קשה לי באינטימיות עם הילדה

[אלמונית*]

אני מאד אוהבת את בתי. היה לי קל איתה כשהיתה תינוקת אבל היא רגילה להיות במרכז העניינים תמיד וזה קשה לי להיות קהל של אדם אחד . אני אוהבת אותה מכל ליבי ,היא מאד NEEDY הפסיכולוגית אמרה לי שהיא נחשבת תינוק HIGH NEED , אבל יש שם לפעוט כזה? ואיך מתמודדים עם זה? תינוק כמה שיבכה אפשר להניק, לקחת במנשא ........ מה עם פעוט?

[אלמונית*]

אני מאד אוהבת את בתי. היה לי קל איתה כשהיתה תינוקת אבל היא רגילה להיות במרכז העניינים תמיד וזה קשה לי להיות קהל של אדם אחד . אני אוהבת אותה מכל ליבי ,היא מאד NEEDY הפסיכולוגית אמרה לי שהיא נחשבת תינוק HIGH NEED , אבל יש שם לפעוט כזה? ואיך מתמודדים עם זה? תינוק כמה שיבכה אפשר להניק, לקחת במנשא ........ מה עם פעוט?

[תולעת_חיים*]

אלמונית שלום....מוזר.....בכל פעם שאני נכנסת "למה חדש" נתקלתי בדף שלך אבל משום מה לא נכנסתי אבל כל פעם
כשקראתי את שם דף הבית שאלתי את עצמי אם גם אני מרגישה ככה ואז או שמישהו אמר לי או שמא זה מוחי אמר לי שכן, קשה לי באינטימיות עם הילדה !!!!! מודה !!!! והיום, כנראה הגיע הזמן החלטתי להכנס ולראות במה מדובר
והנה אני כאן...קוראת ורוצה לשתף ואשמח גם לדעת מה את חושבת על זה (כמובן שאשמח לדעת נוספים):
יש לי תינוקת בת 11 חודשים, דווקא לא תינוקת שזקוקה לפעיליות נון סטופ אלא מעסיקה את עצמה אבל רוצה כל הזמן שאהיה איתה והכי טוב אם אני יושבת איתה על הרצפה ומביטה במה שהיא עושה אחרת היא באה אלי ומנסה לטפס עלי כדי שארים אותה, אממה לי זה מאוד קשה אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו, אני לא יכולה "סתם" (ואני בתוך תוכי וגם מחוץ לו (-; יודעת כמה זה חשוב) לשבת לידה, להסתכל עליה למרות שכשאני כן רובצת לידה, פשוט נשכבת לידה אני מאוד נהנת להתבונן בה, לראות דברים מנקודת מבטה רק שזה קורה לעיתים רחוקות, בקיצור נראה לי ש"המקרה"
שלנו בדיוק הפוך אמא רגועה עם ילדה היפר אקטיבית וילדה רגועה עם אמא היפר אקטיבית, למרות שלגבי המושג הזה
"היפר אקטיבית" ממש לא מדויק, הייתי כל כך רוצה להיכנע לקול הזה שבתוכי שאומר: די, תשבי, תנוחי, תהיי אבל לצערי
זה לא קורה....
<מתחילה להסתבך והמחשבות מתחילות לצוף לכן אסיים>

[תולעת_חיים*]

אלמונית שלום....מוזר.....בכל פעם שאני נכנסת "למה חדש" נתקלתי בדף שלך אבל משום מה לא נכנסתי אבל כל פעם
כשקראתי את שם דף הבית שאלתי את עצמי אם גם אני מרגישה ככה ואז או שמישהו אמר לי או שמא זה מוחי אמר לי שכן, קשה לי באינטימיות עם הילדה !!!!! מודה !!!! והיום, כנראה הגיע הזמן החלטתי להכנס ולראות במה מדובר
והנה אני כאן...קוראת ורוצה לשתף ואשמח גם לדעת מה את חושבת על זה (כמובן שאשמח לדעת נוספים):
יש לי תינוקת בת 11 חודשים, דווקא לא תינוקת שזקוקה לפעיליות נון סטופ אלא מעסיקה את עצמה אבל רוצה כל הזמן שאהיה איתה והכי טוב אם אני יושבת איתה על הרצפה ומביטה במה שהיא עושה אחרת היא באה אלי ומנסה לטפס עלי כדי שארים אותה, אממה לי זה מאוד קשה אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו, אני לא יכולה "סתם" (ואני בתוך תוכי וגם מחוץ לו (-; יודעת כמה זה חשוב) לשבת לידה, להסתכל עליה למרות שכשאני כן רובצת לידה, פשוט נשכבת לידה אני מאוד נהנת להתבונן בה, לראות דברים מנקודת מבטה רק שזה קורה לעיתים רחוקות, בקיצור נראה לי ש"המקרה"
שלנו בדיוק הפוך אמא רגועה עם ילדה היפר אקטיבית וילדה רגועה עם אמא היפר אקטיבית, למרות שלגבי המושג הזה
"היפר אקטיבית" ממש לא מדויק, הייתי כל כך רוצה להיכנע לקול הזה שבתוכי שאומר: די, תשבי, תנוחי, תהיי אבל לצערי
זה לא קורה....
<מתחילה להסתבך והמחשבות מתחילות לצוף לכן אסיים>

[אלמונית*]

הי תולעת חייים
אני מניחה שאתן יכולות לעשות דברים יחד. שהיא תשב ותשחק בעוד את מכינה אוכל\כביסה במרץ רב...... האמת שאולי לא הבנתי אבל מה שאת מתארת נשמע לגמרי נורמלי לגיל הזה.

[אלמונית*]

הי תולעת חייים
אני מניחה שאתן יכולות לעשות דברים יחד. שהיא תשב ותשחק בעוד את מכינה אוכל\כביסה במרץ רב...... האמת שאולי לא הבנתי אבל מה שאת מתארת נשמע לגמרי נורמלי לגיל הזה.

[תולעת_חיים*]

זה העניין שהיא לא רוצה לשחק אם אני עסוקה בשלי (כביסה או הכנת ארוחת ערב) היא רוצה שאשב לידה ושהיא
תתעסק בשלה .... (-; אם, למשל, אני שוטפת כילים/מבשלת/תולה כביסה וכיוצ'ב והיא בטווח ראיה שלי ואני שלה היא
באה אלי ורוצה שארים אותה וגם הניסיון לשים אותה במנשא או שהיא תהיה בגובה של מה שאני עושה היא מתנגדת
אשמח לעוד עצות......

[תולעת_חיים*]

זה העניין שהיא לא רוצה לשחק אם אני עסוקה בשלי (כביסה או הכנת ארוחת ערב) היא רוצה שאשב לידה ושהיא
תתעסק בשלה .... (-; אם, למשל, אני שוטפת כילים/מבשלת/תולה כביסה וכיוצ'ב והיא בטווח ראיה שלי ואני שלה היא
באה אלי ורוצה שארים אותה וגם הניסיון לשים אותה במנשא או שהיא תהיה בגובה של מה שאני עושה היא מתנגדת
אשמח לעוד עצות......

[אלמונית*]

אין לכך פיתרון אחד ויחיד.
את צריכה לקחת סיטואציה אחת ולהתחיל לעבוד עליה. למשל:את תולה כביסה והיא זוחלת אחריך

[אלמונית*]

אין לכך פיתרון אחד ויחיד.
את צריכה לקחת סיטואציה אחת ולהתחיל לעבוד עליה. למשל:את תולה כביסה והיא זוחלת אחריך

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תולעת חיים, גם לי יש זוחל/עומד/הולך בן 11 חודש (וחצי!). בעיני זה לא בריא שאסתכל עליו כל הזמן - אבל אני כן יושבת לידו, ממש על שמיכת הפעילות, ועוסקת בעניינים שקטים - קוראת ספר/עיתון, פותרת תשבץ, רואה טלוויזיה בווליום נמוך. שמתי לב שברגע שאני מרגישה בנוח עם הפעילות ולא מרגישה כל הזמן שאני צריכה "להיות במקום אחר", גם הוא מבסוט מכאן ועכשיו ונכנס לריכוז במשחק שלו.

