קפיטליזם ופרסומות

סיפור קצר מהווי חיי עם בת-דור-X (יונת):
כשהבן הגדול שלנו שאל בפעם הראשונה על הפרסומות בטלוויזיה, אז יונת אמרה לו שמציגים שם דברים שאסור לקנות. מאז בכל פעם שהיו מופיעות פרסומות אז הוא היה אומר שהנה מגיעים הדברים שאסור לקנות, וכמה שהוא אוהב את התוכניות על הדברים שאסור לקנות, וכו'. כשהוא קצת גדל היא הסבירה לו למה כדאי להמנע מדברים שמפרסמים, ואיך שכמעט כל הפרסומות משקרות. ועד היום הוא ממשיך להחזיק בדיעה שפרסומות עושה מי שהמוצר שלו רע.
אני לא יכול ממש להתווכח על הטענות שמעלה יונת -- על אף שאני יאפי (בשרוואל) שבכלל חושב שפרסומת זה חלק מהחוויה של השימוש במוצר -- כי היא באמת מאמינה בזה, ובעצם גם אני די מסכים. אבל כל הזמן אני חושב איך יבוא לידי ביטוי מרד גיל ההתבגרות שלו -- האם הוא ילך ויקנה כל מה שמופיע בפרסומות??

פרסומת = דברים שאסור לקנות - מעניין. חשבתי על זה קצת, זה פתרון מאד מפתה. אבל אני גיליתי שאני מרגישה ממש רע כשאני מתחמנת את הילד שלי (מילת מכבסה ל"משקרת", הבה נודה על האמת), ואני נמנעת מזה ככל האפשר. התמימות שלו נכנסת לי לקרביים כמו סכין, ואני לא מוכנה לנצל אותה.
"תמימות" זה גם ברמה של למידת השפה, כמו פרוש מילולי של דימויים או הבנה כפשוטם של ביטויים. יש המון דוגמאות, כל הורה לפעוט פה יידע לספר, כרגע אני נזכרת דווקא באחת פשוטה, שהוא החזיק גביע של גלידה, והוא החזיק אותו ממש בקצה התחתון של הגביע, ואמרתי לו: "תחזיק קצת יותר למעלה" - אז הוא הרים את היד כולה, כמות שהיא אוחזת את הגביע, יותר למעלה. אפילו דבר קטן כזה מביא לי צביטה בלב (יחד עם החיוך שהוא מעלה).
"לא לנצל" זה אומר גם שאני נמנעת כמעט לחלוטין מלהשתמש בו בתור שליח "לך תשאל את אבא אם...", "לך תביא לאבא את הטלפון...". מה שאמי למשל עושה חופשי. נכון שהוא לא נראה מוטרד כשהיא נשארת במטבח ושולחת אותו לשאול אותי בסלון אם אני רוצה "כרוב חמוץ קצת כווץ kavutz " (אמא שלי שאלה על כרוב כבוש, הוא שאל מה זה והיא הסבירה: "חמוץ". זו היתה הפעם הראשונה ששמע את המונח הזה לגבי מה שהוא הכיר עד אז ככרוב חמוץ), אבל אולי זה רק ענין של מינון, אני זוכרת ששנאתי שהיו משתמשים בי. אצלו זה קורה כ"כ מעט וכרגע זה עדיין בגדר הישג מעורר גאווה.
על פרסומות אני תמיד אומרת "האנשים שמוכרים את ה... הזה רוצים שיקנו מהם".
קורה הרבה שהוא מדפדף בעיתון ושואל על התצלומים והציורים של מודעות הפרסומת. "מה אומר איש זה?" ואני אומרת משהו כמו "הוא אומר: העוגות שלי נהדרות, בואו תקנו את העוגות שלי".

כן, אבל יונת באמת מאמינה שאסור לקנות דברים שמפרסמים.

ואם נגיד פתאום יש מלחמת פרסומות של אבקות כביסה ומפרסמים רחמנא ליצלן את אבקת הכביסה החביבה עליכם? תפסיקו לקנות אותה עכשיו? בעיני יש פה פשוט מרוץ חימוש, וכמו שהצד השני משכלל את שיטותיו כך גם אני צריכה להתגונן. פעם הפרסומת נועדה רק להביא לידיעת העולם את קיומו של המוצר, אח"כ הוסיפו תאור - לאו דווקא אמיתי - של מעלותיו, אח"כ התחילו בלוחמה הפסיכולוגית של קישור אסוציאטיבי בין המוצר לצרכים נפשיים של קבלה ואהבה וכד', עד שהגענו למצב היום של המסר המערער הגורף "אתה פגום ולא שלם - והפתרון למצוקתך הוא...." (המוצר שעליך לקנות). ואני מצדי, אנחנו מצידנו, צריכים (א) להאיר את עיני התמימים לגבי המנגנון שמאחרוי הדברים, ו(ב) לגדל את ילדינו עם תחושת שלמות וקבלה כזו שלא תתערער מול המתקפה.

יונת אולי היתה מפסיקה לקנות. אני הייתי מסתכל על הפרסומת, ואם היא היתה מוצאת חן בעיני אז הייתי קונה. עדיין לא ראיתי פרסומת לאבקת כביסה שמוצאת חן בעיני.

ואגב אבקות כביסה: פעם, לפני שנים רבות כשיצאתי מבית הורי ועברתי לגור לבד, בערך בעידן המוזאיקון, הלכתי לעשות קניות בסופר, ובפעם הראשונה נאלצתי להתמודד עם קניית כל הדברים הביתיים הללו כמו חומרי ניקוי, מבשמים למיניהם, וכו'. מאחר וריח הכביסה הנקיה בבית הורי היה זכור לי לטובה והתקשר אצלי תמיד לערימות המגבות והמצעים הנקיים והמסודרים ובאופן כללי לבית-אמא, ומאחר שאני הייתי גבר נאור -- שלא מתבייש להרים טלפון לאמא שלו בשביל להתייעץ -- אז אחרי עשרים דקות של קריאת כל האותיות הקטנות על כל קופסאות אבקות הכביסה שהיו בסופר התקשרתי אליה ושאלתי אותה מהי אותה אבקת הכביסה הקסומה עם הריח המדהים שבה היא משתמשת.
"הכי זולה" היא אמרה, "תסתכל מה שבמבצע".
"מה? אבל יש הבדלים בינהם"
"לא, הן כולן אותו דבר. תיקח את הכי זול"
"אבל...אבל...כל השנים חשבתי... את בטוחה?"
"כן. הכי זול. עוד משהו חמודי?"

פחדתי לשאול.

וכמו שאומרת הפרסומת החביבה עליי למרככים: "כולם מרככים, אבל הריח". ורק ככה אני קונה את האבקות/מרככים וכולי.

לפני כמה ימים יצא לי לנו לראות אצל חברים את קלטת האימים "בייבי מוצארט"... זה היה מזעזע! עושים שטיפת מוח מגיל 0! ולמה לעזאזל בקלטות וידאו לילדים יש פרסומות? אנשים משלמים על זה וצריכים לקבל פרסומות? גועל נפש! כשלנו יהיה ילד, אם עד אז יהיה לנו וידאו (אני מקווה שלא) נראה לי שפשוט נמחוק את הפרסומות בהתחלה. בזמן האחרון גיליתי שאני ממש נהייה אלרגי לפרסומות. אני ממש חוטף עצבים מהפרסומות המעצבנות באינטרנט שמשתלטות על המסך, גיליתי שאני משתדל לא להסתכל עליהן ולחפש ישר את כפתור ה-X כדי לסגור אותן (כדי שלא יצליחו לשטוף לי את המח).

לא שאנחנו איזה קדושים, אבל מכיוון שאנחנו מקליטים את הקלטות שלנו כדי שנוכל לצפות בהעתק ולא במקור שמתקלקל אחרי צפיות מרובות, אנחנו מדלגים על הפרסומות בהקלטה. פתרון טוב למי שיש לו שני וידאואים.

קודם כל- ממש כיף לקרוא את הדיון כאן (-: (-: (להסביר שקראתי אותו עם חיוך ענק לכל אורכו.)
גאיה באה ואמרה לי לפני כמה זמן "אמא אני רוצה מסטיק כי מסטיק עושה את השיניים לבנות! "
אביה כל כך הזדהיתי עם מה שכתבת על צביטה בלב נוכח התמימות...ופה הרגשתי שתמימותה באמת נוצלה בגסות, מה שהעלה את חמתי ובלי לחשוב אמרתי " מה פתאם? ! זה שטויות!" מיד הבנתי שאני נדרשת להסבר קצת יותר מוצלח,אבל לפני שהספקתי להגות משהו, היא מיד עשתה את החיבור עם "שטויות שטויות זה לא יכול להיות" מכירים? ממחסן השטוזים של דתיה,והמשיכה-"הם אמרו את זה סתם?"
כן, עניתי לה, לפעמים בטלויזיה אומרים שטויות סתם.
והסתיימה השיחה כשכולם רגועים.

הפרסומות משפיעות עלינו בשני מישורים:

א. הבחירה במוצר מתוך כמה. רוב האנשים כאן לא בוחרים לפי הפרסומות.

ב. ברמה העמוקה יותר: המחשבה שמוצר כלשהו נחוץ לנו. כלומר, לא איזה נוזל לשטיפת רצפה נקנה, אלא הרעיון שאנחנו בכלל צריכים נוזל לשטיפת רצפה.

