):
בצהוב יצא ש[b]הקושי הוא לא בהכרח סבל[/b] חושבת על זה שיוצא לי המון לדוג את המשפט הזה. כמה נכון ובכל זאת..לא קל (קשה (-: )
אני מאמינה שדמעות והיכולת לבכות זה סוג של כח על. לפני כמה ימים נסענו באוטו עם הילדים, שאוהבים לשמוע רדיו להיטים והתנגן לו איזה שיר פופי של פרחה צעירה וקופצנית בשם טל (צרפתיה ישראלית תימניה). פתאום מצאתי את עצמי זולגת ובוכה מ [url=http://www.youtube.com/watch?v=nq2cr1D3bvQ]השיר[/url] עדיין לא סגורה על למה בכיתי. ניראה לי שתפס אותי הפזמון "מצאתי את טעם החיים". לא משנה...בכל מקרה לפעמים טוב לבכות. מוציא את הרעל והעצב החוצה.
אוהבת |L|



[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-06-21T18:34:23):
שבעק'ה יקירתי
[b]קושי הוא לא בהכרח סבל[/b] - בתשובה לשאלתך על הימים שאחרי הימים המתרחשים על פני נכתבים. (-:
יש קושי, ואני עושה הרבה כדי להסכים להתפתח דרכו, לדייק את בחירותיי, להיות בוחרת בתוכו ולא קורבן.
תודה ששאלת מותק.
הבכי שלך נשמע גם לי שחרור טוב, במיוחד אם הוא מביא איתו הקלה גדולה. ויש גם כח בלהעריך את הלבד שלך, והשלמות שבו.
מקווה שאת מרגישה זכה וצלולה יותר מבפנים.
(())

[/spoiler]
[spoiler=|| || |*|]

שביל הזהב צלול כגלי הים המופזים בקרני השמש

[list=1]
[*] 6.12
[/list]

http://www.youtube.com/watch?v=asJ9FNUfQD4

[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-23T10:31:48):
לפני שאני משחררת את המילים לכאן,
קראתי בחצי השעה האחרונה כל מיני דברים שכתבנו בדף הזה בתקופה המקבילה בשנה שעברה.
איזה רטט מחוייך עבר לי בכל הגוף.

אז הנה:


ערב שישי
שוכבת על הספה בגג
מתלבטת בין פאב מקסיקני עם אחי וחברים לבין סרט עם השותף וחברים לבין ספסל עם וופלות וחברה
כשאז חולפת בגוף צמרמורת קלה שמסמרת את השערות הקטנות השקופות ואומרת לי
תשארי לנוח הערב.

תחושת התרחשות קלה שבקלות בבטן התחתונה, כזאת שקשה לשייך לאיזו מערכת.
דקירות קטנטנות בירכיים, בחזה, בשוקיים. דקירה בבטן.
מתקשרת לשותף, הוא מספר שעושה דמיון מודרך מהאינטרנט ושולח לי לינק, אני מתחילה לספר שמשהו קורה, בום התכווצות בגב התחתון, שטף בכי קצר, השותף בדרך.

חשבתי לכתוב לעצמי, חשבתי להקליט אותי מדברת אלי, ואז הבנתי שבעצם הכי טבעי לי לכתוב את זה כאן.

אני מחכה להפלה טבעית.

קטע, איך שכתבתי את המשפט הזה מיד דמיינתי את הבעות ההלם על פני כולכן, שאת רובם אני לא מכירה, וגם דמיינתי גשם של דובדבנים נופל בעליצות מענפים.

לפני שבועיים גיליתי שאני בהיריון. גילינו. השותף ואני.
כן, כן, שכבנו פתאום כמה פעמים לאחרונה.
אור גדול שטף הכל.
הסתובבנו שבוע כראשוני הבוראים האנושיים, שלווים שלווים, מוארים ונוצצים. לא שואלים שאלות ויודעים את התשובות.
שלמות כזאת אף פעם לא הרגשתי.
ואז רופא אמר שאין התפתחות ולא דופק וצריך להפסיק.
ומיד השותף הצהיר על אהבתו שהיתה שם תמיד ועכשיו הוא בטוח.
התרגשתי לכל הכיוונים.
ואז רופאה נוספת, שהיא גם אשה וגם חמה וגם פתוחה לאלטרנטיבות, איששה את הצורך בהפסקה, תמכה בהמתנה להפלה טבעית, והסבירה גם על האופציות המקובלות בקונבנציה.
נפגשתי עם המטפלת אפרת לפגישה מקיפה ומעמיקה וגם מצחיקה, ההתרחשות הזו הרי מקפלת בתוכה את כל השנתיים טיפול.

ובין לבין ביני וביני ובינו רגעי קרבה ורגעי שיגרה ורגעי בלבול וריחוק ורגעים קשים מאוד של התפכחות מאשלייה והיצמדות אל חוסר אהבה עצמית וחוסר אמונה באהבה בכלל.

אני מסתובבת בדירה מחכה שהשותף יגיע
מנסה להבין אם אני רוצה להיות בבית שלי או בסטודיו
איתו או לבד
רגע נבהלת ממה שאולי עומד לקרות
נבהלת מאוד
ואז נושמת ומבינה
שזה מה שאני רוצה. לעשות כמו שרוצים זה לא אומר שזה קל.
השותף מגיע מחבק עולים לגג
הוא אומר איזו הערה על הגג שמרגיזה אותי בפנים, קצת, ומיד מעלה בי חוסר חשק להיות איתו שם.
הוא אומר שנהיה אצלי או בסטודיו איך שטוב לי.
אני יודעת לראות את האופציות ובשנייה להבין מה אני בוחרת.
עוצרים לקנות תחבושות, שיהיה, אני קולטת שהשותף גמור גמור גמור. נוהג עייף. בדיוק כשאני לוקחת צעד אחורה מלהיכנס לרחמים עצמיים הוא שואל איך אני מרגישה, ומשתף שהוא עייף מאוד ולא מרגיש טוב ואולי הוא יירדם פתאום.

שוב נשימה.

יושבת בסטודיו על הכורסה החמודה האהובה. מימיני שרוע על ספה שותף עייף ישן מרגיש לא טוב חמוד אהוב.
מולי צלחת ריקה שלהבין שאני רוצה לחם שיפון עם שמן זית ועגבניה קלויים ולהכין לי כזה ולאכול נתן לי כח ושמחה של תרד לפופאי. 

מתבוננת בי ומזהה תחושת ניקיון. פנימי וחיצוני.
כמו שמרגע שגילינו על ההיריון מיד הרגשתי שאני משתנה לאשה מדוייקת יותר, במונחי עיקר וטפל, כך גם הרגע.
מסתכלת סביבי ויודעת שקשה לי מאוד עם בלאגן, אבל יודעת שהתגובה שלי לזה משמעותית ביותר.
יודעת שהרגע השותף לא יכול לתת יותר 
ויכולתי להגיב לזה באמוציות גבוהות
(כמו שקרה לא אחת השבוע, גם כשהוא התנהג כמו אמא תרזה של האבות)
אבל אני יודעת שזה בסדר שזה מה שהוא יכול עכשיו. ואני דואגת לו.
הוא מותש.
ואני מרגישה כמה הוא מתגעגע לאמא שלו, גם אם הוא ממעט להראות.
ואני אוהבת אותו.

אני מרגישה מחוברת אלי מספיק ומאוד,
לזהות מתי אני צריכה מה. לזהות מה אני יכולה ומתי.

כשאפשר, לתת מסב עונג לא פחות מלקבל.

וההדדיות כל כך קיימת.

יש ימים ששנינו חלשים, ככה זה.
זהו לא סופה של האהבה. גם אם אצלי באינסטינקט הקדום זה מתפרש ככה ומתחיל להניע הסתגרות ובריחה.


התחושות הקטנות בגוף פוחתות עד כדי נעלמות. אני נרדמת לשינה מעולה.

בוקר אחרי. שבת.
כלום לא קרה בלילה.
התהליך הזה מורכב מנימי שלבים מרומזים ומפורשים, אני קולטת את השינויים הפיזיים והרגשיים שהיו לפני שבועיים ושלושה ויותר ואיך עכשיו הם נסוגים.
מרגישה ש״אזעקת השווא״ אמש היתה שלב שבא להמחיש לי לקראת מה אני.
לברר עם עצמי.
תודה.

ראשון ושני חופש. טיול. שקט ומנוחה. אנחנו זקוקים לזה עד בכי. כבר חודשים ארוכים שאנחנו עובדים כל כך קשה ועוברים כל כך הרבה.
נראה מה יהיה.

אני לא רוצה להיות מונעת מפחד. בקשר לכלום.

תודה אלוהים.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-06-23T14:03:02):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

|L|


[b]לימונדה[/b] (2012-06-23T14:05:06):
וואוו שבע!!!!
מפולת דובדבנים
אין לי מילים |*|
אולי רק להזכיר לך שהכל בתיאום מושלם |*|

יושבת לי בחוץ עם הלפ טופ. ציוצי ציפורים. הכלב נח בצל. הבית שקט. אני לבד. נהנת מהשקט והחופש ומתענגת על הזמן הזה לבד. הילדים הלכו עם הבחור לעבודה ויגיעו רק אחר הצהרים.
שקט. כל כך שמחה על זה שיצא לי להיכנס לבאופן דווקא עכשיו ושיצא לי לקרוא אותך! וגם שיש לי זמן לכתוב לך כי זה נשמע כל כך סוער לחכות להפלה...

בדיוק תוך כדי כתיבה בא לבקר אותי פרפר נעמד על קצהו של אגרטל קרמיקה כחול עמוק. פותח את הכנפיים. מרהיב ביופיו. מושלם. חושף את הדוגמא היחודית שלו. משוויץ.
את מוזמנת לקחת את זה כסימן למשהו טוב |*|

באמת שאין לי מילים אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך... אז אני אנסה בכמה מילים (מקוה לא להסתבך כי בדיוק עישנתי איזו שאחטה):
אני רוצה להגיד לך שבחיים שלי, חוויתי רק כמה רגעים בודדים כאלה עם חיבור כל כך חזק, עוצמתי ואמיתי למעגל החיים. לחיים. ולמוות. הריון הוא בהחלט רגע כזה. הפלה גם.
אני חושבת שרק בהריונות שלי, בלידה, ובהפלה שלי, הרגשתי בעוצמות כאלה מחוברת לחיים, לגורל.

מנסה לכתוב ומרגישה קטנה ולא מוצאת את המילים.
אז לפני שאני אסיים, רק רציתי להגיד שתהיי טובה לעצמך, תקשיבי לגוף ולנפש, תשמרי על עצמך תנוחי. אבל את כבר יודעת בעצמך...
[u]ראשון ושני חופש. טיול. שקט ומנוחה.[/u] |*|
איזה יופי שאתם לוקחים את הזמן הזה. תהיו טובים אחד לשני, תאכלי הרבה תרד וברזל ותתחזקי. תנוחי הרבה. תהיי טובה לעצמך.
מאחלת לך שיעבור בקלות. רוצה לכתוב עוד כל כך הרבה...אבל בעצם ניזכרת שאת יודעת הכל |*|

|L| לימונדה


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-06-23T17:55:28):
וואאוו!
מותק, אילו טלטלות וחוויות, ואיזו התמודדות עם הבאות וההוות, אני מזדהה איתך מהרבה מאוד בחינות בחיי שלי המתרחשים על פני נכתבים, אבל מהצד השני של מתרס הילודה... (-:
יותר מהכל את נשמעת לי במקום טוב, מחובר, אקטיבי מספיק כדי לא להימנע ונינוח מספיק כדי לשחרר. כיף לזהות את זה בך בקריאה וגם להיזכר ולהתמלא מחדש בכוחות.
[u]תהיי טובה לעצמך, תקשיבי לגוף ולנפש, תשמרי על עצמך תנוחי. אבל את כבר יודעת בעצמך...[/u]
@} וכמובן (())(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-24T10:31:51):
חברות אלק וירטואליות שלי
תודה שאתן קיימות
בחיי
תודה
איזה כיף שיש לי אתכן ואת הדף הזה.