כשאני צריכה לעשות משהו בחדר אחר, למשל להתעסק בכביסה, אני קודם כל נותנת לו "משימה" קשורה - למשל את הכלי עם האטבים, שהוא מפזר ומכניס חזרה לכלי כל פעם. במטבח - יש ארון אחד שהוא יכול לפתוח ולסגור, לפתוח מגירות ולהוציא כלי פלסטיק. בחדר השינה - פותח וסוגר את ארון הקיר ואת שידת המגירות, בזמן שאני מקפלת בגדים או מציעה את המיטה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תולעת חיים, גם לי יש זוחל/עומד/הולך בן 11 חודש (וחצי!). בעיני זה לא בריא שאסתכל עליו כל הזמן - אבל אני כן יושבת לידו, ממש על שמיכת הפעילות, ועוסקת בעניינים שקטים - קוראת ספר/עיתון, פותרת תשבץ, רואה טלוויזיה בווליום נמוך. שמתי לב שברגע שאני מרגישה בנוח עם הפעילות ולא מרגישה כל הזמן שאני צריכה "להיות במקום אחר", גם הוא מבסוט מכאן ועכשיו ונכנס לריכוז במשחק שלו.

כשאני צריכה לעשות משהו בחדר אחר, למשל להתעסק בכביסה, אני קודם כל נותנת לו "משימה" קשורה - למשל את הכלי עם האטבים, שהוא מפזר ומכניס חזרה לכלי כל פעם. במטבח - יש ארון אחד שהוא יכול לפתוח ולסגור, לפתוח מגירות ולהוציא כלי פלסטיק. בחדר השינה - פותח וסוגר את ארון הקיר ואת שידת המגירות, בזמן שאני מקפלת בגדים או מציעה את המיטה.

[תולעת_חיים*]

קומה נגעת בדיוק בשתי הבעיות שלי: האחת - אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה "להיות במקום אחר" או יותר נכון לעשות
משהו אחר, אין מצב שאני רואה כילים, כביסה או דברים שיש לעשות ואשב או אדחה אותם ליותר מאוחר....זו פשוט "מחלה" אצלי שדרך אגב (כתבתי את זה באתר איפשהוא) ירשתי מאמא ובגללה (היא אף פעם לא נתנה לי "להיות",
לשבת סתם בשקט מול הטלויזיה ולהרגע תמיד רצתה שאהיה בתנועה כמוה ושאנקה ואסדר כמו שכתבתי פעם הייתי יושבת לראות טלויזיה בפחד שהיא כל רגע תגיח מאיזה מקום ותכעס למה אני לא עושה כלום )-: ).

בעיה שניה - כשאני עושה משהו אחר בחדר אחר ונותנת לה משהו להתעסק איתו, או שרה לה ואפילו שומרת על קשר עין
איתה היא לא מרוצה...משתעממת מהר מאוד מ"העיסוק" ורוצה להיות בגובה שלי, על הידיים שלי ולפתרון שלי לשים אותה במנשא היא לא מוכנה בשום אופן !!!!!

וככה נוצר מעגל של תסכול מאוד גדול של שתינו אני רוצה (זה אפילו לא רוצה, זה מרגישה חייבת) לסדר את הבית, היא
לא מרוצה בוכה, אני מתעצבנת שאני לא יכולה לסדר את הבית ושהיא בוכה ואז או שקורים אחד משני הדברים:
למרות הבכי שלה (ורק אם הוא לא בכי היסטרי ולסירוגין) אני ממשיכה מהר לתלות/לבשל/לסדר ובתוכי נאכלת....)-:
או שאני לוקחת אותה (ות'אמת בכעס ) ' לסלון ויושבת לידה (שוב כועסת אבל בלב וחסרת מנוחה) ומשחקת איתה.
ניסתי לחכות עם כל הסידור של הבית עד שהבעל מגיע אבל עד אז אני כבר נהיית סופר עצבנית (כמו שאמרתי טראומת ילדות) וגם מאוחר מדי להספיק את כל מה שצריך לבנתיים אני מנסה לעשות רק את מה שדחוף מאוד והשאר ממתין עד
שהבעל מגיע אבל אשמח לשמוע מאחרות שבמצב דומה מה הן עושות או מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום (היא ממש "התיקון" שלי (-;).....

[תולעת_חיים*]

קומה נגעת בדיוק בשתי הבעיות שלי: האחת - אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה "להיות במקום אחר" או יותר נכון לעשות
משהו אחר, אין מצב שאני רואה כילים, כביסה או דברים שיש לעשות ואשב או אדחה אותם ליותר מאוחר....זו פשוט "מחלה" אצלי שדרך אגב (כתבתי את זה באתר איפשהוא) ירשתי מאמא ובגללה (היא אף פעם לא נתנה לי "להיות",
לשבת סתם בשקט מול הטלויזיה ולהרגע תמיד רצתה שאהיה בתנועה כמוה ושאנקה ואסדר כמו שכתבתי פעם הייתי יושבת לראות טלויזיה בפחד שהיא כל רגע תגיח מאיזה מקום ותכעס למה אני לא עושה כלום )-: ).

בעיה שניה - כשאני עושה משהו אחר בחדר אחר ונותנת לה משהו להתעסק איתו, או שרה לה ואפילו שומרת על קשר עין
איתה היא לא מרוצה...משתעממת מהר מאוד מ"העיסוק" ורוצה להיות בגובה שלי, על הידיים שלי ולפתרון שלי לשים אותה במנשא היא לא מוכנה בשום אופן !!!!!

וככה נוצר מעגל של תסכול מאוד גדול של שתינו אני רוצה (זה אפילו לא רוצה, זה מרגישה חייבת) לסדר את הבית, היא
לא מרוצה בוכה, אני מתעצבנת שאני לא יכולה לסדר את הבית ושהיא בוכה ואז או שקורים אחד משני הדברים:
למרות הבכי שלה (ורק אם הוא לא בכי היסטרי ולסירוגין) אני ממשיכה מהר לתלות/לבשל/לסדר ובתוכי נאכלת....)-:
או שאני לוקחת אותה (ות'אמת בכעס ) ' לסלון ויושבת לידה (שוב כועסת אבל בלב וחסרת מנוחה) ומשחקת איתה.
ניסתי לחכות עם כל הסידור של הבית עד שהבעל מגיע אבל עד אז אני כבר נהיית סופר עצבנית (כמו שאמרתי טראומת ילדות) וגם מאוחר מדי להספיק את כל מה שצריך לבנתיים אני מנסה לעשות רק את מה שדחוף מאוד והשאר ממתין עד
שהבעל מגיע אבל אשמח לשמוע מאחרות שבמצב דומה מה הן עושות או מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום (היא ממש "התיקון" שלי (-;).....

[אלמונית*]

אני חושבת שכדאי לך לראות איך את פותרת את הקושי מול אמא שלך. אם היא לא מוכנה במנשא, תמצאי מנשא אחר. ילדים דורשים הרבה מאד מהמשאבים שלנו וככל שאנחנו נותנים פחות הם רוצים יותר ולהיפך. ואולי זה בכלל נכון בכל מערכות יחסים.
אם תתני לה הרבה , היא תרגיש שאת שלה , ותוכל להיות יותר לבד. חוצמיזה תביני שעכשיו אתן שתיים וזה מצב שונה ממה שהיה לפני שנולדה.

