פשטות מרצון

Volunary Simplicity

יש הרבה ספרים (באנגלית, באנגלית) ואפילו היתה תכנית בערוץ שמונה (לפני לפחות 5 שנים - ראיתי כשעוד היתה לנו TV)

simple living או voluntary simplicity
Simple]ויקיפדיה living[/po]

אני חושב שבכל מקום בעולם בתזונה כמו אלו במחנה הפליטים - שמתבססת על חומרי גלם מן הצומח - תהיה זולה מאד - ירקות, פירות העונה, דגנים וקטניות (מונבטים כמובן..).
יש לך טעות, במזרח אירופה זו תזונה מאוד יקרה.

אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות

ההולכת, נראה לי שאת המשפט הזה את יכולה להחזיר אלייך.
<אני לא יודעת איך לנסח את זה כך שתביני שזו לא בקורת>

יש הרבה אנשים שמתוך הכרח היו חייבים להצטמצם ואז גילו מתוך שימחה את הפשטות מרצון. מה רע בזה?

הולכת, "רוצים ולא יכולים" זה כללי מדי. השאלה היא תמיד עד כמה רוצים ועד כמה לא יכולים.
אני לא מכירה אישית אף אדם -- יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון -- שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות. האם בכל פעם שהחלטנו שאנו רוצים במשהו, אך לא מספיק כדי שהמאמץ להשגתו יהיה מוצדק, נכנסנו לקטגוריית "רוצים ולא יכולים" ולכן אנחנו נורא מתוסכלים?

רוצה להוסיף ביחס לטענה הזו אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות
לפעמים התפיסה הזו תוביל אותנו לבחור לעבוד פחות ואז הכנסותינו יקטנו.
בעיני , מי שאין לו אופציה אחרת - כלומר לא יכול לבחור לעבוד פחות / יותר [להרויח פחות/ יותר] הרי ששאלת הרצון מתבטלת. אז
מדובר אולי בחיים צנועים ואולי אפילו שביעות רצון מהם אבל במקרה זה אולי זה באמת לא מתאים להיכנס לכנפי פשטותמרצון.

אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות
יכול להיות
אבל אם אני בודק את השיקול ללכת להצגה
אז יש בהפשרותי ללכת להצגה פעם בחודש
או לקולנוע פעמיים בשבוע
אבל זה לא מושך אותי
אני לא מרגיש שזה מה שיעשה לי את זה
לא מבחינה תקציבית אין בעיה אם אני ממש רוצה
אולי זה מיותר ויכול לבוא על חשבון דברים אחרים
אני מעדיף תרבות קצת שונה

לפעמים התפיסה הזו תוביל אותנו לבחור לעבוד פחות ואז הכנסותינו יקטנו.
אכן
זה גם מה שאנחנו עשינו
לא שהמשכורת שנקבל בעבודה מלאה יותר תהיה הרבה יותר טובה
אבל כן אם נחליט על עבודה במשרה מלאה יותר אז נוכל גם יותר דברים
אבל מצד שני בחרנו להיות יותר בבית
אז בשבילנו זה שווה את הצימצום במשכורת.

כתבתי כאן לפני המון זמן ולא ראיתי שענו לי.
קצת עיצבנה אותי התשובה.
בקשר לאורגני, ענו יפה במקומי.
בקשר לבריאות אלטרנטיבית- הלו! אני לא מדברת על סדנה למדיטציה! אני מדברת על זה שלדעתי לרפואה המערבית אין תשובות אמיתיות לבעיות בריאותיות שיש לי או לילדה שלי. אפילו רופאת הילדים שלנו אמרה שחבל לטרטר את הילדה לרופאים מומחים שלא יעזרו לה בכלום ורק יכאיבו וישגעו אותה ואותי והפיתרונות היחידים שהיא מכירה לנושא הם אלטרנטיביים. לא הלכתי למי שהמליצה לי עליו כי נגמר הכסף אחרי טיפול קודם שלא עזר....
ובקשר לסדנאות וכו', אני מסכימה שזו אכן צריכה לשמה, ללא ספק, גם ללכת לרפלקסולוגיה "בשביל הכיף" זו צרכנות לשמה, אבל בעיני מזון , אויר ובריאות הם לא!!!! מותרות. אני אגיד גם שחינוך. אולי מי ששאלה אותי קודם מה יקרה לי אם אוכל לא אורגני (אגב, אני אוכלת לא אורגני די הרבה, ומתבאסת מזה) תשאל גם למה להשקיע בגן טוב לילדה שלי במקום לשלוח אותה לגן "רגיל" (עם אוכל רגיל וממתקים רגילים ומטפלות רגילות ומגעילות, יש אחד כזה ברחוב שלי) ואל תתחילו בכלל עם זה שלהשאיר אותה בבית זה זול יותר. לא אצלי בכל אופן.

בפשטות מרצון יש אלמנט של בחירה אחרת מדובר בסתם עוני.
אצלנו יש אחד שחשוב לו ללכת לכל מיני דברים כמו תיאטרון ולכן הוא הולך ואחד שחשוב לו לראות משחקים של ספורט בטלוזיה ולכן הוא מוצא חבר עם מכשיר והולך לראות אצלו . שניים שלא חשוב להם איך הבגדים שלהם ואחד שמאוד חשוב לו איך הנעליים .אחד שקורא שני ספרים בשבוע ואחד שיש לו ערימת קריאה ליד המיטה .ואנחנו משתדלים במסגרת הכסף שיש לנו לקנות מה שצריך ומה שחשוב לאחד או לכולם. וכן יש דברים שאנחנו מוותרים עליהם
למשל ה3 חודשים בטן גב בתאילנד שהיו נורא חשובים לי הועברו אחר כבוד ליום שבו נזכה בפיס (שמישהו כבר יקנה פה כרטיס) על חשבון זה שאנחנו רוצים לחסוך חלק מהכסף שלנו וזה בעיני שנינו יותר חשוב .
בקיצור יש דברים שויתרנו עליהם ויש דברים שלא חלק מהויתורים הם אילוצים, ראה תאילנד, וחלק הם בחירה בפשטות למשל ספרים משומשים או מהספריה .
הכל קשור לסדר עדיפויות ולהרגשה של בחירה.
יכול להיות שיש כאן המון אנשים שלא ראו הצגה 13 שנים ולא מרגישים שהם מפסידים משהו אשראי וטוב להם בדיוק כמו למישהו שהיה אתמול בתאטרון והיום כבר בודק מה מציג מחר. ולמעשה בעיני זה שלא הולך לתאטרון משוחרר מכבלי הצרכנות המבאסים יותר מזה שפשוט "אוהב" תאטרון. וזה אותו דבר לגבי כל דבר שהדרך היחידה לאהוב אותו היא לצרוך אותו . כי אני באופן אישי מנסה להמעיט בצרכנות.למעשה אני חולמת על היום שבו לא ארצה כלום ולא אצטרך כלום שהבור הזה יתמלא מאליו בי ובאנשים שמסביבי בלי להוציא טיפה אחת של כסף .
הכוח (כמו שאני מבינה אותו ) בפשטות מרצון הוא הבחירה במה חשוב ובמה חשוב מאוד .וזה כמובן משתנה מאדם לאדם .