ערסל. עץ. ציוץ ציפורים. קריאת תרנגול. זבוב. צרצר. כלבלב. ובכל זאת שקט.
הגוף רגוע.
לסמוך לסמוך.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-06-24T16:25:58):
אוי, שבע.
[u]לא כל דבר הוא שיעור[/u] הוא גריין שאני מחבבת ושנראה לי מתאים להזכר בו עכשיו. מסתבר שאחד מחמישה הריונות מסתיימים בהפלה. אני לא מנסה לתת לך נחמת טיפשות, אלא להכניס לפרופורציה. (אמנם את נשמעת בקבלה, מפוקסת ורגועה אבל בכ״ז).
אני מכירה בשלוף 4 נשים שחוו דבר דומה (כולל אותי) ואצל כל אחת זה היה אחרת, גם פיזית וגם נפשית.
_ בוקר אחרי. שבת.
כלום לא קרה בלילה._
הפלה טבעית, יכולה לקחת זמן, אז סבלנות. אני יודעת ששרהל׳ה (המיילדת) מאד תומכת בעניין ואולי תוכל לייעץ לך. (לצד מעקב רפואי כמובן).
[hr]

_הסתובבנו שבוע כראשוני הבוראים האנושיים, שלווים שלווים, מוארים ונוצצים. לא שואלים שאלות ויודעים את התשובות.
שלמות כזאת אף פעם לא הרגשתי._
וואו!
כנראה שהתשובה לשאלה המתבקשת:
What took you so long?
היא שרציתם לממש, במקום הזה שתיארת, ולא שניה קודם.
מאד מרגש. |*|
[hr]
מקוה שהימים הקרובים יעברו עליך ברכות ושולחת לך אור וחיבוק גדול.
|L|


[b]קואלה[/b] (2012-06-24T18:06:32):
_הסתובבנו שבוע כראשוני הבוראים האנושיים, שלווים שלווים, מוארים ונוצצים. לא שואלים שאלות ויודעים את התשובות.
שלמות כזאת אף פעם לא הרגשתי._
איזה נחת לשמוע שזה באמת קורה ומתרגש לך. לכם.
איזה יופי שהמשאלות שלך מתגשמות אחת אחת (הכוונה כמובן להריון הרצוי לא להפלה) כמו לצבור נקודות במשחק ווידיאו
או "גשם של דובדבנים"
מאחלת שיהיה לך רק טוב, נשמה בוראת מציאות קסומה,
באהבה
k


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-06-24T20:42:20):
שבע אהובה.
המרגיעון אומר "קחו זמן להפנמה" וכרגיל מתאים לסיטואציה.
מקריאת הטלטלות והתהפוכות נקרא כי את במקום מאד שלם ושההתרחשות מאד טובה. עם כל הקשיים.
(())


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-28T22:18:31):
באתי כדי לכתוב שאני כבר מאוד רוצה
לבוא לכתוב.
ומחכה לפנאי, הטכני והנפשי.
אבל עכשיו אני צריכה רגע זמן להפנמה.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-06-29T08:56:39):
[u]יש לי הרגשה שבקרוב אערוך את הדף הזה, ככה, לסגור עוד פרק בסוגריים המקושטים[/u]
הרגשה שמופיעה ב-5.6.12
עושה ב-29.6.12



[b]לימונדה[/b] (2012-06-29T10:45:49):
חושבת עליך ומקוה שאת בטוב |L|


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-06-29T12:34:05):
שבע שבע יקרה...

חברת אותי במילים שלך לנקודה הפנימית הראשונית של הבריאה.
הרגשתי לרגע את המיקוד והדיוק שיש ברגע האושר של זוג הבוראים הראשוניים, וגם הדיוק המפלח כשמבינים שתהיה הפלה.
מאוד מאוד חזק.
עוצמתי ,בצבעים חזקים.

חיבוק.
ידיים מחממות לרחם שלך.
מעריכה אותך מאוד..


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-06-29T14:06:14):
_חיבוק.
ידיים מחממות לרחם שלך.
מעריכה אותך מאוד.._

_תהיי טובה לעצמך, תקשיבי לגוף ולנפש, תשמרי על עצמך תנוחי. אבל את כבר יודעת בעצמך...
וכמובן_


[b]גוונים[/b] (2012-06-29T18:36:59):
שבע, הרבה הרבה חיבוקים לשבת של שלום.

[u]חושבת עליך ומקוה שאת בטוב[/u]
@}
גוונים


[b][po]שבוע טוב[/po][/b] (2012-06-30T21:19:45):
3 אל:
אל תוותרי על התקווה
אל תישארי לבד (למרות שרק את יודעת מה עובר עליך כעת)
אל תישכחי כמה את יקרה


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-07-01T23:57:59):
[u]חושבת עליך ומקוה שאת בטוב.[/u]
גם אני. |L|

<את בסדר?>
<וגם: כמה נקי ויפה פה. פינית מקום להרבה טוב שיצמח..>


[b]קואלה[/b] (2012-07-02T00:10:46):
נחמד הסדר הזה. נחמד מאוד!מאחלת לך שהתקופה הבאה עליך לטובה תהייה בסימן אהבה והריון
נשיקות


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-07-02T14:38:21):
תתחדשי על הסדר.
בשבוע שעבר השארתי לך (()) @}

מחשבות על ילדים - אני חוששת לפרט. כי גם בראש אני דוחקת את המחשבות לפינה בצד עד שאתפנה להתמודד איתן. :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-04T01:53:21):
כתבתי כמה שורות ופתאום הן נעלמו.

כבר בנסיעה המסעירה חזרה מהדרום בשבוע שעבר המילים החלו להישזר אצלי בראש
ורוצה לכתוב אותן כאן
והימים חולפים ואני לא מספיקה וגם עכשיו אחת אחרי חצות אני נרדמת עוד רגע בכלל.
אבל בכל זאת. לפחות אתחיל.

[po]פלוני אלמונית[/po], מדי פעם אני משתשעשעת בזהות שלך, שאת מישהי שאני מכירה, אמא שלי, בת דודתי מזל, חברה שלי אושרית, וכו', גם אם כתבת/ציטטת פעם שמעולם לא הכרנו.

לימונדה, היה לי כיף כל כך לקבל את התגובה שלך יום אחרי שסיפרתי פה את המצב.
זה היה לי מוזר לחשוף את זה כאן, כאילו פתחתי בתוך [po]שבע יהלום[/po] דלת לעולם חדש לגמרי, והחיבוק הצבעוני ממך היה כמו קבלת פנים מוכרת ומוארת. תודה.
והפרפר- קראתי את השורה על הסימן הטוב שנתת לי איתו בדיוק כשבמציאות קרה סימן טוב }!{

גבירקה יקירתי, תודה על המילים והקרבה גם מהצד השני של המתרס.

אמא דבש, איזה צוף את מפזרת כל פעם כשאת באה. דיברתי ומדברת עם שרהלה כבר יותר משבועיים לסירוגין. חשוב כל כך מה שהאשה הזו עושה. והמאמר שכתבה על היריון שנפסק בטרם עת. פשוט חשוב.

[b]אני לא מרגישה שההיריון הזה נפסק בטרם עת[/b]

נטיקה, ילדים עובדים בדרכים מסתוריות מסתבר... תודה על החיבוק וחיבוק ופרח חזרה. שוב ושוב מתברר שלסמוך זו הדרך הכי טובה.

קואלה, תודה על המילים היפות
להגיד שאני צוברת נקודות כמו במשחק וידאו זה בערך כמו להגיד שילדים נולדים משקית של אינסטנט פודינג בננה ;-)

וגוונים, כמה טוב לשמוע ממך!

_חיבוק.
ידיים מחממות לרחם שלך.
מעריכה אותך מאוד.._
אינטו, ריגשת אותי. תודה.

ו [po]שבוע טוב[/po] גם לך, 3 האל, על שום מה? בטח שלא.



לא סבלתי את הצבא.
שנאתי את המטווח, את הקורס, את הריח במטבח. שנאתי את המדים, את החוקים, את המסגרת. את הקצינה הישירה, את הקצין המטריד, את בזבוז הזמן, את העליה של קפלן.
יום אחד הופיעה במדור שלי בקיריה, חיילת חדשה, הצטרפה אלינו באמצע השירות אחרי שעברה ממקום אחר.
כבר כמה שנים אני יודעת שבשביל זה התגייסתי לצה"ל.
בשביל להכיר את [po]שני צו[/po].
שחוץ מלהיות אשה יקרה וחברה שלי אהובה, הכירה לי את האתר הזה ודרכו עולמות מופלאים.

נגיד עולם מופלא שקוראים לו [po]עדינה ניפו[/po].

מוצ"ש שעברה
יושבים בסטודיו מתלבטים אם נכון שנסע לחופש ראשון-שני
אולי עדיף לדחות, לחכות, לבדוק.
משהו בתוכי קצת מתערער בקשר לנסיעה, משהו חזק יותר אומר לי- תסעו, תסעו ותנוחו וכשתחזרו תבוא הפלה.
המשהו החזק יותר אומר לשותף בוא נסע ואנחנו נוסעים.

ראשון בבוקר, יוצאים לטיול.
כמה שתיעבתי טיולים שנתיים בבית ספר ככה אני משוגעת על אווירת טיולים בחיים האמיתיים.
מוסיקה, ואוויר, והכלב הטוב הקטן היפה, ומים וחלבה, ושותף שבכלל לא יודע לאן נוסעים וכיף לי להפתיע.

נוסעים לדרום שאם בחיי הקודמים לא נולדתי בלונדון אז בטח נולדתי במדבר,
מגיעים לניר עקיבא ולעדינה ולדבר הזה שהיא מחוללת לגוף ולנפש. מקובל לקרוא לזה מסאז'. הצחקתם אותי. אם אתן אוהבות את עצמכן, תתנסו.
השותף ראשון, אני בינתיים בחוץ, על ערסל. לגמרי עם עצמי (ועם הכלב וטווס ועוד כלב ותרנגול וחתול וצרצר וזבוב וספר של סול בלו ואני)
המקום הנעים הזה בטבע, מחוץ לסביבה היומיומית, נותן תוקף קיימות לכל מה שקרה וקורה. בשמלה תכלת אני מסתכלת על הצבעים של השמים והעץ והחיים.
השותף יוצא מסומם מחוייך מתולתל וסמוק
אני נכנסת
נשכבת על המיטה
וכשאחות לבי מתחילה עם מה שהיא יודעת, אני יודעת שזו התחלה.
צורך שמיד נענית לו עולה בי, להניח יד ימין על בטן תחתונה לכמה רגעים ואז להחליף אותה בשמאל.
כמה נעים שם אצל עדינה.

ממשיכים לנסוע
רעבים
עוצרים לחומוס בבאר שבע.
הולכת לשטוף ידיים ולהשתין,
טיפת דם חלש ובהיר.
לשניה מרגישה בהלה קצרצרה.
שמה תחבושת, לוקחת נשימה, מספרת לשותף.
מתיישבת אל השולחן ומבינה שאני רגועה.
הבהלה בעיקר הראתה לי שאני לא מפחדת.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-07-04T08:21:05):
מסיימת ולוקחת נשימה עמוקה מבלי לשים לב, אנחה של - הכל בעולם במקומו.
מחכה להמשך הסיפור שאת פרטיו עוד לא שמעתי.
כמה שאני אוהבת אותך רק המלאכים יודעים!


[b]לימונדה[/b] (2012-07-04T09:16:38):
|L|


[b][po]שני צו[/po][/b] (2012-07-04T10:10:16):
@}


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-07-04T10:24:19):
מצטרפת לאייקונים שמעליי ומוסיפה (())


[b]גוונים[/b] (2012-07-04T11:10:29):
[u]מצטרפת לאייקונים שמעליי ומוסיפה[/u] שאת מרגשת כל כך !!
(()) ועוד (())


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-07-04T18:09:59):
מותק, טוב לקרוא אותך.