[אלמונית*]

אני חושבת שכדאי לך לראות איך את פותרת את הקושי מול אמא שלך. אם היא לא מוכנה במנשא, תמצאי מנשא אחר. ילדים דורשים הרבה מאד מהמשאבים שלנו וככל שאנחנו נותנים פחות הם רוצים יותר ולהיפך. ואולי זה בכלל נכון בכל מערכות יחסים.
אם תתני לה הרבה , היא תרגיש שאת שלה , ותוכל להיות יותר לבד. חוצמיזה תביני שעכשיו אתן שתיים וזה מצב שונה ממה שהיה לפני שנולדה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום (היא ממש "התיקון" שלי_
נו, אמרת את זה בעצמך - היא השיעור שלך מה שאמא שלך קלקלה, הבת שלך תתקן (אם תתני לה כמובן).

לשבת סתם בשקט מול הטלויזיה ולהרגע
ואם תשבי מול הטלוויזיה ותקפלי גרביים למשל? או תמייני עדשים? או כל פעולה אחרת שלא תצריך ממך קימה כל הזמן. אם התינוקת "רוצה גם", את יכולה לתת לה להתעסק קצת בגרביים גם כן. אבל שזה יהיה בגובה שלה (כלומר, למטה). ומה עם משימות ש"עושים בראש"? הכנת רשימת קניות, הכנת רשימה של סידורים חשובים, ראשי פרקים למכתב שאת צריכה לכתוב... את כל אלה אפשר לעשות לידה, בישיבה שקטה, ועדיין להרגיש שאת "עושה משהו".

אם את עושה משהו "למעלה" - אצלי גם כן הוא לא תמיד מסכים להיות עם עצמו, ורוצה לראות מה אני עושה. אבל הוא כן מסכים להיות במנשא צדי ( מנשא סלגוזל ). פתרון אחר שלי: אני שמה אותו בכיסא האוכל שלו, עם משהו קטן על המגש (חתיכת פרי או סתם צעצוע), מסיימת מהר מהר ויושבת לידו ועושה את חיתוך הירקות/ערבוב הבצק/תיבול הסלט לידו, כשהוא מסתכל. כך גם אפשר לשתף אותו - לתת לו גוש קטן מהחומר, או חתיכת ירק להחזיק, או כל דבר אחר שקשור לפעילות. במטבח זה מאוד קל - זו ממש ארץ הפלאות.

ניסתי לחכות עם כל הסידור של הבית עד שהבעל מגיע אבל עד אז אני כבר נהיית סופר עצבנית (כמו שאמרתי טראומת ילדות) וגם מאוחר מדי להספיק את כל מה שצריך לבנתיים אני מנסה לעשות רק את מה שדחוף מאוד והשאר ממתין
את זה אני דווקא מבינה בלי קשר לטראומות ילדות - קשה להגיע לשעות הערב עם בית מבולגן, זה נותן הרגשה שכאילו "עוד לא התחלנו את היום וכבר הוא נגמר ועדיין בלגן", תחושת איבוד שליטה על החיים, כאילו הזמן נוזל ואנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו (לא משנה שהרבה פעמי םזה נכון). אני הייתי נכנסת למועקה ממש, בחודשים הראשונים אחרי שהוא נולד, אם הגעתי לשעות הערב והמיטה לא היתה מסודרת.
אולי יעזור לך לקרוא כאן fly lady

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום (היא ממש "התיקון" שלי_
נו, אמרת את זה בעצמך - היא השיעור שלך מה שאמא שלך קלקלה, הבת שלך תתקן (אם תתני לה כמובן).

לשבת סתם בשקט מול הטלויזיה ולהרגע
ואם תשבי מול הטלוויזיה ותקפלי גרביים למשל? או תמייני עדשים? או כל פעולה אחרת שלא תצריך ממך קימה כל הזמן. אם התינוקת "רוצה גם", את יכולה לתת לה להתעסק קצת בגרביים גם כן. אבל שזה יהיה בגובה שלה (כלומר, למטה). ומה עם משימות ש"עושים בראש"? הכנת רשימת קניות, הכנת רשימה של סידורים חשובים, ראשי פרקים למכתב שאת צריכה לכתוב... את כל אלה אפשר לעשות לידה, בישיבה שקטה, ועדיין להרגיש שאת "עושה משהו".

אם את עושה משהו "למעלה" - אצלי גם כן הוא לא תמיד מסכים להיות עם עצמו, ורוצה לראות מה אני עושה. אבל הוא כן מסכים להיות במנשא צדי ( מנשא סלגוזל ). פתרון אחר שלי: אני שמה אותו בכיסא האוכל שלו, עם משהו קטן על המגש (חתיכת פרי או סתם צעצוע), מסיימת מהר מהר ויושבת לידו ועושה את חיתוך הירקות/ערבוב הבצק/תיבול הסלט לידו, כשהוא מסתכל. כך גם אפשר לשתף אותו - לתת לו גוש קטן מהחומר, או חתיכת ירק להחזיק, או כל דבר אחר שקשור לפעילות. במטבח זה מאוד קל - זו ממש ארץ הפלאות.

ניסתי לחכות עם כל הסידור של הבית עד שהבעל מגיע אבל עד אז אני כבר נהיית סופר עצבנית (כמו שאמרתי טראומת ילדות) וגם מאוחר מדי להספיק את כל מה שצריך לבנתיים אני מנסה לעשות רק את מה שדחוף מאוד והשאר ממתין
את זה אני דווקא מבינה בלי קשר לטראומות ילדות - קשה להגיע לשעות הערב עם בית מבולגן, זה נותן הרגשה שכאילו "עוד לא התחלנו את היום וכבר הוא נגמר ועדיין בלגן", תחושת איבוד שליטה על החיים, כאילו הזמן נוזל ואנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו (לא משנה שהרבה פעמי םזה נכון). אני הייתי נכנסת למועקה ממש, בחודשים הראשונים אחרי שהוא נולד, אם הגעתי לשעות הערב והמיטה לא היתה מסודרת.
אולי יעזור לך לקרוא כאן fly lady

[תולעת_חיים*]

קומה, תודה על התשובות, קראתי בשקיקה את פליי ליידי וחלק מהדברים ניסתי ליישם עבד לזמן מה אבל כל הזמן אני מרגישה (וגם מתלוננת בקול) שדי נמאס לי !!!! נמאס לי כל הזמן לעבוד !!!! אני קמה בבוקר - הולכת לעבוד,
חוזרת מהעבודה - ומתחילה "לעבוד" בבית והתחושה הכללית היא שאף פעם זה לא נגמר !!! דיברתי עם אישי וחשבנו
על איזה חוג או משהו שאעשה עם עצמי אבל המצב הכלכלי מתחיל להעיק (יותר נכון מעיק מאוד עד כדי כך שגם אין כסף
נוסף לחוג והבעל נשאר מאוחר בעבודה בשביל "האקסטרות" )-: ) ולא מאפשר את זה שלא לדבר שחברה אחת טובה
טובה עזבה את הארץ )-: וחברה אחרת עברה לצפון )-:

ודרך אגב, לא מצאתי שום פעילות שאני יכולה לעשות גם בישיבה ליד האפרוחית ושגם תגרום לבית להיות מסודר...
רוב העיסוק בבית הוא: להכין אוכל, לשטוף כילים, לסדר ולתלות/להוריד/לכבס/לתלות כביסה, אני ממש מרגישה כמו עבד
לבית שלי !!!!!