אני רוצה להציע גישה אחרת לפרסומות: להתייחס אליהן כאל רכיב בידורי במוצר. לדוגמא, אם יש חברת ביטוח שמפרסמת ביטוח רכב בטלוויזיה, אז הפרסומת היא בעצם אלמנט בידורי שקשור לביטוח הזה. יכול להיות שהאלמנט הזה לא מבדר מאד, ויכול להיות שהוא מאד משעשע אותנו. כמובן שזה חלק מהמוצר הכולל, ואפשר לדחות או להעדיף את המוצר על פי מידת הבידור שהוא מספק לנו. לפי התפיסה הזו, המוצר הוא טוב יותר אם הוא כולל אלמנט בידורי טוב יותר. כמובן שזה לא קריטריון יחיד -- בסך הכל אנחנו גם (ואולי, בעיקר) מעוניינים בביטוח לרכב -- אבל מתי לאחרונה באמת בדקתם את האותיות הקטנות של הביטוח? במילא רק משווים מחירים -- וגם את זה הרבה פעמים לא עושים. אז למה לא להשתמש בפרסומת כשיקול לבחירת הביטוח? אפשר אפילו לטעון שחברת ביטוח שעושה פרסומת שמעליבה את האינטליגנציה שלי כנראה גם תתייחס אלי בהתאם, ואילו חברה שמספקת לי חוויה בידורית כנראה יותר קשובה לצרכי.

הנה תראו את הסרטים בקולנוע: כבר מזמן עושים לכל סרט Teasers ו-Trailers קרוב לשנה לפני שהוא יוצא למסכים. למה? כי זה מאפשר לצופים לבנות את הצפיה לסרט, וידוע שהצפיה הזו היא חלק מההצלחה שלו.

אני מכיר אנשים שעזבו את הסרט Swordfish (ג'ון טרוולטה) בגלל העילגות שבה נבנו שם סצנות המחשבים (לערום כמה מסכים שטוחים ביחד, ולשים מולם בנאדם שחובט במקלדת, תוך שכל מיני Buzz words מופיעות על המסך...). האנשים האלה בהחלט מסוגלים להפסיק להשתמש בפלאפון בגלל שהם מראים בפרסומת מישהו עומד על ראש הר ומראה את הנוף הניבט דרך הפלאפון שלו (אני מוכן לשים כסף שלא יהיה לחברת פלאפון מכשיר כזה גם עוד חמש שנים; והם אפילו כתבו למטה באותיות קטנות משהו בסגנון "להמחשה בלבד"). רגשו אותנו עם אנשים ש"מבטאים את עצמם" אבל אל תתייחסו אלינו כאל דבילים.

אני לא מחפש אינפורמטיביות בפרסומות בטלוויזיה. זה לא המדיום המתאים לזה. מה שאני מחפש זה יצירתיות, ריגוש, יופי, סקסיות. אי אפשר להגיד כלום על אבקת כביסה שיענה על ההגדרות הללו? אז או שלא תפרסמו אבקת כביסה בטלוויזיה, או שתשימו שם בחור ובחורה ערומים מתגלגלים על ערמות כבסים צבעוניים נקיים. רוצים לפרסם בנק? שימו תמונות ילדים קטנים מסתכלים על השקיעה באחו. רוצים לפרסם טלפון סלולרי? תראו לנו את האבא והילד בישראל מתאחדים לרגע באמצעות הטלפון עם האמא בסן-פרנסיסקו. אם אפשר סדרו שם יונים לבנות עפות ברקע.

ולא לשכוח שהדרך הנכונה לבחור ספר היא לפי הציור על הכריכה...

באמת למה לא לבחור ספר לפי הכריכה? ברור שלא רק לפי הכריכה, אבל היא בהחלט חלק מהשיקול בשבילי. לדוגמא, אם הכריכה רכה או קשה זה פרמטר שמשפיע על נוחות הקריאה מבחינתי. אם העיצוב הוא כזה שארגיש צורך להתנצל על שאני קורא את הספר אם מישהו יראה אותו, זה גם פרמטר רלוונטי. למה שהעיצוב הגרפי של הכריכה לא יהיה פרמטר גם כן? אני, לדוגמא, מעדיף סרטים בצבע. זה לא שאין סרטים שחור/לבן שאני עשוי לרצות לראות, אבל ככלל אני מעדיף סרטים בצבע, ומאחר שיש מבחר באמת אינסופי של סרטים, אז למה לי להסתפק במשהו שהוא פחות מהעדיפות הכי גבוהה שלי? באופן כללי הצורה מבחינתי היא חלק מהתוכן. אני צורך את הצורה ואת התוכן ביחד, ואני מצפה שהם יתנו לי חוויה יותר שלמה. אם ביטוח זה מוצר משעמם עד מוות מבחינה בידורית, אז תנו לי פרסומות שעושות לי כיף לצרוך אותו.

לגבי משרד הפרסום -- הצרכים שלי זה לקבל מוצר צריכה טוב יותר. אז כך שחברה שמספקת לי חוויה בידורית קשובה יותר לצרכי. אגב, ברור שלא כל מה שמבדר מישהו אחד מבדר מישהו אחר, וייתכן בהחלט שבנסיונות לבדר אותי הם מצליחים לדחות אותך. אולי זה גם אומר משהו לגבי המוצר: יכול להיות שזה לא מוצר שמתאים לך, וכן מתאים לי.

לגבי הסרטים -- זה לא טיעון דמגוגי: אני מעדיף שחברות ביטוח ימכרו לי ביטוח מבדר (בדיוק כמו שבסרטים אני מצפה שימכרו לי סרט מבדר), ולכן מבחינתי הפרסומות של חברת הביטוח נותנות לי שמץ מהחוויה של להיות מבוטח שם. תחשבי על זה מכיוון הצריכה של המוצר הביטוחי: המכונית שלי היתה מעורבת בתאונה ועכשיו נראית כמו ספגטי ממתכת. עכשיו בא שמאי, מסתכל על המכונית ומסמן בטופס את מצב המכונית. אני מסתכל בטופס ורואה שסולם החומרה נראה כך:
מצב המכונית:

מפית שולחן אחרי ארוחה
ציור של דאלי
ספגטי ממתכת
ציור של פולוק

השמאי קורץ לי והולך. שעתיים אחרי כן מגיעה מכונית חלופית, ועליה כתובת גדולה מהצד: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", וציורים צבעוניים של ד"ר סוס. בינתיים אני מקבל מכתב בדואר מחברת הביטוח, שמתחיל ב"הצטערנו לשמוע על מותה של מכוניתך האהובה, בֶּלַה בת לנסר לבית מיציבושי" (השיבוש במקור). יחד עם המכתב מגיעה המראה הימנית של המכונית, וצוואה עליה חתומה המכונית ב-X בה היא מורישה לי את כל חלקיה השלמים עם מותה. כמו כן מגיעה שקית עם חצי ליטר בנזין.
עכשיו, לא יותר כיף לצרוך מוצר ביטוחי כזה מאשר משהו יבשושי ומשעמם?

רק שאתה כותב על שירות, לא על הפרסומת. גם אני בעד שירות טוב ואפילו מבדר, והשירות הוא בהחלט חלק מהמוצר מבחינתי. אבל מה לעשות שאין קשר בין מה שמראים בפרסומת לבין המוצר (כולל השירות) שמקבלים אחרי שמשלמים...

חברת הביטוח (ורוב החברות שמוכרות שירותים הן כאלה) מוכרת קודם כל לקהל הלקוחות הנוכחי שלה. מבחינתה מערכת היחסים עם הלקוח רק התחילה במכירה הראשונה (שלפעמים, אגב, היא מוכנה לעשות במחירי הפסד -- רק בשביל להשיג אותך בתור לקוחה). אחר כך בסביבות 80% מהמכירות הם ללקוחות הקיימים. אז קודם כל הפרסומות מכוונות אל מי שכבר קנה את המוצר, לכן זה גם חלק ממערכת היחסים (או במלים אחרות, מהשירות, שאת מקבלת בתור לקוחה). אם הם יספקו חוויה מספיק מהנה, אז כשנצא מהקולנוע את תגידי לי בגאווה "ראית את הפרסומת המגניבה של ביטוח עשיר? זאת חברת הביטוח שלי", ואני אקנא בך בגלל שחברת הביטוח שלי רק מדפיסה ברכת שנה טובה פעם בשנה.

מגניב, רק ש:

אני לא מחפשת מערכות יחסים עם חברות, אלא עם אנשים.
אני מעדיפה חוויות אמיתיות, ולא כאלה שהומצאו במשרד פרסום, בוימו באולפן, נערכו על כלות הנשמה, ושודרו לעוד מיליוני צרכנים חסרי פנים.
הזהות שלי לא מושפעת ממה שעושה חברה שאני משתמשת במוצריה, אלא ממה שאני אישית עושה ומרגישה. ולא חשוב כמה שהאנשים בפרסומת שלה שמחים ויפים, זה לא יהפוך אותי לכזאת.

הרי מטרת הפרסומות היא לתת לנו סיפוק וירטואלי לצרכים העמוקים שלנו בשביל להשפיע על הצריכה שלנו בעולם האמיתי. אבל הצרכים האמיתיים לא יתמלאו מהסיפוק הוירטאלי. וככה לא רק שהפרסומות גורמות לנו להוציא כסף שאולי אחרת לא היינו מוצאים, אלא גרוע יותר: הן מסיטות אותנו מסיפוק הצרכים האמיתיים שלנו. כדאי למפרסמים שנשאר נצרכים מבחינה רגשית, וככה נהיה פגיעים יותר למניפולציות שהם מפעילים עלינו, נמשיך להאמין שבשביל למצוא אושר צריך רק לחתום על הוראת קבע בבנק.