[u]הבהלה בעיקר הראתה לי שאני לא מפחדת[/u]
כן אה? ההבנה שהזאת מטלטלת למדי. אני חווה אותה לסרוגין בימים אלה, בשאר הזמן אני מפחדת...
אני חושבת שהיום שבו ניפגש מתחיל להתקרב... ככה יש לי פתאום מן הרגשה כמו משהו שהולך ונאסף מפינות שונות אל עבר נקודת מפגש.
מרגיש שמתישהו זה יקרה ובכלל אני ואת קרובות למדי, ואולי זה יקרה אפילו קרוב מהמשוער.. (-:
(()) גדול


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-09T00:41:02):
בדרך כלל כשיצאתי מפגישה עם אפרת ישבתי בבית קפה קבוע עם עצמי מזמינה קפה קבוע ועוגת גזר קבועה וכוס מים עם פלח תפוז קבוע
וכותבת וכותבת וכותבת
את כל מה שעלה בפגישה
ומעשנת מלא סיגריות.
כמעט חמש מחברות כאלה מילאתי.
בפעמים שלא הספקתי לבית קפה- כתבתי בגג בהמשך אותו לילה
או בבוקר יום המחרת לפני העבודה
לעיתים רחוקות כשלא הספקתי בכלל לכתוב/לא היתה בי מסוגלות רגשית להתמודד עם לנסח את כל הצף
זרקתי בנקודות לקוניות, שיהיה, שאזכור.

בהווה זה היה נראה ככה:
שינויים פיזיים קטנים בגוף, בתחילת היריון, נסוגים לאט לאט אחרי הפלה.
מעמד שדמיינתי מלא קורה בתוך מעמד אחר, לא צפוי וכמעט מאפיל, אבל מאיר.
נורה אפרון מתה.
[po]עננים בקפה[/po] סיפרה על שלושה ימים אחרי ושבועיים אחרי, שאדע מראש.
אייפק, משיכה ורתיעה. ומשיכה.
ניצוץ הבריאה.
אם לא סבלתי זה נחשב?
אם סבלתי ואחכ מרגישה שלא סבלתי מספיק, למה זה?
מה זה מספיק?
מה זה סבל אני יודעת, אז די.
קונסטלציה משפחתית, נהר החיים משיט רחם דורות.
בין ערביים במדבר אשה זאבה.
אמבטיה חמה.
לילה במדבר איש מצטער ואוהב אשה סגורה ושברירית ובטוחה.
שותפים. צוות. בדיחות תחנות דלק.
נינה סימון עושה בדרכה את סינטרה.
פיג'מת כבשים.
אחותי.
מנוחה, נותנים לך תקחי. גם כשלא נותנים לך תקחי.
סקס. בעזרת השם.
להתעקש להגיד הכל, כי אפשר. שק אגרוף. חלונות. קירות. איזה אשה מיוחדת.
אפייה.
לפני הפלה מפילים עוד דברים או: תאונות קטנות.
העור שלך שקוף, מי אמר לי את זה?
פביאן. שרהלה. פביאן.
חלום נגוז? אוטומט. חנק. הכלה. אי הכלה. התנגשות חולשות.
אמא. שלו.
אמא. אני.
אמא. שלי.
בושה. ככה את אוהבת אותו? ככה אוהבים ככה? פקפוק. ספק. מפתה. לא ולא.
שלחתי תדר, קיבלתי חזרה, אלא מה.
חוסר מסוגלות מינימלית לסבול בלגן, לכלוך, רעש, אפילו קטנים.
תגובות ילדותיות. אגו. כדורי ברזל. בלון הליום בבית החזה.
כתיבה. הכתיבה כאן טובה לי?
איפה העט שלי? והדף.
הדירה שלי. הסטודיו.
צילום של מאיר. ועוד אחד. האמנות שלי.
אני רוצה להיות צלמת בכלל? עורכת? אני רוצה לעזור לנשים?
רחוקים. רחוקים. געגוע. נתקרב חזרה נכון?
איך עוזרים? אימפולסיבית. נו באמת.
לספר לאנשים מה קרה.
מוריסיי. הישרדות. תה שומר. האחות נועם והאח.
[po]בלוג כל סוף והתחלה בשמחה[/po] [po]סוף סוף התחלה[/po] [po]הגבירה בחום[/po] [po]הגיע הזמן לחיות טוב[/po] [po]אמא של טוסיק דבש[/po] [po]נטע ק[/po] [po]אינטו איציה[/po] [po]עשב השדה[/po] [po]גוונים של אפור[/po] והאלמוניות.


חופש.


[b]גוונים[/b] (2012-07-09T01:08:23):
כפרה עליך.
מדהימה אחת.
(())

(תודה על צוהר לזרם התודעה שלך בנקודת הזמן הזו)


[b]מיכל[/b] (2012-07-09T11:26:05):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום
יש לי את הספר רצות עם זאבים במצב טוב ואני מוכרת אותו ב 30 שקלים. מכיוון שאני בירושלים אוכל גם לשלוח תמורת דמי משלוח (13 שקלים בדואר רגיל או 18 שקלים בדואר רשום במקרה של ספר כבד זה). אני מופיעה באתר סימניה והנה הקישור.
http://simania.co.il/bookdetails.php?[po]item id[/po]=16306
שמי באתר מיקימיקי ואני מציעה אותו שם ב 35 שקלים.
מיכל


[b]מיכל[/b] (2012-07-09T11:27:04):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

דרך אגב, ממליצה על האתר הזה. אתר מדהים לדעתי לחיפוש אחרי ספרים.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-07-09T11:31:51):
כפרה עליך ! תודה |*|


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-07-09T18:00:43):
זה אחד מזרמי התודעה הנהירים והבהירים ביותר שקראתי.
ועם כל המועקה והמצוקה, יש בנהירות הזאת תחושת הקלה של משהו שמצליחים לשים עליו את האצבע.
(()) גדול


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-10T00:45:33):
השותף במצב רע
זה מכניס אותי לבעתה
זה מוציא ממני התנהגות נוראית
זה מזכיר לי דברים אחרים
אני לא רוצה לאבד )':


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-07-10T00:57:10):
לנשום.
המרגיעון אומר "קושי הוא לא בהכרח סבל"
זה מזכיר דברים אחרים אבל זה לא בהכרח אותו דבר.
לנשום רגע.
לתת מקום לבעתה, ולהאיר את הנקודה הזו בראש ובגוף שיודעת שזה לא אותו סיפור. את במקום אחר.
רגע. לנשום.
תני זמן.
לך, לראש, לגוף, לו.

(()) עצום. וגם ליטוף במצח, שמחליק הרחק את הבעתה.


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-07-10T06:07:31):
אני אתקשר אליך היום.
חשוב חשוב שהדברים האילו עולים עכשיו וגם הכי טבעי...
[b]רק להזכיר לך את המרכז שלך[/b] - את הרצונות שלך, החלומות שלך, התשוקות שלך, העוצמה שלך, האהבה שלך - אותך.
אתם אחד
ויחד עם זאת את חייבת להיות בשלך ולאפשר לו להיות בשלו
תרגישי בגוף איפה זה פוגש אותך - [b]וזה שלך[/b] ולשם את יכולה לנשום ולפתוח את הגוף לתת מקום למה שעולה.
מה ששלו - שלו.
נדבר היום... (מגיעה מחר לת"א אז נתאם בטלפון כשנדבר)



[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-07-10T06:16:03):
לדעתי זאת הזדמנות פז לבדוק באיזה מקומות שכחת את קרן לאחרונה... (-: |L|


[b]גוונים[/b] (2012-07-10T10:07:09):
מצטרפת לדברים המעולים שכתבו נטע ועדינה.

חיבוק חזק חזק חזק!


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-07-10T10:53:26):
מצטרפת למחבקות מותק.
גם כי ממש בא לי לתת לך חיבוק, וגם כי אני ממש רוצה אחד בעצמי (-:
(())(())(())


[b]גוונים[/b] (2012-07-10T10:59:18):
גבירה יקרה, חיבוק חזק חזק חזק גם לך כמובן!
(())
@}@}@}


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-07-10T11:03:10):
תודה. קיבלתי. (-:


[b]לימונדה[/b] (2012-07-10T11:43:59):
מקוה שהמזג אויר של השותף השתפר ויצאה השמש |H|
הבחור "זכה" באבא טמפרמנטלי במיוחד. לפני שהם היו חוזרים הביתה ונתקלים באבא האחים היו מבררים בינם לבין עצמם את התחזית: "סוער" "מעונן חלקית" "רגוע"
הכי חשוב זה באמת לדעת מה שלך מה שלו ולנסות לא להתבלבל- למרות שלפעמים הקווים נעשים מעורפלים...


[b]לימונדה[/b] (2012-07-10T23:10:01):
|L|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-07-11T00:18:28):
מגיבה למה שאת כותבת כאן, בלב ובראש. מקוה שאת שומעת. |L|


[b][po]הגבירה בחום[/po][/b] (2012-07-11T16:05:56):
[u]<למרות שבצהריים שקלתי ברצינות ובכי גמורים להפסיק לכתוב בבאופן ולהפסיק לדבר עם בני אדם>[/u]
אוי אוי...שבצי (אם גבירצי תופס לא שבע?)
גם אני נוטה לעתים ברצינות ובכי גמורים לשקול להפסיק לדבר באופן כללי חוץ מעם חיות. (-:


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-14T18:43:28):
מיכל
יום אחרי הפרסום כאן, בצירוף מקרים זאבי,
אמא שלי התקשרה שמצאה במאגר העודפים לתרומה בספריה בה היא עובדת את הספר הנחשק.
תודה רבה {@


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-14T21:08:37):
סיפור מלפני כמעט חמש שנים עלה בי היום
בין וריאציות שונות של מנוחה
ורוצה להוציא אותו
ומרגישה שילכלך לי את הדף הנקי פה
מה שכנראה אומר שעדיף על הדף פה מאשר עלי.