[תולעת_חיים*]

קומה, תודה על התשובות, קראתי בשקיקה את פליי ליידי וחלק מהדברים ניסתי ליישם עבד לזמן מה אבל כל הזמן אני מרגישה (וגם מתלוננת בקול) שדי נמאס לי !!!! נמאס לי כל הזמן לעבוד !!!! אני קמה בבוקר - הולכת לעבוד,
חוזרת מהעבודה - ומתחילה "לעבוד" בבית והתחושה הכללית היא שאף פעם זה לא נגמר !!! דיברתי עם אישי וחשבנו
על איזה חוג או משהו שאעשה עם עצמי אבל המצב הכלכלי מתחיל להעיק (יותר נכון מעיק מאוד עד כדי כך שגם אין כסף
נוסף לחוג והבעל נשאר מאוחר בעבודה בשביל "האקסטרות" )-: ) ולא מאפשר את זה שלא לדבר שחברה אחת טובה
טובה עזבה את הארץ )-: וחברה אחרת עברה לצפון )-:

ודרך אגב, לא מצאתי שום פעילות שאני יכולה לעשות גם בישיבה ליד האפרוחית ושגם תגרום לבית להיות מסודר...
רוב העיסוק בבית הוא: להכין אוכל, לשטוף כילים, לסדר ולתלות/להוריד/לכבס/לתלות כביסה, אני ממש מרגישה כמו עבד
לבית שלי !!!!!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_שלא לדבר שחברה אחת טובה
טובה עזבה את הארץ וחברה אחרת עברה לצפון_
מה עם מפגש עם אמהות לילדים בגילאים דומים, שגרות קרוב? יכול מאוד לעזור, גם בדברים פרקטיים (לבשל יחד, למשל).

נמאס לי כל הזמן לעבוד !!!!

_מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום_

מה אגיד לך, שוב יש לך בעיה ופתרון בכפיפה אחת

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_שלא לדבר שחברה אחת טובה
טובה עזבה את הארץ וחברה אחרת עברה לצפון_
מה עם מפגש עם אמהות לילדים בגילאים דומים, שגרות קרוב? יכול מאוד לעזור, גם בדברים פרקטיים (לבשל יחד, למשל).

נמאס לי כל הזמן לעבוד !!!!

_מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום_

מה אגיד לך, שוב יש לך בעיה ופתרון בכפיפה אחת

[אלמונית*]

נראה שהמצב של תולעת חיים לא פשוט.
יש הרבה חוגים שאפשר לעשות במחיר סמלי:תראי כאן באתר קבוצות נשים התארגנו למשהו שהן אוהבות ומלמדות זו את זו או משתתפות בעלות המורה. חוץ מזה יש את כישורי אמהות
www.m4m.co.il
ויש דברים שלא עולים כסף או מעט:לרוץ בחוץ, אופניים, להכיר אימהות בגינה או בטיפ"ח......
זה רע שאת מרגישה עבד לבית שלך. הגיע הזמן להחליט מה חשוב ומה אפשר לוותר.
אני מרגישה שאת צריכה חעשות עבודה, לקחת דוגמא אחת ולראות איך אפשא לשפר.
דוגמא:לשטוף כלים: הבת שלך יושבת בכיור ו"עוזרת" לך, לעבור לכלים ח"פ, לקנות מדיח כלים, שבעלך ירחוץ כלים, לרחוץ כלים באמבטיה כשהיא לידך.

[אלמונית*]

נראה שהמצב של תולעת חיים לא פשוט.
יש הרבה חוגים שאפשר לעשות במחיר סמלי:תראי כאן באתר קבוצות נשים התארגנו למשהו שהן אוהבות ומלמדות זו את זו או משתתפות בעלות המורה. חוץ מזה יש את כישורי אמהות
www.m4m.co.il
ויש דברים שלא עולים כסף או מעט:לרוץ בחוץ, אופניים, להכיר אימהות בגינה או בטיפ"ח......
זה רע שאת מרגישה עבד לבית שלך. הגיע הזמן להחליט מה חשוב ומה אפשר לוותר.
אני מרגישה שאת צריכה חעשות עבודה, לקחת דוגמא אחת ולראות איך אפשא לשפר.
דוגמא:לשטוף כלים: הבת שלך יושבת בכיור ו"עוזרת" לך, לעבור לכלים ח"פ, לקנות מדיח כלים, שבעלך ירחוץ כלים, לרחוץ כלים באמבטיה כשהיא לידך.

[תולעת_חיים*]

אלמונית וקומה - המצב באמת לא פשוט...אני מתמודדת עם כל כך הרבה דברים יחד....ולא יודעת איך להתמודד או
לשלב בינהם, אולי רק הזמן יעשה את שלו.... /-:

קומה - מבחינתי לעזוב את העבודה זה לא אפשרי לא מבחינה כלכלית ועם יד על הלב גם לא מבחינה נפשית, אסביר -
אני אדם.....איך אגיד את זה.....אדם עצבני ולא סתם אדם עצבני אלא מתבטאת מילולית בצורה אלימה (צעקות)
לא אלאה אתכן איך זה התחיל ולמה (מן הסתם יש סיבה) אבל המון שנים הלכתי לטיפול כדי לטפל "בבעיה" שתופעת הלוואי שלה הייתה עצבים/כעס/ אלימות הבעיה נפתרה ובמשך תקופה ארוכה גם הכעס התמוגג ורכשתי כילים להתמודד
עם ההתפרצויות שלי רק שזה לא נעלם אלא פחת ובעוצמות קטנות יותר בגלל זה ובגלל הניסיון שלי בשעות המעטות )-:
עם האפרוחית נראה לי שעדיף לה ולי שאלך לעבוד, אני יודעת....יודעת שעכשיו כולם פה מצטמררים ואומרים: גם אם אמא
עצבנית עדיף לילדה עם אמא שלה ושהאמא תפתור את בעית העצבים שלה......אז זהו שזה לא עובד ככה אני מרגישה
שאין מצב שאני נשארת בבית כל היום איתה זה יתסכל אותי ולפיכך אותה ונוסף לזה שוב הקטע הכלכלי שגם ככה עם שתי עבודות לא מאפשר אוויר לנשימה.

אלמונית - אתמול עלה לי רעיון כדי "להקל" על עצמי וכדי שאוכל לבלות יותר זמן עם האפרוח שלי אני אבשל ליומיים או שלושה וכל ערב אחזור לשגרת הפליי ליידי: כיור נקי, מקומות חמים מסודרות ואני מוסיפה - לטאטא את הבית, ככה שאחזור עם האפרוחית הבית מסודר ואין צורך לבשל (=אין הרבה כילים) ואז אקדיש לה בצורה רגועה מלוא תשומת הלב, רציתי גם להגיד לך תודה הערת (והארת) את תשומת ליבי במשפט: "ככל שאנחנו נותנים פחות הם רוצים יותר" התגובה הראשונית שלי הייתה כעס, כעס כלפייך איך את מעיזה להעביר עלי ביקורת בתור אמא, למרות שהמשפט לא נאמר מפורשות שזה מה שאני עושה אבל הוא נאמר לי ואח"כ חשבתי למה בעצם כל כך מעצבן אותי מה שאמרת ואז קול קטן (קול ההגיון (-;) אמר כי אני גם ככה מרגישה אשמה שאני רוב היום עובדת והיא בפעוטון ואח"כ במקום להיות איתה כשאנחנו חוזרות אני נשאבת לטפל בבית במקום לטפל בבת שלי )': תודה !!!!
בכללי, אני באמת מרגישה שאני אמא לא טובה: אני לא מספיק איתה, לא מספיק מקדישה לה תשומת לב, לא מתנהגת
אליה ברוגע כל הזמן אבל באמת שאני רוצה ללמוד (ואת הרוב אני לומדת מכאן ומהניסיון ומהאפרוחית) ולהשתנות בשבילה ובשבילי ולהיות לה אמא הכי טובה שאני יכולה להיות !!!!!!! זה כל כך מגיע לה !!!!!!