הכל קשור לסדר עדיפויות ולהרגשה של בחירה.
ברור, וכתבת יפה. פשטות מרצון זה לא לגור באוהל ולאכול לחם יבש - זה לחסוך בסעיפים הנכונים (שנכונים לכל אחד קצת אחרת).

פלוני אלמוני,
נכון שזה עניין של בחירה, על מה להוציא את הכסף.
נכון, וזה כל מה שאמרתי. דברי היו מכוונים לכך שאפשר לצרוך תרבות גבוהה שנקנית בכסף ועדיין להיות "פשוטים מרצון" בצורת החשיבה ובאורח החיים.
על השאר -- אני אענה לך במייל, אני מקווה שבקרוב.

כשאתה עני נקודת המיקוח שלך בעולם לא קיימת, אתה מקבל את מה שאחרים החליטו עבורך, מעמלות בבנק עד למחיר של עגבנייה. (ציטוט של אל דנטה מתוך האם מזון אורגני סותר פשטות מרצון )

אני מכירה אישית מישהי ללא השכלה רשמית (אבל עם יכולת ניתוח בהירה ונדירה והמון המון ידע) שגידלה לבד את ילדיה, עבדה חלק מהזמן כפועלת פשוטה, ובכל זאת ידעה להיות ענייה בצורה חכמה : הנקה ממושכת (חסכה פורמולה), סודה לשתייה וחומץ לניקוי כללי ולכביסה (חסכה חומרי ניקוי), ייצרה הרבה חפצים במו ידיה החכמות (חסכה המון), ועוד. אגב, היא לא בחרה פשטות מרצון - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי). ובכ"ז תמיד אני תוהה מה ההבדל בינה לבין עניים אחרים, שקונים את כל הלוקשים שמוכרים להם במחיר מופרז, ומשתמשים בחיתולים ח"פ, פורמולות, בקבוקים, וכו'. אולי היכולת להטיל ספק, לסמוך על עצמה, וחוכמת כפיים? אבל ודאי יש עניים אחרים שגם להם יכולות אלה?

אולי היכולת להטיל ספק, לסמוך על עצמה, וחוכמת כפיים
לא נראה לי שזה קשור בכלל. לדעתי זה קורבניות מול תושייה.

תושייה - תודה על המילה. זה מתמצת את כל מה שסיפרתי עליה - אישה מדהימה, בעלת תושייה ובעלת ספק.
אבל גם היא חשה מרירות רבה. נכון, היא פעלה ולא התפלשה בה. אולי זה הסוד?

אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות.
ודאי.
טיולים בחו"ל ? מתקטננת אני מלהבין - כאילו דיל לאנטליה?)
הבנת למה התכוונתי, בטח לא לזה.
אבל הקביעה הנחרצת למישהו אחר (כמו שעשו פה) שפשטות מרצון אינה בסדר העדיפויות שלו מפני שהוא מרגיש בחסרונם של תיאטרון, מוסיקה ואופרה בשל חסרון כיס, או אינו רוצה לוותר עליהם מפני שהיעדרם מחייו יגרום לחסך שקשה לו לחיות איתו, תואמת בדיוק את הרוח הפנאטית-צדקנית שפשתה בבאותן והבריחה מפה רבים וטובים.
תודה רבה. ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני.
קרוטונית יקרה, נאה לך גסות הרוח, ואני שמחה לראות שבכל אשר תלכי, מפרדס ועד לשדות החרולים של באופן, את ממשיכה את המסורת המלבבת של אבחונים פסבדו-פסיכולוגיים בחינם, התנשאות, צדקנות וגרירת כל ויכוח אפשרי, מהנקה ועד לפשטות מרצון, למחוזות של תחרויות הטחת הרפש.
קרוטונית, אולי לא הייתי מתנסחת בצורה הזאת אבל את ממשיכה להתנשא ולהעליב, לא רואה את זה (או לא רוצה לראות) ומטיחה במישהו אחר שמשהו אצלו לא בסדר כי הוא חושב שאת מתנשאת.
נא להגיב ולכתוב שאתם לא כאלה - אם רק תוכלו.
לא זו היתה הכוונה. רציתי לראות מה אחרים חושבים ולספר איך זה נראה מהצד. וחוץ מזה ממתי אסור להתווכח בבאופן? וממתי דעת המיעוט צריכה לזכות לגידופים?
היה משהו קצת מחמם בשתי השאלות ששאלה ההולכת בדרכים.
אולי, אולי, כי יש פה אנשים שלא פתוחים לדעות ומחשבות אחרות. אולי כל מה שהוא סטיה מהבאופניות כפי ש"צריכה להיות" מעורר אנטגוניזם? אולי קוראים לזה חוסר סובלנות?
ומגייסת צבא של פלוניות גועליות שיצעקו בשמי ויירדו על מי שרק אפשר, בניסוחים רהוטים יותר או פחות.
ברור, אני מגייסת צבא של פלוניות (תקראי שוב מה שכתבת ותבדקי אם זה לא הזוי קצת). את לא צריכה לגייס אף אחד, יש לך פה בשביל עשרה אנשים. ואת עדיין לא מבינה איפה את מתנשאת ומעליבה נכון? זה הכל בראש שלי?

שוב פספסתי, אני הפלונית מלמעלה.

אני מכירה אישית מישהי ללא השכלה רשמית (אבל עם יכולת ניתוח בהירה ונדירה והמון המון ידע) שגידלה לבד את ילדיה, עבדה חלק מהזמן כפועלת פשוטה, ובכל זאת ידעה להיות ענייה בצורה חכמה : הנקה ממושכת (חסכה פורמולה), סודה לשתייה וחומץ לניקוי כללי ולכביסה (חסכה חומרי ניקוי), ייצרה הרבה חפצים במו ידיה החכמות (חסכה המון), ועוד. אגב, היא לא בחרה פשטות מרצון - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי).
כל הכבוד לה, אשת חיל.

אגב, היא לא בחרה פשטות מרצון
נכון, פשטות מרצון בחרה בה

אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות
מכירה גם מכירה. וגם חייהם לא פיקניק (אבל מסיבות אחרות - לא כספיות). מישהו מעוניין בפירוט מה אינם נאלצים לחשב?

אולי כל מה שהוא סטיה מהבאופניות כפי ש"צריכה להיות" מעורר אנטגוניזם? אולי קוראים לזה חוסר סובלנות?
אצלי בטוח לא כי אני הרי רואה סרטים הולכת להצגות ואפילו לאופרה הזמינו אותי:-) אבל ההתנסחות לא היית המעודנת ובדף על הלבוש הייתה אפילו כמעט גסת רוח מה באמת חשבת שמישהי תענה לך כן אני לובשת סמרטוטים ?

אילה, לא היתה כוונה להיות גסת רוח. אני מצטערת אם פגעתי במישהו בצורת ההתנסחות. התנסחתי בצורה מוקצנת כדי לשקף את איך נראה מהצד לאדם הרגיל (לא באופני) הדף של נשים לבושות באופן טבעי. מה זה בכלל? ודרך אגב, אני הרבה פעמים לובשת סמרטוטים. למה לא?