אני לא קונה את זה.

כבר פגשתי מוצרים טובים/שאני אוהבת, ואפילו מוצרים שאני מזדהה איתם (ש"הקיבוץ שלי" מייצר (אפילו שהוא כבר לא שלי) ) עם פרסומת נוראית. האם זה אוטומטית פוסל את המוצר?

קודם כל אני מסכימה עם יונת.
וכרמית, זו באמת בעיה: זה גורם לי להרגיש רע עם המוצר, אבל זה לא השיקול שלי.
פרסומת נוראית = הם בחרו משרד פרסום שעשה עבודה מחורבנת, ומי שהיה אחראי מטעם החברה פישל בהערות שלו למפרסמים (או בגלל שהוא שותף לטימטום, או בגלל שהוא לא יודע שיש לו פה).

אוי באמת, בשמת, בתור מישהי שמכירה איך ארגונים עובדים את לא אמורה להיות כל כך נאיבית. נראה לך שמסע הפרסום של חברה מסויימת נגמר ברמת מנהל השיווק וחברת הפרסום? מדובר על תקציבים גדולים ותדמית החברה. הדברים האלה עוברים תמיד ועדות רחבות בארגון בראשות המנכ"ל, ולעתים קרובות הם גם מוצגים במועצות המנהלים (לאו דווקא לאישור, אלא ליידוע). ההנחה הסבירה היא שהחברה באמת מתכוונת לתכני ולצורת מסע הפרסום שלה, ולא שהם נפלטו לאיזה מישהו בשגגה.

מבחינת החברה, חלק מהמוצר הוא התדמית שלו, אשר נבנית בעיקר על ידי מסעי הפרסום. אם את רוצה לצרוך מוצרים ללא קשר לתדמית שלהם, אז צרכי מוצרים של חברות שלא מפרסמות. אם כמוני את מעוניינת לצרוך מוצר כולל התדמית, אז הפרסומות שלו הן חלק אינטגרלי מהמוצר.

אגב, לדעתי, יש משהו מאד פוסטמודרני בלצרוך מוצרים על פי תדמיתם. אני לא מנסה "להבין" את המוצר מעבר למה שמראים לי, ולא מנסה "לראות" את החברה מעבר לתדמית שהיא מקרינה. אני מניח שלחברה יש זכות לנרטיב בדיוק כמו לכל אחד אחר (כבר דיברנו כאן באתר באיזה מקום על כך שחברות הן ישויות בפני עצמן), וכן היא זכאית לשנות ולעדכן את הנרטיב הזה על פי רצונה. מבחינתי אני מתייחס לנרטיב שלה כמות שהוא (at face value), ללא פרשנות. לא מתאים לי? אני יכול תמיד ללכת לחברה אחרת.

שוב לא יכולתי להתאפק...

מתנהל כאן ויכוח רגשי - כלומר מהסוג שכנראה לא ישכנע אף אחד, אלא רק נועד לבידור. לכן נראה לי נכון לשפוך קצת שמן למדורה (וגם מים לאיזון).

כמה טיעונים למי שמתנגד לפרסומות:

תקציב הפרסום של מוצרים מסויימים הוא ענק ומשפיע על חלק ניכר ממחיר המוצר. לדוגמא, השוו את מחירי "קוקה קולה" למחירי המתחרים שעושים פחות פרסום (RC קולה, ואפילו פפסי בישראל). עלויות הייצור של קוקה קולה צריכות להיות נמוכות יותר בגלל הנפח הגדול יותר, אז למה המוצר עולה פי שניים?
לדברים שאנחנו באמת רוצים לא נזדקק לפרסומת כדי לקנותם. מסקנה: פרסומת גורמת לנו לרצות דברים שבעצם אנחנו לא רוצים (שקוף. זו בדיוק המטרה. אבל בניסוח הזה זה נשמע באמת רע).
פרסומות בטלויזיה תופסות בערך 25% מהזמן בשעות הצפיה העיקריות (prime time) כך שבזבוז הזמן של צפיה בטלויזיה רק גדל.

כמה טיעונים למי שלא מתנגד לפרסומות:

הרבה פרסומות שנהנים מהצפיה בהן, כמעט לא קשורות למוצר עצמו או לחברה המייצרת אותו. לפעמים הלוגו של החברה בסוף הסרטון הוא שרירותי לגמרי, והיה אפשר לצפות ללוגו של חברה מתחרה (או אפילו, חברה מתחום אחר לגמרי). מה שמוכיח שהפרסומאים באמת מנסים להיות יצירתיים, בידוריים ומיוחדים, ולא לדחוף לנו בכוח את המוצר של החברה שמשלמת להם. רוב הפרסומות שזוכות בתחרויות הן כאלה - כי התחרויות הן יוזמה של משרדי הפרסום ולא של המפרסמים... סתם דוגמא שנזכרתי בה: "התוספת שתוספת, התוספת שפוססת, התוספת ש... התוספת שמה? התוספת שתופסת". מישהו זוכר מה המוצר שפורסם?
כשילדים רוצים מה שיש לילדים אחרים, זה הרבה יותר חזק ממה שפרסומת יכולה לעשות. כמה פרסומות לנעלי ספורט אתם זוכרים? והאם זה לא מושא לקינאה אצל ילדים? לא נראה לי שצריך להאשים את הפרסומות בעידוד קינאה; זה חלק מטבע האדם.

אני באופן אישי, מקבל סיפוק רגשי עמוק מקניית מוצרים גנריים (סופר קלאס ודומיו) בידיעה שאני ממשיך להנות מהפרסומות ומישהו אחר משלם עליה. אבל אני לא נמנע מקניית מוצרים שהופיעו בפרסומות אם אני רוצה דווקא אותם.

רועי, במקרה אני ממש יודעת איך מתנהל ייצור הפרסומות.

אתה נאיבי אם אתה מאמין שבכל המקרים שמשודרת פרסומת "גרועה", היא אושרה בלב שלם ע"י החברה שהזמינה.
חברת הפירסום היא הקובעת את הפרסומת,לפי מה שהיא חושבת שישיג את המטרות של החברה המפרסמת.

לעתים קרובות, החברה המפרסמת שותפה לקונספט המפגר של חברת הפירסום (ואלה ברובם לא ממש אנשים מקוריים, חכמים, חושבים, אלא - בארץ אני מדברת - בעיקר גנבים של פרסומות מחו"ל, או ממחזרים של רעיונות דביליים, אינפנטיליים, סקסיסטיים וכדומה).

אבל לא תמיד. מסיבות שונות - כן, בדיוק סיבות של אירגונים, כולל תופעת הראש הקטן, ה"אכלו לי שתו לי שמתי את הקיטבג על הריו והריו נסע", ה"אבל הם אמרו לי שאי אפשר כבר לשנות" וכל היתר - קורה שנציגי החברה המפרסמת נותנים לפרסומת גרועה לעבור.

הבעיה הגדולה היא שהקהל בארץ - למעט הקהל החרדי, שיודע טוב מאוד להילחם על מה שחשוב לו - פראייר, ולא מעניש חברה על פרסומת מעליבה.

אגב, עוד נזק של הפרסומות הוא שהן נותנות יתרון לחברות גדולות על פני יצרנים ונותני שירות מקומיים.

ואז כשאיזה נותן שרות קטן כזה מפרסם את עצמו במודעה קטנה בשחור לבן בעיתון, הוא נראה לנו "חאפר", אחד שלא כדאי לקבל ממנו שרות.

ולעניין רמייה בפרסומות- איך זה חוקי שלחברת משקה ג'אנק מותר לפרסם שהם 100 אחוז רכיבים טבעיים, בשעה שהרכיב הגבוה ברשימה הוא סוכר לבן? ועל הקטע של ה"טבעי" הם מבססים את כל מסע הפרסום שלהם!
האם יש איפושהוא רשימת "מונחים לגיטימיים",וסוכר לבן בהגדרה שם זה רכיב מאה אחוז טבעי?
ומה עם "גמדים-כל מה שילדים צריכים" ? (או משהו כזה).

זהו, שאנשים כמונו קוראים את רשימת הרכיבים וגם יודעים שסוכר לבן איננו מתאים להגדרה "רכיב טבעי", ואנשים כמונו מבינים יפה מאוד שכל ה"גמדים" ו"מעדני" החלב הם רמאות אחת גדולה (מוכרים למי שמאמין במוצרי חלב - וגם זה לא נכון לגבי רבים מקוראי "באופן" - שזה "מוצר חלב" שבריא לילד, בעוד שיש בו בעיקר סוכרים, קקאו, צבעים, מייצבים וכדומה, שגורמים נזק גדול מאוד לבריאות של הילד ושל שיניו. אה, וגם נדמה לי שהשוקולד מנטרל את הסידן שבחלב או משהו כזה...), ואם נקנה אותם לילדים שלנו אז זה בגלל שאנחנו מוכנים שייהנו מקצת ג'אנק אם הוא טעים להם ("למזלי", אני אומרת באירוניה, טליה אלרגית למוצרי חלב, וכך נחסך מאיתנו רוב הג'אנק).