[תולעת_חיים*]

אלמונית וקומה - המצב באמת לא פשוט...אני מתמודדת עם כל כך הרבה דברים יחד....ולא יודעת איך להתמודד או
לשלב בינהם, אולי רק הזמן יעשה את שלו.... /-:

קומה - מבחינתי לעזוב את העבודה זה לא אפשרי לא מבחינה כלכלית ועם יד על הלב גם לא מבחינה נפשית, אסביר -
אני אדם.....איך אגיד את זה.....אדם עצבני ולא סתם אדם עצבני אלא מתבטאת מילולית בצורה אלימה (צעקות)
לא אלאה אתכן איך זה התחיל ולמה (מן הסתם יש סיבה) אבל המון שנים הלכתי לטיפול כדי לטפל "בבעיה" שתופעת הלוואי שלה הייתה עצבים/כעס/ אלימות הבעיה נפתרה ובמשך תקופה ארוכה גם הכעס התמוגג ורכשתי כילים להתמודד
עם ההתפרצויות שלי רק שזה לא נעלם אלא פחת ובעוצמות קטנות יותר בגלל זה ובגלל הניסיון שלי בשעות המעטות )-:
עם האפרוחית נראה לי שעדיף לה ולי שאלך לעבוד, אני יודעת....יודעת שעכשיו כולם פה מצטמררים ואומרים: גם אם אמא
עצבנית עדיף לילדה עם אמא שלה ושהאמא תפתור את בעית העצבים שלה......אז זהו שזה לא עובד ככה אני מרגישה
שאין מצב שאני נשארת בבית כל היום איתה זה יתסכל אותי ולפיכך אותה ונוסף לזה שוב הקטע הכלכלי שגם ככה עם שתי עבודות לא מאפשר אוויר לנשימה.

אלמונית - אתמול עלה לי רעיון כדי "להקל" על עצמי וכדי שאוכל לבלות יותר זמן עם האפרוח שלי אני אבשל ליומיים או שלושה וכל ערב אחזור לשגרת הפליי ליידי: כיור נקי, מקומות חמים מסודרות ואני מוסיפה - לטאטא את הבית, ככה שאחזור עם האפרוחית הבית מסודר ואין צורך לבשל (=אין הרבה כילים) ואז אקדיש לה בצורה רגועה מלוא תשומת הלב, רציתי גם להגיד לך תודה הערת (והארת) את תשומת ליבי במשפט: "ככל שאנחנו נותנים פחות הם רוצים יותר" התגובה הראשונית שלי הייתה כעס, כעס כלפייך איך את מעיזה להעביר עלי ביקורת בתור אמא, למרות שהמשפט לא נאמר מפורשות שזה מה שאני עושה אבל הוא נאמר לי ואח"כ חשבתי למה בעצם כל כך מעצבן אותי מה שאמרת ואז קול קטן (קול ההגיון (-;) אמר כי אני גם ככה מרגישה אשמה שאני רוב היום עובדת והיא בפעוטון ואח"כ במקום להיות איתה כשאנחנו חוזרות אני נשאבת לטפל בבית במקום לטפל בבת שלי )': תודה !!!!
בכללי, אני באמת מרגישה שאני אמא לא טובה: אני לא מספיק איתה, לא מספיק מקדישה לה תשומת לב, לא מתנהגת
אליה ברוגע כל הזמן אבל באמת שאני רוצה ללמוד (ואת הרוב אני לומדת מכאן ומהניסיון ומהאפרוחית) ולהשתנות בשבילה ובשבילי ולהיות לה אמא הכי טובה שאני יכולה להיות !!!!!!! זה כל כך מגיע לה !!!!!!

[אלמונית*]

צר לי שהכעסתי אותך
זה היה כמובן אמירה כללית ולא ביקורת.
אני חושבת שהרעיון לבשל לכמה ימים מראש הוא מצויין.
בהצלחה בדרכך@}

[אלמונית*]

צר לי שהכעסתי אותך
זה היה כמובן אמירה כללית ולא ביקורת.
אני חושבת שהרעיון לבשל לכמה ימים מראש הוא מצויין.
בהצלחה בדרכך@}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קומה - מבחינתי לעזוב את העבודה זה לא אפשרי לא מבחינה כלכלית ועם יד על הלב גם לא מבחינה נפשית
יקירתי, בכלל לא התכוונתי שתעזבי את העבודה. זה בכלל לא מה שהבנתי מההודעה שלך
_נמאס לי כל הזמן לעבוד !!!! אני קמה בבוקר - הולכת לעבוד,
חוזרת מהעבודה - ומתחילה "לעבוד" בבית והתחושה הכללית היא שאף פעם זה לא נגמר !!!_
הבעיה היא כמובן לא שאת עובדת מחוץ לבית, אלא שבתחושה שלך את כל הזמן עובדת. ולכן הפתרון הוא לא בהכרח להתפטר, אלא להקשיב לילדה שלך ולהאט את הקצב.

_מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום_
לאפשר לה לנקות לך את הראש.
לזה התכוונתי.

<גונבת זמן. בהמשך אכנס לקרוא שוב בעיון> @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קומה - מבחינתי לעזוב את העבודה זה לא אפשרי לא מבחינה כלכלית ועם יד על הלב גם לא מבחינה נפשית
יקירתי, בכלל לא התכוונתי שתעזבי את העבודה. זה בכלל לא מה שהבנתי מההודעה שלך
_נמאס לי כל הזמן לעבוד !!!! אני קמה בבוקר - הולכת לעבוד,
חוזרת מהעבודה - ומתחילה "לעבוד" בבית והתחושה הכללית היא שאף פעם זה לא נגמר !!!_
הבעיה היא כמובן לא שאת עובדת מחוץ לבית, אלא שבתחושה שלך את כל הזמן עובדת. ולכן הפתרון הוא לא בהכרח להתפטר, אלא להקשיב לילדה שלך ולהאט את הקצב.

_מה אפשר לעשות עם תינוקת שרוצה שאמא
לא תעשה כלום_
לאפשר לה לנקות לך את הראש.
לזה התכוונתי.

<גונבת זמן. בהמשך אכנס לקרוא שוב בעיון> @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ולהשתנות בשבילה ובשבילי ולהיות לה אמא הכי טובה שאני יכולה להיות !!!!!!!

עוד דבר (אני חייבת) אף תינוק לא רוצה שאמא שלו "תשתנה בשבילו" (בטח לא "בשבילו", איזה עול זה!). לכל היותר הם רוצים שנהיה יותר עצמנו, יותר זורמים ויותר קשובים אליהם

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ולהשתנות בשבילה ובשבילי ולהיות לה אמא הכי טובה שאני יכולה להיות !!!!!!!

עוד דבר (אני חייבת) אף תינוק לא רוצה שאמא שלו "תשתנה בשבילו" (בטח לא "בשבילו", איזה עול זה!). לכל היותר הם רוצים שנהיה יותר עצמנו, יותר זורמים ויותר קשובים אליהם

[תולעת_חיים*]

אלמונית כעסתי אבל רק לכמה רגעים (-; והכוונה שלך הייתה טובה ואכן עשתה טוב ולכן שוב תודה ....( () )
אשמח, רק אם כמובן את רוצה לשתף, מה קורה אצלך ??? הרי בזכותך הגעתי לכאן (-;

קומה - אהההה...הבנתי, כנראה באמת הגיע הזמן להקשיב יותר לקטנטונת הגאונה שלי (-:

תודה לך על התגובות, כיף שיש מי שמקשיב שם מהצד השני....

[תולעת_חיים*]

אלמונית כעסתי אבל רק לכמה רגעים (-; והכוונה שלך הייתה טובה ואכן עשתה טוב ולכן שוב תודה ....( () )
אשמח, רק אם כמובן את רוצה לשתף, מה קורה אצלך ??? הרי בזכותך הגעתי לכאן (-;

קומה - אהההה...הבנתי, כנראה באמת הגיע הזמן להקשיב יותר לקטנטונת הגאונה שלי (-:

תודה לך על התגובות, כיף שיש מי שמקשיב שם מהצד השני....