אני, אני לובשת סמרטוטים.
מרצון, עוד הרבה לפני שהייתי חד הורית, גם בתקופות שהתפרנסתי בסדר. מעט מאד תקופות בחיים שלי אני זוכרת שאשכרה הלכתי וחיפשתי בגדים חדשים בחנויות. מה שבשביל מישהו אחר הוא סמרטוט, עבורי הוא בגד.
בנעליים אני מוכנה להשקיע כי אחרת כואבות לי הרגליים והגב אבל גם הקרוקס שלי בנות שנתיים כבר וזה הזוג האחרון שקניתי, מלבד איזה זוג יד שניה שהתפרק תוך חודש.

בתור אחת שהשתתפה ב"יום ללא קניות" כבר לפני כ 8 שנים, אחת שהנחתה לאנשים סדנאות על איך לחיות בפשטות וקידמה מאד את נושא סחר החליפין בארץ עוד לפני שאנשים חשבו על זה, בתור אחת שראיינו אותה בעיתונים והזמינו לטלויזיה (תמיד סירבתי למדיום הזה, מתוך עיקרון) בנושא סחר חליפין לסוגיו השונים, בתור אחת שראתה כל מיני דברים בנושא הזה של פשטות מרצון והכירה כל מיני סוגים של אנשים שתרבות הצריכה מטרידה אותם, אני חושבת שמה שבאמת חשוב כאן זה המודעות והדיון.

אולי זה נשמע דבילי, קצת כמו "השלום מתחיל בתוכי" של שרי אריסון שחושבת שאפשר לפטר 900 איש ולהגיד להם שיעשו מדיטציה וירגישו סבבה. אין ספק בעייני שמאד משמעותי גם מה עושים עם זה ולא רק להישאר בדיון.
עם זאת, לכל אחד יש צרכים שונים, אנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות. אני זוכרת שנולדה לי ילדה בשנה הראשונה היו תקופות שאמרתי לעצמי תראי מה את עושה, לוקחת שקיות מהסופר (וקונה בסופר) מחתלת בחד פעמי, תראי כמה מים את מבזבזת ועוד כל מיני כאלה.
מצד שני, באותו רגע אלה הכוחות שהיו לי, אלה החיתולים שהיו לי נגישים ובתוך הסיטואציה הספציפית זה מה שהיה. אבל, חשבתי על זה, הייתי מודעת, זה הטריד אותי. עם הזמן, כשיכולתי, כשדברים השתנו, חזרתי לעשות שוב מה שאני יודעת בתחומים מסויימים. ועדיין בתחומים מסויימים אולי אני צורכת הרבה יותר מאחרים. אני לא חושבת שההשוואה הזו רלוונטית. אני גם יותר נמוכה מהרבה אנשים אחרים וגם צבע העיניים שלי אחר משל רוב האנשים שאני מכירה. אז מה? מה זה אומר?
הצרכים שלי הם הצרכים שלי. יש אנשים שמאד חשוב להם לצרוך תרבות ויש אנשים שיותר חשוב להם להתלבש בבגדים שהם היו הראשונים ללבוש. אני חושבת שכשיש דיון ולא עוצמים עיניים ולא הופכים את זה לטרנד חולף אלא חושבים על זה לעומק זה עושה את העבודה.

אני לא מבינה למה זה צריך להיות כלי לניגוח של מישהו.
אני יכולה לספר שאני לפני כמה שנים החלטתי שאני לא נוסעת יותר לחו"ל. לא לכל החיים, אבל לא נוסעת. מאז נסעתי רק לסיני. מטוסים זה מאד מאד מזהם. היו לי אז חברים הרבה יותר אקולוגיים ופשוטים ממני שכן נסעו , נניח לריינבו באיטליה, כי ככה בא להם. הם לא שפטו אותי על זה שיש לי (והיה לי גם אז) רכב- טוב הם נהנו מהטרמפים שהצעתי להם , ואני לא שפטתי אותם על הטיסה ההכרחית או לא לחו"ל.

אני חושבת שמודעות היא איכות שמתפשטת. היום אני מסתכלת בסיפוק רב על נושא סחר החליפין ובדרך כלל שוכחת להגיד לעצמי- יש לי חלק בזה.
לא מבינה מה זה הדיונים הקטנוניים של מי עושה מה ואם זה פשוט מספיק או לא. הק.ג.ב זה לא כאן ולא צריכה להיות משטרה כזו של מותר ואסור כי בעיני פשטות מרצון אמורה לעזור לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם ולא להפך. אני כן בעניין של לשאול את עצמי הרבה פעמים איך יוצאים מהמילכוד כשרוצים איכות חיים. כמו שאמרתי קודם איכות בעיני זה מזון, מים, אויר, בריאות. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים במלכוד כשאני חושבת על הנושאים האלה וגם על חינוך.

רוקדת, כל כך יפה כתבת, כל כך נהניתי לקרוא אותך, פשוט מקסים.
לא חשבתי אחרת. עוד אחת ממשני השם לצורך מריבות (לזכותך ייאמר שאת רבה גם בגלוי).
אני לא משנה את השם. אני רק הפלונית שמעל ההולכת. לא הפלונית שכתבה לך על עניין הפרדסים וההנקה ושאר ירקות. לא משנה שום שם. את ממשיכה להיות מעליבה ולא נעימה. כיוון שאת לא מוכנה לבדוק את עצמך ובאמת אין לי כוח להסביר את המובן מאליו אני פשוט אדלג על ההודעות שלך. כל טוב.

לא חשבתי אחרת. עוד אחת ממשני השם לצורך מריבות (לזכותך ייאמר שאת רבה גם בגלוי
דרך אגב, כתבתי כבר שפספסתי, את מתעקשת לטעון שאני משנה את השם בכוונה. עוד אחד מהאישומים ההזויים שלך.

מצטרפת:
רוקדת, כל כך יפה כתבת, כל כך נהניתי לקרוא אותך, פשוט מקסים.
תודה

קראתי לא מזמן את "לַיִש" של אהרן אפלפלד. המורה הרוחני הקשיש מלמד את הנער: "אל תלין פרוטה בכיסך". והנער בדרך כלל מצליח ליישם - אם נשאר לו כסף בסוף היום, הוא נותן אותו כצדקה לעיוור. לפעמים מתגבר עליו יצרו, ואז הוא תופר את הכסף במעיל.

היא כמו שפיטר זינגר (ייתכן ואני טועה בשם), פילוסוף, אומר שלקנות מכונית במאות אלפי דולרים זה חבל, כי אפשר לקנות מכונית שנוסעת ובשאר הכסף לעזור לאנושות (על רגל אחת אני כותבת מזיכרון עמום). וזה שונה בצורה קריטית מעוני, הכרח או חוסר.
יפה, אהבתי.

שליחה על ידי אתי* » 20 יוני 2007, 18:56

אגב, היא לא בחרה פשטות מרצון - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי).

חבל. התמודדה, אבל את הפואנטה "הפסידה".