אבל אנחנו מיעוט מבוטל. אני עומדת לעתים קרובות פעורת פה מול אנשים שכשאני אומרת להם משהו על הסוכר הלבן או על "מעדני חלב" - הם פשוט לא מאמינים לי. הם מאמינים לפרסומות, והם בורים.

זה מה שמצער. שרוב הציבור באמת מאמין לפרסומות (כמו שהם מאמינים גם לפוליטיקאים מסיתים, רמאים ומושחתים, אבל זה נושא אחר.)

בשמת, תגידי להם ששמעת או קראת על זה. אני בדרך כלל אומרת ששמעתי הרצאה של תזונאית שאמרה... וזה עובד.

כתבה בנושא הכותרת של הדף, בהארץ 5/10/2001 - http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... &listSrc=Y

מאמר טוב.

אני סטודנט באוניברסיטת ת"א, ורציתי לשתף אתכם בתחושות שעלו אצלי לנוכח אירוע פתיחת שנת הלימודים.
אני ובת זוגתי נטע ש נהנים להיות חלק בקהילת "באופן", וחשבתי שזו הבמה המתאימה לפרסם חלק מהמכתב ששלחתי לגורמים שונים באוניברסיטה.

פרסומת בעל כורחינו

נדהמתי לראות שהשנה החלטתם שאירוע פתיחת שנת הלימודים יתקיים בתוך כותלי האוניברסיטה. נדהמתי לא משום שאם האירוע היה מתקיים מחוץ לאוניברסיטה הדבר היה משקיט את מצפוני, אלא משום שלא עצרתם לחשוב רגע על המסר שאירוע כזה טומן בחובו.

איזה מסר אנחנו-אתם מעבירים לכלל הסטודנטים שחברות הענק הן הן מרכז העניינים. מדוע חברות שמעולם לא נקפו אצבע למען מעמדם של הסטודנטים מקבלות את הבמה הראשית של פתיחת שנת הלימודים? מדוע חברות הסלולר שפוגעות ביודעין באיכות הסביבה מייצגות את לב ליבו של אירוע חגיגי שכזה? איך הבנקים הגדולים שעושקים את כספי האזרחים הפשוטים ועושים מיליונים על גבינו הם אורחי הכבוד? למה מי שצועק חזק יותר הוא שמקבל במה גדולה יותר? הסתכלתם פעם אחרי גלי האשפה שאותן חברות ענק משאירות אחרי שכל הפרוספקטים המצועצעים שלהם נזרקים לכל עבר. ואולי הכי חשוב, למה אותם ארגונים, שלא מבקשים בשביל עצמם אלא רק בשביל חברה טובה יותר, נדחקים לקרן זווית ולא מקבלים מוסיקה, פרסומת ומיקום משובח.

האם זהו המסר? האם זוהי החברה שאנו שואפים עליה? אני מבחינתי את יום הסטודנט בשנתיים האחרונות החרמתי מאותן סיבות ממש וגם הפעם נגעלתי משהו. אבל אתם שמייצגים אותנו – למה שלא תרימו את הכפפה ותהיו קצת שונים, קצת אחרים. תובילו חברה שלא מבקשת רק לעצמה אלא רואה גם את סביבתה ומחפשת אחר מחר טוב יותר ולא רק כדי לצאת ידי חובה בנאומי יום העצמאות מול חבר הנאמנים של האוניברסיטה…

אלה לא דיברי מליצה. קומו עשו משהו. צרו אמירה חברתית שאיתה כל אחד מאיתנו יצא לעולם הגדול בגאווה ויאמר: "הייתי חלק ממהפכת אוניברסיטת תל אביב".

כל הכבוד, רעי.
גם אני ראיתי את הגועל נפש, אבל פשוט עקפתי אותם...
נגמר לי כבר הכוח לכתוב מכתבים לאנשים שהם כל כך אטומים. כי מלכתחילה מי שעושה דברים כאלה, יש סיכוי קלוש שיבין על מה אתה מדבר.

טרם קיבלתי תשובה. כנראה שבשמת צודקת שאותם אנשים שעושים דברים כאלה נשארים אטומים ולא מבינים את גודל האחריות שהם נושאים איתם. אבל אני לא מתייאש. אני מאמין שאולי עוד מכתב ועוד תגובה יצליחו להזיז משהו.
נאיבי...? אולי...

בכל מקרה שתגיעה תגובה אכתוב עליה באתר.

לא מצאתי דף מתאים יותר אז אם קיים אפשר להעביר את דברי לשם :

הפרסומת החדשה של משקה יוגורט לימונענע ממש מעצבנת אותי.
רואים שם לימון בצורה של שד - כאילו להנקה. מעצבן אותי השימוש הגס כל כך בצורת השד, בביזוי התפקיד החשוב מאוד שלו,.
ובכלל כל האסוציציה הזו גרמה לי לגועל.כאלו "לינוק יוגורט בטעם למונענע מהשד" . יאק.

אפשר גם להתעצבן?
הפרסומת החדשה של מטרנה.
מעבר לגועל נפש שבכלל מפרסמים אבקות חלב בלי לציין תחילה את יתרונות ההנקה כמו שיש אזהרה על הסיגריות, עכשיו הם גם טוענים כביכול שרק תינוקות שאוכלים מטרנה עושים חכמות מצחיקות ומפתיעות כי רק מטרנה מכילה את המרכיב הX שעושה תינוקות חכמים. אוה כן, אין לי ספק...בתור אמא ששניים מילדיה לא טעמו טעם מטרנה בחייהם...

גם אותי הפרסומת הזו מעצבנת. בחלב אם יש ויש הרכיב הזה; הוא חסר בתמ"לים אחרים. אבל בתמ"ל שני יש נוקלואוטידים שיש בחלב אם ואין במטרנה, והשלישי טוב בגלל סיבות אחרות אך אין בו השניים הנ"ל, חד גדיא חד גדיא.
אפשר לכתוב לרשות השנייה במחאה על הפרסומת הזו. כבר היו לא מעט פרסומות שירדו בלחץ הקהל.

רעי, איזה שנה אתה באוניברסיטה? מה אתה לומד?
כשאני מפשפשת בזכרונותי, האפלים, אני מוצאת שרוב מה שניסו ללמד אותי באוניברסיטה היה להעתיק, לשקר, לשלם על עבודות סמנריוניות ולגנוב כדי לקבל ציוני "עובר". היו שם איזה מורה או שניים או שלושה עם שאר רוח שבאמת קבלתי מהם משהו.
למדתי שש שנים בחוג לתאטרון של אוניב' ת"א ואין לי B.A. עד היום.
אני מקווה שלא הרסתי לך איזה חלום אוטופי...

באותה רוח אתה יכול לפנות לפוליטיקאים ולשאול אותם למה הם כל כך לא מוסריים.

אגב אני לא רואה טלוויזיה ולא קוראת עיתונים כך שהחשיפה לפרסומות מצטמצמת לחוצות. וגם העין די מתרגלת לדלג עליהן חוץ מזוועות כמו "אם אין לחם תאכלו עוגות"
שהיתה פרסומת הדגל של תלמה (נדמה לי - אפילו כאן דילגתי) לעוגות לפסח - בתקופה שלהרבה אנשים באמת אין לחם. מזעזע.
לחשוב גם איזה סכומי עתק "מושקעים" בפרסום. זה פשוט לא מוסרי.

הדילוג על פרסומי החוצות השתבש לי כשטיילנו לפני שבוע לאיזור אכזיב והצפון.
באמצע שומקום מדהים ומלא חורש טבעי, גבעות והרים וכבישים מתפתלים, יש איזה
שלוש חנויות צמודות שמעל כל אחת מהן שלט עם איזה שלושה ספונסרים. ניסיתי לחוש חמלה על האנשים שבחנויות האלו שלא רואים איפה הם נמצאים, והעיקר ששטראוס ובחנות ליד - גלידות ריאו ישלמו להן על השלט.

אפשר היה לתכנן את הכל אחרת: שבעלי החנויות ישלמו פחות מס ויספקו בעצמם עבודה לאמני השלטים והרעיונות, ויעשו משהו שהם באמת אוהבים, ושהחברות הגדולות ישלמו יותר מיסים. אולי בהולנד זה עובד ככה?

ולידיעתכם קיים מגזין של איגוד המפרסמים שנקרא "אותות", ובו כמעט כל חודש יש כתבה או מחקר על איך להפוך את הפרסומות ליותר אפקטיביות על ילדים.

פסיכולוגים ואנתרופולוגים תורמים מהידע והנסיון שלהם, והכל במטרה לדחוף את "המוצר". יש שם תרבות שלימה ושפה שלימה סביב ה"מותג". כל חודש נבחר הקמפיין המוצלח של החודש ועל פי רוב זה הקמפיין הכי מפגר והכי מכוער מכולם.

למה להתעצבן? יותר טוב להתעלם. כמו בהרבה דברים בחיים, זה הכי מרגיז, אני חושב.
לפני כחודש עשינו שינוי בסלון שבעקבותיו הטלויזיה (הקטנה גם ככה) שלנו נדדה רחוק משקע האנטנה. עכשיו אפשר לראות רק ערוץ 1 ו-2 עם שלג, מה שמצמצם את כמות הצפייה שלנו בטלויזיה למינימום "הכרחי". אני גאה להגיד שאין לי מושג מה הפרסומות שעליהן אתם מדברים..