אוקטובר 2007, מבחוץ אני נראית בתקופה מעניינת, מבפנים אני בדיכאון.
מתחיל איתי בחור בפסטיבל שיש לי בו דוכן. קודם מסתובב סביבי במרחק סביר, מסתכל מסתכל. זה החמיא ולא כל כך הזיז לי בו זמנית.
ימים ספורים אחר כך, יום רביעי, יוצאים לדייט ראשון. המשפט הראשון שהוא אומר לי נעים מאוד לאוזן וללב ולחיוך המבוייש ואנחנו יושבים בשופטים והוא צוחק שזה הבר האהוב עלי בעיר והוא לא היה שם בערך מהגן ואנחנו מדברים שעות ומשתכרים שעות והוא מלווה אותי הביתה שאז היה רחוב וחצי משם ואנחנו מתנשקים ומתחבקים על המדרכה שממול למדרכה שחודשים ספורים אחר יתחבקו עליה מאיר וקרן בפעם הראשונה שיפגשו בישראל.
הוא מסתכל לי בעיניים, מבוהל, מרגיש מאוהב, בחיים לא קרה לו דבר כזה למרות ניסיון וגיל ודברים.
אני מסתכלת לו בעיניים, לא נחפזת, לא מבינה, כן מתרגשת, רוצה לעלות הביתה שמיד כשהגעתי אליו נשמתי נשמתי קלטתי כמה אני שיכורה רצתי להקיא שתיתי מלא מים ונרדמתי מחובקת עם הכרית שניה אחר כך הודעת טקסט ממנו "לילה טוב. פחד מוות".
יום אחר כך אני בים, לבד. יום חמישי. הוא מסמס כל היום, הוא קופץ לבקר אותי בים, הוא חמוד, כיף לי, משהו מפריע לי.
הודעות הטקסט והטלפונים ממשיכים. הוא ישיר מאוד, לטובה ולרעה, אני לא זוכרת להגיד מה אני הייתי, כנראה כי הייתי לא מחוברת אלי. יודעת שההיחפזות שלו הפריעה לי מאוד. לא עשיתי כלום בקשר לזה חוץ מלהגיד לו שלא חייבים כבר להיפגש שוב. זה לא מעט.
ערב שישי. הוא אוסף אותי מהבית למסעדה מקסיקנית, הפתעה. היה כיף. נוסעים אליו, בית נעים, שותים תה במרפסת ושוכבים. ושוכבים שוב.
וישנים מחובקים ומדברים מלא ויש סוג של הרמוניה שבראי השנים קשה לי לאמוד את טיבה אבל הגוף זוכר שבלילה הזה היה טוב.
בוקר שבת הוא מתחנן שנעביר את היום ביחד אני מבקשת ללכת. גדול עלי הרצף? אני בורחת כשטוב לי? אין לדעת.
נוסעת לחברה ואז לעוד חברה ואז לעוד חברה. מוזר לי מכאן לראות אותי משתפת כל כך הרבה אנשים בזמן אמת. הבלבול מקבל ביטוי גם ככה. בערב הוא מתקשר, כל קולו ותוכנו אהבה. אני תוהה מה קורה לו, הי, אנחנו מכירים ארבעה ימים.
ערב ראשון נוסעים בלילה לים רחוק. ריק. שמיים שחורים וקצת כוכבים ושמיכה על החול ואנחנו שוכבים ופיזית נעים אבל אני לא שקטה.
לא מאמינה לכזאת אהבה? קולטת בחיישנים שמשהו לא בריא מולי ועוד לא מתרגמת לרעיון מוגדר?
ישנים אצלו, שני בבוקר מתעוררת בבית שלו לבד, הוא נסע לפגישה, אני מצוחקקת מסתובבת בין החפצים המשעשעים, משהו בכל זאת כבד עלי.
כותבת לו מכתב קטן ונוסעת משם. הכבדות הולכת וגדלה. נוסעת לחברה שבניגוד לשלוש מיום שבת לא באה לי טוב בכלל.
ביום שלישי הוא מבקר אותי לכמה רגעים בעבודה פתאום.
בערב רביעי אנחנו הולכים לסרט הדוקומנטרי "אהבה מטורפת" חה חה האירוניה של היקום, אני לומדת את הביטוי יהרת השכל.
ולא טוב לי ואני לא עושה עם זה כלום.
יושבים לקפה
נוסעים אליו
שיחה מוזרה על מערכות יחסים וסקס ואקסים ונפש. לא כיף לי בשום מובן. אני לא עושה עם זה כלום. שוכבים, אולי יותר מפעם אחת. יש אינטימיות בפיזיות.
אותות האזהרה גדלים. אני קטנה.
בוקר חמישי, אוכלים יחד, מעבירים קצת זמן, אני הולכת וקטנה וקטנה ולמרות שבפנים הוא מעורר בי יותר סלידה ובוז קל ואף גיחוך <בצד הערכה לאלמנטים מסוימים> הוא הולך וגדל וגדל.
נוסעים למרכז, בדרך הוא פתאום מעלה את נושא "אנחנו" בעדינות של בהמה בפגייה, אני קופאת.
הוא מוריד אותי בבית קפה לפגוש חברה אחרת, שלא באה לי טוב בכלל. כמו מהרבה דברים אחרים באותה תקופה, לא שמרתי על עצמי גם בהקשר הזה.
אני מעבירה ערב מדוכדך, אני מתעוררת לבוקר מדוכדך שבמהרה הופך רע כי הוא מתקשר ופשוט שופך עלי נאום, חד סיטרי, שהדברים היחידים שאני זוכרת ממנו ונצרבו בי חזק
הם משהו על ניילון נצמד והצפה של ביוב.
אני קופאת.
אנחנו לא מדברים בסוף שבוע. אני לא זוכרת מה היה איתי.במוצאי שבת אני מקבלת ממנו מייל ארוך מאוד, מתייסר ומסביר ונפרד ממני.
למרות העלבון הגדול וההפתעה ובעיקר המהירות המחוסרת כל קשר למציאות שפויה בה הכל קרה, יש בי מלא גיחוך בקריאת המילים. אני לא עונה לו.
ראשון אחרי צהריים, יושבת בגינת דובנוב עם חברה אהובה אהובה, גשם שוטף, הודעת טקסט ממנו אם קיבלתי אתמול את המייל. החברה המומה, אם זה היה תלוי בה הראש שלו כבר היה מרוסק על איזה אספלט. אני לא עונה לו. אני כן פורצת בבכי עצום שמתחרה בגשם וחברה שלי כואבת בשבילי ומנחמת ואני יודעת שגם מופתעת ממני.
מעבירה את הערב עם עצמי. נזכרת איך אחרי סחרחרות מכל מיני סוגים, תמיד בסוף אני מתנקזת אלי, אל איזה שקט שמפלטר את כל האינפורמציה ומפקס אותי לאמת שלי.
אני יודעת שאני פגועה מאד. אני יודעת שאני כועסת על עצמי מאוד, מלאת בושה על איך ניסחפתי אל תוך השבוע הפסיכוטי הזה כמעט בלי שום say, אני יודעת שהוא דוחה אותי ואני לא רוצה אותו בשום מובן.
אחרי שעות ארוכות אני עונה לו בסמס מדוייק שמביא אותי לגאווה עצומה ושינה טובה וטלפון מושתק.
בבוקר רואה שכתב שהוא מת מבושה, שאני צודקת כל כך.
את הימים הבאים הוא מעביר בלנסות להשיג אותי, מתחנן שאפגש איתו, שיסביר, הוא מרגיש נורא.
בחמישי בערב נפגשים, בעיקר כי היו לו כרטיסים להופעה שמאוד רציתי ואלה היו ימי עוני מופרז. מה שהיה לו להגיד פחות עניין אותי.
והוא דיבר ודיבר ודיבר והתנצל כל כך והחמיא כל כך.
איך נהניתי מההופעה.
מאז נפגשנו עוד פעמיים, אחרי די הרבה שבועות.
פעם אחת סתם לשתות (השתעממתי ואמרתי לו בסוף שלא נראה לי שיש טעם שנהיה בקשר)
פעם אחת כי הוא רצה להתייעץ איתי בקשר להחלטה הרת גורל בקריירה שלו ואחרי לילות ארוכים של התחבטויות הוא הבין שהדעה שלי היא מה שהוא צריך. והבעתי אותה. והוא התנגד לה ובכל זאת עשה מה שאמרתי וחברה שלי אושרית עד היום צוחקת שנקמה יותר מתוקה מזו אין (למרות שאני בכלל לא נקמתי, רק אמרתי באמת מה דעתי).
ואז עוד פעם כי צילמתי לו משהו ולקחתי על זה מלא כסף ובכלל לא לא היה לי אכפת כלום כי כבר הייתי עם מאיר.

הנה. הוצאתי את זה.
אני שמחה.
כי אני רואה עכשיו שוב את כל התמונה מתחילתה ועד סופה ולא רק את העלבון הצורב שבצהריים רק הוא צץ.
ואני רואה איך החיבוק של מאיר תיקן הכל.


[b]קואלה[/b] (2012-07-14T21:29:07):
איזה מוזר לקרוא את סיכום כל הסיפור הזה פה
הבחור הזה איכשהו מזכיר לי את המשפט: "יפה מרחוק ורחוק מהיופי" (יופי פנימי כמובן)
ואת יודעת שאת |*|

[b]קואלה[/b] (2012-07-14T21:41:41):
[u]השבוע חברה שלחה לי לינק לבנות[/u]
אני בחופשה שתגמר בעוד 3 שבועות, אז אשמח לבזבז חלק מהחופשה שלי על סדרה כיפית


[b]גוונים[/b] (2012-07-15T11:12:29):
מכירה כל כך את הסיפורים האלה בביוגרפיה האישית, שתקועים שם ולפעמים מציקים, כל מיני דברים שעברנו וכנראה היינו צריכות לעבור אבל במבט לאחור לפעמים באמת שקשה לייצר את ההשלמה איתם (מדברת על עצמי כמובן).
שמחתי בדרך שבה הסיפור הסתיים, בדרך שבה את בוחרת לסיים אותו, בדרך שבה את בוחרת לראות את הדברים עכשיו, בנקודת הזמן הזו, של ההווה:
_אני רואה עכשיו שוב את כל התמונה מתחילתה ועד סופה ולא רק את העלבון הצורב שבצהריים רק הוא צץ.
ואני רואה איך החיבוק של מאיר תיקן הכל._

שיהיה לך שבוע טוב ומבורך באמת בכל מה שתרצי :-)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-07-16T11:32:46):
בין המיצרים


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-07-16T14:27:34):
שבע שבע שבע...
יש לי אליך עכשיו פרץ רגשות אהבה אהדה הזדהות ועוד כל מיני דרמטיים כאלה.
שבא לי לחבק אותך ולהפוך אותך לחברה ממשית אמיתית בחיי ,
ומצד שני -הממשות במילים האלה שלך מרגשות אותי אולי אפילו יותר ממפגש...(אבל אולי :))

גם הסיפור שלך על ההוא מהעבר והשבוע הפסיכוטי שתפס אותי לא מוכנה ומזדהה עד כאב, לסיפור שארע לא ממזמן
ואני עוד מלוכלכת ממנו ומופתעת \מאוכזבת מהמרחק שהיה לי מעצמי ומחוסר ההקשבה [po]לאינטו איציה[/po] שלי...

וגם בין המיצרים הזה שהוספת פה בסוף,
שכבר שכחתי...שכחתי את הזמנים והקדושה והאמונה...
ואולי לא שכחתי אלא פשוט עוד לא למדתי להשתמש בידע הקדוש הפנימי והעתיק הזה לחיים החדשים שלי.
כי יש לי חיים חדשים עם מושגים שונים והתפתחות דתית אחרת.
אבל אני מתגעגעת כל כך לחוכמה הקדומה של הזמנים,
אלה שמפענחים אנרגטית את התאריך ולפעמים מסבירים יותר טוב מהכול למה לעזאזל הימים שלי נראים ככה עכשיו.

אז בין המיצרים.

ותודה
וחיבוק


[b][po]עדינה ניפו[/po][/b] (2012-07-31T18:32:41):
מזל טוב חברת נפשי אחות ליבי
אין מילים לתאר את מה שאני מאחלת לך
אישה מיוחדת ויפייפיה
שרק טוב וקצת יציבות יציפו אותך בשנה הזאת
את השאר אאחל לך פנים מול פנים


[b]לימונדה[/b] (2012-07-31T20:50:37):
שבע יהלום מנצנץ שכמותך... |[b]||[/b]||[b]||[/b]||[b]||[/b]||*|
מאחלת לך שיהיה יום טוב...שנה טובה...תקופה טובה...ימים יפים
מקוה שאת בטוב עכשיו
|L|


[b][po]שני צו[/po][/b] (2012-07-31T21:13:44):
אני תוהה באיזה מאמצעי התקשורת הרבים העומדים לרשותי אאחל לך יומולדת שמח.
אף אחד מהם לא כולל חיבוק ונשיקה של ממש..
איזה עולם. מ----ן.
השלימי כראות עיניך.