עתיד הצרכנות (המאוד אופטימי שלי) הוא שאנשים יחזרו אט אט לצריכה מיצרנים קטנים בסביבת הבית (נגר, תופרת, אופה, יצרן צעצועים,קצב, מגדל פרחים וירקות). בדרך זו תוחזר פרנסה וכבוד לבעלי מקצוע אמיתיים, שבעולמינו המודרני מאבדים אותה לטובת חברות ענק שהשתלטו על עולמינו, מייצרות בעולם השלישי או באזורים טעוני טיפוח, מעסיקות בתנאי עבדות ומעשירות רק את העשירון העליון.
ראו אילו מוצרים אנחנו מקבלים בתמורה?רק כמה דוגמאות: צעצועים שמתקלקלים אחרי שבועיים, בגדים שמתרפטים אחרי כמה כביסות ואף פעם לא מתאימים לגופינו בדיוק, נקניקים מגעילים מלאים בכימיקלים, ירקות מרוססים.. ו...במקרה הקרוב אלי- מוצרי טיפוח מזיקים לבריאות האדם והסביבה.

לפעמים (לא מחויב) נצטרך לשלם יותר עבור המוצרים, אבל מצד שני, זה גם ילמד אותנו לצרוך בצניעות ולהעריך כל דבר שנקנה. ראו את ילדינו- כמה צעצועים הם מקבלים ואין להם טיפת ערך אליהם. אני אף פעם לא אשכח את הבובה שאמא שלי קנתה לי, בבית החרושת הזעיר לבובות ברחוב פינסקר בראשון לציון. אף פעם לא אשכח את הריח המדהים של בית החרושת. זו הייתה הבובה הראשונה והיחידה שלי ואני זוכרת אותה בזכרון מתוק.

חישבו על זה לכבוד השנה החדשה. ושתהיה לכם שנת טובה עם המון רגעים, שיהיה לכם כיף להזכר בהם בשנים הבאות.

עפרה עדין , בהחלט מסכימה עם מה שכתבת.
לאחרונה התפרסמו מס' כתבות על חזרה לצריכה מתוצרת מקומית, מגמה שהחלה בארה"ב ונקווה כי גם הישראלים יאמצו אותה במהרה...

אני משתדלת להקפיד על כך כבר שנים, בתחילה מטעמי לוקאל פטריוטיות ועם הזמן גם ממניעים סביבתיים.
(בסוף זה יוצא אותו דבר..אם אתה פטריוט ואכפת לך ממדינתך, הרי שתדאג לה גם בהיבט האקולוגי).

למשל: (וסליחה על הבחירה בתחום זניח כל כך)
למה לרכוש מוצרי איפור וטיפוח יקרים להחריד מתוצרת אירופית או אמריקאית כשיש כאלה, טובים ובעלות סבירה, מתוצרת ארצנו?
הלבשה והנעלה כנ"ל, למה לקנות ברשתות הזרות למיניהן, יש כאן שפע ולא חייבים להראות כמו חצי עולם (אבל ממש חצי עולם!) אפשר לקנות אצל מעצבים מקומיים בגדים איכותיים שיחזיקו יותר מעונה אחת..
את הנעליים אנחנו משתדלים לקנות מתוצרת גלי, והבגדים מדלתא פוקס וסריגמיש. מה רע?
אותו כלל ניתן ליישם לגבי מוצרי מזון, כלי בית חומרי בניין וכל מוצר צריכה אחר - צריך לבדוק בכל תחום מהי האופציה הישראלית ולבחור בה גם אם ישנו הפרש של כמה שקלים (בד"כ אין).

תלתל.

תלתל, הגם שהצדק עימך בנוגע ללוקאל פטריוטיזם, לתשומת ליבך שגם חברות ההלבשה וההנעלה הישראליות לא מייצרות בארץ אלא במזרח הרחוק, כך שהקנייה שלך עדין אינה תורמת לאיכות הסביבה או למאבק בכלכלת שוק גלובאלי. (לפחות לגבי סריגמיש אני יודעת את זה בודאות, אבל גם די בטוחה לגבי השאר).

s-:

חבל...

לתלתל בתוך תלתל - גלי מיצרת את הנעליים בסין, האיכות לו משהו, בתור ילדה הינו נוסעים לראשון לציון למפעל גלי כדי לקנות סנדלים סוג ב' בזול. הם היו טובים יותר מנעלי סוג א' של גלי היום. פשוט גם הם עברו לגלובליזציה. לנעלים אין לי פתרון, אום אני קונה בחנות מקומית לפחות שבעל החנות ירוויח את לחמו ולא באיזה קניון מפלצתי.

קניה מקומית: הצטרפתי לקבוצה שנקראת קישורי אמהות, את כל המתנות והדברים שאני צריכה אני קונה מאמהות נפלאות אלו, בתור אישה/אמא עצמאית אני יודעת כמה קשה להרים עסק, ולכן חשוב לי לקנות מנשים החולמות על עסק משלהם.

אתם יודעים מה?

נראה לי שעדיף לרכוש מכל חברה ישראלית המייצרת בסין / ירדן / הקוטב הצפוני
מאשר מהחברות הזרות המייצרות שם.

בין זארה מנגו וקסטרו (לא קונה באף אחת מהן)
להעדיף את קסטרו שמעסיקה עובדים ישראלים (גם אם לא בייצור).

בכל זאת.
@}

חברות ההלבשה וההנעלה הישראליות לא מייצרות בארץ אלא במזרח הרחוק,

_בין זארה מנגו וקסטרו (לא קונה באף אחת מהן)
להעדיף את קסטרו שמעסיקה עובדים ישראלים_
בתחום הזה כדאי אם כך לחלוטין לזנוח את הרשתות, ולהעדיף מעצבים צעירים (לא הסלבריטאים ביניהם שגובים מחירים גבוהים). הם תופרים בד"כ בארץ או אפילו בעצמם. יש המונים כאלה בערים הגדולות, ואפשר לתפוס מבצעים שלהם בירידים ובחנויות מפעל.

ואולי פשוט לקנות בגדים יד שניה (שלא נדבר על כמות הבגדים השווים שאפשר פשוט ללקט ברחובות, אם את/ה גר/ה בתל אביב).

כמובן

ובאירועי החלפות למיניהם.

לדעתי, קל יותר לחיות בפשטות בסביבה כפרית
במחיר של דירה בעיר [כ200000דולר] ניתן לקנות משק באזור הדרום
ובמקום לשלם שכירות לשלם משכנתא
ובסופו של דבר לאחר 25 שנה המשק שלכם.
אם במקרה לא תעמדו בהחזרי המשכנתא
תוכלו להשכיר את הבית [זה יחזיר את המשכנתא] ואתם תשימו בשטח המשק
שלכם קרוון או אוהל. עד שירווח לכם.

שליחה על ידי אתי* » 15 מרץ 2008, 22:58

לא הסלבריטאים ביניהם שגובים מחירים גבוהים
כמו מי למשל?
היום כל אחת עם מכונת תפירה גובה לפחות 100 ש"ח, אחרי הנחה, המחיר לא משקף את האיכות.

בכל אופן, אפשר לקנות גאפ שמיוצר בארץ, בעמק העודפים. בנתיים יש רק לילדים, והמחיר 20 ש"ח לפריט.