(ותודה למעין שעמדה על כך שנשנה את הסלון)

שליחה על ידי גילה* » 16 יולי 2002, 22:53

איתי - השלב הבא - לשים את הטלויזיה בחדר אחר. ואח"כ - בחדר שאינו בביתכם (-;

שליחה על ידי רותי* » 17 יולי 2002, 23:14

אגב, הגינג'י(ו)ת בפרסומת למטרנה הן תאומות, והן ינקו עד גיל 5 חודשים.
ומעין קרת הדוגמנית שגם פרסמה עם בנה הקטן איזה תמ"ל אחר.. גם היא הניקה אותו תקופה משמעותית.

לא ראיתי את הפרסומת עם הלימונענע, רק שלט חוצות, ואת יודעת מה, גילה - דווקא נחמד בעיניי שההנקה יוצאת מהארון ונכנסת למאגר הדימויים החזותיים שלנו. שהנקה זה דבר נחשק. מזכיר לי את הפרסומת המקסימה של "Do you remember ever being so happy" - אני בטח לא זוכרת את זה כמו שצריך; אם מישהו יכול למצוא אותה ולשים לינק...
במחשבה שנייה, יש משהו בעיצוב של מודעת הלימונענע שמזכיר את המודעה הזו, נכון? (ונכון שאני לא מדברת לעצמי ויש אנשים שיודעים לאיזו מודעה אני מתכוונת?)

הבית שלנו אינו עתיר בחדרים, כך שהאפשרויות מצטמצמות לחדר של הילד לעתיד, או לחדר השינה שלנו (אם מוציאים את השירותים מהחשבון). אף אחת מהאפשרויות אינה טובה בעיני, אני חושב שאני אעביר אותה לשכנים

איתי - דווקא שירותים (אם הם גדולים מספיק, והטלוויזיה קטנה) נראה לי אחלה מקום לטלויזיה. המקום מצמצם באופן אוטומטי את זמן הצפיה בטלי.

המממ... אבל אז איפה אני אספוג את הפרסומות מהעיתון?
(טוב, הדיון הזה בטח מתחיל לא לנעום לכמה אנשים... אולי זה הזמן להחליט שלא בשרותים וזהו

)

לנו לא היתה טלוויזיה במשך שמונה שנים מאז החתונה. לפני מספר חודשים ההורים שלי הביאו לנו את הטלויזיה הישנה שלהם, והיא משמשת רק לצפיה בשעות הצהריים בטלוויזיה החינוכית, למשך כחצי שעה, עבור בני בן השנה וחצי. בפעמים הספורות שניסינו לצפות בערוץ השני, כיבינו את הטלוויזיה בשלב הפירסומות, ולא חזרנו לאחר מכן. כבד מדי על העצבים שלנו.

בתחילת דרכנו המשותפת, היינו קונים עיתונים, עד שגילינו שהם משמשים אותנו בעיקר לניקוי חלונות. אז הפסקנו (לחשוב שלפני החתונה היה לנו ויכוח אם מעריב יותר טוב או ידיעות...)

ההשפעה של הפירסומות אכן מצמררת, והאמון שאנשים נותנים במילים הכתובות על גבי האריזות פשוט בלתי נתפס. שמעתי מאמא לתינוק בן 9 חודשים, שהתחילה לתת לו "גמדים" כמוצר החלב הראשון שלו "אבל כתוב על הגמדים שזה מגיל 9 חודשים..." הסברתי לה שמותר לתת את זה בגיל תשעה חודשים, אבל באמת לא חייבים... ולמה שלא תנסה לתת לו קודם יוגורט (זה הרי סוד החיים, לא?

)
אותו הדבר לגבי ביסקויטים של רמדיה. שמתם לב שהם מכילים אבקת חלב, אבל כתוב עליהם שאפשר לתת מגיל חצי שנה? אני שמתי לב לזה רק כשעמדתי בקופה, ומיד החזרתי למדף וקניתי "פטי-בר" פשוט.

לגבי "ילדי פרסומת" - הבן שלי זוכה להרבה מחמאות. כמעט מאז שנולד אני שומעת מחמאות בנוסח "תינוק מטרנה!" וגם "תינוק גרבר!"
יש לי וידוי - הבן שלי ינק עד גיל שנה וארבעה חודשים, ואז עבר לאוכל של גדולים. הוא מעולם לא טעם מטרנה, או כל תחליף אחר (פרט ל- 10 סמ"ק פעמיים במחלקת ילודים, שהיום אני מבינה שגם עליהם יכולנו לדלג) ועוד וידוי - כשניסיתי לתת לו גרבר, הוא ירק אותו לקילומטרים. בשלב האוכל הטחון הוא אכל רק את האוכל של אמא.

למה אין מחמאות בנוסח "תינוק חלב-אם!" או "תינוק אוכל של אמא!"

פרסומות קוליות באתרים

(פרסומת קולית היא כזו שמדברת או מנגנת, בדרך כלל אחרי שמעבירים עליה (בטעות...) את העכבר)
פרסומת רוצה שני דברים:

שיראו אותה
לשכנע לקנות. כדי לשכנע לקנות היא צריכה למצוא חן בעיני הלקוח.

במקרה של פרסומות קוליות באתרים, הפרסומת מנסה כל כך בכח שיראו אותה, עד שהיא מקריבה לחלוטין את מציאת החן בעיני הלקוח.
הנה מכתב ששלחתי לחברה אשר מטפלת בפרסום בוואלה. תרגישו חופשי להעתיק ולהפיץ.

פרסומות קוליות מזיקות למפרסם

שלום רב.
עבר הרבה זמן מאז הפרסומת המתפרצת של יופליץ, אבל אני עדיין לא שכחתי להם את זה.
אני לא קונה יופליץ, כי הם התנהגו בגסות והפריעו לי לגלוש.

באופן דומה, כל פרסומת קולית מפריעה.

תחשבו רקע על מי שגולש בעבודה.
אפילו אם מותר לגלוש בעבודה - הפרסומות מפריעות למי שעובד לידו, מרגיזות את העמית וגורמות לגולש לכעוס על המפרסם, אשר יצר קונפליקט בינו לבין החבר שלו.
על אחת כמה וכמה, אם אסור לגלוש בעבודה, הפרסומות מסגירות את מי שגלש, וגורמות לו לשנוא את המפרסם.

תחשבו על מי שגולש בשעה שבני ביתו ישנים, ופתאום קופצת פרסומת קולית. כל המעורבים בפרשה ישנאו את המפרסם.

תחשבו גם על מי שמנסה להתרכז בנושא אחד, ועובר עם העכבר משורת הכתובת לנושא שהוא רוצה להקליק עליו, ופתאום מתפרצת לו פרסומת בלתי קרואה. הוא הרי ישנא את החברה שפירסמה.

תחשבו גם על מי ששומע מוסיקה במחשב, ופתאום משמיעים לו פרסומת.
במקום לשרת את המפרסמים, הקולות פוגעים בהם.
לפי האתיקה המקצועית, ראוי שתעבירו את מכתבי זה בין המפרסמים דרככם.

כל טוב,
עודד לבנה

לגבי יונת והפרסומות:
מה שהיא היתה אומרת זה שהמפרסמים משקרים לילדים.
זה עדיף על "אסור לקנות":

זה יותר נכון.
זה יותר רך.
זה מספיק משחיר את פניהם כדי לנטרל את ההשפעה של הפרסומת.

לשכנע לקנות. כדי לשכנע לקנות היא צריכה למצוא חן בעיני הלקוח.
אני לא בטוח שככה המפרסמים חושבים... המון פעמים כבר ראיתי פרסומות מגעילות/מטומטמות/מרגיזות בעליל, אבל בכל זאת הן עדיין שם. נדמה לי שהראש הכללי הוא רק סעיף מספר 1 שלך.
אגב - יש פרסומות שמקיימות את מספר 2 שלך אבל הן עדיין גרועות שיווקית (לדעתי לפחות). למשל: מישהו זוכר איזה בורקס פרסם זאב רווח בפרסומת שהפכה כבר לקאלט "מיאו, חתולה"?

יש תוכנה שקונים והיא חוסמת את כל הפרסומות והPOP UPS הלא רצויות

אין לנו טלויזיה בבית ולכן סף הגירוי שלנו הרבה יותר נמוך
כשאני מגיעה להורים אני אוהבת לראות מה חדש בתחום הפרסומות (אני לא מאלה שהולכים לשירותים כשיש פרשומות אלא אחרי שהן נגמרות...) אני מתיחסת אליהן כאל עוד תכנית בידור. קצרה כזאת. שמתאימה לחוסר הסבלנות שלי לסוג המדיה הזה.
ואז אני מציינת לעצמי - בזק שוב עשו פרסומת מצחיקה נורא (אבל אני לא אוהבת את בזק כי אני לא אוהבת מונופולים).
והפרסומת הזאת לאבקת כביסה עם המדען שנכנס לתוך הבד - כמה מגוחכת. לאיזו אבקת כביסה בכלל?
ופלאפון עם הפרסומת על זמר האופרה שמתחיל את ההופעה דרך הטלפון, על מי הם עובדים?
קשה להגיד שהפרסומות האלה מצליחות להשפיע עלי לצרוך מוצרים מחברה מסוימת
אבל יש דרך שהן כן משפיעות.
פרסומות מעצבנות יכולות לגרום לי להחרים מוצר או חברה.
הדוגמא הכי חריפה היא פרסומת לפרימור שהיתה לפני כמה שנים בטלויזיה.
היתה שם בחורה ששרה בצורה צעקנית "פרימור! אני רוצה פרימור!" תוך שהיא שולחת ידיים לעבר החזה שלה.
מעין "פומלות של יהודה ברקן" אבל בצורה מרומזת
הפרסומת הזאת זיעזעה אותי ואני פצחתי בחרם צרכנית על פרימור. לא רק שלא קניתי אלא גם לא צרכתי. בכל פעם שראיתי אריזה של פרימור רצו לי פלשבקים מהפרסומת.
לפני כמה שבועות הסרתי את החרם. החלטתי שגם למי שעושה טעות יש זכות מחילה.
ומה עם אופטיקה הלפרין שיש להם פרסומות ממש אלימות ברדיו? לא קונה אצלם (לא צרכנית כבדה של משקפיים אבל עדיין. נהנית לבוסס בחרמי...