[אלמונית*]

עברו שלוש שנים מאז פתחתי את הדף ורק לאחרונה התחלתי להבין מה צפריר בעצם כתב.
יצא לי לנסוע ליום אחד ליום אחד לבד. עשיתי זאת כמה פעמים כי יותר מיום אחד זה פפחות מתאפשר בקלות ורציתי לצאת בהרגשה נקיה.
זה מאד עזר
מאד
הקושי שכשאני חוזרת הכל חוזר שוב לעצמו אחרי כמה ימים
איך עוברים תהליך כזה מורכב?
אני עדיין לומדת

[אלמונית*]

עברו שלוש שנים מאז פתחתי את הדף ורק לאחרונה התחלתי להבין מה צפריר בעצם כתב.
יצא לי לנסוע ליום אחד ליום אחד לבד. עשיתי זאת כמה פעמים כי יותר מיום אחד זה פפחות מתאפשר בקלות ורציתי לצאת בהרגשה נקיה.
זה מאד עזר
מאד
הקושי שכשאני חוזרת הכל חוזר שוב לעצמו אחרי כמה ימים
איך עוברים תהליך כזה מורכב?
אני עדיין לומדת

[פלוני_אלמונית*]

(מוזר , כבר פעם שנייה שאני מגיבה באתר הזה בשבועיים האחרונים וכל פעם מפתיעה את עצמי מחדש. )אלמונית, מאד מבינה את שכתבת למעלה ואם הייתי פותחת דף שכזה שמו היה "קשה לי באינטימיות עם עצמי" . כיום זה בא לביטוי בהתמכרות למחשב. כשאני לבדי ללא מחשב,ספר,טלויזיה,טלפון- וואו קשה לי לדמיין את עצמי שם. הבנתי לחלוטין את דברי צפריר. אך, ההתנגדות שבי כל כך גדולה. הכאב שכרוך בלהיות עם עצמי הוא כל-כך גדול עד כדי תחושת אי שפיות ורצון להכאיב לעצמי פיזית כדי להרגיע את הכאב הפנימי.
ילדתי בת 3 וחצי והיא המראה שלי-תודה לך ילדה. אפשר לטשטש כל מראה ,אבל אני לא שם.
אני מקווה שלא פלשתי לך לדף, אבל באמת מתעניינת לדעת מה שלומך, על מנת שאוכל לשמוע ללמוד. מרגיעה בתוכי את הדמות שקופצת ואומרת "מה כבר יש ללמוד פשוט קומי וסעי ל3 ימים אם את כל כך רוצה . תעשי. תעשי. אל תייבבי כאן.רכיכה." ואני אומרת לדמות רוצה, אבל לאט לאט. אשמח לשמוע ממך.

[פלוני_אלמונית*]

(מוזר , כבר פעם שנייה שאני מגיבה באתר הזה בשבועיים האחרונים וכל פעם מפתיעה את עצמי מחדש. )אלמונית, מאד מבינה את שכתבת למעלה ואם הייתי פותחת דף שכזה שמו היה "קשה לי באינטימיות עם עצמי" . כיום זה בא לביטוי בהתמכרות למחשב. כשאני לבדי ללא מחשב,ספר,טלויזיה,טלפון- וואו קשה לי לדמיין את עצמי שם. הבנתי לחלוטין את דברי צפריר. אך, ההתנגדות שבי כל כך גדולה. הכאב שכרוך בלהיות עם עצמי הוא כל-כך גדול עד כדי תחושת אי שפיות ורצון להכאיב לעצמי פיזית כדי להרגיע את הכאב הפנימי.
ילדתי בת 3 וחצי והיא המראה שלי-תודה לך ילדה. אפשר לטשטש כל מראה ,אבל אני לא שם.
אני מקווה שלא פלשתי לך לדף, אבל באמת מתעניינת לדעת מה שלומך, על מנת שאוכל לשמוע ללמוד. מרגיעה בתוכי את הדמות שקופצת ואומרת "מה כבר יש ללמוד פשוט קומי וסעי ל3 ימים אם את כל כך רוצה . תעשי. תעשי. אל תייבבי כאן.רכיכה." ואני אומרת לדמות רוצה, אבל לאט לאט. אשמח לשמוע ממך.

[אילה_בשדה_הדגן*]

הי אלמונית .
אני גם זוכרת את פתחיתו של הדף לפני 3 שנים.
אני חושבת עליו לפעמים ואני רוצה להודות לך שהרמת את הנושא הזה .וגם תודה לצפריר .
גם אני עדיין לומדת.

[אילה_בשדה_הדגן*]

הי אלמונית .
אני גם זוכרת את פתחיתו של הדף לפני 3 שנים.
אני חושבת עליו לפעמים ואני רוצה להודות לך שהרמת את הנושא הזה .וגם תודה לצפריר .
גם אני עדיין לומדת.

[פלוני_אלמונית*]

אלמונית,
איך היתה הלידה של ביתך?

[פלוני_אלמונית*]

אלמונית,
איך היתה הלידה של ביתך?

[אלמונית*]

היתה לידה טובה, טובה מאד. היא היתה תינוקת מאד תובענית והמשיכה כפעוטה תובענית והיום היא ילדה תובענית.
אבל עברתי הרבה מאז. למדתי להבין שלא לכל בקשה אני צריכה להענות. הייתי בטוה שזה נחשב התעללות לא להענות לפעמים, אבל הגעתי למסקנה שזה בסדר. שככל שעובר הזמן אני מרגישה נוח לא להענות לפעמים בהבנה שזה מעודד עצמאות. כך למשל, להתעקש איתה שבמשך רבע שעה(היא מאד אוהבת שעות, שעות, דקות ,זמן,טיימר......) אני רוצה להיות בשקט מבלי שיפנו אלי, פשוט סתם עם עצמי. כשפתחתי את הדף לא יכולתי ללכת לעשות פיפי מבלי שתהיה בקשה ממנה .גם היא התבגרה וגם אני למדתי להתעקש על זכותי לפרטיות ולעולם משלי.

כל פעם שהיה לי קשה והרגשתי שלא נסבל לי להיות איתה, הייתי נאחזת בזיכרון של הלידה הטובה וההריון המרגש. חלק מהקושי שלא הבנתי איך יכול להיות שאם עושים הכל לפי הספר וממש ממש משתדלים ורוצים בכל זאת זה לא הולך.

למרות שחשבתי שלא אעשה זאת כאמא למדתי שהיא ילדה מהסוג שזקוק לגבולות ברורים ולא לבקשות מנומסות או שאיפה שמתישהוא זה יקרה. אז יש גבול שלא מעירים את אמא לפני שבע בבוקר, יש גבול שאחרי שמונה וחצי היא בחדרה לבד(יש אור במסדרון ואני כמובן בבית, אבל אני זקוקה לזמן רגיעה משל עצמי). מסיבות שונות היא זקוקה מאד לשעות מוגדרות, ארוחות בשעות קבועות, חוקים נוקשים-מאד שונה ממני. אבל למדתי במשך השנים להפריד שלא כל מה שיפה בתיאוריה מתאים לכל ילד.

כשהיא משתעממת אני אומרת לה בפשטות"אז תשתעממי" בחיוך, תוך הדגשה שזו אחריות שלה למצוא לעצמה עניין. ואני למדתי להרגיש שזו אכן האחריות שלה-לא שלי.

לא שהכל מושלם, אבל יותר בדרך.