שיתגשמו כל משאלות ליבך לטובה.
אוהבת,
שני


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2012-08-01T06:35:57):
שבע יקרה - מזל טוב
הרבה אושר חיבוקים שמחה והגשמה
וכמובן שלווה
(())


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-08-01T07:28:34):
שבע יקרה,
הרבה ברכות!
מקוה שעבר עלייך יומולדת שמח!
מאחלת לך שנה מלאה בעיקר באהבה, יצירה, שמחה, שפע ובהירות .
 שיתגשמו חלומותייך לשנה הזו והעיקר הבריאות.
|L|


[b]גוונים[/b] (2012-08-01T11:35:21):
גם ממני.
כל מה שאמרו לך כאן למעלה ועוד ועוד...
(()) אמיתי וחזק


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-08-01T12:11:29):
הפלונית זו אני (ממחשב אחר)


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-08-02T00:17:33):
כמה טוב המעבר מבין המצרים לאוויר העולם.
כמה טוב המעבר מתחילת יומולדת מערבולת רעה למסיבת ההפתעה הראשונה בחיי שהיתה מהנה כמו שלא ידעתי שהקונספט המפוקפק הזה שקורים לו יומולדת יכול להיות.
תודה חברות אלק וירטואליות נשים יקרות שלי על כל המילים הטובות, ובכלל על קיומכן הכה חשוב בחיי.
|[b]| |L| |[/b]| |L| |[b]| |L| |[/b]| |L| |[b]| |L| |[/b]| |L| |*| |L|

[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-08-04T10:38:37):
ייאוש


[b][po]קרן שמש מאוחרת[/po][/b] (2012-08-04T11:11:31):
וואו.. מה קרה?! מהעוקבות בשקט אחרי הבלוג שלך.. מקווה שהייאוש יתפזר והשמש תעלה (())


[b]לימונדה[/b] (2012-08-04T11:27:58):
[u]מקווה שהייאוש יתפזר והשמש תעלה[/u] |H|
קראתי אותך גם שם וחשבתי לעצמי שהחוויה שעברת רק מתעכלת בנתיים.
את עדיין בעיצומה של סערה.
קחי את הזמן. היי טובה לעצמך.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2012-08-05T10:40:56):
שבעק חיבוק. לא יודעת מה קורה איתך אבל מקווה שיעבור מהר מהר.
ואם יש משהו שאפשר לעזור. אל תהססי
(())


[b][po]אינטו איציה[/po][/b] (2012-08-06T17:26:46):
הי הי הי,
אל תברחי פנימה,
תכתבי לנו.
תכתבי,
אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים...
אולי אנחנו נוכל להושיט לך יד.


[b][po]שבע יהלום[/po][/b] (2012-08-07T18:53:31):
צהוב שלא יצא לי מעולם ידבר במקומי:
[u]אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם השינוי בהגדת המציאות[/u]

כשאדע מה רוצה להגיד, אגיד.

תודה גדולה לכן ניצוצות.


[b]קואלה[/b] (2012-08-07T23:59:08):
נראה לי שתיגדי מה קרה (לעצמך קודם כל ואחר כך אם תרצי למישהו אחר) כדי שתשמעי את את עצמך אומרת את זה
ואז יפלו האסימונים. בגלל זה פסיכולוגים יכולים לשבת ולשאול שאלות ולהנהן.
יש משהו בסיפור הסיפור שעוזר להשלים איתו.
חוצמזה גם לי מעולם לא יצא המשפט הזה. זורקת רעיון:
יכול להיות שמבחינת ההגדרות של התוכנה , יש צהובים נפוצים ויש נדירים מאד. מי כתבה את התוכנה יונת שרון?


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-08-12T09:48:30):
מה שלומך?
חיבוק ושיהיה שבוע מבורך!


[b][po]אישה אדמה[/po][/b] (2012-08-12T19:14:56):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מזדהה בשקט..


[b]לימונדה[/b] (2012-08-17T01:08:09):
חושבת עליך הרבה
גם כשאת לא כותבת
מוסרת לך שהעננים יתפזרו
והענינים יתבהרו
|H|


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-08-17T11:33:48):
שבע, שבע,
את מאד אמיצה.
(גם אם את לא יכולה אחרת).

חיבוק גדול עם הרבה אור.


[b][po]אמא של טוסיק דבש[/po][/b] (2012-08-21T21:34:41):
עוד חיבוק ענקי, יקרה.
[/spoiler]

[שבע_יהלום*]

אם ניסיתם להתאים את עצמכם לתבנית כלשהי וכשלתם, יש להניח שמזלכם שיחק לכם.
לעולם אין זו טעות לחפש אחר הדרוש לנו. לעולם לא.

קלאריסה פינקולה אסטס.

[שני_צו*]

זה הזמן להוריד אודיו בוק שלה.
את לא תאמיני שזה אפשרי, אבל זה אפילו עוד יותר מנחם לשמוע אותה אומרת את זה..

נשיקות,
שני

[ריש_גלית*]

@} תודה על הגלויה, שימחת אותי מאוד! @}

[אני מקווה שזה בסדר להגיב פה, משום מה אני לא רואה את עצמי משתמשת בדואר ישראל בקרוב].

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

בלילה בחוץ על הגג עם רוח נעימה, נשמע יותר כמו ציפה נעימה על הגב.. ממש צר לי על כל המערבולות, מקוה שתגיעי למקום רגוע ושתמצא גם שמחה שלמה.

[שבע_יהלום*]

הנוף מורכב מהמון כהה והמון נקודות אור.
שמי הלילה, אופק העיר, עומק הגג, פני הלב. כהים.
הירח, נורת החירום, חלון השכנים, אור אחורי מהמטבח, בובי הכלבה, עור רגליי. זהובים.
בימים האחרונים הרגשתי יותר מפעם אחת שזה מוזר שדווקא עכשיו אני לא כותבת כמעט בשום מקום.
פעם הייתי כותבת כל הזמן, כל לילה כל לילה. זה היה אובססיבי. זו היתה דרך לחיות כשלא ידעתי איך לעשות את זה אחרת.
ובחודשים/שנים אחרונות אני כותבת, כידוע בעיקר כאן, ולעצמי מדי פעם.
והנה נטרפים קלפי חיי שוב והנה אני כמעט לא כותבת.
קוראת בדפי החברות הוירטואליות, עונות השנה חלות גם כאן.
מתגעגעת לימים אחרים ויודעת שמתגעגעת יותר לימים שיבואו.
התעלמות אלגנטית מהווה.
ההווה, איך לומר, לא משהו.
לפרקים נורא וכאוטי ממש.
לפרקים פתוח כל כך פתוח הכל אפשרי.
יודעת בשקט שמתחת לכל הבליטות הפוצעות והידיים החלשות, שזה טוב.
משתוקקת להרגיש את קצה הטוב המוחשי כמו שאני רוצה. בינתיים מנסה למצוא אותו בווריאציה העכשווית. לא מספיק מצליחה. לא יכולה יותר מזה. מנסה להתרפק על הימים ההפוכים הלא ברורים כמו שהם. קשה. אני ערימת קלפים טרופה. שוב ושוב מגלה שאחד הקשיים הגדולים ביותר הוא גישתי לעצמי. תרפי. תרפאי.
מ ו ת ר ל ך.
עזבתי את הסטודיו.
כולל הכל.
אימצתי כלבה שלשום.
כואב לי בבית החזה היום. אדים חמים עם שמן אקליפטוס ובכלל כואב לי הלב.
כואב לי בלב.
אני מוצאת את זה מקל, לכתוב את הצלילים הבאסיים האלה.
כואב לי בלב.
פאק איזו תובנה נפתחה בי הרגע.
אני בועטת וחובטת וזורקת בוקסים לתוך בית החזה הנעול הנכון. הכאב הזה לא שלי.
לאבן וגומי תכונות דומות.

לילות נודדים
משינה לערות
מחלומות ליקיצות
מהחדר לגג
מרוגע למתח.

עוד מעט חגים.
תמיד לפני החגים אני לא סובלת את החגים
ובזמן החגים בסדר בחגים
ואז מגיע אחרי החגים הזה.
חודש אלול הגיע.
שופר בבוקר.
זה מעלה חיוך כשאני ערה
הראשון העלה גם דמעה.
בשנה שעברה חשבתי שאהיה במקום אחר השנה.
קול אמר לי בראש- את במקום אחר.

תודה.
לעת עתה.

[גוונים*]

הוי, אני נורא מזדהה עם מה שכתבת!
איזו תקופה...

אין לי מילים, חיבוק ענק!
@}@}@}

[עדינה_ניפו*]

הנוף מורכב מהמון כהה והמון נקודות אור.
מקסים לחשוב ככה על המצב הנפשי - שמי הלילה!
יפייפה ממש, כמו כל הפוסט שלך. מרגש.
_בשנה שעברה חשבתי שאהיה במקום אחר השנה.
קול אמר לי בראש- את במקום אחר._
אוהבת אותך, כמה שאוהבת.

[קוקולה*]

הירח, נורת החירום,

והנה נטרפים קלפי חיי
ומעבר לאהבה ולתקווה ולחמלה
ממי, את כותבת כל כך כל כך יפה!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

את כותבת כל כך כל כך יפה!
גמני חושבת.

_ובכלל כואב לי הלב.
כואב לי בלב.
(..)
כואב לי בלב._
יואו. בפלאח, הזכרת לי משהו שכתבתי (פעילות חריגה עבורי) לעצמי פעם, מזמן מזמן, באמצע הלילה, בתחושת דחיפות.

אוף. איזה ח-- בלבן זה, כשכואב הלב.
אפשר לשים תחבושות ואפשר להתרומם לפעמים מעליו, אבל הזמן, הוא היחיד שבסופו של דבר באמת יכול לו.

המממ.
אם יש מישהי שאני סומכת עליה שתצליח לצמוח אל על מתוך מהכאב- זו את!! 

פתאום ירד לי האסימון שתיכף האתר נסגר- אז שולחת לך חיבוק אחרון וירטואלי.
אני אמשיך לחשוב עליך לשלוח לך חיזוקים בלב.

[אינטו_איציה*]

שבע שבע שבע....

כותבת מסופש עמוס בכיות.
אפילו לחבק וירטואלית אין לי כח...
המילים שלך ממלאות השראה.
מדהים איך אפילו מתוך האין אונות ואונים האלה את מצליחה לשחרר דיבורים שזורקים אותי גבוה.
כן, חודש אלול הזה...שובב לא קטן.

וכמובן, ציטוט המופת -

_בשנה שעברה חשבתי שאהיה במקום אחר השנה.
קול אמר לי בראש- את במקום אחר._

מה יש לאמר אחרי זה..
רק לגריין - שנזכור כולנו בתאים המגוריינים של המוח הקולקטיבי.

[ריש_גלית*]

. את כל כך יפה.
אולי תבואי לחיבוק קולקטיבי בפארק הירדן?

["כאשר הטיפה מגיעה אל הים, איננה אובדת שם" - המרגיעון. "אל הים" התחבר לי. אלהים].

[לימונדה*]

שבע אהובה,
מקוה שכל יום שעובר עוזר ללב להתרפא
ושבובי הקטנה משמחת אותך
מתגעגעת לשמוע את קולך

[עשב_השדה*]

וואו,
מזמן לא ביקרתי
כואב לי בלב שכואב לך הלב
איזה מקום הוא הלב, בכאב הוא אפילו מתרחב
והנה , מילים יפות, ניצוצות בשחור אלול
אפשר גם להתגעגע להווה,
אשה יפה וענוגה
שנה סדורה וקרובה ומרפאה
וכן הרבה אהבה
עשב

[אינטו_איציה*]

מצטרפת...

יש כאן געגוע..

[שבע_יהלום*]

נסעתי קודם במונית שירות 5 מהתנדבות במרק לוינסקי לבובי שחיכתה לי בבית, מבינה שכבר לא אספיק לכתוב לכל אחת מחברות הכנופיה ברכה ספציפית בדף שלה, אז רק הירהרתי בלבי, כמו אליכן-
יודעות מה? מעבר לטוב והבריא והגבוה והעמוק הכללי שמאחלת לנו, השנה לכל אחת יתגשם חלום ספציפי, לפחות אחד!
פרוייקט ספציפי, בן זוג, ילד/ה, יצירה, פתרון בעיה נושנה.
מילה שלי.