_ספרון מופלא, כתוב יפה, של נערה בת 19 שחיה חיים דומים למה שאת מתארת, עם אביה, במשך 5 שנים
חיי אופוסום_

מסכימה. חומר קריאה מרתק למי שמתעניין בחיים פשוטים. אזהרה לצמחונים: יש קטעים קשים לקריאה עבורכם.

שימו לב שהספרון נכתב ב-1978, לפני 30 שנה. יש להתיחס לסכומי הכסף המוזכרים בהתאם (לכפול ב- 3.42 למחירי 2008).

עוד דבר, הנערה הזו נעלמה - במקומות שונים במרחב הקיברנטי שואלים מה עלה בגורלה מאז, אני לא מצאתי כלום.

הי היום המיקרו שקנינו לפני 7 שני הלך לעולמו ושמחתי מאוד עכשיו יהיה לי קצת יותר מקום לחתוך ירקות ויכנס קצת יותר אור לבית.
אמרתי לבעלי בשימחה בבוקר המיקרו התקלקל ואני לא רוצה לטקן אותו ואני לא רוצה חדש.
אני רוצה להוציא עוד כמה דברים מהבית.
אני והבת שלי בת השש מסדרים את החדר וכל חודש בערך תורמים צעצועים שהיא לא רוצה יותר לגנים פה ונותנים לחברים.
וזה הרגשה כל כך טובה כשמשהו יוצא מהבית ויש יותר מקום בשביל כלום ושזה ילך לבית שכן צריכים את הדברים.

וזה הרגשה כל כך טובה כשמשהו יוצא מהבית ויש יותר מקום בשביל כלום ושזה ילך לבית שכן צריכים את הדברים. זה לא עוזר!

לפי איזו חוקיות קוסמית, כל פעם שאני מוציאה משהו מהבית - משהו אחר נכנס במקומו.

דיברתי עם הגננת של הצעירה, אשה מקסימה עם בן פעוט. שאלתי אותה אם היא מעוניינת בצעצוע גדול שהיה של הבנות וכבר אין להן צורך בו. היא הסכימה בשמחה ואמרה שבדיוק רצתה לקנות לו כזה, אבל חשבה פעמיים כי זה צעצוע יקר. באותו ערב (!!) צלצול בדלת. עצרה ליד הבית שלי מכרה מבית הספר ומסרה לי שקית בגדים שקטנים על הבת שלה. למחרת מודיעה לי חברה אחרת שגם לה מסרו שקית גדולה עבורי. מה יקרה אם אודיע שאני מוסרת את הספה? אני אקבל מכונית?

מה יקרה אם אודיע שאני מוסרת את הספה? אני אקבל מכונית?
D-:

אורי, אשמח לדעת איך אתה חושב שמשפחה יכולה לחיות מ5000 ש"ח, וכן איך אתה מצליח להסתדר ב2500 ש"ח בלבד בת"א.

שלום,אני אנני בטוח כי רעיון זה לא הוצע על-ידי חכמים ממני,עקב מצוקת המים אני מציע לכרות תעלה מן הים-התיכון לכינרת.אם אפשר להתפיל מי-ים אני מקווה
כי לא תהיה בעיה להתפיל את מי-הים לפני כניסתם לכינרת.תודה בכבוד רב .

איזה דף מקסים!

אורי, אשמח לדעת איך אתה חושב שמשפחה יכולה לחיות מ5000 ש"ח, וכן איך אתה מצליח להסתדר ב2500 ש"ח בלבד בת"א.
יוני,
זה מאוד פשוט. מתקמצנים, חוסכים, או איך שלא תקרא לזה.
1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ועוד 900 ש"ח על אוכל. זה 2100 ש"ח בינתיים. עוד 400 שקל בחודש על בילויים, תחבורה, הוצאות "חד פעמיות" וכו'.

לגבי 5000 ש"ח למשפחה - זאת אמירה שבאה בעיקר מהבטן ולא מחישוב יבש. אין לי נסיון בניהול משק בית של משפחה, ולכן קשה לי לחשב.
אם זאת, לדעתי, כשחיים בלי שתי מכוניות, בלי תרופות ומטפלים, ובלי בילויים יקרים, ה- 12000 ש"ח שמשפחה מוציאה יכולים להצטמצם בהרבה.

1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ??????? בתל-אביב? שמעתי שעל דירת חדר של 20 מ' משלמים 2500 ש"ח בחודש ומה עם ארנונה, חשמל ומים?

דרום ת"א

אם עובדים זרים יכולים, גם אתם!

אם עובדים זרים יכולים, גם אתם!
זה לא כזה פשוט כשאת עם ילדים, ולא רוצה שהילדים שלך ייתקלו במחטי מזרקים כל בוקר בחדר המדרגות, או שתחששי לחזור הביתה בחושך עם תינוק כי אין תאורה מתאימה והמדרכה רעועה.

ואני דווקא ביליתי חלק גדול מילדותי בדרום ת"א (המשפחה של אמי גרה בשכ' שפירא, היא עבדה שנים רבות בדרך שלמה וכולי). ממה שראיתי בשנים האחרונות, כאזור מגורים זה אזור קשה.

כנ"ל פלורנטין, אגב. לגור מעל נגרייה, להיות מחוץ לבית כל היום ולצאת לשתות בפאב למטה זה מגניב. עם ילדים בביית זה אחרת - לא רוצים שהם ינשמו את הנסורת ואדי הצבע, לא רוצים שהם יסבלו מרעש המסגריות בבוקר ומרעש המועדונים בערב.

ולעובדים הזרים אין ילדים?

צחוק צחוק, אבל זה עצוב.

נכון, זה עצוב. וגם הם היו יוצאים משם למקום נקי יותר לו היו יכולים.

ומה עם יד אליהו? שכונת התקווה? הדר יוסף?
נשארו עדיין שכונות זולות בתל אביב.

1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ??????? בתל-אביב? שמעתי שעל דירת חדר של 20 מ' משלמים 2500 ש"ח בחודש ומה עם ארנונה, חשמל ומים?
אני לא משתמש במזגן. יש לי דוד שמש שעובד יופי כל השנה חוץ מאיזה חודשיים בחורף, ואז אני עושה מקלחות קצרות. 1200 זה כולל חשמל מים וארנונה, וכן, אני גר עם שותפים.
כשהייתי ילד, היה לי חבר שגר בדירה ששתי משפחות חלקו בה יחדיו. לא נראה לי שהוא יצא מזה כלכך דפוק.

אז נניח שלא רוצים שכונה "גרועה" כמו שלי, אז זה עוד 500 שקל? 700 שקל? סבבה, מדובר על 3200 שקל בחודש. לא 4000 ולא 5000.