היא גם הולכת לבית הספר , מקום מאד מתאים לה- היא מאד אוהבת לכתוב ומאד אוהבת חשבון. היא כמו מבוגר בגוף של תינוקת. לא אוהבת לשחק בצעצועים, אוהבת לשבת ולפתור תרגילים בחשבון. תמיד אהבה. גם פעם הייתי קונה לה חוברות, אבל היססתי- כי לפי ה"ספר" לא צריך לעודד ילדים לפתח כישורים כאלו טרם זמנם. היום אנחנו מחשבות כל דבר שעושים. כמה עולה בסופר, עמה שלטים יש בדרך, כמה מכוניות אדומות וכמה זה פחות המכוניות הלבנות חלקי 2. וכשזה מעיק עלי, אני אומרת שגמרתי לחשב והיא מוזמנת לחשב בעצמה. יש לה מחשב קטן שהיא יכולה לכתוב ולחשב חישובים.

ונסעתי לבדי.

היה כיף. ואני אסע שוב.

לפני שנסעתי(הודעתי לה כמובן מראש והיא ישבה וחישבה) והתנהגה כאדישה כל היום והמשיכה במנהגה הרגיל וליבי נצבט. אבל ידעתי שזה שלי, ליבי הוא הנצבט ועלי להיות שמחה שהיא מרגישה מספיק בטוחה להיות בלעדי.
אבל אז התחילה לבוא אלי בלילה .הודתי לה בליבי על כך שהיא אוהבת אותי בדרכה.
ונסעתי. ולה היה כיף ולי היה כיף. השארתי לה פתק עם חרוזים לכל יום שלא התעניינה בו כלל כביכול אבל ידעה לצטט את כולם.
לא קלה היא דרכנו.

ועוד גבולות: היא התלוננה שתיזזזתי אותה כשביקשתי ממנה להביא מחדר אחר והיא הכה הלוך ושוב.
התנצלתי, הזכרתי לה שבאותו הרגע הכנתי לה מאכל שביקשה ועמדתי ליד המחבת הרותחת ולכן נאלצתי לבקש ממנה.

באותה נשימה קישרתי שבאותו הבוקר, היא התקשרה אלי מבית הספר וביקשה שאביא לה משהו מסויים להראות למורה, ועזבתי הכל ונסעתי, ואז הסתבר שהמורה לא נמצאית כלל, זה היום החופשי שלה. אמרתי לה שזה היה בזבוז זמן בשבילי ושזמני יקר ואני מבקשת שהיא תשקול לפני שהיא מבקשת ממני.

דיברנו והיא הבינה.

[אלמונית*]

היתה לידה טובה, טובה מאד. היא היתה תינוקת מאד תובענית והמשיכה כפעוטה תובענית והיום היא ילדה תובענית.
אבל עברתי הרבה מאז. למדתי להבין שלא לכל בקשה אני צריכה להענות. הייתי בטוה שזה נחשב התעללות לא להענות לפעמים, אבל הגעתי למסקנה שזה בסדר. שככל שעובר הזמן אני מרגישה נוח לא להענות לפעמים בהבנה שזה מעודד עצמאות. כך למשל, להתעקש איתה שבמשך רבע שעה(היא מאד אוהבת שעות, שעות, דקות ,זמן,טיימר......) אני רוצה להיות בשקט מבלי שיפנו אלי, פשוט סתם עם עצמי. כשפתחתי את הדף לא יכולתי ללכת לעשות פיפי מבלי שתהיה בקשה ממנה .גם היא התבגרה וגם אני למדתי להתעקש על זכותי לפרטיות ולעולם משלי.

כל פעם שהיה לי קשה והרגשתי שלא נסבל לי להיות איתה, הייתי נאחזת בזיכרון של הלידה הטובה וההריון המרגש. חלק מהקושי שלא הבנתי איך יכול להיות שאם עושים הכל לפי הספר וממש ממש משתדלים ורוצים בכל זאת זה לא הולך.

למרות שחשבתי שלא אעשה זאת כאמא למדתי שהיא ילדה מהסוג שזקוק לגבולות ברורים ולא לבקשות מנומסות או שאיפה שמתישהוא זה יקרה. אז יש גבול שלא מעירים את אמא לפני שבע בבוקר, יש גבול שאחרי שמונה וחצי היא בחדרה לבד(יש אור במסדרון ואני כמובן בבית, אבל אני זקוקה לזמן רגיעה משל עצמי). מסיבות שונות היא זקוקה מאד לשעות מוגדרות, ארוחות בשעות קבועות, חוקים נוקשים-מאד שונה ממני. אבל למדתי במשך השנים להפריד שלא כל מה שיפה בתיאוריה מתאים לכל ילד.

כשהיא משתעממת אני אומרת לה בפשטות"אז תשתעממי" בחיוך, תוך הדגשה שזו אחריות שלה למצוא לעצמה עניין. ואני למדתי להרגיש שזו אכן האחריות שלה-לא שלי.

לא שהכל מושלם, אבל יותר בדרך.

היא גם הולכת לבית הספר , מקום מאד מתאים לה- היא מאד אוהבת לכתוב ומאד אוהבת חשבון. היא כמו מבוגר בגוף של תינוקת. לא אוהבת לשחק בצעצועים, אוהבת לשבת ולפתור תרגילים בחשבון. תמיד אהבה. גם פעם הייתי קונה לה חוברות, אבל היססתי- כי לפי ה"ספר" לא צריך לעודד ילדים לפתח כישורים כאלו טרם זמנם. היום אנחנו מחשבות כל דבר שעושים. כמה עולה בסופר, עמה שלטים יש בדרך, כמה מכוניות אדומות וכמה זה פחות המכוניות הלבנות חלקי 2. וכשזה מעיק עלי, אני אומרת שגמרתי לחשב והיא מוזמנת לחשב בעצמה. יש לה מחשב קטן שהיא יכולה לכתוב ולחשב חישובים.

ונסעתי לבדי.

היה כיף. ואני אסע שוב.

לפני שנסעתי(הודעתי לה כמובן מראש והיא ישבה וחישבה) והתנהגה כאדישה כל היום והמשיכה במנהגה הרגיל וליבי נצבט. אבל ידעתי שזה שלי, ליבי הוא הנצבט ועלי להיות שמחה שהיא מרגישה מספיק בטוחה להיות בלעדי.
אבל אז התחילה לבוא אלי בלילה .הודתי לה בליבי על כך שהיא אוהבת אותי בדרכה.
ונסעתי. ולה היה כיף ולי היה כיף. השארתי לה פתק עם חרוזים לכל יום שלא התעניינה בו כלל כביכול אבל ידעה לצטט את כולם.
לא קלה היא דרכנו.

ועוד גבולות: היא התלוננה שתיזזזתי אותה כשביקשתי ממנה להביא מחדר אחר והיא הכה הלוך ושוב.
התנצלתי, הזכרתי לה שבאותו הרגע הכנתי לה מאכל שביקשה ועמדתי ליד המחבת הרותחת ולכן נאלצתי לבקש ממנה.

באותה נשימה קישרתי שבאותו הבוקר, היא התקשרה אלי מבית הספר וביקשה שאביא לה משהו מסויים להראות למורה, ועזבתי הכל ונסעתי, ואז הסתבר שהמורה לא נמצאית כלל, זה היום החופשי שלה. אמרתי לה שזה היה בזבוז זמן בשבילי ושזמני יקר ואני מבקשת שהיא תשקול לפני שהיא מבקשת ממני.

דיברנו והיא הבינה.

[עשב_השדה*]

ומה אם לנסות להכניס קצת יותר מגע: לחבק יותר, לרקוד ביחד, לעשות לה עיסוי או להציע לה לעשות לך- איכשהו, אני חושבת, אולי מגע של עור בעור ירגיע אותה?
בת כמה היא באמת?
}ת מאוד ועד לא אוהבת בכלל). לאחר מכן עברי במראה רק על החלקים שאת אוהבת ושלמה אתם לגמרי.
אז, הודי לבריאה על יופיך ועל שלמות אברייך (אלה האהובים עלייך וגם אלה שפחות מושלמים בעינייך - כולם שלמים).