)
ויש עוד. בעיקר פרסומות שעושות ניצול לא הולם של גוף ערום של אישה. לא זוכרת מי, כרגע.

לפני כמה שבועות הסרתי את החרם. החלטתי שגם למי שעושה טעות יש זכות מחילה
הם גם שינו את הפרסומת, אז בכלל, מגיעה להם מחילה.

גם אני לא רואה כמעט טלויזיה וכשכבר רואה מתעצבנת אם מעבירים לערוץ אחר דוקא כשיש פרסומות כי בעיני זה יצירתי , לעביר מסר בזמן כל כך קצר. כך שאני נדבקת למסך דוקא בזמן הפרסומות . אני חייבת לציין שאם כבר אזכור איזו פרסומת וגם איזה מוצר היא מפרסמת בחיים לא אזכור את שם המותג והחברה, מה שכן ברדיו יש גינגלים כשהמספר מופיע במנגינה מסוימת וזה לפעמים באמת נתקע בראש , אולי כי הרדיו פתוח אצלי תוך כדי נסיעה אז אני יותר חשופה לזה מאשר לפרסומות בטלויזיה . קראתי פה את כל הדף ומאוד התלהבתי ממה שיונת אומרת , זה נשמע לי פתיח טוב לכל שטיפת המוח שצפויה לדור הזה במשך חייהם במתקפת המפרסמים .

ראיתם את הפרסומת של "מטרנה"? לא רואים בפרסומת שום תמ"ל -- רק אמא, תינוק ו...ציצי.
ברקע אחד מאותם "שירי אמא" קורעי לב, ובסוף הפאנץ':
אף פעם לא נהיה טובים כמוך
אף פעם לא נפסיק לנסות.
>לסמדר אין טלוויזיה, אז היא ראתה את הפרסומת בפעם הראשונה אתמול, ועוד לא החליטה מה לחשוב עליה<

מחשבה חיוביסטית שעלתה לי לאחרונה,
עקב בת משפחה עיקשת שמקפידה לבטא את מורת רוחה והקבס אשר מעלות בה הפרסומות ,הן בהחלפת ערוץ כל אימת שמתחילות הפרסומות, הן בהשתקה מיידית של הקול, הן בפרצוף גועל-נפש, אולי גם מתוך הצהרת-איכות עצמית.
(כל זה בנתיים לא היה חיובי, יותר בכוון של ביקורתי)
החיובי זה שאם אנחנו "כלכך" אוהבים לראות טלוויזיה, או לפחות רואים, כל מה שאנחנו רואים, לפחות בערוצי הפרסומות, אנחנו רואים בזכות הפרסומות-
אז זה לא פייר ככה לשנוא אותן.
מה יותר עדיף היינו נשארים עם ערוץ אחד?

למה לא פייר?
לא קרה לך שנהנת מלעשות משהו, אבל חלק מהמשהו הזה לא היה חביב עלייך?
למשל - אני אוהב לבשל מדי פעם כשנחה עלי הרוח, אבל זה די מעצבן לשטוף את הכלים אח"כ...
הנה מודל חלופי לערוצי הפרסומות:
אני, למשל, הייתי מוכן לשלם סכום כסף מסויים (לא גבוה מדי, אני מודה) בשביל לראות את הערוצים החביבים עלי בלי פרסומות.אני לא יודע אם זה משתלם להם או לא, אבל אולי שווה להם לבדוק (כאילו שהם צריכים אותי בשביל זה

).
חוץ מזה - יש גם את שאלת המינון.

מעתיקה משהו שכתבתי בפורום תמיכה בהנקה בתפוז, בעקבות תגובות נלהבות של אמהות מיניקות לפרסומת הזו:
חברות יקרות... איך שהפרסום עובד
אני אנסה לתת את ההסבר שלי.
בעקבות פרשת רמדיה, והפשלות של מטרנה (פרשת הביו, קופסאות עם קמח, והיה עוד סיפור שאני לא זוכרת את פרטיו אבל הגיע ממש לתביעה) תמ"ל כבר פחות נתפס כיום כבחירה בטוחה. אז הם נוקטים בקו שונה משל סימילאק (בשם המדע) כי כבר ראינו שמדע איננו ערובה. הם יודעים שרוב הנשים מגיעות בסופו של דבר לתמ"ל, ועובדים על יצירת דימוי חיובי לחברה שלהם, כדי למשוך נשים לבחור בהם.

סאבטקסטים:
שימו לב לתפאורה של כל היופי הזה. לא רואים נשים עובדות שמניקות, לא רואים אמהות מניקות בבתי קפה. סאבטקסט: הנקה כובלת את האשה לבית ולתינוק, הנקה מתאימה ל"רוחְניות האלה", לפסיכיות שישנות עם התינוק במיטה, לחובבות הטבע... לא לאשה המודרנית, העובדת.

טרם הקלטתי והרצתי בהילוך איטי, אבל מבטיחה לכן שאף אשה אינה עונדת טבעת נישואים שם. סאבטקסט: הנקה פוגעת בזוגיות.

לא סתם התבלבלתן עם פרסומת לקופת חולים. אין מקריות בפרסומות. העיצוב האליפטי של התמונה וצבעי הכחול-ירוק הם הצבעים של קופ"ח כללית. סאבטקסט: Need I say more?

הם לא הראשונים שמשתמשים בטריקים האלה. הם רק טובים בזה במיוחד מבין התמ"לים המשווקים בארץ - יש סאבטקסטים מדהימים כאלה גם בקלטת "מועדון ההורות" שלהם ובחוברות ההסברה על תזונה בהריון ובהנקה שהם הוציאו.

הפרסומת הזו, כמה שהיא גאונית ומרגשת, ככה היא איומה. מסעדה, אני איתך. זו שטיפת מוח מאוד מתוחכמת, ולכן מסוכנת פי כמה.

אגב מישהו יודע של מי השיר ואיך אפשר להשיגו?

הפרסומת הזאת של מטרנה מה-זה עיצבנה אותי!
מסכימה עם המסעדה. זו פרסומת יעילה בטירוף: אין בה שום דבר שלילי, לכאורה שום דבר מטעה, לכאורה כולה חיובית, לכאורה אין מלה רעה להגיד עליה - ואת המידע המרמה והשקרי קיבלת מעצם מה שלא נאמר בה.

ממש 1984... מטרנה מראה תמונות הנקה, חברת החשמל מפרסמת עצמה בשמירה על הסביבה, מה הלאה?

הדיון הזה עושה חשק להדליק טלויזיה ולחכות למקבץ הפרסומות הבא...
ממש הסתקרנת לגבי הפרסומת הזו .

ממש גנבתם לי את השאלה, ראיתי, הייתי קצת בהלם - אמרתי מה? התחילו לפרסם הנקה? הגענו לימי המשיח? ואז ראיתי אליפסה כחולה מסביב לתמונה (מודה שראיתי את הפרסומת פעם אחת ולכן אני חושבת שהמסגרת היתה כחולה, תקנו אותי אם אני טועה), וחשבתי אולי זה מפרסם דנונה - כי הצבעים דומים - ומי ששותה דנונה זה טוב להנקה? ואז ראיתי את הסוף וכמעט התפלצתי - בן זוגי הסתכלבי בציפייה כי הוא ידע שמשהו ארסי הולך לצאת לי מהפה אבל כלום לא יצא... זו פרסומת "יותר מדי טובה" מה תאמר למשהו שמראה תמונות כ"כ יפות? כשאתה בתוכך יודע שזה השימוש הכי ציני שניתן לעשות במדיום הפרסום ממש עוולה.
עוד דבר, תקנו אותי אם אני טועה, חשבתי שיש איסור במדינת ישראל על פרסום תמ"לים...

לא מתיימרת למומחיות, אבל נדמה לי שהאיסור על פרסום תמ"לים נוגע רק לטיפות החלב. בֹּאנָה, בֹּאנָה בֹּאנָה מֻמְחִיּוֹת!/ ותקנו לנו את הטעויות.

בן זוגי הסתכל בי בציפייה ,
מצחיק, גם אצלינו היה כך. וגם אני לא אמרתי כלום. בדיעבד אני מבינה שזו היתה תגובה כמו, להבדיל, (או לא להבדיל בכלל, בעצם) אחרי הטרדה מינית.
עשו בגוף שלי משהו לכאורה יפה וטוב, ולוקח לי זמן לבטא (להבין מבינים מיד אבל ההלם...) שזה היה משהו רע.
<פלונית עדיין לא מאמינה שאכן ראתה סרטון המציג שדיים של מניקות בקמפיין אנטי הנקה שפל וזה מעלה לה מחשבות מחמיצות חלב על רוע אמיתי בעולם>

מה יותר עדיף היינו נשארים עם ערוץ אחד?
האמת, כן.