כנ"ל פלורנטין, אגב. לגור מעל נגרייה, להיות מחוץ לבית כל היום ולצאת לשתות בפאב למטה זה מגניב. עם ילדים בביית זה אחרת - לא רוצים שהם ינשמו את הנסורת ואדי הצבע, לא רוצים שהם יסבלו מרעש המסגריות בבוקר ומרעש המועדונים בערב.
לא יודע אם את מגיבה למה שאני כתבתי או למה שאחרים כתבו.
אם את מגיבה למה שאני טוען, אז אומר להגנתי את מה שכבר כתבתי:
לגבי 5000 ש"ח למשפחה - זאת אמירה שבאה בעיקר מהבטן ולא מחישוב יבש. אין לי נסיון בניהול משק בית של משפחה, ולכן קשה לי לחשב

אם זאת,
נראה לי שמעטים האנשים באתר הזה שמוכנים ללכת רחוק עם פשטות מרצון מבחינת צמצום ההוצאות החודשיות.
מהקצת שיצא לי לפגוש מהכותבים/ות באתר הזה,
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו. לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.
אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה, כדי לחסוך כסף, למה פשוטים-מרצון "צברים" לא יכולים? בגלל הבושה?

אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה,
זה בדרך כלל סבא וסבתא לא שתי משפחות זרות.
למה פשוטים-מרצון "צברים" לא יכולים?
שאלה מצויינת, אורי. זה תלוי גם מתי מתחילים עם זה. אם זה לפני הילדים והשותפות היא אמיתית אז אולי זה אפשרי אבל אני מנסה לדמיין לעצמי את הסיטואציה שעוד משפחה נכנסת לגור איתנו ואת המבטים של הילדים...לא, לא אקטואלי.
מצד שני, עם כל שאיפותי לחיות יחד עם חברים טובים, אני חושבת שיש צורך אמיתי גם בקן פרטי ששייך רק לנו. אני חושבת שזה לא טבעי ואצלי, מה שלא טבעי=לא הגיוני.
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו
אני חושבת שבעיר זה יותר פשוט כי יש אוטו בתשלום (מונית, אוטובוס) ויחסית הכל קרוב גם לאופניים. האח שלי ומשפחתו ויתרו על רכב לפני שנה וחוסכים הרבה כסף (שהולך על שטויות אחרות אבל זה מאמר מוסגר).

אכן מי שגר בעיר יכול להסתדר עם תחבורה ציבורית,בישובים רכב זה צורך בסיסי כדי להגיע לעבודה\קניות\רופא ועוד.
ולגבי שיתוף משפחה נוספת ביחידת דיור,סבבה שאתה רווק אבל משפחה שבוחרת בזה מתמודדת עם סבל מרצון ולא דווקא פשטות מרצון.
אני חושבת שגם שיש שתי דורות בבית (כלומר סבא וסבתא ) זה יכול להביא להרבה מתח.יש מרחב אינטימיות שהוא הכרחי במשפחה וזה חשוב בדיוק כמו הצורך במזון,אהבה וחום.

אכן מי שגר בעיר יכול להסתדר עם תחבורה ציבורית,

בטח שאפשר, רק מאוד מאוד קשה
תחבורה ציבורית איננה אמינה, וכבר יצא לי להגיע מנק' א לנק' ב בעירי תוך למעלה משעה....זה לא ענין של חוסר פשטות,
זה ענין של שיקולי זמן. הזמן שלי מאוד יקר, ואם היתה לי אפשרות - הייתי קונה רכב.
וזה בלי לדבר על חווית הנסיעה בתחבורה הציבורית...ועוד עם מספר ילדים.

אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה
יכולים לגור גם 3 משפחות בדירה אחת (ראיתי) רק אז מה?
חיית כך? האם הם חיים כך מבחירה?
זה לא פשטות מרצון, זה סיבוכיות מזדון. אין סכום כסף ששווה את זה...גם כשמדובר בשתי משפחות שמתחברות על בסיס חברי ורעיוני. תמיד יהיו נקודות חיכוך ושוני, בד"כ אפשר לחיות איתם כשכל אחד חוזר חזרה הביתה בסופו של יום אבל כל הזמן יחד....יש גם בני זוג שלא מסוגלים לשאת את זה

זה לא פשטות מרצון, זה סיבוכיות מזדון. D-:

_מהקצת שיצא לי לפגוש מהכותבים/ות באתר הזה,
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו. לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים._
אני מכירה כמה וכמה משפחות חינוך ביתי שגרות "בחמולה" יחד עם ההורים/סבים. בנוסף, כמעט כל מי שגר בקיבוץ (ויש כאן כמה כאלה) מסתפק בבית קטנטן.
לגבי חיים לא מכונית -- זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.

אנחנו ויתרנו על האוטו לפני חודשיים (זוג+ילד) ואנחנו מברכים על כל רגע.
אנחנו אמנם גרים בעיר, אבל גם מרחקים יותר ארוכים למדנו לגמוע על אופניים - האיש לדוגמה רוכב על האופניים לעבודה בת"א 18 ק"מ הלוך-חזור.
הבעיה היא באמת להגיע לפעמים למקומות שממש דורשים מכונית - כמו חתונות שתקועות בחור בדרום. ואז צריך למצוא טרמפ, או לתרגל עוד אספקט של פשטות מרצון - (מוזמנת לארוע כסף למתנה אין) האם אנחנו באמת צריכים ללכת לאירוע של הבת החורגת של דודה בתיה...

הבעיה היא באמת להגיע לפעמים למקומות שממש דורשים מכונית - כמו חתונות שתקועות בחור בדרום.
אם שוכרים פעם בכמה חודשים מכונית ליום-יומיים זה אפשרי וגם לא מבטל את החסכון.

אפשר גם לחלוק אוטו במקרים כאלה
למרות שקשה למצוא אנשים שירצו לחלוק אוטו (כך התברר לי )

לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.

דמיין לעצמך דירה סבירה, הכל טוב ונעים ויפה, אין מתחים על המטבח (כשרות, צמחונות, שעות הבישול), אין ריבים על פינת האוכל (מתי אוכלת כל משפחה), אין ריבים על שום דבר. אבל מה, בלילה התינוק של משפחת השותפים מתחיל לבכות. אולי יש לו קוליק וקשה להרגיע אותו, אולי יש לו תולעים שמדגדגות, אולי ההורים שלו מאמינים שהוא צריך לבכות כדי לפתח את הריאות. והוא בוכה. ובוכה. ואתה לא מצליח לישון. קם עייף, עצבני על אשתך והילדים, שגם מסתובבים טרוטי עיניים, מנקר בצהריים, לא עומד ביעדים בעבודה..
סתם דוגמה שיכולה להיות.
אני הייתי מעדיפה לגור בדירת חדר זעירה ושתהיה מרחב משפחתי פרטי, ולא לקבל שניים-שלושה חדרים בדירה גדולה, שווה ומשותפת. בתקופת המשפחתיות אנחנו כנראה פחות פתוחים לחבר'ה, זה פשוט קצת משתנה. גם הרצון להגן על הבית, גם הצורך העז, הביולוגי כמעט, לקנן.

אחותי גרה עכשיו בדירת שותפות עם תינוק של אחת מהן. בדירת השותפות ליד יש שני ילדים קטנים. זה מאד פופולרי בברלין (יחסית, כן? פופולרי בשוליים הסהרוריים :-p ). יש גם זוגות שחיים בקומונות כאלה, גם בישראל.