ומתוך פתיחת עיניים מוארות ומאירות וחיוך לשנה הבאה
מנפנפת לשנה שמסתיימת בתודה
ותודה לכן שאתן איתי ונותנות לי להיות איתכן בקצבים משתנים
כאן
ובעוד דף מדי פעם
ובדף שהיה והלך ואולי יחזור.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

[נטע_ק*]

שנה נהדרת יקרה.

[עדינה_ניפו*]

השנה לכל אחת יתגשם חלום ספציפי, לפחות אחד!
מעולה! הייתי אבודה בעניין החג השנה וזה סידר לי את הראש בפשטות.
סומכת לגמרי על מילה שלך (-:

[עשב_השדה*]

מהברכה המתוקה שלך יוצא שצריך לחלום ולבקש
והצהוב "אפשר להזמין הזדמנויות"
איך הוא יודע הצהוב הזה?
קוסם

[שבע_יהלום*]

בחור, נקרא לו ו' (התאפקתי לא לקרוא לו ז').
בשנתיים וחצי האחרונות התעסקנו עם עצמינו פה ושם, פעם בכמה ימים, שבועות, חודשים.
לא נפגשנו, מן הסתם, כבר הרבה זמן.
לפני שבוע פתאום חולמת עליו, שאנחנו אוכלים המבורגר. זה טבעונית זה? חשבתי כשהתעוררתי.
יומיים אח"כ הולכת לי בדיזינגוף, אוטו נעצר בהמשך הכביש, הוא מוציא חצי גוף מהצד שליד הנהג שולח לי נשיקה ענקית באוויר.
יו, כמה זמן לא ראיתי אותו, משהו בי עולץ למראהו ובלי לחשוב נעמדת באמצע הרחוב בחיוך ופותחת שתי ידיים רחב לחיבוק.
הוא יוצא מהאוטו באמצע הכביש, רץ אלי, דופקים חיבוק ושתי נשיקות, כפרה שלי הוא ממלמל, אני ממהר בטירוף, תני סימן או שאת נשואה כבר? ורץ חזרה לאוטו.
אני צוחקת ממשיכה הביתה.
ערב שישי. הודעת טקסט ממנו.
לרגע חושבת- כן? לא? אצלי בגג? אצלו?
מחליטה שעם כל הכיף שהיה בפעמים בגג (מפליגה אל הפעם החשופה מאוד בליל קיץ לפני שנתיים, והפעם ההיא בחורף שעבר, עם תנור כתום ומלא יין וגו'ינטים, וקור וגשם וחום ממיס),
לא בא לי להבהיל את בובי שלי
שעתיים אחר כך אופנוע. רוח נושאת אותי על כנפי החיים. צוחקת, מלטפת לו את הרסטות.
רסטות! כל כך לא הטעם שלי בדרך כלל. נסתרות דרכי המשיכה.
שואל מה איתי, מספרת שעזבתי את הסטודיו, את השותף. מספרת על קצה המזלג למה, הוא אומר בחיוך של גדולים שמבינים בביזנס ופלז'ר- את לא יודעת שלא מערבבים בשר וחלב?
ואני עונה לו בקול שיגבר על רעש הנסיעה- לפעמים צריך לערבב בשר וחלב כדי להפסיק עם שניהם.
זה טבעונית!

מרפסת. ספה אדומה. אוויר ספטמבר וחיוך וליטוף ועיניים חומות של שני אנשים בלי שאלות.
בינינו תמיד, קירבת איברים כנה. אהבת גוף עמוקה.
והפעם במיוחד.
אחרי כל מה שעברתי עם השותף לשעבר, שהעריץ אותי ואמלל אותי ולא יכל בלעדיי ואיבד אותי,
ו', בלי לדעת, ליטף ואיחה וריכך והאדיר, תאים פגועים ונודדים.
גם תאי געגוע.
אהבה עצמית.
אלה גדולה.
תודה.

שלוש שעות אחר כך מתעוררת, ו' לידי, ישן עמוק. הכהן הגדול ברקע בלופ, ביקשתי במיוחד כשהגעתי- יש ללאונרד יומולדת היום.
מתבוננת בגוף שלי. בגוף שלו. בפניו. לפעמים נדמה לי שהמצאתי אותו. ייעודי.
מחשבה מבליחה- האמצא את האיש שלי, שזה גם ככה וגם השאר?
מתחיל המנון הכנופיה שלנו
חושבת על חברותיי האלק וירטואליות, על הדף הזה והחודשים האחרונים ואלוהים הגדול.
מעירה את ו' בשקט, אני הולכת.
לא.
בובי הכלבה שלי מחכה לי.
בובי, הוא מחייך בעיניים עצומות. ואז ממלמל רדום, בואי, אני אקח אותך.
צוחקת עליו. לא אתה לא.
מלווה אותי לדלת. נשיקה. לילה טוב. חיבוק גדול.
חולמת חלומות מאלפים.

---

מתקרבת לסיום "רצות עם זאבים". באחד העמודים שנגעו בחלומות ובאנשים בחיינו, קוראת ופתאום,
זיכרון חלום מציף אותי.
שנת 2000 לערך. אני במערכת יחסים עם ג', שתמשך בברוטו חמש שנים.
חולמת שאני מול מראה בחדר האמבטיה בבית הוריי, דם מבית החזה. ירו לי בלב.
לחדר נכנסים אבא ואמא ואחותי ואולי גם אחי, וממהרים מבוהלים לבדוק פציעה שיש לי ברגל.
אני עומדת מעליהם, מה אתם עושים, עזבו את הרגל, ירו לי בלב!
וקולי לא נשמע.

לו הייתי מי שהנני כעת, מערכת היחסים עם ג' הייתה נמשכת חמש דקות.
קלריסה פינקולה אסטס קוראת לזה ניתוק מהאשה הפראית. אני בדיעבד קראתי לזה קומה.

[ריש_גלית*]

שנה טובה, כבר אמרתי? אוהבת אותך.

[קואלה*]

האופן שבו את כותבת הוא כל כך כל כך כל כך שאין לי מלים לתאר
שנה נפלאה, אחותי!

[שבע_יהלום*]

חוזרת הביתה מטיול קצר בשכונה.
יוצאת לגג, בובי באה אחרי כהרגלינו, אני מסבירה לה שהפעם אני צריכה רגע לבד בגג עם אלוהים.
סוגרת אחרי את הדלת
עומדת מול השמים השחומים, עננים רחבים, ימים נוראיים ומשמעות המילה 'נורא' היא אחרת לגמרי בימים אלה.
מתחילה להגיד מילה ראשונה ודמעות זולגות.
ממשיכה להגיד עוד מילים ובכי גדול איתן.
טוב לי אלוהים, ואני לא רוצה לפחד מזה.
עבדתי בשביל זה, אני רוצה להאמין בזה.
לא רוצה לפחד מזה. לא רוצה לפחד.
תודה אלוהים.
בובי מעבר לדלת פותחת בסימפוניית נטישה. אני ממהרת לפתוח לה והיא פורצת לגג בהתרגשות אדירה, רצה אלי מקרקרת בבכי, מכשכשת בזנב, מתרגשת, מבוהלת.
אל תפחדי בוביקית שלי, טוב לך וזה שלך. אל תפחדי.

[לימונדה*]

התגעגעתי לכתיבה שלך, סיסטר (ככה דיימונד היה קורא לי)...
איזה כיף שחזרת לחיים ||||||||
ו' עם הראסטות נישמע בדיוק מה שאת צריכה עכשיו
והחלומות...מענין שאכלתם המבוגר. על פניו נשמע כמו סקס. להבדיל מאם למשל הייתם יושבים בקפה וחולקים בסלט עם נבטוטים.
והחלום משנת אלפיים- יהלום.
מוזר...כי בדיוק היום התחלתי לכתוב את תחילת הסיפור שמתחיל בשנת אלפיים.
לרגע נדמה לי כאילו כלום בעולם הזה לא מיקרי.

לחייך! סלוט!!!

[לימונדה*]

ורק עכשיו ראיתי את התוספות...תמסרי לאלוהים ד"ש גם ממני. ובאותה הזדמנות לבובי גם.
פה השמים שחורים גם כן. מעבר לאגם אור מנצנץ ממדורה שכמה מתבגרים הבעירו.
אני לבד פה בחוץ עם הכלב הפרטי שלי. נאנוק. ואולי גם אלוהים? (לא סגורה על זה)...

[עננים_בקפה*]

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

התגעגעתי לכתיבה שלך, סיסטר
גמני. מאד. גם הנהנתי נמרצות בהסכמה עם קואלה.

ביזנס, פלז׳ר, ומה שביניהם. מוכר. (מפעם).
מה שיש לך עם "ראסטה guy" זה בדיוק מה ש.

יום טוב

[הגבירה_בחום*]

שנה טובה מותקס.
בביזנס, בפלז'ר, בפלז'נס (-:

אני לבד פה בחוץ עם הכלב הפרטי שלי. נאנוק. ואולי גם אלוהים? (לא סגורה על זה)...
למונייד סיס, את גדולה. אני סגורה על זה (-:

לרגע נדמה לי כאילו כלום בעולם הזה לא מיקרי.
כאילו דא... (-:
אני רואה את זה ככה: זה או ששומדבר לא מקרי, או שהכל מקרי, ותכלס, זה בעצם להגיד בדיוק את אותו הדבר. לא?

נשיקות שמנות

[גוונים*]

קוראת אותך כל הזמן, גם אם לא מגיבה (נעלמו לי המילים בזמן האחרון).

שתהיה לך שנה טובה באמת

[שבע_יהלום*]

שנה טובה באמת גוונים
תמיד כיף לראות מילים ממך

[אינטו_איציה*]

הו..סוף סוף חזרת..
באמת יש לי תחושה מנחמת בשיבה שלך

מול אלוהים, מול השמיים הגדולים, צועקת את הדרך שעשית,
את האמונה בדרך
ואת הלא לפחד מללכת בדרך.

ואחרי ראש השנה הזה הבנתי שעל המצבה שלי אני רוצה שיכתבו -
היא הלכה בדרך.

[עדינה_ניפו*]

לא נראה לי שידעתי של ו' יש ראסטות! מביא לדיוק מסויים את כל הדמות שלו בדמיוני (-:
ואמנם סיפרת לי את הסיפור בגג אבל הוא מקבל רובד נוסף בכתיבה.
כמו למשל
_לפעמים צריך לערבב בשר וחלב כדי להפסיק עם שניהם.
זה טבעונית!_ גדולה!


וזה -
_בובי הכלבה שלי מחכה לי.
בובי, הוא מחייך בעיניים עצומות. ואז ממלמל רדום, בואי, אני אקח אותך.
צוחקת עליו. לא אתה לא.
מלווה אותי לדלת. נשיקה. לילה טוב. חיבוק גדול._ (-:

שבת שלום אחותי
(אגב, החלום שלך מזכיר לי חלום שחלמתי לפני המון שנים אבל צרוב בזיכרון. בחלום ירו בי ואני מתה שוכבת על האדמה ואמא שלי מוצאת אותי ככה ומתחילה לצרוח ולהשתגע שיבואו לעזרה. בתוכי אני אומרת לה "אבל אני כבר מתה, למה את צועקת? אני כאן")

[עשב_השדה*]

עלי את אהובה,
זה אולי לא מקובל ככה להצהיר
אבל הלב שלי נע למקרא קורותיך
את כותבת ככה,
ו
_מתחילה להגיד מילה ראשונה ודמעות זולגות.
ממשיכה להגיד עוד מילים ובכי גדול איתן.
טוב לי אלוהים, ואני לא רוצה לפחד מזה.
עבדתי בשביל זה, אני רוצה להאמין בזה.
לא רוצה לפחד מזה. לא רוצה לפחד._

והלב שלי רוקד
תודה אלוהים

[עדינה_ניפו*]

_טוב לי אלוהים, ואני לא רוצה לפחד מזה.
עבדתי בשביל זה, אני רוצה להאמין בזה.
לא רוצה לפחד מזה. לא רוצה לפחד._

כל מילה של עשב השדה

אכן עבדת בשביל זה.