משהו שכתבתי בפורום תמיכה בהנקה.
מסעדה, מה, היית היחידה שלא התלהבה מזה שם?
(אולי בגלל השעה ואולי כי אני מניקה ומסטולית, נדמה לי שכתבתי מה עם סגול מתחת למם. כי פתאם נדמיתי לנו כעדת כבשים מניקות פותות. מראים רגע ציצי בטלויזיה ואנחנו פותחות בפעייה נלהבת)
<פלונית מתעקשת לראות במניקות עם אחד ונעלבת קולקטיבית מתגובות אוהדות של מניקות לפרסומת בלי
שבכלל (העיזה ו-) נכנסה לפורום ההוא.>

לא הייתי היחידה אבל הייתי הראשונה שכתבה תגובה לא אוהדת, אאל"ט. אגב, אני אפילו לא יכולה לבדוק או לראות לאיזה כיוון הדיון התפתח, אם בכלל, כי התחילו לפרסם שם את הבקבוק של בי-פרי, ועד שלא תורד הפרסומת אני לא נכנסת לשם (-: ואולי בכלל היא ירדה מזמן ולא מודיעים לי כדי שאני לא אחזור (-:
רוב האנשים לא מתייחסים ברצינות להשפעה של פרסומות, בפרט ששהם בטוחים שלפרסומות אין השפעה עליהם. מזמן לא ראיתי מישהו שמודה שפרסומת עובדת עליו, אז הנה, אני מִתפּקדת: עובדת ועוד איך. לא הייתי מנסה אבקות כביסה מסוימות לולא הפרסומות שלהן, למשל.

זה עדיין שם, מסעדה:-(
חוץ מזה, אני חושבת שאני הייתי הראשונה שכתבה תגובה מאוד לא אוהדת שם;-) אבל לא ניקח לך את התהילה, את כתבת שם דברים יפים וחשובים מאוד!!!
תחזרי עלינו...
אפשר להיכנס דרך מה ששרון הראתה ולא וראים את הפרסומת.

תודה על העדכון, חבצלת. וסליחה שלקחתי לעצמי כתר לא שלי. ולא, אני לא מסוגלת לחזור כל זמן שהפרסומת שם. גם אם לא אראה אותה. )-:

שאלת תם (ואני יודע שאני מסתכן פה, אז רחמים...) - האם אין בתמ"ל גם צדדים חיוביים? למשל כתוספת או תחליף לאם ללא חלב מספיק, או כפתרון ללילה שמאפשר לאבא לעזור ולאמא לישון?
אני שואל כי אנחנו אף פעם לא השתמשנו, אבל לא נראה לי שמה שגורם לאישה לא להניק זה העובדה שהתחליף נראה יפה בפרסומת. לי נראה שזה יותר לצורך התחרות בין התחליפים למי שכבר החליטה להתשמש בכל מקרה.

בועז, אני אשמח אם מישהי אחרת תרים את הכפפה, או לענות לך באופן פרטי. חוששת מדי לדרוך על יבלות או להיתפס בצורה לא מובנת. מצטערת - לו היתה לי שעה לנסח בדייקנות ובזהירות את האמירות, הייתי עושה את זה.
טוב, מאחר שקשה לי בכ"ז לא להגיב כלל... אז רק דבר אחד קטן: מחקרים מראים שלפרסומות לתמ"ל יש השפעה על גמילה מוקדמת או על בחירה לא להניק כלל.

לי נראה שזה יותר לצורך התחרות בין התחליפים למי שכבר החליטה להתשמש בכל מקרה.
באותה מידה שהפרסומות להמבורגר (או גלידה, או ביטוח חיים) זה גם רק למי שממילא החליט לקנות ורק מתלבט מאיזו פירמה.

_לי נראה שזה יותר לצורך התחרות בין התחליפים למי שכבר החליטה להתשמש בכל מקרה.
באותה מידה שהפרסומות להמבורגר (או גלידה, או ביטוח חיים) זה גם רק למי שממילא החליט לקנות ורק מתלבט מאיזו פירמה._

תמ"ל הוא אחד המוצרים שהיצרנים שלהם מתחרים בשתי חזיתות: חזית אחת היא של כל יצרן מול כל היצרנים האחרים, וחזית שניה היא של כל היצרנים יחד מול האפשרות שהצרכן לא ישתמש במוצר כלל. החזית הראשונה היא על פלח השוק, והחזית השניה היא על גודל השוק. לכן היצרנים צריכים במקביל גם להתחרות זה בזה וגם לשתף פעולה זה עם זה. (אני לא בטוח שזו הכוונה המדוייקת במונח coopetition, אבל זה מונח יפה, אז כתבתי אותו בכל זאת).

מאפיין אחד חשוב של שיווק בתחומים מהסוג הזה: היצרן לא יכול ללכלך יותר מדי על המתחרים שלו, כי הצרכן עלול להגיע למסקנה שלא רק המוצר של אותו מתחרה לא שווה את הכסף אלא כל המוצרים מהסוג הזה לא שווים את הכסף.

גישה שיווקית שצריכה להשיג שתי מטרות שונות, כמו כל דבר שצריך להשיג שתי מטרות שונות, יכולה לנוע לפי הצורך על סקאלה בין שתי המטרות האלה: לפעמים חשוב יותר להלחם נגד המתחרים על פלח השוק, ולפעמים חשוב יותר להלחם על עצם ההצדקה של המוצר כנגד האפשרות שלא ישתמשו בו כלל.

בחודשים האחרונים, אחרי פרשת רמדיה, אנחנו נמצאים בתקופה שבה ליצרני התמ"לים חשוב מאד להלחם יחד על הגדלת נתח השוק שלהם. הם צריכים יותר לנסות לשכנע שתמ"ל זה טוב, ופחות להתווכח איזה תמ"ל עדיף.

בכל אופן, ברור שהפרסומת של מטרנה לא מיועדת רק למי שכבר החליטה להשתמש בכל מקרה (כלומר תחרות על פלח השוק), אלא היא מיועדת בראש ובראשונה למי שעוד לא החליטה בכלל אם להשתמש או לא (כלומר מאבק על גודל השוק).

בועז, אני אסתכן ואנסה לענות לך בקצרה, כי למעשה התנהלו על זה דיונים רבים בדף תרכובות מזון מלאכותיות ובדפים כמו ויתור על הנקה ועוד (סליחה, לא זוכרת, אבל אם תעשה חיפוש על "תמ"ל" אז בוודאי תמצא).

כתוספת או תחליף לאם ללא חלב מספיק
אכן יש מקרים רפואיים נדירים, שבהם האם אינה מייצרת מספיק חלב, אם בגלל מחלה נדירה שלה ואם בגלל שמדובר באם מאמצת. זה מצב א.
כמו כן יש מקרים שבהם היתה בעיית הנקה (למשל, תינוק שלא ינק בצורה נכונה בלידה) שלא טופלה אלא הוחמרה כתוצאה מעצות לא נכונות, כך שאצל האם ירד ייצור החלב. במקרים אלה, עד שהאם תצליח לייצר מספיק חלב עבור תינוקה יש צורך לתת חלב אחר. זה מצב ב.

בכל מקרה כזה צריך לתת חלב אחר.
לצערנו, בגלל ההצלחה של שיווק התמ"ל, אין בנק חלב אם למקרים כאלה.
בכל המקרים הנורמליים עדיף היה שהתינוק יקבל חלב של אם אחרת. גם למצב א וגם למצב ב.

במקרים לא נורמליים (מצב ג), שבהם התינוק אינו יכול לקבל חלב אם (יש מומים נדירים כאלה) ונזקק למזון מיוחד - זה מזון מיוחד שניתן לפי מרשם רופא כתרופה, לא תמ"ל שמשווקים בחנויות ושצריך בשבילו פרסומת. זה כמו לעשות פרסומת לנוזל אינפוזיה...

עכשיו, אמהות מצב א אינן זקוקות לפרסומות. זהו מצב רפואי, נדיר, וההעדפה הרפואית היא שהתינוק שלהן יקבל חלב אם אילו היה אפשר לספק.
אמהות מצב ב גם הן היו אמורות לקבל חלב אם ולא תמ"ל תעשייתי - אבל מספרן רב כל כך בגלל ההצלחה של חברות התמ"ל. ההצלחה כפולה: גם השיכנוע שקיים "אין לי מספיק חלב" וגם הסיבה לכך שאמהות שיולדות ואין בידן כל המידע נופלות קורבן לעצות מוטעות ולנהלי בית חולים שפוגעים בהנקה.
בתרבות של הנקה הן לא היו מגיעות למצבים האלה.
וכך, בתרבות של הנקה, היינו רואים אך ורק את המקרים של אותן אמהות עם בעיה בייצור או תינוקות עם מום שזקוקים לטיפול רפואי.
בתרבות של הנקה, האמהות עם הבעיה הרפואית בייצור היו נעזרות בתרומות חלב אם מאמהות אחרות, או במינקת פול-טיים.

כפתרון ללילה שמאפשר לאבא לעזור ולאמא לישון?
לא אכנס לבעיות של פתרון כזה, אבל מה רע בלתת חלב שאוב בלילה, אם מתעקשים?
אבל יותר עמוק לא הייתי רוצה להיכנס לשאלה הזאת שלך. רק אגיד, שעצם השאלה היא תוצר של תרבות תמ"ל, והיא עדות להצלחה של מנטאליות התמ"ל.