אני בכלל לא חושבת שזה צריך להיות סבל או הקרבה. חיים במחיצת המשפחה המורחבת היא מאד טבעית לנו, מה שלא טבעי לנו זה הקירות... בכל מקרה, כמו שנישואים יכולים להיות סבל או תענוג צרוף בתלות בקשר, אני מניחה שזה נכון גם לקבוצה יותר גדולה. מה שכן, למצוא בן-זוג טוב זה ממש לא קל, אז למצוא קבוצה שלמה? (רחל בררנית...)

החלום שלי זה לחיות בסידור-ביניים שכזה, שבו יש איזור פרטי לכל משפחה (שינה וסלון קטן), ואיזור משותף לכולם ביחד (סלון גדול, איזור משחקים, מטבח ואוכל). אבל הבתים הקיימים ממש לא קלים להמרה לסיטואציה כזו, ואני לא מתכוונת לבנות בית.

מה שכן, אם המצב הכלכלי יחמיר, אולי אני אצליח לשכנע את שאר התושבים בכפר העירוני הקטן והמקסים שלנו להשקיע קצת עבודה בהמרות כאלה. כבר העלתי את ההצעה "לגייס" קבוצה שרוצה לגור ביחד ולהתאים לה אחד או שניים מהבתים הקיימים. מי יודע, אולי זה ייתן השראה למישהו :-p

בקשר לתחבורה: אם אתם חיים בסיטואציה שבה אי אפשר בלי אוטו, ורוצים להתכונן לחיים במשבר כלכלי עם מחירי נפט גבוהים, הייתי מתחילה שם. בין אם זה אומר להשקיע באופניים טובים ובין אם זה אומר לדאוג שתהיה מכולת ביישוב (או גן ירק ליד הבית), כדאי מאד להיגמל עד כמה שניתן מהתלות במכונית. על הדרך הרווחתם גם תרומה לסביבה ולבטיחות שלכם.

אני כבר לא יודעת באיזה דף אני, המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו או פה...

(להעביר? לפצל? להתחיל דף חדש?)

זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.
אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום. אומנם אני מהרהרת איך אתנייד עם ילד ותינוק כשצריך להגיע לאנשהו מחוץ לעיר. אבל גם לקנות אוטו כדי להזיז אותו פעם בחודש, כשיבוא לנו לנסוע לטיול בשבת, זה לא הכי פרקטי, גם לא בשיתוף עם אחרים (לא שווה לי לשלם ביטוח, חניה וכולי בשביל נסיעות מזדמנות בלבד). אז נשארים כך בינתיים.

כן, לדעתי הכי מעשי זה שימוש במכוניות משותפות כמו שיש בקיבוצים (קרלוג). נכון שזה דורש לוגיסטיקה, אבל זה הרבה יותר יעיל.

zipcar

אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום.
בתל אביב זו באמת לא בעיה. כאן אני צריכה אוטו לכל דבר קטן, ואין לי, אז אני ממש תקועה בבית. אבל יש לנו אוטו אחד, ואי אפשר בלעדיו.

רחל נראה לי שהמטבח הוא מקור למלחמות הכי גדול וכדאי גם אותו לעשות אישי לכל משפחה
>אילה נזכרת בשבועות הבודדים שגרה עם שותפים <

גם אנחנו חיים בלי אוטו, בישוב קטן שאין בו כלום (מבחינת- מכולת, מרפאה וכו') ועם שני ילדים קטנים (הקטנה בת חודש).
הבעל רוכב על אופניים לצומת הקרובה וממשיך בטרמפים ואני כמעט ולא יוצאת מהבית. כשאין ברירה- מתבססים על טרמפים (שקובעים איתם מראש) או על הקפצות. גם יצא לנו כמה פעמים לבקש רכב משכנים תמורת תשלום על הדלק.
ככה שמניסיוני זה בהחלט אפשרי- אבל זה דורש להיעזר הרבה באנשים מסביב, ובשלב מסוים החלטתי שזה לא הוגן שאנשים אחרים משלמים את המחיר של הבחירות שלנו (למשל ההורים שמקפיצים אותנו כי זה לא הגיוני (לדעתם) לסוע בטרמפים עם ילדה בת חודש...).
בקיצור- נשברנו, ואנחנו מתחילים לחפש רכב...

אה, ויש כאן משפחה עם שישה ילדים (!) שחיים בלי. אבל הם מדהימים גם בלי קשר...

לא היה לי רכב כשהיייתי רווקה וסטודנטית, לא היה לנו רכב תקופה ממש ארוכה לפני שנולד הילד, אבל...

לחזור מהעבודה מתל אביב לגבעתיים היה לוקח לי בממוצע שעה עד שעה וחצי בערב בגלל שחיכיתי בתחנה,
וכנ"ל בבוקר - לצאת הרבה יותר מוקדם, ולפעמים הייתי לוקחת מונית, בגלל שאת הבוס זה לא ממש מעניין שיש לך אוטובוס בעוד רבע שעה ושאחר כך תצטרכי לחכות שעה נוספת בתחנה.

אז בלי ילדים זה אפשרי ולא כזה נורא.

אבל עם תינוק? פעוט? ילדים שאתה רוצה לראות? זמן שלך איתם?
מה גם שלהתנייד איתם, למשל סופר - בלי אוטו זה ממש קשה, לעלות לאוטובוס עם עגלת תינוק זה מאוד קשה,
יש דברים שרואים רק מכאן ולא משם.

קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן:

אליעזר -
זרח! מה יש? האין זה נהדר? עוד אנו בראשית המעשה והנה כבר יש לנו - האם פיללנו או מיללנו? לוקומוביל כזה --

זרח -
כבר יש לנו לא רק לוקומוביל. כבר יש לנו, אליעזר, אפילו חדר אוכל עם שעוונית על השולחן, ועם צלחת לכל איש ועם שתי עששיות, כאילו זה קזינו מונטקרלו. עוד מעט תהיה פה אפילו מדרכה כדי שלא ידבק חלילה הבוץ במגפיך ותוכל להתהלך בנעלי לכה... לא, אליעזר, לא. זה לא זה.

אליעזר -
מדוע זה לא זה? מה לא נאה לך?

זרח -
לא טוב לי פה, אליעזר. לא טוב. הלכתי הנה וקיוויתי להיות מתחיל דבר-מה, להרים עול חדש שלא הורם עדיין ולתתו עליי, עליי את כל כולו, את כל כובדו, להיות חלוץ, אליעזר, כן... להיות נותן, לא מקבל מן המוכן. והנה אני כאן ופה הכול כבר... אה... מוטב לא לדבר...

אליעזר -
לא, זרח - כך אסור. אמרתי לך כבר לא פעם - התבייש. לא כל אדם רשאי לדרוש את כל החולאים הראשונים, את כל הנגעים והפגעים כולם. אמנם אתה ראוי. איני אומר שלא.אבל מה לעשות? כל הקודם זוכה. ובעצם, זרח, לא הכול אבוד. ראה נא - כל הרוחב השמם הזה, כל ביצותיו, כל ההרים האלה, הכול, מן הקצה אל הקצה, שופע גופרית וסלע ואדי קדחת ויירקון ושידפון... אתה חושב שלא יספיק לך?