תרגיל זה יפה לגברים ונשים, באשר הם, על מנת לרדת ממרומי החשיבות העצמית התהומית שאנחנו מייחסים לעצמינו ולייצר אינטימיות עם מהותנו - מי שאנחנו באמת, מכאן אנו עשויים ללמוד להיות מרוצים מעצמינו, מסביבתינו ומילדינו - גם כשהם ממש לא מרוצים.

[עשב_השדה*]

ומה אם לנסות להכניס קצת יותר מגע: לחבק יותר, לרקוד ביחד, לעשות לה עיסוי או להציע לה לעשות לך- איכשהו, אני חושבת, אולי מגע של עור בעור ירגיע אותה?
בת כמה היא באמת?

[חמנייה*]

אני מבקשת עזרה בקושי עם בני בן השמונה.
אני לא כ"כ בטוחה שזה הדף המתאים, אבל לא אוהבת לפתוח דפים חדשים אם אינני בטוחה במאה אחוז שאין דף מתאים, ומכל מילות המפתח שחיפשתי לא מצאתי עוד דף עם שם שקשור לבעיה שלי חוץ מהדף הזה. בכל אופן, אם יש למישהו הצעה אחרת בעניין האכסניה, אני פתוחה לשמוע.
והעניין שלשמו התכנסנו כאן היום:
כשהבן שלי מדבר איתי הוא נוהג גם ללטף אותי, וזה לא נעים לי.
אני לא חושבת שהוא מלטף אותי כאדם, כדרך להביע חיבה - הוא פשוט מסוג האנשים האלה שמתקשים קצת בשיחה, וההתרגשות והמאמץ לנסח מנתבים את הידיים להתעסק עם משהו במקביל. כשהוא מדבר בזמן הארוחה, למשל, הוא יפתח ויסגור את המלחייה תוך כדי, או יציק למפה. כשה"אובייקט" שלידו זו אני - היד שלו תישלח, די בעיוורון, אליי.
הוא מלטף באקראיות, וזה יכול להיות כל אזור בגוף, גם אזורים אינטימיים ביותר. אני לא חושבת שהוא שם לב לזה בכלל.
לי זה מאוד לא נעים, במיוחד כשהמגע הוא באיברים פרטיים, אבל אפילו אם הוא מלטף אותי ביד - זו הרגשה של להיות אובייקט, לקבל מגע לא ממקום אוהב אלא ממקום "מתעסק" וזה לא נעים לי.
מדובר במגע קצר מאוד. אני מאזינה לו, ותוך כדי כך מוצאת את עצמי מתרגזת, ועד שאני מפענחת שהסיבה לרוגז הייתה היד שלו עליי - היא כבר רחוקה ממני. עד המגע הבא.
אז אני לא מעירה ועוצרת אותו בזמן אמת גם כי אין זמן אמת - המגע עצמו קצר מכדי שאני אספיק לעכל אותו ולהגיב תוך כדי, וגם כי חבל לי על הילד, הוא כל-כך נלהב להסביר לי את הגיגיו וכל-כך מתאמץ לשמור על חוט המחשבה, איך אקטע לו אותה עם אמירה לא קשורה ולא רלוונטית לשום דבר שהוא חושב ומרגיש באותו רגע כמו "זה לא נעים לי שאתה נוגע בי ככה"? אי אפשר.
ועדיין, מאוד לא נעים לי המגע, וזה מרחיק אותי מהקשבה אוהדת לו כשהוא מדבר.
מה אפשר לעשות?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מאוד פשוט לדעתי.
לא לאפשר בשום פנים ואופן מגע שאינו נכון לך.
הוא בן שמונה. האם את תירצי שבעתיד הוא יאפשר למישהו לגעת בו (גם בהיסח דעת) בצורה שאינה נכונה לו?
אני גם לתינוק לא נותנת לגעת בי במקום שלא מתאים לי אז על אחת כמה וכמה.
תני לו דוגמא של אדם שמודע לתחושותיו ולרצונותיו.
לטובת שניכם...

[חמנייה*]

על הדף נשמע הכי נכון בעולם.
בפועל המצב הוא ש
אני מאזינה לו, ותוך כדי כך מוצאת את עצמי מתרגזת, ועד שאני מפענחת שהסיבה לרוגז הייתה היד שלו עליי - היא כבר רחוקה ממני. עד המגע הבא.
מה היית עושה במצב כזה?

[חמנייה*]

(כלומר המגע הוא רפרוף של שנייה, לא משהו שאני יכולה להספיק לא לאפשר אותו.)

[סאלי_תדמור*]

שלום לך חמניה @}

את יודעת, לפעמים יש לי בעיה עם בן הזוג או עם הילדים, ואני פתאום קולטת ש:
ברגע שזה לא יפריע לי זה יעלם לחלוטין

וזה לא תמיד תהליך פשוט, אבל הוא עבד כל כך הרבה פעמים בשבילי
ואני חושבת שזה המפתח גם כאן. את מתיחסת לעובדה שזה מפריע לך כנתון. ונדמה לי שזה לא נתון קבוע. זה תלוי בכל מיני דברים. ובטח לא תמיד זה רק כי זה מקום אינטימי. אני חושבת שיש פה יותר מזה, לא?
אז במקום להרגיש תקועה לחלוטין (מגע מהיר שאי אפשר לעצור, וזה משגע אותך) יש לך פה קצה חוט. לבדוק מה בזה כל כך משגע אותך.
בשבילי דברים כאלה הם בעיקר טריגר כדי לבדוק איפה אני עצמי לא בכוון. לא מתקדמת לאן שאני רוצה להיות בו. בד"כ לא ממש קשור לאחרים.
בהצלחה

[פז*]

אני גם הייתי ממקדת את מאמצי בלהשתחרר מהתגובה שלך. להסתכל על התגובה , על המחשבות שעולות, על התחושות הגופניות שהיא מעוררת בך, על הרגשות. מה קורה לך?
אולי עד שתשתחררי את יכולה לנסות לאחוז את ידיו ולספק לו את המגע על ידי כך בכל פעם (או הרבה) כשהוא בא לדבר איתך.
אבל.. הבעייה היא שלך, לך זה מפריע, תפתרי את עצמך (תרתי משמע) והניחי לו, בינתיים. לא נראה לי שכדאי לעורר אצלו מודעות כרגע למה שהוא עושה. יש לי הרגשה שזה מוקדם מידי, או קיצוני מידי בשבילו, ויעיר אותו למשהו שהוא עדיין לא מוכן לו.. במקביל, הייתי מתבוננת הרבה בתופעה זו אצלו, במה היא מתבטאת, מה המקור שלה, ומנסה לראות איך אפשר לעזור לו, אם יש צורך בעזרה. אבל כרגע זה כל כך מעצבן אותך ואת שבויה בתגובתך.. נסי להתבונן ממקום שקט וחסר תגובה..

[קוראת*]

אני מסכימה עם סאלי ועם פז.
קודם כול, לחשוב למה זה כל כך מפריע לך. הרי הגוף שלנו משמש כ"כלי" לילדים באיזשהו מובן (יונקים, מתיישבים עלינו, נותנים לנו את הסוף של התפוח וכו'..). האם בדרך כלל המגע שלו כן נעים לך?

שנית, בוודאי לא לתת למישהו לגעת במקום שלא נעים לך, אבל לא הייתי עדיין מסבה את תשומת לבו--זה קצת מוקדם מדי וגדול עליו. קשה לו קצת גם ככה עם ביטוי. הייתי פשוט מיד תופסת לו את היד בעדינות. אמרת שזה קורה מהר, אז הקפידי לקלוט את זה כמה שיותר מהר ופשוט מיד להחזיק לו את היד הנשלחת.

[חמנייה*]

אני מצטערת שנעלמתי ככה, יש לי מעט מאוד זמן אינטרנט... אבל אנמי חושבת על מה שכתבתן, ועוד אחזור. לא השחתתן מילים לריק @}