אלה בדיוק השאלות, התהיות והדיעות שחברות התמ"ל מעודדות בצורה פעילה כבר כמה עשרות שנים, כי ככה הן נאבקות על השוק שלהן. הצלחתן כבירה, כי הן הצליחו להפוך את עצמן לנורמה, ואת הנורמלי מבחינה ביולוגית - לחריג ומשונה.

בשמת תודה רבה. החכמתי.
אבל אני תוהה - במה זה שונה משאר השווקים המתעשים ומתחלפים (לא עברית, אני יודע) את המזון שלנו, את הפעילות הגופנית שלנו, את הויטמינים, את הרומנטיקה, את התרופות וכולי וכולי? רמת האמוציות סביב התיחלוף הזה נראית לי מהותי שונה משאר ההתנגדויות נגד מה שאינו "באופן טבעי".

אם יורשה לי להציע הסבר אחד -- ב"תחלופים" (אני דווקא מחבבת את המלה הזו, אולי נכריז עליה כמלה רשמית לצרכים פנימיים של האתר?) האחרים אדם בוגר יכול לבחור בעצמו, להיות אחראי לבחירה וגם לחוות את התוצאות שלה בעצמו. במקרה של תמ"ל התינוק עשוי לשלם מחיר על בחירה ש הוריו עשו -- ולא תמיד מחוסר ברירה. יש כאן משהו מאד לא הוגן. ובשלב התפתחותי כה רגיש גם ייתכן שהסיכון מהתחלוף הזה הוא גבוה יותר.
וחוץ מזה, רמת האמוציות סביב תינוקות היא באופן כללי גבוהה, גם אצל המיינסטרים המובהק. ככה זה. זה עוזר להישרדות המין, או לפחות אמור היה לעזור פעם...

כי פה, לתינוק, זה הכל.
ובנוסף על מה שסמדר הציעה - יש פה קבלת הלטה של הורים ברגע מאוד רגיש ופגיע של חייהם (ולכן אולי יש להגן עליהם).

בועז, בתכל'ס, ברוסיה בזמנו, אם זכרוני אינו מטעה אותי אפאחת לא נתנה תחליף אם רק היה אפשר, למרות שהיו תחליפים, ותינוק שהיה על תחליפים נחשב "מוזנח ומסכן". מאז שהפרסומות נכנסו לחייהם, אחוז המניקות שם צנח בצורה מדהימה ומצערת.
בנות, אני לא חושבת שהטיעון של "הורים מקבלים החלטה במקום התינוק" רלוונטי. הרי כמעט כל החלטה בגיל צעיר מתקבלת בלי בחירה של התינוק או הפעוט. אני חושבת שההבדל העיקרי מבחינתי הוא שמוכח בצורה מדעית שתחליף זה הרבה פחות טוב מחלב אם. עד כדי כך שהוא יכול להרוג. אז נכון שגם סיגריות מפרסמים, אבל כשמדובר בחייו של תינוק, יש לנהוג במשנה זהירות.

הרי כמעט כל החלטה בגיל צעיר מתקבלת בלי בחירה של התינוק או הפעוט.
העניין הוא לא "הורים מקבלים החלטה במקום התינוק", אלא "הורים מקבלים החלטה להזיק במקום התינוק". כשאדם מחליט לעשן, לאכול המון ג'אנק פוד ולשתות רק משקאות קלים, עם עדיפות ל Virgin ורוד, הוא בדרך כלל יודע, לפחות במידה מסוימת, שזה מזיק. יודע, אבל מחליט בכל זאת. כי זה יותר נוח/טעים/מהנה, מה שלא יהיה. אבל לעשות החלטה כזו עבור אדם אחר, שלא יכול עדיין לבחור בעצמו -- כלומר, שהוא יאכל את הג'אנק ויספוג את הנזק האפשרי כדי ש לי יהיה יותר נוח -- זה לא הוגן.
>מבקשת לסייג את כל האמור לעיל בכך שאינני אם ועדיין לא הינקתי, ואולי כרגע אין לי כל כך זכות לדבר. וגם בכך שלמרות הכל, תמ"ל איננו Virgin<

ולהאכיל את המשפחה בהמבורגר וצ'יפס וממתקים, כולל את היילדים הצעירים, זה לא אותו דבר? לכאורה, זה מזיק לא פחות ואולי אף יותר. ולעשן ליד הילדים הצעירים והתינוקות?
<אולי גם את הפרסומות לג'אנק פוד יוציאו בקרוב מאמצעי התקשורת האלקטרונית כמו הפרסומות לסיגריות? אמן!>

ואולי כרגע אין לי כל כך זכות לדבר
ואולי דווקא לך יש אפילו יותר זכות לדבר...אינך שטופה בהורמונים ורגשות אימהיים שעלולים להפוך אותך ל"פאנאטית"...
את מדברת בשבח ההנקה ממקום צלול. קול מרענן ודי נדיר, אני חושבת.

<אולי גם את הפרסומות לג'אנק פוד יוציאו בקרוב מאמצעי התקשורת האלקטרונית כמו הפרסומות לסיגריות? אמן!> יאללה!
>סמדר חושבת שחבל להתווכח עם חבצלת כשבעצם אנחנו מסכימות

<

שלמרות הכל, תמ"ל איננו Virgin
כן, למה ללכלך על וירג'ין? (-;

אף פעם לא נהיה טובים כמוך,
אף פעם לא נפסיק לנסות. (הפרסומת למטרנה)

בפרסומת הזו אני דווקא רואה עוד משהו, מעבר למסר הכביכול-חיובי שיש כאן.
"אף פעם לא נפסיק לנסות?" זה נשמע לי גם כמו איום (אני פרנואידית...?). זו הייתה התחושה הראשונית שלי למשמע המילים. משהו כמו: אמא, מאחורייך!
ומה יקרה מרוב שתנסו? מה, תצליחו? ומה יקרה אז? ובא לציון גואל? סוף סוף תוכיחו לנו שאתם טובים בדיוק כמונו, אולי אפילו טובים יותר?

<אבל אולי אני פרנואידית-פרסומות. זה מה שקורה כשעוסקים בלימודי תרבות...

>

יפעת, אני הרגשתי מאוימת כאשר הייתה פרסומת לחברת-ביטוח שבה הראו איך שני בני בליעל מנתצים מכונית של מישהו שאין לו ביטוח (בטעות), וכעת הוא מסכן. אותם שניים היו אמורים להרוס מכונית של מי שיש לו ביטוח, ואז הוא היה זוכה בכספי הביטוח. מוכניות היו זהות, והבשניים נפצו את המכונית הלא נכונה. אאל"ט.

אני הרגשתי מאוימת - שאם לא אבטח את עצמי הם יבואו לנפץ לי את המכונית (הרי חברת הביטוח יודעת טוב מאד מי מבוטח ומי לא).

האם גם אני פרנואידית?

ראיתם איך מכל הפרסומת שהיתה כל כך מלאה הנקה יפה נשאר עכשיו רק "הכי קרוב לאמא - מטרנה"?
קופירייטר גאון. איכס.

בשמת, אני דווקא ראיתי משהו אחר, כנראה שיש להם כמה גרסאות שונות:
רואים משהו, לא מיניקות, לא ברור מה אם לא ממש מסתכלים, וברקע שומעים את הקריין דווקא ברור מאד:
בלב בלה בלה בלה אם בלה בלה בלה
בצפייה שניה הייתי (טיפה) יותר מרוכזת, וזה היה משהו...חלב בנוסחת m
לצופה הלא זהיר קשה לשים לב שמדובר באות אם, ולא בחלב אם, ואם הוא רוצה לשמוע שהם מוכרים חלב אם באבקה (כי הם כבר ניסו מספיק זמן וגם הצליחו) אז זה מה שהוא ישמע.
המשך מושלם להבטחה (איום) שלהם שהם לעולם לא יפסיקו לנסות...

מדי פעם ,אגב, עולה פה בבית הרעיון של רפת מיניקות , כדי לשווק להמונים חלב אם ממש.
המיניקות יזכו לחיי מותרות כשכל שעליהן לעשות הוא להתחבר למכונה שלוש פעמים ביום.
יש פה גם מי שכרפתן מתנדב לנהל את העסק ...

ארני, להתחבר למכונה? למה לא חליבה "באופן טבעי" ? D-:

אני רואה שיש פה עוד מתנדבים לנהל את הרפת הזאת ואפילו לעבוד משמרות...

אך , דאגתכם לתנוקות העולם שיזונו בחלב אם אמיתי נוגעת ללב.

אגב קפיטליזם וחליבה, ראיתי אתמול כתבה על סגירת רפת קטנה במושב רשפון, עקב תלונות השכנים (כבר בונים שם וילות ולא רוצים ריח של רפת) ועקב דרישות קפיטליסטיות נוספות, ועוד בלגנים קפיטליסטיים (אסרו על המושבניק לצרף את פרותיו לרפת של הקיבוץ הסמוך, אף על פי שגם הוא וגם הקיבוץ רצו בכך). )-:

בשמת, אני מגיעה ממושבה קטנה בגליל התחתון.
כבר בילדותי גיליתי בזעזוע שבמושבה הסמוכה (בלי שמות. נו טוב. כפר תבור) אסור להסתובב עם טרקטורים ברחובות בשעות מסוימות של היום.
ואני מזכירה - מדובר בטרקטורים, כלי עבודה, ובמושבה חקלאית.