זרח -
אינך מבין, אליעזר... אינך רואה איך אתה חי. הגעת ומצאת חצר וצריף ופרד ופרה ותבשיל רותח על תבון מוכן ומקום לינה... להם, לראשונים, אשר הגיעו הנה עוד לפני החורף שעבר, להם לא נתנו כלום... אבל כיום, אליעזר - תאר לך: כיום חלוץ עולה להתיישבות ומקבל - חשוב נא! חושה עם חלון, עם תבן מעולה לישון עליו ועם ספסל, ועוד מעט, אני אומר לך, תהיה לך מחצלת מיוחדת לרצפה כמו להרג'ה! לא, אליעזר! עליי להימלט מזה, לברוח אל מקום שיש בו עוד קצת חלוציות ממש...

היום עשיתי משהו שהוא פשטות מרצון אבל דווקא יקר יותר, אז אני רצה לספר.
בתי קיבלה נעליים רכות יד שנייה במצב טוב, ורצה בהן כמה חודשים (כמו שהיתה אומרת קדיה מולודובסקי) עד שסולייתן נשחקה ונקרעה.
חדשות כאלה עולות 180 שקל בערך, אבל בשוק אפשר למצוא נעליים רכות חדשות ומספקות לגמרי בגרושים.
למרות הפיתוי המפוקפק, התכבדתי ולקחתי אותן לסנדלר, שתפר להן סוליות חדשות ואפילו ניקה אותן.
עלה 50 שקל, אבל עכשיו היא תוכל ללכת בגשם ואני אוכל להעביר אותן לעוד ילדה.
(-:

@}
גם על הפרנסה שסיפקת לסנדלר.

כל פעם (והפעם הזו אינה יוצאת דופן) בה אני "כאילו" שוכחת מה חשוב, אני מוצאת את הדף הזה וקוראת בו.
כל פעם שאני מנסה לענות לעצמי על השאלה - איך אני לא נגררת לסחרור הזה שבו מצויים רבים, איך אצליח להמשיך לא לרצות את הדברים שאני לא רוצה וזאת שלא אצטרך לשלם את המחיר - אני באה לדף הזה, שיזכיר לי...את עצמי.

אז תודה לכל מי שכתב פה פעם, וממשיך להזכיר לי עכשיו!

אני רק בתחילת הקריאה אבל כבר רוצה להמליץ על ספרו השנון של טום הודג'קינסון, אין מחיר לחופש
הספר יוצא נגד תרבות הצריכה ונגד התרבות הקפיטליסטית שהפכה את העבודה והקריירה לדת. הוא מציע אלטרנטיבה פשוטה, שמחה ואנרכיסטית: בטלנות. כפי שהפשטות מרצון היא לאו דווקא פשוטה, גם הבטלנות כרוכה בלא מעט עשייה, אבל קודם כל ובעיקר היא כרוכה במהפך מחשבתי.

הנה קישור ל-ריאיון עם הודג'קינסון

ואשמח לפטפט כאן עם קוראים נוספים של הספר.

נוסעת סמויה, איפה אפשר לרכוש את הספר? בעברית, או אנגלית?

בעברית, בכל חנות ספרים רגילה. אני קניתי בצומת ספרים.

...אגב, הסנדלר שתיקן את הנעליים העתיק את הגזרה, ועכשיו אפשר לקנות ברחוב שנקין נעליים דמויות שושוז בעבודת יד מקומית!

(אני לא אקנה, כי זה מעור, אבל זה כבר סיפור אחר).
נחמד, לא?

אני לא אקנה, כי זה מעור,
סליחה, שושוז זה לא עשוי מעור (של קנגרו)?

מה שמקבלים יד שנייה לא אכפת לי.
(אני עצמי לא נועלת גם עור שניתן במתנה, מטעמי מוסר-סלידה-מראית עין. אבל בשביל הבת שלי זה סביר בעיני. תעשיית העור לא רואה מזה גרוש ושום זיהום לא נוסף לעולם בגלל הנעליים שלה).

כדי לסבר את האוזן: מאותה סיבה לא אכפת לי ללבוש בגד שיוצר בסין אם קניתי אותו בחנות יד שנייה. הנזק כבר נעשה, ולא הוספתי לו כלום.
בכל מקרה יותר כיף ללבוש תוצרת מקומית וטובה, אבל אני לא בודקת בציציות.

זקוקה לעזרת המומחים במציאת קטע ממקורות ישראל שעוסק ב פשטות מרצון ויכול להתאים להזמנה לחתונה (גם קטע ארוך זה בסדר). בני הזוג רוצים לתת למוזמנים להבין את יחסם לחתונה, את הסיבה לכך שהסעודה לא תהיה משהו מטורף, והחופש המוחלט שהם רוצים לאפשר לאנשים להגיע גם בלי מתנה / להביא מתנה שהיא סנטימנטלית וחסרת ערך חומרי / להביא מתנה חומרית צנועה. צריך איזה ציטוט יפה להביא מעל ההסבר. רעיונות?

אני חושבת שיש משפט כזה שונא מתנות יחיה

מרבה נכסים מרבה דאגות

יש איזה משפט שמוטב ארוחת ירק ושמחה בה, מאשר שור אבוס ומריבות. אולי אפשר להוסיף ש"אנו מזמינים אתכם לשמוח בארוחת הירק שלנו. שמחתנו תהיה שלמה בבואכם, אין צורך להביא שור אבוס".

תודה, תודה ותודה (לכל אחד מהשלושה). זהו, שלחתי להם ערֵמת מקורות, מקווה שיעשו בהם שימוש.
רק בשמחות!

אני צריכה עצה ומקווה שמישהו יכנס וירענן את הדף ויעוץ לי..

כבר חודשיים כמעט (תוך כדי חתונה והריון) שאנחנו מחפשים בית באיזור המושבים שצמודים לירושלים.
אנחנו חיים כרגע ממשכורת אחת וסמלית ביותר של בנזוגי
ועד שלא נעבור, לא אוכל להרוויח (עושה קייטרינג מהבית) וגם אז, יש רק חודשיים עד הלידה

חיפשנו וחיפשנו (חיפשתי וחיפשתי בזמן שאישי היקר פירנס)
ונראה שאין משהו שעומד בדרישות שלנו ובמחיר שנוכל להרשות לעצמנו

קשה לי לחשוב על מקום אחר לעבור אליו כי כאן המשפחה והחברים והלב
אבל נראה כאילו זו האופציה המתבקשת

הייתי רוצה למצוא משהו זול ולהצתנע ולהנמיך דרישות אך כנראה שזה קשה לי
מי יוכל לעזור?

ברעיונות של היכן לגור (שיהיה ליד עיר כדי לעבוד, ליד קהילה נעימה כדי להתחבר וליד קצת ירוק כדי לנשום)
או באיך להצתנע (עם תינוק בדרך ודרישה למטבח מרווח ומקום לאירוח נעים)
או אולי פשוט מישהו שמכיר משהו מתאים ( קרוון, לול, דיור תמורת עבודה או כל דירה זולה שעוברת מפה לאוזן)