[שבע_יהלום*]

אחות לבי כבר בא לי שוב אותנו בגג!
בחול המועד אני מתכננת שם גינדור רציני, יש לי איזו תוכנית אינטואיטיבית במסתרי הבטן והלב. ואז את באה לשבת איתי תחת השמיים.
החלום עם אמא שלך צימרר, במקום בו חלומות נצרבים אל הפציעות וההגלדות.


עשב אשה יקרה לי,
אם הצהרות אז הצהרות-
נפגשנו רק פעם אחת, כבר מזמן, ואני לא יודעת ולא מחפשת להסביר, את האהבה המיידית שנהייתה ונשארת.
אני באמת מרגישה שהקריאה שלך כאן, גם אם בביקורים נדירים, מלווה אותי בבטחון.
ובהזדמנות הזו גם אספר לך, שבימים הספורים שהייתי בהיריון, היה לי ברור שאחד הדברים הראשונים שאני עושה זה נרשמת אליך לפאולה.
ב״ה בפעם הבאה.
תודה על מי שאת ושאת כאן.

[עשב_השדה*]

וואו
איזה כייף, באמת......
אני מריחה אהבה באויר שלך
ומתפללת שאכן כך
תודה לאל על הנגיעה הזו
תודה לך

[עשב_השדה*]

אהה , גמני אוהבת גג, ושמיים
כמה טוב שבחרת בבית הקטן הזה, ובגג

[שבע_יהלום*]

קחו זמן להפנמה אומר המרקר הנודניק
ואני בכלל בריקנות
כזאת שנחתה פתאום.
מעבירה יממה אצל ההורים. הבטחתי ולכן קיימתי שבחול המועד אעבור על ארגזים שלי שעוד שם מימי פוסט מאיר ואדלל מה שאפשר. דלול דיללתי לא מעט בתענוג גדול. אני מתה על התחושה הזו של לתרום או לזרוק מה שכבר לא צריך לאגור כמו שאני מתה על התחושה של לגלות משהו ששכחתי שיש לי ואיזה כיף למצוא.
וטיילתי בדרך ביומנים ובתקופות ובמהלך כל היום הרגשתי- איזה מזל שאני בהווה ולא בשום זמן אחר,
אבל אז הגעתי הערב הביתה ומייל שבישר לי שכנראה לא התקבלתי למשרה שממש חשבתי שאתחיל אחרי החגים הוציא לי את האוויר.
ומאז אני בתחושת וואט דה פאק זה ההווה הזה שאני חיה בו?
כן, יודעת, הכל לטובה וכנראה שזו לא היתה העבודה לי והעבודה שלי בדרך,
אבל,
גם צריכה שהיא תגיע כבר כי כסף,
וגם, תמיד יותר קשה להשלים עם אי התאמה עם מקום שהרגיש מתאים מבחינות רבות.
מנסה לא להתדרדר לפקפוק באינטואיציות. מטופש זה.
אני הבלוז כזה תחת שמי ערב עכורים ומהשכנים קולות צהלה ומחולות כבר שעות באווירת החג. דיסוננס משעשע ועם זאת בא לי לרדת לשם ולצרוח- ש קט!
בבניין מולי סוכה מאוד יפה.
לידי כלבה שאולי לא שמחה שלא היה לי מספיק זמן להתייחס אליה היום.

רציתי שבלבלת החגים הזו תסתיים כבר אבל עכשיו פתאום מורגש איזה ריק גדול אחריהם. בעיקר כלכלי. מלחיץ.

[ריש_גלית*]

.

[עדינה_ניפו*]

אויש הייתי צריכה לדעת, גם אחותי בסוף לא קיבלה את העבודה אבל נראה שמשהו מעט יותר רווחי מתגלגל לעברה אז אולי זה סימן טוב ?


מרגישה שהשילוב בין הסתיו לחגים הוא מתכון לבלגן רציני אצל כולם.
זה מורגש באוויר.

תודה לאל על השמיים והכוכבים והירח
ואחיות.
לילה טוב אחותי

[קואלה*]

לגמרה מבינה. מקווה מאד שתיהיה לך שנה טובה גם כלכלית
לילה טוב נשמה זוהרת וקורנת

[לימונדה*]

_תודה לאל על השמיים והכוכבים והירח
ואחיות.
לילה טוב אחותי_

[אינטו_איציה*]

מנסה לא להתדרדר לפקפוק באינטואיציות
הי הי הי, עד האינטואיציה, כן?


מבינה ועוד קצת מבינה.
ואם היית קצת פחות וירטואלית לי הייתי אומרת -עזבי עבודה וכסף, בואי נסע לפסטיבל עכו ונישן באיזה חווה בצפון...

ועד אז,
חיבוק.

[אינטו_איציה*]

gnhJ4Ceor]כי אני אוהבת כל כך את השיר והסיפור שבצילום M[/po]&feature=BFa&list=PLmSFAQDZaYAbDio8iK7jDfdRvAbCgBaiX

[קואלה*]

איזה קליפ מהמם לאבידן הגאון. ואיזה מתוק הבלונדי עם המוהק. (בדיוק עשיתי לרוקיסט האפרוח שלי גם מוהק , אבל בגלל שלא מצאתי את החלק פלסטיק של פחות מאפס במכונה זה לא יצא טוב ותיקנתי לגלאח)

[שבע_יהלום*]

תודה אחיות.
עד ה אינטו איציה , צודקת.

עושה רושם שהשלכות היומנים הישנים מאתמול עמוקות יותר משרציתי לחשוב.
יום כבד היום, עם כאב. לקח לי חצי יום להבין שכואב ועוד חצי יום לפרק לפרק.
עכשיו אפשר להתחיל את היום. בוקר טוב.

עם זאת
בובי האוצרית שלי, בסבלנות ותמיכה, עשתה כאלה צעדים ראשונים גדולים היום:
גם התחילה להתמודד עם הפחד של לצאת לחדר המדרגות, וללכת אותן לאט לאט צמודה לקיר בקריאות עידוד ועיניים אוהבות מצדי (חמש קומות )
גם עשתה קקי ברחוב לראשונה
וגם קפצה מהרצפה לכורסה וחזרה, לראשונה.
איך התרגשתי.
החיים האלה.

[נטע_ק*]

את מצויינת

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

זרקת את היומנים?! יש לי רק 4 מילים לכתוב לך.
הגשרים של מחוז מדיסון.
סתם. סתם. כל הכבוד. אחרי הכאב, בטח תבוא קלילות מבורכת ותחושה של סגירת מעגל.
צדקה הלימונדה, את באמת מופלאה, בדרך שאת עושה.
בובי נשמעת כמו כדור רך של מתיקות . איזה יופי שמצאתן זו את זו.
הרבה אהבה.

[שבע_יהלום*]

לא זרקתי את היומנים
השלכות כתחושה לא כפעולה
חוץ מיומן קטן וקצר שפעם שרפתי בילדותי בדשא שמאחורי הבית של ההורים שלי כי כתבתי שם שנראה לי שאני דלוקה על בן דוד שלי ומתתי מבושה, לא רואה מצב שאני זורקת יומנים שלי.

ליל מנוחה
בברכת אהבה
וששבע תצליח לקום מוקדם ולא תתמרח 4 שעות עם הנודניק כמו הבוקר. אמן.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

רווח לי. אני מבינה את ההגיון של (למשל) זריקת מכתבי אהבה ישנים.
אבל אפילו אם זה נותן תחושה קלילה יותר, נראה לי חבל לזרוק יומנים. בייחוד של מישהי שכותבת כ"כ יפה.
(גילוי נאות:היומן היחיד שכתבתי, מילא רק דפים בודדים במחברת, בכתה ו').
חלומות מתוקים. zzz

[שבע_יהלום*]

106 בלילה חום מתפשט בבטן שייך לא שייך שבע זאת אני? על כל להתראות וודקה ההווה נזכר מהעתיד ההווה חלקי פסיפס על הפנים אלכוהול במשורה זה קסם.
אוקטובר.
אוקטובר 2012.
החיים משתנים לבלי היכר בהיכרות שהיתה כאן תמיד וציפתה וידעה.
באלוהים שאני.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

_החיים משתנים לבלי היכר בהיכרות שהיתה כאן תמיד וציפתה וידעה.
באלוהים שאני._

[שבע_יהלום*]

אמא דבש מה אני אגיד לך
סחטן שהגבת, כי זה אומר שהבנת משהו מהטקסט המשונה שכתבתי שיכורה אחרי מסיבה ויום למחרת בצהריים בהיתי בו ואמרתי- מה?
אפילו עדינה צחקה עלי.
אבל נו, גם זה תפקידם של המילים, לעגן מצבים מסוגי סוגים.

[שבע_יהלום*]

כשרק התחלנו לשפץ קנינו אותה מהשכן.
הזזנו אותה לכאן ולשם עד שמצאה את מקומה.
ואז עוד מקום.
ואז עוד אחד.
היו עליה פגישות עבודה ומפגשי חברים וכלב אחד ועיתונים.
ישנתי עליה לפעמים בסוף לילות לבנים.
ופעם אחת באמצע ערב אביבי.
ואז הוא בא ונשכב לידי.
ואז נגענו כמו שלא נגענו כל החודשים הקודמים. פעורי חיוך. יודעים שאסור ומרגישים שמותר.
והפסקנו.
וחיכינו.
כשהזזנו אותה למקום הסופי העולם התנקז לספה אפורה.
כשמכאן זה מרגיש כמו חיים אחרים רחוקים כל מה שהגוף שלי זוכר זה אחדות איברים מורכבים, ראש חבוק על בית חזה.
וחיכינו.
חיכינו עד שלא חיכינו יותר וכשגמרנו הוא צילם אותי ואחרי שבועיים גילינו שהוא צילם אותי מייצרת בנאדם.
חיכינו לסוף שלא חיכה יותר.
הקצתי קץ.
ניתקתי מהספה האפורה.
חודשיים וחצי
והצהריים ישורת אחרונה. ריב בטלפון. ריק. למיטה שלי למצוא נשימתי. הספה האפורה, בית החזה, הראש, הופכים לפרחים ירוקים כמו המצעים שלי. געגוע ראשון ואחרון. שלום

[ריש_גלית*]

אני מרגישה שהכתיבה שלך נפתחת. זה כאילו בהפוך לדברים שאת כותבת.
.

[עדינה_ניפו*]

חיבוק גדול אחותי.
נשמע שעברת את זה לעומק, שוב מבלי לעגל פינות
ישר ולעומק.
השראה

ותודה על המוזיקה הנפלאה ממש! איזה גילוי משמח עבורי.
ליל מנוחה
(אגב, אחרי שהגעתי הביתה אחינעם התעוררה ב 2:45 והייתה ערה עד 6:00 בבקר. היה לילה הזוי!)

[עשב_השדה*]

[עשב_השדה*]

[שבע_יהלום*]

תודה נשים יקרות שלי, כולל אחינעם.

עדינה- איך הכרתי את pan american אני אספר בפעם האחרת, אבל אין ספק שהאלבום the river made no sound זה אחד הכלים הכי חזקים שלי לטיפול נפשי.

[שבע_יהלום*]

כותבת כאן
כדי שלא יתנמנם לי בין החוליות, כדי שלא יחלחל לי לעצמות וידלל לי את האוויר ויפריע לי לחיות.
בשעתיים האחרונות טיילתי בחיים שלי, החדשים המוכרים. חזרתי מעבודה של כמה שעות על פרוייקט, הלכתי עם בובי לפגוש חברה לקפה, חזרנו הביתה, אכלנו, שיחקנו.
עברתי לשולחן העבודה להשלים משהו, הבנתי שלא נח לי, התחלתי להזיז רהיטים, שוב, בפעם הרביעית לאחרונה.
הבית שלי, כזכור, הוא הקטן בתולדות העיר תל אביב. בעיניי גם אחד היפים אבל זה כבר אישי. לגג שלי אין תחליף.
הזזתי, חשבתי, הזזתי. נתקעתי בדברים, יש על הרגליים שלי כחולים יותר מבפת העולם. זה לא מה שישבור אותי. שמתי מוסיקה, רמקול אחד לא עובד. לקחתי נשימה. הלכתי בעקבות הכבלים, בדרך החליקו בגדים מקולב, שמלה אחת נתפסה על סקוטש, הכלי עם העטים והעפרונות התהפך על המכסה של הדיסק ופתח אותו באמצע שגבריאל בלחסן שר על העתיד, עננת אבק באה לי לפנים ובדרך למתחת למיטה לגלות שבובי כנראה הסתלסלה לה עם החיבור של החוט של הרמקול נתקעתי עם הכתף בשפיץ של המיטה. חייכתי. אלה החיים שלי ואותם אני רוצה ואותם אני אוהבת ורחמים עצמיים הם גם הומור שחור אמר צפריר. במקביל התכתבות הודעות טקסט עם השותף לשעבר ועוד נוגעים בדבר אירוע מקצועי קרוב, אני בדיפלומטיה שהיתה מוסיפה לאבא אבן סנטר של נחת. בעוד מקביל מחשבות על ליל אמש, אצל ו', שהיה קצת שונה מלילות אחרים. הוא טוב לי בחיים עכשיו מכל מיני בחינות וגם קצת הרגשתי שיותר מדי לי עכשיו. ובעוד מקביל מחשבות על הפרוייקט שעבדתי עליו היום והתבוננות בדרכי המסתמנת והסבר לכלבה שאת הכרית הזאת אין צורך לכרסם ותכנונים של כסף והרהורים על החורף וקריצה לעצמי במראה וריח גויאבות מהמקרר ועוד מחשבה על שבעה ביום ראשון.
מביאה הכל למקומו בשלום ולגג.
שקט עכשיו.
כורסא, שמיים, קפה שחור, סיגריה. לא, לא חזרתי לעשן. השטן המובס לא קם עלי.
משהו מפמפם בתוכי. מרגישה את זה. זו גם שמחת חיים וסיפוק עשיה נכונה, אבל זה גם איום קטן ישן. מוצצים לי את הדם. עוברים ושבים וקבועים מאיימים לסחוט את לשדי. להרחיק אותי מאותי.
לא, אני צוחקת, וודאי שלא. להיפך, לראות כמה לא עוד רק מרחיב את האהבה לחיי, אבל זיכרון האיום התעורר פתאום בשעתיים האחרונות.
אז באתי לשחרר אותו פה.

[ריש_גלית*]

לא הכל הבנתי. אבל גבריאל בלחסן זה ממש למיטיבי לכת. מצדיעה. (מאחת שרק גרה עם מיטיב לכת. ופעם היתה הולכת לכל הופעה של אלג'יר).
.

[עדינה_ניפו*]

מקסימה שלי

שבת שלום
(שולחת לך מייל)

[לימונדה*]

_משהו מפמפם בתוכי. מרגישה את זה. זו גם שמחת חיים וסיפוק עשיה נכונה, אבל זה גם איום קטן ישן. מוצצים לי את הדם. עוברים ושבים וקבועים מאיימים לסחוט את לשדי. להרחיק אותי מאותי.
לא, אני צוחקת, וודאי שלא. להיפך, לראות כמה לא עוד רק מרחיב את האהבה לחיי, אבל זיכרון האיום התעורר פתאום בשעתיים האחרונות.
אז באתי לשחרר אותו פה._
אף אחד לא יכול לקחת לך אותך

[גוונים*]

שבת של ש-ל-ו-ם
@)

[גוונים*]

זה היה אמור להיות
@}

[הגבירה_בחום*]

מותר. בטוח שמותר.

[אינטו_איציה*]

שמחת הפרטים הקטנים.
@}

[שבע_יהלום*]

יש רגעים, לעיתים, שהדבר שהכי בא לי שיקרה כבר זה השיחה שלי עם מאיר.

אני מעוניינת בחיים ארוכים,
וטובים ובריאים,
וככל שעובר הזמן ככה אני יודעת יותר כמה עוד אני רוצה לחוות ולהוות,
אבל ברגעים הנדירים שאני רגע בשקט עם וודאות שהשיחה שלי עם מאיר בוא תבוא
זה מרטיט אותי.

[פלוני_אלמונית*]

במקום לחשוב על שיחה עם מאיר, רצוי שתתמקדי בבניית שיחה עם החיים..... עד מאה ועשרים יזדמן לך שיחה עם כל אחד המצוי בגן עדן.
יום טוב !

[שבע_יהלום*]

ידעתי שאלוהים כותב בבאופן!

[עננים_בקפה*]

ברור, אפשר לדעת לפי זה שהוא דו מגדרי לשונית

[שבע_יהלום*]

[ריש_גלית*]

ידעתי שאלוהים כותב בבאופן! D-:
מדהים, איך את יכולה לכתוב את הדבר הכי רגיש ומרגש ואאוט אוף דה בלו יבוא אחד, או אחת, או עוד אחת, וירמסו לך את הערוגה. מאיפה הם באים? הם תמיד היו פה? (תוהה).

[גוונים*]

מדהים, איך את יכולה לכתוב את הדבר הכי רגיש ומרגש ואאוט אוף דה בלו יבוא אחד, או אחת, או עוד אחת, וירמסו לך את הערוגה.
לגמרי!

[שבע_יהלום*]

טוב שבערוגות שלנו הצמחים יודעים להתכופף על פני להישבר עד יחלוף רוח.

@}

[ריש_גלית*]

קחי .

[שבע_יהלום*]

תודה עיניים.

יש בי בלבול מול השבוע שעומד להתחיל.
אחרי החגים בא שבוע של פרוייקט והסתיים
ועוד לא התחיל הפרוייקט הבא
ועוד לא מצאתי משרה חלקית
אז מחר אני צריכה להמציא את עצמי. שוב.
יאללה.

לפני שלושה ימים בובי גילתה שגופה מאפשר לה כבר לקפוץ למיטה. זה כל כך ריגש אותה שהיא כישכשה בכל הגוף. אני התרגשתי איתה בטירוף תוך כדי שאני חושבת- הו בוי, המקום היחיד שהיה רק שלי... איזו מראה הכלבה הזאת, איזה בית ספר (חינוך ביתי), איזה אור מופץ לכל עבר.

מחר אזכרה לדני. שנה. גם זה סוג של סדר.

יבורכו כל החיים והמתים.

שבוע טוב.

[שבע_יהלום*]

חוזרת הביתה אחה"צ מיום ארוך בחוץ
בובי נראית לי פתאום אחרת- גדולה יותר וגם בוגרת יותר. היא מלקקת אותי במקום לתת ביסים קטנים של גורה. היציבה שלה שונה.
אני בשוק שאני שמה לב לניואנסים האלה. היתה לך קפיצת גדילה היום, אני מספרת לה.
בלילה בגג אני רואה שהיא לועסת משהו וזה לא אף אחד מהצעצועים שלה. אני מתקרבת לנסות להבין מה זה וזה נראה כמו כלום אבל בכ"ז יש שם משהו. כשאני פותחת לה את הפה - שן קטנטנה נשארת לי ביד.
נפלה לה היום השן הראשונה.
זה מעמיד אותי בהלם מסוים.
מול התינוקיות המתוקה שלה. מול תשומת הלב שלי. ובמיוחד השבוע, שבוע רווי מחשבות על מונוגמיה, אהבה מבחירה, ילדים, חופש.
בזמן שאני שמה את השן בכוס מים חמים, היא נכנסת ל- crazy Bobi hour חגה סביב עצמה כאחוזת אמוק, רצה בטירוף מהבית לגג וחזרה, כמו אומרת לי- אל תסחפי, אני עדיין משוגעת לפעמים.
ממש כמוני.
שוב ימי עיסוקים בבית, בגג, ריאורגניזציה, סדר חדש, תחזוק. כמה קטן ככה מעסיק הבית הזה. והסתיו המבושש לא משכיח את החורף שבדרך. תחושות מעורבות בקשר להכל.
תמיד אמרו לי, את חושבת יותר מדי. לפעמים נדמה לי שזה נכון.
שומעת בלב את פרדי שר
משפט אחרון משיר

[שבע_יהלום*]

עף לי המח הרגע.
לפני שני לילות חלמתי שאני בשיעור אמנות עם איזו מורה בלה בלה מאיר בא אומר לי משהו על ------------- ופיקאסו.
ברגע שהתעוררתי זכרתי שאהובי זכרונו לברכה היה שם, זכרתי היטב את שם האמן ---------- והתכרבלתי בגעגוע נעים.
בהמשך אותו יום שכחתי לגמרי את שמו של ----------- וזה שיגע אותי.
זכרתי רק שזה אמן שאני מכירה ואוהבת, ששמו נגמר ב-ס' וזה לא האלס, וזה לאו דווקא צייר גם אם בחלום ניקשר בשמו של פיקאסו.
זה הרגיש לי חשוב מאוד, ועצם זה ששכחתי הפך את זה לעוד יותר חשוב.
יומיים אני מסתובבת מגלגלת על לשוני צלילי שמות שמסתיימים ב-ס', לא מבינה למה נעלם לי שם של איש מוכר, וזה לא סתם, זה מאיר אמר לי.
רוצה נורא להיזכר.
הבוקר חבר בפייסבוק שם קטע.
http://www.youtube.com/watch?v=iaKrnjY8Li

[עדינה_ניפו*]

אוף הסרטון הורד )-: ואני סקרנית!

[שבע_יהלום*]

http://www.youtube.com/watch?v=meGPgvLcpWk
קטע אחר שלו
אלוהיי
איזה יופי

[שבע_יהלום*]

וזה ממקודם
http://www.youtube.com/watch?v=iaKrnjY8LiY

[עדינה_ניפו*]

תיכף אפתח אבל קודם רציתי לומר לך שיש לי חיוך מרוח מאוזן לאוזן בכל פעם שאני קוראת עליך ועל בובי (-:
כל פעם שאת כותבת עליה זה מצחיק אותי וחמוד לי וכל כך אחר מהחיבור שלי לחיות.
את מתוקה את!

אה ועוד משהו, אני לא מכירה את השיר הזה של פרדי, הוא יפייפה ממש!! לא מבינה איך אף פעם לא שמעתי אותו.

[שבע_יהלום*]

למלא את החלל
תקראו את זה
שבוע טוב יקירותיי

[הגבירה_בחום*]

מותקס,
בעקבות הקטעים שהבאת של פיליפ גלאס
מכירה את הקוסם הזה?
http://www.youtube.com/watch?v=RPBzosFHwM8
זה אחר, ובכל זאת מייד עלה בראשי כשהקשבתי לקטעים של פיליפ.
@}

[פלונית_אלמונית*]

הי שבע יהלום,
האם ההזמנה למודל לצילום עדיין תקפה?
אם כן, אשמח לנסות.. איך ליצור עמך קשר?

[שבע_יהלום*]

פלונית-
איזה יופי
מזל 054-3347811
תמסרי ש קרן שלחה אותך

גבירצי
תודה על הקטע היפה
מקום מיוחד שמור אצלי למקצבי מחיאות כף ספרדיות ושות׳

[אינטו_איציה*]

היית היום אולי במקרה במאפייה ביהודה הלוי - המוציא לחם?!?!

היתה שם מוכרת שקראה לבחורה שעמדה לידי - קוקולה,
ולרגע תהיתי - זאת את??
)

[שבע_יהלום*]

אינטו- זו לא הייתי אני.
וקוקולה זה כינוי חיבה ביני ובין חברה שגם כותבת כאן.
מצחיק